מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — נח (2026-10-12)

בס"ד ,גליון קכ"ז | פרשת נח תשפ"ז
סיור בעקבות צייר נכרי – האם יש בו משום 'לא תחנם'? מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט”א
במסכת עבודה זרה (יט–:כ ).דרשו חז"ל מן הכתוב 'לא תחנם' שלושה דינים :א. בעת ששהינו בנופש באיטליה ,הוצע לנו להצטרף ל'סיור בעקבות צייר גוי
'לא תתן להם חניה בקרקע' – שלא למכור לנכרי קרקע בארץ ישראל .ב' .לא מפורסם' (מבלי להיכנס לאיכות יצירותיו ,מתקיימת סביבו וסביב יצירתו תעשיית תיירות שלמה ,שכמובן
תתן להם מתנת חינם' – שלא להעניק לנכרי מתנה שאין בצדה תמורה .ג' .לא ניזונה גם מהאדרת שמו ,מה שמביא תיירים נוספים וחוזר חלילה ,ולכן את שמו השמטנו כאן על פי ההכרעה
תתן להם חן' – שלא לספר בשבחם ולהציגם בדרך המעוררת חן חיבה והערצה. דלהלן) .במסגרת הסיור עוברים במקומות הקשורים לחייו ולפעילותו ,מציגים
לעניין מתנת חינם מביאה הגמרא מחלוקת תנאים בפירוש הפסוק שנאמר יצירות שונות שיצר ,מספרים על כישרונותיו המרובים ומרבים לתאר את גדולתו
בנבילה (דברים יד כא) 'לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי'. ואת תרומתו לעולם האמנות.
לדעת רבי מאיר ניתן לדרוש את הפסוק גם להפך ,ומותר למכור לגר ולתת חלק מן היצירות מוצגות בתוך כנסיות ,ומובן מאליו שאין בכוונתנו להיכנס
לנכרי .ואילו לדעת רבי יהודה נאמר הפסוק בדקדוק :לגר בנתינה ולנכרי למקומות אלו .אולם התעוררה אצלנו שאלה בנוגע לעצם הסיור :האם השתתפות
במכירה ,משום שאסור לתת לנכרי מתנת חינם. בסיור שעיקרו עיסוק בדמותו של נכרי ,תוך שבח כישרונותיו ויצירותיו ,אסורה
ומאחר שנפסק להלכה שבמחלוקות רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה משום 'לא תחנם' – 'לא תתן להם חן'?
(עירובין מו ,):נפסק גם דין זה להלכה בשולחן ערוך (חו"מ סימן רמט סעיף ב) ,שאסור האם יש לחלק בין התבוננות ביצירה והערכת איכותה האמנותית ,לבין שבח
לתת מתנת חינם לנכרי ,מלבד גר תושב שמצווה להחיותו. האדם הנכרי שיצר אותה?
אף שעיקר השאלה שלפנינו אינה עוסקת במתנת ממון ,יש חשיבות להבנת תשובה:
שלוש הדרשות :איסור מתנת חינם ואיסור נתינת חן הם שני דינים נפרדים יש להפריד בין שבח היצירה מצד עצמה לבין האדרת דמותו של היוצר.
הנלמדים מאותו פסוק .ממילא ,היתר הנאמר לגבי מתנה לנכרי אינו שייך עצם ההתבוננות ביצירה שנעשתה בידי נכרי ,ואף ניתוח ענייני של מעלותיה
לאיסור לספר בשבחו. המקצועיות ,אינם בכלל איסור 'לא תחנם' ,כל עוד אין הדברים נאמרים כדי לתת
ב .האם איסור נתינת חן הוא מן התורה? חן ליוצר הנכרי ולעורר הערצה כלפיו.
בספר החינוך (מצוה תכו) כתב ששורש איסורים אלו מן התורה ,וכמה עניינים אולם סיור שכל מגמתו לעסוק בדמותו של נכרי ,להלל את כישרונותיו ולהציג
נכללו ב'לא תחנם' :שלא למכור לנכרים חניה בקרקע ,שלא לתת להם מתנת את יצירותיו כאמצעי להאדרת אישיותו ,הוא בכלל איסור נתינת חן לנכרי.
חינם ושלא לתת להם חן .בכלל נתינת חן כתב החינוך שאסור לשבח את יופיו לפיכך ,אין להשתתף בסיור המתואר בשאלה ,אף אם נמנעים כמובן מכניסה
של הנכרי ולומר' :כמה נאה בריה זו'. לכנסיות.
לעומת זאת ,בשו"ת הרדב"ז (חלק ו סימן ב'רמז) דן בדברי הרמב"ם (עבודה זרה פרק י א .שלושת הדינים שנדרשו מ'לא תחנם'
הלכה א) ,שכתב שאסור לרחם על הנכרים משום שנאמר 'לא תחנם' .הרדב"ז ביאר נאמר בתורה (דברים ז ב)' :לא תכרות להם ברית ולא תחנם' .במשנה ובגמרא
המשך בעמ' ג'
לייעד את הסכך להצללת המרפסת ,1אולם אין לייעד אותן לקירוי המרפסת כדי שיהיה בה
לנהוג בסכך מנהג בזיון ,כגון להשליכו לאשפה צל במשך כל השנה .האם מותר להשתמש הלכה למעשה
כך בסכך שכבר שימש למצוה ,או שחלה עליו תשובות ממורינו הרב שליט”א
או למקום שידרכו עליו .2ומותר להשאיר את קדושה ואסור להורידו לשימוש של חול? ומה
הסוכה עומדת וליהנות מצילה במשך השנה ,אף הדין אם משאירים את הסוכה עצמה עומדת
שמתכוונים להשתמש בה למצוה בחג הבא .3אם במשך השנה ונהנים מצילה ,ומתכוונים לשבת שימוש בסכך לאחר החג להצללת
הסוכה נשארה כשרה ולא הפכוה לדירת קבע בה גם בחג הבא? המרפסת
ממש ,יחדש דבר בסכך לשם החג הבא .ואם דר ת .אין הסכך טעון גניזה כדין תשמישי קדושה לאחר חג הסוכות באתי לפרק את הסוכה,
בה דרך קבע במשך השנה ,אין די בחידוש מועט.4 ואין חובה לשומרו למצוה ,ומותר לאחר החג ובמקום לאחסן את מחצלות הסכך ,ברצוני
המשך בעמ' ב'
ונהנים מצילה ,הדבר מותר לדברי הכל ,שהרי המבטלת קדושת הסוכה כמ"ש במשנה ברורה (סי' תרלח סי"ט) שעצי הסכך לאחר ימי החג 1בגמרא (מגילה כו ):נתבאר' :תשמישי
הנאה שאינה מבטלת את הסוכה הותרה גם (סי' תרלח סק"ד) שגם בימי החג לא נאסרה כל אינם צריכים גניזה 'ומותר להסתפק מהן מצוה נזרקין ,תשמישי קדושה נגנזין' ,ובכלל
בזמן מצוותה. הנאה מן הסוכה ,אלא הנאה בדרך ביטול ולהשתמש בהן לכל מה שירצה' ,אלא שנכון תשמישי המצוה נמנתה הסוכה .ופירש רבינו
4בשו"ע (סי' תרלו ס"א) נפסק שסוכה ישנה קדושתה ,ואילו שימוש כשהסוכה קיימת ,כגון להימנע מתשמיש בזיון .ולפי זה ,מותר לייעד חננאל (שם) שההיתר הוא לאחר שנתקיימה
כשרה ,ויחדש בה דבר בגוף הסכך לשם החג, לסמוך עליה או להניח עליה דבר ,מותר .וכן את הסכך לאחר החג לקירוי המרפסת לשם המצוה ונשלמה ,והזכיר במפורש את עצי
אפילו טפח על טפח במקום אחד ,או חידוש ביאר בשו"ע הרב (שם ס"ה) .לפי זה ,הישיבה צל ,ואין זו הורדה אסורה בקדושה .ומותר הסוכה .וכ"כ במשנה ברורה (סי' כא סק"א)
מועט הנמשך על פני כולה .המשנה ברורה בצל הסוכה הקיימת במשך השנה מותרת, לעשות מחיצה בחצר מסכך ששימש בחג, שעצי הסוכה מותר להשתמש בהם שלא
(שם סק"ג עד סק"ז) ביאר שהעשייה לשם צל ואין צריך לפרקה כדי להפקיע את קדושתה. ובלבד שלא יהיה תשמיש בזיון. בזמן המצווה ,ובביאור הלכה (שם ד"ה אבל כל
מספקת להכשר ,ושהחידוש הוא לכתחילה אמנם המשנה ברורה (סי' כא סק"ד) החמיר 2המשנה ברורה (סי' תרלח ס"ק כד) כתב שאין זמן) ציין שכן דעת המגן אברהם (סימן תרלח
למצוה ואינו מעכב בדיעבד .עוד כתב שאף בשימוש בלולב ובשופר העומדים למצוה לפסוע על עצי הסוכה גם לאחר החג ,ויש סק"ב) ודלא כאוסרים (הב"ח ובשערי תשובה
סוכה שנעשתה למצוה ונשארה משנה לשנה לשנה הבאה ,ובביאור הלכה (שם ס"א ד"ה אבל למחות במשליכים את הסכך במקום שרבים בשם הברכ"י בשם מהר"י מולכין והברכ"י דחאו מכח
צריכה חידוש לקראת החג הבא .לפיכך, כ"ז שהם קבועים וכו') דן בסוכה העומדת משנה רגילים לדרוך עליו ,אף שאינו מקום אשפה. דברי המג"א) .עוד כתב שם לבאר סברת המגן
שימוש לצל במשך השנה אינו פוסל מצד לשנה ,והביא את צד ההיתר שבמגן אברהם וכן כתב המשנה ברורה (סי' כא סק"ו) לעניין אברהם לחלק בין ציצית לסוכה ,מפני שציצית
עצמו ,כששאר תנאי הכשר הסוכה נשמרו. (סי' תרלח סק"ב) שלאחר החג פקעה קדושתה, סכך ושאר תשמישי מצוה לאחר שנתבטלו בכל יום היא עומדת לקיים בה המצווה ,על כן
אולם בשו"ע (שם ס"ב) ובמשנה ברורה (שם אף שדעתו עליה לשנה הבאה ,ואת הדעות ממצוותם ,שאין להשליכם לאשפה או לנהוג אפילו בעת שפושטה מעליו עדיין לא נתבטל
סק"ח וסק"ט) נתבאר שאם המקום נעשה דירתו החולקות .לכן יש חילוק בין סכך שמייעדים בהם שלא בכבוד המצוה שעברה .אמנם אין המצוה מן הבגד ,משא"כ בסוכה לאחר שבעת
ממש ,שאוכל ושותה וישן בו דרך קבע כל עתה לשימוש חול ואינו עומד עוד למצוה, בהם חיוב גניזה כתשמישי קדושה ,אך עדיין ימי החג שנתבטל מצותה ממנה עד לשנה
השנה ,צריך להגביה את הסכך ולחזור ולהניחו לבין שימוש זמני אחר בסכך הנשמר למצוה. אין לבזותם. הבאה ,על כן אף שדעתו עליה אין עליה רק
לשם סוכה ,ואין די בחידוש מעט. בנידוננו ,כשמשאירים את הסוכה על מכונה 3ההנאה בישיבה תחת הסכך אינה בגדר הנאה שם הזמנה בעלמא .וכן כתב בשו"ע הרב
לתגובות: לשאלות בהלכה:
א 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' א'
מתגלה בשעת הבציעה כבר נאסרו החלות לסעוד .7אם אין אפשרות להאכילו בדרך
בשעת אפייה ,12אלא אם כן יוצא שומן הבשר מותרת ,ואף אי אפשר לדאוג לכך באמצעות סעודת שבת כשיש ספק בהאכלת גור
מעצמו בלא מעשה אדם ,שבזה יש מקלים אחר ,מותר לבחורים לאכול את סעודתם גם על חתולים
שיועיל אם יתקנו עכשיו ויעשו היכר בלחם, הצד שמזונותיו עליהם.8 באחד מחדרי הפנימייה בישיבה נלכד בשבת
או שיחלקנו לכמה בני אדם שיהיה לכל אחד גור חתולים של הפקר .הבחורים סברו
דבר מועט .13ויש שכתבו להקל בזה רק במקום חלות ממולאות בשר בלי היכר שהוצאתו כרוכה בטלטול מוקצה ובחשש
הפסד מרובה.14 לכבוד שבת בראשית אפתה רעייתי לחמניות מלאכה ,ולכן החליטו להשאירו במקומו עד
ממולאות בבשר מפורק .הבשר הוכנס קודם מוצאי שבת .הגור אינו בסכנת מיתה ,אך אין
סירוב להשתתף בהוצאות שמירה האפייה ,ומבחוץ נראו הלחמניות כפת רגילה, לו אפשרות לצאת ולחפש מזון .הסתפקנו
בבניין יוקרה בלי סימן למילוי .כשהוגשו לשולחן טען אם כעת נחשב ש'מזונותיו עלינו' ומותר
אני חבר בוועד הבית של בניין יוקרה, אחד מבנינו ,שהן נאסרו כדין פת שנילושה להאכילו בשבת ,או שמא מאחר שאינו שייך
שיש בו חדר כושר ,בריכה ,אולם לשימוש בחלב או בשומן בלא היכר .אלא שהיות לאיש מאתנו אסור לתת לו אוכל.
הדיירים ושירותים נוספים .הוצאות האחזקה שכאשר בוצעין אותן רואים מיד את הבשר, מתוך כך התעוררה שאלה נוספת :אם
והשירותים נגבות במסגרת ועד הבית .אחד יש להסתפק האם היכר המתגלה בבציעה נמנעים מלהאכילו מחמת הספק ,האם מותר
מבעלי הדירות מסרב לשלם את חלקו מספיק ,או שחוששים שיטבילו אותן בחלב לנו לאכול את סעודת השבת? הרי לצד
בשמירת הבניין ,בטענה שבכל הבניינים או ימרחו עליהן חמאה קודם פתיחתן? והאם שמזונותיו עלינו ,לכאורה צריך להקדימו
הסמוכים אין שומר ,ואין הצדקה לחייבו יש הבדל בין כמות שנאפתה לסעודת השבת לסעודתנו .או שמא מאחר והסיבה שאנו
בהוצאה שאינה מקובלת בשכונה .שאר לבין כמות שהוכנה גם לימים הבאים? נמנעים מהאכלתו היא מחמת הספק ,כשם
הדיירים משיבים שהבניין נבנה מלכתחילה ת .א .חז"ל אסרו ללוש פת עם חלב או בשר, שמי שאינו יכול להאכיל את בהמתו רשאי
ברמה גבוהה ושירות שונה ,ועל דעת כן רכשו ואם עבר ואפה הפת אסורה .9ב .אם אפו כמות לאכול מקודם ,כך גם אנו?
בו דירות .האם ניתן לחייבו ,והאם יש הבדל מועטת רק לכבוד שבת ,החלות לא נאסרו. ת .כאשר הגור רעב ואין לו מזון לפניו ,מותר
בין שמירה שנכללה מלכתחילה בשירותי למנהג האשכנזים אפשר להקל בכמות הנצרכת להניח לפניו אוכל בשבת ,אף שאינו בסכנת
הבניין לבין שמירה שהוחלט להוסיף לאחר לאכילת יום אחד ,אך אם הדרך היא לאכול מיתה .5אין איסור טלטול הגור אוסר להניח
מכן? חלות אלו רק בשבת ואפו כמות גדולה יותר לפניו אוכל ,ובלבד שאין ההאכלה כרוכה
ת .אם השמירה נכללה בתנאי רכישת הדירות כדי שישאר גם ליום ראשון ,כל החלות נאסרות במלאכה או בטלטול האסור .6למעשה ,במצב
או בהסדר ניהול מחייב ,או שהייתה חלק קבוע באכילה .10ג .אם הכמות מרובה ,צריך לעשות זה יניחו לפניו תחילה מזון מתאים ,ובכך יצאו
וידוע ממתכונת הבניין עליו לשלם את חלקו, היכר שידעו שהחלות בשריות ,וכן מילוי גם מחשש הקדמת סעודתם למזונו .לאחר מכן
ואינו יכול להיפטר בטענה שבבניינים הסמוכים הבשר הניכר במאפה יכול לשמש היכר ,ואין רשאים לאכול ,ואין צורך להמתין עד שיסיים
מסתפקים בפחות .15אף בלא תנאי מפורש ,אם צורך בסימן נוסף .11ד .בנידון שאלה זו ,שאין את אכילתו .אם כבר יש לפניו מזון מספיק ,אין
מוכח ששמירה ברמה זו היא המנהג הקבוע כל היכר מבחוץ ,החלות נאסרו ,אף שהבשר צורך לתת לו שוב בכל פעם שהבחורים יושבים
◄◄
או החלב ניכרים בהם ,ולכן אין צורך בסימן הגם שלא קנה אותם .וראה באוה"ח הק' להלכה במשנה ברורה (סי' קסז ס"ק מ) .החיוב 5בגמרא (שבת קנה ):נתבאר החילוק בין בעלי
נוסף של גבינה או בשר על גביהם .וכן כתב (בראשית כד יט) שביאר מה שרבקה השקתה הוא כלפי בהמתו ,ולא אמרו שכל הרואה בעל חיים שמזונותיהם על האדם לבין אלו שאינם
בערוך השולחן (שם ס"ג)' :דאם ימלאו העיסה קודם לאליעזר היה רק כדי שיעור סכנה, חי של הפקר נאסר באכילה עד שיאכילנו. תלויים בו ,וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' שכד
בשר הלא ניכרת היא ,ולא יבואו לאכלה אבל אח"כ הקדימה להשקות הגמלים ,הגם אמנם ,בנידון זה ,כשהגור רעב ותלוי בעזרת סי"א) .המשנה ברורה (שם ס"ק כט) ביאר שאף
בחלב ,ומותר לעשות כן' .אך אסר מעט שומן שאין הגמלים שלה. הבחורים ,נכון שיתנו לפניו תחילה מזון ,ובכך בעלי חיים השייכים לו בכלל האיסור כאשר
הנילוש בעיסה ואינו ניכר .נמצא שמילוי 9בגמרא (פסחים לו ).אסרו פת שנילושה יצאו גם מן הצד שמוטלת עליהם הקדמתו. הם מוצאים את מזונם בשדה ,וההאכלה היא
הניכר יכול לשמש בעצמו כהיכר .אולם עצם בחלב מחשש שיאכלוה עם בשר ,והתירו מלשון הגמרא ,שההקדמה היא בנתינת טרחה שלא לצורך .והנה בביאור הלכה (שם
הכנסת הבשר כמילוי ולא בלישת הבצק אינה כשעשאה 'כעין תורא' .רש"י (שם ד"ה כעין המאכל ,עולה שאין צורך להמתין עד שיגמור ד"ה ויוני בייתות) מצדד להתיר להאכיל בעלי
מספיקה .הרמ"א (שם) אסר גם פת ששומן זב תורא) פירש שעושה מעט ,הנאכל מיד ואינו לאכול ,רק לראות שהמזון מתאים לו ונגיש חיים של ישראל אחר ,כשאינם ניזונים מן
ונבלע בה בשעת האפייה ,ולא רק כשנילוש נשמר עד שישכח שנילוש בחלב .לבדה. לו בפועל .וכן אם כבר האכילם די צורכם ההפקר .ומזה ראיה שאין צורך שהמאכיל
בתוכה מתחילה. והטעם שאסרו את הפת לגמרי אפילו אם אין צריך לחזור ולהאכילם בכל סעודה .לכן עצמו יהיה הבעלים .וכ"כ בתהילה לדוד
12כ"כ בחו"ד (סק"ה) שפ"ד (סק"א) חמודי אוכלה בפני עצמה ,יש שכתבו (בינת אדם סי' די שאחד הבחורים יניח את המזון הדרוש (שם סקי"ג סקי"ד) .ובערוך השולחן (או"ח סי'
דניאל (בב"ח סי' יב) חכמ"א (כלל נ ס"ה) .ובפלתי נא ,וכ"נ בפמ"ג סי' צז שפ"ד סק"א) שהוא משום באותה שעה. שכד ס"ב) כתב' :כל בעל חי שאני יודע שהוא
(סק"א) הביא מזקינו שהקיל לחלק את הלחם קנס שעבר על גזירת חז"ל ,ויש שכתבו (דעת 8יש לדון אם החיוב לתת לבהמה לפני רעב ,מצוה ליתן לו גם בשבת' ,מטעם רחמיו
להרבה בנ"א ,וחלק על זקינו והחמיר זולת תורה סי' צז בשם כרם שלמה ,וכ"כ בזר זהב על אכילתו הוא רק אם בהמות שייכים לו ,או על כל מעשיו .וכתב כן בעניין האכלת כלב
כשיש עוד צד להקל ,יד יהודה (פיה"ק סקי"ד), או"ה ,כלל מ סק"ו) ,שהוא מחשש תקלה ,שמא גם אם מוטל עליו לתת להם אוכל משום שאינו שלו .עוד כתב (שם ס"ג) להתיר האכלת
שו"ת שואל ומשיב (תנינא חי"ד סו"ס קפט ,הו"ד יאכלנו עם המין הנגדי .אע"פ שכפי הנראה צער בעלי חיים כשאין אחר שיכול להאכילם תולעת המשי שאין לה מזון אלא מיד האדם,
בדרכ"ת סק"ז) ,בן איש חי (ש"ב שלח סי"ח). מהשאלה כאן נעשה הדבר בשוגג ,מכל מקום מלבדו .וראה בחתם סופר על התורה על וכן חתול שמגדלים בבית .וכן מבואר באשל
13כ"כ ביד יהודה (פיה"א סק"ג ופיה"ק סק"ד) נאסר הלחם ,כמ"ש הפמ"ג (שם שפ"ד סק"א) הפסוק (בראשית ו כא) 'ואתה קח לך מכל אברהם (שם) ליישב מנהג העולם שנותנים
ובערוה"ש (שם ס"ט) ,ושו"ת שואל ומשיב שכן נראה מסתימת הפוסקים דאף בשוגג מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך מזון לחתולים בשבת ואפילו אינו קנינם
(שם) ,שו"ת כת"ס (יו"ד סו"ס סא) ,שו"ת רב אסור ,וכ"כ הפת"ש (בנחלת צבי) ,יד יהודה ולהם לאכלה' ,שכתב :וקשה איך אכל נח משום דבשעה שהם מריחים את ריח המאכל
פעלים (יו"ד ח"א סי' יא) ,שו"ת בצל החכמה (פיה"א סק"ג) ,ערוה"ש (ס"ח) ,דע"ת (סי' צז), לפני בהמתו והרי אסור לאדם לאכול לפני איכא במניעתן משום לתא דצער בעלי חיים.
(ח"ו סי' פר אות ג). שו"ת לבושי מרדכי (יו"ד קמא סי' נא). שמאכיל בהמתו .ובמהרי"ל דיסקין (עה"ת לפי זה ,מותר להניח מזון לגור רעב הלכוד
14חכמ"א (כלל נ ס"ה) ,וכ"נ בכה"ח (שם 10בשו"ע (יו"ד סי' צז ס"א) פסק שאם לש פרשת נח) הביא ג"כ קושיא זו וכתב בשם בחדר ואינו יכול להשיגו בעצמו ,גם בלי
סק"ט) .וראה שו"ת טוטו"ד (תליתאה סי' קצב) בחלב כל הפת אסורה אף לאוכלה לבדה, בשם בנו רבי יצחק ירוחם דיסקין לתרץ ע"פי להכריע אם הלכידה מחייבת את הבחורים
שנראה שהחמיר ג"כ אפילו שנעשה ניכר אלא אם עשה כמות מועטת הנאכלת בבת דברי הגמרא (סנהדרין נט ):שאדם הראשון לא בשמירה או במזונותיו.
מאליו. אחת ,או שינה את צורתה להיכר .הרמ"א (שם) הותר לו בשר לאכילה ורק כשבאו בני נח 6בשו"ע (או"ח סי' שח סל"ט) נאסר לטלטל
15ברמב"ם (הלכות שכנים פ"ה ה"א) ובשו"ע הביא היתר ללוש בשומן לכבוד שבת משום התיר להם לאחר שיצאו מן התיבה ,וא"כ נח בעלי חיים ,ובמשנה ברורה (שם ס"ק קמו)
(חו"מ סי' קסא ס"א) מבואר שבני החצר כופים דבר מועט .הפרי מגדים (שם ,שפתי דעת סק"א) לא היה לו זכות בבעלי חיים רק להשתמש ביאר שאף כשאין חשש צידה יש איסור
זה את זה על צורך גדול של החצר או על דייק שהמחבר מתיר כדי אכילה אחת ,ואילו בהם ,והיינו שיש לו בבעלי חיים קנין פירות מוקצה .איסור זה אינו אוסר את האכלתם
דבר שנהגו בני המקום לעשותו ,אבל לא בתורת חטאת נתבאר שאכילת יום אחד ולא קנין הגוף לאכלם ,והרי קיי"ל (גיטין מח). בדרך המותרת ,כמבואר בדיני ההאכלה
על תוספות נוי שאינן בכלל זה .ולצד החיוב נחשבת דבר מועט .וכן כתב בערוך השולחן קנין פירות לאו כקנין הגוף ,וא"כ לא נקרא שבסימן שכד .ומצינו חילוק בין חילוץ בעל
שמכוח צורכי החצר ומנהגה ,יש לדון גם (שם ס"ד) שמשערים לפי צורכי האדם ובני בהמתו ואינו מחויב להקדים אכילת הבהמה החיים לבין פרנסתו במקומו בשו"ע (סי'
בתנאי השותפות המסוימת .בשו"ע (סי' ביתו ביום אחד ,ואף במשפחה מרובה מותר עד אחרי שיצא מהתיבה .אולם בחת"ס שה סי"ט) ובמשנה ברורה (שם ס"ק סח) בדין
קעו ס"ה) נפסק לעניין חלוקת רווח והפסד להכין כפי צרכיה .לפי זה ,משערים את כל (יו"ד סי' שיד) מתבאר שחיוב האכלת בעלי בהמה שנפלה לאמת המים :אם אפשר
בשותפות שהולכים אחר התנאי ,ובשו"ע (שם הכמות שהוכנה ,ולא כל חלה בפני עצמה .גם חיים אינו תלוי האם הם שלו ובבעלותו, לפרנסה במקומה ,עושים כן ,ואין מתירים
ס"י) מבואר ששותפות סתם מתנהלת לפי אם הכינו את החלות לכבוד שבת אך הוסיפו אלא הדבר תלוי האם מזונותיו עליו עיי"ש, לשם חילוצה ביטול כלי מהיכנו .ואף במקום
המנהג באותו עסק .ונראה פשוט כי כאשר עוד כמות לימים שאחר השבת ,הכל נאסר ומאחר שבעלי חיים שבתיבה מזונותיהם על צער בעלי חיים אין כל איסור נדחה ,כמבואר
השמירה נכללה במתכונת שעל דעתה נקנו (שפ"ד שם ,חו"ד סק"א). נח ממילא מן הדין שצריך להקדים אכילתם, במשנה ברורה (שם ס"ק ע) .לפיכך ,אין להרים
הדירות ,אין בעל דירה רשאי להוציא עצמו 11הרמ"א (יו"ד סי' צז ס"א) התיר מאפים של וכ"נ באשל אברהם (בוטשאטש סי' קסז ס"ו) את הגור או לפרק דבר לצורך האכלתו ,אלא
מההוצאה המשותפת רק מפני שלדעתו בשר ומאפים של גבינה .בדרכי משה (שם, שכתב לבאר דברי המדרש תנחומא (פרשת נח להניח את המזון בדרך שאין בה איסור.
אפשר להתנהל בלעדיה .עיקר החיוב אינו ד"ה 'וכ"ה בארוך' ,בשם איסור והיתר הארוך כלל סי' ט) שנח נענש במה שאיחר מזונות הארי, 7בגמרא (ברכות מ ).מבואר' :אסור לאדם
מחמת עושרו של הדייר ,אלא מחמת תנאי מ דין יט) נתבאר שההיתר הוא משום שהבשר דהוא לפי שנח היה מחוייב להאכיל אותם, שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו' .וכן הובא
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ב
מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט”א
המשך מעמ' א'
◄◄
אך המארגן טען שכולנו הגענו בבניינים הדומים לבניין זה בסוגם וברמת
שעיקר המצווה מן התורה הוא שלא לרחם עליהם, ליעד ,ושעצם העלייה לרכב מוכיחה
ואילו שאר הדרשות שהובאו בגמרא – חניה בקרקע, שירותיהם ,חייב לשלם.16
שהסכמנו לחלופה .אנו טוענים אמנם עצם היותו 'בניין יוקרה' ,שיש בו
מתנת חינם ונתינת חן – הן מדברי חכמים ,והכתוב אינו
שנסענו מחוסר ברירה ,ולא הסכמנו בריכה וחדר כושר ,אינו מחייב להוסיף
אלא אסמכתא לדבריהם.
נמצא שנחלקו הפוסקים אם פרטי האיסורים לשלם מחיר מלא עבור שירות פחות כל הוצאה .אם זו שמירה חדשה ,שאינה
שנדרשו מ'לא תחנם' הם מן התורה או מדברי חכמים. מן המוזמן .האם מגיעה לנו הפחתה, צורך גדול של הבניין ואינה בכלל ההסכם
אולם לכולי עלמא נפסק להלכה שאסור לתת חן לנכרי וכיצד קובעים את שיעורה?
או המנהג המחייב ,אין רוב הדיירים
ולספר בשבחו. ת .אם גודל הרכב היה תנאי בהזמנה ,או רשאים לחייב בה את המתנגד מכוח הרוב
ג .האם האיסור נוהג בכל נכרי שהוזמנה הסעה למספר ידוע של נוסעים בלבד .17לעומת זאת ,כשהשמירה היא
בתשובת הרשב"א (ח"א סי' ח) מביא שיטה שאיסור על דעת שלכל אחד מקום ישיבה רגיל, צורך ממשי וחשוב של הרכוש המשותף,
מתנת חינם אינו נאמר בנכרי שאינו עובד עבודה הרי שאם המארגן שלח להם רכב שאין יש מקום לחייב בה גם בלי מנהג קודם.18
זרה .הרשב"א כתב ביחס לנתינת ירך לנכרי ,שאפשר בו די מקומות זהו שינוי מן המוסכם,
להתירה בין השאר כאשר מדובר בנכרי שאינו עובד
עבודה זרה .וכ"כ הרלב"ג (דברים יד כא) 'לפי שהוא עובד
כשלא היתה הסכמה מחייבת לקבל את רכב קטן במקום הרכב הגדול
עבודה זרה לא רצתה [-התורה] שנהנה אותו מתנת
הרכב החלופי במחיר המקורי ,והנסיעה שהוזמן
חנם'. בו היתה רק פתרון שנכפה על הנוסעים הזמנו ממארגן הסעות רכב גדול
וכן נראה גם מלשון הטור (חו"מ הלכות מתנה סימן רמט) מחוסר ברירה ,יש להפחית את השכר לקבוצת נוסעים במחיר שסוכם
'אסור ליתן מתנת חנם לעובד עבודת כוכבים ,אבל ולשלם רק לפי השירות שקיבלו בפועל.19 מראש .בשעת היציאה הרכב הגדול
מותר ליתן לגר תושב שהרי מצוה להחיותו' .אלא ויש לשום את הפגיעה בשירות הנסיעה לא הגיע ,ובמקומו העמיד המארגן רכב
שבבית יוסף (שם) כתב' :לאו לאפוקי ישמעאלים ,אלא לפי פרטי ההזמנה ,מספר המקומות קטן שלא היו בו די מקומות .שניים
לאפוקי גר תושב דהיינו שקיבל עליו שבע מצות בני שחסרו ,משך הנסיעה והשווי המקובל מהנוסעים נאלצו להצטופף במקום
נח ,וזהו שאנו מצווים להחיותו ,אבל שאר גוים כלם דין בשוק של השירות שניתן ,ובהתחשב ישיבה המיועד לאדם אחד .לאחר
אחד להם' .ועפ"ז כתב בשו"ע (שם ס"ב) 'עובד כוכבים הנסיעה ביקשנו להפחית מן התשלום,
במחיר שסוכם.20
שאינו גר תושב אסור ליתן לו מתנה' .והביא דבריו
כמסכים בפרישה (שם) וכן ביאר בסמ"ע (סק"ב) .גם הב"ח מצד מה שיש מום במקח ,אלא בבניית בית שער ודלת ,ורש"י (שם השותפות שאליה נכנס.
הסכים לדעת הבית יוסף ,אך סבר שהביאור בטור הוא שכאשר העסקה המקורית אינה ד"ה כופין אותו) פירש שבית השער 16בכנסת הגדולה (חו"מ סי' קנז,
דחוק ,ולכן כתב שנראה שהגירסא המקורית בטור מתקיימת ,יש לחייב לפי שיעור משמש לשומר הפתח ,המרחיק הגהות הטור אות כה) דן בשותפים
הייתה ל'גוי' ,ורק מחמת חמת המלכים היא שונתה ההנאה .בשו"ע (שם סט"ו) נפסק את בני רשות הרבים מלהציץ שנחלקו אם לבנות מחיצה יקרה
ל'עובד עבודת כוכבים'[ .היו גרסאות בהם הושמט שבמקח חצר שהתבטל מחמת בחצר .הרי שצורכי השמירה וחזקה או זולה יותר ,וכתב שיש
מום ,הקונה משלם על מגוריו אינם מצטמצמים דווקא לסכנת להכריע לחיוב כשנמצא שאותה
סיום דברי הב"ח שתיקן הגירסא בטור ,וזה גרם להם נפשות ,אלא שייכים גם להגנת שכונה או אנשים כמוהם יש להם
בה .לכן ,בנידון זה יש לחייב
לומר שהב"ח נחלק על הבית יוסף בדעת הטור ,ודנו מצד השירות חלופי ובשומתו השימוש הפרטי בחצר .ובשו"ע מנהג לעשות שמירה מעולה.
מזה היתר להיתר מכירת של הקרקעות בשנת השמיטה לאחר שההתחייבות המקורית (חו"מ סי' קסג ס"ב) נמנו ,במסגרת ולפי זה נראה שאין די להצביע
לישמעאל]. לא קוימה ולא נתקבלה חלופה צורכי העיר ,גם הוצאות שכר על הבתים הסמוכים ,כאשר
בשו"ע (יו"ד סי' קנא סי"א) כתב את האיסור בלשון עובד במחיר המלא .כמו כן ,אין השומרים ,ולא רק בניית מתקני הם שונים מהותית במתקנים,
הגנה .ולפי יסוד זה ,כאשר בקרת בשימושים וברמת השירות.
כוכבים ,אולם הש"ך (יו"ד סי' קנא ס"ק יח) כתב על פי הבית העלייה לרכב מהווה הוכחה
הכניסה והשמירה נצרכות באופן הבריכה ,האולם וחדר הכושר
יוסף בחו"מ שפסק השולחן ערוך כולל כל נכרי ,ואפילו שמחלו כאשר היתה מחמת
ממשי להגנת הרכוש המשותף או יכולים ללמד שמדובר בסוג
כורח השעה ,כגון שהיו נחוצים
ישמעאלי שאינו עובד עבודה זרה ,ורק גר תושב יצא למניעת כניסת זרים ושימושם אחר של בניין ,אולם עדיין צריך
לצאת ולא היתה חלופה מעשית במתקנים ,יש לראות בכך צורך להוכיח שגם השמירה המבוקשת
מכלל האיסור .וכן נראה דעת החינוך (מצוה תכו) שרק והימנעות מהנסיעה היתה גורמת
לגר תושב מותר לתת מתנה וחן עיי"ש. גדול של הבניין .ואולם אין מכאן שייכת למנהגו .אין עצם קיומם
הפסד משמעותי .אבל לא כל שכל בניין חייב בשומר קבוע: מוכיח שמקובל להחזיק שומר
ד .גדר האיסור לספר בשבחו של נכרי העדפה שלא להמתין נחשבת הצורך בשמירה אנושית ,לעומת בכל היקף ובכל שעה .נמצא שלא
אונס .בשו"ע (חו"מ סי' רלב ס"ג) אמצעים אחרים ,והיקף השעות הקרבה הגאוגרפית לבדה קובעת,
בשולחן ערוך (יו"ד סימן קנא סעיף יד) נפסק' :אסור
נפסק שהמשתמש במקח לאחר הנדרש ,טעונים בירור לפי תנאי ואף לא הכינוי 'יוקרה' לבדו ,אלא
לספר בשבחן ,אפילו לומר כמה נאה עובד כוכבים זה שראה את המום מחל עליו .אולם המקום .גם כאן אין די לקרוא המנהג המוכח המתאים לבניין
בצורתו ,קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב הפתחי תשובה (שם סוף סק"א) לשירות 'שמירה' כדי להוכיח זה.
דבר מדבריו .אבל אם מכוון בשבחו להודות להקדוש הביא את ספק הארחות משפט שכל הוצאה עליו נחוצה. 17ברמב"ם (הלכות שכנים פ"ה
ברוך הוא שברא בריה נאה כזו – מותר'. במי שגילה מום בדרך ונאלץ 19בשו"ע (סי' שיב סי"ז) נפסק ה"א) ובשו"ע (חו"מ סי' קסא ס"א)
מדברי השולחן ערוך מבואר שהאיסור אינו מצטמצם להמשיך להשתמש ,והכריע שהמשכיר 'בית כזה' חייב נפסק שאין כופים על ציור
שבאונס מוכח אין השימוש להעמיד בית במידות שנקבעו, וכיור שאינם בכלל צורך החצר
לשבח מראהו החיצוני של הנכרי .אדרבה ,אם אסור ואינו רשאי להקטינו על דעת או מנהגה .ולפי זה ,רצון הרוב
מחילה .אם ידעו את פרטי השינוי
לומר כמה נאה הוא בצורתו ,קל וחומר שאסור לספר והסכימו לקבלו במחיר המלא, עצמו .מכאן יש לדון גם בסוג להוסיף שירות חדש אינו מספיק
בשבח מעשיו ודבריו. אין השינוי מזכה אותם אחר כך הרכב ובמספר מקומות הישיבה כשלעצמו כדי לחייב את המיעוט.
אמנם השולחן ערוך התיר לומר שבח כאשר כוונתו בהפחתה .לכתחילה יש להודיע שנכללו בהזמנה .ומה שמצינו ואף שברמ"א (סי' קסג ס"א) מבואר
להפנות את ההתפעלות כלפי הקדוש ברוך הוא ,שברא לפני הנסיעה שאין בקבלת בדין בהמה שחלתה ועדיין ראויה שבמחלוקת על צורכי הציבור
החלופה ויתור על הטענה, למלאכה ,שבשו"ע (סי' שי ס"א) הולכים אחר הרוב ,אין ללמוד
בעולם בריה נאה או בעלת כישרון .אולם היתר זה נאמר שנותן שכרה משלם ,חילק מכך שלרוב שותפים יש סמכות
אמור כאשר השבח אינו מכוון להאדרת הנכרי אלא ולסכם את התשלום.
20יש לציין שיש הבדל בין בנתיבות (שם סק"א) בין מחלה בלתי מוגבלת להוסיף מותרות
להודאה לבורא .בסיור שכל תוכנו הוא הילול האדם הזמנת רכב עבור הקבוצה
שאירעה לאחר שבאה לרשות על חשבון המיעוט .תחילה צריך
הנכרי והצגתו כמושא להערצה ,אין זו מטרת הדברים. השוכר ,לבין מסירת בהמה חולה לברר שההוצאה היא בכלל צורכי
במחיר כולל לבין הזמנת מקום
מתחילה ,שהיא בגדר מום במקח, השותפות המחייבים ,או שניתנה
ה .טעם האיסור – שלא להידבק בנכרי לכל נוסע בנפרד .אם לא הובטח
כאן החסרון הוא מתחילה .יש לרוב סמכות לכך בהסדר תקף.
גודל מסוים ,וכל אחד קיבל מקום
וללמוד ממעשיו רגיל ברכב המתאים להזמנה
להוסיף ,כי לעניין מום במקח אם בעלי הדירות קיבלו על
הרמב"ם (עבודה זרה פרק י הלכה ד) ביאר את טעמו של כתבו הרמב"ם (הלכות מכירה עצמם מראש תקנון המסמיך את
ולמקובל ,אין תחושת צפיפות פט"ו ה"ד) והשו"ע (חו"מ סי' רלב האספה או את הנציגות לקבוע
איסור נתינת חן לנכרים :שבחם גורם לאדם להידבק קלה מצד עצמה מזכה בניכוי ס"ד) ש'אין מחשבין פחת המום'. שירותים והוצאות ,יש לפעול לפי
בהם וללמוד ממעשיהם הרעים. מהסכום שסוכם ,ובשכירות דהיינו שהקונה אינו רשאי לכפות תנאיו וגדרי הסמכות שניתנה,
וכן כתב ספר החינוך (מצוה תכו) ,שבהימנענו במחשבה פועלים הולכים אחר ההסכם על המוכר להשאיר את המקח ולא להכריע רק על פי מספר
ובדיבור ממצוא בנכרים תועלת וחן ,אנו נמנעים ומנהג המקום ,כמבואר בשו"ע בידו ולנכות ממחירו ,אלא יכול התומכים בהוצאה .אמנם בצורך
(חו"מ סי' שלא ס"א) ובדין מום המוכר לדרוש החזרת המקח שהדין מחייבו אין היחיד נפטר
מלהתחבר עמהם ,מלרדוף אחר אהבתם ומללמוד דבר שנזכר לעיל .לפי זה יש לברר מה כנגד השבת המעות .לפיכך אין רק מפני שהתנגד לו.
ממעשיהם הרעים. היתה ההזמנה ,האם הזמינו רכב לומר שהטעם כאן הוא מצד 18במשנה (בבא בתרא ז ):מבואר
המשך בעמ' אחרון לקבוצה או מקום לנוסע. שזכות הנוסעים להפחתה במחיר שכופים את בן החצר להשתתף
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ג 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט”א
המשך מעמ' ג'
כישרונותיו המרובים ולהלל את גדולתו ואת יצירתו. ז .ראיה מן הירושלמי שאין היתר מפני מבואר מכאן שהאיסור אינו תלוי בכך שהנכרי
במסגרת כזו ,היצירות אינן עומדות בפני עצמן שכר או מקצוע עצמו שומע את השבח .אין מדובר באיסור להחניף
כנושא מקצועי או היסטורי ,אלא משמשות אמצעי עוד הביא בשו"ת בצל החכמה מדברי הירושלמי לו בפניו ,אלא באיסור להרגיל את מחשבתו של
להאדרת דמותו של הנכרי .מטרת הסיור היא לעורר (עבודה זרה פרק א הלכה ט) ,שישראלית שאומנותה הישראל להתפעל מן הנכרי ,ובכך להתקרב אליו,
התפעלות מן האדם ,מכישרונותיו ומפועלו .הדבר בגידול וייפוי השיער לא תגדל את הנכרית ,כדי להעריצו ולראות בו דמות הראויה לחיקוי.
נכלל במה שפסק השולחן ערוך שאסור 'לספר שלא תתן עליה חן. לשון החינוך מלמדת שההרחקה היא הן
בשבח מעשיו או לחבב דבר מדבריו' .לפיכך ,אין מכך שהירושלמי העמיד את הדין באומנית שזו 'במחשבה' והן 'בדיבור' .משום כך ,גם השתתפות
להשתתף בסיור כזה. מלאכתה ,מבואר שאף כאשר היא עושה את הדבר במסגרת שכל מגמתה להחדיר בלב המשתתפים
י .כניסה לכנסיות בשכר ולצורך פרנסתה ,אין התועלת הכספית הערצה כלפי נכרי מסוים עלולה להיכלל בגדר
חלק מן היצירות מוצגות בכנסיות .הכניסה מפקיעה את איסור נתינת החן .ולכן כתב שיש האיסור ,אף שהמשתתף עצמו אינו עומד ומרצה
לכנסייה היא נידון חמור ונפרד ,שאינו תלוי בשאלת לאסור לספר יהודי לספר ולייפות נכרי ,אף שהוא את שבחיו.
'לא תחנם' .כפי שנאמר בשאלה ,אסור להיכנס מקבל שכר על מלאכתו .יסוד הדברים ברור :בניגוד ואין לומר שמכיוון שמדובר באדם שחי לפני
למקומות אלו. למתנת חינם ,איסור נתינת חן אינו ניתר רק משום מאות שנים שוב אין חשש להידבק בו ,כי נכון שאין
אולם גם כאשר ניתן לקיים חלק מן הסיור מחוץ שהישראל מפיק תועלת או מקבל שכר. כאן קשר אישי עמו ,אך כאשר מציגים את דמותו
לכנסיות ,עדיין עומדת בעינה שאלת נתינת החן. לכן אין בעובדה שמדובר בסיור תיירותי ,לימודי כמופת אנושי וכמושא להערצה ,קיים עצם החשש
מאחר שעיקר הסיור הוא האדרת דמותו וכישרונותיו או מקצועי כדי להתיר סיור שכל מגמתו להלל את של נתינת חן והמשיכה אחר דמותו ומעשיו.
של הנכרי ,אין להקל בעצם ההשתתפות בו רק מפני הנכרי. ו .מדוע ההיתרים של מתנה אינם
שנמנעים מן הכניסה לכנסיות. ח .ההבדל בין שבח היצירה לשבח היוצר
להלכה: מועילים לעניין שבח?
עם כל זה ,יש לחלק בין שבח היצירה עצמה לבין בשו"ת בצל החכמה (חלק א סימן מו) דן באיסור
א .מן הכתוב 'לא תחנם' דרשו חז"ל שלושה שבח האדם שיצר אותה .איסור 'לא תתן להם חן'
איסורים :שלא לתת לנכרי חניה בקרקע ,שלא לספר בשבחו של נכרי ,והבהיר שאיסור זה אינו
מתייחס לנתינת חן לנכרי ,ואין כל אמירה חיובית נובע מאיסור נתינת מתנת לגוי ,אלא מן האיסור
לתת לו מתנת חינם ושלא לתת לו חן. על חפץ שיצר נכרי נחשבת לשבח האדם עצמו.
ב .נחלקו הפוסקים אם פרטי איסורים אלו הם הנפרד של נתינת חן לנכרי.
לכן מותר להתבונן ביצירה ולתאר באופן ענייני לעניין מתנה מצינו שכאשר הנכרי הוא שכנו או
מן התורה או מדברי חכמים .להלכה נפסק את איכותה ,את צורתה ,את דרך עשייתה או את
בשולחן ערוך שאסור לספר בשבחו של נכרי, מכרו ,ועוסק עמו תדיר ,מותר לתת לו מתנה ,משום
חשיבותה ההיסטורית .ניתן להסביר שהיצירה שאין זו מתנת חינם אלא חלק ממערכת יחסים של
הן בשבח מראהו והן בשבח מעשיו ודבריו. נעשתה בטכניקה מסוימת ,שהיא משקפת תקופה
ג .טעם האיסור ,כפי שביארו הרמב"ם וספר תועלת הדדית ,וכעין מכירה .כך כתבו התוספות
מסוימת או שהשפיעה על שיטות אמנות מאוחרות
החינוך ,הוא שההתפעלות מן הנכרי מביאה (עבודה זרה כ .ד"ה רבי) ,וכן מבואר בתוספתא (עבודה זרה
יותר .כל אלו יכולים להיות תיאורים עובדתיים
להידבק בו ,לרדוף אחר אהבתו וללמוד ג ,יד) ,בפסקי הרא"ש (שם סימן יט) ובט"ז (יו"ד סימן קנא
או מקצועיים של החפץ והתקופה ,ולא נתינת חן
ממעשיו .משום כך ,האיסור שייך גם כשהשבח סק"ח).
ליוצר.
אינו נאמר בפני הנכרי. אולם היתר זה שייך רק לעניין האיסור של נתינת
אולם יש להיזהר שלא להפוך את שבח היצירה
ד .ההיתרים שנאמרו בנתינת מתנה לנכרי מתנה .כאשר הנתינה מועילה לישראל ,או שהנכרי
לאמצעי להאדרת האדם .כאשר אומרים שהיצירה
שמכירו או כאשר הישראל מפיק ממנה עתיד להשיב לו טובה ,שוב אין זו מתנת חינם.
מוכיחה את גאונותו המופלאה של היוצר ,את
תועלת אינם שייכים לאיסור נתינת חן .גם לעומת זאת ,באיסור נתינת חן אין מועיל
גדולתו ואת עליונותו ,או כאשר מציגים את מכלול
תועלת לימודית ,מקצועית או תיירותית אינה שהישראל מכיר את הנכרי ,מקבל ממנו תועלת
יצירותיו כדי לעורר הערצה כלפי אישיותו ,שוב אין
מתירה האדרת דמותו של נכרי. או משלם עבור שירותיו .סוף סוף ,על ידי השבח
זה שבח החפץ בלבד ,אלא שבח הנכרי עצמו.
ה .ההתבוננות ביצירה שנעשתה בידי נכרי, הוא נותן חן לנכרי ומעורר כלפיו חיבה והערצה.
הגבול אינו נקבע רק לפי המילים הבודדות ,אלא
ואף תיאור ענייני של איכותה ,דרכי עשייתה לכן כתב בשו"ת בצל החכמה שההיתר לתת מתנה
לפי מגמת הדברים .תיאור מקצועי של יצירה אינו
או חשיבותה ההיסטורית ,אינם בכלל האיסור, לנכרי שמכירו אינו שייך כלל לאיסור לספר בשבחו.
דומה לסיור הבנוי כולו סביב דמותו של היוצר ,שבו
כל עוד אין הדברים מכוונים להאדיר את ולכן שגם העובדה שהסיור נערך לצורך הנאה,
כל יצירה מוצגת כפרק נוסף במסכת גדולתו.
היוצר ולחבב את דמותו. השכלה או הרחבת ידיעות אינה מתירה את האדרת
ו .כאשר שבח היצירה משמש אמצעי להלל ט .סיור בעקבות צייר גוי מפורסם דמותו של הנכרי .תועלתו של המשתתף אינה
את האדם שיצר אותה ,להציג את כישרונותיו בנידון השאלה ,אין מדובר בביקור מקרי במוזיאון
מפקיעה את עצם נתינת החן.
ולהפוך אותו למושא של הערצה ,הרי זה או בסיור כללי בתולדות האמנות ,שבו מזכירים
בכלל איסור נתינת חן לנכרי. בדרך אגב יצירות שנעשו בידי
ז .לפיכך ,סיור שכל עניינו לעסוק בדמותו אמנים שונים.
של צייר גוי מפורסם ,להלל את כישרונותיו מוגדר הסיור
ולהציג את יצירותיו כמסכת של גדולתו ,הוא כ'סיור מלכתחילה
בכלל איסור 'לא תחנם' ,ואין להשתתף בו .אך בעקבות צייר גוי
סיור כללי והיסטורי בתולדות האמנות ,שבו מפורסם' .עיקרו
נמסרים נתונים ענייניים על יצירות שונות בלי לעבור במקומות
להאדיר את אישיותו של אמן נכרי ,אינו אסור הקשורים
מצד עצם העיסוק ביצירות. לחייו ,להציג
ח .הכניסה לכנסיות אסורה מצד עצמה והיא את יצירותיו,
נידון נפרד. על לספר
לשליחת מאמרים ובירורים הלכתיים ,ניתן לשלוח למייל9917936@gmail.com : להצטרפות לקבלת העלון במיילnewsletter.mechubarim@gmail.com :
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ד
