gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a

שבוע: נח (2026-10-12)

מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‪ ,‬גליון קכ"ז | פרשת נח תשפ"ז‬ ‫סיור בעקבות צייר נכרי – האם יש בו משום 'לא תחנם'?‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫במסכת עבודה זרה (יט‪–:‬כ‪ ).‬דרשו חז"ל מן הכתוב 'לא תחנם' שלושה דינים‪ :‬א‪.‬‬ ‫בעת ששהינו בנופש באיטליה‪ ,‬הוצע לנו להצטרף ל'סיור בעקבות צייר גוי‬ ‫'לא תתן להם חניה בקרקע' – שלא למכור לנכרי קרקע בארץ ישראל‪ .‬ב‪' .‬לא‬ ‫מפורסם' (מבלי להיכנס לאיכות יצירותיו‪ ,‬מתקיימת סביבו וסביב יצירתו תעשיית תיירות שלמה‪ ,‬שכמובן‬ ‫תתן להם מתנת חינם' – שלא להעניק לנכרי מתנה שאין בצדה תמורה‪ .‬ג‪' .‬לא‬ ‫ניזונה גם מהאדרת שמו‪ ,‬מה שמביא תיירים נוספים וחוזר חלילה‪ ,‬ולכן את שמו השמטנו כאן על פי ההכרעה‬ ‫תתן להם חן' – שלא לספר בשבחם ולהציגם בדרך המעוררת חן חיבה והערצה‪.‬‬ ‫דלהלן)‪ .‬במסגרת הסיור עוברים במקומות הקשורים לחייו ולפעילותו‪ ,‬מציגים‬ ‫לעניין מתנת חינם מביאה הגמרא מחלוקת תנאים בפירוש הפסוק שנאמר‬ ‫יצירות שונות שיצר‪ ,‬מספרים על כישרונותיו המרובים ומרבים לתאר את גדולתו‬ ‫בנבילה (דברים יד כא) 'לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי'‪.‬‬ ‫ואת תרומתו לעולם האמנות‪.‬‬ ‫לדעת רבי מאיר ניתן לדרוש את הפסוק גם להפך‪ ,‬ומותר למכור לגר ולתת‬ ‫חלק מן היצירות מוצגות בתוך כנסיות‪ ,‬ומובן מאליו שאין בכוונתנו להיכנס‬ ‫לנכרי‪ .‬ואילו לדעת רבי יהודה נאמר הפסוק בדקדוק‪ :‬לגר בנתינה ולנכרי‬ ‫למקומות אלו‪ .‬אולם התעוררה אצלנו שאלה בנוגע לעצם הסיור‪ :‬האם השתתפות‬ ‫במכירה‪ ,‬משום שאסור לתת לנכרי מתנת חינם‪.‬‬ ‫בסיור שעיקרו עיסוק בדמותו של נכרי‪ ,‬תוך שבח כישרונותיו ויצירותיו‪ ,‬אסורה‬ ‫ומאחר שנפסק להלכה שבמחלוקות רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה‬ ‫משום 'לא תחנם' – 'לא תתן להם חן'?‬ ‫(עירובין מו‪ ,):‬נפסק גם דין זה להלכה בשולחן ערוך (חו"מ סימן רמט סעיף ב)‪ ,‬שאסור‬ ‫האם יש לחלק בין התבוננות ביצירה והערכת איכותה האמנותית‪ ,‬לבין שבח‬ ‫לתת מתנת חינם לנכרי‪ ,‬מלבד גר תושב שמצווה להחיותו‪.‬‬ ‫האדם הנכרי שיצר אותה?‬ ‫אף שעיקר השאלה שלפנינו אינה עוסקת במתנת ממון‪ ,‬יש חשיבות להבנת‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫שלוש הדרשות‪ :‬איסור מתנת חינם ואיסור נתינת חן הם שני דינים נפרדים‬ ‫יש להפריד בין שבח היצירה מצד עצמה לבין האדרת דמותו של היוצר‪.‬‬ ‫הנלמדים מאותו פסוק‪ .‬ממילא‪ ,‬היתר הנאמר לגבי מתנה לנכרי אינו שייך‬ ‫עצם ההתבוננות ביצירה שנעשתה בידי נכרי‪ ,‬ואף ניתוח ענייני של מעלותיה‬ ‫לאיסור לספר בשבחו‪.‬‬ ‫המקצועיות‪ ,‬אינם בכלל איסור 'לא תחנם'‪ ,‬כל עוד אין הדברים נאמרים כדי לתת‬ ‫ב‪ .‬האם איסור נתינת חן הוא מן התורה?‬ ‫חן ליוצר הנכרי ולעורר הערצה כלפיו‪.‬‬ ‫בספר החינוך (מצוה תכו) כתב ששורש איסורים אלו מן התורה‪ ,‬וכמה עניינים‬ ‫אולם סיור שכל מגמתו לעסוק בדמותו של נכרי‪ ,‬להלל את כישרונותיו ולהציג‬ ‫נכללו ב'לא תחנם'‪ :‬שלא למכור לנכרים חניה בקרקע‪ ,‬שלא לתת להם מתנת‬ ‫את יצירותיו כאמצעי להאדרת אישיותו‪ ,‬הוא בכלל איסור נתינת חן לנכרי‪.‬‬ ‫חינם ושלא לתת להם חן‪ .‬בכלל נתינת חן כתב החינוך שאסור לשבח את יופיו‬ ‫לפיכך‪ ,‬אין להשתתף בסיור המתואר בשאלה‪ ,‬אף אם נמנעים כמובן מכניסה‬ ‫של הנכרי ולומר‪' :‬כמה נאה בריה זו'‪.‬‬ ‫לכנסיות‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬בשו"ת הרדב"ז (חלק ו סימן ב'רמז) דן בדברי הרמב"ם (עבודה זרה פרק י‬ ‫א‪ .‬שלושת הדינים שנדרשו מ'לא תחנם'‬ ‫הלכה א)‪ ,‬שכתב שאסור לרחם על הנכרים משום שנאמר 'לא תחנם'‪ .‬הרדב"ז ביאר‬ ‫נאמר בתורה (דברים ז ב)‪' :‬לא תכרות להם ברית ולא תחנם'‪ .‬במשנה ובגמרא‬ ‫המשך בעמ' ג'‬ ‫לייעד את הסכך להצללת המרפסת‪ ,1‬אולם אין‬ ‫לייעד אותן לקירוי המרפסת כדי שיהיה בה‬ ‫לנהוג בסכך מנהג בזיון‪ ,‬כגון להשליכו לאשפה‬ ‫צל במשך כל השנה‪ .‬האם מותר להשתמש‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫כך בסכך שכבר שימש למצוה‪ ,‬או שחלה עליו‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א‬ ‫או למקום שידרכו עליו‪ .2‬ומותר להשאיר את‬ ‫קדושה ואסור להורידו לשימוש של חול? ומה‬ ‫הסוכה עומדת וליהנות מצילה במשך השנה‪ ,‬אף‬ ‫הדין אם משאירים את הסוכה עצמה עומדת‬ ‫שמתכוונים להשתמש בה למצוה בחג הבא‪ .3‬אם‬ ‫במשך השנה ונהנים מצילה‪ ,‬ומתכוונים לשבת‬ ‫שימוש בסכך לאחר החג להצללת‬ ‫הסוכה נשארה כשרה ולא הפכוה לדירת קבע‬ ‫בה גם בחג הבא?‬ ‫המרפסת‬ ‫ממש‪ ,‬יחדש דבר בסכך לשם החג הבא‪ .‬ואם דר‬ ‫ת‪ .‬אין הסכך טעון גניזה כדין תשמישי קדושה‬ ‫לאחר חג הסוכות באתי לפרק את הסוכה‪,‬‬ ‫בה דרך קבע במשך השנה‪ ,‬אין די בחידוש מועט‪.4‬‬ ‫ואין חובה לשומרו למצוה‪ ,‬ומותר לאחר החג‬ ‫ובמקום לאחסן את מחצלות הסכך‪ ,‬ברצוני‬ ‫המשך בעמ' ב'‬ ‫ונהנים מצילה‪ ,‬הדבר מותר לדברי הכל‪ ,‬שהרי‬ ‫המבטלת קדושת הסוכה כמ"ש במשנה ברורה‬ ‫(סי' תרלח סי"ט) שעצי הסכך לאחר ימי החג‬ ‫‪ 1‬בגמרא (מגילה כו‪ ):‬נתבאר‪' :‬תשמישי‬ ‫הנאה שאינה מבטלת את הסוכה הותרה גם‬ ‫(סי' תרלח סק"ד) שגם בימי החג לא נאסרה כל‬ ‫אינם צריכים גניזה 'ומותר להסתפק מהן‬ ‫מצוה נזרקין‪ ,‬תשמישי קדושה נגנזין'‪ ,‬ובכלל‬ ‫בזמן מצוותה‪.‬‬ ‫הנאה מן הסוכה‪ ,‬אלא הנאה בדרך ביטול‬ ‫ולהשתמש בהן לכל מה שירצה'‪ ,‬אלא שנכון‬ ‫תשמישי המצוה נמנתה הסוכה‪ .‬ופירש רבינו‬ ‫‪ 4‬בשו"ע (סי' תרלו ס"א) נפסק שסוכה ישנה‬ ‫קדושתה‪ ,‬ואילו שימוש כשהסוכה קיימת‪ ,‬כגון‬ ‫להימנע מתשמיש בזיון‪ .‬ולפי זה‪ ,‬מותר לייעד‬ ‫חננאל (שם) שההיתר הוא לאחר שנתקיימה‬ ‫כשרה‪ ,‬ויחדש בה דבר בגוף הסכך לשם החג‪,‬‬ ‫לסמוך עליה או להניח עליה דבר‪ ,‬מותר‪ .‬וכן‬ ‫את הסכך לאחר החג לקירוי המרפסת לשם‬ ‫המצוה ונשלמה‪ ,‬והזכיר במפורש את עצי‬ ‫אפילו טפח על טפח במקום אחד‪ ,‬או חידוש‬ ‫ביאר בשו"ע הרב (שם ס"ה)‪ .‬לפי זה‪ ,‬הישיבה‬ ‫צל‪ ,‬ואין זו הורדה אסורה בקדושה‪ .‬ומותר‬ ‫הסוכה‪ .‬וכ"כ במשנה ברורה (סי' כא סק"א)‬ ‫מועט הנמשך על פני כולה‪ .‬המשנה ברורה‬ ‫בצל הסוכה הקיימת במשך השנה מותרת‪,‬‬ ‫לעשות מחיצה בחצר מסכך ששימש בחג‪,‬‬ ‫שעצי הסוכה מותר להשתמש בהם שלא‬ ‫(שם סק"ג עד סק"ז) ביאר שהעשייה לשם צל‬ ‫ואין צריך לפרקה כדי להפקיע את קדושתה‪.‬‬ ‫ובלבד שלא יהיה תשמיש בזיון‪.‬‬ ‫בזמן המצווה‪ ,‬ובביאור הלכה (שם ד"ה אבל כל‬ ‫מספקת להכשר‪ ,‬ושהחידוש הוא לכתחילה‬ ‫אמנם המשנה ברורה (סי' כא סק"ד) החמיר‬ ‫‪ 2‬המשנה ברורה (סי' תרלח ס"ק כד) כתב שאין‬ ‫זמן) ציין שכן דעת המגן אברהם (סימן תרלח‬ ‫למצוה ואינו מעכב בדיעבד‪ .‬עוד כתב שאף‬ ‫בשימוש בלולב ובשופר העומדים למצוה‬ ‫לפסוע על עצי הסוכה גם לאחר החג‪ ,‬ויש‬ ‫סק"ב) ודלא כאוסרים (הב"ח ובשערי תשובה‬ ‫סוכה שנעשתה למצוה ונשארה משנה לשנה‬ ‫לשנה הבאה‪ ,‬ובביאור הלכה (שם ס"א ד"ה אבל‬ ‫למחות במשליכים את הסכך במקום שרבים‬ ‫בשם הברכ"י בשם מהר"י מולכין והברכ"י דחאו מכח‬ ‫צריכה חידוש לקראת החג הבא‪ .‬לפיכך‪,‬‬ ‫כ"ז שהם קבועים וכו') דן בסוכה העומדת משנה‬ ‫רגילים לדרוך עליו‪ ,‬אף שאינו מקום אשפה‪.‬‬ ‫דברי המג"א)‪ .‬עוד כתב שם לבאר סברת המגן‬ ‫שימוש לצל במשך השנה אינו פוסל מצד‬ ‫לשנה‪ ,‬והביא את צד ההיתר שבמגן אברהם‬ ‫וכן כתב המשנה ברורה (סי' כא סק"ו) לעניין‬ ‫אברהם לחלק בין ציצית לסוכה‪ ,‬מפני שציצית‬ ‫עצמו‪ ,‬כששאר תנאי הכשר הסוכה נשמרו‪.‬‬ ‫(סי' תרלח סק"ב) שלאחר החג פקעה קדושתה‪,‬‬ ‫סכך ושאר תשמישי מצוה לאחר שנתבטלו‬ ‫בכל יום היא עומדת לקיים בה המצווה‪ ,‬על כן‬ ‫אולם בשו"ע (שם ס"ב) ובמשנה ברורה (שם‬ ‫אף שדעתו עליה לשנה הבאה‪ ,‬ואת הדעות‬ ‫ממצוותם‪ ,‬שאין להשליכם לאשפה או לנהוג‬ ‫אפילו בעת שפושטה מעליו עדיין לא נתבטל‬ ‫סק"ח וסק"ט) נתבאר שאם המקום נעשה דירתו‬ ‫החולקות‪ .‬לכן יש חילוק בין סכך שמייעדים‬ ‫בהם שלא בכבוד המצוה שעברה‪ .‬אמנם אין‬ ‫המצוה מן הבגד‪ ,‬משא"כ בסוכה לאחר שבעת‬ ‫ממש‪ ,‬שאוכל ושותה וישן בו דרך קבע כל‬ ‫עתה לשימוש חול ואינו עומד עוד למצוה‪,‬‬ ‫בהם חיוב גניזה כתשמישי קדושה‪ ,‬אך עדיין‬ ‫ימי החג שנתבטל מצותה ממנה עד לשנה‬ ‫השנה‪ ,‬צריך להגביה את הסכך ולחזור ולהניחו‬ ‫לבין שימוש זמני אחר בסכך הנשמר למצוה‪.‬‬ ‫אין לבזותם‪.‬‬ ‫הבאה‪ ,‬על כן אף שדעתו עליה אין עליה רק‬ ‫לשם סוכה‪ ,‬ואין די בחידוש מעט‪.‬‬ ‫בנידוננו‪ ,‬כשמשאירים את הסוכה על מכונה‬ ‫‪ 3‬ההנאה בישיבה תחת הסכך אינה בגדר הנאה‬ ‫שם הזמנה בעלמא‪ .‬וכן כתב בשו"ע הרב‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫א‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' א'‬ ‫מתגלה בשעת הבציעה כבר נאסרו החלות‬ ‫לסעוד‪ .7‬אם אין אפשרות להאכילו בדרך‬ ‫בשעת אפייה‪ ,12‬אלא אם כן יוצא שומן הבשר‬ ‫מותרת‪ ,‬ואף אי אפשר לדאוג לכך באמצעות‬ ‫סעודת שבת כשיש ספק בהאכלת גור‬ ‫מעצמו בלא מעשה אדם‪ ,‬שבזה יש מקלים‬ ‫אחר‪ ,‬מותר לבחורים לאכול את סעודתם גם על‬ ‫חתולים‬ ‫שיועיל אם יתקנו עכשיו ויעשו היכר בלחם‪,‬‬ ‫הצד שמזונותיו עליהם‪.8‬‬ ‫באחד מחדרי הפנימייה בישיבה נלכד בשבת‬ ‫או שיחלקנו לכמה בני אדם שיהיה לכל אחד‬ ‫גור חתולים של הפקר‪ .‬הבחורים סברו‬ ‫דבר מועט‪ .13‬ויש שכתבו להקל בזה רק במקום‬ ‫חלות ממולאות בשר בלי היכר‬ ‫שהוצאתו כרוכה בטלטול מוקצה ובחשש‬ ‫הפסד מרובה‪.14‬‬ ‫לכבוד שבת בראשית אפתה רעייתי לחמניות‬ ‫מלאכה‪ ,‬ולכן החליטו להשאירו במקומו עד‬ ‫ממולאות בבשר מפורק‪ .‬הבשר הוכנס קודם‬ ‫מוצאי שבת‪ .‬הגור אינו בסכנת מיתה‪ ,‬אך אין‬ ‫סירוב להשתתף בהוצאות שמירה‬ ‫האפייה‪ ,‬ומבחוץ נראו הלחמניות כפת רגילה‪,‬‬ ‫לו אפשרות לצאת ולחפש מזון‪ .‬הסתפקנו‬ ‫בבניין יוקרה‬ ‫בלי סימן למילוי‪ .‬כשהוגשו לשולחן טען‬ ‫אם כעת נחשב ש'מזונותיו עלינו' ומותר‬ ‫אני חבר בוועד הבית של בניין יוקרה‪,‬‬ ‫אחד מבנינו‪ ,‬שהן נאסרו כדין פת שנילושה‬ ‫להאכילו בשבת‪ ,‬או שמא מאחר שאינו שייך‬ ‫שיש בו חדר כושר‪ ,‬בריכה‪ ,‬אולם לשימוש‬ ‫בחלב או בשומן בלא היכר‪ .‬אלא שהיות‬ ‫לאיש מאתנו אסור לתת לו אוכל‪.‬‬ ‫הדיירים ושירותים נוספים‪ .‬הוצאות האחזקה‬ ‫שכאשר בוצעין אותן רואים מיד את הבשר‪,‬‬ ‫מתוך כך התעוררה שאלה נוספת‪ :‬אם‬ ‫והשירותים נגבות במסגרת ועד הבית‪ .‬אחד‬ ‫יש להסתפק האם היכר המתגלה בבציעה‬ ‫נמנעים מלהאכילו מחמת הספק‪ ,‬האם מותר‬ ‫מבעלי הדירות מסרב לשלם את חלקו‬ ‫מספיק‪ ,‬או שחוששים שיטבילו אותן בחלב‬ ‫לנו לאכול את סעודת השבת? הרי לצד‬ ‫בשמירת הבניין‪ ,‬בטענה שבכל הבניינים‬ ‫או ימרחו עליהן חמאה קודם פתיחתן? והאם‬ ‫שמזונותיו עלינו‪ ,‬לכאורה צריך להקדימו‬ ‫הסמוכים אין שומר‪ ,‬ואין הצדקה לחייבו‬ ‫יש הבדל בין כמות שנאפתה לסעודת השבת‬ ‫לסעודתנו‪ .‬או שמא מאחר והסיבה שאנו‬ ‫בהוצאה שאינה מקובלת בשכונה‪ .‬שאר‬ ‫לבין כמות שהוכנה גם לימים הבאים?‬ ‫נמנעים מהאכלתו היא מחמת הספק‪ ,‬כשם‬ ‫הדיירים משיבים שהבניין נבנה מלכתחילה‬ ‫ת‪ .‬א‪ .‬חז"ל אסרו ללוש פת עם חלב או בשר‪,‬‬ ‫שמי שאינו יכול להאכיל את בהמתו רשאי‬ ‫ברמה גבוהה ושירות שונה‪ ,‬ועל דעת כן רכשו‬ ‫ואם עבר ואפה הפת אסורה‪ .9‬ב‪ .‬אם אפו כמות‬ ‫לאכול מקודם‪ ,‬כך גם אנו?‬ ‫בו דירות‪ .‬האם ניתן לחייבו‪ ,‬והאם יש הבדל‬ ‫מועטת רק לכבוד שבת‪ ,‬החלות לא נאסרו‪.‬‬ ‫ת‪ .‬כאשר הגור רעב ואין לו מזון לפניו‪ ,‬מותר‬ ‫בין שמירה שנכללה מלכתחילה בשירותי‬ ‫למנהג האשכנזים אפשר להקל בכמות הנצרכת‬ ‫להניח לפניו אוכל בשבת‪ ,‬אף שאינו בסכנת‬ ‫הבניין לבין שמירה שהוחלט להוסיף לאחר‬ ‫לאכילת יום אחד‪ ,‬אך אם הדרך היא לאכול‬ ‫מיתה‪ .5‬אין איסור טלטול הגור אוסר להניח‬ ‫מכן?‬ ‫חלות אלו רק בשבת ואפו כמות גדולה יותר‬ ‫לפניו אוכל‪ ,‬ובלבד שאין ההאכלה כרוכה‬ ‫ת‪ .‬אם השמירה נכללה בתנאי רכישת הדירות‬ ‫כדי שישאר גם ליום ראשון‪ ,‬כל החלות נאסרות‬ ‫במלאכה או בטלטול האסור‪ .6‬למעשה‪ ,‬במצב‬ ‫או בהסדר ניהול מחייב‪ ,‬או שהייתה חלק קבוע‬ ‫באכילה‪ .10‬ג‪ .‬אם הכמות מרובה‪ ,‬צריך לעשות‬ ‫זה יניחו לפניו תחילה מזון מתאים‪ ,‬ובכך יצאו‬ ‫וידוע ממתכונת הבניין עליו לשלם את חלקו‪,‬‬ ‫היכר שידעו שהחלות בשריות‪ ,‬וכן מילוי‬ ‫גם מחשש הקדמת סעודתם למזונו‪ .‬לאחר מכן‬ ‫ואינו יכול להיפטר בטענה שבבניינים הסמוכים‬ ‫הבשר הניכר במאפה יכול לשמש היכר‪ ,‬ואין‬ ‫רשאים לאכול‪ ,‬ואין צורך להמתין עד שיסיים‬ ‫מסתפקים בפחות‪ .15‬אף בלא תנאי מפורש‪ ,‬אם‬ ‫צורך בסימן נוסף‪ .11‬ד‪ .‬בנידון שאלה זו‪ ,‬שאין‬ ‫את אכילתו‪ .‬אם כבר יש לפניו מזון מספיק‪ ,‬אין‬ ‫מוכח ששמירה ברמה זו היא המנהג הקבוע‬ ‫כל היכר מבחוץ‪ ,‬החלות נאסרו‪ ,‬אף שהבשר‬ ‫צורך לתת לו שוב בכל פעם שהבחורים יושבים‬ ‫◄◄‬ ‫או החלב ניכרים בהם‪ ,‬ולכן אין צורך בסימן‬ ‫הגם שלא קנה אותם‪ .‬וראה באוה"ח הק'‬ ‫להלכה במשנה ברורה (סי' קסז ס"ק מ)‪ .‬החיוב‬ ‫‪ 5‬בגמרא (שבת קנה‪ ):‬נתבאר החילוק בין בעלי‬ ‫נוסף של גבינה או בשר על גביהם‪ .‬וכן כתב‬ ‫(בראשית כד יט) שביאר מה שרבקה השקתה‬ ‫הוא כלפי בהמתו‪ ,‬ולא אמרו שכל הרואה בעל‬ ‫חיים שמזונותיהם על האדם לבין אלו שאינם‬ ‫בערוך השולחן (שם ס"ג)‪' :‬דאם ימלאו העיסה‬ ‫קודם לאליעזר היה רק כדי שיעור סכנה‪,‬‬ ‫חי של הפקר נאסר באכילה עד שיאכילנו‪.‬‬ ‫תלויים בו‪ ,‬וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' שכד‬ ‫בשר הלא ניכרת היא‪ ,‬ולא יבואו לאכלה‬ ‫אבל אח"כ הקדימה להשקות הגמלים‪ ,‬הגם‬ ‫אמנם‪ ,‬בנידון זה‪ ,‬כשהגור רעב ותלוי בעזרת‬ ‫סי"א)‪ .‬המשנה ברורה (שם ס"ק כט) ביאר שאף‬ ‫בחלב‪ ,‬ומותר לעשות כן'‪ .‬אך אסר מעט שומן‬ ‫שאין הגמלים שלה‪.‬‬ ‫הבחורים‪ ,‬נכון שיתנו לפניו תחילה מזון‪ ,‬ובכך‬ ‫בעלי חיים השייכים לו בכלל האיסור כאשר‬ ‫הנילוש בעיסה ואינו ניכר‪ .‬נמצא שמילוי‬ ‫‪ 9‬בגמרא (פסחים לו‪ ).‬אסרו פת שנילושה‬ ‫יצאו גם מן הצד שמוטלת עליהם הקדמתו‪.‬‬ ‫הם מוצאים את מזונם בשדה‪ ,‬וההאכלה היא‬ ‫הניכר יכול לשמש בעצמו כהיכר‪ .‬אולם עצם‬ ‫בחלב מחשש שיאכלוה עם בשר‪ ,‬והתירו‬ ‫מלשון הגמרא‪ ,‬שההקדמה היא בנתינת‬ ‫טרחה שלא לצורך‪ .‬והנה בביאור הלכה (שם‬ ‫הכנסת הבשר כמילוי ולא בלישת הבצק אינה‬ ‫כשעשאה 'כעין תורא'‪ .‬רש"י (שם ד"ה כעין‬ ‫המאכל‪ ,‬עולה שאין צורך להמתין עד שיגמור‬ ‫ד"ה ויוני בייתות) מצדד להתיר להאכיל בעלי‬ ‫מספיקה‪ .‬הרמ"א (שם) אסר גם פת ששומן זב‬ ‫תורא) פירש שעושה מעט‪ ,‬הנאכל מיד ואינו‬ ‫לאכול‪ ,‬רק לראות שהמזון מתאים לו ונגיש‬ ‫חיים של ישראל אחר‪ ,‬כשאינם ניזונים מן‬ ‫ונבלע בה בשעת האפייה‪ ,‬ולא רק כשנילוש‬ ‫נשמר עד שישכח שנילוש בחלב‪ .‬לבדה‪.‬‬ ‫לו בפועל‪ .‬וכן אם כבר האכילם די צורכם‬ ‫ההפקר‪ .‬ומזה ראיה שאין צורך שהמאכיל‬ ‫בתוכה מתחילה‪.‬‬ ‫והטעם שאסרו את הפת לגמרי אפילו אם‬ ‫אין צריך לחזור ולהאכילם בכל סעודה‪ .‬לכן‬ ‫עצמו יהיה הבעלים‪ .‬וכ"כ בתהילה לדוד‬ ‫‪ 12‬כ"כ בחו"ד (סק"ה) שפ"ד (סק"א) חמודי‬ ‫אוכלה בפני עצמה‪ ,‬יש שכתבו (בינת אדם סי'‬ ‫די שאחד הבחורים יניח את המזון הדרוש‬ ‫(שם סקי"ג סקי"ד)‪ .‬ובערוך השולחן (או"ח סי'‬ ‫דניאל (בב"ח סי' יב) חכמ"א (כלל נ ס"ה)‪ .‬ובפלתי‬ ‫נא‪ ,‬וכ"נ בפמ"ג סי' צז שפ"ד סק"א) שהוא משום‬ ‫באותה שעה‪.‬‬ ‫שכד ס"ב) כתב‪' :‬כל בעל חי שאני יודע שהוא‬ ‫(סק"א) הביא מזקינו שהקיל לחלק את הלחם‬ ‫קנס שעבר על גזירת חז"ל‪ ,‬ויש שכתבו (דעת‬ ‫‪ 8‬יש לדון אם החיוב לתת לבהמה לפני‬ ‫רעב‪ ,‬מצוה ליתן לו גם בשבת'‪ ,‬מטעם רחמיו‬ ‫להרבה בנ"א‪ ,‬וחלק על זקינו והחמיר זולת‬ ‫תורה סי' צז בשם כרם שלמה‪ ,‬וכ"כ בזר זהב על‬ ‫אכילתו הוא רק אם בהמות שייכים לו‪ ,‬או‬ ‫על כל מעשיו‪ .‬וכתב כן בעניין האכלת כלב‬ ‫כשיש עוד צד להקל‪ ,‬יד יהודה (פיה"ק סקי"ד)‪,‬‬ ‫או"ה‪ ,‬כלל מ סק"ו)‪ ,‬שהוא מחשש תקלה‪ ,‬שמא‬ ‫גם אם מוטל עליו לתת להם אוכל משום‬ ‫שאינו שלו‪ .‬עוד כתב (שם ס"ג) להתיר האכלת‬ ‫שו"ת שואל ומשיב (תנינא חי"ד סו"ס קפט‪ ,‬הו"ד‬ ‫יאכלנו עם המין הנגדי‪ .‬אע"פ שכפי הנראה‬ ‫צער בעלי חיים כשאין אחר שיכול להאכילם‬ ‫תולעת המשי שאין לה מזון אלא מיד האדם‪,‬‬ ‫בדרכ"ת סק"ז)‪ ,‬בן איש חי (ש"ב שלח סי"ח)‪.‬‬ ‫מהשאלה כאן נעשה הדבר בשוגג‪ ,‬מכל מקום‬ ‫מלבדו‪ .‬וראה בחתם סופר על התורה על‬ ‫וכן חתול שמגדלים בבית‪ .‬וכן מבואר באשל‬ ‫‪ 13‬כ"כ ביד יהודה (פיה"א סק"ג ופיה"ק סק"ד)‬ ‫נאסר הלחם‪ ,‬כמ"ש הפמ"ג (שם שפ"ד סק"א)‬ ‫הפסוק (בראשית ו כא) 'ואתה קח לך מכל‬ ‫אברהם (שם) ליישב מנהג העולם שנותנים‬ ‫ובערוה"ש (שם ס"ט)‪ ,‬ושו"ת שואל ומשיב‬ ‫שכן נראה מסתימת הפוסקים דאף בשוגג‬ ‫מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך‬ ‫מזון לחתולים בשבת ואפילו אינו קנינם‬ ‫(שם)‪ ,‬שו"ת כת"ס (יו"ד סו"ס סא)‪ ,‬שו"ת רב‬ ‫אסור‪ ,‬וכ"כ הפת"ש (בנחלת צבי)‪ ,‬יד יהודה‬ ‫ולהם לאכלה'‪ ,‬שכתב‪ :‬וקשה איך אכל נח‬ ‫משום דבשעה שהם מריחים את ריח המאכל‬ ‫פעלים (יו"ד ח"א סי' יא)‪ ,‬שו"ת בצל החכמה‬ ‫(פיה"א סק"ג)‪ ,‬ערוה"ש (ס"ח)‪ ,‬דע"ת (סי' צז)‪,‬‬ ‫לפני בהמתו והרי אסור לאדם לאכול לפני‬ ‫איכא במניעתן משום לתא דצער בעלי חיים‪.‬‬ ‫(ח"ו סי' פר אות ג)‪.‬‬ ‫שו"ת לבושי מרדכי (יו"ד קמא סי' נא)‪.‬‬ ‫שמאכיל בהמתו‪ .‬ובמהרי"ל דיסקין (עה"ת‬ ‫לפי זה‪ ,‬מותר להניח מזון לגור רעב הלכוד‬ ‫‪ 14‬חכמ"א (כלל נ ס"ה)‪ ,‬וכ"נ בכה"ח (שם‬ ‫‪ 10‬בשו"ע (יו"ד סי' צז ס"א) פסק שאם לש‬ ‫פרשת נח) הביא ג"כ קושיא זו וכתב בשם‬ ‫בחדר ואינו יכול להשיגו בעצמו‪ ,‬גם בלי‬ ‫סק"ט)‪ .‬וראה שו"ת טוטו"ד (תליתאה סי' קצב)‬ ‫בחלב כל הפת אסורה אף לאוכלה לבדה‪,‬‬ ‫בשם בנו רבי יצחק ירוחם דיסקין לתרץ ע"פי‬ ‫להכריע אם הלכידה מחייבת את הבחורים‬ ‫שנראה שהחמיר ג"כ אפילו שנעשה ניכר‬ ‫אלא אם עשה כמות מועטת הנאכלת בבת‬ ‫דברי הגמרא (סנהדרין נט‪ ):‬שאדם הראשון לא‬ ‫בשמירה או במזונותיו‪.‬‬ ‫מאליו‪.‬‬ ‫אחת‪ ,‬או שינה את צורתה להיכר‪ .‬הרמ"א (שם)‬ ‫הותר לו בשר לאכילה ורק כשבאו בני נח‬ ‫‪ 6‬בשו"ע (או"ח סי' שח סל"ט) נאסר לטלטל‬ ‫‪ 15‬ברמב"ם (הלכות שכנים פ"ה ה"א) ובשו"ע‬ ‫הביא היתר ללוש בשומן לכבוד שבת משום‬ ‫התיר להם לאחר שיצאו מן התיבה‪ ,‬וא"כ נח‬ ‫בעלי חיים‪ ,‬ובמשנה ברורה (שם ס"ק קמו)‬ ‫(חו"מ סי' קסא ס"א) מבואר שבני החצר כופים‬ ‫דבר מועט‪ .‬הפרי מגדים (שם‪ ,‬שפתי דעת סק"א)‬ ‫לא היה לו זכות בבעלי חיים רק להשתמש‬ ‫ביאר שאף כשאין חשש צידה יש איסור‬ ‫זה את זה על צורך גדול של החצר או על‬ ‫דייק שהמחבר מתיר כדי אכילה אחת‪ ,‬ואילו‬ ‫בהם‪ ,‬והיינו שיש לו בבעלי חיים קנין פירות‬ ‫מוקצה‪ .‬איסור זה אינו אוסר את האכלתם‬ ‫דבר שנהגו בני המקום לעשותו‪ ,‬אבל לא‬ ‫בתורת חטאת נתבאר שאכילת יום אחד‬ ‫ולא קנין הגוף לאכלם‪ ,‬והרי קיי"ל (גיטין מח‪).‬‬ ‫בדרך המותרת‪ ,‬כמבואר בדיני ההאכלה‬ ‫על תוספות נוי שאינן בכלל זה‪ .‬ולצד החיוב‬ ‫נחשבת דבר מועט‪ .‬וכן כתב בערוך השולחן‬ ‫קנין פירות לאו כקנין הגוף‪ ,‬וא"כ לא נקרא‬ ‫שבסימן שכד‪ .‬ומצינו חילוק בין חילוץ בעל‬ ‫שמכוח צורכי החצר ומנהגה‪ ,‬יש לדון גם‬ ‫(שם ס"ד) שמשערים לפי צורכי האדם ובני‬ ‫בהמתו ואינו מחויב להקדים אכילת הבהמה‬ ‫החיים לבין פרנסתו במקומו בשו"ע (סי'‬ ‫בתנאי השותפות המסוימת‪ .‬בשו"ע (סי'‬ ‫ביתו ביום אחד‪ ,‬ואף במשפחה מרובה מותר‬ ‫עד אחרי שיצא מהתיבה‪ .‬אולם בחת"ס‬ ‫שה סי"ט) ובמשנה ברורה (שם ס"ק סח) בדין‬ ‫קעו ס"ה) נפסק לעניין חלוקת רווח והפסד‬ ‫להכין כפי צרכיה‪ .‬לפי זה‪ ,‬משערים את כל‬ ‫(יו"ד סי' שיד) מתבאר שחיוב האכלת בעלי‬ ‫בהמה שנפלה לאמת המים‪ :‬אם אפשר‬ ‫בשותפות שהולכים אחר התנאי‪ ,‬ובשו"ע (שם‬ ‫הכמות שהוכנה‪ ,‬ולא כל חלה בפני עצמה‪ .‬גם‬ ‫חיים אינו תלוי האם הם שלו ובבעלותו‪,‬‬ ‫לפרנסה במקומה‪ ,‬עושים כן‪ ,‬ואין מתירים‬ ‫ס"י) מבואר ששותפות סתם מתנהלת לפי‬ ‫אם הכינו את החלות לכבוד שבת אך הוסיפו‬ ‫אלא הדבר תלוי האם מזונותיו עליו עיי"ש‪,‬‬ ‫לשם חילוצה ביטול כלי מהיכנו‪ .‬ואף במקום‬ ‫המנהג באותו עסק‪ .‬ונראה פשוט כי כאשר‬ ‫עוד כמות לימים שאחר השבת‪ ,‬הכל נאסר‬ ‫ומאחר שבעלי חיים שבתיבה מזונותיהם על‬ ‫צער בעלי חיים אין כל איסור נדחה‪ ,‬כמבואר‬ ‫השמירה נכללה במתכונת שעל דעתה נקנו‬ ‫(שפ"ד שם‪ ,‬חו"ד סק"א)‪.‬‬ ‫נח ממילא מן הדין שצריך להקדים אכילתם‪,‬‬ ‫במשנה ברורה (שם ס"ק ע)‪ .‬לפיכך‪ ,‬אין להרים‬ ‫הדירות‪ ,‬אין בעל דירה רשאי להוציא עצמו‬ ‫‪ 11‬הרמ"א (יו"ד סי' צז ס"א) התיר מאפים של‬ ‫וכ"נ באשל אברהם (בוטשאטש סי' קסז ס"ו)‬ ‫את הגור או לפרק דבר לצורך האכלתו‪ ,‬אלא‬ ‫מההוצאה המשותפת רק מפני שלדעתו‬ ‫בשר ומאפים של גבינה‪ .‬בדרכי משה (שם‪,‬‬ ‫שכתב לבאר דברי המדרש תנחומא (פרשת נח‬ ‫להניח את המזון בדרך שאין בה איסור‪.‬‬ ‫אפשר להתנהל בלעדיה‪ .‬עיקר החיוב אינו‬ ‫ד"ה 'וכ"ה בארוך'‪ ,‬בשם איסור והיתר הארוך כלל‬ ‫סי' ט) שנח נענש במה שאיחר מזונות הארי‪,‬‬ ‫‪ 7‬בגמרא (ברכות מ‪ ).‬מבואר‪' :‬אסור לאדם‬ ‫מחמת עושרו של הדייר‪ ,‬אלא מחמת תנאי‬ ‫מ דין יט) נתבאר שההיתר הוא משום שהבשר‬ ‫דהוא לפי שנח היה מחוייב להאכיל אותם‪,‬‬ ‫שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו'‪ .‬וכן הובא‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ב‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫◄◄‬ ‫אך המארגן טען שכולנו הגענו‬ ‫בבניינים הדומים לבניין זה בסוגם וברמת‬ ‫שעיקר המצווה מן התורה הוא שלא לרחם עליהם‪,‬‬ ‫ליעד‪ ,‬ושעצם העלייה לרכב מוכיחה‬ ‫ואילו שאר הדרשות שהובאו בגמרא – חניה בקרקע‪,‬‬ ‫שירותיהם‪ ,‬חייב לשלם‪.16‬‬ ‫שהסכמנו לחלופה‪ .‬אנו טוענים‬ ‫אמנם עצם היותו 'בניין יוקרה'‪ ,‬שיש בו‬ ‫מתנת חינם ונתינת חן – הן מדברי חכמים‪ ,‬והכתוב אינו‬ ‫שנסענו מחוסר ברירה‪ ,‬ולא הסכמנו‬ ‫בריכה וחדר כושר‪ ,‬אינו מחייב להוסיף‬ ‫אלא אסמכתא לדבריהם‪.‬‬ ‫נמצא שנחלקו הפוסקים אם פרטי האיסורים‬ ‫לשלם מחיר מלא עבור שירות פחות‬ ‫כל הוצאה‪ .‬אם זו שמירה חדשה‪ ,‬שאינה‬ ‫שנדרשו מ'לא תחנם' הם מן התורה או מדברי חכמים‪.‬‬ ‫מן המוזמן‪ .‬האם מגיעה לנו הפחתה‪,‬‬ ‫צורך גדול של הבניין ואינה בכלל ההסכם‬ ‫אולם לכולי עלמא נפסק להלכה שאסור לתת חן לנכרי‬ ‫וכיצד קובעים את שיעורה?‬ ‫או המנהג המחייב‪ ,‬אין רוב הדיירים‬ ‫ולספר בשבחו‪.‬‬ ‫ת‪ .‬אם גודל הרכב היה תנאי בהזמנה‪ ,‬או‬ ‫רשאים לחייב בה את המתנגד מכוח הרוב‬ ‫ג‪ .‬האם האיסור נוהג בכל נכרי‬ ‫שהוזמנה הסעה למספר ידוע של נוסעים‬ ‫בלבד‪ .17‬לעומת זאת‪ ,‬כשהשמירה היא‬ ‫בתשובת הרשב"א (ח"א סי' ח) מביא שיטה שאיסור‬ ‫על דעת שלכל אחד מקום ישיבה רגיל‪,‬‬ ‫צורך ממשי וחשוב של הרכוש המשותף‪,‬‬ ‫מתנת חינם אינו נאמר בנכרי שאינו עובד עבודה‬ ‫הרי שאם המארגן שלח להם רכב שאין‬ ‫יש מקום לחייב בה גם בלי מנהג קודם‪.18‬‬ ‫זרה‪ .‬הרשב"א כתב ביחס לנתינת ירך לנכרי‪ ,‬שאפשר‬ ‫בו די מקומות זהו שינוי מן המוסכם‪,‬‬ ‫להתירה בין השאר כאשר מדובר בנכרי שאינו עובד‬ ‫עבודה זרה‪ .‬וכ"כ הרלב"ג (דברים יד כא) 'לפי שהוא עובד‬ ‫כשלא היתה הסכמה מחייבת לקבל את‬ ‫רכב קטן במקום הרכב הגדול‬ ‫עבודה זרה לא רצתה [‪-‬התורה] שנהנה אותו מתנת‬ ‫הרכב החלופי במחיר המקורי‪ ,‬והנסיעה‬ ‫שהוזמן‬ ‫חנם'‪.‬‬ ‫בו היתה רק פתרון שנכפה על הנוסעים‬ ‫הזמנו ממארגן הסעות רכב גדול‬ ‫וכן נראה גם מלשון הטור (חו"מ הלכות מתנה סימן רמט)‬ ‫מחוסר ברירה‪ ,‬יש להפחית את השכר‬ ‫לקבוצת נוסעים במחיר שסוכם‬ ‫'אסור ליתן מתנת חנם לעובד עבודת כוכבים‪ ,‬אבל‬ ‫ולשלם רק לפי השירות שקיבלו בפועל‪.19‬‬ ‫מראש‪ .‬בשעת היציאה הרכב הגדול‬ ‫מותר ליתן לגר תושב שהרי מצוה להחיותו'‪ .‬אלא‬ ‫ויש לשום את הפגיעה בשירות הנסיעה‬ ‫לא הגיע‪ ,‬ובמקומו העמיד המארגן רכב‬ ‫שבבית יוסף (שם) כתב‪' :‬לאו לאפוקי ישמעאלים‪ ,‬אלא‬ ‫לפי פרטי ההזמנה‪ ,‬מספר המקומות‬ ‫קטן שלא היו בו די מקומות‪ .‬שניים‬ ‫לאפוקי גר תושב דהיינו שקיבל עליו שבע מצות בני‬ ‫שחסרו‪ ,‬משך הנסיעה והשווי המקובל‬ ‫מהנוסעים נאלצו להצטופף במקום‬ ‫נח‪ ,‬וזהו שאנו מצווים להחיותו‪ ,‬אבל שאר גוים כלם דין‬ ‫בשוק של השירות שניתן‪ ,‬ובהתחשב‬ ‫ישיבה המיועד לאדם אחד‪ .‬לאחר‬ ‫אחד להם'‪ .‬ועפ"ז כתב בשו"ע (שם ס"ב) 'עובד כוכבים‬ ‫הנסיעה ביקשנו להפחית מן התשלום‪,‬‬ ‫במחיר שסוכם‪.20‬‬ ‫שאינו גר תושב אסור ליתן לו מתנה'‪ .‬והביא דבריו‬ ‫כמסכים בפרישה (שם) וכן ביאר בסמ"ע (סק"ב)‪ .‬גם הב"ח‬ ‫מצד מה שיש מום במקח‪ ,‬אלא‬ ‫בבניית בית שער ודלת‪ ,‬ורש"י (שם‬ ‫השותפות שאליה נכנס‪.‬‬ ‫הסכים לדעת הבית יוסף‪ ,‬אך סבר שהביאור בטור הוא‬ ‫שכאשר העסקה המקורית אינה‬ ‫ד"ה כופין אותו) פירש שבית השער‬ ‫‪ 16‬בכנסת הגדולה (חו"מ סי' קנז‪,‬‬ ‫דחוק‪ ,‬ולכן כתב שנראה שהגירסא המקורית בטור‬ ‫מתקיימת‪ ,‬יש לחייב לפי שיעור‬ ‫משמש לשומר הפתח‪ ,‬המרחיק‬ ‫הגהות הטור אות כה) דן בשותפים‬ ‫הייתה ל'גוי'‪ ,‬ורק מחמת חמת המלכים היא שונתה‬ ‫ההנאה‪ .‬בשו"ע (שם סט"ו) נפסק‬ ‫את בני רשות הרבים מלהציץ‬ ‫שנחלקו אם לבנות מחיצה יקרה‬ ‫ל'עובד עבודת כוכבים'‪[ .‬היו גרסאות בהם הושמט‬ ‫שבמקח חצר שהתבטל מחמת‬ ‫בחצר‪ .‬הרי שצורכי השמירה‬ ‫וחזקה או זולה יותר‪ ,‬וכתב שיש‬ ‫מום‪ ,‬הקונה משלם על מגוריו‬ ‫אינם מצטמצמים דווקא לסכנת‬ ‫להכריע לחיוב כשנמצא שאותה‬ ‫סיום דברי הב"ח שתיקן הגירסא בטור‪ ,‬וזה גרם להם‬ ‫נפשות‪ ,‬אלא שייכים גם להגנת‬ ‫שכונה או אנשים כמוהם יש להם‬ ‫בה‪ .‬לכן‪ ,‬בנידון זה יש לחייב‬ ‫לומר שהב"ח נחלק על הבית יוסף בדעת הטור‪ ,‬ודנו‬ ‫מצד השירות חלופי ובשומתו‬ ‫השימוש הפרטי בחצר‪ .‬ובשו"ע‬ ‫מנהג לעשות שמירה מעולה‪.‬‬ ‫מזה היתר להיתר מכירת של הקרקעות בשנת השמיטה‬ ‫לאחר שההתחייבות המקורית‬ ‫(חו"מ סי' קסג ס"ב) נמנו‪ ,‬במסגרת‬ ‫ולפי זה נראה שאין די להצביע‬ ‫לישמעאל]‪.‬‬ ‫לא קוימה ולא נתקבלה חלופה‬ ‫צורכי העיר‪ ,‬גם הוצאות שכר‬ ‫על הבתים הסמוכים‪ ,‬כאשר‬ ‫בשו"ע (יו"ד סי' קנא סי"א) כתב את האיסור בלשון עובד‬ ‫במחיר המלא‪ .‬כמו כן‪ ,‬אין‬ ‫השומרים‪ ,‬ולא רק בניית מתקני‬ ‫הם שונים מהותית במתקנים‪,‬‬ ‫הגנה‪ .‬ולפי יסוד זה‪ ,‬כאשר בקרת‬ ‫בשימושים וברמת השירות‪.‬‬ ‫כוכבים‪ ,‬אולם הש"ך (יו"ד סי' קנא ס"ק יח) כתב על פי הבית‬ ‫העלייה לרכב מהווה הוכחה‬ ‫הכניסה והשמירה נצרכות באופן‬ ‫הבריכה‪ ,‬האולם וחדר הכושר‬ ‫יוסף בחו"מ שפסק השולחן ערוך כולל כל נכרי‪ ,‬ואפילו‬ ‫שמחלו כאשר היתה מחמת‬ ‫ממשי להגנת הרכוש המשותף או‬ ‫יכולים ללמד שמדובר בסוג‬ ‫כורח השעה‪ ,‬כגון שהיו נחוצים‬ ‫ישמעאלי שאינו עובד עבודה זרה‪ ,‬ורק גר תושב יצא‬ ‫למניעת כניסת זרים ושימושם‬ ‫אחר של בניין‪ ,‬אולם עדיין צריך‬ ‫לצאת ולא היתה חלופה מעשית‬ ‫במתקנים‪ ,‬יש לראות בכך צורך‬ ‫להוכיח שגם השמירה המבוקשת‬ ‫מכלל האיסור‪ .‬וכן נראה דעת החינוך (מצוה תכו) שרק‬ ‫והימנעות מהנסיעה היתה גורמת‬ ‫לגר תושב מותר לתת מתנה וחן עיי"ש‪.‬‬ ‫גדול של הבניין‪ .‬ואולם אין מכאן‬ ‫שייכת למנהגו‪ .‬אין עצם קיומם‬ ‫הפסד משמעותי‪ .‬אבל לא כל‬ ‫שכל בניין חייב בשומר קבוע‪:‬‬ ‫מוכיח שמקובל להחזיק שומר‬ ‫ד‪ .‬גדר האיסור לספר בשבחו של נכרי‬ ‫העדפה שלא להמתין נחשבת‬ ‫הצורך בשמירה אנושית‪ ,‬לעומת‬ ‫בכל היקף ובכל שעה‪ .‬נמצא שלא‬ ‫אונס‪ .‬בשו"ע (חו"מ סי' רלב ס"ג)‬ ‫אמצעים אחרים‪ ,‬והיקף השעות‬ ‫הקרבה הגאוגרפית לבדה קובעת‪,‬‬ ‫בשולחן ערוך (יו"ד סימן קנא סעיף יד) נפסק‪' :‬אסור‬ ‫נפסק שהמשתמש במקח לאחר‬ ‫הנדרש‪ ,‬טעונים בירור לפי תנאי‬ ‫ואף לא הכינוי 'יוקרה' לבדו‪ ,‬אלא‬ ‫לספר בשבחן‪ ,‬אפילו לומר כמה נאה עובד כוכבים זה‬ ‫שראה את המום מחל עליו‪ .‬אולם‬ ‫המקום‪ .‬גם כאן אין די לקרוא‬ ‫המנהג המוכח המתאים לבניין‬ ‫בצורתו‪ ,‬קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב‬ ‫הפתחי תשובה (שם סוף סק"א)‬ ‫לשירות 'שמירה' כדי להוכיח‬ ‫זה‪.‬‬ ‫דבר מדבריו‪ .‬אבל אם מכוון בשבחו להודות להקדוש‬ ‫הביא את ספק הארחות משפט‬ ‫שכל הוצאה עליו נחוצה‪.‬‬ ‫‪ 17‬ברמב"ם (הלכות שכנים פ"ה‬ ‫ברוך הוא שברא בריה נאה כזו – מותר'‪.‬‬ ‫במי שגילה מום בדרך ונאלץ‬ ‫‪ 19‬בשו"ע (סי' שיב סי"ז) נפסק‬ ‫ה"א) ובשו"ע (חו"מ סי' קסא ס"א)‬ ‫מדברי השולחן ערוך מבואר שהאיסור אינו מצטמצם‬ ‫להמשיך להשתמש‪ ,‬והכריע‬ ‫שהמשכיר 'בית כזה' חייב‬ ‫נפסק שאין כופים על ציור‬ ‫שבאונס מוכח אין השימוש‬ ‫להעמיד בית במידות שנקבעו‪,‬‬ ‫וכיור שאינם בכלל צורך החצר‬ ‫לשבח מראהו החיצוני של הנכרי‪ .‬אדרבה‪ ,‬אם אסור‬ ‫ואינו רשאי להקטינו על דעת‬ ‫או מנהגה‪ .‬ולפי זה‪ ,‬רצון הרוב‬ ‫מחילה‪ .‬אם ידעו את פרטי השינוי‬ ‫לומר כמה נאה הוא בצורתו‪ ,‬קל וחומר שאסור לספר‬ ‫והסכימו לקבלו במחיר המלא‪,‬‬ ‫עצמו‪ .‬מכאן יש לדון גם בסוג‬ ‫להוסיף שירות חדש אינו מספיק‬ ‫בשבח מעשיו ודבריו‪.‬‬ ‫אין השינוי מזכה אותם אחר כך‬ ‫הרכב ובמספר מקומות הישיבה‬ ‫כשלעצמו כדי לחייב את המיעוט‪.‬‬ ‫אמנם השולחן ערוך התיר לומר שבח כאשר כוונתו‬ ‫בהפחתה‪ .‬לכתחילה יש להודיע‬ ‫שנכללו בהזמנה‪ .‬ומה שמצינו‬ ‫ואף שברמ"א (סי' קסג ס"א) מבואר‬ ‫להפנות את ההתפעלות כלפי הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שברא‬ ‫לפני הנסיעה שאין בקבלת‬ ‫בדין בהמה שחלתה ועדיין ראויה‬ ‫שבמחלוקת על צורכי הציבור‬ ‫החלופה ויתור על הטענה‪,‬‬ ‫למלאכה‪ ,‬שבשו"ע (סי' שי ס"א)‬ ‫הולכים אחר הרוב‪ ,‬אין ללמוד‬ ‫בעולם בריה נאה או בעלת כישרון‪ .‬אולם היתר זה‬ ‫נאמר שנותן שכרה משלם‪ ,‬חילק‬ ‫מכך שלרוב שותפים יש סמכות‬ ‫אמור כאשר השבח אינו מכוון להאדרת הנכרי אלא‬ ‫ולסכם את התשלום‪.‬‬ ‫‪ 20‬יש לציין שיש הבדל בין‬ ‫בנתיבות (שם סק"א) בין מחלה‬ ‫בלתי מוגבלת להוסיף מותרות‬ ‫להודאה לבורא‪ .‬בסיור שכל תוכנו הוא הילול האדם‬ ‫הזמנת רכב עבור הקבוצה‬ ‫שאירעה לאחר שבאה לרשות‬ ‫על חשבון המיעוט‪ .‬תחילה צריך‬ ‫הנכרי והצגתו כמושא להערצה‪ ,‬אין זו מטרת הדברים‪.‬‬ ‫השוכר‪ ,‬לבין מסירת בהמה חולה‬ ‫לברר שההוצאה היא בכלל צורכי‬ ‫במחיר כולל לבין הזמנת מקום‬ ‫מתחילה‪ ,‬שהיא בגדר מום במקח‪,‬‬ ‫השותפות המחייבים‪ ,‬או שניתנה‬ ‫ה‪ .‬טעם האיסור – שלא להידבק בנכרי‬ ‫לכל נוסע בנפרד‪ .‬אם לא הובטח‬ ‫כאן החסרון הוא מתחילה‪ .‬יש‬ ‫לרוב סמכות לכך בהסדר תקף‪.‬‬ ‫גודל מסוים‪ ,‬וכל אחד קיבל מקום‬ ‫וללמוד ממעשיו‬ ‫רגיל ברכב המתאים להזמנה‬ ‫להוסיף‪ ,‬כי לעניין מום במקח‬ ‫אם בעלי הדירות קיבלו על‬ ‫הרמב"ם (עבודה זרה פרק י הלכה ד) ביאר את טעמו של‬ ‫כתבו הרמב"ם (הלכות מכירה‬ ‫עצמם מראש תקנון המסמיך את‬ ‫ולמקובל‪ ,‬אין תחושת צפיפות‬ ‫פט"ו ה"ד) והשו"ע (חו"מ סי' רלב‬ ‫האספה או את הנציגות לקבוע‬ ‫איסור נתינת חן לנכרים‪ :‬שבחם גורם לאדם להידבק‬ ‫קלה מצד עצמה מזכה בניכוי‬ ‫ס"ד) ש'אין מחשבין פחת המום'‪.‬‬ ‫שירותים והוצאות‪ ,‬יש לפעול לפי‬ ‫בהם וללמוד ממעשיהם הרעים‪.‬‬ ‫מהסכום שסוכם‪ ,‬ובשכירות‬ ‫דהיינו שהקונה אינו רשאי לכפות‬ ‫תנאיו וגדרי הסמכות שניתנה‪,‬‬ ‫וכן כתב ספר החינוך (מצוה תכו)‪ ,‬שבהימנענו במחשבה‬ ‫פועלים הולכים אחר ההסכם‬ ‫על המוכר להשאיר את המקח‬ ‫ולא להכריע רק על פי מספר‬ ‫ובדיבור ממצוא בנכרים תועלת וחן‪ ,‬אנו נמנעים‬ ‫ומנהג המקום‪ ,‬כמבואר בשו"ע‬ ‫בידו ולנכות ממחירו‪ ,‬אלא יכול‬ ‫התומכים בהוצאה‪ .‬אמנם בצורך‬ ‫(חו"מ סי' שלא ס"א) ובדין מום‬ ‫המוכר לדרוש החזרת המקח‬ ‫שהדין מחייבו אין היחיד נפטר‬ ‫מלהתחבר עמהם‪ ,‬מלרדוף אחר אהבתם ומללמוד דבר‬ ‫שנזכר לעיל‪ .‬לפי זה יש לברר מה‬ ‫כנגד השבת המעות‪ .‬לפיכך אין‬ ‫רק מפני שהתנגד לו‪.‬‬ ‫ממעשיהם הרעים‪.‬‬ ‫היתה ההזמנה‪ ,‬האם הזמינו רכב‬ ‫לומר שהטעם כאן הוא מצד‬ ‫‪ 18‬במשנה (בבא בתרא ז‪ ):‬מבואר‬ ‫המשך בעמ' אחרון‬ ‫לקבוצה או מקום לנוסע‪.‬‬ ‫שזכות הנוסעים להפחתה במחיר‬ ‫שכופים את בן החצר להשתתף‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ג‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫המשך מעמ' ג'‬ ‫כישרונותיו המרובים ולהלל את גדולתו ואת יצירתו‪.‬‬ ‫ז‪ .‬ראיה מן הירושלמי שאין היתר מפני‬ ‫מבואר מכאן שהאיסור אינו תלוי בכך שהנכרי‬ ‫במסגרת כזו‪ ,‬היצירות אינן עומדות בפני עצמן‬ ‫שכר או מקצוע‬ ‫עצמו שומע את השבח‪ .‬אין מדובר באיסור להחניף‬ ‫כנושא מקצועי או היסטורי‪ ,‬אלא משמשות אמצעי‬ ‫עוד הביא בשו"ת בצל החכמה מדברי הירושלמי‬ ‫לו בפניו‪ ,‬אלא באיסור להרגיל את מחשבתו של‬ ‫להאדרת דמותו של הנכרי‪ .‬מטרת הסיור היא לעורר‬ ‫(עבודה זרה פרק א הלכה ט)‪ ,‬שישראלית שאומנותה‬ ‫הישראל להתפעל מן הנכרי‪ ,‬ובכך להתקרב אליו‪,‬‬ ‫התפעלות מן האדם‪ ,‬מכישרונותיו ומפועלו‪ .‬הדבר‬ ‫בגידול וייפוי השיער לא תגדל את הנכרית‪ ,‬כדי‬ ‫להעריצו ולראות בו דמות הראויה לחיקוי‪.‬‬ ‫נכלל במה שפסק השולחן ערוך שאסור 'לספר‬ ‫שלא תתן עליה חן‪.‬‬ ‫לשון החינוך מלמדת שההרחקה היא הן‬ ‫בשבח מעשיו או לחבב דבר מדבריו'‪ .‬לפיכך‪ ,‬אין‬ ‫מכך שהירושלמי העמיד את הדין באומנית שזו‬ ‫'במחשבה' והן 'בדיבור'‪ .‬משום כך‪ ,‬גם השתתפות‬ ‫להשתתף בסיור כזה‪.‬‬ ‫מלאכתה‪ ,‬מבואר שאף כאשר היא עושה את הדבר‬ ‫במסגרת שכל מגמתה להחדיר בלב המשתתפים‬ ‫י‪ .‬כניסה לכנסיות‬ ‫בשכר ולצורך פרנסתה‪ ,‬אין התועלת הכספית‬ ‫הערצה כלפי נכרי מסוים עלולה להיכלל בגדר‬ ‫חלק מן היצירות מוצגות בכנסיות‪ .‬הכניסה‬ ‫מפקיעה את איסור נתינת החן‪ .‬ולכן כתב שיש‬ ‫האיסור‪ ,‬אף שהמשתתף עצמו אינו עומד ומרצה‬ ‫לכנסייה היא נידון חמור ונפרד‪ ,‬שאינו תלוי בשאלת‬ ‫לאסור לספר יהודי לספר ולייפות נכרי‪ ,‬אף שהוא‬ ‫את שבחיו‪.‬‬ ‫'לא תחנם'‪ .‬כפי שנאמר בשאלה‪ ,‬אסור להיכנס‬ ‫מקבל שכר על מלאכתו‪ .‬יסוד הדברים ברור‪ :‬בניגוד‬ ‫ואין לומר שמכיוון שמדובר באדם שחי לפני‬ ‫למקומות אלו‪.‬‬ ‫למתנת חינם‪ ,‬איסור נתינת חן אינו ניתר רק משום‬ ‫מאות שנים שוב אין חשש להידבק בו‪ ,‬כי נכון שאין‬ ‫אולם גם כאשר ניתן לקיים חלק מן הסיור מחוץ‬ ‫שהישראל מפיק תועלת או מקבל שכר‪.‬‬ ‫כאן קשר אישי עמו‪ ,‬אך כאשר מציגים את דמותו‬ ‫לכנסיות‪ ,‬עדיין עומדת בעינה שאלת נתינת החן‪.‬‬ ‫לכן אין בעובדה שמדובר בסיור תיירותי‪ ,‬לימודי‬ ‫כמופת אנושי וכמושא להערצה‪ ,‬קיים עצם החשש‬ ‫מאחר שעיקר הסיור הוא האדרת דמותו וכישרונותיו‬ ‫או מקצועי כדי להתיר סיור שכל מגמתו להלל את‬ ‫של נתינת חן והמשיכה אחר דמותו ומעשיו‪.‬‬ ‫של הנכרי‪ ,‬אין להקל בעצם ההשתתפות בו רק מפני‬ ‫הנכרי‪.‬‬ ‫ו‪ .‬מדוע ההיתרים של מתנה אינם‬ ‫שנמנעים מן הכניסה לכנסיות‪.‬‬ ‫ח‪ .‬ההבדל בין שבח היצירה לשבח היוצר‬ ‫להלכה‪:‬‬ ‫מועילים לעניין שבח?‬ ‫עם כל זה‪ ,‬יש לחלק בין שבח היצירה עצמה לבין‬ ‫בשו"ת בצל החכמה (חלק א סימן מו) דן באיסור‬ ‫א‪ .‬מן הכתוב 'לא תחנם' דרשו חז"ל שלושה‬ ‫שבח האדם שיצר אותה‪ .‬איסור 'לא תתן להם חן'‬ ‫איסורים‪ :‬שלא לתת לנכרי חניה בקרקע‪ ,‬שלא‬ ‫לספר בשבחו של נכרי‪ ,‬והבהיר שאיסור זה אינו‬ ‫מתייחס לנתינת חן לנכרי‪ ,‬ואין כל אמירה חיובית‬ ‫נובע מאיסור נתינת מתנת לגוי‪ ,‬אלא מן האיסור‬ ‫לתת לו מתנת חינם ושלא לתת לו חן‪.‬‬ ‫על חפץ שיצר נכרי נחשבת לשבח האדם עצמו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬נחלקו הפוסקים אם פרטי איסורים אלו הם‬ ‫הנפרד של נתינת חן לנכרי‪.‬‬ ‫לכן מותר להתבונן ביצירה ולתאר באופן ענייני‬ ‫לעניין מתנה מצינו שכאשר הנכרי הוא שכנו או‬ ‫מן התורה או מדברי חכמים‪ .‬להלכה נפסק‬ ‫את איכותה‪ ,‬את צורתה‪ ,‬את דרך עשייתה או את‬ ‫בשולחן ערוך שאסור לספר בשבחו של נכרי‪,‬‬ ‫מכרו‪ ,‬ועוסק עמו תדיר‪ ,‬מותר לתת לו מתנה‪ ,‬משום‬ ‫חשיבותה ההיסטורית‪ .‬ניתן להסביר שהיצירה‬ ‫שאין זו מתנת חינם אלא חלק ממערכת יחסים של‬ ‫הן בשבח מראהו והן בשבח מעשיו ודבריו‪.‬‬ ‫נעשתה בטכניקה מסוימת‪ ,‬שהיא משקפת תקופה‬ ‫ג‪ .‬טעם האיסור‪ ,‬כפי שביארו הרמב"ם וספר‬ ‫תועלת הדדית‪ ,‬וכעין מכירה‪ .‬כך כתבו התוספות‬ ‫מסוימת או שהשפיעה על שיטות אמנות מאוחרות‬ ‫החינוך‪ ,‬הוא שההתפעלות מן הנכרי מביאה‬ ‫(עבודה זרה כ‪ .‬ד"ה רבי)‪ ,‬וכן מבואר בתוספתא (עבודה זרה‬ ‫יותר‪ .‬כל אלו יכולים להיות תיאורים עובדתיים‬ ‫להידבק בו‪ ,‬לרדוף אחר אהבתו וללמוד‬ ‫ג‪ ,‬יד)‪ ,‬בפסקי הרא"ש (שם סימן יט) ובט"ז (יו"ד סימן קנא‬ ‫או מקצועיים של החפץ והתקופה‪ ,‬ולא נתינת חן‬ ‫ממעשיו‪ .‬משום כך‪ ,‬האיסור שייך גם כשהשבח‬ ‫סק"ח)‪.‬‬ ‫ליוצר‪.‬‬ ‫אינו נאמר בפני הנכרי‪.‬‬ ‫אולם היתר זה שייך רק לעניין האיסור של נתינת‬ ‫אולם יש להיזהר שלא להפוך את שבח היצירה‬ ‫ד‪ .‬ההיתרים שנאמרו בנתינת מתנה לנכרי‬ ‫מתנה‪ .‬כאשר הנתינה מועילה לישראל‪ ,‬או שהנכרי‬ ‫לאמצעי להאדרת האדם‪ .‬כאשר אומרים שהיצירה‬ ‫שמכירו או כאשר הישראל מפיק ממנה‬ ‫עתיד להשיב לו טובה‪ ,‬שוב אין זו מתנת חינם‪.‬‬ ‫מוכיחה את גאונותו המופלאה של היוצר‪ ,‬את‬ ‫תועלת אינם שייכים לאיסור נתינת חן‪ .‬גם‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬באיסור נתינת חן אין מועיל‬ ‫גדולתו ואת עליונותו‪ ,‬או כאשר מציגים את מכלול‬ ‫תועלת לימודית‪ ,‬מקצועית או תיירותית אינה‬ ‫שהישראל מכיר את הנכרי‪ ,‬מקבל ממנו תועלת‬ ‫יצירותיו כדי לעורר הערצה כלפי אישיותו‪ ,‬שוב אין‬ ‫מתירה האדרת דמותו של נכרי‪.‬‬ ‫או משלם עבור שירותיו‪ .‬סוף סוף‪ ,‬על ידי השבח‬ ‫זה שבח החפץ בלבד‪ ,‬אלא שבח הנכרי עצמו‪.‬‬ ‫ה‪ .‬ההתבוננות ביצירה שנעשתה בידי נכרי‪,‬‬ ‫הוא נותן חן לנכרי ומעורר כלפיו חיבה והערצה‪.‬‬ ‫הגבול אינו נקבע רק לפי המילים הבודדות‪ ,‬אלא‬ ‫ואף תיאור ענייני של איכותה‪ ,‬דרכי עשייתה‬ ‫לכן כתב בשו"ת בצל החכמה שההיתר לתת מתנה‬ ‫לפי מגמת הדברים‪ .‬תיאור מקצועי של יצירה אינו‬ ‫או חשיבותה ההיסטורית‪ ,‬אינם בכלל האיסור‪,‬‬ ‫לנכרי שמכירו אינו שייך כלל לאיסור לספר בשבחו‪.‬‬ ‫דומה לסיור הבנוי כולו סביב דמותו של היוצר‪ ,‬שבו‬ ‫כל עוד אין הדברים מכוונים להאדיר את‬ ‫ולכן שגם העובדה שהסיור נערך לצורך הנאה‪,‬‬ ‫כל יצירה מוצגת כפרק נוסף במסכת גדולתו‪.‬‬ ‫היוצר ולחבב את דמותו‪.‬‬ ‫השכלה או הרחבת ידיעות אינה מתירה את האדרת‬ ‫ו‪ .‬כאשר שבח היצירה משמש אמצעי להלל‬ ‫ט‪ .‬סיור בעקבות צייר גוי מפורסם‬ ‫דמותו של הנכרי‪ .‬תועלתו של המשתתף אינה‬ ‫את האדם שיצר אותה‪ ,‬להציג את כישרונותיו‬ ‫בנידון השאלה‪ ,‬אין מדובר בביקור מקרי במוזיאון‬ ‫מפקיעה את עצם נתינת החן‪.‬‬ ‫ולהפוך אותו למושא של הערצה‪ ,‬הרי זה‬ ‫או בסיור כללי בתולדות האמנות‪ ,‬שבו מזכירים‬ ‫בכלל איסור נתינת חן לנכרי‪.‬‬ ‫בדרך אגב יצירות שנעשו בידי‬ ‫ז‪ .‬לפיכך‪ ,‬סיור שכל עניינו לעסוק בדמותו‬ ‫אמנים שונים‪.‬‬ ‫של צייר גוי מפורסם‪ ,‬להלל את כישרונותיו‬ ‫מוגדר‬ ‫הסיור‬ ‫ולהציג את יצירותיו כמסכת של גדולתו‪ ,‬הוא‬ ‫כ'סיור‬ ‫מלכתחילה‬ ‫בכלל איסור 'לא תחנם'‪ ,‬ואין להשתתף בו‪ .‬אך‬ ‫בעקבות צייר גוי‬ ‫סיור כללי והיסטורי בתולדות האמנות‪ ,‬שבו‬ ‫מפורסם'‪ .‬עיקרו‬ ‫נמסרים נתונים ענייניים על יצירות שונות בלי‬ ‫לעבור במקומות‬ ‫להאדיר את אישיותו של אמן נכרי‪ ,‬אינו אסור‬ ‫הקשורים‬ ‫מצד עצם העיסוק ביצירות‪.‬‬ ‫לחייו‪ ,‬להציג‬ ‫ח‪ .‬הכניסה לכנסיות אסורה מצד עצמה והיא‬ ‫את יצירותיו‪,‬‬ ‫נידון נפרד‪.‬‬ ‫על‬ ‫לספר‬ ‫לשליחת מאמרים ובירורים הלכתיים‪ ,‬ניתן לשלוח למייל‪9917936@gmail.com :‬‬ ‫להצטרפות לקבלת העלון במייל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ד‬