מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar — נח (2026-10-12)

מצורפים העלונים:
חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י „ˆ‰י˜ים
ופעול˙ם ‰ליכו˙י‰ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל
מרנן ˙למי„י ‰בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם
‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ ‰מסו„ר וערוך מ˙וך
˘יחו˙ ‡‚‰ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ˘ ıליט"‡
מזהב ומפז ממשנתו של כ“ק מרן אדמו“ר
רבי דוד חי אביחצירא שליט“א
פנינים מלוקטים מספרי
אדמו"רי שושילתא קדישא
עמ' ט"ו עמ' י"א
אשית ָ ּב ָרא ֱא-ל ִֹהים ֵאת ְ ּב ֵר ׁ ִ
פרשת בראשית תשפ"ז | גיליון א'
ש ַמיִ ם וְ ֵאת ָה ָא ֶרץ )א ,א( ה ָּ
ַׁ
הנה אמרו רבותינו ז"ל )ויקרא רבה
לו ,ד( "בראשית ברא אלקים" -
בשביל ישראל שנקראו 'ראשית
תבואתו' )ירמיהו ב ,ג( "ברא אלקים
הכתב והמכתב
את השמים ואת הארץ" ,ואפילו
המלאכים לא נבראו כי אם בשביל
גליון ש”ט
ישראל ,והצדיקים הגמורים מעולים
שנשמות הצדיקים מן המלאכים ,בס"ד ִכגְ ב ַֹּה ׁ ָש ַמיִ ם ַעל ָה ָא ֶרץ דברי מוסר ויראה מכתי“ק
ונשמות העולמות מפנימיות כ“ק מרן אדמו“ר שליט“א
המלאכים מחיצוניות העולמות .ויש
ָ ּג ַבר ַח ְס ּדוֹ ַעל יְ ֵר ָאיו
ובחר˙ בחיים
בס"ד ,גיליון רצ"ח | פרשת יתרו | תשפ"ה
לרמוז זאת בתחילת התורה ובסופה, "כגְ ב ַֹּה ׁ ָש ַמיִ ם ַעל ָה ָא ֶרץ ָ ּג ַבר ַח ְס ּדוֹ
כתוב בפסוק )תהילים קג יא( ִ
דתחילת התורה הוא" :בראשית ברא
פרשת נח
ַעל יְ ֵר ָאיו" .המקובלים אמרו שהמרחק בין שמים לארץ
אלקים את השמים ואת הארץ", הוא מצוין שאם יהיה פחות כלשהו ממהלך ת"ק שנה היתה
וסופה הוא "לעיני כל ישראל" )דברים
מתבטלת הארץ ,כי לא היה בכוחה לסבול תוקף
לד ,יב( ,להורות בא לומר ,בשביל מה ההשפעה של השמים וכן הוא בכל העולמות, המרחק בין
משיעורי ברא הקב"ה את השמים ואת הארץ, אם כן הגובה הוא לטובת הארץ ,ועם דרך זה שמים וארץ זה
רבי מנחם מנדל בשביל "לעיני כל ישראל" – דווקא, בצמצום ,כי יראיוזיע"‡ ה˜' החיים על
שהקב"ה משפיע החסדה‡ור במ˘נ˙ מרן ˘בועי מבריאת קבוע ‚ליון
פומרנץ שליט"א
תשפ”ז
גיליון א' ולא בשביל שום דבר אחר זולתם העולם ואינו
ע úה˙ורה והמוע„ים אם היה באופן אחר לא היו יכולים לקבלו.
)בראשית תשפ"ג( )שערי תשובה(
וזה מה שאמרו חז"ל בברכות )נד (.בכל מדה משתנה .משא"כ
בראשית תשפ"ו ˙ור˙ חיים ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו מאוד, האדם זה תלוי
עמ' י"ז
'בראשית' -בגימטריא 'שכינת "כגְ ב ַֹּה ׁ ָש ַמיִ ם ַעל ָה ָא ֶרץ ָ ּג ַבר ַח ְס ּדוֹ ַעל הכוונה ִ בעבודת ה' יתברך
עמ'החייםכ"א
נו˘‡ ˙ורני מר˙˜
הפרדת רשויות – האדם ובעלי עזנו' ,לרמוז שעיקר התורה והעבודה
החיים
לתיקון השכינה, ה‡ורהוא ל‡ור „ברי
והמצוות הכל
שתלויה בבני ישראל שהם בניה,
בחינת גבורה וצמצום ומ"מ הוא חסדו.
וא"א להבין ,למה אמר גבר חסדו יותר מהחסד
יו" אָ
ה‡ור החיים רֵ יְ ובמסירות
˘ב˙ עם
נפש שלו ,כמה
יותר שמתעלה
˘ולחןשלו
דשמייא בסייעתא אלא לארץ, שמים בין שיש
החטא ולאחריה ולאחר דור המבול זריזים קודם
וזהירים האכילה להיות
מפי צריכיםישראל טרם מתןולכן
תורה נצטוו
אותו ליל הסדר לא יישכח במהרה מבני המשפחה ,קטנים
וארץ זה קבוע מבריאת שמים יחד.
המרחקאי ביןוגדולים גם
איך שרק תסתכלו על זה ,היה יחיאל מיכל חביב הקהל.
ההדר ,מקומו הקבוע שופעקרוב
להיותממרום גילו המופלג וזקנו
בתיקונהַ .ע ָתּה ִאם ָשׁ ַ
ולאשתו נתן הבורא יתברך את כל עשב זורע זרע מובן ,כי לכאורה כאן במעשה בראשית מדברת האדם לנפש חיה ויהי
מוֹע
יתי וּשׁ ַמ ְר ֶתּם ֶאת ְבּ ִר ִ
הגבורה )יט ,ה(” :וְ
ִתּ ְשׁ ְמעוּ ְבּקֹלִ י ְ לעלות השחר ישב סבא וסיפר ,בכה וקונן .על משתנה. ואינועד סמוך העולםחייו
השכונתי וקורות יתברך גם
בבית הכנסת להשםשם בכותל המזרח
)מחשוף הלבן(
משא"כ האדם זה תלוי בעבודת ה' יתברך
שהותירו את חותמם בפניו משופעות הקמטים והתלמים ,הצרת צעדיהם ועל האקציות ההמוניות ,על השאגות
כן מתגבר החסד
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים
וכל פרי עץ .אולם לחית הארץ ולעוף השמים נתן התורה על דרך פעולת גוף האדם והבהמה ,וכי יתם לִ י ְסגֻ לָּ ה ִמכָּ ל ָה ַע ִמּים כִּ י לִ י כָּ ל וִ ְהיִ ֶ
רק את כל ירק עשב ,ולא את פרי העץ והזרעים. שניהם מקרה אחד להם עד שיאכלו מאכל אחד בריאת האדם ושלטונו בברואים ָה ָא ֶרץ“. ירד מיכל‘ה אל העם והואיל בטובו להעניק להם עצה מקפיאות הדם והכלבים האימתניים ,על המגלבים שהכו
יותר בקרונות
בתת-תנאים שמתעלה הממושכות כמה נפשועלשלו,
הנסיעות בבשר החי ובמסירותחלוט בידמפעם לפעם,שלו עליותהיותרותושייה ,חיוך חם וגם כוס
ואין מאכלם יחד כולם בשווה. ויהיו ניזונים בשווה? אלקיםם את השמים ואת הארץ‘. ברא ּו ָל ֶה ’בראשית ּי ֲע ׂש
הציוויה וַ ַ פשר ְת ֵאנָ אתע ֵלהמבארר ּו ֲ החיים ִ ּי ְת ּ ְפ
וַ האור
להשם יתברך גם כן מתגבר החסד להיות קרובהבקר. אוהבת וגדוש קוביות סוכר.
ברם ,לענין מה שכתב רש“י בדבר איסור אכילת אם כן ,לשון רש“י ’השוה להם הכתוב בהמות שׁרז( ָר ָצה ֵא-ל ֶעלְאיןיוֹןלך יפה מן ההתחלה -בריאת מעשה בראשית הזה ,וכותב” :וְ כַ ֲא ֶ
תּוֹרחה ֹג זַרכָֹּתה ָ לָ ֵתת ַה ָ ֲ עליו יותר וההשפעה שבאה משמים עליו לפי פעולתו שכמה
)ג, הגדרתו המדויקת שנויה היתה במחלוקתַ .זקן הקהל ,ניצול הוא נזכר ,בקול ,בפניו של השטן שחרץ את גורלם בהינף
בשר לאדם הראשון ,מודה הרמב“ן ,וכותב כי כך וחיות‘ צריך ביאור. בששה ימים ,ולבסוף שבת קודש ,בה כלו מעשה דוּשּׁה וּב ָרה ,יְ סוֹד ַה ְקּ ָ שואה ,סבא חביב או שכן אדיב ,כל אלה הינם רק חלק יד וקבע מי לחיים ומי למוות .ביכּה מרות ,לראשונה מזה בס“ד
היא דעת רבותינו ז“ל ,והוא פשוטו של מקרא. ובפרט יש להבין מה שכתב לאחר מכן ’ולא הרשה צבאם ,וישבות אלקים ביום הרמז, והארץ וכל השמיםדרך עלהם לפרש
יּוֹתִ ,צוָּ ה לָ ֶ ישיּוּת ָה ָ
רוּחנִ רוּחנִ
וְ ַה ָטּ ֳה ָרה וְ ָ יותר הפורחת
השפעהוקהילתו משפחתו הענפה לקבל מתקרב
גורלה של עשורים ,את ברוחניות כך
והפכו לחלק יותר שמתעלה
שהוצמדו לו מאותו רצף ארוך של תארים
עולה אם כן ,כי לדברי הרמב“ן לא קשה הקושיא לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר‘ .לשון שהם פטורים השביעי. שהתחכמו לטעון
שׁוּבה ֲא ִפלּוּ ֵמ ֵח ְטא ַקל.
וּכְ ָבר ָק ַדם לָ נוּ ַמ ֲא ָמ ָרם זַ “ל )קידושין
ֶשׁיַּ ְחזְ רוּ ִבּ ְת ָ עיניו .צירל וחווהל‘ה ,משה- לארץ. מהשמים
חלקם מול על המוקד, שיש שעלוגדולה מהשמים יותר ממה מתדמיתו ,חלק ממסכת חייו.
הראשונה שהקשינו על דברי רש“י ,בדבר זו אינה מצויה ,כי מן התורה יודעים אנו על לרבינוברא הקדוש ברוך הוא את אנטונינוסלבריאה, מן ַה ְמ ַק ֵדּשׁ ֶאת ָה ִא ָשּׁה ַעל
וכדברי הדין, מרגליות יקרות ואבני מט,
שרוליק נכדו ,אשר חש קרוב מספיק לסבא הגדול ,החליט מרדכי ויידל ,אבא ואמא .החברים לשטיבל והשכנים ,הרבי
השוואת האדם והבהמה .אך עדיין שומה עלינו האסור והמותר ,ומדברי חז“ל למדנו על הכשר
ביום השישי ב( ְבּ ִדין חושן, לעשות שימוש מועיל בכובע אותו חבש מיכל‘ה בחיק וגבאי ,המלמד והבלן.
בגמרא )סנהדרין צא(. המובאים ָר ָשׁע, הקדושגָּ מוּר ,וְ נִ ְמ ָצא
נזר הבריאה ,ונברא אחרון האדם .האדם הוא
נפלאיםעליהם פניו הוצפו דם כשנזכר במפקדפנינים
ְמנָ ת ֶשׁהוּא ַצ ִדּיק
צדיקיםיו ִק וסיפורי ֶשׁ ִקּ ָ
להבין את הלשון שנקט רש“י ,ש‘לא הרשה‘ לאדם והפסול ,אולם מהו ’לא הרשה‘? האם איסור גמור למעשה בראשית ,אחר כל בעלי החיים ,כדי הסדיסט שכפה המשפחה -כובע הסבא החביב.
עצמן מן לפטור יכולין ֶשׁ ָמּא ונשמה ַחיְ ִ
ישׁינַ ן ידּוּשׁין ,כִּ י "גוף ִ ידּוּשׁ
ידה לַ ֶ ּ
ד ֶר ְ
ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר .מדוע נוקט באותו ליל הסדר עליו נסוב סיפורנו ,החליט שרוליק כי לרוץ ריצה חסרת תכלית על השלג ,ועטו ארשת סלידה
הגות ורעיון ָע ָשׂה ְתּ ָ די לו להחשות .הוא מוכרח להתחקות אחר סיפור חייו כשתיאר את מרק-הפיגולים שחולק להם דברי
הוא? הלא על עץ הדעת הזהיר הקדוש ברוך הוא שישלוט בכולם.
ך ֵצ ָ
שׁוּבתוֹ וּב ֶא ְמ ָצעוּת ְתּ ָ שׁוּבהְ ,
מעשהחטאת, בסיוםנשמה הדין ,כיצד? גוף אומר:
את ַּ -ת ֲא ִמין ׁ ֶש ָ ּיגַ ְע ָּת.
ִאם ָמ ָצ ָ
רש“י בביטוי זה ,החורג מלשון התורה בכל מקום. את אדם הראשון בפירוש ,ואמר לו )בראשית ב יז( במשורה.
בראשית אמר אלקים לאדם יִ ָקּ ֵרא ַצ ִדּיק“.
מדוע נאסר הבשר לאדם והותר לנח?
”וּ מֵעֵץ ה ַּדַעַת טוֹב וָר ָע לֹא תֹאכ ַל מ ִּמ ֶּנוּ “ ,אך מה מוטל” :ה ִּנ ֵה נָת ַּתִי לָכ ֶם אֶת ּכ ָל)פסוקים כט-ל( ולאשתוהריני ממני
)אה“ע לח, שפירשה בשלחן ערוך שמיום החסידותאכן נפסק כך תורת מאוצרות
של סבא ,להעשיר בפרטים שעוד לא ראו אור עולם וטרם ההתרגשות לפתה אותו כששיתף בסיפורי הגבורה
יאה.
יאה ְלל ֹא יְ גִ ָיעה ֵ -אינָ ּה ְמ ִצ ָ ְמ ִצ ָ
לא שמעתם אוזן ולמלא את נרתיקו בסיפורים נוטפי נוסטלגיה האמיתית ,היהודית .השופר שהושג מאי-שם בדרך
ביאור הנוסח ’לא הרשה‘? אומרת:עַל ּפ ְנ ֵי כ ָל הָאָר ֶץ וְאֶת ּכ ָל ונשמהזֶר ַע אֲׁשֶר
קודם שנבוא לביאור הדברים ,נציגה נא בזה את
מנתֶב זֹרֵעַ עֵשׂ בקבר.
האשה[ על דומם כאבן את לא(]” :המקדש זהבליד
המחנה.ומסודרות משובצות מידדרך ,התפילין שהוחבאו במסירות נפש והועברו מעברו הנסתר של סבא.
הריעזוֵץ אֲׁשֶר ּבוֹ פְר ִי עֵץ זֹרֵעַ זָר ַע לָכ ֶם יִהְי ֶה לְאָכְל ָה: שאני צדיק ,אפילו רשע גמור ,ה ָ
המשך דברי הרמב“ן ,העוסק בביאור החילוק בין כבהמות נדמו ַשמַי ִם וּ לְכֹל רוֹמֵשׂ עַלממנועוֹף הׁ ּ ָשפירשתיֶץ וּ לְכ ָל שמיום וּ לְכ
תשובהָל חַ ּי ַת הָאָר גוף חטא,
מקודשת מספק ,שמא הרהר ושיחותיו של
תכנית מורכבת נטוותה מבעוד מועד ,וכך מצא את עצמו בהתרגשות ,ספר תהלים בלוי אותו חלקו בני
משיעוריו
�
הריקודים שרוליק בוהה בסבו משך כל הסדר ,עוקב בדריכות אחר תפילות הימים הנוראים והבכיות המזעזעות,
דורו של אדם הראשון וזרעו אחריו ,ובין נח ובניו על מנת לשנות פרק זה ,שומה עלינו לחקור
רבי מנחם מנדל פומרנץ ’הרי זו
לדגש:ר ֶץ אֲׁשֶר ּבוֹ נֶפֶׁש חַ ּי ָה אֶת ּכ ָל יֶר ֶק עֵשֶׂב לְאָכְל ָה, בלבו“ .עם זאת יש לשים לב הָאָ
-להם הותרה אכילת בשר. ולפרש את פשר היחס בין אדם לבהמה. מסתיימת מלאכת היום השישי ובזהבעמ' ג' המשך מקודשת מספק ,שמא ו ַיְה ִי
הרהר כ ֵן“. שליט“א מעשיו ומצפה לרגע הגורלי בו תשתנה המשוואה .הרגע בו בשמחת תורה ,שיעורי התורה המחתרתיים והחיזוק
ההדדי באמונה. הוא יוכל לדרוש ,ולעמוד על שלו.
וכתב ,כי בעלי החיים יש בהם נפש התנועה, הנה ,כל אדם יש בו נפש בהמית מלבד הנפש עם כל מלאכת השמים והארץ )פסוק לא(” ,ו ַּיַר ְא תשובה בלבו‘. ’נו? אז מי גנב את האפיקומן? ‘...הפנה סבא מבט חמים קולו התאושש מעט ,התייצב ,כשהגיע לשלב בו הופיע
אשר יש בה קצת מעלה בדומה לנפש המשכלת, המשכלת ,וכדברי הכתוב )קהלת ג יט( ּ
”כ ִי מִקְר ֶה האםקִים אֶת ּכ ָל אֲׁשֶר עָשָׂה וְה ִּנ ֵה טוֹב מְאֹד ו ַיְה ִי עֶר ֶב נידון מעניין כשלעצמו הוא -אֱלֹ לנכדים ,בקולו נשמעת היטב שמחת החג אך לצד זאת הצבא האדום בשערי המחנה וכבש אותו ,שחרר את שלדי
ואף כח הבחירה ניתן בהם במידה ידועה ,לבחור ב ְנ ֵי הָאָד ָם וּ מִקְר ֶה ה ַּבְהֵמָה וּ מִקְר ֶה אֶחָד לָה ֶם תשובה ,בֹקֶר יוֹם הׁ ַּשׁ ִּשִי“.ו ַיְה ִי ניתן להניח שהעבריין עשה האדם שבו ואפשר להם לשוב לארץ החיים. מעיד רעד קל כי השנים לא פסחו עליו.
עמ' כ"ה
בחיים על פני המוות ולבחור את הראוי להם ּכ ְמוֹת ז ֶה ּכ ֵן מוֹת ז ֶה ו ְרוּ חַ אֶחָד ל ַּכֹל וּ מוֹתַר הָאָד ָם ובכך להחזיק את הקידושין כתקפים
עמ' כ"ט
’ואז נמלטתי לארץ הקודש ,השתקעתי בבני ברק והנה אני נדמה לו שהוא שמע משהו .מי?
מאכל האדם ,ואיסור הבשר
שבת קודש על התורה
למזונם ,ובכח זה בורחים הם מן הצער והמיתה מִן ה ַּבְהֵמָה אָי ִן ּכ ִי ה ַּכֹל הָב ֶל“ .כי אכן מאכל האדם מספק ,גם בשעה שאנו עודנו רואים - ’אני‘ נשמע שוב הקול ,צלול וצעיר ,מפיו של שרוליק’ ,אני כאן‘ סיים באחת ,נותן סביבו מבט אוהב ,חם.
ומבקשים את מזונם וטובתם .וכמו שאמר הכתוב והבהמה שווה ,ויכול אדם לאבד ולהפקיר את והואנתינת עשב הארץ למאכל לאדם ולכל הבהמה לדוגמה -את החפץ הגנוב בידו ,על זהו? הנכדים היו המומים. גנבתי את האפיקומן!‘
)קהלת ג כא( ”מִי יוֹדֵעַ רוּ חַ ּב ְנ ֵי הָאָד ָם הָעֹל ָה ה ִיא שליחותו בעולם ,עד שיהא נמשל כבהמות נדמה. כתב רש“י דבר אשר יש בו ענין לענות בו ,וז“ל:
בענין זה נחלקו הראשונים והאחרונים
טרם החזירו לבעליו.
נועם
לאחרשבת לפתע אכסוף חכמההחיפזון הפתאומי של סבא לסיים ,לקצר קודש והגיונות מה שלהבות
זמן. ’ומה תרצה בתמורה?‘ סבא לא בזבז
לְמָעְל ָה ו ְרוּ חַ ה ַּבְהֵמָה הַיֹּרֶד ֶת ה ִיא לְמ ַּטָה לָאָר ֶץ“. ואמרו חז“ל כי האדם הוא ממוצע בין מלאכי ”לכם יהיה לאכלה .ולכל חית הארץ -השוה להם ’אבקש את אשר חפצתי‘ הבהיר שרוליק בטון עסקי שאינו האריכות הרבה ולוותר על פירוט העלייה לארץ ,חבלי
ומשום כך ראוי גם לבני האדם לנהוג ברחמים השרת לבהמת הארץ ,וכלשונם )חגיגה טז” :(.ששה הכתוב בהמות וחיות למאכל“. וסגולתה)עיי‘ נו“כ שם( ,יש הסבורים כי אכן בוערהשבת ועוד? מה בקדושת השבועלי הקליטה והקמת המשפחה ,שיקומו האישי מפרשת
משתמע לשתי פנים’ ,אך ורק אם יואיל הסבא להבטיח
בבעלי החיים ולא לגרום להם צער. דברים נאמרו בבני אדם ,שלשה כמלאכי השרת, ניתן להאמין בכך ,אך זאת כמובן רק לו?
מבואר ,כי על אף היות האדם נזר הבריאה נאמנה כי יגשים את משאלתי‘.
ה˘ורהגביע ישועות אשא - ה‡הבה כוס האש כבשןיכול
הרבילהשיב עצמו בתנאי שהוא קיבל על את השמש ושאלו על מאן-דהוא שפגש
מטעם זה ,מדרכי המוסר ראוי היה תחילה שלא שלשה כבהמה“ .בחלק הרוחני שבו נוהג האדם ותכליתה ,מכל מקום לענין מאכלו הושווה לחית וסבורים
עצמו את על ההנהגה ,ובטרם לקח
החולקים ויש בכדי הגזילה, את את מ˜ל˜ל˙ ‡˙ להיות מדובר? ‘...סבא הפך משועשע,
תמיהה מתבקשת תמה רבינו בעל ‘אור החיים’ היעדרותו ,סיפר שהלה גמגם על עיסוק חשוב
’במה כבר
הקדושנורא ההוד -
לאכול מבשר בעלי החיים .אולם כאשר השחית כמלאכי מרומים ,אולם בצרכיו הגופניים אינו ובהמת הארץ ,ומאכל כולם מעשב הארץ. לקדש בו, הגביע לידו מקוצק ’אוסף הבולים היקר שלי? הכרך העתיק של סלאוויטא?‘
קידושיו אינם אלאסטוטשינר די ,נתן אין רבי מהחסידים, אחדאף בכך קם כי שנקלע אליו שלא בטובתו .התורה הקדושה מספרת לנו אודות המעמד הקדוש בפרשת ויגש (בראשית מה)
שרוליק:
כל אדם את דרכו על הארץ ,וגם הארץ הנה שונה מן הבהמה .ומשום כך ,אם לא ישגיח על ועוד הוסיף רש“י וכתב” :ולא הרשה לאדם ולאשתו בראשו.יוסף ביום השלישי ,הם כבר ממשמעמד ’לא ולא‘ הניד
נשחתה ,ובעלי החיים השחיתו דרכם ברעת קיום תפקידו בזה העולם ,ידמה לבהמה ,כי האדם
והעמידו השיב כל עוד לא הגביע מספק אף את ולקח קידושין מוורשה, פותחת בפסוקים סוד הגביע כעסו.הר סיני וקבלת התורה ,והפרשה
השמש שלנצפה
כיצד ייתכן שכל אותן שנים שהיה
הגזילה.יצחק מאיר באמרו לו :להמית בריה ולאכול בשר ,אך כל ירק עשב יאכלו את של רבי הרב על ידושלר ֵאל
לפטירתויִ ְשׂ ָ
השבעהאת ְבּנֵ י ישׁי לְ ֵצ ימי ִ
כלותה ְשּׁלִ עם ֶֹדשׁ ַ ”בּחכהרגלו ,ב(ַ : בעיר )יט ,א - סבא .משוטט הבאים נרמזה בקולו רוחחי?קוצרהוא להודיע של
לאביו כי נימה קלה ’נו?‘שלח
במצרים ,לא
והמתפללים של
האדם ,נגזרה כליה על תבל וכל יושבי בה ,והיו אשר אינו מקיים את התכלית אשר בעבורה בא בראשונים כלם ,וכשבאו בני נח התיר להם בשר ,שנאמר לכן יקדש יחד מוקדשת לשמוע קדוש, רוצהנרחבת
זי”ע “העולם
יריעה ידים בונםְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִ
מפשיסחא שמחהי :וַ יִּ רבי ַבּר ִסינָ הקדוש ִמ ְד סיפרויּוֹם ַהזֶּ ה ָבּאוּ המנינים ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָ
המאוחריםריִ ם ַבּ ובשנות כליאתו בבית לי ,סבא‘. ’תבטיח
עבדותו, אם בשנות
לעולם הזה ,עליו אמרו חז“ל )עירובין יג” (:נוח חלק נא רבנו”. הסוהר ,ייתכן שלא היה באפשרותו ,אך לאחר שלקראת השעה שמונה; הוא נראה מגיח סוף
ראויים כולם למות במבול .אלא שנח איש צדיק )להלן ט ג( ’כל רמש אשר הוא חי וגו‘ ,כירק עשב‘ - נוספתאלא -האם לנקודה ובאחרונים וגמרור“.
נמנו ד ָה ָה תקפ”זֵ,אל נֶ גֶ
שׁם יִ ְשׂ ָר י”בוַ יִּ ַחן ָ
באלול ביום ָבּר
ותפליור ִסינַ י וַ יַּ ֲחנוּ ַבּ ִמּ ְד
תחת
כשטליתוֹאוּ ִמ ְד ַבּ שריר וַ יָּ ב מביתו’והכל
בנינוחות והתפייט,
נו ,אני מתחייב בזאת‘ נעתר סבא סוף ’נו
ענה כלום, הרי”מ’ לא בעל ‘חדושי שעלה לגדולה,
תמים היה ,ואותו ראה ה‘ צדיק לפניו בדור הזה, לו לאדם שלא נברא יותר משנברא“ .אך לעולם שהתרתי לאדם הראשון ’ -נתתי לכם את כל‘“. בתשובה, הגביע הרהר שהוא בשתיקה את העובדהכי לקחאמירתו בצל הקדש הסתופפוועל הפסוקים סדראשר מהחסידים האור החיים הקדוש על הכנסת.וקיים‘.הלא חלפו תשע שנים תמימות בית שחיו ,והוא צועד לביתעומד
והעמידו על הנוראים בימים אביו?נעץ עבור מה עד שבאו אחיו ,וכיצד לא חש לצערו של
ובזכותו הציל הקדוש ברוך הוא שנים שנים מכל בוודאי שם אדם עליו ,ויוכל לחזור אל מעלתו. יש מבואר ,כי לא הותר לאדם הראשון לשחוט בתשובה.הרי ודאי שב מקוצק .ואף הרביכי אכן קובעת ידו של
תקפ”ח
המציין כי תחלת שנת לאחרשלהפסוק נאמר שהפסוק ’וַ יִּ ְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִידים‘ הסיכה תשלום? מקבל השמש שרוליק את אושוויץ ,סבא!‘ ַ’ס ֵפּר לנו על
הרבי מקוצק יפל דבר בהנהגת חסידי והתאבל האם הרי כל אותן שנים ישב יעקב אבינו
פשיסחא.לָ ָמּה
פנינים ואמרות
מין ,ושבעה שבעה מן הטהורים .ומעתה ואילך ולאכול בשר בהמה ,ואף על ידי שחיטה -כשאינו אדם נאמן שמואל( כי הסוברים מעריב ,הביט על ”ק ֶשׁה, מ ְד ַבּר ִסינָ י‘ ,וקושייתו איתנהָ : בתנאיזֶּ ה ָבּאוּ ִ
המשרה במפורש ַ’בּיּוֹם ַה נכלל סביב,ששררה המשועשעת לא שפוצצה באחת את הבועה
שיטת הרמב"ן בהבדל שבין מאכל אדם ובהמה ואמר לו: )ביתרבי נתקי החסיד בליל ראש השנה ,לאחר תפילת על בנו אהובו.
נתן ה‘ רשות לבני האדם לשחוט ולאכול ,כי כל בפוזמקאות תבוא אלי סוּק פּ ָ ם קוֹד
ֶ
נגשו החסידים אל הרב הקדוש רבי “נתקי ,עוד ים דּ ִ קְ ה ַ לְ לוֹ ה יָ הָ ה זֶ סוּק פָּ י כִּ
הכנסת ם, דּ ָ מּוּקְ בית ה ַ ר את
יח ֵ א ולהכין
ִ קום להשכים שעליו
לנו על החוויה .על הקשיים והאתגרים ,הניסים והתשובה ’ספר
נבלה וטריפה ,אלא רק לנח ובניו הותר הדבר ,ואז בתשובה, שהרהרבכדי עצמו להעיד על נמנע יוסףוהישועות ,הגבורה וההצלה ,אנא!‘ למתפללים?
מרעידה:
קיום המין -בעבור נח וזרעו. והנה ,הרמב“ן על אתר הביא את דברי רש“י, לדעות אחרות )טיב קידושין ועוד( נזיפה”... מוורקא זי”ע ואחלו לו ‘גוט יום לקבלאכן סינַ י‘“. ֶשׁלְּ ָפנָ יו ֶשׁ ָא ַמר ָ’בּאוּ ִמ ְד ַבּר ִ
יצחק מלהודיע לאביו ,מפני שלא
רצה כשהטיח אחד מנכבדי
חדש בהיכל ›››
נאסר להם בשר מן החי ואבר מן החי ודם. שקדושי עליון ואף ממעשים אלו למדנו השמש הקהילהכךבפני
ועם כל זאת ,גם אחר היתר אכילת הבשר ,לא נתן וכתב שכן פירש גם בסנהדרין )נט :ד“ה ’לא הותר‘( בעדות של נתונה לו רק הנאמנות לרבם,שכל לוהטות חסידים במילים הקדוש אצל טוב’ ,כנהוג האור החיים משיב את האשמה ,שתק הלה על חטאם .האפירו. אחיוהרצין
ולפרסם את
באחת ,פניו לבייש אתסבא
ופניו במבוכה
מהי ההשוואה בין אדם ובהמה? השלחן קיבלו על עצמם את עול הנהגת אודותם ממנו כי הוסיפו ובקשו הסמיקו. רעהעלאכלתהו, שחיה ליעקב זהוסיפרו האחים הרי
צדיקים כי התבטאויערך את אש יוקדת, יהיה לא כולן שלהבת מדברים,
לא הכל הנושא הזה הכל. ידעו טאבו,
ה‘ יתברך לאדם רשות בנפש הבהמה ,ואסר להם בזה הלשון” :לא הותר בשר באכילה ,דכתיב ’הנה עדים.הגביע ,ויש שניהחזקת שלידי ממש,על החסידים
הטהורלשון
כשורה” הבטיח לאיש “ממחר
וכאשר ישמע
אבר מן החי ,והוסיף להם לישראל איסור אכילת נתתי לכם את כל עשב‘ וגו‘ -לכם ולחיות נתתי והנה השוואה זו בין אדם ובהמה צריכה תלמוד. שראויהשלכה לנידון זה
שלישהגביע הראשונה,
לדעהמהו סודו
טוב.אוּלַ י ֶשׁהוּא ַעל
נענה להם הרבי מוורקא ואכן נכנס להתבונן
קדשו” :וְ לכבוד יום הזועם.על הנושא ולא ’התיבות בוערות באש‘ ,וזו אין שאלות בו .הוא עלולדשים שיוסף
ולא חי, יעקבאותו מזכירים
לחשוד באחים שידם במעל – כפי
פנינים חכמים ואמרות
שּׁוּרה“, ”א ֲה ָבה ְמ ַקלְ ֶקלֶ ת ַה ָ )סנהדרין קה ,ב(ַ : אוֹמ ָרם מבעדְ נראו ֶדּ ֶר
מקטנותו ,וזהו.
אבלנכדלמחרת ,לא ידע כלאירע.
’משם‘,שאכן (ב”מ סבא הגיעחכמינוכלום.
וכך אמרורמזים,
לעריכת השלחן ,עמד בראש השלחן הוא על לחלונות בית
דם ,כי הדם הוא הנפש .ורק את גוף בעלי החיים העשבים והאילנות ואת כל ירק עשב לאכלה ,אבל הביתגם אם נקבל את עצם הדבר שהאדם והבהמה לכך? הנידון הקודם שהוזכר .כי זרחר. אוּח
ור’מּ ָ ים ַה ְ לאדם
הוא לא מדבר על כך ולא משתף .הכנסת קרני אורן של לְ ַה ְק ִדּ
העששיות,
לו “נוח נט).
לא חית הארץ נתונה לכם“. את -האם להשיגהנ“ל
בשאלה יכולים מסתפק שמואלאנחנו והתכונן לקדש .על ימינו עמד בנו של אמנם אין שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו
התיר הבורא ,ולא את נפשו .וציוה ה‘ על השחיטה ניזונים מדבר אחד ,יש להבין מהו שהושווה האופה
להחזיק את ישהגביע בידושל עודנהענינו דברים ,אולם כשהגזילה אברהם סודם שלרבי עוֹלָ ם, תּוֹרה ,לָ הרבא ,לַ ָ
הקדוש בּוֹרהקודם,לַ ֵ ה ְמּ ֻקוֶּ וה הוּא זֶ ה יוֹם ַ
הרבי במילוי זמנו כִּ י את ְהיוֹת ”שׁלִּ לכלות ֶ נאלץנאנחשובוסבאחושש, ברבים”’ .הבטחה זו הבטחה‘ הזכיר שרוליק בטון
למעט צער הבעל חי .וזהו אשר אנו מברכים אמנם הרמב“ן עצמו כתב כי אכן חילק הכתוב האדם להם ,כאילו תורה אחת להם .וגם עצם מגדולי בתורה מצאנו בענין גביע וּמ ַצ ִפּים עודִבים ְ יוֹשׁ
עמו ְ ואתווְ ֵהם יאה, זי”ע,ר ָ
יּוֹם ַה ְבּ ִ וּמ
תּוֹנִ יםִ , שהואיוֹנִ ים וְ לַ ַ
משפשףתּ ְחאת תוך לָ ֶעלְ ההסקהאת
התנור בעצי
”אשר קדשנו במצוותיו וציונו על השחיטה“. בין האדם ואשתו לחיה והבהמה ,ופירש כי לאדם הדבר שהאדם וחמורו יאכלו מאבוס אחד אינו של מכריע הכסףוהואמספק, הקידושין כחלים רבים משה והחליט לקיים בפי על כסאו ,לקח נשימה ארוכה
הבריות כדוגמא עד היכן ידיו מחמת הקור,
והתרווח
מאמר זה שגור
החסידים,ינַ י.הרב הקדוש רבי יעקב אריה יוסף הצדיק ,המלמד אותנו כי הצדיק פרקישׂ ָר ֵאל ִמ ְד ַבּר ִס את ְבּנֵ י יִ ְ לומרבוֹאוּ במקום ָמ ַתי יָ לא לנבור בפצעים הישנים ומעולםנאלץחברו ,בחייו
לראשונה יש להזהרהבטחתו.
מהלבנת פני
במקרה בו הוא טוען שהרהר זושא משולכילגביע. התהלים הקבועים שהיה רגיל לומר לפני
רבי ֶדר ַה ָדּ ָבר,
אלכסנדרוְ ֵתכֶ ף זי”עֵ ,פּר ֵס מרדזימיןכּ ַֹח לְ ַס שיעלה על מצאנו אדםההם,
נפלאות על פרשת השבוע
הקדוש כך.
יש להניח בתשובה -שלודאי ועוד לעשות זאת ”לָ זֶ ה כְּ ֶשׁ ִהגִּ יעוּ ָשׁ ָמּה א ָע ְצרוּ לדוש בהם
התפלה. להפיל את
הפוגה,עצמו דעתוללא
המדממים
א רבי המגיד
ישראל מקוזניץ זי”ע ,בספרו ‘נזר ישראל’
מפלוצק זי”ע ,רבי שרגא פייבל מגריצא וכדברי קדשו
יע ָחשׁוּק אוֹמרוֹ ַ’בּיּוֹם ַהזֶּ ה ָבּאוּ‘ וגו‘ִ ,הגִּ ַ
זי”ע ועוד.
רגיל ְבּ ְ
הוֹד ָעה
המהבילה ַה ָ
שהיה שלא לדבר על כוס התה ָק ְד ָמ ילבין פני חברו ,מלבד בפומבי. לכבשן האש ובלבד שלא
לשתות. תמר שבעקבותיה דרש רבי יוחנן משמו של
שכתב שהצדיק משול הוא כגביע של קם רבי אברהם משה ומזג רבי שמעון בר יוחאי מאמר הזה ,אבל אצל
יוסף ,כי הצדיק אינו אלא כגביע שמקבל מלא◄
היין המ˘ך בעמו„ הב‡ אחד המתפללים קרא לפטר את השמש
בתוך הגביע שעמד לפני הרבי מווארקא הגאון הצדיק רבי ישראל יעקב ליובצ’אנסקי –
בתוכו להשפיע לכל ישראל כל טוב. ואף הרימו ונתנו על ידו .ברב שרעפיו ממשרתו ,ואחרים תבעו לקצץ במשכורתו.
“עבור מה אנו משלמים לו? על שנת החורף המשגיח מברנוביץ’ ה’ יקום דמו לא היה מושג
ובודאי ענין הגביע אשר נתן על ידי בקרבו התעכב הרבי מוורקא מלהתחיל שכזה ,מאמר חז”ל בעלמא ,ואם כך אמרו
הצדיקים הוא לאות ולסימן שעל ידי כך המתוקה שלו?!”
בסדר הקדוש ,עיניו זלגו דמעות רותחות חכמינו – כך יש לנהוג!
יהיה בידם הצנורות להשפיע שפע ברכה וכלו היה אש להבה .ואז ,לפתע פתאום, ואחרי תפלת המנחה התגודדו כמה מותיקי
המנין סביב השמש בזעם: חורף כבד היה זה.
והצלחה על כל המסתופפים בצלם. התנער ממחשבותיו ,הושיט את ידו בה
“כיצד אינך מתבייש לישון על מיטתך?!” השלג נערם לילות ארוכים ,וקור עז שרר
גביע האבות היה נתון גביע הקדוש ,והניחו על ידו
השמש השפיל עיניו ושתק. ברחובות.
בספרו ‘מגלה עמקות’ (פר’ ויגש) כתב של רבי אברהם משה ,ואמר לו בחרדת כל מי שהיה באפשרותו העדיף להתכרבל
קדש: אזניו בערו מבושה ,והוא ייחל שהאדמה תבלע
המקובל הקדוש רבינו נתן נטע שפירא אותו. תחת לשמיכות המחממות ,ולא לצאת אל
זי”ע כי תבת ‘גביע’ בנויה מהאותיות: “עשו אתם קדוש ,שכן אתם זכיתם בנזר הרחוב הסוער.
הנהגת הצבור”. “אתם צודקים ,אמצא לכך פתרון” אמר ,ונמלט
ג-י-ב-ע ,הרומזות ל-ג’ אבות ,י”ב שבטים, מהמקום. וכך נהג גם השמש העירוני ,שבמקום להתייצב
וע’ נפש ,וכל אלו הם היסודות האיתנים לא סרב רבי אברהם משה ומיד קדש על משמרתו בבית הכנסת הגדול עם שחר,
על היין ,ובכך היה למנהיג החסידים אלא שכאשר קרא התרנגול בעלות השחר הבא,
עליהם עם ישראל נשען ועומד. ולהעלות את האש בתנור הגדול ,נותר מחופר
שנותרו בפשיסחא ,כשהרבי מווארקא, התהפך השמש על מיטתו והמשיך לישון.
ויש להשלים זאת עם המבאר בספרים, במיטתו.
שהיה מבגר ממנו ,מתבטל אליו כתלמיד בקור שכזה לא יעלה על הדעת להוציא אף
שהאות ע’ רומזת לשבעים הזקנים ,על בתחילה ,כשהגיעו ראשוני מנין ‘ותיקין’
לא את האצבע הקטנה אל מחוץ לשמיכה,
שארית ישראל המפואר ‘נח’ מלשון מנוחה ,נח השריש בבני דורו
ידם נמסרה התורה אשר קבל משה לפני רבו.
הרהר מוחו המנומנם ,שלא אבה לחשוב על שהתגברו כארי לעמוד ממיטתם ,ומצאו את
התפשטות המחשבה כי יצא דבר המלך ואין
מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים, כך היה גם אצל חלק הארי של חסידי בית הכנסת קר וחשוך ,חשבו שנאנס השמש
פשיסחא אשר קבלו על עצמם את ההשלכות.
כמו ששנינו בתחלת מסכת אבות (פ”א לבוא. היה ולא יכול
מ”א). מרותו של הרב הקדוש רבי מנחם מנדל את העלבונות שספג אמש ,העדיף לשכוח.
“ממחר” החליט בלבו ב’החלטה נחושה’ תוך שמא חלה והצטנן.
הרי לנו מן האמור ,כי בבחינת הגביע מקוצק זי”ע ,כפי שמספר בספר ‘מאיר אך למחרת ,שוב היה ההיכל קפוא וריק.
עיני הגולה’ (אות קפח): כדי ששמורות עיניו נעצמות שוב.
נרמזים שרשי בני ישראל ,שעל ידם קיום בחוץ שאגה הרוח ,פתותי השלג כיסו את
אומתינו ומהם יצאו הענפים להנחיל דת בליל שבת קדש ,כאשר עמד הרבי כעבור שעתיים ,כשהזדחל מהמטה ,וראה את
השעון ,כמעט ופרח לבו בקרבו. החלונות ,ואך בקושי הצליחו לתחוב את
מורשה לדורות הבאים. מקוצק לערך את שלחנו ,עמד בסמוך המפתח בחור המנעול.
כעין דברים אלו יש בדברי הרב הקדוש אליו הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר שוב פעם גברה עליו תאות השינה ,וכעת עלול
מגור זי”ע ,בעל ‘חדושי הרי”מ’ ,ובכבודו הוא להיות מפוטר ממשרתו... שלא לדבר על הזמן הרב שבוזבז בהכנסת
רבי יהודה אריה לייב מגור זי”ע בספרו העצים ועל הנסיונות להצית את האש בתנור
שיש להתעסק זמן מועט בפרנסה
ובעצמו פתח את בקבוק היין ומזג את מאין יביא לחם לעולליו?
לשנות ,אבל היה מתגבר במחשבתו לאמר,
‘שפת אמת’ (במדבר תרל”ד) ,שביאר את המגושם ,על מנת שיוכלו הבאים לפשוט את
הכתוב וְ ָהיָ ה ִמ ְס ּ ַפר ְ ּבנֵ י יִ ְ ׂ
ש ָר ֵאל ְּכחוֹל הגביע של הקדוש עבור הרבי מקוצק, וכיצד יישא את פניו בבית הכנסת?
מעשה חסיד לרבו. הגערות שספג אמש יהיו כאין וכאפס לעומת מעיליהם.
ַה ָיּם ֲא ֶׁשר ל ֹא יִ ּ ַמד וְ ל ֹא יִ ָּס ֵפר (הושע ב א) ומים חמים עבור הבאים להשיב את הנפש
בדרך הראויה לעבודת הבורא ,שעיקר בין הנוכחים היו כאלה שלא השלימו מה שעלול הוא לספוג היום...
עם כך שרבי יצחק מאיר אינו מקבל על כמעט והחליט להישאר בבית ,אלא שזמן מהקור כמו בימים הטובים ,מאן דכר שמייהו?
הרצון אצל יהודי הוא להיות דבק ונמשך
המשך בעמוד ב’ המשך בעמוד ב’
שארית ישראל להרה"ק רבי ישראל דוב ישוב ה’ ונחם ויגולו רחמיו על מדותיו ,לכן ֵאּלֶ ה ּתֹולְ דֹת נ ַֹח (ו ט)
בער זיע"א מווילעדניק ,במהדורה חדשה קראוהו חז”ל בצחות לשונם ‘מקטני אמנה
מוגהת ע"פ דפו"י עם תיקונים רבים, שהיה מאמין ואינו מאמין’ ,פירוש לא חפץ קודם לידת נח היה חסרון של אמונה בעולם,
בעריכה חדשה בכתב רש"י ובחלוקה כי לא היה מי שידריך את בני הדור במדרגות
להאמין ,שלא להסכים עם הדינים ,ורק מפני
האמונה ובנחיצותה ,וזה הביא אותם להיות
לקטעים ,עם סימני פיסוק ,רבבות מראי שהיה יחידי בעולם לא יכול להציל את כל בני
עצובים וממורמרים .הם עבדו עבודת פרך
מקומות ,עם כותרות משנה לכל קטע, דורו ,אבל הוא עשה את שלו ולא נכנס עד
ועסקו במלאכתם עבור פרנסתם ,יום ולילה לא
מפתחות המקורות ומפתחות עניינים. שדחקוהו המים:
(עבודת ישראל ,הרה”ק רבי ישראל מויז’ניץ זיע”א)
ישבותו ,כי לא השכילו להאמין שהשי”ת מזמין
לכל אדם את פרנסתו .רק משנולד נח החדיר
האדם הגובר על יצרו גורם תענוג ונחת רוח
נ"ך מקרא מפורש איוב ב (כב-מב)
בבני דורו את ענין האמונה.
לפני הקב”ה יותר ממלאכי מעלה ולכן תיכף בלדתו אמר אביו למך בנביאות
ביאור נאה המשולב בתוך תיבות הפסוק ,ומבאר פסוקי יח ַהּנִ יח ַֹח (ח כא)
וַ ּיָ ַרח ה’ ֶאת ֵר ַ ‘זה ינחמנו ממעשנו’ (ה כט) ,כי בכח האמונה
המקרא על דרך הפשט ,בתוספת הערות וציונים .עם ביאור איתא בבעל הטורים מסורה ב’ וירח ,הכא, שחידש להם נח ,הבינו שהם יכולים להאריך
על דברי רש"י ,המשולב בתוך דבריו ,עם הערות וציונים. ואידך ‘וירח את ריח בגדיו’ (כז כז) ,עיין שם. בתפילות ובלימוד התורה ,כי הם לא צריכים
הקדמות ומבואות וכותרות המקילות על הלימוד בספר. נראה על פי שאמר כבוד אדוני אבי מורי לעמול שעות רבות בכל עבודה קשה ,שכן
סדרת 'מקרא מפורש' התקבלה בחיבה בבתי המדרשות, ורבי ‘וירח ה’ את ריח הניחוח’ כו’ שהריח מהיכן בשביל לזכות לפרנסה די שיעסקו כשעתים
וגומרים עליו את ההלל ,כרך זה מצטרך לסדרת מקרא בא הניחוח ,הוא מחמת שאדם יש יצר בו ואף או שלש במלאכת כפים ,כפי שהמציאות
מפורש על הנ"ך ,בו כבר יצאו עד היום על פי כן כובש את יצרו ועובד את ה’ ,גלל כן מוכיחה שיש בני אדם שהולכים בדרך זו והם
הכרכים על ספרי :יהושע ,שופטים, ‘ויאמר כו’ לא אוסיף עוד כי יצר לב האדם רע מתפרנסים וכו’.
שמואל א' ,שמואל ב' ,מלכים א', מנעוריו’ כי על ידי יצר הרע הוא התענוג ,עד לכן נקרא שמו ‘נח’ ,אף שבהשקפה ראשונה
מלכים ב' ,ישעיה א' ,ישעיה ב' ,ירמיה כאן דברי אבי. נראה שהיה צריך להקרא מנחם ,שהוא מלשון
א' ,ירמיה ב' ,יחזקאל א' ,יחזקאל ב' ,תרי ועל ידי זה השי”ת מתלבש בישראל ,כנאמר ‘ינחמנו’ .כי נח מלשון מנוחה ,ונח חידש לבני
עשר א' ,תהלים א' ,תהלים ב' ,תהלים ג', (ישעיה מט ג) ‘ישראל אשר בך אתפאר’ ,דאמר דורו שאין צורך לעבוד בכל כך עמל ,כי די גם
תרי עשר ,משלי ואיוב א .בנוסף לכרכי הצדיק רבי בער ז”ל ‘אתפאר’ מלשון התלבשות, בעבודה מועטה ולקיים מה שנאמר (מט טו) ‘וירא
חמש המגילות שיצאו לאור עולם, מלשון ‘ויתפרו עלה תאנה’ (לעיל ג ז) ,עד כאן מנוחה כי טוב’ ,וכדרשת חז”ל (ברכות ה ).אין טוב
שיה"ש ,רות ,איכה ,קהלת ואסתר. דבריו .ולא במלאכי מעלה ,כי ההתלבשות אלא תורה .האדם יכול לעסוק רוב שעות היום
מגודל התענוג שיש לו מישראל יותר מכולם, בתורה ורק זמן מועט במלאכה ,והשי”ת יזמין
כי יש להם יצר הרע ואף על פי כן כובשים לו את פרנסתו:
פרי צדיק ט -ויקרא ב (אחרי-בחקותי) (שפע חיים ,הרה”ק רבי יקותיאל יהודה מצאנז זיע”א) אותו ,וזה ‘וירח ה’ את ריח הניחוח’ כנ”ל שהריח
'פרי צדיק' להרה"ק רבי צדוק הכהן תענוג זה מה שמגיע מעבודת האדם ,וזהו גם נח לא רצה להאמין שיבוא המבול -כדי
מלובלין זיע"א ,על התורה ומועדים, כן ‘וירח את ריח בגדיו’ שהריח שבני אדם הם שלא יגרום באמונתו שיבוא המבול
עם ביאור משולב בתוך דבריו הק', בגדיו שמתלבש בהם ,ועל ידי כן ריחם עליהם, וַ ּיָ בֹא נ ַֹחִ ,מ ְּפנֵ י ֵמי ַה ַּמּבּול (ז ז)
במהדורה חדשה מוגהת ע"פ דפו"י פירש רש”י ,אף נח מקטני אמנה היה ,והבן:
(קדושת לוי ,הרה”ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זיע”א)
עם תיקונים רבים ,בעריכה חדשה מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול ,ולא נכנס
בכתב מרובע ובניקוד מלא ,ובחלוקה עד שדחקוהו המים ,עיין שם .והענין תמוה ,התורה מלווה את האדם קודם בואו לעולם
לקטעים ,עם סימני פיסוק ,רבבות מראי ואחר צאתו מן העולם נח הצדיק שחלילה היה חסר אמונה בבוראו
מקומות ,עם כותרות משנה לכל קטע, לביאור עומקם של דברים נקדים דברי התנא יתברך ,ואף גם מהידוע כי מאה ועשרים שנה
ועם תולדות המחבר. קודם המבול טרח בבנין התבה וגם הוכיח באבות (פ”ו מ”ט) :אמר רבי יוסי בן קיסמא וכו’
והתרה בבני דורו כמבואר (תנחומא נח ה) ,והוא לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלווים לו
להזמנות ספרים עד הבית1800-22-55-66 : לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות
ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד, מדרך כי ז”ל, רבותינו
בעצמו יהיה מקטני אמנה.
אכן יש ליישב דברי
אקטואלי: השבוע בגליון: חשיפה:
הצדיקים להמתיק הדינים ולבקש רחמי רצון שנאמר (משלי ו כב) ‘בהתהלכך תנחה אותך
ה’ יתברך על ברואיו ,והגם שנראה לו שהקב”ה בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך’,
גוזר גזרה ,מרבה בתפילה ובמחשבותיו ‘בהתהלכך תנחה אותך’ בעולם הזה‘ ,בשכבך
בן א”י האור החיים הק’: עכשיו הקדושים עד שממשיך רחמים לעולם ,ואיתא תשמור עליך’ בקבר‘ ,והקיצות היא תשיחך’
שבא שבת! לא באדרא רבה (זוהר ח”ג קמב‘ ,):סוד ה’ ליראיו’ לעולם הבא ,עד כאן דברי הברייתא .כי התורה
לחו”ל האם התפלל נח מדברים (תהלים כה יד) ,ועד לא אסכימו לא נחתין דינין מלווה את האדם בכל דרכיו ,לפיכך עוד קודם
לענין טל על בני דורו? על דברי שבא לעולם מלאך מלמדו כל התורה כולה (נדה לעלמא ,עיין שם.
ומטר | עמ’ ב' | חול אם כן ,נח הצדיק אחרי שחפץ להגביר ל ,):והיא היא שמתלווה עמו גם אחר פטירתו
| עמ’ ח' | עמ' ה' פניני אביר יעקב | עמ’ ג' | החסדים ולבטל גזרת המבול ,לא נתן אל לבו להגן עליו וללמד עליו זכות ,והיא זו שעומדת
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים א מחוברים
פנינים חכמים ואמרות
נפלאות על פרשת השבוע פנינים ואמרות
במזונותיו ,ויזכה לבסוף לכל הטובה. עמו לתחיית המתים .משכך ,יש לו לאדם
דבר האמונה דור המבול הלכו אחר שרירות לבם המשכיל להידבק בתורה ויגיעתה בתכלית
והשתמשו ברוב המתיקות שהשפיע עליהם הדבקות כי כל אשר לו ייתן בעד נפשו.
קיום העולם הוא רק מחיותו יתברך בכל רגע הבורא למרירות הרוע והחטאים .הם לא (האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א -מילתא חדתא
על כך מובא בספרים הקדושים כי ‘הטבע’ גימטריא השכילו לעבור את התהליך הראוי של עבודה תורה)
‘אלהי”ם’ ,כי עלינו לגלות כי בעצם כל הטבע הנגלה לעינינו
לא היה מחזיק מעמד רגע אחד אם היה ה’ מסלק השגחתו
וכתישה עצמית המובילה את האדם להכיר כתית -למאור
בבוראו ולהיכנע לפניו .הם העדיפו לתת פורקן ‘וַ ָּתבֹא ֵאלָ יו ַהּיֹונָ ה לְ ֵעת ֶע ֶרב וְ ִהּנֵ ה ֲעלֵ ה זַ יִ ת
ממנו ,ובכל רגע מחדש הוא מחיה את הבריאה וזהו סוד ליצריהם ולעשות ככל העולה על רוחם ללא
קיומה ,כדברי השל”ה הקדוש ע”ה (תולדות אדם בית הבחירה ד): יה’ (ח יא).ָט ָרף ְּב ִפ ָ
דין וחשבון .נח ,לעומתם ,הבין את המסר
כי האמונה האמיתית המוחלטת היא ,כי ‘בשמים ממעל ועל שביקשה היונה להעביר לו -עדיפה היא דבר לא חסר לאנשי דור המבול ,ושפע עצום
הארץ מתחת אין עוד’ (דברים ד לט) .ואין פירוש הפסוק במה המרירות שבכתישה ובחסרון השפע ,כאשר על היה מנת חלקם .אולם כאשר בא ריבוי הטובה
שכתוב ‘אין עוד’ שאין עוד אלהים אחר רק הוא יתברך ,כי ידי זה פונים אל הבורא שימתיק את המרירות, ללא שזוכר האדם את מקור הטובה ,עלול הוא
זה כבר ידענו ‘ה’ אלהינו ה’ אחד’ (שם ו ד) ,אלא הפירוש הוא ומגיעים לדביקות בבורא ולהכרה כי מתוקים לבוא לידי גאוה והרגשת הלב כאילו הכל משלו
שאין עוד בעולם שום ענין רק אלהותו ,רצוני לומר שאין הם המזונות מידיו. הוא (ראה דברים ח יב-יד) .ומשום כך ,בדור המדבר,
דבר בעולם יהיה מה שיהיה לו איזה חיות וכח ותנועה ,וגם ואכן ,יצא נח מן התיבה ,והקריב קרבן לריח כאשר זכו ישראל לחסד ה’ על כל צד ושעל,
הדומם ,שלא ישתלשל ממנו יתברך .כענין ‘ואתה מחיה את ניחוח לה’ ,מתוך הכרה כי עליו להקריב מעצמו אכלו לחם אבירים בכל יום ויום ,למען יזכרו
כולם’ (נחמיה ט ו) ,הוא יתברך היוה את כולם ומחייה הוא ולהיות הקרבן תחתיו כאילו היה זה חלבו ודמו. את ה’ יתברך הנותן להם כל צרכם.
יתברך אותם ,דאם לא כן לא היו במציאות .וקודם שהוא וזאת ,אחר שקיבל מן היונה -היא כנסת ישראל דבר זה ,היה שורש חטאם של אנשי דור
המציאם הוא ידעם ,כי הוא ממציאם ,וידיעתו היא גזירתו, שנמשלה בה -את הדרך הראויה לבנין העולם המבול ,שקיבלו את כל הטובה בלא שהוצרכו
גזר ואמר וציוה ויהי .ומי שאינו מאמין כן ,ומפריד ונותן מחדש. לעמול בעבורה .ועל כן עתה ,באה היונה ורמזה
לאיזה דבר כח לעצמו ,חס ושלום עושה שתי רשויות. (עינים מאירות -להגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט”א) לנח בהבאת עלה הזית ,כי טוב הוא לו שיטרח
(האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א -מילתא חדתא -אמונה וביטחון)
מקום לנח להתפלל ,כאומרו “קץ כל בשר וגו’ והנני לשער כלל גדלות הצדיקים הכתובים בתורה ,ואין ווארט מהאור החיים הק'
משחיתם” בהחלט מה מקום להתפלל ,משא”כ לנו השגה בדקות של החטא שנמצא בהם ,וכל שכן
כשדיבר לאברהם לא מצאנו שדיבר אליו כדברים כשהתורה מעידה על נח “איש צדיק תמים היה האם התפלל נח על בני דורו?
האלה ,אלא נתן לו מקום להתפלל וכו’ ,וכמו”כ בדורותיו”. בהפטרה בפרשתנו -פרשת נח כתיב “כי מי נח
תמצא בדברו למשה בתוכחות על עוון ישראל ענוותנותו החריבה את העולם זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח” (ישעיה נד ,ט),
לא החליט הגזירה ובזה מצא מקום להתפלל וכמו נפתח בדברי הרה”ק רבי שלמה מראדמסק ויש להבין למה נקרא המבול ‘מי נח’ ,הרי היה גזר
שפירשנוהו במקומו (שלח יד ,יא) משא”כ נח סתם ה’ בספרו תפארת שלמה האומר :דבאמת ‘שגגה דין שלא יישאר מכל העולם שום אדם ושום בעל
תפילתו” עכ”ל. גדולה’ הייתה לו לנח שלא התפלל על דורו אולי חי וכל העולם יתבטל מלבד נח שלא חטא ,שהוא
התפלל אך לא נענה יועיל להצילם מרדת שחת .ומבאר הטעם שלא נתעלה מכל בני דורו למצוא חן בעיני ה’ ,ואם כן
מהלך חדש ונפלא אומר הרה”ק המגיד מקאזניץ התפלל -משום שחשב שהוא קטן בעיני השי”ת, תמוה מאוד וכי דווקא על שמו ייקראו מי המבול -
זי”ע בספרו עבודת ישראל (ד”ה ויולד נח) :אמר ישעיה ולכך לא עלה על ליבו שיהיה הקב”ה חפץ בתפילתו מי נח ,הרי זה כמו שיקראו את חורבן בית המקדש
הנביא ז”ל (נד ,ט) כי מי נח זאת לי ,ונקראו המים ולא האמין שהשי”ת ישמע אליו וייעתר לתפילתו על שם הצדיקים שהיו באותו הדור.
על שם נח כדרשת חז”ל (בראשית רבה לד ,ו) וכדאיתא אחר שכבר נגזרה הגזירה ,ועוד יותר חשב שזהו מâאי . . . . . .ו
מŁיכõת ָ ŁçŁלִ ְ ã
יõתר ִ ַ
éŁן ֶ ֵ
àפרנסה ֵ
ברם ,מבואר בזוה”ק (ח”ג יד :ועי’ ח”א סז ):דמשום
àרוח . . . . . . . . . . . .ו
מéל ֶ ֵ
נפָ ָ ְ ַ ְ õŁ
לפרנסה ְ ֶ ַ
זõכה ְ ַ ְ ָ ָ
ôאוõת ִ ָ
ëטריד ַ ְ
מŁיכõת ַל ַ ֲ
מäסר אõדõת ַה ַ ְ ִ
האכילה ֶàתאוõת ָ ֲ ִ ָ
ìפִ ְ Ł ַ ŁçŁלֶ ֶ
לקרבת ה' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
âברי ָ
המצמצם ְ ַ ֲ
Łéם ֶ ֵ
הëאיר | ִ ְ ֵ
נעם | ַ ְ ַ ְ ֵ
אמת | ְ ֵ
אõר ַ ֵ ִ
אמרי ֹ ַ
łפת ֱ ֶ
äדרכים ְ ִ ְ ַ
ִ ְֵ
ְ ַ
ְָ ִ
Łעלהבטחה ֶ ַ הŁáמäçת | ַ ְ ָ ָ טרדõת ַ ַ ְ ִ
ïרנסה . . . . . . . . . . . . . . . . . .א
Łאין
מïני ֶ ֵàהס ֵôר ִ ְ ֵ ìŁאמרְ ֶ ְ ä
õתיה' – ִ ְ וקלל ֶ ָ
טר ַâת ַה ַ ְ ָ ָ
àרכõת ֶא ָêא ֶ ֶ ֶ ְ
Łנה ְ ִ ְ
מהאדם ִ ְ
הõôכחה ֵהם ְ ָ
'ôכלה ָ ָ
äôסר ֵ ָ ָ ָ
עניני ַ ֵ ָ
אוצר פניני החסידות
יłראל | ִ ְ ֶ
õôרה ַ על ָ
לäñטי ִłיחõת | ָéל ִ ְ ְ ֵ
ֵàית ִ ְ ָ ֵ
קàלת ֹ ידי ַ ָ ַ
ִ ֵ
ְֵ
בזוהר (ח”א סז ב) מחמת שלא התפלל על בני דורו. היפך רצון ה’ וחוצפה לבטל את רצונו .וזאת הייתה שלא התפלל רחמים וביקש על בני דורו נקרא
àרכõת ְáדõלõת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
לעםéברכõת ִויäŁעõת ְ ַ הõôכחה ִ ְ ָ
âברי ַ ֵ ָ äמפר ִŁים ֶאת ִ ְ ֵ
מרëזים ְ ָõôàכחõת ְ ֻ ָ ִ
ïכים ְ ָ ְ מה ְ ִ
ïנחס | ַ ֵ
âיקים ְ ַ
łראל . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
àינה | ַצ ִ ִ
אמרי ִ ְ ָ
âברי ִ ָ
ִ ְֵ
ִ ְֵ
ִי ְ ָ ֵ
àגäêי . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .א
áŁםàאפן ֶ ַàאדם ְ ֹ ֶ טבäע ָ ָ ָלהיõת ָ ַ צריכה ִ ְ
יתàר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . üב
יתàרָ ִ ְ ü ה⁄ם ִ ְ ָ ַ
מאַ ָ ְ ִ õô
מציאäת ַ ֵ
יéŁח ֵ ִ
אõריתא | ְ ִ
àהלה ֹלא ִ ְ ַ
àיכל ָôן ָלבõא ְ ִ
ïתáמי ַ ְ ָ
àמðב ֶŁל ֶ ָ ָ
ִ ְָ
ִ ְֵָ
ְַָ
äברכõת . . . . . . . . . . . . . . .ו ôרים טõבõת ְ ָ äמס ָ ִ
õכáְ ãנ ִäזים ֻ ְ יäŁעה | ְàת ָ עטרת ְ ָ ֲ ֶֶ éתיבה' . . . . . . . . . . . .ב ו'אõתõçת ַה ְ ִ ָ החקיקה' ְ ִ õתõçת ַ ֲ ִ ָ àחינת 'א ִ õôרה | ְ ִ ַ לäñטי ָ ִ ֵ
ולכאורה קשה להאמין על צדיק כמו נח שיחדל טעותו -אומר התפארת שלמה -שלהיפך ,רצון ה’ המבול על שמו ,וז”ל“ :דלא בעי רחמין על עלמין
וזõכים
מע ָłיו ְ ִ
äפõסקים . .וְִ
להיטיב ַ ֲ
áמרא
עצמִ ֵ ְ õ
ללäëד ְ ָ ָ
מקàל ַעל ַ ְ
וחסידäת ְ ִ
אחד ְ ַ ֵ
מäסר ַ ֲ ִ
õôכחה ָéל ֶ ָ
õôרה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
ספרי ָ
àקריאת ַה ֵ ָ
àמôן ָ
אמת | ִ ְ ִ ַ
Łàלמäת ְ ַ ַ
החäêק ֵàין ִלäëד ִ ְ ֵ
õôרת ֱ ֶ
להתקֵ ְ ִ Łâ
âוד | ַ ִ
ְִ ְֵַ
חמâת ָ ִ
ַ
ֶ ְַ
ההïŁעõת . . . . . . . .ג
ההתח ְäŁâתàחינת ַ ִ ְ ַ
לכל ַ ַ ְ ָ
äלגõêת ֶאת ְ ִ ַ
זõכים ְ ָ הàרית ִ
להאמין ְ ַ
Łàמירת ַ ְ ִ
õôציאִ ֲ ַ ְ – 'ä
הåהירäת ִ ְ ִ ַ
חדִ Ł מïני ָ ָ
àŁכל יõם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ג
éפי ַ ְ ִ מŁה | ְ ִ
'ויŁן ִ ְ ֵ
àאר ֹ ֶ
עין | ְ ָ ָ ַàת ַ ִ
ֶ ְָ
ֵֵ
מהעתיר לה’ בעד כל יושבי תבל כל מאה ועשרים היא שיהיה הצדיק מבטל כל הגזירות ,וכמו שעמד נŁמתõהאדם ֶאת ִ ְ ָ מעלה ָ ָ ָ
ונחיתו מייא ואובידו בני עלמא ,ובגין כך מי נח
מצוה נ ֶ ֶ
לאט ַ ֲ ֶ
לקçם ִ ְ ָ
לאט ְ ַ àכל יõם ְויõם ִéי ְ ַ
äמõôŁקק ְ ַ ֵ
àŁàת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
àמצוה ִ ְ ֵ õסק ְ ִ ְ ָ
Łáמים ְ ַ ָ
הôפêה ְ ָ
טעם ַ ְ ִ ָ
לŁר ָ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ãŁו
õספת . . . . . .ו łכרŁֶ õל ָהע ֵ
ירידת ְ ָ ִ הôר ְ ִ ַ
מŁה | ַ ַ
יõסף | ְ ָ
ìŁי | ֶ ֵ הáר ֻ ִ
àאר ֹ ֶ
âברי ֵ
ילקäט ַ ֵ ְ
ְְָ
ֵֵ
ִ ְֵ
ְַ
האדםהנהגת ָ ָ ָôהיה ַ ְ ָ ַ
êŁא ִ ְ ֶ
יŁרäת . . . . . . . . . . .ד
⁄כינה . . . . . . . . . . . . .ד
זקäפה' – ֶ ֹ
ëŁהäתְ ַ õ
'àקõמה ְ ָ
Łàביל ַה ְ ִ ָ
קõממäçת ְ ָ
אבינַ ֶ ä מçעקב ָ ִ
łראל ִ ְ ִ
אתכם ֲ ִ
àהמה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ד
עמלק ָהפֹ ֲ ַ ִ üä
יגאל ֶאת ִי ְ ָ ֵ
ואõלֶ ְ ֶ ü õôרת ָאבõת | ָ ֵ
מ⁄מäאל | ֲ ָ ֵ
הêבן | הקב"ה ִ ְ ַ
àבחינת ְ ֵ ָ
ֵŁם ִ ְ ֵ
מחłף ַ ָ ָ ְַ ֹ
ַ
ְִִ ַ
שנה שעסק בבניין התיבה והתרה בהם תמיד ,אבל אברהם אבינו ע”ה ואמר“ :חלילה לך מעשות כדבר כתיב ,מי נח ודאי ,דביה הווי תליין ,דלא בעי רחמא
łביעה . . . . . .ז éדי ְ ִ ָ
אלçה . . . . . . . . . . . . . . äז
Łאõכלים ְ ֵ
ליłראל ַאף ַעל ִïי ֶ ְ ִ
ה⁄לõם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ז
ידי ֵ ִ ָ
מביאה ֶאת ַ ָ
àכל יõם ַעל ְ ֵ
ïנים ְ ִ ְ ָ ֵ
ôמידים ְ ָ
õôרה ְ ִ ָ
łיאת ָ ִ
הקרבת ְ ִ ִ
נבחר | ְנ ִ ַ
מלכים | ַה ָ
קדäמים | ַ ְ ָ ַ
éסף ִ ְ ָ
מäסר ְ ָ ִ
נחל ְ ִ
ַ
ֶֶ
ַַ
łראל . . . . . . . . . . . . .ה
הõàרא . . . . . . . . . . . .ה
äמתäקים ֵהם õתם ְ ִ ëקçמים א ָ
נŁמõת ִי ְ ָ ֵ
לעבõדת ַ ֵ
הנאה ַל ְ ַ ְ ִ
לערְ ִ ü
õàערה ַ ֲ ַ
טעם יֵָ ָ ֲ Ł
קצבה ְ ֵ ֶ
éאָ ֵ Ł
ואין ִ ְ ָ
להם ַ ַ
ערֵ ְ ü
התלהבäת ְ ֵ
ֶ ָ ŁçŁ
הêבן | ֵאין ֵ ֶ
מים ַח ִçים | ִ ְ ַ ֲ
ëצõת ֶ ֵ
מחłף ַ ָ ָ
קדַ | Łה ִ ְ
ְַ ֹ
àאר ַ ִ
ֶַזרע ֶֹ
ְֵ
ìביא ז אלָçהַ äהָ ִ
ידי ֵ ִ àכל יõם ַעל ְ ֵ ôמידים ְ ָ להקרבת ְ ִ ִ הéתäב ְ ַ ְ ָ ַ רמז ַ ָ וçאמר ָŁאäל | ֶ ֶ ַֹ ֶ מאד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה ְ ֹ
נוכל לומר על פי דרכנו ,שלכן נקראו על שמו כיוון הזה” (שם יח ,כה) ,וכן משרע”ה אמר “חלילה לך על עלמא”.
לה ָàא ֵאינְ õכלäם . . . . . .ח וקàלה ְ ַ
äŁôבה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
äŁôבה ְ ַ ָ ָ
ëôה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
àלא ְ ָ
ידי ְ ָ
הõôרה | ִוäâי ְ ֹ
äíçרים ַעל ְ ֵ
לא ַ ָ
חפץ ַח ִçים ַעל ַ ָ
ïéרת ַה ִ ִ
àרית ָאבõת ֹ
ִŁיר ָמעõן | ַ ָ ַ
יהõנתן | ְ ִמדרָ ָ ְ Ł
ֵָ
ִ ְַ
äלדàר ִäàâר
łמחה
õôàרה ְ ַ ֵ
יתמêא ִ ְ ָ
לעסק ַ ָ
לא ִ ְ ַ ֵ ïתי ֹ
çŁכõל ַ ֲ ֹ
õôרה ִמי ֶ ִ
אהבה ֶ ָ
טעמי ָ
מרב ַ ֲ ָ àעפר ֵ ֹ
יתàר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . üה
לטעם ַ ֲ ֵ
להתáלáל ֶ ָ ָ
õåŁכין ִ ְ ֹ
אביב | ֵיֵ ְ ַ ְ ִ ְ Ł
אחר ֶ ִ
לפני ַה ֵ⁄ם ִ ְ ָ ַ
אמת | ַ ַ
ִֵäéàרי ָ ִ
אחד ִ ְ ֵ
łפת ֱ ֶ
ֶָ
ְ ַ
שעל ידי צדקתו הוא נשאר שארית בארץ ועל ידי מעשות כדבר הזה” (שמות לב ,יב) יעו”ש. àעõלם
להõריו ָ ָ רäח ְ ָ
בעקבות דברי הזוה”ק יצאו רבים מהמפרשים,
õלם ַהֶåה . . . .ח
נחת ַ õáרם ַ ַ
לłכר ַאף ָàע ָ
àŁàת ֵ
זõכה ְ ָ ָ
õôרה ְ ַ ָ המחִ Łâחָ Łäâ
הõôרה ְàיõם ַ ַ ָ
äבמצõת ֶ àŁàת ְàת ָõרה ְ ִ ְ
קדäמים | ַ ְ ַ ֵ
ַה ָàא . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
הà⁄ת . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח הארץ | ִע ַñר ִלäëד ַ ָ
העõסק ְ ַ ָ
נחל ְ ִ
מåמרת ָ ָ ֶ
âוד | ָ ֵ
ִ ִ ְַ
àנין ָ ִ
ַַ
ִ ְַ
וחדוה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
למעלה
האלקי ֶŁהäא ְ ַ ְ ָ הäàâק ָ ֱ ֹ ִ האדם ֶאת ַ ִ מפסיד ָ ָ ָ
àŁעõלם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
לאחר
האדם ַאף ְ ַ ַ ä⁄מַ ãעל ָ ָ ָ ⁄çŁאר ִר ָ àאפן ֶ ִ ָ ֵ
העברה ַ ְ ִ
ëצוה ְ ֹ ֶ
ידי ָ ֲ ֵ ָ
וłמחה ֶ ָ ָ
לקçם ַה ִ ְ ָ
מ⁄מäאל | ַעל ְ ֵ
וענג ְ ִ ְ ָ
אדם | ֵיֵ ַ ְ Ł
ֵŁם ִ ְ ֵ
äŁע ְ ֶֹŁע ַ מéל ַ ֲ
õôלדõת ָ ָ
ְ ְֶָ
ְ
ִָ
כן שפך הקדוש ברוך הוא כאש חמתו על ראש לא השאיר לו הקב”ה פתח מעשי צדיקים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ט
לבאר מדוע באמת לא התפלל נח וביקש רחמים
ספיר ויהלום | הארה חסידית מן הפרשה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יב
זוהר הקדוש | עם פרוש הכתר והכבוד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יד
קäçמ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ãה
ìŁדמה לŁֶ õהäא ָרחõק ֵמהשי"ת הäא ָקרõב . . . . . . . . .ה
êŁא
רחמים ֶ ֹ יבִ ֲ ַ Łñ ïרנסתֵ ַ ְ õàצרכי ַ ְ ָ ָלהתע ֵíק ְ ָ ְ ֵ קדם ֵצאתַ ְ ִ ְ õ
אלימלִ | üמי ֶ ִ ְ ֶ
יŁéל . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
הרמ"ל | ֶֹ
נעם ֱ ִ ֶ ֶ
מŁנת ָ ַ ַ
ִ ָ
ִ ְַ
ַֹ
ִָ ֵ
רשעים כנ”ל ,ולכן נקרא מי נח זאת לי עכ”ד .אבל אמנם רבינו האור החיים הק’ מבאר שלא שגג נח על בני דורו ,יש מהם דורשים שבאמת שגג בכך בס"ד
נח כן התפלל על בני דורו. בכך שלא התפלל על בני דורו ,שמכיוון שהקב”ה שלא ביקש רחמים ,ויש דורשים לשבח שממילא
אף הרה”ק בעל הבאר מים חיים בספרו סידורו לא הניח לו פתח של רחמים להתפלל על בני דורו, לא היה נענה בתפילתו וכך היא שיטת רבינו האור
של שבת (חלק א שורש ד ענף ב) ,דרך במסילה זו שנח וכה כתב“ :מדברי ה’ אשר דיבר לנח ,גילה דעתו החיים הק’ וכדלהלן ,ויש שחידשו שהתחנן והתפלל
התפלל על דורו אך לא נענה ,עיי”ש בארוכה. לנח כי הדבר מוחלט בעיני ה’ להשחית ,ולא נתן על בני דורו אך לא נענה .כמובן שאין לנו היכולת
לשאלות הלכתיות בבית ההוראה הקש 8
מחוברים ניתן להשיג את הגיליון
מתחילים
את היום!
עיצוב ועימוד :שוקי קנר
מדי שבוע בכל סניפי
להצטרפותnewsletter.mechubarim@gmail.com : ישירות למייל האישי
קו מענה הלכה
עיצוב ועימוד עלונים :שוקי קנר
העלון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים "ספרי אור החיים"
ירושלים :ירמיהו | 13שאולזון | 49הפסגה | 45בר אילן | 4חבקוק • 2בית שמש :שדרות
האמוראים | 63נחל ניצנים | 3יהודה הנשיא • 6בני ברק :רבי עקיבא | 152רבי עקיבא 68
| הרב שך | 8אהרנוביץ | 12נחמיה | 28כהנמן • 64מודיעין עילית :שד' יחזקאל | 2חפץ
02-803-9999
חיים 7אלעד :יהודה הנשיא • 94אשדוד :יהודה הנשיא | 8אליעזר בן הורקנוס 8ביתר
או במיילrav@abiryaakov.com :
עילית :הרן • 9חיפה :מיכאל 27נתיבות :הרמב"ם 1נתניה :הס 18פתח תקוה :רוטשילד 75
קו השיעורים – קול הלשון03-6171077 :
לתגובות ולהצטרפות לקבלת הגליון במיילnewsletter.mechubarim@gmail.com :
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ב מחוברים
מעשיות ולקחים מאלפים
מצדיקי הדורות סיפורי צדיקים
לילה של נדודי שינה ומחשבות מתרוצצות עבר “אבא ...מה אתה חושב שקורה שם כעת? מה יהיה על המלון?
עליו .למחרת ביקש לברר עם פועליו את פשר כמה יעלה לשפץ נזק כזה ,לדעתך?” “ -עכשיו שבת! לא מדברים על דברי חול,
הדבר .לתדהמתו הצהירו הפועלים כי לא העלו עלינו רק להתפלל שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר”.
על דעתם להפר את הוראתו“ .לא היינו כאן ולא המצב ,כי השבת נכנסה .איך כל זה קרה? השיחה נותקה ,ויעקב לא ידע את נפשו.
כיסינו את החביות!” ,קראו בהתרגשות. הלוואי שלא יהיו אבדות בנפש ...אם אחד הוא נשאר מהשיחה חרד ,מבולבל ומתוח.
זה קרה לפני כמאה שנה .העיר רמת-גן אך החלה מהעובדים התרשל וזרק סיגריה בוערת חוץ מהחשש לחיי אורחי המלון כמובן,
להיבנות .אחד הקבלנים שעסק בהקמת בתי מגורים בעיר לאשפה זו רשלנות והביטוח לא יכיר כלל היה לו חשש על מלונו המפואר בו השקיע
החדשה היה יוסף ,יהודי שומר תורה ומצוות ,תושב יפו. בשריפה כנזק. את רוב שנותיו ,כספו ומרצו ,כעת -עומד
משימת בנייה גדולה קיבל עליו -להקים עשרים בתים יעקב התלבש לכבוד שבת ואז נזכר בסכנה ...והוא אפילו לא יכול להתעדכן מה
חדשים ,מן המסד ועד הטפחות. בפירושו של רש”י על הפסוק“ :ששת ימים המצב ,כי השבת נכנסה .איך כל זה קרה?
בימים ההם היה המלט מצרך יקר .מפעלי מלט טרם תעבוד ועשית כל מלאכתך” -כשתבוא שבת, הלוואי שלא יהיו אבדות בנפש ...אם אחד
הוקמו בארץ ,וכל המלט ששימש לבנייה הובא באוניות יהא בעיניך כאילו כל מלאכתך עשויה ,שלא מהעובדים התרשל וזרק סיגריה בוערת
מחוץ לארץ .בלי מלט -אין עבודה ,וכל הפועלים יושבים תהרהר אחר מלאכה. לאשפה זו רשלנות והביטוח לא יכיר כלל
באפס מעשה. יעקב החליט כי השבת הגיעה ויש לו ציווי בשריפה כנזק.
יוסף העריך את מהבורא לשבות ולשכוח מהכל וכן יעשה ויהי יעקב פלד ,הוא בעל מלון גדול ומיוחד
כמות המלט שיזדקק מה ,שהרי גם ככה לא יוכל להועיל כלום אם הממוקם על אחד מחופי הארץ .המלון קנה
לה לצורך הבנייה דפיקות בהולות על דלת ישקע במחשבות ודאגות .אסור לו להחמיץ לו שם יוקרתי ,כך שרק בעלי יכולת גבוהה,
ביתו הפרו את שלוות והזמין אותה מחוץ את החופשה הכפולה שלו -חופשה שנתן יכולים להרשות לעצמם להתענג בפאר והדר
שנדרש ההכנות לשבת .בפתח לארץ .הסכום
לשלם תמורת המלט
לו הקב”ה וחופשה שנתן לעצמו מטרדות של מלון זה .אך כמובן ,שניהול מלון מסוג זה
דורש מאמץ גופני ונפשי כאחד שכן יש לשים
היה גדול ,אך זו הייתה גילה יוסף כמה מפועליו. המלון.
“אבא ...מה אתה חושב שקורה שם כעת? לב עד לפרטים הקטנים והשוליים ביותר.
“יוסף!” ,קראו בדאגה, שעתידה השקעה
מה יהיה על המלון? כמה יעלה לשפץ נזק יום אחד ,החליט יעקב כי הוא חייב לקחת
“נראה שעומד לרדת עם רווחים לשאת
כזה ,לדעתך?” פסק זמן ולנפוש יחד עם בני משפחתו ,לפחות
גשם .השארנו בשטח הבתים. מכירת
“עכשיו שבת! לא מדברים על דברי חול, ל”סוף שבוע” .דבר אחד היה ברור לו ,אם הוא
והמלט את חביות המלט גלויות, עבר זמן
של יוסף הגיע לנמל, עלינו רק להתפלל שהכל יסתדר על הצד רוצה חופשה אמיתית ,הוא לא יכול לנפוש
והגשם יהרוס הכול. חביות בעשרות הטוב ביותר”. במלון שלו שכן העבודה והטרדות ימשיכו
גדולות .ביום שישי חייבים לקחת לוחות עץ קבלת שבת החלה“ ,בואי כלה בואי כלה ללוות אותו ...לכן הוא הזמין חדרים ב’צימר’
מרוחק בצפון הארץ .לפני שיעקב נסע הוא
אחד ,בתחילת האביב ,ולצאת אל אתר הבנייה שבת מלכתא” מקום מיוחד השארתי לך
דאג להדריך את סגנו ,יוסי ,בכל הפרטים
ולכסות את החביות!”. שחרר יוסף את בליבי דווקא ביום שבת זה ,חשב יעקב
הקטנים וביקש ממנו לא להתקשר אליו בשום
המטען היקר ,העמיס לעצמו.
יוסף הביט חליפות אותו על עגלות נושא שבעולם כי הוא רוצה להרגיש חופש
כך במשך כל השבת הדחיק יעקב את
בשמיים המתקדרים והוביל את חביות מחשבותיו ,למרות שנתקל בשאלות ורמזים
אמיתי ללא טרדות המלון.
ובשעונו .חישוב מהיר המלט לאזור הבנייה מבני משפחתו על עסקי המלון אך הוא סירב שמח וטוב לב יצא יעקב עם משפחתו
הוביל למסקנה כי הזמן ברמת-גן. להתייחס ורק אמר להם“ ,שבת” .כמובן שאין לצפון.
עד כניסת השבת אינו היה האוויר מזג לתאר את גודל הניסיון של יעקב במצב תוך כדי שהם מתכוונים להכנות השבת
נראתה שום בעיה מאפשר לפועלים לנסוע
לא ונאה. אביבי שכזה ,כי סוף סוף גם לו לא היה קל ,אך מצלצל הפלאפון .יעקב מנסה להתעלם אך
הצלצול לא פסק .בלית ברירה הוא עונה
ולחזור“ .לא” ,השיב, להשאיר את חביות
ככל שהשעות עברו הוא הרגיש מין טעם
לפלאפון:
“השבת מתקרבת ולא הפתוחות המלט
מתיקות של רגיעות .באמת הצליח להתנתק
“הלו ,כן יוסי מה קורה?”
מהכל ,שבת כזו לא הרגיש מעולם ,מין שלווה
נספיק לעשות זאת!” באתר הבנייה .פועליו
פנימית וביטחון בה’ ,מה שיהיה יהיה ,הרי גם “יעקב ,אל תשאל!!! פרצה שריפה במתחם
של יוסף פרקו את
החביות מעל העגלות זו לטובה. פחי האשפה של המלון! מכבי האש חוששים
וסידרו אותן בשטח .יוסף סקר את המחזה וליבו התרונן. לאחר תפילת ערבית של מוצאי שבת, שהאש תגיע לחדר הגז ואל המלון כולו!
המטען היקר הגיע בשלום ,וביום ראשון אפשר להתחיל יעקב נשאר עוד כמה דקות בבית הכנסת, המשטרה מפנה את כל אורחי המלון .יש
בעבודת הבנייה. כדי לזכות בעוד כמה רגעים אחרונים של לך חפצים חשובים שאתה רוצה שאוציא
בחצות היום עזבו יוסף ופועליו את אתר הבנייה וחזרו שבת מתוקה שכזו ,בה זכה לעמוד בניסיון מהמשרד !?...יש לך רעיון איזה בית מלון
ליפו ,עיר מגוריהם .יוסף החל להתכונן לקראת השבת שהעמידו לו משמים .הוא אכן הצליח לשמור יוכל לקלוט את אורחי המלון?”
המתקרבת ,ולא שם לב לשינוי שחל במזג האוויר. את השבת כהלכתה .כשחזר מבית הכנסת, “יוסי ,זה בכלל לא מצחיק ,אתה רציני?”
דפיקות בהולות על דלת ביתו הפרו את שלוות ההכנות כבר יוסי היה על הקו: “נראה לך שאני צוחק בענין כה רציני?
לשבת .בפתח גילה יוסף כמה מפועליו“ .יוסף!” ,קראו “יעקב ,שבוע טוב באמת! היה נס גדול! טוב ,אני חייב לנתק ,המשטרה מוציאה אותי
בדאגה“ ,נראה שעומד לרדת גשם .השארנו בשטח את הכבאים הצליחו להשתלט במהירות על מפה ,השבת נכנסת עוד שתי דקות בדיוק,
חביות המלט גלויות ,והגשם יהרוס הכול .חייבים לקחת השריפה הגדולה והנזק מזערי ,רק מכולות שיהיה לך שבת שלום וחופשה נעימה עד
לוחות עץ ולצאת אל אתר הבנייה ולכסות את החביות!”. האשפה נשרפו! בטח הרסתי לך את כל כמה שאפשר ...תתפלל לפחות שלא יהיו
יוסף הביט חליפות בשמיים המתקדרים ובשעונו. השבת ,אני מצטער ,הייתי חייב לעדכן אותך אבדות בנפש”...
חישוב מהיר הוביל למסקנה כי הזמן עד כניסת השבת ולהתייעץ אתך מה לעשות”. השיחה נותקה ,ויעקב לא ידע את נפשו.
אינו מאפשר לפועלים לנסוע ולחזור“ .לא” ,השיב, “לא ,דווקא בזכותך זכיתי להבין מהי הוא נשאר מהשיחה חרד ,מבולבל ומתוח.
“השבת מתקרבת ולא נספיק לעשות זאת!”. ‘שביתה’ אמיתית ,ומה הוא ‘ביטחון’ אמיתי. חוץ מהחשש לחיי אורחי המלון כמובן,
“מה הבעיה? אנחנו מוכנים לעשות זאת!” ,קראו ברוך ה’ זכינו לשמור את השבת והשבת היה לו חשש על מלונו המפואר בו השקיע
הפועלים .הם הכירו היטב את אורח חייו של מעסיקם, שמרה עלינו”. את רוב שנותיו ,כספו ומרצו ,כעת -עומד
(הסופר הרב צבי נקר) בסכנה ...והוא אפילו לא יכול להתעדכן מה
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ג מחוברים
מעשיות ולקחים מאלפים
מצדיקי הדורות סיפורי צדיקים
בשעה קשה זו כשכולם הרימו ידיים והתייאשו מעתידו של אברהם,
אך הם עצמם לא היו שומרי שבת“ .אני מזהיר
אמו לא התייאשה ,ובאמונה תמימה בה’ האמינה שברצונו יחזור בנה למוטב, אתכם” ,התרה בהם יוסף“ .איש מכם לא יעז לצאת
ויוכל לחזור לישיבה ולחדש את ימיו כקדם .תפסה את אומנות אבותיה בידיה עכשיו לשטח!”.
ופתחה את ספר התהלים ,ובדמעות שליש התחילה להתחנן ולבקש רחמים “אבל ,יוסף ,”...ניסו הפועלים למחות“ .בלי
לפני אבינו שבשמים שיחונן אותו בדעת להרגיש את נועם מתיקות התורה אבל!” ,נשמע קולו ההחלטי של יוסף“ .לא אגרום
ליהודי לחלל את השבת למעני ,בעד כל הון
ועבודת ה’ ויעלה מעלה מעלה בעבודת ה’. שבעולם”.
עם ניצוץ בעיניים ,והלך לביהכנ’’ס להתפלל בהתרגשות רבה התחיל השנה החדשה באחד הוא פטר את הפועלים לשלום ,ושב להכנות
ואח’’כ נשאר שמה ללמוד שעות ארוכות ,ואחרי מהישיבות הקדושות ,בחורי החמד שזה עתה האחרונות לקראת שבת המלכה.
חודשים ושנים ארוכות שרגילים היו ההורים נכנסו לישיבה קטנה ישבו זה לצד זה נרגשים השבת נכנסה ,הערב ירד ,וארובות השמיים
לקבל רק בשורות רעות על בנם ,בבת אחת ומלאים בכוונות טובות לרגל הזמן החדש נפתחו .גשם עז ניתך ארצה .לא היה שום ספק;
החלו לקבל פידבקים חיוביים מאנשי הביהמ’’ד לעלות מעלה מעלה בעבודת ה’ ולימוד תורתו ברגעים האלה יורדת לטמיון הסחורה היקרה
שראו את בנם לומד בהתמדה מרובה וכו’. הק’. שבחביות הפעורות.
ומעשה שהיה כך היה :אחרי ימים ארוכים אחד הבחורים היה ‘אברהם’ שגם לבו רגשה בני הבית נשאו מבט דואג אל אביהם .הם ידעו
בהם העביר אברהם את זמנו בהיכל הביהמ’’ד בהתחדשות והתלהבות ,מיד כשהגיע לישיבה כי כל רכושם מושקע בחביות המלט .ואולם יוסף
בבטלה המביאה לידי שיעמום ,ביום אחד הבחינו בו המשגיחים כי משהו אצלו אינו כשורה, נראה כמי ששרוי בעולם אחר .הוא ניהל את שולחן
פנה אליו אדם אחד שחזותו העיד עליו שזה לצערם הרב הוא לא השתתף בלימודים כראוי, השבת בשלווה ,נתן קולו בזמר ,התענג על דברי
מקרוב בא והתחזק בדת משה ,הלה שעד לא וככל שעבר הזמן מצבו נהיה יותר גרוע ,ואם תורה ופניו האירו בחדוות קודש.
מזמן רחוק היה מהתורה והמצוות ,וכמעט שלא לא די בכך הרי שגם הפריע במהלך השיעורים בתום סעודת השבת נפנה לארון הספרים,
ידע מהומה מלימוד התורה ,פנה אליו וביקש ולחבריו מללמוד כראוי ,כמה שהמגיד שיעורים הוציא ממנו חומש והחל הוגה בפרשת השבוע עם
ממנו שרוצה הוא ללמוד איתו את דברי התורה, ומרביצי התורה בישיבה ניסו לדבר על לבו לא המפרשים מתוך התלהבות גדולה .לאחר מכן פצח
אברהם שגם ככה לא היה לו הרבה מה לעשות הצליחו לשנות את דרכיו ,ובלית ברירה פנו אל באמירת תהילים נלבבת .מסביב ייהום הסער ,אבל
הסכים להצעתו והתחילו ללמוד ביחד גמ’ הוריו ובלב כבד מסרו להם כי החל מהיום בנם יוסף כאילו שרוי בתוך ‘תיבת נח’ משלו.
ולעסוק בסוגיות התורה ,בתחילה הבעל תשובה כבר לא יוכל לבוא בישיבה...
כל השבת היה יוסף שרוי בהתעלות רוחנית,
התקשה להבין את דברי הגמ’ וחזרו על זה שוב קשה לתאר את העצבות והשברון לב בו שרוממה אותו מעל הקרקע .אך יצאה השבת
ושוב עד שהבין ,כך עבר הזמן ואברהם שזכה קיבלו הוריו את הבשורה הקשה הזו ,כמה חיכו הבדיל על היין ובבת אחת צנח אל שגרת החולין.
והצליח ללמד תורה ,ובבת אחת כבר היה לו וציפו לרגע זה שבנם היקר יגדל ויהיה לבחור עכשיו נתן את דעתו למשמעות הנזק שנגרם לו.
כבר מטרה לקום בבוקר ולאט השתנו דרכיו גם בן תורה וירא שמים והנה עתה נהפך לאבל ליבו החל להלום בפראות .הוא מיהר לעלות על
בשאר הדברים וגם תפילתו נאמרה בהתלהבות משאלם ,צערם היה כבד מנשוא אך גם אחרי עגלתו ,והדהיר את סוסו לעבר אתר הבנייה.
וכו’ וכו’. התחנונים לביטול רוע הגזירה הנהלת הישיבה
הרחובות היו רחוצים אחרי הגשם הגדול .כעת
כשראו הוריו את בנם ,פנו להנהלת הישיבה לא הסכימו להשאיר אותו ולו יום אחד ,רק
שבו השמיים להיות אביביים ונקיים מכל פיסת
זאת אמרו שאם אחרי כמה שבועות שישהה
וסיפרו על השינוי שחל אצל בנם ,המשגיח ענן .יוסף הרהר בעגמומיות :מכל ימות השבוע רק
בבית ישנה את דרכיו לטובה או אז אולי ישנו
התקשה להאמין ,כי ידע את נפשו של אברהם, בשבת ירד הגשם ,וגרם את הנזק הגדול!
את החלטתם ויוכלו לקבל בחזרה את אברהם
ולא האמין שאכן שינה את דרכו לטובה ,אולם הוא כיוון את עגלתו לעבר מקום הריכוז של
לישיבה...
כששמע את דבריהם הסכים לקבלו רק אם חביות המלט .בלב כבד ניגש לבחון את היקף הנזק.
יועיל להיבחן על המסכת שנלמדת ,ואם יוכל הדבר הזה נראה היה כחלום באספמיה ,הרי
גם כששהה בין כותלי הישיבה ,והיה מוקף עיניו יצאו מחוריהן מרוב תדהמה :כל החביות
להשיב דבר דבור על אופניו הרי זה יהיה סימן היו מכוסות ומוגנות כהוגן ,אלה בחתיכות פח ואלה
במשפיעים ומשגיחים שהדריכו אותו בדרך
מובהק שאכן שינה את דרכיו ,כי הרי בישיבה בלוחות עץ.
אשר ילך בו ,לא הצליח ובוודאי עתה כשישב
היא לא למד... יוסף התקשה להאמין למראה עיניו .הוא הניח
לבד בבית בלי מורה ומדריך ,בוודאי לא יוכל
ואכן למחרת התייצב הבחור לפני המנהל להשתנות ולשפר את דרכיו... את העששית על אחת החביות ,ותחב את ידו אל
שבחן אותו על הנלמד ולגודל תדהמתו השיב לו תוך החבית שלידה .ידו חשה במגעה היבש של
אולם בשעה קשה זו כשכולם הרימו ידיים
בבהירות על כל שאלה ושאלה ,ובשמחה רבה אבקת המלט.
והתייאשו מעתידו של אברהם ,אמו לא
פתחו לפניו שוב את שערי הישיבה והפעם אכן שמחתו על הצלת רכושו התערבה בעצב .נראה
התייאשה ,ובאמונה תמימה בה’ האמינה
השתלב בין כל התלמידים ועסק בתורה ועבודה שפועליו לא צייתו להוראתו ,הלכו לכסות את
שברצונו יחזור בנה למוטב ,ויוכל לחזור לישיבה
וצמח לתפארת. החביות וחיללו את השבת!
ולחדש את ימיו כקדם .תפסה את אומנות
סיפור זה שמענו מפיו של הגה’’ח ר’ יוסף אבותיה בידיה ופתחה את ספר התהילים, לילה של נדודי שינה ומחשבות מתרוצצות עבר
חיים גרינוואלד שליט’’א וסיים את דבריו ובדמעות שליש התחילה להתחנן ולבקש עליו .למחרת ביקש לברר עם פועליו את פשר
שהבחור הזה צמח והיה לאילנא רברבא וכיום רחמים לפני אבינו שבשמים שיחונן אותו בדעת הדבר .לתדהמתו הצהירו הפועלים כי לא העלו על
הוא אברך חשוב ת’’ח וירא שמים. להרגיש את נועם מתיקות התורה ועבודת ה’ דעתם להפר את הוראתו“ .לא היינו כאן ולא כיסינו
והדברים הן אך למותר מגודל חשיבות ויעלה מעלה מעלה בעבודת ה’ ,אברהם שהה את החביות!” ,קראו בהתרגשות.
התפילה בכלל ותפילת ההורים בפרט ואפי’ אם בביתו ובכל יום הלך לבית המדרש כי התבייש עד מהרה התברר פשר הדבר .חברת ‘סולל בונה’,
אינו נענית מיד אל לנו להתייאש ח’’ו. להסתובב בחוצות העיר ,אך גם שם לא ניצל את שבנתה באתר בנייה סמוך ,שיגרה בליל שבת אנשים
וכבר העיד על עצמו רבן של ישראל מרנא הזמן והעביר את זמנו בהבלים. מטעמה לכסות את חביות המלט שלה .בחשכת
החתם סופר כשזכה להכניס לחופה את אחד האם שראתה בצער את מצבה של בנה הלילה סברו הללו כי חביות המלט של יוסף הן
מבניו (תפילה למשה עמוד טו) ‘’האמינו לי שמידי יום המשיכה להתפלל בחזקה ושמה את מבטחה החביות של ‘סולל בונה’ ודאגו לכסותן כראוי...
ויום הננו שופך דמעות שה’ יזכנו שבניי יעלו בה’ כי לו לבד הישועה ,אחרי כמה שבועות יוסף נשא את עיניו השמיימה לאות תודה לבורא
מעלה מעלה בקודש יותר ממנו ויקוים בהם שעברו פתאום נראה שינוי לטובה באברהם, עולם ,לא על הצלת רכושו בלבד ,אלא בעיקר על
והטיבך והרבך מאבותיך”. הוא ששבור היה ברוחו וכל חייו התנהלו ללא הכוח לעמוד בניסיון הקשה של שמירת השבת.
(קול קהילתנו) חשק והתלהבות פתאום התחיל לקום בבוקר (גל’ שיחת השבוע)
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ד מחוברים
מעשיות ולקחים
מאלפים מצדיקי
הדורות סיפורי צדיקים
פנינים על הפרשה: עצות וסגולות:
ׁ ֶש ָא ָדם לוֹ ֵמד ִהיא ַּת ְבלִ ין לַ ֵ ּי ֶצר ָה ָרעְּ ,ד ִאם ּ ָפגַ ע מי שנוח לבריות בידוע שהוא נוח
ָ ּב ָא ָדם יִ ְמ ׁ ְש ֵכהוּ לְ ֵבית ַה ִּמ ְד ָר ׁש ָמקוֹ ם ׁ ֶש ַ ּב ֲע ֵלי ְּת ִר ִיסין ההכנה לשבת בששת ימי החול
עוֹ ְמ ִדיםְ ,וזֶ הוּ ֶוּמ ׁ ֶשְך ְו ִת ָירס: לשמים צ ַֹהר ַּת ֲעשֶׂ ה לַ ֵּת ָבה ְו ֶאל ַא ָּמה ְּת ַכ ֶּל ָ ּנה ִמלְ ַמ ְע ָלה ֶוּפ ַתח ַה ֵּת ָבה
על ידי לימוד התורה זוכה לכמה מעלות ֵא ֶּלה ּתוֹ לְ דֹת נ ַֹח נ ַֹח ִא ׁיש ַצ ִ ּדיק ָּת ִמים ָהיָ ה ְּב ֹדר ָֹתיו ְּב ִצ ָּד ּה ָּתשִׂ ים ַּת ְח ִּת ִ ּים ׁ ְשנִ ִ ּים וּ ׁ ְשלִ ׁ ִשים ַּת ֲעשֶׂ ָה (בראשית ו טז).
ֶאת ָה ֱאל ִֹהים ִה ְת ַה ֶּלְך נ ַֹח (ו ט). צ ַֹהר ַּת ֲעשֶׂ ה לַ ֵּת ָבה ְוכוּ’ְּ ,ד ַהיְ נוּ ‘צ ַֹהר’ ְּב ַע ְצמוֹ ִ ,מ ַּלת ‘צ ַֹהר
ְוּבנֵ י ּג ֶֹמר ַא ׁ ְש ְּכנַ ז ְו ִר ַיפת ְותֹגַ ְר ָמה (י ג)ָּ .כאן ָ ּבא
לִ ְרמֹז ַה ּתוֹ ֲעלִ ּיוֹ ת ַה ִ ּנ ְמ ׁ ָשכוֹ ת ָל ָא ָדם ֵמ ַה ִּל ּמוּ דִּ ,כי יֵ ׁש לְ ַד ְק ֵּדק ָל ָּמה ָּכ ַתב ְּת ָל ָתא נ ַֹח ְּב ַהאי ְק ָרא. ַּת ֲעשֶׂ ה’ וּ ְת ַח ֵ ּבר אוֹ ָת ּה ִעם ֵּ‘ת ָבה’ְּ ,ד ַהיְ נוּ ‘צ ַֹהר ֵּת ָבה’ ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא
ַהלּ וֹ ֵמד גּ וֹ ֵרם ׁ ֶשה’ ַמ ׁ ְש ֶרה ׁ ְשכִ ינָ תוֹ ָע ָליוְ .ועוֹ דַ ,הלּ וֹ ֵמד ְו ֶא ְפ ׁ ָשר לְ ָפ ֵר ׁש ְּב ֶד ֶרְך ֶר ֶמז ַעל ַמה ּׁ ֶש ָא ַמר ַה ַּת ָ ּנא ׁ ַ‘ש ָ ּבת’ְ ,ו ַכ ִ ּנזְ ַּכר לְ ֵעיל ַעל יְ סוֹ ד ַוּמלְ כוּ ת ְוכוּ’ְ ,ו ֶאל ַא ָּמה ְּת ַכ ֶּל ָ ּנה
ְמ ַמ ֵּתק ַה ִ ּדינִ ים ַוּמכְ נִ ַיע ִס ְט ָרא ַא ֲח ָראְ .ועוֹ דַ ,הלּ וֹ ֵמד (אבות פ”ג מ”י) כָּל ׁ ֶשרוּ ַח ַה ְּב ִר ּיוֹ ת נוֹ ָחה ֵה ֶימנּ וּ רוּ ַח ִמלְ ַמ ְע ָלה ְּד ַהיְ נוּ ׁ ַש ָ ּבת ׁ ֶש ִהיא ש’ ַ ּבתַּ ,כ ָּלה ְּכלוּ ָלה ְוכוּ’‘ְ .ו ֶאל
זוֹ ֶכה לְ ֶכ ֶתר ּתוֹ ָרה ָ ּבעוֹ ָלם ַה ֶּזה ָוּבעוֹ ָלם ַה ָ ּבאְ .וזֶ הוּ ַה ָּמקוֹ ם נוֹ ָחה ֵה ֶימנּ וְּ ,וכָל ׁ ֶש ֵאין רוּ ַח ַה ְּב ִר ּיוֹ ת נוֹ ָחה ַא ָּמה’ ְוכוּ’ְ ,ו ֶאל ִא ָּמא ְּת ׁ ַשכְ לְ ֶל ָ ּנה ְוכוּ’ֶ ׁ ,ש ִהיא ִ‘מלְ ַמ ְע ָלה’,
ֵה ֶימנּ וּ ֵאין רוּ ַח ַה ָּמקוֹ ם נוֹ ָחה ֵה ֶימנּ וּּ ָ .בזֶ ה יִ ְת ּ ָפ ֵר ׁש אשוֹ נָ ה ְוכוּ’ ,וּכְ מוֹ יוֹ ם ַה ִּכ ּפוּ ִרים ְוכוּ’. ַּכ ָ ּידוּ ַע ׁ ֶש ִהיא נַ ִמי ֵה”א ִר ׁ
ְוּבנֵ י ּג ֶֹמרְּ ,כלוֹ ַמר ּתוֹ ֲעלוֹ ת ַהלּ וֹ ֵמד ַמה ֵהםַ ,א ׁ ְש ְּכנַ ז,
ַה ָּכתוּב ֵא ֶּלה ּתוֹ לְ דֹת נ ַֹחְּ ,כלוֹ ַמרִ ,אם ָר ִצ ָית לַ ֲעמֹד ֶוּפ ַתח ַה ֵּת ָבה ׁ ֶש ִהיא ַה ַּמלְ כוּ תַ ׁ ,ש ָ ּבתּ ַ ,בת ַעיִ ן ְוכוּ’ְּ ,ד ַהיְ נוּ ּ ֶפ ַתח
ְק ֵרי ֵ ּבהּ א’ ׁ ָש ַכן ז’ ,א’ ׁ ֶשהוּ א ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א
ַעל ָא ָדם ְּכ ֵדי ׁ ֶש ֵּת ַדע ִאם רוּ ַח ַה ָּמקוֹ ם נוֹ ָחה ֵה ֶימנּ וּ, ְו ַה ְת ָחלַ ת ִּבנְ יָ נָ ּה הוּ א ִמ ּׁ ֵש ׁ ֶשת יְ ֵמי ַה ַּמ ֲעשֶׂ הַ ,על ֶּד ֶרְך ִמי ׁ ֶש ּ ָט ַרח
ׁ ֶש ִ ּנ ְק ָרא ֶא ָחדְ ,מ ׁ ַש ֵּכן בּ וֹ ׁ ְשכִ ינָ תוֹ ַה ִ ּנ ְק ֵראת ַ ּבת ׁ ֶש ַבע
ֵא ֶּלה ּתוֹ לְ דֹת ַמ ֲעשָׂ יו ַה ּטוֹ ִביםִ ,אם נ ַֹח ְו ַצ ִ ּדיק ְו ָת ִמים ֹאכל ְּב ׁ ַש ָ ּבת (ע”ז גְ ,).וזֶ הוּ ֶוּפ ַתח ַה ֵּת ָבה הוּ א ְּב ִצ ָּד ּה, ְּב ֶע ֶרב ׁ ַש ָ ּבת י ַ
ָה ְרמוּ זָ ה בּ ְזַ יִ ”ןְ .ו ִר ַיפת ,אוֹ ִת ּיוֹ ת רי”ו פ”ת ,רי”ו ִהיא
ְּבדֹר ָֹתיוְּ ,ד ַהיְ נוּ ׁ ֶשרוּ ַח ַה ְּב ִר ּיוֹ ת נוֹ ָחה ֵה ֶימנּ וַּּ ,דע ׁ ֶש ַ ּגם ׁ ֶש ֵהם ׁ ֵש ׁ ֶשת יְ ֵמי ַה ַּמ ֲעשֶׂ הָּ ,תשִׂ ים ְּב ֹכחַ ַה ּתוֹ ָרה ְוכוּ’ְ ,וזֶ הוּ ַּת ְח ִּת ִ ּים
ִמ ַּדת ַה ְ ּגבוּ ָרהַ ,על יְ ֵדי לִ ּמוּ דוֹ ְמ ַמ ֵּתק אוֹ ָת ּה ,וּפ”ת
ֶאת ָה ֱאל ִֹהים ִה ְת ַה ֶּלְך נ ַֹחְּ ,ד ַהיְ נוּ רוּ ַח ַה ָּמקוֹ ם נוֹ ָחה לְ ֻע ַּמת יוֹ ם ג’ ְוד’ְ ׁ ,שנִ ִ ּים לְ ֻע ַּמת יוֹ ם ב’ ְוה’ ְוכוּ’ ,וּ ׁ ְשלִ ׁ ִשים לְ ֻע ַּמת
ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא לִ ילִי”תַ ,על יְ ֵדי לִ ּמוּ דוֹ ַמכְ נִ ַיע אוֹ ָת ּה.
ימנּ וּ ( :פיתוחי חותם) ֵה ֶ יוֹ ם א’ ְויוֹ ם ו’ ְוכוּ’ְ ,ו ַכ ָ ּידוּ ַע ַעל ֶה ָא ַרת נֶ ֶפ ׁש רוּ ַח נְ ׁ ָש ָמה ׁ ֶשל
ְותֹגַ ְר ָמה אוֹ ִת ּיוֹ ת וְתָּג רָמָהְּ ,כלוֹ ַמרַ ,על יְ ֵדי לִ ּמוּ דוֹ
ּתוֹ ֶס ֶפת ׁ ַש ָ ּבת נִ ְק ֵראת נְ ׁ ָש ָמה יְ ֵת ָרה ְוכוּ’ְ ,וזֶ הוּ ַּ‘ת ְח ִּת ִ ּים ׁ ְשנִ ִ ּים
זוֹ ֶכה לְ ֶכ ֶתר ּתוֹ ָרה ׁ ֶשהוּ א ָּ‘ת ָגא’ ָ ּבעוֹ ָלם ַה ֶּזה ָוּבעוֹ ָלם שמות נח ובניו רומזים לאדם ולשני וּ ׁ ְשלִ ׁ ִשים’ ׁ ֶש ֵהם נַ ִמי לְ ֻע ַּמת נֶ ֶפ ׁש רוּ ַח נְ ׁ ָש ָמה ְוכוּ’:
ַה ָ ּבאְ ,וּב ָא ְמרוֹ ‘רָמָה’ רָמַז לְ ֶכ ֶתר ּתוֹ ָרה ׁ ֶשהוּ א ָ ּגדוֹ ל יצריו ולנשמה
ִמ ּׁ ְש ָאר ַה ְּכ ָת ִרים( :פיתוחי חותם) על ידי הצער יזכה למעלת התורה
וַ ִ ּי ְהיוּ ְבנֵ י נ ַֹח ַה ּי ְֹצ ִאים ִמן ַה ֵּת ָבה ׁ ֵשם ְו ָחם וָ יָ ֶפת
בעל תורה שהוא נאה במעשיו דבריו (ט יח).
בשלימותה
נִ ְר ֶאה לְ ִפי ֲענִ ּיוּ ת ַּד ְע ִּתי לִ ְרמֹז ַעל ָּכל ַה ּׁ ֵשמוֹ ת ְועוֹ ד ִאם ֶא ְפ ׁ ָשר צ ַֹהר ַּת ֲעשֶׂ ה לַ ֵּת ָבה ְוכוּ’ְּ ,ד ַהיְ נוּ ַעל ֶּד ֶרְך
נשמעים ַה ִ ּנזְ ַּכר ִמי ׁ ֶש ּ ָט ַרח ְּב ֶע ֶרב ׁ ַש ָ ּבת ְוכוּ’ִּ ,כי ָ ּבזֶ ה ׁ ֶש ֵּמכִ ין ַע ְצמוֹ
ישה ְו ַת ְר ׁ ִש ׁיש ִּכ ִּתים ְוד ָֹדנִ ים (י ד). ְוּבנֵ י יָ וָ ן ֱאלִ ׁ ָ ׁ ֶשל ְּבנֵ י נ ַֹח ְותוֹ לְ דוֹ ֵת ֶיהם ְותוֹ לְ דוֹ ת ּתוֹ לְ דוֹ ֵת ֶיהןִּ ,כי
ל ֹא לְ ִח ָ ּנם נִ ְק ְּבעוִּ .ה ֵ ּנה יָ דוּ ַע ִּכי ָה ָא ָדם יֵ ׁש בּ וֹ יֵ ֶצר ַ ּב ּתוֹ ָרה ְו ִק ּיוּ ם ִמ ְצוֹ ֶת ָיה זָ כֹה יִ זְ ֶּכה לִ נְ ׁ ָש ָמה יְ ֵת ָרה ַה ָ ּב ָאה ְּב ׁ ַש ַ ּבת
ְּכ ָבר ָּכ ַת ְבנוּ ְּדיָ וָ ן אוֹ ִת ּיוֹ ת ‘נוֹ י’ְּ ,דיִ ְהיֶ ה ַ ּב ַעל ּתוֹ ָרה ק ֶֹד ׁש ְוכוּ’ְ ,וזֶ הוּ צ ַֹהר אוֹ ִת ּיוֹ ת ָ‘צ ָרה’ְּ ,ד ַהיְ נוּ ָצ ִריְך לִ ְסבּ ֹל ָצ ָרה
ַה ּטוֹ ב ְו ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה ְויֵ ֶצר ָה ָרעְ ,ויֵ ֶצר ַה ּטוֹ ב ְו ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה
נָ ֶאה ְּב ַמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִביםְ ,ויִ גְ רֹם לוֹ זֶ ה ׁ ֶש ִ ּי ְהיוּ ְּד ָב ָריו ְוצוּ ָקה ְּב ׁ ֵש ׁ ֶשת יְ ֵמי ַה ַּמ ֲעשֶׂ ה ַעל ַה ּתוֹ ָרה ְו ַעל ָה ֲעבוֹ ָדה לִ ׁ ְש ָמ ּה
מוֹ ִרים לוֹ ִּכי ִאם ֶּד ֶרְך יְ ׁ ָש ָרה לַ ֲעבֹד ֶאת ה’ ,לַ ֲעסֹק
נִ ׁ ְש ָמ ִעים ְוּמ ֻק ָ ּבלִ ים ְּב ֵעינֵ י ְּבנֵ י ָא ָדםִּ ,כי ַה ּדוֹ ֵר ׁש ְוכוּ’ְ ,וּב ֹכחַ זֶ ה ִוּמ ָ ּצ ָרה לִ ְרוָ ָחה ֵוּמ ֲח ׁ ֵש ָכה לְ אוֹ ָרהְ ,ו ָכ ָרמוּ ז נַ ִמי
ַ ּב ּתוֹ ָרה ְוּב ַמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִביםְ .ויֵ ֶצר ָה ָרע ְּב ֶה ֶפְך ַּכ ָ ּונָ תוֹ,
ְוּמ ַק ֵ ּים ְּכ ׁ ֶש ּמוֹ כִ ַיח ְּבנֵ י ָא ָדם ַמ ּ ִטים אֹזֶ ן לִ ׁ ְשמ ַֹע ְּב’צ ַֹהר’ ׁ ֶשהוּ א אוֹ ִת ּיוֹ ת ְ‘ר ֵצה’ ְוכוּ’ְּ ,ד ַהיְ נוּ ָרצוּ י ְוּמ ֻק ָ ּבל ְוכוּ’ּ ַ ,גם
ְוּפ ֻע ָּלתוֹ ִהיא לְ ַב ּ ֵטל ֶאת ָה ָא ָדם ַ ּב ֲעבוֹ ַדת ה’ וּ לְ ַב ּ ְטלוֹ
ּתוֹ ַכ ְח ּתוֹ ,וּכְ ׁ ֶש ּמוֹ ֶרה ָל ֶהם הוֹ ָראוֹ ת ְמ ַק ְּבלִ ים ,וּכְ ׁ ֶש ַּמ ּ ִטיל ִמ ִ ּק ּיוּ ם ִמ ְצוֹ ת ֲעשֵׂ ה וּ לְ ַה ֲע ִבירוֹ ַעל ִמ ְצוֹ ת ל ֹא ַת ֲעשֶׂ ה. ִמ ְּל ׁשוֹ ן ֵעת ָרצוֹ ן ְוכוּ’ְ ,ו ִהיא ִהיא .וּ ְד ַהיְ נוּ ‘צ ַֹהר’ ׁ ֶשהוּ א ַה ָ ּצ ָרה
ֵ ּבינֵ ֶיהם ׁ ָשלוֹ ם ׁשוֹ ְמ ִעים ְו ֵאינָ ם ְמ ָס ְר ִביםְ .וזֶ הוּ ְוּבנֵ י ְו ִה ֵ ּנה ָּכל ָא ָדם ָראוּ י לְ ִה ָ ּק ֵרא ְּב ׁ ֵשם נ ַֹחָּ ,כל ֶא ָחד לְ ִפי ַּכ ִ ּנזְ ַּכר‘ַּ ,ת ֲעשֶׂ ה לַ ֵּת ָבה’ ׁ ֶשהוּ א ַהגּ וּף ׁ ֶש ְּלָך ּד ְוּמיָ א ְּד ֵת ָבה ְוכוּ’,
יָ וָ ןָ ,ה ָא ָדם ַה ָ ּנ ֶאה ּדוֹ ֵר ׁש ְו ַה ָ ּנ ֶאה ְמ ַק ֵ ּיםְּ ,כ ׁ ֶש ּדוֹ ֵר ׁש לִ ְבנֵ י ַּד ְר ּכוֹ ִ ,אם ָא ָדם יָ ׁ ָשר הוּ א ְועוֹ ֵסק ַ ּבתּוֹ ָרה ְוּב ַמ ֲעשִׂ ים ְו ַכ ִ ּנזְ ַּכר לְ ֵעיל נַ ִמי ֲעשֵׂ ה לְ ָך ֵּת ַבת ֲע ֵצי ג ֶֹפר ְוכוּ’ְּ ,ד ַהיְ נוּ ֲ‘עשֵׂ ה
ָא ָדם ְורוֹ ֶצה ָללוּ ׁש אוֹ ָת ּה ְּכ ִע ָּסה ׁ ֶש ִ ּי ׁ ְש ְמעוּ לִ ְד ָב ָריו, טוֹ ִביםָ ,קרֵינַ ן ֵ ּב ּה נוֹ ַח לוֹ ׁ ֶש ִ ּנ ְב ָראְ ,ו ִאם ְּב ֶה ֶפְך ָקרֵינַן גוּפָך ַה ִ ּנ ְק ָרא ֵּ‘ת ָבה’ ְוכוּ’ּ ַ ,גם ‘לְ ָך’ לַ ֲהנָ ָא ְתָך וּ לְ טוֹ ָב ְתָך, לְ ָך’ לְ ְ
ְו ַת ְר ׁ ִש ׁישְּ ,ד ַהיְ נוּ יִ ְהיוּ ְּד ָב ָריו ְמ ֻק ָ ּבלִ ים ֲע ֵל ֶיהם ֵ ּב ּה נוֹ ַח לוֹ ׁ ֶשלּ ֹא נִ ְב ָראְ .וּבנֵ י נ ַֹח ׁ ֶש ֵהם ׁ ֵשם ָחם וָ יָ ֶפת ַּכ ָ ּידוּ ַע ַעל ֶ‘לְך לְ ָך’ ְוכוּ ’ (בראשית יב א)‘ֲ .ע ֵצי ג ֶֹפר’ אוֹ ִת ּיוֹ ת ‘יֻ ַ ּצג
ְּכ ַת ְר ׁ ִש ׁישְ .וזֶ הוּ ִּכ ִּתים ְוד ָֹדנִ יםֵ ּ ,פרוּ ׁשַ ,אף ַעל ּ ִפי רוֹ ְמזִ ים ַעל ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה ְויֵ ֶצר ַה ּטוֹ ב ְויֵ ֶצר ָה ָרעֵ ׁ ,שם רוֹ ֵמז ישן ְוכוּ ’ (אבות פ”ו מ”ד), ָע ָפר’ְּ ,ד ַהיְ נוּ ַעל ֶּד ֶרְך ְו ַעל ָה ָא ֶרץ ִּת ׁ ָ
ׁ ֶש ָהיוּ ְּבנֵ י ָא ָדם ִּכ ּתוֹ ת ִּכ ּתוֹ ת ְמ ֻח ָּל ִקיםַ ,עכְ ׁ ָשו ַעל יְ ֵדי ַ ּגם הוּ א ַעל ֶּד ֶרְך ּ ִ‘כי ָע ָפר ַא ָ ּתה ְו ֶאל ָע ָפר ָ ּת ׁשוּב’ (בראשית ג
לַ ְ ּנ ׁ ָש ָמהִּ ,כי ְּכמוֹ ׁ ֶש ַה ּׁ ֵשם נֶ ְע ָלם ָּכְך ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה נֶ ְע ֶל ֶמת,
ְּד ָב ָריו וּמוּ ָסרוֹ יַ ְחזְ רוּ ּדוֹ ִדים ְו ֵר ִעיםְ ,וזֶ הוּ ְוד ָֹדנִ ים: ְויָ ֶפת הוּ א יֵ ֶצר ַה ּטוֹ ב ְּכ ַמ ׁ ְש ָמעוֹ ,יָ ֶפה הוּ א טוֹ בְ ,ו ָחם יט) ,וּ ְד ַהיְ נוּ יִ זְ ּכֹר ָּת ִמיד יוֹ ם ַה ִּמ ָיתה ַּכ ָ ּידוּ ַע ְוכוּ’ּ ַ ,גם ֲ‘ע ֵצי ג ֶֹפר’
התורה והמצוות מכניעים את הקליפות ואת הוּ א יֵ ֶצר ָה ָרע ׁ ֶש ְּמ ַח ֵּמם גּ וּפוֹ ׁ ֶשל ָא ָדם( :פיתוחי חותם)
ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ַ‘צ ַער ַהגּ וּף’ ִעם ַה ּכוֹ ֵללְּ ,ד ַהיְ נוּ ָּת ִמיד יִ ְר ּדֹף ַצ ַער
אומות העולם ַא ַחר ַצ ַער ַעל ֲעבוֹ ָדתוֹ יִ ְת ָ ּב ַרְך ְוכוּ’ְ ,וגַ ם ֵּכן ַעל ֶּד ֶרְך יָ גַ ְעתָּ
ַוּמה ּׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר (י ה) ֵמ ֵא ֶּלה נִ ְפ ְרדוּ ִא ֵ ּיי ַהגּ וֹ יִ ם
יצר הטוב מביא את האדם ללמוד את ַה ֲא ֵמן ְוכוּ’: ָוּמ ָצ ָ
ְּב ַא ְרצ ָֹתם ִא ׁיש לִ לְ ׁשֹנוֹ לְ ִמ ׁ ְש ּ ְפח ָֹתם ְּבגוֹ יֵ ֶהם ,יָ דוּ ַע תורה כראוי (פתח האוהל פר’ נח)
הוּ א ְּד ָהעוֹ ֵסק ַ ּב ּתוֹ ָרה ַוּמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִבים לְ ׁ ֵשם ׁ ָש ַמיִ ם ְּבנֵ י יֶ ֶפת ּג ֶֹמר ָוּמגוֹ ג ָוּמ ַדי ְויָ וָ ן ְו ֻת ָבל ֶוּמ ׁ ֶשְך ְו ִת ָירס נח שמר שבת וקיים מצות שלש סעודות
ַמכְ נִ ַיע ַה ְ ּקלִ ּ ָפה ַוּמ ְפ ִר ָיד ּהְ ,ו ֵכיוָ ן ׁ ֶש ַּמ ְפ ִריד ַה ְ ּקלִ ּ ָפה ֵאין (י ב). ֵא ֶּלה ּתוֹ לְ דֹת נ ַֹח ְוגוֹ ’ (בראשית ו ב)ֶ .א ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹז ְּד ָהיָ ה נ ַֹח
ּ ֹכחַ ְּביָ ָד ּה לַ ֲעשׂ וֹ ת ַרע ל ֹא לְ ַמ ְע ָלה ְול ֹא לְ ַמ ּ ָטהְ .ול ֹא ְת ִח ָּלה ִה ְת ִחיל ַ ּב ֵ ּי ֶצר ַה ּטוֹ ב ַמה ֵהם ּ ְפ ֻעלּ וֹ ָתיו ְמ ַק ֵ ּים ׁ ְש ִמ ַירת ַה ּׁ ַש ָ ּבת ָּכ ָראוּ יִּ ,כ ׁ ְשמוֹ ֵּכן הוּ א ,נ ַֹח לְ ׁשוֹ ן ְמנוּ ָחה,
זוֹ ִּבלְ ַבדֶ ,א ָּלא ְּכ ׁ ֶש ִ ּנכְ נָ ִעים ַה ְ ּקלִ ּפוֹ ת ׁ ֶשל ַמ ְע ָלהַ ,אף ְותוֹ לְ דוֹ ָתיוְ ,וזֶ הוּ אוֹ ְמרוֹ ְּבנֵ י יֶ ֶפת ּג ֶֹמר ָוּמגוֹ ג ְוגוֹ ’. ׁ ֶשהוּ א יוֹ ם ַה ּׁ ַש ָ ּבת ׁ ֶש ָּכתוּב בּ וֹ (שמות כ יא) ‘וַ ָ ּינַ ח ַ ּב ּיוֹ ם ַה ּׁ ְש ִב ִיעי’,
ָה ֻא ּמוֹ ת ׁ ֶש ְּל ַמ ּ ָטה נִ כְ נָ ִעים ְו ֵאינָ ם עוֹ שִׂ ים ַרע לְ יִ שְׂ ָר ֵאל, ּ ֵפרוּ ׁשּ ,תוֹ לְ דוֹ ת יֵ ֶצר ַה ּטוֹ ב ֵא ֶּלה ֵהם ,אוֹ ֵמר ָל ָא ָדם וּ ׁ ְשל ֹ ׁ ָשה ּ ְפ ָע ִמים נִ כְ ַּתב נ ַֹח ַ ּב ּ ָפסוּ ק ַה ֶּזה ,לִ ְרמֹז ׁ ֶש ָהיָ ה ְמ ַק ֵ ּים
ִּכי זֶ ה ָּתלוּ י ָ ּבזֶ הְ .וזֶ הוּ ׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר ֵמ ֵא ֶּלה נִ ְפ ְרדוּ ִא ֵ ּיי ְ ּגמֹר ּתוֹ ָרהָ .וּמגוֹ ג לִ ְרמֹז ׁ ֶש ִ ּילְ מֹד ַעד ׁ ֶש ִ ּי ְתמוֹ ֵגגְּ ,כמוֹ ׁ ָשל ֹ ׁש ְס ֻע ּדוֹ ת ְּב ׁ ַש ָ ּבת .עוֹ ד יֵ ׁש לִ ְרמֹז ְּב ׁ ָשל ֹ ׁש ּ ְפ ָע ִמים ׁ ֶש ִ ּנכְ ְּתבוּ
ַהגּ וֹ יִ ם ְוגוֹ ’ְּ ,כלוֹ ַמרִ ,מ ֶּזה ַה ַ ּצ ִ ּדיק ׁ ֶשעוֹ ֵסק ַ ּב ּתוֹ ָרה ׁ ֶש ָא ַמר ַה ַּת ָ ּנא (אבות פ”ה מכ”ב) ְ‘ו ִסיב ְוּב ֵל ּה ַ ּב ּה’ָ .וּמ ַדי נ ַֹח ַ ּב ּ ָפסוּ ק ַה ֶּזהְ ,ועוֹ ד נִ כְ ַּתב נ ַֹח ּ ַפ ַעם ְר ִב ִיעית ַ ּב ּ ָפסוּ ק ׁ ֶש ַא ַחר זֶ ה
ַוּמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִבים לְ ׁ ֵשם ׁ ָש ַמיִ ם ,נִ ְפ ְרדוּ ִא ֵ ּיי ַהגּ וֹ יִ ם, ‘וּמה ַּדי’ְּ ,כלוֹ ַמרֵ ,אין ׁ ִשעוּ ר לְ לִ ּמוּ ד ַה ּתוֹ ָרה, ְקרֵי ֵ ּב ּה ַ ‘וַ ּיוֹ ֶלד נ ַֹח’ַ ,א ְר ַ ּבע ּ ְפ ָע ִמים נ ַֹח ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא רל”בַ ,א ְר ָ ּב ָעה ׁ ְשמוֹ ת
נִ ְפ ְרדוּ ַה ְ ּקלִ ּפוֹ ת ֵמ ִחבּ וּ ָרםָּ ,כל ֶא ָחד ָ ּב ָדד יֵ ׁ ֵשבְ ,וזֶ הוּ ִּכי חוֹ ָבה ַעל ָה ָא ָדם ׁ ֶשלּ ֹא יִ ְת ַ ּב ּ ֵטל ִמ ֶּמ ָ ּנהְ .ויָ וָ ן אוֹ ִת ּיוֹ ת ֲהוָ יָ ”ה ָ ּברוּ ְך הוּ א ע”ב ס”ג מ”ה ב”ןְ ,ו ַא ְר ָ ּב ָעה ׁ ֵשמוֹ ת ָ ּב ֶהם
ִא ׁיש לִ לְ ׁשֹנוְֹ .ול ֹא לְ ַמ ְע ָלה ִּבלְ ַבד ָ ּג ַרם ַהכְ נָ ָעה ֵוּפרוּ ד, ְ‘ונוֹ י’ֶ ׁ ,ש ָ ּצ ִריְך ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה נָ ֶאה ּדוֹ ֵר ׁש ְונָ ֶאה ְמ ַק ֵ ּיםְ .ו ֻת ָבל נִ כְ לְ לוּ ָּכל ַא ְר ָ ּב ָעה עוֹ לְ מוֹ ת ֲא ִצילוּ ת ְּב ִר ָיאה יְ ִצ ָירה ֲעשִׂ ָ ּיה,
ֶא ָּלא ֲא ִפלּ וּ לְ ַמ ּ ָטה נִ כְ נְ עוּ ָה ֻא ּמוֹ תְ ,וזֶ הוּ לְ ִמ ׁ ְש ּ ְפח ָֹתם ֶוּמ ׁ ֶשְך ְו ִת ָירסּ ָ ,בא לִ ְרמֹז ַעל ַמה ּׁ ֶש ָא ְמרוּ ַרבּ וֹ ֵתינוּ לִ ְרמֹז ׁ ֶש ָעשָׂ ה נ ַֹח ִּת ּקוּ ן ְּב ָכל ַא ְר ַ ּבע עוֹ לְ מוֹ ת ֲא ִצילוּ ת ְּב ִר ָיאה
ְּבגוֹ יֵ ֶהםְּ ,ד ַהיְ נוּ ַה ִּמ ׁ ְש ּ ָפחוֹ ת ׁ ֶש ְּל ַמ ּ ָטה ׁ ֶש ֵהם ָה ַע ִּמים ׁ ֶשל זִ כְ רוֹ נָ ם לִ ְב ָר ָכה (קידושין לְּ ):ד ַה ּתוֹ ָרה ִהיא ַּתבְלִ ין יְ ִצ ָירה ֲעשִׂ ָ ּיה:
ַה ְ ּקלִ ּפוֹ ת ,גַּם ֵהם ֻהכְ נְ ע ּו ְונִ ְת ּ ָפ ְרדוּ ִא ׁיש ֵמ ַעל ָא ִחיו: לַ ֵ ּי ֶצר ָה ָרעְ ,ו ָא ְמרוּ ַ ּגם ֵּכן (שם) ִאם ּ ָפגַ ע ְּבָך ְמנֻ ָ ּול זֶ ה (מחשוף הלבן פר’ נח)
(פיתוחי חותם) ָמ ׁ ְש ֵכהוּ לְ ֵבית ַה ִּמ ְד ָר ׁשְ .וזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר ְו ֻת ָבלַ ,ה ּתוֹ ָרה
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ה מחוברים
אוצרות הפרשה
הגאון הצדיק רבי יעקב מאיר שכטר שליט”א
כיסוי ,יזכה מידה כנגד מידה
שיכסו את הפגרים של גוג ומגוג
בדורותיו” ,גם צדיק וגם תמים.
זהו איפוא הכונה כאן“ :חיבה יתירה
מקצת שבחו
החיד”א כותב ששמע מהאור
ולא ישכבו כפגרים מתים על נודעת להם” -שאנו יותר מבנים למקום, החיים הק’ על זה ששנינו באבות
פני המדבר ,כמו שנאמר “וקברו שהרי ,אנו רואים “שנאמר” -שאפילו (אבות ג .יד)“ :חביבין ישראל
שם את גוג ואת כל המונו” בפניהם של בני ישראל נאמר “בנים אתם
(יחזקאל לט ,יא). שנקראו בנים למקום ,חיבה
לה’ אלקיכם” ,והרי הכלל הוא שבפנים יתירה נודעת להם שנקראו בנים
והדבר אומר דרשני; למה ייגרע כל כך שכרו אומרים רק מקצת שבחו ,ומכאן מוכח למקום ,שנאמר (דברים יד ,א) בנים
של יפת משכרו של שת ,ששם זכה להשראת שדבר זה הוא רק מקצת השבח ,והשורש אתם לה’ אלקיכם” .ובפשטות
השכינה ,ויפת לקבורת גוג ומגוג. ארכיון 'עוז והדר' של בני ישראל הוא למעלה מבנים. ביאור המשנה ,שהחביבות
והתירוץ בזה הוא שהולכים בתר הכוונה :שם היתירה היא שמלבד מה שקראם השי”ת “בנים” ,כלומר שאנו גדולים מאד בעיניו ,למעלה מכל
עשה את הפעולה הזאת בכוונה קדושה כי אלקינו עוד הוסיף גם להודיע זאת להם שעם ישראל יֵ ַדע הגבלה.
שונא זימה הוא ,ולכן שכרו שהאלקים ישכון (אוסף אמרים תורה -מאמר ח’)
שקראם “בנים” ,שלא ישכחו את מעלתם הגדולה
באהלי שם ,ואילו יפת עשה זאת לשם נימוס ,לכן
קיבל שכר של נימוס שיקברו את מתיו ולא יתבזו. וישכון באהלי שם שהקב”ה קורא להם בנים.
ואכן אנו מוצאים מפורש שבשכר קדושת ודקדק האור החיים הק’ ,לכאורה קשה מדוע
וחשבתי פעם הסבר נאה לזה ,כי הנה בכוזרי
מובא שהעולם מתחלק לשלושה חלקים :א .אסיא, הביא את ההוכחה מהפסוק “בנים אתם” רק על העינים זוכים להשראת השכינה ,כמו שמצינו
שהוא במזרח ים התיכון .ב .דרום של ים התיכון מה שאמרו ‘חיבה יתירה’ ,ולא אמרו זאת כבר אצל שם בן נח שנתברך “וישכון באהלי שם”
היא אפריקה .ג .ובצפון מערב של התיכון היא בתחילת המאמר ,חביבין ישראל שנקראו בנים (בראשית ט ,כז) -שיזכה להשראת השכינה ,בגלל
אירופא ,ואילו ים התיכון הוא באמצע שלושת למקום -שנאמר בנים אתם לה’ אלקיכם ,ולאחר שמירת העינים שלו.
החלקים הללו ,לכן נקרא ים התיכון .וכותב הכוזרי אגב ,שמעתי ביאור מדוע רק אצל שם נאמר מכן לסיים חיבה יתירה וכו’.
שנח חילק את שלושת החלקים הללו לשלושת ומבאר האור החיים הק’ דבר נפלא ביותר .שיזכה להשראת השכינה ,והרי שם ויפת עשו
בניו ,לבנו שם נתן את אסיא ,לבנו חם נתן את דהנה הכלל הוא ,שאומרים לאדם מקצת שבחו יחדיו בצוותא אותה פעולה שהלכו אחורנית
אפריקה ,וליפת נתן את אירופה .נמצא לפי”ז בפניו וכולו שלא בפניו (עירובין יח ,):ונלמד מנח ,ושמרו את עיניהם ,ופעולת שניהם היתה פעולה
שיפת היה “דמות אירופאית” אדם מנומס ,ולכן שבפניו ,כשדיבר הקב”ה עם נח אמר לו (בראשית קדושה ,ומדוע לענין קבלת השכר ,אצל שם נאמר
קיבל שכר של נימוס ,משא”כ שם שעשה זאת ז ,א) “כי אותך ראיתי ‘צדיק לפני בדור הזה” ,רק “וישכון באהלי שם” שהשכינה תשרה באהלו של
מצד עבודת ה’. ‘צדיק’ ,ואילו שלא בפניו ,כלומר כשמשה רבינו שם ,ואילו שכרו של יפת היה שגוג ומגוג יזכו
(אוסף אמרים אמונה ותפלה מאמר ח’) כתב את התורה ,כתב (שם ו ,ט)“ :צדיק תמים היה לקבורה ,מכיון שהוא עשה פעולת צניעות של
הגאון הצדיק רבי אלימלך בידרמן שליט”א
יש בדבר כי ‘עתותי’ ,ר”ת תמים
תהיה עם ה’ אלוקיך ,ללמדנו על
התיבה ,והשיב לו בזכות הצדקה
שעשו עם הבהמה והחיה והעוף,
ואני הנני מביא -מאת ה‘
חובת האדם גם בעת שהקב”ה ‘באותה שעה אמר אברהם ,מה היתה זאת
משנה את העיתים ,מחליף את אלו אלולא שעשו צדקה עם בהמה בפרשתן (ז כג)‘ ,וימח את כל היקום וכו’
הזמנים ומעריב ערבים ,ונראה חיה ועוף לא היו יוצאים משם, וישאר אך נח ואשר אתו בתבה’ ,וכבר
כי באו עלינו ‘עתים לרעה’ ח”ו, ובשביל שאיחר עצמו קיבל שכרו עמדו חז”ל לבאר הטעם שנאמר אך
גם אז ידע ש’בידך עתותי’ ,הכל בידי הקב”ה ,אין ונשבר’ ,ללמדך כי אין האריה נושך נח ,וברש”י ביאר ,לבד מנח ,זה פשוטו,
לו אלא להלך אחריו בתמימות ובאמונה. מעצמו אם ה’ לא אמר לו ‘נשוך’, ומדרש אגדה (תנחומא ט) וכו’ ,ויש אומרים
וכלשון הגמ’ (ברכות לג‘ ).אין ערוד שאיחר מזונות לארי והכישו’ (כלומר ש’אך’
שפרו מעשיכם וברית לא תופר -זמן ממית’ אלא ברצון השי”ת .ולדידן
ארכיון 'עוז והדר'
הוא לשון מיעוט וחסרון ,והכוונה היא שנח עצמו
תשובה לכל ייאמר גם כלפי ‘חייתו ארץ’ ־ חיות נתחסר ונתמעט ע”י נשיכת הארי) ,והנה כפי דעת
הנה בימים אלו שומעים אנחנו ‘קול אלוקים בני אדם לקוצר שכלם נראה שהסיבה שנשך הארי המהלכים על שתי רגליים ,אותם ארורים ימ”ש,
מדבר מתוך האש’ ,ומתוך החושך והענן והערפל את נח הוא מחמת רעבונו ...שעדיין לא קיבל את שאינם הורגים ומזיקים ומשחיתים מעצמם אלא
שובו אלי ואשובה אליכם ,שובו בנים שובבים, אך ורק כי כן נגזר מלמעלה ,וכמו שנאמר (דברים לב מנתו כמדי יום ,ונתעורר בו רעב וכעס על נח
שפרו מעשיכם וברית לא תופר ,ועי”ז יסור חרון שאינו מספק לו ‘ארוחתו’ ,על כן בחרון אפו נשך כט־ל) ‘לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם ,איכה
אף ה’ מעמו ומארצו ונחלתו ,ו’יראת ה’ תוסיף את נח ...אמנם רש”י ממשיך בפירושו ומסמיך ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה אם לא כי
ימים’ ,שעל ידי ההתחזקות ביראת ה’ נזכה לאורך מיד לדבריו ‘שאיחר מזונות לארי והכישו’ את צורם מכרם וה’ הסגירם’.
ימים בטוב ובנעימים. ומקרא מלא דיבר הכתוב (איכה ג לז) ‘מי זה אמר מאמר הכתוב (משלי יא לא) ‘הן צדיק בארץ ישולם’,
וכבר כתב ה’ראב”ד’ (בעלי הנפש שער הקדושה) והכוונה היא כמו שפירש רש”י על אותו פסוק (שם) ותהי ה’ לא ציוה’ ,ופירש רש”י‘ ,ואם באתי לומר
הראשון לכל הגדרים הוא שמירת עינים ,דמתוך ‘שהצדיק משתלם שכר העבירה שבידו בעודו על לא מידו באה אלי הרעה הזאת (אלא) מקרה היא
שעיניו שמורים לבו שמור ,ומתוך שעיניו ולבו הארץ בחיים’ ,ור”ל שהיתה תביעה כלפי נח על שהיה לי ,אין זאת ,כי אם ,בין רעות בין טובות ־ מי
שמורים כולו שמור. שנתעכב לתת לארי את מזונו ,על כן שילם לו זה אמר ותהי אם ה’ לא צוה’.
ומתורתך תלמדנו כמו שכתב הרה”ק ה’בית מעתה אין לו לאדם אלא להשריש בעצמו ובבני הקב”ה גמולו מיד בעוה”ז כדי לנקותו ולזככו מכל
אברהם’ זי”ע (בראשית ד”ה ויראו) ,שכל פגם דור שמץ עוון .והרי לך להדיא שהאריה לא נשך את ביתו את האמונה הטהורה בהקב”ה אשר הוא
המבול התחיל מ’פגם העינים’ ,וכמו שנאמר (ו נח מעצמו ומפני סיבה טבעית כדרך כל הארץ עשה ועושה ויעשה לכל המעשים ,ולקבל את כל
ב) ויראו,וגו’ ואילו ‘נח מצא חן בעיני ה’’ כי תיקן בגודל רעבונו ...אלא כי ה’ אמר לו לנשוך את נח הקורות עליו באמונת איתן כיתד בל תימוט .וכך
פגם זה ,וזהו בעיני ה’ ־ שקידש עיניו רק למענו לשלם לו שכר עבירה שבידו בצער שגרם לאריה אמר דוד מלכא משיחא (תהילים לא טז) ‘בידך עתותי’,
ולכבודו ית’. ופירש רש”י‘ ,עתים העוברים עלי ־ על פיך הם, כשנתאחר מלתת לו מזונו.
ויתבאר הדברים ביותר ,שהנה בסוף פר’ והדברים מפורשים יותר בדברי חז”ל (שוח”ט ובגזרותיך’ [וכעין זה עוד ב’מצודת דוד’ ,וז”ל,
בראשית נאמר (ו ח) ‘ונח מצא חן בעיני ה’’ ,וכתב תהילים לז ,להלן יובאו דברי המדרש בהרחבה) ששאל כל העיתות שעברו עלי בין העתים לטובה ובין
ה’אור החיים’ הק’ זי”ע (שם) שאי אפשר לומר שנח אברהם אבינו את שם בן נח כיצד יצאתם מן העתים לרעה הלא המה בידך על פיך נעשו] .ורמז
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ו מחוברים
אוצרות הפרשה
לבאר משם הרה”ק ה’אור לשמים’ מאפטא זי”ע עשו כן נחתם גז”ד שלהם. ניצל ממי המבול עבור שהיה צדיק ולא חטא ,דאם
(פר’ נצבים) ,שראשית קבלת עול מלכות שמים ובזכות החסד ‘יבנה’ העולם כולו ,וגם ה’עולם כן אף התינוקות שעדיין לא באו לכלל עונשין
היא לעסוק בתלמוד בבלי ,ומשם תבוא לו ארך ־ קטן’ (עולם פרטי) של הגומל חסדים .וכדאיתא היו צריכין להינצל מן המבול ,אלא בע”כ צריכים
אריכות ימים ,וגם הוא לשון רפואה. במדרש (שוח”ט תהילים לז) ששאל אברהם אבינו לומר שהקב”ה התחרט והתנחם כביכול על עצם
בפרשתן (ט כ)‘ ,ויחל נח איש האדמה’ ,יש את שם בן נח ‘כיצד יצאתם מן התיבה ,אמר יצירת האדם וכל העולם כולו ,כמו שנאמר (ו ז)
שביארו ,שהרי רש”י הביא לעיל (ז ב) מכאן שלמד ליה בצדקה שהיינו עושים שם ,אמר לו ,וכי מה ‘אמחה את האדם וכו’ כי נחמתי כי עשיתים’.
נח תורה ,והנה ,ידוע הביאור בדברי המדרש (ויק”ר צדקה היה לכם לעשות ־ וכי עניים היו שם ,והלא מעתה תתמה כיצד ניצל נח מהמבול ,תשובתו
ריש פר’ בחקתי)‘ ,חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל לא היו שם אלא נח ובניו ,ועל מי הייתם עושים בקרא ־ ‘ונח מצא חן בעיני ה’’( ,ושלא תאמר שלא היה
עדותיך’ (תהלים קיט נט) ,אמר דוד רבונו של עולם, צדקה ,אמר לו על החיה והבהמה והעוף ,ולא צדיק ולכן הוצרך לחן בכדי להנצל מן המבול) כי הגם שהיה
בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני היינו ישנים ,אלא נותנים היינו לפני זה ולפני זה צדיק לא תצילנו צדקתו ־ אלא בחינת החן ,ועל
אני הולך ,והיו כל הלילה וכו’ .באותה שעה אמר אברהם ,ומה ידי מה השיג החן ־ על ידי קיום איזה מצוות‘ ,כי
רגלי מביאות אותי יש לך לדעת שיש מצווה שתועלתה להמשיך חן
אלא ,שבאותה המדרש. לבית
אילולי שעשו צדקה עם בהמה וחיה ועוף לא היו
יוצאין משם ,אני אם אעשה עם בני אדם על אחת על האדם ,או בבחינת ג’ או ד’ מצוות ידועות’,
שעה קשה ומרה והיינו שדוד המלך כמה וכמה שאנצל מן הפגעים ,מיד ויטע אשל עיי”ש.
־ לאחר שהוציאו אמר ,אך משים אני (להלן כא לג) אכילה שתיה לויה’ .וגם זוכים בעלי אלא ,שלא מצינו בדבריו מהי הדרך שע”י
להריגה את רשב”ג פעמי רגלי לבית החסד לבניין עולמם הפרטי בבנים מהוגנים ,וכן יזכה למצוא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ,והרי
ידע היטב רבי ללמוד המדרש
תורה ,מיד בא אלי
כתב ה’ספורנו’ על הפסוק בפרשתן (ו י) ‘ויולד נח כל בר דעת מבין ויודע עד כמה הוא זקוק לענין
ישמעאל כהן גדול היצר ורצה למנוע
שלשה בנים’ ,מאז שהתחיל להוכיח בני דורו זכה
לבנים .כי לא מצינו בתורה מי ש’המתין’ לבנים
זה ־ למצוא חן וחסד לפני המלך ,שיציל אותו
ממי ה’מבול’ השוטפים הן ברוח הן בגשם ,מכל
שהנה עומדים אותי מלהלך לשם כדוגמת נח שהיה כבר בן חמש מאות שנים ועדיין הקשיים הצרות והניסיונות .וכנגד זה אמר הרה”ק
להרוג גם אותו בתואנות שונות לא זכה לפרי בטן ,ורק בזכות שהחל לעסוק ה’בית אברהם’ זי”ע ,שנח ניצל ממי המבול בזכות
תיכף ומיד ,והינו ומשונות ...ארי ב’זיכוי הרבים’ זכה ל’ויולד נח שלשה בנים’. ששמר עיניו בקדושה ,כי שמירת העיניים ‘סגולה’
עומד ברגעים בדרך ...עיף אתה
וכו’ ,באותה שעה
נוראות מצינו להרה”ק ה’תפארת שלמה’ זי”ע היא לנשיאת חן בעיני אלוקים ואדם ,וכבר איתא
האחרונים של אומר אני לעצמי,
(שער ק”ש ד”ה ושמתם) המביא מה דאיתא בזוה”ק (ז”ח בגמ’ (סוכה מט ):כל אדם שיש עליו חן בידוע שהוא
ירא שמים.
רות) ‘אדהכי שמעו חד קלא וכו’ דאתרשים תדיר
חייו ...ומכל מקום ‘למקום הרי בכורסיא קדישא ביה ,והיא בכיה דר’ ישמעאל בן בפרשתן (ט כג)‘ ,ויקח שם ויפת את השמלה
לא בכה על ‘צרת פלוני’ ־ לעסקי אלישע כהן גדול דבכה על רישא דרבן שמעון בן וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את
עצמו’ רק על צערו ממון וכדו’‘ ,אני גמליאל (וכמו שאמרנו זה עתה במוסף דיוה”כ בפיוט ‘אלה ערוות אביהם ופניהם אחורנית ,וערוות אביהם לא
של רשב”ג‘ ,לכך הולך’ ־ ואיני
מחשב את כל אלו
אזכרה’ על עשרה הרוגי מלכות ,שכשהוציאו את רבי ישמעאל ראו’ .הקשה ה’אלשיך’ הק’ ,מדוע ‘וילכו אחורנית’,
הבכיה הזאת החשבונות ,אם כן
ורשב”ג להריגה ,ונפל הגורל להרוג את רשב”ג תחילה ,ולאחר ואם מחמת שרצו לשמור את עיניהם מראות ברע,
והצעקה ההיא הוא אף לבית המדרש
שחתכו את ראשו נטל רבי ישמעאל את הראש ו’צרח עליו בקול
מר’) ,דההוא בכיה לא אתעביר מכורסיא דמלכא
תסגי להו בסגירת ועצימת עיניים ,ומדוע הפכו
גם את פניהם אחורנית .אלא צ”ל ,שמראה שאינו
שהגיע עד כסא אלך בלא עייפות עד דיעביד קב”ה נוקמין בשאר עכו”ם’ [ובתרגום טהור פוגע ב’צלם אלוקים’ הנמצא לנגדו ,אף אם
הכבוד ,שאינה ועצלות. ללה”ק :שמעו קול אחד וכו’ ,שהוא רשום תמיד אין עיניו פקוחות.
לצורך עצמו רק על זה הדרך בכסא הכבוד ,והיא בכיה דרבי ישמעאל בן אלישע יש שביארו שלכן ההולך במקום ‘דאיכא דרכא
על צרת רשב”ג’. מבואר מה שכינו
את ‘נח איש צדיק’,
כה”ג שבכה על ראשו של רשב”ג ,ובכיה זו חקוקה אחרינא’ נקרא רשע (ב”ב נז ):וכפירוש רש”י שנקרא
ללמוד וללמד כי שהיה איש אדמה
שם תמיד עד שיעשה הקב”ה נקמה בעובדי
ע”ז] .ולכאורה צריך ביאור מה מעלה ועדיפות
רשע אף אם עצם עיניו ולא נכשל ,כי עצם
המראות האסורות הנגלות לפני האדם אף בלא
מה שעולה לשמי כי כך היה דרכו יש באותה בכיה יתר על שאר צעקות ובכיות של ראיית עיניים בפועל מטמאות את הנפש.
מרום ועומד לפני של נח ,בכל עת בני ישראל בכל משך הגלות ממה שעושים להם
השי”ת ־ הוא מה שבא לידו נסיון אומות העולם.
עולם חסד יבנה -קיום העולם רק בזכות
שהאדם חושב ועבודת בתורה אלא ,שבאותה שעה קשה ומרה ־ לאחר מידת החסד
ה’ ,היה מתבונן בפרשתן (ו ט)‘ ,אלה תולדות נח’ ,ובמדרש (ב”ר
על הזולת ולא על על פעלו בעבודת
שהוציאו להריגה את רשב”ג ידע היטב רבי
ל ה) ,ניחא לעליונים ניחא לתחתונים ־ נח לשמים
ישמעאל כהן גדול שהנה עומדים להרוג גם אותו
עצמו... האדמה ,ואומר, תיכף ומיד ,והינו עומד ברגעים האחרונים של ונח לבריות ,ומבאר הרה”ק ה’חתם סופר’ זי”ע
אם הייתי נצרך חייו ...ומכל מקום לא בכה על ‘צרת עצמו’ רק (ד”ה נח איש) כי להיפך ממנו היו בני דורו ,שהיו
כעת לפנות לעבודת אדמה הרי היה לי ‘כח ומוח’ על צערו של רשב”ג‘ ,לכך הבכיה הזאת והצעקה מושחתים בינם לבין הבריות מלבד מה שהשחיתו
למהר אל העבודה ולעשותה בשלימות ,אם כן ההיא הוא שהגיע עד כסא הכבוד ,שאינה לצורך דרכם בינם לבין קונם ,וזהו אומרו (ו יב) ‘וירא א’
למה תגרע התורה הקדושה וקיום המצוות שלא עצמו רק על צרת רשב”ג’ .ללמוד וללמד כי מה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ’ ,שלא
אקיימם בזריזות בשמחה והתלהבות ,ובמחשבות שעולה לשמי מרום ועומד לפני השי”ת ־ הוא מה הלכו בדרכי השי”ת מה הוא רחום אף אתה רחום.
אלו נתעלה מעל כל המניעות. שהאדם חושב על הזולת ולא על עצמו... וז”ל החת”ס ,משום כי השחית כל בשר את דרכו
אבינו אב הרחמן ,שים שלום טובה וברכה חיים על הארץ ,דרכו מוסב על אלוקים ־ שהשחיתו
חן וחסד ורחמים עלינו ועל כל עמך בית ישראל, לעסוק בדברי תורה -התחזקות בעסק דרכי אלוקים שהוא רחום וחנון ,מה שראוי לאחוז
ונזכה במהרה לראות בישועת ה’ ,ולברכת ‘ונתתי התורה בדרכיו ולהיות בין אדם לחברו חומל וחונן ,ואילו
שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד וחרב לא תעבור בפרשתן (י י)‘ ,ותהי ראשית ממלכתו בבל’, עשו כן הי’ הקב”ה מרחם וחונן אותם אעפ”י
בארצכם’ ,ונקם ישיב לצריו במהרה בימינו אמן. הרה”ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי”ע היה נוהג שעברו עבירות בינם לקונם ,אבל עכשיו שלא
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ז מחוברים
אקטואליות תשובות
מבית הוראה אביר יעקב
הגאון הגדול רבי מאיר סירוטה שליט"א
ספוג רחצה של כלים [שנשאר באופן שהמטלית מלולכלכת.
קינוח משקים שנשפכו בשבת,
שם בטעות מערב שבת] ,האם
מותר לרחוץ את הידים על
באופן הנ”ל ,לקנח על ידי וטלטול הסמרטוט לאחר מכן
הסקוטש ברייט או הספוג. מגבת נשפכו הרבה מים או שאר משקין על שאלה:
באופן הנ”ל ,האם שאלה: השולחן ,האם מותר לקנחו בסמרטוט או במגבת
יש להסתפק תשובה: מותר לקנחם במטלית או במגבת או בטישיו.
בזה ,ולכן יוציא את הסקוטש
ברייט משם -כיון שנחשב
שאינם נקיים. מותר לקנח בכל הדברים הנזכרים תשובה:
ככלי שמלאכתו לאיסור ,ומותר
מותר אף באופן זה, תשובה: בשאלה .ומותר גם אחר שקינחם לטלטל את
ועי’ בהערה. הסמרטוט וכו’ להניחו במקומו המיועד .אך
ארכיון 'עוז והדר' לקחתו לצורך מקומו ,והוא הדין כשלוקח את הסמרטוט לטלטלו למקומו ,יזהר
בנידון דידן. הטעם הרחבת הדברים. שלא יהיה סחיטה בפסיק רישא ,רק יקחם
דהוא דרך לכלוך ,ובאופן הדומה התיר בביאור בעדינות שבהם אין פסיק רישא שיסחטם .ועי’
מה שיש להסתפק בזה, הרחבת הדברים: הלכה (סעי’ ט ד”ה שאין) .ואף לדעת הפרי מגדים בהערה.
המובא בביאור הלכה שם הסובר דלדעה א’
דמחד גיסא הוא דרך לכלוך ,ובדרך לכלוך מבואר
[המובא ברמ”א בסעי’ ט] אסור בבגד מלוכלך מבואר במשנ”ב (סקנ”א) הרחבת הדברים:
בשו”ע (סעי’ י) דלא אמרינן דשרייתו זהו כיבוסו, דמותר לקנח השולחן שנשפך עליו הרבה מים
אפי’ דרך לכלוך ,מ”מ במטלית מיוחדת לכך [וכן
אמנם מאידך מבואר בהגהות הרמ”א דאסור וכדומה ,עם בגד שאינו מקפיד על מימיו שבזה
במגבת וטישיו] מותר לכו”ע ,וכפי מה שכתב
לשפוך מים על הבגד אפי’ כשהוא דרך לכלוך, בשו”ע הרב (סי’ שי”ט סעי’ יג ,וכן בקונט”א כאן) שכל ליכא חשש שמא יבוא לסוחטו ,וכמבואר בשו”ע
ורק לנגב ידיו מותר אך לא לשפוך מים ממש. שאינו חושש לליבונה כלל אין ליבונה נחשב סי’ ש”א (סעי’ מו) ועוד .ולכן בכל הדברים הנזכרים
אמנם יש לומר לאידך גיסא ,דדינו כבגד נקי דהרי לכלום לאסור שרייתה בשביל כך .וכן כתב בשאלה זו ,הם דברים שאין מקפידים על מימיהם.
בביאור הלכה (סי’ שיט סעי’ י ד”ה משום) בשם התוספת ולגבי הנידון האם כשלוקחם לטלטלם למקומם
תמיד הספוג וכדומה מתרחץ מכל לכלוך ,ובבגד
שבת לענין משמרת שאין בה משום ליבון הואיל המיועד יש לחשוש דהוה פסיק רישא של סחיטה,
נקי הא מבואר בסעי’ ט’ דלרוב הפוסקים לא הנה יש לומר בזה דמהא דמבואר בשו”ע סי’ ש”א
ועשויה לכך ,ואינו חושש לליבונה .וע”ע בשעה”צ
אמרינן שרייתו זהו כיבוסו. (סעי’ מו) ובמשנ”ב (שם ס”ק קעב) דמותר לטלטל
(שם סקנ”ב) שהביא מהסמ”ג דלא אמרינן שרייתה
ומפני כל הספיקות הנ”ל הורה מו”ר ,שהנכון זהו כיבוסה בדבר שאינו מתכוין ,והגר”א שם מטלניות ששרויים במים אפי’ הם מים מרובים
שיקח משם את הסקוטש ברייט או את הספוג מצדד גם כן לסברא זו ,עיי”ש. (עי’ משנ”ב שם ס”ק קעא ,ודו”ק) כיון שאין מקפידים
על מימיו ,על כרחך מבואר בזה דאין זה נחשב
מכיון שדינו ככלי שמלאכתו לאיסור שניטל הוא
לצורך גופו לדבר המותר ולצורך מקומו ,וכמבואר
רחיצת ידיו בכיור בשבת ,כשנשאר לפסיק רישא .והביאור בזה הוא ,משום דכשלוקחו
בסי’ שח (סעי’ ג) .וכן בנידו”ד מותר ליטלו מפני שם ספוג או סקוטש ברייט בעדינות אינו פ”ר שיבוא לסוחטו ,ולכן בכל
אלו שאין מקפידים על מימיהם מותר לטלטלם
שצריך להמקום לרחוץ ידיו שם. נמצא בכיור רחצה סקוטש ברייט או שאלה: בעדינות למקומם .וע”ע בשאלה הבאה הדין
הגאון רבי אהרן מרדכי גרין שליט”א
אחרונים והגר”א בכללם סוברים ג .קידוש לבנה במוצאי שבת. הלכות קידוש לבנה
דבכל אופן אין להשהות המצוה א .כתב השו”ע [שם ס”ב] ,אין
וביום השלישי לחודש מברך מברכין על הירח אלא במוצאי שבת
א .ברכת הלבנה.
אפילו חל באמצע השבוע ,ובפרט כשהוא מבושם ובגדיו נאים ,ובאליה כתב השו”ע [שם ס”א] ,הרואה לבנה בחידושה,
בימי החורף והגשם הזריז לקדש רבה הוסיף דהוא הדין במוצאי יום מברך אשר במאמרו ברא שחקים וכו’ ,וכתב
הרי זה משובח .לדעת המקובלים הרמ”א ,ואין לקדש החודש אלא בלילה בעת
טוב ,וכתב הרמ”א ,דדוקא אם
וכן נהג כ”ק אדמו”ר רבי דוד צבי שהלבנה זורחת ונהנין מאורה[ .בשעת הדחק אם
מוצאי שבת הוא קודם י’ בחודש,
שלמה זיע”א לא לקדש החודש קידש הלבנה בבין השמשות יצא ,דעת תורה שם.
ואם הוא אחר כך דהיינו שמוצאי
עד שיעבור שבעה ימים שלמים והוא הדין אם קידש לאחר עלות השחר קודם הנץ
ארכיון 'עוז והדר' מעת לעת מהמולד[ .ולא קידש שבת הוא ליל י”א ,אין ממתינים עד
מוצאי שבת. החמה ,דיצא ,שו”ת יביע אומר ח”ה סל”ו בשם
הלבנה אפילו אם באמצע ליל מהר”ש סופר בעל התעוררות תשובה].
מוצאי שבת מסתיים השבעה מעת לעת ,כעדות שמקפידים החסידים למנהג ב .גם
הגה”ח רבי יודא אשר ראט זצ”ל שכ”ק אדמו”ר החורף, בימות שבת, במוצאי דוקא החודש לקדש ב .האם מותר לברך כשנתכסה הלבנה בעננים.
אם מוצאי שבת הוא לילה אחד לפני יום האחרון ,הברכת משה זיע”א העיד עליו שהיה דייקן, אם נתכסה הלבנה בעננים ,כתב המשנה
אין ממתינים למוצאי שבת[ .הג”ר יצחק דוד מהגרי”ד רוטמן .מאידך שמעתי מחתני שליט”א, ברורה ,דאם הוא דק וקלוש שנראית הלבנה
שכ”ק גאב”ד מאקווא שליט”א אמר בשם הרה”ק רוטמן]. ממנו ונהנה בה מברך ,ואם הענן עב ,אינו מברך.
החלקת יהושע מביאלה זצ”ל ,שבימות החורף ד .מאימתי אפשר לקדש הלבנה. ואם התחיל לברך ואחר כך נתכסה בעננים גומר
כתב השו”ע [שם ס”ד] ,אין מברכין עליה עד באופן שז’ מעל”ע מסתיים באמצע ליל מוצ”ש, הברכה ,אם לא שהוא משער שתתכסה הלבנה
שיעברו שבעה ימים עליה ,וכתב המשנה ברורה ,מקדשים הלבנה מיד במוצ”ש]. באמצע ברכתו שאז לא יתחיל ברכתו[ .עכתו”ד
ה .עד מתי יכולים לקדש הלבנה. ורוב אחרונים חולקים עליו בזה וסוברים דאפשר המ”ב שם] .והובא מהגרש”ז אויערבאך [בשלמי
א .כתב השו”ע [שם ס”ג] ,עד אימתי מברכין לקדש החודש לאחר שלשה ימים מעת לעת מעת מועד הל’ ר”ח] ,דהוראת המשנה ברורה הוא איך
עליה ,עד ט”ז מיום המולד ולא ט”ז בכלל ,וכתב המולד ,שנהנין כבר מאורה ,ואין להחמיץ המצוה, לנהוג לכתחילה ,אך אינו לעיכובא ,ובעת הצורך
הרמ”א ,ואין לקדש אלא עד חצי כ”ט י”ב תשצ”ג אכן אם היום השלישי חל באמצע השבוע ממתינים יכול לברך כשרואה את הלבנה אפילו אם משער
מן המולד ,וכתב המשנה ברורה [בביאור הלכה למוצאי שבת כדברי הרמ”א הנזכר למעלה ,וכמה שיתכסה באמצע הברכה.
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ח מחוברים
אקטואליות תשובות
מבית הוראה אביר יעקב
אומרים שיכול לקדש הלבנה גם בשבת ויום טוב, שאיחר את חצי כ”ט יום וי”ב שעות ותשצ”ג שם] ,דבדיעבד אם לא קידש עד ט”ז ,יקדש בליל
ויש חולקים בזה וסוברים שיקדש במוצאי שבת חלקים מהמולד ,מקדש בברכה. ט”ז בלי שם ומלכות[ .והעולם נוהג כמו שכתב
המטה אפרים בסימן תקפא לומר את הגמרא
או יום טוב בלא שם ומלכות[ .עיין בבאר היטב ו .קידוש לבנה בשבת ויום טוב. בסנהדרין מב .או את דברי הטור על דין קידוש
ושערי תשובה שם ס”ב]. אם הלילה האחרון חל בשבת או יום טוב ,יש לבנה] .אכן אם הוא עדיין ביום הט”ו אפילו
פוסק הדור הגאון רבי משה שטרנבוך שליט”א
מח”ס תשובות והנהגות
דיעות בפוסקים וגדולי זמנינו
ההכרעה נכונה לע”ד כמ”ש.
שם טל ומטר ביום ס’ לתקופה
מהו דינו לענין טל ומטר.
שאלת גשמים במקומות שצריך שאלה:
לגשם כאוסטרליה ודרום אמריקה.
(ועיין לעיל סוף הלכות תפלה שביארתי
עוד בזה). במ”ב (סימן קי”ז ס”ק תשובה: בארץ ישראל החורף מתחיל תשובה:
ולמעשה הבאתי דיני טל ה’) מביא הפר”ח ומובא בפמ”ג אחרי סוכות ומחג הפסח מתחיל הקיץ ,והנה
ומטר בבן ארץ ישראל ובבן שתלוי אם דעתו לחזור תוך שנה כאן ביוהנסבורג מתהפך המצב ,שלאחרי סוכות
חו”ל בתשובות והנהגות ח”ב אזי שואל כמקומו ,אבל לאחר קיץ ומפסח חורף ,ולמרבה הפלא זמן הגשמים
סימן נ”ד ,וע”ש היטב מה שנה שואל כמקום שהוא שם, כאן הוא בקיץ ולא בחורף ,ולא כמו בכל העולם
שביארנו בחילוקי דינים בזה. ובברכי יוסף מביא בשם כמה שזמן גשמים בחורף ,ולערך מחודש אלול מתחיל
גדולים ששואל כהעיר שנמצא החורף וראוי לגשמים ,ונהגו כאן לומר ותן טל
במקומות שהגשם שאלה: בה ,רק מסיק מבאר היטב ומטר כמו בכל חו”ל ,שמתחילים טל ומטר ששים
ארכיון 'עוז והדר' בחורף הוא קללה ,אימתי שאולי מיירי הברכ”י והגדולים יום אחרי התקופה בחודש דצמבר ,ואף שזקוקים
להזכיר טל ומטר. הנ”ל באין דעתו לחזור ע”ש כבר לגשמים קודם ,לא נהגו לשנות בזמן אמירת
דמעיר שצריך לעיין בגוף התשובה בדבר שמואל
נחלקו בזה רבני זמנינו ,ושאלה זאת תשובה: ויד אהרן ,אבל לפנינו דעתם מפורש אפילו דעתו
טל ומטר אלא תמיד בחמש או שש דצמבר לפי
התקופה דחמה דוקא וכמ”ש .וזה כמה שנים
נוגע לאוסטרליא ניו זילנד בראזיל וכדומה ,וכפי לחזור שואל כעיר שנמצא בה (בירור הלכה להגר”י
שמקובל אצלינו ,באוסטרליא שאלו בלונדון הגאון שחסר כאן גשמים ולכן היוקר מאמיר והואיל
זילבר שליט”א). ונחוץ מאד גשמים היה ראוי לבקש גם לפני הזמן,
ר”מ אדלר זצ”ל ,והם טענו שמטר אצלם בזמן
ובירור הלכה שם מסיק דכך העיקר להלכה רק מפורש בגמרא בתענית (יד ב) שאנשי נינוה
חורף דארץ ישראל מזיק ,ולכן פסק להם לומר
ששואלים כהעיר שנמצא בה ,ומפורש כן ב”ברכי שצריכים מטר בקיץ צריכים לומר שאלת מטר
ותן ברכה בקיץ ובחורף ,אבל אחר כך נתברר
יוסף” ובפתח הדביר (ח”ב בקו”א) בשם רבינו שמואל בשומע תפלה ,ולפ”ז הוא הדין כאן ביוהנסבורג
שאין זה נכון ,והורו גם באוסטרליא לומר ככל
בן הקדוש רבי חיים ויטל זצ”ל שלעולם שואל צריך להיות דינו כמותם ,וראוי לבקש כאן בשומע
העולם ,וכן הגאון רבי שמואל סלאנט זצ”ל הורה
כעיר שנמצא בה ,וכן פסקו בבית עובד וזכור תפלה מזמן גשמים דהכא והלאה.
שאם הגשמים סימן קללה אצלם לא יבקשו מטר,
רק בהזכרה משיב הרוח דעתו להזכיר שמה ככל לאברהם ,ומפורש כן בשו”ת דבר שמואל ,אבל ומעיקרא אמרתי שגם הש”ץ יגיד ,אבל שוב
ישראל ,וכפי ששמעתי שאלו מארגנטינא לכ”ק לע”ד מאחר שהפר”ח פמ”ג דעתם שאם חוזר ראיתי במ”ב [סי’ קי”ז סק”ט] מהאחרונים שלא
האדמו”ר מסאטמר זצ”ל והורה לומר ככל ישראל, תוך שנה שואל כבני ארץ ישראל ,וכש”כ לדעת לומר בציבור בחזרת הש”ץ ותן טל ומטר אלא
ובקיץ שצריך שמה גשמים יאמרו בשומע תפלה, המהריק”ש וההלק”ט ס’ ע”ב ,שהביאם הבה”ל התפלה המיוחדת לגשמים רק יחיד לעצמו יאמר,
ודלא כהגאון רבי שמואל ווזנר שליט”א שפוסק שאף דאין דעתו לחזור כל שיש לו אשה ובנים ולדעת הרמב”ם בפיהמ”ש כשצריך לגשמים
במקומות שנהפכו הזמנים לגמרי מקיץ לחורף בא”י שואל כא”י וכן דעת הרדב”ז ס’ נ”ח ,וכש”כ חייבין לומר מעיקרא דדינא ,ואם כן ראוי להחמיר
ולהיפך יש לשאול גשם בחורף שלהם אף שבארץ שלדעתם אם עתידין לחזור לעולם שואל כבני א”י ולהתפלל ,וכפי ששמעתי חשש הגר”ח מבריסק
ישראל הוא סימן קללה באותו הזמן. וכמבואר ברדב”ז (עי’ בפר”ח שהביאו) (דיש לו אשה ובנים זצ”ל לעצמו שכאשר היה צריך גשם במדינה
הוא רק ראיה שדעתו לחזור) נמצא שדעת הפר”ח ופמ”ג דקדק מאד לומר ותן טל ומטר בתפלה בלחש שלו
ואני נשאלתי מקייפטון בדרום אפריקא,
היא הדעה האמצעית ומכרעת כאן וראוי לחוש בשומע תפלה שבזה יוצא עכ”פ בדיעבד לכ”ע,
שהגשמים לדברי השואל קללה בחורף דארץ
לשיטתם וכדמשמע במ”ב ,ולכן ראוי להחמיר (והא דבתפילת הש”ץ אין אומרו היינו כיון שעיקר צבור בארץ
ישראל ,אימתי להזכיר טל ומטר ,ולדעתי יאמרו
ולומר בשומע תפלה “ותן טל ומטר” אבל אם ישראל ושם זהו זמן קללה אז) .מיהו כאן שצריכים מאד
גם שמה ותן טל ומטר כמו בארץ ישראל ואין
שכח אינו חוזר. לגשמים ,וחסרונו מביא בעו”ה ליוקר שמאמיר
לחשוש שזהו קללה ,שאומר “ותן טל ומטר
ואם הוא בן ארץ ישראל וכבר אמר בז’ מרחשון והולך ,ודאי טוב הדבר כעת שכמעט שאין גשמים,
לברכה על פני האדמה” ,שמתפלל לגשמים שהם להתפלל עליהם לאבינו שבשמים ,והוא ברחמיו
לברכה דוקא ,והיינו בארץ ישראל וברוב העולם טל ומטר ועכשיו נמצא בחו”ל אינו פוסק ,אלא
ממשיך ואומר ותן טל ומטר ,ואם הוא בן חו”ל יוריד מטר בכל מקום ,וראוי לברר שאם יש מקום
שהם ברכה ולא במקומו ,ומדקדק לומר ושבענו שזקוקים עכשיו לגשמים ולא הגיעו יתפלל על כך
מטובה והיינו בארץ ישראל וכשצריכים גשם והיה שם בז’ במרחשון ,נקבע דינו כבן חו”ל,
היחיד בשומע תפלה כמבואר בפוסקים סי’ קי”ז,
בקיץ יאמרו בשומע תפלה וזהו עיקר לע”ד שאין ואפילו יבוא לארץ ישראל לא ישתנה דינו ויאמר
ובזה יוצא עכ”פ בדיעבד תפלתו לכ”ע.
לשנות המטבע שטבעו חז”ל ,שהם קבעו כפי רק בשומע תפלה ואם שכח אינו חוזר.
ושפיר העלינו שאם במקום שנמצא צריך
הנצרך בא”י ולרוב העולם ,ולא הלכו בזה אחר וכ”ז בבן ארץ ישראל בחו”ל ,אבל בן חו”ל שבא
עכשיו גשמים ראוי לכל אחד לבקש טל ומטר
היחידים ,וסמכו ע”ז שמבקש רק על גשמי ברכה לארץ ישראל ושוהה בארץ וצריך שמה למטר
בשומע תפלה דוקא ,וכן שמעתי שבארגנטינה
וכנ”ל. ויישאר שם עד פסח ,נוטה יותר שישאל כבני ארץ
ובאוסטרליה כשצריכים גשמים אחרי פסח נהגו
ומעתה בקייפטון נראה עיקר יותר שהמציאות ישראל מיד בז’ מרחשון ,וכש”כ לדעת הברכ”י
לומר כל אחד בשומע תפלה לצאת חובתו לכ”ע.
היא שאין הגשמים סימן קללה בחורף שבעולם, בשם הגדולים הנ”ל ,וכמפורש כן בברכ”י שם וזהו חיובא מעיקר הדין ,וכן בכל מקום בחו”ל
אבל אף אי הם סימן קללה דעתי כמ”ש לא לשנות אות ה’ וכדאי להחמיר לומר רק בשומע תפלה, בזמן גשמים וחסר גשמים בקיץ שמה ,ידקדקו
מהעולם ,ואין לחשוש שהלוא מפרש ותן טל ומטר כיון שבפמ”ג פוסק שאינו שואל גם בבן חו”ל לומר בשומע תפלה טל ומטר ,וזהו חיובא מעיקר
לברכה דוקא לאפוקי מקומו ,וקאי בעיקר לארץ ונמצא בארץ ישראל ,אבל בזה אם שכח בשומע הדין.
ישראל ואין לשנות בשום אופן בברכת השנים תפלה חייב לחזור ויעשה תנאי שאם אינו חייב
וכמש”נ. תהא זו תפילת נדבה ,ששמעתי שיש בזה חילוקי בן ארץ ישראל שבא לחו”ל ששואלין שאלה:
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ט מחוברים
מזהב ומפז ממשנתו של כ“ק מרן אדמו“ר
רבי דוד חי אביחצירא שליט“א
פנינים מלוקטים מספרי
אדמו"רי שושילתא קדישא
וַ ּיוֹ ֶלד נ ַֹח ׁ ְש ׁל ָֹשה ָבנִ ים ֶאת ׁ ֵשם
פרשת נח תשפ"ז | גיליון ב'
ֶאת ָחם וְ ֶאת יָ ֶפת )ו ,י(
הנה בני דורו של נח עברו על
עבודה זרה וגילוי עריות ,ולא
נחתם גזר דינם אלא על הגזל כפי
שנתבאר ברש"י הקדוש בפרשתנו
הכתב והמכתב
)ו ,יא( .ונח טרח כל ימיו להוכיחם
ולהשיבם למוטב ולא עלתה בידו.
ויש לרמוז שקרא את שמות בניו
על שם עבודתו שיגע כל ימיו ֵ"חן וְ ָכבוֹ ד יִ ֵּתן ה' ל ֹא יִ ְמנַ ע דברי מוסר ויראה מכתי“ק
להוכיחם ,וזהו 'שם' הרומז לשם טוֹ ב ַלה ְֹל ִכים ְ ּב ָת ִמים"
כ“ק מרן אדמו“ר שליט“א
ה' יתעלה אלוקי אמת ,ולא לעבוד )תהילים פד ,יב(
חלילה לאלהים אחרים אלהי נכר.
'חם' הרומז לחימום יצר הרע לגילוי דוד המלך ע"ה אומר )תהילים פד יב( ֵ"חן וְ ָכבוֹ ד יִ ֵּתן ה' ל ֹא יִ ְמנַ ע טוֹ ב ַלה ְֹל ִכים ְ ּב ָת ִמים".
עריות' ,ויפת' ,רמז לחמדת חפצי שלמה המלך ע"ה אומר )משלי ג לד( "וְ ַל ֲענָ וִ ים יִ ֶּתן ֵחן" .ועוד אומר )משלי ה יט( ַ"א ֶ ּי ֶלת
הזולת שיפים בעיניו ,ומתוך שעובר ֲא ָה ִבים וְ יַ ֲע ַלת ֵחן ַּד ֶּד ָיה יְ ַר ֻ ּו ָך ְב ָכל ֵעת" ,ואמרו חז"ל )עירובין נד (:שהתורה מעלת חן על
על לא תחמוד בא לידי גזל. לומדיה .מאלו הפסוקים למדנו שזוכים לחן בזכות תמימות ,וענוה ,ותורה.
)פתח האוהל( נח מצא חן שנאמר )בראשית ו ח( "וְ נ ַֹח ָמ ָצא ֵחן ְ ּב ֵעינֵ י ה'" ,שמר עיניו
-על כן זכה לחן .בזכות מצא חן בעיני ה' ניצול הוא ומשפחתו ממי
בזכות מצא
צ ַֹהר ַּת ֲע ֶׂשה ַל ֵּת ָבה )ו ,טז( המבול ,וכל קיום העולם בזכותו ,כיון שהיה נח לשמים ונח לבריות
זכה למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.
חן בעיני ה'
הנה רש"י פירש לפי אחד ניצול הוא
מפירושיו שהכוונה לחלון שהיה נח זכה לתורה ,כמו שפירש רש"י על הפסוק )בראשית ז ב( ִ"מכּ ֹל
ַה ְ ּב ֵה ָמה ַה ְּטהוֹ ָרה" העתידה להיות טהורה לישראל .גם לתמימות
ומשפחתו
מאיר להם .ומה שאמר בלשון ממי המבול,
'צהר' ולא חלון יש לפרש שבא כפי שנאמר בפסוק )בראשית ו ח( ִ"א ׁיש ַצ ִּדיק ָּת ִמים ָהיָ ה ְ ּבדֹר ָֹתיו".
לרמז לו שבעוד שבני דורו וכל קיום וגם זכה במידת הענווה ,כמו שאמרו בגמ' במסכת ע"ז )ו" (.נח איש
הרשעים הפכו את מידת הרחמים העולם צדיק תמים – בדרכיו" ופירש רש"י ע"ה עניו ושפל רוח.
את ֵחן גם משה רבנו מצא חן בעיני ה' ,שנאמר )שמות לג יז( ִּ"כי ָמ ָצ ָ
בזכותו ,כיון
למידת הדין ,הרי שנח הצדיק הפך
אתי ֵחן ְ ּב ֵעינַ י" .משה רבינו ביקש מהקב"ה )שם יג( "וְ ַע ָּתה ִאם נָ א ָמ ָצ ִ שהיה נח
את מידת הדין עצמה לרחמים
)וכדברי רש"י להלן ח ,א( .ועל כן ציווה ְ ּב ֵעינֶ ָיך הוֹ ִד ֵענִ י נָ א ֶאת ְּד ָר ֶכ ָך וְ ֵא ָד ֲע ָך ְל ַמ ַען ֶא ְמ ָצא ֵחן ְ ּב ֵעינֶ ָיך" ,פירש לשמים ונח
עליו לעשות חלון במילים 'צהר' לבריות רש"י מה היא מציאת חן שמצאתי בעיניך ופתרון למען אמצא חן,
שמתהפך לאותיות 'צרה' ו'רצה', למען אכיר כמה שכר מציאת החן .ענה לו הקב"ה " ַ ּגם ֶאת ַה ָּד ָבר
היינו שבניגוד לבני דורו שהפכו את ֵחן ְ ּב ֵעינַ י וָ ֵא ָד ֲע ָך ְ ּ ׁב ֵשם". ַה ֶ ּזה ֲ ׁ
א ֶשר ִּד ַ ּב ְר ָּת ֶא ֱע ֶׂשה ִּכי ָמ ָצ ָ
את מידת הרחמים לדין וצרה ,הרי מ ֶֹשה ַע ְב ִּדי" )מלאכי ג כב( .משה קיבל ומשה רבינו ע"ה זכה לתורה "זִ ְכר ּו ּתוֹ ַרת ׁ
שלגביו היא נהפכת ל'רצה' ,שהוא משה ָענָ ו ְמאֹד" תורה מסיני )אבות א א( .זכה לענווה כמו שמעיד עליו הקב"ה "וְ ָה ִא ׁיש ׁ ֶ
רצון ורחמים. )במדבר יב ג( .ומי שיש בו מידת הענוה יש בו תמימות כמו שפירש רש"י ע"ה.
)גנזי המלך(
ידה לַ ֶ ּד ֶר ְך
ֵצ ָ
וְ ל ֹא א ִֹסף עוֹ ד ְל ַהכּ וֹ ת ֶאת ָּכל ַחי
יתי )ח ,כא(א ֶשר ָע ִׂש ִ
ַּכ ֲ ׁ אור ַה ְ ּ ׁנ ָש ָמה
ֵחן ֲא ִמ ִּתי הוּא ֹ
הנה ידוע שלא לתוהו ברא ַה ְּמ ִא ָירה ִמ ַ ּבחוּץ
הקב"ה את עולמו כי אם לשבת
המשך בעמ' ג'
�
חותמו אמת
מתוך שיעורים בספר הקדוש
’פיתוחי חותם‘
רוח המקום נוחה
אם רצית לעמוד על טיבו של אדם כדי שתדע אם רוח המקום נוחה
הימנו ,אלה תולדות מעשיו הטובים ,אם "נח וצדיק ותמים בדורותיו",
דהיינו שרוח הבריות נוחה הימנו ,דע שגם "את האלקים התהלך נח"
שדברי רבינו רומזים גם על נח עצמו )ולא רק על הצדיקים בכללותם(, זקיני הקדוש בעל אביר יעקב זצוק"ל ,מלמדנו בספרו הקדוש
לא נותר לנו אלא להיזכר בדבריו של רש"י הקדוש בפרשת פיתוחי חותם )פרשת נח( אודות מעלת הצדיקים וחינם הנטוי על
האזינו )פרק לב(" :לפי שהיו בני דורו אומרים בכך וכך אם אנו עין רואיהם ,ונקרא תחילה את הדברים כצורתם בלשונו הזהב:
מרגישין בו אין אנו מניחין אותו ליכנס בתיבה ,ולא עוד אלא אנו "אלה תולדות נח ,נח איש צדיק וגו' את האלקים התהלך
נוטלין כשילין וקרדומות ומבקעין את התיבה" .הרי להדיא שנח נח )בראשית ו ,ט( .יש לדקדק למה כתב תלתא נח בהאי קרא?
ותיבתו לא היו רצויים בעיני הרשעים שבאותו דור. ואפשר לפרש בדרך רמז ,על מה שאמר התנא )אבות ג ,יג( :כל
ברם כשנעמיק בדברי התנא במסכת אבות ,תתיישב שאלתנו שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו ,וכל שאין
כמין חומר ,שכן מצינו שני דרכים בהבנת הדברים .האחת היא רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו .בזה יתפרש
דרכו של רבינו יונה ,שהתנא דורש מהצדיק להתנהג בנחת עם הכתוב "אלה תולדות נח" ,כלומר ,אם רצית לעמוד על טיבו
הבריות ,והנהגה זו גופא היא שרוח המקום נוחה הימנה ,שכן של אדם כדי שתדע אם רוח המקום נוחה הימנו ,אלה תולדות
כבוד התורה הוא שעוסקיה מתנהגים כיאות עם הבריות ,ועל מעשיו הטובים ,אם "נח וצדיק ותמים בדורותיו" ,דהיינו שרוח
ידי כך מתקדש שמו יתברך. הבריות נוחה הימנו ,דע שגם "את האלקים התהלך נח" ,דהיינו
לפי הבנה זו ,באמת יש יוצא מן הכלל להנהגה זו ,והוא במקום רוח המקום נוחה הימנו".
שקיימת חובה להילחם עם הרשעים ולהוכיחם .במקרה כזה הרעיון בבסיסו מופיע גם בספרים נוספים )כדוגמת 'חתם סופר' על
אין לו לאדם לחוש ל'חילול השם' ,אלא אדרבה מלחמתו התורה( ,ברם אנו נתעמק בלשונו של רבינו ,ונדלה ממנה פנינים
למען כבוד שמים היא גופא קידוש השם האמיתי ,ואין לו לחוד שהסתיר בתוך לשונו .ובריש דברינו נביא מאמר שנראה כחולק
ללעז הבריות .ואכן כזאת וכזאת עשה נח ,שהיה מתרה בבריות על הדברים ,מפי כתבו של הרב הקדוש בעל הפלא יועץ זי"ע,
'עתיד הקב"ה להביא מבול על העולם' )כמבואר ברש"י על פרשתנו(, בספרו 'אלף המגן' ,ואלו דבריו:
עד שחרה אפם בו ,ורצו לשבר את תיבתו בכשילין וקרדומות. "אי נמי על פי מאמר רז"ל )כתובות דף קה (:האי צורבא מרבנן
דסנו ליה בני מתיה משום דמוכח להו במילי דשמיא .ואמרו
חוט של חסד במקום שאין אנשים השתדל להיות איש… וזה אומרו "אלה
ואולם ,קיימת גם הבנה נוספת ,והיא דרכו של הרשב"ם תולדות נח" ,להיות עם התולדות נח ,שיהא רוחם נוחה הימנו,
בפירוש אותה משנתה ,ולפיה המשנה אינה עוסקת כלל בחן הוא נח ,שגם רוח המקום נוחה הימנו".
ואהבה שנגרם כתוצאה מהשתדלותו של הצדיק ,אלא חוק חקק כלומר ,לדברי בעל ה'פלא יועץ' הכפילות "אלה תולדות נח-
הקב"ה ,שכל מי שיש בו יראת שמים ,חוט של חסד משוך עליו נח" אכן מתבארת על פי דברי רז"ל שאם הוא נח בעיני הבריות,
וחינו נטוי על הבריות. גם רוח המקום נוחה הימנו ,וכעין דברי רבינו בעל אביר יעקב
לפי הבנה זו ,גם הצדיק שמוכיח את בני עירו מקיים בהידור המצוטטים לעיל .אבל בנוגע לסיום הפסוק רוח אחרת עמו
את מאמר התנא אודות 'רוח הבריות נוחה הימנו' ,שהרי מכיוון ועם קולמוסו ,ולדבריו ,אם מדובר בצדיק שאין כמותו ,הרי
שעשה כתורה וכמצווה חוט של חסד משוך עליו ,ואין ספק שאין עליו לחוש לרוח הבריות .ובלשונו" :אבל אם הוא 'איש
שרוח הבריות נוחה הימנו .וכי תאמר בלבבך הן אותם רשעים צדיק תמים היה בדורותיו' ,יחיד בדורו דלית דכוותיה ומוכרח
שהוא מוכיחם שונאים אותו לבלי ספק? הרי תשובתך בצידה, להקפיד ,אז לא יקפיד אי סנו ליה ואין רוחם נוחה הימנו ,רק 'את
כי אותם רשעים אוהבים רק רשעים כדוגמתם ,ומואסים ביראי האלקים התהלך נח' ,יותר טוב שיהא רוח המקום נוחה הימנו".
ה' ,ואילו אנו עוסקים בבריות אשר אוהבים את יראי ה' ,כלשונו
של רבינו "אם נח וצדיק ותמים בדורותיו -דהיינו שרוח הבריות למען כבוד שמים
נוחה הימנו" ,כלומר ,שכל דורותיו מחזיקים אותו לצדיק ובכך ולכאורה דרכו של רבינו אכן זוקקת ביאור ,שהרי מפורש
תלויה אהבתם ,ולא דיבר רבינו על אהבתם של בני בליעל הוא בגמרא שדרכו של תלמיד חכם להיות שנאוי על הבריות,
השמחים בתהפוכות רע. מחמת המוסר שמשמיע לרשעים .ואם נצא מנקודת הנחה
�
מזהב ומפז
פנינים מלוקטים מספרי
אדמו"רי שושילתא קדישא
המשך מעמ' א' הצדיק בעל תולדות יעקב יוסף ,מגדולי תלמידי הבעל שם טוב זי"ע ,בספרו
כתונת פסים )פרשת צו( ,צועד אף הוא בדרכו של רבינו ,וקובע שהתנא מדבר
יצרה ,ומציאות העולם היא הדר כבוד
רק על אנשי מעלה ,שזכו בחינת 'רוח' ,הגבוהה כידוע מבחינת נפש ,ונצטט את
מלכותו ,שהרי אין מלך בלא עם .ונמצא
לשונו" :שאל השואל ,על איש אחד שהיה מוחזק לתלמיד חכם וישר ,והיה שנוא
שבעת המבול נחסר כביכול כבודו
לבני עירו ,וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו?
מלכותו יתברך .שישב לבדו בלא עם.
ועל כן נשבע הקב"ה שלא יביא מבול "ובאמת אין זו שאלה ,דכתיב בעץ חיים )שער ו( מי שיש לו רק נפש הוא חוטא,
שנאמר )ויקרא ד ,ב( 'ונפש כי תחטא' .ומי שיש לו רוח רחוק מחטא ,שנאמר )תהלים
שוב .וזו כוונת הפסוק בתהלים )כט ,י( "ה'
למבול ישב -וישב ה' מלך לעולם" ,היינו נא ,יב( לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי וכו' .ואם כן דקדק ואמר:
שרק בעת המבול ישב הקב"ה לבדו, כל שרוח הבריות נוחה וכו' ,כי אלו הבריות שיש להם רוח ,נוחין הימנו מוטב.
ומכאן ואילך נשבע שיהיה מלך לעולם, אבל המוני עם אפילו בעלי נפש ,אדרבה מזה שאין נוחין הימנו
היינו שמלכותו תתקיים בשלמות -ואין מזה מוכח שהוא צדיק היפך מדרגתם".
מלך בלא עם. הצדיק
)שערי ארוכה( שמוכיח רוח פרטי הבריות
את בני הצדיק רבי וולף מז'יטומיר )מתלמידי המגיד ממעזריטש( בספרו 'אור
המאיר' )פרשת קרח( מבאר אף הוא ,שאין הכוונה לאהבת הבריות
וְ יָ ְק ָטן יָ ַלד ֶאת ַא ְלמוֹ ָדד וְ ֶאת ׁ ָש ֶלף וְ ֶאת
ֲח ַצ ְר ָמוֶ ת וְ ֶאת יָ ַרח )י ,כו(
עירו מקיים כפשוטה ,ונביא את דבריו הנפלאים" :ובארתי מה דאיתא במשנה
כשהאדם זוכה ומשפיל עצמו כאילו בהידור )אבות פ"ג מי"ג( כל שרוח הבריות נוחה הימנו ,רוח המקום נוחה הימנו,
מת ועבר ובטל מן העולם ,עולה עבודתו את מאמר ולכאורה יש לתמוה ,וכי זה היא כלל השוה בכל אדם ,יש לך
אדם שרוח הבריות נוחה הימנו ,ועם כל זה אין לו אפילו מדה
לריח ניחוח לפני ה' כעולה וכקרבן ,ולזה
רמז הכתוב באומרו "ויקטן ילד את
התנא אחת טובה ,שיגרום נחת רוח למקום ברוך הוא ,וגדולה מזה מצינו
חצר-מות" ,היינו ששוכן במחשבתו עם אודות 'רוח לרז"ל ,שאמרו האי צורבא מדרבנן דמרחמין ליה בני מתא ,לאו
דרי עפר מרוב ענוותנותו ,ועל ידי כך הבריות משום דמעלי טפי ,כי אם דלא מוכיח להו במילי דשמיא".
זוכה "ואת ירח" ,מלשון "וירח ה' את ריח נוחה הימנו', ומיישב בעל ה'אור המאיר' ,שנחת רוח הבריות האמורה כאן
הניחוח". היא תיקון שורשם וחיבורם לקדושה ,ובלשונו" :אמנם הכוונה
)מחשוף הלבן(
שהרי מכיוון בזה ,רוח הבריות מוסב על כל פרטי הבריות ,מדוממים וצומחים
שעשה ועופות וחיות ,וכל הבא לכלל בריאה ,בכולם כוחו יפה להכניס
וְ ֵא ֶּלה ּתוֹ ְלדֹת ֶּת ַרח ֶּת ַרח הוֹ ִליד ֶאת כתורה בהם הארה ,שאין להם מגרמם כלום ,כי אם מה שהצדיקים
באמצעות כשרון פעולתם ,ממשיכין להם חיות ,מאותיות התורה
ַא ְב ָרם )יא ,כז(
וכמצווה והתפלה ,כמבואר לנו פירוש הפסוק )נחמיה ט ,ו( ואתה מחיה את
הנה ישנם אנשים שמייאשים את
עצמם מעבודת ה' ,בחושבם שהם חוט של כולם".
בנים להורים פשוטים ,ואינם יכולים חסד משוך ולדבריו ,מדרגה זו הייתה מדרגתו של נח ,שתיקן את כל
להגיע למעלת היחסנים שביאתם עליו ,ואין הבריאה ,וכהמשך לשונו שם" :וגם עיין בפרשת נח ,ביאור הכתוב
לעולם בקדושה ונולדו לאבות גדולים. שאמר הקדוש ברוך הוא לנח )בראשית ו ,כא( 'ואת"ה קח לך מכל
אך לא מחכמה שאלו על כך ,שהרי
ספק שרוח מאכל אשר יאכל ,ואספת אליך ,והיה לך ולהם לאכלה' ,ותוכן
אברהם אבינו שאין קדושה כקדושתו, הבריות הדברים ,לימד לו דרכי העבודה ,קח לך בחינת מכל מאכל אשר
בא מתרח אבי אבות הטומאה ,הרי נוחה הימנו יאכל… מכללות המדריגות תקח לך ,בחינת רמיזא דחכמתא,
שאין הדבר תלוי אלא באדם עצמו, להעלות משם אותיות התורה לשורשם ,וזה תכלית בחינת
שאם יאזור כגבר חלציו יוכל לבוא לכל היחוד ,והפעולה 'והיה לך ולהם לאכלה' ,כלומר על ידי זה תגרום
המעלות העליונות. לך השפעה ,וגם להנבראים תגיע משפע ברכה עליונה ,וזה נקרא משאו ומתנו
ולזה רומז הכתוב בישעיהו )פרק נא( יפה עם הבריות ,כלומר עם כל הברואים נושא ונתן בהם ,נושא מהם בחינת
"ש ְמע ּו ֵא ַלי ר ְֹד ֵפי ֶצ ֶדק ְמ ַב ְ ׁק ֵשי ה'ַ ,ה ִ ּביט ּו
ִׁ רמיזא דחכמתא ,לעבודת בוראו ,ואחר כך נותן בהם חיות והארה ,על ידי מה
ֶאל צוּר ֻחצַּ ְב ֶּתם וְ ֶאל ַמ ֶ ּק ֶבת ּבוֹ ר נֻ ַ ּק ְר ֶּתם. שמעורר לבו בקרבו מחמתם".
ַה ִ ּביט ּו ֶאל ַא ְב ָר ָהם ֲא ִב ֶיכם" ,היינו שכל תקצר היריעה מלבאר את עומק דקדוק דבריו הקדושים ,אך קוטב דבריו
הרודפים אחר מעלות הצדקות ,עליהם ברור ,שהצדיק משתמש בכל פרטי העולם לעבודת ה' ,ועל ידי כך מתקן את
לחזק את ליבם בהביט אל אברהם אבינו כל פרטי הבריאה וממשיך בה קדושה ,ועל כן רוח הבריות נוחה הימנו .ונמצא,
שמוצאו מן הצור -סלע יבש ,היינו תרח שלא זו בלבד שדברי המשנה מתאימים גם על נח ,אלא שכל עיקרה של בחינת
שהיה כולו טמא מבלי לחלוחית קדושה, עבודה עילאה זו מקורה בנח הצדיק ,שנצטווה עליה מאת הקב"ה להדיא.
ועם כל זה הגיע למדרגתו העליונה ,והוא
)אלף בינה(
הדין לכל תולדותיו כיוצא בו.
�
משולחן גבוה בינו שנות
תשובות דא“ח שהשיב כ“ק מעשי רב מתוקף פעולת
מרן אדמו“ר שליט“א לשואלים קדושים רבוה“ק זי“ע
לשוב לתורה פרק ב'
מתפללים בשמונה עשרה "השיבינו אבינו לתורתך" מה הכוונה "כפי ברבריאה"
בזה?
בגליון הקודם סקרנו את מיקומה המיוחד של ארץ מרוקו ,ורמז
הגמרא )נדה ל ,ב( מספרת שכאשר העובר שרוי במעי אמו ,נר דלוק
ליישובה של הארץ על ידי יהודים כבר בזמן בית המקדש .במאמרים
לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו ומלמדין אותו כל
הבאים ,נתור אחר איזכוריה של ארץ מרוקו בדברי חז"ל השונים -
התורה כולה .וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסוטרו על פיו
בהלכה ובאגדה .ונפתח באיזכור מעניין ,הקשור גם לפרשת השבוע -
ומשכחו כל התורה כולה.
פרשת נח.
והקשה על כך הרב הקדוש הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זיע"א
במדרש רבה )בראשית פרשה כג( דורשים חז"ל את הפסוק המוזכר
)מובא בליקוטי שושנה שבסוף נועם אלימלך( שאם משכחים אותו כל התורה
פעמיים בנביא עמוס )פרק ה ופרק ט( ַ"ה ּקוֹ ֵרא ְל ֵמי ַה ָ ּים וַ ִ ּ ׁי ְש ּ ְפ ֵכם ַעל ּ ְפנֵ י
כולה ,אם כן מה טעם ללמד אותו מלכתחילה .מה התועלת בזה?
ָה ָא ֶרץ ה' ׁ ְשמוֹ " ,ואלו דבריהם:
והסביר הרבי ר' אלימלך זיע"א שכדי שיהיה האדם יכול ללמוד
"שני פעמים כתיב 'הקורא למי הים' ,כנגד שני פעמים שעלה הים
את כל התורה כולה לאורך שנות חייו ,חייב שילמד אותה לפני שבא
והציף את העולם ,ועד היכן עלה בראשונה ,ועד היכן עלה בשנייה?
לעולם כדי שיהיה לו את התשוקה ואת היכולת לקנות את הדברים.
רבי יודן ורבי אבהו ורבי אחא בשם רבי חנינא ,בראשונה עלה עד עכו
שאם לא כן – לא יוכל לקנות זאת .ורק לאחר שכבר מלמדים אותו
ועד יפו ,ובשנייה עלה עד כיפי ברבריאה .רבי חנניא ורבי אחא בשם
פעם אחת כל התורה כולה ונוצר לו שייכות איתה ,אז יכול ללמוד
רבי חנינא ,בראשונה עד כפי ברבריאה ,ובשנייה עד עכו ועד יפו… רבי
ולקנות אותה מעצמו.
אליעזר בשם רבי חנינא אמר בראשונה עלה עד קלבריאה ובשנייה עד
ונזכיר כאן סיפור נורא שהיה אצל הרבי הקדוש רבי אהרן כפי ברבריאה".
מבעלזא זיע"א שבהיותו בעיר הקודש ירושלים הביאו פעם לפניו
דברי המדרש מתייחסים למיקומו המיוחד של הים התיכון ,כלשון ים
ילד קטן רך בשנים שהיה נראה שיודע כל התורה כולה .היו שואלים
שפולשת מהאוקיינוס האטלנטי אל תוך היבשה ,ומחלקת את העולם
אותו והיה עונה דברי תורה בעל פה ,גמרא ותוספות ,נגלה ונסתר
הישן )שהם שלושת היבשות אסיה אפריקה ואירופה( לשלושה יבשות .אילולי אותו
בצורה מבהילה ממש שלא שייכת לפי ערכו של ילד קטן ורך
ים ,היו כל היבשות מחוברות להם יחדיו ,כפי שיוכל להיווכח כל מעיין
בשנים .ודיברו שהמלאך "שכח" לסוטרו על פיו .וכבואו לפני הרבי
במפת העולם על נקלה.
מבעלזא וראה שאכן כנים הדברים נסגר איתו בחדר ולאחר מכן
יצא הילד ושוב לא ידע דבר מכל מה שידע קודם .וזאת לפי שאין על פי קבלת חז"ל )ולהאא"ה ,גם על פי מחקרי הגיאולוגיה( ,ים זה אינו קיים
עניין בתורה שאין בה עמל ויגיעה ועל כן היה צריך לשכוח שיוכל מבריאת העולם ,אלא נוצר באירוע מאוחר ,כעונש על חטאי הדורות
לקנות בכוחות עצמו. הקדומים .והמדרש מבאר כמה שיטות בשלבי היווצרות אותו ים:
לדעת רבי יודן ,בתחילה חדר הים כלשון צרה מהאוקיינוס האטלנטי
וזה גם הביאור בברכת השיבנו אבינו לתורתך שנראה לתמוה
המערבי ועד ארץ ישראל השוכנת בקצהו המזרחי של הים ,ורק לאחר
להיכן נשוב? ומה נאמר על מי שמימיו לא התקרב לתורה ל"ע,
מכן התרחב דרומה ,עד לחופיה הצפוניים של אפריקה ,המכונים 'כיפי
או להיפך על מי שמימיו לא התרחק ממנה שהרי הברכה נשמעת
ברבריא' )העמים הקדומים ששכנו באיזור מרוקו מכונים 'ברברים' ,ואי"ה נרחיב בזה בגליונות
עוסקת במי שהיה בתורה והתרחק ומבקש לשוב אליה.
הבאים(.
אך זה העניין שאנו מבקשים לשוב ולזכות לאותה תורה שקנינו מפי
לעומת זאת רבי חנניא מבאר את תהליך ההצפה כמדורג ,בתחילה
המלאך ,אותה תורה שכבר נחרטה ונחקקה בנשמתנו ,אך שנשכחה
נכנס הים רק עד ברבריא המצויה במערב ,והארצות המצויים מזרחית
מדעתנו ומוחנו כדי שנוכל לקנות אותה בעמל ויגיעה שכוחם גדול
להם נותרו כארצות יבשתיות ,ורק לאחר מכן העמיק הים לחדור
להכניע את יצר הרע ולשעבד את כוחות הנפש לעבודת ה'.
מזרחה ,עד שהגיע לארץ ישראל ,גבולו המזרחי של הים התיכון .ואילו
השיבנו אבינו לתורתך ,החזירנו לאותה תורה שכבר קנינו ולמדנו. רבי אליעזר )השיטה השלישית( מבדיל בין חלקיו הדרומיים והצפוניים של
לרגעים שעליהם אומרת הגמרא במסכת נדה )שם( ואין לך ימים אותו ים .בתחילה הוצף החלק הצפוני ,בו מצוי בין השאר חופי 'קלבריא'
שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים שנאמר )איוב כט ,ב( מי יתנני )מחוז באיטליה( ,ואילו בהמשך הוצפו גם החלקים הדרומיים ,עד חופיה של
כירחי קדם כימי א-לוה ישמרני .ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין צפון אפריקה ' -ברבריא'.
בהם שנים? הוי אומר אלו ירחי לידה.
�
ספרי 'מילתא חדתא' מתורת כ"ק מרן אדמו"ר רבי דוד חי אביחצירא שליט"א
יראת שמים אמונה ובטחון חלק ב' אמונה ובטחון חלק א אהבת התורה מילתא חדתא — על מסכת אבות מילתא חדתא — על התורה
מאמרי התעוררות לקנין יראת שמים, מאמרים להעמקת האמונה מאמרים להעמקת האמונה פרקי חיזוק באהבת התורה ,ביגיעתה מאמרים על סדר מסכת אבות בעניני שיחות ודברי חיזוק על סדר פרשיות
יראת הרוממות ודבקות בה׳ ,המשלבים והבטחון בהשי״ת ,המעניקים חיזוק והבטחון בהשי״ת ,המעניקים חיזוק ובעסק לימודה ,המעוררים את הלב עבודת ה׳ והליכות חיים ,המשלבים התורה ,המאירים את עבודת ה׳ ואת
את דרכי הפשט והדרש עם פנימיות בהתמודדויות ובנסיונות החיים ,ובפרט בהתמודדויות ובנסיונות החיים ,ובפרט להתמסרות לתורה ולהתחזקות דברי התעוררות לעבודת ה' בדרך ההתמודדות עם אתגרי הדור ,ערוכים
התורה. באתגרי דורנו .חלק א. באתגרי דורנו .חלק א. בעבודת ה׳. המוסר והחסידות. בלשון בהירה ונגישה.
לשה״ק לשה״ק לשה״ק /אידיש לשה״ק לשה״ק /אנגלית לשה״ק /אנגלית
הגדה של פסח — מילתא חדתא פורים חנוכה וט״ו בשבט ירח האיתנים שבת קודש שערי תפילה
ביאורים על סדר ההגדה חג הפסח מאמרים על עניני הפורים שיחות ומאמרי חיזוק בעניני מאמרי התעוררות לעבודת ימי אלול מאמרים על קדושת השבת ועל סדר שיחות ודברי התעוררות בעניני תפילה,
ושיה“ש ,המעמיקים בעניני יציאת ופנימיות החג ,ובהם דברי חנוכה וט״ו בשבט ,המאירים את ותשרי :ראש השנה ,עשרת ימי תשובה, יומה ,המאירים את עבודת השבת. לחיזוק הלב בעבודת ה׳ ובהתמודדות
מצרים ובעבודת ליל הסדר לאור חיזוק והתעוררות לעבודת ה׳ עבודת הימים ומעוררים להתחזקות יום הכיפורים וחג הסוכות ,לאור בצירוף פיוטי קודש מאת כ“ק אדמו״ר עם אתגרי החיים ,ערוכים בלשון בהירה
פנימיות התורה. ולהליכות החיים. בתורה ואמונה. פנימיות התורה. שליט״א. הקרובה לכל נפש.
לשה״ק )ספרד /ע“מ( /אנגלית לשה״ק לשה״ק לשה״ק לשה״ק /אנגלית. לשה״ק /אידיש
חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י „ˆ‰י˜ים
ופעול˙ם ‰ליכו˙י‰ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל
מרנן ˙למי„י ‰בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם
‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ ‰מסו„ר וערוך מ˙וך
˘יחו˙ ‡‚‰ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ˘ ıליט"‡
‰ר ˜"‰רבי י˘ר‡ל
מרוז'ין זי"ע
יומ‡ „‰ילול‡:
‚' ח˘וון ˙רי"‡
”שנה הבאה אתה גם רוצה ליסוע ליריד“ שואל אותו
הרופא” ,בוודאי“ ,עונה זונדל” .ובעוד שנתיים אתה גם הרה“ק רבי ישראל מרוז‘ין זי“ע נולד בג‘ בתשרי תקנ“ז בעיירה פראהביטש שבאוקראינה לאביו רבי
רוצה ליסוע? אם אתה לא מעוניין שזה יהיה המסע האחרון שלום שכנא מפראהביטש ונכדו של רבי אברהם המלאך בנו של המגיד ממזריטש .ולאמו הרבנית חוה בת מלכה
שלך ליריד ,ואף המסע האחרון בחייך ,מומלץ שתוותר בתו של רבי מנחם נחום הרבי הקדוש מצ‘רנוביל בעל ה“מאור עיניים“.
שנה אחת על המסע ליריד .גופך החלש לא ישרוד מסע הרבי היה ידוע באהבתו לכל יהודי בכל מקום שהוא .ואף התבטא” :העולם חושב שאהבת ישראל היא טפיחה
ארוך שכזה“ ,הזהיר הרופא. על כתפו של השני ,אולם אהבת ישראל אמיתית הינה לחוש בצער וכאב של יהודי הנמצא בסוף העולם!“
עיניו של זונדל חשכו ,בשכלו הבין את דברי הרופא, הנהגתו של הרבי הייתה יחודית .הוא נודע באורח-חייו המפואר והמלכותי ,הנהגה שכונתה בפי חסידיו
אולם הוא חש במיצר ,ממה יתפרנס בכל השנה כולה. ’מלכות‘דיגע חסידות‘ .הנהגה זו הדגישה את מעלת ישראל וקדושתם גם בעומק הגלות ,שהרי בני ישראל בני
ביריד תלויה פרנסתו בכל השנה .ופתאום ...מדוע אני מלכים הם ונשמתם היא למעלה מהמלאכים ולהם ראויה המלכות.
דואג? אמר לעצמו ,הרי יש לי שותף ,יעקב חברי הנאמן בסוף ימיו העתיק הרבי את מגוריו לעיירה סדיגורה בה נפטר בשנת תרי“א ג‘ בחשוון ובעפרה נטמן .השאיר
ייסע לבדו וירכוש גם עבורי סחורה. אחריו את בניו ממשיכי דרכו רבי שלום יוסף מסדיגורה ,רבי אברהם יעקב מסדיגורה ,רבי דב בער פרידמן
יעקב הינו אכן שותף נאמן .כאשר שמע יעקב על מלאובה ,רבי מנחם נחום משטפנשט ,רבי דוד משה מצ‘ורטקוב ,ורבי מרדכי שרגא-פייבוש מהוסיאטין.
מצבו של זונדל שותפו הסכים בשמחה ליטול את כספו
של זונדל ולנסוע במקומו אל היריד ולרכוש עבורו סחורה והכבוד שסביבו ,הוא לא נהנה מהם בכהוא זה ,וכפי ’הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלהי אבותיכם
לכל השנה .הפקיד זונדל בידו צרור גדול של כסף מאה שהעיד על עצמו הרבי ,כרבי יהודה הנשיא בשעתו” :לא שלחני אליכם ,ואמרו לי מה שמו ,מה אמר אליהם .ויאמר
אלף זהובים ורשימת קניות .נפרד זונדל מיעקב שותפו נהניתי מהעולם הזה אפילו באצבע קטנה“ .יומא דהילולא אלקים אל משה אהיה אשר אהיה‘) .שמות ג יג(
הודה לו וברך אותו בכל הברכות ובברכת הדרך .ובדעתו של הרבי מרוז‘ין הינו יום קדוש ונשגב עד שאמרו בעת ששלח הקב“ה את משה לגאול את בני ישראל,
לראותו בעוד כחודש מלא וטעון סחורה משובחת. שעיצומו של יום מכפר. שאל משה את הקב“ה’ :ואמרו לי מה שמו ,מה אומר
אלא שלהפתעתו ,לאחר יומיים חוזר יעקב לעיר מוכה אליהם?‘
וחבול ,כולו ’פצע וחבורה ומכה טריה‘ ,ומספר” :באמצע „רכי ‰נ˙‚‰ו ˘ל ‰רבי מרוז'ין שואל הרמב“ן :אם בני ישראל הקדושים ידעו את שמו
הדרך במעמקי היער התנפלו עלי שודדים אימתניים מעט על גדלותו העצומה של הרבי הקדוש מרוז‘ין, של הקב“ה מאבותם ,מדוע שיאמינו במשה רבינו בגלל
מזויינים בכלי משחית והכריחו אותי לתת להם את כל בהנהגתו את העדה ביד רמה מחד ,וברחמים וחמלה שיודע את שמו של הקב“ה? הרי כפי שהם יודעים זאת,
כספי ,משסרבתי החלו להכות אותי עד שכמעט פרחה עצומים על כל יחיד ויחיד מאידך ,ניתן ללמוד מדין גם הוא יודע זאת? ואם אינם יודעים מה שמו של הקב“ה,
נשמתי ,ברגע האחרון הצלחתי לברוח ,משאיר את העגלה תורה שבא לפני הרבי .מעשה בשני חסידים יעקב וזונדל מה יועיל שיאמר להם מה שמו ,הרי אינם יודעים לאמת
עם כל הכסף מאחורי ,מודה לקב“ה על שלפחות נפשי שניהלו עסק משותף של טקסטיל -בדים .חנות הייתה את דבריו.
נותרה לי לשלל“. להם בעיר מגוריהם בה היו מוכרים בדים לכל חייטי על שאלה זו עונה הרבי הקדוש רבי ישראל מרוז‘ין:
זונדל החולה המסכן ,שלא רק שהוא מחלה קשה נפלה הסביבה .פעם בשנה היו נוסעים השניים ליריד הגדול פירוש הפסוק כך הוא -משה רבינו אמר לקב“ה :כאשר
עליו ,כעת נפלה צרה נוספת ,כל כספו ירד לטמיון .לא רק בלייפציג כדי לקנות בדים בזול ובמחירים סיטונאיים, אבוא לפני בני ישראל ’ואמרו לי מה שמו‘ ,הם יאמרו לי
שאין סחורה ,גם כספי חסכונותיו כלו בעשן .אולם זונדל ולמלא את מחסניהם לכל השנה כולה. את שמו של הקב“ה’ .מה אומר אליהם‘ ,מה אני אוסיף
התחזק באמונה ’השם נתן ,השם לקח ,יהי שם השם מבורך‘. השותפים היו מצטיידים בסכום כסף גדול ונוסעים להם בידיעת שמו יתברך כדי שיאמינו בי?
לאחר כמה ימים התאושש זונדל ממחלתו ופנה לביתו ליריד הגדול בלייפציג ,שם היו עוברים בין החנויות על כך אמר לו הקב“ה :תאמר להם ’א-ה-י-ה אשר
של יעקב שותפו לטכס עיצה מה לעשות ,ולחשב את והדוכנים ומחפשים מציאות ,בדים איכותיים במחירים א-ה-י-ה‘ .מילת א-ה-י-ה הינה בגימטריא עשרים ואחד.
צעדיהם הבאים .הרי גם הוא כמוני איבד את כל כספו, טובים .מיודעינו ,שהיו סוחרים ותיקים שסיפקו בדים לכל וכידוע א-ה-י-ה אשר א-ה-י-ה הכוונה עשרים ואחד כפול
חשב לעצמו .לתדהמתו הרבה כאשר הגיע לביתו של האזור ,היו קונים סוגי בדים רבים .משי -לבעקיטשעס עשרים ואחד -ארבע מאות ארבעים ואחד .כגימטריית
יעקב ,גילה שלא רק שיעקב לא מצטמצם ,מנסה לחיות וקפוטעס ,בדים -לחליפות ,אריגים מיוחדים -לווילונות מילת אמת.
ממותר כספו ,להיפך! יעקב פתח במסע רכש ,החליף ולמפות ,בדים חמים לחורף הממשמש ובא ,ובדים קלילים זהו שאמר הקב“ה למשה :למד את בני ישראל על מידת
ספות ,נברשת גדולה באמצע הסלון ,וכל הבית נראה יותר לקיץ שאחריו .ניסיונם הרב בעסקי הבדים הקנה האמת ,למד אותם על כך שהאמת היא שמו וחותמו של
במגמת התחדשות ושיפוצים. להם ’חוש ריח‘ חזק והם יכלו לזהות מהם בדים איכותיים, הקב“ה .למד אותם שכדי להידבק בקב“ה ,כדי לצאת
משהו פה נראה מוזר ,אומר זונדל לעצמו ,הרי יעקב ומהם בדים זולים שכדאי להתרחק מהם .כמו כן ,ידעו הם מעומק שערי הטומאה ,יש לדבוק במידת האמת.
כמוני איבד את כספו ,ובמיוחד שגם בזמנים הכי טובים לזהות מה תהיה האופנה בשנה הבאה. האמת היא שמו של הקב“ה ,ומי שחפץ להידבק בקב“ה
לא התנהג יעקב כך ,כיצד יתכן שדווקא כעת ,לאחר סיעתא דשמייא גדולה ליוותה את השנים ,הסוחרים עליו לקנות את מידת האמת .ולכך כל הצדיקים וחכמי
ההפסד הגדול ,באה הרווחה לביתו? התברכו בחוש עסקי חד שסייע להם במסחרם ,ומשום ישראל היו ידועים ביושרם ובמידת האמת שלהם .כה
נורה אדומה החלה להבהב במוחו ,אולי כל הסיפור על כך ידעו על כוחו של הכסף במזומן ,והגם שרוב הסוחרים חזקה בהם הייתה מידת האמת עד שהיו יכולים להרגיש
השודדים ,המכות ,נס ההצלה ,מצוץ מן האצבע? אולי זה היו מתנהלים באשראי ,השותפים נהגו לשלם על הסחורה מהי אמת ומה לא .ואף על הרבי הקדוש מרוז‘ין רבים
סיפור בדים שנאפה היטב כדי ליטול ממני את כל כספי? בכסף מזומן .מה שהקנה להם עדיפות על פני שאר הסיפורים כיצד הבחין בשקר המסתתר וכיצד הוציא את
החליט זונדל לנסות לברר את העניין .עולה זונדל לבית הסוחרים ,ואף סחורה טובה יותר במחירים הוגנים וטובים. הצדק לאור.
שותפו יעקב ,רואה את השיפוץ היפה שעשה יעקב ,טעם לאחר שתמו ימי היריד ,היו השנים חוזרים לכיוון עיירת
טוב יש לו ליעקב ,טעם יוקרתי ויקר .יעקב מכבד את מגוריהם עמוסי חבילות וממלאים את מחסניהם בסחורה 'לפני‰ם ,ול‡ לפני ‚ויים'
שותפו לשבת ,מגיש לו תה חם ,והם משוחחים על דא ועל לשנה שלמה .כך מדי שנה בשנה התנהלה השותפות על מי בפסוק בפרשת משפטים נאמר ’ואלה המשפטים אשר
הא .תוך כדי הדברים מביט זונדל על הנברשת הגדולה מנוחות ,באהבה ואחווה. תשים לפניהם‘ ,ולומדים מכך חז“ל ’לפניהם ,ולא לפני
והחדשה במרכז הסלון ושואל לא שואל” ,איך לומר... שנה אחת ,כמה שבועות קודם נסיעתם ליריד חש גויים‘.
הום ,רציתי ...רק לשאול אותך איך ,כיצד יתכן שכל כספך זונדל שלא בטוב -צינון קל .בתחילה לא שם ליבו לכך שואלים על כך המפרשים :מדוע הדבר כה חשוב ,מדוע
אבד ואתה ממשיך לחיות בפאר והדר כמו מקודם ,ואף והמשיך בהכנות לנסיעה” ,זה לא הזמן להתפנק“ ,אמר גויים לא יכולים לשפוט לפי משפטי התורה ,מדוע צריך
הרבה יותר?!“ לעצמו ,ביריד תלויים העסקים של כל השנה כולה. שדווקא דיינים יהודים יהיו אלו שישבו בדין.
יעקב הזדעק ”אתה! אתה שותפי וחברי עשרים אולם מיום ליום החמיר מצבו וזונדל מוצא את עצמו אולם התשובה טמונה ביסוד זה ,רק גדולי ישראל
שנה ,אתה מעז לחשוד בי שאני חברך הנאמן גזלתי את ערב הנסיעה ליריד שוכב במיטה ,רועד ומשתעל .לרופא הדבקים במידת האמת יכולים לדון דין צדק .ברגישותם
כל כספך!“ ”ומהיכן הכסף?“ התגמגם זונדל” ,סייעתא שהוזעק לביתו לא לקח הרבה זמן לאבחן דלקת ריאות למידת האמת ,יכולים הם להוציא את הצדק לאור.
דשמיא“ ,ענה יעקב” ,לאחר שחזרתי לביתי מוכה וחבול, חריפה ,רשם כמה תרופות וציווה מנוחה ,אוכל בריא,
הגיע שליח לביתי ובפיו בשורה ,דודי העשיר נפטר בעיר ובע“ה תבריא במהרה. ˜„ו˘˙ו ופרי˘ו˙ו
הגדולה והוריש לי את כל כספו .תראה איזו השגחה ”איך אוכל לנוח?“ מזדעק זונדל” ,היריד! בזה תלויה בקדושתו הנוראה של הרבי מרוז‘ין ניתן להרחיב רבות,
פרטית ,הכסף הזה הגיע בדיוק בזמן שהייתי זקוק לו“. פרנסתי של כל השנה כולה .אתלבש חם ואקח תרופות, קדושה ופרישות שהוסתרו בהנהגת המלכות המפורסמת
”מעשייה יפה“ ,חושב זונדל .אולם מה יש לו לומר, אולם ביריד אני חייב להיות“. שלו .אולם לא הייתה לרבי כל שייכות עם כל העושר
הקדוש מרוז‘ין היה רטוב מדמעותיו הקדושות על צרות כיצד הוא יכול להוכיח שיעקב שותפו בגד באימון שנתן
הכלל והפרט.
מ‰יכן י„ע עלי ‰כ‰ן? בו ונטל ממנו את כל כספו .תקווה אחת הייתה לו ,הנה חג
אולם נשאלה השאלה ,מנין ידע עלי הכהן ששמע השם השבועות קרב ובא ,כאשר ניסע שנינו אל הרבי אתנה את
ר‚י˘ו˙ם ˘ל ‚„ולי י˘ר‡ל למען ‰כלל את תפילתה? מנין היה בטוח שאכן יוולד לה בן? צרתי לפניו ,אולי יוכל להושיע אותי.
רגישות זו לצער הזולת הינה סימן ההיכר של גדולים ענה הרבי ואמר -מנהיג ישראל צריך להרגיש את בערב החג ,כאשר נכנס זונדל לרבי הקדוש מרוז‘ין,
וצדיקים בעם ישראל המקריבים את עצמם למען כל יהודי הצער ואת הכאב של כל אחד ואחד ,ליבו הרחום נושא החל לבכות ,רבי הושיעני! ”אני חושד ששותפי גזל את
ויהודי ,ומרגישים כל צער של יהודי כאילו היתה צרה בעול צאן מרעיתו .המשיך הרבי ואמר -עלי הכהן לא כל כספי“ ,סיפר זונדל לרבי את כל פרטי הסיפור ,כיצד
שלהם עצמם .בשונה ממנהיגי אומות העולם שמקריבים הרגיש צער וכאב ,הוא לא הרגיש שלבו משתתף בצרתה הפקיד ביד שותפו סכום ענק של כסף ,על השודדים ועל
את הכלל למען תועלתם האישית .ורבים הסיפורים על של חנה ,שהרי חשב אותה לשיכורה .מכך הבין עלי שאם הדוד העשיר שנפטר בדיוק בזמן.
צדיקים שהרגישו בצרת חסידיהם ובכאבם עוד קודם אינו מרגיש בצרתה ,וודאי שכבר כלתה הצרה ,וודאי הביט בו הרבי בעיניו הטובות” ,הרגע נא“ ,אמר לו
שהגיעו אליהם לספר על כך. שחנה כבר נושעה. בחמימות ,בצאת החג היכנסו יחד לברכת פרידה .רווחה
מעשה מרתק הממחיש גם הוא את עניין זה מסופר על סיים החסיד ואמר ”אם הרבי רגוע ,אם הרבי אינו חש באה לליבו השבור של זונדל ,כעת איננו נושא את משא
הרבי הקדוש מראדושיץ: צער עצום על כאבם וצערם של אותם יהודים ,וודאי צרתו לבדו ,ליבו הרחום של רבי נושא את צרתו יחד
”מדוע אתה לא נותן לי להכנס אל הרבי“ ,בכה היהודי, שיהודים אלו ישוחררו במהרה ,וודאי שלא יארע להם כל איתו .וכך עבר עליו החג בחצר הקודש רוז‘ין בהתרוממות
”צרה גדולה ועצומה התרגשה עלי“ .היתה זו שעת בוקר נזק“ .ואכן כך היה. הרוח בשמחה ובטוב לבב .במוצאי החג נכנסו השנים אל
מנומנמת ,אנשים הלכו לאיטם ברחובותיה של העיירה שוב אנו למדים מהו מנהיג ,מהו לב של צדיק המרגיש את הרבי ,הרבי פונה אל יעקב ומתעניין בעסקיו ,מה קורה,
הקטנה ראדושיץ ,סוס עצל ליחך עשב בצד הדרך .אלא צרתם של תלמידיו -בניו האהובים .בצרתם לו צר ,ונושא איך היה היריד ,ויעקב מתחיל לבכות ומספר לרבי מה קרה
שבניגוד לאווירה השלוה והרגועה ,בפתח ביתו של הרבי את כאבם על ליבו .עד כדי כך ,שכאשר אנו רואים שאינו לו בדרך ליריד ,כיצד התנפלו עליו השודדים ואיך ניצל
הקדוש מראדושיץ נצפה מחזה מוזר .משמשו של הרבי מצטער ,יכולים אנו לבטוח שהישועה ממשמשת ובאה. בנס מידיהם מוכה וחבול.
חוסם את דרכו של יהודי מסכן המנסה להכנס לשפוך את
ליבו בקודש פנימה.
‰נ ‰‚‰זו מו˘ר˘˙ בחˆר ˜‰ו„˘ רוז'ין הרבי מקשיב ומהנהן ,ומבקש מיעקב ”אנא ספר את
הסיפור שוב מתחילה ,ספר מאיפה יצאת ,באיזו דרך
”מה עשיתי לך“ ,זעק היהודי” ,מדוע אתה חוסם את רגישות לצרתם של עם ישראל הנתונים בצרה נטועה נסעת ,מתי התנפלו עליך השודדים וכיצד ברחת מהם“.
דרכי אל הרבי?!“ ומושרשת בחצר הקודש רוז‘ין .סיפר ראש ישיבת רוז‘ין ויעקב מספר שוב בקול בוכים את הסיפור מתחילתו.
”וכי מה אעשה“ ,ענה המשמש” ,הרבי צווה עלי שלא רבי אפרים פישל רבינוביץ‘ מעשה ששמע מרבה של ”אנא ר‘ יעקב“ ,אומר לו הרבי” ,ספר שוב את הסיפור“,
להכניס אותך לחדרו!“ העיר יאס רבי נחום ליברזון .בעת שקיבל נכדו של הרה“ק יעקב לא מבין אולם מתחיל לספר את המעשה מראשיתו.
נכנס אותו יהודי לבית המדרש וחיכה והמתין אולי מרוז‘ין רבי ישראל מטשורטקוב ,את שרביט הנהגת כאשר מסיים יעקב את הסיפור בשלישית שקע הרבי
בכל זאת ,אולי בכל זאת יסכים הסבא קדישא מראדושיץ העידה ,אמר לו רבי ישראל מטשורטקוב” :כדי שאדם יוכל
בהרהורים .כיסה פניו ושקע במחשבות ,ופתאום התנער
לראותו ,להתפלל עליו ,לברכו ולהשפיע עליו ישועה .בכל לקבל על עצמו את עול ההנהגה ,לקרוא קוויטלך ,לא צריך
וצעק על יעקב ”גנב! גנב! רשע! מדוע מעלת באימון שנתן
יום ויום ניסה אותו חסיד להכנס אל הרבי אולם הרבי רוח הקודש או להיות בעל מופת ,העיקר לחוש את הצער
בך שותפך כיצד העזת לגנוב את כספי שותפך?“
התמיד בסירובו ,ולא מוכן היה לראותו. של השני .לחוש צער של כל יהודי ויהודי כאילו היתה זו
יעקב שלא היה מוכן לכך ,התבלבל ונבהל ,ואף לא העז
באחד הימים ריחם עליו אחד מתלמידי הרבי הקרובים, הצרה שלך ממש .מפני שאם צדיק מרגיש בצרת כל יהודי,
להכחיש ,ידע שהכל גלוי וידוע לפני הרבי” .חטאתי עוויתי
והחליט להכנס אל הרבי ולהזכיר את צרתו של אותו וודאי שיוכל להשפיע עליו ישועה שפע וברכה“.
רבי“ ,אמר יעקב בקול בוכים ”יצרי פחז עלי ומעלתי
יהודי .נאנח הסבא קדישא מראדושיץ ואמר” :מה אוכל מסופר שבעת מלחמת העולם הראשונה ,כאשר
בכספי שותפי“ ,אחזיר הכל ויורה לי הרבי דרך תשובה.
לעשות ,ניסיתי לפעול עבורו ישועה אולם נגזרה הגזרה“. אירופה כולה דיממה ,חיפשו צבאות המדינות בחורים
הסיפור עשה לו כנפים בכל החצר הקודש רוז‘ין .רוח
”דע לך“ ,הוסיף הרבי” ,כאשר יש ליהודי צרה ,בעת שהוא צעירים למלא את השורות ,בשר תותחים .ואף בחורי
הקודש ,מופת שכזה ,כיצד ידע הרבי שיעקב אכן גנב את
יוצא מפתח ביתו אני מרגיש בצרתו ומתפלל לקב“ה ישראל לא נמלטו מגזירה זו ,גזירה שהיה בה סכנה רוחנית
כספי שותפו זונדל.
וממשיך עבורו ישועה .ועד שהוא מגיע לכאן הוא כבר וגשמית כאחד.
נושע ונפקד. אולם גם ההשתמטות הייתה מסוכנת לא פחות ,עונש כח ‰‰ר‚˘˘ ‰ל ˆ„י˜ים
אולם לעיתים מגיעים הם לעירי ועדיין לא נושעו ,ואף חמור הוטל על אלו שלא נענו לחובת הגיוס וערקו מן
”לא רוח הקודש ולא מופת“ ,אמר הרבי בענוותנותו,
אני מתאמץ יותר בתפילה ומנסה בכל כוחי לבטל את הצבא .בצר להם פנו אותם בחורים צעירים לביתו של
וגילה טפח על הנהגתו בקודש ועל ליבו הרחום” .כאשר
רוע הגזרה .אולם אם בהגיעו לביתי הוא עוד לא נושע, הרה“ק מטשורטקוב בווינה ,והסתתרו בקלויז של הרבי.
אני שומע צרה של יהודי ,כאשר יהודי בא לפרוק את
זוהי גזרה שאין אפשרות לבטלה ,נגזרה הגזרה!“ ”חש אני אולם לא לעולם חוסן ,לראשי הצבא הגיעה הלשנה
ליבו ,לבי מתמלא צער ורחמים ,כאשר החל אותו יהודי
בצערו הגדול“ ,סיים הרבי באנחה ”אולם איזה תועלת יש שהרבי מסתיר בבית מדרשו משתמטים מהצבא .עבירה
לספר את סיפורו ,לא הרגשתי כל רגש של חמלה עליו,
להכניסו לחדרי ,אין בידי להושיע“. חמורה ביותר בעת מלחמה.
ואף כאשר סיפר זאת בשנית ובשלישית לא מילא את ליבי
”רבי ,יהודי זה כבר אינו אותו אדם ,צרותיו ויגונו שלחו ראשי הצבא מרגל לביתו של הרבי לבדוק האם
נכונה השמועה .אותו מרגל גוי התחפש בבגדים של יהודי רגש של חמלה.
העצום הפכו אותו לאדם אחר ,אולי כעת יכול הרבי
חסידי ונכנס לרבי .בדמעות ובלב שבור סיפר” :בן יחיד מכך הסקתי שיצרו של יהודי זה פחז עליו ,וסיפורו על
לפעול ישועה עבורו?“
יש לי ועכשיו קיבל צו גיוס ,מה אעשה?“ בכה” .אנא רבי“ השוד המכות וגניבת הכסף לא היה ולא נברא ,ולכך לא
”אם כן“ ,נענה הרבי” ,אתפלל עליו בשנית“ .ואכן תוך
זמן קצר נושע אותו חסיד. התחנן לפני הרבי ”קח אותו תחת חסותך ,החביאהו עד הרגשתי רחמים וחמלה עליו“.
יעבור זעם“. מעשה נפלא זה מלמד אותנו על ליבם הגדול של
מ‰י ‡‰ב˙ י˘ר‡ל? הרבי מקשיב ומהנהן ,מרים את עיניו הקדושות הצדיקים ,על הרחמים והחמלה בהנהגתם את העדה .דבר
ידועה אמרתו של הרבי הקדוש מרוז‘ין :ש‘העולם‘ ואומר לו ”חזור נא על הסיפור ,ספר לי שוב את סיפורך זה אף מאפשר להם להבחין בין טמא לטהור בין אמת
חושב שאהבת ישראל היא טפיחה על שכמו של השני, מתחילה“ .ושוב פותח אותו אדם ומספר על בנו היחיד לשקר.
העולם חושב שבקצת ידידות וחיוך ,ודרישה בשלומו שקיבל צו גיוס ,ושוב פעם אומר לו הרבי ”חזור נא על וו„‡י ינˆלו
של השני ,יוצאים ידי חובת אהבת ישראל .אולם זו אינה הסיפור ,ספר לי שוב את סיפורך מתחילה“ .יושבי החדר
אהבת ישראל. כמעט שתמהו לעצמם ,מדוע מטריח הרבי את האב השבור מעשה דומה המלמד אותנו יסוד זה סיפר ר‘ איצ‘ה
מהי אהבת ישראל? לספר את סיפורו פעם אחר פעם? מאיר מורגנשטרן בשם אביו ר‘ יעקב מנחם מורגנשטרן.
אהבת ישראל הינה לחוש בצער וכאב של יהודי הנמצא לאחר שסיים אותו אדם את סיפורו בשלישית, ר‘ יעקב מנחם מורגנשטרן היה מחסידיו הנאמנים של
בסוף העולם! לחוש בכאב של השני כאילו הייתה זו צרתך התנער הרבי ממקומו וגער באותו מרגל מחופש ”כיצד ה“בית ישראל“ זצ“ל מגור ,באחד הימים עלה ר‘ יעקב
האישית .זוהי אהבת ישראל אמיתית! עלה בדעתך שאעזור לך למלט את בנך מהצבא! ’דינא מנחם אל הרבי ,עניין חשוב היה לו להיוועץ עם הרבי.
וכדבריו הקדושים של הסבא הקדוש מסאסוב ’מי דמלכותא דינא‘ ,כל יהודי חייב לצאת למלחמה בשביל בדרכו אל הרבי עבר ר‘ יעקב מנחם בבית מדרש ושמע
שאינו יכול למצוץ את המוגלה מתוך חבורה של ילד המלכות! תעזוב את חדרי ולעולם אל תבקש ממני שוב סערה ,מטוס מלא ביהודים נחטף וישנו חשש כבד לחייהם,
מישראל החולה במחלת הדבר ,עדיין לא הגיע למחצית כאלו בקשות!“ כל העולם גועש ורועש” .זה לא הזמן כעת“ ,חושב ר‘ יעקב
המדרגה של אהבת ישראל!‘ לאחר כמה שבועות ,התקבל בחצר הקודש טשורטקוב מנחם לעצמו ,אין זה זמן להאריך ולשוחח עם הרבי בזמן
ועל כך התבטא פעם הרבי שהוא כמו כספית .כמו מכתב מהשלטון ,ובו נכתב שהתקבלה הלשנה על הרבי שכזה .אולם העניין שעמד על הפרק היה כה חשוב ונחוץ,
הכספית במדחום איתה מודדים את חומו של האדם ,כך על שהוא עוזר ליהודים לברוח מהצבא ,שלחנו מרגל והוא החליט להכנס אל הרבי בכל זאת.
אני מרגיש צער של יהודי בסוף העולם .האם קר לו או חם ושמחנו לראות שהרבי נאמן למולדת ,ומעודד את חסידיו להפתעתו ,רואה ר‘ יעקב מנחם שהרבי מקבל אותו
והאם יש לו מיטה מוצעת להניח את ראשו. שלא להשתמט מהצבא. במאור פנים ,הרבי יושב עימו ברוגע שומע כל מה שיש לו
חצר הקודש טשורטקוב רעשה ,כולם סיפורו לומר ,ומשוחח עימו בנחת ,מקשיב ומייעץ.
ר‡˘ בני י˘ר‡ל בהתפעלות על רוח הקודש של הרבי ,שידע לזהות את בצאתו ניגש ר‘ יעקב מנחם מורגנשטרן לאחד מזקני
הרבי מבאיאן בעל הפחד יצחק אמר פעם בג‘ חשוון, אותו מרגל מחופש ולזרוק אותו מחדרו .כאשר הגיע הדבר החסידים ושאל אותו כיצד יתכן שבעת כזו צרה ליעקב יש
יום היארצייט של זקנו הרבי הקדוש מרוז‘ין” :זקני הקדוש לאוזניו של הרבי אמר להם :דעו לכם שכאשר יהודי מספר לרבי זמן כה רב בשבילו ,איך יתכן שהרבי כה שלו ורגוע.
היה מרגיש בצער של יהודי בסוף העולם! לי את צרתו אני מרגיש את הצער שלו ,משתתף בכאב
כיצד הרגיש כך? שלו ,חש אותו בכל ליבי.
'ו‡ל˜י י˘ר‡ל י˙ן ‡˙ ˘‡ל˙ך'
”כיצד ניתן לחוש בצער של כל יהודי?“ שאל הרבי. כאשר שמעתי את סיפורו התרחש משהו מוזר ,סיפורו אמר לו אותו חסיד ,ידוע הווארט הנפלא מהרבי בעל
”זקני הרבי הקדוש מרוז‘ין היה ’ראש בני ישראל‘ העצוב לא נגע לליבי ,לא הרגשתי כל צער וכאב .בתחילה האמרי אמת .בפסוק בספר שמואל מסופר שלחנה אשת
וכאשר יש כאב בגוף ,אפילו באצבע הקטנה ,הראש חשבתי אולי בי האשם ,מדוע ליבי אינו מצטער בצרתו של אלקנה לא היו ילדים ,ובעת שעלה אלקנה עם משפחתו
מרגיש בכך!“ אותו יהודי ,לכך ביקשתי ממנו לספר את סיפורו בשנית למשכן אשר היה בשילה ,עמדה חנה והתפללה בלחש אל
זו הייתה דרך הנהגתו של הרבי הקדוש מרוז‘ין .כך נשא ובשלישית .ומכיון שגם לאחר שלוש פעמים לא הרגשתי הקב“ה שירחם עליה ויתן לה בן.
על לבו הגדול את צערם וכאבם של עם ישראל .בדאגה כל צער והשתתפות בכאבו ,הבנתי שסיפורו לא אמיתי, ומאחר שהתפללה בלחש ,חשד אותה עלי הכהן הגדול
עצומה לכלל ולפרט ובאהבת ישראל אין סופית. הכל הצגה! אם הייתה לו צרה הייתי מרגיש זאת ,הייתי לשיכורה ואמר לה ’עד מתי תשתכרין ,הסירי את יינך
הבה נלמד מכך ונאמץ מעט מדרכיו הקדושות של כואב את כאבו ,ומשלא הרגשתי כך הבנתי שהכל שקר מעליך‘ .ענתה לו חנה ’לא אדוני ,אשה קשת רוח אנכי,
הרבי ,לאהוב כל יהודי ,לדאוג לו ולכאוב את כאבו. הכל הצגה. ויין ושכר לא שתיתי ,ואשפך את נפשי לפני ה‘‘.
וכפי שאמר רבי דוד אביחצירא שעל ידי אהבת ישראל זו הייתה הנהגתו של הרבי הקדוש מרוז‘ין ,זו הייתה ומספר הנביא שעלי אמר לה ’ויען עלי ויאמר -לכי לשלום
אמיתית ,ניתן ביד כל יהודי לפעול ישועות עבור חבירו הנהגתם של בניו ונכדיו ממשיכי דרכו .אין זה פלא ואלקי ישראל יתן את שאלתך אשר שאלת מעמו‘ .ואכן כך
ולהשפיע עליו שפע ברכה וישועה! שהנהגה זו הושרשה בבית רוזי‘ן ,מסופר שהכר של הרבי היה ,לתקופת הימים ילדה חנה בן ,את שמואל הנביא.
קו השיעורים -קול הלשון03-6171077 :
ובחר˙ בחיים
בס"ד ,גיליון שפ"ד | פר' נח | תשפ"ז
‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡
ב‡ור החיים
˙ול„ו˙ רבנו ה˜' פניני ‡ור החיים
פר˜ ˘מיני˙ :הפוכו˙
סו„ הר„יפו˙ ה‡יומו˙
כאשר מן השמים פותחים פתח לתפילה – הצדיק
נכנס בו ומבקש רחמים.
מה אדם מוליד בעולם
צדיקי הדורות גילו מאחורי הפרגוד ,כי כל אותן צרות
שבאו על ראש רבינו שמרום המעלה הפך להיות 'אלה תולדות נח'.
נרדף ומושפל ,נמלט על נפשו ומסובך בחובות לא גם מן התיבה צריך לצאת בדרך כלל ,כאשר התורה מדברת על 'תולדות' היא
לו ,לא היו כי אם מקנאת כוחות הטומאה והסטרא מספרת על הבנים שנולדו לאדם.
אחרא ,שלא יכלו להשלים עם מדרגותיו בקודש של 'והקימותי את בריתי אתך ,ובאת אל אולם כאן ,במקום להזכיר מיד את שם ,חם ויפת,
אותו צדיק .ומשנתנסה רבינו בכל אותן הנסיונות התיבה'. ממשיכה התורה ואומרת' :נח איש צדיק תמים'.
ועמד בהם בגבורה ,ולא זו בלבד ,אלא שלא כהתה עין מדוע הקדימה התורה את הבטחת הברית לציווי מדוע אלו נקראים תולדותיו של נח?
אמונתו בבוראו ושמחתו ביוצרו ,העמידו עליו אנשים להיכנס לתיבה? אומר האור החיים הקדוש ,שחז"ל דקדקו בלשונם
קשים כברזל לבזותו ולהשפילו ולצערו אף בדברי ואמרו :עיקר תולדותיהם של צדיקים הם מצוות
אחד הביאורים שמביא האור החיים הקדוש הוא,
תורה! שהקב"ה כרת עם נח ברית שלא ישכחהו בתוך ומעשים טובים.
וכך מספר הגה“ק מקומרנא זי“ע: התיבה. לא זו בלבד שהמעשים הטובים נקראים תולדות; הם
”...וכשהיצר וחיילותיו רואה שהצדיק מעורר גם לאחר שניצל ממי המבול היה נח סגור בתיבה, עיקר תולדותיו של האדם!
עיקר תשוקתו לאור עליון ,תחלה בנערותו מפיל מוקף מים מכל עבר .אם לא ייפסק המבול ולא יוכל כל מצוה שאדם מקיים ,כל מעשה טוב שהוא עושה,
עליו מרה שחורה ועצבות ,מרירות מות מעוני לצאת ,עדיין לא נשלמה הצלתו. הוא דבר חדש שהביא לעולם .אלו הפירות שצמחו
ודוחק דלות ועניות וקרירות .וכשרואה שהצדיק ממנו ,ואלו התולדות הנזקפות על שמו.
לכן ,עוד לפני שנכנס ,הבטיח לו ה' :אינך נכנס למקום
משבר כל מתלעות און ומלך עליון מאיר עליו, לכן מפרשת התורה את הפסוק כך' :אלה תולדות נח'
שאין ממנו יציאה.
וכבר הוסר הזוהמה מנפשו ואי אפשר לירד – מה הוליד נח בעולם? 'נח איש צדיק תמים'.
כל כך בתוך חשכת העצבות ולהרגיש ביסורי ברית זו עמדה לו לאחר מכן ,כאשר נאמר' :ויזכור
עולם הזה ,כי אורו יתברך ואור התורה מאיר אלוקים את נח ,ויעבר אלוקים רוח על הארץ וישוכו התולדות העיקריות של האדם הן הטוב שהוא מוליד
עליו מאור ונועם זיו השכינה ,ולכן מעמיד המים'. במעשיו.
עליו אנשים רעים ומקטרגין עליו ומבזין אותו הקב"ה לא הבטיח לנח רק להישמר בשעת הסכנה,
אלא גם לזכור אותו כאשר יגיע הזמן לפתוח את
בבזיונות ומשברין לבו ועושין ממנו כל מיני
ליצנות פוערין פיהם לבלי חק עומדין עליו גלי התיבה ולצאת ממנה. כשלא נפתח פתח
גלים קליפות ערב רב ,כמו שעשו להרב הקדוש הצלה שלמה אינה רק להיכנס לתיבה – אלא גם
רבינו חיים בן עטר שבזה אותו איזה ארור לזכות לצאת ממנה. 'קץ כל בשר בא לפני… והנני משחיתם'.
”אתה רמאי וצבוע“ ,וכן עד היום טפשים וחסרי האור החיים הקדוש שואל :מדוע נח לא ביקש
הדעת של בני מדינתו מבזין אותו כך ,והוא לפי רחמים על דורו ,כפי שביקש אברהם על סדום ומשה
שרוב העולם שמשוקעין בתאות עולם הזה כל להושיט יד לעייף על ישראל?
רעות שעושה בתאותו הסרוחה רואה בצדיק, מבאר האור החיים הקדוש ,שהדברים שנאמרו להם
ובפרט לצדיק שכמעט משתגע באהבת השי“ת 'וישלח ידו ויקחה ,ויבא אותה אליו אל היו שונים.
ובנועם זיו שכינתו מתגרה בו לומר עליו שהוא התיבה'. לנח נאמרה הגזירה בלשון מוחלטת' :קץ כל בשר
רמאות וצביעות והוא מתקנא בו על שהוא נופל נח שלח את היונה לראות אם קלו המים .כששבה בא לפני'' ,והנני משחיתם' .בדברים אלו לא השאיר
באהבה נפולה ,והצדיק מקושר באור עליון בפעם הראשונה ,הושיט את ידו מחוץ לתיבה הקב"ה פתח שיבין ממנו נח כי עדיין יש מקום לתפילה.
אהבת השכינה ולכן מתקנא בו .והס“מ ימ“ש והכניסה פנימה. לעומת זאת ,לאברהם נאמר 'ארדה נא ואראה' –
מעורר את אנשיו הרשעים שיקטרגו על הצדיק אולם בפעם השניה ,כשחזרה ועלה זית בפיה ,לא לשון שהותירה מקום לבקש רחמים .גם למשה לא
הזה ...חסרי הדעת היו מצערין ומקטרגין עליו נאמר שנח הושיט את ידו .מה השתנה? נאמרה גזירה חתומה ,ולכן התפלל.
ועוד שהעמידו נגדו מפולפל א‘ חריף והיו כל
אומר האור החיים הקדוש :בפעם הראשונה לא לא אדישות מנעה מנח להתפלל ,אלא הוא שמע
התלמידים דביקים וקשורים אליו ובודאי גם מצאה היונה מנוח לכף רגלה ,ושבה אל התיבה עייפה בדברי ה' שהגזירה כבר הוחלטה.
צדיק כשמסתלקין ממנו המוחין והחיות מרגיש ויגעה.
מכל אלה צער גדול וחלישות הדעת“... את המבול היה צריך לגלות לנח כדי שיבנה תיבה;
נח חשש שמא כבר אין בה כוח להמשיך לעוף והיא לכן עצם ההודעה לא רמזה שמבקשים ממנו
באותם הימים שב רבינו לבית אביו רבי משה אשר תיפול אל המים ,ולכן שלח מיד את ידו והביאה אל להתפלל.
היה לו למשען ולמשענה מבחינה כלכלית ובזכותו לא
מטו רגליו של רבינו לחלוטין. המ˘ך בעמו„ ‚' ◄
”...ובאמת לולי חסד ה‘ עלי והפליא חסדו לי
באמצעות אדוני אבי עטרת ראשי ה“ה החכם
השלם איש חסד כבוד מוה“ר משה בן עטר נר“ו
אשר היה ממציא לי טרף והוא עזרני לבוא עד
הלום להיות לי הפנה ,וישבתי ללמוד תורה“...
המ˘ך ב˘בוע הב‡
ספיר ויהלום
פניני מוסר ויר‡˙ ˘מים בפר˘ה
שיש בהן סגולה מיוחדת להמשיך חן על מה צורך היה במציאת חן? והלא בתחילת
האדם .אולם הקדוש ברוך הוא לא גילה פרשתנו מעידה עליו התורה במפורש ’נח בנח˙ נ˘מעים
לנו בפירוש אלו הן ,מפני שאילו היו בני איש צדיק תמים היה בדורותיו‘. וְ נ ַֹח ָמ ָצא ֵחן ְבּ ֵעינֵ י ה‘ )ו ח(.
האדם יודעים איזו מצוה מביאה חן מיוחד, צדיק הוא .תמים הוא .הקדוש ברוך הוא דבר מופלא הותיר אחריו החסיד המפורסם
היו עלולים לרדוף אחריה ולהזניח מצוות עצמו מעיד עליו. רבי מרדכי מאטיל מיכלזון מקאלושין,
אחרות. מדוע אפוא נזקק לעוד מעלה של ’מצא בצוואתו לבניו.
נח ,שעסק בתורה ועמל בה ,זכה להשיג חן‘? בין הדברים סיפר על מאורע שאירע עמו
את אותן מצוות נסתרות ,ובכוחן מצא חן. יתירה מזו .אמרו חכמינו במסכת יומא שנים רבות קודם לכן ,כאשר שהה בוורשה
הגאון רבי ברוך שמעון שניאורסון זצ“ל, )לח (:שאפילו בשביל צדיק אחד כדאי היה אצל הרב הקדוש רבי יצחק מווארקא זיע“א.
ראש ישיבת טשעבין ,מבאר בספרו ’ברכת לברוא עולם שלם .חז“ל דורשים זאת מן באותה שעה עסק רבי מרדכי מאטיל
שמעון‘ ארבע מעלות שמצינו בדברי חז“ל הפסוק ’וירא אלקים את האור כי טוב‘ ,ואין בענייני הכלל .הוא בא להשיב דבר בשליחות
שמביאות חן :תורה ,תוכחה לשם שמים, ’טוב‘אלא צדיק. שהוטלה עליו ,ומתוך להט הדברים החל
שתיקה ויראת שמים. אם כן ,הלא דבר הוא :בעולם כולו עומד לספר לפני הרבי את אשר אירע .קולו הלך
תורה – אמרו חז“ל )עירובין נד (:שהיא מעלה צדיק אחד ,נח שמו ,ומדוע אין די בו כדי וגבר ,כדרך אדם המבקש להטעים את דבריו
חן על לומדיה. שהעולם ימשיך להתקיים? אם די בצדיק ולהבהיר את חומרת העניין.
תוכחה – שכל המוכיח את חבירו לשם יחיד כדי לברוא עולם ,בוודאי היה ראוי שדי שמע הרב הקדוש מווארקא את דבריו,
שמים זוכה שמושכין עליו חוט של חסד יהיה בצדיק יחיד כדי שלא להחריבו! ופנה אליו במילים ספורות’ :דברי חכמים
)תמיד כח.(. והקושי גדל עוד יותר מדברי חז“ל שאמרו בנחת נשמעים‘ )קהלת ט יז(.
שתיקה – כדרך שמצינו אצל אסתר )סנהדרין קח .ב“ר כט א( כי אף על נח נחתך גזר והוסיף לפרש בדרך רמז את הכתוב
המלכה ’ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל הדין ,אלא שמצא חן בעיני ה‘. בפרשתנו ’ונח מצא חן בעיני ה‘‘ .מפני מה
רואיה‘ )אסתר ב טו( ,והיא עצמה תפסה בפלך נמצא שמציאת החן לא היתה תוספת נאה זכה נח למצוא חן? משום שהיה ’נח‘ לבריות,
השתיקה ,כאמור )שם פסוק כ( ’אין אסתר מגדת על צדקותו של נח .היא היתה הצלת חייו ודבריו נאמרו בנחת.
מולדתה ואת עמה‘. ממש. הדברים חדרו כחץ ללבו של רבי מרדכי
ויראת שמים – שהרי אמרו חז“ל )סוכה מט(: מאטיל .הוא העיד על עצמו שמאותו יום
כאן מאיר רבינו ה‘אור החיים‘ הקדוש
כי מי שיש עליו חן ,בידוע שהוא ירא שמים. זיע“א את הדברים באור יקרות. ואילך קיבל על עצמו לדבר לאט ובנחת,
ומדוע נקט האור החיים ”שלוש או ארבע“? עד שקשה היה לו לשמוע כאשר אחרים היו
רבינו מדקדק בלשון הפסוקים שבסוף מרימים את קולם.
מפני שיראת שמים אינה מצוה אחת פרשת בראשית .בתחילה נאמר ’וינחם ה‘
הניצבת לצד חברותיה .היא המקיפה את כי עשה את האדם בארץ‘ ,ולאחר מכן אומר לא היתה זו הערה בדבר נימוסי שיחה
הכל .יהודי ירא שמים הוא אדם שכל התורה בלבד .באותה אמירה קצרה גילה לו הרב
הקדוש ברוך הוא ’אמחה את האדם אשר
כולה מקבלת אצלו פנים אחרות. הקדוש מווארקא פתח לעבודת חיים שלמה.
בראתי מעל פני האדמה ...כי נחמתי כי
אם כן ,נשוב אל אותו מעשה שבו פתחנו. עשיתים‘. לא לחינם נקרא שמו של נשוא הפרשה
אדם יכול לסבור כי כדי למצוא חן עליו ’נח‘.
לשם מה נכפל עניין הנחמה?
לדעת לדבר .להיות מרשים .להשמיע את בספר ’חרדים‘ הובאו דברים נפלאים על
מבאר רבינו ,שאילו כליית דור המבול
קולו .להוכיח את צדקת טענותיו. הפסוק ’ונח מצא חן בעיני ה‘‘ :האדם צריך
היתה באה רק כעונש על המעשים הרעים
בא הרב הקדוש מווארקא ואמר בדיוק את שיהיה לבו נח ומיושב תמיד ,ומתוך שהלב
שעשו ,הרי לא כל הבריות היו שוות בדין. מיושב ונח נעשה האדם ”נח בדיבורו ,נח
ההיפך ’דברי חכמים בנחת נשמעים‘. היו בעולם מי שלא הגיעו לכלל חיוב ועונש,
החן אינו מתחיל בחוץ אלא בפנים. בהילוכו ,נח במעשיו“.
כגון קטנים ,ולא היה מקום לכלותם עם
כשהלב נח – הדיבור נח .כשהדיבור נח – הרשעים. כי סערה פנימית אינה נשארת בלב .היא
גם הבריות נוחות הימנו .וכאשר רוח הבריות פורצת החוצה .היא נשמעת בדיבורו של
אלא שכאן אירע דבר נורא הרבה יותר. אדם ,ניכרת בהילוכו ונגלית במעשיו .וכאשר
נוחה הימנו ,רוח המקום נוחה הימנו. הגזירה לא היתה רק מחמת מעשיהם
זו הכוונה ’ונח מצא חן‘ .לא חן מלאכותי לבו מיושב ,רגוע ומכוון לעבודת בוראו ,גם
הרעים ,אלא בבחינה של ’נחמתי כי עשיתים‘. כל הנהגתו מקבלת את אותה מידת מנוחה.
שמבקש האדם למצוא בעיני אחרים ,אלא העולם הגיע למצב שבו עצם יצירת האדם
חן הנובע מתורה ,מיראה ,משתיקה במקום כיוצא בזה כתב הרב הקדוש רבי אברהם
לא היתה ראויה עוד לקיום ,כביכול .וכאשר חיים מזלאטשוב זיע“א בספרו ’אורח לחיים‘,
הנכון ,ומדיבור היוצא מלב מיושב. הגזירה נוגעת לעצם מציאות הבריאה – קטן
מי שהוא ’נח‘ באמת זוכה למצוא ’חן‘. בביאור הכפל ’אלה תולדות נח נח‘ :עיקר
וגדול בכלל. תולדותיו ומעשיו הטובים של נח היו שהיה
עתה נבין .צדקותו של נח יכולה היתה ”נוח למעלה ונוח למטה“ .מצד אחד – ’איש
להציל אותו אילו היה עומד מול דין על צדיק תמים היה בדורותיו‘ ,נוח לבריות;
ל‡ מˆ‡ה מנוח עבירות .הוא צדיק – ואינו בכלל הרשעים. ומצד שני – ’את האלקים התהלך נח‘ ,נוח
וַ יְ ַשׁלַּ ח ֶאת ָהע ֵֹרב וַ יֵּ ֵצא יָ צוֹא וָ שׁוֹב ַעד אבל כאשר כל המציאות כולה עומדת למקום.
יְ ב ֶֹשׁת ַה ַמּיִ ם ֵמ ַעל ָה ָא ֶרץ )ח ,ז(. להימחות ,כבר נדרש דבר אחר לגמרי’ :ונח הרי לנו מושג חדש ב‘נח‘ :לא אדם המבקש
שריפה גדולה פרצה בעיר בריסק. מצא חן בעיני ה‘‘. לעצמו מנוחה ,אלא אדם שהבריות מוצאות
האש השתוללה וכילתה בתים רבים, חן אינו דין .חן הוא למעלה מן החשבון. אצלו מנוחה.
ומשפחות שלמות נותרו באחת ללא קורת גג אדם יכול להיות זכאי בדין ,ויש מעלה אלא שכאן מגיעים אנו לפלא גדול הרבה
וללא רכוש. אחרת שבה נותנים לו מפני שמצא חן. יותר.
רבה של העיר ,מרן הגאון רבי חיים וכאן מגלה רבינו האור החיים הקדוש סוד התורה מסיימת את פרשת בראשית
מבריסק זצ“ל ,לא עמד מנגד .הוא כינס את מופלא ביותר :ישנן שלוש או ארבע מצוות במילים ’ונח מצא חן בעיני ה‘‘ .לכאורה,
◄◄◄
פניני ‡ור החיים
◄◄◄
◄ המ˘ך מעמו„ ‡'
לעומת זאת ,היונה נשלחת עתה לראות עשירי העיר בביתו וביקש מהם לפתוח את לבם
התיבה. מה נעשה בעולם שמחוץ לתיבה .וכאשר היא ואת כיסם למען אחיהם שנפגעו באסון.
יוצאת ורואה שהמים עדיין מכסים את הארץ, בתוך הנאספים היה גם עשיר אחד שלא ראה
בפעם השניה כבר מצאה מקום לנוח ,כפי שהוכיח
נאמר בה” :ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה“. את הדברים בחומרה הראויה .הוא התקשה
עלה הזית שבפיה ,ולכן לא היתה תשושה ולא
מכאן נפתח פתח להבין את מידתה המיוחדת להיפרד מממונו וסירב להשתתף במגבית כפי
נצרכה לידו של נח.
של היונה — ואת אשר ביקש רבי חיים מבריסק יכולתו.
שתי מילים בתורה – 'וישלח ידו' – מגלות את ללמד ממנה על לבו של איש ישראל. רבי חיים ביקש להעמיד אותו על חומרת
רגישותו של נח לעייפותה של בריה קטנה. כמה עומק יש כאן: הדברים ,ובחר לעשות זאת באמצעות שני
אל תחכה שהעייף ייפול; ראה את חולשתו והושט העורב עומד וטוען טענה עטופה בדאגה עופות המופיעים בפרשתנו :העורב והיונה.
לו יד בזמן. לכלל הבריאה. לאחר המבול שילח נח תחילה את העורב,
”מה יהיה על העולם? כיצד אפשר לסכן מין ולאחר מכן את היונה.
טבע שני אינו גזירת גורל אבל מאחורי כל המליצות מסתתר דבר אחד:
שלם?“ על העורב נאמר ’ויצא יצוא ושוב‘ .ועל היונה
נאמר ’ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה‘.
הוא אינו רוצה לצאת. לכאורה שניהם ראו אותו עולם; אותם מים,
'כי יצר לב האדם רע מנעוריו'. וכאן מביא רבינו את הכלל הידוע )קידושין ע(. אותו חורבן ,אותם שרידי עולם שנמחה מעל פני
הפסוק נותן בכך טעם להבטחת ה' שלא יוסיף ”כל הפוסל במומו פוסל“. האדמה.
להכות את כל החי .אך אם יצר האדם רע ,מדוע האדם מסוגל לעיתים להשמיע טענות מלאות אלא שהעורב יוצא ,מביט סביבו ,וחוזר אל
זו סיבה להקל עמו? צדק ויושר ,ובאמת כל כוונתו להגן על נוחיותו התיבה ’יצוא ושוב‘ .כל עוד הוא עצמו יכול
מבאר האור החיים הקדוש ,שהיצר הרע נכנס שלו. לשוב אל המקום הבטוח והמוגן – עולם כמנהגו
באדם עוד לפני שיש בו דעת שלמה להבחין בין דברים אלו נוגעים לכל אחד מאיתנו. נוהג.
טוב לרע. כמה קל לזהות אצל האחר חוסר רגישות, היונה אינה מסוגלת לכך .היא רואה את
עד שהאדם גדל ומקבל דעת ,כבר הרגיל אותו חוסר אחריות או מידות שאינן מתוקנות. החורבן – ’ולא מצאה היונה מנוח‘ .אין לה מנוח
היצר בדרכיו ,והרע נעשה אצלו כטבע שני .הוא וכמה קשה יותר לעצור ולשאול :שמא אותה כאשר אין מנוח בעולם.
דומה במקצת לשור שלימדוהו לנגוח ,שהנגיחה טענה עצמה מגלה משהו עלי? אמר רבי חיים לאותו גביר :זוהי מידתם של
אינה באה מטבעו הראשון אלא מן ההרגל העורב מאשים ,מתווכח ואינו מקבל עליו ישראל ,שנמשלו ליונה .יהודי אינו מסוגל לשבת
שהטביעו בו. את השליחות – ואף על פי כן גם עבורו שמורה במנוחה בביתו כאשר ביתו של אחיו עלה באש.
לכן יש כאן צד של רחמים ,שלא להכרית שוב שליחות בעתיד. גם אם הוא עצמו לא ניזוק ,גם אם ממונו שמור
את העולם כפי שהיה במבול. אותו עורב שלא יצא בשליחותו של נח ,עתיד עמו – צרתו של הזולת אינה מאפשרת לו מנוח.
אבל האור החיים הקדוש מדגיש :ההרגל מסביר להיות שליח לפרנס את אליהו הנביא. דברים נוקבים.
את המלחמה ,אך אינו פוטר את האדם מעבודתו. מכאן למדים אנו שאין בריה שאין לה תפקיד, אולם אם נעיין בפרשת שילוח העורב והיונה,
לאדם ניתנו דעת ובחירה .בכוחו למאוס ברע, ואין לומר על אדם שאחר שנכשל שוב אין לו נגלה כי בין שני העופות קיים חילוק עמוק נוסף.
לעמול על עצמו ולשנות גם טבע שהשתרש בו שליחות .יש שליחות שלא זכה לקיים היום, הכתוב אומר ’וישלח את העורב ויצא יצוא
מנעוריו. ועדיין ייתכן שתמתין לו מחר שליחות אחרת. ושוב עד יבושת המים מעל הארץ‘ .אחר כך
זה יתרון האדם :גם טבע שני אפשר להפוך אבל בין העורב ליונה נשאר הבדל עצום. נאמר ’וישלח את היונה מאתו לראות הקלו
ולבחור בטוב. העורב יכול להסתובב סביב התיבה – ’יצוא המים מעל פני האדמה‘.
ושוב‘ ,אבל היונה ’לא מצאה מנוח‘. מדוע רק אצל היונה מסבירה התורה את
וחכמינו ז“ל דרשו )ב“ר לג ו( את הדברים על מטרת השליחות – ’לראות הקלו המים‘ – ואילו
אחדות צריכה כיוון ישראל בגלות ,כאמור )איכה א ג( ’היא ישבה בגוים אצל העורב נאמר סתם ’וישלח את העורב‘ ,בלי
לפרש לאן נשלח ולשם מה?
לא מצאה מנוח‘ .אילו היו ישראל מוצאים מנוח
'ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים שלם בין האומות ,לא היו מבקשים לשוב. עמדו רבותינו על השינוי הבולט שבין שני
אחדים… פן נפוץ על פני כל הארץ'. זהו סודה של היונה. העופות .אצל היונה מתארת התורה שליחות
הלב היהודי אינו יכול להשלים לגמרי עם ברורה ומוגדרת’ :וישלח את היונה מאתו לראות
מה היה חטאם של אנשי דור הפלגה? הרי עצם הקלו המים מעל פני האדמה‘ .ואילו אצל העורב
בניית עיר ומגדל אינה עבירה. מצב שאינו שלם .כל עוד השכינה בגלות – אין
מנוח .כל עוד יהודי אחר שרוי בצרה – אין מנוח. אין הכתוב מזכיר מטרה כלשהי ,אלא מספר
מבאר האור החיים הקדוש ,שחטאם היה רצונם ’וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב‘.
שכל בני האדם יישבו במקום אחד ולא יתפזרו כל עוד יש בעולם דבר הצריך תיקון – אין זה
הזמן להתיישב בשלווה ולומר שלום עלי נפשי. ואכן ,חז“ל )ב“ר לג ה( מגלים כי לעורב נועדה
על פני הארץ. שליחות אחרת ,שתבוא רק לאחר דורות רבים.
ואולי זהו עומק הלימוד שמלמדת אותנו
הקב"ה ברא את העולם באופן שחלקים רבים על דברי הכתוב ’עד יבושת המים מעל הארץ‘
התורה בסמיכות שני השילוחים.
ממנו יהיו מקום יישוב ,ורצונו היה שבני האדם הביא רש“י את דרשתם ,שהיה העורב מוכן
ימלאו את הארץ .והם אמרו :נבנה עיר אחת יש מי שיוצא – ושב מיד אל עצמו ,ויש מי לשליחות אחרת בימי אליהו הנביא ,כאשר
לכולם ומגדל גדול שישמש סימן מרחוק ,כדי שנשלח ’לראות‘. נעצרו הגשמים בארץ ,והעורבים היו מביאים
שאיש לא יתרחק ולא יאבד את הדרך חזרה. לראות מה קורה בחוץ ,האם קלו המים, לאליהו לחם ובשר למחייתו.
לראות האם יש כבר מקום להקים מחדש עולם. נמצא דבר נפלא :בפרשתנו איננו רואים את
השפה האחת והאחדות נתנו להם כוח ,אבל הכוח
הזה הופנה נגד רצון הבורא. זו היא שליחותה של היונה ,וזהו תפקידו של העורב מביא בשורה לתיבה .הוא ’יוצא ושוב‘,
יהודי :לא לעצום את העיניים מול מה שמתרחש ואינו ממלא את התפקיד שמילאה אחר כך
לכן בלל ה' את שפתם ,והם נאלצו להיפרד מחוץ לתיבה הפרטית שלו.
ולמצוא מקומות יישוב שונים.
היונה .אולם אין זאת אומרת שאין לו תפקיד
לפקוח עיניים ,לראות בצרת הזולת ,ולא בעולם .הקדוש ברוך הוא מייעד לכל בריה את
'ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ' – העונש מגלה למצוא מנוח עד אשר יוכל להביא בפיו עלה זית השעה ואת השליחות המיוחדת לה; מה שלא
את החטא :הם ביקשו שלא להתפזר ,וה' פיזרם. – בשורה ראשונה שעולם חדש יכול להתחיל בא לידי גילוי כאן ,עתיד להתגלות לאחר דורות
לא די להיות מאוחדים; צריך שהאחדות תוליך לצמוח. בשליחותו אצל אליהו הנביא.
אל המקום הנכון. )מאוצרותיו ושיחותיו של הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א(
מ˙יב˙‡ ‡ור החיים
לאחר מכיבוד אב ואם‘ .והוסיף ביערות דבש ,שאף וכתב לבאר דברי רבינו ,בהקדים דברי רב ניסים כתיב )בראשית יא לב( וַ יִּ ְהיוּ יְ ֵמי ֶת ַרח ָח ֵמשׁ ָשׁנִ ים
שהראשונים נחלקו אם יש מצות כיבוד אב ואם באב גאון )הקדמה למס‘ ברכות ד“ה ואם ישיב( ,שבמצוות אתיִ ם ָשׁנָ ה וַ יָּ ָמת ֶתּ ַרח ְבּ ָח ָרן :וכתב רבינו ,וזה
וּמ ַ
ָ
רשע ,היינו רק משום מראית עין ,אבל מעיקר הדין השכליות גם בני נח התחייבו ,ולפי זה חייבים גם לשונו :וראיתי לפקוח עין בפרט אחד באברהם איך
לכל השיטות אינו חייב לכבדו .ובכל הכתוב לחיים, במצות כיבוד אב ואם שהיא מצוה המחויבת מצד עזב את אביו אשר יצא עמו בשבילו והלך לו ,כי הלא
הביא שכן כתב גם רבינו בספרו ראשון לציון )יו“ד השכל ,וכמו שכתב החינוך )מצוה לג( שמשרשי מצוה תמצא כי תרח היה בן קמ“ג שנה בהפרד אברהם
סי‘ רמ סי“ח ,וסי‘ רמא ס“ד( .והוסיף רבינו שם ,שאם זו היא שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד לאביו ואמו אבינו ממנו כי בן ס“ח שנה היה כשנולד אברהם
אביו מומר ,לכל הדעות אינו חייב לכבדו ,ואפילו שהם סיבת היותו בעולם .ולפי זה יש לבאר כוונת ובלכת אברהם ארצה כנען היה אברהם בן ע“ה שנה
לדעת הרמב“ם )ממרים פ“ו ה“ו( שגם אם אביו רשע רבינו ,שהקשה שאף שבני נח אינם מצווים בכיבוד שאז עולים שני תרח קמ“ג והוא מת בן ר“ה שנה ואין
חייב לכבדו ,היינו רק משום שחוששים שמא הרהר אב מחמת ציווי התורה ,מכל היה ראוי לאברהם לכבד ראוי לאברהם להניח תרח אביו שיצא בשבילו וילך
בתשובה ,אבל מומר הוא רשע גמור ואין חוששים את אביו מצד השכל ,אחר שאביו עשה עמו טובה. לו ,והגם כי ה‘ אמר אליו לך לך ,כבר אמרו שה‘ אמר
שעשה תשובה ,ואין צריך לכבדו ,ואם כן יש לומר ולזה תירץ רבינו ,שכיון ששנים אלו נוספו לתרח רק אליו לך לך ,כדעתך ללכת ,שהסכים על ידו ,הראת כי
שמטעם זה לא היה אברהם חייב בכבוד אביו. בזכות אברהם ,שוב אין לו חיוב הכרת הטוב ,וממילא אברהם מעצמו רצה ללכת.
ובדברי יהונתן )אות כ( תירץ על פי המבואר במדרש אינו מחויב כלל בכיבוד אביו. ונראה כי טעם אברהם הוא ,שחשב בדעתו ששלמו
)ב“ר יד ו( שלא היה צריך אב ואם ליצירת אברהם ,כי והנה האחרונים תירצו קושיית רבינו בכמה אופנים ימי אביו כשהגיע לשנת קמ“ג הוסיף עליהן ה‘ שנים
בטעם שעזב אברהם את אביו ,ולא חשש למצות כאומרם ז“ל שידאג ה‘ שנים קודם זמן חיי אביו הרי
היה ראוי להיות נוצר מיצירת כפיו של הקב“ה כאדם
כיבוד אב .ביערות דבש )ח“ב דרוש יח ד“ה ובזה יש קמ“ח שהם חיי נחור ובזמן זה הניחו והלך לו .והסכים
הראשון ,אלא שה‘ שתלו באמצע הדורות כדי לסבול
לכוין( ,ובפנים יפות )לך לך יב א( ביארו ,שאברהם ה‘ על ידו ואמר לו לך לך .והגם שחיה יותר אף על פי
את הדורות שלפניו ולאחריו .וכיון שטעם כיבוד אב
לא היה חייב בכבוד אביו ,כיון שתרח היה רשע ,ואין כן כיון שלא זכה לשנים הנותרים אלא בזכות אברהם
ואם הוא לפי שהביאוהו לעולם ,כמו שכתב החינוך
חיוב לכבד אב רשע .וביארו בזה דברי המדרש )ב“ר לא יתחייב אברהם להתעכב בשבילם .ואולי שזה
)מצוה לג( ,לכן היה פטור מלכבד את אביו ,כיון שלא רמז ה‘ באומרו לך לך פירוש לך ואינך חושש לשנים
לט ז( ’לך אני פוטרך מכיבוד אב ואם ,ואין אני פוטר
היה צריך לו כדי לבוא לעולם הזה. הנותרים כי לך הם פירוש משלך ומדרשים הרבה יש
המקנה )קידושין לא :ד“ה איני ידוע( כתב ,שאברהם בענין זה והפשט לא יופשט:
היה פטור ממצות כיבוד אב ,כיון שהכיר את בוראו והנה מדברי רבינו משמע שסובר שאברהם היה חייב
מעצמו ולא על ידי אביו ,ולכן דינו כגר שהתגייר במצות כיבוד אביו ,ולכן לא היה לו לילך ולעוזבו
שאינו מתייחס אחר אביו ,ואם כן אינו צריך לכבדו. לבדו .והקשה בשפתי שלמה )פרשוואסר ,סי‘ ג( ,שהרי
ומדברי רבינו שלא כתב כן ,למד במאורי החיים מבואר בגמרא )נזיר סא .קידושין לא (.שבן נח אינו חייב
שנראה שסבר שגר מחויב בכיבוד אביו ואמו הגויים. בכיבוד אב ואם .ואף שהאבות קיימו את כל התורה
וביד דוד )ויצא ד“ה מיהו( תירץ עוד ,על פי מה שביאר קודם שניתנה ,כבר כתב הרמב“ן )להלן כו ה( שקיימו
רש“י על ציווי ה‘ )להלן יב א( ’לך לך‘ ,להנאתך את התורה בארץ ישראל בלבד ולא בחוץ לארץ,
ולטובתך ,ששם יוולדו לך בנים ,ויוודע טבעך בעולם. וזה היה קודם שעלה לארץ .גם מה שתירץ רבינו
נמצא שאם היה נשאר לכבד את אביו היה מפסיד שאברהם היה פטור משום שאותן שנים שחי תרח
הכל ,וכלל בידינו )קידושין לב .שו“ע יו“ד סי‘ רמ ס“ה( היו בזכות אברהם ,תמוה ,מה בכך שאביו חי בזכותו,
שאין הבן צריך להפסיד ולהוציא משלו על כיבוד אב. סוף סוף הוא מחויב לכבדו משום מצות כיבוד אב.
המע‚ל המופל‡ :כ˘˙ור˙ו המ‡ירה ˘ל ה‡ור החיים ה˜„ו˘ מחולל˙ י˘ועו˙
בעולמנו המודרני ,כשהמספרים והחישובים מכתיבים את מהלך חיינו ,לעיתים נדמה כי אנו שוכחים את כוחה של ‡ור הי˘ועו˙
האמונה התמימה .אך לפעמים ,דווקא מתוך המספרים היבשים ,מתגלה סיפור מופלא של השגחה פרטית המזכיר
לנו את אורו הבהיר של רבינו הקדוש ,מאור ישראל ,האור החיים הקדוש זיע"א. מכ˙בי הלומ„ים
כך היה המעשה באברך צעיר ,מטופל בילדים ,שחלומו הפשוט להרחיב את ביתו בחדר נוסף נראה כמשימה בלתי
אפשרית .הצעות המחיר שקיבל -עשרים אלף שקלים -היו כחומה בצורה עבור אברך שפרנסתו דחוקה .בכל פנייה לקבלן ,אותו סכום מדויק חזר על עצמו,
כאילו נגזר מן השמים.
אך בליבו של האברך פעמה אמונה מיוחדת בכוחו של רבינו הקדוש ,אשר אורו מאיר את העולם כולו .לא הייתה זו אמונה מופשטת -מדי חודש היה תורם
מכספו הדל לאברכים השוקדים על תורתו המאירה של רבינו האור החיים הקדוש ,אשר כל דיבור ודיבור שלו מאיר עיני ישראל ,מתוך הבנה עמוקה בחשיבות
לימוד תורתו הקדושה.
באותו ערב סתווי ,כשנכנס לשטיבלאך לתפילת מעריב ,שפך את ליבו בתפילה חרישית .לא ביקש גדולות ,רק את היכולת להרחיב את ביתו לרווחת משפחתו,
מתוך אמונה בכוחו העצום של רבינו הקדוש ,אשר אורו חוצה דורות .והנה ,כבמטה קסם ,מיד בצאתו מבית הכנסת ,החלה להתגלגל שרשרת של השגחה
פרטית :שיחת טלפון מרעייתו ,זיכרון פתאומי של קשר משפחתי לשיפוצניק ,והצעת מחיר מפתיעה -שבעת אלפים שקלים פחות מכל ההצעות האחרות.
אך הפלא האמיתי התגלה כשישב לחשב את סך תרומותיו החודשיות ללומדי תורת רבינו האור החיים הקדוש ,אשר כל מילה מתורתו היא כאבן יקרה המאירה
את נתיבות החיים .המספרים הצטברו לסכום מדויק -שבעת אלפים שקלים .כמו יד נעלמה שסגרה מעגל מופלא של נתינה וקבלה ,של אמונה והשגחה.
סיפור זה מלמדנו שיעור עמוק על כוחה של תמיכה בלומדי תורתו הקדושה של רבינו האור החיים הקדוש ,אשר זכותו מגינה ומאירה עד היום .כפי שמאיר
אורו בכל דור ודור -התורה היא מקור הברכה ,וכל המחזיק בתורתו הקדושה זוכה לראות ישועות ,לא רק בעולם הבא ,אלא גם בעולם הזה ,במספרים מדויקים
ובחשבונות ברורים.
ספרי "אור החיים" בהוצאת המכון
פניני אור החיים חיים כולכם היום מוסרי אור החיים פרי תואר המבואר סט חוברות אור החיים משולב סט חומש אור החיים המבואר
חיבורו ההלכתי של האור החיים על יורה ביאור משולב בשפה ברורה ,בתוספת דברי האור החיים מוגהים ומבוארים
פנינים נבחרות מתורת האור החיים, דרכי חיים והנהגות ממשנת האור החיים, לקט מדברי האור החיים הק' על דרך
דעה ,עם ביאורים ,ציונים ומדור מסכם של מדור "תורת חיים"; מחולק ל־ 48חוברות בהרחבה במדורי "מאורי אור" ו"מאורי
ערוכות לפי נושאים ועניינים. מסודרות לפי ימות השנה והמועדים. המוסר עם ביאור דבריו.
פסקיו והלכותיו. נוחות לנשיאה וללימוד. החיים" ,להבנת עומק דבריו וכוונתו.
ספיר ויהלום אור החיים אוצרות אור החיים מתיבתא חפץ ה' המבואר שולחן שבת עם אור החיים אור החיים לוח יומי אור החיים עם ביאור משולב
מתוך שיעורי ושיחות הגאון רבי מנחם מנדל חיבורו של האור החיים על מסכת שבת, מאמרים לפרשיות ולמועדים על פי תורת ביאור קצר ובהיר המשולב ברצף דברי
אוצר ביאורים וחידושים על ספר אור ספר האור החיים בחלוקה יומית לכל
פומרנץ על פרשיות השבוע והמועדים ,בשילוב מוגה על פי דפוס ראשון ומלווה בביאור, האור החיים ,מעובדים בשפה פשוטה האור החיים ,לצד ליקוטים משלימים
החיים הקדוש. ימות השנה.
משלים ,סיפורי צדיקים ,הנהגות ופנינים. ציונים ומראי מקומות. ובניקוד מלא. משאר ספריו.
הגדה של פסח אור החיים באור החיים פרק שירה אור החיים ראשון לציון המבואר מגילת אסתר -אור החיים מפתח של חיים
ליקוט מכתבי האור החיים על ההגדה ,עם פרקי חיי ותולדות האור החיים הקדוש, מגילה מבוארת ,עם "ראשון לציון" המבואר עשרות אלפי פנינים מספר אור החיים,
פרק שירה עם ביאור המלוקט מתורת ספר "ראשון לציון" לרבינו חיים בן עטר,
ביאורים ,הערות וציונים ,בתוספת "ראשון מלווים בתמונות ומסמכים נדירים וליקוטים מספרי האור החיים על סדר מסודרות לפי עניינים ,אישים ומאורעות,
האור החיים ,בתוספת נוסח בעל השל"ה. בתוספת ביאורים.
לציון" המבואר על שיר השירים. מתקופתו. המגילה. בתוספת תולדות רבינו.
לחיים מחוברים
ל˘מיע˙ ˘יעורים ו„ר˘ו˙
ניתן להשיג בנדרים פלוס
זכיתם לישועה בזכות הלימוד בספר 'אור החיים' הקדוש? נשמח שתשתפו אותנו! שלחו את סיפורכם אלינו
חיי‚ו03-617-1077 : למייל m028039999@gmail.com :או לפקס 02-5385689או ב'נדרים פלוס' -באר ישראל
בס"ד
דברי תורה מאת
רבי מנחם מנדל
פומרנץ שליט"א
גיליון נ"א )פר' נח
פרשת נח ע úה˙ורה והמוע„ים תשפ"ה -ביהמ"ד
באר ישראל(
תשפ"ז
תפילה על רשעים
האם יש מקום להתפלל על רשעים ומסוכנים לבריאה?
רָאִיתִי צ ַּד ִיק לְפ ָנ ַי ּב ַּדוֹר הַזּ ֶה‘. הוא בפירוש )שם( 'קֵץ ּכ ָל ּבָשָׂר ּב ָא לְפ ָנ ַי ּכ ִי מָלְאָה מי נח
ועוד יש להוסיף ,כי הנה אמר הנביא )חבקוק ב ד( ’וְצ ַּד ִיק ַשחִיתָם אֶת הָאָר ֶץ', הָאָר ֶץ חָמָס מ ִּפ ְנ ֵיה ֶם וְה ִנ ְנ ִי מׁ ְ
הבין נח כי אין כאן מקום לתפילה .מה שאין כן אצל איש צדיק תמים היה נח בדורותיו ,והיה היחיד מכל
ּבֶאֱמוּנ ָתוֹ יִחְי ֶה‘ ,אם כן האמונה היא תנאי עיקרי בני דורו אשר ראוי היה להינצל מן המבול ,יחד עם כל
בצדקות ,והיאך יתכן לומר כי דווקא תנאי זה חסר אברהם אבינו בא הקדוש ברוך הוא והודיעו דבר
שאינו שייך אליו לכאורה ,על כי עומד הוא להפוך את משפחתו .נח מצא חן בעיני ה‘ ,ואת האלקים התהלך.
לו לנח הצדיק.
סדום ,ומזה הבין אברהם שלא נאמר לו הדבר אלא אך הנה ,דבר פלא נמצא בפסוק בהפטרת פרשתנו
בין נח לאברהם ומשה בכדי שיתפלל .וכן אצל משה רבינו אמר לו הקדוש )ישעיה נד ט( ,כי נקרא המבול על שמו של נח הצדיק
ברוך הוא בחטא העגל )שמות לב י( 'ה ַּנ ִיחָה ּל ִי' ,וכן אחר ּ’כ ִי מֵי נֹחַ זֹאת ל ִי אֲׁשֶר נׁ ִש ְּבַע ְּתִי מֵ ֲעבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל
והנה אמרו בזוהר הקדוש )ח"א רנד :זוהר חדש לח ,(:כי
חטא המרגלים אמר לו )במדבר יד יא-יב( 'עַד אָנ ָה י ְנ ַ ֲאצ ֻנ ִי הָאָר ֶץ‘ .אותו המבול הקשה והנורא ,אשר הכחיד את
בשעה שיצא נח מן התיבה לאחר המבול וראה את כל יושבי הארץ ולא הותיר זכר ממה שהיה לפניו -
העולם חרב ,פרץ בבכי עליו ,ואמר" :ריבונו של עולם, הָעָם הַזּ ֶה וגו' א ַּכ ֶּנוּ ב ַּדֶב ֶר ו ְאוֹרִׁש ֶּנוּ' ,ומזה הבין משה
כי המחתרת חתורה לפניו אם יעמוד בתפילה .אולם נקרא על שם נח’ ,מי נח‘.
הרי נקראת 'רחום' ,והיה לך לרחם על בריותיך".
אמר לו הקדוש ברוך הוא" :רעיא שטיא -רועה אצל נח נאמרו הדברים במוחלט בלא שום פתח ,לכן יתירה מכך ,כי הובא הפסוק בזוהר הקדוש )ח"א סז,(:
שוטה ,עכשיו נזכרת לומר כן ,הלא היה לך להתחנן לא עמד להתפלל. ושם באו בטענה על נח ,שלא התפלל על בני דורו
באופן אחר כתב הרה"ק המגיד מקאז'ניץ זיע"א שיינצלו גם הם מן המבול ,ומשום כך נקרא על שמו.
לפני בשעה שאמרתי לך בלשון רכה 'כי אותך ראיתי
צדיק לפני בדור הזה'' ,והנני מביא את המבול מים בספה"ק עבודת ישראל בפרשתן ,וכן פירשו עוד
צדיקים ,כי בוודאי שנים הרבה התפלל נח על בני
המרחם על אכזרים
על הארץ' ,וציויתיך לעשות תיבת עצי גופר ,ולעסוק ועצם הדבר תמוה מאוד ,וכי מוטל היה על נח
בבניינה שנים הרבה ,שמא יחזרו בני דורך בתשובה, דורו ,שהרי מאה ועשרים שנה היה עוסק בבנין
התיבה ,והיו בני דורו שואלים אותו לשם מה טורח להתפלל על אותם רשעים ,אשר התורה הקדושה
ומפני מה לא ביקשת רחמים אז על כל העולם .וכי העידה עליהם כי כל יצר מחשבות ליבם היה רק רע
משום שידעת כי עתיד אתה להינצל בתיבה ,לא הוא בבנין זה ,והוא היה מתרה בהם כי עתיד הקדוש
ברוך הוא להביא מבול מים על הארץ .אם כן בוודאי כל היום )ראה בראשית ו ה(.
עלה בליבך לבקש רחמים עליהם .והנה עתה רואה
כשם שהיה מוכיחם ,כך היה מתפלל עליהם לבל ואם תאמר ,כי צריך היה להתפלל שיחזרו בהם
הנך את כל העולם חרב ולא נותר בו מאומה ,ועכשיו
ימותו במבול .אלא ,שהתפלל ולא נענתה תפילתו, מדרכם הרעה וישובו בתשובה ,הלא גם זה תמוה,
מבקש אתה להתפלל". ולכאורה איפכא מסתברא ,כי רחמנות על אכזרים
אך באמת איש צדיק תמים היה ,כפי עדות התורה
כיון שראה נח כך ,עמד והקריב עולות וקרבנות, כאלו אינה אלא דרך אכזריות כלפי הטובים
הקדושה עליו ,אשר כמעט ולא נמצא כן על אדם
לכפר על מה שלא ביקש רחמים קודם המבול. והרחמנים.
בעולם שמפורש עליו בתורה כי צדיק הוא.
וסיימו שם" :אמר ר' יוחנן ,בא וראה מה בין הצדיקים ואם נתבונן במעשי אנשי דור המבול כפי המבואר
שהיו לישראל אחר כך ובין נח .נח לא הגין על דורו ולא מקטני אמנה היה בדברי חז“ל ,הן אפילו בין איש לרעהו היו מתאכזרים,
התפלל עליו כאברהם ,דכיון דאמר הקדוש ברוך הוא אכן ,לא נוכל להתעלם מדברי הזוהר הקדוש ,אשר כמו שאמרו )ב“ר לא ה( שכשהיה רוכל בא לשוק למכור
לאברהם )בראשית יח כ( 'זעקת סדום ועמורה כי רבה', יש בהם ביקורת על נח בשל כך שלא התפלל על בני תורמוסין ,היה כל אחד מהם נוטל פחות משווה
מיד )שם פסוק כג( 'ויגש אברהם ויאמר' .והרבה דברים דורו. פרוטה ,עד שהיה המוכר נותר בלא כלום.
כנגד הקדוש ברוך הוא] ,עד[ ששאל שאם ימצא שם
עשרה צדיקים שיכפר לכל הדור בשבילם ,וחשב
ובאמת גם ברש"י בפרשתנו מצינו שהביא טענה
אחרת על נח ,בפסוק )בראשית ז ז( 'ו ַּיָבֹא נֹחַ וּ ב ָנ ָיו וְאִׁש ְּתוֹ מפני מה נמנע נח מן התפילה
אברהם שהיו י' בעיר עם לוט ואשתו ובניו ובנותיו וּנׁ ְשֵי ב ָנ ָיו א ִּתוֹ אֶל ה ַּתֵב ָה מ ִּפ ְנ ֵי מֵי ה ַּמ ַּבוּל' ,וכתב" :אף אך קודם שנבוא להרחיב בדבר השאלה ,יש לנו
וחתניו ולכן לא התפלל יותר .בא משה והגין על כל נח מקטני אמנה היה ,מאמין ואינו מאמין שיבא להתבונן גם בעצם דברי הזוהר הקדוש ,אשר כמה מן
הדור ,כיון שאמר הקדוש ברוך הוא למשה )שמות לב ח( המבול ,ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים". המפרשים עמדו לבאר כוונתו.
ישראל חטאו' ,סרו מהר מן הדרך' ,מה כתיב ביה )שם בספה“ק תפארת שלמה )פר' נח ד"ה ויבא( כתב ,כי הטעם
אך דברים אלו נשגבים מבינתנו ,וכי כל אותם מאה
פסוק יא( 'ויחל משה' .מהו 'ויחל' ,מלמד שהתפלל עד ועשרים שנה שהטריח נח את עצמו בבנין התיבה, אשר מחמתו מנע עצמו נח מן התפילה ,הוא משום
שאחזתו חלחלה .רבנן אמרי ,לא הניח משה לקדוש לא ידע אם יבוא מבול ,ואת כל זאת לא עשה אלא ענוותנותו הגדולה ,אשר לא הבין את כוחו בזה ,אלא
ברוך הוא עד שנתן נפשו עליהם מן העולם הזה ומן לרווחא דמילתא ,שמא יבוא המבול ,ורק אחר אמר לעצמו" :וכי ראוי אני לבטל גזירתו של הקדוש
העולם הבא ,דכתיב )שם פסוק לב( 'ועתה אם תשא שהחלו הגשמים יורדים ודחקוהו המים נכנס לתיבה. ברוך הוא" .כי קטן היה בעיניו ,ולא האמין שיבטל
חטאתם ואם אין מחני מספרך אשר כתבת' .אמר ר' הקדוש ברוך הוא את גזירתו מפני תפילתו .וזהו
יוסי מהכא )תהלים קו כג(' ,ויאמר להשמידם לולי משה נח איש צדיק 'מקטני אמנה היה' ,כיון שהיה מקטין עצמו ,חסרה
בחירו עמד בפרץ לפניו' ,וכן כל הצדיקים הגינו על ועוד ,כי כל הענין טעון ביאור .הלא התורה הקדושה אמונתו .אך אברהם אבינו ומשה רבינו לא נהגו כן,
דורם ולא הניחו מדת הדין לשלוט בהם .ונח התעכב מעידה על נח ואומרת )בראשית ו ח( ’וְנֹחַ מָצ ָא חֵן ּבְעֵינ ֵי כי אברהם התפלל אפילו על אנשי סדום ,וכן משה
עמו הקדוש ברוך הוא ואמר ליה רבוי דברים שמא ה‘‘ ,ואם נדחוק ונאמר כי אותה מציאת חן לא היתה התפלל על ישראל בשעה שחטאו ,כי הבינו שזהו
יבקש עליהם רחמים ולא השגיח ולא ביקש עליהם מחמת צדקתו ,הרי המקרא הבא טופח על פנינו גופא רצון ה'.
רחמים ועשה התיבה ונאבד כל העולם". ואומר )שם פסוק ט( ’נֹחַ א ִׁיש צ ַּד ִיק ּתָמִים ה ָי ָה ּבְדֹרֹתָיו‘, גם רבינו האור החיים הקדוש )בראשית ו יג( עומד ומלמד
עוד הובא שם מאמר רבי יהושע ,כי הטעם שלא והקדוש ברוך הוא בעצמו אמר לו )שם ז א( ּ’כ ִי אֹתְך ָ זכות על נח ,וכותב כי מאחר שאמר לו הקדוש ברוך
א
עינים מאירות
רבינו הבעל שם טוב הקדוש זיע"א בדרכו בלוויית חסדים ,אלא אמר )בראשית יח כה( ’חָלִל ָה ּלְך ָ מֵ ֲעשֹׂת התפלל נח על בני דורו ,הוא משום שחשש שמא
כמה מתלמידיו הקדושים ,והנה באמצע הדרך שינה ּכ ַּדָב ָר הַזּ ֶה לְהָמִית צ ַּד ִיק עִם רָׁשָע וְה ָי ָה כ ַּצ ַּד ִיק ּכָרָׁשָע אפילו הוא עצמו לא יזכה להימלט ,על כן כשאמר
העגלון הקבוע אלכסיי את טעמו ,הוציא סכין גדולה חָלִל ָה ּלָך ְ הֲׁשֹפ ֵט ּכ ָל הָאָר ֶץ לֹא י ַ ֲעשֶׂה מִׁש ְּפ ָט‘ .וכל לו הקדוש ברוך הוא כי צדיק הוא לפניו 'בדור הזה',
מחיקו והכריז כי עומד הוא לרצוח את רבינו נפש טענתו היתה שלא יתכן לספות צדיק עם רשע ,על כן ועתיד הוא להינצל ,הבין כי רק כלפי דורו חשוב הוא
רח"ל .אמר לו הבעל שם טוב" ,עשה כרצונך ,אולם שאל אם יש צדיקים בתוך העיר .ומשלא נמצא אפילו לצדיק ,ואילו היה בדור אחר ,כגון בדורו של אברהם
כל אדם ראוי לכך שימלאו את בקשתו האחרונה, מנין של צדיקים שיגן על העיר ,לא הועילה הטענה אבינו ,או בדור מקבלי התורה -לא היה נחשב לכלום.
ובקשתי כי לא תהרגני כאן במקום זה ,אלא תיסע להצילה .אולם לוט בא בדרך תחנונים ובקשת רחמים, על כן בחשש זה היה שרוי ,ומיד כששמע כי ינצל מן
עוד מעט ושם תעשה מה שתרצה" .מילא אלכסיי את ואמר )שם יט יט( ’ה ִּנ ֵה נ ָא מָצ ָא עַב ְּדְך ָ חֵן ּבְעֵינ ֶיך ָ ו ַּתַג ְּד ֵל המבול ,לא העז לבקש יותר מזה.
בקשת רבינו ,והנה תיכף ומיד נפלה עליו רוח חרטה, חַס ְּדְך ָ אֲׁשֶר עָשִׂיתָ ע ִּמָד ִי לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְׁשִי וְאָנֹכ ִי לֹא אכן אם כנים הדברים ,יש להבין מהי הטענה על נח.
והוא התנפל לרגלי הבעל שם טוב והתחנן כי ימחל אוּ כ ַל לְה ִּמָל ֵט הָהָר ָה ּפ ֶן ּתִד ְּבָקַנ ִי הָרָעָה וָמ ַּתִי‘ .וכיון
לו ,באומרו כי הוא עצמו אינו מבין כלל מה עלה על שהתחנן על נפשו -נתקבלה תפילתו. המה לבדם ינצלו
דעתו ,וכיצד נכנס לליבו רצון רע ומשונה כזה. ויסוד גדול למדנו מכאן ,כי בקשה הבאה מתוך הכרה אך הנה כתב הספורנו )בראשית ו ח( כי נח ניצל מן המבול
ויאמר הבעל שם טוב לתלמידיו ,כי במקום שבו במידת חסדו של מקום -יכולה היא שתועיל אפילו בחסד ולא בזכות ,ובפרט מה שניצלו בניו ממימי
התעוררה בקרב העגלון תאוות הרציחה ,עמד פעם במקום רע ועושי רע ,כל זמן שלא נתמלאה סאתן. המבול ,אשר לא היו ראויים לזה ,כי אם בחסד ה'
רוצח אחד ורצח אדם ,ובזה השחית את המקום ,ומאז ועל כן ,העיר צוער -הצעירה משאר הערים -נותרה עליהם .וכתוב מפורש בדבר בספר יחזקאל )יד יג-טז(:
כל העובר שם מתעורר בו יצר הרציחה .ומשום כך קיימת ,ונתקבלה בקשת לוט עליה .אין ספק ,כי ללא ּ'ב ֶן אָד ָם אֶר ֶץ ּכ ִי תֶחֱטָא ל ִי לִמְעָל מַעַל ו ְנָטִיתִי יָד ִי עָל ֶיה ָ
ביקש מאת העגלון לנסוע משם והלאה ,ובזה שב זכותו של אברהם לא היתה זכותו של לוט עצמו ִשלַח ְּתִי ב ָּה רָעָב וְהִכְר ַּתִי וׁ ְָשבַר ְּתִי ל ָּה מ ַּטֵה לָחֶם וְהׁ ְ
לטבעו הרגיל. מועלת כלום ,אך בזכות אברהם לא היה די ,אלא שלֹׁשֶת הָאֲנׁ ָשִים הָא ֵּל ֶה ּב ְתוֹכ ָּה מ ִּמ ֶּנ ָה אָד ָם וּ בְהֵמָה :וְה ָיוּ ׁ ְ
ובדומה לזה מסופר בזוהר הקדוש )ח"ב מט (:על אודות הוצרכה בקשת החסד ,ודביקות במידתו של אברהם נֹחַ ּד ָנ ִּי ֵאל וְאִ ּיוֹב ה ֵּמָה בְצִדְקָתָם י ְנ ַּצ ְלוּ נַפְׁשָם נְא ֻם ה'
רבי חייא ורבי יוסי שפעם אחת הלכו בדרך והתלווה אבינו -מידת החסד. אֱלֹקִים :לוּ חַ ּי ָה רָעָה אַ ֲעב ִיר ּבָאָר ֶץ וׁ ְש ִּכְל ָּתָה וְה ָיְתָה
אליהם אדם אחד ,אשר אמר להם כי דרך זו מסוכנת ובאמת ,לא לנו לעמוד ולבקש את החילוקים בין שלֹׁשֶת הָאֲנׁ ָשִים הָא ֵּל ֶה שמָמָה מ ִּבְל ִי עוֹב ֵר מ ִּפ ְנ ֵי הַחַ ּי ָהְ ׁ : ׁ ְ
היא ,יען כי פעם הלכו בה תלמיד חכם ועם הארץ, התפילות ,ולומר מפני מה הועילה זו ולא זו .והרבה ּב ְתוֹכ ָּה חַי אָנ ִי נְא ֻם ה' אֱלֹקִים אִם ּב ָנ ִים וְאִם ּב ָנוֹת י ַּצ ִילוּ
וקם אותו עם הארץ והרג את התלמיד חכם ,ומחמת האריכו בספרי חסידות כי תועלת גדולה היתה שמָמָה'. ה ֵּמָה לְב ַּד ָם י ִּנָצ ֵלוּ וְהָאָר ֶץ ּתִהְי ֶה ׁ ְ
שנעשה בדרך זו חטא גדול כזה ,הרי כל העובר שם בתפילתו של אברהם אבינו ,לו ולדורות. הרי מבואר להדיא ,כי שלושת הצדיקים -נח דניאל
מסכן עצמו .כי רוח הטומאה השורה שם עלולה
להזיק לכל העוברים במקום. ונשאתי לכל המקום ואיוב -לא היו יכולים להציל את בניהם מן הפורענות,
אלא רק את עצמם.
למדנו מכאן ,כי אדם העובר עבירה במקום ,לא את אך אנו שבים ומעמידים את הקושיה הפשוטה וזהו כפי שהבאנו למעלה מרבינו האור החיים הקדוש,
עצמו בלבד הוא מטמא ,אלא גם את המקום שבו עבר והשאלה המתבקשת ,מה ראה אברהם לבקש על שהבין נח כי לא תועיל תפילתו.
את העבירה הוא מטמא. אנשי סדום הרעים והחטאים .הלא כמה היה העולם
סובל ומצטער אם היתה תפילתו נשמעת. וטעם הדבר -מפרש הספורנו -כי אלו שלושת
ומעתה יובן ,כי ביקש אברהם אבינו לטהר את אדמת הצדיקים לא לימדו את בני דורם לדעת את ה' ,ולא
סדום מן החוטאים בה .שהרי סוף סוף סדום בגבול ואכן יש מן המפרשים )ראה רד“ק בראשית יח כד( שפירשו עשו כמעשי אברהם אבינו ,משה רבינו ושמואל
נחלת ארץ ישראל המובטחת היא ,על כן היה אברהם כי עיקר התפילה לא היתה על החוטאים הרשעים, הנביא ,אשר חגרו מתניהם להפיץ את דבר ה' בכל
מתרעם על הפיכתה. כי אם על המקום עצמו .כי ודאי את הרשעים יש
מקום .וכדברי הרמב"ם )עבודה זרה פ"א ה"ג( על אברהם
ראיה נוספת נוכל להביא על הדבר ,ממאמר רבי אבינו" :התחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם
חנינא בן תרדיון )אבות פ"ג מ"ב( "שנים שיושבין ואין בקשה הבאה מתוך הכרה במידת חסדו ולהודיעם שיש שם אלוק אחד לכל העולם ולו ראוי
ביניהן דברי תורה הרי זה מושב לצים" .והרי לא אמר
רבי חנינא שאותם השניים שחים ביניהם בדברי
של מקום -יכולה היא שתועיל אפילו לעבוד ,והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר
ליצנות ,אלא שאין ביניהם דברי תורה .אלא ,מפני מה במקום רע ועושי רע ,כל זמן שלא ומממלכה לממלכה" וכו'.
לא נתנו ליבם לדברי תורה ,אין זאת אלא שפעם עברו נתמלאה סאתן זה היה עוון סדום
שם לצים וטימאו את המקום בדברי ליצנותם ,על אכן ,כל אלו הדברים הנשמעים מפי חז“ל ורבותינו
כן משוכה רוח טומאה על המקום ואינו ראוי לדברי הראשונים ,יש בהם כמין טענה וטרוניא כלפי נח.
להעניש ,ואין די במה שייענשו בעולם הבא ,ובעולם
תורה. ובעינינו יפלא ,כי לכאורה דווקא את מעשיו של
הזה להמתין להם ולהניחם כדי שיגדל עונשם בעולם
על פי דברי הגאון הבית הלוי זצ"ל על השפעת האדם האמת ,כי עצם מה שנשארים בריות כאלו בעולם אברהם אשר התפלל על רשעי סדום אין אנו מבינים.
על המקום ,אפשר לבאר את דברי המדרש )ב"ר לא הלא התורה חורצת משפטה עליהם )בראשית יג יג(
יש בזה סכנה לכלל האנושות .אך תפילת אברהם
ז( ,שהוצרך המבול למחות ג' טפחים בעומק הארץ, היתה על כך שיאבדו חטאים מן הארץ ,וסדום עצמה ’וְאַנׁ ְשֵי סְדֹם רָעִים וְח ַּטָאִים ל ַה‘ מְאֹד‘ ,וידועים דברי
כעומק המחרישה :כי חטאי דור המבול היו גדולים תישאר כפי שהיתה ,כולה משקה ,כגן עדן התחתון, חז“ל )סנהדרין קט (:על אותה ריבה אשר נתנה פרוסת
כל כך ,עד שהיתה כל האדמה ספוגה מטומאתם, ולא תהפוך לארץ מלחה אשר לא תשב .והצדיקים לחם לעני ,ובאו אנשי סדום ומשחוה בדבש והעמידוה
והיה צורך להסיר את שכבת אדמה זו כדי למנוע את אשר ישארו בחיים יוכלו ליהנות מן הארץ הטובה. על חומת העיר עד שמתה מעקיצות הדבורים .הרי
השפעתם על העולם המחודש. כאן אכזריות נוראה ואיומה ,וכי בחייהם של אלו היה
אכן ביאור זה אינו כפי הנראה מפשטן של כתובים,
הרי לנו עד כמה צריך אדם להיזהר ממקום של אברהם חפץ .הרי מחמת גודל הרשעות היו אפילו
ומבקשים אנו הסבר אשר יניח את דעתנו גם לפי
טומאה. העופות מונעים עצמם מלעוף שם ,כמו שנאמר על
ביאור שאר המפרשים ,אשר פירשו דברים ככתבן,
ומידה טובה מרובה ,כי מקומות שמקיימים בהם שהתפלל אברהם על חיי אנשי סדום. סדום )איוב כח ז( ’נָתִיב לֹא יְד ָעוֹ עָי ִט‘ )ראה פרקי דר“א פכ"ה(.
מצוות ,כבתי כנסיות ובתי מדרשות ,אשר כתליהם ולא זו בלבד ,הרי כאשר שמע אברהם אבינו בברית
ספוגים בתורה ותפילה -ודאי משפיעים מאוד על ותשחת הארץ בין הבתרים על השעבוד שעתידים בניו להשתעבד
האדם לטובה ,ומביאים את העומד בהם לידי דביקות ובפרט יש להבין את דברי חז“ל שהבאנו למעלה, בארץ לא להם ,לא עמד לבקש עליהם ,ודווקא על
בקדוש ברוך הוא. כי מכח תפילותיו ובקשותיו של אברהם אבינו ,באו סדום עמד לבקש.
אם כן כאמור ,יש המבארים כי תפילתו של אברהם וביקרו את נח אשר לא עשה כן ,ולא התפלל על אנשי אם כן ,לכאורה אין התמיהה על נח שלא התפלל על
היתה על הארץ עצמה ,לבל תיהפך סדום ,וביקש דורו. דור המבול ,כי אם על אברהם שהתפלל על אנשי
להמליץ טוב על המקום .אך כבר הערנו כי לא כן הלא את כל התועבות עשו אנשי דור המבול ,ותמלא סדום ,ופעם אחר פעם אינו מוותר ,אלא נושא ונותן
משמע מפשוטן של כתובים ,ובעיקר קמה קושייתנו הארץ חמס מפניהם .פרוצים היו בעריות ,ונחתם גזר עם הקדוש ברוך הוא להציל את סדום.
וגם ניצבה על עצם הטענה שהעמידו חז"ל כנגד נח
על שלא התפלל על בני דורו ,ואנו ראינו כן תמהנו
דינם על הגזל ,ואפילו בהמה ועוף השחיתו דרכם עקב
מעשי בני האדם .וכל כך נשחתה הארץ ,עד שהוצרך
לבקש תפילה ותחנונים
דווקא על תפילת אברהם ,וגם אם את תפילת אברהם המבול לבוא ולמחות שלושה טפחים מן האדמה, עוד יש להעיר ,כי לכאורה משמע מן הכתובים שלא
נוכל ליישב ,הטענה על נח אינה מבוררת. כעומק המחרישה .וכפי שדרשו חז“ל )ב“ר לא ז(: התקבלה תפילתו של אברהם אבינו ,ונהפכה סדום
ובנותיה .ואילו כאשר בא לוט וביקש על העיר צוער
כוונת האמוראים בתפילה ”‘הנני משחיתם את הארץ‘ ,ר‘ הונא ורבי ירמיה בשם
רב כהנא בר מלכיה ,אפילו ג‘ טפחים שהמחרישה -נתקבלה בקשתו לפני ה‘ .וכי גדול כוחו של לוט
כדי להבין פשר דבר ,נביא בזה דברים מפליאים שולטת בארץ נימוחו“. מכוחו של אברהם.
מן התלמוד ירושלמי )ברכות פ"ב ה"ד יז ,(:אשר סיפרו אך זאת נוכל ליישב ,כי האמת תורה דרכה ,וכל
רבותינו האמוראים על עצמם. המקום גורם המתבונן בפסוקים בפרשת וירא ,יראה כי בא אברהם
שם עוסק הירושלמי בענין הכוונה בתפילה ,ולפי יש בנותן טעם להביא את המסופר ,כי פעם אחת נסע אבינו לבקש מכוחה של מידת הצדק ,ולא ביקש על
ב
עינים מאירות
ולפי זה שוב אין להקשות מדין בל תלין ,כי לא נאמר אלא נטעם מהם מעט בדברים הנוגעים לביאור דברי פשוטן של דברים נראה כי רבותינו גדולי האמוראים
איסור הלנה אלא בשכר הבא כתמורה על פעולת הירושלמי הנזכרים. לא היו מכוונים בתפילה כראוי ,ולהלן נראה האם אכן
שכיר ,ולא על מתנה הבאה ברצון טוב ולא בחיוב. כמה מהלכים מביא 'הכתונת פסים' בביאור הענין, הדברים כפשוטם.
אשר כל אחד מהם מגלה טפח מהנהגת הקדוש ברוך והובא שם כי רבי חייא רובא -הוא רבי חייא הגדול
לי בני ישראל עבדים הוא בעולמו ,ובהבנת מהות השכר הרוחני והיחס -אמר על עצמו כי מימיו לא הצליח לכוון בתפילתו.
אכן הא גופא קשיא ,הרי האדם עמל וטורח בקיום הנכון לעבודת ה' בעולם הזה. ופעם אחת התאמץ במיוחד בתפילה ,אולם גם אז
המצוות ,ומדוע לא יחשב כפועל הראוי לשכר. נכנסו לליבו מחשבות אחרות ,מיהו הנכנס ראשון
אלא מבאר הכתונת פסים על פי מה דאיתא בגמרא שכר קבלנות אצל המלך ,האם הממונה או ראש הגולה .לאחריו
)ב“ק צז (.כי התוקף עבדו של חבירו וכופהו שיעשה תחילה כותב ’הכתונת פסים‘ ,כי עובדי ה‘ בעולם הזה בא שמואל ואמר כי גם הוא בשעה שביקש לכוון
עבורו מלאכה בזמן שבלאו הכי לא היה עובד עבור אינם כפועלים העוסקים במלאכת בעל הבית ,אלא בתפילתו ,מצא עצמו מונה אפרוחים ,ורבי בון בר
בעליו -פטור מלשלם ,שכן לא הפסידו כלום. כאומן הנשכר בקבלנות לעשות מלאכה בעבור אדם חייא סיפר כי היה מונה שורות של אבני בנין .הוסיף
אם כן ,בני ישראל היו עובדים את פרעה במצרים אחר .מצות ’ביומו תתן שכרו‘ נאמרה לשוכר פועל על דבריהם רבי מתניה ,ואמר כי מחזיק הוא טובה
כעבדים ,ולא היו מקבלים שכר ,והקדוש ברוך הוא למלאכה ,אולם הנותן חומרי גלם ביד האומן ומבקש לראשו ,על אשר בשעה שבא הוא לאמירת 'מודים' -
הוציאם משם על מנת שיהיו עבדיו ,ככתוב )שמות ג יב( מאיתו להשביחם ולעשות מהם כלי -כל זמן שהכלי כורע ומשתחווה מאליו ,כי לבו בל עמו.
ּ’ב ְהוֹצ ִי ֲאך ָ אֶת הָעָם מ ִּמִצְר ַי ִם ּתַעַב ְדוּן אֶת הָאֱלֹקִים עַל ביד האומן אין בעל הבית עובר בבל תלין ,ורק משעה כל הקורא דברים אלו כפשטם ,סבור כי אפילו גדולי
הָה ָר ה ַזּ ֶה‘ .אם כן עבודת ישראל לה‘ יתברך נחשבת שהחזירו חל חיוב תשלום השכר בזמנו )שו“ע חו“מ סי‘ החכמים היה להם קושי לעמוד ולכוון בתפילה,
כעבודת עבד עבור אדם אחר שאינו בעליו ,שאינו שלט ס“ו( .וגם כל אדם כך ,שהרי קיבל מאת ה‘ יתברך ונראה כי עיקר הדבר בא ללמדנו שלא לייאש עצמנו
צריך לשלם עליה שכר ,כי זה נהנה וזה אינו חסר. נשמה יקרה ,ונצטוה לזככה ולתקנה על ידי קיום בראותנו כי אין אנו מצליחים לכוון ,אלא נאמר כי גם
אם כן בידינו לעת עתה שני מהלכים ,האחד משום המצוות ,ועל זה יטול שכרו בעולם הנשמות ,אך כאן גדולי רבותינו עמדו על קושי זה ,ובכל זאת התאמצו
שאומן קונה בשבח כלי ,והשני משום שהתוקף עבדו בעולם הזה הרי הכלי עדיין נמצא בידו ,ואין כאן הלנת להתפלל בכוונה ,וכמעשיהם נעשה גם אנו.
של חבירו פטור. שכר. אכן ,לא נוכל לקבל את דברי הגמרא הללו כפשוטם.
אך הדבר הקשה הוא ,כי בתנא דבי אליהו )רבה פ"ב( הרי אלו אמוראים קדושי עליון ,ולא יעלה על הדעת
יד שליח באמצע איתא ,כי בכל יום ויום רוחו של אדם ניטלת הימנו שלא כיוונו בתפילתם .ואין ספק כי יש כאן רמז
על כך מוסיף מהלך שלישי ,בשם גיסו המאור הגדול וניתנת לבעל הפקדון ,ולבוקר מחזירין אותה אליו. לסודות עליונים ,אין כאן סתם אפרוחים ולא סתם
החריף הרב ר' יצחק גאב"ד הרובשוב ,המבאר על פי וכמו שאומרים אנו בקריאת שמע שעל המיטה ממונים .ואכן ,הרבה דברים נאמרו לבאר את דברי
מה שכתבו הפוסקים )שו"ע חו"מ סי' שלט ס"ז( כי השוכר )תהלים לא ו( ּ'ב ְיָדְך ָ אַפְקִיד רוּ חִי' .ואם כן ,נחשב האדם חז"ל אלו.
בכל לילה כמי שכבר החזיר את הכלי לבעליו ,אלא
פועל על ידי שליח ,ואמר השליח ששכרו על בעל
הבית ,והלין בעל הבית את שכרו ,אינו עובר עליו שבבוקר ניתן לו שוב כדי שיוסיף לתקנו ,אך מדוע עיון תפילה
בבל תלין ,וגם השליח אינו עובר ,שכן לא קיבל עליו אינו מקבל בכל יום את שכרו כדין מי שכבר אין החפץ כדי לבאר פשר דבר ,נביא בזה מהלך מספר הדרושים
לשלם את השכר .ואמנם ודאי חייב לשלם ,אך אינו אצלו. 'כתונת פסים' שחיבר הגאון רבי יוסף אשכנזי זצ"ל
עובר באיסור בל תלין אם אינו משלם בזמנו. בעל 'צפנת פענח' לפני כשלוש מאות וחמישים שנה,
והנה ,מצוות התורה נחלקו לשנים' :אנכי' ו'לא יהיה וזה לא מכבר נדפס ספרו בהוצאה חדשה ומהודרת.
לך' מפי הגבורה שמענום )ראה מכות כד ,(.אך לאחריהן מקומות שמקיימים בהם מצוות ,כבתי הנה אמרו חז"ל )ברכות לב" :(:אמר רבי חייא בר אבא
בקשו ממשה רבינו )שמות כ טז( ּ'ד ַּב ֵר א ַּתָה ע ִּמָנוּ כנסיות ובתי מדרשות ,אשר כתליהם ספוגים אמר רבי יוחנן ,כל המאריך בתפלתו ומעיין בה -סוף
ו ְנׁ ְִשמָעָה' ,ואכן ממנו שמעו את שאר תרי"א המצוות. בתורה ותפילה -ודאי משפיעים מאוד על בא לידי כאב לב ,שנאמר )משלי יג יב( 'תוחלת ממשכה
מחלה לב'" .וכפי שפירש רש"י שם ,שהמאריך
לפי זה ,על כל המצוות אין הקדוש ברוך הוא עובר
בבל תלין ,כי יד שליח באמצע .ורק על מצות האמונה האדם לטובה ,ומביאים את העומד בהם בתפילתו מצפה כי תתקבל בקשתו מחמת ריבוי
הנכללת באנכי ולא יהיה לך משלם הקדוש ברוך הוא לידי דביקות בקדוש ברוך הוא הכוונה ,אך יתכן שלא תתקבל מחמת כמה סיבות,
שכר בעולם הזה ,כי עליהן ציוונו בעצמו. כי פעמים שאינו ראוי לכך מן הדין ,אך עתה שנכזבה
תוחלתו -יכאב לבו.
ועל פי זה יתבארו דברי המדרש )ראה שמו"ר כג ה וביפה
תואר שם( "כל מה שישראל אוכלים בעולם הזה אינו אומן קונה בשבח כלי ויש לשאול בזה ,ממה נפשך ,אם אכן מצד מעשיו
ראוי האדם שתתקבל בקשתו ,מדוע לא יזכה מן
אלא בשביל האמונה" ,כי על מצות האמונה משלם כדי ליישב את הדבר ,מציע לפנינו הצפנת פענח את השמים ,ואם באמת אינו ראוי -כיצד יבוא לידי כאב
הקדוש ברוך הוא כבר בעולם הזה ,כדי שלא יהא בזה סוגיית הגמרא )ב“מ קיב (.האם אומן קונה בשבח כלי. לב ,הרי מן הסתם יודע הוא שאין בידו זכויות ואינו
משום בל תלין. כלומר ,האם כאשר משביח האומן את כליו של בעל מבקש אלא על מתנת חינם ,אשר פעמים זוכה לה
אלו הם דברי הכתונת פסים ,אשר מתוכם בא לבאר הבית ,שייך השבח לאומן ,אלא שלאחר מכן מוכרו ופעמים שאינו זוכה.
את דברי הירושלמי בענין כוונה בתפילה ,וכדלהלן. לבעלים תמורת השכר ,או שמא מלכתחילה שייך
הכל לבעלים ,ואין כאן אלא תשלום שכר הפעולה. שכר מצוה בהאי עלמא
נח ומשה וממילא יש לנו לדון כמו כן בשכר התורה והמצוות, אלא ,שורש הענין במה שהשרישו חז“ל )קידושין לט (:כי
עתה נשוב לשאלתנו על נח .את ההבדל שבינו ובין המשביחים את נשמתו של כל בן ישראל .כי אמנם, ”שכר מצוה בהאי עלמא ליכא“ ,שכר המצוות -זמנו
משה הדגישו חז“ל )דב“ר יא ג( באמרם” :נח אמר למשה, אם אין היהודי קונה את שבח נשמתו ,והרי היא ומקומו בעולם הבא .לא מיבעיא שאין בכל חללי
’אני גדול ממך ,שניצלתי מדור המבול‘ .אמר לו משה, כפקדון אצלו ,יש כאן מקום קושיא מדוע אין שכרו עלמא ליתן שכר מצוה אחת ,אלא שאפילו אם היה
’אני נתעליתי יותר ממך ,אתה הצלת את עצמך ולא משתלם לו בכל לילה כשחוזרת הנשמה אל אביה הדבר באפשר -לא כאן הוא מקום הגמול ,על כן לא
היה בך כח להציל את דורך ,אבל אני הצלתי את עצמי שבשמים .אולם אם קונה האדם את נשמתו בשבח יצפה אדם לשכר מצוותיו .ומשום כך עלול האדם
והצלתי את דורי‘“. שהוא משביחה ,אם כן אין כאן שכר פעולה כלל ,אלא לבוא לידי תוחלת ממושכה וכאב לב ,כי יודע הוא
כבוד הרב וכבוד המלך קנין ותמורתו ,ולא על זה נאמרה פרשת איסור הלנת
שכר.
בעצמו כי מעשיו טובים ורבים ,ובכל אופן אין בקשתו
מתקבלת.
כתשובה לדבר ,נביא את המשך דבריו הנפלאים של אחר שמפלפל רבינו בדברים ומאריך לבאר כי גם לפי
ה‘כתונת פסים‘ ,המקשר את שלושת המהלכים שכתב השיטה שאומן קונה בשבח כלי יש כאן עדיין כמה איסור 'בל תלין'
כדי לתרץ את ענין שכר המצוות ,לדברי האמוראים קושיות ,מביא בזה רבינו מהלך נוסף. אכן כאן ידועה ומפורסמת שאלה .הן כבר נודע הדבר
הקדושים בירושלמי. שהקדוש ברוך הוא מקיים את כל המצוות )ראה שמו“ר
וביאר שם ,כי רבי חייא רבה סבר כי שכר מצוה אינו שלא על מנת לקבל פרס ל ט ,פסיקתא רבתי פכ"ג( ,והרי אחת מתרי"ג מצוות היא
בזה העולם משום שאומן קונה בשבח כלי .והנה כך שנינו במסכת אבות )פ"א מ"ג(" :אנטיגנוס איש איסור הלנת שכר שכיר ,כמו שנאמר )ויקרא יט יג( 'לֹא
איתא בגמרא )קידושין לב (.כי נחלקו אמוראים בדין הרב סוכו קבל משמעון הצדיק ,הוא היה אומר ,אל תהיו שׂכ ִיר א ִּתְך ָ עַד ּבֹקֶר' ,וגם מצות עשה יש תָל ִין ּפְע ֻּל ַת ָ
שמחל על כבודו ,לדעת רב חסדא אין כבודו מחול, כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס ,אלא בדבר )דברים כד טו( ּ'ב ְיוֹמוֹ ת ִּתֵן ְ
שׂכ ָרוֹ' ,ואם אין הקדוש
ולדברי רב יוסף כבודו מחול ,משום שלאחר שעסק הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל ברוך הוא משלם שכר מצוות בעולם הזה ,יש כאן
בתורה ,נעשית היא כשלו .ולעומת זאת אמרו )שם פרס" .הרי מבואר ,כי מעיקר הדין אין האדם ראוי לכאורה הלנת שכר.
לב ,(:כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ,כי כבוד כלל לשכר על מעשיו ,ויש לו לעשות מעשים טובים כדי לבוא אל מקום ישוב ,מאריך הכתונת פסים
הציבור הוא ואין בידו למחול על כבוד הציבור. ולקיים מצוות גם אם אינו מקבל שכר כלל ,כי אין בדברי דרוש נפלאים ,ובולל בבלילה אחת את עניני
מעתה עולה בידינו חידוש מופלא :כי אם התורה של השכר אלא חסד לאדם ,ואין לו עליו טענה ותביעה חג הסוכות וימי החנוכה ,ומיישב בתוך דבריו כמה
הקדוש ברוך הוא היא ,אם כן גדול כבוד תלמיד חכם כלל. סוגיות .ואנחנו לא נביא כאן את כל אריכות הדברים,
ג
עינים מאירות
לעמוד בין ה‘ ובין בני דורו ,ולא החשיב עצמו שליח לישראל בידי משה ,סבור כי ישנה שליחות בקידושין, יותר מכבודו של מלך ,כי כבוד חכמים הוא פרט מדיני
נאמן כמשה רבינו אשר זכה שתינתן התורה על ידו. ויש כאן יד שליח באמצע ,על כן לא נאסרה הלנת כבוד שמים ,ואילו כבוד המלך -כבוד הציבור הוא,
ואכן ,גדול היה כוחו של משה לא רק כדי ליתן את השכר .אך הסובר שכל הדברות ניתנו מיד ה‘ לישראל, הפחות מכבוד שמים .ואם כן ,זהו שחקר רבי חייא
התורה לבני ישראל ,אלא גם בכדי להסיר פורענות בהכרח סובר כי אין שליחות בקידושין ,ודלא כדברי מי קודם למי ,הממונה או ריש גלותא ,כי הממונה
מעל ראשם ,כי ציר נאמן היה לשולחיו. הגמרא )קידושין מא (.הלומדת כן מפסוק .ולפי זה מפלפל הוא בבחינת המלך ,וריש גלותא הוא נשיא ישראל
הכתונת פסים בעניני המקדש והמשכן ,קחהו משם. ותלמיד חכם ,ועל כך חקר רבי חייא האם התורה של
תפילה לדורות הלומד היא או של הקדוש ברוך הוא .וכאשר הסיק
אכן ,לעומת נח אשר לא יכול היה להיות שלוחם של תפילת האמוראים -בלא כאב לב כי הממונה נכנס ראשון ,הבין שהתורה שייכת ללומד,
בני דורו ,ומשום כך לא התפלל עליהם -בא אברהם לפי ביאור זה עלה בידינו ,כי כל אחד ואחד מן ומשום כך יכול למחול על כבודו ולהכניס את המלך
אבינו והתפלל על אנשי סדום .והטעם ,לא משום האמוראים הקדושים ביאר בדבריו את אחת הדרכים לפניו ,אך מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ולא
שסבר שתתקבל תפילתו ,אלא שהבין את עומק ליישוב השאלה ,מה טעם שכר מצוה בהאי עלמא יוכל להכניס את הריש גלותא קודם לו .ואם כן ,כשם
הענין הגנוז ב‘שכר מצוה בהאי עלמא ליכא‘ ,כי גם אם ליכא .ומה שאמרו כי מימיהם לא כיוונו ,אין הכוונה שהאומן קונה בשבח כלי ,כך הלומד תורה קונה את
אין התפילה מתקבלת בפועל -ובוודאי לא רצה גם כלל לחסרון בכוונה בפירוש המילות ,אלא למאמר תורתו ,ואין בשכרה משום בל תלין.
הגמרא שבו פתח ה‘כתונת פסים‘ ,שהמאריך ומעיין
הוא שיישאר בעולם הרוע הנורא שעשו ,וכדלעיל -
בתפילתו סופו בא לידי כאב לב ,ועל זה אמרו כי סוגיית 'צדיק ורע לו'
הועילה תפילתו לאחר זמן מרובה.
מימיהם לא עשו כן ,ולא כיוונו לבקש שכר על לעומת זאת חקר שמואל בסוגיית צדיק ורע לו רשע
הבין אברהם אבינו שכוחה של תפילה אינו דווקא מצוותיהם בעולם הזה ,כל אחד מטעמו שביאר לאחר וטוב לו ,אשר עליה אמרו בגמרא )ברכות ז (.כי צדיק
במה שמתקבלת מיד ,אך פועלת היא לדורי דורות מכן מפני מה אין שכר המצוות משתלם מיד. וטוב לו הוא צדיק בן צדיק ,וצדיק ורע לו הוא צדיק
באופנים אשר נפלאו מהשגתנו. בן רשע.
אם ניקח את שלושת המהלכים אשר נתבארו כאן נוכל תפילה מתוך חיבור עוד יש להוסיף ,כי כאשר ספר שמואל את האפרוחים,
להשיבם אל דרכי עבודתנו ,ובפרט בעבודת התפילה. על פי כל האמור ,נוכל לסלול דרך מחודשת בתשובת ישב ודן בהלכות שילוח הקן ,כי הנה שנינו )חולין קמ(:
אם מעשי האדם בעולם נחשבים כאומן הקונה בשבח השאלה מדוע לא התפלל נח בעד בני דורו .כי נח כי על שילוח הקן חייבים גם באפרוח אחד או בביצה
כלי ,הרי שהתפילה פועלת שבח בעולם ,ומרוממת עצמו עמד בפני שאלה זו ,האם יש מקום להתפלל אחת ,ולמדו כן מפסוק ,ובגמרא )שם קמא (.דנו בכך
את המתפלל עצמו .אם כן ,גם אם אינה מתקבלת תפילה אשר יודע האדם שלא תתקבל ,או שמא יש שמא יש לדרוש את הפסוק באופן אחר ואין לחייב
באופן שבו ביקש המתפלל ,תועיל התפילה לו ולזרעו לחוש כי יבוא בסופו לידי כאב לב .והרי בתפילה על אלא בשני אפרוחים.
בדרך אחרת ,כי אין שכירות משתלמת אלא לבסוף, אנשי דור המבול ,ברי היה לנח כי לא תתקבל בקשתו, ובסוגיא זו דן שמואל ,לפי מה שאמרו חז“ל )סנהדרין
וגם סופו של שכר התפילה לבוא. ובהאי פחדא הוי יתיב. קד” :(.ברא מזכי אבא ,אבא לא מזכי ברא“ .כלומר,
הן אמת ,כבר בא קיצם של אנשי סדום ,כי כבר עלתה והנה ,לפי שיטת רבי חייא שאומן קונה בשבח כלי, שהבן מזכה את אביו בזכויות ובחיי העולם הבא ,אך
צעקת העניים השמימה ולא ניתן עוד להבליג על ומשום כך אין בשכר המצוות משום בל תלין ,הבין נח האב אינו מוסיף זכויות עבור בנו .ואמרו במדרש )ראה
מעשיהם ,וראויים הם לעונש .אך מכל מקום לא בא שתתקבל תפילתו רק אם תהא בבחינת ’תורה דיליה‘, דב“ר ו ה( כי גם שילוח הקן יסודו מענין זה ,כי כשם
אברהם לידי כאב לב בתפילתו ,כי הבין את מעלת שהבן מזכה את אביו בחיי העולם הבא ,כך האפרוח
התפילה .והיודע שלא יבוא לידי כאב לב -יוכל מזכה את אמו בחיי העולם הזה.
להתפלל גם כאשר ידוע לו שלא תועיל התפילה הבין אברהם אבינו שכוחה של תפילה אינו ומעתה דן שמואל ,כי יש להוכיח מזה שבשילוח הקן
בפועל .ומאחר שראה אברהם אבינו את עצמו כשליח דווקא במה שמתקבלת מיד ,אך פועלת היא אין נצרכים שני אפרוחים ,שהרי הבן מזכה את אביו
האחראי על כל יושבי תבל ,לא היה לו לחוש לכאב
לב.
לדורי דורות באופנים אשר נפלאו מהשגתנו גם כשהוא לבדו ,ואין נצרכים שני בנים.
ואם כן ,יש להוכיח גם לאידך גיסא ,כי אילו הוצרכו
אם כן ,פעל נח לפי שורת הסברא הפשוטה ,כי אם שני אפרוחים לשילוח הקן ,היה מקום לדון אם אפשר
אין תועלת -אין עבור מה להתפלל ,ומכיון שידע שקנויה היא אצל הלומד על ידי השבח שמשבח בה ללמוד מכאן שבן אחד מזכה את אביו.
שתועלת לא תצמח מתפילתו -לא ראה מקום לעמוד את נשמתו .ובדומה לזה ,צריך שיהיה לו חיבור של והנה במדרש )קה“ר פ“ד א( איתא שאם אין הבן מזכה את
בתפילה .אכן ,אברהם אבינו בא וגילה דרך חדשה ממש עם בני דורו .אולם בני דורו היו מושחתים כל אביו ,קל וחומר שגם אינו נענש מחמת אביו .מעתה
בעבודת התפילה ,כי גם כאשר אין התפילה עצמה כך ,עד שלא היה לו שום קשר עימם ,ולא היה מקום יחזור ויקשה מה בין צדיק ורע לו לצדיק וטוב לו ,כי
נענית ,הרי היא מתקנת את העולם. לתפילתו שתחול עליהם. שוב לא נוכל לתרץ שצדיק ורע לו הוא צדיק בן רשע,
לעומת זאת אברהם אבינו ,אף שבוודאי גם לו לא כי אין לו להפסיד מחמת אביו.
מעלת התפילה עומדת לעצמה היתה שום שייכות עם מעשיהם של אנשי סדום ,אך ובהכרח הטעם לזה שאין בל תלין בשכר המצוות,
כך צריכים גם אנו לראות את התפילה ,כמעלה מכל מקום לוט בן אחיו היה דר שם ,ובזה היתה לו הוא משום שאין שכירות משתלמת אלא לבסוף,
העומדת בפני עצמה ,ואינה שייכת רק לענין האם נקודת חיבור עימם והיה יכול להתפלל עליהם .זאת ומשום כך אף שצדיק הוא ,אינו נוטל שכרו בעולם
נתקבלה הבקשה או לא. ועוד אחרת ,כי פעלו המלאכים והביאו לידי כך שלוט הזה ,כמו שאמרו חז“ל )ב“ר פד ג ,הובא ברש“י בראשית לז ב(:
פעמים הרבה באים בני אדם ושואלים ,הלא תפילות עצמו עסק במידת החסד בתוככי סדום בהכנסת ”לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא ,אלא
כה רבות התפללתי ,כל כך כיוונתי וכל כך השתדלתי האורחים שבאו אליו ,ועל ידי זה נתקבלה אפילו שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה“.
-ולבסוף לא נעניתי .אך כל מבט זה בטעות יסודו ,כי תפילתו שלו על הצלת צוער. ]לפי הדברים האלה יש להוסיף ולרמוז ,כי האפרוחים
התפילה ענין בפני עצמו היא ,תיקון העולם כולו בא זהו לפי הביאור שהצענו בדברי רבי חייא ,ולפיו לא קטנים הם ולא באו עדיין לכלל שלימות גופם ,וזהו
על ידה ,וגם אם אין הדבר ניכר לעת עתה בעיני בשר. התפלל נח כי לא מצא חיבור לבני דורו. רמז לשכרן של צדיקים שהולך ומתרבה בעולם הזה
ולא בא עדיין זמן תשלומו[.
לפי הביאור שהובא ,רבותינו האמוראים הקדושים נחתם גזר דינם
שאמרו כי מימיהם לא כיוונו ,באו לומר בזה כי מעולם
אכן לשיטת שמואל המיישב את השאלה על פי היסוד שליחות במתן תורה
לא העלו על דעתם כי התפילה תביא להם בהכרח את
שאין שכירות משתלמת אלא לבסוף ,וכענין צדיק אכן ,שיטת רבי בון בירושלמי היא כפי הפירוש
אשר ביקשו ,ולא סברו כי התפילה והתוצאה כרוכות השלישי כאן ,שאת המצוות קיבלו ישראל על ידי
ורע לו המתיישב לפי זה ,הבין נח כי אנשי דור המבול
זו בזו בקשר הכרחי .כי ידעו את ענין השכר והעונש, שליח ,ובזה אין בל תלין .ולכן היה מונה אבני בנין,
עומדים במקום שבו כבר אין מקום לתיקון ,ומשום כך
אשר אינו בעולם הזה. כבר נגזרה עליהם גזירת כליה ,כי כשם שהשכר אינו כי לפי דרכו של עולם אין אדם שוכר בעצמו פועלים
ויהי רצון שנזכה כולנו להגיע לתפילה שלימה ,הבאה משתלם אלא לבסוף ,כך גם לענין מידת פורענות, לבנות לו בית ,אלא משלם לקבלן והוא השוכרם
מתוך חיבור אמיתי לה‘ יתברך ,כלשון הכתוב )בראשית אם כן מאחר שכבר נגזר דינם על הגזל ועל שאר בעבורו .ובשעה שמנה אבנים אלו בתפילתו ,היה
ל ח( ’נַפ ְּתוּ ל ֵי אֱלֹקִים נִפ ְּתַל ְּתִי‘ )ראה רש“י שם( ,אשר לה העבירות החמורות ,ודאי כבר נתמלאה סאתם ואין מהרהר בדבר ,האם אכן יוכל להיות שניתנה תורה
ניתן כתר התפילה האמיתית ,ואשר על ידה יוכל אדם להם תקנה .ומשום כך לא התפלל עליהם. לישראל על ידי שליח ,אשר בדבר זה נחלקו במדרש
לתקן עולם ,הן בחיי העולם הזה ,והן לחיי העולם שיר השירים רבה )פ“א ב ב( .ותלוי הדבר בדיני שליחות
הבא ,ובעיקר ,אשר על ידה נזכה במהרה לראות שלח להם ציר נאמן בקידושין ,האם אפשר לקדש אשה על ידי שליח ,שכן
את אשר אנו מצפים ,ותחזינה עינינו בשובך לציון ברם רבי בון אמר כי אין בל תלין בשכר המצוות משום מעמד מתן תורה היה בבחינת קידושין ונישואין בין
ברחמים במהרה בימינו אמן. שניתנו על ידי שליח .אך נח לא ראה עצמו כמי שיכול הקדוש ברוך הוא לישראל .והסובר כי הדברות ניתנו
לשמיעת השיעורים -קול הלשון | 03-6171077 :לקבלת הגיליון בדוא"לnewsletter.mechubarim@gmail.com :
ד
מרגליות יקרות ואבני חושן,
פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים
דברי הגות ורעיון
מאוצרות תורת החסידות
משובצות זהב ומסודרות
משיעוריו ושיחותיו של
רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט“א
פרשת נח
תהילים על התורה
אבני חן ונטפי שיח שלהבות קודש והגיונות חכמה
בפרקי נעים זמירות ישראל מפרשת השבוע
לכן ,מנהג אותם עשירים בעלי דירות
הוא לקחת להם אנשים מקומיים ,אשר
בין ידיעת התורה לקנין תורה אינה שולחת עוד את אותם אורות רוחניים,
ומכיון שניטל ממנו החיבור לנשמתו ,נחתם
אדם ובהמה תושיע
כי אם בתורת ה’ חפצו ובתורתו יהגה ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי
עיסוקם הוא ניהול בתים .אותם מנהלים יומם ולילה (תהלים א ב)
גזר דינו מפני שאין עוד תקווה שישוב מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם
מבקרים מדי פעם בפעם בדירה ,עושים בתשובה. את הארץ (בראשית ו יג)
בה בדק בית ,מציבים עליה שמירה בפסוק זה מלמדנו דוד המלך עליו
לפי זה יובן מדוע לא הועילה תוכחתו של עם כל חטאיהם החמורים של אנשי דור
נאותה ,מטפלים במכתבים ובחשבונות השלום ,כי אשרי האיש שאינו מסתפק
נח הצדיק להחזירם בתשובה ,אף שמובא
ועוד ככל הנדרש. בלימוד התורה ,אלא הוגה בה יומם המבול ,גזר דינם נחתם על מעשי הגזל
בספרי המקובלים שבאותו דור היו נשמות
ולילה .מה בין לימוד התורה לבין והחמס ,כמו שפירש רש”י (בראשית ו יג)‘ :כי
ומדי שנה בשנה ,כמה ימים לפני שבעל גדולות ,ולא עוד אלא שביזו את נח על
ההגייה בה ,ומהי המעלה המיוחדת מלאה הארץ חמס’ -לא נחתם גזר דינם אלא
הבית מתעתד להגיע לארץ הקודש ,הרי דבריו .מכיון שחטאו בגזל ,החיבור הרוחני
הטמונה בלשון ״יהגה״? על הגזל.
הוא מודיע לאותו מנהל – והלה מכין בין גופם לנשמתם לא היה קיים ,ולא היה
את הבית שיעמוד נקי ומצוחצח לקראת ועוד פלא יש בלשון הפסוק :בתחילה בידם להתעורר ולשוב בתשובה. הקשה הרב הקדוש רבי שלמה מראדומסק
נקראת התורה ״תורת ה׳״ ,ואילו בהמשך זי”ע בעל ‘תפארת שלמה’ :מדוע הקפיד
בעליו ,וממלא בו את כל המצרכים
הנחוצים וגם אשר אינם נחוצים ,כדי היא נעשית ״תורתו״ של האדם .אימתי הבל שיש בו חטא הקדוש ברוך הוא על כך שרשעי אותו
זוכה האדם שתורת ה׳ תיקרא על שמו לאור זאת יובנו היטב דברי הרב הקדוש רבי דור גזלו וחמסו איש מרעהו? האם ממונם
להנעים את שהותו של העשיר בביתו
ותיעשה לתורתו? מנחם מנדל מרימנוב זי”ע ,כפי שהובאו על היה כה חביב בעיניו? הרי מחמת רשעותם
אשר קנה לו בירושלים .ובזמן מגורי
הגמרא במסכת עבודה זרה (יט ).דורשת ידי תלמידו הרב הקדוש רבי צבי אלימלך ושפלותם היו אמורים להיחשב כחיות היער
האיש בבית ,על כל ענין וענין הדורש
את מה שנאמר בפסוק זה ‘אשרי האיש... מדינוב זי”ע ,בעל ה’בני יששכר’ ,בספרו שטורפות וחומסות ואין כל עוון בידיהן!
טיפול ,הוא מזעיק את המנהל שיסדרו
כי אם בתורת ה’ חפצו ובתורתו יהגה ‘אגרא דפרקא’ (אות קכו) ,שהקשה :מדוע אלא שמבואר במדרש תהלים (מזמור לז)
על הצד היותר טוב. נפוצה היא התופעה ,בה ניתן לראות ילדים
וראו זה פלא :בעל הבית ,אשר קנהו יומם ולילה’ – פתח ב’תורת ה’’ ,דהיינו שאברהם אבינו שאל את שם בן נח באיזו
קטנים ההולכים לבית רבם ומתמידים זכות ניצלו ממי המבול ומחרון המבול
במיטב כספו ועל שמו הוא רשום בספרי שהתורה היא קנין של הקדוש ברוך הוא,
בלימוד התורה ,ומתפללים בכוונה ,ועונים הגדול שהיה בעולם ,והשיב שהיה זה
המדינה – בקושי מכיר את ביתו שלו, וסיים ב’תורתו’ ,דהיינו שהתורה היא
אמן יהא שמה רבא ואמן ,וניכר לכל שהם בזכות שריחמו על בעלי החיים שבתיבה,
והרי הוא בתוכו כאורח במלון; ולעומתו קנין של היהודי ההוגה בה .הא כיצד?
עתידים לצמוח לתלמידי חכמים ,אך כשהם ובמשך כל ימי המבול האכילו אותם ללא
המנהל ,אשר מכיר בו כל מרצפת וכל מבאר רבא ,שבתחילה אכן נקראת גדלים הם מתהפכים לאנשים אחרים ,בעלי
סדק ,כפי שהוא מכיר את ביתו שלו – התורה על שמו של הקדוש ברוך הוא, הפסקה .ומכיון שעוררו את מדת הרחמנות
מדות רעות המזלזלים בתורה ובתפילה? במעשיהם הטובים ,התגוללו רחמי שמים
אין לו שייכות כלל עם הנכס ולא קנין אבל בסוף נקראת על שמו של העמל הלא התורה שלמדו בקטנותם היא הבל שאין
בו ,מלבד מה שנשכר לשמור עליו בה ,לאחר שהוא קונה בה קנין. עליהם ,והתקיים בהם מאמר הפסוק (תהלים
בו חטא (שבת קיט ,):והיה מהראוי שתעמוד
ולטפל בו. אולם מהו אותו קנין בתורה? לו ז) ‘אדם ובהמה תושיע ה’’ ,דהיינו שהאדם
לזכותם שלא יחטאו ,שהרי כבר שנו חכמינו
מכאן נבין את משמעות המושג ‘קנין נושע בזכות הבהמה.
דרש הגאון רבי אליהו לופיאן זצ”ל: (מדרש תנחומא כי תצא א) ‘מצוה גוררת מצוה’!
תורה’ ,אשר הוא נפרד מן המושג ‘ידיעת לו היו אנשי דור המבול מרחמים איש על
חזון נפרץ הוא בירושלים ,שעשירי והתירוץ נורא :אבותיהם של אותם ילדים
התורה’ .קנין אין פירושו ידיעה בעלמא. רעהו ,אזי מדה כנגד מדה היתה מתעוררת
ישראל מן הגולה מחזיקים לעצמם בתים ניהלו משא ומתן שלא באמונה ,והאכילו
יש מי שיודע את התורה ומכיר כל אות רחמנות השי”ת עליהם ,אך מכיון שלא היתה
בעיר הקודש ,וכאשר הם באים אליה אותם מדברים שנקנו בממון שהושג על ידי
וכל פינה בה כאת שבילי עירו – ואף על להם כל רחמנות זה על זה – נחתם גזר דינם.
לתקופת השנה ,הם מתגוררים בהם כמה גזל ,ועל ידי כך נוצרו בגופם תאוות ומדות
פי כן היא אינה שלו! שבועות ולאחר מכן חוזרים למקומם .כך גרועות שהביאו לירידתם ברוחניות! האור הנעלם
ומדה טובה מרובה ,שיש מי שלא זכה מדי שנה בשנה. ראיה לכך :זפק העוף אינו קרב על המזבח, ברם ,הקשה הרב הקדוש רבי שמואל
לידיעת התורה באופן מושלם ,ואף על דירות אלו ,בדרך כלל עומדות שוממות כמו שנאמר (ויקרא א טז) ‘והסיר את מראתו מסוכטשוב זי”ע בספרו ‘שם משמואל’ (נח
פי כן נחשב לו שקנה קנין בתורה. וריקות לאורך רוב ימות השנה .להשכירן בנצתה והשליך אתה אצל המזבח קדמה אל תרע”ו) :הלא בני אותו דור עברו על עבירות
פעם נכנס אל מרן ה’חזון איש’ זי”ע קשה ,כי מי יקח לו בית אשר אינו יכול מקום הדשן’ ,זאת משום שהעוף אוכל מן חמורות בהרבה מן הגזל ,כמובא במדרש
יהודי אשר שימש כר”מ בישיבה קטנה, לדור בו כחודש או חודשיים בשנה, הגזל .ועל אף שהעוף לא נצטווה על איסור (בראשית רבה לא ו) שעברו על שלוש העבירות
ולא נחשב בעיני הציבור לחריף או בקיא ויהיה נאלץ להתפנות ממנו לפי רצונו גזל ,ה’ יתברך שונא גזל .ואם כך חמור הדבר החמורות – עבודה זרה ,גילוי עריות ושפיכות
באופן מיוחד .כאשר יצא האיש ,אמר וסדרי חופשתו של בעל הבית המשכיר? אצל בעלי חיים שאינם מצווים על גזל ,קל דמים.
ה’חזון איש’ למקורביו‘ :אדם גדול הוא!’ והבעלים ,ממילא הפרוטה מצויה בכיסם וחומר שגדולה חומרתו אצל בני האדם ,ועל אומר ה’שם משמואל’ :מובא בזוהר הקדוש
תמהו השומעים ,ורמזו כי הלה אינו אלא ואין הם נזקקים לדמי השכירות. כן יש בכח הנאה מן הגזל להזיק ברוחניות. (קרח קעו ).שכל הרודף אחר דבר שאינו שלו,
למדן ממוצע. אולם להשאיר דירה ללא דיירים גם צדיק אכל לשבע נפשו הוא בורח מפניו ,ולא עוד ,אלא שגם מה
ביאר להם ה’חזון איש’‘ :אדם גדול’ אינו אי אפשר ,כי עד מהרה היא תהפוך יסוד נוקב בענייני קדושת הממון השמיענו שיש בידו נאבד ממנו.
נמדד במדת למדנותו ,אלא במדת קנינו לדירתם של האבק והשרצים והרמשים, הרב הקדוש רבי מרדכי מנשכיז זי”ע (רשפי לפי זה יבואר חומר חטא הגזל :שורש נשמתו
בתורה .יש מי שהוא למדן גדול ואדם ואינשי דלא מעלי עלולים לפרוץ אליה אש פרשת תרומה) בביאורו לפסוק (שמות כה של כל אדם נמצא בעולם העליון ,והנשמה
קטן ,ויש מי שהוא למדן קטן ואדם ולדור בנחת מבלי שמישהו ידע ,ומתקני לא) ‘ועשית מנרת זהב טהור מקשה תעשה משלחת כמין ‘זהרורים’ ,הם אורות רוחניים
גדול... הבית עלולים להתקלקל מחוסר שימוש, המנורה’ .העבודה הקשה ביותר היא שכספו אל הגוף הנמצא למטה .כאשר אדם עובר
כיצד משיגים קנין בתורה? ורשויות המדינה תובעות את שלהן וזהבו של האדם יהיו בבחינת ‘זהב טהור’, על אחת מכל העבירות שבתורה ,נשמתו
התורה עצמה עוסקת רבות בהלכות ומשאינן נענות הרי הן לוקחות בזרוע, ללא שום איסור ומחשבה פסולה חלילה, ממשיכה לשלוח את אותם אורות אל הגוף,
קנינים – שלוש דרכים שבהן אשה נקנית, ועוד כהנה וכהנה נזקים המצויים וככל שאדם מטהר את כספו וזהבו ,כך הוא והקדוש ברוך הוא מאריך לו את אפו שמא
ודרכים שבהן קונים מטלטלין וקרקעות במקומות שהבעלים אינם משגיחים זוכה ל’תעשה המנורה’ דהיינו שהוא מגיע ישוב בתשובה.
ועבדים ובהמות ועוד .לכל דבר ודבר יש עליהם. למדרגה שבה הוא יכול להאיר את העולם אולם כאשר אדם עובר על עוון גזל ,נשמתו
המשך בעמוד ג’ המשך בעמוד ב’
המשך מעמוד א’ על התורה
אדם מקבל את השיריים בדרך חטיפה ,הוא ה’דברי חיים’ :מה פשר מנהג ה’שיריים’ – משה יהושע מויז’ניץ זי”ע בעל ‘ישועות ברוב קדושתו.
יודע שחלקו מגיע לידו רק מידי הקדוש שאריות מסעודת הצדיק ,שהחסידים כה משה’ בנאות דשא בשויץ ,הזכיר בפניו מפאת חומרתו הגדולה של איסור גזל,
ברוך הוא ולא מידי בשר ודם ,אך כאשר משתוקקים לאכול מהן? אחד ממלוויו את המצוקה הכלכלית נזהרו גדולי ישראל עד למאד להשתמש
מחלקים את השיריים ,חלקו מגיע לידו על השיב לו ה’דברי חיים’ :ידוע שבכל מאכל הקשה ,וסיפר בכאב על האנשים הרבים רק בממון כשר ,ולא אבו ליהנות מן
ידי בשר ודם. ישנה פסולת גשמית שאינה מעניקה כח שכורעים תחת נטל החובות הכבד המעיק העבירה.
טעמו וראו אמיתי לנפש .עיקר החיות והכחשאדם על צווארם. הרב הקדוש רבי חיים מצאנז זי”ע בעל
כתב הרב הקדוש רבי יקותיאל יהודה מקבל מהמזון מגיע מהחלק הרוחני שבו בהקשר לכך ,הרחיב בעל ה’ישועות משה’ ‘דברי חיים’ היה נוהג לאכול בליל שבת
מסיגעט זי”ע בספרו ‘ייטב לב’ (פרשת וירא): -הם ניצוצות הקדושה הגנוזים במאכל, והתריע על חסרון רגש האחריות המשתרש לפתן גזר .והנה פעם אחת הגישו לשולחן
חסידים רבים נוהגים לנסוע לצדיקים כפי שנאמר (דברים ח ג) ‘כי על כל מוצא פי לעתים בקרב אנשים כלפי ממון הזולת. כבכל שבת את הלפתן ,אך להפתעת הכל
כדי לבקש מהם להתפלל עבורם לשפע ה’ יחיה האדם’. הוא קבל בכאב על כך שיש המוכנים לא נגע בו ה’דברי חיים’ ,ולאחר מספר
של פרנסה .הצדיקים ,מצדם ,נוהגים כאשר צדיק אוכל בקדושה ובטהרה ,הוא לגרום הפסד לחבריהם במו ידיהם רק כדי רגעים ציווה לקחתו מהשולחן.
להעניק מזון לאורחים המגיעים אליהם, מזכך ומתקן את המאכל עד שהוא הופך להפיק לעצמם רווח אישי ,במקום לאמץ הדבר היה לפלא אצל כל המסובים:
ובעת הנתינה הם נושאים תפילה מיוחדת, כולו לקודש .לכן ,בשיריים של הצדיק את מדת ההסתפקות במועט המאפשרת ה’דברי חיים’ היה ידוע בהקפדתו לטעום
שכשם שהם מרחמים על האורח ונותנים ישנה עצמה רוחנית רבה ,שכן אפילו כמות לאדם לחיות חיי מנוחה והשקט ולפנות מכל מאכלי השבת .מדוע לא טעם מן
לו לאכול ,כך ירחם עליו הקדוש ברוך הוא קטנה מהם פועלת פעולה גדולה לטובה את דעתו ללימוד התורה ,לעבודת ה’ הלפתן?
וימלא את ביתו במזון ,ובכל אשר יפנה במי שאוכל אותם. ולקדושת השבת. עד מהרה נודעה התשובה :הגזר ממנו
יצליח ,הן בביתו והן בחוץ .נמצא שעל ידי על פי יסוד זה ,פירש רבי שמעון סופר “כיצד ייתכן שאנשים לווים ואינם נעשה הלפתן היה גזול!
נתינת האוכל יוצר הצדיק מציאות קטנה את שקשה לרבים :כיצד ייתכן שנח יצליח משלמים?!” – הביע הרבי את פליאתו וכך היה המעשה :גוי שנשא סל ובו גזר
של שפע ,המכינה את הקרקע להמשכת להכין צידה ומזון בתיבה שיספיקו לשנה ותרעומתו על תופעה זו – “הרי זו גזלה למכירה עבר בקרבת בית ה’דברי חיים’,
שפע גדול מן השמים. תמימה עבור האדם ,הבהמות והחיות? גמורה! האם רק משום שאדם זקוק לכסף ושבר את שמשת החלון .תפס בו יהודי
וכך ניתן לבאר גם את מנהג אכילת ואמנם רבנו הרמב”ן (ו יט) כבר הפליא או לפרנסה ,ניתן לו היתר ליטול את ממונו אחד ,וחטף ממנו את הגזר שנשא בסלו
השיריים :על ידי אכילת מעט ממאכלו בשאלה זו ,וכתב שהדבר בוודאי נעשה של חברו? מעשה כזה אינו אלא גניבה לכל כתשלום על השמשה השבורה.
המקודש של הצדיק ,זוכה האוכל ממנו בדרך נס ,שכן מבחינה גשמית לא היה דבר וענין!”
הרבי הקדוש חש בדבר ,ולפיכך לא אבה
להמשכת שפע רוחני וגשמי עליו. בתיבה מקום להכיל כמות כזו של מזון. ובאסיפת התחזקות שנשא בבית מדרשו, לאכול מן הלפתן!
מעשה היה בירושלים באשה שנתקפה אולם עומק הנס טמון בדיוק הפסוק ‘והיה הציב ה’ישועות משה’ יסוד נוקב בהנהגת
פתאום בייסורים נוראים בפניה ,שהאדימו לך ולהם לאכלה’ .הקדוש ברוך הוא ציווה הממון :המושג מותרות אינו נמדד לפי מה הכסף המושב בפי אמתחתיכם
והתנפחו באופן מבהיל .הרופאים על נח שיאכל מן המזון תחילה ,ובכך שיש לאחרים ,אלא אך ורק ביחס ליכולת באחת מקהילות הונגריה ,נכנסה אל
המומחים שבדקוה קבעו כי אין בידם יקדש אותו ,על דרך מה שביאר ה’דברי האישית של כל אדם .כל פרוטה שאדם הרב המקומי אשה חשוכת בנים שניהלה
תרופה למכאובה ,וכי יהיה עליה להתייסר חיים’ מצאנז ,שכאשר צדיק אוכל בקדושה מוציא מעבר לאפשרויותיו הכספיות, את עסקי בעלה העשיר ובקשתה בפיה:
במשך שבועות ארוכים עד שהמחלה ובענוה הוא מזכך את ניצוצות הקדושה נחשבת עבורו כמותרות גמורות. “במשך שנים רבות מצפה אני לחבוק ילד,
תחלוף מאליה. שבמאכל ,ועל ידי כך הופך כל שאר האוכל כדוגמה חיה לכך ,הזכיר הרבי אברכים עד שהדבר נדמה בעיני כחלום רחוק .כעת
במוצאי שבת קודש ,הגיעה האשה בלב בתיבה לשיריים של צדיק. רבים ,פליטים ויתומים שהגיעו חסרי עלה בדעתי לתת סכום של ארבע מאות
שבור אל גאב”ד ירושלים ,הרב הקדוש במצב זה ,המזון אינו כפוף עוד לגדרי כל ממחנות המוות ,וזכו להקים ברוך זהובים לאחד מצדיקי הדור כ’פדיון נפש’
רבי משה אריה פריינד זי”ע ,בעת שסעד הטבע הגשמיים ,ואפילו כמות קטנה ממנו ה’ משפחות מפוארות ולהיות מסודרים כדי שיתפלל עלי ואיוושע בפרי בטן.
סעודת ‘מלווה מלכה’ .מששמע הצדיק את הופכת להיות דבר חשוב שיש בו כח להזין בחייהם .סוד הצלחתם היה סדר חיים בקשתי ושאלתי ,שיורה לי הרב מי הוא
צרתה ,פתח ואמר כי בספר ‘אוהב ישראל’ ולפרנס את האוכל כאילו אכל כמות גדולה קפדני בניהול ביתם :הם מעולם לא הצדיק שאליו ראוי להעביר את תרומתי”.
(פרשת משפטים) מובא שאכילת לחמו של מאד. הוציאו פרוטה אחת יותר ממה שהיה השיב לה הרב“ :מציע אני לך לשלוח
ביכלתם ובהישג ידם. את הכסף בצירוף בקשתך אל הגאון רבי
הצדיק מסוגלת לרפואה. טרף בפיה יוסף חיים זוננפלד היושב בירושלים עיר
הגאב”ד נטל את פרוסת ‘המוציא’ שלו, אולם ישאל השואל :גם אם יש ענין אם ישאלו אותם כיצד הצליחו להשיא
נתן לה מעט ממנה וציווה עליה לאכלה. שמונה ,עשרה ,ואף שנים עשר ילדים, הקודש ,אשר שמו הולך לפניו כקדוש
באכילת השיריים ,מדוע נהגו לחטוף מהם, ישראל ותפארתו”.
למרבה הפלא ,כבר למחרת הוטב מצבה ואין מחלקים אותם בצורה מסודרת? הם עצמם לא ידעו להסביר את הנס ,אך
של האשה במדה ניכרת ,ויומיים לאחר דבר אחד ברור להם :בעניני ממון הם היו האשה יצאה מבית הרב ,וסרה אל בית
הרב הקדוש רבי מרדכי דב בער ישרים ונאמנים. הדואר ,שם שלחה את הכסף אל מעונו של
מכן נעלמה המחלה כלא היתה והיא מטאמשפיל זי”ע הסביר בשם זקנו הרב
הבריאה כליל. הם אמנם לוו כספים כשנזקקו לכך ,אך רבי יוסף חיים.
הקדוש רבי יעקב ישראל מטשערקאס
הניסיון הנעלם זי”ע ,כי חטיפת השיריים נועדה לתקן את עשו זאת בחישוב מדויק ובאחריות,
וכאשר העריכו מראש שלא יצליחו להחזיר
לאחר מספר ימים ,נודע הדבר לבעל ,והוא
נחפז לבית הרב המקומי כשכולו תרעומת:
וימת הרן על פני תרח אביו בארץ מולדתו חטאם המרכזי של אנשי דור המבול – חטא
באור כשדים (בראשית יא כח) הגזל .על הכתוב (ו יג) ‘כי מלאה הארץ את ההלוואה – הם פשוט לא לקחו אותה. “כיצד זה סייע הרב לרעייתי לתת סכום
חמס’ ,תרגם אונקלוס ‘ארי אתמליאת עבור אותם יהודים ,ההלכה של ‘פריעת כה גדול כתרומה ללא חקירה ודרישה אם
מהמילים ‘על פני תרח אביו’ מדייק רש”י אני מסכים לכך? הן הדבר נעשה ללא
כי משמעותן שהרן מת עוד בחיי אביו, ארעא חטופין’ כלומר שהארץ התמלאה בעל חוב מצוה’ (כתובות פו ,).שמשמעותה
באנשים שחטפו וגזלו איש מרעהו. שחיובו של הלווה לפרוע את חובו למלווה ידיעתי כלל! דורש אני שהרב יפנה שוב אל
והוא מביא מדרש אגדה המספר כיצד רבי יוסף חיים זוננפלד ,ויבהיר שהתרומה
אירע הדבר :תרח התלונן על אברהם לפני כאשר החסידים חוטפים שיריים בקדושה אינו רק חיוב ממוני ,אלא זוהי מצוה ,לא
כדי להתדבק בצדיק ,הם מתקנים בזה היתה מליצה נאה בלבד ,אלא מציאות ניתנה על ידי אשה שלא על דעת בעלה”.
נמרוד ,משום שאברהם שבר את פסליו.
השליך נמרוד את אברהם לכבשן האש, את שורש החטיפה המקולקלת של דור יומיומית פשוטה .הם הקפידו לפרוע כל הרב חש שלא בנוח לפנות אל רבי יוסף
ועל כן נקרא ‘אור כשדים’ ,מלשון אש. המבול! חוב בזמנו מתוך הכרה עמוקה שאי-פרעון חיים זוננפלד ,ואמר לעשיר“ :צדקו דבריך!
לאור זאת – אומר הרב הקדוש רבי יוסף חוב מכליל את האדם בתואר גנב. מוכן אני להחזיר את הסכום מכספי ,אך לא
אמנם שלח הבורא יתברך את מלאכו לקרר אוכל לתתו לך במזומן כי אם בתשלומים”.
את האש ,ולא אירע לאברהם מאומה. מקוידינוב זי”ע -יובן היטב מדוע כאשר בזכות היושר המוחלט הזה ,הם זכו לחיות
שבה היונה אל התיבה ,נאמר (בראשית ח יא) את חייהם במנוחת ושלוות הנפש ,ועל עוד הם מדברים ,נכנס הדוור לבית הרב
הרן ישב מן הצד והמתין לראות מה יקרה,
‘והנה עלה זית טרף בפיה’ ,ופירש רש”י: אף שלא היו משופעים בעושר ,ראו ברכה ובידו מכתב רשום.
כשהוא אומר בלבו“ :אם אברהם ינצח –
אהיה לצדו ,ואם נמרוד ינצח – אהיה לצד טרף – חטף. בעמלם וזכו לדורות ישרים ההולכים כאשר פתח הרב את המכתב ,מצא בו
נמרוד”. בחטיפה זו גנוז תיקון לחטא המרכזי של בדרכי התורה והחסידות. להפתעתו סכום של ארבע מאות זהובים,
ראה הרן שאברהם אבינו ניצל מהאש בנס, דור המבול! משולחן גבוה ופתק מצורף בכתב ידו של רבי יוסף חיים
זוננפלד“ :מכיון שכבודו כותב שאשה
וכאשר שאלוהו“ :לצד מי אתה?” הרן ענה אנשי דור המבול השחיתו את דרכם בחטא ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת
הגזל והחמס ,עליו תרגם אונקלוס ‘חטופין’, אליך והיה לך ולהם לאכלה (בראשית ו כא) מסרה לו את הכסף ,חושש אני שמא
מיד“ :לצד אברהם אני!” כתוצאה מכך,
וחטפו איש מרעהו כדי למלא את תאוותם. לא עשתה זאת בהסכמת בעלה .לפיכך
השליכו גם אותו לכבשן האש ,אך הוא לא הקשה הגאון רבי פינחס חיים הורוביץ
משיב אני את הסכום ,ונא למוסרו לאשה
ניצל ונשרף למות. כדי לתקן את שורש החטיפה המקולקלת מגרוסוורדיין זי”ע בספרו ‘בית פינחס’ (פ’
זו .למותר לציין ,שמחמת זה לא מיעטתי
וכאן מתעוררת שאלה גדולה :מדוע התורה של אנשי דור המבול ,הגיעה היונה לאחר נח) :מדוע התורה משתמשת בלשון יחיד
בתפלות ,ויהי רצון שימלא ה’ משאלות
אינה מספרת לנו את כל סיפור הגבורה המבול ,כשכבר נמחו הרשעים מן העולם, ואומרת לנח ‘קח לך’ ו’לך ולהם לאכלה’?
לבה”.
הזה במפורש? הרי מדובר במסירות נפש וביצעה חטיפה בהיתר ממתנת הקדוש והלא היה ראוי לומר ‘לכם’ בלשון רבים,
אדירה של אברהם אבינו ,שנראית אפילו ברוך הוא ולא מן הגזל ,וכמו שמובא שהרי האוכל מיועד לכל מי שנמצא עדי ראייה למעשה סיפרו שהרב והבעל
גדולה יותר מניסיון עקדת יצחק! בעקדה, במסכת עירובין (יח ):שאמרה היונה ‘יהיו בתיבה! לא יכלו לעצור בעד הדמעות שזלגו
אברהם פעל לפי ציווי מפורש מהקדוש מזונותי מרורין כזית בידי הקדוש ברוך מעיניהם מחמת התרגשות.
וביאר בשם הגאון רבי שמעון סופר
ברוך הוא ,ואילו באור כשדים הוא מסר הוא ולא מתוקין כדבש בידי בשר ודם’. מקראקא זצ”ל שסיפר שפעם שאל את המותרות אינן מותרות
את נפשו מעצמו ,ללא שום ציווי! וזהו פשר מנהג חטיפת השיריים .כאשר הרב הקדוש רבי חיים מצאנז זי”ע ,בעל באחת הפעמים בה שהה הרב הקדוש רבי
המשך מעמוד א’ תהילים
שבת וערובין לאורך ימי חייו? דרכי הקנין שלו .כך הוא גם ירא שמים שהגיע מפולין .אותו חסידיו הרבים שהיו מגיעים יתרה מכך :באור כשדים היה
וכמה פעמים שינן את דיני לתורה הקדושה ,אשר נקנית יהודי סיפר לרב כי זכה להסתופף לשאול בעצתו היו שומעים מרבם אברהם בודד לחלוטין מול עולם
נטילת ידיים ואת הלכות ברכת בארבעים ושמונה דרכים ,אשר בצלו של המגיד ממזריטש בשבת שאין הדבר ראוי ורצוי ,וכי מוטב שלם שעבד עבודה זרה ,ובכל
המזון? אין זה פלא ,אם כן, נמנו בפירוט במשנתנו. פרשת נח ,ושמע ממנו פירוש על להם שיישארו במקומותיהם ,שם זאת בחר להאמין בה’ .למרות
שזכר אותן מילה במילה. אולם הבדל יסודי יש בין הפסוקים המופיעים בפרשה. לא נשקפת להם ולצאצאיהם זאת ,בתפלות ובבקשות אנו
שבע עשרה שנים של לימוד קנינים גשמיים לקנין התורה. בסוף הפרשה נאמר (יא לא-לב): סכנה רוחנית. מזכירים רק את זכות העקדה,
ואילו את נס אור כשדים התורה
רצוף שכן ,הרוצה לקנות קרקע, ‘ויקח תרח את אברם בנו ואת אחד מחסידיו ,רבי טוביה לייב
מזכירה רק ברמז דק ,וכך גם
מגדולי ירושלים בדור שלפני למשל ,די לו שיקנה אותה לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו שטרן ז”ל שהתגורר בעיר
בקנין אחד – כסף ,שטר או אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור סאטמאר ,החליט בכל זאת נאמר בספר נחמיה (ט ז) ‘והוצאתו
מלחמת העולם ,היה הגאון מאור כשדים’!
רבי זליג לייב ברוורמן זצ”ל, חזקה (קידושין כו .).ואם קנה כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו לעלות לארץ ישראל בשלהי ימיו
ראש הישיבה במאה שערים, אותה בכסף ,הרי היא שלו עד חרן וישבו שם .ויהיו ימי תרח כדי לעסוק בתורה ובעבודה .הוא ביאר הרבי מליובאוויטש זי”ע
אשר נודע הן בפרישותו והן באופן גמור ,ואין לו צורך חמש שנים ומאתים שנה וימת מכר את חנותו המצליחה בכיכר (ליקוטי שיחות כה ,פרשת לך לך) את
בשקידתו הנוראה בתורה. להוסיף גם קנין שטר .ואם בכל תרח בחרן’ .ותיכף ומיד ,בתחילת השוק בסכום של שלוש מאות הענין באמצעות שאלה מעניינת:
זאת בחר להוסיף ולקנותה פרשת לך לך ,נאמר (יב א)‘ :ויאמר זהובי כסף ,אך כיון שהכיר את מי חשוב יותר – עבד שהשתחרר
הוא היה מבחירי תלמידיו של או גר שנתגייר?
בקנין נוסף – אינו מחזק בכך ה’ אל אברם לך לך מארצך דעת רבו ,החליט להסתיר ממנו
מהרי”ל דיסקין זצ”ל ,שנהג
את קנינו בה בכהוא זה. וממולדתך ומבית אביך אל הארץ את תכנית הנסיעה. לפי ההלכה ,עבד כנעני שיוצא
לכנותו בחיבה‘ :מיין זליג’ל’ –
לעומת זאת ,החפץ לקנות את אשר אראך’. ר’ טוביה לייב תכנן להגיע לחפשי הופך ליהודי גמור מעצמו
זליג שלי .כאשר הגיע לפרקו,
שידך לו רבו את בתו של רבי התורה הקדושה ,עליו לאחוז פסוקים אלו מעוררים שאלות למונקאטש לימים האחרונים של ללא צורך בתהליך גיור מצדו.
נתן ‘בעקער’ רייכמן זצ”ל ,אשר בכל אחד ואחד מארבעים רבות וחשובות .ראשית ,מדוע חג הפסח בשנת תרס”ה ,לשהות לעומתו ,הגר בוחר להתגייר
התפרנס ממלאכת האפייה אך ושמונה הקנינים ,וככל שהוא חשו אברהם אבינו ושרה אמנו במחיצת הצדיק ולהיפרד ממנו מתוך מחשבה והבנה אישית שה’
מעולם לא פסק פומה מגרסא. מוסיף בהם ,כך הוא קונה קנין צורך להצטרף לתרח וללוט בלבו ,ללא ברכת פרדה רשמית. הוא האלקים .אם כן ,לכאורה,
תנאי ברור היה לו לשדכן ,בעת רב יותר בתורה ,והיא נעשית ולצאת אתם יחד מאור כשדים אולם ,כפי שאומר הפסוק (קהלת י הגר חשוב יותר משום שהוא
אשר הציע את השידוך לאופה יותר ויותר שלו. לכיוון ארץ כנען? הלא באותם כ) ‘עוף השמים יוליך את הקול’. פעל מתוך בחירה ,בניגוד לעבד
ימים הם עסקו באור כשדים שהגרות חלה עליו מעצמה!
הירושלמי הצדיק :החתן פשוט ללמוד לפרסום נשגבות בפעולות
השמועה על מכירת החנות
אך הרבי מליובאוויטש האיר
המופלג יהיה סמוך על שולחן הקנין הראשון שבו נקנית וההכנות הקדחתניות הגיעה
חמיו כל ימי חייו ,כדי שיוכל שם השם ,כשאברהם מגייר לאזני מקורביו של ה’דרכי נקודה אחרת :הגר הפך ליהודי
התורה ,הוא היסודי ביותר: את האנשים ושרה מגיירת את
לשבת ולעסוק בתורה מבלי תשובה’ ,והם גילו לרבי שהחסיד מכח השכל האנושי ,ואילו העבד
‘בתלמוד’ .כלומר ,פשוט הנשים .מדוע שיעזבו מקום שבו
שיצטרך לתן דעתו לעניני מתכוון לנסוע לארץ ישראל הפך ליהודי מכח גזרת התורה –
ללמוד תורה ,לחזור עליה הם כל כך מצליחים כדי ללכת
הפרנסה. בניגוד לדעתו המפורשת. רצון השם המוחלט שקבע כך.
ולשנן אותה. לארץ כנען ,שם איש אינו מכיר
ואכן ,עם תום שבעת ימי הצדיק החריש ולא אמר דבר ,אך המעמד שמגיע ישירות מהתורה
בשם הגאון מוילנא זצ”ל אמרו: אותם? הרי היה קיים ספק גדול ואינו מתבסס על השכל האנושי
המשתה עלה רבי זליג אל היכל כפי ש’גזלן’ אינו כינוי למי במהלך עריכת השולחן הטהור
ישיבת מאה שערים הסמוכה אם יוכלו להמשיך שם במעשיהם ביום טוב אחרון של פסח ,פתח נעלה וחשוב הרבה יותר!
שיודע כיצד לגזול ,אלא למי הטובים!
לביתו ,ושב לביתו רק משבת ואמר לחסידיו“ :הטו אוזן לסיפור כאן טמון הביאור מדוע התורה
שגוזל בפועל – כך ‘למדן’ אינו
לשבת .כך נמשך הדבר שבע בנוסף ,אם אכן יצאו במטרה נפלא שקרה עם אחד מתלמידיו אינה מפרטת את סיפור אור
כינוי למי ש’יודע ללמוד’ ,אלא
עשרה שנה תמימות .חותנו ובכוונה להגיע לארץ כנען ,מדוע של המגיד הגדול ,הרב הקדוש כשדים .עלינו לזכור שהתורה
למי שמתייגע בתורה בפועל
ורעייתו טיפלו בכל צרכי הם עצרו בחרן והתיישבו שם? רבי דב בער ממזריטש זי”ע. אינה ספר היסטוריה שנועד
ממש...
הבית וגידול הילדים ,ורבי זליג ולבסוף ,אם פניהם של אברהם אותו תלמיד היה רב ואב בית לספר לנו מה אירע בעבר; שמה
פעם השמיע אחד התלמידים של התורה מעיד על מהותה
לא ידע מאומה מכל הנעשה ושרה היו מועדות ממילא לארץ דין באחת הערים הגדולות ,ופעל
מאמר מחודד זה באזניו – היא מלשון הוראה .התורה
בביתו. כנען ,לשם מה היה צורך בציווי רבות ונצורות למען חיזוק התורה
של רבו ,הגאון רבי יחזקאל מלמדת אותנו כיצד עלינו לנהוג
אף בלילות לא היתה לו שנה מיוחד שעליהם ללכת אל הארץ והיהדות בעירו ,אך לעת זקנתו
לשמע זצ”ל. אברמסקי ומהו רצון הבורא מאתנו.
של ממש .מעולם לא הלך אותה יראה להם הקדוש ברוך הרגיש שצרכי הציבור המרובים
הדברים ,פרץ רבי יחזקאל
לישון בכוונה תחילה ,אלא הוא? מונעים ממנו להיות פנוי ולעסוק אמנם ניסיון אור כשדים היה
בבכי מר.
היה נרדם מאליו על הגמרא, וביאר המגיד ,כי השטן בראותו בתורה כאוות נפשו .הוא החליט ניסיון אדיר ,ואולי אף גדול יותר
התפלא התלמיד :רבי ,מדוע מבחינת הקושי האנושי מניסיון
כשראשו נשמט מעייפות .כדי את הצלחתם של אברהם ושרה, לעזוב את הרבנות ולעלות לארץ
אתם בוכים? בשלמא אנחנו – העקדה ,אך הוא אינו משמש
שלא תימשך שנתו יתר על ניסה לשכנע אותם לעזוב את ישראל.
ראוי לנו לבכות .אולם רבנו, עבורנו לימוד לעשות כמותו.
המדה ,היה טובל את רגליו מקומם בתירוץ שמוטב להם הרב נפרד מקהילתו בדרשה
הרי כל דקה מנוצלת אצלו מסירות הנפש של אברהם אבינו
בגיגית מים קרים .כך היה לעמל התורה! להיות בארץ ישראל ,ובלבד מרגשת בה ביקשם לבל יסטו
ישן כשתי שעות בלילה ,ומיד שיפסיקו את פעילותם באור מדרכי התורה והיראה כפי באש הכבשן היתה מכח הבנתו
בקומו שם אבקה בעיניו, ומתוך הבכי ענה לו רבי כשדים .לכן נאמר ‘ויקח תרח’, האישית ושכלו הטהור ,שעם כל
יחזקאל :על זה ראוי לכל אחד שהורם וחינכם ,אך מרבו המגיד
כדי שיתעורר לאלתר ויחזור שכן תרח רומז כאן ליצר הרע. ממזריטש לא בא להיפרד ,משום גדלותו המופלגת ,עדיין נחשב
ללמוד. לבכות... לשכל אנושי.
אולם ,ברגע שיצאו לדרך והגיעו שידע את דעתו שאין לרבנים
פעם אחת בא בנו אל היכל גדולי התורה שבכל הדורות, לחרן ,הרגיש אברהם אבינו לעזוב את קהילותיהם ,ועליהם לעומת זאת ,ניסיון העקדה היה
הישיבה לבקרו בלילה ,והבחין זכו לה בזכות שחזרו עליה בחסרון הרוחני והחל להרהר אם להישאר ולהורות לצאן מרעיתם ציווי ישיר מהקדוש ברוך הוא.
שאביו פתח את הדף הראשון כל חייהם ללא הרף .מהרש”ם עשה נכון כשעזב את שליחותו. את הדרך אשר ילכו בה ואת הזכות הגדולה ביותר שאדם
של מסכת גיטין – על מנת מברז’אן זצ”ל היה ידוע בכח המעשה אשר יעשון. יכול להשיג היא קיום ציווי השם,
זיכרונו המופלא ,אשר כל דווקא אז הגיע אליו הציווי ‘לך
לחזור עליה .כשחזר בבוקר, לך ...אל הארץ אשר אראך’. המסע היה מפרך ,ובכל הדרך וציות זה נעלה הרבה יותר מכל
הופתע למצוא את שפתי אביו התורה כולה היתה אצלו מעשה של מסירות נפש שאדם
כמונחת בקופסא .אבל כדי לאמר :הקדוש ברוך הוא אמר הארוכה לאיסטנבול שבטורקיה,
ממללות כבר את ה’הדרן’ על לו :עד עתה היצר הרע היה זה היו הרב והרבנית הנוסעים עושה מדעת עצמו.
המסכת ,אחר שסיים את כולה להשיג קנין זה ,הוא עמל כל לפיכך מזכירים אנו בתפילותינו
חייו ללא הרף .לפני הסעודה, שהוליך אותך ,אך מכאן ואילך – היהודים היחידים ,ושאר הנוסעים
בלילה אחד... אני אהיה זה שצועד עמך. היו ערב-רב של גויים שהתנהגו רק את מעשה העקדה ולא את
שינן בעל פה את דיני נטילת מעשה אור כשדים.
ממה פחד ה‘אור שמח‘ כששמע הרב הזקן את הדברים בצורה גסה ,כך שהנסיעה הסבה
ברכה על אם הדרך
ידיים וברכת המוציא; ולפני
ענין הרציפות בלימוד התורה ברכת המזון חזר בזיכרונו על הללו באיסטנבול ,הבין שרבו להם סבל רב.
חשוב עד מאד .שלמה המלך הלכות ברכת המזון; בכל שבת המגיד כיוון את דבריו אליו ברוח כאשר סוף סוף הגיעה האנייה ויקח תרח את אברם בנו ואת
אמר בחכמתו (משלי כג ה) ושבת חזר על מסכת שבת ועל קדשו ,לבל תיפול עליו רוחו לאיסטנבול ,וגם בה לא פגש לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו
‘התעיף עיניך בו ואיננו’ .כלומר, מסכת עירובין ,יחד עם הלכות במסעו לארץ הקדושה .הוא הרב אף לא יהודי אחד ,נפל אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור
תסלק מבטך מן התורה אפילו שבת שברמב”ם ובשולחן ערוך המשיך לארץ ישראל בשמחה לבו בקרבו ומחשבות חרטה כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו
כהרף עין ,והיא כבר משתכחת – ובסעודת מלווה מלכה נהג ועסק שם בתורה ובעבודה בכבוד החלו לנקר בלבו .הוא חשש מן עד חרן וישבו שם .ויהיו ימי תרח
ממך .היסח הדעת הקטן ביותר לערוך את הסיום על מסכת ובנחת”. הבדידות במקום שבו הוא אינו חמש שנים ומאתים שנה וימת
עלול לגרום לאדם לאבד את עירובין .וכך נהג כל חייו ,בכל כשסיים ה’דרכי תשובה’ לספר מוכר ,ומכך שלא יוכל להרביץ תרח בחרן (בראשית יא לא-לב)
קניניו בתורה (מגילה יח.): ענין ובכל מעשה (מרביצי תורה את הסיפור ,הבין רבי טוביה תורה כפי שהורגל ,שלא לדבר דרכו של הרב הקדוש רבי צבי
הגאון רבי מאיר שמחה הכהן מעולם החסידות). לייב כי בכך ביקש רבו לרמוז על הפרנסה המובטחת לו בעירו, הירש ממונקאטש זי”ע ,בעל ‘דרכי
מדוינסק זי”ע ,בעל ‘אור ועתה צא וחשוב :כמה פעמים לו ,כי למרות התנגדותו הכללית כנושא משרת הרבנות. תשובה’ ,היתה שלא להסכים
שמח’ ו’משך חכמה’ ,נודע למד מהרש”ם את מסכתות לנסיעה לארץ ישראל ,הוא מברך בעודו מהרהר באפשרות לחזור לחסידיו לעלות לארץ ישראל,
אותו בברכת הדרך וברוב הצלחה. בו מכל התכנית ,פגש לפתע יהודי מטעמים שנשארו כמוסים עמו.
המשך בעמוד ד’
המשך מעמוד ג’ תהילים
משמעות חדשה בעיניו; ‘כה אמר ה’ ...אני זי”ע בעל ‘פני מנחם’. רבנו יונה מגירונדי בפירושו לרי”ף על בכל תפוצות ישראל כבעל כישרון עצום
ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים’... יהודים רבים ,חסידים ושאינם ,חפצים מסכת ברכות (ל ,):בביאור דברי האמורא ומיוחד במינו .היה לו זיכרון מופלא ,והוא
כך חלפו עליו שני ימי ראש השנה מתוך להתברך מפי הרבי בברכת השנים. רבה על הפסוק ‘עבדו את ה’ ביראה וגילו זכר לפרטי פרטים דברים שלמד ,ראה או
התרגשות והתעלות. דממה שוררת בחדר ההמתנה .הממתינים ברעדה’ – “במקום גילה שם תהא רעדה”, שמע לפני עשרות שנים.
הימים הבאים סוחפים אותו עמם ,עשרת בתור מתכוננים בדחילו לקראת כניסתם ופירש רבנו יונה“ :תעבדו את ה’ ביראה פעם ביקר אצלו אחד מחכמי הדור,
ימי תשובה ,יום הכיפורים שלאחריהם, אל הקודש פנימה .הבעת רצינות נסוכה ובאותו היראה תשמחו ותגילו בה .שאף ובשעה שישבו יחד והשתעשעו בדברי
ההכנות הקדחתניות לחג הסוכות ,קניית על פניהם; האחד מטהר את לבו באמירת על פי שאצל בשר ודם היראה והשמחה תורה ,נשמעה דפיקה על הדלת .אחת
ארבעת המינים ובניית הסוכה. פרקי תהלים ,והאחר מהרהר בתשובה הם דבר והפכו ,שבשעה שהאדם מפחד מנשות דוינסק באה לשאול שאלת חכם.
זכה .אווירת הימים הנוראים הממשמשים מזולתו הוא עומד נרתע ודואג ,אבל רבי מאיר שמחה עצר את הלימוד ,אולם
והחג עצמו לעלא ולעלא; פניו קורנות
ובאים מורגשת היטב בחדר. הקדוש ברוך הוא איננו כן. לא הניח את הספר .הוא שם אצבעו
מאושר ,הולך הוא כמעט בצעדי ריקוד,
פיו מלמל שירה ושבח לבורא עולם. רק אחד מבין הממתינים זע על מקומו אדרבה ,כשהאדם מתבונן בגדלתו וירא במקום שבו אחז ,נטל בידו את הגמרא –
בחוסר נוחות .הבעת פניו מתוחה למדי. מפניו ,ישמח ויגיל באותה יראה מפני כרך גדול וכבד במיוחד של תלמוד בבלי
ביום שמחת תורה הוא מפזז ומכרכר עם
עיניו מתרוצצות בעצבנות מצד לצד ,והוא שבאמצעיתה מתעורר לקיים המצות, – ופנה לחדר האחר ,כדי לעיין שם בספרי
ספר התורה בהתלהבות כנער צעיר ,כולו
ושש ושמח בקיומה שיודע כי שכרו אתו השו”ת שלו ולהשיב את האשה דבר .כל
נוטף פלגי זיעה של מצוה. לופת באצבעותיו את הקוויטל בחזקה.
ופעלתו לפניו”. אותה העת ,פתח ועיין בספרים בידו
כך עברו עליו ימי המועדים ,מערים על לפני כמה חודשים הובהל לבית החולים
כי אכן ,דווקא מי שיש לו יראת שמים הוא השנייה ,ולא הניח מידו את הגמרא הכבדה
נפשו טללי תחייה והתעוררות. בעקבות כאבים עזים שתקפוהו .לאחר
זה היכול לשמוח בלב שלם ,מפני שנזהר אפילו לרגע אחד.
במוצאי שמחת תורה נדחק החסיד בין סדרת בדיקות מקיפה הודיעו לו הרופאים
הוא מן החטא. לאחר שיצאה השואלת ,תמה האורח:
ההמונים העוברים ביעף על פני הרבי, כי עליו לעבור בדחיפות ניתוח מציל חיים.
וכך אמרו בזוהר הקדוש (ח”ג נו ,).שבטרם ילמדנו רבנו ,מדוע אינכם מניחים לרגע
לקבל ברכת פרדה וחורף בריא. הידיעה הפתאומית בלבלה אותו לחלוטין, יבוא האדם לעבוד את בוראו ,יקדים יראת את הגמרא? הרי אפילו אדם צעיר בקושי
הרבי סימן לו במפתיע לעצור .הוא ניגש וכמעט שהטריפה את דעתו. שמים ,ועל ידי כך יבוא לעסוק בתורה, יכול לשאתה במשך זמן רב ,ואתם בגיל
אליו בדחילו ,ושמע את הדברים הבאים: בעוד שבשנים כתיקונן היה עסוק בימים ועל ידה להשיג שמחה. שיבה ,על אחת כמה וכמה .ומה נזק היה
“אתה תצטרך לעבור את הניתוח ,אך אל אלו בהכנה רבתי לקראת ימי הדין ,הרי ועל כן מבקשים תחילה ‘ובכן תן פחדך נגרם אם היה כבודו משאיר את הגמרא על
דאגה ,הכל יעבור בשלום ,אתה תצא מזה שבשנה זו היה מוחו עסוק בסיכויי הצלחת על כל מעשיך’ ,כי על ידי יראת ה’ ופחד השולחן עד שיסיים לעסוק בענין האשה?
מהר מאד ותחלים במהרה״. הניתוח למול סיכוני הכישלון שהציבו מהדר גאונו זוכים לבוא לידי שמחה ,וכמו השיב לו רבה של דוינסק :אינני מבין את
עיניו נפערו בתדהמה ,אך בקושי הצליח הרופאים לפניו בסבר פנים חמורות. שאמר דוד המלך עליו השלום“ :אני בעולם שאלתך .הרי על כגון זה נאמר ‘התעיף
לענות: לא נותרה לו כל פניות נפשית להכין את הזה מה אני? אלא יראתי מתוך שמחתי עיניך בו – ואיננו’!
“והלא הרבי אמר שאיני זקוק לניתוח”... הלב לקראת הימים הנוראים הממשמשים
ובאים.
ושמחתי מתוך יראתי” (תנדב”א רבה פ”ג).
יראתי מתוך שמחתי
אמר לו הרבי:
התור מתקדם אט אט ,והחסיד נכנס
אין מחסור ליראיו עבדו את ה’ ביראה וגילו ברעדה (תהלים ב יא)
“ראיתי את המתח העצום בו היית שרוי, ועל פי יסוד זה ביאר כ”ק אדמו”ר רבי בפסוק זה הובאו יחדיו שתי דרכים
רציתי לחזק אותך ,להעניק לך לפחות פנימה ,מוצא את עצמו עומד לנוכח
דוד אביחצירא שליט”א את לשון הפסוק בעבודת הבורא – היראה והגילה –
כמה שבועות של שלווה ורוגע ,שתוכל דמותו האבהית של הרבי שסוקר אותו
(תהלים לד י) ‘יראו את ה’ קדשיו כי אין שלכאורה סותרות האחת את רעותה.
להתנהג בראש השנה ,ביום כיפור ובחגים במבט מלא באהבת ישראל טהורה.
מחסור ליראיו’: ואכן ,בענייני העולם אין הן יכולות לשכון
כמו יהודי”. בידיים רועדות הוא מגיש את הקוויטל אל ‘קדשיו’ הם אלו הנמצאים במעלה הגבוהה יחד :הירא מפני מלך בשר ודם מבקש
“אבל ביטלתי את התור לניתוח” ,שאל הרבי .כתב שנקבע לו תור לאחר שמחת ביותר בעבודת הבורא ,וכנוסח תפלת להתרחק ממנו ,ואילו השמח בו מבקש
במבוכה. תורה ,וביקש ברכה שהניתוח יצליח שחרית של שבת ב’שוכן עד’ ,שצדיקים את קרבתו .אך בעבודת הבורא אין בכך
“אל תדאג” ,השיב לו הרבי“ ,לאחר וארוכה תעלה למכתו. הם למעלה מישרים ,חסידים הם למעלה כל סתירה; אדרבה ,יראת ה׳ מקרבת את
שביטלת את התור ,התקשרתי מיד ואמרתי כמו מתוך חלום הוא שומע את קולו של מצדיקים ,וקדושים למעלה מכולם. האדם אל קונו ,מחיה את רוחו ומביאה
להם שישאירו לך את התור”... הרבי: ואמרו בתיקוני הזוהר (הקדמה ה ):על פסוק אותו לידי שמחה.
הרבי הוסיף להעתיר ברכות להצלחת “שנה חדשה עומדת בפתח – א פריש יאהר. זה ,שממנו נלמד שכל מי שיש בו יראת יסוד זה ביאר הרב הקדוש רבי שלמה
הניתוח ,והחסיד יצא מאת פני הקודש. בעזרת ה’ אתה תבריא ולא תזדקק כלל שמים לא ידע מחסור לא בביתו ,לא הכהן מראדומסק זי״ע בספרו ׳תפארת
רק אז החל להבין את גודל הטובה שעשה לניתוח”... בתורתו ,לא בנשמתו ולא במעשיו. שלמה׳ (ר״ה ד״ה ובכן צדיקים) ,על מילות
עמו הרבי .הלא רק בזכות ‘ביטול’ הניתוח הוא ציפה לקבל את ברכת הרבי שהכל ומהותה של יראה זו נתבארה על ידי הרב התפלה ׳ובכן צדיקים יראו וישמחו׳.
זכה לימים גדושי התעלות ,החל מראש יעבור בשלום ,לשמוע אי אלו דברי חיזוק, הקדוש רבי יהודה אריה לייב מגור זי”ע פירושה הפשוט של התפלה נסוב על
השנה ויום כיפור בהם שפך את לבו כמים אבל לבטל לחלוטין את הניתוח?! ועוד בספרו ‘שפת אמת’ (לפסח תרנ”ח ד”ה בפסוק), הפסקה הקודמת בה מבקשים אנו שיתן
נכח פני ה’ ,עד לימי הסוכות ושמחת אחרי ההתייעצויות הממושכות עם כל שהיא יראת הרוממות המביאה לשמחה, ה’ כבוד לעמו ,תהלה ליראיו ותקווה
תורה ,בהם שאב מלא חפניו שמחה ורוח העסקנים הרפואיים ,והצילומים המראים ושמחה זו היא עדות על היראה שהיא טובה לדורשיו ,ופתחון פה למייחלים לו,
קדושה לכל השנה כולה. ברורות כי זה הצעד שיש לעשות?! שלמה ואמיתית. שמחה לארצו וששון לעירו וצמיחת קרן
די היה לו להיזכר בחרדה שאחזה בו לפני הוא פתח וסגר את פיו חליפות ,מנסה ומן היראה יבוא האדם לידי אהבת ה’, לדוד עבדו ועריכת נר לבן ישי משיחו ,ועל
ראש השנה ,כדי לדעת היאך היו עוברים למצוא את המילים המתאימות ,אולם כמו שאמרו בזוהר הקדוש (ח”ב רטז ,).שכיון כך ממשיכים אנו לבקש שיזכו הצדיקים
עליו חגי תשרי אם היה הניתוח נושף כל בטרם היה סיפק בידו לומר דבר מה, שיראת שמים חופפת על ראשו של האדם, לראות זאת בעיניהם ולשמוח ,ובעת ההיא
העת בערפו ,ממתין מעבר לפינה. המשיך הרבי ואמר לו“ :בעוד ימים מתעוררת בקרבו אהבת ה’. הישרים יעלוזו והחסידים ברנה יגילו.
כעת כבר לא נותר לו זמן למחשבות ספורים כולנו עומדים לומר ‘מי יחיה’ ,הסר וכך כתב רבנו בחיי אבן פקודה בספרו אמנם ,פירש בעל ה’תפארת שלמה’ את
מזיקות ומיותרות ,כבר למחרת נערך דאגה מלבך ותבטל את התור שקבעו לך ‘חובות הלבבות’ (שער י פתיחה) ,שהיראה, תבת יראו מלשון יראה ופחד וכבקשה
הניתוח כמתוכנן ,וזכה ,בסייעתא דשמיא, לניתוח”. שהיא השער הראשון משערי עבודת בפני עצמה על כך שהצדיקים ייראו מפני
להצלחה מרובה. יצא החסיד מחדרו של הרבי כשתחושת הבורא ,קודמת לאהבה וקרובה אליה הבורא וישמחו בו .כלומר ,שיזכו לעבוד
לרוב מספרים את הסיפור כדי להראות הקלה עצומה מתפשטת בלבו .צעדיו במדרגות עבודת הבורא. את הבורא במדות היראה והשמחה כאחד.
את טוב לבו של אוהבן של ישראל הרבי נעשו קלים ,הרבי נטל את האבן הכבדה ולאמיתו של דבר ,שתי מדות אלו ואף שבטבע העולם סותרות שתי מדות
ה’פני מנחם’ ,שטרח להסיר דאגה מלב שישבה על לבו וניפצה לרסיסים. משולבות האחת ברעותה ,ואין האדם יכול אלו זו את זו ,כי הירא מפני אדם ,מצטער
יהודי ,ולו לזמן מועט. עוד באותו היום התקשר למרפאה וביטל לאחוז באחת מהן בלבד .וכתב רבנו ישעיה הוא ואינו שמח בו אלא רוצה להתרחק
ברם ,נוסף על גודל טוב לבו של הרבי, את התור לניתוח. הלוי הורויץ זי”ע -ה’של”ה הקדוש’ (עשרה מפניו ולהיפטר ממנו ,והשמח אינו ירא.
יש ללמוד מן המעשה את דרכה של יראת רק עתה חש עצמו מסוגל לנצל את ימיו מאמרות מאמר ב-ג) ,שתבות ‘יראה’ ו’אהבה’ אך יראת ה’ שונה מכל מיני יראה
שמים אמיתית .אין זו חרדה המטלטלת האחרונים של חודש הרחמים והסליחות מחוברות יחד ,וניתן לכתבן יחד באופן שבעולם ,והיא גורמת לשמחה ולחיים.
את האדם ומונעת ממנו לעבוד את קונו, לתשובה מעומק הלב ולהכנה רבתי הבא – ‘יראהבה’ ,לרמוז שאי אפשר לאחת וכדברי חכמינו (פסיקתא דר”כ פי’ כז) ,שאמר
אלא יראה המלמדת אותו להשליך את לקראת יום הדין. מהן בלא רעותה ,ושעל ידי מדת היראה הקדוש ברוך הוא לדוד המלך“ :אם חיים
דאגותיו על הבורא ולעובדו בלב מיושב את ראש השנה עשה יחד עם עוד אלפי משיגים את אהבת הבורא. אתה מבקש – צפה ליראה ,שנאמר (משלי
ומתוך שמחה .זהו שאמר דוד המלך עליו חסידים בבית מדרשו של הרבי ,מילות עול מלכות שמים י כז)‘ :יראת ה’ תוסיף ימים’” ,והפוכה היא
השלום :״עבדו את ה׳ ביראה וגילו ברעדה״ התפלה יוצאות מפיו בכוונה מרובה‘ .זכרנו היה זה ימים ספורים טרם התקדש יום מיראת בשר ודם המקצרת את חיי האדם
– היראה עצמה פותחת את שערי הגילה. לחיים מלך חפץ בחיים’ ,התחנן כשדמעות הדין .תור ארוך השתרך ליד פתח חדרו וטורדת את נפשו.
זולגות מעיניו .פסוקי המלכויות קיבלו של כ”ק אדמו”ר רבי פינחס מנחם מגור וכאן המקום להציג את לשון הזהב של
לשמיעת השיעורים -קול הלשון:
03-6171077
בס"ד ,גליון קכ"ז | פרשת נח תשפ"ז
סיור בעקבות צייר נכרי – האם יש בו משום 'לא תחנם'? מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט“א
במסכת עבודה זרה (יט–:כ ).דרשו חז"ל מן הכתוב 'לא תחנם' שלושה דינים :א. בעת ששהינו בנופש באיטליה ,הוצע לנו להצטרף ל'סיור בעקבות צייר גוי
'לא תתן להם חניה בקרקע' – שלא למכור לנכרי קרקע בארץ ישראל .ב' .לא מפורסם' (מבלי להיכנס לאיכות יצירותיו ,מתקיימת סביבו וסביב יצירתו תעשיית תיירות שלמה ,שכמובן
תתן להם מתנת חינם' – שלא להעניק לנכרי מתנה שאין בצדה תמורה .ג' .לא ניזונה גם מהאדרת שמו ,מה שמביא תיירים נוספים וחוזר חלילה ,ולכן את שמו השמטנו כאן על פי ההכרעה
תתן להם חן' – שלא לספר בשבחם ולהציגם בדרך המעוררת חן חיבה והערצה. דלהלן) .במסגרת הסיור עוברים במקומות הקשורים לחייו ולפעילותו ,מציגים
לעניין מתנת חינם מביאה הגמרא מחלוקת תנאים בפירוש הפסוק שנאמר יצירות שונות שיצר ,מספרים על כישרונותיו המרובים ומרבים לתאר את גדולתו
בנבילה (דברים יד כא) 'לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי'. ואת תרומתו לעולם האמנות.
לדעת רבי מאיר ניתן לדרוש את הפסוק גם להפך ,ומותר למכור לגר ולתת חלק מן היצירות מוצגות בתוך כנסיות ,ומובן מאליו שאין בכוונתנו להיכנס
לנכרי .ואילו לדעת רבי יהודה נאמר הפסוק בדקדוק :לגר בנתינה ולנכרי למקומות אלו .אולם התעוררה אצלנו שאלה בנוגע לעצם הסיור :האם השתתפות
במכירה ,משום שאסור לתת לנכרי מתנת חינם. בסיור שעיקרו עיסוק בדמותו של נכרי ,תוך שבח כישרונותיו ויצירותיו ,אסורה
ומאחר שנפסק להלכה שבמחלוקות רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה משום 'לא תחנם' – 'לא תתן להם חן'?
(עירובין מו ,):נפסק גם דין זה להלכה בשולחן ערוך (חו"מ סימן רמט סעיף ב) ,שאסור האם יש לחלק בין התבוננות ביצירה והערכת איכותה האמנותית ,לבין שבח
לתת מתנת חינם לנכרי ,מלבד גר תושב שמצווה להחיותו. האדם הנכרי שיצר אותה?
אף שעיקר השאלה שלפנינו אינה עוסקת במתנת ממון ,יש חשיבות להבנת תשובה:
שלוש הדרשות :איסור מתנת חינם ואיסור נתינת חן הם שני דינים נפרדים יש להפריד בין שבח היצירה מצד עצמה לבין האדרת דמותו של היוצר.
הנלמדים מאותו פסוק .ממילא ,היתר הנאמר לגבי מתנה לנכרי אינו שייך עצם ההתבוננות ביצירה שנעשתה בידי נכרי ,ואף ניתוח ענייני של מעלותיה
לאיסור לספר בשבחו. המקצועיות ,אינם בכלל איסור 'לא תחנם' ,כל עוד אין הדברים נאמרים כדי לתת
ב .האם איסור נתינת חן הוא מן התורה? חן ליוצר הנכרי ולעורר הערצה כלפיו.
בספר החינוך (מצוה תכו) כתב ששורש איסורים אלו מן התורה ,וכמה עניינים אולם סיור שכל מגמתו לעסוק בדמותו של נכרי ,להלל את כישרונותיו ולהציג
נכללו ב'לא תחנם' :שלא למכור לנכרים חניה בקרקע ,שלא לתת להם מתנת את יצירותיו כאמצעי להאדרת אישיותו ,הוא בכלל איסור נתינת חן לנכרי.
חינם ושלא לתת להם חן .בכלל נתינת חן כתב החינוך שאסור לשבח את יופיו לפיכך ,אין להשתתף בסיור המתואר בשאלה ,אף אם נמנעים כמובן מכניסה
של הנכרי ולומר' :כמה נאה בריה זו'. לכנסיות.
לעומת זאת ,בשו"ת הרדב"ז (חלק ו סימן ב'רמז) דן בדברי הרמב"ם (עבודה זרה פרק י א .שלושת הדינים שנדרשו מ'לא תחנם'
הלכה א) ,שכתב שאסור לרחם על הנכרים משום שנאמר 'לא תחנם' .הרדב"ז ביאר נאמר בתורה (דברים ז ב)' :לא תכרות להם ברית ולא תחנם' .במשנה ובגמרא
המשך בעמ' ג'
לייעד את הסכך להצללת המרפסת ,1אולם אין לייעד אותן לקירוי המרפסת כדי שיהיה בה
לנהוג בסכך מנהג בזיון ,כגון להשליכו לאשפה צל במשך כל השנה .האם מותר להשתמש הלכה למעשה
כך בסכך שכבר שימש למצוה ,או שחלה עליו תשובות ממורינו הרב שליט“א
או למקום שידרכו עליו .2ומותר להשאיר את קדושה ואסור להורידו לשימוש של חול? ומה
הסוכה עומדת וליהנות מצילה במשך השנה ,אף הדין אם משאירים את הסוכה עצמה עומדת
שמתכוונים להשתמש בה למצוה בחג הבא .3אם במשך השנה ונהנים מצילה ,ומתכוונים לשבת שימוש בסכך לאחר החג להצללת
הסוכה נשארה כשרה ולא הפכוה לדירת קבע בה גם בחג הבא? המרפסת
ממש ,יחדש דבר בסכך לשם החג הבא .ואם דר ת .אין הסכך טעון גניזה כדין תשמישי קדושה לאחר חג הסוכות באתי לפרק את הסוכה,
בה דרך קבע במשך השנה ,אין די בחידוש מועט.4 ואין חובה לשומרו למצוה ,ומותר לאחר החג ובמקום לאחסן את מחצלות הסכך ,ברצוני
המשך בעמ' ב'
ונהנים מצילה ,הדבר מותר לדברי הכל ,שהרי המבטלת קדושת הסוכה כמ"ש במשנה ברורה )סי' תרלח סי"ט( שעצי הסכך לאחר ימי החג 1בגמרא )מגילה כו (:נתבאר' :תשמישי
הנאה שאינה מבטלת את הסוכה הותרה גם )סי' תרלח סק"ד( שגם בימי החג לא נאסרה כל אינם צריכים גניזה 'ומותר להסתפק מהן מצוה נזרקין ,תשמישי קדושה נגנזין' ,ובכלל
בזמן מצוותה. הנאה מן הסוכה ,אלא הנאה בדרך ביטול ולהשתמש בהן לכל מה שירצה' ,אלא שנכון תשמישי המצוה נמנתה הסוכה .ופירש רבינו
4בשו"ע )סי' תרלו ס"א( נפסק שסוכה ישנה קדושתה ,ואילו שימוש כשהסוכה קיימת ,כגון להימנע מתשמיש בזיון .ולפי זה ,מותר לייעד חננאל )שם( שההיתר הוא לאחר שנתקיימה
כשרה ,ויחדש בה דבר בגוף הסכך לשם החג, לסמוך עליה או להניח עליה דבר ,מותר .וכן את הסכך לאחר החג לקירוי המרפסת לשם המצוה ונשלמה ,והזכיר במפורש את עצי
אפילו טפח על טפח במקום אחד ,או חידוש ביאר בשו"ע הרב )שם ס"ה( .לפי זה ,הישיבה צל ,ואין זו הורדה אסורה בקדושה .ומותר הסוכה .וכ"כ במשנה ברורה )סי' כא סק"א(
מועט הנמשך על פני כולה .המשנה ברורה בצל הסוכה הקיימת במשך השנה מותרת, לעשות מחיצה בחצר מסכך ששימש בחג, שעצי הסוכה מותר להשתמש בהם שלא
)שם סק"ג עד סק"ז( ביאר שהעשייה לשם צל ואין צריך לפרקה כדי להפקיע את קדושתה. ובלבד שלא יהיה תשמיש בזיון. בזמן המצווה ,ובביאור הלכה )שם ד"ה אבל כל
מספקת להכשר ,ושהחידוש הוא לכתחילה אמנם המשנה ברורה )סי' כא סק"ד( החמיר 2המשנה ברורה )סי' תרלח ס"ק כד( כתב שאין זמן( ציין שכן דעת המגן אברהם )סימן תרלח
למצוה ואינו מעכב בדיעבד .עוד כתב שאף בשימוש בלולב ובשופר העומדים למצוה לפסוע על עצי הסוכה גם לאחר החג ,ויש סק"ב( ודלא כאוסרים )הב"ח ובשערי תשובה
סוכה שנעשתה למצוה ונשארה משנה לשנה לשנה הבאה ,ובביאור הלכה )שם ס"א ד"ה אבל למחות במשליכים את הסכך במקום שרבים בשם הברכ"י בשם מהר"י מולכין והברכ"י דחאו מכח
צריכה חידוש לקראת החג הבא .לפיכך, כ"ז שהם קבועים וכו'( דן בסוכה העומדת משנה רגילים לדרוך עליו ,אף שאינו מקום אשפה. דברי המג"א( .עוד כתב שם לבאר סברת המגן
שימוש לצל במשך השנה אינו פוסל מצד לשנה ,והביא את צד ההיתר שבמגן אברהם וכן כתב המשנה ברורה )סי' כא סק"ו( לעניין אברהם לחלק בין ציצית לסוכה ,מפני שציצית
עצמו ,כששאר תנאי הכשר הסוכה נשמרו. )סי' תרלח סק"ב( שלאחר החג פקעה קדושתה, סכך ושאר תשמישי מצוה לאחר שנתבטלו בכל יום היא עומדת לקיים בה המצווה ,על כן
אולם בשו"ע )שם ס"ב( ובמשנה ברורה )שם אף שדעתו עליה לשנה הבאה ,ואת הדעות ממצוותם ,שאין להשליכם לאשפה או לנהוג אפילו בעת שפושטה מעליו עדיין לא נתבטל
סק"ח וסק"ט( נתבאר שאם המקום נעשה דירתו החולקות .לכן יש חילוק בין סכך שמייעדים בהם שלא בכבוד המצוה שעברה .אמנם אין המצוה מן הבגד ,משא"כ בסוכה לאחר שבעת
ממש ,שאוכל ושותה וישן בו דרך קבע כל עתה לשימוש חול ואינו עומד עוד למצוה, בהם חיוב גניזה כתשמישי קדושה ,אך עדיין ימי החג שנתבטל מצותה ממנה עד לשנה
השנה ,צריך להגביה את הסכך ולחזור ולהניחו לבין שימוש זמני אחר בסכך הנשמר למצוה. אין לבזותם. הבאה ,על כן אף שדעתו עליה אין עליה רק
לשם סוכה ,ואין די בחידוש מעט. בנידוננו ,כשמשאירים את הסוכה על מכונה 3ההנאה בישיבה תחת הסכך אינה בגדר הנאה שם הזמנה בעלמא .וכן כתב בשו"ע הרב
לתגובות: לשאלות בהלכה:
א 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' א'
מתגלה בשעת הבציעה כבר נאסרו החלות לסעוד .7אם אין אפשרות להאכילו בדרך
בשעת אפייה ,12אלא אם כן יוצא שומן הבשר מותרת ,ואף אי אפשר לדאוג לכך באמצעות סעודת שבת כשיש ספק בהאכלת גור
מעצמו בלא מעשה אדם ,שבזה יש מקלים אחר ,מותר לבחורים לאכול את סעודתם גם על חתולים
שיועיל אם יתקנו עכשיו ויעשו היכר בלחם, הצד שמזונותיו עליהם.8 באחד מחדרי הפנימייה בישיבה נלכד בשבת
או שיחלקנו לכמה בני אדם שיהיה לכל אחד גור חתולים של הפקר .הבחורים סברו
דבר מועט .13ויש שכתבו להקל בזה רק במקום חלות ממולאות בשר בלי היכר שהוצאתו כרוכה בטלטול מוקצה ובחשש
הפסד מרובה.14 לכבוד שבת בראשית אפתה רעייתי לחמניות מלאכה ,ולכן החליטו להשאירו במקומו עד
ממולאות בבשר מפורק .הבשר הוכנס קודם מוצאי שבת .הגור אינו בסכנת מיתה ,אך אין
סירוב להשתתף בהוצאות שמירה האפייה ,ומבחוץ נראו הלחמניות כפת רגילה, לו אפשרות לצאת ולחפש מזון .הסתפקנו
בבניין יוקרה בלי סימן למילוי .כשהוגשו לשולחן טען אם כעת נחשב ש'מזונותיו עלינו' ומותר
אני חבר בוועד הבית של בניין יוקרה, אחד מבנינו ,שהן נאסרו כדין פת שנילושה להאכילו בשבת ,או שמא מאחר שאינו שייך
שיש בו חדר כושר ,בריכה ,אולם לשימוש בחלב או בשומן בלא היכר .אלא שהיות לאיש מאתנו אסור לתת לו אוכל.
הדיירים ושירותים נוספים .הוצאות האחזקה שכאשר בוצעין אותן רואים מיד את הבשר, מתוך כך התעוררה שאלה נוספת :אם
והשירותים נגבות במסגרת ועד הבית .אחד יש להסתפק האם היכר המתגלה בבציעה נמנעים מלהאכילו מחמת הספק ,האם מותר
מבעלי הדירות מסרב לשלם את חלקו מספיק ,או שחוששים שיטבילו אותן בחלב לנו לאכול את סעודת השבת? הרי לצד
בשמירת הבניין ,בטענה שבכל הבניינים או ימרחו עליהן חמאה קודם פתיחתן? והאם שמזונותיו עלינו ,לכאורה צריך להקדימו
הסמוכים אין שומר ,ואין הצדקה לחייבו יש הבדל בין כמות שנאפתה לסעודת השבת לסעודתנו .או שמא מאחר והסיבה שאנו
בהוצאה שאינה מקובלת בשכונה .שאר לבין כמות שהוכנה גם לימים הבאים? נמנעים מהאכלתו היא מחמת הספק ,כשם
הדיירים משיבים שהבניין נבנה מלכתחילה ת .א .חז"ל אסרו ללוש פת עם חלב או בשר, שמי שאינו יכול להאכיל את בהמתו רשאי
ברמה גבוהה ושירות שונה ,ועל דעת כן רכשו ואם עבר ואפה הפת אסורה .9ב .אם אפו כמות לאכול מקודם ,כך גם אנו?
בו דירות .האם ניתן לחייבו ,והאם יש הבדל מועטת רק לכבוד שבת ,החלות לא נאסרו. ת .כאשר הגור רעב ואין לו מזון לפניו ,מותר
בין שמירה שנכללה מלכתחילה בשירותי למנהג האשכנזים אפשר להקל בכמות הנצרכת להניח לפניו אוכל בשבת ,אף שאינו בסכנת
הבניין לבין שמירה שהוחלט להוסיף לאחר לאכילת יום אחד ,אך אם הדרך היא לאכול מיתה .5אין איסור טלטול הגור אוסר להניח
מכן? חלות אלו רק בשבת ואפו כמות גדולה יותר לפניו אוכל ,ובלבד שאין ההאכלה כרוכה
ת .אם השמירה נכללה בתנאי רכישת הדירות כדי שישאר גם ליום ראשון ,כל החלות נאסרות במלאכה או בטלטול האסור .6למעשה ,במצב
או בהסדר ניהול מחייב ,או שהייתה חלק קבוע באכילה .10ג .אם הכמות מרובה ,צריך לעשות זה יניחו לפניו תחילה מזון מתאים ,ובכך יצאו
וידוע ממתכונת הבניין עליו לשלם את חלקו, היכר שידעו שהחלות בשריות ,וכן מילוי גם מחשש הקדמת סעודתם למזונו .לאחר מכן
ואינו יכול להיפטר בטענה שבבניינים הסמוכים הבשר הניכר במאפה יכול לשמש היכר ,ואין רשאים לאכול ,ואין צורך להמתין עד שיסיים
מסתפקים בפחות .15אף בלא תנאי מפורש ,אם צורך בסימן נוסף .11ד .בנידון שאלה זו ,שאין את אכילתו .אם כבר יש לפניו מזון מספיק ,אין
מוכח ששמירה ברמה זו היא המנהג הקבוע כל היכר מבחוץ ,החלות נאסרו ,אף שהבשר צורך לתת לו שוב בכל פעם שהבחורים יושבים
◄◄
או החלב ניכרים בהם ,ולכן אין צורך בסימן הגם שלא קנה אותם .וראה באוה"ח הק' להלכה במשנה ברורה )סי' קסז ס"ק מ( .החיוב 5בגמרא )שבת קנה (:נתבאר החילוק בין בעלי
נוסף של גבינה או בשר על גביהם .וכן כתב )בראשית כד יט( שביאר מה שרבקה השקתה הוא כלפי בהמתו ,ולא אמרו שכל הרואה בעל חיים שמזונותיהם על האדם לבין אלו שאינם
בערוך השולחן )שם ס"ג(' :דאם ימלאו העיסה קודם לאליעזר היה רק כדי שיעור סכנה, חי של הפקר נאסר באכילה עד שיאכילנו. תלויים בו ,וכן נפסק בשו"ע )או"ח סי' שכד
בשר הלא ניכרת היא ,ולא יבואו לאכלה אבל אח"כ הקדימה להשקות הגמלים ,הגם אמנם ,בנידון זה ,כשהגור רעב ותלוי בעזרת סי"א( .המשנה ברורה )שם ס"ק כט( ביאר שאף
בחלב ,ומותר לעשות כן' .אך אסר מעט שומן שאין הגמלים שלה. הבחורים ,נכון שיתנו לפניו תחילה מזון ,ובכך בעלי חיים השייכים לו בכלל האיסור כאשר
הנילוש בעיסה ואינו ניכר .נמצא שמילוי 9בגמרא )פסחים לו (.אסרו פת שנילושה יצאו גם מן הצד שמוטלת עליהם הקדמתו. הם מוצאים את מזונם בשדה ,וההאכלה היא
הניכר יכול לשמש בעצמו כהיכר .אולם עצם בחלב מחשש שיאכלוה עם בשר ,והתירו מלשון הגמרא ,שההקדמה היא בנתינת טרחה שלא לצורך .והנה בביאור הלכה )שם
הכנסת הבשר כמילוי ולא בלישת הבצק אינה כשעשאה 'כעין תורא' .רש"י )שם ד"ה כעין המאכל ,עולה שאין צורך להמתין עד שיגמור ד"ה ויוני בייתות( מצדד להתיר להאכיל בעלי
מספיקה .הרמ"א )שם( אסר גם פת ששומן זב תורא( פירש שעושה מעט ,הנאכל מיד ואינו לאכול ,רק לראות שהמזון מתאים לו ונגיש חיים של ישראל אחר ,כשאינם ניזונים מן
ונבלע בה בשעת האפייה ,ולא רק כשנילוש נשמר עד שישכח שנילוש בחלב .לבדה. לו בפועל .וכן אם כבר האכילם די צורכם ההפקר .ומזה ראיה שאין צורך שהמאכיל
בתוכה מתחילה. והטעם שאסרו את הפת לגמרי אפילו אם אין צריך לחזור ולהאכילם בכל סעודה .לכן עצמו יהיה הבעלים .וכ"כ בתהילה לדוד
12כ"כ בחו"ד )סק"ה( שפ"ד )סק"א( חמודי אוכלה בפני עצמה ,יש שכתבו )בינת אדם סי' די שאחד הבחורים יניח את המזון הדרוש )שם סקי"ג סקי"ד( .ובערוך השולחן )או"ח סי'
דניאל )בב"ח סי' יב( חכמ"א )כלל נ ס"ה( .ובפלתי נא ,וכ"נ בפמ"ג סי' צז שפ"ד סק"א( שהוא משום באותה שעה. שכד ס"ב( כתב' :כל בעל חי שאני יודע שהוא
)סק"א( הביא מזקינו שהקיל לחלק את הלחם קנס שעבר על גזירת חז"ל ,ויש שכתבו )דעת 8יש לדון אם החיוב לתת לבהמה לפני רעב ,מצוה ליתן לו גם בשבת' ,מטעם רחמיו
להרבה בנ"א ,וחלק על זקינו והחמיר זולת תורה סי' צז בשם כרם שלמה ,וכ"כ בזר זהב על אכילתו הוא רק אם בהמות שייכים לו ,או על כל מעשיו .וכתב כן בעניין האכלת כלב
כשיש עוד צד להקל ,יד יהודה )פיה"ק סקי"ד(, או"ה ,כלל מ סק"ו( ,שהוא מחשש תקלה ,שמא גם אם מוטל עליו לתת להם אוכל משום שאינו שלו .עוד כתב )שם ס"ג( להתיר האכלת
שו"ת שואל ומשיב )תנינא חי"ד סו"ס קפט ,הו"ד יאכלנו עם המין הנגדי .אע"פ שכפי הנראה צער בעלי חיים כשאין אחר שיכול להאכילם תולעת המשי שאין לה מזון אלא מיד האדם,
בדרכ"ת סק"ז( ,בן איש חי )ש"ב שלח סי"ח(. מהשאלה כאן נעשה הדבר בשוגג ,מכל מקום מלבדו .וראה בחתם סופר על התורה על וכן חתול שמגדלים בבית .וכן מבואר באשל
13כ"כ ביד יהודה )פיה"א סק"ג ופיה"ק סק"ד( נאסר הלחם ,כמ"ש הפמ"ג )שם שפ"ד סק"א( הפסוק )בראשית ו כא( 'ואתה קח לך מכל אברהם )שם( ליישב מנהג העולם שנותנים
ובערוה"ש )שם ס"ט( ,ושו"ת שואל ומשיב שכן נראה מסתימת הפוסקים דאף בשוגג מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך מזון לחתולים בשבת ואפילו אינו קנינם
)שם( ,שו"ת כת"ס )יו"ד סו"ס סא( ,שו"ת רב אסור ,וכ"כ הפת"ש )בנחלת צבי( ,יד יהודה ולהם לאכלה' ,שכתב :וקשה איך אכל נח משום דבשעה שהם מריחים את ריח המאכל
פעלים )יו"ד ח"א סי' יא( ,שו"ת בצל החכמה )פיה"א סק"ג( ,ערוה"ש )ס"ח( ,דע"ת )סי' צז(, לפני בהמתו והרי אסור לאדם לאכול לפני איכא במניעתן משום לתא דצער בעלי חיים.
)ח"ו סי' פר אות ג(. שו"ת לבושי מרדכי )יו"ד קמא סי' נא(. שמאכיל בהמתו .ובמהרי"ל דיסקין )עה"ת לפי זה ,מותר להניח מזון לגור רעב הלכוד
14חכמ"א )כלל נ ס"ה( ,וכ"נ בכה"ח )שם 10בשו"ע )יו"ד סי' צז ס"א( פסק שאם לש פרשת נח( הביא ג"כ קושיא זו וכתב בשם בחדר ואינו יכול להשיגו בעצמו ,גם בלי
סק"ט( .וראה שו"ת טוטו"ד )תליתאה סי' קצב( בחלב כל הפת אסורה אף לאוכלה לבדה, בשם בנו רבי יצחק ירוחם דיסקין לתרץ ע"פי להכריע אם הלכידה מחייבת את הבחורים
שנראה שהחמיר ג"כ אפילו שנעשה ניכר אלא אם עשה כמות מועטת הנאכלת בבת דברי הגמרא )סנהדרין נט (:שאדם הראשון לא בשמירה או במזונותיו.
מאליו. אחת ,או שינה את צורתה להיכר .הרמ"א )שם( הותר לו בשר לאכילה ורק כשבאו בני נח 6בשו"ע )או"ח סי' שח סל"ט( נאסר לטלטל
15ברמב"ם )הלכות שכנים פ"ה ה"א( ובשו"ע הביא היתר ללוש בשומן לכבוד שבת משום התיר להם לאחר שיצאו מן התיבה ,וא"כ נח בעלי חיים ,ובמשנה ברורה )שם ס"ק קמו(
)חו"מ סי' קסא ס"א( מבואר שבני החצר כופים דבר מועט .הפרי מגדים )שם ,שפתי דעת סק"א( לא היה לו זכות בבעלי חיים רק להשתמש ביאר שאף כשאין חשש צידה יש איסור
זה את זה על צורך גדול של החצר או על דייק שהמחבר מתיר כדי אכילה אחת ,ואילו בהם ,והיינו שיש לו בבעלי חיים קנין פירות מוקצה .איסור זה אינו אוסר את האכלתם
דבר שנהגו בני המקום לעשותו ,אבל לא בתורת חטאת נתבאר שאכילת יום אחד ולא קנין הגוף לאכלם ,והרי קיי"ל )גיטין מח(. בדרך המותרת ,כמבואר בדיני ההאכלה
על תוספות נוי שאינן בכלל זה .ולצד החיוב נחשבת דבר מועט .וכן כתב בערוך השולחן קנין פירות לאו כקנין הגוף ,וא"כ לא נקרא שבסימן שכד .ומצינו חילוק בין חילוץ בעל
שמכוח צורכי החצר ומנהגה ,יש לדון גם )שם ס"ד( שמשערים לפי צורכי האדם ובני בהמתו ואינו מחויב להקדים אכילת הבהמה החיים לבין פרנסתו במקומו בשו"ע )סי'
בתנאי השותפות המסוימת .בשו"ע )סי' ביתו ביום אחד ,ואף במשפחה מרובה מותר עד אחרי שיצא מהתיבה .אולם בחת"ס שה סי"ט( ובמשנה ברורה )שם ס"ק סח( בדין
קעו ס"ה( נפסק לעניין חלוקת רווח והפסד להכין כפי צרכיה .לפי זה ,משערים את כל )יו"ד סי' שיד( מתבאר שחיוב האכלת בעלי בהמה שנפלה לאמת המים :אם אפשר
בשותפות שהולכים אחר התנאי ,ובשו"ע )שם הכמות שהוכנה ,ולא כל חלה בפני עצמה .גם חיים אינו תלוי האם הם שלו ובבעלותו, לפרנסה במקומה ,עושים כן ,ואין מתירים
ס"י( מבואר ששותפות סתם מתנהלת לפי אם הכינו את החלות לכבוד שבת אך הוסיפו אלא הדבר תלוי האם מזונותיו עליו עיי"ש, לשם חילוצה ביטול כלי מהיכנו .ואף במקום
המנהג באותו עסק .ונראה פשוט כי כאשר עוד כמות לימים שאחר השבת ,הכל נאסר ומאחר שבעלי חיים שבתיבה מזונותיהם על צער בעלי חיים אין כל איסור נדחה ,כמבואר
השמירה נכללה במתכונת שעל דעתה נקנו )שפ"ד שם ,חו"ד סק"א(. נח ממילא מן הדין שצריך להקדים אכילתם, במשנה ברורה )שם ס"ק ע( .לפיכך ,אין להרים
הדירות ,אין בעל דירה רשאי להוציא עצמו 11הרמ"א )יו"ד סי' צז ס"א( התיר מאפים של וכ"נ באשל אברהם )בוטשאטש סי' קסז ס"ו( את הגור או לפרק דבר לצורך האכלתו ,אלא
מההוצאה המשותפת רק מפני שלדעתו בשר ומאפים של גבינה .בדרכי משה )שם, שכתב לבאר דברי המדרש תנחומא )פרשת נח להניח את המזון בדרך שאין בה איסור.
אפשר להתנהל בלעדיה .עיקר החיוב אינו ד"ה 'וכ"ה בארוך' ,בשם איסור והיתר הארוך כלל סי' ט( שנח נענש במה שאיחר מזונות הארי, 7בגמרא )ברכות מ (.מבואר' :אסור לאדם
מחמת עושרו של הדייר ,אלא מחמת תנאי מ דין יט( נתבאר שההיתר הוא משום שהבשר דהוא לפי שנח היה מחוייב להאכיל אותם, שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו' .וכן הובא
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ב
מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט“א
המשך מעמ' א'
◄◄
אך המארגן טען שכולנו הגענו בבניינים הדומים לבניין זה בסוגם וברמת
שעיקר המצווה מן התורה הוא שלא לרחם עליהם, ליעד ,ושעצם העלייה לרכב מוכיחה
ואילו שאר הדרשות שהובאו בגמרא – חניה בקרקע, שירותיהם ,חייב לשלם.16
שהסכמנו לחלופה .אנו טוענים אמנם עצם היותו 'בניין יוקרה' ,שיש בו
מתנת חינם ונתינת חן – הן מדברי חכמים ,והכתוב אינו
שנסענו מחוסר ברירה ,ולא הסכמנו בריכה וחדר כושר ,אינו מחייב להוסיף
אלא אסמכתא לדבריהם.
נמצא שנחלקו הפוסקים אם פרטי האיסורים לשלם מחיר מלא עבור שירות פחות כל הוצאה .אם זו שמירה חדשה ,שאינה
שנדרשו מ'לא תחנם' הם מן התורה או מדברי חכמים. מן המוזמן .האם מגיעה לנו הפחתה, צורך גדול של הבניין ואינה בכלל ההסכם
אולם לכולי עלמא נפסק להלכה שאסור לתת חן לנכרי וכיצד קובעים את שיעורה?
או המנהג המחייב ,אין רוב הדיירים
ולספר בשבחו. ת .אם גודל הרכב היה תנאי בהזמנה ,או רשאים לחייב בה את המתנגד מכוח הרוב
ג .האם האיסור נוהג בכל נכרי שהוזמנה הסעה למספר ידוע של נוסעים בלבד .17לעומת זאת ,כשהשמירה היא
בתשובת הרשב"א (ח"א סי' ח) מביא שיטה שאיסור על דעת שלכל אחד מקום ישיבה רגיל, צורך ממשי וחשוב של הרכוש המשותף,
מתנת חינם אינו נאמר בנכרי שאינו עובד עבודה הרי שאם המארגן שלח להם רכב שאין יש מקום לחייב בה גם בלי מנהג קודם.18
זרה .הרשב"א כתב ביחס לנתינת ירך לנכרי ,שאפשר בו די מקומות זהו שינוי מן המוסכם,
להתירה בין השאר כאשר מדובר בנכרי שאינו עובד
עבודה זרה .וכ"כ הרלב"ג (דברים יד כא) 'לפי שהוא עובד
כשלא היתה הסכמה מחייבת לקבל את רכב קטן במקום הרכב הגדול
עבודה זרה לא רצתה [-התורה] שנהנה אותו מתנת
הרכב החלופי במחיר המקורי ,והנסיעה שהוזמן
חנם'. בו היתה רק פתרון שנכפה על הנוסעים הזמנו ממארגן הסעות רכב גדול
וכן נראה גם מלשון הטור (חו"מ הלכות מתנה סימן רמט) מחוסר ברירה ,יש להפחית את השכר לקבוצת נוסעים במחיר שסוכם
'אסור ליתן מתנת חנם לעובד עבודת כוכבים ,אבל ולשלם רק לפי השירות שקיבלו בפועל.19 מראש .בשעת היציאה הרכב הגדול
מותר ליתן לגר תושב שהרי מצוה להחיותו' .אלא ויש לשום את הפגיעה בשירות הנסיעה לא הגיע ,ובמקומו העמיד המארגן רכב
שבבית יוסף (שם) כתב' :לאו לאפוקי ישמעאלים ,אלא לפי פרטי ההזמנה ,מספר המקומות קטן שלא היו בו די מקומות .שניים
לאפוקי גר תושב דהיינו שקיבל עליו שבע מצות בני שחסרו ,משך הנסיעה והשווי המקובל מהנוסעים נאלצו להצטופף במקום
נח ,וזהו שאנו מצווים להחיותו ,אבל שאר גוים כלם דין בשוק של השירות שניתן ,ובהתחשב ישיבה המיועד לאדם אחד .לאחר
אחד להם' .ועפ"ז כתב בשו"ע (שם ס"ב) 'עובד כוכבים הנסיעה ביקשנו להפחית מן התשלום,
במחיר שסוכם.20
שאינו גר תושב אסור ליתן לו מתנה' .והביא דבריו
כמסכים בפרישה (שם) וכן ביאר בסמ"ע (סק"ב) .גם הב"ח מצד מה שיש מום במקח ,אלא בבניית בית שער ודלת ,ורש"י )שם השותפות שאליה נכנס.
הסכים לדעת הבית יוסף ,אך סבר שהביאור בטור הוא שכאשר העסקה המקורית אינה ד"ה כופין אותו( פירש שבית השער 16בכנסת הגדולה )חו"מ סי' קנז,
דחוק ,ולכן כתב שנראה שהגירסא המקורית בטור מתקיימת ,יש לחייב לפי שיעור משמש לשומר הפתח ,המרחיק הגהות הטור אות כה( דן בשותפים
הייתה ל'גוי' ,ורק מחמת חמת המלכים היא שונתה ההנאה .בשו"ע )שם סט"ו( נפסק את בני רשות הרבים מלהציץ שנחלקו אם לבנות מחיצה יקרה
ל'עובד עבודת כוכבים'[ .היו גרסאות בהם הושמט שבמקח חצר שהתבטל מחמת בחצר .הרי שצורכי השמירה וחזקה או זולה יותר ,וכתב שיש
מום ,הקונה משלם על מגוריו אינם מצטמצמים דווקא לסכנת להכריע לחיוב כשנמצא שאותה
סיום דברי הב"ח שתיקן הגירסא בטור ,וזה גרם להם נפשות ,אלא שייכים גם להגנת שכונה או אנשים כמוהם יש להם
בה .לכן ,בנידון זה יש לחייב
לומר שהב"ח נחלק על הבית יוסף בדעת הטור ,ודנו מצד השירות חלופי ובשומתו השימוש הפרטי בחצר .ובשו"ע מנהג לעשות שמירה מעולה.
מזה היתר להיתר מכירת של הקרקעות בשנת השמיטה לאחר שההתחייבות המקורית )חו"מ סי' קסג ס"ב( נמנו ,במסגרת ולפי זה נראה שאין די להצביע
לישמעאל]. לא קוימה ולא נתקבלה חלופה צורכי העיר ,גם הוצאות שכר על הבתים הסמוכים ,כאשר
בשו"ע (יו"ד סי' קנא סי"א) כתב את האיסור בלשון עובד במחיר המלא .כמו כן ,אין השומרים ,ולא רק בניית מתקני הם שונים מהותית במתקנים,
הגנה .ולפי יסוד זה ,כאשר בקרת בשימושים וברמת השירות.
כוכבים ,אולם הש"ך (יו"ד סי' קנא ס"ק יח) כתב על פי הבית העלייה לרכב מהווה הוכחה
הכניסה והשמירה נצרכות באופן הבריכה ,האולם וחדר הכושר
יוסף בחו"מ שפסק השולחן ערוך כולל כל נכרי ,ואפילו שמחלו כאשר היתה מחמת
ממשי להגנת הרכוש המשותף או יכולים ללמד שמדובר בסוג
כורח השעה ,כגון שהיו נחוצים
ישמעאלי שאינו עובד עבודה זרה ,ורק גר תושב יצא למניעת כניסת זרים ושימושם אחר של בניין ,אולם עדיין צריך
לצאת ולא היתה חלופה מעשית במתקנים ,יש לראות בכך צורך להוכיח שגם השמירה המבוקשת
מכלל האיסור .וכן נראה דעת החינוך (מצוה תכו) שרק והימנעות מהנסיעה היתה גורמת
לגר תושב מותר לתת מתנה וחן עיי"ש. גדול של הבניין .ואולם אין מכאן שייכת למנהגו .אין עצם קיומם
הפסד משמעותי .אבל לא כל שכל בניין חייב בשומר קבוע: מוכיח שמקובל להחזיק שומר
ד .גדר האיסור לספר בשבחו של נכרי העדפה שלא להמתין נחשבת הצורך בשמירה אנושית ,לעומת בכל היקף ובכל שעה .נמצא שלא
אונס .בשו"ע )חו"מ סי' רלב ס"ג( אמצעים אחרים ,והיקף השעות הקרבה הגאוגרפית לבדה קובעת,
בשולחן ערוך (יו"ד סימן קנא סעיף יד) נפסק' :אסור
נפסק שהמשתמש במקח לאחר הנדרש ,טעונים בירור לפי תנאי ואף לא הכינוי 'יוקרה' לבדו ,אלא
לספר בשבחן ,אפילו לומר כמה נאה עובד כוכבים זה שראה את המום מחל עליו .אולם המקום .גם כאן אין די לקרוא המנהג המוכח המתאים לבניין
בצורתו ,קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב הפתחי תשובה )שם סוף סק"א( לשירות 'שמירה' כדי להוכיח זה.
דבר מדבריו .אבל אם מכוון בשבחו להודות להקדוש הביא את ספק הארחות משפט שכל הוצאה עליו נחוצה. 17ברמב"ם )הלכות שכנים פ"ה
ברוך הוא שברא בריה נאה כזו – מותר'. במי שגילה מום בדרך ונאלץ 19בשו"ע )סי' שיב סי"ז( נפסק ה"א( ובשו"ע )חו"מ סי' קסא ס"א(
מדברי השולחן ערוך מבואר שהאיסור אינו מצטמצם להמשיך להשתמש ,והכריע שהמשכיר 'בית כזה' חייב נפסק שאין כופים על ציור
שבאונס מוכח אין השימוש להעמיד בית במידות שנקבעו, וכיור שאינם בכלל צורך החצר
לשבח מראהו החיצוני של הנכרי .אדרבה ,אם אסור ואינו רשאי להקטינו על דעת או מנהגה .ולפי זה ,רצון הרוב
מחילה .אם ידעו את פרטי השינוי
לומר כמה נאה הוא בצורתו ,קל וחומר שאסור לספר והסכימו לקבלו במחיר המלא, עצמו .מכאן יש לדון גם בסוג להוסיף שירות חדש אינו מספיק
בשבח מעשיו ודבריו. אין השינוי מזכה אותם אחר כך הרכב ובמספר מקומות הישיבה כשלעצמו כדי לחייב את המיעוט.
אמנם השולחן ערוך התיר לומר שבח כאשר כוונתו בהפחתה .לכתחילה יש להודיע שנכללו בהזמנה .ומה שמצינו ואף שברמ"א )סי' קסג ס"א( מבואר
להפנות את ההתפעלות כלפי הקדוש ברוך הוא ,שברא לפני הנסיעה שאין בקבלת בדין בהמה שחלתה ועדיין ראויה שבמחלוקת על צורכי הציבור
החלופה ויתור על הטענה, למלאכה ,שבשו"ע )סי' שי ס"א( הולכים אחר הרוב ,אין ללמוד
בעולם בריה נאה או בעלת כישרון .אולם היתר זה נאמר שנותן שכרה משלם ,חילק מכך שלרוב שותפים יש סמכות
אמור כאשר השבח אינו מכוון להאדרת הנכרי אלא ולסכם את התשלום.
20יש לציין שיש הבדל בין בנתיבות )שם סק"א( בין מחלה בלתי מוגבלת להוסיף מותרות
להודאה לבורא .בסיור שכל תוכנו הוא הילול האדם הזמנת רכב עבור הקבוצה
שאירעה לאחר שבאה לרשות על חשבון המיעוט .תחילה צריך
הנכרי והצגתו כמושא להערצה ,אין זו מטרת הדברים. השוכר ,לבין מסירת בהמה חולה לברר שההוצאה היא בכלל צורכי
במחיר כולל לבין הזמנת מקום
מתחילה ,שהיא בגדר מום במקח, השותפות המחייבים ,או שניתנה
ה .טעם האיסור – שלא להידבק בנכרי לכל נוסע בנפרד .אם לא הובטח
כאן החסרון הוא מתחילה .יש לרוב סמכות לכך בהסדר תקף.
גודל מסוים ,וכל אחד קיבל מקום
וללמוד ממעשיו רגיל ברכב המתאים להזמנה
להוסיף ,כי לעניין מום במקח אם בעלי הדירות קיבלו על
הרמב"ם (עבודה זרה פרק י הלכה ד) ביאר את טעמו של כתבו הרמב"ם )הלכות מכירה עצמם מראש תקנון המסמיך את
ולמקובל ,אין תחושת צפיפות פט"ו ה"ד( והשו"ע )חו"מ סי' רלב האספה או את הנציגות לקבוע
איסור נתינת חן לנכרים :שבחם גורם לאדם להידבק קלה מצד עצמה מזכה בניכוי ס"ד( ש'אין מחשבין פחת המום'. שירותים והוצאות ,יש לפעול לפי
בהם וללמוד ממעשיהם הרעים. מהסכום שסוכם ,ובשכירות דהיינו שהקונה אינו רשאי לכפות תנאיו וגדרי הסמכות שניתנה,
וכן כתב ספר החינוך (מצוה תכו) ,שבהימנענו במחשבה פועלים הולכים אחר ההסכם על המוכר להשאיר את המקח ולא להכריע רק על פי מספר
ובדיבור ממצוא בנכרים תועלת וחן ,אנו נמנעים ומנהג המקום ,כמבואר בשו"ע בידו ולנכות ממחירו ,אלא יכול התומכים בהוצאה .אמנם בצורך
)חו"מ סי' שלא ס"א( ובדין מום המוכר לדרוש החזרת המקח שהדין מחייבו אין היחיד נפטר
מלהתחבר עמהם ,מלרדוף אחר אהבתם ומללמוד דבר שנזכר לעיל .לפי זה יש לברר מה כנגד השבת המעות .לפיכך אין רק מפני שהתנגד לו.
ממעשיהם הרעים. היתה ההזמנה ,האם הזמינו רכב לומר שהטעם כאן הוא מצד 18במשנה )בבא בתרא ז (:מבואר
המשך בעמ' אחרון לקבוצה או מקום לנוסע. שזכות הנוסעים להפחתה במחיר שכופים את בן החצר להשתתף
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ג 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט“א
המשך מעמ' ג'
כישרונותיו המרובים ולהלל את גדולתו ואת יצירתו. ז .ראיה מן הירושלמי שאין היתר מפני מבואר מכאן שהאיסור אינו תלוי בכך שהנכרי
במסגרת כזו ,היצירות אינן עומדות בפני עצמן שכר או מקצוע עצמו שומע את השבח .אין מדובר באיסור להחניף
כנושא מקצועי או היסטורי ,אלא משמשות אמצעי עוד הביא בשו"ת בצל החכמה מדברי הירושלמי לו בפניו ,אלא באיסור להרגיל את מחשבתו של
להאדרת דמותו של הנכרי .מטרת הסיור היא לעורר (עבודה זרה פרק א הלכה ט) ,שישראלית שאומנותה הישראל להתפעל מן הנכרי ,ובכך להתקרב אליו,
התפעלות מן האדם ,מכישרונותיו ומפועלו .הדבר בגידול וייפוי השיער לא תגדל את הנכרית ,כדי להעריצו ולראות בו דמות הראויה לחיקוי.
נכלל במה שפסק השולחן ערוך שאסור 'לספר שלא תתן עליה חן. לשון החינוך מלמדת שההרחקה היא הן
בשבח מעשיו או לחבב דבר מדבריו' .לפיכך ,אין מכך שהירושלמי העמיד את הדין באומנית שזו 'במחשבה' והן 'בדיבור' .משום כך ,גם השתתפות
להשתתף בסיור כזה. מלאכתה ,מבואר שאף כאשר היא עושה את הדבר במסגרת שכל מגמתה להחדיר בלב המשתתפים
י .כניסה לכנסיות בשכר ולצורך פרנסתה ,אין התועלת הכספית הערצה כלפי נכרי מסוים עלולה להיכלל בגדר
חלק מן היצירות מוצגות בכנסיות .הכניסה מפקיעה את איסור נתינת החן .ולכן כתב שיש האיסור ,אף שהמשתתף עצמו אינו עומד ומרצה
לכנסייה היא נידון חמור ונפרד ,שאינו תלוי בשאלת לאסור לספר יהודי לספר ולייפות נכרי ,אף שהוא את שבחיו.
'לא תחנם' .כפי שנאמר בשאלה ,אסור להיכנס מקבל שכר על מלאכתו .יסוד הדברים ברור :בניגוד ואין לומר שמכיוון שמדובר באדם שחי לפני
למקומות אלו. למתנת חינם ,איסור נתינת חן אינו ניתר רק משום מאות שנים שוב אין חשש להידבק בו ,כי נכון שאין
אולם גם כאשר ניתן לקיים חלק מן הסיור מחוץ שהישראל מפיק תועלת או מקבל שכר. כאן קשר אישי עמו ,אך כאשר מציגים את דמותו
לכנסיות ,עדיין עומדת בעינה שאלת נתינת החן. לכן אין בעובדה שמדובר בסיור תיירותי ,לימודי כמופת אנושי וכמושא להערצה ,קיים עצם החשש
מאחר שעיקר הסיור הוא האדרת דמותו וכישרונותיו או מקצועי כדי להתיר סיור שכל מגמתו להלל את של נתינת חן והמשיכה אחר דמותו ומעשיו.
של הנכרי ,אין להקל בעצם ההשתתפות בו רק מפני הנכרי. ו .מדוע ההיתרים של מתנה אינם
שנמנעים מן הכניסה לכנסיות. ח .ההבדל בין שבח היצירה לשבח היוצר
להלכה: מועילים לעניין שבח?
עם כל זה ,יש לחלק בין שבח היצירה עצמה לבין בשו"ת בצל החכמה (חלק א סימן מו) דן באיסור
א .מן הכתוב 'לא תחנם' דרשו חז"ל שלושה שבח האדם שיצר אותה .איסור 'לא תתן להם חן'
איסורים :שלא לתת לנכרי חניה בקרקע ,שלא לספר בשבחו של נכרי ,והבהיר שאיסור זה אינו
מתייחס לנתינת חן לנכרי ,ואין כל אמירה חיובית נובע מאיסור נתינת מתנת לגוי ,אלא מן האיסור
לתת לו מתנת חינם ושלא לתת לו חן. על חפץ שיצר נכרי נחשבת לשבח האדם עצמו.
ב .נחלקו הפוסקים אם פרטי איסורים אלו הם הנפרד של נתינת חן לנכרי.
לכן מותר להתבונן ביצירה ולתאר באופן ענייני לעניין מתנה מצינו שכאשר הנכרי הוא שכנו או
מן התורה או מדברי חכמים .להלכה נפסק את איכותה ,את צורתה ,את דרך עשייתה או את
בשולחן ערוך שאסור לספר בשבחו של נכרי, מכרו ,ועוסק עמו תדיר ,מותר לתת לו מתנה ,משום
חשיבותה ההיסטורית .ניתן להסביר שהיצירה שאין זו מתנת חינם אלא חלק ממערכת יחסים של
הן בשבח מראהו והן בשבח מעשיו ודבריו. נעשתה בטכניקה מסוימת ,שהיא משקפת תקופה
ג .טעם האיסור ,כפי שביארו הרמב"ם וספר תועלת הדדית ,וכעין מכירה .כך כתבו התוספות
מסוימת או שהשפיעה על שיטות אמנות מאוחרות
החינוך ,הוא שההתפעלות מן הנכרי מביאה (עבודה זרה כ .ד"ה רבי) ,וכן מבואר בתוספתא (עבודה זרה
יותר .כל אלו יכולים להיות תיאורים עובדתיים
להידבק בו ,לרדוף אחר אהבתו וללמוד ג ,יד) ,בפסקי הרא"ש (שם סימן יט) ובט"ז (יו"ד סימן קנא
או מקצועיים של החפץ והתקופה ,ולא נתינת חן
ממעשיו .משום כך ,האיסור שייך גם כשהשבח סק"ח).
ליוצר.
אינו נאמר בפני הנכרי. אולם היתר זה שייך רק לעניין האיסור של נתינת
אולם יש להיזהר שלא להפוך את שבח היצירה
ד .ההיתרים שנאמרו בנתינת מתנה לנכרי מתנה .כאשר הנתינה מועילה לישראל ,או שהנכרי
לאמצעי להאדרת האדם .כאשר אומרים שהיצירה
שמכירו או כאשר הישראל מפיק ממנה עתיד להשיב לו טובה ,שוב אין זו מתנת חינם.
מוכיחה את גאונותו המופלאה של היוצר ,את
תועלת אינם שייכים לאיסור נתינת חן .גם לעומת זאת ,באיסור נתינת חן אין מועיל
גדולתו ואת עליונותו ,או כאשר מציגים את מכלול
תועלת לימודית ,מקצועית או תיירותית אינה שהישראל מכיר את הנכרי ,מקבל ממנו תועלת
יצירותיו כדי לעורר הערצה כלפי אישיותו ,שוב אין
מתירה האדרת דמותו של נכרי. או משלם עבור שירותיו .סוף סוף ,על ידי השבח
זה שבח החפץ בלבד ,אלא שבח הנכרי עצמו.
ה .ההתבוננות ביצירה שנעשתה בידי נכרי, הוא נותן חן לנכרי ומעורר כלפיו חיבה והערצה.
הגבול אינו נקבע רק לפי המילים הבודדות ,אלא
ואף תיאור ענייני של איכותה ,דרכי עשייתה לכן כתב בשו"ת בצל החכמה שההיתר לתת מתנה
לפי מגמת הדברים .תיאור מקצועי של יצירה אינו
או חשיבותה ההיסטורית ,אינם בכלל האיסור, לנכרי שמכירו אינו שייך כלל לאיסור לספר בשבחו.
דומה לסיור הבנוי כולו סביב דמותו של היוצר ,שבו
כל עוד אין הדברים מכוונים להאדיר את ולכן שגם העובדה שהסיור נערך לצורך הנאה,
כל יצירה מוצגת כפרק נוסף במסכת גדולתו.
היוצר ולחבב את דמותו. השכלה או הרחבת ידיעות אינה מתירה את האדרת
ו .כאשר שבח היצירה משמש אמצעי להלל ט .סיור בעקבות צייר גוי מפורסם דמותו של הנכרי .תועלתו של המשתתף אינה
את האדם שיצר אותה ,להציג את כישרונותיו בנידון השאלה ,אין מדובר בביקור מקרי במוזיאון
מפקיעה את עצם נתינת החן.
ולהפוך אותו למושא של הערצה ,הרי זה או בסיור כללי בתולדות האמנות ,שבו מזכירים
בכלל איסור נתינת חן לנכרי. בדרך אגב יצירות שנעשו בידי
ז .לפיכך ,סיור שכל עניינו לעסוק בדמותו אמנים שונים.
של צייר גוי מפורסם ,להלל את כישרונותיו מוגדר הסיור
ולהציג את יצירותיו כמסכת של גדולתו ,הוא כ'סיור מלכתחילה
בכלל איסור 'לא תחנם' ,ואין להשתתף בו .אך בעקבות צייר גוי
סיור כללי והיסטורי בתולדות האמנות ,שבו מפורסם' .עיקרו
נמסרים נתונים ענייניים על יצירות שונות בלי לעבור במקומות
להאדיר את אישיותו של אמן נכרי ,אינו אסור הקשורים
מצד עצם העיסוק ביצירות. לחייו ,להציג
ח .הכניסה לכנסיות אסורה מצד עצמה והיא את יצירותיו,
נידון נפרד. על לספר
לשליחת מאמרים ובירורים הלכתיים ,ניתן לשלוח למייל9917936@gmail.com : להצטרפות לקבלת העלון במיילnewsletter.mechubarim@gmail.com :
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ד
