gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar

שבוע: נח (2026-10-12)

מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מצורפים העלונים‪:‬‬ ‫‬ ‫חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י ‪„ˆ‰‬י˜ים‬ ‫ופעול˙ם ‪‰‬ליכו˙י‪‰‬ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל‬ ‫מרנן ˙למי„י ‪‰‬בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם‬ ‫‬ ‫‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ‪ ‰‬מסו„ר וערוך מ˙וך‬ ‫˘יחו˙ ‪‡‚‰‬ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ‪˘ ı‬ליט"‡‬ ‫מזהב ומפז‬ ‫ממשנתו של כ“ק מרן אדמו“ר‬ ‫רבי דוד חי אביחצירא שליט“א‬ ‫פנינים מלוקטים מספרי‬ ‫אדמו"רי שושילתא קדישא‬ ‫עמ' ט"ו‬ ‫עמ' י"א‬ ‫אשית ָ ּב ָרא ֱא‪-‬ל ִֹהים ֵאת‬ ‫ְ ּב ֵר ׁ ִ‬ ‫פרשת בראשית תשפ"ז | גיליון א'‬ ‫ש ַמיִ ם וְ ֵאת ָה ָא ֶרץ )א‪ ,‬א(‬ ‫ה ָּ‬ ‫ַׁ‬ ‫הנה אמרו רבותינו ז"ל )ויקרא רבה‬ ‫לו‪ ,‬ד( "בראשית ברא אלקים" ‪-‬‬ ‫בשביל ישראל שנקראו 'ראשית‬ ‫תבואתו' )ירמיהו ב‪ ,‬ג( "ברא אלקים‬ ‫הכתב והמכתב‬ ‫את השמים ואת הארץ"‪ ,‬ואפילו‬ ‫המלאכים לא נבראו כי אם בשביל‬ ‫גליון ש”ט‬ ‫ישראל‪ ,‬והצדיקים הגמורים מעולים‬ ‫שנשמות הצדיקים‬ ‫מן המלאכים‪ ,‬בס"ד‬ ‫ִכגְ ב ַֹּה ׁ ָש ַמיִ ם ַעל ָה ָא ֶרץ‬ ‫דברי מוסר ויראה מכתי“ק‬ ‫ונשמות‬ ‫העולמות‬ ‫מפנימיות‬ ‫כ“ק מרן אדמו“ר שליט“א‬ ‫המלאכים מחיצוניות העולמות‪ .‬ויש‬ ‫ָ ּג ַבר ַח ְס ּדוֹ ַעל יְ ֵר ָאיו‬ ‫ובחר˙ בחיים‬ ‫בס"ד‪ ,‬גיליון רצ"ח | פרשת יתרו | תשפ"ה‬ ‫לרמוז זאת בתחילת התורה ובסופה‪,‬‬ ‫"כגְ ב ַֹּה ׁ ָש ַמיִ ם ַעל ָה ָא ֶרץ ָ ּג ַבר ַח ְס ּדוֹ‬ ‫כתוב בפסוק )תהילים קג יא( ִ‬ ‫דתחילת התורה הוא‪" :‬בראשית ברא‬ ‫פרשת נח‬ ‫ַעל יְ ֵר ָאיו"‪ .‬המקובלים אמרו שהמרחק בין שמים לארץ‬ ‫אלקים את השמים ואת הארץ"‪,‬‬ ‫הוא מצוין שאם יהיה פחות כלשהו ממהלך ת"ק שנה היתה‬ ‫וסופה הוא "לעיני כל ישראל" )דברים‬ ‫מתבטלת הארץ‪ ,‬כי לא היה בכוחה לסבול תוקף‬ ‫לד‪ ,‬יב(‪ ,‬להורות בא לומר‪ ,‬בשביל מה‬ ‫ההשפעה של השמים וכן הוא בכל העולמות‪,‬‬ ‫המרחק בין‬ ‫משיעורי‬ ‫ברא הקב"ה את השמים ואת הארץ‪,‬‬ ‫אם כן הגובה הוא לטובת הארץ‪ ,‬ועם דרך זה‬ ‫שמים וארץ זה‬ ‫רבי מנחם מנדל‬ ‫בשביל "לעיני כל ישראל" – דווקא‪,‬‬ ‫בצמצום‪ ,‬כי‬ ‫יראיוזיע"‡‬ ‫ה˜'‬ ‫החיים על‬ ‫שהקב"ה משפיע‬ ‫החסדה‡ור‬ ‫במ˘נ˙ מרן‬ ‫˘בועי מבריאת‬ ‫קבוע‬ ‫‚ליון‬ ‫פומרנץ שליט"א‬ ‫תשפ”ז‬ ‫גיליון א'‬ ‫ולא בשביל שום דבר אחר זולתם‬ ‫העולם ואינו‬ ‫ע‪ ú‬ה˙ורה והמוע„ים‬ ‫אם היה באופן אחר לא היו יכולים לקבלו‪.‬‬ ‫)בראשית תשפ"ג(‬ ‫)שערי תשובה(‬ ‫וזה מה שאמרו חז"ל בברכות )נד‪ (.‬בכל מדה‬ ‫משתנה‪ .‬משא"כ‬ ‫בראשית תשפ"ו‬ ‫˙ור˙ חיים‬ ‫ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו מאוד‪,‬‬ ‫האדם זה תלוי‬ ‫עמ' י"ז‬ ‫'בראשית' ‪ -‬בגימטריא 'שכינת‬ ‫"כגְ ב ַֹּה ׁ ָש ַמיִ ם ַעל ָה ָא ֶרץ ָ ּג ַבר ַח ְס ּדוֹ ַעל‬ ‫הכוונה ִ‬ ‫בעבודת ה' יתברך‬ ‫עמ'החייםכ"א‬ ‫נו˘‡ ˙ורני מר˙˜‬ ‫הפרדת רשויות – האדם ובעלי‬ ‫עזנו'‪ ,‬לרמוז שעיקר התורה והעבודה‬ ‫החיים‬ ‫לתיקון השכינה‪,‬‬ ‫ה‡ורהוא‬ ‫ל‡ור „ברי‬ ‫והמצוות הכל‬ ‫שתלויה בבני ישראל שהם בניה‪,‬‬ ‫בחינת גבורה וצמצום ומ"מ הוא חסדו‪.‬‬ ‫וא"א להבין‪ ,‬למה אמר גבר חסדו יותר מהחסד‬ ‫יו"‬ ‫א‬‫ָ‬ ‫ה‡ור החיים‬ ‫ר‬‫ֵ‬ ‫יְ‬ ‫ובמסירות‬ ‫˘ב˙ עם‬ ‫נפש שלו‪ ,‬כמה‬ ‫יותר‬ ‫שמתעלה‬ ‫˘ולחןשלו‬ ‫דשמייא‬ ‫בסייעתא‬ ‫אלא‬ ‫לארץ‪,‬‬ ‫שמים‬ ‫בין‬ ‫שיש‬ ‫החטא ולאחריה ולאחר דור המבול‬ ‫זריזים קודם‬ ‫וזהירים‬ ‫האכילה‬ ‫להיות‬ ‫מפי‬ ‫צריכיםישראל‬ ‫טרם מתןולכן‬ ‫תורה נצטוו‬ ‫אותו ליל הסדר לא יישכח במהרה מבני המשפחה‪ ,‬קטנים‬ ‫וארץ זה קבוע מבריאת‬ ‫שמים יחד‪.‬‬ ‫המרחקאי ביןוגדולים גם‬ ‫איך שרק תסתכלו על זה‪ ,‬היה יחיאל מיכל חביב הקהל‪.‬‬ ‫ההדר‪ ,‬מקומו הקבוע‬ ‫שופעקרוב‬ ‫להיות‬‫ממרום גילו המופלג וזקנו‬ ‫בתיקונה‪ַ .‬ע ָתּה ִאם ָשׁ ַ‬ ‫ולאשתו נתן הבורא יתברך את כל עשב זורע זרע‬ ‫מובן‪ ,‬כי לכאורה כאן במעשה בראשית מדברת‬ ‫האדם לנפש חיה‬ ‫ויהי‬ ‫מוֹע‬ ‫יתי‬ ‫וּשׁ ַמ ְר ֶתּם ֶאת ְבּ ִר ִ‬ ‫הגבורה )יט‪ ,‬ה(‪” :‬וְ‬ ‫ִתּ ְשׁ ְמעוּ ְבּקֹלִ י ְ‬ ‫לעלות השחר ישב סבא וסיפר‪ ,‬בכה וקונן‪ .‬על‬ ‫משתנה‪.‬‬ ‫ואינועד סמוך‬ ‫העולםחייו‬ ‫השכונתי וקורות‬ ‫יתברך גם‬ ‫בבית הכנסת‬ ‫להשם‬‫שם בכותל המזרח‬ ‫)מחשוף הלבן(‬ ‫משא"כ האדם זה תלוי בעבודת ה' יתברך‬ ‫שהותירו את חותמם בפניו משופעות הקמטים והתלמים‪ ,‬הצרת צעדיהם ועל האקציות ההמוניות‪ ,‬על השאגות‬ ‫כן מתגבר החסד‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫וכל פרי עץ‪ .‬אולם לחית הארץ ולעוף השמים נתן‬ ‫התורה על דרך פעולת גוף האדם והבהמה‪ ,‬וכי‬ ‫יתם לִ י ְסגֻ לָּ ה ִמכָּ ל ָה ַע ִמּים כִּ י לִ י כָּ ל‬ ‫וִ ְהיִ ֶ‬ ‫רק את כל ירק עשב‪ ,‬ולא את פרי העץ והזרעים‪.‬‬ ‫שניהם מקרה אחד להם עד שיאכלו מאכל אחד‬ ‫בריאת האדם ושלטונו בברואים‬ ‫ָה ָא ֶרץ“‪.‬‬ ‫ירד מיכל‘ה אל העם והואיל בטובו להעניק להם עצה מקפיאות הדם והכלבים האימתניים‪ ,‬על המגלבים שהכו‬ ‫יותר בקרונות‬ ‫בתת‪-‬תנאים‬ ‫שמתעלה‬ ‫הממושכות‬ ‫כמה‬ ‫נפשועלשלו‪,‬‬ ‫הנסיעות‬ ‫בבשר החי‬ ‫ובמסירות‬‫חלוט ביד‬‫מפעם לפעם‪,‬שלו‬ ‫עליותהיותר‬‫ותושייה‪ ,‬חיוך חם וגם כוס‬ ‫ואין מאכלם יחד כולם בשווה‪.‬‬ ‫ויהיו ניזונים בשווה?‬ ‫אלקיםם את השמים ואת הארץ‘‪.‬‬ ‫ברא ּו ָל ֶה‬ ‫’בראשית ּי ֲע ׂש‬ ‫הציוויה וַ ַ‬ ‫פשר ְת ֵאנָ‬ ‫אתע ֵלה‬‫מבארר ּו ֲ‬ ‫החיים ִ ּי ְת ּ ְפ‬ ‫וַ‬ ‫האור‬ ‫להשם יתברך גם כן מתגבר החסד‬ ‫להיות קרובהבקר‪.‬‬ ‫אוהבת וגדוש קוביות סוכר‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬לענין מה שכתב רש“י בדבר איסור אכילת‬ ‫אם כן‪ ,‬לשון רש“י ’השוה להם הכתוב בהמות‬ ‫שׁרז( ָר ָצה ֵא‪-‬ל ֶעלְאיןיוֹןלך יפה מן ההתחלה ‪ -‬בריאת מעשה בראשית‬ ‫הזה‪ ,‬וכותב‪” :‬וְ כַ ֲא ֶ‬ ‫תּוֹרחה ֹג זַרכָֹּתה ָ‬ ‫לָ ֵתת ַה ָ ֲ‬ ‫עליו יותר וההשפעה שבאה משמים עליו לפי פעולתו שכמה‬ ‫)ג‪,‬‬ ‫הגדרתו המדויקת שנויה היתה במחלוקת‪ַ .‬זקן הקהל‪ ,‬ניצול הוא נזכר‪ ,‬בקול‪ ,‬בפניו של השטן שחרץ את גורלם בהינף‬ ‫בשר לאדם הראשון‪ ,‬מודה הרמב“ן‪ ,‬וכותב כי כך‬ ‫וחיות‘ צריך ביאור‪.‬‬ ‫בששה ימים‪ ,‬ולבסוף שבת קודש‪ ,‬בה כלו מעשה‬ ‫דוּשּׁה‬ ‫וּב ָרה‪ ,‬יְ סוֹד ַה ְקּ ָ‬ ‫שואה‪ ,‬סבא חביב או שכן אדיב‪ ,‬כל אלה הינם רק חלק יד וקבע מי לחיים ומי למוות‪ .‬ביכּה מרות‪ ,‬לראשונה מזה‬ ‫בס“ד‬ ‫היא דעת רבותינו ז“ל‪ ,‬והוא פשוטו של מקרא‪.‬‬ ‫ובפרט יש להבין מה שכתב לאחר מכן ’ולא הרשה‬ ‫צבאם‪ ,‬וישבות אלקים ביום‬ ‫הרמז‪,‬‬ ‫והארץ וכל‬ ‫השמיםדרך‬ ‫עלהם‬ ‫לפרש‬ ‫יּוֹת‪ִ ,‬צוָּ ה לָ ֶ‬ ‫ישיּוּת ָה ָ‬ ‫רוּחנִ‬ ‫רוּחנִ‬ ‫וְ ַה ָטּ ֳה ָרה וְ ָ‬ ‫יותר הפורחת‬ ‫השפעהוקהילתו‬ ‫משפחתו הענפה‬ ‫לקבל‬ ‫מתקרב‬ ‫גורלה של‬ ‫עשורים‪ ,‬את‬ ‫ברוחניות כך‬ ‫והפכו לחלק‬ ‫יותר‬ ‫שמתעלה‬ ‫שהוצמדו לו‬ ‫מאותו רצף ארוך של תארים‬ ‫עולה אם כן‪ ,‬כי לדברי הרמב“ן לא קשה הקושיא‬ ‫לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר‘‪ .‬לשון‬ ‫שהם פטורים‬ ‫השביעי‪.‬‬ ‫שהתחכמו לטעון‬ ‫שׁוּבה ֲא ִפלּוּ ֵמ ֵח ְטא ַקל‪.‬‬ ‫וּכְ ָבר ָק ַדם לָ נוּ ַמ ֲא ָמ ָרם זַ “ל )קידושין‬ ‫ֶשׁיַּ ְחזְ רוּ ִבּ ְת ָ‬ ‫עיניו‪ .‬צירל וחווהל‘ה‪ ,‬משה‪-‬‬ ‫לארץ‪.‬‬ ‫מהשמים‬ ‫חלקם מול‬ ‫על המוקד‪,‬‬ ‫שיש‬ ‫שעלו‬‫גדולה מהשמים יותר ממה‬ ‫מתדמיתו‪ ,‬חלק ממסכת חייו‪.‬‬ ‫הראשונה שהקשינו על דברי רש“י‪ ,‬בדבר‬ ‫זו אינה מצויה‪ ,‬כי מן התורה יודעים אנו על‬ ‫לרבינוברא הקדוש ברוך הוא את‬ ‫אנטונינוסלבריאה‪,‬‬ ‫מן ַה ְמ ַק ֵדּשׁ ֶאת ָה ִא ָשּׁה ַעל‬ ‫וכדברי‬ ‫הדין‪,‬‬ ‫מרגליות יקרות ואבני מט‪,‬‬ ‫שרוליק נכדו‪ ,‬אשר חש קרוב מספיק לסבא הגדול‪ ,‬החליט מרדכי ויידל‪ ,‬אבא ואמא‪ .‬החברים לשטיבל והשכנים‪ ,‬הרבי‬ ‫השוואת האדם והבהמה‪ .‬אך עדיין שומה עלינו‬ ‫האסור והמותר‪ ,‬ומדברי חז“ל למדנו על הכשר‬ ‫ביום השישי‬ ‫ב( ְבּ ִדין‬ ‫חושן‪,‬‬ ‫לעשות שימוש מועיל בכובע אותו חבש מיכל‘ה בחיק וגבאי‪ ,‬המלמד והבלן‪.‬‬ ‫בגמרא )סנהדרין צא‪(.‬‬ ‫המובאים ָר ָשׁע‪,‬‬ ‫הקדושגָּ מוּר‪ ,‬וְ נִ ְמ ָצא‬ ‫נזר הבריאה‪ ,‬ונברא אחרון‬ ‫האדם‪ .‬האדם הוא‬ ‫נפלאיםעליהם‬ ‫פניו הוצפו דם כשנזכר במפקדפנינים‬ ‫ְמנָ ת ֶשׁהוּא ַצ ִדּיק‬ ‫צדיקיםיו ִק‬ ‫וסיפורי ֶשׁ ִקּ ָ‬ ‫להבין את הלשון שנקט רש“י‪ ,‬ש‘לא הרשה‘ לאדם‬ ‫והפסול‪ ,‬אולם מהו ’לא הרשה‘? האם איסור גמור‬ ‫למעשה בראשית‪ ,‬אחר כל בעלי החיים‪ ,‬כדי‬ ‫הסדיסט שכפה‬ ‫המשפחה ‪ -‬כובע הסבא החביב‪.‬‬ ‫עצמן מן‬ ‫לפטור‬ ‫יכולין ֶשׁ ָמּא‬ ‫ונשמה ַחיְ ִ‬ ‫ישׁינַ ן‬ ‫ידּוּשׁין‪ ,‬כִּ י‬ ‫"גוף ִ‬ ‫ידּוּשׁ‬ ‫ידה לַ ֶ ּ‬ ‫ד ֶר ְ‬ ‫ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר‪ .‬מדוע נוקט‬ ‫באותו ליל הסדר עליו נסוב סיפורנו‪ ,‬החליט שרוליק כי לרוץ ריצה חסרת תכלית על השלג‪ ,‬ועטו ארשת סלידה‬ ‫הגות ורעיון ָע ָשׂה ְתּ ָ‬ ‫די לו להחשות‪ .‬הוא מוכרח להתחקות אחר סיפור חייו כשתיאר את מרק‪-‬הפיגולים שחולק להם דברי‬ ‫הוא? הלא על עץ הדעת הזהיר הקדוש ברוך הוא‬ ‫שישלוט בכולם‪.‬‬ ‫ך‬ ‫ֵצ ָ‬ ‫שׁוּבתוֹ‬ ‫וּב ֶא ְמ ָצעוּת ְתּ ָ‬ ‫שׁוּבה‪ְ ,‬‬ ‫מעשהחטאת‪,‬‬ ‫בסיוםנשמה‬ ‫הדין‪ ,‬כיצד? גוף אומר‪:‬‬ ‫את ‪ַּ -‬ת ֲא ִמין ׁ ֶש ָ ּיגַ ְע ָּת‪.‬‬ ‫ִאם ָמ ָצ ָ‬ ‫רש“י בביטוי זה‪ ,‬החורג מלשון התורה בכל מקום‪.‬‬ ‫את אדם הראשון בפירוש‪ ,‬ואמר לו )בראשית ב יז(‬ ‫במשורה‪.‬‬ ‫בראשית אמר אלקים לאדם‬ ‫יִ ָקּ ֵרא ַצ ִדּיק“‪.‬‬ ‫מדוע נאסר הבשר לאדם והותר לנח?‬ ‫”וּ מֵעֵץ ה ַּדַעַת טוֹב וָר ָע לֹא תֹאכ ַל מ ִּמ ֶּנוּ “‪ ,‬אך מה‬ ‫מוטל‪” :‬ה ִּנ ֵה נָת ַּתִי לָכ ֶם אֶת ּכ ָל‬‫)פסוקים כט‪-‬ל(‬ ‫ולאשתוהריני‬ ‫ממני‬ ‫)אה“ע לח‪,‬‬ ‫שפירשה‬ ‫בשלחן ערוך‬ ‫שמיום‬ ‫החסידותאכן נפסק‬ ‫כך‬ ‫תורת‬ ‫מאוצרות‬ ‫של סבא‪ ,‬להעשיר בפרטים שעוד לא ראו אור עולם וטרם ההתרגשות לפתה אותו כששיתף בסיפורי הגבורה‬ ‫יאה‪.‬‬ ‫יאה ְלל ֹא יְ גִ ָיעה ‪ֵ -‬אינָ ּה ְמ ִצ ָ‬ ‫ְמ ִצ ָ‬ ‫לא‬ ‫שמעתם אוזן ולמלא את נרתיקו בסיפורים נוטפי נוסטלגיה האמיתית‪ ,‬היהודית‪ .‬השופר שהושג מאי‪-‬שם בדרך‬ ‫ביאור הנוסח ’לא הרשה‘?‬ ‫אומרת‪:‬עַל ּפ ְנ ֵי כ ָל הָאָר ֶץ וְאֶת ּכ ָל‬ ‫ונשמהזֶר ַע אֲׁשֶר‬ ‫קודם שנבוא לביאור הדברים‪ ,‬נציגה נא בזה את‬ ‫מנתֶב זֹרֵעַ‬ ‫עֵשׂ‬ ‫בקבר‪.‬‬ ‫האשה[ על‬ ‫דומם‬ ‫כאבן את‬ ‫לא(‪]” :‬המקדש‬ ‫זהבליד‬ ‫המחנה‪.‬ומסודרות‬ ‫משובצות מיד‬‫דרך‪ ,‬התפילין שהוחבאו במסירות נפש והועברו‬ ‫מעברו הנסתר של סבא‪.‬‬ ‫הריעזוֵץ אֲׁשֶר ּבוֹ פְר ִי עֵץ זֹרֵעַ זָר ַע לָכ ֶם יִהְי ֶה לְאָכְל ָה‪:‬‬ ‫שאני צדיק‪ ,‬אפילו רשע גמור‪ ,‬ה ָ‬ ‫המשך דברי הרמב“ן‪ ,‬העוסק בביאור החילוק בין‬ ‫כבהמות נדמו‬ ‫ַשמַי ִם וּ לְכֹל רוֹמֵשׂ עַל‬‫ממנועוֹף הׁ ּ ָ‬‫שפירשתיֶץ וּ לְכ ָל‬ ‫שמיום וּ לְכ‬ ‫תשובהָל חַ ּי ַת הָאָר‬ ‫גוף חטא‪,‬‬ ‫מקודשת מספק‪ ,‬שמא הרהר‬ ‫ושיחותיו של‬ ‫תכנית מורכבת נטוותה מבעוד מועד‪ ,‬וכך מצא את עצמו בהתרגשות‪ ,‬ספר תהלים בלוי אותו חלקו בני‬ ‫משיעוריו‬ ‫�‬ ‫הריקודים‬ ‫שרוליק בוהה בסבו משך כל הסדר‪ ,‬עוקב בדריכות אחר תפילות הימים הנוראים והבכיות המזעזעות‪,‬‬ ‫דורו של אדם הראשון וזרעו אחריו‪ ,‬ובין נח ובניו‬ ‫על מנת לשנות פרק זה‪ ,‬שומה עלינו לחקור‬ ‫רבי מנחם מנדל פומרנץ ’הרי זו‬ ‫לדגש‪:‬ר ֶץ אֲׁשֶר ּבוֹ נֶפֶׁש חַ ּי ָה אֶת ּכ ָל יֶר ֶק עֵשֶׂב לְאָכְל ָה‪,‬‬ ‫בלבו“‪ .‬עם זאת יש לשים לב הָאָ‬ ‫‪ -‬להם הותרה אכילת בשר‪.‬‬ ‫ולפרש את פשר היחס בין אדם לבהמה‪.‬‬ ‫מסתיימת מלאכת היום השישי‬ ‫ובזהבעמ' ג'‬ ‫המשך‬ ‫מקודשת מספק‪ ,‬שמא ו ַיְה ִי‬ ‫הרהר כ ֵן“‪.‬‬ ‫שליט“א‬ ‫מעשיו ומצפה לרגע הגורלי בו תשתנה המשוואה‪ .‬הרגע בו בשמחת תורה‪ ,‬שיעורי התורה המחתרתיים והחיזוק‬ ‫ההדדי באמונה‪.‬‬ ‫הוא יוכל לדרוש‪ ,‬ולעמוד על שלו‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬כי בעלי החיים יש בהם נפש התנועה‪,‬‬ ‫הנה‪ ,‬כל אדם יש בו נפש בהמית מלבד הנפש‬ ‫עם כל מלאכת השמים והארץ )פסוק לא(‪” ,‬ו ַּיַר ְא‬ ‫תשובה בלבו‘‪.‬‬ ‫’נו? אז מי גנב את האפיקומן?‪ ‘...‬הפנה סבא מבט חמים קולו התאושש מעט‪ ,‬התייצב‪ ,‬כשהגיע לשלב בו הופיע‬ ‫אשר יש בה קצת מעלה בדומה לנפש המשכלת‪,‬‬ ‫המשכלת‪ ,‬וכדברי הכתוב )קהלת ג יט( ּ‬ ‫”כ ִי מִקְר ֶה‬ ‫האםקִים אֶת ּכ ָל אֲׁשֶר עָשָׂה וְה ִּנ ֵה טוֹב מְאֹד ו ַיְה ִי עֶר ֶב‬ ‫נידון מעניין כשלעצמו הוא ‪ -‬אֱלֹ‬ ‫לנכדים‪ ,‬בקולו נשמעת היטב שמחת החג אך לצד זאת הצבא האדום בשערי המחנה וכבש אותו‪ ,‬שחרר את שלדי‬ ‫ואף כח הבחירה ניתן בהם במידה ידועה‪ ,‬לבחור‬ ‫ב ְנ ֵי הָאָד ָם וּ מִקְר ֶה ה ַּבְהֵמָה וּ מִקְר ֶה אֶחָד לָה ֶם‬ ‫תשובה‪ ,‬בֹקֶר יוֹם הׁ ַּשׁ ִּשִי“‪.‬‬‫ו ַיְה ִי‬ ‫ניתן להניח שהעבריין עשה‬ ‫האדם שבו ואפשר להם לשוב לארץ החיים‪.‬‬ ‫מעיד רעד קל כי השנים לא פסחו עליו‪.‬‬ ‫עמ' כ"ה‬ ‫בחיים על פני המוות ולבחור את הראוי להם‬ ‫ּכ ְמוֹת ז ֶה ּכ ֵן מוֹת ז ֶה ו ְרוּ חַ אֶחָד ל ַּכֹל וּ מוֹתַר הָאָד ָם‬ ‫ובכך להחזיק את הקידושין כתקפים‬ ‫עמ' כ"ט‬ ‫’ואז נמלטתי לארץ הקודש‪ ,‬השתקעתי בבני ברק והנה אני‬ ‫נדמה לו שהוא שמע משהו‪ .‬מי?‬ ‫מאכל האדם‪ ,‬ואיסור הבשר‬ ‫שבת קודש‬ ‫על התורה‬ ‫למזונם‪ ,‬ובכח זה בורחים הם מן הצער והמיתה‬ ‫מִן ה ַּבְהֵמָה אָי ִן ּכ ִי ה ַּכֹל הָב ֶל“‪ .‬כי אכן מאכל האדם‬ ‫מספק‪ ,‬גם בשעה שאנו עודנו רואים ‪-‬‬ ‫’אני‘ נשמע שוב הקול‪ ,‬צלול וצעיר‪ ,‬מפיו של שרוליק‪’ ,‬אני כאן‘ סיים באחת‪ ,‬נותן סביבו מבט אוהב‪ ,‬חם‪.‬‬ ‫ומבקשים את מזונם וטובתם‪ .‬וכמו שאמר הכתוב‬ ‫והבהמה שווה‪ ,‬ויכול אדם לאבד ולהפקיר את‬ ‫והואנתינת עשב הארץ למאכל לאדם ולכל הבהמה‬ ‫לדוגמה ‪ -‬את החפץ הגנוב בידו‪ ,‬על‬ ‫זהו? הנכדים היו המומים‪.‬‬ ‫גנבתי את האפיקומן!‘‬ ‫)קהלת ג כא( ”מִי יוֹדֵעַ רוּ חַ ּב ְנ ֵי הָאָד ָם הָעֹל ָה ה ִיא‬ ‫שליחותו בעולם‪ ,‬עד שיהא נמשל כבהמות נדמה‪.‬‬ ‫כתב רש“י דבר אשר יש בו ענין לענות בו‪ ,‬וז“ל‪:‬‬ ‫בענין זה נחלקו הראשונים והאחרונים‬ ‫טרם החזירו לבעליו‪.‬‬ ‫נועם‬ ‫לאחרשבת‬ ‫לפתע‬ ‫אכסוף‬ ‫חכמההחיפזון הפתאומי של סבא לסיים‪ ,‬לקצר‬ ‫קודש והגיונות מה‬ ‫שלהבות‬ ‫זמן‪.‬‬ ‫’ומה תרצה בתמורה?‘ סבא לא בזבז‬ ‫לְמָעְל ָה ו ְרוּ חַ ה ַּבְהֵמָה הַיֹּרֶד ֶת ה ִיא לְמ ַּטָה לָאָר ֶץ“‪.‬‬ ‫ואמרו חז“ל כי האדם הוא ממוצע בין מלאכי‬ ‫”לכם יהיה לאכלה‪ .‬ולכל חית הארץ ‪ -‬השוה להם‬ ‫’אבקש את אשר חפצתי‘ הבהיר שרוליק בטון עסקי שאינו האריכות הרבה ולוותר על פירוט העלייה לארץ‪ ,‬חבלי‬ ‫ומשום כך ראוי גם לבני האדם לנהוג ברחמים‬ ‫השרת לבהמת הארץ‪ ,‬וכלשונם )חגיגה טז‪” :(.‬ששה‬ ‫הכתוב בהמות וחיות למאכל“‪.‬‬ ‫וסגולתה)עיי‘ נו“כ שם(‪ ,‬יש הסבורים כי אכן‬ ‫בוער‬‫השבת‬ ‫ועוד? מה‬ ‫בקדושת‬ ‫השבועלי הקליטה והקמת המשפחה‪ ,‬שיקומו האישי‬ ‫מפרשת‬ ‫משתמע לשתי פנים‪’ ,‬אך ורק אם יואיל הסבא להבטיח‬ ‫בבעלי החיים ולא לגרום להם צער‪.‬‬ ‫דברים נאמרו בבני אדם‪ ,‬שלשה כמלאכי השרת‪,‬‬ ‫ניתן להאמין בכך‪ ,‬אך זאת כמובן רק‬ ‫לו?‬ ‫מבואר‪ ,‬כי על אף היות האדם נזר הבריאה‬ ‫נאמנה כי יגשים את משאלתי‘‪.‬‬ ‫ה˘ורהגביע‬ ‫ישועות אשא ‪-‬‬ ‫ה‡הבה כוס‬ ‫האש‬ ‫כבשןיכול‬ ‫הרבילהשיב‬ ‫עצמו‬ ‫בתנאי שהוא קיבל על‬ ‫את השמש ושאלו על‬ ‫מאן‪-‬דהוא שפגש‬ ‫מטעם זה‪ ,‬מדרכי המוסר ראוי היה תחילה שלא‬ ‫שלשה כבהמה“‪ .‬בחלק הרוחני שבו נוהג האדם‬ ‫ותכליתה‪ ,‬מכל מקום לענין מאכלו הושווה לחית‬ ‫וסבורים‬ ‫עצמו את על ההנהגה‪ ,‬ובטרם לקח‬ ‫החולקים‬ ‫ויש בכדי‬ ‫הגזילה‪,‬‬ ‫את את‬ ‫מ˜ל˜ל˙ ‡˙‬ ‫להיות מדובר?‪ ‘...‬סבא הפך משועשע‪,‬‬ ‫תמיהה מתבקשת תמה רבינו בעל ‘אור החיים’ היעדרותו‪ ,‬סיפר שהלה גמגם על עיסוק חשוב‬ ‫’במה כבר‬ ‫הקדושנורא ההוד ‪-‬‬ ‫לאכול מבשר בעלי החיים‪ .‬אולם כאשר השחית‬ ‫כמלאכי מרומים‪ ,‬אולם בצרכיו הגופניים אינו‬ ‫ובהמת הארץ‪ ,‬ומאכל כולם מעשב הארץ‪.‬‬ ‫לקדש בו‪,‬‬ ‫הגביע לידו‬ ‫מקוצק‬ ‫’אוסף הבולים היקר שלי? הכרך העתיק של סלאוויטא?‘‬ ‫קידושיו אינם‬ ‫אלאסטוטשינר‬ ‫די‪ ,‬נתן‬ ‫אין רבי‬ ‫מהחסידים‪,‬‬ ‫אחדאף בכך‬ ‫קם כי‬ ‫שנקלע אליו שלא בטובתו‪ .‬התורה הקדושה מספרת לנו אודות המעמד‬ ‫הקדוש בפרשת ויגש (בראשית מה)‬ ‫שרוליק‪:‬‬ ‫כל אדם את דרכו על הארץ‪ ,‬וגם הארץ הנה‬ ‫שונה מן הבהמה‪ .‬ומשום כך‪ ,‬אם לא ישגיח על‬ ‫ועוד הוסיף רש“י וכתב‪” :‬ולא הרשה לאדם ולאשתו‬ ‫בראשו‪.‬יוסף ביום השלישי‪ ,‬הם כבר ממשמעמד‬ ‫’לא ולא‘ הניד‬ ‫נשחתה‪ ,‬ובעלי החיים השחיתו דרכם ברעת‬ ‫קיום תפקידו בזה העולם‪ ,‬ידמה לבהמה‪ ,‬כי האדם‬ ‫והעמידו השיב‬ ‫כל עוד לא‬ ‫הגביע‬ ‫מספק‬ ‫אף את‬ ‫ולקח‬ ‫קידושין‬ ‫מוורשה‪,‬‬ ‫פותחת בפסוקים‬ ‫סוד הגביע‬ ‫כעסו‪.‬הר סיני וקבלת התורה‪ ,‬והפרשה‬ ‫השמש שלנצפה‬ ‫כיצד ייתכן שכל אותן שנים שהיה‬ ‫הגזילה‪.‬יצחק מאיר באמרו לו‪ :‬להמית בריה ולאכול בשר‪ ,‬אך כל ירק עשב יאכלו‬ ‫את של רבי‬ ‫הרב על ידו‬‫שלר ֵאל‬ ‫לפטירתויִ ְשׂ ָ‬ ‫השבעהאת ְבּנֵ י‬ ‫ישׁי לְ ֵצ‬ ‫ימי ִ‬ ‫כלותה ְשּׁלִ‬ ‫עם ֶֹדשׁ ַ‬ ‫”בּח‬‫כהרגלו‪ ,‬ב(‪ַ :‬‬ ‫בעיר )יט‪ ,‬א ‪-‬‬ ‫סבא‪ .‬משוטט הבאים‬ ‫נרמזה בקולו‬ ‫רוחחי?‬‫קוצרהוא‬ ‫להודיע של‬ ‫לאביו כי‬ ‫נימה קלה‬ ‫’נו?‘שלח‬ ‫במצרים‪ ,‬לא‬ ‫והמתפללים של‬ ‫האדם‪ ,‬נגזרה כליה על תבל וכל יושבי בה‪ ,‬והיו‬ ‫אשר אינו מקיים את התכלית אשר בעבורה בא‬ ‫בראשונים כלם‪ ,‬וכשבאו בני נח התיר להם בשר‪ ,‬שנאמר‬ ‫לכן יקדש יחד‬ ‫מוקדשת‬ ‫לשמוע קדוש‪,‬‬ ‫רוצהנרחבת‬ ‫זי”ע “העולם‬ ‫יריעה‬ ‫ידים‬ ‫בונםְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִ‬ ‫מפשיסחא‬ ‫שמחהי‪ :‬וַ יִּ‬ ‫רבי ַבּר ִסינָ‬ ‫הקדוש ִמ ְד‬ ‫סיפרויּוֹם ַהזֶּ ה ָבּאוּ‬ ‫המנינים ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָ‬ ‫המאוחריםריִ ם ַבּ‬ ‫ובשנות כליאתו בבית‬ ‫לי‪ ,‬סבא‘‪.‬‬ ‫’תבטיח‬ ‫עבדותו‪,‬‬ ‫אם בשנות‬ ‫לעולם הזה‪ ,‬עליו אמרו חז“ל )עירובין יג‪” (:‬נוח‬ ‫חלק נא רבנו”‪.‬‬ ‫הסוהר‪ ,‬ייתכן שלא היה באפשרותו‪ ,‬אך לאחר שלקראת השעה שמונה; הוא נראה מגיח סוף‬ ‫ראויים כולם למות במבול‪ .‬אלא שנח איש צדיק‬ ‫)להלן ט ג( ’כל רמש אשר הוא חי וגו‘‪ ,‬כירק עשב‘ ‪-‬‬ ‫נוספתאלא‪ -‬האם‬ ‫לנקודה‬ ‫ובאחרונים‬ ‫וגמרור“‪.‬‬ ‫נמנו ד ָה ָה‬ ‫תקפ”ז‪ֵ,‬אל נֶ גֶ‬ ‫שׁם יִ ְשׂ ָר‬ ‫י”בוַ יִּ ַחן ָ‬ ‫באלול‬ ‫ביום ָבּר‬ ‫ותפליור ִסינַ י וַ יַּ ֲחנוּ ַבּ ִמּ ְד‬ ‫תחת‬ ‫כשטליתוֹאוּ ִמ ְד ַבּ‬ ‫שריר וַ יָּ ב‬ ‫מביתו’והכל‬ ‫בנינוחות‬ ‫והתפייט‪,‬‬ ‫נו‪ ,‬אני מתחייב בזאת‘ נעתר סבא סוף‬ ‫’נו‬ ‫ענה כלום‪,‬‬ ‫הרי”מ’ לא‬ ‫בעל ‘חדושי‬ ‫שעלה לגדולה‪,‬‬ ‫תמים היה‪ ,‬ואותו ראה ה‘ צדיק לפניו בדור הזה‪,‬‬ ‫לו לאדם שלא נברא יותר משנברא“‪ .‬אך לעולם‬ ‫שהתרתי לאדם הראשון ‪’ -‬נתתי לכם את כל‘“‪.‬‬ ‫בתשובה‪,‬‬ ‫הגביע הרהר‬ ‫שהוא‬ ‫בשתיקה את‬ ‫העובדהכי לקחאמירתו‬ ‫בצל הקדש‬ ‫הסתופפוועל‬ ‫הפסוקים‬ ‫סדראשר‬ ‫מהחסידים‬ ‫האור החיים הקדוש על‬ ‫הכנסת‪.‬‬‫וקיים‘‪.‬הלא חלפו תשע שנים תמימות בית שחיו‪ ,‬והוא צועד לביתעומד‬ ‫והעמידו על‬ ‫הנוראים‬ ‫בימים‬ ‫אביו?נעץ עבור מה‬ ‫עד שבאו אחיו‪ ,‬וכיצד לא חש לצערו של‬ ‫ובזכותו הציל הקדוש ברוך הוא שנים שנים מכל‬ ‫בוודאי שם אדם עליו‪ ,‬ויוכל לחזור אל מעלתו‪.‬‬ ‫יש מבואר‪ ,‬כי לא הותר לאדם הראשון לשחוט‬ ‫בתשובה‪.‬הרי‬ ‫ודאי שב‬ ‫מקוצק‪ .‬ואף‬ ‫הרביכי אכן‬ ‫קובעת‬ ‫ידו של‬ ‫תקפ”ח‬ ‫המציין כי‬ ‫תחלת שנת‬ ‫לאחרשלהפסוק‬ ‫נאמר‬ ‫שהפסוק ’וַ יִּ ְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִידים‘‬ ‫הסיכה תשלום?‬ ‫מקבל השמש‬ ‫שרוליק את‬ ‫אושוויץ‪ ,‬סבא!‘‬ ‫ַ’ס ֵפּר לנו על‬ ‫הרבי מקוצק‬ ‫יפל דבר בהנהגת חסידי‬ ‫והתאבל האם‬ ‫הרי כל אותן שנים ישב יעקב אבינו‬ ‫פשיסחא‪.‬לָ ָמּה‬ ‫פנינים ואמרות‬ ‫מין‪ ,‬ושבעה שבעה מן הטהורים‪ .‬ומעתה ואילך‬ ‫ולאכול בשר בהמה‪ ,‬ואף על ידי שחיטה ‪ -‬כשאינו‬ ‫אדם נאמן‬ ‫שמואל( כי‬ ‫הסוברים‬ ‫מעריב‪ ,‬הביט על‬ ‫”ק ֶשׁה‪,‬‬ ‫מ ְד ַבּר ִסינָ י‘‪ ,‬וקושייתו איתנה‪ָ :‬‬ ‫בתנאיזֶּ ה ָבּאוּ ִ‬ ‫המשרה‬ ‫במפורש ַ’בּיּוֹם ַה‬ ‫נכלל סביב‪,‬‬‫ששררה‬ ‫המשועשעת לא‬ ‫שפוצצה באחת את הבועה‬ ‫שיטת הרמב"ן בהבדל שבין מאכל אדם ובהמה‬ ‫ואמר לו‪:‬‬ ‫)ביתרבי נתקי‬ ‫החסיד‬ ‫בליל ראש השנה‪ ,‬לאחר תפילת‬ ‫על בנו אהובו‪.‬‬ ‫נתן ה‘ רשות לבני האדם לשחוט ולאכול‪ ,‬כי כל‬ ‫בפוזמקאות‬ ‫תבוא אלי‬ ‫סוּק‬ ‫פּ‬ ‫ָ‬ ‫ם‬ ‫קוֹד‬ ‫ֶ‬ ‫נגשו החסידים אל הרב הקדוש רבי “נתקי‪ ,‬עוד‬ ‫ים‬ ‫דּ‬ ‫ִ‬ ‫ק‬‫ְ‬ ‫ה‬ ‫ַ‬ ‫לְ‬ ‫לוֹ‬ ‫ה‬ ‫יָ‬ ‫ה‬‫ָ‬ ‫ה‬ ‫זֶ‬ ‫סוּק‬ ‫פּ‬‫ָ‬ ‫י‬ ‫כִּ‬ ‫הכנסת‬ ‫ם‪,‬‬ ‫דּ‬ ‫ָ‬ ‫מּוּק‬‫ְ‬ ‫בית‬ ‫ה‬ ‫ַ‬ ‫ר‬ ‫את‬ ‫יח‬ ‫ֵ‬ ‫א‬ ‫ולהכין‬ ‫ִ‬ ‫קום‬ ‫להשכים‬ ‫שעליו‬ ‫לנו על החוויה‪ .‬על הקשיים והאתגרים‪ ,‬הניסים‬ ‫והתשובה ’ספר‬ ‫נבלה וטריפה‪ ,‬אלא רק לנח ובניו הותר הדבר‪ ,‬ואז‬ ‫בתשובה‪,‬‬ ‫שהרהרבכדי‬ ‫עצמו‬ ‫להעיד על‬ ‫נמנע יוסףוהישועות‪ ,‬הגבורה וההצלה‪ ,‬אנא!‘ למתפללים?‬ ‫מרעידה‪:‬‬ ‫קיום המין ‪ -‬בעבור נח וזרעו‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬הרמב“ן על אתר הביא את דברי רש“י‪,‬‬ ‫לדעות אחרות )טיב קידושין ועוד(‬ ‫נזיפה”‪...‬‬ ‫מוורקא זי”ע ואחלו לו ‘גוט יום לקבלאכן‬ ‫סינַ י‘“‪.‬‬ ‫ֶשׁלְּ ָפנָ יו ֶשׁ ָא ַמר ָ’בּאוּ ִמ ְד ַבּר ִ‬ ‫יצחק‬ ‫מלהודיע לאביו‪ ,‬מפני שלא‬ ‫רצה כשהטיח אחד מנכבדי‬ ‫חדש בהיכל ›››‬ ‫נאסר להם בשר מן החי ואבר מן החי ודם‪.‬‬ ‫שקדושי עליון‬ ‫ואף ממעשים אלו למדנו‬ ‫השמש‬ ‫הקהילהכךבפני‬ ‫ועם כל זאת‪ ,‬גם אחר היתר אכילת הבשר‪ ,‬לא נתן‬ ‫וכתב שכן פירש גם בסנהדרין )נט‪ :‬ד“ה ’לא הותר‘(‬ ‫בעדות של‬ ‫נתונה לו רק‬ ‫הנאמנות‬ ‫לרבם‪,‬שכל‬ ‫לוהטות‬ ‫חסידים‬ ‫במילים‬ ‫הקדוש אצל‬ ‫טוב’‪ ,‬כנהוג‬ ‫האור החיים‬ ‫משיב‬ ‫את האשמה‪ ,‬שתק הלה על‬ ‫חטאם‪ .‬האפירו‪.‬‬ ‫אחיוהרצין‬ ‫ולפרסם את‬ ‫באחת‪ ,‬פניו‬ ‫לבייש אתסבא‬ ‫ופניו‬ ‫במבוכה‬ ‫מהי ההשוואה בין אדם ובהמה?‬ ‫השלחן קיבלו על עצמם את עול הנהגת‬ ‫אודותם ממנו כי‬ ‫הוסיפו ובקשו‬ ‫הסמיקו‪.‬‬ ‫רעהעלאכלתהו‪,‬‬ ‫שחיה‬ ‫ליעקב‬ ‫זהוסיפרו‬ ‫האחים הרי‬ ‫צדיקים כי‬ ‫התבטאויערך את‬ ‫אש יוקדת‪,‬‬ ‫יהיה לא כולן שלהבת‬ ‫מדברים‪,‬‬ ‫לא הכל‬ ‫הנושא הזה‬ ‫הכל‪.‬‬ ‫ידעו‬ ‫טאבו‪,‬‬ ‫ה‘ יתברך לאדם רשות בנפש הבהמה‪ ,‬ואסר להם‬ ‫בזה הלשון‪” :‬לא הותר בשר באכילה‪ ,‬דכתיב ’הנה‬ ‫עדים‪.‬הגביע‪ ,‬ויש‬ ‫שניהחזקת‬ ‫שלידי‬ ‫ממש‪,‬על‬ ‫החסידים‬ ‫הטהורלשון‬ ‫כשורה” הבטיח לאיש‬ ‫“ממחר‬ ‫וכאשר ישמע‬ ‫אבר מן החי‪ ,‬והוסיף להם לישראל איסור אכילת‬ ‫נתתי לכם את כל עשב‘ וגו‘ ‪ -‬לכם ולחיות נתתי‬ ‫והנה השוואה זו בין אדם ובהמה צריכה תלמוד‪.‬‬ ‫שראויהשלכה‬ ‫לנידון זה‬ ‫שלישהגביע‬ ‫הראשונה‪,‬‬ ‫לדעהמהו סודו‬ ‫טוב‪.‬אוּלַ י ֶשׁהוּא ַעל‬ ‫נענה להם הרבי מוורקא ואכן נכנס להתבונן‬ ‫קדשו‪” :‬וְ‬ ‫לכבוד יום‬ ‫הזועם‪.‬על הנושא ולא ’התיבות בוערות באש‘‪ ,‬וזו‬ ‫אין שאלות‬ ‫בו‪ .‬הוא‬ ‫עלול‬‫דשים‬ ‫שיוסף‬ ‫ולא חי‪,‬‬ ‫יעקבאותו‬ ‫מזכירים‬ ‫לחשוד באחים שידם במעל – כפי‬ ‫פנינים חכמים ואמרות‬ ‫שּׁוּרה“‪,‬‬ ‫”א ֲה ָבה ְמ ַקלְ ֶקלֶ ת ַה ָ‬ ‫)סנהדרין קה‪ ,‬ב(‪ַ :‬‬ ‫אוֹמ ָרם‬ ‫מבעד‪ְ ‬‬ ‫נראו ֶדּ ֶר‬ ‫מקטנותו‪ ,‬וזהו‪.‬‬ ‫אבלנכדלמחרת‪ ,‬לא‬ ‫ידע כל‬‫אירע‪.‬‬ ‫’משם‘‪,‬‬‫שאכן‬ ‫(ב”מ סבא הגיע‬‫חכמינוכלום‪.‬‬ ‫וכך אמרורמזים‪,‬‬ ‫לעריכת השלחן‪ ,‬עמד בראש השלחן הוא על‬ ‫לחלונות בית‬ ‫דם‪ ,‬כי הדם הוא הנפש‪ .‬ורק את גוף בעלי החיים‬ ‫העשבים והאילנות ואת כל ירק עשב לאכלה‪ ,‬אבל‬ ‫הביתגם אם נקבל את עצם הדבר שהאדם והבהמה‬ ‫לכך? הנידון הקודם שהוזכר‪ .‬כי‬ ‫זרחר‪.‬‬ ‫אוּח‬ ‫ור’מּ ָ‬ ‫ים ַה ְ‬ ‫לאדם‬ ‫הוא לא מדבר על כך ולא משתף‪ .‬הכנסת קרני אורן של לְ ַה ְק ִדּ‬ ‫העששיות‪,‬‬ ‫לו‬ ‫“נוח‬ ‫נט‪).‬‬ ‫לא חית הארץ נתונה לכם“‪.‬‬ ‫את ‪ -‬האם‬ ‫להשיגהנ“ל‬ ‫בשאלה‬ ‫יכולים‬ ‫מסתפק‬ ‫שמואלאנחנו‬ ‫והתכונן לקדש‪ .‬על ימינו עמד בנו של אמנם אין‬ ‫שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו‬ ‫התיר הבורא‪ ,‬ולא את נפשו‪ .‬וציוה ה‘ על השחיטה‬ ‫ניזונים מדבר אחד‪ ,‬יש להבין מהו שהושווה‬ ‫האופה‬ ‫להחזיק את‬ ‫ישהגביע‬ ‫בידושל‬ ‫עודנהענינו‬ ‫דברים‪ ,‬אולם‬ ‫כשהגזילה‬ ‫אברהם סודם של‬‫רבי עוֹלָ ם‪,‬‬ ‫תּוֹרה‪ ,‬לָ‬ ‫הרבא‪ ,‬לַ ָ‬ ‫הקדוש‬ ‫בּוֹר‬‫הקודם‪,‬לַ ֵ‬ ‫ה ְמּ ֻקוֶּ וה‬ ‫הוּא זֶ ה יוֹם ַ‬ ‫הרבי‬ ‫במילוי‬ ‫זמנו כִּ י‬ ‫את ְהיוֹת‬ ‫”שׁלִּ‬ ‫לכלות ֶ‬ ‫נאלץנאנח‬‫שובוסבא‬‫חושש‪,‬‬ ‫ברבים”‪’ .‬הבטחה זו הבטחה‘ הזכיר שרוליק בטון‬ ‫למעט צער הבעל חי‪ .‬וזהו אשר אנו מברכים‬ ‫אמנם הרמב“ן עצמו כתב כי אכן חילק הכתוב‬ ‫האדם להם‪ ,‬כאילו תורה אחת להם‪ .‬וגם עצם‬ ‫מגדולי בתורה מצאנו בענין גביע‬ ‫וּמ ַצ ִפּים‬ ‫עודִבים ְ‬ ‫יוֹשׁ‬ ‫עמו ְ‬ ‫ואתווְ ֵהם‬ ‫יאה‪,‬‬ ‫זי”ע‪,‬ר ָ‬ ‫יּוֹם ַה ְבּ ִ‬ ‫וּמ‬ ‫תּוֹנִ ים‪ִ ,‬‬ ‫שהואיוֹנִ ים וְ לַ ַ‬ ‫משפשףתּ ְחאת‬ ‫תוך לָ ֶעלְ‬ ‫ההסקהאת‬ ‫התנור בעצי‬ ‫”אשר קדשנו במצוותיו וציונו על השחיטה“‪.‬‬ ‫בין האדם ואשתו לחיה והבהמה‪ ,‬ופירש כי לאדם‬ ‫הדבר שהאדם וחמורו יאכלו מאבוס אחד אינו‬ ‫של מכריע‬ ‫הכסףוהוא‬‫מספק‪,‬‬ ‫הקידושין כחלים‬ ‫רבים‬ ‫משה‬ ‫והחליט לקיים‬ ‫בפי על כסאו‪ ,‬לקח נשימה ארוכה‬ ‫הבריות כדוגמא עד היכן ידיו מחמת הקור‪,‬‬ ‫והתרווח‬ ‫מאמר זה שגור‬ ‫החסידים‪,‬ינַ י‪.‬הרב הקדוש רבי יעקב אריה יוסף הצדיק‪ ,‬המלמד אותנו כי הצדיק‬ ‫פרקישׂ ָר ֵאל ִמ ְד ַבּר ִס‬ ‫את ְבּנֵ י יִ ְ‬ ‫לומרבוֹאוּ‬ ‫במקום ָמ ַתי יָ‬ ‫לא לנבור בפצעים הישנים‬ ‫ומעולםנאלץ‬‫חברו‪ ,‬בחייו‬ ‫לראשונה‬ ‫יש להזהרהבטחתו‪.‬‬ ‫מהלבנת פני‬ ‫במקרה בו הוא טוען שהרהר‬ ‫זושא משולכילגביע‪.‬‬ ‫התהלים הקבועים שהיה רגיל לומר לפני‬ ‫רבי ֶדר ַה ָדּ ָבר‪,‬‬ ‫אלכסנדרוְ ֵתכֶ ף‬ ‫זי”ע‪ֵ ,‬פּר ֵס‬ ‫מרדזימיןכּ ַֹח לְ ַס‬ ‫שיעלה על‬ ‫מצאנו אדםההם‪,‬‬ ‫נפלאות על פרשת השבוע‬ ‫הקדוש כך‪.‬‬ ‫יש להניח‬ ‫בתשובה ‪-‬שלודאי‬ ‫ועוד לעשות זאת ”לָ זֶ ה כְּ ֶשׁ ִהגִּ יעוּ ָשׁ ָמּה ‪‬א ָע ְצרוּ‬ ‫לדוש בהם‬ ‫התפלה‪.‬‬ ‫להפיל את‬ ‫הפוגה‪,‬עצמו‬ ‫דעתוללא‬ ‫המדממים‬ ‫א‬ ‫רבי‬ ‫המגיד‬ ‫ישראל מקוזניץ זי”ע‪ ,‬בספרו ‘נזר ישראל’‬ ‫מפלוצק זי”ע‪ ,‬רבי שרגא פייבל מגריצא וכדברי קדשו‬ ‫יע ָחשׁוּק‬ ‫אוֹמרוֹ ַ’בּיּוֹם ַהזֶּ ה ָבּאוּ‘ וגו‘‪ִ ,‬הגִּ ַ‬ ‫זי”ע ועוד‪.‬‬ ‫רגיל ְבּ ְ‬ ‫הוֹד ָעה‬ ‫המהבילה ַה ָ‬ ‫שהיה‬ ‫שלא לדבר על כוס התה ָק ְד ָמ‬ ‫ילבין פני חברו‪ ,‬מלבד‬ ‫בפומבי‪.‬‬ ‫לכבשן האש ובלבד שלא‬ ‫לשתות‪.‬‬ ‫תמר שבעקבותיה דרש רבי יוחנן משמו של‬ ‫שכתב שהצדיק משול הוא כגביע של‬ ‫קם רבי אברהם משה ומזג‬ ‫רבי שמעון בר יוחאי מאמר הזה‪ ,‬אבל אצל‬ ‫יוסף‪ ,‬כי הצדיק אינו אלא כגביע שמקבל‬ ‫מלא◄‬ ‫היין‬ ‫המ˘ך בעמו„ הב‡‬ ‫אחד המתפללים קרא לפטר את השמש‬ ‫בתוך הגביע שעמד לפני הרבי מווארקא‬ ‫הגאון הצדיק רבי ישראל יעקב ליובצ’אנסקי –‬ ‫בתוכו להשפיע לכל ישראל כל טוב‪.‬‬ ‫ואף הרימו ונתנו על ידו‪ .‬ברב שרעפיו‬ ‫ממשרתו‪ ,‬ואחרים תבעו לקצץ במשכורתו‪.‬‬ ‫“עבור מה אנו משלמים לו? על שנת החורף‬ ‫המשגיח מברנוביץ’ ה’ יקום דמו לא היה מושג‬ ‫ובודאי ענין הגביע אשר נתן על ידי‬ ‫בקרבו התעכב הרבי מוורקא מלהתחיל‬ ‫שכזה‪ ,‬מאמר חז”ל בעלמא‪ ,‬ואם כך אמרו‬ ‫הצדיקים הוא לאות ולסימן שעל ידי כך‬ ‫המתוקה שלו?!”‬ ‫בסדר הקדוש‪ ,‬עיניו זלגו דמעות רותחות‬ ‫חכמינו – כך יש לנהוג!‬ ‫יהיה בידם הצנורות להשפיע שפע ברכה‬ ‫וכלו היה אש להבה‪ .‬ואז‪ ,‬לפתע פתאום‪,‬‬ ‫ואחרי תפלת המנחה התגודדו כמה מותיקי‬ ‫המנין סביב השמש בזעם‪:‬‬ ‫חורף כבד היה זה‪.‬‬ ‫והצלחה על כל המסתופפים בצלם‪.‬‬ ‫התנער ממחשבותיו‪ ,‬הושיט את ידו בה‬ ‫“כיצד אינך מתבייש לישון על מיטתך?!”‬ ‫השלג נערם לילות ארוכים‪ ,‬וקור עז שרר‬ ‫גביע האבות‬ ‫היה נתון גביע הקדוש‪ ,‬והניחו על ידו‬ ‫השמש השפיל עיניו ושתק‪.‬‬ ‫ברחובות‪.‬‬ ‫בספרו ‘מגלה עמקות’ (פר’ ויגש) כתב‬ ‫של רבי אברהם משה‪ ,‬ואמר לו בחרדת‬ ‫כל מי שהיה באפשרותו העדיף להתכרבל‬ ‫קדש‪:‬‬ ‫אזניו בערו מבושה‪ ,‬והוא ייחל שהאדמה תבלע‬ ‫המקובל הקדוש רבינו נתן נטע שפירא‬ ‫אותו‪.‬‬ ‫תחת לשמיכות המחממות‪ ,‬ולא לצאת אל‬ ‫זי”ע כי תבת ‘גביע’ בנויה מהאותיות‪:‬‬ ‫“עשו אתם קדוש‪ ,‬שכן אתם זכיתם בנזר‬ ‫הרחוב הסוער‪.‬‬ ‫הנהגת הצבור”‪.‬‬ ‫“אתם צודקים‪ ,‬אמצא לכך פתרון” אמר‪ ,‬ונמלט‬ ‫ג‪-‬י‪-‬ב‪-‬ע‪ ,‬הרומזות ל‪-‬ג’ אבות‪ ,‬י”ב שבטים‪,‬‬ ‫מהמקום‪.‬‬ ‫וכך נהג גם השמש העירוני‪ ,‬שבמקום להתייצב‬ ‫וע’ נפש‪ ,‬וכל אלו הם היסודות האיתנים‬ ‫לא סרב רבי אברהם משה ומיד קדש‬ ‫על משמרתו בבית הכנסת הגדול עם שחר‪,‬‬ ‫על היין‪ ,‬ובכך היה למנהיג החסידים‬ ‫אלא שכאשר קרא התרנגול בעלות השחר הבא‪,‬‬ ‫עליהם עם ישראל נשען ועומד‪.‬‬ ‫ולהעלות את האש בתנור הגדול‪ ,‬נותר מחופר‬ ‫שנותרו בפשיסחא‪ ,‬כשהרבי מווארקא‪,‬‬ ‫התהפך השמש על מיטתו והמשיך לישון‪.‬‬ ‫ויש להשלים זאת עם המבאר בספרים‪,‬‬ ‫במיטתו‪.‬‬ ‫שהיה מבגר ממנו‪ ,‬מתבטל אליו כתלמיד‬ ‫בקור שכזה לא יעלה על הדעת להוציא אף‬ ‫שהאות ע’ רומזת לשבעים הזקנים‪ ,‬על‬ ‫בתחילה‪ ,‬כשהגיעו ראשוני מנין ‘ותיקין’‬ ‫לא את האצבע הקטנה אל מחוץ לשמיכה‪,‬‬ ‫שארית ישראל המפואר‬ ‫‘נח’ מלשון מנוחה‪ ,‬נח השריש בבני דורו‬ ‫ידם נמסרה התורה אשר קבל משה‬ ‫לפני רבו‪.‬‬ ‫הרהר מוחו המנומנם‪ ,‬שלא אבה לחשוב על‬ ‫שהתגברו כארי לעמוד ממיטתם‪ ,‬ומצאו את‬ ‫התפשטות המחשבה כי יצא דבר המלך ואין‬ ‫מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים‪,‬‬ ‫כך היה גם אצל חלק הארי של חסידי‬ ‫בית הכנסת קר וחשוך‪ ,‬חשבו שנאנס השמש‬ ‫פשיסחא אשר קבלו על עצמם את‬ ‫ההשלכות‪.‬‬ ‫כמו ששנינו בתחלת מסכת אבות (פ”א‬ ‫לבוא‪.‬‬ ‫היה‬ ‫ולא יכול‬ ‫מ”א)‪.‬‬ ‫מרותו של הרב הקדוש רבי מנחם מנדל‬ ‫את העלבונות שספג אמש‪ ,‬העדיף לשכוח‪.‬‬ ‫“ממחר” החליט בלבו ב’החלטה נחושה’ תוך‬ ‫שמא חלה והצטנן‪.‬‬ ‫הרי לנו מן האמור‪ ,‬כי בבחינת הגביע‬ ‫מקוצק זי”ע‪ ,‬כפי שמספר בספר ‘מאיר‬ ‫אך למחרת‪ ,‬שוב היה ההיכל קפוא וריק‪.‬‬ ‫עיני הגולה’ (אות קפח)‪:‬‬ ‫כדי ששמורות עיניו נעצמות שוב‪.‬‬ ‫נרמזים שרשי בני ישראל‪ ,‬שעל ידם קיום‬ ‫בחוץ שאגה הרוח‪ ,‬פתותי השלג כיסו את‬ ‫אומתינו ומהם יצאו הענפים להנחיל דת‬ ‫בליל שבת קדש‪ ,‬כאשר עמד הרבי‬ ‫כעבור שעתיים‪ ,‬כשהזדחל מהמטה‪ ,‬וראה את‬ ‫השעון‪ ,‬כמעט ופרח לבו בקרבו‪.‬‬ ‫החלונות‪ ,‬ואך בקושי הצליחו לתחוב את‬ ‫מורשה לדורות הבאים‪.‬‬ ‫מקוצק לערך את שלחנו‪ ,‬עמד בסמוך‬ ‫המפתח בחור המנעול‪.‬‬ ‫כעין דברים אלו יש בדברי הרב הקדוש‬ ‫אליו הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר‬ ‫שוב פעם גברה עליו תאות השינה‪ ,‬וכעת עלול‬ ‫מגור זי”ע‪ ,‬בעל ‘חדושי הרי”מ’‪ ,‬ובכבודו‬ ‫הוא להיות מפוטר ממשרתו‪...‬‬ ‫שלא לדבר על הזמן הרב שבוזבז בהכנסת‬ ‫רבי יהודה אריה לייב מגור זי”ע בספרו‬ ‫העצים ועל הנסיונות להצית את האש בתנור‬ ‫שיש להתעסק זמן מועט בפרנסה‬ ‫ובעצמו פתח את בקבוק היין ומזג את‬ ‫מאין יביא לחם לעולליו?‬ ‫לשנות‪ ,‬אבל היה מתגבר במחשבתו לאמר‪,‬‬ ‫‘שפת אמת’ (במדבר תרל”ד)‪ ,‬שביאר את‬ ‫המגושם‪ ,‬על מנת שיוכלו הבאים לפשוט את‬ ‫הכתוב וְ ָהיָ ה ִמ ְס ּ ַפר ְ ּבנֵ י יִ ְ ׂ‬ ‫ש ָר ֵאל ְּכחוֹל‬ ‫הגביע של הקדוש עבור הרבי מקוצק‪,‬‬ ‫וכיצד יישא את פניו בבית הכנסת?‬ ‫מעשה חסיד לרבו‪.‬‬ ‫הגערות שספג אמש יהיו כאין וכאפס לעומת‬ ‫מעיליהם‪.‬‬ ‫ַה ָיּם ֲא ֶׁשר ל ֹא יִ ּ ַמד וְ ל ֹא יִ ָּס ֵפר (הושע ב א)‬ ‫ומים חמים עבור הבאים להשיב את הנפש‬ ‫בדרך הראויה לעבודת הבורא‪ ,‬שעיקר‬ ‫בין הנוכחים היו כאלה שלא השלימו‬ ‫מה שעלול הוא לספוג היום‪...‬‬ ‫עם כך שרבי יצחק מאיר אינו מקבל על‬ ‫כמעט והחליט להישאר בבית‪ ,‬אלא שזמן‬ ‫מהקור כמו בימים הטובים‪ ,‬מאן דכר שמייהו?‬ ‫הרצון אצל יהודי הוא להיות דבק ונמשך‬ ‫המשך בעמוד ב’‬ ‫המשך בעמוד ב’‬ ‫שארית ישראל להרה"ק רבי ישראל דוב‬ ‫ישוב ה’ ונחם ויגולו רחמיו על מדותיו‪ ,‬לכן‬ ‫ֵאּלֶ ה ּתֹולְ דֹת נ ַֹח (ו ט)‬ ‫בער זיע"א מווילעדניק‪ ,‬במהדורה חדשה‬ ‫קראוהו חז”ל בצחות לשונם ‘מקטני אמנה‬ ‫מוגהת ע"פ דפו"י עם תיקונים רבים‪,‬‬ ‫שהיה מאמין ואינו מאמין’‪ ,‬פירוש לא חפץ‬ ‫קודם לידת נח היה חסרון של אמונה בעולם‪,‬‬ ‫בעריכה חדשה בכתב רש"י ובחלוקה‬ ‫כי לא היה מי שידריך את בני הדור במדרגות‬ ‫להאמין‪ ,‬שלא להסכים עם הדינים‪ ,‬ורק מפני‬ ‫האמונה ובנחיצותה‪ ,‬וזה הביא אותם להיות‬ ‫לקטעים‪ ,‬עם סימני פיסוק‪ ,‬רבבות מראי‬ ‫שהיה יחידי בעולם לא יכול להציל את כל בני‬ ‫עצובים וממורמרים‪ .‬הם עבדו עבודת פרך‬ ‫מקומות‪ ,‬עם כותרות משנה לכל קטע‪,‬‬ ‫דורו‪ ,‬אבל הוא עשה את שלו ולא נכנס עד‬ ‫ועסקו במלאכתם עבור פרנסתם‪ ,‬יום ולילה לא‬ ‫מפתחות המקורות ומפתחות עניינים‪.‬‬ ‫שדחקוהו המים‪:‬‬ ‫(עבודת ישראל‪ ,‬הרה”ק רבי ישראל מויז’ניץ זיע”א)‬ ‫ישבותו‪ ,‬כי לא השכילו להאמין שהשי”ת מזמין‬ ‫לכל אדם את פרנסתו‪ .‬רק משנולד נח החדיר‬ ‫האדם הגובר על יצרו גורם תענוג ונחת רוח‬ ‫נ"ך מקרא מפורש איוב ב (כב‪-‬מב)‬ ‫בבני דורו את ענין האמונה‪.‬‬ ‫לפני הקב”ה יותר ממלאכי מעלה‬ ‫ולכן תיכף בלדתו אמר אביו למך בנביאות‬ ‫ביאור נאה המשולב בתוך תיבות הפסוק‪ ,‬ומבאר פסוקי‬ ‫יח ַהּנִ יח ַֹח (ח כא)‬ ‫וַ ּיָ ַרח ה’ ֶאת ֵר ַ‬ ‫‘זה ינחמנו ממעשנו’ (ה כט)‪ ,‬כי בכח האמונה‬ ‫המקרא על דרך הפשט‪ ,‬בתוספת הערות וציונים‪ .‬עם ביאור‬ ‫איתא בבעל הטורים מסורה ב’ וירח‪ ,‬הכא‪,‬‬ ‫שחידש להם נח‪ ,‬הבינו שהם יכולים להאריך‬ ‫על דברי רש"י‪ ,‬המשולב בתוך דבריו‪ ,‬עם הערות וציונים‪.‬‬ ‫ואידך ‘וירח את ריח בגדיו’ (כז כז)‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫בתפילות ובלימוד התורה‪ ,‬כי הם לא צריכים‬ ‫הקדמות ומבואות וכותרות המקילות על הלימוד בספר‪.‬‬ ‫נראה על פי שאמר כבוד אדוני אבי מורי‬ ‫לעמול שעות רבות בכל עבודה קשה‪ ,‬שכן‬ ‫סדרת 'מקרא מפורש' התקבלה בחיבה בבתי המדרשות‪,‬‬ ‫ורבי ‘וירח ה’ את ריח הניחוח’ כו’ שהריח מהיכן‬ ‫בשביל לזכות לפרנסה די שיעסקו כשעתים‬ ‫וגומרים עליו את ההלל‪ ,‬כרך זה מצטרך לסדרת מקרא‬ ‫בא הניחוח‪ ,‬הוא מחמת שאדם יש יצר בו ואף‬ ‫או שלש במלאכת כפים‪ ,‬כפי שהמציאות‬ ‫מפורש על הנ"ך‪ ,‬בו כבר יצאו עד היום‬ ‫על פי כן כובש את יצרו ועובד את ה’‪ ,‬גלל כן‬ ‫מוכיחה שיש בני אדם שהולכים בדרך זו והם‬ ‫הכרכים על ספרי‪ :‬יהושע‪ ,‬שופטים‪,‬‬ ‫‘ויאמר כו’ לא אוסיף עוד כי יצר לב האדם רע‬ ‫מתפרנסים וכו’‪.‬‬ ‫שמואל א'‪ ,‬שמואל ב'‪ ,‬מלכים א'‪,‬‬ ‫מנעוריו’ כי על ידי יצר הרע הוא התענוג‪ ,‬עד‬ ‫לכן נקרא שמו ‘נח’‪ ,‬אף שבהשקפה ראשונה‬ ‫מלכים ב'‪ ,‬ישעיה א'‪ ,‬ישעיה ב'‪ ,‬ירמיה‬ ‫כאן דברי אבי‪.‬‬ ‫נראה שהיה צריך להקרא מנחם‪ ,‬שהוא מלשון‬ ‫א'‪ ,‬ירמיה ב'‪ ,‬יחזקאל א'‪ ,‬יחזקאל ב'‪ ,‬תרי‬ ‫ועל ידי זה השי”ת מתלבש בישראל‪ ,‬כנאמר‬ ‫‘ינחמנו’‪ .‬כי נח מלשון מנוחה‪ ,‬ונח חידש לבני‬ ‫עשר א'‪ ,‬תהלים א'‪ ,‬תהלים ב'‪ ,‬תהלים ג'‪,‬‬ ‫(ישעיה מט ג) ‘ישראל אשר בך אתפאר’‪ ,‬דאמר‬ ‫דורו שאין צורך לעבוד בכל כך עמל‪ ,‬כי די גם‬ ‫תרי עשר‪ ,‬משלי ואיוב א‪ .‬בנוסף לכרכי‬ ‫הצדיק רבי בער ז”ל ‘אתפאר’ מלשון התלבשות‪,‬‬ ‫בעבודה מועטה ולקיים מה שנאמר (מט טו) ‘וירא‬ ‫חמש המגילות שיצאו לאור עולם‪,‬‬ ‫מלשון ‘ויתפרו עלה תאנה’ (לעיל ג ז)‪ ,‬עד כאן‬ ‫מנוחה כי טוב’‪ ,‬וכדרשת חז”ל (ברכות ה‪ ).‬אין טוב‬ ‫שיה"ש‪ ,‬רות‪ ,‬איכה‪ ,‬קהלת ואסתר‪.‬‬ ‫דבריו‪ .‬ולא במלאכי מעלה‪ ,‬כי ההתלבשות‬ ‫אלא תורה‪ .‬האדם יכול לעסוק רוב שעות היום‬ ‫מגודל התענוג שיש לו מישראל יותר מכולם‪,‬‬ ‫בתורה ורק זמן מועט במלאכה‪ ,‬והשי”ת יזמין‬ ‫כי יש להם יצר הרע ואף על פי כן כובשים‬ ‫לו את פרנסתו‪:‬‬ ‫פרי צדיק ט ‪ -‬ויקרא ב (אחרי‪-‬בחקותי)‬ ‫(שפע חיים‪ ,‬הרה”ק רבי יקותיאל יהודה מצאנז זיע”א) אותו‪ ,‬וזה ‘וירח ה’ את ריח הניחוח’ כנ”ל שהריח‬ ‫'פרי צדיק' להרה"ק רבי צדוק הכהן‬ ‫תענוג זה מה שמגיע מעבודת האדם‪ ,‬וזהו גם‬ ‫נח לא רצה להאמין שיבוא המבול ‪ -‬כדי‬ ‫מלובלין זיע"א‪ ,‬על התורה ומועדים‪,‬‬ ‫כן ‘וירח את ריח בגדיו’ שהריח שבני אדם הם‬ ‫שלא יגרום באמונתו שיבוא המבול‬ ‫עם ביאור משולב בתוך דבריו הק'‪,‬‬ ‫בגדיו שמתלבש בהם‪ ,‬ועל ידי כן ריחם עליהם‪,‬‬ ‫וַ ּיָ בֹא נ ַֹח‪ִ ,‬מ ְּפנֵ י ֵמי ַה ַּמּבּול (ז ז)‬ ‫במהדורה חדשה מוגהת ע"פ דפו"י‬ ‫פירש רש”י‪ ,‬אף נח מקטני אמנה היה‪ ,‬והבן‪:‬‬ ‫(קדושת לוי‪ ,‬הרה”ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זיע”א)‬ ‫עם תיקונים רבים‪ ,‬בעריכה חדשה‬ ‫מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול‪ ,‬ולא נכנס‬ ‫בכתב מרובע ובניקוד מלא‪ ,‬ובחלוקה‬ ‫עד שדחקוהו המים‪ ,‬עיין שם‪ .‬והענין תמוה‪ ,‬התורה מלווה את האדם קודם בואו לעולם‬ ‫לקטעים‪ ,‬עם סימני פיסוק‪ ,‬רבבות מראי‬ ‫ואחר צאתו מן העולם‬ ‫נח הצדיק שחלילה היה חסר אמונה בבוראו‬ ‫מקומות‪ ,‬עם כותרות משנה לכל קטע‪,‬‬ ‫לביאור עומקם של דברים נקדים דברי התנא‬ ‫יתברך‪ ,‬ואף גם מהידוע כי מאה ועשרים שנה‬ ‫ועם תולדות המחבר‪.‬‬ ‫קודם המבול טרח בבנין התבה וגם הוכיח באבות (פ”ו מ”ט)‪ :‬אמר רבי יוסי בן קיסמא וכו’‬ ‫והתרה בבני דורו כמבואר (תנחומא נח ה)‪ ,‬והוא לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלווים לו‬ ‫להזמנות ספרים עד הבית‪1800-22-55-66 :‬‬ ‫לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות‬ ‫ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד‪,‬‬ ‫מדרך‬ ‫כי‬ ‫ז”ל‪,‬‬ ‫רבותינו‬ ‫בעצמו יהיה מקטני אמנה‪.‬‬ ‫אכן יש ליישב דברי‬ ‫אקטואלי‪:‬‬ ‫השבוע בגליון‪:‬‬ ‫חשיפה‪:‬‬ ‫הצדיקים להמתיק הדינים ולבקש רחמי רצון שנאמר (משלי ו כב) ‘בהתהלכך תנחה אותך‬ ‫ה’ יתברך על ברואיו‪ ,‬והגם שנראה לו שהקב”ה בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך’‪,‬‬ ‫גוזר גזרה‪ ,‬מרבה בתפילה ובמחשבותיו ‘בהתהלכך תנחה אותך’ בעולם הזה‪‘ ,‬בשכבך‬ ‫בן א”י‬ ‫האור החיים הק’‪:‬‬ ‫עכשיו‬ ‫הקדושים עד שממשיך רחמים לעולם‪ ,‬ואיתא תשמור עליך’ בקבר‪‘ ,‬והקיצות היא תשיחך’‬ ‫שבא‬ ‫שבת! לא‬ ‫באדרא רבה (זוהר ח”ג קמב‪‘ ,):‬סוד ה’ ליראיו’ לעולם הבא‪ ,‬עד כאן דברי הברייתא‪ .‬כי התורה‬ ‫לחו”ל‬ ‫האם התפלל נח‬ ‫מדברים‬ ‫(תהלים כה יד)‪ ,‬ועד לא אסכימו לא נחתין דינין מלווה את האדם בכל דרכיו‪ ,‬לפיכך עוד קודם‬ ‫לענין טל‬ ‫על בני דורו?‬ ‫על דברי‬ ‫שבא לעולם מלאך מלמדו כל התורה כולה (נדה‬ ‫לעלמא‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫ומטר‬ ‫| עמ’ ב' |‬ ‫חול‬ ‫אם כן‪ ,‬נח הצדיק אחרי שחפץ להגביר ל‪ ,):‬והיא היא שמתלווה עמו גם אחר פטירתו‬ ‫| עמ’ ח' |‬ ‫עמ' ה'‬ ‫פניני אביר יעקב‬ ‫| עמ’ ג' |‬ ‫החסדים ולבטל גזרת המבול‪ ,‬לא נתן אל לבו להגן עליו וללמד עליו זכות‪ ,‬והיא זו שעומדת‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫א‬ ‫מחוברים‬ ‫פנינים חכמים ואמרות‬ ‫נפלאות על פרשת השבוע‬ ‫פנינים ואמרות‬ ‫במזונותיו‪ ,‬ויזכה לבסוף לכל הטובה‪.‬‬ ‫עמו לתחיית המתים‪ .‬משכך‪ ,‬יש לו לאדם‬ ‫דבר האמונה‬ ‫דור המבול הלכו אחר שרירות לבם‬ ‫המשכיל להידבק בתורה ויגיעתה בתכלית‬ ‫והשתמשו ברוב המתיקות שהשפיע עליהם‬ ‫הדבקות כי כל אשר לו ייתן בעד נפשו‪.‬‬ ‫קיום העולם הוא רק מחיותו יתברך בכל רגע‬ ‫הבורא למרירות הרוע והחטאים‪ .‬הם לא‬ ‫(האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א ‪ -‬מילתא חדתא‬ ‫על כך מובא בספרים הקדושים כי ‘הטבע’ גימטריא‬ ‫השכילו לעבור את התהליך הראוי של עבודה‬ ‫תורה)‬ ‫‘אלהי”ם’‪ ,‬כי עלינו לגלות כי בעצם כל הטבע הנגלה לעינינו‬ ‫לא היה מחזיק מעמד רגע אחד אם היה ה’ מסלק השגחתו‬ ‫וכתישה עצמית המובילה את האדם להכיר‬ ‫כתית ‪ -‬למאור‬ ‫בבוראו ולהיכנע לפניו‪ .‬הם העדיפו לתת פורקן‬ ‫‘וַ ָּתבֹא ֵאלָ יו ַהּיֹונָ ה לְ ֵעת ֶע ֶרב וְ ִהּנֵ ה ֲעלֵ ה זַ יִ ת‬ ‫ממנו‪ ,‬ובכל רגע מחדש הוא מחיה את הבריאה וזהו סוד‬ ‫ליצריהם ולעשות ככל העולה על רוחם ללא‬ ‫קיומה‪ ,‬כדברי השל”ה הקדוש ע”ה (תולדות אדם בית הבחירה ד)‪:‬‬ ‫יה’ (ח יא)‪.‬‬‫ָט ָרף ְּב ִפ ָ‬ ‫דין וחשבון‪ .‬נח‪ ,‬לעומתם‪ ,‬הבין את המסר‬ ‫כי האמונה האמיתית המוחלטת היא‪ ,‬כי ‘בשמים ממעל ועל‬ ‫שביקשה היונה להעביר לו ‪ -‬עדיפה היא‬ ‫דבר לא חסר לאנשי דור המבול‪ ,‬ושפע עצום‬ ‫הארץ מתחת אין עוד’ (דברים ד לט)‪ .‬ואין פירוש הפסוק במה‬ ‫המרירות שבכתישה ובחסרון השפע‪ ,‬כאשר על‬ ‫היה מנת חלקם‪ .‬אולם כאשר בא ריבוי הטובה‬ ‫שכתוב ‘אין עוד’ שאין עוד אלהים אחר רק הוא יתברך‪ ,‬כי‬ ‫ידי זה פונים אל הבורא שימתיק את המרירות‪,‬‬ ‫ללא שזוכר האדם את מקור הטובה‪ ,‬עלול הוא‬ ‫זה כבר ידענו ‘ה’ אלהינו ה’ אחד’ (שם ו ד)‪ ,‬אלא הפירוש הוא‬ ‫ומגיעים לדביקות בבורא ולהכרה כי מתוקים‬ ‫לבוא לידי גאוה והרגשת הלב כאילו הכל משלו‬ ‫שאין עוד בעולם שום ענין רק אלהותו‪ ,‬רצוני לומר שאין‬ ‫הם המזונות מידיו‪.‬‬ ‫הוא (ראה דברים ח יב‪-‬יד)‪ .‬ומשום כך‪ ,‬בדור המדבר‪,‬‬ ‫דבר בעולם יהיה מה שיהיה לו איזה חיות וכח ותנועה‪ ,‬וגם‬ ‫ואכן‪ ,‬יצא נח מן התיבה‪ ,‬והקריב קרבן לריח‬ ‫כאשר זכו ישראל לחסד ה’ על כל צד ושעל‪,‬‬ ‫הדומם‪ ,‬שלא ישתלשל ממנו יתברך‪ .‬כענין ‘ואתה מחיה את‬ ‫ניחוח לה’‪ ,‬מתוך הכרה כי עליו להקריב מעצמו‬ ‫אכלו לחם אבירים בכל יום ויום‪ ,‬למען יזכרו‬ ‫כולם’ (נחמיה ט ו)‪ ,‬הוא יתברך היוה את כולם ומחייה הוא‬ ‫ולהיות הקרבן תחתיו כאילו היה זה חלבו ודמו‪.‬‬ ‫את ה’ יתברך הנותן להם כל צרכם‪.‬‬ ‫יתברך אותם‪ ,‬דאם לא כן לא היו במציאות‪ .‬וקודם שהוא‬ ‫וזאת‪ ,‬אחר שקיבל מן היונה ‪ -‬היא כנסת ישראל‬ ‫דבר זה‪ ,‬היה שורש חטאם של אנשי דור‬ ‫המציאם הוא ידעם‪ ,‬כי הוא ממציאם‪ ,‬וידיעתו היא גזירתו‪,‬‬ ‫שנמשלה בה ‪ -‬את הדרך הראויה לבנין העולם‬ ‫המבול‪ ,‬שקיבלו את כל הטובה בלא שהוצרכו‬ ‫גזר ואמר וציוה ויהי‪ .‬ומי שאינו מאמין כן‪ ,‬ומפריד ונותן‬ ‫מחדש‪.‬‬ ‫לעמול בעבורה‪ .‬ועל כן עתה‪ ,‬באה היונה ורמזה‬ ‫לאיזה דבר כח לעצמו‪ ,‬חס ושלום עושה שתי רשויות‪.‬‬ ‫(עינים מאירות ‪ -‬להגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט”א)‬ ‫לנח בהבאת עלה הזית‪ ,‬כי טוב הוא לו שיטרח‬ ‫(האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א ‪ -‬מילתא חדתא ‪ -‬אמונה וביטחון)‬ ‫מקום לנח להתפלל‪ ,‬כאומרו “קץ כל בשר וגו’ והנני‬ ‫לשער כלל גדלות הצדיקים הכתובים בתורה‪ ,‬ואין‬ ‫ווארט מהאור החיים הק'‬ ‫משחיתם” בהחלט מה מקום להתפלל‪ ,‬משא”כ‬ ‫לנו השגה בדקות של החטא שנמצא בהם‪ ,‬וכל שכן‬ ‫כשדיבר לאברהם לא מצאנו שדיבר אליו כדברים‬ ‫כשהתורה מעידה על נח “איש צדיק תמים היה‬ ‫האם התפלל נח על בני דורו?‬ ‫האלה‪ ,‬אלא נתן לו מקום להתפלל וכו’‪ ,‬וכמו”כ‬ ‫בדורותיו”‪.‬‬ ‫בהפטרה בפרשתנו ‪ -‬פרשת נח כתיב “כי מי נח‬ ‫תמצא בדברו למשה בתוכחות על עוון ישראל‬ ‫ענוותנותו החריבה את העולם‬ ‫זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח” (ישעיה נד‪ ,‬ט)‪,‬‬ ‫לא החליט הגזירה ובזה מצא מקום להתפלל וכמו‬ ‫נפתח בדברי הרה”ק רבי שלמה מראדמסק‬ ‫ויש להבין למה נקרא המבול ‘מי נח’‪ ,‬הרי היה גזר‬ ‫שפירשנוהו במקומו (שלח יד‪ ,‬יא) משא”כ נח סתם ה’‬ ‫בספרו תפארת שלמה האומר‪ :‬דבאמת ‘שגגה‬ ‫דין שלא יישאר מכל העולם שום אדם ושום בעל‬ ‫תפילתו” עכ”ל‪.‬‬ ‫גדולה’ הייתה לו לנח שלא התפלל על דורו אולי‬ ‫חי וכל העולם יתבטל מלבד נח שלא חטא‪ ,‬שהוא‬ ‫התפלל אך לא נענה‬ ‫יועיל להצילם מרדת שחת‪ .‬ומבאר הטעם שלא‬ ‫נתעלה מכל בני דורו למצוא חן בעיני ה’‪ ,‬ואם כן‬ ‫מהלך חדש ונפלא אומר הרה”ק המגיד מקאזניץ‬ ‫התפלל ‪ -‬משום שחשב שהוא קטן בעיני השי”ת‪,‬‬ ‫תמוה מאוד וכי דווקא על שמו ייקראו מי המבול ‪-‬‬ ‫זי”ע בספרו עבודת ישראל (ד”ה ויולד נח)‪ :‬אמר ישעיה‬ ‫ולכך לא עלה על ליבו שיהיה הקב”ה חפץ בתפילתו‬ ‫מי נח‪ ,‬הרי זה כמו שיקראו את חורבן בית המקדש‬ ‫הנביא ז”ל (נד‪ ,‬ט) כי מי נח זאת לי‪ ,‬ונקראו המים‬ ‫ולא האמין שהשי”ת ישמע אליו וייעתר לתפילתו‬ ‫על שם הצדיקים שהיו באותו הדור‪.‬‬ ‫על שם נח כדרשת חז”ל (בראשית רבה לד‪ ,‬ו) וכדאיתא‬ ‫אחר שכבר נגזרה הגזירה‪ ,‬ועוד יותר חשב שזהו‬ ‫מ‪â‬אי ‪ . . . . . .‬ו‬ ‫מ‪Ł‬יכ‪õ‬ת‬ ‫‪ָ ŁçŁ‬ל‪ִ ְ ã‬‬ ‫י‪õ‬תר ִ ַ‬ ‫‪éŁ‬ן ֶ ֵ‬ ‫‪à‬פרנסה ֵ‬ ‫ברם‪ ,‬מבואר בזוה”ק (ח”ג יד‪ :‬ועי’ ח”א סז‪ ):‬דמשום‬ ‫‪à‬רוח ‪ . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫מ‪é‬ל ֶ ֵ‬ ‫נפ‪ָ ָ ְ ַ ְ õŁ‬‬ ‫לפרנסה ְ ֶ ַ‬ ‫ז‪õ‬כה ְ ַ ְ ָ ָ‬ ‫‪ô‬או‪õ‬ת ִ ָ‬ ‫‪ë‬טריד ַ ְ‬ ‫מ‪Ł‬יכ‪õ‬ת ַל ַ ֲ‬ ‫מ‪ä‬סר א‪õ‬ד‪õ‬ת ַה ַ ְ ִ‬ ‫האכילה ֶ‬‫‪à‬תאו‪õ‬ת ָ ֲ ִ ָ‬ ‫‪ì‬פ‪ִ ְ Ł‬‬ ‫‪ַ ŁçŁ‬לֶ ֶ‬ ‫לקרבת ה' ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫‪â‬ברי ָ‬ ‫המצמצם ְ ַ ֲ‬ ‫‪Łé‬ם ֶ ֵ‬ ‫ה‪ë‬איר | ִ ְ ֵ‬ ‫נעם | ַ ְ ַ ְ ֵ‬ ‫אמת | ְ ֵ‬ ‫א‪õ‬ר ַ ֵ ִ‬ ‫אמרי ֹ ַ‬ ‫‪ł‬פת ֱ ֶ‬ ‫‪ä‬דרכים ְ ִ ְ ַ‬ ‫ִ ְֵ‬ ‫ְ ַ‬ ‫ְָ ִ‬ ‫‪Ł‬על‬‫הבטחה ֶ ַ‬ ‫ה‪Łá‬מ‪äç‬ת | ַ ְ ָ ָ‬ ‫טרד‪õ‬ת ַ ַ ְ ִ‬ ‫‪ï‬רנסה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬א‬ ‫‪Ł‬אין‬ ‫מ‪ï‬ני ֶ ֵ‬‫‪à‬הס ֵ‪ô‬ר ִ ְ ֵ‬ ‫‪ìŁ‬אמר‪ְ ֶ ְ ä‬‬ ‫‪õ‬תיה' – ִ ְ‬ ‫וקלל ֶ ָ‬ ‫טר ַ‪â‬ת ַה ַ ְ ָ ָ‬ ‫‪à‬רכ‪õ‬ת ֶא ָ‪ê‬א ֶ ֶ ֶ ְ‬ ‫‪Ł‬נה ְ ִ ְ‬ ‫מהאדם ִ ְ‬ ‫ה‪õô‬כחה ֵהם ְ ָ‬ ‫'‪ô‬כלה ָ ָ‬ ‫‪äô‬סר ֵ ָ ָ ָ‬ ‫עניני ַ ֵ ָ‬ ‫אוצר פניני החסידות‬ ‫י‪ł‬ראל | ִ ְ ֶ‬ ‫‪õô‬רה ַ‬ ‫על ָ‬ ‫ל‪äñ‬טי ִ‪ł‬יח‪õ‬ת | ָ‪é‬ל ִ ְ ְ ֵ‬ ‫ֵ‪à‬ית ִ ְ ָ ֵ‬ ‫ק‪à‬לת ֹ‬ ‫ידי ַ ָ ַ‬ ‫ִ ֵ‬ ‫ְֵ‬ ‫בזוהר (ח”א סז ב) מחמת שלא התפלל על בני דורו‪.‬‬ ‫היפך רצון ה’ וחוצפה לבטל את רצונו‪ .‬וזאת הייתה‬ ‫שלא התפלל רחמים וביקש על בני דורו נקרא‬ ‫‪à‬רכ‪õ‬ת ְ‪á‬ד‪õ‬ל‪õ‬ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫לעם‬‫‪é‬ברכ‪õ‬ת ִוי‪äŁ‬ע‪õ‬ת ְ ַ‬ ‫ה‪õô‬כחה ִ ְ ָ‬ ‫‪â‬ברי ַ ֵ ָ‬ ‫‪ä‬מפר ִ‪Ł‬ים ֶאת ִ ְ ֵ‬ ‫מר‪ë‬זים ְ ָ‬‫‪õôà‬כח‪õ‬ת ְ ֻ ָ ִ‬ ‫‪ï‬כים ְ ָ ְ‬ ‫מה ְ ִ‬ ‫‪ï‬נחס | ַ ֵ‬ ‫‪â‬יקים ְ ַ‬ ‫‪ł‬ראל ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫‪à‬ינה | ַצ ִ ִ‬ ‫אמרי ִ ְ ָ‬ ‫‪â‬ברי ִ ָ‬ ‫ִ ְֵ‬ ‫ִ ְֵ‬ ‫ִי ְ ָ ֵ‬ ‫‪à‬ג‪äê‬י ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬א‬ ‫‪áŁ‬ם‬‫‪à‬אפן ֶ ַ‬‫‪à‬אדם ְ ֹ ֶ‬ ‫טב‪ä‬ע ָ ָ ָ‬‫להי‪õ‬ת ָ ַ‬ ‫צריכה ִ ְ‬ ‫ית‪à‬ר‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ü‬ב‬ ‫ית‪à‬ר‪ָ ִ ְ ü‬‬ ‫ה‪⁄‬ם ִ ְ ָ ַ‬ ‫מא‪ַ ָ ְ ִ õô‬‬ ‫מציא‪ä‬ת ַ ֵ‬ ‫י‪éŁ‬ח ֵ ִ‬ ‫א‪õ‬ריתא | ְ ִ‬ ‫‪à‬הלה ֹלא ִ ְ ַ‬ ‫‪à‬יכל ָ‪ô‬ן ָלב‪õ‬א ְ ִ‬ ‫‪ï‬ת‪á‬מי ַ ְ ָ‬ ‫‪à‬מ‪ð‬ב ֶ‪Ł‬ל ֶ ָ ָ‬ ‫ִ ְָ‬ ‫ִ ְֵָ‬ ‫ְַָ‬ ‫‪ä‬ברכ‪õ‬ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫‪ô‬רים ט‪õ‬ב‪õ‬ת ְ ָ‬ ‫‪ä‬מס ָ ִ‬ ‫‪õ‬כ‪áְ ã‬נ ִ‪ä‬זים ֻ ְ‬ ‫י‪äŁ‬עה | ְ‪à‬ת ָ‬ ‫עטרת ְ ָ‬ ‫ֲ ֶֶ‬ ‫‪é‬תיבה' ‪ . . . . . . . . . . . .‬ב‬ ‫ו'א‪õ‬ת‪õç‬ת ַה ְ ִ ָ‬ ‫החקיקה' ְ ִ‬ ‫‪õ‬ת‪õç‬ת ַ ֲ ִ ָ‬ ‫‪à‬חינת 'א ִ‬ ‫‪õô‬רה | ְ ִ ַ‬ ‫ל‪äñ‬טי ָ‬ ‫ִ ֵ‬ ‫ולכאורה קשה להאמין על צדיק כמו נח שיחדל‬ ‫טעותו ‪ -‬אומר התפארת שלמה ‪ -‬שלהיפך‪ ,‬רצון ה’‬ ‫המבול על שמו‪ ,‬וז”ל‪“ :‬דלא בעי רחמין על עלמין‬ ‫וז‪õ‬כים‬ ‫מע ָ‪ł‬יו ְ ִ‬ ‫‪ä‬פ‪õ‬סקים ‪ . .‬ו‬‫ְִ‬ ‫להיטיב ַ ֲ‬ ‫‪á‬מרא‬ ‫עצמ‪ִ ֵ ְ õ‬‬ ‫לל‪äë‬ד ְ ָ ָ‬ ‫מק‪à‬ל ַעל ַ ְ‬ ‫וחסיד‪ä‬ת ְ ִ‬ ‫אחד ְ ַ ֵ‬ ‫מ‪ä‬סר ַ ֲ ִ‬ ‫‪õô‬כחה ָ‪é‬ל ֶ ָ‬ ‫‪õô‬רה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫ספרי ָ‬ ‫‪à‬קריאת ַה ֵ ָ‬ ‫‪à‬מ‪ô‬ן ָ‬ ‫אמת | ִ ְ ִ ַ‬ ‫‪Łà‬למ‪ä‬ת ְ ַ ַ‬ ‫הח‪äê‬ק ֵ‪à‬ין ִל‪äë‬ד ִ ְ ֵ‬ ‫‪õô‬רת ֱ ֶ‬ ‫להתק‪ֵ ְ ִ Łâ‬‬ ‫‪â‬וד | ַ ִ‬ ‫ְִ ְֵַ‬ ‫חמ‪â‬ת ָ ִ‬ ‫ַ‬ ‫ֶ ְַ‬ ‫הה‪ïŁ‬ע‪õ‬ת ‪ . . . . . . . .‬ג‬ ‫ההתח ְ‪äŁâ‬ת‬‫‪à‬חינת ַ ִ ְ ַ‬ ‫לכל ַ ַ ְ ָ‬ ‫‪ä‬לג‪õê‬ת ֶאת ְ ִ ַ‬ ‫ז‪õ‬כים ְ ָ‬ ‫ה‪à‬רית ִ‬ ‫להאמין ְ ַ‬ ‫‪Łà‬מירת ַ ְ ִ‬ ‫‪õô‬ציא‪ִ ֲ ַ ְ – 'ä‬‬ ‫ה‪å‬היר‪ä‬ת ִ ְ ִ ַ‬ ‫חד‪ִ Ł‬‬ ‫מ‪ï‬ני ָ ָ‬ ‫‪àŁ‬כל י‪õ‬ם ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ג‬ ‫‪é‬פי ַ ְ ִ‬ ‫מ‪Ł‬ה | ְ ִ‬ ‫'וי‪Ł‬ן ִ ְ ֵ‬ ‫‪à‬אר ֹ ֶ‬ ‫עין | ְ ָ ָ‬ ‫ַ‪à‬ת ַ ִ‬ ‫ֶ ְָ‬ ‫ֵֵ‬ ‫מהעתיר לה’ בעד כל יושבי תבל כל מאה ועשרים‬ ‫היא שיהיה הצדיק מבטל כל הגזירות‪ ,‬וכמו שעמד‬ ‫נ‪Ł‬מת‪õ‬‬‫האדם ֶאת ִ ְ ָ‬ ‫מעלה ָ ָ ָ‬ ‫ונחיתו מייא ואובידו בני עלמא‪ ,‬ובגין כך מי נח‬ ‫מצוה נ ֶ ֶ‬ ‫לאט ַ ֲ ֶ‬ ‫לק‪ç‬ם ִ ְ ָ‬ ‫לאט ְ ַ‬ ‫‪à‬כל י‪õ‬ם ְוי‪õ‬ם ִ‪é‬י ְ ַ‬ ‫‪ä‬מ‪õôŁ‬קק ְ ַ ֵ‬ ‫‪àŁà‬ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫‪à‬מצוה ִ ְ ֵ‬ ‫‪õ‬סק ְ ִ ְ ָ‬ ‫‪Łá‬מים ְ ַ ָ‬ ‫ה‪ô‬פ‪ê‬ה ְ ָ‬ ‫טעם ַ ְ ִ ָ‬ ‫ל‪Ł‬ר ָ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ãŁ‬ו‬ ‫‪õ‬ספת ‪ . . . . . .‬ו‬ ‫‪ł‬כר‪Łֶ õ‬ל ָהע ֵ‬ ‫ירידת ְ ָ ִ‬ ‫ה‪ô‬ר ְ ִ ַ‬ ‫מ‪Ł‬ה | ַ ַ‬ ‫י‪õ‬סף | ְ ָ‬ ‫‪ìŁ‬י | ֶ ֵ‬ ‫ה‪á‬ר ֻ ִ‬ ‫‪à‬אר ֹ ֶ‬ ‫‪â‬ברי ֵ‬ ‫ילק‪ä‬ט ַ ֵ ְ‬ ‫ְְָ‬ ‫ֵֵ‬ ‫ִ ְֵ‬ ‫ְַ‬ ‫האדם‬‫הנהגת ָ ָ ָ‬‫‪ô‬היה ַ ְ ָ ַ‬ ‫‪êŁ‬א ִ ְ ֶ‬ ‫י‪Ł‬ר‪ä‬ת ‪ . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫‪⁄‬כינה ‪ . . . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫זק‪ä‬פה' – ֶ ֹ‬ ‫‪ëŁ‬ה‪ä‬ת‪ְ ַ õ‬‬ ‫'‪à‬ק‪õ‬מה ְ ָ‬ ‫‪Łà‬ביל ַה ְ ִ ָ‬ ‫ק‪õ‬ממ‪äç‬ת ְ ָ‬ ‫אבינ‪ַ ֶ ä‬‬ ‫מ‪ç‬עקב ָ ִ‬ ‫‪ł‬ראל ִ ְ ִ‬ ‫אתכם ֲ ִ‬ ‫‪à‬המה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫עמלק ָהפ‪ֹ ֲ ַ ִ üä‬‬ ‫יגאל ֶאת ִי ְ ָ ֵ‬ ‫וא‪õ‬ל‪ֶ ְ ֶ ü‬‬ ‫‪õô‬רת ָאב‪õ‬ת | ָ ֵ‬ ‫מ‪⁄‬מ‪ä‬אל | ֲ ָ ֵ‬ ‫ה‪ê‬בן | הקב"ה ִ ְ ַ‬ ‫‪à‬בחינת ְ ֵ ָ‬ ‫ֵ‪Ł‬ם ִ ְ ֵ‬ ‫מח‪ł‬ף ַ ָ ָ‬ ‫ְַ ֹ‬ ‫ַ‬ ‫ְִִ ַ‬ ‫שנה שעסק בבניין התיבה והתרה בהם תמיד‪ ,‬אבל‬ ‫אברהם אבינו ע”ה ואמר‪“ :‬חלילה לך מעשות כדבר‬ ‫כתיב‪ ,‬מי נח ודאי‪ ,‬דביה הווי תליין‪ ,‬דלא בעי רחמא‬ ‫‪ł‬ביעה ‪ . . . . . .‬ז‬ ‫‪é‬די ְ ִ ָ‬ ‫אל‪ç‬ה‪ . . . . . . . . . . . . . . ä‬ז‬ ‫‪Ł‬א‪õ‬כלים ְ ֵ‬ ‫לי‪ł‬ראל ַאף ַעל ִ‪ï‬י ֶ ְ ִ‬ ‫ה‪⁄‬ל‪õ‬ם ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ז‬ ‫ידי ֵ ִ ָ‬ ‫מביאה ֶאת ַ ָ‬ ‫‪à‬כל י‪õ‬ם ַעל ְ ֵ‬ ‫‪ï‬נים ְ ִ ְ ָ ֵ‬ ‫‪ô‬מידים ְ ָ‬ ‫‪õô‬רה ְ ִ ָ‬ ‫‪ł‬יאת ָ ִ‬ ‫הקרבת ְ ִ ִ‬ ‫נבחר | ְנ ִ ַ‬ ‫מלכים | ַה ָ‬ ‫קד‪ä‬מים | ַ ְ ָ ַ‬ ‫‪é‬סף ִ ְ ָ‬ ‫מ‪ä‬סר ְ ָ ִ‬ ‫נחל ְ ִ‬ ‫ַ‬ ‫ֶֶ‬ ‫ַַ‬ ‫‪ł‬ראל ‪ . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫ה‪õà‬רא ‪ . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫‪ä‬מת‪ä‬קים ֵהם‬ ‫‪õ‬תם ְ ִ‬ ‫‪ë‬ק‪ç‬מים א ָ‬ ‫נ‪Ł‬מ‪õ‬ת ִי ְ ָ ֵ‬ ‫לעב‪õ‬דת ַ ֵ‬ ‫הנאה ַל ְ ַ ְ ִ‬ ‫לער‪ְ ִ ü‬‬ ‫‪õà‬ערה ַ ֲ ַ‬ ‫טעם יֵ‪ָ ָ ֲ Ł‬‬ ‫קצבה ְ ֵ ֶ‬ ‫‪é‬א‪ָ ֵ Ł‬‬ ‫ואין ִ ְ ָ‬ ‫להם ַ ַ‬ ‫ער‪ֵ ְ ü‬‬ ‫התלהב‪ä‬ת ְ ֵ‬ ‫‪ֶ ָ ŁçŁ‬‬ ‫ה‪ê‬בן | ֵאין ֵ ֶ‬ ‫מים ַח ִ‪ç‬ים | ִ ְ ַ ֲ‬ ‫‪ë‬צ‪õ‬ת ֶ ֵ‬ ‫מח‪ł‬ף ַ ָ ָ‬ ‫קד‪ַ | Ł‬ה ִ ְ‬ ‫ְַ ֹ‬ ‫‪à‬אר ַ ִ‬ ‫ֶַזרע ֶֹ‬ ‫ְֵ‬ ‫‪ì‬ביא ז‬ ‫אלָ‪ç‬ה‪ַ ä‬הָ ִ‬ ‫ידי ֵ ִ‬ ‫‪à‬כל י‪õ‬ם ַעל ְ ֵ‬ ‫‪ô‬מידים ְ ָ‬ ‫להקרבת ְ ִ ִ‬ ‫ה‪é‬ת‪ä‬ב ְ ַ ְ ָ ַ‬ ‫רמז ַ ָ‬ ‫ו‪ç‬אמר ָ‪Ł‬א‪ä‬ל | ֶ ֶ‬ ‫ַֹ ֶ‬ ‫מאד ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫ְ ֹ‬ ‫נוכל לומר על פי דרכנו‪ ,‬שלכן נקראו על שמו כיוון‬ ‫הזה” (שם יח‪ ,‬כה)‪ ,‬וכן משרע”ה אמר “חלילה לך‬ ‫על עלמא”‪.‬‬ ‫לה ָ‪à‬א ֵאינ‪ְ õ‬כל‪ä‬ם ‪ . . . . . .‬ח‬ ‫וק‪à‬לה ְ ַ‬ ‫‪äŁô‬בה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫‪äŁô‬בה ְ ַ ָ ָ‬ ‫‪ëô‬ה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫‪à‬לא ְ ָ‬ ‫ידי ְ ָ‬ ‫ה‪õô‬רה | ִו‪äâ‬י ְ ֹ‬ ‫‪äíç‬רים ַעל ְ ֵ‬ ‫לא ַ ָ‬ ‫חפץ ַח ִ‪ç‬ים ַעל ַ ָ‬ ‫‪ïé‬רת ַה ִ ִ‬ ‫‪à‬רית ָאב‪õ‬ת ֹ‬ ‫ִ‪Ł‬יר ָמע‪õ‬ן | ַ ָ ַ‬ ‫יה‪õ‬נתן | ְ ִ‬‫מדר‪ָ ָ ְ Ł‬‬ ‫ֵָ‬ ‫ִ ְַ‬ ‫‪ä‬לד‪à‬ר ִ‪äàâ‬ר‬ ‫‪ł‬מחה‬ ‫‪õôà‬רה ְ ַ ֵ‬ ‫יתמ‪ê‬א ִ ְ ָ‬ ‫לעסק ַ ָ‬ ‫לא ִ ְ ַ ֵ‬ ‫‪ï‬תי ֹ‬ ‫‪çŁ‬כ‪õ‬ל ַ ֲ ֹ‬ ‫‪õô‬רה ִמי ֶ ִ‬ ‫אהבה ֶ ָ‬ ‫טעמי ָ‬ ‫מרב ַ ֲ ָ‬ ‫‪à‬עפר ֵ ֹ‬ ‫ית‪à‬ר‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ü‬ה‬ ‫לטעם ַ ֲ ֵ‬ ‫להת‪á‬ל‪á‬ל ֶ ָ ָ‬ ‫‪õåŁ‬כין ִ ְ ֹ‬ ‫אביב | ֵי‪ֵ ְ ַ ְ ִ ְ Ł‬‬ ‫אחר ֶ ִ‬ ‫לפני ַה ֵ‪⁄‬ם ִ ְ ָ ַ‬ ‫אמת | ַ ַ‬ ‫ִ‪ֵäéà‬רי ָ ִ‬ ‫אחד ִ ְ ֵ‬ ‫‪ł‬פת ֱ ֶ‬ ‫ֶָ‬ ‫ְ ַ‬ ‫שעל ידי צדקתו הוא נשאר שארית בארץ ועל ידי‬ ‫מעשות כדבר הזה” (שמות לב‪ ,‬יב) יעו”ש‪.‬‬ ‫‪à‬ע‪õ‬לם‬ ‫לה‪õ‬ריו ָ ָ‬ ‫ר‪ä‬ח ְ ָ‬ ‫בעקבות דברי הזוה”ק יצאו רבים מהמפרשים‪,‬‬ ‫‪õ‬לם ַהֶ‪å‬ה ‪ . . . .‬ח‬ ‫נחת ַ‬ ‫‪õá‬רם ַ ַ‬ ‫ל‪ł‬כר ַאף ָ‪à‬ע ָ‬ ‫‪àŁà‬ת ֵ‬ ‫ז‪õ‬כה ְ ָ ָ‬ ‫‪õô‬רה ְ ַ ָ‬ ‫המח‪ִ Łâ‬ח‪ָ Łäâ‬‬ ‫ה‪õô‬רה ְ‪à‬י‪õ‬ם ַ ַ ָ‬ ‫‪ä‬במצ‪õ‬ת ֶ‬ ‫‪àŁà‬ת ְ‪à‬ת ָ‪õ‬רה ְ ִ ְ‬ ‫קד‪ä‬מים | ַ ְ ַ ֵ‬ ‫ַה ָ‪à‬א ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫ה‪à⁄‬ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫הארץ | ִע ַ‪ñ‬ר ִל‪äë‬ד ַ ָ‬ ‫הע‪õ‬סק ְ ַ ָ‬ ‫נחל ְ ִ‬ ‫מ‪å‬מרת ָ ָ ֶ‬ ‫‪â‬וד | ָ ֵ‬ ‫ִ ִ ְַ‬ ‫‪à‬נין ָ ִ‬ ‫ַַ‬ ‫ִ ְַ‬ ‫וחדוה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫למעלה‬ ‫האלקי ֶ‪Ł‬ה‪ä‬א ְ ַ ְ ָ‬ ‫ה‪äàâ‬ק ָ ֱ ֹ ִ‬ ‫האדם ֶאת ַ ִ‬ ‫מפסיד ָ ָ ָ‬ ‫‪àŁ‬ע‪õ‬לם ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫לאחר‬ ‫האדם ַאף ְ ַ ַ‬ ‫‪ä⁄‬מ‪ַ ã‬על ָ ָ ָ‬ ‫‪⁄çŁ‬אר ִר ָ‬ ‫‪à‬אפן ֶ ִ ָ ֵ‬ ‫העברה ַ ְ ִ‬ ‫‪ë‬צוה ְ ֹ ֶ‬ ‫ידי ָ ֲ ֵ ָ‬ ‫ו‪ł‬מחה ֶ ָ ָ‬ ‫לק‪ç‬ם ַה ִ ְ ָ‬ ‫מ‪⁄‬מ‪ä‬אל | ַעל ְ ֵ‬ ‫וענג ְ ִ ְ ָ‬ ‫אדם | ֵי‪ֵ ַ ְ Ł‬‬ ‫ֵ‪Ł‬ם ִ ְ ֵ‬ ‫‪äŁ‬ע ְ ֶֹ‬‫‪Ł‬ע ַ‬ ‫מ‪é‬ל ַ ֲ‬ ‫‪õô‬לד‪õ‬ת ָ ָ‬ ‫ְ ְֶָ‬ ‫ְ‬ ‫ִָ‬ ‫כן שפך הקדוש ברוך הוא כאש חמתו על ראש‬ ‫לא השאיר לו הקב”ה פתח‬ ‫מעשי צדיקים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ט‬ ‫לבאר מדוע באמת לא התפלל נח וביקש רחמים‬ ‫ספיר ויהלום | הארה חסידית מן הפרשה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יב‬ ‫זוהר הקדוש | עם פרוש הכתר והכבוד ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יד‬ ‫ק‪äç‬מ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ã‬ה‬ ‫‪ìŁ‬דמה ל‪Łֶ õ‬ה‪ä‬א ָרח‪õ‬ק ֵמהשי"ת ה‪ä‬א ָקר‪õ‬ב ‪ . . . . . . . . .‬ה‬ ‫‪êŁ‬א‬ ‫רחמים ֶ ֹ‬ ‫יב‪ִ ֲ ַ Łñ‬‬ ‫‪ï‬רנסת‪ֵ ַ ְ õ‬‬‫‪à‬צרכי ַ ְ ָ ָ‬‫להתע ֵ‪í‬ק ְ ָ ְ ֵ‬ ‫קדם ֵצאת‪ַ ְ ִ ְ õ‬‬ ‫אלימל‪ִ | ü‬מי ֶ ִ ְ ֶ‬ ‫י‪Łé‬ל ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫הרמ"ל | ֶֹ‬ ‫נעם ֱ ִ ֶ ֶ‬ ‫מ‪Ł‬נת ָ ַ ַ‬ ‫ִ ָ‬ ‫ִ ְַ‬ ‫ַֹ‬ ‫ִָ ֵ‬ ‫רשעים כנ”ל‪ ,‬ולכן נקרא מי נח זאת לי עכ”ד‪ .‬אבל‬ ‫אמנם רבינו האור החיים הק’ מבאר שלא שגג נח‬ ‫על בני דורו‪ ,‬יש מהם דורשים שבאמת שגג בכך‬ ‫בס"ד‬ ‫נח כן התפלל על בני דורו‪.‬‬ ‫בכך שלא התפלל על בני דורו‪ ,‬שמכיוון שהקב”ה‬ ‫שלא ביקש רחמים‪ ,‬ויש דורשים לשבח שממילא‬ ‫אף הרה”ק בעל הבאר מים חיים בספרו סידורו‬ ‫לא הניח לו פתח של רחמים להתפלל על בני דורו‪,‬‬ ‫לא היה נענה בתפילתו וכך היא שיטת רבינו האור‬ ‫של שבת (חלק א שורש ד ענף ב)‪ ,‬דרך במסילה זו שנח‬ ‫וכה כתב‪“ :‬מדברי ה’ אשר דיבר לנח‪ ,‬גילה דעתו‬ ‫החיים הק’ וכדלהלן‪ ,‬ויש שחידשו שהתחנן והתפלל‬ ‫התפלל על דורו אך לא נענה‪ ,‬עיי”ש בארוכה‪.‬‬ ‫לנח כי הדבר מוחלט בעיני ה’ להשחית‪ ,‬ולא נתן‬ ‫על בני דורו אך לא נענה‪ .‬כמובן שאין לנו היכולת‬ ‫לשאלות הלכתיות בבית ההוראה הקש ‪8‬‬ ‫מחוברים‬ ‫ניתן להשיג את הגיליון‬ ‫מתחילים‬ ‫את היום!‬ ‫עיצוב ועימוד‪ :‬שוקי קנר‬ ‫מדי שבוע בכל סניפי‬ ‫להצטרפות‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫ישירות למייל האישי‬ ‫קו מענה הלכה‬ ‫עיצוב ועימוד עלונים‪ :‬שוקי קנר‬ ‫העלון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫"ספרי אור החיים"‬ ‫ירושלים‪ :‬ירמיהו ‪ | 13‬שאולזון ‪ | 49‬הפסגה ‪ | 45‬בר אילן ‪ | 4‬חבקוק ‪ • 2‬בית שמש‪ :‬שדרות‬ ‫האמוראים ‪ | 63‬נחל ניצנים ‪ | 3‬יהודה הנשיא ‪ • 6‬בני ברק‪ :‬רבי עקיבא ‪ | 152‬רבי עקיבא ‪68‬‬ ‫| הרב שך ‪ | 8‬אהרנוביץ ‪ | 12‬נחמיה ‪ | 28‬כהנמן ‪ • 64‬מודיעין עילית‪ :‬שד' יחזקאל ‪ | 2‬חפץ‬ ‫‪02-803-9999‬‬ ‫חיים ‪ 7‬אלעד‪ :‬יהודה הנשיא ‪ • 94‬אשדוד‪ :‬יהודה הנשיא ‪ | 8‬אליעזר בן הורקנוס ‪ 8‬ביתר‬ ‫או במייל‪rav@abiryaakov.com :‬‬ ‫עילית‪ :‬הרן ‪ • 9‬חיפה‪ :‬מיכאל ‪ 27‬נתיבות‪ :‬הרמב"ם ‪ 1‬נתניה‪ :‬הס ‪ 18‬פתח תקוה‪ :‬רוטשילד ‪75‬‬ ‫קו השיעורים – קול הלשון‪03-6171077 :‬‬ ‫לתגובות ולהצטרפות לקבלת הגליון במייל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ב‬ ‫מחוברים‬ ‫מעשיות ולקחים מאלפים‬ ‫מצדיקי הדורות‬ ‫סיפורי צדיקים‬ ‫לילה של נדודי שינה ומחשבות מתרוצצות עבר‬ ‫“אבא‪ ...‬מה אתה חושב שקורה שם כעת? מה יהיה על המלון?‬ ‫עליו‪ .‬למחרת ביקש לברר עם פועליו את פשר‬ ‫כמה יעלה לשפץ נזק כזה‪ ,‬לדעתך?” ‪“ -‬עכשיו שבת! לא מדברים על דברי חול‪,‬‬ ‫הדבר‪ .‬לתדהמתו הצהירו הפועלים כי לא העלו‬ ‫עלינו רק להתפלל שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר”‪.‬‬ ‫על דעתם להפר את הוראתו‪“ .‬לא היינו כאן ולא‬ ‫המצב‪ ,‬כי השבת נכנסה‪ .‬איך כל זה קרה?‬ ‫השיחה נותקה‪ ,‬ויעקב לא ידע את נפשו‪.‬‬ ‫כיסינו את החביות!”‪ ,‬קראו בהתרגשות‪.‬‬ ‫הלוואי שלא יהיו אבדות בנפש‪ ...‬אם אחד‬ ‫הוא נשאר מהשיחה חרד‪ ,‬מבולבל ומתוח‪.‬‬ ‫זה קרה לפני כמאה שנה‪ .‬העיר רמת‪-‬גן אך החלה‬ ‫מהעובדים התרשל וזרק סיגריה בוערת‬ ‫חוץ מהחשש לחיי אורחי המלון כמובן‪,‬‬ ‫להיבנות‪ .‬אחד הקבלנים שעסק בהקמת בתי מגורים בעיר‬ ‫לאשפה זו רשלנות והביטוח לא יכיר כלל‬ ‫היה לו חשש על מלונו המפואר בו השקיע‬ ‫החדשה היה יוסף‪ ,‬יהודי שומר תורה ומצוות‪ ,‬תושב יפו‪.‬‬ ‫בשריפה כנזק‪.‬‬ ‫את רוב שנותיו‪ ,‬כספו ומרצו‪ ,‬כעת ‪ -‬עומד‬ ‫משימת בנייה גדולה קיבל עליו ‪ -‬להקים עשרים בתים‬ ‫יעקב התלבש לכבוד שבת ואז נזכר‬ ‫בסכנה‪ ...‬והוא אפילו לא יכול להתעדכן מה‬ ‫חדשים‪ ,‬מן המסד ועד הטפחות‪.‬‬ ‫בפירושו של רש”י על הפסוק‪“ :‬ששת ימים‬ ‫המצב‪ ,‬כי השבת נכנסה‪ .‬איך כל זה קרה?‬ ‫בימים ההם היה המלט מצרך יקר‪ .‬מפעלי מלט טרם‬ ‫תעבוד ועשית כל מלאכתך” ‪ -‬כשתבוא שבת‪,‬‬ ‫הלוואי שלא יהיו אבדות בנפש‪ ...‬אם אחד‬ ‫הוקמו בארץ‪ ,‬וכל המלט ששימש לבנייה הובא באוניות‬ ‫יהא בעיניך כאילו כל מלאכתך עשויה‪ ,‬שלא‬ ‫מהעובדים התרשל וזרק סיגריה בוערת‬ ‫מחוץ לארץ‪ .‬בלי מלט ‪ -‬אין עבודה‪ ,‬וכל הפועלים יושבים‬ ‫תהרהר אחר מלאכה‪.‬‬ ‫לאשפה זו רשלנות והביטוח לא יכיר כלל‬ ‫באפס מעשה‪.‬‬ ‫יעקב החליט כי השבת הגיעה ויש לו ציווי‬ ‫בשריפה כנזק‪.‬‬ ‫יוסף העריך את‬ ‫מהבורא לשבות ולשכוח מהכל וכן יעשה ויהי‬ ‫יעקב פלד‪ ,‬הוא בעל מלון גדול ומיוחד‬ ‫כמות המלט שיזדקק‬ ‫מה‪ ,‬שהרי גם ככה לא יוכל להועיל כלום אם‬ ‫הממוקם על אחד מחופי הארץ‪ .‬המלון קנה‬ ‫לה לצורך הבנייה דפיקות בהולות על דלת‬ ‫ישקע במחשבות ודאגות‪ .‬אסור לו להחמיץ‬ ‫לו שם יוקרתי‪ ,‬כך שרק בעלי יכולת גבוהה‪,‬‬ ‫ביתו הפרו את שלוות‬ ‫והזמין אותה מחוץ‬ ‫את החופשה הכפולה שלו ‪ -‬חופשה שנתן‬ ‫יכולים להרשות לעצמם להתענג בפאר והדר‬ ‫שנדרש ההכנות לשבת‪ .‬בפתח‬ ‫לארץ‪ .‬הסכום‬ ‫לשלם תמורת המלט‬ ‫לו הקב”ה וחופשה שנתן לעצמו מטרדות‬ ‫של מלון זה‪ .‬אך כמובן‪ ,‬שניהול מלון מסוג זה‬ ‫דורש מאמץ גופני ונפשי כאחד שכן יש לשים‬ ‫היה גדול‪ ,‬אך זו הייתה גילה יוסף כמה מפועליו‪.‬‬ ‫המלון‪.‬‬ ‫“אבא‪ ...‬מה אתה חושב שקורה שם כעת?‬ ‫לב עד לפרטים הקטנים והשוליים ביותר‪.‬‬ ‫“יוסף!”‪ ,‬קראו בדאגה‪,‬‬ ‫שעתידה‬ ‫השקעה‬ ‫מה יהיה על המלון? כמה יעלה לשפץ נזק‬ ‫יום אחד‪ ,‬החליט יעקב כי הוא חייב לקחת‬ ‫“נראה שעומד לרדת‬ ‫עם‬ ‫רווחים‬ ‫לשאת‬ ‫כזה‪ ,‬לדעתך?”‬ ‫פסק זמן ולנפוש יחד עם בני משפחתו‪ ,‬לפחות‬ ‫גשם‪ .‬השארנו בשטח‬ ‫הבתים‪.‬‬ ‫מכירת‬ ‫“עכשיו שבת! לא מדברים על דברי חול‪,‬‬ ‫ל”סוף שבוע”‪ .‬דבר אחד היה ברור לו‪ ,‬אם הוא‬ ‫והמלט את חביות המלט גלויות‪,‬‬ ‫עבר זמן‬ ‫של יוסף הגיע לנמל‪,‬‬ ‫עלינו רק להתפלל שהכל יסתדר על הצד‬ ‫רוצה חופשה אמיתית‪ ,‬הוא לא יכול לנפוש‬ ‫והגשם יהרוס הכול‪.‬‬ ‫חביות‬ ‫בעשרות‬ ‫הטוב ביותר”‪.‬‬ ‫במלון שלו שכן העבודה והטרדות ימשיכו‬ ‫גדולות‪ .‬ביום שישי חייבים לקחת לוחות עץ‬ ‫קבלת שבת החלה‪“ ,‬בואי כלה בואי כלה‬ ‫ללוות אותו‪ ...‬לכן הוא הזמין חדרים ב’צימר’‬ ‫מרוחק בצפון הארץ‪ .‬לפני שיעקב נסע הוא‬ ‫אחד‪ ,‬בתחילת האביב‪ ,‬ולצאת אל אתר הבנייה‬ ‫שבת מלכתא” מקום מיוחד השארתי לך‬ ‫דאג להדריך את סגנו‪ ,‬יוסי‪ ,‬בכל הפרטים‬ ‫ולכסות את החביות!”‪.‬‬ ‫שחרר יוסף את‬ ‫בליבי דווקא ביום שבת זה‪ ,‬חשב יעקב‬ ‫הקטנים וביקש ממנו לא להתקשר אליו בשום‬ ‫המטען היקר‪ ,‬העמיס‬ ‫לעצמו‪.‬‬ ‫יוסף הביט חליפות‬ ‫אותו על עגלות‬ ‫נושא שבעולם כי הוא רוצה להרגיש חופש‬ ‫כך במשך כל השבת הדחיק יעקב את‬ ‫בשמיים המתקדרים‬ ‫והוביל את חביות‬ ‫מחשבותיו‪ ,‬למרות שנתקל בשאלות ורמזים‬ ‫אמיתי ללא טרדות המלון‪.‬‬ ‫ובשעונו‪ .‬חישוב מהיר‬ ‫המלט לאזור הבנייה‬ ‫מבני משפחתו על עסקי המלון אך הוא סירב‬ ‫שמח וטוב לב יצא יעקב עם משפחתו‬ ‫הוביל למסקנה כי הזמן‬ ‫ברמת‪-‬גן‪.‬‬ ‫להתייחס ורק אמר להם‪“ ,‬שבת”‪ .‬כמובן שאין‬ ‫לצפון‪.‬‬ ‫עד כניסת השבת אינו‬ ‫היה‬ ‫האוויר‬ ‫מזג‬ ‫לתאר את גודל הניסיון של יעקב במצב‬ ‫תוך כדי שהם מתכוונים להכנות השבת‬ ‫נראתה שום בעיה מאפשר לפועלים לנסוע‬ ‫לא‬ ‫ונאה‪.‬‬ ‫אביבי‬ ‫שכזה‪ ,‬כי סוף סוף גם לו לא היה קל‪ ,‬אך‬ ‫מצלצל הפלאפון‪ .‬יעקב מנסה להתעלם אך‬ ‫הצלצול לא פסק‪ .‬בלית ברירה הוא עונה‬ ‫ולחזור‪“ .‬לא”‪ ,‬השיב‪,‬‬ ‫להשאיר את חביות‬ ‫ככל שהשעות עברו הוא הרגיש מין טעם‬ ‫לפלאפון‪:‬‬ ‫“השבת מתקרבת ולא‬ ‫הפתוחות‬ ‫המלט‬ ‫מתיקות של רגיעות‪ .‬באמת הצליח להתנתק‬ ‫“הלו‪ ,‬כן יוסי מה קורה?”‬ ‫מהכל‪ ,‬שבת כזו לא הרגיש מעולם‪ ,‬מין שלווה‬ ‫נספיק לעשות זאת!”‬ ‫באתר הבנייה‪ .‬פועליו‬ ‫פנימית וביטחון בה’‪ ,‬מה שיהיה יהיה‪ ,‬הרי גם‬ ‫“יעקב‪ ,‬אל תשאל!!! פרצה שריפה במתחם‬ ‫של יוסף פרקו את‬ ‫החביות מעל העגלות‬ ‫זו לטובה‪.‬‬ ‫פחי האשפה של המלון! מכבי האש חוששים‬ ‫וסידרו אותן בשטח‪ .‬יוסף סקר את המחזה וליבו התרונן‪.‬‬ ‫לאחר תפילת ערבית של מוצאי שבת‪,‬‬ ‫שהאש תגיע לחדר הגז ואל המלון כולו!‬ ‫המטען היקר הגיע בשלום‪ ,‬וביום ראשון אפשר להתחיל‬ ‫יעקב נשאר עוד כמה דקות בבית הכנסת‪,‬‬ ‫המשטרה מפנה את כל אורחי המלון‪ .‬יש‬ ‫בעבודת הבנייה‪.‬‬ ‫כדי לזכות בעוד כמה רגעים אחרונים של‬ ‫לך חפצים חשובים שאתה רוצה שאוציא‬ ‫בחצות היום עזבו יוסף ופועליו את אתר הבנייה וחזרו‬ ‫שבת מתוקה שכזו‪ ,‬בה זכה לעמוד בניסיון‬ ‫מהמשרד‪ !?...‬יש לך רעיון איזה בית מלון‬ ‫ליפו‪ ,‬עיר מגוריהם‪ .‬יוסף החל להתכונן לקראת השבת‬ ‫שהעמידו לו משמים‪ .‬הוא אכן הצליח לשמור‬ ‫יוכל לקלוט את אורחי המלון?”‬ ‫המתקרבת‪ ,‬ולא שם לב לשינוי שחל במזג האוויר‪.‬‬ ‫את השבת כהלכתה‪ .‬כשחזר מבית הכנסת‪,‬‬ ‫“יוסי‪ ,‬זה בכלל לא מצחיק‪ ,‬אתה רציני?”‬ ‫דפיקות בהולות על דלת ביתו הפרו את שלוות ההכנות‬ ‫כבר יוסי היה על הקו‪:‬‬ ‫“נראה לך שאני צוחק בענין כה רציני?‬ ‫לשבת‪ .‬בפתח גילה יוסף כמה מפועליו‪“ .‬יוסף!”‪ ,‬קראו‬ ‫“יעקב‪ ,‬שבוע טוב באמת! היה נס גדול!‬ ‫טוב‪ ,‬אני חייב לנתק‪ ,‬המשטרה מוציאה אותי‬ ‫בדאגה‪“ ,‬נראה שעומד לרדת גשם‪ .‬השארנו בשטח את‬ ‫הכבאים הצליחו להשתלט במהירות על‬ ‫מפה‪ ,‬השבת נכנסת עוד שתי דקות בדיוק‪,‬‬ ‫חביות המלט גלויות‪ ,‬והגשם יהרוס הכול‪ .‬חייבים לקחת‬ ‫השריפה הגדולה והנזק מזערי‪ ,‬רק מכולות‬ ‫שיהיה לך שבת שלום וחופשה נעימה עד‬ ‫לוחות עץ ולצאת אל אתר הבנייה ולכסות את החביות!”‪.‬‬ ‫האשפה נשרפו! בטח הרסתי לך את כל‬ ‫כמה שאפשר‪ ...‬תתפלל לפחות שלא יהיו‬ ‫יוסף הביט חליפות בשמיים המתקדרים ובשעונו‪.‬‬ ‫השבת‪ ,‬אני מצטער‪ ,‬הייתי חייב לעדכן אותך‬ ‫אבדות בנפש‪”...‬‬ ‫חישוב מהיר הוביל למסקנה כי הזמן עד כניסת השבת‬ ‫ולהתייעץ אתך מה לעשות”‪.‬‬ ‫השיחה נותקה‪ ,‬ויעקב לא ידע את נפשו‪.‬‬ ‫אינו מאפשר לפועלים לנסוע ולחזור‪“ .‬לא”‪ ,‬השיב‪,‬‬ ‫“לא‪ ,‬דווקא בזכותך זכיתי להבין מהי‬ ‫הוא נשאר מהשיחה חרד‪ ,‬מבולבל ומתוח‪.‬‬ ‫“השבת מתקרבת ולא נספיק לעשות זאת!”‪.‬‬ ‫‘שביתה’ אמיתית‪ ,‬ומה הוא ‘ביטחון’ אמיתי‪.‬‬ ‫חוץ מהחשש לחיי אורחי המלון כמובן‪,‬‬ ‫“מה הבעיה? אנחנו מוכנים לעשות זאת!”‪ ,‬קראו‬ ‫ברוך ה’ זכינו לשמור את השבת והשבת‬ ‫היה לו חשש על מלונו המפואר בו השקיע‬ ‫הפועלים‪ .‬הם הכירו היטב את אורח חייו של מעסיקם‪,‬‬ ‫שמרה עלינו”‪.‬‬ ‫את רוב שנותיו‪ ,‬כספו ומרצו‪ ,‬כעת ‪ -‬עומד‬ ‫(הסופר הרב צבי נקר)‬ ‫בסכנה‪ ...‬והוא אפילו לא יכול להתעדכן מה‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ג‬ ‫מחוברים‬ ‫מעשיות ולקחים מאלפים‬ ‫מצדיקי הדורות‬ ‫סיפורי צדיקים‬ ‫בשעה קשה זו כשכולם הרימו ידיים והתייאשו מעתידו של אברהם‪,‬‬ ‫אך הם עצמם לא היו שומרי שבת‪“ .‬אני מזהיר‬ ‫אמו לא התייאשה‪ ,‬ובאמונה תמימה בה’ האמינה שברצונו יחזור בנה למוטב‪,‬‬ ‫אתכם”‪ ,‬התרה בהם יוסף‪“ .‬איש מכם לא יעז לצאת‬ ‫ויוכל לחזור לישיבה ולחדש את ימיו כקדם‪ .‬תפסה את אומנות אבותיה בידיה‬ ‫עכשיו לשטח!”‪.‬‬ ‫ופתחה את ספר התהלים‪ ,‬ובדמעות שליש התחילה להתחנן ולבקש רחמים‬ ‫“אבל‪ ,‬יוסף‪ ,”...‬ניסו הפועלים למחות‪“ .‬בלי‬ ‫לפני אבינו שבשמים שיחונן אותו בדעת להרגיש את נועם מתיקות התורה‬ ‫אבל!”‪ ,‬נשמע קולו ההחלטי של יוסף‪“ .‬לא אגרום‬ ‫ליהודי לחלל את השבת למעני‪ ,‬בעד כל הון‬ ‫ועבודת ה’ ויעלה מעלה מעלה בעבודת ה’‪.‬‬ ‫שבעולם”‪.‬‬ ‫עם ניצוץ בעיניים‪ ,‬והלך לביהכנ’’ס להתפלל‬ ‫בהתרגשות רבה התחיל השנה החדשה באחד‬ ‫הוא פטר את הפועלים לשלום‪ ,‬ושב להכנות‬ ‫ואח’’כ נשאר שמה ללמוד שעות ארוכות‪ ,‬ואחרי‬ ‫מהישיבות הקדושות‪ ,‬בחורי החמד שזה עתה‬ ‫האחרונות לקראת שבת המלכה‪.‬‬ ‫חודשים ושנים ארוכות שרגילים היו ההורים‬ ‫נכנסו לישיבה קטנה ישבו זה לצד זה נרגשים‬ ‫השבת נכנסה‪ ,‬הערב ירד‪ ,‬וארובות השמיים‬ ‫לקבל רק בשורות רעות על בנם‪ ,‬בבת אחת‬ ‫ומלאים בכוונות טובות לרגל הזמן החדש‬ ‫נפתחו‪ .‬גשם עז ניתך ארצה‪ .‬לא היה שום ספק;‬ ‫החלו לקבל פידבקים חיוביים מאנשי הביהמ’’ד‬ ‫לעלות מעלה מעלה בעבודת ה’ ולימוד תורתו‬ ‫ברגעים האלה יורדת לטמיון הסחורה היקרה‬ ‫שראו את בנם לומד בהתמדה מרובה וכו’‪.‬‬ ‫הק’‪.‬‬ ‫שבחביות הפעורות‪.‬‬ ‫ומעשה שהיה כך היה‪ :‬אחרי ימים ארוכים‬ ‫אחד הבחורים היה ‘אברהם’ שגם לבו רגשה‬ ‫בני הבית נשאו מבט דואג אל אביהם‪ .‬הם ידעו‬ ‫בהם העביר אברהם את זמנו בהיכל הביהמ’’ד‬ ‫בהתחדשות והתלהבות‪ ,‬מיד כשהגיע לישיבה‬ ‫כי כל רכושם מושקע בחביות המלט‪ .‬ואולם יוסף‬ ‫בבטלה המביאה לידי שיעמום‪ ,‬ביום אחד‬ ‫הבחינו בו המשגיחים כי משהו אצלו אינו כשורה‪,‬‬ ‫נראה כמי ששרוי בעולם אחר‪ .‬הוא ניהל את שולחן‬ ‫פנה אליו אדם אחד שחזותו העיד עליו שזה‬ ‫לצערם הרב הוא לא השתתף בלימודים כראוי‪,‬‬ ‫השבת בשלווה‪ ,‬נתן קולו בזמר‪ ,‬התענג על דברי‬ ‫מקרוב בא והתחזק בדת משה‪ ,‬הלה שעד לא‬ ‫וככל שעבר הזמן מצבו נהיה יותר גרוע‪ ,‬ואם‬ ‫תורה ופניו האירו בחדוות קודש‪.‬‬ ‫מזמן רחוק היה מהתורה והמצוות‪ ,‬וכמעט שלא‬ ‫לא די בכך הרי שגם הפריע במהלך השיעורים‬ ‫בתום סעודת השבת נפנה לארון הספרים‪,‬‬ ‫ידע מהומה מלימוד התורה‪ ,‬פנה אליו וביקש‬ ‫ולחבריו מללמוד כראוי‪ ,‬כמה שהמגיד שיעורים‬ ‫הוציא ממנו חומש והחל הוגה בפרשת השבוע עם‬ ‫ממנו שרוצה הוא ללמוד איתו את דברי התורה‪,‬‬ ‫ומרביצי התורה בישיבה ניסו לדבר על לבו לא‬ ‫המפרשים מתוך התלהבות גדולה‪ .‬לאחר מכן פצח‬ ‫אברהם שגם ככה לא היה לו הרבה מה לעשות‬ ‫הצליחו לשנות את דרכיו‪ ,‬ובלית ברירה פנו אל‬ ‫באמירת תהילים נלבבת‪ .‬מסביב ייהום הסער‪ ,‬אבל‬ ‫הסכים להצעתו והתחילו ללמוד ביחד גמ’‬ ‫הוריו ובלב כבד מסרו להם כי החל מהיום בנם‬ ‫יוסף כאילו שרוי בתוך ‘תיבת נח’ משלו‪.‬‬ ‫ולעסוק בסוגיות התורה‪ ,‬בתחילה הבעל תשובה‬ ‫כבר לא יוכל לבוא בישיבה‪...‬‬ ‫כל השבת היה יוסף שרוי בהתעלות רוחנית‪,‬‬ ‫התקשה להבין את דברי הגמ’ וחזרו על זה שוב‬ ‫קשה לתאר את העצבות והשברון לב בו‬ ‫שרוממה אותו מעל הקרקע‪ .‬אך יצאה השבת‬ ‫ושוב עד שהבין‪ ,‬כך עבר הזמן ואברהם שזכה‬ ‫קיבלו הוריו את הבשורה הקשה הזו‪ ,‬כמה חיכו‬ ‫הבדיל על היין ובבת אחת צנח אל שגרת החולין‪.‬‬ ‫והצליח ללמד תורה‪ ,‬ובבת אחת כבר היה לו‬ ‫וציפו לרגע זה שבנם היקר יגדל ויהיה לבחור‬ ‫עכשיו נתן את דעתו למשמעות הנזק שנגרם לו‪.‬‬ ‫כבר מטרה לקום בבוקר ולאט השתנו דרכיו גם‬ ‫בן תורה וירא שמים והנה עתה נהפך לאבל‬ ‫ליבו החל להלום בפראות‪ .‬הוא מיהר לעלות על‬ ‫בשאר הדברים וגם תפילתו נאמרה בהתלהבות‬ ‫משאלם‪ ,‬צערם היה כבד מנשוא אך גם אחרי‬ ‫עגלתו‪ ,‬והדהיר את סוסו לעבר אתר הבנייה‪.‬‬ ‫וכו’ וכו’‪.‬‬ ‫התחנונים לביטול רוע הגזירה הנהלת הישיבה‬ ‫הרחובות היו רחוצים אחרי הגשם הגדול‪ .‬כעת‬ ‫כשראו הוריו את בנם‪ ,‬פנו להנהלת הישיבה‬ ‫לא הסכימו להשאיר אותו ולו יום אחד‪ ,‬רק‬ ‫שבו השמיים להיות אביביים ונקיים מכל פיסת‬ ‫זאת אמרו שאם אחרי כמה שבועות שישהה‬ ‫וסיפרו על השינוי שחל אצל בנם‪ ,‬המשגיח‬ ‫ענן‪ .‬יוסף הרהר בעגמומיות‪ :‬מכל ימות השבוע רק‬ ‫בבית ישנה את דרכיו לטובה או אז אולי ישנו‬ ‫התקשה להאמין‪ ,‬כי ידע את נפשו של אברהם‪,‬‬ ‫בשבת ירד הגשם‪ ,‬וגרם את הנזק הגדול!‬ ‫את החלטתם ויוכלו לקבל בחזרה את אברהם‬ ‫ולא האמין שאכן שינה את דרכו לטובה‪ ,‬אולם‬ ‫הוא כיוון את עגלתו לעבר מקום הריכוז של‬ ‫לישיבה‪...‬‬ ‫כששמע את דבריהם הסכים לקבלו רק אם‬ ‫חביות המלט‪ .‬בלב כבד ניגש לבחון את היקף הנזק‪.‬‬ ‫יועיל להיבחן על המסכת שנלמדת‪ ,‬ואם יוכל‬ ‫הדבר הזה נראה היה כחלום באספמיה‪ ,‬הרי‬ ‫גם כששהה בין כותלי הישיבה‪ ,‬והיה מוקף‬ ‫עיניו יצאו מחוריהן מרוב תדהמה‪ :‬כל החביות‬ ‫להשיב דבר דבור על אופניו הרי זה יהיה סימן‬ ‫היו מכוסות ומוגנות כהוגן‪ ,‬אלה בחתיכות פח ואלה‬ ‫במשפיעים ומשגיחים שהדריכו אותו בדרך‬ ‫מובהק שאכן שינה את דרכיו‪ ,‬כי הרי בישיבה‬ ‫בלוחות עץ‪.‬‬ ‫אשר ילך בו‪ ,‬לא הצליח ובוודאי עתה כשישב‬ ‫היא לא למד‪...‬‬ ‫יוסף התקשה להאמין למראה עיניו‪ .‬הוא הניח‬ ‫לבד בבית בלי מורה ומדריך‪ ,‬בוודאי לא יוכל‬ ‫ואכן למחרת התייצב הבחור לפני המנהל‬ ‫להשתנות ולשפר את דרכיו‪...‬‬ ‫את העששית על אחת החביות‪ ,‬ותחב את ידו אל‬ ‫שבחן אותו על הנלמד ולגודל תדהמתו השיב לו‬ ‫תוך החבית שלידה‪ .‬ידו חשה במגעה היבש של‬ ‫אולם בשעה קשה זו כשכולם הרימו ידיים‬ ‫בבהירות על כל שאלה ושאלה‪ ,‬ובשמחה רבה‬ ‫אבקת המלט‪.‬‬ ‫והתייאשו מעתידו של אברהם‪ ,‬אמו לא‬ ‫פתחו לפניו שוב את שערי הישיבה והפעם אכן‬ ‫שמחתו על הצלת רכושו התערבה בעצב‪ .‬נראה‬ ‫התייאשה‪ ,‬ובאמונה תמימה בה’ האמינה‬ ‫השתלב בין כל התלמידים ועסק בתורה ועבודה‬ ‫שפועליו לא צייתו להוראתו‪ ,‬הלכו לכסות את‬ ‫שברצונו יחזור בנה למוטב‪ ,‬ויוכל לחזור לישיבה‬ ‫וצמח לתפארת‪.‬‬ ‫החביות וחיללו את השבת!‬ ‫ולחדש את ימיו כקדם‪ .‬תפסה את אומנות‬ ‫סיפור זה שמענו מפיו של הגה’’ח ר’ יוסף‬ ‫אבותיה בידיה ופתחה את ספר התהילים‪,‬‬ ‫לילה של נדודי שינה ומחשבות מתרוצצות עבר‬ ‫חיים גרינוואלד שליט’’א וסיים את דבריו‬ ‫ובדמעות שליש התחילה להתחנן ולבקש‬ ‫עליו‪ .‬למחרת ביקש לברר עם פועליו את פשר‬ ‫שהבחור הזה צמח והיה לאילנא רברבא וכיום‬ ‫רחמים לפני אבינו שבשמים שיחונן אותו בדעת‬ ‫הדבר‪ .‬לתדהמתו הצהירו הפועלים כי לא העלו על‬ ‫הוא אברך חשוב ת’’ח וירא שמים‪.‬‬ ‫להרגיש את נועם מתיקות התורה ועבודת ה’‬ ‫דעתם להפר את הוראתו‪“ .‬לא היינו כאן ולא כיסינו‬ ‫והדברים הן אך למותר מגודל חשיבות‬ ‫ויעלה מעלה מעלה בעבודת ה’‪ ,‬אברהם שהה‬ ‫את החביות!”‪ ,‬קראו בהתרגשות‪.‬‬ ‫התפילה בכלל ותפילת ההורים בפרט ואפי’ אם‬ ‫בביתו ובכל יום הלך לבית המדרש כי התבייש‬ ‫עד מהרה התברר פשר הדבר‪ .‬חברת ‘סולל בונה’‪,‬‬ ‫אינו נענית מיד אל לנו להתייאש ח’’ו‪.‬‬ ‫להסתובב בחוצות העיר‪ ,‬אך גם שם לא ניצל את‬ ‫שבנתה באתר בנייה סמוך‪ ,‬שיגרה בליל שבת אנשים‬ ‫וכבר העיד על עצמו רבן של ישראל מרנא‬ ‫הזמן והעביר את זמנו בהבלים‪.‬‬ ‫מטעמה לכסות את חביות המלט שלה‪ .‬בחשכת‬ ‫החתם סופר כשזכה להכניס לחופה את אחד‬ ‫האם שראתה בצער את מצבה של בנה‬ ‫הלילה סברו הללו כי חביות המלט של יוסף הן‬ ‫מבניו (תפילה למשה עמוד טו) ‘’האמינו לי שמידי יום‬ ‫המשיכה להתפלל בחזקה ושמה את מבטחה‬ ‫החביות של ‘סולל בונה’ ודאגו לכסותן כראוי‪...‬‬ ‫ויום הננו שופך דמעות שה’ יזכנו שבניי יעלו‬ ‫בה’ כי לו לבד הישועה‪ ,‬אחרי כמה שבועות‬ ‫יוסף נשא את עיניו השמיימה לאות תודה לבורא‬ ‫מעלה מעלה בקודש יותר ממנו ויקוים בהם‬ ‫שעברו פתאום נראה שינוי לטובה באברהם‪,‬‬ ‫עולם‪ ,‬לא על הצלת רכושו בלבד‪ ,‬אלא בעיקר על‬ ‫והטיבך והרבך מאבותיך”‪.‬‬ ‫הוא ששבור היה ברוחו וכל חייו התנהלו ללא‬ ‫הכוח לעמוד בניסיון הקשה של שמירת השבת‪.‬‬ ‫(קול קהילתנו)‬ ‫חשק והתלהבות פתאום התחיל לקום בבוקר‬ ‫(גל’ שיחת השבוע)‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ד‬ ‫מחוברים‬ ‫מעשיות ולקחים‬ ‫מאלפים מצדיקי‬ ‫הדורות‬ ‫סיפורי צדיקים‬ ‫פנינים על הפרשה‪:‬‬ ‫עצות וסגולות‪:‬‬ ‫ׁ ֶש ָא ָדם לוֹ ֵמד ִהיא ַּת ְבלִ ין לַ ֵ ּי ֶצר ָה ָרע‪ְּ ,‬ד ִאם ּ ָפגַ ע‬ ‫מי שנוח לבריות בידוע שהוא נוח‬ ‫ָ ּב ָא ָדם יִ ְמ ׁ ְש ֵכהוּ לְ ֵבית ַה ִּמ ְד ָר ׁש ָמקוֹ ם ׁ ֶש ַ ּב ֲע ֵלי ְּת ִר ִיסין‬ ‫ההכנה לשבת בששת ימי החול‬ ‫עוֹ ְמ ִדים‪ְ ,‬וזֶ הוּ ֶוּמ ׁ ֶשְך ְו ִת ָירס‪:‬‬ ‫לשמים‬ ‫צ ַֹהר ַּת ֲעשֶׂ ה לַ ֵּת ָבה ְו ֶאל ַא ָּמה ְּת ַכ ֶּל ָ ּנה ִמלְ ַמ ְע ָלה ֶוּפ ַתח ַה ֵּת ָבה‬ ‫על ידי לימוד התורה זוכה לכמה מעלות‬ ‫ֵא ֶּלה ּתוֹ לְ דֹת נ ַֹח נ ַֹח ִא ׁיש ַצ ִ ּדיק ָּת ִמים ָהיָ ה ְּב ֹדר ָֹתיו‬ ‫ְּב ִצ ָּד ּה ָּתשִׂ ים ַּת ְח ִּת ִ ּים ׁ ְשנִ ִ ּים וּ ׁ ְשלִ ׁ ִשים ַּת ֲעשֶׂ ָה (בראשית ו טז)‪.‬‬ ‫ֶאת ָה ֱאל ִֹהים ִה ְת ַה ֶּלְך נ ַֹח (ו ט)‪.‬‬ ‫צ ַֹהר ַּת ֲעשֶׂ ה לַ ֵּת ָבה ְוכוּ’‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ ‘צ ַֹהר’ ְּב ַע ְצמוֹ ‪ִ ,‬מ ַּלת ‘צ ַֹהר‬ ‫ְוּבנֵ י ּג ֶֹמר ַא ׁ ְש ְּכנַ ז ְו ִר ַיפת ְותֹגַ ְר ָמה (י ג)‪ָּ .‬כאן ָ ּבא‬ ‫לִ ְרמֹז ַה ּתוֹ ֲעלִ ּיוֹ ת ַה ִ ּנ ְמ ׁ ָשכוֹ ת ָל ָא ָדם ֵמ ַה ִּל ּמוּ ד‪ִּ ,‬כי‬ ‫יֵ ׁש לְ ַד ְק ֵּדק ָל ָּמה ָּכ ַתב ְּת ָל ָתא נ ַֹח ְּב ַהאי ְק ָרא‪.‬‬ ‫ַּת ֲעשֶׂ ה’ וּ ְת ַח ֵ ּבר אוֹ ָת ּה ִעם ֵּ‘ת ָבה’‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ ‘צ ַֹהר ֵּת ָבה’ ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא‬ ‫ַהלּ וֹ ֵמד גּ וֹ ֵרם ׁ ֶשה’ ַמ ׁ ְש ֶרה ׁ ְשכִ ינָ תוֹ ָע ָליו‪ְ .‬ועוֹ ד‪ַ ,‬הלּ וֹ ֵמד‬ ‫ְו ֶא ְפ ׁ ָשר לְ ָפ ֵר ׁש ְּב ֶד ֶרְך ֶר ֶמז ַעל ַמה ּׁ ֶש ָא ַמר ַה ַּת ָ ּנא‬ ‫ׁ ַ‘ש ָ ּבת’‪ְ ,‬ו ַכ ִ ּנזְ ַּכר לְ ֵעיל ַעל יְ סוֹ ד ַוּמלְ כוּ ת ְוכוּ’‪ְ ,‬ו ֶאל ַא ָּמה ְּת ַכ ֶּל ָ ּנה‬ ‫ְמ ַמ ֵּתק ַה ִ ּדינִ ים ַוּמכְ נִ ַיע ִס ְט ָרא ַא ֲח ָרא‪ְ .‬ועוֹ ד‪ַ ,‬הלּ וֹ ֵמד‬ ‫(אבות פ”ג מ”י) כָּל ׁ ֶשרוּ ַח ַה ְּב ִר ּיוֹ ת נוֹ ָחה ֵה ֶימנּ וּ רוּ ַח‬ ‫ִמלְ ַמ ְע ָלה ְּד ַהיְ נוּ ׁ ַש ָ ּבת ׁ ֶש ִהיא ש’ ַ ּבת‪ַּ ,‬כ ָּלה ְּכלוּ ָלה ְוכוּ’‪‘ְ .‬ו ֶאל‬ ‫זוֹ ֶכה לְ ֶכ ֶתר ּתוֹ ָרה ָ ּבעוֹ ָלם ַה ֶּזה ָוּבעוֹ ָלם ַה ָ ּבא‪ְ .‬וזֶ הוּ‬ ‫ַה ָּמקוֹ ם נוֹ ָחה ֵה ֶימנּ וּ‪ְ ,‬וכָל ׁ ֶש ֵאין רוּ ַח ַה ְּב ִר ּיוֹ ת נוֹ ָחה‬ ‫ַא ָּמה’ ְוכוּ’‪ְ ,‬ו ֶאל ִא ָּמא ְּת ׁ ַשכְ לְ ֶל ָ ּנה ְוכוּ’‪ֶ ׁ ,‬ש ִהיא ִ‘מלְ ַמ ְע ָלה’‪,‬‬ ‫ֵה ֶימנּ וּ ֵאין רוּ ַח ַה ָּמקוֹ ם נוֹ ָחה ֵה ֶימנּ וּ‪ּ ָ .‬בזֶ ה יִ ְת ּ ָפ ֵר ׁש‬ ‫אשוֹ נָ ה ְוכוּ’‪ ,‬וּכְ מוֹ יוֹ ם ַה ִּכ ּפוּ ִרים ְוכוּ’‪.‬‬ ‫ַּכ ָ ּידוּ ַע ׁ ֶש ִהיא נַ ִמי ֵה”א ִר ׁ‬ ‫ְוּבנֵ י ּג ֶֹמר‪ְּ ,‬כלוֹ ַמר ּתוֹ ֲעלוֹ ת ַהלּ וֹ ֵמד ַמה ֵהם‪ַ ,‬א ׁ ְש ְּכנַ ז‪,‬‬ ‫ַה ָּכתוּב ֵא ֶּלה ּתוֹ לְ דֹת נ ַֹח‪ְּ ,‬כלוֹ ַמר‪ִ ,‬אם ָר ִצ ָית לַ ֲעמֹד‬ ‫ֶוּפ ַתח ַה ֵּת ָבה ׁ ֶש ִהיא ַה ַּמלְ כוּ ת‪ַ ׁ ,‬ש ָ ּבת‪ּ ַ ,‬בת ַעיִ ן ְוכוּ’‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ ּ ֶפ ַתח‬ ‫ְק ֵרי ֵ ּבהּ א’ ׁ ָש ַכן ז’‪ ,‬א’ ׁ ֶשהוּ א ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א‬ ‫ַעל ָא ָדם ְּכ ֵדי ׁ ֶש ֵּת ַדע ִאם רוּ ַח ַה ָּמקוֹ ם נוֹ ָחה ֵה ֶימנּ וּ‪,‬‬ ‫ְו ַה ְת ָחלַ ת ִּבנְ יָ נָ ּה הוּ א ִמ ּׁ ֵש ׁ ֶשת יְ ֵמי ַה ַּמ ֲעשֶׂ ה‪ַ ,‬על ֶּד ֶרְך ִמי ׁ ֶש ּ ָט ַרח‬ ‫ׁ ֶש ִ ּנ ְק ָרא ֶא ָחד‪ְ ,‬מ ׁ ַש ֵּכן בּ וֹ ׁ ְשכִ ינָ תוֹ ַה ִ ּנ ְק ֵראת ַ ּבת ׁ ֶש ַבע‬ ‫ֵא ֶּלה ּתוֹ לְ דֹת ַמ ֲעשָׂ יו ַה ּטוֹ ִבים‪ִ ,‬אם נ ַֹח ְו ַצ ִ ּדיק ְו ָת ִמים‬ ‫ֹאכל ְּב ׁ ַש ָ ּבת (ע”ז ג‪ְ ,).‬וזֶ הוּ ֶוּפ ַתח ַה ֵּת ָבה הוּ א ְּב ִצ ָּד ּה‪,‬‬ ‫ְּב ֶע ֶרב ׁ ַש ָ ּבת י ַ‬ ‫ָה ְרמוּ זָ ה בּ ְזַ יִ ”ן‪ְ .‬ו ִר ַיפת‪ ,‬אוֹ ִת ּיוֹ ת רי”ו פ”ת‪ ,‬רי”ו ִהיא‬ ‫ְּבדֹר ָֹתיו‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ ׁ ֶשרוּ ַח ַה ְּב ִר ּיוֹ ת נוֹ ָחה ֵה ֶימנּ וּ‪ַּ ,‬דע ׁ ֶש ַ ּגם‬ ‫ׁ ֶש ֵהם ׁ ֵש ׁ ֶשת יְ ֵמי ַה ַּמ ֲעשֶׂ ה‪ָּ ,‬תשִׂ ים ְּב ֹכחַ ַה ּתוֹ ָרה ְוכוּ’‪ְ ,‬וזֶ הוּ ַּת ְח ִּת ִ ּים‬ ‫ִמ ַּדת ַה ְ ּגבוּ ָרה‪ַ ,‬על יְ ֵדי לִ ּמוּ דוֹ ְמ ַמ ֵּתק אוֹ ָת ּה‪ ,‬וּפ”ת‬ ‫ֶאת ָה ֱאל ִֹהים ִה ְת ַה ֶּלְך נ ַֹח‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ רוּ ַח ַה ָּמקוֹ ם נוֹ ָחה‬ ‫לְ ֻע ַּמת יוֹ ם ג’ ְוד’‪ְ ׁ ,‬שנִ ִ ּים לְ ֻע ַּמת יוֹ ם ב’ ְוה’ ְוכוּ’‪ ,‬וּ ׁ ְשלִ ׁ ִשים לְ ֻע ַּמת‬ ‫ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא לִ ילִי”ת‪ַ ,‬על יְ ֵדי לִ ּמוּ דוֹ ַמכְ נִ ַיע אוֹ ָת ּה‪.‬‬ ‫ימנּ וּ ‪( :‬פיתוחי חותם)‬ ‫ֵה ֶ‬ ‫יוֹ ם א’ ְויוֹ ם ו’ ְוכוּ’‪ְ ,‬ו ַכ ָ ּידוּ ַע ַעל ֶה ָא ַרת נֶ ֶפ ׁש רוּ ַח נְ ׁ ָש ָמה ׁ ֶשל‬ ‫ְותֹגַ ְר ָמה אוֹ ִת ּיוֹ ת וְתָּג רָמָה‪ְּ ,‬כלוֹ ַמר‪ַ ,‬על יְ ֵדי לִ ּמוּ דוֹ‬ ‫ּתוֹ ֶס ֶפת ׁ ַש ָ ּבת נִ ְק ֵראת נְ ׁ ָש ָמה יְ ֵת ָרה ְוכוּ’‪ְ ,‬וזֶ הוּ ַּ‘ת ְח ִּת ִ ּים ׁ ְשנִ ִ ּים‬ ‫זוֹ ֶכה לְ ֶכ ֶתר ּתוֹ ָרה ׁ ֶשהוּ א ָּ‘ת ָגא’ ָ ּבעוֹ ָלם ַה ֶּזה ָוּבעוֹ ָלם‬ ‫שמות נח ובניו רומזים לאדם ולשני‬ ‫וּ ׁ ְשלִ ׁ ִשים’ ׁ ֶש ֵהם נַ ִמי לְ ֻע ַּמת נֶ ֶפ ׁש רוּ ַח נְ ׁ ָש ָמה ְוכוּ’‪:‬‬ ‫ַה ָ ּבא‪ְ ,‬וּב ָא ְמרוֹ ‘רָמָה’ רָמַז לְ ֶכ ֶתר ּתוֹ ָרה ׁ ֶשהוּ א ָ ּגדוֹ ל‬ ‫יצריו ולנשמה‬ ‫ִמ ּׁ ְש ָאר ַה ְּכ ָת ִרים‪( :‬פיתוחי חותם)‬ ‫על ידי הצער יזכה למעלת התורה‬ ‫וַ ִ ּי ְהיוּ ְבנֵ י נ ַֹח ַה ּי ְֹצ ִאים ִמן ַה ֵּת ָבה ׁ ֵשם ְו ָחם וָ יָ ֶפת‬ ‫בעל תורה שהוא נאה במעשיו דבריו‬ ‫(ט יח)‪.‬‬ ‫בשלימותה‬ ‫נִ ְר ֶאה לְ ִפי ֲענִ ּיוּ ת ַּד ְע ִּתי לִ ְרמֹז ַעל ָּכל ַה ּׁ ֵשמוֹ ת‬ ‫ְועוֹ ד ִאם ֶא ְפ ׁ ָשר צ ַֹהר ַּת ֲעשֶׂ ה לַ ֵּת ָבה ְוכוּ’‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ ַעל ֶּד ֶרְך‬ ‫נשמעים‬ ‫ַה ִ ּנזְ ַּכר ִמי ׁ ֶש ּ ָט ַרח ְּב ֶע ֶרב ׁ ַש ָ ּבת ְוכוּ’‪ִּ ,‬כי ָ ּבזֶ ה ׁ ֶש ֵּמכִ ין ַע ְצמוֹ‬ ‫ישה ְו ַת ְר ׁ ִש ׁיש ִּכ ִּתים ְוד ָֹדנִ ים (י ד)‪.‬‬ ‫ְוּבנֵ י יָ וָ ן ֱאלִ ׁ ָ‬ ‫ׁ ֶשל ְּבנֵ י נ ַֹח ְותוֹ לְ דוֹ ֵת ֶיהם ְותוֹ לְ דוֹ ת ּתוֹ לְ דוֹ ֵת ֶיהן‪ִּ ,‬כי‬ ‫ל ֹא לְ ִח ָ ּנם נִ ְק ְּבעוּ‪ִ .‬ה ֵ ּנה יָ דוּ ַע ִּכי ָה ָא ָדם יֵ ׁש בּ וֹ יֵ ֶצר‬ ‫ַ ּב ּתוֹ ָרה ְו ִק ּיוּ ם ִמ ְצוֹ ֶת ָיה זָ כֹה יִ זְ ֶּכה לִ נְ ׁ ָש ָמה יְ ֵת ָרה ַה ָ ּב ָאה ְּב ׁ ַש ַ ּבת‬ ‫ְּכ ָבר ָּכ ַת ְבנוּ ְּדיָ וָ ן אוֹ ִת ּיוֹ ת ‘נוֹ י’‪ְּ ,‬דיִ ְהיֶ ה ַ ּב ַעל ּתוֹ ָרה‬ ‫ק ֶֹד ׁש ְוכוּ’‪ְ ,‬וזֶ הוּ צ ַֹהר אוֹ ִת ּיוֹ ת ָ‘צ ָרה’‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ ָצ ִריְך לִ ְסבּ ֹל ָצ ָרה‬ ‫ַה ּטוֹ ב ְו ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה ְויֵ ֶצר ָה ָרע‪ְ ,‬ויֵ ֶצר ַה ּטוֹ ב ְו ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה‬ ‫נָ ֶאה ְּב ַמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִבים‪ְ ,‬ויִ גְ רֹם לוֹ זֶ ה ׁ ֶש ִ ּי ְהיוּ ְּד ָב ָריו‬ ‫ְוצוּ ָקה ְּב ׁ ֵש ׁ ֶשת יְ ֵמי ַה ַּמ ֲעשֶׂ ה ַעל ַה ּתוֹ ָרה ְו ַעל ָה ֲעבוֹ ָדה לִ ׁ ְש ָמ ּה‬ ‫מוֹ ִרים לוֹ ִּכי ִאם ֶּד ֶרְך יְ ׁ ָש ָרה לַ ֲעבֹד ֶאת ה’‪ ,‬לַ ֲעסֹק‬ ‫נִ ׁ ְש ָמ ִעים ְוּמ ֻק ָ ּבלִ ים ְּב ֵעינֵ י ְּבנֵ י ָא ָדם‪ִּ ,‬כי ַה ּדוֹ ֵר ׁש‬ ‫ְוכוּ’‪ְ ,‬וּב ֹכחַ זֶ ה ִוּמ ָ ּצ ָרה לִ ְרוָ ָחה ֵוּמ ֲח ׁ ֵש ָכה לְ אוֹ ָרה‪ְ ,‬ו ָכ ָרמוּ ז נַ ִמי‬ ‫ַ ּב ּתוֹ ָרה ְוּב ַמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִבים‪ְ .‬ויֵ ֶצר ָה ָרע ְּב ֶה ֶפְך ַּכ ָ ּונָ תוֹ‪,‬‬ ‫ְוּמ ַק ֵ ּים ְּכ ׁ ֶש ּמוֹ כִ ַיח ְּבנֵ י ָא ָדם ַמ ּ ִטים אֹזֶ ן לִ ׁ ְשמ ַֹע‬ ‫ְּב’צ ַֹהר’ ׁ ֶשהוּ א אוֹ ִת ּיוֹ ת ְ‘ר ֵצה’ ְוכוּ’‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ ָרצוּ י ְוּמ ֻק ָ ּבל ְוכוּ’‪ּ ַ ,‬גם‬ ‫ְוּפ ֻע ָּלתוֹ ִהיא לְ ַב ּ ֵטל ֶאת ָה ָא ָדם ַ ּב ֲעבוֹ ַדת ה’ וּ לְ ַב ּ ְטלוֹ‬ ‫ּתוֹ ַכ ְח ּתוֹ ‪ ,‬וּכְ ׁ ֶש ּמוֹ ֶרה ָל ֶהם הוֹ ָראוֹ ת ְמ ַק ְּבלִ ים‪ ,‬וּכְ ׁ ֶש ַּמ ּ ִטיל‬ ‫ִמ ִ ּק ּיוּ ם ִמ ְצוֹ ת ֲעשֵׂ ה וּ לְ ַה ֲע ִבירוֹ ַעל ִמ ְצוֹ ת ל ֹא ַת ֲעשֶׂ ה‪.‬‬ ‫ִמ ְּל ׁשוֹ ן ֵעת ָרצוֹ ן ְוכוּ’‪ְ ,‬ו ִהיא ִהיא‪ .‬וּ ְד ַהיְ נוּ ‘צ ַֹהר’ ׁ ֶשהוּ א ַה ָ ּצ ָרה‬ ‫ֵ ּבינֵ ֶיהם ׁ ָשלוֹ ם ׁשוֹ ְמ ִעים ְו ֵאינָ ם ְמ ָס ְר ִבים‪ְ .‬וזֶ הוּ ְוּבנֵ י‬ ‫ְו ִה ֵ ּנה ָּכל ָא ָדם ָראוּ י לְ ִה ָ ּק ֵרא ְּב ׁ ֵשם נ ַֹח‪ָּ ,‬כל ֶא ָחד לְ ִפי‬ ‫ַּכ ִ ּנזְ ַּכר‪‘ַּ ,‬ת ֲעשֶׂ ה לַ ֵּת ָבה’ ׁ ֶשהוּ א ַהגּ וּף ׁ ֶש ְּלָך ּד ְוּמיָ א ְּד ֵת ָבה ְוכוּ’‪,‬‬ ‫יָ וָ ן‪ָ ,‬ה ָא ָדם ַה ָ ּנ ֶאה ּדוֹ ֵר ׁש ְו ַה ָ ּנ ֶאה ְמ ַק ֵ ּים‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ּדוֹ ֵר ׁש לִ ְבנֵ י‬ ‫ַּד ְר ּכוֹ ‪ִ ,‬אם ָא ָדם יָ ׁ ָשר הוּ א ְועוֹ ֵסק ַ ּבתּוֹ ָרה ְוּב ַמ ֲעשִׂ ים‬ ‫ְו ַכ ִ ּנזְ ַּכר לְ ֵעיל נַ ִמי ֲעשֵׂ ה לְ ָך ֵּת ַבת ֲע ֵצי ג ֶֹפר ְוכוּ’‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ ֲ‘עשֵׂ ה‬ ‫ָא ָדם ְורוֹ ֶצה ָללוּ ׁש אוֹ ָת ּה ְּכ ִע ָּסה ׁ ֶש ִ ּי ׁ ְש ְמעוּ לִ ְד ָב ָריו‪,‬‬ ‫טוֹ ִבים‪ָ ,‬קרֵינַ ן ֵ ּב ּה נוֹ ַח לוֹ ׁ ֶש ִ ּנ ְב ָרא‪ְ ,‬ו ִאם ְּב ֶה ֶפְך ָקרֵינַן‬ ‫גוּפָך ַה ִ ּנ ְק ָרא ֵּ‘ת ָבה’ ְוכוּ’‪ּ ַ ,‬גם ‘לְ ָך’ לַ ֲהנָ ָא ְתָך וּ לְ טוֹ ָב ְתָך‪,‬‬ ‫לְ ָך’ לְ ְ‬ ‫ְו ַת ְר ׁ ִש ׁיש‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ יִ ְהיוּ ְּד ָב ָריו ְמ ֻק ָ ּבלִ ים ֲע ֵל ֶיהם‬ ‫ֵ ּב ּה נוֹ ַח לוֹ ׁ ֶשלּ ֹא נִ ְב ָרא‪ְ .‬וּבנֵ י נ ַֹח ׁ ֶש ֵהם ׁ ֵשם ָחם וָ יָ ֶפת‬ ‫ַּכ ָ ּידוּ ַע ַעל ֶ‘לְך לְ ָך’ ְוכוּ ’ (בראשית יב א)‪‘ֲ .‬ע ֵצי ג ֶֹפר’ אוֹ ִת ּיוֹ ת ‘יֻ ַ ּצג‬ ‫ְּכ ַת ְר ׁ ִש ׁיש‪ְ .‬וזֶ הוּ ִּכ ִּתים ְוד ָֹדנִ ים‪ֵ ּ ,‬פרוּ ׁש‪ַ ,‬אף ַעל ּ ִפי‬ ‫רוֹ ְמזִ ים ַעל ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה ְויֵ ֶצר ַה ּטוֹ ב ְויֵ ֶצר ָה ָרע‪ֵ ׁ ,‬שם רוֹ ֵמז‬ ‫ישן ְוכוּ ’ (אבות פ”ו מ”ד)‪,‬‬ ‫ָע ָפר’‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ ַעל ֶּד ֶרְך ְו ַעל ָה ָא ֶרץ ִּת ׁ ָ‬ ‫ׁ ֶש ָהיוּ ְּבנֵ י ָא ָדם ִּכ ּתוֹ ת ִּכ ּתוֹ ת ְמ ֻח ָּל ִקים‪ַ ,‬עכְ ׁ ָשו ַעל יְ ֵדי‬ ‫ַ ּגם הוּ א ַעל ֶּד ֶרְך ּ ִ‘כי ָע ָפר ַא ָ ּתה ְו ֶאל ָע ָפר ָ ּת ׁשוּב’ (בראשית ג‬ ‫לַ ְ ּנ ׁ ָש ָמה‪ִּ ,‬כי ְּכמוֹ ׁ ֶש ַה ּׁ ֵשם נֶ ְע ָלם ָּכְך ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה נֶ ְע ֶל ֶמת‪,‬‬ ‫ְּד ָב ָריו וּמוּ ָסרוֹ יַ ְחזְ רוּ ּדוֹ ִדים ְו ֵר ִעים‪ְ ,‬וזֶ הוּ ְוד ָֹדנִ ים‪:‬‬ ‫ְויָ ֶפת הוּ א יֵ ֶצר ַה ּטוֹ ב ְּכ ַמ ׁ ְש ָמעוֹ ‪ ,‬יָ ֶפה הוּ א טוֹ ב‪ְ ,‬ו ָחם‬ ‫יט)‪ ,‬וּ ְד ַהיְ נוּ יִ זְ ּכֹר ָּת ִמיד יוֹ ם ַה ִּמ ָיתה ַּכ ָ ּידוּ ַע ְוכוּ’‪ּ ַ ,‬גם ֲ‘ע ֵצי ג ֶֹפר’‬ ‫התורה והמצוות מכניעים את הקליפות ואת‬ ‫הוּ א יֵ ֶצר ָה ָרע ׁ ֶש ְּמ ַח ֵּמם גּ וּפוֹ ׁ ֶשל ָא ָדם‪( :‬פיתוחי חותם)‬ ‫ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ַ‘צ ַער ַהגּ וּף’ ִעם ַה ּכוֹ ֵלל‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ ָּת ִמיד יִ ְר ּדֹף ַצ ַער‬ ‫אומות העולם‬ ‫ַא ַחר ַצ ַער ַעל ֲעבוֹ ָדתוֹ יִ ְת ָ ּב ַרְך ְוכוּ’‪ְ ,‬וגַ ם ֵּכן ַעל ֶּד ֶרְך יָ גַ ְעתָּ‬ ‫ַוּמה ּׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר (י ה) ֵמ ֵא ֶּלה נִ ְפ ְרדוּ ִא ֵ ּיי ַהגּ וֹ יִ ם‬ ‫יצר הטוב מביא את האדם ללמוד‬ ‫את ַה ֲא ֵמן ְוכוּ’‪:‬‬ ‫ָוּמ ָצ ָ‬ ‫ְּב ַא ְרצ ָֹתם ִא ׁיש לִ לְ ׁשֹנוֹ לְ ִמ ׁ ְש ּ ְפח ָֹתם ְּבגוֹ יֵ ֶהם‪ ,‬יָ דוּ ַע‬ ‫תורה כראוי‬ ‫(פתח האוהל פר’ נח)‬ ‫הוּ א ְּד ָהעוֹ ֵסק ַ ּב ּתוֹ ָרה ַוּמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִבים לְ ׁ ֵשם ׁ ָש ַמיִ ם‬ ‫ְּבנֵ י יֶ ֶפת ּג ֶֹמר ָוּמגוֹ ג ָוּמ ַדי ְויָ וָ ן ְו ֻת ָבל ֶוּמ ׁ ֶשְך ְו ִת ָירס‬ ‫נח שמר שבת וקיים מצות שלש סעודות‬ ‫ַמכְ נִ ַיע ַה ְ ּקלִ ּ ָפה ַוּמ ְפ ִר ָיד ּה‪ְ ,‬ו ֵכיוָ ן ׁ ֶש ַּמ ְפ ִריד ַה ְ ּקלִ ּ ָפה ֵאין‬ ‫(י ב)‪.‬‬ ‫ֵא ֶּלה ּתוֹ לְ דֹת נ ַֹח ְוגוֹ ’ (בראשית ו ב)‪ֶ .‬א ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹז ְּד ָהיָ ה נ ַֹח‬ ‫ּ ֹכחַ ְּביָ ָד ּה לַ ֲעשׂ וֹ ת ַרע ל ֹא לְ ַמ ְע ָלה ְול ֹא לְ ַמ ּ ָטה‪ְ .‬ול ֹא‬ ‫ְת ִח ָּלה ִה ְת ִחיל ַ ּב ֵ ּי ֶצר ַה ּטוֹ ב ַמה ֵהם ּ ְפ ֻעלּ וֹ ָתיו‬ ‫ְמ ַק ֵ ּים ׁ ְש ִמ ַירת ַה ּׁ ַש ָ ּבת ָּכ ָראוּ י‪ִּ ,‬כ ׁ ְשמוֹ ֵּכן הוּ א‪ ,‬נ ַֹח לְ ׁשוֹ ן ְמנוּ ָחה‪,‬‬ ‫זוֹ ִּבלְ ַבד‪ֶ ,‬א ָּלא ְּכ ׁ ֶש ִ ּנכְ נָ ִעים ַה ְ ּקלִ ּפוֹ ת ׁ ֶשל ַמ ְע ָלה‪ַ ,‬אף‬ ‫ְותוֹ לְ דוֹ ָתיו‪ְ ,‬וזֶ הוּ אוֹ ְמרוֹ ְּבנֵ י יֶ ֶפת ּג ֶֹמר ָוּמגוֹ ג ְוגוֹ ’‪.‬‬ ‫ׁ ֶשהוּ א יוֹ ם ַה ּׁ ַש ָ ּבת ׁ ֶש ָּכתוּב בּ וֹ (שמות כ יא) ‘וַ ָ ּינַ ח ַ ּב ּיוֹ ם ַה ּׁ ְש ִב ִיעי’‪,‬‬ ‫ָה ֻא ּמוֹ ת ׁ ֶש ְּל ַמ ּ ָטה נִ כְ נָ ִעים ְו ֵאינָ ם עוֹ שִׂ ים ַרע לְ יִ שְׂ ָר ֵאל‪,‬‬ ‫ּ ֵפרוּ ׁש‪ּ ,‬תוֹ לְ דוֹ ת יֵ ֶצר ַה ּטוֹ ב ֵא ֶּלה ֵהם‪ ,‬אוֹ ֵמר ָל ָא ָדם‬ ‫וּ ׁ ְשל ֹ ׁ ָשה ּ ְפ ָע ִמים נִ כְ ַּתב נ ַֹח ַ ּב ּ ָפסוּ ק ַה ֶּזה‪ ,‬לִ ְרמֹז ׁ ֶש ָהיָ ה ְמ ַק ֵ ּים‬ ‫ִּכי זֶ ה ָּתלוּ י ָ ּבזֶ ה‪ְ .‬וזֶ הוּ ׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר ֵמ ֵא ֶּלה נִ ְפ ְרדוּ ִא ֵ ּיי‬ ‫ְ ּגמֹר ּתוֹ ָרה‪ָ .‬וּמגוֹ ג לִ ְרמֹז ׁ ֶש ִ ּילְ מֹד ַעד ׁ ֶש ִ ּי ְתמוֹ ֵגג‪ְּ ,‬כמוֹ‬ ‫ׁ ָשל ֹ ׁש ְס ֻע ּדוֹ ת ְּב ׁ ַש ָ ּבת‪ .‬עוֹ ד יֵ ׁש לִ ְרמֹז ְּב ׁ ָשל ֹ ׁש ּ ְפ ָע ִמים ׁ ֶש ִ ּנכְ ְּתבוּ‬ ‫ַהגּ וֹ יִ ם ְוגוֹ ’‪ְּ ,‬כלוֹ ַמר‪ִ ,‬מ ֶּזה ַה ַ ּצ ִ ּדיק ׁ ֶשעוֹ ֵסק ַ ּב ּתוֹ ָרה‬ ‫ׁ ֶש ָא ַמר ַה ַּת ָ ּנא (אבות פ”ה מכ”ב) ְ‘ו ִסיב ְוּב ֵל ּה ַ ּב ּה’‪ָ .‬וּמ ַדי‬ ‫נ ַֹח ַ ּב ּ ָפסוּ ק ַה ֶּזה‪ְ ,‬ועוֹ ד נִ כְ ַּתב נ ַֹח ּ ַפ ַעם ְר ִב ִיעית ַ ּב ּ ָפסוּ ק ׁ ֶש ַא ַחר זֶ ה‬ ‫ַוּמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִבים לְ ׁ ֵשם ׁ ָש ַמיִ ם‪ ,‬נִ ְפ ְרדוּ ִא ֵ ּיי ַהגּ וֹ יִ ם‪,‬‬ ‫‘וּמה ַּדי’‪ְּ ,‬כלוֹ ַמר‪ֵ ,‬אין ׁ ִשעוּ ר לְ לִ ּמוּ ד ַה ּתוֹ ָרה‪,‬‬ ‫ְקרֵי ֵ ּב ּה ַ‬ ‫‘וַ ּיוֹ ֶלד נ ַֹח’‪ַ ,‬א ְר ַ ּבע ּ ְפ ָע ִמים נ ַֹח ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא רל”ב‪ַ ,‬א ְר ָ ּב ָעה ׁ ְשמוֹ ת‬ ‫נִ ְפ ְרדוּ ַה ְ ּקלִ ּפוֹ ת ֵמ ִחבּ וּ ָרם‪ָּ ,‬כל ֶא ָחד ָ ּב ָדד יֵ ׁ ֵשב‪ְ ,‬וזֶ הוּ‬ ‫ִּכי חוֹ ָבה ַעל ָה ָא ָדם ׁ ֶשלּ ֹא יִ ְת ַ ּב ּ ֵטל ִמ ֶּמ ָ ּנה‪ְ .‬ויָ וָ ן אוֹ ִת ּיוֹ ת‬ ‫ֲהוָ יָ ”ה ָ ּברוּ ְך הוּ א ע”ב ס”ג מ”ה ב”ן‪ְ ,‬ו ַא ְר ָ ּב ָעה ׁ ֵשמוֹ ת ָ ּב ֶהם‬ ‫ִא ׁיש לִ לְ ׁשֹנוֹ‪ְ .‬ול ֹא לְ ַמ ְע ָלה ִּבלְ ַבד ָ ּג ַרם ַהכְ נָ ָעה ֵוּפרוּ ד‪,‬‬ ‫ְ‘ונוֹ י’‪ֶ ׁ ,‬ש ָ ּצ ִריְך ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה נָ ֶאה ּדוֹ ֵר ׁש ְונָ ֶאה ְמ ַק ֵ ּים‪ְ .‬ו ֻת ָבל‬ ‫נִ כְ לְ לוּ ָּכל ַא ְר ָ ּב ָעה עוֹ לְ מוֹ ת ֲא ִצילוּ ת ְּב ִר ָיאה יְ ִצ ָירה ֲעשִׂ ָ ּיה‪,‬‬ ‫ֶא ָּלא ֲא ִפלּ וּ לְ ַמ ּ ָטה נִ כְ נְ עוּ ָה ֻא ּמוֹ ת‪ְ ,‬וזֶ הוּ לְ ִמ ׁ ְש ּ ְפח ָֹתם‬ ‫ֶוּמ ׁ ֶשְך ְו ִת ָירס‪ּ ָ ,‬בא לִ ְרמֹז ַעל ַמה ּׁ ֶש ָא ְמרוּ ַרבּ וֹ ֵתינוּ‬ ‫לִ ְרמֹז ׁ ֶש ָעשָׂ ה נ ַֹח ִּת ּקוּ ן ְּב ָכל ַא ְר ַ ּבע עוֹ לְ מוֹ ת ֲא ִצילוּ ת ְּב ִר ָיאה‬ ‫ְּבגוֹ יֵ ֶהם‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ ַה ִּמ ׁ ְש ּ ָפחוֹ ת ׁ ֶש ְּל ַמ ּ ָטה ׁ ֶש ֵהם ָה ַע ִּמים ׁ ֶשל‬ ‫זִ כְ רוֹ נָ ם לִ ְב ָר ָכה (קידושין ל‪ְּ ):‬ד ַה ּתוֹ ָרה ִהיא ַּתבְלִ ין‬ ‫יְ ִצ ָירה ֲעשִׂ ָ ּיה‪:‬‬ ‫ַה ְ ּקלִ ּפוֹ ת‪ ,‬גַּם ֵהם ֻהכְ נְ ע ּו ְונִ ְת ּ ָפ ְרדוּ ִא ׁיש ֵמ ַעל ָא ִחיו‪:‬‬ ‫לַ ֵ ּי ֶצר ָה ָרע‪ְ ,‬ו ָא ְמרוּ ַ ּגם ֵּכן (שם) ִאם ּ ָפגַ ע ְּבָך ְמנֻ ָ ּול זֶ ה‬ ‫(מחשוף הלבן פר’ נח)‬ ‫(פיתוחי חותם)‬ ‫ָמ ׁ ְש ֵכהוּ לְ ֵבית ַה ִּמ ְד ָר ׁש‪ְ .‬וזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר ְו ֻת ָבל‪ַ ,‬ה ּתוֹ ָרה‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ה‬ ‫מחוברים‬ ‫אוצרות הפרשה‬ ‫הגאון הצדיק רבי יעקב מאיר שכטר שליט”א‬ ‫כיסוי‪ ,‬יזכה מידה כנגד מידה‬ ‫שיכסו את הפגרים של גוג ומגוג‬ ‫בדורותיו”‪ ,‬גם צדיק וגם תמים‪.‬‬ ‫זהו איפוא הכונה כאן‪“ :‬חיבה יתירה‬ ‫מקצת שבחו‬ ‫החיד”א כותב ששמע מהאור‬ ‫ולא ישכבו כפגרים מתים על‬ ‫נודעת להם” ‪ -‬שאנו יותר מבנים למקום‪,‬‬ ‫החיים הק’ על זה ששנינו באבות‬ ‫פני המדבר‪ ,‬כמו שנאמר “וקברו‬ ‫שהרי‪ ,‬אנו רואים “שנאמר” ‪ -‬שאפילו‬ ‫(אבות ג‪ .‬יד)‪“ :‬חביבין ישראל‬ ‫שם את גוג ואת כל המונו”‬ ‫בפניהם של בני ישראל נאמר “בנים אתם‬ ‫(יחזקאל לט‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫שנקראו בנים למקום‪ ,‬חיבה‬ ‫לה’ אלקיכם”‪ ,‬והרי הכלל הוא שבפנים‬ ‫יתירה נודעת להם שנקראו בנים‬ ‫והדבר אומר דרשני; למה ייגרע כל כך שכרו‬ ‫אומרים רק מקצת שבחו‪ ,‬ומכאן מוכח‬ ‫למקום‪ ,‬שנאמר (דברים יד‪ ,‬א) בנים‬ ‫של יפת משכרו של שת‪ ,‬ששם זכה להשראת‬ ‫שדבר זה הוא רק מקצת השבח‪ ,‬והשורש‬ ‫אתם לה’ אלקיכם”‪ .‬ובפשטות‬ ‫השכינה‪ ,‬ויפת לקבורת גוג ומגוג‪.‬‬ ‫ארכיון 'עוז והדר' של בני ישראל הוא למעלה מבנים‪.‬‬ ‫ביאור המשנה‪ ,‬שהחביבות‬ ‫והתירוץ בזה הוא שהולכים בתר הכוונה‪ :‬שם‬ ‫היתירה היא שמלבד מה שקראם השי”ת “בנים”‪ ,‬כלומר שאנו גדולים מאד בעיניו‪ ,‬למעלה מכל‬ ‫עשה את הפעולה הזאת בכוונה קדושה כי אלקינו‬ ‫עוד הוסיף גם להודיע זאת להם שעם ישראל יֵ ַדע הגבלה‪.‬‬ ‫שונא זימה הוא‪ ,‬ולכן שכרו שהאלקים ישכון‬ ‫(אוסף אמרים תורה ‪ -‬מאמר ח’)‬ ‫שקראם “בנים”‪ ,‬שלא ישכחו את מעלתם הגדולה‬ ‫באהלי שם‪ ,‬ואילו יפת עשה זאת לשם נימוס‪ ,‬לכן‬ ‫קיבל שכר של נימוס שיקברו את מתיו ולא יתבזו‪.‬‬ ‫וישכון באהלי שם‬ ‫שהקב”ה קורא להם בנים‪.‬‬ ‫ואכן אנו מוצאים מפורש שבשכר קדושת‬ ‫ודקדק האור החיים הק’‪ ,‬לכאורה קשה מדוע‬ ‫וחשבתי פעם הסבר נאה לזה‪ ,‬כי הנה בכוזרי‬ ‫מובא שהעולם מתחלק לשלושה חלקים‪ :‬א‪ .‬אסיא‪,‬‬ ‫הביא את ההוכחה מהפסוק “בנים אתם” רק על העינים זוכים להשראת השכינה‪ ,‬כמו שמצינו‬ ‫שהוא במזרח ים התיכון‪ .‬ב‪ .‬דרום של ים התיכון‬ ‫מה שאמרו ‘חיבה יתירה’‪ ,‬ולא אמרו זאת כבר אצל שם בן נח שנתברך “וישכון באהלי שם”‬ ‫היא אפריקה‪ .‬ג‪ .‬ובצפון מערב של התיכון היא‬ ‫בתחילת המאמר‪ ,‬חביבין ישראל שנקראו בנים (בראשית ט‪ ,‬כז) ‪ -‬שיזכה להשראת השכינה‪ ,‬בגלל‬ ‫אירופא‪ ,‬ואילו ים התיכון הוא באמצע שלושת‬ ‫למקום ‪ -‬שנאמר בנים אתם לה’ אלקיכם‪ ,‬ולאחר שמירת העינים שלו‪.‬‬ ‫החלקים הללו‪ ,‬לכן נקרא ים התיכון‪ .‬וכותב הכוזרי‬ ‫אגב‪ ,‬שמעתי ביאור מדוע רק אצל שם נאמר‬ ‫מכן לסיים חיבה יתירה וכו’‪.‬‬ ‫שנח חילק את שלושת החלקים הללו לשלושת‬ ‫ומבאר האור החיים הק’ דבר נפלא ביותר‪ .‬שיזכה להשראת השכינה‪ ,‬והרי שם ויפת עשו‬ ‫בניו‪ ,‬לבנו שם נתן את אסיא‪ ,‬לבנו חם נתן את‬ ‫דהנה הכלל הוא‪ ,‬שאומרים לאדם מקצת שבחו יחדיו בצוותא אותה פעולה שהלכו אחורנית‬ ‫אפריקה‪ ,‬וליפת נתן את אירופה‪ .‬נמצא לפי”ז‬ ‫בפניו וכולו שלא בפניו (עירובין יח‪ ,):‬ונלמד מנח‪ ,‬ושמרו את עיניהם‪ ,‬ופעולת שניהם היתה פעולה‬ ‫שיפת היה “דמות אירופאית” אדם מנומס‪ ,‬ולכן‬ ‫שבפניו‪ ,‬כשדיבר הקב”ה עם נח אמר לו (בראשית קדושה‪ ,‬ומדוע לענין קבלת השכר‪ ,‬אצל שם נאמר‬ ‫קיבל שכר של נימוס‪ ,‬משא”כ שם שעשה זאת‬ ‫ז‪ ,‬א) “כי אותך ראיתי ‘צדיק לפני בדור הזה”‪ ,‬רק “וישכון באהלי שם” שהשכינה תשרה באהלו של‬ ‫מצד עבודת ה’‪.‬‬ ‫‘צדיק’‪ ,‬ואילו שלא בפניו‪ ,‬כלומר כשמשה רבינו שם‪ ,‬ואילו שכרו של יפת היה שגוג ומגוג יזכו‬ ‫(אוסף אמרים אמונה ותפלה מאמר ח’)‬ ‫כתב את התורה‪ ,‬כתב (שם ו‪ ,‬ט)‪“ :‬צדיק תמים היה לקבורה‪ ,‬מכיון שהוא עשה פעולת צניעות של‬ ‫הגאון הצדיק רבי אלימלך בידרמן שליט”א‬ ‫יש בדבר כי ‘עתותי’‪ ,‬ר”ת תמים‬ ‫תהיה עם ה’ אלוקיך‪ ,‬ללמדנו על‬ ‫התיבה‪ ,‬והשיב לו בזכות הצדקה‬ ‫שעשו עם הבהמה והחיה והעוף‪,‬‬ ‫ואני הנני מביא ‪ -‬מאת ה‘‬ ‫חובת האדם גם בעת שהקב”ה‬ ‫‘באותה שעה אמר אברהם‪ ,‬מה‬ ‫היתה זאת‬ ‫משנה את העיתים‪ ,‬מחליף את‬ ‫אלו אלולא שעשו צדקה עם בהמה‬ ‫בפרשתן (ז כג)‪‘ ,‬וימח את כל היקום וכו’‬ ‫הזמנים ומעריב ערבים‪ ,‬ונראה‬ ‫חיה ועוף לא היו יוצאים משם‪,‬‬ ‫וישאר אך נח ואשר אתו בתבה’‪ ,‬וכבר‬ ‫כי באו עלינו ‘עתים לרעה’ ח”ו‪,‬‬ ‫ובשביל שאיחר עצמו קיבל שכרו‬ ‫עמדו חז”ל לבאר הטעם שנאמר אך‬ ‫גם אז ידע ש’בידך עתותי’‪ ,‬הכל בידי הקב”ה‪ ,‬אין‬ ‫ונשבר’‪ ,‬ללמדך כי אין האריה נושך‬ ‫נח‪ ,‬וברש”י ביאר‪ ,‬לבד מנח‪ ,‬זה פשוטו‪,‬‬ ‫לו אלא להלך אחריו בתמימות ובאמונה‪.‬‬ ‫מעצמו אם ה’ לא אמר לו ‘נשוך’‪,‬‬ ‫ומדרש אגדה (תנחומא ט) וכו’‪ ,‬ויש אומרים‬ ‫וכלשון הגמ’ (ברכות לג‪‘ ).‬אין ערוד‬ ‫שאיחר מזונות לארי והכישו’ (כלומר ש’אך’‬ ‫שפרו מעשיכם וברית לא תופר ‪ -‬זמן‬ ‫ממית’ אלא ברצון השי”ת‪ .‬ולדידן‬ ‫ארכיון 'עוז והדר'‬ ‫הוא לשון מיעוט וחסרון‪ ,‬והכוונה היא שנח עצמו‬ ‫תשובה לכל‬ ‫ייאמר גם כלפי ‘חייתו ארץ’ ־ חיות‬ ‫נתחסר ונתמעט ע”י נשיכת הארי)‪ ,‬והנה כפי דעת‬ ‫הנה בימים אלו שומעים אנחנו ‘קול אלוקים‬ ‫בני אדם לקוצר שכלם נראה שהסיבה שנשך הארי המהלכים על שתי רגליים‪ ,‬אותם ארורים ימ”ש‪,‬‬ ‫מדבר מתוך האש’‪ ,‬ומתוך החושך והענן והערפל‬ ‫את נח הוא מחמת רעבונו‪ ...‬שעדיין לא קיבל את שאינם הורגים ומזיקים ומשחיתים מעצמם אלא‬ ‫שובו אלי ואשובה אליכם‪ ,‬שובו בנים שובבים‪,‬‬ ‫אך ורק כי כן נגזר מלמעלה‪ ,‬וכמו שנאמר (דברים לב‬ ‫מנתו כמדי יום‪ ,‬ונתעורר בו רעב וכעס על נח‬ ‫שפרו מעשיכם וברית לא תופר‪ ,‬ועי”ז יסור חרון‬ ‫שאינו מספק לו ‘ארוחתו’‪ ,‬על כן בחרון אפו נשך כט־ל) ‘לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם‪ ,‬איכה‬ ‫אף ה’ מעמו ומארצו ונחלתו‪ ,‬ו’יראת ה’ תוסיף‬ ‫את נח‪ ...‬אמנם רש”י ממשיך בפירושו ומסמיך ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה אם לא כי‬ ‫ימים’‪ ,‬שעל ידי ההתחזקות ביראת ה’ נזכה לאורך‬ ‫מיד לדבריו ‘שאיחר מזונות לארי והכישו’ את צורם מכרם וה’ הסגירם’‪.‬‬ ‫ימים בטוב ובנעימים‪.‬‬ ‫ומקרא מלא דיבר הכתוב (איכה ג לז) ‘מי זה אמר‬ ‫מאמר הכתוב (משלי יא לא) ‘הן צדיק בארץ ישולם’‪,‬‬ ‫וכבר כתב ה’ראב”ד’ (בעלי הנפש שער הקדושה)‬ ‫והכוונה היא כמו שפירש רש”י על אותו פסוק (שם) ותהי ה’ לא ציוה’‪ ,‬ופירש רש”י‪‘ ,‬ואם באתי לומר‬ ‫הראשון לכל הגדרים הוא שמירת עינים‪ ,‬דמתוך‬ ‫‘שהצדיק משתלם שכר העבירה שבידו בעודו על לא מידו באה אלי הרעה הזאת (אלא) מקרה היא‬ ‫שעיניו שמורים לבו שמור‪ ,‬ומתוך שעיניו ולבו‬ ‫הארץ בחיים’‪ ,‬ור”ל שהיתה תביעה כלפי נח על שהיה לי‪ ,‬אין זאת‪ ,‬כי אם‪ ,‬בין רעות בין טובות ־ מי‬ ‫שמורים כולו שמור‪.‬‬ ‫שנתעכב לתת לארי את מזונו‪ ,‬על כן שילם לו זה אמר ותהי אם ה’ לא צוה’‪.‬‬ ‫ומתורתך תלמדנו כמו שכתב הרה”ק ה’בית‬ ‫מעתה אין לו לאדם אלא להשריש בעצמו ובבני‬ ‫הקב”ה גמולו מיד בעוה”ז כדי לנקותו ולזככו מכל‬ ‫אברהם’ זי”ע (בראשית ד”ה ויראו)‪ ,‬שכל פגם דור‬ ‫שמץ עוון‪ .‬והרי לך להדיא שהאריה לא נשך את ביתו את האמונה הטהורה בהקב”ה אשר הוא‬ ‫המבול התחיל מ’פגם העינים’‪ ,‬וכמו שנאמר (ו‬ ‫נח מעצמו ומפני סיבה טבעית כדרך כל הארץ עשה ועושה ויעשה לכל המעשים‪ ,‬ולקבל את כל‬ ‫ב) ויראו‪,‬וגו’ ואילו ‘נח מצא חן בעיני ה’’ כי תיקן‬ ‫בגודל רעבונו‪ ...‬אלא כי ה’ אמר לו לנשוך את נח הקורות עליו באמונת איתן כיתד בל תימוט‪ .‬וכך‬ ‫פגם זה‪ ,‬וזהו בעיני ה’ ־ שקידש עיניו רק למענו‬ ‫לשלם לו שכר עבירה שבידו בצער שגרם לאריה אמר דוד מלכא משיחא (תהילים לא טז) ‘בידך עתותי’‪,‬‬ ‫ולכבודו ית’‪.‬‬ ‫ופירש רש”י‪‘ ,‬עתים העוברים עלי ־ על פיך הם‪,‬‬ ‫כשנתאחר מלתת לו מזונו‪.‬‬ ‫ויתבאר הדברים ביותר‪ ,‬שהנה בסוף פר’‬ ‫והדברים מפורשים יותר בדברי חז”ל (שוח”ט ובגזרותיך’ [וכעין זה עוד ב’מצודת דוד’‪ ,‬וז”ל‪,‬‬ ‫בראשית נאמר (ו ח) ‘ונח מצא חן בעיני ה’’‪ ,‬וכתב‬ ‫תהילים לז‪ ,‬להלן יובאו דברי המדרש בהרחבה) ששאל כל העיתות שעברו עלי בין העתים לטובה ובין‬ ‫ה’אור החיים’ הק’ זי”ע (שם) שאי אפשר לומר שנח‬ ‫אברהם אבינו את שם בן נח כיצד יצאתם מן העתים לרעה הלא המה בידך על פיך נעשו]‪ .‬ורמז‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ו‬ ‫מחוברים‬ ‫אוצרות הפרשה‬ ‫לבאר משם הרה”ק ה’אור לשמים’ מאפטא זי”ע‬ ‫עשו כן נחתם גז”ד שלהם‪.‬‬ ‫ניצל ממי המבול עבור שהיה צדיק ולא חטא‪ ,‬דאם‬ ‫(פר’ נצבים)‪ ,‬שראשית קבלת עול מלכות שמים‬ ‫ובזכות החסד ‘יבנה’ העולם כולו‪ ,‬וגם ה’עולם‬ ‫כן אף התינוקות שעדיין לא באו לכלל עונשין‬ ‫היא לעסוק בתלמוד בבלי‪ ,‬ומשם תבוא לו ארך ־‬ ‫קטן’ (עולם פרטי) של הגומל חסדים‪ .‬וכדאיתא‬ ‫היו צריכין להינצל מן המבול‪ ,‬אלא בע”כ צריכים‬ ‫אריכות ימים‪ ,‬וגם הוא לשון רפואה‪.‬‬ ‫במדרש (שוח”ט תהילים לז) ששאל אברהם אבינו‬ ‫לומר שהקב”ה התחרט והתנחם כביכול על עצם‬ ‫בפרשתן (ט כ)‪‘ ,‬ויחל נח איש האדמה’‪ ,‬יש‬ ‫את שם בן נח ‘כיצד יצאתם מן התיבה‪ ,‬אמר‬ ‫יצירת האדם וכל העולם כולו‪ ,‬כמו שנאמר (ו ז)‬ ‫שביארו‪ ,‬שהרי רש”י הביא לעיל (ז ב) מכאן שלמד‬ ‫ליה בצדקה שהיינו עושים שם‪ ,‬אמר לו‪ ,‬וכי מה‬ ‫‘אמחה את האדם וכו’ כי נחמתי כי עשיתים’‪.‬‬ ‫נח תורה‪ ,‬והנה‪ ,‬ידוע הביאור בדברי המדרש (ויק”ר‬ ‫צדקה היה לכם לעשות ־ וכי עניים היו שם‪ ,‬והלא‬ ‫מעתה תתמה כיצד ניצל נח מהמבול‪ ,‬תשובתו‬ ‫ריש פר’ בחקתי)‪‘ ,‬חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל‬ ‫לא היו שם אלא נח ובניו‪ ,‬ועל מי הייתם עושים‬ ‫בקרא ־ ‘ונח מצא חן בעיני ה’’‪( ,‬ושלא תאמר שלא היה‬ ‫עדותיך’ (תהלים קיט נט)‪ ,‬אמר דוד רבונו של עולם‪,‬‬ ‫צדקה‪ ,‬אמר לו על החיה והבהמה והעוף‪ ,‬ולא‬ ‫צדיק ולכן הוצרך לחן בכדי להנצל מן המבול) כי הגם שהיה‬ ‫בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני‬ ‫היינו ישנים‪ ,‬אלא נותנים היינו לפני זה ולפני זה‬ ‫צדיק לא תצילנו צדקתו ־ אלא בחינת החן‪ ,‬ועל‬ ‫אני הולך‪ ,‬והיו‬ ‫כל הלילה וכו’‪ .‬באותה שעה אמר אברהם‪ ,‬ומה‬ ‫ידי מה השיג החן ־ על ידי קיום איזה מצוות‪‘ ,‬כי‬ ‫רגלי מביאות אותי‬ ‫יש לך לדעת שיש מצווה שתועלתה להמשיך חן‬ ‫אלא‪ ,‬שבאותה‬ ‫המדרש‪.‬‬ ‫לבית‬ ‫אילולי שעשו צדקה עם בהמה וחיה ועוף לא היו‬ ‫יוצאין משם‪ ,‬אני אם אעשה עם בני אדם על אחת‬ ‫על האדם‪ ,‬או בבחינת ג’ או ד’ מצוות ידועות’‪,‬‬ ‫שעה קשה ומרה‬ ‫והיינו שדוד המלך‬ ‫כמה וכמה שאנצל מן הפגעים‪ ,‬מיד ויטע אשל‬ ‫עיי”ש‪.‬‬ ‫־ לאחר שהוציאו‬ ‫אמר‪ ,‬אך משים אני‬ ‫(להלן כא לג) אכילה שתיה לויה’‪ .‬וגם זוכים בעלי‬ ‫אלא‪ ,‬שלא מצינו בדבריו מהי הדרך שע”י‬ ‫להריגה את רשב”ג‬ ‫פעמי רגלי לבית‬ ‫החסד לבניין עולמם הפרטי בבנים מהוגנים‪ ,‬וכן‬ ‫יזכה למצוא חן ושכל טוב בעיני אלוקים‪ ,‬והרי‬ ‫ידע היטב רבי‬ ‫ללמוד‬ ‫המדרש‬ ‫תורה‪ ,‬מיד בא אלי‬ ‫כתב ה’ספורנו’ על הפסוק בפרשתן (ו י) ‘ויולד נח‬ ‫כל בר דעת מבין ויודע עד כמה הוא זקוק לענין‬ ‫ישמעאל כהן גדול‬ ‫היצר ורצה למנוע‬ ‫שלשה בנים’‪ ,‬מאז שהתחיל להוכיח בני דורו זכה‬ ‫לבנים‪ .‬כי לא מצינו בתורה מי ש’המתין’ לבנים‬ ‫זה ־ למצוא חן וחסד לפני המלך‪ ,‬שיציל אותו‬ ‫ממי ה’מבול’ השוטפים הן ברוח הן בגשם‪ ,‬מכל‬ ‫שהנה עומדים‬ ‫אותי מלהלך לשם‬ ‫כדוגמת נח שהיה כבר בן חמש מאות שנים ועדיין‬ ‫הקשיים הצרות והניסיונות‪ .‬וכנגד זה אמר הרה”ק‬ ‫להרוג גם אותו‬ ‫בתואנות שונות‬ ‫לא זכה לפרי בטן‪ ,‬ורק בזכות שהחל לעסוק‬ ‫ה’בית אברהם’ זי”ע‪ ,‬שנח ניצל ממי המבול בזכות‬ ‫תיכף ומיד‪ ,‬והינו‬ ‫ומשונות‪ ...‬ארי‬ ‫ב’זיכוי הרבים’ זכה ל’ויולד נח שלשה בנים’‪.‬‬ ‫ששמר עיניו בקדושה‪ ,‬כי שמירת העיניים ‘סגולה’‬ ‫עומד ברגעים‬ ‫בדרך‪ ...‬עיף אתה‬ ‫וכו’‪ ,‬באותה שעה‬ ‫נוראות מצינו להרה”ק ה’תפארת שלמה’ זי”ע‬ ‫היא לנשיאת חן בעיני אלוקים ואדם‪ ,‬וכבר איתא‬ ‫האחרונים של‬ ‫אומר אני לעצמי‪,‬‬ ‫(שער ק”ש ד”ה ושמתם) המביא מה דאיתא בזוה”ק (ז”ח‬ ‫בגמ’ (סוכה מט‪ ):‬כל אדם שיש עליו חן בידוע שהוא‬ ‫ירא שמים‪.‬‬ ‫רות) ‘אדהכי שמעו חד קלא וכו’ דאתרשים תדיר‬ ‫חייו‪ ...‬ומכל מקום‬ ‫‘למקום‬ ‫הרי‬ ‫בכורסיא קדישא ביה‪ ,‬והיא בכיה דר’ ישמעאל בן‬ ‫בפרשתן (ט כג)‪‘ ,‬ויקח שם ויפת את השמלה‬ ‫לא בכה על ‘צרת‬ ‫פלוני’ ־ לעסקי‬ ‫אלישע כהן גדול דבכה על רישא דרבן שמעון בן‬ ‫וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את‬ ‫עצמו’ רק על צערו‬ ‫ממון וכדו’‪‘ ,‬אני‬ ‫גמליאל (וכמו שאמרנו זה עתה במוסף דיוה”כ בפיוט ‘אלה‬ ‫ערוות אביהם ופניהם אחורנית‪ ,‬וערוות אביהם לא‬ ‫של רשב”ג‪‘ ,‬לכך‬ ‫הולך’ ־ ואיני‬ ‫מחשב את כל אלו‬ ‫אזכרה’ על עשרה הרוגי מלכות‪ ,‬שכשהוציאו את רבי ישמעאל‬ ‫ראו’‪ .‬הקשה ה’אלשיך’ הק’‪ ,‬מדוע ‘וילכו אחורנית’‪,‬‬ ‫הבכיה הזאת‬ ‫החשבונות‪ ,‬אם כן‬ ‫ורשב”ג להריגה‪ ,‬ונפל הגורל להרוג את רשב”ג תחילה‪ ,‬ולאחר‬ ‫ואם מחמת שרצו לשמור את עיניהם מראות ברע‪,‬‬ ‫והצעקה ההיא הוא‬ ‫אף לבית המדרש‬ ‫שחתכו את ראשו נטל רבי ישמעאל את הראש ו’צרח עליו בקול‬ ‫מר’)‪ ,‬דההוא בכיה לא אתעביר מכורסיא דמלכא‬ ‫תסגי להו בסגירת ועצימת עיניים‪ ,‬ומדוע הפכו‬ ‫גם את פניהם אחורנית‪ .‬אלא צ”ל‪ ,‬שמראה שאינו‬ ‫שהגיע עד כסא‬ ‫אלך בלא עייפות‬ ‫עד דיעביד קב”ה נוקמין בשאר עכו”ם’ [ובתרגום‬ ‫טהור פוגע ב’צלם אלוקים’ הנמצא לנגדו‪ ,‬אף אם‬ ‫הכבוד‪ ,‬שאינה‬ ‫ועצלות‪.‬‬ ‫ללה”ק‪ :‬שמעו קול אחד וכו’‪ ,‬שהוא רשום תמיד‬ ‫אין עיניו פקוחות‪.‬‬ ‫לצורך עצמו רק‬ ‫על זה הדרך‬ ‫בכסא הכבוד‪ ,‬והיא בכיה דרבי ישמעאל בן אלישע‬ ‫יש שביארו שלכן ההולך במקום ‘דאיכא דרכא‬ ‫על צרת רשב”ג’‪.‬‬ ‫מבואר מה שכינו‬ ‫את ‘נח איש צדיק’‪,‬‬ ‫כה”ג שבכה על ראשו של רשב”ג‪ ,‬ובכיה זו חקוקה‬ ‫אחרינא’ נקרא רשע (ב”ב נז‪ ):‬וכפירוש רש”י שנקרא‬ ‫ללמוד וללמד כי‬ ‫שהיה איש אדמה‬ ‫שם תמיד עד שיעשה הקב”ה נקמה בעובדי‬ ‫ע”ז]‪ .‬ולכאורה צריך ביאור מה מעלה ועדיפות‬ ‫רשע אף אם עצם עיניו ולא נכשל‪ ,‬כי עצם‬ ‫המראות האסורות הנגלות לפני האדם אף בלא‬ ‫מה שעולה לשמי‬ ‫כי כך היה דרכו‬ ‫יש באותה בכיה יתר על שאר צעקות ובכיות של‬ ‫ראיית עיניים בפועל מטמאות את הנפש‪.‬‬ ‫מרום ועומד לפני‬ ‫של נח‪ ,‬בכל עת‬ ‫בני ישראל בכל משך הגלות ממה שעושים להם‬ ‫השי”ת ־ הוא מה‬ ‫שבא לידו נסיון‬ ‫אומות העולם‪.‬‬ ‫עולם חסד יבנה ‪ -‬קיום העולם רק בזכות‬ ‫שהאדם חושב‬ ‫ועבודת‬ ‫בתורה‬ ‫אלא‪ ,‬שבאותה שעה קשה ומרה ־ לאחר‬ ‫מידת החסד‬ ‫ה’‪ ,‬היה מתבונן‬ ‫בפרשתן (ו ט)‪‘ ,‬אלה תולדות נח’‪ ,‬ובמדרש (ב”ר‬ ‫על הזולת ולא על‬ ‫על פעלו בעבודת‬ ‫שהוציאו להריגה את רשב”ג ידע היטב רבי‬ ‫ל ה)‪ ,‬ניחא לעליונים ניחא לתחתונים ־ נח לשמים‬ ‫ישמעאל כהן גדול שהנה עומדים להרוג גם אותו‬ ‫עצמו‪...‬‬ ‫האדמה‪ ,‬ואומר‪,‬‬ ‫תיכף ומיד‪ ,‬והינו עומד ברגעים האחרונים של‬ ‫ונח לבריות‪ ,‬ומבאר הרה”ק ה’חתם סופר’ זי”ע‬ ‫אם הייתי נצרך‬ ‫חייו‪ ...‬ומכל מקום לא בכה על ‘צרת עצמו’ רק‬ ‫(ד”ה נח איש) כי להיפך ממנו היו בני דורו‪ ,‬שהיו‬ ‫כעת לפנות לעבודת אדמה הרי היה לי ‘כח ומוח’‬ ‫על צערו של רשב”ג‪‘ ,‬לכך הבכיה הזאת והצעקה‬ ‫מושחתים בינם לבין הבריות מלבד מה שהשחיתו‬ ‫למהר אל העבודה ולעשותה בשלימות‪ ,‬אם כן‬ ‫ההיא הוא שהגיע עד כסא הכבוד‪ ,‬שאינה לצורך‬ ‫דרכם בינם לבין קונם‪ ,‬וזהו אומרו (ו יב) ‘וירא א’‬ ‫למה תגרע התורה הקדושה וקיום המצוות שלא‬ ‫עצמו רק על צרת רשב”ג’‪ .‬ללמוד וללמד כי מה‬ ‫כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ’‪ ,‬שלא‬ ‫אקיימם בזריזות בשמחה והתלהבות‪ ,‬ובמחשבות‬ ‫שעולה לשמי מרום ועומד לפני השי”ת ־ הוא מה‬ ‫הלכו בדרכי השי”ת מה הוא רחום אף אתה רחום‪.‬‬ ‫אלו נתעלה מעל כל המניעות‪.‬‬ ‫שהאדם חושב על הזולת ולא על עצמו‪...‬‬ ‫וז”ל החת”ס‪ ,‬משום כי השחית כל בשר את דרכו‬ ‫אבינו אב הרחמן‪ ,‬שים שלום טובה וברכה חיים‬ ‫על הארץ‪ ,‬דרכו מוסב על אלוקים ־ שהשחיתו‬ ‫חן וחסד ורחמים עלינו ועל כל עמך בית ישראל‪,‬‬ ‫לעסוק בדברי תורה ‪ -‬התחזקות בעסק‬ ‫דרכי אלוקים שהוא רחום וחנון‪ ,‬מה שראוי לאחוז‬ ‫ונזכה במהרה לראות בישועת ה’‪ ,‬ולברכת ‘ונתתי‬ ‫התורה‬ ‫בדרכיו ולהיות בין אדם לחברו חומל וחונן‪ ,‬ואילו‬ ‫שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד וחרב לא תעבור‬ ‫בפרשתן (י י)‪‘ ,‬ותהי ראשית ממלכתו בבל’‪,‬‬ ‫עשו כן הי’ הקב”ה מרחם וחונן אותם אעפ”י‬ ‫בארצכם’‪ ,‬ונקם ישיב לצריו במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫הרה”ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי”ע היה נוהג‬ ‫שעברו עבירות בינם לקונם‪ ,‬אבל עכשיו שלא‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ז‬ ‫מחוברים‬ ‫אקטואליות‬ ‫תשובות‬ ‫מבית הוראה אביר יעקב‬ ‫הגאון הגדול רבי מאיר סירוטה שליט"א‬ ‫ספוג רחצה של כלים [שנשאר‬ ‫באופן שהמטלית מלולכלכת‪.‬‬ ‫קינוח משקים שנשפכו בשבת‪,‬‬ ‫שם בטעות מערב שבת]‪ ,‬האם‬ ‫מותר לרחוץ את הידים על‬ ‫באופן הנ”ל‪ ,‬לקנח על ידי‬ ‫וטלטול הסמרטוט לאחר מכן‬ ‫הסקוטש ברייט או הספוג‪.‬‬ ‫מגבת‬ ‫נשפכו הרבה מים או שאר משקין על‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫באופן הנ”ל‪ ,‬האם‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫השולחן‪ ,‬האם מותר לקנחו בסמרטוט או במגבת‬ ‫יש להסתפק‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫מותר לקנחם במטלית או במגבת‬ ‫או בטישיו‪.‬‬ ‫בזה‪ ,‬ולכן יוציא את הסקוטש‬ ‫ברייט משם ‪ -‬כיון שנחשב‬ ‫שאינם נקיים‪.‬‬ ‫מותר לקנח בכל הדברים הנזכרים‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫ככלי שמלאכתו לאיסור‪ ,‬ומותר‬ ‫מותר אף באופן זה‪,‬‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫בשאלה‪ .‬ומותר גם אחר שקינחם לטלטל את‬ ‫ועי’ בהערה‪.‬‬ ‫הסמרטוט וכו’ להניחו במקומו המיועד‪ .‬אך‬ ‫ארכיון 'עוז והדר' לקחתו לצורך מקומו‪ ,‬והוא הדין‬ ‫כשלוקח את הסמרטוט לטלטלו למקומו‪ ,‬יזהר‬ ‫בנידון דידן‪.‬‬ ‫הטעם‬ ‫הרחבת הדברים‪.‬‬ ‫שלא יהיה סחיטה בפסיק רישא‪ ,‬רק יקחם‬ ‫דהוא דרך לכלוך‪ ,‬ובאופן הדומה התיר בביאור‬ ‫בעדינות שבהם אין פסיק רישא שיסחטם‪ .‬ועי’‬ ‫מה שיש להסתפק בזה‪,‬‬ ‫הרחבת הדברים‪:‬‬ ‫הלכה (סעי’ ט ד”ה שאין)‪ .‬ואף לדעת הפרי מגדים‬ ‫בהערה‪.‬‬ ‫המובא בביאור הלכה שם הסובר דלדעה א’‬ ‫דמחד גיסא הוא דרך לכלוך‪ ,‬ובדרך לכלוך מבואר‬ ‫[המובא ברמ”א בסעי’ ט] אסור בבגד מלוכלך‬ ‫מבואר במשנ”ב (סקנ”א)‬ ‫הרחבת הדברים‪:‬‬ ‫בשו”ע (סעי’ י) דלא אמרינן דשרייתו זהו כיבוסו‪,‬‬ ‫דמותר לקנח השולחן שנשפך עליו הרבה מים‬ ‫אפי’ דרך לכלוך‪ ,‬מ”מ במטלית מיוחדת לכך [וכן‬ ‫אמנם מאידך מבואר בהגהות הרמ”א דאסור‬ ‫וכדומה‪ ,‬עם בגד שאינו מקפיד על מימיו שבזה‬ ‫במגבת וטישיו] מותר לכו”ע‪ ,‬וכפי מה שכתב‬ ‫לשפוך מים על הבגד אפי’ כשהוא דרך לכלוך‪,‬‬ ‫בשו”ע הרב (סי’ שי”ט סעי’ יג‪ ,‬וכן בקונט”א כאן) שכל‬ ‫ליכא חשש שמא יבוא לסוחטו‪ ,‬וכמבואר בשו”ע‬ ‫ורק לנגב ידיו מותר אך לא לשפוך מים ממש‪.‬‬ ‫שאינו חושש לליבונה כלל אין ליבונה נחשב‬ ‫סי’ ש”א (סעי’ מו) ועוד‪ .‬ולכן בכל הדברים הנזכרים‬ ‫אמנם יש לומר לאידך גיסא‪ ,‬דדינו כבגד נקי דהרי‬ ‫לכלום לאסור שרייתה בשביל כך‪ .‬וכן כתב‬ ‫בשאלה זו‪ ,‬הם דברים שאין מקפידים על מימיהם‪.‬‬ ‫בביאור הלכה (סי’ שיט סעי’ י ד”ה משום) בשם התוספת‬ ‫ולגבי הנידון האם כשלוקחם לטלטלם למקומם‬ ‫תמיד הספוג וכדומה מתרחץ מכל לכלוך‪ ,‬ובבגד‬ ‫שבת לענין משמרת שאין בה משום ליבון הואיל‬ ‫המיועד יש לחשוש דהוה פסיק רישא של סחיטה‪,‬‬ ‫נקי הא מבואר בסעי’ ט’ דלרוב הפוסקים לא‬ ‫הנה יש לומר בזה דמהא דמבואר בשו”ע סי’ ש”א‬ ‫ועשויה לכך‪ ,‬ואינו חושש לליבונה‪ .‬וע”ע בשעה”צ‬ ‫אמרינן שרייתו זהו כיבוסו‪.‬‬ ‫(סעי’ מו) ובמשנ”ב (שם ס”ק קעב) דמותר לטלטל‬ ‫(שם סקנ”ב) שהביא מהסמ”ג דלא אמרינן שרייתה‬ ‫ומפני כל הספיקות הנ”ל הורה מו”ר‪ ,‬שהנכון‬ ‫זהו כיבוסה בדבר שאינו מתכוין‪ ,‬והגר”א שם‬ ‫מטלניות ששרויים במים אפי’ הם מים מרובים‬ ‫שיקח משם את הסקוטש ברייט או את הספוג‬ ‫מצדד גם כן לסברא זו‪ ,‬עיי”ש‪.‬‬ ‫(עי’ משנ”ב שם ס”ק קעא‪ ,‬ודו”ק) כיון שאין מקפידים‬ ‫על מימיו‪ ,‬על כרחך מבואר בזה דאין זה נחשב‬ ‫מכיון שדינו ככלי שמלאכתו לאיסור שניטל הוא‬ ‫לצורך גופו לדבר המותר ולצורך מקומו‪ ,‬וכמבואר‬ ‫רחיצת ידיו בכיור בשבת‪ ,‬כשנשאר‬ ‫לפסיק רישא‪ .‬והביאור בזה הוא‪ ,‬משום דכשלוקחו‬ ‫בסי’ שח (סעי’ ג)‪ .‬וכן בנידו”ד מותר ליטלו מפני‬ ‫שם ספוג או סקוטש ברייט‬ ‫בעדינות אינו פ”ר שיבוא לסוחטו‪ ,‬ולכן בכל‬ ‫אלו שאין מקפידים על מימיהם מותר לטלטלם‬ ‫שצריך להמקום לרחוץ ידיו שם‪.‬‬ ‫נמצא בכיור רחצה סקוטש ברייט או‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫בעדינות למקומם‪ .‬וע”ע בשאלה הבאה הדין‬ ‫הגאון רבי אהרן מרדכי גרין שליט”א‬ ‫אחרונים והגר”א בכללם סוברים‬ ‫ג‪ .‬קידוש לבנה במוצאי שבת‪.‬‬ ‫הלכות קידוש לבנה‬ ‫דבכל אופן אין להשהות המצוה‬ ‫א‪ .‬כתב השו”ע [שם ס”ב]‪ ,‬אין‬ ‫וביום השלישי לחודש מברך‬ ‫מברכין על הירח אלא במוצאי שבת‬ ‫א‪ .‬ברכת הלבנה‪.‬‬ ‫אפילו חל באמצע השבוע‪ ,‬ובפרט‬ ‫כשהוא מבושם ובגדיו נאים‪ ,‬ובאליה‬ ‫כתב השו”ע [שם ס”א]‪ ,‬הרואה לבנה בחידושה‪,‬‬ ‫בימי החורף והגשם הזריז לקדש‬ ‫רבה הוסיף דהוא הדין במוצאי יום‬ ‫מברך אשר במאמרו ברא שחקים וכו’‪ ,‬וכתב‬ ‫הרי זה משובח‪ .‬לדעת המקובלים‬ ‫הרמ”א‪ ,‬ואין לקדש החודש אלא בלילה בעת‬ ‫טוב‪ ,‬וכתב הרמ”א‪ ,‬דדוקא אם‬ ‫וכן נהג כ”ק אדמו”ר רבי דוד צבי‬ ‫שהלבנה זורחת ונהנין מאורה‪[ .‬בשעת הדחק אם‬ ‫מוצאי שבת הוא קודם י’ בחודש‪,‬‬ ‫שלמה זיע”א לא לקדש החודש‬ ‫קידש הלבנה בבין השמשות יצא‪ ,‬דעת תורה שם‪.‬‬ ‫ואם הוא אחר כך דהיינו שמוצאי‬ ‫עד שיעבור שבעה ימים שלמים‬ ‫והוא הדין אם קידש לאחר עלות השחר קודם הנץ‬ ‫ארכיון 'עוז והדר' מעת לעת מהמולד‪[ .‬ולא קידש‬ ‫שבת הוא ליל י”א‪ ,‬אין ממתינים עד‬ ‫מוצאי שבת‪.‬‬ ‫החמה‪ ,‬דיצא‪ ,‬שו”ת יביע אומר ח”ה סל”ו בשם‬ ‫הלבנה אפילו אם באמצע ליל‬ ‫מהר”ש סופר בעל התעוררות תשובה]‪.‬‬ ‫מוצאי שבת מסתיים השבעה מעת לעת‪ ,‬כעדות‬ ‫שמקפידים‬ ‫החסידים‬ ‫למנהג‬ ‫ב‪ .‬גם‬ ‫הגה”ח רבי יודא אשר ראט זצ”ל שכ”ק אדמו”ר‬ ‫החורף‪,‬‬ ‫בימות‬ ‫שבת‪,‬‬ ‫במוצאי‬ ‫דוקא‬ ‫החודש‬ ‫לקדש‬ ‫ב‪ .‬האם מותר לברך כשנתכסה הלבנה בעננים‪.‬‬ ‫אם מוצאי שבת הוא לילה אחד לפני יום האחרון‪ ,‬הברכת משה זיע”א העיד עליו שהיה דייקן‪,‬‬ ‫אם נתכסה הלבנה בעננים‪ ,‬כתב המשנה‬ ‫אין ממתינים למוצאי שבת‪[ .‬הג”ר יצחק דוד מהגרי”ד רוטמן‪ .‬מאידך שמעתי מחתני שליט”א‪,‬‬ ‫ברורה‪ ,‬דאם הוא דק וקלוש שנראית הלבנה‬ ‫שכ”ק גאב”ד מאקווא שליט”א אמר בשם הרה”ק‬ ‫רוטמן]‪.‬‬ ‫ממנו ונהנה בה מברך‪ ,‬ואם הענן עב‪ ,‬אינו מברך‪.‬‬ ‫החלקת יהושע מביאלה זצ”ל‪ ,‬שבימות החורף‬ ‫ד‪ .‬מאימתי אפשר לקדש הלבנה‪.‬‬ ‫ואם התחיל לברך ואחר כך נתכסה בעננים גומר‬ ‫כתב השו”ע [שם ס”ד]‪ ,‬אין מברכין עליה עד באופן שז’ מעל”ע מסתיים באמצע ליל מוצ”ש‪,‬‬ ‫הברכה‪ ,‬אם לא שהוא משער שתתכסה הלבנה‬ ‫שיעברו שבעה ימים עליה‪ ,‬וכתב המשנה ברורה‪ ,‬מקדשים הלבנה מיד במוצ”ש]‪.‬‬ ‫באמצע ברכתו שאז לא יתחיל ברכתו‪[ .‬עכתו”ד‬ ‫ה‪ .‬עד מתי יכולים לקדש הלבנה‪.‬‬ ‫ורוב אחרונים חולקים עליו בזה וסוברים דאפשר‬ ‫המ”ב שם]‪ .‬והובא מהגרש”ז אויערבאך [בשלמי‬ ‫א‪ .‬כתב השו”ע [שם ס”ג]‪ ,‬עד אימתי מברכין‬ ‫לקדש החודש לאחר שלשה ימים מעת לעת מעת‬ ‫מועד הל’ ר”ח]‪ ,‬דהוראת המשנה ברורה הוא איך‬ ‫עליה‪ ,‬עד ט”ז מיום המולד ולא ט”ז בכלל‪ ,‬וכתב‬ ‫המולד‪ ,‬שנהנין כבר מאורה‪ ,‬ואין להחמיץ המצוה‪,‬‬ ‫לנהוג לכתחילה‪ ,‬אך אינו לעיכובא‪ ,‬ובעת הצורך‬ ‫הרמ”א‪ ,‬ואין לקדש אלא עד חצי כ”ט י”ב תשצ”ג‬ ‫אכן אם היום השלישי חל באמצע השבוע ממתינים‬ ‫יכול לברך כשרואה את הלבנה אפילו אם משער‬ ‫מן המולד‪ ,‬וכתב המשנה ברורה [בביאור הלכה‬ ‫למוצאי שבת כדברי הרמ”א הנזכר למעלה‪ ,‬וכמה‬ ‫שיתכסה באמצע הברכה‪.‬‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ח‬ ‫מחוברים‬ ‫אקטואליות‬ ‫תשובות‬ ‫מבית הוראה אביר יעקב‬ ‫אומרים שיכול לקדש הלבנה גם בשבת ויום טוב‪,‬‬ ‫שאיחר את חצי כ”ט יום וי”ב שעות ותשצ”ג‬ ‫שם]‪ ,‬דבדיעבד אם לא קידש עד ט”ז‪ ,‬יקדש בליל‬ ‫ויש חולקים בזה וסוברים שיקדש במוצאי שבת‬ ‫חלקים מהמולד‪ ,‬מקדש בברכה‪.‬‬ ‫ט”ז בלי שם ומלכות‪[ .‬והעולם נוהג כמו שכתב‬ ‫המטה אפרים בסימן תקפא לומר את הגמרא‬ ‫או יום טוב בלא שם ומלכות‪[ .‬עיין בבאר היטב‬ ‫ו‪ .‬קידוש לבנה בשבת ויום טוב‪.‬‬ ‫בסנהדרין מב‪ .‬או את דברי הטור על דין קידוש‬ ‫ושערי תשובה שם ס”ב]‪.‬‬ ‫אם הלילה האחרון חל בשבת או יום טוב‪ ,‬יש‬ ‫לבנה]‪ .‬אכן אם הוא עדיין ביום הט”ו אפילו‬ ‫פוסק הדור הגאון רבי משה שטרנבוך שליט”א‬ ‫מח”ס תשובות והנהגות‬ ‫דיעות בפוסקים וגדולי זמנינו‬ ‫ההכרעה נכונה לע”ד כמ”ש‪.‬‬ ‫שם טל ומטר ביום ס’ לתקופה‬ ‫מהו דינו לענין טל ומטר‪.‬‬ ‫שאלת גשמים במקומות שצריך‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫לגשם כאוסטרליה ודרום אמריקה‪.‬‬ ‫(ועיין לעיל סוף הלכות תפלה שביארתי‬ ‫עוד בזה)‪.‬‬ ‫במ”ב (סימן קי”ז ס”ק‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫בארץ ישראל החורף מתחיל‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫ולמעשה הבאתי דיני טל‬ ‫ה’) מביא הפר”ח ומובא בפמ”ג‬ ‫אחרי סוכות ומחג הפסח מתחיל הקיץ‪ ,‬והנה‬ ‫ומטר בבן ארץ ישראל ובבן‬ ‫שתלוי אם דעתו לחזור תוך שנה‬ ‫כאן ביוהנסבורג מתהפך המצב‪ ,‬שלאחרי סוכות‬ ‫חו”ל בתשובות והנהגות ח”ב‬ ‫אזי שואל כמקומו‪ ,‬אבל לאחר‬ ‫קיץ ומפסח חורף‪ ,‬ולמרבה הפלא זמן הגשמים‬ ‫סימן נ”ד‪ ,‬וע”ש היטב מה‬ ‫שנה שואל כמקום שהוא שם‪,‬‬ ‫כאן הוא בקיץ ולא בחורף‪ ,‬ולא כמו בכל העולם‬ ‫שביארנו בחילוקי דינים בזה‪.‬‬ ‫ובברכי יוסף מביא בשם כמה‬ ‫שזמן גשמים בחורף‪ ,‬ולערך מחודש אלול מתחיל‬ ‫גדולים ששואל כהעיר שנמצא‬ ‫החורף וראוי לגשמים‪ ,‬ונהגו כאן לומר ותן טל‬ ‫במקומות שהגשם‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫בה‪ ,‬רק מסיק מבאר היטב‬ ‫ומטר כמו בכל חו”ל‪ ,‬שמתחילים טל ומטר ששים‬ ‫ארכיון 'עוז והדר' בחורף הוא קללה‪ ,‬אימתי‬ ‫שאולי מיירי הברכ”י והגדולים‬ ‫יום אחרי התקופה בחודש דצמבר‪ ,‬ואף שזקוקים‬ ‫להזכיר טל ומטר‪.‬‬ ‫הנ”ל באין דעתו לחזור ע”ש‬ ‫כבר לגשמים קודם‪ ,‬לא נהגו לשנות בזמן אמירת‬ ‫דמעיר שצריך לעיין בגוף התשובה בדבר שמואל‬ ‫נחלקו בזה רבני זמנינו‪ ,‬ושאלה זאת‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫ויד אהרן‪ ,‬אבל לפנינו דעתם מפורש אפילו דעתו‬ ‫טל ומטר אלא תמיד בחמש או שש דצמבר לפי‬ ‫התקופה דחמה דוקא וכמ”ש‪ .‬וזה כמה שנים‬ ‫נוגע לאוסטרליא ניו זילנד בראזיל וכדומה‪ ,‬וכפי‬ ‫לחזור שואל כעיר שנמצא בה (בירור הלכה להגר”י‬ ‫שמקובל אצלינו‪ ,‬באוסטרליא שאלו בלונדון הגאון‬ ‫שחסר כאן גשמים ולכן היוקר מאמיר והואיל‬ ‫זילבר שליט”א)‪.‬‬ ‫ונחוץ מאד גשמים היה ראוי לבקש גם לפני הזמן‪,‬‬ ‫ר”מ אדלר זצ”ל‪ ,‬והם טענו שמטר אצלם בזמן‬ ‫ובירור הלכה שם מסיק דכך העיקר להלכה‬ ‫רק מפורש בגמרא בתענית (יד ב) שאנשי נינוה‬ ‫חורף דארץ ישראל מזיק‪ ,‬ולכן פסק להם לומר‬ ‫ששואלים כהעיר שנמצא בה‪ ,‬ומפורש כן ב”ברכי‬ ‫שצריכים מטר בקיץ צריכים לומר שאלת מטר‬ ‫ותן ברכה בקיץ ובחורף‪ ,‬אבל אחר כך נתברר‬ ‫יוסף” ובפתח הדביר (ח”ב בקו”א) בשם רבינו שמואל‬ ‫בשומע תפלה‪ ,‬ולפ”ז הוא הדין כאן ביוהנסבורג‬ ‫שאין זה נכון‪ ,‬והורו גם באוסטרליא לומר ככל‬ ‫בן הקדוש רבי חיים ויטל זצ”ל שלעולם שואל‬ ‫צריך להיות דינו כמותם‪ ,‬וראוי לבקש כאן בשומע‬ ‫העולם‪ ,‬וכן הגאון רבי שמואל סלאנט זצ”ל הורה‬ ‫כעיר שנמצא בה‪ ,‬וכן פסקו בבית עובד וזכור‬ ‫תפלה מזמן גשמים דהכא והלאה‪.‬‬ ‫שאם הגשמים סימן קללה אצלם לא יבקשו מטר‪,‬‬ ‫רק בהזכרה משיב הרוח דעתו להזכיר שמה ככל‬ ‫לאברהם‪ ,‬ומפורש כן בשו”ת דבר שמואל‪ ,‬אבל‬ ‫ומעיקרא אמרתי שגם הש”ץ יגיד‪ ,‬אבל שוב‬ ‫ישראל‪ ,‬וכפי ששמעתי שאלו מארגנטינא לכ”ק‬ ‫לע”ד מאחר שהפר”ח פמ”ג דעתם שאם חוזר‬ ‫ראיתי במ”ב [סי’ קי”ז סק”ט] מהאחרונים שלא‬ ‫האדמו”ר מסאטמר זצ”ל והורה לומר ככל ישראל‪,‬‬ ‫תוך שנה שואל כבני ארץ ישראל‪ ,‬וכש”כ לדעת‬ ‫לומר בציבור בחזרת הש”ץ ותן טל ומטר אלא‬ ‫ובקיץ שצריך שמה גשמים יאמרו בשומע תפלה‪,‬‬ ‫המהריק”ש וההלק”ט ס’ ע”ב‪ ,‬שהביאם הבה”ל‬ ‫התפלה המיוחדת לגשמים רק יחיד לעצמו יאמר‪,‬‬ ‫ודלא כהגאון רבי שמואל ווזנר שליט”א שפוסק‬ ‫שאף דאין דעתו לחזור כל שיש לו אשה ובנים‬ ‫ולדעת הרמב”ם בפיהמ”ש כשצריך לגשמים‬ ‫במקומות שנהפכו הזמנים לגמרי מקיץ לחורף‬ ‫בא”י שואל כא”י וכן דעת הרדב”ז ס’ נ”ח‪ ,‬וכש”כ‬ ‫חייבין לומר מעיקרא דדינא‪ ,‬ואם כן ראוי להחמיר‬ ‫ולהיפך יש לשאול גשם בחורף שלהם אף שבארץ‬ ‫שלדעתם אם עתידין לחזור לעולם שואל כבני א”י‬ ‫ולהתפלל‪ ,‬וכפי ששמעתי חשש הגר”ח מבריסק‬ ‫ישראל הוא סימן קללה באותו הזמן‪.‬‬ ‫וכמבואר ברדב”ז (עי’ בפר”ח שהביאו) (דיש לו אשה ובנים‬ ‫זצ”ל לעצמו שכאשר היה צריך גשם במדינה‬ ‫הוא רק ראיה שדעתו לחזור) נמצא שדעת הפר”ח ופמ”ג‬ ‫דקדק מאד לומר ותן טל ומטר בתפלה בלחש שלו‬ ‫ואני נשאלתי מקייפטון בדרום אפריקא‪,‬‬ ‫היא הדעה האמצעית ומכרעת כאן וראוי לחוש‬ ‫בשומע תפלה שבזה יוצא עכ”פ בדיעבד לכ”ע‪,‬‬ ‫שהגשמים לדברי השואל קללה בחורף דארץ‬ ‫לשיטתם וכדמשמע במ”ב‪ ,‬ולכן ראוי להחמיר‬ ‫(והא דבתפילת הש”ץ אין אומרו היינו כיון שעיקר צבור בארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬אימתי להזכיר טל ומטר‪ ,‬ולדעתי יאמרו‬ ‫ולומר בשומע תפלה “ותן טל ומטר” אבל אם‬ ‫ישראל ושם זהו זמן קללה אז)‪ .‬מיהו כאן שצריכים מאד‬ ‫גם שמה ותן טל ומטר כמו בארץ ישראל ואין‬ ‫שכח אינו חוזר‪.‬‬ ‫לגשמים‪ ,‬וחסרונו מביא בעו”ה ליוקר שמאמיר‬ ‫לחשוש שזהו קללה‪ ,‬שאומר “ותן טל ומטר‬ ‫ואם הוא בן ארץ ישראל וכבר אמר בז’ מרחשון‬ ‫והולך‪ ,‬ודאי טוב הדבר כעת שכמעט שאין גשמים‪,‬‬ ‫לברכה על פני האדמה”‪ ,‬שמתפלל לגשמים שהם‬ ‫להתפלל עליהם לאבינו שבשמים‪ ,‬והוא ברחמיו‬ ‫לברכה דוקא‪ ,‬והיינו בארץ ישראל וברוב העולם‬ ‫טל ומטר ועכשיו נמצא בחו”ל אינו פוסק‪ ,‬אלא‬ ‫ממשיך ואומר ותן טל ומטר‪ ,‬ואם הוא בן חו”ל‬ ‫יוריד מטר בכל מקום‪ ,‬וראוי לברר שאם יש מקום‬ ‫שהם ברכה ולא במקומו‪ ,‬ומדקדק לומר ושבענו‬ ‫שזקוקים עכשיו לגשמים ולא הגיעו יתפלל על כך‬ ‫מטובה והיינו בארץ ישראל וכשצריכים גשם‬ ‫והיה שם בז’ במרחשון‪ ,‬נקבע דינו כבן חו”ל‪,‬‬ ‫היחיד בשומע תפלה כמבואר בפוסקים סי’ קי”ז‪,‬‬ ‫בקיץ יאמרו בשומע תפלה וזהו עיקר לע”ד שאין‬ ‫ואפילו יבוא לארץ ישראל לא ישתנה דינו ויאמר‬ ‫ובזה יוצא עכ”פ בדיעבד תפלתו לכ”ע‪.‬‬ ‫לשנות המטבע שטבעו חז”ל‪ ,‬שהם קבעו כפי‬ ‫רק בשומע תפלה ואם שכח אינו חוזר‪.‬‬ ‫ושפיר העלינו שאם במקום שנמצא צריך‬ ‫הנצרך בא”י ולרוב העולם‪ ,‬ולא הלכו בזה אחר‬ ‫וכ”ז בבן ארץ ישראל בחו”ל‪ ,‬אבל בן חו”ל שבא‬ ‫עכשיו גשמים ראוי לכל אחד לבקש טל ומטר‬ ‫היחידים‪ ,‬וסמכו ע”ז שמבקש רק על גשמי ברכה‬ ‫לארץ ישראל ושוהה בארץ וצריך שמה למטר‬ ‫בשומע תפלה דוקא‪ ,‬וכן שמעתי שבארגנטינה‬ ‫וכנ”ל‪.‬‬ ‫ויישאר שם עד פסח‪ ,‬נוטה יותר שישאל כבני ארץ‬ ‫ובאוסטרליה כשצריכים גשמים אחרי פסח נהגו‬ ‫ומעתה בקייפטון נראה עיקר יותר שהמציאות‬ ‫ישראל מיד בז’ מרחשון‪ ,‬וכש”כ לדעת הברכ”י‬ ‫לומר כל אחד בשומע תפלה לצאת חובתו לכ”ע‪.‬‬ ‫היא שאין הגשמים סימן קללה בחורף שבעולם‪,‬‬ ‫בשם הגדולים הנ”ל‪ ,‬וכמפורש כן בברכ”י שם‬ ‫וזהו חיובא מעיקר הדין‪ ,‬וכן בכל מקום בחו”ל‬ ‫אבל אף אי הם סימן קללה דעתי כמ”ש לא לשנות‬ ‫אות ה’ וכדאי להחמיר לומר רק בשומע תפלה‪,‬‬ ‫בזמן גשמים וחסר גשמים בקיץ שמה‪ ,‬ידקדקו‬ ‫מהעולם‪ ,‬ואין לחשוש שהלוא מפרש ותן טל ומטר‬ ‫כיון שבפמ”ג פוסק שאינו שואל גם בבן חו”ל‬ ‫לומר בשומע תפלה טל ומטר‪ ,‬וזהו חיובא מעיקר‬ ‫לברכה דוקא לאפוקי מקומו‪ ,‬וקאי בעיקר לארץ‬ ‫ונמצא בארץ ישראל‪ ,‬אבל בזה אם שכח בשומע‬ ‫הדין‪.‬‬ ‫ישראל ואין לשנות בשום אופן בברכת השנים‬ ‫תפלה חייב לחזור ויעשה תנאי שאם אינו חייב‬ ‫וכמש”נ‪.‬‬ ‫תהא זו תפילת נדבה‪ ,‬ששמעתי שיש בזה חילוקי‬ ‫בן ארץ ישראל שבא לחו”ל ששואלין‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ט‬ ‫מחוברים‬ ‫מזהב ומפז‬ ‫ממשנתו של כ“ק מרן אדמו“ר‬ ‫רבי דוד חי אביחצירא שליט“א‬ ‫פנינים מלוקטים מספרי‬ ‫אדמו"רי שושילתא קדישא‬ ‫וַ ּיוֹ ֶלד נ ַֹח ׁ ְש ׁל ָֹשה ָבנִ ים ֶאת ׁ ֵשם‬ ‫פרשת נח תשפ"ז | גיליון ב'‬ ‫ֶאת ָחם וְ ֶאת יָ ֶפת )ו‪ ,‬י(‬ ‫הנה בני דורו של נח עברו על‬ ‫עבודה זרה וגילוי עריות‪ ,‬ולא‬ ‫נחתם גזר דינם אלא על הגזל כפי‬ ‫שנתבאר ברש"י הקדוש בפרשתנו‬ ‫הכתב והמכתב‬ ‫)ו‪ ,‬יא(‪ .‬ונח טרח כל ימיו להוכיחם‬ ‫ולהשיבם למוטב ולא עלתה בידו‪.‬‬ ‫ויש לרמוז שקרא את שמות בניו‬ ‫על שם עבודתו שיגע כל ימיו‬ ‫ֵ"חן וְ ָכבוֹ ד יִ ֵּתן ה' ל ֹא יִ ְמנַ ע‬ ‫דברי מוסר ויראה מכתי“ק‬ ‫להוכיחם‪ ,‬וזהו 'שם' הרומז לשם‬ ‫טוֹ ב ַלה ְֹל ִכים ְ ּב ָת ִמים"‬ ‫כ“ק מרן אדמו“ר שליט“א‬ ‫ה' יתעלה אלוקי אמת‪ ,‬ולא לעבוד‬ ‫)תהילים פד‪ ,‬יב(‬ ‫חלילה לאלהים אחרים אלהי נכר‪.‬‬ ‫'חם' הרומז לחימום יצר הרע לגילוי‬ ‫דוד המלך ע"ה אומר )תהילים פד יב( ֵ"חן וְ ָכבוֹ ד יִ ֵּתן ה' ל ֹא יִ ְמנַ ע טוֹ ב ַלה ְֹל ִכים ְ ּב ָת ִמים"‪.‬‬ ‫עריות‪' ,‬ויפת'‪ ,‬רמז לחמדת חפצי‬ ‫שלמה המלך ע"ה אומר )משלי ג לד( "וְ ַל ֲענָ וִ ים יִ ֶּתן ֵחן"‪ .‬ועוד אומר )משלי ה יט( ַ"א ֶ ּי ֶלת‬ ‫הזולת שיפים בעיניו‪ ,‬ומתוך שעובר‬ ‫ֲא ָה ִבים וְ יַ ֲע ַלת ֵחן ַּד ֶּד ָיה יְ ַר ֻ ּו ָך ְב ָכל ֵעת"‪ ,‬ואמרו חז"ל )עירובין נד‪ (:‬שהתורה מעלת חן על‬ ‫על לא תחמוד בא לידי גזל‪.‬‬ ‫לומדיה‪ .‬מאלו הפסוקים למדנו שזוכים לחן בזכות תמימות‪ ,‬וענוה‪ ,‬ותורה‪.‬‬ ‫)פתח האוהל(‬ ‫נח מצא חן שנאמר )בראשית ו ח( "וְ נ ַֹח ָמ ָצא ֵחן ְ ּב ֵעינֵ י ה'"‪ ,‬שמר עיניו‬ ‫‪ -‬על כן זכה לחן‪ .‬בזכות מצא חן בעיני ה' ניצול הוא ומשפחתו ממי‬ ‫בזכות מצא‬ ‫צ ַֹהר ַּת ֲע ֶׂשה ַל ֵּת ָבה )ו‪ ,‬טז(‬ ‫המבול‪ ,‬וכל קיום העולם בזכותו‪ ,‬כיון שהיה נח לשמים ונח לבריות‬ ‫זכה למצוא חן בעיני אלוקים ואדם‪.‬‬ ‫חן בעיני ה'‬ ‫הנה רש"י פירש לפי אחד‬ ‫ניצול הוא‬ ‫מפירושיו שהכוונה לחלון שהיה‬ ‫נח זכה לתורה‪ ,‬כמו שפירש רש"י על הפסוק )בראשית ז ב( ִ"מכּ ֹל‬ ‫ַה ְ ּב ֵה ָמה ַה ְּטהוֹ ָרה" העתידה להיות טהורה לישראל‪ .‬גם לתמימות‬ ‫ומשפחתו‬ ‫מאיר להם‪ .‬ומה שאמר בלשון‬ ‫ממי המבול‪,‬‬ ‫'צהר' ולא חלון יש לפרש שבא‬ ‫כפי שנאמר בפסוק )בראשית ו ח( ִ"א ׁיש ַצ ִּדיק ָּת ִמים ָהיָ ה ְ ּבדֹר ָֹתיו"‪.‬‬ ‫לרמז לו שבעוד שבני דורו‬ ‫וכל קיום וגם זכה במידת הענווה‪ ,‬כמו שאמרו בגמ' במסכת ע"ז )ו‪" (.‬נח איש‬ ‫הרשעים הפכו את מידת הרחמים‬ ‫העולם צדיק תמים – בדרכיו" ופירש רש"י ע"ה עניו ושפל רוח‪.‬‬ ‫את ֵחן‬ ‫גם משה רבנו מצא חן בעיני ה'‪ ,‬שנאמר )שמות לג יז( ִּ"כי ָמ ָצ ָ‬ ‫בזכותו‪ ,‬כיון‬ ‫למידת הדין‪ ,‬הרי שנח הצדיק הפך‬ ‫אתי ֵחן‬ ‫ְ ּב ֵעינַ י"‪ .‬משה רבינו ביקש מהקב"ה )שם יג( "וְ ַע ָּתה ִאם נָ א ָמ ָצ ִ‬ ‫שהיה נח‬ ‫את מידת הדין עצמה לרחמים‬ ‫)וכדברי רש"י להלן ח‪ ,‬א(‪ .‬ועל כן ציווה‬ ‫ְ ּב ֵעינֶ ָיך הוֹ ִד ֵענִ י נָ א ֶאת ְּד ָר ֶכ ָך וְ ֵא ָד ֲע ָך ְל ַמ ַען ֶא ְמ ָצא ֵחן ְ ּב ֵעינֶ ָיך"‪ ,‬פירש‬ ‫לשמים ונח‬ ‫עליו לעשות חלון במילים 'צהר'‬ ‫לבריות רש"י מה היא מציאת חן שמצאתי בעיניך ופתרון למען אמצא חן‪,‬‬ ‫שמתהפך לאותיות 'צרה' ו'רצה'‪,‬‬ ‫למען אכיר כמה שכר מציאת החן‪ .‬ענה לו הקב"ה " ַ ּגם ֶאת ַה ָּד ָבר‬ ‫היינו שבניגוד לבני דורו שהפכו‬ ‫את ֵחן ְ ּב ֵעינַ י וָ ֵא ָד ֲע ָך ְ ּ ׁב ֵשם"‪.‬‬ ‫ַה ֶ ּזה ֲ ׁ‬ ‫א ֶשר ִּד ַ ּב ְר ָּת ֶא ֱע ֶׂשה ִּכי ָמ ָצ ָ‬ ‫את מידת הרחמים לדין וצרה‪ ,‬הרי‬ ‫מ ֶֹשה ַע ְב ִּדי" )מלאכי ג כב(‪ .‬משה קיבל‬ ‫ומשה רבינו ע"ה זכה לתורה "זִ ְכר ּו ּתוֹ ַרת ׁ‬ ‫שלגביו היא נהפכת ל'רצה'‪ ,‬שהוא‬ ‫משה ָענָ ו ְמאֹד"‬ ‫תורה מסיני )אבות א א(‪ .‬זכה לענווה כמו שמעיד עליו הקב"ה "וְ ָה ִא ׁיש ׁ ֶ‬ ‫רצון ורחמים‪.‬‬ ‫)במדבר יב ג(‪ .‬ומי שיש בו מידת הענוה יש בו תמימות כמו שפירש רש"י ע"ה‪.‬‬ ‫)גנזי המלך(‬ ‫ידה לַ ֶ ּד ֶר ְך‬ ‫ֵצ ָ‬ ‫וְ ל ֹא א ִֹסף עוֹ ד ְל ַהכּ וֹ ת ֶאת ָּכל ַחי‬ ‫יתי )ח‪ ,‬כא(‬‫א ֶשר ָע ִׂש ִ‬ ‫ַּכ ֲ ׁ‬ ‫אור ַה ְ ּ ׁנ ָש ָמה‬ ‫ֵחן ֲא ִמ ִּתי הוּא ֹ‬ ‫הנה ידוע שלא לתוהו ברא‬ ‫ַה ְּמ ִא ָירה ִמ ַ ּבחוּץ‬ ‫הקב"ה את עולמו כי אם לשבת‬ ‫המשך בעמ' ג'‬ ‫�‬ ‫חותמו אמת‬ ‫מתוך שיעורים בספר הקדוש‬ ‫’פיתוחי חותם‘‬ ‫רוח המקום נוחה‬ ‫אם רצית לעמוד על טיבו של אדם כדי שתדע אם רוח המקום נוחה‬ ‫הימנו‪ ,‬אלה תולדות מעשיו הטובים‪ ,‬אם "נח וצדיק ותמים בדורותיו"‪,‬‬ ‫דהיינו שרוח הבריות נוחה הימנו‪ ,‬דע שגם "את האלקים התהלך נח"‬ ‫שדברי רבינו רומזים גם על נח עצמו )ולא רק על הצדיקים בכללותם(‪,‬‬ ‫זקיני הקדוש בעל אביר יעקב זצוק"ל‪ ,‬מלמדנו בספרו הקדוש‬ ‫לא נותר לנו אלא להיזכר בדבריו של רש"י הקדוש בפרשת‬ ‫פיתוחי חותם )פרשת נח( אודות מעלת הצדיקים וחינם הנטוי על‬ ‫האזינו )פרק לב(‪" :‬לפי שהיו בני דורו אומרים בכך וכך אם אנו‬ ‫עין רואיהם‪ ,‬ונקרא תחילה את הדברים כצורתם בלשונו הזהב‪:‬‬ ‫מרגישין בו אין אנו מניחין אותו ליכנס בתיבה‪ ,‬ולא עוד אלא אנו‬ ‫"אלה תולדות נח‪ ,‬נח איש צדיק וגו' את האלקים התהלך‬ ‫נוטלין כשילין וקרדומות ומבקעין את התיבה"‪ .‬הרי להדיא שנח‬ ‫נח )בראשית ו‪ ,‬ט(‪ .‬יש לדקדק למה כתב תלתא נח בהאי קרא?‬ ‫ותיבתו לא היו רצויים בעיני הרשעים שבאותו דור‪.‬‬ ‫ואפשר לפרש בדרך רמז‪ ,‬על מה שאמר התנא )אבות ג‪ ,‬יג(‪ :‬כל‬ ‫ברם כשנעמיק בדברי התנא במסכת אבות‪ ,‬תתיישב שאלתנו‬ ‫שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו‪ ,‬וכל שאין‬ ‫כמין חומר‪ ,‬שכן מצינו שני דרכים בהבנת הדברים‪ .‬האחת היא‬ ‫רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו‪ .‬בזה יתפרש‬ ‫דרכו של רבינו יונה‪ ,‬שהתנא דורש מהצדיק להתנהג בנחת עם‬ ‫הכתוב "אלה תולדות נח"‪ ,‬כלומר‪ ,‬אם רצית לעמוד על טיבו‬ ‫הבריות‪ ,‬והנהגה זו גופא היא שרוח המקום נוחה הימנה‪ ,‬שכן‬ ‫של אדם כדי שתדע אם רוח המקום נוחה הימנו‪ ,‬אלה תולדות‬ ‫כבוד התורה הוא שעוסקיה מתנהגים כיאות עם הבריות‪ ,‬ועל‬ ‫מעשיו הטובים‪ ,‬אם "נח וצדיק ותמים בדורותיו"‪ ,‬דהיינו שרוח‬ ‫ידי כך מתקדש שמו יתברך‪.‬‬ ‫הבריות נוחה הימנו‪ ,‬דע שגם "את האלקים התהלך נח"‪ ,‬דהיינו‬ ‫לפי הבנה זו‪ ,‬באמת יש יוצא מן הכלל להנהגה זו‪ ,‬והוא במקום‬ ‫רוח המקום נוחה הימנו"‪.‬‬ ‫שקיימת חובה להילחם עם הרשעים ולהוכיחם‪ .‬במקרה כזה‬ ‫הרעיון בבסיסו מופיע גם בספרים נוספים )כדוגמת 'חתם סופר' על‬ ‫אין לו לאדם לחוש ל'חילול השם'‪ ,‬אלא אדרבה מלחמתו‬ ‫התורה(‪ ,‬ברם אנו נתעמק בלשונו של רבינו‪ ,‬ונדלה ממנה פנינים‬ ‫למען כבוד שמים היא גופא קידוש השם האמיתי‪ ,‬ואין לו לחוד‬ ‫שהסתיר בתוך לשונו‪ .‬ובריש דברינו נביא מאמר שנראה כחולק‬ ‫ללעז הבריות‪ .‬ואכן כזאת וכזאת עשה נח‪ ,‬שהיה מתרה בבריות‬ ‫על הדברים‪ ,‬מפי כתבו של הרב הקדוש בעל הפלא יועץ זי"ע‪,‬‬ ‫'עתיד הקב"ה להביא מבול על העולם' )כמבואר ברש"י על פרשתנו(‪,‬‬ ‫בספרו 'אלף המגן'‪ ,‬ואלו דבריו‪:‬‬ ‫עד שחרה אפם בו‪ ,‬ורצו לשבר את תיבתו בכשילין וקרדומות‪.‬‬ ‫"אי נמי על פי מאמר רז"ל )כתובות דף קה‪ (:‬האי צורבא מרבנן‬ ‫דסנו ליה בני מתיה משום דמוכח להו במילי דשמיא‪ .‬ואמרו‬ ‫חוט של חסד‬ ‫במקום שאין אנשים השתדל להיות איש… וזה אומרו "אלה‬ ‫ואולם‪ ,‬קיימת גם הבנה נוספת‪ ,‬והיא דרכו של הרשב"ם‬ ‫תולדות נח"‪ ,‬להיות עם התולדות נח‪ ,‬שיהא רוחם נוחה הימנו‪,‬‬ ‫בפירוש אותה משנתה‪ ,‬ולפיה המשנה אינה עוסקת כלל בחן‬ ‫הוא נח‪ ,‬שגם רוח המקום נוחה הימנו"‪.‬‬ ‫ואהבה שנגרם כתוצאה מהשתדלותו של הצדיק‪ ,‬אלא חוק חקק‬ ‫כלומר‪ ,‬לדברי בעל ה'פלא יועץ' הכפילות "אלה תולדות נח‪-‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬שכל מי שיש בו יראת שמים‪ ,‬חוט של חסד משוך עליו‬ ‫נח" אכן מתבארת על פי דברי רז"ל שאם הוא נח בעיני הבריות‪,‬‬ ‫וחינו נטוי על הבריות‪.‬‬ ‫גם רוח המקום נוחה הימנו‪ ,‬וכעין דברי רבינו בעל אביר יעקב‬ ‫לפי הבנה זו‪ ,‬גם הצדיק שמוכיח את בני עירו מקיים בהידור‬ ‫המצוטטים לעיל‪ .‬אבל בנוגע לסיום הפסוק רוח אחרת עמו‬ ‫את מאמר התנא אודות 'רוח הבריות נוחה הימנו'‪ ,‬שהרי מכיוון‬ ‫ועם קולמוסו‪ ,‬ולדבריו‪ ,‬אם מדובר בצדיק שאין כמותו‪ ,‬הרי‬ ‫שעשה כתורה וכמצווה חוט של חסד משוך עליו‪ ,‬ואין ספק‬ ‫שאין עליו לחוש לרוח הבריות‪ .‬ובלשונו‪" :‬אבל אם הוא 'איש‬ ‫שרוח הבריות נוחה הימנו‪ .‬וכי תאמר בלבבך הן אותם רשעים‬ ‫צדיק תמים היה בדורותיו'‪ ,‬יחיד בדורו דלית דכוותיה ומוכרח‬ ‫שהוא מוכיחם שונאים אותו לבלי ספק? הרי תשובתך בצידה‪,‬‬ ‫להקפיד‪ ,‬אז לא יקפיד אי סנו ליה ואין רוחם נוחה הימנו‪ ,‬רק 'את‬ ‫כי אותם רשעים אוהבים רק רשעים כדוגמתם‪ ,‬ומואסים ביראי‬ ‫האלקים התהלך נח'‪ ,‬יותר טוב שיהא רוח המקום נוחה הימנו"‪.‬‬ ‫ה'‪ ,‬ואילו אנו עוסקים בבריות אשר אוהבים את יראי ה'‪ ,‬כלשונו‬ ‫של רבינו "אם נח וצדיק ותמים בדורותיו ‪ -‬דהיינו שרוח הבריות‬ ‫למען כבוד שמים‬ ‫נוחה הימנו"‪ ,‬כלומר‪ ,‬שכל דורותיו מחזיקים אותו לצדיק ובכך‬ ‫ולכאורה דרכו של רבינו אכן זוקקת ביאור‪ ,‬שהרי מפורש‬ ‫תלויה אהבתם‪ ,‬ולא דיבר רבינו על אהבתם של בני בליעל‬ ‫הוא בגמרא שדרכו של תלמיד חכם להיות שנאוי על הבריות‪,‬‬ ‫השמחים בתהפוכות רע‪.‬‬ ‫מחמת המוסר שמשמיע לרשעים‪ .‬ואם נצא מנקודת הנחה‬ ‫�‬ ‫מזהב ומפז‬ ‫פנינים מלוקטים מספרי‬ ‫אדמו"רי שושילתא קדישא‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫הצדיק בעל תולדות יעקב יוסף‪ ,‬מגדולי תלמידי הבעל שם טוב זי"ע‪ ,‬בספרו‬ ‫כתונת פסים )פרשת צו(‪ ,‬צועד אף הוא בדרכו של רבינו‪ ,‬וקובע שהתנא מדבר‬ ‫יצרה‪ ,‬ומציאות העולם היא הדר כבוד‬ ‫רק על אנשי מעלה‪ ,‬שזכו בחינת 'רוח'‪ ,‬הגבוהה כידוע מבחינת נפש‪ ,‬ונצטט את‬ ‫מלכותו‪ ,‬שהרי אין מלך בלא עם‪ .‬ונמצא‬ ‫לשונו‪" :‬שאל השואל‪ ,‬על איש אחד שהיה מוחזק לתלמיד חכם וישר‪ ,‬והיה שנוא‬ ‫שבעת המבול נחסר כביכול כבודו‬ ‫לבני עירו‪ ,‬וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו?‬ ‫מלכותו יתברך‪ .‬שישב לבדו בלא עם‪.‬‬ ‫ועל כן נשבע הקב"ה שלא יביא מבול‬ ‫"ובאמת אין זו שאלה‪ ,‬דכתיב בעץ חיים )שער ו( מי שיש לו רק נפש הוא חוטא‪,‬‬ ‫שנאמר )ויקרא ד‪ ,‬ב( 'ונפש כי תחטא'‪ .‬ומי שיש לו רוח רחוק מחטא‪ ,‬שנאמר )תהלים‬ ‫שוב‪ .‬וזו כוונת הפסוק בתהלים )כט‪ ,‬י( "ה'‬ ‫למבול ישב ‪ -‬וישב ה' מלך לעולם"‪ ,‬היינו‬ ‫נא‪ ,‬יב( לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי וכו'‪ .‬ואם כן דקדק ואמר‪:‬‬ ‫שרק בעת המבול ישב הקב"ה לבדו‪,‬‬ ‫כל שרוח הבריות נוחה וכו'‪ ,‬כי אלו הבריות שיש להם רוח‪ ,‬נוחין הימנו מוטב‪.‬‬ ‫ומכאן ואילך נשבע שיהיה מלך לעולם‪,‬‬ ‫אבל המוני עם אפילו בעלי נפש‪ ,‬אדרבה מזה שאין נוחין הימנו‬ ‫היינו שמלכותו תתקיים בשלמות ‪ -‬ואין‬ ‫מזה מוכח שהוא צדיק היפך מדרגתם"‪.‬‬ ‫מלך בלא עם‪.‬‬ ‫הצדיק‬ ‫)שערי ארוכה(‬ ‫שמוכיח‬ ‫רוח פרטי הבריות‬ ‫את בני‬ ‫הצדיק רבי וולף מז'יטומיר )מתלמידי המגיד ממעזריטש( בספרו 'אור‬ ‫המאיר' )פרשת קרח( מבאר אף הוא‪ ,‬שאין הכוונה לאהבת הבריות‬ ‫וְ יָ ְק ָטן יָ ַלד ֶאת ַא ְלמוֹ ָדד וְ ֶאת ׁ ָש ֶלף וְ ֶאת‬ ‫ֲח ַצ ְר ָמוֶ ת וְ ֶאת יָ ַרח )י‪ ,‬כו(‬ ‫עירו מקיים‬ ‫כפשוטה‪ ,‬ונביא את דבריו הנפלאים‪" :‬ובארתי מה דאיתא במשנה‬ ‫כשהאדם זוכה ומשפיל עצמו כאילו‬ ‫בהידור‬ ‫)אבות פ"ג מי"ג( כל שרוח הבריות נוחה הימנו‪ ,‬רוח המקום נוחה הימנו‪,‬‬ ‫מת ועבר ובטל מן העולם‪ ,‬עולה עבודתו‬ ‫את מאמר‬ ‫ולכאורה יש לתמוה‪ ,‬וכי זה היא כלל השוה בכל אדם‪ ,‬יש לך‬ ‫אדם שרוח הבריות נוחה הימנו‪ ,‬ועם כל זה אין לו אפילו מדה‬ ‫לריח ניחוח לפני ה' כעולה וכקרבן‪ ,‬ולזה‬ ‫רמז הכתוב באומרו "ויקטן ילד את‬ ‫התנא‬ ‫אחת טובה‪ ,‬שיגרום נחת רוח למקום ברוך הוא‪ ,‬וגדולה מזה מצינו‬ ‫חצר‪-‬מות"‪ ,‬היינו ששוכן במחשבתו עם‬ ‫אודות 'רוח‬ ‫לרז"ל‪ ,‬שאמרו האי צורבא מדרבנן דמרחמין ליה בני מתא‪ ,‬לאו‬ ‫דרי עפר מרוב ענוותנותו‪ ,‬ועל ידי כך‬ ‫הבריות‬ ‫משום דמעלי טפי‪ ,‬כי אם דלא מוכיח להו במילי דשמיא"‪.‬‬ ‫זוכה "ואת ירח"‪ ,‬מלשון "וירח ה' את ריח‬ ‫נוחה הימנו'‪,‬‬ ‫ומיישב בעל ה'אור המאיר'‪ ,‬שנחת רוח הבריות האמורה כאן‬ ‫הניחוח"‪.‬‬ ‫היא תיקון שורשם וחיבורם לקדושה‪ ,‬ובלשונו‪" :‬אמנם הכוונה‬ ‫)מחשוף הלבן(‬ ‫שהרי מכיוון‬ ‫בזה‪ ,‬רוח הבריות מוסב על כל פרטי הבריות‪ ,‬מדוממים וצומחים‬ ‫שעשה‬ ‫ועופות וחיות‪ ,‬וכל הבא לכלל בריאה‪ ,‬בכולם כוחו יפה להכניס‬ ‫וְ ֵא ֶּלה ּתוֹ ְלדֹת ֶּת ַרח ֶּת ַרח הוֹ ִליד ֶאת‬ ‫כתורה‬ ‫בהם הארה‪ ,‬שאין להם מגרמם כלום‪ ,‬כי אם מה שהצדיקים‬ ‫באמצעות כשרון פעולתם‪ ,‬ממשיכין להם חיות‪ ,‬מאותיות התורה‬ ‫ַא ְב ָרם )יא‪ ,‬כז(‬ ‫וכמצווה‬ ‫והתפלה‪ ,‬כמבואר לנו פירוש הפסוק )נחמיה ט‪ ,‬ו( ואתה מחיה את‬ ‫הנה ישנם אנשים שמייאשים את‬ ‫עצמם מעבודת ה'‪ ,‬בחושבם שהם‬ ‫חוט של‬ ‫כולם"‪.‬‬ ‫בנים להורים פשוטים‪ ,‬ואינם יכולים‬ ‫חסד משוך‬ ‫ולדבריו‪ ,‬מדרגה זו הייתה מדרגתו של נח‪ ,‬שתיקן את כל‬ ‫להגיע למעלת היחסנים שביאתם‬ ‫עליו‪ ,‬ואין‬ ‫הבריאה‪ ,‬וכהמשך לשונו שם‪" :‬וגם עיין בפרשת נח‪ ,‬ביאור הכתוב‬ ‫לעולם בקדושה ונולדו לאבות גדולים‪.‬‬ ‫שאמר הקדוש ברוך הוא לנח )בראשית ו‪ ,‬כא( 'ואת"ה קח לך מכל‬ ‫אך לא מחכמה שאלו על כך‪ ,‬שהרי‬ ‫ספק שרוח‬ ‫מאכל אשר יאכל‪ ,‬ואספת אליך‪ ,‬והיה לך ולהם לאכלה'‪ ,‬ותוכן‬ ‫אברהם אבינו שאין קדושה כקדושתו‪,‬‬ ‫הבריות‬ ‫הדברים‪ ,‬לימד לו דרכי העבודה‪ ,‬קח לך בחינת מכל מאכל אשר‬ ‫בא מתרח אבי אבות הטומאה‪ ,‬הרי‬ ‫נוחה הימנו‬ ‫יאכל… מכללות המדריגות תקח לך‪ ,‬בחינת רמיזא דחכמתא‪,‬‬ ‫שאין הדבר תלוי אלא באדם עצמו‪,‬‬ ‫להעלות משם אותיות התורה לשורשם‪ ,‬וזה תכלית בחינת‬ ‫שאם יאזור כגבר חלציו יוכל לבוא לכל‬ ‫היחוד‪ ,‬והפעולה 'והיה לך ולהם לאכלה'‪ ,‬כלומר על ידי זה תגרום‬ ‫המעלות העליונות‪.‬‬ ‫לך השפעה‪ ,‬וגם להנבראים תגיע משפע ברכה עליונה‪ ,‬וזה נקרא משאו ומתנו‬ ‫ולזה רומז הכתוב בישעיהו )פרק נא(‬ ‫יפה עם הבריות‪ ,‬כלומר עם כל הברואים נושא ונתן בהם‪ ,‬נושא מהם בחינת‬ ‫"ש ְמע ּו ֵא ַלי ר ְֹד ֵפי ֶצ ֶדק ְמ ַב ְ ׁק ֵשי ה'‪ַ ,‬ה ִ ּביט ּו‬ ‫ִׁ‬ ‫רמיזא דחכמתא‪ ,‬לעבודת בוראו‪ ,‬ואחר כך נותן בהם חיות והארה‪ ,‬על ידי מה‬ ‫ֶאל צוּר ֻחצַּ ְב ֶּתם וְ ֶאל ַמ ֶ ּק ֶבת ּבוֹ ר נֻ ַ ּק ְר ֶּתם‪.‬‬ ‫שמעורר לבו בקרבו מחמתם"‪.‬‬ ‫ַה ִ ּביט ּו ֶאל ַא ְב ָר ָהם ֲא ִב ֶיכם"‪ ,‬היינו שכל‬ ‫תקצר היריעה מלבאר את עומק דקדוק דבריו הקדושים‪ ,‬אך קוטב דבריו‬ ‫הרודפים אחר מעלות הצדקות‪ ,‬עליהם‬ ‫ברור‪ ,‬שהצדיק משתמש בכל פרטי העולם לעבודת ה'‪ ,‬ועל ידי כך מתקן את‬ ‫לחזק את ליבם בהביט אל אברהם אבינו‬ ‫כל פרטי הבריאה וממשיך בה קדושה‪ ,‬ועל כן רוח הבריות נוחה הימנו‪ .‬ונמצא‪,‬‬ ‫שמוצאו מן הצור ‪ -‬סלע יבש‪ ,‬היינו תרח‬ ‫שלא זו בלבד שדברי המשנה מתאימים גם על נח‪ ,‬אלא שכל עיקרה של בחינת‬ ‫שהיה כולו טמא מבלי לחלוחית קדושה‪,‬‬ ‫עבודה עילאה זו מקורה בנח הצדיק‪ ,‬שנצטווה עליה מאת הקב"ה להדיא‪.‬‬ ‫ועם כל זה הגיע למדרגתו העליונה‪ ,‬והוא‬ ‫)אלף בינה(‬ ‫הדין לכל תולדותיו כיוצא בו‪.‬‬ ‫�‬ ‫משולחן גבוה‬ ‫בינו שנות‬ ‫תשובות דא“ח שהשיב כ“ק‬ ‫מעשי רב מתוקף פעולת‬ ‫מרן אדמו“ר שליט“א לשואלים‬ ‫קדושים רבוה“ק זי“ע‬ ‫לשוב לתורה‬ ‫פרק ב'‬ ‫מתפללים בשמונה עשרה "השיבינו אבינו לתורתך" מה הכוונה‬ ‫"כפי ברבריאה"‬ ‫בזה?‬ ‫בגליון הקודם סקרנו את מיקומה המיוחד של ארץ מרוקו‪ ,‬ורמז‬ ‫הגמרא )נדה ל‪ ,‬ב( מספרת שכאשר העובר שרוי במעי אמו‪ ,‬נר דלוק‬ ‫ליישובה של הארץ על ידי יהודים כבר בזמן בית המקדש‪ .‬במאמרים‬ ‫לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו ומלמדין אותו כל‬ ‫הבאים‪ ,‬נתור אחר איזכוריה של ארץ מרוקו בדברי חז"ל השונים ‪-‬‬ ‫התורה כולה‪ .‬וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסוטרו על פיו‬ ‫בהלכה ובאגדה‪ .‬ונפתח באיזכור מעניין‪ ,‬הקשור גם לפרשת השבוע ‪-‬‬ ‫ומשכחו כל התורה כולה‪.‬‬ ‫פרשת נח‪.‬‬ ‫והקשה על כך הרב הקדוש הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זיע"א‬ ‫במדרש רבה )בראשית פרשה כג( דורשים חז"ל את הפסוק המוזכר‬ ‫)מובא בליקוטי שושנה שבסוף נועם אלימלך( שאם משכחים אותו כל התורה‬ ‫פעמיים בנביא עמוס )פרק ה ופרק ט( ַ"ה ּקוֹ ֵרא ְל ֵמי ַה ָ ּים וַ ִ ּ ׁי ְש ּ ְפ ֵכם ַעל ּ ְפנֵ י‬ ‫כולה‪ ,‬אם כן מה טעם ללמד אותו מלכתחילה‪ .‬מה התועלת בזה?‬ ‫ָה ָא ֶרץ ה' ׁ ְשמוֹ "‪ ,‬ואלו דבריהם‪:‬‬ ‫והסביר הרבי ר' אלימלך זיע"א שכדי שיהיה האדם יכול ללמוד‬ ‫"שני פעמים כתיב 'הקורא למי הים'‪ ,‬כנגד שני פעמים שעלה הים‬ ‫את כל התורה כולה לאורך שנות חייו‪ ,‬חייב שילמד אותה לפני שבא‬ ‫והציף את העולם‪ ,‬ועד היכן עלה בראשונה‪ ,‬ועד היכן עלה בשנייה?‬ ‫לעולם כדי שיהיה לו את התשוקה ואת היכולת לקנות את הדברים‪.‬‬ ‫רבי יודן ורבי אבהו ורבי אחא בשם רבי חנינא‪ ,‬בראשונה עלה עד עכו‬ ‫שאם לא כן – לא יוכל לקנות זאת‪ .‬ורק לאחר שכבר מלמדים אותו‬ ‫ועד יפו‪ ,‬ובשנייה עלה עד כיפי ברבריאה‪ .‬רבי חנניא ורבי אחא בשם‬ ‫פעם אחת כל התורה כולה ונוצר לו שייכות איתה‪ ,‬אז יכול ללמוד‬ ‫רבי חנינא‪ ,‬בראשונה עד כפי ברבריאה‪ ,‬ובשנייה עד עכו ועד יפו… רבי‬ ‫ולקנות אותה מעצמו‪.‬‬ ‫אליעזר בשם רבי חנינא אמר בראשונה עלה עד קלבריאה ובשנייה עד‬ ‫ונזכיר כאן סיפור נורא שהיה אצל הרבי הקדוש רבי אהרן‬ ‫כפי ברבריאה"‪.‬‬ ‫מבעלזא זיע"א שבהיותו בעיר הקודש ירושלים הביאו פעם לפניו‬ ‫דברי המדרש מתייחסים למיקומו המיוחד של הים התיכון‪ ,‬כלשון ים‬ ‫ילד קטן רך בשנים שהיה נראה שיודע כל התורה כולה‪ .‬היו שואלים‬ ‫שפולשת מהאוקיינוס האטלנטי אל תוך היבשה‪ ,‬ומחלקת את העולם‬ ‫אותו והיה עונה דברי תורה בעל פה‪ ,‬גמרא ותוספות‪ ,‬נגלה ונסתר‬ ‫הישן )שהם שלושת היבשות אסיה אפריקה ואירופה( לשלושה יבשות‪ .‬אילולי אותו‬ ‫בצורה מבהילה ממש שלא שייכת לפי ערכו של ילד קטן ורך‬ ‫ים‪ ,‬היו כל היבשות מחוברות להם יחדיו‪ ,‬כפי שיוכל להיווכח כל מעיין‬ ‫בשנים‪ .‬ודיברו שהמלאך "שכח" לסוטרו על פיו‪ .‬וכבואו לפני הרבי‬ ‫במפת העולם על נקלה‪.‬‬ ‫מבעלזא וראה שאכן כנים הדברים נסגר איתו בחדר ולאחר מכן‬ ‫יצא הילד ושוב לא ידע דבר מכל מה שידע קודם‪ .‬וזאת לפי שאין‬ ‫על פי קבלת חז"ל )ולהאא"ה‪ ,‬גם על פי מחקרי הגיאולוגיה(‪ ,‬ים זה אינו קיים‬ ‫עניין בתורה שאין בה עמל ויגיעה ועל כן היה צריך לשכוח שיוכל‬ ‫מבריאת העולם‪ ,‬אלא נוצר באירוע מאוחר‪ ,‬כעונש על חטאי הדורות‬ ‫לקנות בכוחות עצמו‪.‬‬ ‫הקדומים‪ .‬והמדרש מבאר כמה שיטות בשלבי היווצרות אותו ים‪:‬‬ ‫לדעת רבי יודן‪ ,‬בתחילה חדר הים כלשון צרה מהאוקיינוס האטלנטי‬ ‫וזה גם הביאור בברכת השיבנו אבינו לתורתך שנראה לתמוה‬ ‫המערבי ועד ארץ ישראל השוכנת בקצהו המזרחי של הים‪ ,‬ורק לאחר‬ ‫להיכן נשוב? ומה נאמר על מי שמימיו לא התקרב לתורה ל"ע‪,‬‬ ‫מכן התרחב דרומה‪ ,‬עד לחופיה הצפוניים של אפריקה‪ ,‬המכונים 'כיפי‬ ‫או להיפך על מי שמימיו לא התרחק ממנה שהרי הברכה נשמעת‬ ‫ברבריא' )העמים הקדומים ששכנו באיזור מרוקו מכונים 'ברברים'‪ ,‬ואי"ה נרחיב בזה בגליונות‬ ‫עוסקת במי שהיה בתורה והתרחק ומבקש לשוב אליה‪.‬‬ ‫הבאים(‪.‬‬ ‫אך זה העניין שאנו מבקשים לשוב ולזכות לאותה תורה שקנינו מפי‬ ‫לעומת זאת רבי חנניא מבאר את תהליך ההצפה כמדורג‪ ,‬בתחילה‬ ‫המלאך‪ ,‬אותה תורה שכבר נחרטה ונחקקה בנשמתנו‪ ,‬אך שנשכחה‬ ‫נכנס הים רק עד ברבריא המצויה במערב‪ ,‬והארצות המצויים מזרחית‬ ‫מדעתנו ומוחנו כדי שנוכל לקנות אותה בעמל ויגיעה שכוחם גדול‬ ‫להם נותרו כארצות יבשתיות‪ ,‬ורק לאחר מכן העמיק הים לחדור‬ ‫להכניע את יצר הרע ולשעבד את כוחות הנפש לעבודת ה'‪.‬‬ ‫מזרחה‪ ,‬עד שהגיע לארץ ישראל‪ ,‬גבולו המזרחי של הים התיכון‪ .‬ואילו‬ ‫השיבנו אבינו לתורתך‪ ,‬החזירנו לאותה תורה שכבר קנינו ולמדנו‪.‬‬ ‫רבי אליעזר )השיטה השלישית( מבדיל בין חלקיו הדרומיים והצפוניים של‬ ‫לרגעים שעליהם אומרת הגמרא במסכת נדה )שם( ואין לך ימים‬ ‫אותו ים‪ .‬בתחילה הוצף החלק הצפוני‪ ,‬בו מצוי בין השאר חופי 'קלבריא'‬ ‫שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים שנאמר )איוב כט‪ ,‬ב( מי יתנני‬ ‫)מחוז באיטליה(‪ ,‬ואילו בהמשך הוצפו גם החלקים הדרומיים‪ ,‬עד חופיה של‬ ‫כירחי קדם כימי א‪-‬לוה ישמרני‪ .‬ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין‬ ‫צפון אפריקה ‪' -‬ברבריא'‪.‬‬ ‫בהם שנים? הוי אומר אלו ירחי לידה‪.‬‬ ‫�‬ ‫ספרי 'מילתא חדתא' מתורת כ"ק מרן אדמו"ר רבי דוד חי אביחצירא שליט"א‬ ‫יראת שמים‬ ‫אמונה ובטחון חלק ב'‬ ‫אמונה ובטחון חלק א‬ ‫אהבת התורה‬ ‫מילתא חדתא — על מסכת אבות‬ ‫מילתא חדתא — על התורה‬ ‫מאמרי התעוררות לקנין יראת שמים‪,‬‬ ‫מאמרים להעמקת האמונה‬ ‫מאמרים להעמקת האמונה‬ ‫פרקי חיזוק באהבת התורה‪ ,‬ביגיעתה‬ ‫מאמרים על סדר מסכת אבות בעניני‬ ‫שיחות ודברי חיזוק על סדר פרשיות‬ ‫יראת הרוממות ודבקות בה׳‪ ,‬המשלבים‬ ‫והבטחון בהשי״ת‪ ,‬המעניקים חיזוק‬ ‫והבטחון בהשי״ת‪ ,‬המעניקים חיזוק‬ ‫ובעסק לימודה‪ ,‬המעוררים את הלב‬ ‫עבודת ה׳ והליכות חיים‪ ,‬המשלבים‬ ‫התורה‪ ,‬המאירים את עבודת ה׳ ואת‬ ‫את דרכי הפשט והדרש עם פנימיות‬ ‫בהתמודדויות ובנסיונות החיים‪ ,‬ובפרט‬ ‫בהתמודדויות ובנסיונות החיים‪ ,‬ובפרט‬ ‫להתמסרות לתורה ולהתחזקות‬ ‫דברי התעוררות לעבודת ה' בדרך‬ ‫ההתמודדות עם אתגרי הדור‪ ,‬ערוכים‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫באתגרי דורנו‪ .‬חלק א‪.‬‬ ‫באתגרי דורנו‪ .‬חלק א‪.‬‬ ‫בעבודת ה׳‪.‬‬ ‫המוסר והחסידות‪.‬‬ ‫בלשון בהירה ונגישה‪.‬‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אידיש‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אנגלית‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אנגלית‬ ‫הגדה של פסח — מילתא חדתא‬ ‫פורים‬ ‫חנוכה וט״ו בשבט‬ ‫ירח האיתנים‬ ‫שבת קודש‬ ‫שערי תפילה‬ ‫ביאורים על סדר ההגדה חג הפסח‬ ‫מאמרים על עניני הפורים‬ ‫שיחות ומאמרי חיזוק בעניני‬ ‫מאמרי התעוררות לעבודת ימי אלול‬ ‫מאמרים על קדושת השבת ועל סדר‬ ‫שיחות ודברי התעוררות בעניני תפילה‪,‬‬ ‫ושיה“ש‪ ,‬המעמיקים בעניני יציאת‬ ‫ופנימיות החג‪ ,‬ובהם דברי‬ ‫חנוכה וט״ו בשבט‪ ,‬המאירים את‬ ‫ותשרי‪ :‬ראש השנה‪ ,‬עשרת ימי תשובה‪,‬‬ ‫יומה‪ ,‬המאירים את עבודת השבת‪.‬‬ ‫לחיזוק הלב בעבודת ה׳ ובהתמודדות‬ ‫מצרים ובעבודת ליל הסדר לאור‬ ‫חיזוק והתעוררות לעבודת ה׳‬ ‫עבודת הימים ומעוררים להתחזקות‬ ‫יום הכיפורים וחג הסוכות‪ ,‬לאור‬ ‫בצירוף פיוטי קודש מאת כ“ק אדמו״ר‬ ‫עם אתגרי החיים‪ ,‬ערוכים בלשון בהירה‬ ‫פנימיות התורה‪.‬‬ ‫ולהליכות החיים‪.‬‬ ‫בתורה ואמונה‪.‬‬ ‫פנימיות התורה‪.‬‬ ‫שליט״א‪.‬‬ ‫הקרובה לכל נפש‪.‬‬ ‫לשה״ק )ספרד ‪ /‬ע“מ( ‪ /‬אנגלית‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אנגלית‪.‬‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אידיש‬ ‫‬ ‫חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י ‪„ˆ‰‬י˜ים‬ ‫ופעול˙ם ‪‰‬ליכו˙י‪‰‬ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל‬ ‫מרנן ˙למי„י ‪‰‬בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם‬ ‫‬ ‫‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ‪ ‰‬מסו„ר וערוך מ˙וך‬ ‫˘יחו˙ ‪‡‚‰‬ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ‪˘ ı‬ליט"‡‬ ‫‪‰‬ר‪ ˜"‰‬רבי י˘ר‡ל‬ ‫מרוז'ין זי"ע‬ ‫יומ‡ „‪‰‬ילול‡‪:‬‬ ‫‚' ח˘וון ˙רי"‡‬ ‫”שנה הבאה אתה גם רוצה ליסוע ליריד“ שואל אותו‬ ‫הרופא‪” ,‬בוודאי“‪ ,‬עונה זונדל‪” .‬ובעוד שנתיים אתה גם‬ ‫הרה“ק רבי ישראל מרוז‘ין זי“ע נולד בג‘ בתשרי תקנ“ז בעיירה פראהביטש שבאוקראינה לאביו רבי‬ ‫רוצה ליסוע? אם אתה לא מעוניין שזה יהיה המסע האחרון‬ ‫שלום שכנא מפראהביטש ונכדו של רבי אברהם המלאך בנו של המגיד ממזריטש‪ .‬ולאמו הרבנית חוה בת מלכה‬ ‫שלך ליריד‪ ,‬ואף המסע האחרון בחייך‪ ,‬מומלץ שתוותר‬ ‫בתו של רבי מנחם נחום הרבי הקדוש מצ‘רנוביל בעל ה“מאור עיניים“‪.‬‬ ‫שנה אחת על המסע ליריד‪ .‬גופך החלש לא ישרוד מסע‬ ‫הרבי היה ידוע באהבתו לכל יהודי בכל מקום שהוא‪ .‬ואף התבטא‪” :‬העולם חושב שאהבת ישראל היא טפיחה‬ ‫ארוך שכזה“‪ ,‬הזהיר הרופא‪.‬‬ ‫על כתפו של השני‪ ,‬אולם אהבת ישראל אמיתית הינה לחוש בצער וכאב של יהודי הנמצא בסוף העולם!“‬ ‫עיניו של זונדל חשכו‪ ,‬בשכלו הבין את דברי הרופא‪,‬‬ ‫הנהגתו של הרבי הייתה יחודית‪ .‬הוא נודע באורח‪-‬חייו המפואר והמלכותי‪ ,‬הנהגה שכונתה בפי חסידיו‬ ‫אולם הוא חש במיצר‪ ,‬ממה יתפרנס בכל השנה כולה‪.‬‬ ‫’מלכות‘דיגע חסידות‘‪ .‬הנהגה זו הדגישה את מעלת ישראל וקדושתם גם בעומק הגלות‪ ,‬שהרי בני ישראל בני‬ ‫ביריד תלויה פרנסתו בכל השנה‪ .‬ופתאום‪ ...‬מדוע אני‬ ‫מלכים הם ונשמתם היא למעלה מהמלאכים ולהם ראויה המלכות‪.‬‬ ‫דואג? אמר לעצמו‪ ,‬הרי יש לי שותף‪ ,‬יעקב חברי הנאמן‬ ‫בסוף ימיו העתיק הרבי את מגוריו לעיירה סדיגורה בה נפטר בשנת תרי“א ג‘ בחשוון ובעפרה נטמן‪ .‬השאיר‬ ‫ייסע לבדו וירכוש גם עבורי סחורה‪.‬‬ ‫אחריו את בניו ממשיכי דרכו רבי שלום יוסף מסדיגורה‪ ,‬רבי אברהם יעקב מסדיגורה‪ ,‬רבי דב בער פרידמן‬ ‫יעקב הינו אכן שותף נאמן‪ .‬כאשר שמע יעקב על‬ ‫מלאובה‪ ,‬רבי מנחם נחום משטפנשט‪ ,‬רבי דוד משה מצ‘ורטקוב‪ ,‬ורבי מרדכי שרגא‪-‬פייבוש מהוסיאטין‪.‬‬ ‫מצבו של זונדל שותפו הסכים בשמחה ליטול את כספו‬ ‫של זונדל ולנסוע במקומו אל היריד ולרכוש עבורו סחורה‬ ‫והכבוד שסביבו‪ ,‬הוא לא נהנה מהם בכהוא זה‪ ,‬וכפי‬ ‫’הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלהי אבותיכם‬ ‫לכל השנה‪ .‬הפקיד זונדל בידו צרור גדול של כסף מאה‬ ‫שהעיד על עצמו הרבי‪ ,‬כרבי יהודה הנשיא בשעתו‪” :‬לא‬ ‫שלחני אליכם‪ ,‬ואמרו לי מה שמו‪ ,‬מה אמר אליהם‪ .‬ויאמר‬ ‫אלף זהובים ורשימת קניות‪ .‬נפרד זונדל מיעקב שותפו‬ ‫נהניתי מהעולם הזה אפילו באצבע קטנה“‪ .‬יומא דהילולא‬ ‫אלקים אל משה אהיה אשר אהיה‘‪) .‬שמות ג יג(‬ ‫הודה לו וברך אותו בכל הברכות ובברכת הדרך‪ .‬ובדעתו‬ ‫של הרבי מרוז‘ין הינו יום קדוש ונשגב עד שאמרו‬ ‫בעת ששלח הקב“ה את משה לגאול את בני ישראל‪,‬‬ ‫לראותו בעוד כחודש מלא וטעון סחורה משובחת‪.‬‬ ‫שעיצומו של יום מכפר‪.‬‬ ‫שאל משה את הקב“ה‪’ :‬ואמרו לי מה שמו‪ ,‬מה אומר‬ ‫אלא שלהפתעתו‪ ,‬לאחר יומיים חוזר יעקב לעיר מוכה‬ ‫אליהם?‘‬ ‫וחבול‪ ,‬כולו ’פצע וחבורה ומכה טריה‘‪ ,‬ומספר‪” :‬באמצע‬ ‫„רכי ‪‰‬נ‪˙‚‰‬ו ˘ל ‪‰‬רבי מרוז'ין‬ ‫שואל הרמב“ן‪ :‬אם בני ישראל הקדושים ידעו את שמו‬ ‫הדרך במעמקי היער התנפלו עלי שודדים אימתניים‬ ‫מעט על גדלותו העצומה של הרבי הקדוש מרוז‘ין‪,‬‬ ‫של הקב“ה מאבותם‪ ,‬מדוע שיאמינו במשה רבינו בגלל‬ ‫מזויינים בכלי משחית והכריחו אותי לתת להם את כל‬ ‫בהנהגתו את העדה ביד רמה מחד‪ ,‬וברחמים וחמלה‬ ‫שיודע את שמו של הקב“ה? הרי כפי שהם יודעים זאת‪,‬‬ ‫כספי‪ ,‬משסרבתי החלו להכות אותי עד שכמעט פרחה‬ ‫עצומים על כל יחיד ויחיד מאידך‪ ,‬ניתן ללמוד מדין‬ ‫גם הוא יודע זאת? ואם אינם יודעים מה שמו של הקב“ה‪,‬‬ ‫נשמתי‪ ,‬ברגע האחרון הצלחתי לברוח‪ ,‬משאיר את העגלה‬ ‫תורה שבא לפני הרבי‪ .‬מעשה בשני חסידים יעקב וזונדל‬ ‫מה יועיל שיאמר להם מה שמו‪ ,‬הרי אינם יודעים לאמת‬ ‫עם כל הכסף מאחורי‪ ,‬מודה לקב“ה על שלפחות נפשי‬ ‫שניהלו עסק משותף של טקסטיל ‪ -‬בדים‪ .‬חנות הייתה‬ ‫את דבריו‪.‬‬ ‫נותרה לי לשלל“‪.‬‬ ‫להם בעיר מגוריהם בה היו מוכרים בדים לכל חייטי‬ ‫על שאלה זו עונה הרבי הקדוש רבי ישראל מרוז‘ין‪:‬‬ ‫זונדל החולה המסכן‪ ,‬שלא רק שהוא מחלה קשה נפלה‬ ‫הסביבה‪ .‬פעם בשנה היו נוסעים השניים ליריד הגדול‬ ‫פירוש הפסוק כך הוא ‪ -‬משה רבינו אמר לקב“ה‪ :‬כאשר‬ ‫עליו‪ ,‬כעת נפלה צרה נוספת‪ ,‬כל כספו ירד לטמיון‪ .‬לא רק‬ ‫בלייפציג כדי לקנות בדים בזול ובמחירים סיטונאיים‪,‬‬ ‫אבוא לפני בני ישראל ’ואמרו לי מה שמו‘‪ ,‬הם יאמרו לי‬ ‫שאין סחורה‪ ,‬גם כספי חסכונותיו כלו בעשן‪ .‬אולם זונדל‬ ‫ולמלא את מחסניהם לכל השנה כולה‪.‬‬ ‫את שמו של הקב“ה‪’ .‬מה אומר אליהם‘‪ ,‬מה אני אוסיף‬ ‫התחזק באמונה ’השם נתן‪ ,‬השם לקח‪ ,‬יהי שם השם מבורך‘‪.‬‬ ‫השותפים היו מצטיידים בסכום כסף גדול ונוסעים‬ ‫להם בידיעת שמו יתברך כדי שיאמינו בי?‬ ‫לאחר כמה ימים התאושש זונדל ממחלתו ופנה לביתו‬ ‫ליריד הגדול בלייפציג‪ ,‬שם היו עוברים בין החנויות‬ ‫על כך אמר לו הקב“ה‪ :‬תאמר להם ’א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה אשר‬ ‫של יעקב שותפו לטכס עיצה מה לעשות‪ ,‬ולחשב את‬ ‫והדוכנים ומחפשים מציאות‪ ,‬בדים איכותיים במחירים‬ ‫א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה‘‪ .‬מילת א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה הינה בגימטריא עשרים ואחד‪.‬‬ ‫צעדיהם הבאים‪ .‬הרי גם הוא כמוני איבד את כל כספו‪,‬‬ ‫טובים‪ .‬מיודעינו‪ ,‬שהיו סוחרים ותיקים שסיפקו בדים לכל‬ ‫וכידוע א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה אשר א‪-‬ה‪-‬י‪-‬ה הכוונה עשרים ואחד כפול‬ ‫חשב לעצמו‪ .‬לתדהמתו הרבה כאשר הגיע לביתו של‬ ‫האזור‪ ,‬היו קונים סוגי בדים רבים‪ .‬משי ‪ -‬לבעקיטשעס‬ ‫עשרים ואחד ‪ -‬ארבע מאות ארבעים ואחד‪ .‬כגימטריית‬ ‫יעקב‪ ,‬גילה שלא רק שיעקב לא מצטמצם‪ ,‬מנסה לחיות‬ ‫וקפוטעס‪ ,‬בדים ‪ -‬לחליפות‪ ,‬אריגים מיוחדים ‪ -‬לווילונות‬ ‫מילת אמת‪.‬‬ ‫ממותר כספו‪ ,‬להיפך! יעקב פתח במסע רכש‪ ,‬החליף‬ ‫ולמפות‪ ,‬בדים חמים לחורף הממשמש ובא‪ ,‬ובדים קלילים‬ ‫זהו שאמר הקב“ה למשה‪ :‬למד את בני ישראל על מידת‬ ‫ספות‪ ,‬נברשת גדולה באמצע הסלון‪ ,‬וכל הבית נראה‬ ‫יותר לקיץ שאחריו‪ .‬ניסיונם הרב בעסקי הבדים הקנה‬ ‫האמת‪ ,‬למד אותם על כך שהאמת היא שמו וחותמו של‬ ‫במגמת התחדשות ושיפוצים‪.‬‬ ‫להם ’חוש ריח‘ חזק והם יכלו לזהות מהם בדים איכותיים‪,‬‬ ‫הקב“ה‪ .‬למד אותם שכדי להידבק בקב“ה‪ ,‬כדי לצאת‬ ‫משהו פה נראה מוזר‪ ,‬אומר זונדל לעצמו‪ ,‬הרי יעקב‬ ‫ומהם בדים זולים שכדאי להתרחק מהם‪ .‬כמו כן‪ ,‬ידעו הם‬ ‫מעומק שערי הטומאה‪ ,‬יש לדבוק במידת האמת‪.‬‬ ‫כמוני איבד את כספו‪ ,‬ובמיוחד שגם בזמנים הכי טובים‬ ‫לזהות מה תהיה האופנה בשנה הבאה‪.‬‬ ‫האמת היא שמו של הקב“ה‪ ,‬ומי שחפץ להידבק בקב“ה‬ ‫לא התנהג יעקב כך‪ ,‬כיצד יתכן שדווקא כעת‪ ,‬לאחר‬ ‫סיעתא דשמייא גדולה ליוותה את השנים‪ ,‬הסוחרים‬ ‫עליו לקנות את מידת האמת‪ .‬ולכך כל הצדיקים וחכמי‬ ‫ההפסד הגדול‪ ,‬באה הרווחה לביתו?‬ ‫התברכו בחוש עסקי חד שסייע להם במסחרם‪ ,‬ומשום‬ ‫ישראל היו ידועים ביושרם ובמידת האמת שלהם‪ .‬כה‬ ‫נורה אדומה החלה להבהב במוחו‪ ,‬אולי כל הסיפור על‬ ‫כך ידעו על כוחו של הכסף במזומן‪ ,‬והגם שרוב הסוחרים‬ ‫חזקה בהם הייתה מידת האמת עד שהיו יכולים להרגיש‬ ‫השודדים‪ ,‬המכות‪ ,‬נס ההצלה‪ ,‬מצוץ מן האצבע? אולי זה‬ ‫היו מתנהלים באשראי‪ ,‬השותפים נהגו לשלם על הסחורה‬ ‫מהי אמת ומה לא‪ .‬ואף על הרבי הקדוש מרוז‘ין רבים‬ ‫סיפור בדים שנאפה היטב כדי ליטול ממני את כל כספי?‬ ‫בכסף מזומן‪ .‬מה שהקנה להם עדיפות על פני שאר‬ ‫הסיפורים כיצד הבחין בשקר המסתתר וכיצד הוציא את‬ ‫החליט זונדל לנסות לברר את העניין‪ .‬עולה זונדל לבית‬ ‫הסוחרים‪ ,‬ואף סחורה טובה יותר במחירים הוגנים וטובים‪.‬‬ ‫הצדק לאור‪.‬‬ ‫שותפו יעקב‪ ,‬רואה את השיפוץ היפה שעשה יעקב‪ ,‬טעם‬ ‫לאחר שתמו ימי היריד‪ ,‬היו השנים חוזרים לכיוון עיירת‬ ‫טוב יש לו ליעקב‪ ,‬טעם יוקרתי ויקר‪ .‬יעקב מכבד את‬ ‫מגוריהם עמוסי חבילות וממלאים את מחסניהם בסחורה‬ ‫'לפני‪‰‬ם‪ ,‬ול‡ לפני ‚ויים'‬ ‫שותפו לשבת‪ ,‬מגיש לו תה חם‪ ,‬והם משוחחים על דא ועל‬ ‫לשנה שלמה‪ .‬כך מדי שנה בשנה התנהלה השותפות על מי‬ ‫בפסוק בפרשת משפטים נאמר ’ואלה המשפטים אשר‬ ‫הא‪ .‬תוך כדי הדברים מביט זונדל על הנברשת הגדולה‬ ‫מנוחות‪ ,‬באהבה ואחווה‪.‬‬ ‫תשים לפניהם‘‪ ,‬ולומדים מכך חז“ל ’לפניהם‪ ,‬ולא לפני‬ ‫והחדשה במרכז הסלון ושואל לא שואל‪” ,‬איך לומר‪...‬‬ ‫שנה אחת‪ ,‬כמה שבועות קודם נסיעתם ליריד חש‬ ‫גויים‘‪.‬‬ ‫הום‪ ,‬רציתי‪ ...‬רק לשאול אותך איך‪ ,‬כיצד יתכן שכל כספך‬ ‫זונדל שלא בטוב ‪ -‬צינון קל‪ .‬בתחילה לא שם ליבו לכך‬ ‫שואלים על כך המפרשים‪ :‬מדוע הדבר כה חשוב‪ ,‬מדוע‬ ‫אבד ואתה ממשיך לחיות בפאר והדר כמו מקודם‪ ,‬ואף‬ ‫והמשיך בהכנות לנסיעה‪” ,‬זה לא הזמן להתפנק“‪ ,‬אמר‬ ‫גויים לא יכולים לשפוט לפי משפטי התורה‪ ,‬מדוע צריך‬ ‫הרבה יותר?!“‬ ‫לעצמו‪ ,‬ביריד תלויים העסקים של כל השנה כולה‪.‬‬ ‫שדווקא דיינים יהודים יהיו אלו שישבו בדין‪.‬‬ ‫יעקב הזדעק ”אתה! אתה שותפי וחברי עשרים‬ ‫אולם מיום ליום החמיר מצבו וזונדל מוצא את עצמו‬ ‫אולם התשובה טמונה ביסוד זה‪ ,‬רק גדולי ישראל‬ ‫שנה‪ ,‬אתה מעז לחשוד בי שאני חברך הנאמן גזלתי את‬ ‫ערב הנסיעה ליריד שוכב במיטה‪ ,‬רועד ומשתעל‪ .‬לרופא‬ ‫הדבקים במידת האמת יכולים לדון דין צדק‪ .‬ברגישותם‬ ‫כל כספך!“ ”ומהיכן הכסף?“ התגמגם זונדל‪” ,‬סייעתא‬ ‫שהוזעק לביתו לא לקח הרבה זמן לאבחן דלקת ריאות‬ ‫למידת האמת‪ ,‬יכולים הם להוציא את הצדק לאור‪.‬‬ ‫דשמיא“‪ ,‬ענה יעקב‪” ,‬לאחר שחזרתי לביתי מוכה וחבול‪,‬‬ ‫חריפה‪ ,‬רשם כמה תרופות וציווה מנוחה‪ ,‬אוכל בריא‪,‬‬ ‫הגיע שליח לביתי ובפיו בשורה‪ ,‬דודי העשיר נפטר בעיר‬ ‫ובע“ה תבריא במהרה‪.‬‬ ‫˜„ו˘˙ו ופרי˘ו˙ו‬ ‫הגדולה והוריש לי את כל כספו‪ .‬תראה איזו השגחה‬ ‫”איך אוכל לנוח?“ מזדעק זונדל‪” ,‬היריד! בזה תלויה‬ ‫בקדושתו הנוראה של הרבי מרוז‘ין ניתן להרחיב רבות‪,‬‬ ‫פרטית‪ ,‬הכסף הזה הגיע בדיוק בזמן שהייתי זקוק לו“‪.‬‬ ‫פרנסתי של כל השנה כולה‪ .‬אתלבש חם ואקח תרופות‪,‬‬ ‫קדושה ופרישות שהוסתרו בהנהגת המלכות המפורסמת‬ ‫”מעשייה יפה“‪ ,‬חושב זונדל‪ .‬אולם מה יש לו לומר‪,‬‬ ‫אולם ביריד אני חייב להיות“‪.‬‬ ‫שלו‪ .‬אולם לא הייתה לרבי כל שייכות עם כל העושר‬ ‫הקדוש מרוז‘ין היה רטוב מדמעותיו הקדושות על צרות‬ ‫כיצד הוא יכול להוכיח שיעקב שותפו בגד באימון שנתן‬ ‫הכלל והפרט‪.‬‬ ‫מ‪‰‬יכן י„ע עלי ‪‰‬כ‪‰‬ן?‬ ‫בו ונטל ממנו את כל כספו‪ .‬תקווה אחת הייתה לו‪ ,‬הנה חג‬ ‫אולם נשאלה השאלה‪ ,‬מנין ידע עלי הכהן ששמע השם‬ ‫השבועות קרב ובא‪ ,‬כאשר ניסע שנינו אל הרבי אתנה את‬ ‫ר‚י˘ו˙ם ˘ל ‚„ולי י˘ר‡ל למען ‪‰‬כלל‬ ‫את תפילתה? מנין היה בטוח שאכן יוולד לה בן?‬ ‫צרתי לפניו‪ ,‬אולי יוכל להושיע אותי‪.‬‬ ‫רגישות זו לצער הזולת הינה סימן ההיכר של גדולים‬ ‫ענה הרבי ואמר ‪ -‬מנהיג ישראל צריך להרגיש את‬ ‫בערב החג‪ ,‬כאשר נכנס זונדל לרבי הקדוש מרוז‘ין‪,‬‬ ‫וצדיקים בעם ישראל המקריבים את עצמם למען כל יהודי‬ ‫הצער ואת הכאב של כל אחד ואחד‪ ,‬ליבו הרחום נושא‬ ‫החל לבכות‪ ,‬רבי הושיעני! ”אני חושד ששותפי גזל את‬ ‫ויהודי‪ ,‬ומרגישים כל צער של יהודי כאילו היתה צרה‬ ‫בעול צאן מרעיתו‪ .‬המשיך הרבי ואמר ‪ -‬עלי הכהן לא‬ ‫כל כספי“‪ ,‬סיפר זונדל לרבי את כל פרטי הסיפור‪ ,‬כיצד‬ ‫שלהם עצמם‪ .‬בשונה ממנהיגי אומות העולם שמקריבים‬ ‫הרגיש צער וכאב‪ ,‬הוא לא הרגיש שלבו משתתף בצרתה‬ ‫הפקיד ביד שותפו סכום ענק של כסף‪ ,‬על השודדים ועל‬ ‫את הכלל למען תועלתם האישית‪ .‬ורבים הסיפורים על‬ ‫של חנה‪ ,‬שהרי חשב אותה לשיכורה‪ .‬מכך הבין עלי שאם‬ ‫הדוד העשיר שנפטר בדיוק בזמן‪.‬‬ ‫צדיקים שהרגישו בצרת חסידיהם ובכאבם עוד קודם‬ ‫אינו מרגיש בצרתה‪ ,‬וודאי שכבר כלתה הצרה‪ ,‬וודאי‬ ‫הביט בו הרבי בעיניו הטובות‪” ,‬הרגע נא“‪ ,‬אמר לו‬ ‫שהגיעו אליהם לספר על כך‪.‬‬ ‫שחנה כבר נושעה‪.‬‬ ‫בחמימות‪ ,‬בצאת החג היכנסו יחד לברכת פרידה‪ .‬רווחה‬ ‫מעשה מרתק הממחיש גם הוא את עניין זה מסופר על‬ ‫סיים החסיד ואמר ”אם הרבי רגוע‪ ,‬אם הרבי אינו חש‬ ‫באה לליבו השבור של זונדל‪ ,‬כעת איננו נושא את משא‬ ‫הרבי הקדוש מראדושיץ‪:‬‬ ‫צער עצום על כאבם וצערם של אותם יהודים‪ ,‬וודאי‬ ‫צרתו לבדו‪ ,‬ליבו הרחום של רבי נושא את צרתו יחד‬ ‫”מדוע אתה לא נותן לי להכנס אל הרבי“‪ ,‬בכה היהודי‪,‬‬ ‫שיהודים אלו ישוחררו במהרה‪ ,‬וודאי שלא יארע להם כל‬ ‫איתו‪ .‬וכך עבר עליו החג בחצר הקודש רוז‘ין בהתרוממות‬ ‫”צרה גדולה ועצומה התרגשה עלי“‪ .‬היתה זו שעת בוקר‬ ‫נזק“‪ .‬ואכן כך היה‪.‬‬ ‫הרוח בשמחה ובטוב לבב‪ .‬במוצאי החג נכנסו השנים אל‬ ‫מנומנמת‪ ,‬אנשים הלכו לאיטם ברחובותיה של העיירה‬ ‫שוב אנו למדים מהו מנהיג‪ ,‬מהו לב של צדיק המרגיש את‬ ‫הרבי‪ ,‬הרבי פונה אל יעקב ומתעניין בעסקיו‪ ,‬מה קורה‪,‬‬ ‫הקטנה ראדושיץ‪ ,‬סוס עצל ליחך עשב בצד הדרך‪ .‬אלא‬ ‫צרתם של תלמידיו ‪ -‬בניו האהובים‪ .‬בצרתם לו צר‪ ,‬ונושא‬ ‫איך היה היריד‪ ,‬ויעקב מתחיל לבכות ומספר לרבי מה קרה‬ ‫שבניגוד לאווירה השלוה והרגועה‪ ,‬בפתח ביתו של הרבי‬ ‫את כאבם על ליבו‪ .‬עד כדי כך‪ ,‬שכאשר אנו רואים שאינו‬ ‫לו בדרך ליריד‪ ,‬כיצד התנפלו עליו השודדים ואיך ניצל‬ ‫הקדוש מראדושיץ נצפה מחזה מוזר‪ .‬משמשו של הרבי‬ ‫מצטער‪ ,‬יכולים אנו לבטוח שהישועה ממשמשת ובאה‪.‬‬ ‫בנס מידיהם מוכה וחבול‪.‬‬ ‫חוסם את דרכו של יהודי מסכן המנסה להכנס לשפוך את‬ ‫ליבו בקודש פנימה‪.‬‬ ‫‪‰‬נ‪ ‰‚‰‬זו מו˘ר˘˙ בחˆר ‪˜‰‬ו„˘ רוז'ין‬ ‫הרבי מקשיב ומהנהן‪ ,‬ומבקש מיעקב ”אנא ספר את‬ ‫הסיפור שוב מתחילה‪ ,‬ספר מאיפה יצאת‪ ,‬באיזו דרך‬ ‫”מה עשיתי לך“‪ ,‬זעק היהודי‪” ,‬מדוע אתה חוסם את‬ ‫רגישות לצרתם של עם ישראל הנתונים בצרה נטועה‬ ‫נסעת‪ ,‬מתי התנפלו עליך השודדים וכיצד ברחת מהם“‪.‬‬ ‫דרכי אל הרבי?!“‬ ‫ומושרשת בחצר הקודש רוז‘ין‪ .‬סיפר ראש ישיבת רוז‘ין‬ ‫ויעקב מספר שוב בקול בוכים את הסיפור מתחילתו‪.‬‬ ‫”וכי מה אעשה“‪ ,‬ענה המשמש‪” ,‬הרבי צווה עלי שלא‬ ‫רבי אפרים פישל רבינוביץ‘ מעשה ששמע מרבה של‬ ‫”אנא ר‘ יעקב“‪ ,‬אומר לו הרבי‪” ,‬ספר שוב את הסיפור“‪,‬‬ ‫להכניס אותך לחדרו!“‬ ‫העיר יאס רבי נחום ליברזון‪ .‬בעת שקיבל נכדו של הרה“ק‬ ‫יעקב לא מבין אולם מתחיל לספר את המעשה מראשיתו‪.‬‬ ‫נכנס אותו יהודי לבית המדרש וחיכה והמתין אולי‬ ‫מרוז‘ין רבי ישראל מטשורטקוב‪ ,‬את שרביט הנהגת‬ ‫כאשר מסיים יעקב את הסיפור בשלישית שקע הרבי‬ ‫בכל זאת‪ ,‬אולי בכל זאת יסכים הסבא קדישא מראדושיץ‬ ‫העידה‪ ,‬אמר לו רבי ישראל מטשורטקוב‪” :‬כדי שאדם יוכל‬ ‫בהרהורים‪ .‬כיסה פניו ושקע במחשבות‪ ,‬ופתאום התנער‬ ‫לראותו‪ ,‬להתפלל עליו‪ ,‬לברכו ולהשפיע עליו ישועה‪ .‬בכל‬ ‫לקבל על עצמו את עול ההנהגה‪ ,‬לקרוא קוויטלך‪ ,‬לא צריך‬ ‫וצעק על יעקב ”גנב! גנב! רשע! מדוע מעלת באימון שנתן‬ ‫יום ויום ניסה אותו חסיד להכנס אל הרבי אולם הרבי‬ ‫רוח הקודש או להיות בעל מופת‪ ,‬העיקר לחוש את הצער‬ ‫בך שותפך כיצד העזת לגנוב את כספי שותפך?“‬ ‫התמיד בסירובו‪ ,‬ולא מוכן היה לראותו‪.‬‬ ‫של השני‪ .‬לחוש צער של כל יהודי ויהודי כאילו היתה זו‬ ‫יעקב שלא היה מוכן לכך‪ ,‬התבלבל ונבהל‪ ,‬ואף לא העז‬ ‫באחד הימים ריחם עליו אחד מתלמידי הרבי הקרובים‪,‬‬ ‫הצרה שלך ממש‪ .‬מפני שאם צדיק מרגיש בצרת כל יהודי‪,‬‬ ‫להכחיש‪ ,‬ידע שהכל גלוי וידוע לפני הרבי‪” .‬חטאתי עוויתי‬ ‫והחליט להכנס אל הרבי ולהזכיר את צרתו של אותו‬ ‫וודאי שיוכל להשפיע עליו ישועה שפע וברכה“‪.‬‬ ‫רבי“‪ ,‬אמר יעקב בקול בוכים ”יצרי פחז עלי ומעלתי‬ ‫יהודי‪ .‬נאנח הסבא קדישא מראדושיץ ואמר‪” :‬מה אוכל‬ ‫מסופר שבעת מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬כאשר‬ ‫בכספי שותפי“‪ ,‬אחזיר הכל ויורה לי הרבי דרך תשובה‪.‬‬ ‫לעשות‪ ,‬ניסיתי לפעול עבורו ישועה אולם נגזרה הגזרה“‪.‬‬ ‫אירופה כולה דיממה‪ ,‬חיפשו צבאות המדינות בחורים‬ ‫הסיפור עשה לו כנפים בכל החצר הקודש רוז‘ין‪ .‬רוח‬ ‫”דע לך“‪ ,‬הוסיף הרבי‪” ,‬כאשר יש ליהודי צרה‪ ,‬בעת שהוא‬ ‫צעירים למלא את השורות‪ ,‬בשר תותחים‪ .‬ואף בחורי‬ ‫הקודש‪ ,‬מופת שכזה‪ ,‬כיצד ידע הרבי שיעקב אכן גנב את‬ ‫יוצא מפתח ביתו אני מרגיש בצרתו ומתפלל לקב“ה‬ ‫ישראל לא נמלטו מגזירה זו‪ ,‬גזירה שהיה בה סכנה רוחנית‬ ‫כספי שותפו זונדל‪.‬‬ ‫וממשיך עבורו ישועה‪ .‬ועד שהוא מגיע לכאן הוא כבר‬ ‫וגשמית כאחד‪.‬‬ ‫נושע ונפקד‪.‬‬ ‫אולם גם ההשתמטות הייתה מסוכנת לא פחות‪ ,‬עונש‬ ‫כח ‪‰‰‬ר‚˘‪˘ ‰‬ל ˆ„י˜ים‬ ‫אולם לעיתים מגיעים הם לעירי ועדיין לא נושעו‪ ,‬ואף‬ ‫חמור הוטל על אלו שלא נענו לחובת הגיוס וערקו מן‬ ‫”לא רוח הקודש ולא מופת“‪ ,‬אמר הרבי בענוותנותו‪,‬‬ ‫אני מתאמץ יותר בתפילה ומנסה בכל כוחי לבטל את‬ ‫הצבא‪ .‬בצר להם פנו אותם בחורים צעירים לביתו של‬ ‫וגילה טפח על הנהגתו בקודש ועל ליבו הרחום‪” .‬כאשר‬ ‫רוע הגזרה‪ .‬אולם אם בהגיעו לביתי הוא עוד לא נושע‪,‬‬ ‫הרה“ק מטשורטקוב בווינה‪ ,‬והסתתרו בקלויז של הרבי‪.‬‬ ‫אני שומע צרה של יהודי‪ ,‬כאשר יהודי בא לפרוק את‬ ‫זוהי גזרה שאין אפשרות לבטלה‪ ,‬נגזרה הגזרה!“ ”חש אני‬ ‫אולם לא לעולם חוסן‪ ,‬לראשי הצבא הגיעה הלשנה‬ ‫ליבו‪ ,‬לבי מתמלא צער ורחמים‪ ,‬כאשר החל אותו יהודי‬ ‫בצערו הגדול“‪ ,‬סיים הרבי באנחה ”אולם איזה תועלת יש‬ ‫שהרבי מסתיר בבית מדרשו משתמטים מהצבא‪ .‬עבירה‬ ‫לספר את סיפורו‪ ,‬לא הרגשתי כל רגש של חמלה עליו‪,‬‬ ‫להכניסו לחדרי‪ ,‬אין בידי להושיע“‪.‬‬ ‫חמורה ביותר בעת מלחמה‪.‬‬ ‫ואף כאשר סיפר זאת בשנית ובשלישית לא מילא את ליבי‬ ‫”רבי‪ ,‬יהודי זה כבר אינו אותו אדם‪ ,‬צרותיו ויגונו‬ ‫שלחו ראשי הצבא מרגל לביתו של הרבי לבדוק האם‬ ‫נכונה השמועה‪ .‬אותו מרגל גוי התחפש בבגדים של יהודי‬ ‫רגש של חמלה‪.‬‬ ‫העצום הפכו אותו לאדם אחר‪ ,‬אולי כעת יכול הרבי‬ ‫חסידי ונכנס לרבי‪ .‬בדמעות ובלב שבור סיפר‪” :‬בן יחיד‬ ‫מכך הסקתי שיצרו של יהודי זה פחז עליו‪ ,‬וסיפורו על‬ ‫לפעול ישועה עבורו?“‬ ‫יש לי ועכשיו קיבל צו גיוס‪ ,‬מה אעשה?“ בכה‪” .‬אנא רבי“‬ ‫השוד המכות וגניבת הכסף לא היה ולא נברא‪ ,‬ולכך לא‬ ‫”אם כן“‪ ,‬נענה הרבי‪” ,‬אתפלל עליו בשנית“‪ .‬ואכן תוך‬ ‫זמן קצר נושע אותו חסיד‪.‬‬ ‫התחנן לפני הרבי ”קח אותו תחת חסותך‪ ,‬החביאהו עד‬ ‫הרגשתי רחמים וחמלה עליו“‪.‬‬ ‫יעבור זעם“‪.‬‬ ‫מעשה נפלא זה מלמד אותנו על ליבם הגדול של‬ ‫מ‪‰‬י ‡‪‰‬ב˙ י˘ר‡ל?‬ ‫הרבי מקשיב ומהנהן‪ ,‬מרים את עיניו הקדושות‬ ‫הצדיקים‪ ,‬על הרחמים והחמלה בהנהגתם את העדה‪ .‬דבר‬ ‫ידועה אמרתו של הרבי הקדוש מרוז‘ין‪ :‬ש‘העולם‘‬ ‫ואומר לו ”חזור נא על הסיפור‪ ,‬ספר לי שוב את סיפורך‬ ‫זה אף מאפשר להם להבחין בין טמא לטהור בין אמת‬ ‫חושב שאהבת ישראל היא טפיחה על שכמו של השני‪,‬‬ ‫מתחילה“‪ .‬ושוב פותח אותו אדם ומספר על בנו היחיד‬ ‫לשקר‪.‬‬ ‫העולם חושב שבקצת ידידות וחיוך‪ ,‬ודרישה בשלומו‬ ‫שקיבל צו גיוס‪ ,‬ושוב פעם אומר לו הרבי ”חזור נא על‬ ‫וו„‡י ינˆלו‬ ‫של השני‪ ,‬יוצאים ידי חובת אהבת ישראל‪ .‬אולם זו אינה‬ ‫הסיפור‪ ,‬ספר לי שוב את סיפורך מתחילה“‪ .‬יושבי החדר‬ ‫אהבת ישראל‪.‬‬ ‫כמעט שתמהו לעצמם‪ ,‬מדוע מטריח הרבי את האב השבור‬ ‫מעשה דומה המלמד אותנו יסוד זה סיפר ר‘ איצ‘ה‬ ‫מהי אהבת ישראל?‬ ‫לספר את סיפורו פעם אחר פעם?‬ ‫מאיר מורגנשטרן בשם אביו ר‘ יעקב מנחם מורגנשטרן‪.‬‬ ‫אהבת ישראל הינה לחוש בצער וכאב של יהודי הנמצא‬ ‫לאחר שסיים אותו אדם את סיפורו בשלישית‪,‬‬ ‫ר‘ יעקב מנחם מורגנשטרן היה מחסידיו הנאמנים של‬ ‫בסוף העולם! לחוש בכאב של השני כאילו הייתה זו צרתך‬ ‫התנער הרבי ממקומו וגער באותו מרגל מחופש ”כיצד‬ ‫ה“בית ישראל“ זצ“ל מגור‪ ,‬באחד הימים עלה ר‘ יעקב‬ ‫האישית‪ .‬זוהי אהבת ישראל אמיתית!‬ ‫עלה בדעתך שאעזור לך למלט את בנך מהצבא! ’דינא‬ ‫מנחם אל הרבי‪ ,‬עניין חשוב היה לו להיוועץ עם הרבי‪.‬‬ ‫וכדבריו הקדושים של הסבא הקדוש מסאסוב ’מי‬ ‫דמלכותא דינא‘‪ ,‬כל יהודי חייב לצאת למלחמה בשביל‬ ‫בדרכו אל הרבי עבר ר‘ יעקב מנחם בבית מדרש ושמע‬ ‫שאינו יכול למצוץ את המוגלה מתוך חבורה של ילד‬ ‫המלכות! תעזוב את חדרי ולעולם אל תבקש ממני שוב‬ ‫סערה‪ ,‬מטוס מלא ביהודים נחטף וישנו חשש כבד לחייהם‪,‬‬ ‫מישראל החולה במחלת הדבר‪ ,‬עדיין לא הגיע למחצית‬ ‫כאלו בקשות!“‬ ‫כל העולם גועש ורועש‪” .‬זה לא הזמן כעת“‪ ,‬חושב ר‘ יעקב‬ ‫המדרגה של אהבת ישראל!‘‬ ‫לאחר כמה שבועות‪ ,‬התקבל בחצר הקודש טשורטקוב‬ ‫מנחם לעצמו‪ ,‬אין זה זמן להאריך ולשוחח עם הרבי בזמן‬ ‫ועל כך התבטא פעם הרבי שהוא כמו כספית‪ .‬כמו‬ ‫מכתב מהשלטון‪ ,‬ובו נכתב שהתקבלה הלשנה על הרבי‬ ‫שכזה‪ .‬אולם העניין שעמד על הפרק היה כה חשוב ונחוץ‪,‬‬ ‫הכספית במדחום איתה מודדים את חומו של האדם‪ ,‬כך‬ ‫על שהוא עוזר ליהודים לברוח מהצבא‪ ,‬שלחנו מרגל‬ ‫והוא החליט להכנס אל הרבי בכל זאת‪.‬‬ ‫אני מרגיש צער של יהודי בסוף העולם‪ .‬האם קר לו או חם‬ ‫ושמחנו לראות שהרבי נאמן למולדת‪ ,‬ומעודד את חסידיו‬ ‫להפתעתו‪ ,‬רואה ר‘ יעקב מנחם שהרבי מקבל אותו‬ ‫והאם יש לו מיטה מוצעת להניח את ראשו‪.‬‬ ‫שלא להשתמט מהצבא‪.‬‬ ‫במאור פנים‪ ,‬הרבי יושב עימו ברוגע שומע כל מה שיש לו‬ ‫חצר הקודש טשורטקוב רעשה‪ ,‬כולם סיפורו‬ ‫לומר‪ ,‬ומשוחח עימו בנחת‪ ,‬מקשיב ומייעץ‪.‬‬ ‫ר‡˘ בני י˘ר‡ל‬ ‫בהתפעלות על רוח הקודש של הרבי‪ ,‬שידע לזהות את‬ ‫בצאתו ניגש ר‘ יעקב מנחם מורגנשטרן לאחד מזקני‬ ‫הרבי מבאיאן בעל הפחד יצחק אמר פעם בג‘ חשוון‪,‬‬ ‫אותו מרגל מחופש ולזרוק אותו מחדרו‪ .‬כאשר הגיע הדבר‬ ‫החסידים ושאל אותו כיצד יתכן שבעת כזו צרה ליעקב יש‬ ‫יום היארצייט של זקנו הרבי הקדוש מרוז‘ין‪” :‬זקני הקדוש‬ ‫לאוזניו של הרבי אמר להם‪ :‬דעו לכם שכאשר יהודי מספר‬ ‫לרבי זמן כה רב בשבילו‪ ,‬איך יתכן שהרבי כה שלו ורגוע‪.‬‬ ‫היה מרגיש בצער של יהודי בסוף העולם!‬ ‫לי את צרתו אני מרגיש את הצער שלו‪ ,‬משתתף בכאב‬ ‫כיצד הרגיש כך?‬ ‫שלו‪ ,‬חש אותו בכל ליבי‪.‬‬ ‫'ו‡ל˜י י˘ר‡ל י˙ן ‡˙ ˘‡ל˙ך'‬ ‫”כיצד ניתן לחוש בצער של כל יהודי?“ שאל הרבי‪.‬‬ ‫כאשר שמעתי את סיפורו התרחש משהו מוזר‪ ,‬סיפורו‬ ‫אמר לו אותו חסיד‪ ,‬ידוע הווארט הנפלא מהרבי בעל‬ ‫”זקני הרבי הקדוש מרוז‘ין היה ’ראש בני ישראל‘‬ ‫העצוב לא נגע לליבי‪ ,‬לא הרגשתי כל צער וכאב‪ .‬בתחילה‬ ‫האמרי אמת‪ .‬בפסוק בספר שמואל מסופר שלחנה אשת‬ ‫וכאשר יש כאב בגוף‪ ,‬אפילו באצבע הקטנה‪ ,‬הראש‬ ‫חשבתי אולי בי האשם‪ ,‬מדוע ליבי אינו מצטער בצרתו של‬ ‫אלקנה לא היו ילדים‪ ,‬ובעת שעלה אלקנה עם משפחתו‬ ‫מרגיש בכך!“‬ ‫אותו יהודי‪ ,‬לכך ביקשתי ממנו לספר את סיפורו בשנית‬ ‫למשכן אשר היה בשילה‪ ,‬עמדה חנה והתפללה בלחש אל‬ ‫זו הייתה דרך הנהגתו של הרבי הקדוש מרוז‘ין‪ .‬כך נשא‬ ‫ובשלישית‪ .‬ומכיון שגם לאחר שלוש פעמים לא הרגשתי‬ ‫הקב“ה שירחם עליה ויתן לה בן‪.‬‬ ‫על לבו הגדול את צערם וכאבם של עם ישראל‪ .‬בדאגה‬ ‫כל צער והשתתפות בכאבו‪ ,‬הבנתי שסיפורו לא אמיתי‪,‬‬ ‫ומאחר שהתפללה בלחש‪ ,‬חשד אותה עלי הכהן הגדול‬ ‫עצומה לכלל ולפרט ובאהבת ישראל אין סופית‪.‬‬ ‫הכל הצגה! אם הייתה לו צרה הייתי מרגיש זאת‪ ,‬הייתי‬ ‫לשיכורה ואמר לה ’עד מתי תשתכרין‪ ,‬הסירי את יינך‬ ‫הבה נלמד מכך ונאמץ מעט מדרכיו הקדושות של‬ ‫כואב את כאבו‪ ,‬ומשלא הרגשתי כך הבנתי שהכל שקר‬ ‫מעליך‘‪ .‬ענתה לו חנה ’לא אדוני‪ ,‬אשה קשת רוח אנכי‪,‬‬ ‫הרבי‪ ,‬לאהוב כל יהודי‪ ,‬לדאוג לו ולכאוב את כאבו‪.‬‬ ‫הכל הצגה‪.‬‬ ‫ויין ושכר לא שתיתי‪ ,‬ואשפך את נפשי לפני ה‘‘‪.‬‬ ‫וכפי שאמר רבי דוד אביחצירא שעל ידי אהבת ישראל‬ ‫זו הייתה הנהגתו של הרבי הקדוש מרוז‘ין‪ ,‬זו הייתה‬ ‫ומספר הנביא שעלי אמר לה ’ויען עלי ויאמר ‪ -‬לכי לשלום‬ ‫אמיתית‪ ,‬ניתן ביד כל יהודי לפעול ישועות עבור חבירו‬ ‫הנהגתם של בניו ונכדיו ממשיכי דרכו‪ .‬אין זה פלא‬ ‫ואלקי ישראל יתן את שאלתך אשר שאלת מעמו‘‪ .‬ואכן כך‬ ‫ולהשפיע עליו שפע ברכה וישועה!‬ ‫שהנהגה זו הושרשה בבית רוזי‘ן‪ ,‬מסופר שהכר של הרבי‬ ‫היה‪ ,‬לתקופת הימים ילדה חנה בן‪ ,‬את שמואל הנביא‪.‬‬ ‫קו השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪03-6171077 :‬‬ ‫ובחר˙ בחיים‬ ‫בס"ד‪ ,‬גיליון שפ"ד | פר' נח | תשפ"ז‬ ‫‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡‬ ‫ב‡ור החיים‬ ‫˙ול„ו˙ רבנו ה˜'‬ ‫פניני ‡ור החיים‬ ‫פר˜ ˘מיני‪˙ :‬הפוכו˙‬ ‫סו„ הר„יפו˙ ה‡יומו˙‬ ‫כאשר מן השמים פותחים פתח לתפילה – הצדיק‬ ‫נכנס בו ומבקש רחמים‪.‬‬ ‫מה אדם מוליד בעולם‬ ‫צדיקי הדורות גילו מאחורי הפרגוד‪ ,‬כי כל אותן צרות‬ ‫שבאו על ראש רבינו שמרום המעלה הפך להיות‬ ‫'אלה תולדות נח'‪.‬‬ ‫נרדף ומושפל‪ ,‬נמלט על נפשו ומסובך בחובות לא‬ ‫גם מן התיבה צריך לצאת‬ ‫בדרך כלל‪ ,‬כאשר התורה מדברת על 'תולדות' היא‬ ‫לו‪ ,‬לא היו כי אם מקנאת כוחות הטומאה והסטרא‬ ‫מספרת על הבנים שנולדו לאדם‪.‬‬ ‫אחרא‪ ,‬שלא יכלו להשלים עם מדרגותיו בקודש של‬ ‫'והקימותי את בריתי אתך‪ ,‬ובאת אל‬ ‫אולם כאן‪ ,‬במקום להזכיר מיד את שם‪ ,‬חם ויפת‪,‬‬ ‫אותו צדיק‪ .‬ומשנתנסה רבינו בכל אותן הנסיונות‬ ‫התיבה'‪.‬‬ ‫ממשיכה התורה ואומרת‪' :‬נח איש צדיק תמים'‪.‬‬ ‫ועמד בהם בגבורה‪ ,‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שלא כהתה עין‬ ‫מדוע הקדימה התורה את הבטחת הברית לציווי‬ ‫מדוע אלו נקראים תולדותיו של נח?‬ ‫אמונתו בבוראו ושמחתו ביוצרו‪ ,‬העמידו עליו אנשים‬ ‫להיכנס לתיבה?‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ ,‬שחז"ל דקדקו בלשונם‬ ‫קשים כברזל לבזותו ולהשפילו ולצערו אף בדברי‬ ‫ואמרו‪ :‬עיקר תולדותיהם של צדיקים הם מצוות‬ ‫אחד הביאורים שמביא האור החיים הקדוש הוא‪,‬‬ ‫תורה!‬ ‫שהקב"ה כרת עם נח ברית שלא ישכחהו בתוך‬ ‫ומעשים טובים‪.‬‬ ‫וכך מספר הגה“ק מקומרנא זי“ע‪:‬‬ ‫התיבה‪.‬‬ ‫לא זו בלבד שהמעשים הטובים נקראים תולדות; הם‬ ‫”‪...‬וכשהיצר וחיילותיו רואה שהצדיק מעורר‬ ‫גם לאחר שניצל ממי המבול היה נח סגור בתיבה‪,‬‬ ‫עיקר תולדותיו של האדם!‬ ‫עיקר תשוקתו לאור עליון‪ ,‬תחלה בנערותו מפיל‬ ‫מוקף מים מכל עבר‪ .‬אם לא ייפסק המבול ולא יוכל‬ ‫כל מצוה שאדם מקיים‪ ,‬כל מעשה טוב שהוא עושה‪,‬‬ ‫עליו מרה שחורה ועצבות‪ ,‬מרירות מות מעוני‬ ‫לצאת‪ ,‬עדיין לא נשלמה הצלתו‪.‬‬ ‫הוא דבר חדש שהביא לעולם‪ .‬אלו הפירות שצמחו‬ ‫ודוחק דלות ועניות וקרירות‪ .‬וכשרואה שהצדיק‬ ‫ממנו‪ ,‬ואלו התולדות הנזקפות על שמו‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬עוד לפני שנכנס‪ ,‬הבטיח לו ה'‪ :‬אינך נכנס למקום‬ ‫משבר כל מתלעות און ומלך עליון מאיר עליו‪,‬‬ ‫לכן מפרשת התורה את הפסוק כך‪' :‬אלה תולדות נח'‬ ‫שאין ממנו יציאה‪.‬‬ ‫וכבר הוסר הזוהמה מנפשו ואי אפשר לירד‬ ‫– מה הוליד נח בעולם? 'נח איש צדיק תמים'‪.‬‬ ‫כל כך בתוך חשכת העצבות ולהרגיש ביסורי‬ ‫ברית זו עמדה לו לאחר מכן‪ ,‬כאשר נאמר‪' :‬ויזכור‬ ‫עולם הזה‪ ,‬כי אורו יתברך ואור התורה מאיר‬ ‫אלוקים את נח‪ ,‬ויעבר אלוקים רוח על הארץ וישוכו‬ ‫התולדות העיקריות של האדם הן הטוב שהוא מוליד‬ ‫עליו מאור ונועם זיו השכינה‪ ,‬ולכן מעמיד‬ ‫המים'‪.‬‬ ‫במעשיו‪.‬‬ ‫עליו אנשים רעים ומקטרגין עליו ומבזין אותו‬ ‫הקב"ה לא הבטיח לנח רק להישמר בשעת הסכנה‪,‬‬ ‫אלא גם לזכור אותו כאשר יגיע הזמן לפתוח את‬ ‫בבזיונות ומשברין לבו ועושין ממנו כל מיני‬ ‫ליצנות פוערין פיהם לבלי חק עומדין עליו גלי‬ ‫התיבה ולצאת ממנה‪.‬‬ ‫כשלא נפתח פתח‬ ‫גלים קליפות ערב רב‪ ,‬כמו שעשו להרב הקדוש‬ ‫הצלה שלמה אינה רק להיכנס לתיבה – אלא גם‬ ‫רבינו חיים בן עטר שבזה אותו איזה ארור‬ ‫לזכות לצאת ממנה‪.‬‬ ‫'קץ כל בשר בא לפני… והנני משחיתם'‪.‬‬ ‫”אתה רמאי וצבוע“‪ ,‬וכן עד היום טפשים וחסרי‬ ‫האור החיים הקדוש שואל‪ :‬מדוע נח לא ביקש‬ ‫הדעת של בני מדינתו מבזין אותו כך‪ ,‬והוא לפי‬ ‫רחמים על דורו‪ ,‬כפי שביקש אברהם על סדום ומשה‬ ‫שרוב העולם שמשוקעין בתאות עולם הזה כל‬ ‫להושיט יד לעייף‬ ‫על ישראל?‬ ‫רעות שעושה בתאותו הסרוחה רואה בצדיק‪,‬‬ ‫מבאר האור החיים הקדוש‪ ,‬שהדברים שנאמרו להם‬ ‫ובפרט לצדיק שכמעט משתגע באהבת השי“ת‬ ‫'וישלח ידו ויקחה‪ ,‬ויבא אותה אליו אל‬ ‫היו שונים‪.‬‬ ‫ובנועם זיו שכינתו מתגרה בו לומר עליו שהוא‬ ‫התיבה'‪.‬‬ ‫לנח נאמרה הגזירה בלשון מוחלטת‪' :‬קץ כל בשר‬ ‫רמאות וצביעות והוא מתקנא בו על שהוא נופל‬ ‫נח שלח את היונה לראות אם קלו המים‪ .‬כששבה‬ ‫בא לפני'‪' ,‬והנני משחיתם'‪ .‬בדברים אלו לא השאיר‬ ‫באהבה נפולה‪ ,‬והצדיק מקושר באור עליון‬ ‫בפעם הראשונה‪ ,‬הושיט את ידו מחוץ לתיבה‬ ‫הקב"ה פתח שיבין ממנו נח כי עדיין יש מקום לתפילה‪.‬‬ ‫אהבת השכינה ולכן מתקנא בו‪ .‬והס“מ ימ“ש‬ ‫והכניסה פנימה‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬לאברהם נאמר 'ארדה נא ואראה' –‬ ‫מעורר את אנשיו הרשעים שיקטרגו על הצדיק‬ ‫אולם בפעם השניה‪ ,‬כשחזרה ועלה זית בפיה‪ ,‬לא‬ ‫לשון שהותירה מקום לבקש רחמים‪ .‬גם למשה לא‬ ‫הזה‪ ...‬חסרי הדעת היו מצערין ומקטרגין עליו‬ ‫נאמר שנח הושיט את ידו‪ .‬מה השתנה?‬ ‫נאמרה גזירה חתומה‪ ,‬ולכן התפלל‪.‬‬ ‫ועוד שהעמידו נגדו מפולפל א‘ חריף והיו כל‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ :‬בפעם הראשונה לא‬ ‫לא אדישות מנעה מנח להתפלל‪ ,‬אלא הוא שמע‬ ‫התלמידים דביקים וקשורים אליו ובודאי גם‬ ‫מצאה היונה מנוח לכף רגלה‪ ,‬ושבה אל התיבה עייפה‬ ‫בדברי ה' שהגזירה כבר הוחלטה‪.‬‬ ‫צדיק כשמסתלקין ממנו המוחין והחיות מרגיש‬ ‫ויגעה‪.‬‬ ‫מכל אלה צער גדול וחלישות הדעת‪“...‬‬ ‫את המבול היה צריך לגלות לנח כדי שיבנה תיבה;‬ ‫נח חשש שמא כבר אין בה כוח להמשיך לעוף והיא‬ ‫לכן עצם ההודעה לא רמזה שמבקשים ממנו‬ ‫באותם הימים שב רבינו לבית אביו רבי משה אשר‬ ‫תיפול אל המים‪ ,‬ולכן שלח מיד את ידו והביאה אל‬ ‫להתפלל‪.‬‬ ‫היה לו למשען ולמשענה מבחינה כלכלית ובזכותו לא‬ ‫מטו רגליו של רבינו לחלוטין‪.‬‬ ‫המ˘ך בעמו„ ‚' ◄‬ ‫”‪...‬ובאמת לולי חסד ה‘ עלי והפליא חסדו לי‬ ‫באמצעות אדוני אבי עטרת ראשי ה“ה החכם‬ ‫השלם איש חסד כבוד מוה“ר משה בן עטר נר“ו‬ ‫אשר היה ממציא לי טרף והוא עזרני לבוא עד‬ ‫הלום להיות לי הפנה‪ ,‬וישבתי ללמוד תורה‪“...‬‬ ‫המ˘ך ב˘בוע הב‡‬ ‫ספיר ויהלום‬ ‫פניני מוסר ויר‡˙ ˘מים בפר˘ה‬ ‫שיש בהן סגולה מיוחדת להמשיך חן על‬ ‫מה צורך היה במציאת חן? והלא בתחילת‬ ‫האדם‪ .‬אולם הקדוש ברוך הוא לא גילה‬ ‫פרשתנו מעידה עליו התורה במפורש ’נח‬ ‫בנח˙ נ˘מעים‬ ‫לנו בפירוש אלו הן‪ ,‬מפני שאילו היו בני‬ ‫איש צדיק תמים היה בדורותיו‘‪.‬‬ ‫וְ נ ַֹח ָמ ָצא ֵחן ְבּ ֵעינֵ י ה‘ )ו ח(‪.‬‬ ‫האדם יודעים איזו מצוה מביאה חן מיוחד‪,‬‬ ‫צדיק הוא‪ .‬תמים הוא‪ .‬הקדוש ברוך הוא‬ ‫דבר מופלא הותיר אחריו החסיד המפורסם‬ ‫היו עלולים לרדוף אחריה ולהזניח מצוות‬ ‫עצמו מעיד עליו‪.‬‬ ‫רבי מרדכי מאטיל מיכלזון מקאלושין‪,‬‬ ‫אחרות‪.‬‬ ‫מדוע אפוא נזקק לעוד מעלה של ’מצא‬ ‫בצוואתו לבניו‪.‬‬ ‫נח‪ ,‬שעסק בתורה ועמל בה‪ ,‬זכה להשיג‬ ‫חן‘?‬ ‫בין הדברים סיפר על מאורע שאירע עמו‬ ‫את אותן מצוות נסתרות‪ ,‬ובכוחן מצא חן‪.‬‬ ‫יתירה מזו‪ .‬אמרו חכמינו במסכת יומא‬ ‫שנים רבות קודם לכן‪ ,‬כאשר שהה בוורשה‬ ‫הגאון רבי ברוך שמעון שניאורסון זצ“ל‪,‬‬ ‫)לח‪ (:‬שאפילו בשביל צדיק אחד כדאי היה‬ ‫אצל הרב הקדוש רבי יצחק מווארקא זיע“א‪.‬‬ ‫ראש ישיבת טשעבין‪ ,‬מבאר בספרו ’ברכת‬ ‫לברוא עולם שלם‪ .‬חז“ל דורשים זאת מן‬ ‫באותה שעה עסק רבי מרדכי מאטיל‬ ‫שמעון‘ ארבע מעלות שמצינו בדברי חז“ל‬ ‫הפסוק ’וירא אלקים את האור כי טוב‘‪ ,‬ואין‬ ‫בענייני הכלל‪ .‬הוא בא להשיב דבר בשליחות‬ ‫שמביאות חן‪ :‬תורה‪ ,‬תוכחה לשם שמים‪,‬‬ ‫’טוב‘אלא צדיק‪.‬‬ ‫שהוטלה עליו‪ ,‬ומתוך להט הדברים החל‬ ‫שתיקה ויראת שמים‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬הלא דבר הוא‪ :‬בעולם כולו עומד‬ ‫לספר לפני הרבי את אשר אירע‪ .‬קולו הלך‬ ‫תורה – אמרו חז“ל )עירובין נד‪ (:‬שהיא מעלה‬ ‫צדיק אחד‪ ,‬נח שמו‪ ,‬ומדוע אין די בו כדי‬ ‫וגבר‪ ,‬כדרך אדם המבקש להטעים את דבריו‬ ‫חן על לומדיה‪.‬‬ ‫שהעולם ימשיך להתקיים? אם די בצדיק‬ ‫ולהבהיר את חומרת העניין‪.‬‬ ‫תוכחה – שכל המוכיח את חבירו לשם‬ ‫יחיד כדי לברוא עולם‪ ,‬בוודאי היה ראוי שדי‬ ‫שמע הרב הקדוש מווארקא את דבריו‪,‬‬ ‫שמים זוכה שמושכין עליו חוט של חסד‬ ‫יהיה בצדיק יחיד כדי שלא להחריבו!‬ ‫ופנה אליו במילים ספורות‪’ :‬דברי חכמים‬ ‫)תמיד כח‪.(.‬‬ ‫והקושי גדל עוד יותר מדברי חז“ל שאמרו‬ ‫בנחת נשמעים‘ )קהלת ט יז(‪.‬‬ ‫שתיקה – כדרך שמצינו אצל אסתר‬ ‫)סנהדרין קח‪ .‬ב“ר כט א( כי אף על נח נחתך גזר‬ ‫והוסיף לפרש בדרך רמז את הכתוב‬ ‫המלכה ’ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל‬ ‫הדין‪ ,‬אלא שמצא חן בעיני ה‘‪.‬‬ ‫בפרשתנו ’ונח מצא חן בעיני ה‘‘‪ .‬מפני מה‬ ‫רואיה‘ )אסתר ב טו(‪ ,‬והיא עצמה תפסה בפלך‬ ‫נמצא שמציאת החן לא היתה תוספת נאה‬ ‫זכה נח למצוא חן? משום שהיה ’נח‘ לבריות‪,‬‬ ‫השתיקה‪ ,‬כאמור )שם פסוק כ( ’אין אסתר מגדת‬ ‫על צדקותו של נח‪ .‬היא היתה הצלת חייו‬ ‫ודבריו נאמרו בנחת‪.‬‬ ‫מולדתה ואת עמה‘‪.‬‬ ‫ממש‪.‬‬ ‫הדברים חדרו כחץ ללבו של רבי מרדכי‬ ‫ויראת שמים – שהרי אמרו חז“ל )סוכה מט‪(:‬‬ ‫מאטיל‪ .‬הוא העיד על עצמו שמאותו יום‬ ‫כאן מאיר רבינו ה‘אור החיים‘ הקדוש‬ ‫כי מי שיש עליו חן‪ ,‬בידוע שהוא ירא שמים‪.‬‬ ‫זיע“א את הדברים באור יקרות‪.‬‬ ‫ואילך קיבל על עצמו לדבר לאט ובנחת‪,‬‬ ‫ומדוע נקט האור החיים ”שלוש או ארבע“?‬ ‫עד שקשה היה לו לשמוע כאשר אחרים היו‬ ‫רבינו מדקדק בלשון הפסוקים שבסוף‬ ‫מרימים את קולם‪.‬‬ ‫מפני שיראת שמים אינה מצוה אחת‬ ‫פרשת בראשית‪ .‬בתחילה נאמר ’וינחם ה‘‬ ‫הניצבת לצד חברותיה‪ .‬היא המקיפה את‬ ‫כי עשה את האדם בארץ‘‪ ,‬ולאחר מכן אומר‬ ‫לא היתה זו הערה בדבר נימוסי שיחה‬ ‫הכל‪ .‬יהודי ירא שמים הוא אדם שכל התורה‬ ‫בלבד‪ .‬באותה אמירה קצרה גילה לו הרב‬ ‫הקדוש ברוך הוא ’אמחה את האדם אשר‬ ‫כולה מקבלת אצלו פנים אחרות‪.‬‬ ‫הקדוש מווארקא פתח לעבודת חיים שלמה‪.‬‬ ‫בראתי מעל פני האדמה‪ ...‬כי נחמתי כי‬ ‫אם כן‪ ,‬נשוב אל אותו מעשה שבו פתחנו‪.‬‬ ‫עשיתים‘‪.‬‬ ‫לא לחינם נקרא שמו של נשוא הפרשה‬ ‫אדם יכול לסבור כי כדי למצוא חן עליו‬ ‫’נח‘‪.‬‬ ‫לשם מה נכפל עניין הנחמה?‬ ‫לדעת לדבר‪ .‬להיות מרשים‪ .‬להשמיע את‬ ‫בספר ’חרדים‘ הובאו דברים נפלאים על‬ ‫מבאר רבינו‪ ,‬שאילו כליית דור המבול‬ ‫קולו‪ .‬להוכיח את צדקת טענותיו‪.‬‬ ‫הפסוק ’ונח מצא חן בעיני ה‘‘‪ :‬האדם צריך‬ ‫היתה באה רק כעונש על המעשים הרעים‬ ‫בא הרב הקדוש מווארקא ואמר בדיוק את‬ ‫שיהיה לבו נח ומיושב תמיד‪ ,‬ומתוך שהלב‬ ‫שעשו‪ ,‬הרי לא כל הבריות היו שוות בדין‪.‬‬ ‫מיושב ונח נעשה האדם ”נח בדיבורו‪ ,‬נח‬ ‫ההיפך ’דברי חכמים בנחת נשמעים‘‪.‬‬ ‫היו בעולם מי שלא הגיעו לכלל חיוב ועונש‪,‬‬ ‫החן אינו מתחיל בחוץ אלא בפנים‪.‬‬ ‫בהילוכו‪ ,‬נח במעשיו“‪.‬‬ ‫כגון קטנים‪ ,‬ולא היה מקום לכלותם עם‬ ‫כשהלב נח – הדיבור נח‪ .‬כשהדיבור נח –‬ ‫הרשעים‪.‬‬ ‫כי סערה פנימית אינה נשארת בלב‪ .‬היא‬ ‫גם הבריות נוחות הימנו‪ .‬וכאשר רוח הבריות‬ ‫פורצת החוצה‪ .‬היא נשמעת בדיבורו של‬ ‫אלא שכאן אירע דבר נורא הרבה יותר‪.‬‬ ‫אדם‪ ,‬ניכרת בהילוכו ונגלית במעשיו‪ .‬וכאשר‬ ‫נוחה הימנו‪ ,‬רוח המקום נוחה הימנו‪.‬‬ ‫הגזירה לא היתה רק מחמת מעשיהם‬ ‫זו הכוונה ’ונח מצא חן‘‪ .‬לא חן מלאכותי‬ ‫לבו מיושב‪ ,‬רגוע ומכוון לעבודת בוראו‪ ,‬גם‬ ‫הרעים‪ ,‬אלא בבחינה של ’נחמתי כי עשיתים‘‪.‬‬ ‫כל הנהגתו מקבלת את אותה מידת מנוחה‪.‬‬ ‫שמבקש האדם למצוא בעיני אחרים‪ ,‬אלא‬ ‫העולם הגיע למצב שבו עצם יצירת האדם‬ ‫חן הנובע מתורה‪ ,‬מיראה‪ ,‬משתיקה במקום‬ ‫כיוצא בזה כתב הרב הקדוש רבי אברהם‬ ‫לא היתה ראויה עוד לקיום‪ ,‬כביכול‪ .‬וכאשר‬ ‫חיים מזלאטשוב זיע“א בספרו ’אורח לחיים‘‪,‬‬ ‫הנכון‪ ,‬ומדיבור היוצא מלב מיושב‪.‬‬ ‫הגזירה נוגעת לעצם מציאות הבריאה – קטן‬ ‫מי שהוא ’נח‘ באמת זוכה למצוא ’חן‘‪.‬‬ ‫בביאור הכפל ’אלה תולדות נח נח‘‪ :‬עיקר‬ ‫וגדול בכלל‪.‬‬ ‫תולדותיו ומעשיו הטובים של נח היו שהיה‬ ‫עתה נבין‪ .‬צדקותו של נח יכולה היתה‬ ‫”נוח למעלה ונוח למטה“‪ .‬מצד אחד – ’איש‬ ‫להציל אותו אילו היה עומד מול דין על‬ ‫צדיק תמים היה בדורותיו‘‪ ,‬נוח לבריות;‬ ‫ל‡ מˆ‡ה מנוח‬ ‫עבירות‪ .‬הוא צדיק – ואינו בכלל הרשעים‪.‬‬ ‫ומצד שני – ’את האלקים התהלך נח‘‪ ,‬נוח‬ ‫וַ יְ ַשׁלַּ ח ֶאת ָהע ֵֹרב וַ יֵּ ֵצא יָ צוֹא וָ שׁוֹב ַעד‬ ‫אבל כאשר כל המציאות כולה עומדת‬ ‫למקום‪.‬‬ ‫יְ ב ֶֹשׁת ַה ַמּיִ ם ֵמ ַעל ָה ָא ֶרץ )ח‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫להימחות‪ ,‬כבר נדרש דבר אחר לגמרי‪’ :‬ונח‬ ‫הרי לנו מושג חדש ב‘נח‘‪ :‬לא אדם המבקש‬ ‫שריפה גדולה פרצה בעיר בריסק‪.‬‬ ‫מצא חן בעיני ה‘‘‪.‬‬ ‫לעצמו מנוחה‪ ,‬אלא אדם שהבריות מוצאות‬ ‫האש השתוללה וכילתה בתים רבים‪,‬‬ ‫חן אינו דין‪ .‬חן הוא למעלה מן החשבון‪.‬‬ ‫אצלו מנוחה‪.‬‬ ‫ומשפחות שלמות נותרו באחת ללא קורת גג‬ ‫אדם יכול להיות זכאי בדין‪ ,‬ויש מעלה‬ ‫אלא שכאן מגיעים אנו לפלא גדול הרבה‬ ‫וללא רכוש‪.‬‬ ‫אחרת שבה נותנים לו מפני שמצא חן‪.‬‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫רבה של העיר‪ ,‬מרן הגאון רבי חיים‬ ‫וכאן מגלה רבינו האור החיים הקדוש סוד‬ ‫התורה מסיימת את פרשת בראשית‬ ‫מבריסק זצ“ל‪ ,‬לא עמד מנגד‪ .‬הוא כינס את‬ ‫מופלא ביותר‪ :‬ישנן שלוש או ארבע מצוות‬ ‫במילים ’ונח מצא חן בעיני ה‘‘‪ .‬לכאורה‪,‬‬ ‫◄◄◄‬ ‫פניני ‡ור החיים‬ ‫◄◄◄‬ ‫◄ המ˘ך מעמו„ ‡'‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬היונה נשלחת עתה לראות‬ ‫עשירי העיר בביתו וביקש מהם לפתוח את לבם‬ ‫התיבה‪.‬‬ ‫מה נעשה בעולם שמחוץ לתיבה‪ .‬וכאשר היא‬ ‫ואת כיסם למען אחיהם שנפגעו באסון‪.‬‬ ‫יוצאת ורואה שהמים עדיין מכסים את הארץ‪,‬‬ ‫בתוך הנאספים היה גם עשיר אחד שלא ראה‬ ‫בפעם השניה כבר מצאה מקום לנוח‪ ,‬כפי שהוכיח‬ ‫נאמר בה‪” :‬ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה“‪.‬‬ ‫את הדברים בחומרה הראויה‪ .‬הוא התקשה‬ ‫עלה הזית שבפיה‪ ,‬ולכן לא היתה תשושה ולא‬ ‫מכאן נפתח פתח להבין את מידתה המיוחדת‬ ‫להיפרד מממונו וסירב להשתתף במגבית כפי‬ ‫נצרכה לידו של נח‪.‬‬ ‫של היונה — ואת אשר ביקש רבי חיים מבריסק‬ ‫יכולתו‪.‬‬ ‫שתי מילים בתורה – 'וישלח ידו' – מגלות את‬ ‫ללמד ממנה על לבו של איש ישראל‪.‬‬ ‫רבי חיים ביקש להעמיד אותו על חומרת‬ ‫רגישותו של נח לעייפותה של בריה קטנה‪.‬‬ ‫כמה עומק יש כאן‪:‬‬ ‫הדברים‪ ,‬ובחר לעשות זאת באמצעות שני‬ ‫אל תחכה שהעייף ייפול; ראה את חולשתו והושט‬ ‫העורב עומד וטוען טענה עטופה בדאגה‬ ‫עופות המופיעים בפרשתנו‪ :‬העורב והיונה‪.‬‬ ‫לו יד בזמן‪.‬‬ ‫לכלל הבריאה‪.‬‬ ‫לאחר המבול שילח נח תחילה את העורב‪,‬‬ ‫”מה יהיה על העולם? כיצד אפשר לסכן מין‬ ‫ולאחר מכן את היונה‪.‬‬ ‫טבע שני אינו גזירת גורל‬ ‫אבל מאחורי כל המליצות מסתתר דבר אחד‪:‬‬ ‫שלם?“‬ ‫על העורב נאמר ’ויצא יצוא ושוב‘‪ .‬ועל היונה‬ ‫נאמר ’ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה‘‪.‬‬ ‫הוא אינו רוצה לצאת‪.‬‬ ‫לכאורה שניהם ראו אותו עולם; אותם מים‪,‬‬ ‫'כי יצר לב האדם רע מנעוריו'‪.‬‬ ‫וכאן מביא רבינו את הכלל הידוע )קידושין ע‪(.‬‬ ‫אותו חורבן‪ ,‬אותם שרידי עולם שנמחה מעל פני‬ ‫הפסוק נותן בכך טעם להבטחת ה' שלא יוסיף‬ ‫”כל הפוסל במומו פוסל“‪.‬‬ ‫האדמה‪.‬‬ ‫להכות את כל החי‪ .‬אך אם יצר האדם רע‪ ,‬מדוע‬ ‫האדם מסוגל לעיתים להשמיע טענות מלאות‬ ‫אלא שהעורב יוצא‪ ,‬מביט סביבו‪ ,‬וחוזר אל‬ ‫זו סיבה להקל עמו?‬ ‫צדק ויושר‪ ,‬ובאמת כל כוונתו להגן על נוחיותו‬ ‫התיבה ’יצוא ושוב‘‪ .‬כל עוד הוא עצמו יכול‬ ‫מבאר האור החיים הקדוש‪ ,‬שהיצר הרע נכנס‬ ‫שלו‪.‬‬ ‫לשוב אל המקום הבטוח והמוגן – עולם כמנהגו‬ ‫באדם עוד לפני שיש בו דעת שלמה להבחין בין‬ ‫דברים אלו נוגעים לכל אחד מאיתנו‪.‬‬ ‫נוהג‪.‬‬ ‫טוב לרע‪.‬‬ ‫כמה קל לזהות אצל האחר חוסר רגישות‪,‬‬ ‫היונה אינה מסוגלת לכך‪ .‬היא רואה את‬ ‫עד שהאדם גדל ומקבל דעת‪ ,‬כבר הרגיל אותו‬ ‫חוסר אחריות או מידות שאינן מתוקנות‪.‬‬ ‫החורבן – ’ולא מצאה היונה מנוח‘‪ .‬אין לה מנוח‬ ‫היצר בדרכיו‪ ,‬והרע נעשה אצלו כטבע שני‪ .‬הוא‬ ‫וכמה קשה יותר לעצור ולשאול‪ :‬שמא אותה‬ ‫כאשר אין מנוח בעולם‪.‬‬ ‫דומה במקצת לשור שלימדוהו לנגוח‪ ,‬שהנגיחה‬ ‫טענה עצמה מגלה משהו עלי?‬ ‫אמר רבי חיים לאותו גביר‪ :‬זוהי מידתם של‬ ‫אינה באה מטבעו הראשון אלא מן ההרגל‬ ‫העורב מאשים‪ ,‬מתווכח ואינו מקבל עליו‬ ‫ישראל‪ ,‬שנמשלו ליונה‪ .‬יהודי אינו מסוגל לשבת‬ ‫שהטביעו בו‪.‬‬ ‫את השליחות – ואף על פי כן גם עבורו שמורה‬ ‫במנוחה בביתו כאשר ביתו של אחיו עלה באש‪.‬‬ ‫לכן יש כאן צד של רחמים‪ ,‬שלא להכרית שוב‬ ‫שליחות בעתיד‪.‬‬ ‫גם אם הוא עצמו לא ניזוק‪ ,‬גם אם ממונו שמור‬ ‫את העולם כפי שהיה במבול‪.‬‬ ‫אותו עורב שלא יצא בשליחותו של נח‪ ,‬עתיד‬ ‫עמו – צרתו של הזולת אינה מאפשרת לו מנוח‪.‬‬ ‫אבל האור החיים הקדוש מדגיש‪ :‬ההרגל מסביר‬ ‫להיות שליח לפרנס את אליהו הנביא‪.‬‬ ‫דברים נוקבים‪.‬‬ ‫את המלחמה‪ ,‬אך אינו פוטר את האדם מעבודתו‪.‬‬ ‫מכאן למדים אנו שאין בריה שאין לה תפקיד‪,‬‬ ‫אולם אם נעיין בפרשת שילוח העורב והיונה‪,‬‬ ‫לאדם ניתנו דעת ובחירה‪ .‬בכוחו למאוס ברע‪,‬‬ ‫ואין לומר על אדם שאחר שנכשל שוב אין לו‬ ‫נגלה כי בין שני העופות קיים חילוק עמוק נוסף‪.‬‬ ‫לעמול על עצמו ולשנות גם טבע שהשתרש בו‬ ‫שליחות‪ .‬יש שליחות שלא זכה לקיים היום‪,‬‬ ‫הכתוב אומר ’וישלח את העורב ויצא יצוא‬ ‫מנעוריו‪.‬‬ ‫ועדיין ייתכן שתמתין לו מחר שליחות אחרת‪.‬‬ ‫ושוב עד יבושת המים מעל הארץ‘‪ .‬אחר כך‬ ‫זה יתרון האדם‪ :‬גם טבע שני אפשר להפוך‬ ‫אבל בין העורב ליונה נשאר הבדל עצום‪.‬‬ ‫נאמר ’וישלח את היונה מאתו לראות הקלו‬ ‫ולבחור בטוב‪.‬‬ ‫העורב יכול להסתובב סביב התיבה – ’יצוא‬ ‫המים מעל פני האדמה‘‪.‬‬ ‫ושוב‘‪ ,‬אבל היונה ’לא מצאה מנוח‘‪.‬‬ ‫מדוע רק אצל היונה מסבירה התורה את‬ ‫וחכמינו ז“ל דרשו )ב“ר לג ו( את הדברים על‬ ‫מטרת השליחות – ’לראות הקלו המים‘ – ואילו‬ ‫אחדות צריכה כיוון‬ ‫ישראל בגלות‪ ,‬כאמור )איכה א ג( ’היא ישבה בגוים‬ ‫אצל העורב נאמר סתם ’וישלח את העורב‘‪ ,‬בלי‬ ‫לפרש לאן נשלח ולשם מה?‬ ‫לא מצאה מנוח‘‪ .‬אילו היו ישראל מוצאים מנוח‬ ‫'ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים‬ ‫שלם בין האומות‪ ,‬לא היו מבקשים לשוב‪.‬‬ ‫עמדו רבותינו על השינוי הבולט שבין שני‬ ‫אחדים… פן נפוץ על פני כל הארץ'‪.‬‬ ‫זהו סודה של היונה‪.‬‬ ‫העופות‪ .‬אצל היונה מתארת התורה שליחות‬ ‫הלב היהודי אינו יכול להשלים לגמרי עם‬ ‫ברורה ומוגדרת‪’ :‬וישלח את היונה מאתו לראות‬ ‫מה היה חטאם של אנשי דור הפלגה? הרי עצם‬ ‫הקלו המים מעל פני האדמה‘‪ .‬ואילו אצל העורב‬ ‫בניית עיר ומגדל אינה עבירה‪.‬‬ ‫מצב שאינו שלם‪ .‬כל עוד השכינה בגלות – אין‬ ‫מנוח‪ .‬כל עוד יהודי אחר שרוי בצרה – אין מנוח‪.‬‬ ‫אין הכתוב מזכיר מטרה כלשהי‪ ,‬אלא מספר‬ ‫מבאר האור החיים הקדוש‪ ,‬שחטאם היה רצונם‬ ‫’וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב‘‪.‬‬ ‫שכל בני האדם יישבו במקום אחד ולא יתפזרו‬ ‫כל עוד יש בעולם דבר הצריך תיקון – אין זה‬ ‫הזמן להתיישב בשלווה ולומר שלום עלי נפשי‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬חז“ל )ב“ר לג ה( מגלים כי לעורב נועדה‬ ‫על פני הארץ‪.‬‬ ‫שליחות אחרת‪ ,‬שתבוא רק לאחר דורות רבים‪.‬‬ ‫ואולי זהו עומק הלימוד שמלמדת אותנו‬ ‫הקב"ה ברא את העולם באופן שחלקים רבים‬ ‫על דברי הכתוב ’עד יבושת המים מעל הארץ‘‬ ‫התורה בסמיכות שני השילוחים‪.‬‬ ‫ממנו יהיו מקום יישוב‪ ,‬ורצונו היה שבני האדם‬ ‫הביא רש“י את דרשתם‪ ,‬שהיה העורב מוכן‬ ‫ימלאו את הארץ‪ .‬והם אמרו‪ :‬נבנה עיר אחת‬ ‫יש מי שיוצא – ושב מיד אל עצמו‪ ,‬ויש מי‬ ‫לשליחות אחרת בימי אליהו הנביא‪ ,‬כאשר‬ ‫לכולם ומגדל גדול שישמש סימן מרחוק‪ ,‬כדי‬ ‫שנשלח ’לראות‘‪.‬‬ ‫נעצרו הגשמים בארץ‪ ,‬והעורבים היו מביאים‬ ‫שאיש לא יתרחק ולא יאבד את הדרך חזרה‪.‬‬ ‫לראות מה קורה בחוץ‪ ,‬האם קלו המים‪,‬‬ ‫לאליהו לחם ובשר למחייתו‪.‬‬ ‫לראות האם יש כבר מקום להקים מחדש עולם‪.‬‬ ‫נמצא דבר נפלא‪ :‬בפרשתנו איננו רואים את‬ ‫השפה האחת והאחדות נתנו להם כוח‪ ,‬אבל הכוח‬ ‫הזה הופנה נגד רצון הבורא‪.‬‬ ‫זו היא שליחותה של היונה‪ ,‬וזהו תפקידו של‬ ‫העורב מביא בשורה לתיבה‪ .‬הוא ’יוצא ושוב‘‪,‬‬ ‫יהודי‪ :‬לא לעצום את העיניים מול מה שמתרחש‬ ‫ואינו ממלא את התפקיד שמילאה אחר כך‬ ‫לכן בלל ה' את שפתם‪ ,‬והם נאלצו להיפרד‬ ‫מחוץ לתיבה הפרטית שלו‪.‬‬ ‫ולמצוא מקומות יישוב שונים‪.‬‬ ‫היונה‪ .‬אולם אין זאת אומרת שאין לו תפקיד‬ ‫לפקוח עיניים‪ ,‬לראות בצרת הזולת‪ ,‬ולא‬ ‫בעולם‪ .‬הקדוש ברוך הוא מייעד לכל בריה את‬ ‫'ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ' – העונש מגלה‬ ‫למצוא מנוח עד אשר יוכל להביא בפיו עלה זית‬ ‫השעה ואת השליחות המיוחדת לה; מה שלא‬ ‫את החטא‪ :‬הם ביקשו שלא להתפזר‪ ,‬וה' פיזרם‪.‬‬ ‫– בשורה ראשונה שעולם חדש יכול להתחיל‬ ‫בא לידי גילוי כאן‪ ,‬עתיד להתגלות לאחר דורות‬ ‫לא די להיות מאוחדים; צריך שהאחדות תוליך‬ ‫לצמוח‪.‬‬ ‫בשליחותו אצל אליהו הנביא‪.‬‬ ‫אל המקום הנכון‪.‬‬ ‫)מאוצרותיו ושיחותיו של הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א(‬ ‫מ˙יב˙‡ ‡ור החיים‬ ‫לאחר מכיבוד אב ואם‘‪ .‬והוסיף ביערות דבש‪ ,‬שאף‬ ‫וכתב לבאר דברי רבינו‪ ,‬בהקדים דברי רב ניסים‬ ‫כתיב )בראשית יא לב( וַ יִּ ְהיוּ יְ ֵמי ֶת ַרח ָח ֵמשׁ ָשׁנִ ים‬ ‫שהראשונים נחלקו אם יש מצות כיבוד אב ואם באב‬ ‫גאון )הקדמה למס‘ ברכות ד“ה ואם ישיב(‪ ,‬שבמצוות‬ ‫אתיִ ם ָשׁנָ ה וַ יָּ ָמת ֶתּ ַרח ְבּ ָח ָרן‪ :‬וכתב רבינו‪ ,‬וזה‬ ‫וּמ ַ‬ ‫ָ‬ ‫רשע‪ ,‬היינו רק משום מראית עין‪ ,‬אבל מעיקר הדין‬ ‫השכליות גם בני נח התחייבו‪ ,‬ולפי זה חייבים גם‬ ‫לשונו‪ :‬וראיתי לפקוח עין בפרט אחד באברהם איך‬ ‫לכל השיטות אינו חייב לכבדו‪ .‬ובכל הכתוב לחיים‪,‬‬ ‫במצות כיבוד אב ואם שהיא מצוה המחויבת מצד‬ ‫עזב את אביו אשר יצא עמו בשבילו והלך לו‪ ,‬כי הלא‬ ‫הביא שכן כתב גם רבינו בספרו ראשון לציון )יו“ד‬ ‫השכל‪ ,‬וכמו שכתב החינוך )מצוה לג( שמשרשי מצוה‬ ‫תמצא כי תרח היה בן קמ“ג שנה בהפרד אברהם‬ ‫סי‘ רמ סי“ח‪ ,‬וסי‘ רמא ס“ד(‪ .‬והוסיף רבינו שם‪ ,‬שאם‬ ‫זו היא שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד לאביו ואמו‬ ‫אבינו ממנו כי בן ס“ח שנה היה כשנולד אברהם‬ ‫אביו מומר‪ ,‬לכל הדעות אינו חייב לכבדו‪ ,‬ואפילו‬ ‫שהם סיבת היותו בעולם‪ .‬ולפי זה יש לבאר כוונת‬ ‫ובלכת אברהם ארצה כנען היה אברהם בן ע“ה שנה‬ ‫לדעת הרמב“ם )ממרים פ“ו ה“ו( שגם אם אביו רשע‬ ‫רבינו‪ ,‬שהקשה שאף שבני נח אינם מצווים בכיבוד‬ ‫שאז עולים שני תרח קמ“ג והוא מת בן ר“ה שנה ואין‬ ‫חייב לכבדו‪ ,‬היינו רק משום שחוששים שמא הרהר‬ ‫אב מחמת ציווי התורה‪ ,‬מכל היה ראוי לאברהם לכבד‬ ‫ראוי לאברהם להניח תרח אביו שיצא בשבילו וילך‬ ‫בתשובה‪ ,‬אבל מומר הוא רשע גמור ואין חוששים‬ ‫את אביו מצד השכל‪ ,‬אחר שאביו עשה עמו טובה‪.‬‬ ‫לו‪ ,‬והגם כי ה‘ אמר אליו לך לך‪ ,‬כבר אמרו שה‘ אמר‬ ‫שעשה תשובה‪ ,‬ואין צריך לכבדו‪ ,‬ואם כן יש לומר‬ ‫ולזה תירץ רבינו‪ ,‬שכיון ששנים אלו נוספו לתרח רק‬ ‫אליו לך לך‪ ,‬כדעתך ללכת‪ ,‬שהסכים על ידו‪ ,‬הראת כי‬ ‫שמטעם זה לא היה אברהם חייב בכבוד אביו‪.‬‬ ‫בזכות אברהם‪ ,‬שוב אין לו חיוב הכרת הטוב‪ ,‬וממילא‬ ‫אברהם מעצמו רצה ללכת‪.‬‬ ‫ובדברי יהונתן )אות כ( תירץ על פי המבואר במדרש‬ ‫אינו מחויב כלל בכיבוד אביו‪.‬‬ ‫ונראה כי טעם אברהם הוא‪ ,‬שחשב בדעתו ששלמו‬ ‫)ב“ר יד ו( שלא היה צריך אב ואם ליצירת אברהם‪ ,‬כי‬ ‫והנה האחרונים תירצו קושיית רבינו בכמה אופנים‬ ‫ימי אביו כשהגיע לשנת קמ“ג הוסיף עליהן ה‘ שנים‬ ‫בטעם שעזב אברהם את אביו‪ ,‬ולא חשש למצות‬ ‫כאומרם ז“ל שידאג ה‘ שנים קודם זמן חיי אביו הרי‬ ‫היה ראוי להיות נוצר מיצירת כפיו של הקב“ה כאדם‬ ‫כיבוד אב‪ .‬ביערות דבש )ח“ב דרוש יח ד“ה ובזה יש‬ ‫קמ“ח שהם חיי נחור ובזמן זה הניחו והלך לו‪ .‬והסכים‬ ‫הראשון‪ ,‬אלא שה‘ שתלו באמצע הדורות כדי לסבול‬ ‫לכוין(‪ ,‬ובפנים יפות )לך לך יב א( ביארו‪ ,‬שאברהם‬ ‫ה‘ על ידו ואמר לו לך לך‪ .‬והגם שחיה יותר אף על פי‬ ‫את הדורות שלפניו ולאחריו‪ .‬וכיון שטעם כיבוד אב‬ ‫לא היה חייב בכבוד אביו‪ ,‬כיון שתרח היה רשע‪ ,‬ואין‬ ‫כן כיון שלא זכה לשנים הנותרים אלא בזכות אברהם‬ ‫ואם הוא לפי שהביאוהו לעולם‪ ,‬כמו שכתב החינוך‬ ‫חיוב לכבד אב רשע‪ .‬וביארו בזה דברי המדרש )ב“ר‬ ‫לא יתחייב אברהם להתעכב בשבילם‪ .‬ואולי שזה‬ ‫)מצוה לג(‪ ,‬לכן היה פטור מלכבד את אביו‪ ,‬כיון שלא‬ ‫רמז ה‘ באומרו לך לך פירוש לך ואינך חושש לשנים‬ ‫לט ז( ’לך אני פוטרך מכיבוד אב ואם‪ ,‬ואין אני פוטר‬ ‫היה צריך לו כדי לבוא לעולם הזה‪.‬‬ ‫הנותרים כי לך הם פירוש משלך ומדרשים הרבה יש‬ ‫המקנה )קידושין לא‪ :‬ד“ה איני ידוע( כתב‪ ,‬שאברהם‬ ‫בענין זה והפשט לא יופשט‪:‬‬ ‫היה פטור ממצות כיבוד אב‪ ,‬כיון שהכיר את בוראו‬ ‫והנה מדברי רבינו משמע שסובר שאברהם היה חייב‬ ‫מעצמו ולא על ידי אביו‪ ,‬ולכן דינו כגר שהתגייר‬ ‫במצות כיבוד אביו‪ ,‬ולכן לא היה לו לילך ולעוזבו‬ ‫שאינו מתייחס אחר אביו‪ ,‬ואם כן אינו צריך לכבדו‪.‬‬ ‫לבדו‪ .‬והקשה בשפתי שלמה )פרשוואסר‪ ,‬סי‘ ג(‪ ,‬שהרי‬ ‫ומדברי רבינו שלא כתב כן‪ ,‬למד במאורי החיים‬ ‫מבואר בגמרא )נזיר סא‪ .‬קידושין לא‪ (.‬שבן נח אינו חייב‬ ‫שנראה שסבר שגר מחויב בכיבוד אביו ואמו הגויים‪.‬‬ ‫בכיבוד אב ואם‪ .‬ואף שהאבות קיימו את כל התורה‬ ‫וביד דוד )ויצא ד“ה מיהו( תירץ עוד‪ ,‬על פי מה שביאר‬ ‫קודם שניתנה‪ ,‬כבר כתב הרמב“ן )להלן כו ה( שקיימו‬ ‫רש“י על ציווי ה‘ )להלן יב א( ’לך לך‘‪ ,‬להנאתך‬ ‫את התורה בארץ ישראל בלבד ולא בחוץ לארץ‪,‬‬ ‫ולטובתך‪ ,‬ששם יוולדו לך בנים‪ ,‬ויוודע טבעך בעולם‪.‬‬ ‫וזה היה קודם שעלה לארץ‪ .‬גם מה שתירץ רבינו‬ ‫נמצא שאם היה נשאר לכבד את אביו היה מפסיד‬ ‫שאברהם היה פטור משום שאותן שנים שחי תרח‬ ‫הכל‪ ,‬וכלל בידינו )קידושין לב‪ .‬שו“ע יו“ד סי‘ רמ ס“ה(‬ ‫היו בזכות אברהם‪ ,‬תמוה‪ ,‬מה בכך שאביו חי בזכותו‪,‬‬ ‫שאין הבן צריך להפסיד ולהוציא משלו על כיבוד אב‪.‬‬ ‫סוף סוף הוא מחויב לכבדו משום מצות כיבוד אב‪.‬‬ ‫המע‚ל המופל‡‪ :‬כ˘˙ור˙ו המ‡ירה ˘ל ה‡ור החיים ה˜„ו˘ מחולל˙ י˘ועו˙‬ ‫בעולמנו המודרני‪ ,‬כשהמספרים והחישובים מכתיבים את מהלך חיינו‪ ,‬לעיתים נדמה כי אנו שוכחים את כוחה של‬ ‫‡ור הי˘ועו˙‬ ‫האמונה התמימה‪ .‬אך לפעמים‪ ,‬דווקא מתוך המספרים היבשים‪ ,‬מתגלה סיפור מופלא של השגחה פרטית המזכיר‬ ‫לנו את אורו הבהיר של רבינו הקדוש‪ ,‬מאור ישראל‪ ,‬האור החיים הקדוש זיע"א‪.‬‬ ‫מכ˙בי הלומ„ים‬ ‫כך היה המעשה באברך צעיר‪ ,‬מטופל בילדים‪ ,‬שחלומו הפשוט להרחיב את ביתו בחדר נוסף נראה כמשימה בלתי‬ ‫אפשרית‪ .‬הצעות המחיר שקיבל ‪ -‬עשרים אלף שקלים ‪ -‬היו כחומה בצורה עבור אברך שפרנסתו דחוקה‪ .‬בכל פנייה לקבלן‪ ,‬אותו סכום מדויק חזר על עצמו‪,‬‬ ‫כאילו נגזר מן השמים‪.‬‬ ‫אך בליבו של האברך פעמה אמונה מיוחדת בכוחו של רבינו הקדוש‪ ,‬אשר אורו מאיר את העולם כולו‪ .‬לא הייתה זו אמונה מופשטת ‪ -‬מדי חודש היה תורם‬ ‫מכספו הדל לאברכים השוקדים על תורתו המאירה של רבינו האור החיים הקדוש‪ ,‬אשר כל דיבור ודיבור שלו מאיר עיני ישראל‪ ,‬מתוך הבנה עמוקה בחשיבות‬ ‫לימוד תורתו הקדושה‪.‬‬ ‫באותו ערב סתווי‪ ,‬כשנכנס לשטיבלאך לתפילת מעריב‪ ,‬שפך את ליבו בתפילה חרישית‪ .‬לא ביקש גדולות‪ ,‬רק את היכולת להרחיב את ביתו לרווחת משפחתו‪,‬‬ ‫מתוך אמונה בכוחו העצום של רבינו הקדוש‪ ,‬אשר אורו חוצה דורות‪ .‬והנה‪ ,‬כבמטה קסם‪ ,‬מיד בצאתו מבית הכנסת‪ ,‬החלה להתגלגל שרשרת של השגחה‬ ‫פרטית‪ :‬שיחת טלפון מרעייתו‪ ,‬זיכרון פתאומי של קשר משפחתי לשיפוצניק‪ ,‬והצעת מחיר מפתיעה ‪ -‬שבעת אלפים שקלים פחות מכל ההצעות האחרות‪.‬‬ ‫אך הפלא האמיתי התגלה כשישב לחשב את סך תרומותיו החודשיות ללומדי תורת רבינו האור החיים הקדוש‪ ,‬אשר כל מילה מתורתו היא כאבן יקרה המאירה‬ ‫את נתיבות החיים‪ .‬המספרים הצטברו לסכום מדויק ‪ -‬שבעת אלפים שקלים‪ .‬כמו יד נעלמה שסגרה מעגל מופלא של נתינה וקבלה‪ ,‬של אמונה והשגחה‪.‬‬ ‫סיפור זה מלמדנו שיעור עמוק על כוחה של תמיכה בלומדי תורתו הקדושה של רבינו האור החיים הקדוש‪ ,‬אשר זכותו מגינה ומאירה עד היום‪ .‬כפי שמאיר‬ ‫אורו בכל דור ודור ‪ -‬התורה היא מקור הברכה‪ ,‬וכל המחזיק בתורתו הקדושה זוכה לראות ישועות‪ ,‬לא רק בעולם הבא‪ ,‬אלא גם בעולם הזה‪ ,‬במספרים מדויקים‬ ‫ובחשבונות ברורים‪.‬‬ ‫ספרי "אור החיים" בהוצאת המכון‬ ‫פניני אור החיים‬ ‫חיים כולכם היום‬ ‫מוסרי אור החיים‬ ‫פרי תואר המבואר‬ ‫סט חוברות אור החיים משולב‬ ‫סט חומש אור החיים המבואר‬ ‫חיבורו ההלכתי של האור החיים על יורה‬ ‫ביאור משולב בשפה ברורה‪ ,‬בתוספת‬ ‫דברי האור החיים מוגהים ומבוארים‬ ‫פנינים נבחרות מתורת האור החיים‪,‬‬ ‫דרכי חיים והנהגות ממשנת האור החיים‪,‬‬ ‫לקט מדברי האור החיים הק' על דרך‬ ‫דעה‪ ,‬עם ביאורים‪ ,‬ציונים ומדור מסכם של‬ ‫מדור "תורת חיים"; מחולק ל־‪ 48‬חוברות‬ ‫בהרחבה במדורי "מאורי אור" ו"מאורי‬ ‫ערוכות לפי נושאים ועניינים‪.‬‬ ‫מסודרות לפי ימות השנה והמועדים‪.‬‬ ‫המוסר עם ביאור דבריו‪.‬‬ ‫פסקיו והלכותיו‪.‬‬ ‫נוחות לנשיאה וללימוד‪.‬‬ ‫החיים"‪ ,‬להבנת עומק דבריו וכוונתו‪.‬‬ ‫ספיר ויהלום אור החיים‬ ‫אוצרות אור החיים מתיבתא‬ ‫חפץ ה' המבואר‬ ‫שולחן שבת עם אור החיים‬ ‫אור החיים לוח יומי‬ ‫אור החיים עם ביאור משולב‬ ‫מתוך שיעורי ושיחות הגאון רבי מנחם מנדל‬ ‫חיבורו של האור החיים על מסכת שבת‪,‬‬ ‫מאמרים לפרשיות ולמועדים על פי תורת‬ ‫ביאור קצר ובהיר המשולב ברצף דברי‬ ‫אוצר ביאורים וחידושים על ספר אור‬ ‫ספר האור החיים בחלוקה יומית לכל‬ ‫פומרנץ על פרשיות השבוע והמועדים‪ ,‬בשילוב‬ ‫מוגה על פי דפוס ראשון ומלווה בביאור‪,‬‬ ‫האור החיים‪ ,‬מעובדים בשפה פשוטה‬ ‫האור החיים‪ ,‬לצד ליקוטים משלימים‬ ‫החיים הקדוש‪.‬‬ ‫ימות השנה‪.‬‬ ‫משלים‪ ,‬סיפורי צדיקים‪ ,‬הנהגות ופנינים‪.‬‬ ‫ציונים ומראי מקומות‪.‬‬ ‫ובניקוד מלא‪.‬‬ ‫משאר ספריו‪.‬‬ ‫הגדה של פסח אור החיים‬ ‫באור החיים‬ ‫פרק שירה אור החיים‬ ‫ראשון לציון המבואר‬ ‫מגילת אסתר ‪ -‬אור החיים‬ ‫מפתח של חיים‬ ‫ליקוט מכתבי האור החיים על ההגדה‪ ,‬עם‬ ‫פרקי חיי ותולדות האור החיים הקדוש‪,‬‬ ‫מגילה מבוארת‪ ,‬עם "ראשון לציון" המבואר‬ ‫עשרות אלפי פנינים מספר אור החיים‪,‬‬ ‫פרק שירה עם ביאור המלוקט מתורת‬ ‫ספר "ראשון לציון" לרבינו חיים בן עטר‪,‬‬ ‫ביאורים‪ ,‬הערות וציונים‪ ,‬בתוספת "ראשון‬ ‫מלווים בתמונות ומסמכים נדירים‬ ‫וליקוטים מספרי האור החיים על סדר‬ ‫מסודרות לפי עניינים‪ ,‬אישים ומאורעות‪,‬‬ ‫האור החיים‪ ,‬בתוספת נוסח בעל השל"ה‪.‬‬ ‫בתוספת ביאורים‪.‬‬ ‫לציון" המבואר על שיר השירים‪.‬‬ ‫מתקופתו‪.‬‬ ‫המגילה‪.‬‬ ‫בתוספת תולדות רבינו‪.‬‬ ‫לחיים‬ ‫מחוברים‬ ‫ל˘מיע˙ ˘יעורים ו„ר˘ו˙‬ ‫ניתן להשיג בנדרים פלוס‬ ‫זכיתם לישועה בזכות הלימוד בספר 'אור החיים' הקדוש? נשמח שתשתפו אותנו! שלחו את סיפורכם אלינו‬ ‫חיי‚ו‪03-617-1077 :‬‬ ‫למייל‪ m028039999@gmail.com :‬או לפקס ‪ 02-5385689‬או ב'נדרים פלוס' ‪ -‬באר ישראל‬ ‫בס"ד‬ ‫דברי תורה מאת‬ ‫רבי מנחם מנדל‬ ‫פומרנץ שליט"א‬ ‫גיליון נ"א‬ ‫)פר' נח‬ ‫פרשת נח‬ ‫ע‪ ú‬ה˙ורה והמוע„ים‬ ‫תשפ"ה ‪ -‬ביהמ"ד‬ ‫באר ישראל(‬ ‫תשפ"ז‬ ‫תפילה על רשעים‬ ‫האם יש מקום להתפלל על רשעים ומסוכנים לבריאה?‬ ‫רָאִיתִי צ ַּד ִיק לְפ ָנ ַי ּב ַּדוֹר הַזּ ֶה‘‪.‬‬ ‫הוא בפירוש )שם( 'קֵץ ּכ ָל ּבָשָׂר ּב ָא לְפ ָנ ַי ּכ ִי מָלְאָה‬ ‫מי נח‬ ‫ועוד יש להוסיף‪ ,‬כי הנה אמר הנביא )חבקוק ב ד( ’וְצ ַּד ִיק‬ ‫ַשחִיתָם אֶת הָאָר ֶץ'‪,‬‬ ‫הָאָר ֶץ חָמָס מ ִּפ ְנ ֵיה ֶם וְה ִנ ְנ ִי מׁ ְ‬ ‫הבין נח כי אין כאן מקום לתפילה‪ .‬מה שאין כן אצל‬ ‫איש צדיק תמים היה נח בדורותיו‪ ,‬והיה היחיד מכל‬ ‫ּבֶאֱמוּנ ָתוֹ יִחְי ֶה‘‪ ,‬אם כן האמונה היא תנאי עיקרי‬ ‫בני דורו אשר ראוי היה להינצל מן המבול‪ ,‬יחד עם כל‬ ‫בצדקות‪ ,‬והיאך יתכן לומר כי דווקא תנאי זה חסר‬ ‫אברהם אבינו בא הקדוש ברוך הוא והודיעו דבר‬ ‫שאינו שייך אליו לכאורה‪ ,‬על כי עומד הוא להפוך את‬ ‫משפחתו‪ .‬נח מצא חן בעיני ה‘‪ ,‬ואת האלקים התהלך‪.‬‬ ‫לו לנח הצדיק‪.‬‬ ‫סדום‪ ,‬ומזה הבין אברהם שלא נאמר לו הדבר אלא‬ ‫אך הנה‪ ,‬דבר פלא נמצא בפסוק בהפטרת פרשתנו‬ ‫בין נח לאברהם ומשה‬ ‫בכדי שיתפלל‪ .‬וכן אצל משה רבינו אמר לו הקדוש‬ ‫)ישעיה נד ט(‪ ,‬כי נקרא המבול על שמו של נח הצדיק‬ ‫ברוך הוא בחטא העגל )שמות לב י( 'ה ַּנ ִיחָה ּל ִי'‪ ,‬וכן אחר‬ ‫ּ’כ ִי מֵי נֹחַ זֹאת ל ִי אֲׁשֶר נׁ ִש ְּבַע ְּתִי מֵ ֲעבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל‬ ‫והנה אמרו בזוהר הקדוש )ח"א רנד‪ :‬זוהר חדש לח‪ ,(:‬כי‬ ‫חטא המרגלים אמר לו )במדבר יד יא‪-‬יב( 'עַד אָנ ָה י ְנ ַ ֲאצ ֻנ ִי‬ ‫הָאָר ֶץ‘‪ .‬אותו המבול הקשה והנורא‪ ,‬אשר הכחיד את‬ ‫בשעה שיצא נח מן התיבה לאחר המבול וראה את‬ ‫כל יושבי הארץ ולא הותיר זכר ממה שהיה לפניו ‪-‬‬ ‫העולם חרב‪ ,‬פרץ בבכי עליו‪ ,‬ואמר‪" :‬ריבונו של עולם‪,‬‬ ‫הָעָם הַזּ ֶה וגו' א ַּכ ֶּנוּ ב ַּדֶב ֶר ו ְאוֹרִׁש ֶּנוּ'‪ ,‬ומזה הבין משה‬ ‫כי המחתרת חתורה לפניו אם יעמוד בתפילה‪ .‬אולם‬ ‫נקרא על שם נח‪’ ,‬מי נח‘‪.‬‬ ‫הרי נקראת 'רחום'‪ ,‬והיה לך לרחם על בריותיך"‪.‬‬ ‫אמר לו הקדוש ברוך הוא‪" :‬רעיא שטיא ‪ -‬רועה‬ ‫אצל נח נאמרו הדברים במוחלט בלא שום פתח‪ ,‬לכן‬ ‫יתירה מכך‪ ,‬כי הובא הפסוק בזוהר הקדוש )ח"א סז‪,(:‬‬ ‫שוטה‪ ,‬עכשיו נזכרת לומר כן‪ ,‬הלא היה לך להתחנן‬ ‫לא עמד להתפלל‪.‬‬ ‫ושם באו בטענה על נח‪ ,‬שלא התפלל על בני דורו‬ ‫באופן אחר כתב הרה"ק המגיד מקאז'ניץ זיע"א‬ ‫שיינצלו גם הם מן המבול‪ ,‬ומשום כך נקרא על שמו‪.‬‬ ‫לפני בשעה שאמרתי לך בלשון רכה 'כי אותך ראיתי‬ ‫צדיק לפני בדור הזה'‪' ,‬והנני מביא את המבול מים‬ ‫בספה"ק עבודת ישראל בפרשתן‪ ,‬וכן פירשו עוד‬ ‫צדיקים‪ ,‬כי בוודאי שנים הרבה התפלל נח על בני‬ ‫המרחם על אכזרים‬ ‫על הארץ'‪ ,‬וציויתיך לעשות תיבת עצי גופר‪ ,‬ולעסוק‬ ‫ועצם הדבר תמוה מאוד‪ ,‬וכי מוטל היה על נח‬ ‫בבניינה שנים הרבה‪ ,‬שמא יחזרו בני דורך בתשובה‪,‬‬ ‫דורו‪ ,‬שהרי מאה ועשרים שנה היה עוסק בבנין‬ ‫התיבה‪ ,‬והיו בני דורו שואלים אותו לשם מה טורח‬ ‫להתפלל על אותם רשעים‪ ,‬אשר התורה הקדושה‬ ‫ומפני מה לא ביקשת רחמים אז על כל העולם‪ .‬וכי‬ ‫העידה עליהם כי כל יצר מחשבות ליבם היה רק רע‬ ‫משום שידעת כי עתיד אתה להינצל בתיבה‪ ,‬לא‬ ‫הוא בבנין זה‪ ,‬והוא היה מתרה בהם כי עתיד הקדוש‬ ‫ברוך הוא להביא מבול מים על הארץ‪ .‬אם כן בוודאי‬ ‫כל היום )ראה בראשית ו ה(‪.‬‬ ‫עלה בליבך לבקש רחמים עליהם‪ .‬והנה עתה רואה‬ ‫כשם שהיה מוכיחם‪ ,‬כך היה מתפלל עליהם לבל‬ ‫ואם תאמר‪ ,‬כי צריך היה להתפלל שיחזרו בהם‬ ‫הנך את כל העולם חרב ולא נותר בו מאומה‪ ,‬ועכשיו‬ ‫ימותו במבול‪ .‬אלא‪ ,‬שהתפלל ולא נענתה תפילתו‪,‬‬ ‫מדרכם הרעה וישובו בתשובה‪ ,‬הלא גם זה תמוה‪,‬‬ ‫מבקש אתה להתפלל"‪.‬‬ ‫ולכאורה איפכא מסתברא‪ ,‬כי רחמנות על אכזרים‬ ‫אך באמת איש צדיק תמים היה‪ ,‬כפי עדות התורה‬ ‫כיון שראה נח כך‪ ,‬עמד והקריב עולות וקרבנות‪,‬‬ ‫כאלו אינה אלא דרך אכזריות כלפי הטובים‬ ‫הקדושה עליו‪ ,‬אשר כמעט ולא נמצא כן על אדם‬ ‫לכפר על מה שלא ביקש רחמים קודם המבול‪.‬‬ ‫והרחמנים‪.‬‬ ‫בעולם שמפורש עליו בתורה כי צדיק הוא‪.‬‬ ‫וסיימו שם‪" :‬אמר ר' יוחנן‪ ,‬בא וראה מה בין הצדיקים‬ ‫ואם נתבונן במעשי אנשי דור המבול כפי המבואר‬ ‫שהיו לישראל אחר כך ובין נח‪ .‬נח לא הגין על דורו ולא‬ ‫מקטני אמנה היה‬ ‫בדברי חז“ל‪ ,‬הן אפילו בין איש לרעהו היו מתאכזרים‪,‬‬ ‫התפלל עליו כאברהם‪ ,‬דכיון דאמר הקדוש ברוך הוא‬ ‫אכן‪ ,‬לא נוכל להתעלם מדברי הזוהר הקדוש‪ ,‬אשר‬ ‫כמו שאמרו )ב“ר לא ה( שכשהיה רוכל בא לשוק למכור‬ ‫לאברהם )בראשית יח כ( 'זעקת סדום ועמורה כי רבה'‪,‬‬ ‫יש בהם ביקורת על נח בשל כך שלא התפלל על בני‬ ‫תורמוסין‪ ,‬היה כל אחד מהם נוטל פחות משווה‬ ‫מיד )שם פסוק כג( 'ויגש אברהם ויאמר'‪ .‬והרבה דברים‬ ‫דורו‪.‬‬ ‫פרוטה‪ ,‬עד שהיה המוכר נותר בלא כלום‪.‬‬ ‫כנגד הקדוש ברוך הוא‪] ,‬עד[ ששאל שאם ימצא שם‬ ‫עשרה צדיקים שיכפר לכל הדור בשבילם‪ ,‬וחשב‬ ‫ובאמת גם ברש"י בפרשתנו מצינו שהביא טענה‬ ‫אחרת על נח‪ ,‬בפסוק )בראשית ז ז( 'ו ַּיָבֹא נֹחַ וּ ב ָנ ָיו וְאִׁש ְּתוֹ‬ ‫מפני מה נמנע נח מן התפילה‬ ‫אברהם שהיו י' בעיר עם לוט ואשתו ובניו ובנותיו‬ ‫וּנׁ ְשֵי ב ָנ ָיו א ִּתוֹ אֶל ה ַּתֵב ָה מ ִּפ ְנ ֵי מֵי ה ַּמ ַּבוּל'‪ ,‬וכתב‪" :‬אף‬ ‫אך קודם שנבוא להרחיב בדבר השאלה‪ ,‬יש לנו‬ ‫וחתניו ולכן לא התפלל יותר‪ .‬בא משה והגין על כל‬ ‫נח מקטני אמנה היה‪ ,‬מאמין ואינו מאמין שיבא‬ ‫להתבונן גם בעצם דברי הזוהר הקדוש‪ ,‬אשר כמה מן‬ ‫הדור‪ ,‬כיון שאמר הקדוש ברוך הוא למשה )שמות לב ח(‬ ‫המבול‪ ,‬ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים"‪.‬‬ ‫המפרשים עמדו לבאר כוונתו‪.‬‬ ‫ישראל חטאו‪' ,‬סרו מהר מן הדרך'‪ ,‬מה כתיב ביה )שם‬ ‫בספה“ק תפארת שלמה )פר' נח ד"ה ויבא( כתב‪ ,‬כי הטעם‬ ‫אך דברים אלו נשגבים מבינתנו‪ ,‬וכי כל אותם מאה‬ ‫פסוק יא( 'ויחל משה'‪ .‬מהו 'ויחל'‪ ,‬מלמד שהתפלל עד‬ ‫ועשרים שנה שהטריח נח את עצמו בבנין התיבה‪,‬‬ ‫אשר מחמתו מנע עצמו נח מן התפילה‪ ,‬הוא משום‬ ‫שאחזתו חלחלה‪ .‬רבנן אמרי‪ ,‬לא הניח משה לקדוש‬ ‫לא ידע אם יבוא מבול‪ ,‬ואת כל זאת לא עשה אלא‬ ‫ענוותנותו הגדולה‪ ,‬אשר לא הבין את כוחו בזה‪ ,‬אלא‬ ‫ברוך הוא עד שנתן נפשו עליהם מן העולם הזה ומן‬ ‫לרווחא דמילתא‪ ,‬שמא יבוא המבול‪ ,‬ורק אחר‬ ‫אמר לעצמו‪" :‬וכי ראוי אני לבטל גזירתו של הקדוש‬ ‫העולם הבא‪ ,‬דכתיב )שם פסוק לב( 'ועתה אם תשא‬ ‫שהחלו הגשמים יורדים ודחקוהו המים נכנס לתיבה‪.‬‬ ‫ברוך הוא"‪ .‬כי קטן היה בעיניו‪ ,‬ולא האמין שיבטל‬ ‫חטאתם ואם אין מחני מספרך אשר כתבת'‪ .‬אמר ר'‬ ‫הקדוש ברוך הוא את גזירתו מפני תפילתו‪ .‬וזהו‬ ‫יוסי מהכא )תהלים קו כג(‪' ,‬ויאמר להשמידם לולי משה‬ ‫נח איש צדיק‬ ‫'מקטני אמנה היה'‪ ,‬כיון שהיה מקטין עצמו‪ ,‬חסרה‬ ‫בחירו עמד בפרץ לפניו'‪ ,‬וכן כל הצדיקים הגינו על‬ ‫ועוד‪ ,‬כי כל הענין טעון ביאור‪ .‬הלא התורה הקדושה‬ ‫אמונתו‪ .‬אך אברהם אבינו ומשה רבינו לא נהגו כן‪,‬‬ ‫דורם ולא הניחו מדת הדין לשלוט בהם‪ .‬ונח התעכב‬ ‫מעידה על נח ואומרת )בראשית ו ח( ’וְנֹחַ מָצ ָא חֵן ּבְעֵינ ֵי‬ ‫כי אברהם התפלל אפילו על אנשי סדום‪ ,‬וכן משה‬ ‫עמו הקדוש ברוך הוא ואמר ליה רבוי דברים שמא‬ ‫ה‘‘‪ ,‬ואם נדחוק ונאמר כי אותה מציאת חן לא היתה‬ ‫התפלל על ישראל בשעה שחטאו‪ ,‬כי הבינו שזהו‬ ‫יבקש עליהם רחמים ולא השגיח ולא ביקש עליהם‬ ‫מחמת צדקתו‪ ,‬הרי המקרא הבא טופח על פנינו‬ ‫גופא רצון ה'‪.‬‬ ‫רחמים ועשה התיבה ונאבד כל העולם"‪.‬‬ ‫ואומר )שם פסוק ט( ’נֹחַ א ִׁיש צ ַּד ִיק ּתָמִים ה ָי ָה ּבְדֹרֹתָיו‘‪,‬‬ ‫גם רבינו האור החיים הקדוש )בראשית ו יג( עומד ומלמד‬ ‫עוד הובא שם מאמר רבי יהושע‪ ,‬כי הטעם שלא‬ ‫והקדוש ברוך הוא בעצמו אמר לו )שם ז א( ּ’כ ִי אֹתְך ָ‬ ‫זכות על נח‪ ,‬וכותב כי מאחר שאמר לו הקדוש ברוך‬ ‫א‬ ‫עינים מאירות‬ ‫רבינו הבעל שם טוב הקדוש זיע"א בדרכו בלוויית‬ ‫חסדים‪ ,‬אלא אמר )בראשית יח כה( ’חָלִל ָה ּלְך ָ מֵ ֲעשֹׂת‬ ‫התפלל נח על בני דורו‪ ,‬הוא משום שחשש שמא‬ ‫כמה מתלמידיו הקדושים‪ ,‬והנה באמצע הדרך שינה‬ ‫ּכ ַּדָב ָר הַזּ ֶה לְהָמִית צ ַּד ִיק עִם רָׁשָע וְה ָי ָה כ ַּצ ַּד ִיק ּכָרָׁשָע‬ ‫אפילו הוא עצמו לא יזכה להימלט‪ ,‬על כן כשאמר‬ ‫העגלון הקבוע אלכסיי את טעמו‪ ,‬הוציא סכין גדולה‬ ‫חָלִל ָה ּלָך ְ הֲׁשֹפ ֵט ּכ ָל הָאָר ֶץ לֹא י ַ ֲעשֶׂה מִׁש ְּפ ָט‘‪ .‬וכל‬ ‫לו הקדוש ברוך הוא כי צדיק הוא לפניו 'בדור הזה'‪,‬‬ ‫מחיקו והכריז כי עומד הוא לרצוח את רבינו נפש‬ ‫טענתו היתה שלא יתכן לספות צדיק עם רשע‪ ,‬על כן‬ ‫ועתיד הוא להינצל‪ ,‬הבין כי רק כלפי דורו חשוב הוא‬ ‫רח"ל‪ .‬אמר לו הבעל שם טוב‪" ,‬עשה כרצונך‪ ,‬אולם‬ ‫שאל אם יש צדיקים בתוך העיר‪ .‬ומשלא נמצא אפילו‬ ‫לצדיק‪ ,‬ואילו היה בדור אחר‪ ,‬כגון בדורו של אברהם‬ ‫כל אדם ראוי לכך שימלאו את בקשתו האחרונה‪,‬‬ ‫מנין של צדיקים שיגן על העיר‪ ,‬לא הועילה הטענה‬ ‫אבינו‪ ,‬או בדור מקבלי התורה ‪ -‬לא היה נחשב לכלום‪.‬‬ ‫ובקשתי כי לא תהרגני כאן במקום זה‪ ,‬אלא תיסע‬ ‫להצילה‪ .‬אולם לוט בא בדרך תחנונים ובקשת רחמים‪,‬‬ ‫על כן בחשש זה היה שרוי‪ ,‬ומיד כששמע כי ינצל מן‬ ‫עוד מעט ושם תעשה מה שתרצה"‪ .‬מילא אלכסיי את‬ ‫ואמר )שם יט יט( ’ה ִּנ ֵה נ ָא מָצ ָא עַב ְּדְך ָ חֵן ּבְעֵינ ֶיך ָ ו ַּתַג ְּד ֵל‬ ‫המבול‪ ,‬לא העז לבקש יותר מזה‪.‬‬ ‫בקשת רבינו‪ ,‬והנה תיכף ומיד נפלה עליו רוח חרטה‪,‬‬ ‫חַס ְּדְך ָ אֲׁשֶר עָשִׂיתָ ע ִּמָד ִי לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְׁשִי וְאָנֹכ ִי לֹא‬ ‫אכן אם כנים הדברים‪ ,‬יש להבין מהי הטענה על נח‪.‬‬ ‫והוא התנפל לרגלי הבעל שם טוב והתחנן כי ימחל‬ ‫אוּ כ ַל לְה ִּמָל ֵט הָהָר ָה ּפ ֶן ּתִד ְּבָקַנ ִי הָרָעָה וָמ ַּתִי‘‪ .‬וכיון‬ ‫לו‪ ,‬באומרו כי הוא עצמו אינו מבין כלל מה עלה על‬ ‫שהתחנן על נפשו ‪ -‬נתקבלה תפילתו‪.‬‬ ‫המה לבדם ינצלו‬ ‫דעתו‪ ,‬וכיצד נכנס לליבו רצון רע ומשונה כזה‪.‬‬ ‫ויסוד גדול למדנו מכאן‪ ,‬כי בקשה הבאה מתוך הכרה‬ ‫אך הנה כתב הספורנו )בראשית ו ח( כי נח ניצל מן המבול‬ ‫ויאמר הבעל שם טוב לתלמידיו‪ ,‬כי במקום שבו‬ ‫במידת חסדו של מקום ‪ -‬יכולה היא שתועיל אפילו‬ ‫בחסד ולא בזכות‪ ,‬ובפרט מה שניצלו בניו ממימי‬ ‫התעוררה בקרב העגלון תאוות הרציחה‪ ,‬עמד פעם‬ ‫במקום רע ועושי רע‪ ,‬כל זמן שלא נתמלאה סאתן‪.‬‬ ‫המבול‪ ,‬אשר לא היו ראויים לזה‪ ,‬כי אם בחסד ה'‬ ‫רוצח אחד ורצח אדם‪ ,‬ובזה השחית את המקום‪ ,‬ומאז‬ ‫ועל כן‪ ,‬העיר צוער ‪ -‬הצעירה משאר הערים ‪ -‬נותרה‬ ‫עליהם‪ .‬וכתוב מפורש בדבר בספר יחזקאל )יד יג‪-‬טז(‪:‬‬ ‫כל העובר שם מתעורר בו יצר הרציחה‪ .‬ומשום כך‬ ‫קיימת‪ ,‬ונתקבלה בקשת לוט עליה‪ .‬אין ספק‪ ,‬כי ללא‬ ‫ּ'ב ֶן אָד ָם אֶר ֶץ ּכ ִי תֶחֱטָא ל ִי לִמְעָל מַעַל ו ְנָטִיתִי יָד ִי עָל ֶיה ָ‬ ‫ביקש מאת העגלון לנסוע משם והלאה‪ ,‬ובזה שב‬ ‫זכותו של אברהם לא היתה זכותו של לוט עצמו‬ ‫ִשלַח ְּתִי ב ָּה רָעָב וְהִכְר ַּתִי‬ ‫וׁ ְָשבַר ְּתִי ל ָּה מ ַּטֵה לָחֶם וְהׁ ְ‬ ‫לטבעו הרגיל‪.‬‬ ‫מועלת כלום‪ ,‬אך בזכות אברהם לא היה די‪ ,‬אלא‬ ‫שלֹׁשֶת הָאֲנׁ ָשִים הָא ֵּל ֶה ּב ְתוֹכ ָּה‬ ‫מ ִּמ ֶּנ ָה אָד ָם וּ בְהֵמָה‪ :‬וְה ָיוּ ׁ ְ‬ ‫ובדומה לזה מסופר בזוהר הקדוש )ח"ב מט‪ (:‬על אודות‬ ‫הוצרכה בקשת החסד‪ ,‬ודביקות במידתו של אברהם‬ ‫נֹחַ ּד ָנ ִּי ֵאל וְאִ ּיוֹב ה ֵּמָה בְצִדְקָתָם י ְנ ַּצ ְלוּ נַפְׁשָם נְא ֻם ה'‬ ‫רבי חייא ורבי יוסי שפעם אחת הלכו בדרך והתלווה‬ ‫אבינו ‪ -‬מידת החסד‪.‬‬ ‫אֱלֹקִים‪ :‬לוּ חַ ּי ָה רָעָה אַ ֲעב ִיר ּבָאָר ֶץ וׁ ְש ִּכְל ָּתָה וְה ָיְתָה‬ ‫אליהם אדם אחד‪ ,‬אשר אמר להם כי דרך זו מסוכנת‬ ‫ובאמת‪ ,‬לא לנו לעמוד ולבקש את החילוקים בין‬ ‫שלֹׁשֶת הָאֲנׁ ָשִים הָא ֵּל ֶה‬ ‫שמָמָה מ ִּבְל ִי עוֹב ֵר מ ִּפ ְנ ֵי הַחַ ּי ָה‪ְ ׁ :‬‬ ‫ׁ ְ‬ ‫היא‪ ,‬יען כי פעם הלכו בה תלמיד חכם ועם הארץ‪,‬‬ ‫התפילות‪ ,‬ולומר מפני מה הועילה זו ולא זו‪ .‬והרבה‬ ‫ּב ְתוֹכ ָּה חַי אָנ ִי נְא ֻם ה' אֱלֹקִים אִם ּב ָנ ִים וְאִם ּב ָנוֹת י ַּצ ִילוּ‬ ‫וקם אותו עם הארץ והרג את התלמיד חכם‪ ,‬ומחמת‬ ‫האריכו בספרי חסידות כי תועלת גדולה היתה‬ ‫שמָמָה'‪.‬‬ ‫ה ֵּמָה לְב ַּד ָם י ִּנָצ ֵלוּ וְהָאָר ֶץ ּתִהְי ֶה ׁ ְ‬ ‫שנעשה בדרך זו חטא גדול כזה‪ ,‬הרי כל העובר שם‬ ‫בתפילתו של אברהם אבינו‪ ,‬לו ולדורות‪.‬‬ ‫הרי מבואר להדיא‪ ,‬כי שלושת הצדיקים ‪ -‬נח דניאל‬ ‫מסכן עצמו‪ .‬כי רוח הטומאה השורה שם עלולה‬ ‫להזיק לכל העוברים במקום‪.‬‬ ‫ונשאתי לכל המקום‬ ‫ואיוב ‪ -‬לא היו יכולים להציל את בניהם מן הפורענות‪,‬‬ ‫אלא רק את עצמם‪.‬‬ ‫למדנו מכאן‪ ,‬כי אדם העובר עבירה במקום‪ ,‬לא את‬ ‫אך אנו שבים ומעמידים את הקושיה הפשוטה‬ ‫וזהו כפי שהבאנו למעלה מרבינו האור החיים הקדוש‪,‬‬ ‫עצמו בלבד הוא מטמא‪ ,‬אלא גם את המקום שבו עבר‬ ‫והשאלה המתבקשת‪ ,‬מה ראה אברהם לבקש על‬ ‫שהבין נח כי לא תועיל תפילתו‪.‬‬ ‫את העבירה הוא מטמא‪.‬‬ ‫אנשי סדום הרעים והחטאים‪ .‬הלא כמה היה העולם‬ ‫סובל ומצטער אם היתה תפילתו נשמעת‪.‬‬ ‫וטעם הדבר ‪ -‬מפרש הספורנו ‪ -‬כי אלו שלושת‬ ‫ומעתה יובן‪ ,‬כי ביקש אברהם אבינו לטהר את אדמת‬ ‫הצדיקים לא לימדו את בני דורם לדעת את ה'‪ ,‬ולא‬ ‫סדום מן החוטאים בה‪ .‬שהרי סוף סוף סדום בגבול‬ ‫ואכן יש מן המפרשים )ראה רד“ק בראשית יח כד( שפירשו‬ ‫עשו כמעשי אברהם אבינו‪ ,‬משה רבינו ושמואל‬ ‫נחלת ארץ ישראל המובטחת היא‪ ,‬על כן היה אברהם‬ ‫כי עיקר התפילה לא היתה על החוטאים הרשעים‪,‬‬ ‫הנביא‪ ,‬אשר חגרו מתניהם להפיץ את דבר ה' בכל‬ ‫מתרעם על הפיכתה‪.‬‬ ‫כי אם על המקום עצמו‪ .‬כי ודאי את הרשעים יש‬ ‫מקום‪ .‬וכדברי הרמב"ם )עבודה זרה פ"א ה"ג( על אברהם‬ ‫ראיה נוספת נוכל להביא על הדבר‪ ,‬ממאמר רבי‬ ‫אבינו‪" :‬התחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם‬ ‫חנינא בן תרדיון )אבות פ"ג מ"ב( "שנים שיושבין ואין‬ ‫בקשה הבאה מתוך הכרה במידת חסדו‬ ‫ולהודיעם שיש שם אלוק אחד לכל העולם ולו ראוי‬ ‫ביניהן דברי תורה הרי זה מושב לצים"‪ .‬והרי לא אמר‬ ‫רבי חנינא שאותם השניים שחים ביניהם בדברי‬ ‫של מקום ‪ -‬יכולה היא שתועיל אפילו‬ ‫לעבוד‪ ,‬והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר‬ ‫ליצנות‪ ,‬אלא שאין ביניהם דברי תורה‪ .‬אלא‪ ,‬מפני מה‬ ‫במקום רע ועושי רע‪ ,‬כל זמן שלא‬ ‫ומממלכה לממלכה" וכו'‪.‬‬ ‫לא נתנו ליבם לדברי תורה‪ ,‬אין זאת אלא שפעם עברו‬ ‫נתמלאה סאתן‬ ‫זה היה עוון סדום‬ ‫שם לצים וטימאו את המקום בדברי ליצנותם‪ ,‬על‬ ‫אכן‪ ,‬כל אלו הדברים הנשמעים מפי חז“ל ורבותינו‬ ‫כן משוכה רוח טומאה על המקום ואינו ראוי לדברי‬ ‫הראשונים‪ ,‬יש בהם כמין טענה וטרוניא כלפי נח‪.‬‬ ‫להעניש‪ ,‬ואין די במה שייענשו בעולם הבא‪ ,‬ובעולם‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫ובעינינו יפלא‪ ,‬כי לכאורה דווקא את מעשיו של‬ ‫הזה להמתין להם ולהניחם כדי שיגדל עונשם בעולם‬ ‫על פי דברי הגאון הבית הלוי זצ"ל על השפעת האדם‬ ‫האמת‪ ,‬כי עצם מה שנשארים בריות כאלו בעולם‬ ‫אברהם אשר התפלל על רשעי סדום אין אנו מבינים‪.‬‬ ‫על המקום‪ ,‬אפשר לבאר את דברי המדרש )ב"ר לא‬ ‫הלא התורה חורצת משפטה עליהם )בראשית יג יג(‬ ‫יש בזה סכנה לכלל האנושות‪ .‬אך תפילת אברהם‬ ‫ז(‪ ,‬שהוצרך המבול למחות ג' טפחים בעומק הארץ‪,‬‬ ‫היתה על כך שיאבדו חטאים מן הארץ‪ ,‬וסדום עצמה‬ ‫’וְאַנׁ ְשֵי סְדֹם רָעִים וְח ַּטָאִים ל ַה‘ מְאֹד‘‪ ,‬וידועים דברי‬ ‫כעומק המחרישה‪ :‬כי חטאי דור המבול היו גדולים‬ ‫תישאר כפי שהיתה‪ ,‬כולה משקה‪ ,‬כגן עדן התחתון‪,‬‬ ‫חז“ל )סנהדרין קט‪ (:‬על אותה ריבה אשר נתנה פרוסת‬ ‫כל כך‪ ,‬עד שהיתה כל האדמה ספוגה מטומאתם‪,‬‬ ‫ולא תהפוך לארץ מלחה אשר לא תשב‪ .‬והצדיקים‬ ‫לחם לעני‪ ,‬ובאו אנשי סדום ומשחוה בדבש והעמידוה‬ ‫והיה צורך להסיר את שכבת אדמה זו כדי למנוע את‬ ‫אשר ישארו בחיים יוכלו ליהנות מן הארץ הטובה‪.‬‬ ‫על חומת העיר עד שמתה מעקיצות הדבורים‪ .‬הרי‬ ‫השפעתם על העולם המחודש‪.‬‬ ‫כאן אכזריות נוראה ואיומה‪ ,‬וכי בחייהם של אלו היה‬ ‫אכן ביאור זה אינו כפי הנראה מפשטן של כתובים‪,‬‬ ‫הרי לנו עד כמה צריך אדם להיזהר ממקום של‬ ‫אברהם חפץ‪ .‬הרי מחמת גודל הרשעות היו אפילו‬ ‫ומבקשים אנו הסבר אשר יניח את דעתנו גם לפי‬ ‫טומאה‪.‬‬ ‫העופות מונעים עצמם מלעוף שם‪ ,‬כמו שנאמר על‬ ‫ביאור שאר המפרשים‪ ,‬אשר פירשו דברים ככתבן‪,‬‬ ‫ומידה טובה מרובה‪ ,‬כי מקומות שמקיימים בהם‬ ‫שהתפלל אברהם על חיי אנשי סדום‪.‬‬ ‫סדום )איוב כח ז( ’נָתִיב לֹא יְד ָעוֹ עָי ִט‘ )ראה פרקי דר“א פכ"ה(‪.‬‬ ‫מצוות‪ ,‬כבתי כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬אשר כתליהם‬ ‫ולא זו בלבד‪ ,‬הרי כאשר שמע אברהם אבינו בברית‬ ‫ספוגים בתורה ותפילה ‪ -‬ודאי משפיעים מאוד על‬ ‫ותשחת הארץ‬ ‫בין הבתרים על השעבוד שעתידים בניו להשתעבד‬ ‫האדם לטובה‪ ,‬ומביאים את העומד בהם לידי דביקות‬ ‫ובפרט יש להבין את דברי חז“ל שהבאנו למעלה‪,‬‬ ‫בארץ לא להם‪ ,‬לא עמד לבקש עליהם‪ ,‬ודווקא על‬ ‫בקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫כי מכח תפילותיו ובקשותיו של אברהם אבינו‪ ,‬באו‬ ‫סדום עמד לבקש‪.‬‬ ‫אם כן כאמור‪ ,‬יש המבארים כי תפילתו של אברהם‬ ‫וביקרו את נח אשר לא עשה כן‪ ,‬ולא התפלל על אנשי‬ ‫אם כן‪ ,‬לכאורה אין התמיהה על נח שלא התפלל על‬ ‫היתה על הארץ עצמה‪ ,‬לבל תיהפך סדום‪ ,‬וביקש‬ ‫דורו‪.‬‬ ‫דור המבול‪ ,‬כי אם על אברהם שהתפלל על אנשי‬ ‫להמליץ טוב על המקום‪ .‬אך כבר הערנו כי לא כן‬ ‫הלא את כל התועבות עשו אנשי דור המבול‪ ,‬ותמלא‬ ‫סדום‪ ,‬ופעם אחר פעם אינו מוותר‪ ,‬אלא נושא ונותן‬ ‫משמע מפשוטן של כתובים‪ ,‬ובעיקר קמה קושייתנו‬ ‫הארץ חמס מפניהם‪ .‬פרוצים היו בעריות‪ ,‬ונחתם גזר‬ ‫עם הקדוש ברוך הוא להציל את סדום‪.‬‬ ‫וגם ניצבה על עצם הטענה שהעמידו חז"ל כנגד נח‬ ‫על שלא התפלל על בני דורו‪ ,‬ואנו ראינו כן תמהנו‬ ‫דינם על הגזל‪ ,‬ואפילו בהמה ועוף השחיתו דרכם עקב‬ ‫מעשי בני האדם‪ .‬וכל כך נשחתה הארץ‪ ,‬עד שהוצרך‬ ‫לבקש תפילה ותחנונים‬ ‫דווקא על תפילת אברהם‪ ,‬וגם אם את תפילת אברהם‬ ‫המבול לבוא ולמחות שלושה טפחים מן האדמה‪,‬‬ ‫עוד יש להעיר‪ ,‬כי לכאורה משמע מן הכתובים שלא‬ ‫נוכל ליישב‪ ,‬הטענה על נח אינה מבוררת‪.‬‬ ‫כעומק המחרישה‪ .‬וכפי שדרשו חז“ל )ב“ר לא ז(‪:‬‬ ‫התקבלה תפילתו של אברהם אבינו‪ ,‬ונהפכה סדום‬ ‫ובנותיה‪ .‬ואילו כאשר בא לוט וביקש על העיר צוער‬ ‫כוונת האמוראים בתפילה‬ ‫”‘הנני משחיתם את הארץ‘‪ ,‬ר‘ הונא ורבי ירמיה בשם‬ ‫רב כהנא בר מלכיה‪ ,‬אפילו ג‘ טפחים שהמחרישה‬ ‫‪ -‬נתקבלה בקשתו לפני ה‘‪ .‬וכי גדול כוחו של לוט‬ ‫כדי להבין פשר דבר‪ ,‬נביא בזה דברים מפליאים‬ ‫שולטת בארץ נימוחו“‪.‬‬ ‫מכוחו של אברהם‪.‬‬ ‫מן התלמוד ירושלמי )ברכות פ"ב ה"ד יז‪ ,(:‬אשר סיפרו‬ ‫אך זאת נוכל ליישב‪ ,‬כי האמת תורה דרכה‪ ,‬וכל‬ ‫רבותינו האמוראים על עצמם‪.‬‬ ‫המקום גורם‬ ‫המתבונן בפסוקים בפרשת וירא‪ ,‬יראה כי בא אברהם‬ ‫שם עוסק הירושלמי בענין הכוונה בתפילה‪ ,‬ולפי‬ ‫יש בנותן טעם להביא את המסופר‪ ,‬כי פעם אחת נסע‬ ‫אבינו לבקש מכוחה של מידת הצדק‪ ,‬ולא ביקש על‬ ‫ב‬ ‫עינים מאירות‬ ‫ולפי זה שוב אין להקשות מדין בל תלין‪ ,‬כי לא נאמר‬ ‫אלא נטעם מהם מעט בדברים הנוגעים לביאור דברי‬ ‫פשוטן של דברים נראה כי רבותינו גדולי האמוראים‬ ‫איסור הלנה אלא בשכר הבא כתמורה על פעולת‬ ‫הירושלמי הנזכרים‪.‬‬ ‫לא היו מכוונים בתפילה כראוי‪ ,‬ולהלן נראה האם אכן‬ ‫שכיר‪ ,‬ולא על מתנה הבאה ברצון טוב ולא בחיוב‪.‬‬ ‫כמה מהלכים מביא 'הכתונת פסים' בביאור הענין‪,‬‬ ‫הדברים כפשוטם‪.‬‬ ‫אשר כל אחד מהם מגלה טפח מהנהגת הקדוש ברוך‬ ‫והובא שם כי רבי חייא רובא ‪ -‬הוא רבי חייא הגדול‬ ‫לי בני ישראל עבדים‬ ‫הוא בעולמו‪ ,‬ובהבנת מהות השכר הרוחני והיחס‬ ‫‪ -‬אמר על עצמו כי מימיו לא הצליח לכוון בתפילתו‪.‬‬ ‫אכן הא גופא קשיא‪ ,‬הרי האדם עמל וטורח בקיום‬ ‫הנכון לעבודת ה' בעולם הזה‪.‬‬ ‫ופעם אחת התאמץ במיוחד בתפילה‪ ,‬אולם גם אז‬ ‫המצוות‪ ,‬ומדוע לא יחשב כפועל הראוי לשכר‪.‬‬ ‫נכנסו לליבו מחשבות אחרות‪ ,‬מיהו הנכנס ראשון‬ ‫אלא מבאר הכתונת פסים על פי מה דאיתא בגמרא‬ ‫שכר קבלנות‬ ‫אצל המלך‪ ,‬האם הממונה או ראש הגולה‪ .‬לאחריו‬ ‫)ב“ק צז‪ (.‬כי התוקף עבדו של חבירו וכופהו שיעשה‬ ‫תחילה כותב ’הכתונת פסים‘‪ ,‬כי עובדי ה‘ בעולם הזה‬ ‫בא שמואל ואמר כי גם הוא בשעה שביקש לכוון‬ ‫עבורו מלאכה בזמן שבלאו הכי לא היה עובד עבור‬ ‫אינם כפועלים העוסקים במלאכת בעל הבית‪ ,‬אלא‬ ‫בתפילתו‪ ,‬מצא עצמו מונה אפרוחים‪ ,‬ורבי בון בר‬ ‫בעליו ‪ -‬פטור מלשלם‪ ,‬שכן לא הפסידו כלום‪.‬‬ ‫כאומן הנשכר בקבלנות לעשות מלאכה בעבור אדם‬ ‫חייא סיפר כי היה מונה שורות של אבני בנין‪ .‬הוסיף‬ ‫אם כן‪ ,‬בני ישראל היו עובדים את פרעה במצרים‬ ‫אחר‪ .‬מצות ’ביומו תתן שכרו‘ נאמרה לשוכר פועל‬ ‫על דבריהם רבי מתניה‪ ,‬ואמר כי מחזיק הוא טובה‬ ‫כעבדים‪ ,‬ולא היו מקבלים שכר‪ ,‬והקדוש ברוך הוא‬ ‫למלאכה‪ ,‬אולם הנותן חומרי גלם ביד האומן ומבקש‬ ‫לראשו‪ ,‬על אשר בשעה שבא הוא לאמירת 'מודים' ‪-‬‬ ‫הוציאם משם על מנת שיהיו עבדיו‪ ,‬ככתוב )שמות ג יב(‬ ‫מאיתו להשביחם ולעשות מהם כלי ‪ -‬כל זמן שהכלי‬ ‫כורע ומשתחווה מאליו‪ ,‬כי לבו בל עמו‪.‬‬ ‫ּ’ב ְהוֹצ ִי ֲאך ָ אֶת הָעָם מ ִּמִצְר ַי ִם ּתַעַב ְדוּן אֶת הָאֱלֹקִים עַל‬ ‫ביד האומן אין בעל הבית עובר בבל תלין‪ ,‬ורק משעה‬ ‫כל הקורא דברים אלו כפשטם‪ ,‬סבור כי אפילו גדולי‬ ‫הָה ָר ה ַזּ ֶה‘‪ .‬אם כן עבודת ישראל לה‘ יתברך נחשבת‬ ‫שהחזירו חל חיוב תשלום השכר בזמנו )שו“ע חו“מ סי‘‬ ‫החכמים היה להם קושי לעמוד ולכוון בתפילה‪,‬‬ ‫כעבודת עבד עבור אדם אחר שאינו בעליו‪ ,‬שאינו‬ ‫שלט ס“ו(‪ .‬וגם כל אדם כך‪ ,‬שהרי קיבל מאת ה‘ יתברך‬ ‫ונראה כי עיקר הדבר בא ללמדנו שלא לייאש עצמנו‬ ‫צריך לשלם עליה שכר‪ ,‬כי זה נהנה וזה אינו חסר‪.‬‬ ‫נשמה יקרה‪ ,‬ונצטוה לזככה ולתקנה על ידי קיום‬ ‫בראותנו כי אין אנו מצליחים לכוון‪ ,‬אלא נאמר כי גם‬ ‫אם כן בידינו לעת עתה שני מהלכים‪ ,‬האחד משום‬ ‫המצוות‪ ,‬ועל זה יטול שכרו בעולם הנשמות‪ ,‬אך כאן‬ ‫גדולי רבותינו עמדו על קושי זה‪ ,‬ובכל זאת התאמצו‬ ‫שאומן קונה בשבח כלי‪ ,‬והשני משום שהתוקף עבדו‬ ‫בעולם הזה הרי הכלי עדיין נמצא בידו‪ ,‬ואין כאן הלנת‬ ‫להתפלל בכוונה‪ ,‬וכמעשיהם נעשה גם אנו‪.‬‬ ‫של חבירו פטור‪.‬‬ ‫שכר‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬לא נוכל לקבל את דברי הגמרא הללו כפשוטם‪.‬‬ ‫אך הדבר הקשה הוא‪ ,‬כי בתנא דבי אליהו )רבה פ"ב(‬ ‫הרי אלו אמוראים קדושי עליון‪ ,‬ולא יעלה על הדעת‬ ‫יד שליח באמצע‬ ‫איתא‪ ,‬כי בכל יום ויום רוחו של אדם ניטלת הימנו‬ ‫שלא כיוונו בתפילתם‪ .‬ואין ספק כי יש כאן רמז‬ ‫על כך מוסיף מהלך שלישי‪ ,‬בשם גיסו המאור הגדול‬ ‫וניתנת לבעל הפקדון‪ ,‬ולבוקר מחזירין אותה אליו‪.‬‬ ‫לסודות עליונים‪ ,‬אין כאן סתם אפרוחים ולא סתם‬ ‫החריף הרב ר' יצחק גאב"ד הרובשוב‪ ,‬המבאר על פי‬ ‫וכמו שאומרים אנו בקריאת שמע שעל המיטה‬ ‫ממונים‪ .‬ואכן‪ ,‬הרבה דברים נאמרו לבאר את דברי‬ ‫מה שכתבו הפוסקים )שו"ע חו"מ סי' שלט ס"ז( כי השוכר‬ ‫)תהלים לא ו( ּ'ב ְיָדְך ָ אַפְקִיד רוּ חִי'‪ .‬ואם כן‪ ,‬נחשב האדם‬ ‫חז"ל אלו‪.‬‬ ‫בכל לילה כמי שכבר החזיר את הכלי לבעליו‪ ,‬אלא‬ ‫פועל על ידי שליח‪ ,‬ואמר השליח ששכרו על בעל‬ ‫הבית‪ ,‬והלין בעל הבית את שכרו‪ ,‬אינו עובר עליו‬ ‫שבבוקר ניתן לו שוב כדי שיוסיף לתקנו‪ ,‬אך מדוע‬ ‫עיון תפילה‬ ‫בבל תלין‪ ,‬וגם השליח אינו עובר‪ ,‬שכן לא קיבל עליו‬ ‫אינו מקבל בכל יום את שכרו כדין מי שכבר אין החפץ‬ ‫כדי לבאר פשר דבר‪ ,‬נביא בזה מהלך מספר הדרושים‬ ‫לשלם את השכר‪ .‬ואמנם ודאי חייב לשלם‪ ,‬אך אינו‬ ‫אצלו‪.‬‬ ‫'כתונת פסים' שחיבר הגאון רבי יוסף אשכנזי זצ"ל‬ ‫עובר באיסור בל תלין אם אינו משלם בזמנו‪.‬‬ ‫בעל 'צפנת פענח' לפני כשלוש מאות וחמישים שנה‪,‬‬ ‫והנה‪ ,‬מצוות התורה נחלקו לשנים‪' :‬אנכי' ו'לא יהיה‬ ‫וזה לא מכבר נדפס ספרו בהוצאה חדשה ומהודרת‪.‬‬ ‫לך' מפי הגבורה שמענום )ראה מכות כד‪ ,(.‬אך לאחריהן‬ ‫מקומות שמקיימים בהם מצוות‪ ,‬כבתי‬ ‫הנה אמרו חז"ל )ברכות לב‪" :(:‬אמר רבי חייא בר אבא‬ ‫בקשו ממשה רבינו )שמות כ טז( ּ'ד ַּב ֵר א ַּתָה ע ִּמָנוּ‬ ‫כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬אשר כתליהם ספוגים‬ ‫אמר רבי יוחנן‪ ,‬כל המאריך בתפלתו ומעיין בה ‪ -‬סוף‬ ‫ו ְנׁ ְִשמָעָה'‪ ,‬ואכן ממנו שמעו את שאר תרי"א המצוות‪.‬‬ ‫בתורה ותפילה ‪ -‬ודאי משפיעים מאוד על‬ ‫בא לידי כאב לב‪ ,‬שנאמר )משלי יג יב( 'תוחלת ממשכה‬ ‫מחלה לב'"‪ .‬וכפי שפירש רש"י שם‪ ,‬שהמאריך‬ ‫לפי זה‪ ,‬על כל המצוות אין הקדוש ברוך הוא עובר‬ ‫בבל תלין‪ ,‬כי יד שליח באמצע‪ .‬ורק על מצות האמונה‬ ‫האדם לטובה‪ ,‬ומביאים את העומד בהם‬ ‫בתפילתו מצפה כי תתקבל בקשתו מחמת ריבוי‬ ‫הנכללת באנכי ולא יהיה לך משלם הקדוש ברוך הוא‬ ‫לידי דביקות בקדוש ברוך הוא‬ ‫הכוונה‪ ,‬אך יתכן שלא תתקבל מחמת כמה סיבות‪,‬‬ ‫שכר בעולם הזה‪ ,‬כי עליהן ציוונו בעצמו‪.‬‬ ‫כי פעמים שאינו ראוי לכך מן הדין‪ ,‬אך עתה שנכזבה‬ ‫תוחלתו ‪ -‬יכאב לבו‪.‬‬ ‫ועל פי זה יתבארו דברי המדרש )ראה שמו"ר כג ה וביפה‬ ‫תואר שם( "כל מה שישראל אוכלים בעולם הזה אינו‬ ‫אומן קונה בשבח כלי‬ ‫ויש לשאול בזה‪ ,‬ממה נפשך‪ ,‬אם אכן מצד מעשיו‬ ‫ראוי האדם שתתקבל בקשתו‪ ,‬מדוע לא יזכה מן‬ ‫אלא בשביל האמונה"‪ ,‬כי על מצות האמונה משלם‬ ‫כדי ליישב את הדבר‪ ,‬מציע לפנינו הצפנת פענח את‬ ‫השמים‪ ,‬ואם באמת אינו ראוי ‪ -‬כיצד יבוא לידי כאב‬ ‫הקדוש ברוך הוא כבר בעולם הזה‪ ,‬כדי שלא יהא בזה‬ ‫סוגיית הגמרא )ב“מ קיב‪ (.‬האם אומן קונה בשבח כלי‪.‬‬ ‫לב‪ ,‬הרי מן הסתם יודע הוא שאין בידו זכויות ואינו‬ ‫משום בל תלין‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬האם כאשר משביח האומן את כליו של בעל‬ ‫מבקש אלא על מתנת חינם‪ ,‬אשר פעמים זוכה לה‬ ‫אלו הם דברי הכתונת פסים‪ ,‬אשר מתוכם בא לבאר‬ ‫הבית‪ ,‬שייך השבח לאומן‪ ,‬אלא שלאחר מכן מוכרו‬ ‫ופעמים שאינו זוכה‪.‬‬ ‫את דברי הירושלמי בענין כוונה בתפילה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫לבעלים תמורת השכר‪ ,‬או שמא מלכתחילה שייך‬ ‫הכל לבעלים‪ ,‬ואין כאן אלא תשלום שכר הפעולה‪.‬‬ ‫שכר מצוה בהאי עלמא‬ ‫נח ומשה‬ ‫וממילא יש לנו לדון כמו כן בשכר התורה והמצוות‪,‬‬ ‫אלא‪ ,‬שורש הענין במה שהשרישו חז“ל )קידושין לט‪ (:‬כי‬ ‫עתה נשוב לשאלתנו על נח‪ .‬את ההבדל שבינו ובין‬ ‫המשביחים את נשמתו של כל בן ישראל‪ .‬כי אמנם‪,‬‬ ‫”שכר מצוה בהאי עלמא ליכא“‪ ,‬שכר המצוות ‪ -‬זמנו‬ ‫משה הדגישו חז“ל )דב“ר יא ג( באמרם‪” :‬נח אמר למשה‪,‬‬ ‫אם אין היהודי קונה את שבח נשמתו‪ ,‬והרי היא‬ ‫ומקומו בעולם הבא‪ .‬לא מיבעיא שאין בכל חללי‬ ‫’אני גדול ממך‪ ,‬שניצלתי מדור המבול‘‪ .‬אמר לו משה‪,‬‬ ‫כפקדון אצלו‪ ,‬יש כאן מקום קושיא מדוע אין שכרו‬ ‫עלמא ליתן שכר מצוה אחת‪ ,‬אלא שאפילו אם היה‬ ‫’אני נתעליתי יותר ממך‪ ,‬אתה הצלת את עצמך ולא‬ ‫משתלם לו בכל לילה כשחוזרת הנשמה אל אביה‬ ‫הדבר באפשר ‪ -‬לא כאן הוא מקום הגמול‪ ,‬על כן לא‬ ‫היה בך כח להציל את דורך‪ ,‬אבל אני הצלתי את עצמי‬ ‫שבשמים‪ .‬אולם אם קונה האדם את נשמתו בשבח‬ ‫יצפה אדם לשכר מצוותיו‪ .‬ומשום כך עלול האדם‬ ‫והצלתי את דורי‘“‪.‬‬ ‫שהוא משביחה‪ ,‬אם כן אין כאן שכר פעולה כלל‪ ,‬אלא‬ ‫לבוא לידי תוחלת ממושכה וכאב לב‪ ,‬כי יודע הוא‬ ‫כבוד הרב וכבוד המלך‬ ‫קנין ותמורתו‪ ,‬ולא על זה נאמרה פרשת איסור הלנת‬ ‫שכר‪.‬‬ ‫בעצמו כי מעשיו טובים ורבים‪ ,‬ובכל אופן אין בקשתו‬ ‫מתקבלת‪.‬‬ ‫כתשובה לדבר‪ ,‬נביא את המשך דבריו הנפלאים של‬ ‫אחר שמפלפל רבינו בדברים ומאריך לבאר כי גם לפי‬ ‫ה‘כתונת פסים‘‪ ,‬המקשר את שלושת המהלכים שכתב‬ ‫השיטה שאומן קונה בשבח כלי יש כאן עדיין כמה‬ ‫איסור 'בל תלין'‬ ‫כדי לתרץ את ענין שכר המצוות‪ ,‬לדברי האמוראים‬ ‫קושיות‪ ,‬מביא בזה רבינו מהלך נוסף‪.‬‬ ‫אכן כאן ידועה ומפורסמת שאלה‪ .‬הן כבר נודע הדבר‬ ‫הקדושים בירושלמי‪.‬‬ ‫שהקדוש ברוך הוא מקיים את כל המצוות )ראה שמו“ר‬ ‫וביאר שם‪ ,‬כי רבי חייא רבה סבר כי שכר מצוה אינו‬ ‫שלא על מנת לקבל פרס‬ ‫ל ט‪ ,‬פסיקתא רבתי פכ"ג(‪ ,‬והרי אחת מתרי"ג מצוות היא‬ ‫בזה העולם משום שאומן קונה בשבח כלי‪ .‬והנה‬ ‫כך שנינו במסכת אבות )פ"א מ"ג(‪" :‬אנטיגנוס איש‬ ‫איסור הלנת שכר שכיר‪ ,‬כמו שנאמר )ויקרא יט יג( 'לֹא‬ ‫איתא בגמרא )קידושין לב‪ (.‬כי נחלקו אמוראים בדין הרב‬ ‫סוכו קבל משמעון הצדיק‪ ,‬הוא היה אומר‪ ,‬אל תהיו‬ ‫שׂכ ִיר א ִּתְך ָ עַד ּבֹקֶר'‪ ,‬וגם מצות עשה יש‬ ‫תָל ִין ּפְע ֻּל ַת ָ‬ ‫שמחל על כבודו‪ ,‬לדעת רב חסדא אין כבודו מחול‪,‬‬ ‫כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס‪ ,‬אלא‬ ‫בדבר )דברים כד טו( ּ'ב ְיוֹמוֹ ת ִּתֵן ְ‬ ‫שׂכ ָרוֹ'‪ ,‬ואם אין הקדוש‬ ‫ולדברי רב יוסף כבודו מחול‪ ,‬משום שלאחר שעסק‬ ‫הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל‬ ‫ברוך הוא משלם שכר מצוות בעולם הזה‪ ,‬יש כאן‬ ‫בתורה‪ ,‬נעשית היא כשלו‪ .‬ולעומת זאת אמרו )שם‬ ‫פרס"‪ .‬הרי מבואר‪ ,‬כי מעיקר הדין אין האדם ראוי‬ ‫לכאורה הלנת שכר‪.‬‬ ‫לב‪ ,(:‬כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול‪ ,‬כי כבוד‬ ‫כלל לשכר על מעשיו‪ ,‬ויש לו לעשות מעשים טובים‬ ‫כדי לבוא אל מקום ישוב‪ ,‬מאריך הכתונת פסים‬ ‫הציבור הוא ואין בידו למחול על כבוד הציבור‪.‬‬ ‫ולקיים מצוות גם אם אינו מקבל שכר כלל‪ ,‬כי אין‬ ‫בדברי דרוש נפלאים‪ ,‬ובולל בבלילה אחת את עניני‬ ‫מעתה עולה בידינו חידוש מופלא‪ :‬כי אם התורה של‬ ‫השכר אלא חסד לאדם‪ ,‬ואין לו עליו טענה ותביעה‬ ‫חג הסוכות וימי החנוכה‪ ,‬ומיישב בתוך דבריו כמה‬ ‫הקדוש ברוך הוא היא‪ ,‬אם כן גדול כבוד תלמיד חכם‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫סוגיות‪ .‬ואנחנו לא נביא כאן את כל אריכות הדברים‪,‬‬ ‫ג‬ ‫עינים מאירות‬ ‫לעמוד בין ה‘ ובין בני דורו‪ ,‬ולא החשיב עצמו שליח‬ ‫לישראל בידי משה‪ ,‬סבור כי ישנה שליחות בקידושין‪,‬‬ ‫יותר מכבודו של מלך‪ ,‬כי כבוד חכמים הוא פרט מדיני‬ ‫נאמן כמשה רבינו אשר זכה שתינתן התורה על ידו‪.‬‬ ‫ויש כאן יד שליח באמצע‪ ,‬על כן לא נאסרה הלנת‬ ‫כבוד שמים‪ ,‬ואילו כבוד המלך ‪ -‬כבוד הציבור הוא‪,‬‬ ‫ואכן‪ ,‬גדול היה כוחו של משה לא רק כדי ליתן את‬ ‫השכר‪ .‬אך הסובר שכל הדברות ניתנו מיד ה‘ לישראל‪,‬‬ ‫הפחות מכבוד שמים‪ .‬ואם כן‪ ,‬זהו שחקר רבי חייא‬ ‫התורה לבני ישראל‪ ,‬אלא גם בכדי להסיר פורענות‬ ‫בהכרח סובר כי אין שליחות בקידושין‪ ,‬ודלא כדברי‬ ‫מי קודם למי‪ ,‬הממונה או ריש גלותא‪ ,‬כי הממונה‬ ‫מעל ראשם‪ ,‬כי ציר נאמן היה לשולחיו‪.‬‬ ‫הגמרא )קידושין מא‪ (.‬הלומדת כן מפסוק‪ .‬ולפי זה מפלפל‬ ‫הוא בבחינת המלך‪ ,‬וריש גלותא הוא נשיא ישראל‬ ‫הכתונת פסים בעניני המקדש והמשכן‪ ,‬קחהו משם‪.‬‬ ‫ותלמיד חכם‪ ,‬ועל כך חקר רבי חייא האם התורה של‬ ‫תפילה לדורות‬ ‫הלומד היא או של הקדוש ברוך הוא‪ .‬וכאשר הסיק‬ ‫אכן‪ ,‬לעומת נח אשר לא יכול היה להיות שלוחם של‬ ‫תפילת האמוראים ‪ -‬בלא כאב לב‬ ‫כי הממונה נכנס ראשון‪ ,‬הבין שהתורה שייכת ללומד‪,‬‬ ‫בני דורו‪ ,‬ומשום כך לא התפלל עליהם ‪ -‬בא אברהם‬ ‫לפי ביאור זה עלה בידינו‪ ,‬כי כל אחד ואחד מן‬ ‫ומשום כך יכול למחול על כבודו ולהכניס את המלך‬ ‫אבינו והתפלל על אנשי סדום‪ .‬והטעם‪ ,‬לא משום‬ ‫האמוראים הקדושים ביאר בדבריו את אחת הדרכים‬ ‫לפניו‪ ,‬אך מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ולא‬ ‫שסבר שתתקבל תפילתו‪ ,‬אלא שהבין את עומק‬ ‫ליישוב השאלה‪ ,‬מה טעם שכר מצוה בהאי עלמא‬ ‫יוכל להכניס את הריש גלותא קודם לו‪ .‬ואם כן‪ ,‬כשם‬ ‫הענין הגנוז ב‘שכר מצוה בהאי עלמא ליכא‘‪ ,‬כי גם אם‬ ‫ליכא‪ .‬ומה שאמרו כי מימיהם לא כיוונו‪ ,‬אין הכוונה‬ ‫שהאומן קונה בשבח כלי‪ ,‬כך הלומד תורה קונה את‬ ‫אין התפילה מתקבלת בפועל ‪ -‬ובוודאי לא רצה גם‬ ‫כלל לחסרון בכוונה בפירוש המילות‪ ,‬אלא למאמר‬ ‫תורתו‪ ,‬ואין בשכרה משום בל תלין‪.‬‬ ‫הגמרא שבו פתח ה‘כתונת פסים‘‪ ,‬שהמאריך ומעיין‬ ‫הוא שיישאר בעולם הרוע הנורא שעשו‪ ,‬וכדלעיל ‪-‬‬ ‫בתפילתו סופו בא לידי כאב לב‪ ,‬ועל זה אמרו כי‬ ‫סוגיית 'צדיק ורע לו'‬ ‫הועילה תפילתו לאחר זמן מרובה‪.‬‬ ‫מימיהם לא עשו כן‪ ,‬ולא כיוונו לבקש שכר על‬ ‫לעומת זאת חקר שמואל בסוגיית צדיק ורע לו רשע‬ ‫הבין אברהם אבינו שכוחה של תפילה אינו דווקא‬ ‫מצוותיהם בעולם הזה‪ ,‬כל אחד מטעמו שביאר לאחר‬ ‫וטוב לו‪ ,‬אשר עליה אמרו בגמרא )ברכות ז‪ (.‬כי צדיק‬ ‫במה שמתקבלת מיד‪ ,‬אך פועלת היא לדורי דורות‬ ‫מכן מפני מה אין שכר המצוות משתלם מיד‪.‬‬ ‫וטוב לו הוא צדיק בן צדיק‪ ,‬וצדיק ורע לו הוא צדיק‬ ‫באופנים אשר נפלאו מהשגתנו‪.‬‬ ‫בן רשע‪.‬‬ ‫אם ניקח את שלושת המהלכים אשר נתבארו כאן נוכל‬ ‫תפילה מתוך חיבור‬ ‫עוד יש להוסיף‪ ,‬כי כאשר ספר שמואל את האפרוחים‪,‬‬ ‫להשיבם אל דרכי עבודתנו‪ ,‬ובפרט בעבודת התפילה‪.‬‬ ‫על פי כל האמור‪ ,‬נוכל לסלול דרך מחודשת בתשובת‬ ‫ישב ודן בהלכות שילוח הקן‪ ,‬כי הנה שנינו )חולין קמ‪(:‬‬ ‫אם מעשי האדם בעולם נחשבים כאומן הקונה בשבח‬ ‫השאלה מדוע לא התפלל נח בעד בני דורו‪ .‬כי נח‬ ‫כי על שילוח הקן חייבים גם באפרוח אחד או בביצה‬ ‫כלי‪ ,‬הרי שהתפילה פועלת שבח בעולם‪ ,‬ומרוממת‬ ‫עצמו עמד בפני שאלה זו‪ ,‬האם יש מקום להתפלל‬ ‫אחת‪ ,‬ולמדו כן מפסוק‪ ,‬ובגמרא )שם קמא‪ (.‬דנו בכך‬ ‫את המתפלל עצמו‪ .‬אם כן‪ ,‬גם אם אינה מתקבלת‬ ‫תפילה אשר יודע האדם שלא תתקבל‪ ,‬או שמא יש‬ ‫שמא יש לדרוש את הפסוק באופן אחר ואין לחייב‬ ‫באופן שבו ביקש המתפלל‪ ,‬תועיל התפילה לו ולזרעו‬ ‫לחוש כי יבוא בסופו לידי כאב לב‪ .‬והרי בתפילה על‬ ‫אלא בשני אפרוחים‪.‬‬ ‫בדרך אחרת‪ ,‬כי אין שכירות משתלמת אלא לבסוף‪,‬‬ ‫אנשי דור המבול‪ ,‬ברי היה לנח כי לא תתקבל בקשתו‪,‬‬ ‫ובסוגיא זו דן שמואל‪ ,‬לפי מה שאמרו חז“ל )סנהדרין‬ ‫וגם סופו של שכר התפילה לבוא‪.‬‬ ‫ובהאי פחדא הוי יתיב‪.‬‬ ‫קד‪” :(.‬ברא מזכי אבא‪ ,‬אבא לא מזכי ברא“‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫הן אמת‪ ,‬כבר בא קיצם של אנשי סדום‪ ,‬כי כבר עלתה‬ ‫והנה‪ ,‬לפי שיטת רבי חייא שאומן קונה בשבח כלי‪,‬‬ ‫שהבן מזכה את אביו בזכויות ובחיי העולם הבא‪ ,‬אך‬ ‫צעקת העניים השמימה ולא ניתן עוד להבליג על‬ ‫ומשום כך אין בשכר המצוות משום בל תלין‪ ,‬הבין נח‬ ‫האב אינו מוסיף זכויות עבור בנו‪ .‬ואמרו במדרש )ראה‬ ‫מעשיהם‪ ,‬וראויים הם לעונש‪ .‬אך מכל מקום לא בא‬ ‫שתתקבל תפילתו רק אם תהא בבחינת ’תורה דיליה‘‪,‬‬ ‫דב“ר ו ה( כי גם שילוח הקן יסודו מענין זה‪ ,‬כי כשם‬ ‫אברהם לידי כאב לב בתפילתו‪ ,‬כי הבין את מעלת‬ ‫שהבן מזכה את אביו בחיי העולם הבא‪ ,‬כך האפרוח‬ ‫התפילה‪ .‬והיודע שלא יבוא לידי כאב לב ‪ -‬יוכל‬ ‫מזכה את אמו בחיי העולם הזה‪.‬‬ ‫להתפלל גם כאשר ידוע לו שלא תועיל התפילה‬ ‫הבין אברהם אבינו שכוחה של תפילה אינו‬ ‫ומעתה דן שמואל‪ ,‬כי יש להוכיח מזה שבשילוח הקן‬ ‫בפועל‪ .‬ומאחר שראה אברהם אבינו את עצמו כשליח‬ ‫דווקא במה שמתקבלת מיד‪ ,‬אך פועלת היא‬ ‫אין נצרכים שני אפרוחים‪ ,‬שהרי הבן מזכה את אביו‬ ‫האחראי על כל יושבי תבל‪ ,‬לא היה לו לחוש לכאב‬ ‫לב‪.‬‬ ‫לדורי דורות באופנים אשר נפלאו מהשגתנו‬ ‫גם כשהוא לבדו‪ ,‬ואין נצרכים שני בנים‪.‬‬ ‫ואם כן‪ ,‬יש להוכיח גם לאידך גיסא‪ ,‬כי אילו הוצרכו‬ ‫אם כן‪ ,‬פעל נח לפי שורת הסברא הפשוטה‪ ,‬כי אם‬ ‫שני אפרוחים לשילוח הקן‪ ,‬היה מקום לדון אם אפשר‬ ‫אין תועלת ‪ -‬אין עבור מה להתפלל‪ ,‬ומכיון שידע‬ ‫שקנויה היא אצל הלומד על ידי השבח שמשבח בה‬ ‫ללמוד מכאן שבן אחד מזכה את אביו‪.‬‬ ‫שתועלת לא תצמח מתפילתו ‪ -‬לא ראה מקום לעמוד‬ ‫את נשמתו‪ .‬ובדומה לזה‪ ,‬צריך שיהיה לו חיבור של‬ ‫והנה במדרש )קה“ר פ“ד א( איתא שאם אין הבן מזכה את‬ ‫בתפילה‪ .‬אכן‪ ,‬אברהם אבינו בא וגילה דרך חדשה‬ ‫ממש עם בני דורו‪ .‬אולם בני דורו היו מושחתים כל‬ ‫אביו‪ ,‬קל וחומר שגם אינו נענש מחמת אביו‪ .‬מעתה‬ ‫בעבודת התפילה‪ ,‬כי גם כאשר אין התפילה עצמה‬ ‫כך‪ ,‬עד שלא היה לו שום קשר עימם‪ ,‬ולא היה מקום‬ ‫יחזור ויקשה מה בין צדיק ורע לו לצדיק וטוב לו‪ ,‬כי‬ ‫נענית‪ ,‬הרי היא מתקנת את העולם‪.‬‬ ‫לתפילתו שתחול עליהם‪.‬‬ ‫שוב לא נוכל לתרץ שצדיק ורע לו הוא צדיק בן רשע‪,‬‬ ‫לעומת זאת אברהם אבינו‪ ,‬אף שבוודאי גם לו לא‬ ‫כי אין לו להפסיד מחמת אביו‪.‬‬ ‫מעלת התפילה עומדת לעצמה‬ ‫היתה שום שייכות עם מעשיהם של אנשי סדום‪ ,‬אך‬ ‫ובהכרח הטעם לזה שאין בל תלין בשכר המצוות‪,‬‬ ‫כך צריכים גם אנו לראות את התפילה‪ ,‬כמעלה‬ ‫מכל מקום לוט בן אחיו היה דר שם‪ ,‬ובזה היתה לו‬ ‫הוא משום שאין שכירות משתלמת אלא לבסוף‪,‬‬ ‫העומדת בפני עצמה‪ ,‬ואינה שייכת רק לענין האם‬ ‫נקודת חיבור עימם והיה יכול להתפלל עליהם‪ .‬זאת‬ ‫ומשום כך אף שצדיק הוא‪ ,‬אינו נוטל שכרו בעולם‬ ‫נתקבלה הבקשה או לא‪.‬‬ ‫ועוד אחרת‪ ,‬כי פעלו המלאכים והביאו לידי כך שלוט‬ ‫הזה‪ ,‬כמו שאמרו חז“ל )ב“ר פד ג‪ ,‬הובא ברש“י בראשית לז ב(‪:‬‬ ‫פעמים הרבה באים בני אדם ושואלים‪ ,‬הלא תפילות‬ ‫עצמו עסק במידת החסד בתוככי סדום בהכנסת‬ ‫”לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא‪ ,‬אלא‬ ‫כה רבות התפללתי‪ ,‬כל כך כיוונתי וכל כך השתדלתי‬ ‫האורחים שבאו אליו‪ ,‬ועל ידי זה נתקבלה אפילו‬ ‫שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה“‪.‬‬ ‫‪ -‬ולבסוף לא נעניתי‪ .‬אך כל מבט זה בטעות יסודו‪ ,‬כי‬ ‫תפילתו שלו על הצלת צוער‪.‬‬ ‫]לפי הדברים האלה יש להוסיף ולרמוז‪ ,‬כי האפרוחים‬ ‫התפילה ענין בפני עצמו היא‪ ,‬תיקון העולם כולו בא‬ ‫זהו לפי הביאור שהצענו בדברי רבי חייא‪ ,‬ולפיו לא‬ ‫קטנים הם ולא באו עדיין לכלל שלימות גופם‪ ,‬וזהו‬ ‫על ידה‪ ,‬וגם אם אין הדבר ניכר לעת עתה בעיני בשר‪.‬‬ ‫התפלל נח כי לא מצא חיבור לבני דורו‪.‬‬ ‫רמז לשכרן של צדיקים שהולך ומתרבה בעולם הזה‬ ‫ולא בא עדיין זמן תשלומו[‪.‬‬ ‫לפי הביאור שהובא‪ ,‬רבותינו האמוראים הקדושים‬ ‫נחתם גזר דינם‬ ‫שאמרו כי מימיהם לא כיוונו‪ ,‬באו לומר בזה כי מעולם‬ ‫אכן לשיטת שמואל המיישב את השאלה על פי היסוד‬ ‫שליחות במתן תורה‬ ‫לא העלו על דעתם כי התפילה תביא להם בהכרח את‬ ‫שאין שכירות משתלמת אלא לבסוף‪ ,‬וכענין צדיק‬ ‫אכן‪ ,‬שיטת רבי בון בירושלמי היא כפי הפירוש‬ ‫אשר ביקשו‪ ,‬ולא סברו כי התפילה והתוצאה כרוכות‬ ‫השלישי כאן‪ ,‬שאת המצוות קיבלו ישראל על ידי‬ ‫ורע לו המתיישב לפי זה‪ ,‬הבין נח כי אנשי דור המבול‬ ‫זו בזו בקשר הכרחי‪ .‬כי ידעו את ענין השכר והעונש‪,‬‬ ‫שליח‪ ,‬ובזה אין בל תלין‪ .‬ולכן היה מונה אבני בנין‪,‬‬ ‫עומדים במקום שבו כבר אין מקום לתיקון‪ ,‬ומשום כך‬ ‫אשר אינו בעולם הזה‪.‬‬ ‫כבר נגזרה עליהם גזירת כליה‪ ,‬כי כשם שהשכר אינו‬ ‫כי לפי דרכו של עולם אין אדם שוכר בעצמו פועלים‬ ‫ויהי רצון שנזכה כולנו להגיע לתפילה שלימה‪ ,‬הבאה‬ ‫משתלם אלא לבסוף‪ ,‬כך גם לענין מידת פורענות‪,‬‬ ‫לבנות לו בית‪ ,‬אלא משלם לקבלן והוא השוכרם‬ ‫מתוך חיבור אמיתי לה‘ יתברך‪ ,‬כלשון הכתוב )בראשית‬ ‫אם כן מאחר שכבר נגזר דינם על הגזל ועל שאר‬ ‫בעבורו‪ .‬ובשעה שמנה אבנים אלו בתפילתו‪ ,‬היה‬ ‫ל ח( ’נַפ ְּתוּ ל ֵי אֱלֹקִים נִפ ְּתַל ְּתִי‘ )ראה רש“י שם(‪ ,‬אשר לה‬ ‫העבירות החמורות‪ ,‬ודאי כבר נתמלאה סאתם ואין‬ ‫מהרהר בדבר‪ ,‬האם אכן יוכל להיות שניתנה תורה‬ ‫ניתן כתר התפילה האמיתית‪ ,‬ואשר על ידה יוכל אדם‬ ‫להם תקנה‪ .‬ומשום כך לא התפלל עליהם‪.‬‬ ‫לישראל על ידי שליח‪ ,‬אשר בדבר זה נחלקו במדרש‬ ‫לתקן עולם‪ ,‬הן בחיי העולם הזה‪ ,‬והן לחיי העולם‬ ‫שיר השירים רבה )פ“א ב ב(‪ .‬ותלוי הדבר בדיני שליחות‬ ‫הבא‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬אשר על ידה נזכה במהרה לראות‬ ‫שלח להם ציר נאמן‬ ‫בקידושין‪ ,‬האם אפשר לקדש אשה על ידי שליח‪ ,‬שכן‬ ‫את אשר אנו מצפים‪ ,‬ותחזינה עינינו בשובך לציון‬ ‫ברם רבי בון אמר כי אין בל תלין בשכר המצוות משום‬ ‫מעמד מתן תורה היה בבחינת קידושין ונישואין בין‬ ‫ברחמים במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫שניתנו על ידי שליח‪ .‬אך נח לא ראה עצמו כמי שיכול‬ ‫הקדוש ברוך הוא לישראל‪ .‬והסובר כי הדברות ניתנו‬ ‫לשמיעת השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪ | 03-6171077 :‬לקבלת הגיליון בדוא"ל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫ד‬ ‫מרגליות יקרות ואבני חושן‪,‬‬ ‫פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים‬ ‫דברי הגות ורעיון‬ ‫מאוצרות תורת החסידות‬ ‫משובצות זהב ומסודרות‬ ‫משיעוריו ושיחותיו של‬ ‫רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט“א‬ ‫פרשת נח‬ ‫תהילים‬ ‫על התורה‬ ‫אבני חן ונטפי שיח‬ ‫שלהבות קודש והגיונות חכמה‬ ‫בפרקי נעים זמירות ישראל‬ ‫מפרשת השבוע‬ ‫לכן‪ ,‬מנהג אותם עשירים בעלי דירות‬ ‫הוא לקחת להם אנשים מקומיים‪ ,‬אשר‬ ‫בין ידיעת התורה לקנין תורה‬ ‫אינה שולחת עוד את אותם אורות רוחניים‪,‬‬ ‫ומכיון שניטל ממנו החיבור לנשמתו‪ ,‬נחתם‬ ‫אדם ובהמה תושיע‬ ‫כי אם בתורת ה’ חפצו ובתורתו יהגה‬ ‫ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי‬ ‫עיסוקם הוא ניהול בתים‪ .‬אותם מנהלים‬ ‫יומם ולילה (תהלים א ב)‬ ‫גזר דינו מפני שאין עוד תקווה שישוב‬ ‫מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם‬ ‫מבקרים מדי פעם בפעם בדירה‪ ,‬עושים‬ ‫בתשובה‪.‬‬ ‫את הארץ (בראשית ו יג)‬ ‫בה בדק בית‪ ,‬מציבים עליה שמירה‬ ‫בפסוק זה מלמדנו דוד המלך עליו‬ ‫לפי זה יובן מדוע לא הועילה תוכחתו של‬ ‫עם כל חטאיהם החמורים של אנשי דור‬ ‫נאותה‪ ,‬מטפלים במכתבים ובחשבונות‬ ‫השלום‪ ,‬כי אשרי האיש שאינו מסתפק‬ ‫נח הצדיק להחזירם בתשובה‪ ,‬אף שמובא‬ ‫ועוד ככל הנדרש‪.‬‬ ‫בלימוד התורה‪ ,‬אלא הוגה בה יומם‬ ‫המבול‪ ,‬גזר דינם נחתם על מעשי הגזל‬ ‫בספרי המקובלים שבאותו דור היו נשמות‬ ‫ולילה‪ .‬מה בין לימוד התורה לבין‬ ‫והחמס‪ ,‬כמו שפירש רש”י (בראשית ו יג)‪‘ :‬כי‬ ‫ומדי שנה בשנה‪ ,‬כמה ימים לפני שבעל‬ ‫גדולות‪ ,‬ולא עוד אלא שביזו את נח על‬ ‫ההגייה בה‪ ,‬ומהי המעלה המיוחדת‬ ‫מלאה הארץ חמס’ ‪ -‬לא נחתם גזר דינם אלא‬ ‫הבית מתעתד להגיע לארץ הקודש‪ ,‬הרי‬ ‫דבריו‪ .‬מכיון שחטאו בגזל‪ ,‬החיבור הרוחני‬ ‫הטמונה בלשון ״יהגה״?‬ ‫על הגזל‪.‬‬ ‫הוא מודיע לאותו מנהל – והלה מכין‬ ‫בין גופם לנשמתם לא היה קיים‪ ,‬ולא היה‬ ‫את הבית שיעמוד נקי ומצוחצח לקראת‬ ‫ועוד פלא יש בלשון הפסוק‪ :‬בתחילה‬ ‫בידם להתעורר ולשוב בתשובה‪.‬‬ ‫הקשה הרב הקדוש רבי שלמה מראדומסק‬ ‫נקראת התורה ״תורת ה׳״‪ ,‬ואילו בהמשך‬ ‫זי”ע בעל ‘תפארת שלמה’‪ :‬מדוע הקפיד‬ ‫בעליו‪ ,‬וממלא בו את כל המצרכים‬ ‫הנחוצים וגם אשר אינם נחוצים‪ ,‬כדי‬ ‫היא נעשית ״תורתו״ של האדם‪ .‬אימתי‬ ‫הבל שיש בו חטא‬ ‫הקדוש ברוך הוא על כך שרשעי אותו‬ ‫זוכה האדם שתורת ה׳ תיקרא על שמו‬ ‫לאור זאת יובנו היטב דברי הרב הקדוש רבי‬ ‫דור גזלו וחמסו איש מרעהו? האם ממונם‬ ‫להנעים את שהותו של העשיר בביתו‬ ‫ותיעשה לתורתו?‬ ‫מנחם מנדל מרימנוב זי”ע‪ ,‬כפי שהובאו על‬ ‫היה כה חביב בעיניו? הרי מחמת רשעותם‬ ‫אשר קנה לו בירושלים‪ .‬ובזמן מגורי‬ ‫הגמרא במסכת עבודה זרה (יט‪ ).‬דורשת‬ ‫ידי תלמידו הרב הקדוש רבי צבי אלימלך‬ ‫ושפלותם היו אמורים להיחשב כחיות היער‬ ‫האיש בבית‪ ,‬על כל ענין וענין הדורש‬ ‫את מה שנאמר בפסוק זה ‘אשרי האיש‪...‬‬ ‫מדינוב זי”ע‪ ,‬בעל ה’בני יששכר’‪ ,‬בספרו‬ ‫שטורפות וחומסות ואין כל עוון בידיהן!‬ ‫טיפול‪ ,‬הוא מזעיק את המנהל שיסדרו‬ ‫כי אם בתורת ה’ חפצו ובתורתו יהגה‬ ‫‘אגרא דפרקא’ (אות קכו)‪ ,‬שהקשה‪ :‬מדוע‬ ‫אלא שמבואר במדרש תהלים (מזמור לז)‬ ‫על הצד היותר טוב‪.‬‬ ‫נפוצה היא התופעה‪ ,‬בה ניתן לראות ילדים‬ ‫וראו זה פלא‪ :‬בעל הבית‪ ,‬אשר קנהו‬ ‫יומם ולילה’ – פתח ב’תורת ה’’‪ ,‬דהיינו‬ ‫שאברהם אבינו שאל את שם בן נח באיזו‬ ‫קטנים ההולכים לבית רבם ומתמידים‬ ‫זכות ניצלו ממי המבול ומחרון המבול‬ ‫במיטב כספו ועל שמו הוא רשום בספרי‬ ‫שהתורה היא קנין של הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫בלימוד התורה‪ ,‬ומתפללים בכוונה‪ ,‬ועונים‬ ‫הגדול שהיה בעולם‪ ,‬והשיב שהיה זה‬ ‫המדינה – בקושי מכיר את ביתו שלו‪,‬‬ ‫וסיים ב’תורתו’‪ ,‬דהיינו שהתורה היא‬ ‫אמן יהא שמה רבא ואמן‪ ,‬וניכר לכל שהם‬ ‫בזכות שריחמו על בעלי החיים שבתיבה‪,‬‬ ‫והרי הוא בתוכו כאורח במלון; ולעומתו‬ ‫קנין של היהודי ההוגה בה‪ .‬הא כיצד?‬ ‫עתידים לצמוח לתלמידי חכמים‪ ,‬אך כשהם‬ ‫ובמשך כל ימי המבול האכילו אותם ללא‬ ‫המנהל‪ ,‬אשר מכיר בו כל מרצפת וכל‬ ‫מבאר רבא‪ ,‬שבתחילה אכן נקראת‬ ‫גדלים הם מתהפכים לאנשים אחרים‪ ,‬בעלי‬ ‫סדק‪ ,‬כפי שהוא מכיר את ביתו שלו –‬ ‫התורה על שמו של הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫הפסקה‪ .‬ומכיון שעוררו את מדת הרחמנות‬ ‫מדות רעות המזלזלים בתורה ובתפילה?‬ ‫במעשיהם הטובים‪ ,‬התגוללו רחמי שמים‬ ‫אין לו שייכות כלל עם הנכס ולא קנין‬ ‫אבל בסוף נקראת על שמו של העמל‬ ‫הלא התורה שלמדו בקטנותם היא הבל שאין‬ ‫בו‪ ,‬מלבד מה שנשכר לשמור עליו‬ ‫בה‪ ,‬לאחר שהוא קונה בה קנין‪.‬‬ ‫עליהם‪ ,‬והתקיים בהם מאמר הפסוק (תהלים‬ ‫בו חטא (שבת קיט‪ ,):‬והיה מהראוי שתעמוד‬ ‫ולטפל בו‪.‬‬ ‫אולם מהו אותו קנין בתורה?‬ ‫לו ז) ‘אדם ובהמה תושיע ה’’‪ ,‬דהיינו שהאדם‬ ‫לזכותם שלא יחטאו‪ ,‬שהרי כבר שנו חכמינו‬ ‫מכאן נבין את משמעות המושג ‘קנין‬ ‫נושע בזכות הבהמה‪.‬‬ ‫דרש הגאון רבי אליהו לופיאן זצ”ל‪:‬‬ ‫(מדרש תנחומא כי תצא א) ‘מצוה גוררת מצוה’!‬ ‫תורה’‪ ,‬אשר הוא נפרד מן המושג ‘ידיעת‬ ‫לו היו אנשי דור המבול מרחמים איש על‬ ‫חזון נפרץ הוא בירושלים‪ ,‬שעשירי‬ ‫והתירוץ נורא‪ :‬אבותיהם של אותם ילדים‬ ‫התורה’‪ .‬קנין אין פירושו ידיעה בעלמא‪.‬‬ ‫רעהו‪ ,‬אזי מדה כנגד מדה היתה מתעוררת‬ ‫ישראל מן הגולה מחזיקים לעצמם בתים‬ ‫ניהלו משא ומתן שלא באמונה‪ ,‬והאכילו‬ ‫יש מי שיודע את התורה ומכיר כל אות‬ ‫רחמנות השי”ת עליהם‪ ,‬אך מכיון שלא היתה‬ ‫בעיר הקודש‪ ,‬וכאשר הם באים אליה‬ ‫אותם מדברים שנקנו בממון שהושג על ידי‬ ‫וכל פינה בה כאת שבילי עירו – ואף על‬ ‫להם כל רחמנות זה על זה – נחתם גזר דינם‪.‬‬ ‫לתקופת השנה‪ ,‬הם מתגוררים בהם כמה‬ ‫גזל‪ ,‬ועל ידי כך נוצרו בגופם תאוות ומדות‬ ‫פי כן היא אינה שלו!‬ ‫שבועות ולאחר מכן חוזרים למקומם‪ .‬כך‬ ‫גרועות שהביאו לירידתם ברוחניות!‬ ‫האור הנעלם‬ ‫ומדה טובה מרובה‪ ,‬שיש מי שלא זכה‬ ‫מדי שנה בשנה‪.‬‬ ‫ראיה לכך‪ :‬זפק העוף אינו קרב על המזבח‪,‬‬ ‫ברם‪ ,‬הקשה הרב הקדוש רבי שמואל‬ ‫לידיעת התורה באופן מושלם‪ ,‬ואף על‬ ‫דירות אלו‪ ,‬בדרך כלל עומדות שוממות‬ ‫כמו שנאמר (ויקרא א טז) ‘והסיר את מראתו‬ ‫מסוכטשוב זי”ע בספרו ‘שם משמואל’ (נח‬ ‫פי כן נחשב לו שקנה קנין בתורה‪.‬‬ ‫וריקות לאורך רוב ימות השנה‪ .‬להשכירן‬ ‫בנצתה והשליך אתה אצל המזבח קדמה אל‬ ‫תרע”ו)‪ :‬הלא בני אותו דור עברו על עבירות‬ ‫פעם נכנס אל מרן ה’חזון איש’ זי”ע‬ ‫קשה‪ ,‬כי מי יקח לו בית אשר אינו יכול‬ ‫מקום הדשן’‪ ,‬זאת משום שהעוף אוכל מן‬ ‫חמורות בהרבה מן הגזל‪ ,‬כמובא במדרש‬ ‫יהודי אשר שימש כר”מ בישיבה קטנה‪,‬‬ ‫לדור בו כחודש או חודשיים בשנה‪,‬‬ ‫הגזל‪ .‬ועל אף שהעוף לא נצטווה על איסור‬ ‫(בראשית רבה לא ו) שעברו על שלוש העבירות‬ ‫ולא נחשב בעיני הציבור לחריף או בקיא‬ ‫ויהיה נאלץ להתפנות ממנו לפי רצונו‬ ‫גזל‪ ,‬ה’ יתברך שונא גזל‪ .‬ואם כך חמור הדבר‬ ‫החמורות – עבודה זרה‪ ,‬גילוי עריות ושפיכות‬ ‫באופן מיוחד‪ .‬כאשר יצא האיש‪ ,‬אמר‬ ‫וסדרי חופשתו של בעל הבית המשכיר?‬ ‫אצל בעלי חיים שאינם מצווים על גזל‪ ,‬קל‬ ‫דמים‪.‬‬ ‫ה’חזון איש’ למקורביו‪‘ :‬אדם גדול הוא!’‬ ‫והבעלים‪ ,‬ממילא הפרוטה מצויה בכיסם‬ ‫וחומר שגדולה חומרתו אצל בני האדם‪ ,‬ועל‬ ‫אומר ה’שם משמואל’‪ :‬מובא בזוהר הקדוש‬ ‫תמהו השומעים‪ ,‬ורמזו כי הלה אינו אלא‬ ‫ואין הם נזקקים לדמי השכירות‪.‬‬ ‫כן יש בכח הנאה מן הגזל להזיק ברוחניות‪.‬‬ ‫(קרח קעו‪ ).‬שכל הרודף אחר דבר שאינו שלו‪,‬‬ ‫למדן ממוצע‪.‬‬ ‫אולם להשאיר דירה ללא דיירים גם‬ ‫צדיק אכל לשבע נפשו‬ ‫הוא בורח מפניו‪ ,‬ולא עוד‪ ,‬אלא שגם מה‬ ‫ביאר להם ה’חזון איש’‪‘ :‬אדם גדול’ אינו‬ ‫אי אפשר‪ ,‬כי עד מהרה היא תהפוך‬ ‫יסוד נוקב בענייני קדושת הממון השמיענו‬ ‫שיש בידו נאבד ממנו‪.‬‬ ‫נמדד במדת למדנותו‪ ,‬אלא במדת קנינו‬ ‫לדירתם של האבק והשרצים והרמשים‪,‬‬ ‫הרב הקדוש רבי מרדכי מנשכיז זי”ע (רשפי‬ ‫לפי זה יבואר חומר חטא הגזל‪ :‬שורש נשמתו‬ ‫בתורה‪ .‬יש מי שהוא למדן גדול ואדם‬ ‫ואינשי דלא מעלי עלולים לפרוץ אליה‬ ‫אש פרשת תרומה) בביאורו לפסוק (שמות כה‬ ‫של כל אדם נמצא בעולם העליון‪ ,‬והנשמה‬ ‫קטן‪ ,‬ויש מי שהוא למדן קטן ואדם‬ ‫ולדור בנחת מבלי שמישהו ידע‪ ,‬ומתקני‬ ‫לא) ‘ועשית מנרת זהב טהור מקשה תעשה‬ ‫משלחת כמין ‘זהרורים’‪ ,‬הם אורות רוחניים‬ ‫גדול‪...‬‬ ‫הבית עלולים להתקלקל מחוסר שימוש‪,‬‬ ‫המנורה’‪ .‬העבודה הקשה ביותר היא שכספו‬ ‫אל הגוף הנמצא למטה‪ .‬כאשר אדם עובר‬ ‫כיצד משיגים קנין בתורה?‬ ‫ורשויות המדינה תובעות את שלהן‬ ‫וזהבו של האדם יהיו בבחינת ‘זהב טהור’‪,‬‬ ‫על אחת מכל העבירות שבתורה‪ ,‬נשמתו‬ ‫התורה עצמה עוסקת רבות בהלכות‬ ‫ומשאינן נענות הרי הן לוקחות בזרוע‪,‬‬ ‫ללא שום איסור ומחשבה פסולה חלילה‪,‬‬ ‫ממשיכה לשלוח את אותם אורות אל הגוף‪,‬‬ ‫קנינים – שלוש דרכים שבהן אשה נקנית‪,‬‬ ‫ועוד כהנה וכהנה נזקים המצויים‬ ‫וככל שאדם מטהר את כספו וזהבו‪ ,‬כך הוא‬ ‫והקדוש ברוך הוא מאריך לו את אפו שמא‬ ‫ודרכים שבהן קונים מטלטלין וקרקעות‬ ‫במקומות שהבעלים אינם משגיחים‬ ‫זוכה ל’תעשה המנורה’ דהיינו שהוא מגיע‬ ‫ישוב בתשובה‪.‬‬ ‫ועבדים ובהמות ועוד‪ .‬לכל דבר ודבר יש‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫למדרגה שבה הוא יכול להאיר את העולם‬ ‫אולם כאשר אדם עובר על עוון גזל‪ ,‬נשמתו‬ ‫המשך בעמוד ג’‬ ‫המשך בעמוד ב’‬ ‫המשך מעמוד א’‬ ‫על התורה‬ ‫אדם מקבל את השיריים בדרך חטיפה‪ ,‬הוא‬ ‫ה’דברי חיים’‪ :‬מה פשר מנהג ה’שיריים’ –‬ ‫משה יהושע מויז’ניץ זי”ע בעל ‘ישועות‬ ‫ברוב קדושתו‪.‬‬ ‫יודע שחלקו מגיע לידו רק מידי הקדוש‬ ‫שאריות מסעודת הצדיק‪ ,‬שהחסידים כה‬ ‫משה’ בנאות דשא בשויץ‪ ,‬הזכיר בפניו‬ ‫מפאת חומרתו הגדולה של איסור גזל‪,‬‬ ‫ברוך הוא ולא מידי בשר ודם‪ ,‬אך כאשר‬ ‫משתוקקים לאכול מהן?‬ ‫אחד ממלוויו את המצוקה הכלכלית‬ ‫נזהרו גדולי ישראל עד למאד להשתמש‬ ‫מחלקים את השיריים‪ ,‬חלקו מגיע לידו על‬ ‫השיב לו ה’דברי חיים’‪ :‬ידוע שבכל מאכל‬ ‫הקשה‪ ,‬וסיפר בכאב על האנשים הרבים‬ ‫רק בממון כשר‪ ,‬ולא אבו ליהנות מן‬ ‫ידי בשר ודם‪.‬‬ ‫ישנה פסולת גשמית שאינה מעניקה כח‬ ‫שכורעים תחת נטל החובות הכבד המעיק‬ ‫העבירה‪.‬‬ ‫טעמו וראו‬ ‫אמיתי לנפש‪ .‬עיקר החיות והכחשאדם‬ ‫על צווארם‪.‬‬ ‫הרב הקדוש רבי חיים מצאנז זי”ע בעל‬ ‫כתב הרב הקדוש רבי יקותיאל יהודה‬ ‫מקבל מהמזון מגיע מהחלק הרוחני שבו‬ ‫בהקשר לכך‪ ,‬הרחיב בעל ה’ישועות משה’‬ ‫‘דברי חיים’ היה נוהג לאכול בליל שבת‬ ‫מסיגעט זי”ע בספרו ‘ייטב לב’ (פרשת וירא)‪:‬‬ ‫‪ -‬הם ניצוצות הקדושה הגנוזים במאכל‪,‬‬ ‫והתריע על חסרון רגש האחריות המשתרש‬ ‫לפתן גזר‪ .‬והנה פעם אחת הגישו לשולחן‬ ‫חסידים רבים נוהגים לנסוע לצדיקים‬ ‫כפי שנאמר (דברים ח ג) ‘כי על כל מוצא פי‬ ‫לעתים בקרב אנשים כלפי ממון הזולת‪.‬‬ ‫כבכל שבת את הלפתן‪ ,‬אך להפתעת הכל‬ ‫כדי לבקש מהם להתפלל עבורם לשפע‬ ‫ה’ יחיה האדם’‪.‬‬ ‫הוא קבל בכאב על כך שיש המוכנים‬ ‫לא נגע בו ה’דברי חיים’‪ ,‬ולאחר מספר‬ ‫של פרנסה‪ .‬הצדיקים‪ ,‬מצדם‪ ,‬נוהגים‬ ‫כאשר צדיק אוכל בקדושה ובטהרה‪ ,‬הוא‬ ‫לגרום הפסד לחבריהם במו ידיהם רק כדי‬ ‫רגעים ציווה לקחתו מהשולחן‪.‬‬ ‫להעניק מזון לאורחים המגיעים אליהם‪,‬‬ ‫מזכך ומתקן את המאכל עד שהוא הופך‬ ‫להפיק לעצמם רווח אישי‪ ,‬במקום לאמץ‬ ‫הדבר היה לפלא אצל כל המסובים‪:‬‬ ‫ובעת הנתינה הם נושאים תפילה מיוחדת‪,‬‬ ‫כולו לקודש‪ .‬לכן‪ ,‬בשיריים של הצדיק‬ ‫את מדת ההסתפקות במועט המאפשרת‬ ‫ה’דברי חיים’ היה ידוע בהקפדתו לטעום‬ ‫שכשם שהם מרחמים על האורח ונותנים‬ ‫ישנה עצמה רוחנית רבה‪ ,‬שכן אפילו כמות‬ ‫לאדם לחיות חיי מנוחה והשקט ולפנות‬ ‫מכל מאכלי השבת‪ .‬מדוע לא טעם מן‬ ‫לו לאכול‪ ,‬כך ירחם עליו הקדוש ברוך הוא‬ ‫קטנה מהם פועלת פעולה גדולה לטובה‬ ‫את דעתו ללימוד התורה‪ ,‬לעבודת ה’‬ ‫הלפתן?‬ ‫וימלא את ביתו במזון‪ ,‬ובכל אשר יפנה‬ ‫במי שאוכל אותם‪.‬‬ ‫ולקדושת השבת‪.‬‬ ‫עד מהרה נודעה התשובה‪ :‬הגזר ממנו‬ ‫יצליח‪ ,‬הן בביתו והן בחוץ‪ .‬נמצא שעל ידי‬ ‫על פי יסוד זה‪ ,‬פירש רבי שמעון סופר‬ ‫“כיצד ייתכן שאנשים לווים ואינם‬ ‫נעשה הלפתן היה גזול!‬ ‫נתינת האוכל יוצר הצדיק מציאות קטנה‬ ‫את שקשה לרבים‪ :‬כיצד ייתכן שנח יצליח‬ ‫משלמים?!” – הביע הרבי את פליאתו‬ ‫וכך היה המעשה‪ :‬גוי שנשא סל ובו גזר‬ ‫של שפע‪ ,‬המכינה את הקרקע להמשכת‬ ‫להכין צידה ומזון בתיבה שיספיקו לשנה‬ ‫ותרעומתו על תופעה זו – “הרי זו גזלה‬ ‫למכירה עבר בקרבת בית ה’דברי חיים’‪,‬‬ ‫שפע גדול מן השמים‪.‬‬ ‫תמימה עבור האדם‪ ,‬הבהמות והחיות?‬ ‫גמורה! האם רק משום שאדם זקוק לכסף‬ ‫ושבר את שמשת החלון‪ .‬תפס בו יהודי‬ ‫וכך ניתן לבאר גם את מנהג אכילת‬ ‫ואמנם רבנו הרמב”ן (ו יט) כבר הפליא‬ ‫או לפרנסה‪ ,‬ניתן לו היתר ליטול את ממונו‬ ‫אחד‪ ,‬וחטף ממנו את הגזר שנשא בסלו‬ ‫השיריים‪ :‬על ידי אכילת מעט ממאכלו‬ ‫בשאלה זו‪ ,‬וכתב שהדבר בוודאי נעשה‬ ‫של חברו? מעשה כזה אינו אלא גניבה לכל‬ ‫כתשלום על השמשה השבורה‪.‬‬ ‫המקודש של הצדיק‪ ,‬זוכה האוכל ממנו‬ ‫בדרך נס‪ ,‬שכן מבחינה גשמית לא היה‬ ‫דבר וענין!”‬ ‫הרבי הקדוש חש בדבר‪ ,‬ולפיכך לא אבה‬ ‫להמשכת שפע רוחני וגשמי עליו‪.‬‬ ‫בתיבה מקום להכיל כמות כזו של מזון‪.‬‬ ‫ובאסיפת התחזקות שנשא בבית מדרשו‪,‬‬ ‫לאכול מן הלפתן!‬ ‫מעשה היה בירושלים באשה שנתקפה‬ ‫אולם עומק הנס טמון בדיוק הפסוק ‘והיה‬ ‫הציב ה’ישועות משה’ יסוד נוקב בהנהגת‬ ‫פתאום בייסורים נוראים בפניה‪ ,‬שהאדימו‬ ‫לך ולהם לאכלה’‪ .‬הקדוש ברוך הוא ציווה‬ ‫הממון‪ :‬המושג מותרות אינו נמדד לפי מה‬ ‫הכסף המושב בפי אמתחתיכם‬ ‫והתנפחו באופן מבהיל‪ .‬הרופאים‬ ‫על נח שיאכל מן המזון תחילה‪ ,‬ובכך‬ ‫שיש לאחרים‪ ,‬אלא אך ורק ביחס ליכולת‬ ‫באחת מקהילות הונגריה‪ ,‬נכנסה אל‬ ‫המומחים שבדקוה קבעו כי אין בידם‬ ‫יקדש אותו‪ ,‬על דרך מה שביאר ה’דברי‬ ‫האישית של כל אדם‪ .‬כל פרוטה שאדם‬ ‫הרב המקומי אשה חשוכת בנים שניהלה‬ ‫תרופה למכאובה‪ ,‬וכי יהיה עליה להתייסר‬ ‫חיים’ מצאנז‪ ,‬שכאשר צדיק אוכל בקדושה‬ ‫מוציא מעבר לאפשרויותיו הכספיות‪,‬‬ ‫את עסקי בעלה העשיר ובקשתה בפיה‪:‬‬ ‫במשך שבועות ארוכים עד שהמחלה‬ ‫ובענוה הוא מזכך את ניצוצות הקדושה‬ ‫נחשבת עבורו כמותרות גמורות‪.‬‬ ‫“במשך שנים רבות מצפה אני לחבוק ילד‪,‬‬ ‫תחלוף מאליה‪.‬‬ ‫שבמאכל‪ ,‬ועל ידי כך הופך כל שאר האוכל‬ ‫כדוגמה חיה לכך‪ ,‬הזכיר הרבי אברכים‬ ‫עד שהדבר נדמה בעיני כחלום רחוק‪ .‬כעת‬ ‫במוצאי שבת קודש‪ ,‬הגיעה האשה בלב‬ ‫בתיבה לשיריים של צדיק‪.‬‬ ‫רבים‪ ,‬פליטים ויתומים שהגיעו חסרי‬ ‫עלה בדעתי לתת סכום של ארבע מאות‬ ‫שבור אל גאב”ד ירושלים‪ ,‬הרב הקדוש‬ ‫במצב זה‪ ,‬המזון אינו כפוף עוד לגדרי‬ ‫כל ממחנות המוות‪ ,‬וזכו להקים ברוך‬ ‫זהובים לאחד מצדיקי הדור כ’פדיון נפש’‬ ‫רבי משה אריה פריינד זי”ע‪ ,‬בעת שסעד‬ ‫הטבע הגשמיים‪ ,‬ואפילו כמות קטנה ממנו‬ ‫ה’ משפחות מפוארות ולהיות מסודרים‬ ‫כדי שיתפלל עלי ואיוושע בפרי בטן‪.‬‬ ‫סעודת ‘מלווה מלכה’‪ .‬מששמע הצדיק את‬ ‫הופכת להיות דבר חשוב שיש בו כח להזין‬ ‫בחייהם‪ .‬סוד הצלחתם היה סדר חיים‬ ‫בקשתי ושאלתי‪ ,‬שיורה לי הרב מי הוא‬ ‫צרתה‪ ,‬פתח ואמר כי בספר ‘אוהב ישראל’‬ ‫ולפרנס את האוכל כאילו אכל כמות גדולה‬ ‫קפדני בניהול ביתם‪ :‬הם מעולם לא‬ ‫הצדיק שאליו ראוי להעביר את תרומתי”‪.‬‬ ‫(פרשת משפטים) מובא שאכילת לחמו של‬ ‫מאד‪.‬‬ ‫הוציאו פרוטה אחת יותר ממה שהיה‬ ‫השיב לה הרב‪“ :‬מציע אני לך לשלוח‬ ‫ביכלתם ובהישג ידם‪.‬‬ ‫את הכסף בצירוף בקשתך אל הגאון רבי‬ ‫הצדיק מסוגלת לרפואה‪.‬‬ ‫טרף בפיה‬ ‫יוסף חיים זוננפלד היושב בירושלים עיר‬ ‫הגאב”ד נטל את פרוסת ‘המוציא’ שלו‪,‬‬ ‫אולם ישאל השואל‪ :‬גם אם יש ענין‬ ‫אם ישאלו אותם כיצד הצליחו להשיא‬ ‫נתן לה מעט ממנה וציווה עליה לאכלה‪.‬‬ ‫שמונה‪ ,‬עשרה‪ ,‬ואף שנים עשר ילדים‪,‬‬ ‫הקודש‪ ,‬אשר שמו הולך לפניו כקדוש‬ ‫באכילת השיריים‪ ,‬מדוע נהגו לחטוף מהם‪,‬‬ ‫ישראל ותפארתו”‪.‬‬ ‫למרבה הפלא‪ ,‬כבר למחרת הוטב מצבה‬ ‫ואין מחלקים אותם בצורה מסודרת?‬ ‫הם עצמם לא ידעו להסביר את הנס‪ ,‬אך‬ ‫של האשה במדה ניכרת‪ ,‬ויומיים לאחר‬ ‫דבר אחד ברור להם‪ :‬בעניני ממון הם היו‬ ‫האשה יצאה מבית הרב‪ ,‬וסרה אל בית‬ ‫הרב הקדוש רבי מרדכי דב בער‬ ‫ישרים ונאמנים‪.‬‬ ‫הדואר‪ ,‬שם שלחה את הכסף אל מעונו של‬ ‫מכן נעלמה המחלה כלא היתה והיא‬ ‫מטאמשפיל זי”ע הסביר בשם זקנו הרב‬ ‫הבריאה כליל‪.‬‬ ‫הם אמנם לוו כספים כשנזקקו לכך‪ ,‬אך‬ ‫רבי יוסף חיים‪.‬‬ ‫הקדוש רבי יעקב ישראל מטשערקאס‬ ‫הניסיון הנעלם‬ ‫זי”ע‪ ,‬כי חטיפת השיריים נועדה לתקן את‬ ‫עשו זאת בחישוב מדויק ובאחריות‪,‬‬ ‫וכאשר העריכו מראש שלא יצליחו להחזיר‬ ‫לאחר מספר ימים‪ ,‬נודע הדבר לבעל‪ ,‬והוא‬ ‫נחפז לבית הרב המקומי כשכולו תרעומת‪:‬‬ ‫וימת הרן על פני תרח אביו בארץ מולדתו‬ ‫חטאם המרכזי של אנשי דור המבול – חטא‬ ‫באור כשדים (בראשית יא כח)‬ ‫הגזל‪ .‬על הכתוב (ו יג) ‘כי מלאה הארץ‬ ‫את ההלוואה – הם פשוט לא לקחו אותה‪.‬‬ ‫“כיצד זה סייע הרב לרעייתי לתת סכום‬ ‫חמס’‪ ,‬תרגם אונקלוס ‘ארי אתמליאת‬ ‫עבור אותם יהודים‪ ,‬ההלכה של ‘פריעת‬ ‫כה גדול כתרומה ללא חקירה ודרישה אם‬ ‫מהמילים ‘על פני תרח אביו’ מדייק רש”י‬ ‫אני מסכים לכך? הן הדבר נעשה ללא‬ ‫כי משמעותן שהרן מת עוד בחיי אביו‪,‬‬ ‫ארעא חטופין’ כלומר שהארץ התמלאה‬ ‫בעל חוב מצוה’ (כתובות פו‪ ,).‬שמשמעותה‬ ‫באנשים שחטפו וגזלו איש מרעהו‪.‬‬ ‫שחיובו של הלווה לפרוע את חובו למלווה‬ ‫ידיעתי כלל! דורש אני שהרב יפנה שוב אל‬ ‫והוא מביא מדרש אגדה המספר כיצד‬ ‫רבי יוסף חיים זוננפלד‪ ,‬ויבהיר שהתרומה‬ ‫אירע הדבר‪ :‬תרח התלונן על אברהם לפני‬ ‫כאשר החסידים חוטפים שיריים בקדושה‬ ‫אינו רק חיוב ממוני‪ ,‬אלא זוהי מצוה‪ ,‬לא‬ ‫כדי להתדבק בצדיק‪ ,‬הם מתקנים בזה‬ ‫היתה מליצה נאה בלבד‪ ,‬אלא מציאות‬ ‫ניתנה על ידי אשה שלא על דעת בעלה”‪.‬‬ ‫נמרוד‪ ,‬משום שאברהם שבר את פסליו‪.‬‬ ‫השליך נמרוד את אברהם לכבשן האש‪,‬‬ ‫את שורש החטיפה המקולקלת של דור‬ ‫יומיומית פשוטה‪ .‬הם הקפידו לפרוע כל‬ ‫הרב חש שלא בנוח לפנות אל רבי יוסף‬ ‫ועל כן נקרא ‘אור כשדים’‪ ,‬מלשון אש‪.‬‬ ‫המבול!‬ ‫חוב בזמנו מתוך הכרה עמוקה שאי‪-‬פרעון‬ ‫חיים זוננפלד‪ ,‬ואמר לעשיר‪“ :‬צדקו דבריך!‬ ‫לאור זאת – אומר הרב הקדוש רבי יוסף‬ ‫חוב מכליל את האדם בתואר גנב‪.‬‬ ‫מוכן אני להחזיר את הסכום מכספי‪ ,‬אך לא‬ ‫אמנם שלח הבורא יתברך את מלאכו לקרר‬ ‫אוכל לתתו לך במזומן כי אם בתשלומים”‪.‬‬ ‫את האש‪ ,‬ולא אירע לאברהם מאומה‪.‬‬ ‫מקוידינוב זי”ע ‪ -‬יובן היטב מדוע כאשר‬ ‫בזכות היושר המוחלט הזה‪ ,‬הם זכו לחיות‬ ‫שבה היונה אל התיבה‪ ,‬נאמר (בראשית ח יא)‬ ‫את חייהם במנוחת ושלוות הנפש‪ ,‬ועל‬ ‫עוד הם מדברים‪ ,‬נכנס הדוור לבית הרב‬ ‫הרן ישב מן הצד והמתין לראות מה יקרה‪,‬‬ ‫‘והנה עלה זית טרף בפיה’‪ ,‬ופירש רש”י‪:‬‬ ‫אף שלא היו משופעים בעושר‪ ,‬ראו ברכה‬ ‫ובידו מכתב רשום‪.‬‬ ‫כשהוא אומר בלבו‪“ :‬אם אברהם ינצח –‬ ‫אהיה לצדו‪ ,‬ואם נמרוד ינצח – אהיה לצד‬ ‫טרף – חטף‪.‬‬ ‫בעמלם וזכו לדורות ישרים ההולכים‬ ‫כאשר פתח הרב את המכתב‪ ,‬מצא בו‬ ‫נמרוד”‪.‬‬ ‫בחטיפה זו גנוז תיקון לחטא המרכזי של‬ ‫בדרכי התורה והחסידות‪.‬‬ ‫להפתעתו סכום של ארבע מאות זהובים‪,‬‬ ‫ראה הרן שאברהם אבינו ניצל מהאש בנס‪,‬‬ ‫דור המבול!‬ ‫משולחן גבוה‬ ‫ופתק מצורף בכתב ידו של רבי יוסף חיים‬ ‫זוננפלד‪“ :‬מכיון שכבודו כותב שאשה‬ ‫וכאשר שאלוהו‪“ :‬לצד מי אתה?” הרן ענה‬ ‫אנשי דור המבול השחיתו את דרכם בחטא‬ ‫ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת‬ ‫הגזל והחמס‪ ,‬עליו תרגם אונקלוס ‘חטופין’‪,‬‬ ‫אליך והיה לך ולהם לאכלה (בראשית ו כא)‬ ‫מסרה לו את הכסף‪ ,‬חושש אני שמא‬ ‫מיד‪“ :‬לצד אברהם אני!” כתוצאה מכך‪,‬‬ ‫וחטפו איש מרעהו כדי למלא את תאוותם‪.‬‬ ‫לא עשתה זאת בהסכמת בעלה‪ .‬לפיכך‬ ‫השליכו גם אותו לכבשן האש‪ ,‬אך הוא לא‬ ‫הקשה הגאון רבי פינחס חיים הורוביץ‬ ‫משיב אני את הסכום‪ ,‬ונא למוסרו לאשה‬ ‫ניצל ונשרף למות‪.‬‬ ‫כדי לתקן את שורש החטיפה המקולקלת‬ ‫מגרוסוורדיין זי”ע בספרו ‘בית פינחס’ (פ’‬ ‫זו‪ .‬למותר לציין‪ ,‬שמחמת זה לא מיעטתי‬ ‫וכאן מתעוררת שאלה גדולה‪ :‬מדוע התורה‬ ‫של אנשי דור המבול‪ ,‬הגיעה היונה לאחר‬ ‫נח)‪ :‬מדוע התורה משתמשת בלשון יחיד‬ ‫בתפלות‪ ,‬ויהי רצון שימלא ה’ משאלות‬ ‫אינה מספרת לנו את כל סיפור הגבורה‬ ‫המבול‪ ,‬כשכבר נמחו הרשעים מן העולם‪,‬‬ ‫ואומרת לנח ‘קח לך’ ו’לך ולהם לאכלה’?‬ ‫לבה”‪.‬‬ ‫הזה במפורש? הרי מדובר במסירות נפש‬ ‫וביצעה חטיפה בהיתר ממתנת הקדוש‬ ‫והלא היה ראוי לומר ‘לכם’ בלשון רבים‪,‬‬ ‫אדירה של אברהם אבינו‪ ,‬שנראית אפילו‬ ‫ברוך הוא ולא מן הגזל‪ ,‬וכמו שמובא‬ ‫שהרי האוכל מיועד לכל מי שנמצא‬ ‫עדי ראייה למעשה סיפרו שהרב והבעל‬ ‫גדולה יותר מניסיון עקדת יצחק! בעקדה‪,‬‬ ‫במסכת עירובין (יח‪ ):‬שאמרה היונה ‘יהיו‬ ‫בתיבה!‬ ‫לא יכלו לעצור בעד הדמעות שזלגו‬ ‫אברהם פעל לפי ציווי מפורש מהקדוש‬ ‫מזונותי מרורין כזית בידי הקדוש ברוך‬ ‫מעיניהם מחמת התרגשות‪.‬‬ ‫וביאר בשם הגאון רבי שמעון סופר‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬ואילו באור כשדים הוא מסר‬ ‫הוא ולא מתוקין כדבש בידי בשר ודם’‪.‬‬ ‫מקראקא זצ”ל שסיפר שפעם שאל את‬ ‫המותרות אינן מותרות‬ ‫את נפשו מעצמו‪ ,‬ללא שום ציווי!‬ ‫וזהו פשר מנהג חטיפת השיריים‪ .‬כאשר‬ ‫הרב הקדוש רבי חיים מצאנז זי”ע‪ ,‬בעל‬ ‫באחת הפעמים בה שהה הרב הקדוש רבי‬ ‫המשך מעמוד א’‬ ‫תהילים‬ ‫שבת וערובין לאורך ימי חייו?‬ ‫דרכי הקנין שלו‪ .‬כך הוא גם‬ ‫ירא שמים שהגיע מפולין‪ .‬אותו‬ ‫חסידיו הרבים שהיו מגיעים‬ ‫יתרה מכך‪ :‬באור כשדים היה‬ ‫וכמה פעמים שינן את דיני‬ ‫לתורה הקדושה‪ ,‬אשר נקנית‬ ‫יהודי סיפר לרב כי זכה להסתופף‬ ‫לשאול בעצתו היו שומעים מרבם‬ ‫אברהם בודד לחלוטין מול עולם‬ ‫נטילת ידיים ואת הלכות ברכת‬ ‫בארבעים ושמונה דרכים‪ ,‬אשר‬ ‫בצלו של המגיד ממזריטש בשבת‬ ‫שאין הדבר ראוי ורצוי‪ ,‬וכי מוטב‬ ‫שלם שעבד עבודה זרה‪ ,‬ובכל‬ ‫המזון? אין זה פלא‪ ,‬אם כן‪,‬‬ ‫נמנו בפירוט במשנתנו‪.‬‬ ‫פרשת נח‪ ,‬ושמע ממנו פירוש על‬ ‫להם שיישארו במקומותיהם‪ ,‬שם‬ ‫זאת בחר להאמין בה’‪ .‬למרות‬ ‫שזכר אותן מילה במילה‪.‬‬ ‫אולם הבדל יסודי יש בין‬ ‫הפסוקים המופיעים בפרשה‪.‬‬ ‫לא נשקפת להם ולצאצאיהם‬ ‫זאת‪ ,‬בתפלות ובבקשות אנו‬ ‫שבע עשרה שנים של לימוד‬ ‫קנינים גשמיים לקנין התורה‪.‬‬ ‫בסוף הפרשה נאמר (יא לא‪-‬לב)‪:‬‬ ‫סכנה רוחנית‪.‬‬ ‫מזכירים רק את זכות העקדה‪,‬‬ ‫ואילו את נס אור כשדים התורה‬ ‫רצוף‬ ‫שכן‪ ,‬הרוצה לקנות קרקע‪,‬‬ ‫‘ויקח תרח את אברם בנו ואת‬ ‫אחד מחסידיו‪ ,‬רבי טוביה לייב‬ ‫מזכירה רק ברמז דק‪ ,‬וכך גם‬ ‫מגדולי ירושלים בדור שלפני‬ ‫למשל‪ ,‬די לו שיקנה אותה‬ ‫לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו‬ ‫שטרן ז”ל שהתגורר בעיר‬ ‫בקנין אחד – כסף‪ ,‬שטר או‬ ‫אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור‬ ‫סאטמאר‪ ,‬החליט בכל זאת‬ ‫נאמר בספר נחמיה (ט ז) ‘והוצאתו‬ ‫מלחמת העולם‪ ,‬היה הגאון‬ ‫מאור כשדים’!‬ ‫רבי זליג לייב ברוורמן זצ”ל‪,‬‬ ‫חזקה (קידושין כו‪ .).‬ואם קנה‬ ‫כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו‬ ‫לעלות לארץ ישראל בשלהי ימיו‬ ‫ראש הישיבה במאה שערים‪,‬‬ ‫אותה בכסף‪ ,‬הרי היא שלו‬ ‫עד חרן וישבו שם‪ .‬ויהיו ימי תרח‬ ‫כדי לעסוק בתורה ובעבודה‪ .‬הוא‬ ‫ביאר הרבי מליובאוויטש זי”ע‬ ‫אשר נודע הן בפרישותו והן‬ ‫באופן גמור‪ ,‬ואין לו צורך‬ ‫חמש שנים ומאתים שנה וימת‬ ‫מכר את חנותו המצליחה בכיכר‬ ‫(ליקוטי שיחות כה‪ ,‬פרשת לך לך) את‬ ‫בשקידתו הנוראה בתורה‪.‬‬ ‫להוסיף גם קנין שטר‪ .‬ואם בכל‬ ‫תרח בחרן’‪ .‬ותיכף ומיד‪ ,‬בתחילת‬ ‫השוק בסכום של שלוש מאות‬ ‫הענין באמצעות שאלה מעניינת‪:‬‬ ‫זאת בחר להוסיף ולקנותה‬ ‫פרשת לך לך‪ ,‬נאמר (יב א)‪‘ :‬ויאמר‬ ‫זהובי כסף‪ ,‬אך כיון שהכיר את‬ ‫מי חשוב יותר – עבד שהשתחרר‬ ‫הוא היה מבחירי תלמידיו של‬ ‫או גר שנתגייר?‬ ‫בקנין נוסף – אינו מחזק בכך‬ ‫ה’ אל אברם לך לך מארצך‬ ‫דעת רבו‪ ,‬החליט להסתיר ממנו‬ ‫מהרי”ל דיסקין זצ”ל‪ ,‬שנהג‬ ‫את קנינו בה בכהוא זה‪.‬‬ ‫וממולדתך ומבית אביך אל הארץ‬ ‫את תכנית הנסיעה‪.‬‬ ‫לפי ההלכה‪ ,‬עבד כנעני שיוצא‬ ‫לכנותו בחיבה‪‘ :‬מיין זליג’ל’ –‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬החפץ לקנות את‬ ‫אשר אראך’‪.‬‬ ‫ר’ טוביה לייב תכנן להגיע‬ ‫לחפשי הופך ליהודי גמור מעצמו‬ ‫זליג שלי‪ .‬כאשר הגיע לפרקו‪,‬‬ ‫שידך לו רבו את בתו של רבי‬ ‫התורה הקדושה‪ ,‬עליו לאחוז‬ ‫פסוקים אלו מעוררים שאלות‬ ‫למונקאטש לימים האחרונים של‬ ‫ללא צורך בתהליך גיור מצדו‪.‬‬ ‫נתן ‘בעקער’ רייכמן זצ”ל‪ ,‬אשר‬ ‫בכל אחד ואחד מארבעים‬ ‫רבות וחשובות‪ .‬ראשית‪ ,‬מדוע‬ ‫חג הפסח בשנת תרס”ה‪ ,‬לשהות‬ ‫לעומתו‪ ,‬הגר בוחר להתגייר‬ ‫התפרנס ממלאכת האפייה אך‬ ‫ושמונה הקנינים‪ ,‬וככל שהוא‬ ‫חשו אברהם אבינו ושרה אמנו‬ ‫במחיצת הצדיק ולהיפרד ממנו‬ ‫מתוך מחשבה והבנה אישית שה’‬ ‫מעולם לא פסק פומה מגרסא‪.‬‬ ‫מוסיף בהם‪ ,‬כך הוא קונה קנין‬ ‫צורך להצטרף לתרח וללוט‬ ‫בלבו‪ ,‬ללא ברכת פרדה רשמית‪.‬‬ ‫הוא האלקים‪ .‬אם כן‪ ,‬לכאורה‪,‬‬ ‫תנאי ברור היה לו לשדכן‪ ,‬בעת‬ ‫רב יותר בתורה‪ ,‬והיא נעשית‬ ‫ולצאת אתם יחד מאור כשדים‬ ‫אולם‪ ,‬כפי שאומר הפסוק (קהלת י‬ ‫הגר חשוב יותר משום שהוא‬ ‫אשר הציע את השידוך לאופה‬ ‫יותר ויותר שלו‪.‬‬ ‫לכיוון ארץ כנען? הלא באותם‬ ‫כ) ‘עוף השמים יוליך את הקול’‪.‬‬ ‫פעל מתוך בחירה‪ ,‬בניגוד לעבד‬ ‫ימים הם עסקו באור כשדים‬ ‫שהגרות חלה עליו מעצמה!‬ ‫הירושלמי הצדיק‪ :‬החתן‬ ‫פשוט ללמוד‬ ‫לפרסום‬ ‫נשגבות‬ ‫בפעולות‬ ‫השמועה על מכירת החנות‬ ‫אך הרבי מליובאוויטש האיר‬ ‫המופלג יהיה סמוך על שולחן‬ ‫הקנין הראשון שבו נקנית‬ ‫וההכנות הקדחתניות הגיעה‬ ‫חמיו כל ימי חייו‪ ,‬כדי שיוכל‬ ‫שם השם‪ ,‬כשאברהם מגייר‬ ‫לאזני מקורביו של ה’דרכי‬ ‫נקודה אחרת‪ :‬הגר הפך ליהודי‬ ‫התורה‪ ,‬הוא היסודי ביותר‪:‬‬ ‫את האנשים ושרה מגיירת את‬ ‫לשבת ולעסוק בתורה מבלי‬ ‫תשובה’‪ ,‬והם גילו לרבי שהחסיד‬ ‫מכח השכל האנושי‪ ,‬ואילו העבד‬ ‫‘בתלמוד’‪ .‬כלומר‪ ,‬פשוט‬ ‫הנשים‪ .‬מדוע שיעזבו מקום שבו‬ ‫שיצטרך לתן דעתו לעניני‬ ‫מתכוון לנסוע לארץ ישראל‬ ‫הפך ליהודי מכח גזרת התורה –‬ ‫ללמוד תורה‪ ,‬לחזור עליה‬ ‫הם כל כך מצליחים כדי ללכת‬ ‫הפרנסה‪.‬‬ ‫בניגוד לדעתו המפורשת‪.‬‬ ‫רצון השם המוחלט שקבע כך‪.‬‬ ‫ולשנן אותה‪.‬‬ ‫לארץ כנען‪ ,‬שם איש אינו מכיר‬ ‫ואכן‪ ,‬עם תום שבעת ימי‬ ‫הצדיק החריש ולא אמר דבר‪ ,‬אך‬ ‫המעמד שמגיע ישירות מהתורה‬ ‫בשם הגאון מוילנא זצ”ל אמרו‪:‬‬ ‫אותם? הרי היה קיים ספק גדול‬ ‫ואינו מתבסס על השכל האנושי‬ ‫המשתה עלה רבי זליג אל היכל‬ ‫כפי ש’גזלן’ אינו כינוי למי‬ ‫במהלך עריכת השולחן הטהור‬ ‫ישיבת מאה שערים הסמוכה‬ ‫אם יוכלו להמשיך שם במעשיהם‬ ‫ביום טוב אחרון של פסח‪ ,‬פתח‬ ‫נעלה וחשוב הרבה יותר!‬ ‫שיודע כיצד לגזול‪ ,‬אלא למי‬ ‫הטובים!‬ ‫לביתו‪ ,‬ושב לביתו רק משבת‬ ‫ואמר לחסידיו‪“ :‬הטו אוזן לסיפור‬ ‫כאן טמון הביאור מדוע התורה‬ ‫שגוזל בפועל – כך ‘למדן’ אינו‬ ‫לשבת‪ .‬כך נמשך הדבר שבע‬ ‫בנוסף‪ ,‬אם אכן יצאו במטרה‬ ‫נפלא שקרה עם אחד מתלמידיו‬ ‫אינה מפרטת את סיפור אור‬ ‫כינוי למי ש’יודע ללמוד’‪ ,‬אלא‬ ‫עשרה שנה תמימות‪ .‬חותנו‬ ‫ובכוונה להגיע לארץ כנען‪ ,‬מדוע‬ ‫של המגיד הגדול‪ ,‬הרב הקדוש‬ ‫כשדים‪ .‬עלינו לזכור שהתורה‬ ‫למי שמתייגע בתורה בפועל‬ ‫ורעייתו טיפלו בכל צרכי‬ ‫הם עצרו בחרן והתיישבו שם?‬ ‫רבי דב בער ממזריטש זי”ע‪.‬‬ ‫אינה ספר היסטוריה שנועד‬ ‫ממש‪...‬‬ ‫הבית וגידול הילדים‪ ,‬ורבי זליג‬ ‫ולבסוף‪ ,‬אם פניהם של אברהם‬ ‫אותו תלמיד היה רב ואב בית‬ ‫לספר לנו מה אירע בעבר; שמה‬ ‫פעם השמיע אחד התלמידים‬ ‫של התורה מעיד על מהותה‬ ‫לא ידע מאומה מכל הנעשה‬ ‫ושרה היו מועדות ממילא לארץ‬ ‫דין באחת הערים הגדולות‪ ,‬ופעל‬ ‫מאמר מחודד זה באזניו‬ ‫– היא מלשון הוראה‪ .‬התורה‬ ‫בביתו‪.‬‬ ‫כנען‪ ,‬לשם מה היה צורך בציווי‬ ‫רבות ונצורות למען חיזוק התורה‬ ‫של רבו‪ ,‬הגאון רבי יחזקאל‬ ‫מלמדת אותנו כיצד עלינו לנהוג‬ ‫אף בלילות לא היתה לו שנה‬ ‫מיוחד שעליהם ללכת אל הארץ‬ ‫והיהדות בעירו‪ ,‬אך לעת זקנתו‬ ‫לשמע‬ ‫זצ”ל‪.‬‬ ‫אברמסקי‬ ‫ומהו רצון הבורא מאתנו‪.‬‬ ‫של ממש‪ .‬מעולם לא הלך‬ ‫אותה יראה להם הקדוש ברוך‬ ‫הרגיש שצרכי הציבור המרובים‬ ‫הדברים‪ ,‬פרץ רבי יחזקאל‬ ‫לישון בכוונה תחילה‪ ,‬אלא‬ ‫הוא?‬ ‫מונעים ממנו להיות פנוי ולעסוק‬ ‫אמנם ניסיון אור כשדים היה‬ ‫בבכי מר‪.‬‬ ‫היה נרדם מאליו על הגמרא‪,‬‬ ‫וביאר המגיד‪ ,‬כי השטן בראותו‬ ‫בתורה כאוות נפשו‪ .‬הוא החליט‬ ‫ניסיון אדיר‪ ,‬ואולי אף גדול יותר‬ ‫התפלא התלמיד‪ :‬רבי‪ ,‬מדוע‬ ‫מבחינת הקושי האנושי מניסיון‬ ‫כשראשו נשמט מעייפות‪ .‬כדי‬ ‫את הצלחתם של אברהם ושרה‪,‬‬ ‫לעזוב את הרבנות ולעלות לארץ‬ ‫אתם בוכים? בשלמא אנחנו –‬ ‫העקדה‪ ,‬אך הוא אינו משמש‬ ‫שלא תימשך שנתו יתר על‬ ‫ניסה לשכנע אותם לעזוב את‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫ראוי לנו לבכות‪ .‬אולם רבנו‪,‬‬ ‫עבורנו לימוד לעשות כמותו‪.‬‬ ‫המדה‪ ,‬היה טובל את רגליו‬ ‫מקומם בתירוץ שמוטב להם‬ ‫הרב נפרד מקהילתו בדרשה‬ ‫הרי כל דקה מנוצלת אצלו‬ ‫מסירות הנפש של אברהם אבינו‬ ‫בגיגית מים קרים‪ .‬כך היה‬ ‫לעמל התורה!‬ ‫להיות בארץ ישראל‪ ,‬ובלבד‬ ‫מרגשת בה ביקשם לבל יסטו‬ ‫ישן כשתי שעות בלילה‪ ,‬ומיד‬ ‫שיפסיקו את פעילותם באור‬ ‫מדרכי התורה והיראה כפי‬ ‫באש הכבשן היתה מכח הבנתו‬ ‫בקומו שם אבקה בעיניו‪,‬‬ ‫ומתוך הבכי ענה לו רבי‬ ‫כשדים‪ .‬לכן נאמר ‘ויקח תרח’‪,‬‬ ‫האישית ושכלו הטהור‪ ,‬שעם כל‬ ‫יחזקאל‪ :‬על זה ראוי לכל אחד‬ ‫שהורם וחינכם‪ ,‬אך מרבו המגיד‬ ‫כדי שיתעורר לאלתר ויחזור‬ ‫שכן תרח רומז כאן ליצר הרע‪.‬‬ ‫ממזריטש לא בא להיפרד‪ ,‬משום‬ ‫גדלותו המופלגת‪ ,‬עדיין נחשב‬ ‫ללמוד‪.‬‬ ‫לבכות‪...‬‬ ‫לשכל אנושי‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬ברגע שיצאו לדרך והגיעו‬ ‫שידע את דעתו שאין לרבנים‬ ‫פעם אחת בא בנו אל היכל‬ ‫גדולי התורה שבכל הדורות‪,‬‬ ‫לחרן‪ ,‬הרגיש אברהם אבינו‬ ‫לעזוב את קהילותיהם‪ ,‬ועליהם‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬ניסיון העקדה היה‬ ‫הישיבה לבקרו בלילה‪ ,‬והבחין‬ ‫זכו לה בזכות שחזרו עליה‬ ‫בחסרון הרוחני והחל להרהר אם‬ ‫להישאר ולהורות לצאן מרעיתם‬ ‫ציווי ישיר מהקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫שאביו פתח את הדף הראשון‬ ‫כל חייהם ללא הרף‪ .‬מהרש”ם‬ ‫עשה נכון כשעזב את שליחותו‪.‬‬ ‫את הדרך אשר ילכו בה ואת‬ ‫הזכות הגדולה ביותר שאדם‬ ‫של מסכת גיטין – על מנת‬ ‫מברז’אן זצ”ל היה ידוע בכח‬ ‫המעשה אשר יעשון‪.‬‬ ‫יכול להשיג היא קיום ציווי השם‪,‬‬ ‫זיכרונו המופלא‪ ,‬אשר כל‬ ‫דווקא אז הגיע אליו הציווי ‘לך‬ ‫לחזור עליה‪ .‬כשחזר בבוקר‪,‬‬ ‫לך‪ ...‬אל הארץ אשר אראך’‪.‬‬ ‫המסע היה מפרך‪ ,‬ובכל הדרך‬ ‫וציות זה נעלה הרבה יותר מכל‬ ‫הופתע למצוא את שפתי אביו‬ ‫התורה כולה היתה אצלו‬ ‫מעשה של מסירות נפש שאדם‬ ‫כמונחת בקופסא‪ .‬אבל כדי‬ ‫לאמר‪ :‬הקדוש ברוך הוא אמר‬ ‫הארוכה לאיסטנבול שבטורקיה‪,‬‬ ‫ממללות כבר את ה’הדרן’ על‬ ‫לו‪ :‬עד עתה היצר הרע היה זה‬ ‫היו הרב והרבנית הנוסעים‬ ‫עושה מדעת עצמו‪.‬‬ ‫המסכת‪ ,‬אחר שסיים את כולה‬ ‫להשיג קנין זה‪ ,‬הוא עמל כל‬ ‫לפיכך מזכירים אנו בתפילותינו‬ ‫חייו ללא הרף‪ .‬לפני הסעודה‪,‬‬ ‫שהוליך אותך‪ ,‬אך מכאן ואילך –‬ ‫היהודים היחידים‪ ,‬ושאר הנוסעים‬ ‫בלילה אחד‪...‬‬ ‫אני אהיה זה שצועד עמך‪.‬‬ ‫היו ערב‪-‬רב של גויים שהתנהגו‬ ‫רק את מעשה העקדה ולא את‬ ‫שינן בעל פה את דיני נטילת‬ ‫מעשה אור כשדים‪.‬‬ ‫ממה פחד ה‘אור שמח‘‬ ‫כששמע הרב הזקן את הדברים‬ ‫בצורה גסה‪ ,‬כך שהנסיעה הסבה‬ ‫ברכה על אם הדרך‬ ‫ידיים וברכת המוציא; ולפני‬ ‫ענין הרציפות בלימוד התורה‬ ‫ברכת המזון חזר בזיכרונו על‬ ‫הללו באיסטנבול‪ ,‬הבין שרבו‬ ‫להם סבל רב‪.‬‬ ‫חשוב עד מאד‪ .‬שלמה המלך‬ ‫הלכות ברכת המזון; בכל שבת‬ ‫המגיד כיוון את דבריו אליו ברוח‬ ‫כאשר סוף סוף הגיעה האנייה‬ ‫ויקח תרח את אברם בנו ואת‬ ‫אמר בחכמתו (משלי כג ה)‬ ‫ושבת חזר על מסכת שבת ועל‬ ‫קדשו‪ ,‬לבל תיפול עליו רוחו‬ ‫לאיסטנבול‪ ,‬וגם בה לא פגש‬ ‫לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו‬ ‫‘התעיף עיניך בו ואיננו’‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫מסכת עירובין‪ ,‬יחד עם הלכות‬ ‫במסעו לארץ הקדושה‪ .‬הוא‬ ‫הרב אף לא יהודי אחד‪ ,‬נפל‬ ‫אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור‬ ‫תסלק מבטך מן התורה אפילו‬ ‫שבת שברמב”ם ובשולחן ערוך‬ ‫המשיך לארץ ישראל בשמחה‬ ‫לבו בקרבו ומחשבות חרטה‬ ‫כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו‬ ‫כהרף עין‪ ,‬והיא כבר משתכחת‬ ‫– ובסעודת מלווה מלכה נהג‬ ‫ועסק שם בתורה ובעבודה בכבוד‬ ‫החלו לנקר בלבו‪ .‬הוא חשש מן‬ ‫עד חרן וישבו שם‪ .‬ויהיו ימי תרח‬ ‫ממך‪ .‬היסח הדעת הקטן ביותר‬ ‫לערוך את הסיום על מסכת‬ ‫ובנחת”‪.‬‬ ‫הבדידות במקום שבו הוא אינו‬ ‫חמש שנים ומאתים שנה וימת‬ ‫עלול לגרום לאדם לאבד את‬ ‫עירובין‪ .‬וכך נהג כל חייו‪ ,‬בכל‬ ‫כשסיים ה’דרכי תשובה’ לספר‬ ‫מוכר‪ ,‬ומכך שלא יוכל להרביץ‬ ‫תרח בחרן (בראשית יא לא‪-‬לב)‬ ‫קניניו בתורה (מגילה יח‪.):‬‬ ‫ענין ובכל מעשה (מרביצי תורה‬ ‫את הסיפור‪ ,‬הבין רבי טוביה‬ ‫תורה כפי שהורגל‪ ,‬שלא לדבר‬ ‫דרכו של הרב הקדוש רבי צבי‬ ‫הגאון רבי מאיר שמחה הכהן‬ ‫מעולם החסידות)‪.‬‬ ‫לייב כי בכך ביקש רבו לרמוז‬ ‫על הפרנסה המובטחת לו בעירו‪,‬‬ ‫הירש ממונקאטש זי”ע‪ ,‬בעל ‘דרכי‬ ‫מדוינסק זי”ע‪ ,‬בעל ‘אור‬ ‫ועתה צא וחשוב‪ :‬כמה פעמים‬ ‫לו‪ ,‬כי למרות התנגדותו הכללית‬ ‫כנושא משרת הרבנות‪.‬‬ ‫תשובה’‪ ,‬היתה שלא להסכים‬ ‫שמח’ ו’משך חכמה’‪ ,‬נודע‬ ‫למד מהרש”ם את מסכתות‬ ‫לנסיעה לארץ ישראל‪ ,‬הוא מברך‬ ‫בעודו מהרהר באפשרות לחזור‬ ‫לחסידיו לעלות לארץ ישראל‪,‬‬ ‫אותו בברכת הדרך וברוב הצלחה‪.‬‬ ‫בו מכל התכנית‪ ,‬פגש לפתע יהודי‬ ‫מטעמים שנשארו כמוסים עמו‪.‬‬ ‫המשך בעמוד ד’‬ ‫המשך מעמוד ג’‬ ‫תהילים‬ ‫משמעות חדשה בעיניו; ‘כה אמר ה’‪ ...‬אני‬ ‫זי”ע בעל ‘פני מנחם’‪.‬‬ ‫רבנו יונה מגירונדי בפירושו לרי”ף על‬ ‫בכל תפוצות ישראל כבעל כישרון עצום‬ ‫ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים‪’...‬‬ ‫יהודים רבים‪ ,‬חסידים ושאינם‪ ,‬חפצים‬ ‫מסכת ברכות (ל‪ ,):‬בביאור דברי האמורא‬ ‫ומיוחד במינו‪ .‬היה לו זיכרון מופלא‪ ,‬והוא‬ ‫כך חלפו עליו שני ימי ראש השנה מתוך‬ ‫להתברך מפי הרבי בברכת השנים‪.‬‬ ‫רבה על הפסוק ‘עבדו את ה’ ביראה וגילו‬ ‫זכר לפרטי פרטים דברים שלמד‪ ,‬ראה או‬ ‫התרגשות והתעלות‪.‬‬ ‫דממה שוררת בחדר ההמתנה‪ .‬הממתינים‬ ‫ברעדה’ – “במקום גילה שם תהא רעדה”‪,‬‬ ‫שמע לפני עשרות שנים‪.‬‬ ‫הימים הבאים סוחפים אותו עמם‪ ,‬עשרת‬ ‫בתור מתכוננים בדחילו לקראת כניסתם‬ ‫ופירש רבנו יונה‪“ :‬תעבדו את ה’ ביראה‬ ‫פעם ביקר אצלו אחד מחכמי הדור‪,‬‬ ‫ימי תשובה‪ ,‬יום הכיפורים שלאחריהם‪,‬‬ ‫אל הקודש פנימה‪ .‬הבעת רצינות נסוכה‬ ‫ובאותו היראה תשמחו ותגילו בה‪ .‬שאף‬ ‫ובשעה שישבו יחד והשתעשעו בדברי‬ ‫ההכנות הקדחתניות לחג הסוכות‪ ,‬קניית‬ ‫על פניהם; האחד מטהר את לבו באמירת‬ ‫על פי שאצל בשר ודם היראה והשמחה‬ ‫תורה‪ ,‬נשמעה דפיקה על הדלת‪ .‬אחת‬ ‫ארבעת המינים ובניית הסוכה‪.‬‬ ‫פרקי תהלים‪ ,‬והאחר מהרהר בתשובה‬ ‫הם דבר והפכו‪ ,‬שבשעה שהאדם מפחד‬ ‫מנשות דוינסק באה לשאול שאלת חכם‪.‬‬ ‫זכה‪ .‬אווירת הימים הנוראים הממשמשים‬ ‫מזולתו הוא עומד נרתע ודואג‪ ,‬אבל‬ ‫רבי מאיר שמחה עצר את הלימוד‪ ,‬אולם‬ ‫והחג עצמו לעלא ולעלא; פניו קורנות‬ ‫ובאים מורגשת היטב בחדר‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא איננו כן‪.‬‬ ‫לא הניח את הספר‪ .‬הוא שם אצבעו‬ ‫מאושר‪ ,‬הולך הוא כמעט בצעדי ריקוד‪,‬‬ ‫פיו מלמל שירה ושבח לבורא עולם‪.‬‬ ‫רק אחד מבין הממתינים זע על מקומו‬ ‫אדרבה‪ ,‬כשהאדם מתבונן בגדלתו וירא‬ ‫במקום שבו אחז‪ ,‬נטל בידו את הגמרא –‬ ‫בחוסר נוחות‪ .‬הבעת פניו מתוחה למדי‪.‬‬ ‫מפניו‪ ,‬ישמח ויגיל באותה יראה מפני‬ ‫כרך גדול וכבד במיוחד של תלמוד בבלי‬ ‫ביום שמחת תורה הוא מפזז ומכרכר עם‬ ‫עיניו מתרוצצות בעצבנות מצד לצד‪ ,‬והוא‬ ‫שבאמצעיתה מתעורר לקיים המצות‪,‬‬ ‫– ופנה לחדר האחר‪ ,‬כדי לעיין שם בספרי‬ ‫ספר התורה בהתלהבות כנער צעיר‪ ,‬כולו‬ ‫ושש ושמח בקיומה שיודע כי שכרו אתו‬ ‫השו”ת שלו ולהשיב את האשה דבר‪ .‬כל‬ ‫נוטף פלגי זיעה של מצוה‪.‬‬ ‫לופת באצבעותיו את הקוויטל בחזקה‪.‬‬ ‫ופעלתו לפניו‪”.‬‬ ‫אותה העת‪ ,‬פתח ועיין בספרים בידו‬ ‫כך עברו עליו ימי המועדים‪ ,‬מערים על‬ ‫לפני כמה חודשים הובהל לבית החולים‬ ‫כי אכן‪ ,‬דווקא מי שיש לו יראת שמים הוא‬ ‫השנייה‪ ,‬ולא הניח מידו את הגמרא הכבדה‬ ‫נפשו טללי תחייה והתעוררות‪.‬‬ ‫בעקבות כאבים עזים שתקפוהו‪ .‬לאחר‬ ‫זה היכול לשמוח בלב שלם‪ ,‬מפני שנזהר‬ ‫אפילו לרגע אחד‪.‬‬ ‫במוצאי שמחת תורה נדחק החסיד בין‬ ‫סדרת בדיקות מקיפה הודיעו לו הרופאים‬ ‫הוא מן החטא‪.‬‬ ‫לאחר שיצאה השואלת‪ ,‬תמה האורח‪:‬‬ ‫ההמונים העוברים ביעף על פני הרבי‪,‬‬ ‫כי עליו לעבור בדחיפות ניתוח מציל חיים‪.‬‬ ‫וכך אמרו בזוהר הקדוש (ח”ג נו‪ ,).‬שבטרם‬ ‫ילמדנו רבנו‪ ,‬מדוע אינכם מניחים לרגע‬ ‫לקבל ברכת פרדה וחורף בריא‪.‬‬ ‫הידיעה הפתאומית בלבלה אותו לחלוטין‪,‬‬ ‫יבוא האדם לעבוד את בוראו‪ ,‬יקדים יראת‬ ‫את הגמרא? הרי אפילו אדם צעיר בקושי‬ ‫הרבי סימן לו במפתיע לעצור‪ .‬הוא ניגש‬ ‫וכמעט שהטריפה את דעתו‪.‬‬ ‫שמים‪ ,‬ועל ידי כך יבוא לעסוק בתורה‪,‬‬ ‫יכול לשאתה במשך זמן רב‪ ,‬ואתם בגיל‬ ‫אליו בדחילו‪ ,‬ושמע את הדברים הבאים‪:‬‬ ‫בעוד שבשנים כתיקונן היה עסוק בימים‬ ‫ועל ידה להשיג שמחה‪.‬‬ ‫שיבה‪ ,‬על אחת כמה וכמה‪ .‬ומה נזק היה‬ ‫“אתה תצטרך לעבור את הניתוח‪ ,‬אך אל‬ ‫אלו בהכנה רבתי לקראת ימי הדין‪ ,‬הרי‬ ‫ועל כן מבקשים תחילה ‘ובכן תן פחדך‬ ‫נגרם אם היה כבודו משאיר את הגמרא על‬ ‫דאגה‪ ,‬הכל יעבור בשלום‪ ,‬אתה תצא מזה‬ ‫שבשנה זו היה מוחו עסוק בסיכויי הצלחת‬ ‫על כל מעשיך’‪ ,‬כי על ידי יראת ה’ ופחד‬ ‫השולחן עד שיסיים לעסוק בענין האשה?‬ ‫מהר מאד ותחלים במהרה״‪.‬‬ ‫הניתוח למול סיכוני הכישלון שהציבו‬ ‫מהדר גאונו זוכים לבוא לידי שמחה‪ ,‬וכמו‬ ‫השיב לו רבה של דוינסק‪ :‬אינני מבין את‬ ‫עיניו נפערו בתדהמה‪ ,‬אך בקושי הצליח‬ ‫הרופאים לפניו בסבר פנים חמורות‪.‬‬ ‫שאמר דוד המלך עליו השלום‪“ :‬אני בעולם‬ ‫שאלתך‪ .‬הרי על כגון זה נאמר ‘התעיף‬ ‫לענות‪:‬‬ ‫לא נותרה לו כל פניות נפשית להכין את‬ ‫הזה מה אני? אלא יראתי מתוך שמחתי‬ ‫עיניך בו – ואיננו’!‬ ‫“והלא הרבי אמר שאיני זקוק לניתוח‪”...‬‬ ‫הלב לקראת הימים הנוראים הממשמשים‬ ‫ובאים‪.‬‬ ‫ושמחתי מתוך יראתי” (תנדב”א רבה פ”ג)‪.‬‬ ‫יראתי מתוך שמחתי‬ ‫אמר לו הרבי‪:‬‬ ‫התור מתקדם אט אט‪ ,‬והחסיד נכנס‬ ‫אין מחסור ליראיו‬ ‫עבדו את ה’ ביראה וגילו ברעדה (תהלים ב יא)‬ ‫“ראיתי את המתח העצום בו היית שרוי‪,‬‬ ‫ועל פי יסוד זה ביאר כ”ק אדמו”ר רבי‬ ‫בפסוק זה הובאו יחדיו שתי דרכים‬ ‫רציתי לחזק אותך‪ ,‬להעניק לך לפחות‬ ‫פנימה‪ ,‬מוצא את עצמו עומד לנוכח‬ ‫דוד אביחצירא שליט”א את לשון הפסוק‬ ‫בעבודת הבורא – היראה והגילה –‬ ‫כמה שבועות של שלווה ורוגע‪ ,‬שתוכל‬ ‫דמותו האבהית של הרבי שסוקר אותו‬ ‫(תהלים לד י) ‘יראו את ה’ קדשיו כי אין‬ ‫שלכאורה סותרות האחת את רעותה‪.‬‬ ‫להתנהג בראש השנה‪ ,‬ביום כיפור ובחגים‬ ‫במבט מלא באהבת ישראל טהורה‪.‬‬ ‫מחסור ליראיו’‪:‬‬ ‫ואכן‪ ,‬בענייני העולם אין הן יכולות לשכון‬ ‫כמו יהודי”‪.‬‬ ‫בידיים רועדות הוא מגיש את הקוויטל אל‬ ‫‘קדשיו’ הם אלו הנמצאים במעלה הגבוהה‬ ‫יחד‪ :‬הירא מפני מלך בשר ודם מבקש‬ ‫“אבל ביטלתי את התור לניתוח”‪ ,‬שאל‬ ‫הרבי‪ .‬כתב שנקבע לו תור לאחר שמחת‬ ‫ביותר בעבודת הבורא‪ ,‬וכנוסח תפלת‬ ‫להתרחק ממנו‪ ,‬ואילו השמח בו מבקש‬ ‫במבוכה‪.‬‬ ‫תורה‪ ,‬וביקש ברכה שהניתוח יצליח‬ ‫שחרית של שבת ב’שוכן עד’‪ ,‬שצדיקים‬ ‫את קרבתו‪ .‬אך בעבודת הבורא אין בכך‬ ‫“אל תדאג”‪ ,‬השיב לו הרבי‪“ ,‬לאחר‬ ‫וארוכה תעלה למכתו‪.‬‬ ‫הם למעלה מישרים‪ ,‬חסידים הם למעלה‬ ‫כל סתירה; אדרבה‪ ,‬יראת ה׳ מקרבת את‬ ‫שביטלת את התור‪ ,‬התקשרתי מיד ואמרתי‬ ‫כמו מתוך חלום הוא שומע את קולו של‬ ‫מצדיקים‪ ,‬וקדושים למעלה מכולם‪.‬‬ ‫האדם אל קונו‪ ,‬מחיה את רוחו ומביאה‬ ‫להם שישאירו לך את התור‪”...‬‬ ‫הרבי‪:‬‬ ‫ואמרו בתיקוני הזוהר (הקדמה ה‪ ):‬על פסוק‬ ‫אותו לידי שמחה‪.‬‬ ‫הרבי הוסיף להעתיר ברכות להצלחת‬ ‫“שנה חדשה עומדת בפתח – א פריש יאהר‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬שממנו נלמד שכל מי שיש בו יראת‬ ‫יסוד זה ביאר הרב הקדוש רבי שלמה‬ ‫הניתוח‪ ,‬והחסיד יצא מאת פני הקודש‪.‬‬ ‫בעזרת ה’ אתה תבריא ולא תזדקק כלל‬ ‫שמים לא ידע מחסור לא בביתו‪ ,‬לא‬ ‫הכהן מראדומסק זי״ע בספרו ׳תפארת‬ ‫רק אז החל להבין את גודל הטובה שעשה‬ ‫לניתוח‪”...‬‬ ‫בתורתו‪ ,‬לא בנשמתו ולא במעשיו‪.‬‬ ‫שלמה׳ (ר״ה ד״ה ובכן צדיקים)‪ ,‬על מילות‬ ‫עמו הרבי‪ .‬הלא רק בזכות ‘ביטול’ הניתוח‬ ‫הוא ציפה לקבל את ברכת הרבי שהכל‬ ‫ומהותה של יראה זו נתבארה על ידי הרב‬ ‫התפלה ׳ובכן צדיקים יראו וישמחו׳‪.‬‬ ‫זכה לימים גדושי התעלות‪ ,‬החל מראש‬ ‫יעבור בשלום‪ ,‬לשמוע אי אלו דברי חיזוק‪,‬‬ ‫הקדוש רבי יהודה אריה לייב מגור זי”ע‬ ‫פירושה הפשוט של התפלה נסוב על‬ ‫השנה ויום כיפור בהם שפך את לבו כמים‬ ‫אבל לבטל לחלוטין את הניתוח?! ועוד‬ ‫בספרו ‘שפת אמת’ (לפסח תרנ”ח ד”ה בפסוק)‪,‬‬ ‫הפסקה הקודמת בה מבקשים אנו שיתן‬ ‫נכח פני ה’‪ ,‬עד לימי הסוכות ושמחת‬ ‫אחרי ההתייעצויות הממושכות עם כל‬ ‫שהיא יראת הרוממות המביאה לשמחה‪,‬‬ ‫ה’ כבוד לעמו‪ ,‬תהלה ליראיו ותקווה‬ ‫תורה‪ ,‬בהם שאב מלא חפניו שמחה ורוח‬ ‫העסקנים הרפואיים‪ ,‬והצילומים המראים‬ ‫ושמחה זו היא עדות על היראה שהיא‬ ‫טובה לדורשיו‪ ,‬ופתחון פה למייחלים לו‪,‬‬ ‫קדושה לכל השנה כולה‪.‬‬ ‫ברורות כי זה הצעד שיש לעשות?!‬ ‫שלמה ואמיתית‪.‬‬ ‫שמחה לארצו וששון לעירו וצמיחת קרן‬ ‫די היה לו להיזכר בחרדה שאחזה בו לפני‬ ‫הוא פתח וסגר את פיו חליפות‪ ,‬מנסה‬ ‫ומן היראה יבוא האדם לידי אהבת ה’‪,‬‬ ‫לדוד עבדו ועריכת נר לבן ישי משיחו‪ ,‬ועל‬ ‫ראש השנה‪ ,‬כדי לדעת היאך היו עוברים‬ ‫למצוא את המילים המתאימות‪ ,‬אולם‬ ‫כמו שאמרו בזוהר הקדוש (ח”ב רטז‪ ,).‬שכיון‬ ‫כך ממשיכים אנו לבקש שיזכו הצדיקים‬ ‫עליו חגי תשרי אם היה הניתוח נושף כל‬ ‫בטרם היה סיפק בידו לומר דבר מה‪,‬‬ ‫שיראת שמים חופפת על ראשו של האדם‪,‬‬ ‫לראות זאת בעיניהם ולשמוח‪ ,‬ובעת ההיא‬ ‫העת בערפו‪ ,‬ממתין מעבר לפינה‪.‬‬ ‫המשיך הרבי ואמר לו‪“ :‬בעוד ימים‬ ‫מתעוררת בקרבו אהבת ה’‪.‬‬ ‫הישרים יעלוזו והחסידים ברנה יגילו‪.‬‬ ‫כעת כבר לא נותר לו זמן למחשבות‬ ‫ספורים כולנו עומדים לומר ‘מי יחיה’‪ ,‬הסר‬ ‫וכך כתב רבנו בחיי אבן פקודה בספרו‬ ‫אמנם‪ ,‬פירש בעל ה’תפארת שלמה’ את‬ ‫מזיקות ומיותרות‪ ,‬כבר למחרת נערך‬ ‫דאגה מלבך ותבטל את התור שקבעו לך‬ ‫‘חובות הלבבות’ (שער י פתיחה)‪ ,‬שהיראה‪,‬‬ ‫תבת יראו מלשון יראה ופחד וכבקשה‬ ‫הניתוח כמתוכנן‪ ,‬וזכה‪ ,‬בסייעתא דשמיא‪,‬‬ ‫לניתוח”‪.‬‬ ‫שהיא השער הראשון משערי עבודת‬ ‫בפני עצמה על כך שהצדיקים ייראו מפני‬ ‫להצלחה מרובה‪.‬‬ ‫יצא החסיד מחדרו של הרבי כשתחושת‬ ‫הבורא‪ ,‬קודמת לאהבה וקרובה אליה‬ ‫הבורא וישמחו בו‪ .‬כלומר‪ ,‬שיזכו לעבוד‬ ‫לרוב מספרים את הסיפור כדי להראות‬ ‫הקלה עצומה מתפשטת בלבו‪ .‬צעדיו‬ ‫במדרגות עבודת הבורא‪.‬‬ ‫את הבורא במדות היראה והשמחה כאחד‪.‬‬ ‫את טוב לבו של אוהבן של ישראל הרבי‬ ‫נעשו קלים‪ ,‬הרבי נטל את האבן הכבדה‬ ‫ולאמיתו של דבר‪ ,‬שתי מדות אלו‬ ‫ואף שבטבע העולם סותרות שתי מדות‬ ‫ה’פני מנחם’‪ ,‬שטרח להסיר דאגה מלב‬ ‫שישבה על לבו וניפצה לרסיסים‪.‬‬ ‫משולבות האחת ברעותה‪ ,‬ואין האדם יכול‬ ‫אלו זו את זו‪ ,‬כי הירא מפני אדם‪ ,‬מצטער‬ ‫יהודי‪ ,‬ולו לזמן מועט‪.‬‬ ‫עוד באותו היום התקשר למרפאה וביטל‬ ‫לאחוז באחת מהן בלבד‪ .‬וכתב רבנו ישעיה‬ ‫הוא ואינו שמח בו אלא רוצה להתרחק‬ ‫ברם‪ ,‬נוסף על גודל טוב לבו של הרבי‪,‬‬ ‫את התור לניתוח‪.‬‬ ‫הלוי הורויץ זי”ע ‪ -‬ה’של”ה הקדוש’ (עשרה‬ ‫מפניו ולהיפטר ממנו‪ ,‬והשמח אינו ירא‪.‬‬ ‫יש ללמוד מן המעשה את דרכה של יראת‬ ‫רק עתה חש עצמו מסוגל לנצל את ימיו‬ ‫מאמרות מאמר ב‪-‬ג)‪ ,‬שתבות ‘יראה’ ו’אהבה’‬ ‫אך יראת ה’ שונה מכל מיני יראה‬ ‫שמים אמיתית‪ .‬אין זו חרדה המטלטלת‬ ‫האחרונים של חודש הרחמים והסליחות‬ ‫מחוברות יחד‪ ,‬וניתן לכתבן יחד באופן‬ ‫שבעולם‪ ,‬והיא גורמת לשמחה ולחיים‪.‬‬ ‫את האדם ומונעת ממנו לעבוד את קונו‪,‬‬ ‫לתשובה מעומק הלב ולהכנה רבתי‬ ‫הבא – ‘יראהבה’‪ ,‬לרמוז שאי אפשר לאחת‬ ‫וכדברי חכמינו (פסיקתא דר”כ פי’ כז)‪ ,‬שאמר‬ ‫אלא יראה המלמדת אותו להשליך את‬ ‫לקראת יום הדין‪.‬‬ ‫מהן בלא רעותה‪ ,‬ושעל ידי מדת היראה‬ ‫הקדוש ברוך הוא לדוד המלך‪“ :‬אם חיים‬ ‫דאגותיו על הבורא ולעובדו בלב מיושב‬ ‫את ראש השנה עשה יחד עם עוד אלפי‬ ‫משיגים את אהבת הבורא‪.‬‬ ‫אתה מבקש – צפה ליראה‪ ,‬שנאמר (משלי‬ ‫ומתוך שמחה‪ .‬זהו שאמר דוד המלך עליו‬ ‫חסידים בבית מדרשו של הרבי‪ ,‬מילות‬ ‫עול מלכות שמים‬ ‫י כז)‪‘ :‬יראת ה’ תוסיף ימים’”‪ ,‬והפוכה היא‬ ‫השלום‪ :‬״עבדו את ה׳ ביראה וגילו ברעדה״‬ ‫התפלה יוצאות מפיו בכוונה מרובה‪‘ .‬זכרנו‬ ‫היה זה ימים ספורים טרם התקדש יום‬ ‫מיראת בשר ודם המקצרת את חיי האדם‬ ‫– היראה עצמה פותחת את שערי הגילה‪.‬‬ ‫לחיים מלך חפץ בחיים’‪ ,‬התחנן כשדמעות‬ ‫הדין‪ .‬תור ארוך השתרך ליד פתח חדרו‬ ‫וטורדת את נפשו‪.‬‬ ‫זולגות מעיניו‪ .‬פסוקי המלכויות קיבלו‬ ‫של כ”ק אדמו”ר רבי פינחס מנחם מגור‬ ‫וכאן המקום להציג את לשון הזהב של‬ ‫לשמיעת השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪:‬‬ ‫‪03-6171077‬‬ ‫בס"ד‪ ,‬גליון קכ"ז | פרשת נח תשפ"ז‬ ‫סיור בעקבות צייר נכרי – האם יש בו משום 'לא תחנם'?‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט“א‬ ‫במסכת עבודה זרה (יט‪–:‬כ‪ ).‬דרשו חז"ל מן הכתוב 'לא תחנם' שלושה דינים‪ :‬א‪.‬‬ ‫בעת ששהינו בנופש באיטליה‪ ,‬הוצע לנו להצטרף ל'סיור בעקבות צייר גוי‬ ‫'לא תתן להם חניה בקרקע' – שלא למכור לנכרי קרקע בארץ ישראל‪ .‬ב‪' .‬לא‬ ‫מפורסם' (מבלי להיכנס לאיכות יצירותיו‪ ,‬מתקיימת סביבו וסביב יצירתו תעשיית תיירות שלמה‪ ,‬שכמובן‬ ‫תתן להם מתנת חינם' – שלא להעניק לנכרי מתנה שאין בצדה תמורה‪ .‬ג‪' .‬לא‬ ‫ניזונה גם מהאדרת שמו‪ ,‬מה שמביא תיירים נוספים וחוזר חלילה‪ ,‬ולכן את שמו השמטנו כאן על פי ההכרעה‬ ‫תתן להם חן' – שלא לספר בשבחם ולהציגם בדרך המעוררת חן חיבה והערצה‪.‬‬ ‫דלהלן)‪ .‬במסגרת הסיור עוברים במקומות הקשורים לחייו ולפעילותו‪ ,‬מציגים‬ ‫לעניין מתנת חינם מביאה הגמרא מחלוקת תנאים בפירוש הפסוק שנאמר‬ ‫יצירות שונות שיצר‪ ,‬מספרים על כישרונותיו המרובים ומרבים לתאר את גדולתו‬ ‫בנבילה (דברים יד כא) 'לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי'‪.‬‬ ‫ואת תרומתו לעולם האמנות‪.‬‬ ‫לדעת רבי מאיר ניתן לדרוש את הפסוק גם להפך‪ ,‬ומותר למכור לגר ולתת‬ ‫חלק מן היצירות מוצגות בתוך כנסיות‪ ,‬ומובן מאליו שאין בכוונתנו להיכנס‬ ‫לנכרי‪ .‬ואילו לדעת רבי יהודה נאמר הפסוק בדקדוק‪ :‬לגר בנתינה ולנכרי‬ ‫למקומות אלו‪ .‬אולם התעוררה אצלנו שאלה בנוגע לעצם הסיור‪ :‬האם השתתפות‬ ‫במכירה‪ ,‬משום שאסור לתת לנכרי מתנת חינם‪.‬‬ ‫בסיור שעיקרו עיסוק בדמותו של נכרי‪ ,‬תוך שבח כישרונותיו ויצירותיו‪ ,‬אסורה‬ ‫ומאחר שנפסק להלכה שבמחלוקות רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה‬ ‫משום 'לא תחנם' – 'לא תתן להם חן'?‬ ‫(עירובין מו‪ ,):‬נפסק גם דין זה להלכה בשולחן ערוך (חו"מ סימן רמט סעיף ב)‪ ,‬שאסור‬ ‫האם יש לחלק בין התבוננות ביצירה והערכת איכותה האמנותית‪ ,‬לבין שבח‬ ‫לתת מתנת חינם לנכרי‪ ,‬מלבד גר תושב שמצווה להחיותו‪.‬‬ ‫האדם הנכרי שיצר אותה?‬ ‫אף שעיקר השאלה שלפנינו אינה עוסקת במתנת ממון‪ ,‬יש חשיבות להבנת‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫שלוש הדרשות‪ :‬איסור מתנת חינם ואיסור נתינת חן הם שני דינים נפרדים‬ ‫יש להפריד בין שבח היצירה מצד עצמה לבין האדרת דמותו של היוצר‪.‬‬ ‫הנלמדים מאותו פסוק‪ .‬ממילא‪ ,‬היתר הנאמר לגבי מתנה לנכרי אינו שייך‬ ‫עצם ההתבוננות ביצירה שנעשתה בידי נכרי‪ ,‬ואף ניתוח ענייני של מעלותיה‬ ‫לאיסור לספר בשבחו‪.‬‬ ‫המקצועיות‪ ,‬אינם בכלל איסור 'לא תחנם'‪ ,‬כל עוד אין הדברים נאמרים כדי לתת‬ ‫ב‪ .‬האם איסור נתינת חן הוא מן התורה?‬ ‫חן ליוצר הנכרי ולעורר הערצה כלפיו‪.‬‬ ‫בספר החינוך (מצוה תכו) כתב ששורש איסורים אלו מן התורה‪ ,‬וכמה עניינים‬ ‫אולם סיור שכל מגמתו לעסוק בדמותו של נכרי‪ ,‬להלל את כישרונותיו ולהציג‬ ‫נכללו ב'לא תחנם'‪ :‬שלא למכור לנכרים חניה בקרקע‪ ,‬שלא לתת להם מתנת‬ ‫את יצירותיו כאמצעי להאדרת אישיותו‪ ,‬הוא בכלל איסור נתינת חן לנכרי‪.‬‬ ‫חינם ושלא לתת להם חן‪ .‬בכלל נתינת חן כתב החינוך שאסור לשבח את יופיו‬ ‫לפיכך‪ ,‬אין להשתתף בסיור המתואר בשאלה‪ ,‬אף אם נמנעים כמובן מכניסה‬ ‫של הנכרי ולומר‪' :‬כמה נאה בריה זו'‪.‬‬ ‫לכנסיות‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬בשו"ת הרדב"ז (חלק ו סימן ב'רמז) דן בדברי הרמב"ם (עבודה זרה פרק י‬ ‫א‪ .‬שלושת הדינים שנדרשו מ'לא תחנם'‬ ‫הלכה א)‪ ,‬שכתב שאסור לרחם על הנכרים משום שנאמר 'לא תחנם'‪ .‬הרדב"ז ביאר‬ ‫נאמר בתורה (דברים ז ב)‪' :‬לא תכרות להם ברית ולא תחנם'‪ .‬במשנה ובגמרא‬ ‫המשך בעמ' ג'‬ ‫לייעד את הסכך להצללת המרפסת‪ ,1‬אולם אין‬ ‫לייעד אותן לקירוי המרפסת כדי שיהיה בה‬ ‫לנהוג בסכך מנהג בזיון‪ ,‬כגון להשליכו לאשפה‬ ‫צל במשך כל השנה‪ .‬האם מותר להשתמש‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫כך בסכך שכבר שימש למצוה‪ ,‬או שחלה עליו‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט“א‬ ‫או למקום שידרכו עליו‪ .2‬ומותר להשאיר את‬ ‫קדושה ואסור להורידו לשימוש של חול? ומה‬ ‫הסוכה עומדת וליהנות מצילה במשך השנה‪ ,‬אף‬ ‫הדין אם משאירים את הסוכה עצמה עומדת‬ ‫שמתכוונים להשתמש בה למצוה בחג הבא‪ .3‬אם‬ ‫במשך השנה ונהנים מצילה‪ ,‬ומתכוונים לשבת‬ ‫שימוש בסכך לאחר החג להצללת‬ ‫הסוכה נשארה כשרה ולא הפכוה לדירת קבע‬ ‫בה גם בחג הבא?‬ ‫המרפסת‬ ‫ממש‪ ,‬יחדש דבר בסכך לשם החג הבא‪ .‬ואם דר‬ ‫ת‪ .‬אין הסכך טעון גניזה כדין תשמישי קדושה‬ ‫לאחר חג הסוכות באתי לפרק את הסוכה‪,‬‬ ‫בה דרך קבע במשך השנה‪ ,‬אין די בחידוש מועט‪.4‬‬ ‫ואין חובה לשומרו למצוה‪ ,‬ומותר לאחר החג‬ ‫ובמקום לאחסן את מחצלות הסכך‪ ,‬ברצוני‬ ‫המשך בעמ' ב'‬ ‫ונהנים מצילה‪ ,‬הדבר מותר לדברי הכל‪ ,‬שהרי‬ ‫המבטלת קדושת הסוכה כמ"ש במשנה ברורה‬ ‫)סי' תרלח סי"ט( שעצי הסכך לאחר ימי החג‬ ‫‪ 1‬בגמרא )מגילה כו‪ (:‬נתבאר‪' :‬תשמישי‬ ‫הנאה שאינה מבטלת את הסוכה הותרה גם‬ ‫)סי' תרלח סק"ד( שגם בימי החג לא נאסרה כל‬ ‫אינם צריכים גניזה 'ומותר להסתפק מהן‬ ‫מצוה נזרקין‪ ,‬תשמישי קדושה נגנזין'‪ ,‬ובכלל‬ ‫בזמן מצוותה‪.‬‬ ‫הנאה מן הסוכה‪ ,‬אלא הנאה בדרך ביטול‬ ‫ולהשתמש בהן לכל מה שירצה'‪ ,‬אלא שנכון‬ ‫תשמישי המצוה נמנתה הסוכה‪ .‬ופירש רבינו‬ ‫‪ 4‬בשו"ע )סי' תרלו ס"א( נפסק שסוכה ישנה‬ ‫קדושתה‪ ,‬ואילו שימוש כשהסוכה קיימת‪ ,‬כגון‬ ‫להימנע מתשמיש בזיון‪ .‬ולפי זה‪ ,‬מותר לייעד‬ ‫חננאל )שם( שההיתר הוא לאחר שנתקיימה‬ ‫כשרה‪ ,‬ויחדש בה דבר בגוף הסכך לשם החג‪,‬‬ ‫לסמוך עליה או להניח עליה דבר‪ ,‬מותר‪ .‬וכן‬ ‫את הסכך לאחר החג לקירוי המרפסת לשם‬ ‫המצוה ונשלמה‪ ,‬והזכיר במפורש את עצי‬ ‫אפילו טפח על טפח במקום אחד‪ ,‬או חידוש‬ ‫ביאר בשו"ע הרב )שם ס"ה(‪ .‬לפי זה‪ ,‬הישיבה‬ ‫צל‪ ,‬ואין זו הורדה אסורה בקדושה‪ .‬ומותר‬ ‫הסוכה‪ .‬וכ"כ במשנה ברורה )סי' כא סק"א(‬ ‫מועט הנמשך על פני כולה‪ .‬המשנה ברורה‬ ‫בצל הסוכה הקיימת במשך השנה מותרת‪,‬‬ ‫לעשות מחיצה בחצר מסכך ששימש בחג‪,‬‬ ‫שעצי הסוכה מותר להשתמש בהם שלא‬ ‫)שם סק"ג עד סק"ז( ביאר שהעשייה לשם צל‬ ‫ואין צריך לפרקה כדי להפקיע את קדושתה‪.‬‬ ‫ובלבד שלא יהיה תשמיש בזיון‪.‬‬ ‫בזמן המצווה‪ ,‬ובביאור הלכה )שם ד"ה אבל כל‬ ‫מספקת להכשר‪ ,‬ושהחידוש הוא לכתחילה‬ ‫אמנם המשנה ברורה )סי' כא סק"ד( החמיר‬ ‫‪ 2‬המשנה ברורה )סי' תרלח ס"ק כד( כתב שאין‬ ‫זמן( ציין שכן דעת המגן אברהם )סימן תרלח‬ ‫למצוה ואינו מעכב בדיעבד‪ .‬עוד כתב שאף‬ ‫בשימוש בלולב ובשופר העומדים למצוה‬ ‫לפסוע על עצי הסוכה גם לאחר החג‪ ,‬ויש‬ ‫סק"ב( ודלא כאוסרים )הב"ח ובשערי תשובה‬ ‫סוכה שנעשתה למצוה ונשארה משנה לשנה‬ ‫לשנה הבאה‪ ,‬ובביאור הלכה )שם ס"א ד"ה אבל‬ ‫למחות במשליכים את הסכך במקום שרבים‬ ‫בשם הברכ"י בשם מהר"י מולכין והברכ"י דחאו מכח‬ ‫צריכה חידוש לקראת החג הבא‪ .‬לפיכך‪,‬‬ ‫כ"ז שהם קבועים וכו'( דן בסוכה העומדת משנה‬ ‫רגילים לדרוך עליו‪ ,‬אף שאינו מקום אשפה‪.‬‬ ‫דברי המג"א(‪ .‬עוד כתב שם לבאר סברת המגן‬ ‫שימוש לצל במשך השנה אינו פוסל מצד‬ ‫לשנה‪ ,‬והביא את צד ההיתר שבמגן אברהם‬ ‫וכן כתב המשנה ברורה )סי' כא סק"ו( לעניין‬ ‫אברהם לחלק בין ציצית לסוכה‪ ,‬מפני שציצית‬ ‫עצמו‪ ,‬כששאר תנאי הכשר הסוכה נשמרו‪.‬‬ ‫)סי' תרלח סק"ב( שלאחר החג פקעה קדושתה‪,‬‬ ‫סכך ושאר תשמישי מצוה לאחר שנתבטלו‬ ‫בכל יום היא עומדת לקיים בה המצווה‪ ,‬על כן‬ ‫אולם בשו"ע )שם ס"ב( ובמשנה ברורה )שם‬ ‫אף שדעתו עליה לשנה הבאה‪ ,‬ואת הדעות‬ ‫ממצוותם‪ ,‬שאין להשליכם לאשפה או לנהוג‬ ‫אפילו בעת שפושטה מעליו עדיין לא נתבטל‬ ‫סק"ח וסק"ט( נתבאר שאם המקום נעשה דירתו‬ ‫החולקות‪ .‬לכן יש חילוק בין סכך שמייעדים‬ ‫בהם שלא בכבוד המצוה שעברה‪ .‬אמנם אין‬ ‫המצוה מן הבגד‪ ,‬משא"כ בסוכה לאחר שבעת‬ ‫ממש‪ ,‬שאוכל ושותה וישן בו דרך קבע כל‬ ‫עתה לשימוש חול ואינו עומד עוד למצוה‪,‬‬ ‫בהם חיוב גניזה כתשמישי קדושה‪ ,‬אך עדיין‬ ‫ימי החג שנתבטל מצותה ממנה עד לשנה‬ ‫השנה‪ ,‬צריך להגביה את הסכך ולחזור ולהניחו‬ ‫לבין שימוש זמני אחר בסכך הנשמר למצוה‪.‬‬ ‫אין לבזותם‪.‬‬ ‫הבאה‪ ,‬על כן אף שדעתו עליה אין עליה רק‬ ‫לשם סוכה‪ ,‬ואין די בחידוש מעט‪.‬‬ ‫בנידוננו‪ ,‬כשמשאירים את הסוכה על מכונה‬ ‫‪ 3‬ההנאה בישיבה תחת הסכך אינה בגדר הנאה‬ ‫שם הזמנה בעלמא‪ .‬וכן כתב בשו"ע הרב‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫א‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' א'‬ ‫מתגלה בשעת הבציעה כבר נאסרו החלות‬ ‫לסעוד‪ .7‬אם אין אפשרות להאכילו בדרך‬ ‫בשעת אפייה‪ ,12‬אלא אם כן יוצא שומן הבשר‬ ‫מותרת‪ ,‬ואף אי אפשר לדאוג לכך באמצעות‬ ‫סעודת שבת כשיש ספק בהאכלת גור‬ ‫מעצמו בלא מעשה אדם‪ ,‬שבזה יש מקלים‬ ‫אחר‪ ,‬מותר לבחורים לאכול את סעודתם גם על‬ ‫חתולים‬ ‫שיועיל אם יתקנו עכשיו ויעשו היכר בלחם‪,‬‬ ‫הצד שמזונותיו עליהם‪.8‬‬ ‫באחד מחדרי הפנימייה בישיבה נלכד בשבת‬ ‫או שיחלקנו לכמה בני אדם שיהיה לכל אחד‬ ‫גור חתולים של הפקר‪ .‬הבחורים סברו‬ ‫דבר מועט‪ .13‬ויש שכתבו להקל בזה רק במקום‬ ‫חלות ממולאות בשר בלי היכר‬ ‫שהוצאתו כרוכה בטלטול מוקצה ובחשש‬ ‫הפסד מרובה‪.14‬‬ ‫לכבוד שבת בראשית אפתה רעייתי לחמניות‬ ‫מלאכה‪ ,‬ולכן החליטו להשאירו במקומו עד‬ ‫ממולאות בבשר מפורק‪ .‬הבשר הוכנס קודם‬ ‫מוצאי שבת‪ .‬הגור אינו בסכנת מיתה‪ ,‬אך אין‬ ‫סירוב להשתתף בהוצאות שמירה‬ ‫האפייה‪ ,‬ומבחוץ נראו הלחמניות כפת רגילה‪,‬‬ ‫לו אפשרות לצאת ולחפש מזון‪ .‬הסתפקנו‬ ‫בבניין יוקרה‬ ‫בלי סימן למילוי‪ .‬כשהוגשו לשולחן טען‬ ‫אם כעת נחשב ש'מזונותיו עלינו' ומותר‬ ‫אני חבר בוועד הבית של בניין יוקרה‪,‬‬ ‫אחד מבנינו‪ ,‬שהן נאסרו כדין פת שנילושה‬ ‫להאכילו בשבת‪ ,‬או שמא מאחר שאינו שייך‬ ‫שיש בו חדר כושר‪ ,‬בריכה‪ ,‬אולם לשימוש‬ ‫בחלב או בשומן בלא היכר‪ .‬אלא שהיות‬ ‫לאיש מאתנו אסור לתת לו אוכל‪.‬‬ ‫הדיירים ושירותים נוספים‪ .‬הוצאות האחזקה‬ ‫שכאשר בוצעין אותן רואים מיד את הבשר‪,‬‬ ‫מתוך כך התעוררה שאלה נוספת‪ :‬אם‬ ‫והשירותים נגבות במסגרת ועד הבית‪ .‬אחד‬ ‫יש להסתפק האם היכר המתגלה בבציעה‬ ‫נמנעים מלהאכילו מחמת הספק‪ ,‬האם מותר‬ ‫מבעלי הדירות מסרב לשלם את חלקו‬ ‫מספיק‪ ,‬או שחוששים שיטבילו אותן בחלב‬ ‫לנו לאכול את סעודת השבת? הרי לצד‬ ‫בשמירת הבניין‪ ,‬בטענה שבכל הבניינים‬ ‫או ימרחו עליהן חמאה קודם פתיחתן? והאם‬ ‫שמזונותיו עלינו‪ ,‬לכאורה צריך להקדימו‬ ‫הסמוכים אין שומר‪ ,‬ואין הצדקה לחייבו‬ ‫יש הבדל בין כמות שנאפתה לסעודת השבת‬ ‫לסעודתנו‪ .‬או שמא מאחר והסיבה שאנו‬ ‫בהוצאה שאינה מקובלת בשכונה‪ .‬שאר‬ ‫לבין כמות שהוכנה גם לימים הבאים?‬ ‫נמנעים מהאכלתו היא מחמת הספק‪ ,‬כשם‬ ‫הדיירים משיבים שהבניין נבנה מלכתחילה‬ ‫ת‪ .‬א‪ .‬חז"ל אסרו ללוש פת עם חלב או בשר‪,‬‬ ‫שמי שאינו יכול להאכיל את בהמתו רשאי‬ ‫ברמה גבוהה ושירות שונה‪ ,‬ועל דעת כן רכשו‬ ‫ואם עבר ואפה הפת אסורה‪ .9‬ב‪ .‬אם אפו כמות‬ ‫לאכול מקודם‪ ,‬כך גם אנו?‬ ‫בו דירות‪ .‬האם ניתן לחייבו‪ ,‬והאם יש הבדל‬ ‫מועטת רק לכבוד שבת‪ ,‬החלות לא נאסרו‪.‬‬ ‫ת‪ .‬כאשר הגור רעב ואין לו מזון לפניו‪ ,‬מותר‬ ‫בין שמירה שנכללה מלכתחילה בשירותי‬ ‫למנהג האשכנזים אפשר להקל בכמות הנצרכת‬ ‫להניח לפניו אוכל בשבת‪ ,‬אף שאינו בסכנת‬ ‫הבניין לבין שמירה שהוחלט להוסיף לאחר‬ ‫לאכילת יום אחד‪ ,‬אך אם הדרך היא לאכול‬ ‫מיתה‪ .5‬אין איסור טלטול הגור אוסר להניח‬ ‫מכן?‬ ‫חלות אלו רק בשבת ואפו כמות גדולה יותר‬ ‫לפניו אוכל‪ ,‬ובלבד שאין ההאכלה כרוכה‬ ‫ת‪ .‬אם השמירה נכללה בתנאי רכישת הדירות‬ ‫כדי שישאר גם ליום ראשון‪ ,‬כל החלות נאסרות‬ ‫במלאכה או בטלטול האסור‪ .6‬למעשה‪ ,‬במצב‬ ‫או בהסדר ניהול מחייב‪ ,‬או שהייתה חלק קבוע‬ ‫באכילה‪ .10‬ג‪ .‬אם הכמות מרובה‪ ,‬צריך לעשות‬ ‫זה יניחו לפניו תחילה מזון מתאים‪ ,‬ובכך יצאו‬ ‫וידוע ממתכונת הבניין עליו לשלם את חלקו‪,‬‬ ‫היכר שידעו שהחלות בשריות‪ ,‬וכן מילוי‬ ‫גם מחשש הקדמת סעודתם למזונו‪ .‬לאחר מכן‬ ‫ואינו יכול להיפטר בטענה שבבניינים הסמוכים‬ ‫הבשר הניכר במאפה יכול לשמש היכר‪ ,‬ואין‬ ‫רשאים לאכול‪ ,‬ואין צורך להמתין עד שיסיים‬ ‫מסתפקים בפחות‪ .15‬אף בלא תנאי מפורש‪ ,‬אם‬ ‫צורך בסימן נוסף‪ .11‬ד‪ .‬בנידון שאלה זו‪ ,‬שאין‬ ‫את אכילתו‪ .‬אם כבר יש לפניו מזון מספיק‪ ,‬אין‬ ‫מוכח ששמירה ברמה זו היא המנהג הקבוע‬ ‫כל היכר מבחוץ‪ ,‬החלות נאסרו‪ ,‬אף שהבשר‬ ‫צורך לתת לו שוב בכל פעם שהבחורים יושבים‬ ‫◄◄‬ ‫או החלב ניכרים בהם‪ ,‬ולכן אין צורך בסימן‬ ‫הגם שלא קנה אותם‪ .‬וראה באוה"ח הק'‬ ‫להלכה במשנה ברורה )סי' קסז ס"ק מ(‪ .‬החיוב‬ ‫‪ 5‬בגמרא )שבת קנה‪ (:‬נתבאר החילוק בין בעלי‬ ‫נוסף של גבינה או בשר על גביהם‪ .‬וכן כתב‬ ‫)בראשית כד יט( שביאר מה שרבקה השקתה‬ ‫הוא כלפי בהמתו‪ ,‬ולא אמרו שכל הרואה בעל‬ ‫חיים שמזונותיהם על האדם לבין אלו שאינם‬ ‫בערוך השולחן )שם ס"ג(‪' :‬דאם ימלאו העיסה‬ ‫קודם לאליעזר היה רק כדי שיעור סכנה‪,‬‬ ‫חי של הפקר נאסר באכילה עד שיאכילנו‪.‬‬ ‫תלויים בו‪ ,‬וכן נפסק בשו"ע )או"ח סי' שכד‬ ‫בשר הלא ניכרת היא‪ ,‬ולא יבואו לאכלה‬ ‫אבל אח"כ הקדימה להשקות הגמלים‪ ,‬הגם‬ ‫אמנם‪ ,‬בנידון זה‪ ,‬כשהגור רעב ותלוי בעזרת‬ ‫סי"א(‪ .‬המשנה ברורה )שם ס"ק כט( ביאר שאף‬ ‫בחלב‪ ,‬ומותר לעשות כן'‪ .‬אך אסר מעט שומן‬ ‫שאין הגמלים שלה‪.‬‬ ‫הבחורים‪ ,‬נכון שיתנו לפניו תחילה מזון‪ ,‬ובכך‬ ‫בעלי חיים השייכים לו בכלל האיסור כאשר‬ ‫הנילוש בעיסה ואינו ניכר‪ .‬נמצא שמילוי‬ ‫‪ 9‬בגמרא )פסחים לו‪ (.‬אסרו פת שנילושה‬ ‫יצאו גם מן הצד שמוטלת עליהם הקדמתו‪.‬‬ ‫הם מוצאים את מזונם בשדה‪ ,‬וההאכלה היא‬ ‫הניכר יכול לשמש בעצמו כהיכר‪ .‬אולם עצם‬ ‫בחלב מחשש שיאכלוה עם בשר‪ ,‬והתירו‬ ‫מלשון הגמרא‪ ,‬שההקדמה היא בנתינת‬ ‫טרחה שלא לצורך‪ .‬והנה בביאור הלכה )שם‬ ‫הכנסת הבשר כמילוי ולא בלישת הבצק אינה‬ ‫כשעשאה 'כעין תורא'‪ .‬רש"י )שם ד"ה כעין‬ ‫המאכל‪ ,‬עולה שאין צורך להמתין עד שיגמור‬ ‫ד"ה ויוני בייתות( מצדד להתיר להאכיל בעלי‬ ‫מספיקה‪ .‬הרמ"א )שם( אסר גם פת ששומן זב‬ ‫תורא( פירש שעושה מעט‪ ,‬הנאכל מיד ואינו‬ ‫לאכול‪ ,‬רק לראות שהמזון מתאים לו ונגיש‬ ‫חיים של ישראל אחר‪ ,‬כשאינם ניזונים מן‬ ‫ונבלע בה בשעת האפייה‪ ,‬ולא רק כשנילוש‬ ‫נשמר עד שישכח שנילוש בחלב‪ .‬לבדה‪.‬‬ ‫לו בפועל‪ .‬וכן אם כבר האכילם די צורכם‬ ‫ההפקר‪ .‬ומזה ראיה שאין צורך שהמאכיל‬ ‫בתוכה מתחילה‪.‬‬ ‫והטעם שאסרו את הפת לגמרי אפילו אם‬ ‫אין צריך לחזור ולהאכילם בכל סעודה‪ .‬לכן‬ ‫עצמו יהיה הבעלים‪ .‬וכ"כ בתהילה לדוד‬ ‫‪ 12‬כ"כ בחו"ד )סק"ה( שפ"ד )סק"א( חמודי‬ ‫אוכלה בפני עצמה‪ ,‬יש שכתבו )בינת אדם סי'‬ ‫די שאחד הבחורים יניח את המזון הדרוש‬ ‫)שם סקי"ג סקי"ד(‪ .‬ובערוך השולחן )או"ח סי'‬ ‫דניאל )בב"ח סי' יב( חכמ"א )כלל נ ס"ה(‪ .‬ובפלתי‬ ‫נא‪ ,‬וכ"נ בפמ"ג סי' צז שפ"ד סק"א( שהוא משום‬ ‫באותה שעה‪.‬‬ ‫שכד ס"ב( כתב‪' :‬כל בעל חי שאני יודע שהוא‬ ‫)סק"א( הביא מזקינו שהקיל לחלק את הלחם‬ ‫קנס שעבר על גזירת חז"ל‪ ,‬ויש שכתבו )דעת‬ ‫‪ 8‬יש לדון אם החיוב לתת לבהמה לפני‬ ‫רעב‪ ,‬מצוה ליתן לו גם בשבת'‪ ,‬מטעם רחמיו‬ ‫להרבה בנ"א‪ ,‬וחלק על זקינו והחמיר זולת‬ ‫תורה סי' צז בשם כרם שלמה‪ ,‬וכ"כ בזר זהב על‬ ‫אכילתו הוא רק אם בהמות שייכים לו‪ ,‬או‬ ‫על כל מעשיו‪ .‬וכתב כן בעניין האכלת כלב‬ ‫כשיש עוד צד להקל‪ ,‬יד יהודה )פיה"ק סקי"ד(‪,‬‬ ‫או"ה‪ ,‬כלל מ סק"ו(‪ ,‬שהוא מחשש תקלה‪ ,‬שמא‬ ‫גם אם מוטל עליו לתת להם אוכל משום‬ ‫שאינו שלו‪ .‬עוד כתב )שם ס"ג( להתיר האכלת‬ ‫שו"ת שואל ומשיב )תנינא חי"ד סו"ס קפט‪ ,‬הו"ד‬ ‫יאכלנו עם המין הנגדי‪ .‬אע"פ שכפי הנראה‬ ‫צער בעלי חיים כשאין אחר שיכול להאכילם‬ ‫תולעת המשי שאין לה מזון אלא מיד האדם‪,‬‬ ‫בדרכ"ת סק"ז(‪ ,‬בן איש חי )ש"ב שלח סי"ח(‪.‬‬ ‫מהשאלה כאן נעשה הדבר בשוגג‪ ,‬מכל מקום‬ ‫מלבדו‪ .‬וראה בחתם סופר על התורה על‬ ‫וכן חתול שמגדלים בבית‪ .‬וכן מבואר באשל‬ ‫‪ 13‬כ"כ ביד יהודה )פיה"א סק"ג ופיה"ק סק"ד(‬ ‫נאסר הלחם‪ ,‬כמ"ש הפמ"ג )שם שפ"ד סק"א(‬ ‫הפסוק )בראשית ו כא( 'ואתה קח לך מכל‬ ‫אברהם )שם( ליישב מנהג העולם שנותנים‬ ‫ובערוה"ש )שם ס"ט(‪ ,‬ושו"ת שואל ומשיב‬ ‫שכן נראה מסתימת הפוסקים דאף בשוגג‬ ‫מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך‬ ‫מזון לחתולים בשבת ואפילו אינו קנינם‬ ‫)שם(‪ ,‬שו"ת כת"ס )יו"ד סו"ס סא(‪ ,‬שו"ת רב‬ ‫אסור‪ ,‬וכ"כ הפת"ש )בנחלת צבי(‪ ,‬יד יהודה‬ ‫ולהם לאכלה'‪ ,‬שכתב‪ :‬וקשה איך אכל נח‬ ‫משום דבשעה שהם מריחים את ריח המאכל‬ ‫פעלים )יו"ד ח"א סי' יא(‪ ,‬שו"ת בצל החכמה‬ ‫)פיה"א סק"ג(‪ ,‬ערוה"ש )ס"ח(‪ ,‬דע"ת )סי' צז(‪,‬‬ ‫לפני בהמתו והרי אסור לאדם לאכול לפני‬ ‫איכא במניעתן משום לתא דצער בעלי חיים‪.‬‬ ‫)ח"ו סי' פר אות ג(‪.‬‬ ‫שו"ת לבושי מרדכי )יו"ד קמא סי' נא(‪.‬‬ ‫שמאכיל בהמתו‪ .‬ובמהרי"ל דיסקין )עה"ת‬ ‫לפי זה‪ ,‬מותר להניח מזון לגור רעב הלכוד‬ ‫‪ 14‬חכמ"א )כלל נ ס"ה(‪ ,‬וכ"נ בכה"ח )שם‬ ‫‪ 10‬בשו"ע )יו"ד סי' צז ס"א( פסק שאם לש‬ ‫פרשת נח( הביא ג"כ קושיא זו וכתב בשם‬ ‫בחדר ואינו יכול להשיגו בעצמו‪ ,‬גם בלי‬ ‫סק"ט(‪ .‬וראה שו"ת טוטו"ד )תליתאה סי' קצב(‬ ‫בחלב כל הפת אסורה אף לאוכלה לבדה‪,‬‬ ‫בשם בנו רבי יצחק ירוחם דיסקין לתרץ ע"פי‬ ‫להכריע אם הלכידה מחייבת את הבחורים‬ ‫שנראה שהחמיר ג"כ אפילו שנעשה ניכר‬ ‫אלא אם עשה כמות מועטת הנאכלת בבת‬ ‫דברי הגמרא )סנהדרין נט‪ (:‬שאדם הראשון לא‬ ‫בשמירה או במזונותיו‪.‬‬ ‫מאליו‪.‬‬ ‫אחת‪ ,‬או שינה את צורתה להיכר‪ .‬הרמ"א )שם(‬ ‫הותר לו בשר לאכילה ורק כשבאו בני נח‬ ‫‪ 6‬בשו"ע )או"ח סי' שח סל"ט( נאסר לטלטל‬ ‫‪ 15‬ברמב"ם )הלכות שכנים פ"ה ה"א( ובשו"ע‬ ‫הביא היתר ללוש בשומן לכבוד שבת משום‬ ‫התיר להם לאחר שיצאו מן התיבה‪ ,‬וא"כ נח‬ ‫בעלי חיים‪ ,‬ובמשנה ברורה )שם ס"ק קמו(‬ ‫)חו"מ סי' קסא ס"א( מבואר שבני החצר כופים‬ ‫דבר מועט‪ .‬הפרי מגדים )שם‪ ,‬שפתי דעת סק"א(‬ ‫לא היה לו זכות בבעלי חיים רק להשתמש‬ ‫ביאר שאף כשאין חשש צידה יש איסור‬ ‫זה את זה על צורך גדול של החצר או על‬ ‫דייק שהמחבר מתיר כדי אכילה אחת‪ ,‬ואילו‬ ‫בהם‪ ,‬והיינו שיש לו בבעלי חיים קנין פירות‬ ‫מוקצה‪ .‬איסור זה אינו אוסר את האכלתם‬ ‫דבר שנהגו בני המקום לעשותו‪ ,‬אבל לא‬ ‫בתורת חטאת נתבאר שאכילת יום אחד‬ ‫ולא קנין הגוף לאכלם‪ ,‬והרי קיי"ל )גיטין מח‪(.‬‬ ‫בדרך המותרת‪ ,‬כמבואר בדיני ההאכלה‬ ‫על תוספות נוי שאינן בכלל זה‪ .‬ולצד החיוב‬ ‫נחשבת דבר מועט‪ .‬וכן כתב בערוך השולחן‬ ‫קנין פירות לאו כקנין הגוף‪ ,‬וא"כ לא נקרא‬ ‫שבסימן שכד‪ .‬ומצינו חילוק בין חילוץ בעל‬ ‫שמכוח צורכי החצר ומנהגה‪ ,‬יש לדון גם‬ ‫)שם ס"ד( שמשערים לפי צורכי האדם ובני‬ ‫בהמתו ואינו מחויב להקדים אכילת הבהמה‬ ‫החיים לבין פרנסתו במקומו בשו"ע )סי'‬ ‫בתנאי השותפות המסוימת‪ .‬בשו"ע )סי'‬ ‫ביתו ביום אחד‪ ,‬ואף במשפחה מרובה מותר‬ ‫עד אחרי שיצא מהתיבה‪ .‬אולם בחת"ס‬ ‫שה סי"ט( ובמשנה ברורה )שם ס"ק סח( בדין‬ ‫קעו ס"ה( נפסק לעניין חלוקת רווח והפסד‬ ‫להכין כפי צרכיה‪ .‬לפי זה‪ ,‬משערים את כל‬ ‫)יו"ד סי' שיד( מתבאר שחיוב האכלת בעלי‬ ‫בהמה שנפלה לאמת המים‪ :‬אם אפשר‬ ‫בשותפות שהולכים אחר התנאי‪ ,‬ובשו"ע )שם‬ ‫הכמות שהוכנה‪ ,‬ולא כל חלה בפני עצמה‪ .‬גם‬ ‫חיים אינו תלוי האם הם שלו ובבעלותו‪,‬‬ ‫לפרנסה במקומה‪ ,‬עושים כן‪ ,‬ואין מתירים‬ ‫ס"י( מבואר ששותפות סתם מתנהלת לפי‬ ‫אם הכינו את החלות לכבוד שבת אך הוסיפו‬ ‫אלא הדבר תלוי האם מזונותיו עליו עיי"ש‪,‬‬ ‫לשם חילוצה ביטול כלי מהיכנו‪ .‬ואף במקום‬ ‫המנהג באותו עסק‪ .‬ונראה פשוט כי כאשר‬ ‫עוד כמות לימים שאחר השבת‪ ,‬הכל נאסר‬ ‫ומאחר שבעלי חיים שבתיבה מזונותיהם על‬ ‫צער בעלי חיים אין כל איסור נדחה‪ ,‬כמבואר‬ ‫השמירה נכללה במתכונת שעל דעתה נקנו‬ ‫)שפ"ד שם‪ ,‬חו"ד סק"א(‪.‬‬ ‫נח ממילא מן הדין שצריך להקדים אכילתם‪,‬‬ ‫במשנה ברורה )שם ס"ק ע(‪ .‬לפיכך‪ ,‬אין להרים‬ ‫הדירות‪ ,‬אין בעל דירה רשאי להוציא עצמו‬ ‫‪ 11‬הרמ"א )יו"ד סי' צז ס"א( התיר מאפים של‬ ‫וכ"נ באשל אברהם )בוטשאטש סי' קסז ס"ו(‬ ‫את הגור או לפרק דבר לצורך האכלתו‪ ,‬אלא‬ ‫מההוצאה המשותפת רק מפני שלדעתו‬ ‫בשר ומאפים של גבינה‪ .‬בדרכי משה )שם‪,‬‬ ‫שכתב לבאר דברי המדרש תנחומא )פרשת נח‬ ‫להניח את המזון בדרך שאין בה איסור‪.‬‬ ‫אפשר להתנהל בלעדיה‪ .‬עיקר החיוב אינו‬ ‫ד"ה 'וכ"ה בארוך'‪ ,‬בשם איסור והיתר הארוך כלל‬ ‫סי' ט( שנח נענש במה שאיחר מזונות הארי‪,‬‬ ‫‪ 7‬בגמרא )ברכות מ‪ (.‬מבואר‪' :‬אסור לאדם‬ ‫מחמת עושרו של הדייר‪ ,‬אלא מחמת תנאי‬ ‫מ דין יט( נתבאר שההיתר הוא משום שהבשר‬ ‫דהוא לפי שנח היה מחוייב להאכיל אותם‪,‬‬ ‫שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו'‪ .‬וכן הובא‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ב‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט“א‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫◄◄‬ ‫אך המארגן טען שכולנו הגענו‬ ‫בבניינים הדומים לבניין זה בסוגם וברמת‬ ‫שעיקר המצווה מן התורה הוא שלא לרחם עליהם‪,‬‬ ‫ליעד‪ ,‬ושעצם העלייה לרכב מוכיחה‬ ‫ואילו שאר הדרשות שהובאו בגמרא – חניה בקרקע‪,‬‬ ‫שירותיהם‪ ,‬חייב לשלם‪.16‬‬ ‫שהסכמנו לחלופה‪ .‬אנו טוענים‬ ‫אמנם עצם היותו 'בניין יוקרה'‪ ,‬שיש בו‬ ‫מתנת חינם ונתינת חן – הן מדברי חכמים‪ ,‬והכתוב אינו‬ ‫שנסענו מחוסר ברירה‪ ,‬ולא הסכמנו‬ ‫בריכה וחדר כושר‪ ,‬אינו מחייב להוסיף‬ ‫אלא אסמכתא לדבריהם‪.‬‬ ‫נמצא שנחלקו הפוסקים אם פרטי האיסורים‬ ‫לשלם מחיר מלא עבור שירות פחות‬ ‫כל הוצאה‪ .‬אם זו שמירה חדשה‪ ,‬שאינה‬ ‫שנדרשו מ'לא תחנם' הם מן התורה או מדברי חכמים‪.‬‬ ‫מן המוזמן‪ .‬האם מגיעה לנו הפחתה‪,‬‬ ‫צורך גדול של הבניין ואינה בכלל ההסכם‬ ‫אולם לכולי עלמא נפסק להלכה שאסור לתת חן לנכרי‬ ‫וכיצד קובעים את שיעורה?‬ ‫או המנהג המחייב‪ ,‬אין רוב הדיירים‬ ‫ולספר בשבחו‪.‬‬ ‫ת‪ .‬אם גודל הרכב היה תנאי בהזמנה‪ ,‬או‬ ‫רשאים לחייב בה את המתנגד מכוח הרוב‬ ‫ג‪ .‬האם האיסור נוהג בכל נכרי‬ ‫שהוזמנה הסעה למספר ידוע של נוסעים‬ ‫בלבד‪ .17‬לעומת זאת‪ ,‬כשהשמירה היא‬ ‫בתשובת הרשב"א (ח"א סי' ח) מביא שיטה שאיסור‬ ‫על דעת שלכל אחד מקום ישיבה רגיל‪,‬‬ ‫צורך ממשי וחשוב של הרכוש המשותף‪,‬‬ ‫מתנת חינם אינו נאמר בנכרי שאינו עובד עבודה‬ ‫הרי שאם המארגן שלח להם רכב שאין‬ ‫יש מקום לחייב בה גם בלי מנהג קודם‪.18‬‬ ‫זרה‪ .‬הרשב"א כתב ביחס לנתינת ירך לנכרי‪ ,‬שאפשר‬ ‫בו די מקומות זהו שינוי מן המוסכם‪,‬‬ ‫להתירה בין השאר כאשר מדובר בנכרי שאינו עובד‬ ‫עבודה זרה‪ .‬וכ"כ הרלב"ג (דברים יד כא) 'לפי שהוא עובד‬ ‫כשלא היתה הסכמה מחייבת לקבל את‬ ‫רכב קטן במקום הרכב הגדול‬ ‫עבודה זרה לא רצתה [‪-‬התורה] שנהנה אותו מתנת‬ ‫הרכב החלופי במחיר המקורי‪ ,‬והנסיעה‬ ‫שהוזמן‬ ‫חנם'‪.‬‬ ‫בו היתה רק פתרון שנכפה על הנוסעים‬ ‫הזמנו ממארגן הסעות רכב גדול‬ ‫וכן נראה גם מלשון הטור (חו"מ הלכות מתנה סימן רמט)‬ ‫מחוסר ברירה‪ ,‬יש להפחית את השכר‬ ‫לקבוצת נוסעים במחיר שסוכם‬ ‫'אסור ליתן מתנת חנם לעובד עבודת כוכבים‪ ,‬אבל‬ ‫ולשלם רק לפי השירות שקיבלו בפועל‪.19‬‬ ‫מראש‪ .‬בשעת היציאה הרכב הגדול‬ ‫מותר ליתן לגר תושב שהרי מצוה להחיותו'‪ .‬אלא‬ ‫ויש לשום את הפגיעה בשירות הנסיעה‬ ‫לא הגיע‪ ,‬ובמקומו העמיד המארגן רכב‬ ‫שבבית יוסף (שם) כתב‪' :‬לאו לאפוקי ישמעאלים‪ ,‬אלא‬ ‫לפי פרטי ההזמנה‪ ,‬מספר המקומות‬ ‫קטן שלא היו בו די מקומות‪ .‬שניים‬ ‫לאפוקי גר תושב דהיינו שקיבל עליו שבע מצות בני‬ ‫שחסרו‪ ,‬משך הנסיעה והשווי המקובל‬ ‫מהנוסעים נאלצו להצטופף במקום‬ ‫נח‪ ,‬וזהו שאנו מצווים להחיותו‪ ,‬אבל שאר גוים כלם דין‬ ‫בשוק של השירות שניתן‪ ,‬ובהתחשב‬ ‫ישיבה המיועד לאדם אחד‪ .‬לאחר‬ ‫אחד להם'‪ .‬ועפ"ז כתב בשו"ע (שם ס"ב) 'עובד כוכבים‬ ‫הנסיעה ביקשנו להפחית מן התשלום‪,‬‬ ‫במחיר שסוכם‪.20‬‬ ‫שאינו גר תושב אסור ליתן לו מתנה'‪ .‬והביא דבריו‬ ‫כמסכים בפרישה (שם) וכן ביאר בסמ"ע (סק"ב)‪ .‬גם הב"ח‬ ‫מצד מה שיש מום במקח‪ ,‬אלא‬ ‫בבניית בית שער ודלת‪ ,‬ורש"י )שם‬ ‫השותפות שאליה נכנס‪.‬‬ ‫הסכים לדעת הבית יוסף‪ ,‬אך סבר שהביאור בטור הוא‬ ‫שכאשר העסקה המקורית אינה‬ ‫ד"ה כופין אותו( פירש שבית השער‬ ‫‪ 16‬בכנסת הגדולה )חו"מ סי' קנז‪,‬‬ ‫דחוק‪ ,‬ולכן כתב שנראה שהגירסא המקורית בטור‬ ‫מתקיימת‪ ,‬יש לחייב לפי שיעור‬ ‫משמש לשומר הפתח‪ ,‬המרחיק‬ ‫הגהות הטור אות כה( דן בשותפים‬ ‫הייתה ל'גוי'‪ ,‬ורק מחמת חמת המלכים היא שונתה‬ ‫ההנאה‪ .‬בשו"ע )שם סט"ו( נפסק‬ ‫את בני רשות הרבים מלהציץ‬ ‫שנחלקו אם לבנות מחיצה יקרה‬ ‫ל'עובד עבודת כוכבים'‪[ .‬היו גרסאות בהם הושמט‬ ‫שבמקח חצר שהתבטל מחמת‬ ‫בחצר‪ .‬הרי שצורכי השמירה‬ ‫וחזקה או זולה יותר‪ ,‬וכתב שיש‬ ‫מום‪ ,‬הקונה משלם על מגוריו‬ ‫אינם מצטמצמים דווקא לסכנת‬ ‫להכריע לחיוב כשנמצא שאותה‬ ‫סיום דברי הב"ח שתיקן הגירסא בטור‪ ,‬וזה גרם להם‬ ‫נפשות‪ ,‬אלא שייכים גם להגנת‬ ‫שכונה או אנשים כמוהם יש להם‬ ‫בה‪ .‬לכן‪ ,‬בנידון זה יש לחייב‬ ‫לומר שהב"ח נחלק על הבית יוסף בדעת הטור‪ ,‬ודנו‬ ‫מצד השירות חלופי ובשומתו‬ ‫השימוש הפרטי בחצר‪ .‬ובשו"ע‬ ‫מנהג לעשות שמירה מעולה‪.‬‬ ‫מזה היתר להיתר מכירת של הקרקעות בשנת השמיטה‬ ‫לאחר שההתחייבות המקורית‬ ‫)חו"מ סי' קסג ס"ב( נמנו‪ ,‬במסגרת‬ ‫ולפי זה נראה שאין די להצביע‬ ‫לישמעאל]‪.‬‬ ‫לא קוימה ולא נתקבלה חלופה‬ ‫צורכי העיר‪ ,‬גם הוצאות שכר‬ ‫על הבתים הסמוכים‪ ,‬כאשר‬ ‫בשו"ע (יו"ד סי' קנא סי"א) כתב את האיסור בלשון עובד‬ ‫במחיר המלא‪ .‬כמו כן‪ ,‬אין‬ ‫השומרים‪ ,‬ולא רק בניית מתקני‬ ‫הם שונים מהותית במתקנים‪,‬‬ ‫הגנה‪ .‬ולפי יסוד זה‪ ,‬כאשר בקרת‬ ‫בשימושים וברמת השירות‪.‬‬ ‫כוכבים‪ ,‬אולם הש"ך (יו"ד סי' קנא ס"ק יח) כתב על פי הבית‬ ‫העלייה לרכב מהווה הוכחה‬ ‫הכניסה והשמירה נצרכות באופן‬ ‫הבריכה‪ ,‬האולם וחדר הכושר‬ ‫יוסף בחו"מ שפסק השולחן ערוך כולל כל נכרי‪ ,‬ואפילו‬ ‫שמחלו כאשר היתה מחמת‬ ‫ממשי להגנת הרכוש המשותף או‬ ‫יכולים ללמד שמדובר בסוג‬ ‫כורח השעה‪ ,‬כגון שהיו נחוצים‬ ‫ישמעאלי שאינו עובד עבודה זרה‪ ,‬ורק גר תושב יצא‬ ‫למניעת כניסת זרים ושימושם‬ ‫אחר של בניין‪ ,‬אולם עדיין צריך‬ ‫לצאת ולא היתה חלופה מעשית‬ ‫במתקנים‪ ,‬יש לראות בכך צורך‬ ‫להוכיח שגם השמירה המבוקשת‬ ‫מכלל האיסור‪ .‬וכן נראה דעת החינוך (מצוה תכו) שרק‬ ‫והימנעות מהנסיעה היתה גורמת‬ ‫לגר תושב מותר לתת מתנה וחן עיי"ש‪.‬‬ ‫גדול של הבניין‪ .‬ואולם אין מכאן‬ ‫שייכת למנהגו‪ .‬אין עצם קיומם‬ ‫הפסד משמעותי‪ .‬אבל לא כל‬ ‫שכל בניין חייב בשומר קבוע‪:‬‬ ‫מוכיח שמקובל להחזיק שומר‬ ‫ד‪ .‬גדר האיסור לספר בשבחו של נכרי‬ ‫העדפה שלא להמתין נחשבת‬ ‫הצורך בשמירה אנושית‪ ,‬לעומת‬ ‫בכל היקף ובכל שעה‪ .‬נמצא שלא‬ ‫אונס‪ .‬בשו"ע )חו"מ סי' רלב ס"ג(‬ ‫אמצעים אחרים‪ ,‬והיקף השעות‬ ‫הקרבה הגאוגרפית לבדה קובעת‪,‬‬ ‫בשולחן ערוך (יו"ד סימן קנא סעיף יד) נפסק‪' :‬אסור‬ ‫נפסק שהמשתמש במקח לאחר‬ ‫הנדרש‪ ,‬טעונים בירור לפי תנאי‬ ‫ואף לא הכינוי 'יוקרה' לבדו‪ ,‬אלא‬ ‫לספר בשבחן‪ ,‬אפילו לומר כמה נאה עובד כוכבים זה‬ ‫שראה את המום מחל עליו‪ .‬אולם‬ ‫המקום‪ .‬גם כאן אין די לקרוא‬ ‫המנהג המוכח המתאים לבניין‬ ‫בצורתו‪ ,‬קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב‬ ‫הפתחי תשובה )שם סוף סק"א(‬ ‫לשירות 'שמירה' כדי להוכיח‬ ‫זה‪.‬‬ ‫דבר מדבריו‪ .‬אבל אם מכוון בשבחו להודות להקדוש‬ ‫הביא את ספק הארחות משפט‬ ‫שכל הוצאה עליו נחוצה‪.‬‬ ‫‪ 17‬ברמב"ם )הלכות שכנים פ"ה‬ ‫ברוך הוא שברא בריה נאה כזו – מותר'‪.‬‬ ‫במי שגילה מום בדרך ונאלץ‬ ‫‪ 19‬בשו"ע )סי' שיב סי"ז( נפסק‬ ‫ה"א( ובשו"ע )חו"מ סי' קסא ס"א(‬ ‫מדברי השולחן ערוך מבואר שהאיסור אינו מצטמצם‬ ‫להמשיך להשתמש‪ ,‬והכריע‬ ‫שהמשכיר 'בית כזה' חייב‬ ‫נפסק שאין כופים על ציור‬ ‫שבאונס מוכח אין השימוש‬ ‫להעמיד בית במידות שנקבעו‪,‬‬ ‫וכיור שאינם בכלל צורך החצר‬ ‫לשבח מראהו החיצוני של הנכרי‪ .‬אדרבה‪ ,‬אם אסור‬ ‫ואינו רשאי להקטינו על דעת‬ ‫או מנהגה‪ .‬ולפי זה‪ ,‬רצון הרוב‬ ‫מחילה‪ .‬אם ידעו את פרטי השינוי‬ ‫לומר כמה נאה הוא בצורתו‪ ,‬קל וחומר שאסור לספר‬ ‫והסכימו לקבלו במחיר המלא‪,‬‬ ‫עצמו‪ .‬מכאן יש לדון גם בסוג‬ ‫להוסיף שירות חדש אינו מספיק‬ ‫בשבח מעשיו ודבריו‪.‬‬ ‫אין השינוי מזכה אותם אחר כך‬ ‫הרכב ובמספר מקומות הישיבה‬ ‫כשלעצמו כדי לחייב את המיעוט‪.‬‬ ‫אמנם השולחן ערוך התיר לומר שבח כאשר כוונתו‬ ‫בהפחתה‪ .‬לכתחילה יש להודיע‬ ‫שנכללו בהזמנה‪ .‬ומה שמצינו‬ ‫ואף שברמ"א )סי' קסג ס"א( מבואר‬ ‫להפנות את ההתפעלות כלפי הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שברא‬ ‫לפני הנסיעה שאין בקבלת‬ ‫בדין בהמה שחלתה ועדיין ראויה‬ ‫שבמחלוקת על צורכי הציבור‬ ‫החלופה ויתור על הטענה‪,‬‬ ‫למלאכה‪ ,‬שבשו"ע )סי' שי ס"א(‬ ‫הולכים אחר הרוב‪ ,‬אין ללמוד‬ ‫בעולם בריה נאה או בעלת כישרון‪ .‬אולם היתר זה‬ ‫נאמר שנותן שכרה משלם‪ ,‬חילק‬ ‫מכך שלרוב שותפים יש סמכות‬ ‫אמור כאשר השבח אינו מכוון להאדרת הנכרי אלא‬ ‫ולסכם את התשלום‪.‬‬ ‫‪ 20‬יש לציין שיש הבדל בין‬ ‫בנתיבות )שם סק"א( בין מחלה‬ ‫בלתי מוגבלת להוסיף מותרות‬ ‫להודאה לבורא‪ .‬בסיור שכל תוכנו הוא הילול האדם‬ ‫הזמנת רכב עבור הקבוצה‬ ‫שאירעה לאחר שבאה לרשות‬ ‫על חשבון המיעוט‪ .‬תחילה צריך‬ ‫הנכרי והצגתו כמושא להערצה‪ ,‬אין זו מטרת הדברים‪.‬‬ ‫השוכר‪ ,‬לבין מסירת בהמה חולה‬ ‫לברר שההוצאה היא בכלל צורכי‬ ‫במחיר כולל לבין הזמנת מקום‬ ‫מתחילה‪ ,‬שהיא בגדר מום במקח‪,‬‬ ‫השותפות המחייבים‪ ,‬או שניתנה‬ ‫ה‪ .‬טעם האיסור – שלא להידבק בנכרי‬ ‫לכל נוסע בנפרד‪ .‬אם לא הובטח‬ ‫כאן החסרון הוא מתחילה‪ .‬יש‬ ‫לרוב סמכות לכך בהסדר תקף‪.‬‬ ‫גודל מסוים‪ ,‬וכל אחד קיבל מקום‬ ‫וללמוד ממעשיו‬ ‫רגיל ברכב המתאים להזמנה‬ ‫להוסיף‪ ,‬כי לעניין מום במקח‬ ‫אם בעלי הדירות קיבלו על‬ ‫הרמב"ם (עבודה זרה פרק י הלכה ד) ביאר את טעמו של‬ ‫כתבו הרמב"ם )הלכות מכירה‬ ‫עצמם מראש תקנון המסמיך את‬ ‫ולמקובל‪ ,‬אין תחושת צפיפות‬ ‫פט"ו ה"ד( והשו"ע )חו"מ סי' רלב‬ ‫האספה או את הנציגות לקבוע‬ ‫איסור נתינת חן לנכרים‪ :‬שבחם גורם לאדם להידבק‬ ‫קלה מצד עצמה מזכה בניכוי‬ ‫ס"ד( ש'אין מחשבין פחת המום'‪.‬‬ ‫שירותים והוצאות‪ ,‬יש לפעול לפי‬ ‫בהם וללמוד ממעשיהם הרעים‪.‬‬ ‫מהסכום שסוכם‪ ,‬ובשכירות‬ ‫דהיינו שהקונה אינו רשאי לכפות‬ ‫תנאיו וגדרי הסמכות שניתנה‪,‬‬ ‫וכן כתב ספר החינוך (מצוה תכו)‪ ,‬שבהימנענו במחשבה‬ ‫פועלים הולכים אחר ההסכם‬ ‫על המוכר להשאיר את המקח‬ ‫ולא להכריע רק על פי מספר‬ ‫ובדיבור ממצוא בנכרים תועלת וחן‪ ,‬אנו נמנעים‬ ‫ומנהג המקום‪ ,‬כמבואר בשו"ע‬ ‫בידו ולנכות ממחירו‪ ,‬אלא יכול‬ ‫התומכים בהוצאה‪ .‬אמנם בצורך‬ ‫)חו"מ סי' שלא ס"א( ובדין מום‬ ‫המוכר לדרוש החזרת המקח‬ ‫שהדין מחייבו אין היחיד נפטר‬ ‫מלהתחבר עמהם‪ ,‬מלרדוף אחר אהבתם ומללמוד דבר‬ ‫שנזכר לעיל‪ .‬לפי זה יש לברר מה‬ ‫כנגד השבת המעות‪ .‬לפיכך אין‬ ‫רק מפני שהתנגד לו‪.‬‬ ‫ממעשיהם הרעים‪.‬‬ ‫היתה ההזמנה‪ ,‬האם הזמינו רכב‬ ‫לומר שהטעם כאן הוא מצד‬ ‫‪ 18‬במשנה )בבא בתרא ז‪ (:‬מבואר‬ ‫המשך בעמ' אחרון‬ ‫לקבוצה או מקום לנוסע‪.‬‬ ‫שזכות הנוסעים להפחתה במחיר‬ ‫שכופים את בן החצר להשתתף‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ג‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט“א‬ ‫המשך מעמ' ג'‬ ‫כישרונותיו המרובים ולהלל את גדולתו ואת יצירתו‪.‬‬ ‫ז‪ .‬ראיה מן הירושלמי שאין היתר מפני‬ ‫מבואר מכאן שהאיסור אינו תלוי בכך שהנכרי‬ ‫במסגרת כזו‪ ,‬היצירות אינן עומדות בפני עצמן‬ ‫שכר או מקצוע‬ ‫עצמו שומע את השבח‪ .‬אין מדובר באיסור להחניף‬ ‫כנושא מקצועי או היסטורי‪ ,‬אלא משמשות אמצעי‬ ‫עוד הביא בשו"ת בצל החכמה מדברי הירושלמי‬ ‫לו בפניו‪ ,‬אלא באיסור להרגיל את מחשבתו של‬ ‫להאדרת דמותו של הנכרי‪ .‬מטרת הסיור היא לעורר‬ ‫(עבודה זרה פרק א הלכה ט)‪ ,‬שישראלית שאומנותה‬ ‫הישראל להתפעל מן הנכרי‪ ,‬ובכך להתקרב אליו‪,‬‬ ‫התפעלות מן האדם‪ ,‬מכישרונותיו ומפועלו‪ .‬הדבר‬ ‫בגידול וייפוי השיער לא תגדל את הנכרית‪ ,‬כדי‬ ‫להעריצו ולראות בו דמות הראויה לחיקוי‪.‬‬ ‫נכלל במה שפסק השולחן ערוך שאסור 'לספר‬ ‫שלא תתן עליה חן‪.‬‬ ‫לשון החינוך מלמדת שההרחקה היא הן‬ ‫בשבח מעשיו או לחבב דבר מדבריו'‪ .‬לפיכך‪ ,‬אין‬ ‫מכך שהירושלמי העמיד את הדין באומנית שזו‬ ‫'במחשבה' והן 'בדיבור'‪ .‬משום כך‪ ,‬גם השתתפות‬ ‫להשתתף בסיור כזה‪.‬‬ ‫מלאכתה‪ ,‬מבואר שאף כאשר היא עושה את הדבר‬ ‫במסגרת שכל מגמתה להחדיר בלב המשתתפים‬ ‫י‪ .‬כניסה לכנסיות‬ ‫בשכר ולצורך פרנסתה‪ ,‬אין התועלת הכספית‬ ‫הערצה כלפי נכרי מסוים עלולה להיכלל בגדר‬ ‫חלק מן היצירות מוצגות בכנסיות‪ .‬הכניסה‬ ‫מפקיעה את איסור נתינת החן‪ .‬ולכן כתב שיש‬ ‫האיסור‪ ,‬אף שהמשתתף עצמו אינו עומד ומרצה‬ ‫לכנסייה היא נידון חמור ונפרד‪ ,‬שאינו תלוי בשאלת‬ ‫לאסור לספר יהודי לספר ולייפות נכרי‪ ,‬אף שהוא‬ ‫את שבחיו‪.‬‬ ‫'לא תחנם'‪ .‬כפי שנאמר בשאלה‪ ,‬אסור להיכנס‬ ‫מקבל שכר על מלאכתו‪ .‬יסוד הדברים ברור‪ :‬בניגוד‬ ‫ואין לומר שמכיוון שמדובר באדם שחי לפני‬ ‫למקומות אלו‪.‬‬ ‫למתנת חינם‪ ,‬איסור נתינת חן אינו ניתר רק משום‬ ‫מאות שנים שוב אין חשש להידבק בו‪ ,‬כי נכון שאין‬ ‫אולם גם כאשר ניתן לקיים חלק מן הסיור מחוץ‬ ‫שהישראל מפיק תועלת או מקבל שכר‪.‬‬ ‫כאן קשר אישי עמו‪ ,‬אך כאשר מציגים את דמותו‬ ‫לכנסיות‪ ,‬עדיין עומדת בעינה שאלת נתינת החן‪.‬‬ ‫לכן אין בעובדה שמדובר בסיור תיירותי‪ ,‬לימודי‬ ‫כמופת אנושי וכמושא להערצה‪ ,‬קיים עצם החשש‬ ‫מאחר שעיקר הסיור הוא האדרת דמותו וכישרונותיו‬ ‫או מקצועי כדי להתיר סיור שכל מגמתו להלל את‬ ‫של נתינת חן והמשיכה אחר דמותו ומעשיו‪.‬‬ ‫של הנכרי‪ ,‬אין להקל בעצם ההשתתפות בו רק מפני‬ ‫הנכרי‪.‬‬ ‫ו‪ .‬מדוע ההיתרים של מתנה אינם‬ ‫שנמנעים מן הכניסה לכנסיות‪.‬‬ ‫ח‪ .‬ההבדל בין שבח היצירה לשבח היוצר‬ ‫להלכה‪:‬‬ ‫מועילים לעניין שבח?‬ ‫עם כל זה‪ ,‬יש לחלק בין שבח היצירה עצמה לבין‬ ‫בשו"ת בצל החכמה (חלק א סימן מו) דן באיסור‬ ‫א‪ .‬מן הכתוב 'לא תחנם' דרשו חז"ל שלושה‬ ‫שבח האדם שיצר אותה‪ .‬איסור 'לא תתן להם חן'‬ ‫איסורים‪ :‬שלא לתת לנכרי חניה בקרקע‪ ,‬שלא‬ ‫לספר בשבחו של נכרי‪ ,‬והבהיר שאיסור זה אינו‬ ‫מתייחס לנתינת חן לנכרי‪ ,‬ואין כל אמירה חיובית‬ ‫נובע מאיסור נתינת מתנת לגוי‪ ,‬אלא מן האיסור‬ ‫לתת לו מתנת חינם ושלא לתת לו חן‪.‬‬ ‫על חפץ שיצר נכרי נחשבת לשבח האדם עצמו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬נחלקו הפוסקים אם פרטי איסורים אלו הם‬ ‫הנפרד של נתינת חן לנכרי‪.‬‬ ‫לכן מותר להתבונן ביצירה ולתאר באופן ענייני‬ ‫לעניין מתנה מצינו שכאשר הנכרי הוא שכנו או‬ ‫מן התורה או מדברי חכמים‪ .‬להלכה נפסק‬ ‫את איכותה‪ ,‬את צורתה‪ ,‬את דרך עשייתה או את‬ ‫בשולחן ערוך שאסור לספר בשבחו של נכרי‪,‬‬ ‫מכרו‪ ,‬ועוסק עמו תדיר‪ ,‬מותר לתת לו מתנה‪ ,‬משום‬ ‫חשיבותה ההיסטורית‪ .‬ניתן להסביר שהיצירה‬ ‫שאין זו מתנת חינם אלא חלק ממערכת יחסים של‬ ‫הן בשבח מראהו והן בשבח מעשיו ודבריו‪.‬‬ ‫נעשתה בטכניקה מסוימת‪ ,‬שהיא משקפת תקופה‬ ‫ג‪ .‬טעם האיסור‪ ,‬כפי שביארו הרמב"ם וספר‬ ‫תועלת הדדית‪ ,‬וכעין מכירה‪ .‬כך כתבו התוספות‬ ‫מסוימת או שהשפיעה על שיטות אמנות מאוחרות‬ ‫החינוך‪ ,‬הוא שההתפעלות מן הנכרי מביאה‬ ‫(עבודה זרה כ‪ .‬ד"ה רבי)‪ ,‬וכן מבואר בתוספתא (עבודה זרה‬ ‫יותר‪ .‬כל אלו יכולים להיות תיאורים עובדתיים‬ ‫להידבק בו‪ ,‬לרדוף אחר אהבתו וללמוד‬ ‫ג‪ ,‬יד)‪ ,‬בפסקי הרא"ש (שם סימן יט) ובט"ז (יו"ד סימן קנא‬ ‫או מקצועיים של החפץ והתקופה‪ ,‬ולא נתינת חן‬ ‫ממעשיו‪ .‬משום כך‪ ,‬האיסור שייך גם כשהשבח‬ ‫סק"ח)‪.‬‬ ‫ליוצר‪.‬‬ ‫אינו נאמר בפני הנכרי‪.‬‬ ‫אולם היתר זה שייך רק לעניין האיסור של נתינת‬ ‫אולם יש להיזהר שלא להפוך את שבח היצירה‬ ‫ד‪ .‬ההיתרים שנאמרו בנתינת מתנה לנכרי‬ ‫מתנה‪ .‬כאשר הנתינה מועילה לישראל‪ ,‬או שהנכרי‬ ‫לאמצעי להאדרת האדם‪ .‬כאשר אומרים שהיצירה‬ ‫שמכירו או כאשר הישראל מפיק ממנה‬ ‫עתיד להשיב לו טובה‪ ,‬שוב אין זו מתנת חינם‪.‬‬ ‫מוכיחה את גאונותו המופלאה של היוצר‪ ,‬את‬ ‫תועלת אינם שייכים לאיסור נתינת חן‪ .‬גם‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬באיסור נתינת חן אין מועיל‬ ‫גדולתו ואת עליונותו‪ ,‬או כאשר מציגים את מכלול‬ ‫תועלת לימודית‪ ,‬מקצועית או תיירותית אינה‬ ‫שהישראל מכיר את הנכרי‪ ,‬מקבל ממנו תועלת‬ ‫יצירותיו כדי לעורר הערצה כלפי אישיותו‪ ,‬שוב אין‬ ‫מתירה האדרת דמותו של נכרי‪.‬‬ ‫או משלם עבור שירותיו‪ .‬סוף סוף‪ ,‬על ידי השבח‬ ‫זה שבח החפץ בלבד‪ ,‬אלא שבח הנכרי עצמו‪.‬‬ ‫ה‪ .‬ההתבוננות ביצירה שנעשתה בידי נכרי‪,‬‬ ‫הוא נותן חן לנכרי ומעורר כלפיו חיבה והערצה‪.‬‬ ‫הגבול אינו נקבע רק לפי המילים הבודדות‪ ,‬אלא‬ ‫ואף תיאור ענייני של איכותה‪ ,‬דרכי עשייתה‬ ‫לכן כתב בשו"ת בצל החכמה שההיתר לתת מתנה‬ ‫לפי מגמת הדברים‪ .‬תיאור מקצועי של יצירה אינו‬ ‫או חשיבותה ההיסטורית‪ ,‬אינם בכלל האיסור‪,‬‬ ‫לנכרי שמכירו אינו שייך כלל לאיסור לספר בשבחו‪.‬‬ ‫דומה לסיור הבנוי כולו סביב דמותו של היוצר‪ ,‬שבו‬ ‫כל עוד אין הדברים מכוונים להאדיר את‬ ‫ולכן שגם העובדה שהסיור נערך לצורך הנאה‪,‬‬ ‫כל יצירה מוצגת כפרק נוסף במסכת גדולתו‪.‬‬ ‫היוצר ולחבב את דמותו‪.‬‬ ‫השכלה או הרחבת ידיעות אינה מתירה את האדרת‬ ‫ו‪ .‬כאשר שבח היצירה משמש אמצעי להלל‬ ‫ט‪ .‬סיור בעקבות צייר גוי מפורסם‬ ‫דמותו של הנכרי‪ .‬תועלתו של המשתתף אינה‬ ‫את האדם שיצר אותה‪ ,‬להציג את כישרונותיו‬ ‫בנידון השאלה‪ ,‬אין מדובר בביקור מקרי במוזיאון‬ ‫מפקיעה את עצם נתינת החן‪.‬‬ ‫ולהפוך אותו למושא של הערצה‪ ,‬הרי זה‬ ‫או בסיור כללי בתולדות האמנות‪ ,‬שבו מזכירים‬ ‫בכלל איסור נתינת חן לנכרי‪.‬‬ ‫בדרך אגב יצירות שנעשו בידי‬ ‫ז‪ .‬לפיכך‪ ,‬סיור שכל עניינו לעסוק בדמותו‬ ‫אמנים שונים‪.‬‬ ‫של צייר גוי מפורסם‪ ,‬להלל את כישרונותיו‬ ‫מוגדר‬ ‫הסיור‬ ‫ולהציג את יצירותיו כמסכת של גדולתו‪ ,‬הוא‬ ‫כ'סיור‬ ‫מלכתחילה‬ ‫בכלל איסור 'לא תחנם'‪ ,‬ואין להשתתף בו‪ .‬אך‬ ‫בעקבות צייר גוי‬ ‫סיור כללי והיסטורי בתולדות האמנות‪ ,‬שבו‬ ‫מפורסם'‪ .‬עיקרו‬ ‫נמסרים נתונים ענייניים על יצירות שונות בלי‬ ‫לעבור במקומות‬ ‫להאדיר את אישיותו של אמן נכרי‪ ,‬אינו אסור‬ ‫הקשורים‬ ‫מצד עצם העיסוק ביצירות‪.‬‬ ‫לחייו‪ ,‬להציג‬ ‫ח‪ .‬הכניסה לכנסיות אסורה מצד עצמה והיא‬ ‫את יצירותיו‪,‬‬ ‫נידון נפרד‪.‬‬ ‫על‬ ‫לספר‬ ‫לשליחת מאמרים ובירורים הלכתיים‪ ,‬ניתן לשלוח למייל‪9917936@gmail.com :‬‬ ‫להצטרפות לקבלת העלון במייל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ד‬