gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

גם לנשמה מגיע אוכל · Gam Laneshama Megia Ochel — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: גם לנשמה מגיע אוכל · Gam Laneshama Megia Ochel

שבוע: נח (2026-10-12)

גם לנשמה מגיע אוכל · Gam Laneshama Megia Ochel — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גיליון מספר‪602 :‬‬ ‫פרשת נח שנת תשפ"ז‬ ‫המבול התחיל לפני שירדה הטיפה הראשונה‬ ‫מדוע בחר הקדוש ברוך הוא למחות את דור המבול דווקא במים? אם חטאם היה חמס‪ ,‬מדוע לא נענשו באש‪ ,‬ברעב או ברעש אדמה? האם יש קשר בין הדרך שבה השחיתו בני‬ ‫הדור את עולמם לבין הדרך שבה העולם נמחה?‬ ‫התורה מעידה‪" :‬ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס" (בראשית ו‪ ,‬יא)‪ .‬רבי שלמה יצחקי‪ ,‬רש"י (בראשית ו‪ ,‬יג)‪ ,‬מביא את דברי חכמינו כי אף שעבר דור המבול על‬ ‫עבירות חמורות‪" ,‬לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל"‪ .‬אולם חכמי התלמוד הירושלמי‪ ,‬מסכת בבא מציעא (פרק ד‪ ,‬הלכה ב)‪ ,‬מגלים שלא תמיד היה זה גזל גדול ובוטה‪ .‬אדם היה‬ ‫יוצא ובידו קופה מלאה תורמוסים‪ ,‬ואנשי הדור היו ניגשים בזה אחר זה‪ ,‬כאשר כל אחד נוטל פחות משווה פרוטה‪ ,‬סכום שאי אפשר להוציאו בבית הדין‪ .‬איש מהם לא רוקן את‬ ‫הקופה‪ ,‬אך יחד הם הותירו אותה ריקה‪.‬‬ ‫דור המבול לא ביטל את המשפט‪ .‬הוא למד להשתמש בגבולותיו כדי להכשיר את העוול‪ .‬כל אדם נטל מעט מכדי להיתבע‪ ,‬אך החברה כולה נטלה הכול‪ .‬כל אחד יכול היה לומר‬ ‫לעצמו שלא עשה דבר משמעותי‪ ,‬אולם בעל הקופה נותר בלא כלום‪ ,‬והעולם נותר בלא אמון‪.‬‬ ‫אפשר שבכך טמונה משמעות נוספת לבואו של המבול באמצעות מים‪ .‬חטאם לא הופיע בבת אחת כגל אדיר‪ ,‬אלא הצטבר טיפה אחר טיפה‪ .‬עוד נטילה קטנה‪ ,‬עוד הבטחה שלא‬ ‫קוימה‪ ,‬עוד עיוות שאפשר להסבירו‪ ,‬עד שהארץ כולה התמלאה חמס‪ .‬כנגד עולם שהושחת בטיפות קטנות‪ ,‬הגיע מבול שנוצר מטיפות קטנות‪ .‬טיפה אחת אינה מטביעה אדם‪,‬‬ ‫אך כאשר אין לה גבול ואין מי שיעצור אותה‪ ,‬היא מסוגלת לכסות עולם שלם‪.‬‬ ‫גם בזמננו הסכנה אינה תמיד במעשה שכולם מזהים כרע‪ .‬לעיתים היא מסתתרת בעיגול קטן של חשבון‪ ,‬בכמה דקות הנלקחות ממעסיק‪ ,‬במידע שמועתק ללא רשות‪ ,‬בהבטחה‬ ‫שאיש אינו יכול לאכוף או בסעיף קטן שאנו מקווים שהלקוח לא יבחין בו‪ .‬האדם אומר לעצמו שזה זניח‪ ,‬שהשני בוודאי מוחל ושכולם נוהגים כך‪ .‬אך התורה אינה שואלת רק אם‬ ‫אפשר לתבוע אותו בבית הדין‪ .‬היא שואלת איזה אדם הוא נעשה בכל פעם שהוא עומד במקום שבו החוק מסתיים והיושר עדיין תובע‪.‬‬ ‫רבי משה בן מימון‪ ,‬הרמב"ם‪ ,‬במשנה תורה (הלכות גזלה ואבדה א‪ ,‬ב)‪ ,‬פוסק‪" :‬ואסור לגזול כל שהוא דין תורה"‪ .‬רבי משה חיים לוצאטו‪ ,‬הרמח"ל‪ ,‬במסילת ישרים (פרק יא)‪,‬‬ ‫מזהיר כי גם בני אדם שאינם גנבים בגלוי עלולים לטעום טעם גניבה במשא ומתן‪ ,‬כאשר הם מורים היתר לעצמם להרוויח בהפסדו של חברם ואומרים‪" :‬להרויח שאני"‪ .‬הסכנה‬ ‫אינה מתחילה ביד הנשלחת לכיסו של הזולת‪ ,‬אלא במשפט הקטן שאדם לוחש לעצמו כדי להשתיק את מצפונו‪.‬‬ ‫אולם כוח ההצטברות פועל גם לטובה‪ .‬רבי משה בן מימון‪ ,‬הרמב"ם‪ ,‬במשנה תורה (הלכות תשובה ג‪ ,‬ד)‪ ,‬מלמד את האדם לראות את עצמו ואת העולם כולו שקולים‪ ,‬כך שמצווה‬ ‫אחת עשויה להכריע הכול לכף זכות‪ .‬עוד פרוטה שהושבה‪ ,‬עוד הבטחה שקוימה‪ ,‬עוד רגע שבו אדם העדיף יושר על רווח‪ ,‬וכל אלו מצטרפים לתיבה המסוגלת להציל עולם‪.‬‬ ‫המבול נוצר מטיפות‪ ,‬אך גם התיבה נבנתה מקרש אחר קרש‪.‬‬ ‫מן השער הזה נכנסים אל גיליון השבוע‪ ,‬הפותח בשאלה הנוגעת בשורש חטאו של דור המבול‪ :‬אדם שגנב פעמים רבות פחות משווה פרוטה‪ ,‬האם הנטילות מצטרפות לחיוב‬ ‫השבה‪ ,‬או שכל אחת עומדת בפני עצמה? משם עובר העלון אל שערי התשובה ושואל אם גם בן נח יכול לשוב ממעשיו‪ .‬כיצד מתיישבת תשובת אנשי נינוה‪ ,‬שביטלה את הגזירה‪,‬‬ ‫עם המקורות המבחינים בין כפרת ישראל לכפרת אומות העולם? האם התשובה היא מתנה מיוחדת לבנים השבים אל אביהם‪ ,‬או דרך הפתוחה לכל מי שמבקש לעזוב את החמס?‬ ‫המאמר הבא מכניס אותנו אל התיבה‪ .‬כיצד הצליח מבנה בעל מידות מוגדרות להכיל את כל עולם החי ואת מזונו לשנה שלמה? ואם נדרש נס של מועט המחזיק את המרובה‪,‬‬ ‫מדוע היה נח צריך להשקיע שנים בבנייה ובמדידות? מכאן נצא אל חמי טבריה ונפגוש סתירה מרתקת‪ :‬כיצד הם נחשבים שריד ממי המבול‪ ,‬אם המבול לא ירד בארץ ישראל?‬ ‫והאם כוח ששימש לחורבן יכול להפוך למקור של רפואה? בהמשך מופיעה דמותו המסתורית של עוג‪ .‬מדוע נקרא כך‪ ,‬ומה מלמדת אחיזתו בדופן התיבה על אדם הקרוב אל‬ ‫הקדושה אך נשאר מחוצה לה?‬ ‫שאלה הלכתית מפתיעה בוחנת אם נח היה חייב לקבוע מזוזה בתיבה‪ .‬האם מבנה נייד‪ ,‬מלא בעלי חיים ומיועד לשעת חירום‪ ,‬נחשב לבית‪ ,‬לספינה או לבית אסורים? משם אנו‬ ‫יורדים אל עולם המים ושואלים אם בתיבה היה אקווריום‪ ,‬אילו יצורי ים נזקקו להצלה וכיצד הותאמו התנאים לצורכיהם‪ .‬לבסוף נוגע העלון באזור הכואב שבין חיים‪ ,‬ידיעה‬ ‫ואבלות‪ :‬האם אפשר לנהוג אבלות קודם הפטירה‪ ,‬ומה דינו של מי שישב שבעה בעקבות ידיעה מוטעית? סוגיה זו חושפת את המתח שבין סערת הלב לגדרי ההלכה‪ ,‬ובין ההכנה‬ ‫לאובדן לבין החובה להיאחז בכל רגע של חיים‪ .‬גיליון זה כולו הוא חלק מן הסדרה‪ ,‬המבקשת להפגיש את שאלות החיים עם ההלכה‪ ,‬המחשבה והמוסר‪ ,‬ולהראות כי פרשת נח‬ ‫אינה רק סיפור על עולם שנחרב‪ ,‬אלא הדרכה כיצד למנוע את המבול הבא‪ .‬לא כל מבול מתחיל בעננים‪ .‬יש מבולים המתחילים בהיתר קטן שאדם מעניק לעצמו‪ ,‬בעודו משוכנע‬ ‫שאיש אינו נפגע‪ .‬אך גם תיבה אינה נבנית ברגע אחד‪ .‬היא מתחילה בקרש אחד‪ ,‬במעשה ישר אחד ובהחלטה אחת שלא לקחת את מה שאינו שלנו‪ .‬הבחירה הנראית זעירה היום‬ ‫עשויה להיות מחר הטיפה שהציפה את העולם‪ ,‬או הקרש שהציל אותו‪.‬‬ ‫הגונב כמה פעמים פחות מפרוטה מחברו עד שמצטרף לפרוטה האם יש לו חיוב השבה?‬ ‫רש"י (סנהדרין נז ע"א) פירש‪ :‬שאינו עובר באיסור גזל כיון שהוא מוחל אחר‬ ‫עמדו לרגע בלב דור המבול‪ ,‬בתוך אותה אווירה‬ ‫כך ואינו ניתן להישבון‪ ,‬ואיסור לא תגזול הוא דוקא במקום שניתן להישבון‪.‬‬ ‫סמיכה של חמסנות שקטה ומחושבת‪ .‬השמש מכה‬ ‫ישראל פטור בפחות מפרוטה אינו מחמת העדר איסור עצמי‪ ,‬אלא מחמת היות‬ ‫על האדמה‪ ,‬האוויר עומד‪ ,‬וניחוח הריקבון המוסרי‬ ‫המציאות של ממון זה כדבר האבוד מראש עקב מחילת הבעלים הטבעית‪ ,‬מה‬ ‫מתערבב בריח הפירות הבשלים הממלאים את‬ ‫שאין כן בבן נח שאינו מוחל‪.‬‬ ‫הקופות‪ .‬אנשים נעים בנחת‪ ,‬כל אחד מושיט יד‪,‬‬ ‫ספר החינוך (מצוה קל) ביאר‪ :‬כל גזילה השוה פרוטה‪ ,‬אבל פחות מכאן‪ ,‬אף‬ ‫נוטל פרוטה כאן‪ ,‬חצי פרוטה שם‪ ,‬לוקחים‬ ‫על פי שעבר על איסור תורה אינה בתורת השבון‪ ,‬לפי שישראל בני אברהם‬ ‫ומוסיפים‪ ,‬גוזלים ומתחכמים‪ .‬איש אינו עוצר אותם‪,‬‬ ‫יצחק ויעקב נדיבים בני נדיבים הם‪ .‬המפרש מדגיש את הטבע הישראלי‬ ‫הדיינים נותרים חסרי אונים מול דקויות של‬ ‫המיוחד‪ ,‬המבוסס על אצילות נפש ונדיבות‪ ,‬אשר הופכת כל גזל זעיר לנטול‬ ‫מטבעות זעירים‪ ,‬והצדק נשחק תחת רגליהם של‬ ‫תוקף משפטי של השבה‪.‬‬ ‫המון אדם שהפך את הגזל לשיטת חיים מלוטשת‪ .‬בלב המערבולת הזו‪ ,‬עולה‬ ‫ה רמב"ם (הלכות גנבה א‪ ,‬ב) כתב‪ :‬אסור לגנוב כל שהוא דין תורה‪ .‬המפרש‬ ‫השאלה המנקרת בלב הישר‪ :‬האם העובדה שכל גזילה בפני עצמה נותרה‬ ‫מציב רף מחמיר‪ ,‬שבו האיסור קיים ללא קשר לשיעור‪ ,‬מה שפותח פתח‬ ‫זעירה‪ ,‬חסרת משקל הל כתי רשמי‪ ,‬מאפשרת לאדם לנקות את מצפונו? האם‬ ‫לבחינת מעמדו ההלכתי של הגזל הזעיר מעבר למבחן השבון‪.‬‬ ‫הצטברותן של טיפות החמס הופכת לנהר גזל אחד שחייב בהשבה‪ ,‬או שמא‬ ‫מגיד משנה (הלכות גנבה א‪ ,‬ב) ביאר‪ :‬שדין שוה פחות מפרוטה בממון כדין‬ ‫כל רגע של חטא נמחק כלא היה עם היוולדו? אנחנו עומדים מול פרשת‬ ‫חצי שיעור באיסורין‪ .‬המפרש משווה את גזל הפרוטות לאיסורי תורה האחרים‬ ‫השבוע שלנו‪ ,‬המזכירה לנו כי השחיתות אינה רק מעשה אחד גדול‪ ,‬אלא‬ ‫שבהם חצי שיעור אסור מן התורה‪ ,‬ובכך הוא מחדש שגם אם אין חיוב השבה‪,‬‬ ‫הצטברות איטית‪ ,‬כמעט בלתי מורגשת‪ ,‬של גזל קטן וערמומי המכרסם‬ ‫האיסור הקיים הוא איסור עצמי מהותי ולא רק פגם חברתי‪.‬‬ ‫באישיות העולם עד שהוא מביא עליו חורבן‪ .‬התורה הקדושה מגלה לנו את‬ ‫העמקה בסוגיה זו מולידה מחלוקת מרתקת בקרב האחרונים‪ ,‬כאשר כל אחד‬ ‫שורש השחיתות שפשטה באותו דור‪ ,‬כפי שנאמר‪" :‬ותשחת הארץ לפני‬ ‫מהם מפלס נתיב בהבנת הגדרת הגזל וחיוב ההשבה במצבים של הצטברות‬ ‫האלוהים ותמלא הארץ חמס" (בראשית ו‪ ,‬יא)‪ .‬הפסוק הזה‪ ,‬הטומן בחובו את‬ ‫סכומים זעירים‪:‬‬ ‫צעקת האדמה והשחיתות שחדרה לכל רובד של הקיום‪ ,‬הוא המצע שעליו אנו‬ ‫המהרש"א (סנהדרין קח ע"א) ביאר‪ :‬שבאמת על פי דין תורה היו צריכים אנשי‬ ‫בוחנים את שאלת הגזל הזעיר‪ ,‬שהפך באותו דור לכלי משחית שאין עליו דין‬ ‫דור המבול להיהרג על זה‪ ,‬אלא שחשבו שאין דינם כן ולכן גזלו באופן כזה‪.‬‬ ‫דיינים‪.‬‬ ‫המפרש מצביע על העובדה שהם השתמשו בפרצה משפטית כביכול‪ ,‬אך‬ ‫רש"י (שם) ביאר‪ :‬חמס ‪ -‬גזל‪ .‬המפרש עומד על כך שהשחיתות לא התבטאה‬ ‫למעשה הבינו היטב את חומרת המעשה בעיני שמים‪ ,‬ועל כך נתחייבו בדין‪.‬‬ ‫רק בסטייה מדרך הישר‪ ,‬אלא בנטילה אקטיבית של ממון חברים בדרכים‬ ‫האור החיים (על התורה‪ ,‬שם) חידש‪ :‬שאיסור גזל הנאמר אצל בן נח הוא דוקא‬ ‫עקלקלות‪ ,‬כזו שהחריבה את העולם‪.‬‬ ‫בתורת גזילה או עושק שכר שכיר וכדו'‪ ,‬אבל אם לקח מחבירו ממון בתורת‬ ‫רבי אברהם אבן עזרא (שם) חידש‪ :‬חמס ‪ -‬הוא לקיחת ממון הזולת בעל כרחו‪,‬‬ ‫הלואה ואינו משיב לו את הממון‪ ,‬אין לדונו משום איסור גזל‪ .‬המפרש מציע‬ ‫ובזה היו רגילים אנשי דור המבול‪ .‬הוא מבאר כיצד החמס הפך לנורמה‪ ,‬כשהם‬ ‫זווית מפתיעה‪ ,‬לפיה אנשי דור המבול התחכמו להגדיר את נטילתם כהלוואה‬ ‫משכללים את היכולת לקחת משאבי אחרים תוך שהם משתמשים בפרצות או‬ ‫שאינה בת השבה‪ ,‬ובכך ביקשו להערים על מערכת הדין‪.‬‬ ‫בתחכום שנועד להימנע מהעמדה לדין‪.‬‬ ‫הכלי יקר (שם) ביאר‪ :‬שעל פי הדין היו חייבים מיתה על גזילה כזו‪ ,‬אלא שלא‬ ‫הרמב"ן (על התורה‪ ,‬שם) ביאר‪ :‬כי הכתוב מעיד על חמס שהיה ביניהם‪ ,‬והוא‬ ‫היו הדיינים נזקקים כדי ליישב לדון על פחות משוה פרוטה‪ ,‬ולכן אנשי דור‬ ‫הפעולה שגרמה למידת הדין להימתח עד כדי חתימת גזר דינם‪ .‬הוא מדגיש‬ ‫המבול גזלו באופן כזה‪ .‬המפרש מדגיש את הפער בין חומרת החטא המהותית‬ ‫שגם אם המעשים נראו כדברים שאינם בני ענישה מיידית‪ ,‬הרי שהם היו לב‬ ‫לבין המגבלות הפורמליות של בית הדין האנושי‪.‬‬ ‫הרקבון המוסרי‪.‬‬ ‫התורה תמימה (על התורה‪ ,‬שם) ביאר‪ :‬שמי שאינו עומד בדיבורו שייך גם‬ ‫הספורנו (שם) חידש‪ :‬ותמלא הארץ חמס ‪ -‬אף על פי שהיה חמסם בפרהסיה‬ ‫לעוונם של דור המבול‪ ,‬שכן גזלו פחות משווה פרוטה שאינו יוצא בדיינים‪.‬‬ ‫ובכל מקום‪ ,‬לא היו נזהרים מזה כלל כי החשיבו זאת כדבר מותר‪ .‬הוא מתאר‬ ‫המפרש מוצא קשר רוחני בין הפרת הבטחה לבין גזל פרוטות‪ ,‬בשל העובדה‬ ‫את התחושה שבה הרע הופך למקובל כל כך‪ ,‬עד שאדם כבר לא מרגיש שהוא‬ ‫ששני המעשים אינם ניתנים לאכיפה משפטית‪ ,‬אך שניהם חוטאים לאמת‬ ‫חוטא כשהוא נוטל דבר מה מחברו‪ ,‬אפילו אם הוא נוטל פרוטות בודדות‪.‬‬ ‫המוחלטת‪.‬‬ ‫אונקלוס (שם) תרגם‪ :‬ואתמלית ארעא חטופין‪ .‬הוא משתמש בלשון של‬ ‫המנחת חינוך (מצוה קל אות א) ביאר‪ :‬דהא דבפחות מפרוטה אין חיוב השבה‬ ‫חטיפה‪ ,‬ומצביע על כך שההוויה של אותם אנשים הייתה מבוססת על נטילת‬ ‫יש שני טעמים‪ ,‬או משום דהוי בכלל שיעורין הלכה למשה מסיני‪ ,‬או משום‬ ‫רכוש אחרים בדרכים שלא תמיד באו לידי ביטוי במעשה גזל גס‪ ,‬אלא‬ ‫דבפחות מפרוטה דרך האדם למחול‪ .‬המפרש עומד על הנפקא מינה העצומה‪:‬‬ ‫בחטיפות קטנות ומצטברות‪ ,‬שהרכיבו יחד את המציאות שבה הארץ הייתה‬ ‫אם הטעם הוא מחילה‪ ,‬הרי שהצטברות אינה יוצרת חיוב כי כל פרוטה נמחלת‬ ‫מלאה בחמס‪.‬‬ ‫בזמנה‪ ,‬ואם הטעם הוא הלכה למשה מסיני‪ ,‬יתכן שצירוף יצור חיוב השבה‪.‬‬ ‫בבואנו להעמיק בסוגיית גזל פחות משווה פרוטה וצירופו לחיוב השבה‪ ,‬ניגש‬ ‫בחינה מעמיקה של הסוגייה מתוך דברי גדולי הפוסקים שדנו בהיבטים‬ ‫אל המקורות בתלמוד‪ ,‬המאירים את הדין מתוך עומק הסוגיות‪:‬‬ ‫המעשיים של צירוף פרוטות והשבתן‪ ,‬מעלה תובנות נחוצות להבנת החומרה‬ ‫בגמרא במסכת בבא מציעה (דף ד ע"ב) מבואר‪ :‬ומה היה חמסן‪ ,‬הוה נש נפיק‬ ‫והדין וההכרעה למעשה‪:‬‬ ‫טעין קופה מלאה תורמוסין‪ ,‬והיו מתכוונין ונוטלין פחות משוה פרוטה דבר‬ ‫הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ה‪ ,‬חו"מ סימן ג)‬ ‫שאינו יוצא בדיינין‪ .‬הגמרא כאן חושפת את שיטתם של אנשי דור המבול‪ ,‬אשר‬ ‫ביאר כי בכל ספק של גזל המצטבר מפרוטות בודדות‪ ,‬על האדם להחמיר על‬ ‫השכילו לבצע את זממם בדרך שלא תותיר עקבות משפטיים‪ ,‬תוך נטילה‬ ‫עצמו מאוד‪ .‬המפרש מדגיש כי אין המערכת המשפטית אמורה להיות מגן‬ ‫מחושבת של פרוטות בודדות שאינן בנות‪-‬תביעה בבית הדין‪ ,‬ובכך חמקו מן‬ ‫לחומסים זעירים המנצלים פרצות של חצי שיעור כדי לנקות את מצפונם‪ ,‬וכי‬ ‫החוק אך הרעילו את המציאות‪.‬‬ ‫חובת האדם אינה נמדדת רק לפי מה שניתן לתבוע בבית הדין‪ ,‬אלא לפי חובתו‬ ‫בתלמוד ירושלמי במסכת בבא מציעה (פרק ד הלכה ב) מובא‪ :‬תני‪ ,‬ומה היה‬ ‫המוסרית וההלכתית המלאה ביושר‪.‬‬ ‫חמסן‪ ,‬הוה נש נפיק טעין קופה מלאה תורמוסין‪ ,‬והיו מתכוונין ונוטלין פחות‬ ‫הגר"מ קליין בשו"ת משנה הלכות (חלק ה סימן רצב) כתב‪ :‬דמדברי המדרש‬ ‫משוה פרוטה דבר שאינו יוצא בדיינין‪ .‬דברי הירושלמי משלימים את התמונה‬ ‫משמע דאיכא חיוב השבה כשגזל כמה פעמים פחות מפרוטה ומצטרפת‬ ‫ומחדדים את עומק התחכום של אותם אנשים‪ ,‬שהפכו את הדיוק ההלכתי של‬ ‫לפרוטה‪ ,‬דאם נימא דבגזל פחות משוה פרוטה אינו מצטרף אפילו כשגנב כמה‬ ‫שיעור פרוטה לכלי שרת בידי היצר הרע‪.‬‬ ‫פעמים‪ ,‬מדוע לקחו כל אחד בשבילו רק פחות מפרוטה‪ ,‬היו יכולים לקחת יותר‬ ‫בגמרא במסכת עירובין (דף סב ע"א) מובא‪ :‬בני נח נהרגים על פחות משווה‬ ‫מ פחות פרוטה‪ ,‬אלא שמע מינה דזה מצטרף כמה חצאי פרוטה לפרוטה ויש‬ ‫פרוטה‪ .‬כאן אנו פוגשים את נקודת המפגש הקריטית בין הדין העקרוני לבין‬ ‫חיוב השבה‪ .‬המפרש מוכיח ממעשי דור המבול עצמם שהם ראו בזה כלי‬ ‫המציאות‪ ,‬שכן לשיטת בן נח אין פטור של שיעור וכל גזל‪ ,‬ולו הקטן ביותר‪,‬‬ ‫אפקטיבי להעשרת כיסם‪ ,‬וממילא מוכח שהצטברות יש בה ממש לעניין חיוב‪,‬‬ ‫מוגדר כחטא גמור המביא עונש חמור‪ ,‬ודווקא בנקודה זו טמון עומק החומרה‬ ‫שכן אילו לא היה בזה ערך ממוני מצטבר‪ ,‬לא היו טורחים להתחכם בדרכי‬ ‫של דור המבול‪.‬‬ ‫גזילה אלו‪.‬‬ ‫בגמרא במסכת סנהדרין (דף נז ע"א) מבואר‪ :‬גזל דבן נח על פחות משוה‬ ‫מו"ר הגר"א וייס בשו"ת מנחת אשר (חלק א סימן סג) חידש‪ :‬שגם במקום שאין‬ ‫פרוטה נהרג עליו‪ .‬הסוגייה מבארת כיצד החומרה של בן נח מול הישראלי‬ ‫חיוב השבה מצד הדין היבש בגין שיעור מועט‪ ,‬הרי שחובת התשובה והיושרה‬ ‫נובעת מכך שבן נח מחמיר בכל מכל כל‪ ,‬והעובדה שאנשי דור המבול חטאו‬ ‫מחייבת את האדם ללכת לפנים משורת הדין‪ ,‬במיוחד כאשר מדובר בהתנהלות‬ ‫בזה מעידה על עוצמת המרד שלהם‪ ,‬שכן ידעו את החומרה וביקשו לחמוק‬ ‫סדרתית‪ .‬צירוף המעשים הופך את הפעולה כולה למהות אחת של פגיעה‬ ‫ממנה בערמומיות‪.‬‬ ‫ברכוש הזולת‪ ,‬ועל כן בכל מקרה של ספק או של ריבוי נטילות‪ ,‬ראוי לאדם‬ ‫בגמרא במסכת בבא מציעה (דף מז ע"ב) אמרו‪ :‬מי שפרע מאנשי דור המבול‬ ‫להשיב את הממון ולנקות את מצפונו‪ ,‬שכן הדרך של דור המבול הייתה ניצול‬ ‫הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו‪ .‬רש"י (שם) פירש‪ :‬דור המבול‪,‬‬ ‫הדין כדי להצדיק את העוול‪ ,‬ודרכנו היא ההיפך הגמור – חיפוש האמת‬ ‫שגזלו פחות משווה פרוטה‪ ,‬שאין הדיינים יכולים להוציא מידם‪ .‬מתוך הדברים‬ ‫והיושר‪.‬‬ ‫מבואר הקשר העמוק בין שבירת המילה לבין גזל הפרוטות‪ ,‬שכן שניהם‬ ‫הסוגייה העדינה של גזל פחות משווה פרוטה והצטברותה לשיעור השבה‪,‬‬ ‫תחומים שאינם נאכפים בבית הדין אך עומדים למשפט שמיים‪ ,‬כשהמציאות‬ ‫אינה נותרת בין דפי הספרים בלבד‪ ,‬אלא משליכה על חיי המעשה שלנו בכל‬ ‫המצטברת של שניהם היא המערערת את אושיות העולם‪.‬‬ ‫רגע נתון‪ .‬כאשר אנחנו ניצבים מול המציאות‪ ,‬עלינו לתרגם את העקרונות‬ ‫לאחר שראינו את שורש הסוגייה בדברי הגמרא‪ ,‬נבקש להביא את דברי‬ ‫התורניים הללו להנהגה יומיומית‪.‬‬ ‫הראשונים אשר התמודדו עם סבך השאלה‪ ,‬כל אחד בדרכו המאירה‪:‬‬ ‫המדקדק על חצי פרוטה מוכיח לעצמו ולעולם כי‬ ‫נפקא מינה ראשונה נוגעת לדיוק בניהול עסקים וחשבונות‪ .‬אדם העובד‬ ‫רכושו של הזולת הוא קודש בעיניו‪ .‬זוהי הנהגה‬ ‫במקום עבודה ועושה שימוש קל בציוד משרדי לצרכיו האישיים‪ ,‬אפילו‬ ‫שמקדשת את החיים‪ ,‬שכן היא יוצרת סביבה של‬ ‫בדברים שאינם מגיעים לשיעור פרוטה בכל פעם‪ ,‬עליו לתת אל ליבו כי‬ ‫אמון מוחלט‪ ,‬שבה כל אדם יודע שחברו אינו‬ ‫ההצטברות של פעולות אלו עלולה להוות גזל גמור‪ .‬לפי המבואר‪ ,‬גם אם אין‬ ‫מחפש רק את טובתו האישית על חשבונו‪ ,‬אלא‬ ‫בכך תביעה בבית דין‪ ,‬הרי שלעניין חיוב השבה ייתכן שצירוף הפעולות יוצר‬ ‫מחפש את הטוב והיושר‪.‬‬ ‫חוב ממוני ברור‪ ,‬וחובת האדם המבקש ללכת בדרך הישר היא להעריך את‬ ‫עוד נראה ליישב‪ ,‬כי השורש לכל אותה חמימות‬ ‫הנזק המצטבר ולהשיבו‪.‬‬ ‫של גזל מצוי במידת העין הטובה ובמידת העין‬ ‫נפקא מינה נוספת עולה מתוך התנהלות בפרסומות או במבצעי מכירות‪.‬‬ ‫הרעה‪ .‬דור המבול שהיו רחוקים מדרך האמת‪,‬‬ ‫לעיתים נוצרת הונאה קלה במוצרים שנמכרים בכמויות אדירות‪ ,‬כאשר כל‬ ‫חסרו את מידת הנדיבות הישראלית שהיא‬ ‫לקוח מפסיד פרוטות בודדות‪ .‬המעשה שהזכרנו על מפעל השקיות ממחיש‬ ‫תכונתם של בני אברהם יצחק ויעקב‪ .‬החיבור לאמונה מתבטא בביטחון‬ ‫כיצד הדיוק בשיעורים‪ ,‬אפילו אלו שנראים זניחים‪ ,‬הוא המבדיל בין עסק‬ ‫שהאדם מקבל את מה שקצוב לו מהשמיים‪ ,‬ואין לו צורך לקחת מחברו‪ ,‬גם‬ ‫המביא ברכה לבין עסק הנגוע בחמס‪ .‬האחריות האישית של המוכר היא‬ ‫לא בדרכי עקלקלות‪ .‬אדם שמאמין באמונה שלמה שהקדוש ברוך הוא הוא‬ ‫להבטיח שכל לקוח מקבל את המגיע לו בדיוק‪ ,‬שכן דור המבול נחתם דינו‬ ‫הזן ומפרנס לכל‪ ,‬אינו מרגיש דחף לחטוף פרוטות כדי להעשיר את קופתו‪ ,‬כי‬ ‫דווקא על הגזל הזה שאין בו תביעה בבית הדין‪ ,‬מה שמלמדנו כי הקב"ה תובע‬ ‫הוא יודע שהברכה אינה מגיעה מחטיפה‪ ,‬אלא מיושר ומהגינות‪.‬‬ ‫את עלבונם של אותם פרוטות שנלקחו בערמומיות‪.‬‬ ‫כך גם בהנהגה העצמית‪ ,‬כשאדם מזהה בנפשו את אותה תכונה של 'חמסנות'‬ ‫נפקא מינה שלישית נוגעת לאדם החוזר בתשובה ומבקש לתקן את מעשיו‪.‬‬ ‫קלה‪ ,‬אפילו בדברים של מה בכך‪ ,‬הוא צריך לדעת שזהו סימן שעליו להעמיק‬ ‫אדם שהורגל לקחת דברים קטנים או להשתמש ברכוש חבריו ללא רשות‬ ‫את הקשר שלו לבורא‪ .‬התשובה לאותה נטייה אינה רק פעולה טכנית של‬ ‫מפורשת תחת ההנחה שמדובר בדבר שאין עליו הקפדה‪ ,‬צריך להבין כי‬ ‫השבת פרוטות‪ ,‬אלא שינוי פנימי‪ ,‬עבודה על המידות‪ ,‬והתמלאות בתחושת‬ ‫בשיטת התורה השלמה‪ ,‬ההתעלמות מהשיעורים הזעירים היא היא הבעיה‪.‬‬ ‫שו בע וסיפוק ממה שיש בידו‪ .‬ככל שהאדם מתקרב להשם‪ ,‬כך הוא הופך‬ ‫התיקון אינו רק מניעת הגזל הבא‪ ,‬אלא ניסיון אקטיבי לפצות על מה שכבר‬ ‫להיות אדם נדיב יותר‪ ,‬נקי יותר‪ ,‬וכזה המשרה סביבו אור של אמת וחסד‪,‬‬ ‫נלקח‪ ,‬גם אם הדבר דורש מאמץ מיוחד לחישוב ההפסדים המצטברים‪.‬‬ ‫בניגוד גמור לאותה חשיכה ששררה בארץ באותם הימים‪.‬‬ ‫העומק הטמון בשאלת גזל פחות מפרוטה מוביל אותנו אל הבנה חדשה של‬ ‫כשאנו בוחנים את תהום הפעורה בין מציאות של גזל לבין הנהגת האמת‪ ,‬אנו‬ ‫מושג הממון בתורה‪ .‬הממון אינו רק ערך כלכלי אובייקטיבי הנמדד בכלים‬ ‫מגלים כי המצפן הפנימי של האדם אינו נבנה מהחלטות גדולות ודרמטיות‬ ‫יבשים של משפט‪ ,‬אלא הוא משקף את הקשר שבין האדם לזולתו ובינו לבין‬ ‫בלבד‪ ,‬אלא מתוך הצטברות של הכרעות קטנות‪ ,‬כמעט בלתי מורגשות‪,‬‬ ‫בוראו‪.‬‬ ‫המתרחשות ביומיום‪.‬‬ ‫ונראה לבאר‪ ,‬כי מהות הגזל אינה נמדדת רק בנפח הממוני שהופקע מן‬ ‫ונראה לבאר‪ ,‬כי ההתמודדות עם הפיתוי ליטול דבר מה שאינו שייך לנו‪ ,‬גם‬ ‫הבעלים‪ ,‬אלא בנטייה הנפשית של האדם להשיג את שלו בדרכים שאינן מן‬ ‫כאשר הוא נתפס כזניח וחסר ערך‪ ,‬היא כור המצרף של המוסר האנושי‪ .‬המצפן‬ ‫הישר‪ .‬דור המבול ביקשו לייצר לעצמם מרחב שבו החוק האנושי הופך להיות‬ ‫הפנימי נשחק לא בבת אחת‪ ,‬אלא בשחיקה עדינה‪ .‬כאשר אדם מרשה לעצמו‬ ‫כלי לכיסוי על עוול‪ ,‬כשהם בוחרים להיתלות בשיעור הפרוטה כחומה בצורה‬ ‫להתעלם מהדיוק המוסרי בטענה שזהו סכום שאינו יוצא בדיינים‪ ,‬הוא מחליש‬ ‫מפני העמדה לדין‪ .‬הצירוף של חצאי פרוטות אינו רק חשבון מתמטי של חוב‪,‬‬ ‫את יכולת ההבחנה שלו בין טוב לרע‪ .‬המוסר האמיתי אינו זקוק לאיום של‬ ‫אלא הוא ביטוי למגמה – לאדם שיש לו כוח רצון ודחף עקבי להפקיע ממון‬ ‫סנקציה משפטית כדי להתקיים‪ ,‬אלא נשען על הכרה עמוקה בערכו של הזולת‬ ‫חברו בכל דרך אפשרית‪.‬‬ ‫ובקדושת האמת‪.‬‬ ‫עוד נראה ליישב‪ ,‬כי האדם המבקש לבנות מצפן פנימי איתן‪ ,‬צריך לאמץ‬ ‫לעצמו את מידת הענווה וההסתפקות במועט‪ .‬המצפן המוסרי של דור המבול‬ ‫כשל משום שמרכז הכובד שלהם היה האני האישי‪ ,‬המבקש להרחיב את‬ ‫גבולותיו ללא הרף‪ .‬לעומתם‪ ,‬המצפן שצריך להנחות אותנו מבוסס על ההבנה‬ ‫שכל פרוטה שאינה שלי‪ ,‬גם אם נטילתה אינה גוררת ענישה אנושית‪ ,‬היא אבן‬ ‫נגף בנפשי‪ .‬לא מדובר כאן ביראת העונש‪ ,‬אלא ביראת הרוממות‪ ,‬השואפת‬ ‫להשאיר את המצפון נקי מכל רבב של חמס‪.‬‬ ‫כך נבנה מצפן פנימי שאינו תלוי בלחצים חיצוניים או בפרצות חוקיות‪ ,‬אלא‬ ‫פועל מתוך חופש פנימי לבחור בטוב‪ .‬זהו מצפן שמכוון את האדם לא לזעוק‬ ‫'האם מותר לי?' אלא 'האם זהו מעשה של אדם ישר?'‪ .‬כאשר אדם מאמץ‬ ‫הנהגה שכזו‪ ,‬הוא אינו רק נמנע מגזל‪ ,‬אלא הוא הופך להיות אדם שסביבתו‬ ‫חשה בטוחה ומוגנת לצידו‪ ,‬שכן המצפן שלו מכוון תמיד לעבר צדק ויושר‬ ‫שאינם מתפשרים על דקויות‪ ,‬אלא מחפשים את האמת המזוקקת‪.‬‬ ‫מתוך הסוגייה שלפנינו‪ ,‬נגזרות תובנות מעשיות לחיים‪ ,‬המבקשות להפוך את‬ ‫הדיוק המוסרי לחלק בלתי נפרד ממהותנו‪ .‬עלינו להבין כי המציאות שלנו‬ ‫עוד נראה להעמיק‪ ,‬כי יסודו של עולם הוא האמון וההדדיות‪ ,‬וכאשר אדם נוטל‬ ‫אינה מורכבת רק מפעולות גדולות‪ ,‬אלא משזירה יומיומית של מעשים קטנים‪,‬‬ ‫פחות מפרוטה‪ ,‬הוא פוגע בראש ובראשונה באמון שבין אדם לחברו‪ .‬גם אם‬ ‫שכל אחד מהם נושא משקל רוחני כבד‪ .‬השאיפה היא לאמץ גישה של זהירות‬ ‫הבעלים מוחל על פרוטה בודדת מפאת נדיבותו‪ ,‬הרי שברגע שהגזילה הופכת‬ ‫יתרה ברכושו של הזולת‪ ,‬גם במקומות שבהם הדין היבש מותיר מרחב לתמרון‪.‬‬ ‫לשיטתית ומחושבת‪ ,‬האדם מאבד את הגבול הפנימי שמבחין בין שלו לבין של‬ ‫עלינו לבחור בעין טובה ובנדיבות לב‪ ,‬המאפשרות לנו לראות את האחר לא‬ ‫חברו‪ .‬השחיתות של דור המבול לא נבעה מהפרוטה עצמה‪ ,‬אלא מהעובדה‬ ‫כמקור להשגת רווח‪ ,‬אלא כשותף לחיים של יושרה ואמת‪ .‬כאשר אנו מקפידים‬ ‫שהם השתמשו במושגים משפטיים כדי להכשיר את הלב שלהם להפוך‬ ‫על קלה כבחמורה‪ ,‬אנו בונים מחיצה פנימית בפני כל נטייה לחמס‪ ,‬ומאפשרים‬ ‫לחומסים‪.‬‬ ‫לברכה האלוקית לשכון במעשי ידינו‪ ,‬בהיותנו הולכים בדרכיהם של אבותינו‬ ‫לכן‪ ,‬הרעיון העמוק העולה מן הסוגייה הוא שחיוב ההשבה אינו תלוי רק‬ ‫הקדושים‪.‬‬ ‫בערכו הכספי של החפץ הנגזל‪ ,‬אלא בתביעה המוסרית של התורה על הנפש‪.‬‬ ‫עיקר העניין‪ :‬הגזל הקטן והנעלם הוא הוא המעצב את דמותו של האדם ואת‬ ‫ברגע שהאדם מגלה שגזל ולו בשיעור הפחות מפרוטה‪ ,‬הוא מניח אבן בניין‬ ‫גורלו של עולם‪ .‬בעוד דור המבול חיפש את הפרצות בחוק כדי להצדיק את‬ ‫בחומה שמפרידה בינו לבין המוסר האלוקי‪ .‬היכולת להשיב ממון זה‪ ,‬גם לאחר‬ ‫החמס‪ ,‬הדרך שלנו היא למצוא את האמת בתוך הפרטים הקטנים ביותר‪ .‬חיוב‬ ‫שהצטבר‪ ,‬היא הדרך שבה האדם מפרק את חומת העוול שבנה במו ידיו‪ ,‬וחוזר‬ ‫ההשבה במצבים של הצטברות פרוטות אינו נולד רק מכוח פסק הלכה ממוני‪,‬‬ ‫למצב של טוהר ואמונה‪.‬‬ ‫אלא מהתביע ה העמוקה של הנשמה לחיות בטוהר מוחלט‪ .‬כאשר אדם בוחר‬ ‫המסע בנבכי הסוגייה הזו מוליך אותנו אל פנימה‪ ,‬אל המקום שבו האמונה‬ ‫לוותר על גזל גם כשאין בו תביעה בבית דין‪ ,‬הוא הופך את רכוש חברו לקודש‬ ‫פוגשת את הנהגת היום‪-‬יום‪ .‬כאשר אנחנו דנים בשאלת הגזל הזעיר‪ ,‬אנחנו לא‬ ‫ומבצר את אמון העולם‪ .‬בסופו של יום‪ ,‬הברכה האמיתית אינה נובעת ממה‬ ‫עוסקים רק בטבלאות של ממון‪ ,‬אלא בזיכוך הנפש ובניית האישיות היהודית‬ ‫שאנו צוברים בעורמה‪ ,‬אלא ממה שאנו שומרים ביושר‪ ,‬מתוך הכרה כי הכל‬ ‫המחוברת לשורש האמת‪.‬‬ ‫ממנו יתברך‪ ,‬והאמת היא הנכס היחיד שאינו ניתן להפקעה‪.‬‬ ‫ונראה להסביר‪ ,‬כי כשאדם מקפיד על גזל גם בשיעור שאינו ניתנן להשבה‬ ‫הזהירות המדוקדקת בכל אגורה ופרוטה היא עדות לאמונה חיה באלוקים‬ ‫בבית דין‪ ,‬הוא למעשה מצהיר שאינו עובד את אלוקיו רק מתוך פחד מעונש‬ ‫משגיח וצודק ‪ .‬חיים של יושר בפרטים הקטנים בונים אישיות יציבה ונקייה‬ ‫או מתוך כפיפות לחוק יבש‪ ,‬אלא מתוך יראת שמיים טהורה וקדושה‪ .‬האדם‬ ‫המשרה ברכה אמיתית סביבה‪.‬‬ ‫האם עכו"ם יכול לחזור בתשובה על מעשיו?‬ ‫זועקים אל על‪ ,‬מבקשים להפוך את רוע הגזירה‪ .‬האדמה תחת רגליהם רועדת‬ ‫עמדו נא עמי אל מול שערי שמיים הניצבים איתנים‪ ,‬עשויים מאבני ספיר‬ ‫מרוב צער וכובד החרטה‪ ,‬והשמיים נפתחים לקול בכייתם‪ .‬ברגע הנשגב הזה‪,‬‬ ‫בוערות‪ ,‬כשריח הקטורת של היכל הקודש נישא ברוח הקרה של ימי המבול‪.‬‬ ‫אנו נותרים ע ומדים על סף התהום‪ ,‬מביטים אל הנפשות הללו ומבקשים‬ ‫שם‪ ,‬באותו מרחב עתיק‪ ,‬נשמע קולו של נח המבקש מן העולם להשתנות‪,‬‬ ‫לדעת‪ :‬האם השער הזה‪ ,‬הנפתח בחרטה ובזעקה‪ ,‬שייך רק לבניו של אברהם‬ ‫להשליך מעליו את חלודת החמס והגזל‪ ,‬ולצעוד אל עבר האופק המזוכך‪.‬‬ ‫יצחק ויעקב‪ ,‬המחוברים בברית עולם‪ ,‬או שמא קול התשובה הוא קול‬ ‫הדממה הכבדה האופפת את המרחב נקטעת רק על ידי המיית הגלים‬ ‫אוניברסלי‪ ,‬המהדהד בכל פינה בבריאה‪ ,‬וכל מי שמבקש לקרב את נפשו אל‬ ‫המתרגשים ובאים‪ ,‬ואלו אנשי נינוה‪ ,‬המעוטרים בשקים ומכוסים באפר‪,‬‬ ‫בהמשך לעיון בדברי התלמוד‪ ,‬עלינו לצלול אל עומק משנתם של הראשונים‪,‬‬ ‫מקור החיים – דלתותיו פתוחות בפניו לרווחה? האם‬ ‫אשר ביקשו ליישב את הסתירה שבין חומרת הדין לבין פרשת אנשי נינוה‬ ‫מדובר בשינוי אמיתי ופנימי‪ ,‬או שמא בחיצוניות‬ ‫שנתקבלה ברצון‪.‬‬ ‫בלבד? הרוח נושבת בציפורי‪ ,‬העלים רועדים‪ ,‬והלב‬ ‫רבינו מנחם עזריה מפאנו בספר עשרה מאמרות (מאמר חיקור דין‪ ,‬ח"ב פרק‬ ‫מבקש מענה לשאלה הבוערת הזו‪ ,‬התלויה בין ארץ‬ ‫יא) ביאר‪ :‬כי התשובה היא מצות עשה אחת שנתייחדו בה ישראל על צד‬ ‫לשמיים‪.‬‬ ‫החמלה ונלוה הגר עליהם‪ ,‬ומי שאינו מצווה לאו כל כמינה למחות כעב פשעיו‬ ‫בעודנו מעמיקים בסוגיה הנשגבת הזו‪ ,‬עלינו‬ ‫וכענן חטאותיו‪ .‬המפרש קובע מסמרות כי מנגנון התשובה המזכך את הנפש‬ ‫להישיר מבט אל פסוקי התורה המאירים את הדרך‬ ‫הוא מתנה סגולית שהוענקה לעם ישראל‪ ,‬ולפיכך אצל אומות העולם אין‬ ‫ואל המפרשים המבארים את המרחבים שבין הלב‬ ‫ביכולתם למחוק את פשעיהם באמצעות החרטה בלבד‪.‬‬ ‫לבוראו‪ ,‬כפי שנאמר בספר יונה‪ :‬ויאמינו אנשי נינוה‬ ‫המבי"ט בספר בית אלקים (שער התשובה פרק יב) חידש‪ :‬כי התשובה אינה‬ ‫באלקים ויקראו צום וילבשו שקים מגדולם ועד‬ ‫כשאר המצוות שהעושה חלק מהמצוה אין לו חלק שכר המצוה כלל‪ ,‬ואולם‬ ‫קטנם‪ .‬ויגע הדבר אל מלך נינוה ויקם מכסאו ויעבר‬ ‫התשובה גם כי אינה שלימה עד שתהיה בחרטה לשעבר ועזיבת החטא לעתיד‪,‬‬ ‫אדרתו מעליו ויכס שק וישב על האפר‪ .‬ויזעק ויאמר‬ ‫עם כל זה החרטה לבד בלי עזיבת החטא מועיל קצת‪ ,‬וכן עזיבת החטא בלי‬ ‫בנינוה מטעם המלך וגדוליו לאמר האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו‬ ‫חרטה‪ .‬המפרש מחדש יסוד מרעיש‪ :‬התשובה אינה עסקת "הכל או כלום"‪,‬‬ ‫מאומה אל ירעו ומים אל ישתו‪ .‬ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל‬ ‫אלא יש בה דרגות‪ ,‬וגם תשובה חלקית מועילה להסיר חלק מן הדין‪ ,‬ובכך הוא‬ ‫אלקים בחזקה וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם‪ .‬מי יודע‬ ‫פותח פתח להבנה כיצד התקבלה תשובתם של אנשי נינוה גם אם לא הייתה‬ ‫ישוב ונחם האלקים ושב מ חרון אפו ולא נאבד‪ .‬וירא האלקים את מעשיהם כי‬ ‫שלמה בתכלית‪.‬‬ ‫שבו מדרכם הרעה וינחם האלקים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה‬ ‫המבי"ט בספר בית אלקים (שער התשובה פרק יג) ביאר‪ :‬כי גם כי התשובה‬ ‫(יונה ג‪ ,‬ה‪-‬י)‪.‬‬ ‫היא מועילה לכל באי עולם‪ ,‬עם כל זה יש הפרש בין תשובת ישראל לתשובת‬ ‫רש"י (על יונה ג‪ ,‬י) ביאר‪ :‬כי שבו מדרכם הרעה‪ ,‬ראו תשובתם וקבלוה‪ .‬המפרש‬ ‫שאר האומות‪ ,‬כי עיקר התשובה לישראל‪ ,‬ואילו תשובת האומות אינה מועילה‬ ‫מלמדנו כי הקב"ה בוחן כליות ולב‪ ,‬ומשראה את עוצמת השינוי שחוללו אנשי‬ ‫להם כי אם בזה העולם שלא יענשו על מה שחטאו‪ ,‬לא בעולם הבא‪ .‬המפרש‬ ‫נינוה בהנהגתם‪ ,‬קיבל את פנייתם והשיב את חרונו‪ ,‬מה שמעיד על נגישותו‬ ‫מבחין בין התכלית של התשובה – בעוד אצל ישראל היא מביאה לקירוב גמור‬ ‫של שערי החסד גם למי שאינו בן ברית‪.‬‬ ‫ולחלק לעולם הבא‪ ,‬אצל האומות היא פועלת רק כמעצור לפורענות בעולם‬ ‫רבי אברהם אבן עזרא (על יונה ג‪ ,‬ח) ביאר‪ :‬וישובו איש מדרכו הרעה‪ ,‬כי עזבו‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫הגזל והחמס והתחילו ללכת בדרכי הצדק והיושר‪ .‬המפרש עומד על כך‬ ‫הרמ"ע מפאנו בספר עשרה מאמרות (שם) ביאר‪ :‬ואל יקשה בעיניך מאנשי‬ ‫שהתשובה אינה מסתכמת בצעקה בלבד‪ ,‬אלא דורשת מתיחת קו חדש‬ ‫נינוה‪ ,‬כי הרבה תשובות בדבר‪ ,‬האחד – כי ריבוי האוכלוסיה היה מעורר אליהם‬ ‫בהליכות החיים‪ ,‬תיקון המעשים והסרת העוול‪.‬‬ ‫רחמים בשביל י"ב ריבוא אדם שאין בהם חטא ובהמה רבה‪ ,‬שהיה חורבנה‬ ‫הרד"ק (על יונה ג‪ ,‬י) ביאר‪ :‬ושב מחרון אפו‪ ,‬שלא עשה בהם הרעה שגזר‬ ‫איבוד חלק רב ומסויים בעולם‪ .‬המפרש מציע זווית נוספת ומפתיעה‪ :‬קבלת‬ ‫עליהם‪ .‬המפרש מסביר כי כוחה של החרטה הוא בכך שהיא משנה את‬ ‫תשובת נינוה לא נבעה מכוח התשובה כשלעצמה‪ ,‬אלא מתוך רצונו של הקב"ה‬ ‫המציאות העתידית שנגזרה עליהם‪ ,‬ומונעת את הוצאת הגזירה לפועל‪ ,‬הכל‬ ‫ביישוב העולם ורחמיו על ריבוי הבריות‪ ,‬מה שמסביר כיצד הדין נדחה גם ללא‬ ‫תלוי בהשתנות האדם‪.‬‬ ‫תשובה במובנה הישראלי המזכך‪.‬‬ ‫בבואנו להעמיק בדברי האחרונים‪ ,‬אנו מגלים כיצד גדולי הפוסקים משקללים‬ ‫את הדינים שלמדו הראשונים ומחילים אותם על הנהגת העולם והמשפט‬ ‫האלוהי‪.‬‬ ‫השל"ה הקדוש‪ ,‬רבי ישעיה הלוי הורוביץ (בספרו שני לוחות הברית‪ ,‬מסכת‬ ‫שבועות‪ ,‬נר מצווה) ביאר‪ :‬כי אומנם אין להם את כוח התשובה הגמור שיש‬ ‫לישראל‪ ,‬אך יחד עם זאת‪ ,‬הקב"ה‪ ,‬במידת רחמיו הכללית המשתרעת על כל‬ ‫מעשי ידיו‪ ,‬אינו חפץ במות המת‪ ,‬ואם יתעורר בהם רצון לשוב מדרכם הרעה‪,‬‬ ‫הרי שרחמיו יקדמו לדינם‪ .‬גם ללא הסגולה הישראלית‪ ,‬פתוחה לפניהם דרך‬ ‫של הכנעה המפעילה את מידת הרחמים של הבורא‪ ,‬המבקש להיטיב לכל‬ ‫ברואיו‪.‬‬ ‫רבי יוסף חיים מבגדאד‪ ,‬הריטב"א דביתינו הוא ה"בן איש חי" (בספרו בן‬ ‫הספורנו (על יונה ג‪ ,‬י) ביאר‪ :‬וירא האלקים את מעשיהם‪ ,‬שחזרו בלב שלם מן‬ ‫יהוידע‪ ,‬על מסכת תענית טו‪ ,‬א) ביאר‪ :‬כי תשובת נינוה לא הייתה תשובה‬ ‫החמס ולא היה זה רק למראית עין‪ .‬המפרש מדגיש את כנות הלב‪ ,‬שרק היא‬ ‫שלימה של פרישה מן העבירה כראוי‪ ,‬אלא רק הכנעה גדולה מחמת יראת‬ ‫המסוגלת לבקוע את רקיעי הרקיעים ולהביא לשינוי בדין‪.‬‬ ‫הדין‪ ,‬ולכן לא נחשבה להם ככפרה המטהרת את הכתם‪ ,‬אלא רק כמניעת‬ ‫הכלי יקר (על יונה ג‪ ,‬י) ביאר‪ :‬כי שבו מדרכם הרעה‪ ,‬מזה נלמד שגם הגויים‬ ‫הפורע נות המיידית‪ .‬המפרש מבחין כאן בין חרדת הדין המניעה את האדם‬ ‫מוכנים לקבל עליהם עול מלכות שמיים ולשוב מדרך רעה‪ ,‬ואם כן כל שכן‬ ‫לפעול לבין התשובה השלימה המזככת את הנפש ומחברת אותה אל ה‪'.‬‬ ‫ישראל שכל כוחם הוא בתיקון המעשים‪ .‬המפרש משתמש בסיפור זה כראיה‬ ‫רבי צדוק הכהן מלובלין (בספרו צדקת הצדיק‪ ,‬אות מט) ביאר‪ :‬ששורש‬ ‫לכך שאין מי שיכול לעמוד בפני התשובה‪ ,‬אם רק יחליט האדם לשוב באמת‪.‬‬ ‫הנשמה של אומות העולם הוא במקום המוגבל יותר‪ ,‬ולכן אין להם את היכולת‬ ‫כשאנו פותחים את מסכתות התלמוד‪ ,‬אנו פוגשים את הדיון המורכב על‬ ‫לעשות תשובה המעלה את החטא עצמו להיות כזכות‪ ,‬דבר שניתן רק לישראל‬ ‫גבולות התיקון והכפרה‪ .‬הדברים מובאים לפנינו כנחל איתן המזרים את מימיו‬ ‫ששורש נשמתם הוא למעלה מן המציאות והטבע‪ .‬המפרש מעמיק להסביר כי‬ ‫אל עבר המסקנות ההלכתיות והמחשבתיות‪.‬‬ ‫התשובה היא לא רק העדר החטא‪ ,‬אלא מהלך אלכימי שבו החושך הופך לאור‪,‬‬ ‫בגמרא במסכת סנהדרין (דף נו ע"א) מובא‪ :‬תנו רבנן שבע מצוות נצטוו בני‬ ‫דבר שאינו שייך במי שלא ניתן לו הכתר של התורה והמצוות‪.‬‬ ‫נח על הדינין ועל ברכת השם ועל עבודה זרה ועל גילוי עריות ועל שפיכות‬ ‫הפני יהושע (על מסכת כתובות דף ג ע"ב) ביאר‪ :‬שגם כאשר אנו אומרים שאין‬ ‫דמים ועל הגזל ועל אבר מן החי‪ .‬הגמרא מגדירה כאן את גדר חיובם של בני‬ ‫להם תשובה‪ ,‬אין הכוונה שאין להם כלל אפשרות לבקש רחמים‪ ,‬אלא שאין‬ ‫נח‪ ,‬וממילא עולה השאלה האם כשיעברו על מצוות אלו‪ ,‬פתוח בפניהם נתיב‬ ‫להם את המעמד ההלכתי של בעלי תשובה‪ ,‬שזוכים לקרבה מיוחדת ולהשראת‬ ‫של כפרה‪ ,‬או שמא כל חטא נותר ככתם על נשמתם‪.‬‬ ‫שכינה כפי שזוכה לה כל מי שנמנה עם עדת ה'‪ .‬המפרש מבקש ליישב את‬ ‫בתלמוד ירושלמי (מסכת נזיר פרק ט הלכה א) מבואר‪ :‬כתיב וכפר עליו את‬ ‫הדברים ולומר שאין כאן שלילה גמורה של שמיעת התפילה‪ ,‬אלא שלילה של‬ ‫שיש לו כפרה‪ ,‬יצאו עכו"ם שאין להן כפרה‪ .‬התלמוד הירושלמי מציב גבול‬ ‫הדרגה הרוחנית הגבוהה הנלווית לתשובה‪.‬‬ ‫ברור‪ ,‬ומלמדנו כי המושג כפרה כפי שהוא מוכר לנו‪ ,‬כזה המוחק את החטא‬ ‫בבואנו ללמוד את דברי גדולי דורנו‪ ,‬אנו מוצאים כיצד הם מחברים את סוגיית‬ ‫ומשיב את האדם לדרגתו הראשונה‪ ,‬שייך בעולמם של ישראל בלבד‪ ,‬בני‬ ‫תשובת אומות העולם אל עומק ההשגחה האלוהית על הבריאה כולה‪ ,‬מבלי‬ ‫הברית‪.‬‬ ‫לגרוע מחשיבות הברית הייחודית של ישראל‪.‬‬ ‫בתלמוד ירושלמי (מסכת תענית פרק ב הלכה א) מובא‪ :‬אמר רשב"ל תשובה‬ ‫מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ט‪ ,‬סימן רמד) ביאר‪ :‬כי הנהגת‬ ‫של רמיות עשו אנשי נינוה‪ ,‬העמידו עגלים בפנים ואימותיהם בחוץ סייחים‬ ‫השי"ת עם הבריות היא מורכבת‪ ,‬ואף שעיקר ענין התשובה המזככת שייך‬ ‫מבפנים ואימותיהם בחוץ והוון אילין געיי מן הבא ואילין געיי מן הכא‪ ,‬אמרין‬ ‫לישראל‪ ,‬הרי שהקב"ה שומע תפילת כל פה ומקבל את הצעקה של כל נברא‬ ‫אין לית מתרחם עלינן לינן מרחמין עלייהון‪ .‬התלמוד ירושלמי חושף כאן פן‬ ‫שבאמת מבקש להימלט מן הרע‪ ,‬ואין זה סותר את העובדה שאין להם כפרה‬ ‫מפתיע‪ ,‬שבו נראה כי גם המעשה הגדול של אנשי נינוה היה מלווה בהשתדלות‬ ‫גמ ורה ומקודשת כפי שיש למי שקשור לתו"מ‪ .‬המפרש מלמדנו כי הקב"ה‪,‬‬ ‫מחושבת‪ ,‬מה שמעורר תמיהה על אופי התשובה שלהם‪.‬‬ ‫בהנהגתו הכללית‪ ,‬חומל על כל מי שמשליך מעליו את הרע‪ ,‬גם אם בחינה זו‬ ‫רש"י (במסכת יבמות דף מח ע"ב ד"ה זה) ביאר‪ :‬גר תושב אינו מחויב לשמור‬ ‫אינה מגיעה לדרגת הטהרה והדבקות המיוחדת של הבן השב אל אביו‪.‬‬ ‫שבת דאם כן נפישי להו משבע מצוות‪ .‬המפרש מלמדנו כי מערכת המצוות‬ ‫הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק י‪ ,‬יורה דעה‪ ,‬סימן‬ ‫של בן נח היא מוגדרת ומצומצמת‪ ,‬ואינה כוללת את מערכת התשובה והכפרה‬ ‫טו) ביאר‪ :‬שלמרות שנפסק בירושלמי שאין להם כפרה‪ ,‬מכל מקום מצינו‬ ‫המורכבת שישנה בישראל‪ ,‬שכן כל הנהגתם היא במסגרת הדין הכללי המוטל‬ ‫שהרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ג‪ ,‬הלכה ה) מנה חסידי אומות העולם שיש‬ ‫עליהם כבני אנוש‪.‬‬ ‫להם חלק לעולם הבא‪ ,‬וזה מלמד שגם אצלם יש מושג של תיקון המעשים‬ ‫תוספות (שם) ביארו‪ :‬שהגדרת החיובים היא כזו שאינה מאפשרת להם להיכנס‬ ‫וה עלאת הנפש‪ .‬מושג התיקון אינו נעדר מן העולם‪ ,‬אלא הוא בעל גוונים‬ ‫תחת כנפי המצוות של ישראל‪ ,‬מה שמוביל להבנה כי הם נידונים לפי מערכת‬ ‫שונים‪ ,‬וכאשר אדם נוהג בצדקות ובחסד‪ ,‬הוא פועל תיקון בנפשו המזכה אותו‬ ‫משפטית שונה‪ ,‬שאינה כוללת את התיקון המופלא של התשובה‪.‬‬ ‫בקרבה אל הבורא‪.‬‬ ‫יתברך‪ ,‬אך לכל אחת את המבנה הייחודי לה‪ ,‬את‬ ‫מו"ר הגר"א וייס במנחת אשר (על בראשית‪ ,‬מאמר כט) ביאר‪ :‬שסוד התשובה‬ ‫העומק שלה‪ ,‬ואת הפירות שהיא מניבה במציאות‬ ‫תלוי בצלם אלקים שבאדם‪ ,‬ואף שאצל ישראל הצלם הזה מאיר באור מיוחד‬ ‫העולמית‪.‬‬ ‫של קדושת תורה‪ ,‬הרי שגם אצל אומות העולם קיים יסוד זה‪ ,‬ומתוך כך יש‬ ‫כאשר אנו מעתיקים את הסוגייה המורכבת הזו‬ ‫בכוחם לפנות אל הבורא ולהכיר בחטאם‪ .‬המפרש מדגיש כי עצם האפשרות‬ ‫אל נבכי הנפש פנימה‪ ,‬אנו פוגשים את האדם‬ ‫ש ל האדם להכיר בבוראו ולהתחרט על מעשיו היא ביטוי לצלם אלקים שבו‪,‬‬ ‫בשעת משבר‪ ,‬בשעה שבה הוא מבקש להשתנות‬ ‫שאינו מתבטל לעולם‪ ,‬ומתוך כך נוצר הקשר בין הנברא לבוראו בשעת‬ ‫אך חש כי הדרך חסומה בפניו‪ .‬החיבור לאמונה‬ ‫החרטה‪.‬‬ ‫אינו עובר דרך הגדרות הלכתיות בלבד‪ ,‬אלא דרך‬ ‫הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בילקוט יוסף (קיצור שולחן ערוך‪ ,‬הלכות גרים)‬ ‫ההבנה העמוקה כי אין שום מציאות שבה האדם‬ ‫ביאר‪ :‬כי התשובה המוחלטת שמבטלת את החטא היא מתנה שניתנה לבני‬ ‫מרוחק לגמרי מבוראו‪ ,‬וכי שער התשובה‪ ,‬גם אם‬ ‫ברית‪ ,‬אך אין זה מונע ממי שמבקש ללכת בדרך הישר מלהתקדש ולהתעלות‪,‬‬ ‫גווניו שונים‪ ,‬לעולם אינו נעול בפני הלב הכנה‪.‬‬ ‫ועל כן אל לנו לנעול את הדלת בפני כל מי שמבקש את האמת‪ ,‬שכן דרכי ה'‬ ‫ונראה לבאר‪ ,‬כי האמונה הפנימית של האדם צריכה להישען על הידיעה‬ ‫חקרן עמוק ורחמיו על כל מעשיו‪ .‬המפרש מורה כי יש להבחין בין ההגדרה‬ ‫שהשם יתברך מבקש בטובתם של כל ברואיו‪ .‬כשאדם נושא את עיניו אל‬ ‫ההלכתית המדויקת לבין המבט האנושי המבקש לעודד כל אדם להתרחק מן‬ ‫השמיים ומבקש להניח מאחוריו את משא העבר‪ ,‬עליו להאמין כי התנועה הזו‬ ‫הרע ולהתקרב לטוב‪.‬‬ ‫עצמה היא התנועה המקרבת אותו אל האמת‪ .‬גם אם הוא חש כי אין לו את‬ ‫כאשר אנו מבקשים להוריד את הסוגייה העיונית אל הקרקע של המציאות‬ ‫המדרגה המיוחדת של בן השב אל אביו‪ ,‬הרי שעצם ההכרה במלכותו ובצדקת‬ ‫וההלכה‪ ,‬אנו פוגשים את שאלת ההתייחסות המעשית לאדם שאינו בן ברית‬ ‫דרכיו היא המאפשרת לאור אלוהי לחדור אל תוך חייו ולהנהיג אותם אל עבר‬ ‫המבקש לשוב מדרכו הרעה‪.‬‬ ‫מציאות מתוקנת יותר‪.‬‬ ‫הנפקא מינה העיקרית עולה בשאלת החיוב שלנו להדריך או לסייע לאדם כזה‪.‬‬ ‫עוד נראה ליישב‪ ,‬כי ההנהגה הנכונה לאדם אינה למדוד את תשובתו על פי‬ ‫שהרי‪ ,‬אם התשובה אצל בני נח אינה פועלת כפרה מהותית כפי שהיא פועלת‬ ‫תוצאותיה המיידיות או על פי השוואה לאחרים‪ ,‬אלא על פי כנותו הפנימית‪.‬‬ ‫בישראל‪ ,‬האם יש מקום להורות להם על הדרך לשוב? כאן אנו מוצאים כי‬ ‫אדם שבוחר לשפר את דרכו‪ ,‬גם אם הוא מרגיש שחסרה לו את הבשלות‬ ‫המצפן ההלכתי מורה לנו שכל התעוררות של אדם‪ ,‬ויהיה מי שיהיה‪ ,‬לכיוון‬ ‫הרוחנית המלאה‪ ,‬הוא אדם שבוחר בחיים‪ .‬הנפש שואפת תמיד אל שורשה‪,‬‬ ‫של צדק ויושר היא רצויה ומבורכת‪ .‬לכן‪ ,‬פוסקי זמננו מדגישים כי אל לנו‬ ‫והא מונה מלמדת אותנו כי כל פעולה של יושר‪ ,‬כל חזרה מחמס‪ ,‬וכל קבלת‬ ‫לבלום את פניו של מי שמבקש לתקן את דרכיו‪ ,‬שכן גם אם אין בידו את הכוח‬ ‫עול של צדק‪ ,‬בונים את האישיות מחדש‪ .‬האמונה אינה דורשת מאיתנו להשיג‬ ‫לעקור את החטא למפרע כיהודי‪ ,‬הרי שהוא בונה לעצמו הווה ועתיד נקיים‬ ‫את הכל בבת אחת‪ ,‬אלא מנחה אותנו להיות נאמנים לצעד הבא שאנו יכולים‬ ‫יותר‪ ,‬וזהו ערך מוסרי עצום שיש לתמוך בו‪.‬‬ ‫לעשות‪.‬‬ ‫נפקא מינה נוספת עולה בשאלה האם מותר לשבח את המעשה של מי שאינו‬ ‫כך הופכת התשובה ממילה תיאורטית למצב חיים‪ .‬האדם המאמין מבין כי‬ ‫בן ברית ששב מחטאו‪ ,‬כגון מי שהחזיר גזילה שגזל‪ .‬על פי עיקרי הסוגייה‪ ,‬אף‬ ‫העבר אינו גזר דין חלוט‪ ,‬וכי העתיד נכתב מחדש בכל רגע של הכרעה‪ .‬הנהגת‬ ‫שאין זה קרוי 'תשובה' במובנה השלם של 'זדונות נעשות כזכויות'‪ ,‬הרי‬ ‫האדם צריכה להיות כזו של ענווה ושל שאיפה מתמדת – ענווה המכירה בכך‬ ‫שההכרה בכך שאדם עשה מעשה נכון היא חלק מהשאיפה העולמית לתיקון‪.‬‬ ‫שאנו פוסעים בנתיבים שונים‪ ,‬ושאיפה שאינה נרתעת מהקשיים או‬ ‫במציאות החיים‪ ,‬כאשר אנו עדים לאדם שחוזר בו מדרכו הרעה‪ ,‬עלינו להכיר‬ ‫מהספ קות‪ .‬כשאדם חי בתודעה שבוראו חפץ בתיקונו‪ ,‬הוא מוצא את הכוח‬ ‫בערכו של הצעד הזה כמעשה של בניין עולם‪ ,‬שהרי כל מעשה של יושר מוסיף‬ ‫להמשיך ולחפש את הדרך‪ ,‬מתוך הבנה שכל רצון טוב הוא נטיעת זרע של‬ ‫אור בבריאה‪.‬‬ ‫תקווה בעולם‪ ,‬וכי שום מאמץ כן אינו הולך לאיבוד‪.‬‬ ‫עוד נראה לבאר‪ ,‬כי גם לעניין הנהגתנו עם בני נח ששבו‪ ,‬אין זה פוטר אותנו‬ ‫כאשר אנו מתבוננים במצפן הפנימי הנבנה מתוך סוגיה זו‪ ,‬אנו מוצאים כי‬ ‫מלהתייחס אליהם בדרך ארץ ובכבוד‪ ,‬שהרי הם עומדים תחת השגחת הבורא‪.‬‬ ‫המוסר האנושי אינו מנותק מהקדושה‪ ,‬אלא מהווה את הבסיס לה‪ .‬המבט‬ ‫החילוק שאנו למדים בין תשובת ישראל לתשובת אומות העולם אינו אמור‬ ‫המוסרי הנבנה כאן מורה לנו כי האחריות למעשינו היא מוחלטת‪ ,‬והיכולת‬ ‫לשמש ככלי להרחקה‪ ,‬אלא כתובנה המדייקת את עומק הקשר שלנו אל‬ ‫לתקן היא הכוח האצילי ביותר שניתן לאדם‪ .‬אל לנו להישען על טענות של‬ ‫ה קדוש ברוך הוא‪ ,‬ומתוכו אנו מחויבים להקרין ישרות ויושרה לכל מי‬ ‫מגבלות רוחניות כדי להימנע מתיקון המעשים‪ ,‬אלא עלינו לראות בכל יום‬ ‫שסביבנו‪ .‬הדיוק הזה בנפקא מינה מלמדנו שהתשובה אינה רק מושג‬ ‫הזדמנות חדשה להיטיב‪.‬‬ ‫תיאולוגי‪ ,‬אלא מנוף לחיים של תיקון מעשי שבו כל אדם‪ ,‬בכל מקום‪ ,‬יכול‬ ‫ונראה להסביר‪ ,‬כי המצפן הפנימי של האדם צריך להיות מכוון תמיד אל‬ ‫לבחור להיות טוב יותר‪ ,‬וזהו פרי עבודה רוחנית עקבית של האדם על עצמו‪.‬‬ ‫האמת‪ .‬גם אם נניח שישנם הבדלים מהותיים בין המדרגות הרוחניות‪ ,‬הרי‬ ‫בבואנו להעמיק אל שורש העניין‪ ,‬אנו מגלים כי השאלה בדבר תשובת אומות‬ ‫שבמישור המוסרי‪ ,‬החובה להתרחק מן הרע ולהידבק בטוב היא משותפת לכל‬ ‫העולם נוגעת בתהום עמוקה של הגדרת מהות התשובה עצמה‪ .‬התשובה אינה‬ ‫באי עולם‪ .‬אין אדם רשאי לומר כי דרכו חסומה‪ ,‬שכן הקדוש ברוך הוא ברא‬ ‫רק כלי טכני לניקוי חשבונות מול שמיים‪ ,‬אלא היא תנועת נפש המגדירה את‬ ‫את העולם באופן שכל מי שבוחר בטוב‪ ,‬סופו להיפגש עם האור‪ .‬המצפן הזה‬ ‫הקשר הפנימי שבין הנברא לבוראו‪.‬‬ ‫אינו מתיר לנו להסתכל על האחר כפחות ערך בגלל מדרגתו‪ ,‬אלא מחייב אותנו‬ ‫ההבדל בין ישראל לאומות העולם אינו רק בדרגות של חסד‪ ,‬אלא בטיב‬ ‫לראות את כל מי שמבקש לתקן את דרכיו כשותף לתיקון העולם‪.‬‬ ‫הקשר‪ .‬אצל ישראל‪ ,‬התשובה היא שיבת הבן אל אביו‪ .‬כשאדם מישראל שב‬ ‫עוד נראה לבאר‪ ,‬כי עלינו להיזהר מלהפוך את הגדרות התשובה לתירוץ‬ ‫בתשובה‪ ,‬הוא אינו רק עוזב את החטא‪ ,‬אלא הוא מגלה מחדש את האמת‬ ‫לבינוניות‪ .‬לעיתים אדם עלול לומר לעצמו כי מאחר שאינו נמצא במדרגה‬ ‫העמוקה ביותר של עצמו – את נשמתו שנשארה דבוקה בהשם גם בשעת‬ ‫הגבוהה ביותר‪ ,‬הרי שמאמציו אינם בעלי ערך‪ .‬אולם המסקנה המוסרית‬ ‫החטא‪ .‬משום כך‪ ,‬התשובה פועלת למפרע‪ ,‬שכן היא חושפת שמהותו הפנימית‬ ‫העולה מן הדברים היא הפוכה לחלוטין‪ :‬כל פעולה קטנה של יושר‪ ,‬כל חרטה‬ ‫של ישראל היא טהרה‪ ,‬והחטא היה רק מעטפת חיצונית זרה‪.‬‬ ‫כנה ‪ ,‬וכל מאמץ להימנע מחמס‪ ,‬הם אבני בניין בבניינו של האדם ושל העולם‪.‬‬ ‫אצל אומות העולם‪ ,‬התשובה פועלת במישור אחר‪ .‬מאחר שאין הם במדרגת‬ ‫המצפן הפנימי מורה לנו כי הערך של הפעולה נמדד בנאמנות של האדם‬ ‫בנים בברית התורה‪ ,‬התשובה שלהם היא תשובה של עבד המתיירא ממלכו‪.‬‬ ‫למצפונו ולציווי האלוהי שבלבבו‪.‬‬ ‫זוהי הכרה בעול מלכותו של הקב"ה‪ ,‬המביאה את האדם להחלטה להיטיב את‬ ‫הנהגת האדם צריכה להיות כזו של רדיפת אמת שאינה יודעת פשרות‪ .‬מתוך‬ ‫דרכיו מכאן ולהבא‪ .‬זו אינה התמזגות מחדש עם שורש הנשמה בדרך של‬ ‫הבנה כי התשובה היא השפה של הקשר עם הבורא‪ ,‬עלינו לנסות לדבר בה‬ ‫'זדונות כזכויות'‪ ,‬אלא היא הכרה של היצור בבוראו‪ ,‬הכרה שמביאה לרחמי‬ ‫בכל כוחנו‪ .‬מוסר החיים הנבנה כאן הוא שאין שום 'סוף פסוק' לרצון האדם‬ ‫שמיים‪ ,‬אך משאירה את רושם העבר כפי שהוא‪.‬‬ ‫להשתנות‪ .‬כל זמן שהנשמה בקרבנו‪ ,‬יש ביכולתנו לחתור אל עבר הטוב‪ .‬זהו‬ ‫המצפן המנחה אותנו לא לראות את האחר במבט מתנשא‪ ,‬אלא במבט המכיר‬ ‫במאמצו‪ ,‬ומחזק את ידיו בכל צעד שהוא עושה לעבר היושרה‪ .‬הכנות הפנימית‬ ‫הזו‪ ,‬שבה האדם מעמיד את עצמו מול קונו ומבקש ללכת בדרכיו‪ ,‬היא היא‬ ‫הנכס היקר ביותר שנוכל לרכוש בחיינו‪.‬‬ ‫כשאנו פוסעים מתוך בית המדרש אל חיי היום‪-‬יום‪ ,‬עלינו לשאת עמנו את‬ ‫ההבנה ששער התשובה אינו נעול בפני שום תנועה של לב‪ .‬התובנה המרכזית‬ ‫היא שאין אדם בעולם – יהודי כגוי – שאינו מסוגל להטות את מסלול חייו‪.‬‬ ‫עבורנו כבני ברית‪ ,‬הלקח הוא כפול‪ :‬מחד גיסא‪ ,‬עלינו להכיר בערכה העצום‬ ‫של מתנת התשובה‪ ,‬הפועלת זיכוך עמוק ומחברת אותנו לשורש נשמתנו‬ ‫כבנים לאב; ומאידך גיסא‪ ,‬עלינו להכיר באחריות המוטלת עלינו‪ ,‬להוות דוגמה‬ ‫של יושר וקדושה לעולם כולו‪ ,‬מתוך ידיעה שכל פעולה של צדק משפיעה על‬ ‫עוד נראה להעמיק‪ ,‬כי כל אימת שאנו מדברים על 'תשובה של רמיות' או‬ ‫הבריאה כולה‪ .‬עלינו לזכור כי גם כאשר אנו חשים במרחק‪ ,‬הכמיהה הפנימית‬ ‫'תשובה חלקית'‪ ,‬אין הכוונה לזלזל בערכו של המעשה‪ ,‬אלא להגדיר את טיב‬ ‫לשיבה אל הטוב היא עצמה פתח כחודו של מחט‪ ,‬שדרכו הקב"ה מושיט לנו‬ ‫התיקון‪ .‬רצון השם ביישוב העולם הוא רצון עמוק‪ ,‬וכל צעד של אדם בעולם‬ ‫יד ומעלה אותנו מעלה מעלה‪.‬‬ ‫לעבר תיקון דרכיו הוא ביטוי להכרה בבורא‪ .‬כשהקב"ה מקבל את תשובת‬ ‫עיקר העניין‪ :‬סוגיית תשובתם של אומות העולם פותחת בפנינו פתח רחב‬ ‫אנשי נינוה‪ ,‬הוא מאשר את העובדה שהעולם כולו שייך לו‪ ,‬ושהוא חפץ‬ ‫להבנת רחמיו האינסופיים של הבורא‪ ,‬המבקש את תיקון כל ברואיו‪ .‬הדיון‬ ‫בהצלת ברואיו ובתיקונם‪ .‬העומק הרעיוני הוא שהתשובה היא השפה שבה‬ ‫היסודי שהעלינו מבאר כי בעוד שתשובתם של בני ישראל היא כוח סגולי‬ ‫הנברא משוחח עם בוראו; ישראל מדברים בשפת הבנים‪ ,‬ואילו שאר העולם‬ ‫ועליון המזכך את החטא עד לשורשו ומחזיר את האדם לדרגת בן‪ ,‬תשובתם‬ ‫מדברים בשפת היצורים המכירים במלכותו‪ .‬שתי השפות מתקבלות לפניו‬ ‫של שאר האומות ה יא הכרה ביושר ובעול מלכותו יתברך המועילה להסיר‬ ‫כל מעשיו‪ ,‬ועל כן אל לנו לעולם להתייאש מעצמנו או מן הדרך‪ ,‬אלא תמיד‬ ‫פורענות ולסלול נתיב של צדק מכאן ולהבא‪ .‬אנשי‬ ‫לשאוף אל עבר התיקון השלם‪ ,‬מתוך הבנה שהקב"ה חפץ בכל פנייה אליו‪,‬‬ ‫נינוה מלמדים אותנו כי אין מצב שבו החסימה היא‬ ‫באהבה ובחמלה‪.‬‬ ‫מוחלטת‪ ,‬וכי כל צעד של הכנעת הלב והחזרת גזל‬ ‫התשובה אינה יעד שאליו מגיעים‪ ,‬אלא דרך חיים של התחדשות בלתי פוסקת‬ ‫הוא בעל ערך בעיני המקום‪ .‬אנו למדים שפעולת‬ ‫המגלה את הטוב הטמון בכל רגע ‪.‬כוחו של רצון כן לשוב ולתקן‪ ,‬יכול לבקוע‬ ‫התשובה אינה נמדדת רק בתוצאתה ההלכתית‬ ‫רקיעים ולשנות גם את גזירת הדין הקשה ביותר בתוך נבכי המציאות‪.‬‬ ‫המיידית‪ ,‬אלא בעצם רצונו של הנברא להידבק‬ ‫בטוב ולזנוח את הרע‪ .‬דרכי ה' מורכבות ורחמיו על‬ ‫נס התיבה ‪ -‬כיצד הכילו הקירות המוגבלים את עולם החי האינסופי?‬ ‫הוא שישנם מפרשים המבקשים למצוא את המקום הטבעי בתוך הסיפור‪ .‬אם‬ ‫הגשמים ניתכים ארצה‪ ,‬העולם כולו נשטף‬ ‫המידות היו ביחס לקומתו של נח‪ ,‬ייתכן שהתיבה הייתה גדולה בהרבה ממה‬ ‫במערבולות של מים זועמים‪ ,‬והאופק נעלם תחת‬ ‫שאנו מדמיינים לפי מידותינו כיום‪ ,‬ובכך הוא מנסה ליישב את הקושי הטכני‬ ‫מסך אפור וכבד‪ .‬בתוך כל השאון הזה‪ ,‬ניצב מבנה‬ ‫בתוך המסגרת האנושית‪.‬‬ ‫אחד בודד‪ ,‬עשוי עצי גופר‪ ,‬אטום בזפת מבית‬ ‫האבן עזרא (שם) כתב עוד‪ :‬שיתכן שעשה נח ארבע וחמש עליות ויותר בגובה‬ ‫ומחוץ‪ .‬זהו המקלט האחרון‪ ,‬התיבה של נח‪ .‬בתוכה‪ ,‬המולה בלתי נתפסת‪:‬‬ ‫התיבה‪ ,‬ומה שכתוב בתורה תחתים שנים ושלישים תעשה‪ ,‬אינו מדוקדק‬ ‫שאגת האריות‪ ,‬המיית היונים‪ ,‬צעדי הענק של הפילים‪ ,‬וזמזום אינסופי של‬ ‫לגמרי אלא שאחז הכתוב דרך קצרה‪ .‬ביאור דבריו הוא שייתכן שהמבנה היה‬ ‫שרצים ורמשים מכל קצוות תבל‪ .‬הריחות עזים‪ ,‬הערבוב של חיות טמאות‬ ‫מורכב ומרובה קומות יותר ממה שמשתמע בפשטות‪ ,‬והתורה נקטה בלשון‬ ‫וטהורות יחד‪ ,‬הצפיפות שאין לה אח ורע‪ .‬המחשבה האנושית נותרת חסרת‬ ‫תמצי תית‪ ,‬כדרכה ללמדנו את העיקר ולהותיר לנו את הדמיון וההבנה‬ ‫אונים אל מול המראה הזה‪ .‬כיצד ייתכן? כיצד ייתכן שתיבה בעלת מידות‬ ‫שהתיבה תוכננה ביד אמן כדי להכיל את המרובה‪.‬‬ ‫קצובות‪ ,‬אורך ורוחב וקומה מוגדרים‪ ,‬מכילה בתוכה את כל חיות השדה‪ ,‬את‬ ‫נכנסים אנו אל עומק ההנדסה המופלאה ואל הניסיונות האנושיים לפצח את‬ ‫כל עופו ת השמים‪ ,‬את כל הרמשים הרבים שאין להם מספר? המבט הטבעי‪,‬‬ ‫השאלה הטכנית‪ :‬כיצד נכנסו כולם בתיבה? גדולי המפרשים‪ ,‬בדרכם‬ ‫המבקש למדוד ולחשב‪ ,‬נתקל בחומה בצורה‪ .‬היגיון הברזל של חוקי הטבע‬ ‫הייחודית‪ ,‬מציעים פתרונות המשלבים חוכמה אנושית עם הבנה עמוקה של‬ ‫זועק לשמים‪ ,‬שואל בפליאה‪ :‬האם ייתכן שגבולות החומר נפרצו‪ ,‬או שמא יש‬ ‫צורכי החיים והמציאות‪ .‬הם אינם נרתעים מהקושי המבני‪ ,‬אלא מחפשים את‬ ‫כאן שפה נסתרת שבה המוגבל עוטף את האינסופי? זוהי התהייה שמלווה‬ ‫ההיגי ון הפנימי שיכול ליישב את הנתונים ולמצוא מנוח לשאלה המטרידה את‬ ‫אותנו בתוך הסערה‪ ,‬בין קירות העץ המצופים זפת‪ ,‬אל מול המציאות הבלתי‬ ‫הדמיון‪.‬‬ ‫אפשרית שקמה לנגד עינינו‪.‬‬ ‫רבינו בחיי בפירושו על התורה (פרשת נח) ביאר‪ :‬דלכן היה מקום בתיבה‬ ‫הקונפליקט בין הטבע לנס ‪ -‬מה אומרת התורה? כאשר אנו מתבוננים בתיאור‬ ‫להכיל את כל בעלי החיים כיון שהכניסם נח בעודם צעירים בשנים וקטנים‬ ‫התיבה בתורה‪ ,‬אנו פוגשים מציאות שמאתגרת את חוקי הפיזיקה כפי שאנו‬ ‫בגופם‪ ,‬ולכן גם לא היתה לו טירחא כל כך להאכילם כיון שבעלי חיים קטנים‬ ‫מכירים אותם‪ .‬התורה מפרטת מידות מדויקות‪ ,‬אורך ורוחב וקומה‪ ,‬אך רשימת‬ ‫מסתפקים במועט‪ .‬ביאור דבריו הוא שהפתרון טמון בהבנה מעשית של עולם‬ ‫המלאי שעתידה להיכנס לתוכה נראית דמיונית‪ .‬כל המינים‪ ,‬כל החיות‪ ,‬כל‬ ‫החי; נח‪ ,‬בחוכמתו‪ ,‬בחר בפרטים הצעירים של המינים‪ ,‬ובכך לא רק חסך‬ ‫העופות ‪ -‬כיצד ייתכן הדבר? כאן אנו מגלים את המתח בין ההשתדלות‬ ‫במקום אלא גם הקל על מלאכת ההזנה והטיפול‪ ,‬מתוך תפיסה שהטבע עצמו‬ ‫האנושית לבניית כלי לבין ההתערבות האלוקית המשלמת את החסר‪.‬‬ ‫מציע נתיבים של צמצום והתאמה למציאות מוגבלת‪.‬‬ ‫הרמב"ן (בראשית ו‪ ,‬יט) ביאר‪ :‬כי החיות רבות מאד‪ ,‬ומהן גדולות מאד כפילים‬ ‫רבי אברהם אבן עזרא בפירושו על התורה (פרשת נח‪ ,‬ו‪ ,‬טז) חידש‪ :‬שאפשר‬ ‫וכראמים וזולתם‪ ,‬והרמש הרומש על הארץ רב מאד‪ ,‬גם מעוף השמים מינים‬ ‫שקומת נח היתה גדולה מקומתנו‪ ,‬והאמות של התיבה שהזכירה התורה היו‬ ‫רבים אין להם מספר‪ ,‬וכאשר תאסוף לכלם מאכל אשר יאכל לשנה תמימה‪,‬‬ ‫במדת אמות של נח‪ .‬ביאור דבריו הוא שהפער בין הדמיון שלנו למציאות‬ ‫לא תכיל אותם התיבה הזאת‪ ,‬ולא עשר כיוצא בה‪ ,‬אלא הוא נס‪ ,‬החזיק מועט‬ ‫המקראית נובע מהבדלי מידות וקנה מידה; ייתכן שהתיבה הייתה גדולה‬ ‫את המרובה‪ .‬ביאור דבריו הוא שהתורה מכירה בכך שהדבר חורג מגדר הטבע‪,‬‬ ‫באו פן משמעותי ממה שאנו משערים לפי מידותינו כיום‪ ,‬מה שמאפשר לכל‬ ‫והנס מתגלה ברגע שהכלי המוגבל מכיל את המציאות האינסופית של עולם‬ ‫הנדרש להיכנס אל תוך מרחב מרווח ומותאם יותר ממה שחשבנו‪.‬‬ ‫החי‪.‬‬ ‫רבי אברהם אבן עזרא (שם) הוסיף וביאר‪ :‬שיתכן שעשה נח ארבע וחמש‬ ‫הרלב"ג (פרשת נח) חידש‪ :‬כי לרבוי המינין שיצטרך להביא בתוכה היתה קטנה‬ ‫עליות ויותר בגובה התיבה‪ ,‬ומה שכתוב בתורה תחתים שנים ושלישים תעשה‪,‬‬ ‫עד מאד כי יצטרך להביא שם בהמות ועופות טמאים וטהורים‪ ,‬וחיות קטנות‬ ‫אינו מדוקדק לגמרי אלא שאחז הכתוב דרך קצרה‪ .‬ביאור דבריו הוא שהמבנה‬ ‫עם גדולות‪ ,‬שנים מכל‪ ,‬ויש חיות גדולות כפילים וראמים‪ ,‬ולפי הטבע חמשים‬ ‫לא היה חתום בלוח זמנים או במידות נוקשות‪ ,‬אלא אפשר הרחבה קומתית‬ ‫תיבות כיוצא בה היו קטנות מהכיל את המינין האלו כלם אבל היה הענין נס‬ ‫וחלוקה פנימית מורכבת יותר‪ ,‬ובכך התיבה הופכת למבנה רב‪-‬מפלסי המנצל‬ ‫גדול בלי ספק‪ ,‬ומחזיק מועט את המרובה‪ .‬ביאור דבריו הוא שמתוך התבוננות‬ ‫את החלל באופן יעיל ומפתיע‪.‬‬ ‫לוגית במציאות‪ ,‬אי אפשר להכחיש את הנס‪ ,‬שכן אין שום הסבר טבעי שיכול‬ ‫בעלי הדרש והחריפות הציעו הסבר שנון‪ :‬ושמעתי תרוץ בדרך צחות דמי היה‬ ‫להכיל כמות עצומה כזו בתוך חלל כה מוגדר‪.‬‬ ‫השכנים של נח‪ ,‬הזבל‪ ,‬וחיות‪ ,‬כשיש שכנים זבל או חיות אי אפשר לבנות‪ ,‬דהם‬ ‫רבי אברהם אבן עזרא (בראשית ו‪ ,‬טז) כתב‪ :‬שאפשר שקומת נח היתה גדולה‬ ‫מעכבים את הבניה‪ .‬ביאור הדברים הוא שבדרך צחות מודגש כי היכולת לבנות‬ ‫מקומתנו‪ ,‬והאמות של התיבה שהזכירה התורה היו במדת אמות של נח‪ .‬ביאור‬ ‫ולהרחיב את המבנה תלויה גם בסביבה האנושית והרוחנית שבה נמצאים;‬ ‫דבריו הוא שמנסה להציע דרך שבה ניתן להבין את המידות לא כשינוי של‬ ‫כשנח מוקף בשכנים שאינם מאפשרים התפתחות‪ ,‬הקושי המבני משקף את‬ ‫הטבע‪ ,‬אלא כשינוי של נקודת המבט האנושית‪ ,‬ובכך הוא מנסה לגשר בין‬ ‫הקושי החברתי‪ ,‬והרחבת התיבה היא ביטוי לניצחון על העיכובים החיצוניים‪.‬‬ ‫התיאור המקראי לבין ההיתכנות הטבעית בתוך מסגרת החוקים האנושיים‬ ‫השפעת הסביבה ‪ -‬השכנות כגורם מעכב או מאיץ‪ :‬ניגשים אנו עתה לבירור‬ ‫הקדמונים‪.‬‬ ‫העומק של הסביבה שבה האדם חי‪ .‬לעיתים אנו תמהים מדוע פרויקטים‬ ‫האם הנס מייתר את ההשתדלות? עומדים אנו בפני השאלה המצמררת‪ :‬אם‬ ‫מסוימים‪ ,‬גם כאלו שנועדו להציל חיים או לבנות עתיד‪ ,‬נתקלים בחסמים בלתי‬ ‫כל המציאות בתוך התיבה הייתה נס גלוי‪ ,‬אם הקירות היו צריכים להתרחב‬ ‫מוסברים‪ .‬התשובה אינה תמיד טכנית‪ ,‬אלא רוחנית‪ .‬הסביבה שבה אדם נמצא‪,‬‬ ‫מעבר לטבע כדי להכיל את כל החיות‪ ,‬לשם מה הציווי המדויק על עצי הגופר?‬ ‫האנשים שחיים לצדו והשפעתם עליו‪ ,‬הם המפתח לכל היכולת שלו לפעול‬ ‫לשם מה המדידות המדוקדקות באורך‪ ,‬ברוחב ובקומה? האין הקדוש ברוך‬ ‫ולבנות בעולם‪ .‬התיבה של נח‪ ,‬מעבר למידותיה הפיזיות‪ ,‬מייצגת את היכולת‬ ‫הוא יכול להציל את נח וחיותיו ללא צורך בתיבה כלל‪ ,‬בדרך נס טהור? כאן‬ ‫של האדם להתנתק מסביבה שלילית ולייצר לעצמו מרחב טהור שבו הברכה‬ ‫נחשפת נקודה יסודית בדרכי ההנהגה של הקדוש ברוך הוא בעולמו ‪ -‬השילוב‬ ‫יכולה לשכון‪.‬‬ ‫שבין השתדלות אנושית למעשה הנס‪ .‬שאלת המפתח היא מדוע הנס אינו‬ ‫אביי במסכת סוכה (דף נו‪ ,‬ע"ב) אמר‪ :‬אוי לרשע אוי לשכינו‪ ,‬טוב לצדיק טוב‬ ‫עומד בפני עצמו‪ ,‬אלא דורש מאיתנו לטרוח ולהכין את הכלים הטבעיים‪.‬‬ ‫לשכינו‪ ,‬ללמדנו אם אתה רוצה לבנות אפילו בניה לשבעת ימים תלוי איזה‬ ‫הרמב"ן (פרשת נח) ביאר‪ :‬כי דרך התורה לצוות על האדם שיעשה כל יכלתו‬ ‫שכנים יש לך אם יש לך טובי עין‪ ,‬אז תוכל לבנות ואם לא‪ ,‬לא תוכל לבנות‪.‬‬ ‫בדרך הטבע ומה שיחסר הטבע בהן ישלים הנס‪ ,‬ועל דרך זה תמצא בכל הנסים‬ ‫ביאור הדברים הוא שהשכנות אינה עניין מקרי של מגורים‪ ,‬אלא יצירת תהודה‬ ‫בתורה אם תסתכל בהם‪ ,‬כי אף על פי שהם נסים מפורסמים יש בהם טבע‬ ‫רוחנית‪ .‬האדם מושפע ללא הרף מהאנרגיות הסובבות אותו‪ ,‬ואם שכניו אינם‬ ‫במקצת‪ .‬ביאור דבריו הוא שהתורה מלמדת אותנו יסוד לחיים‪ :‬לעולם אין‬ ‫במדרגה של נתינה ועין טובה‪ ,‬הם עלולים להוות חסם אנרגטי ורוחני שמקשה‬ ‫האדם פטור מלעשות את חלקו‪ .‬הנס אינו בא כדי להחליף את עבודת האדם‪,‬‬ ‫עליו לצאת לפועל‪ .‬נח‪ ,‬שבנה את התיבה בתוך דור של חטאים‪ ,‬נאלץ‬ ‫אלא כדי להשלים את מה שהכוח האנושי המוגבל אינו יכול להשיג‪ .‬לכן הציווי‬ ‫להתמודד לא רק עם הקושי הפיזי של הבנייה‪ ,‬אלא עם האווירה המורעלת של‬ ‫לבנות את התיבה במידות מוגדרות היה הכרחי‪ ,‬כדי שנח יגלה את מלוא‬ ‫סביבתו‪ ,‬וזו יצרה עיכוב משמעותי בהתפתחות הפרויקט שלו‪.‬‬ ‫אחריותו ומרצו‪ ,‬ורק לאחר שמיצה את השתדלותו‪ ,‬באה ההנהגה העליונה‬ ‫התובנה העמוקה העולה מכאן היא שהצלחתנו בעולם החומר תלויה בבחירת‬ ‫והרחיבה את גבולות הטבע‪.‬‬ ‫המעגל הקרוב‪ .‬אדם שרוצה להצליח בבנייה של משהו גדול‪ ,‬חייב לבחון את‬ ‫רבינו בחיי (פרשת נח) חידש‪ :‬דלכן היה מקום בתיבה להכיל את כל בעלי‬ ‫השפעתו של המעגל הסובב אותו‪ .‬ישנן סביבות שסוגרות את האפשרות‬ ‫החיים כיון שהכניסם נח בעודם צעירים בשנים וקטנים בגופם‪ ,‬ולכן גם לא‬ ‫לבנות‪ ,‬שמשדרות חוסר אמון או קטנות מוחין‪ ,‬וישנן סביבות שפותחות את‬ ‫היתה לו טירחא כל כך להאכילם כיון שבעלי חיים קטנים מסתפקים במועט‪.‬‬ ‫המרחב ומאפשרות לדברים צמודי גבולות להתרחב ולהכיל את הבלתי יאמן‪.‬‬ ‫ביאור דבריו הוא שישנם פתרונות טבעיים המצמצמים את הצורך בנס‪ ,‬ועל‬ ‫נח מלמד אותנו שגם בתוך דור מושחת‪ ,‬היכולת למצוא או ליצור סביבה‬ ‫ידי בחירה נבונה של בעלי חיים צעירים‪ ,‬נח צמצם את הצרכים הגשמיים בתוך‬ ‫תומכת או להתנתק מההשפעה השלילית היא קריטית ליכולת להוציא את הנס‬ ‫התיבה‪ .‬בכך הוא מדגיש שגם בתוך הנס‪ ,‬אנו מחויבים להפעיל את השכל הישר‬ ‫אל הפועל‪.‬‬ ‫ולמצוא דרכים לצמצם את העומס‪ ,‬תוך סמיכה על כך שהשם יברך את המעט‪.‬‬ ‫נכנסים אנו אל רובד נוסף‪ ,‬המבקש להבין את התכנון המוקפד של התיבה‪.‬‬ ‫האבן עזרא (פרשת נח‪ ,‬ו‪ ,‬טז) כתב‪ :‬שאפשר שקומת נח היתה גדולה מקומתנו‪,‬‬ ‫התיבה לא הייתה רק אוסף של לוחות עץ שחווברו יחדיו‪ ,‬אלא שרטוט אלוקי‬ ‫והאמות של התיבה שהזכירה התורה היו במדת אמות של נח‪ .‬ביאור דבריו‬ ‫השאלה העמוקה ביותר היא כיצד ייתכן שהעולם‬ ‫שנועד לאפשר לנס להתלבש בתוך המציאות ולהתקיים בה‪ .‬גדולי המפרשים‬ ‫כולו נכנס לתוך תיבה‪ ,‬והתשובה טמונה בסוד‬ ‫עומדים על כך שהציווי המדויק על המידות לא בא כדי להגביל את האלוקות‪,‬‬ ‫היחס שבין המוגבל לבין המאפשר‪.‬‬ ‫אלא כדי להכין כלי קיבול שהמציאות האנושית תוכל להכיל ולהבין‪ ,‬ובכך‬ ‫הגור אריה (בראשית ו‪ ,‬טו) ביאר‪ :‬כי התיבה הייתה‬ ‫לאפשר לנס להתרחש בתוך מסגרת של יציבות וסדר‪.‬‬ ‫בחינת עולם קטן‪ ,‬וכשם שהעולם כולו נברא‬ ‫הגאון רבי יצחק אברבנאל בפירושו על התורה (בראשית פרק ו‪ ,‬פסוק יד)‬ ‫בחכמה‪ ,‬כך התיבה שנבנתה במידות מדויקות‬ ‫ביאר‪ :‬כי הקדוש ברוך הוא ציווה לנח לעשות תיבה במידות מוגדרות כדי‬ ‫שיקפה את היכולת של הבורא לצמצם את‬ ‫ללמדו שגם בזמן של הצלה מיוחדת‪ ,‬על האדם לעשות את המוטל עליו‪ ,‬ולא‬ ‫האינסוף לתוך המוגבל‪ .‬ביאור דבריו הוא‬ ‫לסמוך על הנס בלבד‪ .‬ביאור דבריו הוא שהתיבה הייתה המבחן האמיתי של‬ ‫שהתיבה היא מודל לאופן שבו האלוקות‬ ‫נח; אם היה סומך רק על הנס‪ ,‬היה מבטל את ערך העשייה האנושית‪ ,‬אך בזה‬ ‫מתלבשת בתוך הטבע; כשם שהעולם נראה‬ ‫שפעל לפי תוכנית מדויקת‪ ,‬יצר נח את הכלי הראוי להשראת השכינה ולהגנה‬ ‫מוגבל אך מכיל בתוכו רבדים אינסופיים של חיים וקיום‪ ,‬כך התיבה הראתה‬ ‫על בעלי החיים‪.‬‬ ‫לנו שאין שום גבול לחומר כשהוא מתקדש ומכוון על ידי רצון השם‪.‬‬ ‫המלבי"ם בפירושו על התורה (בראשית פרק ו‪ ,‬פסוק יט) כתב‪ :‬שהנס של‬ ‫השפת אמת (פרשת נח) חידש‪ :‬כי התיבה היא בחינת הלב של האדם‪ ,‬וכשם‬ ‫החזקת המרובה במועט לא היה רק ביטול של חוקי הטבע‪ ,‬אלא שינוי בהנהגה‬ ‫שהלב יכול להכיל בתוכו את כל העולם כולו‪ ,‬את כל הרגשות‪ ,‬את כל השאיפות‬ ‫הטבעית של בעלי החיים בתוך התיבה‪ .‬ביאור דבריו הוא שהעובדה שהחיות‬ ‫ואת כל הכאב‪ ,‬כך התיבה לא הייתה מוגבלת במידותיה אלא ברוחניותה‪ .‬ביאור‬ ‫הצטופפו ללא אלימות‪ ,‬והצליחו לחיות בתוך המרחב המוגבל‪ ,‬מלמדת כי הנס‬ ‫דבריו הוא שהמרחב בתיבה לא היה נמדד באמות‪ ,‬אלא ביכולת הפנימית של‬ ‫לא שינה רק את החלל הפיזי‪ ,‬אלא את טבעם של היצורים עצמם‪ ,‬שהפכו‬ ‫נח להכיל את הבריאה‪ .‬ככל שהאדם מתעלה ברוחו‪ ,‬כך הכלים שלו מתרחבים‪,‬‬ ‫להיות רגועים ומסתפקים במועט‪ ,‬ובכך התאפשרה השהות המשותפת במקום‬ ‫והמציאות החיצונית שסביבו מתאימה את עצמה למידת הלב שלו‪.‬‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫הרעיון העמוק העולה מן הסוגיה הוא שהתיבה היא בית ספר לאמונה‪ .‬אנו‬ ‫לומדים כאן שהעולם אינו חסום‪ ,‬אלא פתוח לאפשרויות בלתי מוגבלות‪.‬‬ ‫כאשר אדם מרגיש צר לו‪ ,‬כשהמציאות נראית דחוקה‪ ,‬כשהאפשרויות נראות‬ ‫חסומות – עליו לדעת שהקושי אינו במידות התיבה‪ ,‬אלא בתודעה‪ .‬התיבה‬ ‫מזכירה לנו שהקב"ה הוא מקומו של עולם‪ ,‬ואין העולם מקומו של הקב"ה‪ ,‬ועל‬ ‫כן‪ ,‬ברגע שאנו מכניסים את האלוקות לתוך תיבת חיינו‪ ,‬הגבולות נמוגים‬ ‫והמרחב נפתח לרווחה‪.‬‬ ‫כשאנו מתבוננים בתיבת נח כסמל לנפש האדם‪ ,‬אנו מבינים כי כל אחד מאיתנו‬ ‫בונה תיבה במהלך חייו‪ .‬התיבה היא הנפש שלנו‪ ,‬הכלי שבו אנו מאחסנים את‬ ‫כל החוויות‪ ,‬את כל הרגשות‪ ,‬ואת כל כוחות החיים שניתנו לנו‪ .‬הנס שקרה לנח‬ ‫בתוך התיבה אינו נחלת העבר בלבד‪ ,‬אלא הוא שיקוף של מה שקורה בתוך כל‬ ‫אדם שמבקש להישמר ולהיבנות‪ .‬הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת‬ ‫יביע אומר (חלק ו‪ ,‬או"ח סימן לה) ביאר‪ :‬כי אנו מברכים על הטוב והאמת‬ ‫שמצויים בתוך עולמנו‪ ,‬ומכירים בכך שגם כשהעולם נראה כים של סערות‪ ,‬יש‬ ‫לנו מקום מקלט שהוא הלימוד והאמונה‪ .‬ביאור הדברים הוא שהאדם מוצא‬ ‫את שלוותו הפנימית כאשר הוא מבין כי בתוך סערות החיים יש לו מרחב פנימי‬ ‫מוגן‪ ,‬תיבה של אמונה שבה הוא יכול להכיל את כל המידות והכוחות שלו‪ ,‬גם‬ ‫כשהם נראים סותרים או רבים מדי להכלה‪.‬‬ ‫התובנה המזוקקת מכל אלו היא שהתיבה מייצגת את החיבור שבין מאמץ‬ ‫החיבור לאמונה מתבטא בידיעה שאין צורך לפחד מריבוי העניינים בחיים‪.‬‬ ‫אנושי כביר לבין סייעתא דשמיא שמרחיבה את הגבולות‪ .‬לא התיבה כפי שהיא‬ ‫אדם שלם הוא אדם שיודע לאסוף את כל חלקי אישיותו לתוך כלי אחד של‬ ‫במידותיה הטבעיות הכילה את כולם‪ ,‬אלא התיבה כפי שהיא מקודשת על ידי‬ ‫קדושה‪ .‬הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו שמירת הלשון‬ ‫הבטחת השם‪ ,‬היא זו שהפכה למקום שבו הנס והטבע נפגשים‪ .‬כשאדם בונה‬ ‫(חלק א‪ ,‬שער התבונה) כתב‪ :‬כי כוח הדיבור והמחשבה של האדם הוא כתיבה‬ ‫את כליו ביראת שמיים ובדיוק‪ ,‬הוא פותח פתח לכך שמה שנראה בעיניו קטן‬ ‫ב פני עצמה‪ ,‬ועל האדם לברור מה נכנס לתוך עולמו הפנימי‪ .‬ביאור הדברים‬ ‫ומוגבל‪ ,‬יתרחב ויהיה גדול מספיק להכיל את כל מה שהוא זקוק לו בדרכו אל‬ ‫הוא שכמו שנח בחר אילו חיות להכניס לתיבה‪ ,‬כך אנו בוחרים אילו מחשבות‬ ‫היעד‪.‬‬ ‫ואילו מידות נכנסות ללבנו‪ .‬כשאנו בונים את התיבה הזו מתוך קדושה‪ ,‬אנו‬ ‫נכנסים אנו אל מרחב המעשה‪ ,‬אל השאלה כיצד אנו לוקחים את הנס של‬ ‫מגלים כי הכלי הפנימי שלנו מתרחב ומתעצם‪ ,‬והוא מסוגל להכיל השפעות‬ ‫התיבה ומלבישים אותו על סדר יומנו‪ .‬החיים של כל אחד ואחד מאיתנו הם‬ ‫אלוקיות שהיו נראות בלתי אפשריות להכלה אנושית קטנה‪.‬‬ ‫כעין תיבה‪ ,‬יש לנו את המשאבים המוגבלים שלנו‪ ,‬את הכוחות המצומצמים‪,‬‬ ‫הנהגת האדם צריכה להיות כזו שתמיד תזכור את הברית הפנימית‪ .‬אדם‬ ‫ואת המשימות הגדולות והרבות שעלינו להכיל בתוכם‪ .‬הלקח המעשי הוא‬ ‫המנהיג את חייו מתוך הכרה שיש לו אחריות על תיבת הנפש שלו‪ ,‬הוא אדם‬ ‫שאין האדם נדרש ליצור ניסים‪ ,‬אלא ליצור כלי‪ .‬הכלי הוא ההשתדלות‪,‬‬ ‫שאינו נשבר גם כשהמציאות סביבו דוחקת‪ .‬הוא יודע שכל רגע בחיים הוא‬ ‫והתוצאה היא הנס‪ .‬זוהי עבודה של ביטחון בבורא יתברך‪ ,‬בידיעה שמה שחסר‬ ‫הזדמנות להוסיף קדושה לתיבה שלו‪ ,‬ולהרחיב את הלב‪ .‬כשאנו פועלים כך‪,‬‬ ‫בטבע יושלם על ידי ההשגחה‪.‬‬ ‫א נו לא רק ניצולים מהסערה‪ ,‬אלא הופכים למנווטים של חיינו‪ ,‬מובילים את‬ ‫רבנו בחיי אבן פקודה בחובות הלבבות (שער הביטחון‪ ,‬פרק ג) ביאר‪ :‬כי על‬ ‫עצמנו לחוף מבטחים‪ ,‬בטוחים שמה שנראה בעינינו קטן ודל‪ ,‬יתברך מלמעלה‬ ‫האדם לעשות את ההשתדלות הראויה‪ ,‬אך לא לשים את מבטחו בהשתדלות‬ ‫ויהיה למשכן קבע לשכינה‪.‬‬ ‫עצמה אלא בבורא יתברך‪ ,‬שהרי גם בבניית התיבה נח עשה את שלו‪ ,‬אך הנס‬ ‫ניגשים אנו אל המרחב המוסרי‪ ,‬אל המצפן הפנימי הנבנה מתוך ההבנה כי‬ ‫התרחש בתוכה‪ .‬ביאור הדברים הוא שהסוד של חיים נכונים הוא האיזון העדין‪,‬‬ ‫התיבה אינה רק סיפור על כלי עץ‪ ,‬אלא הדרכה לדרך חיים של מידה ושל גבול‪.‬‬ ‫עשייה מלאה בכל כוחות הגוף והנפש‪ ,‬תוך ידיעה פנימית שההצלחה תלויה‬ ‫בעולם שבו אנו חיים‪ ,‬הנטייה הטבעית של האדם היא לחפש תמיד עוד מרחב‪,‬‬ ‫ברצון השם‪ ,‬ולא רק בכוחנו‪ .‬זהו המנוע שמאפשר לאדם לפעול ללא חרדה‪,‬‬ ‫עוד משאבים‪ ,‬עוד אפשרויות‪ ,‬מתוך תחושה שרק בתוך רחבות נשיג את‬ ‫בידיעה שהוא עומד בתוך ברית של הצלה‪.‬‬ ‫מטרותינו‪ .‬התיבה מלמדת אותנו הפוך‪ :‬דווקא בתוך המצומצם‪ ,‬בתוך הגדור‬ ‫הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו מחנה ישראל (פרק א) כתב‪:‬‬ ‫והמתוחם‪ ,‬נמצאת הברכה הגדולה ביותר‪ .‬המוסר הפנימי שנבנה כאן הוא‬ ‫כשם שנח עסק בבניית התיבה בנאמנות למרות הקושי והצפיפות‪ ,‬כך עלינו‬ ‫היכולת לחיות בתוך מסגרת‪ ,‬להעריך את הקיים‪ ,‬ולדעת שהצלחתנו אינה‬ ‫להשתדל בדרכי הטבע במלאכתנו‪ ,‬ולדעת שהצלחתנו אינה נמדדת בכמות‬ ‫תלויה בפריצת גבולות חיצוניים אלא בזיכוך המרחב הפנימי שלנו‪.‬‬ ‫הכלים שבידינו‪ ,‬אלא בנאמנותנו למצוות הבורא ובביטחון המלא בו שישלים‬ ‫הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן (שמירת הלשון‪ ,‬חלק א‪ ,‬שער‬ ‫את החסר‪ .‬ביאור הדברים הוא שכל אחד מאיתנו בונה תיבה פרטית‪ ,‬בחינוך‬ ‫התבונה) ביאר‪ :‬כי אדם ששומר על גבולותיו הפנימיים‪ ,‬כפי שנח שמר על‬ ‫הילדים‪ ,‬בפרנסה‪ ,‬בלימוד התורה‪ .‬אל לנו להיבהל אם הכלים נראים קטנים‬ ‫גבולות התיבה‪ ,‬זוכה להכיל ברכה בתוך חייו‪ .‬ביאור הדברים הוא שכל עוד‬ ‫מלהכיל את המשימה‪ ,‬אם נאמין בדרכנו ונפעל ביושר‪ ,‬נראה כיצד הקדוש‬ ‫האדם מתוחם בתוך גדרי המוסר וההלכה‪ ,‬הוא אינו מאבד את כוחותיו לחינם‪,‬‬ ‫ברוך הוא פורץ את גבולות הטבע ומעניק לנו ברכה שאין לה שיעור‪.‬‬ ‫וכך הכלי הפנימי שלו נשאר פנוי לקלוט השפעות עליונות‪ .‬כאשר אנו‬ ‫הגאון החזון איש בספרו אמונה וביטחון (פרק ב) ביאר‪ :‬אין אנו צריכים לראות‬ ‫משליטים סדר בנפשנו‪ ,‬אנו מגלים שאין צורך בכלים עצומים כדי להכיל את‬ ‫את הטבע כמגביל‪ ,‬אלא כזירה שבה מתגלה רצון השם‪ .‬מי שחי בביטחון יודע‬ ‫האור‪ ,‬אלא בכלים טהורים‪.‬‬ ‫שהטבע עצמו הוא נס מתמשך‪ ,‬ושהשם יתברך יכול להרחיב את הכלים‬ ‫מו"ר הגר"א וייס (בשיעוריו על פרשת נח) חידש‪ :‬כי המידות המדויקות של‬ ‫המוגבלים של האדם לכל צורך ועניין‪ .‬ביאור הדברים הוא שמי שחי בראייה‬ ‫התיבה מלמדות אותנו שגם במידות החומריות יש קדושה‪ ,‬ואין היתר לפרוץ‬ ‫כזו‪ ,‬הופך את חייו למסכת של ניסים גלויים‪ .‬הוא אינו מנסה לשלוט במציאות‬ ‫גדרים בטענה של צורך או רווחה‪ .‬ביאור הדברים הוא שהמוסר בתיבה הוא‬ ‫בכוח‪ ,‬אלא מנווט את חייו באמונה‪ ,‬והמציאות עצמה מתיישרת לפי רצונו‪,‬‬ ‫היכולת לחיות בתוך מסגרת‪ ,‬להעריך את המוגבל‪ ,‬ולא לחפש ללא הרף את‬ ‫כיוון שהוא מחובר למקור הטבע כולו‪.‬‬ ‫היתר שעלול להוביל לטשטוש הגבולות המוסריים‪ .‬הענווה מתחילה בכך‬ ‫נצלול אל עומק העומקים של סוגיית התיבה‪ ,‬אל המקום שבו גבולות החומר‬ ‫שאנו מקבלים את הגבול שהציב לנו בורא עולם‪ ,‬ומתוכו אנו מגדלים את‬ ‫פוגשים את האינסוף האלוקי‪ .‬התיבה אינה רק כלי הצלה פיזי‪ ,‬היא אינה רק‬ ‫הבניין שלנו‪.‬‬ ‫קופסת עץ שצפה על פני המים; היא תמצית העולם כולו‪ .‬כאשר נח בנה את‬ ‫הסטייפלר (ברכת פרץ‪ ,‬פרשת נח) כתב‪ :‬כי התלות בבורא עולם דווקא במצבי‬ ‫התיבה‪ ,‬הוא לא בנה רהיט‪ ,‬הוא בנה את העולם מחדש בתוך חלל מצומצם‪.‬‬ ‫דוחק היא היסוד למידת הביטחון‪ ,‬ומי שזוכה לחוש את עזרת השם בתוך תיבת‬ ‫העליונה‪ .‬החיים המאושרים נבנים מתוך הידיעה שאנו עושים את שלנו בתוך‬ ‫חייו המצומצמת‪ ,‬לומד ענווה מהי‪ .‬ביאור הדברים‬ ‫גדרי הטבע‪ ,‬ומתוך כך זוכים לראות כיצד השם יתברך פורץ את הגבולות‬ ‫הוא שהמצפן הפנימי שלנו מכוון למקום שבו אנו‬ ‫ומעניק לנו ברכה שאין לה שיעור‪.‬‬ ‫מוותרים על השליטה העצמית המוחלטת לטובת‬ ‫עיקר העניין‪ :‬הסוד הגדול של תיבת נח הוא שהעולם כולו יכול להיכנס לתוך‬ ‫ההישענות על ה' יתברך‪ .‬התיבה מלמדת אותנו‬ ‫מקום קטן ומוגבל‪ ,‬אם רק יודעים שהגבול אינו מחסום אלא מסגרת של ברכה‪.‬‬ ‫שדווקא כשאנו מרגישים שאין לנו מקום‪ ,‬כשנדמה‬ ‫הבנת המפרשים מלמדת אותנו שלא הנס ביטל את הטבע‪ ,‬אלא הנס הופיע‬ ‫לנו שהכל צפוף ולחוץ‪ ,‬שם מתגלה האמונה‬ ‫מתוך ההשתדלות האנושית המדויקת‪ .‬התיבה אינה זיכרון רחוק‪ ,‬אלא מודל‬ ‫האמיתית‪ ,‬שכן אנו נאלצים להכיר בכך שהחיים‬ ‫לחיים; הי א מלמדת אותנו שאדם שבונה את כליו ביראת שמיים‪ ,‬במידות של‬ ‫שלנו מוחזקים ביד ה' ולא בידנו‪.‬‬ ‫אמונה ובבחירת סביבה נכונה‪ ,‬זוכה להרחיב את נפשו ואת מעשיו עד שיכילו‬ ‫אנו יוצאים מהתיבה אל החיים עצמם‪ ,‬נושאים עמנו‬ ‫בתוכם את האינסוף‪ .‬כשאנו זוכרים שהקב"ה הוא המנווט‪ ,‬גם הסערות‬ ‫את הכלים שעיצבנו‪ .‬התובנה המעשית ליומיום היא‬ ‫הגדולות ביותר בחיים הופכות להיות הזדמנות לבנייה‪ ,‬להצלה ולגילוי שכינה‬ ‫שההשתדלות שלנו אינה עומדת בסתירה לנס‪ ,‬אלא‬ ‫בתוך המציאות המוגבלת שלנו‪.‬‬ ‫היא המצע שעליו הנס מתלבש‪ .‬כאשר אנו ניגשים‬ ‫האדם אינו נדרש לברוח מהגבולות אלא למלא אותם באמונה‪ ,‬שכן בתוך הכלי‬ ‫לחינוך ילדים‪ ,‬לפרנסה‪ ,‬או לכל בניין אישי בחיים‪ ,‬עלינו לזכור שגם אם נדמה‬ ‫המדויק שהכנת‪ ,‬מחכה לך ברכה שאין לה שיעור‪ .‬הנס האמיתי בחיים אינו‬ ‫לנו שהכלי שלנו קטן מדי להכיל את כל השאיפות והאתגרים‪ ,‬הקדוש ברוך‬ ‫שינוי העולם החיצוני‪ ,‬אלא הפיכת הלב הפנימי לכלי שבו שוכן האור‪ ,‬גם‬ ‫הוא הוא המרחיב את הכלים‪ .‬העבודה שלנו היא להביא את הכלים שלנו לידי‬ ‫כשהסערה משתוללת בחוץ‪.‬‬ ‫שלמות‪ ,‬לדייק אותם‪ ,‬לבנות אותם באמונה ובביטחון‪ ,‬והשאר – שייך להנהגה‬ ‫כיצד ייתכן שחמי טבריה הם שרידים ממים שנשארו מהמבול והרי לא ירד מבול בארץ ישראל?‬ ‫הרלב"ג (שם)‪" :‬ביאור ענין המבול היה בחסד וברחמים‪ ,‬שאף במה שהחריב‪,‬‬ ‫עומדים אנו מול תעלומה המטלטלת את המחשבה‪ ,‬מחברים את קצוות העולם‬ ‫הותיר מקום לתיקון"‪ .‬נראה להעמיק‪ ,‬כי לפי הרלב"ג‪ ,‬השארת חמי טבריה היא‬ ‫שבין המבול ששטף את פני תבל לבין קדושתה של ארץ ישראל‪ .‬התורה‬ ‫חלק מהמערכת המכוונת של הבריאה‪ ,‬שבה גם בתוך הדין החריף ביותר‪ ,‬ישנה‬ ‫הקדושה פותחת בפנינו את שערי המבול‪ ,‬ומספרת לנו כי נבקעו כל מעיינות‬ ‫התחשבות בצרכי העולם שיבואו לאחר מכן‪.‬‬ ‫תהום רבה‪ .‬מפרש רש"י בפרשת נח כי המילה כל מלמדת אותנו שלא כל‬ ‫החזקוני (שם)‪" :‬כל מעינות תהום רבה‪ ,‬גם בארץ ישראל‪ ,‬ומשם נשארו אותם‬ ‫המעיינות נבקעו‪ ,‬שכן נשתיירו מהם מעיינות לטובת העולם‪ ,‬כגון חמי טבריה‪.‬‬ ‫מעיינות שיש בהם צורך לעולם"‪ .‬נראה להסביר‪ ,‬כי החזקוני נוקט גישה‬ ‫והנה‪ ,‬באה הגמרא במסכת סנהדרין ומגלה לנו את הסוד המרעיש‪ :‬חמי טבריה‬ ‫המאפשרת לנו לגשר על הפער בין המציאות של המבול לבין קדושת ארץ‬ ‫הם שרידים חיים‪ ,‬אותם מים רותחים שנותרו ממי המבול‪ .‬אך כאן מתעוררת‬ ‫ישראל‪ ,‬בכך שהוא מצביע על האפשרות שגם אם המבול לא ירד כגשם מן‬ ‫סתירה זועקת‪ :‬הרי הגמרא במסכת זבחים קובעת מפורשות כי בארץ ישראל‬ ‫השמים על הארץ‪ ,‬הרי שמהתהום‪ ,‬ממעמקי האדמה‪ ,‬בקעו המים גם בארץ‬ ‫ל א ירד מבול כלל! כיצד ייתכן שחמי טבריה‪ ,‬השוכנים בלב ארץ הקודש‪ ,‬הם‬ ‫ישראל‪ ,‬ומשם נותרו אותם מעיינות חמים‪.‬‬ ‫שרידים של מבול שמעולם לא הגיע לפתח דלתה? השאלה הזו‪ ,‬המעסיקה את‬ ‫ה ספורנו (שם)‪" :‬נבקעו‪ ,‬להראות שהדין היה משני כיוונים‪ ,‬מלמטה ומלמעלה‪,‬‬ ‫גדולי המפרשים‪ ,‬פותחת בפנינו צוהר להבנה עמוקה במבנה העולם ובהשגחה‬ ‫כדי למחות כל דבר"‪ .‬נראה להוסיף‪ ,‬כי העובדה שדווקא המעיינות שנתנו כוח‬ ‫על ארץ ישראל‪ ,‬ואנו נצא למסע מרתק כדי ליישב את הסתירה הזו ולהבין‬ ‫להרס נשארו ככלי תועלת‪ ,‬מלמדת אותנו על יכולתו של הבורא להפוך את כלי‬ ‫כיצד המים הרותחים מספרים את סיפורו של הדור ההוא‪.‬‬ ‫המשחית לכלי החיים‪.‬‬ ‫נפתח את שערי הפרשה ונתבונן בפסוקים המזעזעים את אמות הסיפים של‬ ‫אונקלוס (שם)‪" :‬איתבזעו כל מעיני תהומא רבא"‪ .‬נראה לבאר‪ ,‬כי התרגום‬ ‫העולם‪ ,‬המתארים את הרגע שבו נפרצו גבולות הטבע והמים שטפו את היקום‪.‬‬ ‫מדגיש את הפעולה האקטיבית של בקיעת האדמה‪ ,‬המדגישה את העוצמה‬ ‫הכתוב מתאר את תחילת המבול‪" :‬בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני‬ ‫הפיזית שהתרחשה באותה שעה‪ ,‬עוצמה שעדיין מורגשת בחום המים‬ ‫בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארבת השמים‬ ‫בטבריה‪.‬‬ ‫נפתחו" (בראשית ז‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫יונתן בן עוזיאל (שם)‪" :‬איתבזעו כל מעייני תהומא רבא"‪ .‬נראה להוסיף‪ ,‬כי‬ ‫הפסוק מגדיר את נקודת השיא של הדין הגדול‪ ,‬שבו מי התהום הפורצים מן‬ ‫המדרש המובא בתוך דבריו רומז לכך שיש בבקיעה זו משמעות עמוקה יותר‬ ‫הארץ נפגשים עם ארובות השמים‪ ,‬ודווקא בתוך סערת חורבן זו אנו פוגשים‬ ‫מסתם זרימת מים‪ ,‬אלא פתיחת רזי עולם שעד אז היו חתומים‪.‬‬ ‫את הניצוצות שנותרו‪ ,‬את אותם חמי טבריה שעליהם אנו דנים‪ ,‬ואנו מבקשים‬ ‫ה כלי יקר (שם)‪" :‬כל מעינות‪ ,‬לרבות מעיינות שבא"י כגון חמי טבריה"‪ .‬נראה‬ ‫להבין את הקשר שבין הבקיעה הכללית לבין השרידים המקומיים שנותרו‬ ‫להסביר‪ ,‬כי הכלי יקר מדגיש שגם המקומות המקודשים לא היו פטורים‬ ‫בתוך ארץ ישראל‪.‬‬ ‫ממהלך הבקיעה של התהום‪ ,‬והם נועדו להשאיר עדות מוחשית לדורות‪ ,‬עדות‬ ‫רש"י (בראשית ז‪ ,‬יא)‪" :‬כל מעינות‪ ,‬למה נאמר כל‪ ,‬לפי שאין כל המעינות‬ ‫המשתלבת בקדושת הארץ תוך שמירה על אופייה המיוחד‪.‬‬ ‫נבקעין אלא אותן שיש בהם צורך לעולם כגון חמי טבריא"‪ .‬נראה להסביר‪ ,‬כי‬ ‫נבוא עתה אל היכלי התלמוד‪ ,‬אל הדיונים המעמיקים של אמוראי בבל וארץ‬ ‫רש"י חושף בפנינו סוד נורא‪ :‬המבול לא היה השמדה מוחלטת של כל כוחות‬ ‫ישראל‪ ,‬המשרטטים עבורנו את גבולות המציאות של מי המבול‪ .‬אנו ניצבים‬ ‫הטבע‪ ,‬אלא בחירה אלוקית להותיר בתוך המציאות את מה שנצרך לקיום‬ ‫בבית המדרש של חז"ל‪ ,‬מנסים להבין כיצד אותם מים ששטפו את העולם‬ ‫העולם‪ ,‬ודווקא במקום שבו הדין הכה בעוצמה‪ ,‬שם נשמר החסד המועיל לבני‬ ‫נותרו כזיכרון חי בחמי טבריה‪ ,‬וכיצד תפיסתנו את גיאוגרפיית המבול משתנה‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫לנוכח דברי הגמרא‪.‬‬ ‫בגמרא במסכת סנהדרין (קח ע"א) מובא‪ :‬אמר רבי יוחנן שלש מעיינות‬ ‫נשתיירו ממי המבול‪ ,‬ואחד מהם חמי טבריה‪ .‬נראה לבאר כי דברי רבי יוחנן‬ ‫אינם מציינים רק עובדה גיאוגרפית אקראית‪ ,‬אלא עובדה רוחנית עמוקה‪.‬‬ ‫המים הללו‪ ,‬ששימשו ככלי משחית בעת הדין הגדול‪ ,‬לא בטלו מן העולם‪ .‬הם‬ ‫הושארו כעדות‪ ,‬כשריד לאותם ימים נוראים‪ ,‬והעובדה שהם נמצאים בארץ‬ ‫ישראל מעוררת אצלנו פליאה גדולה‪ :‬כיצד שריד של המבול נוכח בארץ‬ ‫הקודש‪ ,‬אם מבול לא ירד בה? הדבר מלמדנו כי למרות שהדין המוחלט לא‬ ‫הכה בארץ הקודש‪ ,‬השפעתו או שרידיו נותרו בה‪ ,‬והם אלו שמחממים את מי‬ ‫טבריה עד עצם היום הזה‪.‬‬ ‫רש"י (סנהדרין קח ע"א) פירש‪ :‬שהמעיינות של דור המבול היו רותחין‪ ,‬ומזה‬ ‫נשתיירו חמי טבריה‪ .‬נראה להוסיף ולבאר‪ ,‬כי החמימות הזו אינה מקרית‪ .‬רש"י‬ ‫רבי אברהם אבן עזרא (שם)‪" :‬נבקעו כל מעינות תהום רבה‪ ,‬כי המים הרבים‬ ‫מגלה לנו שחמימותם של המעיינות היא תכונה עצמית שחלחלה אליהם מתוך‬ ‫היו תחת הארץ‪ ,‬והם יצאו בלחץ גדול"‪ .‬נראה להוסיף‪ ,‬כי לפי דבריו יש כאן‬ ‫רתיחת מי המבול‪ .‬זהו המפתח שלנו להבנת הקשר שבין הדין לבין המציאות‬ ‫תהליך גיאולוגי עצום שבו כוחות הטבע משנים את פניהם‪ ,‬והיציאה של המים‬ ‫הנוכחית‪ :‬המבול לא היה רק מים‪ ,‬אלא כוח של רתיחה‪ ,‬של חורבן ששינה את‬ ‫הללו היא כביכול שחרור של כוחות אדירים שהיו כלואים תחת פני הקרקע‪,‬‬ ‫פני המציאות‪ ,‬והשריד שאנו פוגשים כיום בטבריה הוא הוכחה חיה ומוחשית‬ ‫דבר המעורר אותנו לחשוב על המיקום של אותם מעיינות ועל השפעתם‪.‬‬ ‫לאותה עוצמה שביקעה את תהום העולם‪.‬‬ ‫הרמב"ן (שם)‪" :‬וטעם נבקעו‪ ,‬כי היו המים עצורים בתהום ובקע הארץ ופרצו‬ ‫בגמרא במסכת זבחים (קיג ע"א) מובא‪ :‬תנו רבנן לא ירד מבול לארץ ישראל‪.‬‬ ‫משם"‪ .‬נראה לבאר‪ ,‬כי הרמב"ן מדגיש את כוח הפריצה של המים‪ ,‬וכאשר אנו‬ ‫נראה להסביר כי זוהי הדרמה הגדולה המונחת לפתחנו‪ .‬הגמרא מציבה גבול‬ ‫מדברים על חמי טבריה‪ ,‬אנו רואים כיצד כוח פריצה זה נשאר חקוק בתוך‬ ‫מוגדר וברור‪ ,‬המבדיל בין העולם כולו לבין ארץ ישראל‪ .‬המבול לא היה אירוע‬ ‫הדינמיקה של המעיין‪ ,‬שאינו מפסיק לבעבע מאז אותם ימים נוראים‪.‬‬ ‫עולמי אחיד במובן של טבילת כל חלקי תבל‪ ,‬אלא הייתה חלוקה מפורשת‪.‬‬ ‫הרד"ק (שם)‪" :‬נבקעו‪ ,‬מלשון בקיעה‪ ,‬שהיה המים יוצאים בחוזק ובהמולה‬ ‫הקושיה המנקרת בלבנו‪ ,‬כיצד שרידי המבול נמצאים בתוך ארץ ישראל אם‬ ‫גדולה"‪ .‬נראה ליישב‪ ,‬כי כוח ההמולה והחום המלווה את אותם שרידי מבול‬ ‫היא לא הייתה שותפה לפורענות‪ ,‬היא זו שמחייבת אותנו לצאת אל דברי‬ ‫הוא עדות חיה לעוצמה שבה נפתחו המעיינות בראשית הדרך‪ ,‬מה שמלמד‬ ‫הראשונים ולחפש את התירוץ המשלים בין הנס לטבע‪ ,‬ובין הדין לבין המקום‬ ‫אותנו כי גם לאחר אלפי שנים‪ ,‬המציאות נושאת בתוכה את זיכרון העבר‪.‬‬ ‫המוגן‪.‬‬ ‫מקדושתה‪ ,‬אלא מדגיש את כוחה להכיל את‬ ‫נבוא עתה אל שולחנם של הראשונים‪ ,‬המבקשים ליישב את הסתירה שבין‬ ‫הניצוצות ולזכך אותם‪ .‬נראה להרחיב כי לפי‬ ‫השביתה של המבול מארץ ישראל לבין נוכחותו הממשית של חום המבול‬ ‫דבריו‪ ,‬חמי טבריה אינם פגיעה בטהרת הארץ‪,‬‬ ‫בחמי טבריה‪ ,‬ומעמיקים בחילוקים שבין גשמי שמים לבין זרימת מי תהום‪.‬‬ ‫אלא הוכחה לכך שארץ ישראל היא המקום היחיד‬ ‫החזקוני (בראשית ז‪ ,‬יא) ביאר‪ :‬את המילים נבקעו כל מעינות תהום רבה וכתב‬ ‫המסוגל להעלות גם את כוחות הדין שנותרו‬ ‫כי מה שאמרו שלא ירד מבול לארץ ישראל היינו גשמים מלמעלה‪ ,‬אבל‬ ‫מהמבול ולהופכם למקור של רפואה והתחדשות‪,‬‬ ‫מלמטה נבקעו כל מימי התהום אף בארץ ישראל‪ ,‬ומשם נשארו חמי טבריה‪.‬‬ ‫כפי שרואים בחוש את הסגולות הטמונות‬ ‫נראה להסביר כי החזקוני עושה הבחנה חדה בין ההשפעה השמימית של‬ ‫במעיינות אלו‪.‬‬ ‫המבול‪ ,‬שנמנעה מארץ הקודש‪ ,‬לבין ההשפעה התחתונה‪ ,‬שחדרה אל מעמקי‬ ‫מו"ר הגר"א וייס במנחת אשר (פרשת נח) ביאר‪:‬‬ ‫האדמה בכל העולם‪ ,‬ובכלל זה בארץ ישראל‪ ,‬ובכך הוא מיישב כיצד ניתן לומר‬ ‫את המושג של שיירי המבול‪ ,‬וחידש כי העולם נברא בדרך שבה‬ ‫שהמבול לא ירד כאן ובכל זאת שרידיו נותרו באדמתנו‪.‬‬ ‫לכל פורענות יש גרעין של תיקון‪ ,‬וכתב כי חמי טבריה הם ביטוי להשגחה‬ ‫רבינו בחיי (בראשית ז‪ ,‬יא) ביאר‪ :‬את עניין המבול בארץ ישראל וכתב כי אע"ג‬ ‫הפרטית המלווה את העולם גם ברגעי משבר‪ .‬נראה להעמיק כי בראייתו‪,‬‬ ‫דלא ירדו גשמים על ארץ ישראל וגם לא נבקעו מעינות תחתיה‪ ,‬מכל מקום מי‬ ‫השאלה אינה רק טכנית של איך המים הגיעו לכאן‪ ,‬אלא מחשבתית‪ :‬העולם‬ ‫המבול שבשאר ארצות נכנסו לתוכה‪ .‬נראה להעמיק כי לפי שיטת רבינו בחיי‪,‬‬ ‫בנוי כך ששום דבר טוב לא הולך לאיבוד‪ ,‬וגם כוח הרתיחה של המבול נועד‬ ‫ארץ ישראל נשמרה בדרך נס מגזירת המבול הישירה‪ ,‬אך המים ששטפו את‬ ‫בסופו של דבר להפוך למעיין של בריאות‪ ,‬דבר המלמד אותנו להסתכל על‬ ‫העולם מסביב חדרו אליה מתוך זרימת העולם‪ ,‬והחמימות שבהם היא זו‬ ‫משברי החיים כפתחים לצמיחה מחודשת‪.‬‬ ‫שנותרה כעדות לדורות‪ ,‬כשהארץ עצמה נותרת נקייה ומוגנת מן הפורענות‪,‬‬ ‫נבוא עתה אל הנפקא מינות למעשה‪ ,‬אל המקום שבו תורתנו הקדושה פוגשת‬ ‫אך נושאת בתוכה את זיכרון הדין העולמי‪.‬‬ ‫את חיי המעשה‪ ,‬ואנו מבקשים לזקק מתוך עומק הסוגיה הדרכות מעשיות‬ ‫נבוא עתה אל בית מדרשם של האחרונים‪ ,‬המיישבים את הקושיה במבט חודר‬ ‫לחיים‪ ,‬לריפוי ולשימוש בכוחות העולם שנותרו כעדות לפעולת ה' הגדולה‪.‬‬ ‫ומקיף‪ ,‬ומנסים לפענח כיצד החום של מי המבול חדר אל גבולות ארץ הקודש‪,‬‬ ‫ערוך השלחן (או"ח סימן שכ"ו) ביאר‪ :‬את הלכות רחיצה בחמי טבריה בשבת‪,‬‬ ‫תוך שימור גדריה וקדושתה‪.‬‬ ‫וכתב כי אף שחוממו על ידי אש שאינה בולטת‪ ,‬הרי שאין בהם איסור רחיצה‪,‬‬ ‫ספר משכיל לדוד (פרשת נח) ביאר‪ :‬את הסתירה שבין חוסר הירידה של‬ ‫שכן החום נחשב לטבעי ומקורי ולא לתוצאה של פעולת חימום אנושית‪ .‬נראה‬ ‫המבול בארץ לבין נוכחות המים החמים‪ ,‬וכתב דאע"ג דלא ירדו גשמים על‬ ‫להסביר כי ההלכה רואה במעיינות אלו יצירה אלוקית מיוחדת‪ ,‬ולא רק שאין‬ ‫ארץ ישראל וגם לא נבקעו מעינות תחתיה‪ ,‬מכל מקום מי המבול שבשאר‬ ‫הם מוקצים‪ ,‬אלא הם משמשים ככלי לריפוי ולרענון‪ ,‬דבר המלמדנו שגם מה‬ ‫ארצות נכנסו לתוכה‪ ,‬וא"כ ממילא כל המימות של ארץ ישראל נמי מהבלא‬ ‫שמקורו בכוחות אדירים של דין יכול להפוך למקור של ברכה וחיים עבור‬ ‫דמבול נ תחממו וחמי טבריא כאחד מהן והן הנה נשארו לזכר לדורות עולם‪.‬‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫נראה להוסיף כי על פי גישה זו‪ ,‬אין מדובר בחדירה פיזית של מי המבול‬ ‫רבי יוסף חיים מבגדאד (בן איש חי‪ ,‬שנה ראשונה פרשת ויצא) ביאר‪ :‬את‬ ‫המטמאים‪ ,‬אלא בהשפעה של החום והבלא שהתפשטו בעולם כולו‪ ,‬וחדרו גם‬ ‫הסגולה המיוחדת של המים הללו‪ ,‬וחידש כי לכל דבר שנותר מהמבול יש כוח‬ ‫למעיינות הקיימים בארץ‪ ,‬ובכך נשמר הזיכרון בלי לפגוע בקדושת הארץ‬ ‫השפעה רוחני המטהר את הגוף‪ ,‬ועל כן יש לנהוג בהם בכבוד הראוי למקום‬ ‫ובמוגנותה מפני הדין‪.‬‬ ‫בעל סגולות‪ .‬נראה להעמיק כי הנפקא מינה היא שאין אנו רואים במעיינות‬ ‫ספר טבור הארץ (עמוד פב) ביאר‪ :‬את הקושיה כיצד ייתכן שחמי טבריא‬ ‫אלו רק אתר תיירותי או תופעת טבע‪ ,‬אלא מקום שיש בו השראת שכינה‬ ‫שייכים למבול‪ ,‬כאשר הגמרא בזבחים אומרת שלא ירד מבול בארץ ישראל‪,‬‬ ‫מסוימת‪ ,‬ועל כן על האדם המשתמש בהם לכוון ליבו לטובה ולבקש בריאות‬ ‫וכתב כי אכן אלו הם שרידי המבול שנכנסו לארץ‪ .‬נראה להסביר כי לשיטתו‪,‬‬ ‫הגוף והנפש מתוך הכרה בחסדי הבורא‪.‬‬ ‫אין סתירה בין הכלל שארץ ישראל לא נתגלתה במבול לבין העובדה שחום‬ ‫רבי משה פיינשטיין (אגרות משה‪ ,‬או"ח חלק ד סימן ע"ד) ביאר‪ :‬את שאלת‬ ‫ה מבול מצא את דרכו פנימה‪ ,‬שכן החמימות אינה נחשבת כחלק ממי המבול‬ ‫השימוש במי המעיינות לצורכי רפואה והלכה‪ ,‬וכתב כי כל דבר שנברא בעולם‬ ‫המטביעים‪ ,‬אלא כהד רחוק ושיורי שנותר לפליטה לטובת הבריות‪.‬‬ ‫ושאינו אסור בשימוש‪ ,‬הרי הוא כלי עזר שניתן להשתמש בו לטובה‪ ,‬ואין‬ ‫ספר תורה תמימה (פרשת בא‪ ,‬הערות פרק י ‪ 33‬ב‪ ,‬הערה פט) ביאר‪ :‬את עניין‬ ‫לחשוש מן העבר של המים אלא להתמקד בייעודם הנוכחי‪ .‬נראה להוסיף כי‬ ‫המעיינות הרותחים‪ ,‬וחידש כי חמי טבריה הוי כנוי לכל מעינות רותחים שבכל‬ ‫זוהי דרך חיים עבורנו‪ :‬להסתכל על המציאות בעיניים מפוקחות‪ ,‬ולא להיתקע‬ ‫העולם ואפילו בחו"ל‪ ,‬והיא הכונה שנשתיירו‪ .‬נראה להרחיב כי לפי הבנה זו‪,‬‬ ‫במקור השלילי של דברים‪ ,‬אלא לבחור להעלות אותם לקדושה ולהשתמש‬ ‫אין הכרח שדווקא המעיין הספציפי בטבריה הוא השריד היחיד‪ ,‬אלא השם‬ ‫בהם ככלי לעבודת ה‪'.‬‬ ‫טבריה משמש כסמל וכתואר לכל אותם מקומות שבהם נותרה אותה רתיחה‬ ‫נראה להוסיף‪ ,‬כי הנפקא מינה המחשבתית הגדולה היא היכולת שלנו לזהות‬ ‫עתיקה מהמבול‪ ,‬ובכך מיושבת הקושיה‪ ,‬שכן ייתכן ששרידי המבול נמצאים‬ ‫את הטוב שבתוך הריסות העבר‪ .‬כשם שחמי טבריה הם שריד מהמבול‬ ‫בכל מקום‪ ,‬וארץ ישראל אינה חריגה בכך‪ ,‬אלא היא חלק ממערכת עולמית‬ ‫ששימש לריפוי‪ ,‬כך עלינו לחפש בחיינו את השרידים והניצוצות שנותרו מתוך‬ ‫שלמה שנותרה אחרי השטפון‪.‬‬ ‫משברים‪ ,‬ולהפוך אותם למקור של חיות ותקווה‪ .‬זוהי חובתנו הלכה למעשה‪:‬‬ ‫נבוא עתה אל משנתם של גדולי הדורות האחרונים‪ ,‬המביטים על סוגייתנו‬ ‫לא לשקוע בעבר‪ ,‬אלא להשתמש בו כדלק לחיים חדשים‪.‬‬ ‫במבט המשלב את עומק ההלכה עם ראייה רחבה של סדרי הבריאה והנהגת‬ ‫נבוא עתה אל המרחבים הרעיוניים העמוקים‪ ,‬אל התבוננות פנימית בטבעו‬ ‫ה'‪ ,‬ומיישבים את הסתירה שבין הדין שבעולם לבין קדושת הארץ‪.‬‬ ‫של העולם הנברא שבו הדין והחסד שזורים זה בזה‪ ,‬ואנו מבקשים להבין כיצד‬ ‫ניתן למצוא את האור הגנוז בתוך שרידי החושך‪.‬‬ ‫המהר"ל מפראג (גבורות ה'‪ ,‬פרק יג) ביאר‪ :‬את מהות המבול וכתב כי כאשר‬ ‫העולם עובר תהליך של טיהור דרך הדין‪ ,‬הכוחות הופכים להיות מזוככים‬ ‫ומתאימים יותר לקיום האנושי‪ .‬נראה להסביר כי המבול לא היה סוף פסוק או‬ ‫רק אירוע של הרס‪ ,‬אלא תהליך שבו העולם השיל מעליו את החומריות הגסה‬ ‫והמיותרת‪ ,‬ומה שנותר בדמות חמי טבריה הוא אותו כוח של רתיחה ששימש‬ ‫לדין‪ ,‬אך כעת הוא מזוכך ומועיל‪ ,‬המזכיר לנו שהדין תמיד נושא בקרבו זרע‬ ‫של חסד‪ ,‬וכי החום שנועד להטביע את העולם הוא החום שיכול כעת לרפא‬ ‫את החיים בו‪.‬‬ ‫הכהן הגדול מאחיו רבי יהודה אריה ליב אלתר (שפת אמת‪ ,‬פרשת נח) ביאר‪:‬‬ ‫את עניין השארת המעיינות וכתב כי השארת הניצוצות מן המבול נועדה כדי‬ ‫שיוכל האדם למצוא אור גם בתוך החושך‪ ,‬והוסיף כי כל דבר שבא לעולם‬ ‫בדרך של דין אינו אלא הכנה לגילוי גדול יותר של חסד‪ .‬נראה להעמיק כי זוהי‬ ‫החכמה האלוקית בבריאת העולם‪ :‬כל חוויה קשה‪ ,‬כל משבר וכל רתיחה‬ ‫כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש בליקוטי שיחות (חלק כד) ביאר‪ :‬את עומק‬ ‫שחווית העולם‪ ,‬אינם הולכים לאיבוד‪ ,‬אלא נשמרים כמאגר של אנרגיה חיובית‪,‬‬ ‫השארת המעיינות לטובת הבריות‪ ,‬וכתב כי השארת המעיינות הרותחים אינה‬ ‫וכאשר האדם זוכה להביט בהם מתוך אמונה‪ ,‬הוא מגלה שזהו רק מעטפת‬ ‫רק עובדה פיזיקלית שנותרה מהמבול‪ ,‬אלא גילוי של הכוח האלוקי שנשאר‬ ‫חיצונית שבתוכה טמונה רפואה שלמה‪ ,‬וזהו סוד חמי טבריה ‪ -‬הדין שהפך‬ ‫גם בתוך עולם שעבר טיהור וזיכוך‪ .‬נראה להוסיף כי השארת המעיינות בארץ‬ ‫למזור‪.‬‬ ‫ישראל מהווה חוליה מקשרת‪ ,‬שבה הדין שבעולם מתמזג עם החסד שנשאר‬ ‫נראה להוסיף כי הרעיון הזה הוא אבן יסוד בהנהגת העולם‪ :‬הקדוש ברוך הוא‬ ‫בארץ‪ ,‬ומלמדנו שגם מה שהיה שייך לעולם של חורבן‪ ,‬יכול להתקדש ולהיות‬ ‫אינו בורא כוחות כדי להחריבם‪ ,‬אלא כדי להעלותם‪ .‬חמי טבריה הם המשל‬ ‫מקור של תועלת וחיים לדורות הבאים‪ ,‬מבלי לגרוע מטהרתה של הארץ‪.‬‬ ‫לכל חיינו‪ .‬כשם שהמים הרותחים של המבול הפכו למעיין המרפא של טבריה‪,‬‬ ‫הראשל"צ רבנו הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ח) ביאר‪ :‬את העובדה‬ ‫כך כל דמעה וכל קושי שאנו חווים יכולים להפוך‪ ,‬בכוח העבודה והדבקות‪,‬‬ ‫שארץ ישראל לא נתגלתה במבול כסימן למעלתה המיוחדת של הארץ‪ ,‬וכתב‬ ‫למעיין של ברכה וחיים‪ .‬המעבר מהדין לחסד אינו מחיקה של הדין‪ ,‬אלא שינוי‬ ‫כי גם כאשר אנו מוצאים השפעות של המבול בארץ‪ ,‬אין הדבר גורע‬ ‫הראי"ה קוק (אורות הקודש‪ ,‬חלק ג) ביאר כי כל העוצמות שבעולם נועדו‬ ‫פנימי בתוכנו‪ ,‬שבו אנו לומדים להפיק מהניסיון את‬ ‫לעלות אל מדרגת הטוהר‪ ,‬וכתב כי האחריות המוסרית של האדם היא לגלות‬ ‫הכוח להעניק חיות לעצמנו ולאחרים‪.‬‬ ‫את הניצוץ האלוקי השוכן גם בתוך מה שנראה כשארית של פורענות‪ .‬נראה‬ ‫נבוא עתה אל תוך פנימיות הנפש‪ ,‬אל החדרים‬ ‫להוסיף כי זוהי תביעה מוסרית עמוקה‪ :‬אל לו לאדם להניח לכוחות החיים‬ ‫החבויים שבהם מתרחשים המאבקים הגדולים‬ ‫להישאר בדרגתם הראשונית של רתיחה וסערה‪ ,‬אלא עליו להפוך אותם‪ ,‬בדרך‬ ‫ביותר של האדם‪ ,‬וננסה להבין כיצד המבול הנפשי‬ ‫של עידון וסבלנות‪ ,‬לכלי שרת לעזרה ולקירוב לבבות‪ .‬המוסר הנלמד כאן הוא‬ ‫שאנו חווים לעיתים‪ ,‬הופך למעיין של ריפוי בקרבנו‪.‬‬ ‫הפוך מן הניכור; כשאנו פוגשים את קשיי העולם‪ ,‬אנו מוזמנים לא להתרחק‪,‬‬ ‫אנו נושאים בתוכנו עולמות שלמים של רגשות‪ ,‬של‬ ‫אלא להשתמש בחום שנוצר מתוך החיכוך הזה כדי להמיס לבבות קשים‪ ,‬כדי‬ ‫חום ושל רתיחה‪ ,‬והשאלה היא האם אנו נותנים‬ ‫להוסיף חמימות ואהבה למקום שהיה בו קר וניכור‪.‬‬ ‫לרגשות הללו לשטוף ולהחריב‪ ,‬או שאנו משכילים‬ ‫נראה להרחיב כי המעיין המרפא אינו נשאר נסתר באדמה; הוא נובע החוצה‪.‬‬ ‫לאצור אותם ככוח מניע ומרפא‪ ,‬כשם שהקב"ה אצר‬ ‫זוהי עבודתנו המוסרית‪ :‬להוציא את הטוב מן הכוח אל הפועל‪ ,‬ולהפוך את‬ ‫את רתיחת המבול והותיר לנו את חמי טבריה‬ ‫עצמנו למקור של תועלת לכל מי שסובב אותנו‪ .‬כאשר אנו נוהגים בדרך זו‪,‬‬ ‫כנחמה וכמזור‪.‬‬ ‫אנו הופכים להיות שותפים למעשה בראשית‪ ,‬לא רק בתיקון עולמנו האישי‪,‬‬ ‫הדגל מחנה אפרים (פרשת נח) ביאר‪ :‬את כוחו של האדם להעלות את‬ ‫אלא בהפיכת העולם כולו למקום שבו כל רתיחה הופכת לרפואה‪ ,‬וכל דין‬ ‫הניצוצות מתוך הסערה‪ ,‬וכתב כי בכל מקום שבו האדם עובר טלטלה נפשית‪,‬‬ ‫מתמתק בחסד‪.‬‬ ‫הוא מותיר אחריו שיירי קדושה‪ ,‬ודווקא בתוך הקושי טמון הכוח לתיקון‬ ‫ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום‪ .‬הרי שחמי טבריה אינם רק עובדה‬ ‫העולם‪ .‬נראה להסביר כי זהו סוד הבחירה האנושית‪ :‬כשאנו ניצבים מול‬ ‫גיאוגרפית‪ ,‬אלא מצפן אמוני לאדם המהלך בנתיבות החיים‪ .‬בכל פעם שהחיים‬ ‫אתגרים‪ ,‬מול רגעי רתיחה של כעס או של צער‪ ,‬יש לנו את היכולת לבחור האם‬ ‫מזמנים לנו סערה‪ ,‬רגעים של רתיחה נפשית או מציאות המרגישה כשיטפון‪,‬‬ ‫להיות מוצפים או להפוך את האנרגיה הזו לחום פנימי המקרין אהבה ורפואה‬ ‫אנו נוטים לראות בהם רק את איום החורבן‪ .‬הלקח הגדול שאנו צריכים לאמץ‬ ‫לסובבים אותנו‪.‬‬ ‫אל ליבנו הוא ללמוד את חכמת הנותר‪ .‬כשם שמעיינות אלו נותרו מהמבול לא‬ ‫נראה להוסיף‪ ,‬כי הלב האנושי הוא כלי קיבול המכיל בתוכו את שרידי כל‬ ‫לפורענות אלא למזור‪ ,‬כך בכל רגע של לחץ או קושי שחווה האדם‪ ,‬ישנו גרעין‬ ‫חוויות חיינו‪ .‬אין חוויה שהיא לחינם‪ .‬הרגעים הקשים שחווינו אינם נעלמים‪,‬‬ ‫של חסד שנועד להצמיח אותו ולרפא את נפשו‪ .‬התובנה המעשית היא לשנות‬ ‫אלא נשמרים כמאגרי חום בתוך נשמתנו‪ .‬כאשר אנו מגלים את אותם מעיינות‬ ‫את זווית הראייה‪ :‬לא להסתכל על הקושי כעל משהו שבא להטביע אותנו‪,‬‬ ‫חמים של חמלה‪ ,‬של הקשבה ושל אמונה‪ ,‬אנו מגלים שזהו בדיוק אותו כוח‬ ‫אלא כעל כוח שבא לחמם את הלב שלנו‪ ,‬להפשיר את הקיפאון ולפתוח‬ ‫שפעם נראה לנו מאיים‪ ,‬אך כעת הוא משמש מזור לאחרים‪ .‬זוהי ההנהגה שבה‬ ‫נתיבות חדשות של טוב שעד כה היו חסומות בפנינו‪.‬‬ ‫אנו מצווים לנהוג‪ :‬לא לברוח מהסערות של הנפש‪ ,‬אלא ללמוד כיצד לרתום‬ ‫עיקר העניין‪ :‬העולם שלנו‪ ,‬בבניינו המופלא‪ ,‬אינו מורכב רק מהפכים של טוב‬ ‫אותן לטובת בניין הקומה הרוחנית שלנו‪.‬‬ ‫ורע‪ ,‬אלא מהיכולת המופלאה לזקק את האור מתוך החום‪ .‬הניסיון שהאדם‬ ‫נבוא עתה אל המרחב המוסרי‪ ,‬אל אותה נקודה עדינה בלב שבה אנו מכריעים‬ ‫עובר בחייו‪ ,‬לעיתים נחווה כשיטפון שאין לו סוף‪ ,‬כסערה שמאיימת לשטוף‬ ‫כיצד להגיב למציאות הסובבת אותנו‪ ,‬ומבקשים לברר את חובתנו האנושית‬ ‫כל חלקה טובה‪ .‬אך בתוך העומק של המציאות הזו מסתתר סוד עתיק‪ :‬כל‬ ‫להפוך את כוחות הדין והחום שבעולם לכוח מניע של חסד ורפואה‪ .‬אנו‬ ‫סערה נושא ת בחובה את הפוטנציאל לחימום הנפש‪ .‬חמי טבריה הם עדות‬ ‫מבינים כי העולם אינו מקום סתמי‪ ,‬אלא יצירה רצופת משמעות‪ ,‬שבה הדין‬ ‫ניצחת לכך שהבורא לא מותיר אותנו לבדנו מול איתני הטבע של חיינו‪ ,‬אלא‬ ‫והחסד מופקדים בידינו כדי שנדע כיצד לאזן ביניהם‪ ,‬וכיצד למצוא את המעיין‬ ‫מותיר לנו מעיינות של ריפוי‪ ,‬שמאפשרים לנו לטבול בהם ולהתחדש‪ .‬כל‬ ‫המרפא גם במקומות שבהם האש נראתה כמאיימת לשרוף‪.‬‬ ‫משבר‪ ,‬כל תחושת רתיחה פנימית‪ ,‬הם הזמנה לטבילה במימי התבונה‬ ‫הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן (שמירת הלשון‪ ,‬שער התבונה)‬ ‫והאמונה‪ ,‬שם הופך הדין לחסד והכאב למזור‪ ,‬ומשם יוצא האדם נקי‪ ,‬מחומם‬ ‫ביאר כי אין לך דבר שנברא במידת הדין שאינו מחכה להמתקה על ידי האדם‪,‬‬ ‫ומלא חיים‪.‬‬ ‫וכל כוח של חום וסערה שפוגש את האדם אינו אלא הזדמנות לגילוי חסד‪.‬‬ ‫התובנה המשנה חיים היא שהמקור של הקושי הגדול ביותר בחיינו הוא‬ ‫נראה להסביר כי המוסר הפנימי שאנו בונים הוא היכולת לראות בכל רתיחה‬ ‫לעיתים קרובות המקור למרפא הכי עמוק שאנו מסוגלים להעניק לעצמנו‬ ‫של יצר או של מאורע חיצוני‪ ,‬לא סיבה לנסיגה‪ ,‬אלא הזמנה ליצירת מעיין של‬ ‫ולאחרים ‪ .‬עלינו להפסיק לפחד מהחום שבוער סביבנו ובתוכנו‪ ,‬ולהתחיל‬ ‫ריפוי‪ .‬כשאדם נתקל במציאות בוערת‪ ,‬עליו לשאול את עצמו כיצד הוא יכול‬ ‫לראות בו את המעיין המרפא שהוכן עבורנו מאז ימי קדם‪ ,‬כדי להפוך כל‬ ‫לקחת את החום הזה ולנתב אותו להוספת חיים‪ ,‬ולא להניח לו לכלות את‬ ‫סערה למתנה של אור‪.‬‬ ‫הכוחות הטובים שבנפשו‪.‬‬ ‫למה נקרא שמו עוג?‬ ‫הכלי יקר (בראשית ו‪ ,‬יד) ביאר‪ :‬כי עצי הגפר מזכירים את סדום ועמורה‬ ‫הרוחות הלוהטות של המבול טרם שככו‪ ,‬והעולם שקע תחת מטר זלעפות‬ ‫שנהפכו בגופרית‪ .‬נח בונה את עולמו מתוך המודעות לחורבן‪ ,‬וכל עץ ועץ‬ ‫שהפך את הארץ לים גדול של דממה‪ .‬בעוד התיבה מטלטלת על פני המים‪,‬‬ ‫שבידיו הוא זיכרון תמידי לצורך בתיקון עולם‪ ,‬ובמלאכת הבנייה הזו נח מתחיל‬ ‫דמותו של הענק‪ ,‬עוג מלך הבשן‪ ,‬ניצבת שם‪ ,‬נשענת על דפנות העץ האדירות‪,‬‬ ‫את יצירת העולם החדש מתוך זיכרון החטאים שקדמו לו‪.‬‬ ‫מחפשת קמצוץ של יבשה בתוך תהום שאין לה סוף‪ .‬האגדה עוטפת את‬ ‫בתרגום אונקלוס (בראשית ו‪ ,‬יד) ביאר‪ :‬עבי דקדרום‪ .‬המתרגם מבאר כי מדובר‬ ‫הדמות הזו מסתורין‪ ,‬והשאלה הפשוטה‪ ,‬לכאורה‪ ,‬מנקרת בלב – מה טמון‬ ‫בעצים עמידים שנועדו להחזיק מעמד במים עמוקים‪ ,‬ובכך הוא מחזק את‬ ‫בשמו? האם זהו סיפור על עוגה קטנה שניתנה לו בשעת מלאכה‪ ,‬או שמא‬ ‫התפיסה כי התיבה לא הייתה סתם כלי שייט‪ ,‬אלא מבנה הנדסי בעל עוצמה‬ ‫זעקת כאב מרתחת שנפלטה מפיו עת נתקלו פיו במי המבול הרותחים?‬ ‫רוחנית שנועד לעמוד בפני גזירת המבול‪.‬‬ ‫האדמה רעדה‪ ,‬המים געשו‪ ,‬ושמו של הענק נחקק בדברי הימים כחידה‬ ‫כאשר אנו פונים אל דברי חז"ל‪ ,‬אנו מגלים את דמותו האגדית של עוג‬ ‫המשתקפת במים הסוערים‪ .‬כיצד זה השם‪ ,‬המילה הקצרה הזו‪ ,‬מכילה בתוכה‬ ‫המשתלבת בסיפור המבול בצורה מפתיעה‪ ,‬כפי שמבואר במקורות‬ ‫את גורלו של ענק שנאבק לשרוד את השטפון הגדול‪ ,‬והאם באמת הייתה זו‬ ‫התלמודיים‪ :‬בגמרא במסכת זבחים (דף קיג ע"ב) מבואר‪ :‬כי עוג מלך הבשן‬ ‫האכילה המסתורית‪ ,‬או שמא קולו שנשמע בתוך החושך הוא שקבע את זהותו‬ ‫נשאר בחיים מן המבול על ידי שנאחז בתיבה‪ .‬בגמרא מבואר עוד כי עוג היה‬ ‫לנצח?‬ ‫נשען על צדה של התיבה‪ ,‬ומי המבול שהיו רותחים היו מזיקים לו‪ ,‬והיה צועק‬ ‫בעוד נח ניגש אל מלאכת הבנייה‪ ,‬עלינו להקדים ולהבין את יסודות המקרא‬ ‫ומתייסר מפני החום‪ ,‬ועל כך מרמזים חז"ל כי השם עוג נגזר מאותן זעקות‬ ‫שעליהם נשען כל הדיון בעצי התיבה ובהקשרם לעוג‪ ,‬כפי שנאמר‪ :‬עשה לך‬ ‫שפלט מפיו‪ .‬הישארותו של עוג מחוץ לתיבה היא בחינת כוח שאינו חלק‬ ‫תיבת עצי גפר קינים תעשה את התיבה וכיפרת אותה מבית ומחוץ בכופר‬ ‫מהקדושה המוגנת‪ ,‬אלא כוח שריד שנאחז בקצותיה של התיבה‪ ,‬ובכך הוא‬ ‫(בראשית ו‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫מהווה תזכורת למציאות שנותרה מחוץ לתיקון המוחלט של נח‪.‬‬ ‫רש"י (בראשית ו‪ ,‬יד) ביאר‪ :‬כי עצי הגפר הם עצי גופרית‪ ,‬שנועדו להצמיח את‬ ‫בתלמוד ירושלמי במסכת סנהדרין (פרק יא‪ ,‬הלכה ו) ביאר‪ :‬כי עוג היה מניצולי‬ ‫המבול על העולם‪ .‬דווקא בבחירת החומרים הזו‪ ,‬המרמזת על אש וגופרית‪ ,‬נח‬ ‫דור המבול בזכות העובדה שנאחז בתיבה‪ ,‬אך הוא לא נכנס לתוכה מפני שלא‬ ‫נדרש לבנות כלי שיהיה חסין מן המבול‪ ,‬מה שמלמד אותנו כי התרופה‬ ‫היה ראוי לכך‪ .‬ישיבתו של עוג סביב התיבה מסמלת את הכוחות שנמצאים‬ ‫לפורענות צומחת מתוך אותם יסודות עצמם שבהם השתמשו לחטא‪.‬‬ ‫בשיפולי הקדושה‪ ,‬אלו שקרובים אליה אך אינם נכנסים אל תוך המרחב המוגן‬ ‫רבי אברהם אבן עזרא (בראשית ו‪ ,‬יד) ביאר‪ :‬כי גפר הוא מין עץ חזק שאינו‬ ‫שבו שורה השכינה‪ ,‬ועל כן הם נותרים חשופים למי המבול הרותחים‪.‬‬ ‫מרקיב בתוך המים‪ .‬נח‪ ,‬באמונתו הגדולה‪ ,‬בחר להשקיע בעץ שיכול לעמוד‬ ‫כעת אנו צועדים בין דברי הראשונים‪ ,‬המחדדים את דמותו של עוג ואת מהות‬ ‫בטלטלות הסערה‪ ,‬ובכך הוא מראה לנו כיצד ההכנה הגשמית המדויקת היא‬ ‫הישרדותו המופלאה בתוך המים הזדונים‪:‬‬ ‫הכרחית כדי לקיים את הציווי האלוהי בתוך עולם שחרב‪.‬‬ ‫רבינו בחיי (בראשית ו‪ ,‬טז) ביאר‪ :‬כי עוג נשאר בחיים מפני שהיה כוח גדול‬ ‫הרמב"ן (בראשית ו‪ ,‬יד) ביאר‪ :‬כי התיבה נעשתה מחומרים מיוחדים כדי‬ ‫בעולם שנועד להתקיים גם לאחר המבול לצורך תכלית אחרת‪ .‬אחיזתו בתיבה‬ ‫שתוכל לשאת משקל כבד של כל הנבראים‪ .‬כל קרש וכל חיבור בתיבה הם‬ ‫לא הייתה מקרית‪ ,‬אלא כוחו העצום של עוג אפשר לו לשרוד את הרתיחה‬ ‫בבחינת עבודת קודש‪ ,‬שכן על כתפיו של נח הונחה האחריות להציל את שרידי‬ ‫במים‪ ,‬וכי העובדה שרק אפו נכנס לתיבה מלמדת אותנו כי גם אדם שאינו ראוי‬ ‫הבריאה כולה בתוך מבנה שהוכן בתכנון מדויק ומופלא‪.‬‬ ‫להצלה מלאה בתוך התיבה‪ ,‬יכול למצוא דרך קשר לקדושה שתאפשר לו‬ ‫הספורנו (בראשית ו‪ ,‬יד) ביאר‪ :‬כי הציפוי בכופר היה הכרחי כדי שלא יחדרו‬ ‫להיוותר בחיים‪.‬‬ ‫המים לתוך התיבה‪ .‬השתדלותו של האדם בבניית גבולות מוגנים היא המפתח‬ ‫בעל הטורים (בראשית ו‪ ,‬טז) ביאר‪ :‬כי התיבה הייתה מלאה באור גנוז שהאיר‬ ‫להצלה‪ ,‬וכי היציאה מן המציאות הטבעית אל עבר עולם של קדושה מחייבת‬ ‫גם כלפי חוץ‪ .‬עוג‪ ,‬בהיצמדו לדפנות התיבה‪ ,‬זכה ליהנות מניצוצות של קדושה‬ ‫איטום מוחלט מפני השפעות חוץ משחיתות‪.‬‬ ‫יכולת הישרדות אישית אדירה‪ ,‬אך היצמדות זו‬ ‫שעברו דרך העץ‪ ,‬וכי עצם השם עוג מלמד על כך שהיה סביב התיבה והיה‬ ‫אינה תחליף להשתלבות אורגנית בתוך מהלך‬ ‫כמי שנפלט מהמציאות הסוערת אל השוליים של עולם הקודש‪.‬‬ ‫התיקון של הבורא‪.‬‬ ‫רבינו סעדיה גאון (בראשית ו‪ ,‬טז) ביאר‪ :‬כי התיבה הייתה מוגנת על ידי‬ ‫אפשר להרחיב ולומר כי שמו עוג‪ ,‬הנגזר מהעוגה‬ ‫מלאכים וכי עוג‪ ,‬מכוח גבורתו‪ ,‬הצליח לשרוד את התנאים הקשים של המבול‪.‬‬ ‫או מהזעקה‪ ,‬מגלה לנו את אופיו של הכוח הזה‪:‬‬ ‫כל המציאות שסביב התיבה הייתה בחינת הפרדה מוחלטת‪ ,‬והישרדותו של‬ ‫הוא תלוי בסיפוקים רגעיים או בתגובה פיזית‬ ‫עוג מהווה עדות לכוחו המיוחד של הענק ששרד דורות שלמים ונותר כזיכרון‬ ‫לכאב‪ .‬כאשר אדם בוחר לחיות רק על פי מה‬ ‫חי למה שהיה לפני המבול‪.‬‬ ‫שמספק את צרכיו המיידיים‪ ,‬או כאשר תגובתו‬ ‫אנו מעמיקים כעת אל דברי האחרונים והפוסקים‪ ,‬המבררים את המשמעות‬ ‫למציאות היא רק זעקת כאב ולא תפילת חיבור‪,‬‬ ‫העמוקה של עמידתו של עוג סביב התיבה והשפעתו על סדר הבריאה‪:‬‬ ‫הוא נותר עוג‪ ,‬מקיף את המציאות אך אינו חודר‬ ‫השל"ה בפרשת נח (פרשת נח) ביאר‪ :‬כי עוג נשאר בחיים כמי שנמצא בבחינת‬ ‫אל תוכה‪ .‬השהות שלו סביב התיבה‪ ,‬כשהאף שלו בלבד בתוכה‪ ,‬מבטאת את‬ ‫דין קשה‪ ,‬ועל כן הצטער במי המבול הרותחים‪ .‬הישארותו של עוג מחוץ‬ ‫המצב העדין שבו האדם נוגע בקצה הגבול של הקדושה‪ ,‬אך אינו מאפשר לה‬ ‫לתיבה מלמדת כי גם בעת שהקדוש ברוך הוא עושה משפט בעולם‪ ,‬ישנם‬ ‫להקיף אותו מכל עבר‪.‬‬ ‫ניצוצות של כוח שאינם נמחקים‪ ,‬אלא נותרים כעדות לדורות הקודמים‪ ,‬כשהם‬ ‫העומק כאן הוא בתובנה שהעולם דורש הכרעה‪ .‬הבחירה להיות בתוך התיבה‬ ‫נאחזים בקצותיה של התיבה כדי לשרוד את השטף‪.‬‬ ‫היא בחירה בביטול העצמי אל מול הציווי האלוקי‪ ,‬ואילו בחירתו של עוג היא‬ ‫המהר"ל מפראג בגור אריה (בראשית ו‪ ,‬טז) ביאר‪ :‬כי עוג היה צריך להישאר‬ ‫בחירה בשימור העצמי בתוך הדין‪ .‬זהו מבט מרתק על היכולת האנושית‬ ‫בחיים כדי שיהיה מי שיילחם בעתיד עם ישראל‪ ,‬שכן הבריאה צריכה את‬ ‫להישאר בחיים גם תחת תנאים בלתי אפשריים‪ ,‬אך בו בזמן להיוותר צמאים‬ ‫קיומם של כוחות של גבורה גם אם הם מצד החושך‪ .‬אחיזתו בתיבה היא היסוד‬ ‫וחסרים‪ ,‬כמי שמי המבול הרותחים צורבים את פיו‪ ,‬כי הוא בחר להישאר בחוץ‪,‬‬ ‫לכך שעוג נותר כוח עצמאי‪ ,‬והשם עוג מרמז על היותו סובב את התיבה‬ ‫קרוב לתיבה אך לא בתוכה‪.‬‬ ‫בבחינת היקף‪ ,‬ללמדנו כי גם כוחות הרשע מוקפים בגבולה של הקדושה ואינם‬ ‫בבואנו לחבר את דמותו של עוג אל נבכי הנפש האנושית ואל עולם האמונה‪,‬‬ ‫יכולים לחרוג ממנה‪.‬‬ ‫אנו מגלים כי המבול אינו מאורע היסטורי בלבד‪ ,‬אלא תהליך מתמיד המתרחש‬ ‫החיד"א בפני דוד (פרשת נח) ביאר‪ :‬כי עוג היה כוח המייצג את הגאווה‬ ‫בלב האדם‪ .‬לכל אחד מאיתנו יש את המבול הפרטי שלו – רגעים של טלטלה‪,‬‬ ‫האנושית שנותרה בחיים למרות הכל‪ .‬צעקתו של עוג היא הביטוי לסבלו בתוך‬ ‫שבהם נדמה כי הקרקע נשמטת והמים הרותחים מקיפים אותנו מכל עבר‪.‬‬ ‫המציאות הרותחת‪ ,‬שכן המבול הוא הכרעה של חסד מול דין‪ ,‬ועוג העומד‬ ‫נראה לבאר כי התיבה היא המקום שבו האדם מתכנס בתוך פנימיותו‪ ,‬בתוך‬ ‫בחוץ חווה את חומרת הדין באופן אישי‪ ,‬ובכך הוא מהווה תזכורת תמידית למי‬ ‫האמת הטהורה שלו‪ ,‬ומנתק את הקשר עם רעשי העולם החיצון המבקשים‬ ‫שלא זכה להיכנס אל תוך התיקון המלא של נח‪.‬‬ ‫לשטוף אותו‪ .‬התיבה היא השקט הפנימי‪ ,‬האמונה הצרופה‪ ,‬היכולת להבדיל‬ ‫כשאנו ניגשים אל דברי גדולי הדורות האחרונים וגדולי דורנו‪ ,‬אנו מוצאים‬ ‫בין עיקר לטפל‪ .‬אולם‪ ,‬לעיתים אנו פועלים כעוג‪ .‬אנו חשים את עוצמת‬ ‫כיצד הסוגייה המורכבת של עוג מלך הבשן והתיבה נלמדת מתוך עומק‬ ‫הסערה ‪ ,‬אנו מבינים את חשיבותה של התיבה‪ ,‬אך אנו נותרים בשוליים‪ .‬אנו‬ ‫ובהירות‪ ,‬כאשר המאורות הגדולים מבקשים ליישב את פשר הקשר שבין‬ ‫נאחזים בדפנות‪ ,‬מחפשים קרבה‪ ,‬אך חוששים להיכנס פנימה‪ ,‬אל תוך‬ ‫האדם לתיבה בעת משבר‪:‬‬ ‫המחויבות המוחלטת‪ ,‬אל תוך המקום שבו האדם מוותר על רצונו הפרטי למען‬ ‫החפץ חיים בכהן הגדול מאחיו (פרשת נח) ביאר‪ :‬כי אחיזתו של עוג בתיבה‬ ‫רצון ה'‪.‬‬ ‫מסמלת את האדם המבקש לשרוד את סערות החיים אך אינו מוכן להיכנס אל‬ ‫הרחבה מחשבתית זו מלמדת אותנו על הפער שבין קירבה לבין התמסרות‪.‬‬ ‫תוך עבודת התיבה במלוא הדרו‪ .‬גם מי שנותר בשוליים ומנסה להינצל‪ ,‬סובל‬ ‫עוג יכול היה להיות חלק מהתיבה‪ ,‬אך הוא בחר באחיזה חיצונית‪ .‬בנפש האדם‪,‬‬ ‫מרתיחת המציאות‪ ,‬שכן רק מי שנכנס אל תוך התיבה ופועל בהתאם להוראות‬ ‫זהו המצב שבו אנו שומרים על אורח חיים דתי או רוחני כמעטפת‪ ,‬אך לא‬ ‫נח‪ ,‬זוכה לשלווה אמיתית‪ ,‬בעוד האחרים נשארים תלויים בחוץ וסובלים‬ ‫כמרכז‪ .‬הצעקה של עוג‪ ,‬הניסיון שלו לפלוט את המים המרים‪ ,‬היא הניסיון‬ ‫מהחום והסערה‪.‬‬ ‫שלנו לשרוד את קשיי היום‪ -‬יום בדרכים חיצוניות‪ ,‬מבלי לזכך את הפנים‪ .‬אנו‬ ‫הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בחזון עובדיה (על המועדים‪ ,‬מאמר על‬ ‫צועקים אל מול הקשיים‪ ,‬אנו נאבקים במציאות‪ ,‬אך שוכחים שהפתרון אינו‬ ‫המבול) ביאר‪ :‬כי הישרדותו של עוג מחוץ לתיבה היא בבחינת דין מופלא‬ ‫בחוץ‪ ,‬אלא בכינוס הכוחות פנימה‪ ,‬אל המקום שבו האדם פוגש את בוראו בלב‬ ‫שנועד להעמיד את כוחות ההתנגדות לעם ישראל‪ ,‬ובכך הוא מחדד את‬ ‫ליבה של התיבה‪.‬‬ ‫התפיסה כי העולם בנוי משני קטבים – אלו שבתוך התיבה ואלו שסביבה‪ .‬שמו‬ ‫האמונה בהקשר זה היא היכולת להרפות מהאחיזה החיצונית ולהיכנס אל תוך‬ ‫של עוג נקרא על שם המצב בו מצא את עצמו סביב התיבה‪ ,‬וכי כל צעקתו‬ ‫המרחב המוגן‪ .‬זהו תהליך שבו האדם מבין שאין הוא יכול לסמוך על כוחו‬ ‫הייתה ביטוי לקושי הנורא של מי שנמצא בחוץ בשעה שהקדוש ברוך הוא דן‬ ‫העצום – גבורתו של עוג – כדי לשרוד את המבול‪ .‬המבול תובע את כניעת‬ ‫את עולמו‪.‬‬ ‫האגו‪ ,‬את הכניסה אל התיבה‪ ,‬את ההתבטלות לפני מי שציווה על בנייתה‪.‬‬ ‫מו"ר הגר"א וייס בדרשותיו על התורה (פרשת נח) ביאר‪ :‬כי עוג מייצג את כוח‬ ‫כאשר האדם מפסיק לנסות להקיף את התיבה מבחוץ ומתחיל למלא את‬ ‫הבחירה שנותר גם במצב של חורבן מוחלט‪ .‬אחיזתו בתיבה מלמדת שגם‬ ‫תוכנה במידות טובות‪ ,‬באמונה ובביטחון‪ ,‬הוא מפסיק לצרוח את כאבו והופך‬ ‫כאשר אדם מרגיש שהוא נמצא הרחק מהמרכז‪ ,‬הוא עדיין יכול להיאחז‬ ‫את חייו למרחב של שלווה‪ ,‬המוגן מכל סערות העולם‪.‬‬ ‫בתיבה‪ ,‬אך עליו להבין שהיא אינה ביתו‪ .‬שמו של עוג נקרא על שם הצעקה‬ ‫כשאנו מבקשים לזקק מתוך הדברים מצפן פנימי לחיים‪ ,‬אנו פוגשים את‬ ‫שפלט מתוך סבלו‪ ,‬והדבר מחייב אותנו להתבונן בדרך שבה אנו בוחרים להגיב‬ ‫האתגר של הכנות המוסרית‪ .‬דמותו של עוג מציבה בפנינו מראה חדה‪ :‬היכולת‬ ‫בעת שהסערה משתוללת מסביבנו‪.‬‬ ‫לשרוד אינה שקולה בהכרח לערך המוסרי של הקיום‪ .‬לעיתים‪ ,‬האדם משקיע‬ ‫כשאנו מבקשים לתרגם את סוגיית עוג מלך הבשן ואחיזתו בתיבה אל מרחבי‬ ‫את כל כוחותיו כדי להיאחז בקיים‪ ,‬כדי לשרוד את המבול הפרטי שלו‪ ,‬אך‬ ‫המעשה וההלכה‪ ,‬אנו נדרשים לבחון את ההשלכות של שהות בקרבת‬ ‫בדרך הוא מאבד את המבט הפנימי‪ ,‬את היכולת להבחין בין השורד לבין‬ ‫הקדושה לעומת הכניסה אל תוך גדריה‪ :‬נראה לבאר כי הנפקא מינה העולה‬ ‫הבונה‪.‬‬ ‫למעשה היא גודל ההבדל שבין מי שנמצא בתוך התיבה לבין מי שנאחז בה‬ ‫מבחוץ‪ .‬ההלכה דורשת מהאדם לפעול מתוך תחושת שייכות מלאה ומחויבות‬ ‫לערכים‪ ,‬שכן אחיזה חיצונית – אפילו היא קרובה וצמודה למקור האור – אינה‬ ‫מעניקה את ההגנה המלאה הניתנת בתוך התיבה‪ .‬הנהגת האדם ביומיום‬ ‫צריכה להיות כמי שנכנס לתיבה‪ ,‬מקבל עליו עול תורה ומצוות ואינו מסתפק‬ ‫רק בחיכוך חיצוני עם הקדושה‪ ,‬כי בסופו של דבר‪ ,‬מי שנשאר בחוץ גם אם‬ ‫הוא נאחז בדפנות‪ ,‬חש את רתיחת העולם ואת קשייו בעוצמה רבה יותר‪.‬‬ ‫עוד נראה לבאר בדרך המוסר וההלכה כי היחס של האדם אל סביבתו הקרובה‬ ‫הוא בבחינת עוג המקיף את התיבה‪ .‬בעת שחברו נמצא במצוקה או בצרה‪,‬‬ ‫עלינו לראות האם אנו מגישים לו עזרה להיכנס פנימה‪ ,‬אל תוך המרחב המוגן‪,‬‬ ‫או שאנו מאפשרים לו להישאר תלוי מבחוץ‪ .‬התובנה למעשה היא שאין‬ ‫להסתפק בעמידה על גבולות ההלכה‪ ,‬אלא חובה עלינו לשאוף להפנים את‬ ‫תוכן המצווה‪ ,‬כדי שנוכל להיות מוגנים ומחוזקים גם כאשר המציאות‬ ‫החיצונית סוערת ורותחת‪.‬‬ ‫כשאנו צוללים אל עומק הרעיון הטמון בסיפורו של עוג‪ ,‬אנו ניצבים מול דיוקן‬ ‫של אישיות המגלמת את המתח שבין פנים לחוץ‪ ,‬בין המוגן לבין המופקר‬ ‫לטלטלות העולם‪ .‬עוג אינו רק דמות היסטורית המופיעה בדפי המדרש‪ ,‬אלא‬ ‫הוא מהווה מראה לכל נפש אנושית השואפת לשרוד את סערות החיים מבלי‬ ‫להיטמע לחלוטין בתוך מרחב התיקון‪.‬‬ ‫נראה לבאר כי המוסר הפנימי נבנה דווקא ברגעים שבהם אנו מבינים את‬ ‫נראה לבאר כי המושג תיבה בנפש האדם הוא מקום של מיקוד‪ ,‬של הכנסת כל‬ ‫מגבלות הכוח האנושי‪ .‬כוחו של עוג‪ ,‬שאפשר לו להישאר תלוי על דופן התיבה‪,‬‬ ‫הכוחות תחת קורת גג אחת של רצון אלוהי‪ ,‬בעוד שעוג מייצג את הכוח שנותר‬ ‫הוא כוח מרשים‪ ,‬אך הוא גם כוח שמשאיר את האדם רעב וצמא בתוך מציאות‬ ‫מחוץ למבנה הזה‪ ,‬אך אינו מנותק ממנו‪ .‬התיבה היא הכלי המאפשר את‬ ‫רותחת‪ .‬המצפן המוסרי שלנו חייב להורות על המעבר מהיצמדות חיצונית‬ ‫המעבר מהעולם הישן לעולם החדש‪ ,‬ועוג‪ ,‬בעמידתו בחוץ‪ ,‬הוא הניסיון‬ ‫להתמסרות פנימית‪ .‬אל לו לאדם להסתפק בלהיות קרוב אל האור; עליו‬ ‫להתקיים במציאות מבלי לעבור את תהליך הזיכוך והכניסה אל תוך התיבה‪.‬‬ ‫כוחו העצום‪ ,‬המאפשר לו להיצמד לתיבה בעוד העולם כולו נשטף‪ ,‬מורה על‬ ‫לא להסתפק בקרבה חיצונית אל הקודש‪ ,‬אלא להפוך את חיינו לתיבה אחת‬ ‫לשאוף להיות בתוך האור‪ ,‬להפוך את עצמו לכלי‬ ‫גדולה שבה האמונה והמעשה משולבים זה בזה‪ .‬כאשר אדם בוחר להיכנס אל‬ ‫המכיל את הקדושה ולא רק כזה המקיף אותה‪.‬‬ ‫תוך התיבה‪ ,‬הוא מוצא את המנוחה המיוחלת בתוך הסערה‪ ,‬שכן הוא אינו תלוי‬ ‫אפשר להרחיב ולהבין כי הניסיון המוסרי הוא‬ ‫עוד בכוחותיו שלו‪ ,‬אלא נתון בהשגחתו של בורא עולם‪.‬‬ ‫הניסיון שלא להסתפק בתירוצים‪ .‬עוג עשוי לייצג‬ ‫עיקר העניין‪ :‬השאלה מדוע נקרא שמו עוג מובילה אותנו אל שורש הבחירה‬ ‫את דמות האדם שתמיד יש לו הסברים למה הוא‬ ‫האנושית‪ .‬בין אם השם נגזר מן העוגה שניתנה לו ובין אם הוא ביטוי לזעקת‬ ‫בחוץ – אולי הוא לא הוזמן‪ ,‬אולי הוא היה עסוק מדי‬ ‫כאב שנפלטה מפיו עת נתקלו פיו במי המבול הרותחים‪ ,‬הדבר ברור‪ :‬עוג הוא‬ ‫בבנייה‪ ,‬אולי הוא סמך על כוחו‪ .‬המצפן המוסרי‬ ‫דמות המייצגת את האדם המבקש לשרוד את המציאות כשהוא נאחז‬ ‫דורש מאיתנו לחדול מהסברי החוץ ולשאול את‬ ‫בקצותיה‪ .‬עמידת ו של עוג סביב התיבה‪ ,‬כשהוא קרוב אך נותר בחוץ‪ ,‬מהווה‬ ‫עצמנו‪ :‬האם אני נמצא בתוך התיבה של הערכים‬ ‫תזכורת לכל אחד מאיתנו על ההבדל התהומי בין השהות בשוליים לבין‬ ‫שלי? האם אני פועל מתוך שקט פנימי של תורה‬ ‫הכניסה אל המרכז‪ .‬בעוד התיבה מסמלת את המקום שבו האדם מתמסר‬ ‫ומצוות‪ ,‬או שאני נאבק במציאות בכל כוחי‪ ,‬צועק‬ ‫לרצון ה' ומוצא בו מוגנות‪ ,‬השוליים הם המקום שבו האדם נלחם לבדו‪ ,‬צועק‬ ‫את מכאובי ומתענה במי המבול הרותחים של‬ ‫את מכאוביו וסובל מן העולם המקיף אותו‪ .‬השם עוג‪ ,‬המלווה את דמותו‬ ‫החיים?‬ ‫לאורך הדורות‪ ,‬הוא חותם של חיים שנשארו על גבול הקדושה‪ ,‬מבלי לזכות‬ ‫הבנייה המוסרית כאן מתבטאת בוויתור על האגו‪ .‬להפסיק להרגיש כאותו ענק‬ ‫להיטמע בתוכה‪ .‬הכוח האנושי‪ ,‬גדול ככל שיהיה‪ ,‬אינו מהווה תחליף לצורך‬ ‫שנשען על התיבה בבחינת בעל הבית‪ ,‬ולהפוך לאדם שמתכנס פנימה‪ ,‬מחפש‬ ‫בהתכנסות פנימית ובעבודה עצמית שמטרתה להפוך את האדם לכלי של‬ ‫את הטוב והאמת בלב הדברים‪ .‬זוהי הזמנה לחיים של עומק‪ ,‬של עמידה מול‬ ‫קדושה‪ .‬הבחירה להיכנס אל תוך התיבה היא אינה בריחה מהעולם‪ ,‬אלא‬ ‫קשיים לא מתוך הישרדות בלבד‪ ,‬אלא מתוך אמונה שהמקום הבטוח ביותר‬ ‫התחברות למקור החיים‪ ,‬זוהי הדרך היחידה להמיר את הזעקה המרה בשלוות‬ ‫נמצא בחיבור לבורא‪ ,‬בתוך המרחב המוגן שבו האדם זוכה להאיר את עולמו‬ ‫נפש עמוקה‪ ,‬ולבנות מציאות שבה האדם אינו נאחז בחיים מבחוץ‪ ,‬אלא חי‬ ‫באור פנימי‪ ,‬ולא להישאר דמות המקיפה את התיבה ומחפשת את קצה הגבול‬ ‫אותם מתוך התיבה של תורה ואמונה‪ ,‬מוגן ומואר בכל רגע‪.‬‬ ‫שלה‪.‬‬ ‫התובנות הללו משנות חיים‪ :‬האחיזה בתיבה מבחוץ היא מלחמה בלתי פוסקת‬ ‫ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום‪ .‬המבול שפקד את העולם לא היה רק‬ ‫על ההישרדות‪ ,‬אך הכניסה אל התיבה פנימה היא מנוחה וביטחון שאינם‬ ‫מאורע שחלף‪ ,‬אלא הוא מהווה יסוד לכל בירור רוחני המתרחש בנפש האדם‪.‬‬ ‫תלויים בסערות החיצוניות‪ ,‬כאשר האדם מפסיק לצרוח את כאבו אל מול‬ ‫דמותו של עוג מלך הבשן‪ ,‬הנשען על התיבה בלב המים הסוערים‪ ,‬מלמדת‬ ‫המציאות הרותחת ומתחיל למלא את לבו בתוכן רוחני‪ ,‬הוא הופך את טלטלות‬ ‫אותנו על הניסיון האנושי למצוא אחיזה במציאות מבלי להתמסר במלואו אל‬ ‫החיים למסלול צמיחה שמוביל אותו אל האמת הפנימית שלו‪.‬‬ ‫המקור‪ .‬התובנה המעשית שנובעת מכך היא החובה לחתור אל פנים הדברים‪,‬‬ ‫האם נח היה חייב לקבוע מזוזה בתיבה?‬ ‫בגמרא במסכת סנהדרין (דף קח ע"ב) ביאר‪ :‬כי נח היה צדיק גמור‪ ,‬וכל מעשיו‬ ‫העולם בחוץ משתולל בלהבות של זעם אלוהי‪ ,‬וגשמי זעף הופכים את היבשה‬ ‫היו מכוונים לשמים‪ .‬הבנייה של התיבה הייתה פעולה של אמונה טהורה‪ ,‬וכל‬ ‫לתהום חסרת תחתית‪ .‬בתוך המהומה הזו‪ ,‬נח עומד ובונה מבנה עץ אדיר‪,‬‬ ‫פרט ופרט בה היה מדוד ומכוון על פי הציווי האלוהים אם נח קיים את כל‬ ‫מקלט מוגן שנועד לשמר את רסיסי החיים בתוך חורבן כללי‪ .‬אנו מביטים‬ ‫התורה כולה‪ ,‬הרי שפעולותיו היו מוגבלות לתנאי הזמן והמקום שבהם פעל‪,‬‬ ‫בתיבה כפי שהיא מונחת על פני המים‪ ,‬ובלבנו עולה שאלה הלכתית חדה‪ :‬האם‬ ‫וכי הפטור ממזוזה במקום שמוגן בידי שמים הוא ביטוי למציאות מיוחדת‬ ‫התיבה הזו‪ ,‬על אף היותה מקלט להישרדות בלבד‪ ,‬נחשבת לבית שחייב‬ ‫שאינה נמדדת במידות של בית רגיל‪.‬‬ ‫במזוזה? האם נח‪ ,‬צדיק תמים שקיים את כל התורה כולה‪ ,‬עצר בפתח התיבה‪,‬‬ ‫כעת אנו צועדים בין דברי הראשונים‪ ,‬המחדדים את הגדרת הדירה המחייבת‬ ‫החזיק בידו את המזוזה והטמיע בה את שם ה' השומר עליו מכל מזיק‪ ,‬או שמא‬ ‫במזוזה ומתוך כך בוחנים את מעמדה של התיבה‪:‬‬ ‫התיבה הזו אינה אלא מבנה ארעי‪ ,‬מעין "בית האסורים" שפטור ממצוות אלו?‬ ‫הרמב"ם בהלכות מזוזה (פרק ו‪ ,‬הלכה א) ביאר‪ :‬כי מצוות מזוזה חלה רק על‬ ‫השאלה הזו אינה נוגעת רק בטכניקה של קביעת מזוזה‪ ,‬אלא בשאלה עמוקה‬ ‫בית העשוי לדירה‪ ,‬המיושב בבני אדם‪ ,‬שיש לו דלת ומשקוף וגובהו עשרה‬ ‫יותר‪ :‬מה מגדיר את ה'בית' שבו שורה השכינה‪ ,‬וכיצד מודדים קביעות‬ ‫טפחים‪ ,‬וכי רק מבנה המוגדר כבית קבע המחייב בדירת אדם‪ ,‬כבוד ודירת חול‪,‬‬ ‫במציאות של טלטלה מתמדת?‬ ‫הוא זה שנכנס תחת החובה‪ .‬היסוד למצווה הוא החיבור שבין אדם לביתו‪,‬‬ ‫בעוד נח ניגש אל מלאכת הקודש של בניית התיבה‪ ,‬אנו מבקשים להאיר את‬ ‫והפיכת המרחב הפרטי למקדש מעט שבו שוכן כבוד ה'‪.‬‬ ‫יסודות המקרא שעליהם נשען הדיון בשאלת המזוזה‪ ,‬כפי שנאמר‪ :‬צהר תעשה‬ ‫ספר החינוך (מצווה תכג) ביאר‪ :‬כי השורש למצוות מזוזה הוא לקבוע בנפש‬ ‫לתיבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התיבה בצדה תשים תחתיים שניים‬ ‫האדם את זכירת האלוקות בכל עת כניסתו ויציאתו מבית מגוריו‪ .‬המצווה‬ ‫ושלישים תעשה (בראשית ו‪ ,‬טז)‪.‬‬ ‫נועדה להשריש בנו אמונה וביטחון‪ ,‬וכי דווקא במקום שבו האדם חי את חייו‬ ‫רש"י (בראשית ו‪ ,‬טז) ביאר‪ :‬כי התיבה הייתה זקוקה לפתח‪ ,‬והמפרש מבאר כי‬ ‫הקבועים‪ ,‬שם נדרש הסימן של המזוזה‪ ,‬מה שמעלה שאלה נוקבת האם תיבתו‬ ‫פתח זה היה הכרחי כדי לאפשר את הכניסה והיציאה של כל הנבראים בתוך‬ ‫של נח‪ ,‬שהייתה כלי שייט המיועד לשעת חירום‪ ,‬אכן עונה להגדרה הזו של‬ ‫המבנה המוגן שנועד להצלת העולם‪ ,‬ובתוך התכנון המוקפד הזה של התיבה‪,‬‬ ‫דירת קבע שבה המזוזה היא השומרת על הנכנס והיוצא‪.‬‬ ‫נח פועל בשליחותו של הקדוש ברוך הוא להקים את המקום שבו יתרכזו‬ ‫רבנו אשר הרא"ש (מסכת יומא‪ ,‬פרק ח) ביאר‪ :‬כי דיני המזוזה נלמדים מבית‬ ‫החיים מחדש‪.‬‬ ‫מגורים רגיל‪ ,‬וכל מקום שאינו עשוי לקביעות‪ ,‬כגון אוהל או מבנה ארעי‪ ,‬פטור‬ ‫רבי אברהם אבן עזרא (בראשית ו‪ ,‬טז) ביאר‪ :‬כי פתח התיבה היה בצידה כדי‬ ‫מן המזוזה‪ .‬התיבה‪ ,‬על אף גודלה ועמידותה‪ ,‬נועדה לתכלית מוגדרת של‬ ‫למנוע את חדירת הגשמים מלמעלה‪ ,‬והמפרש מבאר כי כל פרט בתכנון התיבה‬ ‫הצלה זמנית מן המבול‪ ,‬ולא הייתה מיועדת למגורים ארוכי טווח במקום אחד‪,‬‬ ‫נבע מהצורך להגן על יושביה מפני עוצמת המבול‪ ,‬מה שמעיד על הבנה‬ ‫ובכך היא מתקרבת להגדרת ספינה או כלי שאינו בית קבוע‪.‬‬ ‫עמוקה של החומרים ושל המבנה הנדרש כדי לשרוד את הסערה הגדולה‪.‬‬ ‫אנו מעמיקים כעת אל דברי האחרונים‪ ,‬אשר פורטים את הדקויות ההלכתיות‬ ‫הרמב"ן (בראשית ו‪ ,‬טז) ביאר‪ :‬כי פתח התיבה היה בצידה ונועד להיסגר היטב‪,‬‬ ‫ודנים בשאלה המרתקת‪ :‬האם אכן היה נח חייב במזוזה בתיבתו‪ ,‬ומהן הסיבות‬ ‫והמפרש מבאר כי אופן בניית הפתח מורה על כך שהתיבה הייתה חלל מוגן‬ ‫שהובילו לכך שבפועל לא נעשה כן‪.‬‬ ‫באופן מוחלט‪ ,‬וכי נח השתמש בחוכמתו כדי להבטיח ששום טיפת מים לא‬ ‫רבי ישעיה יוסף פונטרימולי בפני יוסף (פרשת נח דף יב ע"ב) ביאר‪ :‬כי לכאורה‬ ‫תחדור פנימה‪ ,‬ובכך הוא מקיים את רצונו של בורא עולם בתוך מציאות של‬ ‫היה נראה שמעיקר הדין נח היה חייב להניח מזוזה בתיבה‪ ,‬משום שהתקיימו‬ ‫חורבן‪.‬‬ ‫בתיבה עשרת התנאים המובאים ברמב"ם בהלכות מזוזה ריש פרק ו'‪ ,‬כגון‬ ‫הספורנו (בראשית ו‪ ,‬טז) ביאר‪ :‬כי התיבה הייתה בנויה במדורים מדורים כדי‬ ‫ששטחה הוא ארבע על ארבע אמות‪ ,‬לפתחה היו מזוזות ומשקוף בגובה עשרה‬ ‫שניתן יהיה לנהל את החיים בתוכה‪ ,‬והמפרש מבאר כי הצידה של הפתח‬ ‫טפחים‪ ,‬והיא הייתה מקורה‪ .‬על אף שנח הכניס לתוכה בהמות וחיות ואף זבל‪,‬‬ ‫אפשרה את שמירת המקום כמרחב מוגן‪ ,‬ובתוך המלאכה הזו נח נושא עמו את‬ ‫הרי שעשאן מדורים מדורים בפני עצמן‪ ,‬וסביר להניח שנח קיים כל התורה‬ ‫האחריות לכל מה שחי‪ ,‬כשהוא מפריד בין הקודש לחול ובין המוגן לבין‬ ‫כולה‪ ,‬שהרי ידע את סוגי הבהמות הטהורות והטמאות‪.‬‬ ‫המופקר‪.‬‬ ‫רבי ישעיה יוסף פונטרימולי בפני יוסף (פרשת נח דף יב ע"ב) חידש‪ :‬כי מדרש‬ ‫הכלי יקר (בראשית ו‪ ,‬טז) ביאר‪ :‬כי הבנייה הייתה בקומה תחתונה‪ ,‬שנייה‬ ‫בבראשית רבה (לב‪ ,‬יד) בעניין ויסגור ה' בעדו מוכיח שנח לא הוזהר לעשות‬ ‫ושלישית‪ ,‬והמפרש מבאר כי המבנה המורכב הזה היה הכרחי כדי לקיים את‬ ‫שמירה על ידי המזוזה בפתח התיבה‪ ,‬שכן לולי שהזדמן ה' ברוב רחמיו וסגר‬ ‫כל הנבראים תחת קורת גג אחת‪ ,‬וכי הפתח היה המקום שבו התרחש המעבר‬ ‫בעדו‪ ,‬הרי שאם הייתה שם מזוזה לא היה כוח לשום מזיק להתקרב אצלו‪,‬‬ ‫בין החוץ הסוער לבין הפנים השלו והמגן‪.‬‬ ‫ושמע מינה שנח לא קבע מזוזה בפתחה של תיבה‪ .‬צורך הביאור מדוע נח לא‬ ‫כשאנו ניגשים אל דברי חז"ל‪ ,‬אנו פוגשים את מהות התיבה כמרחב מוגן‬ ‫קבע מזוזה מביא למסקנה שכיון שהתיבה הוגדרה כבית האסורים‪ ,‬הרי שהיא‬ ‫אלוהית‪ ,‬מקום שבו גבולות האדם פוגשים את השמירה העליונה‪ ,‬כפי שמבואר‬ ‫פטורה ממזוזה‪ ,‬כפי שפסק החיד"א שבית האסורים פטור ממזוזה‪.‬‬ ‫במקורות‪ :‬במדרש בבראשית רבה (פרשה לב‪ ,‬סימן יד) ביאר‪ :‬כי התיבה הייתה‬ ‫וממשיך הפני יוסף וביאר‪ :‬כי על אף שיש מי שחולק וסובר שבית האסורים‬ ‫מקלט שהוכן מראש‪ .‬המדרש מבאר כי כאשר הקדוש ברוך הוא ביקש להציל‬ ‫חייב במזוזה‪ ,‬נח לא קבע שם מזוזה מהטעם שבסופו של דבר לא הייתה זו‬ ‫את נח‪ ,‬הוא סגר עליו את הפתח באופן אישי‪ ,‬ויסגור ה' בעדו‪ .‬משל למלך‬ ‫דירת כבוד‪ ,‬משום שמריבוי הבהמות והחיות היה שם סירחון גדול‪ ,‬ובמקום‬ ‫שקבע את הדין בעולמו‪ ,‬ונטל את אוהבו וסגר עליו בבית האסורים כדי להגן‬ ‫כזה אסור לקבוע מזוזה‪ .‬המפרש מוסיף כי יתרה מכך‪ ,‬התיבה נחשבה כבית‬ ‫עליו ‪ ,‬והעמיד אריות סביב התיבה שלא יגעו בה‪ .‬השמירה בתיבה לא הייתה‬ ‫שבספינה שפטור מן המזוזה‪ ,‬שכן היא אינה עשויה לדירת קבע במקום אחד‪.‬‬ ‫תלויה באמצעים אנושיים חיצוניים‪ ,‬אלא הייתה עטיפה מוחלטת של השכינה‪,‬‬ ‫אנו ניגשים אל דברי גדולי דורנו‪ ,‬המאירים את הדיון ההלכתי מזווית רעננה‬ ‫ומהלך זה מלמד אותנו כי התיבה לא הייתה צריכה למזוזה מצד עצמה‪ ,‬שכן‬ ‫ומחדדת‪ ,‬ומחילים את עקרונות הקביעות על התיבה בדרך המעלה תובנות‬ ‫היא הייתה חתומה בחותם המלך‪.‬‬ ‫נחוצות להבנת המושג בית ודירה בתוך מציאות משתנה‪:‬‬ ‫בבואנו לחבר את סוגיית המזוזה בתיבה אל נבכי‬ ‫מו"ר הגר"מ שטרנבוך בתשובות והנהגות (ח"ב‪ ,‬סימן תקמב) ביאר‪ :‬את‬ ‫הנפש‪ ,‬אנו מגלים כי השאלה האם התיבה זקוקה‬ ‫השאלה במי שיש לו בית נייד‪ ,‬כגון קרוואן‪ ,‬האם חייב במזוזה‪ .‬מרן בשולחן‬ ‫לשמירה חיצונית היא שאלה על הדרך שבה אנו‬ ‫ערוך (יו"ד רפ"ו‪ ,‬סעיף י"א) פסק שבתים בספינה פטורים ממזוזה‪ ,‬והטעם‬ ‫תופסים את הביטחון שלנו בעולם‪ .‬לכל אדם יש‬ ‫ברמב"ם הוא שאינם עשויים לדירת כבעלמות שיש מקום לומר שכאשר‬ ‫את התיבה שלו‪ ,‬את המרחב הפנימי שבו הוא‬ ‫הקרו ואן עומד במקום קבוע הוא חייב במזוזה מדרבנן‪ ,‬הרי שהתנאי היסודי‬ ‫מנסה להציל את ערכיו ואת אמונתו מתוך גלי‬ ‫לכך הוא שהבית יהיה מונח ובלתי נייד‪ .‬מסקנתו היא שכאשר המבנה נייד ואינו‬ ‫החיים המאיימים לשטוף אותו‪ .‬לעיתים אנו‬ ‫נמצא במקום אחד אפילו שלושים יום‪ ,‬הוא אינו דומה לבית ופטור לגמרי‬ ‫שואלים את עצמנו‪ :‬האם אני מוגן מספיק? האם‬ ‫ממזוזה‪.‬‬ ‫אני זקוק לסימנים חיצוניים כדי להרגיש בטוח?‬ ‫ולענ"ד נראה כי דבריו של מו"ר הגר"מ שטרנבוך מהווים נפקא מינה ישירה‬ ‫נראה לבאר כי הקושי במציאת הקביעות בתיבה‪,‬‬ ‫לשאלתנו לגבי התיבה של נח‪ .‬גם אם נניח שאדם דר בתיבה בקביעות‪ ,‬אין די‬ ‫כפי שדנו בו גדולי דורנו‪ ,‬משתקף בנפש האדם המבקשת מנוח‪ .‬אדם שחי‬ ‫בכך כדי לחייבה במזוזה‪ ,‬אלא התנאי ההכרחי הוא שהתיבה תנוח במקום אחד‪.‬‬ ‫בטלטלה פנימית‪ ,‬שמרגיש שחייו הם כספינה המטלטלת על המים‪ ,‬מתקשה‬ ‫התיבה של נח‪ ,‬שהייתה כלי שייט המטלטל על פני המים כל זמן המבול‪ ,‬חסרה‬ ‫להרגיש את הבית שבו הוא שוכן‪ .‬השמירה העליונה‪ ,‬אותה סגירה של הקדוש‬ ‫את יסוד הקביעות המקום‪ ,‬ולכן פטורה ממזוזה מצד דין זה‪ ,‬מה שמלמדנו כי‬ ‫ברוך הוא על התיבה‪ ,‬היא המקום שבו האדם מפסיק לחפש הגנות חיצוניות –‬ ‫הקביעות הנדרשת למזוזה היא לא רק בשימוש ובמגורים‪ ,‬אלא בחיבור למקום‬ ‫מזוזות‪ ,‬סגולות או אמצעים – ומתחיל להישען על העובדה הפשוטה שהוא‬ ‫פיזי קבוע‪.‬‬ ‫אהוב ומוגן בידי בורא עולם‪ .‬זוהי התמסרות ללא תנאי‪ ,‬שבה האדם מבין‬ ‫כאשר אנו מביאים את הדברים אל שולחן ההלכה למעשה‪ ,‬מתבהרת בפנינו‬ ‫שהסערה שבחוץ אינה קובעת את שלוותו שבפנים‪.‬‬ ‫תמונה עמוקה על הגדרות הדירה והבית‪ .‬הנפקא מינה העולה מן הדיון על‬ ‫הרחבה מחשבתית זו מלמדת אותנו על הפער שבין חיפוש הביטחון לבין‬ ‫תיבתו של נח היא רחבה‪ ,‬והיא נוגעת ליחס שבין האדם לבין המרחב שבו הוא‬ ‫הביטחון עצמו‪ .‬נח לא היה צריך מזוזה‪ ,‬לא כי הוא לא היה זקוק לשמירה‪ ,‬אלא‬ ‫שוכן‪.‬‬ ‫כי הוא היה במקום שבו הדין העצמי של "אני שומר על עצמי" התבטל אל מול‬ ‫ה"ה' שומר עליי"‪ .‬בנפש האדם‪ ,‬זהו המצב שבו אנו מוותרים על הניסיון לשלוט‬ ‫בכל פרט ובכל סכנה‪ ,‬ומפקידים את חיינו בידי מי שציווה על התיבה‪ .‬כאשר‬ ‫אנו מפסיקים לבקש את אישורו של העולם ליציבות שלנו ומתחילים לחיות‬ ‫בתוך המרחב האלוהי‪ ,‬המושג מזוזה משתנה‪ :‬הוא כבר לא סימן הגנה מפני‬ ‫מזיקים‪ ,‬אלא תזכורת מתמדת לכך שהאדם נמצא תמיד בתוך תחומי השכינה‪.‬‬ ‫האמונה בהקשר זה היא היכולת לזהות את התיבה הפרטית שלנו גם כשהיא‬ ‫מטלטלת‪ .‬היא התובנה שאין צורך בקביעות ארצית כדי לשכון בבית ה'‪ .‬נח‬ ‫לימד אותנו שניתן לשרוד את המבול לא מתוך אחיזה בקרקע‪ ,‬אלא מתוך‬ ‫אחיזה במי שברא את העולם ואת המים גם יחד‪ .‬כשאדם מבין שתיבתו היא‬ ‫מקום המפגש שלו עם הבורא‪ ,‬הוא מגלה שאין שום סערה שיכולה לערער את‬ ‫נראה לבאר כי המסקנה ההלכתית המרכזית היא שאין המזוזה תלויה רק‬ ‫היציבות הפנימית שלו‪ ,‬שכן הוא אינו חי בתוך מבנה מעץ‪ ,‬אלא בתוך רצון ה'‪.‬‬ ‫במבנה החיצוני או ביושביו‪ ,‬אלא בזיקה העמוקה שבין האדם למקום‪ .‬בית‬ ‫כשאנו מבקשים לזקק מתוך הדברים מצפן פנימי לחיים‪ ,‬אנו פוגשים את‬ ‫שאין בו קביעות במובן של חיבור לקרקע‪ ,‬כמו ספינה בלב ים או תיבה השטה‬ ‫האתגר של הכנות המוסרית‪ .‬דמותו של נח בתיבה מציבה בפנינו מראה חדה‪:‬‬ ‫על המים‪ ,‬חסר את האלמנט המכונן את הדירה כחלק מן היישוב‪ .‬התובנה‬ ‫היכולת להתקיים בתוך מציאות של חורבן אינה תלויה בהכרח באחיזה‬ ‫למ עשה היא שהמזוזה‪ ,‬כסמל לשמירת ה' ולקדושת המקום‪ ,‬באה דווקא על‬ ‫בסממנים חיצוניים‪ ,‬אלא במידת ההתמסרות הפנימית של האדם אל הציווי‬ ‫המקום שבו האדם נוטע את שורשיו‪ .‬במקומות שבהם האדם מזדמן לשעה‪,‬‬ ‫האלוהי ‪ .‬המצפן המוסרי שלנו חייב להורות על המעבר מהיצמדות לכללים‬ ‫גם אם הוא מרגיש בהם בנוח‪ ,‬אין החיוב נובע מעצם השהות אלא מהקביעות‪,‬‬ ‫פורמליים אל עבר ההבנה של מהותם העמוקה‪.‬‬ ‫ולכן יש לבחון תמיד האם הדירה מוגדרת כנקודה קבועה בעולם או ככלי‬ ‫נראה לבאר כי המוסר הפנימי נבנה דווקא ברגעים שבהם אנו מבינים את‬ ‫המטלטל במרחבים‪.‬‬ ‫מגבלות הכוח האנושי ואת כוחה של השגחה עליונה‪ .‬נח לא קבע מזוזה‪ ,‬לא‬ ‫עוד נראה לבאר כי הנפקא מינה נוגעת גם לאותם מבנים מודרניים שאנו‬ ‫מחמת חוסר בדקדוק הלכתי‪ ,‬אלא מפני שהתיבה הייתה מרחב שבו השמירה‬ ‫נתקלים בהם – קרוואנים‪ ,‬מכולות המוסבות למגורים‪ ,‬או כל מבנה נייד אחר‪.‬‬ ‫האלוהית הייתה מוחשית ונוכחת באופן בלתי אמצעי‪ .‬המצפן המוסרי שלנו‬ ‫הלקח שנלמד מהתיבה הוא שמימד הקביעות הוא תנאי סף‪ .‬לא די בכך‬ ‫צר יך להורות לנו לשאוף אל אותה דבקות שבה האדם חש שה' הוא המשגיח‬ ‫שהמקום משמש למגורים‪ ,‬אלא עליו להיות חלק מהקבוע והיציב‪ .‬הלכה‬ ‫הישיר עליו‪ .‬אל לו לאדם להסתפק בלהניח על גבי המשקוף חפץ חיצוני‪ ,‬אלא‬ ‫למעשה‪ ,‬במקומות שבהם הדירה אינה מונחת על מקומה בקביעות‪ ,‬אנו‬ ‫עליו להפוך את הלב עצמו למקום שבו השכינה שורה‪ ,‬להיות כלי המכיל את‬ ‫פטורים ממצוות מזוזה מדאורייתא‪ ,‬ועלינו להישמר מלהחיל על המציאות‬ ‫הקדושה ולא רק כזה המקיף אותה‪.‬‬ ‫המשתנה הגדרות שאינן מתאימות לה‪ ,‬אלא לחפש את השורש האמיתי של‬ ‫אפשר להרחיב ולהבין כי הניסיון המוסרי הוא הניסיון שלא להסתפק‬ ‫הדירה המהווה יסוד לבית בישראל‪.‬‬ ‫בחיצוניות‪ .‬אדם עשוי לשאול את עצמו על דברים רבים‪ :‬האם יצאתי ידי‬ ‫השאלה האם נח היה חייב לקבוע מזוזה בתיבה אינה שאלה טכנית בלבד‬ ‫חובה? האם המבנה שלי עומד בקריטריונים? המצפן המוסרי דורש מאיתנו‬ ‫בבדיקת תנאי הדירה‪ ,‬אלא היא פותחת צוהר אל מהותו של הבית היהודי ואל‬ ‫לחדול מהסברי החוץ ולשאול את עצמנו‪ :‬האם אני נמצא בתוך התיבה של‬ ‫הקשר שבין המקום שבו אדם שוכן לבין השמירה העליונה שחלה עליו‪ .‬בבואנו‬ ‫הערכים ש לי? האם אני פועל מתוך שקט פנימי של התבטלות לפני הבורא‪ ,‬או‬ ‫להעמיק בבירור הרעיון‪ ,‬עלינו להבין מה מבדיל בין מרחב שבו יש חובה‬ ‫שאני מחפש רק את הביטחון החיצוני והפורמלי?‬ ‫לקבוע מזוזה לבין מקום שמפאת ארעיותו או מהותו‪ ,‬אינו מחייב בכך‪.‬‬ ‫הבנייה המוסרית כאן מתבטאת בוויתור על האגו‪ .‬להפסיק להרגיש כאותו‬ ‫נראה לבאר כי המזוזה מבטאת את הכניסה של האדם אל תוך מרחב שבו הוא‬ ‫אדם המודד את הגנתו בכלים של עובי המשקוף או יציבות הבית‪ ,‬ולהפוך‬ ‫מקבל על עצמו את עול מלכות שמים כחלק בלתי נפרד מן הקביעות שלו‬ ‫לאדם שמתכנס פנימה‪ ,‬מחפש את הטוב והאמת בלב הדברים‪ .‬זוהי הזמנה‬ ‫בעולם‪ .‬כאשר אדם בונה בית‪ ,‬הוא מצהיר כי הוא מבקש ליטוע את שורשיו‬ ‫לחיים של עומק‪ ,‬של עמידה מול קשיים לא מתוך חיפוש אחר הגנה אנושית‬ ‫כאן‪ ,‬להשתקע ולהפוך את פיסת הקרקע הזו למקום של תורה וקדושה‪ .‬במובן‬ ‫בלבד‪ ,‬אלא מתוך אמונה שהמקום הבטוח ביותר נמצא בחיבור לבורא‪ ,‬במרחב‬ ‫הזה‪ ,‬המזוזה היא החותם על הנכונות הזו‪ ,‬היא ההכרזה שגם בתוך עולם החול‪,‬‬ ‫המוגן שבו האדם זוכה להאיר את עולמו באור פנימי‪ ,‬ולא להישאר דמות‬ ‫המרחב הזה שמור ומוגן תחת השגחת הבורא‪ .‬התיבה של נח‪ ,‬לעומת זאת‪,‬‬ ‫המקיפה את התיבה ומחפשת את קצה הגבול שלה‪.‬‬ ‫הייתה עולם הפוך‪ .‬היא לא הייתה מקום של השתרשות‪ ,‬אלא מקום של מעבר‪.‬‬ ‫ומכאן ניקח עמנו תובנות לחיי היום יום‪ .‬המבול שפקד את העולם לא היה רק‬ ‫היא הייתה מיועדת להציל את החיים מן השטף‪ ,‬לא לקבע אותם בתוכו‪.‬‬ ‫מאורע שחלף‪ ,‬אלא הוא מהווה יסוד לכל בירור רוחני המתרחש בנפש האדם‪.‬‬ ‫אפשר להרחיב ולומר כי הקביעות הנדרשת למזוזה היא למעשה ביטוי‬ ‫השאלה ההלכתית בדבר קביעת מזוזה בתיבה מלמדת אותנו על הניסיון‬ ‫לאמונה שגם בתוך עולם משתנה‪ ,‬יש לאדם עוגן‪ .‬התיבה‪ ,‬למרות שהיו בה‬ ‫האנושי למצוא אחיזה במציאות של טלטלה מבלי להכיר בכך שהשמירה‬ ‫עשרת התנאים ההלכתיים של בית‪ ,‬נותרה במהותה "ספינה" – כלי שנועד‬ ‫האמי תית אינה חיצונית‪ ,‬אלא נובעת מן החיבור העמוק אל המקור‪ .‬התובנה‬ ‫להתמודד עם התנועה‪ ,‬עם הטלטלה ועם המים הרותחים שמחוץ לה‪ .‬רעיון‬ ‫המעשית שנובעת מכך היא החובה לחתור אל פנים הדברים‪ ,‬לא להסתפק‬ ‫המזוזה מתנ גש לעיתים עם רעיון המסע‪ .‬במסע‪ ,‬האדם שומר על קשר עם ה'‬ ‫בסימנים חיצוניים של קודש‪ ,‬אלא להפוך את חיינו למרחב שבו האמונה‬ ‫מתוך תנועה‪ ,‬מתוך דבקות פנימית‪ ,‬אך בבית‪ ,‬הוא קובע את הקשר הזה על גבי‬ ‫והמעשה משולבים זה בזה‪ .‬כאשר אדם בוחר להיכנס אל תוך התיבה הפרטית‬ ‫המפתן‪ ,‬כשהוא עובר מן החוץ אל הפנים‪ .‬אצל נח‪ ,‬התיבה לא הייתה מפתן‬ ‫שלו – אל עולם הערכים וההתבטלות לפני הבורא – הוא מוצא את המנוחה‬ ‫לעולם חדש‪ ,‬אלא מחסום מפני העולם הישן‪.‬‬ ‫המיוחלת בתוך הסערה‪ ,‬שכן הוא אינו תלוי עוד בכוחותיו המוגבלים‪ ,‬אלא נתון‬ ‫העומק כאן הוא בתובנה שהקדושה מחפשת את הבית שבו האדם מוכן‬ ‫בהשגחתו הפרטית והמלאה של בורא עולם‪.‬‬ ‫להשתקע‪ .‬הקדוש ברוך הוא בחר לסגור את התיבה בעצמו‪ ,‬ובכך הוא הופך‬ ‫עיקר העניין‪ :‬השאלה האם נח היה חייב לקבוע מזוזה בתיבה מובילה אותנו‬ ‫את התיבה למקום שמעבר לדין הרגיל של מצוות הבית‪ .‬היא לא הייתה צריכה‬ ‫אל שורש ההגדרה של הבית היהודי‪ .‬כפי שביאר רבי ישעיה יוסף פונטרימולי‬ ‫מזוזה‪ ,‬לא מחמת חוסר קדושה‪ ,‬אלא דווקא מחמת גודל הקדושה שהקיפה‬ ‫בספרו פני יוסף‪ ,‬מצד הדין הטכני נראה היה כי התיבה חייבת במזוזה‪ ,‬שכן‬ ‫אותה מבחו ץ‪ .‬כשם שאין אנו זקוקים למנורה כדי לראות את אור השמש‪ ,‬כך‬ ‫התקיימו בה כל תנאי הדירה‪ .‬אך העובדה שזה לא נעשה‪ ,‬וההסברים‬ ‫נח לא היה זקוק למזוזה בפתח התיבה‪ ,‬שכן השמירה האלוהית הייתה מוחשית‬ ‫המורכבים המובאים בדברי הגר"מ שטרנבוך – הדורשים קביעות בקרקע ולא‬ ‫ונוכחת סביבו‪ .‬זהו מבט מרתק על היכולת האנושית להיות מוגנים באופן‬ ‫רק במגורים – מלמדים כי התיבה אינה נמדדת במידות של בית רגיל‪ .‬המסקנה‬ ‫מוחלט‪ ,‬עד כדי כך שכל אמצעי ההגנה האנושיים הופכים להיות משניים אל‬ ‫ההלכתית היא שכל עוד האדם נמצא במצב של טלטלה‪ ,‬במרחב שאינו קבוע‪,‬‬ ‫מול השמירה העליונה‪.‬‬ ‫למקום שבו ההגנה האנושית הופכת למיותרת אל מול הנוכחות האלוהית‬ ‫חובת המזוזה נפקעת‪ ,‬שכן היא נועדה לקדש את‬ ‫המוחלטת‪.‬‬ ‫הקביעות של האדם בנחלתו‪ .‬התיבה של נח‪,‬‬ ‫התובנות הללו משנות חיים‪ :‬החיפוש אחר הגנות חיצוניות – מזוזות‪ ,‬סגולות‬ ‫שהייתה בית אסורים מצד אחד ומקלט אלוהי מצד‬ ‫או הרגלי ביטחון – אינו תחליף להתמסרות פנימית מוחלטת להשגחתו של‬ ‫שני‪ ,‬לא הייתה זקוקה למזוזה‪ ,‬שכן היא הייתה‬ ‫הבורא‪ ,‬שהיא השמירה העמוקה מכל‪ .‬הקביעות האמיתית בחיים אינה נמדדת‬ ‫חתומה בחותמו של מלך מלכי המלכים‪ .‬השמירה‬ ‫בנכסים פיזיים או בבית קבוע‪ ,‬אלא ביכולת של האדם ליצור בתוך תוכו תיבה‬ ‫העליונה עטפה את התיבה מכל עבר‪ ,‬והפכה אותה‬ ‫של יציבות ואמונה שאינה מיטלטלת גם כשהסערות שבחוץ משתוללות‪.‬‬ ‫האם בתיבה היה אקווריום?‬ ‫אתך" מחייב את נח לדאוג לצרכיהם הקיומיים של כל היצורים‪ ,‬ועל כן היה‬ ‫העולם כולו נמחה‪ ,‬היבשה נעלמה תחת גלי המבול‪,‬‬ ‫עליו ליצור סביבה מתאימה גם לחיות הים שנדרשו להצלה בתוך התיבה‪ ,‬מה‬ ‫ורק בתוך התיבה נותרה פעימת חיים זעירה אך‬ ‫שמעיד על הבנה מופלגת בצרכי הבריות שנמסרה לנח מן השמים‪.‬‬ ‫עוצמתית‪ .‬בעוד אנו רגילים לחשוב על התיבה‬ ‫רבי יוסף דב סולובייצ'יק בספר רשימות שיעורים (מסכת בבא קמא) ביאר‪ :‬את‬ ‫כמקלט לבהמות‪ ,‬לחיות ולעופות‪ ,‬עולה שאלה מופלאה ומסקרנת‪ :‬האם גם‬ ‫היסוד ההלכתי של מושג "כלי" בהקשר של התיבה‪ .‬התיבה הוגדרה ככלי‬ ‫יצורי המים היו חלק מאותה הצלה פלאית? האם בתוך המבנה האדיר של עצי‬ ‫שנועד להציל את החיים‪ ,‬ועל כן כל מה שנמצא בתוכה נחשב כחלק מן‬ ‫הגופ ר‪ ,‬נח נדרש לבנות מערכת שבה חיים יצורי המים‪ ,‬מעין אקווריום קדום‪,‬‬ ‫המערכת האלוהית להמשך הבריאה‪ .‬אם אכן נדרשו חיות ים בתיבה‪ ,‬הרי שהן‬ ‫כדי לשמר גם אותם מן החורבן? השאלה הזו מזמינה אותנו לבחון את גבולות‬ ‫הו שמו בכלי קיבול מיוחדים‪ ,‬מעין אקווריומים‪ ,‬שנועדו להפריד בינן לבין‬ ‫הבריאה‪ ,‬את הגדרת המושג "בשר" שבתורה‪ ,‬ואת העומק המוסרי של עונש‬ ‫הבהמות והחיות האחרות‪ ,‬כדי לשמר את איכות המים הנדרשת לקיומן‪.‬‬ ‫המבול – מדוע חלק מן החיים נמחקו וחלקם זכו לתיבה‪ .‬האם יצורי הים‬ ‫המהרש"א בחידושי אגדות (מסכת סנהדרין דף קח ע"ב) ביאר‪ :‬כי כל פרט‬ ‫שנזקקו להצלה הם אלו שאין כנגדם יצורים ביבשה‪ ,‬או שמא כל חי וקיים‬ ‫בתיבה היה מכוון על פי חכמת הבורא‪ ,‬ונח רק ביצע את הציווי המדויק‪ .‬אם‬ ‫נדרש לעבור תחת החסות של נח בתיבתו?‬ ‫היה צורך בחיות ים בתיבה‪ ,‬הרי שנעשה שם נס בתוך טבע‪ ,‬שכן המים שבהם‬ ‫חיו היצורים הללו היו מוגנים ומובדלים משאר התנאים בתיבה‪ ,‬וזהו ביטוי‬ ‫נוסף לכך שהתיבה לא הייתה ספינה פשוטה‪ ,‬אלא מיקרוקוסמוס שבו כל‬ ‫עולם החי מצא את מקומו‪.‬‬ ‫אנו מעמיקים כעת אל דברי האחרונים‪ ,‬המבקשים לפשר בין המציאות‬ ‫הפיזיקלית של התיבה לבין הצורך בקיום יצורים ימיים בתוכה‪ ,‬ומתוך כך‬ ‫בוחנים את גבולות ההשגחה והטבע בתוך המעשה המופלא של נח‪.‬‬ ‫הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו משנה ברורה (על אורח‬ ‫חיים‪ ,‬הלכות שבת) ביאר‪ :‬כי הטיפול בבעלי חיים‪ ,‬ובפרט בצורכיהם‬ ‫המיוחדים‪ ,‬דורש הבנה עמוקה של צער בעלי חיים ושל החובה לשמר את‬ ‫הנפש שהפקיד ה' ביד האדם‪ .‬בתיבתו של נח‪ ,‬שבה התרכז כל עולם החי‪ ,‬כל‬ ‫יצור קי בל את היחס המדויק לצרכיו‪ ,‬וכי חיות הים‪ ,‬אם אכן היו שם‪ ,‬הוחזקו‬ ‫במכלים מיוחדים שמנעו את מותן‪ ,‬מתוך דאגה עמוקה להמשכיות הבריאה‬ ‫בכל גווניה‪.‬‬ ‫רבנו יוסף חיים מבגדאד בספרו בן איש חי (שנה ראשונה‪ ,‬פרשת נח) ביאר‪ :‬כי‬ ‫הנס שנעשה בתיבה לא רק איחד את המינים השונים אלא גם התגבר על‬ ‫המגבלות הטבעיות של כל אחד מהם‪ .‬האקווריום בתיבה‪ ,‬כפי שניתן לכנות‬ ‫את חללי המים‪ ,‬לא היה זקוק למערכות סינון מסובכות‪ ,‬שכן כל התיבה הייתה‬ ‫מושרית בשכינה‪ ,‬והמים בתוכה נשמרו בטהרתם ובתכונותיהם הטבעיות‬ ‫באמצעות השגחה ישירה‪ ,‬מה שמאפשר לחיות הים לשרוד גם בסביבה שאינה‬ ‫בעת שאנו מתבוננים בתיבה הניצבת על פני המים‪ ,‬אנו מבקשים לדייק במילות‬ ‫סביבתן הטבעית‪.‬‬ ‫המקרא ולחשוף את היריעה הפרשנית שנפרשה סביב צווי השעה של הצלת‬ ‫רבי שלמה יוסף זוין בספרו לאור ההלכה (פרק על ענייני נח והתיבה) חידש‪:‬‬ ‫החי‪ ,‬כפי שנאמר‪ :‬מכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התיבה להחיות אתך‬ ‫כי עצם השאלה האם היו בתיבה יצורי ים נוגעת ליסוד של מהות ההצלה‪.‬‬ ‫זכר ונקבה יהיו (בראשית ו‪ ,‬יט)‪.‬‬ ‫הצלת החיים אינה רק הצלת מיני בהמות הבית והשדה‪ ,‬אלא הצלה של מלוא‬ ‫רבי אברהם אבן עזרא (בראשית ו‪ ,‬יט) ביאר‪ :‬כי הציווי להציל מכל בשר כולל‬ ‫רוחב הבריאה‪ ,‬וכי אם התורה מצווה על הכללת מכל בשר‪ ,‬הרי שהאמצעים‬ ‫גם את חיות המים‪ ,‬שכן גם הדג נקרא בשר‪ ,‬והביא ראיה מדברי משה רבנו‬ ‫הטכניים‪ ,‬יהיו אשר יהיו‪ ,‬הועמדו לרשות נח כדי לממש את צו האלוקי בדרגה‬ ‫שאמר בשר אתן להם‪ ...‬אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם‪ .‬על אף‬ ‫הגבוהה ביותר של שלמות ואחריות‪.‬‬ ‫שהתיבה נבנתה על פני המים‪ ,‬נח נצטווה להכניס לתוכה גם את החיות הללו‪,‬‬ ‫אנו ניגשים אל דברי גדולי דורנו‪ ,‬המאירים את סוגיית החי בתיבה מתוך‬ ‫שכן גם הן היו חלק מכלל הבריות שנועדו להימחות בעולם ללא התיבה‪.‬‬ ‫פרספקטיבה תורנית רחבה‪ ,‬הבוחנת כיצד הנהגת התיבה – שהייתה כלי‬ ‫רבי יוסף יהודה לייב דיסקין בחידושי המהרי"ל דיסקין (על התורה) ביאר‪ :‬כי‬ ‫להמשכיות הבריאה – כללה בתוכה גם את החי שבים‪ ,‬וכיצד התיישבו הדברים‬ ‫הדגים ניצלו בים‪ ,‬אך כל חיות הים שיש כנגדן יצורים דומים ביבשה מתו‬ ‫עם הכללים ההלכתיים של שמירה וקיום‪.‬‬ ‫במבול‪ .‬הפסוק כל אשר בחרבה מתו כולל גם את היצורים הללו‪ ,‬וכי הגזירה‬ ‫מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר (פרשת נח) ביאר‪ :‬את עומק המחויבות‬ ‫השתרעה על כל יצור שהיה לו דמיון לעולם היבשתי שחטא‪ ,‬ורק הדגים שאין‬ ‫של נח לכל בריה ובריה שנכנסה אל התיבה‪ .‬הציווי להחיות אתך מחייב את נח‬ ‫כנגדם ביבשה היו מחוץ לגזירת הכליה‪.‬‬ ‫להעמיד לרשות כל יצור את כל התנאים הנחוצים לשרידתו‪ ,‬גם אם מדובר‬ ‫כאשר אנו מעמיקים בדברי חז"ל ובשיטת הראשונים‪ ,‬מתגלה לעינינו תמונה‬ ‫בתנאים שאינם טבעיים לסביבת התיבה‪ .‬אם המציאות דרשה שחלק מחיות‬ ‫מורכבת של עולם הים שנכלל בתוך החשבון האלוהי הגדול של המבול‪ ,‬מקום‬ ‫הים יוכנסו אל התיבה‪ ,‬הרי שנעשה הדבר במסגרת הנס המקיף של התיבה‪,‬‬ ‫שבו הגבולות בין יבשה למים נטשטשו‪ ,‬כפי שמבואר במקורות‪:‬‬ ‫שבו גבולות הטבע לא היוו מחסום‪ ,‬וכי הדאגה לחיים הייתה טוטאלית‪ ,‬ללא‬ ‫תוספות במסכת בבא קמא (דף נה ע"א‪ ,‬ד"ה המרביע) ביאר‪ :‬את הדין המיוחד‬ ‫הבדל בין יצור המשתייך לאדומה או לימה‪.‬‬ ‫במינים האסורים בהרבעה‪ ,‬ומתוך כך חידש כי ישנם הבדלים מהותיים בטבעם‬ ‫מו"ר הגר"א וייס חידש‪ :‬כי יסוד ההצלה בתיבה לא היה הצלה טכנית בלבד‪,‬‬ ‫של בעלי החיים‪ .‬אי אפשר להרביע דגים‪ ,‬בעוד חיות הים האחרות ניתנות‬ ‫אלא הקמת בסיס לחידוש העולם‪ ,‬וממילא כל מה שנדרש כדי שמינים אלו לא‬ ‫להרבעה‪ ,‬ועל כן טבעם של הדגים מוגדר כנפרד ושונה‪ .‬עונש המבול שבא על‬ ‫יאבדו מן העולם – הוכנס לתיבה כחלק מהציווי להחיות אתך‪ .‬אף שדגים נותרו‬ ‫הבהמות היה קשור לחטא ההרבעה שלא כסדרו‪ ,‬ועל כן דווקא הדגים‪ ,‬שאין‬ ‫מחוץ לתיבה בגלל טבעם המיוחד‪ ,‬הרי שכל יצור שנחשב כחלק מחורבן‬ ‫בהם את התכונה הזו והם נותרו טהורים בטבעם מן החטא‪ ,‬הם אלו שזכו‬ ‫היבשה ונדרש להמשכיות‪ ,‬זכה למקום בתיבה‪ .‬הביטוי אקווריום בהקשר זה‬ ‫להינצל מן הכליה מבלי שהיה צורך להכניסם לתיבה‪.‬‬ ‫אינו אנכרוניזם‪ ,‬אלא ביטוי להבנה המוחלטת של נח בצרכי החי ובחובה‬ ‫הצפנת פענח לרבי יוסף רוזין (על הלכות כלאיים‪ ,‬פרק ט‪ ,‬הלכה ז) ביאר את‬ ‫לשמור עליהם מכל משמר‪ ,‬תוך יצירת סביבה שתעניק להם הגנה מפני הים‬ ‫עומק ההבחנה בין יצורי הים בתוך הקשר של הגזירה האלוהית‪ .‬היצורים שיש‬ ‫הסוער שבחוץ‪.‬‬ ‫להם דמיון לחיות היבשה נחשבו כמי שנכללו בתוך החטא הכללי של בריות‬ ‫כאשר אנו מביאים את הסוגייה אל מרחבי ההלכה למעשה והחיים המודרניים‪,‬‬ ‫היבשה‪ ,‬ועל כן הם מתו במים המלוחים שנעשו חמים או רותחים כפי שמצינו‬ ‫מתגלה לעינינו יסוד רחב ומשמעותי‪ :‬האחריות האנושית לשימור הבריאה‬ ‫במדרשים על חום המבול‪ .‬בזה טמונה ההכרעה ההלכתית‪ :‬אלו שדמו ליבשה‬ ‫אינה מסתכמת בטיפול בבעלי החיים הסובבים אותנו ביומיום‪ ,‬אלא משתרעת‬ ‫נמחקו‪ ,‬ואלו שנשארו בטבעם הים‪-‬תיכוני הטהור ניצלו מכוח עצמם‪ ,‬שכן‬ ‫על כל מה שהופקד בידינו כפיקדון עליון‪ .‬הנפקא מינה העולה מן הדיון על‬ ‫המבול לא פגע בטבעם המקורי‪.‬‬ ‫האקווריום בתיבה נוגעת ליחס שבין האדם לבין המערכות האקולוגיות‬ ‫כעת אנו צועדים בין דברי הראשונים והאחרונים‪ ,‬המנתחים את מציאות החיים‬ ‫העדינות שבהן הוא פועל‪ ,‬ולחובה להשתמש בחוכמה ובטכנולוגיה כדי להגן‬ ‫בתוך התיבה ומעלים את השאלה המרתקת‪ :‬כיצד ניתן היה לקיים יצורי מים‬ ‫על מה שנמצא בסכנת הכחדה‪.‬‬ ‫בתוך מבנה שכולו עץ וחלל אווירי‪ ,‬והאם מציאות זו מחייבת אותנו להניח‬ ‫נראה לבאר כי התיבה משמשת לנו מודל ליכולת האנושית לתווך בין רצון ה'‬ ‫שחלק מהתיבה היה ערוך כאקווריום?‬ ‫לבין המציאות הטבעית‪ .‬כפי שנח נדרש לבנות מערכות מורכבות כדי להציל‬ ‫הראשון לציון רבנו יצחק יוסף בילקוט יוסף (ספר המועדים‪ ,‬פרק נח) ביאר‪:‬‬ ‫את החיים‪ ,‬כך גם בדורותינו‪ ,‬האדם מצווה להפעיל את מלוא כוחו המחשבתי‬ ‫כי התיבה לא הייתה רק מקלט‪ ,‬אלא סביבה שנועדה לאפשר לכל מין ומין‬ ‫להמשיך את קיומו בתנאים המותאמים לו‪ .‬על פי ההלכה‪ ,‬הציווי "להחיות‬ ‫המים מציבה בפנינו מראה מוסרית‪ :‬האם אנו‬ ‫והמעשי כדי לשמור על עולם החי‪ .‬הלקח הוא שהטכנולוגיה אינה סותרת את‬ ‫רואים את עצמנו כמי שאחראים רק על הסביבה‬ ‫האמונה‪ ,‬אלא משמשת כלי עזר להוצאת הציווי האלוהי לפועל‪ .‬אם התיבה‬ ‫המיידית והמוכרת שלנו‪ ,‬או שאנו מוכנים להרחיב‬ ‫דרשה התאמה מיוחדת ליצורי המים‪ ,‬הרי שזהו סמל לכך שהשמירה על‬ ‫את ליבנו ואת השפעתנו גם אל עבר מה שנמצא‬ ‫הבריאה מחייבת יצירתיות‪ ,‬הבנה מעמיקה בצרכי החי‪ ,‬ונכונות להקדיש מאמץ‬ ‫ברובד עמוק‪ ,‬שונה‪ ,‬או נסתר יותר?‬ ‫מיוחד לכל פרט ופרט‪ ,‬ולו המורכב ביותר‪ ,‬כדי להבטיח את המשכיותו‪.‬‬ ‫נראה לבאר כי המצפן המוסרי שלנו צריך להורות‬ ‫עוד נראה לבאר כי המבט על הטבע מתוך התיבה מלמד אותנו על הזהירות‬ ‫על המעבר מהתמקדות בעצמנו אל דאגה לכלל‬ ‫הנדרשת בניהול משאבי העולם‪ .‬כאשר אנו מבינים שחלק מבעלי החיים ניצלו‬ ‫הבריות‪ .‬כשם שנח נדרש לבנות מקום לחיות הים‬ ‫בים וחלק נדרשו להיכנס אל התיבה‪ ,‬אנו לומדים שגם באותה סביבה עצמה –‬ ‫בתוך התיבה – למרות שהם שייכים לעולם המים‬ ‫במקרה זה המים – ישנן רמות שונות של השגחה וצורך בהגנה‪ .‬הלכה למעשה‪,‬‬ ‫– כך אנו נדרשים לגלות אחריות כלפי כל מי‬ ‫במקומות שבהם הטבע עלול להיפגע או להשתנות באופן בלתי הפיך‪ ,‬מוטלת‬ ‫שזקוק לסיוע‪ ,‬גם אם הוא רחוק מאיתנו בדרך חיים‪ ,‬במעמד או בטבע‪ .‬המוסר‬ ‫עלינו האחריות האנושית ליצור עבורו מקום מוגן‪ ,‬בבחינת אותה תיבה‬ ‫הפנימי נבנה דווקא ברגעים שבהם אנו יוצאים מגבולות הנוחות שלנו‪,‬‬ ‫ששימרה את החיים מן המבול‪ ,‬מתוך הבנה שהעולם כולו הוא פיקדון שניתן‬ ‫ופועלים מתוך הבנה שהבורא הפקיד בידינו את האחריות לא רק על קיומנו‬ ‫לנו מאת הבורא‪ ,‬ואנו הנאמנים עליו‪.‬‬ ‫אנו‪ ,‬אלא על שמירת הניצוץ האלוהי בכל בריה ובריה‪.‬‬ ‫השאלה האם בתיבה היה אקווריום היא משל עמוק ליכולתו של האדם להכיל‬ ‫אפשר להרחיב ולהבין כי הניסיון המוסרי הוא הניסיון להכיל את הניגודים‪.‬‬ ‫בתוכו עולמות שונים בתכלית‪ ,‬ולבצע התאמות עדינות בתוך מרחב מצומצם‬ ‫היכולת של נח ליישב את היבשה עם המים בתוך תיבה אחת היא שיעור עצום‬ ‫כדי להציל את החיים‪ .‬בבואנו להעמיק בבירור הרעיון על הקשר שבין הצלת‬ ‫לחיים משותפים מתוך כבוד‪ .‬המצפן המוסרי דורש מאיתנו לחדול‬ ‫החי לבין תיקון העולם‪ ,‬עלינו להבין כי התיבה לא הייתה רק מקלט‪ ,‬אלא סמל‬ ‫מהשיפוטיות כלפי מה ששונה מאיתנו ולשאול את עצמנו‪ :‬האם אני פועל‬ ‫לשליחותו של האדם להיות שותף בשימור הבריאה‪.‬‬ ‫כנאמן של הבורא בבריאתו? האם אני מאפשר מרחב לכל מי שנזקק לי‪ ,‬גם אם‬ ‫נראה לבאר כי התיבה מלמדת אותנו שהצלת החי אינה פעולה טכנית של‬ ‫הוא מרגיש לעיתים כזר או כמי שמגיע מעולם אחר? בניית המצפן הזה‬ ‫איסוף‪ ,‬אלא פעולה של יצירת סביבה‪ .‬האקווריום‪ ,‬כפי שהוא משתקף בתיבה‪,‬‬ ‫פירושה להיות אדם שאינו פועל רק מתוך אינטרס הישרדותי‪ ,‬אלא מתוך‬ ‫מייצג את היכולת של נח לייצר סביבה מוגנת ומותאמת עבור יצורים שבאופן‬ ‫ראייה רחבה ומוסרית המבקשת לקיים את הטוב והקדוש בכל מקום בו הוא‬ ‫טבעי לא היו יכולים לשרוד בסביבה יבשתית‪ .‬רעיון זה מתחבר לתיקון העולם‬ ‫נמצא‪.‬‬ ‫בכך שהוא מגדיר את תפקיד האדם כמי שצריך להכיר את צרכיו של האחר‪,‬‬ ‫הבנייה המוסרית כאן מתבטאת בוויתור על האטימות‪ .‬להפסיק להרגיש כאותו‬ ‫גם כשהוא שונה ממנו בתכלית‪ ,‬ולהעניק לו את התנאים הנחוצים לו כדי‬ ‫אדם המסתפק בהצלת עולמו הפרטי בלבד‪ ,‬ולהפוך לאדם שמתכנס פנימה‪,‬‬ ‫לפרוח‪ .‬התיקון מתחיל בנקודה שבה האדם מפסיק לראות את העולם רק‬ ‫מחפש את האחריות לכל מה שסביבו‪ ,‬ופועל להגן עליו מתוך הבנה שהכול‬ ‫מנקודת מבטו‪ ,‬ומתחיל לראות אותו מנקודת מבטו של האחר‪.‬‬ ‫קשור זה בזה‪ .‬זוהי הזמנה לחיים של עומק‪ ,‬שבהם אנו בונים תיבה פנימית‬ ‫אפשר להרחיב ולומר כי הקשר בין הצלת החי לתיקון העולם נעוץ בהבנה‬ ‫רחבת ידיים‪ ,‬כזו שיכולה להכיל גם את המים הסוערים‪ ,‬גם את עומקי הים וגם‬ ‫שכל בריה היא חלק מהרמוניה אלוהית‪ .‬כאשר נח בנה בתוך התיבה את‬ ‫את חום היבשה‪ ,‬וכל זאת תחת דגלו של רצון הבורא‪ ,‬שהפקיד בידינו את‬ ‫התנאים הדרושים ליצורי המים‪ ,‬הוא לא רק מנע את מותם‪ ,‬אלא הוא שימר‬ ‫העולם כולו‪.‬‬ ‫את המגוון והיופי שבורא העולם חפץ בהם‪ .‬תיקון העולם במובן הזה הוא‬ ‫היכולת של האדם לשמור על המגוון הזה‪ ,‬על הייחודיות של כל יצור‪ ,‬ולהבטיח‬ ‫שגם בתוך סערה גדולה‪ ,‬הדברים הקטנים והעדינים לא יאבדו‪ .‬התיבה היא אם‬ ‫כן מודל לשימור הקיים‪ ,‬להגנה על החלש‪ ,‬ולהכרה בכך שכל יצור קטן כגדול‬ ‫נושא בתוכו ניצוץ של בריאה שיש להגן עליו‪.‬‬ ‫העומק כאן הוא בתובנה שהצלת החי היא הצלת עצמנו‪ .‬בתוך סערת החיים‪,‬‬ ‫היכולת שלנו לגלות חמלה כלפי הברואים‪ ,‬לדאוג להם ולהתאים את עולמנו‬ ‫אליהם‪ ,‬היא זו שמאפשרת לנו לעבור את המבול הפרטי שלנו‪ .‬כאשר אדם‬ ‫נדרש לבנות אקווריום בתוך תיבה‪ ,‬הוא נדרש לצאת מעצמו‪ ,‬לחשוב על מה‬ ‫ש טוב לאחר‪ ,‬ולפעול מתוך אהבה ואחריות‪ .‬זהו תיקון העולם במלוא הדרו –‬ ‫היכולת להפוך עולם של חורבן וטלטלה למקום שבו החיים נמשכים ופורחים‬ ‫בחסות האדם והשגחת ה'‪.‬‬ ‫בבואנו לחבר את סוגיית יצורי המים בתיבה אל נבכי הנפש‪ ,‬אנו מגלים כי‬ ‫השאלה האם נח היה צריך לבנות מערכת הצלה מיוחדת למה שאינו שייך‬ ‫לסביבתו הטבעית‪ ,‬היא שאלה על הדרך שבה אנו מכילים את הזר‪ ,‬את השונה‪,‬‬ ‫ואת מה שנדמה כלא שייך לעולמנו‪ .‬לכל אדם יש את עולמו היבשתי‪ ,‬את‬ ‫בסיומו של מסע זה בין המים ליבשה‪ ,‬אנו מבינים כי השאלה אם היה אקווריום‬ ‫הרגליו ואת דרכי מחשבתו‪ ,‬אך בתוך התיבה של החיים – אותה נקודת מפגש‬ ‫בתיבה אינה רק עניין טכני או זואולוגי‪ ,‬אלא עומק רוחני המלמד על גבולות‬ ‫עם הקדוש ברוך הוא – אנו נדרשים להכיל גם את אותם מרכיבים עמוקים‬ ‫ההכלה והאחריות האנושית‪ .‬התיבה‪ ,‬שביקשה לשמר את עולם החי מן המבול‪,‬‬ ‫ונסתרים יותר‪ ,‬הדומים לחיות הים הנסתרות במעמקים‪.‬‬ ‫לא הייתה רק ספינה‪ ,‬אלא מרחב חיים מופלא שבו נח נדרש לבטא את חוכמתו‬ ‫נראה לבאר כי הקושי להבין כיצד התקיימו יצורי המים בתיבה משקף את‬ ‫בהבנת צרכי הזולת‪ .‬התובנה המעשית שנובעת מכך היא שהאחריות האנושית‬ ‫הקושי שלנו להכיל את מה שאינו מובן מאליו בנפשנו‪ .‬אדם שחי בביטחון‬ ‫לתיקון העולם אינה מוגבלת למה שמוכר וקרוב‪ ,‬אלא מחייבת אותנו להרחיב‬ ‫יחסי‪ ,‬בתוך שגרת חייו‪ ,‬לעיתים חושש לגעת בעומקים רגשיים או רוחניים‬ ‫את הלב והמחשבה כדי להעניק מקום וקיום לכל מה שזקוק לחסותנו‪ .‬כאשר‬ ‫שעלולים לטלטל את יציבותו‪ .‬אך הידיעה שנח נדרש לבנות עבורם אקווריום‬ ‫אנו פועלים מתוך הבנה שכל בריה היא חלק מהשליחות האלוהית שלנו‪ ,‬אנו‬ ‫מלמדת אותנו שאסור לנו להזניח את החלקים הללו בנפשנו‪ .‬השמירה על החי‬ ‫הופכים את חיינו למרחב מוגן‪ ,‬תיבה של ממש‪ ,‬שבה המגוון והשונות אינם‬ ‫בתיבה היא השמירה על הכוחות הפנימיים שלנו‪ ,‬על הרגישות והדקות‬ ‫מהווים איום‪ ,‬אלא הזדמנות לשכלל את עבודת ה' שלנו ולשמר את הניצוץ‬ ‫שעלולות להימחות במבול של היומיום‪ .‬אלו הם יצורי המעמקים של הנשמה‬ ‫האלוקי בכל פרט מהבריאה‪.‬‬ ‫– התפילה הנסתרת‪ ,‬הכמיהה הפשוטה‪ ,‬והחמלה המפעמת – שצריכים בית‬ ‫עיקר העניין‪ :‬השאלה האם בתיבה היה אקווריום נוגעת לשורש הציווי להציל‬ ‫מוגן בתוכנו כדי שלא יאבדו‪.‬‬ ‫את כלל הבריות‪ .‬מדברי רבי אברהם אבן עזרא נלמד כי הציווי להכניס מכל‬ ‫הרחבה מחשבתית זו מלמדת אותנו על הפער שבין הישרדות לבין חיים בעלי‬ ‫בשר כלל גם את חיות הים‪ ,‬שכן גם הן הוגדרו כחלק מן העולם שנמחה‪ .‬עם‬ ‫משמעות‪ .‬אדם יכול לשרוד את המבול של החיים גם בלי להכיל את עומקי‬ ‫זאת‪ ,‬בחידושי המהרי"ל דיסקין עולה הבחנה דקה‪ :‬רק היצורים שדמו לחיות‬ ‫הנפש שלו‪ ,‬אך הוא לא יחיה בתוכו‪ .‬התיבה של נח הייתה כלי לחיים‪ ,‬לא רק‬ ‫היבשה היו בכלל הגזירה‪ ,‬בעוד הדגים‪ ,‬בשל טבעם המיוחד והעובדה שאינם‬ ‫לאוכלוסייה‪ ,‬והיא תבעה ממנו התאמה ומסירות‪ .‬בנפש האדם‪ ,‬זהו המצב שבו‬ ‫ניתנים להרבעה‪ ,‬ניצלו בדרך נס מכוח המים עצמם ולא נזקקו לתיבה‪ .‬ההסבר‬ ‫אנו מוותרים על הניסיון לצמצם את הכל למכנה משותף אחד‪ ,‬ומאפשרים לכל‬ ‫המונח בבסיס הדברים‪ ,‬כפי שביארו בתוספות ובצפנת פענח‪ ,‬הוא שהמבול לא‬ ‫חלק בנשמה לקבל את המרחב המוגן שלו‪ .‬כאשר אנו בונים "אקווריום" פנימי‬ ‫היה רק עונש פיזי‪ ,‬אלא זיכוך של הטבע‪ .‬מי שחטא בשיבוש הטבע נמחה‪ ,‬ומי‬ ‫לרעיונות ולרגשות שאינם משתלבים מיד בחוץ‪ ,‬אנו זוכים לקיים עולם פנימי‬ ‫שנותר נאמן לטבעו המקורי – כמו הדגים – שרד‪ .‬מכאן עולה כי אלו שנדרשו‬ ‫עשיר‪ ,‬שבו הקדושה שורה על כל פרט ופרט‪ ,‬גם על מה שנסתר מן העין‪.‬‬ ‫להיכנס לתיבה‪ ,‬נזקקו לתנאים ייחודיים ומותאמים‪ ,‬מה שמלמד על גודל‬ ‫האמונה בהקשר זה היא היכולת לזהות שאנחנו לא לבד בתיבה שלנו‪ .‬כפי שנח‬ ‫האחריות של נח לדאוג לכל צרכי היצורים שבאחריותו‪ ,‬תוך השראת השכינה‬ ‫לא היה צריך לדאוג רק לעצמו‪ ,‬כך גם אנחנו מוזמנים להעניק מקום לכל חלקי‬ ‫על כל מרחבי התיבה‪.‬‬ ‫הנפש‪ ,‬גם אלו שמרגישים רחוקים או זרים‪ .‬היא התובנה שאין צורך לפחד‬ ‫התובנות הללו משנות חיים‪ :‬האחריות שלנו לתיקון העולם מחייבת יצירתיות‪,‬‬ ‫מהמורכבות‪ ,‬מהניגודיות שבין המים לאש‪ ,‬בין הים ליבשה‪ .‬נח לימד אותנו‬ ‫הבנה מעמיקה בצרכי הזולת ונכונות להעניק תנאים מותאמים לכל אדם או‬ ‫שניתן להכיל את הכל תחת קורת גג אחת‪ ,‬וכי דווקא הניסיון המורכב הזה הוא‬ ‫בריה‪ ,‬גם אם הם שונים מאיתנו בתכלית‪ .‬היכולת להכיל בנפשנו עולמות‬ ‫המפתח להמשכיות של הבריאה הפרטית שלנו‪ .‬כשאדם מבין שתיבתו היא‬ ‫שונים‪ ,‬גם כאלו הנראים כסותרים זה את זה – כמים ויבשה – היא המפתח‬ ‫מקום המפגש עם ריבוי הפנים שבנשמתו‪ ,‬הוא מגלה שאין סערה שיכולה‬ ‫לבניית אישיות יציבה‪ ,‬עשירה ומחוברת להשגחה העליונה‪ .‬כשם שהתיבה‬ ‫למחוק את מה שנשמר בתוך האהבה והאחריות שלו‪.‬‬ ‫הצילה את המגוון של הבריאה‪ ,‬כך גם עלינו לשמר את הייחודיות של כל כוח‬ ‫כשאנו מבקשים לזקק מתוך הדברים מצפן פנימי לחיים‪ ,‬אנו פוגשים את‬ ‫וכוח בנפשנו‪ ,‬ולהבטיח שגם מה שנראה כנסתר במעמקים יקבל את מקומו‬ ‫האתגר של האחריות הרחבה‪ .‬דמותו של נח בתיבה אינה רק דמות של שורד‪,‬‬ ‫המוגן והקדוש‪.‬‬ ‫אלא דמות של מנהיג ומגן על כל אשר חי‪ .‬ההתמודדות עם השאלה על יצורי‬ ‫האם אפשר לנהוג אבלות על מת קודם שמת והאם כשטעה שחשב שמת כבר מהני? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫הנבואית לבין כוח התפילה‪ ,‬שכן אם נבואה יוצרת מציאות של "כמת"‪ ,‬מדוע‬ ‫בבוקר יום שמחת תורה‪ ,‬ה'תשפ"ד‪ ,‬דקות ספורות‬ ‫תפילה יכולה לשנותה? נראה לבאר כי הידיעה הנבואית היא רמה אחת של‬ ‫לאחר השעה שש וחצי‪ ,‬הזמן שבו השמיים בדרך‬ ‫מציאות‪ ,‬אך התפילה נוגעת בשורש הדין ומסוגלת להפוך את הקערה על פיה‪,‬‬ ‫כלל מתמלאים בקדושת החג‪ ,‬החלה האדמה לרעוד‪.‬‬ ‫ומשום כך גם כאשר אדם נחשב כמת‪ ,‬הוא עדיין מחזיק בכוחו לחזור לחיים‬ ‫לא ברעש של גשמי ברכה‪ ,‬אלא בנהמת שאול של‬ ‫דרך פנייה אל הבורא‪.‬‬ ‫חורבן שאין לה שם‪ .‬דקות שהפכו לשעות של תופת‪,‬‬ ‫כשאנו צוללים אל עומק דברי הראשונים‪ ,‬אנו מגלים כי הם מבקשים לגשר על‬ ‫שבהן אלפי בתים הפכו ברגע אחד למבצרים של‬ ‫הפער שבין ודאות המיתה לבין חובת האבלות המעשית‪ .‬בתוך דפיהם של ענקי‬ ‫שכול‪ .‬ובין עשן המלחמה לזעקות שאין להן מנוח‪,‬‬ ‫הרוח‪ ,‬מתגלה המאבק הנפשי של האדם המנסה למצוא את האיזון בין הציפייה‬ ‫עולה השאלה הקורעת את הנפש‪ ,‬שאלה שמעולם‬ ‫המרה לבין המציאות הנוכחת‪ ,‬והם פורשים בפנינו יריעה רחבה המלמדת כיצד‬ ‫לא הייתה כה נוכחת בדם וביגון‪ :‬האם ייתכן שאדם‬ ‫הלכה למעשה נמדדת רמת הוודאות הנדרשת כדי להפוך רגש אנושי‬ ‫יבכה על יקירו‪ ,‬ינהג את מנהגי האבלות המחמירים‪,‬‬ ‫למחויבות הלכתית‪.‬‬ ‫יקרא את בגדו‪ ,‬וישב על הקרקע – עוד בטרם כבתה‬ ‫בשיטה לתלמידו של רבינו יחיאל מפריס (על מסכת מועד קטן דף כא ע"א)‬ ‫הנשמה? האם הדמעות שזולגות בשעה שהחולה עוד נושם‪ ,‬או בשעה‬ ‫מובא חידוש עצום‪ :‬ואית דגמר ליה לשבעה ימי אבלות מדכתיב כי לימים עוד‬ ‫שהידיעה על מותו התבררה כטעות איומה‪ ,‬נושאות בתוכן את קדושת‬ ‫שבעה אנכי ממטיר על הארץ‪ ,‬ודריש שהיו מתאבלים אותם שבעה ימים על‬ ‫האבלות?‬ ‫בני דורם שהיו עתידין למות במבול‪ .‬נראה לבאר כי המחבר מבקש ללמדנו‬ ‫השאלה הזו אינה שאלה טכנית של הלכות יום‪-‬יום‪ .‬היא שאלה של קצה‬ ‫שגם בתוך מציאות של גזירה קולקטיבית‪ ,‬האבלות אינה רק תגובה למיתה‪,‬‬ ‫היכולת האנושית‪ .‬הרי דוד המלך‪ ,‬בטרם נפטר בנו‪ ,‬לא יכול היה להכיל את‬ ‫אלא עדות להכרה עמוקה בחורבן‪ ,‬וההכרה הזו היא שמעניקה לאבלות את‬ ‫המתנה המרה הזו והחל להתאבל עוד בעוד הילד נאבק על חייו‪ .‬האם נח‪,‬‬ ‫תוקפה עוד בטרם ירדו המים על הארץ‪.‬‬ ‫בטרם ננעלו שערי התיבה‪ ,‬כבר ישב שבעה על דור שלם שהיה עתיד להימחק‬ ‫בשיטה מקובצת (על מסכת בבא מציעא דף קיד ע"ב‪ ,‬בשם תלמיד הר"ף) מובא‬ ‫מעל פני האדמה? אנו מבקשים לצלול אל עומק המקורות‪ ,‬לחשוף את הסוד‬ ‫ביאור על הנהגת אליהו הנביא בהחייאת בנה של האלמנה‪ :‬שכיון שהיה סופו‬ ‫שבין הידיעה לבין המציאות‪ ,‬ולגלות האם התורה מעניקה לנו רשות לבכות‬ ‫לחיות כחי דמי‪ .‬נראה לבאר כי המפרש מציב כאן עיקרון יסוד המהדהד את‬ ‫את המת לפני לכתו‪ ,‬או שמא האבלות היא תגובה מאוחרת למה שכבר איננו‪.‬‬ ‫דיני הטומאה והטהרה‪ ,‬לפיו הסוף הוא שקובע את ההגדרה ההלכתית של‬ ‫"כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה‬ ‫ההווה‪ ,‬ובכך הוא פותח פתח להבנה שגם במקום בו המיתה עומדת בפתח‪,‬‬ ‫ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה "(בראשית ז‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫העתיד כבר מעצב את הגדרת החי של ההווה‪.‬‬ ‫בפסוק זה‪ ,‬המבשר את בוא המבול‪ ,‬טמונה ההכרעה האלוקית על גורלו של‬ ‫בשו"ת הרא"ש (כלל כ"ז סימן ח') מובא פסק הלכה מכריע‪ :‬דאבלות קודם‬ ‫עולם‪ ,‬והיא הפותחת פתח לדיון על תזמון האבלות‪ .‬בבואנו למפרשי התורה‪,‬‬ ‫קבורה או קודם ייאוש לאו אבלות הוא כלל כי לא נתחייב עדיין להתאבל‪,‬‬ ‫אנו מוצאים כי הם עומדים על כך שהקב"ה הורה לנח להמתין שבעה ימים‬ ‫והווה ליה כשמע על החולה שמת והתחיל להתאבל עליו ואחר כך אמרו לו חי‬ ‫טרם יבוא המבול‪ ,‬זמן שבו השתנה היחס לעולם הקיים‪.‬‬ ‫הווה והשתא הוא דמת שצריך עתה להתחיל שבעה ימי אבלות‪ .‬נראה לבאר‬ ‫רש"י (שם) מבאר את עניין שבעת הימים כזמן של חסד והספד‪ :‬שבעת ימי‬ ‫כי הרא"ש מציב גבול ברור המונע מן האדם להקדים את אבלו על סמך ספקות‬ ‫אבלו של מתושלח‪ ,‬שהיו ימי אבל על צדיק זה‪ ,‬ועיכבו את הפורענות מלבוא‪.‬‬ ‫או הערכות‪ ,‬ומחייב את האבלות רק בתוך מסגרת של ודאות גמורה המחוברת‬ ‫נראה לבאר כי תקופה זו שימשה כמעין תקופת המתנה‪ ,‬שבה העולם כולו היה‬ ‫למעשה המיתה או לקבורה‪ ,‬ובכך הוא משרטט את קו הגבול שבין אבלות‬ ‫נתון תחת צל המוות הצפוי‪ ,‬מה שיוצר הקבלה לדין אבלות המוקדמת למיתה‪.‬‬ ‫דמיונית לבין אבלות הלכתית‪.‬‬ ‫רבי אברהם אבן עזרא (שם) מבאר כי השבעה ימים הללו ניתנו כדי לתת לעולם‬ ‫בבואנו אל משנתם של האחרונים‪ ,‬אנו פוגשים את הניסיון הנועז ליישב בין‬ ‫הזדמנות אחרונה לשוב בתשובה‪ ,‬וכי אין זה מקרי שהמספר הוא שבעה‪ .‬נראה‬ ‫גזירות התורה לבין לב האדם הפועם בתוך טלטלות המציאות‪ .‬הפוסקים‪,‬‬ ‫לבאר כי המבנה הזה של שבעה ימים‪ ,‬הדומה למניין ימי השבעה‪ ,‬רומז לכך‬ ‫מתוך עיון מדוקדק בסוגיות הש"ס והראשונים‪ ,‬מבקשים להבין האם ניתן‬ ‫שהקב"ה התייחס למציאות זו כבר כאל מציאות שסופה מיתה ודאית‪ ,‬ובכך‬ ‫לראות באבלות שנעשתה מתוך טעות‪ ,‬או באבלות שהוקדמה לידיעה ודאית‪,‬‬ ‫ישנו יסוד לאבלות על מה שעתיד לבוא‪.‬‬ ‫ת וקף הלכתי של ממש‪ ,‬והם פורשים בפנינו את מורכבות הלב המנסה לדבוק‬ ‫הרמב"ן (שם) מבאר כי המטר הזה היה גזירה שנגזרה מראש‪ ,‬וכי העיכוב נועד‬ ‫באמת גם כשזו חומקת מבין האצבעות‪.‬‬ ‫להראות את אורך רוחו של הבורא‪ .‬נראה לבאר כי דבריו מדגישים את הוודאות‬ ‫הגאון רבי שלמה קלוגר בספרו שו"ת טוב טעם ודעת (מהדורה תליתאה חלק‬ ‫המוחלטת של הגזירה‪ ,‬אשר מכוחה נוצר המצב של אבלות מוקדמת‪ ,‬שכן‬ ‫ב' סימן ר') מבאר את דינו של מי שנהג אבלות מחמת טעות וסבר שמת יקירו‬ ‫כאשר המיתה ודאית‪ ,‬המציאות נתפסת כמי שכבר חלפה‪.‬‬ ‫ואחר כך נודע שחי‪ ,‬וז"ל‪ :‬לולי דמסתפינא הייתי אומר דכבר יצא ידי אבלות‬ ‫הספורנו (שם) מבאר כי השבעה ימים הללו נועדו לנח כדי שיסדיר את ענייני‬ ‫ואינו חייב עוד להתאבל‪ ,‬ודווקא לקרוע חייב שנית דדין קריעה לחוד ודין‬ ‫התיבה ויכין את עצמו למציאות החדשה‪ .‬נראה לבאר כי האבלות במקרה זה‬ ‫אבלות לחוד‪ ,‬דקריעה צריך להיות בשעת חימום דווקא ולכך קודם מיתה ליכא‬ ‫אינה רק על הצדיק שמת‪ ,‬אלא על המציאות כולה שהולכת ומתבטלת‪ ,‬מה‬ ‫שעת חימום‪ .‬נראה לבאר כי הגאון מבחין בין עצם המעשה החיצוני של‬ ‫שיוצר תחושת אבל שאינה תלויה ברגע הפטירה הפיזי אלא בהבנת המהלך‬ ‫הקריעה‪ ,‬המותנה ברגע הפריצה הרגשי של שעת החימום‪ ,‬לבין ימי האבלות‬ ‫ההיסטורי‪.‬‬ ‫עצמם‪ ,‬שבהם יכולה המחשבה והקבלה של האדם להתפרש כקיום של אבלות‪,‬‬ ‫החזקוני (שם) מבאר כי ימים אלו היו ימי אבל על חורבן העולם‪ ,‬שכן הגזירה‬ ‫גם אם בדיעבד התברר שהיא הוקדמה בטעות‪.‬‬ ‫כבר נחתמה ואין לה משיב‪ .‬נראה לבאר כי הדברים משקפים את העיקרון‬ ‫בספר שיח השדה (שם‪ ,‬שער ברכת ה' סימן א' עמוד ‪ )11‬מבאר את הסייג‬ ‫שוודאות האסון היא המכוננת את האבלות‪ ,‬ובכך הוא מניח יסוד לכך שאבלות‬ ‫לעניין קריעה בתוך כדי דיבור‪ :‬הכי נמי אפשר לומר לעניין קריעה‪ ,‬וביאר על‬ ‫יכולה להתקיים גם בטרם הגיעה השעה הממשית של המיתה‪.‬‬ ‫פי זה הא דמבואר בגמרא במסכת נדרים שאדם הקורע על חולה בעודו חי‬ ‫כשאנו מבקשים לשאוב כוח והנחיה מתוך הים התלמודי‪ ,‬אנו ניצבים מול‬ ‫ומדומה לו שמת‪ ,‬ומת בתוך כדי דיבור‪ ,‬יצא ידי קריעה‪ .‬נראה לבאר כי כאן‬ ‫המקורות שמעצבים את תודעת האבלות שלנו‪ .‬הגמרות‪ ,‬בבואן ללמדנו את‬ ‫מתגלה נקודת ההשקה שבין הזמן הפיזי לזמן התודעתי‪ ,‬שבה המציאות‬ ‫הלכות השכול והפרידה‪ ,‬מניחות את היסודות לדיון המורכב על הקשר שבין‬ ‫המשתנה במהירות מאפשרת לרגש האנושי להיחשב כקיום של מצווה‪ ,‬שכן‬ ‫ידיעת העתיד לבין חובת המעשה‪ .‬אנו מתבוננים בחידושיהם של חז"ל‪,‬‬ ‫הלב שהיה נכון ומזומן לצער‪ ,‬קידש את הרגע והפך אותו לחלק מהאבל‪.‬‬ ‫המחבר ים את המציאות האנושית השברירית אל מול הגזירות השמיימיות‪,‬‬ ‫הגר"ח פלאג'י בספרו נפש חיים (מערכת מ' אות נט) מבאר על אודות דואג‬ ‫ומגלים כי התורה אינה מתעלמת מהסערה הפנימית המתרחשת בלבו של‬ ‫שהתיר את אשת דוד בשל מרידתו במלכות שאול‪ :‬והעומד למות כאילו כבר‬ ‫האדם המבקש לשמור אמונים ליקיריו‪.‬‬ ‫מת ואשתו מותרת‪ .‬נראה לבאר כי כאן טמון עומק מחשבתי מרחיק לכת‪ ,‬לפיו‬ ‫בגמרא במסכת מועד קטן (דף כא ע"א) מובאים דברי התוספות המעלים‬ ‫הדין אינו צמוד רק לרגע נשימת הנשימה האחרונה‪ ,‬אלא להגדרת המציאות‬ ‫שאלה מהותית‪ :‬ושמא הואיל והנביא אמר לו מות ימות‪ ,‬הרי הוא כמת‪ .‬נראה‬ ‫הקיומית של האדם‪ ,‬ומשום כך‪ ,‬כאשר ברור שאדם עומד למות‪ ,‬המציאות‬ ‫לבאר כי כאן מונח היסוד לכך שהודעה נבואית ודאית משנה את הסטטוס‬ ‫ההלכתית מתייחסת אליו כבר כמי שאינו בין החיים‪ ,‬והדברים מהווים בסיס‬ ‫ההלכתי של האדם‪ ,‬והופכת את המיתה העתידית למציאות נוכחת שניתן‬ ‫להבנת הדיון כולו‪.‬‬ ‫להתחיל ל הגיב אליה בכאב ובצער‪ ,‬שכן ברגע שהגזירה נחתמה בנבואה‪ ,‬אין‬ ‫כאשר אנו מגיעים אל פתח דבריהם של גדולי הדורות האחרונים‪ ,‬אנו נכנסים‬ ‫מדובר עוד בעתיד רחוק אלא במציאות שחודרת אל הווה‪.‬‬ ‫אל הקודש פנימה‪ ,‬אל המקום שבו התורה פוגשת את החיים ברגעיהם הקשים‬ ‫בתלמוד ירושלמי במסכת מועד קטן (פרק ג הלכה ה) מובא דיון מכונן על‬ ‫ביותר‪ .‬גדולי הדור‪ ,‬מתוך עומק הבנתם בתורת הנסתר ובפסיקה ההלכתית‬ ‫הימים שלפני המבול‪ :‬ומנין ששימר הקב"ה על עולמו שבעה? שנאמר ויהי‬ ‫המזוקקת‪ ,‬מציבים בפנינו מראה המלמדת אותנו כיצד נשמת האדם הגדולה‬ ‫לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ‪ .‬ומקשה הירושלמי‪ :‬האם מתאבלים‬ ‫מסוגלת לקבל את הדין ולהכיר בריבונות השם‪ ,‬גם כאשר השכל האנושי אינו‬ ‫קודם שימות המת? אלא בשר ודם שאינו יודע מה עתיד להיות אינו מתאבל‬ ‫יכול להכיל את עוצמת האובדן ואת פשר העיתים‪.‬‬ ‫עד שימות המת‪ ,‬אבל הקב"ה‪ ,‬שהוא יודע מה עתיד להיות‪ ,‬שימר על עולמו‬ ‫הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו יביע אומר (חלק ד' יורה דעה סימן‬ ‫תחילה‪ .‬נראה לבאר כי הירושלמי מבחין בין שתי רמות של ידיעה‪ :‬האדם‬ ‫ל"א) מבאר את יסודות דין אבלות קודם מיתה‪ ,‬ומבאר כי אף שאין הלכה כאותן‬ ‫המוגבל אינו יכול להקדים את אבלו כי הוא שרוי באי‪-‬ודאות‪ ,‬אך הקב"ה‪,‬‬ ‫שיטות המקלות באבלות קודם מיתה‪ ,‬הרי שיש להבחין בין מצב של ספק‬ ‫שחזונו פרוס לפניו כיריעה אחת‪ ,‬מתאבל על עולמו עוד בטרם כלה‪ ,‬וזהו עומק‬ ‫למצב של ודאות גמורה‪ .‬נראה לבאר כי דבריו מלמדים אותנו שחובת האדם‬ ‫הדין שהאבלות היא תגובה לידיעה המוחלטת של המציאות‪.‬‬ ‫היא לעגן את רגשותיו בתוך גדרי ההלכה הברורים‪ ,‬ולא להיסחף אחר סערת‬ ‫בגמרא במסכת ברכות (דף י ע"ב) עולה קושיה חזקה על עצם האפשרות‬ ‫הנפש אלא במקום שהתורה התירה להכיר בו כמציאות מוגמרת‪.‬‬ ‫לראות את העתיד כגמור‪ :‬חזקיהו המלך שמע מישעיה הנביא שימות ולא יחיה‪,‬‬ ‫מו"ר הגר"א וייס בספרו שו"ת מנחת אשר (חלק ב' סימן ק"ט) מבאר את‬ ‫ובכל זאת אמר‪ :‬כך מקובלני מבית אבי אבא‪ ,‬אפילו חרב חדה מונחת על צווארו‬ ‫הסוגייה בהרחבה‪ ,‬ומבאר כי יש לחלק בין אבלות המוגדרת על ידי קיום מצוות‬ ‫של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים‪ .‬נראה לבאר כי ישנו מתח עצום בין הגזירה‬ ‫נראה לבאר כי האבלות מבטאת את הכרתו של‬ ‫התורה לבין התנהגות של צער אנושי טבעי‪ .‬נראה לבאר כי בדבריו טמונה‬ ‫החי בכך שהנפטר אינו הופך לחידלון‪ ,‬אלא עובר‬ ‫הבחנה דקה‪ :‬הרגש האנושי אינו זקוק לאישור הלכתי כדי לבטא את כאבו‪ ,‬אך‬ ‫למצב קיומי אחר‪ .‬כאשר אדם מתאבל‪ ,‬הוא מכיר‬ ‫כדי להחיל את "דין האבלות" על כל פרטיו‪ ,‬נדרשת הגדרה ברורה של‬ ‫בכך שחלק מחייו‪ ,‬חלק מהווייתו‪ ,‬התקדש ועבר‬ ‫המציאות כפי שזו מופיעה בהלכה‪ ,‬ואין הלב יכול לקבוע את גדרי המצווה‬ ‫אל רשותו של הקב"ה‪ .‬מכאן נובעת האפשרות‬ ‫באופן עצמאי‪.‬‬ ‫להתאבל עוד בטרם המוות הפיזי‪ ,‬שכן אם האדם‬ ‫הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף (הלכות אבלות פרק א') מבאר‬ ‫הגיע להכרה עמוקה וודאית שהקשר עם יקירו‬ ‫את סוגיית הברכה על בשורות רעות‪ ,‬וביאר על פי המקורות כי גם בשעה‬ ‫עומד להשתנות ולעבור מהמישור הגשמי למישור‬ ‫שנדמה כי הקץ קרוב‪ ,‬אין האדם רשאי להקדים ברכות או מנהגי אבלות שאינם‬ ‫רוחני‪ ,‬הרי שהכרה זו היא היא תמצית האבלות‪.‬‬ ‫תואמים את המציאות הנוכחית‪ .‬נראה לבאר כי הוא מבקש לשמור על הדיוק‬ ‫היא אינה בכי על אובדן דבר מה‪ ,‬אלא זעקה על‬ ‫המקסימלי במצוות השם‪ ,‬מתוך הבנה שכל פעולה בעת הזו טעונה זהירות‬ ‫שינוי צורת הנוכחות‪.‬‬ ‫יתרה‪ ,‬שמא יבוא האדם לידי טעות הלכתית בתוך סערת רגשותיו‪.‬‬ ‫נראה לבאר עוד כי האבלות משמשת ככלי לעיבוד המציאות בתוך הלב‪.‬‬ ‫הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספרו חזון עובדיה (הלכות אבלות עמוד ל')‬ ‫כשאדם מתאבל‪ ,‬הוא מעניק שם ותוכן לכאב הגדול‪ ,‬ובכך הוא מונע מהכאב‬ ‫מבאר את דברי המדרש על אהרן ובניו בפרשת שמיני‪ :‬שאמרו להם שמרו‬ ‫לכלות את נפשו‪ .‬היכולת להקדים אבלות‪ ,‬במצבים של ודאות גמורה‪ ,‬משקפת‬ ‫אבלות ימים שבעה עד שלא יגע בכם‪ ,‬וביאר כי הקב"ה הדריך אותם בדרך של‬ ‫את העוצמה של הנפש האנושית המסוגלת להתמודד עם האמת גם כשהיא‬ ‫אבלות הכנה‪ ,‬כדי שתהיה להם היכולת הנפשית לעמוד בניסיון‪ .‬נראה לבאר‬ ‫מרקדת מול עיניה באש ובדם‪ .‬זוהי התמודדות עם המציאות לא בבריחה‪ ,‬אלא‬ ‫כי זוהי הדרכה נשגבת של הבורא‪ ,‬המלמדת אותנו כי האבלות אינה רק תגובה‬ ‫בהתייצבות מלאה מול כל מה שהבורא גזר‪ ,‬מתוך אמונה שהכול נעשה‬ ‫לאובדן‪ ,‬אלא אמצעי של טהרה והכנה לנפש‪ ,‬המאפשרת לאדם להישאר קשור‬ ‫בחשבון שמימי מופלא ונסתר‪.‬‬ ‫להשם גם בשעות שבהן העולם מתפרק מול עיניו‪.‬‬ ‫נראה לבאר כי האבלות מלמדת אותנו שגם בתוך הרגעים האפלים ביותר‪,‬‬ ‫הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף (שם) מביא את דברי הגרא"ל‬ ‫האדם נשאר מחובר להשם יתברך‪ .‬כאשר אנו יושבים שבעה‪ ,‬אנו מכריזים‬ ‫שטיינמן זצוק"ל בספרו אילת השחר (פרשת נח ח‪ ,‬ז) על המעשה המצמרר‬ ‫שחיינו אינם מופקרים‪ ,‬אלא נתונים תחת הנהגתו של דיין האמת‪ .‬ההכרה הזו‪,‬‬ ‫בבית מדרשו של הארי ז"ל‪ ,‬שבו בירך רבנו האר"י דיין האמת עוד לפני מיתת‬ ‫שיש משמעות לכל רגע ולכל נשימה – גם לאלו שנעצרו – היא שנותנת לנו‬ ‫בנו‪ ,‬וביאר כי רבנו האר"י היה מחובר לעולמות העליונים בידיעה מוחלטת על‬ ‫את הכוח להמשיך לחיות‪ ,‬לא מתוך השכחה‪ ,‬אלא מתוך זיכרון מקודש‬ ‫הגזירה‪ .‬נראה לבאר כי זהו מופת המעיד על כך שמי שדרגתו הרוחנית גבוהה‬ ‫הממשיך ללוות אותנו בכל צעדינו הבאים‪.‬‬ ‫כל כך עד שהוא מסוגל לראות את העתיד כהווה גמור‪ ,‬מחויב להכיר באמת‬ ‫בנבכי הנפש האנושית‪ ,‬היכן שפוגש הכאב את יסודות האמונה‪ ,‬מתגלה‬ ‫כפי שהיא‪ ,‬וברכתו היא ביטוי להשלמה עמוקה עם רצון הבורא‪ ,‬שהיא השלב‬ ‫האבלות לא רק כחובה הלכתית‪ ,‬אלא כצורך נפשי עמוק המבקש מנוח מול‬ ‫הגבוה ביותר של האמונה‪.‬‬ ‫סערת המציאות‪ .‬כאשר השמיים משתתקים והלב זועק‪ ,‬האמונה הופכת‬ ‫כשאנו מבקשים להוריד את הסוגייה הנשגבת אל קרקע המציאות‪ ,‬אנו ניצבים‬ ‫למצפן המכוון את תנועות הנפש‪ .‬השאלה אם מותר לנו להתאבל בטרם עת‬ ‫מול אתגר של חיים‪ .‬הלכה אינה ספר תיאורטי‪ ,‬היא הדרך שבה הנשמה מהלכת‬ ‫אינה רק שאלה ש ל זמן‪ ,‬אלא שאלה על היכולת שלנו להישאר מאמינים גם‬ ‫בתוך חורבות‪ ,‬מבקשת למצוא את צעדיה בנתיב האמת‪ .‬הנפקא מינות העולות‬ ‫בתוך תהומות של ספק ואי‪-‬ודאות‪.‬‬ ‫מן הדיון בין הפוסקים אינן עניין של מה בכך; הן נוגעות ברגעים המכריעים‬ ‫נראה לבאר כי האמונה אינה דורשת מאיתנו להדחיק את הכאב או להתעלם‬ ‫ביותר בחייו של אדם‪ ,‬רגעים שבהם עליו להחליט כיצד להתנהג כאשר הקרקע‬ ‫מהמציאות‪ ,‬אלא להיפך – היא דורשת מאיתנו להתייצב מולה ביושרה‬ ‫נשמטת תחתיו‪ ,‬והוודאות של האובדן פוגשת את השגרה הממשיכה לנהוג‬ ‫מוחלטת‪ .‬כשאדם מרגיש את האבדן הקרב ובא‪ ,‬האמונה מאפשרת לו לא‬ ‫כאילו אין מחר‪.‬‬ ‫להיכנס לבהלה משתקת‪ ,‬אלא להתחיל את תהליך ההשלמה עם גזירת הבורא‬ ‫מתוך תפילה‪ .‬ה אבלות המוקדמת‪ ,‬במקום שבו היא נעשית מתוך הכרה ודאית‪,‬‬ ‫הופכת לכלי שבו האדם מכניס את רצון השם אל תוך חלל הלב‪ ,‬ובכך הוא‬ ‫מונע מהייאוש להשתלט על תודעתו‪.‬‬ ‫נראה לבאר כי הקשר לנפש מתגלה ברגעים שבהם האדם בוחר להמשיך‬ ‫להאמין גם כאשר אין לו תשובות לשאלותיו‪ .‬האבלות היא ביטוי לאהבה‬ ‫שאינה תלויה במציאות הפיזית‪ .‬כשאנו בוכים על יקירנו עוד לפני לכתו‪ ,‬אנו‬ ‫מוכיחים כי הקשר שלנו אליהם אינו רק במישור של גוף מול גוף‪ ,‬אלא במישור‬ ‫של נשמה מול נשמה‪ ,‬נשמה שאינה פוסקת מלהתקיים גם כאשר היא נפרדת‬ ‫מן העולם הזה‪ .‬הנהגה זו‪ ,‬המקדשת את הכאב והופכת אותו לתפילה‪ ,‬היא‬ ‫המפתח לבניית אמונה איתנה שלא נשברת מול סערות הזמן‪.‬‬ ‫נראה לבאר כי הנפקא מינה המרכזית העולה מן הסוגייה היא השאלה‪ :‬האם‬ ‫נראה לבאר כי השלווה הפנימית‪ ,‬אותה אנו מבקשים למצוא בתוך האבל‪ ,‬אינה‬ ‫אדם ששמע בוודאות גמורה על מותו של יקירו‪ ,‬אך טרם הגיעו אליו הידיעות‬ ‫מגיעה מהתעלמות מהאסון‪ ,‬אלא מתוך קבלה מוחלטת של ההנהגה האלוקית‪.‬‬ ‫הרשמיות או שלא נמצא הגוף – האם עליו להתחיל למנות שבעה? לפי‬ ‫האדם המאמין מבין כי גם ברגעים שבהם הכל נראה כמתפרק‪ ,‬ישנו סדר פנימי‬ ‫המבואר בשו"ת הרא"ש (שם)‪ ,‬כל עוד אין ודאות גמורה‪ ,‬האדם אינו רשאי‬ ‫עמוק‪ ,‬נסתר ומופלא‪ ,‬המוביל את העולם אל תיקונו‪ .‬היכולת להתאבל‪ ,‬להרגיש‬ ‫לה חיל על עצמו דיני אבלות‪ .‬אך מנגד‪ ,‬על פי דברי הגאון רבי שלמה קלוגר‬ ‫את הצער ועדיין להכיר במלכות שמיים‪ ,‬היא הניצחון הגדול של הנפש‪,‬‬ ‫(שם)‪ ,‬אם הגזירה הגיעה ממקור נאמן וברור כל כך עד שהיא יוצרת בלב האדם‬ ‫הניצחון שבו האהבה והזיכרון הופכים לכוח מניע לחיים של משמעות‬ ‫ודאות של מיתה‪ ,‬ייתכן שדיעבד האבלות מועילה‪ ,‬שכן הלב שגמר בלבו‬ ‫וקדושה‪.‬‬ ‫להתאבל אכן קיים את רצון השם בתוך נסיבות חייו‪.‬‬ ‫כשאנו מבקשים לזקק את המוסר הפנימי מתוך הסוגייה המורכבת של אבלות‬ ‫נראה לבאר נפקא מינה נוספת הנוגעת לחולה אנוש שרופאים מומחים קבעו‬ ‫לפני מיתה‪ ,‬אנו נדרשים להסתכל פנימה‪ ,‬אל המצפן שמכוון את הלב בשעות‬ ‫שאין לו סיכוי לחיות והוא גוסס‪ ,‬האם בני המשפחה יכולים להתחיל להקדים‬ ‫של חשיכה‪ .‬האבלות אינה עניין של נוסחאות או של גבולות גזרה משפטיים‬ ‫ולנהוג מנהגי אבלות כלשהם כדי להתכונן לרגע הנורא‪ .‬על פי המבואר בדברי‬ ‫בלבד‪ ,‬אלא היא השיעור הגדול ביותר ביושרה אנושית‪ .‬אנו לומדים כי הדרך‬ ‫הפוסקים (שם)‪ ,‬אין להתיר זאת‪ ,‬שכן כפי שביאר הגר"א וייס בספרו שו"ת‬ ‫שבה אדם מגיב לאסון – בטרם יתרחש ובשעה שהוא קורה – היא המעידה‬ ‫מנחת אשר (שם)‪ ,‬יש להפריד בין הצער האנושי העמוק לבין דיני האבלות‬ ‫יותר מכל על עומק אמונתו ועל האופן שבו הוא בוחר לחיות את חייו בצל‬ ‫הממוסדים‪ ,‬כדי שלא להגיע לידי ערעור הסדר ההלכתי‪ .‬החיים הם ערך‬ ‫השכול‪.‬‬ ‫מקודש עד לרגע האחרון‪ ,‬ואין לאדם זכות להכריז על יקירו כמת בטרם יצאה‬ ‫נראה לבאר כי המוסר הפנימי נבנה על היכולת להבחין בין האמת הפנימית‬ ‫נשמתו‪.‬‬ ‫לבין הנטייה להקדים את המאוחר מתוך פחד‪ .‬המוסר מחייב אותנו לחיות את‬ ‫נראה לבאר עוד נפקא מינה לעניין ברכת דיין האמת במציאות שבה המיתה‬ ‫הרגע‪ ,‬לנצור כל רגע של חיים וכל טיפת תקווה שנותרה‪ ,‬מבלי לוותר עליהם‬ ‫נראית כעובדה קיימת בשל נסיבות חיצוניות כבדות משקל‪ ,‬כפי שקרה‬ ‫בטרם עת‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬כאשר האמת מכה בנו בעוצמה שאין לה מנוס‪ ,‬המוסר‬ ‫במקרים נוראים של פיגועים או אסונות המוניים‪ .‬האם יש לברך ברגע הידיעה‬ ‫מחייב אותנו להתייצב מול המציאות בקומה זקופה‪ ,‬בלי לברוח אל עולם של‬ ‫על האסון‪ ,‬או שמא יש להמתין לאישור רשמי של הפטירה‪ .‬לפי דברי רבנו‬ ‫דמיונות או של אבלות מלאכותית‪ .‬להיות אדם מוסרי פירושו להיות נאמן‬ ‫האר"י (כמובא באילת השחר‪ ,‬שם)‪ ,‬מדרגתם של יחידי סגולה מאפשרת להם‬ ‫לאמת‪ ,‬גם כשהיא מרקדת באש‪ ,‬וגם כשהיא טומנת בחובה את הכאב הגדול‬ ‫לברך מתוך השלמה מוחלטת עם העתיד‪ ,‬אך להלכה למעשה‪ ,‬במצב של אי‪-‬‬ ‫ביותר שיכול אדם לשאת‪.‬‬ ‫ודאות‪ ,‬יש לנהוג בזהירות מרבית ולברך רק כאשר הידיעה מגיעה לדרגת‬ ‫נראה לבאר כי עמוד השדרה המוסרי של האדם נמדד ביכולתו להכיל סתירות‪.‬‬ ‫הוודאות הנדרשת בהלכה‪.‬‬ ‫אנו מחויבים להמשיך להאמין בחיים ולצפות להם בכל כוחנו‪ ,‬ובה בעת‪ ,‬עלינו‬ ‫האבלות בתורתנו אינה רק טקס של פרידה או מעשה של יגון‪ ,‬אלא גשר חי‬ ‫להיות מוכנים לקבל את הגזירה באהבה ובאמונה‪ .‬השילוב הזה – הידיים‬ ‫ופועם המתוח בין עולמנו לבין הנצח‪ .‬כאשר אנו מעמיקים במושג האבלות‬ ‫הפתוחות המבקשות חיים והלב הפתוח המקבל את פרידת הנשמה – הוא‬ ‫העולה מן הסוגייה‪ ,‬אנו מגלים כי היא מהווה ביטוי לקשר שאינו ניתן לניתוק‬ ‫השילוב המוסרי העילאי‪ .‬זוהי הדרך שבה אנו הופכים את הכאב לטהרה‪ ,‬את‬ ‫בין החיים לבין אלו שנסתלקו מעמנו‪ .‬השאלה אם ניתן להתאבל קודם מיתה‬ ‫האובדן לזיכרון חי‪ ,‬ואת עצם החיים למסע של קדושה שאינו תלוי בתוצאה‬ ‫נוגעת בשורש הקשר הזה‪ :‬האם האבלות נולדת מההיעדר הפיזי של הנפטר‪,‬‬ ‫המיידית‪ ,‬אלא בנאמנות לדרך‪.‬‬ ‫או שמא היא נובעת מההכרה הפנימית בערכו של הקשר‪ ,‬שאינו תלוי בזמן‬ ‫נראה לבאר כי המצפן הפנימי שלנו נבנה על מודעות לערכו האינסופי של כל‬ ‫ובמקום‪.‬‬ ‫רגע‪ .‬כשאנו מבינים את המשמעות של כל רגע שבו אדם עדיין נמצא עמנו‪,‬‬ ‫אנו למדים להעריך אותו מחדש‪ ,‬לשמור עליו ולהתפלל עבורו ביתר שאת‪.‬‬ ‫עיקר העניין‪ :‬עיקר העניין הוא הכרת עומק האמת‪ .‬האבלות האמיתית אינה‬ ‫המוסר אינו מאפשר לנו לנהוג באבלות כל עוד‬ ‫נמדדת רק בתאריכים או במעשי אבל חיצוניים‪ ,‬אלא במידת החיבור של האדם‬ ‫החיים נושמים‪ ,‬לא משום שאין בנו כאב‪ ,‬אלא משום‬ ‫לאמת המוחלטת של הבורא‪ .‬כשאדם מבין כי כל רגע בחיים הוא פיקדון יקר‪,‬‬ ‫שהכאב עצמו מלמד אותנו שכל רגע שנותר הוא‬ ‫הוא לומד לחיות אותו במלוא העוצמה‪ ,‬ומאידך‪ ,‬כשהוא מבין כי מותו של אדם‬ ‫אוצר‪ .‬זוהי חובתנו המוסרית – להחזיק בחיים עד‬ ‫אינו מחיקת מהותו אלא שינוי צורת קיומו‪ ,‬הוא זוכה להביט אל עבר השכול‬ ‫הרגע האחרון‪ ,‬וברגע שהם מסתלקים‪ ,‬לדעת‬ ‫מתוך מקום של השלמה‪ ,‬של עבודת ה' ושל אמונה שאינה תלויה בדבר‪.‬‬ ‫להתאבל כראוי‪ ,‬ביושר‪ ,‬בכאב ובאמונה שלמה‪.‬‬ ‫האבלות המוקדמת‪ ,‬במקום שבו היא נובעת מתוך ודאות שמימית והכרה‬ ‫אנו ניצבים כעת בנקודת הסיום של המסע המטלטל‬ ‫פנימית‪ ,‬הופכת לביטוי של נשמה המבקשת לדבוק בבוראה גם כשהעולם‬ ‫הזה‪ ,‬מסע שבו ביקשנו לשרטט את גבולותיה של‬ ‫נראה כמתפרק‪.‬‬ ‫הנפש אל מול גזירות השמיים‪ .‬מהסוגייה של אבלות‬ ‫מכאן אנו לוקחים עמנו תובנות לחיים‪ :‬היכולת להתבונן במציאות ביושר‪ ,‬ללא‬ ‫קודם מיתה‪ ,‬למדנו כי האבלות אינה רק תגובה‬ ‫בריחה וללא עיוות‪ ,‬היא המפתח לבניית חוסן נפשי שאינו נשבר מול אסונות‪.‬‬ ‫טכנית לאירוע של פטירה‪ ,‬אלא הבעת עומק של‬ ‫והידיעה שהקשר שבין נשמות הוא נצחי‪ ,‬ואינו נגמר עם סיום החיים הגשמיים‪,‬‬ ‫ההכרה האנושית בשינוי סדרי עולם‪ .‬ראינו כיצד‬ ‫היא היא התקווה הגדולה ביותר שמלווה אותנו בכל דרך ובכל מצב‪ .‬האבלות‬ ‫גדולי הראשונים והפוסקים עמלו להציב את הגבול המדויק שבין תחושת הלב‬ ‫האמיתית היא ביטוי לעוצמתו של האדם המסוגל לאהוב גם את מה שנפרד‬ ‫לבין המחוייבות ההלכתית‪ ,‬כיצד הם קידשו את רגעי החיים עד כלות הנשימה‬ ‫ממנו‪ .‬ההלכה היא המצפן המונע מן הכאב להפוך לייאוש ומכוונת אותו אל‬ ‫האחרונה‪ ,‬וכיצד הם הנחו אותנו לשמור על אמת פנימית גם בתוך סערות שלא‬ ‫ערוצי הקדושה‪.‬‬ ‫מן העולם הזה‪.‬‬ ‫‪ .1‬האם נח בנה את התיבה גם בשבת קודש?‬ ‫‪ .2‬איך היה מותר לנח לבנות את התיבה על ידי שם בנו‪ ,‬והרי אין שליחות לנכרי?‬ ‫‪ .3‬מדוע היה צריך הקב''ה לסגור את הדלת של התיבה וכי נח לא היה יכול לסגור את הדלת לבד?‬ ‫‪ .4‬מדוע לא תיקנו חז"ל ברכה לאדם שרואה את תיבת נח?‬ ‫‪ .5‬עוג מלך הבשן והתיבה‪ :‬מדוע נח שלח את היונה ולא שאל נח את עוג השכן שנמצא מעבר לקיר?‬ ‫‪ .6‬האם היונה במבול שמרה שבת? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫‪ .7‬האם בעלי חיים יכולים להרגיש על בני אדם האם הם צדיקים או לא? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫‪ .8‬אייפונים שעמדו לשריפה נגנבו והגנב טוען שזכה בהם מן ההפקר‪ ,‬האם הגנב צודק? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫‪ .9‬קטן פיקח שפטור מן המצוות‪ ,‬האם חייב במצוות בני נח? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫‪ .10‬מדוע רק לאחר המבול אמר הקב''ה ששוב לא יביא כי יצר לב האדם רע וזה לא הגן שלא יבא בכלל המבול?‬ ‫‪ .11‬האמנם ייצר לב האדם רע מנעוריו? ואם כן מה הטענה שבאים אל האדם?‬ ‫‪ .12‬מדוע מי שאינו עומד בדיבורו מקללים אותו דווקא בקללה של אנשי דור המבול?‬ ‫‪ .13‬מי שיש לו בת בשידוכים ואין לו כסף לחתן אותה האם מותר למכור את הספר תורה שלו כדי לחתן אותה?‬ ‫‪ .14‬האם מועילה תפילה כדי להינצל מיצר הרע? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫‪ .15‬האם שבועת הקב"ה שלא להשחית את העולם היא מוחלטת או מוגבלת למים בלבד? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫‪ .16‬קטן שהתגייר וכשגדל התחרט‪ ,‬האם חייב מיתה על השבתות ששמר שהרי גוי ששבת חייב מיתה?‬ ‫‪ .17‬אדם השומר שבת ביום שישי או במוצאי שבת‪ ,‬האם יעבור על איסור בל תוסיף? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫‪ .18‬האם בזמננו מותר לחלל שבת על כאבי עיניים למרות שבגמרא מבואר שזה סכנה‪ ,‬מכיוון שנשתנה הטבע?‬ ‫‪ .19‬מדוע נענש נח שהאריה הכיש אותו הרי נח היה צדיק?‬ ‫‪ .20‬האם מותר לתרום דם כדי לקבל כסף על כך משום שהרי הוא חובל בעצמו? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫הלימוד בעלון וכל דברי התורה לרפואת‬ ‫אאמו״ר יצחק בן ליזה הי"ו‪ .‬יוסף בן מזל הי״ו‪ ,‬מרת דבורה בת ברכה תח״י‪ ,‬מרת יפית בת מזל תח"י‬