נהורה חדתא · Nehoira Chadeta — נח (2026-10-12)

בס”ד
אורות של אמונה
לדרך החיים
מלוקט מדברות
קדשו ותורתו של
האדמו”ר רבי דוד חי
אביחצירא שליט”א
גיליון כט
פרשת נח
תשפ”ז
פניני דעת
לנתיבות חיי היום נְ ִ+ה ִירין ְ ּב ֵצל ָה ֱאמוּנָ ה
פרקי חיזוק לחיים של רוגע ושלווה
{מצוה גוררת מצוה – כוחו של הרצון הטוב} להאיר את עמל הפרנסה
הטובה אל הפועל .וכן מה שאמרו חז”ל (ירושלמי פסחים כוחו של רצון בעשיית המצוות
באור התורה
פרק י הלכה ה) המתחיל במצוה אומרים לו גמור ,היינו
בפרשת נח אנו מאירים את שבילי עבודת השם להאיר את המלאכה באור של אמונה
שהמלאכים הטובים שנבראו מחמת רצונו הטוב הם
הנותנים לו כוח להמשיך במצוה ואומרים לו גמור. מתוך התבוננות במעשיהם הטובים של שם ויפת. בפרשת נח אנו לומדים על מלאכת בניין התיבה ,מלאכה
פעמים רבות מתעורר בלב האדם רצון טהור לקיים גשמית שנעשתה מתוך ציווי אלוקי ואמונה טהורה ובכך הפכה
כפי ריבוי מחשבות טובות כן זוכה לסיוע מצוה ,אך הדרך אל המעשה השלם דורשת התאמצות. להצלת העולם כולו .יסוד זה מלווה אותנו בכל חיינו ,כאשר אנו
מהמלאכים ממעשהו של שם בן נח אנו לומדים סוד עדין ונפלא, נדרשים לשלב בין עמל הפרנסה לבין קביעת עיתים לתורה.
שכל מחשבה טובה והשתוקקות של קדושה בוראת כשהאדם קובע את תורתו כעיקר מתוך אמונה שהשם יתברך
כשבא האדם לקיים מצוה בפועל יש הרבה הפרעות מלאכים טובים המלווים את האדם ומסייעים בעדו. הוא הזן ומפרנס ,הרי שכל עמלו ויגיעתו הופכים למכשירי מצווה
מצד היצר הרע שמכביד על האדם ומונע ממנו להשלים התאמצות זו שבלב היא הפותחת את שערי הסייעתא וכל יומו מואר באור של תורה.
את רצונו הטוב .אבל לחשוב מחשבה טובה אין כוח דשמיא ,וגורמת למצוה אחת למשוך אחריה שרשרת
ליצר הרע להפריע כי אין היצר הרע מכיר במחשבות מאירה של מצוות ומעשים טובים. מדוע נקרא לימוד התורה בשם עשייה
האדם .וכיוון שמן המחשבה הטובה נברא מלאך טוב, אמרו חז”ל בגמרא (ברכות לה ,ב) ,אמר רבה בר בר חנה אמר
נמצא שככל שמרבה לחשוב מחשבות טובות וטהורות התעוררות התשוקה לאחר קיום מצוה רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי ,בא וראה שלא כדורות
כך זוכה לברוא מלאך טוב שלם וחזק מאוד .ומלאך זה וַ ִי ַ ּּקח ׁ ֵשם וָ יֶ ֶפת ֶאת ַה ּ ִׂש ְמ ָלה וַ ָי ִּׂשימ ּו ַעל ׁ ְש ֶכם ׁ ְשנֵ ֶיהם הראשונים דורות האחרונים .דורות הראשונים עשו תורתן קבע
מסייע בידי האדם להוציא לפועל את מחשבתו הטובה וַ ֵי ְּלכ ּו ֲאח ַֹר ִנּית וַ יְ ַכ ּס ּו ֵאת ֶע ְרוַ ת ֲא ִב ֶיהם ו ְּפנֵ ֶיהם ֲאח ַֹר ִנּית ומלאכתן עראי ,זו וזו נתקיימה בידן .דורות האחרונים שעשו
שמכוחה נברא .ובכך יבוארו דברי חז”ל (קידושין מ ,א) וְ ֶע ְרוַ ת ֲא ִב ֶיהם ל ֹא ָרא ּו (בראשית ט ,כג) .בספרים מלאכתן קבע ותורתן עראי ,זו וזו לא נתקיימה בידן.
מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה ,שעל הקדושים הרבו להאיר עינינו שכשאדם מקיים מצוה
ידי המלאך הנברא מן המחשבה הטובה בא המעשה כראוי מתעורר בקרבו רצון ותשוקה לקיים מצוה נוספת. קביעת עיתים לתורה משפיעה על כל משך היום
הטוב לכלל צירוף והשלמה. כמאמר חז”ל (אבות פרק ד משנה ב) מצוה גוררת מצוה, ויש לומר ולפרש דבריהם ,ידוע שדבר קבוע יש לו קיום
מעלת ההתאמצות בקיום המצוות גוררת לשון תיאבון שמצוה אחת מעוררת באדם חשק ואינו בטל (כמבואר בפסחים ט ,ב ועוד) ,וכאשר האדם לומד תורתו
לקיים מצוה נוספת .וכמו שהוסיפו לומר שם ששכר בקביעות מתוך אמונה איתנה ,אף שלומד מעט אך כיוון שלומד
אחר ראותנו זאת נשריש בליבנו פנימה ,כי כל יגיעה מצוה מצוה ,ואם אינו מרגיש חשק והתעוררות להוסיף בקביעות הרי הוא בכלל דבר קבוע שיש לו קיום .ועל כן נשאר
שיש לו לאדם בקיום מצוות השם ,הרי היא בבחינת ולקיים עוד מצוות ,יפשפש במעשיו שמא לא קיים את אצלו הלימוד כדבר של קיימא ,וגם כשעוסק במלאכתו חושב
מצוה הגוררת ומושכת את האדם לקדושה והתעלות המצוה הראשונה כדבעי. הוא כל היום על מה שלמד .ומלבד הביאור שיש לו לאדם
עוד ועוד .וזהו הביאור במאמר הכתוב וַ ִי ַ ּּקח ׁ ֵשם וָ יֶ ֶפת
שיהיה זמן לימודו בקביעות ,משמעות ‘קבע’ היא גם החשיבות
ֶאת ַה ּ ִׂש ְמ ָלה ,וכתב רש”י שלכך נאמר וַ ִי ַ ּּקח לשון יחיד חלקי המצוה מסייעים זה לזה לבוא לידי שהאדם נותן לזמן זה ,כי לימוד התורה צריך להיות קבוע בנפש
אף שבפועל היו שניים ,כי שם הוא שנתאמץ במצוה גמר האדם ,שיהיה עיקר עסקו וחפצו בעולם בעסק התורה ,ואילו כל
זו ביותר לפיכך נקראת על שמו .וכן רואים חילוק זה
מצוה גוררת מצוה אינו רק בשתי מצוות נפרדות, חפצי העולם יהיו נעשים בדרך עראי על דרך ההכרח ותוך כדי
בשכר המצוה ,ששכרו של שם שזכו בניו לטלית של
אלא בכל מצוה ומצוה על סך חלקיה ,מחשבה ,דיבור בניית אמונה.
מצוה ,ואילו יפת שהתאמץ פחות זכו בניו לקבורה בימי
מלחמת גוג. ומעשה .אף בהם כל חלק גורר את החלק השני שאף ועל כן אמרו לשון עשייהֲ ,ע ֵׂשה ּתוֹ ָר ְת ָך ֶק ַבע (אבות א ,טו)
ואפילו שגם שם וגם יפת עשו יחד את אותה המצוה, הוא ייעשה בשלמות כראוי .שכל תרי”ג מצוות אין ועשו תורתן קבע ,שכשלומד בקביעות גם עשיותיו במלאכתו
מכל מקום התורה מעידה על שם שהתאמץ ביתר מגיעים לכדי שלמות אם לא שיתקיימו גם במחשבה ,גם ולפרנסתו ,התורה עימו וחושב בה .וכשעושה כן זה וזה מתקיימים
שאת ,כמו שכתוב וַ ִי ַ ּּקח ׁ ֵשם וָ יֶ ֶפת בלשון יחיד ולא ויקחו בדיבור וגם במעשה ,ואם חסר בתורת האדם ומצוותיו בידו .זה וזה בדווקא ,כלומר ,לא רק ששניהם מתקיימים לחוד
בלשון רבים ,כי שם התאמץ ביותר .ולכן גם זכה לעמוד באחד מדברים הללו ,עדיין לא השלים עבודתו. המלאכה והתורה ,אלא כל אחד ואחד מהם נעשה משובח בפני
עצמו כיוון שכולל את שניהם .הן המלאכה שנעשית עם מחשבה
בראש הישיבה שלמדו בה האבות הקדושים והיא כח המלאך הנברא ממחשבתו הטובה של תורה ואמונה ,והן התורה שהולכת עימו גם בעוסקו בענייני
הנקראת בלשון רבותינו בית מדרשם של שם ועבר.
מסייע לגמור המעשה גשמיות ומלאכה .ועוד שזוכר ומצליח בלימודו כמו שעוסק
הוראה למעשה: ואיתא בגמרא (מכות י ,ב) בדרך שאדם רוצה לילך בה במלאכתו ,שגם שעות אלו שעוסק במלאכתו וזוכר הוא את
ממעשהו של שם בן נח נלמד שעיקר כוחה של מוליכים אותו .ופירש המהרש”א שאין הכוונה שהקדוש התורה נחשבות לו כאילו למד בשעות אלו וזוכר לימודו.
המצוה נובע מההתאמצות וההשקעה שבאים לפנייה. ברוך הוא מוליך אותו שכן לא נאמר מוליך אותו כשקובע את תורתו גם לימוד מעט נחשב להרבה
נרגיל את עצמנו להרבות במחשבות טובות וברצונות אלא מוליכים לשון רבים .והפירוש הוא שמרצונותיו
של קדושה לפני כל עשיית מצוה או לימוד תורה. ומחשבותיו של האדם נבראים מלאכים ,ומלאכים אלו וזהו שאמרו חז”ל במשנה באבות (פרק א)ֲ ,ע ֵׂשה ּתוֹ ָר ְת ָך ֶק ַבע.
וכאשר נתאמץ במחשבתנו וברצוננו ייבראו מלאכים מסייעים בידיו להוציא את רצונותיו אל הפועל. לא אמרו שירבה את שעות לימודו ,אלא שדרך הלימוד תהיה
שיסייעו בידינו להשלים את המעשה ,ומצוה אחת ועל פי זה יש לבאר גם דברי חז”ל (שבת קד ,א) הבא באופן של קביעות ,שאותן שעות שזוכה להקדיש לתורה יהיו
תגרור את חברתה עד שנזכה לשלמות המעשים ליטהר מסייעין אותו ,שהמלאכים שנבראו מכוח בדרך קבע ולא בדרך עראי .וכל היום כולו יהיו מחשבותיו
ולעלייה מתמדת בעבודת השם. מחשבותיו הם המסייעים בידו להוציא מחשבתו נתונות לאותה השעה שהוא זוכה לעסוק בה בתורה .וכשקובע
המשך בעמוד הבא
מו ָּסר ָא ֹבות
הדרכה מעשית בפרשת השבוע
מ ּ ֻש ְל ָחן ַה ְּמ ָל ִכים
ִׁ
עובדות והנהגות מגדולי הדורות
לכל אדם ולכל דור {התאספות בני ישראל – מקווה של טהרה}
ישנו תפקיד ייחודי לעולם ,וכפי התאספות כל יחיד עם הציבור כך זוכה לרוח טהרה מקום אסיפתם של יהודים מטהר כמקווה
ממרום .כמו שאמרו (שבת קד ,א) הבא להיטהר מסייעין בידו ,ומהי
השליחות המיוחדת של כל משמעות הבא להיטהר כלומר מהיכן הוא בא .אלא שיוצא ממקומו גדולי החסידות לימדונו כי כאשר יהודים נאספים יחדיו בקדושה
נשמה בעולמה שלא להיות מיוחד בפני עצמו ,אלא בא להיטהר להשתתף עם ובאחדות ,מתהווה ביניהם כוח אדיר של טהרה .האסיפה עצמה
הציבור ולהיטהר בתוכם ,ואז מסייעים בידו מן השמיים לבוא אל אינה רק התאספות בעלמא ,אלא היא פועלת בעולמות העליונים
פרשת נח פותחת בתיאור צדקתו של כמקווה טהרה של ממש המטהר את כל הנמצאים בתוכו.
נח שהיה תמים בדורותיו .מתיאור זה אנו הטהרה.
שואבים יסוד עצום ,שלכל נשמה ולכל דור ועצם אסיפתם של ישראל גדולה היא עד למאוד ומטהרת היא טבילה בתוך מעגל הרוקדים
ישנה שליחות מיוחדת שאין שום אדם אחר כמקווה ויכולה היא לטהר את האדם כמו טבילה במקווה .וכן כתב
בספר אהבת שלום (פרשת כי תשא ד”ה ויעמוד משה) לפרש את הפסוק מעשה ידוע מסופר על הרה”ק רבי מנחם מענדל מקוסוב ע”ה,
יכול למלאות .מתוך הכרה זו אנו לומדים
ִמ ְקוֵ ה יִ ְׂש ָר ֵאל ה’ מוֹ ׁ ִשיעוֹ ְ ּב ֵעת ָצ ָרה (ירמיה יד ,ח) .כי יש שני פירושים שפעם אחת בשעת סעודת שבת רקד עם חסידיו בשמחת השבת.
להעריך כל רגע והתמודדות כחלק מתיקון
נשגב שנועד במיוחד עבורנו. לתיבת מקווה .האחד לשון אסיפה כמו יִ ָ ּקו ּו ַה ַּמיִ ם ִמ ַּת ַחת ַ ׁה ּ ָש ַמיִ ם ֶאל ובעת הריקוד כופף עצמו בתוך העיגול כטובל עצמו ,באומרו טבלתי
ָמקוֹ ם ֶא ָחד (בראשית א ,ט) ,והשני לשון טהרה כטבילה המטהרת .וזהו עתה במקווה של השם יתברך .כי הלא נאמר ִמ ְקוֵ ה יִ ְׂש ָר ֵאל ה’ (ירמיה
שליחותו המיוחדת של כל יחיד הרמז שאסיפתן של ישראל באחדות מטהרת כמו מקווה .וזהו גם מה יד ,ח) ,כביכול בני ישראל הם המקווה של השם יתברך ,ובכוח אחדות
נ ַֹח ִא ׁיש ַצ ִ ּדיק ָּת ִמים ָהיָ ה ְ ּבדֹר ָֹתיו (בראשית שכתב בפרשת ויקהל שתיבת וַ ַי ְּק ֵהל בגימטריא ִמ ְקוֶ ה ,כי התקהלות ואסיפת ישראל יחדיו זוכים לטהרה.
ו ,ט) .התורה אינה ספר מעשיות אלא הוראת בני ישראל כאיש אחד בלב אחד מטהרת כמו מקווה טהרה. ומעשה אירע בהרה”ק רבי אהרן מטשערנוביל ע”ה ,שלמרות
דרך נצחית .פירש מרן האר”י הקדוש ע”ה הקפדתו לטבול במקווה קודם התפילה אירע פעם שלא עלתה בידו
שאינו דומה עבודתו של אדם אחד לעבודת נקודה לחיים: למצוא מקווה טהרה .ולבסוף אמר כי ילך לטבול בתוך קהל ועדה
חברו ,ואין אדם יכול לתקן את המוטל על כאשר אנו באים לבית הכנסת או מתאספים לשמחה של מצווה, מישראל בבית הכנסת ,כי כאשר נאספים יחדיו עשרה מישראל
זולתו .וזהו שאמרו חז”ל (אבות פרק ד משנה נתבונן בכוחה העצום של התקהלות יהודית .נסיר מליבנו כל שמץ זוכים לקדושה וטהרה.
ג) ‘אין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר של פירוד ונכלול את עצמנו בתוך הציבור מתוך אהבה ואחדות.
שאין לו מקום’ .אף שעל כל אדם לקיים את בכך נזכה לשאוב מאותה טהרה עליונה השורה במקום שבו יהודים הבא להיטהר מסייעין בידו
כל מצוות התורה כדי להגיע לקומה שלמה, נאספים ,ולהיכנס לתפילתנו וללימודנו זכים וטהורים. התאספות בני ישראל למען חיזוק התורה נאה היא להם ונאה
מכל מקום לכל נשמה ישנה מצוה מיוחדת
ְ ּב ֵצל ָה ֱאמוּנָ ה
אשר בה תלוי עיקר תיקונה בעולם.
היכן שהיצר מתגבר שם הוא המשך מעמוד קודם
התיקון שאר חלקי היום בבחינת נצח .ולכן מודה ומשבח לקדוש ברוך עצמו בדברי תורה זוכה למה שנאמר בהמשך המשנה ֱאמֹר ְמ ַעט
הכיצד יידע אדם מהי השליחות שיועדה הוא שזיכהו להיות מיושבי בית המדרש בקביעת עיתים לתורה, וַ ֲע ֵׂשה ַה ְר ֵ ּבה ,שיהיה דיבורו המועט חשוב מאוד ועושה הרבה
לו ,ישית ליבו לראות באיזו מצוה מתגבר כי אז הגם שעמל הוא מקבל על כך שכר כאילו למד באותה פירות.
עליו יצרו בקביעות ומנסה בכל כוחו שעה .אך יושבי הקרנות שאינם עמלים בתורה ,לתוהו והבל כל בין אם לא עלה בידו ללמוד כי מעט יהיה נחשב כאילו עשה
להכשילו ,וזהו האות כי מצוה זו היא התיקון יגיעתם כי אינה לצורך מצווה. הרבה ,כי העיקר הוא כפי קביעות התורה והאמונה בנפשו ,אף אם
המוטל עליו מאת בורא עולם .ובכך פירש לא זכה להרבות תורה כרצונו .ועוד נרמז בזה שבכוח התורה יזכה
הרה”ק בעל עבודת ישראל ע”ה את דברי
זמן הלימוד מוכיח על שאר היום שכל דבריו יהיה להם קיום ויעשו פירות ולא יחזרו ריקם .ומחמת
המשנה (אבות פרק ד משנה א) איזהו גיבור ואכן היכולת ביד כל אדם לקבל שכר גם על עמלו וטרחו חשיבות הקביעות בלימוד התורה והשפעתה הרבה על כל ענייני
הכובש את יצרו ,היינו שכובש את יצרו בדרך ארץ ועסקיו שהוא מוכרח לעבוד כדי להחיות את נפשו האדם ,שואלים אותו בבואו לעולם העליון לאחר פטירתו (שבת
המיוחד לו .והקדוש ברוך הוא הוא הנותן ונפשות אנשי ביתו .אך זה בתנאי שעיקר כוונתו בעסק הזה הוא רק לא ,א) ָק ַב ְע ָּת ִע ִּתים ַל ּתוֹ ָרה ,כי הקביעות בתורה מקיפה וכוללת
כוח לעמוד איתן כנגד פיתויי היצר ולעשות כדי שיהיה לו ממה להתפרנס למען ימצא מרגוע לנפשו לעסוק את כל חיי האדם.
רצונו בלבב שלם. אחר כך בתורה ולעבוד את השם יתברך באמונה .וניתן להבחין
בכוונות האדם בעסקיו לפי מעשיו בשעה שעדיין לא הגיע הזמן הקובע עיתים לתורה מקבל שכר גם על עמלו
שליחות מיוחדת לכל דור ודור לצאת לשוק לעסוק בסחורה ,שאז באשמורת הבוקר הוא קובע בעסקיו
ומלבד השליחות הפרטית ישנה גם עיתים לתורה. אמנם לא כל אדם זוכה להיות קבוע בכל עיתותיו בבית
מצוה מיוחדת לכל דור .וזהו שנאמר ָּת ִמים וממילא מוכח כי גם אחר כך כשמוכרח לצאת לפועלו המדרש בעסק התורה .ויש ונצרך האדם להקציב חלק נכבד
ָהיָ ה ְ ּבדֹר ָֹתיו לשון רבים ,כי נח חי בכמה ולעבודתו בעסקי עולם הזה ,שאין כוונתו כי אם למען עסק התורה מזמנו על המחיה ועל הכלכלה להביא טרף נפשות ביתו .ומכל
דורות והיה זהיר בשליחות המיוחדת לכל וקיום מצוותיה .ואשר על כן מלבד השכר שהוא מקבל על העסק מקום אם תורתו ואמונתו הן העיקר אצלו ורק מחמת ההכרח
דור ודור .ובדורנו כשאין איתנו יודע עד מה, בתורה הקדושה ,הוא יקבל שכר גם על עמלו וטרחו לצורך הוא עוסק למחייתו ,וכל עיתותיו הפנויות מקדיש הוא לתורה ,הרי
יתבונן כל אחד במה מתמודדים באי הדור פרנסתו ,הגם שהוא עסק של רשות ,מאחר שעיקר כוונתו למען הדבר חשוב כאילו כל זמניו קודש הם לתורה ועבודת השם .כי
הזה והרבה נכשלים בו ,כגון מידת הביטחון השם ותורתו ,ונחשב לו כאילו לומד תורה הקדושה כל היום. מכך שהוא מנצל את זמנו הפנוי לתורה מוכח שזהו רצונו האמיתי,
והאמונה כי אין עוד מלבדו ,ויֵ דע נאמנה ורק ההכרח גורם לו לפרוש מהלימוד.
שזהו התיקון המיוחד שעלינו לתקן בדורנו. ביאור האריכות בתפילת רבי נחוניא בן הקנה וכך כתב האור החיים הקדוש בספרו חפץ ה’ על דברי הגמרא
וזוהי כוונת התפילה שתיקן רבי נחוניא בן הקנה .ההולך לבית (ברכות כח ,ב) בתפילתו של רבי נחוניא בן הקנה שאנו מודים
תפקיד מיוחד לכל רגע בחיים ומשבחים לקדוש ברוך הוא בסוף הלימוד ובסיום מסכת שאומר
המדרש ללמוד ולקבוע עיתים לתורה ייתן שבח והודאה להשם
וכמו שלכל אדם ודור יש תפקיד ייחודי, מ ְש ִּכ ִימים .כלומר ,הצער שאני סובל מ ְש ִּכים וְ ֵהם ַ ׁשאנִ י ַ ׁ
יתברך על ֲ ָאנ ּו ֲע ֵמ ִלים וְ ֵהם ֲע ֵמ ִליםָ ,אנ ּו ֲע ֵמ ִלים ו ְּמ ַק ְ ּב ִלים ָׂש ָכר וְ ֵהם ֲע ֵמ ִלים
כן לכל עת ישנו התיקון שלה .מסופר להשכים בבוקר ולקבוע עיתים לתורה הרי גם הם סובלים אותו וְ ֵאינָ ם ְמ ַק ְ ּב ִלים ָׂש ָכר .והקשה ,שלכאורה הדברים צריכים ביאור,
ששאלו את הרה”ק רבי משה מקוברין מ ְש ִּכים ְל ִד ְב ֵרי ּתוֹ ָרה היינו לקבוע עיתים האם מצאנו חייט תופר בגד או סנדלר תופר מנעלים ואינם
הצער כמוני ,רק ֲאנִ י ַ ׁ
ע”ה מהו הדבר החשוב ביותר שאותו צריך מקבלים שכרם .והאם בכלל אפשר שאדם אשר יתייגע בעסק או
מ ְש ִּכ ִימים ִל ְד ָב ִרים ְ ּב ֵט ִלים היינו
לתורה באשמורת הבוקר ,וְ ֵהם ַ ׁ
לעשות .ענה להם הצדיק ,כל דבר שצריך במלאכת חברו ולא יבוא על שכרו .אם כן מה הביאור ֵהם ֲע ֵמ ִלים
להרבות הון ועושר בביתם מתוך שכחת האמונה.
לעשות בעת זו שעומד בה הוא החשוב וְ ֵאינָ ם ְמ ַק ְ ּב ִלים ָׂש ָכר הרי רואים אנו שהם כן מקבלים שכר.
ביותר .על האדם לחיות בידיעה של וְ יָ ַד ְע ָּת ואשר על כן ֲאנִ י ָע ֵמל וְ ֵהם ֲע ֵמ ִלים ,פירוש שאף שגם אני עמל
ַהיּוֹ ם וַ ֲ ׁה ֵשב ָֹת ֶאל ְל ָב ֶב ָך ִּכי ה’ הוּא ָה ֱאל ִֹקים במלאכה ובעסק העולם הזה כמותם ,אף על פי כן ֲאנִ י ָע ֵמל ו ְּמ ַק ֵ ּבל עמל הפרנסה נחשב למכשירי מצווה
(דברים ד ,לט) ,ולדעת שכל רגע נתון מוקדש ָׂש ָכר על עמלי מאחר שכוונתי בשביל התורה .וְ ֵהם ֲע ֵמ ִלים וְ ֵאינָ ם ומבאר האור החיים הקדוש שכוונת רבי נחוניא היא ,שכאשר
לעשיית המצוה המוטלת עליו עכשיו מתוך ְמ ַק ְ ּב ִלים ָׂש ָכר וכל עמלם לריק ,מאחר שאינם קובעים עיתים קובע אדם עת לתורתו ומכורח פרנסתו יוצא להביא לחמו בעמל
דבקות עליונה. לתורה וממילא גם עמלם אינו כי אם להרוויח ממון ולמלאות ויזע ,נמצא כי כל עמלו הוא כדי שיוכל ללמוד מתוך יישוב הדעת,
תאוותם בלא תכלית וקדושה. כי הרי ִאם ֵאין ֶק ַמח ֵאין ּתוֹ ָרה (אבות ג ,יז) .אם כן כל עמלו וטרחתו
הוראה למעשה: *** בעולם הזה הם מכשירי מצווה לעת הזאת שלומד בה ,ומכשירי
בימים אלו נבחן היכן עיקר ההתמודדות בימים אלו שבהם אנו קוראים את פרשת נח ,עלינו לזכור שכל מצווה הרי הם כמצווה עצמה ,וכיוון שכך הוא זוכה לקבל שכר על
שלנו ודווקא שם נרבה כוחות ומאמץ ,מתוך בניין עולמנו הגשמי ,בדומה לבניין התיבה ,צריך להיעשות מתוך עצם העמל במלאכתו.
הבנה שזהו עיקר תיקון נשמתנו .נתחזק כוונה של קדושה .נקבל על עצמנו לקבוע עיתים לתורה בכל יום, כלומר ,מה שאומרים ָאנ ּו ֲע ֵמ ִלים ו ְּמ ַק ְ ּב ִלים ָׂש ָכר אין הכוונה רק
לחיות את הרגע מתוך אמונה פשוטה אפילו לזמן קצר ,אך מתוך קביעות איתנה .כשאנו יוצאים לעמל שאנו מקבלים שכר על עבודתנו בתורה ובמצוות ,אלא מקבלים
שהקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו, הפרנסה נזכור ונשנן כי כל פועלנו הוא אך ורק כדי שנוכל לעבוד שכר על העמל בשאר חלקי היום .אנו עמלים ומקבלים שכר
ונדע כי המצוה הניצבת לפתחנו כעת היא את השם ברווח וביישוב הדעת .בכך נהפוך כל רגע של עשייה על העמל בעסקיו ובמלאכתו ,והם יושבי הקרנות אמנם עמלים
החשובה מכל ובה אנו משלימים את גשמית למכשיר של מצווה המואר באור של תורה ואמונה. ומקבלים שכר ,אך שכר זה הוא רק על שעות העבודה ולא על
ייעודנו בשלמות.
