gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נהורה חדתא · Nehoira Chadeta — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: נהורה חדתא · Nehoira Chadeta

שבוע: נח (2026-10-12)

נהורה חדתא · Nehoira Chadeta — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס”ד‬ ‫אורות של אמונה‬ ‫לדרך החיים‬ ‫מלוקט מדברות‬ ‫קדשו ותורתו של‬ ‫האדמו”ר רבי דוד חי‬ ‫אביחצירא שליט”א‬ ‫גיליון כט‬ ‫פרשת נח‬ ‫תשפ”ז‬ ‫פניני דעת‬ ‫לנתיבות חיי היום‬ ‫נְ ‪ִ+‬ה ִירין‬ ‫ְ ּב ֵצל ָה ֱאמוּנָ ה‬ ‫פרקי חיזוק לחיים של רוגע ושלווה‬ ‫{מצוה גוררת מצוה – כוחו של הרצון הטוב}‬ ‫להאיר את עמל הפרנסה‬ ‫הטובה אל הפועל‪ .‬וכן מה שאמרו חז”ל (ירושלמי פסחים‬ ‫כוחו של רצון בעשיית המצוות‬ ‫באור התורה‬ ‫פרק י הלכה ה) המתחיל במצוה אומרים לו גמור‪ ,‬היינו‬ ‫בפרשת נח אנו מאירים את שבילי עבודת השם‬ ‫להאיר את המלאכה באור של אמונה‬ ‫שהמלאכים הטובים שנבראו מחמת רצונו הטוב הם‬ ‫הנותנים לו כוח להמשיך במצוה ואומרים לו גמור‪.‬‬ ‫מתוך התבוננות במעשיהם הטובים של שם ויפת‪.‬‬ ‫בפרשת נח אנו לומדים על מלאכת בניין התיבה‪ ,‬מלאכה‬ ‫פעמים רבות מתעורר בלב האדם רצון טהור לקיים‬ ‫גשמית שנעשתה מתוך ציווי אלוקי ואמונה טהורה ובכך הפכה‬ ‫כפי ריבוי מחשבות טובות כן זוכה לסיוע‬ ‫מצוה‪ ,‬אך הדרך אל המעשה השלם דורשת התאמצות‪.‬‬ ‫להצלת העולם כולו‪ .‬יסוד זה מלווה אותנו בכל חיינו‪ ,‬כאשר אנו‬ ‫מהמלאכים‬ ‫ממעשהו של שם בן נח אנו לומדים סוד עדין ונפלא‪,‬‬ ‫נדרשים לשלב בין עמל הפרנסה לבין קביעת עיתים לתורה‪.‬‬ ‫שכל מחשבה טובה והשתוקקות של קדושה בוראת‬ ‫כשהאדם קובע את תורתו כעיקר מתוך אמונה שהשם יתברך‬ ‫כשבא האדם לקיים מצוה בפועל יש הרבה הפרעות‬ ‫מלאכים טובים המלווים את האדם ומסייעים בעדו‪.‬‬ ‫הוא הזן ומפרנס‪ ,‬הרי שכל עמלו ויגיעתו הופכים למכשירי מצווה‬ ‫מצד היצר הרע שמכביד על האדם ומונע ממנו להשלים‬ ‫התאמצות זו שבלב היא הפותחת את שערי הסייעתא‬ ‫וכל יומו מואר באור של תורה‪.‬‬ ‫את רצונו הטוב‪ .‬אבל לחשוב מחשבה טובה אין כוח‬ ‫דשמיא‪ ,‬וגורמת למצוה אחת למשוך אחריה שרשרת‬ ‫ליצר הרע להפריע כי אין היצר הרע מכיר במחשבות‬ ‫מאירה של מצוות ומעשים טובים‪.‬‬ ‫מדוע נקרא לימוד התורה בשם עשייה‬ ‫האדם‪ .‬וכיוון שמן המחשבה הטובה נברא מלאך טוב‪,‬‬ ‫אמרו חז”ל בגמרא (ברכות לה‪ ,‬ב)‪ ,‬אמר רבה בר בר חנה אמר‬ ‫נמצא שככל שמרבה לחשוב מחשבות טובות וטהורות‬ ‫התעוררות התשוקה לאחר קיום מצוה‬ ‫רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי‪ ,‬בא וראה שלא כדורות‬ ‫כך זוכה לברוא מלאך טוב שלם וחזק מאוד‪ .‬ומלאך זה‬ ‫וַ ִי ַ ּּקח ׁ ֵשם וָ יֶ ֶפת ֶאת ַה ּ ִׂש ְמ ָלה וַ ָי ִּׂשימ ּו ַעל ׁ ְש ֶכם ׁ ְשנֵ ֶיהם‬ ‫הראשונים דורות האחרונים‪ .‬דורות הראשונים עשו תורתן קבע‬ ‫מסייע בידי האדם להוציא לפועל את מחשבתו הטובה‬ ‫וַ ֵי ְּלכ ּו ֲאח ַֹר ִנּית וַ יְ ַכ ּס ּו ֵאת ֶע ְרוַ ת ֲא ִב ֶיהם ו ְּפנֵ ֶיהם ֲאח ַֹר ִנּית‬ ‫ומלאכתן עראי‪ ,‬זו וזו נתקיימה בידן‪ .‬דורות האחרונים שעשו‬ ‫שמכוחה נברא‪ .‬ובכך יבוארו דברי חז”ל (קידושין מ‪ ,‬א)‬ ‫וְ ֶע ְרוַ ת ֲא ִב ֶיהם ל ֹא ָרא ּו (בראשית ט‪ ,‬כג)‪ .‬בספרים‬ ‫מלאכתן קבע ותורתן עראי‪ ,‬זו וזו לא נתקיימה בידן‪.‬‬ ‫מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה‪ ,‬שעל‬ ‫הקדושים הרבו להאיר עינינו שכשאדם מקיים מצוה‬ ‫ידי המלאך הנברא מן המחשבה הטובה בא המעשה‬ ‫כראוי מתעורר בקרבו רצון ותשוקה לקיים מצוה נוספת‪.‬‬ ‫קביעת עיתים לתורה משפיעה על כל משך היום‬ ‫הטוב לכלל צירוף והשלמה‪.‬‬ ‫כמאמר חז”ל (אבות פרק ד משנה ב) מצוה גוררת מצוה‪,‬‬ ‫ויש לומר ולפרש דבריהם‪ ,‬ידוע שדבר קבוע יש לו קיום‬ ‫מעלת ההתאמצות בקיום המצוות‬ ‫גוררת לשון תיאבון שמצוה אחת מעוררת באדם חשק‬ ‫ואינו בטל (כמבואר בפסחים ט‪ ,‬ב ועוד)‪ ,‬וכאשר האדם לומד תורתו‬ ‫לקיים מצוה נוספת‪ .‬וכמו שהוסיפו לומר שם ששכר‬ ‫בקביעות מתוך אמונה איתנה‪ ,‬אף שלומד מעט אך כיוון שלומד‬ ‫אחר ראותנו זאת נשריש בליבנו פנימה‪ ,‬כי כל יגיעה‬ ‫מצוה מצוה‪ ,‬ואם אינו מרגיש חשק והתעוררות להוסיף‬ ‫בקביעות הרי הוא בכלל דבר קבוע שיש לו קיום‪ .‬ועל כן נשאר‬ ‫שיש לו לאדם בקיום מצוות השם‪ ,‬הרי היא בבחינת‬ ‫ולקיים עוד מצוות‪ ,‬יפשפש במעשיו שמא לא קיים את‬ ‫אצלו הלימוד כדבר של קיימא‪ ,‬וגם כשעוסק במלאכתו חושב‬ ‫מצוה הגוררת ומושכת את האדם לקדושה והתעלות‬ ‫המצוה הראשונה כדבעי‪.‬‬ ‫הוא כל היום על מה שלמד‪ .‬ומלבד הביאור שיש לו לאדם‬ ‫עוד ועוד‪ .‬וזהו הביאור במאמר הכתוב וַ ִי ַ ּּקח ׁ ֵשם וָ יֶ ֶפת‬ ‫שיהיה זמן לימודו בקביעות‪ ,‬משמעות ‘קבע’ היא גם החשיבות‬ ‫ֶאת ַה ּ ִׂש ְמ ָלה‪ ,‬וכתב רש”י שלכך נאמר וַ ִי ַ ּּקח לשון יחיד‬ ‫חלקי המצוה מסייעים זה לזה לבוא לידי‬ ‫שהאדם נותן לזמן זה‪ ,‬כי לימוד התורה צריך להיות קבוע בנפש‬ ‫אף שבפועל היו שניים‪ ,‬כי שם הוא שנתאמץ במצוה‬ ‫גמר‬ ‫האדם‪ ,‬שיהיה עיקר עסקו וחפצו בעולם בעסק התורה‪ ,‬ואילו כל‬ ‫זו ביותר לפיכך נקראת על שמו‪ .‬וכן רואים חילוק זה‬ ‫מצוה גוררת מצוה אינו רק בשתי מצוות נפרדות‪,‬‬ ‫חפצי העולם יהיו נעשים בדרך עראי על דרך ההכרח ותוך כדי‬ ‫בשכר המצוה‪ ,‬ששכרו של שם שזכו בניו לטלית של‬ ‫אלא בכל מצוה ומצוה על סך חלקיה‪ ,‬מחשבה‪ ,‬דיבור‬ ‫בניית אמונה‪.‬‬ ‫מצוה‪ ,‬ואילו יפת שהתאמץ פחות זכו בניו לקבורה בימי‬ ‫מלחמת גוג‪.‬‬ ‫ומעשה‪ .‬אף בהם כל חלק גורר את החלק השני שאף‬ ‫ועל כן אמרו לשון עשייה‪ֲ ,‬ע ֵׂשה ּתוֹ ָר ְת ָך ֶק ַבע (אבות א‪ ,‬טו)‬ ‫ואפילו שגם שם וגם יפת עשו יחד את אותה המצוה‪,‬‬ ‫הוא ייעשה בשלמות כראוי‪ .‬שכל תרי”ג מצוות אין‬ ‫ועשו תורתן קבע‪ ,‬שכשלומד בקביעות גם עשיותיו במלאכתו‬ ‫מכל מקום התורה מעידה על שם שהתאמץ ביתר‬ ‫מגיעים לכדי שלמות אם לא שיתקיימו גם במחשבה‪ ,‬גם‬ ‫ולפרנסתו‪ ,‬התורה עימו וחושב בה‪ .‬וכשעושה כן זה וזה מתקיימים‬ ‫שאת‪ ,‬כמו שכתוב וַ ִי ַ ּּקח ׁ ֵשם וָ יֶ ֶפת בלשון יחיד ולא ויקחו‬ ‫בדיבור וגם במעשה‪ ,‬ואם חסר בתורת האדם ומצוותיו‬ ‫בידו‪ .‬זה וזה בדווקא‪ ,‬כלומר‪ ,‬לא רק ששניהם מתקיימים לחוד‬ ‫בלשון רבים‪ ,‬כי שם התאמץ ביותר‪ .‬ולכן גם זכה לעמוד‬ ‫באחד מדברים הללו‪ ,‬עדיין לא השלים עבודתו‪.‬‬ ‫המלאכה והתורה‪ ,‬אלא כל אחד ואחד מהם נעשה משובח בפני‬ ‫עצמו כיוון שכולל את שניהם‪ .‬הן המלאכה שנעשית עם מחשבה‬ ‫בראש הישיבה שלמדו בה האבות הקדושים והיא‬ ‫כח המלאך הנברא ממחשבתו הטובה‬ ‫של תורה ואמונה‪ ,‬והן התורה שהולכת עימו גם בעוסקו בענייני‬ ‫הנקראת בלשון רבותינו בית מדרשם של שם ועבר‪.‬‬ ‫מסייע לגמור המעשה‬ ‫גשמיות ומלאכה‪ .‬ועוד שזוכר ומצליח בלימודו כמו שעוסק‬ ‫הוראה למעשה‪:‬‬ ‫ואיתא בגמרא (מכות י‪ ,‬ב) בדרך שאדם רוצה לילך בה‬ ‫במלאכתו‪ ,‬שגם שעות אלו שעוסק במלאכתו וזוכר הוא את‬ ‫ממעשהו של שם בן נח נלמד שעיקר כוחה של‬ ‫מוליכים אותו‪ .‬ופירש המהרש”א שאין הכוונה שהקדוש‬ ‫התורה נחשבות לו כאילו למד בשעות אלו וזוכר לימודו‪.‬‬ ‫המצוה נובע מההתאמצות וההשקעה שבאים לפנייה‪.‬‬ ‫ברוך הוא מוליך אותו שכן לא נאמר מוליך אותו‬ ‫כשקובע את תורתו גם לימוד מעט נחשב להרבה‬ ‫נרגיל את עצמנו להרבות במחשבות טובות וברצונות‬ ‫אלא מוליכים לשון רבים‪ .‬והפירוש הוא שמרצונותיו‬ ‫של קדושה לפני כל עשיית מצוה או לימוד תורה‪.‬‬ ‫ומחשבותיו של האדם נבראים מלאכים‪ ,‬ומלאכים אלו‬ ‫וזהו שאמרו חז”ל במשנה באבות (פרק א)‪ֲ ,‬ע ֵׂשה ּתוֹ ָר ְת ָך ֶק ַבע‪.‬‬ ‫וכאשר נתאמץ במחשבתנו וברצוננו ייבראו מלאכים‬ ‫מסייעים בידיו להוציא את רצונותיו אל הפועל‪.‬‬ ‫לא אמרו שירבה את שעות לימודו‪ ,‬אלא שדרך הלימוד תהיה‬ ‫שיסייעו בידינו להשלים את המעשה‪ ,‬ומצוה אחת‬ ‫ועל פי זה יש לבאר גם דברי חז”ל (שבת קד‪ ,‬א) הבא‬ ‫באופן של קביעות‪ ,‬שאותן שעות שזוכה להקדיש לתורה יהיו‬ ‫תגרור את חברתה עד שנזכה לשלמות המעשים‬ ‫ליטהר מסייעין אותו‪ ,‬שהמלאכים שנבראו מכוח‬ ‫בדרך קבע ולא בדרך עראי‪ .‬וכל היום כולו יהיו מחשבותיו‬ ‫ולעלייה מתמדת בעבודת השם‪.‬‬ ‫מחשבותיו הם המסייעים בידו להוציא מחשבתו‬ ‫נתונות לאותה השעה שהוא זוכה לעסוק בה בתורה‪ .‬וכשקובע‬ ‫המשך בעמוד הבא‬ ‫מו ָּסר ָא ֹבות‬ ‫הדרכה מעשית בפרשת השבוע‬ ‫מ ּ ֻש ְל ָחן ַה ְּמ ָל ִכים‬ ‫ִׁ‬ ‫עובדות והנהגות מגדולי הדורות‬ ‫לכל אדם ולכל דור‬ ‫{התאספות בני ישראל – מקווה של טהרה}‬ ‫ישנו תפקיד ייחודי‬ ‫לעולם‪ ,‬וכפי התאספות כל יחיד עם הציבור כך זוכה לרוח טהרה‬ ‫מקום אסיפתם של יהודים מטהר כמקווה‬ ‫ממרום‪ .‬כמו שאמרו (שבת קד‪ ,‬א) הבא להיטהר מסייעין בידו‪ ,‬ומהי‬ ‫השליחות המיוחדת של כל‬ ‫משמעות הבא להיטהר כלומר מהיכן הוא בא‪ .‬אלא שיוצא ממקומו‬ ‫גדולי החסידות לימדונו כי כאשר יהודים נאספים יחדיו בקדושה‬ ‫נשמה בעולמה‬ ‫שלא להיות מיוחד בפני עצמו‪ ,‬אלא בא להיטהר להשתתף עם‬ ‫ובאחדות‪ ,‬מתהווה ביניהם כוח אדיר של טהרה‪ .‬האסיפה עצמה‬ ‫הציבור ולהיטהר בתוכם‪ ,‬ואז מסייעים בידו מן השמיים לבוא אל‬ ‫אינה רק התאספות בעלמא‪ ,‬אלא היא פועלת בעולמות העליונים‬ ‫פרשת נח פותחת בתיאור צדקתו של‬ ‫כמקווה טהרה של ממש המטהר את כל הנמצאים בתוכו‪.‬‬ ‫נח שהיה תמים בדורותיו‪ .‬מתיאור זה אנו‬ ‫הטהרה‪.‬‬ ‫שואבים יסוד עצום‪ ,‬שלכל נשמה ולכל דור‬ ‫ועצם אסיפתם של ישראל גדולה היא עד למאוד ומטהרת היא‬ ‫טבילה בתוך מעגל הרוקדים‬ ‫ישנה שליחות מיוחדת שאין שום אדם אחר‬ ‫כמקווה ויכולה היא לטהר את האדם כמו טבילה במקווה‪ .‬וכן כתב‬ ‫בספר אהבת שלום (פרשת כי תשא ד”ה ויעמוד משה) לפרש את הפסוק‬ ‫מעשה ידוע מסופר על הרה”ק רבי מנחם מענדל מקוסוב ע”ה‪,‬‬ ‫יכול למלאות‪ .‬מתוך הכרה זו אנו לומדים‬ ‫ִמ ְקוֵ ה יִ ְׂש ָר ֵאל ה’ מוֹ ׁ ִשיעוֹ ְ ּב ֵעת ָצ ָרה (ירמיה יד‪ ,‬ח)‪ .‬כי יש שני פירושים‬ ‫שפעם אחת בשעת סעודת שבת רקד עם חסידיו בשמחת השבת‪.‬‬ ‫להעריך כל רגע והתמודדות כחלק מתיקון‬ ‫נשגב שנועד במיוחד עבורנו‪.‬‬ ‫לתיבת מקווה‪ .‬האחד לשון אסיפה כמו יִ ָ ּקו ּו ַה ַּמיִ ם ִמ ַּת ַחת ַ ׁה ּ ָש ַמיִ ם ֶאל‬ ‫ובעת הריקוד כופף עצמו בתוך העיגול כטובל עצמו‪ ,‬באומרו טבלתי‬ ‫ָמקוֹ ם ֶא ָחד (בראשית א‪ ,‬ט)‪ ,‬והשני לשון טהרה כטבילה המטהרת‪ .‬וזהו‬ ‫עתה במקווה של השם יתברך‪ .‬כי הלא נאמר ִמ ְקוֵ ה יִ ְׂש ָר ֵאל ה’ (ירמיה‬ ‫שליחותו המיוחדת של כל יחיד‬ ‫הרמז שאסיפתן של ישראל באחדות מטהרת כמו מקווה‪ .‬וזהו גם מה‬ ‫יד‪ ,‬ח)‪ ,‬כביכול בני ישראל הם המקווה של השם יתברך‪ ,‬ובכוח אחדות‬ ‫נ ַֹח ִא ׁיש ַצ ִ ּדיק ָּת ִמים ָהיָ ה ְ ּבדֹר ָֹתיו (בראשית‬ ‫שכתב בפרשת ויקהל שתיבת וַ ַי ְּק ֵהל בגימטריא ִמ ְקוֶ ה‪ ,‬כי התקהלות‬ ‫ואסיפת ישראל יחדיו זוכים לטהרה‪.‬‬ ‫ו‪ ,‬ט)‪ .‬התורה אינה ספר מעשיות אלא הוראת‬ ‫בני ישראל כאיש אחד בלב אחד מטהרת כמו מקווה טהרה‪.‬‬ ‫ומעשה אירע בהרה”ק רבי אהרן מטשערנוביל ע”ה‪ ,‬שלמרות‬ ‫דרך נצחית‪ .‬פירש מרן האר”י הקדוש ע”ה‬ ‫הקפדתו לטבול במקווה קודם התפילה אירע פעם שלא עלתה בידו‬ ‫שאינו דומה עבודתו של אדם אחד לעבודת‬ ‫נקודה לחיים‪:‬‬ ‫למצוא מקווה טהרה‪ .‬ולבסוף אמר כי ילך לטבול בתוך קהל ועדה‬ ‫חברו‪ ,‬ואין אדם יכול לתקן את המוטל על‬ ‫כאשר אנו באים לבית הכנסת או מתאספים לשמחה של מצווה‪,‬‬ ‫מישראל בבית הכנסת‪ ,‬כי כאשר נאספים יחדיו עשרה מישראל‬ ‫זולתו‪ .‬וזהו שאמרו חז”ל (אבות פרק ד משנה‬ ‫נתבונן בכוחה העצום של התקהלות יהודית‪ .‬נסיר מליבנו כל שמץ‬ ‫זוכים לקדושה וטהרה‪.‬‬ ‫ג) ‘אין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר‬ ‫של פירוד ונכלול את עצמנו בתוך הציבור מתוך אהבה ואחדות‪.‬‬ ‫שאין לו מקום’‪ .‬אף שעל כל אדם לקיים את‬ ‫בכך נזכה לשאוב מאותה טהרה עליונה השורה במקום שבו יהודים‬ ‫הבא להיטהר מסייעין בידו‬ ‫כל מצוות התורה כדי להגיע לקומה שלמה‪,‬‬ ‫נאספים‪ ,‬ולהיכנס לתפילתנו וללימודנו זכים וטהורים‪.‬‬ ‫התאספות בני ישראל למען חיזוק התורה נאה היא להם ונאה‬ ‫מכל מקום לכל נשמה ישנה מצוה מיוחדת‬ ‫ְ ּב ֵצל ָה ֱאמוּנָ ה‬ ‫אשר בה תלוי עיקר תיקונה בעולם‪.‬‬ ‫היכן שהיצר מתגבר שם הוא‬ ‫המשך מעמוד קודם‬ ‫התיקון‬ ‫שאר חלקי היום בבחינת נצח‪ .‬ולכן מודה ומשבח לקדוש ברוך‬ ‫עצמו בדברי תורה זוכה למה שנאמר בהמשך המשנה ֱאמֹר ְמ ַעט‬ ‫הכיצד יידע אדם מהי השליחות שיועדה‬ ‫הוא שזיכהו להיות מיושבי בית המדרש בקביעת עיתים לתורה‪,‬‬ ‫וַ ֲע ֵׂשה ַה ְר ֵ ּבה‪ ,‬שיהיה דיבורו המועט חשוב מאוד ועושה הרבה‬ ‫לו‪ ,‬ישית ליבו לראות באיזו מצוה מתגבר‬ ‫כי אז הגם שעמל הוא מקבל על כך שכר כאילו למד באותה‬ ‫פירות‪.‬‬ ‫עליו יצרו בקביעות ומנסה בכל כוחו‬ ‫שעה‪ .‬אך יושבי הקרנות שאינם עמלים בתורה‪ ,‬לתוהו והבל כל‬ ‫בין אם לא עלה בידו ללמוד כי מעט יהיה נחשב כאילו עשה‬ ‫להכשילו‪ ,‬וזהו האות כי מצוה זו היא התיקון‬ ‫יגיעתם כי אינה לצורך מצווה‪.‬‬ ‫הרבה‪ ,‬כי העיקר הוא כפי קביעות התורה והאמונה בנפשו‪ ,‬אף אם‬ ‫המוטל עליו מאת בורא עולם‪ .‬ובכך פירש‬ ‫לא זכה להרבות תורה כרצונו‪ .‬ועוד נרמז בזה שבכוח התורה יזכה‬ ‫הרה”ק בעל עבודת ישראל ע”ה את דברי‬ ‫זמן הלימוד מוכיח על שאר היום‬ ‫שכל דבריו יהיה להם קיום ויעשו פירות ולא יחזרו ריקם‪ .‬ומחמת‬ ‫המשנה (אבות פרק ד משנה א) איזהו גיבור‬ ‫ואכן היכולת ביד כל אדם לקבל שכר גם על עמלו וטרחו‬ ‫חשיבות הקביעות בלימוד התורה והשפעתה הרבה על כל ענייני‬ ‫הכובש את יצרו‪ ,‬היינו שכובש את יצרו‬ ‫בדרך ארץ ועסקיו שהוא מוכרח לעבוד כדי להחיות את נפשו‬ ‫האדם‪ ,‬שואלים אותו בבואו לעולם העליון לאחר פטירתו (שבת‬ ‫המיוחד לו‪ .‬והקדוש ברוך הוא הוא הנותן‬ ‫ונפשות אנשי ביתו‪ .‬אך זה בתנאי שעיקר כוונתו בעסק הזה הוא רק‬ ‫לא‪ ,‬א) ָק ַב ְע ָּת ִע ִּתים ַל ּתוֹ ָרה‪ ,‬כי הקביעות בתורה מקיפה וכוללת‬ ‫כוח לעמוד איתן כנגד פיתויי היצר ולעשות‬ ‫כדי שיהיה לו ממה להתפרנס למען ימצא מרגוע לנפשו לעסוק‬ ‫את כל חיי האדם‪.‬‬ ‫רצונו בלבב שלם‪.‬‬ ‫אחר כך בתורה ולעבוד את השם יתברך באמונה‪ .‬וניתן להבחין‬ ‫בכוונות האדם בעסקיו לפי מעשיו בשעה שעדיין לא הגיע הזמן‬ ‫הקובע עיתים לתורה מקבל שכר גם על עמלו‬ ‫שליחות מיוחדת לכל דור ודור‬ ‫לצאת לשוק לעסוק בסחורה‪ ,‬שאז באשמורת הבוקר הוא קובע‬ ‫בעסקיו‬ ‫ומלבד השליחות הפרטית ישנה גם‬ ‫עיתים לתורה‪.‬‬ ‫אמנם לא כל אדם זוכה להיות קבוע בכל עיתותיו בבית‬ ‫מצוה מיוחדת לכל דור‪ .‬וזהו שנאמר ָּת ִמים‬ ‫וממילא מוכח כי גם אחר כך כשמוכרח לצאת לפועלו‬ ‫המדרש בעסק התורה‪ .‬ויש ונצרך האדם להקציב חלק נכבד‬ ‫ָהיָ ה ְ ּבדֹר ָֹתיו לשון רבים‪ ,‬כי נח חי בכמה‬ ‫ולעבודתו בעסקי עולם הזה‪ ,‬שאין כוונתו כי אם למען עסק התורה‬ ‫מזמנו על המחיה ועל הכלכלה להביא טרף נפשות ביתו‪ .‬ומכל‬ ‫דורות והיה זהיר בשליחות המיוחדת לכל‬ ‫וקיום מצוותיה‪ .‬ואשר על כן מלבד השכר שהוא מקבל על העסק‬ ‫מקום אם תורתו ואמונתו הן העיקר אצלו ורק מחמת ההכרח‬ ‫דור ודור‪ .‬ובדורנו כשאין איתנו יודע עד מה‪,‬‬ ‫בתורה הקדושה‪ ,‬הוא יקבל שכר גם על עמלו וטרחו לצורך‬ ‫הוא עוסק למחייתו‪ ,‬וכל עיתותיו הפנויות מקדיש הוא לתורה‪ ,‬הרי‬ ‫יתבונן כל אחד במה מתמודדים באי הדור‬ ‫פרנסתו‪ ,‬הגם שהוא עסק של רשות‪ ,‬מאחר שעיקר כוונתו למען‬ ‫הדבר חשוב כאילו כל זמניו קודש הם לתורה ועבודת השם‪ .‬כי‬ ‫הזה והרבה נכשלים בו‪ ,‬כגון מידת הביטחון‬ ‫השם ותורתו‪ ,‬ונחשב לו כאילו לומד תורה הקדושה כל היום‪.‬‬ ‫מכך שהוא מנצל את זמנו הפנוי לתורה מוכח שזהו רצונו האמיתי‪,‬‬ ‫והאמונה כי אין עוד מלבדו‪ ,‬ויֵ דע נאמנה‬ ‫ורק ההכרח גורם לו לפרוש מהלימוד‪.‬‬ ‫שזהו התיקון המיוחד שעלינו לתקן בדורנו‪.‬‬ ‫ביאור האריכות בתפילת רבי נחוניא בן הקנה‬ ‫וכך כתב האור החיים הקדוש בספרו חפץ ה’ על דברי הגמרא‬ ‫וזוהי כוונת התפילה שתיקן רבי נחוניא בן הקנה‪ .‬ההולך לבית‬ ‫(ברכות כח‪ ,‬ב) בתפילתו של רבי נחוניא בן הקנה שאנו מודים‬ ‫תפקיד מיוחד לכל רגע בחיים‬ ‫ומשבחים לקדוש ברוך הוא בסוף הלימוד ובסיום מסכת שאומר‬ ‫המדרש ללמוד ולקבוע עיתים לתורה ייתן שבח והודאה להשם‬ ‫וכמו שלכל אדם ודור יש תפקיד ייחודי‪,‬‬ ‫מ ְש ִּכ ִימים‪ .‬כלומר‪ ,‬הצער שאני סובל‬ ‫מ ְש ִּכים וְ ֵהם ַ ׁ‬‫שאנִ י ַ ׁ‬ ‫יתברך על ֲ‬ ‫ָאנ ּו ֲע ֵמ ִלים וְ ֵהם ֲע ֵמ ִלים‪ָ ,‬אנ ּו ֲע ֵמ ִלים ו ְּמ ַק ְ ּב ִלים ָׂש ָכר וְ ֵהם ֲע ֵמ ִלים‬ ‫כן לכל עת ישנו התיקון שלה‪ .‬מסופר‬ ‫להשכים בבוקר ולקבוע עיתים לתורה הרי גם הם סובלים אותו‬ ‫וְ ֵאינָ ם ְמ ַק ְ ּב ִלים ָׂש ָכר‪ .‬והקשה‪ ,‬שלכאורה הדברים צריכים ביאור‪,‬‬ ‫ששאלו את הרה”ק רבי משה מקוברין‬ ‫מ ְש ִּכים ְל ִד ְב ֵרי ּתוֹ ָרה היינו לקבוע עיתים‬ ‫האם מצאנו חייט תופר בגד או סנדלר תופר מנעלים ואינם‬ ‫הצער כמוני‪ ,‬רק ֲאנִ י ַ ׁ‬ ‫ע”ה מהו הדבר החשוב ביותר שאותו צריך‬ ‫מקבלים שכרם‪ .‬והאם בכלל אפשר שאדם אשר יתייגע בעסק או‬ ‫מ ְש ִּכ ִימים ִל ְד ָב ִרים ְ ּב ֵט ִלים היינו‬ ‫לתורה באשמורת הבוקר‪ ,‬וְ ֵהם ַ ׁ‬ ‫לעשות‪ .‬ענה להם הצדיק‪ ,‬כל דבר שצריך‬ ‫במלאכת חברו ולא יבוא על שכרו‪ .‬אם כן מה הביאור ֵהם ֲע ֵמ ִלים‬ ‫להרבות הון ועושר בביתם מתוך שכחת האמונה‪.‬‬ ‫לעשות בעת זו שעומד בה הוא החשוב‬ ‫וְ ֵאינָ ם ְמ ַק ְ ּב ִלים ָׂש ָכר הרי רואים אנו שהם כן מקבלים שכר‪.‬‬ ‫ביותר‪ .‬על האדם לחיות בידיעה של וְ יָ ַד ְע ָּת‬ ‫ואשר על כן ֲאנִ י ָע ֵמל וְ ֵהם ֲע ֵמ ִלים‪ ,‬פירוש שאף שגם אני עמל‬ ‫ַהיּוֹ ם וַ ֲ ׁה ֵשב ָֹת ֶאל ְל ָב ֶב ָך ִּכי ה’ הוּא ָה ֱאל ִֹקים‬ ‫במלאכה ובעסק העולם הזה כמותם‪ ,‬אף על פי כן ֲאנִ י ָע ֵמל ו ְּמ ַק ֵ ּבל‬ ‫עמל הפרנסה נחשב למכשירי מצווה‬ ‫(דברים ד‪ ,‬לט)‪ ,‬ולדעת שכל רגע נתון מוקדש‬ ‫ָׂש ָכר על עמלי מאחר שכוונתי בשביל התורה‪ .‬וְ ֵהם ֲע ֵמ ִלים וְ ֵאינָ ם‬ ‫ומבאר האור החיים הקדוש שכוונת רבי נחוניא היא‪ ,‬שכאשר‬ ‫לעשיית המצוה המוטלת עליו עכשיו מתוך‬ ‫ְמ ַק ְ ּב ִלים ָׂש ָכר וכל עמלם לריק‪ ,‬מאחר שאינם קובעים עיתים‬ ‫קובע אדם עת לתורתו ומכורח פרנסתו יוצא להביא לחמו בעמל‬ ‫דבקות עליונה‪.‬‬ ‫לתורה וממילא גם עמלם אינו כי אם להרוויח ממון ולמלאות‬ ‫ויזע‪ ,‬נמצא כי כל עמלו הוא כדי שיוכל ללמוד מתוך יישוב הדעת‪,‬‬ ‫תאוותם בלא תכלית וקדושה‪.‬‬ ‫כי הרי ִאם ֵאין ֶק ַמח ֵאין ּתוֹ ָרה (אבות ג‪ ,‬יז)‪ .‬אם כן כל עמלו וטרחתו‬ ‫הוראה למעשה‪:‬‬ ‫***‬ ‫בעולם הזה הם מכשירי מצווה לעת הזאת שלומד בה‪ ,‬ומכשירי‬ ‫בימים אלו נבחן היכן עיקר ההתמודדות‬ ‫בימים אלו שבהם אנו קוראים את פרשת נח‪ ,‬עלינו לזכור שכל‬ ‫מצווה הרי הם כמצווה עצמה‪ ,‬וכיוון שכך הוא זוכה לקבל שכר על‬ ‫שלנו ודווקא שם נרבה כוחות ומאמץ‪ ,‬מתוך‬ ‫בניין עולמנו הגשמי‪ ,‬בדומה לבניין התיבה‪ ,‬צריך להיעשות מתוך‬ ‫עצם העמל במלאכתו‪.‬‬ ‫הבנה שזהו עיקר תיקון נשמתנו‪ .‬נתחזק‬ ‫כוונה של קדושה‪ .‬נקבל על עצמנו לקבוע עיתים לתורה בכל יום‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬מה שאומרים ָאנ ּו ֲע ֵמ ִלים ו ְּמ ַק ְ ּב ִלים ָׂש ָכר אין הכוונה רק‬ ‫לחיות את הרגע מתוך אמונה פשוטה‬ ‫אפילו לזמן קצר‪ ,‬אך מתוך קביעות איתנה‪ .‬כשאנו יוצאים לעמל‬ ‫שאנו מקבלים שכר על עבודתנו בתורה ובמצוות‪ ,‬אלא מקבלים‬ ‫שהקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו‪,‬‬ ‫הפרנסה נזכור ונשנן כי כל פועלנו הוא אך ורק כדי שנוכל לעבוד‬ ‫שכר על העמל בשאר חלקי היום‪ .‬אנו עמלים ומקבלים שכר‬ ‫ונדע כי המצוה הניצבת לפתחנו כעת היא‬ ‫את השם ברווח וביישוב הדעת‪ .‬בכך נהפוך כל רגע של עשייה‬ ‫על העמל בעסקיו ובמלאכתו‪ ,‬והם יושבי הקרנות אמנם עמלים‬ ‫החשובה מכל ובה אנו משלימים את‬ ‫גשמית למכשיר של מצווה המואר באור של תורה ואמונה‪.‬‬ ‫ומקבלים שכר‪ ,‬אך שכר זה הוא רק על שעות העבודה ולא על‬ ‫ייעודנו בשלמות‪.‬‬