gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לחשב מחשבות לעשות · Lachshoiv Machshavois La'asois — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: לחשב מחשבות לעשות · Lachshoiv Machshavois La'asois

שבוע: נח (2026-10-12)

לחשב מחשבות לעשות · Lachshoiv Machshavois La'asois — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון סא‬ ‫פרשת נח‬ ‫תשפ"ז‬ ‫עבודת השבת‬ ‫שבת‬ ‫עי_לאה‬ ‫שיר של יום השישי [א]‬ ‫וענין הלבוש נזכר בכתוב פעמיים‪ִ ּ ,‬פ ֵּת ַח‪ַ ,‬ו ֶ ּי ְאסֹ ר ֵאזוֹ ר ְּב ָמ ְתנֵ ֶיהם'‪ ,‬ופירש רש"י‪,‬‬ ‫איתא בגמ' ראש השנה [לא‪ ].‬בשישי היו‬ ‫שבתחילה התלבש בגאות‪ ,‬והוא מלבוש שכשהוא חפץ בהם‪ ,‬חוגר חלציהם ומזרזם‬ ‫אומרים [הלויים בשיר של יום] 'ה' מלך גאות‬ ‫'מלכותו'‪ ,‬ובשני התלבש בעוז‪ ,‬והוא מלכות כוח למלוכה'‪ .‬ועל כן בעת מלכותו ביום‬ ‫לבש'‪ ,‬על שם שגמר מלאכתו ומלך עליהן‪.‬‬ ‫השישי ממשיל את הקב"ה למלך הנאזר‬ ‫'הנהגתו'‪.‬‬ ‫נבאר הפסוקים ושייכותם ליום השישי‪.‬‬ ‫בגבורה [וראה מלבי"ם]‪.‬‬ ‫(א) ה' ָמלָ ְך‪ :‬לשון עבר‪ ,‬והיינו שאנו‬ ‫לבושו הראשון הוא בגאות‪ .‬והנה נאמר‬ ‫במדרש [שהש"ר ג ד] 'ארבע גאים הם‪ ,‬גאה והתורה היא המחברת בין שני הלבושים‬ ‫מעידים שהוא ָ'מלָ ְך' בעבר‪ ,‬וכיון שכלל‬ ‫שבעופות נשר וכו'‪ ,‬גאה שבכולן אדם‪ .‬שלבש הקב"ה ביום מלכותו‪ ,‬שבתחילה‬ ‫בידינו שלא בא המקרא לסתום אלא‬ ‫וכולן נטלן הקב"ה וחקקן בכסא הכבוד‪ ,‬לבש גאות‪ ,‬היא התורה עליה אמרו [זוה"ק‬ ‫לפרש [רש"י בראשית י כה] הכוונה היא‬ ‫שנאמר [תהלים קג יט] 'ה' ַּב ּׁ ָש ַמיִ ם ֵה ִכין ח"א רנב‪ ]:‬שהיא גאוותן של ישראל‪ .‬ואחר‬ ‫לזמן הראשון שבו הקב"ה נהיה למלך‪,‬‬ ‫ִּכ ְסאוֹ ו ַּמלְ כוּתוֹ ַּב ּ ֹכל ָמׁ ָשלָ ה'‪ ,‬ממה שהכין כך התאזר בעוז היא התורה‪.‬‬ ‫והיינו ביום השישי‪ ,‬שבו ה' הוכתר למלך‬ ‫כסאו על הגאים תדע שמלכותו בכל ַאף ִּת ּכוֹ ן ֵּת ֵבל ַּבל ִּת ּמוֹ ט‪ :‬דרשו חכמים‬ ‫העולם‪ .‬וכדברי הגמ' בר"ה‪.‬‬ ‫משלה'‪ .‬הרי שהגאות על הגאים משלימה [ילקוט שלח רמז תשמג] 'תבל' היא ארץ‬ ‫ביאור הדברים‪ ,‬כי ידוע ש'אין מלך בלא‬ ‫מלכותו יתברך בעולם [וראה רש"י שמות טו ישראל על שם תבלין שבתוכה זו תורה'‪.‬‬ ‫עם' [ראה פרקי דרבי אליעזר [פ"ג]‪,‬‬ ‫א]‪ .‬וכן כל הבריאה בראשות האדם אמרה ביאור הדברים‪ ,‬כי התורה נקראת תבלין‬ ‫ובמהר"ל תפארת ישראל פכ"א‪ ,‬ובש"מ]‪,‬‬ ‫לפניו שירה‪ ,‬כמבואר‪ .‬ועל כן ביום השישי [קידושין ל‪ ,]:‬ועל כן כאשר הקב"ה התאזר‬ ‫ועל כן רק כאשר נברא האדם המכיר‬ ‫יום מלכותו יתברך‪ ,‬התגאה על כל גאים להנהיג את העולם בעוזה של תורה‪ ,‬ואמרו‬ ‫במלכותו יתברך והמליך את הקב"ה עליו‬ ‫ובזה נשלמה מלכותו‪ .‬והכוונה בקריאת חכמים [ב"ר טז ד] 'שאין תורה כתורת ארץ‬ ‫נקרא הקב"ה 'מלך' בעולמו‪.‬‬ ‫הפסוק היא‪ :‬ה' מלך‪ ,‬והיינו שהושלמה ישראל'‪' .‬התכוֹ ננה' ארץ ישראל בכך‪ִּ ,‬‬ ‫ו'ת ּכוֹ ן'‬ ‫ומה שאומרים בתפילת השחר 'אדון עולם‬ ‫היינו 'על בסיס ויסוד חזק' [מלבי"ם שמואל‬ ‫מלכותו‪ ,‬ע"י שגאות לבש‪.‬‬ ‫אשר מלך בטרם כל יציר נברא' [והוא‬ ‫לָ ֵבׁש ה' עֹ ז ִה ְת ַא ָּזר‪ :‬זהו הלבוש השני א' כ לא]‪ .‬ועל כן 'בל תמוט'‪ ,‬וביאר הרד"ק‬ ‫פזמון קדמון ונאמר כבר בימי הגאונים‪ ,‬מטה‬ ‫שהתלבש בו הקב"ה‪ ,‬והוא העוז‪ ,‬הבא בשורשים שהוא 'ענין ההטיה והמעידה'‪,‬‬ ‫משה סי' לא]‪ ,‬היא מלכות מסוג אחר‪ ,‬שאין‬ ‫לצורך קיום העולם והנהגתו‪ .‬ביאור וכיון שיסודה חזק אפילו לא תיטה ליפול‪.‬‬ ‫לנו בה תפיסה [ראה מלבי"ם תהלים י טז]‪,‬‬ ‫הדברים‪ ,‬כי 'עוז' הוא ה'תורה' [ראה זבחים (ב) נָ כוֹ ן ִּכ ְס ֲא ָך ֵמ ָאז‪' :‬נכון' היינו 'קבוע'‪,‬‬ ‫אבל מי שיקראנו מלך בעולם הזה לא היה‪,‬‬ ‫קטז‪ .‬וברש"י]‪ .‬והתורה היא לבושו של ככתוב בישעיהו [ב ב] ְ'ו ָהיָ ה ְּב ַא ֲח ִרית ַה ָ ּי ִמים‬ ‫ודבר זה נתחדש כאשר הושלמה הבריאה‬ ‫אש ֶה ָה ִרים'‪ .‬ו'כסא'‬ ‫הקב"ה כדאיתא במדרש [שמ"ר ח א‪ ,‬וראה נָ כוֹ ן יִ ְהיֶ ה ַהר ֵּבית ה' ְּברֹ ׁ‬ ‫ביום השישי ביצירת האדם‪ ,‬כמבואר‬ ‫נפש החיים ש"ד פ"י]‪ .‬ובלשם [שער הפונה היינו השפעת הקב"ה על העולם‪ ,‬כדברי‬ ‫בפרקי דרבי אליעזר [פ"י] שבתחילה טעו‬ ‫קדים פכ"ח] כתב‪' ,‬התורה היא לבושו של המקובלים [וראה בראשית א ב וברש"י]‪.‬‬ ‫המלאכים ובאו להשתחוות לפני אדם‬ ‫הקב"ה‪ ,‬שבה נתלבש והיא מאורו עצמו‪ ,‬ובהכנת כסאו התיישבה מלכותו‪ ,‬ככתוב‬ ‫הראשון‪ ,‬ואמר להם‪' :‬בואו אני ואתם‬ ‫ונתצמצם בתוך לבושו להתגלה בה‪ ,‬ועל [תהלים קג יט] 'ה' ַּב ּׁ ָש ַמיִ ם ֵה ִכין ִּכ ְסאוֹ ‪,‬‬ ‫ונלך ונלביש גאות ועוז‪ ,‬ונמליך עלינו למי‬ ‫ידה כל המציאות כולה'‪ .‬והנה ביום השישי ו ַּמלְ כוּתוֹ ַּב ּ ֹכל ָמׁ ָשלָ ה'‪' .‬ומאז' היינו משעה‬ ‫שבראנו'‪ .‬באותה שעה פתח אדם את פיו‬ ‫התנה הקב"ה עם מעשה בראשית על מנת שקיבלו הברואים מלכותו עליהם ביום‬ ‫וענו כל הבריות אחריו והלבישו גאות ועוז‬ ‫שיקבלו עליהם ישראל את התורה [רש"י השישי‪.‬‬ ‫והמליכו עליהן ליוצרן‪ ,‬ואמרו ה' מלך גאות‬ ‫בראשית א לא]‪ ,‬כי ביום הזה נגמרה מלכותו‬ ‫לבש'‪ .‬נמצא שיום השישי הוא 'יום מלכותו‬ ‫ֵמעוֹ לָ ם ָא ָּתה‪ :‬אחר שאמרנו שמלכותו‬ ‫על כל העולם על ידי האדם‪ ,‬והתנה הנהגת‬ ‫יתברך בעולם'‪.‬‬ ‫התחילה ביום השישי‪ ,‬כי אין מלך בלא‬ ‫העולם על פי התורה‪.‬‬ ‫עם‪ ,‬ורק מאותה שעה היה בעולם הזה מי‬ ‫ֵ ּגאוּת לָ ֵבׁש‪ :‬כלומר שאין ה'גאות' שאנו‬ ‫וקרא ללבוש השני 'אזור'‪ ,‬שהוא החגורה שהכיר במלכותו‪ .‬להוציא מכלל טעות אנו‬ ‫מייחסים לקב"ה אלא כמלבוש בלבד‪,‬‬ ‫שלמ ְתנֵ י האדם‪ ,‬ששם כוחו וגבורתו‪ ,‬מפרשים מיד כלפי הקב"ה 'מעולם אתה'‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫לפי שאין לנו השגה בו יתברך כלל‪ ,‬והרי‬ ‫ככתוב [תהלים סה ז] ֵ'מ ִכין ָה ִרים ְּבכֹ חוֹ ‪ ,‬ואין לנו השגה בו כלל‪ .‬ועל כן נאמר‬ ‫היא כמלבוש שתפקידו להראות לאחרים‬ ‫נֶ ְאזָ ר ִּבגְ בו ָּרה'‪ .‬ואזירת האזור סימן לכוח 'מעולם'‪ ,‬שהוא לשון העלם‪ ,‬כי דבר זה‬ ‫ולהסתיר את עצם הגוף‪ .‬וכך הגאוה‬ ‫המלוכה כדכתיב [איוב יב יח] 'מו ַּסר ְמלָ ִכים נעלם מאיתנו‪.‬‬ ‫כמלבוש לקב"ה שנראה לכולם בגאותו‪.‬‬ ‫עומד לפני‬ ‫תיקון המידות‬ ‫מדה כנגד‬ ‫עבודת התפילה‬ ‫המ_לך‬ ‫מדה‬ ‫מאה ברכות בכל יום [א]‬ ‫ארבעה זמנים למנהג ולחיוב‬ ‫מידת העצלות [ו]‬ ‫[חיוב מאה ברכות בכל יום]‪ :‬ענין 'סוד' מאה‬ ‫ברכות הוא ענין נשגב עד מאד ונורא‪ ,‬כי לא‬ ‫במהלך הדורות מצינו ארבעה זמנים שבהם‬ ‫העצל חכם בעיניו ואינו‬ ‫על חינם אמרו ז"ל [מנחות מג‪' ]:‬מה ה' אלהיך‬ ‫נתגלה לנו החיוב והחשיבות לברך את ה' מאה‬ ‫שומע לתוכחה‬ ‫שואל מעמך' אל תקרי 'מה' אלא 'מאה'‪ .‬וכיון‬ ‫ברכות בכל יום‪.‬‬ ‫שה' יתברך אינו שואל מעמנו כי אם הדבר‬ ‫נאמר בספר משלי [כו טז] ָ'ח ָכם ָע ֵצל ְּב ֵעינָ יו‪,‬‬ ‫הזה בלבד‪ ,‬דבר גדול הוא‪.‬‬ ‫הזמן הראשון כתב השל"ה הק' [פסחים מ"ע‬ ‫ִמ ּׁ ִש ְב ָעה ְמׁ ִש ֵיבי ָט ַעם'‪ .‬וכתב הרלב"ג 'העצל חכם‬ ‫תא]‪ ,‬שרמז הקב"ה סוד מאה ברכות לאברהם‪,‬‬ ‫בעיניו יותר מרבים מהחכמים שישיבו טעם לכל‬ ‫והעניין הוא‪ ,‬כי כל העולמות אינן מתקיימים‬ ‫והוא מסרה ליצחק‪ ,‬ויצחק ליעקב‪.‬‬ ‫מה שישאלו מהם'‪.‬‬ ‫כי אם מצד הפעולות הטובות הנעשות למטה‪,‬‬ ‫כי צדיק יסוד עולם‪ ,‬ואם אין צדיק אין עולם‬ ‫הזמן השני בזמן משה‪ ,‬כמו שכתב בספר‬ ‫עומק הדברים‪ ,‬שהעצל משתמש בחוכמתו‬ ‫מתקיים‪ ,‬ומברכתו יבורכו כל צבא השמים‬ ‫המנהיג [בהקדמה]‪' :‬דבר זה מסורת בידינו‬ ‫להצדיק עצלותו‪ ,‬ולדחות מעליו התוכחות‪ ,‬כמו‬ ‫מרום רקיעא עד תהומא‪ .‬וא"כ כשהאדם‬ ‫מאבותינו למשה מסיני‪ ,‬שיש עלינו מאה‬ ‫שכתב הרמח"ל במסילת ישרים [פ"ו]‪' :‬אם תשאל‬ ‫השפל משגיח עליו‪ ,‬ומתבונן בברכותיו לומר‬ ‫ברכות בכל יום'‪ .‬ומבואר במנחות [מג‪ ]:‬שנרמז‬ ‫פי העצל‪ ,‬יבוא לך במאמרים רבים ממאמרי‬ ‫אותם כראוי‪ ,‬הבל אותם הברכות עולה ובוקע‬ ‫הדבר בתורה‪ ,‬שנאמר [דברים י יב] 'וְ ַע ָּתה‬ ‫החכמים‪ ,‬ומקראות מהכתובים‪ ,‬והטענות‬ ‫כל האוויריים עד שמגיע לפני כסא כבודו‪,‬‬ ‫יִ שְׂ ָר ֵאל ָמה ה' ֱאל ֶֹה ָיך ׁ ֹש ֵאל ֵמ ִע ָּמ ְך'‪ ,‬ופירש‬ ‫מהשכל‪ ,‬שכולם יורו‪ ,‬לפי דעתו המשובשת‪,‬‬ ‫והקב"ה כביכול מתעטר בו ושמח שמחה‬ ‫רש"י ָ'מה' קרי ביה 'מֵאָה'‪.‬‬ ‫להקל עליו ולהניחו במנוחת עצלותו‪ .‬והוא איננו‬ ‫גדולה באותו שבח העולה מאת אדם נגזר‬ ‫רואה שאין הטענות ההם והטעמים ההם נולדים‬ ‫הזמן השלישי כתב המנהיג שהוא בזמן דוד‪,‬‬ ‫מאדמה‪ ,‬כי מחומר קורץ‪ ,‬ומתעלה בו‪ ,‬ומכין‬ ‫לו מפני שיקול דעתו‪ ,‬אלא ממקור עצלותו הם‬ ‫ומבואר במדרש [במד"ר יח כא] שנרמז בנביא‬ ‫לו מחיה ומזון ונותן טרף לביתו‪ ,‬פותח את‬ ‫נובעים‪ ,‬אשר בהיותה גוברת בו‪ ,‬מטה דעתו‬ ‫כנאמר [שמואל ב כג א] 'נְ ֻאם דָּ וִ ד ֶּבן יִ ׁ ַשי‪ ,‬וּנְ ֻאם‬ ‫ידיו ומשביע לכל חי רצון‪ ,‬אבל פחות ממאה‬ ‫ושכלו אל הטענות האלה‪ ,‬אשר לא ישמע לקול‬ ‫ַה ֶ ּג ֶבר ֻה ַקם ָעל'‪' ,‬עָל' בגימטריה מאה ברכות‪,‬‬ ‫אין הדבר נגמר‪ ,‬כאשר ידוע ליודעי חן'‪.‬‬ ‫החכמים ואנשי הדעה הנכונה‪ .‬הוא מה ששלמה‬ ‫שבכל יום היו מתים מישראל מאה אנשים‪,‬‬ ‫צווח ואומר 'חכם עצל בעיניו משבעה משיבי‬ ‫נמצא ה'סוד'‪ ,‬שהקב"ה מנהיג את העולם‬ ‫בא דוד ותיקן להם מאה ברכות‪ ,‬וכיון שתיקנם‬ ‫טעם'‪ .‬כי העצלה איננה מנחת לו שיהיה אפילו‬ ‫באופן שהאדם כביכול נותן כוח כלפי מעלה‬ ‫נתעצרה המגפה'‪ .‬והוסיף המנהיג שרמזם דוד‬ ‫חש לדברי המוכיחים אותו‪ ,‬אלא יחשוב הכל‬ ‫לקיימו בברכתו‪ ,‬וכדכתיב [תהלים סח לה] ְּ'תנ ּו‬ ‫גם בכתובים כנאמר [תהלים קכח ד]‪'ִ ,‬ה ֵ ּנה ִכי‬ ‫לתועים ושוטים והוא לבדו חכם'‪.‬‬ ‫עֹ ז לֵ אל ִֹהים'‪ ,‬וכנגד זה במעשים רעים כביכול‬ ‫ֵכן יְ בֹ ַר ְך ָ ּג ֶבר יְ ֵרא ה'‪' ,‬כי כן' בגימטריה מאה‪.‬‬ ‫מתיש כוח גדול של מעלה‪ ,‬כדכתיב [דברים‬ ‫והוסיף האלשיך‪ ,‬ש'העצל אין לך חכם בעיניו‬ ‫והקשה המגלה עמוקות [אופן עה] איך חידש‬ ‫לב יח] 'צוּר יְ לָ ְד ָך ֶּתׁ ִשי' [ראה רש"י שם‪ ,‬ומדרש‬ ‫כמוהו להחזיק בעצלותו‪ ,‬ועל כן לא תסור מעליו‬ ‫דוד הברכות‪ ,‬והרי אין נביא רשאי לחדש‬ ‫איכה רבתי א‪-‬ו‪ ,‬ובנפש החיים ש"א ג‪-‬ט]‪ .‬והוא‬ ‫רוע מדתו‪ ,‬כי אין לך עצל שלא יבקש מענות‪,‬‬ ‫דבר‪ .‬ועוד שכבר תיקנם משה‪ .‬והמנהיג‬ ‫באמת 'ענין נשגב עד מאד ונורא'‪.‬‬ ‫ואם ישיבו לו דברים של טעם לסתור תואנותיו‬ ‫בדבריו שם כתב 'נראין הדברים שאחר‬ ‫יאמר כי סכלים המה והוא החכם‪ ,‬וע"י כן רעתו‬ ‫על כן אמר הכתוב‪' ,‬שואל מעמך'‪ ,‬כי הקב"ה‬ ‫שיסדן משה רבינו ע"ה‪ ,‬שכחום‪ ,‬וחזר דוד‬ ‫רבה‪ ,‬שבכל יום מתרבה עצלותו'‪.‬‬ ‫מבקש מהאדם שיברכו‪ .‬וכתב הריקאנטי‬ ‫ויסדם‪ ,‬לפי שהיו מתים ק' בכל יום'‪.‬‬ ‫[דברים ח י] שהקב"ה חפץ מאד בברכה‪,‬‬ ‫ואמר הכתוב שהוא חכם 'בעיניו'‪ ,‬ולעיל [פסוק‬ ‫הזמן הרביעי הוא מה שכתב המנהיג‪' :‬ושוב‬ ‫כמו שאמר למשה רבינו [שבת פט‪ ].‬היה לך‬ ‫יב] מעיד הכתוב‪'ָ :‬ר ִא ָית ִא ׁיש ָח ָכם ְּב ֵעינָ יו‪ִּ ,‬ת ְק ָוה‬ ‫שכחום‪ ,‬וחזרו חכמי התלמוד ויסדום כמו‬ ‫לעוזרני‪ ,‬מיד פתח ואמר 'וְ ַע ָּתה יִ גְ דַּ ל נָ א ּ ֹכ ַח‬ ‫לִ ְכ ִסיל ִמ ֶּמנּ וּ'‪ .‬נמצא שהעצלות סופה להביאו‬ ‫שמפורש בברכות'‪.‬‬ ‫ֲאדֹ נָ י'‪.‬‬ ‫לידי כסילות‪.‬‬ ‫ובספר הלכות גדולות מנה חיוב מאה הברכות‬ ‫והנה בזוה"ק [ח"ג קעט‪ ].‬איתא על הברכות‬ ‫וביאור הדברים לפי מה שכתב הרלב"ג‪' :‬שהחכם‬ ‫מרמ"ח מצוות עשה‪ ,‬ובספר יראים [י] כתב‬ ‫'שצריך בר נש למטעם בכל יומא למאריה'‪.‬‬ ‫בעיניו יספיק לו מה שהוא בו מהחכמה לפי‬ ‫שהיא מצווה מדרבנן‪ .‬ויש לבאר הדברים‪.‬‬ ‫ופירש הרמ"ק 'דהיינו‪ ,‬להאכיל כביכול‬ ‫דעתו‪ ,‬ולא משתדל לקנות ממנה עוד'‪ .‬וכיון‬ ‫לעליונים במאה ברכות'‪ .‬והמשילו הברכה‬ ‫הזמן הראשון ‪ -‬סוד‬ ‫שאמרו חכמים [אבות פ"ד מ"א] שמהות החכם‬ ‫היא ש'לומד מכל אדם'‪ ,‬הרי שמי שאינו רוצה‬ ‫לאכילה‪ ,‬לפי שהרעבון קודם לאכילה‪,‬‬ ‫הברכה צורך גבוה‬ ‫להוסיף חכמה על חוכמתו‪ ,‬אינו חכם אלא בעיני‬ ‫ולאחריה המאכל מתאחד עם הגוף‪ .‬וכך‪,‬‬ ‫כתב השל"ה הק' [פסחים מ"ע תא] 'רמז‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫בתחילה כביכול יש רעבון בשמים לברכת‬ ‫האדם‪ ,‬כמבואר‪ ,‬ולאחר שהאדם מברך‪,‬‬ ‫הקב"ה 'סוד המאה' לאברהם אבינו‪' ,‬לך לך'‪,‬‬ ‫למדנו שהעצל משתמש בחוכמתו להצדיק‬ ‫מתאחדת ברכתו בברכת שמים‪ ,‬והברכה‬ ‫עולה מאה‪ .‬ומסרה ליצחק סוד 'מאה שערים‬ ‫עצלותו‪ ,‬ומתוך כך נולדות שלש תולדות רעות‪.‬‬ ‫העליונה היורדת לארץ משולבת בברכתו‪,‬‬ ‫ויברכהו ה''‪ .‬ויצחק ליעקב‪ ,‬סוד 'מאה קשיטה'‪,‬‬ ‫האחת שדוחה את התוכחה‪ ,‬השנייה שמתרבית‬ ‫ובזה נעשה האדם שותף למעשה בראשית‬ ‫ורומזים למאה קישוטין דשכינה מסוד מאה‬ ‫עצלותו‪ ,‬והשלישית שמתמעטת חוכמתו‪.‬‬ ‫ברכות'‪.‬‬ ‫וברכתו בכל עת [וראה רש"י בראשית ב ה‪,‬‬ ‫לכן‪ ,‬אדם המרגיש שדי לו בחוכמתו‪ ,‬ואינו מאזין‬ ‫ובריקאנטי דברים ח י]‪.‬‬ ‫את סוד הדברים גילה לנו בספר סדר היום‬ ‫לתוכחה‪ ,‬ואינו מוסיף חכמה על חוכמתו‪ ,‬ודאי‬ ‫העצלות מנחה דרכו‪ ,‬ותקווה לכסיל ממנו‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת אבי מורי הכ"מ‬ ‫הר"ר יוסף יעקב בהר"ר אריה ליב גולדשטוף זצ"ל‬ ‫להנצחות ולקבלת הגליון במייל‬ ‫נלב"ע כ"א טבת תשפ"ו‬ ‫‪L0527114615@gmail.com‬‬ ‫איש ישר דרך‪ ,‬מתמיד בתורתו‪ ,‬מתבטל בביטול גמור לרבותיו‪ ,‬עבד את ה' בצניעות‪ ,‬ועוולה לא נמצא בשפתיו‬ ‫הגליון יו"ל בסיועם הנדיב של הר"ר דוד משה הי"ו ורעייתו מרת רחל תחי' מץ‬