שמעתתא אליבא דהילכתא · Shmaatsa Aliba D'Hilchasa — נח (2026-10-12)

ב"ה
שמעתתא אליבא דהלכתא
שיטות הראשונים והאחרונים טור בית יוסף והנושאי כלים ודברי הפוסקים עד הלכה למעשה
כפי המציאות שבזמנינו ,היוצאים מסוגיות הגמרא הנלמדת במסגרת חבורת יסודי התורה
מסכת בבא קמא גליון מ"ה פרשת נח תשפ"ז לפ"ק
•האומר לחבירו קרע כסותי ושבור כדי פטור ,גם אם לא אמר לו דף צג ע"א
על מנת לפטור ,וגם אם היה זה באמירה בעלמא. (א) בגמרא ,שבר את כדי קרע את כסותי חייב ,ורמינהי לשמור
•וי"א דאפי' בקטן האומר קרע כסותי שהמזיק פטור. ולא לאבד לשמור ולא לקרוע לשמור ולא לחלק לעניים ,אמר רב
הונא לא קשיא הא דאתי לידיה הא דלא אתי לידיה ,אמר ליה
•שבר בפני הבעלים ושתק אין כאן ענין של הסכמה, רבה לשמור דאתי לידיה משמע ,אלא אמר רבה הא והא דאתא
וחייב לשלם. לידיה ולא קשיא הא דאתא לידיה בתורת שמירה הא דאתא לידיה
•אם הכלי היה לפקדון אצל השובר גם אמר לו שבור כדי הרי בתורת קריעה.
הוא חייב עד שיאמר לו שיפטר ,ואם שאלו על מנת להפטר פסק המחבר (סי' ש"פ סעי' א):
ואמר לו ואפשר לפרשו שהוא בלשון בתמיה הרי זה פטור.
האומר לחבירו קרע את כסותי שבור את כדי ע"מ שאתה
•אמר שבור כדי יכול לחזור בו כל זמן שלא עשה זה למעשה. פטור ,הרי זה פטור .וי"א אפילו לא א"ל ע"מ לפטור בפירוש,
אלא שא"ל דברים שמשמען כך ,כגון שא"ל שבור כדי ,וא"ל
המזיק ע"מ לפטור ,וא"ל הניזק לא ,יש לנו לומר דבתמיה
קאמר לא ,ופטור .ואם לא אמר לו ע"מ שאתה פטור ,הרי זה
דף צב ע"א חייב ,אעפ"י שהרשהו להשחית .במה דברים אמורים ,כשבאו
(ב) במתני' ,עשה כן לאיש פלוני על מנת לפטור חייב בין בגופו הכלים לידו תחילה בתורת שמירה ,כגון שהיו שאולים או
בין בממונו. מופקדים אצלו .אבל אם לא באו לידו בתורת שמירה ,כיון
כתב הטור ,אמר לו קח כלי של פלוני ושברו ,אפילו א"ל על מנת שאמר לו קח כלי זה ושברו בגד זה וקרעו ,ועשה כן ,הרי זה
שתפטר הרי זה חייב ,וכתב הב"ח לבאר ,דבשל חברו בין בנזקי פטור אע"פ שלא אמר לו על מנת שאתה פטור.
גופו בין בנזקי ממונו כיוצא בזה דלא אמר בפירוש על מנת לפטור כתב בפתחי חושן ,שאף לאחר שאמר לו קרע ,כל שלא קרע יכול
חייב ,אבל אם אמר בפירוש על מנת לפטור פטור ,אפילו אמר לו בעל הכלי לחזור ,ואם קרעו אח"כ חייב.
עשה כן לאיש פלוני ,ומתניתין דעשה כן לאיש פלוני חייב איירי
בדלא אמר כן בפירוש אלא בהן שהוא כלאו דומיא דרישא סמא בקצות החושן סימן רמא כתב בטעם דפטור בקרע כסותי דלאו
את עיני וכו' על מנת לפטור חייב ,דלא מיירי באמר בפירוש אלא מטעם מחילה הוא ,שהרי דבר שלא בא לעולם הוא ,אלא שאין
בהן שהוא כלאו ,אבל אמר בפירוש אפילו בנזקי גופו פטור. כאן חיוב נזק כלל ,משום שאין מזיק חייב כשעשה ברשות
ומדעת הניזק ,והסכים עמו בנתיבות המשפט שם ,וכתב בפתחי
אבל כתב הפרישה ,דאין מסתבר לומר כן ,דלמה לו לשמוע לזה
חושן לדבריהם גם קטן האומר קרע כסותי פטור ,לפי שאין זה
שמצוה להזיק נכסי חבירו ,וכן משמע ממה שכתב הטור ברמזים,
ענין של מחילה אלא של מזיק ברשות.
שבשבור את כדי כתב אמר ליה הלה על מנת לפטור ואמר ליה
לאו אפילו הכי פטור ,ובעשה כן לאיש פלוני כתב סתם ז"ל ,אמר כתבו האחרונים דוקא כשאמר לו קרע ,אבל בשתיקה חייב,
ליה עשה כן לאיש פלוני על מנת לפטור חייב עכ"ל .משמע אפילו כדמוכח מהא דהניח גחלת על בגדו ,שאם ראה הניזק איך
בלא אמר ליה "לאו" חייב ,ולפי זה צריך לומר דמה שכתב הטור שמזיקים אותו ושתק אין זה מחילה וחייבים לשלם לו.
"כיוצא בזה" ר"ל אפילו בכיוצא בזה בהיזק דממון דאמר ליה היוצא לנו להלכה:
•אמר לו ראובן לשמעון שבור כדי והכד היה של לוי ,באופן לשבור כדו ולקרוע כסותו חייב ,וכל שכן אם אמר ליה חבול בגופו
שטעה שמעון השובר וסבר שהוא של ראובן פטור ,ולגבי דחבירו וכלשון המשנה דלשם דקתני חייב בין בגופו בין בממונו.
ראובן האומר י"א שהוא חייב מדיני דגרמי ,ואם היה ברשות ועל דעת הב"ח הקשה בתרומת הכרי ,ותמהני מה לו לזה להתנות
לוי י"א ששמעון חייב לפי שהיה לו לחשוש שהוא של עצמו לפטור על כליו של חבירו ,ואי משום דהוי ליה שלוחו ,אפי'
אחר ,אבל ראובן יהיה פטור ,לפי שאינו גרמי שאין זה ודאי בלא על מנת לפטור יתחייב המשלח ,אלא ודאי אין שליח לדבר
שישברנו המזיק. עבירה ,ומה שדקדק הכי מדברי הטור שכתב ובשל חבירו כיוצא
בזה חייב ,לא דק ,לפי שהביא מתחלה דעת הרמב"ם דאיירי
באמר לו בפי' ע"מ לפטור ,וע"ז קאמר הטור כיוצא בזה בין שפטרו
בפירוש בין בהן שהוא כלאו בשל חבירו חייב וזה פשוט.
דף צג ע"א
(ג) בגמרא ,ההוא ארנקא דצדקה דאתי לפומבדיתא ,אפקדה רב
פסק המחבר (סי' ש"פ סעי' ב):
יוסף גבי ההוא גברא ,פשע בה ,אתו גנבי גנבוה ,חייביה רב יוסף, האומר לחבירו שבור כליו של פלוני ע"מ שאתה פטור ושברו,
אמר ליה אביי והתניא לשמור ולא לחלק לעניים ,אמר ליה עניי ה"ז חייב .ואעפ"י שהעושה הוא חייב לשלם ,הרי זה האומר
דפומבדיתא מיקץ קיץ להו ,ולשמור הוא. לו שותפו בעון ,ורשע הוא שהרי הכשיל עור וחיזק ידי
ומבאר רש"י הכוונה מיקץ קיץ להו ,שקבוע להם ממון כך וכך עוברי עבירה.
לשבת לכל אחד ,הוה ליה ממון שיש לו תובעין וקרינא ביה לשמור. כתב הסמ"ע דבאופן שאמר לו שבור כליו של פלוני ע"מ שאתה
כתב הרמב"ם (פרק ה' מהלכות שאלה ופקדון ה"א): פטור ,ושברו ,בזה כו"ע מודים דאפילו אם א"ל בפירוש על מנת
מי שהפקידו אצלו מעות של עניים או של פדיון שבויים ופשע שאתה פטור אפ"ה חייב ,כיון שיודע המשבר שהוא של חבירו,
בהם ונגנבו פטור שנאמר לשמור ולא לחלק לעניים ,והרי הוא ואף על גב דלגבי אהדדי נאמרו בגמ' ,צ"ל דס"ל להי"א דכל אחד
ממון שאין לו תובעים ,אפילו באו עליו גנבים וקדם והציל איירי בכל ענין ,ברישא בא"ל לשבר את שלו בכל ענין פטור אפילו
עצמו בממון שבויים פטור אין לך פדיון שבויים גדול מזה ,במה א"ל לא ,ובסיפא בא"ל לשבר את של חבירו בכל ענין חייב.
דברים אמורים בשאין זה הממון מופקד לעניי מקום זה או ומה שכתב המחבר שהרי הכשיל עור ,מבאר הסמ"ע ,קראו עור
לשבויים אלו ,אבל אם היו לעניים אלו או לשבויים אלו והרי אף על פי שידע שהוא של חבירו ,מ"מ מדאמר לו על מנת לפטור,
הוא קצוץ להן ,הרי זה הממון שיש לו תובעין וישלם אם פשע סבר שבאמת כן יהיה שיהיה פטור.
או ישבע שלא פשע כדרך כל השומרים. ואם לא ידע שהוא של חבירו משמע שיהיה פטור ,וכן כתב
וכתב המגיד משנה ,שלדברי הרמב"ם כדי שיהיה חייב השומר במחנה אפרים ,שבאופן שראובן אומר לשמעון שישבור כדו ולא
של ממון עניים בעינן תרתי ,שיהיו אנשים ידועים ויהיה חלק כל ידע שהוא של חבירו ,פטור המזיק ,לפי שהוא אונס ,וראובן חייב
אחד ידוע ,וזהו שכתב והרי הוא קצוץ להם ,ומבאר בכסף משנה משום גרמי ,ובאור שמח נסתפק אם הוא נחשב לגרמי.
דבריו ,שאם אין חלק כל אחד ידוע הוי כממון שאין לו תובעים, ויש שכתבו לחלק דאם היה הכלי ברשות בעליו חייב המזיק
דלכל חד מצי למדחי דילמא לא היו נותנין לך אלא לחבירך ,אבל שהיה לו לחשוש שהוא של הבעל הבית ,אבל אם היה ברשותו
כתב הכס"מ דיותר נראה לומר דלדעת הרמב"ם אפילו לא קיץ של האומר או ברחוב פטור המזיק וחייב המשלח.
להו נמי חייב ,ומה שכתב והרי הוא קצוץ להם ,היינו שהוא מיוחד
לגמרי להם שלא יהא רשות ביד הגבאים לשנות צדקה זו כולה או היוצא לנו להלכה:
מקצתה לצורך עניים אחרים. •ראובן האומר לשמעון שבור כדו של לוי חייב ,גם אם אמר לו
הב"ח (סי' שא) חולק על התנאי הראשון שכתב המגיד משנה ראובן על מנת לפטור ,שאני אשלם ,שמעון חייב וראובן פטור.
שיהיו אנשים ידועים ,ותמה ,איני מבין מה צורך שיהיו אנשים •ואעפ"י שהעושה הוא חייב לשלם ,הרי זה האומר לו שותפו
ידועים ,כיון שהקצבה היא ידוע לכל עני ועני הפושט יד יתנו כך בעון ,ורשע הוא שהרי הכשיל עור וחיזק ידי עוברי עבירה.
והנה המחבר איירי באופן שפשע השומר ונגנבו ,ומשמע שבגניבה וכך לכל שבת ושבת ,הרי ממון שיש לו תובעים הוה ,דכל עני
ואבידה בודאי שפטור ,והביא בפתחי תשובה מה שהקשו לנודע תובע הקצבה המגיע לו.
ביהודא למה נקטו הרמב"ם והשו"ע פשיעה דוקא ,דלכאורה לפ"ד נמצא שיש בזה ג' דיעות ,לדעת המגיד משנה אינו חייב אלא
הרמב"ם והמחבר בסימן רס"ז סעיף ט"ז שפסקו כרב יוסף דשומר באופן שיהיו אנשים ידועים ויהיה חלק כל אחד ידוע ,וכן פסק
אבידה כשומר שכר ,א"כ ה"ה הכא הוי שומר שכר ,כמבואר הפרישה ,לדעת הכסף משנה חייב גם כשאין חלק של כל אחד
מדברי התוס' במסכת שבועות ,וא"כ אפילו בגניבה ואבידה ג"כ ידוע ,ולדעת הב"ח צריך שיהיה חלק כל אחד ידוע ,אבל אין צריך
חייב ,ויש שכתבו לבאר לפי ששומר של ממון אין בזה טירחא שיהיו אנשים ידועים.
ואין בזה משום פרוטה דרב יוסף.
פסק המחבר (סי' שא סעי' ו):
בקצות החושן מביא מה שכתב בשלטי גבורים ,דהא דאומר דכי
מי שהפקידו אצלו מעות עניים או פדיון שבויים ופשע בהם
לא קייץ דפטור השומר ,היינו דוקא שהפקידו אצלו עתה ארנקי
ונגנבו ,פטור ,שנאמר לשמור ולא לחלק לעניים ,והרי הוא ממון
של צדקה ,אבל ראובן שהפקיד ביד שמעון מעות ואח"כ בעוד
שאין לו תובעין .במה דברים אמורים ,בשאין זה הממון מופקד
שהן פקדון נדר אותם לעניים ,אז אם פשע בהם שמעון חייב ,דהא
לעניי מקום זה או לשבויים ידועים .אבל אם היה לעניים אלו
מתחילה בתורת שמירה אתי לידיה ואין המעשה משתנה בחילוף
או לשבויים אלו ,והרי הוא קצוץ להם ,הרי זה ממון שיש לו
הדברים ,והקשה בקצות החושן דהכא נשתנו המעות בע"כ כיון
תובעים ,וישלם אם פשע ,או ישבע שלא פשע ,כדרך כל
שהקדישו לעניים ,והרי כתב הרמב"ם להדיא חולין ואח"כ הקדש
השומרים .וכתב הרמ"א :וכן אם הגבאי אמר לשומר שמור לי,
פטור ,וכ"כ הרמ"א דחולין ואח"כ הקדישו ביד שומר דפטור ,וסיים
חייב כשאר שומר.
דזה פשוט.
המחבר איירי באופן שהפקידו אצלו מעות עניים והוא יכול
ועי' בשו"ת מהר"ם שיק שנקט כשיטת השלטי גבורים והביא לחלקם לעניים ,ועל זה כתב הרמ"א שאם הגבאי צדקה אמר
שכן נראה מדברי היש"ש ,דבהאי גוונא חייב השומר. לשומר שמור לי (וצריך להחזיר לגבאי) ,חייב כשאר שומר ,דאינו
כתב בפתחי תשובה שאף שפטור השומר ,לפי שהוא ממון שאין נחשב לשומר ממון עניים אלא לשומר של הגבאי ,וכן כתב
לו תובעים ,אבל זה פשוט שיש איסור גניבה בממון עניים. בהגהות הרא"ש.
ודנו הפוסקים אם גם בהזיק בידים יהיה פטור ,והפתחי תשובה וכן מבאר הנתיבות ,דהמחבר איירי דוקא באופן שהשומר יהיה
מביא שגם באופן שהזיק בידים פטור ,ולדעת הקצוה"ח הפטור המחלק ,דכיון שהשומר יכול לחלק למי שירצה הוי ממון שאין לו
בהזיק בידים הוא רק אם לא נהנה ,אבל אם נהנה הרי זה חייב, תובעים ,ומהאי טעמא מסיים ברמ"א כשאמר לשומר שמור לי
והביא דעת הר"ן דגם באופן שנהנה פטור. דחייב ,כיון שהמפקיד יכול לחלק לכל מי שירצה הוי ממון שיש
הפתחי תשובה (סק"ח) מביא באריכות בשם תשובת שיבת ציון לו תובעים ,וכתב שציבור שנותנים מעות לגבאים שהן נותנין לכל
עובדא שאירע בקהילתו בגבאי אחד מגבאי בתי כנסיות ,אסף עני כדינו וכפי אומד דעתם ,ואם יתרבו עניים צריך הציבור להוסיף
מעות נדבה מאנשי בית הכנסת שלו לצורך קמחא דפיסחא לעניי ואם יתמעטו עניים וישאר ממון נוטל הקהל המעות לצורכם ,וגם
קהילתם ,ואח"כ נאבד ממנו ,ועלה בדעת השואל לפטור הגבאי יש להקהל רשות לשנות המעות ,ודאי דמעות הציבור הוא והוי
מלשלם מטעם דלשמור ולא לחלק לעניים ,דזה הוי מידי דלא כיש לו תובעין דחייב .וכן שאר מעות מצוה של ציבור ,כגון מעות
קייץ ,דאף שהוא מיוחד לעניי קהילתו מ"מ יש ביד הגזברים לחלק שהכינו לבית העולם או לבית הכנסת ,מעות ציבור הוא ויש לו
וליתן למי שלבם חפץ ,והרי זה ממון שאין לו תובעין ופטור אפילו תובעים וחייב.
בפשיעה .והוא השיב דבודאי אם היה המנהג לחלק לעניים מעות, וביש"ש משמע שבכל אופן הוא נחשב לממון שאין לו תובעים,
שפיר היה מקום לדברי השואל ,אבל כיון שמנהג פה שמחלקים ובפתחי תשובה הביא לחלק בין דבר שמוטל על הציבור כגון דמי
קמח ופרנסי העיר עשו שטר מקח עם טוחן הקמח על מספר כך קימחא דפיסחא או מעות עבור בנין בית הכנסת נחשב לממון
וכך מדות ועליהם מוטל לפרוע לו ,ואם יחסרו אותן מעות שנאבדו שיש לו תובעין ,אבל אם אין זה דבר שמוטל על הציבור ,ואין זה
מהגבאי דבית הכנסת מחויבים הפרנסים להשלים החסרון מכיסם חיוב על הציבור לעשות ,זה נחשב לממון שאין לו תובעין.
•וכתב בפת"ש שלצי"ש חייב לשלם ,וכתב בפתחי חושן דהיינו לשלם להטוחן עבור הקמח שלקחו ,ולפ"ז הגבאים דבתי כנסיות
דוקא באופן שהזיק או פשע ,אבל באופן שנגנבו או נאבדו הם השומרים שהעמידו הפרנסים לשמור מעות המקובץ תחת
שלא בפשיעה פטור גם לצי"ש. ידם ,והרי מפורש ברמ"א דאם הגבאי אמר להשומר שמור לי חייב
•אם הממון מיועד לעניים מיוחדים ויש להם קיצבה ,וכגון כשאר שומר ,ואף שדין זה הוא דוקא אם אמר לשומר בפירוש,
לכולל (או לתומכי שבת וכדו') שנותן לכל אברך סכום מסוים, אבל אם לא אמר שניהם פטורים ,שאני התם דשם גם הגבאי
ופשע הגבאי של הכולל ונאבדו הממון ,חייב לשלם ,והוא הדין פטור מלשלם אם נפטר השומר ואין להגבאי שום הפסד במה
בקהילה שאספו דמי קמחא דפסחא ויש סכום קצב שנותנים שנפטר השומר ,אבל בנידון דידן ,אם יפטור השומר שהוא הגבאי
לכל הנצרכים מבני הקהילה. דבית הכנסת לשלם המעות שאבד ,יבוא ההפסד על הפרנסים
לשלם להטוחן מכיסם ,בזה הוא סתמא כפירושו דהגבאי דבית
•הפקיד הגבאי מעות עניים בידי אחר באופן שהוא צריך
הכנסת נעשה שומר וחייב לשלם להפרנסים ,וכיון שהפרנסים
להשיבו לגבאי ופשע בו י''א שחייב לשלם אע"פ שהגבאי
חייבים לפרוע בעד הקמח שלקחו לחלק לעניים ,א"כ המעות
יכול לחלק לכל מי שירצו.
שנתקבץ ע"י גבאים דבתי כנסיות אין לו דין מעות עניים כי אם
•קהילה שמסרו דמי קימחא דפיסחא לאחד שישמרו ושיחלק מעות הפרנסים ,ויש לגבאי דין שומר עליו להיות חייב עכ"פ
הממון לעניים ,אף שאין לו קצבה ,אבל אם יאבד הממון בפשיעה אם לא שמר כדרך השומרים.
יצטרכו הקהל לאסוף מחדש את הממון ,י''א שנחשב לשומר ויש לדון אם אחד קבץ מעות בבית המדרש ופשע בו ונאבד אם
וחייב בפשיעתו. נחשב לשליח של הנותנים ופטור כיון שבידו ליתן לכל מי שירצה
•נתן מעות לשומר והקדישם אח"כ לעניים ,ואמר לשומר ואם אמר שמקבץ לקופה או לאדם פרטי באופן שחייב לעיל
שיחלק לעניים כפי ראות עיניו ,ופשע ונאבד נח' הפוסקים אם הכא ג''כ חייב וכן מי שהפריש ממון לצדקה ופשע ונאבד אם
הוא חייב ,כיוון שקיבל עליו שמירתו. צריך לשלם.
ויש לדון אם אחד קבץ מעות בבית המדרש ופשע בו ונאבד אם היוצא לנו להלכה:
נחשב לשליח של הנותנים ופטור כיון שבידו ליתן לכל מי שירצה •הנותן לאחד מעות עניים לחלק לעניים כפי ראות עיניו ופשע
ואם אמר שמקבץ לקופה או לאדם פרטי באופן שחייב לעיל בה ונאבד ,פטור בדיני אדם ,והוא הדין בהזיק המעות פטור,
הכא ג''כ חייב וכן מי שהפריש ממון לצדקה ופשע ונאבד אם וי"א דגם באופן שנהנה מהממון אינו צריך לשלם ,לפי שהוא
צריך לשלם. ממון שאין לו תובעים.
הדרן עלך פרק החובל •אבל אם הממון בעין בודאי שצריך להשיבם.
•הגליון נערך ונסדר ע"י הרב ר' שלמה לייב וויינבערגער שליט"א להערות אפשר לפנות אל 845-537-1300
•לקבל הגליון מדי שבוע באימעיל ,נא לשלוח אימעיל אלshmaatsa@gmail.com :
•בכל יום מתקיים שיעור כללי בין מנחה ומעריב ע"י הרב הנ"ל בחורף בביהמ"ד אבני צדק .ובקיץ בביהמ''ד באגאד וגם אפשר לשמוע השיעור על 'קול סאטמאר'
845-537-4000נומ2-1-1-2-6 .
•הגליון עובר תחת עין הבקורת של הרה"ג ר' יוסף שמואל ראטנבערג שליט''א מו"ץ ד'קהלתינו וחבר הבי''ד קרית יואל
ומי שיש לו איזה שאלה בהלכות שנכתבו בהגליון או בדומה לו יכולין לפנות אליו 845-239-1351
•וגם מוסיפין ההלכות כפי המציאות של זמנינו שנשאלה בבית הוראה במשך השנים ,ע''י הרה"ג ר' יחזקאל געלבשטיין שליט"א מרבני בית הוראה לעניני
ממונות קרית יואל .וכן אפשר לפנות אליו בכל שאלה בדיני ממונות .בבית הוראה 845-782-6465עקסט6 .
•ואף מי שאין לו פנאי ללמוד ההלכות בפנים ,אפשר לו לשמוע השיעור או לעיין בהגליון ,ונמצא שעל ידי הוספה קטנה של לערך חמש מינוט ליום יוכלו גם לסיים
ד' חלקי ש"ע ביום סיום הש"ס בס"ד.
845-210-6668
