gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שמעתתא אליבא דהילכתא · Shmaatsa Aliba D'Hilchasa — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: שמעתתא אליבא דהילכתא · Shmaatsa Aliba D'Hilchasa

שבוע: נח (2026-10-12)

שמעתתא אליבא דהילכתא · Shmaatsa Aliba D'Hilchasa — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ב"ה‬ ‫שמעתתא אליבא דהלכתא‬ ‫שיטות הראשונים והאחרונים טור בית יוסף והנושאי כלים ודברי הפוסקים עד הלכה למעשה‬ ‫כפי המציאות שבזמנינו‪ ,‬היוצאים מסוגיות הגמרא הנלמדת במסגרת חבורת יסודי התורה‬ ‫מסכת בבא קמא ‪ ‬גליון מ"ה ‪ ‬פרשת נח תשפ"ז לפ"ק‬ ‫•האומר לחבירו קרע כסותי ושבור כדי פטור‪ ,‬גם אם לא אמר לו‬ ‫דף צג ע"א‬ ‫על מנת לפטור‪ ,‬וגם אם היה זה באמירה בעלמא‪.‬‬ ‫(א) בגמרא‪ ,‬שבר את כדי קרע את כסותי חייב‪ ,‬ורמינהי לשמור‬ ‫•וי"א דאפי' בקטן האומר קרע כסותי שהמזיק פטור‪.‬‬ ‫ולא לאבד לשמור ולא לקרוע לשמור ולא לחלק לעניים‪ ,‬אמר רב‬ ‫הונא לא קשיא הא דאתי לידיה הא דלא אתי לידיה‪ ,‬אמר ליה‬ ‫•שבר בפני הבעלים ושתק אין כאן ענין של הסכמה‪,‬‬ ‫רבה לשמור דאתי לידיה משמע‪ ,‬אלא אמר רבה הא והא דאתא‬ ‫וחייב לשלם‪.‬‬ ‫לידיה ולא קשיא הא דאתא לידיה בתורת שמירה הא דאתא לידיה‬ ‫•אם הכלי היה לפקדון אצל השובר גם אמר לו שבור כדי הרי‬ ‫בתורת קריעה‪.‬‬ ‫הוא חייב עד שיאמר לו שיפטר‪ ,‬ואם שאלו על מנת להפטר‬ ‫פסק המחבר (סי' ש"פ סעי' א)‪:‬‬ ‫ואמר לו ואפשר לפרשו שהוא בלשון בתמיה הרי זה פטור‪.‬‬ ‫האומר לחבירו קרע את כסותי שבור את כדי ע"מ שאתה‬ ‫•אמר שבור כדי יכול לחזור בו כל זמן שלא עשה זה למעשה‪.‬‬ ‫פטור‪ ,‬הרי זה פטור‪ .‬וי"א אפילו לא א"ל ע"מ לפטור בפירוש‪,‬‬ ‫אלא שא"ל דברים שמשמען כך‪ ,‬כגון שא"ל שבור כדי‪ ,‬וא"ל‬ ‫‪‬‬ ‫המזיק ע"מ לפטור‪ ,‬וא"ל הניזק לא‪ ,‬יש לנו לומר דבתמיה‬ ‫קאמר לא‪ ,‬ופטור‪ .‬ואם לא אמר לו ע"מ שאתה פטור‪ ,‬הרי זה‬ ‫דף צב ע"א‬ ‫חייב‪ ,‬אעפ"י שהרשהו להשחית‪ .‬במה דברים אמורים‪ ,‬כשבאו‬ ‫(ב) במתני'‪ ,‬עשה כן לאיש פלוני על מנת לפטור חייב בין בגופו‬ ‫הכלים לידו תחילה בתורת שמירה‪ ,‬כגון שהיו שאולים או‬ ‫בין בממונו‪.‬‬ ‫מופקדים אצלו‪ .‬אבל אם לא באו לידו בתורת שמירה‪ ,‬כיון‬ ‫כתב הטור‪ ,‬אמר לו קח כלי של פלוני ושברו‪ ,‬אפילו א"ל על מנת‬ ‫שאמר לו קח כלי זה ושברו בגד זה וקרעו‪ ,‬ועשה כן‪ ,‬הרי זה‬ ‫שתפטר הרי זה חייב‪ ,‬וכתב הב"ח לבאר‪ ,‬דבשל חברו בין בנזקי‬ ‫פטור אע"פ שלא אמר לו על מנת שאתה פטור‪.‬‬ ‫גופו בין בנזקי ממונו כיוצא בזה דלא אמר בפירוש על מנת לפטור‬ ‫כתב בפתחי חושן‪ ,‬שאף לאחר שאמר לו קרע‪ ,‬כל שלא קרע יכול‬ ‫חייב‪ ,‬אבל אם אמר בפירוש על מנת לפטור פטור‪ ,‬אפילו אמר לו‬ ‫בעל הכלי לחזור‪ ,‬ואם קרעו אח"כ חייב‪.‬‬ ‫עשה כן לאיש פלוני‪ ,‬ומתניתין דעשה כן לאיש פלוני חייב איירי‬ ‫בדלא אמר כן בפירוש אלא בהן שהוא כלאו דומיא דרישא סמא‬ ‫בקצות החושן סימן רמא כתב בטעם דפטור בקרע כסותי דלאו‬ ‫את עיני וכו' על מנת לפטור חייב‪ ,‬דלא מיירי באמר בפירוש אלא‬ ‫מטעם מחילה הוא‪ ,‬שהרי דבר שלא בא לעולם הוא‪ ,‬אלא שאין‬ ‫בהן שהוא כלאו‪ ,‬אבל אמר בפירוש אפילו בנזקי גופו פטור‪.‬‬ ‫כאן חיוב נזק כלל‪ ,‬משום שאין מזיק חייב כשעשה ברשות‬ ‫ומדעת הניזק‪ ,‬והסכים עמו בנתיבות המשפט שם‪ ,‬וכתב בפתחי‬ ‫אבל כתב הפרישה‪ ,‬דאין מסתבר לומר כן‪ ,‬דלמה לו לשמוע לזה‬ ‫חושן לדבריהם גם קטן האומר קרע כסותי פטור‪ ,‬לפי שאין זה‬ ‫שמצוה להזיק נכסי חבירו‪ ,‬וכן משמע ממה שכתב הטור ברמזים‪,‬‬ ‫ענין של מחילה אלא של מזיק ברשות‪.‬‬ ‫שבשבור את כדי כתב אמר ליה הלה על מנת לפטור ואמר ליה‬ ‫לאו אפילו הכי פטור‪ ,‬ובעשה כן לאיש פלוני כתב סתם ז"ל‪ ,‬אמר‬ ‫כתבו האחרונים דוקא כשאמר לו קרע‪ ,‬אבל בשתיקה חייב‪,‬‬ ‫ליה עשה כן לאיש פלוני על מנת לפטור חייב עכ"ל‪ .‬משמע אפילו‬ ‫כדמוכח מהא דהניח גחלת על בגדו‪ ,‬שאם ראה הניזק איך‬ ‫בלא אמר ליה "לאו" חייב‪ ,‬ולפי זה צריך לומר דמה שכתב הטור‬ ‫שמזיקים אותו ושתק אין זה מחילה וחייבים לשלם לו‪.‬‬ ‫"כיוצא בזה" ר"ל אפילו בכיוצא בזה בהיזק דממון דאמר ליה‬ ‫היוצא לנו להלכה‪:‬‬ ‫•אמר לו ראובן לשמעון שבור כדי והכד היה של לוי‪ ,‬באופן‬ ‫לשבור כדו ולקרוע כסותו חייב‪ ,‬וכל שכן אם אמר ליה חבול בגופו‬ ‫שטעה שמעון השובר וסבר שהוא של ראובן פטור‪ ,‬ולגבי‬ ‫דחבירו וכלשון המשנה דלשם דקתני חייב בין בגופו בין בממונו‪.‬‬ ‫ראובן האומר י"א שהוא חייב מדיני דגרמי‪ ,‬ואם היה ברשות‬ ‫ועל דעת הב"ח הקשה בתרומת הכרי‪ ,‬ותמהני מה לו לזה להתנות‬ ‫לוי י"א ששמעון חייב לפי שהיה לו לחשוש שהוא של‬ ‫עצמו לפטור על כליו של חבירו‪ ,‬ואי משום דהוי ליה שלוחו‪ ,‬אפי'‬ ‫אחר‪ ,‬אבל ראובן יהיה פטור‪ ,‬לפי שאינו גרמי שאין זה ודאי‬ ‫בלא על מנת לפטור יתחייב המשלח‪ ,‬אלא ודאי אין שליח לדבר‬ ‫שישברנו המזיק‪.‬‬ ‫עבירה‪ ,‬ומה שדקדק הכי מדברי הטור שכתב ובשל חבירו כיוצא‬ ‫בזה חייב‪ ,‬לא דק‪ ,‬לפי שהביא מתחלה דעת הרמב"ם דאיירי‬ ‫‪‬‬ ‫באמר לו בפי' ע"מ לפטור‪ ,‬וע"ז קאמר הטור כיוצא בזה בין שפטרו‬ ‫בפירוש בין בהן שהוא כלאו בשל חבירו חייב וזה פשוט‪.‬‬ ‫דף צג ע"א‬ ‫(ג) בגמרא‪ ,‬ההוא ארנקא דצדקה דאתי לפומבדיתא‪ ,‬אפקדה רב‬ ‫פסק המחבר (סי' ש"פ סעי' ב)‪:‬‬ ‫יוסף גבי ההוא גברא‪ ,‬פשע בה‪ ,‬אתו גנבי גנבוה‪ ,‬חייביה רב יוסף‪,‬‬ ‫האומר לחבירו שבור כליו של פלוני ע"מ שאתה פטור ושברו‪,‬‬ ‫אמר ליה אביי והתניא לשמור ולא לחלק לעניים‪ ,‬אמר ליה עניי‬ ‫ה"ז חייב‪ .‬ואעפ"י שהעושה הוא חייב לשלם‪ ,‬הרי זה האומר‬ ‫דפומבדיתא מיקץ קיץ להו‪ ,‬ולשמור הוא‪.‬‬ ‫לו שותפו בעון‪ ,‬ורשע הוא שהרי הכשיל עור וחיזק ידי‬ ‫ומבאר רש"י הכוונה מיקץ קיץ להו‪ ,‬שקבוע להם ממון כך וכך‬ ‫עוברי עבירה‪.‬‬ ‫לשבת לכל אחד‪ ,‬הוה ליה ממון שיש לו תובעין וקרינא ביה לשמור‪.‬‬ ‫כתב הסמ"ע דבאופן שאמר לו שבור כליו של פלוני ע"מ שאתה‬ ‫כתב הרמב"ם (פרק ה' מהלכות שאלה ופקדון ה"א)‪:‬‬ ‫פטור‪ ,‬ושברו‪ ,‬בזה כו"ע מודים דאפילו אם א"ל בפירוש על מנת‬ ‫מי שהפקידו אצלו מעות של עניים או של פדיון שבויים ופשע‬ ‫שאתה פטור אפ"ה חייב‪ ,‬כיון שיודע המשבר שהוא של חבירו‪,‬‬ ‫בהם ונגנבו פטור שנאמר לשמור ולא לחלק לעניים‪ ,‬והרי הוא‬ ‫ואף על גב דלגבי אהדדי נאמרו בגמ'‪ ,‬צ"ל דס"ל להי"א דכל אחד‬ ‫ממון שאין לו תובעים‪ ,‬אפילו באו עליו גנבים וקדם והציל‬ ‫איירי בכל ענין‪ ,‬ברישא בא"ל לשבר את שלו בכל ענין פטור אפילו‬ ‫עצמו בממון שבויים פטור אין לך פדיון שבויים גדול מזה‪ ,‬במה‬ ‫א"ל לא‪ ,‬ובסיפא בא"ל לשבר את של חבירו בכל ענין חייב‪.‬‬ ‫דברים אמורים בשאין זה הממון מופקד לעניי מקום זה או‬ ‫ומה שכתב המחבר שהרי הכשיל עור‪ ,‬מבאר הסמ"ע‪ ,‬קראו עור‬ ‫לשבויים אלו‪ ,‬אבל אם היו לעניים אלו או לשבויים אלו והרי‬ ‫אף על פי שידע שהוא של חבירו‪ ,‬מ"מ מדאמר לו על מנת לפטור‪,‬‬ ‫הוא קצוץ להן‪ ,‬הרי זה הממון שיש לו תובעין וישלם אם פשע‬ ‫סבר שבאמת כן יהיה שיהיה פטור‪.‬‬ ‫או ישבע שלא פשע כדרך כל השומרים‪.‬‬ ‫ואם לא ידע שהוא של חבירו משמע שיהיה פטור‪ ,‬וכן כתב‬ ‫וכתב המגיד משנה‪ ,‬שלדברי הרמב"ם כדי שיהיה חייב השומר‬ ‫במחנה אפרים‪ ,‬שבאופן שראובן אומר לשמעון שישבור כדו ולא‬ ‫של ממון עניים בעינן תרתי‪ ,‬שיהיו אנשים ידועים ויהיה חלק כל‬ ‫ידע שהוא של חבירו‪ ,‬פטור המזיק‪ ,‬לפי שהוא אונס‪ ,‬וראובן חייב‬ ‫אחד ידוע‪ ,‬וזהו שכתב והרי הוא קצוץ להם‪ ,‬ומבאר בכסף משנה‬ ‫משום גרמי‪ ,‬ובאור שמח נסתפק אם הוא נחשב לגרמי‪.‬‬ ‫דבריו‪ ,‬שאם אין חלק כל אחד ידוע הוי כממון שאין לו תובעים‪,‬‬ ‫ויש שכתבו לחלק דאם היה הכלי ברשות בעליו חייב המזיק‬ ‫דלכל חד מצי למדחי דילמא לא היו נותנין לך אלא לחבירך‪ ,‬אבל‬ ‫שהיה לו לחשוש שהוא של הבעל הבית‪ ,‬אבל אם היה ברשותו‬ ‫כתב הכס"מ דיותר נראה לומר דלדעת הרמב"ם אפילו לא קיץ‬ ‫של האומר או ברחוב פטור המזיק וחייב המשלח‪.‬‬ ‫להו נמי חייב‪ ,‬ומה שכתב והרי הוא קצוץ להם‪ ,‬היינו שהוא מיוחד‬ ‫לגמרי להם שלא יהא רשות ביד הגבאים לשנות צדקה זו כולה או‬ ‫היוצא לנו להלכה‪:‬‬ ‫מקצתה לצורך עניים אחרים‪.‬‬ ‫•ראובן האומר לשמעון שבור כדו של לוי חייב‪ ,‬גם אם אמר לו‬ ‫הב"ח (סי' שא) חולק על התנאי הראשון שכתב המגיד משנה‬ ‫ראובן על מנת לפטור‪ ,‬שאני אשלם‪ ,‬שמעון חייב וראובן פטור‪.‬‬ ‫שיהיו אנשים ידועים‪ ,‬ותמה‪ ,‬איני מבין מה צורך שיהיו אנשים‬ ‫•ואעפ"י שהעושה הוא חייב לשלם‪ ,‬הרי זה האומר לו שותפו‬ ‫ידועים‪ ,‬כיון שהקצבה היא ידוע לכל עני ועני הפושט יד יתנו כך‬ ‫בעון‪ ,‬ורשע הוא שהרי הכשיל עור וחיזק ידי עוברי עבירה‪.‬‬ ‫והנה המחבר איירי באופן שפשע השומר ונגנבו‪ ,‬ומשמע שבגניבה‬ ‫וכך לכל שבת ושבת‪ ,‬הרי ממון שיש לו תובעים הוה‪ ,‬דכל עני‬ ‫ואבידה בודאי שפטור‪ ,‬והביא בפתחי תשובה מה שהקשו לנודע‬ ‫תובע הקצבה המגיע לו‪.‬‬ ‫ביהודא למה נקטו הרמב"ם והשו"ע פשיעה דוקא‪ ,‬דלכאורה לפ"ד‬ ‫נמצא שיש בזה ג' דיעות‪ ,‬לדעת המגיד משנה אינו חייב אלא‬ ‫הרמב"ם והמחבר בסימן רס"ז סעיף ט"ז שפסקו כרב יוסף דשומר‬ ‫באופן שיהיו אנשים ידועים ויהיה חלק כל אחד ידוע‪ ,‬וכן פסק‬ ‫אבידה כשומר שכר‪ ,‬א"כ ה"ה הכא הוי שומר שכר‪ ,‬כמבואר‬ ‫הפרישה‪ ,‬לדעת הכסף משנה חייב גם כשאין חלק של כל אחד‬ ‫מדברי התוס' במסכת שבועות‪ ,‬וא"כ אפילו בגניבה ואבידה ג"כ‬ ‫ידוע‪ ,‬ולדעת הב"ח צריך שיהיה חלק כל אחד ידוע‪ ,‬אבל אין צריך‬ ‫חייב‪ ,‬ויש שכתבו לבאר לפי ששומר של ממון אין בזה טירחא‬ ‫שיהיו אנשים ידועים‪.‬‬ ‫ואין בזה משום פרוטה דרב יוסף‪.‬‬ ‫פסק המחבר (סי' שא סעי' ו)‪:‬‬ ‫בקצות החושן מביא מה שכתב בשלטי גבורים‪ ,‬דהא דאומר דכי‬ ‫מי שהפקידו אצלו מעות עניים או פדיון שבויים ופשע בהם‬ ‫לא קייץ דפטור השומר‪ ,‬היינו דוקא שהפקידו אצלו עתה ארנקי‬ ‫ונגנבו‪ ,‬פטור‪ ,‬שנאמר לשמור ולא לחלק לעניים‪ ,‬והרי הוא ממון‬ ‫של צדקה‪ ,‬אבל ראובן שהפקיד ביד שמעון מעות ואח"כ בעוד‬ ‫שאין לו תובעין‪ .‬במה דברים אמורים‪ ,‬בשאין זה הממון מופקד‬ ‫שהן פקדון נדר אותם לעניים‪ ,‬אז אם פשע בהם שמעון חייב‪ ,‬דהא‬ ‫לעניי מקום זה או לשבויים ידועים‪ .‬אבל אם היה לעניים אלו‬ ‫מתחילה בתורת שמירה אתי לידיה ואין המעשה משתנה בחילוף‬ ‫או לשבויים אלו‪ ,‬והרי הוא קצוץ להם‪ ,‬הרי זה ממון שיש לו‬ ‫הדברים‪ ,‬והקשה בקצות החושן דהכא נשתנו המעות בע"כ כיון‬ ‫תובעים‪ ,‬וישלם אם פשע‪ ,‬או ישבע שלא פשע‪ ,‬כדרך כל‬ ‫שהקדישו לעניים‪ ,‬והרי כתב הרמב"ם להדיא חולין ואח"כ הקדש‬ ‫השומרים‪ .‬וכתב הרמ"א‪ :‬וכן אם הגבאי אמר לשומר שמור לי‪,‬‬ ‫פטור‪ ,‬וכ"כ הרמ"א דחולין ואח"כ הקדישו ביד שומר דפטור‪ ,‬וסיים‬ ‫חייב כשאר שומר‪.‬‬ ‫דזה פשוט‪.‬‬ ‫המחבר איירי באופן שהפקידו אצלו מעות עניים והוא יכול‬ ‫ועי' בשו"ת מהר"ם שיק שנקט כשיטת השלטי גבורים והביא‬ ‫לחלקם לעניים‪ ,‬ועל זה כתב הרמ"א שאם הגבאי צדקה אמר‬ ‫שכן נראה מדברי היש"ש‪ ,‬דבהאי גוונא חייב השומר‪.‬‬ ‫לשומר שמור לי (וצריך להחזיר לגבאי)‪ ,‬חייב כשאר שומר‪ ,‬דאינו‬ ‫כתב בפתחי תשובה שאף שפטור השומר‪ ,‬לפי שהוא ממון שאין‬ ‫נחשב לשומר ממון עניים אלא לשומר של הגבאי‪ ,‬וכן כתב‬ ‫לו תובעים‪ ,‬אבל זה פשוט שיש איסור גניבה בממון עניים‪.‬‬ ‫בהגהות הרא"ש‪.‬‬ ‫ודנו הפוסקים אם גם בהזיק בידים יהיה פטור‪ ,‬והפתחי תשובה‬ ‫וכן מבאר הנתיבות‪ ,‬דהמחבר איירי דוקא באופן שהשומר יהיה‬ ‫מביא שגם באופן שהזיק בידים פטור‪ ,‬ולדעת הקצוה"ח הפטור‬ ‫המחלק‪ ,‬דכיון שהשומר יכול לחלק למי שירצה הוי ממון שאין לו‬ ‫בהזיק בידים הוא רק אם לא נהנה‪ ,‬אבל אם נהנה הרי זה חייב‪,‬‬ ‫תובעים‪ ,‬ומהאי טעמא מסיים ברמ"א כשאמר לשומר שמור לי‬ ‫והביא דעת הר"ן דגם באופן שנהנה פטור‪.‬‬ ‫דחייב‪ ,‬כיון שהמפקיד יכול לחלק לכל מי שירצה הוי ממון שיש‬ ‫הפתחי תשובה (סק"ח) מביא באריכות בשם תשובת שיבת ציון‬ ‫לו תובעים‪ ,‬וכתב שציבור שנותנים מעות לגבאים שהן נותנין לכל‬ ‫עובדא שאירע בקהילתו בגבאי אחד מגבאי בתי כנסיות‪ ,‬אסף‬ ‫עני כדינו וכפי אומד דעתם‪ ,‬ואם יתרבו עניים צריך הציבור להוסיף‬ ‫מעות נדבה מאנשי בית הכנסת שלו לצורך קמחא דפיסחא לעניי‬ ‫ואם יתמעטו עניים וישאר ממון נוטל הקהל המעות לצורכם‪ ,‬וגם‬ ‫קהילתם‪ ,‬ואח"כ נאבד ממנו‪ ,‬ועלה בדעת השואל לפטור הגבאי‬ ‫יש להקהל רשות לשנות המעות‪ ,‬ודאי דמעות הציבור הוא והוי‬ ‫מלשלם מטעם דלשמור ולא לחלק לעניים‪ ,‬דזה הוי מידי דלא‬ ‫כיש לו תובעין דחייב‪ .‬וכן שאר מעות מצוה של ציבור‪ ,‬כגון מעות‬ ‫קייץ‪ ,‬דאף שהוא מיוחד לעניי קהילתו מ"מ יש ביד הגזברים לחלק‬ ‫שהכינו לבית העולם או לבית הכנסת‪ ,‬מעות ציבור הוא ויש לו‬ ‫וליתן למי שלבם חפץ‪ ,‬והרי זה ממון שאין לו תובעין ופטור אפילו‬ ‫תובעים וחייב‪.‬‬ ‫בפשיעה‪ .‬והוא השיב דבודאי אם היה המנהג לחלק לעניים מעות‪,‬‬ ‫וביש"ש משמע שבכל אופן הוא נחשב לממון שאין לו תובעים‪,‬‬ ‫שפיר היה מקום לדברי השואל‪ ,‬אבל כיון שמנהג פה שמחלקים‬ ‫ובפתחי תשובה הביא לחלק בין דבר שמוטל על הציבור כגון דמי‬ ‫קמח ופרנסי העיר עשו שטר מקח עם טוחן הקמח על מספר כך‬ ‫קימחא דפיסחא או מעות עבור בנין בית הכנסת נחשב לממון‬ ‫וכך מדות ועליהם מוטל לפרוע לו‪ ,‬ואם יחסרו אותן מעות שנאבדו‬ ‫שיש לו תובעין‪ ,‬אבל אם אין זה דבר שמוטל על הציבור‪ ,‬ואין זה‬ ‫מהגבאי דבית הכנסת מחויבים הפרנסים להשלים החסרון מכיסם‬ ‫חיוב על הציבור לעשות‪ ,‬זה נחשב לממון שאין לו תובעין‪.‬‬ ‫•וכתב בפת"ש שלצי"ש חייב לשלם‪ ,‬וכתב בפתחי חושן דהיינו‬ ‫לשלם להטוחן עבור הקמח שלקחו‪ ,‬ולפ"ז הגבאים דבתי כנסיות‬ ‫דוקא באופן שהזיק או פשע‪ ,‬אבל באופן שנגנבו או נאבדו‬ ‫הם השומרים שהעמידו הפרנסים לשמור מעות המקובץ תחת‬ ‫שלא בפשיעה פטור גם לצי"ש‪.‬‬ ‫ידם‪ ,‬והרי מפורש ברמ"א דאם הגבאי אמר להשומר שמור לי חייב‬ ‫•אם הממון מיועד לעניים מיוחדים ויש להם קיצבה‪ ,‬וכגון‬ ‫כשאר שומר‪ ,‬ואף שדין זה הוא דוקא אם אמר לשומר בפירוש‪,‬‬ ‫לכולל (או לתומכי שבת וכדו') שנותן לכל אברך סכום מסוים‪,‬‬ ‫אבל אם לא אמר שניהם פטורים‪ ,‬שאני התם דשם גם הגבאי‬ ‫ופשע הגבאי של הכולל ונאבדו הממון‪ ,‬חייב לשלם‪ ,‬והוא הדין‬ ‫פטור מלשלם אם נפטר השומר ואין להגבאי שום הפסד במה‬ ‫בקהילה שאספו דמי קמחא דפסחא ויש סכום קצב שנותנים‬ ‫שנפטר השומר‪ ,‬אבל בנידון דידן‪ ,‬אם יפטור השומר שהוא הגבאי‬ ‫לכל הנצרכים מבני הקהילה‪.‬‬ ‫דבית הכנסת לשלם המעות שאבד‪ ,‬יבוא ההפסד על הפרנסים‬ ‫לשלם להטוחן מכיסם‪ ,‬בזה הוא סתמא כפירושו דהגבאי דבית‬ ‫•הפקיד הגבאי מעות עניים בידי אחר באופן שהוא צריך‬ ‫הכנסת נעשה שומר וחייב לשלם להפרנסים‪ ,‬וכיון שהפרנסים‬ ‫להשיבו לגבאי ופשע בו י''א שחייב לשלם אע"פ שהגבאי‬ ‫חייבים לפרוע בעד הקמח שלקחו לחלק לעניים‪ ,‬א"כ המעות‬ ‫יכול לחלק לכל מי שירצו‪.‬‬ ‫שנתקבץ ע"י גבאים דבתי כנסיות אין לו דין מעות עניים כי אם‬ ‫•קהילה שמסרו דמי קימחא דפיסחא לאחד שישמרו ושיחלק‬ ‫מעות הפרנסים‪ ,‬ויש לגבאי דין שומר עליו להיות חייב עכ"פ‬ ‫הממון לעניים‪ ,‬אף שאין לו קצבה‪ ,‬אבל אם יאבד הממון‬ ‫בפשיעה אם לא שמר כדרך השומרים‪.‬‬ ‫יצטרכו הקהל לאסוף מחדש את הממון‪ ,‬י''א שנחשב לשומר‬ ‫ויש לדון אם אחד קבץ מעות בבית המדרש ופשע בו ונאבד אם‬ ‫וחייב בפשיעתו‪.‬‬ ‫נחשב לשליח של הנותנים ופטור כיון שבידו ליתן לכל מי שירצה‬ ‫•נתן מעות לשומר והקדישם אח"כ לעניים‪ ,‬ואמר לשומר‬ ‫ואם אמר שמקבץ לקופה או לאדם פרטי באופן שחייב לעיל‬ ‫שיחלק לעניים כפי ראות עיניו‪ ,‬ופשע ונאבד נח' הפוסקים אם‬ ‫הכא ג''כ חייב וכן מי שהפריש ממון לצדקה ופשע ונאבד אם‬ ‫הוא חייב‪ ,‬כיוון שקיבל עליו שמירתו‪.‬‬ ‫צריך לשלם‪.‬‬ ‫ויש לדון אם אחד קבץ מעות בבית המדרש ופשע בו ונאבד אם‬ ‫היוצא לנו להלכה‪:‬‬ ‫נחשב לשליח של הנותנים ופטור כיון שבידו ליתן לכל מי שירצה‬ ‫•הנותן לאחד מעות עניים לחלק לעניים כפי ראות עיניו ופשע‬ ‫ואם אמר שמקבץ לקופה או לאדם פרטי באופן שחייב לעיל‬ ‫בה ונאבד‪ ,‬פטור בדיני אדם‪ ,‬והוא הדין בהזיק המעות פטור‪,‬‬ ‫הכא ג''כ חייב וכן מי שהפריש ממון לצדקה ופשע ונאבד אם‬ ‫וי"א דגם באופן שנהנה מהממון אינו צריך לשלם‪ ,‬לפי שהוא‬ ‫צריך לשלם‪.‬‬ ‫ממון שאין לו תובעים‪.‬‬ ‫הדרן עלך פרק החובל‬ ‫•אבל אם הממון בעין בודאי שצריך להשיבם‪.‬‬ ‫•הגליון נערך ונסדר ע"י הרב ר' שלמה לייב וויינבערגער שליט"א להערות אפשר לפנות אל ‪845-537-1300‬‬ ‫•לקבל הגליון מדי שבוע באימעיל‪ ,‬נא לשלוח אימעיל אל‪shmaatsa@gmail.com :‬‬ ‫•בכל יום מתקיים שיעור כללי בין מנחה ומעריב ע"י הרב הנ"ל בחורף בביהמ"ד אבני צדק‪ .‬ובקיץ בביהמ''ד באגאד וגם אפשר לשמוע השיעור על 'קול סאטמאר'‬ ‫‪ 845-537-4000‬נומ‪2-1-1-2-6 .‬‬ ‫•הגליון עובר תחת עין הבקורת של הרה"ג ר' יוסף שמואל ראטנבערג שליט''א מו"ץ ד'קהלתינו וחבר הבי''ד קרית יואל‬ ‫ומי שיש לו איזה שאלה בהלכות שנכתבו בהגליון או בדומה לו יכולין לפנות אליו ‪845-239-1351‬‬ ‫•וגם מוסיפין ההלכות כפי המציאות של זמנינו שנשאלה בבית הוראה במשך השנים‪ ,‬ע''י הרה"ג ר' יחזקאל געלבשטיין שליט"א מרבני בית הוראה לעניני‬ ‫ממונות קרית יואל‪ .‬וכן אפשר לפנות אליו בכל שאלה בדיני ממונות‪ .‬בבית הוראה ‪ 845-782-6465‬עקסט‪6 .‬‬ ‫•ואף מי שאין לו פנאי ללמוד ההלכות בפנים‪ ,‬אפשר לו לשמוע השיעור או לעיין בהגליון‪ ,‬ונמצא שעל ידי הוספה קטנה של לערך חמש מינוט ליום יוכלו גם לסיים‬ ‫ד' חלקי ש"ע ביום סיום הש"ס בס"ד‪.‬‬ ‫‪845-210-6668‬‬