gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצר נחמד · Oitzer Nichmad — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: אוצר נחמד · Oitzer Nichmad

שבוע: נח (2026-10-12)

אוצר נחמד · Oitzer Nichmad — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫קונטרס‬ ‫אוצר נחמד‬ ‫מתוך דברות קודש‬ ‫שיעורי השבוע של‬ ‫כ”ק מרן הרה”צ שליט”א‬ ‫י"ל ע"י וועד להוצאת ספרי כ"ק מרן הרה"צ שליט"א‬ ‫שע"י קהל שער התפלה טשערנאוויץ‬ ‫הקונטרס הוא בלתי מוגה‬ ‫להארות והערות ולנדב הגליון לשבוע נא להתקשר‬ ‫‪otzarnechmad@gmail.com‬‬ ‫לשמוע השיעורים וכן לשמוע אוצר בלום של‬ ‫דברות קודש ועריכות השולחנות וכדו'‬ ‫‪718.298.3301‬‬ ‫ג‬ ‫ד"פשת חנ 'א רועיש‬ ‫שיעור א' נח תשפ"ד‬ ‫שלא לדבר רע על בני ישראל‬ ‫וכוח האחדות ואהבת ישראל‬ ‫נאמר אחר האסון הגדול ביום שמיני עצרת‪-‬שמחת תורה תשפ"ד‬ ‫בו נרצחו על ידי בני עוולה קרוב לב' אלפים מבני עמנו הי"ד‬ ‫שבחן של ישראל שדבקים בה' אף בזמני תלאות‬ ‫בפירש"י עה"פ (דברים לב מג) הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם‬ ‫ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו זל"ק הרנינו גוים עמו‪ ,‬לאותו הזמן ישבחו‬ ‫האומות את ישראל ראו מה שבחה של אומה זו שדבקו בהקב"ה בכל‬ ‫התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו‪ ,‬יודעים היו בטובו ובשבחו ע"כ‪,‬‬ ‫והיינו שעל אף שבני ישראל מלאים מצוות כרימון ועוסקים בתורה‬ ‫ועבודה‪ ,‬אבל שבחן של ישראל לעתיד לבוא יהיה דווקא על מה שדבקו‬ ‫בהקב"ה אף בזמני תלאות ויסורים ולא עזבוהו‪ .‬ופעמים יש שהקב"ה‬ ‫מביא על בני ישראל את היסורים לתכלית זו בכדי לעורר ולחזק בהם‬ ‫את הדבקות בו ית' הנשכחת ונחלשת באורך הגלות‪ ,‬והרי על הדבקות‬ ‫נאמר (דברים ד ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום‪ ,‬שהיא‬ ‫חיינו ואורך ימינו‪ ,‬וכשהיא נחלשת מוכרחים לעורר מן השמים ופעמים‬ ‫הרי"ז על ידי יסורים‪.‬‬ ‫קונטרס שפתי דוד‬ ‫ד‬ ‫טעם היסורים לעורר את בני ישראל לדבקות‬ ‫בה'‬ ‫ואולי זהו מה שאירע כעת‪ ,‬בזמן החתימה וסיום ימי הרחמים והרצון‬ ‫ירח האיתנים‪ ,‬שתכלית ימים אלו הוא הדבקות בה'‪ ,‬ובפרט יום שמיני‬ ‫עצרת שענינו יחוד ודבקות 'בואו ונשמח אני ואתם' כידוע מספה"ק‪,‬‬ ‫וכיון שלא זכינו להתחבר ולהידבק בו כראוי בדרך רחמים ורצון‪,‬‬ ‫הוזקקנו לכגון דא ששונאי ישראל ימ"ש הם יעוררונו לשוב אל ה'‬ ‫ולידבק בו וביחודו באמת ובלבב שלם‪ ,‬לא תקפ"ץ ונזכה מעתה לידבק‬ ‫בו ברחמים וחסדים נגלים‪.‬‬ ‫אולם עתה עלינו לזכור ולדעת ש'שבחה של אומה זו' הוא במה‬ ‫'שדבקו בהקב"ה בכל התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו'‪ ,‬וזמן זה של‬ ‫קושי בין ברבים בין ביחיד הוא הזדמנות לישא עיניים למרום ולידבק‬ ‫בו בלב ונפש‪ ,‬ואכן אלו הרשעים אשר טפש כחלב ליבם ואין יודעים‬ ‫לתלות עיניהם באדון הכל אשר ממנו הכל‪ ,‬הם אינם יודעים מה ואיך‬ ‫לראות בזמן כזה‪ ,‬אבל אנו 'יודעים היו בטובו ובשבחו' וזהו תפקידנו‬ ‫כשקורים מאורעות קשים כאלו ה"י‪.‬‬ ‫צער השכינה כשאין מתעוררים לשוב ומדברים‬ ‫רק מהעונש שהגיע לחוטאים‬ ‫ופשוט דכשאין האדם יודע ומכיר ברצון ה' ממנו בזמן כזה‪ ,‬ומדבר‬ ‫רק מגילוי הנהגת הקב"ה שגומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש לעוברי‬ ‫מצוותיו ‪ -‬אף שיכול להיות שדבריו נכונים ‪ -‬אך אין מכוון ליבו למקום‬ ‫ושוכח את תכלית הענין הנדרש ממנו להרים עיניו לאבינו שבשמים‪,‬‬ ‫בזה הוא גורם כביכול צער בשמים ממעל‪ ,‬שאחר כל הצמצומים‬ ‫והשתלשלות כבוד ה' עד למדרגות נמוכות כ"כ‪ ,‬כשכל זה בשביל לעורר‬ ‫את בני ישראל לדבקות בה'‪ ,‬והוא אין משים ליבו לכל זה‪ ,‬והרי אף‬ ‫אם כנים דבריו שכאן נפרע הקב"ה והעניש לעוברי רצונו‪ ,‬אך ידועים‬ ‫דברי המשנה (סנהדרין ו ה) אר"מ בשעה שאדם מצטער שכינה מה הלשון‬ ‫ה‬ ‫ד"פשת חנ 'א רועיש‬ ‫אומרת כביכול קלני מראשי קלני זרועי‪ ,‬ומדובר שם בפושעי ישראל‬ ‫הנסקלין בעוונם וגם בזה השכינה מצטערת עימם בצרתם‪ ,‬וממילא‬ ‫תפקידנו הוא לזכור את המוטל עלינו בשעה זו ולהתעורר מקול ה'‬ ‫יחולל אילות לשוב ולהידבק בו באמת ובלב שלם‪.‬‬ ‫וממילא אם רוצה האדם לדבר ולעסוק בענין המאורעות הקשים‬ ‫שעברו עלינו‪ ,‬יראה להתבונן בדברי רש"י הנ"ל על 'שבחה של אומה‬ ‫זו שדבקו בהקב"ה בכל התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו'‪ ,‬והרי‬ ‫אם נשכיל לקחת זמן זה כראוי ולהוסיף דבקות בהקב"ה נזכה גם אנו‬ ‫להיות מאותם שיאמרו עליהם אומות העולם כשיתגלה משיח צדקנו‬ ‫במהרה בימינו וימלא כבודו את כל הארץ‪' ,‬ראו מה שבחה של אומה‬ ‫זו‪ ,‬שדבקו בהקב"ה בכל התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו‪ ,‬יודעים‬ ‫היו בטובו ובשבחו'‪.‬‬ ‫'שבחה של אומה זו' ‪ -‬דבקות בה' בזמן תלאות‬ ‫וכוח זה הוא 'שבחה של אומה זו' דאומות העולם בשכל הגויי שלהם‬ ‫אין משיגים ואין יכולים להבין מציאות זו‪ ,‬וגם בימינו עינינו רואות‬ ‫אצל אותם ההולכים בדרכי הגויים‪ ,‬ומוחם וליבם חושב ומרגיש כהם‬ ‫וככל המונם המשתחוים להבל וריק הבלי העוה"ז ומנעמיו קנאה תאוה‬ ‫וכבוד‪ ,‬גם הם אינם מבינים ענין זה‪ ,‬סוד נצחיות בני ישראל אשר כל‬ ‫זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך (תהלים מד יח)‪ ,‬ועוד מוסיפים‬ ‫לדבוק בה' בעוז ואהבה למרות ובזכות הצרות והיסורים‪ ,‬ובספה"ק‬ ‫קדושת לוי מבאר באריכות בכמה מקומות (שמות ג י‪ ,‬כללות הניסים‬ ‫ד"ה בפסוק לכה‪ ,‬ועוד‪ ,‬עיי"שא) שזהו ההבדל בין בני ישראל לאומות‬ ‫א‪ .‬ונביא כאן חלק מלשונו הק' (שמות ג י) ז"ל בא"ד אמנם נבאר‪ ,‬דבאמת מאתו‬ ‫יתברך לא תצא הרעה כידוע‪ ,‬רק הכל טובות‪ ,‬וכאשר יפקחו עינינו לראות גודל‬ ‫התועלת המגיע לרשעים עצמם מחמת הכאה שמכה השם יתברך אותם‪ ,‬נראה‬ ‫בחוש התועלת הגדולה‪ ,‬רק הרשעים האומות בעצמם אין להם לב להבין להתלהב‬ ‫קונטרס שפתי דוד‬ ‫ו‬ ‫העולם‪ ,‬שבזמן הזה אין אוה"ע יודעים למצוא את הקב"ה בתוך הצרות‬ ‫שמגיעים אליהם‪ ,‬אך אנו בני ישראל אף בזמן הזה יודעים שהכל לתכלית‬ ‫שיתגדל ויתקדש שמו של בוראנו ואנחנו עומדים ומצפים כל היום לזה‬ ‫וזה חמדתם‪ ,‬ויסוד הדבר כבר רואים במשנה (שם ו) דאחר שקוברים את‬ ‫מתי בית‪-‬דין הקרובים באים ושואלים בשלום הדיינין ובשלום העדים‪,‬‬ ‫כלומר שאין בלבנו עליכם שדין אמת דנתם‪ ,‬וכן פסק הרמב"ם להלכה‪,‬‬ ‫עכ"פ זהו יהודי שכל תלאה מביאתו ומוסיפה לו דבקות בה'‪.‬‬ ‫ולהשתוקק ולכסוף באהבה עזה וחמדה לקבל ההכאה באהבה וברוב חיבה ותשוקה‬ ‫וחמדה לחסות בנועם השם על ידי ההכאה זו‪ .‬דידוע דעל ידי הכאת מצרים נתגדל‬ ‫ונתקדש שמו הגדול והקדוש בעולם אשר לא נודע עדיין‪ ,‬ונתגלה אמיתיות מציאתו‪,‬‬ ‫והוא הבורא ברוך הוא המשגיח אמיתי‪ ,‬ואז החל העם לדרוש בשמו הגדול‪ ,‬וקרבו‬ ‫את ישראל לאביהם שבשמים בעזיזא רחימא‪ ,‬מחמת שראו שהוא השליט ובידו לגדל‬ ‫ולחזק לכל‪ .‬וכן בכל הכאות רשעים נתגדל ונתקדש שמו הגדול והקדוש ככתוב בדברי‬ ‫הנביאים כמה פעמים‪ ,‬וכיון דעל ידי הכאתו נתגדל ונתקדש שמו הגדול‪ ,‬כמה יש‬ ‫לו לכסוף ולהשתוקק לזכות זה שעל ידו יתגדל שמו הגדול‪ ,‬ושאני גורם לזה‪ ,‬מה‬ ‫נחמד ומה נעים ומה מתוק לחכי ומה ערב עלי כל ההכאות והיסורים שעל ידם יתגדל‬ ‫ויתקדש שמו הגדול בעולם‪.‬‬ ‫אמנם האומות הם ערלי לב ועיניהם סתומות ולבם אטום להבין טובות שיוכל‬ ‫להגיע להם על ידי ההכאות הללו‪ ,‬לא כן אם דבר כזה היה אירע לנו‪ ,‬אז מרוב שכלינו‬ ‫אשר ניתן לנו מאת אדון כל‪ ,‬ואנחנו מבינים באמת תכלית כל דבר ופעולת כל דבר‪,‬‬ ‫היינו מקבלים ברוב תשוקה וחמדה כל המכות והיסורים‪ ,‬כדי שעל ידי ההכאות האלו‬ ‫יתגדל ויתקדש שמו של בוראנו בורא הכל‪ ,‬ואנחנו עומדים ומצפים כל הימים לזה‪,‬‬ ‫כמו שאמרו חכמינו ז"ל שאמרו תלמידיו של רבי עקיבא עד כאן‪ ,‬אמר להם בכל יום‬ ‫ויום הייתי מצפה מתי יבוא לידי כו'‪ ,‬כי זה עיקר מגמת לבבינו ותאות נפשינו וחמדת‬ ‫כליותינו‪ ,‬למסור את נפשנו ורוחינו ונשמותינו בשביל אהבת בוראינו‪ ,‬ומה ידידות‬ ‫וחביבות ועריבת כל היסורים וכל המכות עלינו‪ ,‬הן לבא באש והן במים‪ ,‬בשביל שעל‬ ‫ידי מכות יתגדל ויתקדש שמו הגדול כאשר אנו רואים‪ ,‬וכל מכה ומכה ועינוי אשר‬ ‫עושים להם הוא להם למזור ולתרופה‪ ,‬ויפרחו מהמכות הללו ומתענגים מהם ויגילו‬ ‫וישמחו לעשות רצון קונם‪ ,‬ומצפים מתי יבוא עליהם עוד יסורים‪ ,‬וזה חמדתם‪ .‬אמנם‬ ‫האומות 'אשר בשר חמורים בשרם' ולבם אטום‪ ,‬ואינם מבינים הטובות שמגיע להם‬ ‫מהמכות הללו‪ ,‬אמנם באמת ההכאות האלו כל מכה ומכה הוא טובה מכופלת‪ ,‬שעל‬ ‫ידי הכאת מצרים נתגדל ונתקדש שמו הגדול והקדוש וכו' ע"כ‪ ,‬עיין שם כל דבריו‬ ‫הקדושים באריכות‪.‬‬ ‫ז‬ ‫ד"פשת חנ 'א רועיש‬ ‫הנהגת ה' עם ברואיו מעולם שמנסה אותם עם‬ ‫זמני קושי ותלאות‬ ‫וכן היא הנהגת הקב"ה עם ברואיו מימות עולם שמראה ושולח‬ ‫תלאות וזמני קושי‪ ,‬וכשהאדם מכין את עצמו ומשנן בפיו וליבו שהכל‬ ‫מאיתו ית' ובשביל לקרבו אליו הוא זוכה לצלוח ולעבור זמנים אלו‬ ‫כראוי ולצאת עם רווחים גדולים של דבקות בה' וקרבת ה'‪ ,‬ובבריאת‬ ‫העולם אמה"כ (בראשית א ב) והארץ היתה ֹתֹהּוּ וֹבֹהּוּ וחשך על פני תהום‬ ‫ורוח אלהים מרחפת על פני המים וברש"י ֹתֹהּוּ וֹבֹהּוּ ‪ֹ ,‬תֹהּוּ לשון תמה‬ ‫ושממון שאדם תוהא ומשתומם על בהו שבה‪ ,‬ובמדרש איתא (בר"ר‬ ‫בראשית ב) שבזה נרמז חורבן הבית שם נאמר (ירמיהו ד כג) ראיתי את הארץ‬ ‫והנה תהו ובהו‪ ,‬שהיה אז מצב קשה כ"כ עד שהיה לפלא ולתמיהה‪,‬‬ ‫וכן האבות הק' הראה להם הקב"ה כל הצרות שיעברו על בני ישראל‬ ‫בהמשך הדורות‪ ,‬ואעפ"כ לא מטה ידם ובכל קושי וצרה נשאו עיניהם‬ ‫לשמים לראות מי פעל כל אלה להוסיף להחזיק באמונת אומן ולידבק‬ ‫בו ביתר שאת ויתר עז‪ ,‬וכגודל חיזוק ואחיזת האמונה בזמן הקושי כך‬ ‫גדל האור שבא אחריו‪.‬‬ ‫מספה"ק תפארת שלמה ב' מדרגות בציפיה לישועה‬ ‫ובספה"ק תפארת שלמה (פורים) ביאר הפסוק (ישעיה כה ט) ואמר ביום‬ ‫ההוא הנה אלקינו זה וגו' שרומז על ב' דרגות של מי שמצפה לישועה‬ ‫הא' שחושב על עצמו‪ ,‬והדרגה הגבוהה יותר הוא מי שאינו חושב רק‬ ‫על צער השכינה שהיא בגלות‪ ,‬וזלה"ק על מאמר הגמ' (מגילה טו‪ ):‬ואמר‬ ‫ר' אליעזר אמר ר' חנינא עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש‬ ‫כל צדיק וצדיק שנאמר ביום ההוא יהי' ד' צבאות לעטרת צבי וכו' מאי‬ ‫לעטרת צבי ולצפירת תפארה לעושים צביונו ולמצפין תפארתו יכול‬ ‫לכל ת"ל לשאר עמו למי שמשים עצמו כשירים וכו'‪ .‬הנ"ל עפ"י מ"ש‬ ‫בפי' הפ' ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קווינו לו ויושיענו זה ד' קווינו‬ ‫לו נגילה ונשמחה בישועתו‪ .‬לכאורה הוא כפילת הדברים‪ .‬אך הנה בענין‬ ‫קונטרס שפתי דוד‬ ‫ח‬ ‫צפית לישועה הוא ב' ענינים‪ .‬הא' המצפה לגאולה במהרה לצאת מכובד‬ ‫הגלות ממה שנוגע לעצמו זה הבחי' הראשונה קווינו לו ויושיענו‪ .‬אך‬ ‫הבחי' השני' הוא ביותר מעלה מי שאינו מסתכל עבור עצמו כלל רק‬ ‫למען כבודו ית"ש כמ"ש בגמ' ייתי ולא אחמיני' שהי' עולה בדעתו שהוא‬ ‫בוודאי לא יזכה לראות בשמחת הגאולה כי איננו ראוי לזה ואעפ"כ הוא‬ ‫מצפה להגאולה למען כבוד שמו לגדלות הבו' ב"ה‪ .‬וז"פ זה ד' קווינו לו‬ ‫נגילה ונשמחה בישועתו כביכול כמ"ש טוב ויחיל ודומם לתשועת ד'‪.‬‬ ‫וזה שמסיים הגמ' יכול לכל ת"ל לשאר עמו למי שמשים עצמו כשירים‪.‬‬ ‫שהוא שפל בעיניו באמרו כי הישועה ושמחה לא תגיע אליו כלל רק‬ ‫לכבוד הבורא ב"ה ולצדיק כזה עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה‬ ‫בראשו עכל"ק‪.‬‬ ‫המתקת הדין על ידי מתנות עניים‪ ,‬חסד והטבה‬ ‫במעשה דיבור ומחשבה‬ ‫הנה ידוע מה שכתב האריז"ל שי"ב צירופי שם הוי"ה הק' שולטים‬ ‫בכל חודש מחדשי השנה‪ ,‬ובחודש חשון שולט צירוף השם הק' היוצא‬ ‫מן הפסוק (דברים כו טו‪-‬טז) השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את‬ ‫עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבתינו‬ ‫ארץ זבת חלב ודבש‪ ,‬היום הזה י"י אלהיך מצוך לעשות וגו'‪ ,‬וביאור‬ ‫הפסוקים כתב רש"י בהפיכת סדום (בראשית יח טז) וישקיפו על פני סדום‪,‬‬ ‫כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך‪ ,‬שגדול כח‬ ‫מתנות עניים שהופך מדת רוגז לרחמים‪ ,‬דהיינו דהשקפה באה או‬ ‫בשעה שכולו רע וכאצל אנשי סדום אשר היו רעים וחטאים לה'‬ ‫מאוד‪ ,‬או כשכולו טוב וכענין מתנות עניים שהוא ענין חסד והטבה עם‬ ‫הנצרכים‪ ,‬והרי בגמ' (בבא בתרא עא‪ ).‬אמרו כל הנותן בעין יפה הוא נותן‪,‬‬ ‫וא"כ נכלל במתנות עניים גם ענין 'המפייסו' וכדאיתא בגמ' (בבא בתרא‬ ‫ט‪ ):‬וא"ר יצחק כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות‪ ,‬והמפייסו‬ ‫בדברים מתברך בי"א ברכות‪ ,‬ובכוח זה משפיעים השקפה לטובה‪,‬‬ ‫חסדים ורחמים גדולים‪.‬‬ ‫ט‬ ‫ד"פשת חנ 'א רועיש‬ ‫וממילא כששורה בעולם מצב של רוגז ח"ו ואנו רוצים ומבקשים‬ ‫להפכו לרחמים‪ ,‬הורו לנו כאן דרך לכך ע"י 'מתנות עניים'‪ ,‬וזה שייך‬ ‫בין בגשמיות במתנות לעניים כפשוטו‪ ,‬אך וודאי גם ברוחניות וכדאיתא‬ ‫(נדרים מא‪ ).‬אין עני אלא בדעה‪ ,‬וכשהאדם משפיע ומגלה האור אצל בני‬ ‫ישראל בזה הוא מהפך מידת רוגז למידת רחמים‪ ,‬ובפי' ספורנו עה"ת‬ ‫עה"פ (בראשית ו ח) ונח מצא חן בעיני ה' כתב בזה"ל ונח מצא חן‪ ,‬להציל‬ ‫גם בניו ובנותיו‪ ,‬לא מפני שהיה ראוי לכך‪ ,‬אבל על צד חנינה זכהו האל‬ ‫יתברך לזה‪ ,‬כאמרו והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח דניאל ואיוב‬ ‫וגו'‪ ,‬חי אני נאם ה' אלהים אם בנים ואם בנות יצילו המה לבדם ינצלו‪,‬‬ ‫וזה כי לא למדו את דורם לדעת את ה'‪ ,‬כאברהם משה ושמואל וזולתם‪,‬‬ ‫כאמרם זכרונם לברכה‪( ,‬אמר רבי יוחנן‪ :‬זו) עילם‪ ,‬והם דניאל וחביריו‪,‬‬ ‫זכתה ללמוד ולא זכתה ללמד‪ ,‬וכן נח אף על פי שהוכיח על המעשים‬ ‫המקלקלים ענין המדינות‪ ,‬לא הורה אותם לדעת האל יתברך וללכת‬ ‫בדרכיו‪ ,‬אף על פי שהוא היה צדיק תמים בעיון ובמעשה וכו' ע"כ‪ ,‬שכיון‬ ‫שלא השפיע להאיר וללמד דעת לבני דורו ע"כ לא היה בכוחו להפך‬ ‫רוגז לרחמים ולהצילם‪.‬‬ ‫דהיינו שמתנות עניים אינו מסויים בנתינת מעות לבד ולסייע לעני‬ ‫בסיפוק צרכיו הגשמיים‪ ,‬אלא שיהיה בליבו רצון ליתן ולהועיל ולעשות‬ ‫חסד‪ ,‬ונכלל בזה לראות בכל יהודי את הטוב שבו‪ ,‬ולהשפיע דעת ואור‬ ‫לכל מי שאפשר‪ ,‬וזהו לשון רש"י 'גדול כוח מתנת עניים שהופך מדת‬ ‫רוגז לרחמים'‪ ,‬וכידוע 'גדול' רומז על מידת החסד‪ ,‬שאין די בנתינה‬ ‫גרידא‪ ,‬אלא בנתינה מתוך חסד ורצון לתת ולהיטיב בכל מה שאפשר‪,‬‬ ‫ובוודאי שגם החלק הגשמי נכלל בזה‪ ,‬אך לא בזה מתחיל ומסתיים ענין‬ ‫החסד ומתנות עניים‪.‬‬ ‫'מתנות' עניים ‪ -‬מתנה בלא בקשת גמול‬ ‫עוד יסוד שצריך לדעת כשבאים לעשות חסד והוא נכלל בהגדרה‬ ‫'מתנות עניים'‪ ,‬והוא שתהיה הנתינה באופן של 'מתנה'‪ ,‬ולא כהשקעה‬ ‫קונטרס שפתי דוד‬ ‫י‬ ‫בה האדם מצפה לקבל ולראות פירות מהשקעתו‪ ,‬אלא מתנה גמורה‬ ‫בכדי להיטיב עם הזולת‪ ,‬ויסוד זה נכון ונצרך בין בגשמיות ובין‬ ‫ברוחניות בכל פעם לפי ענינו ומקומו‪ .‬והכוח להפך 'מדת רוגז לרחמים'‬ ‫תולה בנקיות ואמיתות הנתינה אם הוא מתוך רצון אמיתי להיטיב ולא‬ ‫מעורב בו חשבונות אחרים‪ ,‬שכמידת טהרת הלב כך ממשיך ההמתקה‬ ‫ולהפוך מידת רוגז לרחמים‪.‬‬ ‫ע"י ראיית טוב בבני ישראל הוא מעורר את‬ ‫העולם הנקרא 'כל ישראל'‬ ‫ובזה שרואה ומביט רק טוב על כל בני ישראל הוא מעורר את‬ ‫העולם הנקרא 'כל ישראל' שהוא עולם שאין מגיע בו שום פגם ומשם‬ ‫אפשר להשפיע טובה וברכה לבני ישראל כדאיתא בספה"ק נועם‬ ‫אלימלך (דברים) זל"ק עוד בפסוק הנ"ל אלה הדברים אשר דבר משה אל‬ ‫כל ישראל כו'‪ ,‬יש לבאר שנרמז בכאן עצה לעם ד' איך יתנהגו לבא אל‬ ‫אמיתת עבודת השם ברוך הוא‪ ,‬כי הטעם למה שאנו אומרים קודם כל‬ ‫עבודתינו ותפילתינו לשם יחוד כו' בשם כל ישראל והכוונה היות שאין‬ ‫צדיק בארץ כו'‪ ,‬ואם כן האיך יכול לעשות איזה דבר קדושה באברינו‬ ‫כיון שנעשה בהם איזה עבירה חלילה ונפגם אותו האבר ואיך יכול‬ ‫להשרות עליו קדושת העובדא ההיא‪ .‬אך שהתיקון לזה הוא במה שכולל‬ ‫עצמו עם כללות ישראל‪ ,‬כי יש עולם הנקרא כל ישראל והעולם ההוא‬ ‫שלם בלי שום פגם‪ ,‬כי הכללות ישראל הם הצדיקים כמו שנאמר ועמך‬ ‫כולם צדיקים‪ ,‬ואם כן אף שהפרטים חוטאים לפעמים‪ ,‬אבל הכללות‬ ‫הם תמיד קיימים בקדושתם ואין שטן ואין פגע רע בהם וחלילה ותמיד‬ ‫צורתם חקוקה למעלה והוא הנקרא בספרי קודש אדם קדמון‪ ,‬ושם אין‬ ‫שליטה לחטא כלל והאדם מקשר עצמו שם בהתכללות ההיא ואז אותו‬ ‫האבר נקשר בכללות ונתקן בקדושה עליונה ואז יכול לעשות המצוה או‬ ‫העובדא ההוא וזה עצה אחת עכלה"ק‪.‬‬ ‫וזהו מה שאמרו במשנה (אבות א ו) יהושע בן פרחיה אומר וכו' והוי‬ ‫אי‬ ‫ד"פשת חנ 'א רועיש‬ ‫דן את כל האדם לכף זכות‪ ,‬ובספה"ק איתא דזה נכלל במצות ואהבת‬ ‫לרעך כמוך (ויקרא יט יח) דהרי כל אחד רוצה שידונהו לכף זכות וממילא‬ ‫כך עליו לעשות גם עם חבירו‪ ,‬וכן פירשו צדיקים שעל ידי 'ואהבת‬ ‫לרעך כמוך' שמרבים באהבת חברים זוכים להתגלות שם הוי"ה מידת‬ ‫החסד 'אני הוי"ה'‪ .‬וזה עצמו מה שרואה ומתבונן בטוב שבחבירו כבר‬ ‫נחשב למתנות עניים‪ ,‬שבזה הוא משפיע וממשיך ברכה לעולם‪ ,‬וע"ד‬ ‫מאמה"כ (משלי כב ט) טוב עין הוא יבורך‪ ,‬שעל ידי הטובת עין שלו באה‬ ‫הברכה‪ ,‬וזהו מה שכתב רש"י הנ"ל שעל ידי מתנות עניים מהפך מידת‬ ‫רוגז לרחמים‪ ,‬ומזה נבוא ונלמד שככל שמתגברים התלאות ועול הגלות‬ ‫הולך ומכביד‪ ,‬עלינו להתחזק ולהרבות בטובת עין וסיוע בגשם ורוח‬ ‫לכל סביבתנו ובזה נהפוך מידת רוגז לרחמים‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫מספה"ק מאור ושמש שלא לראות‬ ‫חסרון חבירו כלל‬ ‫ובספה"ק מאור ושמש (בראשית) מזהיר על ענין ראיית הטוב‪ ,‬ושלא‬ ‫לראות שום חסרון בחבירו‪ ,‬שזה נובע מגאות וזל"ק עה"פ ויצו ה' אלהים‬ ‫וגו'‪ ,‬ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל וגו'‪ ,‬ויאמר הנחש וגו'‪ ,‬כי ידע אלהים‬ ‫וגו'‪ ,‬והייתם כאלהים ידעי טוב ורע וגו'‪ ,‬ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי‬ ‫עירמם הם וגו'‪ ,‬ואירא כי עירם אנכי וגו'‪ .‬יש לומר בזה דרך אסמכתא‪ ,‬כי‬ ‫הנה האדם הבא לעבוד ה' צריך להזהר לבל יסתכל בחסרון חברו כלל‪,‬‬ ‫ולא יחזיק עצמו לחכם להיות מבין על חברו ועל דרכו‪ ,‬כי האדם יראה‬ ‫לעינים וה' יראה ללבב‪ .‬גם‪ ,‬האדם המסתכל בחסרון חברו‪ ,‬הוא מחמת‬ ‫גאותו‪ ,‬שמחזיק עצמו לערך מה‪ ,‬כי אם היה נכנע ומכיר חסרונו ועיותו‬ ‫יחזיק לחברו טוב ממנו‪ ,‬ולא יסתכל בחסרונו כלל‪ .‬רק מחמת שהוא‬ ‫בגדלות בעיני עצמו לכן לא ישרה בעיניו דברי ודרכי חברו‪ .‬וזה היה‬ ‫מעלת יעקב אבינו ע"ה שהיה 'איש תם'‪ ,‬שלא היה מחזיק עצמו לחכם‬ ‫להבחין בדרכי חברו וכו' עכל"ק‪.‬‬ ‫קונטרס שפתי דוד‬ ‫בי‬ ‫אף כשרואה רע בחבירו ידע שאין ביכלתו‬ ‫לדעת מה יש בליבו‬ ‫דהיינו לא רק שלא לקבל לשה"ר מה שמספרים דברים רעים על‬ ‫אחד מישראל‪ ,‬אלא אפילו כשרואה בעיניו מעשי חבירו והנהגתו כי לא‬ ‫טובה היא‪ ,‬אעפ"כ ידע ויכיר שאין ביכלתו לדעת מה בלב חבירו ומה‬ ‫תוכן פנימיותו ועל אף שראה מה שראה לא ימעיט מכבודו והערכתו‬ ‫כלל‪ ,‬והרי אמרו חז"ל (במדבר רבה יט ב) רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי‬ ‫אמר תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעין‬ ‫לדרוש את התורה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור והיה דוד מתפלל‬ ‫עליהם ואומר אתה ה' תשמרם נטר אורייתהון בלבהון תנצרם מן הדור‬ ‫זו לעולם‪ ,‬ואחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלין ע"י שהיה‬ ‫בהן דילטורין וכו' אבל דורו של אחאב כולו עובדי עבודת כוכבים היו‬ ‫וע"י שלא היו בהם דילטורין יוצאין למלחמה ונוצחין וכו' ע"כ‪ ,‬הנה‬ ‫לנו שאנו לפי שכלנו אין יכולים לדון ולדעת מי יצליח ומי לא‪ ,‬מה‬ ‫מקובל יותר לפני ה' ומה פחות‪ .‬ואפשר שאכן למרות מעלתם של דורו‬ ‫של דוד ודורות שאר המלכים הצדיקים שעשו רצונו של מקום ועסקו‬ ‫בתורה‪ ,‬אבל זה עצמו היה להם למונע מן האחדות ביניהם‪ ,‬כיון שנתגאו‬ ‫במעשיהם ועבודתם והיו מסתכלים בחיסרון חבריהם‪ ,‬וזה יצר ביניהם‬ ‫דילטורין ופירוד לבבות‪.‬‬ ‫וכן יש מהרה"ק בעל התניא שמזהיר מאוד לבל יחשוב מרעת רעהו‬ ‫זל"ק (אגה"ק כב) בא"ד וע"כ אהוביי ידידיי נא ונא לטרוח בכל לב ונפש‬ ‫לתקוע אהבת רעהו בלבו‪ .‬ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם‬ ‫כתיב ולא תעלה על לב לעולם ואם תעלה יהדפנה מלבו כהנדוף עשן‬ ‫וכמו מחשבת ע"ז ממש‪ .‬כי גדולה לה"ר כנגד ע"ז וג"ע וש"ד‪ .‬ואם בדבור‬ ‫כך כו' וכו' עכל"ק‪ ,‬ויתירה על זאת רואים בדברי קדשו של בעל מאור‬ ‫ושמש שכתב 'כי הנה האדם הבא לעבוד ה' צריך להזהר לבל יסתכל‬ ‫בחסרון חברו כלל‪ ,‬ולא יחזיק עצמו לחכם להיות מבין על חברו ועל‬ ‫דרכו'‪ ,‬דהיינו שזהו ראשית העבודה לכל מי שרוצה להיות עובד ה'‬ ‫ולעשות רצונו ית'‪ ,‬ומבואר בדבריו דלבד ממה שאין ראוי להסתכל‬ ‫גי‬ ‫ד"פשת חנ 'א רועיש‬ ‫בחסרון חברו‪ ,‬צריך לידע שאף איננו יודע ומבין על חבירו ועל דרכו‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫כשרואה חיברון בחבירו ידע שאין זה אלא‬ ‫מחמת הגאוה שלו‬ ‫עוד מבואר בדבריו שלא ידמה האדם בנפשו שמה שרואה חיסרון‬ ‫אצל חבירו הוא מחמת גודל מעלתו ומדרגתו בעבודת הבורא‪ ,‬אלא‬ ‫ידע בבירור שאין זה אלא מכוח גאוותו הסרוחה‪ ,‬שמפחד לראות מעלת‬ ‫וגדולת חבירו שמא לפי דמיונו תיפגע גאותו וגדלותו הוא‪ ,‬ולכן מחפש‬ ‫למצוא בחבירו חסרונות להמעיט ערכו שלא יפריע לגאוותו‪ ,‬והרי על‬ ‫המתגאה אמרו חז"ל (סוטה ה‪ ).‬אמר רב חסדא ואיתימא מר עוקבא‪ ,‬כל‬ ‫אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם‪.‬‬ ‫ענין חטא עץ הדעת עירוב טוב ורע‬ ‫זה גם היה חטאו של אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה שבבריאתו‬ ‫לא היה בו רק טוב ולא היה לו שום אחיזה וידיעה ברע‪ ,‬וע"כ הזהירו‬ ‫הקב"ה (בראשית ב טז‪-‬יז) מכל עץ הגן אכל תאכל‪ ,‬ומעץ הדעת טוב ורע‬ ‫לא תאכל ממנו‪ .‬וכך אמר קהלת (ז כט) עשה האלהים את האדם ישר‬ ‫והמה בקשו חשבונות רבים‪ ,‬שרצון הבורא הוא שלא נדע ונעסוק ברע‬ ‫כלל‪ ,‬דעצם המחשבה ברע מושכת אליו כדאיתא בשם מרן הבעש"ט‬ ‫זי"ע‪ ,‬וכלשון קדשו של הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע בפרשתנו ז"ל וידוע‬ ‫כי אותיות אהבה הם כלי לבהירות הבורא שבתוכו‪ ,‬וכן הוא גם להיפך‬ ‫שאותיות רע הם כלי לבחינה זו ר"ל‪ ,‬שעל ידי העסק והדיבור ברע‬ ‫עושים כביכול כלי לרע ומושכים בחי' הרע על נפשם‪.‬‬ ‫ויסוד זה נרמז במאמר דהמע"ה (תהלים צז י) אוהבי ה' שנאו רע‪,‬‬ ‫שאוהבי ה' מתרחקים מן הרע בתכלית הריחוק‪ ,‬שלא לדבר הימנו‪ ,‬ולא‬ ‫להתבונן בו‪ ,‬ואפילו לא לחשוב מאותיות ר"ע‪ ,‬לא כלפי עצמו וודאי‬ ‫קונטרס שפתי דוד‬ ‫די‬ ‫לא על אחרים‪ ,‬כי אם אהבה ושמחה ודברים המקרבים את ליבו לאביו‬ ‫שבשמים‪ .‬ותכלית הבריאה היא בשביל זה שיהיה האדם דבוק בטוב‪,‬‬ ‫אלא שהנחש הוא זה שהחטיא את אדם וחוה והאכילם מעץ הדעת‬ ‫טוב ורע‪ ,‬ומזה נוצר עירוב טוב ורע אותו אנחנו עמלים לתקן מאז ועד‬ ‫עתה עד שיבוא התיקון השלם במהרה בימינו‪ ,‬וכל זמן שלא זכינו לכך‬ ‫עדיין מרקד בינינו כוחו של הנחש הקדמוני שמכניס ומערב בכל דבר‬ ‫חלק הרע‪ ,‬ובפרט כשבני ישראל זקוקים לרחמים‪ ,‬להפוך מידת רוגז‬ ‫לרחמים‪ ,‬והנחש שכל מטרתו ורצונו הוא להביא רוגז פירוד וקללה‪,‬‬ ‫הוא מגלה ומראה לכל אחד את חלק הרע על עצמו ועל אחרים ובזה‬ ‫רוצה למנוע ח"ו הטוב והחסד מבני ישראל עם קרובו‪.‬‬ ‫עוד מספה"ק מאור ושמש על הכוח של מי‬ ‫שאין שם ליבו לחסרונות חבירו‬ ‫איתא בספה"ק מאור ושמש (נצבים) זל"ק עה"פ אתם נצבים היום וגו'‪,‬‬ ‫ראוי להתבונן וכו'‪ ,‬והנראה לומר בזה כי הנה ידוע אשר עיקר גדול‬ ‫מעיקרי ושורשי העבודה ופתח התשובה הוא להתאחד כאחד ולהתקשר‬ ‫בעבותות אהבת חבירים ולהביט בחבירו מעלותיו ועבודת בוראו ולא‬ ‫יתבונן בעוותתו‪ ,‬ועל ידי זה נכסף ומתאוה להתדמות אליו במעשים‬ ‫הטובים וישוב אל ה' בכל לבבו‪ .‬גם על ידי מדה זו אשר אין אדם שם‬ ‫על לב קוצר יד חביריו במצוות ובמעשים הטובים לשנוא אותם עבורם‬ ‫ולא ידרוש רק טובתם ויתרון עבודתם עליו‪ ,‬על ידי זה אין כח להמסטין‬ ‫לקטרג עליהם כמאמר הכתוב חבור עצבים אפרים הנח לו‪ ,‬ועל ידי כן‬ ‫ה' יתברך מתנהג גם כן עם ישראל ברחמיו ומעביר על פשעים ומתעורר‬ ‫על ידי זה מדת ועובר על פשע וכו' עכל"ק‪.‬‬ ‫דאפילו אם יודע בעותתו של חבירו לא יתבונן בזה‪ ,‬רק יחפש לראות‬ ‫מעלתו בכל מה שאפשר בג' עמודי עולם תורה עבודה וגמ"ח‪ ,‬ועי"ז‬ ‫הוא מעורר את כוח הנשמה וניצוץ האלקי בין שלו ובין של חבירו‬ ‫לכסוף ולהתאוות להתקרב לה' ולהתעלות בעשיית רצונו בלבב שלם‪,‬‬ ‫והרי אמה"כ (משלי כ כז) נר ה' נשמת אדם‪ ,‬שמהות הנשמה היא כנר‬ ‫וט‬ ‫ד"פשת חנ 'א רועיש‬ ‫וניצוץ אש שהאחד מדליק את חבירו‪ ,‬וכפי שבעולם הגשמי יכול ניצוץ‬ ‫קטן אחד לשרוף בנין גדול‪ ,‬כך גם ברוחניות ניצוץ אחד שיוצא מנשמת‬ ‫האדם להאיר בחבירו את כוח הנשמה שבקרבו‪ ,‬בכוחו להבעיר בליבו‬ ‫אש דקדושה להתעורר יחד לקרבה אל ה'‪ ,‬אך אם נוטה למצוא ולראות‬ ‫את חלק הרע שבחבירו‪ ,‬בזה הוא נקשר ומשתרש ברע‪ ,‬וכוח הרע של‬ ‫חבירו משפיע גם עליו‪ ,‬כיון שכל רצונו ותבערת לבבו נתונים ברע ר"ל‪,‬‬ ‫ואף שהרע הוא של חבירו אך כיון שהוא כ"כ עסוק בו ודבוק בו הרי"ז‬ ‫נהיה חלק ממנו‪.‬‬ ‫המרבה לדבר מרע הרי זה מחמת שהוא שהוא‬ ‫קשור בו‪ ,‬וכוח הדיבור‬ ‫עוד יש בזה דמי שמרבה לדבר מרע הרי"ז סימן שהוא קשור ומחובר‬ ‫בו‪ ,‬וע"כ נהנה עכ"פ לדבר הימנו אף שנמנע מלעשותו‪ ,‬וכדאיתא בספר‬ ‫אור החיים הק' דכמה שמדבר מהתאוה אות הוא שהוא קשור בו‪ .‬ובפרט‬ ‫עתה כשהעולם זקוק לרחמים אין הזמן ראוי לדבר רע על בני ישראל‬ ‫ח"ו וכדאיתא בזוה"ק (ח"ב מז‪ ):‬תא חזי ההוא מלה דנפיק מפומיה דבר‬ ‫נש סלקא ואתער אתערותא לעילא אי לטב אי לביש‪ ,‬שכל דיבור היוצא‬ ‫מפיו של האדם עולה ומשפיע למעלה‪ ,‬ולא יהיה דיבורו רק בטוב‬ ‫ואהבה‪ ,‬לשנוא הרע שלא לדבר ממנו לא בזמן זה ואף לא בשום זמן‪.‬‬ ‫ומה שכתב שכשרואה בחבירו רק טוב ואין מביט ברע כלל 'על‬ ‫ידי זה אין כח להמסטין לקטרג עליהם'‪ ,‬כדברים האלה כבר ראינו גם‬ ‫בספה"ק תפארת שלמה () שכתב בזה"ל‬ ‫עוד מספה"ק מאור ושמש דאהבה ואחדות בין‬ ‫בנ"י היא תריס בפני הפורענות‬ ‫עוד כתב שם בספה"ק מאור ושמש זל"ק או יאמר אתם נצבים היום‬ ‫כולכם וגו' גם יש להבין בפירוש רש"י על פי מדרש אגדה למה נסמכה‬ ‫קונטרס שפתי דוד‬ ‫זט‬ ‫פרשת אתם נצבים לפרשת קללות לפי ששמעו ישראל מאה קללות‬ ‫חסר שתים חוץ ממ"ט שבתורת כהנים הוריקו פניהם וכו' התחיל משה‬ ‫לפייסם אתם נצבים היום הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה‬ ‫והרי אתם קיימים‪ ,‬ועדיין בלתי מובן הפיוס הזה כי שמא קודם שהתרו‬ ‫בהם בכל האלות האלה עדיין לא היו ראויין לעונש מה שאין כן אחרי‬ ‫שומעם הקללות ואף על פי כן לא ישימו לבם להם אין זה מעלה ארוכה‬ ‫מה שלא נענשו קודם לכן‪.‬‬ ‫ויראה לומר שמשה רבינו ע"ה נתן להם עצה איך ינצלו לבל יחול‬ ‫עליהם האלות האלה‪[ ,‬והרי פרשיות אלו של סוף דברים הם כולם‬ ‫דברי משה שאמר לבני ישראל ביום מותו‪ ,‬ודבריו חיים וקימים לעולם‪,‬‬ ‫דהתורה היא דבר נצחי וכל אחד ואחד בכל דור ודור יכול ללמוד‬ ‫השייך אליו מפסוקי התורה‪ ,‬ובפרט עתה שכלל ישראל מבקשים עצה‬ ‫להינצל מן האלות ולהפוך מידת רוגז לרחמים‪ ,‬ואנו מבקשים ומיחלים‬ ‫להשקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת‬ ‫האדמה אשר נתתה לנו וגו'‪ ,‬הנה לנו עצתו של אדון הנביאים משה‬ ‫רבינו ע"ה]‪.‬‬ ‫כי באמת באם חס ושלום היו חלין מיד כשאין ישראל עושים רצונו‬ ‫של מקום ברוך הוא היה קשה מאד להתקיים מפניהם‪[ ,‬וכפי שביארו‬ ‫בדברי חז"ל הק' המובאים בפירש"י עה"פ (בראשית א א) בראשית ברא‬ ‫אלהים וגו'‪ ,‬ולא אמר ברא ה'‪ ,‬שבתחלה עלה במחשבה לבראתו במדת‬ ‫הדין‪ ,‬ראה שאין העולם מתקיים‪ ,‬הקדים מדת רחמים ושתפה למדת‬ ‫הדין‪ ,‬וביארו דבעולם העליון שם אכן הנהגת ה' רק במידת הדין‪ ,‬וראה‬ ‫שאין העולם מתקיים היינו בזה העולם התחתון שכאן אם ילכו במידת‬ ‫הדין 'קשה מאוד להתקיים מפניהם' על כן 'הקדים מידת רחמים ושתפה‬ ‫למידת הדין' וכן איתא באוה"ח הק' (שם) זל"ק בא"ד גם אנחנו נפרש ב'‬ ‫מקראות הללו על זה הדרך בראשית ברא אלהים את השמים שם זה של‬ ‫אלקים פירוש מדה זו של הדין בלא שתוף שם הרחמים זה הוא דוקא‬ ‫למה שנוגע להשמים ואינו חוזר לאומרו ואת הארץ כי הארץ בראה‬ ‫בשיתוף שם הרחמים ועל כתוב אחר סומך‪ ,‬והוא אומרו ביום עשות ה'‬ ‫זי‬ ‫ד"פשת חנ 'א רועיש‬ ‫אלהים ארץ כי אין עולם בני אדם יכול להתקיים בדין גמור בלא שתוף‬ ‫רחמים לצד שהם מחומר כידוע‪ ,‬ואומרו ושמים אינה נמשכת עם הארץ‬ ‫בבחינה זו של השיתוף‪ ,‬ואופן מעשיה הלא הם כתובים בפרשת בראשית‬ ‫וכו' ע"כ‪ ,‬ובכלל ענין הקדים מידת הרחמים הוא כוח התשובה וכדאיתא‬ ‫(פסחים נד‪ ).‬דתשובה קדמה לעולם‪ ,‬וכן מה שהקב"ה מאריך אף לעוברי‬ ‫רצונו ואין משלם על רעתם תיכף ומיד‪ ,‬שבלא אלו א"א להתקיים]‪.‬‬ ‫על כן ניחם אותם משה רבינו ע"ה ומצא להם רפאות תעלה ומזור‬ ‫תרופה למחסה ולמסתור בפני הקללות האלה‪[ ,‬היינו אף מי שבעוונותיו‬ ‫ומעשיו הרעים הביא על עצמו את כל הקללות האלה אעפ"כ גם להם‬ ‫מצא משה רבינו מחסה ומסתור] והוא כי עיקר התריס בפני הפורענות‬ ‫הוא האהבה והאחדות וכאשר יש בישראל אהבה ואחדות וריעות בין זה‬ ‫לזה אין מקום לשום פורענות לחול עליהם‪ ,‬כמאמר הכתוב חבור עצבים‬ ‫אפרים הנח לו שביאורו שאפילו באם הם חס ושלום עובדי עבודה זרה‬ ‫ויש ביניהם התחברות בלי פירוד לבבות הם שוקטים ונחים באין שטן‬ ‫ופגע רע ומתרחקים על ידי זה כל הקללות והיסורין‪.‬‬ ‫וזהו אומרו אתם נצבים היום כולכם‪ ,‬רצה לומר אף על פי כן‬ ‫ששמעתם כל האלות הברית הכתובות למעלה אף על פי כן תהיו נצבים‬ ‫ותהיה לכם תקומה על ידי שראשיכם ושופטיכם זקניכם ושוטריכם כל‬ ‫איש ישראל‪ ,‬שיהיו כולם בלב אחד ובאהבה הראשים והזקנים וכל‬ ‫ישראל כאיש אחד‪ ,‬וזהו כל פירוש כולם יהיו איש ישראל היינו כאיש‬ ‫אחד [ואחדות זו עליה מדבר משה רבינו ע"ה 'אתם נצבים כלכם וגו'‬ ‫כל איש ישראל'‪ ,‬כלולים בה גם אותם הנחשלים אחריך שהענן פולטן‬ ‫מחמת עבירות שבידם‪ ,‬ואלו שבשמעם הצ"ח קללות המגיעים לעוברי‬ ‫רצונו הוריקו פניהם כיון שהבינו שאליהם יבואו כל תוכחות נוראות‬ ‫אלו‪ .‬ואף שהעצה הפשוטה לאנשים אלו היא לתקן מעשיהם ולחדול‬ ‫מחטאיהם ובזה יזכו לברכת ה' וטובו הגדול המגיע לעושי רצונו‪,‬‬ ‫אעפ"כ בא משה רבינו ליתן עצה לאותם שכן שקועים עדיין בחטאיהם‬ ‫והקללות עומדות מאחריהם לבוא ולחול עליהם בכל עת ר"ל‪ ,‬להם‬ ‫מצא עצה נפלאה להינצל ולהישמר מאותם קללות בכוח האחדות‪ ,‬והרי‬ ‫קונטרס שפתי דוד‬ ‫חי‬ ‫פשוט שהצעד הראשון לקנין אהבה אחדות ורעות כלשונו הוא שלא‬ ‫לדבר רע ח"ו אחד על השני‪.‬‬ ‫בשם מרן הבעש"ט דכשרואה דבר רע אצל‬ ‫חבירו הרי"ז קשור גם אליו‬ ‫ובפרט ע"פ המובא בספה"ק בתולדות יעקב יוסף בכמה מקומות‬ ‫מאמר מרן הבעש"ט זי"ע שכשהאדם רואה איזה חסרון אצל חבירו‬ ‫הרי זה בא ללמד ולהורות על עצמו מה שעליו לתקן בזה הענין‪ ,‬זל"ק‬ ‫(לך לך) ואמר סור מרע‪ ,‬ששמעתי ממורי שאם נזדמן שראה דבר עבירה‬ ‫[או שמע על אחד]‪ ,‬יבחין שיש בו שמץ עבירה זו‪ ,‬ושירג[י]ש לתקן את‬ ‫עצמו‪ .‬ואמר הפסוק תחבושת לזה‪ ,‬שינצור לשונו‪ ,‬אף על פי שהוא קשה‬ ‫לפרוש וכמ"ש בש"ס וכולן באבק לשון הרע‪ ,‬מ"מ נתן הפסוק תקנה‬ ‫לזה‪ ,‬שידע שהוא ניתן לו לראות כדי שיסור הוא עצמו מרע ויתקן את‬ ‫עצמו שיהי' טוב‪ ,‬ואז גם הרשע יחזור בתשובה‪ ,‬אחר שיכליל אותו עמו‬ ‫ע"י אחדות הנ"ל שכולם אדם אחד‪ ,‬ואז תגרום שתהי' מכלל ועשה טוב‪,‬‬ ‫שתעשה את הרע טוב‪ ,‬ואז תבוא למדה בקש שלום ורדפהו וכו' ודו"ק‬ ‫ע"כ‪ .‬עוד מלשון קדשו (פקודי) שמעתי בשם מורי זלה"ה ביאור משנה‬ ‫איזהו חכם הלומד מכל אדם‪ ,‬על פי משל המסתכל במראה יודע חסרונו‬ ‫וכו'‪ ,‬כך ברואה חסרון זולתו יודע שיש בו שמץ מנהו וכו' ודפח"ח ע"כ‪.‬‬ ‫ובודאי כשחושבים ומדברים רע שוב ושוב מתוך להט והתלהבות עד‬ ‫שכביכול רואה את הדברים בעיניו השכליים‪ ,‬ודאי שבחי' הרע דבוק בו‬ ‫וקשור אליו שגם הוא לקוי בחטאים אלו ר"ל‪ ,‬ובזה ח"ו נכלל עימהם‬ ‫בפורענות ששולח הקב"ה עליהם לדבריו‪ ,‬וממילא אף מי שכבר נכשל‬ ‫באמרי פיו לדבר ח"ו רע על אחד מבני ישראל ישוב במהרה ויקח את‬ ‫עצמו ל'אהבה אחדות ורעות' אשר הם תריס 'למחסה ולמסתור מפני‬ ‫הקללות האלה'‪ .‬אף שגדול כוח התשובה ותמיד יכול האדם לשוב‬ ‫בתשובה שלימה ולתקן את אשר פגם‪ ,‬אבל הוא עצמו כשדיבר על‬ ‫אותם חוטאים לא עלה בליבו שמא הרהרו תשובה בליבם וממשיך לדבר‬ ‫טי‬ ‫ד"פשת חנ 'א רועיש‬ ‫עליהם ועל מעשיהם הגרועים‪ ,‬וזאת כיון שהתשובה בשביל שתתקבל‬ ‫צריכה שתהיה תשובה אמיתית מעומקא דליבא‪ ,‬וכן יודע מאמר הגמ'‬ ‫(יומא פו‪ ).‬על ארבעה חלוקי כפרהב שלא תמיד מתכפר לגמרי בתשובה‬ ‫לבד כדאיתא התם עיי"ש‪ ,‬ועל כן מוכרחים לרוץ לעצתו של אותו זקן‬ ‫בעל המאור ושמש ולהשקיע הלהט וההתלהבות באהבה אחדות ורעות‬ ‫ובזה נינצל מכל רע אף אם ח"ו כבר מגיע לנו כן בעוונותינו‪.‬‬ ‫הדן את חבירו בעולם הזה‪ ,‬גורם שגם בשמים‬ ‫ידונו כך‬ ‫ובספה"ק איתא על מאמר התנא באבות (ב א) רבי אומר וכו' דע‬ ‫מה למעלה ממך וכו'‪ ,‬שנרמז בזה על הנהגת בית דין של מעלה שהיא‬ ‫תלויה בהנהגת בני‪-‬אדם כאן בזה העולם‪ ,‬וזהו 'דע מה למעלה'‪ ,‬ההנהגה‬ ‫למעלה‪ ,‬היא 'ממך'‪ ,‬כפי ההנהגה שלך‪ ,‬שכשהאדם כאן בעוה"ז דן את‬ ‫חבירו לכף חובה הוא משפיע שידונו כך גם למעלה‪ ,‬ולא רק על חבירו‬ ‫אלא גם עליו עצמו כשיבוא דבר זה לידו ינהגו עימו כפי שדן הוא את‬ ‫חבירו‪ ,‬כדאיתא בספה"ק ע"פ דברי ר' עקיבא שם באבות (ג טז) נפרעין‬ ‫מן האדם מדעתו ושלא מדעתו‪ ,‬דשלא מדעתו היינו שהוא לא שם ליבו‬ ‫שבמה שהוא דן את חבירו ידונו גם אותו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ז"ל הגמ' שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי שמעת‬ ‫ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש‪ ,‬אמר שלשה הן‪ ,‬ותשובה עם כל אחד‬ ‫ואחד‪ .‬עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו‪ ,‬שנאמר שובו בנים שובבים‪.‬‬ ‫עבר על לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכפורים מכפר‪ ,‬שנאמר כי ביום‬ ‫הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם‪ .‬עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה‬ ‫תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין‪ ,‬שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים‬ ‫עונם‪ ,‬אבל מי שיש חילול השם בידו אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים‬ ‫לכפר ולא ביסורין למרק‪ ,‬אלא כולן תולין ומיתה ממרקת‪ ,‬שנאמר ונגלה באזני ה'‬ ‫צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון‪.‬‬ ‫קונטרס שפתי דוד‬ ‫כ‬ ‫להתרחק ולהישמר מדיבור ושמיעה של דברים‬ ‫רעים על בני ישראל‬ ‫היוצא מכל זה דאם הזדמן לו לאדם חבורת בני‪-‬אדם ושיחת מרעים‬ ‫שמגיעים לדבר ח"ו רע על אי מי מבני ישראל‪ ,‬ידע שמקום זה הוא‬ ‫מקום מסוכן ומיועד ח"ו לקבל כל העונשים המגיעים על רע זה‪ ,‬וכביכול‬ ‫נופלים שם טילים (סקאד'ס)‪ ,‬ועל דרך מה שכתב הרה"ק בעל התניא זי"ע‬ ‫דכשחושב בדעתו שראוי להיעשות כך וכך עם אדם פלוני ע"י מחשבתו‬ ‫נעשה כן בפועל בעולמות העליונים‪ ,‬ואף שאין רואים זאת בעיני בשר‬ ‫בעולם התחתון זה רק מגודל רחמי וחסדי הבורא שמונע מן הרעה‬ ‫לבוא ולהתגלות בזה העולם‪ ,‬ובזה נעשה הוא שותף לאותם רשעים‬ ‫בני ישמעאל שזוממים לכלות כרם בית ישראל היל"ת‪ ,‬ועל כן כל אחד‬ ‫ישמור נפשו שלא להכניס את עצמו בידים למקום סכנה ח"ו‪ ,‬אלא‬ ‫ימלט את עצמו ויסגור פיו ואזניו שלא לדבר או לשמוע שום רע ח"ו‬ ‫על בני ישראל‪ ,‬רק לראות טוב ולדבר מטוב‪ ,‬ובזה יזכה במידה טובה‬ ‫מרובה ל'מזור ותרופה למחסה ולמסתור בפני הקללות האלה'‪.‬‬ ‫ואם כשהאדם בתוך ביתו מדבר ועוסק ברע‪ ,‬אפילו ברע של אחרים‪,‬‬ ‫בזה הוא מעורר ח"ו שיבוא כן עליו ועל ביתו‪ ,‬אך כשמדבר בביהמ"ד‬ ‫בזה הוא מעורר רע ח"ו על כל יושבי ביהמ"ד‪ ,‬ויש להישמר ולהיזהר‬ ‫מכך מאוד‪ ,‬להיות מאוהבי ה' שנאו רע ששונאים את הרע שלא לדבר‬ ‫ממנו כלל ולא להוציא מפיו אך ורק טוב לישראל‪ ,‬ובזה נזכה להמתקת‬ ‫הדינים והשפעת חסדים ורחמים על עמו בית ישראל בכל מקום שהם‬ ‫כלשונו הק' 'ועל ידי כן ה' יתברך מתנהג גם כן עם ישראל ברחמיו‬ ‫ומעביר על פשעים ומתעורר על ידי זה מדת ועובר על פשע וכו''‪.‬‬ ‫אחדות היא עבודה גדולה אבל לברוח מן הרע‬ ‫יכול כל אחד‬ ‫ואף אם קנין האחדות היא עבודה גדולה ולא כל אחד יכול להשיגה‪,‬‬ ‫לראות ולחשוב רק טוב על כל אחד ואחד מישראל בכל מקום ובכל‬ ‫אכ‬ ‫ד"פשת חנ 'א רועיש‬ ‫מצב‪ ,‬אבל שלא לרדוף ולהיות שקוע ברע זה יכול כל אחד‪ ,‬לברוח‬ ‫ולהישמר מדיבורים ומחשבות רע על בני ישראל ח"ו‪ ,‬והרי כך הוא‬ ‫בכל עניני העבודה שלא תמיד יודעים להגדיר ולדעת בבירור מה אסור‬ ‫ומה מותר‪ ,‬אבל כשעושה האדם מה שביכלתו ומגלה ליבו ורצונו שאינו‬ ‫חפץ ברע כי אם לעשות רצונו ית' בלבב שלם הקב"ה מקבלו‪ ,‬וע"ד מה‬ ‫שמצאנו בדברי הרמ"א בהל' יום הכיפורים (תרז ו) שמביא דברי הרמב"ם‬ ‫וז"ל יום הכיפורים אינו מכפר אלא על השבים המאמינים בכפרתו‪ ,‬אבל‬ ‫המבעט בו ומחשב בלבו מה מועיל לי יום כיפור זה‪ ,‬אינו מכפר לו‬ ‫ע"כ‪ ,‬שאם רק אינו בועט ומאמין בכפרה זוכה למחילה וכפרה‪ ,‬וכך הוא‬ ‫גם לעניננו‪ ,‬ובפרט כשהאדם מתגבר על טבעו ורצונו ובאמצע שיחת‬ ‫מרעים מלאה התלהבות הוא עוזב והולך כדי שלא לשמוע רע על בני‬ ‫ישראל‪ ,‬פעולה זו היא בחי' מסירות נפש עבור קנין האחדות‪ ,‬ובודאי‬ ‫יועיל לו הרבה‪.‬‬ ‫ויתירה מזו וכפי שכבר נתבאר דאף אם אינו יודע ומשיג לקנות‬ ‫בליבו אחדות ואהבה לכל ישראל‪ ,‬אבל כשעומד ושומע רע על בני‬ ‫ישראל וכנ"ל שאין זה אלא כי גם הוא לקוי באותו ענין‪ ,‬וכשהוא עומד‬ ‫ואומר שעל כן הגיע להם כך וכך‪ ,‬הרי הוא כמורה ואומר שגם הוא‬ ‫עצמו ראוי לו שיקרהו כן‪ ,‬ובזה הוא כמכניס את עצמו במקום סכנה‪,‬‬ ‫וע"כ מוכרחים אנו להישמר מכך מכל וכל‪ ,‬ולברוח לעצתו של משה‬ ‫רבינו ע"ה להרבות 'אהבה ואחדות וריעות בין זה לזה' ואז 'אין מקום‬ ‫לשום פורענות לחול עליהם'‪ ,‬ואפילו משהו אחד של אחדות דוחה‬ ‫הרבה מן הפורענות‪.‬‬ ‫כנשתא חדא שחוזרין בתשובה בזכותם יתכנש‬ ‫כל גלותא‬ ‫ואף אם אין בכוחנו להשפיע על כל העולם שישמרו פיהם ודעתם‬ ‫שלא לחשוב ולדבר רע ח"ו על בני ישראל‪ ,‬וא"כ יש מקום לבעל דין‬ ‫לטעון שממילא תבוא הפורענות ותתעורר על ידי אותם המדברים‬ ‫קונטרס שפתי דוד‬ ‫בכ‬ ‫בריש גלי ללא מעצור וסייג‪ ,‬על טענה זו נשיב בדברי הזוה"ק הידועים‬ ‫(זוה"ח כג‪ ):‬ר"א אומר‪ ,‬כל הגליות שגלתה כנסת ישראל‪ ,‬נתן לה הקב"ה‬ ‫זמן וקץ‪ ,‬ונתעוררה תמיד בתשובה‪ ,‬וגלות האחרון אין לו קץ וזמן‪ ,‬אלא‬ ‫הכל תלוי בתשובה וגו'‪ ,‬א"ל ר"ע‪ ,‬א"כ‪ ,‬היאך יהא דא להתעוררא כולהון‬ ‫כחדא בתשובה‪ ,‬מאן דהוי בסייפי שמיא‪ ,‬ומאן דהוא בסייפי ארעא‪ ,‬היך‬ ‫יתחברון כחדא למעבד תשובה‪ ,‬אמר לו ר"א‪ ,‬חייך‪ ,‬דאי יחזרון בתשובה‬ ‫רישי כנישתא‪ ,‬או חדא כנישתא‪ ,‬בזכותם יתכנש כל גלותא ע"כ לשון‬ ‫הזוהר‪ ,‬שדי ב'כנשתא חדא'‪ ,‬חבורה אחת‪ ,‬ששבה בתשובה שלימה‬ ‫ובזכותם תבוא ישועה לכל הגולה‪.‬‬ ‫והרי בכל בית‪-‬מדרש ישנם אנשים הזקוקים ומצפים לישועות גדולות‬ ‫כל אחד על צרתו הוא ומה שמעיק על ליבו‪ ,‬וכשחושבים ומדברים טוב‬ ‫על בני ישראל הרי"ז ל'מזור ותרופה למחסה ולמסתור בפני הקללות‬ ‫האלה' הם הצ"ח קללות שמשנה תורה בהם נכללו כל אופני הקללות‬ ‫והתוכחות שיכולים להיות ר"ל‪ ,‬ובפרט דאין שום תועלת במה שמדברים‬ ‫שהרי מדובר באנשים רחוקים מאוד שאין מי שילמד מהם וממעשיהם‪,‬‬ ‫ואפילו אם היה בזה תועלת היינו צריכים לעשות שאלת‪-‬רב לשאול‬ ‫לאדם צדיק ומורה דרך האם ראוי להיעשות כן לתועלת זו‪ ,‬אך לדבר‬ ‫סתם בלא שום תועלת ודאי שאין שום הצדקה לדבר סתם ככל העולה‬ ‫על רוחו‪.‬‬ ‫וזהו סיום דבריו הק' של בעל מאור ושמש זל"ק וזהו אמרו לעברך‬ ‫בברית ה' אלהיך ובאלתו שעל ידי ההתחברות תוכל לעבור בין כל‬ ‫האלות‪ ,‬ולא יגיעו עדיך כלל‪ ,‬ולא יזיקו לך‪ .‬למען הקים אותך היום לו‬ ‫לעם פירוש‪ ,‬שעל ידי כן תהיה לך תקומה שתנצל מכל מיני פורעניות‪.‬‬ ‫ואחר כך אמר ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית וגו' פירוש‪ ,‬שלא‬ ‫לדורו של משה לבד שהיו גדולי הערך הובטח דבר זה להנצל מכל רע‬ ‫על ידי ההתחברות כי את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה שאפילו כל‬ ‫דורות הבאים [שודאי היה משה רבינו רעיא מהימנא יודע כל העתיד‬ ‫לבוא על ישראל ‪ -‬ובכלל זה המאורעות הקשים של שנת תשפ"ד ‪ -‬וכפי‬ ‫שמצאנו אצל יעקב אבינו שידע הכל ואף רצה לגלות לבניו את הקץ‬ ‫גכ‬ ‫ד"פשת חנ 'א רועיש‬ ‫אלא שנסתם ממנו היות ורצון הבורא הוא שיהיו הדברים מכוסים‪ ,‬אבל‬ ‫משה רבינו ודאי היה יודע ועל זה הוא בא ונותן עצה להינצל בכוח‬ ‫האחדות] הובטח להם דבר זה‪ ,‬לעבור בכל אלות הברית‪ ,‬ושלא ירעו‬ ‫להם על ידי האחדות וההתחברות שיהיה ביניהם‪ ,‬וקל להבין עכלה"ק‪.‬‬ ‫הנה לנו הבטחה גדולה מאת אדון הנביאים רעיא מהימנא משה‬ ‫ריבנו ע"ה שע"י אהבה אחדות ורעות נינצל מכל רע 'ואין שום מקום‬ ‫לפורענות לחול עליהם'‪ ,‬ובמקום לחשוב ולדון מה הביא עלינו אסון‬ ‫קשה כזה אם זה הגורם או דבר אחר‪ ,‬נתחזק ונאמר שאין אנו יודעים‬ ‫מאומה ואצלנו כולם אהובים וברורים שלא לראות ולחשוב ובודאי לא‬ ‫לדבר רע על שום אחד מבני ישראל‪ ,‬וזה יחשב לנו למתנות עניים‬ ‫לאותם העניים בדעת שאין מי שימליץ עליהם טוב ויחשיב את נקודת‬ ‫וחלק הטוב שבהם‪ ,‬ובזה נזכה לראות בהתגלות דברי חז"ל ש'גדול כוח‬ ‫מתנת עניים שהופך מדת רוגז לרחמים'‪.‬‬ ‫האדם המסתכל בחסרון חברו הוא מחמת גאותו‬ ‫ובפרט ע"פ דבריו הק' של בעל מאור ושמש בפרשה האחרונה וכפי‬ ‫שהובא לעיל לשון קדשו 'גם האדם המסתכל בחסרון חברו הוא מחמת‬ ‫גאותו שמחזיק עצמו לערך מה‪ ,‬כי אם היה נכנע ומכיר חסרונו ועיותו‬ ‫יחזיק לחברו טוב ממנו ולא יסתכל בחסרונו כלל‪ ,‬רק מחמת שהוא‬ ‫בגדלות בעיני עצמו לכן לא ישרה בעיניו דברי ודרכי חברו'‪ ,‬שבכך‬ ‫שמוצא ואומר על אחרים שהם פושעי ישראל בזה הוא מרגיע את‬ ‫עצמו שלא יצטרך לדאוג למצבו הוא ולתקן מה שהוא צריך לתקן‪,‬‬ ‫והרי אמרו 'נשמת אדם תלמדנו'‪ ,‬שלכל אחד מגיעים הרהורי תשובה‬ ‫מכוח נשמתו שמעוררת אותו לתקן מה שצריך לתקן‪ ,‬וכשעולים על‬ ‫ליבו חסרונותיו והוא כואב את מצבו ומעמדו‪ ,‬אך הנפש הבהמית אינה‬ ‫חפיצה ביגיעה ועבודה ומבקשת להשתיק את הקול הקורא לשוב‬ ‫ולתקן את המעשים‪ ,‬ע"כ מחפש לדבר בגנות אנשים אחרים ומעשיהם‬ ‫הרעים ובכך מנחם את עצמו שהוא אינו כמותם‪ ,‬ועל זה מתריע בעל‬ ‫קונטרס שפתי דוד‬ ‫דכ‬ ‫המאור ושמש שלא ירגיע את עצמו במה שמסתכל בחיסרון חבירו‪,‬‬ ‫שזה לא יעזור לו מאומה‪ ,‬ואין זה לו אלא למפריע ומונע מעבודת ה'‬ ‫האמיתית‪ ,‬אלא יתנהג להיפך שירבה אהבה אחדות ורעות‪ ,‬ובזה יזכה‬ ‫גם לשמירה עליונה מכל צרה ופורענות‪.‬‬ ‫ודאי פשוט שאין ללמוד ממעשי‬ ‫החוטאים מאומה‬ ‫אמנם ודאי שאין ללמוד ממעשיהם להיות כמותם ח"ו‪ ,‬ובאופן כללי‬ ‫תמיד אין צריך להיות כמו אנשים אחרים רק לחפש ולראות הדרך איך‬ ‫יגיע ויזכה לדבקות בה'‪ ,‬ועלינו לזכור ולשנן דברי רש"י הק' שהובאו‬ ‫בתחילת דברנו עה"פ 'הרנינו גוים עמו וגו'‪ ,‬לאותו הזמן ישבחו האומות‬ ‫את ישראל ראו מה שבחה של אומה זו שדבקו בהקב"ה בכל התלאות‬ ‫שעברו עליהם ולא עזבוהו‪ ,‬יודעים היו בטובו ובשבחו'‪ ,‬ויה"ר שנזכה‬ ‫להידבק בה' הטוב‪ ,‬לראות ולדעת בטובו ובשבחו‪ ,‬ולראות בכל יהודי‬ ‫את נקודת הטוב‪.‬‬