אוצר נחמד · Oitzer Nichmad — נח (2026-10-12)

בעזהשי"ת
קונטרס
אוצר נחמד
מתוך דברות קודש
שיעורי השבוע של
כ”ק מרן הרה”צ שליט”א
י"ל ע"י וועד להוצאת ספרי כ"ק מרן הרה"צ שליט"א
שע"י קהל שער התפלה טשערנאוויץ
הקונטרס הוא בלתי מוגה
להארות והערות ולנדב הגליון לשבוע נא להתקשר
otzarnechmad@gmail.com
לשמוע השיעורים וכן לשמוע אוצר בלום של
דברות קודש ועריכות השולחנות וכדו'
718.298.3301
ג ד"פשת חנ 'א רועיש
שיעור א' נח תשפ"ד
שלא לדבר רע על בני ישראל
וכוח האחדות ואהבת ישראל
נאמר אחר האסון הגדול ביום שמיני עצרת-שמחת תורה תשפ"ד
בו נרצחו על ידי בני עוולה קרוב לב' אלפים מבני עמנו הי"ד
שבחן של ישראל שדבקים בה' אף בזמני תלאות
בפירש"י עה"פ (דברים לב מג) הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם
ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו זל"ק הרנינו גוים עמו ,לאותו הזמן ישבחו
האומות את ישראל ראו מה שבחה של אומה זו שדבקו בהקב"ה בכל
התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו ,יודעים היו בטובו ובשבחו ע"כ,
והיינו שעל אף שבני ישראל מלאים מצוות כרימון ועוסקים בתורה
ועבודה ,אבל שבחן של ישראל לעתיד לבוא יהיה דווקא על מה שדבקו
בהקב"ה אף בזמני תלאות ויסורים ולא עזבוהו .ופעמים יש שהקב"ה
מביא על בני ישראל את היסורים לתכלית זו בכדי לעורר ולחזק בהם
את הדבקות בו ית' הנשכחת ונחלשת באורך הגלות ,והרי על הדבקות
נאמר (דברים ד ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום ,שהיא
חיינו ואורך ימינו ,וכשהיא נחלשת מוכרחים לעורר מן השמים ופעמים
הרי"ז על ידי יסורים.
קונטרס שפתי דוד ד
טעם היסורים לעורר את בני ישראל לדבקות
בה'
ואולי זהו מה שאירע כעת ,בזמן החתימה וסיום ימי הרחמים והרצון
ירח האיתנים ,שתכלית ימים אלו הוא הדבקות בה' ,ובפרט יום שמיני
עצרת שענינו יחוד ודבקות 'בואו ונשמח אני ואתם' כידוע מספה"ק,
וכיון שלא זכינו להתחבר ולהידבק בו כראוי בדרך רחמים ורצון,
הוזקקנו לכגון דא ששונאי ישראל ימ"ש הם יעוררונו לשוב אל ה'
ולידבק בו וביחודו באמת ובלבב שלם ,לא תקפ"ץ ונזכה מעתה לידבק
בו ברחמים וחסדים נגלים.
אולם עתה עלינו לזכור ולדעת ש'שבחה של אומה זו' הוא במה
'שדבקו בהקב"ה בכל התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו' ,וזמן זה של
קושי בין ברבים בין ביחיד הוא הזדמנות לישא עיניים למרום ולידבק
בו בלב ונפש ,ואכן אלו הרשעים אשר טפש כחלב ליבם ואין יודעים
לתלות עיניהם באדון הכל אשר ממנו הכל ,הם אינם יודעים מה ואיך
לראות בזמן כזה ,אבל אנו 'יודעים היו בטובו ובשבחו' וזהו תפקידנו
כשקורים מאורעות קשים כאלו ה"י.
צער השכינה כשאין מתעוררים לשוב ומדברים
רק מהעונש שהגיע לחוטאים
ופשוט דכשאין האדם יודע ומכיר ברצון ה' ממנו בזמן כזה ,ומדבר
רק מגילוי הנהגת הקב"ה שגומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש לעוברי
מצוותיו -אף שיכול להיות שדבריו נכונים -אך אין מכוון ליבו למקום
ושוכח את תכלית הענין הנדרש ממנו להרים עיניו לאבינו שבשמים,
בזה הוא גורם כביכול צער בשמים ממעל ,שאחר כל הצמצומים
והשתלשלות כבוד ה' עד למדרגות נמוכות כ"כ ,כשכל זה בשביל לעורר
את בני ישראל לדבקות בה' ,והוא אין משים ליבו לכל זה ,והרי אף
אם כנים דבריו שכאן נפרע הקב"ה והעניש לעוברי רצונו ,אך ידועים
דברי המשנה (סנהדרין ו ה) אר"מ בשעה שאדם מצטער שכינה מה הלשון
ה ד"פשת חנ 'א רועיש
אומרת כביכול קלני מראשי קלני זרועי ,ומדובר שם בפושעי ישראל
הנסקלין בעוונם וגם בזה השכינה מצטערת עימם בצרתם ,וממילא
תפקידנו הוא לזכור את המוטל עלינו בשעה זו ולהתעורר מקול ה'
יחולל אילות לשוב ולהידבק בו באמת ובלב שלם.
וממילא אם רוצה האדם לדבר ולעסוק בענין המאורעות הקשים
שעברו עלינו ,יראה להתבונן בדברי רש"י הנ"ל על 'שבחה של אומה
זו שדבקו בהקב"ה בכל התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו' ,והרי
אם נשכיל לקחת זמן זה כראוי ולהוסיף דבקות בהקב"ה נזכה גם אנו
להיות מאותם שיאמרו עליהם אומות העולם כשיתגלה משיח צדקנו
במהרה בימינו וימלא כבודו את כל הארץ' ,ראו מה שבחה של אומה
זו ,שדבקו בהקב"ה בכל התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו ,יודעים
היו בטובו ובשבחו'.
'שבחה של אומה זו' -דבקות בה' בזמן תלאות
וכוח זה הוא 'שבחה של אומה זו' דאומות העולם בשכל הגויי שלהם
אין משיגים ואין יכולים להבין מציאות זו ,וגם בימינו עינינו רואות
אצל אותם ההולכים בדרכי הגויים ,ומוחם וליבם חושב ומרגיש כהם
וככל המונם המשתחוים להבל וריק הבלי העוה"ז ומנעמיו קנאה תאוה
וכבוד ,גם הם אינם מבינים ענין זה ,סוד נצחיות בני ישראל אשר כל
זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך (תהלים מד יח) ,ועוד מוסיפים
לדבוק בה' בעוז ואהבה למרות ובזכות הצרות והיסורים ,ובספה"ק
קדושת לוי מבאר באריכות בכמה מקומות (שמות ג י ,כללות הניסים
ד"ה בפסוק לכה ,ועוד ,עיי"שא) שזהו ההבדל בין בני ישראל לאומות
א .ונביא כאן חלק מלשונו הק' (שמות ג י) ז"ל בא"ד אמנם נבאר ,דבאמת מאתו
יתברך לא תצא הרעה כידוע ,רק הכל טובות ,וכאשר יפקחו עינינו לראות גודל
התועלת המגיע לרשעים עצמם מחמת הכאה שמכה השם יתברך אותם ,נראה
בחוש התועלת הגדולה ,רק הרשעים האומות בעצמם אין להם לב להבין להתלהב
קונטרס שפתי דוד ו
העולם ,שבזמן הזה אין אוה"ע יודעים למצוא את הקב"ה בתוך הצרות
שמגיעים אליהם ,אך אנו בני ישראל אף בזמן הזה יודעים שהכל לתכלית
שיתגדל ויתקדש שמו של בוראנו ואנחנו עומדים ומצפים כל היום לזה
וזה חמדתם ,ויסוד הדבר כבר רואים במשנה (שם ו) דאחר שקוברים את
מתי בית-דין הקרובים באים ושואלים בשלום הדיינין ובשלום העדים,
כלומר שאין בלבנו עליכם שדין אמת דנתם ,וכן פסק הרמב"ם להלכה,
עכ"פ זהו יהודי שכל תלאה מביאתו ומוסיפה לו דבקות בה'.
ולהשתוקק ולכסוף באהבה עזה וחמדה לקבל ההכאה באהבה וברוב חיבה ותשוקה
וחמדה לחסות בנועם השם על ידי ההכאה זו .דידוע דעל ידי הכאת מצרים נתגדל
ונתקדש שמו הגדול והקדוש בעולם אשר לא נודע עדיין ,ונתגלה אמיתיות מציאתו,
והוא הבורא ברוך הוא המשגיח אמיתי ,ואז החל העם לדרוש בשמו הגדול ,וקרבו
את ישראל לאביהם שבשמים בעזיזא רחימא ,מחמת שראו שהוא השליט ובידו לגדל
ולחזק לכל .וכן בכל הכאות רשעים נתגדל ונתקדש שמו הגדול והקדוש ככתוב בדברי
הנביאים כמה פעמים ,וכיון דעל ידי הכאתו נתגדל ונתקדש שמו הגדול ,כמה יש
לו לכסוף ולהשתוקק לזכות זה שעל ידו יתגדל שמו הגדול ,ושאני גורם לזה ,מה
נחמד ומה נעים ומה מתוק לחכי ומה ערב עלי כל ההכאות והיסורים שעל ידם יתגדל
ויתקדש שמו הגדול בעולם.
אמנם האומות הם ערלי לב ועיניהם סתומות ולבם אטום להבין טובות שיוכל
להגיע להם על ידי ההכאות הללו ,לא כן אם דבר כזה היה אירע לנו ,אז מרוב שכלינו
אשר ניתן לנו מאת אדון כל ,ואנחנו מבינים באמת תכלית כל דבר ופעולת כל דבר,
היינו מקבלים ברוב תשוקה וחמדה כל המכות והיסורים ,כדי שעל ידי ההכאות האלו
יתגדל ויתקדש שמו של בוראנו בורא הכל ,ואנחנו עומדים ומצפים כל הימים לזה,
כמו שאמרו חכמינו ז"ל שאמרו תלמידיו של רבי עקיבא עד כאן ,אמר להם בכל יום
ויום הייתי מצפה מתי יבוא לידי כו' ,כי זה עיקר מגמת לבבינו ותאות נפשינו וחמדת
כליותינו ,למסור את נפשנו ורוחינו ונשמותינו בשביל אהבת בוראינו ,ומה ידידות
וחביבות ועריבת כל היסורים וכל המכות עלינו ,הן לבא באש והן במים ,בשביל שעל
ידי מכות יתגדל ויתקדש שמו הגדול כאשר אנו רואים ,וכל מכה ומכה ועינוי אשר
עושים להם הוא להם למזור ולתרופה ,ויפרחו מהמכות הללו ומתענגים מהם ויגילו
וישמחו לעשות רצון קונם ,ומצפים מתי יבוא עליהם עוד יסורים ,וזה חמדתם .אמנם
האומות 'אשר בשר חמורים בשרם' ולבם אטום ,ואינם מבינים הטובות שמגיע להם
מהמכות הללו ,אמנם באמת ההכאות האלו כל מכה ומכה הוא טובה מכופלת ,שעל
ידי הכאת מצרים נתגדל ונתקדש שמו הגדול והקדוש וכו' ע"כ ,עיין שם כל דבריו
הקדושים באריכות.
ז ד"פשת חנ 'א רועיש
הנהגת ה' עם ברואיו מעולם שמנסה אותם עם
זמני קושי ותלאות
וכן היא הנהגת הקב"ה עם ברואיו מימות עולם שמראה ושולח
תלאות וזמני קושי ,וכשהאדם מכין את עצמו ומשנן בפיו וליבו שהכל
מאיתו ית' ובשביל לקרבו אליו הוא זוכה לצלוח ולעבור זמנים אלו
כראוי ולצאת עם רווחים גדולים של דבקות בה' וקרבת ה' ,ובבריאת
העולם אמה"כ (בראשית א ב) והארץ היתה ֹתֹהּוּ וֹבֹהּוּ וחשך על פני תהום
ורוח אלהים מרחפת על פני המים וברש"י ֹתֹהּוּ וֹבֹהּוּ ֹ ,תֹהּוּ לשון תמה
ושממון שאדם תוהא ומשתומם על בהו שבה ,ובמדרש איתא (בר"ר
בראשית ב) שבזה נרמז חורבן הבית שם נאמר (ירמיהו ד כג) ראיתי את הארץ
והנה תהו ובהו ,שהיה אז מצב קשה כ"כ עד שהיה לפלא ולתמיהה,
וכן האבות הק' הראה להם הקב"ה כל הצרות שיעברו על בני ישראל
בהמשך הדורות ,ואעפ"כ לא מטה ידם ובכל קושי וצרה נשאו עיניהם
לשמים לראות מי פעל כל אלה להוסיף להחזיק באמונת אומן ולידבק
בו ביתר שאת ויתר עז ,וכגודל חיזוק ואחיזת האמונה בזמן הקושי כך
גדל האור שבא אחריו.
מספה"ק תפארת שלמה ב' מדרגות בציפיה לישועה
ובספה"ק תפארת שלמה (פורים) ביאר הפסוק (ישעיה כה ט) ואמר ביום
ההוא הנה אלקינו זה וגו' שרומז על ב' דרגות של מי שמצפה לישועה
הא' שחושב על עצמו ,והדרגה הגבוהה יותר הוא מי שאינו חושב רק
על צער השכינה שהיא בגלות ,וזלה"ק על מאמר הגמ' (מגילה טו ):ואמר
ר' אליעזר אמר ר' חנינא עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש
כל צדיק וצדיק שנאמר ביום ההוא יהי' ד' צבאות לעטרת צבי וכו' מאי
לעטרת צבי ולצפירת תפארה לעושים צביונו ולמצפין תפארתו יכול
לכל ת"ל לשאר עמו למי שמשים עצמו כשירים וכו' .הנ"ל עפ"י מ"ש
בפי' הפ' ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קווינו לו ויושיענו זה ד' קווינו
לו נגילה ונשמחה בישועתו .לכאורה הוא כפילת הדברים .אך הנה בענין
קונטרס שפתי דוד ח
צפית לישועה הוא ב' ענינים .הא' המצפה לגאולה במהרה לצאת מכובד
הגלות ממה שנוגע לעצמו זה הבחי' הראשונה קווינו לו ויושיענו .אך
הבחי' השני' הוא ביותר מעלה מי שאינו מסתכל עבור עצמו כלל רק
למען כבודו ית"ש כמ"ש בגמ' ייתי ולא אחמיני' שהי' עולה בדעתו שהוא
בוודאי לא יזכה לראות בשמחת הגאולה כי איננו ראוי לזה ואעפ"כ הוא
מצפה להגאולה למען כבוד שמו לגדלות הבו' ב"ה .וז"פ זה ד' קווינו לו
נגילה ונשמחה בישועתו כביכול כמ"ש טוב ויחיל ודומם לתשועת ד'.
וזה שמסיים הגמ' יכול לכל ת"ל לשאר עמו למי שמשים עצמו כשירים.
שהוא שפל בעיניו באמרו כי הישועה ושמחה לא תגיע אליו כלל רק
לכבוד הבורא ב"ה ולצדיק כזה עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה
בראשו עכל"ק.
המתקת הדין על ידי מתנות עניים ,חסד והטבה
במעשה דיבור ומחשבה
הנה ידוע מה שכתב האריז"ל שי"ב צירופי שם הוי"ה הק' שולטים
בכל חודש מחדשי השנה ,ובחודש חשון שולט צירוף השם הק' היוצא
מן הפסוק (דברים כו טו-טז) השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את
עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבתינו
ארץ זבת חלב ודבש ,היום הזה י"י אלהיך מצוך לעשות וגו' ,וביאור
הפסוקים כתב רש"י בהפיכת סדום (בראשית יח טז) וישקיפו על פני סדום,
כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך ,שגדול כח
מתנות עניים שהופך מדת רוגז לרחמים ,דהיינו דהשקפה באה או
בשעה שכולו רע וכאצל אנשי סדום אשר היו רעים וחטאים לה'
מאוד ,או כשכולו טוב וכענין מתנות עניים שהוא ענין חסד והטבה עם
הנצרכים ,והרי בגמ' (בבא בתרא עא ).אמרו כל הנותן בעין יפה הוא נותן,
וא"כ נכלל במתנות עניים גם ענין 'המפייסו' וכדאיתא בגמ' (בבא בתרא
ט ):וא"ר יצחק כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות ,והמפייסו
בדברים מתברך בי"א ברכות ,ובכוח זה משפיעים השקפה לטובה,
חסדים ורחמים גדולים.
ט ד"פשת חנ 'א רועיש
וממילא כששורה בעולם מצב של רוגז ח"ו ואנו רוצים ומבקשים
להפכו לרחמים ,הורו לנו כאן דרך לכך ע"י 'מתנות עניים' ,וזה שייך
בין בגשמיות במתנות לעניים כפשוטו ,אך וודאי גם ברוחניות וכדאיתא
(נדרים מא ).אין עני אלא בדעה ,וכשהאדם משפיע ומגלה האור אצל בני
ישראל בזה הוא מהפך מידת רוגז למידת רחמים ,ובפי' ספורנו עה"ת
עה"פ (בראשית ו ח) ונח מצא חן בעיני ה' כתב בזה"ל ונח מצא חן ,להציל
גם בניו ובנותיו ,לא מפני שהיה ראוי לכך ,אבל על צד חנינה זכהו האל
יתברך לזה ,כאמרו והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח דניאל ואיוב
וגו' ,חי אני נאם ה' אלהים אם בנים ואם בנות יצילו המה לבדם ינצלו,
וזה כי לא למדו את דורם לדעת את ה' ,כאברהם משה ושמואל וזולתם,
כאמרם זכרונם לברכה( ,אמר רבי יוחנן :זו) עילם ,והם דניאל וחביריו,
זכתה ללמוד ולא זכתה ללמד ,וכן נח אף על פי שהוכיח על המעשים
המקלקלים ענין המדינות ,לא הורה אותם לדעת האל יתברך וללכת
בדרכיו ,אף על פי שהוא היה צדיק תמים בעיון ובמעשה וכו' ע"כ ,שכיון
שלא השפיע להאיר וללמד דעת לבני דורו ע"כ לא היה בכוחו להפך
רוגז לרחמים ולהצילם.
דהיינו שמתנות עניים אינו מסויים בנתינת מעות לבד ולסייע לעני
בסיפוק צרכיו הגשמיים ,אלא שיהיה בליבו רצון ליתן ולהועיל ולעשות
חסד ,ונכלל בזה לראות בכל יהודי את הטוב שבו ,ולהשפיע דעת ואור
לכל מי שאפשר ,וזהו לשון רש"י 'גדול כוח מתנת עניים שהופך מדת
רוגז לרחמים' ,וכידוע 'גדול' רומז על מידת החסד ,שאין די בנתינה
גרידא ,אלא בנתינה מתוך חסד ורצון לתת ולהיטיב בכל מה שאפשר,
ובוודאי שגם החלק הגשמי נכלל בזה ,אך לא בזה מתחיל ומסתיים ענין
החסד ומתנות עניים.
'מתנות' עניים -מתנה בלא בקשת גמול
עוד יסוד שצריך לדעת כשבאים לעשות חסד והוא נכלל בהגדרה
'מתנות עניים' ,והוא שתהיה הנתינה באופן של 'מתנה' ,ולא כהשקעה
קונטרס שפתי דוד י
בה האדם מצפה לקבל ולראות פירות מהשקעתו ,אלא מתנה גמורה
בכדי להיטיב עם הזולת ,ויסוד זה נכון ונצרך בין בגשמיות ובין
ברוחניות בכל פעם לפי ענינו ומקומו .והכוח להפך 'מדת רוגז לרחמים'
תולה בנקיות ואמיתות הנתינה אם הוא מתוך רצון אמיתי להיטיב ולא
מעורב בו חשבונות אחרים ,שכמידת טהרת הלב כך ממשיך ההמתקה
ולהפוך מידת רוגז לרחמים.
ע"י ראיית טוב בבני ישראל הוא מעורר את
העולם הנקרא 'כל ישראל'
ובזה שרואה ומביט רק טוב על כל בני ישראל הוא מעורר את
העולם הנקרא 'כל ישראל' שהוא עולם שאין מגיע בו שום פגם ומשם
אפשר להשפיע טובה וברכה לבני ישראל כדאיתא בספה"ק נועם
אלימלך (דברים) זל"ק עוד בפסוק הנ"ל אלה הדברים אשר דבר משה אל
כל ישראל כו' ,יש לבאר שנרמז בכאן עצה לעם ד' איך יתנהגו לבא אל
אמיתת עבודת השם ברוך הוא ,כי הטעם למה שאנו אומרים קודם כל
עבודתינו ותפילתינו לשם יחוד כו' בשם כל ישראל והכוונה היות שאין
צדיק בארץ כו' ,ואם כן האיך יכול לעשות איזה דבר קדושה באברינו
כיון שנעשה בהם איזה עבירה חלילה ונפגם אותו האבר ואיך יכול
להשרות עליו קדושת העובדא ההיא .אך שהתיקון לזה הוא במה שכולל
עצמו עם כללות ישראל ,כי יש עולם הנקרא כל ישראל והעולם ההוא
שלם בלי שום פגם ,כי הכללות ישראל הם הצדיקים כמו שנאמר ועמך
כולם צדיקים ,ואם כן אף שהפרטים חוטאים לפעמים ,אבל הכללות
הם תמיד קיימים בקדושתם ואין שטן ואין פגע רע בהם וחלילה ותמיד
צורתם חקוקה למעלה והוא הנקרא בספרי קודש אדם קדמון ,ושם אין
שליטה לחטא כלל והאדם מקשר עצמו שם בהתכללות ההיא ואז אותו
האבר נקשר בכללות ונתקן בקדושה עליונה ואז יכול לעשות המצוה או
העובדא ההוא וזה עצה אחת עכלה"ק.
וזהו מה שאמרו במשנה (אבות א ו) יהושע בן פרחיה אומר וכו' והוי
אי ד"פשת חנ 'א רועיש
דן את כל האדם לכף זכות ,ובספה"ק איתא דזה נכלל במצות ואהבת
לרעך כמוך (ויקרא יט יח) דהרי כל אחד רוצה שידונהו לכף זכות וממילא
כך עליו לעשות גם עם חבירו ,וכן פירשו צדיקים שעל ידי 'ואהבת
לרעך כמוך' שמרבים באהבת חברים זוכים להתגלות שם הוי"ה מידת
החסד 'אני הוי"ה' .וזה עצמו מה שרואה ומתבונן בטוב שבחבירו כבר
נחשב למתנות עניים ,שבזה הוא משפיע וממשיך ברכה לעולם ,וע"ד
מאמה"כ (משלי כב ט) טוב עין הוא יבורך ,שעל ידי הטובת עין שלו באה
הברכה ,וזהו מה שכתב רש"י הנ"ל שעל ידי מתנות עניים מהפך מידת
רוגז לרחמים ,ומזה נבוא ונלמד שככל שמתגברים התלאות ועול הגלות
הולך ומכביד ,עלינו להתחזק ולהרבות בטובת עין וסיוע בגשם ורוח
לכל סביבתנו ובזה נהפוך מידת רוגז לרחמים ,אכי"ר.
מספה"ק מאור ושמש שלא לראות
חסרון חבירו כלל
ובספה"ק מאור ושמש (בראשית) מזהיר על ענין ראיית הטוב ,ושלא
לראות שום חסרון בחבירו ,שזה נובע מגאות וזל"ק עה"פ ויצו ה' אלהים
וגו' ,ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל וגו' ,ויאמר הנחש וגו' ,כי ידע אלהים
וגו' ,והייתם כאלהים ידעי טוב ורע וגו' ,ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי
עירמם הם וגו' ,ואירא כי עירם אנכי וגו' .יש לומר בזה דרך אסמכתא ,כי
הנה האדם הבא לעבוד ה' צריך להזהר לבל יסתכל בחסרון חברו כלל,
ולא יחזיק עצמו לחכם להיות מבין על חברו ועל דרכו ,כי האדם יראה
לעינים וה' יראה ללבב .גם ,האדם המסתכל בחסרון חברו ,הוא מחמת
גאותו ,שמחזיק עצמו לערך מה ,כי אם היה נכנע ומכיר חסרונו ועיותו
יחזיק לחברו טוב ממנו ,ולא יסתכל בחסרונו כלל .רק מחמת שהוא
בגדלות בעיני עצמו לכן לא ישרה בעיניו דברי ודרכי חברו .וזה היה
מעלת יעקב אבינו ע"ה שהיה 'איש תם' ,שלא היה מחזיק עצמו לחכם
להבחין בדרכי חברו וכו' עכל"ק.
קונטרס שפתי דוד בי
אף כשרואה רע בחבירו ידע שאין ביכלתו
לדעת מה יש בליבו
דהיינו לא רק שלא לקבל לשה"ר מה שמספרים דברים רעים על
אחד מישראל ,אלא אפילו כשרואה בעיניו מעשי חבירו והנהגתו כי לא
טובה היא ,אעפ"כ ידע ויכיר שאין ביכלתו לדעת מה בלב חבירו ומה
תוכן פנימיותו ועל אף שראה מה שראה לא ימעיט מכבודו והערכתו
כלל ,והרי אמרו חז"ל (במדבר רבה יט ב) רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי
אמר תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעין
לדרוש את התורה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור והיה דוד מתפלל
עליהם ואומר אתה ה' תשמרם נטר אורייתהון בלבהון תנצרם מן הדור
זו לעולם ,ואחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלין ע"י שהיה
בהן דילטורין וכו' אבל דורו של אחאב כולו עובדי עבודת כוכבים היו
וע"י שלא היו בהם דילטורין יוצאין למלחמה ונוצחין וכו' ע"כ ,הנה
לנו שאנו לפי שכלנו אין יכולים לדון ולדעת מי יצליח ומי לא ,מה
מקובל יותר לפני ה' ומה פחות .ואפשר שאכן למרות מעלתם של דורו
של דוד ודורות שאר המלכים הצדיקים שעשו רצונו של מקום ועסקו
בתורה ,אבל זה עצמו היה להם למונע מן האחדות ביניהם ,כיון שנתגאו
במעשיהם ועבודתם והיו מסתכלים בחיסרון חבריהם ,וזה יצר ביניהם
דילטורין ופירוד לבבות.
וכן יש מהרה"ק בעל התניא שמזהיר מאוד לבל יחשוב מרעת רעהו
זל"ק (אגה"ק כב) בא"ד וע"כ אהוביי ידידיי נא ונא לטרוח בכל לב ונפש
לתקוע אהבת רעהו בלבו .ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם
כתיב ולא תעלה על לב לעולם ואם תעלה יהדפנה מלבו כהנדוף עשן
וכמו מחשבת ע"ז ממש .כי גדולה לה"ר כנגד ע"ז וג"ע וש"ד .ואם בדבור
כך כו' וכו' עכל"ק ,ויתירה על זאת רואים בדברי קדשו של בעל מאור
ושמש שכתב 'כי הנה האדם הבא לעבוד ה' צריך להזהר לבל יסתכל
בחסרון חברו כלל ,ולא יחזיק עצמו לחכם להיות מבין על חברו ועל
דרכו' ,דהיינו שזהו ראשית העבודה לכל מי שרוצה להיות עובד ה'
ולעשות רצונו ית' ,ומבואר בדבריו דלבד ממה שאין ראוי להסתכל
גי ד"פשת חנ 'א רועיש
בחסרון חברו ,צריך לידע שאף איננו יודע ומבין על חבירו ועל דרכו
כלל.
כשרואה חיברון בחבירו ידע שאין זה אלא
מחמת הגאוה שלו
עוד מבואר בדבריו שלא ידמה האדם בנפשו שמה שרואה חיסרון
אצל חבירו הוא מחמת גודל מעלתו ומדרגתו בעבודת הבורא ,אלא
ידע בבירור שאין זה אלא מכוח גאוותו הסרוחה ,שמפחד לראות מעלת
וגדולת חבירו שמא לפי דמיונו תיפגע גאותו וגדלותו הוא ,ולכן מחפש
למצוא בחבירו חסרונות להמעיט ערכו שלא יפריע לגאוותו ,והרי על
המתגאה אמרו חז"ל (סוטה ה ).אמר רב חסדא ואיתימא מר עוקבא ,כל
אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם.
ענין חטא עץ הדעת עירוב טוב ורע
זה גם היה חטאו של אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה שבבריאתו
לא היה בו רק טוב ולא היה לו שום אחיזה וידיעה ברע ,וע"כ הזהירו
הקב"ה (בראשית ב טז-יז) מכל עץ הגן אכל תאכל ,ומעץ הדעת טוב ורע
לא תאכל ממנו .וכך אמר קהלת (ז כט) עשה האלהים את האדם ישר
והמה בקשו חשבונות רבים ,שרצון הבורא הוא שלא נדע ונעסוק ברע
כלל ,דעצם המחשבה ברע מושכת אליו כדאיתא בשם מרן הבעש"ט
זי"ע ,וכלשון קדשו של הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע בפרשתנו ז"ל וידוע
כי אותיות אהבה הם כלי לבהירות הבורא שבתוכו ,וכן הוא גם להיפך
שאותיות רע הם כלי לבחינה זו ר"ל ,שעל ידי העסק והדיבור ברע
עושים כביכול כלי לרע ומושכים בחי' הרע על נפשם.
ויסוד זה נרמז במאמר דהמע"ה (תהלים צז י) אוהבי ה' שנאו רע,
שאוהבי ה' מתרחקים מן הרע בתכלית הריחוק ,שלא לדבר הימנו ,ולא
להתבונן בו ,ואפילו לא לחשוב מאותיות ר"ע ,לא כלפי עצמו וודאי
קונטרס שפתי דוד די
לא על אחרים ,כי אם אהבה ושמחה ודברים המקרבים את ליבו לאביו
שבשמים .ותכלית הבריאה היא בשביל זה שיהיה האדם דבוק בטוב,
אלא שהנחש הוא זה שהחטיא את אדם וחוה והאכילם מעץ הדעת
טוב ורע ,ומזה נוצר עירוב טוב ורע אותו אנחנו עמלים לתקן מאז ועד
עתה עד שיבוא התיקון השלם במהרה בימינו ,וכל זמן שלא זכינו לכך
עדיין מרקד בינינו כוחו של הנחש הקדמוני שמכניס ומערב בכל דבר
חלק הרע ,ובפרט כשבני ישראל זקוקים לרחמים ,להפוך מידת רוגז
לרחמים ,והנחש שכל מטרתו ורצונו הוא להביא רוגז פירוד וקללה,
הוא מגלה ומראה לכל אחד את חלק הרע על עצמו ועל אחרים ובזה
רוצה למנוע ח"ו הטוב והחסד מבני ישראל עם קרובו.
עוד מספה"ק מאור ושמש על הכוח של מי
שאין שם ליבו לחסרונות חבירו
איתא בספה"ק מאור ושמש (נצבים) זל"ק עה"פ אתם נצבים היום וגו',
ראוי להתבונן וכו' ,והנראה לומר בזה כי הנה ידוע אשר עיקר גדול
מעיקרי ושורשי העבודה ופתח התשובה הוא להתאחד כאחד ולהתקשר
בעבותות אהבת חבירים ולהביט בחבירו מעלותיו ועבודת בוראו ולא
יתבונן בעוותתו ,ועל ידי זה נכסף ומתאוה להתדמות אליו במעשים
הטובים וישוב אל ה' בכל לבבו .גם על ידי מדה זו אשר אין אדם שם
על לב קוצר יד חביריו במצוות ובמעשים הטובים לשנוא אותם עבורם
ולא ידרוש רק טובתם ויתרון עבודתם עליו ,על ידי זה אין כח להמסטין
לקטרג עליהם כמאמר הכתוב חבור עצבים אפרים הנח לו ,ועל ידי כן
ה' יתברך מתנהג גם כן עם ישראל ברחמיו ומעביר על פשעים ומתעורר
על ידי זה מדת ועובר על פשע וכו' עכל"ק.
דאפילו אם יודע בעותתו של חבירו לא יתבונן בזה ,רק יחפש לראות
מעלתו בכל מה שאפשר בג' עמודי עולם תורה עבודה וגמ"ח ,ועי"ז
הוא מעורר את כוח הנשמה וניצוץ האלקי בין שלו ובין של חבירו
לכסוף ולהתאוות להתקרב לה' ולהתעלות בעשיית רצונו בלבב שלם,
והרי אמה"כ (משלי כ כז) נר ה' נשמת אדם ,שמהות הנשמה היא כנר
וט ד"פשת חנ 'א רועיש
וניצוץ אש שהאחד מדליק את חבירו ,וכפי שבעולם הגשמי יכול ניצוץ
קטן אחד לשרוף בנין גדול ,כך גם ברוחניות ניצוץ אחד שיוצא מנשמת
האדם להאיר בחבירו את כוח הנשמה שבקרבו ,בכוחו להבעיר בליבו
אש דקדושה להתעורר יחד לקרבה אל ה' ,אך אם נוטה למצוא ולראות
את חלק הרע שבחבירו ,בזה הוא נקשר ומשתרש ברע ,וכוח הרע של
חבירו משפיע גם עליו ,כיון שכל רצונו ותבערת לבבו נתונים ברע ר"ל,
ואף שהרע הוא של חבירו אך כיון שהוא כ"כ עסוק בו ודבוק בו הרי"ז
נהיה חלק ממנו.
המרבה לדבר מרע הרי זה מחמת שהוא שהוא
קשור בו ,וכוח הדיבור
עוד יש בזה דמי שמרבה לדבר מרע הרי"ז סימן שהוא קשור ומחובר
בו ,וע"כ נהנה עכ"פ לדבר הימנו אף שנמנע מלעשותו ,וכדאיתא בספר
אור החיים הק' דכמה שמדבר מהתאוה אות הוא שהוא קשור בו .ובפרט
עתה כשהעולם זקוק לרחמים אין הזמן ראוי לדבר רע על בני ישראל
ח"ו וכדאיתא בזוה"ק (ח"ב מז ):תא חזי ההוא מלה דנפיק מפומיה דבר
נש סלקא ואתער אתערותא לעילא אי לטב אי לביש ,שכל דיבור היוצא
מפיו של האדם עולה ומשפיע למעלה ,ולא יהיה דיבורו רק בטוב
ואהבה ,לשנוא הרע שלא לדבר ממנו לא בזמן זה ואף לא בשום זמן.
ומה שכתב שכשרואה בחבירו רק טוב ואין מביט ברע כלל 'על
ידי זה אין כח להמסטין לקטרג עליהם' ,כדברים האלה כבר ראינו גם
בספה"ק תפארת שלמה () שכתב בזה"ל
עוד מספה"ק מאור ושמש דאהבה ואחדות בין
בנ"י היא תריס בפני הפורענות
עוד כתב שם בספה"ק מאור ושמש זל"ק או יאמר אתם נצבים היום
כולכם וגו' גם יש להבין בפירוש רש"י על פי מדרש אגדה למה נסמכה
קונטרס שפתי דוד זט
פרשת אתם נצבים לפרשת קללות לפי ששמעו ישראל מאה קללות
חסר שתים חוץ ממ"ט שבתורת כהנים הוריקו פניהם וכו' התחיל משה
לפייסם אתם נצבים היום הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה
והרי אתם קיימים ,ועדיין בלתי מובן הפיוס הזה כי שמא קודם שהתרו
בהם בכל האלות האלה עדיין לא היו ראויין לעונש מה שאין כן אחרי
שומעם הקללות ואף על פי כן לא ישימו לבם להם אין זה מעלה ארוכה
מה שלא נענשו קודם לכן.
ויראה לומר שמשה רבינו ע"ה נתן להם עצה איך ינצלו לבל יחול
עליהם האלות האלה[ ,והרי פרשיות אלו של סוף דברים הם כולם
דברי משה שאמר לבני ישראל ביום מותו ,ודבריו חיים וקימים לעולם,
דהתורה היא דבר נצחי וכל אחד ואחד בכל דור ודור יכול ללמוד
השייך אליו מפסוקי התורה ,ובפרט עתה שכלל ישראל מבקשים עצה
להינצל מן האלות ולהפוך מידת רוגז לרחמים ,ואנו מבקשים ומיחלים
להשקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת
האדמה אשר נתתה לנו וגו' ,הנה לנו עצתו של אדון הנביאים משה
רבינו ע"ה].
כי באמת באם חס ושלום היו חלין מיד כשאין ישראל עושים רצונו
של מקום ברוך הוא היה קשה מאד להתקיים מפניהם[ ,וכפי שביארו
בדברי חז"ל הק' המובאים בפירש"י עה"פ (בראשית א א) בראשית ברא
אלהים וגו' ,ולא אמר ברא ה' ,שבתחלה עלה במחשבה לבראתו במדת
הדין ,ראה שאין העולם מתקיים ,הקדים מדת רחמים ושתפה למדת
הדין ,וביארו דבעולם העליון שם אכן הנהגת ה' רק במידת הדין ,וראה
שאין העולם מתקיים היינו בזה העולם התחתון שכאן אם ילכו במידת
הדין 'קשה מאוד להתקיים מפניהם' על כן 'הקדים מידת רחמים ושתפה
למידת הדין' וכן איתא באוה"ח הק' (שם) זל"ק בא"ד גם אנחנו נפרש ב'
מקראות הללו על זה הדרך בראשית ברא אלהים את השמים שם זה של
אלקים פירוש מדה זו של הדין בלא שתוף שם הרחמים זה הוא דוקא
למה שנוגע להשמים ואינו חוזר לאומרו ואת הארץ כי הארץ בראה
בשיתוף שם הרחמים ועל כתוב אחר סומך ,והוא אומרו ביום עשות ה'
זי ד"פשת חנ 'א רועיש
אלהים ארץ כי אין עולם בני אדם יכול להתקיים בדין גמור בלא שתוף
רחמים לצד שהם מחומר כידוע ,ואומרו ושמים אינה נמשכת עם הארץ
בבחינה זו של השיתוף ,ואופן מעשיה הלא הם כתובים בפרשת בראשית
וכו' ע"כ ,ובכלל ענין הקדים מידת הרחמים הוא כוח התשובה וכדאיתא
(פסחים נד ).דתשובה קדמה לעולם ,וכן מה שהקב"ה מאריך אף לעוברי
רצונו ואין משלם על רעתם תיכף ומיד ,שבלא אלו א"א להתקיים].
על כן ניחם אותם משה רבינו ע"ה ומצא להם רפאות תעלה ומזור
תרופה למחסה ולמסתור בפני הקללות האלה[ ,היינו אף מי שבעוונותיו
ומעשיו הרעים הביא על עצמו את כל הקללות האלה אעפ"כ גם להם
מצא משה רבינו מחסה ומסתור] והוא כי עיקר התריס בפני הפורענות
הוא האהבה והאחדות וכאשר יש בישראל אהבה ואחדות וריעות בין זה
לזה אין מקום לשום פורענות לחול עליהם ,כמאמר הכתוב חבור עצבים
אפרים הנח לו שביאורו שאפילו באם הם חס ושלום עובדי עבודה זרה
ויש ביניהם התחברות בלי פירוד לבבות הם שוקטים ונחים באין שטן
ופגע רע ומתרחקים על ידי זה כל הקללות והיסורין.
וזהו אומרו אתם נצבים היום כולכם ,רצה לומר אף על פי כן
ששמעתם כל האלות הברית הכתובות למעלה אף על פי כן תהיו נצבים
ותהיה לכם תקומה על ידי שראשיכם ושופטיכם זקניכם ושוטריכם כל
איש ישראל ,שיהיו כולם בלב אחד ובאהבה הראשים והזקנים וכל
ישראל כאיש אחד ,וזהו כל פירוש כולם יהיו איש ישראל היינו כאיש
אחד [ואחדות זו עליה מדבר משה רבינו ע"ה 'אתם נצבים כלכם וגו'
כל איש ישראל' ,כלולים בה גם אותם הנחשלים אחריך שהענן פולטן
מחמת עבירות שבידם ,ואלו שבשמעם הצ"ח קללות המגיעים לעוברי
רצונו הוריקו פניהם כיון שהבינו שאליהם יבואו כל תוכחות נוראות
אלו .ואף שהעצה הפשוטה לאנשים אלו היא לתקן מעשיהם ולחדול
מחטאיהם ובזה יזכו לברכת ה' וטובו הגדול המגיע לעושי רצונו,
אעפ"כ בא משה רבינו ליתן עצה לאותם שכן שקועים עדיין בחטאיהם
והקללות עומדות מאחריהם לבוא ולחול עליהם בכל עת ר"ל ,להם
מצא עצה נפלאה להינצל ולהישמר מאותם קללות בכוח האחדות ,והרי
קונטרס שפתי דוד חי
פשוט שהצעד הראשון לקנין אהבה אחדות ורעות כלשונו הוא שלא
לדבר רע ח"ו אחד על השני.
בשם מרן הבעש"ט דכשרואה דבר רע אצל
חבירו הרי"ז קשור גם אליו
ובפרט ע"פ המובא בספה"ק בתולדות יעקב יוסף בכמה מקומות
מאמר מרן הבעש"ט זי"ע שכשהאדם רואה איזה חסרון אצל חבירו
הרי זה בא ללמד ולהורות על עצמו מה שעליו לתקן בזה הענין ,זל"ק
(לך לך) ואמר סור מרע ,ששמעתי ממורי שאם נזדמן שראה דבר עבירה
[או שמע על אחד] ,יבחין שיש בו שמץ עבירה זו ,ושירג[י]ש לתקן את
עצמו .ואמר הפסוק תחבושת לזה ,שינצור לשונו ,אף על פי שהוא קשה
לפרוש וכמ"ש בש"ס וכולן באבק לשון הרע ,מ"מ נתן הפסוק תקנה
לזה ,שידע שהוא ניתן לו לראות כדי שיסור הוא עצמו מרע ויתקן את
עצמו שיהי' טוב ,ואז גם הרשע יחזור בתשובה ,אחר שיכליל אותו עמו
ע"י אחדות הנ"ל שכולם אדם אחד ,ואז תגרום שתהי' מכלל ועשה טוב,
שתעשה את הרע טוב ,ואז תבוא למדה בקש שלום ורדפהו וכו' ודו"ק
ע"כ .עוד מלשון קדשו (פקודי) שמעתי בשם מורי זלה"ה ביאור משנה
איזהו חכם הלומד מכל אדם ,על פי משל המסתכל במראה יודע חסרונו
וכו' ,כך ברואה חסרון זולתו יודע שיש בו שמץ מנהו וכו' ודפח"ח ע"כ.
ובודאי כשחושבים ומדברים רע שוב ושוב מתוך להט והתלהבות עד
שכביכול רואה את הדברים בעיניו השכליים ,ודאי שבחי' הרע דבוק בו
וקשור אליו שגם הוא לקוי בחטאים אלו ר"ל ,ובזה ח"ו נכלל עימהם
בפורענות ששולח הקב"ה עליהם לדבריו ,וממילא אף מי שכבר נכשל
באמרי פיו לדבר ח"ו רע על אחד מבני ישראל ישוב במהרה ויקח את
עצמו ל'אהבה אחדות ורעות' אשר הם תריס 'למחסה ולמסתור מפני
הקללות האלה' .אף שגדול כוח התשובה ותמיד יכול האדם לשוב
בתשובה שלימה ולתקן את אשר פגם ,אבל הוא עצמו כשדיבר על
אותם חוטאים לא עלה בליבו שמא הרהרו תשובה בליבם וממשיך לדבר
טי ד"פשת חנ 'א רועיש
עליהם ועל מעשיהם הגרועים ,וזאת כיון שהתשובה בשביל שתתקבל
צריכה שתהיה תשובה אמיתית מעומקא דליבא ,וכן יודע מאמר הגמ'
(יומא פו ).על ארבעה חלוקי כפרהב שלא תמיד מתכפר לגמרי בתשובה
לבד כדאיתא התם עיי"ש ,ועל כן מוכרחים לרוץ לעצתו של אותו זקן
בעל המאור ושמש ולהשקיע הלהט וההתלהבות באהבה אחדות ורעות
ובזה נינצל מכל רע אף אם ח"ו כבר מגיע לנו כן בעוונותינו.
הדן את חבירו בעולם הזה ,גורם שגם בשמים
ידונו כך
ובספה"ק איתא על מאמר התנא באבות (ב א) רבי אומר וכו' דע
מה למעלה ממך וכו' ,שנרמז בזה על הנהגת בית דין של מעלה שהיא
תלויה בהנהגת בני-אדם כאן בזה העולם ,וזהו 'דע מה למעלה' ,ההנהגה
למעלה ,היא 'ממך' ,כפי ההנהגה שלך ,שכשהאדם כאן בעוה"ז דן את
חבירו לכף חובה הוא משפיע שידונו כך גם למעלה ,ולא רק על חבירו
אלא גם עליו עצמו כשיבוא דבר זה לידו ינהגו עימו כפי שדן הוא את
חבירו ,כדאיתא בספה"ק ע"פ דברי ר' עקיבא שם באבות (ג טז) נפרעין
מן האדם מדעתו ושלא מדעתו ,דשלא מדעתו היינו שהוא לא שם ליבו
שבמה שהוא דן את חבירו ידונו גם אותו.
ב .ז"ל הגמ' שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי שמעת
ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש ,אמר שלשה הן ,ותשובה עם כל אחד
ואחד .עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו ,שנאמר שובו בנים שובבים.
עבר על לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכפורים מכפר ,שנאמר כי ביום
הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם .עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה
תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין ,שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים
עונם ,אבל מי שיש חילול השם בידו אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים
לכפר ולא ביסורין למרק ,אלא כולן תולין ומיתה ממרקת ,שנאמר ונגלה באזני ה'
צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון.
קונטרס שפתי דוד כ
להתרחק ולהישמר מדיבור ושמיעה של דברים
רעים על בני ישראל
היוצא מכל זה דאם הזדמן לו לאדם חבורת בני-אדם ושיחת מרעים
שמגיעים לדבר ח"ו רע על אי מי מבני ישראל ,ידע שמקום זה הוא
מקום מסוכן ומיועד ח"ו לקבל כל העונשים המגיעים על רע זה ,וכביכול
נופלים שם טילים (סקאד'ס) ,ועל דרך מה שכתב הרה"ק בעל התניא זי"ע
דכשחושב בדעתו שראוי להיעשות כך וכך עם אדם פלוני ע"י מחשבתו
נעשה כן בפועל בעולמות העליונים ,ואף שאין רואים זאת בעיני בשר
בעולם התחתון זה רק מגודל רחמי וחסדי הבורא שמונע מן הרעה
לבוא ולהתגלות בזה העולם ,ובזה נעשה הוא שותף לאותם רשעים
בני ישמעאל שזוממים לכלות כרם בית ישראל היל"ת ,ועל כן כל אחד
ישמור נפשו שלא להכניס את עצמו בידים למקום סכנה ח"ו ,אלא
ימלט את עצמו ויסגור פיו ואזניו שלא לדבר או לשמוע שום רע ח"ו
על בני ישראל ,רק לראות טוב ולדבר מטוב ,ובזה יזכה במידה טובה
מרובה ל'מזור ותרופה למחסה ולמסתור בפני הקללות האלה'.
ואם כשהאדם בתוך ביתו מדבר ועוסק ברע ,אפילו ברע של אחרים,
בזה הוא מעורר ח"ו שיבוא כן עליו ועל ביתו ,אך כשמדבר בביהמ"ד
בזה הוא מעורר רע ח"ו על כל יושבי ביהמ"ד ,ויש להישמר ולהיזהר
מכך מאוד ,להיות מאוהבי ה' שנאו רע ששונאים את הרע שלא לדבר
ממנו כלל ולא להוציא מפיו אך ורק טוב לישראל ,ובזה נזכה להמתקת
הדינים והשפעת חסדים ורחמים על עמו בית ישראל בכל מקום שהם
כלשונו הק' 'ועל ידי כן ה' יתברך מתנהג גם כן עם ישראל ברחמיו
ומעביר על פשעים ומתעורר על ידי זה מדת ועובר על פשע וכו''.
אחדות היא עבודה גדולה אבל לברוח מן הרע
יכול כל אחד
ואף אם קנין האחדות היא עבודה גדולה ולא כל אחד יכול להשיגה,
לראות ולחשוב רק טוב על כל אחד ואחד מישראל בכל מקום ובכל
אכ ד"פשת חנ 'א רועיש
מצב ,אבל שלא לרדוף ולהיות שקוע ברע זה יכול כל אחד ,לברוח
ולהישמר מדיבורים ומחשבות רע על בני ישראל ח"ו ,והרי כך הוא
בכל עניני העבודה שלא תמיד יודעים להגדיר ולדעת בבירור מה אסור
ומה מותר ,אבל כשעושה האדם מה שביכלתו ומגלה ליבו ורצונו שאינו
חפץ ברע כי אם לעשות רצונו ית' בלבב שלם הקב"ה מקבלו ,וע"ד מה
שמצאנו בדברי הרמ"א בהל' יום הכיפורים (תרז ו) שמביא דברי הרמב"ם
וז"ל יום הכיפורים אינו מכפר אלא על השבים המאמינים בכפרתו ,אבל
המבעט בו ומחשב בלבו מה מועיל לי יום כיפור זה ,אינו מכפר לו
ע"כ ,שאם רק אינו בועט ומאמין בכפרה זוכה למחילה וכפרה ,וכך הוא
גם לעניננו ,ובפרט כשהאדם מתגבר על טבעו ורצונו ובאמצע שיחת
מרעים מלאה התלהבות הוא עוזב והולך כדי שלא לשמוע רע על בני
ישראל ,פעולה זו היא בחי' מסירות נפש עבור קנין האחדות ,ובודאי
יועיל לו הרבה.
ויתירה מזו וכפי שכבר נתבאר דאף אם אינו יודע ומשיג לקנות
בליבו אחדות ואהבה לכל ישראל ,אבל כשעומד ושומע רע על בני
ישראל וכנ"ל שאין זה אלא כי גם הוא לקוי באותו ענין ,וכשהוא עומד
ואומר שעל כן הגיע להם כך וכך ,הרי הוא כמורה ואומר שגם הוא
עצמו ראוי לו שיקרהו כן ,ובזה הוא כמכניס את עצמו במקום סכנה,
וע"כ מוכרחים אנו להישמר מכך מכל וכל ,ולברוח לעצתו של משה
רבינו ע"ה להרבות 'אהבה ואחדות וריעות בין זה לזה' ואז 'אין מקום
לשום פורענות לחול עליהם' ,ואפילו משהו אחד של אחדות דוחה
הרבה מן הפורענות.
כנשתא חדא שחוזרין בתשובה בזכותם יתכנש
כל גלותא
ואף אם אין בכוחנו להשפיע על כל העולם שישמרו פיהם ודעתם
שלא לחשוב ולדבר רע ח"ו על בני ישראל ,וא"כ יש מקום לבעל דין
לטעון שממילא תבוא הפורענות ותתעורר על ידי אותם המדברים
קונטרס שפתי דוד בכ
בריש גלי ללא מעצור וסייג ,על טענה זו נשיב בדברי הזוה"ק הידועים
(זוה"ח כג ):ר"א אומר ,כל הגליות שגלתה כנסת ישראל ,נתן לה הקב"ה
זמן וקץ ,ונתעוררה תמיד בתשובה ,וגלות האחרון אין לו קץ וזמן ,אלא
הכל תלוי בתשובה וגו' ,א"ל ר"ע ,א"כ ,היאך יהא דא להתעוררא כולהון
כחדא בתשובה ,מאן דהוי בסייפי שמיא ,ומאן דהוא בסייפי ארעא ,היך
יתחברון כחדא למעבד תשובה ,אמר לו ר"א ,חייך ,דאי יחזרון בתשובה
רישי כנישתא ,או חדא כנישתא ,בזכותם יתכנש כל גלותא ע"כ לשון
הזוהר ,שדי ב'כנשתא חדא' ,חבורה אחת ,ששבה בתשובה שלימה
ובזכותם תבוא ישועה לכל הגולה.
והרי בכל בית-מדרש ישנם אנשים הזקוקים ומצפים לישועות גדולות
כל אחד על צרתו הוא ומה שמעיק על ליבו ,וכשחושבים ומדברים טוב
על בני ישראל הרי"ז ל'מזור ותרופה למחסה ולמסתור בפני הקללות
האלה' הם הצ"ח קללות שמשנה תורה בהם נכללו כל אופני הקללות
והתוכחות שיכולים להיות ר"ל ,ובפרט דאין שום תועלת במה שמדברים
שהרי מדובר באנשים רחוקים מאוד שאין מי שילמד מהם וממעשיהם,
ואפילו אם היה בזה תועלת היינו צריכים לעשות שאלת-רב לשאול
לאדם צדיק ומורה דרך האם ראוי להיעשות כן לתועלת זו ,אך לדבר
סתם בלא שום תועלת ודאי שאין שום הצדקה לדבר סתם ככל העולה
על רוחו.
וזהו סיום דבריו הק' של בעל מאור ושמש זל"ק וזהו אמרו לעברך
בברית ה' אלהיך ובאלתו שעל ידי ההתחברות תוכל לעבור בין כל
האלות ,ולא יגיעו עדיך כלל ,ולא יזיקו לך .למען הקים אותך היום לו
לעם פירוש ,שעל ידי כן תהיה לך תקומה שתנצל מכל מיני פורעניות.
ואחר כך אמר ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית וגו' פירוש ,שלא
לדורו של משה לבד שהיו גדולי הערך הובטח דבר זה להנצל מכל רע
על ידי ההתחברות כי את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה שאפילו כל
דורות הבאים [שודאי היה משה רבינו רעיא מהימנא יודע כל העתיד
לבוא על ישראל -ובכלל זה המאורעות הקשים של שנת תשפ"ד -וכפי
שמצאנו אצל יעקב אבינו שידע הכל ואף רצה לגלות לבניו את הקץ
גכ ד"פשת חנ 'א רועיש
אלא שנסתם ממנו היות ורצון הבורא הוא שיהיו הדברים מכוסים ,אבל
משה רבינו ודאי היה יודע ועל זה הוא בא ונותן עצה להינצל בכוח
האחדות] הובטח להם דבר זה ,לעבור בכל אלות הברית ,ושלא ירעו
להם על ידי האחדות וההתחברות שיהיה ביניהם ,וקל להבין עכלה"ק.
הנה לנו הבטחה גדולה מאת אדון הנביאים רעיא מהימנא משה
ריבנו ע"ה שע"י אהבה אחדות ורעות נינצל מכל רע 'ואין שום מקום
לפורענות לחול עליהם' ,ובמקום לחשוב ולדון מה הביא עלינו אסון
קשה כזה אם זה הגורם או דבר אחר ,נתחזק ונאמר שאין אנו יודעים
מאומה ואצלנו כולם אהובים וברורים שלא לראות ולחשוב ובודאי לא
לדבר רע על שום אחד מבני ישראל ,וזה יחשב לנו למתנות עניים
לאותם העניים בדעת שאין מי שימליץ עליהם טוב ויחשיב את נקודת
וחלק הטוב שבהם ,ובזה נזכה לראות בהתגלות דברי חז"ל ש'גדול כוח
מתנת עניים שהופך מדת רוגז לרחמים'.
האדם המסתכל בחסרון חברו הוא מחמת גאותו
ובפרט ע"פ דבריו הק' של בעל מאור ושמש בפרשה האחרונה וכפי
שהובא לעיל לשון קדשו 'גם האדם המסתכל בחסרון חברו הוא מחמת
גאותו שמחזיק עצמו לערך מה ,כי אם היה נכנע ומכיר חסרונו ועיותו
יחזיק לחברו טוב ממנו ולא יסתכל בחסרונו כלל ,רק מחמת שהוא
בגדלות בעיני עצמו לכן לא ישרה בעיניו דברי ודרכי חברו' ,שבכך
שמוצא ואומר על אחרים שהם פושעי ישראל בזה הוא מרגיע את
עצמו שלא יצטרך לדאוג למצבו הוא ולתקן מה שהוא צריך לתקן,
והרי אמרו 'נשמת אדם תלמדנו' ,שלכל אחד מגיעים הרהורי תשובה
מכוח נשמתו שמעוררת אותו לתקן מה שצריך לתקן ,וכשעולים על
ליבו חסרונותיו והוא כואב את מצבו ומעמדו ,אך הנפש הבהמית אינה
חפיצה ביגיעה ועבודה ומבקשת להשתיק את הקול הקורא לשוב
ולתקן את המעשים ,ע"כ מחפש לדבר בגנות אנשים אחרים ומעשיהם
הרעים ובכך מנחם את עצמו שהוא אינו כמותם ,ועל זה מתריע בעל
קונטרס שפתי דוד דכ
המאור ושמש שלא ירגיע את עצמו במה שמסתכל בחיסרון חבירו,
שזה לא יעזור לו מאומה ,ואין זה לו אלא למפריע ומונע מעבודת ה'
האמיתית ,אלא יתנהג להיפך שירבה אהבה אחדות ורעות ,ובזה יזכה
גם לשמירה עליונה מכל צרה ופורענות.
ודאי פשוט שאין ללמוד ממעשי
החוטאים מאומה
אמנם ודאי שאין ללמוד ממעשיהם להיות כמותם ח"ו ,ובאופן כללי
תמיד אין צריך להיות כמו אנשים אחרים רק לחפש ולראות הדרך איך
יגיע ויזכה לדבקות בה' ,ועלינו לזכור ולשנן דברי רש"י הק' שהובאו
בתחילת דברנו עה"פ 'הרנינו גוים עמו וגו' ,לאותו הזמן ישבחו האומות
את ישראל ראו מה שבחה של אומה זו שדבקו בהקב"ה בכל התלאות
שעברו עליהם ולא עזבוהו ,יודעים היו בטובו ובשבחו' ,ויה"ר שנזכה
להידבק בה' הטוב ,לראות ולדעת בטובו ובשבחו ,ולראות בכל יהודי
את נקודת הטוב.
