ליקוטים וביאורים על הפרשה וענייני דיומא · Likutim U'viurim ak Haparsha V'inyanei D'yoma — נח (2026-10-12)

בס"ד
ליקוטים וביאורים על פרשת ח
פרשת ח
-לידת שם חם ויפת
-חטא של דור המבול -שקבעו את החטא כדבר טבעי
-כמה בעלי חי היו ממין הטהורה?
-למד ח תורה או התיבה קולטתו?
-בריות משוות מלפי המבול
-סיחון ועוג אחים היו-היכן היה סיחון במבול?
-גמילות חסד בתיבה
-לפי המבול היו גובה ההרים אחרת וכל השה היה אביב וגם היבשות זזו אז
-משקל של התיבה
-חשבון ירידת המים בכדור הארץ העגולה
-שליחת העורב והיוה
-רע מעריו -רק רע כל־היום
-אות הקשת -טבעי?
-בבל
-דור הפלגה בדוריו
הפטרה
" -לא" מאסתים "ולא" געלתים לכלותם -שבועה
לקט וערך בעזרת ה' ע"י ירמיהו יצחק דושיסקי
הערות והארות אפשר לשלוח ל-
3810060@gmail.com
או להתקשר ל 053-3177381
אפשרות לקבל את הגליון במייל
מותר להעתיק חלק או קטעים שלמים מן הגליון הזה
יתת האפשרות לכל המעוייים לקחת חלק
בהוצאות ,ולדב לזכות ולעילוי שמה.
גליון 19
1
בס"ד
ליקוטים וביאורים על פרשת ח
לידת שם חם ויפת
ו' י' ויולד ח שלשה בים את־שם את־חם ואת־יפת ,מביא הספורו ויולד ח .מאז שהתחיל להוכיח בי דורו
זכה לבים.
ח ו' י"ד רש"י עשה לך תבת .הרבה רוח והצלה לפיו ,ולמה הטריחו בבין זה? כדי שיראוהו אשי דור
המבול עוסק בה ק"כ שה ,ושואלין אותו מה זאת לך ,והוא אומר להם עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם,
אולי ישובו ,ע"כ .פירוש הדבר ,ח בה את התיבה 120שה ,ורק הוליד 20שה אחרי תחילת הבייה .רש"י
בראשית ה' ל"ב :בן חמש מאות שה .אמר רבי יודן מה טעם כל הדורות הולידו לק' שה וזה לחמש מאות?
אמר הקב"ה אם רשעים הם יאבדו במים ורע לצדיק זה ,ואם צדיקים הם ,אטריח עליו לעשות תבות
הרבה ,כבש את מעיו ולא הוליד עד חמש מאות שה ,כדי שלא יהא יפת הגדול שבביו ראוי לעשין לפי
המבול )בראשית רבה( ,דכתיב כי הער בן מאה שה ימות )ישעיהו ס"ה( ראוי לעש לעתיד ,וכן לפי מתן
תורה ,ע"כ.
חטא של דור המבול -שקבעו את החטא כדבר טבעי
מדרש רבה בראשית כ"ו ה' :רבי הוא בשם רבי אמר דור המבול לא מוחו מן העולם עד שכתבו גמומסיות
לזכר ולבהמה.
ומפרש רש"י :גמומסיות .כתובות סטרי מוהר כמו לשים שהיה דבר זה להן בהיתר.
ובידי משה מביא :עד שכתבו להם גמומסיות וכו' .ר"ל שהיו מאפים עם זכר ובהמה תמיד כמו עם אשתו
שכותבין לה כתובה כך היו מאפים בזכר ובהמה ולא דרך עראי אלא תמידות כ"ל.
ובמהרז"ו מפרש :גמומסיות .ויק"ר פר' כ"ג סימן ד' ופירש הערוך ומוסף ערוך שטר כתובה ושואין .שטעו
בדעתם המשובשת שמאחר שבראו בעלי יצר ויש בהם כח .מחויבים לילך אחר יצרם באיזה אופן שיהיה
והפקירו עצמם ליצרם וכתבו שטרי כתובה וישואים לזכר ולבהמה בצווי השופטים שלהם ובעלי דתם והם
בי אלהים ה"ל .ודייק מ"ש ויקחו וכו' שתיבת ויקחו קאי גם על אשר בחרו ע"פ מדה כ"ב שהזכר והבהמה
לקחו להם על ידי כתובה וישואים כמו שלקחו השים.
מזה רואים את ההבדל בין לחטוא באקראי בהתגברות היצר ובין לקבוע שאיזה חטא הוא דבר המותר
ואפילו רצוי וטבעי.
כמה בעלי חי היו ממין הטהורה?
ז' ב' מכל הבהמה הטהורה תקח־לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן־הבהמה אשר לא טהרה הוא שים איש
ואשתו.
כמה היה מכיס מן הטהורות וכמה מן הטמאות.
החזקוי מביא :מתוך שממעטים אותם על ידי אכילה תקח לך ממה ,שבעה זכרים ושבעה קבות ואם לא
תביא מהם רק שים איש ואשתו יהיו כלים ,אבל מן הטמאה והמאוסה לאכול ,סגי בזוג אחד .ואעפ״י שיש
מהם שהאומות אוכלין כגון חזיר וכיוצא בו הם משריצים ויולדים הרבה בכרס אחד.
הרביו בחיי מפרש :איש ואשתו כלומר ז' זכרים וז' קבות ,והוסיף עליהם עוד זכר וקבה לחיות זרע על
פי כל הארץ.
2
ברד"ק כתב :ועתה אמר לו שיביא מן הטהורה שבעה שבעה זוגות ומן הטמאה זוג אחד ,והוא איש ואשתו
או שים זוגות.
המלבי"ם מביא :אולם מן הבע"ח המצאים בביתך אין לך רשות לקחת את כולם )כי ח היה לו מקה רב
ולא תכילם התיבה( רק מן הבהמה הטהורה תקח לך הייו לצרכך שבעה שבעה הייו שבעה זוגות מכל מין,
ומן הבהמה אשר לא טהורה שברשותך כמו חמורים וסוסים וגמלים תקח שים איש ואשתו ,הייו שי
זוגות מכל מין ,ובאר לו במ"ש תקח לך ר"ל לא לצורך קיום העולם רק לצרכך ,כי הבהמות והחיות שבאו
להיות בתיבה לצורך קיום העולם באו מעצמם אל התיבה ולא בא רק זוג א' מכל מין ,ולא באו עד יום
שהתחיל המבול ,כי הם לא באו לצורך ח רק לצורך קיום העולם ,ואח"כ יצאו מן התיבה ושבו להם איש
למקומו ,אבל הבהמות הבייתיות שהיו בביתו של ח שארו ברשותו גם אח"כ ,והותר לו לקחת מהטהורים
י"ד שהם ז' זוג ומהטמאים ארבע שהם שים זוג.
בשפתי חכמים מחדש :דמה שאמר בקרא שבעה שבעה הייו רצוו לומר דבין כולן שבעה .דהייו ג' זוגות
וא' שאר בלא זוג .והא דכתיב בקרא שבעה שבעה לאו למימרא שיהיו ז' זוגות אלא ז' עופות ואותן שבעה
יהיו איש ואשתו כמו גבי שים שים איש ואשתו דהייו שי עופות ואותן שים יהיו איש ואשתו ה" גבי
שבעה שבעה וא"כ שאר א' בלא זוג .ועל זה קשה לרש"י למה שאר אחד בלא זוג אלא כדי שיקרב וכו'
ואותו היה זכר] .מצאתי[ ,עכ"ל.
למד ח תורה או התיבה קולטתו?
ז' ב' מכל הבהמה הטהורה תקח־לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן־הבהמה אשר לא טהרה הוא שים איש
ואשתו.
וברש"י :הטהורה .העתידה להיות טהורה לישראל; למדו שלמד ח תורה )שם פ' כ"ו(.
וברש"י ו' כ' :מהעוף למיהו .אותן שדבקו במייהם ולא השחיתו דרכם ,ומאליהם באו ,וכל שהתבה
קולטתו הכיס )ב"ר(.
ועי' בחזקוי :מכל הבהמה פרש״י מכאן שלמד ח תורה .וא״ת הא אמרין בזבחים טמאים וטהורים
בההיא שעתא מי הוו ומשי אין הוו ומא ידע העבירם לפי התיבה כל שהתיבה קולטתו טהור אין התיבה
קולטתו טמא .אלמא לא ידע מי טהור ומי טמא אלא מתוך קליטת התיבה ,ומאי האי דקאמר שלמד ח
תורה?
אלא י״ל דהכי הוה פירושא מא ידע מי דבק במיו ומי לא דבק במיו בין טמאים בין טהורים ומשי כל
שהתיבה קולטתו וכו׳ וטמאים וטהורים דהתם דאמר ,קולטתו טהור לא קולטתו טמא ,שייך גבי ערוה
כדאמר בעריות אל תטמאו בהם וטהרה וטומאה דהכא הייו באכילה וכשהכיר הטהורות לאכילה מבין
האחרות למדו שלמד תורה כמו שפירש״י.
ד״א התם בזבחים בעופות פריך מא ידע אם טהורים אם טמאים שהרי מיי עופות טמאים מרובים ואין
לעמוד בסודם ומשי העבירם לפי התיבה אבל אבהמה לא פריך שאין מין בהמה מרובה כל כך ולא היה
צריך להעבירם לפי התיבה וכשהכיר הבהמה בלא העברה לפי התיבה למדו שלמד תורה.
ובדעת זקים מבעלי התוס' מפרש :מכל הבהמה הטהורה .פרש"י העתידה להיות טהורה לישראל למדו
שלמד ח תורה ותימא מהא דאמרין בזבחים פ' פרת חטאת מא ידע כל שהתיבה קולטתו טהור .וכל שאין
התיבה קולטתו טמא אלמא לא ידע אלא מתוך קליטת התבה .ויש מפרשים שאין להוכיח שלמד תורה אלא
מדלא הקריב קרבן ביציאתו מן התיבה אלא מן הטהורה .והאי מי לא הירא שהרי הבין זה ממה שאמר לו
יתברך להכיס מהם שבעה .כי כן פירש"י גבי ויקח מכל הבהמה הטהורה אמר ח לא צוה לי הקב"ה
להכיס מאלו שבעה אלא כדי להקריב מהן קרבן .לכך "ל דמה שלמד ח תורה כדפרש"י.
והא דקאמר בזבחים מא ידע לא קאי אטהורים וטמאים דמזה לא היה מתרץ כלום כל שהתבה קולטתו
טהור שהרי התבה קלטה טמאים לכל הפחות שים מכל אם לא פרש כל שהתבה קולטתו יותר משים
טהור אלא קאי אקרא דמהעוף למיהו דפרש"י מאותן שדבקו במין ועל זה פי' מא ידע ח ומשי כל
שהתבה קולטתו טהור פי' שדבקו במים וכל שאין התבה קולטתו טמא פי' דבקו בשאין מין וטהורה
וטמאה שייכא גבי ערוה דכתיב אל תטמאו בהם.
ובפעח רזא פירש :מכל הבהמה הטהורה ,פירש"י העתידה להיות טהורה למדו שלמד ח תורה ,ותימה
דבזבחים פריך טמאים וטהורין בהאי שעתא מי הוו ומשי לבסוף כדרב חסדא שהעבירן לפי התיבה שכל
שהתיבה קולטתן בידוע שהן טהורים וכו' ור' אבהו משי שבאו מאליהן וכו' ותימה מה פריך הא ודאי למד
תורה וידע מה שעתיד ליטהר ,וי"ל דודאי מדכתיב הטהורה לגבי בהמה למדו שפיר שלמד תורה שע"פ
3
סימי טהרה הכיסן אבל בזבחים פריך לעין עופות דאין מועיל בם הלימוד למי שאיו בקי בהיכר כל
המיין בעצמן שעוף טהור אכל במסורת כדאיתא באלו טריפות ולכך הוא צריך להעבירן לפי התיבה ,ג"ן.
ועי' בברטורא על התורה :מכל הבהמה הטהורה למדו שלמד ח תורה .קשה שהרי אמרין בזבחים
העבירם לפי התבה וכו' דמשמע דלא הוה ידע טמא וטהור אלא מתוך קליטת התבה וי"ל דהתם מיירי
בדבקים במים ושאין דבקים במין והייו טמאים וטהורים שכן מציו לשון טומאה גבי עריות כדכתיב
בסוף פרשת עריות אל תטמאו בכל אלה ולעיין זה הוצרכה קליטת התבה אבל טומאה וטהרה דאיסורי
מאכלות מן התורה ידע אותן והבחין בייהם שלמד ח תורה כדפי' רש"י.
ובמזרחי מתרץ :למדו שלמד ח תורה .דאל"כ מא ידע טהורין וטמאין בההיא שעתא מי הוו אבל בזבחי'
פרק פרת חטאת תרצו בזה אמר רב חסד' העבירום לפי התיבה וכל שהתיב' קולטתו טהור ור' אבהו אמר
הבאי' כתיב שבאו מאליהן ולא ידעתי למה היח הרב דברי הגמרא ותפס דרך אחרת.
ועי' בגור אריה :למדו שלמד ח תורה .דאם לא כן – מא ידע .ואין לומר שמאליהן באו וכל שהתיבה
קולטת הכיס בה ,דזה אין לומר אלא דוקא גבי "למייהו" )ר' לעיל ו ,כ( ,שלא היתה התיבה קולטת דבר
שהשחית את דרכו ,לפי שלא היה ראוי כלל לתיבה ,אבל בעופות טהורות שציווה הקדוש ברוך הוא ליקח
שבעה ,קשיא מא ידע ,שמא טמאים הם ,ולא היתה התיבה דוחה שהרי כולם ראויים אל התיבה ,ואין
סברא לומר שמפי שהיו קודם שים מן הטמאים בתיבה – תהיה התיבה דוחה השארים ,דמאי שא
האחרוים מן הראשוים ,ולא היתה דוחה את אחת מהם ,ולפיכך צריך לומר שלמד ח תורה.
אבל בזבחים )קטז (.תרצו בזה גם כן כמו שתרצו אצל "למייהו" ,שהעבירם לפי התיבה וכל שהתיבה
קולטתו – הכיס בה .וסברתם גם כן שהיה ח מכיס אחד אחד ,וכיון שהיו בתיבה שים מן הטמאים לא
היה התיבה קולטת אחרים.
אי מי שלא היה מצא בעולם שלא השחיתו דרכם רק שים מכל מין ,וזה ראה .וקשה לפי זה למה דחה
רש"י דברי סתם התלמוד ,ויראה לומר דודאי כיון דכתיב "הטהורה" בודאי למד ח תורה ,דאם לא כן איך
שייך לומר "הטהורה" – הא לא ידע כלל מן הטהורים ומן הטמאים ,אלא על כרחך שלמד ח תורה.
והא דפריך בפרק פרת חטאת )זבחים קטז' (.מא ידע' ,דאף על גב שלמד ח תורה אי אפשר לו להכיר
אותם ,שלא היה קיגי ובליסטרא להכיר אותם.
והא דאמר בפרק ד' מיתות )סהדרין ט (.גוי שלמד תורה חייב מיתה ,הייו שאחר שתה תורה לישראל,
כדמוכח התם משום שהיא מאורסה לישראל ,אבל קודם מתן תורה יש לו ללמוד שפיר.
בריות משוות מלפי המבול
הצי"ב בהעמק דבר ז' כ"ג מביא חידוש גדול :וימח את כל היקום .מחו הגופות ודייק הכתוב אשר על פי
האדמה דוקא אלו שהיו מוחים על פי האדמה .אבל שתיירו כמה גופות שפל עליהם עפר הרבה ע״י שטף
המים ושארו הגופות קיימין .והן הה עצמות שמוצאין חופרי ארץ ומוצאין עצמות מבריות שלא מצא
עתה בעולם .ומזה שפטו הרבה שהי׳ לפי בריאה זו עולם אחר ואז היו בריות אחרות .ובאמת יש בב״ר כ״פ
על המקרא והה טוב מאד מלמד שברא הקב״ה עולמות ומחריבן ואמר דין היין לו ודין לא היין לו .וכ״ה
בזוה״ק ויקרא עה״כ ואם זבח שלמים קרבו מ״מ קשה לדעתי לומר כן שהרי מבואר בשמ״ר פ׳ ל׳ אלה
תולדות השמים והארץ מה פסל שהי׳ בורא עולמות והי׳ מסתכל בהן ולא היו ערבים עליו ומחזירן לתהו
ובהו .וא״כ לא שתיירו מהם שריד ופליט .אלא ראה שהעצמות האלה המה מלפי ימי המבול .ואע״ג
שמצאים באקלים שאים חיים שם זה עשה ע״פ ששיו את דרכם על הארץ לפי המבול והלכו למקום
אחר .ומה שמוצאין בריות משוות הוא ממה שהרכיבו שי מיים שוים וולד ע״י זה בריות משוות כמו
הפרד היוצא מהרכבת סוס וגמל .והי׳ ההשגחה שישתיירו עצמות אלו כדי שיבא דור אחרון ויכיר סתרי
הטבע וזהו כבודו ית׳ כמ״ש בשירת האזיו בפסוק כי אשא אל שמים ידי .אך באותו עת היה הרצון שיהיו
ימוחים מן הארץ כדי שלא יהיו ראים כלל .וישתדלו להרכיב עוד ולהעמיד בריות כאלו שית .מש״ה כתיב
עוד הפעם וימחו מן הארץ .הי׳ ההשגחה שלא ימצאון באותו הדור וכמה דורות מאוחרין העצמות המשוים
כדי שלא ישתדלו לחדשן לכן מח זכרם מן הארץ .והה כתיב מאדם עד בהמה עד רמש .שהמחיה הי׳ לפי
טבע הבשר שוח להמחות תחלה .ובשר האדם מחה תחלה ומש״ה כלל כאן חיה בכלל בהמה משום שטבע
בשרם שוה בזה.
4
סיחון ועוג אחים היו-היכן היה סיחון במבול?
בדעת זקים בעלי תוס' בפרשת חוקת כ"א ל"ד בא"ד ומיהו תימה למ"ד דעוג קרא פליט על שפלט מן
המבול דבמס' דה מסיק דעוג וסיחון אחי הוו וא"כ ]היכן מציו[ שסיחון פלט מן המבול דבשלמא עוג
מציו סמך ורמז כדפרשתי בפ' ח בשם ר"י החסיד וישאר אך ח שעולה בגי' עוג אבל לסיחון לא מציו
רמז .ואו' הרב רבי יחיאל בר יוסף שעוג ולד קודם המבול ואמו היתה מעוברת מסיחון בשת המבול
והלכה ושאת לאחד מבי ח וכבר היתה מעוברת מאותן בי האלהים אשר לקחו מבות האדם וולד סיחון
בתיבה.
וברא"ש בפרשת ח ז' כ"ג וישאר אך ח מצא בשם ר' יהודה דמכאן רמז לעוג שפלט מן המבול דא"ך "ח
עולה בגימטריא עו"ג ואמרין בגמרא היכא קאים ,ומקשין אן ידעין דעוג וסיחון אחי הוו ואמאי לא
קבעי סיחון היכן קאים ,וי"ל כי היצולים מן המבול יצולו זוגות זוגות ועוג היה יצול והציל אמו עמו
והיתה מעוברת מסיחון או א" שעוג בא על אמו לאחר המבול והוליד סיחון .כי רק עוג מלך הבשן שאר
מיתר הרפאים ר"ת גימ' ז"ה המ"בול.
רביו בחיי בפרשת חוקת כ"א ל"ד ויש לדעת כיון שסיחון ועוג אחים היו קודם המבול ועוג לבדו הוא שפלט
ואו רואין שלא צולו כי אם שמוה שבתיבה ,אם כן סיחון זה מהיכן יצא והיאך היו אחים שאמר עליהם
אחי הוו .וראיתי במדרש סיחון ועוג בי שמחזאל היו שהיה מבי האלהים ,ושמחזאל בא על אשתו של חם
סמוך לכיסתה לתיבה ,וסיחון ולד בתיבה ,ולכך שמש חם בתיבה כדי לחפות על אשתו.
רש"י בפרשת וירא י"ח ל"ב מביא אולי ימצאון שם עשרה .על פחות לא בקש ,אמר דור המבול היו ח' ,ח
וביו ושיהם ,ולא הצילו על דורם; ועל ט' על ידי צרוף כבר בקש ולא מצא.
לפי דבריו כן היו ט' עם עוג ואולי אפילו י' עם אמו של עוג לפי הרא"ש?
גמילות חסד בתיבה
הג"ר אליהו רוטשילד שליט"א הראה לו מדרש בתהלים פרק ל"ז :אמר אברהם למלכי צדק כיצד
יצאתם מן התיבה .אמר לו בצדקה שהייו עושים .אמר לו וכי מה צדקה היה לכם לעשות וכי עיים היו שם
והלא לא היה אלא ח וביו ועל מי הייתם עושים צדקה .אמר לו על החיה והבהמה והעוף .לא הייו ישים
כל הלילה אלא הייו ותין לפי זה ולפי זה .פעם אחת איחרו את עצמו ויצא אבי משובר .אותה שעה
אמר אברהם מה אלו אלולא שעשו צדקה עם בהמה חיה ועוף לא היו יוצאין משם ובשביל שאיחר עצמו
כמעט קיבל שכרו ושבר .אי אם אעשה עם בי אדם שהם בדמות וצלם של המלאכים על אחת כמה וכמה
שאצל מן הפגעים .מיד )בראשית כא לג( ויטע אש"ל .אכילה שתיה לויה.
לפי המבול היו גובה ההרים אחרת וכל השה היה אביב וגם היבשות
זזו אז
ח' ג' הצי"ב בהעמק דבר מביא חידוש גדול ,וז"ל :וכבר ביארו שמזה מוכח שהרי אררט היו אז הרים
הגבוהים שבעולם ומה שמצא כהיום גבוהים מהם זה עשו בשעת מבול.
והה לפי חכמי המחקר העולם הוא הרבה יותר מ 5787שים .הטעות שלהם ובע משי דברים ,הא'
שהעולם התחיל מאפס וב' שהעולם משתה באותו קצב כל הזמן.
והה אדם הראשון הקב"ה עשה אותו כבן כ' שה .כך כתוב במדרש .וכמו שהוא היה כבן כ' ,גם בשאר
הייצורים אפשר שבראו בגיל יותר מתקדם.
וכן רואים כאן שבמבול היו הרים יותר גבוהים בבת אחת ,וא"כ גם שיויים אחרים יכולים להיות מאז
המבול.
ולכן שתי הטעות ,שהכל התחיל באפס ושהכל משתה באותו קצב ,הם פשוט טעות.
ועי' במלבי"ם ח' כ"ב שכדור הארץ היה ישר ,וכל השה היה אביב וגם המדיות זזו ממקומם וז"ל :עוד כל
ימי הארץ .הה התברר לחוקרי הטבע שכדור הארץ שיה מקומו בזמן מן הזמים ,באשר החופרים
במעמקי האדמה בארצות הקרות מצאו עמוק עמוק באדמה עצמות פילים וקופים ויתר ברואים שלא יחיו
רק באזור החם ,וע"כ שהיה עת שעמד האקלים ההוא קרוב לקו המשוה ,וזה עדות שבימי המבול התמוטט
כדור הארץ מדרום לצפון והמדיה שעמדה עד העת ההיא תחת קו המשוה באה רחוקה מן המשוה לצפון
ועשה שם אזור הקר ,והשהבים והקופים שחיו באקלים ההוא מצאו שם קבר .וזה אחד מן ההשחתות
5
שהיה לארץ ,שהארץ החמה שגרו עליה כל בי האדם אשר השחיתו את דרכם עתקה מגד השמש ,ותחת
מגד תבואות שמש היה שם קרח וקפאון ושממות עולם.
זאת שית בארו חכמיו כי קודם המבול לא טה השמש במעגלו השתיי כ"ג מעלות מן המשוה לצפון
ולדרום כמו שהוא עתה ,רק מסלול השתיי היה אז ג"כ על קו המשוה או סמוך לו ,וע"כ חיו בי אדם חיים
ארוכים ,כי לא ידעו מגעי התקופות ושוי העתים שזה סבה לשוי האויר וגעי בי אדם ומחלותם ,והעתק
הזה שעשה בכדור הארץ במצבו גד השמש שה את האויר והפירות והחליש תוקף האדמה וכחה בהשקף
על חיי האדם ובע"ח אשר עליה ,וכמ"ש במד' שקודם המבול לא היה חלי בעולם ,וספרו מגבורות בי אדם
וכחם ,וששלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון כבי צאן בהולדם ,ושהגשם לא ירד רק א' למ' שה ,והיו
זורעים בעת ההיא והי' די למ' שה ,וכ"ז שתה אחר המבול לרוע ,וכ"ז ולד משוי מצב הארץ גד השמש.
וזה הודיע ה' לח השיויים שיהיו מעתה ,ואמר עוד כל ימי הארץ זרע וקציר ,שכבר התבאר אצלי שיש
הבדל בין ימים סתם שהם מכ"ד שעות ובין ימי הארץ שהם שים .שכל שה הוא יום אחד מימי הארץ ,כי
סיבוב השמש בכל יום ממזרח למערב בכ"ד שעות הוא יום סתמי ,וסבוב השמש בכל שה ממערב למזרח
הוא יום מימי הארץ ]כמ"ש בחבורי התורה והמצוה )בהר סב( שלכן קרא שת השמטה שבת שהוא יום
השביעי שבת לה' בימי הארץ[ ,ולכן יאמר לפעמים שם ימים על השה כמו ימים תהיה גאולתו ,ועתה יש
בכל יום מימי הארץ זרע וקציר ,ר"ל שבכל שה זורעים וקוצרים .וקודם המבול לא היה זרע וקציר בכל
שה רק אחד לארבעים שה ,ועתה בכל ימי הארץ הייו בכל שה ושה יהיה זרע וקציר .עוד שוי ב' ,שעד
עתה לא הי' שוי התקופות כי השמש הלך תמיד על קו המשוה ולא היה לא קור וחום ולא קיץ וחורף,
שעתה שטה השמש במסלולו במהלכו השתיי ללכת על עגולת המזלות וטה מן המשוה כ"ג מעלות וחצי,
יהיה קור וחום ,קיץ וחורף ,ושוי האויר והמזג בעת התקופות יחליש את הגופים ויכיעם בל יוסיפו
להשחית כמו קודם המבול ,וע"ז אמר במדרש שמ"ש קור וחום הוא מיי חלאים שפי' שממו יצמחו
החלאים וחלישת הגוף.
עוד שוי ג' שיום ולילה לא ישבתו .שהארץ לא תתן פירותיה בקל כמו קודם המבול ,ויהיו בי האדם
מוכרחים לעבוד את האדמה תמיד להוציא לחמם לא ישבתו ממלאכה ,ועי"כ לא יתגברו עליהם ציורי
התאוות אשר הם זוים אחריהם ,ומזה אמרו חז"ל דב" אסור לו לשבות ,כי רק לבי ישראל התיר וצוה
לשבות בשבת אבל ב" שאר באיסורו כמקדם.
משקל של התיבה
רש"י ח' ד' בשבעה עשר יום .מכאן אתה למד שהיתה התבה משוקעת במים י"א אמה וכו'.
כשהייתי בצעירותי עשיתי פעם את חשבון משקל התיבה .כידוע ,כל חומר שוקע במים בהתאם למשקלו.
ככל שהוא כבד יותר ,כך הוא שוקע עמוק יותר .לפי עומק השקיעה במים אפשר לחשב את משקלו .ועשיתי
את החשבון גם לפי שיעור של החזון אי"ש וגם לפי הג"ר אברהם חיים אה ,גם לפי הדעה שהתיבה היתה
למטה מרובע וגם אם השיפוע התחיל מלמטה.
אבל הרמב"ן ו' י"ט אומר וז"ל :והה יצטרך להביא מכלם שיולידו כמותם וכאשר תאסף לכלם מאכל אשר
יאכל לשה תמימה לא תכיל אותם התבה הזאת ולא עשר כיוצא בה אבל הוא ס החזיק מועט את המרבה
ואם תאמר יעשה קטה ויסמך על הס הזה ראה השם יתברך לעשותה גדולה כדי שיראו אותה בי דורו
ויתמהו בה ויספרו עליה וידברו בעין המבול וכוס הבהמה והחיה והעוף לתוכה אולי יעשו תשובה ועוד
עשו אותה גדולה למעט בס כי כן הדרך בכל הסים שבתורה או בביאים לעשות מה שביד אדם לעשות
והשאר יהיה בידי שמים ואל תתפתה לאמר )ראה ראב"ע להלן פסוק טז( כי היו שלש מאות אמות באמות
איש ח והיה גדול שאם כן היו גם האשים גדולים גם החיה והעופות בדורות ההם גדולים עד שלקה העולם
במבול ועוד כי האמות אמות התורה הה ,ע"כ .ואם כן שכל התיבה היה ס ,אין טעם לעשות כל מיי
חישובים ,שהרי הם על פי דרך הטבע וכאן לא היה בכלל טבע.
חשבון ירידת המים בכדור הארץ העגולה
ח' ד' ותח התבה בחדש השביעי וגו' וברש"י מכאן אתה למד שהיתה התבה משקעת במים י"א אמה ,שהרי
כתיב בעשירי באחד לחדש ראו ראשי ההרים ,זה אב ,שהיא עשירי למרחשון לירידת גשמים ,והם היו
גבוהים על ההרים חמש עשרה אמה ,וחסרו מיום אחד בסיון עד אחד באב חמש עשרה אמה לששים יום,
6
הרי אמה לד' ימים ,מצא ,שבי"ו בסיון לא חסרו אלא ד' אמות וחה התבה ליום המחרת; למדת ,שהיתה
משקעת י"א אמה במים שעל ראשי ההרים.
והקשה המהרי"ל דיסקין זצ"ל :כיצד יכול להיות שבכל יום יחסר בשוה רבע אמה ,הלא העולם הוא ככדור
עגול וממילא מה שלמטה סמוך לארץ היא קצרה ממה שלמעלה הימו כידוע ,וכל מה שיותר גבוה למעלה
יש יותר מים הרבה ,וי"ל דבכל פעם המים הקרובים לכדור הארץ המה היו הלוך וחסור ,הייו שבלעו בתוך
הארץ והתהום ,אם כן בימים הראשוים היו בלעים ביותר דהיה מקום יותר גדול בעבורם בטבור הארץ,
ואח"כ היו בלעים תמיד פחות מעט ,וממילא היה החשבון שוה דביום הראשון היה תמעט רבע אמה
מהמים שלמעלה וכן בכל יום ויום היה חסר רבע אמה ,ודו"ק.
וכמדומי ,ששמעתי מהג"ר משה בום קראוס שליט"א )ר"מ בקמיץ( ,חשבון דומה ,ביום הראשון ירדו
יותר מים כי כמות מים גדולה יותר שוקלת יותר ,ולכן מפעילה כוח גדול יותר כלפי מטה ,לכיוון מרכז כדור
הארץ .ככל שכמות המים פוחתת ,המשקל והכוח כלפי מטה קטים ,ולכן ביום האחרון ירדו פחות מים.
שליחת העורב והיוה
ח' ו' ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח ח את־חלון התבה אשר עשה.
וקשה ,איך היה מותר לח לשלוח את העורב ואת היוה בלי ציווי של הקב"ה ,ועוד קשה ,הא לא היה יכול
לצאת מן התיבה עד שהקב"ה יצווה אותו ,אז מה התכלית לשלוח את היוה? וכן היה בפרק ח' פסוק ט"ו
ט"ז וידבר אלהים אל־ח לאמר .צא מן־התבה אתה ואשתך וביך ושי־ביך אתך .ועי' גם במדרש תחומא
ח' ב' כיון שחו המים ,היה צריך ח לצאת מן התבה .אלא אמר ,ברשות הקדוש ברוך הוא כסתי ,שאמר
לי ,בא אתה וכל ביתך אל התבה ,ועכשו איי יוצא אלא ברשותו .גלה עליו הקדוש ברוך הוא ,שאמר:
וידבר אלהים אל ח לאמר צא מן התבה אתה ואשתך.
אולם בפסוק ח' י"ג כתיב ויסר ח את־מכסה התבה ,ולא כתיב שהקב"ה ציווה לו את זה?
ועי' במלבי"ם ח' ז' שאלות :למה לא זכר לאיזה תכלית שלח העורב כמ"ש ביוה .ולמה יצוא ושוב ולא
כתב וישב אליו כמ"ש בהיוה ולמה שלח גם היוה .תשובה :וישלח את העורב .לא שלח אותו לראות הקלו
המים שא"כ היל"ל פה כמו אצל היוה לראות הקלו המים ,רק שבימי קדם היו מחזיקים את העורב לעוף
יודע עתידות ,והיו מיחדים לו בתים מיוחדים שעל ידו קסמו כהיהם את העתיד לבא ,לפי מעופו לימין או
לשמאל ,מעלה או מטה ,בקול או בדממה ,וכהה אותות רבים )כמ"ש חז"ל על כי עוף השמים יוליך את
הקול זה העורב ובזהר האריך בסימים אלה( ולכן שלחו חפשי לפשו )שזה גדר פעל שלח בפועל כמו
ושלחתה לפשה( כדי שיראה עפ"י מעופו מצב האויר והמים ,והוא יצא יצוא ושוב תמיד .והיו לו לח
סימים ממעופו.
וחז"ל אמרו שהעורב שמש בתיבה כי פלא בעייהם איך שלחו ח לפשו טרם בא דבר ה' שיצא מן התיבה
והלא עדיין יש סכה ופן יקראו אסון ויחסר מין אחד מן העולם ,וכמ"ש ע"ז במליצתם א"ל עורב לח רבך
שאי ואתה שאתי פן יפגעו בי שר של חמה או של צה ומצא העולם חסר בריה .מזה הכריחו ששמש
בתיבה ,ר"ל שכל הבע"ח בודאי לא שמשו בתיבה שא"כ לא תכיל התיבה אותם והיה בזה השגחה מיוחדת
שלא יולידו בשה זאת ,וכן כל העופות הגם שכבר עבר מועד האביב שאז הוא מועד התחברם שמטילים
ביציהם ומולידים ,לא הטילו ביצים ,רק העורב הטיל ביצים ,וכבר היו בי עורב ואם הוא יאבד במים לא
יחסר עוד מין העורב ולכן שלח אותו ,אולם זה עצמו מה שהטיל ביצים היה בהשגחה כדי שיוכל ח לשלח
אותו ,ועוף אחר אם היה מטיל ביצים לא היה יכול לשלחו ,כי העופות היושבים על קיהם לא יעזבו קיהם
בשום אופן ,רק העורב הוא אכזרי על ביו ,ולכן שלחו חפשי והוא הלוך ושוב.
רע מעריו -רק רע כל־היום
ח' כ"א כי יצר לב האדם רע מעריו .ובפרשת בראשית ו' ה' כתיב וכל־יצר מחשבת לבו רק רע כל־היום.
והקשה הג"ר מרדכי דרוק זצ"ל ,כל אחד יש לו כמב דקות שהוא טוב ,למה אומר הכתוב וכל־יצר מחשבת
לבו רק רע כל־היום? וכן צריך ביאור ,האם כל תיוק הוא רע? מה זה רע מעוריו? ופירש ,שהטבע הוא שכל
אחד דואג לעצמו .וזה קרא רע ,שהוא לא מסוגל לראות את השי .כך הוא ולד .תיוק יכול רק לבכות
כשחסר לו משהו אבל בשביל אחר .כשגודל ,הוא מתחיל להרגיש גם בשביל אחרים אבל בכל זאת יש לו דין
קדימה ברגשות .ומה שהקב"ה ציווה ואהבת לרעך כמוך לאו כמוך ממש ,כי זה בלתי אפשרי מצד הטבע.
רק רע כל־היום -הוא חושב ודואג לעצמו כל היום .אחד פחות ואחד יותר .אבל זה מושרש בטבע .וחי בהם.
7
אות הקשת -טבעי?
ט' י"ב זאת אות־הברית אשר־אי תן ביי ובייכם ובין כל־פש חיה אשר אתכם לדורות עולם.
הרמ"א בספרו תורת העולה חלק ב' פרק ד' כתב לבאר את אות הקשת :הקשת אף על פי שהוא דבר טבעי
מורה על גודל מעלתן ,וזה כי כבר ידוע כי הקשת הוא מלהט השמש המכה בעים ביום הגשם ,ואם הגשם
יורד ביום ,הקשת ראה .ואם המטר יורד בלילה אין הקשת ראה שאין השמש על הארץ .וכבר דרשו ז"ל
ותתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ,בעתו -זה לילי רביעית ולילי שבתות .ואמרו רבותיו ז"ל שבימי
רבי שמעון בן יוחי ירדו הגשמים כך והיו חטים ככליות וכו' .ולכן אמר שלא היה הקשת ראה ,כי לא היה
גשם ביום ,רק בלילה בעתו ,והוא מבואר .ואפשר שזהו עין האות שתן השם יתעלה לח בעין הקשת ,כי
כשהעולם חוטא וראוי לעוש ,הקשת ראה בען להיות כי אז השמש על הארץ ואין גשם לברכה ,עכ"ל.
בבל
י' י' ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלה בארץ שער .ובפסוק י"א ט' על־כן קרא שמה בבל כי־שם
בלל יהוה שפת כל־הארץ .והה בגמרא זבחים קי"ג :אי' ורבי יוחן אמר :למה קרא שמה ״שער״? שכל
מתי מבול ערו שם .וכו' אמר רבי אמי :כל האוכל מעפרה של בבל – כאילו אוכל בשר אבותיו .תיא מי
הכי :כל האוכל מעפרה של בבל – כאילו אוכל בשר אבותיו .ע"כ.
בבל ,היכן שכל התלמוד בבלי כתב ,היה גם המוקד של דור המבול וגם של דור הפלגה.
דור הפלגה בדוריו
י"א א' ברש"י ודברים אחדים .באו בעצה אחת ואמרו לא כל הימו שיבר לו את העליוים ,עלה לרקיע
ועשה עמו מלחמה .דבר אחר על יחידו של עולם .דבר אחר ודברים אחדים – אמרו אחת לאלף ותר"ו
שים הרקיע מתמוטט כשם שעשה בימי המבול ,באו ועשה לו סמיכות )ב"ר(.
והה בימיו או ,יש גם אשים שחושבים שמוטל עליו לשות את המזג האויר .והאמת היא שהם צודקים,
כי כשאחו מתהגים כמו שהקב"ה מצפה מאיתו ,זה בודאי משפיע על כל הטבע ,כמו שרש"י אומר
בתחילת הפרשה ,שאם האשים מתהגים באופן מושחת כל הטבע מתחילה להיות משוה.
שפה אחת ודברים אחדים
י"א א' ויהי כל־הארץ שפה אחת ודברים אחדים .מה זה שפה אחת ומה זה דברים אחדים? שמעתי מהג"ר
מתתיהו סלומון זצ"ל בשם השם משמואל הסבר בזה :כי בעצם אחו צריכים להבין ,למה היהודי שגר
באגליה יש לו תכוות של האשים שם וזה שגר בצרפת יש לו תכוות משם ,מה הגורם לזה? ומסביר השם
משמואל ,שהשפה שמדברים משפיעים עליו .לכן יש לכל אחד קצת מהתכוות של העם שבמקום .ור'
מתתיהו זצ"ל הוסיף מדיליה ,שגם היהודי שגר בישראל יש לו קצת את התכוות של העם שם ,והם
הציוים שהקימו מדיה גד רצון ה' וגד רצון כל האומות באזור ,מדיה לאומית משלהם )למרוד בה'( .זה
ובע מגאווה -לאומיות שמביא גם כעס איתו ,וגם ובע מחוצפה ,לצפצף על כולם ,גם על הקב"ה .ולצעריו
יש יותר את המידות האלו ,גאווה ,כעס וחוצפה ביהודים בארץ .אולם ,היהודים שמדברים בעיקר יידיש,
יש להם תכוות אחרות מיהודים שמדברים בעיקר עברית.
ויהי כל־הארץ שפה אחת -ולכן היה להם אותם הרעיוות מה ואיך לבות -ודברים אחדים.
והה מה שמביא רש"י י"א ז' "לא ישמעו .זה שואל לבה וזה מביא טיט ,וזה עומד עליו ופוצע את מחו".
לא מובן ,כי כל אחד יודע לדבר בין 'טילת ידים' ל'המוציא' באמצעות שפת הידיים ,וכן היום ,מי שרוצה
ללמוד שפות וסע למדיה שמדברת את השפה ההיא ותוך זמן קצר לומד אותה ,אז למה הם לא הצליחו
להמשיך לבות ,מאחר שהם רצו את זה כל כך חזק וחשבו שהם מצילים את העולם ממבול וסף? אבל לפי
8
דבריו ,מאחר שדברו שפה אחרת היה לכל אחד תוכית ודרך אחרת לבצע אותה ,וממילא לא הצליחו
לעבוד יחד.
הפטרה
"לא" מאסתים "ולא" געלתים לכלותם -שבועה
ישעי' "ד ט' כי־מי ח זאת לי אשר שבעתי מעבר מי־ח עוד על־הארץ כן שבעתי מקצף עליך ומגער־בך.
הגמ' בשבועות לו .אומרת שאם אומר פעמיים לאו הרי זו שבועה .וראיה מהקב"ה אחרי המבול ,דכתיב:
ולא יהיה עוד המים למבול וכתיב :ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ,וכתיב :כי מי ח זאת לי אשר
שבעתי .וכך פסק להלכה בשולחן ערוך יורה דעה רל"ז ה' :האומר פעמים על דבר אחד אעשו ,או לא
אעשו ,הוי שבועה .והוא שיתכוין לשם שבועה.
ואומרים בשם הגר"א פשט בפסוק אצלו בהפטרה ,לפי הגמ' ה"ל וכן את הפסוק )מלאכי ג' ו'(" :כי אי ה'
לא שיתי ,ואתם בי יעקב לא כליתם" ,כי פעמיים אמר ה' "לא" בתוכחה" :ואף גם זאת בהיותם בארץ
אויביהם 'לא' מאסתים 'ולא' געלתים לכלותם להפר בריתי אתם" .ואם כן יש כאן שבועה וכוות הפסוק
היא :כי אי ה' " -לא" שיתי ,חזרתי וכפלתי את המילה "לא" ,וכתוצאה מכך" :ואתם בי יעקב לא
כליתם" ,שהרי שבעתי שלא מאסתים ולא געלתים לכלותם .וכן אצלו" :כי מי ח זאת לי ,אשר שבעתי
מעבור מי ח עוד על הארץ ,כן שבעתי מקצף עליך ומגער בך" ,ולכאורה קשה מה ההשוואה במה ששבע
על מי ח ,לשבועה שלא יקצוף ישראל? התשובה היא שממי ח לומדת הגמרא ש"לא" "לא" הייו שבועה,
ואם כן גם במה שאמר "לא" מאסתים "ולא" געלתים לכלותם -יש כאן שבועה ,שלא יקצוף ולא ימאס
בבי ישראל) .תש"ע(
לעילוי שמת אבי מורי ר' יוסף מאיר בן ר' יצחק זצ"ל לב"ע כ"ז כסלו תשמ"ט
לעילוי שמת רביו אשר בן ר' יחיאל זצ"ל הרא"ש לב"ע ט' חשוון ה' פח
יתת האפשרות לכל המעוייים לקחת חלק בהוצאות ולדב לזכות ולעילוי
שמה.
9
