נהורא נפישא · Nehora Nefisha — נח (2026-10-12)

נפיש"א נהורא
נח
פרשת נח
ב"ה
א
נפיש"א נהורא
נח
לעילוי נשמת רביה"ק
ר' קלונימוס אליעזר
בן ר' שלמה צבי
זצוקלל"ה
גאב"ד קהלתינו הק'
ב
נפיש"א נהורא
נח
תורה חידושי
זה שבת שני ששמירת שבת שני יבוא אלה תולדות נח נח איש צדיק
לו בקל וזהו ושמרו בנ''י את השבת וכבר בדורותיו. תמים הי'
לעשות את השבת .עכדה''ק. דקדק בזוה''ק )פרשתן( כפל הלשון
אלה תולדות נח נח.
ועל פי זה מצאנו קצת רמז טעם למה
מתחילין לקרוא בספר תורה כבר ויבואר בהקדם מה שכתב הקדושת
בשבת קודש במנחה מפרשת השבוע לוי )פ' תשא( לבאר הכתוב )שמות ל''ב ט''ז(
הבא .להראות שייכות שב''ק זה ושמרו בנ''י את השבת לעשות את
לשבוע ולשב''ק הבא ,דע''י שמירת השבת לדורותם ברית עולם .דאמרו
שבת זו כראוי וכיאות ,נשפע חיות חז''ל )שבת קי''ח ע''ב( אלמלא משמרין
ושפע על כל השבוע לעבוד את ה' ואז ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד
בשבת הבא קל בידו לשמרו כדת נגאלין .כי הנה כשאדם שומר שבת
וכהלכה. כראוי וכנכון אז מזה השבת יש לו
חיות ושפע על כל השבוע בכדי לעבוד
את ה' כל השבוע ,וכשאדם עובד את
ובזה יבואר כפל הכתוב ,כי הנה ה' כל השבוע אז בשבת הבאה קל
ידוע דתיבת נח מורה על יום שבת בידו לשמור כראוי וכן לעולם יתנהג
קודש כמבואר בזוה''ק )פרשתן( וזהו כך ,ועפי''ז יתורץ הקושיא שבמקום
אלה תולדות נח היינו התוצאות של אחר אמרו )ירושלמי תענית פ''א ה''א( אלו
שמירת שבת קודש הראשון כראוי שמרו ישראל שבת אחד ,וכאן אמר
וכיאות ,נ''ח גורם אף לשבת השני שני שבתות ,כי העיקר הוא שבת אחד
לשמרו ולקיימו כדת וכהלכה ,ע''י וכששומר שבת אחד אז עובד את ה'
שנשפע חיות ושפע על כל שבוע הבא בלב טהור כל השבוע ,ומחמת זה קל
לעבוד את ה' בלב טהור ויהי' קל לו לשמור שבת שני כראוי ונמצא
בידו לשמור השבת השני כדבעי, העיקר הוא שבת אחד כי על ידי שבת
וממשיך הכתוב דע''י שמירת שתי אחד ישמור שבת שני בקל וכן לעולם,
שבתות אלו זוכין להיות נגאלין ע''י וזהו הרמז בפסוק ושמרו בנ''י
איש צדיק תמים הי' בדורותיו משיח שישמרו שבת אחד לעשות את השבת
צדקינו הולך תמים.
ג
נפיש"א נהורא
נח
דברי תורה לפרשת נח
והתעוררות ללימוד התורה לרגל התחלת הזמן
"כי ה' ֱאל ֶֹק ָך ֵא ׁש אֹ כְ לָ ה הרי כתיב בקראִּ : פתח השער באור הכתובים
הוא ֵקל ַק ָּנא" )דברים ד ,כד( ,וכן אמר שלמה ּ
"א ֶּלה ּתוֹ לְ דֹ ת
כתוב בתורה בריש פרשתנוֵ :
"כי ָה ֱאל ִֹקים ַּב ׁ ּ ָש ַמיִ ם
המלך ע"ה בחכמתוִּ :
נֹ ַח נֹ ַח ִא ׁיש צַ דִּ יק ָּת ִמים ָהיָ ה ְּבדֹ רֹ ָתיו ֶאת
וְ ַא ָּתה עַ ל ָה ָא ֶרץ" )קהלת ה ,א(; ואם כן אפוא,
ָה ֱאל ִֹקים ִה ְת ַה ֶּל ְך נֹ ַח" )בראשית ו ,ט( .וכתב על
איך שייך כלל המושג של דביקות האדם
זה רבינו יעקב בעל הטורים רמז נפלא:
בקונו ,וכיצד בשר ודם ,חומר שפל קרוץ
סופי תיבות של התיבות ֶ'את ָה ֱאל ִֹקים
מחומר וגשמי ,יוכל להידבק ולהתקשר
ִה ְת ַה ֶּל ְך נֹ ַח' – עולות הן אותיות חכ"ם.
בבורא יתברך שמו ,קל עליון ונשגב
למעלה?
ולכאורה יש להעיר בזה ,מאיזה טעם רמז
הכתוב רמז זה כאן בתיבות אלו דוקא,
סוד דביקות הנפש ע"י ממוצע רוח לתארהו בתואר 'חכם'?
התורה הק'
ונראה לבאר נתיב זה ,בהקדם דברי מרן
אך ידועים הם דברי הזוהר הקדוש )חלק ג,
קדוש ישרא"ל ,הרה"ק מרוזשין זי"ע )יומא
אחרי מות עג" :(.קודשא בריך הוא אורייתא
דהילולא קדישא חל בג' מרחשון( ,אשר דיבר
וישראל כולהו חד הוא" .וביאר הרה"ק
בקדשו בענין הדביקות בבורא יתברך.
מרוזשין זי"ע עומק המושג 'כולא חד' :כמו
דהלא לכאורה יש לתמוה תמיהא רבתי,
שבאדם החי משתלשלות דרגות רבות
ד
נפיש"א נהורא
נח
לעולם אין הנפש יכולה לקבל ולהשיג אור בנשמתו ,והן נפש ,רוח ונשמה ,ככה ממש
הנשמה הבהיר ,אלא אם כן יש לה בחינת בערך העולם כולו ,יש קומה שלמה
'רוח' המשמש כממוצע ומקשר ביניהם. המיוסדת מנפש ,רוח ונשמה:
שכן הנפש] ,כמובן הכוונה לנפש
דקדושה ,לא לנפש הבהמית[ ,אף על פי הנפש של העולם – היא 'כנסת ישראל',
שדבר נעלה ורוחני היא ,הרי בערך כלל נשמותיהם של זרע ברך ה' ,שהם
הנשמה המופשטת נחשבת היא כגוף בחינת הנפש המחיה ומעמדת את גוף
מוחלט וארצי. העולם הגשמי ,אשר בלעדיהם לא היה
אפשר להתקיים ,וכדכתיב 'כל הנפש
ומאידך גיסא ,אין הרוח יכול להתחבר אל הבאים לבית יעקב'...
הגוף החומרי בלי אמצעות הנפש ,מפני
הרוח של העולם – היא התורה הקדושה,
שהם שני הפכים כדוגמת אש ומים ,אשר
מורשה קהילת יעקב.
בנגיעתם יחד יעשו מלחמה כנודע.
הנשמה של העולם – הוא השי"ת,
על כן נברא הסדר הנכון ,שהנפש קרובה נשמתא דכל נשמתין הממלא כל עלמין
אל הגוף ומחברתו אל הרוח ,והרוח וסובב כל עלמיןא.
משמש כממוצע המקשר והמחבר בין
הנפש לבין הנשמה ,ובלעדיו המרחק גדול
מדי ולא יתקיים החיבור הרוחני בשום אש ומים -הרוח כממוצע בין
אופן .עד כאן מדברי האוה"ח הק'ב. הנפש לנשמה
והנה ,מבואר בספר אור החיים הק' )ויקרא כב,
יב( יסוד נשגב במדריגת נשמת האדם ,כי
א מובא בעירין קדישין )בראשית ,ד"ה בראשית( :פתח הרה"ק זלה"ה :הקדוש ברוך הוא בחינת הנשמה של העולמות ,והתורה הוא
בחינת הרוח של העולמות ,וישראל הוא בחינת הנפש של העולמות .וע"י הממוצע שהיא התורה הק' שהיא בבחינת רוח ,נעשה
התחברות והתקשרות בישראל לבין אביהם שבשמים...
ב וזל"ק שם בפסוק ובת כהן וכו' :עוד אמרו ז"ל )זוהר ח"א פב( כי בחינות החיוני שבאדם יתייחס אליו ד' כינויים ,יש שיקרא נפש,
ויש שיקרא רוח ,ויש שיקרא נשמה ,ויש שיקרא חיה ,בסוד 'כי רוח החיה באופנים' ,ותקרא נשמה לנשמה .ואמרו אנשי אמת כי
בחינה הבאה מאור עולם העשיה לצד היותו מועט ואין בו אלא כל שהוא מהחיונית המנענע ,והוא הוא שמרגיש במורגשות עולם
הזה ,ועשה ה' ככה לסיבת העולם להיותו גס ,וזו תקרא נפש ,והבא מאור עולם היצירה לצד היותו עליון מעולם העשיה הארתה
גדולה ותקרא רוח ,והבאה מאור עולם הבריאה תקרא נשמה לצד הדרגתה ,והבאה מאור עולם האצילות תקרא נשמה לנשמה.
והנה האדון ה' צבאות עשה התקשרות כל העולמות רוחני וגשמי באדם ישר קשר כל הגשמיות וכל הרוחניות יחד ,הגשמיות בנה
ד' יסודות ושם שם לו חק הרוחניות מכל העולמות .ויש לך לדעת כי הגשמיות יתנגד לחיבור הרוחני יותר מהתנגדות אש ומים,
לזה נתחכם ה' ב"ה וברא באדם מכון הראשון שהוא הנפש שאין בה אלא חלק מועט מהרוחניות והשרה בתוכה בחינה עליונה
ה
נפיש"א נהורא
נח
טהורה לחק לישראל' ,אלא למדנו מכאן ראשית דרכו – הממוצע בין הנפש
שלמד נח תורה' ועסק בה. אל נשמת העולם
ואותו הדבר ממש הוא בהנהגת תבל
ומעתה יאירו עינינו בהבנת הכתוב' :את ומלואה :אי אפשר לה לנפש – שהם כנסת
האלקים התהלך נח' ,ונרמז בו שהיה 'חכם' ישראל – שתוכל להידבק ולהתקשר
– כי גילה לנו הכתוב שכל אותה הליכה בבורא עולם שהוא בחינת הנשמה ,אלא
מרוממת ודביקות נפלאה של נח עם על ידי הממוצע המחבר ומקשר ,שהוא
הבורא יתברך ,לא היתה אלא מכח היותו בחינת הרוח – והיינו התורה הקדושה!
חכם ומכח היותו דבוק באורייתא ותוך התורה הקדושה היא הכלי והאמצעי
תורתו שונה .כי רק על ידי שעסק בתורה הנשגב המקשר ומאחד את נשמות ישראל
וקנה בה חכמה ,היה אפשר לו להתהלך לאביהם שבשמים בקשר אמיץ ובל ינתק.
עם האלקים ולהיות דבוק בשכינה וזהו שנאמר" :וְ ַא ֶּתם ַהדְּ בֵ ִקים בה' ֱאל ֵֹקיכֶ ם
הקדושה בכל רגע ורגע .וזהו שאמר ַח ִ ּיים ֻּכ ְּלכֶ ם ַהיּוֹ ם" )דברים ד ,ד( – שאין
"כי אֹ ְת ָך ָר ִא ִיתי צַ דִּ יק לְ פָ נַ י ַּבדּ וֹ ר
הבוראִּ : הדביקות הזו עומדת וקיימת אלא על ידי
ַה ֶּזה" )בראשית ז ,א( – שלא זכה לתואר צדיק עסק התורה ולימודה.
אלא בזכות אור התורה שהיה מאיר
בנפשו. והנה ,גילו לנו רבותינו ז"ל כי 'נח למד
תורה' עוד בטרם ניתנה ,וכמו שפירש
רש"י על הציווי אשר נצטווה נח לקחת אל
התיבה מן הבהמה הטהורה שבעה שבעה
* ומן הבהמה אשר איננה טהורה שנים
)בראשית ז ,ב( .וכי מהיכן ידע נח להבחין בין
הטהור לטמא ,ואיזו בהמה עתידה להיות
ממנה שהיא בחינת הרוח ,ונמצאת הנפש ממוצעת בין הגוף ובין הרוח ,כי אין הרוח עומד בגשם בלא אמצעיות הנפש ,וכמו כן
הרוח ממציע בין הנפש והנשמה ,כי הנפש בערך הנשמה שאורה רב כגוף לערך הרוח ,וכן נשמה ממצעת בין הרוח ובין נשמה
לנשמה נמצאת אומר כי הנפש יכולה עמוד לבדה ,והרוח בב' ,והנשמה בג' ,ונשמה לנשמה בד'.
עוד אמרו יודעי דעת קדוש )זוהר ח"ב צד ב( כי התעצמות השלמים באמצעות לקח טוב אשר נתן לנו הבורא הוא לעלות מדרגה
התחתונה למדרגה שלמעלה ממנה ,על זה הדרך נפש יעלה למדרגת רוח ,ורוח למדרגת נשמה ,ונשמה למדרגת נשמה לנשמה,
וזו היא תכלית סיבת בריאת האדם תן לחכם ויחכם:
ו
נפיש"א נהורא
נח
שהוא צריך מעתה להזיע ולהתייגע לחמו בלחמי – עמלה של תורה
בעבודת פרך מרה כדי להוציא לחם חוקו להסיר דאגות הזמן
לאכול? ויש לסמוך לזה מה שכתב ב'ברך משה'
)פרשתנו( ג ,שהביא בזה את מאמר חכמינו ז"ל
ועוד הרי שנינו בגמרא :שקודם החטא היו בגמרא :אמר רבי יהושע בן לוי ,בשעה
מלאכי השרת צולים לו לאדם הראשון שאמר הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון
בשר ומסננים לו יין בגן עדן ,ולא היה צריך "וְ קוֹ ץ וְ ַד ְרדַּ ר ַּתצְ ִמ ַיח לָ ְך" )בראשית ג ,יח( ,זלגו
לעמול כלל בשביל מחייתו ופרנסתו )סנהדרין
עיניו דמעות .אמר לפניו :רבונו של עולם,
נט ,ב( .אך לאחר שחטא בעץ הדעת ,נתקלל אני והחמור נאכל מאבוס אחד? הלוא קוץ
העולם ,שמכאן ואילך יצטרך לחרוש ודרדר זהו מאכל בהמה ,ואני כיצד אטעם
ולזרוע ,לקצור ולדוש ,ולטרוח ביגיע מאכל בהמות יחד עמהן? כיון שאמר לו
כפיים נורא כדי להוציא לחם מן הארץ. "בזֵ עַ ת ַא ּ ֶפ ָיך ּ ֹתאכַ ל לֶ ֶחם" )שם ,יט(,
הבורא ְּ
ואם כן אפוא ,לשמחה מה זו עושה ,וכיצד נתקררה דעתו )פסחים קיח ,א(.
נחמו דברים אלו את נפשו של אדם
הראשון כשנתבשר שמעתה יצטרך ולכאורה יש להעיר בזה ,והדבר קשה
לעמול קשות על פרנסתו? להבין :מדוע נתקררה דעתו בזה ,ומהו
הנחמה הגדולה והטובה שנתבשר בה,
ג וז"ל בברך משה בפסוק 'אלה תולדות נח' )ד"ה עוד הג'( :ונראה בהקדם לבאר דברי הגמרא ,פסחים קי"ח ע"א .אמר רבי יהושע בן
לוי ,בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאדם )בראשית ג' י"ח(" ,וקוץ ודרדר תצמיח לך" ,זלגו עיניו דמעות ,אמר לפניו רבש"ע ,אני
וחמורי נאכל באבוס אחד? כיון שאמר לו "בזעת אפך תאכל לחם" ,נתקררה דעתו.
וקשה ,וכי כל כך בשורה טובה היא זו שבזעת אפו יאכל לחם ...ומה גם אדם הראשון אשר היה בגן עדן מקדם ומלאכי השרת
צולין לו בשר וכו' כמבואר בגמרא) ,סנהדרין נ"ט ,(:היאך שמח כל כך לבשורת 'בזעת אפך תאכל לחם'...
אמנם ביאור הענין נראה עפ"ד א"ז זצלה"ה ביש"מ .דהנה ,נקנס על האדם 'בזעת אפך תאכל לחם' ,ועל כן צריך לבלות בזה זמנים
טובא למצוא טרף לביתו .אולם באמת קאי מה שאמר הקב"ה 'בזעת אפך תאכל לחם' ,גם על לחם התורה ,שנאמר 'לכו לחמו
בלחמי' ,שהבנת התורה צריך יגיעה רבה ,והיגיעה נתחדשה אחרי החטא .דקודם החטא היה 'כתנות אור' שלא היה מסך המבדיל
בין אור התורה ובין האדם ,ואחר החטא נעשה 'כתנות עור' ,הוא מסך המבדיל מהתורה .א"כ אף שהגזירה דבזיעת אפך נקנס על
כל בנ"א ,הנה אותם שמתיגעים בתורה ותורתם אומנותם ,אינם צריכים לשום השתדלות וטורח ,כי נתקיים בהם הגזירה בעמל
התורה .וזהו שאמרו אבות )ג ה( כל המקבל עליו עול תורה ,נתקיים בו הגזירה בעמל התורה ,ומעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך
ארץ ,עכ"ד.
ובזה יתבארו דברי הגמרא ,שאמר הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון וקוץ ודרדר תצמיח לך ,ויצטרך יגיעות עצומות להכנת לחמו,
וזלגו עיניו דמעות ,אבל כשנתבשר בזיעת אפך תאכל לחם ,שמשמעו גם על יגיעת התורה ,אז נתקררה דעתו ,שאם מקבל עליו
עול יגיעת התורה ,בזה לא יצטרך כלל להתייגע בזיעת אפו ,עבור טרף חוקו ,כי תתקיים הגזירה בעמל התורה ,ויעבירו ממנו עול
דרך ארץ...
ז
נפיש"א נהורא
נח
מאוד לקלוט את אור התורה הקדושה והביא ה'ברך משה' לבאר על פי דברי זקנו
לתוך נפשו .אך לאחר החטא ,נשתנה הגדול ,מרן בעל 'ישמח משה' זי"ע )פרשת
הלבוש ונהפך ל'כתנות עור' באות ע' – בשלח( ,שכתב כי מתוך גזירה זו אשר גזר
עור גשמי ,חומרי וגס .העור והחומריות "בזֵ עַ ת ַא ּ ֶפ ָיך ּ ֹתאכַ ל
השם יתברך על האדם ְּ
הללו עושים מסך מבדיל בין האדם לבין לֶ ֶחם" ,לכאורה נשמע שהאדם מוכרח
הקדושה העליונה ,ומפרידים בין נפשו להזיע ולהשקיע זמן רב ודאגות מרובות
לאור התורה .ומכיון שנמצא הוא מעתה כדי לאכול לחם גשמי .אך באמת ,המילה
בתוך גוף גשמי וחומרי ,הרי הוא מוכרח 'לחם' אינה מתפרשת במקראות רק כלחם
להילחם ביגיעה רבה כדי להשיג את גשמי שמזינים בו את הגוף החומרי ,אלא
התורה. 'לחם' מוסב ומרומז גם על התורה
הקדושה ,כדברי שלמה המלך ע"ה
* מו בְ לַ ֲח ִמי" )משלי ט ,ה(.כו לַ ֲח ּ
בחכמתו" :לְ ּ
כי הנה ,קודם שחטא אדם הראשון ,היה
עול תורה – להנצל מעמל דרך לומד ומשיג את התורה הקדושה בקלות
ארץ ומדאגות הפרנסה ובשלוה נפלאה ,מתוך מנוחת הנפש ובנחת
ונמצא מעתה יסוד נפלא :אדם שמקבל על רוח .אך לאחר שחטא ,היתה אחת
עצמו עול תורה ,מתקיימת בו קללה זו של "בזֵ עַ ת ַא ּ ֶפ ָיך ּ ֹתאכַ ל לֶ ֶחם" –
הקללותְּ :
"בזֵ עַ ת ַא ּ ֶפ ָיך" בתוך עמלה ויגיעתה של
ְּ כלומר ,שלא יהיה עוד דבר קל ופשוט
תורה! הוא מוסר נפשו ,מזיע ונלחם בכל להשיג את התורה הק' ,אלא מעתה יצטרך
יום למען התורה כדי להבינה לאמיתה. האדם להזיע ביגיעה עצומה ,להקריב
ואדם כזה ,שהקריב והזיע למען התורה, מעצמו ולהילחם מלחמה כבדה למען
הרי הוא נפטר מן העמל המר של העולם לימוד התורה.
הזה ,ולא יצטרך עוד להזיע עבור מלאכת
פרנסתו ,אלא פרנסתו הגשמית תהיה ומדוע באמת נשתנה הדבר? מפני שלפני
מזומנת לו ותגיע אליו בקלות ובמנוחה, החטא ,גופו של אדם הראשון היה זך
כמאמר התנא' :כל המקבל עליו עול תורה, ושקוף ,והיה לבוש ב'כתנות אור' באות א'
– באור רוחני עליון ,וממילא היה לו קל
ח
נפיש"א נהורא
נח
נחמת צדיק – בביאור מנוחת מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ'
קללת האדמה מכח עמל התורה )אבות ד ,ה(.
ובזה יתבארו לנו באור בהיר דברי
הכתובים בלידתו של נח ,דכתב קרא: אך מאידך גיסא ,מי שאינו עמל בתורה,
"וַ ִ ּי ְק ָרא ֶאת ׁ ְשמוֹ נֹ ַח לֵ אמֹ ר זֶ ה יְ נַ ֲח ֵמ ּנו ואינו מקריב מעצמו ואינו מזיע עליה ,הרי
ינו ִמן ָה ֲא ָד ָמה ֲא ׁ ֶשרִמ ַּמעֲ שֵׂ ּנו ּו ֵמעִ ְ ּצבוֹ ן יָ ֵד ּ הוא מוכרח להזיע עבור הפרנסה הגשמית
ֵא ְר ָר ּה ה'" )בראשית ה ,כט( .ופירש רש"י )והוא
שלו! הוא יצטרך להזיע עם חובות ,דאגות
מדברי התנחומא( ,שעד שלא בא נח לא היה להם המחר ,תשלומים מרובים וקשיים עצומים,
כלי מחרישה והוא המציא להם ,וגם היתה "בזֵ עַ ת ַא ּ ֶפ ָיך"
ואצלו תתקיים גזירת ְּ
הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים שנתקלל בה אדם הראשון – כפשוטה
חטים מקללתו של אדם הראשון ,ובימי נח הגשמי והמר.
נחה.
ובזה ממשיך ה'ברך משה' לבאר בטוב
ולכאורה יש להבין בזה :האם צדיק תמים טעם ודעת ,כי בשביל זה נתקררה דעתו
כנח ,כל נחמתו לעולם אינה אלא בהמצאת של אדם הראשון .שבתחילה כששמע מפי
כלי גשמי כלי מחרישה להקל מעל גבם השי"ת ש"קוֹ ץ וְ ַד ְרדַּ ר ַּתצְ ִמ ַיח לָ ְך" ,הבין
את עמל האדמה ,וכי בשביל זה נשתלחה שמעתה יצטרך לעבוד ולעמול כל ימיו
נשמתו לעולם? ועוד יש להבין עומק בארציות ובגשמיות כבהמה כדי להביא
הדבר ,מפני מה באמת זכה דוקא נח טרף לביתו ,ועל זה זלגו עיניו דמעות .אבל
שבימיו תנוח ותשקוט אותה קללה נוראה ש"בזֵ עַ ת ַא ּ ֶפ ָיך ּ ֹתאכַ ל לֶ ֶחם"
עכשיו נתבשר ְּ
של 'קוץ ודרדר תצמיח לך'? – והבין בדעתו שהכונה היא גם על לחמה
של תורה ,שאם יקריב ויזיע בעמלה של
אלא המביט יביט אל תוך הדברים ויראה תורה ,אז יצא ידי חובת הזיעה בתוך
בהם יסוד נפלא ,דהנה כיון שגילו לנו רז"ל התורה ,ואילו הפרנסה הגשמית תגיע אליו
שנח למד תורה ,יש לומר שהבין בעומק בנחת ובנקל .וזה היה תיקון נפלא ונחמה
שכלו את כונת הבורא יתברך ,וידע כי גדולה לנפשו.
תחת אשר יתייגע האדם בעצבון עבודת
האדמה ,יכול הוא לקיים כונת הגזירה על
ט
נפיש"א נהורא
נח
ופרק מעליו עול דרך ארץ על ידי יגיעת ידי עמל ההבנה ויגיעת העיון ,במסירת
התורה ,נמשכה מכוחו נחמה והקלה הנפש לקנות פניני התורה הקדושה
לעולם כולו ,שירדה הארץ מקללתה וזכו הנחמדים מזהב.
בני דורו לאכול פרנסתם בנקל ובטובה
רבה. על כן ,לא השקיע נח את ראשו ,מחשבתו
ודאגתו בעמל הגשמי של עבודת האדמה
ובדאגות המזונות הגשמיים ,אלא כל
עיקרו ורוב עמלו היה לדבק ולקשר את
*** עצמו באור התורה ,וקבל על עצמו עול
תורה ועול מצות במסירות נפש וביגיעה
עצומה.
תיבת נח הרוחנית – מקלט עוז
מהבלי הזמן ומאחר ששילם נח את חובו בעמלה של
בספה"ק 'דברי ישראל' ]להרה"ק ר' תורה ,נתגלגל הדבר ונעשה לו נס מן
ישראל מ'מאדזיץ זי"ע[ ,איתא דיבור השמים ,שכל צורכי פרנסתו נעשו לו
נחמד ד ,אשר יש לנו ללמוד מוסר השכל בריווח ,בקלות ובמנוחה ,בלא שום דאגת
מזונות וטרחה מפרכת .ומתוך שהתעלה נח
ד כ"ה בדברי ישראל )ד"ה או יאמר וישלח( .על דרך הנ"ל ,יש לומר בהקדם לבאר הכתוב )תהלים קכ"ד א' ה'( לולי ה' שהיה לנו יאמר נא
ישראל וכו' ...דהנה לכאו' צ"ל הלא ידוע )יושר דברי אמת בשם הבעש"ט( שהתורה היא נצחית והוה בכל אדם בכל זמן ,ואיך שייך ענין
המבול והתיבה להינצל ממי המבול בכל אדם בכל זמן.
אלא היינו כידוע 'קשה מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף' ,והטרדות והדאגות המזונות והפרנסות הם הגלי ים והמבול המבלבלים
את האדם ומבלים אותו בהבלי עולם הזה כמובן ,והבית הכנסת וביהמ"ד שפונה מן הטרדות המשא ומתן ,ובורח שם לתורה
ותפלה ,היא התיבה להמלט ולהנצל מהמבול וגלי הים ,כדרך שאמרו )קידושין ל (:אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש ע"ש...
וזה שאמר לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל ,הכונה 'לולי ה'' שנתן לנו התורה ותפלה וצוה לנו 'יאמר נא ישראל' ,היינו לאמר
וללמוד בתורה ותפלה ,אזי היינו משקועים חלילה במבול גלי הים של טרדות ודאגות הבלי עולם הזה ,וזהו הפי' 'אזי המים שטפונו
אז עבר על נפשינו המים הזדונים' ,היינו המבול וגלי הים כאמור.
ובזה יובן הכתוב 'על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו' .לכאורה אינו מובן ,למה ייחד זה
התפלה הזאת לחסיד דוקא ,הלא זה כל אדם צריך להתפלל על זה ,כי לשטף מים רבים אליו לא יגיעו כמובן.
אלא הפירוש ,לעת מצוא ,היינו למצוא לו עתים לתורה ותפלה כמו שפירשנו עיי"ש .ופירוש שטף מים רבים ,הן טרדת המשא
ומתן ודאגת הפרנסה ,שהיא המבול השוטף ומבלה את האדם בבואו לתוך עולם הזה ,ומבלה אותו בהבלי עולם הזה כנודע .והנה
המון עם המשוקע בהבלי עולם הזה ,וטרדת המשא ומתן ערבים ומתוקים עליו ,אינו מבול שוטף שיבקש תיבה להמלט ,היינו
לברוח לבית הכנסת ובית המדרש לתורה ותפלה ,רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו.
אבל החסיד שמרגיש טעם טוב בעבודת הב' ית"ש בתורה ותפלה ,וכבר הוא שונא לעסוק במשא ומתן ,שמביא לו טרדת המשא
ומתן ,שהוא מבול שוטף שמבלבל את מוחו ,ומבקש תיבה להמלט כנ"ל .על זאת יתפלל כל חסיד דוקא אליך לעת מצוא ,היינו
שימצא עתים לתורה ותפלה ,רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו כנ"ל.
י
נפיש"א נהורא
נח
ואף המילה 'מבול' מעידה על תוכנה, נורא מענין התיבה ומי המבול ,ושילוח
שהוא מלשון 'בלבול' ,שמבלבל מחשבתו העורב והיונה על פני המים -לדורותינו
הטהורה של האדם ומסיר דעתו מן אלו.
הקדושה.
"לולֵ י ה'וביאר שם ע"פ המקרא בתהיליםּ :
אמנם ,המציא לנו הבורא יתברך שמו פו ּנו נַ ְחלָ ה עָ בַ ר ׁ ֶש ָהיָ ה לָ ּנוֲ ...אזַ י ַה ַּמיִ ם ׁ ְש ָט ּ
מקלט עוז ומחסה מפני זרם ,והוא היכל עַ ל נַ פְ ׁ ֵש ּנוֲ ...אזַ י עָ בַ ר עַ ל נַ פְ ׁ ֵש ּנו ַה ַּמיִ ם
בית המדרש ובית הכנסת! המקום שבו ַה ֵּזידוֹ נִ ים" )תהלים קכד ,ב-ה( .ויש להשכיל ,מה
האדם מתנתק ומתפרק מכל שאון תבל, הם אלו 'המים הזידונים' המאיימים
ונכנס לחסות בצלא דקוב"ה לעסוק בתורה לשטוף נפש האדם? אלא דאמרו חכז"ל:
ולשפוך שיח בתפלה – זוהי 'תיבת נח' 'קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף'
הרוחנית המגנת בכל עת .וכדי להימלט )פסחים קיח ,א( .כי כאשר האדם נבוך ומוטרד
מגזירת המבול של דורנו ומגלי הים בעסקי פרנסתו ומחייתו ,נערמים עליו
הזידונים ,מחויב האדם לברוח אל תוך דאגות רבות ותלאות שונות ,והמה
התיבה ,אל כותלי בית המדרש. כנחשולי ים הסוערים וגליו המערבבים
דעתו של אדם ,ומטביעים אותו במצולות
וזהו עומק כוונת המקרא' :לולי ה' שהיה הבלי העולם הזה.
לנו' – שאם לא היינו נמלטים אל בית ה'
לבקש פניו' ,אזי המים שטפונו' – אלו מי והנה האדם נאלץ להילחם מלחמה יום-
המבול של הבלי העולם השפל' ,אזי עבר יום ,לעמול בפרך ולהקריב מנוחתו למען
על נפשנו המים הזידונים' – שהם טרדות השיג טרף לביתו .כל אותן דאגות ומסחר,
הזמן. חובות ותשלומי ממון ,וכלל עניני העולם
הזה ,הרי הם כמשפט 'ים סוף' וכעין 'מבול'
מים רבים המציף ומכסה את נפש האדם.
וזהו שרמז בכ' 'וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב עד יבושת המים' ,פירש את העורב לשון עריבות ומתיקות ,והפי' ויצא היינו
לפרקמטיא ...זה שעבודת הבורא ערב ומתוק לו ,אז אם בא לצאת ..ויצא יצוא ושוב ...שבאמת על זה נשלחה הנשמה לעולם הזה
דוקא ,משום שבשמים אין שום טרדה ,כמו שאמרו כלום משא ומתן יש ביניכם וכו' .ונשלחה לעולם הזה שיש טרדות ומניעות,
ומתוך הטרדות והמניעות דוקא לקבוע עתים לתורה ותפלה כנודע ,זה שרמז ואמר וישלח וכו' ,היינו שזה מכוון על שליחת הנשמה
לעולם הזה כנ"ל .ואמר עד יבושת המים ,פירוש המים ,הן המים זאת דומים לשטף מים רבים של דאגות וטרדות ומעשים ,כנ"ל,
ובאבות פרק ד' מ"ט ,המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר ,זה שרמז עד יבושת המים ,הן עד שנסתלקו ממנו המים
זאת דומים על הדאגות וטרדות וזוכה לקיימה מעושר כנ"ל ,ודוק והבן.
יא
נפיש"א נהורא
נח
הקדוש ברוך הוא מזונותיו בנקל ,כדי ובזה יתבאר דקדוק הכתוב במזמור
שיוכל לישב בבית ה' ולעסוק בתורה תהילים" :עַ ל זֹאת יִ ְת ּ ַפ ֵּלל ָּכל ָח ִסיד ֵאלֶ ָך
ובתפלה בלא שום מפריע. לְ עֵ ת ְמצֹא ַרק לְ ׁ ֵש ֶטף ַמיִ ם ַר ִּבים ֵאלָ יו לֹא
יעו" )תהלים לב ,ו( .ויש לעורר בזה ,מהו אותו יַ ִ ּג ּ
וזה שאמר 'על זאת יתפלל כל חסיד' ,כי 'שטף מים רבים' שממנו חרד החסיד
צריכים לזה שכל של חסיד ,שיבקש 'לעת ומתפלל עליו תמיד שלא יגיע אליו
מצוא' – היינו שימצא זמנים יקרים להטביעו? ולמה יצא הדבר מפי המשורר
לקבוע עיתיו לתורה ,ובזאת יינצל מן בלשון 'כל חסיד' דוקא ,וכי שאר המון
המבול הנורא ,ו'רק לשטף מים רבים' של העם אינם צריכים הצלה משטף מים?
הדאגות ועמל הפרנסה 'אליו לא יגיעו'.
אלא הביאור הוא ,כי מי המבול ושטף
המים הרבים הללו ,אינם אלא עול
משל היונה והעורב – ברמז הצלת הפרנסה והטרדות הגשמיות של העולם
הנפש מן המבול על ידי דביקות הזה .והנה ,המון העם שאינם בבחינת
באורייתא חסידים ,אינם מרגישים כלל כי הטרדות
ומתוך יסוד זה פירש ה'דברי ישראל' הללו הן כעין מבול ושבי רוחני; הם
באופן נפלא ונעים את פשט המקרא שקועים כל כולם בתוך המשא והמתן,
בשילוח העורב" :וַ יְ ׁ ַש ַּלח ֶאת ָהעֹ ֵרב וַ ֵ ּיצֵ א דאגות המחר והתאוות ,ואינם מבקשים או
יָ צוֹ א וָ ׁשוֹ ב עַ ד יְ בֹ ׁ ֶשת ַה ַּמיִ ם ֵמעַ ל ָה ָא ֶרץ" מתפללים להינצל מכך.
)בראשית ח ,ז( .זהו הרמז לאדם שזכה לטעום
'עריבות' וטעם מתוק וחשק נפלא בעבודת אך החסיד ,שכל חפצו וחשקו הוא להיות
ה' ובתורתו הק' .אדם כזה ,אפילו בעת דבוק בתורה ובבוראו ,מרגיש כאב עצום
שמוכרח הוא לצאת מבית המדרש לצרכי ועיצבון נורא בכל רגע שבו הוא נאלץ
פרנסתו הגשמית ומחיית ביתו ,הרי הוא להתנתק מן הקודש עבור עסקיו .על כן,
בבחינת 'יצוא ושוב' – הוא יוצא לחוץ רק עומד החסיד ומתפלל בכל יום ובכל עת,
משום שאין לו ברירה ונגזרה עליו גזירה, שיציל אותו הבורא מאותו 'שטף מים
אך מיד 'שב' בריצה ובחשק גדול אל רבים' – שלא יגברו עליו טרדות הפרנסה
עד שיטביעו את נפשו ,אלא ימשיך לו
יב
נפיש"א נהורא
נח
נזקים וחורים בתיבה – חומרת הגמרא והמשנה ,ואינו נשאר בחוץ כלל,
ביטול תורה מחברו כיון שאין נפשו מוצאת מנוח מחוץ לתורה.
על כן זה המוסר אשר מחויב כל אדם ליקח
לעצמו מעובדא דא דשילוח העורב ,והוא וכך צריך להיות משפטו של כל איש
יסוד גדול ומוסר השכל נורא לדורות! כי יהודי ,ובמיוחד בן תורה ובחור ישיבה:
התורה הקדושה תמימה היא ותורת אמת, כשהוא מוכרח לצאת מעט החוצה ,אל
וכאשר חפץ האדם בכל נפשו להימלט הרחוב ואל עניני העולם הזה ,עליו
ולהינצל מן המבול וגלי הים הסוערים של להרגיש מיד כי 'לא מצאה מנוח לכף
הבלי העולם הזה ,אל תוך 'התיבה' של רגלה' )שם ,ט(! הוא צריך להבין שהרחוב
תורה ותפלה ועבודת ה' ית' ויתעלה -אזי והבלי העולם הזה הם כמו מבול מים
מוטל עליו לעשות לעצמו סייגים חזקים זדונים שעלולים להטביע את נפשו ,ומיד
וגדרים איתנים בתוך שעות לימודו עליו לשוב אל התיבה – אל התורה ,אל
ותפילתו. הישיבה ואל בית המדרש.
חובה קדושה מוטלת עליו להסיר מעל לעומת זאת ,מי שאינו בגדר זה ואין לו
עצמו ומסביבתו כל דבר וכל ענין שום טעם וחיות בעבודת הבורא ית' -
המבלבלים ומפריעים את כונת הלב ,ואת נשאר בחוץ ומסתובב בין המים ,ואינו
דביקות הנפש ,ולבער ולסלק את כל מרגיש כלל את סכנת המבול העלול
המחיצות והדברים המפרידים בינו לבין להטביע אותו .הוא יכול לחיות בתוך
הקדושה ,כדי שלא יטבע חלילה במי המבול בלא דאגה .אדם המתנהג כך ,הוא
המבול רח"ל! יכול לחיות בתוך הטרדות והבלי העולם
הזה מבלי להרגיש כלל שהם מנתקים
כי העולם הזה והבליו דומים הם ממש אותו מן הרוחניות ומאור החיים.
למבול מים זידונים המאבדים ,מחריבים
ומכלים את נפש האדם .ואם אנחנו
נמצאים כביכול בתוך התיבה – שהוא
היכל בית המדרש ובית הכנסת – ואנו ***
עושים בה חרכים ,נקבים וסדקים על ידי
יג
נפיש"א נהורא
נח
מפני שהוא נכרת ונפרד מן התורה הק' ביטול תורה ,שיחות בטלות ודברים שאין
שהיא אורך ימינו וחיות נפשנו. בהם חפץ ,הרי אין האדם מביא הפסד ונזק
על עצמו לבדו ,אלא הוא מזיק ומחטיא את
הרבים החוסים סביבו! כי כאשר נכנסים
מים זידונים דרך הנקבים לתוך התיבה ,אין
* הם מטביעים ומזיקים רק לאדם שעשה
את הנקב ,אלא עלולים הם להטביע את כל
הנמצאים והחוסים בתוך התיבה ,והנזק
האחריות הגדולה של כל אחד - הרוחני בזה הוא נורא וגדול מאוד!
ודברי התעוררות בזה
וצריך כל אחד לידע ולהשכיל היטב ,כי ועל כן ,מה עלינו לעשות במעשינו? כיצד
מוטל עליו להיזהר ולהישמר באזהרה נשמור על עצמנו מן הנקבים הללו ונסתום
יתירה ,וליתן חשיבות ויוקר רב מאוד את הפרצות והסדקים שבתוך התיבה? הנה
ללימודו שלו עצמו ,וכל שכן ללימודו של מחויב האדם להיות דואג תמיד בקרב לבו,
חברו שיושב בצדו! וזו היא גופא האחריות ולחפש עמוקות עצות ותחבולות בנפשו
הגדולה והנוראה המוטלת על שכמנו .כי שלא יתבטל מן התורה הק' ,ולא יפסיק
בעוונותינו הרבים ישנם אנשים בעולם חלילה מדברי תורה ,לדברים בטלים,
אשר אין להם שום רגש ,הבנה או חמלה שיחות חולין ועניני העולם הזה .שהרי
ללימודם של אחרים! שלאחר שחברו אמרו חכמינו ז"ל )חגיגה יב ,ב(' :כל הפוסק
נלחם בנפשו מלחמה כבדה וגדולה נגד מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה —
היצר הרע ,וכבש את תאוותו וישב בבית מאכילין אותו גחלי רתמים' ,וכן שנינו
המדרש והתחיל ללמוד בהתמדה במשנה אבות )פרק ג ,משנה ז( על המפסיק
וברעננות ,בא חברו זה בפתע פתאום ממשנתו לשיחת חולין ודברים בטלים
ומתחיל לדבר עמו דברי הבאי בתוך אש שאין בהם חפץ ,ש'מעלה עליו הכתוב
הלימוד ,מפריע את מחשבתו ומבלבל את כאילו מתחייב בנפשו' .והרי האדם הזה,
שכלו ,ומבטל אותו לגמרי מלימודו! ,וזהו בעת שמפסיק הלימוד ,הרי הוא כאילו
דבר חמור ונורא מאוד ,שהאדם עושה כורת את פתיל חייהם והשפעתם של
מעשים כאלו ואין בלבו שום הרגשת הרבים רח"ל ,ועונשו חמור וקשה מאוד,
יד
נפיש"א נהורא
נח
איה אפוא אנחנו נמצאים? והיכן היא אחריות על עצמו ועל חברו ,והוא גוזל
הבושה והכלימה של האדם? וחומס ממנו במו ידיו את זמן התורה
הקדוש.
על כן ,חובה גמורה היא על האדם להיות
חרד ואחראי בכל רגע על זמן לימוד ולפעמים לא די שחטא בעצמו ,אלא שגם
התורה .ועליו לידע מהו פירושם האמיתי חברו נמשך וניצוד אחריו ברשת דבריו,
של דברי התורה וחשיבותם ,ומהו הפירוש ומשחית ומאבד את זמנו היקר .ואין האדם
הנורא של לאבד ולהפסיד זמן קדוש של הזה יודע ומשכיל כמה עוונות ,פגמים
תורה? הרי מונח לפנינו מאמר התנא רבי וקלקולים נוראים הוא עושה וגורם
מאיר במשנת אבות )פרק ד ,משנה י(' :ואם במעשהו זה! ובודאי כאשר אדם מפריע
ביטלת מן התורה — יש לך בטלים הרבה ומבטל את חברו הקבוע בלימודו ,הרי הוא
כנגדך' ,וכדאיתא בירושלמי )ברכות ט ,ה( 'דע נחשב למחטיא את הרבים ,ועונשו גדול
כי יש לך מבטלים כנגדך מן השמים'. מנשוא!
ואמרו חז"ל שהאדם עתיד לעמוד לפני
בית דין של מעלה וליתן דין וחשבון נוקב למה הוא עושה הדבר הזה? וכי מפני
ומדוקדק על כל רגע ורגע שביטל מן שהוא נזכר פתאום באיזה סיפור או מעשה
התורה ,ועל כל ֶה ֶרף עין וכל תנועה קלה בטל שרוצה לספר לו ,או שהוא רוצה
של ביטול תורה! כל זמן וכל שעה שהאדם להתלוצץ וללגלג ,ואין בלבו הסבלנות
מבטל ומאבד בלא צורך הכרחי וקיומי — והרצון להמתין כדת וכדין עד שיסיים
שלא לצורך פרנסת נפשו או לצורך קיום חברו את סדר לימודו ואת קביעותו- ,
מצוה גדולה ודבר נחוץ שאין לעשותו על מוכרח הוא ליתן פורקן ליצרו ולספר לו
ידי אחרים — הרי הוא עתיד ליתן על כך דברים בטלים וריקים .זו היא בושה
את הדין לפני כסא הכבוד ,וזהו עון חמור גדולה ,כלימה וחרפה ,וזהו זלזול נורא
ונורא .כי נתבונן בדעתנו :כמה זמן ארכו ובזיון גדול בתורת השם!
של רגע אחד קטן של ביטול תורה? רגע
אחד בלבד! ואף על פי כן ,דע והאמן שעל וכמו שמצינו בדברי חז"ל )חגיגה ה :וראה פסיקתא
זמן קצר ופעוט כזה יעמיד האדם ולתת דין רבתי איכה ב׳( ,שהשם יתברך מקפיד ומדקדק
וחשבון מדוקדק. מאוד כחוט השערה על עון ביטול תורה!
טו
נפיש"א נהורא
נח
אותיות מחכימות – מעלת תיבות
התורה וכוחה להכניע היצר
ככתוב" :לַ ּ ֶפ ַתח ַח ּ ָטאת רֹ בֵ ץ" )בראשית ד ,ז(. *
ובביאור מקרא זה מצינו דרך אחד אשר
דרכו בו המפרשים ,כי כאשר האדם פותח
קדושת ההיכל – חומרת רעש
את פיו חלילה לדבר דברי הבאי ,שיחות
המכשירים המנתקים אש הלימוד
בטלות ודברים שאין בהם חפץ ,מיד בא
בהיכל ה'
ונצב עליו היצר הרע – ורובץ עליו
להחטיאו ,ועל דא הזהירונו הכתוב' :נצור והדברים אמורים במיוחד על מה שמצוי
לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה' )תהלים לד, בעוונותינו הרבים בדורנו ,בענין הכנסת
יד(. מכשירים וסעלפאונ"ס לתוך היכל
הביהמ"ד .הרי זה מעשה אשם נורא
אך ברגע שהוא פותח פתח קטן ,ואפילו ואיום ,שאדם יושב לעסוק בתורה,
לשיחה קלה או לסיפור דברי חול ,הרי ומכשיר שבידו מצפצף או מושך את
הוא נוקב נקב בתיבה ,ודרך אותו סדק דעתו ,ובכך הוא מבטל את עצמו ומבלבל
נכנסים מי המבול הזידונים ומבלבלים את דעתם של אחרים ,ונמצא עון חמור של
מוחו ,ועלולים להחריב את כל קדושת מחטיא את הרבים בידו! הלא חברך
לימודו! ומובא בספרים הקדושים ,כי על היושב בצדך נלחם עם היצר הרע מלחמה
כל רגע ורגע שבו האדם חוסם את פיו כבדה ,כבש את תאוותו ,ישב ופתח את
בבית המדרש ,ונזהר מלדבר דברים הגמרא – ואתה בא בדיבורך או במכשירך
בטלים ,הוא זוכה לאור גדול ולשכר עצום ומנתק אותו כהרף עין מכל דבקותו
שאין שום מלאך ובריה יכולים לשער והשגותיו הרוחניות ,ומפזר את מחשבתו!
ולתאר. זהו גזל נורא ,והאדם עושה זאת בלא שום
הרגשת אחריות ,מבלי להבין שהוא חומס
מחברו את זמן התורה הקדוש ,שהוא חיינו
ואורך ימינו.
***
טז
נפיש"א נהורא
נח
לשפוך שיח בתפלה זכה ובכונה עצומה – אוצר בלום – גודל שכר השתיקה
הרי כל כמה שהניסיון מר וקשה כשאול, ופדיון דאגות הפרנסה
השכר המובטח לו גדול ורם לאין שיעור. ויתבונן האדם בדעתו :וכי יש לך אדם
וכמו ששנינו במשנת אבות )פרק ה ,משנה כג(: המהלך בתבל ותלאות הזמן ופגעי תבל
'לפום צערא אגרא'. אינם מנשבים עליו? ברם ,דעו נא דורשי
ה' כי לכל צרה וצוקה יש פתח תקוה ,ולכל
ואל יפול לבבכם בקרבכם ,ואל יעלה על צר ומצוק נמצא פדה ופדות .והיכן הוא
דעתכם החשש שמא מחמת קביעותכם המרפא המזוקק לכל מרירות הנפש? הנה
בבית המדרש ממעטים אתם את קהל הרפואה קבועה בדברי פי חכם בספר
לקוחותיכם ,או מפסידים את קציבכם משלי :שומר פיו ולשונו שומר מצרות
הגשמי .אדרבה! הרווח האמיתי והנצחי נפשו.
עודנו לפניכם] .וכפי ששיננו וביארנו בימי
חולו של מועד שעברו[ ,כל לקוח וכל אך מהו המחיר הנדרש מאיתנו ,ומהו
ממון שאדם מדמה בנפשו כי הפסיד למען התשלום בעד אותה שלוה נכספת של
קדושת המועד ,בורא עולם ,הזן ומפרנס הנפש? עלינו להעמיק ולהבין את סוד
לכל ,אינו נותר בעל חוב .הוא עתיד הדבר :בכל רגע קצרה שבה האדם גוזר
להשיב לו כפל כפלים ,ולהמציא לו עשרה שתיקה על פיו ,כובש את יצרו ונוצר
לקוחות אחרים תחתיו שינהרו לפתחו! לשונו מדיבורים בטלים ומשיחות סרק –
הוא זוכה ִומ ְתעַ ּ ֵטר בשכר נשגב ועצום,
הדבר ברור ויציב ,וכל קרבן והקרבה שכר כה כביר עד שאין שום מלאך ,שר או
שאדם מקריב על מזבח עבודת השם – בריה בעולמו של הקדוש ברוך הוא
בורא עולם ישלם פועלו ,וימלא אותו שיכולים לשער או להכיל את גודלו! על
בשפע רב. כל רגע ורגע של שמירה וזיכוך ,נערם
לאדם אוצר בלום בשמי מרומים .בכל
על כן ,חוסו על הזמן! ננצל נא כל רגע ורגע פעם שמתעלה מעל הבלי הזמן הזה ,מנתק
שהם יקרות מפז ומפנינים .נרבה להגות עצמו משאון התבל ומנסיונותיה
בתורה הקדושה ומעשים טובים ,הלוא המבקשים להסיח את דעתו ,ומקדש את
עצמו לשבת בין כותלי בית המדרש,
יז
נפיש"א נהורא
נח
'ראשית' ,ובשביל ישראל שנקראו היא המעלה העליונה עליה נאמר במשנה:
'ראשית'. 'ותלמוד תורה כנגד כולם' )פאה א ,א(.
חשבון המצות שמקיים בכל הגה
של לימוד התורה *
ונתבונן ונראה כמה פעמים נזכר ונשנה
בתוך התורה ענין מעלת התורה ,יוקר
ערכה וחיוב לימודה ,וכמו שכתב בעל תורה תבלין -העצה היחידה נגד
ספר 'מעלות התורה' בשם אחיו הגאון היצר הרע
מוילנא ז"ל :אשר ישנן מצות רבות בתורה והנה כי כן ,הרי היצר הרע מסובב ומקיף
שהן בבחינת שורש ויסוד ,כמו אילן גדול את האדם תמיד ,וכל חפצו ,מזימתו
המוציא ענפים רבים ופירות רבים למאות ומטרתו היא לבטל את האדם מן התורה
ולאלפים .ותרי"ג מצות התורה הם רק כמו הק' ומן המצות .אבל התורה היא התבלין
השרשים -אשר מהם מתפשטין ויוצאין היחיד והשמירה המעולה שלנו ,אשר
הרבה מצות .וכל מצוה ומצוה יחידה ניתנה לנו מן השמים כדי שנוכל בכוחה
שהאדם זוכה לקיים ,היא מביאה לו שכר לנצח את היצר הרע ,להכניעו ולשבר
עצום וקדושה נצחית. קליפתו ,כמאמרם' :בראתי יצר הרע
ובראתי לו תורה תבלין' )קידושין ל ,ב(.
והנה מונה שם כמו עשרים ושלשה
מקומות בתוך חמשה חומשי תורה ומפני מה פתח בורא עולם את תורתו
שנזכרה בהם בפירוש מצות עשה של אשית"?
"ב ֵר ׁ ִ
הקדושה באות בי"ת ,במילת ְּ
לימוד התורה ,ואיכא עוד כמה לאוין כדי להורות וללמד אותנו שהעולם כולו
שמביא שם על זה .ובלעדי זאת יש עוד נברא אך ורק בשביל עסק התורה ,וכל
כשלשים מקומות בנביאים ובכתובים קיומו וחיותו תלויים ועומדים על עסק
המדברים ומשבחים את סגולת התורה התורה! הקדוש ברוך הוא רצה להודיע
וחיוב עשייתה ,ונמצא לפי החשבון שיש וללמד אותנו שכל העולם כולו ומלואו לא
לנו כששים או שבעים מקומות ויותר - נברא אלא בשביל התורה שנקראת
יח
נפיש"א נהורא
נח
חמורו' וכו'' ,ויקם וילך' וכו'' ,ויקח' וכו' – בתוך התנ"ך כולו המעוררים ומזהירים
לפי שכיון בכל פסיעה ותנועה לקיים מצות אותנו על עסק התורה.
קונו .וכן מצינו באליעזר עבד אברהם ,לפי
שהיה עבד נאמן ,לכן במה שסיפר ומכאן יסד לן הגר"א זצ"ל יסוד נורא
לבתואל ,אמר בכל פעם' :וישביעני אדוני', ועצום ,דמאחר שבכל מילה ומילה וכל
'ויאמר לי אדוני'' ,ואומר לאדוני' – לפי הגה והגה שהאדם מוציא מפיו בעת
שכיון בכל פרטי שליחותיו לקיים מצות לימודו הרי הוא מקיים מצות עשה בפני
אדוניו. עצמה ,נמצא שעם כל תיבה יחידה של
תורה שהוא מוציא מפיו ,הוא מקיים בבת
ואם כן ,על אחת כמה וכמה במצות בוראנו אחת הרבה מצות עשה דאורייתא כנגד כל
יתברך שמו ,שכל מילה ומילה וכל הגה אותם המקומות בתנ"ך!
שהאדם מוציא מפיו בעת לימודו הרי הוא
מקיים מצות עשה בפני עצמה! ואם בכל וכמו שמצינו בפרשת וירא במצות הכנסת
תנועה גשמית של מצוה נעשה רעש גדול אורחים ,שמפרש הכתוב באריכות כל
בשמים ,כמה מצות עצומות לאין שיעור עשיותיו ופרטי תנועותיו של אברהם
וקץ אוסף אדם לתוך נשמתו בכל שעה אבינו ע"ה' :וירץ לקראתם' וכו' 'ויאמר'
ושעה שהוא יושב ועמל בהיכל ה'! וכו'' ,וימהר אברהם' וכו'' ,ואל הבקר רץ
אברהם' וכו'' ,ויקח חמאה וחלב' וכו' –
לפי שכל פרט ופרט וכל תנועה קלה
שנכתבה בכתוב היא מצוה בפני עצמה!
*** התורה מורה לנו כמה מצות רבות מונחות
בכל ענין קטן ,וכמה מעלות עליונות יש
במצות הכנסת אורחים ובכל ההכנות
בכל אות וקוץ שבתורה טמונים והיגיעות הנעשות לשם מצוה ,וכן בענין
סודות אין מספר הריצה לבית הכנסת.
התורה היא הכלי העליון שבו אנו יכולים
להשכיל ,ללמוד ולהבין ,כמו שכתב הגאון וכן בפרשת העקידה ,פרט הכתוב כל פרטי
עניניו' :וישכם אברהם' וכו'' ,ויחבוש את
יט
נפיש"א נהורא
נח
והזריזות לדבר מצוה .כי כל מעשה ,כל מוילנא זצ"ל )בביאורו לספרא דצניעותא פ״ה(ה ,וכן
סיפור וכל ענין שנזכר ונכתב בתורה אינו הובא בספר 'מעלות התורה' )אחי הגר״א( :כי
לחנם ,אלא הוא מצוה ,הוראה ולימוד אנחנו יודעים ומאמינים באמונה שלימה
גמור עבורנו. כי כל אות ואות שבתורה הקדושה יש בה
סודות עמוקים ,נוראים ונפלאים למעלה
התורה הקדושה מלמדת ומורה לנו כמה מכל השגה .כל תיבה וכל מילה בתוך
מצות רבות מונחות בכל ענין קטן ,וכמה התורה מלאה וגדושה במצות ,בהלכות
מעלות עליונות יש במצות הכנסת אורחים ובקדושה נוראה ,והאדם יכול וצריך
ובכל ההכנות והיגיעות הנעשות לשם ללמוד ממנה מוסר ,הנהגה ישרה ודרך
מצוה .וכל אלו הענינים הם חלק בלתי ארץ .כל אות יחידה שבתורה -אם האדם
נפרד מן התורה הק' ,אשר היא לבדה משים את ראשו ,דעתו ולבו עליה — היא
נותנת כח ועוז לאדם להכניע ,לשבר משפיעה ומביאה עליו קדושה עליונה
ולנצח את היצר הרע ,ומביאה עליו ברכה ויראת שמים טהורה .כל מילה של תורה
מן השמים ,חיים טובים וטובה נצחית, היא מצוה רבה ,יקרה וקדושה מכל
ושומרת ומצלת אותו מכל פגע ומכל רע. חפצים ,וכל אות וקוץ יש ללמוד ממנה
ובדבר הזה ובעמל הזה יכול האדם להגיע תילי תילים.
לתכלית שלמות נפשו ולהתדבק בקשר
אמיץ בבוראו יתברך שמו. וגם זה נלמד ממה שפרט לך הכתוב גבי
אברהם אבינו ,כל פרט ופרט ממעשיו
ומחשבותיו -שהיה רץ וממהר בכל כוחו
להכניס אורחים ולגמול חסדים ,וחבש
* החמור בהשכמת הבוקר -גבי פרשת
העקידה ,וכל מעשיו כולם היו נעשים
בזריזות נפלאה ובשמחה רבה ועצומה,
ומזה אנו למדים חוק ומוסר והנהגה ישרה
לדורות בענין הריצה לבית הכנסת,
ה וז"ל שם :והכלל כי כל מה שהיה והוה ויהיה עד עולם הכל כלול בתורה מבראשית עד לעיני כל ישראל .ולא הכללים בלבד אלא
אפילו פרטיו של כל מין ומין ושל כל אדם בפרט וכל מה שאירע לו מיום הולדו עד סופו וכל גלגוליו וכל פרטיו ופרטי פרטיו .וכן
של כל מין בהמה וחיה וכל בעל חי שבעולם וכל עשב וצומח ודומם.
כ
נפיש"א נהורא
נח
נחלת ה' בנים – חובת החינוך לפתח חטאת רובץ – שמירת
משחר הנעורים על פי דברי ה'פלא בפתח בית המדרש מפגע היצר
יועץ' ויש עוד להעמיק ,ולפרש פירוש במקרא
עוד יש להתבונן ולפתוח שער בחינוך קודש" :לַ ּ ֶפ ַתח ַח ּ ָטאת רֹ בֵ ץ" )בראשית ד ,ז(:
הבנים והבנות והדרכתם בדרך הישר .כי דהנה ,בעת אשר מסיים האדם את חוק
הלוא אב ואם המבקשים לשלוח מסר לימודו ויוצא לחוץ מפתח בית המדרש אל
נצחי לדורות הבאים ,לראות את בניהם הרחוב ,שם ממש היצר הרע אורב וממתין
ובנותיהם מעוטרים בכתרה של תורה – לו על הפתח ,ומוכן ומזומן לצוד את נפשו
עליהם לדעת כי הדבר דורש הכנה ,עמל הטהורה ,כדי להכשילו ח"ו ולאבד ממנו
והקרבה עצומה! ]וכמו שכתב בפלא יועץ את כל אשר קנה ועמל בו בתוך כותלי
)ערך חינוך( גודל חובת הדבר ו[. הקודש.
עוד בטרם יבוא הילד לעולם ,ואף משעה והוא -השטן הרע ,לא ירא ולא יפחד ,ולא
שבא לעולם ,על ההורים לשפוך כמים נרתע משום דבר שבעולם ,מפני שתמיד
לבם בתפלה לפני בורא עולם ,שיזכה הוא עומד ומצפה על המפתן .שכן ,כל עוד
אותם בבנים עוסקים בתורה וביראת חוסה האדם בפנים ,הרי הוא כמוגן
שמים ,בנים שיהיו תלמידי חכמים ומסתתר בתוך התיבה הקדושה מפני
המאירים את העולם .עליהם לבקש מכשולי הזמן .לכן מחויב האדם להיות
ולייחל בכל עת -שבניהם יהיו 'בני תורה' בשמירה מעולה ובזהירות יתירה מן
באמת ,חרדים לדבר השם. הרגיל ,וישים אל לבו כי היצר הרע רובץ
וממתין לו בפתח בית המדרש דייקא.
ולא בתפלה בלבד אלא עוד משחר
ילדותו ,בעודו רך בשנים ,יש להשמיע
לילד קול תורה ,קול רינונה של מצוה .אף
כשהוא שוכב בעריסתו ,תהא אזנו מורגלת ***
לשמוע דברי קדושה ,כמאמר התנא על
ו וז"ל בתוך דבריו :ועל הכל לשפוך נפשו לפני ה' שלא יהיו חטאתיו מונעיים הטוב ממנו ושיהיה כל זרעו זרע קודש קדשים זרע
אנשים.
כא
נפיש"א נהורא
נח
בניו ,או שמטה אוזנו לשמוע איך שהוא רבי יהושע בן חנניא 'אשרי יולדתו' )אבות ב,
לומד עם אחרים! ח( ,מפני שהיתה אמו מוליכה עריסתו לבית
המדרש כדי שתהא אזנו מורגלת לשמוע
כי הנה במלאכת גידול הדורות ובבנין דברי תורה משחר הנעורים.
החינוך של הבנים מוכרח האדם להבין אל
נכון את גודל האחריות ,וידע שאין הדבר
דומה כלל לעסקי העולם הזה והמסחר; חובת החינוך המוטלת על האב
בעוד שבעניני הגשמיות יכולים בני האדם בעצמו
להתעסק בהן ולעשותם במהירות ובקלות, ויש לדעת עוד ,כי אין האב יכול לפטור את
הרי שבחינוך הבנים לעמלה של תורה אין עצמו מעול המצוה ולהטיל את כל חובת
הדבר כן ,אלא זהו מלאכת הקודש החינוך על שכמו של המלמד בתלמוד
שדורשת השקעת זמן מרובה ,להקריב התורה .אלא חובה קדושה מוטלת על
קרבנות ולמסור את הנפש על כל צעד האב בעצמו לישב וללמד את בנו תורה
ושעל כדי לראות פירות יפים. בכל עת שמתפנה לו שעה קלה –.ורק אם
אין עתותיו בידיו או שאין ידו משגת
וכאשר האדם פועל ועומל בדרך זו אך חכמה ,מוטל עליו לטרוח בכל כוחו
ורק לשם שמים ,מתוך מטרה אחת ויחידה ולמצוא תלמיד חכם הגון ,לשכור אותו
לעשות נחת רוח ליוצרו ,ויודע ומאמין כי בדמים מרובים ולשלם לו בעין יפה ,כדי
כל תכלית חיותו בעולם השפל אינה אלא שישב עם בנו שעות על גבי שעות להגדיל
לעשות רצון בוראו – אזי בכוחו להעמיד תורתו ולהאדירה .ואם אין באפשרותו
דורות ישרים ומבורכים ,ובמעשיו אלו לעשות כן ,מחויב הוא להוליך את בנו
הוא גורם לנחת רוח כה כביר בשמי למקום תורה ,אל הישיבה הקדושה ,מקום
מרומים ,וזוכה לשכר נצחי שאין לו סוף שבו יוכל לגדול ולהתעלות בקדושה.
וקץ ,הגדול מכל הון ורכוש שבעולם.
ומה כביר הוא כוחה של הזכות ,ומה נשגב
הוא התענוג הרוחני בשמים ובארץ ,כאשר
האדם זוכה לישב וללמוד תורה יחד עם
***
כב
נפיש"א נהורא
נח
צא וחפש לך שעה שהיא לא יום ולא אוי לבריות – חומרת עלבון
לילה ,ובאותה שעה תלמד חכמת יוונית! התורה ומעלת המחזיקים בה
)מנחות צט ,ב( .ומכיון שאין שום זמן בעולם שנינו במשנת אבות' :אוי להם לבריות
שהוא לא יום ולא לילה ,הרי שהאדם מעלבונה של תורה' )אבות ו ,ב( ,דהלא העולם
מחויב לעסוק בתורה תמיד ,ואין לו שום כולו לא נברא אלא בשביל התורה
היתר לבטל את הזמן על חכמות חיצוניות! ובשביל כבודו ית' .והנה ,ישנו אדם אשר
מכאן רואים את החובה העצומה של עמל אינו יכול לעסוק בתורה כל היום כולו,
התורה יומם ולילה. מפני שנאלץ הוא לעמול למחייתו
ולפרנסת ביתו ,או משום שלא נתנו לו מן
הרי התורה צועקת ומדברת באזהרה השמים את הכוחות והדעת לכך .אך לכל
חמורה על אותם אנשים שיש ביכולתם הפחות ,בעת שיש לו שעה פנויה – מחויב
ובכוחם לישב וללמוד ,והם בוחרים הוא לישב וללמוד! ,ואם אינו יכול ללמוד
ברצונם לאבד ולבזבז את זמנם היקר לריק בעצמו ,ילך וישמע מאחרים הלומדים .וכן
להבלי הזמן! וכאילו אומרים לאדם כזה יעשה מאמץ להקפיד על תפלה בציבור
בשמים :אתה חושב שהממון הזה שאתה שחרית ,מנחה וערבית ,ושם ישפוך שיח
סופר והולך להרוויח ,הכל ישאר בידך ויבקש :רבונו של עולם ,חונן הדעת ,תן לי
לנצח? אך הם אינם מאמינים ומאבדים את היכולת לקבוע עיתים לתורה יומם ולילה.
הזמן ,וזהו העון החמור של ביזוי התורה. ובכל יום יבקש במסירות נפש שיזכה
לבנים תלמידי חכמים האוהבים ומבינים
וכתוב בספרים שזהו עון קשה מנשוא, את התורה.
מפני שהם מראים במעשיהם שמזלזלים
בתורה ,כאילו היא דבר מופקר ח"ו ,ואינם וכן מובא בגמרא במסכת מנחות :שאל בן
רוצים בה .כמה הם מבזים את התורה! אחותו של רבי ישמעאל את רבי ישמעאל:
שאפילו אם האדם ילמד כל היום וכל אדם כמותי ,שלמד את כל התורה כולה,
הלילה ,ואפילו יחיה וילמד מאה שנה ,אם האם מותר לו ללמוד חכמת יוונית? קרא
הוא מאבד את זמנו היקר בתוך כותלי בית מו ׁש
עליו רבי ישמעאל את הפסוק" :לֹא יָ ּ
המדרש בעשיית ליצנות ,שחוק ודיבורים ֵספֶ ר ַה ּתוֹ ָרה ַה ֶּזה ִמ ּ ִפ ָיך וְ ָהגִ ָית בּ וֹ יוֹ ָמם
בטלים – הרי שום דבר לא יציל אותו וָ לַ יְ לָ ה" )יהושע א ,ח( .אמר לו רבי ישמעאל:
כג
נפיש"א נהורא
נח
בנפשו' :הרי אמרתי כבר כל כך הרבה מיום הדין הנוקב ,על אשר חילל וביזה את
תהילים ,כל כך הרבה זוהר ,כל כך הרבה קדושת היכל ה'.
גמרא' .אם אינו יכול ללמוד הכל -ילמד
כפי יכולתו .כי אם האדם יעביר את כל ומכאן עלינו לדעת ,שאפילו התלמידי
ימיו בבטלה ולא יעסוק בתורה ,הרי בסופו החכמים ,אם הם ח"ו מאבדים ומבזבזים
של דבר ימי חייו יחלפו לריק ,והוא יאבד את זמנם ועוסקים בדברים בטלים ובשחוק
את עולמו! – הרי בעבור זה מביאים חלילה את
היסורים והצרות על העולם! על זה
ובאמצעות לימוד התורה ,האדם ניצל מן מביאים את הדינים מן השמים ,ובאופן
היסורים והצרות הרעות .וכפי שכתוב כללי ,כל היסורים והצרות הבאים על
בזוהר הקדוש )פרשת וישב; ויקהל( והובא בספר העולם ועל הפרט ,וכל עיכובו של המשיח
'מעלות התורה' )עמוד מא( :מי שעוסק בתורה -הכל הוא רק בעון ביטול תורה! בעבור
לשמה ,התורה הקדושה בעצמה מגינה זה שמאבדים את הזמן היקר מן התורה.
עליו בזה ובבא ,ושומרת עליו מכל פגע רע ועל זה נאמר ונשמע הצעקה המרעידה:
ומאריהון דדינא .היא מצילה אותו מן "עָ בַ ר ָקצִ יר ָּכלָ ה ַקיִ ץ וַ ֲאנַ ְח ּנו לוֹ א נוֹ ׁ ָשעְ ּנו"
הצרות ומכינה ומזמנת לו את כל הברכות )ירמיהו ח ,כ( .הנה הזמן חולף ועובר ,ואנחנו
והרפואות השלמות לתוך נפשו וגופו, עדיין לא נושענו מפני ביטול התורה הזה
שהרי התורה היא סם החיים והרפואה שמעכב את הכל!
האמיתית לכל תחלואי הזמן ,ומכינה לו את
כל הברכות! הרבה יותר קל ונוח לשבת
בבית המדרש מאשר חלילה לשבת בבית
חולים או להתמודד עם צרות אחרות *
רח"ל ,ומכל אלו התורה מגינה ומצילה.
ברוך השם ,כאן בבית המדרש ראינו התורה כתריס בפני הפורענות
התעוררות ,והוסיפו יותר בלימוד התורה. והצרות רח"ל
אך דרכו של אדם שבתחילה הוא מתחיל ולכן ,כל אחד ואחד צריך לעורר ולעודד
עם חשק גדול ורצון עז ,ולאחר מכן ,ככל את עצמו לעסוק בתורה .ואל יאמר אדם
כד
נפיש"א נהורא
נח
ָּבם ְּב ׁ ִשבְ ְּת ָך ְּבבֵ ֶית ָך ּובְ לֶ כְ ְּת ָך בַ דֶּ ֶר ְך ּובְ ׁ ָשכְ ְּב ָך שעובר הזמן או כשמתקרב סוף סדר
קו ֶמ ָך' )דברים ו ,ז( -לחשוב ולדבר בדברי ּובְ ּ הלימוד ,מתחילים להתרפות ולהיחלש.
תורה בכל זמני היום :בבוקר ,בצהרים, ועל זה דארף מען זען אנהאלטן אז מ'זאל
בערב ובלילה. ווייטער לערנען! )צריך לראות להחזיק מעמד
ולהתמיד בלימוד!( שהסדרים יהיו סדרים
* חזקים וקבועים!
הנה במוקדם או במאוחר יבוא אדם לידי
שכר הנשים הצדקניות נסיון ,כפי שפירש רש"י על קריאת שמע
והנה ,בשכר זאת היגיעה ,גנוז וטמון אור )דברים יא ,יג( מדברי הגמרא והמדרש' :אם
שבעת הימים ושכר עצום לאין שיעור וקץ תעזבני יום – יומים אעזבך' .ואם האדם
למעלה בשמי מרומים ,עין לא ראתה פורק מעליו עול תורה ,הרי הוא עלול
אלקים זולתך ,גם לנשים הצדקניות. להגיע חלילה למצב הנורא של 'וְ ַס ְר ֶּתם
וַ עֲ בַ ְד ֶּתם ֱאל ִֹהים ֲא ֵח ִרים' ,רח"ל ,וליפול
כי הנה חלק כחלק יאחזו ,ויש להן חלק לעבירות חמורות של 'וַ ֲאבַ ְד ֶּתם ְמ ֵה ָרה',
מלא ושלם בכתרה של תורה ובזיו ח"ו ,שהכל מתחיל ומגיע מתוך שפירש
קדושתה ,יען כי הן המעודדות ומחזיקות האדם מן התורה חיינו!
בידי בעליהן וצאצאיהן שיחיו ,וממציאות
להם טרף ומנוחה כדי שיוכלו להגות לכן ,מי מאיתנו יכול לומר בנפשו שהוא
בתורת ה' מתוך הרחבת הדעת והשקט חכם יותר מרש"י ,מהגמרא או מהזוהר
המבטחים .ועל זה אמר קרא ברוח הקודש: הקדוש? הלוא כל הספרים צועקים לנו פה
לו ָה בַ ׁ ּ ְשעָ ִרים
" ְּת ּנו לָ ּה ִמ ּ ְפ ִרי יָ ֶד ָיה וִ ַיהלְ ּ אחד.
ַמעֲ שֶׂ ָיה" )משלי לא ,לא( ,שהן נותנות יד וימין,
ומוסרות נפשן ורוחן יומם ולילה ,למען מען דארף וויסן )צריך לדעת( כי הם חיינו
יהיה לבני ביתן פנוי וישוב הדעת מוחלט ואורך ימינו! כמו שדג אינו יכול לחיות
לעסוק בתורה ובמצוות. אפילו דקה אחת מחוץ למים ,כך איש
יהודי אינו יכול לחיות כלל בלא תורה.
ועל זה נצטווינו באזהרה יתירה' :וְ ִד ַּב ְר ָּת
כה
נפיש"א נהורא
נח
לחם חוקה – קביעות שעתיים ביום וכבר הפליגו חז"ל הקדושים במסכת
לבעלי בתים קידושין )מ ,ב( ואמרו" :גדול תלמוד שמביא
ואותם בעלי בתים שעמוסים בטרדות לידי מעשה" – להורות לנו כי עסק
העולם ונמצאים תחת עול פרנסה כבד התורה הוא העיקר הגדול והגזע הנורא,
ואינם יכולים לשבת כל היום בבית שממנו משתלשלת הברכה ומתקיימים כל
המדרש – חובה קדושה מוטלת עליהם המצוות כולם .ועל דא תנן במתניתין:
לקבוע לפחות שעתיים ביום ללימוד "ותלמוד תורה כנגד כולם!" כי התורה היא
התורה. החיות והנשמה של כל הבריאה כולה,
ובזכות הנשים המעמידות לומדיה ,העולם
מתקיים.
ומביא עוד שם ז מהגאון מווילנא זצ"ל רמז
"ב ׁ ִשבְ ְּת ָך ְּבבֵ ְית ָך
נעים בפירושו במקראְּ :
קו ֶמ ָך" )דברים ו ,ז(. וכמו שנפסק הדין המפורש בכתובים:
ּובְ לֶ כְ ְּת ָך בַ דֶּ ֶר ְך ּובְ ׁ ָשכְ ְּב ָך ּובְ ּ
כי הנה רמזה התורה בפסוק זה לארבעה 'כחלק היושב על הכלים וכחלק היורד
זמנים קבועים ומיוחדים בכל יום ,שבהם במלחמה יחד יחלוקו' )שמואל א׳ ל ,כד( –
מחויב האדם לעסוק בדברי תורה: שאותו אדם התומך ומחזיק את התורה
ומאפשר ללומדים לעסוק בה ,הרי הוא
והלומד היושב על התורה יש להם חלק
'בשבתך בביתך' – זהו הזמן של שעות
שוה לחלוטין ,כדת השותפות של 'יששכר
הבוקר ,כשהאדם נמצא עדיין בביתו או
וזבולון'.
בתוך כותלי בית המדרש בטרם יצא
למלאכתו ועסקיו.
'ובלכתך בדרך' – זהו הזמן של שעות
אחר הצהרים ,כשהאדם מהלך בדרכים ***
ועוסק בעניני פרנסתו ,שגם שם אל יפטר
עצמו ,אלא חובה עליו לחטוף דברי תורה.
ז וז"ל במעלות התורה :וזהו שכתוב 'בשבתך בביתך' ,וישיבה היא לשון מנוחה ...ולפי שיש בכל יום ד' זמנים הנ"ל ושבעה ימים
בשבוע ,הרי כ"ח עתים ,וכנגד זה יש כ"ח עתים בקהלת .וגם פסוק ראשון בראשית יש ז' תיבות וכ"ח אותיות.
כו
נפיש"א נהורא
נח
וליראת שמים בכל עת ,ולא לאבד חלילה 'ובשכבך' – זהו הזמן של שעות הלילה,
אף שעה אחת לריק. קודם שיעלה האדם על מיטתו לישון.
'ובקומך' – זהו הזמן של אשמורת הבוקר,
מיד כשהאדם קם ומקיץ משנתו.
*
אלו הם ארבעת הזמנים הקבועים
והמיוסדים בכל יום ,וואס מען דארף זען
תיקון הנפש – כוחה של קביעות אז מען זאל אויסנוצן )צריך לראות שינצלו( את
עיתים לכפרת עון על פי ה'קב השעות הללו ללימוד התורה ולא לאבדן
הישר' לריק.
ובספר הק' 'קב הישר' )פרקים י״ב ,ל״ו ,און מ״ג (
מביא אריכות גדולה ,המדבר על הענין כי הנה קס"ח השעות שיש בשבוע כולו –
הנורא של פגם הברית וסכנתו לחלקו של שהן שבעה ימים כפול עשרים וארבע
אדם לעולם הבא .וכתב בעל ה'קב הישר' שעות ,העולים בדיוק למנין מאה ששים
שבורא עולם בוודאי שומע את התפלה ושמונה – ומרומזים כנגד כ"ח האותיות
של אדם כזה שמתחרט ומבקש לתקן! שיש בפסוק הראשון בתורה 'בראשית
כאשר האדם יושב ומבקש מהשם יתברך ברא אלוהים' ,וכנגד כ"ח העתים והזמנים
שיעזור לו לשפר את מעשיו ולתקן את שמנה שלמה המלך בספר קהלת )פרק ג׳(.
חטאיו – בורא עולם מקבל את תפילתו והרמז בזה הוא נורא ,דכאשר נכפיל את
ומוחל לו ,בתנאי שהוא קובע עת לעמל כ"ח העתים כנגד ו' ימי המעשה שבהם
התורה .כי התורה והתפלה יחד ,ובפרט האדם טרוד בעסקיו ,עולה החשבון בדיוק
קביעת עיתים לתורה ,הן אלו שמכפרות נמרץ למנין קס"ח שעות השבוע! ומזה
על עון פגם הברית ומשיבות לאדם את לימדנו הגר"א מוסר השכל עצום ,שאין
חלקו לעולם הבא. לך שעה אחת מכל שעות השבוע שאינה
חקוקה באותיות הבריאה ,ועל כן מחויב
האדם לקדש את עצמו ואת זמנו לתורה
כז
נפיש"א נהורא
נח
וועגן דעם דארף מען זען )בגלל זה צריך לראות( ובזוהר הק' ח )חלק ג׳ )ספר ויקרא( ,פרשת שמיני ,דף
להתחזק בכל עוז ,כדי לזכות לכל ל״ט עמוד א׳ ( קאמר רבי יצחק למפרש את
ההשפעות טובות הללו! חובה גדולה הפסוק" :וְ ִח ֵּכ ְך ְּכיַ ין ַה ּטוֹ ב הוֹ לֵ ְך לְ דוֹ ִדי
מוטלת על הבעלי בתים שעסוקים בעול יש ִרים דּ וֹ בֵ ב שִׂ פְ ֵתי יְ ׁ ֵשנִ ים" )שיר השירים ז ,י(.
לְ ֵמ ׁ ָ
פרנסה כבד ,שלא יאמרו 'אין לנו זמן ומסביר ,שהתורה נמשלה ליין הטוב
ללמוד' ,אלא חובה עליהם להקפיד והמשובח ביותר .אולם בעוד שיין גשמי
במסירות נפש על קביעת עיתים לתורה - עלול להביא את האדם לידי שכרות
לפחות שעתיים ביום ,שעה בבוקר ושעה ואיבוד הדעת ,הרי שיין התורה מביא
בלילה ,שזהו חוק ומזון קבוע עבור לאדם קדושה וחיי עולם הבא.
הנשמה .ומי שיישר את דרכו ויעשה כן
מובטח שתבוא עליו ברכה משמיא, וכל מי שלומד תורה בעולם הזה ומקדש
וממילא בורא עולם ירחיב לו את פרנסתו, את שפתיו בדיבורי קדושה ,הרי בשעה
יסיר ממנו את הדאגות והטרדות ,וועט ער שהוא נפטר מן העולם ונשמתו עולה
קענען מער לערנען )והוא יוכל ללמוד יותר( למרום ,היא אומרת' :הולך לדודי
תורה מתוך הרחבת הדעת ,ויזכה לשפע למישרים' – נשמתו הולכת ישר אל
רב ,לגאולה ולישועה אמן . הקדוש ברוך הוא בלי שום עכובים ובלי
שום דינים!
ולא עוד ,אלא שאפילו בקברו שפתיו נעות
וממלמלות דברי תורה ,כמאמר הגמרא
'דובב שפתי ישנים' )יבמות צז ,א( -שכל
תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו
בעולם הזה ,שפתיו מרחשות בקבר .וזהו
כוחה העצום של התורה שמלוה את
האדם בעולם הזה ובעולם הבא.
חוז"ל הזוהר :פתח רבי יצחק ואמר ,וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים וגו' .וחכך כיין הטוב ,דא יינא דאורייתא ,דאיהו טב .דהא יינא אחרא לאו איהו טב,
ויינא דאורייתא ,טב לכלא .טב לעלמא דא ,וטב לעלמא דאתי .ודא הוא יינא דניחא ליה לקודשא בריך הוא יתיר מכלא ,ובזכו דא ,מאן דמרוי מיינא דאורייתא,
יתער לעלמא דאתי ,ויזכי לאחייא ,כד יוקים קודשא בריך הוא לצדיקייא .אמר רבי יהודה ,דובב שפתי ישנים ,הא תנינן דאפילו בההוא עלמא ,יזכי למלעי
באורייתא ,הדא הוא דכתיב דובב שפתי ישנים.
כח
