gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נהורא נפישא · Nehora Nefisha — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: נהורא נפישא · Nehora Nefisha

שבוע: נח (2026-10-12)

נהורא נפישא · Nehora Nefisha — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫נח‬ ‫פרשת נח‬ ‫ב"ה‬ ‫א‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫נח‬ ‫לעילוי נשמת רביה"ק‬ ‫ר' קלונימוס אליעזר‬ ‫בן ר' שלמה צבי‬ ‫זצוקלל"ה‬ ‫גאב"ד קהלתינו הק'‬ ‫ב‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫נח‬ ‫תורה‬ ‫חידושי‬ ‫זה שבת שני ששמירת שבת שני יבוא‬ ‫אלה תולדות נח נח איש צדיק‬ ‫לו בקל וזהו ושמרו בנ''י את השבת‬ ‫וכבר‬ ‫בדורותיו‪.‬‬ ‫תמים הי'‬ ‫לעשות את השבת‪ .‬עכדה''ק‪.‬‬ ‫דקדק בזוה''ק )פרשתן( כפל הלשון‬ ‫אלה תולדות נח נח‪.‬‬ ‫ועל פי זה מצאנו קצת רמז טעם למה‬ ‫מתחילין לקרוא בספר תורה כבר‬ ‫ויבואר בהקדם מה שכתב הקדושת‬ ‫בשבת קודש במנחה מפרשת השבוע‬ ‫לוי )פ' תשא( לבאר הכתוב )שמות ל''ב ט''ז(‬ ‫הבא‪ .‬להראות שייכות שב''ק זה‬ ‫ושמרו בנ''י את השבת לעשות את‬ ‫לשבוע ולשב''ק הבא‪ ,‬דע''י שמירת‬ ‫השבת לדורותם ברית עולם‪ .‬דאמרו‬ ‫שבת זו כראוי וכיאות‪ ,‬נשפע חיות‬ ‫חז''ל )שבת קי''ח ע''ב( אלמלא משמרין‬ ‫ושפע על כל השבוע לעבוד את ה' ואז‬ ‫ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד‬ ‫בשבת הבא קל בידו לשמרו כדת‬ ‫נגאלין‪ .‬כי הנה כשאדם שומר שבת‬ ‫וכהלכה‪.‬‬ ‫כראוי וכנכון אז מזה השבת יש לו‬ ‫חיות ושפע על כל השבוע בכדי לעבוד‬ ‫את ה' כל השבוע‪ ,‬וכשאדם עובד את‬ ‫ובזה יבואר כפל הכתוב‪ ,‬כי הנה‬ ‫ה' כל השבוע אז בשבת הבאה קל‬ ‫ידוע דתיבת נח מורה על יום שבת‬ ‫בידו לשמור כראוי וכן לעולם יתנהג‬ ‫קודש כמבואר בזוה''ק )פרשתן( וזהו‬ ‫כך‪ ,‬ועפי''ז יתורץ הקושיא שבמקום‬ ‫אלה תולדות נח היינו התוצאות של‬ ‫אחר אמרו )ירושלמי תענית פ''א ה''א( אלו‬ ‫שמירת שבת קודש הראשון כראוי‬ ‫שמרו ישראל שבת אחד‪ ,‬וכאן אמר‬ ‫וכיאות‪ ,‬נ''ח גורם אף לשבת השני‬ ‫שני שבתות‪ ,‬כי העיקר הוא שבת אחד‬ ‫לשמרו ולקיימו כדת וכהלכה‪ ,‬ע''י‬ ‫וכששומר שבת אחד אז עובד את ה'‬ ‫שנשפע חיות ושפע על כל שבוע הבא‬ ‫בלב טהור כל השבוע‪ ,‬ומחמת זה קל‬ ‫לעבוד את ה' בלב טהור ויהי' קל‬ ‫לו לשמור שבת שני כראוי ונמצא‬ ‫בידו לשמור השבת השני כדבעי‪,‬‬ ‫העיקר הוא שבת אחד כי על ידי שבת‬ ‫וממשיך הכתוב דע''י שמירת שתי‬ ‫אחד ישמור שבת שני בקל וכן לעולם‪,‬‬ ‫שבתות אלו זוכין להיות נגאלין ע''י‬ ‫וזהו הרמז בפסוק ושמרו בנ''י‬ ‫איש צדיק תמים הי' בדורותיו משיח‬ ‫שישמרו שבת אחד לעשות את השבת‬ ‫צדקינו הולך תמים‪.‬‬ ‫ג‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫נח‬ ‫דברי תורה לפרשת נח‬ ‫והתעוררות ללימוד התורה לרגל התחלת הזמן‬ ‫"כי ה' ֱאל ֶֹק ָך ֵא ׁש אֹ כְ לָ ה‬ ‫הרי כתיב בקרא‪ִּ :‬‬ ‫פתח השער באור הכתובים‬ ‫הוא ֵקל ַק ָּנא" )דברים ד‪ ,‬כד(‪ ,‬וכן אמר שלמה‬ ‫ּ‬ ‫"א ֶּלה ּתוֹ לְ דֹ ת‬ ‫כתוב בתורה בריש פרשתנו‪ֵ :‬‬ ‫"כי ָה ֱאל ִֹקים ַּב ׁ ּ ָש ַמיִ ם‬ ‫המלך ע"ה בחכמתו‪ִּ :‬‬ ‫נֹ ַח נֹ ַח ִא ׁיש צַ דִּ יק ָּת ִמים ָהיָ ה ְּבדֹ רֹ ָתיו ֶאת‬ ‫וְ ַא ָּתה עַ ל ָה ָא ֶרץ" )קהלת ה‪ ,‬א(; ואם כן אפוא‪,‬‬ ‫ָה ֱאל ִֹקים ִה ְת ַה ֶּל ְך נֹ ַח" )בראשית ו‪ ,‬ט(‪ .‬וכתב על‬ ‫איך שייך כלל המושג של דביקות האדם‬ ‫זה רבינו יעקב בעל הטורים רמז נפלא‪:‬‬ ‫בקונו‪ ,‬וכיצד בשר ודם‪ ,‬חומר שפל קרוץ‬ ‫סופי תיבות של התיבות ֶ'את ָה ֱאל ִֹקים‬ ‫מחומר וגשמי‪ ,‬יוכל להידבק ולהתקשר‬ ‫ִה ְת ַה ֶּל ְך נֹ ַח' – עולות הן אותיות חכ"ם‪.‬‬ ‫בבורא יתברך שמו‪ ,‬קל עליון ונשגב‬ ‫למעלה?‬ ‫ולכאורה יש להעיר בזה‪ ,‬מאיזה טעם רמז‬ ‫הכתוב רמז זה כאן בתיבות אלו דוקא‪,‬‬ ‫סוד דביקות הנפש ע"י ממוצע רוח‬ ‫לתארהו בתואר 'חכם'?‬ ‫התורה הק'‬ ‫ונראה לבאר נתיב זה‪ ,‬בהקדם דברי מרן‬ ‫אך ידועים הם דברי הזוהר הקדוש )חלק ג‪,‬‬ ‫קדוש ישרא"ל‪ ,‬הרה"ק מרוזשין זי"ע )יומא‬ ‫אחרי מות עג‪" :(.‬קודשא בריך הוא אורייתא‬ ‫דהילולא קדישא חל בג' מרחשון(‪ ,‬אשר דיבר‬ ‫וישראל כולהו חד הוא"‪ .‬וביאר הרה"ק‬ ‫בקדשו בענין הדביקות בבורא יתברך‪.‬‬ ‫מרוזשין זי"ע עומק המושג 'כולא חד'‪ :‬כמו‬ ‫דהלא לכאורה יש לתמוה תמיהא רבתי‪,‬‬ ‫שבאדם החי משתלשלות דרגות רבות‬ ‫ד‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫נח‬ ‫לעולם אין הנפש יכולה לקבל ולהשיג אור‬ ‫בנשמתו‪ ,‬והן נפש‪ ,‬רוח ונשמה‪ ,‬ככה ממש‬ ‫הנשמה הבהיר‪ ,‬אלא אם כן יש לה בחינת‬ ‫בערך העולם כולו‪ ,‬יש קומה שלמה‬ ‫'רוח' המשמש כממוצע ומקשר ביניהם‪.‬‬ ‫המיוסדת מנפש‪ ,‬רוח ונשמה‪:‬‬ ‫שכן הנפש‪] ,‬כמובן הכוונה לנפש‬ ‫דקדושה‪ ,‬לא לנפש הבהמית[‪ ,‬אף על פי‬ ‫הנפש של העולם – היא 'כנסת ישראל'‪,‬‬ ‫שדבר נעלה ורוחני היא‪ ,‬הרי בערך‬ ‫כלל נשמותיהם של זרע ברך ה'‪ ,‬שהם‬ ‫הנשמה המופשטת נחשבת היא כגוף‬ ‫בחינת הנפש המחיה ומעמדת את גוף‬ ‫מוחלט וארצי‪.‬‬ ‫העולם הגשמי‪ ,‬אשר בלעדיהם לא היה‬ ‫אפשר להתקיים‪ ,‬וכדכתיב 'כל הנפש‬ ‫ומאידך גיסא‪ ,‬אין הרוח יכול להתחבר אל‬ ‫הבאים לבית יעקב'‪...‬‬ ‫הגוף החומרי בלי אמצעות הנפש‪ ,‬מפני‬ ‫הרוח של העולם – היא התורה הקדושה‪,‬‬ ‫שהם שני הפכים כדוגמת אש ומים‪ ,‬אשר‬ ‫מורשה קהילת יעקב‪.‬‬ ‫בנגיעתם יחד יעשו מלחמה כנודע‪.‬‬ ‫הנשמה של העולם – הוא השי"ת‪,‬‬ ‫על כן נברא הסדר הנכון‪ ,‬שהנפש קרובה‬ ‫נשמתא דכל נשמתין הממלא כל עלמין‬ ‫אל הגוף ומחברתו אל הרוח‪ ,‬והרוח‬ ‫וסובב כל עלמיןא‪.‬‬ ‫משמש כממוצע המקשר והמחבר בין‬ ‫הנפש לבין הנשמה‪ ,‬ובלעדיו המרחק גדול‬ ‫מדי ולא יתקיים החיבור הרוחני בשום‬ ‫אש ומים ‪ -‬הרוח כממוצע בין‬ ‫אופן‪ .‬עד כאן מדברי האוה"ח הק'ב‪.‬‬ ‫הנפש לנשמה‬ ‫והנה‪ ,‬מבואר בספר אור החיים הק' )ויקרא כב‪,‬‬ ‫יב( יסוד נשגב במדריגת נשמת האדם‪ ,‬כי‬ ‫א מובא בעירין קדישין )בראשית‪ ,‬ד"ה בראשית(‪ :‬פתח הרה"ק זלה"ה‪ :‬הקדוש ברוך הוא בחינת הנשמה של העולמות‪ ,‬והתורה הוא‬ ‫בחינת הרוח של העולמות‪ ,‬וישראל הוא בחינת הנפש של העולמות‪ .‬וע"י הממוצע שהיא התורה הק' שהיא בבחינת רוח‪ ,‬נעשה‬ ‫התחברות והתקשרות בישראל לבין אביהם שבשמים‪...‬‬ ‫ב וזל"ק שם בפסוק ובת כהן וכו'‪ :‬עוד אמרו ז"ל )זוהר ח"א פב( כי בחינות החיוני שבאדם יתייחס אליו ד' כינויים‪ ,‬יש שיקרא נפש‪,‬‬ ‫ויש שיקרא רוח‪ ,‬ויש שיקרא נשמה‪ ,‬ויש שיקרא חיה‪ ,‬בסוד 'כי רוח החיה באופנים'‪ ,‬ותקרא נשמה לנשמה‪ .‬ואמרו אנשי אמת כי‬ ‫בחינה הבאה מאור עולם העשיה לצד היותו מועט ואין בו אלא כל שהוא מהחיונית המנענע‪ ,‬והוא הוא שמרגיש במורגשות עולם‬ ‫הזה‪ ,‬ועשה ה' ככה לסיבת העולם להיותו גס‪ ,‬וזו תקרא נפש‪ ,‬והבא מאור עולם היצירה לצד היותו עליון מעולם העשיה הארתה‬ ‫גדולה ותקרא רוח‪ ,‬והבאה מאור עולם הבריאה תקרא נשמה לצד הדרגתה‪ ,‬והבאה מאור עולם האצילות תקרא נשמה לנשמה‪.‬‬ ‫והנה האדון ה' צבאות עשה התקשרות כל העולמות רוחני וגשמי באדם ישר קשר כל הגשמיות וכל הרוחניות יחד‪ ,‬הגשמיות בנה‬ ‫ד' יסודות ושם שם לו חק הרוחניות מכל העולמות‪ .‬ויש לך לדעת כי הגשמיות יתנגד לחיבור הרוחני יותר מהתנגדות אש ומים‪,‬‬ ‫לזה נתחכם ה' ב"ה וברא באדם מכון הראשון שהוא הנפש שאין בה אלא חלק מועט מהרוחניות והשרה בתוכה בחינה עליונה‬ ‫ה‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫נח‬ ‫טהורה לחק לישראל‪' ,‬אלא למדנו מכאן‬ ‫ראשית דרכו – הממוצע בין הנפש‬ ‫שלמד נח תורה' ועסק בה‪.‬‬ ‫אל נשמת העולם‬ ‫ואותו הדבר ממש הוא בהנהגת תבל‬ ‫ומעתה יאירו עינינו בהבנת הכתוב‪' :‬את‬ ‫ומלואה‪ :‬אי אפשר לה לנפש – שהם כנסת‬ ‫האלקים התהלך נח'‪ ,‬ונרמז בו שהיה 'חכם'‬ ‫ישראל – שתוכל להידבק ולהתקשר‬ ‫– כי גילה לנו הכתוב שכל אותה הליכה‬ ‫בבורא עולם שהוא בחינת הנשמה‪ ,‬אלא‬ ‫מרוממת ודביקות נפלאה של נח עם‬ ‫על ידי הממוצע המחבר ומקשר‪ ,‬שהוא‬ ‫הבורא יתברך‪ ,‬לא היתה אלא מכח היותו‬ ‫בחינת הרוח – והיינו התורה הקדושה!‬ ‫חכם ומכח היותו דבוק באורייתא ותוך‬ ‫התורה הקדושה היא הכלי והאמצעי‬ ‫תורתו שונה‪ .‬כי רק על ידי שעסק בתורה‬ ‫הנשגב המקשר ומאחד את נשמות ישראל‬ ‫וקנה בה חכמה‪ ,‬היה אפשר לו להתהלך‬ ‫לאביהם שבשמים בקשר אמיץ ובל ינתק‪.‬‬ ‫עם האלקים ולהיות דבוק בשכינה‬ ‫וזהו שנאמר‪" :‬וְ ַא ֶּתם ַהדְּ בֵ ִקים בה' ֱאל ֵֹקיכֶ ם‬ ‫הקדושה בכל רגע ורגע‪ .‬וזהו שאמר‬ ‫ַח ִ ּיים ֻּכ ְּלכֶ ם ַהיּוֹ ם" )דברים ד‪ ,‬ד( – שאין‬ ‫"כי אֹ ְת ָך ָר ִא ִיתי צַ דִּ יק לְ פָ נַ י ַּבדּ וֹ ר‬ ‫הבורא‪ִּ :‬‬ ‫הדביקות הזו עומדת וקיימת אלא על ידי‬ ‫ַה ֶּזה" )בראשית ז‪ ,‬א( – שלא זכה לתואר צדיק‬ ‫עסק התורה ולימודה‪.‬‬ ‫אלא בזכות אור התורה שהיה מאיר‬ ‫בנפשו‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬גילו לנו רבותינו ז"ל כי 'נח למד‬ ‫תורה' עוד בטרם ניתנה‪ ,‬וכמו שפירש‬ ‫רש"י על הציווי אשר נצטווה נח לקחת אל‬ ‫התיבה מן הבהמה הטהורה שבעה שבעה‬ ‫*‬ ‫ומן הבהמה אשר איננה טהורה שנים‬ ‫)בראשית ז‪ ,‬ב(‪ .‬וכי מהיכן ידע נח להבחין בין‬ ‫הטהור לטמא‪ ,‬ואיזו בהמה עתידה להיות‬ ‫ממנה שהיא בחינת הרוח‪ ,‬ונמצאת הנפש ממוצעת בין הגוף ובין הרוח‪ ,‬כי אין הרוח עומד בגשם בלא אמצעיות הנפש‪ ,‬וכמו כן‬ ‫הרוח ממציע בין הנפש והנשמה‪ ,‬כי הנפש בערך הנשמה שאורה רב כגוף לערך הרוח‪ ,‬וכן נשמה ממצעת בין הרוח ובין נשמה‬ ‫לנשמה נמצאת אומר כי הנפש יכולה עמוד לבדה‪ ,‬והרוח בב'‪ ,‬והנשמה בג'‪ ,‬ונשמה לנשמה בד'‪.‬‬ ‫עוד אמרו יודעי דעת קדוש )זוהר ח"ב צד ב( כי התעצמות השלמים באמצעות לקח טוב אשר נתן לנו הבורא הוא לעלות מדרגה‬ ‫התחתונה למדרגה שלמעלה ממנה‪ ,‬על זה הדרך נפש יעלה למדרגת רוח‪ ,‬ורוח למדרגת נשמה‪ ,‬ונשמה למדרגת נשמה לנשמה‪,‬‬ ‫וזו היא תכלית סיבת בריאת האדם תן לחכם ויחכם‪:‬‬ ‫ו‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫נח‬ ‫שהוא צריך מעתה להזיע ולהתייגע‬ ‫לחמו בלחמי – עמלה של תורה‬ ‫בעבודת פרך מרה כדי להוציא לחם חוקו‬ ‫להסיר דאגות הזמן‬ ‫לאכול?‬ ‫ויש לסמוך לזה מה שכתב ב'ברך משה'‬ ‫)פרשתנו( ג‪ ,‬שהביא בזה את מאמר חכמינו ז"ל‬ ‫ועוד הרי שנינו בגמרא‪ :‬שקודם החטא היו‬ ‫בגמרא‪ :‬אמר רבי יהושע בן לוי‪ ,‬בשעה‬ ‫מלאכי השרת צולים לו לאדם הראשון‬ ‫שאמר הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון‬ ‫בשר ומסננים לו יין בגן עדן‪ ,‬ולא היה צריך‬ ‫"וְ קוֹ ץ וְ ַד ְרדַּ ר ַּתצְ ִמ ַיח לָ ְך" )בראשית ג‪ ,‬יח(‪ ,‬זלגו‬ ‫לעמול כלל בשביל מחייתו ופרנסתו )סנהדרין‬ ‫עיניו דמעות‪ .‬אמר לפניו‪ :‬רבונו של עולם‪,‬‬ ‫נט‪ ,‬ב(‪ .‬אך לאחר שחטא בעץ הדעת‪ ,‬נתקלל‬ ‫אני והחמור נאכל מאבוס אחד? הלוא קוץ‬ ‫העולם‪ ,‬שמכאן ואילך יצטרך לחרוש‬ ‫ודרדר זהו מאכל בהמה‪ ,‬ואני כיצד אטעם‬ ‫ולזרוע‪ ,‬לקצור ולדוש‪ ,‬ולטרוח ביגיע‬ ‫מאכל בהמות יחד עמהן? כיון שאמר לו‬ ‫כפיים נורא כדי להוציא לחם מן הארץ‪.‬‬ ‫"בזֵ עַ ת ַא ּ ֶפ ָיך ּ ֹתאכַ ל לֶ ֶחם" )שם‪ ,‬יט(‪,‬‬ ‫הבורא ְּ‬ ‫ואם כן אפוא‪ ,‬לשמחה מה זו עושה‪ ,‬וכיצד‬ ‫נתקררה דעתו )פסחים קיח‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫נחמו דברים אלו את נפשו של אדם‬ ‫הראשון כשנתבשר שמעתה יצטרך‬ ‫ולכאורה יש להעיר בזה‪ ,‬והדבר קשה‬ ‫לעמול קשות על פרנסתו?‬ ‫להבין‪ :‬מדוע נתקררה דעתו בזה‪ ,‬ומהו‬ ‫הנחמה הגדולה והטובה שנתבשר בה‪,‬‬ ‫ג וז"ל בברך משה בפסוק 'אלה תולדות נח' )ד"ה עוד הג'(‪ :‬ונראה בהקדם לבאר דברי הגמרא‪ ,‬פסחים קי"ח ע"א‪ .‬אמר רבי יהושע בן‬ ‫לוי‪ ,‬בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאדם )בראשית ג' י"ח(‪" ,‬וקוץ ודרדר תצמיח לך"‪ ,‬זלגו עיניו דמעות‪ ,‬אמר לפניו רבש"ע‪ ,‬אני‬ ‫וחמורי נאכל באבוס אחד? כיון שאמר לו "בזעת אפך תאכל לחם"‪ ,‬נתקררה דעתו‪.‬‬ ‫וקשה‪ ,‬וכי כל כך בשורה טובה היא זו שבזעת אפו יאכל לחם‪ ...‬ומה גם אדם הראשון אשר היה בגן עדן מקדם ומלאכי השרת‬ ‫צולין לו בשר וכו' כמבואר בגמרא‪) ,‬סנהדרין נ"ט‪ ,(:‬היאך שמח כל כך לבשורת 'בזעת אפך תאכל לחם'‪...‬‬ ‫אמנם ביאור הענין נראה עפ"ד א"ז זצלה"ה ביש"מ‪ .‬דהנה‪ ,‬נקנס על האדם 'בזעת אפך תאכל לחם'‪ ,‬ועל כן צריך לבלות בזה זמנים‬ ‫טובא למצוא טרף לביתו‪ .‬אולם באמת קאי מה שאמר הקב"ה 'בזעת אפך תאכל לחם'‪ ,‬גם על לחם התורה‪ ,‬שנאמר 'לכו לחמו‬ ‫בלחמי'‪ ,‬שהבנת התורה צריך יגיעה רבה‪ ,‬והיגיעה נתחדשה אחרי החטא‪ .‬דקודם החטא היה 'כתנות אור' שלא היה מסך המבדיל‬ ‫בין אור התורה ובין האדם‪ ,‬ואחר החטא נעשה 'כתנות עור'‪ ,‬הוא מסך המבדיל מהתורה‪ .‬א"כ אף שהגזירה דבזיעת אפך נקנס על‬ ‫כל בנ"א‪ ,‬הנה אותם שמתיגעים בתורה ותורתם אומנותם‪ ,‬אינם צריכים לשום השתדלות וטורח‪ ,‬כי נתקיים בהם הגזירה בעמל‬ ‫התורה‪ .‬וזהו שאמרו אבות )ג ה( כל המקבל עליו עול תורה‪ ,‬נתקיים בו הגזירה בעמל התורה‪ ,‬ומעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך‬ ‫ארץ‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫ובזה יתבארו דברי הגמרא‪ ,‬שאמר הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון וקוץ ודרדר תצמיח לך‪ ,‬ויצטרך יגיעות עצומות להכנת לחמו‪,‬‬ ‫וזלגו עיניו דמעות‪ ,‬אבל כשנתבשר בזיעת אפך תאכל לחם‪ ,‬שמשמעו גם על יגיעת התורה‪ ,‬אז נתקררה דעתו‪ ,‬שאם מקבל עליו‬ ‫עול יגיעת התורה‪ ,‬בזה לא יצטרך כלל להתייגע בזיעת אפו‪ ,‬עבור טרף חוקו‪ ,‬כי תתקיים הגזירה בעמל התורה‪ ,‬ויעבירו ממנו עול‬ ‫דרך ארץ‪...‬‬ ‫ז‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫נח‬ ‫מאוד לקלוט את אור התורה הקדושה‬ ‫והביא ה'ברך משה' לבאר על פי דברי זקנו‬ ‫לתוך נפשו‪ .‬אך לאחר החטא‪ ,‬נשתנה‬ ‫הגדול‪ ,‬מרן בעל 'ישמח משה' זי"ע )פרשת‬ ‫הלבוש ונהפך ל'כתנות עור' באות ע' –‬ ‫בשלח(‪ ,‬שכתב כי מתוך גזירה זו אשר גזר‬ ‫עור גשמי‪ ,‬חומרי וגס‪ .‬העור והחומריות‬ ‫"בזֵ עַ ת ַא ּ ֶפ ָיך ּ ֹתאכַ ל‬ ‫השם יתברך על האדם ְּ‬ ‫הללו עושים מסך מבדיל בין האדם לבין‬ ‫לֶ ֶחם"‪ ,‬לכאורה נשמע שהאדם מוכרח‬ ‫הקדושה העליונה‪ ,‬ומפרידים בין נפשו‬ ‫להזיע ולהשקיע זמן רב ודאגות מרובות‬ ‫לאור התורה‪ .‬ומכיון שנמצא הוא מעתה‬ ‫כדי לאכול לחם גשמי‪ .‬אך באמת‪ ,‬המילה‬ ‫בתוך גוף גשמי וחומרי‪ ,‬הרי הוא מוכרח‬ ‫'לחם' אינה מתפרשת במקראות רק כלחם‬ ‫להילחם ביגיעה רבה כדי להשיג את‬ ‫גשמי שמזינים בו את הגוף החומרי‪ ,‬אלא‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫'לחם' מוסב ומרומז גם על התורה‬ ‫הקדושה‪ ,‬כדברי שלמה המלך ע"ה‬ ‫*‬ ‫מו בְ לַ ֲח ִמי" )משלי ט‪ ,‬ה(‪.‬‬‫כו לַ ֲח ּ‬ ‫בחכמתו‪" :‬לְ ּ‬ ‫כי הנה‪ ,‬קודם שחטא אדם הראשון‪ ,‬היה‬ ‫עול תורה – להנצל מעמל דרך‬ ‫לומד ומשיג את התורה הקדושה בקלות‬ ‫ארץ ומדאגות הפרנסה‬ ‫ובשלוה נפלאה‪ ,‬מתוך מנוחת הנפש ובנחת‬ ‫ונמצא מעתה יסוד נפלא‪ :‬אדם שמקבל על‬ ‫רוח‪ .‬אך לאחר שחטא‪ ,‬היתה אחת‬ ‫עצמו עול תורה‪ ,‬מתקיימת בו קללה זו של‬ ‫"בזֵ עַ ת ַא ּ ֶפ ָיך ּ ֹתאכַ ל לֶ ֶחם" –‬ ‫הקללות‪ְּ :‬‬ ‫"בזֵ עַ ת ַא ּ ֶפ ָיך" בתוך עמלה ויגיעתה של‬ ‫ְּ‬ ‫כלומר‪ ,‬שלא יהיה עוד דבר קל ופשוט‬ ‫תורה! הוא מוסר נפשו‪ ,‬מזיע ונלחם בכל‬ ‫להשיג את התורה הק'‪ ,‬אלא מעתה יצטרך‬ ‫יום למען התורה כדי להבינה לאמיתה‪.‬‬ ‫האדם להזיע ביגיעה עצומה‪ ,‬להקריב‬ ‫ואדם כזה‪ ,‬שהקריב והזיע למען התורה‪,‬‬ ‫מעצמו ולהילחם מלחמה כבדה למען‬ ‫הרי הוא נפטר מן העמל המר של העולם‬ ‫לימוד התורה‪.‬‬ ‫הזה‪ ,‬ולא יצטרך עוד להזיע עבור מלאכת‬ ‫פרנסתו‪ ,‬אלא פרנסתו הגשמית תהיה‬ ‫ומדוע באמת נשתנה הדבר? מפני שלפני‬ ‫מזומנת לו ותגיע אליו בקלות ובמנוחה‪,‬‬ ‫החטא‪ ,‬גופו של אדם הראשון היה זך‬ ‫כמאמר התנא‪' :‬כל המקבל עליו עול תורה‪,‬‬ ‫ושקוף‪ ,‬והיה לבוש ב'כתנות אור' באות א'‬ ‫– באור רוחני עליון‪ ,‬וממילא היה לו קל‬ ‫ח‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫נח‬ ‫נחמת צדיק – בביאור מנוחת‬ ‫מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ'‬ ‫קללת האדמה מכח עמל התורה‬ ‫)אבות ד‪ ,‬ה(‪.‬‬ ‫ובזה יתבארו לנו באור בהיר דברי‬ ‫הכתובים בלידתו של נח‪ ,‬דכתב קרא‪:‬‬ ‫אך מאידך גיסא‪ ,‬מי שאינו עמל בתורה‪,‬‬ ‫"וַ ִ ּי ְק ָרא ֶאת ׁ ְשמוֹ נֹ ַח לֵ אמֹ ר זֶ ה יְ נַ ֲח ֵמ ּנו‬ ‫ואינו מקריב מעצמו ואינו מזיע עליה‪ ,‬הרי‬ ‫ינו ִמן ָה ֲא ָד ָמה ֲא ׁ ֶשר‬‫ִמ ַּמעֲ שֵׂ ּנו ּו ֵמעִ ְ ּצבוֹ ן יָ ֵד ּ‬ ‫הוא מוכרח להזיע עבור הפרנסה הגשמית‬ ‫ֵא ְר ָר ּה ה'" )בראשית ה‪ ,‬כט(‪ .‬ופירש רש"י )והוא‬ ‫שלו! הוא יצטרך להזיע עם חובות‪ ,‬דאגות‬ ‫מדברי התנחומא(‪ ,‬שעד שלא בא נח לא היה להם‬ ‫המחר‪ ,‬תשלומים מרובים וקשיים עצומים‪,‬‬ ‫כלי מחרישה והוא המציא להם‪ ,‬וגם היתה‬ ‫"בזֵ עַ ת ַא ּ ֶפ ָיך"‬ ‫ואצלו תתקיים גזירת ְּ‬ ‫הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים‬ ‫שנתקלל בה אדם הראשון – כפשוטה‬ ‫חטים מקללתו של אדם הראשון‪ ,‬ובימי נח‬ ‫הגשמי והמר‪.‬‬ ‫נחה‪.‬‬ ‫ובזה ממשיך ה'ברך משה' לבאר בטוב‬ ‫ולכאורה יש להבין בזה‪ :‬האם צדיק תמים‬ ‫טעם ודעת‪ ,‬כי בשביל זה נתקררה דעתו‬ ‫כנח‪ ,‬כל נחמתו לעולם אינה אלא בהמצאת‬ ‫של אדם הראשון‪ .‬שבתחילה כששמע מפי‬ ‫כלי גשמי כלי מחרישה להקל מעל גבם‬ ‫השי"ת ש"קוֹ ץ וְ ַד ְרדַּ ר ַּתצְ ִמ ַיח לָ ְך"‪ ,‬הבין‬ ‫את עמל האדמה‪ ,‬וכי בשביל זה נשתלחה‬ ‫שמעתה יצטרך לעבוד ולעמול כל ימיו‬ ‫נשמתו לעולם? ועוד יש להבין עומק‬ ‫בארציות ובגשמיות כבהמה כדי להביא‬ ‫הדבר‪ ,‬מפני מה באמת זכה דוקא נח‬ ‫טרף לביתו‪ ,‬ועל זה זלגו עיניו דמעות‪ .‬אבל‬ ‫שבימיו תנוח ותשקוט אותה קללה נוראה‬ ‫ש"בזֵ עַ ת ַא ּ ֶפ ָיך ּ ֹתאכַ ל לֶ ֶחם"‬ ‫עכשיו נתבשר ְּ‬ ‫של 'קוץ ודרדר תצמיח לך'?‬ ‫– והבין בדעתו שהכונה היא גם על לחמה‬ ‫של תורה‪ ,‬שאם יקריב ויזיע בעמלה של‬ ‫אלא המביט יביט אל תוך הדברים ויראה‬ ‫תורה‪ ,‬אז יצא ידי חובת הזיעה בתוך‬ ‫בהם יסוד נפלא‪ ,‬דהנה כיון שגילו לנו רז"ל‬ ‫התורה‪ ,‬ואילו הפרנסה הגשמית תגיע אליו‬ ‫שנח למד תורה‪ ,‬יש לומר שהבין בעומק‬ ‫בנחת ובנקל‪ .‬וזה היה תיקון נפלא ונחמה‬ ‫שכלו את כונת הבורא יתברך‪ ,‬וידע כי‬ ‫גדולה לנפשו‪.‬‬ ‫תחת אשר יתייגע האדם בעצבון עבודת‬ ‫האדמה‪ ,‬יכול הוא לקיים כונת הגזירה על‬ ‫ט‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫נח‬ ‫ופרק מעליו עול דרך ארץ על ידי יגיעת‬ ‫ידי עמל ההבנה ויגיעת העיון‪ ,‬במסירת‬ ‫התורה‪ ,‬נמשכה מכוחו נחמה והקלה‬ ‫הנפש לקנות פניני התורה הקדושה‬ ‫לעולם כולו‪ ,‬שירדה הארץ מקללתה וזכו‬ ‫הנחמדים מזהב‪.‬‬ ‫בני דורו לאכול פרנסתם בנקל ובטובה‬ ‫רבה‪.‬‬ ‫על כן‪ ,‬לא השקיע נח את ראשו‪ ,‬מחשבתו‬ ‫ודאגתו בעמל הגשמי של עבודת האדמה‬ ‫ובדאגות המזונות הגשמיים‪ ,‬אלא כל‬ ‫עיקרו ורוב עמלו היה לדבק ולקשר את‬ ‫***‬ ‫עצמו באור התורה‪ ,‬וקבל על עצמו עול‬ ‫תורה ועול מצות במסירות נפש וביגיעה‬ ‫עצומה‪.‬‬ ‫תיבת נח הרוחנית – מקלט עוז‬ ‫מהבלי הזמן‬ ‫ומאחר ששילם נח את חובו בעמלה של‬ ‫בספה"ק 'דברי ישראל' ]להרה"ק ר'‬ ‫תורה‪ ,‬נתגלגל הדבר ונעשה לו נס מן‬ ‫ישראל מ'מאדזיץ זי"ע[‪ ,‬איתא דיבור‬ ‫השמים‪ ,‬שכל צורכי פרנסתו נעשו לו‬ ‫נחמד ד‪ ,‬אשר יש לנו ללמוד מוסר השכל‬ ‫בריווח‪ ,‬בקלות ובמנוחה‪ ,‬בלא שום דאגת‬ ‫מזונות וטרחה מפרכת‪ .‬ומתוך שהתעלה נח‬ ‫ד כ"ה בדברי ישראל )ד"ה או יאמר וישלח(‪ .‬על דרך הנ"ל‪ ,‬יש לומר בהקדם לבאר הכתוב )תהלים קכ"ד א' ה'( לולי ה' שהיה לנו יאמר נא‬ ‫ישראל וכו'‪ ...‬דהנה לכאו' צ"ל הלא ידוע )יושר דברי אמת בשם הבעש"ט( שהתורה היא נצחית והוה בכל אדם בכל זמן‪ ,‬ואיך שייך ענין‬ ‫המבול והתיבה להינצל ממי המבול בכל אדם בכל זמן‪.‬‬ ‫אלא היינו כידוע 'קשה מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף'‪ ,‬והטרדות והדאגות המזונות והפרנסות הם הגלי ים והמבול המבלבלים‬ ‫את האדם ומבלים אותו בהבלי עולם הזה כמובן‪ ,‬והבית הכנסת וביהמ"ד שפונה מן הטרדות המשא ומתן‪ ,‬ובורח שם לתורה‬ ‫ותפלה‪ ,‬היא התיבה להמלט ולהנצל מהמבול וגלי הים‪ ,‬כדרך שאמרו )קידושין ל‪ (:‬אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש ע"ש‪...‬‬ ‫וזה שאמר לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל‪ ,‬הכונה 'לולי ה'' שנתן לנו התורה ותפלה וצוה לנו 'יאמר נא ישראל'‪ ,‬היינו לאמר‬ ‫וללמוד בתורה ותפלה‪ ,‬אזי היינו משקועים חלילה במבול גלי הים של טרדות ודאגות הבלי עולם הזה‪ ,‬וזהו הפי' 'אזי המים שטפונו‬ ‫אז עבר על נפשינו המים הזדונים'‪ ,‬היינו המבול וגלי הים כאמור‪.‬‬ ‫ובזה יובן הכתוב 'על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו'‪ .‬לכאורה אינו מובן‪ ,‬למה ייחד זה‬ ‫התפלה הזאת לחסיד דוקא‪ ,‬הלא זה כל אדם צריך להתפלל על זה‪ ,‬כי לשטף מים רבים אליו לא יגיעו כמובן‪.‬‬ ‫אלא הפירוש‪ ,‬לעת מצוא‪ ,‬היינו למצוא לו עתים לתורה ותפלה כמו שפירשנו עיי"ש‪ .‬ופירוש שטף מים רבים‪ ,‬הן טרדת המשא‬ ‫ומתן ודאגת הפרנסה‪ ,‬שהיא המבול השוטף ומבלה את האדם בבואו לתוך עולם הזה‪ ,‬ומבלה אותו בהבלי עולם הזה כנודע‪ .‬והנה‬ ‫המון עם המשוקע בהבלי עולם הזה‪ ,‬וטרדת המשא ומתן ערבים ומתוקים עליו‪ ,‬אינו מבול שוטף שיבקש תיבה להמלט‪ ,‬היינו‬ ‫לברוח לבית הכנסת ובית המדרש לתורה ותפלה‪ ,‬רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו‪.‬‬ ‫אבל החסיד שמרגיש טעם טוב בעבודת הב' ית"ש בתורה ותפלה‪ ,‬וכבר הוא שונא לעסוק במשא ומתן‪ ,‬שמביא לו טרדת המשא‬ ‫ומתן‪ ,‬שהוא מבול שוטף שמבלבל את מוחו‪ ,‬ומבקש תיבה להמלט כנ"ל‪ .‬על זאת יתפלל כל חסיד דוקא אליך לעת מצוא‪ ,‬היינו‬ ‫שימצא עתים לתורה ותפלה‪ ,‬רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו כנ"ל‪.‬‬ ‫י‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫נח‬ ‫ואף המילה 'מבול' מעידה על תוכנה‪,‬‬ ‫נורא מענין התיבה ומי המבול‪ ,‬ושילוח‬ ‫שהוא מלשון 'בלבול'‪ ,‬שמבלבל מחשבתו‬ ‫העורב והיונה על פני המים ‪ -‬לדורותינו‬ ‫הטהורה של האדם ומסיר דעתו מן‬ ‫אלו‪.‬‬ ‫הקדושה‪.‬‬ ‫"לולֵ י ה'‬‫וביאר שם ע"פ המקרא בתהילים‪ּ :‬‬ ‫אמנם‪ ,‬המציא לנו הבורא יתברך שמו‬ ‫פו ּנו נַ ְחלָ ה עָ בַ ר‬ ‫ׁ ֶש ָהיָ ה לָ ּנו‪ֲ ...‬אזַ י ַה ַּמיִ ם ׁ ְש ָט ּ‬ ‫מקלט עוז ומחסה מפני זרם‪ ,‬והוא היכל‬ ‫עַ ל נַ פְ ׁ ֵש ּנו‪ֲ ...‬אזַ י עָ בַ ר עַ ל נַ פְ ׁ ֵש ּנו ַה ַּמיִ ם‬ ‫בית המדרש ובית הכנסת! המקום שבו‬ ‫ַה ֵּזידוֹ נִ ים" )תהלים קכד‪ ,‬ב‪-‬ה(‪ .‬ויש להשכיל‪ ,‬מה‬ ‫האדם מתנתק ומתפרק מכל שאון תבל‪,‬‬ ‫הם אלו 'המים הזידונים' המאיימים‬ ‫ונכנס לחסות בצלא דקוב"ה לעסוק בתורה‬ ‫לשטוף נפש האדם? אלא דאמרו חכז"ל‪:‬‬ ‫ולשפוך שיח בתפלה – זוהי 'תיבת נח'‬ ‫'קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף'‬ ‫הרוחנית המגנת בכל עת‪ .‬וכדי להימלט‬ ‫)פסחים קיח‪ ,‬א(‪ .‬כי כאשר האדם נבוך ומוטרד‬ ‫מגזירת המבול של דורנו ומגלי הים‬ ‫בעסקי פרנסתו ומחייתו‪ ,‬נערמים עליו‬ ‫הזידונים‪ ,‬מחויב האדם לברוח אל תוך‬ ‫דאגות רבות ותלאות שונות‪ ,‬והמה‬ ‫התיבה‪ ,‬אל כותלי בית המדרש‪.‬‬ ‫כנחשולי ים הסוערים וגליו המערבבים‬ ‫דעתו של אדם‪ ,‬ומטביעים אותו במצולות‬ ‫וזהו עומק כוונת המקרא‪' :‬לולי ה' שהיה‬ ‫הבלי העולם הזה‪.‬‬ ‫לנו' – שאם לא היינו נמלטים אל בית ה'‬ ‫לבקש פניו‪' ,‬אזי המים שטפונו' – אלו מי‬ ‫והנה האדם נאלץ להילחם מלחמה יום‪-‬‬ ‫המבול של הבלי העולם השפל‪' ,‬אזי עבר‬ ‫יום‪ ,‬לעמול בפרך ולהקריב מנוחתו למען‬ ‫על נפשנו המים הזידונים' – שהם טרדות‬ ‫השיג טרף לביתו‪ .‬כל אותן דאגות ומסחר‪,‬‬ ‫הזמן‪.‬‬ ‫חובות ותשלומי ממון‪ ,‬וכלל עניני העולם‬ ‫הזה‪ ,‬הרי הם כמשפט 'ים סוף' וכעין 'מבול'‬ ‫מים רבים המציף ומכסה את נפש האדם‪.‬‬ ‫וזהו שרמז בכ' 'וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב עד יבושת המים'‪ ,‬פירש את העורב לשון עריבות ומתיקות‪ ,‬והפי' ויצא היינו‬ ‫לפרקמטיא‪ ...‬זה שעבודת הבורא ערב ומתוק לו‪ ,‬אז אם בא לצאת‪ ..‬ויצא יצוא ושוב‪ ...‬שבאמת על זה נשלחה הנשמה לעולם הזה‬ ‫דוקא‪ ,‬משום שבשמים אין שום טרדה‪ ,‬כמו שאמרו כלום משא ומתן יש ביניכם וכו'‪ .‬ונשלחה לעולם הזה שיש טרדות ומניעות‪,‬‬ ‫ומתוך הטרדות והמניעות דוקא לקבוע עתים לתורה ותפלה כנודע‪ ,‬זה שרמז ואמר וישלח וכו'‪ ,‬היינו שזה מכוון על שליחת הנשמה‬ ‫לעולם הזה כנ"ל‪ .‬ואמר עד יבושת המים‪ ,‬פירוש המים‪ ,‬הן המים זאת דומים לשטף מים רבים של דאגות וטרדות ומעשים‪ ,‬כנ"ל‪,‬‬ ‫ובאבות פרק ד' מ"ט‪ ,‬המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר‪ ,‬זה שרמז עד יבושת המים‪ ,‬הן עד שנסתלקו ממנו המים‬ ‫זאת דומים על הדאגות וטרדות וזוכה לקיימה מעושר כנ"ל‪ ,‬ודוק והבן‪.‬‬ ‫יא‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫נח‬ ‫הקדוש ברוך הוא מזונותיו בנקל‪ ,‬כדי‬ ‫ובזה יתבאר דקדוק הכתוב במזמור‬ ‫שיוכל לישב בבית ה' ולעסוק בתורה‬ ‫תהילים‪" :‬עַ ל זֹאת יִ ְת ּ ַפ ֵּלל ָּכל ָח ִסיד ֵאלֶ ָך‬ ‫ובתפלה בלא שום מפריע‪.‬‬ ‫לְ עֵ ת ְמצֹא ַרק לְ ׁ ֵש ֶטף ַמיִ ם ַר ִּבים ֵאלָ יו לֹא‬ ‫יעו" )תהלים לב‪ ,‬ו(‪ .‬ויש לעורר בזה‪ ,‬מהו אותו‬ ‫יַ ִ ּג ּ‬ ‫וזה שאמר 'על זאת יתפלל כל חסיד'‪ ,‬כי‬ ‫'שטף מים רבים' שממנו חרד החסיד‬ ‫צריכים לזה שכל של חסיד‪ ,‬שיבקש 'לעת‬ ‫ומתפלל עליו תמיד שלא יגיע אליו‬ ‫מצוא' – היינו שימצא זמנים יקרים‬ ‫להטביעו? ולמה יצא הדבר מפי המשורר‬ ‫לקבוע עיתיו לתורה‪ ,‬ובזאת יינצל מן‬ ‫בלשון 'כל חסיד' דוקא‪ ,‬וכי שאר המון‬ ‫המבול הנורא‪ ,‬ו'רק לשטף מים רבים' של‬ ‫העם אינם צריכים הצלה משטף מים?‬ ‫הדאגות ועמל הפרנסה 'אליו לא יגיעו'‪.‬‬ ‫אלא הביאור הוא‪ ,‬כי מי המבול ושטף‬ ‫המים הרבים הללו‪ ,‬אינם אלא עול‬ ‫משל היונה והעורב – ברמז הצלת‬ ‫הפרנסה והטרדות הגשמיות של העולם‬ ‫הנפש מן המבול על ידי דביקות‬ ‫הזה‪ .‬והנה‪ ,‬המון העם שאינם בבחינת‬ ‫באורייתא‬ ‫חסידים‪ ,‬אינם מרגישים כלל כי הטרדות‬ ‫ומתוך יסוד זה פירש ה'דברי ישראל'‬ ‫הללו הן כעין מבול ושבי רוחני; הם‬ ‫באופן נפלא ונעים את פשט המקרא‬ ‫שקועים כל כולם בתוך המשא והמתן‪,‬‬ ‫בשילוח העורב‪" :‬וַ יְ ׁ ַש ַּלח ֶאת ָהעֹ ֵרב וַ ֵ ּיצֵ א‬ ‫דאגות המחר והתאוות‪ ,‬ואינם מבקשים או‬ ‫יָ צוֹ א וָ ׁשוֹ ב עַ ד יְ בֹ ׁ ֶשת ַה ַּמיִ ם ֵמעַ ל ָה ָא ֶרץ"‬ ‫מתפללים להינצל מכך‪.‬‬ ‫)בראשית ח‪ ,‬ז(‪ .‬זהו הרמז לאדם שזכה לטעום‬ ‫'עריבות' וטעם מתוק וחשק נפלא בעבודת‬ ‫אך החסיד‪ ,‬שכל חפצו וחשקו הוא להיות‬ ‫ה' ובתורתו הק'‪ .‬אדם כזה‪ ,‬אפילו בעת‬ ‫דבוק בתורה ובבוראו‪ ,‬מרגיש כאב עצום‬ ‫שמוכרח הוא לצאת מבית המדרש לצרכי‬ ‫ועיצבון נורא בכל רגע שבו הוא נאלץ‬ ‫פרנסתו הגשמית ומחיית ביתו‪ ,‬הרי הוא‬ ‫להתנתק מן הקודש עבור עסקיו‪ .‬על כן‪,‬‬ ‫בבחינת 'יצוא ושוב' – הוא יוצא לחוץ רק‬ ‫עומד החסיד ומתפלל בכל יום ובכל עת‪,‬‬ ‫משום שאין לו ברירה ונגזרה עליו גזירה‪,‬‬ ‫שיציל אותו הבורא מאותו 'שטף מים‬ ‫אך מיד 'שב' בריצה ובחשק גדול אל‬ ‫רבים' – שלא יגברו עליו טרדות הפרנסה‬ ‫עד שיטביעו את נפשו‪ ,‬אלא ימשיך לו‬ ‫יב‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫נח‬ ‫נזקים וחורים בתיבה – חומרת‬ ‫הגמרא והמשנה‪ ,‬ואינו נשאר בחוץ כלל‪,‬‬ ‫ביטול תורה מחברו‬ ‫כיון שאין נפשו מוצאת מנוח מחוץ לתורה‪.‬‬ ‫על כן זה המוסר אשר מחויב כל אדם ליקח‬ ‫לעצמו מעובדא דא דשילוח העורב‪ ,‬והוא‬ ‫וכך צריך להיות משפטו של כל איש‬ ‫יסוד גדול ומוסר השכל נורא לדורות! כי‬ ‫יהודי‪ ,‬ובמיוחד בן תורה ובחור ישיבה‪:‬‬ ‫התורה הקדושה תמימה היא ותורת אמת‪,‬‬ ‫כשהוא מוכרח לצאת מעט החוצה‪ ,‬אל‬ ‫וכאשר חפץ האדם בכל נפשו להימלט‬ ‫הרחוב ואל עניני העולם הזה‪ ,‬עליו‬ ‫ולהינצל מן המבול וגלי הים הסוערים של‬ ‫להרגיש מיד כי 'לא מצאה מנוח לכף‬ ‫הבלי העולם הזה‪ ,‬אל תוך 'התיבה' של‬ ‫רגלה' )שם‪ ,‬ט(! הוא צריך להבין שהרחוב‬ ‫תורה ותפלה ועבודת ה' ית' ויתעלה ‪ -‬אזי‬ ‫והבלי העולם הזה הם כמו מבול מים‬ ‫מוטל עליו לעשות לעצמו סייגים חזקים‬ ‫זדונים שעלולים להטביע את נפשו‪ ,‬ומיד‬ ‫וגדרים איתנים בתוך שעות לימודו‬ ‫עליו לשוב אל התיבה – אל התורה‪ ,‬אל‬ ‫ותפילתו‪.‬‬ ‫הישיבה ואל בית המדרש‪.‬‬ ‫חובה קדושה מוטלת עליו להסיר מעל‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬מי שאינו בגדר זה ואין לו‬ ‫עצמו ומסביבתו כל דבר וכל ענין‬ ‫שום טעם וחיות בעבודת הבורא ית' ‪-‬‬ ‫המבלבלים ומפריעים את כונת הלב‪ ,‬ואת‬ ‫נשאר בחוץ ומסתובב בין המים‪ ,‬ואינו‬ ‫דביקות הנפש‪ ,‬ולבער ולסלק את כל‬ ‫מרגיש כלל את סכנת המבול העלול‬ ‫המחיצות והדברים המפרידים בינו לבין‬ ‫להטביע אותו‪ .‬הוא יכול לחיות בתוך‬ ‫הקדושה‪ ,‬כדי שלא יטבע חלילה במי‬ ‫המבול בלא דאגה‪ .‬אדם המתנהג כך‪ ,‬הוא‬ ‫המבול רח"ל!‬ ‫יכול לחיות בתוך הטרדות והבלי העולם‬ ‫הזה מבלי להרגיש כלל שהם מנתקים‬ ‫כי העולם הזה והבליו דומים הם ממש‬ ‫אותו מן הרוחניות ומאור החיים‪.‬‬ ‫למבול מים זידונים המאבדים‪ ,‬מחריבים‬ ‫ומכלים את נפש האדם‪ .‬ואם אנחנו‬ ‫נמצאים כביכול בתוך התיבה – שהוא‬ ‫היכל בית המדרש ובית הכנסת – ואנו‬ ‫***‬ ‫עושים בה חרכים‪ ,‬נקבים וסדקים על ידי‬ ‫יג‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫נח‬ ‫מפני שהוא נכרת ונפרד מן התורה הק'‬ ‫ביטול תורה‪ ,‬שיחות בטלות ודברים שאין‬ ‫שהיא אורך ימינו וחיות נפשנו‪.‬‬ ‫בהם חפץ‪ ,‬הרי אין האדם מביא הפסד ונזק‬ ‫על עצמו לבדו‪ ,‬אלא הוא מזיק ומחטיא את‬ ‫הרבים החוסים סביבו! כי כאשר נכנסים‬ ‫מים זידונים דרך הנקבים לתוך התיבה‪ ,‬אין‬ ‫*‬ ‫הם מטביעים ומזיקים רק לאדם שעשה‬ ‫את הנקב‪ ,‬אלא עלולים הם להטביע את כל‬ ‫הנמצאים והחוסים בתוך התיבה‪ ,‬והנזק‬ ‫האחריות הגדולה של כל אחד ‪-‬‬ ‫הרוחני בזה הוא נורא וגדול מאוד!‬ ‫ודברי התעוררות בזה‬ ‫וצריך כל אחד לידע ולהשכיל היטב‪ ,‬כי‬ ‫ועל כן‪ ,‬מה עלינו לעשות במעשינו? כיצד‬ ‫מוטל עליו להיזהר ולהישמר באזהרה‬ ‫נשמור על עצמנו מן הנקבים הללו ונסתום‬ ‫יתירה‪ ,‬וליתן חשיבות ויוקר רב מאוד‬ ‫את הפרצות והסדקים שבתוך התיבה? הנה‬ ‫ללימודו שלו עצמו‪ ,‬וכל שכן ללימודו של‬ ‫מחויב האדם להיות דואג תמיד בקרב לבו‪,‬‬ ‫חברו שיושב בצדו! וזו היא גופא האחריות‬ ‫ולחפש עמוקות עצות ותחבולות בנפשו‬ ‫הגדולה והנוראה המוטלת על שכמנו‪ .‬כי‬ ‫שלא יתבטל מן התורה הק'‪ ,‬ולא יפסיק‬ ‫בעוונותינו הרבים ישנם אנשים בעולם‬ ‫חלילה מדברי תורה‪ ,‬לדברים בטלים‪,‬‬ ‫אשר אין להם שום רגש‪ ,‬הבנה או חמלה‬ ‫שיחות חולין ועניני העולם הזה‪ .‬שהרי‬ ‫ללימודם של אחרים! שלאחר שחברו‬ ‫אמרו חכמינו ז"ל )חגיגה יב‪ ,‬ב(‪' :‬כל הפוסק‬ ‫נלחם בנפשו מלחמה כבדה וגדולה נגד‬ ‫מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה —‬ ‫היצר הרע‪ ,‬וכבש את תאוותו וישב בבית‬ ‫מאכילין אותו גחלי רתמים'‪ ,‬וכן שנינו‬ ‫המדרש והתחיל ללמוד בהתמדה‬ ‫במשנה אבות )פרק ג‪ ,‬משנה ז( על המפסיק‬ ‫וברעננות‪ ,‬בא חברו זה בפתע פתאום‬ ‫ממשנתו לשיחת חולין ודברים בטלים‬ ‫ומתחיל לדבר עמו דברי הבאי בתוך אש‬ ‫שאין בהם חפץ‪ ,‬ש'מעלה עליו הכתוב‬ ‫הלימוד‪ ,‬מפריע את מחשבתו ומבלבל את‬ ‫כאילו מתחייב בנפשו'‪ .‬והרי האדם הזה‪,‬‬ ‫שכלו‪ ,‬ומבטל אותו לגמרי מלימודו!‪ ,‬וזהו‬ ‫בעת שמפסיק הלימוד‪ ,‬הרי הוא כאילו‬ ‫דבר חמור ונורא מאוד‪ ,‬שהאדם עושה‬ ‫כורת את פתיל חייהם והשפעתם של‬ ‫מעשים כאלו ואין בלבו שום הרגשת‬ ‫הרבים רח"ל‪ ,‬ועונשו חמור וקשה מאוד‪,‬‬ ‫יד‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫נח‬ ‫איה אפוא אנחנו נמצאים? והיכן היא‬ ‫אחריות על עצמו ועל חברו‪ ,‬והוא גוזל‬ ‫הבושה והכלימה של האדם?‬ ‫וחומס ממנו במו ידיו את זמן התורה‬ ‫הקדוש‪.‬‬ ‫על כן‪ ,‬חובה גמורה היא על האדם להיות‬ ‫חרד ואחראי בכל רגע על זמן לימוד‬ ‫ולפעמים לא די שחטא בעצמו‪ ,‬אלא שגם‬ ‫התורה‪ .‬ועליו לידע מהו פירושם האמיתי‬ ‫חברו נמשך וניצוד אחריו ברשת דבריו‪,‬‬ ‫של דברי התורה וחשיבותם‪ ,‬ומהו הפירוש‬ ‫ומשחית ומאבד את זמנו היקר‪ .‬ואין האדם‬ ‫הנורא של לאבד ולהפסיד זמן קדוש של‬ ‫הזה יודע ומשכיל כמה עוונות‪ ,‬פגמים‬ ‫תורה? הרי מונח לפנינו מאמר התנא רבי‬ ‫וקלקולים נוראים הוא עושה וגורם‬ ‫מאיר במשנת אבות )פרק ד‪ ,‬משנה י(‪' :‬ואם‬ ‫במעשהו זה! ובודאי כאשר אדם מפריע‬ ‫ביטלת מן התורה — יש לך בטלים הרבה‬ ‫ומבטל את חברו הקבוע בלימודו‪ ,‬הרי הוא‬ ‫כנגדך'‪ ,‬וכדאיתא בירושלמי )ברכות ט‪ ,‬ה( 'דע‬ ‫נחשב למחטיא את הרבים‪ ,‬ועונשו גדול‬ ‫כי יש לך מבטלים כנגדך מן השמים'‪.‬‬ ‫מנשוא!‬ ‫ואמרו חז"ל שהאדם עתיד לעמוד לפני‬ ‫בית דין של מעלה וליתן דין וחשבון נוקב‬ ‫למה הוא עושה הדבר הזה? וכי מפני‬ ‫ומדוקדק על כל רגע ורגע שביטל מן‬ ‫שהוא נזכר פתאום באיזה סיפור או מעשה‬ ‫התורה‪ ,‬ועל כל ֶה ֶרף עין וכל תנועה קלה‬ ‫בטל שרוצה לספר לו‪ ,‬או שהוא רוצה‬ ‫של ביטול תורה! כל זמן וכל שעה שהאדם‬ ‫להתלוצץ וללגלג‪ ,‬ואין בלבו הסבלנות‬ ‫מבטל ומאבד בלא צורך הכרחי וקיומי —‬ ‫והרצון להמתין כדת וכדין עד שיסיים‬ ‫שלא לצורך פרנסת נפשו או לצורך קיום‬ ‫חברו את סדר לימודו ואת קביעותו‪- ,‬‬ ‫מצוה גדולה ודבר נחוץ שאין לעשותו על‬ ‫מוכרח הוא ליתן פורקן ליצרו ולספר לו‬ ‫ידי אחרים — הרי הוא עתיד ליתן על כך‬ ‫דברים בטלים וריקים‪ .‬זו היא בושה‬ ‫את הדין לפני כסא הכבוד‪ ,‬וזהו עון חמור‬ ‫גדולה‪ ,‬כלימה וחרפה‪ ,‬וזהו זלזול נורא‬ ‫ונורא‪ .‬כי נתבונן בדעתנו‪ :‬כמה זמן ארכו‬ ‫ובזיון גדול בתורת השם!‬ ‫של רגע אחד קטן של ביטול תורה? רגע‬ ‫אחד בלבד! ואף על פי כן‪ ,‬דע והאמן שעל‬ ‫וכמו שמצינו בדברי חז"ל )חגיגה ה‪ :‬וראה פסיקתא‬ ‫זמן קצר ופעוט כזה יעמיד האדם ולתת דין‬ ‫רבתי איכה ב׳(‪ ,‬שהשם יתברך מקפיד ומדקדק‬ ‫וחשבון מדוקדק‪.‬‬ ‫מאוד כחוט השערה על עון ביטול תורה!‬ ‫טו‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫נח‬ ‫אותיות מחכימות – מעלת תיבות‬ ‫התורה וכוחה להכניע היצר‬ ‫ככתוב‪" :‬לַ ּ ֶפ ַתח ַח ּ ָטאת רֹ בֵ ץ" )בראשית ד‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫*‬ ‫ובביאור מקרא זה מצינו דרך אחד אשר‬ ‫דרכו בו המפרשים‪ ,‬כי כאשר האדם פותח‬ ‫קדושת ההיכל – חומרת רעש‬ ‫את פיו חלילה לדבר דברי הבאי‪ ,‬שיחות‬ ‫המכשירים המנתקים אש הלימוד‬ ‫בטלות ודברים שאין בהם חפץ‪ ,‬מיד בא‬ ‫בהיכל ה'‬ ‫ונצב עליו היצר הרע – ורובץ עליו‬ ‫להחטיאו‪ ,‬ועל דא הזהירונו הכתוב‪' :‬נצור‬ ‫והדברים אמורים במיוחד על מה שמצוי‬ ‫לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה' )תהלים לד‪,‬‬ ‫בעוונותינו הרבים בדורנו‪ ,‬בענין הכנסת‬ ‫יד(‪.‬‬ ‫מכשירים וסעלפאונ"ס לתוך היכל‬ ‫הביהמ"ד‪ .‬הרי זה מעשה אשם נורא‬ ‫אך ברגע שהוא פותח פתח קטן‪ ,‬ואפילו‬ ‫ואיום‪ ,‬שאדם יושב לעסוק בתורה‪,‬‬ ‫לשיחה קלה או לסיפור דברי חול‪ ,‬הרי‬ ‫ומכשיר שבידו מצפצף או מושך את‬ ‫הוא נוקב נקב בתיבה‪ ,‬ודרך אותו סדק‬ ‫דעתו‪ ,‬ובכך הוא מבטל את עצמו ומבלבל‬ ‫נכנסים מי המבול הזידונים ומבלבלים את‬ ‫דעתם של אחרים‪ ,‬ונמצא עון חמור של‬ ‫מוחו‪ ,‬ועלולים להחריב את כל קדושת‬ ‫מחטיא את הרבים בידו! הלא חברך‬ ‫לימודו! ומובא בספרים הקדושים‪ ,‬כי על‬ ‫היושב בצדך נלחם עם היצר הרע מלחמה‬ ‫כל רגע ורגע שבו האדם חוסם את פיו‬ ‫כבדה‪ ,‬כבש את תאוותו‪ ,‬ישב ופתח את‬ ‫בבית המדרש‪ ,‬ונזהר מלדבר דברים‬ ‫הגמרא – ואתה בא בדיבורך או במכשירך‬ ‫בטלים‪ ,‬הוא זוכה לאור גדול ולשכר עצום‬ ‫ומנתק אותו כהרף עין מכל דבקותו‬ ‫שאין שום מלאך ובריה יכולים לשער‬ ‫והשגותיו הרוחניות‪ ,‬ומפזר את מחשבתו!‬ ‫ולתאר‪.‬‬ ‫זהו גזל נורא‪ ,‬והאדם עושה זאת בלא שום‬ ‫הרגשת אחריות‪ ,‬מבלי להבין שהוא חומס‬ ‫מחברו את זמן התורה הקדוש‪ ,‬שהוא חיינו‬ ‫ואורך ימינו‪.‬‬ ‫***‬ ‫טז‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫נח‬ ‫לשפוך שיח בתפלה זכה ובכונה עצומה –‬ ‫אוצר בלום – גודל שכר השתיקה‬ ‫הרי כל כמה שהניסיון מר וקשה כשאול‪,‬‬ ‫ופדיון דאגות הפרנסה‬ ‫השכר המובטח לו גדול ורם לאין שיעור‪.‬‬ ‫ויתבונן האדם בדעתו‪ :‬וכי יש לך אדם‬ ‫וכמו ששנינו במשנת אבות )פרק ה‪ ,‬משנה כג(‪:‬‬ ‫המהלך בתבל ותלאות הזמן ופגעי תבל‬ ‫'לפום צערא אגרא'‪.‬‬ ‫אינם מנשבים עליו? ברם‪ ,‬דעו נא דורשי‬ ‫ה' כי לכל צרה וצוקה יש פתח תקוה‪ ,‬ולכל‬ ‫ואל יפול לבבכם בקרבכם‪ ,‬ואל יעלה על‬ ‫צר ומצוק נמצא פדה ופדות‪ .‬והיכן הוא‬ ‫דעתכם החשש שמא מחמת קביעותכם‬ ‫המרפא המזוקק לכל מרירות הנפש? הנה‬ ‫בבית המדרש ממעטים אתם את קהל‬ ‫הרפואה קבועה בדברי פי חכם בספר‬ ‫לקוחותיכם‪ ,‬או מפסידים את קציבכם‬ ‫משלי‪ :‬שומר פיו ולשונו שומר מצרות‬ ‫הגשמי‪ .‬אדרבה! הרווח האמיתי והנצחי‬ ‫נפשו‪.‬‬ ‫עודנו לפניכם‪] .‬וכפי ששיננו וביארנו בימי‬ ‫חולו של מועד שעברו[‪ ,‬כל לקוח וכל‬ ‫אך מהו המחיר הנדרש מאיתנו‪ ,‬ומהו‬ ‫ממון שאדם מדמה בנפשו כי הפסיד למען‬ ‫התשלום בעד אותה שלוה נכספת של‬ ‫קדושת המועד‪ ,‬בורא עולם‪ ,‬הזן ומפרנס‬ ‫הנפש? עלינו להעמיק ולהבין את סוד‬ ‫לכל‪ ,‬אינו נותר בעל חוב‪ .‬הוא עתיד‬ ‫הדבר‪ :‬בכל רגע קצרה שבה האדם גוזר‬ ‫להשיב לו כפל כפלים‪ ,‬ולהמציא לו עשרה‬ ‫שתיקה על פיו‪ ,‬כובש את יצרו ונוצר‬ ‫לקוחות אחרים תחתיו שינהרו לפתחו!‬ ‫לשונו מדיבורים בטלים ומשיחות סרק –‬ ‫הוא זוכה ִומ ְתעַ ּ ֵטר בשכר נשגב ועצום‪,‬‬ ‫הדבר ברור ויציב‪ ,‬וכל קרבן והקרבה‬ ‫שכר כה כביר עד שאין שום מלאך‪ ,‬שר או‬ ‫שאדם מקריב על מזבח עבודת השם –‬ ‫בריה בעולמו של הקדוש ברוך הוא‬ ‫בורא עולם ישלם פועלו‪ ,‬וימלא אותו‬ ‫שיכולים לשער או להכיל את גודלו! על‬ ‫בשפע רב‪.‬‬ ‫כל רגע ורגע של שמירה וזיכוך‪ ,‬נערם‬ ‫לאדם אוצר בלום בשמי מרומים‪ .‬בכל‬ ‫על כן‪ ,‬חוסו על הזמן! ננצל נא כל רגע ורגע‬ ‫פעם שמתעלה מעל הבלי הזמן הזה‪ ,‬מנתק‬ ‫שהם יקרות מפז ומפנינים‪ .‬נרבה להגות‬ ‫עצמו משאון התבל ומנסיונותיה‬ ‫בתורה הקדושה ומעשים טובים‪ ,‬הלוא‬ ‫המבקשים להסיח את דעתו‪ ,‬ומקדש את‬ ‫עצמו לשבת בין כותלי בית המדרש‪,‬‬ ‫יז‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫נח‬ ‫'ראשית'‪ ,‬ובשביל ישראל שנקראו‬ ‫היא המעלה העליונה עליה נאמר במשנה‪:‬‬ ‫'ראשית'‪.‬‬ ‫'ותלמוד תורה כנגד כולם' )פאה א‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫חשבון המצות שמקיים בכל הגה‬ ‫של לימוד התורה‬ ‫*‬ ‫ונתבונן ונראה כמה פעמים נזכר ונשנה‬ ‫בתוך התורה ענין מעלת התורה‪ ,‬יוקר‬ ‫ערכה וחיוב לימודה‪ ,‬וכמו שכתב בעל‬ ‫תורה תבלין ‪ -‬העצה היחידה נגד‬ ‫ספר 'מעלות התורה' בשם אחיו הגאון‬ ‫היצר הרע‬ ‫מוילנא ז"ל‪ :‬אשר ישנן מצות רבות בתורה‬ ‫והנה כי כן‪ ,‬הרי היצר הרע מסובב ומקיף‬ ‫שהן בבחינת שורש ויסוד‪ ,‬כמו אילן גדול‬ ‫את האדם תמיד‪ ,‬וכל חפצו‪ ,‬מזימתו‬ ‫המוציא ענפים רבים ופירות רבים למאות‬ ‫ומטרתו היא לבטל את האדם מן התורה‬ ‫ולאלפים‪ .‬ותרי"ג מצות התורה הם רק כמו‬ ‫הק' ומן המצות‪ .‬אבל התורה היא התבלין‬ ‫השרשים ‪ -‬אשר מהם מתפשטין ויוצאין‬ ‫היחיד והשמירה המעולה שלנו‪ ,‬אשר‬ ‫הרבה מצות‪ .‬וכל מצוה ומצוה יחידה‬ ‫ניתנה לנו מן השמים כדי שנוכל בכוחה‬ ‫שהאדם זוכה לקיים‪ ,‬היא מביאה לו שכר‬ ‫לנצח את היצר הרע‪ ,‬להכניעו ולשבר‬ ‫עצום וקדושה נצחית‪.‬‬ ‫קליפתו‪ ,‬כמאמרם‪' :‬בראתי יצר הרע‬ ‫ובראתי לו תורה תבלין' )קידושין ל‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫והנה מונה שם כמו עשרים ושלשה‬ ‫מקומות בתוך חמשה חומשי תורה‬ ‫ומפני מה פתח בורא עולם את תורתו‬ ‫שנזכרה בהם בפירוש מצות עשה של‬ ‫אשית"?‬ ‫"ב ֵר ׁ ִ‬ ‫הקדושה באות בי"ת‪ ,‬במילת ְּ‬ ‫לימוד התורה‪ ,‬ואיכא עוד כמה לאוין‬ ‫כדי להורות וללמד אותנו שהעולם כולו‬ ‫שמביא שם על זה‪ .‬ובלעדי זאת יש עוד‬ ‫נברא אך ורק בשביל עסק התורה‪ ,‬וכל‬ ‫כשלשים מקומות בנביאים ובכתובים‬ ‫קיומו וחיותו תלויים ועומדים על עסק‬ ‫המדברים ומשבחים את סגולת התורה‬ ‫התורה! הקדוש ברוך הוא רצה להודיע‬ ‫וחיוב עשייתה‪ ,‬ונמצא לפי החשבון שיש‬ ‫וללמד אותנו שכל העולם כולו ומלואו לא‬ ‫לנו כששים או שבעים מקומות ויותר ‪-‬‬ ‫נברא אלא בשביל התורה שנקראת‬ ‫יח‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫נח‬ ‫חמורו' וכו'‪' ,‬ויקם וילך' וכו'‪' ,‬ויקח' וכו' –‬ ‫בתוך התנ"ך כולו המעוררים ומזהירים‬ ‫לפי שכיון בכל פסיעה ותנועה לקיים מצות‬ ‫אותנו על עסק התורה‪.‬‬ ‫קונו‪ .‬וכן מצינו באליעזר עבד אברהם‪ ,‬לפי‬ ‫שהיה עבד נאמן‪ ,‬לכן במה שסיפר‬ ‫ומכאן יסד לן הגר"א זצ"ל יסוד נורא‬ ‫לבתואל‪ ,‬אמר בכל פעם‪' :‬וישביעני אדוני'‪,‬‬ ‫ועצום‪ ,‬דמאחר שבכל מילה ומילה וכל‬ ‫'ויאמר לי אדוני'‪' ,‬ואומר לאדוני' – לפי‬ ‫הגה והגה שהאדם מוציא מפיו בעת‬ ‫שכיון בכל פרטי שליחותיו לקיים מצות‬ ‫לימודו הרי הוא מקיים מצות עשה בפני‬ ‫אדוניו‪.‬‬ ‫עצמה‪ ,‬נמצא שעם כל תיבה יחידה של‬ ‫תורה שהוא מוציא מפיו‪ ,‬הוא מקיים בבת‬ ‫ואם כן‪ ,‬על אחת כמה וכמה במצות בוראנו‬ ‫אחת הרבה מצות עשה דאורייתא כנגד כל‬ ‫יתברך שמו‪ ,‬שכל מילה ומילה וכל הגה‬ ‫אותם המקומות בתנ"ך!‬ ‫שהאדם מוציא מפיו בעת לימודו הרי הוא‬ ‫מקיים מצות עשה בפני עצמה! ואם בכל‬ ‫וכמו שמצינו בפרשת וירא במצות הכנסת‬ ‫תנועה גשמית של מצוה נעשה רעש גדול‬ ‫אורחים‪ ,‬שמפרש הכתוב באריכות כל‬ ‫בשמים‪ ,‬כמה מצות עצומות לאין שיעור‬ ‫עשיותיו ופרטי תנועותיו של אברהם‬ ‫וקץ אוסף אדם לתוך נשמתו בכל שעה‬ ‫אבינו ע"ה‪' :‬וירץ לקראתם' וכו' 'ויאמר'‬ ‫ושעה שהוא יושב ועמל בהיכל ה'!‬ ‫וכו'‪' ,‬וימהר אברהם' וכו'‪' ,‬ואל הבקר רץ‬ ‫אברהם' וכו'‪' ,‬ויקח חמאה וחלב' וכו' –‬ ‫לפי שכל פרט ופרט וכל תנועה קלה‬ ‫שנכתבה בכתוב היא מצוה בפני עצמה!‬ ‫***‬ ‫התורה מורה לנו כמה מצות רבות מונחות‬ ‫בכל ענין קטן‪ ,‬וכמה מעלות עליונות יש‬ ‫במצות הכנסת אורחים ובכל ההכנות‬ ‫בכל אות וקוץ שבתורה טמונים‬ ‫והיגיעות הנעשות לשם מצוה‪ ,‬וכן בענין‬ ‫סודות אין מספר‬ ‫הריצה לבית הכנסת‪.‬‬ ‫התורה היא הכלי העליון שבו אנו יכולים‬ ‫להשכיל‪ ,‬ללמוד ולהבין‪ ,‬כמו שכתב הגאון‬ ‫וכן בפרשת העקידה‪ ,‬פרט הכתוב כל פרטי‬ ‫עניניו‪' :‬וישכם אברהם' וכו'‪' ,‬ויחבוש את‬ ‫יט‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫נח‬ ‫והזריזות לדבר מצוה‪ .‬כי כל מעשה‪ ,‬כל‬ ‫מוילנא זצ"ל )בביאורו לספרא דצניעותא פ״ה(ה‪ ,‬וכן‬ ‫סיפור וכל ענין שנזכר ונכתב בתורה אינו‬ ‫הובא בספר 'מעלות התורה' )אחי הגר״א(‪ :‬כי‬ ‫לחנם‪ ,‬אלא הוא מצוה‪ ,‬הוראה ולימוד‬ ‫אנחנו יודעים ומאמינים באמונה שלימה‬ ‫גמור עבורנו‪.‬‬ ‫כי כל אות ואות שבתורה הקדושה יש בה‬ ‫סודות עמוקים‪ ,‬נוראים ונפלאים למעלה‬ ‫התורה הקדושה מלמדת ומורה לנו כמה‬ ‫מכל השגה‪ .‬כל תיבה וכל מילה בתוך‬ ‫מצות רבות מונחות בכל ענין קטן‪ ,‬וכמה‬ ‫התורה מלאה וגדושה במצות‪ ,‬בהלכות‬ ‫מעלות עליונות יש במצות הכנסת אורחים‬ ‫ובקדושה נוראה‪ ,‬והאדם יכול וצריך‬ ‫ובכל ההכנות והיגיעות הנעשות לשם‬ ‫ללמוד ממנה מוסר‪ ,‬הנהגה ישרה ודרך‬ ‫מצוה‪ .‬וכל אלו הענינים הם חלק בלתי‬ ‫ארץ‪ .‬כל אות יחידה שבתורה ‪ -‬אם האדם‬ ‫נפרד מן התורה הק'‪ ,‬אשר היא לבדה‬ ‫משים את ראשו‪ ,‬דעתו ולבו עליה — היא‬ ‫נותנת כח ועוז לאדם להכניע‪ ,‬לשבר‬ ‫משפיעה ומביאה עליו קדושה עליונה‬ ‫ולנצח את היצר הרע‪ ,‬ומביאה עליו ברכה‬ ‫ויראת שמים טהורה‪ .‬כל מילה של תורה‬ ‫מן השמים‪ ,‬חיים טובים וטובה נצחית‪,‬‬ ‫היא מצוה רבה‪ ,‬יקרה וקדושה מכל‬ ‫ושומרת ומצלת אותו מכל פגע ומכל רע‪.‬‬ ‫חפצים‪ ,‬וכל אות וקוץ יש ללמוד ממנה‬ ‫ובדבר הזה ובעמל הזה יכול האדם להגיע‬ ‫תילי תילים‪.‬‬ ‫לתכלית שלמות נפשו ולהתדבק בקשר‬ ‫אמיץ בבוראו יתברך שמו‪.‬‬ ‫וגם זה נלמד ממה שפרט לך הכתוב גבי‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬כל פרט ופרט ממעשיו‬ ‫ומחשבותיו ‪ -‬שהיה רץ וממהר בכל כוחו‬ ‫להכניס אורחים ולגמול חסדים‪ ,‬וחבש‬ ‫*‬ ‫החמור בהשכמת הבוקר ‪ -‬גבי פרשת‬ ‫העקידה‪ ,‬וכל מעשיו כולם היו נעשים‬ ‫בזריזות נפלאה ובשמחה רבה ועצומה‪,‬‬ ‫ומזה אנו למדים חוק ומוסר והנהגה ישרה‬ ‫לדורות בענין הריצה לבית הכנסת‪,‬‬ ‫ה וז"ל שם‪ :‬והכלל כי כל מה שהיה והוה ויהיה עד עולם הכל כלול בתורה מבראשית עד לעיני כל ישראל‪ .‬ולא הכללים בלבד אלא‬ ‫אפילו פרטיו של כל מין ומין ושל כל אדם בפרט וכל מה שאירע לו מיום הולדו עד סופו וכל גלגוליו וכל פרטיו ופרטי פרטיו‪ .‬וכן‬ ‫של כל מין בהמה וחיה וכל בעל חי שבעולם וכל עשב וצומח ודומם‪.‬‬ ‫כ‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫נח‬ ‫נחלת ה' בנים – חובת החינוך‬ ‫לפתח חטאת רובץ – שמירת‬ ‫משחר הנעורים על פי דברי ה'פלא‬ ‫בפתח בית המדרש מפגע היצר‬ ‫יועץ'‬ ‫ויש עוד להעמיק‪ ,‬ולפרש פירוש במקרא‬ ‫עוד יש להתבונן ולפתוח שער בחינוך‬ ‫קודש‪" :‬לַ ּ ֶפ ַתח ַח ּ ָטאת רֹ בֵ ץ" )בראשית ד‪ ,‬ז(‪:‬‬ ‫הבנים והבנות והדרכתם בדרך הישר‪ .‬כי‬ ‫דהנה‪ ,‬בעת אשר מסיים האדם את חוק‬ ‫הלוא אב ואם המבקשים לשלוח מסר‬ ‫לימודו ויוצא לחוץ מפתח בית המדרש אל‬ ‫נצחי לדורות הבאים‪ ,‬לראות את בניהם‬ ‫הרחוב‪ ,‬שם ממש היצר הרע אורב וממתין‬ ‫ובנותיהם מעוטרים בכתרה של תורה –‬ ‫לו על הפתח‪ ,‬ומוכן ומזומן לצוד את נפשו‬ ‫עליהם לדעת כי הדבר דורש הכנה‪ ,‬עמל‬ ‫הטהורה‪ ,‬כדי להכשילו ח"ו ולאבד ממנו‬ ‫והקרבה עצומה! ]וכמו שכתב בפלא יועץ‬ ‫את כל אשר קנה ועמל בו בתוך כותלי‬ ‫)ערך חינוך( גודל חובת הדבר ו[‪.‬‬ ‫הקודש‪.‬‬ ‫עוד בטרם יבוא הילד לעולם‪ ,‬ואף משעה‬ ‫והוא ‪ -‬השטן הרע‪ ,‬לא ירא ולא יפחד‪ ,‬ולא‬ ‫שבא לעולם‪ ,‬על ההורים לשפוך כמים‬ ‫נרתע משום דבר שבעולם‪ ,‬מפני שתמיד‬ ‫לבם בתפלה לפני בורא עולם‪ ,‬שיזכה‬ ‫הוא עומד ומצפה על המפתן‪ .‬שכן‪ ,‬כל עוד‬ ‫אותם בבנים עוסקים בתורה וביראת‬ ‫חוסה האדם בפנים‪ ,‬הרי הוא כמוגן‬ ‫שמים‪ ,‬בנים שיהיו תלמידי חכמים‬ ‫ומסתתר בתוך התיבה הקדושה מפני‬ ‫המאירים את העולם‪ .‬עליהם לבקש‬ ‫מכשולי הזמן‪ .‬לכן מחויב האדם להיות‬ ‫ולייחל בכל עת ‪ -‬שבניהם יהיו 'בני תורה'‬ ‫בשמירה מעולה ובזהירות יתירה מן‬ ‫באמת‪ ,‬חרדים לדבר השם‪.‬‬ ‫הרגיל‪ ,‬וישים אל לבו כי היצר הרע רובץ‬ ‫וממתין לו בפתח בית המדרש דייקא‪.‬‬ ‫ולא בתפלה בלבד אלא עוד משחר‬ ‫ילדותו‪ ,‬בעודו רך בשנים‪ ,‬יש להשמיע‬ ‫לילד קול תורה‪ ,‬קול רינונה של מצוה‪ .‬אף‬ ‫כשהוא שוכב בעריסתו‪ ,‬תהא אזנו מורגלת‬ ‫***‬ ‫לשמוע דברי קדושה‪ ,‬כמאמר התנא על‬ ‫ו וז"ל בתוך דבריו‪ :‬ועל הכל לשפוך נפשו לפני ה' שלא יהיו חטאתיו מונעיים הטוב ממנו ושיהיה כל זרעו זרע קודש קדשים זרע‬ ‫אנשים‪.‬‬ ‫כא‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫נח‬ ‫בניו‪ ,‬או שמטה אוזנו לשמוע איך שהוא‬ ‫רבי יהושע בן חנניא 'אשרי יולדתו' )אבות ב‪,‬‬ ‫לומד עם אחרים!‬ ‫ח(‪ ,‬מפני שהיתה אמו מוליכה עריסתו לבית‬ ‫המדרש כדי שתהא אזנו מורגלת לשמוע‬ ‫כי הנה במלאכת גידול הדורות ובבנין‬ ‫דברי תורה משחר הנעורים‪.‬‬ ‫החינוך של הבנים מוכרח האדם להבין אל‬ ‫נכון את גודל האחריות‪ ,‬וידע שאין הדבר‬ ‫דומה כלל לעסקי העולם הזה והמסחר;‬ ‫חובת החינוך המוטלת על האב‬ ‫בעוד שבעניני הגשמיות יכולים בני האדם‬ ‫בעצמו‬ ‫להתעסק בהן ולעשותם במהירות ובקלות‪,‬‬ ‫ויש לדעת עוד‪ ,‬כי אין האב יכול לפטור את‬ ‫הרי שבחינוך הבנים לעמלה של תורה אין‬ ‫עצמו מעול המצוה ולהטיל את כל חובת‬ ‫הדבר כן‪ ,‬אלא זהו מלאכת הקודש‬ ‫החינוך על שכמו של המלמד בתלמוד‬ ‫שדורשת השקעת זמן מרובה‪ ,‬להקריב‬ ‫התורה‪ .‬אלא חובה קדושה מוטלת על‬ ‫קרבנות ולמסור את הנפש על כל צעד‬ ‫האב בעצמו לישב וללמד את בנו תורה‬ ‫ושעל כדי לראות פירות יפים‪.‬‬ ‫בכל עת שמתפנה לו שעה קלה‪ –.‬ורק אם‬ ‫אין עתותיו בידיו או שאין ידו משגת‬ ‫וכאשר האדם פועל ועומל בדרך זו אך‬ ‫חכמה‪ ,‬מוטל עליו לטרוח בכל כוחו‬ ‫ורק לשם שמים‪ ,‬מתוך מטרה אחת ויחידה‬ ‫ולמצוא תלמיד חכם הגון‪ ,‬לשכור אותו‬ ‫לעשות נחת רוח ליוצרו‪ ,‬ויודע ומאמין כי‬ ‫בדמים מרובים ולשלם לו בעין יפה‪ ,‬כדי‬ ‫כל תכלית חיותו בעולם השפל אינה אלא‬ ‫שישב עם בנו שעות על גבי שעות להגדיל‬ ‫לעשות רצון בוראו – אזי בכוחו להעמיד‬ ‫תורתו ולהאדירה‪ .‬ואם אין באפשרותו‬ ‫דורות ישרים ומבורכים‪ ,‬ובמעשיו אלו‬ ‫לעשות כן‪ ,‬מחויב הוא להוליך את בנו‬ ‫הוא גורם לנחת רוח כה כביר בשמי‬ ‫למקום תורה‪ ,‬אל הישיבה הקדושה‪ ,‬מקום‬ ‫מרומים‪ ,‬וזוכה לשכר נצחי שאין לו סוף‬ ‫שבו יוכל לגדול ולהתעלות בקדושה‪.‬‬ ‫וקץ‪ ,‬הגדול מכל הון ורכוש שבעולם‪.‬‬ ‫ומה כביר הוא כוחה של הזכות‪ ,‬ומה נשגב‬ ‫הוא התענוג הרוחני בשמים ובארץ‪ ,‬כאשר‬ ‫האדם זוכה לישב וללמוד תורה יחד עם‬ ‫***‬ ‫כב‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫נח‬ ‫צא וחפש לך שעה שהיא לא יום ולא‬ ‫אוי לבריות – חומרת עלבון‬ ‫לילה‪ ,‬ובאותה שעה תלמד חכמת יוונית!‬ ‫התורה ומעלת המחזיקים בה‬ ‫)מנחות צט‪ ,‬ב(‪ .‬ומכיון שאין שום זמן בעולם‬ ‫שנינו במשנת אבות‪' :‬אוי להם לבריות‬ ‫שהוא לא יום ולא לילה‪ ,‬הרי שהאדם‬ ‫מעלבונה של תורה' )אבות ו‪ ,‬ב(‪ ,‬דהלא העולם‬ ‫מחויב לעסוק בתורה תמיד‪ ,‬ואין לו שום‬ ‫כולו לא נברא אלא בשביל התורה‬ ‫היתר לבטל את הזמן על חכמות חיצוניות!‬ ‫ובשביל כבודו ית'‪ .‬והנה‪ ,‬ישנו אדם אשר‬ ‫מכאן רואים את החובה העצומה של עמל‬ ‫אינו יכול לעסוק בתורה כל היום כולו‪,‬‬ ‫התורה יומם ולילה‪.‬‬ ‫מפני שנאלץ הוא לעמול למחייתו‬ ‫ולפרנסת ביתו‪ ,‬או משום שלא נתנו לו מן‬ ‫הרי התורה צועקת ומדברת באזהרה‬ ‫השמים את הכוחות והדעת לכך‪ .‬אך לכל‬ ‫חמורה על אותם אנשים שיש ביכולתם‬ ‫הפחות‪ ,‬בעת שיש לו שעה פנויה – מחויב‬ ‫ובכוחם לישב וללמוד‪ ,‬והם בוחרים‬ ‫הוא לישב וללמוד!‪ ,‬ואם אינו יכול ללמוד‬ ‫ברצונם לאבד ולבזבז את זמנם היקר לריק‬ ‫בעצמו‪ ,‬ילך וישמע מאחרים הלומדים‪ .‬וכן‬ ‫להבלי הזמן! וכאילו אומרים לאדם כזה‬ ‫יעשה מאמץ להקפיד על תפלה בציבור‬ ‫בשמים‪ :‬אתה חושב שהממון הזה שאתה‬ ‫שחרית‪ ,‬מנחה וערבית‪ ,‬ושם ישפוך שיח‬ ‫סופר והולך להרוויח‪ ,‬הכל ישאר בידך‬ ‫ויבקש‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬חונן הדעת‪ ,‬תן לי‬ ‫לנצח? אך הם אינם מאמינים ומאבדים את‬ ‫היכולת לקבוע עיתים לתורה יומם ולילה‪.‬‬ ‫הזמן‪ ,‬וזהו העון החמור של ביזוי התורה‪.‬‬ ‫ובכל יום יבקש במסירות נפש שיזכה‬ ‫לבנים תלמידי חכמים האוהבים ומבינים‬ ‫וכתוב בספרים שזהו עון קשה מנשוא‪,‬‬ ‫את התורה‪.‬‬ ‫מפני שהם מראים במעשיהם שמזלזלים‬ ‫בתורה‪ ,‬כאילו היא דבר מופקר ח"ו‪ ,‬ואינם‬ ‫וכן מובא בגמרא במסכת מנחות‪ :‬שאל בן‬ ‫רוצים בה‪ .‬כמה הם מבזים את התורה!‬ ‫אחותו של רבי ישמעאל את רבי ישמעאל‪:‬‬ ‫שאפילו אם האדם ילמד כל היום וכל‬ ‫אדם כמותי‪ ,‬שלמד את כל התורה כולה‪,‬‬ ‫הלילה‪ ,‬ואפילו יחיה וילמד מאה שנה‪ ,‬אם‬ ‫האם מותר לו ללמוד חכמת יוונית? קרא‬ ‫הוא מאבד את זמנו היקר בתוך כותלי בית‬ ‫מו ׁש‬ ‫עליו רבי ישמעאל את הפסוק‪" :‬לֹא יָ ּ‬ ‫המדרש בעשיית ליצנות‪ ,‬שחוק ודיבורים‬ ‫ֵספֶ ר ַה ּתוֹ ָרה ַה ֶּזה ִמ ּ ִפ ָיך וְ ָהגִ ָית בּ וֹ יוֹ ָמם‬ ‫בטלים – הרי שום דבר לא יציל אותו‬ ‫וָ לַ יְ לָ ה" )יהושע א‪ ,‬ח(‪ .‬אמר לו רבי ישמעאל‪:‬‬ ‫כג‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫נח‬ ‫בנפשו‪' :‬הרי אמרתי כבר כל כך הרבה‬ ‫מיום הדין הנוקב‪ ,‬על אשר חילל וביזה את‬ ‫תהילים‪ ,‬כל כך הרבה זוהר‪ ,‬כל כך הרבה‬ ‫קדושת היכל ה'‪.‬‬ ‫גמרא'‪ .‬אם אינו יכול ללמוד הכל ‪ -‬ילמד‬ ‫כפי יכולתו‪ .‬כי אם האדם יעביר את כל‬ ‫ומכאן עלינו לדעת‪ ,‬שאפילו התלמידי‬ ‫ימיו בבטלה ולא יעסוק בתורה‪ ,‬הרי בסופו‬ ‫החכמים‪ ,‬אם הם ח"ו מאבדים ומבזבזים‬ ‫של דבר ימי חייו יחלפו לריק‪ ,‬והוא יאבד‬ ‫את זמנם ועוסקים בדברים בטלים ובשחוק‬ ‫את עולמו!‬ ‫– הרי בעבור זה מביאים חלילה את‬ ‫היסורים והצרות על העולם! על זה‬ ‫ובאמצעות לימוד התורה‪ ,‬האדם ניצל מן‬ ‫מביאים את הדינים מן השמים‪ ,‬ובאופן‬ ‫היסורים והצרות הרעות‪ .‬וכפי שכתוב‬ ‫כללי‪ ,‬כל היסורים והצרות הבאים על‬ ‫בזוהר הקדוש )פרשת וישב; ויקהל( והובא בספר‬ ‫העולם ועל הפרט‪ ,‬וכל עיכובו של המשיח‬ ‫'מעלות התורה' )עמוד מא( ‪ :‬מי שעוסק בתורה‬ ‫‪ -‬הכל הוא רק בעון ביטול תורה! בעבור‬ ‫לשמה‪ ,‬התורה הקדושה בעצמה מגינה‬ ‫זה שמאבדים את הזמן היקר מן התורה‪.‬‬ ‫עליו בזה ובבא‪ ,‬ושומרת עליו מכל פגע רע‬ ‫ועל זה נאמר ונשמע הצעקה המרעידה‪:‬‬ ‫ומאריהון דדינא‪ .‬היא מצילה אותו מן‬ ‫"עָ בַ ר ָקצִ יר ָּכלָ ה ַקיִ ץ וַ ֲאנַ ְח ּנו לוֹ א נוֹ ׁ ָשעְ ּנו"‬ ‫הצרות ומכינה ומזמנת לו את כל הברכות‬ ‫)ירמיהו ח‪ ,‬כ(‪ .‬הנה הזמן חולף ועובר‪ ,‬ואנחנו‬ ‫והרפואות השלמות לתוך נפשו וגופו‪,‬‬ ‫עדיין לא נושענו מפני ביטול התורה הזה‬ ‫שהרי התורה היא סם החיים והרפואה‬ ‫שמעכב את הכל!‬ ‫האמיתית לכל תחלואי הזמן‪ ,‬ומכינה לו את‬ ‫כל הברכות! הרבה יותר קל ונוח לשבת‬ ‫בבית המדרש מאשר חלילה לשבת בבית‬ ‫חולים או להתמודד עם צרות אחרות‬ ‫*‬ ‫רח"ל‪ ,‬ומכל אלו התורה מגינה ומצילה‪.‬‬ ‫ברוך השם‪ ,‬כאן בבית המדרש ראינו‬ ‫התורה כתריס בפני הפורענות‬ ‫התעוררות‪ ,‬והוסיפו יותר בלימוד התורה‪.‬‬ ‫והצרות רח"ל‬ ‫אך דרכו של אדם שבתחילה הוא מתחיל‬ ‫ולכן‪ ,‬כל אחד ואחד צריך לעורר ולעודד‬ ‫עם חשק גדול ורצון עז‪ ,‬ולאחר מכן‪ ,‬ככל‬ ‫את עצמו לעסוק בתורה‪ .‬ואל יאמר אדם‬ ‫כד‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫נח‬ ‫ָּבם ְּב ׁ ִשבְ ְּת ָך ְּבבֵ ֶית ָך ּובְ לֶ כְ ְּת ָך בַ דֶּ ֶר ְך ּובְ ׁ ָשכְ ְּב ָך‬ ‫שעובר הזמן או כשמתקרב סוף סדר‬ ‫קו ֶמ ָך' )דברים ו‪ ,‬ז( ‪ -‬לחשוב ולדבר בדברי‬ ‫ּובְ ּ‬ ‫הלימוד‪ ,‬מתחילים להתרפות ולהיחלש‪.‬‬ ‫תורה בכל זמני היום‪ :‬בבוקר‪ ,‬בצהרים‪,‬‬ ‫ועל זה דארף מען זען אנהאלטן אז מ'זאל‬ ‫בערב ובלילה‪.‬‬ ‫ווייטער לערנען! )צריך לראות להחזיק מעמד‬ ‫ולהתמיד בלימוד!( שהסדרים יהיו סדרים‬ ‫*‬ ‫חזקים וקבועים!‬ ‫הנה במוקדם או במאוחר יבוא אדם לידי‬ ‫שכר הנשים הצדקניות‬ ‫נסיון‪ ,‬כפי שפירש רש"י על קריאת שמע‬ ‫והנה‪ ,‬בשכר זאת היגיעה‪ ,‬גנוז וטמון אור‬ ‫)דברים יא‪ ,‬יג( מדברי הגמרא והמדרש‪' :‬אם‬ ‫שבעת הימים ושכר עצום לאין שיעור וקץ‬ ‫תעזבני יום – יומים אעזבך' ‪ .‬ואם האדם‬ ‫למעלה בשמי מרומים‪ ,‬עין לא ראתה‬ ‫פורק מעליו עול תורה‪ ,‬הרי הוא עלול‬ ‫אלקים זולתך‪ ,‬גם לנשים הצדקניות‪.‬‬ ‫להגיע חלילה למצב הנורא של 'וְ ַס ְר ֶּתם‬ ‫וַ עֲ בַ ְד ֶּתם ֱאל ִֹהים ֲא ֵח ִרים'‪ ,‬רח"ל‪ ,‬וליפול‬ ‫כי הנה חלק כחלק יאחזו‪ ,‬ויש להן חלק‬ ‫לעבירות חמורות של 'וַ ֲאבַ ְד ֶּתם ְמ ֵה ָרה'‪,‬‬ ‫מלא ושלם בכתרה של תורה ובזיו‬ ‫ח"ו‪ ,‬שהכל מתחיל ומגיע מתוך שפירש‬ ‫קדושתה‪ ,‬יען כי הן המעודדות ומחזיקות‬ ‫האדם מן התורה חיינו!‬ ‫בידי בעליהן וצאצאיהן שיחיו‪ ,‬וממציאות‬ ‫להם טרף ומנוחה כדי שיוכלו להגות‬ ‫לכן‪ ,‬מי מאיתנו יכול לומר בנפשו שהוא‬ ‫בתורת ה' מתוך הרחבת הדעת והשקט‬ ‫חכם יותר מרש"י‪ ,‬מהגמרא או מהזוהר‬ ‫המבטחים‪ .‬ועל זה אמר קרא ברוח הקודש‪:‬‬ ‫הקדוש? הלוא כל הספרים צועקים לנו פה‬ ‫לו ָה בַ ׁ ּ ְשעָ ִרים‬ ‫" ְּת ּנו לָ ּה ִמ ּ ְפ ִרי יָ ֶד ָיה וִ ַיהלְ ּ‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫ַמעֲ שֶׂ ָיה" )משלי לא‪ ,‬לא(‪ ,‬שהן נותנות יד וימין‪,‬‬ ‫ומוסרות נפשן ורוחן יומם ולילה‪ ,‬למען‬ ‫מען דארף וויסן )צריך לדעת( כי הם חיינו‬ ‫יהיה לבני ביתן פנוי וישוב הדעת מוחלט‬ ‫ואורך ימינו! כמו שדג אינו יכול לחיות‬ ‫לעסוק בתורה ובמצוות‪.‬‬ ‫אפילו דקה אחת מחוץ למים‪ ,‬כך איש‬ ‫יהודי אינו יכול לחיות כלל בלא תורה‪.‬‬ ‫ועל זה נצטווינו באזהרה יתירה‪' :‬וְ ִד ַּב ְר ָּת‬ ‫כה‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫נח‬ ‫לחם חוקה – קביעות שעתיים ביום‬ ‫וכבר הפליגו חז"ל הקדושים במסכת‬ ‫לבעלי בתים‬ ‫קידושין )מ‪ ,‬ב( ואמרו‪" :‬גדול תלמוד שמביא‬ ‫ואותם בעלי בתים שעמוסים בטרדות‬ ‫לידי מעשה" – להורות לנו כי עסק‬ ‫העולם ונמצאים תחת עול פרנסה כבד‬ ‫התורה הוא העיקר הגדול והגזע הנורא‪,‬‬ ‫ואינם יכולים לשבת כל היום בבית‬ ‫שממנו משתלשלת הברכה ומתקיימים כל‬ ‫המדרש – חובה קדושה מוטלת עליהם‬ ‫המצוות כולם‪ .‬ועל דא תנן במתניתין‪:‬‬ ‫לקבוע לפחות שעתיים ביום ללימוד‬ ‫"ותלמוד תורה כנגד כולם!" כי התורה היא‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫החיות והנשמה של כל הבריאה כולה‪,‬‬ ‫ובזכות הנשים המעמידות לומדיה‪ ,‬העולם‬ ‫מתקיים‪.‬‬ ‫ומביא עוד שם ז מהגאון מווילנא זצ"ל רמז‬ ‫"ב ׁ ִשבְ ְּת ָך ְּבבֵ ְית ָך‬ ‫נעים בפירושו במקרא‪ְּ :‬‬ ‫קו ֶמ ָך" )דברים ו‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫וכמו שנפסק הדין המפורש בכתובים‪:‬‬ ‫ּובְ לֶ כְ ְּת ָך בַ דֶּ ֶר ְך ּובְ ׁ ָשכְ ְּב ָך ּובְ ּ‬ ‫כי הנה רמזה התורה בפסוק זה לארבעה‬ ‫'כחלק היושב על הכלים וכחלק היורד‬ ‫זמנים קבועים ומיוחדים בכל יום‪ ,‬שבהם‬ ‫במלחמה יחד יחלוקו' )שמואל א׳ ל‪ ,‬כד( –‬ ‫מחויב האדם לעסוק בדברי תורה‪:‬‬ ‫שאותו אדם התומך ומחזיק את התורה‬ ‫ומאפשר ללומדים לעסוק בה‪ ,‬הרי הוא‬ ‫והלומד היושב על התורה יש להם חלק‬ ‫'בשבתך בביתך' – זהו הזמן של שעות‬ ‫שוה לחלוטין‪ ,‬כדת השותפות של 'יששכר‬ ‫הבוקר‪ ,‬כשהאדם נמצא עדיין בביתו או‬ ‫וזבולון'‪.‬‬ ‫בתוך כותלי בית המדרש בטרם יצא‬ ‫למלאכתו ועסקיו‪.‬‬ ‫'ובלכתך בדרך' – זהו הזמן של שעות‬ ‫אחר הצהרים‪ ,‬כשהאדם מהלך בדרכים‬ ‫***‬ ‫ועוסק בעניני פרנסתו‪ ,‬שגם שם אל יפטר‬ ‫עצמו‪ ,‬אלא חובה עליו לחטוף דברי תורה‪.‬‬ ‫ז וז"ל במעלות התורה‪ :‬וזהו שכתוב 'בשבתך בביתך'‪ ,‬וישיבה היא לשון מנוחה‪ ...‬ולפי שיש בכל יום ד' זמנים הנ"ל ושבעה ימים‬ ‫בשבוע‪ ,‬הרי כ"ח עתים‪ ,‬וכנגד זה יש כ"ח עתים בקהלת‪ .‬וגם פסוק ראשון בראשית יש ז' תיבות וכ"ח אותיות‪.‬‬ ‫כו‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫נח‬ ‫וליראת שמים בכל עת‪ ,‬ולא לאבד חלילה‬ ‫'ובשכבך' – זהו הזמן של שעות הלילה‪,‬‬ ‫אף שעה אחת לריק‪.‬‬ ‫קודם שיעלה האדם על מיטתו לישון‪.‬‬ ‫'ובקומך' – זהו הזמן של אשמורת הבוקר‪,‬‬ ‫מיד כשהאדם קם ומקיץ משנתו‪.‬‬ ‫*‬ ‫אלו הם ארבעת הזמנים הקבועים‬ ‫והמיוסדים בכל יום‪ ,‬וואס מען דארף זען‬ ‫תיקון הנפש – כוחה של קביעות‬ ‫אז מען זאל אויסנוצן )צריך לראות שינצלו( את‬ ‫עיתים לכפרת עון על פי ה'קב‬ ‫השעות הללו ללימוד התורה ולא לאבדן‬ ‫הישר'‬ ‫לריק‪.‬‬ ‫ובספר הק' 'קב הישר' )פרקים י״ב‪ ,‬ל״ו‪ ,‬און מ״ג (‬ ‫מביא אריכות גדולה‪ ,‬המדבר על הענין‬ ‫כי הנה קס"ח השעות שיש בשבוע כולו –‬ ‫הנורא של פגם הברית וסכנתו לחלקו של‬ ‫שהן שבעה ימים כפול עשרים וארבע‬ ‫אדם לעולם הבא‪ .‬וכתב בעל ה'קב הישר'‬ ‫שעות‪ ,‬העולים בדיוק למנין מאה ששים‬ ‫שבורא עולם בוודאי שומע את התפלה‬ ‫ושמונה – ומרומזים כנגד כ"ח האותיות‬ ‫של אדם כזה שמתחרט ומבקש לתקן!‬ ‫שיש בפסוק הראשון בתורה 'בראשית‬ ‫כאשר האדם יושב ומבקש מהשם יתברך‬ ‫ברא אלוהים'‪ ,‬וכנגד כ"ח העתים והזמנים‬ ‫שיעזור לו לשפר את מעשיו ולתקן את‬ ‫שמנה שלמה המלך בספר קהלת )פרק ג׳(‪.‬‬ ‫חטאיו – בורא עולם מקבל את תפילתו‬ ‫והרמז בזה הוא נורא‪ ,‬דכאשר נכפיל את‬ ‫ומוחל לו‪ ,‬בתנאי שהוא קובע עת לעמל‬ ‫כ"ח העתים כנגד ו' ימי המעשה שבהם‬ ‫התורה‪ .‬כי התורה והתפלה יחד‪ ,‬ובפרט‬ ‫האדם טרוד בעסקיו‪ ,‬עולה החשבון בדיוק‬ ‫קביעת עיתים לתורה‪ ,‬הן אלו שמכפרות‬ ‫נמרץ למנין קס"ח שעות השבוע! ומזה‬ ‫על עון פגם הברית ומשיבות לאדם את‬ ‫לימדנו הגר"א מוסר השכל עצום‪ ,‬שאין‬ ‫חלקו לעולם הבא‪.‬‬ ‫לך שעה אחת מכל שעות השבוע שאינה‬ ‫חקוקה באותיות הבריאה‪ ,‬ועל כן מחויב‬ ‫האדם לקדש את עצמו ואת זמנו לתורה‬ ‫כז‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫נח‬ ‫וועגן דעם דארף מען זען )בגלל זה צריך לראות(‬ ‫ובזוהר הק' ח )חלק ג׳ )ספר ויקרא(‪ ,‬פרשת שמיני‪ ,‬דף‬ ‫להתחזק בכל עוז‪ ,‬כדי לזכות לכל‬ ‫ל״ט עמוד א׳ ( קאמר רבי יצחק למפרש את‬ ‫ההשפעות טובות הללו! חובה גדולה‬ ‫הפסוק‪" :‬וְ ִח ֵּכ ְך ְּכיַ ין ַה ּטוֹ ב הוֹ לֵ ְך לְ דוֹ ִדי‬ ‫מוטלת על הבעלי בתים שעסוקים בעול‬ ‫יש ִרים דּ וֹ בֵ ב שִׂ פְ ֵתי יְ ׁ ֵשנִ ים" )שיר השירים ז‪ ,‬י(‪.‬‬ ‫לְ ֵמ ׁ ָ‬ ‫פרנסה כבד‪ ,‬שלא יאמרו 'אין לנו זמן‬ ‫ומסביר‪ ,‬שהתורה נמשלה ליין הטוב‬ ‫ללמוד'‪ ,‬אלא חובה עליהם להקפיד‬ ‫והמשובח ביותר‪ .‬אולם בעוד שיין גשמי‬ ‫במסירות נפש על קביעת עיתים לתורה ‪-‬‬ ‫עלול להביא את האדם לידי שכרות‬ ‫לפחות שעתיים ביום‪ ,‬שעה בבוקר ושעה‬ ‫ואיבוד הדעת‪ ,‬הרי שיין התורה מביא‬ ‫בלילה‪ ,‬שזהו חוק ומזון קבוע עבור‬ ‫לאדם קדושה וחיי עולם הבא‪.‬‬ ‫הנשמה‪ .‬ומי שיישר את דרכו ויעשה כן‬ ‫מובטח שתבוא עליו ברכה משמיא‪,‬‬ ‫וכל מי שלומד תורה בעולם הזה ומקדש‬ ‫וממילא בורא עולם ירחיב לו את פרנסתו‪,‬‬ ‫את שפתיו בדיבורי קדושה‪ ,‬הרי בשעה‬ ‫יסיר ממנו את הדאגות והטרדות‪ ,‬וועט ער‬ ‫שהוא נפטר מן העולם ונשמתו עולה‬ ‫קענען מער לערנען )והוא יוכל ללמוד יותר(‬ ‫למרום‪ ,‬היא אומרת‪' :‬הולך לדודי‬ ‫תורה מתוך הרחבת הדעת‪ ,‬ויזכה לשפע‬ ‫למישרים' – נשמתו הולכת ישר אל‬ ‫רב‪ ,‬לגאולה ולישועה אמן ‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא בלי שום עכובים ובלי‬ ‫שום דינים!‬ ‫ולא עוד‪ ,‬אלא שאפילו בקברו שפתיו נעות‬ ‫וממלמלות דברי תורה‪ ,‬כמאמר הגמרא‬ ‫'דובב שפתי ישנים' )יבמות צז‪ ,‬א( ‪ -‬שכל‬ ‫תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬שפתיו מרחשות בקבר‪ .‬וזהו‬ ‫כוחה העצום של התורה שמלוה את‬ ‫האדם בעולם הזה ובעולם הבא‪.‬‬ ‫חוז"ל הזוהר‪ :‬פתח רבי יצחק ואמר‪ ,‬וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים וגו'‪ .‬וחכך כיין הטוב‪ ,‬דא יינא דאורייתא‪ ,‬דאיהו טב‪ .‬דהא יינא אחרא לאו איהו טב‪,‬‬ ‫ויינא דאורייתא‪ ,‬טב לכלא‪ .‬טב לעלמא דא‪ ,‬וטב לעלמא דאתי‪ .‬ודא הוא יינא דניחא ליה לקודשא בריך הוא יתיר מכלא‪ ,‬ובזכו דא‪ ,‬מאן דמרוי מיינא דאורייתא‪,‬‬ ‫יתער לעלמא דאתי‪ ,‬ויזכי לאחייא‪ ,‬כד יוקים קודשא בריך הוא לצדיקייא‪ .‬אמר רבי יהודה‪ ,‬דובב שפתי ישנים‪ ,‬הא תנינן דאפילו בההוא עלמא‪ ,‬יזכי למלעי‬ ‫באורייתא‪ ,‬הדא הוא דכתיב דובב שפתי ישנים‪.‬‬ ‫כח‬