gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

למעלה מהזמן · Lemala Me'Hazman — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: למעלה מהזמן · Lemala Me'Hazman

שבוע: נח (2026-10-12)

למעלה מהזמן · Lemala Me'Hazman — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לקבלת המדריך לשולחן שבת‪ ,‬וכן להצטרפות לרשימת התפוצה‬ ‫ניתן לשלוח מייל לכתובת ‪lemala2626@ gmail.com‬‬ ‫לחץ כאן‬ ‫ב״ה | פרשת נח | חלק א׳‬ ‫משיעורי רבי אליהו רוזמרין שליט״א‬ ‫למעלה מהזמן | תשפ״ז‬ ‫ַמ ֲא ֶכֶלת ַה ּט ֹו ב ַה ֻּמ ְח ָלט‬ ‫ַה ְּׁש ִא יָפה ְלִא יֵד ָא ל ְׁש ֵמ יִמ י ָט הֹו ר ׁשֹו ֶח ֶט ת ֶא ת ַה ְּמ ִצ יאּות ַע ד ַּד ק‪ַ ,‬א ְך ַה ַה ְׁש ָלָמ ה ַה ְּס דֹו ִמ ית ִע ם ַה ֶּׁש ֶק ט ַמ ְק ִּפ יָא ה ֶא ת ְּפִע יַמ ת ַה ַח ִּיים‪ַ .‬ה ִא ם ַּת ְס ִּכ ים ַלֲע ֹמד ְּבֶק ַר ע‬ ‫ַה ְּס ִת יָר ה ּוְלַד ֵּמ ם אֹו ָת ּה ִל ְפֵני ה'‪ ,‬אֹו ֶׁש ַּת ֲע ִד יף ְלַה ְט ִּב יַע ֶא ת ַיִּק יֶר יָך ְּבֵׁש ם ַה ְּׁש ֵלמּות?‬ ‫וסוגרת את הפער מלמטה‪ :‬היא מתייאשת מן הטוב‪ ,‬וחותכת אותו‬ ‫תקציר‬ ‫לפי מידות המציאות‪.‬‬ ‫• בפרק הראשון של בראשית העולם נברא מצד הבורא‪" :‬ויאמר"‬ ‫שלוש גישות אלו למשבר הבריאה‪ ,‬הן בדיוק שלושת הדורות‬ ‫ומיד "ויהי כן"‪ ,‬ובסוף כל יום "כי טוב"‪ .‬זהו עולם שנמדד לפי הטוב‬ ‫שהמשנה בסנהדרין אומרת עליהם שאין להם חלק לעולם הבא‪:‬‬ ‫האלוקי עצמו‪.‬‬ ‫שלוש דרכים לסגור את השבר‪ ,‬במים‪ ,‬במגדל ובמיטה‪ .‬ומולן‬ ‫• אבל כבר בששת ימי בראשית מתגלים סדקים‪ :‬הארץ מוציאה "עץ‬ ‫עומדות שתי דרגות של עמידה בשבר‪ .‬נח מקבל את השבר וחי איתו‪,‬‬ ‫עושה פרי" ולא "עץ פרי"‪ ,‬הלבנה מתמעטת‪ ,‬הלויתן מוגבל‪ ,‬והאמת‬ ‫ואף מעלה קרבן אחרי שהמבול חלף‪ .‬אבל בשעת הגזירה הוא אינו‬ ‫מושלכת ארצה‪ .‬הבריאה באה מן הבורא‪ ,‬אבל היא איננה הבורא‪,‬‬ ‫עומד בתוך השבר לפני ה'‪ ,‬ואינו מבקש רחמים על דורו‪ .‬הוא משלים‬ ‫ולכן אינה מסוגלת להיות העתק של טובו‪.‬‬ ‫עם המציאות השבורה‪ .‬ואברהם עושה בדיוק את זה‪ :‬הוא מקריב‬ ‫• עולם שקיומו תלוי בכך שיהיה טוב מוחלט מגיע בסופו של דבר‬ ‫את השבר‪ ,‬ומביא את הסתירה לפני הקב"ה‪ .‬אברהם אינו חוזר‬ ‫ל"אמחה"‪ .‬המבול איננו רק עונש לרשעים‪ ,‬אלא קריסתו של המודל‬ ‫לתמימות של בראשית‪ .‬הוא חוזר לטוב של בראשית‪ ,‬אחרי שכבר‬ ‫הראשון של הבריאה‪.‬‬ ‫למד את כל מה שלימד אותו נח‪ .‬החלק הראשון של המאמר יעסוק‬ ‫• אחרי המבול אותו יצר רע עצמו נעשה הנימוק שלא להכות עוד‪ .‬לא‬ ‫בבראשית‪ ,‬במבול ובנח‪ .‬החלק השני יעסוק בדור הפלגה‪ ,‬בסדום‬ ‫האדם השתנה‪ ,‬אלא אמת המידה שעליה עומד קיום העולם‪.‬‬ ‫ובאברהם‪.‬‬ ‫• כאן נולדת לראשונה "ברית ביני ובין הארץ"‪ :‬יש שני צדדים‪ ,‬בורא‬ ‫א‪ .‬עולם שנאמר מלמעלה‬ ‫ובריאה‪ ,‬והבורא בוחר מרצונו לקשור את טובו במה שהבריאה‬ ‫הפרק הראשון של התורה בנוי במקצב קבוע‪" :‬ויאמר אלקים"‪,‬‬ ‫מסוגלת לשאת‪.‬‬ ‫ומיד "ויהי כן"‪ ,‬ומיד "וירא אלקים כי טוב"‪ .‬אין רווח בין הדיבור‬ ‫• נח‪" ,‬איש האדמה" ו"צדיק בדורותיו"‪ ,‬הוא האדם של העולם‬ ‫למציאות‪ .‬מה שנאמר‪ ,‬נהיה‪ ,‬ומה שנהיה‪ ,‬טוב‪ .‬שבע פעמים‬ ‫הזה‪ .‬לא האדם המושלם אלא האדם המספיק‪ ,‬שממציא מחרשה‬ ‫חוזרת המילה "טוב"‪ ,‬ובסוף ''והנה טוב מאד''‪ .‬זהו עולם שנראה‬ ‫לארץ המקוללת במקום לבכות על עץ הפרי שלא צמח‪ .‬אבל גם‬ ‫מלמעלה למטה‪ ,‬מנקודת המבט של מי שהוא עצמו מקור הטוב‪ .‬כך‬ ‫לעולם שלו יש סכנה‪ :‬מי שהשלים עם חוקי העולם עלול לשתוק מול‬ ‫ראוי לעולם להיראות כאשר הוא אינו אלא ביטוי של רצון הבורא‪.‬‬ ‫המבול‪.‬‬ ‫גם האדם של הפרק הזה עומד במקום הזה‪ .‬הוא נברא "בצלם‬ ‫• בנפש‪ :‬כל אדם מתחיל בבראשית‪ ,‬ונכנס למבול ברגע שהוא מוחק‬ ‫אלקים"‪ ,‬והוא נצטווה "ורדו בדגת הים ובעוף השמים"‪ .‬הוא איננו‬ ‫את חייו מפני שאינם דומים לאידאל‪ .‬התיקון איננו לוותר על‬ ‫עוד יצור בתוך שרשרת הטבע‪ ,‬אלא נציגו של הבורא שעומד מעליה‬ ‫הטוב‪ ,‬אלא לכרות ברית עם המציאות‪ .‬שני העולמות צריכים‬ ‫ומנהל אותה מתוך אותה נקודת מבט עליונה‪ .‬ואפילו מזונו טהור‪:‬‬ ‫להמשיך לפעום בנו יחד‪ ,‬בלי שאחד יבלע את השני‪.‬‬ ‫"הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע‪ ...‬לכם יהיה לאכלה"‪ .‬אין דם‪,‬‬ ‫פתיחה‪ :‬האדם שרוצה הכול כמו שצריך‬ ‫אין פחד‪ ,‬אין טריפה‪ .‬זה עולם שבו הטוב איננו שאיפה אלא נתון‪.‬‬ ‫כולנו מכירים את האברך הצעיר שיוצא משבע ברכות ויודע בדיוק‬ ‫הבורא הוא הטוב‪ .‬הוא כל הדברים הטובים‪ ,‬הנעלים והנכספים‬ ‫איך ייראו חייו‪ .‬סדר בוקר מתפילה ועד חצות‪ ,‬סדר שני עד הערב‪,‬‬ ‫שאנו מדמים ורוצים‪ .‬ובפרק הראשון העולם אמור להיות בבואה‬ ‫תיקון חצות‪ ,‬בית שכולו שלום ותורה‪ ,‬ילדים שיגדלו כמו שצריך‪.‬‬ ‫נאמנה שלו כביכול‪ ,‬עד כמה שניתן להבין‪ ,‬ולהמשיג‪ .‬השם יתברך‬ ‫אין בזה גאווה ואין בזה שקר‪ .‬הוא באמת ראה טוב‪ ,‬והוא באמת‬ ‫אומר ומיד נעשה‪.‬‬ ‫רוצה לחיות אותו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הסדקים שבבריאה‬ ‫ואחרי שנה או שנתיים מגיעה המציאות‪ .‬התינוק לא ישן בלילות‪,‬‬ ‫והנה‪ ,‬עוד לפני הנחש‪ ,‬עוד לפני אדם וחוה ועוד לפני כל חטא‪,‬‬ ‫הגוף עייף‪ ,‬הפרנסה דוחקת‪ ,‬החברותא מאחרת‪ ,‬ובסוף הוא מגלה‬ ‫מתגלה כבר בששת ימי בראשית פער בין מה שהבורא אומר לבין מה‬ ‫שגם הוא עצמו איננו האדם שחשב שיהיה‪ .‬ואז‪ ,‬ברגע אחד של‬ ‫שהבריאה מצליחה להוציא‪.‬‬ ‫ייאוש‪ ,‬מסתנן המשפט המסוכן‪ :‬אם זה לא כמו שצריך‪ ,‬אז שלא‬ ‫הקב"ה אומר‪" :‬תדשא הארץ‪ ...‬עץ פרי עושה פרי"‪ .‬והארץ‬ ‫יהיה בכלל ‪ .‬הוא עוזב את הסדר‪ ,‬מפרק את מה שבנה‪ ,‬או שהוא‬ ‫מוציאה‪" :‬עץ עושה פרי"‪ .‬חז"ל דורשים שהציווי היה שטעם העץ‬ ‫נשאר במקומו אבל משהו בו מת וקופא‪.‬‬ ‫יהיה כטעם הפרי‪ ,‬והארץ לא עשתה כן‪ ,‬ולכן כשנתקלל האדם‬ ‫השאלה שהמאמר הזה מבקש לשאול היא האם זה רק כישלון של‬ ‫נפקדה גם היא על עוונה‪ .‬העץ האלוקי הוא כולו פרי‪ .‬אין בו פסולת‪,‬‬ ‫האדם‪ ,‬או שיש כאן משהו עמוק יותר‪ ,‬משהו שבנוי בתוך הבריאה‬ ‫אין בו המתנה‪ ,‬אין בו חלק שאינו טוב לאכילה‪ .‬אבל העץ הממשי‬ ‫עצמה‪ .‬והטענה שלנו היא שהתורה מספרת את הסיפור הזה‬ ‫צריך גזע וקליפה וענפים ושנים של צמיחה‪ ,‬וצריך חלקים קשים‬ ‫פעמיים‪ ,‬בקנה מידה של העולם כולו‪ :‬פעם בפרשת בראשית ופעם‬ ‫שאינם נאכלים כדי שיום אחד יצמח מהם פרי‪ .‬הטוב האלוקי הוא‬ ‫בפרשת נח‪ .‬בראשית היא העולם כפי שהוא נראה מצד הבורא‪ .‬נח‬ ‫פרי‪ .‬הבריאה זקוקה גם לעץ‪.‬‬ ‫היא העולם כפי שהוא יכול להתקיים מצד עצמו‪ .‬ובין שתיהן עומד‬ ‫וזה איננו המקרה היחיד‪" .‬ויעש אלקים את שני המאורות‬ ‫המבול‪.‬‬ ‫הגדולים"‪ ,‬ומיד אחר כך "את המאור הגדול‪ ...‬ואת המאור הקטן"‪.‬‬ ‫ומתחת לסיפור הזה עומדת תובנה אחת‪ ,‬שתלווה אותנו לאורך כל‬ ‫חז"ל שואלים מה קרה בין שני חלקי הפסוק‪ ,‬ומשיבים שהלבנה‬ ‫המאמר‪ .‬השלמות האלוקית איננה שלמות אחדותית‪ .‬היא מחזיקה‬ ‫אמרה לפני הקב"ה‪ :‬אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?‪,‬‬ ‫בתוכה הפכים‪ :‬חסד ודין‪ ,‬אמת ושלום‪ ,‬קרבה וריחוק‪ .‬הסתירות‬ ‫ונאמר לה‪ :‬לכי ומעטי את עצמך‪ .‬הלבנה לא טעתה בעובדות‪ .‬שני‬ ‫וההפכים הללו‪ ,‬אינם נקלטים בשכל האדם‪ ,‬והוא אינו מסוגל‬ ‫גדולים שווים באמת אינם יכולים לעמוד יחד‪ .‬אבל זו בדיוק‬ ‫להחזיק שני הפכים יחד‪ .‬לכן הנברא אינו יכול לתפוס את האלוקות‬ ‫הנקודה‪ :‬העולם אינו מסוגל להחזיק את הסתירה‪ .‬בלשון‬ ‫בשלמותה‪ .‬הוא פוגש אותה רק בשבר‪ ,‬בתוך הסתירות‪ .‬והשבר הזה‬ ‫המקובלים‪ ,‬זהו סימנו של עולם התוהו‪ ,‬שבו כל אור אומר "אני‬ ‫איננו פגם‪ .‬הוא הדרך היחידה שבה נברא יכול להחזיק דבר שלם‪.‬‬ ‫אמלוך"‪ ,‬האורות מרובים והכלים מועטים‪ ,‬והכלים נשברים‪ .‬אור‬ ‫אולם נגיד באירוניה‪ ,‬כי רוב האנשים נשברים לתוך השבר‪.‬‬ ‫עולם התוהו נשגב מבינת נברא מוגבל‪ ,‬כיצד יתכן ששני מלכים‬ ‫ומכאן המפה של מאמרנו‪ .‬כל התחנות שנעבור בהן עונות על‬ ‫משתמשים בכתר אחד?‬ ‫שאלה אחת‪ :‬מה עושה האדם עם הפער שבין הטוב המושלם לבין‬ ‫וכך גם בלויתן‪ .‬חז"ל אומרים שזכר ונקבה בראם‪ ,‬ואילו היו‬ ‫המציאות? בבראשית עוד אין פער‪ ,‬הטוב והמציאות הם אחד‪.‬‬ ‫מזדווגים היו מחריבים את העולם כולו‪ ,‬ולכן הגביל הקב"ה את‬ ‫במבול סוגרים את הפער על ידי מחיקת המציאות‪ .‬בנח מקבלים את‬ ‫כוחם‪ .‬חז"ל מעבירים כאן מסר עמוק‪ :‬לא כל מה שניתן בבריאה‬ ‫הפער‪ ,‬והמציאות רשאית להתקיים גם כשאינה מושלמת‪ .‬אבל‬ ‫יכול להתממש במלוא עוצמתו מבלי להחריב את הבריאה עצמה‪.‬‬ ‫הזיכרון של הטוב הראשון אינו נמחק‪ ,‬והוא ממשיך לדפוק בלב‪.‬‬ ‫ואת השיא מביא המדרש על בריאת האדם‪ .‬כשבא הקב"ה לברוא‬ ‫ומכאן באות עוד שתי סגירות‪ ,‬זו אחר זו‪ .‬דור הפלגה אינו מוכן‬ ‫אדם‪ ,‬אמת אמרה "אל ייברא‪ ,‬שכולו שקרים"‪ ,‬ושלום אמר "אל‬ ‫לוותר על החלום‪ ,‬וסוגר את הפער מלמעלה‪ :‬הוא כופה על המציאות‬ ‫ייברא‪ ,‬שכולו קטטה"‪ .‬מה עשה הקב"ה? נטל אמת והשליכה לארץ‪,‬‬ ‫את הטוב שהאדם ייצר‪ .‬וכשהמגדל הזה מתרסק‪ ,‬באה סדום‪,‬‬ ‫דוגמאות רבות לכך‪ :‬שבפרשת נוח יש לשונות של בריאה מחודשת‪.‬‬ ‫ועל זה נאמר 'אמת מארץ תצמח'‪ .‬אמת שמימית אינה יכולה פשוט‬ ‫המים העליונים והתחתונים‪ ,‬שהובדלו ביום השני‪ ,‬שבים ונפגשים‪:‬‬ ‫להישתל בעולם‪ .‬היא חייבת ליפול לארץ ולצמוח מתוכה מחדש‪,‬‬ ‫"נבקעו כל מעינות תהום רבה‪ ,‬וארובות השמים נפתחו"‪ .‬הארץ‬ ‫דרך זמן‪ ,‬דרך גוף‪ ,‬דרך יצר‪ ,‬דרך אנשים אחרים ודרך מגבלות‪ .‬היא‬ ‫שבה להיות מכוסה מים‪ ,‬כמו לפני "יקוו המים"‪ .‬זו בריאה הפוכה‪.‬‬ ‫לא נעשתה שקר‪ ,‬אבל היא כבר איננה אותה אמת שהייתה בשמים‪.‬‬ ‫ורש"י מגלה פרט מפתיע‪ .‬על הפסוק שאחרי המבול‪" ,‬יום ולילה‬ ‫מכל זה עולה היסוד הניצב בפנינו‪ :‬הבריאה באה מן הבורא‪ ,‬אבל‬ ‫לא ישבתו"‪ ,‬הוא כותב‪ :‬מכלל ששבתו כל ימות המבול‪ ,‬שלא שימשו‬ ‫היא איננה הבורא‪ .‬ולכן היא אינה מסוגלת להיות העתק של הטוב‬ ‫המזלות ולא ניכר בין יום ללילה‪ .‬כלומר‪ ,‬בעולם הראשון אפילו‬ ‫האלוקי‪ .‬וחשוב לומר מיד‪ :‬אין זה מרד של הבריאה ואין זו תקלה‬ ‫חוקי הטבע עצמם אינם עומדים מעצמם‪ .‬גם הם יכולים להיעצר‬ ‫בתוכנית‪ .‬אילו היה העולם זהה לבוראו‪ ,‬לא היה עולם כלל‪ ,‬היה‬ ‫כשהחשבון המוסרי דורש זאת‪ .‬השמש והירח אינם אלא כלים בידי‬ ‫רק הוא‪ .‬עצם קיומה של בריאה פירושו שיש משהו שאיננו הוא‪.‬‬ ‫מדת הדין‪.‬‬ ‫הפער הזה הוא המחיר של עצם הקיום‪ ,‬והקב"ה הוא שרוצה בו‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אותו יצר‪ ,‬מסקנה הפוכה‬ ‫ומדרש האמת שהושלכה לארץ מגלה גם את שורש הפער‪ .‬במדרש‬ ‫נח יוצא מן התיבה‪ ,‬בונה מזבח ומקריב קרבן‪" .‬וירח ה' את ריח‬ ‫עצמו‪ ,‬כשבא הקב"ה לברוא את האדם‪ ,‬עמדו המידות זו מול זו‪.‬‬ ‫הניחוח‪ ,‬ויאמר ה' אל לבו‪ :‬לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור‬ ‫חסד אמר‪ :‬ייברא‪ ,‬שהוא גומל חסדים‪ .‬אמת אמרה‪ :‬אל ייברא‪,‬‬ ‫האדם‪ ,‬כי יצר לב האדם רע מנעוריו ‪ ,‬ולא אוסיף עוד להכות את כל‬ ‫שכולו שקר‪ .‬צדק אמר‪ :‬ייברא‪ ,‬שהוא עושה צדקות‪ .‬שלום אמר‪ :‬אל‬ ‫חי כאשר עשיתי"‪.‬‬ ‫ייברא‪ ,‬שכולו קטטה‪ .‬אלה סתירות של ממש‪ ,‬וכל אחת מהן צודקת‪.‬‬ ‫כבר תמהו המפרשים על הפסוק הזה‪ .‬לפני המבול נאמר "כל יצר‬ ‫רק הקב"ה מחזיק את כולן יחד‪ .‬ומה שהוא עושה הוא להשליך את‬ ‫מחשבות לבו רק רע"‪ ,‬ולכן "אמחה"‪ .‬אחרי המבול נאמר "כי יצר לב‬ ‫האמת לארץ‪ .‬כלומר‪ ,‬השלמות שמחזיקה את כל ההפכים נשארת‬ ‫האדם רע מנעוריו"‪ ,‬ולכן "לא אוסיף להכות"‪ .‬אותו נימוק בדיוק‬ ‫למעלה‪ ,‬ומה שמגיע לארץ הוא אמת שבורה‪ ,‬שצריכה לצמוח מתוך‬ ‫משמש פעם להשחתה ופעם לשמירה‪ .‬האם האדם השתנה? הרי‬ ‫האדמה‪ .‬הנברא אינו מקבל את השלם‪ .‬הוא מקבל את השבר‪ ,‬ודרכו‬ ‫הפסוק עצמו אומר שלא‪ .‬היצר רע מנעוריו‪ ,‬כמו שהיה‪.‬‬ ‫בלבד הוא יכול לגעת בשלם‪.‬‬ ‫התשובה‪ ,‬לפי דרכנו‪ ,‬היא שהאדם לא השתנה‪ .‬התגלה רובד נוסף‬ ‫ג‪ .‬וירא‪ ,‬ולא טוב‬ ‫של אמת המידה האלוהית‪ .‬הקב"ה אינו אומר שהאדם נעשה טוב‪.‬‬ ‫עשרה דורות אחר כך התורה חוזרת לאותו פועל‪" :‬וירא ה' כי רבה‬ ‫הוא אומר להפך‪ :‬אני יודע שהאדם אינו מסוגל להיות הטוב‬ ‫רעת האדם בארץ‪ ,‬וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום"‪ .‬זה אותו‬ ‫המופשט‪ ,‬ומעתה קיום העולם לא יהיה מותנה בכך‪ .‬זה הרבה יותר‬ ‫"וירא" של "וירא אלקים כי טוב"‪ .‬אותו מבט מלמעלה‪ ,‬אותה אמת‬ ‫מרחמים‪ .‬זו הכרעה שהעולם יקבל זכות קיום משלו‪ ,‬שאינה תלויה‬ ‫מידה‪ .‬רק שעכשיו הוא רואה‪ ,‬והמראה איננו טוב‪" .‬וינחם ה' כי‬ ‫בכך שיהיה דומה לבוראו‪.‬‬ ‫עשה את האדם בארץ‪ ,‬ויתעצב אל לבו"‪ .‬והמסקנה עקבית לחלוטין‪:‬‬ ‫הקב"ה בורא בכוונה תחילה את הבריאה בשני שלבים‪ ,‬שלב בו‬ ‫אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה‪.‬‬ ‫מתגלה מלא הטוב האלוהי‪ ,‬שנשבר על פני המקבלים שאינם‬ ‫חשוב להבין‪ :‬הקב"ה איננו נברא והוא אינו 'מתחרט'‪ .‬כל‬ ‫מסוגלים לכך‪ .‬ושלב נוסף שבו מתגלה הטוב במושגים שבני אדם‬ ‫המושגים הללו הם אנושיים ולא אלוהיים‪ .‬ראייה לכך‪ :‬אותו משפט‬ ‫מסוגלים להכיל‪.‬‬ ‫שנאמר בפרשת בראשית על מחיית האנושות‪ ,‬משמש בפרשת נוח על‬ ‫וחשוב לשים לב לניסוח‪ .‬לפני המבול נאמר "ויתעצב אל לבו"‪,‬‬ ‫קיום האנושות‪ .‬שתי הפרשיות שני רבדים בבריאה הם‪ .‬שני רבדים‬ ‫ואחרי המבול "ויאמר ה' אל לבו"‪ .‬אותו לב‪ ,‬שתי הכרעות‪ .‬השינוי‬ ‫סותרים בעיני בשר ודם ששכלו מוגבל‪ ,‬והוא בעולם של סתירות‪.‬‬ ‫איננו חס ושלום תבוסה של הבורא מול הבריאה‪ ,‬ואין כאן בריאה‬ ‫כדאי לעמוד על ההיגיון הפנימי של המהלך הזה‪ .‬שכן ברגע‬ ‫שגברה עליו וכתבה לו את החוקים מחדש‪ .‬זו החלטה מכוונת‬ ‫שהעולם קיים רק משום שהוא ביטוי של הטוב‪ ,‬הרי שעולם שאינו‬ ‫וטמונה בראשית הבריאה‪ .‬הבורא בוחר לצמצם את מציאות הטוב‬ ‫'טוב' מאבד את זכות קיומו‪ .‬אין כאן כעס שרירותי‪ .‬זו מדת הדין‬ ‫בכדי שיהיה עולם‪.‬‬ ‫במלוא עקביותה‪ .‬ולכן המבול איננו רק עונש על רשעים‪ .‬הוא משבר‬ ‫ה‪ .‬ברית ביני ובין הארץ‬ ‫של עצם המודל הראשון של הבריאה‪ .‬ואין זה מקרה שהתורה‬ ‫מה שבא אחרי ההכרעה הזאת הוא סדר עולם חדש‪ ,‬וכל פרט בו‬ ‫מדגישה "ותשחת הארץ" ו"כי השחית כל בשר את דרכו"‪ ,‬וחז"ל‬ ‫מאשר את התאוריה‪.‬‬ ‫מוסיפים שאפילו הבהמה והחיה והעוף נזקקו לשאינם מינם‪ .‬לא‬ ‫ראשית‪ ,‬העולם מקבל קביעות‪'' :‬עוד כל ימי הארץ‪ ,‬זרע וקציר‪,‬‬ ‫רק האדם סטה‪ .‬הארץ כולה‪ ,‬הבריאה כולה‪ ,‬יצאה מן הדרך‬ ‫וקור וחום‪ ,‬וקיץ וחורף‪ ,‬ויום ולילה‪ ,‬לא ישבתו''‪ .‬בעולם הראשון‬ ‫שנאמרה לה‪.‬‬ ‫חוקי הטבע יכלו להיעצר בגלל חטא‪ .‬מעתה לא‪ .‬יהיה חורף גם‬ ‫ומי הם האנשים של העולם הזה? כאן צריך לומר דבר חריף‪ ,‬שיש‬ ‫כשבני האדם אינם ראויים לחורף‪ ,‬ויהיה קיץ גם כשהאדם חוטא‪.‬‬ ‫בו כמעט סאטירה‪ .‬דור המבול לא היה דור שחסר לו דבר‪ .‬חז"ל‬ ‫העולם כבר אינו נמחק בכל פעם שהאדם אינו עומד באמת‬ ‫אומרים עליהם‪ :‬לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם‬ ‫האלוקית‪ .‬נוצר דבר חדש שלא היה קודם‪ ,‬דבר שאפשר לקרוא לו‬ ‫הקב"ה ‪ .‬הם חיו מאות שנים‪ ,‬בתיהם שלום מפחד‪ ,‬היו להם נהרות‬ ‫בשמו‪ :‬חוקי העולם‪.‬‬ ‫ומעיינות‪ ,‬ולא היו צריכים אפילו טיפת גשם מן השמים‪ .‬הם חיו‬ ‫שנית‪ ,‬האדם משנה את מעמדו‪" .‬ורדו" נעלם‪ ,‬ובמקומו בא‬ ‫בתוך עולם בראשית‪ ,‬בעולם שבו הטוב איננו שאיפה אלא נתון‪ .‬ומה‬ ‫"ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ"‪ .‬האדם כבר אינו מלך‬ ‫צמח מן העולם הזה? הדור המושחת ביותר בתולדות האנושות‪.‬‬ ‫שעומד מעל הטבע‪ ,‬אלא יצור שחי בתוכו‪ ,‬שהחיות פוחדות ממנו‬ ‫העולם שכולו טוב הוא שהצמיח את דור המבול‪.‬‬ ‫והוא מהן‪ .‬מותר לו לאכול בשר‪" ,‬כירק עשב נתתי לכם את כל"‪ .‬יש‬ ‫אין זה מפני שהטוב רע‪ ,‬חלילה‪ .‬זה מפני שטוב שאינו פוגש את‬ ‫דם‪ ,‬יש פחד‪ ,‬יש טריפה‪ .‬ויש גם משפט אנושי‪" :‬שופך דם האדם‬ ‫המציאות אינו יודע לעמוד בה‪ .‬האדם של בראשית אינו מכיר את‬ ‫באדם דמו ישפך"‪ .‬הצדק כבר אינו יורד ישירות מן השמים במבול‪,‬‬ ‫השטח‪ .‬הוא אינו יודע להגן על עצמו‪ ,‬אינו יודע להציב גבול‪ ,‬ואינו‬ ‫אלא עובר דרך ידיים של בני אדם‪ ,‬דרך עדים ובית דין‪ .‬העולם השני‬ ‫יודע כיצד לעמוד מול הרע בלי להפסיק להיות טוב בעצמו‪ .‬הוא‬ ‫איננו גן עדן מרוכך‪ .‬הוא קשה יותר‪ ,‬גופני יותר ומציאותי יותר‪.‬‬ ‫מנסה לחיות אור אינסופי בכלים סופיים‪ ,‬וזה בדיוק מה‬ ‫אבל הוא מסוגל להתקיים‪.‬‬ ‫שהמקובלים קוראים עולם התוהו‪ :‬אורות מרובים וכלים מועטים‪,‬‬ ‫שלישית‪ ,‬הארץ מנותקת מן האדם‪ .‬אחרי חטא אדם הראשון‬ ‫והכלים נשברים‪ .‬ולכן הפסוק מתאר את סופו של הדור הזה בהיפוך‬ ‫נאמר "ארורה האדמה בעבורך"‪ .‬גורל האדמה היה כרוך בכל מעשה‬ ‫גמור מתחילתו‪ .‬בתחילה נאמר "וירא אלקים כי טוב"‪ ,‬ועכשיו "כל‬ ‫של האדם‪ .‬עכשיו נאמר "לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור‬ ‫יצר מחשבות לבו רק רע כל היום"‪ .‬הלב שהחזיק רק טוב‪ ,‬נעשה לב‬ ‫האדם"‪ .‬לאדמה יש מעתה קיום משלה‪ ,‬שאינו מתמוטט בכל פעם‬ ‫שכל מחשבותיו רק רע‪.‬‬ ‫שהאדם נופל‪.‬‬ ‫נדגים את זה בציור חי מעולמנו‪ .‬לא אחת דווקא הרופא הצעיר‬ ‫ומכאן המילה המרכזית של פרשת נח‪'' :‬ברית''‪ .‬ראוי לשים לב‬ ‫הרחמן‪ ,‬שנכנס לבית החולים כולו לב‪ ,‬מגיע אחרי שנים ספורות של‬ ‫שבכל פרשת בראשית המילה הזאת לא מופיעה אפילו פעם אחת‪.‬‬ ‫סבל שאין לו סוף למקום של אטימות‪ .‬הוא לא נאטם מפני שהרגיש‬ ‫היא נולדת בפרשת נח‪ .‬ולמה? מפני שבעולם הראשון לא היה בה‬ ‫מעט‪ ,‬אלא מפני שהרגיש הכול‪ ,‬ונשא הכול לבדו‪ .‬זה המבול האישי‪,‬‬ ‫צורך‪ .‬היה מי שאומר והיה מה שנאמר‪ .‬הטוב גנוז בעצם האלוהות‪.‬‬ ‫ששוטף את כל מה שהאדם הכיר ואת עולמו כולו‪ .‬כך‪ :‬פעמים‬ ‫אבל אחרי המבול מתגלה שהעולם איננו הבורא‪ ,‬ופתאום נאמר‬ ‫ההורים שהרחמנים והאהובים ביותר‪ ,‬בחלוף שנים שהם פוגשים‬ ‫משפט שלא היה יכול להיאמר בתחילת בראשית‪ :‬זאת אות הברית‬ ‫את המציאות מול הילדים‪,‬הפ נאטמים‪ ,‬ולעיתים אף נהפכים‬ ‫אשר אני נותן ביני ובין הארץ ‪ .‬עצם הלשון "ביני ובין" היא‬ ‫לרעים ממש‪.‬‬ ‫דרמטית‪ .‬יש כאן שניים‪ .‬וברית קיימת דווקא משום שהשניים אינם‬ ‫חז"ל אמרו שעוד לפני העולם הזה היה הקב"ה בורא עולמות‬ ‫אותו דבר‪.‬‬ ‫ומחריבן ‪ ,‬עד שברא את זה ואמר "דין הניין לי"‪ .‬המבול הוא אותה‬ ‫המבול הוא הרגע שבו מתגלה שהבריאה היא מציאות שיש לה‬ ‫תנועה עצמה‪ ,‬אלא שהפעם היא מתרחשת בתוך ההיסטוריה ולא‬ ‫חוקיות ועמידות משלה בתוך רצון הבורא‪ ,‬והיא נעשית בת ברית‬ ‫לפניה‪ .‬והמבול אכן מחזיר את העולם לנקודת ההתחלה‪ .‬בפרשת נח‬ ‫שלו‪ .‬אין פירוש הדבר שהיא עצמאית ממנו במובן העמוק‪ .‬היא‬ ‫יש התגלות של רובד נוסף בבריאה‪ .‬אין כאן 'חרטה' כביכול של מי‬ ‫שאין בו שינוי‪ ,‬אלא התגלות של רובד נוסף מכוון ומתוכנן‪ .‬ישנם‬ ‫זו הברית שאדם כורת עם עצמו‪ .‬ההחלטה "לא אוסיף עוד‬ ‫קיימת מכוחו בכל רגע ורגע‪ .‬אבל היא מקבלת זכות קיום גם כאשר‬ ‫להכות"‪ :‬שחייו לא יימחקו בכל פעם שאינם עומדים באידאל‪.‬‬ ‫היא אינה משקפת בשלמות את הטוב שממנו באה‪.‬‬ ‫שיהיה לו "זרע וקציר‪ ,‬קיץ וחורף"‪ ,‬סדר קבוע שממשיך גם בימים‬ ‫ו‪ .‬איש האדמה‬ ‫שאינו ראוי לו‪ .‬ואפילו המגבלות הטבעיות שלו‪ ,‬העייפות והחולשה‬ ‫אם זה העולם החדש‪ ,‬מי הוא האדם שלו? התורה עונה‪" :‬נח איש‬ ‫והגבולות של הנפש‪ ,‬יכולות להפוך מכתב אישום לאות ברית‪ ,‬כמו‬ ‫צדיק תמים היה בדורותיו"‪ .‬חז"ל נחלקו במילה "בדורותיו"‪ .‬יש‬ ‫הקשת שהייתה תופעת טבע רגילה עד שנעשתה אות‪.‬‬ ‫שדרשו לשבח‪ ,‬שאילו היה בדור של צדיקים היה צדיק עוד יותר‪ .‬ויש‬ ‫אבל כאן צריך להיזהר מן הצד השני‪ .‬האדם שכרת ברית עם‬ ‫שדרשו לגנאי‪ ,‬שרק לפי דורו היה צדיק‪ ,‬ואילו היה בדורו של‬ ‫המציאות עלול לשכוח את בראשית‪ .‬הוא אומר‪ :‬כך אני‪ ,‬כך‬ ‫אברהם לא היה נחשב לכלום‪.‬‬ ‫הילדים‪ ,‬כך העולם‪ ,‬ככה זה‪ .‬הוא בונה לעצמו תיבה ושותק‪ .‬זה כבר‬ ‫בקריאה שלנו‪ ,‬דווקא הדרשה השנייה היא המפתח‪ .‬נח איננו‬ ‫איננו נח המתוקן‪ ,‬זה נח שהזוהר מבקר‪ .‬הברית עם הארץ איננה‬ ‫האדם המושלם‪ .‬הוא האדם המספיק‪ .‬הוא האדם שמתאים לשאת‬ ‫רשות להפסיק לבקש‪.‬‬ ‫את מה שהקב"ה בורא עכשיו‪ ,‬עולם שאיננו העתק של הטוב אלא בן‬ ‫סיכום‪ :‬שני העולמות פועמים יחד‬ ‫ברית שלו‪ .‬אחד מחוקרי הנפש בדור האחרון טבע את המושג "אם‬ ‫היה קל לסיים את המאמר הזה במשפט "תהיה ריאלי"‪ .‬אבל זה‬ ‫טובה דיה"‪ .‬לא האם המושלמת‪ ,‬שהשלמות שלה אינה משאירה‬ ‫היה הורס את כל הרעיון‪ .‬פרשת בראשית לא בוטלה‪ .‬העולם השני‬ ‫לילד מקום לגדול‪ ,‬אלא האם שנכשלת במידה‪ ,‬ודרך הכישלונות‬ ‫לא בא במקום הראשון‪ ,‬אלא לצידו‪ .‬אנחנו עדיין צריכים את "וירא‬ ‫הקטנים שלה הילד לומד לחיות בעולם ממשי‪ .‬נח הוא האדם הטוב‬ ‫אלקים כי טוב"‪.‬‬ ‫דיו‪ .‬ודווקא משום כך הוא יכול להחזיק עולם‪.‬‬ ‫בלי בראשית‪ ,‬האדם אומר‪ :‬אלה חוקי העולם‪ .‬אנשים משקרים‪,‬‬ ‫ויש לשמו של נח שני פנים‪" .‬נח" הוא מלשון מנוחה‪ :‬העולם מקבל‬ ‫אנשים פוגעים‪ ,‬החזק אוכל את החלש‪ ,‬ככה זה‪ .‬וזו כבר השחתה‪.‬‬ ‫סוף סוף רשות לנוח‪ ,‬להתקיים כמו שהוא‪ ,‬בלי לעמוד בכל רגע מול‬ ‫ובלי נח‪ ,‬האדם אומר‪ :‬רק הטוב המוחלט זכאי לחיות‪ .‬וזה מביא‬ ‫התביעה להיות שמים‪ .‬זו הברית‪ ,‬והיא מתנה גדולה‪ .‬אבל למנוחה‬ ‫מבול‪ .‬לכן שני העולמות צריכים לפעום בנו יחד‪ ,‬בלי שאחד יבלע את‬ ‫יש צל‪ ,‬והוא הנוחות‪ .‬רוב בני האדם חיים בתנועה של נח‪ .‬הם הבינו‬ ‫השני ובלי שנמצא ביניהם פשרה נוחה‪ .‬בראשית אומרת‪ :‬אל תשכח‬ ‫שהבריאה הראשונה אינה מציאותית‪ ,‬בנו לעצמם מחרשה‪ ,‬ומה‬ ‫איך העולם ראוי להיות‪ .‬נח אומר‪ :‬אל תהרוס את העולם מפני‬ ‫שיש זה מה שיש‪ .‬וכל זמן שהמנוחה עומדת לפני ה'‪ ,‬היא ברית‪.‬‬ ‫שהוא עדיין איננו כזה‪ .‬בראשית נותנת לנו את הטוב שאסור לוותר‬ ‫כשהמנוחה מפסיקה להתפלל‪ ,‬היא נעשית נוחות‪.‬‬ ‫עליו‪ .‬נח נותן לנו את העולם שאסור להקריב בשביל הטוב‪.‬‬ ‫והתורה קוראת לו בפירוש "איש האדמה"‪ ,‬לא "איש האלקים"‪.‬‬ ‫אבל איך מחזיקים את שני העולמות יחד? הרי הם סותרים זה את‬ ‫כבר בלידתו נאמר עליו "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן‬ ‫זה‪ .‬בראשית תובעת את הטוב המוחלט‪ ,‬ונח מקבל את העולם שאינו‬ ‫האדמה אשר אררה ה'"‪ ,‬וחז"ל מפרשים שעד נח לא היו לבני האדם‬ ‫כזה‪ .‬שכל האדם אינו יכול ליישב את הסתירה הזאת‪ ,‬וכל ניסיון‬ ‫כלי מחרישה‪ ,‬והוא הכין אותם‪ .‬הנה המחשה אדירה לכל מה‬ ‫ליישב אותה לבד מוביל לאחד הצדדים‪ .‬התשובה היא שהאדם אינו‬ ‫שבארנו‪ .‬הארץ מוציאה קוצים ודרדרים‪ .‬אדם הראשון חי מול‬ ‫נדרש ליישב אותה‪ .‬הוא נדרש להחזיק אותה‪ ,‬ולהעלות אותה‬ ‫האידאל של הארץ‪ ,‬מול עץ הפרי שהיה אמור להיות‪ .‬נח אינו עומד‬ ‫למקום שבו היא מוחזקת באמת‪ .‬על כך נעמוד בחלק השני‪.‬‬ ‫מול השמים וצועק שהקב"ה רצה עץ שכולו פרי‪ .‬הוא בונה מחרשה‪.‬‬ ‫ואולי זה מה שהתורה רומזת באות הברית עצמה‪" :‬והיה בענני ענן‬ ‫הוא אינו מבטל את הקללה‪ ,‬אלא ממציא כלי שאפשר לחיות איתה‪.‬‬ ‫על הארץ‪ ,‬ונראתה הקשת בענן"‪ .‬הקשת אינה נראית ביום בהיר‪.‬‬ ‫המעבר מאדם לנח הוא המעבר מעץ פרי למחרשה‪.‬‬ ‫היא מופיעה דווקא כשהעננים מתקבצים‪ ,‬כשהמציאות מחשיכה‬ ‫אבל כאן אסור לעצור‪ ,‬כי גם לעולם של נח יש צד אפל‪ .‬הזוהר‬ ‫והאדם מתחיל לחשוב שהגיע הזמן למחוק‪ .‬בדיוק ברגע הזה נראה‬ ‫הקדוש מבקר את נח בחריפות‪ :‬הוא שמע שהעולם עומד להיחרב‪,‬‬ ‫האות שמזכיר‪ :‬העולם הזה איננו הבורא‪ ,‬ולכן אינו מושלם‪ .‬אבל‬ ‫בנה תיבה להצלת עצמו ומשפחתו‪ ,‬ולא ביקש רחמים על דורו‪ .‬ולכן‬ ‫הוא בן ברית שלו‪ ,‬ולכן אסור להחריבו‪.‬‬ ‫נקראו מי המבול על שמו‪" ,‬כי מי נח זאת לי"‪ .‬זו בדיוק הסכנה של‬ ‫האדם שהשלים עם חוקי העולם‪ .‬הוא אומר‪ :‬כך הם פני הדברים‪,‬‬ ‫החלק השני של המאמר בשבוע הבא בעזרת ה׳‬ ‫העולם נידון‪ ,‬אני אדאג לתיבה שלי‪ .‬הוא עובד את האדמה שישנה‪,‬‬ ‫ושוכח לבקש בשבילה‪.‬‬ ‫מה אתה יודע בקשר לשדים?‬ ‫ומה עושה אדם שחי בעולם של נח‪ ,‬ואינו מוכן לבנות תיבה‬ ‫ולשתוק? על כך‪ ,‬ועל שני הכישלונות שבאו אחרי נח‪ ,‬נעמוד בחלק‬ ‫השני‪.‬‬ ‫ז‪ .‬המבול שבנפש‬ ‫נחזור לאברך שפתחנו בו‪ ,‬ולכל אחד מאיתנו‪ .‬כל אדם מתחיל את‬ ‫חייו הרוחניים בבראשית‪ .‬הוא מגלה אמת‪ ,‬והוא רוצה טוב מוחלט‪.‬‬ ‫ללמוד כמו שצריך‪ ,‬להתפלל כמו שצריך‪ ,‬להיות אבא כמו שצריך‪,‬‬ ‫להיות ישר לגמרי‪ ,‬לבנות בית מושלם‪ ,‬לעשות שליחות בלי‬ ‫חשבונות‪ .‬הדבר הזה נפלא‪ ,‬ואסור להרוג אותו‪ .‬זו בראשית‬ ‫שבתוכנו‪ ,‬הרגע שבו האדם רואה את העולם מצד הבורא‪.‬‬ ‫אבל אז מגיעה הארץ‪ .‬הגוף עייף‪ .‬הילדים אינם התוכנית שלנו‪.‬‬ ‫הפרנסה תובעת את שלה‪ .‬הנפש בנויה עם פחדים ויצרים‪ .‬ה'סביבה'‬ ‫אינו משתפת פעולה‪ .‬המוסד אינו מתנהל לפי הספר‪ .‬ואפילו האדם‬ ‫עצמו מגלה שהוא איננו מי שחשב שיהיה‪ .‬העץ שלו צומח עם גזע‬ ‫וקליפה‪ ,‬ולא כולו פרי‪.‬‬ ‫וכאן עומדת הסכנה של מבול נפשי‪ .‬האדם מסתכל על חייו באותו‬ ‫מבט של "וירא"‪ ,‬רואה ש"רבה הרעה"‪ ,‬ואומר לעצמו "אמחה"‪.‬‬ ‫הוא מפסיק ללמוד‪ ,‬מפרק את הפרויקט‪ ,‬מוחק את החברות‪,‬‬ ‫מוותר על עצמו‪ ,‬מחליט להתחיל הכול מחדש ממקום אחר‪ .‬וחשוב‬ ‫להבין‪ :‬הוא עושה את זה בשם הטוב‪ .‬אין זה אדם שהפסיק לרצות‬ ‫את האידאל‪ ,‬אלא אדם שהאידאל שלו נעשה תנאי לקיום‪ .‬ברגע‬ ‫הזה האדם נעשה המבול של עצמו‪ .‬הוא מוחק את המציאות שלו‬ ‫מפני שאינה דומה לבורא שלה‪.‬‬ ‫נח מלמד תנועה אחרת‪ .‬לא לוותר על הטוב‪ ,‬אבל לשאול שאלה‬ ‫חדשה‪ :‬איזו צורה של הטוב הזה מסוגלת הבריאה שאני חי בה‬ ‫לקבלת השיעור שלח מייל‪:‬‬ ‫לשאת? לא עשר שעות לימוד מדומיינות‪ ,‬אלא אולי סדר קבוע של‬ ‫‪lemala2626@gmail.com‬‬ ‫שלוש שעות שאינו נשבר לעולם‪ .‬לא הילד הדמיוני‪ ,‬אלא הילד הזה‬ ‫שעומד מולי‪ .‬לא גוף של מלאך‪ ,‬אלא הגוף הזה‪ .‬לא אדם שאין בו‬ ‫או לחץ כאן‬ ‫יצר‪ ,‬אלא האדם שחז"ל דרשו עליו "והנה טוב מאד‪ ,‬זה יצר הרע"‪,‬‬ ‫שאלמלא יצר הרע לא היה אדם בונה בית ונושא אשה ומוליד ונושא‬ ‫ונותן‪ .‬כוחות החיים הממשיים אינם נקיים ומופשטים‪ ,‬אבל הם‬ ‫אלה שבונים בית ומשפחה ועולם‪ .‬וכבר אמרו לא ניתנה תורה‬ ‫למלאכי השרת ‪ .‬אפילו הרצון האלוקי‪ ,‬כשהוא נעשה תורה לבני‬ ‫אדם‪ ,‬ניתן באופן שבשר ודם יכול לחיות בו‪.‬‬