למעלה מהזמן · Lemala Me'Hazman — נח (2026-10-12)

לקבלת המדריך לשולחן שבת ,וכן להצטרפות לרשימת התפוצה
ניתן לשלוח מייל לכתובת lemala2626@ gmail.com
לחץ כאן
ב״ה | פרשת נח | חלק א׳
משיעורי רבי אליהו רוזמרין שליט״א
למעלה מהזמן | תשפ״ז
ַמ ֲא ֶכֶלת ַה ּט ֹו ב ַה ֻּמ ְח ָלט
ַה ְּׁש ִא יָפה ְלִא יֵד ָא ל ְׁש ֵמ יִמ י ָט הֹו ר ׁשֹו ֶח ֶט ת ֶא ת ַה ְּמ ִצ יאּות ַע ד ַּד קַ ,א ְך ַה ַה ְׁש ָלָמ ה ַה ְּס דֹו ִמ ית ִע ם ַה ֶּׁש ֶק ט ַמ ְק ִּפ יָא ה ֶא ת ְּפִע יַמ ת ַה ַח ִּייםַ .ה ִא ם ַּת ְס ִּכ ים ַלֲע ֹמד ְּבֶק ַר ע
ַה ְּס ִת יָר ה ּוְלַד ֵּמ ם אֹו ָת ּה ִל ְפֵני ה' ,אֹו ֶׁש ַּת ֲע ִד יף ְלַה ְט ִּב יַע ֶא ת ַיִּק יֶר יָך ְּבֵׁש ם ַה ְּׁש ֵלמּות?
וסוגרת את הפער מלמטה :היא מתייאשת מן הטוב ,וחותכת אותו תקציר
לפי מידות המציאות. • בפרק הראשון של בראשית העולם נברא מצד הבורא" :ויאמר"
שלוש גישות אלו למשבר הבריאה ,הן בדיוק שלושת הדורות ומיד "ויהי כן" ,ובסוף כל יום "כי טוב" .זהו עולם שנמדד לפי הטוב
שהמשנה בסנהדרין אומרת עליהם שאין להם חלק לעולם הבא: האלוקי עצמו.
שלוש דרכים לסגור את השבר ,במים ,במגדל ובמיטה .ומולן • אבל כבר בששת ימי בראשית מתגלים סדקים :הארץ מוציאה "עץ
עומדות שתי דרגות של עמידה בשבר .נח מקבל את השבר וחי איתו, עושה פרי" ולא "עץ פרי" ,הלבנה מתמעטת ,הלויתן מוגבל ,והאמת
ואף מעלה קרבן אחרי שהמבול חלף .אבל בשעת הגזירה הוא אינו מושלכת ארצה .הבריאה באה מן הבורא ,אבל היא איננה הבורא,
עומד בתוך השבר לפני ה' ,ואינו מבקש רחמים על דורו .הוא משלים ולכן אינה מסוגלת להיות העתק של טובו.
עם המציאות השבורה .ואברהם עושה בדיוק את זה :הוא מקריב • עולם שקיומו תלוי בכך שיהיה טוב מוחלט מגיע בסופו של דבר
את השבר ,ומביא את הסתירה לפני הקב"ה .אברהם אינו חוזר ל"אמחה" .המבול איננו רק עונש לרשעים ,אלא קריסתו של המודל
לתמימות של בראשית .הוא חוזר לטוב של בראשית ,אחרי שכבר הראשון של הבריאה.
למד את כל מה שלימד אותו נח .החלק הראשון של המאמר יעסוק • אחרי המבול אותו יצר רע עצמו נעשה הנימוק שלא להכות עוד .לא
בבראשית ,במבול ובנח .החלק השני יעסוק בדור הפלגה ,בסדום האדם השתנה ,אלא אמת המידה שעליה עומד קיום העולם.
ובאברהם. • כאן נולדת לראשונה "ברית ביני ובין הארץ" :יש שני צדדים ,בורא
א .עולם שנאמר מלמעלה ובריאה ,והבורא בוחר מרצונו לקשור את טובו במה שהבריאה
הפרק הראשון של התורה בנוי במקצב קבוע" :ויאמר אלקים", מסוגלת לשאת.
ומיד "ויהי כן" ,ומיד "וירא אלקים כי טוב" .אין רווח בין הדיבור • נח" ,איש האדמה" ו"צדיק בדורותיו" ,הוא האדם של העולם
למציאות .מה שנאמר ,נהיה ,ומה שנהיה ,טוב .שבע פעמים הזה .לא האדם המושלם אלא האדם המספיק ,שממציא מחרשה
חוזרת המילה "טוב" ,ובסוף ''והנה טוב מאד'' .זהו עולם שנראה לארץ המקוללת במקום לבכות על עץ הפרי שלא צמח .אבל גם
מלמעלה למטה ,מנקודת המבט של מי שהוא עצמו מקור הטוב .כך לעולם שלו יש סכנה :מי שהשלים עם חוקי העולם עלול לשתוק מול
ראוי לעולם להיראות כאשר הוא אינו אלא ביטוי של רצון הבורא. המבול.
גם האדם של הפרק הזה עומד במקום הזה .הוא נברא "בצלם • בנפש :כל אדם מתחיל בבראשית ,ונכנס למבול ברגע שהוא מוחק
אלקים" ,והוא נצטווה "ורדו בדגת הים ובעוף השמים" .הוא איננו את חייו מפני שאינם דומים לאידאל .התיקון איננו לוותר על
עוד יצור בתוך שרשרת הטבע ,אלא נציגו של הבורא שעומד מעליה הטוב ,אלא לכרות ברית עם המציאות .שני העולמות צריכים
ומנהל אותה מתוך אותה נקודת מבט עליונה .ואפילו מזונו טהור: להמשיך לפעום בנו יחד ,בלי שאחד יבלע את השני.
"הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע ...לכם יהיה לאכלה" .אין דם, פתיחה :האדם שרוצה הכול כמו שצריך
אין פחד ,אין טריפה .זה עולם שבו הטוב איננו שאיפה אלא נתון. כולנו מכירים את האברך הצעיר שיוצא משבע ברכות ויודע בדיוק
הבורא הוא הטוב .הוא כל הדברים הטובים ,הנעלים והנכספים איך ייראו חייו .סדר בוקר מתפילה ועד חצות ,סדר שני עד הערב,
שאנו מדמים ורוצים .ובפרק הראשון העולם אמור להיות בבואה תיקון חצות ,בית שכולו שלום ותורה ,ילדים שיגדלו כמו שצריך.
נאמנה שלו כביכול ,עד כמה שניתן להבין ,ולהמשיג .השם יתברך אין בזה גאווה ואין בזה שקר .הוא באמת ראה טוב ,והוא באמת
אומר ומיד נעשה. רוצה לחיות אותו.
ב .הסדקים שבבריאה ואחרי שנה או שנתיים מגיעה המציאות .התינוק לא ישן בלילות,
והנה ,עוד לפני הנחש ,עוד לפני אדם וחוה ועוד לפני כל חטא, הגוף עייף ,הפרנסה דוחקת ,החברותא מאחרת ,ובסוף הוא מגלה
מתגלה כבר בששת ימי בראשית פער בין מה שהבורא אומר לבין מה שגם הוא עצמו איננו האדם שחשב שיהיה .ואז ,ברגע אחד של
שהבריאה מצליחה להוציא. ייאוש ,מסתנן המשפט המסוכן :אם זה לא כמו שצריך ,אז שלא
הקב"ה אומר" :תדשא הארץ ...עץ פרי עושה פרי" .והארץ יהיה בכלל .הוא עוזב את הסדר ,מפרק את מה שבנה ,או שהוא
מוציאה" :עץ עושה פרי" .חז"ל דורשים שהציווי היה שטעם העץ נשאר במקומו אבל משהו בו מת וקופא.
יהיה כטעם הפרי ,והארץ לא עשתה כן ,ולכן כשנתקלל האדם השאלה שהמאמר הזה מבקש לשאול היא האם זה רק כישלון של
נפקדה גם היא על עוונה .העץ האלוקי הוא כולו פרי .אין בו פסולת, האדם ,או שיש כאן משהו עמוק יותר ,משהו שבנוי בתוך הבריאה
אין בו המתנה ,אין בו חלק שאינו טוב לאכילה .אבל העץ הממשי עצמה .והטענה שלנו היא שהתורה מספרת את הסיפור הזה
צריך גזע וקליפה וענפים ושנים של צמיחה ,וצריך חלקים קשים פעמיים ,בקנה מידה של העולם כולו :פעם בפרשת בראשית ופעם
שאינם נאכלים כדי שיום אחד יצמח מהם פרי .הטוב האלוקי הוא בפרשת נח .בראשית היא העולם כפי שהוא נראה מצד הבורא .נח
פרי .הבריאה זקוקה גם לעץ. היא העולם כפי שהוא יכול להתקיים מצד עצמו .ובין שתיהן עומד
וזה איננו המקרה היחיד" .ויעש אלקים את שני המאורות המבול.
הגדולים" ,ומיד אחר כך "את המאור הגדול ...ואת המאור הקטן". ומתחת לסיפור הזה עומדת תובנה אחת ,שתלווה אותנו לאורך כל
חז"ל שואלים מה קרה בין שני חלקי הפסוק ,ומשיבים שהלבנה המאמר .השלמות האלוקית איננה שלמות אחדותית .היא מחזיקה
אמרה לפני הקב"ה :אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?, בתוכה הפכים :חסד ודין ,אמת ושלום ,קרבה וריחוק .הסתירות
ונאמר לה :לכי ומעטי את עצמך .הלבנה לא טעתה בעובדות .שני וההפכים הללו ,אינם נקלטים בשכל האדם ,והוא אינו מסוגל
גדולים שווים באמת אינם יכולים לעמוד יחד .אבל זו בדיוק להחזיק שני הפכים יחד .לכן הנברא אינו יכול לתפוס את האלוקות
הנקודה :העולם אינו מסוגל להחזיק את הסתירה .בלשון בשלמותה .הוא פוגש אותה רק בשבר ,בתוך הסתירות .והשבר הזה
המקובלים ,זהו סימנו של עולם התוהו ,שבו כל אור אומר "אני איננו פגם .הוא הדרך היחידה שבה נברא יכול להחזיק דבר שלם.
אמלוך" ,האורות מרובים והכלים מועטים ,והכלים נשברים .אור אולם נגיד באירוניה ,כי רוב האנשים נשברים לתוך השבר.
עולם התוהו נשגב מבינת נברא מוגבל ,כיצד יתכן ששני מלכים ומכאן המפה של מאמרנו .כל התחנות שנעבור בהן עונות על
משתמשים בכתר אחד? שאלה אחת :מה עושה האדם עם הפער שבין הטוב המושלם לבין
וכך גם בלויתן .חז"ל אומרים שזכר ונקבה בראם ,ואילו היו המציאות? בבראשית עוד אין פער ,הטוב והמציאות הם אחד.
מזדווגים היו מחריבים את העולם כולו ,ולכן הגביל הקב"ה את במבול סוגרים את הפער על ידי מחיקת המציאות .בנח מקבלים את
כוחם .חז"ל מעבירים כאן מסר עמוק :לא כל מה שניתן בבריאה הפער ,והמציאות רשאית להתקיים גם כשאינה מושלמת .אבל
יכול להתממש במלוא עוצמתו מבלי להחריב את הבריאה עצמה. הזיכרון של הטוב הראשון אינו נמחק ,והוא ממשיך לדפוק בלב.
ואת השיא מביא המדרש על בריאת האדם .כשבא הקב"ה לברוא ומכאן באות עוד שתי סגירות ,זו אחר זו .דור הפלגה אינו מוכן
אדם ,אמת אמרה "אל ייברא ,שכולו שקרים" ,ושלום אמר "אל לוותר על החלום ,וסוגר את הפער מלמעלה :הוא כופה על המציאות
ייברא ,שכולו קטטה" .מה עשה הקב"ה? נטל אמת והשליכה לארץ, את הטוב שהאדם ייצר .וכשהמגדל הזה מתרסק ,באה סדום,
דוגמאות רבות לכך :שבפרשת נוח יש לשונות של בריאה מחודשת. ועל זה נאמר 'אמת מארץ תצמח' .אמת שמימית אינה יכולה פשוט
המים העליונים והתחתונים ,שהובדלו ביום השני ,שבים ונפגשים: להישתל בעולם .היא חייבת ליפול לארץ ולצמוח מתוכה מחדש,
"נבקעו כל מעינות תהום רבה ,וארובות השמים נפתחו" .הארץ דרך זמן ,דרך גוף ,דרך יצר ,דרך אנשים אחרים ודרך מגבלות .היא
שבה להיות מכוסה מים ,כמו לפני "יקוו המים" .זו בריאה הפוכה. לא נעשתה שקר ,אבל היא כבר איננה אותה אמת שהייתה בשמים.
ורש"י מגלה פרט מפתיע .על הפסוק שאחרי המבול" ,יום ולילה מכל זה עולה היסוד הניצב בפנינו :הבריאה באה מן הבורא ,אבל
לא ישבתו" ,הוא כותב :מכלל ששבתו כל ימות המבול ,שלא שימשו היא איננה הבורא .ולכן היא אינה מסוגלת להיות העתק של הטוב
המזלות ולא ניכר בין יום ללילה .כלומר ,בעולם הראשון אפילו האלוקי .וחשוב לומר מיד :אין זה מרד של הבריאה ואין זו תקלה
חוקי הטבע עצמם אינם עומדים מעצמם .גם הם יכולים להיעצר בתוכנית .אילו היה העולם זהה לבוראו ,לא היה עולם כלל ,היה
כשהחשבון המוסרי דורש זאת .השמש והירח אינם אלא כלים בידי רק הוא .עצם קיומה של בריאה פירושו שיש משהו שאיננו הוא.
מדת הדין. הפער הזה הוא המחיר של עצם הקיום ,והקב"ה הוא שרוצה בו.
ד .אותו יצר ,מסקנה הפוכה ומדרש האמת שהושלכה לארץ מגלה גם את שורש הפער .במדרש
נח יוצא מן התיבה ,בונה מזבח ומקריב קרבן" .וירח ה' את ריח עצמו ,כשבא הקב"ה לברוא את האדם ,עמדו המידות זו מול זו.
הניחוח ,ויאמר ה' אל לבו :לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור חסד אמר :ייברא ,שהוא גומל חסדים .אמת אמרה :אל ייברא,
האדם ,כי יצר לב האדם רע מנעוריו ,ולא אוסיף עוד להכות את כל שכולו שקר .צדק אמר :ייברא ,שהוא עושה צדקות .שלום אמר :אל
חי כאשר עשיתי". ייברא ,שכולו קטטה .אלה סתירות של ממש ,וכל אחת מהן צודקת.
כבר תמהו המפרשים על הפסוק הזה .לפני המבול נאמר "כל יצר רק הקב"ה מחזיק את כולן יחד .ומה שהוא עושה הוא להשליך את
מחשבות לבו רק רע" ,ולכן "אמחה" .אחרי המבול נאמר "כי יצר לב האמת לארץ .כלומר ,השלמות שמחזיקה את כל ההפכים נשארת
האדם רע מנעוריו" ,ולכן "לא אוסיף להכות" .אותו נימוק בדיוק למעלה ,ומה שמגיע לארץ הוא אמת שבורה ,שצריכה לצמוח מתוך
משמש פעם להשחתה ופעם לשמירה .האם האדם השתנה? הרי האדמה .הנברא אינו מקבל את השלם .הוא מקבל את השבר ,ודרכו
הפסוק עצמו אומר שלא .היצר רע מנעוריו ,כמו שהיה. בלבד הוא יכול לגעת בשלם.
התשובה ,לפי דרכנו ,היא שהאדם לא השתנה .התגלה רובד נוסף ג .וירא ,ולא טוב
של אמת המידה האלוהית .הקב"ה אינו אומר שהאדם נעשה טוב. עשרה דורות אחר כך התורה חוזרת לאותו פועל" :וירא ה' כי רבה
הוא אומר להפך :אני יודע שהאדם אינו מסוגל להיות הטוב רעת האדם בארץ ,וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום" .זה אותו
המופשט ,ומעתה קיום העולם לא יהיה מותנה בכך .זה הרבה יותר "וירא" של "וירא אלקים כי טוב" .אותו מבט מלמעלה ,אותה אמת
מרחמים .זו הכרעה שהעולם יקבל זכות קיום משלו ,שאינה תלויה מידה .רק שעכשיו הוא רואה ,והמראה איננו טוב" .וינחם ה' כי
בכך שיהיה דומה לבוראו. עשה את האדם בארץ ,ויתעצב אל לבו" .והמסקנה עקבית לחלוטין:
הקב"ה בורא בכוונה תחילה את הבריאה בשני שלבים ,שלב בו אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה.
מתגלה מלא הטוב האלוהי ,שנשבר על פני המקבלים שאינם חשוב להבין :הקב"ה איננו נברא והוא אינו 'מתחרט' .כל
מסוגלים לכך .ושלב נוסף שבו מתגלה הטוב במושגים שבני אדם המושגים הללו הם אנושיים ולא אלוהיים .ראייה לכך :אותו משפט
מסוגלים להכיל. שנאמר בפרשת בראשית על מחיית האנושות ,משמש בפרשת נוח על
וחשוב לשים לב לניסוח .לפני המבול נאמר "ויתעצב אל לבו", קיום האנושות .שתי הפרשיות שני רבדים בבריאה הם .שני רבדים
ואחרי המבול "ויאמר ה' אל לבו" .אותו לב ,שתי הכרעות .השינוי סותרים בעיני בשר ודם ששכלו מוגבל ,והוא בעולם של סתירות.
איננו חס ושלום תבוסה של הבורא מול הבריאה ,ואין כאן בריאה כדאי לעמוד על ההיגיון הפנימי של המהלך הזה .שכן ברגע
שגברה עליו וכתבה לו את החוקים מחדש .זו החלטה מכוונת שהעולם קיים רק משום שהוא ביטוי של הטוב ,הרי שעולם שאינו
וטמונה בראשית הבריאה .הבורא בוחר לצמצם את מציאות הטוב 'טוב' מאבד את זכות קיומו .אין כאן כעס שרירותי .זו מדת הדין
בכדי שיהיה עולם. במלוא עקביותה .ולכן המבול איננו רק עונש על רשעים .הוא משבר
ה .ברית ביני ובין הארץ של עצם המודל הראשון של הבריאה .ואין זה מקרה שהתורה
מה שבא אחרי ההכרעה הזאת הוא סדר עולם חדש ,וכל פרט בו מדגישה "ותשחת הארץ" ו"כי השחית כל בשר את דרכו" ,וחז"ל
מאשר את התאוריה. מוסיפים שאפילו הבהמה והחיה והעוף נזקקו לשאינם מינם .לא
ראשית ,העולם מקבל קביעות'' :עוד כל ימי הארץ ,זרע וקציר, רק האדם סטה .הארץ כולה ,הבריאה כולה ,יצאה מן הדרך
וקור וחום ,וקיץ וחורף ,ויום ולילה ,לא ישבתו'' .בעולם הראשון שנאמרה לה.
חוקי הטבע יכלו להיעצר בגלל חטא .מעתה לא .יהיה חורף גם ומי הם האנשים של העולם הזה? כאן צריך לומר דבר חריף ,שיש
כשבני האדם אינם ראויים לחורף ,ויהיה קיץ גם כשהאדם חוטא. בו כמעט סאטירה .דור המבול לא היה דור שחסר לו דבר .חז"ל
העולם כבר אינו נמחק בכל פעם שהאדם אינו עומד באמת אומרים עליהם :לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם
האלוקית .נוצר דבר חדש שלא היה קודם ,דבר שאפשר לקרוא לו הקב"ה .הם חיו מאות שנים ,בתיהם שלום מפחד ,היו להם נהרות
בשמו :חוקי העולם. ומעיינות ,ולא היו צריכים אפילו טיפת גשם מן השמים .הם חיו
שנית ,האדם משנה את מעמדו" .ורדו" נעלם ,ובמקומו בא בתוך עולם בראשית ,בעולם שבו הטוב איננו שאיפה אלא נתון .ומה
"ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ" .האדם כבר אינו מלך צמח מן העולם הזה? הדור המושחת ביותר בתולדות האנושות.
שעומד מעל הטבע ,אלא יצור שחי בתוכו ,שהחיות פוחדות ממנו העולם שכולו טוב הוא שהצמיח את דור המבול.
והוא מהן .מותר לו לאכול בשר" ,כירק עשב נתתי לכם את כל" .יש אין זה מפני שהטוב רע ,חלילה .זה מפני שטוב שאינו פוגש את
דם ,יש פחד ,יש טריפה .ויש גם משפט אנושי" :שופך דם האדם המציאות אינו יודע לעמוד בה .האדם של בראשית אינו מכיר את
באדם דמו ישפך" .הצדק כבר אינו יורד ישירות מן השמים במבול, השטח .הוא אינו יודע להגן על עצמו ,אינו יודע להציב גבול ,ואינו
אלא עובר דרך ידיים של בני אדם ,דרך עדים ובית דין .העולם השני יודע כיצד לעמוד מול הרע בלי להפסיק להיות טוב בעצמו .הוא
איננו גן עדן מרוכך .הוא קשה יותר ,גופני יותר ומציאותי יותר. מנסה לחיות אור אינסופי בכלים סופיים ,וזה בדיוק מה
אבל הוא מסוגל להתקיים. שהמקובלים קוראים עולם התוהו :אורות מרובים וכלים מועטים,
שלישית ,הארץ מנותקת מן האדם .אחרי חטא אדם הראשון והכלים נשברים .ולכן הפסוק מתאר את סופו של הדור הזה בהיפוך
נאמר "ארורה האדמה בעבורך" .גורל האדמה היה כרוך בכל מעשה גמור מתחילתו .בתחילה נאמר "וירא אלקים כי טוב" ,ועכשיו "כל
של האדם .עכשיו נאמר "לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור יצר מחשבות לבו רק רע כל היום" .הלב שהחזיק רק טוב ,נעשה לב
האדם" .לאדמה יש מעתה קיום משלה ,שאינו מתמוטט בכל פעם שכל מחשבותיו רק רע.
שהאדם נופל. נדגים את זה בציור חי מעולמנו .לא אחת דווקא הרופא הצעיר
ומכאן המילה המרכזית של פרשת נח'' :ברית'' .ראוי לשים לב הרחמן ,שנכנס לבית החולים כולו לב ,מגיע אחרי שנים ספורות של
שבכל פרשת בראשית המילה הזאת לא מופיעה אפילו פעם אחת. סבל שאין לו סוף למקום של אטימות .הוא לא נאטם מפני שהרגיש
היא נולדת בפרשת נח .ולמה? מפני שבעולם הראשון לא היה בה מעט ,אלא מפני שהרגיש הכול ,ונשא הכול לבדו .זה המבול האישי,
צורך .היה מי שאומר והיה מה שנאמר .הטוב גנוז בעצם האלוהות. ששוטף את כל מה שהאדם הכיר ואת עולמו כולו .כך :פעמים
אבל אחרי המבול מתגלה שהעולם איננו הבורא ,ופתאום נאמר ההורים שהרחמנים והאהובים ביותר ,בחלוף שנים שהם פוגשים
משפט שלא היה יכול להיאמר בתחילת בראשית :זאת אות הברית את המציאות מול הילדים,הפ נאטמים ,ולעיתים אף נהפכים
אשר אני נותן ביני ובין הארץ .עצם הלשון "ביני ובין" היא לרעים ממש.
דרמטית .יש כאן שניים .וברית קיימת דווקא משום שהשניים אינם חז"ל אמרו שעוד לפני העולם הזה היה הקב"ה בורא עולמות
אותו דבר. ומחריבן ,עד שברא את זה ואמר "דין הניין לי" .המבול הוא אותה
המבול הוא הרגע שבו מתגלה שהבריאה היא מציאות שיש לה תנועה עצמה ,אלא שהפעם היא מתרחשת בתוך ההיסטוריה ולא
חוקיות ועמידות משלה בתוך רצון הבורא ,והיא נעשית בת ברית לפניה .והמבול אכן מחזיר את העולם לנקודת ההתחלה .בפרשת נח
שלו .אין פירוש הדבר שהיא עצמאית ממנו במובן העמוק .היא יש התגלות של רובד נוסף בבריאה .אין כאן 'חרטה' כביכול של מי
שאין בו שינוי ,אלא התגלות של רובד נוסף מכוון ומתוכנן .ישנם
זו הברית שאדם כורת עם עצמו .ההחלטה "לא אוסיף עוד קיימת מכוחו בכל רגע ורגע .אבל היא מקבלת זכות קיום גם כאשר
להכות" :שחייו לא יימחקו בכל פעם שאינם עומדים באידאל. היא אינה משקפת בשלמות את הטוב שממנו באה.
שיהיה לו "זרע וקציר ,קיץ וחורף" ,סדר קבוע שממשיך גם בימים ו .איש האדמה
שאינו ראוי לו .ואפילו המגבלות הטבעיות שלו ,העייפות והחולשה אם זה העולם החדש ,מי הוא האדם שלו? התורה עונה" :נח איש
והגבולות של הנפש ,יכולות להפוך מכתב אישום לאות ברית ,כמו צדיק תמים היה בדורותיו" .חז"ל נחלקו במילה "בדורותיו" .יש
הקשת שהייתה תופעת טבע רגילה עד שנעשתה אות. שדרשו לשבח ,שאילו היה בדור של צדיקים היה צדיק עוד יותר .ויש
אבל כאן צריך להיזהר מן הצד השני .האדם שכרת ברית עם שדרשו לגנאי ,שרק לפי דורו היה צדיק ,ואילו היה בדורו של
המציאות עלול לשכוח את בראשית .הוא אומר :כך אני ,כך אברהם לא היה נחשב לכלום.
הילדים ,כך העולם ,ככה זה .הוא בונה לעצמו תיבה ושותק .זה כבר בקריאה שלנו ,דווקא הדרשה השנייה היא המפתח .נח איננו
איננו נח המתוקן ,זה נח שהזוהר מבקר .הברית עם הארץ איננה האדם המושלם .הוא האדם המספיק .הוא האדם שמתאים לשאת
רשות להפסיק לבקש. את מה שהקב"ה בורא עכשיו ,עולם שאיננו העתק של הטוב אלא בן
סיכום :שני העולמות פועמים יחד ברית שלו .אחד מחוקרי הנפש בדור האחרון טבע את המושג "אם
היה קל לסיים את המאמר הזה במשפט "תהיה ריאלי" .אבל זה טובה דיה" .לא האם המושלמת ,שהשלמות שלה אינה משאירה
היה הורס את כל הרעיון .פרשת בראשית לא בוטלה .העולם השני לילד מקום לגדול ,אלא האם שנכשלת במידה ,ודרך הכישלונות
לא בא במקום הראשון ,אלא לצידו .אנחנו עדיין צריכים את "וירא הקטנים שלה הילד לומד לחיות בעולם ממשי .נח הוא האדם הטוב
אלקים כי טוב". דיו .ודווקא משום כך הוא יכול להחזיק עולם.
בלי בראשית ,האדם אומר :אלה חוקי העולם .אנשים משקרים, ויש לשמו של נח שני פנים" .נח" הוא מלשון מנוחה :העולם מקבל
אנשים פוגעים ,החזק אוכל את החלש ,ככה זה .וזו כבר השחתה. סוף סוף רשות לנוח ,להתקיים כמו שהוא ,בלי לעמוד בכל רגע מול
ובלי נח ,האדם אומר :רק הטוב המוחלט זכאי לחיות .וזה מביא התביעה להיות שמים .זו הברית ,והיא מתנה גדולה .אבל למנוחה
מבול .לכן שני העולמות צריכים לפעום בנו יחד ,בלי שאחד יבלע את יש צל ,והוא הנוחות .רוב בני האדם חיים בתנועה של נח .הם הבינו
השני ובלי שנמצא ביניהם פשרה נוחה .בראשית אומרת :אל תשכח שהבריאה הראשונה אינה מציאותית ,בנו לעצמם מחרשה ,ומה
איך העולם ראוי להיות .נח אומר :אל תהרוס את העולם מפני שיש זה מה שיש .וכל זמן שהמנוחה עומדת לפני ה' ,היא ברית.
שהוא עדיין איננו כזה .בראשית נותנת לנו את הטוב שאסור לוותר כשהמנוחה מפסיקה להתפלל ,היא נעשית נוחות.
עליו .נח נותן לנו את העולם שאסור להקריב בשביל הטוב. והתורה קוראת לו בפירוש "איש האדמה" ,לא "איש האלקים".
אבל איך מחזיקים את שני העולמות יחד? הרי הם סותרים זה את כבר בלידתו נאמר עליו "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן
זה .בראשית תובעת את הטוב המוחלט ,ונח מקבל את העולם שאינו האדמה אשר אררה ה'" ,וחז"ל מפרשים שעד נח לא היו לבני האדם
כזה .שכל האדם אינו יכול ליישב את הסתירה הזאת ,וכל ניסיון כלי מחרישה ,והוא הכין אותם .הנה המחשה אדירה לכל מה
ליישב אותה לבד מוביל לאחד הצדדים .התשובה היא שהאדם אינו שבארנו .הארץ מוציאה קוצים ודרדרים .אדם הראשון חי מול
נדרש ליישב אותה .הוא נדרש להחזיק אותה ,ולהעלות אותה האידאל של הארץ ,מול עץ הפרי שהיה אמור להיות .נח אינו עומד
למקום שבו היא מוחזקת באמת .על כך נעמוד בחלק השני. מול השמים וצועק שהקב"ה רצה עץ שכולו פרי .הוא בונה מחרשה.
ואולי זה מה שהתורה רומזת באות הברית עצמה" :והיה בענני ענן הוא אינו מבטל את הקללה ,אלא ממציא כלי שאפשר לחיות איתה.
על הארץ ,ונראתה הקשת בענן" .הקשת אינה נראית ביום בהיר. המעבר מאדם לנח הוא המעבר מעץ פרי למחרשה.
היא מופיעה דווקא כשהעננים מתקבצים ,כשהמציאות מחשיכה אבל כאן אסור לעצור ,כי גם לעולם של נח יש צד אפל .הזוהר
והאדם מתחיל לחשוב שהגיע הזמן למחוק .בדיוק ברגע הזה נראה הקדוש מבקר את נח בחריפות :הוא שמע שהעולם עומד להיחרב,
האות שמזכיר :העולם הזה איננו הבורא ,ולכן אינו מושלם .אבל בנה תיבה להצלת עצמו ומשפחתו ,ולא ביקש רחמים על דורו .ולכן
הוא בן ברית שלו ,ולכן אסור להחריבו. נקראו מי המבול על שמו" ,כי מי נח זאת לי" .זו בדיוק הסכנה של
האדם שהשלים עם חוקי העולם .הוא אומר :כך הם פני הדברים,
החלק השני של המאמר בשבוע הבא בעזרת ה׳ העולם נידון ,אני אדאג לתיבה שלי .הוא עובד את האדמה שישנה,
ושוכח לבקש בשבילה.
מה אתה יודע בקשר לשדים? ומה עושה אדם שחי בעולם של נח ,ואינו מוכן לבנות תיבה
ולשתוק? על כך ,ועל שני הכישלונות שבאו אחרי נח ,נעמוד בחלק
השני.
ז .המבול שבנפש
נחזור לאברך שפתחנו בו ,ולכל אחד מאיתנו .כל אדם מתחיל את
חייו הרוחניים בבראשית .הוא מגלה אמת ,והוא רוצה טוב מוחלט.
ללמוד כמו שצריך ,להתפלל כמו שצריך ,להיות אבא כמו שצריך,
להיות ישר לגמרי ,לבנות בית מושלם ,לעשות שליחות בלי
חשבונות .הדבר הזה נפלא ,ואסור להרוג אותו .זו בראשית
שבתוכנו ,הרגע שבו האדם רואה את העולם מצד הבורא.
אבל אז מגיעה הארץ .הגוף עייף .הילדים אינם התוכנית שלנו.
הפרנסה תובעת את שלה .הנפש בנויה עם פחדים ויצרים .ה'סביבה'
אינו משתפת פעולה .המוסד אינו מתנהל לפי הספר .ואפילו האדם
עצמו מגלה שהוא איננו מי שחשב שיהיה .העץ שלו צומח עם גזע
וקליפה ,ולא כולו פרי.
וכאן עומדת הסכנה של מבול נפשי .האדם מסתכל על חייו באותו
מבט של "וירא" ,רואה ש"רבה הרעה" ,ואומר לעצמו "אמחה".
הוא מפסיק ללמוד ,מפרק את הפרויקט ,מוחק את החברות,
מוותר על עצמו ,מחליט להתחיל הכול מחדש ממקום אחר .וחשוב
להבין :הוא עושה את זה בשם הטוב .אין זה אדם שהפסיק לרצות
את האידאל ,אלא אדם שהאידאל שלו נעשה תנאי לקיום .ברגע
הזה האדם נעשה המבול של עצמו .הוא מוחק את המציאות שלו
מפני שאינה דומה לבורא שלה.
נח מלמד תנועה אחרת .לא לוותר על הטוב ,אבל לשאול שאלה
חדשה :איזו צורה של הטוב הזה מסוגלת הבריאה שאני חי בה
לקבלת השיעור שלח מייל: לשאת? לא עשר שעות לימוד מדומיינות ,אלא אולי סדר קבוע של
lemala2626@gmail.com שלוש שעות שאינו נשבר לעולם .לא הילד הדמיוני ,אלא הילד הזה
שעומד מולי .לא גוף של מלאך ,אלא הגוף הזה .לא אדם שאין בו
או לחץ כאן יצר ,אלא האדם שחז"ל דרשו עליו "והנה טוב מאד ,זה יצר הרע",
שאלמלא יצר הרע לא היה אדם בונה בית ונושא אשה ומוליד ונושא
ונותן .כוחות החיים הממשיים אינם נקיים ומופשטים ,אבל הם
אלה שבונים בית ומשפחה ועולם .וכבר אמרו לא ניתנה תורה
למלאכי השרת .אפילו הרצון האלוקי ,כשהוא נעשה תורה לבני
אדם ,ניתן באופן שבשר ודם יכול לחיות בו.
