ליבון הלכה · Libun Halacha — בראשית (2026-10-05)

בעזהשי"ת
פניני הלכה שנתלבנו בקו הוראה דבית יחיאל
טעלפון | 1-630-996-2499 :דוא"ל | Kavbaisyechiel@gmail.com :ק"פל ז"פשת תישארב 'ב ןוילג
ש+אלה:
טינופות ,יש בנ"א שמקפידים שלא לטנף בגדיו החשובים באופן
של טינוף יותר.
אמנם בזה י"ל דזה אומדים לפי דעת הבעל הבית של הבגד אם
מקפיד על זה או לא ,וכמבואר במ"ב סנ"ב דמוקצה לעניים מוקצה
לכולם דאזלינן בתר דעת בעה"ב ,אבל ישל"צ דהגם שתלוי
נשאלתי מאברך חשוב מרביץ תורה לעדרים וירא"ש
בדעת הבעה"ב מ"מ אם בבין השמשות חל עליו שם מוקצה א"י
מרבים בשבת קודש דשכח הפלפון שלו בתוך שקית ביחד
להורידו אח"כ ,וכמבואר להלן בשו"ע סי' כ"ד וכ"ו ,ועו"ש בפרטות
עם הבגדי חול שהחליף במקוה ,ונזכר עכשיו בשבת קודש
בסוג היחוד.
מזה שהניחן בבית המדרש במקום שאינו משומר כל כך,
+תשובה:
ועכשיו יש לדון בדין הטלפון וקודם צריכים אנו לברר גדר המוקצה האם יש אופן להתיר לו בכגון דא.
שלו ,דלכאורה מכיון דאין יכול להשתמש בהם כלום בשבת אפי' כשאין
עושה מעשה האיסור ,הוי ככלי שאסור מחמת גופו ,שאסור לטלטלו
אפי' לצורך גופו ומקומו ,ומאידך י"ל דהוי אפי' כלי שמלאכתו להיתר
או עכ"פ כלי שמלאכתו לאיסור ,כגון באופן שהדליקו לשעון מעורר,
י"ל דמסתבר טפי דהוי ככלי שמלאכתו לאיסור דעיקר תשמישו הוא אם אינו מקפיד מלהשתמש בבגדיו המשומשים לאיזה צורך
לעשות ולקבל שיחות. שיהיה ,אז מותר לקחתם כך.
ולפי"ז במקום הפסד יש מקום לסמוך על מש"כ השו"ע ס"ה דיש ואם כן מקפיד יכול להניח ספר או חפץ אחר של היתר ולהשיבו
מתירין לטלטל מוקצה מחמת איסור מחמה לצל או שאר הפסד ע"י כך אל ביתו בשלום.
נימוק הדין:
הנחת דבר היתר עליו ,וכאן השק של בגדי המקוה יהא בגדר זה.
ובהפסד מרובה אפשר להקל אפי' מוקצה גמור כמבואר בסי'
של"ד סי"ז.
הנה יש כאן הרבה על מה לדון ,דאפי' על בגדיו השמומשים שהוא
עכ"פ נחזור לענינינו דבדרך כלל הפלפון שמשתמשים בהם בזמנינו
לא חשב לשאול עליהם ,יש לומר דהם בגדר אפי' של מוקצה
מקפידים עליהם ,ומאידך מצוי מאוד להשתמש בהם לשעון מעורר
מחמת גופו דבזמנינו ישנם אנשים דבכל ממון שבעולם לא ישתמשו
ג"כ ,ולכן לכאורה יש מקום מרווח להניחם בגדר של מוקצה
בהם כלל.
מחמת איסור.
ואז הם בגדר מוקצה מחמת גופו ואסור לטלטלם אפי' לצורך גופו
אמנם זה תלוי לפי האדם ואם מקפיד עליהם ביותר הוי כמוקצה ומקומו ,וכמו שירי מחצלאות ושירי מטלניות המבוארים בסי'
מחמת חסרון כיס. ש"ח סי"ב-י"ג דאם בדעתו להשתמש בהם מותרים בטלטול וא"ל
מ"מ מבואר בסי' של"ד סי"ז דמותר לתת דבר היתר על דבר האסור אסורים ,ובביה"ל שם ד"ה וא"ל דפשיטא דהכוונה גם לאסור בלצו"ג
ולטלטלו כך במקום הפסד שריפה. ומקומו ,דאין עליהם שם כלי כלל.
והגם שמבואר במ"ב כאן סקכ"ו דלא התירו רק למת ,כבר הכריע והגם דלכאורה בגדי כביסה שייך להשתמש בהם עכ"פ לקנח
א
מלהשתמש בהם כלל די בזה ,אבל אם הוא כן איסטניס יצטרך בשעה"צ סקכ"ד להקל בהפסד מרובה וציין שכן נקט גם בשועה"ר.
להניח בהשק עוד דברים המותרים. ובנדון הנ"ל שהם ביחד עם בגדי המקוה אם אינו איסטניס כ"כ
ש+אלה:
ולברך שהרי אינו ברכת הנהנין ,ועל הבשמים יש להסתפק מכיון
שמותר לו לברך שנית ולהריח שנית אחר שהסיח דעתו.
אמנם שוב נחמתי דאם מבדיל לעצמו שנית משום דלא ידע ההלכה
וכדו' דמכיון דבירך על הבשמים משום מוצ"ש שוב א"י לברך
ולהפסיק בין ברכת בורא פרי הגפן לשתייתו.
נשאלתי מאברך ירא השם שהיה עם קבוצה לשבות בשבת
ועוד יש להסתפק דאין כאן היסח הדעת דיודע שרוצה להריח אחים ,ובמוצאי שבת מכיון שכמה מהם לא דקדקו להתפלל
שנית ,אבל לא משמע הכי בפרמ"ג. מעריב דוקא לפי שיטת הר"ת ,והוא אחז בדרכו להמתין
ועוד ענין יש לנו להבהיר מה שההמון עם אינו בקי בו ,דיש בזה ב' מלהתפלל עד שיצא השבת גם לפי שי' הר"ת ,ומכיון שכן
ענינים א' עצם הענין לקרוא קרי"ש ולהתפלל מבעוד יום ,וזה נוגע כשהם גמרו את התפלה ורצו להבדיל היה הוא עדיין
גם לשי' הגאונים אם מתפללים לפני זמן הגאונים. באמצע תפלת שמו"ע ורק כשהבמדיל אחז אצל מריחת
הבשמים גמר את התפלה ומשם והלאה כיוון לשמוע את
וזה מבואר בסי' רל"ג ס"א דעיקר זמן מנחה הוא עד הלילה לרבנן,
המבדיל ,האם יצא יד"ח.
+תשובה:
ולר' יהודה עד פלג המנחה דהוא שעה ורביע קודם הלילה של ר"ת
דיוצא ג' דקות לפני השקיעה ,והמ"ב סק"ד ציין דיש דיעה דהוא
שעה ורביע קודם השקיעה ,וזה יוצא שעתיים ועשרים ושבע דקות,
וכתב דאזלינן לחומרא משניהם (אמנם אין כאן המקום להאריך בהדינים
האחרים הנוגע לזה ובעזהשי"ת יבואר כל אחד במקומו).
ובשו"ע פסק דעבד כמר עביד ודעביד כמר עביד ,אבל צריך לעולם התשובה הוא שיצא ,ואי"צ להבדיל שנית.
לעשות כחד מינייהו ,דהיינו דאם נוהג כר"י להתפלל מעריב מהפלג
נימוק הדין:
אין לא להתפלל מנחה רק עד הפלג ,ואם נוהג כרבנן להתפלל
מנחה עד הערב אין לו להתפלל מעריב לפני"ז.
ולמעשה כתב השו"ע דבשעה"ד יכול להתפלל מעריב מפלג המנחה,
להבנת הענין ברצוני לחלק שאלתו לכמה פרטים הנוגעים להלכתא.
וכתב המ"ב סקי"א דדוקא אם באותו יום התפלל מנחה לפני הפלג.
א' אם יש ענין למי שנוקט כשי' הר"ת שלא להתפלל מעריב
אבל בציבור כתב המ"ב מהמ"א דיש להתירם אף לכתחילה לעשות
לפני זה ,ולקרות קריאת שמע שנית כשיגיע הזמן.
כן אפי' כשהוא תרתי דסתרי.
ב' אם במוצ"ש יהא שונה מבימות החול.
עכ"פ זה הענין נוגע גם למי שאינו אוחז כשי' הר"ת.
וישל"ד דבאמת לכו"ע הוי מצוה מן המובחר להמתין עד לילה לכ"א ג' ואם נאמר שיש ענין האם עדיף ממנין.
כפי מנהגו (עי' מ"ב סי' רל"ה סקי"ב). ד' אם באמצע שמו"ע אינו יכול לצאת יד"ח שמיעת הבדלה
ואם התפלל לפני"ז צריך לחזור ולקרות קרי"ש כמבואר בשו"ע ע"ד שומע כעונה שהתירו לקדיש ולקדושה.
סי' רל"ה ס"א ,ומי שרוצה להחמיר על עצמו לא להתפלל לפני ה' אם לא שמע ברכת בורא פרי הגפן רק ברכת המבדיל אם
הזמן מעריב ,כתב הביה"ל שם ד"ה ואם הציבור בשם הגר"א דמוטב יצא ,שהיה צד לומר הרי תיקנוהו חכמים על הכוס.
להתפלל ביחיד מלהתפלל בציבור לפני הזמן.
ו' ועל הצד שלא יצא אם יכול לברך שוב על הבשמים על הכוס.
ומאידך באג"מ ח"ב סי' ס' נקט דזה רק אם נוהג כמנהגי הגר"א בכל
ומקודם נבאר את עיקר נידון השאלה אם יצא הבדלה כשלא שמע
עניניו ,אבל בקצות השלחן סי' כ"ו סקי"ב מביא מהצמח צדק דמי
ברכת בורא פרי הגפן.
שנוהג לעולם להמתין על צאה"כ מותר לו לנהוג.
התשובה מבואר להדיא במגן אברהם סי' רצ"ו סק"י שיצא.
עכ"פ הבוחר יבחר דרכו בדרך השם עפ"י רבותיו.
ועכשיו לענין שי' ר"ת הוא באותו דרך אם מקפיד להמתין על זמן ולכאורה הדבר פשוט משום דסו"ס מכיון שהמבדיל מברך על הכוס
הר"ת הוא כנ"ל דיכול להתפלל עם הציבור ולקרוא קרי"ש שנית, ברכת הבורא פרי הגפן לאו לעיכובא הוא.
ומאידך יש לו על מי לסמוך להתפלל ביחידות אחר צאה"כ. ולענין ברכה על הבשמים ועל האש ,על האש פשיטא שא"י לחזור
ב
ועכשיו בנדון דידן שלא יוכל להבדיל אח"כ האיך שיעשה בתפלה וכל זה לימות החול אבל במוצ"ש מבואר בשו"ע סי' רצ"ג דמאחרין
יעשה ,ולענין הבדלה יכול לשמוע אפי' לפני הזמן ,רק על הנר ועל גם מלהתפלל עד הזמן של צאה"כ.
הבשמים לא יברך דהרי בין דלא הגיע הזמן שמותר להוציא אש ובס"ג כתב דמי שהוא אנוס יכול להתפלל ולהבדיל מפלג המנחה,
חדש דזה הטעם שמברכים על הנר במוצ"ש ,ובין שהנשמה היתירה אבל לא יברך על הנר ואסור בעשיית מלאכה עד הזמן של צאה"כ.
לא עברה ממנו דיצטרך לבשמים ,וכן מבואר בשועה"ר סי' רצ"ט
ובמ"ב (סק"ט) כתב דאין לעשות כן דהוי דבר תמוה לרבים וגם
ס"י ,אבל הפרמ"ג (א"א סי' רצ"ט) מסתפק בזה דיתכן דהנשמה יתירה
יכולים לבוא לעשות מלאכה.
הולכת מיד בהבדלה ,ובסי' רצ"ז סק"ג כתב דיברך על הבשמים על
הכוס ,ולמד דלכן דילגו השו"ע ,ושוב יברך עוה"פ במוצ"ש ,דאם והוא מחמיר גם לענין להתחיל התפלה לפני זמן צאה"כ ,דרק
מריח שנית אין כאן ברכה לבטלה. בער"ש יש מצוה להוסיף מחול על הקודש.
ולענין מה שהסתפקנו אם מותר לשמוע בשעת שמו"ע זה תלוי אבל למעשה מעיקר הדין אם רק מתפלל במוקדם וכשגומר התפלה
במש"כ בשו"ע סי' ק"ד ס"ז דאין פוסק באמצע שמו"ע לא לקדיש הוא כבר הזמן ,לכאורה יש כאן צד להקל ,דנופל החשש שיעשו
ולא לקדושה אלא ישתוק ויכוין למה שהש"ץ אומר ויהא כעונה. מלאכה מבעוד יום ,וישלע"ע בזה.
אמנם הרוצה להחמיר על עצמו ולהתפלל ביחידות בזמנו מותר לו
ובאחרונים דנו מה הדין בשאר מצוות ,דהרי זה קולא מה שאנו
לעשות כן.
שותקים ושומעים ,דלהשי' דהוי כעונה ,הוי כאילו מפסיק בדיבור.
ובשו"ת דברי יציב ח"א סי' קל"ד נקט דעדיף לעשות כן ,למי
ולמעשה לענינינו בשו"ת הר צבי או"ח ח"א סי' נ"ט כתב דלא
שנוהג בכל עניניו כשי' ר"ת בין דאורייתא בין דרבנן.
ישתוק לשמוע הבדלה.
אבל הנוהג רק לחומרא יכול לשמוע הבדלה ואפעי' לברך על הנר
והגרשז"א (בששכ"ה פרק ס' הע' מו) כתב דרק בין ברכה לברכה שרי. ועל הבשמים (וכמובן שלא ידליק או לאחזו).
אבל למעשה אם שתק וכיוון לצאת בדיעבד יצא ,וכן כתב בשו"ת ובששכ"ה פנ"ט הע' י"ז במוסגר מתיר כן גם לאוחז כר"ת לחומרא
שבט הקהתי ח"ג סי' נ"א עפ"י השאגת אריה סי' ו'. גם בעניני דרבנן.
ש+אלה:
שיכוון שלא לצאת בתקיעות אלו רק בתקיעות שתוקעים
בתפלת חזרת הש"ץ.
ובאופן ששכח לגמרי לברך גם על תקיעות דמעומד ,נחלקו
הפוסקים אם יכול לברך על התקיעות שתוקעים בסוף התפילה
לפני תתקבל ,או אם רוצה להשלים המאה קולות ,אם יכול
לברך אז.
בחור חשוב מלא בתורה ויראת שמים היה עומד להתכונן
ולמעשה עדיף שיהרהר הברכה בלבו לצאת מידי ספק ברכה. לשמוע התקיעות מרבו שהיה אמור ליכנס עוד מעט
נימוק הדין:
להתקיעות של ר"ה ,אבל כדרכם של רבותינו הקדושים
המאורות הגדולים בהכנה דרבה לשעת הכושר נשתהה
השעה ,והבחור החשוב הנ"ל חשב למהר לצאת לצרכיו שלא
באמת היה מקום לומר שיברך כששומע גם באמצע השמו"ע ,דהרי יצטרך באמצע התפילה ,אבל למעשה הרבי נכנס להתקיעות
התוקעים באמצע השמו"ע שבלחש ,הוא משום שנקטינן כהדיעה ממש באותו זמן והוא לא שמע כלל לא את הברכות ולא את
דהם עיקר התקיעות ,ועכ"פ הוא עצמו שעדיין לא שמע התקיעות התקיעות דמיושב ,ושאל את המעשה אשר יעשה.
דמיושב ,מקיים עכשיו המצוה ולכאורה גם יכול לברך אז ,דכמו
+תשובה:
שקיום המצוה עצמה לא חשוב הפסק גם הברכה שצריך לברך עליה
ל"ה הפסק.
וכן נקט בשו"ת שה"ל ח"ט סי' קל"ד.
אבל כשדן שנית בזה בח"י סי' ק"ח נקט לעדוף שיכוון שלא לצאת
בתקיעות אלו ויברך בחזרת הש"ץ. הנראה למעשה שיתפלל תפילת שמו"ע שבלחש ביחד עם כל
ולעשות באופן שיכוון לצאת גם בתקיעות אלו ורק הברכה יברך הציבור ,אבל מכיון שיש להסתפק אם יכול לברך אז באמצע
על של חזרת הש"ץ ,אינו נכון מכמה טעמים ,א' שאין לעשות מצוה התפילה על התקיעות שתוקעים בתפילת הלחש לכן עדיף
ג
שיכול לברך בשעת הנענועים משום שיש להם חלק בהמצוה דהם לכתחילה בלי לברך עליה מקודם ,רק בדיעבד אם לא בירך יצא גם
הכשר והידור המצוה ,וא"כ לכאורה ה"ה כאן ,וכן שיווהו בשו"ת בלי לברך ,ב' לפי המתבאר בהמשך יש סוברים שברגע ששמע סדר
פרי הארץ סי' ט' ,זה אינו דכאן המאה קולות אינם אפי' גדר של אחד של הל' קולות שוב אין לו לברך על השאר.
שיורי מצוה רק מנהג בעלמא ,לכן נקט הכה"ח בסי' תקפ"ה סקל"ט והא דכתבנו דאין לעשות המצוה לכתחילה בלי ברכה כמו שרואים
דאין יכול לברך ,רק יברך במחשבתו. שחרש לא יתרום לכתחילה משום דאינו שומע הברכה ,כמבואר
אבל מאידך יש כמה מגדולי הפוסקים שהעתיקו את הפרי הארץ, בגמ' ברכות טו .מהמשנה דתרומות ,וראייה זו מביא הביה"ל סי'
ובספר בני יששכר הרחיק לכת ולצדד דאפי' אם לא בירך רק עד י"א ס"ו ד"ה לעשותן בשם הגר"א.
שלא צריך לשמוע את היו"ד קולות שתוקעים בקדיש ג"כ יוכל ובאופן שלא בירך גם בתקיעות שבחזרת הש"ץ וכמובן שכבר כיוון
לברך מפני שעפ"י קבלה יש ענין להשלימם עד מאה קולות ,וא"כ לצאת ,אז יש כאן כבר לצדד שלא יוכל לברך עוד כלל ,שלמעשה
מצדד שגם לברך יכול. כבר קיים המצוה לגמרי שכבר שמע כל הל' קולות שהם לפי כל
אמנם למעשה משום יראה דספק ברכת השם לבטלה קשה עלי הספיקות שנזכרו בהש"ס לענין התרועה.
לומר שיברך ולכן העדפתי שיברך במחשבה. והגם שיש שיטת התוס' שמי ששכח לברך על הלולב בלא ברכה
ש+אלה:
תשובה ח"א סי' קי"ב כתב דיש להסתפק שעלתה לה הברכה דיו"ט
ג"כ מקרי שבת ,ולכן נראה דשב ואל תעשה עדיף.
אמנם להיפוך כשבירכה רק של יו"ט ולא של שבת אז הרי לא
קיבלה עדיין שבת ויכולה לברך על של שבת ,ובפרט שיש לנו
המהר"ש דס"ל דגם בזמן איסור אפשר לברך ,אבל אם יודעת אשה שהדליקה נרותיה בר"ה שחל להיות בשבת ושכחה
שקיבלה שבת רק טעתה בדיבורה אז אין לה לברך על של יו"ט ולא בירכה רק להדליק נר של שבת ,וברצונה לדעת אם יש
+תשובה:
שנית ,ששוב הוי כהכרעת המ"א דאם כבר שקעה חמה אין לה עדיין מקום לתקן המעוות.
לברך על הדלקת הנרות.
אמנם ברצוני לציין דהכרענו כן רק משום חומר ברכה לבטלה,
דבאמת יש מי שסובר דברכת שבת אינו עולה ליו"ט ,ועוד יש
סברא שאומרת דאם ידעה שלא תוכל לברך לא היתה רוצה בקבלת
השבת ע"י ברכתה ,ואם כן יש סברא לומר דהוי כזמן היתר. מקודם צריך לדעת דאין הברכה מעכב להמצוה כלל ,רק
נתמקד האם ומה ששייך לתקן.
ועוד יש לציין דלהיפוך אם בירכה רק של יו"ט יש לומר שכלל לא
קיבלה שבת והרי ביו"ט מותר להדליק נרות. באמת יש מקום להתיר לה לברך עכשיו ברכת הנרות על
של יו"ט ,אבל למעשה זה נכנס בכמה פרטי דינים ומחלוקות
אבל בנדו"ד העדפנו שלא ליכנס בספק ברכות ודי בזה.
העדפתי לומר שאין לה לחזור ולברך על של יו"ט.
ולענין מש"כ לענין ברכת שהחיינו הוא דבר פשוט עד מאוד ,עד
ולענין ברכת שהחיינו פשיטא שיכולה להמתין מלברך עד
שאין מן הצורך לפרשה.
שבעלה יקדש בשבילה על הכוס.
נימוק הדין:
אבל מכיון שדיברנו בו זכור אזכרנו דאדרבא יש מהגדולים שפקפקו
ע"ז וס"ל שדוקא תמתין מלברכו עד הקידוש בכל מקרה.
ועוד יש מהגדולים שדנו האם תוכל לענות אמן אם בירכה על
הנה באמת יש לנו דבר פשוט המובא במג"א סקי"א (סי' רס"ג)
הנרות שלא תהא הפסק בהקידוש שתשמע מבעלה ,אבל למעשה
שמביא ממהר"ש דאשה שלא רצתה לקבל שבת בשעת הדלקתה
דעביד כמר עביד ,וכמר עביד.
מכל מקום יכולה להדליק ,ואח"כ יכולה לפרוס ידיה נגד הנרות
אנו רוצים להביע תודתינו אמע"כ אותם שלקחו מזמנם להעיר ולברך אז ,והמ"א סומך עליו בדיעבד כ"ז שיש עדיין היתר להדליק
ולהאיר על הדיונים בהגליון ,מחמת חוסר זמן לא הגענו להעתיק אז ,דהיינו אם לא חשכה עדיין.
אותם ,נתייחס אליהם בשבוע הבא בעז"ה .המערכת
845-210-6668
ולפי"ז היה מקום לומר גם בדידן ,אבל למעשה בשו"ת התעוררות
זכות הפצה נתנדב לע"נ הרה"צ ר' יקותיאל בן הרב ר' לייבוש זצ"ל – יומא דהילולא ב' חשון
לקבל הגליון מדי שבוע באימעיל ,נא לשלוח אימעיל אלKavbaisyechiel@gmail.com : ד
