gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פלפלת בחכמה · Pilpeles Bechachma — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: פלפלת בחכמה · Pilpeles Bechachma

שבוע: בראשית (2026-10-05)

פלפלת בחכמה · Pilpeles Bechachma — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס״ד‬ ‫לעילוי נשמת הרב דוד בן חמו זצ״ל בן זוהרה‬ ‫שבת פרשת בראשית תשפ״ז‬ ‫שנה א | עלון מס׳ ‪1‬‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫מדוע אדם הראשון שמח בתורתו של רבי עקיבא ונתעצב במיתתו‬ ‫ארבי שמעון וסברי דכזית נאמר אף לענין מלקות‪ ,‬וע"ש‬ ‫בגמרא סנהדרין )לח‪ (:‬מאי דכתיב )בראשית ה א( 'זה ספר‬ ‫בשבועות דרבי עקיבא כרבנן סבירא ליה‪ ,‬והוכיחו כן מדאמר רבי‬ ‫תולדות אדם'‪ ,‬מלמד שהראהו הקב"ה דור דור ודורשיו דור דור‬ ‫עקיבא נזיר ששרה פתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב‪ ,‬ואי‬ ‫וחכמיו‪ ,‬כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב‬ ‫ס"ד כרבי שמעון סבירא ליה למה לי לצרף‪.‬‬ ‫במיתתו‪ ,‬ואמר 'ולי מה יקרו רעיך אל'‪ .‬וכבר עמדו המפרשים‬ ‫לבאר מדוע שמח דוקא בתורתו של רבי עקיבא יותר מכל‬ ‫ונמצא אם כן דלשיטת רבי עקיבא אדם הראשון שאכל מעץ‬ ‫החכמים‪ ,‬ומדוע נתעצב במיתתו יותר מכל גדול אחר בכל‬ ‫הדעת פחות מכזית‪ ,‬אין עליו איסורא דעץ הדעת‪ ,‬והרי הוא‬ ‫הדורות שג"כ מיתתו היתה משונה‪ .‬ואענה גם אני חלקי בעה"י‬ ‫פטור‪ .‬והשתא אתי שפיר מה שאמרו בגמ' שאדם הראשון שמח‬ ‫בדרך חידוד ופלפול‪.‬‬ ‫בתורתו של רבי עקיבא‪ ,‬שלפי תורתו של רבי עקיבא דפליג‬ ‫ארבי שמעון וסבר דבפחות מכזית אין חייב מלקות‪ ,‬א"כ מוכח‬ ‫בשו"ת אור המאיר )סי' סו( לרבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל‪,‬‬ ‫שאין זה אותו האיסור‪ ,‬ושפיר יש לפוטרו מאיסור אכילת עץ‬ ‫הביא להקשות לפי מה שכתב במדרש תלפיות שחוה לקחה כזית‬ ‫הדעת‪.‬‬ ‫מעץ הדעת וחילקה אותו לאדם הראשון ולכל הבריות‪ ,‬וא"כ‬ ‫אדם הראשון רק אכל חצי שיעור‪ ,‬ומדוע נתחייב אדם הראשון‬ ‫ומה שכתב רבי מאיר שפירא שמ"מ יש לחייבו כיון שלא נאמרו‬ ‫מיתה על זה‪ ,‬לריש לקיש דס"ל ביומא )עד‪ (.‬דחצי שיעור מותר‬ ‫שיעורים לבני נח‪ ,‬הנה זה יהיה תליא אם אדם הראשון היה לו‬ ‫מן התורה‪.‬‬ ‫דין ישראל או דין בן נח‪ .‬וכבר נודע מה שנחלקו הקדמונים בדין‬ ‫האבות קודם מתן תורה שקיימו כל התורה כולה עד שלא ניתנה‪,‬‬ ‫וע"ש מה שכתב לפלפל בזה בטוט"ד‪ ,‬ובתו"ד כתב דיש ליישב‬ ‫אם היה להם דין ישראל לכל מילי‪ ,‬או שהיה להם דין ב"נ‪ ,‬עי'‬ ‫בפשוטו דכל מה דחצי שיעור מותר מן התורה לריש לקיש הוא‬ ‫ברמב"ן )ויקרא כד י( מה שנחלק בזה עם רבותינו הצרפתים‪,‬‬ ‫מהלכות שיעורים‪ ,‬אכן כבר כתב הרמב"ם )מלכים פ"ט ה"י(‬ ‫דאי נימא שהיה לו דין ב"נ שפיר נענש אדם על אכילתו מעץ‬ ‫דשיעורים לא נאמרו לב"נ‪ ,‬ונמצא דלאדם הראשון אף חצי‬ ‫הדעת אף שהיה פחות מכזית‪ ,‬כיון שלא נאמרו שיעורים לב"נ‪,‬‬ ‫שיעור נאסר ושפיר נענש על זה אדם הראשון‪ .‬יעו"ש כל‬ ‫אבל אם היה לו דין ישראל הדרא קושיא לדוכתא מדוע נענש‬ ‫פלפולו‪.‬‬ ‫אדם הראשון‪.‬‬ ‫והנה באמת הקושיא היא נכונה אף לדעת רבי יוחנן )יומא שם(‬ ‫]והנה אף שרבותינו נחלקו בזה לגבי האבות אברהם יצחק‬ ‫דחצי שיעור אסור מן התורה‪ ,‬דאף לרבי יוחנן שחצי שיעור‬ ‫ויעקב‪ ,‬הנה מוכח מהפרשת דרכים דלהלן שהנידון הוא גם כלפי‬ ‫אסור‪ ,‬מ"מ אין זה אותו איסור עצמו של האיסור הראשון‪ ,‬אלא‬ ‫אדם הראשון‪ ,‬שאם קיים את כל התורה א״כ יש להוכיח שדינו‬ ‫ילפינן לה מכל חלב‪ ,‬ואין בו את העונש של האיסור הראשון‪,‬‬ ‫כישראל‪ .‬וע״ע בבית האוצר להגר״י ענגיל )ח״א כלל טז(‬ ‫כגון מי שאכל חצי שיעור חלב‪ ,‬שאין בו לא כרת ולא קרבן‪ ,‬וכן‬ ‫שהאריך בגדר קיום המצוות של אדם הראשון[‪.‬‬ ‫מי שאכל חצי שיעור מנבלות וטרפות שאין בו מלקות‪ .‬וא"כ‬ ‫מדוע כאן נענש אדם הראשון על איסור אכילת עץ הדעת עצמו‬ ‫ובפרשת דרכים האריך בזה‪ ,‬וכתב )דרוש א( שאין להביא ראיה‬ ‫אם היה זה רק חצי שיעור‪.‬‬ ‫מהא דאמרינן במדרש )ב"ר פרשה טו סי' ה(‪' :‬ויניחהו בגן עדן‪,‬‬ ‫נתן לו מצות שבת‪ ,‬היך מה דאת אמר וינח ביום השביעי‪,‬‬ ‫ובאמת שמצינו בזה מחלוקת תנאים בשבועות )כא‪ (:‬דתניא רבי‬ ‫לעבדה‪ ,‬ששת ימים תעבוד‪ ,‬ולשמרה‪ ,‬שמור את יום השבת‬ ‫שמעון אומר כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן‪.‬‬ ‫לקדשו'‪ ,‬ומזה היה אפשר להוכיח שהיה לאדם דין ישראל‪ ,‬שאם‬ ‫הרי שלדעת רבי שמעון באמת האיסור הוא אף בחצי שיעור‬ ‫היה לו דין ב"נ הרי גוי ששבת חייב מיתה‪ .‬אבל כתב הפרשת‬ ‫למלקות‪ ,‬ודין שיעור כזית נאמר רק לענין קרבן‪ .‬ורבנן פליגי‬ ‫המשך בעמוד הבא‬ ‫‪1‬‬ ‫בס״ד‬ ‫שבת פרשת בראשית תשפ״ז | שנה א | עלון מס׳ ‪1‬‬ ‫פלפלת בחכמה‬ ‫מדוע אדם הראשון שמח בתורתו של רבי עקיבא ונתעצב במיתתו — המשך‬ ‫דרכים שאין להוכיח מכאן כלל‪ ,‬משום שעדיין לא נאמרה‬ ‫וממה שנענשו השבטים בעשרה הרוגי מלכות מוכח שטעו בזה‪,‬‬ ‫אזהרה דיום ולילה לא ישבותו דמינה ילפינן שאסור לב"נ‬ ‫והצדק עם יוסף שדין ב"נ היה להם‪ ,‬וצדק במה שהיה אומר‬ ‫לשמור שבת‪ ,‬ומשום הכי שמר אדם הראשון את השבת‪.‬‬ ‫לאביהם שיוכיחם על שאכלו אבר מן החי‪ ,‬ושלא כדין שנאוהו‬ ‫ומכרוהו‪ ,‬ולכן נענשו בעשרה הרוגי מלכות‪.‬‬ ‫ויש להביא ראיה שהיה להאבות קודם מתן תורה דין ישראל‪,‬‬ ‫דהנה איתא במדרש )שוח"ט משלי פ"א( דעשרה הרוגי מלכות‬ ‫והשתא ניתנה ראש ונשובה לדברי הגמ'‪ ,‬דאדם הראשון שאכל‬ ‫היו כפרה על חטא מכירת יוסף‪ ,‬ומה שמכרו האחים את יוסף‬ ‫מעץ הדעת היה דואג על עוונו‪ ,‬ואף שאכל פחות מכזית מאן‬ ‫היה ממה שדיבר עליהם לשון הרע אל אביהם‪ ,‬כמ"ש )בראשית‬ ‫לימא לן דפחות מכשיעור אין בו איסור‪ ,‬אכן כיון שהגיע לדורו‬ ‫לז ב( 'ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם'‪ ,‬ופרש"י שהיו‬ ‫של רבי עקיבא שמח בתורתו‪ ,‬דמזה שרבי עקיבא חולק על רבי‬ ‫אוכלים אבר מן החי‪ .‬והקשו המפרשים ממ"נ‪ ,‬אם אמת נכון היה‬ ‫שמעון וסובר שאין בפחות מכזית לא מלקות ולא קרבן מוכח‬ ‫הדבר איך יתכן שהשבטים הקדושים יעברו על איסור אבן מן‬ ‫שאין זה בכלל האיסור עצמו‪ ,‬ושפיר פטור הוא ממיתה מאיסור‬ ‫החי‪ ,‬ואם אינו אמת איך יתכן שיוסף יעיד שקר בפני אביו‪.‬‬ ‫אכילת עץ הדעת‪ .‬אמנם זה ניחא רק לכשנאמר שהיה לאדם דין‬ ‫ישראל‪ ,‬אבל אם היה לו דין ב"נ הרי לא ניתנו שיעורים לב"נ‬ ‫ופירש הפרשת דרכים )דרוש א( שהיו אוכלים ממפרכסת לאחר‬ ‫וגם בפחות מכשיעור חייב‪ ,‬וכמ"ש באור המאיר‪.‬‬ ‫שחיטה‪ ,‬שאסור לב"נ מדין אבר מן החי‪ ,‬כיון דלדידהו במיתה‬ ‫תליא מילתא‪ ,‬ומותר לישראל כיון דבשחיטה תליא מילתא‪,‬‬ ‫ולכן כשהגיע לראות את מיתתו של רבי עקיבא נתעצב‪ ,‬שהרי‬ ‫והשחיטה התירה את הבהמה לאכילה‪ .‬ונחלקו יוסף ואחיו אם‬ ‫רבי עקיבא מעשרה הרוגי מלכות הוא‪ ,‬שהוא עונש על מכירת‬ ‫היה להם דין ישראל או דין ב"נ‪ ,‬דאחי יוסף סברו שהיה להם‬ ‫יוסף‪ ,‬ומזה מוכח שהאחים טעו במה ששנאו את יוסף ומכרוהו‪,‬‬ ‫דין ישראל והותר להם לאכול מאותה בהמה שחוטה ואין כאן‬ ‫וע"כ שצדק יוסף במה שהיה מביא את דיבתם רעה אל אביהם‪,‬‬ ‫איסור אבר מן החי כלל‪ ,‬ואילו יוסף סבר שדין ב"נ יש להם‬ ‫ואמת היה מה שאכלו אבר מן החי‪ ,‬וע"כ דדין ב"נ היה להם‬ ‫קודם מתן תורה והרי הם אוכלים אבר מן החי‪ ,‬ולכן ויבא יוסף‬ ‫שלא הותרה מפרכסת בשחיטה‪ ,‬ואם כן שוב חטא אדם הראשון‬ ‫את דיבתם רעה אל אביהם‪.‬‬ ‫במה שאכל פחות מכשיעור מעץ הדעת‪ ,‬ולכן נתעצב במיתתו‪.‬‬ ‫רמב״ם על התורה‬ ‫אם יש לו רוב זכויות או עוונות וכן המדינה‪ ,‬כמו"כ כל העולם‬ ‫כתוב בסוף הפרשה )בראשית ו ה(‪' :‬וירא ה' כי רבה רעת האדם‬ ‫כולו אם היו עונותיהם מרובין מיד הן נשחתין‪.‬‬ ‫בארץ‪ ,‬וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום‪ .‬וינחם ה' כי עשה‬ ‫את האדם בארץ ויתעצב אל לבו‪ .‬ויאמר ה' אמחה את האדם‬ ‫ובשו"ת בנין ציון החדשות )סי' קמה‪-‬קמו( הקשה איך למד‬ ‫אשר בראתי מעל פני האדמה‪ ,‬מאדם עד בהמה עד רמש ועד‬ ‫הרמב"ם מדור המבול‪ ,‬והרי להדיא כתיב לאחר המבול )בראשית‬ ‫עוף השמים‪ ,‬כי נחמתי כי עשיתם'‪.‬‬ ‫ח כא(‪' :‬ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה‬ ‫בעבור האדם וגו'‪ ,‬ולא אוסיף להכות את כל חי כאשר עשיתי'‪,‬‬ ‫ובפירוש 'כי רבה רעת האדם בארץ'‪ ,‬פירש התרגום 'רבה' מלשון‬ ‫וא"כ איך יתכן שכל העולם יהיו נשחתין גם אם עוונותיהם‬ ‫'הרבה'‪ ,‬וז"ל‪' :‬ארי סגיאת בישת אנשא בארעא'‪ ,‬כלומר שהיה‬ ‫מרובים‪ .‬וע"ש מה שכתב על זה‪.‬‬ ‫הרבה רעת האדם בארץ‪ .‬והמלבי"ם פירש‪' :‬כי רעת האדם רבה‬ ‫והולכת'‪ .‬וכן הוא במדרש )ב"ר כז ג(‪' :‬ר' חנינא אמר רבה‬ ‫ויש להעיר עוד מדאיתא במדרש )ב"ר כו ה(‪ ,‬והובא ברש"י‬ ‫והולכת'‪ ,‬להוסיף תמיד חטא על פשע‪ ,‬עץ יוסף‪.‬‬ ‫)בראשית ו י(‪' :‬כל מקום שאתה מוצא זנות ועבודה זרה‬ ‫אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים'‪ .‬ומה מיוחד‬ ‫אמנם הרמב"ם )תשובה פ"ג ה"ב( פירש 'כי רבה' מלשון רוב‪,‬‬ ‫בזנות ועבודה זרה‪ ,‬והלא לפי הרמב"ם בלא"ה היו רוב עוונות‬ ‫דהיינו שיש להם רוב עוונות‪ ,‬ולכן נגזר דינם להחרב‪ .‬וז"ל‪' :‬וכן‬ ‫ודינא הוא שנחרב העולם‪.‬‬ ‫כל העולם כולו אם היו עונותיהם מרובין מיד הן נשחתין שנא'‬ ‫וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ'‪ .‬כלומר שכמו שאדם נידון‬ ‫הערות והארות יתקבלו בברכה ‪shlomo@ben-hamu.com‬‬ ‫‪2‬‬