gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

טיב הקהילה · TIV HAKEHILAH — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: טיב הקהילה · TIV HAKEHILAH

שבוע: לך לך (2026-10-19)

טיב הקהילה · TIV HAKEHILAH — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד’ • בנשיאות מורנו ורבנו הרה"צ רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א‬ ‫פרשת‬ ‫פרשת‬ ‫תבא‬ ‫כי‬ ‫לך‪-‬לך‬‫אלול‬ ‫טז חשון‬ ‫יג‬ ‫תשפ”ו‬ ‫תשפ"ז‬ ‫שבת מברכים חשון | ר"ח יום ראשון‪-‬שני | המולד יום ראשון ‪ 2 | 9:43‬חלק'‬ ‫‪850‬‬ ‫‪858‬‬ ‫ִּכי ׁ ָש ַמע ה’ ֶאל ָענְ יֵ ְך‪:‬‬ ‫(טז‪ ,‬יא)‬ ‫שהכל תלוי בגזירת הבורא‪ ,‬ואין תקוותו שלימה בהקב”ה‪,‬‬ ‫בתרגום אונקלוס תירגם‬ ‫ותפילתו הוא כאחד האומר ‘אם לא יועיל לא יזיק’‪...‬‬ ‫תיבת ‘עניך’ – ‘צלותיך’‬ ‫ובתפילה כעין זה לא השיג הקב”ה את תכלית רצונו‪ ,‬כי‬ ‫‘תפילתך’‪,‬‬ ‫והיינו‬ ‫יודע אלקים שגם אחר שיזכה לישועתו יטיל ספק בכח‬ ‫התפילה‪ ,‬ויטעה לחשוב שמא היתה ישועתו באה בלאו‬ ‫הכי‪ ,‬ועל כן משהים מן השמים את ישועתו‪,‬‬ ‫ההשגחה‬ ‫ובמושכל ראשון אין‬ ‫פירושו מובן‪ ,‬שכן כפי‬ ‫שכל בר בי‬ ‫הפרשה‬ ‫המערכת‬ ‫תכ_‪+‬לית‬ ‫קצר כל יתר השתדלויותיו‪ ,‬וכשיווכח‬ ‫כדיחיזוק‬ ‫ממשות בכל אלו‪ ,‬ויבין שרק השי”ת‬ ‫שינסה‬ ‫לפרשת‬ ‫שאין השבוע‬ ‫רב מבין ש’עינוי’ ו’תפילה’ הם שני ענינים‬ ‫נפרדים‪ ,‬עינוי יכולה לשמש כסיבה לתפילה‪,‬‬ ‫שובי אל גבירתך‪.‬‬ ‫הוא זה שביכולתו להושיעו‪ ,‬אז בהכרח‬ ‫אבל אינה עצם התפילה‪.‬‬ ‫הצרה –‬ ‫החיזוק‬ ‫הגמרא מספרת על שני סופרים שהיו‬ ‫יתעורר נקודת האמונה הטמונה בנבכי נפשו‬ ‫אולם יש לומר‪ ,‬שתכלית רצונו יתברך בהביאו‬ ‫אצל שלמה המלך‪ ,‬והנה יום אחד ראה‬ ‫וישים תקוותו רק בהשי”ת ותהיה תפילתו‬ ‫צרה על האדם הוא שיעורר אמונתו ותקוותו‬ ‫שלמה המלך את מלאך המוות שהוא‬ ‫מעומק הלב‪ ,‬ואז אכן יזכה לישועה‪.‬‬ ‫אמונ‪+‬ה‬ ‫בהשי”ת ויתפלל לפניו‪ ,‬וכיון שתכלית העינו‬ ‫נראה עצוב‪ ,‬שאלו שלמה‪ :‬מדוע הוא‬ ‫וכמאמרו של הרה”ק מרוזי’ן זי”ע‪ ,‬על מאמר‬ ‫הכתוב (תהלים יג‪ ,‬ב ג)‪‘ :‬עד אנה ה’ תשכחני‬ ‫הבנין‬ ‫היא התפילה שפיר נוכל לומר שהעינוי‬ ‫הוא כחלק בלתי נפרד מן התפילה‪ ,‬ולפרש‬ ‫עצוב‪ ,‬ענה לו מלאך המוות‪‘ :‬משום‬ ‫שביקשו ממני בשמים לקחת את שני‬ ‫ותפי_לה‬ ‫נצח‪ ,‬עד אנה תסתיר את פניך ממני‪ ,‬עד‬ ‫שתיבת ‘עָנְיֵך’ קאי על התפילה‪.‬‬ ‫הסופרים הללו’‪ ,‬מכיון שרצה שלמה‬ ‫אנה אשית עצות בנפשי’‪ ,‬שיש בו רמז על‬ ‫וגם גופו של מקרא מעיד על כך באמרו‪‘ :‬כי‬ ‫המלך להצילם‪ ,‬ציוה על השדים‬ ‫האדם המצפה לישועה והיא בוששת מלבוא‪,‬‬ ‫שמע ה’ אל עניך’ ולכאורה יפלא מה ענין‬ ‫להוליכם לעיר לוז‪ ,‬כי שם לא היה‬ ‫וכשמתאונן על כך ושואל את בוראו ‘עד‬ ‫שמיעה אצל עינוי? והוי לי למימר ‘כי ראה‬ ‫למלאך המוות שליטה‪ ,‬לקחו השדים‬ ‫אנה ה’ תשכחני’ כי נראה לו המצב כשכחה‬ ‫ה’ את עניך’‪ ,‬אם לא שביקש הכתוב להודיענו‬ ‫את שני הסופרים ועשו כמצוות המלך‪,‬‬ ‫‘נצחית’‪ ,‬ו’עד אנה תסתיר פניך ממני’ יש לו להשיב‬ ‫שאין העינוי כי אם לתועלת הדבר התלוי בשמיעה‪ ,‬והיא‬ ‫בהגיעם לפתח העיר לוז נפלו שני‬ ‫לעצמו שכך יהיה ‘עד אנה אשית עצות בנפשי’ – כל‬ ‫התפילה‪.‬‬ ‫הסופרים ומתו במקום‪ ,‬למחרת ראה‬ ‫עוד שאתן עצות טבעיות לנפשי‪ ,‬כי זוהי הוכחה שאין‬ ‫כל תקוותי בך‪ ,‬אבל אחר שאבין שאין ממשות בכל‬ ‫ההלכה‬ ‫ובזה יתיישב קושיא ידועה על הפוסקים הסוברים‬ ‫שמצוה על האדם להתפלל בעת צרה (ראה דברי הרמב”ן‬ ‫שלמה המלך את מלאך המוות כשהוא‬ ‫מחייך ושמח‪ ,‬שאלו שלמה‪‘ :‬מדוע אתה‬ ‫ההשתדלויות והתחבולות‪ ,‬ואין הישועה תלויה כי אם‬ ‫שמח’? השיבו מלאך המוות‪‘ :‬כי בשמים‬ ‫ברצון הבורא‪ ,‬ואין עצה לאדם כי אם להשים תקוותו בה’‪,‬‬ ‫בהשגותיו על הרמב”ם בספר המצוות‪ ,‬וראה באר היטב‬ ‫ציוו עלי להמית את שני הסופרים‬ ‫אז כשתהיה תפילתו מתוך אמונה בהירה אכן ישיג את‬ ‫או”ח סימן קו ס”ק א)‪ ,‬שהרי הדבר נראה כמי שאינו מקבל‬ ‫כשהם בשער העיר לוז‪ ,‬ואני לא ידעתי‬ ‫מבוקשתו‪.‬‬ ‫עליו גזירת הבורא ב”ה‪ ,‬וכמי שאינו מאמין שגזירותיו‬ ‫איך אוכל להביאם לשם כי הם היו כאן‬ ‫הם לטובת האדם‪ ,‬ולמה עוד ייחשב הדבר למצוה?‬ ‫ואפשר שזהו כוונת המאמר המובא במדרש (דברים‬ ‫אצלך‪ ,‬והנה אתה בעצמך הבאת אותם‬ ‫אולם לדברינו הדברים מובנים‪ ,‬שכן אין הקב”ה חפץ‬ ‫רבה ואתחנן ב)‪‘ :‬א”ר חייא רבה כתיב (תהלים כז)‪‘ :‬קוה‬ ‫בדיוק למקום שהייתי צריך אותם כדי‬ ‫שיהיה האדם שרוי בצרה‪ ,‬ותכלית הצרה אינה כי אם‬ ‫אל ה’ חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה’’ הוי מתפלל וחוזר‬ ‫ליטול את נשמותיהם’‪.‬‬ ‫ומתפלל ויש שעה שיתנו לך’‪ ,‬כי האמת שיש כח בתפילה‬ ‫להיענות תיכף ומיד‪ ,‬ולכן תיכף כשמתעוררת צרה על‬ ‫המעשיות‬ ‫שיבוא האדם לידי תפילה‪ ,‬ויעיד בכך שהכל תלוי בגזירת‬ ‫המלך העליון‪ ,‬אם כן שוב אין התפילה נחשבת כרצון‬ ‫מנוגד לרצון השי”ת‪ ,‬להיפך הרצון העליון הוא שהצרה‬ ‫לאחר שהגר ברחה מפני שרי גבירתה‪,‬‬ ‫והמלאך מצא אותה‪ ,‬היינו מצפים אולי‬ ‫האדם‪ ,‬אומרים לו‪‘ :‬קוה אל ה’’! ואם אחר שהתפלל‬ ‫תתבטל‪ ,‬ומתאוה הוא לאותה תפילה שבאמצעותה‬ ‫שהמלאך יגיד לה לחזור‪ ,‬ואולי הוא‬ ‫רואה שעדיין לא נענה‪ ,‬אות הוא שעדיין אין כל תקוותו‬ ‫יושלם רצונו‪.‬‬ ‫יבטיח לה שמעכשיו יהיה לה טוב‪ ,‬אולי‬ ‫בה’‪ ,‬ולכן עצתו להתאמץ באמונה‪ ,‬ואחר כך לנסות שוב‬ ‫הוא ישכנע את שרי לשנות את יחסה‬ ‫להתפלל‪ ,‬ולכן אומרים לו‪‘ :‬חזק ויאמץ’ – חזק ואמץ עצמך‬ ‫ואפשר שהתרגום פירש את פירושו דוקא בענינה של הגר‬ ‫אליה‪ ,‬אבל זה לא מה שקורה‪ ,‬המלאך‬ ‫באמונה‪ ,‬ולאחר מכן ‘וקוה שוב אל ה’’! אולי כעת כבר‬ ‫המצרית כדי לגלות לנו שענין זה אינו דוקא בצדיקים‪,‬‬ ‫מצווה עליה ‘שובי אל גבירתך והתעני‬ ‫שעל תפילתם כבר אמרו חז”ל (יבמות סד‪‘ :).‬הקב”ה‬ ‫זכה לאמונה בהירה‪ ,‬ואז כשמורים לו לחזור ולהתפלל‪,‬‬ ‫מוסיפים ואומרים לו‪‘ :‬הוי מתפלל וחוזר ומתפלל’ –‬ ‫שאם גם תפילתו זו לא תעשה רושם יתחזק ויתפלל שוב‬ ‫ההתחזקות‬ ‫מתאוה לתפילתן של צדיקים’‪ ,‬אלא גם באנשים פחותים‬ ‫שאינם מוגדרים כצדיקים‪ ,‬גם אצלם שייך ענין זה‪ ,‬אמת‬ ‫תחת ידיה’‪ ,‬הוא לא נותן לה להמשיך‬ ‫ולברוח‪ ,‬אבל הוא גם לא מבטיח לה‬ ‫שמעכשיו יהיה יותר טוב‪ ,‬הוא רק אומר‬ ‫ושוב‪ ,‬כי עצם התפילה היא ביטוי של אמונה‪ ,‬כי אלמלא‬ ‫הדבר שתאוותו של הקב”ה לשוְעַת הצדיקים היא חזקה‬ ‫לה לשוב למקום שממנו ברחה ולהמשיך‬ ‫האמונה לא היה מתפלל‪ ,‬וכשמתפלל שוב ושוב הרי הוא‬ ‫ביותר וכנזכר במאמר הנ”ל‪ ,‬אבל גם על יתר הברואים‬ ‫לסבול‪ ,‬ואנחנו שואלים‪ :‬מדוע?‬ ‫כמשנן אמונה‪ ,‬וזוהי סגולה שיבוא לידי בהירות האמונה‪,‬‬ ‫חס בוראינו וחפץ להחדיר בהם את האמונה שהוא זה‬ ‫לכל אחד יש קשיים והתמודדויות‬ ‫וכמאמרו של הרה”ק רבי משה מקאברין לפרש בדרך רמז‬ ‫הגוזר והכל תלוי ברצונו‪ ,‬ולכן מסבב שיבואו לידי מצוקה‬ ‫בחיים‪ ,‬ותמיד צריך להתפלל שיהיה‬ ‫את מאמר הכתוב (תהלים קטז‪ ,‬י)‪‘ :‬האמנתי כי אדבר’ –‬ ‫ויתפללו לפניו וכשיוושעו בפקודתו יווכחו שתפילתם‬ ‫יותר טוב‪ ,‬אבל בשום אופן אין לנו‬ ‫זכיתי להיות מאמין בהשי”ת כי דיברתי ושיננתי לעצמי‬ ‫עשתה רושם ורק מפני שנתרצה הבורא יצאו מצרה‬ ‫לעשות מעשה אסור כדי ‘לברוח‬ ‫לרווחה‪.‬‬ ‫מאמרי אמונה‪ ,‬כי שינון האמונה היא המולידה אותה‬ ‫בנפש האדם‪ ,‬ולכן מבטיחים אותו חז”ל ואומרים לו‪‘ :‬ויש‬ ‫שעה שיתנו לך’ – כי בסופו של דבר אכן תזכה לאמונה‬ ‫ההשגחה‬ ‫ואל לך לתמוה על כך שרואים לפעמים איך אנשים‬ ‫שרויים בצרה תקופות ממושכות‪ ,‬וגם אחר שהפצירו‬ ‫מהצרות’‪ ,‬וזה מה שהמלאך אומר להגר‬ ‫וגם מלמד אותנו‪ :‬אם בשמים נגזר עליך‬ ‫לסבול‪ ,‬לא תוכל לברוח מזה‪ ,‬כי במקום‬ ‫בהירה‪ ,‬ואז תזכה שתפילתך תעלה לפני שוכן מרומים‬ ‫בתפילה עדיין ישועתם מתבוששת מלבוא ואינם זוכים‬ ‫אחר יהיה אותו דבר או אפילו ח”ו יותר‬ ‫ותפקד לטובה בישועה ורחמים‪.‬‬ ‫במהרה לאורה‪ ,‬ואם כדברינו שתכלית הצרה היא‬ ‫גרוע‪ ,‬אבל אם תקבל את רצון השי”ת אזי‬ ‫שיפנה האדם אל בוראו כבר היה מן הראוי שיראו‬ ‫גדול יהיה שכרך‪‘ :‬הרבה ארבה את זרעך‬ ‫ניתן לשמוע את שיחותיו של מורינו ורבינו שליט”א‬ ‫בישועתם‪ ,‬אמנם צריכים אנו לדעת שהקב”ה הוא‬ ‫ולא יספר מרוב’‪ ,‬כי רק הקב”ה יודע מה‬ ‫בוחן כליות ולב‪ ,‬והוא היודע אם תפילתו של אדם‬ ‫טוב בשבילנו‪ ,‬ולפעמים רק מתוך הקושי‪,‬‬ ‫אידיש ‪ • 073-2951321‬לשון קודש ‪073-2951320‬‬ ‫הוא מתוך אמונה כנה ובהירה או לא‪ ,‬כי לפעמים‬ ‫נוכל לגדול ולהצליח‪ ,‬והעיקר כמו‬ ‫פנינים‬ ‫עדכוני שיחות‪0534-100024 :‬‬ ‫גם אם האדם מתפלל אין זה מתוך הכרה שלימה‬ ‫שמורנו הרב שליט”א נוהג לומר‪‘ :‬בסוף‬ ‫שוכחים את הצרות ונשארים עם הנחת’‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫יו”ר הועדה הרוחנית‪ :‬הרב יעקב רבינוביץ | עורך‪ :‬ש‪ .‬גולדשטיין‬ ‫(ע”פ‪‘ :‬טיב התורה’ – לך לך )‬ ‫המערכת‬ ‫הבנין‬ ‫השחתה‬ ‫בגנות הגזל המבטא‬ ‫נכתב ע"י הרב מאיר רבינוביץ שליט"א‬ ‫ַויּ ִַּקח אַ בְ ָרם אֶ ת ָ ׂש ַרי ִא ׁ ְש ּת ֹו וְ אֶ ת לוֹט ֶּבן אָ ִחיו וְ אֶ ת ּכָל‬ ‫ְרכו ׁ ָּשם אֲ ׁ ֶשר ָרכ ָׁשוּ וְ אֶ ת הַ ֶּנפ ֶׁש אֲ ׁ ֶשר עָ ׂשוּ בְ חָ ָרן ַויֵּצְ אוּ‬ ‫שלא להפסיק בתפילת שמונה עשרה‬ ‫לָלֶ כֶת אַ ְרצָה ְּכנַעַ ן ַו ָיּבֹאוּ אַ ְרצָה ְּכנָעַ ן (בראשית יב‪ ,‬ה)‬ ‫השולחן‬ ‫קדיש וקדושה‪ ,‬ומ”מ לא חשיב בזה כהפסק‬ ‫ופירש”י‪ :‬אשר עשו בחרן – שהכניסן תחת כנפי‬ ‫השכינה‪ ,‬אברהם מגייר את האנשים ושרי מגיירת‬ ‫נכתב ע"י הרב אהרן רבינוביץ שליט"א‬ ‫(ס”ז ומ”ב סקכ”ו כ”ז כ”ח)‪.‬‬ ‫ ‪.‬ביאבל בעת אמירת הקדושה ‘אז בקול‬ ‫ההלכה‬ ‫הנשים‪ ,‬ומעלה עליהם הכתוב כאילו עשאם‪:‬‬ ‫וכדו’ אינו צריך לשתוק (הלי”ש פ”ח סל”ח)‪.‬‬ ‫‪.‬אלא יפסיק בתפילתו‪ ,‬ואפילו רמיזה‬ ‫בעלמא אסורה‪ ,‬ואפילו במקום הפסד ממון ‪.‬גיכשיגיע ש”ץ לקדושה אפשר דיכול‬ ‫גודל זכות מלמדי תשב”ר‬ ‫להגביה רגליו לקפוץ עם הציבור להראות‬ ‫מדברי רש”י אלו רואים כמה גדולה היא זכותם של מלמדי תשב”ר ומרביצי‬ ‫אין לו להפסיק (סי’ ק”ד ס”א ומ”ב סק”א ב’)‪.‬‬ ‫נפשו כאלו אומר עמהם קדושה (הגהות רעק”א‬ ‫תורה‪ ,‬המלמדים תורה לתלמידים ומחדירים בהם יראת שמים‪ ,‬כי תכלית‬ ‫‪.‬בלא יפסיק בתפילתו‪ ,‬שנראה כמזלזל‬ ‫סי’ ק”ט ס”א)‪.‬‬ ‫רצונו יתברך במצוות ‘פרייה ורבייה’ היא להעמיד בנים שיקבלו עליו עול‬ ‫בכבודו יתברך שמפסיק בשאלת צרכיו‬ ‫ממנו לעסוק בדבר אחר‪ ,‬וכבר אמרנו ‪.‬דיוי”א דאם היחיד שמע קדושה‬ ‫מוראו ויקיימו מצוותיו‪ ,‬ונמצאת אומר שהאבות המולידים את הבנים עדיין‬ ‫לא עשו את עיקר המצווה כל עוד שאין בניהם מתחנכים לתורה וליראה‪,‬‬ ‫וזאת אי אפשר להם לעשות כי אם ע”י ‘סעד’ ממלמדי התשב”ר‪ ,‬הם אלו‬ ‫שהתפילה שהיא בקשת צרכיו צריכה באמצע תפילתו במקום שאינו יכול לענות‬ ‫להיות יותר באימה וביראה מקריאת שמע קדושה‪ ,‬לא יגביה רגליו עם הציבור אפילו‬ ‫בשתיקה‪ ,‬אלא עומד ושותק ומכוין דעתו‬ ‫המעשיות‬ ‫שמקדישים את עיקר מרצם לדבר זה‪ ,‬ולכן מעלה עליהם הכתוב כאילו‬ ‫שאינה אלא שבח (לבוש ס”א)‪.‬‬ ‫אל השליח ציבור לשמוע ממנו (בא”ח תרומה‬ ‫עשאם‪.‬‬ ‫‪.‬גולכתחילה צריך ליזהר שלא יתפלל‬ ‫ו)‪.‬‬ ‫גם שכר מלמדי תשב”ר הוא עצום ורב‪ ,‬וכדאיתא בזוהר הקדוש (זוהר חדש‬ ‫במקום שאפשר שיבא לידי הפסק באמצע‬ ‫פרשת לך לך) בזה”ל ‘אמר רבי תנחום בא וראה כמה חביבה התורה לפני‬ ‫ ‪.‬וטוכשיגיע הש”ץ למודים‪ ,‬אם עומד‬ ‫התפילה (כה”ח אות י”ב)‪.‬‬ ‫באמצע איזה ברכה ישחה מעט‪ ,‬אבל לא‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שבשבילה זוכה האדם לחיי העולם הבא‪ ,‬וכל המלמד‬ ‫‪.‬דאם היה תינוק בוכה לידו‪ ,‬מותר לו‬ ‫יאמר עימו מודים (סי’ ק”ט ס”א)‪.‬‬ ‫תורה לאחרים יותר מכולם‪ ,‬בא וראה מה כתיב בכאן (בראשית יד כג) ‘אם‬ ‫אקח מכל אשר לך’ אותם הרשעים הראויים לך ‘בלעדי רק אשר אכלו‬ ‫הנערים’ חוץ מאותם המורים תורה לאחרים ולתינוקות ששכרם כפול‪,‬‬ ‫שאומרים‪ ,‬ולא יענה אחריהם אמן‪ ,‬וכן אינו‬ ‫ההתחזקות‬ ‫לרמז לו בידיו כדי שישתוק ולא יטרידו‬ ‫מתפילתו‪ ,‬ואם אינו מועיל ירחיק את עצמו ‪.‬זטוגם בברכת כהנים ישתוק ויכוין למה‬ ‫ממנו‪ ,‬אבל לא ידבר עימו (מ”ב סק”א)‪.‬‬ ‫דאמר רבי יצחק המלמד תורה לתינוקות דירתו עם השכינה‪ .‬והיינו דאמר‬ ‫רשאי לזוז ממקומו ולבוא נגד הכהנים (אג”מ‬ ‫‪.‬הוכן גדולים שהם מדברים ומטרידין‬ ‫‘כַד הֲ וֵ י אָ ת ּו לְ ֶמחֱ ֵמי ע ּולֵימַ יָא ְ ּבבֵ י ַרב‪ ,‬הֲ וָה אָ מַ ר‪ :‬אָ זֵילְ נָא לְ ֶמחֱ ֵמי‬ ‫רבי שמעון‪ּ ,‬‬ ‫ח”ד סי’ כ”א)‪.‬‬ ‫אותו‪ ,‬יכול לעשות תנועה בקול להשתיקם‬ ‫אַ ּ ֵפי ׁ ְשכִ ינְ ּ ָתא’ [פירוש‪ :‬כשהיה בא ר”ש לראות את הילדים בבית רבם‪,‬‬ ‫ ‪.‬זילדעת האר”י דצריך לענות בקדיש עד‬ ‫(כה”ח אות ג)‪.‬‬ ‫אמר אני הולך לראות את פני השכינה]‪ .‬ואמר‪‘ :‬רק אשר אכלו הנערים’‬ ‫דאמירן בעלמא‪ ,‬אם כן צריך לשתוק ולכוין‬ ‫‪.‬ווכן אדם נכבד שעומד בתפילה והש”ץ‬ ‫חוץ מאותם אשר לִ ְמד ּו לנערים תורה‪ ,‬וחלק האנשים אשר הלכו אתי’ שם‬ ‫עד דאמירן בעלמא (כה”ח אות ל”ח)‪.‬‬ ‫ממתין עליו באמירת קדיש או קדושה‪,‬‬ ‫באותו העולם‪ ,‬תדע שאחזיק בהם ולא אתנם לך‪ ,‬אף על פי שראויים לֵעָ נ ֵׁש‪.‬‬ ‫והוא אינו מרוצה בכך שימתינו עליו‪ ,‬וזה ‪.‬חיועיין בב”י ובד”מ דעצם דין זה אם‬ ‫כל כך יש לנשמת הצדיק עם מלך סדום שהוא שרו של גיהנום‪ ,‬המושל על‬ ‫הרשעים‪ ,‬ועוד אומר‪ ,‬לא אני לבדי אחזיק באלו‪ ,‬אלא ‘ענר אשכול וממרא’‬ ‫שהם האבות ‘הם יקחו חלקם’ עכ”ל‪.‬‬ ‫מטרידו בתפילה‪ ,‬מותר לו לרמז לש”ץ מותר לשתוק ולשמוע‪ ,‬תלוי במחלוקת‪,‬‬ ‫די”א דכיון דשומע כעונה הרי הוא כעונה‬ ‫ההשגחה‬ ‫שיתפלל כדרכו (מ”ב סק”א)‪.‬‬ ‫ממש‪ ,‬וא”כ אסור מטעם הפסק‪ ,‬ואעפ”כ‬ ‫הרי לך מדברי הזוהר גודל חשיבותם של מלמדי תשב”ר‪ ,‬שהשכינה שורה‬ ‫‪.‬זוי”א דאסור בכל הני‪ ,‬וכשתינוק בוכה‬ ‫הכריע המחבר להקל מטעם המנהג (ביה”ל‬ ‫עמהם‪ ,‬ושבזכותה זוכים לחיי עוה”ב יותר משאר עמילי תורה‪ ,‬ומלבד זאת‬ ‫ומבלבלו יתחזק בתפילתו ומן השמים‬ ‫ד”ה ויהיה)‪.‬‬ ‫מגינה התורה והאבות הקדושים עליהם מלהימסר לשרו של גיהנום‪ ,‬וזוכים‬ ‫יעזרוהו‪ ,‬ומשום טירחא דציבורא יקצר‬ ‫ולא יאריך‪ ,‬אבל לא להפסיק ברמזים וכל ‪.‬טיאם המתפלל מכוין‪ ,‬ואם יפסוק יש‬ ‫בשכר זאת להינצל מעונשי הגיהנום הקשים‪.‬‬ ‫חשש שיתבלבל באיזה כוונה‪ ,‬נראה דאין‬ ‫שכן בהילוך (ערוה”ש ס”ד)‪.‬‬ ‫אכן בין המלמדים ומרביצי התורה שבדור הקודם היו כאלו שידעו היטב‬ ‫צריך לשתוק‪ ,‬שיש לסמוך בזה על סברת‬ ‫להעריך את מעמדם‪ ,‬בין אלו נמנה זקני הגאון הגדול רבי לוי זצ”ל‪ ,‬שכל אלו‬ ‫‪.‬חולמעשה‪ ,‬במקום שזה מפריע לציבור‬ ‫האומרים דאין להפסיק (כה”ח אות ל”ו)‪.‬‬ ‫שזכו להימנות בין תלמידיו מעידים שהחינוך שקיבלו ממנו מלווה אותם כל‬ ‫ימיהם‪ ,‬ואספר סיפור אחד מיני אלף שהביא דודי הגאון רבי אלחנן שליט”א‬ ‫‪.‬כהיה עומד בתפלה וקראוהו לעלות‬ ‫לספר תורה‪ ,‬אינו פוסק (ס”ז)‪.‬‬ ‫אסור לו להחמיר על חשבון אחרים (דבר‬ ‫פנינים‬ ‫הכהן)‪.‬‬ ‫בספר ‘עובדות דרבי לוי’ (ח”ג פ”ה) הממחיש עד כמה ביקש זקני הנ”ל‬ ‫‪.‬טכתב הח”א‪ ,‬העומד בתפילה ונסתפק‬ ‫באיזה דין איך יתפלל‪ ,‬כגון ששכח לומר ‪.‬אכואם פסק בזה‪ ,‬וכן אם פסק לקדיש‬ ‫לנצל את זכותו להחדיר בתלמידיו תורה ויראת שמים‪.‬‬ ‫איזה דבר בתפילה‪ ,‬מותר לילך ממקומו ולקדושה‪ ,‬דינו כשח במזיד‪ ,‬ולדעת‬ ‫וכה סיפר שם דודי הנ”ל‪ :‬הלכתי לביתו של הרה’’ח רבי משה קרויס‬ ‫למקום המיוחד ולעיין שם בספר‪ ,‬ואם הפוסקים דחוזר לראש גם בזה חוזר‬ ‫שליט’’א לנחמו על פטירת אשתו ע”ה‪ ,‬והיה החדר מלא מפה לפה‪ ,‬ונתנו לי‬ ‫מותר לשאול את הדין מאחר‪ ,‬צ”ע ונראה לראש‪ ,‬אך אם סבר שמותר להפסיק הוי‬ ‫מקום בצד לשבת‪ ,‬וכשהבחין בי ר’ משה דאג ׁ ֶש ּיְפַ ּנ ּו לי מקום לידו‪ ,‬וביקש‬ ‫כשוגג ואינו חוזר לראש (מ”ב סקכ”ט)‪.‬‬ ‫שאשב‪ ,‬ואמר לי‪ ,‬אני מוכרח לכבד אותך כיוון שאתה בנו של הרבי שלי‪,‬‬ ‫דמותר (מ”ב סק”ב)‪.‬‬ ‫תאמין לי‪ ,‬בכל פעם שאני רואה אותו אני מקבל הרהור תשובה על לשון‬ ‫‪.‬ישנים המתפללים ושמע אחד מהם את ‪.‬בכאחר שסיים שמונה עשרה‪ ,‬קודם‬ ‫הרע‪ ,‬ועל מה שאיני מקיים כדבעי מצוות ‘ובלכתך בדרך’‪ .‬אח”כ הוסיף‬ ‫חברו אומר ותן טל ומטר בימות הקיץ‪ ,‬אלקי נצור‪ ,‬יכול לענות קדושה וקדיש‬ ‫ואמר‪ :‬כל כך הרבה יראת שמים הכניס בנו‪.‬‬ ‫אז הראה לי על בנו הגדול שישב לצידו‪ ,‬וסיפר לי שכשהיה ילד‪ ,‬ביקש‬ ‫אם יכול לרמוז לו ירמוז‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬יודיענו וברכו‪ ,‬ומדובר שאמר גם יהיו לרצון קודם‬ ‫אלקי נצור‪ ,‬דאל”כ אסור להפסיק (ס”ח ומ”ב‬ ‫המערכת‬ ‫לאחר שיסיים תפילתו (הלי”ש פ”ח ס”ו)‪.‬‬ ‫ ‪.‬איהעומד בתפילה אינו פוסק לא‬ ‫סק”ל)‪.‬‬ ‫מאאמו”ר זללה”ה שיכניס גם בו יראת שמים‪ ,‬וישלם לו כמה שרוצה‪,‬‬ ‫אולם אאמו”ר סירב‪ ,‬באמרו שאינו מומחה בזה‪ ,‬ושאלו רבי משה איך אתם‬ ‫תורה‪,‬‬ ‫לספר‬ ‫לעלות‬ ‫קראוהו‬ ‫אם‬ ‫ולכן‬ ‫ ‪.‬גכ‬ ‫לקדיש והיינו לאמן יהא שמיה רבא‪ ,‬ולא‬ ‫אומרים שאתם לא מומחים בזה בזמן שהכנסתם בי כ”כ הרבה יראת שמים‬ ‫לקדושה וה”ה לברכו‪ ,‬אלא ישתוק בקדיש והוא עומד אחר תפילת שמונה עשרה‪,‬‬ ‫כשלמדתי אצלכם? וענה לו אאמו”ר‪ :‬כשהייתי מלמד הייתי שקוע כל הזמן‬ ‫עד יתברך‪ ,‬ויכוין למה שאומר הש”ץ‪ ,‬אפילו לא התחיל עדיין אלקי נצור‪ ,‬פוסק‬ ‫בתלמידים‪ ,‬איך להתנהג אתם‪ ,‬ומה לדבר אתם‪ ,‬הלכתי במחשבה זו‪ ,‬ישנתי‬ ‫ובזה יהיה כעונה לענין שיצא בזה ידי חיוב ועולה‪ ,‬אך יזהר לומר לפני כן יהיו לרצון‬ ‫במחשבה זו‪ ,‬אכלתי במחשבה זו‪ ,‬כל הראש היה שקוע כל‬ ‫השולחן‬ ‫(מ”ב סקכ”ט)‪.‬‬ ‫היום לרבות הלילות בתלמידים‪ .‬אבל עכשיו שאני כבר לא‬ ‫המע‬ ‫מלמד אני לא מונח בזה ולכן אני לא יכול‪.‬‬ ‫זוהי עובדא הממחישה מהו ‘מלמד המכיר במעלת‬ ‫חיזוק קצר אף אחד אינו כבול לעברו‬ ‫השבוע וְ נִ ְב ְרכ ּו ְב ָך ּכֹל ִמ ׁ ְש ּ ְפחֹת ָהאֲ ָד ָ‬ ‫לפרשת‬ ‫מה (יב‪ ,‬ג)‬ ‫תפקידו’‪ ,‬הוא ידע מה רב זכותו בזה שהוא מרגיל‬ ‫תלמידים בדרכי התורה‪ ,‬ולכן היה ראשו ורובו עסוק‬ ‫עוד אביא עובדא ממלמד שידע להעריך מעמדו‪ ,‬אותה‬ ‫בחינוך התלמידים‪.‬‬ ‫אברהם אבינו גדל בביתו של תרח‪ ,‬שהיה עובד עבודה‬ ‫זרה‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬לא הלך בדרכו‪ ,‬אלא בחר באמת‪ ,‬עד שזכה‬ ‫החיזוק‬ ‫שמעתי מהרה”ח ר’ רפאל אברהם הופמן ז”ל‪ ,‬שהיה‬ ‫להיות אבי האומה ומקור הברכה לכל משפחות האדמה‪.‬‬ ‫מילידי ירושלים‪ ,‬וסיפר שבעודו נער זכה להימנות בין‬ ‫שאינה‬ ‫מכאן אנו למדים יסוד גדול‪ :‬אדם שגדל בסביבה‬ ‫לא חשוב‬ ‫תלמידיו של הרה”צ רבי אהרן רוזנפלד זצ”ל – לימים‬ ‫כ”ק אדמו”ר מפינסק קרלין זצ”ל‪ ,‬ובאותה שנה שלמד‬ ‫ראיתי‬ ‫“כך‬ ‫טובה‪ ,‬אינו יכול לטעון‪“ :‬כך חינכו אותי”‪ ,‬או‬ ‫בבית”‪ .‬אברהם אבינו הוכיח שאין האדם כבול לעברו‪ ,‬ותמיד‬ ‫באיזה בית‬ ‫אצל רבו זה היה מעשה‪ ,‬שהוריו התכוננו לנסוע לחו”ל‬ ‫לכמה שבועות‪ ,‬ולא היה להם איזה קרוב משפחה שיסכים‬ ‫יש בידו לבחור בדרך האמת‪.‬‬ ‫גדלת –‬ ‫להחזיק את ילדיהם עד שובם ארצה‪ ,‬ובלית ברירה רצו‬ ‫ומי שזכה לגדול בבית של תורה‪ ,‬יראת שמים ומידות‬ ‫לקחת אותם עמהם‪ .‬כשנודע הדבר להרבי‪ ,‬פנה אל הוריו‬ ‫טובות – אשריו‪ ,‬שימשיך בדרך שקיבל מאבותיו‪ .‬אך מי שלא‬ ‫חשוב איזה‬ ‫זכה לכך‪ ,‬אל יתייאש‪ .‬גם הוא יכול לבנות את עצמו‪ ,‬להקים‬ ‫להודיעם שהוא מסכים לְאָ ֵרחַ את תלמידו בביתו עד‬ ‫שישובו ארצה‪ ,‬וזאת כדי שלא להחמיץ את הזכות ללמדו‬ ‫בית של תורה‪ ,‬ולהיות מקור ברכה לדורות‪.‬‬ ‫בית תבנה‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ֶּבן אֲ ִחי אַ בְ ָרם!‬ ‫ההשגחה‬ ‫המערכת‬ ‫המעשיות‬ ‫‘בן אֲ ִחי אַ בְ ָרם’ קאי על זצ”ל מווארשא‪ ,‬שהכיר בפולין את ה’חוזר’ של הרה”ק‬ ‫הדקדוק מפורסם‪ ,‬שלכאורה תיבות ֶּ‬ ‫סיפורי השגחה פרטית‬ ‫לוט שהוא בן אחיו של אברהם‪ ,‬ולא על רכושו‪ ,‬ואם כן היה לו רבי יעקב יצחק זצוק”ל בעל “דברי בונה” מביאלא‪ ,‬שהיה‬ ‫מקושר ודבוק עד מאוד ברבו‪ ,‬והיה ‘חוזר’ על דברי קדשו‬ ‫לומר ‘ויקחו את לוט בן אחי אברם ואת רכושו’‪.‬‬ ‫שנש_לחו _למערכת ע"י הקוראים‬ ‫ובדרך הפשט תירצו כוונת הכתוב לפרש הטעם שלקחו את מילה במילה אף עם הניגון והתנועות‪ ,‬הגם שהיה אומר‬ ‫‘ויהפוך ה’ ‪...‬‬ ‫לוט בפני עצמו‪ ,‬מלבד מה שאמר בפסוק הקודם שלקחו את מאמרים ארוכים ועמוקים מאוד כנודע‪.‬‬ ‫את הקללה לברכה’‬ ‫ערב ראש השנה דפק אצלי בחור‬ ‫כל רכוש סדום ועמורה‪ ,‬וחילקו את לוט בפני עצמו – מחמת ועד כדי כך הגיעה מידת התקשרותו הנאמנה‪ ,‬שאף בהיותו‬ ‫רכושו‪ ,‬שמתחילה לקחו את סדום ואת כל רכושם‪ ,‬ואילו יושב בעירו ובביתו הרחק מעירו של רבו הקדוש‪ ,‬היה יכול‬ ‫את לוט ורכושו לקחו בפני עצמו‪ ,‬וחילקו אותו משאר העם‪ .‬בליל שבת קודש להתחיל לפתע לחזור את דברי קדשו של‬ ‫ההתחזקות‬ ‫ואמר שיש עליו קללות שהוא לא‬ ‫הרבי שנאמרו זה עתה ב’טיש’ שבחצר קדשו‪ ,‬אף‬ ‫‘בן אֲ ִחי אַ בְ ָרם’‪ ,‬לפי שידעו‬ ‫ומפרש הכתוב טעמא‪ֶּ :‬‬ ‫יודע איך להשתחרר מהם למרות‬ ‫התרת נדרים וקללות שעשה‪...‬‬ ‫שהיה רחוק משם כמה מאות פרסאות‪ .‬כי מגודל‬ ‫דבקות והתקשרות הנשמות כאחד ממש היתה נשמתו‬ ‫“ ַויּ ְִקחוּ‬ ‫שאברהם דודו יהיה מוכן לשלם הרבה כסף על‬ ‫פדיונו ופדיון רכושו‪ ,‬ולכן חילקו אותו בפני עצמו‪.‬‬ ‫הסברתי לו שהדבר הטוב ביותר‬ ‫להשתחרר מקללות זה לבדוק‬ ‫שומעת ממרחק את כל דברי רבו‪ ,‬ולא היה בכוח‬ ‫אֶ ת לוֹט‬ ‫ובדרך הרמז תירצו‪ ,‬שרומז על כוחות הסטרא אחרא‪,‬‬ ‫מגבלות הגוף לעצור את שמיעת אוזנו הרוחנית‪ ,‬ויהי‬ ‫איזה הלכות מהשולחן ערוך‬ ‫אנחנו לא מקיימים בשוגג או‬ ‫וְ אֶ ת‬ ‫לפלא!‬ ‫שהם לקחו ממנו את כל מעט הקדושה שנשאר בו‪.‬‬ ‫וזה שאמר ‘ ַויּ ְִקחוּ אֶ ת לוֹט וְ אֶ ת ְרכ ֻׁשוֹ’ [הוא הרכוש‬ ‫מאי שימת לב ואז הקללות לא‬ ‫שולטות עלינו‪...‬‬ ‫על דרך המבואר בזוהר הקדוש כמה פעמים‪ ,‬עד היכן‬ ‫מגעת התקשרות חבריא קדישא ברבם בוצינא דנהורא‬ ‫ְרכ ֻׁש ֹו‬ ‫‘בן אֲ ִחי‬ ‫ההשגחה‬ ‫הרוחני] מה שהיה בידו ממה שקיבל בהיותו ֶּ‬ ‫אַ בְ ָרם’‪ .‬ולכן שינה הכתוב סדר הלשון לרמוז שלקחו‬ ‫הודיתי לה’ ששלח לי את השכן‬ ‫להזכיר לי שעדיין לא עשיתי‬ ‫רבי שמעון בר יוחאי זי”ע‪ ,‬וכמ”ש בפרשת אחרי‬ ‫(ח”ג עא‪“ :).‬דְּ ׁ ַשוְ יָין ְרעוּתָ א דִּ לְ הוֹן‪ ,‬לְ ִא ְתדַּ ְ ּב ָקא נַפְ ׁ ָשא‬ ‫ֶּבן אֲ ִחי‬ ‫וחטפו ממנו החיצונים גם את כל רכוש הקדושה‬ ‫שהיה בידו מבית אברהם אבינו ע”ה‪.‬‬ ‫התרת נדרים‪ .‬כל שנה אני עושה‬ ‫בבית התרת נדרים ביישוב הדעת‬ ‫ְ ּבנַפְ ׁ ָשא וכו’”‪ .‬וכן היתה אחדות והתקשרות עצומה בין‬ ‫התלמידים כאיש אחד בלב אחד‪ ,‬כולם יחדיו סמוכים‬ ‫אַ בְ ָרם‬ ‫ובהעמיק יותר רומז כאן הכתוב‪‘ְ :‬רכ ֻׁש ֹו ֶּבן אֲ ִחי‬ ‫אַ בְ ָרם’ – שאף זה בכלל ‘רכושו’ שהיה לו מה שהוא‬ ‫והפעם שכחתי והקב’’ה שלח לי‬ ‫תזכורת עד הדלת‪...‬‬ ‫ומחוברים בנשמת צדיק הדור‪ .‬כמ”ש שם (ח”ג עט‪:).‬‬ ‫ארי‬‫“תנֵי ִר ִ ּבי יְהו ָּדה‪ ,‬דָּ ָרא דְּ ִר ִ ּבי ׁ ִש ְמעוֹן ֶּבן יוֹחָ אי ׁ ָש ֵ‬ ‫ַויֵּלֵ כוּ”‬ ‫ָּ‬ ‫‘בן אחי אברם’‪ ,‬ויש לו אחוה והתקשרות מעט עם‬ ‫אברהם‪ .‬שאף כי נתרחק מאתו עדיין היה בידו מעט‬ ‫(יד‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫הקב’’ה מדבר אתנו‪ ,‬רק צריכים‬ ‫להקשיב!!!‬ ‫בעל המעשה‪:‬מורינו הרב שליט’’א‬ ‫יה‪ֻ ּ ,‬כ ּ ְלה ּו ז ַּכ ִָאין‪ ,‬חֲ סִ ִידין‪ֻ ּ ,‬כ ּ ְלה ּו דַּ חֲ לֵי חַ ּ ָטאָ ה נִ ינְ הוּ‪.‬‬ ‫ׁ ְשכִ ינְ ּ ָתא ׁ ַש ְריָא ֵּבי ַניְיהוּ‪ ,‬מַ ה דְּ לֵית ּ ֵכן ְ ּב ָד ִרין אָ חֳ ָרנִ ין‪.‬‬ ‫ילין ִאי ּנוּן ִמ ְת ּפ ְָר ׁ ָשן‪ ,‬וְ לָא ִא ְתטַ ְּמ ָרן וכו’”‪ .‬ושם (ח”ג‬ ‫ְ ּב ַג ִּו ּ‬ ‫ְ ּבגִ ינֵי ּכ ְַך ִמ ּ ִ‬ ‫פנינים‬ ‫מרכוש קדושה זו שהוא ‘בן אחי אברם’ ומקושר בו‪– .‬‬ ‫ועתה כשנשבה גזלו ממנו החיצונים גם את רכוש זה‬ ‫של האחווה וחיבור ההתקשרות שיש לו עם אברהם‪ ,‬וממילא‬ ‫•••‬ ‫קכח‪“ :).‬אֲ נָן ַּבחֲ בִ יבוּתָ א ּ ַתלְ יָיא ִמ ְּלתָ א”‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫נמצא לוט מופקע מאחוותו עם אברהם בנופלו שם בשבי‪.‬‬ ‫*‬ ‫ומספרת לנו התורה את זאת בשבחו של אברהם אבינו‬ ‫‘גבר עלינו חסדו’‬ ‫ע”ה‪ ,‬כדי שנבין עד כמה התגבר אברהם להציל את בן אחיו סיפר הגה”צ רבי יצחק שלמה אונגר זצוק”ל גאב”ד וראש‬ ‫בגלל קשיי נשימה יש לי מיטה עם‬ ‫בגשמיות וברוחניות‪ ,‬שאף על פי שלוט נפקע ממנו ומאחוותו‪ ,‬ישיבת ‘חוג חתם סופר’‪ ,‬שבימי חורפו ערך ‘נסיעה’ ביחד עם‬ ‫גב חשמלי מתכוונן שאני מסדר‬ ‫עם שלט המחובר למיטה לפי‬ ‫לא שת לבו לכל זה‪ ,‬ויצא במסירות נפש למלחמתו‪ ,‬אף שלא אביו הקדוש הגה”צ רבי אברהם אונגר זצוק”ל הי”ד בעל‬ ‫הצורך הנשימתי באותו רגע‪.‬‬ ‫היה שום סיכוי לנצח במתי מספר את כל אותם המלכים‪“ ,‬מחנה אברהם” מגדולי הרבנים והצדיקים שבארץ אונגארין‬ ‫ובכך השפיע לדורות עולם שיוכלו ישראל לתקן גם מידות לפני הרס עולם‪ ,‬ביום ז’ אדר יומא דהילולא רבא של הרה”ק‬ ‫בצהריים סידרו את המיטה‬ ‫ובלילה רציתי לישון ולא מצאתי‬ ‫את השלט‪ .‬מתברר שלא שמו לב‬ ‫מושחתות של היפך האחוה ח”ו‪ ,‬ולהפוך את כולם בלב שלם רבי יצחק אייזיק מקאליב זצוק”ל אל ציון קדשו בעיר קאליב‪,‬‬ ‫שכידוע היו נוהגים אחינו בית ישראל בהונגריה לנסוע‬ ‫המערכת‬ ‫לאחווה ואהבה שלום ורעות‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫באלפיהם אל העיר קאליב הגדולה לאלקים ביומא דהלולא ז’‬ ‫* * *‬ ‫והניחו את המיטה הכבידה על‬ ‫השלט‪ .‬בשביל להרים את המיטה‬ ‫נודע בשערים גודל התקשרות תלמידיו וחסידיו של הרה”ק אדר‪[ .‬ואמרו האונגארישע יודען בדרך צחות‪ ,‬ז’ אדר בקאליב‬ ‫צריך גבר חזק ועוד מישהו‬ ‫בעל “דברי חיים” מצאנז זצוק”ל ברבם הקדוש‪ ,‬באהבה שבאונגארין דומה כל”ג בעומר במירון שבארץ הקודש‪.]...‬‬ ‫שישלח יד מלמטה‪.‬‬ ‫ויהי בנסוע האב עם בנו באותה נסיעה אריכתא ברכבת‬ ‫עצומה בכל לב‪ ,‬רוח ברוח ונפש בנפש‪.‬‬ ‫הבנתי שהלילה בדרך הטבע אני‬ ‫גם מגדולי צדיקי ורבני הדור היו עומדים לפניו באימה המתפתלת שערכה כמה שעות‪ ,‬פגשו בקרון הרכבת איש‬ ‫כבר לא אישן‪ .‬נשאתי תפילה‬ ‫לבורא עולם ובקשתי שיעזור לי‬ ‫יהודי נכבד בעמיו מן העיר ‘טעקאיי’ הסמוכה לקרעסטיר‪,‬‬ ‫אחד הרבנים מגדולי תלמידיו הגיע פעם אחת ‘נסיעה’ לצאנז שאף פניו היו מועדות לקאליב‪ .‬הוא היה מחסידיו הגדולים‬ ‫לחסות תחות צילא דמהימנותא האילן הגדול‪ ,‬ביחד עם של הצדיק הפלאי הנודע הרה”ק רבי ישעיה’לי מקרעסטיר‬ ‫השולחן‬ ‫וביראה‪ ,‬ומחוברים באהבתו בהתקשרות איתן‪.‬‬ ‫וישלח מישהו שירים את המיטה‬ ‫כדי שאוכל לישון לקראת יום‬ ‫עדת צאן מרעיתו‪ .‬והנה באחד הימים בהיותו בצאנז יצא יום זצוק”ל‪ ,‬מתלמידיו הנאמנים ודבוק בו בעוז שנים רבות‪.‬‬ ‫עמוס מחר‪.‬‬ ‫אחד אל המקווה כדרכו‪ ,‬ובהיותו שמה אחר שטבל ונתקדש באותה נסיעה סיפר החסיד להגרי”ש אונגר ולאביו כמה‬ ‫סיימתי לבקש ונכנס נכד נשוי‪.‬‬ ‫בטהרה עילאה‪ ,‬החל לפתע לזעוק בקול נורא‪ :‬אוי וויי אני וכמה פלאות מאותו צדיק נשגב זי”ע‪.‬‬ ‫שאלתי אותו מה אתה עושה כאן‬ ‫אחד הסיפורים שסיפר לפניהם אודות האי צדיק חסיד ועניו‬ ‫נחנק! אני מרגיש מחנק!‬ ‫בשעה כה מאוחרת? והוא ענה‬ ‫כמובן שתיכף זינקו אליו כמה אברכים מסורים להציל את הרה”ק מקערעסטיר‪ ,‬שכידוע היה דרכו לכבד עד מאוד את‬ ‫שבא לאסוף את אשתו‪ .‬אשתו‬ ‫נפשו מן החנק‪ ,‬נעשה שם ‘בלגן’ גדול‪ ,‬והזעיקו אליו את סעודת “מלוה מלכא” במוצאי שבת קודש‪ ,‬שמלבד השפע‬ ‫הגיעה מוקדם יותר לדבר עם‬ ‫הרופא הנאמן שהחל לבודקו ביסודיות‪ ,‬אך לא מצא בו ולא הגדול שהכינו לסעודה זו בשחיטה מיוחדת לכבוד המאורע‪,‬‬ ‫סבתא והוא בדיוק היה באזור‬ ‫כלום‪ ,‬גם כשהעמיק את הבדיקות הדק היטב היטב הדק‪ ,‬לא היתה נערכת סעודתא קדישתא בנהירו עילאה והרבה‬ ‫והחליט לקפוץ לסבתא וללוות‬ ‫הצליח למצוא בו שום סיבה ועילה להרגשת החנק שאחזה ישועות נושעו בה ישראל קדושים‪.‬‬ ‫את אשתו הביתה‪.‬‬ ‫וסיפר החסיד דנן‪ ,‬שברוב התקשרותו באהבה עצומה‬ ‫בו לפתע פתאום‪.‬‬ ‫כל כך שמחתי על הישועה כי‬ ‫לאחר זמן מה התברר‪ ,‬שבדיוק באותו זמן כשנכנס התלמיד לרבו היה מקפיד מאד שלא להחסיר אף פעם מלוה דמלכא‬ ‫בליבי כבר השלמתי עם העובדה‬ ‫אל המקווה‪ ,‬היה הרבי הקדוש מסאנז מתהלך בביתו בדבקות במוצאי שבת אצל הרבי ר’ ישעיה’לי‪ .‬וסיפר ומנה וחישב לפני‬ ‫שכנראה לא אישן כל הלילה‪.‬‬ ‫עצומה ונוראה‪ ,‬כשלפתע התלהב והחל צועק בקול גדול‪ :‬הגרי”ש אונגר זצ”ל באותה נסיעה‪ ,‬שזכה להשתתף ביותר‬ ‫הוא ברגע הרים את הארגז‬ ‫ריבונו של עולם‪ ,‬איך דערשטיקזעך צו דיר! [אני נחנק אליך]‪ ,‬מאלף סעודות מלוה מלכא בקערעסטיר!‬ ‫והוציא את השלט שהיה מתחת‬ ‫איך דערשטיקזעך צום אייבערשטעין! [אני נחנק להשם היה לו לאותו חסיד חמור חזק ובריא‪ ,‬שהיה רוכב עליו בכל‬ ‫למיטה הכבידה וזכיתי לישון‬ ‫יתברך]‪ – .‬או אז הבינו הכל למפרע את פשר צעקותיו של מוצאי שבת מביתו שבטעקאיי אל העיירה קערעסטיר וחזרה‪.‬‬ ‫ולאגור כוחות למחר‪...‬‬ ‫התלמיד במקווה באותה שעה בדיוק שמרגיש שהוא נחנק‪ – ...‬והנה בשבוע הראשון שלאחר פטירת הרבי ר’ ישעיה’לי‬ ‫בעל המעשה‪:‬מו”ה‬ ‫– כי בגודל התקשרות רוחו ונפשו בחיבור הנשמה אל רבו‪ ,‬זי”ע‪ ,‬כשהגיעה עת מוצאי שבת קודש נעלם לפתע החמור‬ ‫השפיעו עליו למרחוק צעקותיו של הצדיק שהוא נחנק להשם הוותיק מן הבית‪ ,‬כל החיפושים אחריו לא הועילו‪ ,‬רק לאחר‬ ‫יתברך‪ ,‬עד שאף הוא הרגיש הרגשים הללו בדיוק באותה כמה שעות ראוהו חוזר לבדו מן הדרך בואכה קרעסטירער‪– .‬‬ ‫המעונין לזכות את הרבים בסיפור של השגחה‬ ‫התברר שמרוב שהורגל החמור בכל מוצאי שבת לצאת לדרך‬ ‫שעה ממש‪.‬‬ ‫פרטית מוזמן לשלוח אל ר' שמחה סמואלס‬ ‫כיוצא בדבר מצינו בספרי קורות הימים כמה וכמה מעשיות זו הלוך ושוב‪ ,‬יצא אפוא לבדו גם באותו מוצאי שבת בגפו‪,‬‬ ‫בפקס‪15326517922 :‬‬ ‫מעין אלו‪ ,‬מחסידים ותלמידים שהיו חשים ומרגישים ועשה את כל הדרך לקערסטיר הלוך ושוב!‬ ‫או ל‪o.y.wines@gmail.com :‬‬ ‫ללמדך עד היכן מגעת טיב‬ ‫למרחוק את אשר מתרחש בבית רבם הקדוש‪.‬‬ ‫ההתקשרות‪ ,‬שהיו עם בני ישראל | המשך בעמוד הבא |>‬ ‫וכענין שסיפר הגה”ח הזקן רבי יהודה לייב [לייבל] פרידמן‬ ‫‪3‬‬ ‫שיש כוח מיוחד בזה לאיש ישראל‪.‬‬ ‫קשורים עם הצדיקים בכל הדורות‪ ,‬זכותו תגן עלינו‬ ‫כשלעצמי למדתי ממקרה נורא זה‪ ,‬כמה גדולה‬ ‫ועל כל ישראל אמן‪.‬‬ ‫השפעת סיפורי צדיקים על נפש האדם‪ ,‬שאי אפשר‬ ‫*‬ ‫לדעת במה ומתי תועיל השפעת טיב המעשה‬ ‫שח לי איש יהודי נכבד בא בימים מאנשי הדור הקודם‪,‬‬ ‫שקוראים או שומעים על צדיק נשגב‪ .‬שלפעמים‬ ‫את מה שזוכר מילדותו בעת שהגיע פעם מרן איש‬ ‫שנים רבות לאחר ששמע אותו מעשה ייזכר באותו‬ ‫האלקים ה’חפץ חיים’ זצוק”ל אל עיר הבירה ווארשא‪,‬‬ ‫מאורע ויסייע בידו ויחזקהו‪ ,‬וימסוך בו כוחות נפש‬ ‫בשתדלנות אצל אנשי השלטון והמלוכה אודות הגזירה‬ ‫לעמוד בניסיון‪ .‬והשם יתברך מסבב עולמו בטיב‬ ‫שגזרה המלכות שכל הילדים יהיו מוכרחים ללמוד‬ ‫השגחה נפלאה‪ ,‬להביא אל אוזן כל איש את מה‬ ‫את שפת המדינה ושאר לימודי חול על חשבון שעות‬ ‫שצריך לשמוע‪ ,‬ואין לזלזל בשום מעשה ועובדא של‬ ‫לימודי הקודש‪.‬‬ ‫צדיק‪ .‬ויתן השי”ת שנשמע ונתבשר בשורות טובות‬ ‫וסיפר לי אותו יהודי‪ :‬באותו יום סיימנו את הלימודים‬ ‫תמיד‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫אצל המלמד בתלמוד תורה מוקדם יותר‪ ,‬כדי לצאת‬ ‫*‬ ‫אל תחנת הרכבת [באן‪-‬סטאנצייע] לקבל את פני רבם‬ ‫עובדא ששמעתי מפי כ”ק אאמו”ר הגה”צ בעל‬ ‫ומאורם של ישראל ה’חפץ חיים’‪ .‬ברם מחמת הקהל‬ ‫“מעדני השולחן” זצוק”ל‪ ,‬שהיה עם הצדיק הנודע‬ ‫העצום והדוחק הרב שהיה שם לא הצלחתי לראותו‪ ,‬כי‬ ‫מאנשי ירושלים של מעלה‪ ,‬ה”ה הגאון רבי אליהו‬ ‫נאספו שמה אלפי רבבות ישראל‪ ,‬ובגלל גילו המופלג‬ ‫מייזעס זצ”ל‪ ,‬שעוד זכיתי בעצמי להכירו בצעירותי‪,‬‬ ‫וחולשתו של הצדיק נישא על כיסא בידי תלמידיו‬ ‫והיה אדם גדול ומורם מאוד‪[ .‬ראה אודותיו בספר‬ ‫ומעריציו‪ ,‬המסביבים אותו כחומה‪ ,‬כשראשו מורכן‬ ‫“טיב הקהילה” פרשת נצבים וילך תשע”א]‪.‬‬ ‫ומכוסה ב’קאסקעט’ כדרכו בקודש‪.‬‬ ‫שנה אחת ביומא רבא דל”ג בעומר‪ ,‬בעת שהיה בציון‬ ‫חזרתי לביתי ממרר בבכי‪ ,‬על שלאחר רוב מאמצים‬ ‫הקודש באתרא קדישא מירון יצ”ו‪ ,‬היה מתאמץ עד‬ ‫ודחיפות לא עלתה בידי לראות את פני הקודש‪ .‬הרגיעני‬ ‫מאוד בעבודת המקום‪ ,‬מתחילה בתפילות ובתחנונים‬ ‫אבי האהוב והבטיחני בהזדמנות הבאה לשאת אותי על‬ ‫בבכיות ודמעות רבות כביום הכיפורים בתוככי פנים‬ ‫כתפיו‪ ,‬בכדי שיתאפשר לי לראות את פני הצדיק‪.‬‬ ‫המערה‪ .‬ולאחר מכן בצאתו חוצה אל חצר המערה‪,‬‬ ‫ועוד סיפר על ילד אחד מחבריו‪ ,‬שנגע – בלא מתכוון‬ ‫היה שש ושמח מאוד‪ ,‬ורקד בכל כוחו כבשמחת תורה‬ ‫על אף שלא נחסר להם ממון כלל לקניית הרהיטים‬ ‫– בדש מעילו של ה’חפץ חיים’ זי”ע‪ ,‬כאשר מרוב‬ ‫שבחצר הציון‪ ,‬ונמשכו ריקודיו זמן רב‪ ,‬כשהוא מפזז‬ ‫הטובים והמשובחים ביותר‪ ,‬כי את פקודת רבם שמרה‬ ‫הדחיפות מצא את עצמו נדחק מכאן לכאן‪ ,‬ובפתאום‬ ‫ומכרכר בכל עוז עד כלות הנפש!‬ ‫רוחם בנאמנות ומסירות אין גבול!‬ ‫עבר הצדיק ופמלייתו סמוך אצלו‪ ,‬ונגעה ידו בחליפתו‬ ‫חתניו המסורים שהיו עימו החלו לחשוש לשלומו‪,‬‬ ‫ללמדך עד כמה היו התלמידים קשורים ובטלים‬ ‫של הצדיק‪ – .‬לפיכך פחד במשך כמה ימים מלרחוץ את‬ ‫כאשר הגיע כבר לגיל זקנה ושיבה‪ ,‬והעבודה המאומצת‬ ‫ומבוטלים אל רבם הקדוש‪ ,‬והערצתם אליו ללא‬ ‫ידו זו שנגעה במעיל הקדוש‪...‬‬ ‫הזו לאחר שעות של נסיעה קשה ומפרכת עלולה‬ ‫גבולות‪ – .‬וכמובן כמים פנים אל פנים‪ ,‬היתה אהבת‬ ‫טיב זה המעשה ממחיש לנו את גודל הרגש הפנימי‬ ‫להשפיע על בריאותו‪ .‬הם ניסו לדבר על ליבו‪ ,‬שמא‬ ‫הרב לבניו תלמידיו אהוביו למעלה מן המשוער‪,‬‬ ‫שהיה לילד קטן בדורות שעברו כלפי גדול בישראל‪,‬‬ ‫כבר יצא ידי חובתו בעבודת מירון‪ ...‬ואפשר כבר לחזור‬ ‫ויותר ממה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק‬ ‫ועד כמה היו קשורים ישראל קדושים לצדיקים‬ ‫הביתה‪ – .‬אך רבי אליהו לא אבה לשמוע מזה כלל‪ ,‬הוא‬ ‫(פסחים קיט‪ ,).‬והדברים עתיקין‪.‬‬ ‫שהשפעת קדושתם נשארה טבועה וחדורה בהם‬ ‫המשיך בעבודת קדשו ובריקודי אש להבת שלהבת‪,‬‬ ‫*‬ ‫היטב‪ ,‬והדברים מבהילים‪.‬‬ ‫כשכל כולו אחוז דבקות עילאה בהתקשרות עצומה‬ ‫אחד מיקירי ירושלים של מעלה‪ ,‬מת עליו בנו הצעיר ל”ע‬ ‫*‬ ‫רוחא ברוחא ונפש בנפש בהילולא קדישא דבר יוחאי!‬ ‫בהניחו אחריו שלשה יתומים‪ ,‬ולמחרת יום היארצייט‬ ‫אחד מתלמידיו הקרובים של הרב הקדוש רבי יהושע‬ ‫וכל ההפצרות שהפצירו בו חתניו‪ ,‬שכבר התאמץ כאן‬ ‫הראשון של אותו הבן מת עליו רח”ל בן נוסף בעיצומה‬ ‫בוקסבוים מגאלאנטע זצוק”ל הי”ד בעל “אור פני‬ ‫יותר מדי‪ ,‬וצריך לתת את דעתו לשוב לביתו לא הועילו‬ ‫של שבת קדשנו‪ – .‬כדת תורתנו הקדושה לא התאבל‬ ‫יהושע”‪ ,‬שהיה דבוק בו עד מאוד‪ ,‬נשא לאשה בת גביר‬ ‫מאומה‪.‬‬ ‫בבכייתו בשבת‪ ,‬רק המשיך להתנהג כהרגלו מדי שבת‬ ‫נכבד מבית אמיד ועשיר‪ .‬כמובן שהחתונה נערכה ברוב‬ ‫משראו בני משפחתו שמגיע המצב קרוב לידי סכנה‪,‬‬ ‫בשבתו בשמרו על כבוד שבת מלכתא במסירות נפש‪.‬‬ ‫פאר והדר‪ ,‬וקיבלו כל צרכיהם בעושר רב בשלמות‪,‬‬ ‫ניגשו בחרדת קודש אל חדרו המפורסם של הגאון‬ ‫בבית הכנסת אף נשאר לאחר התפילה לשוחח עם רעיו‬ ‫כנאה וכיאה לגביר נכבד בעמיו‪ ,‬ונשאר לדור בעירו של‬ ‫הצדיק המקובל רבי אשר זעליג מרגליות זצוק”ל‪,‬‬ ‫כהרגלו‪ ,‬מבלי שירגישו עליו שמתו מוטל לפניו‪ ,‬בביתו‬ ‫חותנו הגדול‪ ,‬בבית גדול ונאה שסידר עבורו כנהוג‪.‬‬ ‫שהיה ספון בבגדי לבן בתורת הרז בחדרו הקבוע‬ ‫ערך את סעודות השבת עם הזמירות כדרכו‪ ,‬ורק לאחר‬ ‫זמן מה לאחר נישואיו תכפוהו געגועים עזים‪ ,‬ונסע‬ ‫שלמעלה בעלייה שמעל הציון‪ ,‬והפצירו בו בתחנונים‬ ‫צאת השבת פנה לטפל במתו‪ ,‬ולבכות בדמעות שליש‬ ‫לגאלאנטע לחסות בצל רבו‪ – .‬כידוע שדבקות‬ ‫שירד למטה אל החצר וינסה להפסיק את רבי אליהו‬ ‫על יגונו במר נפשו‪.‬‬ ‫התלמידים בו היתה באהבה עזה וקרבת התקשרות‬ ‫מריקודיו ולשדלו לשוב לביתו‪ ,‬כי הוא נחלש מאוד‬ ‫בהיותי קרוב לאיש מורם זה‪ ,‬שאלתי אותו בימי השבעה‪,‬‬ ‫עצומה‪.‬‬ ‫ועלול לבוא לידי סכנה חלילה‪.‬‬ ‫מנין שאב כוחות נפש אדירים שכאלו‪ ,‬להתאפק כל‬ ‫כשנכנס אצל הרב שמח מאוד לקראתו‪ ,‬וקבלו בחיבה‬ ‫רבי אשר זעליג זצ”ל נענה תיכף ומיד‪ ,‬הוא ירד במהרה‬ ‫השבת בגבורה עצומה כזו?‬ ‫יתרה ובשמחה כדרכו‪ ,‬והחל שואל ממנו בדקדוק‬ ‫בגרם המדרגות ונחפז היישר אל רבי אליהו‪ ,‬הוציאו‬ ‫השיב לי האיש‪ ,‬שחיזק את עצמו במעשה שקרא בספר‬ ‫ובפרטות על כל אורחות חייו הרוחניים והגשמיים‪ ,‬ועל‬ ‫בבת אחת מן המעגל וטפח על שכמו באהבה ובידידות‪,‬‬ ‫אחד על מרן הגאב”ד הגרי”ח זוננפלד זצוק”ל מרא‬ ‫כל סדרי ביתו וכו’‪ ,‬כאב הדואג לשלום בניו‪ ,‬ועל הכל‬ ‫ר’ אלי’ה! – פנה אליו בחביבות – מן הנראה שכבר‬ ‫דארעא דישראל‪ ,‬ששבעה מילדיו נפטרו על פניו רח”ל‪,‬‬ ‫השיב התלמיד בהן צדקו‪ ,‬מאומה לא הסתיר ממנו‪.‬‬ ‫יצאת ידי חובה בעבודת היום בהידור רב‪ ,‬ועתה מן‬ ‫אחד הילדים הצעירים נפח את נשמתו ממש עם כניסת‬ ‫הראוי לתת את דעתו לשוב לביתו‪.‬‬ ‫אחר כך החל הרב לתחקר על הרהיטים שבביתו‪ ,‬וסיפר‬ ‫השבת‪ ,‬מבלי שהספיקו לקוברו קודם השבת‪ .‬הניחו‬ ‫לו התלמיד שקנו עבורם רהיטים יוקרתיים ביותר‪,‬‬ ‫לפליאת הכל ענה לו רבי אליהו בתמיהה‪ :‬וכי כיצד ניתן‬ ‫אפוא את המת בתיבה מלאה קרח וכיסו את הארון‬ ‫חדישים ונוצצים‪ ,‬כיד השם הטובה עליהם‪ – .‬על אתר‬ ‫לעזוב את הציון הקדוש‪ ,‬כאשר עדיין לא ראיתי את רבי‬ ‫בטלית‪ ,‬ורבי יוסף חיים נהג באותה השבת כהרגלו‬ ‫נענה הגאלאנטע רב‪ :‬זה לא מתאים לך! אין זה טוב‬ ‫שמעון זי”ע?‬ ‫הקבוע מדי שבת‪ ,‬מבלי שיראו בו שום שינוי מעבודת‬ ‫בביתך כאלו רהיטים יקרים‪ ,‬עליך לגור בפשיטות יותר‬ ‫על אתר נענה לו רבי אשר זעליג זצ”ל‪ ,‬כמי שמבין‬ ‫הקודש‪ ,‬רק עם צאת השבת נתפנה להתעסק בצערו‬ ‫כאחד האדם! אסור לנו לשכוח שחיינו כאן בזה העולם‬ ‫היטב לרוחו‪ ,‬ואמר לו כממתיק סוד‪ :‬הלא יודע אתה‬ ‫ובמתו‪.‬‬ ‫הינם עראיים בלבד‪ ,‬אין זה אלא עולם עובר‪ ,‬ופרוזדור‬ ‫היטב שכשמקושרים ומחוברים היטב עם רבי שמעון‬ ‫וכן סיפר‪ ,‬שקרא על מקרה כזה ממש שאירע ל”ע אצל‬ ‫הכנה לעולם הטרקלין‪ ,‬ויש לחיות כאן בכל צרכי חיים‬ ‫אם זוכים ניתן לראותו גם בבית‪ ,‬ואין צורך להמתין‬ ‫הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין זצ”ל‪ ,‬שנפטר לו בן‬ ‫הגשמיים בדרכי עראי בלבד‪.‬‬ ‫עליו דווקא פה!‪ ...‬ותיכף על אתר יצא רבי אלי’ בדרכו‬ ‫בשבת קודש רח”ל‪ ,‬והמשיך בכל עסק השבת כדת‬ ‫התלמיד הנאמן לא היסס אף לרגע‪ ,‬ותיכף בבואו‬ ‫לביתו‪.‬‬ ‫וכדין‪.‬‬ ‫לביתו אמר לזוגתו הצעירה את מצוות הרב‪ ,‬ועל אתר‬ ‫ומי יבוא בסוד קדושים‪.‬‬ ‫ומסיפורים אלו שקרא לפני רבות בשנים‪ ,‬שאב עתה את‬ ‫הלכו שניהם יחדיו למכור את כל הרהיטים היקרים‬ ‫כוחותיו לעמוד אף הוא איתן בניסיונו‪ ,‬כשהסיק לעצמו‬ ‫והמפוארים‪ ,‬וקנו תחתם מן הרהיטים הפשוטים‪– .‬‬ ‫יהודי יקר! אל תחזיק טובה לעצמך‪ ,‬הנך מוזמן להדפיס ולהפיץ את העלון באזור מגוריך ולהיות שותף לזיכוי הרבים‪ .‬המעוניינים יקבלו את העלון במייל (אפשר גם ישירות לדפוס) בקובץ להדפסה‪.‬‬ ‫‪Anyone Interested in receiving Tiv Hakehila weekly in Hebrew or English should Email - Sheldon@hpins.net Or‬‬ ‫|‬ ‫‪zeligk@gmail.com or text 718-249-7173‬‬ ‫‪4‬‬