אברך · AVUREICH — לך לך (2026-10-19)

בס"ד
פרשת לך לך תשפ"ז • שנה ו' -גליון רצ"ה • מכון "אוהבי תורה" להוצאת ספרי רבינו זי"ע
תפארת יוסף
פנינים על פרשת השבוע
ודע ,דמגוף הך סוגיא דקידושין (יח ,).נמי יש להוכיח בחידושי ,וטיילתי שם עוד בזה (ראה שם ד"ה וע"ע) ,ואין אוצרות יוסף
בפשיטות דיצאו האבות מכלל בני נח .דאילו לא יצאו כאן מקום להאריך. שביעית בזמן הזה
מכלל בני נח ,אם כן הרי היה להם דין בני נח ,ואם כן
הרי שפיר יש ללמוד מדין ירושה דמצינו בהו -דעכו"ם קּום ִה ְת ַהּלֵ ְך ּבָ ָא ֶרץ לְ ָא ְרּכָ ּה
יורש את אביו ושיש ירושה לעכו"ם וכמובן ,ובאתי ּולְ ָר ְחּבָ ּה ּכִ י לְ ָך ֶא ְּתנֶ ּנָ ה (יג ,יז).
רק להעיר. בית האוצר
מערכת א כלל א ארץ ישראל מוחזקת
מאבותיהם -בגדר ירושה או קנין גמור
מה שכתב כבוד קדושתו א ,דאף על גב דהיתה הארץ וַ ּיָ בֹא ַה ָּפלִ יט וַ ּיַ ּגֵ ד לְ ַאבְ ָרם ָה ִעבְ ִרי (יד ,יג).
גליוני הש"ס ירושה מאבותיהם (בבא בתרא קיט ,).מכל מקום לא היה
יבמות מו: תואר 'ישראל' לאבות
ׁשם קנין,
ׁשם ירושה ,אבל לא ֵ קנוי קניין גמור ,והיה רק ֵ
עיין מכילתא משפטים (מסכתא דנזיקין פרשה א אות יג) על עד שקנו אותם בימי יהושע על ידי הכיבוש.
הכתוב (שמות כא ,ב) 'כי תקנה עבד עברי' ,וז"ל :בבן ישראל ִהּמֹול יִ ּמֹול יְ לִ יד ּבֵ ְיתָך ִּומ ְקנַ ת ּכַ ְס ֶּפָך (יז ,יג).
הנה מש"ס בבא בתרא (שם) דאמר דבשביל שהיתה הכתוב מדבר ,ואף על פי שאין ראיה לדבר -זכר לדבר,
בענין מילת עכו"ם ירושה מאבותיהם לא נחשב ראוי לעניין בכורה -רק שנאמר (שם ה ,ג) 'ויאמרו אלקי העברים נקרא עלינו',
ובדין לשמה במילת גר מוחזק ,וכן מש"ס עבודה זרה (נג ):דאמר דלא היו העכו"ם ואומר 'ויבא הפליט ויגד לאברם העברי' ,עכ"ל.
יכולים לאסור האילנות על ידי עבודה זרה -מפאת דאין
ביבמות (מו ,):דתניא ,הרי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי, דע ,דמדברי המכילתא אלה ,דאמר 'בבן ישראל אדם אוסר דבר שאינו שלו ,כיון דהיתה ירושה לישראל
מטבילין אותו ומה בכך ,דברי רבי יהודה ,רבי יוסי אומר מאבותיהם ,יעוין שם ,משמע דהיה קנוי להם מכבר קנין הכתוב מדבר' ,ומייתי ראיה מ'ויבא הפליט ויגד לאברם
אין מטבילין ,וברש"י :שמא ערבי מהול וגבעוני מהול הוא, העברי' ,מוכח דאברהם כבר היה לו תואר 'ישראל' .ואם גמור ,ונחשב שלהם ממש.
וצריך להטיף ממנו דם ברית ,דרבי יוסי תרתי בעי. אולם בקידושין (כו' ,).וירשתם אותה וישבתם בה' דשם 'ישראל' נתחדש רק ביעקב (ראה להלן לב ,כט) ,עם
עיין שאילת יעב"ץ (ח"ב סימן קסד) ,הקשה דרבי יוסי (דברים יא ,לא) ,במה ירשתם -בישיבה ,משמע דלא היה כל זה ענין הישראלי כבר היה לאברהם ,ומפאת זה הוא
אדרבי יוסי ,דביבמות סבירא ליה לרבי יוסי דמילת קנוי מלפני החזקה והכיבוש .ואמנם צריך לומר בלאו הכי ,דנקרא בדברי חכמים בלשון 'ישראל' ,ויש מזה כדמות
עכו"ם אינה מילה ,ובעבודה זרה (כז ).שמעינן ליה בהדיא דמאן דאמר דשם לית ליה דהיתה ירושה מאבותיהם ,ראיה ,דגם אברהם כבר יצא מכלל בני נח ב.
איפכא ג ,עכ"ל .והניח זה בקושיא חמורה ד. דהא אמר 'במה ירשתם בישיבה'.
והכי מוכח נמי מש"ס קידושין (יח ,).דאמר דעשו היה
ולא ידענא מאי קאמר ,דלפירוש רש"י ביבמות ובמקום אחר בחידושי (ראה בית האוצר מערכת א כלל 'ישראל מומר' ,ועל כן אין ללמוד מקרא ד'כי ירושה לעשו
דחשש רבי יוסי שמא הוא ערבי מהול כו' ,אם כן הרי אין רה ד"ה ארץ -ד"ה ולפי"ז) כתבתי בזה ,על פי מה שכתב נתתי את הר שעיר' (דברים ב ,ה) דעכו"ם יורש את אביו
כאן התחלת קושיא. ביד רמ"ה בבא בתרא שם (אות נו ד"ה אלא) ,דהא דהיתה דבר תורה ,דדילמא ישראל מומר שאני ,עיין שם היטב.
ולולא דברי רש"י אני מסופק ,דאף דסבירא ליה מוחזקת בידם מאבותיהם ,היינו משום דהשם יתברך ומוכח גם מזה ,דעוד מלפני יעקב כבר היה לאבות שם
לרבי יוסי בעבודה זרה דלא בעינן מילה לשמה ,אולי הבטיח לאבות לתת הארץ לזרעם (ראה לעיל יב ,ז; להלן כו' ,ישראל' ,דאם לא כן ,מאין היה לו לעשו שם 'ישראל
הוא רק במילה ישראלית דאיירי בה התם ,דביה כתיב ׂיו מעודו .ועל כרחך דמפאת ג; שם כח ,יג) ,ואין מי שיעכב על ידו יתברך ,ועל כן ממון מומר' ,והרי הוא קילקל ַמ ֲע ָש
'המול ימול' ,ומיניה הוא דמפיק רבי יוסי שם דלא בעינן שעתיד לבוא בוודאי ליד אדם ,חשוב מכבר שלו ,יעויין שהיה בן יצחק ,ויצחק היה לו שם 'ישראל' ,על כן היה
מילה לשמה ,עיין שם היטב ,ומה שאין כן במילת גירות, שם .והרי זה כהך דגיטין (לז ,).כל העומד לגבות כגבוי נחשב ישראל מלידה ,ולפי שהוא קילקל את מעשיו
דאמרינן בכריתות (ט ,).מה אבותינו לא נכנסו לברית אלא נחשב 'ישראל מומר' ,וזה פשוט. דמי ,וכמובן.
במילה וטבילה כו' ,ומילת האבות הרי כיוונו בה לשמה, ולפי זה ,לפי מה שכתבו תוספות חגיגה (ד .ד"ה
ועיין עוד נדרים (לב' ,).ויוצא אותו החוצה' וגו' (להלן
על כן אפשר דבעינן בכל גר מילה לשמה. לא) דכל העומד להשתחרר -דכמשוחרר דמי ,היינו טו ,ה) ,אמר לפניו ,רבונו של עולם ,נסתכלתי במזל שלי
וגם מסברא לא דמיא מילת ישראליות -דהיא רק רק בנשתחרר לבסוף ,ומה שאין כן היכא דמת העבד כו' .אמר לו ,צא מאצטגנינות שלך ,אין מזל 'לישראל'.
קיום מצוה לבד ,למילת גירות שיש לה פעולה וחלות, קודם השיחרור ואגלאי מילתא למפרע דלא היה עומד ומוכח גם כן ,דכבר גם אברהם היה קרוי 'ישראל' .וכבר
שנותנת עליו קדושה ישראליות ,על כן קשה לומר לשיחרור ,עיין שם .ואם כן הכא נמי ,רק הואיל ועשו הבאתי (ראה בית האוצר שם אות א ד"ה הנה) חידושי אגדות
שהמעשה לבדה -גם אם כיוון העושה לחיתוך בעלמא - קניין בארץ על ידי הכיבוש וישיבה וקנו לבסוף -הוא למהרש"א בבא בתרא (טו :ד"ה ס"ל) שנסתפק בזה -אי היו
תעשהו גר .ויש להאריך עוד ,ואין הגליון מספיק. דהוי ליה שלהם מאז מפאת כל העומד כו' ,מה שאין קרוים 'ישראל' קודם מתן תורה.
כן אילו לא קנאוה באמת לבסוף ,לא היתה נחשבת
מוחזקת למפרע כלל ,ודו"ק .כן כתבתי במקום אחר
מרגניתא דיוסף )א דברים אלו נכתבו אל" :מחותני הרב הגאון הקדוש מהו' ישראל
ענינים מופלאים ,פניני חכמה ודעת ושכיות חמדה מתורת רבינו זי"ע מקאצק שליט"א" (אדמו"ר מקאצק-פילוב זצ"ל ,ראה אודותיו באוצרות יוסף
שביעית בזמן הזה ,מבוא 'ספרי דבי רב' עמוד 23הערה לג).
בדברים רוחניים לא שייך חלוקה וריבוי
)ב ראה בית האוצר שם תחלת הכלל " :הנה נא ,בענין אם האבות
הקדושה הרוחנית מאוחדת ואחת היא בכל מקומותיה ,דרק בגופים שייך חלוקה ופירוד לומר שהם יצאו מכלל בני נח ,כבר האריכו בו הראשונים ז"ל (ראה רש"י עבודה זרה
חפצים שונים ,וכן הקדושה הרוחנית שייך בה חלוקה רק מפאת היותה נשואה בגופים ,אבל עצם הקדושה ג .ד"ה נמרוד; רמב"ן פרשת אמור כד ,י ד"ה והצרפתים; עיין פרשת דרכים דרוש א)".
מציאות אחת היא (ראה גור אריה פרשת ויצא כח ,יא אות יז). )ג דיליף שם מריבוי ד'המול ימול' ,דמילת עכו"ם כשירה.
וכן כתבו חכמי המחקר (ראה מורה נבוכים ח"ב פרק א; כוזרי מאמר ה אות יב דף כח ,):כי הרוחניים לא יתכן )ד וסיים שם" :ומאן דמתרגם לי הני תרי אליבא דחד תנא ,מחזיקנא
בם חלוקה וריבוי -רק מפאת היותם נשואים בחומרים ,או בהיות האחד מהם ִעלָ ה והשני עלול ,אבל ליה טיבותא בפרח וכפתר ,נקיטנא תרי מתנתא דתורה ,ויהיבנא ליה
א עצם הרוחניות לא יתכן בו חלוקה וריבוי כלל ,וכנודע ומפורסם בספריהם. דלישקול אגריה לאלתר".
סדרת מאמרים מיוחדים המטעימים צוף נועם ומתיקות שבת מנהר היוצא מעדן רבינו זי"ע תפארת יוסף
עניני שבת באגדה ובהלכה
שפיר שאל ברטיבתא מאי איכא למימר ,ורב יוסף
השיב לו היפוך סברא זאת ,רק דגם חזי להיסק גדול
מיקרי חזי להסקה ,וכמובן. פרק כ (ב)
אביי ורב יוסף במוציא תבן
לשיטתם בראוי למידי דלא שכיח
לא תעשה כל מלאכה
ומעתה ,הנה נולד לנו הסברה כמין חומר בעזרת
השם יתברך ,בסוגיא דש"ס שבת (עו .).דתנן התם שפיר גם כאן בהך דמועד קטן סבירא ליה כן -דחשיב
במתניתין ,המוציא תבן כמלוא פי פרה (בשבת - חורש ,כיון שעצם המעשה היא כן ,ולא אזלינן בתר
אבות ותולדות
חייב) ,עצה (תבן של מיני קטנית) -כמלוא פי גמל מחשבתו דהיא לצמוחי פירא ,וכמובן.
(דהוא תבן גס ביותר ,ולא חזי לפרה ,רק לגמל, פלוגתא דרבה ורב יוסף אם המלאכה
ושיעורא דפי גמל נפיש משיעורא דפי פרה) וכו'. רב יוסף במנכש לשיטתו דראוי להיסק גדול הוי ראוי נדונית לפי המעשה או לפי המחשבה
ובגמרא שם ,כי אתא רב דימי אמר ,המוציא תבן ואולם רב יוסף דפליג בזה ארבה בסוגיא דמועד הנה ,יש להבין פלוגתא דרבה ורב יוסף במועד קטן
כמלוא פי פרה -לגמל (דהתבן בעצמותו הרי יש קטן הנ"ל ,נראה דגם הוא לטעמיה אזיל .וזה, (ב ,):איתמר ,המנכש (עוקר עשבים רעים מתוך
בו שיעור הוצאה לפרה ,אלא דזה חישב להאכילו דהתוספות פסחים (מו :ד"ה רבה) הקשו ,דרבה דסבירא הטובים ,ומתוך כך גדילים הטובים יותר) ,והמשקה
לגמל ,ולגמל הרי שיעורו מעט ,דפי גמל נפיש מפי ליה 'הואיל' ,אם כן ביטלת כל מלאכת שבת ויום מים לזרעים בשבת ,משום מאי מתרינן ביה .רבה אמר
פרה וכנ"ל) ,רבי יוחנן אמר -חייב ,ריש לקיש אמר טוב ,דנימא הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה. -משום חורש ,רב יוסף אמר -משום זורע .אמר רבה,
-פטור .באורתא אמר רבי יוחנן הכי ,ולצפרא הדר ותירצו ,דכיון דחולה שיש בו סכנה לא שכיח ,לא כוותי דידי מסתברא ,מה דרכו של חורש לרפויי ארעא,
ביה .אמר רב יוסף שפיר עביד דהדר ,דהא לא חזי חשיב ראוי. האי נמי קא מרפויי ארעא .ורב יוסף אמר כוותי דידי
לגמל (דהרי חישב לגמל ,ולגמל הרי אינו ראוי מפני מסתברא ,מה דרכו של זורע לצמוחי פירא ,האי נמי
והנה בביצה (כא ):איתא ,אמר ליה אביי לרב
קטנות השיעור ,ועל כן אינו הוצאה וראוי שיופטר). מצמח פירא.
יוסף ,ולרבי יוסי הגלילי דאמר 'לכם' (שמות יב ,טז)
אמר ליה אביי ,אדרבה ,כדמעיקרא מסתברא ,דהא -ולא לכלבים ,הני סופלי (גרעיני תמרים) לחיותא, ובתוספות שם (ד"ה קא מרפויי ארעא) כתבו וז"ל:
חזי לפרה (עצם התבן הרי חשוב הוא ,כיון דחזי היכי שדינן להו ביום טוב (כיון דלאדם לא חזי, דבתר עיקר המלאכה אזלינן ,ודומה לחורש .ורב יוסף
לפרה .ואף על פי שהוא חישב עליו לגמל ,ולגמל הא ולהאכילה לבהמה לא שרי ,אסירי בטלטול) .אמר -אף על גב דעיקר המלאכה דומה לחורש ,מחשבת
זוטר ,עם כל זה אינו נפקע חשיבות עצמותו מפאת ליה ,הואיל וחזו להסקה .תינח ביבישתא ,ברטיבתא הנכוש לאו לרפויי ארעא .ובהכי פליגי ,דרבה סבר
מחשבתו ,ושפיר עצם המעשה היא מלאכת הוצאה, מאי איכא למימר .אמר ליה ,הואיל וחזו להיסק גדול, בתר המעשה מדמינן לה ולא אחר המחשבה ,ורב יוסף
ושפיר ראוי שיתחייב) וכו' ,עכ"ל הגמרא. עכ"ל הגמרא הצריך לענייננו .ומבואר בזה דרב יוסף סבר דבתר מחשבה אזלינן -דהוי עיקר ,ולא אזלינן
הרי שלך לפניך ,דאביי ורב יוסף נחלקו פה סבירא ליה דראוי להיסק גדול מיקרי ראוי ,אף על בתר הדמיון ,עכ"ל התוספות.
בהדיא אי בתר מחשבה אזלינן במלאכת שבת או גב דהיסק גדול לא שכיח (ראה בבא בתרא יט.): ומבואר בזה ,דרבה ורב יוסף נחלקו בזה במלאכת
בתר המעשה אזלינן .דרב יוסף סבירא ליה דאזלינן ואם כן שוב לדידיה הדרא קושיא לדוכתה ,דאם כן שבת ויום טוב ,אי המלאכה נידונית לפי המעשה ,ועל
בתר מחשבה ,ועל כן כיון שחישב לגמל ,ולגמל הא ביטלת כל מלאכת שבת וכו' ,דראוים לחולה שיש בו כן כיון דהמעשה בעצמותה שם קרובה למלאכת חרישה
לא חזי ,על כן אין המעשה נחשב למלאכת הוצאה, סכנה וכמובן .ועל כרחך צריך לומר דרב יוסף לית ליה -חשיבא חרישה .או דילמא בתר המחשבה אזלינן,
ופטור .ואביי סבירא ליה דבתר מעשה אזלינן ,והתבן 'הואיל' ,והיינו משום דסובר דלא אזלינן בתר המעשה וכיון דכוונתו לצמוחי פירא ,לכן המלאכה נידונית לפי
בעצמותו הרי הוא הוצאה כיון דהוא שיעור הראוי -רק בתר המחשבה ,דהא פלוגתא ד'הואיל' בהא תליא מחשבתו וחשיבא מלאכת זורע ,דהיא לצמוחי פירא.
לפרה ,ועל כן אין מחשבתו מועלת להפקיע השם וכנ"ל .ואם כן רב יוסף לטעמיה שפיר סבירא ליה גם
מלאכה ,ושפיר ראוי שיתחייב וכנ"ל. רבה לטעמיה דאזלינן בתר מעשיו
כן בהך דמועד קטן דאזלינן בתר המחשבה ,ושחשיב
ומעתה ,הנה לפנינו מאיליו הבנה כמין חומר והנה טעמא דרבה מובן בנקל דלטעמיה אזיל,
מלאכת זורע מפאת המחשבה לצמוחי פירא.
בעזרת השם יתברך בטעם מחלקותם .דתרוייהו דסבירא ליה בפסחים (מו ):דהאופה מיום טוב לחול
לטעמייהו אזלי ,דאביי לטעמיה דסבירא ליה בסוגיא אביי ורב יוסף נחלקו במחלוקת רב נחמן ורב ששת אינו לוקה ,מטעמא דהואיל אי מיקלעי ליה אורחים -
דביצה הנ"ל דראוי למידי דלא שכיח לא נקרא ראוי, והנה יש לי לומר בזה עוד דבר נחמד בעזרת השם חזי ליה ,ורב חסדא פליג עליה התם וסובר דלוקה ,ולא
אם כן יכול לסבור שפיר כרבה דאמרינן הואיל, יתברך ,על פי הך סוגיא דביצה (כא ):הנ"ל שהבאתי, אמרינן הואיל וכו' .וכבר העירו כל האחרונים (ראה
ודאזלינן בתר המעשה וכנ"ל ,ואי דאם כן ביטלת דאביי שאל לרב יוסף ,ברטיבתא מאי איכא למימר, צאן קדשים מנחות סד .בתוספות ד"ה להעלות; איגרא רמה סוכה
כל מלאכת שבת -דראוין לחולה שיש בו סכנה, אמר ליה חזי להיסק גדול .והנה יש לומר -וכן מב .ד"ה בכאן; ברוך טעם שער ד דין א ד"ה ובאמת) דסברת
זה אינו ,דראוי לחולה וכו' לא חשיב ראוי ,משום נראה פשוט ,דגם אביי ידע את המציאות דסופלי פלוגתתם הוא ,אי בתר מחשבה אזלינן או בתר מעשה
דלא שכיח .ועל כן שפיר סבירא ליה לאביי גם בהך רטיבתא ראויין להיסק גדול ,והא דשאל לרב יוסף אזלינן ,דרבה סבירא ליה דבתר מעשה אזלינן ,ועל
דשבת דאזלינן בתר המעשה במלאכה ,ולא בתר ברטיבתא מאי איכא למימר ,נחלק בזה עם רב יוסף כן עצם המעשה היא מלאכת אוכל נפש ,כיון שראויה
מחשבה וכנ"ל. בסברא -אי מידי דחזי רק לדבר דלא שכיח נקרא לאורחים .ורב חסדא סבירא ליה דבתר מחשבה אזלינן,
ראוי או לא. ולכן לא חשיבא מלאכת אוכל נפש דיום טוב ,כיון דלא
ורב יוסף גם כן לטעמיה אזיל ,דסבירא ליה דחזי
היתה כוונת האופה עבור האורחים שיבואו ביום טוב,
להיסק גדול מיקרי ראוי אף על גב דלא שכיח ,ואם ופליגי ממש בפלוגתת רב נחמן ורב ששת דביצה כי אם היתה כוונתו לצורך חול.
כן שוב אין יכול לסבור הואיל וכו' ,דאם כן ביטלת (לג ,).דרב ששת סבירא ליה דחזי להיסק גדול מיקרי
כל מלאכת שבת וכו' וכמובן ,וסובר כרב חסדא דלא ראוי ,ורב נחמן סבירא ליה דלא מיקרי ראוי מפאת והעירו כבר כל האחרונים בזה ממנחות (סד,).
אמרינן הואיל ,והיינו משום דבתר מחשבה אזלינן, דהיסק גדול לא שכיח ,וכש"ס בבא בתרא (יט): דסבירא ליה לרבה התם בהדיא -בדבר כמו זה -
ועל כן שפיר סובר גם כן בהך דשבת דבתר מחשבה דקאמר ,דראוי להיסק גדול לא מיקרי ראוי ,משום דבתר מעשיו אזלינן ,ורבא סבירא ליה התם דבתר
אזלינן .וכן סובר שפיר גם כן בהך דמועד קטן (ב,): דהיסק גדול לא שכיח .ובזה עצמו נחלקו גם כן מחשבתו אזלינן ,עיין שם א.
דבתר מחשבה אזלינן וכנ"ל. אביי ורב יוסף הנ"ל ,דאביי סבירא ליה דחזי להיסק ואם כן רבה לטעמיה ,דסבירא ליה דבתר מעשה
אתוון דאורייתא כלל כה פיסקא קיד-קיח גדול -הואיל ולא שכיח לא מיקרי ראוי ,ועל כן אזלינן ,ושהמלאכה נידונית לפי עצם המעשה ,על כן
)א שנחלקו בשמע שטבע תינוק בים ופרש מצודה להעלות דגים ,והעלה דגים ותינוק ,לדעת רבה פטור דאזלינן בתר מעשיו ,ולדעת רבא חייב דאזלינן בתר מחשבתו.
שביבי יוסף
אלומת אור לחקירות יסודות סברות וכללים המפוזרים בתורת רבינו זי"ע
תמורה -קדושה מחודשת או נמשכת
"יש לחקור ,אם קדושת תמורה היא קדושה מחודשת כמו בהקדש ראשון ,שכמו שבאומרו 'הרי זו הקדש' חלה קדושה חדשה על הדבר ,כן באומרו 'הרי זו תמורה' גם
כן גזרה תורה שתחול קדושה חדשה על בהמת התמורה .ומה דאסרה תורה הקדש כזה בלאו ,הוא מפאת שהוציא הדבר בלשון תמורה ,ורצה שהקדש הראשון יופקע
קדושתו (ראה לחם משנה הלכות סנהדרין פי"ח ה"ב ד"ה כל) ,או דילמא ,קדושת התמורה איננה קדושה מחודשת ,רק היא נמשכת ובאה מהקדש הראשון אשר הוא מימר בו"
לקח טוב כלל יז פיסקא לו-לז
הבטיח רבינו" :כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי -אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון" ב
(הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל חתן רבינו -ששמע מפי רבינו והכריז על כך במעמד ההלוויה הרבתי באשכבתיה דרבי)
אוצרות יוסף
עיונים בספרי רבינו
בחזקת טמא ובגדיו מדרס לטהרות כו' ,ולעולם הוא
בחזקה זו ,ואינו נאמן על הטהרות עד שיקבל עליו
דברי חבירות כו' .ושם הלכה ה' כתב ,וז"ל :המקבל
דברי חבירות צריך לקבל בפני שלשה חבירים ,עכ"ל.
קבלת דברי חבירות
ׁם מקור מקומם וזהו כדברי הש"ס בכורות הנ"ל ,כי ָש
טהור ,לא כאן בהלכות מעשר.
~ מתוך :אוצרות יוסף שביעית בזמן הזה קונטרס א ~
ועוד שם בפרק עשירי ממשכב ומושב (ה"ג) כתב,
וז"ל :תלמידי חכמים הרי הן בחזקת טהרה ,נאמנין,
ואינן צריכין לקבל דברי חבירות .אבל משחרב בית כו' צריך להיות מעשר כו' וצריך שיקבל עליו דברים בש"ס בכורות (ל ):איתא ,תנו רבנן ,הבא לקבל דברי
המקדש נהגו כהנים סלסול בעצמן שלא יהיו מוסרין אלו ברבים' ,ואם כן מאי דכתב מיד אחרי זה בהלכה חבירות ,צריך לקבל בפני שלשה חבירים ,ואפילו
טהרות אפילו לתלמידי חכמים -עד שיקבל עליו שאחריה 'כל תלמיד חכם לעולם נאמן ואינו צריך תלמיד חכם צריך לקבל בפני שלשה חבירים ,עכ"ל
דברי חבירות ,עכ"ל. בדיקה אחריו' ,הכוונה פשוטה דתלמיד חכם אינו צריך הבריתא.
קבלה כלל.
וכוונתו בזה גם כן אש"ס בכורות הנ"ל ,דאמר הקבלה בפני רבים או בפני חברים
שם להדיא כן .דבתר הך דאמר 'ואפילו תלמיד חכם ויוקשה על הרמב"ם ,מדוע לא הביא הך דאפילו
תלמיד חכם צריך לקבל כו' ,ולא עוד אלא שכתב ואילו ברמב"ם הלכות מעשר (פ"י ה"א) כתב ,וז"ל:
צריך לקבל' כו' ,איתא שם ,אבא שאול אומר ,אף המקבל עליו להיות נאמן המעשרות לא (צריך לומר,
תלמיד חכם אינו צריך לקבל בפני שלשה חבירים, בפירוש להיפוך .ועוד יש כאן סתירה בין לשון
הרמב"ם ללשון הגמרא (שם) ,דלשון הגמרא הוא 'על' המעשרות 'ולא') יהיו פירותיו דמאי ,צריך
ולא עוד אלא שאחרים מקבלין לפניו .אמר רבי יוחנן, להיות מעשר את שהוא אוכל ,ואת שהוא מוכר ,ואת
בימי בנו של רבי חנינא בן אנטיגנוס נשנית משנה זו הבא לקבל עליו 'דברי חבירות' ,ואילו הרמב"ם
לא הזכיר 'דברי חבירות' ,רק כתב המקבל עליו שהוא לוקח ,ואינו מתארח אצל עם הארץ (פירוש,
(דאפילו תלמיד חכם צריך לקבל ,רש"י) ,דרבי יהודה שלא יאכל אצל עם הארץ החשוד על המעשרות),
ורבי יוסי איסתפק להו מילתא בטהרות ,שדרו רבנן להיות 'נאמן'.
וצריך שיקבל עליו דברים אלו 'ברבים' ,עכ"ל .הנה
לגבי בנו של רבי חנינא בן אנטיגנוס ,אזילו אמרו שני דינים -לטהרות צריך שהרמב"ם לא כתב כלל שצריכה הקבלה להיות בפני
ליה לעיין ביה .אשכחוהו דקא נטר טהרות ,אותיב 'חבירות' ולמעשרות מספיק 'נאמנות' חבירים ,רק כתב סתם שצריכה שתהיה ברבים ,אבל
רבנן מדידיה לגבייהו ,וקאי איהו לעיוני בה .אמר אמנם באמת כל קושיות אלה על הרמב"ם ,תירוצים לא הזכיר 'חבירים' ,ודברי הרמב"ם אינם דברי הגמרא.
להו רבי יהודה ,אביו של זה ביזה תלמידי חכמים, הם על דבריו אחרי העיון ,ודבריו כראי מוצק .וזה
אף הוא מבזה תלמידי חכמים (במאי דאותיב רבנן הכסף משנה שציין לבכורות -י"ל שהביא
אחרי העיון במקור הדברים במשניות דמאי (פ"ב), מקור רק ל'רבים' מדהצריכו שם שלשה
מדידיה לגבייהו ,ולא האמין לרבנן שבאו אצלו) .אמר כי שם משנה ב' איתא ,המקבל עליו להיות נאמן,
לו רבי יוסי ,כבוד זקן יהא מונח במקומו ,אלא מיום אולם הכסף משנה שם על הרמב"ם כתב ,וז"ל:
מעשר את שהוא אוכל כו' (ככל לשון הרמב"ם (הלכות
שחרב בית המקדש נהגו כהנים סלסול בעצמן שאין ומה שכתב 'וצריך שיקבל עליו הדברים ברבים' ,בסוף
מעשר פ"י ה"א) הנ"ל) .ושם משנה ג' איתא ,המקבל
מוסרין את הטהרות לכל אדם ,עכ"ל הגמרא ,והן הן פרק עד כמה (בכורות ל ,):תנו רבנן ,הבא לקבל דברי
עליו להיות חבר ,אינו מוכר לעם הארץ לח ויבש כו',
דברי הרמב"ם. חבירות ,צריך לקבל בפני שלשה חבירים ,עכ"ל.
יעוין שם.
המקור לקבלה ברבים אולם דברי הכסף משנה מתמיהין באמת ,שהרי
ובפירוש המשנה להרמב"ם משנה ב' ,וז"ל :רצה הרמב"ם לא הזכיר חבירים ,ואיך ָׂשם דברי הגמרא
למעשרות הוא מירושלמי דמאי לומר ,מי שירצה להיות נאמן על המעשרות ,ושנאמין
ואולם עדיין נשאר לבאר ,דמכל מקום מנא ליה אלה מקור לדברי הרמב"ם .ולהליץ בעד הכסף משנה
לו כשיאמר זה מעושר וזה אינו מעושר ,ולא יהיו צריך לומר ,דלא נתכוון ליישב הסתירה מלשון
לרמב"ם מה שכתב הלכות מעשר דצריך קבלה ברבים, פירותיו דמאי ,ירגיל עצמו במעשים אלו עד שיהיה
דמש"ס בכורות הנ"ל אין מקור כלל לזה -לפי הנ"ל, הרמב"ם ללשון הגמרא -במה שהגמרא הזכירה
נודע בהם ויצא לו ֵׁשם ,ואז יהיה נאמן ,עכ"ל. חבירים והרמב"ם השמיט מלהזכיר חבירים ,רק בא
דהא הך דבכורות לא איירי למעשרות ,רק לטהרות.
ובמשנה ג' שם כתב ,וז"ל' :חבר' נקרא תלמיד לתת על כל פנים מקור לדברי הרמב"ם -מאין הוציא
אולם באמת מקורו גלוי ,בירושלמי דמאי שם (פ"ב חכם ,וכן יקראו לתלמידי חכמים חבירים (ראה בבא שצריכה הקבלה להיות ברבים.
ה"ב) ,דעל המשנה הנ"ל 'המקבל עליו להיות נאמן', בתרא עה ,).ואולם נקראו בזה השם ,כי חברתם זה
איתא שם בירושלמי ,תני ,הנאמן על הטהרות נאמן ועל זה מייתי ש"ס בכורות הנ"ל -דצריכה
לזה חברה נאמנה ,כי היא חברה לשם שמים .ומה הקבלה להיות בפני שלשה חבירים ,ונודע ד'רבים'
על המעשרות .תניתה רבי ינאי בי רבי ישמעאל ואמר שאמר בכאן 'להיות חבר' ,רצה לומר ,שיהיה נאמן
טעמא ,הדא דתימר במתארח אצלו (שמותר לאכול היינו שלשה ,יעוין גיטין (מו ,).וכמה 'רבים' ,רב נחמן
על הטומאה ועל הטהרה ,ואמרינן בגמרא בכורות פרק אמר שלשה ,וכן הלכה שם (שו"ע יו"ד סימן רכח סעיף
עמו ,דוודאי אינו אוכל דבר שאינו מתוקן) ,אבל רביעי (ל ,):הבא לקבל עליו דברי חבירות צריך לקבל
ברבים (שיהא נאמן לרבים ויסמכו עליו אם אומר כא) ,יעוין שם .ויעוין תוספות בבא מציעא (כו .ד"ה
עליו בפני שלשה כו' ,עכ"ל. לשלשה) ד'רוב' היינו שלשה .ובירושלמי גיטין (פ"ה
על דבר שהוא מעושר) ,אינו נאמן עד שיקבל עליו
ברבים ,עכ"ל .וזה מקור גלוי למה שהצריך הרמב"ם הרי נתגלה טעמו של הרמב"ם ז"ל בכל מה שתמהנו ה"ו) ,וכמה הם רבים ,גוריון בשם ריש לקיש ,שלשה
קבלה ברבים למעשרות. עליו .וזה ,דהוא ז"ל מפרש הך דבכורות רק לעניין בני אדם .ואם כן גם 'רבים' שהזכיר הרמב"ם פה
טומאה וטהרה ,דחבירים היו אוכלין חולין בטהרה היינו שלשה בני אדם ,ואם כן על זה הרי שפיר יש
צ"ע באמת מה שהביא כנודע (תוספתא דמאי פ"ב ה"ב; אבות דרבי נתן פמ"א מ"ח), מקור מש"ס בכורות הנ"ל -שצריכה הקבלה להיות
הכסף משנה המקור מבכורות והבא לקבל דברי חבירות אלה -היינו דיני וזהירות בפני שלשה.
ומה שכתב הכסף משנה מקור על זה מהך דבכורות, טומאה וטהרה -צריך לקבל בפני שלשה חבירים, אולם הא דהש"ס אמר דאלו השלשה צריכים להיות
צריך עיון גדול .וכבר עמד על זה הרב הפני משה ולא היתה כוונת הש"ס בכורות הנ"ל כלל על קבלה חבירים והרמב"ם לא הזכיר חבירים ,השמטה זאת לא
ז"ל במראה הפנים שם בירושלמי ,וז"ל :עד שיקבל למעשרות ,דההיא 'קבלה להיות נאמן' מיקריא ,ולא בא הכסף משנה ליישבה ,ובא רק לתת מקור לדברי
עליו ברבים .וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהלכות מעשר 'קבלת דברי חבירות'. הרמב"ם במה שכתב ,ולזה שפיר הרי יש מקור מש"ס
שם ,והכסף משנה ציין -בסוף פרק עד כמה כו' ,וזה ועל כן שפיר כתב הרמב"ם בספר היד ,המקבל בכורות הנ"ל ,אולם עדיין צריך עיון מדוע לא דיבר
לדברי חבירות ,כמו שנשנה בתוספתא (דמאי פ"ב ה"ב), עליו 'להיות נאמן' ,ולא כתב 'דברי חבירות' .וגם כן הכסף משנה כלל מן ההשמטה אשר השמיט הרמב"ם
ולמעשרות מכאן הוא דלמד ,עכ"ל. אין עוד קושיא עליו מה שלא הצריך הקבלה בפני הך דבעינן שיהיו חבירים.
וזה פשוט ונגלה ,אחרי שהרמב"ם ז"ל הביא הך חבירים ,וגם לתלמיד חכם ,דכל זה איתאמר רק לעניין
דבכורות בדבריו לטהרות -בפרק עשירי ממשכב טהרות ולא למעשרות. עוד צ"ע -שהרמב"ם לא הזכיר קבלה בתלמיד חכם
ומושב ,וכן מדבריו בפירוש המשנה מתבאר גם כן ועוד ,ברמב"ם הלכות מעשר (שם) לא נזכר כלל
להדיא כן .ומפאת זה בפרק עשירי ממעשר לא הזכיר לענין טהרות באמת הזכיר שיהיה תלמיד חכם צריך לקבל ,ואדרבה כתב בפירוש
כלל לשונות הגמרא בכורות ' -קבלת דברי חבירות' הרמב"ם הפרטים שהוזכרו בבכורות בהלכה ב' שם להיפוך ,וז"ל :כל תלמיד חכם לעולם
ו'בפני שלשה חבירים' ו'קבלת תלמיד חכם' ,רק כתב ותדע ,דברמב"ם הלכות משכב ומושב (פ"י ה"א) - נאמן ,ואינו צריך בדיקה אחריו ,עכ"ל .ומשמע
המקבל עליו 'להיות נאמן' ,והזכיר רק קבלה ברבים, דשם דיבר מדיני טהרות -כתב ,וז"ל :עם הארץ -אף מדבריו להדיא ,דתלמיד חכם אינו צריך קבלה כלל,
ושתלמיד חכם אינו צריך. על פי שהוא ישראל וישנו בתורה ובמצוות ,הרי הוא שהרי בהלכה א' כתב 'המקבל עליו להיות נאמן
הגיד רבינו בחיים חיותו" :מהספרים שלי יהיו לי תלמידים"
ג (הג"ר יעקב טייטלבוים -תלמידו המובהק של הגר"מ אריק זצ"ל -ששמע מפי רבינו)
בזכרון קדוש בכורות ל-לו בשבילי הש"ס
פנינים לפי סדר הש"ס
תיאורים מרתקים וזכרונות עסיסיים
מעד נאמן טו"ב שנים -נכד רבינו ר' דוד מארגנשטערן ז"ל
בספר חידושי גור אריה (שם ד"ה גער) כתב :ומכאן יש מדוע לוקח מחשוד על השביעית צריך
כפי העולה מזכרונות הנכד ,רבינו צמח על קרקע ללמוד שהקראים אינם בכלל מינים ,כי אם היו בכלל לעשר דמאי חשוד על השביעית נעשה
פוריה ,כאשר זקניו של רבינו היו תלמידי חכמים מינים אין סברא שהיה מקבל מין להתגייר ,עכ"ל ז"ל, חשוד על מעשר ראשון ועני
מופלגים והיו מסתופפים בצל קדשו של הרה"ק עיין שם. במשנה (ל ,).החשוד על השביעית -אין חשוד על
מצאנז בעל 'דברי חיים' זי"ע: המעשרות ,וברש"י :ולוקחין ממנו תבואה בשאר שני
ויש לחלק בין עכו"ם שלא נאמרה אליו התורה שבעל
"ר' יהודה ענגיל אביו של ר' הערצל ,וכן גם בנו - פה (ראה גיטין ס ,):להקראים שהם ישראלים וקיבלו תורה שבוע ,ואין צריכים לעשר וודאי אלא דמאי ,עכ"ל.
שהיה סבא של ר' יוסף ענגיל ,היו תלמידי חכמים שבעל פה ואחר כך כפרו בה -שפיר יש לומר דחשיבי
גדולים ,וכן גם חסידים נלהבים .ר' הערצל היה פשוט וודאי ,דאין הכוונה דמפאת היותו חשוד
מינים ,כיון שכפרו בתורה שקיבלו ,ואין ראיה כלל משם על השביעית הוא דצריך לעשר פירותיו דמאי ,דכיון
נחשב בזמנו לאחד מחסידיו הראשונים של הרבי
ממה שקיבל עכו"ם כופר בתורה שבעל פה להתגייר. דחשוד על השביעית אין חשוד על המעשר -מפאת
מסאנץ זי"ע ,בעל 'דברי חיים'.
ועוד ,דבלאו הכי הא קשה על הלל שקיבלו ,דהא דמעשר חמור כמבואר בגמרא ,אם כן הוי ליה מקל על
ר' יהודה ענגיל ,בנו של ר' הערצל ענגיל ,נשא
אמרינן בסוגיין (ל ):דעכו"ם הבא להתגייר אפילו מקבל החמור - ,דלא אבד חזקת כשרותו על החמור ,ואם כן
לאשה את לאה בת ר' משה דוד שטיגליץ ,איש
עסקים ,גדול בתורה ,וחסיד של הרבי הראשון כל התורה חוץ מדבר אחד ואפילו דקדוק אחד מדברי גם דמאי אין מצריך חשדתו על השביעית לעשר.
מסאנץ .ר' יוסף ענגיל זצ"ל כתב על זקנו ר' משה סופרים אין מקבלין אותו .ועל כרחך צריך לומר ,דזהו ואך כוונת רש"י פשוטה ,דמתניתין וודאי בלוקח
דוד ז"ל בפתיחה לספרו 'שב דנחמתא'' :הגביר רק ביודע התורה ואינו רוצה לקבלה ,ומה שאין כן מעם הארץ מיירי ,דתלמיד חכם אינו חשוד על
החריף והבקיא ,החסיד המפורסם ,נודע בשערים בשבת מה שאמר שאינו מאמין בתורה שבעל פה ,זה השביעית ,ואותו העם הארץ על כרחך דלא ידעינן
לשם ולתהילה'". אינו נחשב שאינו מקבלה ,רק שעדיין לא ידע לה ביה היותו נאמן על המעשרות ,דאילו ידענו בו שנזהר
בהיותו עכו"ם ,וסמכינן דשכיחי ישראל וילמוד ותתוודע במעשרות לא הוצרכה המשנה להשמיענו דאין חשוד
בשבוע הבא אי"ה:
תיאור על דמות אביו של רבינו וכשרונותיו הנדירים
לו יאמין בה גם כן ויקיימנה .וזה נראה גם כוונת רש"י על המעשרות ,ועל כרחך דאיירי בסתם עם הארץ שלא
שם (ד"ה גייריה) א. ידענו עניינו למעשרות מה הוא ,וידענו היותו חשוד על
ואם כן ,אלו הקראים שקיבלו כבר תורה שבעל פה השביעית ,ואשמעינן התנא דהיותו חשוד על השביעית
דהשומן מותר מן התורה' כו' ,ומוכח דאין הטעם מפאת וידעו אותה ככל ישראל ,ושוב יצאו מכללם וכפרו בה, אין עושהו חשוד על המעשרות ,ונשאר לעניין מעשרות
היותו רק מנהג ,רק אפילו היה דרבנן גמור היה נחשב שפיר יש לומר דחשיבי מינים ,ואין לו עניין כלל להך דינו ממילא כשאר עם הארץ שלא ידענו אם מעשר או
ראוי ,כיון דמותר מן התורה .והכי דייק נמי תוספות דשבת. לא -דצריך לעשר פירותיו דמאי ,ואף זה כן .ואילו היה
כאן ,דכתבו 'ומיהו שמנו של גיד דלא אסור מדאורייתא' נעשה חשוד ,היה צריך לעשר פירותיו וודאי ,דחשוד
כו' ,ובאתי רק להעיר. גרע מעם הארץ ,ומחזקינן ליה לוודאי אינו מעשר ,ומה
בספק התוספות אם איסור שאין כן עתה דאינו נעשה חשוד ,דינו רק כפי מה שהוא
דרבנן נחשב ראוי מן התורה עם הארץ ,ופירותיו דמאי ,וזה פשוט.
אם יש עשה דשימור בתרומה טמאה בגמרא (לא ,):מבליעו בעורו (מוכרו בהבלעה בעורו), אולם יש לספק ,דהא דאמר כאן דאין חשוד על
בחלבו ,בגידו ובקרניו .ובתוספות :מבליעו בחלבו - המעשרות ,מפרש בגמרא דהוא משום דמעשר בעי חומה
מצאתי להפני יהושע שבת (כא .ד"ה אלא) שכתב ,דאסור
דאסור למכור הבשר ,אלא החלב והעור והגידין (דלאו -חמור ליה משביעית .ואם כן הרי זהו רק במעשר שני
לשרוף תרומה טמאה בלתי שיהנה בשעת שריפתה,
בני אכילה נינהו) .ויש לדקדק מכאן ,דאפילו מאן דאסר (ראה דברים יד ,כג ורש"י שם) ,ומה שאין כן מעשר ראשון
משום דכששורפה בלי הנאה חשיב איבוד ,עיין שם
לקמן (שם לב ):להמנות עכו"ם על הבכור ,חלבו מיהא ומעשר עני דלא בעי חומה (במדבר יח ,לא; עיין ספרי זוטא
היטב.
שרי ,דּכְ עֹור חשוב ליה ,הואיל ואסור באכילה לישראל. שם; רש"י מכות טז :ד"ה טבל) ,נראה דנעשה חשוד להם.
ויש ראיה ברורה מזה ,דיש גם בתרומה טמאה עשה ומיהו שמנו של גיד דלא אסור מדאורייתא (ראה חולין
דשימור ,דאיבוד הזה ,הרי אין בו שום איסור ,רק מפאת צא ,).אפשר דאסור ,עכ"ל .ומבואר דמסתפקא להו ז"ל, ואתרומה יש לומר דאין נעשה חשוד ,דהוא בעון
העשה דשימור (ראה במדבר יח ,ח; גמרא כאן לד ).וכנודע. אי איסור דרבנן חשיב ראוי מן התורה ,או אינו ראוי. מיתה (סנהדרין פג ,).מה שאין כן מעשר ראשון ומעשר
עני הם כמעשר שני לעניין טבל למעשרות (יבמות פו,).
אולם בגמרא (לד ,).פליגי תנאי אי חייב לשמור וקצת צריך עיון על דבריהם ,מש"ס פסחים (פג): ואחרי ההפרשה -המעשר ראשון ומעשר עני עוד קל
תרומה תלויה מטומאה ,דמאן דמחייב סבירא ליה דיש דמיפשט פשיטא ליה התם ,דשמנו של גיד חשוב ראוי ממעשר שני הרבה ,דאין בם קדושה כלל (רמב"ם הלכות
אם למקרא ,ועל כן כיון דקרינן (במדבר יח ,ח) 'ואני הנה לאכילה -לענין דחייל עליה איסור נותר .וש"ס פסחים מעשר פ"א ה"ב; שם הלכות מעשר שני פ"א הי"א) ,ואם כן
נתתי לך את משמרת תרומותי' ,ובשתי תרומות הכתוב הנ"ל כבר הובא באחרונים (ראה מלא הרועים ח"א ערך כיון דאמעשר שני מפאת דבעי חומה הוא דאין נעשה
מדבר ,אחת טהורה ואחת תלויה ,ועל כן יש חיוב שימור 'איסור דרבנן אי מיקרי אינו ראוי מדאורייתא' ד"ה מזה; מנחת חשוד ,אם כן נראה דאמעשר ראשון ומעשר עני שפיר
גם בתלויה ,ומאן דפוטר סבירא ליה דיש אם למסורת, חינוך מצוה ח אות ב ד"ה ומבואר) לראיה דאיסור דרבנן נעשה חשוד.
ּרּומ ִתי' כתיב ,דהיינו רק תרומה טהורה ,עיין שם.ו'ת ָ
ְ מיקרי ראוי.
ומבואר בזה להדיא דקרא ד'משמרת תרומותי' קאי רק ויש לדחות ,דכיון דהוא רק מנהג ,וכדאמר (פסחים
אטהורה או גם אתלויה ,אבל אטמאה לכולי עלמא לא וחולין שם) ישראל קדושים נהגו כו' ,על כן קיל משאר מי שאינו מאמין בתורה שבעל פה אם
קאי קרא. דרבנן גמור ,ודרבנן גמור אפשר דגם מן התורה לא נקרא 'מין' הבא להתגייר ואינו מאמין
ואין לומר ,דכאן פליגי רק לעניין איסור לטמא חשיב ראוי .ויש לומר ,דזהו טעמא דרב אשי בפסחים בתורה שבעל פה מקבלין אותו
תרומה ,וזה לא שייך בטמאה ,דבלאו הכי הרי טמאה שם ,דמוקי מתניתין בשמנו של גיד -ולא בחיצון בשבת (לא ,).מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי ,אמר
היא ,מה שאין כן שארי דברים האסורים מכח העשה וכרבינא שם ,עיין שם היטב ,דרב אשי סבירא ליה לו ,כמה תורות יש לכם .אמר לו ,שתים -תורה שבכתב
דשימור -כגון איבוד והפקעת קדושה -שפיר אסור דדרבנן גמור כחיצון שפיר לא מיחשיב ראוי ,ולא הוי ותורה שבעל פה .אמר לו ,שבכתב -אני מאמינך,
גם בטמאה .דזה אינו ,דכיון דמפורש בגמרא כאן דגוף נותר כלל ,ורבינא סבירא ליה דגם דרבנן גמור חשוב ושבעל פה -איני מאמינך ,גיירני על מנת שתלמדני
קרא דשימור לא קאי כלל אטמאה ,אם כן מהיכי תיתי ראוי מן התורה ,וזהו פלוגתת רבינא ורב אשי ,ודו"ק. תורה שבכתב .גער בו והוציאו בנזיפה .בא לפני הלל
לאסור שאר הדברים ,וצריך עיון. ואולם ברש"י שם (ד"ה רב אשי) ,דייק לכתוב 'דכיון -גייריה.
)א שכתב" :גייריה -וסמך על חכמתו שסופו שירגילנו לקבל עליו ,דלא דמיא הא לחוץ מדבר אחד ,שלא היה כופר בתורה שבעל פה ,אלא שלא היה מאמין שהיא מפי הגבורה ,והלל הובטח שאחר שילמדנו
יסמוך עליו".
ההבטחה האחרונה שמחוללת פלאים:
"כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי ,אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון"
(הבטחתו של רבינו זי"ע סמוך להסתלקותו ,באזני חתנו הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל -מייסד וראש חברת 'אוהבי תורה' להוצאת ספרי רבינו)
לרכישת הספרים (במשלוח עד הבית) ולקבלת הגליון:
טל | 1800-200-855 :דוא"לa1800200855@gmail.com :
כל הזכויות שמורות למכון "אוהבי תורה" -לההדרת ספרי שר התורה הגאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל -מאנסי יצ"ו
Cell: 845-216-8677 | Email: ohaveitorahengel@gmail.com
ד
