gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ניצוץ אחד · NITZOTZ ECHAD — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: ניצוץ אחד · NITZOTZ ECHAD

שבוע: לך לך (2026-10-19)

ניצוץ אחד · NITZOTZ ECHAD — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נ"י _לונדון‬ ‫ב"ב חיפה‬ ‫י‪-‬ם‬ ‫‪5:35‬‬ ‫‪5:46‬‬ ‫‪5:29‬‬ ‫‪5:37‬‬ ‫הדה"נ‪5:22 :‬‬ ‫בה"י‬ ‫‪6:39‬‬ ‫‪6:43‬‬ ‫‪6:34‬‬ ‫‪6:35‬‬ ‫מוצ"ש‪6:34 :‬‬ ‫ר"ת‪7:13 :‬‬ ‫פרשת _לך _לך תשפ"ז‬ ‫ניצוצי אור ופרפראות יקרות משיעורי מורנו‬ ‫‪7:02‬‬ ‫‪7:14‬‬ ‫‪7:10‬‬ ‫‪7:10‬‬ ‫הגה"ח ר' דניא_ל חיים א_לתר ש_ליט"א‬ ‫ראש ישיבת 'פני מנחם' בעיה"ק ירושלים תובב"א‬ ‫יו"_ל בסיוע הנגיד הרבני המפואר‬ ‫לֶ ְך לְ ָך ֵמ ַא ְרצְ ָך‬ ‫רזא דאחד‬ ‫הרה"ח ר' מאיר מ_לניק ומשפ' שיחיו‬ ‫ברוק_לין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ִּומּמֹולַ ְד ְּתָך ִּומּבֵ ית ָאבִ יָך‬ ‫שיחות ודרשות‬ ‫ֶאל הָ ָא ֶרץ ֲא ֶׁשר ַא ְר ֶא ָּֽך‬ ‫עיקר הניסיון ‪ -‬להתעצם ולהתחזק‬ ‫שונות ורחוקות‪ .‬כי בעוד שהעני יברך‬ ‫(בראשית יב‪ ,‬א)‬ ‫בעת הירידה‬ ‫ארחיק נדוד אלין במדבר‬ ‫בלחם לאכול ובגד ללבוש‪ ,‬העשיר‬ ‫רמז בזה בספר 'תולדות יעקב יוסף' (ריש‬ ‫ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך‬ ‫לעומתו ישכיל לברך בשפע מנעמים‬ ‫פרשתן)‪ ,‬לדברי הרמב"ם בהלכות דעות (ו‪ ,‬א) כי‬ ‫(יב‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫ורב טוב‪ .‬לכך אדרבה‪ ,‬הבא לברך את‬ ‫טבע האדם להימשך אחר סביבתו‪ ,‬ועל כן‬ ‫אברהם‪ ,‬ישפיע לו ה' ברכה תחילה‪,‬‬ ‫'לך לך' בכפל לשון‬ ‫כדי שבעת שיברך תהא ברכתו ברכת‬ ‫יש לו להתרחק מן הרשעים שסביבו‪ ,‬ו'אם‬ ‫לשון 'לך לך' האמורה כאן בכפילות צריכה תלמוד‪ ,‬וכפי שרש"י העיר על כך‬ ‫היה במדינה שמנהגותיה רעים ‪ ...‬ילך‬ ‫עשיר‪ ,‬בעין יפה וברחבות ראויה‪ .‬זהו‬ ‫ופירש 'להנאתך ולטובתך' (ועי' רמב"ן וגור אריה)‪ .‬וכיוצא בזה יש לדקדק גם בהמשך הפרשה‪,‬‬ ‫למקום שאנשיה צדיקים'‪ ,‬בארץ אחרת;‬ ‫שהקדים 'ואברכה' ל'מברכיך'‪ .‬אבל אצל‬ ‫בניסיון האחרון שנתנסה אברהם אבינו‪ ,‬שבו היו תלויים כל עשרת הניסיונות‪,‬‬ ‫'ואם היו כל המדינות ‪ ...‬נוהגים בדרך לא‬ ‫המקלל‪ ,‬אדרבה‪ ,‬קללת עני ואביון היא‬ ‫כמאמרם ז"ל (סנהדרין פט‪' ).‬עמוד לי בזה הנסיון שלא יאמרו‪ ,‬הראשונות לא היה בהן‬ ‫טובה ‪ ...‬ישב לבדו יחידי'‪ ,‬שיסתגר בביתו‬ ‫מרה וכואבת‪ ,‬יותר מקללת אדם עשיר‬ ‫ממש'‪ .‬גם שם נאמר בסגנון דומה (לקמן כב‪ ,‬ב) 'ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם‬ ‫בלא להיות מעורב עם אנשי מדינתו; 'ואם‬ ‫ושבע‪ .‬לכן הבא לקלל‪ ,‬אמנם יהפוך הוא‬ ‫לעולה' וגו'‪ ,‬ושם לכאורה לא שייך לפרש 'להנאתך ולטובתך'‪.‬‬ ‫היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו‬ ‫לאביון עלוב ודל‪ ,‬אבל רק אחר שיאמר‬ ‫לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן‬ ‫בכלל יש להבין למה לא גילה לו הקב"ה מיד בקצרה להיכן ילך‪ ,‬ודרשת חז"ל‬ ‫את קללתו‪ ,‬כדי שהיא לא תהיה במושגים‬ ‫ונוהג במנהגם הרע‪ ,‬יצא למערות ולחוחים‬ ‫ידועה (בר"ר לט‪ ,‬ט; הובא ברש"י פס' ב) 'כדי לחבבה בעיניו וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה'‪.‬‬ ‫נמוכים וקשים של עני מרוד‪ .‬אחר שיהיה‬ ‫ולמדברות'‪ ,‬שיעזוב לגמרי את ביתו ואל‬ ‫ועדיין יש להבין ‪ -‬אריכות זו על שום מה‪ ,‬ומה באה ללמדנו‪.‬‬ ‫'מקללך'‪ ,‬רק אז 'אאור' אותו‪.‬‬ ‫ינהיג עצמו בדרך חטאים‪ .‬כנגד זה אמר‬ ‫ועל כולן נוספת התמיהה‪ ,‬מה צורך בכלל לומר לאברהם אבינו ע"ה שילך‬ ‫כאן שלוש חלוקות‪' :‬לך לך מארצך' – אל‬ ‫'להנאתך ולטובתך'‪ ,‬ובכך לפתותו שיאבה לעקור ממקומו וללכת‪ .‬הלא כבר‬ ‫ראינו שמסר נפשו על קדושת שמו יתברך ליפול לכבשן האש באור כשדים‪ .‬אם‬ ‫וַ ּיֵלֶ ְך ַאבְ ָרם ּכַ ֲא ֶׁשר ִּדּבֶ ר‬ ‫ארץ אחרת‪' ,‬וממולדתך' – להסתגר בביתך‬ ‫בהתבדלות משאר בני מולדתך‪' ,‬ומבית‬ ‫ֵאלָ יו ה' (בראשית יב‪ ,‬ד)‬ ‫כן פשיטא שלצאת מארצו‪ ,‬אף ללא הנאה וטובה‪ ,‬ודאי ייאות למען שמו יתברך‪.‬‬ ‫אביך' – לעקור למערות ולמדבריות‪ .‬או‬ ‫החסיד שוויתר על רכושו‬ ‫אז תזכה 'אל הארץ אשר אראך'‪ ,‬לזכות‬ ‫ונקדים לספר את אשר אירע אצל קדוש ישראל הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זצ"ל‬ ‫הליכה תוך כדי דיבור‬ ‫לראות בשכינת עוזו‪.‬‬ ‫עת ישב עם אנשי שלומו‪ ,‬ופתח וסיפר להם‪ :‬מעשה ביהודי ירא שמים ושמו רבי‬ ‫מהו 'כאשר דיבר אליו ה''‪ .‬אמר הרה"ק‬ ‫רבי ברוך מקאסוב זצ"ל (נחמד ונעים – יסוד התורה)‬ ‫אליעזר חודרוב ז"ל [בנו היה הרה"ק רבי יעקב שמשון חודרוב זצ"ל‪ ,‬רבה האחרון של באהפאלי‬ ‫שבאוקראינה] אשר לפרנסתו התעסק בייצור מגפיים‪ .‬מידי קיץ היה לווה סכום כסף‬ ‫[נלב"ע י"ג במרחשון תק"ס]‪ ,‬הא קא משמע‬ ‫וַ ֲאבָ ְרכָ ה ְמבָ ְרכֶ יָך‬ ‫לן‪ ,‬שבתוך כך שאמר אליו ה' 'לך לך‬ ‫ּומ ַקּלֶ לְ ָך ָאאֹר (בראשית יב‪ ,‬ג)‬ ‫ְ‬ ‫גדול ורוכש כמות נכבדה של עורות ומייצר מהם מגפיים ובמשך החורף היה מוכרם‬ ‫ומתפרנס ברווח‪ ,‬וכך היה פורע הקפותיו‪ .‬באחת השנים לא היה החורף קר מדי‬ ‫מארצך' תכף התחיל אברהם ללכת בתוך‬ ‫כדי דיבור ולא המתין כלל‪.‬‬ ‫ולא היה ביקוש ראוי למגפיים‪ .‬נותר האיש עם מרבית הסחורה בידו כאבן שאין‬ ‫מקלל יחיד ובודד‬ ‫לה הופכין‪ ,‬כשעליו רובצים כל החובות הרבים שהוא צריך לשלם‪.‬‬ ‫שינה בין הברכה לקללה‪ ,‬שבברכה‬ ‫את סדר יומו היה אותו חסיד פותח בארבע שעות של לימוד קודם התפילה‪,‬‬ ‫ואף הוסיף ללמוד אחר התפילה‪ .‬רק לאחר שעות ארוכות אלו פונה היה להתעסק‬ ‫ַעד ְמקֹום ְׁשכֶ ם‬ ‫פתח בגמול וסיים במברך‪' ,‬ואברכה‬ ‫מברכיך'‪ ,‬ובקללה פתח במקלל וסיים‬ ‫במסחרו‪ .‬יום אחד באותו חורף עגום‪ ,‬בדרכו לבית המדרש‪ ,‬פגש בו גנרל רוסי‬ ‫מֹורה (בראשית יב‪ ,‬ו)‬‫ַעד ֵאלֹון ֶ‬ ‫בגמולו‪' ,‬ומקללך אאור'‪ .‬ומאי טעמא‪.‬‬ ‫והתעניין לדעת מי הוא היהודי בשם אליעזר חודרוב שמוכר מגפי עור‪ .‬השיב‬ ‫לו אני הוא זה‪ .‬ביקש הגנרל לקנות ממנו את כל הסחורה‪ .‬ר' אליעזר‪ ,‬שהיה‬ ‫להתפלל על בני יעקב כשיבואו להילחם בשכם‬ ‫מבאר ה'משך חכמה'‪ ,‬כי אחר שיברך‬ ‫עדיין לפני התפילה וקודם לסדרי לימודיו‪ ,‬סירב ואמר כי כעת הוא עסוק‪ ,‬ורק‬ ‫אדם את אברהם‪ ,‬ויזכה לברכת שמים‪,‬‬ ‫מישר מורה‬ ‫שוב יבואו עוד אחרים לברכו‪ .‬ונמצא כי‬ ‫בשעות הצהריים יוכל להתפנות לענייני מסחרו‪ .‬הגנרל דימה כי בוודאי הוא‬ ‫החיד"א (חומת אנך ד) מביא את קושיית‬ ‫אחר 'ואברכה' יצטרפו עוד 'מברכיך'‪.‬‬ ‫אומר כך כדי להתמקח ולהרוויח על המחיר‪ ,‬נענה ואמר כי הוא מוכן לשלם לו‬ ‫המפרשים (עי' בני חיי‪ ,‬ליקוטים קפב‪ :‬ד"ה ועל)‪ ,‬איך‬ ‫אבל המקלל‪ ,‬מיד אחר שרבצה בו האלה‬ ‫כפול ממחירו ובלבד שיתן לו עכשיו את הסחורה‪ .‬אך ר' אליעזר שב והבהיר‬ ‫נלחמו בני יעקב בשכם בלא לשאול‬ ‫והקללה‪ ,‬מי יבוא אחריו להוסיף ולקלל‪.‬‬ ‫לו‪ ,‬כי אין כאן ענין של התמקחות או משא ומתן‪ ,‬אלא הוא כרגע עסוק בענייני‬ ‫מקודם את פי אביהם מורם ורבם‪ ,‬והלא‬ ‫עבודת השם ורק בשעת הצהריים‪ ,‬לאחר שיסיים חוק לימודיו‪ ,‬יוכל לעסוק בזה‪.‬‬ ‫על פי דבריו יש לבאר הא דגבי ברכה‬ ‫הפציר בו הגנרל והוסיף כי הוא לא יכול להמתין עד הצהריים‪ ,‬שכן אצה לו‬ ‫הוא בכלל מורה הלכה בפני רבו‪ .‬אלא‬ ‫דאיתא (תוס' עירובין סב‪ :‬ד"ה רב חסדא) דמילתא‬ ‫כתב 'מברכיך' בלשון רבים‪ ,‬ואילו אצל‬ ‫דרכו‪ ,‬הוא וחייליו צריכים לצאת מיד לדרך רחוקה‪ ,‬לערבות סיביר‪ ,‬וזקוק הוא‬ ‫דפשיטא אין צריך לשאול את החכם כי‬ ‫קללה כתב 'מקללך' בלשון יחיד‪ .‬שאחרי‬ ‫בדחיפות לכמות נכבדה של מגפיים‪ .‬מוכן הוא לשלם אפילו פי שלשה ממחירם‬ ‫אין זה נחשב לפסק הלכה‪ ,‬לכן אמרו שם‬ ‫שיפתח אחד את פיו ויקלל‪ ,‬ומיד יואר הוא‬ ‫הרגיל ובלבד שיתן לו מיד את הכל‪ .‬לנוכח הפיתוי העצום‪ ,‬חשש ר' אליעזר‬ ‫השבטים 'וכן לא יעשה'‪ ,‬אין אפשרות‬ ‫עצמו ותבוא הקללה בקרבו‪ ,‬שוב כבר‬ ‫שמא לא יוכל לעמוד בניסיון‪ ,‬ועל כן סיים באחת את השיחה‪ ,‬בהכרזה נחרצת‬ ‫כזאת כלל ואין צריך אפילו לשאול את‬ ‫לא יהין אי מי לקלל‪ ,‬ונמצא שישאר רק‬ ‫כי רק בשעה אחת בצהריים יאות לעסוק בדבר המגפיים‪ ,‬ובלא דין ודברים‬ ‫אבא על כך‪.‬‬ ‫מקלל אחד בודד‪ ,‬למשל ולשנינה‪ .‬לעומת‬ ‫הזדרז לנוס לבית המדרש‪ ,‬פן יגבר עליו יצרו‪...‬‬ ‫זאת בברכה‪ ,‬כאשר הראשון יברך ונמצא‬ ‫השומעים‪ ,‬שהיתה אוזנם כרויה לסיפורו של הרה"ק מרוז'ין‪ ,‬המתינו וציפו לסופו‬ ‫ומוסיף החיד"א כי תירוץ זה רמוז‬ ‫מתברך‪ ,‬הרי תכף יצטרפו כולם לברכה‬ ‫הטוב של המעשה‪ ,‬כיצד הסתיים הענין להנאתו ולטובתו של ר' אליעזר דנן‪ .‬אך‬ ‫כאן‪ ,‬שאחרי שכם כתיב 'עד אלון מורה'‪,‬‬ ‫ויהיו רבים המברכים‪.‬‬ ‫משלא המשיך הרבי לספר‪ ,‬העז אחד ושאל‪ ,‬ובכן‪ ,‬מה נעשה עם הסחורה לבסוף‪.‬‬ ‫ומתרגמינן 'מישר מורה'‪ ,‬לומר כי היא‬ ‫נענה הרה"ק מרוז'ין‪ :‬שוטה שבעולם‪ ,‬הלא ר' אליעזר בעצמו לא שת לבו מה יהיה‬ ‫הוראה ישרה שאין צריך לישאל עליה‬ ‫ברכת העשיר וקללת האביון‬ ‫עם סחורתו‪ ,‬והפקיר את רכושו ופרנסתו ופרנסת אנשי ביתו ואת עול כל החובות‬ ‫כלל‪ .‬להכי בא אברהם ונשא תפילה‬ ‫ה'חתם סופר' מתרץ (עי' תורת משה השלם)‪,‬‬ ‫שרבץ על שכמו‪ ,‬כדי לעבוד את ה' בשלמות ובתמימות‪ ,‬ותלה את מבטחו בה'‪,‬‬ ‫עבורם‪ ,‬שינצלו מאויביהם ויצליחו‬ ‫כי לא הרי ברכת עשיר מלא ברכת ה'‬ ‫ואילו אתה לחוץ ודחוק לדעת מה עלה בסופו של דבר‪...‬‬ ‫במלחמתם‪.‬‬ ‫כהרי ברכת עני ואביון‪ .‬שכן השגותיהם‬ ‫ירידה לצורך אחרים‬ ‫אשר אליה נסע על פי דבר ה'‪ .‬הלא היה לו להמתין‬ ‫אך ה'שפתי צדיק' (ז) כתב שלא ירד אברהם‬ ‫על כל פנים עד שיחזק הרעב וירדו כולם למצרים‪.‬‬ ‫וַ יְ הִ י ָר ָעב ּבָ ָא ֶרץ וַ ּי ֵֶרד ַאבְ ָרם ִמצְ ַריְ ָמה‬ ‫למצרים לצורך עצמו כלל‪ ,‬דאי משום איהו גופיה‪,‬‬ ‫ומתרצים בדרך צחות‪ ,‬ומטו בה משמיה דרבינו דון‬ ‫ׁשם ּכִ י כָ בֵ ד הָ ָר ָעב ּבָ ָא ֶרץ (בראשית יב‪ ,‬י)‬ ‫לָ גּור ָ‬ ‫הלא מצינו אף אצל רבי שמעון בר יוחאי שנברא‬ ‫יצחק אברבנאל‪ ,‬כי אכן עדיין היתה אפשרות להתקיים‬ ‫לו מעין וחרוב למאכלו (שבת לג‪ .):‬אלא זה הביאו‬ ‫בדוחק בארץ כנען‪ ,‬אלא שבמקום כזה צריך היהודי‬ ‫היהודי תמיד אשם‬ ‫לנדוד‪ ,‬משום שלא היה יכול לעסוק בגמילות חסדים‬ ‫להימלט תכף ומיד‪ .‬שכן הוא יהיה ה'שעיר לעזאזל'‬ ‫מקשים העולם‪ ,‬הרי בכל פעם ששרר רעב כבד‬ ‫והכנסת אורחים כדרכו‪ ,‬על כן ירד למצרים שם‬ ‫להאשימו ברעב שפקד את הארץ כמו בכל דבר רע‬ ‫בכנען‪ ,‬ירדו הכל למצרים לשבור אוכל‪ .‬וכאן חזינן‬ ‫היה יכול להמשיך בצדקת פזרונו ליתן פת לאורחים‬ ‫אחר שקורה‪ .‬כבר מראשית ימיה של האומה‪ ,‬תמיד‬ ‫שלא ירד אלא אברהם‪ ,‬הרי שלא היה הרעב חמור‬ ‫ולחם לרעבים‪.‬‬ ‫היו היהודים מואשמים בכל צרה שמתרחשת בעולם‪...‬‬ ‫כל כך‪ .‬אם כן‪ ,‬מדוע מיהר אברהם לעזוב את הארץ‬ ‫רזא דאחד ‪ -‬המשך מעמוד א‬ ‫וכבר משלו בזה למכשיר המודד פעימות לבו של אדם‪ ,‬שמראה‬ ‫סיפור נפלא זה מלמדנו יסוד חשוב מאוד‪ .‬מרוב הרגילות שלנו‬ ‫על גבי הצג רישומים עולים ויורדים‪ ,‬וכשהוא מראה קו ישר ‪ -‬הרי‬ ‫לחבב ולקוות תמיד לשמוע סיפורים בעלי סוף טוב‪ ,‬גם אנו לפעמים‬ ‫זה סימן רע‪ ,‬שכפי הנראה תמה מסכת חייו‪ .‬אבל אדם חי אינו כן‪ ,‬אלא כל ימיו עליות‬ ‫נוהגים כמו האיש הזה ששאל‪ ,‬וממתינים לשמוע מה היה בסוף‪ .‬ואמנם לפעמים‬ ‫ומורדות‪ ,‬וזה סדר העולם‪ ,‬ועל האדם להתחזק בכל אופן ומצב שהוא‪ ,‬להמשיך‬ ‫יש סוף טוב למעשי גבורה שכאלו‪ ,‬ויש בכך חיזוק לאמונה‪ ,‬בבחינת 'ברוך משלם‬ ‫וללכת‪ ,‬ו'הולך בתום ‪ -‬ילך בטח' (משלי י‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫שכר טוב ליראיו'‪ ,‬וגם בדברי חז"ל אנו מוצאים סיפורי מעשה שרואים מהם כי אכן‬ ‫פירותיהם של מעשים טובים אוכלים בעולם הזה‪.‬‬ ‫'רק היגיעה ממדרגה למדרגה'‬ ‫ברם‪ ,‬עיקר העבודה והלימוד לנו הוא דווקא מאותם הסיפורים שלא ידוע מה עלה‬ ‫מכאן אנו שבים לענין בו פתחנו‪ .‬הקב"ה שלח את אברהם אבינו ללא שאמר לו‬ ‫בסופו של דבר‪ ,‬שגם אם לא ידוע האם הרוויח האיש או לא ‪ -‬אנו מתחזקים ולמדים‬ ‫היכן ילך‪ ,‬כי לא זה היה עיקר השליחות ‪ -‬לעקור מכאן ולהיות במקום אחר‪ .‬אלא‬ ‫מזה כיצד צריך האדם לגשת ולעבוד את ה' מתוך אמונה שלמה‪ ,‬מתוך דבקות‬ ‫רצה הקב"ה דווקא את ההליכה אל הבלתי נודע‪ ,‬וזה גופו היה עיקר הניסיון‪ ,‬שילך‬ ‫והשתוקקות לקיים רצון ה' בלי שום חשבון‪ ,‬ואנו אומרים בלבנו‪ :‬אימתי נזכה גם‬ ‫וילך בלי לדעת להיכן ‪ -‬בלא לדעת את השיטה אחרונה ‪ -‬ה'שורה התחתונה' ‪-‬‬ ‫אנו לעמוד כך בעוז במסירות לתורה ולמצוות‪.‬‬ ‫שורת התכלית והסיכום‪ .‬ועצם ההליכה אחר ה' היא היא העבודה‪ ,‬כמו שנצטווה‬ ‫אברהם (לקמן יז‪ ,‬א) 'התהלך לפני והיה תמים'‪ .‬וכן בדברי אליעזר שכך אמר לו אברהם‬ ‫בלי להתעניין ב'שורה התחתונה'‬ ‫אבינו (שם כד‪ ,‬מ) 'ה' אשר התהלכתי לפניו'‪ ,‬וכן אמר הכתוב (דברים יג‪ ,‬ה) 'אחר ה' אלוקיכם‬ ‫ודבר זה יסוד גדול הוא‪ .‬הקב"ה חפץ שהאדם יעבוד אותו וידבק בו ללכת בדרכיו‬ ‫תלכו'‪ ,‬ללמדך כי זה יסוד העבודה ושורש הציווי ‪ -‬ללכת בדרכיו גם בלא תכלית‬ ‫ולקיים את רצונו בתמימות‪ ,‬גם כשאינו רואה בעיניו בהדיא כמה שווה לו הדבר‬ ‫לכאורה ובלא הבנה וידיעה‪ ,‬אלא מתוך אמונת אומן תמימה והשתוקקות לעשות‬ ‫בפרנסה וכיוצא בזה‪ ,‬וגם אם אין הסוף הטוב נראה בגלוי‪ .‬ועל האדם מוטל לעשות‬ ‫רצון ה' בשלמות ובנאמנות‪.‬‬ ‫את חובתו מכל מקום‪ ,‬וה'‪ ,‬הטוב בעיניו יעשה‪.‬‬ ‫כדברים הללו כתב כ"ק אא"ז אדמו"ר ה'שפת אמת' זצ"ל (לך לך תרל"ד‪ ,‬ד"ה במדרש) 'כי יותר‬ ‫ואפילו בענייני רוחניות‪ ,‬אם האדם עושה את המוטל עליו באמת‪ ,‬אל לו לחשוש‬ ‫נייחא להשי"ת מהרצון והתשוקה שיש לכל איש ישראל להתקרב אליו ולהשיג‬ ‫מהפסדים רוחניים כביכול שבאים בעקבות המעשה אשר עשה‪ .‬כי תפקיד האדם‬ ‫דברי תורתו מאחר ידיעתו‪ .‬כי הרי זה הרצון מזכהו להתקרב ולהשיג‪ ,‬ומוכח שזה‬ ‫הוא לעשות‪ ,‬וגם אם הדבר בא לו בקשיים ובניסיונות‪ ,‬אל ירך לבבו ואל תיפול רוחו‬ ‫יותר חשוב לפניו ברוך הוא‪ .‬וסדר איש ישראל על ידי שמשתוקק להשיג ולשמוע‬ ‫בקרבו‪ ,‬אלא ילך בדרך האמת כפי הכרת לבו‪.‬‬ ‫בקולו יתברך זוכה לשמוע‪ .‬ואחר כך צריך להכניס ההשגה בעומק הלב שתביאהו‬ ‫נאה להסמיך לזה מוסר השכל מדברי חז"ל בגמרא (ב"ב קסב‪' :):‬הרחיק את העדים שני‬ ‫לתת לב יותר בעומק‪ ,‬להיות תשוקתו יותר לשמוע‪ ,‬ויזכה לשמוע יותר‪ .‬וכן תמיד‪.‬‬ ‫שיטין מן הכתב‪ ,‬פסול‪ .‬שיטה אחת‪ ,‬כשר‪ .‬מאי שנא שני שיטין‪ ,‬דלמא מזייף וכתב‪.‬‬ ‫ואין נייחא‪ ,‬כי אדם לעמל יולד‪ ,‬ומנוחה לצדיק בעולם הבא‪ ,‬ובעולם הזה רק היגיעה‬ ‫שיטה אחת נמי מזייף וכתב‪ .‬אלא לאו שמע מינה אין למדין משיטה אחרונה'‪ .‬והיינו‬ ‫ממדרגה למדרגה'‪.‬‬ ‫שחתימת העדים אסורה להיות רחוקה מכתב העדות עצמו מרחק של יותר משורה‬ ‫אחת רווח ביניהם‪ .‬אבל שורה אחת עצמה לית לן בה‪ ,‬כיון ש'אין למדין משיטה‬ ‫'לך לך' – לשם הליכה‬ ‫אחרונה' [ואין חשש שיוסיפו שם דברים שלא היו]‪.‬‬ ‫ושפיר מבואר בזה נוסח הציווי 'לך לך' שנאמר לאברהם אבינו‪ ,‬בניסיון הראשון‬ ‫ובדברי חכמים וחידותם יש רמז נפלא לדברינו‪ .‬כי כל אדם הוא ֵעד הכותב לעצמו‬ ‫המפורש בתורה ‪ -‬הציווי על העקירה והיציאה מארצו‪ ,‬ובניסיון האחרון‪ ,‬ניסיון‬ ‫את קורות חייו‪ ,‬וכלשון הפיוט ('ונתנה תוקף') 'וחותם יד כל אדם בו'‪ .‬ברם 'אין למדין‬ ‫העקידה‪ .‬כי בכל הניסיונות נצטווה בעיקר 'ללכת' אל הבלתי נודע – שזהו ענין‬ ‫משיטה אחרונה'‪ ,‬האדם צריך לזכור‪ ,‬כי אין נפקותא מה היתה 'השורה האחרונה'‪- ...‬‬ ‫ניסיון‪ ,‬ללכת בלא לדעת את התכלית‪ ,‬לעשות ולפעול כמצווה גם כאשר אינו יודע מה‬ ‫גם אם השורה האחרונה עדיין לא ברורה‪ ,‬וגם אם הוא בעצמו אינו יודע כעת מה‬ ‫היא 'השורה האחרונה' היוצאת מכך‪ ,‬ולמה נאמר לו הדבר‪ ,‬ומה טעם יש בו‪ .‬ואכן בכל‬ ‫יעלה בסופו‪ ,‬ואפילו אם קרוב לודאי כפי הנראה שהוא עתיד לצאת נפסד במסירות‬ ‫פעם שנצטווה אברהם אבינו לקום וללכת‪ ,‬עשה כן בלב שלם כשהוא סמוך ובטוח‬ ‫נפשו וממונו על קדושת ה' וקדושת מצוותיו‪ ,‬בכל זאת ישליך יהבו על ה' ויעבדנו‬ ‫כי עליו לעשות כן גם בלא הבנה‪ .‬וזה לימוד לנו לדורות‪ ,‬לבניו של אברהם אבינו‬ ‫בתמימות ובלב נבר‪.‬‬ ‫מצ ֶ ּוה ללכת ואינו מבין למה ולשם מה ‪ -‬עליו‬ ‫המחזיקים בבריתו‪ ,‬כי גם באופן שאדם ֻ‬ ‫וכך עשה אבינו אברהם‪ ,‬שהפיל עצמו לתוך כבשן האש אצל נמרוד בלא שידע‬ ‫לקום ולעשות כן בלי חשבון‪ ,‬גם אם לא גלוי לפניו מה יהא בסופו‪.‬‬ ‫מה יעלה בסופו ושלא על מנת להנצל‪ ,‬אלא למען כבוד שמו יתברך [שהרי אמרו‬ ‫וביותר צריך לזרז כאשר האדם מרגיש בעצמו כי לפעמים הוא נסוג ממדרגתו ויש‬ ‫(ספרא אמור‪ ,‬ח; הובא ברש"י ויקרא כב‪ ,‬לב) שהמוסר עצמו על מנת שיעשה לו נס – אין נעשה לו נס]‪ .‬והוא נכלל‬ ‫לו נפילות וירידות‪ ,‬ודבר זה יכול להחלישו בעבודתו שיתייאש חלילה ויגמור בדעתו‬ ‫בדברי רש"י הידועים על הפסוק (דברים יח‪ ,‬יג) 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך ‪ -‬התהלך‬ ‫לומר הלא איני מרגיש כי אני מתקדם‪ ,‬אני צועד צעד אחד קדימה ונסוג שני צעדים‬ ‫עמו בתמימות ותצפה לו‪ ,‬ולא תחקור אחר העתידות‪ ,‬אלא כל מה שיבא עליך קבל‬ ‫לאחור‪ ,‬ואם כן למה זה אנכי‪ .‬אבל באמת אינו כן‪ ,‬אלא אדרבה דווקא כך היא דרך‬ ‫בתמימות‪ ,‬ואז תהיה עמו ולחלקו'‪.‬‬ ‫העולם וסדר העבודה – ללכת‪ ,‬ליפול‪ ,‬להתנער מהעפר ולקום‪ .‬תפקידו של היהודי‬ ‫הוא להמשיך וללכת בלא להתפעל מכל הניסיונות והנפילות שבדרך‪ ,‬בלא להשבר‬ ‫'לך לך' בעליות וירידות‬ ‫ברוחו מאותן מעידות שתמצאנה אותו בדרכו לרוב‪.‬‬ ‫סיפר מריה דעובדא שיחי'‪ ,‬מעשה שהיה עמו ביום אשר חגג את שמחת הבר־‬ ‫מצווה שלו בי"ג במרחשון תש"מ‪ .‬היה זה ביום שבת קודש פרשת 'לך לך' וזכה‬ ‫והשתא ניחא מה שהוסיף הקב"ה לאברהם לומר 'להנאתך ולטובתך'‪ ,‬אף על פי‬ ‫שאת סעודת המצוה שלו פיאר בהשתתפותו כ"ק אדאמו"ר ה'פני מנחם' זצ"ל‪ .‬בעת‬ ‫שוודאי היה הולך בלאו הכי מחמת ציווי הקב"ה‪ .‬אלא שאדרבה‪ ,‬זהו עיקר הניסיון‬ ‫אומר לך דבר‪ ,‬ספק האם תבינו עתה‪ ,‬אך‬ ‫ַ‬ ‫הסעודה רכן אליו אבא זצ"ל ואמר לו‪:‬‬ ‫– לעבוד את ה' מתוך עסקיו בענייני הגשמיות‪ .‬כי ההליכה המנותקת מן הגשמיות‬ ‫כשתגדל ודאי תבין‪ .‬הנה 'לך לך' יש בו שילוב של 'ל' שהיא האות הגבוהה ביותר‪,‬‬ ‫אינה המטרה בהאי עלמא‪ .‬רק ההליכה שבאה מתוך הקושי‪ ,‬כשלא נראה שהוא‬ ‫יחד עם 'ך' שהיא האות היורדת בעת הכתיבה למקום הנמוך ביותר‪ .‬סימן ורמז הם‬ ‫משיג השגות רמות‪ ,‬דווקא אז יש ציווי של 'לך לך' בלא להביט על התועלת אשר תצא‬ ‫לחייו של אדם הרצופים עליות ומורדות‪ .‬לפעמים הוא עולה‪ ,‬אך לפעמים הוא גם‬ ‫לו ועל הנאתו שתהיה לו מכך‪ .‬הרי שניסיון שיש בו זיקה לעולם החומרי 'להנאתך‬ ‫יורד מאוד‪ ,‬ובכל עת נתונה אליו ההוראה 'לך לך' – המשך ללכת ואל תפנה להביט‬ ‫ולטובתך' – הוא נעלה ונשגב יותר מדבקות שכולה רוחנית‪.‬‬ ‫מעלה או מטה אלא דע כי כך הוא סדר העולם וגם כשנופלים מקיימים 'ואנחנו קמנו‬ ‫ויהי רצון שאכן נזכה ללכת תמיד אחרי ה' אלוקינו‪ ,‬בתמימות ובאמונה‪ ,‬לעובדו‬ ‫ונתעודד'‪ ,‬וכמו שאמר החכם מכל אדם (משלי כד‪ ,‬טז) 'שבע יפול צדיק וקם'‪.‬‬ ‫בלבב שלם כדת כנכון וכראוי‪ .‬ונזכה לכל הברכות האמורות לאברהם אבינו‪ ,‬לשם‬ ‫ומתוכן הדברים שמע מינה כי אדרבה‪ ,‬סדר החיים הוא דווקא כשישנן עליות‬ ‫(מעובד מתוך שיחת ליל ש"ק פר' לך לך ה'תשפ"ד)‬ ‫לבנים ולממון‪ ,‬אכי"ר ‪.‬‬ ‫ומורדות‪ ,‬וכאשר החיים הם ללא עליות וירידות אלא קו ישר‪ ,‬הרי זה סימן לא טוב‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ויש להוסיף כי לפיכך נשבע אברהם ואמר 'הרימותי‬ ‫כאשר שהה הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זצ"ל‬ ‫ידי לא‪-‬ל עליון אם אקח מכל אשר לך'‪ ,‬כדי שלא‬ ‫במונקאטש מפני חמת המציק‪ ,‬ביאר כי ודאי כך הוא‬ ‫וְ ַאבְ ָרם ּכָ בֵ ד ְמאֹד ּבַ ִּמקְ נֶה ּבַ ּכֶ סֶ ף‬ ‫יתפתה לחשוב שבכוחו ועוצם ידו התגבר וניצח‪.‬‬ ‫הנכון‪ .‬שכן יהודי ירא שמים אינו יכול לגור בכל אשר‬ ‫יחפוץ‪ .‬יש לו הרבה צרכים‪ :‬בית כנסת‪ ,‬מקוה טהרה‪,‬‬ ‫ּובַ ּזָ הָ ב‪ .‬וַּיֵלֶ ְך לְ ַמּסָ ָעיו (בראשית יג‪ ,‬ב–ג)‬ ‫שוחט‪ ,‬תלמוד תורה ומוסדות חינוך‪ ,‬ועוד הרבה‬ ‫וילך למסעיו – דבר אחר‪ ,‬בחזרתו פרע הקפותיו‬ ‫(בראשית יד‪ ,‬כג)‬ ‫ִאם ִמחּוט וְ ַעד ְׂשרֹוְך נַ ַעל‬ ‫הצטרכויות‪ .‬לכן אמר לו אברהם‪ ,‬הלא כל הארץ‬ ‫כסף לפרעון החוב‬ ‫לפניך‪ .‬לך אין שום מגבלה‪ ,‬ויכול אתה לגור בכל‬ ‫ובזכות זה זכו בניו לרצועה של תפלין‬ ‫בדרך צחות כתב הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל (אמרי‬ ‫אשר תישאך הרוח‪ .‬אך אני לא אמצא בנקל מקום‬ ‫מתאים‪ .‬על כן היפרד נא אתה מעלי (עולמו של אבא עמ' רכה)‪.‬‬ ‫שפר)‪ ,‬כי מי שהולך וכיסיו תפוחים בממון ובאוצרות‪,‬‬ ‫כתפילין כך מנעלין‬ ‫לעולם לא יחוש כי משא כבד הוא נושא‪ .‬אם כן‪,‬‬ ‫הפוסקים (ט"ז או"ח סי' ב' סק"ג) התחבטו בטעם שקושרים‬ ‫מאי טעמא 'ואברם כבד מאוד במקנה‪ ,‬בכסף ובזהב'‪,‬‬ ‫נעל שמאל תחילה‪ ,‬דאמרינן (שבת סא‪' ).‬כתפילין כך‬ ‫מנעלין‪ .‬מה תפילין בשמאל‪ ,‬אף מנעלין בשמאל'‪.‬‬ ‫וַ ּיַּכּו ֶאת ְרפָ ִאים ּבְ ַע ְׁש ְּתר ֹת ַק ְרנַיִ ם‬ ‫על כרחך שלא היה זה אלא משום 'וילך למסעיו' –‬ ‫לפרוע הקפותיו‪ ,‬שהיה זה ממון שהיה עליו להביאו‬ ‫וְ ֶאת הַ ּזּוזִים ּבְ הָ ם (בראשית יד‪ ,‬ה)‬ ‫ולכאורה מה ענין תפילין אצל מנעלין‪ .‬והעלו בזה‬ ‫לאחרים‪...‬‬ ‫כמה טעמים‪ ,‬כדי להכניע את היצר הרע הנמצא‬ ‫בשמאל (עי' מלבי"ם שבת שם)‪ ,‬ועוד ביאורים ורמזים נתנו‬ ‫עשיר יענה עזות‬ ‫ממון של אחרים‬ ‫בו‪ ,‬אך לא העלו ארוכה לבאר בטעמא דגמרא מאי‬ ‫אכן יש לומר בזה גם לאידך גיסא (ועי' אמרי שפר שם‪' ,‬אליבא‬ ‫תירגם אונקלוס 'ומחו ית גבריא דבעשתרות‬ ‫שייטיה דשרוך גבי תפילין‪.‬‬ ‫דאמת')‪ ,‬דאדרבה‪ ,‬על ממונו שלו נזהר האדם ביותר‬ ‫קרנים וית תקיפיא דבהמתא'‪ ,‬וצריך להבין מדוע‬ ‫לשומרו מכל משמר‪ .‬אך כאשר יש בידו כסף של‬ ‫אכן הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל (שם סק"ו) מביא בשם‬ ‫שינה לקרות לאלו גבורים ולאלו תקיפים ומה הפרש‬ ‫אחרים‪ ,‬קל הוא בעיניו לאבדו‪ .‬לא כן אצל אברהם‬ ‫ה'עמק המלך' טעם נפלא‪ .‬לפי שאמרו חז"ל (חולין פט‪).‬‬ ‫יש בין זה לזה‪ .‬ביאר בספר 'שבט שמעון' להגאון רבי‬ ‫אבינו‪ ,‬כסף וזהב שנועדו לפרוע בהם הקפותיו‬ ‫דבשכר שאמר אברהם אבינו 'אם מחוט ועד שרוך‬ ‫שמעון סידאן זצ"ל [מתלמידי ה'חתם סופר'‪ ,‬ורב בטירנוי] (טז)‪,‬‬ ‫לאחרים‪ ,‬כמשא כבד יכבדו ממנו‪ .‬עול גדול היה‬ ‫נעל' זכו בניו לחוט של תכלת ורצועה של תפילין‪.‬‬ ‫כי ישנם אנשים שהם גבורים מחמת עצמם‪ ,‬שגופם‬ ‫לו מהם‪ ,‬והכביד עליו הדבר יותר מאשר כספו שלו‪.‬‬ ‫נמצא‪ ,‬אחר שהתפילין הן בזכות שרוך הנעל‪ ,‬אם‬ ‫גדול וחזק‪ ,‬וישנם כאלו שגבורתם נובעת מסיבה‬ ‫כן אחר דידעינן דתפילין נקשרות בשמאל (עי' מנחות‬ ‫חיצונית‪ ,‬כגון מחמת ממונם הרב‪ ,‬וכמו שאמרו ז"ל‬ ‫[וכבר נשאל הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל (חידושי הגר"ח השלם קכט)‬ ‫לו‪ ,):‬לכך מקדימין נמי קשירת שרוך הנעל של צד‬ ‫(במ"ר יח‪ ,‬יג; ועי' פסחים קיט‪ ;.‬רש"י דברים יא‪ ,‬ו) שממונו של אדם מעמידו‬ ‫על ידי גדול אחד‪ ,‬מאחר שפריעת בעל חוב מצוה היא (כתובות פו‪).‬‬ ‫שמאל תחילה‪.‬‬ ‫על רגליו‪ .‬לכן תירגם אונקלוס 'ואת הזוזים'‪ ,‬היינו‬ ‫וכמו סוכה ולולב‪ ,‬לא יתחייב האדם להוציא בשביל כך יותר מחומש‬ ‫העשירים בעלי הזוזים ‪' -‬וית תקיפיא'‪.‬‬ ‫מנכסיו‪ ,‬כנפסק ברמ"א שאין צריך לבזבז עבור מצוה יותר מחומש‬ ‫מממונו (או"ח תרנו‪ ,‬א)‪ ...‬השיבו הגאון בחריפותו‪ ,‬אמנם מצוה היא‪ ,‬אך‬ ‫ֹאמר ַאבְ ָרם ַמה ִּת ֶּתן לִ י‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫הרי אין היא נעשית בממונו‪ ,‬כי פורע את חובו בממונו של חברו‪]...‬‬ ‫וַ ּיִ בְ ַחר לֹו לֹוט ֵאת ּכָ ל ּכִ ּכַ ר הַ ּיַ ְר ֵּדן‬ ‫ירי (בראשית טו‪ ,‬ב)‬ ‫וְ ָאנֹכִ י הֹולֵ ְך ֲע ִר ִ‬ ‫וַ ּיִ ּסַ ע לֹוט ִמ ֶּק ֶדם (בראשית יג‪ ,‬יא)‬ ‫וַ יְ ִהי ִריב ּבֵ ין ר ֵֹעי ִמקְ נֵ ה ַאבְ ָרם ּובֵ ין‬ ‫בן והכל בכלל‬ ‫מפסוק זה סמכו חז"ל לדרוש בכתוב להלן (כד‪ ,‬א)‬ ‫ארחות עקלקלות‬ ‫ר ֵֹעי ִמקְ נֵ ה לֹוט וְ ַהּכְ נַ ֲענִ י וְ ַהּפְ ִרּזִ י ָאז‬ ‫'וה' ברך את אברהם בכל' כי הכוונה שהוליד בן (רש"י‬ ‫שם)‪ .‬באופן נפלא ביאר המהר"ל (גור אריה שם) את דברי‬ ‫הביא הט"ז (דברי דוד ד"ה נמצא) את קושיית הרא"ם‪ ,‬הכיצד‬ ‫יתיישבו הדברים עם המציאות‪ ,‬והרי סדום נמצאת‬ ‫ֹאמר ַאבְ ָרם ֶאל לֹוט ַאל‬ ‫י ׁש ֵֹ�ב ּבָ ָא ֶרץ‪ .‬וַ ּי ֶ‬ ‫נָ א ְת ִהי ְמ ִריבָ ה ּבֵ ינִ י ּובֵ ינֶ ָך (בראשית יג‪ ,‬ז)‬ ‫חכמים וחידותם‪ ,‬דלכאורה איך נרמז דבר זה בתבת‬ ‫במזרחה של בית א‪-‬ל‪ ,‬ואם בחר לו לוט את כיכר‬ ‫'בכל'‪ ,‬אלא שכיון שכאן אמר אברהם שכל הברכות‬ ‫הירדן בואכה סדום‪ ,‬למה נסע מקדם אל המערב‪,‬‬ ‫והלא היה לו להפוך פניו כלפי מזרח‪.‬‬ ‫ויהי ריב ‪ -‬לפי שהיו רועים של לוט רשעים ומרעים בהמתם‬ ‫אינן שוות אצלו מאומה אחר שאינו מניח בן ליורשו‬ ‫בשדות אחרים‪ ,‬ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל‪ ,‬והם‬ ‫(עי' רש"י פס' ג)‪ ,‬הרי ששוב כאשר נאמר ש'ה' ברך את‬ ‫תירץ הט"ז כי בוש היה לוט פן יוודע לאברהם‬ ‫אומרים נתנה הארץ לאברם‪ ,‬ולו אין יורש‪ ,‬ולוט יורשו‪ ,‬ואין‬ ‫אברהם בכל' משמע ממילא שכבר היה לו בן‪ ,‬ואזי‬ ‫שפניו מועדות לסדום הידועה לשמצה‪ ,‬על כן נסע‬ ‫זה גזל‪ ,‬והכתוב אומר והכנעני והפרזי אז יושב בארץ ולא‬ ‫אכן נחשבו אצלו כל הברכות‪.‬‬ ‫בתחילה לצד השני‪ ,‬לכיוון מערב‪ ,‬כביכול מתרחק‬ ‫זכה בה אברם עדיין‬ ‫מאנשי סדום כרחוק מזרח ממערב‪ .‬והנה אך יצוא‬ ‫יצא ונסתר ממלוא עיניו של אברהם אבינו‪ ,‬תכף מצא‬ ‫קל וחומר מן הגויים‬ ‫(בראשית טו‪ ,‬ח)‬ ‫ּבַ ָּמה ֵא ַדע ּכִ י ִא ָיר ֶׁשּנָ ה‬ ‫לו דרך עקלתון‪ ,‬ויחמוק ויהפוך פניו ויסע סדומה‪.‬‬ ‫בא רש"י לבאר מה ענין פסוק זה לכאן‪ ,‬שבא‬ ‫להזכיר מהכנעני והפריזי בתוך סיפור מריבת הרועים‪,‬‬ ‫בירושה ולא בזכות‬ ‫[לכי תידוק עלה‪ ,‬תמצא שאכן כך היתה מדתו‪ ,‬ולבסוף אף פעל‬ ‫ולכך פירש שהוא לפי היו מריבים על ירושת הארץ‪.‬‬ ‫רבים נתקשו בביאור שאלה זו‪ ,‬וכי פקפק אברהם‬ ‫בה למוטב‪ ,‬אחר שהזמין אליו את המלאכים באומרו (להלן יט‪ ,‬ב) 'סורו‬ ‫נא אל בית עבדכם' – 'עקמו את הדרך לביתי דרך עקלתון‪ ,‬שלא‬ ‫אכן ה'אלשיך הקדוש' פירש כי מכך נתעורר‬ ‫אבינו ראש המאמינים בדברי הקב"ה חלילה‪ .‬אכן‪,‬‬ ‫יכירו שאתם נכנסין שם' (רש"י שם)‪]...‬‬ ‫אברהם אבינו לפתוח בשלום עם לוט‪ .‬כיון שראה‬ ‫פירש ה'ישמח ישראל' (ה) כי כך היתה שאלתו‪ ,‬מנין‬ ‫שהכנעני והפריזי 'יושב בארץ'‪ ,‬לשון יחיד‪ ,‬באחווה‬ ‫לי כי היא אכן תהיה אצלי כירושה ולא בזכות‪ .‬כי‬ ‫ורעות‪ ,‬כל אחד בנחלתו‪ ,‬נשא קל וחומר בעצמו‪,‬‬ ‫אם היא בזכות‪ ,‬אזי אם ביום מן הימים לא יהיו‬ ‫בניי זכאים יאבדוה‪ .‬רק אם היא בתורת ירושה הרי‬ ‫וַ ּיֵצֵ א ֶמלֶ ְך סְ ד ֹם לִ קְ ָראתֹו ַא ֲח ֵרי ׁשּובֹו‬ ‫הנה אלו רשעי עולם השיגו שלוה ויכולים לשבת‬ ‫יחדיו‪ ,‬כל שכן שעלי למצוא את הדרך לבל תשכון‬ ‫היא אינה פוסקת לעולם‪ ,‬ואין מניעה ליורשה אפילו‬ ‫לברא בישא (עי' כתובות נג‪.).‬‬ ‫ֵמהַ ּכֹות ֶאת ּכְ ָד ְרלָ ע ֶֹמר (בראשית יד‪ ,‬יז)‬ ‫המחלוקת עם לוט בן אחי‪ .‬לכך 'ויאמר אברם אל‬ ‫לוט אל נא תהי מריבה' וגו'‪.‬‬ ‫וענוים יירשו ארץ‬ ‫התעתדו למלחמה הגדולה‬ ‫בדרך רמז ביאר הרה"ק מרופשיץ זצ"ל (זרע קודש)‪ ,‬כי‬ ‫כדי לרשת את הארץ נצרכת ענוה‪ ,‬כמה שנאמר (תהלים‬ ‫כלפי היצר הרע הוא נדרש בספר 'אור גנוז' להרה"ק‬ ‫משאץ זצ"ל‪ ,‬על דרך מה דאיתא ב'חובות הלבבות' (שער‬ ‫ֲהֹלא כָ ל הָ ָא ֶרץ לְ פָ נֶיָך‬ ‫לז‪ ,‬יא) 'וענוים יירשו ארץ'‪ ,‬והרי כבר אמרו חז"ל (חולין פט‪).‬‬ ‫יחוד המעשה פ"ה)‪ ,‬שאמר החסיד לאנשי הצבא ששבו משדה‬ ‫הִ ּפָ ֶרד נָ א ֵמ ָעלָ י (בראשית יג‪ ,‬ט)‬ ‫שגדול מה שנאמר במשה ואהרן שאמרו (שמות טז‪ ,‬ז–ח)‬ ‫הקרב עטורי נצחון‪ ,‬שבתם מן המלחמה הקטנה‪,‬‬ ‫'ונחנו מה'‪ ,‬יותר ממה שנאמר באברהם אבינו שאמר‬ ‫התעתדו למלחמה הגדולה‪ ,‬מלחמת היצר וחייליו‪.‬‬ ‫מגבלותיו של ערליכער ייד‬ ‫(לקמן יח‪ ,‬כז) 'ואנכי עפר ואפר'‪ ,‬כי עפר הוא בכל זאת דבר‬ ‫זהו שאמר הכתוב 'ויצא מלך סדום לקראתו'‪ ,‬היינו‬ ‫יש להבין‪ ,‬והלא אם אין קרבתו של לוט טובה‬ ‫מה‪ .‬על כן סבר אברהם בענוותנותו שאינו עניו דיו‪,‬‬ ‫היצר הרע (עי' דגל מחנ"א להלן פס' כא; תפארת שלמה פ' בלק ד"ה תמות)‪' ,‬אחרי‬ ‫לאברהם יבקש הוא בעצמו מקום אחר עבורו‪ ,‬ולמה‬ ‫ואמר רק כשאגיע לדרגת 'מה'‪ ,‬אז אדע כי אירשנה‪.‬‬ ‫שובו מהכות'‪.‬‬ ‫זה משלח את לוט מעליו‪.‬‬ ‫ג‬ ‫נציבי מכון ‘אור חדש'‬ ‫אשר נשא _לבם אותם _להיות עמודי התווך‬ ‫ופטרוני המכון בהפצת מעיינות התורה והחסידות‬ ‫א_לה יעמ‪+‬דו ע_ל הב‪+‬רכה‬ ‫הרב שלמה חנוך אברמצ'יק ומשפחתו שיחיו‬ ‫פלעטבוש ‪ -‬ניו יורק‬ ‫(בראשית טז‪ ,‬יא)‬ ‫הִ ּנָ ְך הָ ָרה וְ יֹלַ ְד ְּת ּבֵ ן‬ ‫(בראשית טו‪ ,‬יד)‬ ‫וְ ַא ֲח ֵרי כֵ ן יֵ צְ אּו ּבִ ְרכֻ ׁש ּגָ דֹול‬ ‫הרב נפתלי צבי אברמצ'יק ומשפחתו שיחיו‬ ‫לייקווד – ניו ג'רזי‬ ‫בין אור לחושך‬ ‫חשבון לרכוש גדול‬ ‫הרב אליעזר דוד איצקוביץ ומשפחתו שיחיו‬ ‫רמז נאה כתב בזה הרה"ק ה'באר משה' מאוז'רוב זצ"ל‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫הגאון רבי דוד מפודהייץ זצ"ל בנו של ה'קצות החושן'‬ ‫(יח) כי 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול' עולה בגימטריא‬ ‫הדפיס את ספרו של אביו 'אבני מילואים' ויצא למוכרו‬ ‫כמנין 'וינצלו את מצרים' (שמות יב‪ ,‬לו) [תתקע"ג]‪ ,‬חושבנא דדין‬ ‫הרב שלמה יוסף בידרמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫מונסי ‪ -‬ניו יורק‬ ‫בעולם‪ ,‬אך מה מאוד נצטער כי לא רבים היו הקונים‪.‬‬ ‫כחושבנא דדין‪ .‬כי אכן בביזת מצרים נתקיימה הבטחה זו‬ ‫יעץ לו יהודי חסידי שיסע אל הרה"ק המגיד מקוז'ניץ‬ ‫(עי' ברכות ט‪ ;.‬רש"י שמות יא‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫הרב ירמיה בראך ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫זצ"ל‪ ,‬אשר בוודאי יהנה מן הספר ויקנה אותו‪ ,‬ואף יואיל‬ ‫לכתוב המלצה‪ ,‬ואז ירבו רוכשי הספר אף מבין שורות‬ ‫הרב חיים אברהם בראך ומשפחתו שיחיו‬ ‫לייקווד ‪ -‬ניו ג'רזי‬ ‫החסידים‪ .‬אך‪ ,‬הוסיף החסיד‪ ,‬כי אם זכרתני והזכרתני‬ ‫לפניו לפי שחשוך בנים אני‪ .‬הודה לו רבי דוד על עצתו‪,‬‬ ‫(בראשית טז‪ ,‬ז)‬ ‫וַ ּיִ ְמצָ ָאּה ַמלְ ַאְך ה'‬ ‫משפחת ברין הנכבדה שיחיו‬ ‫ירושלים – ישראל‬ ‫ואף הבטיח למלא את בקשתו וישם פעמיו לקוז'ניץ‪ .‬ויהי‬ ‫אלוקים יבקש את נרדף‬ ‫כאשר אמר החסיד כן היה‪ ,‬המגיד קנה את הספר ואף‬ ‫מאי 'וימצאה'‪ ,‬וכי נאבדה‪ ,‬או שמא וכי יסתר בשר ודם‬ ‫הרב ישראל שמעון בריקמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫כתב לו המלצה נלהבת‪.‬‬ ‫מקמי שמיא‪.‬‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫הרב יהודה לייב אברהם גוטמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫ביוצאו מן העיר נזכר רבי דוד מהבטחתו לאותו חסיד‪,‬‬ ‫אמר ה'אמרי אמת' זצ"ל (עי' ליקוטי יהודה)‪' ,‬אלוקים יבקש‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫חזר איפוא אל הרבי והזכירו לפניו להיפקד בדבר ישועה‬ ‫את נרדף' (קהלת ג‪ ,‬טו)‪ .‬אף שבחטאה היה הדבר‪ ,‬סוף סוף‬ ‫ורחמים‪ .‬נענה המגיד ושאלו מניין ששמו של המלאך‬ ‫עתה היתה הגר נרדפת‪ ,‬ואלוקים יבקש את נרדף‪ .‬ומאחר‬ ‫הרב יוסף ברוך גליקסמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫הממונה על ההריון עולה בגימטריא שבעים וחמש‪ ,‬ענה‬ ‫שיבקש‪ ,‬שייך ביה לשון מציאה (עי' דברים ד‪ ,‬כט; תהלים לז‪ ,‬לו; אסתר ב‪ ,‬כג;‬ ‫רבי דוד כי אמרו חז"ל (נדה טז‪ ):‬שהמלאך הממונה על‬ ‫ועוד)‪ .‬על כן‪ ,‬אחר שנרדפת היתה‪ ,‬זכתה 'וימצאה מלאך ה''‪.‬‬ ‫הרב אברהם יעקב גרינשטיין ומשפחתו שיחיו‬ ‫פלעטבוש ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ההריון 'לילה' שמו‬ ‫שנאמר 'והלילה אמר‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫הרב ידידיה גרינשטיין ומשפחתו שיחיו‬ ‫הורה גבר' (איוב ג‪ ,‬ג)‪,‬‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫והרי 'לילה' בגימטריא‬ ‫הרב שלמה הלר ומשפחתו שיחיו‬ ‫שבעים וחמש‪ .‬אמר לו‬ ‫לייקווד ‪ -‬ניו ג'רזי‬ ‫המגיד את אמרת לי‬ ‫הרב שאול וואססערטהייל ומשפחתו שיחיו‬ ‫מהתם‪ ,‬ממקום חושך‬ ‫טומס ריבר – ניו ג'רזי‬ ‫ולילה‪ ,‬ואנא אמינא לה‬ ‫לע"נ הרה"ח ר' מאיר בן הרה"ח ר' שמחה יצחק זאיאנץ ז"ל‬ ‫מהכא‪ ,‬ממקום אור‪' ,‬הנך‬ ‫נלב"ע ג' בסיון תשפ"א‬ ‫הרה'‪ .‬הנך עולה גם הוא‬ ‫שבעים וחמש (אגרות לחם‬ ‫הרב מנדל טייטלבוים ומשפחתו שיחיו‬ ‫לונדון ‪ -‬אנגליה‬ ‫שלמה‪ ,‬אגרת קסה)‪.‬‬ ‫הרב חיים בער יוסטמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫הרב אהרן לב ומשפחתו שיחיו‬ ‫ָׂש ַרי ִא ְׁש ְּתָך ֹלא‬ ‫ירושלים ‪ -‬ישראל‬ ‫הרב יעקב יוסף לב ומשפחתו שיחיו‬ ‫ִתקְ ָרא ֶאת ְׁש ָמּה‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ָׂש ָר י ּכִ י ָׂש ָר ה‬ ‫הרב יעקב זעליג לנדאו ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ׁש ָמּה (בראשית יז‪ ,‬טו)‬ ‫ְ‬ ‫הרב חיים דוד מונדרוביץ ומשפחתו שיחיו‬ ‫לייקווד – ניו ג'רזי‬ ‫למעוטי גיורת‬ ‫הרב דוד מרגליות ומשפחתו שיחיו‬ ‫לונדון ‪ -‬אנגליה‬ ‫וכי אין אנו יודעים‬ ‫מסכת חינוכית מאלפת‬ ‫למ‪+‬חנכים ולתלמידי‪+‬ם‬ ‫באיזו שרה מדובר‪,‬‬ ‫הרב יעקב מאיר פיגא ומשפחתו שיחיו‬ ‫ומפני מה הוצרך להאריך‬ ‫א‪.‬י‪.‬ש‪.‬‬ ‫לייקווד ‪ -‬ניו ג'רזי‬ ‫בלשונו ולומר 'שרי‬ ‫הרב שלמה פעדער ומשפחתו שיחיו‬ ‫אשתך'‪ .‬יש לומר בדרך‬ ‫הצצה אל שלושים וחמש שנות הרבצת תורה‬ ‫והעמדת תלמידים בקרן אורה‪ ,‬חינוך עילאי לתורה‬ ‫וויליאמסבורג ‪ -‬ניו יורק‬ ‫צחות‪ ,‬לפי שאברהם‬ ‫הרב מרדכי צבי קאהן ומשפחתו שיחיו‬ ‫לונדון ‪ -‬אנגליה‬ ‫ושרה גיירו נפשות רבות‬ ‫וליראת שמים‪ ,‬להליכות חסידות ומידות טובות‪,‬‬ ‫(ראה לעיל יב‪ ,‬ה וברש"י שם)‪ ,‬והנשים‬ ‫על ידי כ"ק מרן אדמו"ר ה'פני מנחם' מגור‬ ‫לבטח קראו לעצמן‬ ‫הרב מרדכי יהודה הלוי קליין ומשפחתו שיחיו‬ ‫זצוק"ל בראשות ישיבת 'שפת אמת' המעטירה‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫'שרה' כדרך הגיורות (ועי'‬ ‫אוה"ח לקמן כח‪ ,‬ה ד"ה וישלח)‪ ,‬לפיכך‬ ‫הרב אברהם משה קראוס ומשפחתו שיחיו‬ ‫לונדון ‪ -‬אנגליה‬ ‫היה צריך לפרט באיזו‬ ‫הרב יעקב קריימן ומשפחתו שיחיו‬ ‫שרה מדובר (עי' בנין שלמה‪,‬‬ ‫להשיג בחנויות הספרים המובחרות‬ ‫חידושים עה"ת מאבי המחבר‪ ,‬לקמן יח‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫הפצה ראשית‪0548486555 :‬‬ ‫הרב יוסף שטרייכר ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ניתן _לשמוע את שיעורי מורנו הרב ש_ליט"א‬ ‫בט_לפון‪073-321-1945 :‬‬ ‫משפחת שקאפ הנכבדה שיחיו‬ ‫שיקגו ‪ -‬אילינוי‬ ‫ובארה"ב בט_לפון‪1917-456-8021 :‬‬ ‫‪ 1>2‬דף היומי בב_לי אידיש‬ ‫* _לשידור חי‬ ‫הרב מאיר שרייבער ומשפחתו שיחיו‬ ‫‪ 2>2‬שיעורי ירוש_למי אידיש ‪ 3>2‬חומש רש״י אידיש‬ ‫ציריך ‪ -‬שווייץ‬ ‫‪ 5>2‬דרשות באידיש‬ ‫‪ 4>2‬שפת אמת אידיש‬ ‫‪ 3>1‬שפת אמת _לה״ק‬ ‫‪ 1>1‬דף היומי בב_לי _לה״ק‬ ‫‪ 5>1‬דרשות ב_לה״ק‬ ‫עיצוב ועימוד‪ :‬י‪+‬צחק ‪0527-130-217‬‬ ‫© כ_ל הזכויות שמורות _למכון 'אור חדש' ירוש_לים‪_ .‬לקב_לת הג_ליונות‪ ,‬הערות‪ ,‬תרומות והנצחות ניתן _לפנות בכתובת דוא"_ל‪shiurey.r.d@gmail.com :‬‬