gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מליצי יושר · MELITZEI YOSHER — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: מליצי יושר · MELITZEI YOSHER

שבוע: לך לך (2026-10-19)

מליצי יושר · MELITZEI YOSHER — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לך לך תשפ"ז‬ ‫ע‪.‬י‪.‬ב‪.‬י לע"‪‬‬ ‫גליון של"ה‬ ‫הג"ר יוסף ע‪‬גיל‬ ‫ש‪‬ה ח'‬ ‫זצ"ל‬ ‫לע"נ הרה"ק המקובל המלוב"ן ר' רפאל ב"ר אברהם ריס זי"ע‬ ‫ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך‪ .‬במדרש )ב"ר לט‪:‬ז(‪ :‬מה כתיב למעלה 'וימת תרח בחרן'‪ ,‬אמר ר' יצחק הרי לענין החשבון עדיין מתבקש לו עוד ס"ה שנים‪ .‬אלא‬ ‫בתחילה אתה דורש שהרשעים בחייהם קרויים מתים‪ ,‬לפי שהיה אברהם מפחד ואומר אצא ויהיו מחללים בי שם שמים‪ ,‬ויאמרו הניח אביו לעת זקנתו והלך לו‪,‬‬ ‫אמר לו הקב"ה‪ :‬לך אני פוטרך מכיבוד אב ואם‪ ,‬ואין אני פוטר אחר מכיבוד אב ואם‪ ,‬ולא עוד אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך‪ ,‬בתחילה 'וימת תרח בחרן'‪ ,‬ואח"כ‬ ‫'ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך‪ ,‬ע"כ‪ .‬ותמוה‪ ,‬שהלא תרח היה עובד עבודה זרה‪ ,‬ומחמת זה היה אברהם פטור מלכבדו‪ ,‬וא"כ מדוע אמר הקב"ה 'לך אני פוטרך‬ ‫מכיבוד אב ואם‪ ,‬ואין אני פוטר אחר מכיבוד אם ואם'‪ ,‬הלא כל מי שאביו עובד עבודה זרה הרי הוא פטור מלכבדו‪ .‬ועוד צ"ב דמה מועיל שהקדים הכתוב לכתוב‬ ‫שתרח מת קודם שכתב 'לך לך מארצך'‪ ,‬ובכך יהיה נראה שאכן מת תרח קודם שיצא אברהם‪ ,‬הלא כל בר דעת יראה בעיניו שתרח מת הרבה אחר שאברהם יצא‬ ‫מחרן‪ ,‬שהרי אברהם נולד כשתרח היה ע' בן שנה‪ ,‬ותרח חי ר"ה שנים‪ ,‬וכשאברהם יצא היה בן ע"ה שנה‪ ,‬נמצא שתרח חי אחר שיצא אברהם מחרן עוד ס' שנה‪ ,‬ומה‬ ‫מועיל הא שהקדימו הכתוב‪.‬‬ ‫וי"ל שהטעם שאמר הקב"ה לאברהם שיכול לעזוב את אביו כאילו הוא כבר מת‪ ,‬היינו משום דרשעים בחייהם קרויים מתים‪ .‬אמנם אע"ג דתרח אז רשע היה‪ ,‬אבל‬ ‫היה לו כבר מחשבות והרהורים לחזור בתשובה‪ ,‬ואברהם היה מפחד לעזוב אותו פן ישאר כך ולא יחזור בתשובה‪ .‬וזה כוונת המדרש 'לפי שהיה אברהם מפחד‬ ‫ואומר אצא ויהיו מחללים בי שם שמים'‪ ,‬כלומר עכשיו שתרח אבי מתחיל להתחרט מעונותיו ולשוב בתשובה‪ ,‬אני אתרחק ממנו? הלא אדרבה ראוי לי להביאו עמי‬ ‫לארץ ישראל‪ ,‬וכשם שזכות ארץ ישראל תועיל לי להוליד בנים‪ ,‬כך תועיל לו להתחרט לגמרי ולשוב בתשובה שלימה‪ .‬על כך אמר לו הקב"ה‪' :‬לך אני פוטרך מכיבוד‬ ‫אב ואם'‪ ,‬לפי שכבר הבטחתי לך בעת ברית בין הבתרים‪' :‬ואתה תבוא אל אבותיך בשלום'‪ ,‬ופירש"י ללמדך שעשה תרח תשובה‪ ,‬וממילא אין אתה צריך להוליכו‬ ‫מליצי יושר מול מגיד פשע זייט מנדב פאר "מליצי יושר" ‪gilyonmy@gmail.com 732-510-0560‬‬ ‫'דרכי האמונה' להרה"ק רבי יוסף דוד ב"ר אפרים זי"ע אבד"ק‬ ‫זוואלוב כתב בהקדמת הספר‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫ועיני לשמיא נטלית וכפי פרישות בתפלה‪ ,‬ועני בלב נשבר ונדכה‪,‬‬ ‫ואברהם נגד רמ"ח איברים‪ ,‬שרמ"ח מצוות‬ ‫נפשי בשאלתי נועם עליהם תבקשו בזה ובבא‪ ,‬די יתאמר מילי‬ ‫אב ואם'‪ ,‬לפי שכבר הבטחתי‬ ‫עשה הם מסטרא דחסד‪ ,‬ו'עולם חסד יבנה'‪,‬‬ ‫דשמיא מספרי אשר כתבתי‬ ‫לך בעת ברית בין הבתרים‪:‬‬ ‫לכן נאמר 'אלה תולדות השמים והארץ‬ ‫הנה צדיקים אשר לא פגמו בנפשם רוחם ונשמתם מעודם‪ ,‬ומקבלים עליהם יראתו‬ ‫'ואתה תבוא אל אבותיך‬ ‫בהבראם'‪ ,‬ודרשו חז"ל 'בהבראם' אותיות‬ ‫ואמונתו אפילו מחיצוניות העולמות‪ ,‬וכאמרם ז"ל עה"פ 'העדותי בכם היום את‬ ‫בשלום'‪ ,‬ופירש"י ללמדך‬ ‫'באברהם'‪ .‬ובזה מובן מה שאמר 'והיה שמך‬ ‫השמים ואת הארץ'‪ ,‬הביטו בשמים שבראתי לשמשיכם כלום שינו מדתם‪,‬‬ ‫שעשה תרח תשובה‪ ,‬וממילא‬ ‫אברהם'‪ .‬וביעקב נאמר 'כי אם ישראל יהיה‬ ‫וההנהגה אשר לא ישתנה מכל צבא השמים‪ ,‬נמשכה מיחוד התמידי‪ ,‬שלא יתבטל‬ ‫אין אתה צריך להוליכו עמך‬ ‫שמך‪ ,‬ובאברהם נאמר 'והיה' שמך אברהם‪,‬‬ ‫העולם ע"י מעשה איש הישראלי‪ ,‬שהיה ביטול הבחירה‪ ,‬כי תיכף בעשות הישראלי‬ ‫לארץ ישראל ולא להתעכב‬ ‫רומז שכבר היה שמך 'אברהם' כאשר נרמז‬ ‫נגד רצונו יתברך היה איבוד עולם‪ ,‬וכידוע מהמשנה )אבות פ"ה מ"א( להפרע מן‬ ‫אצלו עד שיתחרט לגמרי‪ ,‬היות‬ ‫רמז 'בהבראם' אותיות 'באברהם'‪ .‬וזה ע"י‬ ‫הרשעים שמאבדין‪ ,‬ותיכף בעשות המצוה היה נראה קיום העולם לצדיקים‬ ‫שבודאי יתחרט מעצמו‪ .‬אבל‬ ‫שתיקן אברהם רמ"ח איברים שלו‪] ,‬וזהו‬ ‫שמקיימין העולם‪ ,‬והיה ביטול הבחירה‪ ,‬שלזה נברא העולם ]כדי שיהיה בחירה[‪.‬‬ ‫אב‬ ‫'אין אני פוטר אחר מכיבוד‬ ‫פירוש דברי הזוהר 'לאתקנא גרמך'‪ ,‬היינו‬ ‫אבל ח"ו מי שנאבדה האמונה ממוחו ולבו‪ ,‬כי הוא שורש הבחירה‪ ,‬אין לו עזר מזה‪,‬‬ ‫ואם'‪ ,‬דאיש אחר שאביו עובד‬ ‫תיקון רמ"ח האיברים שלו[‪ ,‬לכן זכה להיות‬ ‫כי כבר לא שלטה בו אמונתו ויהי להיפך‪ .‬והעצה לזה כפי שקבלנו מפי סופרים‬ ‫עבודה זרה ועכשיו מתחיל‬ ‫'אב המון גוים'‪ ,‬לכן אמר 'לך לך' לתקן גופו‪,‬‬ ‫וספרים קדושים‪ ,‬לקבל על עצמו מסירת נפש באמת‪ ,‬כשרואה השתקעותו‬ ‫להתחרט על מעשיו‪ ,‬בודאי אין‬ ‫רמ"ח איברים שלו‪ ,‬ועיד"ז 'ואעשך לגוי גדול'‪,‬‬ ‫בעומקי הקליפות‪ ,‬וכל מיני מדות גרועות ותאוות חיצוניות‪ ,‬ואין לבו ומוחו שומעין‬ ‫לבנו רשות להתרחק ממנו‪ ,‬כי‬ ‫שתהיה 'אב המון גוים'‪.‬‬ ‫להבין דרכי התורה והעבודה לשמור לעשות ולקיים‪ ,‬שאינו מרגיש בחסרונו כלל‪,‬‬ ‫שמא ישוב לסורו‪ ,‬והרי אין לו‬ ‫והנה תיקון רמ"ח איברים הוא ע"י קריאת‬ ‫וח"ו הוא מרוחק ומתועב מסיטרא דקדושה‪ ,‬אשר הם בטלים לרצונו תמיד‪ ,‬ויהי‬ ‫הבטחה מאת ה' כמו שהיה‬ ‫שמע‪ ,‬רמ"ח תיבות נגד רמ"ח מצות עשה‪,‬‬ ‫להיפך‪ .‬וע"י כן גומר בדעתו למסור נפשו רוחו ונשמתו על קידוש שמו כביכול‪,‬‬ ‫לאברהם שיחזור בתשובה‪.‬‬ ‫ונרמז בכתוב 'ויעבור אברם בארץ ע'ד מ'קום‬ ‫בכדי לשבר כל הקליפות שמשוקע בהם‪ ,‬ושיתגלה אלהותו יתברך בעולם על ידו‬ ‫לו‬ ‫היתה‬ ‫ואם תאמר עדיין לא‬ ‫ש'כם'‪ ,‬ראשי תיבות 'שמע' למפרע‪ ,‬ו'שכם'‬ ‫למלאות רצונו‪ ,‬כי כח זה יש בכלל כל ישראל גדולים וקטנים למסור נפשם על‬ ‫לאברהם הבטחה זו‪ ,‬שלא‬ ‫ראשי תיבות ש'ם כ'בוד מ'לכותו‪ ,‬רומז‬ ‫קדושת השם‪ ,‬וכידוע מקדמונינו‪.‬‬ ‫נאמרה אלא בברית בין‬ ‫לקריאת שמע שהוא תיקון רמ"ח איברים‬ ‫וכשיתמיד להתבונן בזה מה טוב ויפה לו למסור נפשו רוחו ונשמתו בכל יום‪,‬‬ ‫הבתרים שכתובה לאחר מכן‬ ‫כנודע‪] .‬ולכן דן המדרש בריש פרשתין כיצד‬ ‫ובפרט בק"ש שחרית וערבית‪ ,‬עיד"ז נעשה יחוד פנימי בב' שמות אלו‪ ,‬ונתייחדו‬ ‫בסוף הפרשה‪ .‬משום הכי סיים‬ ‫מקבלים עול מלכות שמים‪ ,‬כי הכתוב 'לך לך'‬ ‫מוחו ולבו בכח חדש ממש‪ ,‬ועיד"ז יתפשטו הטוב והחסד באמונתו יתברך‪ ,‬בחידוש‬ ‫לומר 'ולא עוד אלא שאני‬ ‫‪ -‬לאתקנא גרמך‪ ,‬יש בזה רמז להשלמת רמ"ח‬ ‫אמונה חזקה‪ ,‬ובבטחון חזק ובשמחה‪ ,‬שהאמונה והבטחון והשמחה דביקים זה‬ ‫מקדים מיתתו ליציאתך'‪,‬‬ ‫איברים שבו‪ ,‬שעל ידי זה 'ואעשך לגוי גדול'‪,‬‬ ‫לזה‪ ,‬וכדכתיב 'אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף'‪ ,‬ר"ל אם רוצה לשוב‬ ‫והיינו כפי שכתבו התוס'‬ ‫וזה נעשה על ידי רמ"ח תיבות שבקריאת‬ ‫לבו אליו יתברך‪ ,‬ושלא יפרד הלב מהמוח‪ .‬העצה לזה‪' ,‬רוחו ונשמתו אליו יאסוף'‪,‬‬ ‫)ברכות ז‪ :‬ד"ה לא היה( דמעשה‬ ‫שמע[‪.‬‬ ‫כי כל זמן שהלב נפרד מהמוח‪ ,‬ע"י שלא קיים 'העדותי בכם היום השמים והארץ'‪,‬‬ ‫דברית בין הבתרים היה חמש‬ ‫אזי רוחו ונשמתו מפוזרים‪ .‬וכידוע מהחובות הלבבות )שער הבטחון הקדמה ד"ה‬ ‫שנים קודם אמירת הקב"ה‬ ‫ומתועלת הבטחון(‪ ,‬שאמר 'ה' יצילני מפיזור הנפש'‪ ,‬כי הנפש לא תמלא כתיב‪,‬‬ ‫לאברהם לך לך וגו'‪ ,‬שכאן היה‬ ‫לע"נ הג"ר מיכאל אליעזר פארשלעגער ב"ר אברהם משה‬ ‫ותמיד משתנה מרצון לרצון‪ ,‬וח"ו אם הוא נפש לא טוב‪ ,‬אזי משוטט תמיד בעומקי‬ ‫אברהם בן ע"ה שנים‪ ,‬ובמעשה‬ ‫זצ"ל יא"צ ט"ו חשון‬ ‫הקליפות‪ ,‬כי כל תאוותו מושכים אותו‪ ,‬זה לכאן וזה לכאן‪ .‬וזהו 'רוחו ונשמתו אליו‬ ‫דברית בין הבתרים היה בן ע'‬ ‫העמיד קדירה על האש ונתבשל במוצ"ש‪,‬‬ ‫יאסוף'‪ ,‬ר"ל כשיקבל עליו מסירת נפשו רוחו ונשמתו‪ ,‬לאסוף אותו מהפיזור‪ ,‬עיד"ז‬ ‫שנים ע"ש‪ ,‬וכדי שידעו הכל‬ ‫והמל בשבת ולא עשה הפריעה אם חשיב‬ ‫יזכה לשום אליו לבו‪ ,‬וזהו 'ה' אור"י'‪ ,‬שהוא ר"ת ר'וחו ו'נשמתו א'ליו י'אסוף‪ ,‬כי‬ ‫שאין מוקדם ומאוחר בתורה‪,‬‬ ‫מקלקל‪] .‬המשך משבוע העבר[‪ .‬הבאנו לעיל‬ ‫עיד"ז יתפשט בו הטוב והחסד‪ ,‬שהוא 'וירא אלהים את האור כי טוב'‪.‬‬ ‫ויאמינו שמעשה של ברית בין‬ ‫שביאר האבני נזר מדוע אם עשה החיתוך‬ ‫הבתרים היה קודם נסיעתו של‬ ‫אברהם‪ ,‬משום הכי הקדים לומר 'וימת תרח בחרן' שזהו מופת חותך שאין מוקדם בשבת‪ ,‬והפריעה במוצ"ש חייב חטאת‪ ,‬אע"ג שנגמר המלאכה במוצ"ש‪ ,‬דהיינו‬ ‫משום שגם החיתוך לבד הוי תיקון‪ ,‬דאם ינטל ערלה הנשאר‪ ,‬הרי הוא מהול‬ ‫ומאוחר בתורה‪.‬‬ ‫מעכשיו‪ .‬אבל לפי מה שכתב החלקת יואב דחייב משום הוצאת 'דם ברית'‪ ,‬לא שייך‬ ‫סברא זו‪ .‬דאם ינטל הערלה הנשאר‪ ,‬הרי יצא עוד דם‪ ,‬ונמצא דאין צריך לדם‬ ‫שהוציא תחילה‪ ,‬וא"כ לא תיקן כלום בדם שהוציא‪.‬‬ ‫לע"נ הג"ר מאיר יהודה שפירא ב"ר יעקב שמשון זצ"ל יא"צ ז' חשון‬ ‫ויאמר ה' אל אברם לך לך‪ .‬בתנחומא )פיסקא א'(‪ :‬ילמדנו רבינו אדם מישראל מהו וז"ל‪ :‬יש לשאול דבזה שוב דומה לדברי התוס' )חולין כט‪ (:‬בשוחט סימן אחד לא‬ ‫שיקבל עליו מלכות שמים כשהוא מהלך וכו'‪ .‬אפשר ששאלו כן‪ ,‬משום דקאמר 'לך חשיב מתקן‪ ,‬ומה שאמרתי דהכא דומה להוציא כזית משני זיתים כיון שאם ינטל‬ ‫השני‪ ,‬הכא אם ינטל מקצת הערלה הנשאר‪ ,‬בודאי יצא‬ ‫לך'‪ ,‬ונאמר בזוהר בפרשתין 'לאתקנא‬ ‫עוד דם‪ ,‬ואין צריך לדם שהוציא תחילה‪ ,‬וממה נפשך לא‬ ‫גרמך' )‪-‬לתקן את עצמך(‪ .‬ויובן על פי‬ ‫תיקן בדם שהוציא‪ ,‬שאם לא יגמור אין כאן מילה‪ ,‬ואם‬ ‫מה שאמר לקמן 'אני הנה בריתי אתך‪,‬‬ ‫יגמור יהיה דם אחר‪ .‬אך זה אינו‪ ,‬דאנן אליבא דהרמב"ם‬ ‫והיית לאב המון גוים‪ ,‬ולא יקרא עוד‬ ‫קיימינן‪ ,‬והוא ז"ל כתב בפיה"מ )פ"א חולין( דחייב בסימן‬ ‫את שמך אברם‪ ,‬והיה שמך אברהם כי‬ ‫ראשון‪ ,‬וחולק על התוס' )פ"ב חולין(‪ ,‬גם בלאו הכי אין זה‬ ‫אב המון גוים נתתיך'‪ ,‬ויש לדייק למה‬ ‫שאלה כל כך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫באה הרי"ש של 'אברהם'‪ ,‬ועיין פירוש‬ ‫ובגוף הראיה שכתב החלקת יואב מלשון הרמב"ם 'אם לא‬ ‫רש"י שם‪.‬‬ ‫השלים עד מוצ"ש'‪ ,‬דמשמע דאינו חייב אלא בגמר‬ ‫ויש לומר ד'אברהם' בגימטריא רמ"ח‪,‬‬ ‫המילה בחול‪ ,‬כתב האבני נזר דאינו ראיה‪ ,‬דאורחא‬ ‫וזכה ל'אב המון גוים' על ידי שתיקן‬ ‫דמילתא נקט‪ .‬וז"ל‪ :‬מה שכתב הרמב"ם 'אם לא השלים‬ ‫גופו ברמ"ח מצות נגד רמ"ח איברים‪,‬‬ ‫עד מוצ"ש'‪ ,‬אורחא דמילתא נקט‪ ,‬דבזה משכחת‬ ‫וכאשר נצטווה על המילה‪ ,‬נתקנו כל‬ ‫בפשטות שהיה חושב שיש שהות ביום ומל‪ ,‬והמבינים‬ ‫רמ"ח איבריו‪ ,‬וזהו 'התהלך לפני והיה‬ ‫התרו בו שהיה בדעתם שאין עוד שהות‪ ,‬ואח"כ באמצע‬ ‫תמים'‪ .‬וא"כ ע"י שתיקן שמו 'אברהם'‬ ‫מילה ראו היטב שהוא לילה‪ ,‬כמו שהבינו תחילה‪ ,‬אבל‬ ‫ברמ"ח מצות עשה‪ ,‬עיד"ז זכה להיות‬ ‫המוהל שחשב שיש שהות‪ ,‬ובאמצע מילה שעיניו‬ ‫'אב המון גוים'‪] ,‬ולכן נשארה הרי"ש‬ ‫בתינוק ולא בכוכבים‪ ,‬בודאי לא הבין שהוא לילה‪,‬‬ ‫בשמו‪ ,‬כי ע"י שתיקן רמ"ח איבריו‬ ‫ומסתמא גמר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שבגימטריא 'אברהם'‪ ,‬זכה להיות 'אב‬ ‫והנה הבאנו לעיל דמפשטות הגמ' )שבת קלג‪ (:‬משמע‬ ‫המון גוים'‪ ,‬וכמשמעות הכתוב 'אני הנה‬ ‫דרק אם עשה החיתוך בשבת‪ ,‬והפריעה במוצ"ש‪ ,‬אז חייב‬ ‫בריתי אתך והיית לאב המון גוים'[‪.‬‬ ‫'שמן המאור'‬ ‫להגה"ק רבי מנחם מנדל אפרים פישל ב"ר דוד טרייבר זצ"ל‪,‬‬ ‫המגיד מסאמבור‬ ‫יום ח'‪ ,‬ואם מת הולד בנתים ודאי פטור‪ ,‬רק‬ ‫תלמידו של הרה"ק ר' מאיר מפרמישלאן ורבי צבי הירש‬ ‫חטאת‪ .‬אבל אם לא גמר לעשות‬ ‫משום שהוא חי ביום ח' הוא אחד בשבת שהוא‬ ‫מדזיטשויב זי"ע כתב בהקדמת ספרו‬ ‫הפריעה במוצ"ש לאו תיקון הוא‬ ‫יום חול‪ ,‬והוא הדין המניח פת בתנור בשבת‬ ‫כלל ופטור מחטאת‪ .‬ואילו השאגת‬ ‫ונאפה באחד בשבת חייב‪ .‬והם דברים תמוהים‪,‬‬ ‫וכל מי שילמוד בספר הזה בכלל אחינו בני ישראל‪ ,‬יפתח להם‬ ‫אריה ורעק"א כתבו‪ ,‬דאפי' בלא גמר‬ ‫דודאי אפילו מת קודם יום ח' חייב‪] ,‬אם לא‬ ‫ארובות השמים ברכה עד בלי די מפתח הפרנסה והצלחה‬ ‫לפרוע במוצ"ש חייב‪ ,‬דגם החיתוך‬ ‫שהיה עתיד תחילה למות קודם ח'[‪ ,‬דמילה‬ ‫ורחמים וחיים ושלום ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים‬ ‫לבד חשיב תיקון‪.‬‬ ‫גמורה עשה עכשיו‪ ,‬רק שאין צריך לה עכשיו‬ ‫וכו'‪ .‬והשי"ת יעזור לכל מי שיעיין בזה הספר‪ ,‬יזכה לזכך לבבו‪,‬‬ ‫וכתב האבני נזר דיש לומר להיפך‪,‬‬ ‫שאינו מחויב במילה‪ ,‬ובהגיע יום ח' שנתחייב‬ ‫ויזדככו כל אבריו‪ ,‬ויהיו כולם אהובים וכולם ברורים לעשות‬ ‫דאם לא גמר לעשות הפריעה‬ ‫במילה‪ ,‬יוצא בה מצוותו‪ .‬ודומה לקושר לולב‬ ‫במוצ"ש‪ ,‬אז ודאי חייב חטאת‪ ,‬כיון‬ ‫קשר של קיימא בשבת שקודם החג‪ ,‬דחייב‬ ‫רצון בוראם‪ ,‬ויזכה לשתי שולחנות כשורה‪ ,‬בהצלחה וטובה‬ ‫דעדיין הוא ערל ולא קיים המצוה‪,‬‬ ‫אפילו נחתך הלולב קודם החג‪ ,‬דמעכשיו‬ ‫חיים ושמחה בתפארה‪ ,‬ויגבה מזלו למעלה בגזירת הבורא‪,‬‬ ‫וחילל שבת בחנם‪ .‬והחידוש של‬ ‫מתקן שיש לו לולב לחג‪ ,‬ואין חילוק במלאכת‬ ‫ויזהר כזוהר הרקיע כשמש ברה‬ ‫הגמ' הוא דאפילו אם עשה הפריעה‬ ‫שבת בין יש תועלת במלאכה לשעתו או לאחר‬ ‫ואמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך יחיו‪ .‬קשה וכי אברהם שכח מה עשה‬ ‫במוצ"ש‪ ,‬ג"כ חייב‪ ,‬אע"ג דבמוצ"ש‬ ‫זמן‪.‬‬ ‫לכמה מלכים‪ ,‬ונתן הקב"ה העפר לחרבות כמו שאמרו חז"ל‪ ,‬וכאן ירא אולי‬ ‫נעשה מהול‪ ,‬מ"מ בשבת עדיין לא‬ ‫וכת"ר כתב בשם הצל"ח דבהגיע יום ח' ]והיינו‬ ‫יהרגו אותו‪ .‬גם קשה הלשון 'ואותך יחיו'‪ ,‬וכי אברהם הרע עינו על חייה‪ ,‬לא‬ ‫הוי מהול‪.‬‬ ‫ביום ראשון[‪ ,‬נתחייב ]על המלאכה שעשה‬ ‫הוי ליה למימר אלא מה שירא‪ ,‬והיראה לא היה רק שמא יהרגו אותו‪ ,‬אבל‬ ‫וז"ל‪ :‬גם יש לומר דאם לא גמר‬ ‫בשבת[‪ .‬ולא היו דברים מעולם‪ ,‬ותלה בוקי‬ ‫לא מה שלא יהרגו אותה‪ .‬וגם הלשון קשה 'ואותך יחיו'‪ ,‬וכי הם יתנו לה‬ ‫]לעשות הפריעה במוצ"ש[ ודאי‬ ‫סריקי בצל"ח‪ ,‬דפשוט שנתחייב עכשיו‬ ‫חיים‪ ,‬הל"ל 'ואותך לא יהרגו'‪ ,‬אבל 'ואותך יחיו' משמע שיתנו לה חיים‪ .‬גם‬ ‫חייב‪ ,‬דלא נעשה המצוה‪ ,‬ועדיין הוא‬ ‫]בשבת‪ ,‬ולא ביום הראשון[‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫קשה הלשון 'למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך'‪ ,‬מהו הכפל ושנוי‬ ‫ערל כמו שהיה‪ .‬אך אם גמר בלילה‪,‬‬ ‫וכוונת האבני נזר‪ ,‬דהצל"ח כתב רק דמצוה‬ ‫לשון‪ .‬גם קשה אברהם אשר היה ראש המאמינים‪ ,‬יקווה לבני אדם שייטב‬ ‫הרי יצא מערלות‪ .‬ואף להרמ"א‬ ‫מילה מתקיים ביום השמיני‪ ,‬אבל לא כתב‬ ‫לו בעבורה‪.‬‬ ‫)יו"ד סי' רס"ב ס"א( דמל בלילה‬ ‫דבנוגע מלאכת שבת מתחייב ביום השמיני‪,‬‬ ‫ונראה לי‪ ,‬דאמרו חז"ל דאסור להנות ממעשה ניסים‪ ,‬ואברהם היה צריך‬ ‫צריך להטיף דם ברית‪ ,‬הכא הטיף‬ ‫וז"ל הצל"ח‪ :‬אם מלו תוך ח'‪ ,‬כשיגיע יום ח'‬ ‫לינצל ממיתה‪ ,‬וגם היה צריך פרנסה‪ ,‬כי מטעם זה הלך למצרים כי היה רעב‬ ‫דם ברית ביום ויצא מערלות‪] ,‬ולכן‬ ‫מתקיימת מצוה זו‪ ,‬שהתורה אמרה 'ביום‬ ‫בארץ‪ ,‬והיה רוצה שהש"י יעזור לו בדרך הטבע בכל הצריך לו‪ ,‬לכן אמר‬ ‫הו"א דפטור‪ ,‬ולכן[ הוצרך‬ ‫השמיני ימול'‪ ,‬שכשיגיע יום שמיני יהיה נימול‪,‬‬ ‫חושש אני שמא ירצו להרוג אותי‪ ,‬וזהו 'והרגו אותי'‪ ,‬ולא נאמר 'ויהרגו‬ ‫להשמיענו דחייב‪ .‬ואף שאם היה‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫אותי'‪ ,‬כי אברהם לא היה חושש שמא יהרגו אותו‪ ,‬כי היה בטחונו חזק בה'‬ ‫פטור בזה ]אם עשה החיתוך בשבת‪,‬‬ ‫והנה אמרו בכריתות )דף ז‪ (:‬דאע"ג דרבי סובר‬ ‫שלא יעזוב את חסידיו‪ ,‬אך היה חושש שירצו להרוג אותו‪ ,‬וזהו 'והרגו אותי'‪,‬‬ ‫אז[ גם כשלא גמר ]לעשות הפריעה‬ ‫דיוה"כ מכפר אפי' לשאינם שבים‪ ,‬אבל מודה‬ ‫שבעיניהם יהיה דבר קל הריגתי כאלו כבר הרגו אותי‪ ,‬ולא רצה שהשי"ת‬ ‫במוצ"ש[ היה פטור‪ ,‬כיון שבידו‬ ‫רבי בעבירות דיוה"כ גופיה דלא מכפר‪ ,‬והיינו‬ ‫יעשה לו נס‪ ,‬כי כל העושין לו נס מנכין לו מזכיותיו‪ ,‬והיה רוצה שהקב"ה‬ ‫לגמור‪ ,‬כמו אם התחיל באמצע יום‬ ‫דאם עבר על מצות יוה"כ עצמו‪ ,‬לא מכפר‬ ‫יעזור לו בדרך הטבע‪ .‬וגם היה חושש עליה שיתנו לה פרנסה‪ ,‬וזהו 'ואותן‬ ‫דפטור דיכול לומר עבידנא פלגא‬ ‫עליו יוה"כ‪ ,‬דאי לא תימא הכי‪ ,‬כרת דיוה"כ‬ ‫יחיו'‪ ,‬שיספיקו לך מים ומזון‪ ,‬וזהו ג"כ אינו בדרך הטבע‪ ,‬ורצונו היה שהש"י‬ ‫דמצוה‪ ,‬מ"מ עיקר החידוש ]של‬ ‫שנאמר בתורה לעושה מלאכה ביוה"כ‪ ,‬לרבי‬ ‫יעזור לו שהוא יפרנס אותה כאורח כל ארעא‪.‬‬ ‫הגמ' הוא[ מה שחייב אם גמר‬ ‫שסובר דיוה"כ מכפר אפי' בלי תשובה‪ ,‬כיון‬ ‫ולכן אמר שתאמר שהוא אחיה ויאהבהו מחמתה‪ ,‬ויתנו לו מתנות‪ ,‬והוא‬ ‫]הפריעה במוצ"ש[‪ .‬סוף דבר‪ ,‬כת"ר‬ ‫דבכל שעתא ושעתא של יוה"כ מכפר‪ ,‬היכי‬ ‫יספיק לה פרנסה‪ .‬וזאת הוא בדרך הטבע שאיש עני נושא חן ונותנין לו‬ ‫להדיא‬ ‫כתב שברמב"ם מבואר‬ ‫משכחת לה שיענש כרת‪ ,‬והרי מיד שעבר כבר‬ ‫מתנות‪ ,‬והוא היה עני באותה שעה‪ ,‬כדכתיב 'ויהי רעב בארץ וירד אברם‬ ‫המילה‬ ‫בגמר‬ ‫]דאינו חייב אלא‬ ‫נתכפר לו‪ .‬אלא ודאי שאליבא דרבי יוה"כ לא‬ ‫מצרימה'‪ ,‬מפני הרעב כדי להחיות את נפשו‪ .‬וזה שאמר 'למען ייטב לי‬ ‫קלוש‪,‬‬ ‫דקדוק‬ ‫והוא‬ ‫בחול[‪ ,‬ואינו כן‪,‬‬ ‫מכפר על עבירות היום עצמו בלי תשובה‪.‬‬ ‫בעבורך'‪ ,‬ר"ל שיתנו לו מתנות‪ ,‬וזאת יהיה לצורכה לצורך פרנסה‪ ,‬וזהו‬ ‫ועל כיוצא בזה ראוי לומר 'דקדוקי‬ ‫ודחי הגמ'‪ ,‬דמשכחת לה כרת ביוה"כ‪' ,‬כגון‬ ‫'בעבורך'‪ ,‬בעבור פרנסתך‪ ,‬שאני אפרנסך כדרך כל הארץ‪ ,‬ולא הם יחיו‬ ‫עניות מעבירין' וכו' להמציא דין‬ ‫דעבד עבידתיה סמוך לשקיעת החמה‪ ,‬ולא‬ ‫אותך‪ ,‬אך הם יתנו לי מתנות‪ ,‬ואני אקבל זאת בעבורך כדי לפרנסך‪] ,‬ובזה‬ ‫שמוקצה מן הדעת‪ ,‬לחייב בגמר‬ ‫הוה ליה שהות ביממא'‪ ,‬דהיינו שלא נשאר‬ ‫מתורץ מדוע במלך סדום לא רצה לקבל‪ ,‬כי שם היה לו פרנסה כמ"ש 'ולא‬ ‫שעשה במוצ"ש‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫רגע אחד מהיום לאחר העבירה דלכפר עליה‪.‬‬ ‫תאמר אני העשרתי את אברם'[‪ ,‬וממילא 'וחיתה נפשי' שאחיה בדרך הטבע‪,‬‬ ‫והנה בחלקת יואב שם הביא ראיה‬ ‫'אי נמי‪ ,‬כגון דבהדי דעביד עבידתיה פסקיה‬ ‫וזהו הכל 'בגללך'‪ ,‬בגלל דבורך‪ ,‬ובגולגלך תגלגל עלינו כל זאת‪ ,‬והאי 'בגללך'‬ ‫נוסף לשיטתו‪ ,‬וז"ל‪ :‬וכן חזינן במל‬ ‫מרא לשקיה ומית'‪ ,‬שתוך כדי עבודה הוא פגע‬ ‫קאי על הכל‪ ,‬ולא קאי על 'וחיתה נפשי' לבד‪.‬‬ ‫תוך שמונה‪ ,‬דהיינו את של אחר‬ ‫עם המעדר שעבד בו בשוקו‪ ,‬ומת‪ ,‬דלא הוה‬ ‫השבת בשבת‪ ,‬דמבואר )שבת קלז‪(.‬‬ ‫דחייב‪ ,‬אי לאו דנחשב טעה בדבר מצוה‪ ,‬אע"ג דבעת שמל מקלקל הוא‪ .‬אך כתב ליה שהות ביממא לאחר העבירה דלכפר ליה‪.‬‬ ‫הצל"ח )פסחים ע"ב( דהתיקון בא ביום השמיני‪ ,‬דאז מתחייב על המעשה שעשה והביא החלקת יואב ראיה מגמ' זו‪ ,‬דאם האפייה נגמרת בחול הוא פטור‪ ,‬דאם נימא‬ ‫בשבת וכו'‪ .‬ובודאי דאם מת התינוק קודם ח'‪ ,‬פטור מטעם מקלקל‪ ,‬וא"כ חזינן דחייב‪ ,‬א"כ מדוע לא תירצה הגמ' דמשכחת חיוב כרת על מלאכה ביוה"כ באופן‬ ‫שהאפייה נגמרה לאחר יוה"כ‪ ,‬דכיון שהחיוב כרת חל רק לאחר יוה"כ‪ ,‬אין יוה"כ‬ ‫דחייב בחול על המעשה שעשה בשבת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אבל האבני נזר חולק עליו וסובר דאפילו אם מת התינוק קודם יום השמיני חייב‪ ,‬שכבר עבר מכפר עליו‪ ,‬אלא מוכח דאם גמר האפייה לאחר יוה"כ הוא פטורא‪.‬‬ ‫דאין חילוק במלאכת שבת אם יש לו תועלת במלאכה לשעתו‪ ,‬או לאחר זמן‪ ,‬דאם וכתב האבני נזר )או"ח סימן מ"ט אות א'(‪ ,‬וז"ל‪ :‬למד מש"ס כריתות דמשני הש"ס‬ ‫עשה מלאכה שיש לו תועלת אחר זמן‪ ,‬ג"כ חייב‪ ,‬ואין חילוק אם לבסוף לא הגיע דמשכחת כרת דיומא לרבי במלאכה דעביד סמוך לשקיעת החמה‪ ,‬או דבהדי‬ ‫דעביד עבידתא פסקיה מרא לשקיה‪ .‬ולמה לדחוקים הללו‪ ,‬הא משכחת בפשיטות‬ ‫הזמן‪.‬‬ ‫וז"ל )סימן מ"ח(‪ :‬הביא ראיה ממל של אחד בשבת בשבת דחייב משום דלא עבד ]חיוב כרת לרבי גבי העושה מלאכה ביוה"כ[ בהדביק פת בתנור מבעוד יום ונגמר‬ ‫מצוה‪ ,‬וקשה דהא מקלקל הוא‪ ,‬ועל כרחך משום דבהגיע יום ח' מצוה הוא‪ ,‬דכתב ]האפיה[ בחשיכה‪ ,‬דחל החיוב לאחר יוה"כ‪ ,‬דאי אמרת דכהאי גוונא חייב ]שפיר‬ ‫הרמ"א )יו"ד סי' רס"ב סעיף א'( מל תוך ח' יצא‪ ,‬אף דעכשיו לא תיקן‪ ,‬רק בהגיע משכחת לה חיוב כרת לרבי‪ ,‬דאי אפשר שיוה"כ מכפר על זה‪ ,‬דהא עדיין לא‬ ‫דאז עושה כל המלאכה ]ואז נתחייב[ דהרי אח"כ אינו עושה כלום‪ ,‬רק שאם לא תאפה אף בדרך נס‪,‬‬ ‫א אך באגרות משה )או"ח ח"ב סימן י'( דחה ראיה זו‪ ,‬וכתב דאפי' דחיוב הכרת הוא רק אם לבסוף הפת‬ ‫וכן אם הוציאו מהתנור אז נתבטלה מלאכתו ואיגלאי שהדבקה זו לא היתה מלאכה ]ופטור‪ ,‬לכן[ לא‬ ‫נאפית‪ ,‬אין הפירוש דהחיוב חל רק בזמן שנאפית הפת‪ ,‬אלא דהחיוב חל מיד כשנתן את הפת לתנור‪,‬‬ ‫קשה כלום‪ ,‬דכיון דלרבי נתכפר גם בלא תשובה‪ ,‬לכן אף שמה שלא הוציאו מהתנור להנצל מאיסור‬ ‫רק דהחיוב תלוי ועומד אם תהיה אפייה לבסוף‪ ,‬כיון דאם הוציא הפת מהתנור קודם אפייה אינו חייב‪.‬‬ ‫מלאכה שעשה ‪ -‬ברור שלא שב‪ ,‬הרי לרבי מכפר בלא תשובה‪ ,‬ע"ש עוד‪.‬‬ ‫אך אם הפת נאפית‪ ,‬החיוב הוא משעת הכנסת הפת לתנור‪ ,‬ואז יוה"כ מכפר עליו‪.‬‬ ‫וז"ל‪ :‬ומה שהוכיח מהא שלא אמר הגמ' דמשכחת כרת דיומא לרבי במלאכת אפיה בהדביק פת סמוך‬ ‫לחשיכה ונגמרה האפיה לאחר יו"כ דנתחייב על המלאכה לאחר צאת יו"כ‪] ,‬ומוכח[ דפטור בכה"ג‪ ,‬הנה‬ ‫למה שבארתי ]בסוף הסימן[ שהחיוב ]אינו לאחר יוה"כ כשנאפה הפת‪ ,‬רק החיוב[ הוא על הדבקתו‬ ‫הרה"ק רבי מ‪‬חם מע‪‬דל ב"ר יוסף מרימ‪‬וב זי"ע אמר‪:‬‬ ‫בעודי בחיים א‪‬י מ‪‬ע‪‬ע עם כל העולמות‪ ,‬ולאחר פטירתי אחזיק טובה למי שידליק ‪‬ר לטובת ‪‬שמתי )ספר מ‪‬חם ציון(‪.‬‬ ‫‪‬תפרסם ע"י הרה"ח המפורסם ר' מרדכי יצחק סאמעט שליט"א‬ ‫והקשה הגאון המנוח מ' עזריאל הלוי אבד"ק‬ ‫נתחייב‪ ,‬ועל כרחך דאינו חייב בכהאי גוונא[‪,‬‬ ‫קראשניק על דברי הב"י‪ ,‬מגמרא דשבת הנ"ל‬ ‫ראיה זאת טובה מאוד‪ .‬וכבר דברתי מזה עם‬ ‫דבדליכא אחר דחינן הל"ת אע"ג דהיה אפשר‬ ‫רום מעלתו להוכיח מפרש"י שבועות )דף יג‪:‬‬ ‫לקיים אילו היה אחר‪.‬‬ ‫ד"ה ומקשינן( דפירש קושית הש"ס ]'וכרת‬ ‫ולפי מה שכתבתי לא קשה מידי‪ ,‬דודאי כל‬ ‫דיממא לרבי לית ליה'[ גם אמלאכה‪] ,‬ולא רק‬ ‫שאפשר ובמציאות לקיים‪ ,‬אע"ג דעכשיו אי‬ ‫על אכילה‪ ,‬דרש"י שם כתב וז"ל‪ :‬והא בהדיא‬ ‫אפשר לקיים ולעשות ככה‪ ,‬מ"מ אפשר לקיים‬ ‫כתיב כרת דיממא דכתיב בין בעינוי בין‬ ‫שניהם‪ .‬רק דהתם בשבת עיקר הקושיא דגמ'‬ ‫'במלאכה' בעצם היום הזה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכיון‬ ‫היינו על כרחך דכיון דאיכא אחר‪ ,‬ילך לו האב‬ ‫דקושית הגמ' היא גם על מלאכה‪ ,‬א"כ יש‬ ‫כדי שיהיה ליתא קמן והאחר ימול‪ ,‬הא אילו‬ ‫להוכיח מהא דלא אמרה הגמ' דאיירי באופן‬ ‫קמן הוי האב‪ ,‬אינו מועיל כלל מה דאיכא אחר‪,‬‬ ‫הנ"ל דאפיית הפת נגמרה לאחר יוה"כ‪ ,‬דאינו‬ ‫דעדיין איכא מצוה דעל האב למול בנו‪ .‬רק‬ ‫חייב[‪.‬‬ ‫דקושיית הגמרא כיון דאיכא אחר‪ ,‬נצוה להאב‬ ‫אך לפי מה שתירץ הש"ס בשבועות רק אעינוי‬ ‫לילך מכאן ויתקיים מצות מילה בהאחר‪ .‬וא"כ‬ ‫]דאכל סמוך לשקיעת החמה‪ ,‬א"כ חזינן דלא‬ ‫שפיר משני בדליכא אחר‪ ,‬ומוכרח האב למול‬ ‫מיירי הגמ' ממלאכה‪ ,‬רק בנוגע אכילה‪ ,‬ולכן‬ ‫ואין יכול לילך‪ ,‬וא"כ כיון דהאב קמן וצריך‬ ‫פשוט מדוע לא אמרה הגמ' דאיירי באופן‬ ‫למול שלא לבטל מצות מילה כל עיקר‪ ,‬ממילא‬ ‫דעשה 'מלאכה' של אפייה סמוך לשקיעת‬ ‫שפיר מיקרי אי אפשר לקיים שניהם‪ ,‬דהא‬ ‫החמה‪ ,‬דהגמ' לא מיירי בנוגע מלאכה‪ ,‬ולכן[‬ ‫השתא דהאב קמן‪ ,‬אף אי הוי אחר‪ ,‬לא היה‬ ‫אין זו ראיה מכרעת‪ ,‬דיש לומר דבאמת היה‬ ‫אפשר לקיים שניהם‪ ,‬דהא איכא מצות עשה‬ ‫יכול לתרץ כן‪] ,‬אבל כיון דהגמ' לא מיירי‬ ‫דאב חייב למול בנו‪ .‬רק דאז לא היה האב קמן‪,‬‬ ‫ממלאכה‪ ,‬לכן[ הוצרך לדחוק ]ציור של כרת[‬ ‫אבל עכשיו דליכא אחר וצריך האב למול והוא‬ ‫בעינוי ]של אכילה[‪ .‬אבל מש"ס כריתות‬ ‫קמן הוא מל‪ ,‬דעשה דחי ל"ת דלא הוי אפשר‬ ‫]דמיירי ממלאכה‪ ,‬ולא מעינוי‪ ,‬שפיר יש‬ ‫לקיים שניהם ואתי שפיר‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫להוכיח דפטור אם נאפה אחר יוה"כ‪ ,‬אבל[ לא זכרתי אז ]מש"ס כריתות[‪ ,‬עכשיו‬ ‫עוד כתב התבואות שור והביא ראיה מיבום דקיי"ל מצוה בגדול לייבם‪ ,‬ותנן‬ ‫כתב כבודו מש"ס כריתות‪ ,‬והיא ודאי ראיה אלימתא‪.‬‬ ‫ביבמות )דף מג‪ (:‬אם רצה הגדול לייבם כולם הרשות בידו וכו'‪ ,‬אלמא דאי לא בעי‬ ‫רק שאחד מאחיו ייבם קצתם‪ ,‬נמי הרשות בידו‪] ,‬והיינו מטעם שליחות‪ ,‬והוא הדין‬ ‫דמועיל שליחות במילה[‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ודבריו תמוהין‪ ,‬ופה קדוש איך יאמר כן דכשייבם‬ ‫אחר בלעדי הגדול שליחותיה דגדול קעביד ושלוחו של אדם כמותו‪ ,‬דא"כ יהיה‬ ‫לע"נ הג"ר אליהו יוסף ב"ר גדליה אהרן רבינוביץ זצ"ל יא"צ י"ג חשון‬ ‫גדול רשאי לעשות שליח לכל אדם גם בלעדי אחיו‪ ,‬אלא ודאי מדבעינן דוקא אחיו‪,‬‬ ‫עשה דוחה ל"ת באפשר לקיים שניהם‪ ,‬ושליחות במילה‪ .‬כתב הש"ך )חו"מ סי'‬ ‫על כרחך דאחיו הוא דעביד מצוה ]ואין זה מטעם שליחות[‪ .‬ותו דבהדיא אמרינן‬ ‫שפ"ב( דמי שהוא מוהל‪ ,‬אינו רשאי ליתן לאחר בנו למולו‪ ,‬דומיא דכיסוי הדם דמי‬ ‫)כתובות עז‪ (.‬דחליצה ליתא ע"י שליח‪ ,‬וכן ביאה דהיינו יבום ]ליתא ע"י שליח[‪,‬‬ ‫ששפך הוא יכסה‪ ,‬ואותם האנשים המכבדים לאחר למול בניהם אף שהם בעצמם‬ ‫וברור דלאו מטעם שליחות הוא‪ ,‬רק דכך שורת הדין‪ ,‬דאם אין הגדול רוצה ליבם‪,‬‬ ‫מוהלים‪ ,‬הם מבטלים מצוה גדולה דמילה‪ ,‬ויש לבי"ד לבטל זה‪ ,‬ע"ש היטב‪ .‬וראיתי‬ ‫הולכת אצל הקטן‪ ,‬ואם ייבם הקטן‪ ,‬גדול לאו כלום עביד‪ ,‬וליכא מצוה גבי גדול‬ ‫להתבואות שור )יו"ד סימן כ"ח ס"ק י"ד( שהאריך להשיב על הש"ך בזה‪ ,‬וגם בגוף‬ ‫כלל אך גבי קטן‪) .‬אוצר המלך פ"א ת"ת ה"ג(‪.‬‬ ‫דמיונו לכיסוי נחלק עליו‪ ,‬וכתב דגם בכיסוי יכול לכבד לאחר לפרקים‪ ,‬דשלוחו‬ ‫של אדם כמותו‪ ,‬יעו"ש שהאריך להביא ראיות דלא כהש"ך בין במילה ובין בכיסוי‪.‬‬ ‫ולפי ענ"ד יש להשיב על ראיותיו‪ ,‬ובמאי דסיים אפתח‪ .‬שכתב להביא ראיה דלא‬ ‫כהש"ך משבת )דף קלג‪ (.‬דאמרינן דקמ"ל קרא ד'ימול' אפי' באומר האב לקוץ‬ ‫לזכות ח‪.‬ב‪.‬י‪.‬י‪ .‬להצלחה בכ"ע ונחת דקדושה מכל יו"ח‬ ‫בהרת בנו הוא מתכוין‪ ,‬אתי עשה ודחי ל"ת‪ ,‬ופריך ואי איכא אחר ליעביד באחר‪,‬‬ ‫לך לך מבית אביך מארצך וממולדתך אל הארץ אשר אראך‪ .‬איתא במדרש )שוחר‬ ‫דאמר ר"ל כל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב‬ ‫טוב תהלים א'(‪' :‬והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו'‪ ,‬זה אברהם‪,‬‬ ‫וכו'‪ ,‬ומשני בדליכא‪ ,‬ע"ש‪ .‬ולפי הש"ך מאי פריך‪ ,‬אכתי הא מיעקרא עשה דאבי הבן‪,‬‬ ‫עליו נאמר 'כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו'‪' ,‬והיה כעץ שתול‬ ‫אלא ודאי דהיכי דאביו מרשה לאחר‪ ,‬הוי ליה מקיים העשה‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫על פלגי מים'‪ ,‬שלקחו הקב"ה ושתלו בארץ ישראל‪.‬‬ ‫ולפענ"ד י"ל כי אנכי דנתי לסברת הש"ך ג"כ למצוא תקנה לכבד לאחר למול‪ ,‬והוא‬ ‫ויש לפרש הכוונה‪ ,‬דהנה מבואר בספרים החילוק בין ארץ ישראל לשאר ארצות‪,‬‬ ‫דהא היכי דליתא האב קמן‪ ,‬בי"ד מחוייבים למולו‪ ,‬וא"כ מצי האב לילך מכאן‪ ,‬והוי‬ ‫שארץ ישראל אינה תחת הנהגת השרים והמזלות‪ ,‬רק תחת יד הקב"ה בעצמו‪,‬‬ ‫ליתא לאב‪ ,‬ואז ימול האחר‪ ,‬ותו לא מיקרי האב מבטל מצוה‪ .‬ובהא לא הוי מבטל‬ ‫והוא מושגח בהשגחה פרטית‪ ,‬על דרך הנאמר בקרא 'ארץ אשר עיני ה' אלהיך בה‬ ‫מצוה במה שהלך האב כדי דיהיה ליתא קמן וכו'‪ .‬והכי נמי אשכחן לענין נשיאת‬ ‫מראשית השנה ועד אחרית שנה'‪ ,‬משא"כ שאר הארצות הם מסורים מהקב"ה ביד‬ ‫כפים‪ ,‬דהביא הב"י )או"ח סי' קכ"ח( בשם הירושלמי‪ ,‬דר' שמעון בן פזי כד הוי חליש‬ ‫שרי מעלה בהשגחה אלקית מלובש בטבע‪ ,‬והוא בחינת השגחה כללית‪ .‬וזה כוונת‬ ‫ולא היה רוצה לישא כפיו‪ ,‬הוי נפיק לברא יעו"ש‪ .‬הרי דבזה לא הוי מבטל מצוה‪,‬‬ ‫הקב"ה במה שציוה לאברהם לאמר 'לך לך מארצך'‪ ,‬וציוה לו ללכת לארץ ישראל‪,‬‬ ‫כיון דהולך ובשעת חיוב המצוה ליתא קמן‪ ,‬וא"כ הכי נמי לא הוי האב מבטל מצוה‬ ‫ואמר לו 'כאן אי אתה זוכה לבנים‪ ,‬שם אתה זוכה לבנים'‪ ,‬שאברהם לא היה מסוגל‬ ‫כשילך קודם המילה ולא יהיה שם‪ ,‬כה דנתי לפי ענ"ד להלכה‪.‬‬ ‫להפקד בדרך הטבע‪ ,‬אמנם כיון שנכנס לארץ ישראל‪ ,‬ובארץ ישראל הרי הוא רק‬ ‫ולפ"ז לא קשה מידי קושיא הנ"ל‪ ,‬דשפיר פריך הגמרא אי איכא אחר‪ ,‬ליעביד אחר‬ ‫תחת השגחת ה' לבדו‪ ,‬יוכל להפקד ע"י השי"ת‪ .‬וזה כונת המדרש מה שנאמר על‬ ‫בלבד ולא האב )דהתם איירי בדליכא לאב‪ ,‬וכדפירש"י שם ד"ה ואי(‪ ,‬וכגונא‬ ‫אברהם 'והיה כעץ שתול על פלגי מים'‪ ,‬שלקחו הקב"ה ושתלו בא"י‪ ,‬היינו שיהיה‬ ‫דקאמינא כדי לקיים שניהם‪ .‬ומשני דליכא אחר‪ ,‬והשתא ליכא למימר דילך לו האב‬ ‫מושגח בארץ ישראל על ידי הקב"ה בעצמו ושם יזכה לבנים‪.‬‬ ‫מכאן כדי שיהיה אפשר לקיים שניהם‪ ,‬זה אינו‪ ,‬דאם ילך האב איך יקיים שניהם‪,‬‬ ‫הלא תבטל מצות מילה כל עיקר והבן‪ .‬אבל ודאי היכי דאיתא לאב קמן אינו רשאי‬ ‫לכבד לאחר למול וכן ללמדו ספר וכו'‪.‬‬ ‫לזכות ר‪.‬ב‪.‬ש‪.‬ה‪ .‬להצלחה בכ"ע ולזווה"ג בקרוב ובניקל‬ ‫והנה רבינו ירוחם )ני"ט ח"ג קסט‪ (:‬כתב‪ ,‬וז"ל‪ :‬חוטי פשתן פוטרים בבגד של צמר‪,‬‬ ‫ויאמר ה' אל אברם לך לך‪ .‬בבראשית רבה כאן‪ :‬אמר ר' לוי שתי פעמים כתיב 'לך‬ ‫וכן בהיפוך דכלאים בציצית מותר‪ ,‬ודוקא כשאינו מוצא ממינו‪ ,‬אבל אם מוצא‬ ‫לך'‪] ,‬כאן‪ ,‬ובפרשת עקידה[‪ ,‬ואין אנו יודעים אי זו חביבה אם השנייה אם‬ ‫ממינו לא יטיל בו כלאים‪ ,‬כדאמר ריש לקיש כל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת‪,‬‬ ‫הראשונה‪ ,‬ממה דכתיב 'לך לך אל ארץ המוריה'‪ ,‬הוי השנייה חביבה מן הראשונה‪,‬‬ ‫אם אתה יכול לקיים שניהם ‪ -‬מוטב‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬יבא עשה וידחה ל"ת‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכתב‬ ‫ע"כ‪ .‬ונראה דכבר מבואר בחובת הלבבות כי לעשות מצות כמו תעניות לשם‬ ‫הב"י )או"ח סי' י"א(‪ ,‬וז"ל‪ :‬ואינו נראה לי‪ ,‬אלא אע"פ שאין מצוי לו ממינו‪ ,‬מאחר‬ ‫שמים‪ ,‬אינו קשה כל כך כמו לאכול ולהתענג בשבת לשם שמים‪ ,‬כי בתענית‬ ‫שאפשר לקיים את שניהם אילו היה מצוי לו‪ ,‬לא דחינן את ל"ת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הגליון בארץ ישראל נתנדב ע"י הרב חיים מאיר בן עלקא שליט"א זכות הצדיקים מליצי יושר יעמוד לו ולמשפחתו ולכל יו"ח להתברך בכל מילי דמיטב‬ ‫לאבר של בהמה‪ ,‬דאפי' בחצי חיות הוא פלוגתא )חולין לב‪ (:‬אי שייך טריפות‪ .‬ולכן‬ ‫עבודתו מסייעת לו‪ ,‬דאם לא לשם שמים‪ ,‬למה לו להתענות ולסגף גופו‪ .‬אך אם‬ ‫גם בשחיטת האם שפיר נחשב העובר לנשחט ככל שאר איבריה‪ ,‬ואפי' למ"ד‬ ‫אוכל למעדנים‪ ,‬לסלק פניית הנאתו בטבע ולייחד לבבו בו לשם שמים‪ ,‬צריך יותר‬ ‫דעובר לאו ירך אמו היא‪ ,‬עכ"ז לעניין שריותא דבן פקועה‪ ,‬י"ל דלפרט הזה גילתה‬ ‫כבישה‪.‬‬ ‫תורה דהוא ירך אמו ונחשב כחלק ממנה וכנ"ל‪.‬‬ ‫והנה אברהם אבינו בא כאן בנסיון כפול הזה‪ ,‬כאשר נאמר לו 'לך'‪ ,‬א"כ הוא נסיון‬ ‫גדול לשמוע מצות ה' ולענות בדרך כחו לילך מארצו וממולדתו לא"י‪ .‬אך שוב‬ ‫נאמר עוד 'לך'‪ ,‬וכפירש"י 'להנאתך ולטובתך‪ ,‬דשם אתה זוכה לבנים'‪ ,‬אך בזה כבר‬ ‫לע"נ הג"ר אהרן ב"ר יחיאל טויבר זצ"ל אבד"ק באטורקעס בעל 'יד אהרן' יא"צ ז' חשון‬ ‫נתבלבל דעתו‪ ,‬והיה צריך כבישה גדולה לסלק כל פנייה מן להנאתך וטובתך‪ ,‬כי‬ ‫לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה‪ .‬הנה כתיב 'אני הגבר ראה עני בשבט עברתו‬ ‫אם לעשות כן בלתי לה' לבדו‪ ,‬אשר הרבה היה נוח לו אם היה נאמר לו רק 'לך'‬ ‫)איכה ג‪:‬א(‪ .‬תיבות אלו 'אני הגבר'‪ ,‬גימטריה 'אריה גנב'‪ .‬דהנה איתא במדרש )הובא‬ ‫בלבד‪ ,‬ללכת אחריו למדבר עם מסירת נפשו כדרכו בקודש‪ ,‬לכן א"ר לוי שני‬ ‫ברש"י מלכים א' י‪:‬יג( שנבוכדנצר היה בנה של מלכת שבא שהולידה משלמה‬ ‫פעמים כתיב 'לך לך'‪ ,‬ואין בידינו להכריע עיקר הנסיון המכריע בו את השניה‪ ,‬אם‬ ‫המלך‪ ,‬וידוע דחותם מלכי בית דוד היה אריה‪ ,‬וכתבו הטבעיים דטבע הארי רחמני‪,‬‬ ‫ב'לך לך' הראשונה‪ ,‬או עם 'לך לך' השנייה‪ ,‬שהיה מקום לבעל דבר לטעון כאשר‬ ‫ואם יפגע בתינוק לבדו ביער אפילו יהיה רעב מאד לא די שלא יטרפנו‪ ,‬אך גם‬ ‫טען קודם העקדה כי הלך אברהם אבינו לא"י יען היית מבטיח לו להנאתו וטובתו‬ ‫יעשה בידו עיגול סביבות התינוק‪ ,‬וזה חותמו שכל חיה העוברת דרך שם תכיר‬ ‫כל כך‪ ,‬אך שוב מן 'לך לך אל ארץ המוריה' כאשר בא אל הר המוריה לעקוד גם את‬ ‫חותם המלך שלא תזיק אותו התינוק‪ .‬ונבוכדנצר היה להיפך אכזרי מאד והרג‬ ‫יצחק בנו עם כל תקותו עמו ביחד להקריבו לה' עולה‪ ,‬אז למפרע נודע שכל‬ ‫רבוא רבבות מבני ישראל‪ ,‬ואפילו על הקרובים אליו לא חס כמבואר בתרגום שני‬ ‫מעשיו לשם שמים בלתי לה' לבדו‪ ,‬באשר כן כל מעשיו היו לשם שמים‪ ,‬כאשר‬ ‫למגילת אסתר‪ ,‬א"כ אין מגיע לו חותם האריה‪ ,‬והוא גנוב אצלו‪ ,‬דאדרבה טבעו‬ ‫אחד היה אברהם אבינו זיע"א‪.‬‬ ‫היפך מטבע הארי‪ ,‬וזה 'אריה גנב'‪.‬‬ ‫ואם תאמר מה שייכות לירמיה לומר 'אני הגבר' ולרמז על נבוכדנצר‪ .‬אודיעך מה‬ ‫שמצאתי בנחל אשכול )ג‪:‬א( להגאון רבינו חיד"א זי"ע שהביא ממדרש כתב יד‬ ‫לע"נ הג"ר שלמה קורח ב"ר יחיה זצ"ל יא"צ י"ג חשון‬ ‫אשר ירמיה ונבוכדנצר היו חברים בנערותם‪ ,‬ומטיילים יחד בשוקי ירושלים‪ ,‬ואמר‬ ‫בן פקועה אם נחשב כשחוט‪ .‬כתב הגר"י ענגיל )אתוון דאורייתא כלל י"ד(‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫נבוכדנצר לירמיה‪ ,‬שאילו היה מלך היה מחריב ביהמ"ק ומגלה בני ישראל‪ ,‬ע"ש‬ ‫נלענ"ד דלפי מאי דנסתפקה הגמ' )חולין עד‪ (.‬אי בן פקועה ניתר גם בשחיטת‬ ‫ותבין הרמז שכתב האריז"ל )ספר הגלגולים פס"ד( דירמיה היה גלגול שלמה‪ ,‬וראה‬ ‫עצמו‪ ,‬וד' סימנין אכשר ביה רחמנא‪ ,‬ב' סימנים דאם‪ ,‬וב' סימנים דידיה‪ .‬או דילמא‬ ‫בעיניו שיצא ממנו מי ששרף ביהמ"ק וביטל המלוכה מבניו‪.‬‬ ‫ניתר רק בשחיטת אמו לבד‪ ,‬אבל לא בשחיטת עצמו‪.‬‬ ‫ועל כן 'ראה עני בשבט' עם הכולל גימטריה 'מרת י'‪ ,‬דאמרו חז"ל )שמו"ר ו' סימן‬ ‫והנה אם נאמר דניתר רק בשחיטת אמו לבד‪ ,‬אזי נראה דאין לעובר במעי אמו שום‬ ‫א'(‪ :‬עמד שלמה המלך והחכים על גזירתו של הקב"ה‪ ,‬ואמר למה אמר הקב"ה 'לא‬ ‫שחיטה כלל‪ .‬דאין לומר דכיון דעכ"פ ניתר בשחיטת אמו‪ ,‬א"כ שחיטת אמו היא‬ ‫ירבה לו נשים'‪ ,‬לא בשביל שלא יסור לבבו‪ ,‬אני ארבה ולבי לא יסור‪ ,‬אמרו רבותינו‬ ‫שחיטתו ושייך ביה שחיטה‪ ,‬דזה אינו‪ ,‬דהא דשחיטת האם מתרת העובר שבבטנה‪,‬‬ ‫באותה שעה עלתה יו"ד שב'ירבה'‪ ,‬ונשתטחה לפני הקב"ה ואמרה‪ :‬רבון העולמים‬ ‫מאן לימא לן דהוא מטעם שע"י שחיטת האם נחשב העיבור כנשחט‪ ,‬דלמא באמת‬ ‫לא כך אמרת אין אות בטלה מן התורה לעולם‪ ,‬הרי שלמה עומד ומבטל אותי‪,‬‬ ‫אין העיבור נשחט כלל וראוי שיהיה אסור‪ ,‬אלא שהתורה התירה איסור כזה‬ ‫ושמא היום יבטל אחת ולמחר אחרת עד שתתבטל כל התורה כולה‪ .‬אמר לה‬ ‫הנמצא במעי האם בקרא ד'כל בבהמה תאכלו' דילפי' מיניה היתר בן פקועה‪ ,‬ומנ"ל‬ ‫הקב"ה שלמה ואלף כיוצא בו יהיו בטלין‪ ,‬וקוצה ממך איני מבטל‪ ,‬ומנין שבטל‬ ‫לומר דזה נחשב לשחיטת העובר‪ ,‬כיון שהיתר בעלמא הוא שהתירתו תורה‪.‬‬ ‫אותה מן התורה וחזר לתורה‪ ,‬שנאמר 'שרי אשתך לא תקרא שמה שרי כי שרה‬ ‫והנה אם נאמר כן‪ ,‬אזי נראה פשוט דגם עשה דשאינה זבוחה לא שייכא בעובר‬ ‫שמה'‪ ,‬והיכן חזר‪' ,‬ויקרא משה להושע בן נון יהושע'‪ ,‬ע"כ‪] .‬וזה 'מרת' מלשון‬ ‫במעי אמו‪ ,‬דכיון דאין היתירו ע"י מה שהוא נזבח‪ ,‬כי אם שנעשה היתר מאיליו ע"י‬ ‫קטרוג[‪ ,‬דאות י' עלתה למרום וקטרגה עליו לפני כסא הכבוד שביטלה והפרישה‬ ‫שחיטת האם‪ ,‬א"כ לא שייך ביה ג"כ קודם שחיטת האם עשה דשאינה זבוחה‪,‬‬ ‫מ'לא ירבה'‪.‬‬ ‫דאע"פ שחסר עדיין שחיטת האם‪ ,‬הוי זה רק כחסר מעשה המתיר בעלמא‪ ,‬אבל‬ ‫לא כחסר זבוחה‪ ,‬ובחסר מעשה המתיר בעלמא‪ ,‬שייך רק איסור אבר ובשר מן החי‪,‬‬ ‫אבל לא עשה דשאינה זבוחה וכו'‪.‬‬ ‫ועוד נלענ"ד די"ל דאפי' אי ד' סימנין אכשר ביה רחמנא‪ ,‬עם כל זה כיון שאין לו‬ ‫לע"נ הג"ר צבי הירש מטאמשוב ב"ר ישראל לייב זצ"ל יא"צ ז' חשון‬ ‫שחיטת עצמו לבד‪ ,‬רק גם שחיטת אמו מתירתו‪ ,‬וע"י שחיטת אמו הרי אינו נחשב‬ ‫מקום הילוך לרבים והרשות הוא של יחיד‪ ,‬אם זה רה"ר‪ .‬איתא בתוספתא )שבת פ"א‬ ‫זבוח רק היתר בעלמא הוא וכנ"ל‪ ,‬לכן לית ביה במעי אמו עשה דשאינו זבוח‪ ,‬דנהי‬ ‫ה"ד(‪ :‬הים והבקעה והכרמלית וכו' אינן לא רשות היחיד ולא רשות הרבים‪ ,‬אין‬ ‫דשייך ביה זביחה בשחיטת עצמו‪ ,‬עם כל זה אי אפשר שיאסר מכח אינו זבוח‪ ,‬כיון‬ ‫נושאין ונותנין לתוכן‪ ,‬ואם נשא ונתן פטור‪ ,‬ע"כ‪ .‬והנה 'הבקעה' הוא מקום שדות‬ ‫שיש לו היתר שלא ע"י זביחה דהיינו ע"י שחיטת אמו‪ ,‬ואינו צריך להיות זבוח‬ ‫שאינו מוקף מחיצות‪ .‬ובגמ' )שבת ו‪ (:‬מפרש דבקעה הוא כרמלית אפילו בימות‬ ‫בדוקא‪ ,‬ודו"ק היטב‪.‬‬ ‫החמה שאין שם זרעים‪ ,‬מטעם שאיננה מקום הילוך לרבים‪ ,‬שאין רבים מסתלקים‬ ‫והנה מה שכתבתי דהיתר בן פקועה איננו מפאת שנחשב העובר לנשחט ע"י‬ ‫מן המסילה לילך בשדה‪.‬‬ ‫שחיטת האם‪ ,‬רק היתר בעלמא הוא שהתירתו תורה‪ .‬לכאורה יש ראיה לזה ממה‬ ‫והקשה החזון יחזקאל )תוספתא שם(‪ ,‬וז"ל‪ :‬ולכאורה קשה תיפוק ליה בבקעה כיון‬ ‫שמותר גם בנמצא מת במעי אמו‪ ,‬דלא שייך ביה תו שחיטה כלל כיון שמת מקודם‪,‬‬ ‫שכל אחת משדותיה היא של יחיד‪ ,‬אין לה דין רשות הרבים אפילו אם רבים נוטים‬ ‫וכבר נאסר משום נבילה‪ .‬ועל כרחך דהיתר גרידא הוא שהתירה תורה כל הנמצא‬ ‫מן המסילה ללכת דרך שם‪ ,‬דהלא לענין דין רשות הרבים לכאורה תרתי בעינן‪ :‬א(‬ ‫בה ואפי' איסור נבילה‪ ,‬ועל כן גם בבן ט' חי הנמצא בה‪ ,‬שפיר נראה דאין טעם‬ ‫שהרשות תהיה של רבים‪ .‬ב( שתהיה מקום הילוך לרבים‪ .‬אבל אם הרשות היא של‬ ‫ההיתר מפאת שנחשב העובר לנשחט‪ ,‬רק ששחיטת האם מתרת את האיסור אבר‬ ‫יחיד‪ ,‬אע"פ שאינה מוקפת מחיצות‪ ,‬ורבים בוקעים והולכים דרך שם‪ ,‬אינה רשות‬ ‫מן החי שבו היתר גרידא‪ ,‬כמו שמתרת במת את האיסור נבילה‪ ,‬דאין שום סברא‬ ‫הרבים‪ ,‬כדמשמע בעירובין )דף צד‪ ,(.‬שנאמר שם‪' :‬ור' אליעזר משום דנפרצה‬ ‫לחלק ביניהם‪ ,‬כיון דתרוייהו מחד קרא ילפינן להו מקרא ד'כל בבהמה תאכלו'‪.‬‬ ‫לרה"ר הויא לה רה"ר'? פי' הלא אינה שלהם‪ ,‬וכל שאין הדרך מסור לרבים‪ ,‬אפילו‬ ‫ועוד שהרי בבן ט' חי עצמו‪ ,‬מצינו שהיא מתרת את האיסור שבו‪ ,‬שהרי אפי' בן ט'‬ ‫היא מסלה גמורה אין לה דין רה"ר‪ ,‬כיון שהבעלים יכולים תמיד לעכב עליהם את‬ ‫חי טריפה הנמצא בה ‪ -‬נמי שרי‪ ,‬ואז ג"כ איסור טריפה הניתר בו הרי איננו מפאת‬ ‫הדרך‪ .‬ומשני הגמ' 'אין‪ ,‬ר' אליעזר לטעמיה דתניא ר' יהודה אומר משום ר' אליעזר‬ ‫שנחשב כנשחט‪ ,‬שהרי לא עדיף שחיטתו ע"י האם משחיטת בהמה בעצמה שאין‬ ‫רבים שבררו דרך לעצמן‪ ,‬מה שבררו בררו'‪.‬‬ ‫השחיטה מתרת איסור טריפה‪ ,‬ועל כרחך דהיתר גרידא הוא מה ששחיטת אמו‬ ‫גם שם בעירובין )דף נ"ט( גבי עיר של יחיד‪ ,‬כתב הריטב"א בחדושיו בלשון כזה‪:‬‬ ‫מתרת איסור טריפה שבו‪ ,‬וא"כ מניין לנו לחלק בין איסור טריפה שבו לאיסור אבר‬ ‫קשה לי לישנא דמתניתין דקרי לה 'עיר של יחיד'‪ ,‬דמשמע שרחובותיה ושוקיה‬ ‫מן החי שבו ולומר דאיסור אבר מן החי אין שחיטת אמו מתרת היתר גרידא‪ ,‬רק‬ ‫הם שלו‪ ,‬ואינם מסורים לכל‪ ,‬דכל כהאי גוונא אפילו יש בה רשות הרבים כדעת‬ ‫שנחשבת שחיטת אמו כאילו שחט גם את העובר‪.‬‬ ‫רש"י‪ ,‬היינו ס' רבוא בוקעים שם בכל יום‪ ,‬אין בה משום רשות הרבים‪ ,‬כדאמר לעיל‬ ‫אולם י"ל דטעם ההיתר לפי שנחשב העובר כחלק ממנה וכאחד מאיבריה‪ ,‬ועל כן‬ ‫)בראש פרק עושין פסין( גבי שבילי בית גלגול‪' :‬יהושע אוהב ישראל היה‪ ,‬ותיקן‬ ‫גם במת וגם בטריפה שפיר שרי‪ ,‬דלא שייך מיתה וטריפות באבר אחד‪ ,‬רק בכלליות‬ ‫להם דרכים וסרטיאות‪ ,‬כל היכא דלא ניחא תשמישתיה‪ ,‬מסרה ליחיד'‪ .‬אלמא‬ ‫של בהמה‪ ,‬דאפי' באבר המדולדל בבהמה שאין בו חיות‪ ,‬קי"ל דאין שחיטה עושה‬ ‫רשות שהיא של יחיד‪ ,‬אע"פ שרבים עוברים בתוכה‪ ,‬ודרך רחב ט"ז אמה כבוש‬ ‫ניפול וניתר האבר ע"י שחיטת הבהמה‪ ,‬וכ"ש העובר שנחשב כאחד מאבריה‬ ‫להם שם‪ ,‬אין חייבים עליה משום רשות הרבים‪.‬‬ ‫המחוברים בה‪ ,‬דאין שייך ביה מיתה‪ .‬וגם טריפות לא שייך ביה‪ ,‬מפאת שנחשב רק‬ ‫הרה"ק בעל מגן אברהם מטריסק זי"ע‪ ,‬כתב בהקדמת הספר למי שילמוד ספרו‬ ‫'מגן יהיה לכל ההוגים בו'‬ ‫מבני דלת העם‪ ,‬ואמרו לו‪ :‬רבי אם יש לו פנאי נא ישוב הביתה‪ ,‬כי יש בידינו סכום‬ ‫ובחדושי הרשב"א שם‪ ,‬אחרי שכתב כדברי הריטב"א‪ ,‬מסיק וז"ל‪ :‬וכענין זה ג"כ‬ ‫של ק"מ רובלים כסף נדוניה שאנו רוצים להשליש ביד רבינו‪ .‬שאלם ר' נחום‪ ,‬האם‬ ‫היא ממה ששנינו חצר שרבים נכנסים לה בזו ויוצאים לה בזו‪ ,‬הוה רשות היחיד‬ ‫תתנו לי רשות להשתמש בכסף הזה לדבר צדקה‪ ,‬והשיבו לו בודאי‪ ,‬והרי לשם כך‬ ‫לשבת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אנו מפקידים בידיך הכסף‪ ,‬שאם לא כן היינו מוסרים הממון בהיתר עיסקא הנהוג‪.‬‬ ‫אבל התוס' )עירובין כב‪ :‬בד"ה יהושע( כתבו‪ ,‬וז"ל‪ :‬חצר שרבים נכנסים לה בזו‬ ‫ר' נחום בירך אותם בברכת מזל טוב‪ ,‬ושניהם פנו לדרכם‪ ,‬וכרגע הביא הכסף‬ ‫ויוצאים בזו‪ ,‬הוה רשות הרבים לר' יהודה אע"פ שהיא של יחיד‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ואפילו‬ ‫להעשיר‪ ,‬אחרי שהוסיף עשרה רובל משלו‪ ,‬ויהי הדבר לנס גדול‪ ,‬אבל ר' נחום‬ ‫לרבנן שהוא רשות היחיד‪ ,‬היינו רק מטעם דלא אתו רבים ומבטלי מחיצה‪ ,‬ולא‬ ‫ביקש מן העשיר שלא יפרסם הדבר‪ .‬רואים יסוד הדברים שאם יש בטחון בהקב"ה‬ ‫מטעם שהיא של יחיד‪ .‬וגם לדידהו קשה ממה שנאמר בסוגית הגמרא בעירובין‬ ‫שהוא מנהיג את העולם למעלה מדרך הטבע‪ ,‬אז הקב"ה מתנהג עמו גם למעלה‬ ‫דף צ"ד בפירושא דמתניתין כמו שהובא לעיל‪.‬‬ ‫מדרך הטבע‪ ,‬ואם אדם חושב שהכל טבע‪ ,‬אז הקב"ה מתנהג עמו כדרך הטבע‪.‬‬ ‫ויש ליישב ולומר‪ ,‬דרש"י והתוס' )בעירובין דף כב‪ ,(:‬חולקים על הרשב"א‬ ‫וראיתי שמביאים תלמידי הגה"צ הגדול המפורסם רבי הירש מיכל שפירא בעל‬ ‫והריטב"א והתוס' בעירובין סוף דף צ"ג‪ ,‬וסבירי להו שאפילו רשות של יחיד‪ ,‬אם‬ ‫ציץ הקודש זיע"א‪ ,‬שהיה רגיל בפיו לאמר את דברי הספר ראשית חכמה )שער‬ ‫רבים דרסי שם‪ ,‬יש לה דין רשות הרבים‪ .‬אך היינו דוקא אם אותו מקום נעשה עתה‬ ‫האהבה פ"ו(‪ ,‬כי בזמנו היו אנשים יחידים שנתפרנסו ע"י אליהו זכור לטוב‪ ,‬ואחד‬ ‫מחמת עצמו מקום הילוך לרבים‪ ,‬כמו כל דרך מפולשת‪ ,‬ומחמת זה חל עליו דין‬ ‫מהם עודנו חי בצפת‪ ,‬ע"ש‪ .‬וא"כ אנו רואים מדריגת הבטחון בה' עד הסוף‪ ,‬שלא‬ ‫רשות הרבים‪ ,‬כמו בחצר שנפרצה ונכנסים לה בזו ויוצאים בזו‪ ,‬או בעיר של יחיד‪.‬‬ ‫יחסר לו די מחסורו בצרכיו ההכרחים‪ ,‬ואז הקב"ה עוזרו ששולח אליהו הנביא‬ ‫משא"כ שם בעירובין דף צ"ד שמיירי בחצר שנפרצה אחת מד' מחיצותיה הפונה‬ ‫לפרנסו‪ ,‬ואם אין לו זכות ע"י אליהו‪ ,‬ישלח לו הקב"ה שליח אחר‪ ,‬אבל לא יעזוב‬ ‫לרשות הרבים במלואה‪ ,‬או ביתר מעשר‪ ,‬ומשאר ג' רוחותיה עודנה מוקפת ג'‬ ‫את האדם הבוטח בה' בטחון אמיתי שבודאי הקב"ה יעזור לו‪.‬‬ ‫מחיצות גם עתה‪ ,‬ולפי מהותה אינה נעשה רשות הרבים מחמת עצמה‪ ,‬אלא מפני‬ ‫ולפ"ז יבואר עומק כוונת הרמב"ן‪ ,‬דכיון שיש המידה בבטחון מדריגה שלמעלה‬ ‫דעיילי לה רבים מרשות הרבים הסמוכה לה‪ ,‬בזה סובר ר' אליעזר שבטלה היא‬ ‫מדרך הטבע‪ ,‬שהקב"ה מנהיג את העולם למעלה מדרך הטבע‪ ,‬וגם מה שהיה‬ ‫לרשות הרבים להיות כמותה‪ .‬ולכן פריך שם שפיר‪' :‬ור' אליעזר משום שנפרצה‬ ‫הצדיק רבי הירש מיכל היה משתמש בדברי הראשית חכמה שאליהו הנביא היה‬ ‫לרשות הרבים הויא לה רשות הרבים'‪ ,‬כלומר וכי בשביל זה בטלה היא לרשות‬ ‫מפרנס צדיקים בעלי בטחון‪ ,‬וא"כ אברהם אבינו שהיה כבר מלומד בנסים שניצל‬ ‫הרבים הסמוכה לה‪ .‬ומשני‪' :‬אין ר' אליעזר לטעמיה דתניא רבים שבררו דרך‬ ‫מאור כשדים‪ ,‬וא"כ היה לו לבטוח בהקב"ה בטחון גדול שיפרנס אותו ואשתו וכל‬ ‫לעצמן מה שבררו בררו'‪ ,‬וכיון שנעשה דרך של רבים‪ ,‬בטלה שפיר לרה"ר להיות‬ ‫אשר לו‪ ,‬וא"כ במצב הזה שאברהם אבינו נהג בדרך הטבע וירד למצרים וסיכן את‬ ‫כמותה‪.‬‬ ‫אשתו וכו'‪ ,‬זהו חטא גדול בשגגה כפי מדריגתו של אברהם אבינו‪ ,‬ולכך נגזר על‬ ‫זרעו גלות בארץ מצרים‪ .‬ובאמת שאם אדם יש לו בטחון בהשי"ת שהוא מנהיג את‬ ‫העולם בדרך הטבע‪ ,‬זהו גם בטחון שיש מנהיג לבירה‪ ,‬אבל במידת הבטחון‬ ‫לע"נ הג"ר שמחה עלברג ב"ר אהרן שמעון זצ"ל יא"צ ז' חשון‬ ‫שהשי"ת ישנה הטבע בשבילו‪ ,‬היא מדריגת צדיקים אמיתיים‪ ,‬וא"כ מובן מאוד‬ ‫ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה‪ .‬כתב הרמב"ן‪ ,‬וז"ל‪ :‬ודע כי אברהם אבינו חטא‬ ‫דבריו הקדושים של הרמב"ן‪ ,‬שדוקא על אברהם אבינו שהיה כל כך גדול בבטחון‬ ‫חטא גדול בשגגה‪ ,‬שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו‪ ,‬והיה‬ ‫בה'‪ ,‬וכאן נהג כדרך הטבע‪.‬‬ ‫לו לבטוח בה' שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו‪ ,‬כי יש באלהים כח לעזור‬ ‫ואחרי שאמרתי כל דברינו להבין עומק הרמב"ן‪ ,‬מצאתי גם סמך לדברינו אלה‪,‬‬ ‫ולהצילו‪ ,‬גם יציאתו מן הארץ שנצטוה עליה בתחילה מפני הרעבון אשר חטא‪ ,‬כי‬ ‫דראיתי שמביאים מה שאומר אחד מגאוני הדור ז"ל ביאור הגמ' בברכות )דף לה‪(:‬‬ ‫האלקים ברעב יפדנו ממות‪ ,‬ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים‬ ‫גבי מחלוקת ר' ישמעאל ורשב"י‪ ,‬ודעת הרמב"ם להורות לרבים כמידת ר'‬ ‫ביד פרעה‪ ,‬עכ"ד‪ .‬וצ"ע כוונתו‪ ,‬מה היה כאן החטא הגדול של אברהם אבינו‪ ,‬ואיך‬ ‫ישמעאל דהנהג בהם מנהג דרך ארץ‪ ,‬אבל כל יחיד ויחיד אדרבה צריך הוא‬ ‫יכולים להתבטא כך על אברהם אבינו‪ ,‬כך שואלים המפרשים קושיא מהסברא‪.‬‬ ‫להשתדל ולהגיע למדרגת הרשב"י שאומר‪ :‬אפשר אדם חורש בשעת חרישה‬ ‫ועוד מקשים על הרמב"ן מגמ' בב"ק )דף ס‪ :(:‬ת"ר רעב בעיר‪ ,‬פזר רגליך‪ ,‬שנאמר‬ ‫וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח‬ ‫'ויהי רעב בארץ‪ ,‬וירד אברם מצרימה לגור שם'‪ .‬הרי הגמ' לומדת מאברהם אבינו‬ ‫תורה מה תהא עליה‪ ,‬אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום‪ ,‬מלאכתן נעשית‬ ‫שאם יש רעב בעיר פזר רגליך לצאת מהעיר‪ ,‬וא"כ היה מותר לאברהם לצאת‪.‬‬ ‫ע"י אחרים‪ .‬ועי' בקידושין )דף פב‪ (.‬דאברהם אבינו נהג כדרכו של רשב"י‪ ,‬ואומר‬ ‫והנראה לענ"ד בעומק כוונת הרמב"ן‪ ,‬דהנה מצינו שני דרכים בבטחון‪ :‬א( שהקב"ה‬ ‫הגאון דלפי"ז נראה דהנה אמרו חז"ל אברהם אבינו נקרא 'אברהם העברי'‪ ,‬על שם‬ ‫מנהיג את העולם בדרך הטבע‪ ,‬והכל מהבורא יתברך שמו‪ ,‬אבל הנהגת העולם זהו‬ ‫שכל העולם מצד זה והוא מצד אחר‪ ,‬והיתה דרכו כנגד כולם‪ ,‬והלך ממקום למקום‪,‬‬ ‫על פי דרך הטבע‪ .‬ב( שהקב"ה מנהיג את העולם למעלה מדרך הטבע‪ .‬כמו‬ ‫ודרש ברבים את מציאות ה' ובטחון בהקב"ה‪ ,‬וכיון שהיה נוהג בדרכו של רשב"י‪,‬‬ ‫שמספרים על הצדיק הגדול המפורסם רבי נחומקה הורדנר זיע"א‪ ,‬שהיה בעל‬ ‫הרי גם בדרשותיו לאחרים חזר ואמר שיעזבו הבלי העוה"ז ויתעסקו בתורת ה'‬ ‫צדקה גדול‪ ,‬והיה מסתובב בקופות של צדקה בשביל עניים ואלמנות ויתומים‬ ‫ובעבודתו‪ ,‬והקב"ה יספק להם את כל צרכיהם וכו'‪ ,‬וזה כנגד מדת כל העולם‪ ,‬וזה‬ ‫ופדיון שבוים‪ ,‬והיה בעל בטחון גדול‪ ,‬וקרה פעם שקופת הצדקה של ר' נחום‬ ‫'אברהם העברי'‪ ,‬עכ"ד‪ .‬וא"כ אנו רואים שיש ב' דרכים‪ :‬א( הרבים צריכים להתנהג‬ ‫נתרוקנה לגמרי‪ ,‬כיון שחילק הכל לעניים ולנצרכים‪ ,‬ובאותו היום היה זקוק למאה‬ ‫כמידת ר' ישמעאל דהנהג בהם מנהג דרך ארץ‪ .‬ב( כל יחיד ויחיד צריך להתנהג‬ ‫וחמשים רובל לפדיון שבוים‪ ,‬ואם לא היה מקיים המצוה באותו יום‪ ,‬היה האיש‬ ‫במדת רשב"י‪ ,‬ואברהם אבינו התנהג במידת הרשב"י לגבי בטחון‪ .‬וא"כ זהו כמו‬ ‫אובד וגם כל בני ביתו אובדים בצרתם‪ ,‬כשנודע הדבר לר' נחום‪ ,‬נכנס תיכף לביתו‬ ‫שביארנו שלפי ר' ישמעאל הבטחון צריך להיות לבטוח בה' בדרך הטבע שהקב"ה‬ ‫של עשיר אחד וביקש ממנו הלואה מאה וחמשים רובל עד למחרת היום שעה‬ ‫נוהג העולם בדרך הטבע‪ ,‬וזהו הנהג בהם מנהג דרך ארץ‪ .‬אבל לרשב"י צריכים‬ ‫שתים עשרה‪ ,‬אמר לו העשיר‪ :‬בודאי הייתי מלוה לך‪ ,‬אבל עלי לנסוע לרגל מסחרי‪,‬‬ ‫לבטוח בה' שהשי"ת מנהיג העולם למעלה מדרך הטבע‪ .‬וא"כ מובן דברי הרמב"ן‪,‬‬ ‫ואשאל את אשתי שהיא מנהלת את העסק שלי‪ .‬והשיב לו הצדיק‪ :‬אל תדבר על‬ ‫דכיון שהתבאר שמידת אברהם אבינו תמיד כמו רשב"י‪ ,‬וא"כ לגבי בטחון מידת‬ ‫כך עם אשתך‪ ,‬כי נשים דעתן קלות‪ ,‬אני אבטיחך באמונה שלמה שלמחר בשעה‬ ‫רשב"י זהו למעלה מדרך הטבע‪ ,‬ובכל מקום אברהם אבינו מתנהג כמו רשב"י‪ ,‬וכאן‬ ‫שתים עשרה אביא לך את כל המאה וחמשים רובל‪ .‬ואז השיב לו העשיר‪ ,‬אולי‬ ‫בעת הרעב נהג כמנהג דרך ארץ כמידת הטבע‪ ,‬וזהו היה חטא גדול של אברהם‬ ‫תוכל ללוות ממקום אחר‪ .‬אמר לו הצדיק ר' נחום‪ ,‬כבר לויתי הרבה מנכבדי העיר‪,‬‬ ‫אבינו בשוגג כמו שמבואר ברמב"ן‪ ,‬ודברינו נפלאים‪.‬‬ ‫והשעה דוחקת‪ ,‬ואז לא היה יכול לסרב לו‪ ,‬והלוה לר' נחום כל הסכום‪ ,‬ור' נחום‬ ‫ועכשיו יתורץ הקושיא מה שמקשים על הרמב"ן שהזכרנו לעיל מגמ' ב"ק דבזמן‬ ‫היה לו בטחון שהקב"ה ודאי יזמין לו את הסכום שיוכל לעמוד בהתחייבותו‪ .‬ויהי‬ ‫שרעב בעיר פזר רגליך‪ ,‬שצריך לעבור בעיר אחרת שאין שם רעב‪ ,‬והראיה‬ ‫למחרת ופעמון העיר כבר צילצל אחד עשר פעמים‪ ,‬וכסף אין לו להחזיר‪ .‬פגשו‬ ‫מאברהם אבינו שירד למצרים‪ ,‬וא"כ זהו קשה על הרמב"ן‪ .‬אבל כפי שהסברנו‬ ‫הגביר בר' נחום‪ ,‬הסתכל בתרמילו ואמר לו‪ ,‬שעיניו נשואות לתרמיל זה שיספיק‬ ‫דדעת הרמב"ם להורות לרבים כמידת ר' ישמעאל הנהג בהן מדת דרך ארץ‪ ,‬וזהו‬ ‫לו הכסף שהוא צריך להחזיר בעוד שעה‪.‬‬ ‫בטחון בה' שמנהיג העולם על פי דרך הטבע‪ ,‬וכך היה נוהג אברהם אבינו שירד‬ ‫השיב לו הצדיק בעל בטחון האמיתי ר' נחום‪ ,‬הלא יודע ספר אתה‪ ,‬ובודאי אתה‬ ‫למצרים‪ ,‬לא כפי שנהג תמיד כמו מידת רשב"י למעלה מדרך הטבע‪ ,‬וזהו עומק‬ ‫יודע מה שמפרש הרמב"ם הפסוק 'אהיה אשר אהיה'‪ ,‬דאמר הקב"ה 'אהיה' לעזר‬ ‫דברי הרמב"ן‪ ,‬וא"כ מיושב הקושיא על הרמב"ן‪ ,‬שהגמ' אומרת שיש רעב פזר‬ ‫לכל איש 'אשר' מאמין הוא כי 'אהיה' עמו‪ .‬שאם אדם בוטח בה' כי יכול לעשות‬ ‫רגליך‪ ,‬זהו כמנהג דרך העולם לכולם‪ ,‬ורק יחידים צריכים לנהוג כמנהג רשב"י‪,‬‬ ‫נסים ונפלאות שלא כדרך הטבע‪ ,‬אני עוזרו‪ .‬אבל זה שאינו מבין שאני מנהיג‬ ‫וכיון שאברהם אבינו נהג בזה כמנהג העולם שכך צריכים לנהוג בעת הרעב‪ ,‬ולכך‬ ‫הטבע‪ ,‬אני משאירו ביד המקרים‪ ,‬ואז יקרא ואני לא אענה‪ .‬והוסיף ר' נחום‪ :‬ואני‬ ‫מביא הגמ' ראיה מאברהם אבינו‪ ,‬אף שבזה כפי גדלותו היה צריך להתנהג אחרת‪,‬‬ ‫מאמין בלב שלם בהקב"ה‪ ,‬וכל הנסים שעשה עמדי מנעורי ועד היום הזה‪ ,‬ובודאי‬ ‫וא"כ אין כאן קושיא על הרמב"ן‪ ,‬ודברינו נכונים‪.‬‬ ‫יעשה עמי חסד גם היום הזה‪ .‬העשיר חזר לביתו‪ ,‬והנה ניגשו ב' אנשים לר' נחום‬ ‫הרה"ק בעל אוהב ישראל מאפטא זי"ע אמר‪ :‬כל מי שידליק נר לעילוי נשמתי ‪ -‬ר' אברהם יהושע העשיל ב"ר שמואל ‪ -‬אעשה לו טובה‪.‬‬