מליצי יושר · MELITZEI YOSHER — לך לך (2026-10-19)

לך לך תשפ"ז ע.י.ב.י לע"
גליון של"ה הג"ר יוסף עגיל
שה ח' זצ"ל
לע"נ הרה"ק המקובל המלוב"ן ר' רפאל ב"ר אברהם ריס זי"ע
ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך .במדרש )ב"ר לט:ז( :מה כתיב למעלה 'וימת תרח בחרן' ,אמר ר' יצחק הרי לענין החשבון עדיין מתבקש לו עוד ס"ה שנים .אלא
בתחילה אתה דורש שהרשעים בחייהם קרויים מתים ,לפי שהיה אברהם מפחד ואומר אצא ויהיו מחללים בי שם שמים ,ויאמרו הניח אביו לעת זקנתו והלך לו,
אמר לו הקב"ה :לך אני פוטרך מכיבוד אב ואם ,ואין אני פוטר אחר מכיבוד אב ואם ,ולא עוד אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך ,בתחילה 'וימת תרח בחרן' ,ואח"כ
'ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך ,ע"כ .ותמוה ,שהלא תרח היה עובד עבודה זרה ,ומחמת זה היה אברהם פטור מלכבדו ,וא"כ מדוע אמר הקב"ה 'לך אני פוטרך
מכיבוד אב ואם ,ואין אני פוטר אחר מכיבוד אם ואם' ,הלא כל מי שאביו עובד עבודה זרה הרי הוא פטור מלכבדו .ועוד צ"ב דמה מועיל שהקדים הכתוב לכתוב
שתרח מת קודם שכתב 'לך לך מארצך' ,ובכך יהיה נראה שאכן מת תרח קודם שיצא אברהם ,הלא כל בר דעת יראה בעיניו שתרח מת הרבה אחר שאברהם יצא
מחרן ,שהרי אברהם נולד כשתרח היה ע' בן שנה ,ותרח חי ר"ה שנים ,וכשאברהם יצא היה בן ע"ה שנה ,נמצא שתרח חי אחר שיצא אברהם מחרן עוד ס' שנה ,ומה
מועיל הא שהקדימו הכתוב.
וי"ל שהטעם שאמר הקב"ה לאברהם שיכול לעזוב את אביו כאילו הוא כבר מת ,היינו משום דרשעים בחייהם קרויים מתים .אמנם אע"ג דתרח אז רשע היה ,אבל
היה לו כבר מחשבות והרהורים לחזור בתשובה ,ואברהם היה מפחד לעזוב אותו פן ישאר כך ולא יחזור בתשובה .וזה כוונת המדרש 'לפי שהיה אברהם מפחד
ואומר אצא ויהיו מחללים בי שם שמים' ,כלומר עכשיו שתרח אבי מתחיל להתחרט מעונותיו ולשוב בתשובה ,אני אתרחק ממנו? הלא אדרבה ראוי לי להביאו עמי
לארץ ישראל ,וכשם שזכות ארץ ישראל תועיל לי להוליד בנים ,כך תועיל לו להתחרט לגמרי ולשוב בתשובה שלימה .על כך אמר לו הקב"ה' :לך אני פוטרך מכיבוד
אב ואם' ,לפי שכבר הבטחתי לך בעת ברית בין הבתרים' :ואתה תבוא אל אבותיך בשלום' ,ופירש"י ללמדך שעשה תרח תשובה ,וממילא אין אתה צריך להוליכו
מליצי יושר מול מגיד פשע זייט מנדב פאר "מליצי יושר" gilyonmy@gmail.com 732-510-0560
'דרכי האמונה' להרה"ק רבי יוסף דוד ב"ר אפרים זי"ע אבד"ק
זוואלוב כתב בהקדמת הספר ,וז"ל:
ועיני לשמיא נטלית וכפי פרישות בתפלה ,ועני בלב נשבר ונדכה,
ואברהם נגד רמ"ח איברים ,שרמ"ח מצוות נפשי בשאלתי נועם עליהם תבקשו בזה ובבא ,די יתאמר מילי אב ואם' ,לפי שכבר הבטחתי
עשה הם מסטרא דחסד ,ו'עולם חסד יבנה', דשמיא מספרי אשר כתבתי לך בעת ברית בין הבתרים:
לכן נאמר 'אלה תולדות השמים והארץ הנה צדיקים אשר לא פגמו בנפשם רוחם ונשמתם מעודם ,ומקבלים עליהם יראתו 'ואתה תבוא אל אבותיך
בהבראם' ,ודרשו חז"ל 'בהבראם' אותיות ואמונתו אפילו מחיצוניות העולמות ,וכאמרם ז"ל עה"פ 'העדותי בכם היום את בשלום' ,ופירש"י ללמדך
'באברהם' .ובזה מובן מה שאמר 'והיה שמך השמים ואת הארץ' ,הביטו בשמים שבראתי לשמשיכם כלום שינו מדתם, שעשה תרח תשובה ,וממילא
אברהם' .וביעקב נאמר 'כי אם ישראל יהיה וההנהגה אשר לא ישתנה מכל צבא השמים ,נמשכה מיחוד התמידי ,שלא יתבטל אין אתה צריך להוליכו עמך
שמך ,ובאברהם נאמר 'והיה' שמך אברהם, העולם ע"י מעשה איש הישראלי ,שהיה ביטול הבחירה ,כי תיכף בעשות הישראלי לארץ ישראל ולא להתעכב
רומז שכבר היה שמך 'אברהם' כאשר נרמז נגד רצונו יתברך היה איבוד עולם ,וכידוע מהמשנה )אבות פ"ה מ"א( להפרע מן אצלו עד שיתחרט לגמרי ,היות
רמז 'בהבראם' אותיות 'באברהם' .וזה ע"י הרשעים שמאבדין ,ותיכף בעשות המצוה היה נראה קיום העולם לצדיקים שבודאי יתחרט מעצמו .אבל
שתיקן אברהם רמ"ח איברים שלו] ,וזהו שמקיימין העולם ,והיה ביטול הבחירה ,שלזה נברא העולם ]כדי שיהיה בחירה[. אב 'אין אני פוטר אחר מכיבוד
פירוש דברי הזוהר 'לאתקנא גרמך' ,היינו אבל ח"ו מי שנאבדה האמונה ממוחו ולבו ,כי הוא שורש הבחירה ,אין לו עזר מזה, ואם' ,דאיש אחר שאביו עובד
תיקון רמ"ח האיברים שלו[ ,לכן זכה להיות כי כבר לא שלטה בו אמונתו ויהי להיפך .והעצה לזה כפי שקבלנו מפי סופרים עבודה זרה ועכשיו מתחיל
'אב המון גוים' ,לכן אמר 'לך לך' לתקן גופו, וספרים קדושים ,לקבל על עצמו מסירת נפש באמת ,כשרואה השתקעותו להתחרט על מעשיו ,בודאי אין
רמ"ח איברים שלו ,ועיד"ז 'ואעשך לגוי גדול', בעומקי הקליפות ,וכל מיני מדות גרועות ותאוות חיצוניות ,ואין לבו ומוחו שומעין לבנו רשות להתרחק ממנו ,כי
שתהיה 'אב המון גוים'. להבין דרכי התורה והעבודה לשמור לעשות ולקיים ,שאינו מרגיש בחסרונו כלל, שמא ישוב לסורו ,והרי אין לו
והנה תיקון רמ"ח איברים הוא ע"י קריאת וח"ו הוא מרוחק ומתועב מסיטרא דקדושה ,אשר הם בטלים לרצונו תמיד ,ויהי הבטחה מאת ה' כמו שהיה
שמע ,רמ"ח תיבות נגד רמ"ח מצות עשה, להיפך .וע"י כן גומר בדעתו למסור נפשו רוחו ונשמתו על קידוש שמו כביכול, לאברהם שיחזור בתשובה.
ונרמז בכתוב 'ויעבור אברם בארץ ע'ד מ'קום בכדי לשבר כל הקליפות שמשוקע בהם ,ושיתגלה אלהותו יתברך בעולם על ידו לו היתה ואם תאמר עדיין לא
ש'כם' ,ראשי תיבות 'שמע' למפרע ,ו'שכם' למלאות רצונו ,כי כח זה יש בכלל כל ישראל גדולים וקטנים למסור נפשם על לאברהם הבטחה זו ,שלא
ראשי תיבות ש'ם כ'בוד מ'לכותו ,רומז קדושת השם ,וכידוע מקדמונינו. נאמרה אלא בברית בין
לקריאת שמע שהוא תיקון רמ"ח איברים וכשיתמיד להתבונן בזה מה טוב ויפה לו למסור נפשו רוחו ונשמתו בכל יום, הבתרים שכתובה לאחר מכן
כנודע] .ולכן דן המדרש בריש פרשתין כיצד ובפרט בק"ש שחרית וערבית ,עיד"ז נעשה יחוד פנימי בב' שמות אלו ,ונתייחדו בסוף הפרשה .משום הכי סיים
מקבלים עול מלכות שמים ,כי הכתוב 'לך לך' מוחו ולבו בכח חדש ממש ,ועיד"ז יתפשטו הטוב והחסד באמונתו יתברך ,בחידוש לומר 'ולא עוד אלא שאני
-לאתקנא גרמך ,יש בזה רמז להשלמת רמ"ח אמונה חזקה ,ובבטחון חזק ובשמחה ,שהאמונה והבטחון והשמחה דביקים זה מקדים מיתתו ליציאתך',
איברים שבו ,שעל ידי זה 'ואעשך לגוי גדול', לזה ,וכדכתיב 'אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף' ,ר"ל אם רוצה לשוב והיינו כפי שכתבו התוס'
וזה נעשה על ידי רמ"ח תיבות שבקריאת לבו אליו יתברך ,ושלא יפרד הלב מהמוח .העצה לזה' ,רוחו ונשמתו אליו יאסוף', )ברכות ז :ד"ה לא היה( דמעשה
שמע[. כי כל זמן שהלב נפרד מהמוח ,ע"י שלא קיים 'העדותי בכם היום השמים והארץ', דברית בין הבתרים היה חמש
אזי רוחו ונשמתו מפוזרים .וכידוע מהחובות הלבבות )שער הבטחון הקדמה ד"ה שנים קודם אמירת הקב"ה
ומתועלת הבטחון( ,שאמר 'ה' יצילני מפיזור הנפש' ,כי הנפש לא תמלא כתיב, לאברהם לך לך וגו' ,שכאן היה
לע"נ הג"ר מיכאל אליעזר פארשלעגער ב"ר אברהם משה ותמיד משתנה מרצון לרצון ,וח"ו אם הוא נפש לא טוב ,אזי משוטט תמיד בעומקי אברהם בן ע"ה שנים ,ובמעשה
זצ"ל יא"צ ט"ו חשון הקליפות ,כי כל תאוותו מושכים אותו ,זה לכאן וזה לכאן .וזהו 'רוחו ונשמתו אליו דברית בין הבתרים היה בן ע'
העמיד קדירה על האש ונתבשל במוצ"ש, יאסוף' ,ר"ל כשיקבל עליו מסירת נפשו רוחו ונשמתו ,לאסוף אותו מהפיזור ,עיד"ז שנים ע"ש ,וכדי שידעו הכל
והמל בשבת ולא עשה הפריעה אם חשיב יזכה לשום אליו לבו ,וזהו 'ה' אור"י' ,שהוא ר"ת ר'וחו ו'נשמתו א'ליו י'אסוף ,כי שאין מוקדם ומאוחר בתורה,
מקלקל] .המשך משבוע העבר[ .הבאנו לעיל עיד"ז יתפשט בו הטוב והחסד ,שהוא 'וירא אלהים את האור כי טוב'. ויאמינו שמעשה של ברית בין
שביאר האבני נזר מדוע אם עשה החיתוך הבתרים היה קודם נסיעתו של
אברהם ,משום הכי הקדים לומר 'וימת תרח בחרן' שזהו מופת חותך שאין מוקדם בשבת ,והפריעה במוצ"ש חייב חטאת ,אע"ג שנגמר המלאכה במוצ"ש ,דהיינו
משום שגם החיתוך לבד הוי תיקון ,דאם ינטל ערלה הנשאר ,הרי הוא מהול ומאוחר בתורה.
מעכשיו .אבל לפי מה שכתב החלקת יואב דחייב משום הוצאת 'דם ברית' ,לא שייך
סברא זו .דאם ינטל הערלה הנשאר ,הרי יצא עוד דם ,ונמצא דאין צריך לדם
שהוציא תחילה ,וא"כ לא תיקן כלום בדם שהוציא. לע"נ הג"ר מאיר יהודה שפירא ב"ר יעקב שמשון זצ"ל יא"צ ז' חשון
ויאמר ה' אל אברם לך לך .בתנחומא )פיסקא א'( :ילמדנו רבינו אדם מישראל מהו וז"ל :יש לשאול דבזה שוב דומה לדברי התוס' )חולין כט (:בשוחט סימן אחד לא
שיקבל עליו מלכות שמים כשהוא מהלך וכו' .אפשר ששאלו כן ,משום דקאמר 'לך חשיב מתקן ,ומה שאמרתי דהכא דומה להוציא כזית משני זיתים כיון שאם ינטל
השני ,הכא אם ינטל מקצת הערלה הנשאר ,בודאי יצא לך' ,ונאמר בזוהר בפרשתין 'לאתקנא
עוד דם ,ואין צריך לדם שהוציא תחילה ,וממה נפשך לא גרמך' )-לתקן את עצמך( .ויובן על פי
תיקן בדם שהוציא ,שאם לא יגמור אין כאן מילה ,ואם מה שאמר לקמן 'אני הנה בריתי אתך,
יגמור יהיה דם אחר .אך זה אינו ,דאנן אליבא דהרמב"ם והיית לאב המון גוים ,ולא יקרא עוד
קיימינן ,והוא ז"ל כתב בפיה"מ )פ"א חולין( דחייב בסימן את שמך אברם ,והיה שמך אברהם כי
ראשון ,וחולק על התוס' )פ"ב חולין( ,גם בלאו הכי אין זה אב המון גוים נתתיך' ,ויש לדייק למה
שאלה כל כך ,עכ"ל. באה הרי"ש של 'אברהם' ,ועיין פירוש
ובגוף הראיה שכתב החלקת יואב מלשון הרמב"ם 'אם לא רש"י שם.
השלים עד מוצ"ש' ,דמשמע דאינו חייב אלא בגמר ויש לומר ד'אברהם' בגימטריא רמ"ח,
המילה בחול ,כתב האבני נזר דאינו ראיה ,דאורחא וזכה ל'אב המון גוים' על ידי שתיקן
דמילתא נקט .וז"ל :מה שכתב הרמב"ם 'אם לא השלים גופו ברמ"ח מצות נגד רמ"ח איברים,
עד מוצ"ש' ,אורחא דמילתא נקט ,דבזה משכחת וכאשר נצטווה על המילה ,נתקנו כל
בפשטות שהיה חושב שיש שהות ביום ומל ,והמבינים רמ"ח איבריו ,וזהו 'התהלך לפני והיה
התרו בו שהיה בדעתם שאין עוד שהות ,ואח"כ באמצע תמים' .וא"כ ע"י שתיקן שמו 'אברהם'
מילה ראו היטב שהוא לילה ,כמו שהבינו תחילה ,אבל ברמ"ח מצות עשה ,עיד"ז זכה להיות
המוהל שחשב שיש שהות ,ובאמצע מילה שעיניו 'אב המון גוים'] ,ולכן נשארה הרי"ש
בתינוק ולא בכוכבים ,בודאי לא הבין שהוא לילה, בשמו ,כי ע"י שתיקן רמ"ח איבריו
ומסתמא גמר ,עכ"ל. שבגימטריא 'אברהם' ,זכה להיות 'אב
והנה הבאנו לעיל דמפשטות הגמ' )שבת קלג (:משמע המון גוים' ,וכמשמעות הכתוב 'אני הנה
דרק אם עשה החיתוך בשבת ,והפריעה במוצ"ש ,אז חייב בריתי אתך והיית לאב המון גוים'[.
'שמן המאור'
להגה"ק רבי מנחם מנדל אפרים פישל ב"ר דוד טרייבר זצ"ל,
המגיד מסאמבור
יום ח' ,ואם מת הולד בנתים ודאי פטור ,רק תלמידו של הרה"ק ר' מאיר מפרמישלאן ורבי צבי הירש חטאת .אבל אם לא גמר לעשות
משום שהוא חי ביום ח' הוא אחד בשבת שהוא מדזיטשויב זי"ע כתב בהקדמת ספרו הפריעה במוצ"ש לאו תיקון הוא
יום חול ,והוא הדין המניח פת בתנור בשבת כלל ופטור מחטאת .ואילו השאגת
ונאפה באחד בשבת חייב .והם דברים תמוהים, וכל מי שילמוד בספר הזה בכלל אחינו בני ישראל ,יפתח להם אריה ורעק"א כתבו ,דאפי' בלא גמר
דודאי אפילו מת קודם יום ח' חייב] ,אם לא ארובות השמים ברכה עד בלי די מפתח הפרנסה והצלחה לפרוע במוצ"ש חייב ,דגם החיתוך
שהיה עתיד תחילה למות קודם ח'[ ,דמילה ורחמים וחיים ושלום ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים לבד חשיב תיקון.
גמורה עשה עכשיו ,רק שאין צריך לה עכשיו וכו' .והשי"ת יעזור לכל מי שיעיין בזה הספר ,יזכה לזכך לבבו, וכתב האבני נזר דיש לומר להיפך,
שאינו מחויב במילה ,ובהגיע יום ח' שנתחייב ויזדככו כל אבריו ,ויהיו כולם אהובים וכולם ברורים לעשות דאם לא גמר לעשות הפריעה
במילה ,יוצא בה מצוותו .ודומה לקושר לולב במוצ"ש ,אז ודאי חייב חטאת ,כיון
קשר של קיימא בשבת שקודם החג ,דחייב רצון בוראם ,ויזכה לשתי שולחנות כשורה ,בהצלחה וטובה דעדיין הוא ערל ולא קיים המצוה,
אפילו נחתך הלולב קודם החג ,דמעכשיו חיים ושמחה בתפארה ,ויגבה מזלו למעלה בגזירת הבורא, וחילל שבת בחנם .והחידוש של
מתקן שיש לו לולב לחג ,ואין חילוק במלאכת ויזהר כזוהר הרקיע כשמש ברה הגמ' הוא דאפילו אם עשה הפריעה
שבת בין יש תועלת במלאכה לשעתו או לאחר ואמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך יחיו .קשה וכי אברהם שכח מה עשה במוצ"ש ,ג"כ חייב ,אע"ג דבמוצ"ש
זמן. לכמה מלכים ,ונתן הקב"ה העפר לחרבות כמו שאמרו חז"ל ,וכאן ירא אולי נעשה מהול ,מ"מ בשבת עדיין לא
וכת"ר כתב בשם הצל"ח דבהגיע יום ח' ]והיינו יהרגו אותו .גם קשה הלשון 'ואותך יחיו' ,וכי אברהם הרע עינו על חייה ,לא הוי מהול.
ביום ראשון[ ,נתחייב ]על המלאכה שעשה הוי ליה למימר אלא מה שירא ,והיראה לא היה רק שמא יהרגו אותו ,אבל וז"ל :גם יש לומר דאם לא גמר
בשבת[ .ולא היו דברים מעולם ,ותלה בוקי לא מה שלא יהרגו אותה .וגם הלשון קשה 'ואותך יחיו' ,וכי הם יתנו לה ]לעשות הפריעה במוצ"ש[ ודאי
סריקי בצל"ח ,דפשוט שנתחייב עכשיו חיים ,הל"ל 'ואותך לא יהרגו' ,אבל 'ואותך יחיו' משמע שיתנו לה חיים .גם חייב ,דלא נעשה המצוה ,ועדיין הוא
]בשבת ,ולא ביום הראשון[ ,עכ"ל. קשה הלשון 'למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך' ,מהו הכפל ושנוי ערל כמו שהיה .אך אם גמר בלילה,
וכוונת האבני נזר ,דהצל"ח כתב רק דמצוה לשון .גם קשה אברהם אשר היה ראש המאמינים ,יקווה לבני אדם שייטב הרי יצא מערלות .ואף להרמ"א
מילה מתקיים ביום השמיני ,אבל לא כתב לו בעבורה. )יו"ד סי' רס"ב ס"א( דמל בלילה
דבנוגע מלאכת שבת מתחייב ביום השמיני, ונראה לי ,דאמרו חז"ל דאסור להנות ממעשה ניסים ,ואברהם היה צריך צריך להטיף דם ברית ,הכא הטיף
וז"ל הצל"ח :אם מלו תוך ח' ,כשיגיע יום ח' לינצל ממיתה ,וגם היה צריך פרנסה ,כי מטעם זה הלך למצרים כי היה רעב דם ברית ביום ויצא מערלות] ,ולכן
מתקיימת מצוה זו ,שהתורה אמרה 'ביום בארץ ,והיה רוצה שהש"י יעזור לו בדרך הטבע בכל הצריך לו ,לכן אמר הו"א דפטור ,ולכן[ הוצרך
השמיני ימול' ,שכשיגיע יום שמיני יהיה נימול, חושש אני שמא ירצו להרוג אותי ,וזהו 'והרגו אותי' ,ולא נאמר 'ויהרגו להשמיענו דחייב .ואף שאם היה
עכ"ל. אותי' ,כי אברהם לא היה חושש שמא יהרגו אותו ,כי היה בטחונו חזק בה' פטור בזה ]אם עשה החיתוך בשבת,
והנה אמרו בכריתות )דף ז (:דאע"ג דרבי סובר שלא יעזוב את חסידיו ,אך היה חושש שירצו להרוג אותו ,וזהו 'והרגו אותי', אז[ גם כשלא גמר ]לעשות הפריעה
דיוה"כ מכפר אפי' לשאינם שבים ,אבל מודה שבעיניהם יהיה דבר קל הריגתי כאלו כבר הרגו אותי ,ולא רצה שהשי"ת במוצ"ש[ היה פטור ,כיון שבידו
רבי בעבירות דיוה"כ גופיה דלא מכפר ,והיינו יעשה לו נס ,כי כל העושין לו נס מנכין לו מזכיותיו ,והיה רוצה שהקב"ה לגמור ,כמו אם התחיל באמצע יום
דאם עבר על מצות יוה"כ עצמו ,לא מכפר יעזור לו בדרך הטבע .וגם היה חושש עליה שיתנו לה פרנסה ,וזהו 'ואותן דפטור דיכול לומר עבידנא פלגא
עליו יוה"כ ,דאי לא תימא הכי ,כרת דיוה"כ יחיו' ,שיספיקו לך מים ומזון ,וזהו ג"כ אינו בדרך הטבע ,ורצונו היה שהש"י דמצוה ,מ"מ עיקר החידוש ]של
שנאמר בתורה לעושה מלאכה ביוה"כ ,לרבי יעזור לו שהוא יפרנס אותה כאורח כל ארעא. הגמ' הוא[ מה שחייב אם גמר
שסובר דיוה"כ מכפר אפי' בלי תשובה ,כיון ולכן אמר שתאמר שהוא אחיה ויאהבהו מחמתה ,ויתנו לו מתנות ,והוא ]הפריעה במוצ"ש[ .סוף דבר ,כת"ר
דבכל שעתא ושעתא של יוה"כ מכפר ,היכי יספיק לה פרנסה .וזאת הוא בדרך הטבע שאיש עני נושא חן ונותנין לו להדיא כתב שברמב"ם מבואר
משכחת לה שיענש כרת ,והרי מיד שעבר כבר מתנות ,והוא היה עני באותה שעה ,כדכתיב 'ויהי רעב בארץ וירד אברם המילה בגמר ]דאינו חייב אלא
נתכפר לו .אלא ודאי שאליבא דרבי יוה"כ לא מצרימה' ,מפני הרעב כדי להחיות את נפשו .וזה שאמר 'למען ייטב לי קלוש, דקדוק והוא בחול[ ,ואינו כן,
מכפר על עבירות היום עצמו בלי תשובה. בעבורך' ,ר"ל שיתנו לו מתנות ,וזאת יהיה לצורכה לצורך פרנסה ,וזהו ועל כיוצא בזה ראוי לומר 'דקדוקי
ודחי הגמ' ,דמשכחת לה כרת ביוה"כ' ,כגון 'בעבורך' ,בעבור פרנסתך ,שאני אפרנסך כדרך כל הארץ ,ולא הם יחיו עניות מעבירין' וכו' להמציא דין
דעבד עבידתיה סמוך לשקיעת החמה ,ולא אותך ,אך הם יתנו לי מתנות ,ואני אקבל זאת בעבורך כדי לפרנסך] ,ובזה שמוקצה מן הדעת ,לחייב בגמר
הוה ליה שהות ביממא' ,דהיינו שלא נשאר מתורץ מדוע במלך סדום לא רצה לקבל ,כי שם היה לו פרנסה כמ"ש 'ולא שעשה במוצ"ש ,עכ"ל.
רגע אחד מהיום לאחר העבירה דלכפר עליה. תאמר אני העשרתי את אברם'[ ,וממילא 'וחיתה נפשי' שאחיה בדרך הטבע, והנה בחלקת יואב שם הביא ראיה
'אי נמי ,כגון דבהדי דעביד עבידתיה פסקיה וזהו הכל 'בגללך' ,בגלל דבורך ,ובגולגלך תגלגל עלינו כל זאת ,והאי 'בגללך' נוסף לשיטתו ,וז"ל :וכן חזינן במל
מרא לשקיה ומית' ,שתוך כדי עבודה הוא פגע קאי על הכל ,ולא קאי על 'וחיתה נפשי' לבד. תוך שמונה ,דהיינו את של אחר
עם המעדר שעבד בו בשוקו ,ומת ,דלא הוה השבת בשבת ,דמבואר )שבת קלז(.
דחייב ,אי לאו דנחשב טעה בדבר מצוה ,אע"ג דבעת שמל מקלקל הוא .אך כתב ליה שהות ביממא לאחר העבירה דלכפר ליה.
הצל"ח )פסחים ע"ב( דהתיקון בא ביום השמיני ,דאז מתחייב על המעשה שעשה והביא החלקת יואב ראיה מגמ' זו ,דאם האפייה נגמרת בחול הוא פטור ,דאם נימא
בשבת וכו' .ובודאי דאם מת התינוק קודם ח' ,פטור מטעם מקלקל ,וא"כ חזינן דחייב ,א"כ מדוע לא תירצה הגמ' דמשכחת חיוב כרת על מלאכה ביוה"כ באופן
שהאפייה נגמרה לאחר יוה"כ ,דכיון שהחיוב כרת חל רק לאחר יוה"כ ,אין יוה"כ דחייב בחול על המעשה שעשה בשבת ,עכ"ל.
אבל האבני נזר חולק עליו וסובר דאפילו אם מת התינוק קודם יום השמיני חייב ,שכבר עבר מכפר עליו ,אלא מוכח דאם גמר האפייה לאחר יוה"כ הוא פטורא.
דאין חילוק במלאכת שבת אם יש לו תועלת במלאכה לשעתו ,או לאחר זמן ,דאם וכתב האבני נזר )או"ח סימן מ"ט אות א'( ,וז"ל :למד מש"ס כריתות דמשני הש"ס
עשה מלאכה שיש לו תועלת אחר זמן ,ג"כ חייב ,ואין חילוק אם לבסוף לא הגיע דמשכחת כרת דיומא לרבי במלאכה דעביד סמוך לשקיעת החמה ,או דבהדי
דעביד עבידתא פסקיה מרא לשקיה .ולמה לדחוקים הללו ,הא משכחת בפשיטות הזמן.
וז"ל )סימן מ"ח( :הביא ראיה ממל של אחד בשבת בשבת דחייב משום דלא עבד ]חיוב כרת לרבי גבי העושה מלאכה ביוה"כ[ בהדביק פת בתנור מבעוד יום ונגמר
מצוה ,וקשה דהא מקלקל הוא ,ועל כרחך משום דבהגיע יום ח' מצוה הוא ,דכתב ]האפיה[ בחשיכה ,דחל החיוב לאחר יוה"כ ,דאי אמרת דכהאי גוונא חייב ]שפיר
הרמ"א )יו"ד סי' רס"ב סעיף א'( מל תוך ח' יצא ,אף דעכשיו לא תיקן ,רק בהגיע משכחת לה חיוב כרת לרבי ,דאי אפשר שיוה"כ מכפר על זה ,דהא עדיין לא
דאז עושה כל המלאכה ]ואז נתחייב[ דהרי אח"כ אינו עושה כלום ,רק שאם לא תאפה אף בדרך נס, א אך באגרות משה )או"ח ח"ב סימן י'( דחה ראיה זו ,וכתב דאפי' דחיוב הכרת הוא רק אם לבסוף הפת
וכן אם הוציאו מהתנור אז נתבטלה מלאכתו ואיגלאי שהדבקה זו לא היתה מלאכה ]ופטור ,לכן[ לא נאפית ,אין הפירוש דהחיוב חל רק בזמן שנאפית הפת ,אלא דהחיוב חל מיד כשנתן את הפת לתנור,
קשה כלום ,דכיון דלרבי נתכפר גם בלא תשובה ,לכן אף שמה שלא הוציאו מהתנור להנצל מאיסור רק דהחיוב תלוי ועומד אם תהיה אפייה לבסוף ,כיון דאם הוציא הפת מהתנור קודם אפייה אינו חייב.
מלאכה שעשה -ברור שלא שב ,הרי לרבי מכפר בלא תשובה ,ע"ש עוד. אך אם הפת נאפית ,החיוב הוא משעת הכנסת הפת לתנור ,ואז יוה"כ מכפר עליו.
וז"ל :ומה שהוכיח מהא שלא אמר הגמ' דמשכחת כרת דיומא לרבי במלאכת אפיה בהדביק פת סמוך
לחשיכה ונגמרה האפיה לאחר יו"כ דנתחייב על המלאכה לאחר צאת יו"כ] ,ומוכח[ דפטור בכה"ג ,הנה
למה שבארתי ]בסוף הסימן[ שהחיוב ]אינו לאחר יוה"כ כשנאפה הפת ,רק החיוב[ הוא על הדבקתו
הרה"ק רבי מחם מעדל ב"ר יוסף מרימוב זי"ע אמר:
בעודי בחיים אי מעע עם כל העולמות ,ולאחר פטירתי אחזיק טובה למי שידליק ר לטובת שמתי )ספר מחם ציון(.
תפרסם ע"י הרה"ח המפורסם ר' מרדכי יצחק סאמעט שליט"א
והקשה הגאון המנוח מ' עזריאל הלוי אבד"ק נתחייב ,ועל כרחך דאינו חייב בכהאי גוונא[,
קראשניק על דברי הב"י ,מגמרא דשבת הנ"ל ראיה זאת טובה מאוד .וכבר דברתי מזה עם
דבדליכא אחר דחינן הל"ת אע"ג דהיה אפשר רום מעלתו להוכיח מפרש"י שבועות )דף יג:
לקיים אילו היה אחר. ד"ה ומקשינן( דפירש קושית הש"ס ]'וכרת
ולפי מה שכתבתי לא קשה מידי ,דודאי כל דיממא לרבי לית ליה'[ גם אמלאכה] ,ולא רק
שאפשר ובמציאות לקיים ,אע"ג דעכשיו אי על אכילה ,דרש"י שם כתב וז"ל :והא בהדיא
אפשר לקיים ולעשות ככה ,מ"מ אפשר לקיים כתיב כרת דיממא דכתיב בין בעינוי בין
שניהם .רק דהתם בשבת עיקר הקושיא דגמ' 'במלאכה' בעצם היום הזה ,עכ"ל .וכיון
היינו על כרחך דכיון דאיכא אחר ,ילך לו האב דקושית הגמ' היא גם על מלאכה ,א"כ יש
כדי שיהיה ליתא קמן והאחר ימול ,הא אילו להוכיח מהא דלא אמרה הגמ' דאיירי באופן
קמן הוי האב ,אינו מועיל כלל מה דאיכא אחר, הנ"ל דאפיית הפת נגמרה לאחר יוה"כ ,דאינו
דעדיין איכא מצוה דעל האב למול בנו .רק חייב[.
דקושיית הגמרא כיון דאיכא אחר ,נצוה להאב אך לפי מה שתירץ הש"ס בשבועות רק אעינוי
לילך מכאן ויתקיים מצות מילה בהאחר .וא"כ ]דאכל סמוך לשקיעת החמה ,א"כ חזינן דלא
שפיר משני בדליכא אחר ,ומוכרח האב למול מיירי הגמ' ממלאכה ,רק בנוגע אכילה ,ולכן
ואין יכול לילך ,וא"כ כיון דהאב קמן וצריך פשוט מדוע לא אמרה הגמ' דאיירי באופן
למול שלא לבטל מצות מילה כל עיקר ,ממילא דעשה 'מלאכה' של אפייה סמוך לשקיעת
שפיר מיקרי אי אפשר לקיים שניהם ,דהא החמה ,דהגמ' לא מיירי בנוגע מלאכה ,ולכן[
השתא דהאב קמן ,אף אי הוי אחר ,לא היה אין זו ראיה מכרעת ,דיש לומר דבאמת היה
אפשר לקיים שניהם ,דהא איכא מצות עשה יכול לתרץ כן] ,אבל כיון דהגמ' לא מיירי
דאב חייב למול בנו .רק דאז לא היה האב קמן, ממלאכה ,לכן[ הוצרך לדחוק ]ציור של כרת[
אבל עכשיו דליכא אחר וצריך האב למול והוא בעינוי ]של אכילה[ .אבל מש"ס כריתות
קמן הוא מל ,דעשה דחי ל"ת דלא הוי אפשר ]דמיירי ממלאכה ,ולא מעינוי ,שפיר יש
לקיים שניהם ואתי שפיר ,והבן. להוכיח דפטור אם נאפה אחר יוה"כ ,אבל[ לא זכרתי אז ]מש"ס כריתות[ ,עכשיו
עוד כתב התבואות שור והביא ראיה מיבום דקיי"ל מצוה בגדול לייבם ,ותנן כתב כבודו מש"ס כריתות ,והיא ודאי ראיה אלימתא.
ביבמות )דף מג (:אם רצה הגדול לייבם כולם הרשות בידו וכו' ,אלמא דאי לא בעי
רק שאחד מאחיו ייבם קצתם ,נמי הרשות בידו] ,והיינו מטעם שליחות ,והוא הדין
דמועיל שליחות במילה[ ,עכ"ד .ודבריו תמוהין ,ופה קדוש איך יאמר כן דכשייבם
אחר בלעדי הגדול שליחותיה דגדול קעביד ושלוחו של אדם כמותו ,דא"כ יהיה לע"נ הג"ר אליהו יוסף ב"ר גדליה אהרן רבינוביץ זצ"ל יא"צ י"ג חשון
גדול רשאי לעשות שליח לכל אדם גם בלעדי אחיו ,אלא ודאי מדבעינן דוקא אחיו, עשה דוחה ל"ת באפשר לקיים שניהם ,ושליחות במילה .כתב הש"ך )חו"מ סי'
על כרחך דאחיו הוא דעביד מצוה ]ואין זה מטעם שליחות[ .ותו דבהדיא אמרינן שפ"ב( דמי שהוא מוהל ,אינו רשאי ליתן לאחר בנו למולו ,דומיא דכיסוי הדם דמי
)כתובות עז (.דחליצה ליתא ע"י שליח ,וכן ביאה דהיינו יבום ]ליתא ע"י שליח[, ששפך הוא יכסה ,ואותם האנשים המכבדים לאחר למול בניהם אף שהם בעצמם
וברור דלאו מטעם שליחות הוא ,רק דכך שורת הדין ,דאם אין הגדול רוצה ליבם, מוהלים ,הם מבטלים מצוה גדולה דמילה ,ויש לבי"ד לבטל זה ,ע"ש היטב .וראיתי
הולכת אצל הקטן ,ואם ייבם הקטן ,גדול לאו כלום עביד ,וליכא מצוה גבי גדול להתבואות שור )יו"ד סימן כ"ח ס"ק י"ד( שהאריך להשיב על הש"ך בזה ,וגם בגוף
כלל אך גבי קטן) .אוצר המלך פ"א ת"ת ה"ג(. דמיונו לכיסוי נחלק עליו ,וכתב דגם בכיסוי יכול לכבד לאחר לפרקים ,דשלוחו
של אדם כמותו ,יעו"ש שהאריך להביא ראיות דלא כהש"ך בין במילה ובין בכיסוי.
ולפי ענ"ד יש להשיב על ראיותיו ,ובמאי דסיים אפתח .שכתב להביא ראיה דלא
כהש"ך משבת )דף קלג (.דאמרינן דקמ"ל קרא ד'ימול' אפי' באומר האב לקוץ
לזכות ח.ב.י.י .להצלחה בכ"ע ונחת דקדושה מכל יו"ח בהרת בנו הוא מתכוין ,אתי עשה ודחי ל"ת ,ופריך ואי איכא אחר ליעביד באחר,
לך לך מבית אביך מארצך וממולדתך אל הארץ אשר אראך .איתא במדרש )שוחר דאמר ר"ל כל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב
טוב תהלים א'(' :והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו' ,זה אברהם, וכו' ,ומשני בדליכא ,ע"ש .ולפי הש"ך מאי פריך ,אכתי הא מיעקרא עשה דאבי הבן,
עליו נאמר 'כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו'' ,והיה כעץ שתול אלא ודאי דהיכי דאביו מרשה לאחר ,הוי ליה מקיים העשה ,עכ"ד.
על פלגי מים' ,שלקחו הקב"ה ושתלו בארץ ישראל. ולפענ"ד י"ל כי אנכי דנתי לסברת הש"ך ג"כ למצוא תקנה לכבד לאחר למול ,והוא
ויש לפרש הכוונה ,דהנה מבואר בספרים החילוק בין ארץ ישראל לשאר ארצות, דהא היכי דליתא האב קמן ,בי"ד מחוייבים למולו ,וא"כ מצי האב לילך מכאן ,והוי
שארץ ישראל אינה תחת הנהגת השרים והמזלות ,רק תחת יד הקב"ה בעצמו, ליתא לאב ,ואז ימול האחר ,ותו לא מיקרי האב מבטל מצוה .ובהא לא הוי מבטל
והוא מושגח בהשגחה פרטית ,על דרך הנאמר בקרא 'ארץ אשר עיני ה' אלהיך בה מצוה במה שהלך האב כדי דיהיה ליתא קמן וכו' .והכי נמי אשכחן לענין נשיאת
מראשית השנה ועד אחרית שנה' ,משא"כ שאר הארצות הם מסורים מהקב"ה ביד כפים ,דהביא הב"י )או"ח סי' קכ"ח( בשם הירושלמי ,דר' שמעון בן פזי כד הוי חליש
שרי מעלה בהשגחה אלקית מלובש בטבע ,והוא בחינת השגחה כללית .וזה כוונת ולא היה רוצה לישא כפיו ,הוי נפיק לברא יעו"ש .הרי דבזה לא הוי מבטל מצוה,
הקב"ה במה שציוה לאברהם לאמר 'לך לך מארצך' ,וציוה לו ללכת לארץ ישראל, כיון דהולך ובשעת חיוב המצוה ליתא קמן ,וא"כ הכי נמי לא הוי האב מבטל מצוה
ואמר לו 'כאן אי אתה זוכה לבנים ,שם אתה זוכה לבנים' ,שאברהם לא היה מסוגל כשילך קודם המילה ולא יהיה שם ,כה דנתי לפי ענ"ד להלכה.
להפקד בדרך הטבע ,אמנם כיון שנכנס לארץ ישראל ,ובארץ ישראל הרי הוא רק ולפ"ז לא קשה מידי קושיא הנ"ל ,דשפיר פריך הגמרא אי איכא אחר ,ליעביד אחר
תחת השגחת ה' לבדו ,יוכל להפקד ע"י השי"ת .וזה כונת המדרש מה שנאמר על בלבד ולא האב )דהתם איירי בדליכא לאב ,וכדפירש"י שם ד"ה ואי( ,וכגונא
אברהם 'והיה כעץ שתול על פלגי מים' ,שלקחו הקב"ה ושתלו בא"י ,היינו שיהיה דקאמינא כדי לקיים שניהם .ומשני דליכא אחר ,והשתא ליכא למימר דילך לו האב
מושגח בארץ ישראל על ידי הקב"ה בעצמו ושם יזכה לבנים. מכאן כדי שיהיה אפשר לקיים שניהם ,זה אינו ,דאם ילך האב איך יקיים שניהם,
הלא תבטל מצות מילה כל עיקר והבן .אבל ודאי היכי דאיתא לאב קמן אינו רשאי
לכבד לאחר למול וכן ללמדו ספר וכו'.
לזכות ר.ב.ש.ה .להצלחה בכ"ע ולזווה"ג בקרוב ובניקל והנה רבינו ירוחם )ני"ט ח"ג קסט (:כתב ,וז"ל :חוטי פשתן פוטרים בבגד של צמר,
ויאמר ה' אל אברם לך לך .בבראשית רבה כאן :אמר ר' לוי שתי פעמים כתיב 'לך וכן בהיפוך דכלאים בציצית מותר ,ודוקא כשאינו מוצא ממינו ,אבל אם מוצא
לך'] ,כאן ,ובפרשת עקידה[ ,ואין אנו יודעים אי זו חביבה אם השנייה אם ממינו לא יטיל בו כלאים ,כדאמר ריש לקיש כל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת,
הראשונה ,ממה דכתיב 'לך לך אל ארץ המוריה' ,הוי השנייה חביבה מן הראשונה, אם אתה יכול לקיים שניהם -מוטב ,ואם לאו -יבא עשה וידחה ל"ת ,עכ"ל .וכתב
ע"כ .ונראה דכבר מבואר בחובת הלבבות כי לעשות מצות כמו תעניות לשם הב"י )או"ח סי' י"א( ,וז"ל :ואינו נראה לי ,אלא אע"פ שאין מצוי לו ממינו ,מאחר
שמים ,אינו קשה כל כך כמו לאכול ולהתענג בשבת לשם שמים ,כי בתענית שאפשר לקיים את שניהם אילו היה מצוי לו ,לא דחינן את ל"ת ,עכ"ל.
הגליון בארץ ישראל נתנדב ע"י הרב חיים מאיר בן עלקא שליט"א זכות הצדיקים מליצי יושר יעמוד לו ולמשפחתו ולכל יו"ח להתברך בכל מילי דמיטב
לאבר של בהמה ,דאפי' בחצי חיות הוא פלוגתא )חולין לב (:אי שייך טריפות .ולכן עבודתו מסייעת לו ,דאם לא לשם שמים ,למה לו להתענות ולסגף גופו .אך אם
גם בשחיטת האם שפיר נחשב העובר לנשחט ככל שאר איבריה ,ואפי' למ"ד אוכל למעדנים ,לסלק פניית הנאתו בטבע ולייחד לבבו בו לשם שמים ,צריך יותר
דעובר לאו ירך אמו היא ,עכ"ז לעניין שריותא דבן פקועה ,י"ל דלפרט הזה גילתה כבישה.
תורה דהוא ירך אמו ונחשב כחלק ממנה וכנ"ל. והנה אברהם אבינו בא כאן בנסיון כפול הזה ,כאשר נאמר לו 'לך' ,א"כ הוא נסיון
גדול לשמוע מצות ה' ולענות בדרך כחו לילך מארצו וממולדתו לא"י .אך שוב
נאמר עוד 'לך' ,וכפירש"י 'להנאתך ולטובתך ,דשם אתה זוכה לבנים' ,אך בזה כבר
לע"נ הג"ר אהרן ב"ר יחיאל טויבר זצ"ל אבד"ק באטורקעס בעל 'יד אהרן' יא"צ ז' חשון
נתבלבל דעתו ,והיה צריך כבישה גדולה לסלק כל פנייה מן להנאתך וטובתך ,כי
לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה .הנה כתיב 'אני הגבר ראה עני בשבט עברתו אם לעשות כן בלתי לה' לבדו ,אשר הרבה היה נוח לו אם היה נאמר לו רק 'לך'
)איכה ג:א( .תיבות אלו 'אני הגבר' ,גימטריה 'אריה גנב' .דהנה איתא במדרש )הובא בלבד ,ללכת אחריו למדבר עם מסירת נפשו כדרכו בקודש ,לכן א"ר לוי שני
ברש"י מלכים א' י:יג( שנבוכדנצר היה בנה של מלכת שבא שהולידה משלמה פעמים כתיב 'לך לך' ,ואין בידינו להכריע עיקר הנסיון המכריע בו את השניה ,אם
המלך ,וידוע דחותם מלכי בית דוד היה אריה ,וכתבו הטבעיים דטבע הארי רחמני, ב'לך לך' הראשונה ,או עם 'לך לך' השנייה ,שהיה מקום לבעל דבר לטעון כאשר
ואם יפגע בתינוק לבדו ביער אפילו יהיה רעב מאד לא די שלא יטרפנו ,אך גם טען קודם העקדה כי הלך אברהם אבינו לא"י יען היית מבטיח לו להנאתו וטובתו
יעשה בידו עיגול סביבות התינוק ,וזה חותמו שכל חיה העוברת דרך שם תכיר כל כך ,אך שוב מן 'לך לך אל ארץ המוריה' כאשר בא אל הר המוריה לעקוד גם את
חותם המלך שלא תזיק אותו התינוק .ונבוכדנצר היה להיפך אכזרי מאד והרג יצחק בנו עם כל תקותו עמו ביחד להקריבו לה' עולה ,אז למפרע נודע שכל
רבוא רבבות מבני ישראל ,ואפילו על הקרובים אליו לא חס כמבואר בתרגום שני מעשיו לשם שמים בלתי לה' לבדו ,באשר כן כל מעשיו היו לשם שמים ,כאשר
למגילת אסתר ,א"כ אין מגיע לו חותם האריה ,והוא גנוב אצלו ,דאדרבה טבעו אחד היה אברהם אבינו זיע"א.
היפך מטבע הארי ,וזה 'אריה גנב'.
ואם תאמר מה שייכות לירמיה לומר 'אני הגבר' ולרמז על נבוכדנצר .אודיעך מה
שמצאתי בנחל אשכול )ג:א( להגאון רבינו חיד"א זי"ע שהביא ממדרש כתב יד לע"נ הג"ר שלמה קורח ב"ר יחיה זצ"ל יא"צ י"ג חשון
אשר ירמיה ונבוכדנצר היו חברים בנערותם ,ומטיילים יחד בשוקי ירושלים ,ואמר בן פקועה אם נחשב כשחוט .כתב הגר"י ענגיל )אתוון דאורייתא כלל י"ד( ,וז"ל:
נבוכדנצר לירמיה ,שאילו היה מלך היה מחריב ביהמ"ק ומגלה בני ישראל ,ע"ש נלענ"ד דלפי מאי דנסתפקה הגמ' )חולין עד (.אי בן פקועה ניתר גם בשחיטת
ותבין הרמז שכתב האריז"ל )ספר הגלגולים פס"ד( דירמיה היה גלגול שלמה ,וראה עצמו ,וד' סימנין אכשר ביה רחמנא ,ב' סימנים דאם ,וב' סימנים דידיה .או דילמא
בעיניו שיצא ממנו מי ששרף ביהמ"ק וביטל המלוכה מבניו. ניתר רק בשחיטת אמו לבד ,אבל לא בשחיטת עצמו.
ועל כן 'ראה עני בשבט' עם הכולל גימטריה 'מרת י' ,דאמרו חז"ל )שמו"ר ו' סימן והנה אם נאמר דניתר רק בשחיטת אמו לבד ,אזי נראה דאין לעובר במעי אמו שום
א'( :עמד שלמה המלך והחכים על גזירתו של הקב"ה ,ואמר למה אמר הקב"ה 'לא שחיטה כלל .דאין לומר דכיון דעכ"פ ניתר בשחיטת אמו ,א"כ שחיטת אמו היא
ירבה לו נשים' ,לא בשביל שלא יסור לבבו ,אני ארבה ולבי לא יסור ,אמרו רבותינו שחיטתו ושייך ביה שחיטה ,דזה אינו ,דהא דשחיטת האם מתרת העובר שבבטנה,
באותה שעה עלתה יו"ד שב'ירבה' ,ונשתטחה לפני הקב"ה ואמרה :רבון העולמים מאן לימא לן דהוא מטעם שע"י שחיטת האם נחשב העיבור כנשחט ,דלמא באמת
לא כך אמרת אין אות בטלה מן התורה לעולם ,הרי שלמה עומד ומבטל אותי, אין העיבור נשחט כלל וראוי שיהיה אסור ,אלא שהתורה התירה איסור כזה
ושמא היום יבטל אחת ולמחר אחרת עד שתתבטל כל התורה כולה .אמר לה הנמצא במעי האם בקרא ד'כל בבהמה תאכלו' דילפי' מיניה היתר בן פקועה ,ומנ"ל
הקב"ה שלמה ואלף כיוצא בו יהיו בטלין ,וקוצה ממך איני מבטל ,ומנין שבטל לומר דזה נחשב לשחיטת העובר ,כיון שהיתר בעלמא הוא שהתירתו תורה.
אותה מן התורה וחזר לתורה ,שנאמר 'שרי אשתך לא תקרא שמה שרי כי שרה והנה אם נאמר כן ,אזי נראה פשוט דגם עשה דשאינה זבוחה לא שייכא בעובר
שמה' ,והיכן חזר' ,ויקרא משה להושע בן נון יהושע' ,ע"כ] .וזה 'מרת' מלשון במעי אמו ,דכיון דאין היתירו ע"י מה שהוא נזבח ,כי אם שנעשה היתר מאיליו ע"י
קטרוג[ ,דאות י' עלתה למרום וקטרגה עליו לפני כסא הכבוד שביטלה והפרישה שחיטת האם ,א"כ לא שייך ביה ג"כ קודם שחיטת האם עשה דשאינה זבוחה,
מ'לא ירבה'. דאע"פ שחסר עדיין שחיטת האם ,הוי זה רק כחסר מעשה המתיר בעלמא ,אבל
לא כחסר זבוחה ,ובחסר מעשה המתיר בעלמא ,שייך רק איסור אבר ובשר מן החי,
אבל לא עשה דשאינה זבוחה וכו'.
ועוד נלענ"ד די"ל דאפי' אי ד' סימנין אכשר ביה רחמנא ,עם כל זה כיון שאין לו
לע"נ הג"ר צבי הירש מטאמשוב ב"ר ישראל לייב זצ"ל יא"צ ז' חשון
שחיטת עצמו לבד ,רק גם שחיטת אמו מתירתו ,וע"י שחיטת אמו הרי אינו נחשב
מקום הילוך לרבים והרשות הוא של יחיד ,אם זה רה"ר .איתא בתוספתא )שבת פ"א זבוח רק היתר בעלמא הוא וכנ"ל ,לכן לית ביה במעי אמו עשה דשאינו זבוח ,דנהי
ה"ד( :הים והבקעה והכרמלית וכו' אינן לא רשות היחיד ולא רשות הרבים ,אין
דשייך ביה זביחה בשחיטת עצמו ,עם כל זה אי אפשר שיאסר מכח אינו זבוח ,כיון
נושאין ונותנין לתוכן ,ואם נשא ונתן פטור ,ע"כ .והנה 'הבקעה' הוא מקום שדות
שיש לו היתר שלא ע"י זביחה דהיינו ע"י שחיטת אמו ,ואינו צריך להיות זבוח
שאינו מוקף מחיצות .ובגמ' )שבת ו (:מפרש דבקעה הוא כרמלית אפילו בימות
בדוקא ,ודו"ק היטב.
החמה שאין שם זרעים ,מטעם שאיננה מקום הילוך לרבים ,שאין רבים מסתלקים והנה מה שכתבתי דהיתר בן פקועה איננו מפאת שנחשב העובר לנשחט ע"י
מן המסילה לילך בשדה.
שחיטת האם ,רק היתר בעלמא הוא שהתירתו תורה .לכאורה יש ראיה לזה ממה
והקשה החזון יחזקאל )תוספתא שם( ,וז"ל :ולכאורה קשה תיפוק ליה בבקעה כיון
שמותר גם בנמצא מת במעי אמו ,דלא שייך ביה תו שחיטה כלל כיון שמת מקודם,
שכל אחת משדותיה היא של יחיד ,אין לה דין רשות הרבים אפילו אם רבים נוטים
וכבר נאסר משום נבילה .ועל כרחך דהיתר גרידא הוא שהתירה תורה כל הנמצא
מן המסילה ללכת דרך שם ,דהלא לענין דין רשות הרבים לכאורה תרתי בעינן :א( בה ואפי' איסור נבילה ,ועל כן גם בבן ט' חי הנמצא בה ,שפיר נראה דאין טעם
שהרשות תהיה של רבים .ב( שתהיה מקום הילוך לרבים .אבל אם הרשות היא של ההיתר מפאת שנחשב העובר לנשחט ,רק ששחיטת האם מתרת את האיסור אבר
יחיד ,אע"פ שאינה מוקפת מחיצות ,ורבים בוקעים והולכים דרך שם ,אינה רשות
מן החי שבו היתר גרידא ,כמו שמתרת במת את האיסור נבילה ,דאין שום סברא
הרבים ,כדמשמע בעירובין )דף צד ,(.שנאמר שם' :ור' אליעזר משום דנפרצה
לחלק ביניהם ,כיון דתרוייהו מחד קרא ילפינן להו מקרא ד'כל בבהמה תאכלו'.
לרה"ר הויא לה רה"ר'? פי' הלא אינה שלהם ,וכל שאין הדרך מסור לרבים ,אפילו ועוד שהרי בבן ט' חי עצמו ,מצינו שהיא מתרת את האיסור שבו ,שהרי אפי' בן ט'
היא מסלה גמורה אין לה דין רה"ר ,כיון שהבעלים יכולים תמיד לעכב עליהם את חי טריפה הנמצא בה -נמי שרי ,ואז ג"כ איסור טריפה הניתר בו הרי איננו מפאת
הדרך .ומשני הגמ' 'אין ,ר' אליעזר לטעמיה דתניא ר' יהודה אומר משום ר' אליעזר
שנחשב כנשחט ,שהרי לא עדיף שחיטתו ע"י האם משחיטת בהמה בעצמה שאין
רבים שבררו דרך לעצמן ,מה שבררו בררו'.
השחיטה מתרת איסור טריפה ,ועל כרחך דהיתר גרידא הוא מה ששחיטת אמו
גם שם בעירובין )דף נ"ט( גבי עיר של יחיד ,כתב הריטב"א בחדושיו בלשון כזה: מתרת איסור טריפה שבו ,וא"כ מניין לנו לחלק בין איסור טריפה שבו לאיסור אבר
קשה לי לישנא דמתניתין דקרי לה 'עיר של יחיד' ,דמשמע שרחובותיה ושוקיה מן החי שבו ולומר דאיסור אבר מן החי אין שחיטת אמו מתרת היתר גרידא ,רק
הם שלו ,ואינם מסורים לכל ,דכל כהאי גוונא אפילו יש בה רשות הרבים כדעת שנחשבת שחיטת אמו כאילו שחט גם את העובר.
רש"י ,היינו ס' רבוא בוקעים שם בכל יום ,אין בה משום רשות הרבים ,כדאמר לעיל
אולם י"ל דטעם ההיתר לפי שנחשב העובר כחלק ממנה וכאחד מאיבריה ,ועל כן
)בראש פרק עושין פסין( גבי שבילי בית גלגול' :יהושע אוהב ישראל היה ,ותיקן גם במת וגם בטריפה שפיר שרי ,דלא שייך מיתה וטריפות באבר אחד ,רק בכלליות
להם דרכים וסרטיאות ,כל היכא דלא ניחא תשמישתיה ,מסרה ליחיד' .אלמא של בהמה ,דאפי' באבר המדולדל בבהמה שאין בו חיות ,קי"ל דאין שחיטה עושה
רשות שהיא של יחיד ,אע"פ שרבים עוברים בתוכה ,ודרך רחב ט"ז אמה כבוש ניפול וניתר האבר ע"י שחיטת הבהמה ,וכ"ש העובר שנחשב כאחד מאבריה
להם שם ,אין חייבים עליה משום רשות הרבים.
המחוברים בה ,דאין שייך ביה מיתה .וגם טריפות לא שייך ביה ,מפאת שנחשב רק
הרה"ק בעל מגן אברהם מטריסק זי"ע ,כתב בהקדמת הספר למי שילמוד ספרו
'מגן יהיה לכל ההוגים בו'
מבני דלת העם ,ואמרו לו :רבי אם יש לו פנאי נא ישוב הביתה ,כי יש בידינו סכום ובחדושי הרשב"א שם ,אחרי שכתב כדברי הריטב"א ,מסיק וז"ל :וכענין זה ג"כ
של ק"מ רובלים כסף נדוניה שאנו רוצים להשליש ביד רבינו .שאלם ר' נחום ,האם היא ממה ששנינו חצר שרבים נכנסים לה בזו ויוצאים לה בזו ,הוה רשות היחיד
תתנו לי רשות להשתמש בכסף הזה לדבר צדקה ,והשיבו לו בודאי ,והרי לשם כך לשבת ,עכ"ל.
אנו מפקידים בידיך הכסף ,שאם לא כן היינו מוסרים הממון בהיתר עיסקא הנהוג. אבל התוס' )עירובין כב :בד"ה יהושע( כתבו ,וז"ל :חצר שרבים נכנסים לה בזו
ר' נחום בירך אותם בברכת מזל טוב ,ושניהם פנו לדרכם ,וכרגע הביא הכסף ויוצאים בזו ,הוה רשות הרבים לר' יהודה אע"פ שהיא של יחיד ,עכ"ל .ואפילו
להעשיר ,אחרי שהוסיף עשרה רובל משלו ,ויהי הדבר לנס גדול ,אבל ר' נחום לרבנן שהוא רשות היחיד ,היינו רק מטעם דלא אתו רבים ומבטלי מחיצה ,ולא
ביקש מן העשיר שלא יפרסם הדבר .רואים יסוד הדברים שאם יש בטחון בהקב"ה מטעם שהיא של יחיד .וגם לדידהו קשה ממה שנאמר בסוגית הגמרא בעירובין
שהוא מנהיג את העולם למעלה מדרך הטבע ,אז הקב"ה מתנהג עמו גם למעלה דף צ"ד בפירושא דמתניתין כמו שהובא לעיל.
מדרך הטבע ,ואם אדם חושב שהכל טבע ,אז הקב"ה מתנהג עמו כדרך הטבע. ויש ליישב ולומר ,דרש"י והתוס' )בעירובין דף כב ,(:חולקים על הרשב"א
וראיתי שמביאים תלמידי הגה"צ הגדול המפורסם רבי הירש מיכל שפירא בעל והריטב"א והתוס' בעירובין סוף דף צ"ג ,וסבירי להו שאפילו רשות של יחיד ,אם
ציץ הקודש זיע"א ,שהיה רגיל בפיו לאמר את דברי הספר ראשית חכמה )שער רבים דרסי שם ,יש לה דין רשות הרבים .אך היינו דוקא אם אותו מקום נעשה עתה
האהבה פ"ו( ,כי בזמנו היו אנשים יחידים שנתפרנסו ע"י אליהו זכור לטוב ,ואחד מחמת עצמו מקום הילוך לרבים ,כמו כל דרך מפולשת ,ומחמת זה חל עליו דין
מהם עודנו חי בצפת ,ע"ש .וא"כ אנו רואים מדריגת הבטחון בה' עד הסוף ,שלא רשות הרבים ,כמו בחצר שנפרצה ונכנסים לה בזו ויוצאים בזו ,או בעיר של יחיד.
יחסר לו די מחסורו בצרכיו ההכרחים ,ואז הקב"ה עוזרו ששולח אליהו הנביא משא"כ שם בעירובין דף צ"ד שמיירי בחצר שנפרצה אחת מד' מחיצותיה הפונה
לפרנסו ,ואם אין לו זכות ע"י אליהו ,ישלח לו הקב"ה שליח אחר ,אבל לא יעזוב לרשות הרבים במלואה ,או ביתר מעשר ,ומשאר ג' רוחותיה עודנה מוקפת ג'
את האדם הבוטח בה' בטחון אמיתי שבודאי הקב"ה יעזור לו. מחיצות גם עתה ,ולפי מהותה אינה נעשה רשות הרבים מחמת עצמה ,אלא מפני
ולפ"ז יבואר עומק כוונת הרמב"ן ,דכיון שיש המידה בבטחון מדריגה שלמעלה דעיילי לה רבים מרשות הרבים הסמוכה לה ,בזה סובר ר' אליעזר שבטלה היא
מדרך הטבע ,שהקב"ה מנהיג את העולם למעלה מדרך הטבע ,וגם מה שהיה לרשות הרבים להיות כמותה .ולכן פריך שם שפיר' :ור' אליעזר משום שנפרצה
הצדיק רבי הירש מיכל היה משתמש בדברי הראשית חכמה שאליהו הנביא היה לרשות הרבים הויא לה רשות הרבים' ,כלומר וכי בשביל זה בטלה היא לרשות
מפרנס צדיקים בעלי בטחון ,וא"כ אברהם אבינו שהיה כבר מלומד בנסים שניצל הרבים הסמוכה לה .ומשני' :אין ר' אליעזר לטעמיה דתניא רבים שבררו דרך
מאור כשדים ,וא"כ היה לו לבטוח בהקב"ה בטחון גדול שיפרנס אותו ואשתו וכל לעצמן מה שבררו בררו' ,וכיון שנעשה דרך של רבים ,בטלה שפיר לרה"ר להיות
אשר לו ,וא"כ במצב הזה שאברהם אבינו נהג בדרך הטבע וירד למצרים וסיכן את כמותה.
אשתו וכו' ,זהו חטא גדול בשגגה כפי מדריגתו של אברהם אבינו ,ולכך נגזר על
זרעו גלות בארץ מצרים .ובאמת שאם אדם יש לו בטחון בהשי"ת שהוא מנהיג את
העולם בדרך הטבע ,זהו גם בטחון שיש מנהיג לבירה ,אבל במידת הבטחון
לע"נ הג"ר שמחה עלברג ב"ר אהרן שמעון זצ"ל יא"צ ז' חשון
שהשי"ת ישנה הטבע בשבילו ,היא מדריגת צדיקים אמיתיים ,וא"כ מובן מאוד ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה .כתב הרמב"ן ,וז"ל :ודע כי אברהם אבינו חטא
דבריו הקדושים של הרמב"ן ,שדוקא על אברהם אבינו שהיה כל כך גדול בבטחון חטא גדול בשגגה ,שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו ,והיה
בה' ,וכאן נהג כדרך הטבע. לו לבטוח בה' שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו ,כי יש באלהים כח לעזור
ואחרי שאמרתי כל דברינו להבין עומק הרמב"ן ,מצאתי גם סמך לדברינו אלה, ולהצילו ,גם יציאתו מן הארץ שנצטוה עליה בתחילה מפני הרעבון אשר חטא ,כי
דראיתי שמביאים מה שאומר אחד מגאוני הדור ז"ל ביאור הגמ' בברכות )דף לה(: האלקים ברעב יפדנו ממות ,ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים
גבי מחלוקת ר' ישמעאל ורשב"י ,ודעת הרמב"ם להורות לרבים כמידת ר' ביד פרעה ,עכ"ד .וצ"ע כוונתו ,מה היה כאן החטא הגדול של אברהם אבינו ,ואיך
ישמעאל דהנהג בהם מנהג דרך ארץ ,אבל כל יחיד ויחיד אדרבה צריך הוא יכולים להתבטא כך על אברהם אבינו ,כך שואלים המפרשים קושיא מהסברא.
להשתדל ולהגיע למדרגת הרשב"י שאומר :אפשר אדם חורש בשעת חרישה ועוד מקשים על הרמב"ן מגמ' בב"ק )דף ס :(:ת"ר רעב בעיר ,פזר רגליך ,שנאמר
וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח 'ויהי רעב בארץ ,וירד אברם מצרימה לגור שם' .הרי הגמ' לומדת מאברהם אבינו
תורה מה תהא עליה ,אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום ,מלאכתן נעשית שאם יש רעב בעיר פזר רגליך לצאת מהעיר ,וא"כ היה מותר לאברהם לצאת.
ע"י אחרים .ועי' בקידושין )דף פב (.דאברהם אבינו נהג כדרכו של רשב"י ,ואומר והנראה לענ"ד בעומק כוונת הרמב"ן ,דהנה מצינו שני דרכים בבטחון :א( שהקב"ה
הגאון דלפי"ז נראה דהנה אמרו חז"ל אברהם אבינו נקרא 'אברהם העברי' ,על שם מנהיג את העולם בדרך הטבע ,והכל מהבורא יתברך שמו ,אבל הנהגת העולם זהו
שכל העולם מצד זה והוא מצד אחר ,והיתה דרכו כנגד כולם ,והלך ממקום למקום, על פי דרך הטבע .ב( שהקב"ה מנהיג את העולם למעלה מדרך הטבע .כמו
ודרש ברבים את מציאות ה' ובטחון בהקב"ה ,וכיון שהיה נוהג בדרכו של רשב"י, שמספרים על הצדיק הגדול המפורסם רבי נחומקה הורדנר זיע"א ,שהיה בעל
הרי גם בדרשותיו לאחרים חזר ואמר שיעזבו הבלי העוה"ז ויתעסקו בתורת ה' צדקה גדול ,והיה מסתובב בקופות של צדקה בשביל עניים ואלמנות ויתומים
ובעבודתו ,והקב"ה יספק להם את כל צרכיהם וכו' ,וזה כנגד מדת כל העולם ,וזה ופדיון שבוים ,והיה בעל בטחון גדול ,וקרה פעם שקופת הצדקה של ר' נחום
'אברהם העברי' ,עכ"ד .וא"כ אנו רואים שיש ב' דרכים :א( הרבים צריכים להתנהג נתרוקנה לגמרי ,כיון שחילק הכל לעניים ולנצרכים ,ובאותו היום היה זקוק למאה
כמידת ר' ישמעאל דהנהג בהם מנהג דרך ארץ .ב( כל יחיד ויחיד צריך להתנהג וחמשים רובל לפדיון שבוים ,ואם לא היה מקיים המצוה באותו יום ,היה האיש
במדת רשב"י ,ואברהם אבינו התנהג במידת הרשב"י לגבי בטחון .וא"כ זהו כמו אובד וגם כל בני ביתו אובדים בצרתם ,כשנודע הדבר לר' נחום ,נכנס תיכף לביתו
שביארנו שלפי ר' ישמעאל הבטחון צריך להיות לבטוח בה' בדרך הטבע שהקב"ה של עשיר אחד וביקש ממנו הלואה מאה וחמשים רובל עד למחרת היום שעה
נוהג העולם בדרך הטבע ,וזהו הנהג בהם מנהג דרך ארץ .אבל לרשב"י צריכים שתים עשרה ,אמר לו העשיר :בודאי הייתי מלוה לך ,אבל עלי לנסוע לרגל מסחרי,
לבטוח בה' שהשי"ת מנהיג העולם למעלה מדרך הטבע .וא"כ מובן דברי הרמב"ן, ואשאל את אשתי שהיא מנהלת את העסק שלי .והשיב לו הצדיק :אל תדבר על
דכיון שהתבאר שמידת אברהם אבינו תמיד כמו רשב"י ,וא"כ לגבי בטחון מידת כך עם אשתך ,כי נשים דעתן קלות ,אני אבטיחך באמונה שלמה שלמחר בשעה
רשב"י זהו למעלה מדרך הטבע ,ובכל מקום אברהם אבינו מתנהג כמו רשב"י ,וכאן שתים עשרה אביא לך את כל המאה וחמשים רובל .ואז השיב לו העשיר ,אולי
בעת הרעב נהג כמנהג דרך ארץ כמידת הטבע ,וזהו היה חטא גדול של אברהם תוכל ללוות ממקום אחר .אמר לו הצדיק ר' נחום ,כבר לויתי הרבה מנכבדי העיר,
אבינו בשוגג כמו שמבואר ברמב"ן ,ודברינו נפלאים. והשעה דוחקת ,ואז לא היה יכול לסרב לו ,והלוה לר' נחום כל הסכום ,ור' נחום
ועכשיו יתורץ הקושיא מה שמקשים על הרמב"ן שהזכרנו לעיל מגמ' ב"ק דבזמן היה לו בטחון שהקב"ה ודאי יזמין לו את הסכום שיוכל לעמוד בהתחייבותו .ויהי
שרעב בעיר פזר רגליך ,שצריך לעבור בעיר אחרת שאין שם רעב ,והראיה למחרת ופעמון העיר כבר צילצל אחד עשר פעמים ,וכסף אין לו להחזיר .פגשו
מאברהם אבינו שירד למצרים ,וא"כ זהו קשה על הרמב"ן .אבל כפי שהסברנו הגביר בר' נחום ,הסתכל בתרמילו ואמר לו ,שעיניו נשואות לתרמיל זה שיספיק
דדעת הרמב"ם להורות לרבים כמידת ר' ישמעאל הנהג בהן מדת דרך ארץ ,וזהו לו הכסף שהוא צריך להחזיר בעוד שעה.
בטחון בה' שמנהיג העולם על פי דרך הטבע ,וכך היה נוהג אברהם אבינו שירד השיב לו הצדיק בעל בטחון האמיתי ר' נחום ,הלא יודע ספר אתה ,ובודאי אתה
למצרים ,לא כפי שנהג תמיד כמו מידת רשב"י למעלה מדרך הטבע ,וזהו עומק יודע מה שמפרש הרמב"ם הפסוק 'אהיה אשר אהיה' ,דאמר הקב"ה 'אהיה' לעזר
דברי הרמב"ן ,וא"כ מיושב הקושיא על הרמב"ן ,שהגמ' אומרת שיש רעב פזר לכל איש 'אשר' מאמין הוא כי 'אהיה' עמו .שאם אדם בוטח בה' כי יכול לעשות
רגליך ,זהו כמנהג דרך העולם לכולם ,ורק יחידים צריכים לנהוג כמנהג רשב"י, נסים ונפלאות שלא כדרך הטבע ,אני עוזרו .אבל זה שאינו מבין שאני מנהיג
וכיון שאברהם אבינו נהג בזה כמנהג העולם שכך צריכים לנהוג בעת הרעב ,ולכך הטבע ,אני משאירו ביד המקרים ,ואז יקרא ואני לא אענה .והוסיף ר' נחום :ואני
מביא הגמ' ראיה מאברהם אבינו ,אף שבזה כפי גדלותו היה צריך להתנהג אחרת, מאמין בלב שלם בהקב"ה ,וכל הנסים שעשה עמדי מנעורי ועד היום הזה ,ובודאי
וא"כ אין כאן קושיא על הרמב"ן ,ודברינו נכונים. יעשה עמי חסד גם היום הזה .העשיר חזר לביתו ,והנה ניגשו ב' אנשים לר' נחום
הרה"ק בעל אוהב ישראל מאפטא זי"ע אמר :כל מי שידליק נר לעילוי נשמתי -ר' אברהם יהושע העשיל ב"ר שמואל -אעשה לו טובה.
