gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שמעתא עמיקתא · SHMASA AMIKTA — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: שמעתא עמיקתא · SHMASA AMIKTA

שבוע: לך לך (2026-10-19)

שמעתא עמיקתא · SHMASA AMIKTA — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫מ ש י ע ו ר י ה ר ה" ג הר ב י ו ח נן בוֹ ר גר ש ל י ט " א‬ ‫‪ ‬פניני הלכה‬ ‫מו"ץ וראש כולל הוראה רמות‬ ‫‪ ‬ש מ עת א א ל י ב א ד ה ל כת א‬ ‫האם מותר לצייר‬ ‫האם חתן פוטר מתחנון עד מעת לעת מהחופה‬ ‫שמש וירח לצורך‬ ‫א‪ .‬מתי מתחילים שבע ימי המשתה‪ .‬ב‪ .‬שבעה ימי משתה אחר שבעה ימים מהחופה‪ .‬ג‪ .‬מהחופה או מהברכות‪ .‬ד‪ .‬בנושא אלמנה‪ .‬ה‪ .‬מנין ז' ימי המשתה מעת לעת‪.‬‬ ‫ו‪ .‬החופה התקיימה בבין השמשות‪ .‬ז‪ .‬התחילו לפני השקיעה וסיימו לאחר השקיעה‪ .‬ח‪ .‬התחילו בשבת וסיימו במוצ"ש‪.‬‬ ‫לימוד הפרשה‬ ‫א‪ .‬מתי מתחילים שבע ימי המשתה‬ ‫עי' ברא"ש בתשובה (כלל כו סי' ב) שנשאל בחתן הבא ממקום אחר וכאן כנס אשה‪ ,‬ואחר שברך ז' ברכות מוליכה עמו למקומו‪,‬‬ ‫א‪ .‬תנן (ר"ה כד‪ ).‬דמות צורות לבנה היו לו לר"ג בטבלא‬ ‫מאימתי מונין ז' ימי החופה‪ .‬והשיב‪ ,‬דמשעת הברכה מונין ז' ימי החופה‪ ,‬כי החופה היא מקום יחוד חתן וכלה‪ ,‬ומשעת הברכה‬ ‫ובכותל בעלייתו שבהן מראה את ההדיוטות ואומר‬ ‫שהותרו להתיחד‪ ,‬מתחילין ז' ימי החופה‪ ,‬הן בעיר שנעשית שם הברכה הן בעיר אחרת‪ ,‬וגם לא ידעתי טעם למה לא יאכלו בעיר‪,‬‬ ‫הכזה ראית או כזה‪.‬‬ ‫או בשדה‪ ,‬אחר הברכה‪ ,‬בכל מקום שירצו‪ ,‬שמא כך היא סברתם אם יאכל בעיר אחרי ז"ב‪ ,‬יתחילו בעיר ז' ימי החופה‪ ,‬ואז לא‬ ‫ובגמ' (שם וע"ז מג‪ ).‬ומי שרי‪ ,‬והכתיב לא תעשון אתי לא‬ ‫תצא כלה מחופתה‪ ,‬אבל אין הדעת נוטה כך‪ ,‬שיהיו תלויין ז' ימי החופה באכילה ראשונה‪ ,‬אלא בז"ב‪ ,‬כמו שכתבתי‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫תעשון כדמות שמשיי וכו'‪ ,‬והתניא לא תעשון אתי לא‬ ‫וכת' בשו"ע (אה"ע סי' סב סע' ו) עד כמה מברכים ברכה זו‪ ,‬אם היה אלמון שנשא אלמנה‪ ,‬מברכין אותה ביום ראשון בלבד‪ .‬ואם‬ ‫תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום כגון‬ ‫חמה ולבנה כוכבים ומזלות‪ .‬שאני ר"ג דאחרים עשו‬ ‫בחור שנשא אלמנה‪ ,‬או אלמון שנשא בתולה‪ ,‬מברכין אותה כל ז' ימי המשתה‪ .‬וכתב ע"ז הרמ"א ואלו ז' ימים מתחילין מיד‬ ‫לו‪ .‬והא ר' יהודה דאחרים עשו לו וא"ל שמואל לרב‬ ‫לאחר ז' ברכות שבירך בראשונה‪ .‬וכת' הח"מ (ס"ק ז) דזה בא לאפוקי שלא נא' שיתחילו ז' ימי משתה מאכילה ראשונה‪.‬‬ ‫יהודה שיננא סמי עיניה דדין‪ .‬התם חותמו בולט הוי‬ ‫ב‪ .‬שבעה ימי משתה אחר שבעה ימים מהחופה‬ ‫ומשום חשדא‪ ,‬ושאני ר"ג דנשיא הוי ושכיחי רבים‬ ‫ויעוי' עוד בטור (אה"ע סי' סב) שכת' בשם הרא"ש דלפעמים שהולכים החתן והכלה לעיר אחרת צריך לברך שם ברכת חתנים‪ .‬וכת'‬ ‫גביה ולית בהו משום חשדא‪ .‬ואיבעית אימא דפרקים‬ ‫הב"י שם דדבר פשוט הוא דהיינו דוקא תוך שבעה וכדתניא (כתובות ז‪ ):‬מברכין ברכת חתנים כל שבעה‪ ,‬אבל אחר שבעה אע"פ‬ ‫הוי (של חוליות)‪ .‬ואיבעית אימא להתלמד עבד וכתיב‬ ‫שלא בירכו ז"ב כ" א בשעת נישואין סגי ואין מברכין לאחר ז' בשום פנים ולפי שראיתי חולקין בזה כתבתיו‪ .‬ומש"כ הרי"ו (נכ"ב‬ ‫לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות‪.‬‬ ‫ח"ב קפו ע"ג) מברך ברכת חתנים בעיר א' והולך לעיר אחרת עם כלתו אע"פ שנשתהא זמן מרובה בדרך עושה חופה בעיר שבא שמה‬ ‫ב‪ .‬וכתבו התוס' (שם ד"ה והא ר"ג יחיד הוה) וא"ת אמאי‬ ‫ונוהג שמה ז' ימי המשתה ונקרא ברכת חתנים בבית חתנים עכ"ל‪ ,‬נר' דנשתהא זמן מרובה דקא' היינו ג' או ד' ימים ומ"מ תוך‬ ‫לא משני דצורת לבנה דר"ג לא היתה בולטת‪ ,‬ואור"י‬ ‫ז' הוא דאילו אחר ז' אין מקום לברכת חתנים כו'‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכת' הח"מ (ס"ק ז) שמהרי"ו שנקט שאם נשתהה זמן מרובה בדרך משמע‬ ‫ור"ת וריב"א כי בחמה ולבנה ומזלות אין חילוק בין‬ ‫שאין הז"י משתה מתחילים מיד אחר החופה‪ ,‬דלא כתשו' הרא"ש‪ ,‬ולפי פירוש הב"י אפשר דגומר ז' ימי המשתה קא'‪.‬‬ ‫בולטין לשוקעין‪ ,‬כיון דברקיע אין בולטין אלא‬ ‫ג‪ .‬מהחופה או מהברכות‬ ‫שוקעין‪ .‬ולא חילק בזה אלא גבי פרצופין וכיוצ"ב‪.‬‬ ‫ועכ"פ מבואר מהרא"ש הנ"ל בתשובה דז' ימי השמתה מתחילין מהברכות בשעת החופה כי היא מתירה אותם‪ .‬ולכאו' כוונתו‬ ‫וכ"כ הרא"ש (ע"ז פ"ג סי' ה)‪.‬‬ ‫(במש"כ שהיא מתיר אותם)‪ ,‬על הא דאיתא במס' כלה (פ"א מ"א) כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה‪ .‬ועי' ברש"י (כתובות ז‪ :‬ד"ה‬ ‫וכת' הב"י (סי' קמא) דכן פסק הרמב"ם (ע"ז פ"ג הי"א)‪.‬‬ ‫וכ"כ הראב"ד (שם) דנר' מהרמב"ם דצורת שמשים‬ ‫שמתייחד) ובתוס' (שם ד"ה רבי יהודה) דס"ל דכוונת המס' כלה הוא כפשוטו דאם לא ברכו ז"ב אחר החופה אסורה‪ .‬אולם המרדכי‬ ‫שבמרום אפי' שוים לא בולטין ולא שוקעין אסורים‪.‬‬ ‫(קידושין סי' תקמה) כת' דמסתבר דכלה בלא ברכה דאסירא היינו בלא חופה אלא דנקט בלא ברכה לפי שעושין ברכה בשעת נשואין‪.‬‬ ‫אולם הראב"ד גופיה השיג דלא ידע מנין לו חילוק זה‪,‬‬ ‫וכן נקט היש"ש (כתובות פ"א סי' יד)‪ .‬ונר' דהרא"ש ס"ל כרש"י ותוס' שהברכות מתירות אותם ועל כן משם מתחילים ז"י המשתה‪.‬‬ ‫וס"ל עיקר דכל שאינו בולט שרי‪ .‬ואף הר"ן (יט‪ :‬מדפי‬ ‫והנה השו"ע (אה"ע סי' נה סע' ג) והרמ"א (שם סי' סא סע' א) פסקו דברכה היינו חופה‪ .‬והב"ש (סי' נה ס"ק א) כת' דמח' הראשונים היא‪.‬‬ ‫הרי"ף) כתב להעיר על דברי הרמב"ם דלא ידע מנין לו‬ ‫ועי' עוד בזה בשמעתא עמיקתא גליון תקע"א‪ .‬ולפי"ז לכאו' צ"ע ברמ"א שפסק דכלה בלא ברכה אסורה אינו קאי על הז"ב אלא‬ ‫לחלק בזה‪ ,‬וכתב דאפשר דטעמו משום דשמשים‬ ‫על החופה ומ"מ ס"ל דמונים ז' ימי שמחה מהברכות‪ ,‬והרי לדעתו הברכות לא מתירות (ודלא כמ"ש הרא"ש)‪.‬‬ ‫שבמרום אינם נראים בולטין‪ .‬וכבר תמה בכ"מ (על‬ ‫שו"ר בטיב קידושין (סי' סב ס"ק ו) שכת' על דברי הרמ"א דנר' דלאו דוקא לאחר ז' ברכות רק אחר חופה אפי' אתרמי שלא בירכו‬ ‫הרמב"ם שם) דלמה כת' טענה זו כמסופק והלא בעלי‬ ‫בשעת חופה מ"מ לא ימשכו ימי משתה יותר‪ .‬ובתשובת הרא"ש (שם) כתב משעת הברכה שהותרו להתיחד מתחילין ז' ימי חופה‪,‬‬ ‫התוס' כתבו כן‪[ .‬ויעוי'ן ברמב"ן ע"ז מג‪ ,.‬ברשב"א ח"א סי'‬ ‫משמע קודם ברכה אינם מותרים להתייחד‪ ,‬וא"כ א"א לעשות נשואין בפחות מעשרה‪ ,‬אבל למה שנתבאר בדרכי משה דאם א"א‬ ‫קס"א ובחידושיו לר"ה כד‪ ,.‬בריטב"א ע"ז מג‪ .‬ור"ה כד‪ - .‬מ"ש בזה]‪.‬‬ ‫בעשרה עושין נשואין בלא י' א"כ מונין משעת חופה‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומבואר מדבריו דלעולם אזלינן בתר החופה ודלא כהרא"ש‪.‬‬ ‫ג‪ .‬והנה הרי"ף לא הזכיר אלא התי' דלהתלמד שרי‪,‬‬ ‫ונראה דלא ס"ל שאר תי' הגמ'‪ .‬וכן הרמב"ם (פ"ג מהל'‬ ‫ועי' בכנסת יחזקאל (סי' נט*) שכת' שבארץ שהמנהג שאחר החופה שנעשתה ביום לא עושין סעודה שיש עשרה גדולים ביום‪ ,‬כמו‬ ‫ע"ז) לא הזכיר היתרא דאחרים עשו לו ודפרקים‪ .‬וכתב‬ ‫בארץ פולניא‪ ,‬ודאי הז' ימי משתה מתחילין מסעודה ראשונה שבלילה‪ ,‬ואם בתולה נישאת ליום הרביעי והסעודה ליל ה'‪ ,‬גמר ז'‬ ‫הר"ן (שם) דס"ל דכיון דקושטא דמילתא דלהבין‬ ‫ימי משתה עד ליל ה'‪ ,‬אך במדינה שעושין סעודה בעשרה ומברכין ז"ב תכף אחר החופה כמו באשכנז‪ ,‬ודאי מקצת היום ככולו‪,‬‬ ‫ולהורות שרי‪ ,‬מעתה מדחיין הני אוקימתא דאחרים‬ ‫ותכף בהגיע ליל ד' כלו ז' ימי משתה‪ ,‬וזה בלתי ספק‪ .‬ואל תשיבני מתשובות הרא"ש (שם) דמשמע דהתחלת ז"י החופה מן החופה‪,‬‬ ‫עשו ודפרקים‪[ .‬מיהו כבר תמה בב"י (שם) דמ"מ ה"ל לרמב"ם‬ ‫דהתם שאני דעיקר פלפול שלו באם נוסעים למקום אחר ומעכבין יום או יומים עי"ש‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫לכתוב דלהתלמד שרי]‪ .‬אולם הרא"ש (שם) הביא תי' הגמ'‬ ‫וכת' הפת"ש (ס"ק יב) דמבואר מדברי הכנס"י שדעתו בפשיטות דחשבינן מאכילה ראשונה שהיה בעשרה‪ ,‬ותמה עליו שלא הזכיר‬ ‫דרבים ופרקים שאני‪.‬‬ ‫דברי הח"מ הנ"ל שהוא לנגדו וכן משמע מפשטות לשון הרמ"א‪ ,‬גם בסידור הגאון מליסא ז"ל בדיני בהמ"ז (אות ח) סתם וכתב‬ ‫והנה רש"י (ע"ז מג‪ ):‬פי' דפרקים הוה ולא היה מחברם‬ ‫דז' ימי המשתה וכן ג' של אלמנה מתחילין תיכף אחר ז"ב שברכו בשעת החופה שמותרין להתייחד ואף שלא נתיחדו עדיין כו'‪,‬‬ ‫אלא בשעת בדיקת העדים וכל יומא לא חזו ליה וליכא‬ ‫ע"כ‪ .‬ומבואר מדבריו שאזלינן אחר ז"ב של החופה‪ .‬ועיי"ש בסידור הגאון מליסא ז"ל שכת' שהדין כן אפי' אם היתה החופה‬ ‫חשדא‪ .‬אולם הריטב"א בחידושיו (ע"ז מד‪ ).‬כתב‬ ‫בכפר ולא התייחדו אחר החופה ותיכף נסעו לביתם ולא נתייחדו עוד בחדר א' כל הדרך‪ .‬מבואר להדיא דלא ס"ל לחלק כהנסת‬ ‫דהתוס' פי' דלפרקים ליכא איסור בעשייה‪ .‬ובחידושיו‬ ‫יחזקאל אלא בכל גוונא מתחיל מיד הז"ב‪.‬‬ ‫לר"ה (כד‪ ).‬כת' דנר' טפי הפי' דכיון דפרקים הוי שרי‬ ‫אפי' העשיה‪ ,‬אלא דאעפ"כ ראוי להחמיר‪.‬‬ ‫ובמ"א (סי' קלא ס"ק יב)‪ ,‬בדרך החיים (סי' לח ס"ק ט) ובמ"ב (ס"ק כו) סתמו דסופרים הז' ימים מהחופה‪ .‬אלא דדלמא לא נחתו לפרט‬ ‫ד‪ .‬ולדינא כתב השו"ע (יו"ד סי' קמא ס"ד) אסור לצייר‬ ‫האם הכוונה מהחופנה ממש או מהז"ב שבחופה‪ .‬והעורה"ש (אות לא) כת' "ז' ימי המשתה מתחילין מיד לאחר ז"ב שבירכו‬ ‫צורות שבמדור השכינה כגון ד' פנים בהדי הדדי‪ ,‬וכן‬ ‫בראשונה והיינו מהברכות של שעת החופה ולא מסעודה הראשונה"‪ .‬וכן הוא בחכ"א (כלל קכט אות ז)‪ .‬ועי' להלן בשם הגינת ורדים‬ ‫צורת שרפים ואופנים ומלאכי השרת‪ ,‬וכן צורת אדם‬ ‫שמשמע דלא ס"ל כסברת הכנס"י שהרי כת' שמונים ימי הז"ב מ"זמן שעשה חופה וז"ב"‪ .‬ויש לדון אם ברכה א' לפני השקיעה‬ ‫לבדו‪ ,‬כל אלו אסור לעשותן אפי' לגוי‪ ,‬ואם עובד‬ ‫סגי‪ .‬ומלשון הרמ"א שכתב דאלו ז' ימים מתחילין מיד לאחר "שבע ברכות" שבירך בראשונה‪ .‬משמע דבעינן כל הברכות‪.‬‬ ‫כוכבים עשאם לו אסור להשהותם‪ .‬בד"א בבולטת‬ ‫ד‪ .‬בנושא אלמנה‬ ‫אבל בשוקעת כאותם שאורגים בבגד ושמציירים‬ ‫אלא דעי' בפת"ש (ס"ק י) שכת' עוד בשם סידור הגאון מליסא ז"ל (דיני בהמ"ז אות ד ובית חתן אות יד) שכת' בענין אלמן שנשא אלמנה‬ ‫בכותל בסמנין מותר לעשותם‪ .‬וצורת לבנה וכוכבים‬ ‫שמברכים ז"ב‪ ,‬דאם לא ברכו ביום הראשון תו אינם מברך‪ ,‬ומ"מ דוקא כשהיה ביום יחוד הראוי לביאה דאז הוי ביום יום‬ ‫אסור בין בולטת בין שוקעת‪ .‬ואם להתלמד להבין‬ ‫החופה‪ ,‬אבל אם לא היה יחוד רק בלילה לא מקרי חופה דהא באלמנה לא הוי חופה רק כשיש יחוד הראוי לביאה וא"כ הוי‬ ‫ולהורות כולן מותר אפי' בולטות‪.‬‬ ‫החופה כאלו היה בלילה והוי הלילה יומא קמא ומברכין אז ז"ב בסעודה שאחר היחוד‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫וכתב הרמ"א ויש מתירין בשל רבים דליכא חשדא‪.‬‬ ‫ולכאו' דברי הפת"ש סותרים את זה זה דהכא אזיל אחר היחוד ולעיל מבואר דאזיל אחר ז"ב שבחופה גם אם לא התיחדו‪ .‬וע"כ‬ ‫[וכבר תמהו האחרונים על הרמ"א אמאי לא הזכיר נמי היתרא‬ ‫לומר דס"ל לחלק בין אלמון שג' ימי שמחה שלו מתחילים מיד אחר החופה אף אם לא התיחדו וכמ"ש בסידור אות ד'‪ ,‬אבל‬ ‫דפרקים]‪ .‬ומהא דהשמיט המחבר ההיא דינא דרבים‪,‬‬ ‫נראה דס"ל עיקר כדעת הרי"ף והרמב"ם דלא קי"ל‬ ‫ברכת ז"ב על הסעודה שהוא יום א' מתחיל מהיחוד‪ ,‬משא"כ באלמון שנשא בתולה או בחור שנשא אלמנה דאיכא ז"י משתה‬ ‫כההיא תירוצא‪ .‬וכ"כ בשו"ת דברי יוסף (לגר"י אירגאס‬ ‫וז"ב שניהם מתחילים מאותו זמן שהוא אחר שז"ב של החופה וכמ"ש באות ח'‪.‬‬ ‫זצ"ל ‪ -‬סי' ח) ובכת"ס (או"ח סי' מ)‪.‬‬ ‫ובאמת ברמ"א מדוייק שדין אלמון שנשא אלמנה דינו שונה שהרי כת' "אלו שבע ימים מתחילין מיד לאחר ז' ברכות שבירך‬ ‫ה‪ .‬ומצינו בפנ"י (ר"ה כד‪ ).‬דהקשה בהא דר"ג דמסתמא‬ ‫בראשונה"‪ .‬ומבואר שדוקא במברך שבע ימים מתחילים מיד אחר החופה‪.‬‬ ‫צורת הלבנות שהיו לר"ג לא היו שלמות של עיגול‬ ‫ה‪ .‬מנין ז' ימי המשתה מעת לעת‬ ‫הלבנה כמו שהיא במרום‪ ,‬אלא דמות חצי עיגול קו‬ ‫ועיי"ש בכנסת יחזקאל שהוכיח מדברי הרי"ו שכת' בדעת הרא"ש שנקט דלאלמנה שנישאת לאלמון נותנים להם יום א'‪ .‬ואיכא‬ ‫קטן כמו שהיא בשעת המולד שעליהם היה שואל‪.‬‬ ‫בזה פלוגתא האם הכוונה לסעודה ראשונה בלבד והיינו דאפי' אם לא סעדו עד למחרת מברכים ז"ב או דאותו היום היינו אותו‬ ‫ומשמע בכל הפוסקים דלא אסירי בעשיה אלא פרצוף‬ ‫יום ממש שאם נשאו לפני השקיעה לא יכולים לברך אחר השקיעה‪ ,‬ועכ"פ מוכח דאם נימא כהסוברים דיום א' היינו באותו יום‬ ‫שלם ודמות שלם‪ .‬ואפשר דלא שייך לשאול כזה ראית‬ ‫ממש ואם נהיה לילה לא מברכים יוצא שלא נתנו להם מעל"ע לברך‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫או כזה אלא בענין שמצייר כל עיגול הלבנה ככדור‬ ‫והגנת ורדים (כלל א או"ח סי' כח) כת' לחדש דבכל דבר אמרינן בו 'מקצת היום ככולו' זולתי היכא שנתפרש בו‪ ,‬ומ"מ ז"י המשתה‬ ‫שחור מתוכו מצוייר קו קטן לבן כמו שרגילה להיות‬ ‫דילפינן מ"מלא שבוע זאת" (בראשית כט‪ ,‬כז) ו"מלא" לשון השלמה היא בעינן עד סוף היום ולא אמרינן מקצת היום ככולו כו'‪ ,‬ואין‬ ‫בעת המולד‪ .‬ולפי"ז מותר לצייר דמות חצי לבנה‬ ‫לסתור זאת משום דהא יום ראשון של החופה אינו יום שלם ואעפ"כ חשבינן ליה כיום שלם וא"כ ה"ה ליום אחרון‪ ,‬זה אינו‬ ‫בפנ"ע‪ .‬ולפי שלא נזכר בפוסקים‪ ,‬נ"ל דלפי המסקנא‬ ‫דכיון דדבר זה תלוי במעשה כל עוד שלא נעשה המעשה לא ימצא מקום לחול וכשימצא מקום לחול אפי' שיהיה בערב היום‬ ‫הנך צורות שלמעלה שאין אדם יכול לצייר כמו שהם‬ ‫חשיב יום שלם כיון שמשעה שמצא מקום לחול הוא נוהג והולך‪ ,‬משא"כ ביום אחרון שכבר חלה השמחה ונמשכה לכן צריך‬ ‫במרום אלא לפי מה שמתראים לבנ"א‪ ,‬א"כ דמות‬ ‫לקיים השמחה עד תשלום יום‪ ,‬וכמו שמצינו לענין נזירות‪ ,‬ע"כ‪ .‬יוצא מדבריו דביום ראשון של הז"ב אמרינן מקצת היום ככולו‬ ‫חצי לבנה נמי אסור‪ ,‬כיון שבענין זה עשויה להאיר‬ ‫כי ביום שהדין מצא מקום לחול אמרינן כן‪ ,‬ויום השביעי של הז"ב הוא עד סוף היום מעל"ע‪.‬‬ ‫לבנ"א ע"ש‪.‬‬ ‫וכיוצ"ב כת' במהרי"ט (יו"ד סי' לה) דחמה ולבנה אין‬ ‫ויעוי' במ"א (סי' קלא ס"ק יב) שכתב דיש נוהגין שלא ליפול כל ז' כשהחתן בבית הכנסת ואפי' ביום ו' שהוא ח' לחופתו אין נופלין‬ ‫האיסור לצייר תמונת גופן‪ ,‬אלא דמות אורם הנראה‪,‬‬ ‫כיון שהיתה החופה סמוך לערב (כנה"ג)‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכן נקט הדרך החיים (סי' לח ס"ק ט)‪ .‬וכן פסק המ"ב (ס"ק כו) שבזמנינו נוהגין שאין‬ ‫שהרי דמות צורות לבנות שהיו לו לר"ג דמות לבנה‬ ‫בחידושה היו ולא היו מצוירות אלא דמות אור‬ ‫נופלין כל ז' ימי המשתה ואפילו אם יום ז' הוא יום ח' של החופה אם מתפללין קודם שהיה החופה כגון אם היתה החופה מעט‬ ‫המאיר אל עבר פניה‪.‬‬ ‫קודם לערב ביום א' אין אומרים תחנון עד יום א' הבא מעט קודם לערב‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ונר' מדבריהם דדמות חצי חמה שרי דהא אין נראית‬ ‫וכמנהג הנ"ל הביא נמי המחז"ב (או"ח סי' קלא אות א) וכת' דנר' דמנהג יפה הוא לפי מש"כ הגו"ר שם לענין ז"ב בסעודת יום ח'‬ ‫כך במרום‪ .‬וברב פעלים (יו"ד ח"ד סי' י) נסתפק בזה‪.‬‬ ‫בחצות דז' ימים שלמים בעינן וכך עשה הרב קשטרו כו'‪ .‬ולפי"ז גם במנחה אם מתפללים קודם זמן שעשה חופה וז"ב לא יאמרו‪,‬‬ ‫ו‪ .‬והנה בנידון דידן היכא דמצייר חמה ולבנה לצורך‬ ‫אבל ראיתי ביד אהרון (אה"ע סי' סב הגה"ט אות כב) שהביא בשם הכנסת יחזקאל דטועים האומרים דבעינן מעל"ע ואין הספר מצוי‬ ‫המחשת פר' השבוע וכיוצ"ב‪ ,‬אע"ג י"ל דמקרי בשל‬ ‫כו' ולענין נפילת אפים מיהא שפיר נהגו אך לז"ב צריך להתיישב‪ ,‬ע"כ‪ .‬מבואר שהבין בדברי הגו"ר דבעינן ח' ימים שלמים‪ .‬אלא‬ ‫רבים‪ ,‬וא"כ לכאו' לרמ"א יש מקום להקל בדבר‪ ,‬זה‬ ‫דלכאו' צ"ע שהרי גם הגנת ורדים מודה שא"צ מעל"ע אלא דס"ל שיום ראשון של החופה אמרינן ביה מקצת היום ככולו‪ ,‬אלא‬ ‫אינו‪ ,‬דההיא התירא דשל רבים אינו אלא היכא דאינו‬ ‫כדי שלא נטעה לומר ביום שביעי של החתן ג"כ מקצתו ככולו‪( ,‬כשם שאומרים בשביעי של אבלות)‪ ,‬קמ"ל דבעינן שבעת ימים‬ ‫אסור רק משום חשד‪ ,‬כגון היכא דאחרים עשו לו והוא‬ ‫גמורים‪ .‬ושו"ר שכן הקשה ביב"א (אה"ע ח"ה סי' ז אות ב)‪.‬‬ ‫רק משהה אותם‪ .‬אבל היכא דבא לעשותם ליכא‬ ‫והשע"ת (או"ח סי' קפח אות יד) כת' דהמחז"ב היקל בענין נפילת אפים אע"פ דהוי פלוגתא משום שכת' בברכ"י בשם מהר"י מולכו‬ ‫ההיא התירא‪ .‬וכמ"ש בש"ך (ס"ק כז)‪[ .‬מיהו מדברי הרב‬ ‫דאם יש ספק אם נופלין ע"פ לא יפלו מספק דנפ"א רשות‪ ,‬וכן מבואר מהט"ז ושאר אחרונים‪ .‬והפת"ש (ס"ק יב) אחרי שהביא‬ ‫פעלים (שם) נר' דס"ל דשל רבים שרי אף בעשיה וצ"ע‪ ,‬וצ"ל דכוונתו‬ ‫דברי הכנס"י הביא דברי המחז"ב‪ .‬ועי' במקנה בקו"א שהביא ראיה מהש"ס דאפי' שעה א' סמוך לערב עולה ליום א' למנין ז'‪.‬‬ ‫שם דנעשה ע"י נכרים]‪ .‬וע"ע בש"ך שם דכת' בשם רי"ו (ני"ז‬ ‫והבאר יצחק (או"ח סי' כג) כת' כדברי הכנסת יחזקאל הנ"ל‪ ,‬שאין לומר בשבעת ימי המשתה דבעינן מעת לעת אלא מקצת יום‬ ‫ח"ה) דאע"ג דברבים ליכא חשדא מכוער הדבר‪.‬‬ ‫ראשון ככולו‪ .‬ואף שכבר נהגו כדברי המ"א הנ"ל‪ ,‬מ"מ לענין שבע ברכות בודאי שאין לברך בשמיני‪ ,‬כי הם ברכות לבטלה‪ ,‬כמ"ש‬ ‫מיהו מצינו בט"ז (ס"ק יג) שהקשה על הא דכתב הטור‬ ‫הכנסת יחזקאל‪ .‬וכן פסק המשיב דבר (אה"ע סי' לו)‪ .‬וכן דעת המקנה (סי' סב על סע' ו) והרב פעלים (אה"ע ח"ג סי' י)‪ .‬והערוה"ש (אות לו)‬ ‫בהדי איסור דחמה ולבנה וכוכבים דאסור לצייר‬ ‫צורת מזלות‪ ,‬מהא דמצינו בפרק המגרש (גיטין פז‪ ):‬דרב‬ ‫כתב דז' ימי המשתה לא שייך בהם מעל"ע‪ .‬ועיי"ש שהחמיר אף בענין נפילת אפים ודלא כהמ"א והמ"ב הנ"ל‪ .‬ועי' בא"א (בוטשאטש‬ ‫היה מצייר כוורא (דהיינו דג)‪ .‬וכתב דנראה דציור עדיף‬ ‫סי' קלא) ועי' עוד באוצר הפוסקים (סי' סב ס"ק ל אות א) בענין זה ודעת רוב הפוסקים דלא אמרינן מעל"ע לענין ז"ב‪.‬‬ ‫אפי' ממשוקעים דאין בציור שום ממשות‪ .‬ולסברא זה‬ ‫ו‪ .‬החופה התקיימה בבין השמשות‬ ‫יש להתיר כל ציור של חמה ולבנה‪.‬‬ ‫ויש לדון בגוונא שהחופה היתה בבין השמשות אם הוי כנשאה ביום או בלילה‪ .‬ולכארה י"ל דחשיב כנשאה בלילה דאיכא כמה‬ ‫אלא דהט"ז גופיה סיים דאותם המציירים במחזורים‬ ‫צדדים לחייב עוד יום נוסף‪ ,‬ספק אם בה"ש חשיב יום או לילה‪ ,‬ואת"ל דחשיב יום דלמא הלכה כהסוברים דאזלינן בתר הסעודה‬ ‫בתפלת הגשם צורת המזלות לא יפה הם עושים‪ ,‬כיון‬ ‫והיא ודאי היתה בלילה‪ ,‬וכמו כן י"א דז' ימי המשתה הם מעל"ע ‪ .‬אלא דיש לדון לאידך גיסא דהרי דלמא הלכה כר"ת דס"ל‬ ‫שהם מכוונים לעשות צורת מזלות‪ .‬וא"כ ה"נ כוונת‬ ‫דבבה"ש של הגאונים אכתי יום הוא (עי' בזה בשמעתא עמיקתא גליון תרס"ז)‪ ,‬ועוד דלרוב הפוסקים לא אלזינן בתר הסעודה‪.‬‬ ‫המצייר לעשות צורת חמה ולבנה‪ .‬ועוד דהש"ך‬ ‫ומסתבר דמשום ספק דרבנן אינו מברך ואין דינו כחתן כאילו נשאה ביום פרט לפטור מתחנון דאליזנן בתר מעל"ע כנ"ל‪.‬‬ ‫בנקוה"כ (שם) כת' דמ"ש הט"ז לחלק בין ציור‬ ‫ועי' בשובע שמחות (דבליצקי פ"א אות כ) נמי נקט כן‪ ,‬וכתב דלענין שאר דברים הנוהגים בחתן כגון עשיית מלאכה ויציאה מביתו יש‬ ‫למשוקעת‪ ,‬אינו נכון כלל כדמשמע מכל הפוסקים‪.‬‬ ‫לחוש לחשב ז"י מהלילה וכן יש להקל לענין תחנון‪ .‬ודעת הגריש"א והגרנ"ק זצ"ל (אפריון לשלמה פ"ט אות י) שאם החופה היתה‬ ‫וכ"כ בחכמ"א (כלל פה ס"ה) דדמות חמה ולבנה אסור‬ ‫בבה"ש משום ספק ברכות הוי כעשאה ביום‪ .‬ודלא כהגר"ש וואזנר זצ"ל (אפריון שלמה בריש הקונטרס במכתב אות ב) שכת' וז"ל‪ :‬אם‬ ‫אפי' לצייר בסממנים שהרי גם ברקיע נראה לנו כן‪.‬‬ ‫עשו חופה בתוך בה"ש כעשר דק' לאחר השקיעה‪ ,‬עד מתי מברכים ז"ב כו'‪ ,‬כבר ביארתי בעניי במק"א דעת נוטה דביה"ש שהוא‬ ‫מיהו כדברי הט"ז מצינו במרדכי (ב"ב סי' תקמט) בשם‬ ‫רבינו מאיר דלצור במיני צבעונין שרי‪ ,‬ורק חותם‬ ‫ספק לא נחשב יום ז ימי שמחה‪ ,‬ויש לו עוד יום לענין ז' ימי שמחה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫בולט או שוקע אסור‪ .‬והובאו דבריו בד"מ (ס"ק ה)‪.‬‬ ‫ז‪ .‬התחילו לפני השקיעה וסיימו לאחר השקיעה‬ ‫וכבר עמד בזה הפת"ש (ס"ק ו) ותמה על הט"ז והש"ך‬ ‫כתב עוד בגינת ורדים (שם) דאם סעדו בבית החתן ביום שביעי לעת ערב וגמרו סעודתן קודם הלילה ועדין לא בירכו ברכת המזון‬ ‫שלא הזכירו דברי הד"מ‪ .‬והביא תשובת כנסת‬ ‫נראה דאין יכולין לברך ברכת חתנים בברכת המזון כיון שכבר יצאו שבעת ימי שמחה לגמרי‪ ,‬שלא אמרו רז"ל אלא מברכין ברכת‬ ‫יחזקאל (או"ח ס' יג) שכתב להתיר צורה שאינה שוקעת‬ ‫חתנים כל שבעה ואי מברך בליל שמיני נמצא שמברכין ברכה זו ח' ימי' וזו מנין לנו כו'‪ ,‬ומכ"ש כשהתחילו לסעוד מבעו"י‬ ‫ואינה בולטת‪.‬‬ ‫ונמשכה סעודתם גם בליל א' שאין לברך משום דבכה"ג גם הסעודה עצמה היתה שלא בימי שמחה וע"כ לא אפליגו הפוסקים‬ ‫אבל מדברי הראב"ד בהשגות (פ"ג מהל' ע"ז הי"א) מבואר‬ ‫אי אזלינן בתר תחלת סעודה או בתר גמר סעודה כדאיתא בא"ח סי' קפ"ח וסי' רע"א אלא לענין הזכרה בלבד שאין שם מטבע‬ ‫דלדעת הרמב"ם אפי' לא בולטין ולא שוקעין אסורין‪.‬‬ ‫ברכה מחודש אכן כשיש ברכה מחודש כה"ג חמיר טובא‪ ,‬ונראה דלכ"ע לא יברך ואגב אורחין אנו למדין דלכ"ע שפיר מצי לומר‬ ‫וכן מפשטות לשון השו"ע נראה דציור בסמנים על‬ ‫בבהמ"ז שהשמחה במעונו כיון שאין כאן ברכה בשם ומלכות ואינה הפסק באמצע ברכה ותו דסעודה זו בשביל שמחת חתן‬ ‫הכותל דינו כצורה שוקעת‪ .‬וע"ע בתשובת לחם רב‬ ‫וכלה נעשית וקמאי אקילו בה מכי רמו שערי באסינתא‪ ,‬ע"כ‪ .‬והובא בברכ"י (או"ח ססי' קפח)‪.‬‬ ‫(לבעל הלחם משה סי' טו) דהעלה דלכתחילה אין לעשות כן‬ ‫ועי' בכנה"ג (סי' סב הגה"ט אות לג) שכת' באלמון שנשא אלמנה שאם התחיל לאכול ביומא קמא ונמשכה הסעודה עד הלילה‪ ,‬כתוב‬ ‫דהדבר נוגע לאיסור תורה ומכוער הדבר‪.‬‬ ‫בפסקי תוספות שמברכין ז" ב בלילה וביום שלאחריו‪ ,‬אבל בספר אגודה כתוב שמברך בלילה ולא ביום שלאחריו‪ .‬וכ"כ הרמ"ע‬ ‫מיהו הש"ך בנקוה"כ כת' דמה שחלק הט"ז על‬ ‫מפאנו (ססי' מ ד"ה ומ"ש בפסקי) ‪ .‬ואני לא ראיתי מעשה כזה‪ ,‬ואם היה בא מעשה לידי הייתי מסכים לדברי‪ ,‬ע"כ‪ .‬והביאו הבה"ט‬ ‫המציירים אינו כלום‪ ,‬דהדבר פשוט דהוי להבין‬ ‫ולהורות‪ ,‬ועוד דאינו צורה גמורה‪ .‬וא"כ כ"ש בנ"ד‬ ‫(ס"ק ה)‪ .‬ומבואר דס"ל דאזלינן בתר התחלה‪ .‬והשע"ת (או"ח ססי' קפח) הביא דברי הגו"ר ושוב ציין לדברי הכנה"ג ונשאר בצ"ע‪.‬‬ ‫דמצייר חמה ולבנה לצורך המחשת ענייני הפרשה‬ ‫והביאו בפת"ש (סס"ק יב)‪ .‬ובאלף לך שלמה (אה"ע סי' קז) כת' שאם התחילו בסעודה ביום שביעי וסיימוה בליל שמיני‪ ,‬דדוקא לגבי‬ ‫דמיקרי להבין ולהורות [ואפשר דבזה אף הט"ז מודה]‪.‬‬ ‫הזכרה בבהמ"ז אמרינן שיכול להזכיר שתיכף כשאכל כזית נתחייב בבהמ"ז עם ההזכרה‪ ,‬ולכן אף שחשכה לא פקע חיובו‪ ,‬אבל‬ ‫העולה לדינא ‪ -‬מותר לצייר צורת שמש ירח וכוכבים‬ ‫דין ז"ב לא חל אלא בשעת בהמ"ז‪ ,‬ולכן אינו רשאי לברך לערב‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫לצורך המחשת הפרשה לתלמידים‪ .‬כיון שנעשה‬ ‫אולם ברדב"ז (ח"ג סי' תכד) כת' שנהגו לכל החתנים שעושין סעודה ליל 'שבוע מהנישואין' ומכינין כל צרכי הסעודה ומבשלין ואופין‬ ‫בצורת ציור שאינו בולט ואינו שוקע ועוד שנעשה‬ ‫ואין אוכלין עד הלילה שהיא ליל שמיני ומברכין אשר ברא‪ ,‬שהיא ברכה לבטלה שלא תקנו אלא שבעה‪ ,‬ומה שטוענין לומר לפי‬ ‫לצורך לימוד הפרשה‪.‬‬ ‫שכל צרכי הסעודה מכינין ביום השביעי‪ ,‬אינה טענה כלל‪ ,‬שהכל הולך אחר זמן הסעודה שהוא זמן הברכה וכיון שהיא בשמיני‬ ‫נכתב ע"י‬ ‫אין ראוי לברך כלל‪ ,‬והמברך הוי ברכה לבטלה‪ ,‬דלא אמרינן מחמת הלולא אלא בהשמחה במעונו דלית בה לא ברכה ולא הזכרה‬ ‫הרה"ג הרב שמעון פלולי שליט"א‬ ‫אבל ברכת אשר ברא לא תקנו אותה אלא כל שבעה ותו לא‪ ,‬ע"כ‪ .‬משמע שאם הסעודה ביום מברכים אף בלילה‪.‬‬ ‫מו"ץ הקהילה החרדית מעלה אדומים‬ ‫והט"ז (שם) הביא ממסכת סופרין שמשמע שלענין ז"ב הלילה הולך אחר יום שלפניו וע"כ מברכים ביום השביעי ז"ב אף בלילה‪,‬‬ ‫וה"ה באלמנה שמברכים אף בלילה של יום ראשון‪ ,‬עיי"ש‪ .‬וכן החכ"א (כלל קכט אות ד) כת' דאלמן שנשא אלמנה מברכין ז"ב ביום‬ ‫‪ ‬פניני מוסר‬ ‫ראשון ובסעודה ראשונה בלבד ואם לא אכלו סעודה ראשונה עד הלילה יש להסתפק אם יש לברך ז"ב בלילה ואפי' היו שם פנים‬ ‫חדשות ומסתמא סב"ל (ב"ש ס"ק ה')‪ ,‬ולפי מש"כ המ"א סי' תקמ"ו (ס"ק ד) דהלילה נגרר אחר היום (ולכן אסר לישא בערב הרגל‬ ‫כשהעסודה בליל הרגל) וא"כ היה נר' לברך בלילה כו' ‪ ,‬ואם התחיל לאכול סעודה ראשונה ביום ראשון ונמשך הסעודה עד הלילה‬ ‫עניני שבת קודש‬ ‫מברכין בלילה ז"ב‪ ,‬ודוקא ז"ב אין מברכין אלא ביום ראשון אבל ברכת אשר ברא מברכין כל ג"י אפי' באלמן שנשא אלמנה‪.‬‬ ‫ועי' בפת"ש (ס"ק י) שכתב בשם הבית מאיר דאלמון ואלמנה שעשו סעודה רובה ביום מברכים בלילה‪ .‬ונר' דמש"כ הבית מאיר‬ ‫הרגשת אהבה ויראה בקבלת שבת ‪" -‬דא"ר חנינא‬ ‫דמהני רוב סעודה ביום אינו ראיה לנ"ד די"ל דבאלמון שנשא אלמנה דיש להם יום א' והז"ב תוקנו "על סעודה שביום ראשון"‬ ‫בואו ונצא לקראת כלה מלכתא‪ ,‬ואמרי לה לקראת‬ ‫שבת כלה מלכתא‪ .‬רבי ינאי מתעטף וקאי ואמר בואי‬ ‫וכיון שרוב הסעודה היתה ביום ראשון יש כאן ז"ב על סעודה שביום הראשון‪ ,‬משא"כ בענין ז"ב בז' ימי המשתה שהברכות תוקנו‬ ‫כלה בואי כלה"‪( .‬גמ' בב"ק לב‪ ..." - ).‬ולפי המבואר שלא‬ ‫ז' ימים והסעודה היא היכי תמצא לברך אותם‪ .‬תדע דאין דברי הבית מאיר תלוים במח' הנ"ל בענין התחיל ביום וסיים בלילה‬ ‫היתה זו אמירת "נוסח" סתמית‪ ,‬אלא אמירה‬ ‫דהרי התם לא תלו דין זה באכל רוב הסודה ביום או לא‪ .‬ועי' באוצר הפוסקים (סי' סב ס"ק ל אות ב)‪.‬‬ ‫שנאמרה מתוך הרגשי הלב הכרה במהותה ועליונותה‬ ‫ח‪ .‬התחיל בשבת וסיימו במוצ"ש‬ ‫של שבת קודש‪ .‬נמצא איפוא‪ ,‬שהתנאים הרגישו‬ ‫ועי' בשבט הלוי (ח"א סי' לט) שכתב דבהתחיל סעודת ז"ב בשבת והמשיך עד מוצ"ש דכיון דעדיין לא הבדיל וקדושת ודין שבת עליו‬ ‫והכירו בשבת שהיא בבחינת "מלכה" והיא בבחינת‬ ‫לכמה דברים‪ ,‬נראה דגם לענין יום שביעי של ז' ברכות עדיין לא חל עליו שמיני ושפיר מברך‪ .‬ואף דכת' תוס' כתובות (מז‪ ).‬דתוספת‬ ‫"כלה"‪ .‬וכל כמה שיש בלב האדם רגשות לכלה‬ ‫שבת ויו"ט לא שייך רק לענין מלאכה ולא לדיני שמחה‪ ,‬מ"מ נלענ"ד כיון דאיכא גם התחלת הסעודה שהיתה בשמחת חתן וגם‬ ‫החביבה עליו‪ ,‬וכל כמה שיש בלבו רגשות יראת‬ ‫עכשיו לא עבר היום לגמרי‪ ,‬יראה דשפיר מברך‪ ,‬וכן נהוג עלמא‪ .‬אלא דעיי"ש (ח"ג סי' צא על סי' לט) שכת' דשוב ראה בשולחן העזר‬ ‫הרוממות עם יראת העונש מפחד הדר המלך‪ ,‬כך‬ ‫(סי' סב – ה) בשם שו"ת שנות חיים (סי' קה) דגם במוצ"ש לא יברך אם כבר חשכה‪ ,‬אמנם היות נהרא ונהרא ופשטי' בזה אהנו דברינו‬ ‫צריך הוא לחוש את מציאותה של ש"ק ‪ -‬באהבה‬ ‫ליישב עכ"פ מנהג המקומות לברך‪ ,‬ע"כ‪ .‬ועי' בשובע שמחות (פ"א אות ג) שגם נקט שלא לברך בכה"ג‪.‬‬ ‫ויראה ממש‪ ...‬א"כ ברור הוא‪ ,‬שמצות ההכנה לש"ק‬ ‫דורשת מאתנו להכין בלב רגשות אלו ‪ -‬כל אחד כפי‬ ‫מסקנא דדינא‬ ‫ערכו וכפי רגשותיו‪ ...‬וכשיכין את נפשו כראוי ויטע‬ ‫בלבו רגשות אלו‪ ,‬יבוא בפניא דמעלי שבתא לקבל פני‬ ‫א' שבעת ימי המשתה מתחילין מיד לאחר השבע ברכות שבירכו בשעת החופה ולא מהסעודה הראשונה‪ .‬ואם בירכו בבין‬ ‫שבת כלה מלכתא ברגשות קודש אלו‪ ,‬וכך יזמר "לכה‬ ‫השמשות יש להחמיר דהוי כברכו ביום פרט לפטור מתחנון דאפשר להקל דהוי כברכו בלילה (דתחנון רשות ובמקום ספק‬ ‫דודי לקרת כלה" ויאמר בקול רינה "מזמור שיר ליום‬ ‫מקילים)‪ .‬ב' ביום ראשון של הז' ימי המשתה אמרינן מקצת היום ככולו ועל כן אף אם נשא קרוב לסוף היום נחשב יום ראשון‬ ‫השבת"‪ ,‬אשר אם כי אמנם אין מצוה לומר זמירות‬ ‫של השבעה ימים‪ .‬וים השביעי של ימי המשתה י"א שהוא עד סוף היום מעת לעת‪ ,‬וי"א שהוא עד תחילת היום השביעי‪ ,‬וכן עיקר‪,‬‬ ‫הללו‪ ,‬אלא מכח מנהג ישראל קודש‪ ,‬אבל מכל מקום‬ ‫ומ"מ בענין פטור מנפילת אפים נוהגים להקל בזה‪ ,‬ועל כן אם היתה החופה מעט קודם לערב ביום א'‪ ,‬אין אומרים תחנון עד יום‬ ‫מצוה מוסרית היא‪ ...‬ליטע בלב את כל אותן רגשות‬ ‫א' הבא מעט קודם לערב (ודוקא אם היה החתן בחור או הכלה בתולה‪ ,‬אבל אלמן שנשא אלמנה אין זה נוהג רק ג' ימים)‪ .‬ג' אם‬ ‫נפלאים של אהבה ויראה"‪( .‬הג"ר אייזיק שר זצ"ל‪ ,‬לקט‬ ‫התחילו הסעודה ביום שביעי וסיימוה בליל שמיני‪ ,‬י"א שמברכים ז"ב כי הולכים אחר התחלת הסעודה‪ ,‬ורוב הפוסקים סוברים‬ ‫שיחות מוסר עמ' תטו‪ .‬עיי"ש)‬ ‫שאין מברכים‪ ,‬ועל כן אין לברך‪ ,‬אבל מ"מ אומרים ש'השמחה במעונו'‪ ,‬והדין כן אף אם התחילו סעודת הז"ב בשבת (כשהוא יום‬ ‫נערך ע"י מחבר סדרת "עבודת המועדים"‬ ‫השביעי) והמשיכו עד מוצ"ש‪.‬‬ ‫להצטרפות לרשימת התפוצה ללא עלות ניתן לשלוח בקשה לדוא"ל‪AMIKTA@AMIKTA.CO.IL :‬‬ ‫‪‬‬ ‫נתרם להצלחת התורם ומשפחתו | © שמעתא עמיקתא ‪ -‬לשאלות והערות ניתן להתקשר לפל' ‪052-767-0503‬‬