שמעתא עמיקתא · SHMASA AMIKTA — לך לך (2026-10-19)

בס"ד
מ ש י ע ו ר י ה ר ה" ג הר ב י ו ח נן בוֹ ר גר ש ל י ט " א
פניני הלכה מו"ץ וראש כולל הוראה רמות
ש מ עת א א ל י ב א ד ה ל כת א
האם מותר לצייר האם חתן פוטר מתחנון עד מעת לעת מהחופה
שמש וירח לצורך א .מתי מתחילים שבע ימי המשתה .ב .שבעה ימי משתה אחר שבעה ימים מהחופה .ג .מהחופה או מהברכות .ד .בנושא אלמנה .ה .מנין ז' ימי המשתה מעת לעת.
ו .החופה התקיימה בבין השמשות .ז .התחילו לפני השקיעה וסיימו לאחר השקיעה .ח .התחילו בשבת וסיימו במוצ"ש.
לימוד הפרשה א .מתי מתחילים שבע ימי המשתה
עי' ברא"ש בתשובה (כלל כו סי' ב) שנשאל בחתן הבא ממקום אחר וכאן כנס אשה ,ואחר שברך ז' ברכות מוליכה עמו למקומו,
א .תנן (ר"ה כד ).דמות צורות לבנה היו לו לר"ג בטבלא מאימתי מונין ז' ימי החופה .והשיב ,דמשעת הברכה מונין ז' ימי החופה ,כי החופה היא מקום יחוד חתן וכלה ,ומשעת הברכה
ובכותל בעלייתו שבהן מראה את ההדיוטות ואומר שהותרו להתיחד ,מתחילין ז' ימי החופה ,הן בעיר שנעשית שם הברכה הן בעיר אחרת ,וגם לא ידעתי טעם למה לא יאכלו בעיר,
הכזה ראית או כזה. או בשדה ,אחר הברכה ,בכל מקום שירצו ,שמא כך היא סברתם אם יאכל בעיר אחרי ז"ב ,יתחילו בעיר ז' ימי החופה ,ואז לא
ובגמ' (שם וע"ז מג ).ומי שרי ,והכתיב לא תעשון אתי לא תצא כלה מחופתה ,אבל אין הדעת נוטה כך ,שיהיו תלויין ז' ימי החופה באכילה ראשונה ,אלא בז"ב ,כמו שכתבתי ,ע"כ.
תעשון כדמות שמשיי וכו' ,והתניא לא תעשון אתי לא וכת' בשו"ע (אה"ע סי' סב סע' ו) עד כמה מברכים ברכה זו ,אם היה אלמון שנשא אלמנה ,מברכין אותה ביום ראשון בלבד .ואם
תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום כגון
חמה ולבנה כוכבים ומזלות .שאני ר"ג דאחרים עשו בחור שנשא אלמנה ,או אלמון שנשא בתולה ,מברכין אותה כל ז' ימי המשתה .וכתב ע"ז הרמ"א ואלו ז' ימים מתחילין מיד
לו .והא ר' יהודה דאחרים עשו לו וא"ל שמואל לרב לאחר ז' ברכות שבירך בראשונה .וכת' הח"מ (ס"ק ז) דזה בא לאפוקי שלא נא' שיתחילו ז' ימי משתה מאכילה ראשונה.
יהודה שיננא סמי עיניה דדין .התם חותמו בולט הוי ב .שבעה ימי משתה אחר שבעה ימים מהחופה
ומשום חשדא ,ושאני ר"ג דנשיא הוי ושכיחי רבים ויעוי' עוד בטור (אה"ע סי' סב) שכת' בשם הרא"ש דלפעמים שהולכים החתן והכלה לעיר אחרת צריך לברך שם ברכת חתנים .וכת'
גביה ולית בהו משום חשדא .ואיבעית אימא דפרקים הב"י שם דדבר פשוט הוא דהיינו דוקא תוך שבעה וכדתניא (כתובות ז ):מברכין ברכת חתנים כל שבעה ,אבל אחר שבעה אע"פ
הוי (של חוליות) .ואיבעית אימא להתלמד עבד וכתיב שלא בירכו ז"ב כ" א בשעת נישואין סגי ואין מברכין לאחר ז' בשום פנים ולפי שראיתי חולקין בזה כתבתיו .ומש"כ הרי"ו (נכ"ב
לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות. ח"ב קפו ע"ג) מברך ברכת חתנים בעיר א' והולך לעיר אחרת עם כלתו אע"פ שנשתהא זמן מרובה בדרך עושה חופה בעיר שבא שמה
ב .וכתבו התוס' (שם ד"ה והא ר"ג יחיד הוה) וא"ת אמאי ונוהג שמה ז' ימי המשתה ונקרא ברכת חתנים בבית חתנים עכ"ל ,נר' דנשתהא זמן מרובה דקא' היינו ג' או ד' ימים ומ"מ תוך
לא משני דצורת לבנה דר"ג לא היתה בולטת ,ואור"י ז' הוא דאילו אחר ז' אין מקום לברכת חתנים כו' ,ע"כ .וכת' הח"מ (ס"ק ז) שמהרי"ו שנקט שאם נשתהה זמן מרובה בדרך משמע
ור"ת וריב"א כי בחמה ולבנה ומזלות אין חילוק בין שאין הז"י משתה מתחילים מיד אחר החופה ,דלא כתשו' הרא"ש ,ולפי פירוש הב"י אפשר דגומר ז' ימי המשתה קא'.
בולטין לשוקעין ,כיון דברקיע אין בולטין אלא ג .מהחופה או מהברכות
שוקעין .ולא חילק בזה אלא גבי פרצופין וכיוצ"ב. ועכ"פ מבואר מהרא"ש הנ"ל בתשובה דז' ימי השמתה מתחילין מהברכות בשעת החופה כי היא מתירה אותם .ולכאו' כוונתו
וכ"כ הרא"ש (ע"ז פ"ג סי' ה).
(במש"כ שהיא מתיר אותם) ,על הא דאיתא במס' כלה (פ"א מ"א) כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה .ועי' ברש"י (כתובות ז :ד"ה
וכת' הב"י (סי' קמא) דכן פסק הרמב"ם (ע"ז פ"ג הי"א).
וכ"כ הראב"ד (שם) דנר' מהרמב"ם דצורת שמשים שמתייחד) ובתוס' (שם ד"ה רבי יהודה) דס"ל דכוונת המס' כלה הוא כפשוטו דאם לא ברכו ז"ב אחר החופה אסורה .אולם המרדכי
שבמרום אפי' שוים לא בולטין ולא שוקעין אסורים. (קידושין סי' תקמה) כת' דמסתבר דכלה בלא ברכה דאסירא היינו בלא חופה אלא דנקט בלא ברכה לפי שעושין ברכה בשעת נשואין.
אולם הראב"ד גופיה השיג דלא ידע מנין לו חילוק זה, וכן נקט היש"ש (כתובות פ"א סי' יד) .ונר' דהרא"ש ס"ל כרש"י ותוס' שהברכות מתירות אותם ועל כן משם מתחילים ז"י המשתה.
וס"ל עיקר דכל שאינו בולט שרי .ואף הר"ן (יט :מדפי והנה השו"ע (אה"ע סי' נה סע' ג) והרמ"א (שם סי' סא סע' א) פסקו דברכה היינו חופה .והב"ש (סי' נה ס"ק א) כת' דמח' הראשונים היא.
הרי"ף) כתב להעיר על דברי הרמב"ם דלא ידע מנין לו ועי' עוד בזה בשמעתא עמיקתא גליון תקע"א .ולפי"ז לכאו' צ"ע ברמ"א שפסק דכלה בלא ברכה אסורה אינו קאי על הז"ב אלא
לחלק בזה ,וכתב דאפשר דטעמו משום דשמשים על החופה ומ"מ ס"ל דמונים ז' ימי שמחה מהברכות ,והרי לדעתו הברכות לא מתירות (ודלא כמ"ש הרא"ש).
שבמרום אינם נראים בולטין .וכבר תמה בכ"מ (על שו"ר בטיב קידושין (סי' סב ס"ק ו) שכת' על דברי הרמ"א דנר' דלאו דוקא לאחר ז' ברכות רק אחר חופה אפי' אתרמי שלא בירכו
הרמב"ם שם) דלמה כת' טענה זו כמסופק והלא בעלי בשעת חופה מ"מ לא ימשכו ימי משתה יותר .ובתשובת הרא"ש (שם) כתב משעת הברכה שהותרו להתיחד מתחילין ז' ימי חופה,
התוס' כתבו כן[ .ויעוי'ן ברמב"ן ע"ז מג ,.ברשב"א ח"א סי' משמע קודם ברכה אינם מותרים להתייחד ,וא"כ א"א לעשות נשואין בפחות מעשרה ,אבל למה שנתבאר בדרכי משה דאם א"א
קס"א ובחידושיו לר"ה כד ,.בריטב"א ע"ז מג .ור"ה כד - .מ"ש בזה].
בעשרה עושין נשואין בלא י' א"כ מונין משעת חופה ,ע"כ .ומבואר מדבריו דלעולם אזלינן בתר החופה ודלא כהרא"ש.
ג .והנה הרי"ף לא הזכיר אלא התי' דלהתלמד שרי,
ונראה דלא ס"ל שאר תי' הגמ' .וכן הרמב"ם (פ"ג מהל'
ועי' בכנסת יחזקאל (סי' נט*) שכת' שבארץ שהמנהג שאחר החופה שנעשתה ביום לא עושין סעודה שיש עשרה גדולים ביום ,כמו
ע"ז) לא הזכיר היתרא דאחרים עשו לו ודפרקים .וכתב בארץ פולניא ,ודאי הז' ימי משתה מתחילין מסעודה ראשונה שבלילה ,ואם בתולה נישאת ליום הרביעי והסעודה ליל ה' ,גמר ז'
הר"ן (שם) דס"ל דכיון דקושטא דמילתא דלהבין ימי משתה עד ליל ה' ,אך במדינה שעושין סעודה בעשרה ומברכין ז"ב תכף אחר החופה כמו באשכנז ,ודאי מקצת היום ככולו,
ולהורות שרי ,מעתה מדחיין הני אוקימתא דאחרים ותכף בהגיע ליל ד' כלו ז' ימי משתה ,וזה בלתי ספק .ואל תשיבני מתשובות הרא"ש (שם) דמשמע דהתחלת ז"י החופה מן החופה,
עשו ודפרקים[ .מיהו כבר תמה בב"י (שם) דמ"מ ה"ל לרמב"ם דהתם שאני דעיקר פלפול שלו באם נוסעים למקום אחר ומעכבין יום או יומים עי"ש ,ע"כ.
לכתוב דלהתלמד שרי] .אולם הרא"ש (שם) הביא תי' הגמ' וכת' הפת"ש (ס"ק יב) דמבואר מדברי הכנס"י שדעתו בפשיטות דחשבינן מאכילה ראשונה שהיה בעשרה ,ותמה עליו שלא הזכיר
דרבים ופרקים שאני. דברי הח"מ הנ"ל שהוא לנגדו וכן משמע מפשטות לשון הרמ"א ,גם בסידור הגאון מליסא ז"ל בדיני בהמ"ז (אות ח) סתם וכתב
והנה רש"י (ע"ז מג ):פי' דפרקים הוה ולא היה מחברם דז' ימי המשתה וכן ג' של אלמנה מתחילין תיכף אחר ז"ב שברכו בשעת החופה שמותרין להתייחד ואף שלא נתיחדו עדיין כו',
אלא בשעת בדיקת העדים וכל יומא לא חזו ליה וליכא ע"כ .ומבואר מדבריו שאזלינן אחר ז"ב של החופה .ועיי"ש בסידור הגאון מליסא ז"ל שכת' שהדין כן אפי' אם היתה החופה
חשדא .אולם הריטב"א בחידושיו (ע"ז מד ).כתב בכפר ולא התייחדו אחר החופה ותיכף נסעו לביתם ולא נתייחדו עוד בחדר א' כל הדרך .מבואר להדיא דלא ס"ל לחלק כהנסת
דהתוס' פי' דלפרקים ליכא איסור בעשייה .ובחידושיו יחזקאל אלא בכל גוונא מתחיל מיד הז"ב.
לר"ה (כד ).כת' דנר' טפי הפי' דכיון דפרקים הוי שרי
אפי' העשיה ,אלא דאעפ"כ ראוי להחמיר. ובמ"א (סי' קלא ס"ק יב) ,בדרך החיים (סי' לח ס"ק ט) ובמ"ב (ס"ק כו) סתמו דסופרים הז' ימים מהחופה .אלא דדלמא לא נחתו לפרט
ד .ולדינא כתב השו"ע (יו"ד סי' קמא ס"ד) אסור לצייר האם הכוונה מהחופנה ממש או מהז"ב שבחופה .והעורה"ש (אות לא) כת' "ז' ימי המשתה מתחילין מיד לאחר ז"ב שבירכו
צורות שבמדור השכינה כגון ד' פנים בהדי הדדי ,וכן בראשונה והיינו מהברכות של שעת החופה ולא מסעודה הראשונה" .וכן הוא בחכ"א (כלל קכט אות ז) .ועי' להלן בשם הגינת ורדים
צורת שרפים ואופנים ומלאכי השרת ,וכן צורת אדם שמשמע דלא ס"ל כסברת הכנס"י שהרי כת' שמונים ימי הז"ב מ"זמן שעשה חופה וז"ב" .ויש לדון אם ברכה א' לפני השקיעה
לבדו ,כל אלו אסור לעשותן אפי' לגוי ,ואם עובד סגי .ומלשון הרמ"א שכתב דאלו ז' ימים מתחילין מיד לאחר "שבע ברכות" שבירך בראשונה .משמע דבעינן כל הברכות.
כוכבים עשאם לו אסור להשהותם .בד"א בבולטת ד .בנושא אלמנה
אבל בשוקעת כאותם שאורגים בבגד ושמציירים אלא דעי' בפת"ש (ס"ק י) שכת' עוד בשם סידור הגאון מליסא ז"ל (דיני בהמ"ז אות ד ובית חתן אות יד) שכת' בענין אלמן שנשא אלמנה
בכותל בסמנין מותר לעשותם .וצורת לבנה וכוכבים שמברכים ז"ב ,דאם לא ברכו ביום הראשון תו אינם מברך ,ומ"מ דוקא כשהיה ביום יחוד הראוי לביאה דאז הוי ביום יום
אסור בין בולטת בין שוקעת .ואם להתלמד להבין החופה ,אבל אם לא היה יחוד רק בלילה לא מקרי חופה דהא באלמנה לא הוי חופה רק כשיש יחוד הראוי לביאה וא"כ הוי
ולהורות כולן מותר אפי' בולטות. החופה כאלו היה בלילה והוי הלילה יומא קמא ומברכין אז ז"ב בסעודה שאחר היחוד ,ע"כ.
וכתב הרמ"א ויש מתירין בשל רבים דליכא חשדא. ולכאו' דברי הפת"ש סותרים את זה זה דהכא אזיל אחר היחוד ולעיל מבואר דאזיל אחר ז"ב שבחופה גם אם לא התיחדו .וע"כ
[וכבר תמהו האחרונים על הרמ"א אמאי לא הזכיר נמי היתרא
לומר דס"ל לחלק בין אלמון שג' ימי שמחה שלו מתחילים מיד אחר החופה אף אם לא התיחדו וכמ"ש בסידור אות ד' ,אבל
דפרקים] .ומהא דהשמיט המחבר ההיא דינא דרבים,
נראה דס"ל עיקר כדעת הרי"ף והרמב"ם דלא קי"ל ברכת ז"ב על הסעודה שהוא יום א' מתחיל מהיחוד ,משא"כ באלמון שנשא בתולה או בחור שנשא אלמנה דאיכא ז"י משתה
כההיא תירוצא .וכ"כ בשו"ת דברי יוסף (לגר"י אירגאס
וז"ב שניהם מתחילים מאותו זמן שהוא אחר שז"ב של החופה וכמ"ש באות ח'.
זצ"ל -סי' ח) ובכת"ס (או"ח סי' מ). ובאמת ברמ"א מדוייק שדין אלמון שנשא אלמנה דינו שונה שהרי כת' "אלו שבע ימים מתחילין מיד לאחר ז' ברכות שבירך
ה .ומצינו בפנ"י (ר"ה כד ).דהקשה בהא דר"ג דמסתמא בראשונה" .ומבואר שדוקא במברך שבע ימים מתחילים מיד אחר החופה.
צורת הלבנות שהיו לר"ג לא היו שלמות של עיגול ה .מנין ז' ימי המשתה מעת לעת
הלבנה כמו שהיא במרום ,אלא דמות חצי עיגול קו ועיי"ש בכנסת יחזקאל שהוכיח מדברי הרי"ו שכת' בדעת הרא"ש שנקט דלאלמנה שנישאת לאלמון נותנים להם יום א' .ואיכא
קטן כמו שהיא בשעת המולד שעליהם היה שואל. בזה פלוגתא האם הכוונה לסעודה ראשונה בלבד והיינו דאפי' אם לא סעדו עד למחרת מברכים ז"ב או דאותו היום היינו אותו
ומשמע בכל הפוסקים דלא אסירי בעשיה אלא פרצוף יום ממש שאם נשאו לפני השקיעה לא יכולים לברך אחר השקיעה ,ועכ"פ מוכח דאם נימא כהסוברים דיום א' היינו באותו יום
שלם ודמות שלם .ואפשר דלא שייך לשאול כזה ראית ממש ואם נהיה לילה לא מברכים יוצא שלא נתנו להם מעל"ע לברך ,ע"כ.
או כזה אלא בענין שמצייר כל עיגול הלבנה ככדור והגנת ורדים (כלל א או"ח סי' כח) כת' לחדש דבכל דבר אמרינן בו 'מקצת היום ככולו' זולתי היכא שנתפרש בו ,ומ"מ ז"י המשתה
שחור מתוכו מצוייר קו קטן לבן כמו שרגילה להיות דילפינן מ"מלא שבוע זאת" (בראשית כט ,כז) ו"מלא" לשון השלמה היא בעינן עד סוף היום ולא אמרינן מקצת היום ככולו כו' ,ואין
בעת המולד .ולפי"ז מותר לצייר דמות חצי לבנה לסתור זאת משום דהא יום ראשון של החופה אינו יום שלם ואעפ"כ חשבינן ליה כיום שלם וא"כ ה"ה ליום אחרון ,זה אינו
בפנ"ע .ולפי שלא נזכר בפוסקים ,נ"ל דלפי המסקנא דכיון דדבר זה תלוי במעשה כל עוד שלא נעשה המעשה לא ימצא מקום לחול וכשימצא מקום לחול אפי' שיהיה בערב היום
הנך צורות שלמעלה שאין אדם יכול לצייר כמו שהם חשיב יום שלם כיון שמשעה שמצא מקום לחול הוא נוהג והולך ,משא"כ ביום אחרון שכבר חלה השמחה ונמשכה לכן צריך
במרום אלא לפי מה שמתראים לבנ"א ,א"כ דמות לקיים השמחה עד תשלום יום ,וכמו שמצינו לענין נזירות ,ע"כ .יוצא מדבריו דביום ראשון של הז"ב אמרינן מקצת היום ככולו
חצי לבנה נמי אסור ,כיון שבענין זה עשויה להאיר
כי ביום שהדין מצא מקום לחול אמרינן כן ,ויום השביעי של הז"ב הוא עד סוף היום מעל"ע.
לבנ"א ע"ש.
וכיוצ"ב כת' במהרי"ט (יו"ד סי' לה) דחמה ולבנה אין ויעוי' במ"א (סי' קלא ס"ק יב) שכתב דיש נוהגין שלא ליפול כל ז' כשהחתן בבית הכנסת ואפי' ביום ו' שהוא ח' לחופתו אין נופלין
האיסור לצייר תמונת גופן ,אלא דמות אורם הנראה, כיון שהיתה החופה סמוך לערב (כנה"ג) ,ע"כ .וכן נקט הדרך החיים (סי' לח ס"ק ט) .וכן פסק המ"ב (ס"ק כו) שבזמנינו נוהגין שאין
שהרי דמות צורות לבנות שהיו לו לר"ג דמות לבנה
בחידושה היו ולא היו מצוירות אלא דמות אור נופלין כל ז' ימי המשתה ואפילו אם יום ז' הוא יום ח' של החופה אם מתפללין קודם שהיה החופה כגון אם היתה החופה מעט
המאיר אל עבר פניה. קודם לערב ביום א' אין אומרים תחנון עד יום א' הבא מעט קודם לערב ,ע"כ.
ונר' מדבריהם דדמות חצי חמה שרי דהא אין נראית וכמנהג הנ"ל הביא נמי המחז"ב (או"ח סי' קלא אות א) וכת' דנר' דמנהג יפה הוא לפי מש"כ הגו"ר שם לענין ז"ב בסעודת יום ח'
כך במרום .וברב פעלים (יו"ד ח"ד סי' י) נסתפק בזה. בחצות דז' ימים שלמים בעינן וכך עשה הרב קשטרו כו' .ולפי"ז גם במנחה אם מתפללים קודם זמן שעשה חופה וז"ב לא יאמרו,
ו .והנה בנידון דידן היכא דמצייר חמה ולבנה לצורך אבל ראיתי ביד אהרון (אה"ע סי' סב הגה"ט אות כב) שהביא בשם הכנסת יחזקאל דטועים האומרים דבעינן מעל"ע ואין הספר מצוי
המחשת פר' השבוע וכיוצ"ב ,אע"ג י"ל דמקרי בשל כו' ולענין נפילת אפים מיהא שפיר נהגו אך לז"ב צריך להתיישב ,ע"כ .מבואר שהבין בדברי הגו"ר דבעינן ח' ימים שלמים .אלא
רבים ,וא"כ לכאו' לרמ"א יש מקום להקל בדבר ,זה דלכאו' צ"ע שהרי גם הגנת ורדים מודה שא"צ מעל"ע אלא דס"ל שיום ראשון של החופה אמרינן ביה מקצת היום ככולו ,אלא
אינו ,דההיא התירא דשל רבים אינו אלא היכא דאינו כדי שלא נטעה לומר ביום שביעי של החתן ג"כ מקצתו ככולו( ,כשם שאומרים בשביעי של אבלות) ,קמ"ל דבעינן שבעת ימים
אסור רק משום חשד ,כגון היכא דאחרים עשו לו והוא גמורים .ושו"ר שכן הקשה ביב"א (אה"ע ח"ה סי' ז אות ב).
רק משהה אותם .אבל היכא דבא לעשותם ליכא והשע"ת (או"ח סי' קפח אות יד) כת' דהמחז"ב היקל בענין נפילת אפים אע"פ דהוי פלוגתא משום שכת' בברכ"י בשם מהר"י מולכו
ההיא התירא .וכמ"ש בש"ך (ס"ק כז)[ .מיהו מדברי הרב דאם יש ספק אם נופלין ע"פ לא יפלו מספק דנפ"א רשות ,וכן מבואר מהט"ז ושאר אחרונים .והפת"ש (ס"ק יב) אחרי שהביא
פעלים (שם) נר' דס"ל דשל רבים שרי אף בעשיה וצ"ע ,וצ"ל דכוונתו דברי הכנס"י הביא דברי המחז"ב .ועי' במקנה בקו"א שהביא ראיה מהש"ס דאפי' שעה א' סמוך לערב עולה ליום א' למנין ז'.
שם דנעשה ע"י נכרים] .וע"ע בש"ך שם דכת' בשם רי"ו (ני"ז
והבאר יצחק (או"ח סי' כג) כת' כדברי הכנסת יחזקאל הנ"ל ,שאין לומר בשבעת ימי המשתה דבעינן מעת לעת אלא מקצת יום
ח"ה) דאע"ג דברבים ליכא חשדא מכוער הדבר.
ראשון ככולו .ואף שכבר נהגו כדברי המ"א הנ"ל ,מ"מ לענין שבע ברכות בודאי שאין לברך בשמיני ,כי הם ברכות לבטלה ,כמ"ש
מיהו מצינו בט"ז (ס"ק יג) שהקשה על הא דכתב הטור
הכנסת יחזקאל .וכן פסק המשיב דבר (אה"ע סי' לו) .וכן דעת המקנה (סי' סב על סע' ו) והרב פעלים (אה"ע ח"ג סי' י) .והערוה"ש (אות לו)
בהדי איסור דחמה ולבנה וכוכבים דאסור לצייר
צורת מזלות ,מהא דמצינו בפרק המגרש (גיטין פז ):דרב כתב דז' ימי המשתה לא שייך בהם מעל"ע .ועיי"ש שהחמיר אף בענין נפילת אפים ודלא כהמ"א והמ"ב הנ"ל .ועי' בא"א (בוטשאטש
היה מצייר כוורא (דהיינו דג) .וכתב דנראה דציור עדיף סי' קלא) ועי' עוד באוצר הפוסקים (סי' סב ס"ק ל אות א) בענין זה ודעת רוב הפוסקים דלא אמרינן מעל"ע לענין ז"ב.
אפי' ממשוקעים דאין בציור שום ממשות .ולסברא זה ו .החופה התקיימה בבין השמשות
יש להתיר כל ציור של חמה ולבנה. ויש לדון בגוונא שהחופה היתה בבין השמשות אם הוי כנשאה ביום או בלילה .ולכארה י"ל דחשיב כנשאה בלילה דאיכא כמה
אלא דהט"ז גופיה סיים דאותם המציירים במחזורים צדדים לחייב עוד יום נוסף ,ספק אם בה"ש חשיב יום או לילה ,ואת"ל דחשיב יום דלמא הלכה כהסוברים דאזלינן בתר הסעודה
בתפלת הגשם צורת המזלות לא יפה הם עושים ,כיון והיא ודאי היתה בלילה ,וכמו כן י"א דז' ימי המשתה הם מעל"ע .אלא דיש לדון לאידך גיסא דהרי דלמא הלכה כר"ת דס"ל
שהם מכוונים לעשות צורת מזלות .וא"כ ה"נ כוונת דבבה"ש של הגאונים אכתי יום הוא (עי' בזה בשמעתא עמיקתא גליון תרס"ז) ,ועוד דלרוב הפוסקים לא אלזינן בתר הסעודה.
המצייר לעשות צורת חמה ולבנה .ועוד דהש"ך ומסתבר דמשום ספק דרבנן אינו מברך ואין דינו כחתן כאילו נשאה ביום פרט לפטור מתחנון דאליזנן בתר מעל"ע כנ"ל.
בנקוה"כ (שם) כת' דמ"ש הט"ז לחלק בין ציור ועי' בשובע שמחות (דבליצקי פ"א אות כ) נמי נקט כן ,וכתב דלענין שאר דברים הנוהגים בחתן כגון עשיית מלאכה ויציאה מביתו יש
למשוקעת ,אינו נכון כלל כדמשמע מכל הפוסקים. לחוש לחשב ז"י מהלילה וכן יש להקל לענין תחנון .ודעת הגריש"א והגרנ"ק זצ"ל (אפריון לשלמה פ"ט אות י) שאם החופה היתה
וכ"כ בחכמ"א (כלל פה ס"ה) דדמות חמה ולבנה אסור בבה"ש משום ספק ברכות הוי כעשאה ביום .ודלא כהגר"ש וואזנר זצ"ל (אפריון שלמה בריש הקונטרס במכתב אות ב) שכת' וז"ל :אם
אפי' לצייר בסממנים שהרי גם ברקיע נראה לנו כן.
עשו חופה בתוך בה"ש כעשר דק' לאחר השקיעה ,עד מתי מברכים ז"ב כו' ,כבר ביארתי בעניי במק"א דעת נוטה דביה"ש שהוא
מיהו כדברי הט"ז מצינו במרדכי (ב"ב סי' תקמט) בשם
רבינו מאיר דלצור במיני צבעונין שרי ,ורק חותם ספק לא נחשב יום ז ימי שמחה ,ויש לו עוד יום לענין ז' ימי שמחה ,ע"כ.
בולט או שוקע אסור .והובאו דבריו בד"מ (ס"ק ה). ז .התחילו לפני השקיעה וסיימו לאחר השקיעה
וכבר עמד בזה הפת"ש (ס"ק ו) ותמה על הט"ז והש"ך כתב עוד בגינת ורדים (שם) דאם סעדו בבית החתן ביום שביעי לעת ערב וגמרו סעודתן קודם הלילה ועדין לא בירכו ברכת המזון
שלא הזכירו דברי הד"מ .והביא תשובת כנסת נראה דאין יכולין לברך ברכת חתנים בברכת המזון כיון שכבר יצאו שבעת ימי שמחה לגמרי ,שלא אמרו רז"ל אלא מברכין ברכת
יחזקאל (או"ח ס' יג) שכתב להתיר צורה שאינה שוקעת חתנים כל שבעה ואי מברך בליל שמיני נמצא שמברכין ברכה זו ח' ימי' וזו מנין לנו כו' ,ומכ"ש כשהתחילו לסעוד מבעו"י
ואינה בולטת. ונמשכה סעודתם גם בליל א' שאין לברך משום דבכה"ג גם הסעודה עצמה היתה שלא בימי שמחה וע"כ לא אפליגו הפוסקים
אבל מדברי הראב"ד בהשגות (פ"ג מהל' ע"ז הי"א) מבואר אי אזלינן בתר תחלת סעודה או בתר גמר סעודה כדאיתא בא"ח סי' קפ"ח וסי' רע"א אלא לענין הזכרה בלבד שאין שם מטבע
דלדעת הרמב"ם אפי' לא בולטין ולא שוקעין אסורין. ברכה מחודש אכן כשיש ברכה מחודש כה"ג חמיר טובא ,ונראה דלכ"ע לא יברך ואגב אורחין אנו למדין דלכ"ע שפיר מצי לומר
וכן מפשטות לשון השו"ע נראה דציור בסמנים על בבהמ"ז שהשמחה במעונו כיון שאין כאן ברכה בשם ומלכות ואינה הפסק באמצע ברכה ותו דסעודה זו בשביל שמחת חתן
הכותל דינו כצורה שוקעת .וע"ע בתשובת לחם רב וכלה נעשית וקמאי אקילו בה מכי רמו שערי באסינתא ,ע"כ .והובא בברכ"י (או"ח ססי' קפח).
(לבעל הלחם משה סי' טו) דהעלה דלכתחילה אין לעשות כן ועי' בכנה"ג (סי' סב הגה"ט אות לג) שכת' באלמון שנשא אלמנה שאם התחיל לאכול ביומא קמא ונמשכה הסעודה עד הלילה ,כתוב
דהדבר נוגע לאיסור תורה ומכוער הדבר. בפסקי תוספות שמברכין ז" ב בלילה וביום שלאחריו ,אבל בספר אגודה כתוב שמברך בלילה ולא ביום שלאחריו .וכ"כ הרמ"ע
מיהו הש"ך בנקוה"כ כת' דמה שחלק הט"ז על מפאנו (ססי' מ ד"ה ומ"ש בפסקי) .ואני לא ראיתי מעשה כזה ,ואם היה בא מעשה לידי הייתי מסכים לדברי ,ע"כ .והביאו הבה"ט
המציירים אינו כלום ,דהדבר פשוט דהוי להבין
ולהורות ,ועוד דאינו צורה גמורה .וא"כ כ"ש בנ"ד (ס"ק ה) .ומבואר דס"ל דאזלינן בתר התחלה .והשע"ת (או"ח ססי' קפח) הביא דברי הגו"ר ושוב ציין לדברי הכנה"ג ונשאר בצ"ע.
דמצייר חמה ולבנה לצורך המחשת ענייני הפרשה והביאו בפת"ש (סס"ק יב) .ובאלף לך שלמה (אה"ע סי' קז) כת' שאם התחילו בסעודה ביום שביעי וסיימוה בליל שמיני ,דדוקא לגבי
דמיקרי להבין ולהורות [ואפשר דבזה אף הט"ז מודה]. הזכרה בבהמ"ז אמרינן שיכול להזכיר שתיכף כשאכל כזית נתחייב בבהמ"ז עם ההזכרה ,ולכן אף שחשכה לא פקע חיובו ,אבל
העולה לדינא -מותר לצייר צורת שמש ירח וכוכבים דין ז"ב לא חל אלא בשעת בהמ"ז ,ולכן אינו רשאי לברך לערב ,ע"כ.
לצורך המחשת הפרשה לתלמידים .כיון שנעשה אולם ברדב"ז (ח"ג סי' תכד) כת' שנהגו לכל החתנים שעושין סעודה ליל 'שבוע מהנישואין' ומכינין כל צרכי הסעודה ומבשלין ואופין
בצורת ציור שאינו בולט ואינו שוקע ועוד שנעשה ואין אוכלין עד הלילה שהיא ליל שמיני ומברכין אשר ברא ,שהיא ברכה לבטלה שלא תקנו אלא שבעה ,ומה שטוענין לומר לפי
לצורך לימוד הפרשה. שכל צרכי הסעודה מכינין ביום השביעי ,אינה טענה כלל ,שהכל הולך אחר זמן הסעודה שהוא זמן הברכה וכיון שהיא בשמיני
נכתב ע"י אין ראוי לברך כלל ,והמברך הוי ברכה לבטלה ,דלא אמרינן מחמת הלולא אלא בהשמחה במעונו דלית בה לא ברכה ולא הזכרה
הרה"ג הרב שמעון פלולי שליט"א אבל ברכת אשר ברא לא תקנו אותה אלא כל שבעה ותו לא ,ע"כ .משמע שאם הסעודה ביום מברכים אף בלילה.
מו"ץ הקהילה החרדית מעלה אדומים והט"ז (שם) הביא ממסכת סופרין שמשמע שלענין ז"ב הלילה הולך אחר יום שלפניו וע"כ מברכים ביום השביעי ז"ב אף בלילה,
וה"ה באלמנה שמברכים אף בלילה של יום ראשון ,עיי"ש .וכן החכ"א (כלל קכט אות ד) כת' דאלמן שנשא אלמנה מברכין ז"ב ביום
פניני מוסר ראשון ובסעודה ראשונה בלבד ואם לא אכלו סעודה ראשונה עד הלילה יש להסתפק אם יש לברך ז"ב בלילה ואפי' היו שם פנים
חדשות ומסתמא סב"ל (ב"ש ס"ק ה') ,ולפי מש"כ המ"א סי' תקמ"ו (ס"ק ד) דהלילה נגרר אחר היום (ולכן אסר לישא בערב הרגל
כשהעסודה בליל הרגל) וא"כ היה נר' לברך בלילה כו' ,ואם התחיל לאכול סעודה ראשונה ביום ראשון ונמשך הסעודה עד הלילה
עניני שבת קודש מברכין בלילה ז"ב ,ודוקא ז"ב אין מברכין אלא ביום ראשון אבל ברכת אשר ברא מברכין כל ג"י אפי' באלמן שנשא אלמנה.
ועי' בפת"ש (ס"ק י) שכתב בשם הבית מאיר דאלמון ואלמנה שעשו סעודה רובה ביום מברכים בלילה .ונר' דמש"כ הבית מאיר
הרגשת אהבה ויראה בקבלת שבת " -דא"ר חנינא דמהני רוב סעודה ביום אינו ראיה לנ"ד די"ל דבאלמון שנשא אלמנה דיש להם יום א' והז"ב תוקנו "על סעודה שביום ראשון"
בואו ונצא לקראת כלה מלכתא ,ואמרי לה לקראת
שבת כלה מלכתא .רבי ינאי מתעטף וקאי ואמר בואי וכיון שרוב הסעודה היתה ביום ראשון יש כאן ז"ב על סעודה שביום הראשון ,משא"כ בענין ז"ב בז' ימי המשתה שהברכות תוקנו
כלה בואי כלה"( .גמ' בב"ק לב ..." - ).ולפי המבואר שלא ז' ימים והסעודה היא היכי תמצא לברך אותם .תדע דאין דברי הבית מאיר תלוים במח' הנ"ל בענין התחיל ביום וסיים בלילה
היתה זו אמירת "נוסח" סתמית ,אלא אמירה דהרי התם לא תלו דין זה באכל רוב הסודה ביום או לא .ועי' באוצר הפוסקים (סי' סב ס"ק ל אות ב).
שנאמרה מתוך הרגשי הלב הכרה במהותה ועליונותה ח .התחיל בשבת וסיימו במוצ"ש
של שבת קודש .נמצא איפוא ,שהתנאים הרגישו ועי' בשבט הלוי (ח"א סי' לט) שכתב דבהתחיל סעודת ז"ב בשבת והמשיך עד מוצ"ש דכיון דעדיין לא הבדיל וקדושת ודין שבת עליו
והכירו בשבת שהיא בבחינת "מלכה" והיא בבחינת לכמה דברים ,נראה דגם לענין יום שביעי של ז' ברכות עדיין לא חל עליו שמיני ושפיר מברך .ואף דכת' תוס' כתובות (מז ).דתוספת
"כלה" .וכל כמה שיש בלב האדם רגשות לכלה שבת ויו"ט לא שייך רק לענין מלאכה ולא לדיני שמחה ,מ"מ נלענ"ד כיון דאיכא גם התחלת הסעודה שהיתה בשמחת חתן וגם
החביבה עליו ,וכל כמה שיש בלבו רגשות יראת עכשיו לא עבר היום לגמרי ,יראה דשפיר מברך ,וכן נהוג עלמא .אלא דעיי"ש (ח"ג סי' צא על סי' לט) שכת' דשוב ראה בשולחן העזר
הרוממות עם יראת העונש מפחד הדר המלך ,כך (סי' סב – ה) בשם שו"ת שנות חיים (סי' קה) דגם במוצ"ש לא יברך אם כבר חשכה ,אמנם היות נהרא ונהרא ופשטי' בזה אהנו דברינו
צריך הוא לחוש את מציאותה של ש"ק -באהבה ליישב עכ"פ מנהג המקומות לברך ,ע"כ .ועי' בשובע שמחות (פ"א אות ג) שגם נקט שלא לברך בכה"ג.
ויראה ממש ...א"כ ברור הוא ,שמצות ההכנה לש"ק
דורשת מאתנו להכין בלב רגשות אלו -כל אחד כפי מסקנא דדינא
ערכו וכפי רגשותיו ...וכשיכין את נפשו כראוי ויטע
בלבו רגשות אלו ,יבוא בפניא דמעלי שבתא לקבל פני א' שבעת ימי המשתה מתחילין מיד לאחר השבע ברכות שבירכו בשעת החופה ולא מהסעודה הראשונה .ואם בירכו בבין
שבת כלה מלכתא ברגשות קודש אלו ,וכך יזמר "לכה השמשות יש להחמיר דהוי כברכו ביום פרט לפטור מתחנון דאפשר להקל דהוי כברכו בלילה (דתחנון רשות ובמקום ספק
דודי לקרת כלה" ויאמר בקול רינה "מזמור שיר ליום מקילים) .ב' ביום ראשון של הז' ימי המשתה אמרינן מקצת היום ככולו ועל כן אף אם נשא קרוב לסוף היום נחשב יום ראשון
השבת" ,אשר אם כי אמנם אין מצוה לומר זמירות של השבעה ימים .וים השביעי של ימי המשתה י"א שהוא עד סוף היום מעת לעת ,וי"א שהוא עד תחילת היום השביעי ,וכן עיקר,
הללו ,אלא מכח מנהג ישראל קודש ,אבל מכל מקום ומ"מ בענין פטור מנפילת אפים נוהגים להקל בזה ,ועל כן אם היתה החופה מעט קודם לערב ביום א' ,אין אומרים תחנון עד יום
מצוה מוסרית היא ...ליטע בלב את כל אותן רגשות א' הבא מעט קודם לערב (ודוקא אם היה החתן בחור או הכלה בתולה ,אבל אלמן שנשא אלמנה אין זה נוהג רק ג' ימים) .ג' אם
נפלאים של אהבה ויראה"( .הג"ר אייזיק שר זצ"ל ,לקט התחילו הסעודה ביום שביעי וסיימוה בליל שמיני ,י"א שמברכים ז"ב כי הולכים אחר התחלת הסעודה ,ורוב הפוסקים סוברים
שיחות מוסר עמ' תטו .עיי"ש) שאין מברכים ,ועל כן אין לברך ,אבל מ"מ אומרים ש'השמחה במעונו' ,והדין כן אף אם התחילו סעודת הז"ב בשבת (כשהוא יום
נערך ע"י מחבר סדרת "עבודת המועדים" השביעי) והמשיכו עד מוצ"ש.
להצטרפות לרשימת התפוצה ללא עלות ניתן לשלוח בקשה לדוא"לAMIKTA@AMIKTA.CO.IL :
נתרם להצלחת התורם ומשפחתו | © שמעתא עמיקתא -לשאלות והערות ניתן להתקשר לפל' 052-767-0503
