gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דבר אמת · DVAR EMES — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: דבר אמת · DVAR EMES

שבוע: לך לך (2026-10-19)

דבר אמת · DVAR EMES — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫שיעור‬ ‫חסידות‬ ‫על הפרשה‬ ‫שיעור בספה"ק דברות שלמה‬ ‫מפי הגה"ח‬ ‫רבי אברהם מרדכי אלתר שליט"א‬ ‫• פרשת לך לך •‬ ‫שנה ה'‬ ‫גיליון ש"א‬ ‫גילוי השראת השכינה בבריאה והעלאת חיי המעשה‬ ‫בברכת הנהנין מתוך התבוננות‬ ‫נספח ‪ -‬בקשת 'ותן טל ומטר לברכה' מביאה לחיי מעשה עם הכרה במציאות הבורא‬ ‫שיעורים אלו בספרי חסידות על הפרשה נמסרים מידי מוצש"ק‬ ‫בישיבה גדולה פני מנחם י‪-‬ם עיה"ק‪ ,‬ונערכים מיד ע"מ להוציאם לאור עולם לקראת ש"ק‬ ‫[בשל המהירות הנדרשת ייתכנו שגיאות כתיב ו‪/‬או בהשגת הכוונה אל נכון‪,‬‬ ‫ואיתנו תלון משוגותינו ואי"ה חזון למועד ייערכו הדברים כדת וכדין]‬ ‫חכם לב ייקח מצוות‬ ‫לקבלת האיימיל השבועי בדוא''ל‬ ‫בקריאה של חיבה נקרא לנהנים עצה‬ ‫עם כלל השיעורים שנמסרים מדי שבוע‪:‬‬ ‫ותושיה‪ ,‬ליתן יד ושותפות בהוצאות‬ ‫שיחות לפרשת שבוע | סדרות השיעורים‬ ‫מלאכת העריכה הכתיבה וההפצה‬ ‫| שיעורי הכנה לקראת מועדים | גליונות‬ ‫השבוע בספה"ק ‪ :‬תורת המגיד‪ ,‬פרי הארץ‪,‬‬ ‫של שיעורים נכבדים אלו למען תרבה‬ ‫אור המאיר‬ ‫הדעת עדי יקויים אימתי קאתי מר‬ ‫ולכל שאלה ‪ /‬הערה על השיעורים ולענייני‬ ‫לכשיפוצו מעיינותיך חוצה‬ ‫הפצה‬ ‫לפרטים ולהקדשה בגליון השבועי‬ ‫ו‪/‬או לשאלות נוספות אל מו' הגה"ח רא''מ‬ ‫ניתן לפנות למייל המערכת‬ ‫אלתר שליט"א בחסידות ודרכי העבודה‪,‬‬ ‫‪tam522511@gmail.com‬‬ ‫ניתן לשלוח לכתובת המערכת‬ ‫או בפקס ‪077-3181588 -‬‬ ‫מכון 'תורת א"ם'‬ ‫או להשאיר הודעה בקו דברי אמת‬ ‫‪tam522511@gmail.com‬‬ ‫ואמונה בשלוחה ‪10‬‬ ‫או בפקס ‪077-3181588 -‬‬ ‫וכן ניתן להשיג את הספרים‪:‬‬ ‫שיעורים בספה"ק פרי הארץ | אמצא מקום לה' ‪ -‬שערים לפנימיות התפילה |‬ ‫מלכות הוי"ה | ושאר ספרים אצל המכון בפרטים הנ"ל‬ ‫ניתן לשמוע את השיעורים השבועיים גם בקו דברי אמת ואמונה בשלוחה ‪3‬‬ ‫ארץ ישראל ‪( *5265 -‬או ‪)02-5011430‬‬ ‫ארה"ב ‪518-329-9186‬‬ ‫אירופה ‪44-3303-9004-84‬‬ ‫בשלוחה ייעודית זו מופיעים גם שאר שיעורי הרב שליט"א בספרי‪:‬‬ ‫תורת המגיד | פרי הארץ | תומר דבורה | תניא ‪ -‬שער היחוד והאמונה | דעת תבונות |‬ ‫שפת אמת | דרך ה'‪,‬‬ ‫ושיעורים נוספים למועדים‪ ,‬ובמגוון נושאים וענייני השעה‬ ‫עימוד ועיצוב‪" :‬ואנוהו" ‪05331.05646‬‬ ‫א‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫גילוי השראת השכינה בבריאה והעלאת חיי המעשה‬ ‫בברכת הנהנין מתוך התבוננות‬ ‫על ידי שמוצאים את הרבש"ע בעולם הגשמי כל הבריאה מתקרבת לבוראה ‪ . . . . . . .‬ג‬ ‫עבודת בני ישראל לגלות כיצד הקב"ה שוכן בתוך הבריאה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ג‬ ‫כאשר מגלים בבריאה את הימצאות הבורא נוצר בכך 'קישוט' לבריאה בעיני הבורא ‪ . . . . . . . . .‬ד‬ ‫העבודה בברכת הנהנין להתעלות לדרגות גבוהות יותר בהכרת מציאות הבורא ‪ . . . .‬ה‬ ‫אמירת ברכות הנהנין בכוונה מגלות את הימצאות הבורא בבריאה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫שני חלקי הברכה הנגלה והנסתר מעלים את המברך למקום גבוה יותר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ז‬ ‫מלחמת היצר לגלות את מציאות הבורא בבריאה מתוך חיכוך ועוצמה ‪ . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫כוח ה'קליפה' מסתיר את הימצאות הבורא וכשגוברים עליו מתעלים להתקרב יותר ‪ . . . . . . . . .‬ח‬ ‫כוח החיכוך יוצר אש וחמימות בעבודת ה' נגד ההיפרדות והתגברות נפש הבהמית ‪ . . . . . . . . . .‬ט‬ ‫תשוקת הנפש היא רק לדברים רוחניים אלא שהיצר מושך לחיצוניות הגשמיות ‪ . . . . . . . . . . . . . . .‬י‬ ‫ההתעלות על ידי אכילה וברכת הנהנין מתוך התבוננות בהימצאות הבורא ‪ . . . . . . . .‬יא‬ ‫השימוש בבריאה באופן שלא מביא לגילוי אלוקי הרי הוא גזל ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יא‬ ‫כשאוכלים באופן הראוי מעלים את ניצוצות הקדושה ופודים אותם משביים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . .‬יב‬ ‫התעלות בעבודת ה' בכוח האכילה וברכת הנהנין בהתבוננות הראויה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יג‬ ‫עם ישראל במהותו ניצב נגד כוח היצר בעשיית גדרים וסייגים למצוות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יד‬ ‫מדוע חשש אברהם שיהרגוהו ולא חשש שיטמאו את שרה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬טו‬ ‫האם יש עדיפות להרבה עבירות קלות נגד עבירה אחת חמורה או לאו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬טו‬ ‫יציאת מצרים בנפש האדם בכל יום על ידי בהירות ההכרה במציאות הבורא ‪ . . . . .‬טז‬ ‫ההכנה למלחמה עם כוחות הרע היא באמצעות ההתקשרות לרבש"ע ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬טז‬ ‫בהשכמת האדם בבוקר ובלכתו לישון יתבונן לגלות את כוח הבורא בבריאה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יז‬ ‫מידת הדין מתהפכת לטוב כאשר משתמשים בענייני העולם הזה כראוי ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יט‬ ‫עוצם התקשרותו של אברהם אבינו ברבש"ע במעלה הגבוהה ביותר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . .‬כ‬ ‫התקשרותו של אברהם אבינו עם מידת המלכות הנקראת 'דיבור' ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כ‬ ‫דביקות בבורא באופן נעלה מביא השפעה של יראת שמים ועשירות גשמית ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כ‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫ב‬ ‫בארץ ישראל מתגלה כוח הקדושה והשראת השכינה יותר משאר ארצות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כא‬ ‫בארץ ישראל ניתן להשיג את הראיה הרוחנית וההכרה במציאות הבורא ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כב‬ ‫התרחקות מכל דבר המונע מלגלות את הרבש"ע בבריאה בבחינת עבודה זרה ‪ . . . . . . . . . . . . . .‬כג‬ ‫נספח ‪ -‬בקשת 'ותן טל ומטר לברכה'‬ ‫מביאה לחיי מעשה עם הכרה במציאות הבורא‬ ‫התפילה על הגשם מטרתה להמשיך את עבודת ירח האיתנים לכל השנה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כד‬ ‫מעלת היחוד והקשר באה לידי ביטוי בהתגלות במקומות הגשמיים יותר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כה‬ ‫ג‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שיעור בספר דברות שלמה‬ ‫‪ $‬גילוי השראת השכינה בבריאה והעלאת חיי המעשה בברכת הנהנין מתוך התבוננות ‪$‬‬ ‫על ידי שמוצאים את הרבש"ע בעולם הגשמי כל הבריאה מתקרבת לבוראה‬ ‫מהרבש"ע‪ ,‬והבריאה נראית כמשהו נפרד‬ ‫עבודת בני ישראל לגלות כיצד הקב"ה‬ ‫מהקב"ה העומד בפני עצמו‪ .‬אבל גם‬ ‫שוכן בתוך הבריאה‬ ‫בתוך הבריאה יש את האפשרות לגלות‬ ‫את הרבש"ע‪ ,‬ולחיות את הקשר של‬ ‫ויאמר ה' אל אברהם לך לך ‪ ,‬במדרש‬ ‫הקב"ה עם הבריאה ועם הנבראים‪ .‬וחלק‬ ‫תנחומא )סימן א' בשינוי לשון( צריך אדם‬ ‫זה של גילוי הבורא יתברך בבריאה נקרא‬ ‫לדקדק במצות‪ ,‬וכל המדקדק במצות נקרא‬ ‫'שכינה' מלשון 'שוכן'‪ ,‬כי השכינה היא‬ ‫אהובו של מקום‪ ,‬כמו אברהם שמצינו‬ ‫נקודת הגילוי של הבורא השוכן בבריאה‪.‬‬ ‫שקיים אברהם אבינו אפילו עירוב תבשילין‪,‬‬ ‫והשכינה נקראת גם בשם 'כלה'‪ ,‬כי כמו‬ ‫שנאמר עקב וכו'‪ ,‬אמר הקב"ה לאברהם‬ ‫שהקשר בין חתן לכלה מהותו היא ‪-‬‬ ‫אתה מדקדק במצות ואתה י ושב בין עובדי‬ ‫חיבור בין שני דברים נפרדים להופכם‬ ‫עבודה זרה לך לך‪ ,‬עד כאן‪ ,‬ולכאורה צריך‬ ‫לעניין אחד‪ ,‬כך גם השכינה מגלה כיצד‬ ‫לדעת איך תלוי בזה דקדוק המצות‪ ,‬אמנם‬ ‫הבריאה מחוברת ומקושרת אל בוראה‪.‬‬ ‫הנה ידוע )טעמי המצוות פר' ואתחנן( שתורה‬ ‫ולמרות שבמבט שטחי וחיצוני נראה כי‬ ‫שבעל פה ודיקדוקיה והלכות נקרא קישוטי‬ ‫הבריאה היא מציאות עצמאית ללא קשר‬ ‫כלה כמו שכתב בזוהר הקדוש )ח"ג כז‪(:‬‬ ‫לבורא‪ ,‬עם כל זה גם בתוך ההסתר‬ ‫ובתיקונים )מו‪ (.‬שהלכה אותי ות הכלה‪,‬‬ ‫וההעלם של הבריאה יש נקודת התגלות‬ ‫כאשר הקב"ה ברא את העולם‪ ,‬הרי‬ ‫של הקב"ה ‪ -‬והיא השכינה‪.‬‬ ‫המנותקת‬ ‫מציאות‬ ‫נוצרה‬ ‫שכביכול‬ ‫שיעור בספר דברות שלמה‬ ‫ד‬ ‫ומצאו לה את בן זוגה )נדרים סו‪ .(.‬כך גם‬ ‫זה נאמר בפסוק 'ומשוש חתן על‬ ‫ועל‬ ‫בעניין התגלות הבורא בבריאה‪ ,‬מכיון‬ ‫כלה ישיש עליך אלוקיך' )ישעיהו סב‪,‬‬ ‫ומנותקת‬ ‫מרוחקת‬ ‫נראית‬ ‫שהבריאה‬ ‫ה(‪ ,‬כי עם ישראל הם 'אברי השכינה' )זוהר‬ ‫מהרבש"ע‪ ,‬נחשבת הבריאה כאישה‬ ‫ועל ידם מתגלה הבורא‬ ‫ח"ג דף רלא‪(:‬‬ ‫שחורה וכעורה כנגד הרבש"ע‪ ,‬ובכדי‬ ‫בבריאה‪ ,‬ועל כן שש הקב"ה עליהם‬ ‫לעורר את הקשר והחיבור בין הבריאה‬ ‫כמשוש חתן על כלה‪ ,‬כיון שעם ישראל‬ ‫לרבש"ע‪ ,‬יש צורך בעבודת בני ישראל‬ ‫מגלים את נקודת הקשר והחיבור בין‬ ‫שמגלים בבריאה את מציאותו של‬ ‫הבריאה לבורא יתברך‪ ,‬ומתברר כי‬ ‫'קישוט'‬ ‫כמו‬ ‫נעשה‬ ‫ובכך‬ ‫הקב"ה‪,‬‬ ‫למרות שבחיצוניות ובשטחיות נראה‬ ‫לבריאה שתמצא חן כביכול בעיני‬ ‫שהעולם והבריאה מנותקים מהקב"ה ‪-‬‬ ‫חיבור‬ ‫לידי‬ ‫שיביא‬ ‫מה‬ ‫הקב"ה‪,‬‬ ‫האמת היא שהרבש"ע שוכן ונוכח‬ ‫והתקרבות בין הבורא יתברך לבריאה‪.‬‬ ‫בבריאה ומנהיג אותה על כל פרטיה‬ ‫וענין זה של 'קישוטי כלה' נעשה על ידי‬ ‫ומאורעותיה‪ ,‬והרי זה ממש כמו קשר של‬ ‫חתן וכלה‪ ,‬שהיו נפרדים ומתחברים‬ ‫תורה שבעל פה דוקא‪ ,‬כי התורה‬ ‫לדבר אחד‪.‬‬ ‫שבכתב מגיעה מצדו של הרבש"ע‪ ,‬כי על‬ ‫ידי התורה מתגלה רצונו של הרבש"ע‬ ‫והוראותיו בהנהגת הבריאה‪ .‬אבל התורה‬ ‫כאשר מגלים בבריאה את הימצאות הבורא‬ ‫שבעל פה היא מצד עם ישראל‪ ,‬כי בכוח‬ ‫נוצר בכך 'קישוט' לבריאה בעיני הבורא‬ ‫הנשמה שיש לכל יהודי שהיא חלק‬ ‫בני ישראל לגלות את הבורא‬ ‫עבודת‬ ‫אלו‪-‬ה ממעל‪ ,‬ניתן לו האפשרות לחדש‬ ‫בבריאה נקראת בשם 'קישוטי‬ ‫בתורה ולהוסיף בגדרים וסייגים של כל‬ ‫כלה'‪ ,‬כי כמו שבעניינים גשמיים כל דבר‬ ‫מצוה ומצוה שבתורה‪ .‬כאשר עניין זה‬ ‫שחסר בו חן קשה להתחבר אליו ולרצות‬ ‫נעשה באופן תמידי ללא הפסקה מאז‬ ‫בו‪ ,‬ועל ידי שמקשטים אותו מתווסף חן‬ ‫מתן תורה עד ימינו אנו‪ ,‬כשחכמינו‬ ‫לדבר וכך יש אפשרות להגיע לחיבור‬ ‫ורבותינו הוסיפו וחידשו בתורה וכן כל‬ ‫והתקרבות‪ .‬וכמעשה המובא בגמרא על‬ ‫אחד ואחד שמחדש איזה דבר בתורה‬ ‫רבי ישמעאל שהגיעה אליו בת ישראל‬ ‫נעשה מכך 'תורה שבעל פה'‪.‬‬ ‫עניה שלא נמצא מי שישאנה מחמת‬ ‫וזה נקרא 'קישוטי כלה' כיון שמתגלה‬ ‫כיעורה‪ ,‬ועל ידי שהוסיף לה רבי‬ ‫חכמתו של נותן התורה ומתברר‬ ‫ישמעאל תכשיט להתקשט בו רצו בה‬ ‫ה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫מגלה את החן והיופי של עם ישראל‬ ‫מהו רצונו של הקב"ה מברואי העולם‬ ‫ומביא להתקרבות בין הרבש"ע לעם‬ ‫הגשמי‪ ,‬וכל חידוש בתורה מברר ומגלה‬ ‫ישראל ולעולם כולו‪.‬‬ ‫באופן חדש מהו רצונו של הקב"ה‪,‬‬ ‫ומתגלה נקודת הקשר והחיבור בין‬ ‫ומטעם זה גם לימוד 'הלכה' מורה על‬ ‫הבורא יתברך לבריאה כדרך ה'קישוט'‬ ‫עניין השכינה הנקראת 'כלה'‬ ‫המוסיף יופי וחן המביא לחיבור וקשר‪.‬‬ ‫ו'הלכה' זה אותיות 'הכלה'‪ ,‬כי ההלכה‬ ‫ועל כן לא רק חידושי תורה נקראים‬ ‫מגלה את הגבולות של רצון הבורא כיצד‬ ‫'קישוטי כלה'‪ ,‬אלא בכל פעם שהאדם‬ ‫לנהוג בהתנהלות חיי הבריאה‪ ,‬ומשום‬ ‫מגלה אצל עצמו נקודת חיבור לרבש"ע‬ ‫כך נקראת 'הלכה' מלשון הליכה בדרך‬ ‫במקום שלא היה נראה בתחילה מקושר‬ ‫סלולה עם גבולות ברורים‪ ,‬ולימוד‬ ‫ומחובר לבורא ‪ -‬במחשבה דיבור ומעשה‬ ‫ההלכה וקיומה מביא להתגלות השכינה‬ ‫שלו‪ ,‬כגון על ידי התגברות והתאמצות‬ ‫בבריאה‪ ,‬ועל ידי שהשכינה מתגלית‬ ‫במלחמת היצר או בשבירת המידות‪ ,‬הרי‬ ‫יותר ויותר נוצר התקרבות וקשר בין‬ ‫שמתווסף בכך התגלות הבורא במקומות‬ ‫הרבש"ע לבריאה‪.‬‬ ‫שהיו נראים כמנותקים מהרבש"ע‪ ,‬וזה‬ ‫העבודה בברכת הנהנין להתעלות לדרגות גבוהות י ותר בהכרת מציאות הבורא‬ ‫לקדושה‪ .‬וכאשר האדם ניגש לאכול‬ ‫אמירת ברכות הנהנין בכוונה מגלות את‬ ‫איזה דבר מאכל‪ ,‬והרי הקב"ה ברא את‬ ‫הימצאות הבורא בבריאה‬ ‫המאכל הזה וכוח אלוקי רוחני מחייה‬ ‫ומקיים את אותו מאכל‪ ,‬ועל כן עלינו‬ ‫)שער‬‫והטעם הנה איתא בכתבי האריז"ל‬ ‫לגשת לאכילה בצורה הנכונה‪ ,‬אבל אם‬ ‫רוה"ק יא‪ (.‬דצריך לברך ברכת‬ ‫ניגשים לאכילה מתוך תאוה וחשק‬ ‫הנהנין בקול רם‪ ,‬ובזה מסלק הס"א‪ ,‬כל‬ ‫גשמיים הרי שזה מגיע מהצד שאינו‬ ‫דבר הקשור לקומת הקדושה ומגלה את‬ ‫שייך לקדושה ‪' -‬סיטרא אחרא'‪ .‬ובכדי‬ ‫הימצאות הבורא בבריאה‪ ,‬הרי הוא שייך‬ ‫להתגבר על הכוח הגשמי שמרחיק‬ ‫לצד הקדושה‪ ,‬ואילו שאר העניינים‬ ‫מהקב"ה תיקנו לנו חז"ל את ברכות‬ ‫שאינם מחברים את האדם לרבש"ע אלא‬ ‫הנהנין‪ ,‬שכאשר אומרים ומברכים את‬ ‫מרחקים אותו נקראים 'סיטרא אחרא'‪,‬‬ ‫הברכה באופן הנכון והראוי‪ ,‬מעוררים‬ ‫כיון שהם שייכים לצד האחר שאינו שייך‬ ‫שיעור בספר דברות שלמה‬ ‫ו‬ ‫סא‪ ,‬ה(‪ ,‬ופעמים שאותם 'זרים' זה האדם‬ ‫בתוכנו את כוח הקדושה ומגלים כיצד‬ ‫עצמו ששפתיו ואיבריו מקיימים איזה‬ ‫כל דבר בבריאה קשור לרבש"ע וכיצד‬ ‫מצוה אבל הוא לא נמצא ולא חי את‬ ‫מתגלה הקב"ה בכל דבר ועניין גשמי‪.‬‬ ‫הדבר שהוא מקיים )ב(‪ ,‬ומכיון שעל ידי‬ ‫ברכות הנהנין מתגלה לאדם המברך‬ ‫זה אמר האריז"ל שיש לברך את‬ ‫ועל‬ ‫ולכל העולם כולו גילוי חדש בנוכחות‬ ‫ברכות הנהנין 'בקול רם'‪ ,‬וכוונת‬ ‫הבורא בבריאה‪ ,‬בכדי להגיע לגילוי הזה‬ ‫הדברים היא שיש לברך את הברכה‬ ‫יש לברך את הברכה באופן שהאדם‬ ‫באופן שיפעל את הפעולה הרצויה‪,‬‬ ‫יחוש שבאמצעות הברכה הוא פועל‬ ‫ויגלה לאדם עצמו ולבריאה כולה כי יש‬ ‫ומגלה את הבורא בבריאה‪ ,‬ומשום כך‬ ‫בורא לבריאה שמחייה ומקיים את היקום‬ ‫הזהיר האריז"ל לברך 'בקול רם'‪.‬‬ ‫כולו ושוכן בבריאה עצמה‪ .‬ואין כוונתו‬ ‫של האריז"ל לכך שיש לברך 'בקול רם'‬ ‫האדם מברך את ברכת הנהנין‬ ‫וכאשר‬ ‫בדוקא )א(‪ ,‬אלא באופן שישמיע לעצמו‬ ‫את‬ ‫ומגלה‬ ‫הראוי‪,‬‬ ‫באופן‬ ‫ויתן את דעתו בריכוז מלא לפעולת‬ ‫מציאות הבורא בבריאה ואת העובדה כי‬ ‫הברכה‪ ,‬כי יש פעמים שהברכה נאמרת‬ ‫הרבש"ע הוא זה שברא את דבר המאכל‬ ‫באופן של מלמול ובאמירה בעלמא‪,‬‬ ‫המונח לפניו ומחייה ומקיים אותו באופן‬ ‫בבחינת 'ועמדו זרים ורעו צאנכם' )ישעיהו‬ ‫א‪ .‬וכמו שכתבו הספרים שיש ענין של צעקה בקול שקט שאינו נשמע לאזני בני אדם‪ ,‬אלא‬ ‫משום שכל פנימיות האדם מתכנס לתוך אותה זעקה שקטה‪ ,‬נקרא הדבר בשם 'צעקה'‬ ‫)שיחות הר"ן אות ט"ו(‪.‬‬ ‫ב‪ .‬וכמו המעשה שמספרים על אותו רבי שלימד את תלמידו את הכוונה הפנימית של 'ברכת‬ ‫הנהנין' באופן עמוק ונשגב‪ ,‬כשבאמירת 'ברוך' מכוונים לברך את ה'‪ ,‬ובאמירת 'אתה' עולים‬ ‫לדרגת 'נוכח'‪ ,‬ובה' אלוקינו מלך העולם' יש להתבונן כי הבורא היחיד ומיוחד הוא אלוקינו‬ ‫ומלכנו ושמו נקרא עלינו‪ ,‬ומלכותו בכל משלה ושליטתו היא בכל העולמות כולם ועוד כוונות‬ ‫עמוקות וטמירות‪ ,‬וכאשר סיימו ללמוד נעמד התלמיד לברך על כוס מים‪ ,‬וכמובן שאמר את‬ ‫הברכה בקול רם ובכוונה עצומה מתוך התבוננות בכל תיבה מתיבות הברכה‪ ,‬אבל כאשר סיים‬ ‫התלמיד את אמירת הברכה בכוונה גדולה וניגש לשתות את המים מתוך הכוס שבידו‪ ,‬מלמל‬ ‫בשקט ובמהירות מתוך הרגל את ברכת 'שהכל' ושתה את המים‪ ...‬כי כאשר מתרגלים‬ ‫שהאיברים מבצעים את פעולות המצוות ללא כוונה וללא התבוננות‪ ,‬קשה אחר כך להתרגל‬ ‫לברך באופן הראוי עם תשומת לב לכוונת הדברים‪.‬‬ ‫ז‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫בלשון נוכח‪ ,‬כיון שאנו מדברים על‬ ‫תמידי‪ ,‬בכך מסתלקת השפעת ה'סטרא‬ ‫ההכרה הקיימת בנו מכבר‪ ,‬ובהמשך‬ ‫אחרא' שהסתירה והעלימה את מציאות‬ ‫הברכה אנו עוסקים בגילוי חדש של‬ ‫הבורא הקיימת במאכל הפרטי שעליו‬ ‫הכרה בבורא ובהימצאותו בבריאה‪ ,‬על‬ ‫נאמרה הברכה‪ ,‬ובעולם כולו‪.‬‬ ‫כן אנו מדברים בלשון נסתר כיון שזה‬ ‫שני חלקי הברכה הנגלה והנסתר מעלים‬ ‫חלק שעדי לא היה קיים אצלנו‪.‬‬ ‫את המברך למקום גבוה י ותר‬ ‫ובספרי המקובלים )שער הכוונות ג‪ (.‬מתבאר‬ ‫כי בכל 'מטבע ברכה' שאנו‬ ‫זה יש ליישב את קושיית‬ ‫באופן‬ ‫מברכים ואומרים 'ברוך אתה ה' אלוקינו‬ ‫מדוע‬ ‫שהקשו‬ ‫הראשונים‬ ‫מלך העולם'‪ ,‬נפעל פעולה עצומה של‬ ‫ברכות הנהנין פותחות ומתחילות בלשון‬ ‫גילוי אלוקי בבריאה‪ ,‬כדוגמת הגילוי‬ ‫נוכח ואומרים 'ברוך אתה'‪ ,‬ואילו סיום‬ ‫שנפעל בכל תפילה שאנו מתפללים‪ .‬כי‬ ‫הברכה הוא בלשון נסתר ‪' -‬המוציא לחם‬ ‫בכל תפילה יש גם כן את שני החלקים‬ ‫מן הארץ'‪' ,‬אשר קידשנו במצוותיו'‪ ,‬ואין‬ ‫האלו‪ ,‬כאשר עבודת התפילה היא לחזק‬ ‫אומרים 'שהוצאת לחם' ו'אשר קידשתנו‬ ‫ולברר את אמונתנו והכרתינו בבורא‬ ‫במצוותיך'‪ ,‬והראשונים מיישבים את‬ ‫והתקשרותנו אליו‪ ,‬ומתחילים באמירת‬ ‫העניין על פי דרככם )רמב"ן‪ ,‬שמות טו‪ ,‬כו‪ .‬חידושי‬ ‫הקרבנות ומוסיפים ועולים עוד ועוד‬ ‫הרשב"א‪ ,‬פירושי ההגדות‪ ,‬ברכות מ‪ .(:‬אבל לפי‬ ‫בסדר התפילה באמירת פסוקי דזמרה‬ ‫המתבאר כאן יש לומר כי בכל ברכה יש‬ ‫וברכות קריאת שמע‪ ,‬שבהם אנו מעלים‬ ‫שני חלקים‪ ,‬כאשר בתחילת הברכה אנו‬ ‫את חלקי הנפש שלנו המכירים בבורא‬ ‫משתמשים בהכרה שכבר יש לנו בכך‬ ‫ומחוברים אליו מה שמכונה בלשון‬ ‫שהבורא יתברך נמצא בעולם‪ ,‬ואנו‬ ‫ובתפילת‬ ‫מ"ן'‪,‬‬ ‫'העלאת‬ ‫המקובלים‬ ‫משבחים ומודים על כך ואומרים 'ברוך‬ ‫שמונה עשרה נעשה יחוד וחיבור של‬ ‫אתה ה' אלוקינו מלך העולם'‪ ,‬וכאשר‬ ‫עם‬ ‫בנפש‬ ‫קיימים‬ ‫שכבר‬ ‫החלקים‬ ‫מתחזקת הכרתינו במציאות הבורא אנו‬ ‫החלקים הנסתרים יותר ‪ -‬מה שנקרא‬ ‫מוסיפים ומתעלים בהכרתנו במציאות‬ ‫'יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה'‪,‬‬ ‫הבורא‪ ,‬וממשיכים ממקום גבוה ונעלה‬ ‫ובכוח זה מתגלה גילוי אלוקי חדש‬ ‫יותר ‪ -‬גילוי והכרה באופן חדש וברור‬ ‫בנפש האדם ובבריאה כולה‪ .‬וכן באמירת‬ ‫יותר בהשגחת הרבש"ע בבריאה‪ ,‬ומשום‬ ‫כל ברכה מברכות הנהנין מעוררים את‬ ‫כך חציו הראשון של הברכה נאמר‬ ‫שיעור בספר דברות שלמה‬ ‫ח‬ ‫להתחזק באופן תמידי בעניין 'ברכות‬ ‫החלקים הקיימים בתוכינו ועימם עולים‬ ‫הנהנין' כיון שהם מצויות מאוד ואומרים‬ ‫למקום גבוה יותר ‪ -‬בבחינת 'מסירות‬ ‫אותם הרבה פעמים בכל יום‪ ,‬וגם מי‬ ‫נפש'‪ ,‬וממשיכים מלמעלה הארה חדשה‬ ‫שלמד והתבונן פעם אחת בפנימיות‬ ‫וגילוי חדש של הבורא בבריאה‪ ,‬ואותו‬ ‫הדברים ומשמעותם עליו להתחזק בכל‬ ‫גילוי מתגלה בעולם הגשמי בצורת‬ ‫תקופה בעניין זה שהרפיון בו מצוי‪.‬‬ ‫ההנאה החדשה שאנו נהנים מהבריאה‬ ‫על ידי אכילת המאכל וכדומה‪ ,‬וכמבואר‬ ‫)במדבר‬ ‫יובן מה שאיתא במדרש‬ ‫ובזה‬ ‫בספרים הקדושים שבכל הנאות העולם‬ ‫שדוד המלך תיקן‬ ‫רבה פי"ח‪ ,‬כא(‬ ‫הזה יש ניצוץ אלוקי המחייה אותם‪.‬‬ ‫כדי‬ ‫ברכות‬ ‫מאה‬ ‫יום‬ ‫בכל‬ ‫לברך‬ ‫הפנימית‬ ‫בפעולה‬ ‫וכשמתבוננים‬ ‫להינצל מהמגיפה‪ ,‬כי אין עניין אמירת‬ ‫הנעשית באמירת כל‬ ‫הברכות לאמירת תודה גרידא‪ ,‬אלא‬ ‫ברכה וברכה‪ ,‬מבינים את הצורך להיכנס‬ ‫בכל ברכה מתגלה יותר ויותר מציאות‬ ‫לגמרי אל המשמעות הפנימית של‬ ‫הבורא בבריאה‪ ,‬ומשום כך יש כוח‬ ‫הברכה‪ ,‬ולחיות את עומק הדברים באופן‬ ‫באמירת הברכות בכוונה לגלות את‬ ‫שבאמת ישפיע על האדם הכרה חדשה‬ ‫מציאות הבורא בבריאה ובכך להרחיק‬ ‫במציאות הקב"ה בבריאה‪ ,‬עד כדי‬ ‫את כוחות המזיקין והסטרא אחרא‬ ‫שיקרא הדבר 'מסירות נפש' כאמור‬ ‫ולהינצל ממגיפה‪.‬‬ ‫בדברי המקובלים‪ .‬ועל כן יש צורך‬ ‫מלחמת היצר לגלות את מציאות הבורא בבריאה מתוך חיכוך ועוצמה‬ ‫למטעמותי ו של העולם הזה‪ ,‬כוח ה'סטרא‬ ‫כוח ה'קליפה' מסתיר את הימצאות הבורא‬ ‫אחרא' נקרא גם 'קליפה'‪ ,‬מכיון שכשם‬ ‫וכשגוברים עלי ו מתעלים להתקרב י ותר‬ ‫שהקליפה מפרידה וחוצצת בין המאכל‬ ‫לסביבתו‪ ,‬כך גם הכוחות שהם היפך‬ ‫פירוש לזה כי בכל דבר יש חי ות הבורא‬ ‫הקדושה מכסים ומבדילים בין האדם‬ ‫ב"ה‪ ,‬כמו שכתוב )נחמיה ט‪ ,‬ו( ואתה‬ ‫לרבש"ע‪ ,‬וכאשר האדם מרגיש מרוחק‬ ‫מחיה את כולם‪ ,‬רק שהוא מלובש ומגושם‬ ‫שכוחות‬ ‫משום‬ ‫שזה‬ ‫הרי‬ ‫מהקב"ה‬ ‫מאוד בקליפה בגשמיות‪ ,‬והיא נקראת‬ ‫את‬ ‫ממנו‬ ‫מעלימים‬ ‫אחרא‬ ‫הסטרא‬ ‫ס"א‪ ,‬כי הקליפות והגשמי ות הוא המביא‬ ‫שרק‬ ‫פעמים‬ ‫ויש‬ ‫הבורא‪,‬‬ ‫מציאות‬ ‫לאדם לידי תאוה וחימוד ליתאוו‬ ‫ט‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫לדרגה גבוהה יותר של הכרה בבורא ‪-‬‬ ‫במחשבה מרגישים מנותקים מהרבש"ע‪,‬‬ ‫אלא עוד יוסיף ירידה והסתרה יותר ממה‬ ‫אחרא‬ ‫הסטרא‬ ‫שכוחות‬ ‫משום‬ ‫וזה‬ ‫שהיה לפני שניגש לאכול את המאכל‪.‬‬ ‫את‬ ‫באופן חלקי מהאדם‬ ‫מסתירים‬ ‫מציאות הבורא בבריאה‪ ,‬אבל כאשר‬ ‫כוח החיכוך י וצר אש וחמימות בעבודת ה'‬ ‫גובר כוח 'הקליפה' על האדם הרי שיוכל‬ ‫נגד ההיפרדות והתגברות נפש הבהמית‬ ‫להגיע ח"ו למצב שגם בדיבור ומעשה‬ ‫בדרך זו אמרנו לבאר את דברי הגמרא‬ ‫שלו יהיה מרוחק מהרבש"ע‪.‬‬ ‫)פסחים נד‪ (.‬המספרת שאדם הראשון‬ ‫וכאשר ניגש האדם לאכול דבר מאכל‪,‬‬ ‫התברך ב'דעה יתירה מעין דוגמא של‬ ‫שבראיה חיצונית נראה כדבר‬ ‫של‬ ‫הראשון‬ ‫שבת‬ ‫במוצאי‬ ‫מעלה'‬ ‫המנותק מהבורא ומחוסר כל קשר אל‬ ‫הבריאה ועמד והביא שני אבנים וטחנן זו‬ ‫הרבש"ע‪ ,‬שזהו כוח הסטרא אחרא‬ ‫בזו ויצא מהן אש‪ ,‬והביא שתי בהמות‬ ‫המעלים על כל ענייני הבריאה שלא‬ ‫והרכיב זו בזו ויצא מהן פרד‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫הקב"ה‬ ‫השגחת‬ ‫בהם‬ ‫ניכר‬ ‫יהיה‬ ‫ולכאורה יש להבין מהי מעלתם של האש‬ ‫והימצאותו בתוך מערכת הטבע ובכל‬ ‫ושל הפרד שהיה צריך לתת לאדם‬ ‫פרטי הבריאה‪ .‬על כן תפקידו של האדם‬ ‫הראשון דעה כל כך נשגבה בכדי‬ ‫הוא ‪ -‬לברך על המאכל את הברכה‬ ‫לגלותם‪ .‬ולדרכנו יש לומר‪ ,‬כי בכך‬ ‫הראויה לו בכוונת הלב ובהתבוננות‬ ‫מתבטאת כל עבודת האדם בעולם הזה‪,‬‬ ‫הבורא‬ ‫את‬ ‫לגלות‬ ‫ובכך‬ ‫הראויה‪,‬‬ ‫כי על כל דבר וענין בעולם יש קליפה‬ ‫המסתתר בבריאה‪ .‬אבל אם יתפתה‬ ‫המכסה ומעלימה את מציאות הבורא‬ ‫האדם לכוחות הסטרא אחרא ויאכל את‬ ‫שלא יתגלה בו‪ ,‬וכן לכל אדם יש באופן‬ ‫המאכל רק מתוך תאוה בעלמא למלאות‬ ‫פרטי כוח של סטרא אחרא המעלים‬ ‫את צרכיו ולהתענג בתענוגי העולם‬ ‫ממנו את בהירות האמונה בהימצאות‬ ‫הגשמיים‪ ,‬הרי שבכך יוריד האדם את‬ ‫הרבש"ע בעולם‪ ,‬וכוח הסטרא אחרא‬ ‫המאכל לתוך העלם והסתר רב וגדול‬ ‫מגיע מצד נפש הבהמית של האדם ושל‬ ‫יותר‪ ,‬ויחד עימו ירד האדם עצמו‬ ‫הבריאה כולה‪ ,‬וזה מה שבא אדם‬ ‫ויתעלם ממנו בהירות האמונה בבורא‬ ‫הראשון ללמדנו בהרכבת שתי הבהמות‬ ‫ומקיימה‬ ‫בבריאה‬ ‫השוכן‬ ‫העולם‬ ‫זו בזו ויציאת הפרד מהן‪ ,‬כי כאשר האדם‬ ‫במאמרו ומחייה אותה ברצונו‪ ,‬ולא די‬ ‫אינו משתמש נכון בבריאה ונותן לחלק‬ ‫שלא יתעלה המאכל יחד עם האדם‬ ‫שיעור בספר דברות שלמה‬ ‫י‬ ‫ויוצרת אש וחום אדיר‪ ,‬וכן ניתן לחוש‬ ‫הבהמי להוביל אותו ולהיות המניע של‬ ‫כשמשפשפים את כף היד על גבי משטח‬ ‫מעשיו ופעולתיו‪ ,‬הרי שבכך מתחבר‬ ‫חלק בחוזק ובמהירות‪ ,‬ככל שעוצמת‬ ‫החלק הבהמי שיש לאדם באופן אישי‬ ‫החיכוך גדולה יותר כך תחושת החום‬ ‫יחד עם כוח הבהמי של הבריאה‪,‬‬ ‫גבוהה יותר‪ ,‬כיון שהרבש"ע הטביע‬ ‫והתוצאה מכך היא יצירת ה'פרד' המורה‬ ‫בבריאה את כוח החיכוך‪ .‬וענין זה בא‬ ‫ח"ו‬ ‫וההתנתקות‬ ‫ההיפרדות‬ ‫על‬ ‫ללמדנו לעבודת ה'‪ ,‬שככל ועוצמת‬ ‫תחושת‬ ‫בדרגת‬ ‫וירידה‬ ‫מהרבש"ע‪,‬‬ ‫החיכוך שלנו עם היצר וכוחות הסטרא‬ ‫הנוכחות של הבורא בבריאה יותר ויותר‪,‬‬ ‫אחרא המעלימים על מציאות הבורא‬ ‫והתנהגות זו מביאה את האדם לעוד ועוד‬ ‫גבוהה‬ ‫תהיה‬ ‫בבריאה‬ ‫ונוכחותו‬ ‫שכבות של 'פרד' ותחושת נפרדות‬ ‫ועוצמתית יותר‪ ,‬כך תגבר חמימות האש‬ ‫מהבורא יתברך )ג(‪.‬‬ ‫של נר ה' שבתוכינו ונגלה יותר ויותר את‬ ‫הרבש"ע הנעלם ומסתתר בבריאה‪.‬‬ ‫כאשר האדם נלחם נגד היצר‬ ‫אבל‬ ‫המכונה בדברי חז"ל ‪' -‬אבן' )סוכה‬ ‫נב‪ ,(.‬הרי שהדבר דומה לחיכוך שני אבנים‬ ‫תשוקת הנפש היא רק לדברים רוחניים‬ ‫זו בזו‪ ,‬כי האדם המתאמץ ומתקשה כאבן‬ ‫אלא שהיצר מושך לחיצוני ות הגשמי ות‬ ‫נגד יצרו הנמשל לאבן הדבר יוצר חיכוך‬ ‫ומלחמה עיקשת‪ ,‬וכתוצאה מכך יוצא‬ ‫אמנם האדם הנלבב שעיני שכל לו הוא‬ ‫'אש' המורה על 'נר ה' נשמת אדם' ועל‬ ‫י ודע למבחין ]להבחין[ שטובו גנוז‬ ‫כוח הקדושה המתרבה בעולם‪ .‬ומשום‬ ‫בגללי ו ]בגוויה[‪ ,‬שהוא טעם וחי ות של‬ ‫כך הטביע הקב"ה בבריאה את כוח‬ ‫הבורא עולם ית' ששוכן בו‪ ,‬וכן האריך‬ ‫החיכוך‪ ,‬שכאשר שני דברים מתחככים‬ ‫רבינו בפרשת בחוקותי לבאר כי הנפש‬ ‫זה בזה בכוח ובעוצמה נוצר מכך אש‬ ‫חושקת באמת רק לעניינים רוחניים‪ ,‬כי‬ ‫וחמימות‪ ,‬ואפילו מתכת פשוטה הנופלת‬ ‫בכל דבר וענין גשמי יש כוח רוחני‬ ‫מגובה החלל היא מתחככת באויר‬ ‫ג‪ .‬אמנם גם מי שהגיע למצב של 'פרד' והיבדלות מהבורא‪ ,‬יש ביכולתו להאיר חזרה את אור‬ ‫ה' בנשמתו‪ ,‬כמו שכתב ה'מאור עינים' )אגדות הש"ס‪ ,‬פסחים ד"ה שם( על הפסוק 'את‬ ‫הראש ואת הפדר' )ויקרא א‪ ,‬ח( שה'פדר' מורה על הנפרדות והריחוק מהבורא‪ ,‬שגם אותם ניתן‬ ‫להחזיר אל קומת הקדושה ולהחדיר את ההכרה בנוכחות הבורא ושכינתו בבריאה‪.‬‬ ‫יא‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫והוא ניצוץ מהשכינה הכלולה בכל‬ ‫המחייה אותו ושרוי בקרבו‪ ,‬ורק כאשר‬ ‫העולמות כביכול‪ ,‬ויכול לדבק על‬ ‫אלא‬ ‫בבריאה‬ ‫נכון‬ ‫משתמשים‬ ‫אין‬ ‫ידי זה בהבורא עולם ית'‪ .‬הרי‬ ‫מתרכזים רק בחלק החיצוני של הבריאה‪,‬‬ ‫שאדרבה‪ ,‬על ידי ההתבוננות הנכונה‬ ‫מגבירים בכך את ההעלמה וההסתרה על‬ ‫בפנימיות חיות העולם הגשמי‪ ,‬ניתן‬ ‫התגלות הבורא בבריאה‪ ,‬ובכך מורידים‬ ‫להגיע לדביקות בבורא יתברך ששוכן‬ ‫את הכוח הרוחני השוכן בתוך המאכל‬ ‫ונוכח בתוך כל ענייני הבריאה גם‬ ‫והדבר הגשמי שיהיה שבוי ביד כוחות‬ ‫הגשמיים ביותר‪.‬‬ ‫הסטרא אחרא‪.‬‬ ‫ההתעלות על ידי אכילה וברכת הנהנין מתוך התבוננות בהימצאות הבורא‬ ‫נחלקת לשני חלקים‪ ,‬חלק אחד הוא‬ ‫השימוש בבריאה באופן שלא מביא לגילוי‬ ‫החלק שיותר נעלם ונסתר מהשגת‬ ‫אלוקי הרי הוא גזל‬ ‫אמנם עיקר הדבר המביא לאדם לזכור זה‪,‬‬ ‫הנבראים‪ ,‬והוא נקרא 'קודשא בריך הוא'‬ ‫על שם שהוא קדוש ומובדל מהעולם‪,‬‬ ‫והחלק השני יותר קרוב אל הנבראים‬ ‫הוא הברכה‪ ,‬בזה שמברך ומשבח‬ ‫ויכולים יותר בקלות לגלותו ולהתחבר‬ ‫להקב"ה שברא דבר זה ומחיה אותו שהוא‬ ‫אליו והוא הנקרא 'שכינה'‪ .‬ואם האדם‬ ‫החיות והטעם והריח או איזה דבר שנהנה‪,‬‬ ‫אינו משתמש בבריאה כראוי ואינו מברך‬ ‫מהשי"ת ששוכן בדבר זה‪ ,‬ועל ידי זה הוא‬ ‫את ברכות הנהנין ומגלה את הימצאות‬ ‫נזכר ונדבק בבורא עולם ית' ובשכינתו‪ ,‬וזה‬ ‫הבורא בבריאה‪ ,‬הרי שהוא גוזל את אביו‬ ‫שאמרו חז"ל )ברכות לה‪ (:‬הנהנה מעולם הזה‬ ‫ואימו‪ ,‬שהם הקב"ה וכנסת ישראל‬ ‫בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת‬ ‫המכונים 'קודשא בריך הוא ושכינתיה'‪.‬‬ ‫ישראל שנאמר גוזל אבי ו ואמו וכו' אביו‬ ‫זה הקב"ה וכו' ואין אמו וכו' כי באופן‬ ‫ומשום כך יש להתחזק בברכת הנהנין‬ ‫שטחי דברי הגמרא נראים תמוהים ‪-‬‬ ‫מאוד‪ ,‬כי אם מברכים ואומרים‬ ‫מדוע מי שאינו מברך עובר על גזל‪ ,‬והרי‬ ‫את ברכת הנהנין רק כמס שפתיים בלבד‪,‬‬ ‫הוא קנה את המאכל מכספו שהרוויח‬ ‫הרי ששאר איברי האדם והחלקים‬ ‫ביושר ועבד והתאמץ עבורו ומדוע‬ ‫הפנימיים שבו כמו מחשבתו ורגשותיו‬ ‫נחשב הדבר לגזל‪ .‬ועל כך מבאר רבינו‪,‬‬ ‫לא היו נוכחים בשעת אמירת הברכה‪,‬‬ ‫כי החיות והקיום של כל דבר הוא הכוח‬ ‫וכלפיהם שייך לטעון כי הם גוזלים את‬ ‫הרוחנית‬ ‫והקומה‬ ‫שבקרבו‪,‬‬ ‫הרוחני‬ ‫שיעור בספר דברות שלמה‬ ‫יב‬ ‫לחוץ‪ ,‬הרי שאין שום אדם מתאוה לאותו‬ ‫אביו ואימו משום שלא גילו את הכוח‬ ‫פסולת כיון שכבר אין בו שום ניצוץ‬ ‫הרוחני במקומם‪ .‬וכמו שכתבו בספרי‬ ‫קדוש וכוח רוחני המחייה אותו‪ ,‬הרי‬ ‫מוסר כי ישנו 'ביטול תורה באיכות'‬ ‫מוכח כי מה שהתאוה קודם אכילתו‬ ‫כשהאדם אינו לומד באיכות בה הוא‬ ‫לאותו מאכל‪ ,‬היה רק משום הניצוץ‬ ‫יכול באמת ללמוד‪ ,‬כך יש לומר כי שייך‬ ‫הרוחני השוכן בקירבו‪.‬‬ ‫'גזל באיכות'‪ ,‬כשלא מברך את ברכת‬ ‫ומוסיף‬ ‫הנהנין עם כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו‬ ‫המאור עינים )שם( ומבאר‪ ,‬כי‬ ‫מתוך התבוננות ורצון לגלות את הבורא‬ ‫כשהאדם אוכל בקדושה ובדרך‬ ‫יותר ויותר‪.‬‬ ‫הנכונה הרי שבכך מוציא את הכוח‬ ‫גשמיות‬ ‫בתוך‬ ‫שבוי‬ ‫שהיה‬ ‫הרוחני‬ ‫הבריאה‪ ,‬ומעלה אותו להתחבר עם קומת‬ ‫כשאוכלים באופן הראוי מעלים את ניצוצות‬ ‫הקדושה ופודים אותם משביים‬ ‫הקדושה‪ .‬ודבר זה נעשה על ידי שהאדם‬ ‫מאמין בכך שעל ידי אכילתו הוא באמת‬ ‫מה שאין כן כשמברך‪ ,‬וזהו שכתב האריז"ל‬ ‫מוציא ומעלה את הניצוץ הרוחני מקרב‬ ‫ובזה מסלק הס"א‪ ,‬ור"ל שמסלק‬ ‫אמירת‬ ‫ובאמצעות‬ ‫הגשמי‪,‬‬ ‫המאכל‬ ‫ומסיר הקליפות הגשמיות המסבב את‬ ‫הברכה באופן הראוי ‪ -‬שמדבק עצמו‬ ‫הרוחני ות והחיות שבתוכו ומדבק את עצמו‬ ‫בבורא ומגלה בנפשו פנימה את בהירות‬ ‫בפנימי ותי ו כנ"ל‪ .‬על דרך דברי רבינו כאן‪,‬‬ ‫יתברך‬ ‫הבורא‬ ‫במציאות‬ ‫האמונה‬ ‫האריך גם בספר מאור עינים )פרשת מטות(‬ ‫בבריאה‪ ,‬וכן על ידי כך שבכוח אותה‬ ‫לבאר כיצד בכל דבר מאכל מלובש‬ ‫אכילה והתחברות החלק הרוחני אל נפש‬ ‫אותו‬ ‫המחייה‬ ‫קדוש‬ ‫ניצוץ‬ ‫בתוכו‬ ‫האדם יש בכוחו להתקרב יותר לרבש"ע‬ ‫ומקיימו כמו שנאמר 'ואתה מחיה את‬ ‫ולהתדבק בו באופן נעלה יותר ממה‬ ‫כולם' )נחמיה ט‪ ,‬ו(‪ ,‬ומכוח אותו כוח רוחני‬ ‫שהיה בתחילה‪ ,‬על ידי עניינים אלו יש‬ ‫להמשיך‬ ‫וחיות‬ ‫כוח‬ ‫האדם‬ ‫מקבל‬ ‫באמת עליה והתקרבות לאותו ניצוץ של‬ ‫בתפקידו בעולם הזה‪ ,‬והתשוקה והתאוה‬ ‫גשמיות‬ ‫בתוך‬ ‫שהיה שבוי‬ ‫קדושה‬ ‫הגשמיים הם גם כן אל אותו כוח רוחני‬ ‫הבריאה‪ ,‬והרי זה ממש 'פדיון שבויים'‬ ‫קדוש ולא לדבר הגשמי בעצמו‪ ,‬ומוכיח‬ ‫שבדברי חז"ל יש הפלגות בשבח מעלת‬ ‫זאת מכך שלאחר שהאדם אכל את‬ ‫מצוה זו‪ ,‬וזוהי עיקר עבודתנו לעלות‬ ‫מתאחד‬ ‫הקדוש‬ ‫והניצוץ‬ ‫המאכל‪,‬‬ ‫הבריאה‬ ‫רוחניות‬ ‫חלקי‬ ‫את‬ ‫ולקרב‬ ‫ומתווסף אל נפש האדם והפסולת נדחה‬ ‫יג‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫ואוכל בדרך הנכונה ובמחשבה לגלות‬ ‫שיחזרו להיתדבק בבורא יתברך‪ ,‬ולכל זה‬ ‫הרי‬ ‫בבריאה‪,‬‬ ‫המסתתר‬ ‫הבורא‬ ‫את‬ ‫זוכים על ידי אמירת ברכת הנהנין בכוונה‬ ‫מתעלים‬ ‫האדם‬ ‫עם‬ ‫יחד‬ ‫שהמאכל‬ ‫ואכילה והשתמשות בענייני העולם הזה‬ ‫להתקרב יותר לרבש"ע‪ ,‬ובכוח זה יש‬ ‫מתוך ראיה רוחנית וקרבת ה'‪.‬‬ ‫איתא במדרש )תנא דבי אליהו רבה פכ"ו( 'עד‬ ‫לאדם את האפשרות ללמוד תורה ולקיים‬ ‫מצוות באופן נעלה ובדרגה גבוהה יותר‪,‬‬ ‫ואחר כך כשניגש שוב לענייני העולם‬ ‫דברי‬ ‫שיכנסו‬ ‫אדם‬ ‫שיתפלל‬ ‫הזה‪ ,‬הרי שעושה זאת ברמה אחרת‬ ‫תורה בתוך מעיו‪ ,‬יתפלל שלא יכנסו‬ ‫מרוממת יותר‪ ,‬ובכך מוסיף להתעלות‬ ‫מעדנים לתוך מעיו'‪ .‬יש לבאר בדברי‬ ‫עוד ועוד להתקרב אל הקב"ה ולגלותו‬ ‫המדרש כי כוונת הדברים היא‪ ,‬שבשעה‬ ‫בבריאה כולה‪ .‬אבל אם חלילה לא‬ ‫שהאדם אוכל עליו להתבונן בעומק‬ ‫העולם‬ ‫ולענייני‬ ‫לאכילה‬ ‫ניגשים‬ ‫ובפנימיות הדברים‪ ,‬ובכך יראה שאין‬ ‫הגשמיים כראוי‪ ,‬הרי שלא די בכך‬ ‫כאן רק פעולה שטחית של הכנסת‬ ‫שמפסידים את ההתעלות שניתן להגיע‬ ‫אוכל לתוך מעיו‪ ,‬אלא נעשה כאן‬ ‫באופן‬ ‫בבריאה‬ ‫כשמשתמשים‬ ‫אליה‬ ‫כי‬ ‫יותר‪,‬‬ ‫הרבה‬ ‫מרוממת‬ ‫פעולה‬ ‫הנכון‪ ,‬אלא עוד מוסיף האדם והבריאה‬ ‫באמצעות האכילה והברכה על המאכל‬ ‫יחד עימו לרדת ולהתגשם יותר‪.‬‬ ‫כראוי מתוך התבוננות במה שמונח‬ ‫ומסתתר בבריאה‪ ,‬נעשה כאן פעולה‬ ‫שיש בעבודה זו דרגות לעין‬ ‫ובודאי‬ ‫בבריאה‪,‬‬ ‫הבורא‬ ‫גילוי‬ ‫של‬ ‫נשגבה‬ ‫שיעור‪ ,‬כי ניתן להגיע באמת‬ ‫והתאחדות הכוח הרוחני של המאכל‬ ‫לדרגות גבוהות של דביקות ברבש"ע‬ ‫עם נפש האדם האוכל שבירך כראוי‪,‬‬ ‫והתגלות הבורא‪ ,‬אבל כל אחד צריך‬ ‫ובירר בנפשו הוא את בהירות ההכרה‬ ‫להתחיל מהמקום בו הוא נמצא‪ ,‬על ידי‬ ‫בבורא העולם והימצאותו בהעלם בתוך‬ ‫מעשיו‬ ‫בתוכן‬ ‫קלה‬ ‫התבוננות‬ ‫הבריאה הגשמית‪.‬‬ ‫לא‬ ‫בתחילה‬ ‫אם‬ ‫וגם‬ ‫ומשמעותן‪,‬‬ ‫מצליחים בכל הברכות שמברכים כל‬ ‫התעלות בעבודת ה' בכוח האכילה וברכת‬ ‫הנהנין בהתבוננות הראויה‬ ‫היום להתבונן בהם כנדרש‪ ,‬עם כל זה‬ ‫יש להתחיל מעט מעט לגשת אל כל‬ ‫בענייני‬ ‫וההשתמשות‬ ‫האכילה‬ ‫עניין‬ ‫נמצא אם כן שהדבר חוזר על עצמו שוב‬ ‫העולם הגשמיים מתוך מחשבה ותשוקה‬ ‫ושוב‪ ,‬כי כאשר האדם מברך‬ ‫שיעור בספר דברות שלמה‬ ‫יד‬ ‫בסופו של דבר להתרחק מעבודת ה'‬ ‫לגלות את הרבש"ע‪ ,‬וכך להגיע לדרגות‬ ‫באופן הראוי‪.‬‬ ‫הגבוהות יותר של קרבת ה' שניתן‬ ‫בעניין‬ ‫להגיע אליהם באמצעות ברכות הנהנין‬ ‫עשיית גדרים וסייגים על מנת‬ ‫ואכילה בקדושה‪.‬‬ ‫מכוחות‬ ‫ולהינצל‬ ‫להתרחק‬ ‫הסטרא אחרא‪ ,‬כתב השפת אמת )קדושים‬ ‫עם ישראל במהותו ניצב נגד כוח היצר‬ ‫תרל"ו( שכל עבודת האדם נמדדת כפי‬ ‫הגדרים והסייגים שהוא עושה לעצמו‬ ‫בעשיית גדרים וסייגים למצוות‬ ‫בכדי להתרחק מהיצר‪ ,‬ומפרש את דברי‬ ‫רש"י )ויקרא יט‪ ,‬ב ד"ה קדושים תהיו( 'בכל מקום‬ ‫וכן עשו לנו חז"ל בהלכותיה ובדיקדוקי‬ ‫שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא‬ ‫סופרים בקי ום המצות של תורתינו‬ ‫קדושה'‪ ,‬שעל ידי ההתרחקות מהעבירה‬ ‫הקדושה‪ ,‬בגדרים וסייגים למצות לא‬ ‫בעשיית גדרים וסייגים זוכים לקדושה‪.‬‬ ‫תעשה‪ ,‬כי המצוות לא תעשה הוא להרחיק‬ ‫ועל דרך זו היא גם העבודה בששת ימי‬ ‫אותנו מפחמי ]מפחי[ היצר הרע שהוא‬ ‫המעשה להתרחק מרע על ידי עשיית‬ ‫הס"א שלא לתאוו למטעמותיו‪ ,‬ועל ידי‬ ‫בשבת‬ ‫זוכים‬ ‫ובכך‬ ‫וסייגים‪,‬‬ ‫גדרים‬ ‫הסייגים והגדרים אנו מסלקים הס"א‪,‬‬ ‫לקדושה ולמעלות רוחניות ומשום כך‬ ‫הדרך להתרחק מהיצר הרע היא על ידי‬ ‫נקראת השבת ‪' -‬קודש'‪ ,‬על שם כך‬ ‫עשיית גדרים וסייגים‪ .‬אמנם גם בעניין‬ ‫שזוכים למעלתה על ידי ההתרחקות‬ ‫זה יש צורך להיזהר לא להחמיר יותר‬ ‫מרע‪ .‬ומוסיף השפת אמת ומבאר כי כל‬ ‫מידי‪ ,‬וכמו שכתב בספר אור המאיר )פרשת‬ ‫המהות של עם ישראל נקרא על שם‬ ‫תולדות‪ ,‬ד"ה במקראי קודש וכל הבארות( בביאור‬ ‫לערוה'‪,‬‬ ‫'גדר‬ ‫ועשיית‬ ‫ההתרחקות‬ ‫מאמר חז"ל 'אין הנחש מצוי אלא בין‬ ‫ובמדרש )במדבר רבה פי"ט ג( על הפסוק 'והיה‬ ‫ב(‪ ,‬שהדברים‬ ‫)ויקרא רבה פכ"ו‬ ‫הגדרות'‬ ‫מספר בני ישראל כחול הים' )הושע ב‪ ,‬א(‪,‬‬ ‫מרמזים כי גם בעשיית גדרים וסייגים יש‬ ‫דורש כי עם ישראל נקראים 'חול הים'‪,‬‬ ‫צורך להיזהר מכוח היצר הרע האורב‬ ‫וכן כתוב 'ושמתי חול גבול לים' )ירמיהו ה‪,‬‬ ‫לאדם בכל מקום‪ ,‬וגם כשהאדם רוצה‬ ‫כב(‪ ,‬וזה מפני שבני ישראל הם גבול וגדר‬ ‫להתרחק ממנו ועושה תחבולות להינצל‬ ‫לסטרא אחרא שנאמר עליה 'מקולות מים‬ ‫מללכת בדרכי היצר‪ ,‬עם כל זה עלול‬ ‫רבים' כו' )תהלים צג‪ ,‬ד(‪ ,‬כיון שכוחות הרע‬ ‫היצר לבוא עליו מצד אחר ולהחמיר עליו‬ ‫מתגברים כגלי הים הרוצים לשטוף את‬ ‫יותר מידי וכדומה‪ ,‬מה שיביא את האדם‬ ‫טו‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫ניצוצות הקדושים הנקרא שכינה כנ"ל‪.‬‬ ‫כל העולם‪ ,‬והתפקיד של עם ישראל הוא‬ ‫נמצא שהדרך להתקרב לרבש"ע היא על‬ ‫שלא יניחו לכחות הטומאה להתפשט‬ ‫להינצל‬ ‫וסייגים‬ ‫גדרים‬ ‫עשיית‬ ‫ידי‬ ‫בעולם‪ ,‬ומשום כך בני ישראל נקראים‬ ‫מלעבור על מצוות 'לא תעשה'‪ ,‬ולדקדק‬ ‫גדר ערוה‪ ,‬ולכן הם זוכים לקבל את כוח‬ ‫בקיום המצוות בדקדוקי הלכה שמגלים‬ ‫הקדושה ולדבק עצמם ברבש"ע‪.‬‬ ‫את רצון הבורא כיצד להתנהג בחיי‬ ‫והמצוות עשה הן שנדבק ונקשר עצמינו‬ ‫העולם הגשמיים בקום ועשה‪ ,‬וזה בנוסף‬ ‫על ידיהם‪ ,‬ונזכור תמיד בבורא‬ ‫למה שביאר רבינו לעיל את כוחה של‬ ‫עולם ובשכינתו ית"ש‪ ,‬שהיא נקראת בכל‬ ‫ברכת הנהנין בכוונה ובהתבוננות המביא‬ ‫הספרים כלה הכוללות כל העולמות‪ ,‬ועל‬ ‫לידי התגלות הבורא בבריאה‪.‬‬ ‫ידי דקדוקי המצות אנו מיפים ומעלים‬ ‫מדוע חשש אברהם שיהרגוהו ולא חשש שיטמאו את שרה‬ ‫איסור רציחה‪ ,‬ואם כן מדוע יש עדיפות‬ ‫האם יש עדיפות להרבה עבירות קלות נגד‬ ‫לכך שהמצרים יהרגו את אברהם יותר‬ ‫עבירה אחת חמורה או לאו‬ ‫ועל ידי זה י ובן הפסוק )להלן בפרשה יא‪-‬יד( הנה‬ ‫מאשר יטמאו את שרה‪ .‬אלא כוונת רבינו‬ ‫נא ידעתי וכו'‪ ,‬והיה כאשר יראו אותי‬ ‫היא‪ ,‬כי טוב היה לאברהם לא לפעול‬ ‫כלום‪ ,‬מאשר לקום ולעשות מעשה‬ ‫המצרים והרגו אותי ואותך יחי ו‪ ,‬אמרי נא‬ ‫שיביא בסופו של דבר לכך שיטמאו את‬ ‫אחותי את למען ייטב לי בעבורך‪ ,‬ולכאורה‬ ‫שרה אשתו‪.‬‬ ‫יפלא על אברהם הצדיק איך חש על‬ ‫הריגתו ולא חש על הצדקת שלא יטמאו‬ ‫בספר לקח טוב )כלל ט"ו אות י"ח( מהגאון‬ ‫אותה ח"ו‪ ,‬כי )במדב"ר כא ד( המחטיא גדול‬ ‫רבי יוסף ענגיל זיע"א כתב‪ ,‬כי‬ ‫מההורגו‪ ,‬כיון שבפשטות הדברים נראה‪,‬‬ ‫יש מוכיחים מכאן כי עדיף לעבור פעם‬ ‫שאברהם חשש שמא יהרגוהו ועל כן‬ ‫אחת על איסור חמור מאשר לעבור‬ ‫אמר לשרה שתאמר שהיא אחותו‪ .‬ועל כן‬ ‫פעמים רבות על איסורים קלים‪ ,‬ועל כן‬ ‫מקשה רבינו שהיה לו לחוש שיטמאוה‬ ‫חשש אברהם שכשהמצרים יבינו כי הוא‬ ‫ויעברו על איסור אשת איש‪ ,‬והיה טוב לו‬ ‫בעלה של שרה‪ ,‬יעדיפו הם להורגו אף‬ ‫למסור עצמו להריגה בכדי שלא יטמאו‬ ‫על פי שיש בכך איסור חמור שעונשו‬ ‫את אשתו‪ .‬אמנם יש להקשות כי הרי גם‬ ‫סקילה‪ ,‬מאשר לקחת ממנו את שרה‬ ‫כשיהרגו המצרים את אברהם יעברו על‬ ‫שיעור בספר דברות שלמה‬ ‫טז‬ ‫להורגו ולעבור בכך על איסור חמור פעם‬ ‫ובכך יעברו פעמים רבות על איסור אשת‬ ‫אחת‪ ,‬מאשר לקחת את שרה שאז יעברו‬ ‫איש שהוא קל יותר ועונשו בחנק‪.‬‬ ‫ומכאן מביא רבי יוסף ענגיל ראיה לדברי‬ ‫הרבה פעמים על איסור אשת איש‪ ,‬יש‬ ‫ראיה לדברי הר"ן שסובר כי ריבוי כמות‬ ‫הר"ן )יומא ד‪ ,(:‬שכתב שבאופן שיש‬ ‫של‬ ‫חומרתה‬ ‫את‬ ‫מכריע‬ ‫העבירות‬ ‫חולה הזקוק לאכול בשר בשבת ויש‬ ‫העבירה הבודדת‪.‬‬ ‫לפנינו שני אפשרויות‪ ,‬או שיאכל בשר‬ ‫והחתם‬ ‫נבילה שכבר מבושל ומוכן לאכילה ובכך‬ ‫סופר )החדש על התורה‪ ,‬לך לך ד"ה אמרי‬ ‫נתיר לחולה לעבור הרבה פעמים על‬ ‫ביאר לפי שיטת הר"ן‬ ‫נא ב'(‬ ‫איסור נבילה שכל כזית ממנו אסור‬ ‫דלעיל‪ ,‬את דברי המדרש פליאה‪' :‬אמרי‬ ‫באיסור לאו‪ ,‬או שישחטו עבורו בהמה‬ ‫נא אחותי את‪ ,‬מכאן ששוחטין לחולה‬ ‫כשרה באופן שיתירו פעם אחת על‬ ‫בשבת'‪ .‬כי כוונת הדברים היא‪ ,‬שמתוך‬ ‫איסור שחיטה בשבת שחמור יותר‬ ‫חששו של אברהם אבינו שהמצרים‬ ‫ועונשו סקילה‪ .‬ומחדש הר"ן כי טוב‬ ‫יהרגו אותו‪ ,‬ויעדיפו לעבור על איסור‬ ‫לשחוט עבורו את הבהמה הכשירה‬ ‫אחד חמור מאשר על הרבה איסורים‬ ‫ולהתיר איסור חמור פעם אחת‪ ,‬מלתת‬ ‫קלים יותר‪ ,‬מוכח שטוב יותר לשחוט‬ ‫לחולה לאכול מבשר הנבילה שנתיר בכך‬ ‫בשר כשרה לחולה בשבת מלהאכילו‬ ‫איסור נבילה הרבה פעמים‪ .‬וממה שכתב‬ ‫בשר נבילה שיש איסור בכל אכילת‬ ‫רבי יוסף ענגיל לבאר את מעשיו של‬ ‫כזית ממנו‪.‬‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬שחשש שהמצרים יבחרו‬ ‫יציאת מצרים בנפש האדם בכל י ום על ידי בהירות ההכרה במציאות הבורא‬ ‫כשבא קרוב למצרים היה מתיירא שהוא‬ ‫ההכנה למלחמה עם כוחות הרע היא‬ ‫מקום הס"א והקליפה‪ ,‬והיה מדבק ומקשר‬ ‫באמצעות ההתקשרות לרבש"ע‬ ‫עצמו בהשכינה‪ ,‬כשאברהם אבינו הלך‬ ‫בדרכו לרדת למצרים‪ ,‬התיירא שמא‬ ‫וגם למען ייטב לי בעבורך אינו מובן‪- ,‬‬ ‫במקום טמא כזה ירד מדרגתו הרוחנית‪,‬‬ ‫מתרכז‬ ‫אבינו‬ ‫אברהם‬ ‫מדוע‬ ‫כי כאשר נמצאים במקום ששולט בו כוח‬ ‫במחשבה על רווחים שיכול לקבל‬ ‫הסטרא אחרא‪ ,‬די ברגע אחד של היסח‬ ‫מהמצרים בשעה מסוכנת זו‪ .‬אמנם הנה‬ ‫הדעת בכדי ליפול מדרגתו הרוחנית‬ ‫בזוהר הקדוש )ח"א פא‪ (:‬איתא כי אברהם‬ ‫יז‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫אדם מקבל בכל יום כוח חיוני חדש‪ ,‬הרי‬ ‫ולהתרחק ח"ו מהקב"ה‪ ,‬על כן עצתו של‬ ‫אלא‬ ‫ומתבוננים‬ ‫נעצרים‬ ‫לא‬ ‫שאם‬ ‫אברהם אבינו הייתה ‪ -‬להתקשר בקשר‬ ‫מסתפקים במבט שטחי‪ ,‬האדם יכול‬ ‫ובחיבור גדול וחזק יותר לרבש"ע‪ ,‬וכך‬ ‫לחוש כי הוא מציאות בפני עצמו ויש לו‬ ‫יוכל לשמור על דרגתו הרוחנית גם‬ ‫כוח לפעול מעשים ולבצע פעולות‬ ‫בהיותו במצרים‪.‬‬ ‫באמצעות כוחות גופו ותכונות נפשו‪,‬‬ ‫ומשום כך העבודה הפנימית בכל יום‬ ‫של אברהם אבינו למצרים לא‬ ‫ירידתו‬ ‫היא‪ ,‬לגלות את כוח הבורא ואת מציאותו‬ ‫הייתה אירוע פרטי הקשור אליו‬ ‫בבריאה‪ ,‬עד שיתברר לאדם כי אין שום‬ ‫בלבד‪ ,‬אלא מבואר ברמב"ן )בראשית יב‪ ,‬י(‬ ‫כוח ומציאות אמיתית מבלעדי הרבש"ע‪.‬‬ ‫ובעוד ראשונים כי בירידה זו שאברהם‬ ‫אבינו ירד למצרים‪ ,‬הוא הכין בכך את‬ ‫הדרך לבני ישראל שיהיו אף הם במצרים‬ ‫בהשכמת האדם בבוקר ובלכתו לישון‬ ‫יתבונן לגלות את כוח הבורא בבריאה‬ ‫וישתעבדו למצרים שהיא 'ערוות הארץ'‬ ‫ומקום שליטת כוחות הסטרא אחרא‪ ,‬ועל‬ ‫ועל כן מיד בקום האדם ממיטתו תיקנו‬ ‫ידי כך שאברהם אבינו הכין את עצמו‬ ‫לו לומר 'מודה אני לפניך' וכו'‪,‬‬ ‫לשהות בארץ מצרים באמצעות חיזוק‬ ‫בכדי שבכך יחדיר אל ליבו את ההבנה כי‬ ‫הקשר והחיבור לרבש"ע‪ ,‬בכך נתן‬ ‫כל כוחו וחיותו מגיעים אך ורק מהבורא‬ ‫אברהם אבינו כוח לבני ישראל שלא‬ ‫יתברך‪ .‬וכן שאר ברכות השחר נתקנו‬ ‫ישתקעו בטומאת מצרים בהיותם שם‪.‬‬ ‫עבור עניין זה‪ ,‬שבאמצעותם יפנים האדם‬ ‫ויכיר בכך שאין לו שום כוח ומציאות‬ ‫הקדושים )אור המאיר‪ ,‬שמות ד"ה והנה‬ ‫ובספרים‬ ‫בפני עצמו‪ ,‬אלא הבורא הוא זה שנותן לו‬ ‫מצינו‪ .‬שפת אמת‪ ,‬פסח תרל"ו( מבואר‪,‬‬ ‫העיניים‬ ‫את‬ ‫לפקוח‬ ‫האפשרות‬ ‫את‬ ‫כי יציאת מצרים אינה מעשה היסטורי‬ ‫ולקום‬ ‫איבריו‬ ‫את‬ ‫להניע‬ ‫ולראות‪,‬‬ ‫שהיה פעם אחת בתולדות העם היהודי‪,‬‬ ‫מהמיטה‪ ,‬ללכת על רגליו‪ ,‬וכן כל שאר‬ ‫אלא יציאת מצרים מתרחשת בכל יום‬ ‫הפעולות הכי פשוטות שהאדם מבצע ‪-‬‬ ‫בתוככי נפשו של כל יהודי‪ .‬כי מהות‬ ‫כולם הם בהשפעה ישירה מהרבש"ע‬ ‫הפנימית של טומאת מצרים היא‪ ,‬הכוח‬ ‫שנותן לו את הכוחות האלו‪ .‬ועל כן‬ ‫שלהם להסתיר ולהעלים את גילוי הבורא‬ ‫העבודה הפנימית שלנו באמירת ברכות‬ ‫בבריאה ולנתק כל קשר בין הרבש"ע‬ ‫השחר היא כדוגמת כל ברכות הנהנין‬ ‫לכל ברואי העולם הגשמי‪ ,‬וכן כאשר כל‬ ‫שיעור בספר דברות שלמה‬ ‫יח‬ ‫מהשפעת הבורא שנותן לו בכל יום חיות‬ ‫שתפקידן לגלות ולברר את מציאות‬ ‫וכוח מחדש‪.‬‬ ‫הבורא בבריאה‪ ,‬כך גם ברכות השחר‬ ‫אמנם ענין זה אינו מתחיל רק בהשכמה‬ ‫נתקנו במיוחד עבור הכוחות החדשים‬ ‫שכל אדם מקבל בעת קומו ממיטתו‬ ‫בבוקר‪ ,‬אלא כבר בדרך שבה‬ ‫מקורם‬ ‫הם‬ ‫שגם‬ ‫לגלות‬ ‫בבוקר‪,‬‬ ‫האדם הולך לישון בלילה‪ ,‬יש צורך‬ ‫מהרבש"ע ואינם מובנות מאיליהן )ד(‪.‬‬ ‫לזכור מי הוא ומה הם יכולותיו‪ ,‬וכי‬ ‫הבורא יתברך הוא היחיד הנותן כוח לכל‬ ‫אחד ומנהל את הבריאה כולה כרצונו‪.‬‬ ‫נמצא שבכל יום מקבל האדם כוח חדש‪,‬‬ ‫ומטעם זה אומרים לפני השינה את‬ ‫ואותו כוח נמצא בגלות ובהעלם‪,‬‬ ‫הפסוק 'בידך אפקיד רוחי' )ה( )תהלים לא‪ ,‬ו(‪,‬‬ ‫כיון שבראיה שטחית נראה כי האדם הוא‬ ‫בכדי לעורר את תשומת לב האדם לכך‬ ‫בעל כוח ומציאות בפני עצמו‪ ,‬וכוח‬ ‫שהשינה היא בעצם פעולת הפקדה‪,‬‬ ‫הבורא אינו ניכר בבריאה אלא נעלם‬ ‫שאנו מפקידים את נשמתינו ואת כל‬ ‫ונסתר בתוכו‪ .‬וכאשר אומרים 'מודה אני'‬ ‫כוחותינו ביד הקב"ה‪ ,‬ואז כאשר קמים‬ ‫ומברכים את ברכות השחר ומתבוננים‬ ‫בבוקר ורואים כי קיבלנו חזרה את‬ ‫במשמעות הדברים‪ ,‬הרי שאז מתברר‬ ‫מבינים‬ ‫נוסף‪,‬‬ ‫יום‬ ‫לעוד‬ ‫הפיקדון‬ ‫לאדם בנפשו פנימה שאין לו שום כוח‬ ‫ומפנימים שכל מה שיש לנו הוא מכוח‬ ‫עצמי‪ ,‬אלא כל יכולותיו הם אך ורק‬ ‫ד‪ .‬סיפר לי יהודי אחד‪ ,‬שהייתה לו תקופה שסבל על גבו ולא היה יכול ללכת בקומה זקופה‬ ‫כרגיל‪ ,‬ובאותה תקופה כשאמר את ברכת 'זוקף כפופים' הרגיש שאינו מברך מתוך תחושת‬ ‫עצמיות וישות‪ ,‬וכדבר המובן מאליו שהוא אמור להיות במצב זה של זקיפות קומה‪ ,‬אלא אמר‬ ‫זאת כמו אדם המברך בכדי להוציא את חבירו בברכות השחר‪ ,‬שאז הברכות נאמרות באופן‬ ‫אחר כיון שאין חשים את הישות והעצמיות‪.‬‬ ‫ה‪ .‬ישנה סגולה ידועה שכאשר האדם שוכב לישון ואינו נרדם עליו לומר את הפסוק 'בידך‬ ‫אפקיד רוחי' כמה פעמים עד שיירדם‪ .‬ואם כי מדובר על עניין סגולי‪ ,‬ניתן לומר כי מונח‬ ‫בו גם לימוד לעבודת האדם‪ ,‬כיון שכאשר האדם אינו מצליח לישון יכול לחוש כמין תרעומת‬ ‫בליבו‪ ,‬כי הוא הרי עשה את כל מה שהיה צריך לעשות מצידו בכדי להירדם ומדוע אינו נרדם‬ ‫והרי הוא רוצה כעת לישון‪ .‬ומשום כך אומרים לו לומר את הפסוק 'בידך אפקיד רוחי'‪ ,‬שיפנים‬ ‫בתודעתו שהשינה היא בסך הכל פעולת הפקדה‪ ,‬ועליו להמתין בסבלנות עד שיקבלו את‬ ‫פקדונו‪ ,‬ואף אחד אינו חייב לאפשר לו להירדם תיכף ומיד כשעלה ברצונו לישון‪.‬‬ ‫יט‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫של הדבר הזה שהוא נק' שכינה כנ"ל‪ ,‬ובזה‬ ‫הבורא שמפקיד בידינו את הכוחות‬ ‫מסלק הס"א וכל דינין איתכפיין‪ ,‬תפקיד‬ ‫לפעול ולעשות‪ ,‬בכדי שנקיים את רצונו‬ ‫האדם בעולם הוא ‪ -‬לחיות את חיי‬ ‫ואת השליחות שנותן לנו לעשות בעולם‪.‬‬ ‫וחיבור‬ ‫דביקות‬ ‫מתוך‬ ‫הזה‬ ‫העולם‬ ‫כי אם אין מתבוננים בעומקם של דברים‪,‬‬ ‫לרבש"ע‪ ,‬ובכך מסיר את כוח הסטרא‬ ‫וחשים כי אנו בעלי כוח ויכולת בפני‬ ‫אחרא המסתיר על כבוד ה' שלא יתגלה‬ ‫עצמנו‪ ,‬ואנו קמים בבוקר רק מפני‬ ‫בבריאה‪ .‬ובכל מקום שכוח הסטרא‬ ‫שהגיע השעה לקום ואנו חפצים להתחיל‬ ‫אחרא גובר הרי שמידת הדין שולטת‪,‬‬ ‫יום חדש מלא בעשייה וביטוי עצמי‪ ,‬הרי‬ ‫ויש שם צמצום והגבלה המונע מאור‬ ‫שבכך מורידים את הכוח של היום החדש‬ ‫הקדושה להתפשט שם‪ .‬כי כאשר נותנים‬ ‫ל'גלות מצרים' המכסה במיצר הגרון על‬ ‫לכוחות הסטרא אחרא לשלוט ולהוביל‪,‬‬ ‫גילוי כבוד ה' בבריאה‪ ,‬ואילו כאשר כן‬ ‫הצמצום‬ ‫שכוח‬ ‫היא‬ ‫מכך‬ ‫התוצאה‬ ‫מתבוננים בפנימיות העניינים ומגלים את‬ ‫שטבוע בבריאה מעלים ומסתיר על‬ ‫כוחו של הקב"ה השוכן בבריאה ‪ -‬יש‬ ‫התגלות הבורא שלא יתגלה באופן גלוי‪,‬‬ ‫בכך 'יציאת מצרים' של ממש‪.‬‬ ‫וזה שאמר אמרי נא אחותי את כמו שכתוב‬ ‫וכך יש כוח למידת הדין לגרום לנזקים‬ ‫ולעניינים קשים‪ .‬אבל כאשר חיים נכון‬ ‫עם ההכרה בנוכחות הבורא ומציאותו‬ ‫)משלי ז‪ ,‬ד( אמור לחכמה אחותי את כו'‬ ‫בבריאה‪ ,‬בכך הופכים את כוח הצמצום‬ ‫ע"כ‪' ,‬אחותי' הוא מלשון 'איחוי' וחיבור‪,‬‬ ‫וההגבלה לצד הקדושה‪ ,‬שבאמצעות‬ ‫וזוהי כוונת הזוהר ללמדנו שאברהם‬ ‫מידת הדין יתגלה כוח האלוקי בבריאה‪,‬‬ ‫אבינו קישר את עצמו בקשר אמיץ וחזק‬ ‫כי כל צמצום והגבלה אם רק יודעים‬ ‫לרבש"ע ולשכינתו טרם ירידתו למצרים‪.‬‬ ‫להשתמש בו נכון הרי שלא די שאינו‬ ‫מידת הדין מתהפכת לטוב כאשר‬ ‫מזיק ומפריע‪ ,‬אלא להיפך הוא עוזר‬ ‫ומסייע לגלות את הבורא בבריאה‪ ,‬וזה‬ ‫משתמשים בענייני העולם הזה כראוי‬ ‫ולכאורה צריך להבין בזוהר הקדוש המשך‬ ‫נקרא 'כפיית הדינין'‪.‬‬ ‫והדבר דומה לאדם הקורא ספר שכתוב‬ ‫הפסוקים שהרי אברהם דיבר‬ ‫בשפה הזרה לו‪ ,‬הרי שהוא אינו‬ ‫לשרה הדברים האלה‪ .‬ולדברינו יובן כי כל‬ ‫מבין כלל את הכתוב בספר ואינו יורד‬ ‫דבר ומצות שאדם עושה‪ ,‬ישים אל ליבו‬ ‫לפשר העניין ‪ -‬מדוע קו זה נכתב דוקא‬ ‫ומחשבתו ודביקותו אל השורש ופנימי ותיו‬ ‫שיעור בספר דברות שלמה‬ ‫כ‬ ‫מועילים וטובים‪ ,‬כגון להעביר בהם מים‬ ‫כאן ועיגול אחר מופיע שם‪ ,‬ולעיניו נגלה‬ ‫ממקום למקום וכדומה‪ .‬וכך גם מידת‬ ‫התגלות של מידת הדין הקובעת הגבלות‬ ‫הדין וכוח הצמצום וההגבלה‪ ,‬אם אינם‬ ‫וצמצומים שיש בהם רק קושי ונזק‪ ,‬אבל‬ ‫נמצאים במקום הנכון ולא משתמשים‬ ‫כאשר רק יבין את שפת הספר יתגלה‬ ‫בהם באופן הראוי הרי שיגיע מכך נזקים‬ ‫לנגד עיניו באופן הברור ביותר מהו‬ ‫והתמודדויות לבריאה כולה‪ ,‬ואילו כאשר‬ ‫תפקידו של כל תו ותג באותיות הספר‪.‬‬ ‫חיים את חיי העולם באופן הנכון מתוך‬ ‫וכן כאשר מניחים צינורות במקום שאינו‬ ‫קשר וחיבור לרבש"ע‪ ,‬הרי שגם מידת‬ ‫מתאים להם‪ ,‬מהווה הדבר למכשול‬ ‫ומסייע‬ ‫העוזר‬ ‫לדבר‬ ‫נהפכת‬ ‫הדין‬ ‫ונתקלים‬ ‫במקום‬ ‫העוברים‬ ‫לרבים‬ ‫לנבראים להתקרב לבוראם‪ ,‬להשפיע את‬ ‫בצינורות ונכשלים ונופלים‪ ,‬אמנם כאשר‬ ‫שפע הקדושה שצריך להגיע לנבראים‬ ‫הצינורות מונחים במקומם הראוי‪ ,‬הרי‬ ‫במידה ובגבול הנכון‪.‬‬ ‫שבאמצעותם ניתן לפעול הרבה דברים‬ ‫עוצם התקשרותו של אברהם אבינו ברבש"ע במעלה הגבוהה בי ותר‬ ‫והשגחתו והימצאותו בכל מקום בבריאה‬ ‫התקשרותו של אברהם אבינו עם מידת‬ ‫ועל כן אברהם אבינו כשרצה לחזק‬ ‫המלכות הנקראת 'דיבור'‬ ‫ולכך אברהם כשבא קרוב למצרים נתיירא‬ ‫התקשרותו עם הרבש"ע ‪ -‬התדבק במידת‬ ‫המלכות הנקראת 'דיבור' והיא נגלית‬ ‫להתקרב‬ ‫שיוכלו‬ ‫בכדי‬ ‫לנבראים‬ ‫שלא ישלטו מצרים בו ובה‪ ,‬לכך היה‬ ‫לרבש"ע‪ ,‬ויש לומר כי זו היא גם כן‬ ‫מדבק עצמו ביתר שאת אל השורש של‬ ‫כוונת הפסוק 'אמרי נא אחותי את'‬ ‫שרה שהוא עלמא דנוקבא שהיא השכינה‬ ‫כש'אמרי' הוא מלשון 'דיבור'‪ ,‬המורה‬ ‫כביכול‪ ,‬שעלמא דנוקבא נק' דבר כידוע‬ ‫על התגלות החיבור והקשר עם הרבש"ע‪.‬‬ ‫)פרע"ח שער הק"ש פכ"ח‪ ,‬ס' הלקוטים רות ד"ה וזאת‬ ‫כוח הדיבור מורה על גילוי‬ ‫לפנים(‪.‬‬ ‫פנימיות הדברים‪ ,‬וכמו שדיבור האדם‬ ‫דביקות בבורא באופן נעלה מביא השפעה‬ ‫תפקידו לגלות את הרצון הפנימי של‬ ‫של יראת שמים ועשירות גשמית‬ ‫האדם‪ ,‬כך בכל מקום עניין ה'דיבור'‬ ‫וזהו שאמר למען ייטב לי בעבורך‪ ,‬כי על‬ ‫מורה על גילוי והתפשטות הכוח הפנימי‪,‬‬ ‫ידי היראה שאדם ממשיך על עצמו‬ ‫ומטעם זה ה'שכינה' נקראת 'דיבור' כיון‬ ‫יראת הבורא ב"ה‪ ,‬נפתחו לו שער הפרנסה‪,‬‬ ‫הבורא‬ ‫השפעת‬ ‫את‬ ‫מגלה‬ ‫שהיא‬ ‫כא‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שבשמים‪ ,‬על כן זהו המקום בו קבלו גם‬ ‫כמו שכתוב בתנא דבי אליהו )רבה פרק יד(‪,‬‬ ‫את היראת שמים‪.‬‬ ‫ועל ידי היראה נפתחים אוצרות הזהב‪ ,‬כי‬ ‫שורש חי ות הזהב‪ ,‬הוא יראת הבורא ב"ה‪,‬‬ ‫ובזה יתורץ מה שאמר לו הקב"ה אל‬ ‫וזהו שאמרו חז"ל )בבא מציעא נט‪ (.‬אוקיכו‬ ‫הארץ אשר אראך‪ ,‬ולא נודע היכן‬ ‫לנשייכו‪ ,‬שהוא בחינת השכינה‪ ,‬שהוא‬ ‫הראה לו הקב"ה את הארץ‪ ,‬כאשר הרגיש‬ ‫היראה כידוע )ת"ז ה‪ ,(.‬כי היכא דתתעתרו‪.‬‬ ‫זה גם הרמב"ן ושאר המפרשים‪ ,‬ובודאי‬ ‫ובכוונת דברי רבינו נראה לומר כי אין‬ ‫שהקב"ה הראה לאברהם את ארץ ישראל‬ ‫הכוונה לאוצרות זהב גשמיים‪ ,‬כי כאשר‬ ‫גם בפועל בצורה מעשית ממש‪ ,‬וכמו‬ ‫האדם מגיע לדרגה מרוממת של הכרה‬ ‫שכתבו הראשונים ביאורים ויישובים‬ ‫במציאות הבורא ומפנים כי אין לו שום‬ ‫כיצד נעשה הדבר‪.‬‬ ‫מציאות בפני עצמו‪ ,‬כבר לא מדבר אליו‬ ‫זהב וכסף גשמיים והם אינם נמצאים‬ ‫בארץ ישראל מתגלה כוח הקדושה‬ ‫בראש מעייניו‪ .‬אלא כוונת הדברים היא‬ ‫והשראת השכינה י ותר משאר ארצות‬ ‫בעיקר למידת 'יראת שמים' שנקראת‬ ‫ולפי דברינו י ובן כי השכינה נקרא בת עין‬ ‫בספרים הקדושים 'זהב'‪ ,‬ואף שאמנם‬ ‫כידוע )ת"ז קכו‪ ,(:‬ועיקר השכינה הוא‬ ‫לזכות‬ ‫סגולי‬ ‫עניין‬ ‫גם‬ ‫בכך‬ ‫טמון‬ ‫בארץ ישראל כמו שכתוב )שמות כה‪ ,‬ה(‬ ‫לעשירות גשמית גם כן‪ ,‬אבל עיקר הדבר‬ ‫ושכנתי בתוכם‪ ,‬אף על פי שפסוק זה‬ ‫הוא היראת שמים והדביקות הרוחנית‬ ‫נאמר על כללות עם ישראל ולא על ארץ‬ ‫שמשיגים בעבודה הפנימית‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬יש לומר על דרך מה שכתב‬ ‫)תורת משה‪ ,‬שמות כה‪ ,‬ח‪-‬ט(‬ ‫האלשיך הקדוש‬ ‫האדם מגיע לדרגת דביקות‬ ‫וכאשר‬ ‫שכוונת הפסוק 'ושכנתי בתוכם' היא‬ ‫בשכינה הקדושה עד שחש‬ ‫'בתוך כל אחד ואחד'‪ ,‬ואף בדברי חז"ל‬ ‫יתברך‬ ‫את מציאות הבורא‬ ‫בבירור‬ ‫יש רמזים לכך שזו היא המשמעות‬ ‫בבריאה‪ ,‬זוכה לאוצרות זהב של יראת‬ ‫הפנימית של הפסוק‪ ,‬והרי ארץ ישראל‬ ‫שמים‪ .‬וכמו שהיה בבית המקדש אוצרות‬ ‫היא המקום האמיתי של כל יהודי וכמו‬ ‫של זהב‪ ,‬שפנימיות הדברים היא שבבית‬ ‫שכתבו התוספות )בבא בתרא מד‪ :‬תוד"ה דלא הוה‬ ‫המקדש היה באפשרות כל יהודי לקבל‬ ‫ליה( שלכל אחד מישראל יש לו ד' אמות‬ ‫יראת שמים‪ ,‬מכיון שבית המקדש הוא‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬על כן דברי הפסוק‬ ‫המקום שחיבר בין ישראל לאביהם‬ ‫שיעור בספר דברות שלמה‬ ‫כב‬ ‫כוח הראיה הגשמי אינו נחשב לדרגה‬ ‫'ושכנתי בתוכם' מורים על מעלת ארץ‬ ‫הגבוהה ביותר של הראיה‪ ,‬כיון שבראיה‬ ‫ישראל מכל הארצות בכך שיש בה‬ ‫גשמית רגילה אפשר לפעמים לטעות‬ ‫השראת השכינה יותר מבכל העולם‬ ‫ולחשוב על דבר אחד שיש בו תוכן‬ ‫כולו‪ .‬וכמו שאמרו )כלים פ"א מ"ו( 'עשר‬ ‫מסויים ולבסוף מגלים משהו אחר‬ ‫קדושות הם' וכולם הם בארץ ישראל‪,‬‬ ‫לגמרי‪ .‬וגם בכוח הראיה הגשמי כל אדם‬ ‫הרי שבארץ ישראל יש קדושה יותר‬ ‫רואה את הדברים מזווית הראיה האישית‬ ‫משאר הארצות‪ ,‬ואף על פי ש'מלכותו‬ ‫שלו‪ ,‬וכמו שניתן להבחין לפעמים‬ ‫בכל משלה' ואף בחוץ לארץ הקב"ה‬ ‫שכאשר יוצא ספר כל שהוא על ידי מכון‬ ‫שוכן ומשגיח על כל נברא‪ ,‬אבל לארץ‬ ‫להוצאת ספרים בצורה מהודרת עם‬ ‫ישראל יש מעלה יתירה על כל הארצות‬ ‫כריכה חיצונית יפה ומושקעת‪ ,‬הרי‬ ‫בכך שקשורה יותר לרבש"ע‪ ,‬ובכך ארץ‬ ‫שאנשים שאין להם השגה והבנה בתוכן‬ ‫ישראל נבדלת ומרוממת מכל העולם )ו(‪.‬‬ ‫ויש‬ ‫הספר‪ ,‬מתפעלים מצורתו החיצונית של‬ ‫להוסיף שבמדרש )בראשית רבה פס"ד ג(‬ ‫הספר ורואים בזה הוכחה לכך שהספר‬ ‫את‬ ‫איתא‪' :‬שכון בארץ‪ ,‬שכן‬ ‫הוא ברמה גבוהה במיוחד‪ ,‬ואילו אותם‬ ‫השכינה בארץ'‪ ,‬הרי שהקב"ה אמר‬ ‫האנשים שכן מבינים את מהות הספר‬ ‫ליצחק אבינו שלא יצא מארץ ישראל‬ ‫ואת תוכנו העמוק‪ ,‬ניגשים ומעיינים‬ ‫אלא ישכין את השכינה בארץ‪ ,‬נמצא‬ ‫בתוכן הספר ושם ניתן לגלות לפעמים כי‬ ‫שבארץ ישראל יש השראת השכינה יותר‬ ‫אין בהוצאת הספר שום חידוש בעל‬ ‫משאר הארצות‪.‬‬ ‫עומק מיוחד‪.‬‬ ‫וההתבוננות‬ ‫הרוחנית‬ ‫הראיה‬ ‫אבל‬ ‫בארץ ישראל ניתן להשיג את הראיה‬ ‫במציאות הבורא בבריאה היא‬ ‫הרוחנית וההכרה במציאות הבורא‬ ‫עיקר כוח הראיה ותכליתו‪ ,‬וכאשר האדם‬ ‫הוא עיקר הראיה כמו שכתוב )דברים‬ ‫ושם‬ ‫חי מתוך הסתכלות נכונה על הבריאה‬ ‫יא‪ ,‬יב( ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה‪,‬‬ ‫ו‪ .‬אמנם היו צדיקים שאמרו על מקומות מסויימים בחוץ לארץ שיש בהם קדושה כמו בארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬כמו בתי מדרשות ומקומות מגוריהם של צדיקים גדולים‪ ,‬שכוונת הדברים היא‬ ‫שבאוויר השולט באותם מקומות יש קדושת ארץ ישראל‪ ,‬אבל באופן כללי פשוט וברור כי ארץ‬ ‫ישראל יותר קדושה משאר ארצות תבל‪.‬‬ ‫כג‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שהיא השכינה‪ ,‬ועל ידי זה הוא זוכה וי וצא‬ ‫ומוצא את הבורא המסתתר בתוכה‪ ,‬זוהי‬ ‫מחוץ לארץ שהוא בחינת הס"א וכוחות‬ ‫מעלת כוח הראיה באופן הנעלה ביותר‪,‬‬ ‫החיצונים ועובדי עבודה זרה‪ ,‬ועולה לארץ‬ ‫כיון שזוהי הראיה הברורה ביותר שניתן‬ ‫ישראל שהיא בחינת השכינה הבהירה‬ ‫להשיג‪ .‬ומשום כך הבטיח הקב"ה‬ ‫הנקרא בת עין‪ ,‬וזה שאמר לו הקב"ה אתה‬ ‫לאברהם שייתן לו את ארץ ישראל‬ ‫מדקדק במצות וי ושב לך בין עובדי עבודה‬ ‫במתנה‪ ,‬בכדי ששם יוכל להגביה את כוח‬ ‫זרה לך לך וכו'‪ .‬כאן חוזר רבינו לבאר את‬ ‫ראייתו השכלית והרוחנית‪ ,‬ויגיע להכרה‬ ‫דברי המדרש שהביא בתחילת דבריו‪,‬‬ ‫האמיתית כי הבורא יתברך הוא לבדו‬ ‫שעל ידי דקדוק במצוות המביא להכרה‬ ‫ואין זולתו‪.‬‬ ‫במציאות הבורא ולדביקות ברבש"ע‪,‬‬ ‫מתעלים מעל חיי העולם הגשמיים‬ ‫ולכן צי וה הקב"ה )שמות כג‪ ,‬יז( שלש פעמים‬ ‫והשטחיים‪ .‬ומשום כך אמר הקב"ה‬ ‫בשנה יראה כל זכורך כו'‪ ,‬כי‬ ‫לאברהם לצאת מבין עובדי עבודה זרה‬ ‫בעלייה לרגל לבית המקדש התעלו עם‬ ‫לארץ ישראל‪ ,‬כיון שעבודה זרה היא כוח‬ ‫ישראל להתקרב אל הקב"ה‪ ,‬ומכוח זה‬ ‫המרחיק את האדם מההכרה באמיתות‬ ‫חיו את החיים הגשמיים באופן נעלה‬ ‫מציאות הבורא‪ ,‬ומשום כך נקראת‬ ‫יותר של חיבור עמוק לרבש"ע מתוך‬ ‫'עבודה זרה' כיון שהיא זרה ומרוחקת‬ ‫הכרה במציאות השגחתו בכל מקום‬ ‫מעולם הקדושה ושייכת לסטרא אחרא‪,‬‬ ‫בבריאה כולה‪.‬‬ ‫ולא רק דברים שאסורים על פי תורה‬ ‫משום עבודה זרה ‪ -‬נחשבים לעבודה‬ ‫התרחקות מכל דבר המונע מלגלות את‬ ‫הרבש"ע בבריאה בבחינת עבודה זרה‬ ‫זרה‪ ,‬אלא כל דבר שמרחיק את האדם‬ ‫הבורא‬ ‫במציאות‬ ‫הברורה‬ ‫מההכרה‬ ‫בבריאה‪ ,‬נקרא בשם 'עבודה זרה'‪.‬‬ ‫ובזה יתורץ‪ ,‬כי במה שאמר לו‪ ,‬אשר‬ ‫אראך‪ ,‬גילה לו שהוא ארץ ישראל‪,‬‬ ‫ובביאור זה יש להבין יותר את חששו‬ ‫ר"ל אל הארץ אשר אראך אותה תמיד שם‪,‬‬ ‫לרדת‬ ‫אבינו‬ ‫אברהם‬ ‫של‬ ‫כי שם הוא הראיה האמיתי‪,‬‬ ‫למצרים‪ ,‬כיון שבארץ ישראל היה חי עם‬ ‫של‬ ‫והפנימית‬ ‫האמיתית‬ ‫המשמעות‬ ‫ובזה יתורץ גם המדרש‪ ,‬כי כשאדם מדקדק‬ ‫הבריאה‪ ,‬והיה מחובר ומקושר לרבש"ע‬ ‫במצות ובדקדוקי סופרים והלכותיהן‪,‬‬ ‫באופן נעלה יותר ממה שהיה בתחילה‬ ‫הוא מכניע הס"א ומקשט ומייפה הכלה‬ ‫שיעור בספר דברות שלמה‬ ‫כד‬ ‫ובכך נתן אברהם אבינו כוח לכל אחד‬ ‫בהיותו באור כשדים‪ ,‬ועל כן לפני ירידתו‬ ‫מישראל לצאת מטומאת מצרים המסתיר‬ ‫למצרים חשש אברהם אבינו שירד‬ ‫את כוח הקדושה הקיים בבריאה‪ ,‬ואת‬ ‫חלילה מדרגתו הרוחנית‪ ,‬ומשום כך‬ ‫האפשרות להתקרב לרבש"ע ולגלות את‬ ‫ולהתקשר‬ ‫להתחבר‬ ‫יותר‬ ‫התחזק‬ ‫הכוח האלוקי בבריאה‪.‬‬ ‫לרבש"ע בבחינת 'אמרי לי אחותי את'‪,‬‬ ‫‪ $‬נספח ‪ -‬בקשת 'ותן טל ומטר לברכה' מביאה לחיי מעשה עם הכרה במציאות הבורא ‪$‬‬ ‫חסידות מבואר בעומק כוונת‬ ‫ובספרי‬ ‫התפילה על הגשם מטרתה להמשיך את‬ ‫הגמרא‪ ,‬כי הרי הסיום של‬ ‫עבודת ירח האיתנים לכל השנה‬ ‫בימים‬ ‫חודש האיתנים הוא ביום שמיני עצרת‬ ‫אלו מתחילים לבקש 'ותן טל‬ ‫ושמחת תורה‪ ,‬שבו אנו מתפללים על‬ ‫ומטר לברכה' ויש להתבונן‬ ‫הגשם ומתחילים להזכיר את הגשם‬ ‫בתפילה‪ .‬ולכאורה הדבר טעון ביאור‪ ,‬כי‬ ‫במשמעות הדברים ובפנימיותם‪ .‬ובגמרא‬ ‫)תענית ב‪ (.‬איתא 'מאימתי מזכירין גבורות‬ ‫הרי יום שמיני עצרת ושמחת תורה הוא‬ ‫גשמים'‪ ,‬ומקשה שם הגמרא 'תנא ההיכי‬ ‫הנוראים‪,‬‬ ‫הימים‬ ‫כל‬ ‫של‬ ‫התכלית‬ ‫והמטרה של חודש אלול ותשרי היא‬ ‫קאי' כי עדיין לא השמיע לנו התנא שיש‬ ‫להגיע ל'אתה הראת' של שמחת תורה‪,‬‬ ‫חיוב לבקש על הגשם ומדוע מתחיל את‬ ‫המשנה עם הנידון 'מאימתי מזכירין‬ ‫ואם כן מדוע ביום זה מצאו את הזמן‬ ‫המתאים ביותר לבקש ולהזכיר את‬ ‫גבורות גשמים'‪ ,‬ומיישבת הגמרא כי‬ ‫הגשם‪ ,‬שהוא לכאורה עניין גשמי וצורך‬ ‫שמכיון‬ ‫סליק'‪,‬‬ ‫השנה‬ ‫מראש‬ ‫'תנא‬ ‫מצרכי חיי האדם הגשמיים‪.‬‬ ‫שבמסכת ראש השנה איתא שבחג‬ ‫הסוכות נידונים על המים‪ ,‬בא התנא‬ ‫מבארים הספרים הקדושים‪ ,‬כי‬ ‫אלא‬ ‫לבאר מתי יש להתחיל ולהזכיר גבורות‬ ‫המטרה שלנו ביום שמיני עצרת‬ ‫גשמים ולבקש על המטר‪.‬‬ ‫כה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫אלוקות‬ ‫גילוי‬ ‫של‬ ‫יותר‬ ‫מרוממות‬ ‫להגיע למצב בו אנו מכניסים את כל‬ ‫בבריאה‪ .‬ויש להוסיף שתיבת 'מטר'‬ ‫העבודה של ירח האיתנים לתוך חיי‬ ‫עולה בגימטריא 'נר'‪ ,‬המורה על 'נר ה'‬ ‫המעשה שלנו‪ ,‬וביום שמיני עצרת אנו‬ ‫)קדושה חמישית‬ ‫נשמת אדם' ובקדושת לוי‬ ‫מראים שכל מה שהתפללנו וביקשנו‬ ‫לחנוכה( איתא כי יש יחוד נשגב הנקרא‬ ‫בראש השנה וביום הכיפורים על מלכות‬ ‫'יחוד נר' והוא יחוד של 'הוי"ה אהי"ה'‬ ‫שמים וקרבת ה'‪ ,‬היה בכדי להגיע אחר‬ ‫ו'הוי"ה אדנ"י' ו'הוי"ה אלוקים' שכל‬ ‫כך לחיי המעשה באופן מרומם ביותר‪,‬‬ ‫השמות האלו יחד עולים כמנין 'נר'‪,‬‬ ‫שבו אנו חיים את מציאות הבורא גם‬ ‫והם מורים על חיבור כל קומת הבריאה‬ ‫מתפללים‬ ‫כן‬ ‫ועל‬ ‫הגשמי‪,‬‬ ‫בעולם‬ ‫עם הרבש"ע בתכלית הדביקות‪ ,‬נמצא‬ ‫ומזכירים את הגשם להראות על עניין‬ ‫שבכל פעם שמבקשים 'ותן טל ומטר‬ ‫ומעלה זו‪ ,‬כיון שהגשם מבטא את חיות‬ ‫לברכה' מתגלה יותר ויותר השראת‬ ‫הבריאה ‪ -‬כי אם לא ירד גשם לא יצמחו‬ ‫השכינה בבריאה‪ ,‬והחיבור הפנימי של‬ ‫צמחים ומשכך לא יהיה ניתן לחיות‬ ‫הבריאה עם בוראה‪ ,‬וכדוגמת עבודת‬ ‫בעולם‪ ,‬ועל כן הגשם מורה על החיות‬ ‫ברכת הנהנין שבכוחה מגלים את הבורא‬ ‫ואנו‬ ‫כולה‪,‬‬ ‫הבריאה‬ ‫של‬ ‫הגשמית‬ ‫בתוך הבריאה‪.‬‬ ‫מבקשים ביום שמיני עצרת על עניין‬ ‫ואמרו‬ ‫ולא‬ ‫'לברכה‬ ‫כראוי‬ ‫שיהיה‬ ‫הגשם‬ ‫חז"ל 'מאימתי מברכין על‬ ‫לקללה'‪ ,‬כי חיים שמנותקים ומרוחקים‬ ‫הגשמים משיצא חתן לקראת‬ ‫מהבורא נקראים 'קללה' וחיים של קרבת‬ ‫כלה' )תענית ו‪ ,(:‬שיש לברך ולהודות על כל‬ ‫ה' הם הברכה האמיתית‪.‬‬ ‫טיפה וטיפה של הגשמים מזמן שיורד‬ ‫גשם בכמות שכבר יש מים על הקרקע‬ ‫מעלת היחוד והקשר באה לידי ביטוי‬ ‫שעולים לקראת הגשם שמוסיף לרדת‪,‬‬ ‫בהתגלות במקומות הגשמיים י ותר‬ ‫ולכאורה יש להתבונן מדוע בחרו חז"ל‬ ‫דוקא במשל זה של 'כחתן היוצא לקראת‬ ‫כלה'‪ ,‬אלא העניין מורה על גילוי‬ ‫כן כשמתחילים לבקש 'ותן טל‬ ‫ועל‬ ‫השכינה הנקראת 'כלה' בבריאה‪ ,‬ואנו‬ ‫ומטר לברכה'‪ ,‬עומק העניין הוא‬ ‫צריכים לעבוד להגיע לדרגת הכרה‬ ‫שמתחילים לחיות יותר עם גילוי הבורא‬ ‫במציאות הבורא בתוך הבריאה ולהסיר‬ ‫יתברך בבריאה‪ ,‬וככל שמוסיפים עוד‬ ‫את ההסתר המעלים על כוח האלוקי‬ ‫ועוד לבקש על זה ‪ -‬מגיעים לדרגות‬ ‫שיעור בספר דברות שלמה‬ ‫כו‬ ‫ביותר שיכול להיות‪ ,‬וכאשר נאמר ונבקש‬ ‫שבבריאה‪ ,‬וכמו שהיה במתן תורה שיצא‬ ‫באופן הראוי את בקשת 'ותן טל ומטר‬ ‫הקב"ה לקראת בני ישראל 'כחתן היוצא‬ ‫לברכה' נגיע בכוח זה לקיבוץ גלויות‬ ‫לקראת כלה' )מכילתא מסכתא דבחודש פרשה ג(‪,‬‬ ‫ולגאולה השלימה‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫ונתגלה בבריאה באופן הברור והאמיתי‬