דבר אמת · DVAR EMES — לך לך (2026-10-19)

שיעור
חסידות
על הפרשה
שיעור בספה"ק דברות שלמה
מפי הגה"ח
רבי אברהם מרדכי אלתר שליט"א
• פרשת לך לך •
שנה ה'
גיליון ש"א
גילוי השראת השכינה בבריאה והעלאת חיי המעשה
בברכת הנהנין מתוך התבוננות
נספח -בקשת 'ותן טל ומטר לברכה' מביאה לחיי מעשה עם הכרה במציאות הבורא
שיעורים אלו בספרי חסידות על הפרשה נמסרים מידי מוצש"ק
בישיבה גדולה פני מנחם י-ם עיה"ק ,ונערכים מיד ע"מ להוציאם לאור עולם לקראת ש"ק
[בשל המהירות הנדרשת ייתכנו שגיאות כתיב ו/או בהשגת הכוונה אל נכון,
ואיתנו תלון משוגותינו ואי"ה חזון למועד ייערכו הדברים כדת וכדין]
חכם לב ייקח מצוות לקבלת האיימיל השבועי בדוא''ל
בקריאה של חיבה נקרא לנהנים עצה עם כלל השיעורים שנמסרים מדי שבוע:
ותושיה ,ליתן יד ושותפות בהוצאות שיחות לפרשת שבוע | סדרות השיעורים
מלאכת העריכה הכתיבה וההפצה | שיעורי הכנה לקראת מועדים | גליונות
השבוע בספה"ק :תורת המגיד ,פרי הארץ,
של שיעורים נכבדים אלו למען תרבה
אור המאיר
הדעת עדי יקויים אימתי קאתי מר
ולכל שאלה /הערה על השיעורים ולענייני
לכשיפוצו מעיינותיך חוצה
הפצה
לפרטים ולהקדשה בגליון השבועי ו/או לשאלות נוספות אל מו' הגה"ח רא''מ
ניתן לפנות למייל המערכת אלתר שליט"א בחסידות ודרכי העבודה,
tam522511@gmail.com ניתן לשלוח לכתובת המערכת
או בפקס 077-3181588 - מכון 'תורת א"ם'
או להשאיר הודעה בקו דברי אמת tam522511@gmail.com
ואמונה בשלוחה 10 או בפקס 077-3181588 -
וכן ניתן להשיג את הספרים:
שיעורים בספה"ק פרי הארץ | אמצא מקום לה' -שערים לפנימיות התפילה |
מלכות הוי"ה | ושאר ספרים אצל המכון בפרטים הנ"ל
ניתן לשמוע את השיעורים השבועיים גם בקו דברי אמת ואמונה בשלוחה 3
ארץ ישראל ( *5265 -או )02-5011430
ארה"ב 518-329-9186
אירופה 44-3303-9004-84
בשלוחה ייעודית זו מופיעים גם שאר שיעורי הרב שליט"א בספרי:
תורת המגיד | פרי הארץ | תומר דבורה | תניא -שער היחוד והאמונה | דעת תבונות |
שפת אמת | דרך ה',
ושיעורים נוספים למועדים ,ובמגוון נושאים וענייני השעה
עימוד ועיצוב" :ואנוהו" 05331.05646
א תוכן הענינים
תוכן הענינים
גילוי השראת השכינה בבריאה והעלאת חיי המעשה
בברכת הנהנין מתוך התבוננות
על ידי שמוצאים את הרבש"ע בעולם הגשמי כל הבריאה מתקרבת לבוראה . . . . . . .ג
עבודת בני ישראל לגלות כיצד הקב"ה שוכן בתוך הבריאה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ג
כאשר מגלים בבריאה את הימצאות הבורא נוצר בכך 'קישוט' לבריאה בעיני הבורא . . . . . . . . .ד
העבודה בברכת הנהנין להתעלות לדרגות גבוהות יותר בהכרת מציאות הבורא . . . .ה
אמירת ברכות הנהנין בכוונה מגלות את הימצאות הבורא בבריאה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
שני חלקי הברכה הנגלה והנסתר מעלים את המברך למקום גבוה יותר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ז
מלחמת היצר לגלות את מציאות הבורא בבריאה מתוך חיכוך ועוצמה . . . . . . . . . . . . . .ח
כוח ה'קליפה' מסתיר את הימצאות הבורא וכשגוברים עליו מתעלים להתקרב יותר . . . . . . . . .ח
כוח החיכוך יוצר אש וחמימות בעבודת ה' נגד ההיפרדות והתגברות נפש הבהמית . . . . . . . . . .ט
תשוקת הנפש היא רק לדברים רוחניים אלא שהיצר מושך לחיצוניות הגשמיות . . . . . . . . . . . . . . .י
ההתעלות על ידי אכילה וברכת הנהנין מתוך התבוננות בהימצאות הבורא . . . . . . . .יא
השימוש בבריאה באופן שלא מביא לגילוי אלוקי הרי הוא גזל . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יא
כשאוכלים באופן הראוי מעלים את ניצוצות הקדושה ופודים אותם משביים . . . . . . . . . . . . . . . .יב
התעלות בעבודת ה' בכוח האכילה וברכת הנהנין בהתבוננות הראויה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יג
עם ישראל במהותו ניצב נגד כוח היצר בעשיית גדרים וסייגים למצוות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יד
מדוע חשש אברהם שיהרגוהו ולא חשש שיטמאו את שרה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .טו
האם יש עדיפות להרבה עבירות קלות נגד עבירה אחת חמורה או לאו . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .טו
יציאת מצרים בנפש האדם בכל יום על ידי בהירות ההכרה במציאות הבורא . . . . .טז
ההכנה למלחמה עם כוחות הרע היא באמצעות ההתקשרות לרבש"ע . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .טז
בהשכמת האדם בבוקר ובלכתו לישון יתבונן לגלות את כוח הבורא בבריאה . . . . . . . . . . . . . . . . .יז
מידת הדין מתהפכת לטוב כאשר משתמשים בענייני העולם הזה כראוי . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יט
עוצם התקשרותו של אברהם אבינו ברבש"ע במעלה הגבוהה ביותר . . . . . . . . . . . . . . . .כ
התקשרותו של אברהם אבינו עם מידת המלכות הנקראת 'דיבור' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .כ
דביקות בבורא באופן נעלה מביא השפעה של יראת שמים ועשירות גשמית . . . . . . . . . . . . . . . . .כ
תוכן הענינים ב
בארץ ישראל מתגלה כוח הקדושה והשראת השכינה יותר משאר ארצות . . . . . . . . . . . . . . . . . .כא
בארץ ישראל ניתן להשיג את הראיה הרוחנית וההכרה במציאות הבורא . . . . . . . . . . . . . . . . . . .כב
התרחקות מכל דבר המונע מלגלות את הרבש"ע בבריאה בבחינת עבודה זרה . . . . . . . . . . . . . .כג
נספח -בקשת 'ותן טל ומטר לברכה'
מביאה לחיי מעשה עם הכרה במציאות הבורא
התפילה על הגשם מטרתה להמשיך את עבודת ירח האיתנים לכל השנה . . . . . . . . . . . . . . . . . .כד
מעלת היחוד והקשר באה לידי ביטוי בהתגלות במקומות הגשמיים יותר . . . . . . . . . . . . . . . . . . .כה
ג פרשת לך לך
פרשת לך לך
שיעור בספר דברות שלמה
$גילוי השראת השכינה בבריאה והעלאת חיי המעשה בברכת הנהנין מתוך התבוננות $
על ידי שמוצאים את הרבש"ע בעולם הגשמי כל הבריאה מתקרבת לבוראה
מהרבש"ע ,והבריאה נראית כמשהו נפרד
עבודת בני ישראל לגלות כיצד הקב"ה
מהקב"ה העומד בפני עצמו .אבל גם שוכן בתוך הבריאה
בתוך הבריאה יש את האפשרות לגלות
את הרבש"ע ,ולחיות את הקשר של ויאמר ה' אל אברהם לך לך ,במדרש
הקב"ה עם הבריאה ועם הנבראים .וחלק תנחומא )סימן א' בשינוי לשון( צריך אדם
זה של גילוי הבורא יתברך בבריאה נקרא לדקדק במצות ,וכל המדקדק במצות נקרא
'שכינה' מלשון 'שוכן' ,כי השכינה היא אהובו של מקום ,כמו אברהם שמצינו
נקודת הגילוי של הבורא השוכן בבריאה. שקיים אברהם אבינו אפילו עירוב תבשילין,
והשכינה נקראת גם בשם 'כלה' ,כי כמו שנאמר עקב וכו' ,אמר הקב"ה לאברהם
שהקשר בין חתן לכלה מהותו היא - אתה מדקדק במצות ואתה י ושב בין עובדי
חיבור בין שני דברים נפרדים להופכם עבודה זרה לך לך ,עד כאן ,ולכאורה צריך
לעניין אחד ,כך גם השכינה מגלה כיצד לדעת איך תלוי בזה דקדוק המצות ,אמנם
הבריאה מחוברת ומקושרת אל בוראה. הנה ידוע )טעמי המצוות פר' ואתחנן( שתורה
ולמרות שבמבט שטחי וחיצוני נראה כי שבעל פה ודיקדוקיה והלכות נקרא קישוטי
הבריאה היא מציאות עצמאית ללא קשר כלה כמו שכתב בזוהר הקדוש )ח"ג כז(:
לבורא ,עם כל זה גם בתוך ההסתר ובתיקונים )מו (.שהלכה אותי ות הכלה,
וההעלם של הבריאה יש נקודת התגלות כאשר הקב"ה ברא את העולם ,הרי
של הקב"ה -והיא השכינה. המנותקת מציאות נוצרה שכביכול
שיעור בספר דברות שלמה ד
ומצאו לה את בן זוגה )נדרים סו .(.כך גם זה נאמר בפסוק 'ומשוש חתן על ועל
בעניין התגלות הבורא בבריאה ,מכיון כלה ישיש עליך אלוקיך' )ישעיהו סב,
ומנותקת מרוחקת נראית שהבריאה ה( ,כי עם ישראל הם 'אברי השכינה' )זוהר
מהרבש"ע ,נחשבת הבריאה כאישה ועל ידם מתגלה הבורא ח"ג דף רלא(:
שחורה וכעורה כנגד הרבש"ע ,ובכדי בבריאה ,ועל כן שש הקב"ה עליהם
לעורר את הקשר והחיבור בין הבריאה כמשוש חתן על כלה ,כיון שעם ישראל
לרבש"ע ,יש צורך בעבודת בני ישראל מגלים את נקודת הקשר והחיבור בין
שמגלים בבריאה את מציאותו של הבריאה לבורא יתברך ,ומתברר כי
'קישוט' כמו נעשה ובכך הקב"ה, למרות שבחיצוניות ובשטחיות נראה
לבריאה שתמצא חן כביכול בעיני שהעולם והבריאה מנותקים מהקב"ה -
חיבור לידי שיביא מה הקב"ה, האמת היא שהרבש"ע שוכן ונוכח
והתקרבות בין הבורא יתברך לבריאה. בבריאה ומנהיג אותה על כל פרטיה
וענין זה של 'קישוטי כלה' נעשה על ידי
ומאורעותיה ,והרי זה ממש כמו קשר של
חתן וכלה ,שהיו נפרדים ומתחברים
תורה שבעל פה דוקא ,כי התורה
לדבר אחד.
שבכתב מגיעה מצדו של הרבש"ע ,כי על
ידי התורה מתגלה רצונו של הרבש"ע
והוראותיו בהנהגת הבריאה .אבל התורה כאשר מגלים בבריאה את הימצאות הבורא
שבעל פה היא מצד עם ישראל ,כי בכוח נוצר בכך 'קישוט' לבריאה בעיני הבורא
הנשמה שיש לכל יהודי שהיא חלק
בני ישראל לגלות את הבורא עבודת
אלו-ה ממעל ,ניתן לו האפשרות לחדש
בבריאה נקראת בשם 'קישוטי
בתורה ולהוסיף בגדרים וסייגים של כל
כלה' ,כי כמו שבעניינים גשמיים כל דבר
מצוה ומצוה שבתורה .כאשר עניין זה
שחסר בו חן קשה להתחבר אליו ולרצות
נעשה באופן תמידי ללא הפסקה מאז
בו ,ועל ידי שמקשטים אותו מתווסף חן
מתן תורה עד ימינו אנו ,כשחכמינו
לדבר וכך יש אפשרות להגיע לחיבור
ורבותינו הוסיפו וחידשו בתורה וכן כל
והתקרבות .וכמעשה המובא בגמרא על
אחד ואחד שמחדש איזה דבר בתורה
רבי ישמעאל שהגיעה אליו בת ישראל
נעשה מכך 'תורה שבעל פה'.
עניה שלא נמצא מי שישאנה מחמת
וזה נקרא 'קישוטי כלה' כיון שמתגלה כיעורה ,ועל ידי שהוסיף לה רבי
חכמתו של נותן התורה ומתברר ישמעאל תכשיט להתקשט בו רצו בה
ה פרשת לך לך
מגלה את החן והיופי של עם ישראל מהו רצונו של הקב"ה מברואי העולם
ומביא להתקרבות בין הרבש"ע לעם הגשמי ,וכל חידוש בתורה מברר ומגלה
ישראל ולעולם כולו. באופן חדש מהו רצונו של הקב"ה,
ומתגלה נקודת הקשר והחיבור בין
ומטעם זה גם לימוד 'הלכה' מורה על הבורא יתברך לבריאה כדרך ה'קישוט'
עניין השכינה הנקראת 'כלה' המוסיף יופי וחן המביא לחיבור וקשר.
ו'הלכה' זה אותיות 'הכלה' ,כי ההלכה ועל כן לא רק חידושי תורה נקראים
מגלה את הגבולות של רצון הבורא כיצד 'קישוטי כלה' ,אלא בכל פעם שהאדם
לנהוג בהתנהלות חיי הבריאה ,ומשום מגלה אצל עצמו נקודת חיבור לרבש"ע
כך נקראת 'הלכה' מלשון הליכה בדרך במקום שלא היה נראה בתחילה מקושר
סלולה עם גבולות ברורים ,ולימוד ומחובר לבורא -במחשבה דיבור ומעשה
ההלכה וקיומה מביא להתגלות השכינה שלו ,כגון על ידי התגברות והתאמצות
בבריאה ,ועל ידי שהשכינה מתגלית במלחמת היצר או בשבירת המידות ,הרי
יותר ויותר נוצר התקרבות וקשר בין שמתווסף בכך התגלות הבורא במקומות
הרבש"ע לבריאה. שהיו נראים כמנותקים מהרבש"ע ,וזה
העבודה בברכת הנהנין להתעלות לדרגות גבוהות י ותר בהכרת מציאות הבורא
לקדושה .וכאשר האדם ניגש לאכול
אמירת ברכות הנהנין בכוונה מגלות את
איזה דבר מאכל ,והרי הקב"ה ברא את הימצאות הבורא בבריאה
המאכל הזה וכוח אלוקי רוחני מחייה
ומקיים את אותו מאכל ,ועל כן עלינו )שערוהטעם הנה איתא בכתבי האריז"ל
לגשת לאכילה בצורה הנכונה ,אבל אם רוה"ק יא (.דצריך לברך ברכת
ניגשים לאכילה מתוך תאוה וחשק הנהנין בקול רם ,ובזה מסלק הס"א ,כל
גשמיים הרי שזה מגיע מהצד שאינו דבר הקשור לקומת הקדושה ומגלה את
שייך לקדושה ' -סיטרא אחרא' .ובכדי הימצאות הבורא בבריאה ,הרי הוא שייך
להתגבר על הכוח הגשמי שמרחיק לצד הקדושה ,ואילו שאר העניינים
מהקב"ה תיקנו לנו חז"ל את ברכות שאינם מחברים את האדם לרבש"ע אלא
הנהנין ,שכאשר אומרים ומברכים את מרחקים אותו נקראים 'סיטרא אחרא',
הברכה באופן הנכון והראוי ,מעוררים כיון שהם שייכים לצד האחר שאינו שייך
שיעור בספר דברות שלמה ו
סא ,ה( ,ופעמים שאותם 'זרים' זה האדם בתוכנו את כוח הקדושה ומגלים כיצד
עצמו ששפתיו ואיבריו מקיימים איזה כל דבר בבריאה קשור לרבש"ע וכיצד
מצוה אבל הוא לא נמצא ולא חי את מתגלה הקב"ה בכל דבר ועניין גשמי.
הדבר שהוא מקיים )ב( ,ומכיון שעל ידי
ברכות הנהנין מתגלה לאדם המברך זה אמר האריז"ל שיש לברך את ועל
ולכל העולם כולו גילוי חדש בנוכחות ברכות הנהנין 'בקול רם' ,וכוונת
הבורא בבריאה ,בכדי להגיע לגילוי הזה הדברים היא שיש לברך את הברכה
יש לברך את הברכה באופן שהאדם באופן שיפעל את הפעולה הרצויה,
יחוש שבאמצעות הברכה הוא פועל ויגלה לאדם עצמו ולבריאה כולה כי יש
ומגלה את הבורא בבריאה ,ומשום כך בורא לבריאה שמחייה ומקיים את היקום
הזהיר האריז"ל לברך 'בקול רם'. כולו ושוכן בבריאה עצמה .ואין כוונתו
של האריז"ל לכך שיש לברך 'בקול רם'
האדם מברך את ברכת הנהנין וכאשר בדוקא )א( ,אלא באופן שישמיע לעצמו
את ומגלה הראוי, באופן ויתן את דעתו בריכוז מלא לפעולת
מציאות הבורא בבריאה ואת העובדה כי הברכה ,כי יש פעמים שהברכה נאמרת
הרבש"ע הוא זה שברא את דבר המאכל באופן של מלמול ובאמירה בעלמא,
המונח לפניו ומחייה ומקיים אותו באופן בבחינת 'ועמדו זרים ורעו צאנכם' )ישעיהו
א .וכמו שכתבו הספרים שיש ענין של צעקה בקול שקט שאינו נשמע לאזני בני אדם ,אלא
משום שכל פנימיות האדם מתכנס לתוך אותה זעקה שקטה ,נקרא הדבר בשם 'צעקה'
)שיחות הר"ן אות ט"ו(.
ב .וכמו המעשה שמספרים על אותו רבי שלימד את תלמידו את הכוונה הפנימית של 'ברכת
הנהנין' באופן עמוק ונשגב ,כשבאמירת 'ברוך' מכוונים לברך את ה' ,ובאמירת 'אתה' עולים
לדרגת 'נוכח' ,ובה' אלוקינו מלך העולם' יש להתבונן כי הבורא היחיד ומיוחד הוא אלוקינו
ומלכנו ושמו נקרא עלינו ,ומלכותו בכל משלה ושליטתו היא בכל העולמות כולם ועוד כוונות
עמוקות וטמירות ,וכאשר סיימו ללמוד נעמד התלמיד לברך על כוס מים ,וכמובן שאמר את
הברכה בקול רם ובכוונה עצומה מתוך התבוננות בכל תיבה מתיבות הברכה ,אבל כאשר סיים
התלמיד את אמירת הברכה בכוונה גדולה וניגש לשתות את המים מתוך הכוס שבידו ,מלמל
בשקט ובמהירות מתוך הרגל את ברכת 'שהכל' ושתה את המים ...כי כאשר מתרגלים
שהאיברים מבצעים את פעולות המצוות ללא כוונה וללא התבוננות ,קשה אחר כך להתרגל
לברך באופן הראוי עם תשומת לב לכוונת הדברים.
ז פרשת לך לך
בלשון נוכח ,כיון שאנו מדברים על תמידי ,בכך מסתלקת השפעת ה'סטרא
ההכרה הקיימת בנו מכבר ,ובהמשך אחרא' שהסתירה והעלימה את מציאות
הברכה אנו עוסקים בגילוי חדש של הבורא הקיימת במאכל הפרטי שעליו
הכרה בבורא ובהימצאותו בבריאה ,על נאמרה הברכה ,ובעולם כולו.
כן אנו מדברים בלשון נסתר כיון שזה
שני חלקי הברכה הנגלה והנסתר מעלים
חלק שעדי לא היה קיים אצלנו.
את המברך למקום גבוה י ותר
ובספרי המקובלים )שער הכוונות ג (.מתבאר
כי בכל 'מטבע ברכה' שאנו זה יש ליישב את קושיית באופן
מברכים ואומרים 'ברוך אתה ה' אלוקינו מדוע שהקשו הראשונים
מלך העולם' ,נפעל פעולה עצומה של ברכות הנהנין פותחות ומתחילות בלשון
גילוי אלוקי בבריאה ,כדוגמת הגילוי נוכח ואומרים 'ברוך אתה' ,ואילו סיום
שנפעל בכל תפילה שאנו מתפללים .כי הברכה הוא בלשון נסתר ' -המוציא לחם
בכל תפילה יש גם כן את שני החלקים מן הארץ'' ,אשר קידשנו במצוותיו' ,ואין
האלו ,כאשר עבודת התפילה היא לחזק אומרים 'שהוצאת לחם' ו'אשר קידשתנו
ולברר את אמונתנו והכרתינו בבורא במצוותיך' ,והראשונים מיישבים את
והתקשרותנו אליו ,ומתחילים באמירת העניין על פי דרככם )רמב"ן ,שמות טו ,כו .חידושי
הקרבנות ומוסיפים ועולים עוד ועוד הרשב"א ,פירושי ההגדות ,ברכות מ .(:אבל לפי
בסדר התפילה באמירת פסוקי דזמרה המתבאר כאן יש לומר כי בכל ברכה יש
וברכות קריאת שמע ,שבהם אנו מעלים שני חלקים ,כאשר בתחילת הברכה אנו
את חלקי הנפש שלנו המכירים בבורא משתמשים בהכרה שכבר יש לנו בכך
ומחוברים אליו מה שמכונה בלשון שהבורא יתברך נמצא בעולם ,ואנו
ובתפילת מ"ן', 'העלאת המקובלים משבחים ומודים על כך ואומרים 'ברוך
שמונה עשרה נעשה יחוד וחיבור של אתה ה' אלוקינו מלך העולם' ,וכאשר
עם בנפש קיימים שכבר החלקים מתחזקת הכרתינו במציאות הבורא אנו
החלקים הנסתרים יותר -מה שנקרא מוסיפים ומתעלים בהכרתנו במציאות
'יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה', הבורא ,וממשיכים ממקום גבוה ונעלה
ובכוח זה מתגלה גילוי אלוקי חדש יותר -גילוי והכרה באופן חדש וברור
בנפש האדם ובבריאה כולה .וכן באמירת יותר בהשגחת הרבש"ע בבריאה ,ומשום
כל ברכה מברכות הנהנין מעוררים את כך חציו הראשון של הברכה נאמר
שיעור בספר דברות שלמה ח
להתחזק באופן תמידי בעניין 'ברכות החלקים הקיימים בתוכינו ועימם עולים
הנהנין' כיון שהם מצויות מאוד ואומרים למקום גבוה יותר -בבחינת 'מסירות
אותם הרבה פעמים בכל יום ,וגם מי נפש' ,וממשיכים מלמעלה הארה חדשה
שלמד והתבונן פעם אחת בפנימיות וגילוי חדש של הבורא בבריאה ,ואותו
הדברים ומשמעותם עליו להתחזק בכל גילוי מתגלה בעולם הגשמי בצורת
תקופה בעניין זה שהרפיון בו מצוי. ההנאה החדשה שאנו נהנים מהבריאה
על ידי אכילת המאכל וכדומה ,וכמבואר
)במדבר יובן מה שאיתא במדרש ובזה בספרים הקדושים שבכל הנאות העולם
שדוד המלך תיקן רבה פי"ח ,כא(
הזה יש ניצוץ אלוקי המחייה אותם.
כדי ברכות מאה יום בכל לברך הפנימית בפעולה וכשמתבוננים
להינצל מהמגיפה ,כי אין עניין אמירת הנעשית באמירת כל
הברכות לאמירת תודה גרידא ,אלא ברכה וברכה ,מבינים את הצורך להיכנס
בכל ברכה מתגלה יותר ויותר מציאות לגמרי אל המשמעות הפנימית של
הבורא בבריאה ,ומשום כך יש כוח הברכה ,ולחיות את עומק הדברים באופן
באמירת הברכות בכוונה לגלות את שבאמת ישפיע על האדם הכרה חדשה
מציאות הבורא בבריאה ובכך להרחיק במציאות הקב"ה בבריאה ,עד כדי
את כוחות המזיקין והסטרא אחרא שיקרא הדבר 'מסירות נפש' כאמור
ולהינצל ממגיפה. בדברי המקובלים .ועל כן יש צורך
מלחמת היצר לגלות את מציאות הבורא בבריאה מתוך חיכוך ועוצמה
למטעמותי ו של העולם הזה ,כוח ה'סטרא
כוח ה'קליפה' מסתיר את הימצאות הבורא
אחרא' נקרא גם 'קליפה' ,מכיון שכשם וכשגוברים עלי ו מתעלים להתקרב י ותר
שהקליפה מפרידה וחוצצת בין המאכל
לסביבתו ,כך גם הכוחות שהם היפך פירוש לזה כי בכל דבר יש חי ות הבורא
הקדושה מכסים ומבדילים בין האדם ב"ה ,כמו שכתוב )נחמיה ט ,ו( ואתה
לרבש"ע ,וכאשר האדם מרגיש מרוחק מחיה את כולם ,רק שהוא מלובש ומגושם
שכוחות משום שזה הרי מהקב"ה מאוד בקליפה בגשמיות ,והיא נקראת
את ממנו מעלימים אחרא הסטרא ס"א ,כי הקליפות והגשמי ות הוא המביא
שרק פעמים ויש הבורא, מציאות לאדם לידי תאוה וחימוד ליתאוו
ט פרשת לך לך
לדרגה גבוהה יותר של הכרה בבורא - במחשבה מרגישים מנותקים מהרבש"ע,
אלא עוד יוסיף ירידה והסתרה יותר ממה אחרא הסטרא שכוחות משום וזה
שהיה לפני שניגש לאכול את המאכל. את באופן חלקי מהאדם מסתירים
מציאות הבורא בבריאה ,אבל כאשר
כוח החיכוך י וצר אש וחמימות בעבודת ה'
גובר כוח 'הקליפה' על האדם הרי שיוכל
נגד ההיפרדות והתגברות נפש הבהמית להגיע ח"ו למצב שגם בדיבור ומעשה
בדרך זו אמרנו לבאר את דברי הגמרא
שלו יהיה מרוחק מהרבש"ע.
)פסחים נד (.המספרת שאדם הראשון וכאשר ניגש האדם לאכול דבר מאכל,
התברך ב'דעה יתירה מעין דוגמא של שבראיה חיצונית נראה כדבר
של הראשון שבת במוצאי מעלה' המנותק מהבורא ומחוסר כל קשר אל
הבריאה ועמד והביא שני אבנים וטחנן זו הרבש"ע ,שזהו כוח הסטרא אחרא
בזו ויצא מהן אש ,והביא שתי בהמות המעלים על כל ענייני הבריאה שלא
והרכיב זו בזו ויצא מהן פרד ,ע"כ. הקב"ה השגחת בהם ניכר יהיה
ולכאורה יש להבין מהי מעלתם של האש והימצאותו בתוך מערכת הטבע ובכל
ושל הפרד שהיה צריך לתת לאדם פרטי הבריאה .על כן תפקידו של האדם
הראשון דעה כל כך נשגבה בכדי הוא -לברך על המאכל את הברכה
לגלותם .ולדרכנו יש לומר ,כי בכך הראויה לו בכוונת הלב ובהתבוננות
מתבטאת כל עבודת האדם בעולם הזה, הבורא את לגלות ובכך הראויה,
כי על כל דבר וענין בעולם יש קליפה המסתתר בבריאה .אבל אם יתפתה
המכסה ומעלימה את מציאות הבורא האדם לכוחות הסטרא אחרא ויאכל את
שלא יתגלה בו ,וכן לכל אדם יש באופן המאכל רק מתוך תאוה בעלמא למלאות
פרטי כוח של סטרא אחרא המעלים את צרכיו ולהתענג בתענוגי העולם
ממנו את בהירות האמונה בהימצאות הגשמיים ,הרי שבכך יוריד האדם את
הרבש"ע בעולם ,וכוח הסטרא אחרא המאכל לתוך העלם והסתר רב וגדול
מגיע מצד נפש הבהמית של האדם ושל יותר ,ויחד עימו ירד האדם עצמו
הבריאה כולה ,וזה מה שבא אדם ויתעלם ממנו בהירות האמונה בבורא
הראשון ללמדנו בהרכבת שתי הבהמות ומקיימה בבריאה השוכן העולם
זו בזו ויציאת הפרד מהן ,כי כאשר האדם במאמרו ומחייה אותה ברצונו ,ולא די
אינו משתמש נכון בבריאה ונותן לחלק שלא יתעלה המאכל יחד עם האדם
שיעור בספר דברות שלמה י
ויוצרת אש וחום אדיר ,וכן ניתן לחוש הבהמי להוביל אותו ולהיות המניע של
כשמשפשפים את כף היד על גבי משטח מעשיו ופעולתיו ,הרי שבכך מתחבר
חלק בחוזק ובמהירות ,ככל שעוצמת החלק הבהמי שיש לאדם באופן אישי
החיכוך גדולה יותר כך תחושת החום יחד עם כוח הבהמי של הבריאה,
גבוהה יותר ,כיון שהרבש"ע הטביע והתוצאה מכך היא יצירת ה'פרד' המורה
בבריאה את כוח החיכוך .וענין זה בא ח"ו וההתנתקות ההיפרדות על
ללמדנו לעבודת ה' ,שככל ועוצמת תחושת בדרגת וירידה מהרבש"ע,
החיכוך שלנו עם היצר וכוחות הסטרא הנוכחות של הבורא בבריאה יותר ויותר,
אחרא המעלימים על מציאות הבורא והתנהגות זו מביאה את האדם לעוד ועוד
גבוהה תהיה בבריאה ונוכחותו שכבות של 'פרד' ותחושת נפרדות
ועוצמתית יותר ,כך תגבר חמימות האש מהבורא יתברך )ג(.
של נר ה' שבתוכינו ונגלה יותר ויותר את
הרבש"ע הנעלם ומסתתר בבריאה. כאשר האדם נלחם נגד היצר אבל
המכונה בדברי חז"ל ' -אבן' )סוכה
נב ,(.הרי שהדבר דומה לחיכוך שני אבנים
תשוקת הנפש היא רק לדברים רוחניים
זו בזו ,כי האדם המתאמץ ומתקשה כאבן
אלא שהיצר מושך לחיצוני ות הגשמי ות נגד יצרו הנמשל לאבן הדבר יוצר חיכוך
ומלחמה עיקשת ,וכתוצאה מכך יוצא
אמנם האדם הנלבב שעיני שכל לו הוא 'אש' המורה על 'נר ה' נשמת אדם' ועל
י ודע למבחין ]להבחין[ שטובו גנוז כוח הקדושה המתרבה בעולם .ומשום
בגללי ו ]בגוויה[ ,שהוא טעם וחי ות של כך הטביע הקב"ה בבריאה את כוח
הבורא עולם ית' ששוכן בו ,וכן האריך החיכוך ,שכאשר שני דברים מתחככים
רבינו בפרשת בחוקותי לבאר כי הנפש זה בזה בכוח ובעוצמה נוצר מכך אש
חושקת באמת רק לעניינים רוחניים ,כי וחמימות ,ואפילו מתכת פשוטה הנופלת
בכל דבר וענין גשמי יש כוח רוחני מגובה החלל היא מתחככת באויר
ג .אמנם גם מי שהגיע למצב של 'פרד' והיבדלות מהבורא ,יש ביכולתו להאיר חזרה את אור
ה' בנשמתו ,כמו שכתב ה'מאור עינים' )אגדות הש"ס ,פסחים ד"ה שם( על הפסוק 'את
הראש ואת הפדר' )ויקרא א ,ח( שה'פדר' מורה על הנפרדות והריחוק מהבורא ,שגם אותם ניתן
להחזיר אל קומת הקדושה ולהחדיר את ההכרה בנוכחות הבורא ושכינתו בבריאה.
יא פרשת לך לך
והוא ניצוץ מהשכינה הכלולה בכל המחייה אותו ושרוי בקרבו ,ורק כאשר
העולמות כביכול ,ויכול לדבק על אלא בבריאה נכון משתמשים אין
ידי זה בהבורא עולם ית' .הרי מתרכזים רק בחלק החיצוני של הבריאה,
שאדרבה ,על ידי ההתבוננות הנכונה מגבירים בכך את ההעלמה וההסתרה על
בפנימיות חיות העולם הגשמי ,ניתן התגלות הבורא בבריאה ,ובכך מורידים
להגיע לדביקות בבורא יתברך ששוכן את הכוח הרוחני השוכן בתוך המאכל
ונוכח בתוך כל ענייני הבריאה גם והדבר הגשמי שיהיה שבוי ביד כוחות
הגשמיים ביותר. הסטרא אחרא.
ההתעלות על ידי אכילה וברכת הנהנין מתוך התבוננות בהימצאות הבורא
נחלקת לשני חלקים ,חלק אחד הוא
השימוש בבריאה באופן שלא מביא לגילוי
החלק שיותר נעלם ונסתר מהשגת אלוקי הרי הוא גזל
אמנם עיקר הדבר המביא לאדם לזכור זה,
הנבראים ,והוא נקרא 'קודשא בריך הוא'
על שם שהוא קדוש ומובדל מהעולם,
והחלק השני יותר קרוב אל הנבראים הוא הברכה ,בזה שמברך ומשבח
ויכולים יותר בקלות לגלותו ולהתחבר להקב"ה שברא דבר זה ומחיה אותו שהוא
אליו והוא הנקרא 'שכינה' .ואם האדם החיות והטעם והריח או איזה דבר שנהנה,
אינו משתמש בבריאה כראוי ואינו מברך מהשי"ת ששוכן בדבר זה ,ועל ידי זה הוא
את ברכות הנהנין ומגלה את הימצאות נזכר ונדבק בבורא עולם ית' ובשכינתו ,וזה
הבורא בבריאה ,הרי שהוא גוזל את אביו שאמרו חז"ל )ברכות לה (:הנהנה מעולם הזה
ואימו ,שהם הקב"ה וכנסת ישראל בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת
המכונים 'קודשא בריך הוא ושכינתיה'. ישראל שנאמר גוזל אבי ו ואמו וכו' אביו
זה הקב"ה וכו' ואין אמו וכו' כי באופן
ומשום כך יש להתחזק בברכת הנהנין שטחי דברי הגמרא נראים תמוהים -
מאוד ,כי אם מברכים ואומרים מדוע מי שאינו מברך עובר על גזל ,והרי
את ברכת הנהנין רק כמס שפתיים בלבד, הוא קנה את המאכל מכספו שהרוויח
הרי ששאר איברי האדם והחלקים ביושר ועבד והתאמץ עבורו ומדוע
הפנימיים שבו כמו מחשבתו ורגשותיו נחשב הדבר לגזל .ועל כך מבאר רבינו,
לא היו נוכחים בשעת אמירת הברכה, כי החיות והקיום של כל דבר הוא הכוח
וכלפיהם שייך לטעון כי הם גוזלים את הרוחנית והקומה שבקרבו, הרוחני
שיעור בספר דברות שלמה יב
לחוץ ,הרי שאין שום אדם מתאוה לאותו אביו ואימו משום שלא גילו את הכוח
פסולת כיון שכבר אין בו שום ניצוץ הרוחני במקומם .וכמו שכתבו בספרי
קדוש וכוח רוחני המחייה אותו ,הרי מוסר כי ישנו 'ביטול תורה באיכות'
מוכח כי מה שהתאוה קודם אכילתו כשהאדם אינו לומד באיכות בה הוא
לאותו מאכל ,היה רק משום הניצוץ יכול באמת ללמוד ,כך יש לומר כי שייך
הרוחני השוכן בקירבו. 'גזל באיכות' ,כשלא מברך את ברכת
ומוסיף
הנהנין עם כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו
המאור עינים )שם( ומבאר ,כי מתוך התבוננות ורצון לגלות את הבורא
כשהאדם אוכל בקדושה ובדרך יותר ויותר.
הנכונה הרי שבכך מוציא את הכוח
גשמיות בתוך שבוי שהיה הרוחני
הבריאה ,ומעלה אותו להתחבר עם קומת כשאוכלים באופן הראוי מעלים את ניצוצות
הקדושה ופודים אותם משביים
הקדושה .ודבר זה נעשה על ידי שהאדם
מאמין בכך שעל ידי אכילתו הוא באמת מה שאין כן כשמברך ,וזהו שכתב האריז"ל
מוציא ומעלה את הניצוץ הרוחני מקרב ובזה מסלק הס"א ,ור"ל שמסלק
אמירת ובאמצעות הגשמי, המאכל ומסיר הקליפות הגשמיות המסבב את
הברכה באופן הראוי -שמדבק עצמו הרוחני ות והחיות שבתוכו ומדבק את עצמו
בבורא ומגלה בנפשו פנימה את בהירות בפנימי ותי ו כנ"ל .על דרך דברי רבינו כאן,
יתברך הבורא במציאות האמונה האריך גם בספר מאור עינים )פרשת מטות(
בבריאה ,וכן על ידי כך שבכוח אותה לבאר כיצד בכל דבר מאכל מלובש
אכילה והתחברות החלק הרוחני אל נפש אותו המחייה קדוש ניצוץ בתוכו
האדם יש בכוחו להתקרב יותר לרבש"ע ומקיימו כמו שנאמר 'ואתה מחיה את
ולהתדבק בו באופן נעלה יותר ממה כולם' )נחמיה ט ,ו( ,ומכוח אותו כוח רוחני
שהיה בתחילה ,על ידי עניינים אלו יש להמשיך וחיות כוח האדם מקבל
באמת עליה והתקרבות לאותו ניצוץ של בתפקידו בעולם הזה ,והתשוקה והתאוה
גשמיות בתוך שהיה שבוי קדושה הגשמיים הם גם כן אל אותו כוח רוחני
הבריאה ,והרי זה ממש 'פדיון שבויים' קדוש ולא לדבר הגשמי בעצמו ,ומוכיח
שבדברי חז"ל יש הפלגות בשבח מעלת זאת מכך שלאחר שהאדם אכל את
מצוה זו ,וזוהי עיקר עבודתנו לעלות מתאחד הקדוש והניצוץ המאכל,
הבריאה רוחניות חלקי את ולקרב ומתווסף אל נפש האדם והפסולת נדחה
יג פרשת לך לך
ואוכל בדרך הנכונה ובמחשבה לגלות שיחזרו להיתדבק בבורא יתברך ,ולכל זה
הרי בבריאה, המסתתר הבורא את זוכים על ידי אמירת ברכת הנהנין בכוונה
מתעלים האדם עם יחד שהמאכל ואכילה והשתמשות בענייני העולם הזה
להתקרב יותר לרבש"ע ,ובכוח זה יש מתוך ראיה רוחנית וקרבת ה'.
איתא במדרש )תנא דבי אליהו רבה פכ"ו( 'עד
לאדם את האפשרות ללמוד תורה ולקיים
מצוות באופן נעלה ובדרגה גבוהה יותר,
ואחר כך כשניגש שוב לענייני העולם דברי שיכנסו אדם שיתפלל
הזה ,הרי שעושה זאת ברמה אחרת תורה בתוך מעיו ,יתפלל שלא יכנסו
מרוממת יותר ,ובכך מוסיף להתעלות מעדנים לתוך מעיו' .יש לבאר בדברי
עוד ועוד להתקרב אל הקב"ה ולגלותו המדרש כי כוונת הדברים היא ,שבשעה
בבריאה כולה .אבל אם חלילה לא שהאדם אוכל עליו להתבונן בעומק
העולם ולענייני לאכילה ניגשים ובפנימיות הדברים ,ובכך יראה שאין
הגשמיים כראוי ,הרי שלא די בכך כאן רק פעולה שטחית של הכנסת
שמפסידים את ההתעלות שניתן להגיע אוכל לתוך מעיו ,אלא נעשה כאן
באופן בבריאה כשמשתמשים אליה כי יותר, הרבה מרוממת פעולה
הנכון ,אלא עוד מוסיף האדם והבריאה באמצעות האכילה והברכה על המאכל
יחד עימו לרדת ולהתגשם יותר. כראוי מתוך התבוננות במה שמונח
ומסתתר בבריאה ,נעשה כאן פעולה
שיש בעבודה זו דרגות לעין ובודאי בבריאה, הבורא גילוי של נשגבה
שיעור ,כי ניתן להגיע באמת והתאחדות הכוח הרוחני של המאכל
לדרגות גבוהות של דביקות ברבש"ע עם נפש האדם האוכל שבירך כראוי,
והתגלות הבורא ,אבל כל אחד צריך ובירר בנפשו הוא את בהירות ההכרה
להתחיל מהמקום בו הוא נמצא ,על ידי בבורא העולם והימצאותו בהעלם בתוך
מעשיו בתוכן קלה התבוננות הבריאה הגשמית.
לא בתחילה אם וגם ומשמעותן,
מצליחים בכל הברכות שמברכים כל
התעלות בעבודת ה' בכוח האכילה וברכת
הנהנין בהתבוננות הראויה
היום להתבונן בהם כנדרש ,עם כל זה
יש להתחיל מעט מעט לגשת אל כל
בענייני וההשתמשות האכילה עניין נמצא אם כן שהדבר חוזר על עצמו שוב
העולם הגשמיים מתוך מחשבה ותשוקה ושוב ,כי כאשר האדם מברך
שיעור בספר דברות שלמה יד
בסופו של דבר להתרחק מעבודת ה' לגלות את הרבש"ע ,וכך להגיע לדרגות
באופן הראוי. הגבוהות יותר של קרבת ה' שניתן
בעניין
להגיע אליהם באמצעות ברכות הנהנין
עשיית גדרים וסייגים על מנת
ואכילה בקדושה.
מכוחות ולהינצל להתרחק
הסטרא אחרא ,כתב השפת אמת )קדושים
עם ישראל במהותו ניצב נגד כוח היצר
תרל"ו( שכל עבודת האדם נמדדת כפי
הגדרים והסייגים שהוא עושה לעצמו
בעשיית גדרים וסייגים למצוות
בכדי להתרחק מהיצר ,ומפרש את דברי
רש"י )ויקרא יט ,ב ד"ה קדושים תהיו( 'בכל מקום וכן עשו לנו חז"ל בהלכותיה ובדיקדוקי
שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא סופרים בקי ום המצות של תורתינו
קדושה' ,שעל ידי ההתרחקות מהעבירה הקדושה ,בגדרים וסייגים למצות לא
בעשיית גדרים וסייגים זוכים לקדושה. תעשה ,כי המצוות לא תעשה הוא להרחיק
ועל דרך זו היא גם העבודה בששת ימי אותנו מפחמי ]מפחי[ היצר הרע שהוא
המעשה להתרחק מרע על ידי עשיית הס"א שלא לתאוו למטעמותיו ,ועל ידי
בשבת זוכים ובכך וסייגים, גדרים הסייגים והגדרים אנו מסלקים הס"א,
לקדושה ולמעלות רוחניות ומשום כך הדרך להתרחק מהיצר הרע היא על ידי
נקראת השבת ' -קודש' ,על שם כך עשיית גדרים וסייגים .אמנם גם בעניין
שזוכים למעלתה על ידי ההתרחקות זה יש צורך להיזהר לא להחמיר יותר
מרע .ומוסיף השפת אמת ומבאר כי כל מידי ,וכמו שכתב בספר אור המאיר )פרשת
המהות של עם ישראל נקרא על שם תולדות ,ד"ה במקראי קודש וכל הבארות( בביאור
לערוה', 'גדר ועשיית ההתרחקות מאמר חז"ל 'אין הנחש מצוי אלא בין
ובמדרש )במדבר רבה פי"ט ג( על הפסוק 'והיה ב( ,שהדברים )ויקרא רבה פכ"ו הגדרות'
מספר בני ישראל כחול הים' )הושע ב ,א(, מרמזים כי גם בעשיית גדרים וסייגים יש
דורש כי עם ישראל נקראים 'חול הים', צורך להיזהר מכוח היצר הרע האורב
וכן כתוב 'ושמתי חול גבול לים' )ירמיהו ה, לאדם בכל מקום ,וגם כשהאדם רוצה
כב( ,וזה מפני שבני ישראל הם גבול וגדר להתרחק ממנו ועושה תחבולות להינצל
לסטרא אחרא שנאמר עליה 'מקולות מים מללכת בדרכי היצר ,עם כל זה עלול
רבים' כו' )תהלים צג ,ד( ,כיון שכוחות הרע היצר לבוא עליו מצד אחר ולהחמיר עליו
מתגברים כגלי הים הרוצים לשטוף את יותר מידי וכדומה ,מה שיביא את האדם
טו פרשת לך לך
ניצוצות הקדושים הנקרא שכינה כנ"ל. כל העולם ,והתפקיד של עם ישראל הוא
נמצא שהדרך להתקרב לרבש"ע היא על שלא יניחו לכחות הטומאה להתפשט
להינצל וסייגים גדרים עשיית ידי בעולם ,ומשום כך בני ישראל נקראים
מלעבור על מצוות 'לא תעשה' ,ולדקדק גדר ערוה ,ולכן הם זוכים לקבל את כוח
בקיום המצוות בדקדוקי הלכה שמגלים הקדושה ולדבק עצמם ברבש"ע.
את רצון הבורא כיצד להתנהג בחיי והמצוות עשה הן שנדבק ונקשר עצמינו
העולם הגשמיים בקום ועשה ,וזה בנוסף על ידיהם ,ונזכור תמיד בבורא
למה שביאר רבינו לעיל את כוחה של עולם ובשכינתו ית"ש ,שהיא נקראת בכל
ברכת הנהנין בכוונה ובהתבוננות המביא הספרים כלה הכוללות כל העולמות ,ועל
לידי התגלות הבורא בבריאה. ידי דקדוקי המצות אנו מיפים ומעלים
מדוע חשש אברהם שיהרגוהו ולא חשש שיטמאו את שרה
איסור רציחה ,ואם כן מדוע יש עדיפות
האם יש עדיפות להרבה עבירות קלות נגד
לכך שהמצרים יהרגו את אברהם יותר עבירה אחת חמורה או לאו
ועל ידי זה י ובן הפסוק )להלן בפרשה יא-יד( הנה
מאשר יטמאו את שרה .אלא כוונת רבינו
נא ידעתי וכו' ,והיה כאשר יראו אותי
היא ,כי טוב היה לאברהם לא לפעול
כלום ,מאשר לקום ולעשות מעשה
המצרים והרגו אותי ואותך יחי ו ,אמרי נא
שיביא בסופו של דבר לכך שיטמאו את
אחותי את למען ייטב לי בעבורך ,ולכאורה
שרה אשתו.
יפלא על אברהם הצדיק איך חש על
הריגתו ולא חש על הצדקת שלא יטמאו
בספר לקח טוב )כלל ט"ו אות י"ח( מהגאון אותה ח"ו ,כי )במדב"ר כא ד( המחטיא גדול
רבי יוסף ענגיל זיע"א כתב ,כי מההורגו ,כיון שבפשטות הדברים נראה,
יש מוכיחים מכאן כי עדיף לעבור פעם שאברהם חשש שמא יהרגוהו ועל כן
אחת על איסור חמור מאשר לעבור אמר לשרה שתאמר שהיא אחותו .ועל כן
פעמים רבות על איסורים קלים ,ועל כן מקשה רבינו שהיה לו לחוש שיטמאוה
חשש אברהם שכשהמצרים יבינו כי הוא ויעברו על איסור אשת איש ,והיה טוב לו
בעלה של שרה ,יעדיפו הם להורגו אף למסור עצמו להריגה בכדי שלא יטמאו
על פי שיש בכך איסור חמור שעונשו את אשתו .אמנם יש להקשות כי הרי גם
סקילה ,מאשר לקחת ממנו את שרה כשיהרגו המצרים את אברהם יעברו על
שיעור בספר דברות שלמה טז
להורגו ולעבור בכך על איסור חמור פעם ובכך יעברו פעמים רבות על איסור אשת
אחת ,מאשר לקחת את שרה שאז יעברו איש שהוא קל יותר ועונשו בחנק.
ומכאן מביא רבי יוסף ענגיל ראיה לדברי
הרבה פעמים על איסור אשת איש ,יש
ראיה לדברי הר"ן שסובר כי ריבוי כמות
הר"ן )יומא ד ,(:שכתב שבאופן שיש
של חומרתה את מכריע העבירות
חולה הזקוק לאכול בשר בשבת ויש
העבירה הבודדת.
לפנינו שני אפשרויות ,או שיאכל בשר
והחתם
נבילה שכבר מבושל ומוכן לאכילה ובכך
סופר )החדש על התורה ,לך לך ד"ה אמרי
נתיר לחולה לעבור הרבה פעמים על
ביאר לפי שיטת הר"ן נא ב'( איסור נבילה שכל כזית ממנו אסור
דלעיל ,את דברי המדרש פליאה' :אמרי באיסור לאו ,או שישחטו עבורו בהמה
נא אחותי את ,מכאן ששוחטין לחולה כשרה באופן שיתירו פעם אחת על
בשבת' .כי כוונת הדברים היא ,שמתוך איסור שחיטה בשבת שחמור יותר
חששו של אברהם אבינו שהמצרים ועונשו סקילה .ומחדש הר"ן כי טוב
יהרגו אותו ,ויעדיפו לעבור על איסור לשחוט עבורו את הבהמה הכשירה
אחד חמור מאשר על הרבה איסורים ולהתיר איסור חמור פעם אחת ,מלתת
קלים יותר ,מוכח שטוב יותר לשחוט לחולה לאכול מבשר הנבילה שנתיר בכך
בשר כשרה לחולה בשבת מלהאכילו איסור נבילה הרבה פעמים .וממה שכתב
בשר נבילה שיש איסור בכל אכילת רבי יוסף ענגיל לבאר את מעשיו של
כזית ממנו. אברהם אבינו ,שחשש שהמצרים יבחרו
יציאת מצרים בנפש האדם בכל י ום על ידי בהירות ההכרה במציאות הבורא
כשבא קרוב למצרים היה מתיירא שהוא ההכנה למלחמה עם כוחות הרע היא
מקום הס"א והקליפה ,והיה מדבק ומקשר באמצעות ההתקשרות לרבש"ע
עצמו בהשכינה ,כשאברהם אבינו הלך
בדרכו לרדת למצרים ,התיירא שמא וגם למען ייטב לי בעבורך אינו מובן- ,
במקום טמא כזה ירד מדרגתו הרוחנית, מתרכז אבינו אברהם מדוע
כי כאשר נמצאים במקום ששולט בו כוח במחשבה על רווחים שיכול לקבל
הסטרא אחרא ,די ברגע אחד של היסח מהמצרים בשעה מסוכנת זו .אמנם הנה
הדעת בכדי ליפול מדרגתו הרוחנית בזוהר הקדוש )ח"א פא (:איתא כי אברהם
יז פרשת לך לך
אדם מקבל בכל יום כוח חיוני חדש ,הרי ולהתרחק ח"ו מהקב"ה ,על כן עצתו של
אלא ומתבוננים נעצרים לא שאם אברהם אבינו הייתה -להתקשר בקשר
מסתפקים במבט שטחי ,האדם יכול ובחיבור גדול וחזק יותר לרבש"ע ,וכך
לחוש כי הוא מציאות בפני עצמו ויש לו יוכל לשמור על דרגתו הרוחנית גם
כוח לפעול מעשים ולבצע פעולות בהיותו במצרים.
באמצעות כוחות גופו ותכונות נפשו,
ומשום כך העבודה הפנימית בכל יום של אברהם אבינו למצרים לא ירידתו
היא ,לגלות את כוח הבורא ואת מציאותו הייתה אירוע פרטי הקשור אליו
בבריאה ,עד שיתברר לאדם כי אין שום בלבד ,אלא מבואר ברמב"ן )בראשית יב ,י(
כוח ומציאות אמיתית מבלעדי הרבש"ע. ובעוד ראשונים כי בירידה זו שאברהם
אבינו ירד למצרים ,הוא הכין בכך את
הדרך לבני ישראל שיהיו אף הם במצרים
בהשכמת האדם בבוקר ובלכתו לישון
יתבונן לגלות את כוח הבורא בבריאה
וישתעבדו למצרים שהיא 'ערוות הארץ'
ומקום שליטת כוחות הסטרא אחרא ,ועל
ועל כן מיד בקום האדם ממיטתו תיקנו ידי כך שאברהם אבינו הכין את עצמו
לו לומר 'מודה אני לפניך' וכו', לשהות בארץ מצרים באמצעות חיזוק
בכדי שבכך יחדיר אל ליבו את ההבנה כי הקשר והחיבור לרבש"ע ,בכך נתן
כל כוחו וחיותו מגיעים אך ורק מהבורא אברהם אבינו כוח לבני ישראל שלא
יתברך .וכן שאר ברכות השחר נתקנו ישתקעו בטומאת מצרים בהיותם שם.
עבור עניין זה ,שבאמצעותם יפנים האדם
ויכיר בכך שאין לו שום כוח ומציאות הקדושים )אור המאיר ,שמות ד"ה והנה ובספרים
בפני עצמו ,אלא הבורא הוא זה שנותן לו מצינו .שפת אמת ,פסח תרל"ו( מבואר,
העיניים את לפקוח האפשרות את כי יציאת מצרים אינה מעשה היסטורי
ולקום איבריו את להניע ולראות, שהיה פעם אחת בתולדות העם היהודי,
מהמיטה ,ללכת על רגליו ,וכן כל שאר אלא יציאת מצרים מתרחשת בכל יום
הפעולות הכי פשוטות שהאדם מבצע - בתוככי נפשו של כל יהודי .כי מהות
כולם הם בהשפעה ישירה מהרבש"ע הפנימית של טומאת מצרים היא ,הכוח
שנותן לו את הכוחות האלו .ועל כן שלהם להסתיר ולהעלים את גילוי הבורא
העבודה הפנימית שלנו באמירת ברכות בבריאה ולנתק כל קשר בין הרבש"ע
השחר היא כדוגמת כל ברכות הנהנין לכל ברואי העולם הגשמי ,וכן כאשר כל
שיעור בספר דברות שלמה יח
מהשפעת הבורא שנותן לו בכל יום חיות שתפקידן לגלות ולברר את מציאות
וכוח מחדש. הבורא בבריאה ,כך גם ברכות השחר
אמנם ענין זה אינו מתחיל רק בהשכמה
נתקנו במיוחד עבור הכוחות החדשים
שכל אדם מקבל בעת קומו ממיטתו
בבוקר ,אלא כבר בדרך שבה
מקורם הם שגם לגלות בבוקר,
האדם הולך לישון בלילה ,יש צורך
מהרבש"ע ואינם מובנות מאיליהן )ד(.
לזכור מי הוא ומה הם יכולותיו ,וכי
הבורא יתברך הוא היחיד הנותן כוח לכל
אחד ומנהל את הבריאה כולה כרצונו. נמצא שבכל יום מקבל האדם כוח חדש,
ומטעם זה אומרים לפני השינה את ואותו כוח נמצא בגלות ובהעלם,
הפסוק 'בידך אפקיד רוחי' )ה( )תהלים לא ,ו(, כיון שבראיה שטחית נראה כי האדם הוא
בכדי לעורר את תשומת לב האדם לכך בעל כוח ומציאות בפני עצמו ,וכוח
שהשינה היא בעצם פעולת הפקדה, הבורא אינו ניכר בבריאה אלא נעלם
שאנו מפקידים את נשמתינו ואת כל ונסתר בתוכו .וכאשר אומרים 'מודה אני'
כוחותינו ביד הקב"ה ,ואז כאשר קמים ומברכים את ברכות השחר ומתבוננים
בבוקר ורואים כי קיבלנו חזרה את במשמעות הדברים ,הרי שאז מתברר
מבינים נוסף, יום לעוד הפיקדון לאדם בנפשו פנימה שאין לו שום כוח
ומפנימים שכל מה שיש לנו הוא מכוח עצמי ,אלא כל יכולותיו הם אך ורק
ד .סיפר לי יהודי אחד ,שהייתה לו תקופה שסבל על גבו ולא היה יכול ללכת בקומה זקופה
כרגיל ,ובאותה תקופה כשאמר את ברכת 'זוקף כפופים' הרגיש שאינו מברך מתוך תחושת
עצמיות וישות ,וכדבר המובן מאליו שהוא אמור להיות במצב זה של זקיפות קומה ,אלא אמר
זאת כמו אדם המברך בכדי להוציא את חבירו בברכות השחר ,שאז הברכות נאמרות באופן
אחר כיון שאין חשים את הישות והעצמיות.
ה .ישנה סגולה ידועה שכאשר האדם שוכב לישון ואינו נרדם עליו לומר את הפסוק 'בידך
אפקיד רוחי' כמה פעמים עד שיירדם .ואם כי מדובר על עניין סגולי ,ניתן לומר כי מונח
בו גם לימוד לעבודת האדם ,כיון שכאשר האדם אינו מצליח לישון יכול לחוש כמין תרעומת
בליבו ,כי הוא הרי עשה את כל מה שהיה צריך לעשות מצידו בכדי להירדם ומדוע אינו נרדם
והרי הוא רוצה כעת לישון .ומשום כך אומרים לו לומר את הפסוק 'בידך אפקיד רוחי' ,שיפנים
בתודעתו שהשינה היא בסך הכל פעולת הפקדה ,ועליו להמתין בסבלנות עד שיקבלו את
פקדונו ,ואף אחד אינו חייב לאפשר לו להירדם תיכף ומיד כשעלה ברצונו לישון.
יט פרשת לך לך
של הדבר הזה שהוא נק' שכינה כנ"ל ,ובזה הבורא שמפקיד בידינו את הכוחות
מסלק הס"א וכל דינין איתכפיין ,תפקיד לפעול ולעשות ,בכדי שנקיים את רצונו
האדם בעולם הוא -לחיות את חיי ואת השליחות שנותן לנו לעשות בעולם.
וחיבור דביקות מתוך הזה העולם כי אם אין מתבוננים בעומקם של דברים,
לרבש"ע ,ובכך מסיר את כוח הסטרא וחשים כי אנו בעלי כוח ויכולת בפני
אחרא המסתיר על כבוד ה' שלא יתגלה עצמנו ,ואנו קמים בבוקר רק מפני
בבריאה .ובכל מקום שכוח הסטרא שהגיע השעה לקום ואנו חפצים להתחיל
אחרא גובר הרי שמידת הדין שולטת, יום חדש מלא בעשייה וביטוי עצמי ,הרי
ויש שם צמצום והגבלה המונע מאור שבכך מורידים את הכוח של היום החדש
הקדושה להתפשט שם .כי כאשר נותנים ל'גלות מצרים' המכסה במיצר הגרון על
לכוחות הסטרא אחרא לשלוט ולהוביל, גילוי כבוד ה' בבריאה ,ואילו כאשר כן
הצמצום שכוח היא מכך התוצאה מתבוננים בפנימיות העניינים ומגלים את
שטבוע בבריאה מעלים ומסתיר על כוחו של הקב"ה השוכן בבריאה -יש
התגלות הבורא שלא יתגלה באופן גלוי, בכך 'יציאת מצרים' של ממש.
וזה שאמר אמרי נא אחותי את כמו שכתוב
וכך יש כוח למידת הדין לגרום לנזקים
ולעניינים קשים .אבל כאשר חיים נכון
עם ההכרה בנוכחות הבורא ומציאותו )משלי ז ,ד( אמור לחכמה אחותי את כו'
בבריאה ,בכך הופכים את כוח הצמצום ע"כ' ,אחותי' הוא מלשון 'איחוי' וחיבור,
וההגבלה לצד הקדושה ,שבאמצעות וזוהי כוונת הזוהר ללמדנו שאברהם
מידת הדין יתגלה כוח האלוקי בבריאה, אבינו קישר את עצמו בקשר אמיץ וחזק
כי כל צמצום והגבלה אם רק יודעים לרבש"ע ולשכינתו טרם ירידתו למצרים.
להשתמש בו נכון הרי שלא די שאינו
מידת הדין מתהפכת לטוב כאשר
מזיק ומפריע ,אלא להיפך הוא עוזר
ומסייע לגלות את הבורא בבריאה ,וזה משתמשים בענייני העולם הזה כראוי
ולכאורה צריך להבין בזוהר הקדוש המשך
נקרא 'כפיית הדינין'.
והדבר דומה לאדם הקורא ספר שכתוב הפסוקים שהרי אברהם דיבר
בשפה הזרה לו ,הרי שהוא אינו לשרה הדברים האלה .ולדברינו יובן כי כל
מבין כלל את הכתוב בספר ואינו יורד דבר ומצות שאדם עושה ,ישים אל ליבו
לפשר העניין -מדוע קו זה נכתב דוקא ומחשבתו ודביקותו אל השורש ופנימי ותיו
שיעור בספר דברות שלמה כ
מועילים וטובים ,כגון להעביר בהם מים כאן ועיגול אחר מופיע שם ,ולעיניו נגלה
ממקום למקום וכדומה .וכך גם מידת התגלות של מידת הדין הקובעת הגבלות
הדין וכוח הצמצום וההגבלה ,אם אינם וצמצומים שיש בהם רק קושי ונזק ,אבל
נמצאים במקום הנכון ולא משתמשים כאשר רק יבין את שפת הספר יתגלה
בהם באופן הראוי הרי שיגיע מכך נזקים לנגד עיניו באופן הברור ביותר מהו
והתמודדויות לבריאה כולה ,ואילו כאשר תפקידו של כל תו ותג באותיות הספר.
חיים את חיי העולם באופן הנכון מתוך וכן כאשר מניחים צינורות במקום שאינו
קשר וחיבור לרבש"ע ,הרי שגם מידת מתאים להם ,מהווה הדבר למכשול
ומסייע העוזר לדבר נהפכת הדין ונתקלים במקום העוברים לרבים
לנבראים להתקרב לבוראם ,להשפיע את בצינורות ונכשלים ונופלים ,אמנם כאשר
שפע הקדושה שצריך להגיע לנבראים הצינורות מונחים במקומם הראוי ,הרי
במידה ובגבול הנכון. שבאמצעותם ניתן לפעול הרבה דברים
עוצם התקשרותו של אברהם אבינו ברבש"ע במעלה הגבוהה בי ותר
והשגחתו והימצאותו בכל מקום בבריאה
התקשרותו של אברהם אבינו עם מידת
ועל כן אברהם אבינו כשרצה לחזק המלכות הנקראת 'דיבור'
ולכך אברהם כשבא קרוב למצרים נתיירא
התקשרותו עם הרבש"ע -התדבק במידת
המלכות הנקראת 'דיבור' והיא נגלית
להתקרב שיוכלו בכדי לנבראים שלא ישלטו מצרים בו ובה ,לכך היה
לרבש"ע ,ויש לומר כי זו היא גם כן מדבק עצמו ביתר שאת אל השורש של
כוונת הפסוק 'אמרי נא אחותי את' שרה שהוא עלמא דנוקבא שהיא השכינה
כש'אמרי' הוא מלשון 'דיבור' ,המורה כביכול ,שעלמא דנוקבא נק' דבר כידוע
על התגלות החיבור והקשר עם הרבש"ע. )פרע"ח שער הק"ש פכ"ח ,ס' הלקוטים רות ד"ה וזאת
כוח הדיבור מורה על גילוי לפנים(.
פנימיות הדברים ,וכמו שדיבור האדם
דביקות בבורא באופן נעלה מביא השפעה תפקידו לגלות את הרצון הפנימי של
של יראת שמים ועשירות גשמית
האדם ,כך בכל מקום עניין ה'דיבור'
וזהו שאמר למען ייטב לי בעבורך ,כי על מורה על גילוי והתפשטות הכוח הפנימי,
ידי היראה שאדם ממשיך על עצמו ומטעם זה ה'שכינה' נקראת 'דיבור' כיון
יראת הבורא ב"ה ,נפתחו לו שער הפרנסה, הבורא השפעת את מגלה שהיא
כא פרשת לך לך
שבשמים ,על כן זהו המקום בו קבלו גם כמו שכתוב בתנא דבי אליהו )רבה פרק יד(,
את היראת שמים. ועל ידי היראה נפתחים אוצרות הזהב ,כי
שורש חי ות הזהב ,הוא יראת הבורא ב"ה,
ובזה יתורץ מה שאמר לו הקב"ה אל וזהו שאמרו חז"ל )בבא מציעא נט (.אוקיכו
הארץ אשר אראך ,ולא נודע היכן לנשייכו ,שהוא בחינת השכינה ,שהוא
הראה לו הקב"ה את הארץ ,כאשר הרגיש היראה כידוע )ת"ז ה ,(.כי היכא דתתעתרו.
זה גם הרמב"ן ושאר המפרשים ,ובודאי
ובכוונת דברי רבינו נראה לומר כי אין
שהקב"ה הראה לאברהם את ארץ ישראל
הכוונה לאוצרות זהב גשמיים ,כי כאשר
גם בפועל בצורה מעשית ממש ,וכמו
האדם מגיע לדרגה מרוממת של הכרה
שכתבו הראשונים ביאורים ויישובים
במציאות הבורא ומפנים כי אין לו שום
כיצד נעשה הדבר.
מציאות בפני עצמו ,כבר לא מדבר אליו
זהב וכסף גשמיים והם אינם נמצאים
בארץ ישראל מתגלה כוח הקדושה בראש מעייניו .אלא כוונת הדברים היא
והשראת השכינה י ותר משאר ארצות בעיקר למידת 'יראת שמים' שנקראת
ולפי דברינו י ובן כי השכינה נקרא בת עין בספרים הקדושים 'זהב' ,ואף שאמנם
כידוע )ת"ז קכו ,(:ועיקר השכינה הוא לזכות סגולי עניין גם בכך טמון
בארץ ישראל כמו שכתוב )שמות כה ,ה(
לעשירות גשמית גם כן ,אבל עיקר הדבר
ושכנתי בתוכם ,אף על פי שפסוק זה
הוא היראת שמים והדביקות הרוחנית
נאמר על כללות עם ישראל ולא על ארץ שמשיגים בעבודה הפנימית.
ישראל ,יש לומר על דרך מה שכתב
)תורת משה ,שמות כה ,ח-ט( האלשיך הקדוש האדם מגיע לדרגת דביקות וכאשר
שכוונת הפסוק 'ושכנתי בתוכם' היא בשכינה הקדושה עד שחש
'בתוך כל אחד ואחד' ,ואף בדברי חז"ל יתברך את מציאות הבורא בבירור
יש רמזים לכך שזו היא המשמעות בבריאה ,זוכה לאוצרות זהב של יראת
הפנימית של הפסוק ,והרי ארץ ישראל שמים .וכמו שהיה בבית המקדש אוצרות
היא המקום האמיתי של כל יהודי וכמו של זהב ,שפנימיות הדברים היא שבבית
שכתבו התוספות )בבא בתרא מד :תוד"ה דלא הוה המקדש היה באפשרות כל יהודי לקבל
ליה( שלכל אחד מישראל יש לו ד' אמות יראת שמים ,מכיון שבית המקדש הוא
בארץ ישראל ,על כן דברי הפסוק המקום שחיבר בין ישראל לאביהם
שיעור בספר דברות שלמה כב
כוח הראיה הגשמי אינו נחשב לדרגה 'ושכנתי בתוכם' מורים על מעלת ארץ
הגבוהה ביותר של הראיה ,כיון שבראיה ישראל מכל הארצות בכך שיש בה
גשמית רגילה אפשר לפעמים לטעות השראת השכינה יותר מבכל העולם
ולחשוב על דבר אחד שיש בו תוכן כולו .וכמו שאמרו )כלים פ"א מ"ו( 'עשר
מסויים ולבסוף מגלים משהו אחר קדושות הם' וכולם הם בארץ ישראל,
לגמרי .וגם בכוח הראיה הגשמי כל אדם הרי שבארץ ישראל יש קדושה יותר
רואה את הדברים מזווית הראיה האישית משאר הארצות ,ואף על פי ש'מלכותו
שלו ,וכמו שניתן להבחין לפעמים בכל משלה' ואף בחוץ לארץ הקב"ה
שכאשר יוצא ספר כל שהוא על ידי מכון שוכן ומשגיח על כל נברא ,אבל לארץ
להוצאת ספרים בצורה מהודרת עם ישראל יש מעלה יתירה על כל הארצות
כריכה חיצונית יפה ומושקעת ,הרי בכך שקשורה יותר לרבש"ע ,ובכך ארץ
שאנשים שאין להם השגה והבנה בתוכן ישראל נבדלת ומרוממת מכל העולם )ו(.
ויש
הספר ,מתפעלים מצורתו החיצונית של
להוסיף שבמדרש )בראשית רבה פס"ד ג(
הספר ורואים בזה הוכחה לכך שהספר
את איתא' :שכון בארץ ,שכן
הוא ברמה גבוהה במיוחד ,ואילו אותם
השכינה בארץ' ,הרי שהקב"ה אמר
האנשים שכן מבינים את מהות הספר
ליצחק אבינו שלא יצא מארץ ישראל
ואת תוכנו העמוק ,ניגשים ומעיינים
אלא ישכין את השכינה בארץ ,נמצא
בתוכן הספר ושם ניתן לגלות לפעמים כי
שבארץ ישראל יש השראת השכינה יותר
אין בהוצאת הספר שום חידוש בעל
משאר הארצות.
עומק מיוחד.
וההתבוננות הרוחנית הראיה אבל בארץ ישראל ניתן להשיג את הראיה
במציאות הבורא בבריאה היא
הרוחנית וההכרה במציאות הבורא
עיקר כוח הראיה ותכליתו ,וכאשר האדם הוא עיקר הראיה כמו שכתוב )דברים ושם
חי מתוך הסתכלות נכונה על הבריאה יא ,יב( ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה,
ו .אמנם היו צדיקים שאמרו על מקומות מסויימים בחוץ לארץ שיש בהם קדושה כמו בארץ
ישראל ,כמו בתי מדרשות ומקומות מגוריהם של צדיקים גדולים ,שכוונת הדברים היא
שבאוויר השולט באותם מקומות יש קדושת ארץ ישראל ,אבל באופן כללי פשוט וברור כי ארץ
ישראל יותר קדושה משאר ארצות תבל.
כג פרשת לך לך
שהיא השכינה ,ועל ידי זה הוא זוכה וי וצא ומוצא את הבורא המסתתר בתוכה ,זוהי
מחוץ לארץ שהוא בחינת הס"א וכוחות מעלת כוח הראיה באופן הנעלה ביותר,
החיצונים ועובדי עבודה זרה ,ועולה לארץ כיון שזוהי הראיה הברורה ביותר שניתן
ישראל שהיא בחינת השכינה הבהירה להשיג .ומשום כך הבטיח הקב"ה
הנקרא בת עין ,וזה שאמר לו הקב"ה אתה לאברהם שייתן לו את ארץ ישראל
מדקדק במצות וי ושב לך בין עובדי עבודה במתנה ,בכדי ששם יוכל להגביה את כוח
זרה לך לך וכו' .כאן חוזר רבינו לבאר את ראייתו השכלית והרוחנית ,ויגיע להכרה
דברי המדרש שהביא בתחילת דבריו, האמיתית כי הבורא יתברך הוא לבדו
שעל ידי דקדוק במצוות המביא להכרה ואין זולתו.
במציאות הבורא ולדביקות ברבש"ע,
מתעלים מעל חיי העולם הגשמיים ולכן צי וה הקב"ה )שמות כג ,יז( שלש פעמים
והשטחיים .ומשום כך אמר הקב"ה בשנה יראה כל זכורך כו' ,כי
לאברהם לצאת מבין עובדי עבודה זרה בעלייה לרגל לבית המקדש התעלו עם
לארץ ישראל ,כיון שעבודה זרה היא כוח ישראל להתקרב אל הקב"ה ,ומכוח זה
המרחיק את האדם מההכרה באמיתות חיו את החיים הגשמיים באופן נעלה
מציאות הבורא ,ומשום כך נקראת יותר של חיבור עמוק לרבש"ע מתוך
'עבודה זרה' כיון שהיא זרה ומרוחקת הכרה במציאות השגחתו בכל מקום
מעולם הקדושה ושייכת לסטרא אחרא, בבריאה כולה.
ולא רק דברים שאסורים על פי תורה
משום עבודה זרה -נחשבים לעבודה
התרחקות מכל דבר המונע מלגלות את
הרבש"ע בבריאה בבחינת עבודה זרה
זרה ,אלא כל דבר שמרחיק את האדם
הבורא במציאות הברורה מההכרה
בבריאה ,נקרא בשם 'עבודה זרה'. ובזה יתורץ ,כי במה שאמר לו ,אשר
אראך ,גילה לו שהוא ארץ ישראל,
ובביאור זה יש להבין יותר את חששו ר"ל אל הארץ אשר אראך אותה תמיד שם,
לרדת אבינו אברהם של כי שם הוא הראיה האמיתי,
למצרים ,כיון שבארץ ישראל היה חי עם
של והפנימית האמיתית המשמעות ובזה יתורץ גם המדרש ,כי כשאדם מדקדק
הבריאה ,והיה מחובר ומקושר לרבש"ע במצות ובדקדוקי סופרים והלכותיהן,
באופן נעלה יותר ממה שהיה בתחילה הוא מכניע הס"א ומקשט ומייפה הכלה
שיעור בספר דברות שלמה כד
ובכך נתן אברהם אבינו כוח לכל אחד בהיותו באור כשדים ,ועל כן לפני ירידתו
מישראל לצאת מטומאת מצרים המסתיר למצרים חשש אברהם אבינו שירד
את כוח הקדושה הקיים בבריאה ,ואת חלילה מדרגתו הרוחנית ,ומשום כך
האפשרות להתקרב לרבש"ע ולגלות את ולהתקשר להתחבר יותר התחזק
הכוח האלוקי בבריאה. לרבש"ע בבחינת 'אמרי לי אחותי את',
$נספח -בקשת 'ותן טל ומטר לברכה' מביאה לחיי מעשה עם הכרה במציאות הבורא $
חסידות מבואר בעומק כוונת ובספרי התפילה על הגשם מטרתה להמשיך את
הגמרא ,כי הרי הסיום של עבודת ירח האיתנים לכל השנה
בימים
חודש האיתנים הוא ביום שמיני עצרת
אלו מתחילים לבקש 'ותן טל
ושמחת תורה ,שבו אנו מתפללים על
ומטר לברכה' ויש להתבונן
הגשם ומתחילים להזכיר את הגשם
בתפילה .ולכאורה הדבר טעון ביאור ,כי במשמעות הדברים ובפנימיותם .ובגמרא
)תענית ב (.איתא 'מאימתי מזכירין גבורות
הרי יום שמיני עצרת ושמחת תורה הוא
גשמים' ,ומקשה שם הגמרא 'תנא ההיכי
הנוראים, הימים כל של התכלית
והמטרה של חודש אלול ותשרי היא קאי' כי עדיין לא השמיע לנו התנא שיש
להגיע ל'אתה הראת' של שמחת תורה, חיוב לבקש על הגשם ומדוע מתחיל את
המשנה עם הנידון 'מאימתי מזכירין
ואם כן מדוע ביום זה מצאו את הזמן
המתאים ביותר לבקש ולהזכיר את גבורות גשמים' ,ומיישבת הגמרא כי
הגשם ,שהוא לכאורה עניין גשמי וצורך שמכיון סליק', השנה מראש 'תנא
מצרכי חיי האדם הגשמיים. שבמסכת ראש השנה איתא שבחג
הסוכות נידונים על המים ,בא התנא
מבארים הספרים הקדושים ,כי אלא לבאר מתי יש להתחיל ולהזכיר גבורות
המטרה שלנו ביום שמיני עצרת גשמים ולבקש על המטר.
כה פרשת לך לך
אלוקות גילוי של יותר מרוממות להגיע למצב בו אנו מכניסים את כל
בבריאה .ויש להוסיף שתיבת 'מטר' העבודה של ירח האיתנים לתוך חיי
עולה בגימטריא 'נר' ,המורה על 'נר ה' המעשה שלנו ,וביום שמיני עצרת אנו
)קדושה חמישית נשמת אדם' ובקדושת לוי מראים שכל מה שהתפללנו וביקשנו
לחנוכה( איתא כי יש יחוד נשגב הנקרא בראש השנה וביום הכיפורים על מלכות
'יחוד נר' והוא יחוד של 'הוי"ה אהי"ה' שמים וקרבת ה' ,היה בכדי להגיע אחר
ו'הוי"ה אדנ"י' ו'הוי"ה אלוקים' שכל כך לחיי המעשה באופן מרומם ביותר,
השמות האלו יחד עולים כמנין 'נר', שבו אנו חיים את מציאות הבורא גם
והם מורים על חיבור כל קומת הבריאה מתפללים כן ועל הגשמי, בעולם
עם הרבש"ע בתכלית הדביקות ,נמצא ומזכירים את הגשם להראות על עניין
שבכל פעם שמבקשים 'ותן טל ומטר ומעלה זו ,כיון שהגשם מבטא את חיות
לברכה' מתגלה יותר ויותר השראת הבריאה -כי אם לא ירד גשם לא יצמחו
השכינה בבריאה ,והחיבור הפנימי של צמחים ומשכך לא יהיה ניתן לחיות
הבריאה עם בוראה ,וכדוגמת עבודת בעולם ,ועל כן הגשם מורה על החיות
ברכת הנהנין שבכוחה מגלים את הבורא ואנו כולה, הבריאה של הגשמית
בתוך הבריאה. מבקשים ביום שמיני עצרת על עניין
ואמרו
ולא 'לברכה כראוי שיהיה הגשם
חז"ל 'מאימתי מברכין על
לקללה' ,כי חיים שמנותקים ומרוחקים
הגשמים משיצא חתן לקראת
מהבורא נקראים 'קללה' וחיים של קרבת
כלה' )תענית ו ,(:שיש לברך ולהודות על כל
ה' הם הברכה האמיתית.
טיפה וטיפה של הגשמים מזמן שיורד
גשם בכמות שכבר יש מים על הקרקע
מעלת היחוד והקשר באה לידי ביטוי
שעולים לקראת הגשם שמוסיף לרדת,
בהתגלות במקומות הגשמיים י ותר
ולכאורה יש להתבונן מדוע בחרו חז"ל
דוקא במשל זה של 'כחתן היוצא לקראת
כלה' ,אלא העניין מורה על גילוי כן כשמתחילים לבקש 'ותן טל ועל
השכינה הנקראת 'כלה' בבריאה ,ואנו ומטר לברכה' ,עומק העניין הוא
צריכים לעבוד להגיע לדרגת הכרה שמתחילים לחיות יותר עם גילוי הבורא
במציאות הבורא בתוך הבריאה ולהסיר יתברך בבריאה ,וככל שמוסיפים עוד
את ההסתר המעלים על כוח האלוקי ועוד לבקש על זה -מגיעים לדרגות
שיעור בספר דברות שלמה כו
ביותר שיכול להיות ,וכאשר נאמר ונבקש שבבריאה ,וכמו שהיה במתן תורה שיצא
באופן הראוי את בקשת 'ותן טל ומטר הקב"ה לקראת בני ישראל 'כחתן היוצא
לברכה' נגיע בכוח זה לקיבוץ גלויות לקראת כלה' )מכילתא מסכתא דבחודש פרשה ג(,
ולגאולה השלימה ,אמן. ונתגלה בבריאה באופן הברור והאמיתי
