gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

השגחה פרטית · Hashgacha Pratis — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: השגחה פרטית · Hashgacha Pratis

שבוע: לך לך (2026-10-19)

השגחה פרטית · Hashgacha Pratis — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫סיפורי‬ ‫השגחה פרטית‬ ‫מופלאים‬ ‫המתרחשים‬ ‫בימינו‬ ‫ודברי התעוררות‬ ‫מתוך‬ ‫'קו השגחה פרטית'‬ ‫עולם של אמונה‪ .‬חיים של בטחון‬ ‫עלון ‪214‬‬ ‫פרשת לך לך ‪ -‬י"ג בחשוון תשפ"ז‬ ‫בהשגחה‬ ‫סיפורי אמונה ובטחון מצדיקי הדורות זי"ע‬ ‫השגחה עליונה‬ ‫"הגוף שלי שווה‬ ‫צרור הכסף שהופיע בערב שבת‬ ‫פחות מדולר?!"‬ ‫ערב שבת קודש‪ .‬בביתו של הגאון המופלא רבי שלום הדאיה‪ ,‬עדיין אין כסף‬ ‫לקניית צורכי השבת‪ ,‬והצדיק מתחזק ומחזק בביטחון ובאמונה שלמה‪.‬‬ ‫באחד ממסעותיו של הרבי הקדוש רבי אברהם‬ ‫"אל לך לדאוג כלל‪ .‬נבטח ונאמין בבורא יתברך‬ ‫עונג עילאי מיוחד היה זה עבור דרי העיר ירושלים‬ ‫אלימלך מקרלין לארץ ישראל (יום ההילולא‪ ,‬י"ד‬ ‫שישלח לנו די סיפוקנו ומחסורנו!‪"...‬‬ ‫הקדושה שלפנים החומות‪ ,‬לסור לביתו הצנוע של‬ ‫בחשוון)‪ ,‬נסע באותה ספינה רופא יהודי מפורסם‪,‬‬ ‫כאן שלף רבי שלום דף חלק וקסת‪ ,‬ושאל את‬ ‫המקובל הצדיק רבי שלום הדאיה‪ ,‬ולהתבונן בו עת‬ ‫שהיה רחוק משמירת תורה ומצוות‪.‬‬ ‫הרבנית‪:‬‬ ‫ישב ועסק בלימודו‪.‬‬ ‫"אמרי נא לי מהם כל המצרכים הדרושים לך לצורך‬ ‫על גבי מחצלת ישב רבי שלום‪ ,‬גבו כפוף‪ ,‬בשתי ידיו‬ ‫כשהבחין הרופא ברבי‪ ,‬השתוקק להתקרב אליו‪ ,‬אך‬ ‫אחוז הספר הפתוח לרווחה‪ ,‬ושתי עיניו מעיינות‬ ‫הרבי היה שקוע בסדרי לימודו‪.‬‬ ‫השבת"‪.‬‬ ‫בעיון עמוק קרוב מאוד אל תוך הספר‪ .‬כבדות‬ ‫פירטה הרבנית ומנתה‪ ,‬ורבי שלום הצדיק רושם‪:‬‬ ‫וחלשות רואי היו עיניו של הצדיק רבי שלום‪ .‬לפני‬ ‫חשב הרופא‪ :‬אולי דרשה מעניינת בנושא הרפואה‬ ‫"חלות‪ ,‬ירקות‪ ,‬דג‪ ,‬עוף טרי‪ ,‬תבלינים‪ ,‬פירות‪ ,‬יין‪,‬‬ ‫שנים רבות‪ ,‬עוד בהיותו גר בארם צובה הסורית‪,‬‬ ‫תמשוך את תשומת לבו של הרבי‪ .‬הוא הכריז כי‬ ‫קמח‪ ,‬שמן‪ ,‬סוכר‪ ,‬ביצים ומעט מיני מתיקה‪"...‬‬ ‫חלה במחלה קשה‪ ,‬ואז חשכו עיניו כמעט לחלוטין‪.‬‬ ‫בשעה חמש תתקיים דרשה על גוף האדם‪ ,‬וקבע‬ ‫סיימה הרבנית‪ ,‬ומיד התרומם רבי שלום ממקומו‬ ‫מאז‪ ,‬נאלץ היה ללמוד מזיכרונו בעל פה‪ ,‬עד שנסע‬ ‫את מקומה סמוך לרבי‪.‬‬ ‫וקרא‪:‬‬ ‫אל העיר נא אמון שבמצרים‪ ,‬שם עבר בסייעתא‬ ‫"אני יוצא אל הכותל המערבי!‪"...‬‬ ‫דשמיא ניתוח מורכב שהשיב במעט את ראייתו‪.‬‬ ‫בשעה היעודה הסביר את מרכיבי גוף האדם‪ :‬חמצן‪,‬‬ ‫מסוריה עלה לארץ ישראל בשנת תרנ"ח‪ .‬עד מהרה‬ ‫פחמן‪ ,‬מימן‪ ,‬חנקן‪ ,‬סידן‪ ,‬זרחן‪ ,‬אשלגן‪ ,‬גופרית‪ ,‬נתרן‪,‬‬ ‫בתום הדרך הארוכה‪ ,‬שנעשתה בפסיעות מדודות‬ ‫מונה לדיין בבית הדין לעדת הספרדים בירושלים‪,‬‬ ‫ואיטיות‪ ,‬ניצב היה הגאון רבי שלום על יד שריד בית‬ ‫ולבסוף עמד ונעשה לאב בית הדין‪ .‬כך גם היה‬ ‫כלור‪ ,‬מגנזיום וברזל‪.‬‬ ‫המקדש‪.‬‬ ‫לראש בית הכנסת הנודע למקובלים 'בית א‪-‬ל'‪,‬‬ ‫בסיום אמר‪ :‬אם מפרקים את גוף האדם לחומרי‬ ‫הוא ניגש אל הכותל‪ ,‬תחב בין אבניו את רשימת‬ ‫שבין חומות ירושלים העתיקה‪.‬‬ ‫הגלם המרכיבים אותו‪ ,‬ומחשבים את שוויו של כל‬ ‫המוצרים שזה עתה רשם מפי הרבנית‪ ,‬וכך בלב‬ ‫לצד היותו שקדן נפלא‪ ,‬היה רבי שלום גם דרשן‬ ‫מלא אמונה וביטחון‪ ,‬פתח ואמר ברגש כדבר בן‬ ‫המחזק לבבות‪ ,‬שכל שומעיו התעורר ליבם לחיזוק‬ ‫חומר בנפרד‪ ,‬מתברר שכל חומרי הגוף יחד אינם‬ ‫לאביו‪:‬‬ ‫ולתשובה‪ .‬כל ימיו ידע מחסור‪ ,‬ובכל זאת לא נמנע‬ ‫שווים אפילו דולר אחד‪.‬‬ ‫"בורא עולם‪ ,‬אבינו שבשמיים‪ ,‬אנחנו צריכים לקנות‬ ‫מלחלק תמיכה לתלמידי חכמים עניים‪ ,‬ובפרט‬ ‫הרבי המשיך בלימודו ולא התייחס לדרשה‪.‬‬ ‫מצרכים לכבוד שבת קודש‪ .‬אנא שלח לנו די‬ ‫בערבי שבתות וחגים‪.‬‬ ‫מחסורנו ברווח ובשפע!‪"...‬‬ ‫יושב היה רבי שלום בביתו‪ ,‬כולו מרוכז בספרי‬ ‫לאחר מכן ניגש אליו הרופא וסיפר את מסקנתו‪.‬‬ ‫סיים הרב את דבריו וחזר אל ביתו‪ .‬והנה עודנו צועד‬ ‫ההלכה והקבלה שלפניו‪ .‬יהודי ירושלים חולפים היו‬ ‫אמר לו הרבי‪" :‬זה כל ילד יודע‪ .‬הרי כתוב במחזור‪:‬‬ ‫בסמטה הצרה המוליכה מהכותל המערבי‪ ,‬וכבר‬ ‫לפניו‪ ,‬מתבוננים בדמותו המאירה‪ ,‬ורבים מהם היו‬ ‫'האדם – יסודו מעפר וסופו לעפר'‪.‬‬ ‫הבחין בו מרחוק אחד מטובי בני ירושלים‪ ,‬הלוא‬ ‫אף מניחים מתחת למחצלת כמה מטבעות‪ ,‬בשביל‬ ‫הוא רבי יוסף אליהו שמע‪ ,‬מגדולי העוסקים בצורכי‬ ‫להחזיק ולכלכל את הצדיק‪.‬‬ ‫אבל האם גם על הנשמה האלוקית של האדם‬ ‫הציבור וממנהלי ישיבת פורת יוסף‪.‬‬ ‫מפאת קוצר ראייתו ומרוב שקיעותו של רבי שלום‬ ‫דיברת?‬ ‫'בוודאי זקוק הוא רבי שלום לכסף להוצאות השבת'‬ ‫בלימודו – מעולם לא הבחין בעוברים ושבים‪ ,‬ולא‬ ‫– עלתה בראשו של רבי יוסף אליהו המחשבה‪,‬‬ ‫באלו המניחים את הכסף אצל מושבו‪ .‬הוא גם לא‬ ‫אין שום עט בעולם שיכול לתאר את ערכה‬ ‫משמיים ובהשגחה פרטית‪.‬‬ ‫הכיר בצורת זוז ושוויו‪ ,‬אלא בכל יום לעת ערב היה‬ ‫של נשמה יהודית‪ ,‬ועד כמה הקדוש ברוך הוא‬ ‫נותן את סך כל המטבעות לזוגתו הרבנית‪.‬‬ ‫הדביק רבי יוסף אליהו את קצב הליכתו האיטי של‬ ‫משתעשע בנשמה של יהודי‪".‬‬ ‫רבי שלום‪ ,‬המשיך ללכת בזריזות והגיע אל הבית‪.‬‬ ‫לאחר מכן הסתגר הרבי עם הרופא במשך כמה‬ ‫הרים את המחצלת‪ ,‬הניח תחתיה סכום כסף נכבד‬ ‫סיפורנו התרחש באחד מימי שישי‪.‬‬ ‫ועזב את המקום במהירות‪.‬‬ ‫כהרגלו‪ ,‬היה רבי שלום יושב ועוסק בלימודו‬ ‫שעות‪.‬‬ ‫לאחר דקות בודדות הופיע הרב בפתח ביתו‪,‬‬ ‫במתיקות ובשקיעות גדולה‪ .‬והנה הגיעה הרבנית‬ ‫מה דיברו ביניהם – לא ידוע‪.‬‬ ‫והרבנית הצדקנית יצאה לקראתו‪ .‬רכנה אפוא‬ ‫וביקשה לדעת האם הכניס אי מי מטבע כלשהי‬ ‫הרבנית לעבר המחצלת‪ ,‬לראות אולי ושמא הניח‬ ‫מתחת המחצלת‪ ,‬כי יש לקנות את צורכי השבת‬ ‫אך כשיצא הרופא‪ ,‬היה ברור שהוא השתנה מן‬ ‫מישהו סכום כסף‪ ,‬על אף שאך לפני זמן קצר‬ ‫המתקרבת‪.‬‬ ‫הקצה אל הקצה‪.‬‬ ‫היה המקום ריק‪ ,‬ועל אף שבשעות אלה בדרך כלל‬ ‫בדק רבי שלום וראה כי ריקה היא הקרקע שתחת‬ ‫הוא גילה שבתוך הגוף‪ ,‬שמחיר חומריו פחות מדולר‪,‬‬ ‫טרודים הכול בהכנות לשבת‪ ,‬ואין אנשים באים‬ ‫המחצלת‪ .‬אף אחד לא הניח שם מעות‪.‬‬ ‫הנה‪.‬‬ ‫כעבור שעה שבה הרבנית‪ ,‬ושוב ביקשה לדעת אולי‬ ‫שוכנת נשמה שאין לה מחיר‪.‬‬ ‫למראה צרור המטבעות התפוח שנח לו בשלווה על‬ ‫כבר הגיעו המעות לצורך שבת קודש‪ .‬אך למרבה‬ ‫שבת שלום ומבורך‪,‬‬ ‫הארץ‪ ,‬חייך רבי שלום הדאיה ואמר‪:‬‬ ‫הצער‪ ,‬גם בפעם הזאת לא היה הכסף בנמצא‪.‬‬ ‫פינחס שפר‬ ‫"הרי אמרתי לך שאל לנו לדאוג‪ ,‬כי הקדוש ברוך‬ ‫הרצתה הרבנית את צערה הגדול בפני בעלה‪ .‬ענה‬ ‫הוא זן ומפרנס לכול!"‬ ‫לה רבי שלום ואמר‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫העלון הוא רק טעימה מ‑'קו השגחה פרטית' – אלפי סיפורים ומאמרי חיזוק מחכים לכם‪.‬‬ ‫רוצים לגלות שלווה ובטחון בכל יום מחדש? התחברו ל'קו השגחה פרטית' ‪ *6176‬או ‪02-30-11-300‬‬ ‫מן החלונות‬ ‫מדהים כמה חשוב לנשמה שיאמרו קדיש אחריה‪ .‬מדהים כמה‬ ‫שלושים ותשע שנים אחרי‬ ‫משפיעה אמירת הקדיש בעולם העליון‪ ,‬ואיך זה שאותה נערה‬ ‫צדיקה‪ ,‬שסבלה כל כך הרבה בחייה ובוודאי הגיעה למקום גבוה‪,‬‬ ‫מספר הרב ישראל ג‪:.‬‬ ‫זקוקה לקדיש הזה‪.‬‬ ‫לפני עשרות שנים שהתה אמא שלי בשדה התעופה‪ ,‬ושמה לב‬ ‫תהא ההתעוררות מהסיפור‪ ,‬לעילוי נשמתה הטהורה של באדיה בת‬ ‫לנערה הלבושה בצניעות שמסתובבת בטרמינל אנה ואנה‪ .‬נראה‬ ‫רבי אליהו עליה השלום‪.‬‬ ‫היה שהיא מחפשת משהו‪ .‬אמי נגשה אליה ושאלה‪" :‬צריכה עזרה?"‬ ‫הנערה התרגשה מהשאלה‪" .‬כן!" היא ענתה‪" .‬אני מוכרחה עזרה‪ ,‬אין‬ ‫אולי ייפול מהשמיים‬ ‫לי מושג מה אני עושה כאן"‪ .‬שמה היה באדיה‪ .‬היא סיפרה לאמי‬ ‫שהיא ברחה מסוריה‪ ,‬וכאן אין לה קרוב ומודע‪ ,‬ואין לה שום רעיון‬ ‫מספר הרב חיים ש‪ .‬מביתר עילית‪:‬‬ ‫איך להתארגן בארץ הקודש‪ .‬בנוסף לכל זה‪ ,‬סיפרה שהיא חולה‬ ‫פגשתי בחבר שאני מכיר מהשכונה‪ .‬אחד כזה שפוגשים במעריב‬ ‫במחלה הקשה‪ ,‬שד' ישמור‪ .‬אמי תליט"א נרתמה לעזור לה‪ :‬היא‬ ‫או בתור במכולת‪ ,‬לא מישהו שיש לי איתו קשר קרוב‪ ,‬אבל מספיק‬ ‫אספה אותה אליה‪ ,‬הביאה אותה הביתה והשיגה לה כל מה שצריך‬ ‫קרוב כדי שהוא יספר לי שהוא צריך בדחיפות אלף שקלים‪.‬‬ ‫בשביל להתאקלם בארץ‪.‬‬ ‫"עשיתי חשבון"‪ ,‬כך אמר לי היהודי‪" ,‬שבשביל הוצאות החג וכל‬ ‫אמי התמסרה לנערה משך כל תקופת מחלתה‪ :‬הלכה עימה‬ ‫המסתעף אני צריך אלף שקל"‪.‬‬ ‫לרופאים‪ ,‬שהתה לצידה בבית החולים ועוד ועוד‪ .‬לצד מסירותה של‬ ‫הוא לא אמר במפורש שהוא מצפה דווקא ממני שאביא לו אותם‪,‬‬ ‫אמי‪ ,‬התגלתה גם מסירותו המיוחדת של היקר באדם ר' שמוליק‬ ‫אבל הבנתי לבד‪ .‬רציתי לעזור לו והחלטתי להירתם לעניין‪ .‬הוצאתי‬ ‫יונגרייז שיחי'‪ ,‬שבאותה תקופה התנדב בנדבת ליבו הטוב לשמש‬ ‫סכום כסף מהכיס שלי‪ ,‬צירפתי כמה חברים‪ ,‬וכך הגעתי לחמש‬ ‫כנהג אמבולנס לטובת הסעת הנערה לבית החולים‪ ,‬בכל מיני מצבים‬ ‫מאות שקל‪ .‬הבאתי לו אותם‪.‬‬ ‫שבהם הייתה חייבת להגיע לשם‪ .‬לדאבון לב‪ ,‬מצבה של הנערה הלך‬ ‫"יישר כוח‪ ,‬יישר כוח"‪ ,‬הודה לי היהודי‪ .‬הוא הרעיף על ראשי ברכות‬ ‫והידרדר‪ .‬למרות כל ההשתדלויות סביבה הלכה המחלה והחמירה‪,‬‬ ‫עד בלי די‪ ,‬והוסיף‪" ,‬אני צריך עוד חמש מאות‪ ,‬אבל לא נראה לי‬ ‫עד שבגזירת שמיים היא נסתלקה לבית עולמה ביום כ"ו בתמוז‬ ‫שעוד אוכל להשיג סכום כזה‪ ,‬ולהלוואות אין לי כוח‪ .‬אני אתפלל‬ ‫תשמ"ז‪.‬‬ ‫לד' שיעזור לי"‪.‬‬ ‫החפץ היחיד שנותר מאותה נערה היה שרשרת שענדה‪ .‬אמי נתנה‬ ‫בבית סיפרתי לאשתי על תגובתו של היהודי‪ ,‬והיא אמרה‪" ,‬צריכים‬ ‫את השרשרת לנהג האמבולנס‪ ,‬כהוקרה על כך שכה התמסר לסייע‬ ‫להביא לו עוד חמש מאות"‪.‬‬ ‫לנערה‪ ,‬והוא החליט למכור את השרשרת‪ ,‬ולתרום את הסכום‬ ‫לעילוי נשמתה לבית כנסת באזור מגוריו‪ .‬שם תלו גם שלט הנצחה‬ ‫"מאיפה?" שאלתי והסברתי את המצב‪ .‬המצב שלנו‪ ,‬המצב של‬ ‫לזכרה‪ ,‬זיכרון עד בהיכל ד'‪.‬‬ ‫החברים‪ .‬כולנו חיים בעולם הזה וצריכים כסף‪ ,‬שלא גדל על עצים‪.‬‬ ‫ידענו כי אין לה משפחה‪ ,‬ואין מי שיודע בכלל על יום פטירתה‪ ,‬ולכן‬ ‫"אני לא יודעת"‪ ,‬היא ענתה‪" ,‬אבל אתה שמעת שהוא צריך עוד‪ .‬בוא‬ ‫מאז ועד היום כל שנה ושנה‪ ,‬דואגת אמי תליט"א במסירות להזכיר‬ ‫נראה‪ ,‬אולי ייפול איזה סכום מהשמיים ונוכל להביא לו"‪ .‬היא כל כך‬ ‫לבני המשפחה שילמדו משניות וידליקו נר עבורה‪ .‬ואכן אנו שומרים‬ ‫רצתה לתת‪.‬‬ ‫במשפחתנו את יום היארצייט שלה‪ ,‬מדליקים נר‪ ,‬לומדים משניות‪,‬‬ ‫שלושה ימים עברו‪ .‬התפללתי מנחה בבית הכנסת‪ ,‬והנה נכנס יהודי‬ ‫ואבי שליט"א אומר עליה קדיש‪ ,‬או דואג שמישהו אחר יאמר‪.‬‬ ‫ובידו מעטפות‪ .‬על כל מעטפה היה רשום שם לתפילה‪ .‬הוא הביא‬ ‫השנה‪ ,‬בליל כ"ו בתמוז התגלתה הנערה בחלום לנהג – ר' שמוליק‬ ‫לי את המעטפה וביקש שאתפלל על השם המצורף‪ .‬אמרתי לו‪" ,‬אני‬ ‫יונגרייז‪ ,‬ואמרה לו‪" :‬נכון שלא תשכח אותי? נכון?!"‪ .‬הוא קם משנתו‬ ‫אתפלל‪ ,‬אבל אלו כספי צדקה‪ ,‬ואיני רוצה להשתמש בהם"‪.‬‬ ‫מבוהל וחרד‪ ,‬וסיפר לחבריו על החלום‪ .‬עברו כבר שלושים ותשע‬ ‫"אין בעיה"‪ ,‬אמר לי המחלק‪" ,‬תן את הכסף למי שנראה לך"‪.‬‬ ‫שנים מאז שהיא נפטרה‪ ,‬ומעולם היא לא התגלתה אליו‪ .‬אמרו לו כי‬ ‫לקחתי‪.‬‬ ‫נראה שעליו לומר קדיש לעילוי נשמתה‪ ,‬ואכן באותו יום הוא אמר‬ ‫במעטפה היו בדיוק – אבל בדיוק – חמש מאות שקל‪ ,‬וידעתי בדיוק‬ ‫קדיש לעילוי נשמת באדיה בת רבי אליהו‪ .‬כשר' שמוליק בדק בבית‬ ‫למי להעביר אותם‪ .‬זכיתי להיות השליח של הקב"ה‪ ,‬ולמסור אותם‬ ‫הכנסת שבו תרם את ההנצחה מתי יום היארצייט‪ ,‬נדהם ונרעש‬ ‫ליהודי שהתפלל לד' שיעזור לו‪.‬‬ ‫לגלות שהוא חל באותו יום ממש!‬ ‫כיוון שזכר שמשפחתנו היא היחידה בעולם ששומרת את‬ ‫נר ומוצץ‬ ‫היארצייט של אותה נערה‪ ,‬פנה אלינו ר' שמוליק וסיפר בהתרגשות‬ ‫ובהתפעלות על דבר החלום והקדיש שאמר‪ .‬כשאבי שליט"א שמע‬ ‫מספר הרב ראובן יהודה לרנר מבית שמש‪:‬‬ ‫את הסיפור‪ ,‬הוא תפס את ראשו ואמר‪" ,‬אוי וי!!! כל שנה אני אומר‬ ‫התינוק שלי בכה‪ ,‬וחיפשנו את המוצץ שלו‪ .‬לא מצאנו‪ ,‬והמשכנו‬ ‫או דואג לאמירת קדיש לעילוי נשמתה‪ ,‬והשנה‪ ,‬בגלל טרדות שהיו‬ ‫לחפש‪ .‬הבכיות שלו הדהדו ברחבי הבית‪ ,‬תוך כדי שכולם מרימים כל‬ ‫לי – שכחתי!"‪...‬‬ ‫טרדת האדם לשנות‪ .‬לתקן‪ .‬להקדים‪ .‬לאחר‪ .‬להמעיט‪ .‬להרבות‪.‬‬ ‫ל‪ .‬הפרק השלישי (ד)‬ ‫השיר‬ ‫בגלל חוסר הבנתו והכרתו בהנהגתו הרחומה של הבורא בסיבות ונסיבות‬ ‫והשער‬ ‫ְו ַה ִּט ְר ָּדה ְל ַׁשּנֹות‪ֵ .‬מח ֶֹסר ֲה ָבנֹות‪ַ .‬ה ְׁש ָּג ָחה ְּפ ָר ִטית ַּב ַהנְ ָה ָגה‬ ‫ּתֹורתֹו‪ְ .‬רׁשּות ְל ִה ְת ַעּלּות ְו ַה ְד ָר ָגה‬ ‫בֹודתֹו‪ְ .‬ו ִקּבּול ָ‬ ‫ַרק ְל ִמ ְצ ַות ֲע ָ‬ ‫ּבֹורא ֵמ ַה ָּׂש ָגה‬ ‫ַלּכֹל זְ ַמּנִ ים‪ְ .‬ל ָכל ָה ִענְ יָ נִ ים‪ֲ .‬ה ִליכֹות ַה ֵ‬ ‫שירת קודש מרוממת‬ ‫על פי ספר שער הבטחון‬ ‫ֵאין ֲה ָבנָ ה‪ַּ .‬ד ְר ֵכי ַה ֵּׁשם ַּכ ָּונָ ה‪ְּ .‬כג ַֹבּה ָׁש ַמיִ ם ֵמ ֶא ֶרץ ַה ְפ ָל ָגה‬ ‫‪2‬‬ ‫מאמר חיזוק ממשפיעי קו השגחה פרטית‬ ‫אבטח בך‬ ‫סיפורי השגחה פרטית שהתרחשו בדורנו אנו‬ ‫הרה”צ ר’ בעריש שנייבאלג שליט”א‬ ‫חפץ שמסכים להתרומם‪ ,‬מיטה‪ ,‬ספה‪ ,‬כרית ושמיכה‪ .‬הזזנו את הפח וגם הצצנו‬ ‫אין הבדל בין הסכומים‬ ‫אליו פנימה‪ ,‬סרקנו את הרצפה‪ ,‬את השולחן ואת השיש‪ ,‬פתחנו ארונות וסגרנו‬ ‫לא פעם רואים אדם שהסתבך עם חובות‪,‬‬ ‫אותם‪ ,‬אמרנו כמובן 'אמר רבי בנימין'‪ ,‬אבל המוצץ מיאן להופיע‪ ,‬ומוצץ חלופי‬ ‫ומגלגל כספים שלמעשה אינם שייכים לו‪.‬‬ ‫לא היה בבית‪.‬‬ ‫כשבוחנים את שורש הבעיה וחוקרים את‬ ‫שאר הילדים הלכו לישון‪ ,‬ואני לקחתי על עצמי את המשימה להרדים את‬ ‫המניעים שהביאו אותו לסיטואציה הזו‪,‬‬ ‫התינוק בשירה ובנדנוד‪ ,‬בנענוע ובעידוד‪ .‬ישבתי לידו זמן רב עד שהוא נרדם סוף‬ ‫מגלים שהסיבה היא שהוא לחוץ‪ ,‬לא‬ ‫סוף‪ ,‬ואז הלכתי להתפלל מעריב‪ .‬מה יהיה אם יתעורר בלילה וידרוש את המוצץ?‬ ‫רגוע‪.‬‬ ‫איני יודע‪ .‬עכשיו ברוך ד' הבחור ישן‪.‬‬ ‫יהודי מאמין שנקלע למחסור כלכלי‪ ,‬נותר‬ ‫הבחנתי שבמקלט של הבניין שלנו מתרחשת פעילות ערה‪ ,‬והצצתי פנימה‪.‬‬ ‫ראיתי שמכינים שם ערכות של הזמנה‪ ,‬לכנס שייערך על ידי ארגון 'עזר נישואין'‪.‬‬ ‫רגוע ושלו בידיעה שהבורא שלח אליו‬ ‫את הניסיון הזה‪ ,‬ושעליו להתמודד איתו‬ ‫כיוון שהמקלט שוכן בבניין שלנו‪ ,‬היינו הראשונים לקבל את הערכות המוכנות‪,‬‬ ‫כראוי‪ .‬אין טעם וצורך להעניק לקב"ה‬ ‫וכשחזרתי ממעריב כבר חיכתה על דלת ביתי ערכה כזאת‪ .‬היה שם פרוספקט‬ ‫מרשים ומעוצב‪ ,‬ובו נכתב כי הזמן שעובר בין הרגע שבו מרגיעים ילד בעזרת‬ ‫רעיונות ועצות שיוציאו אותו מהסיפור‬ ‫מוצץ ועד הרגע שמלווים אותו לחופה עם נר דולק‪ ,‬קצר יותר ממה שחושבים‪.‬‬ ‫הזה‪ .‬הרי ההתמודדות היא מלמעלה‪.‬‬ ‫כדי להמחיש את חשיבות העניין‪ ,‬הוסיפו לכל ערכה נר ומוצץ‪...‬‬ ‫אבל‪ ,‬אדם לחוץ עלול לראות בניסיון‬ ‫כך הגיע אלינו עד הדלת מוצץ אמיתי‪ ,‬כל כך נצרך וכל כך חשוב‪.‬‬ ‫הזה בלון ענק‪ ,‬שרק מתנפח מעבר לכל‬ ‫אני מתאר לעצמי ש'עזר נישואין' פועל גדולות ונצורות בעזרה לנישואי ילדים‪,‬‬ ‫פרופורציה‪ .‬בינינו‪ ,‬כשיבקשו ממנו עשרה‬ ‫אולם באותה שעה הרגשתי שהם נשלחו משמיים לעזור לי כבר ברגע זה‪ ,‬עכשיו‬ ‫שקלים – הוא יסתדר‪ .‬זה לא יהיה סיפור‪.‬‬ ‫ממש‪ ,‬כשהתינוק הקטן עודנו בעריסה‪ ,‬והמוצץ הוא חובת השעה‪.‬‬ ‫יוסיף תפילה‪ ,‬יבקש מד' לראות את יד‬ ‫וכמו שעכשיו שלח לנו ד' את המוצץ‪ ,‬ככה גם כשהוא יגדל ויתחתן ישלח לנו ד'‬ ‫ההשגחה‪ ,‬וישיג את המטבע‪ .‬מה זה כבר‪,‬‬ ‫הכול בשבילו‪.‬‬ ‫עשרה שקלים?‬ ‫אז כדי להשיג עשרה שקלים הוא לא‬ ‫ארבעה קרואים‬ ‫לחוץ‪ .‬מתי הכול מתבלגן לו? כשהוא צריך‬ ‫מספר הרב יעקב יהודה פריינד מניו יורק‪:‬‬ ‫להשיג עשרת אלפי שקלים‪ .‬זה כבר סכום‬ ‫עצום ומבהיל‪ .‬רק מה‪ ,‬הוא שוכח שהבלון‬ ‫קרוב משפחתי מתנדב ב'הצלה'‪ ,‬והוא שיתף אותי במאורע מדהים שהיה שותף‬ ‫הגדול והנפוח הזה נמצא רק בראש שלו‪.‬‬ ‫בו‪ ,‬וכך סיפר‪ :‬קיבלתי קריאה מסביבות העיר מונסי‪ .‬שם משתרעים זה לצד זה‬ ‫הרי לקב"ה אין באמת הבדל האם מדובר‬ ‫שני בתי קברות – האחד של יהודים‪ ,‬והשני של גויים‪ .‬הבנתי שאם קיבלתי קריאה‬ ‫בעשרה שקלים או בעשרת אלפי שקלים‪.‬‬ ‫מהאזור‪ ,‬מוכרח להיות שצריכים אותי בבית הקברות היהודי‪ .‬את הנפטר לא אוכל‬ ‫שום דבר לא קשה בשמיים‪.‬‬ ‫להקים לחיים‪ ,‬אבל ייתכן שאצליח לעזור לאחד מהמלווים בעזרת ד'‪.‬‬ ‫ברגע שהאדם יפנים זאת‪ ,‬הוא יהיה רגוע‬ ‫הגעתי לבית החיים‪ ,‬ושקט‪ .‬אין הלוויה ואין מלווים‪ .‬דממה של בית קברות‪ .‬הבנתי‬ ‫יותר‪ .‬החוב לא יאיים עליו‪ .‬הוא יתבונן‬ ‫שהקריאה הגיעה מבית הקברות השני‪ ,‬והלכתי לשם‪ .‬שם‪ ,‬למרבה הצער והכאב‪,‬‬ ‫עליו כפי שמתבוננים על חוב של שקלים‬ ‫יש שורה שבה קוברים יהודים רפורמים‪ .‬מהר מאוד גיליתי אותה‪ :‬הלוויה ליהודי‬ ‫בודדים‪.‬‬ ‫רפורמי שסיים את חייו ושמים אותו במקום כזה‪.‬‬ ‫יש כאן נקודה נוספת‪ :‬כשאדם מבוהל‬ ‫אשתו של הנפטר התעלפה‪ ,‬ולכן קראו ל'הצלה' לעזרה‪ .‬רגע לפניי הגיעו לשם‬ ‫מהחובות ואינו חי ברוגע ובאמונה‬ ‫עוד שלושה מתנדבי 'הצלה' שנענו לקריאה‪ ,‬וכך היינו יחד ארבעה מתנדבים‪.‬‬ ‫שהקב"ה יכול לפתור לו את העניין‬ ‫התבוננתי לרגע בקבוצה הקטנה שליוותה את הנפטר‪ ,‬ובמין ברק פתאומי הבנתי‬ ‫בקלות‪ ,‬הוא לא מתמודד‪ .‬במקום לעצום‬ ‫כי אירוע מופלא מתרחש כאן‪.‬‬ ‫לרגע עיניים‪ ,‬להתחבר לריבונו של עולם‬ ‫ארבעה בנים של הנפטר חבשו כיפה לכבוד האירוע‪ ,‬ואחד מעובדי בית הקברות‬ ‫ולהיזכר שגם הניסיון הזה מגיע מלמעלה‬ ‫– יהודי‪ ,‬ניצב שם‪ .‬הצטרף אליהם יהודי נוסף שהתפקיד שלו היה לנהל את‬ ‫בהשגחה פרטית‪ ,‬הוא בורח לגלגול‬ ‫ההלוויה‪ ,‬כך שעם ארבעתנו‪ ,‬המתנדבים‪ ,‬היינו יחד עשרה! מניין!‬ ‫כספים ולחצים‪.‬‬ ‫אמרתי‪" ,‬אנחנו מניין! אפשר לומר קדיש!"‬ ‫יכולה להיות לכך עצה פשוטה מאוד –‬ ‫אחד הבנים התרגש‪ .‬הוא ציין‪" ,‬התקשרנו למוקד של הגויים כבר לפני עשרים‬ ‫לשים על השולחן או במקום זמין אחר‪,‬‬ ‫דקות והם עדיין לא הגיעו‪ ,‬ואתם הגעתם מיד!"‬ ‫פתק קטן שבו כתוב‪' :‬לכל ניסיון שהבורא‬ ‫באותו רגע הגיעו סוף סוף חובשים גויים של הארגון הגויי‪ .‬הם ניגשו לטפל‬ ‫מביא עליי‪ ,‬יש פתרון שממתין לי'‪.‬‬ ‫באלמנה הטרייה‪ ,‬ואנחנו‪ ,‬היהודים‪ ,‬פנינו לקבורה של הנפטר‪ ,‬לעשות עימו חסד‬ ‫התזכורת הזו מכניסה רוגע גדול‬ ‫של אמת ולומר קדיש על קברו‪ .‬כנראה היו לו אי אילו זכויות‪ ,‬והקב"ה שלח אותנו‬ ‫ומאפשרת לנו לצלוח כל ניסיון‪ ,‬גם של‬ ‫במיוחד כדי להעניק לטובת נשמתו קדיש במניין‪ .‬גם נשמה נידחת כזאת מקבלת‬ ‫חובות וכספים‪.‬‬ ‫את הכבוד האחרון שמגיע לה‪.‬‬ ‫<<<‬ ‫‪3‬‬ ‫מציץ מן החרכים‬ ‫טעימה מ"מגזין השגחה פרטית"‬ ‫>>>‬ ‫רווח והצלה ממקום אחר‬ ‫"הבת שלנו עמדה בפני בחירה האם להמשיך‬ ‫ישועה בארבע עיניים‬ ‫ללמוד בשנה ג' של הסמינר‪ ,‬או לסיים‬ ‫מספר הרב מנחם מביתר‪:‬‬ ‫ולהישאר עם תעודה מצומצמת‪.‬‬ ‫לבן שלי יש היסטוריה עשירה בכל מה שקשור למשקפיים שלו‪ .‬בחסדי שמיים‪,‬‬ ‫לכל הצדדים היה די ברור שהמצב הכלכלי‬ ‫וזה סיפור בפני עצמו‪ ,‬הגענו לאופטומטריסט מסוים מאוד‪ ,‬שהתאים לו את‬ ‫לא ממש מאפשר זאת‪ ,‬אבל אז התקשרה‬ ‫המשקפיים במדויק‪ ,‬תוך התייחסות למכלול הקשיים‪ .‬אלה עדשות מולטיפוקל‬ ‫המזכירה מהסמינר וציינה שכדאי שנבדוק‬ ‫יקרות‪ ,‬עם תיקון של ראייה לקרוב וגם לרחוק‪ ,‬עם ציפוי מיוחד לשהייה בשמש‪.‬‬ ‫האם יש אפשרות להחזר כספי על לימודיה‬ ‫ניסינו להשיג את העדשות היקרות האלה במסגרת ההטבה של הקופה לרכישת‬ ‫של בתנו‪ ,‬כיוון שהיא אזרחית ארה"ב‪.‬‬ ‫משקפיים‪ ,‬אבל הם אמרו שהם מממנים רק עדשות רגילות‪ .‬אם נרצה – אפשר‬ ‫בחסדי שמיים אכן היינו זכאים לקבלת ההחזר‪,‬‬ ‫לזכות אותנו על המסגרת‪.‬‬ ‫והיא יכלה להמשיך ללמוד ולהתמקצע‬ ‫בשמחה"‪.‬‬ ‫זו הייתה בדיחה עצובה‪ ,‬כי מחיר המסגרת היה בטל ומבוטל למחיר העדשות‪.‬‬ ‫הבנתי שזה מה שנדרש מאיתנו‪ .‬הבן שלנו הוא הילד של ד'‪ ,‬והתפקיד שלנו הוא‬ ‫"בהיותנו זוג צעיר‪ ,‬היינו דחוקים מאוד‬ ‫כלכלית"‪ ,‬כך ירחמיאל‪" .‬בכל תחילת חודש‪,‬‬ ‫לדאוג לו למשקפיים‪ .‬מאיפה? מאיפה שד' ישלח‪ .‬קנינו‪.‬‬ ‫כשההכנסות יצאו עוד לפני שהספקנו להרגיש‬ ‫ברוך ד'‪ ,‬הילד‪ ,‬שמאז כבר נעשה בר מצווה‪ ,‬התרגל לעדשות האלה‪ .‬התברר שהן‬ ‫אותן‪ ,‬ישבתי עם דף ועט‪.‬‬ ‫הטובות ביותר בשבילו‪ .‬בהמשך כבר למדנו איך להתנהל מול הקופה‪ ,‬וכאשר היה‬ ‫כתבתי שם לעצמי את כל צרכיי לחודש‬ ‫צורך לשנות את המספר‪ ,‬השגנו את מה שכן יכולנו להשיג‪ :‬מעט‪ ,‬ביחס למחיר‬ ‫הקרוב‪ ,‬לפעמים גם משאלות לב חלומיות‬ ‫המשקפיים‪ ,‬אבל גם זה משהו‪.‬‬ ‫יותר‪ .‬פשוט רשימת סידורים שידעתי שד'‬ ‫השנה‪ ,‬אחרי ראש השנה מראה לי הילד שהמשקפיים שלו שבורים‪ .‬אין ידיות‪ .‬הן‬ ‫לבדו יוכל לסדר‪.‬‬ ‫נחלשו כבר מזמן‪ ,‬וכבר כמה פעמים הוא עטף את המסגרת בדבק סלוטייפ והמשיך‬ ‫היה מתוק לפתוח את הרשימה בסוף החודש‬ ‫להרכיב את המשקפיים; אלא שעכשיו‪ ,‬בראש השנה‪ ,‬כאשר הצטופף עם הקהל‬ ‫ולסמן וי כמעט ליד כל השורות‪ .‬בדרכים‬ ‫הקדוש בבית המדרש הגדול‪ ,‬התרופפו הידיות לגמרי‪ .‬במוצאי החג הוא גילה שהוא‬ ‫מופלאות השגנו את כל מה שהיינו זקוקים לו‪,‬‬ ‫נשאר רק עם המסגרת והעדשות‪ ,‬ללא הידיות‪ .‬אי אפשר להרכיב את המשקפיים‪.‬‬ ‫כי אין לד' מעצור מלהושיע"‪.‬‬ ‫זה שיבש אותו לגמרי‪ .‬הכול היה נראה בעיניו מטושטש ועכור‪ .‬חדות הראייה חסרה‬ ‫ולסיום‪ ,‬סיפור מדהים‪" :‬בעלי הוא קודם כול‬ ‫לו מאוד‪ ,‬ובצום גדליה הוא התהלך כמי שענן ערפילי עוטף אותו‪ .‬כמה פעמים הוא‬ ‫אברך כולל‪ ,‬הזוכה ברוך ד' לשבת וללמוד‬ ‫הצהיר באוזניי‪" ,‬אני לא יכול‪ ,‬אני חייב משקפיים"‪.‬‬ ‫בהתמדה‪ .‬מלבד זאת הוא עובד כמנכ"ל של‬ ‫הפעם זה לא רק כסף‪ ,‬זה גם הזמן שאורך לייצר משקפיים‪ ,‬ועוד כאלו‪ .‬מחר בבוקר‬ ‫חברת ייצוא גדולה‪.‬‬ ‫הוא נוסע לישיבה‪ ,‬ואיך יוכל להתרכז וללמוד בלי המצרך הבסיסי הזה? זה בלתי‬ ‫על אף שתפקידו מחייב זמינות ושליטה‪,‬‬ ‫אפשרי‪ .‬הוא מוכרח משקפיים‪.‬‬ ‫בשעות הלימוד בבוקר הפלאפון מושתק‬ ‫ומכובה‪ .‬זה הזמן שלו ושל התורה‪ ,‬ואף עסק‬ ‫מה עושים? ניסיתי לחשוב ביישוב הדעת‪ ,‬ועלה בדעתי רעיון‪ .‬אמרתי לבן שלי‪,‬‬ ‫לא מתערב ביניהם‪.‬‬ ‫"תראה‪ ,‬המשקפיים שלך עשויים ממסגרת פלסטיק שקופה סטנדרטית לגמרי‪.‬‬ ‫בוא נקנה מסגרת זהה‪ ,‬נכניס בה את העדשות שלך‪ ,‬ויהיו לך על המקום משקפיים‬ ‫יום אחד בצהריים חיכו לו בתא הקולי שמונה‬ ‫(!) הודעות נסערות מהשותף שלו‪ .‬הודעה‬ ‫חדשים!"‬ ‫ראשונה‪' :‬איפה אתה??? לא נותנים למכולה‬ ‫קיוויתי מאוד שאכן כך יהיה‪ ,‬כי אם נצטרך לקנות רק מסגרת‪ ,‬נוכל ליהנות מההטבה‬ ‫לעבור במכס‪ ,‬יש בעיה עם הטפסים‪ .‬תחזור‬ ‫של קופת חולים ולקבל את המסגרת במסגרת הזכאות במחיר של חמישים ש"ח‬ ‫אליי דחוף!' הודעה שנייה‪' :‬מה קורה??? גם‬ ‫בלבד‪ .‬זה היה משמעותי מאוד בשבילי‪ ,‬בהתחשב במצבי הכלכלי‪.‬‬ ‫ראובן אומר שאתה לא עונה לו!!! תתקשר‬ ‫הלכנו למנחה ומעריב ואשתי הלכה לחנות‪ ,‬לחפש מסגרת מתאימה‪ .‬בחנות שיתפו‬ ‫מהרררר!!!' הודעה שלישית‪' :‬אתה לא‬ ‫איתה פעולה ונתנו לה לנסות ולראות איזו מכל מסגרות הפלסטיק תוכל להתאים‪.‬‬ ‫נורמלי!!! אין זמן!!! כולם מחכים רק לך!!!'‬ ‫היה להם ממש רצון טוב‪ ,‬אבל רצונות טובים לא מספיקים‪" .‬זו מסגרת ישנה"‪,‬‬ ‫וככה עוד ועוד הודעות מלחיצות ומוחצות‪.‬‬ ‫אמרו לה‪" .‬היום מייצרים את המסגרות שבסגנון הזה בעיצוב שונה מעט‪ .‬נראה‬ ‫הוא כמעט נבהל‪ ,‬אבל אז שמע את ההודעה‬ ‫שהמשלוח הישן כבר נגמר"‪.‬‬ ‫האחרונה‪' :‬בסוף הסתדרנו בלעדיך‪ .‬הכול‬ ‫בסדר‪ ,‬הכול עבר‪ .‬צור קשר'‪.‬‬ ‫כן‪ .‬כך נראה‪ ,‬זאת אומרת – לא נראה בכלל‪.‬‬ ‫בזכות התורה הצטמצמו חמש שעות של‬ ‫הם הציעו לה לנסות בסניף נוסף בעיר‪ ,‬אלא שהשעה כבר הייתה שעת סיום הצום‪,‬‬ ‫לחץ‪ ,‬חשש‪ ,‬ריצות‪ ,‬טרחה‪ ,‬בירוקרטיה וצער‪,‬‬ ‫והסניף נסגר לחצי שעה‪.‬‬ ‫לחמש דקות קצרצרות"‪.‬‬ ‫בחצי השעה הזאת נפל לידיה המגזין של 'השגחה פרטית'‪ .‬היא בדיוק מצאה אותו‬ ‫(מתוך מדור 'לראות אמונה בעיניים')‬ ‫על השולחן בסלון‪ ,‬והעיפה לכיוונו מבט‪" .‬הבן זה אני"‪ ,‬כך הצהירה כותרת של כתבה‬ ‫שנראתה מעניינת‪ .‬היא עיינה בה‪ ,‬ומרגע לרגע קלטה שזו הכתבה שהיא צריכה‬ ‫לקרוא‪ .‬הרב ישראל בארג‪ ,‬ראש ישיבת 'תפארת אביגדור'‪ ,‬מגולל שם מסכת חיים‬ ‫מתוך “מגזין השגחה פרטית” –‬ ‫עשירה שכל כולה מקשה של ביטחון בד'‪ .‬המשפט שנכתב שם כמה פעמים קיבל‬ ‫מגזין האיכות המעניק לכם ארגז‬ ‫חיים משל עצמו‪" :‬אני רק בייביסיטר‪ ,‬שומר על הילדים של ד'‪ ,‬הם רק שלו‪ ,‬והוא‬ ‫כלים ייחודי לחיים שלווים ורגועים‪.‬‬ ‫להצטרפות חייגו‪02-502-2-502 :‬‬ ‫‪4‬‬ ‫מה החוכמה לפקוח את העיניים לאחד ולסגור לשני? אז‬ ‫הזמין אותי להיות בייביסיטר"‪.‬‬ ‫ככה‪ ,‬לבחור הגדול עדיין היו שמורים המשקפיים הישנים‪,‬‬ ‫באותו רגע‪ ,‬כל ההשתדלות קיבלה תפנית‪ .‬אשתי‪ ,‬שראתה‬ ‫ואיתם הוא יוכל להסתדר עד שיתקינו לו משקפיים חדשים‪,‬‬ ‫את המצוקה של בני וזה היה לה אכפת מאוד‪ ,‬החליפה את‬ ‫משקפיים עם עדשות רגילות שניתנות מהקופה במסגרת‬ ‫כל ההסתכלות‪ .‬היא ביקשה מד' מכל הלב שיעזור לבננו‪" :‬אני‬ ‫הזכאות‪.‬‬ ‫רק בייביסיטר‪ ,‬זה הילד שלך‪ ,‬ואתה שולח לו משקפיים‪ .‬אני רק‬ ‫כשהלכנו איתו לחנות הוא נשלח לבדיקת עיניים‪ ,‬והתברר‬ ‫בייביסיטר"‪.‬‬ ‫שישי שינוי במרשם של העדשות‪" .‬באמת הרגשתי שאני רואה‬ ‫היא הלכה לסניף השני‪ ,‬מתוך הבנה שזו השתדלות בלבד‪ .‬שם‬ ‫פחות טוב"‪ ,‬נזכר הבחור להודיע‪ .‬טרם קרא וכבר נענה‪ ,‬בזכות‬ ‫נתנו לה לנסות ולראות אולי תימצא מסגרת מתאימה‪ ,‬אבל גם‬ ‫שם התוצאה הייתה שווה‪.‬‬ ‫שנתן את המסגרת שלו לאחיו הקטן‪ ,‬סידרו גם לו משקפיים‬ ‫בדיוק כמו שהוא צריך‪ .‬כי הרי הגדול‪ ,‬בדיוק כמו הקטן‪ ,‬הוא הבן‬ ‫"זה הילד שלך! אני רק בייביסיטר"‪ ,‬חזרה אשתי ואמרה‪" .‬ד'‪,‬‬ ‫של הקב"ה‪ ,‬ואנחנו רק הבייביסיטר‪.‬‬ ‫תסדר לו משקפיים‪ ,‬הוא מוכרח אותם"‪.‬‬ ‫הגענו הביתה יחד‪ :‬הבנים הגדולים ואני ששבנו מבית הכנסת‪,‬‬ ‫לא רק הילדים קיבלו משקפיים חדשים; גם אני‪ .‬קיבלתי מבט‬ ‫ואשתי שחזרה מהחנות בלי תוצאות‪.‬‬ ‫חדש‪ .‬ההשתדלויות שאשתי ניסתה לעשות היו הגיוניות‪ ,‬אבל‬ ‫ברגע שהעבירה את החבילה לאבא שבשמיים‪ ,‬קומפלט עם‬ ‫היא סיפרה שהיא ניסתה למצוא מסגרת אבל לא מצאה‪,‬‬ ‫ואז פתאום הבן שלי‪ ,‬זה המדובר‪ ,‬אומר לאחיו הגדול‪" :‬תביא‬ ‫תפילה עמוקה וביטחון אמיתי‪ ,‬הגיעה הישועה‪ ,‬ודווקא מכיוון‬ ‫לי רגע את המשקפיים שלך"‪ .‬הגדול מביא לו‪ ,‬והקטן מחלץ‬ ‫שונה לגמרי‪ .‬הקב"ה הכין את הפתרון כבר חצי שנה קודם לכן‪,‬‬ ‫את העדשות של הגדול‪ ,‬מכניס את העדשות שלו‪ ,‬והנה‪ ,‬פלא‬ ‫בתוך הבית פנימה‪.‬‬ ‫פלאים! העדשות מתיישבות בדיוק נמרץ בתוך המסגרת‪ ,‬ויהי‬ ‫שתמיד נזכה לראות השגחה בעיניים‪.‬‬ ‫אור!‬ ‫זכיתם לגילוי השגחה פרטית? שתפו אותנו! הגילוי שלכם עשוי להאיר לרבבות יהודים‬ ‫ספרו את הסיפור שלכם בקו השגחה פרטית ‪ - 02.3011300‬בשלוחה ‪ 3‬ואח"כ ‪( 0‬אחרי בחירת השפה)‬ ‫או שלחו בפקס ‪ 02-6599189‬או למייל המערכת ‪A@023011300.COM‬‬ ‫הבמה המרכזית לשיתוף תובנות וחיזוקים מן החיים‬ ‫הבוטחים בהשם‬ ‫יש לכם תובנה או רעיון? שלחו למערכת במייל או בפקס‪.‬‬ ‫של יום שישי שבתי לבית שמש בהרגשה רגועה יותר‪ .‬אפשר‬ ‫לכבוד מערכת 'השגחה פרטית'‪ ,‬שלום וברכה‪.‬‬ ‫לגשת לשידוכים‪.‬‬ ‫אשמח לשתף בסיפור אישי שראיתי בו הארה מופלאה‪.‬‬ ‫בחסדי שמיים‪ ,‬לקראת חודש שבט בני התארס‪ ,‬בעומדו‬ ‫אני גר בבית שמש‪ .‬לפני כמה שנים‪ ,‬בל"ג בעומר הגעתי‬ ‫מעט לפני גיל שמונה עשרה‪ .‬החתונה נקבעה לחודש טבת‬ ‫למירון‪ ,‬ושם אצל ר' שמעון העתרתי בעדי ובעד בני ביתי‪.‬‬ ‫שלאחר מכן‪.‬‬ ‫בירידה מהציון נזכרתי שבחודש אדר הקרוב ימלאו לבני‬ ‫שמונה עשרה שנים‪ ,‬גיל בו כבר שומעים שידוכים‪ .‬איך‬ ‫שכחתי להתפלל על כך?! לא יכולתי לחזור לציון לשם כך‪ ,‬בשעת מעשה לא הייתה בי הפניות להתבונן בתאריכים‪,‬‬ ‫בגלל הפוסקים האוסרים זאת‪ .‬הבנתי שמשמיים לא זכרתי אולם לאחר מעשה בדקתי ומצאתי שהתאריך שבו יצאתי‬ ‫להתפלל על כך‪ ,‬וקיוויתי שאזכה להגיע שוב לציון עוד לפני להעתיר על שידוכיו של בני הוא המועד של היום האחרון‬ ‫של ה'שבע ברכות'‪ .‬ראיתי בכך התבוננות ביד הבורא שזימנה‬ ‫שמיעת השידוכים לבני‪.‬‬ ‫אבל‪ ,‬המרחק הפיזי ודלילות התחבורה שבין בית שמש לנו את הזכות להתפלל וליוותה אותנו לאורך השנה כולה‪,‬‬ ‫למירון‪ ,‬מנעו ממני זמן רב את הנסיעה הבאה‪ .‬כך כלה קיץ‪ ,‬עד לסיום ימי המשתה‪ ,‬וכל החיים בכלל‪.‬‬ ‫החל חורף‪ ,‬ולמירון לא הגעתי‪.‬‬ ‫שנזכה תמיד לרוב נחת ושמחה‪ ,‬לשידוכים טובים‪ ,‬ולבנים‬ ‫בתקופת ימי השובבי"ם החלטתי שזו ההזדמנות‪ .‬באחד‬ ‫ובני בנים העוסקים בתורה ובמצוות‪.‬‬ ‫מימי חמישי בשעת ערב‪ ,‬קמתי ונסעתי למירון‪ .‬שם העתרתי‬ ‫אהרן נחמן‪ ,‬בית שמש‬ ‫על שידוכיו של בני‪ ,‬ועל יתר הדברים הנצרכים‪ .‬עם בוקרו‬ ‫‪5‬‬ ‫הֹורים‬ ‫לים ִס ֵ‬ ‫ּפּורי ַה ְׁש ָּג ָחה ֶׁש ֻּס ְּפרּו ְּב ַקו ַעל ְי ֵדי ַי ְל ֵדי ִי ְׂש ָר ֵאל ַה ְּט ִ‬ ‫עֹול ִ‬ ‫ְ‬ ‫ִמ ִּפי‬ ‫ַק ָּב ָלה – ְּב ִס ַּי ְע ָּתא ִּד ְׁש ַמ ָּיא!‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ְׁשֹלמֹה ַא ְפלָ לֹו‪:‬‬ ‫לָחה ְּבכָ ְך ְּתלּויָ ה ְּב ִב ְרּכַ ת ָׁש ַמיִ ם‪ .‬לְכָ ל ָּד ָבר ָצ ִריְך ֶעזְ ָרה ִמ ָּׁש ַמיִ ם‪,‬‬ ‫ּוחנִּיּות‪ַ ,‬ה ַה ְצ ָ‬ ‫לְה ְת ַחּזֵ ק ְּבר ָ‬ ‫נַחנּו ְמ ַק ְּבלִים ַעל ַע ְצ ֵמנּו ִ‬ ‫ּגַ ם ּכְ ֶׁש ֲא ְ‬ ‫יתי ֶאת זֶ ה ָּב ֵעינַיִ ם‪...‬‬ ‫ַּוב ַּקיִ ץ ָה ַא ֲחרֹון ָר ִא ִ‬ ‫נָׁשים‪.‬‬ ‫ּומלֵא ַּב ֲא ִ‬ ‫ארק ַה ַּמיִ ם ָ'ח ֵפץ ַחּיִ ים'‪ַ .‬ה ָּמקֹום ָהיָ ה ר ֵֹועׁש‪ּ ,‬גָ דֹול ָ‬ ‫לְּפ ְ‬ ‫ּנָס ְענּו ַ‬‫ָהיָ ה זֶ ה ּכְ ֶׁש ַ‬ ‫ּוחה ֶׁש ֵה ֵבאנּו ִא ָּתנּו‪.‬‬ ‫לֶאכֹל ֶאת ָה ֲאר ָ‬ ‫לְא ַחר ֶׁשּיָ ָצאנּו ֵמ ַה ְּב ֵרכָ ה‪ִ ,‬ה ְתיַ ַּׁש ְבנּו ְּב ִפּנָה ְצ ָד ִדית ֱ‬ ‫ַ‬ ‫לְה ִביא ֵמ ַה ַּביִ ת ְּד ַבר ָמה ָחׁשּוב ִּב ְמיֻ ָחד‪ִּ ...‬ב ְרּכֹון!‬ ‫ּוחה ּגִ ּלִ ינּו ֶׁש ָּׁשכַ ְחנּו ָ‬ ‫ְּב ִסּיּום ָה ֲאר ָ‬ ‫לְב ֵרְך ְּב ַעל ֶּפה?‬ ‫לָּמה ֹלא ָ‬ ‫קֹור ִאים ֶּׁשּיִ ְת ַּפּלְ אּו‪ָ ,‬מה ַה ְּב ָעיָ ה? ָ‬ ‫אּולַי יִ ְהיּו ְ‬ ‫ּולְב ֵרְך ָּת ִמיד ִמּתֹוְך ִּב ְרּכֹון‪.‬‬ ‫לְה ְק ִּפיד ָ‬ ‫לְב ֵרְך ַּדוְ ָקא ִמּתֹוְך ַהּכָ תּוב‪ִ ,‬מ ְׁש ַּת ְּדלִים ְמאֹד ַ‬ ‫ֲא ָבל ֶא ְצלֵ נּו ַּב ַּביִ ת‪ֵ ,‬מ ָאז ֶׁשּנ ַֹודע לָ נּו ַעל ּג ֶֹדל ַה ֲח ִׁשיבּות ָ‬ ‫לְע ְצ ֵמנּו‪.‬‬ ‫יׁשהּו ֶׁש ֵה ִביא ִּב ְרּכֹון ַּב ִּתיק – ּכָ ְך ָח ַׁש ְבנּו ַ‬ ‫נִמ ָצא ִמ ֶ‬ ‫הֹומה ְּבוַ ַּדאי ְ‬‫נּו‪ְּ ,‬ב ָמקֹום ּכֹה ֶ‬ ‫לְאף ֶא ָחד ֹלא ָהיָ ה ִּב ְרּכֹון‪...‬‬ ‫נָׁשים‪ַ ,‬אְך ַ‬ ‫לִׁשאֹל ֲא ִ‬ ‫ִה ְת ַחלְ נּו ְ‬ ‫ֹוׂשים?‬ ‫ָמה ע ִ‬ ‫ּוח"‪.‬‬ ‫לִבּדֹק ׁשּוב ַּב ִּתיק‪" .‬יֵ ׁש ָׁשם ִסּדּור‪ַּ ,‬ב ָּתא ַה ִּק ְד ִמי‪ֲ .‬אנִי ּכִ ְמ ַעט ָּבט ַ‬ ‫ִּפ ְתאֹום ָאח ֶׁשּלִ י ֶה ְחלִיט ְ‬ ‫ֹומר ִמּלָה ָּפׁשּוט ֶה ְר ָאה לִי‪ּ'ִ .‬ב ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון'‪ֵ ,‬ה ִאירּו‬ ‫הֹוציא‪ָּ .‬פ ַתח ָּב ַעּמ ִּודים ָה ַא ֲחרֹונִים‪ְּ ,‬ובלִי ל ַ‬ ‫"זֶ ה ְּת ִהּלִ ים"‪ָ ,‬א ַמ ְר ִּתי לֹו‪" .‬זֶ ה ֹלא ִּב ְרּכֹון‪ְּ "...‬בכָ ל זֹאת הּוא ִ‬ ‫ּלְא ַחר ּכָ ל ִּפ ְר ֵקי ַה ְּת ִהּלִ ים!‬ ‫נֻּסח ִּב ְרּכַ ת ַה ָּמזֹון ֻה ְד ַּפס ָׁשם‪ָּ ,‬ב ַעּמ ִּודים ָה ַא ֲחרֹונִים ֶׁש ַ‬ ‫ֵאלַי ָהא ִֹותּיֹות ִמּתֹוְך ֵס ֶפר ַה ְּת ִהּלִ ים‪ָ .‬אכֵ ן! ַ‬ ‫לֶיה ֲא ִפּלּו ַּפ ַעם ַא ַחת‪.‬‬ ‫ּנֵאלֵץ לְוַ ֵּתר ָע ָ‬ ‫לִׁשמֹר ַעל ַה ַּק ָּבלָה‪ְּ ,‬בלִי ֶׁש ָ‬ ‫לְה ְמ ִׁשיְך ְ‬ ‫ִה ְת ַרּגַ ְׁשנּו ּכָ ל ּכָ ְך‪ָּ .‬ברּוְך ד'! ד' ָעזַ ר לָ נּו ַ‬ ‫ּתֹורה – ְּב ִס ַּי ְע ָּתא ִּד ְׁש ַמ ָּיא!‬ ‫ֲה ָבנַ ת ַה ָ‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ֵמ ִאיר ְפ ִר ְיד ַמן‪:‬‬ ‫ּואל‪.‬‬ ‫ֹומ ִדים ֶאת ֵס ֶפר ְׁשמ ֵ‬ ‫נָביא ַּב ַּתלְ מּוד ּת ָֹורה ָאנּו ל ְ‬ ‫ְּב ִׁשעּור ִ‬ ‫לְה ִבין ֶאת ַה ָּפסּוק‪ּ .‬גַ ם ֶאת ֵּפרּוׁש ַר ִׁש"י ַעל‬ ‫לַח ִּתי ָ‬ ‫לַּמד‪ֹ ,‬לא ִה ְצ ְ‬ ‫לַמרֹות ַה ֶה ְס ֵּבר ֶׁשל ַה ְמ ֵ‬ ‫לְפסּוק ָק ֶׁשה‪ְ .‬‬ ‫ְּב ַא ַחד ַהּיָ ִמים ִהּגַ ְענּו ָ‬ ‫נְּתי‪ ,‬וְ זֶ ה ָהיָ ה לִי ִאכְ ַּפת ּכַ ּמ ָּובן‪ .‬וְ ִהּנֵה‪ְּ ,‬בא ֶֹפן ַמ ְפ ִּת ַיע וְ ֹלא ָצפּוי‪ַ ,‬א ַחר ַה ָּצ ֳה ַריִ ם ִהּגִ ַיע ַה ֶה ְס ֵּבר ַעד ֵאלַי!‬ ‫ַה ָּפסּוק ַהּזֶ ה ֹלא ֵה ַב ִ‬ ‫נָביא ָהיָ ה ַה ִּׁשעּור ָה ַא ֲחרֹון‪ ,‬וְ לָכֵ ן‬‫ֹומד ַמ ֶּסכֶ ת ְּב ָרכֹות‪ְּ .‬באֹותֹו ַהּיֹום‪ִׁ ,‬שעּור ִ‬ ‫ֵאיְך זֶ ה ָק ָרה? ַא ַחר ַה ָּצ ֳה ַריִ ם‪ַּ ,‬ב ַ'ּמ ְת ִמ ִידים'‪ֲ ,‬אנִי ל ֵ‬ ‫לְה ִבין ָע ַמד לִי ַמ ָּמׁש ַחי ָּברֹאׁש‪ּ ,‬כַ ֲא ֶׁשר ָּפ ַת ְח ִּתי ֶאת ַמ ֶּסכֶ ת ְּב ָרכֹות ּומּול ֵעינַי ִה ְתּגַ ּלָה‪ֹ ,‬לא ָּפחֹות וְ ֹלא‬ ‫יתי ָ‬ ‫ַה ָּפסּוק ֶׁש ִה ְת ַק ֵּׁש ִ‬ ‫ּואל! ְּבתֹוְך ַה ַּמ ֶּסכֶ ת ַה ָּפסּוק ֻה ְס ַּבר ֵה ֵיטב‪ִ .‬ה ְרּגַ ְׁש ִּתי ֶׁשּזֹו ַמ ָּמׁש ַה ְׁשּגָ ָחה ְּפ ָר ִטית‪ֶׁ ,‬שד' ָׁשלַח לִי ְּב ִדּיּוק ַּבּזְ ַמן‬ ‫י ֵֹותר – ַה ָּפסּוק ִמ ֵּס ֶפר ְׁשמ ֵ‬ ‫יתי ָצ ִריְך‪.‬‬ ‫ַה ַּמ ְת ִאים ֶאת ַה ֶה ְס ֵּבר ֶׁש ָהיִ ִ‬ ‫ְּג ָמ ָרא ֲח ָד ָׁשה – ְּב ִס ַּי ְע ָּתא ִּד ְׁש ַמ ָּיא!‬ ‫ּוׁשלַ יִ ם‪:‬‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ְׁשלֹויְ ִמי ִמיר ָ‬ ‫לְה ִביא ח ֶֹוב ֶרת ֶׁשל ַה ֶּפ ֶרק ַהּזֶ ה‪.‬‬ ‫ּלְמ ָחר ָצ ִריְך ָ‬ ‫לַּמד ֶׁש ָ‬‫הֹוד ַיע ַה ְמ ֵ‬‫לְפ ֶרק ַ'הּׁש ֵֹואל'‪ִ ,‬‬ ‫ּכַ ֲא ֶׁשר ַּב ַּתלְ מּוד ּת ָֹורה ִהּגַ ְענּו ְּבלִ ּמּוד ַהּגְ ָמ ָרא ֶ‬ ‫לָהם ח ֶֹוב ֶרת ַּב ַּביִ ת‪ֵ ,‬מ ָה ַא ִחים ַהּגְ דֹולִים‪ֲ .‬א ָבל ֶא ְצלֵ נּו ֲאנִי ַה ְּבכֹור‪ ,‬וְ יָ ַד ְע ִּתי ְּבוַ ָּדאּות ֶׁש ֵאין לָ נּו ח ֶֹוב ֶרת ּכָ זֹאת‪.‬‬ ‫לָדים ֶׁשּכְ ָבר ָהיְ ָתה ֶ‬ ‫ָהיּו יְ ִ‬ ‫נַנְּתי‪.‬‬ ‫לְא ָּבא ֶׁש ֲאנִי ָצ ִריְך ֶאת ַהח ֶֹוב ֶרת‪ ,‬וְ הּוא ּכְ ָבר יַ ִּׂשיג לִי א ָֹותּה'‪ּ .‬כָ ְך ִּתכְ ִ‬ ‫ִ'מּיָ ד ּכְ ֶׁש ֶא ְחזֹר ַה ַּביְ ָתה א ַֹמר ַ‬ ‫לְׁשנָה‪ ,‬וְ ַא ָּבא ֶׁשּלִי ֹלא ָהיָ ה ַּב ַּביִ ת‪,‬‬ ‫יתי ְמ ֻא ְרּגָ ן ֵ‬‫ַאְך ּכְ ֶׁש ִהּגַ ְע ִּתי ַה ַּביְ ָתה ַא ָּבא יָ ַׁשן‪ּ .‬כְ ֶׁשהּוא ִה ְתע ֵֹורר – ָׁשכַ ְח ִּתי‪ּ ,‬וכְ ֶׁשּנִזְ ּכַ ְר ִּתי‪ָ ,‬היָ ה ְמ ֻא ָחר ִמ ַּדי‪ֲ :‬אנִי ּכְ ָבר ָהיִ ִ‬ ‫לַח ֻתּנָה ֶׁשל ֶּבן ּדֹוד ֶׁשּלֹו‪...‬‬ ‫ֶאּלָא יָ ָצא ֲ‬ ‫נַחנּו ַמ ְת ִחילִים לִלְ מֹד ֶאת זֶ ה‬ ‫לְמ ָחר ַּבּב ֶֹקר? ֲא ְ‬ ‫לְּתי‪" ,‬יֵ ׁש לְָך ַר ְעיֹון ֵאיְך ֲאנִי ַמ ִּׂשיג ֶאת ֶּפ ֶרק ַ'הּׁש ֵֹואל' ָ‬ ‫"א ָּבא‪ָׁ "...‬ש ַא ִ‬ ‫לְמ ַּדי‪ַ .‬‬ ‫ִה ְת ַק ַּׁש ְר ִּתי ֵאלָיו‪ ,‬לָ חּוץ ַ‬ ‫לְמ ָחר‪"...‬‬‫לְה ִביא ָ‬ ‫לַּמד ָא ַמר ָ‬‫ִּבגְ ָמ ָרא‪ ,‬וְ ַה ְמ ֵ‬ ‫לַחׁשֹב יַ ַחד ִא ִּתי ַעל ִּפ ְתרֹונֹות‪ֲ .‬א ָבל ִּב ְמקֹום זֶ ה‪ָׁ ,‬ש ַמ ְע ִּתי ֶאת קֹולֹו ֶׁשל ַא ָּבא ָׂש ֵמ ַח‬ ‫ינַּסה ְ‬ ‫לַּד ָאגָ ה ֶׁשּלִי‪ ,‬וִ ֶ‬ ‫ָח ַׁש ְב ִּתי ֶׁש ַא ָּבא יִ ְצ ָט ֵרף ִמּיָ ד ְ‬ ‫ִּב ְמיֻ ָחד‪:‬‬ ‫לִקנֹות לְָך ַ'הּׁש ֵֹואל'‪ָ ,‬מה ַה ְּב ָעיָ ה?"‬ ‫"ּב ִדּיּוק ֲאנִי ע ֵֹובר ּכָ אן לְיַ ד ֲחנּות ְס ָפ ִרים! ֶאּכָ נֵס ְ‬ ‫לְה ְת ַק ֵּׁשר ָּב ֶרגַ ע ַהּנָ כֹון?" הּוא ָׁש ַאל‪ְ ,‬‬‫"איְך יָ ַד ְע ָּת ִ‬ ‫ֵ‬ ‫יתי לַד' וְ ִסּיַ ְמנּו ֶאת ַה ִּׂש ָיחה‪.‬‬ ‫הֹוד ִ‬ ‫ִה ְת ַרּגַ ְׁש ִּתי ֵמ ַה ַה ְׁשּגָ ָחה ַה ְּפ ָר ִטית‪ֵ .‬‬ ‫"ׁש ַמע‪ְׁ ,‬שלֹויְ ִמי‪ַ ...‬א ָּתה יֶ לֶד ָחׁשּוב ְמאֹד!"‬ ‫לְא ַחר ְׁש ֵּתי ַּדּקֹות ִה ְת ַק ֵּׁשר ֵאלַי ַא ָּבא ֶׁשּלִי וְ ָא ַמר‪ְ :‬‬ ‫ַ‬ ‫נְּתי‪.‬‬ ‫ֹומ ֶרת?" ֹלא ֵה ַב ִ‬ ‫"מה ּזֹאת א ֶ‬ ‫ַ‬ ‫לַחנּות ִּוב ַּק ְׁש ִּתי ֶאת ֶּפ ֶרק ַ'הּׁש ֵֹואל'‪ָ ,‬א ְמרּו לִי ֶׁשּלִכְ א ָֹורה נִגְ ַמר‪ָׁ .‬שלְ חּו א ִֹותי‬ ‫נַס ִּתי ֲ‬ ‫"ׁש ְמרּו לְָך ֶאת ַהח ֶֹוב ֶרת ָה ַא ֲחרֹונָה‪ָ "...‬א ַמר ַא ָּבא וְ ִה ְס ִּביר‪ּ" :‬כְ ֶׁשּנִכְ ְ‬ ‫ָ‬ ‫לְח ֵּפׂש ַּב ַּמ ָּדף‪ְּ ,‬בלִי ַה ְר ֵּבה ִסּכּויִ ים ֶׁש ֶא ְמ ָצא ָׁשם‪ .‬וְ ִהּנֵה‪ָׁ ,‬שם ֵמ ֲאח ֵֹורי ח ְֹוברֹות ֲא ֵחרֹות ִה ְס ַּת ְּת ָרה ח ֶֹוב ֶרת ַא ַחת ַא ֲחרֹונָה‪ֶׁ ,‬ש ִחּכְ ָתה ַרק לִי‪ .‬ד' ָׁש ַמר א ָֹותּה‬ ‫ַ‬ ‫ִּב ְמיֻ ָחד ִּב ְׁש ִבילְָך!"‬ ‫ית ַה ְׁשּגָ ָחה ְּפ ָר ִטית?‬ ‫יֶ לֶ ד יָ ָקר! ָר ִא ָ‬ ‫ההודעות‬ ‫ְי ָל ִדים ְי ָק ִרים!‬ ‫ַׁש ֵּתף ֶאת ַעם יִ ְׂש ָר ֵאל ַּב ִּסיּפּור ֶׁשּלְ ָך!‬ ‫פינת‬ ‫עֹולה ִסיּפּור ָח ָדׁש ֵמ ֵאת ַה ְמ ַח ֵּנְך‬ ‫ֶ‬ ‫ְּב ָכל יֹום ִראׁשֹון‬ ‫ּנֹודע ָה ַרב ַק ְל ָמן רֹוזֶ ְנ ַּג ְר ֶטן ְׁש ִליט״א‪.‬‬ ‫ַה ָ‬ ‫יל ִדים‪02-30-11-901 :‬‬ ‫ִה ְת ַק ֵּׁשר ְל ַקו ַה ְׁש ָּג ָחה ְּפ ָר ִטית ִל ָ‬ ‫יל ִדים‪02-3011901 :‬‬ ‫ַקו ַה ְׁש ָּג ָחה ְּפ ָר ִטית ִל ָ‬ ‫(ל ַא ַחר ְּב ִח ַירת ַה ָּׂש ָפה) ְו ַה ְק ֵלט ֶאת ַה ִּסיּפּור ֶׁש ְּלָך‪.‬‬ ‫לּוחה ‪ְ 4‬‬ ‫ִה ָּכ ֵנס ִל ְׁש ָ‬ ‫‪6‬‬ ‫ינ ִים‬ ‫רֹואים ַה ְׁש ָּג ָחה ָּב ֵע ַ‬ ‫ִ‬ ‫רֹואה‬ ‫ָ‬ ‫ַע ִין‬ ‫יקגוֹ‪ּ ְ .‬ב ַליְ ָלה ָ ּג ׁשוּם‬ ‫ַּת ְק ִציר‪ִׁ :‬ש ָ‬ ‫וְ ָח ׁשו ְּך‪ֶ ,‬ר ֶכב נוֹ ֵס ַע ִ ּב ְפ ָראוּת וְ נִ ְכנָ ס‬ ‫ְ ּב ִר ְכ ּבוֹ ֶׁשל ר' ְׁשלוֹ יְ ֶמה‪ .‬נוֹ ְס ֵעי ָה ֶר ֶכב‬ ‫ימים אוֹ תוֹ ַ ּב ְּתאוּנָ ה‪.‬‬ ‫ַה ּפוֹ ֵג ַע ַמ ֲא ִׁש ִ‬ ‫נִ ְצחֹון ָה ֱא ֶמת‬ ‫פרק ‪ 2‬מתוך ‪4‬‬ ‫ַ ּכ ֲעבֹר ִמ ְס ַּפר ָי ִמים‪:‬‬ ‫ָאנ ּו נָ ַס ְענ ּו ַ ּב ְ ּז ִהירוּת ַה ִּמ ְת ַ ּב ֶּק ֶׁשת‪ ,‬ו ִּפ ְתאוֹ ם ָה ֶר ֶכב‬ ‫ַמה ִּפ ְתאוֹ ם ֲאדוֹ נִ י ַה ּ ׁשוֹ ֵטר‪,‬‬ ‫יח ִמ ּמוּל וְ נִ ְת ַקע ָ ּבנוּ!‬ ‫ַה ֶ ּזה ֵה ִג ַ‬ ‫ֲאנִ י נָ ַס ְע ִּתי ִ ּב ְז ִהירוּת ַר ָ ּבה‪,‬‬ ‫וְ ֵהם ִה ְת ָּפ ְרצ ּו מו ִּלי!!!‬ ‫ֵ ּכן‪ ,‬הוּא נָ ַסע ִ ּב ְפ ָראוּת ַר ָ ּבה!‬ ‫ֲאנִ י רוֹ ֵׁשם ְל ָפנַ י‪...‬‬ ‫ִאם ַה ֶ ּנ ֱא ָׁשם הוּא יְ הו ִּדי‪,‬‬ ‫ֵאין צ ֶֹר ְך ְל ָב ֵרר ִמ ַדּ י ַה ְר ֵ ּבה‪...‬‬ ‫ַאל ְּת ַע ֵ ּכב אוֹ ִתי‪,‬‬ ‫ֶאת ַט ֲענוֹ ֶת ָ‬ ‫יך ַּת ְׁש ִמ ַ‬ ‫יע‬ ‫ִ ּב ְפנֵ י ַה ּ ׁשוֹ ֵפט‪...‬‬ ‫אוֹ י‪ִ ,‬ק ַ ּב ְל ִּתי ִז ּמוּן‬ ‫ַמה ָּק ָרה‪ ,‬ר' ְׁשלוֹ יְ ֶמה?‬ ‫ְל ֵבית ִמ ְׁש ָּפט!‬ ‫ַא ָּתה נִ ְר ֶאה ְמאֹד ֻמ ְט ָרד!‬ ‫נוּ‪ ,‬וְ ֵאין ְל ָך הוֹ ָכחוֹ ת ְל ַח ּפו ְּת ָך‪,‬‬ ‫אוֹ ְח ְחח‪ָ ...‬א ֵכן ֲאנִ י ֻמ ְט ָרד ְ ּביוֹ ֵתר‪...‬‬ ‫ֵע ֻד ּיוֹ ת ֵמ ַה ּ ֶׁש ַטח ֶׁש ְּת ַא ֵּמ ְתנָ ה‬ ‫נִ ְר ְק ָמה נֶ ְג ִדּ י ֲע ִל ָ‬ ‫ילה ִ ּכ ְביָ כוֹ ל נָ ַה ְג ִּתי‬ ‫ַעל ִּפי ַה ִה ָ ּגיוֹ ן – ֵאין ִלי ׁשוּם‬ ‫ֶאת ַה ִ ּג ְר ָסה ֶׁש ְ ּל ָך?‬ ‫ִ ּב ְפ ָראוּת וְ ָג ַר ְמ ִּתי ִל ְתאוּנָ ה ֲחמו ָּרה‪...‬‬ ‫ִס ּכוּי ִל ְז ּכוֹ ת ַ ּב ִּמ ְׁש ָּפט!‬ ‫ַה ְּתאוּנָ ה ִה ְתַר ֲח ָׁשה ְ ּב ָמקוֹ ם נִ ָדּ ח‬ ‫וְ ָח ׁשו ְּך‪ ...‬ו ְּמ ֻד ָ ּבר ַ ּב ֲחבו ַּרת ּגוֹ יִ ים‬ ‫'ל ַס ֵדּ ר' ֶאת ָ ּכל‬‫ַה ְמ ֻס ֶ ּג ֶלת ְ‬ ‫ד' יַ ֲעזֹר! ָאסוּר ְל ָך‬ ‫ַההוֹ ָכחוֹ ת ְל ָר ָע ִתי‪...‬‬ ‫ְל ִה ְתיָ ֵא ׁש ִמ ְ ּל ַב ֵּק ׁש ַר ֲח ִמים!‬ ‫בְּ יוֹ ם ַה ִּמ ְׁש ָּפט‪:‬‬ ‫אוֹ י‪ֵ ,‬הם ְמ ֻצ ָ ּי ִדים ְ ּבסוֹ ְל ָלה ֶׁשל‬ ‫עוֹ ְר ֵכי ִדּ ין ְמ ֻמ ָ ּל ִחים‪...‬‬ ‫ָע ַלי ְל ִה ְת ַח ֵ ּזק ֶ ּב ֱאמוּנָ ִתי ֶׁש ּ ׁשוֹ ֵפט ָ ּכל‬ ‫ַא ָּתה צוֹ ֵדק‪ֶ .‬א ֱע ֶׂשה ֶאת ַה ִה ְׁש ַּת ְדּ לוּת‬ ‫ָה ָא ֶרץ יוֹ ִציא ֶאת ָה ֱא ֶמת ָלאוֹ ר!‬ ‫ילה ְ ּביוֹ ֵתר – ַא ְר ֶ ּבה ְל ִה ְת ַּפ ֵ ּלל‬ ‫ַהיְ ִע ָ‬ ‫וְ ֶא ְת ַח ֵ ּזק ֶ ּב ֱאמוּנָ ה ו ִּב ָּטחוֹ ן!‬ ‫‪7‬‬ ‫סיפורים מפירות העשייה של הארגון‬ ‫פרי ההשגחה‬ ‫מבט אל נקודת הפצה של עלוני "השגחה פרטית"‪.‬‬ ‫השגחה בשטח‬ ‫מספר הרב א'‪:‬‬ ‫המקום‪ :‬אשקלון‬ ‫אני עוסק בבורסת היהלומים‪ .‬כמו רבים בתחום‪ ,‬זכיתי בהצלחות אך‬ ‫נקודת החלוקה‪ :‬בית החולים ברזילי וחמישה בתי כנסת‬ ‫גם ידעתי נפילות‪ .‬לפני מספר חודשים נפלתי קורבן להונאה שגזלה‬ ‫בעיר‪.‬‬ ‫ממני סכום כסף גדול‪ .‬מאז‪ ,‬חודש אחר חודש כמעט לא נכנסה פרנסה‬ ‫הרב אהרון פורש את פעילות ההפצה שלו על פני שני מרחבים‬ ‫– גם בעקבות ה'עקיצה'‪ ,‬וגם משום שפשוט לא היו רווחים בעסקאות‪.‬‬ ‫שונים בעיר אשקלון‪ ,‬כשבכל אחד מהם מתגלה עלון "השגחה‬ ‫פרטית" באור מיוחד משלו‪.‬‬ ‫ההרגשה הייתה קשה‪ ,‬ואודה שהיו רגעים שבהם האמונה שלי נסדקה‬ ‫בחמשת בתי הכנסת – "בן איש חי"‪" ,‬בית אהרן"‪" ,‬אוהל משה"‪,‬‬ ‫מעט‪.‬‬ ‫"אמת לדוד" ו"אמרי טל" – הפך העלון לחלק קבוע מסדר השבוע‬ ‫יש דבר אחד שמעולם לא ויתרתי עליו – מעשרות‪ .‬תמיד נהגתי להפריש‬ ‫של המתפללים‪ .‬הציבור נהנה ממנו במיוחד‪ ,‬רבים ניגשים להודות‬ ‫מעשר כספים עוד לפני שאני נוגע ברווח‪ ,‬גם אם לאחר ההפרשה לא‬ ‫באופן אישי‪ ,‬וכולם מצפים לו מדי שבוע‪ ,‬כאילו היה מכתב אישי‬ ‫המגיע בזמן קבוע‪.‬‬ ‫יישאר לי דבר‪ .‬גם בחודשים הקשים האלו לא זזתי ממנהגי‪.‬‬ ‫אך בבית החולים ברזילי מתגלה עומק אחר לגמרי‪ .‬שם‪,‬‬ ‫והנה‪ ,‬במבט לאחור על כל אותה תקופה‪ ,‬גיליתי פלא‪ :‬בכל החודשים‬ ‫במסדרונות הארוכים‪ ,‬בקרב מלווי החולים והמטופלים עצמם‪,‬‬ ‫שבהם לא הכנסתי כמעט מאומה‪ ,‬הקב"ה דאג לי – הן למחייתי‬ ‫נחטף העלון במהירות שאינה מצויה באף עלון אחר המחולק‬ ‫היומיומית‪ ,‬והן לכך שיהיה בידי מה להפריש למעשרות – בדיוק כפי‬ ‫במקום‪ .‬הערימה נעלמת חיש בכל שבוע מחדש‪ ,‬והביקוש לעוד‬ ‫ועוד עותקים‪ ,‬אינו פוסק‪.‬‬ ‫שאני נוהג בחודשים שבהם אני מרוויח‪.‬‬ ‫ואולי אין בכך פלא‪ .‬דווקא בין כותלי בית החולים‪ ,‬מקום בו‬ ‫ומה שהחזיק אותי באמונה גם ברגעים המטלטלים ביותר היה דווקא‬ ‫הלבבות פתוחים והתפילות ישירות – ההשגחה הפרטית איננה‬ ‫עלון "השגחה פרטית" שאני עצמי מפיץ‪ .‬הסיפורים שהעברתי לאחרים‬ ‫מושג עלום; היא אוויר לנשימה‪ .‬עלון קטן במקום הנכון מזכיר‬ ‫חזרו והזינו אותי מבפנים‪ ,‬והזכירו לי שמי שמשגיח על הפרנסה עצמה‪,‬‬ ‫לכל מי שנזקק לכך‪ ,‬שיש מי שמשגיח על כל צעד – גם‪ ,‬ובעיקר‪,‬‬ ‫ברגעים הקשים ביותר‪.‬‬ ‫משגיח גם על המעשר‪.‬‬ ‫זו ההזדמנות שלך לעשות שינוי אמיתי!‬ ‫התחזקתם מהעלון? רוצים לזכות את הקוראים?‬ ‫פתח גם אתה מוקד הפצה באזור שלך ותהיה חלק מזיכוי הרבים‪.‬‬ ‫שלחו למערכת במייל או בפקס‪ ,‬או השאירו הודעה בקו ‪ 02-30-11-300‬בשלוחה ‪9/9‬‬ ‫הפעולה שלך משנה חיים‪ .‬התקשר עכשיו ל‪ *6176-‬שלוחה ‪ 4‬או ל‪02-3011511-‬‬ ‫מדור חדש ומפתיע ב'קו השגחה פרטית'‪:‬‬ ‫ייעס‬ ‫ּגּוטע נַ ֶ‬ ‫ֲח ָדׁשֹות טֹובֹות ‪ֶ -‬‬ ‫עולה מידי יום בקו‪ ,‬בשעה ‪ 19:00‬בהיכל המרכזי‬ ‫הסיפורים שלכם – שניים מדברים‪ .‬אתם מקשיבים‪.‬‬ ‫קו השגחה פרטית‪:‬‬ ‫מפיצים‬ ‫קח גם אתה שותפות בזיכוי הרבים העולמי‪,‬‬ ‫לע"נ הרב יואל בן הרב בן ציון זצ"ל נלב"ע י"ד אלול ה'תשפ"ו ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫ותזכה לישועות בכל העניינים!‬ ‫אמונה‬ ‫טורגן יפה בת שרה‪ ,‬שרונה בת טורגן יפה‪ ,‬לימור הודיה בת טורגן יפה‬ ‫לכל יהודי‬ ‫התקשר עכשיו ל‪ *6176-‬שלוחה ‪ 4‬או ל‪02-3011511-‬‬ ‫לבריאות הגוף והנפש וברכה והצלחה בכל העניינים‬ ‫בכל העולם‬ ‫העלון יוצא לאור גם באידיש ובאנגלית‬ ‫ניו‪-‬יורק‬ ‫אילת‬ ‫באר שבע‬ ‫חיפה‬ ‫ת"א‬ ‫ירושלים‬ ‫שעון קיץ‬ ‫‪17:46‬‬ ‫‪17:41‬‬ ‫‪17:43‬‬ ‫‪17:29‬‬ ‫‪17:37‬‬ ‫‪17:22‬‬ ‫כניסת שבת‬ ‫לקבלת העלון במייל שלחו בקשה‬ ‫‪18:43‬‬ ‫‪18:36‬‬ ‫‪18:36‬‬ ‫‪18:34‬‬ ‫‪18:35‬‬ ‫‪18:34‬‬ ‫מוצאי שבת‬ ‫לכתובת ‪B023011300@GMAIL.COM‬‬ ‫‪19:23‬‬ ‫‪19:12‬‬ ‫‪19:14‬‬ ‫‪19:10‬‬ ‫‪19:10‬‬ ‫‪19:13‬‬ ‫מוצ"ש ר"ת‬ ‫לפניות בעניין תוכן העלון‪ :‬השאירו הודעה במס' ‪ 02-3011300‬שלוחה ‪9/9‬‬ ‫יש לנהוג בו כבוד כדרך שנוהגים בתשמישי מצווה‪ ,‬דהיינו להכניסו לעטיפה‬ ‫או שלחו לפקס ‪ 02-6599189‬או למייל המערכת ‪A@023011300.COM‬‬ ‫קודם השלכתו‪ ,‬כגון בשקית שאינה שקופה‪ .‬והמחמיר יגנוז‪.‬‬ ‫תכלית העלון היא לקרב את האדם לבורא עולם‪ ,‬חלילה שהוא יהיה זה שיפריע להתפלל ולשמוע קריאת התורה‪.‬‬ ‫‪8‬‬