gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אלשיך · Alshich — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: אלשיך · Alshich

שבוע: לך לך (2026-10-19)

אלשיך · Alshich — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ט"ו‪ .‬אומרו לה' הנראה אליו‪ ,‬מי לא ידע‬ ‫כי הוא הנראה אליו?‬ ‫ומארצך‪ ,‬כי תחלה יוצא מבית אביו ואחר‬ ‫כך ממולדתו ואחר כך מארצו!‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫ט"ז‪ .‬אומרו ויבן שם מזבח לה' ויקרא‬ ‫ומה גם לרבותינו ז"ל שפירשו מארצך זו‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫בשם ה'‪ ,‬כי אחר שהמזבח הוא לה' ראוי‬ ‫איפרכיא שלך‪ ,‬וממולדתך זו שכונתך‪,‬‬ ‫פ' לך לך‬ ‫שיקרא בשם ה'!‬ ‫ומבית אביך כמשמעו‪ .‬אלא שדעת רבותינו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ז"ל אחשבה ‪ -‬מאשר פירשו פסוק זה כך על‬ ‫אמנם אשר אבחר דרכי במקראי קדש‬ ‫פסוק ושכחי עמך ובית אביך‪ - ,‬שדעתם‬ ‫וַ יֹּאמֶ ר יְ קֹּוָ ק אֶ ל אַ בְ ָרם ל ְֶך לְ ָך‬ ‫אלה‪ ,‬הלא הוא‪ ,‬כי בא א‪-‬להי עולם ה'‬ ‫יך אֶ ל‬ ‫מֵ אַ ְרצְ ָך ומִ מוֹּ ל ְַד ְת ָך ומִ ֵבית אָ בִ ָ‬ ‫ללמד לאברהם דעת‪ ,‬למען ישכיל איש‬ ‫לתרץ קושי סדר הכתוב על שישכח ולא‬ ‫הישראלי‪ ,‬מה בין היותו בחוצה לארץ אל‬ ‫ידאג על פרידת יודעיו‪ ,‬שהוא שישכח‬ ‫הָ אָ ֶרץ אֲ ֶשר אַ ְראֶ ךָ‪ :‬וְ אֶ עֶ ְש ָך לְ גוֹּ י גָדוֹּ ל‬ ‫היותו באדמת הקודש‪ .‬והוא כי הלא יאמר‬ ‫אברהם אלו השלשה סוגים ולא ידאג אל‬ ‫וַ אֲ בָ ֶרכְ ָך וַ אֲ ַג ְדלָה ְשמֶ ָך וֶ הְ יֵה ְב ָרכָ ה‪:‬‬ ‫איש‪ ,‬הלא ארבעה המה נפלאו ממני דרך‬ ‫פרידתו מהם‪ ,‬ועל כן הנשכח ראשונה‬ ‫יך ומְ קַ לֶלְ ָך אָ אֹּר‬ ‫וַ אֲ בָ רֲ כָ ה מְ בָ ְרכֶ ָ‬ ‫יתרונם בדבר הלזה‪.‬‬ ‫הקדים אל המאוחר‪ .‬אך עדיין ראוי לבקש‬ ‫וְ נִ בְ ְרכו בְ ָך כֹּל מִ ְש ְפחֹּת הָ אֲ ָדמָ ה‪ :‬וַ ֵיל ְֶך‬ ‫דרך ישכון אור פשוטו על נכון‪.‬‬ ‫א‪ .‬האדם עצמו‪.‬‬ ‫אַ בְ ָרם ַכאֲ ֶשר ִד ֶבר אֵ לָיו יְ קֹּוָ ק וַ ֵיל ְֶך‬ ‫ב‪ .‬הארץ הלזו‪.‬‬ ‫ה‪ .‬כי‪ ,‬אם יאבה אביו לבא עמו‪ ,‬למה‬ ‫ִאתוֹּ לוֹּ ט וְ אַ בְ ָרם ֶבן חָ מֵ ש ָשנִ ים‬ ‫ג‪ .‬עולם הגלגלים‬ ‫ימנעהו שיאמר לו שאדרבה ילך מבית‬ ‫אביו ויעזבם!‬ ‫וְ ִשבְ עִ ים ָשנָה ְבצֵ אתוֹּ מֵ חָ ָרן‪... :‬‬ ‫ד‪ .‬עולם הרוחני אשר עליו‪.‬‬ ‫וַ ַי ֲעבֹּר אַ בְ ָרם ָבאָ ֶרץ עַ ד מְ קוֹּ ם ְשכֶ ם‬ ‫והוא כי על האחד ‪ -‬הוא האדם‪ ,‬כי על‬ ‫ו‪ .‬אומרו אשר אראך‪ ,‬ולא אמר אשר‬ ‫עַ ד אֵ לוֹּ ן מוֹּ ֶרה וְ הַ ְכ ַנעֲנִ י אָ ז ָבאָ ֶרץ‪:‬‬ ‫אומר אליך‪ ,‬כאשר אמר לו על העקידה‪,‬‬ ‫עצמו יאמר מה תתן ומה תוסיף ארץ‬ ‫וכן ליצחק שכון בארץ אשר אומר אליך!‬ ‫וַ י ֵָרא יְ קֹּוָ ק אֶ ל אַ בְ ָרם וַ יֹּאמֶ ר לְ ז ְַרע ֲָך‬ ‫ישראל בי? והלא כאיכותי בחוץ לארץ‬ ‫אֶ ֵתן אֶ ת הָ אָ ֶרץ הַ זֹּאת וַ ִיבֶ ן ָשם מִ ז ְֵבחַ‬ ‫איכותי בארץ אם טוב ואם רע!‬ ‫ז‪ .‬אומרו ואעשך כו'‪ ,‬כי היתכן שלעשות‬ ‫מצות קונו יצטרך הבטחות? ומה רב קושי‬ ‫לַיקֹּוָ ק הַ ִנ ְראֶ ה אֵ לָיו‪ :‬וַ יַעְ ֵתק מִ ָשם‬ ‫ועל השנית היא עצם הארץ‪ ,‬הלא יאמר‬ ‫הָ הָ ָרה מִ ֶק ֶדם לְ בֵ ית אֵ ‪-‬ל וַ יֵט אָ ֳהלֹּה‬ ‫הנה הארץ וחוץ לארץ ממזרח שמש עד‬ ‫העקידה ולא הבטיחו שום הבטחה ולא‬ ‫מבואו גוף אחד הוא‪ ,‬כי סדנא דארעא חד‬ ‫נמנע מעשות הדבר!‬ ‫ֵבית אֵ ‪-‬ל מִ יָם וְ הָ עַ י מִ ֶק ֶדם וַ ִיבֶ ן ָשם‬ ‫הוא‪ ,‬ומה בין חלק זה לחלק זולתו?‬ ‫ח‪ .‬למה נתייחדו לו ההבטחות האלה פה‬ ‫מִ ז ְֵבחַ לַיקֹּוָ ק וַ ִי ְק ָרא ְב ֵשם יְ קֹּוָ ק‪:‬‬ ‫ועל השלישית יאמר מה בין חלק הגלגל‬ ‫מזולתן?‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אשר לעומת חוץ לארץ לחלק אשר נגד‬ ‫ט‪ .‬אומרו ואברכך‪ ,‬כי הלא גם בעשות‬ ‫מדרגות קרבת א‪-‬להים שזוכים‬ ‫הארץ? ואשר הוברי השמים ישפטו‬ ‫אותו לגוי גדול גם הוא ברכה!‬ ‫ע"י ישוב ארץ ישראל וברית מילה‬ ‫בחוצה לארץ למה יגרע ממנו בארץ? ומה‬ ‫י‪ .‬אומרו ואגדלה שמך‪ ,‬היתכן כי חפץ‬ ‫~ ~ ~‬ ‫גם כי הגלגל סובב סובב הולך סביב אל כל‬ ‫אברהם בגדולות ובנפלאות?‬ ‫לבא אל ביאור המקראות‪ ,‬נשים לב אל‬ ‫עצם הארץ הטהורה והטמאה‪.‬‬ ‫קצת הערות‪ ,‬הלא המה‪.‬‬ ‫יא‪ .‬אומרו והיה ברכה‪ ,‬כי איך יהיה הוא‬ ‫ועל הרביעית גם הוא אמור יאמר מה‬ ‫הברכה?‬ ‫א‪ .‬אומרו ויאמר ה' כו'‪ ,‬כי מן הראוי‬ ‫בין חלק אשר לעומת חוץ לארץ‪ ,‬לאשר‬ ‫יאמר תחלה וירא אליו ה'‪ ,‬ואחר כך מה‬ ‫הוא לעומת הארץ‪ ,‬אחר שכל עולם‬ ‫יב‪ .‬אומרו ואברכה מברכיך‪ ,‬מה יתן ומה‬ ‫יוסיף לו שיברך מברכיו ושיקלל מקללו?‬ ‫דבר אליו!‬ ‫העליון עליון נורא?‬ ‫ומה גם כי חפץ חסד הוא ולא יחפוץ‬ ‫ומה גם אם היתה זו פעם ראשונה‪,‬‬ ‫על כן על כל ארבע אלה בא הא‪-‬להים‬ ‫בקללת מקללו!‬ ‫שהיה ראוי יודיע חדוש ההתראות!‬ ‫ללמד לאדם דעת ולהעמיד את אברם על‬ ‫האמת‪ .‬ויורהו ויאמר לו‪,‬‬ ‫יג‪ .‬אומרו ונברכו בך כו'‪ ,‬כי הלא מקלליו‬ ‫ב‪ .‬מלת לך שהיא מיותרת!‬ ‫גם הם ממשפחות האדמה המה‪ ,‬ואיך‬ ‫ג‪ .‬אומרו מארצך כו'‪ ,‬כי באומרו לך לך‬ ‫על האחת לך לך‪ ,‬לומר אתה דע לך כי‬ ‫יתקיים התברך כל המשפחות אם מקללו‬ ‫אינך בחוץ לארץ מה שאתה בארץ‪ ,‬והוא‪,‬‬ ‫אל הארץ אשר אראך‪ ,‬מי לא ידע כי‬ ‫יארר?‬ ‫מארצו יצא וממולדתו ומבית אביו!‬ ‫כי הלא כל איש חכם לב‪ ,‬הוא ידע כי לא‬ ‫כנפשות העמים נפשות עם א‪-‬להי‬ ‫יד‪ .‬אומרו וילך אברם כאשר דבר אליו‬ ‫ד‪ .‬כי נהפוך הוא הסדר האמתי‪ ,‬כי‬ ‫אברהם‪ ,‬כי אלה מהחצונים עולם הפירוד‪,‬‬ ‫ה'‪ ,‬כי מי לא ידע כי כאשר דבר אליו ה'‬ ‫הראוי יאמר מבית אביך וממולדתך‬ ‫ואלה מן הקדושים עולם האחדות‪ .‬כי על‬ ‫הלך?‬ ‫‪1‬‬ ‫רוחך כי מהותך בחוץ לארץ ומהותך שהוא בין השרים‪ ,‬כי אתה מתעלה ואינך‬ ‫כן כל נפשות ישראל אחד יקראו‪ ,‬כד"א‪,‬‬ ‫בארץ אחת היא‪ ,‬כי הלא דע‪ ,‬כי בהיותך תחת שרי מעלה‪( :‬ובזה נתיישב קושיא ג‪.‬‬ ‫'כל נפש ששים ושש'‪ ,‬מה שאין כן בגויים‬ ‫בחוץ לארץ אינך דבק עם שורשך‪ ,‬ואינך מארצך כו'‪ ,‬באומרו לך לך אל הארץ אשר‬ ‫שנאמר בעשו 'נפשות' ביתו‪ ,‬כי על כן כל‬ ‫בעצם שלם‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬כאילו נפרד קצתך אראך‪ ,‬מי לא ידע כי מארצו יצא‬ ‫ישראל ערבים זה לזה‪.‬‬ ‫מקצתך‪ ,‬כי נפרד אתה מעיקרך ושורשך‪ .‬וממולדתו ומבית אביו!‬ ‫עוד ידענו מחכמי האמת‪ ,‬כי אין דבר‬ ‫וקושיא ד‪ .‬הראוי יאמר מבית אביך‬ ‫אך בלכתך אל הארץ‪ ,‬אתה כהולך‬ ‫רוחני קדוש הולך ממקום למקום‪ ,‬שיעתיק‬ ‫וממולדתך ומארצך‪ ,‬כי תחלה יוצא מבית‬ ‫ומתחבר אל עצמך ושורשך‪:‬‬ ‫ויעקר לגמרי ממקום שהיה בו‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫וזהו לך לך‪ ,‬שהוא כי לך ולעצמך אתה אביו ואחר כך ממולדתו ואחר כך מארצו!‬ ‫ששם ישאר עיקר שורשו‪ ,‬וממציאותו‬ ‫וקושיא ה‪ .‬אם יאבה אביו לבא עמו‪,‬‬ ‫הולך‪ ,‬הוא השורש הדבק בא‪-‬להיך‪ ,‬כי‬ ‫מתפשט והולך אל מקום החפץ‪ .‬אם כן‬ ‫איכותך מתעלה ומתקדש ומשתלם בזה‪ .‬למה ימנעהו שיאמר לו שאדרבה ילך‬ ‫איפה נפשות עם בני ישראל‪ ,‬אשר הן הנה‬ ‫הנה כי אין עצמותך בחוץ לארץ כעצמותך מבית אביו ויעזבם!)‬ ‫חלק א‪-‬לוה ממעל‪ ,‬הלא בבואנה אל העולם‬ ‫בארץ‪( :‬ובזה נתיישב קושיא ב‪ .‬לך שהיא ולעומת אומרו לך לך‪ ,‬אמר לו‪ ,‬אל הארץ‬ ‫הזה‪ ,‬ישאירו שורשיהן למעלה תחת כנפי‬ ‫אשר אראך‪,‬‬ ‫מיותרת!)‬ ‫השכינה‪ .‬היא ארץ העליונה אשר היא‬ ‫ועל השניה‪ ,‬אמר‪ ,‬מארצך‪ ,‬לומר‪ ,‬אל והוא בשום לב אל אשר הערנו‪ ,‬כי לא‬ ‫לעומת ארץ הקדושה‪ ,‬כי על כן שתיהן‬ ‫תאמר‪ ,‬כי כל גוף הארץ‪ ,‬אחת הוא‪ ,‬ואפילו נאמר 'וירא ה' אל אברם' טרם יספר‬ ‫ארצות החיים יקראו‪ ,‬באופן כי אין נפש‬ ‫תלך אל קצות הארץ‪ ,‬עודך בארצך‪ ,‬כי מאמרו יתברך אליו!‬ ‫קדושה באה למטה לארץ‪ ,‬שלא ישאר‬ ‫שורשה במקומה העליון‪ ,‬עם ה' א‪-‬להים‪,‬‬ ‫סדנא דארעא חד הוא‪ ,‬כי דע לך‪ ,‬כי לא כן וגם אומרו אחרי כן‪' ,‬ויבן שם מזבח לה'‬ ‫ולאיש הצדיק דבקות נמשך אליו משורשו‬ ‫הוא‪ ,‬כי מארצך אתה הולך‪ ,‬כי בלכתך שם‪ ,‬הנראה אליו'‪ ,‬שהוא מיותר!‬ ‫אל נפשו פה‪ ,‬נמצא דבק על ידי כן בא‪-‬להיו‬ ‫הוא כאילו בגוף ארץ אחרת אתה‪ ,‬ומה גם‬ ‫לרבותינו ז"ל האומרים‪ ,‬כי בתחלה ברא אמנם‪ ,‬הנה למדנו יתברך‪ ,‬מה גדלה‬ ‫ועל כן יקרא חי‪:‬‬ ‫א‪-‬להים ארץ ישראל בלבד‪ ,‬ואחר כך חוץ מעלת אברהם ‪ -‬עם היותו שלם ‪ -‬על ידי‬ ‫מה שאין כן החוטא המוסך מסך‬ ‫לארץ‪ ,‬שנאמר‪' ,‬עד לא עשה ארץ בא אל הארץ הקדושה‪:‬‬ ‫טומאה על נפשו ומפסיק חוט הקדושה‬ ‫כי כה אמר אליו‪ ,‬הנה‪ ,‬למה שאדמת‬ ‫וחוצות'‪:‬‬ ‫הנמשכת‪ ,‬ומבדיל בינו לקונו הוא‬ ‫ועל השלישית‪ ,‬עולם הגלגלים‪ ,‬אמר‪ ,‬העמים היא טמאה‪ ,‬ואין שכינה שורה בה‪,‬‬ ‫הא‪-‬להים חיים‪ ,‬שעל כן מי שהוא רשע‬ ‫וממולדתך‪ ,‬לומר‪ ,‬דע‪ ,‬כי המולד שלך בחוץ וגם נפש האדם שם נפרדת מקדושת‬ ‫שרובו עונות נקרא מת‪ ,‬כמי שנחתכו רוב‬ ‫לארץ‪ ,‬ממנו אתה הולך‪ .‬כי מה שגוזר מקורה‪ ,‬על כן‪ ,‬איננה זוכה לקבלת השראת‬ ‫סימני חיותו‪ ,‬וזהו אשר הנביא דבר‬ ‫מולדתך פה‪ ,‬לא יגזור לך בארץ ישראל‪ .‬כי קדושה‪ ,‬שיזכה בעליה להראות אליו הוא‬ ‫עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין‬ ‫בלכתך מארצך אל הארץ‪ ,‬הוא כמהלך גם יתברך‪ ,‬ש'במראה אליו יתודע'‪ ,‬שם‪:‬‬ ‫א‪-‬להיכם‪:‬‬ ‫מתחת שליטת המזלות‪ ,‬וזהו וממולדתך‪ ,‬כי כאשר מצינו ביעקב‪ ,‬עודנו בחוץ לארץ‪,‬‬ ‫וממוצא דבר יצא כי העבד ישראל‬ ‫המולד שלך הגוזר שלא תוליד‪ ,‬יתבטל‪ ,‬כי לא נאמר בו‪' ,‬וירא אליו ה'‪ ,‬רק ויאמר‬ ‫השוכן בארץ ישראל אשר היא לעומת‬ ‫אליו מלאך הא‪-‬להים בחלום כו'‪ ,‬אך בבואו‬ ‫כאילו אינך תחת המולד שלך‪:‬‬ ‫ארץ העליונה‪ ,‬דבק בשורשו‪ ,‬כי אויר ארץ‬ ‫ועל הרביעית‪ ,‬אמר‪ ,‬ומבית אביך‪ ,‬והוא‪ ,‬אל הארץ‪ ,‬הוא אומר 'וירא‬ ‫ישראל קדוש הוא‪ ,‬וימשך בו דרך ישרה‬ ‫כי אין לאדם בית בעולם הזה‪ ,‬כי גר הוא‪ ,‬א‪-‬להים אל יעקב עוד כו'‪ ,‬וכן בבית א‪-‬ל‪,‬‬ ‫איכות שורש נפשו אל נפשו אשר בקרבו‪,‬‬ ‫כאורח נטה ללון‪ ,‬ולהבל דמה‪ ,‬ימיו כצל בברחו‪ ,‬שהיה בארץ ישראל‪ ,‬נאמר 'עלה‬ ‫נמצא כי שלם יקרא בלי פירוד מניה וביה‪,‬‬ ‫עובר‪ ,‬אך הבית האמיתי הוא למעלה‪ ,‬בית א‪-‬ל כו' הנראה אליך בברחך כו'‪.‬‬ ‫ממנו לשורשו‪.‬‬ ‫כדבר הזה קרה לאברהם‪ ,‬כי עודנו בחוץ‬ ‫כד"א‪ ,‬כי הולך האדם אל בית עולמו‪.‬‬ ‫מה שאין כן בהיותו בחוץ לארץ‪ ,‬שאויר‬ ‫אלא שיש הפרש‪ ,‬כי בית עולמו של לארץ‪ ,‬היה הוא יתברך מדבר בו‪ ,‬אך‪ ,‬לא‬ ‫ארץ העמים טמא ומפסיק‪ ,‬כי איזה הדרך‬ ‫איש ישראל‪ ,‬הוא תחת כנפי השכינה‪ ,‬כי היה מתראה אליו‪ ,‬על כן נאמר‪ ,‬ויאמר ה'‬ ‫ימשך איכות שורש נפשו אשר בארץ‬ ‫שם ביתו‪ ,‬ובית כל יתר בני נח‪ ,‬הוא תחת אל אברם‪ ,‬אבל לא נאמר‪' ,‬וירא ה' אל‬ ‫העליונה אשר לעומת התחתונה‪ ,‬דרך‬ ‫אברם'‪ ,‬כי עודנו עומד בחוץ לארץ‪( :‬ובזה‬ ‫השרים החצונים בעולם המלאכים‪.‬‬ ‫עקלתון אל טומאת אויר ארץ טמאה אל‬ ‫נתיישב קושיא א‪ .‬ויאמר ה' כו'‪ ,‬כי מן‬ ‫נפש קרב איש השוכן אתה בתוך‬ ‫על כן אמר לו‪ ,‬בלכתך מחוץ לארץ‪ ,‬הוא הראוי יאמר תחלה וירא אליו ה'‪ ,‬ואחר‬ ‫טומאתה‪:‬‬ ‫כאילו מתהלך גם בעולם העליון ‪ -‬ממה כך מה דבר אליו! ומה גם אם היתה זו‬ ‫ונבא אל הענין‪ ,‬כי הלא זה מאמרו‬ ‫שהוא לעומת ארץ התחתונה ‪ -‬גם ממה‬ ‫שהוא מדרגת בית אביך שלא נתגייר‪,‬‬ ‫יתברך אל אברהם עבדו‪ ,‬אל יעלה על‬ ‫‪2‬‬ ‫המה‪ ,‬ואיך יתקיים התברך כל המשפחות‬ ‫ב‪ .‬כאשר עבר בארץ כי שם ה' נראה‬ ‫פעם ראשונה‪ ,‬שהיה ראוי יודיע חדוש‬ ‫אם מקללו יארר?)‬ ‫אליו‪ ,‬אך עדיין היה נופל בהנבאו‪.‬‬ ‫ההתראות!)‬ ‫והנה על פי הדברים האלה‪ ,‬אין כוונתו‬ ‫ג‪ .‬בהמולו את בשר ערלתו‪ ,‬כי מאז‬ ‫על כן אמר לו הוא יתברך‪ ,‬אל יתחמץ‬ ‫יתברך להבטיחו הבטחות שיעשה המצוה‬ ‫נוסדו יחד אליו שלמות מעמד שלשתן‪:‬‬ ‫לבבך באמור‪:‬‬ ‫ויקבל פרס חלילה‪ ,‬רק בא להגיד לו מה‬ ‫והוא מאמר הכתוב‪' ,‬וירא ה' אל אברם‬ ‫אם חפץ בי ה'‪ ,‬ודובר בי‪ ,‬למה לא‬ ‫בין ארץ ישראל לחוצה לארץ‪( .‬ובזה‬ ‫כו' והוא יושב כו'‪ ,‬לומר‪ ,‬כי שני הדברים‬ ‫יתראה אלי‪ ,‬בצד מה?‬ ‫נתיישב קושיא ז‪ .‬ואעשך כו'‪ ,‬כי היתכן‬ ‫אשר נתוספו לו‪ ,‬שהם מראה‪ ,‬והעדר‬ ‫שלעשות מצות קונו יצטרך הבטחות?‬ ‫כי דע איפה‪ ,‬כי המקום גורם‪ ,‬כי פה הוא‬ ‫נפילה‪ ,‬הנה הנם על ידי המילה‪ ,‬כי 'וירא‬ ‫מקום‪ ,‬שאפילו אתה‪ ,‬רחוק משרשך‪.‬‬ ‫ומה רב קושי העקידה ולא הבטיחו שום‬ ‫אליו ה' שהוא מראה‪ ,‬וגם עם‪ ,‬שהוא יושב‬ ‫הבטחה ולא נמנע מעשות הדבר!‬ ‫ולא נופל‪ .‬הנה לך הוראות שני הדברים‬ ‫אך‪ ,‬לך לך‪ ,‬שהוא הקרב עצמך אליך‪,‬‬ ‫וקושיא ח‪ .‬למה נתייחדו לו ההבטחות‬ ‫הנאמרים באמת‪ ,‬מה שאמרתי לך לך‬ ‫והדבק בשרשך הקדוש‪.‬‬ ‫האלה פה מזולתן?)‬ ‫מארצך‪:‬‬ ‫ודע קדושת הארץ בזה‪ ,‬כי הלא תבא אל‬ ‫והנה על פי דרכו‪ ,‬היה אפשר יעלה על‬ ‫ולעומת אומרו‪ ,‬וממולדתך‪ ,‬אמר‪,‬‬ ‫הארץ אשר אראך‪ ,‬והוא‪ ,‬כי עד כה‪ ,‬הנני‬ ‫לב הרואה את כל זאת‪ ,‬לדבר ולומר‪ :‬מי‬ ‫ואעשך לגוי גדול‪ ,‬כי גם שמזלך מונע ממך‬ ‫דובר בך‪ ,‬ואינני מראה אליך מראה‪ ,‬אך‪,‬‬ ‫יודע‪ ,‬אם על ידי כן‪ ,‬פתחה אזנו‪ ,‬לעשות‬ ‫זרע‪ ,‬אני אעשך לגוי גדול‪:‬‬ ‫עתה תבא אל הארץ אשר 'אראך'‪ ,‬שאהיה‬ ‫הדבר‪ ,‬על רוב הברכות?‬ ‫'מראה' לפניך 'מראה'‪ ,‬ולא דבור בלבד‪,‬‬ ‫ולעומת אומרו‪ ,‬ומבית אביך שהוא‬ ‫משולל מראה‪.‬‬ ‫על כן בא הוא יתברך והעיד‪ ,‬כי לא עשה‬ ‫עולם המלאכים או שרים‪ ,‬אמר‪ ,‬ואברכך‪,‬‬ ‫אברהם‪ ,‬רק ל'מה שהיה דבר ה' בלבד‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬אני על ידי עצמי‪ ,‬ולא על ידי שר‬ ‫וכן היה לו‪ ,‬כי ויעבור אברם בארץ כו'‪,‬‬ ‫ולא על ההבטחות‪,‬‬ ‫או מלאך‪( .‬ובזה נתיישב קושיא ט‪.‬‬ ‫וירא ה' אל אברם כו'‪( ,‬ובזה נתיישב‬ ‫ואברכך‪ ,‬כי הלא גם בעשות אותו לגוי וזהו אומרו‪ ,‬וילך אברם כאשר דבר אליו‬ ‫קושיא ו‪ .‬אשר אראך‪ ,‬ולא אמר אשר‬ ‫ה'‪ ,‬כלומר על מה שדבר אליו‪ ,‬ולא על רוב‬ ‫גדול גם הוא ברכה!)‬ ‫אומר אליך‪ ,‬כאשר אמר לו על העקידה‪,‬‬ ‫וכל זה שאמרתי שאצטרך על ידי עצמי הברכות‪ ,‬היו לו רוב ההודאות‪( :‬ובזה‬ ‫וכן ליצחק שכון בארץ אשר אומר אליך!)‬ ‫לברכך‪ ,‬הוא בעוד ששמך אברם‪ ,‬אך‪ ,‬יבא נתיישב קושיא יד‪ .‬וילך אברם כאשר דבר‬ ‫אז‪ ,‬ויבן שם מזבח‪ ,‬להודות לשם ה'‪:‬‬ ‫זמן‪ ,‬שהוא‪ ,‬כאשר אגדלה שמך‪ ,‬שהוא אליו ה'‪ ,‬כי מי לא ידע כי כאשר דבר אליו‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ט"ז‪ .‬ויבן שם מזבח‬ ‫להוסיף אות אחת על שמך ליקרא אברהם‪ ,‬ה' הלך?)‬ ‫לה' ויקרא בשם ה'‪ ,‬כי אחר שהמזבח‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הוא לה'‪ ,‬ראוי שיקרא בשם ה'!)‬ ‫כי אז‪ ,‬אחר שאגדלה שמך‪ ,‬תדבק בך שכינה‬ ‫באופן שתהיה ברכה‪ ,‬כי להיותי בך‪ ,‬ממך כאשר הלך אברהם לקראת הר‬ ‫ועל מה היתה ההודאה? לזה אמר‪ ,‬לה'‬ ‫המוריה אזי נסע ההר כנגדו‬ ‫תמשך הברכה‪ ,‬כאילו אתה בעצמך הברכה‪,‬‬ ‫הנראה אליו‪ ,‬שהוא לה' שזיכהו הראות‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ולא אצטרך לברך רק את זולתך‪ ,‬וזהו‬ ‫אליו‪ ,‬מה שלא זכה עד כה‪ ,‬עודנו עצור‬ ‫ואברכה מברכך וההפך במקללך‪( ,‬ובזה פי"ב‪ :‬ט‪ :‬ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה‪:‬‬ ‫בחוץ לארץ‪.‬‬ ‫נתיישב קושיא י‪ .‬ואגדלה שמך‪ ,‬היתכן כי‬ ‫א‪ :‬הנה‪ ,‬מהראוי יאמר 'נסוע והלוך'!‬ ‫חפץ אברהם בגדולות ובנפלאות?‬ ‫ובזה טעם בנין המזבח מפורש בכתוב‪,‬‬ ‫מה שאין כן לרש"י ז"ל שהיה על בשורת‬ ‫וקושיא יא‪ .‬והיה ברכה‪ ,‬כי איך יהיה ב‪ :‬ועוד‪ ,‬כי הלא בכלל ההליכה היא‬ ‫הזרע ועל בשורת הארץ‪( .‬ובזה נתיישב‬ ‫הנסיעה‪ ,‬ולמה יזכירנה?‬ ‫הוא הברכה?‬ ‫קושיא ט"ו‪ .‬לה' הנראה אליו‪ ,‬מי לא ידע‬ ‫וקושיא יב‪ .‬ואברכה מברכיך‪ ,‬מה יתן‬ ‫ומה יוסיף לו שיברך מברכיו ושיקלל ג‪ :‬ועוד‪ ,‬כי ה’ ראשונה של הנגבה‪,‬‬ ‫כי הוא הנראה אליו?)‬ ‫מקללו? ומה גם כי חפץ חסד הוא ולא מיותרת!‬ ‫ואושר זה לו‪ ,‬מפאת נשמתו אשר תדבק‬ ‫אך‪ ,‬הנה ידענו כי הר המוריה אשר שם‬ ‫ביוצרה מעלה מעלה‪ ,‬על ידי קדושת‬ ‫יחפוץ בקללת מקללו!)‬ ‫ומה שלא יהיה על ידי‪ ,‬רק על ידי השכינה‪ ,‬היא נגבה לארץ ישראל‪ .‬ואשר‬ ‫הארץ‪ ,‬ותשרה עליו שכינה‪ .‬נמצאו‬ ‫השרים‪ ,‬יהיה ליתר משפחות האדמה‪ ,‬לו חשק ללכת וליקרב שמה‪ ,‬גם קדושת‬ ‫באברהם שלשה הדרגות נבואה‪ ,‬זו‬ ‫וזהו ונברכו בך וכו' ולא אמר ואברך בך כל המקום מתקרבת אליו‪ ,‬וההפך במתרחק‪,‬‬ ‫למעלה מזו‪.‬‬ ‫משפחות האדמה‪ .‬וגם זה בך בזכותך‪ :‬ככתוב אצלנו על פסוק‪' ,‬וכי ירבה ממך‬ ‫א‪ .‬והיא טרם היותו בארץ כי שמע את‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא יג‪ .‬ונברכו בך כו'‪ ,‬כי הדרך וכו’ כי ירחק ממך המקום'‪.‬‬ ‫הקול מדבר אליו‪ ,‬ומראה איננו רואה‬ ‫הלא מקלליו גם הם ממשפחות האדמה‬ ‫זולתי קול‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫הנה‪ ,‬שצער אברהם (היה) הכנה אל‬ ‫במאמרם ז"ל‪ ,‬על פסוק‪' ,‬ויבא מלאך וילך‬ ‫כי על הראות לך‪ ,‬כי רב הדרך ותתרחק‬ ‫הבנים להקל מאליהם‪ ,‬וגם בטחון‪,‬‬ ‫מאחריהם וכו’‪ ,‬שהיו נתונים בדין‪ ,‬אם‬ ‫מהמקום‪ ,‬גם המקום הקדוש ירחק ממך‪.‬‬ ‫להחזיק האמונה בלבם‪ ,‬כי כאשר נפלו‬ ‫ליגאל אם ליאבד‪ ,‬וגם בספר הזוהר אומר‪,‬‬ ‫אך נהפוך היה באברהם‪ ,‬החפץ לידבק‬ ‫יחד ביד אברהם‪ ,‬ככה יפלו ביד ישראל‬ ‫שאם היו שוהין עוד מעט שם‪ ,‬לא היתה‬ ‫בקדושת המקום‪ ,‬כי על כן‪ ,‬כאשר היה הולך‬ ‫באחרית הימים‪.‬‬ ‫להם תקומה‪ ,‬שישתקעו בכח הטומאה‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬הלוך לעומתו (לעומת הר המוריה‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫וגם היו עובדי עבודה זרה‪ .‬ולא שוה למו‪,‬‬ ‫אזי) היה נוסע 'הנגבה'‪ ,‬הוא מקום הר‬ ‫קדושת אברהם אבינו לעומת‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬מה שאמרו רבותינו ז"ל‪ ,‬ארבע‬ ‫המוריה‪( ,‬ההר היה נוסע)‪ ,‬כי קדושתו באה‬ ‫ערות המצריים‬ ‫מדות שהיו להם במצרים כו’‪ ,‬והעיקרית‬ ‫ונוסע לקראתו‪ ,‬להקביל פניו‪ ,‬כענין‪' ,‬ויוצא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫היא שנשמרו מעון זמה‪ ,‬שאלמלא כן היו‬ ‫משה את העם לקראת הא‪-‬להים'‪ ,‬שאמרו‬ ‫אבודים‪.‬‬ ‫רבותינו ז"ל‪ ,‬בלכתם אל פני הר סיני‪ ,‬כן הא‪-‬‬ ‫פי"ב‪ :‬יד‪-‬טו‪ :‬ויהי כבוא אברם מצרימה‬ ‫ויראו המצרים את האשה כי יפה הוא מאד‪.‬‬ ‫וזהו‪' ,‬גן נעול כו’‪' ,‬אלו הנקבות'‪' ,‬גל‬ ‫להים היה נוסע מהר סיני‪ ,‬ובא לקראתם‪,‬‬ ‫הנה פסוק זה משולל גיזרה‪ ,‬כי אין שום‬ ‫נעול'‪' ,‬אלו הזכרים'‪ ,‬ואמרו‪ ,‬כי בזכות‬ ‫והוא מאמר הכתוב באומרו‪' ,‬ה’ מסיני בא'‬ ‫נפקותא מאשר ראוה המצרים יפה מאד‪,‬‬ ‫שבאה שרה מצרים‪ ,‬וגדרה עצמה מן‬ ‫ולא אמר לסיני‪.‬‬ ‫ולא היה לו לומר אלא פסוק שאחר זה!‬ ‫הערוה‪ ,‬זכו הנשים במצרים לגדור עצמן‪,‬‬ ‫כן יאמר‪ ,‬וילך אברם הלוך הוא‪( ,‬אזי)‬ ‫ובזכות שיוסף במצרים גדר עצמו מן‬ ‫ונסוע הנגבה‪ ,‬הוא מקום בית המקדש‪,‬‬ ‫ולכאורה היה אפשר לומר‪ ,‬שהורה‬ ‫הערוה‪ ,‬גדרו הזכרים עצמם‪.‬‬ ‫מעלת אברהם‪ ,‬כי הוא היה עם שרה כמה‬ ‫שבא להקביל פניו‪( .‬ובזה נתיישב קושיא‬ ‫שנים‪ ,‬ולא ידע כי אשה יפה היתה‪ ,‬עד‬ ‫ועוד אמרו רבותינו ז"ל‪ ,‬כי כל מה שאירע‬ ‫א‪ :‬מהראוי יאמר 'נסוע והלוך'!‬ ‫עתה‪ ,‬ואלו שטופי הזמה‪ ,‬כבוא אברם וכו’‬ ‫לאברהם במצרים‪ ,‬אירע לישראל שם‪,‬‬ ‫וקושיא ב‪ :‬הלא בכלל ההליכה היא‬ ‫בראיה אחת שויראו המצרים את האשה‪,‬‬ ‫באברהם 'ויהי רעב כו’ וירד'‪ ,‬ובישראל‪,‬‬ ‫הנסיעה‪ ,‬ולמה יזכירנה?)‬ ‫מיד הכירו כי אשה יפת מראה היא‪:‬‬ ‫'והרעב כבד בארץ‪ ,‬וירא יעקב כו’‪' ,‬רדו‬ ‫ועל כן‪ ,‬לא אמר נגבה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬גם ה"א‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שמה כו’‪ ,‬באברהם‪ ,‬והרגו אותי ואותך יחיו‪,‬‬ ‫בראש תיבה‪ ,‬לומר‪ ,‬מי היה נוסע? הנגב‬ ‫ובישראל‪' ,‬כל הבן הילוד היאורה כו’ וכל‬ ‫עצמו!‬ ‫מרומז בפסוק אשר לא טימא‬ ‫הבת תחיון'‪ .‬באברהם‪ ,‬וינגע כו’ ועל ידי כן‬ ‫פרעה את שרה אמנו‪ ,‬ואשר נענש‬ ‫שלחה‪ ,‬וכן בישראל‪ ,‬על ידי עשר מכות‪,‬‬ ‫וה"א בסוף‪ ,‬כאומר לנגב‪ ,‬כי אברהם‬ ‫היה על השתדלותו לחטא בלבד‬ ‫ועוד נגע אחד על פרעה וביתו‪ ,‬ואחרי כן‬ ‫הולך לנגב‪ .‬באופן שהשני ההי"ן‪ ,‬השניה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שלחם‪' .‬אברם יצא כבד במקנה כו’‪,‬‬ ‫שהוא הולך (נגבה) לנגב‪ ,‬והראשונה היא‬ ‫פי"ב‪ :‬יז‪ :‬וינגע יי את פרעה נגעים גדלים‬ ‫וישראל‪' ,‬יצאו ברכוש גדול כו’‪:‬‬ ‫שהנגב נוסע לקראתו‪( :‬ובזה נתיישב‬ ‫ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם‪:‬‬ ‫קושיא ג‪ :‬ה' ראשונה של הנגבה‪,‬‬ ‫ונבא אל הענין‪ ,‬והוא‪ ,‬כי למען הקל ותת‬ ‫מיותרת!)‬ ‫א‪ :‬הנה אומרו אשת אברם הוא מיותר!‬ ‫תקוה לישראל לצאת מהגלות ההוא‪ ,‬בל‬ ‫~ ~ ~‬ ‫יאבדו שמה‪ ,‬הכין מעתה מעין צערם‪,‬‬ ‫ב‪ :‬ואפילו אומרו‪ ,‬על דבר כו'‪ ,‬לא היה‬ ‫לאברם ושרה‪:‬‬ ‫נסיונות ומעשה אבות‪ ,‬מבאר איך‬ ‫צריך לאומרו‪ ,‬כי ידוע הוא!‬ ‫הם סימן והכנה לבניהם‬ ‫וגם (ההכנה מעתה) זכות שרה‪ ,‬שגדרה‬ ‫והנה רבותינו ז"ל אמרו‪ ,‬שהיה המלאך‬ ‫עצמה מן הערוה‪ ,‬שעל ידי כן נגאלו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שואל אותה‪ ,‬אכה? והיא אומרת‪ ,‬הכה‪,‬‬ ‫ישראל כמדובר‪.‬‬ ‫פי"ב‪ :‬יד‪-‬טו‪ :‬ויהי כבוא אברם מצרימה‬ ‫וזהו‪ ,‬על 'דבר' שרי‪.‬‬ ‫ויראו המצרים את האשה כי יפה הוא מאד‪.‬‬ ‫על כן גלגל הוא יתברך נסיון זה‬ ‫ויראו אתה שרי פרעה ויהללו אתה אל פרעה‬ ‫והנה‪ ,‬עדיין אומרו‪ ,‬אשת אברם מיותר!‬ ‫לאברהם‪ ,‬להטיב לבניו על גלות מצרים‪:‬‬ ‫ותקח האשה בית פרעה‪ :‬הנה‪ ,‬אין ספק‪ ,‬כי‬ ‫ואחשוב‪ ,‬בא לתת טעם‪ ,‬למה נגעו ה’‪,‬‬ ‫ועל הארבע גליות‪ ,‬שלא יתייאשו‬ ‫א‪-‬ל א‪-‬להים ה’ חושב מחשבות לבלתי ידח‬ ‫והלא‪ ,‬הוא אמר אחותי היא והיא אמרה‬ ‫ישראל לצאת בשלום מתוכם‪ ,‬על כן‪ ,‬גלגל‬ ‫ממנו נדח ומתקן מראשית אחרית‪.‬‬ ‫אחי הוא‪ ,‬לזה אמר על דבר שרי כו’‪ ,‬והוא‬ ‫הוא יתברך שיפלו ארבעה מלכים יחד‬ ‫כי אין ספק כי בראות שרי את עצמה‬ ‫והוא‪ ,‬כי הנה גלוי היה לפניו יתברך‪,‬‬ ‫תחת אברהם‪ ,‬שהם מלכי אומות הארבע‬ ‫שעתידין ישראל לגלות מצרימה‪ ,‬ואחרי‬ ‫בצער ההוא‪ ,‬כי ודאי אמרה לו אינני אחות‬ ‫גליות‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל‪ ,‬אמרפל מלך‬ ‫אברם‪ ,‬כי‪-‬אם אשתו‪ .‬ועל כן‪ ,‬שלא היה‬ ‫כן לארבע גליות‪ .‬והנה במקומות אשר‬ ‫שנער‪' ,‬זו בבל כו’‪ ,‬אריוך‪' ,‬זה מדי'‪,‬‬ ‫ידחו שמה‪ ,‬היה אפשר אבוד יאבדון מהר‪,‬‬ ‫שומע אליה נגעו ה’‪.‬‬ ‫כדרלעומר‪' ,‬זה יון'‪ ,‬ותדעל מלך גוים‪' ,‬זה‬ ‫בין בגלות מצרים בין בגליות אחרים ‪-‬‬ ‫אדום כו’‪.‬‬ ‫התעתדו ליאבד במצרים ‪ -‬כנודע‬ ‫‪4‬‬ ‫ולא נשא אותם כו’‪:‬‬ ‫באמת לא חישב השי"ת נסיעתו‬ ‫וזה יאמר‪ ,‬וינגע ה’ את פרעה‪ ,‬וגם‪ ,‬את‬ ‫אמר שני טעמים‪ .‬א‪ .‬כי היה רכושם רב‪:‬‬ ‫לחוץ לארץ לפגם‪ ,‬וחסרון הגלוי‬ ‫ביתו‪ ,‬הבלתי מוחים‪ ,‬תדע למה? הלא‬ ‫רק מחמת התחברו אל לוט‬ ‫הוא‪ ,‬על דבר שרי אשת אברם‪ ,‬שהוא על‬ ‫ב‪ .‬כי אין צדיק עם הפכו מתקשרים‪ ,‬כי‬ ‫~ ~ ~‬ ‫דבורה של שרי‪ ,‬שדברה אליו‪ ,‬ומה היה‬ ‫מי יתן טהור וכו’ וזהו‪ ,‬ולא יכלו וכו’‬ ‫~ ~ ~‬ ‫דבורה? הוא‪ ,‬שהיתה אומרת‪' ,‬אשת פי"ג‪ :‬ה‪ ,‬ו‪ ,‬יד‪ :‬וגם ללוט ההלך את אברם‬ ‫אברם'‪ .‬צועקת ואומרת‪' ,‬אשת אברם היה צאן ובקר ואהלים‪ .‬ולא נשא אתם‬ ‫למעט במחלוקת אף אחרי שהתחילה‬ ‫אנכי‪ ,‬בעולת בעל‪ ,‬ולא אחי הוא'‪( :‬דבר הארץ לשבת יחדו כי היה רכושם רב ולא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫(היינו דיבורי) שרי (התבות) אשת אברם יכלו לשבת יחדו‪ ...‬וה’ אמר אל אברם אחרי‬ ‫פי"ג‪ :‬ז‪-‬ח‪ :‬ויהי ריב בין רעי מקנה אברם‬ ‫(אנכי)) (ובזה נתיישב קושיא א‪ :‬הנה הפרד לוט‪...‬‬ ‫אומרו אשת אברם הוא מיותר!‬ ‫ובין רעי מקנה לוט והכנעני והפרזי אז ישב‬ ‫וקושיא ב‪ :‬ואפילו אומרו‪ ,‬על דבר כו'‪ ,‬הנה פסוק זה היה צודק ליאמר אחר‬ ‫בארץ‪ .‬ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי‬ ‫פסוק‪ ,‬ואברם כבד מאד כו’!‬ ‫לא היה צריך לאומרו‪ ,‬כי ידוע הוא!)‬ ‫מריבה ביני ובינך ובין רעי ובין רעיך כי‬ ‫אנשים אחים אנחנו‪:‬‬ ‫ועל פי דרכו רמז‪ ,‬שלא (בא עליה פרעה‪ ,‬אך‪ ,‬באה תורה לתת טעם‪:‬‬ ‫ומה ש)התנגע פרעה (לא) על שבא עליה‪ ,‬מה זה היה שקרא אברם בשם ה’? וה’‬ ‫א‪ :‬נשים לב אל אומרו יושב‪ ,‬ומהראוי‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬על דבר כו’ כי מיד שדברה והיה לא דבר לו מאומה! ומה גם עתה‪ ,‬שבא‬ ‫יאמר יושבים!‬ ‫ממאן‪ ,‬מיד נתנגע‪ ,‬באופן שלא שימש‪ ,‬לבית מלונו (ית')‪ ,‬ממצרים!‬ ‫ב‪ :‬ועוד נשית לב‪ ,‬אל אומרו תחלה לשון‬ ‫ומה גם לרבותינו ז"ל שאמרו‪ ,‬שלקה על כן‪ ,‬היה מקום לומר‪ ,‬כי הקפיד הוא‬ ‫ריב‪ ,‬ואחר כך לשון מריבה‪ ,‬כאומרו אל נא‬ ‫בראתן‪ ,‬המבטל תשמיש‪ ,‬וזהו‪ ,‬וינגע כו’‪ :‬יתברך על אברם‪ ,‬על אשר יצא חוץ לארץ!‬ ‫תהי מריבה!‬ ‫~ ~ ~‬ ‫לזה יאמר‪ ,‬ראה נא רצונו יתברך‪ ,‬כי‪ ,‬וגם‬ ‫ג‪ :‬ועוד‪ ,‬אומרו‪( ,‬אל נא תהי מריבה) ובין‬ ‫זריזות אברהם אבינו לחזור לארץ ללוט‪ ,‬למה שהיה עם אברם ברכו ה’ והיה‬ ‫רועי כו’‪ ,‬כי הלא‪ ,‬בין הרועים כבר היתה!‬ ‫ישראל‪ ,‬לתקן מה שחישב לפגם‪ ,‬לו צאן וכו’‪ ,‬עד גדר‪ ,‬שלא נשא אותם וכו’‪,‬‬ ‫ד‪ :‬ועוד‪ ,‬אומרו אנשים‪ ,‬כי היה לו לומר‪,‬‬ ‫ויהי ריב כו’ עד שהוצרכו להתפרד‪,‬‬ ‫נסיעתו לחוץ לארץ‬ ‫'כי אחים אנחנו'!‬ ‫והוצרך ללוט את כל ככר הירדן כו’ לרוב‬ ‫~ ~ ~‬ ‫פי"ג‪ :‬ג‪-‬ד‪ :‬וילך למסעיו מנגב ועד בית א‪ -‬מקנה קנינו‪:‬‬ ‫אך יאמר‪ ,‬אוי למי שצריך ללמוד מן‬ ‫הגויים‪ ,‬וזה מקל וחומר‪ ,‬כי הנה‪ ,‬שני‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬אם‪-‬כן איפה (שלא הקפיד‬ ‫ל עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה‬ ‫עממין כנעני ופריזי היו יחד‪ ,‬ולא היה ריב‬ ‫בין בית א‪-‬ל ובין העי‪ :‬אל מקום המזבח על נסיעתו לחוץ לארץ)‪ ,‬למה לא דבר לו‬ ‫ביניהם‪ ,‬וזהו אומרו‪ ,‬יושב‪ ,‬לשון יחיד כי‬ ‫אשר עשה שם בראשנה ויקרא שם אברם ה’?‬ ‫היו באחדות ושלום‪ ,‬על כן נתעורר אברם‬ ‫בשם יי‪ ... :‬ל'מה שיצא לחוץ לארץ‪ ,‬חש‪,‬‬ ‫פן יאשם‪ ,‬ויפגם במתנת הארץ‪ ,‬אשר הלא הוא‪ ,‬על התחברו ללוט‪ ,‬כי הנה‪ ,‬וה’‬ ‫ואמר‪ ,‬אל נא תהי כו’ כי אנשים אחים‬ ‫נתבשר בה‪ ,‬באלון מורה‪ ,‬על כן‪ ,‬בהגיעו אמר אל אברם אחרי הפרד לוט‪ ,‬מה שאין‬ ‫אנחנו‪ ,‬ולמה נגרע משתי אומות שאינן‬ ‫הנגבה של ארץ ישראל‪ ,‬לא תקע אהל כן‪ ,‬טרם יפרד ממנו‪:‬‬ ‫אחים‪ ,‬ואין ריב ביניהם‪ ,‬ונהיה לבוז‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בעיניהם‪( :‬ובזה נתיישב קושיא א‪ :‬יושב‪,‬‬ ‫בשום מקום דרך קבע‪ ,‬רק וילך למסעיו‪,‬‬ ‫ומהראוי יאמר יושבים!)‬ ‫מעלת התחבר לצדיק‪ ,‬וההיפך לרשע‬ ‫כאורח נטה ללון‪ ,‬מנגב עד בית אל‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ושיעור הכתוב‪ ,‬ויהי ריב כו’ והנה הכנעני‬ ‫ומשם‪ ,‬עד המקום אשר נטה שם אהלה‬ ‫כו’‪ ,‬אז יושב באחדות‪ ,‬על כן ויאמר אברם‬ ‫כו’ ולא נטה שם עתה אהל‪ ,‬כי‪-‬אם נסע פי"ג‪ :‬ה‪ ,‬יד‪ :‬וגם ללוט ההלך את אברם‬ ‫כו’ כי אנשים אחים אנחנו‪ ,‬ומכל שכן‬ ‫משם עד מקום המזבח אשר עשה שם היה צאן ובקר ואהלים‪ ...‬וה’ אמר אל אברם‬ ‫שראוי יהיה שלום בינינו‪ ,‬יותר משתי‬ ‫בראשונה‪ ,‬הוא המזבח הראשון שבאלון אחרי הפרד לוט‪ ...‬כיוון להורות‪ ,‬כי בחברת‬ ‫אומות אלו‪:‬‬ ‫מורה מקום שניתנה לו שם הארץ‪ .‬ושם‪ ,‬צדיק עם רשע‪ ,‬נמשך לרשע מהצדיק‬ ‫ויקרא בשם ה’ לתת לו תודה‪ ,‬ולא במקום טובה‪ ,‬וההפך מהרשע לצדיק‪ .‬כי הנה‪ ,‬וגם‬ ‫והענין‪ ,‬כי הנה אמרו ז"ל בגמרא‪' ,‬האי‬ ‫שקרא בשם ה’ בתחלה במזבח השני בין ללוט‪ ,‬למה שהיה הולך את אברם היה צאן‬ ‫תיגרא‪ ,‬דמיא לבידקא דמיא‪ ,‬כיון דרווח‬ ‫בית א‪-‬ל כו’‪ ,‬והוא‪ ,‬על‪ ,‬כי עתה כיוון‪ ,‬כו’ עד הוצרך ליפרד על רוב מקנהו‪ ,‬אך‬ ‫רווח'‪ .‬כי דרך הריב‪ ,‬להתחיל במעט‪,‬‬ ‫להתחנן במקום מתנת הארץ‪ ,‬לתקן מה לאברהם נמשך רעה מחברתו‪ ,‬כי מה‬ ‫ונעשית הרבה‪ ,‬שמתרחבת בין אנשים‪.‬‬ ‫שוה’ אמר אל אברם‪ ,‬היה‪( ,‬רק) אחרי‬ ‫שיצא ממנה‪:‬‬ ‫וזה יתכן כיוון אברם‪ ,‬שאמר‪ :‬הנה עד כה‬ ‫הפרד לוט‪ ,‬אך עודנו אתו‪ ,‬לא נדבר בו‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אין הקטטה בינינו‪ ,‬רק בין הרועים‪ ,‬וגם בין‬ ‫~‬ ‫‪5‬‬ ‫כחולק עמו בארץ‪ ,‬או (שהיה נראה) שיש‬ ‫הרועים לא הגיע לגדר מריבה‪ ,‬יולדת אחרי הפרד לוט‪ ,‬התרחק אברהם‬ ‫ללוט שייכות בירושתה‪.‬‬ ‫יותר‪ ,‬וזכה לגלויו‬ ‫כנקבה ומתרבת ומתפשטת‪ ,‬כי‪-‬אם לגדר‬ ‫(וכאשר באמת לא כן הוא) על כן‪ ,‬אז‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ריב זכר‪ ,‬ועל כן‪ ,‬אל נא הריב הזכר שאינו‬ ‫בהפרד לוט מעמו‪ ,‬אמר‪ ,‬שא נא עיניך כו’‪,‬‬ ‫מוליד‪ ,‬תהי מריבה‪ ,‬שתעשה מריבה נקבה‪ ,‬והורה הכתוב‪ ,‬כי גם שויסע לוט‪ ,‬ואברם‬ ‫כלומר‪ ,‬לך‪ ,‬ולזרעך‪ ,‬בלבד ירושת הארץ‪,‬‬ ‫שתלד ותתרבה‪ ,‬עד יהיה ביני ובינך גם כן‪ ,‬נשאר במקומו‪ ,‬לא נאמר‪ ,‬שלוט נפרד‬ ‫אך לוט‪ ,‬אין לו בה חלק‪ ,‬כי גם אשר הוא‬ ‫וגם בין הרועים תתרחב‪ ,‬שאם עד כה היה בלבד‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬כאילו גם אברהם נפרד‬ ‫בחר לו (לעצמו)‪ ,‬לך הוא‪.‬‬ ‫מתייחס לריב‪ ,‬תהיה עתה מריבה גם ויתרחק ממנו‪,‬‬ ‫ביניהם‪ ,‬וזהו ובין רועי כו’‪ ,‬כי‪ ,‬אם רבו‪ ,‬קצת‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬מן המקום אשר אתה שם‪,‬‬ ‫רועי‪ ,‬עם קצת רועיך‪ ,‬עתה תהיה בין כלם וזהו‪ ,‬ויפרדו איש מעל אחיו‪ ,‬והוא‪ ,‬כי‬ ‫אשר משם אתה רואה את כל אשר בחר‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ב‪ :‬אומרו תחלה בהפרד הטומאה מהקדושה‪ ,‬כפלים‬ ‫לו‪ ,‬כמפורש באומרו‪ ,‬וישא לוט את עיניו‬ ‫לשון ריב‪ ,‬ואחר כך לשון מריבה‪ ,‬כאומרו מתרחקת הקדושה ממנה‪ .‬מעין מאמרם‬ ‫וירא את כל ככר כו’‪ .‬ואמר‪ ,‬שא נא עיניך‪,‬‬ ‫ז"ל‪ ,‬כי הפורש מן התורה‪ ,‬גם היא פורשת‬ ‫אל נא תהי מריבה!‬ ‫כלומר‪ ,‬נא (עכשיו) שנפרד לוט‪ ,‬שאני‬ ‫וקושיא ג‪( :‬אל נא תהי מריבה) ובין ממנו‪ ,‬משל לשני אנשים אחד פורש‬ ‫מתראה לך‪ ,‬ומדבר עמך‪ ,‬כי על ידי כך‪ ,‬יש‬ ‫רועי כו'‪ ,‬כי הלא‪ ,‬בין הרועים כבר היתה!) למזרח ואחד למערב‪ ,‬שבמהלך יום אחד‬ ‫כח בעיניך‪ ,‬לראות את כל גבולי הארץ‪,‬‬ ‫רחוקים זה מזה שני ימים‪ ,‬כן התורה‬ ‫ארבע מאות פרסה על ארבע מאות‬ ‫כי זה בלתי ראוי משני טעמים‪ ,‬אחד‪ ,‬כי אומרת‪ ,‬אם יום תעזבני יומים אעזבך‪:‬‬ ‫פרסה‪ ,‬את הכל נתתי לך‪:‬‬ ‫לא תצדק מריבה‪ ,‬רק בין פחותי הערך‪ ,‬אך‬ ‫לא בין חשובים‪ ,‬וכן לא תצדק בין אחים‪ ,‬והודיענו התורה‪ ,‬כי בהפרד לוט‪ ,‬נדבק‬ ‫~ ~ ~‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬כי אנשים אחים‪ ,‬כי משתי ברשעים כי‪ ,‬ויאהל עד סדום‪ ,‬ואנשי סדום‬ ‫(טז) אם יוכל איש למנות את עפר הארץ‬ ‫סבות אין ראוי‪ ,‬אחד‪ ,‬כי אנשים שהם רעים וכו’‪,‬‬ ‫ואברם נדבק בו יתברך‪ ,‬כי מיד נתראה גם זרעך ימנה‪( .‬היינו זה יהיה לעתיד‬ ‫חשובים כנודע‪ ,‬שכל אנשים שבמקרא‬ ‫חשובים‪ ,‬וגם להיותנו אחים‪ ,‬וזהו‪ ,‬כי אליו‪ ,‬ויאמר ה’ אל אברם אחרי הפרד לוט אשר) תחזור עטרה ליושנה בבית שלישי‪.‬‬ ‫ואז‪ ,‬אשר אם יוכל איש למנות כו’ והוא‬ ‫אנשים אחים אנחנו (ובזה נתיישב קושיא ממנו‪:‬‬ ‫הרבוי העצום‪ ,‬אשר לא ימד ולא יספר‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ד‪ :‬היה לו לומר‪' ,‬כי אחים אנחנו'!)‬ ‫ואז ירושת הארץ‪ ,‬לא בלבד ירשוה זרעו‪,‬‬ ‫וראוי לישא קל וחומר מהכנעני והפריזי‪,‬‬ ‫שאינן אחים רק שתי אומות‪ ,‬ואחדות ארץ ישראל לא שייך ללוט כלל‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬גם הוא (אברהם) עמהם‪ ,‬ועל זה‬ ‫נאמר לו‪ ,‬קום התהלך בארץ כו’ כי לך‬ ‫רק לאברהם אבינו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ביניהם‪ ,‬כאומרו יושב בארץ ולא נאמר‬ ‫אתננה‪ ,‬שיחזיק בה מעתה‪ ,‬לקנותה גם‬ ‫יושבים‪:‬‬ ‫(ט‪-‬י‪ ,‬יד) הלא כל הארץ לפניך הפרד נא לעצמו‪ ,‬לעתיד לבא‪ ,‬וזהו אומרו‪ ,‬כי לך‬ ‫~ ~ ~‬ ‫מעלי אם השמאל ואימנה ואם הימין אתננה‪.‬‬ ‫אחרי הפרד לוט אעפ"כ נשאר‬ ‫עם מה שנתחנך בבית אברהם ואשמאילה‪ .‬וישא לוט את עיניו וירא את ואחר הודיע א‪-‬להים אותו ענין הגלות‪,‬‬ ‫כל ככר הירדן כי כלה משקה לפני שחת יי שיהיה דייש לעולם‪ ,‬ושלעתיד תחזור‬ ‫את סדם ואת עמרה כגן יי כארץ מצרים עטרה ליושנה‪ ,‬ולא יאבדו בגליות‪ ,‬רצה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫פי"ג‪ :‬ט‪ ,‬יא‪-‬יג‪ :‬הלא כל הארץ לפניך הפרד באכה צער‪ ...‬ויי אמר אל אברם אחרי הקב"ה להורות לו מעתה כי כן יהיה‪ ,‬כי‬ ‫נא מעלי אם השמאל ואימנה ואם הימין הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן הלא עין בעין יראה‪ ,‬כי הוא ואליעזר יפילו‬ ‫ואשמאילה‪ ...‬ויבחר לו לוט את כל ככר המקום אשר אתה שם צפנה ונגבה וקדמה ארבעה מלכים גדולים ועצומים‪,‬‬ ‫הנמשלים לארבע מלכיות העתידים‬ ‫הירדן ויסע לוט מקדם ויפרדו איש מעל וימה‪.‬‬ ‫אחיו‪ ...‬ויאהל עד סדום‪ .‬ואנשי סדום רעים‪ ...‬בשום לב‪ ,‬למה לא נאמר לו (קודם עורר גלות זרעו‪ ...‬מאמרם ז"ל‪ ,‬ויהי בימי‬ ‫הלא כל הארץ כו’‪ .‬אמר‪ ,‬מה שאבקש ממך הפרד לוט‪ ,‬את מה שאמר עתה) שיעור אמרפל מלך שנער‪' ,‬זו בבל'‪ ,‬אריוך מלך‬ ‫הוא‪ ,‬הפרד נא מעלי‪ ,‬שהוא מעצמי‪ ,‬אך לא ירושת הארץ‪ ,‬באמור אליו יתברך‪ ,‬כאשר אלסר‪' ,‬זו מדי כו’‪ ,‬למען על ידי כן‪ ,‬יהיה‬ ‫מדרכי‪ ,‬אשר נהגת בביתי‪ .‬וכן ראינו במדת ויעבור אברם בארץ‪ ,‬ויאמר‪ ,‬לזרעך אתן כו’ נכון לבו בטוח‪ ,‬כי גם לזרעו יציל ה’ מידם‪,‬‬ ‫הכנסת אורחים‪ ,‬שהיה לוט מכניס‪ ,‬גם (למה לא נאמר לו כבר אז‪ ,‬וראה מן וירוממם לרשת ארץ‪ ,‬וזהו שסמך‪ ,‬ויהי‬ ‫המקום אשר אתה שם צפנה ונגבה בימי אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר‬ ‫שיראה שנפרד מהשאר (ההנהגות)‪.‬‬ ‫כו’‪:‬‬ ‫וזהו‪ ,‬אם השמאל כו’ לומר‪ ,‬שלא יהיה וקדמה וימה?)‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אך הוא‪ ,‬כי עתה‪ ,‬שאמר אברם ללוט‪,‬‬ ‫הפירוד רק במקומות‪ ,‬אם השמאל כו'‪:‬‬ ‫‪ALSHICHK@GMAIL.COM‬‬ ‫אם השמאל ואימינה כו’‪ ,‬שהיה נראה‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪6‬‬ ‫'בשני יצריך'‪ ,‬וכן אמרו רבותינו ז"ל‪' ,‬על‬ ‫ומצאת את לבבו נאמן לפניך'‪ ,‬שגם יצרו‬ ‫אשר תקנה במצותיך אשר תעשה‪,‬‬ ‫כנודע‪.‬‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫הרע היה אתו נאמן ועובד את ה' כיצר‬ ‫ועוד שנית‪ ,‬כי אינו דומה אורך טרם‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫הטוב‪.‬‬ ‫התלבשך באדמה‪ ,‬לאורך אשר אחר‬ ‫רמזי מוסר‪ ,‬פ' לך לך‬ ‫ועל ידי כן‪ ,‬ואברם בצאתו מחרן‪ ,‬הוא‬ ‫שובך מן האדמה‪ ,‬כי אז יאיר אורך‬ ‫~ ~ ~‬ ‫חרון אף העולם הזה‪ ,‬יצא בסלוקו‪ ,‬מלווה‬ ‫שבעתים‪ ,‬כי יברכך ה'‪ ,‬וזהו ואברכך‪:‬‬ ‫(פי"ב א‪-‬ט) ויאמר י‪-‬הוה אל אברם לך‬ ‫בלויית חן‪ ,‬חמש שנים‪ ,‬הם חמשה‬ ‫וגם ואגדלה שמך‪ ,‬כי יהללוך בשערים‬ ‫לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל‬ ‫חומשי תורה‪ ,‬והשבעים שנה‪ ,‬אשר חי‬ ‫מעשיך בישיבות של מעלה ובישיבות‬ ‫הארץ אשר אראך‪ :‬ואעשך לגוי גדול‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬כולם מקדימים והולכים‬ ‫של מטה‪.‬‬ ‫ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה‪ :‬ואברכה‬ ‫ומתקרבים להעיד כל אחד על המצות‬ ‫מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל‬ ‫אשר נעשו בו‪ ,‬כאמור בספר הזוהר‪ ,‬על‬ ‫אך שמע בקולי איעצך‪ ,‬והיה ברכה‪ ,‬כי‬ ‫משפחת האדמה‪ :‬וילך אברם כאשר דבר‬ ‫'ויקרבו ימי ישראל למות‪ ,‬ויקרבו ימי דוד‬ ‫לא בלבד תכשיר את עצמך‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫אליו י‪-‬הוה וילך אתו לוט ואברם בן חמש‬ ‫למות'‪.‬‬ ‫תזכה את הרבים‪ ,‬והיה אתה לעם ברכה‪:‬‬ ‫שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן‪ :‬ויקח‬ ‫וזהו‪ ,‬ואברם בן חמש שנים‪ ,‬שהיה כבן‬ ‫ואל תאמרי בלבבך‪:‬‬ ‫אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו‬ ‫חמש לתורה‪ ,‬וגם היו אתו‪ ,‬שבעים שנה‬ ‫'איך אעשה‪ ,‬ושאור שבעיסה מעכב על‬ ‫ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש‬ ‫בצאתו מחרן‪ ,‬הוא העולם הזה‪ ,‬שנקרא‬ ‫ידי‪ ,‬וימנעני מעשות את הטוב‪ ,‬ויקרבני‬ ‫אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען‬ ‫חרן‪:‬‬ ‫לידי חטאות ואשמות אין מספר'‪,‬‬ ‫ויבאו ארצה כנען‪ :‬ויעבר אברם בארץ עד‬ ‫מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז‬ ‫ועם כל זה‪ ,‬מי יבטח בעצמו‪ ,‬ינוח‬ ‫אל תשיתי לב‪ ,‬כי הלא‪ ,‬כאשר תעשי‬ ‫בארץ‪ :‬וירא י‪-‬הוה אל אברם ויאמר לזרעך‬ ‫ויעמוד לגורלו לקץ הימין‪ ,‬ולא יצטרך‬ ‫את אשר צויתיך‪ ,‬אני אקרבך לידי זכיות‬ ‫אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח לי‪-‬‬ ‫להתגלגל!‬ ‫אין מספר‪ ,‬וארחיקך מן החטא‪ ,‬כי הנה‪,‬‬ ‫הוה הנראה אליו‪ :‬ויעתק משם ההרה‬ ‫כי דע איפה‪ ,‬כי גם אחר כל הדרך‬ ‫אברכה את מברכך‪ ,‬הם היצר טוב ושרפי‬ ‫מקדם לבית א‪-‬ל ויט אהלה בית אל מים‬ ‫הטוב‪ ,‬וצאתו בלוית חן מן העולם‪ ,‬לא‬ ‫קדש אשר בראת במעשיך הטובים‪,‬‬ ‫והעי מקדם ויבן שם מזבח לי‪-‬הוה ויקרא‬ ‫יבצר ממנו ישנה וישלש‪ ,‬וזהו‪ ,‬ויקח‬ ‫אשר כל מצוה מהם גוררת מצוה‪ ,‬אברך‬ ‫בשםי‪-‬הוה‪ :‬ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה‪:‬‬ ‫אברם את שרי אשתו‪ ,‬הוא חומר‬ ‫אותם‪ ,‬שירבו מאד‪ ,‬כי אקרבך לידי זכיות‬ ‫רבות‪ .‬ואת היצר הרע‪ ,‬הוא מקללך‬ ‫דרך רמז יאמר‪ ,‬כי בשלחו יתברך את‬ ‫המתייחס אליו כאשתו‪ ,‬שלוקח אותו‬ ‫הנפש הזאת אל העולם השפל‬ ‫פעם שנית בעולם הזה‪ ,‬ואת לוט בן אחיו‪,‬‬ ‫ומאבדך‪ ,‬אאור ואתיש כחו‪.‬‬ ‫להלבישה בחומר‪ ,‬לבל יקשה בעיניה‪,‬‬ ‫הוא היצר הרע‪ ,‬אחר שנעשה קרוב אליו‪,‬‬ ‫ועל ידי כן‪ ,‬ונברכו בך‪ ,‬ויושפעו בזכותך‪,‬‬ ‫אומר ה' אל אברם הוא הנפש ‪ -‬כאשר‬ ‫כבן אחיו מהפעם הראשונה‪ ,‬ואת כל‬ ‫כל משפחות האדמה‪ ,‬ותהיה כמזכה את‬ ‫כנו אותה במדרש הנעלם‪:‬‬ ‫רכושם‪ ,‬זכיות‪ ,‬אשר רכשו‪ ,‬יחד הנזכרים‬ ‫כלם‪ ,‬כי אז‪ ,‬אין קצה לזכותך‪ ,‬מאשר אילו‬ ‫בראשונה‪ ,‬ואת הנפש אשר החזירו‬ ‫נשארת על השמים תמיד‪ ,‬היית ריקה‬ ‫"לך לך‪' ,‬להנאתך ולטובתך'‪ ,‬מארצך‬ ‫בתשובה‪ ,‬זכות כלם יוצאים אתו לעזור‬ ‫מכל האושר והטובה הזאת"‬ ‫העליונה‪ ,‬וממולדתך‪ ,‬הן הנפשות שהיו‬ ‫לו אל הכשרון‪ ,‬ללכת ארצה כנען‪ ,‬להכניע‬ ‫אתך רעותיך משרשך‪ ,‬ומבית אביך‬ ‫אז‪ ,‬על ידי הדברים האלה הנאמרים‬ ‫יתברך‪:‬‬ ‫בזה העולם‪ ,‬לגמור שיורי טהרה בפעם‬ ‫באמת‪ ,‬יורדת היא למטה לארץ‪ ,‬וזהו‪,‬‬ ‫שנית‪,‬‬ ‫וילך אברם כאשר דבר אליו ה'‪ ,‬ובהתנהגו‬ ‫אל הארץ הוא הגוף אשר אראך‪ ,‬ואל‬ ‫וזהו‪ ,‬ללכת ארצה כנען‪ ,‬ועוד שלישית‪,‬‬ ‫כן‪ ,‬וילך אתו לוט‪ ,‬הוא היצר הרע‪ ,‬כי‬ ‫תחושי לדבר ולומר‪:‬‬ ‫וזהו‪ ,‬ויבואו ארצה כנען‪ ,‬כמד"א‪' ,‬פעמים‬ ‫לפתח חטאת רובץ‪ ,‬אך‪ ,‬הולך אתו כעני‬ ‫'אויה לי כי אתגרש מהסתפח בנחלת‬ ‫שלש עם גבר'‪:‬‬ ‫כי יעטוף לפני מלך ושרים‪ ,‬כן היצר הרע‪,‬‬ ‫ה' ובמלכו של עולם ולדבקה בו יתברך‪,‬‬ ‫והנה כל זה הוא אם הכשיר מעשיו‪ ,‬אך‪,‬‬ ‫מתחלה הוא כהלך‪ ,‬וזהו אומרו‪ ,‬לוט‪,‬‬ ‫להתלבש בחרש מחרשי אדמה'!‬ ‫אם ויעבור (אברם) הוא הנפש‪ ,‬שעבר‬ ‫כמד"א‪' ,‬לוטה בשמלה'‪,‬‬ ‫כי הלא‪ ,‬על ידי כן‪ ,‬ואעשך לגוי גדול‪ ,‬כי‬ ‫עבירות בהיותו בארץ הוא הגוף‪ ,‬עד‬ ‫ולא עוד‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬שגם היצר הרע אתו‬ ‫תוליד בנים גדולים וטובים חיל רב‬ ‫מקום שכם‪ ,‬שהגיעו אשמותיו עד גדר‬ ‫בעזרו לעבוד את ה'‪ ,‬כד"א 'בכל לבבך'‪,‬‬ ‫ועצום‪ ,‬הלא המה פרקליטין שרפי קודש‬ ‫‪7‬‬ ‫דהעיקר הוא שצריך להאמין דהכל‬ ‫הוא בהשגחה פרטיות והכל הוא‬ ‫תקנתיה?כשוקע בהם עד שכמו‪ ,‬מאי ד"ת מספה"ק ע"פ האלשיך הק'‬ ‫היותו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בחסדי השי"ת‪ ,‬כי מאתו לא תצא רעה‬ ‫הלא הוא‪ ,‬כי יבא עד אלון מורה‪,‬‬ ‫והכל הוא לטובת בני אדם‪,‬‬ ‫ספה"ק קדושת יום טוב‬ ‫הוראות‪ ,‬הוא בית המדרש כד"א‪' ,‬אם‬ ‫מרבה"ק ר' חנניה יום טוב ליפא ט"ב מסיגוט‬ ‫וזה שאמר דוד המלך ע"ה אף שדמינו‬ ‫פגע בך כו' משכהו לבית המדרש אם‬ ‫וחשבנו כי הוא "אלקים" ר"ל דין‪,‬‬ ‫ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו'‪ .‬תיבת‬ ‫אבן הוא נמוח כו'‪.‬‬ ‫אעפי"כ "חסדך" בקרב היכלך‪ ,‬רק‬ ‫לך צריך ביאור!‬ ‫וזהו‪ ,‬והכנעני‪ ,‬הוא היצר הרע‪ ,‬אז‪ ,‬על‬ ‫חסדים היא‪:‬‬ ‫ונ"ל לפרש‪ ,‬על פי דאיתא בספר‬ ‫ידי בית המדרש‪ ,‬הוא בארץ‪ ,‬כי לארץ‪,‬‬ ‫כמאמר ישראל לירמיה היכל הוי"ה‬ ‫לקוטי תורה מהאר"י ז"ל בפרשת‬ ‫שפל רומו‪ ,‬כי אז יכנע‪.‬‬ ‫וגו'‪ ,‬כי שם הוי"ה רומז לחסד‪:‬‬ ‫שמות‪ ,‬בפסוק ועתה לכה ואשלחך אל‬ ‫ולא בלבד יועיל לו השתקעו בבית‬ ‫פרעה‪ ,‬מלת לכה ואשלחך סותרים זה‬ ‫המדרש לטהר טומאתו‪ ,‬כי‪-‬אם גם‪ ,‬וירא‬ ‫ועל פי זה אמרתי לפרש הפסוק‪,‬‬ ‫את זה!‬ ‫שויתי הוי"ה לנגדי תמיד וגו'‪ ,‬ביאורו‪,‬‬ ‫אליו ה'‪ ,‬כי יתראה אליו השם יתברך‪,‬‬ ‫שדוד המלך ע"ה גמר ואמר בלבו‬ ‫אך הכוונה‪ ,‬כי הלא הקב"ה היה‬ ‫ויופיע עליו חכמת בינה מרוח קדשו‪.‬‬ ‫שהכל הוא מאת השם הוי"ה ב"ה‬ ‫משלח את משה בב' שליחות‪ ,‬א'‬ ‫ועוד שנית‪ ,‬כי יאמר לו לזרעך אתן את‬ ‫הרומז לחסד‪ ,‬אף שהיא לפעמים לנגדי‪,‬‬ ‫לטובת ישראל‪ ,‬והב' לרעה‪ ,‬שע"י‬ ‫הארץ הזאת של בית המדרש‪ ,‬כי יבטח‬ ‫ר"ל נגד רצוני‪ ,‬אעפי"כ הייתי מאמין‬ ‫השליחות נאמר‪ ,‬תכבד העבודה‪ ,‬אמנם‬ ‫שלא תמוש תורה מזרעו‪:‬‬ ‫שהיא בחסד השם יתברך‪ ,‬ואמר אח"כ‬ ‫'הקב"ה אינו מכנה השליחות לעולם על‬ ‫זולת מה שויבן שם מזבח‪ ,‬כי שם זובח‬ ‫כי מימיני ‪ -‬הרומז לחסד ‪ -‬בל אמוט‬ ‫הרעה'‪,‬‬ ‫את יצרו‪ ,‬וקיטרו וקידשו וטיהרו‪ ,‬לעבוד‬ ‫לעולם‪ .‬וזאת העיקר שצריך להאמין‬ ‫לכן נגד הא' שהוא תכבד העבודה‪,‬‬ ‫את השם‪ ,‬גם הוא‪:‬‬ ‫שהכל הוא בחסד השם יתברך וגם זו‬ ‫אמר לכה לעצמך‪ ,‬כאלו איני משלחך‪,‬‬ ‫ואז‪ ,‬על ידי כן‪ ,‬כאשר ויעתק משם‬ ‫לטובה‪:‬‬ ‫ונגד הב' שהוא לטובת ישראל אמר‪,‬‬ ‫ההרה‪ ,‬שהוא לקברות יובל‪ ,‬באחד‬ ‫וזש"ה‪ ,‬ויאמר ה' אל אברם לך לך‪ ,‬כי‬ ‫ואשלחך‪ ,‬כי בכאן כינה הקב"ה שמו על‬ ‫ההרים‪ ,‬כאשר יועתק מן העולם‪ ,‬אז‪ ,‬תלך‬ ‫תיבת "לך" מורה על הרעה כמ"ש‬ ‫שליחותו לטובה‪:‬‬ ‫מקדם לבית א‪-‬ל‪ ,‬כי הוא הולך קדמת‬ ‫האר"י ז"ל‪ ,‬אף על פי כן הוא לך‬ ‫וכיוצא בזה תבין הפסוקים‪ ,‬את מי‬ ‫בית א‪-‬ל‪ ,‬הוא בית המקדש שלמעלה‪.‬‬ ‫להנאתך ולטובתך כמו שפירש"י‪,‬‬ ‫אשלח ומי ילך לנו‪ ,‬תחלה אמר אשלח‬ ‫ויט שם אהלה צל וחופות מעשיו‬ ‫והרעה היה לכאורה מה שאמר לו‬ ‫אח"כ אמר ילך‪.‬‬ ‫הטובים‪.‬‬ ‫מארצך וממולדתך ומבית אביך‪ ,‬שהיה‬ ‫הדבר קשה לו מאוד שהוא נגד טבע בני‬ ‫אך הענין כי ישעיה חצי נחמה וחצי‬ ‫והנה‪ ,‬בית א‪-‬ל מים‪ ,‬היא מפאת‬ ‫צרה‪ ,‬על כן נגד ב' אלו אמר את מי‬ ‫השכינה שנקראת ים‪ ,‬כי היא במערב‪,‬‬ ‫אדם לילך מבית אביו ומארץ מולדתו‪,‬‬ ‫"אשלח"‪ ,‬נגד הטובה והנחמה לזה אמר‬ ‫שעזרתו‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬והעי‪ ,‬הוא תל מעשיו‬ ‫ואעפי"כ הוא טובה שעי"ז ואעשך לגוי‬ ‫לשון שליחות גמור‪ ,‬אך נגד היותו‬ ‫הטובים‪ ,‬מקדם‪ ,‬כמה דאת אמר‪' ,‬לעי‬ ‫גדול וגו'‪,‬‬ ‫השדה'‪.‬‬ ‫שליח בענין הצרות אמר ומי "ילך"‪ ,‬לנו‬ ‫וכן אמרו ז"ל‪ ,‬צדיקים תחלתן יסורים‬ ‫בלשון הליכה‪ ,‬ואמר ישעיה הנני‬ ‫ועל כן‪ ,‬ויבן שם בבית המקדש‬ ‫וסופן שלוה כו'‪ ,‬וא"כ היסורים הם‬ ‫שלחני‪ ,‬ר"ל איני רוצה רק שאהיה‬ ‫שלמעלה‪ ,‬מזבח‪ ,‬להקריב נפשו על ידי‬ ‫לטובה מחמת שיהיה סופן שלוה‬ ‫שליח לטובה‪ ,‬וזה שלחני בלשון‬ ‫השר הגדול מיכאל‪.‬‬ ‫וברשעים להיפוך‪:‬‬ ‫שליחות‪ ,‬עכ"ד בקיצור עיי"ש‪:‬‬ ‫ולא בלבד בשם השכינה‪ ,‬כי‪-‬אם גם‪,‬‬ ‫וז"ש הפסוק‪ ,‬הפוך רשעים ואינם‬ ‫ונקדים מה דאיתא באלשיך‬ ‫ויקרא בשם ה' השם הגדול והנורא‪.‬‬ ‫ובית צדיקים יעמוד‪ ,‬ר"ל הפוך רשעים‪,‬‬ ‫לפרש הפסוק בתהלים‪ ,‬דמינו אלקים‬ ‫דהיינו שבהם ההיפוך מהצדיקים‪ ,‬לכך‬ ‫ומאז‪ ,‬ויסע אברם הלוך עולה ומשיג‬ ‫חסדך בקרב היכלך‪.‬‬ ‫הנגבה‪ ,‬מקום האורה הגדולה‪ ,‬כי על כן‪,‬‬ ‫ואינם‪ ,‬אבל בית צדיקים יעמוד‪:‬‬ ‫מנורה בדרום‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪8‬‬ ‫ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים‪,‬‬ ‫והנה לתפלה כזה‪ ,‬צורך הקדוש ברוך‬ ‫ספה"ק אור המאיר‬ ‫כי הוא יתברך צורך גם כן אליו‪.‬‬ ‫הוא גם כן‪ ,‬להיות שכל עצמם לצורך‬ ‫מרבה"ק ר' זאב וואלף מזיטאמיר‬ ‫ולזה כוונו חז"ל אמרה כנסת ישראל‬ ‫גבוה‪,‬‬ ‫בפסוק ויאמר אברהם א‪-‬דני ה' מה‬ ‫לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אימתי אני‬ ‫ולזה העמיקו‪ ,‬שהקדוש ברוך הוא‬ ‫תתן לי‪ ,‬ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי‬ ‫אהובה לפניך‪ ,‬בשעה שאתה שומע‬ ‫מתאוה גם כן לאותן התפלות‬ ‫הוא דמשק אליעזר וכו'‪ ,‬ויאמר אברם הן‬ ‫קולי‪ ,‬מורה היות תפלתי מתפילת‬ ‫שהצדיקים מתפללים כמדובר‪.‬‬ ‫לי לא נתתה זרע‪ ,‬והנה בן ביתי יורש‬ ‫הצדיקים שהקדוש ברוך הוא מתאוה‬ ‫ודוד המלך עליו השלום רמז גם כן‬ ‫אותי וכו'‪ ,‬והנה דבר ה' אליו לאמר‪.‬‬ ‫לה‪ ,‬כי אינם חשים לצורך עצמם כלום‪,‬‬ ‫בזה באומרו‪ ,‬אהבתי כי ישמע ה' את‬ ‫נראה לרמז‪ ,‬בכאן באה תורתינו‬ ‫רק כל ימיהם דאג לבם בקרבם‪ ,‬להוציא‬ ‫קולי תחנוני‪ ,‬כי הטה אזנו לי‪.‬‬ ‫הקדושה ללמוד לאדם דעת‪ ,‬ליתן‬ ‫איברי השכינה מהגלות‪ ,‬להעלות‬ ‫עצות לנפשו‪ ,‬מה יאמר ומה ידבר‬ ‫ניצוצין קדישין המפוזרים למקום‬ ‫ולכאורה מי האיש שלא יאהב‬ ‫שישמע ה' קול תחנוניו‪ ,‬ולאיזה כוון‬ ‫בבואו להתחנן ולהתפלל לפניו יתברך‬ ‫גובהם‪ ,‬ולזה העמיקו שאלתם מאתו‬ ‫עבור בנים‪ ,‬מאוד יזהר האדם לבלתי‬ ‫יתברך‪ ,‬להגביה למעלה כמבואר‪,‬‬ ‫אמר על בחינתו המעולה‪ ,‬אהבתי‬ ‫דייקא‪ ,‬ולא זולתו‪,‬‬ ‫ישים מגמתו ומחשבתו‪ ,‬בהתחנן עבור‬ ‫ובזה יובן מה דאיתא בגמרא‪ ,‬רבי‬ ‫צורך עצמו וכדומה‪ ,‬כי‪-‬אם כל עצמו‬ ‫עקיבא כשהיה מתפלל בציבור היה‬ ‫וגם חז"ל אמרו ודרשו‪ ,‬אמרה כנסת‬ ‫בהתאמצו עבור חסרון עליון‪,‬‬ ‫מקצר ועולה‪ ,‬וכשהתפלל ביחיד‪ ,‬אדם‬ ‫ישראל לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אימתי‬ ‫אני אהובה לפניך‪ ,‬בשעה שאתה‪...‬‬ ‫ונקדים מאמרם ז"ל‪ ,‬מפני מה היו‬ ‫מניחו בזוית זה ומצאו בזוית אחרת‪.‬‬ ‫אבותינו עקרים‪ ,‬מפני שהקדוש ברוך‬ ‫וצריך להבין מאמרם‪,‬‬ ‫הוא הדבר אשר דברתי‪ ,‬כי בודאי‬ ‫הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים‪.‬‬ ‫תפלתו של רבי עקיבא‪ ,‬מענינו או‬ ‫אמנם לפי דברינו הנאמרים יתפרש‬ ‫שפיר‪ ,‬כי באמת כל ישראל אוהבים‬ ‫ומה מאוד העמיקו בדבריהם‪,‬‬ ‫מצרכי הציבור בעבור עם ישראל‪ ,‬כל‬ ‫שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן‬ ‫עצמו וכוונתו להעמיק שאלתו‪ ,‬להגביה‬ ‫שישמע הקדוש ברוך הוא קול‬ ‫תחנונים‪ ,‬מכל עניני צרכיותיהם‪,‬‬ ‫של צדיקים‪ ,‬כיוונו אותן התפלות‬ ‫למעלה להמתיק בשורש‪ ,‬וכיון שנמתק‬ ‫שהצדיקים מתפללים‪ ,‬בודאי אינם‬ ‫למעלה הכל נמתק‪,‬‬ ‫אכן להיות שלשונם יהלך בארץ‪,‬‬ ‫משימים לבם ונפשם‪ ,‬לשאול מאתו‬ ‫ומה מאוד צדקו דברי חכמינו ז"ל‬ ‫לשאול רק עניני ארציות וגשמיות‪,‬‬ ‫יתברך חסרונם הגשמיים‪ ,‬כי‪-‬אם כל‬ ‫ורמיזתם‪ ,‬אדם מניחו בזוית זו‪ ,‬כאלו‬ ‫ומאת ה' שכוח לבם‪ ,‬ליתן דעתם‬ ‫עצמם וכוונתם‪ ,‬להשלים חסרון עליון‪,‬‬ ‫הוא מתפלל לצורך גשמי‪ ,‬כגון רפואה‬ ‫מסתמא זה החסרון היא למעלה‪ ,‬ומה‬ ‫ולתקון עולמות עליונים‪ ,‬כמבואר‬ ‫ומזונא וזרע של קיימא ומפלת שונאים‬ ‫לי להתפלל על אבר פרטי‪ ,‬הלא טוב לי‬ ‫בדברינו כמה פעמים‪ ,‬ולהוציא את‬ ‫וכדומה‪,‬‬ ‫להתפלל על הכלל כולו‪ ,‬לתקן חסרון‬ ‫השכינה מהגלות‪ ,‬כן דרכי הצדיקים‬ ‫במקום עליון‪,‬‬ ‫האמיתיים‪ ,‬לאיזה צורך שהם‬ ‫ובאמת רבי עקיבא העמיק שאלתו‬ ‫למעלה כל כך‪ ,‬עד שמצאו בזוית‬ ‫אמנם בהעדר זה השכל‪ ,‬אין אהבתם‬ ‫מתפללים בכל עניני תפילתם‪ ,‬הן‬ ‫אחרת‪ ,‬לתקן בעולמות עליונים‪,‬‬ ‫ותפלתם שלימה‪ ,‬ורצון לפניו יתברך‬ ‫מעניני צרכיותיהם‪ ,‬או מצרכי רבות בני‬ ‫להשלים חסרון עליון‪,‬‬ ‫להטות אוזן לשמוע תפילתם‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬מן הרפואה ומפלת שונאים‪,‬‬ ‫ולזה אמר דוד המלך עליו השלום‪,‬‬ ‫ועבור חשוכי בנים בזרע של קיימא‪,‬‬ ‫וכזה מרומז גם כן בפסוק‪ ,‬ויעתר‬ ‫וכדומה מצרכי עם ישראל המרובים‪,‬‬ ‫יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא‪,‬‬ ‫אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני‪,‬‬ ‫ובתנאי כי הטה אזנו‪ ,‬כלומר שתפילתי‬ ‫עיקר מגמתם לתקן במקום עליון‪ ,‬כי‬ ‫ויעתר לו ה'‪ ,‬ופירש רש"י ז"ל לנוכח‬ ‫בכל צרתם של ישראל היא צער‬ ‫אשתו‪ ,‬זה עומד בזוית זה ומתפלל‪ ,‬וזו‬ ‫זכה וברורה כל כך עד שהוא יתברך‬ ‫מתאוה גם כן לזאת התפלה‪ ,‬להיותה‬ ‫השכינה‪,‬‬ ‫עומדת בזוית זו ומתפללת‪ ,‬ויעתר לו ה'‪,‬‬ ‫לו ולא לה‪ ,‬שאין דומה תפלת צדיק‬ ‫עבור חסרון עולמות עליונים‪,‬‬ ‫וכמאמרם‪ ,‬שכינה מה לשון אומרת‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫ולזה אמר כי הטה אזנו לי‪ ,‬מורה היות‬ ‫קלני מראשי וכו'‪ ,‬והרפואה נמשכה‬ ‫שמתאוה לתפלתי‪ ,‬על דרך שהקדוש‬ ‫ממילא‪,‬‬ ‫‪9‬‬ ‫חז"ל‪ ,‬למה נקרא דמשק‪ ,‬שדולה‬ ‫השכינה שהיא נוכח אשתו‪ ,‬כי עקרה‬ ‫ולהבין‪ ,‬כי שמעתי בשם הבעש"ט‬ ‫ומשקה מתורת רבו לאחרים‪ ,‬ונמצא‬ ‫היא‪ ,‬דייקא‪ ,‬מוסב על השכינה‪,‬‬ ‫זלל"ה שביאר‪' ,‬ויהי לפנינה ילדים‬ ‫שפיר עולה לי בתלמידי ההגון‪ ,‬כי כל‬ ‫ולזה בא רש"י לפרש‪ ,‬לנכח אשתו‪ ,‬כי‬ ‫ולחנה אין ילדים'‪.‬‬ ‫המניח תלמיד בעולם כאלו הניח בן‬ ‫באמת לא השוו בעניני תפלתם‪ ,‬זה‬ ‫כי פנינה רומז לסטרא אחרא‪ ,‬כדברי‬ ‫לעולם‪,‬‬ ‫עומד בזויות זה ומתפלל‪ ,‬וזו עומדת‬ ‫חכמינו ז"ל‪ ,‬שטן ופנינה‪ ,‬וחנה רומז‬ ‫וכאשר מבואר זה באלשי"ך‪ ,‬כי‬ ‫בזויות זו ומתפללת‪,‬‬ ‫לשכינה‪,‬‬ ‫באמת התורה מאברהם לא הועילו‬ ‫היינו לכוון האמור‪ ,‬יצחק אבינו‬ ‫ומתרעם הכתוב על העדר הצדיקים‪,‬‬ ‫לזרעו אתו‪ ,‬ומביא האלשי"ך‬ ‫העמיק שאלתו להתפלל עבור‬ ‫שאין צדיקים בארץ ילדים לשכינה‪,‬‬ ‫הקדוש בשם פרקי רבי אליעזר‪,‬‬ ‫השכינה‪ ,‬שהיא עקרה‪ ,‬לזה דוה לבו‪ ,‬וזו‬ ‫להיות לה דיבורים במה להתפאר‬ ‫הנפש אשר עשו בחרן‪ ,‬לא נמשכה‬ ‫עומדת בזוית אחרת‪ ,‬מעניני עולם הזה‬ ‫העוסקים בבנינה‪ ,‬וילדים של הסטרא‬ ‫לזרעם אחריהם‪ ,‬כי‪-‬אם להם לבדם‪,‬‬ ‫ליתן לה הריון‪,‬‬ ‫אחרא‪ ,‬היא פנינה‪ ,‬רבים המה‪ ,‬כי רבים‬ ‫ולזה התפלל אברהם אבינו עליו‬ ‫המתפרצים את מעשיהם הטובים‪,‬‬ ‫השלום‪ ,‬כיון שאין תורתי נמשך לזרעם‬ ‫ובאמת עיקר התפילה צריכה להיות‪,‬‬ ‫עבור חסרון עליון‪ ,‬וכיון שנמתק‬ ‫ונעשים ילדים לסטרא אחרא‪ ,‬לבנות‬ ‫אחריהם‪ ,‬אם כן מה הועלתי בתקנתי‪,‬‬ ‫קומת הסטרא אחרא הנעשים בחטאם‬ ‫ודוה לבו‪ ,‬הן לי לא נתתה‪ ,‬לי דייקא‪ ,‬לא‬ ‫למעלה‪ ,‬ממילא נמשך כל טוב‪,‬‬ ‫דבני נשא‪,‬‬ ‫נתתה זה להיות תועלת גדול‪ ,‬להועיל‬ ‫ולזה רומז רש"י בדבריו הנעימים‪,‬‬ ‫להם תורתי‪ ,‬וגם לזרעם אחריהם מדור‬ ‫ויעתר לו ה'‪ ,‬לו ולא לה‪ ,‬שאין דומה‬ ‫ולזה מתרעם הכתוב‪ ,‬ותהי לפנינה‬ ‫לדור‪ ,‬והנה בן ביתי יורש אותי‪ ,‬אשר לא‬ ‫תפלת צדיק וכו'‪,‬‬ ‫ילדים ולחנה אין ילדים כמדובר‪ ,‬ומאוד‬ ‫יועיל תורתי כי‪-‬אם לו לבדו‪ ,‬ולא לזרעו‬ ‫דוה לבם של הצדיקים בראותם כזה‪,‬‬ ‫בודאי אינו דומה כמבואר‪ ,‬היינו‬ ‫ולכן היו אבותינו עקרים‪ ,‬שהקדוש‬ ‫אחריו‪ ,‬ונמצא אנכי הולך ערירי‪ ,‬אנכי‬ ‫בפנימיות מחשבתם אינו שוה‪ ,‬תפלת‬ ‫דייקא‪ ,‬של נתינת התורה וכמדובר‪ ,‬ומה‬ ‫ברוך הוא מתאווה לתפלתן‪ ,‬ושלח להם‬ ‫צדיק‪ ,‬כוונתו ומחשבתו לתקן למעלה‪,‬‬ ‫עובדא כזה‪ ,‬להשיג חסרון עליון‬ ‫תהיה על תורתינו הקדושה העתידה‬ ‫ולצורכי הגשמיות אינו חושש כלל‪,‬‬ ‫להינתן‪ ,‬כיון שאין לי זרע‪,‬‬ ‫מהתחתון‪ ,‬ומשימים את רוחם ונפשם‪,‬‬ ‫והיא כוונתה‪ ,‬על צרכה הגשמיות‪,‬‬ ‫מאין נמשך בחינת עקר‪ ,‬הלא הכל‬ ‫ונמצא על פי הדברים האלה‪ ,‬לא‬ ‫לפיכך לו ולא לה וכנ"ל‪.‬‬ ‫מהשכינה כביכול‪,‬‬ ‫חשש כלל על חסרון הגשמיות שאין לו‬ ‫ועתה נחזור לענין ראשון‪ ,‬אברהם‬ ‫בן‪ ,‬כי‪-‬אם כל עצמו ותשוקתו‪ ,‬להתפלל‬ ‫וכאשר ביארתי פסוק‪ ,‬ותהי שרה‬ ‫אבינו עליו השלום‪ ,‬כאשר בא לשפוך‬ ‫עקרה אין לה ולד‪ ,‬ולכאורה קשה כפול‬ ‫עבור חסרון עליון‪ ,‬ופגם הנוגע בכל‬ ‫שיחו לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ליתן לו‬ ‫העולמות העומדים ותלוים באנכי‪.‬‬ ‫לשון‪ ,‬בודאי כיון שעקרה מאין להיות‬ ‫זרע‪ ,‬ראש דברו אמת‪ ,‬להתפלל עבור‬ ‫לה ולד‪.‬‬ ‫מול זה רומז הכתוב‪ ,‬כיון שהעמיק‬ ‫חסרון עליון‪ ,‬והיינו שידע שעתיד‬ ‫לשאול בהתחננו על זרע‪ ,‬עבור תורתינו‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ליתן את התורה‬ ‫אמנם הכתוב רומז לדרכינו הנ"ל‪,‬‬ ‫הקדושה‪ ,‬אומר הכתוב ומורה באצבע‪,‬‬ ‫לעמו ישראל‪ ,‬וכל העולמות תלוים‬ ‫להורות מאין נמשך סיבת שרה להיותה‬ ‫והנה דבר ה' אליו לאמר‪ ,‬ושיעור‬ ‫ועומדים על יום הששי‪ ,‬ואם לאו יחזור‬ ‫עקרה‪ ,‬גמר אומר אין לה ולד‪ ,‬כלומר‬ ‫הכתוב‪ ,‬להיות שכל עצמו שהוציא‬ ‫העולם לתוהו ובוהו‪ ,‬ולזה דאג לבו‬ ‫להשכינה כנסת ישראל‪ ,‬כי אין צדיק‬ ‫דבור לפני א‪-‬להים לצד עילאה ימלל‪,‬‬ ‫בקרבו ונרתע‪,‬‬ ‫בארץ אשר יעשה טוב‪ ,‬להתפאר‬ ‫עבור התורה ולא מצורך עצמו כלום‪,‬‬ ‫בכשרון פעולותיו‪,‬‬ ‫ופתח דבורו בהתחננו‪ ,‬א‪-‬דני ה' מה‬ ‫וזהו והנה דבר ה' אליו לאמר‪ ,‬כלומר‬ ‫תתן לי‪ ,‬ואנכי הולך ערירי‪ ,‬כלומר‬ ‫ולכן היתה שרה אמנו עקרה‪ ,‬מפני‬ ‫מגמתו ותשוקתו בהשפיך שיחו‪ ,‬דבר‬ ‫כללות נתינת התורה‪ ,‬הפתח באנכי‪,‬‬ ‫שהקדוש ברוך הוא מתאוה לה‬ ‫ה' אליו‪ ,‬ולא מצורך עצמו כלום‬ ‫הולכת ערירי‪ ,‬ואין מי לקבלה‪ ,‬ופגם זה‬ ‫ולתפלתה‪ ,‬להתפלל עבור חסרון בנים‬ ‫כמבואר‪ .‬והשם ברחמיו יורינו לראות‬ ‫נוקב והולך ונוגע בכל העולמות‪,‬‬ ‫של השכינה‪.‬‬ ‫נפלאות מתורתו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫ואם תאמר הלא בן משק ביתי יורש‬ ‫וזהו‪ ,‬ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו‪,‬‬ ‫אותי‪ ,‬הוא דמשק אליעזר‪ ,‬וידוע דברי‬ ‫כלומר יצחק אבינו העמיק שאלתו‬ ‫למעלה למעלה‪ ,‬להתפלל עבור‬ ‫‪10‬‬