gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

צום פינטל · Tzim Pintel — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: צום פינטל · Tzim Pintel

שבוע: לך לך (2026-10-19)

צום פינטל · Tzim Pintel — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫צום פינטל | פרשת לך לך תשפ״ז | גליון ר״ב‬ ‫להאמין בטובתו של השם‬ ‫בתוך עצם הקריאה אליו‪ .‬הקב״ה קורא לו להתקשר‬ ‫יש יהודי שכל היהדות שלו עומדת על יסוד אחד‪:‬‬ ‫עמו‪ ,‬ומבטיח לו מה יהיה מתוך הקשר הזה‪.‬‬ ‫לעבוד את השם‪ ,‬לעשות הכל למען השם‪ ,‬ולא לחשוב‬ ‫וכן בהמשך הפרשה‪ .‬הקב״ה מבטיח לאברהם זרע‬ ‫על עצמו כלל‪ .‬כל דבר שיש בו הנאה לעצמו נראה לו‬ ‫וארץ‪ ,‬ואברהם מאמין בו‪ .‬על מה היתה האמונה? על‬ ‫כדבר שמקלקל את העבודה‪ .‬אם טוב לו‪ ,‬אם הוא‬ ‫כך שהשם יקיים את אשר אמר לו‪ .‬שיהיה לו זרע‪,‬‬ ‫נהנה‪ ,‬אם הוא מקבל משהו‪ ,‬מיד מתעוררת אצלו‬ ‫שתהיה לזרעו ארץ‪ ,‬שההבטחה תצא לפועל‪ .‬יש כאן‬ ‫שאלה‪ :‬האם אני עושה כאן בשבילי? והרי יהודי צריך‬ ‫אמונה בטובה שהשם עתיד לתת‪ .‬האדם נדרש להחזיק‬ ‫לעבוד לשמה‪ .‬וכך הוא הולך ומעמיד את כל עבודתו‬ ‫בה גם בשעה שאין לו דרך לראות כיצד תבוא‪.‬‬ ‫על ההרגשה שאין מקום לעצמו בתוך הקשר עם השם‬ ‫ומכאן אנו באים לשאלת ״במה אדע״‪ .‬היתה כאן‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫תביעה על אברהם שהפריז על מידותיו של הקב״ה‪.‬‬ ‫אפשר לראות זאת בסעודת שבת‪ .‬הוא יושב אצל‬ ‫נתבונן במה היתה התביעה‪ :‬היה עליו לסמוך על‬ ‫השולחן‪ ,‬אוכל את המאכלים‪ ,‬מקיים את המצוה‬ ‫הבטחת השם בירושת‬ ‫ושומר את המנהג‪ .‬אבל להתענג בפשטות‪ ,‬להרגיש‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫שטוב לו ולשמוח בטובה‬ ‫יש יהודי שמוכן להאמין‬ ‫הזאת‪ ,‬לזה קשה לו‬ ‫שהשם דורש ממנו‪ ,‬שהשם‬ ‫להתחבר‪ .‬הוא יודע שבשבת‬ ‫מצוה עליו‪ ,‬שהשם מבקש‬ ‫יש מצות עונג‪ ,‬ובכל זאת‬ ‫את עבודתו‪ .‬אבל כשהדבר‬ ‫הדבר אינו מתיישב בלבו‪.‬‬ ‫מגיע לטובתו שלו‪ ,‬הוא‬ ‫איך אפשר שההנאה שלי‬ ‫נעשה מסופק‪ .‬האם באמת‬ ‫תהיה חלק מעבודת השם?‬ ‫השם רוצה שיהיה לי טוב?‬ ‫הרי כל מה שלמדתי על‬ ‫האם באמת מותר לי להחזיק‬ ‫עבודה הוא להניח את עצמי‬ ‫בהבטחה הזאת ולסמוך‬ ‫ולחשוב רק על השם‪.‬‬ ‫עליה? פרשת לך לך‬ ‫הקושי הזה נוגע לעצם‬ ‫מעמידה גם את זה בתוך האמונה‪.‬‬ ‫ההסתכלות שלו על היהדות‪ .‬הוא התרגל לחשוב‬ ‫למסור להשם את חשבון טובתו‬ ‫שככל שהוא מוציא את עצמו מן העבודה‪ ,‬כך העבודה‬ ‫נעשית טהורה יותר‪ .‬ממילא‪ ,‬כשהתורה עצמה נותנת‬ ‫ומהו 'לשמה'? האדם מוסר את עבודתו להשם‪,‬‬ ‫מקום לטובתו‪ ,‬הוא מתקשה להבין אותה כפשוטה‪.‬‬ ‫ומוסר בידו גם את חשבון טובתו‪ .‬הוא אינו צריך לקבל‬ ‫הוא מחפש איזו כוונה שעל ידה יוכל ליהנות בלי‬ ‫את הכל היום‪ ,‬ואינו צריך לראות בכל מעשה כיצד‬ ‫להודות שהוא נהנה‪ .‬גם כשהטובה מונחת לפניו‪ ,‬הוא‬ ‫הוא מרויח ממנו‪ .‬הוא מאמין בהשם שיקיים את‬ ‫אינו יודע לקבל אותה‪.‬‬ ‫הבטחתו‪ .‬מתוך האמונה הזאת הוא יכול לעבוד‪,‬‬ ‫הטובה שבתוך ההבטחה‬ ‫להתאמץ‪ ,‬גם בשעה שלפי החשבון הנראה לעיניו הוא‬ ‫מפסיד‪.‬‬ ‫אבל כשפותחים את פרשת לך לך‪ ,‬רואים כיצד‬ ‫זו מסירות נפש עמוקה‪ .‬אני נותן את עצמי בידך‪,‬‬ ‫הקב״ה מעמיד את הקשר עם אברהם אבינו‪ .‬הוא מצוה‬ ‫מפני שאני סומך עליך‪ .‬גם כאשר איני רואה עכשיו מה‬ ‫עליו לעזוב את ארצו ואת בית אביו‪ ,‬וביחד עם הציווי‬ ‫יצא מזה‪ ,‬גם כאשר הדרך קשה לי‪ ,‬אני מחזיק בקשר‪.‬‬ ‫מבטיח לו ברכה‪ ,‬גדולה וזרע‪ .‬אברהם הולך לקראת‬ ‫טובתי אינה אבודה מפני שאינה נראית לי היום‪ .‬אני‬ ‫דבר שאינו מכיר‪ ,‬ובתוך ההליכה הזאת עומדת‬ ‫מאמין שאתה יודע אותה‪ ,‬שאתה מחזיק אותה‪ ,‬ושכל‬ ‫הבטחת השם שייטיב עמו‪ .‬טובתו של אברהם נמצאת‬ ‫‏‏א‬ ‫צום פינטל | פרשת לך לך תשפ״ז | גליון ר״ב‬ ‫עיקר העבודה הוא האמון‪ .‬אדם מוכן לומר להשם‪:‬‬ ‫מה שאתה מוליך אותי בו הוא לטובתי‪.‬‬ ‫אני רוצה בטובתי‪ ,‬ואני מאמין שטובתי נמצאת אצלך‪.‬‬ ‫אדם יכול לומר שהוא מוכן להמתין למחר‪ .‬אבל‬ ‫לכן אני מקיים את רצונך גם כשאיני מבין כיצד הדבר‬ ‫בברית בין הבתרים מתגלה המתנה ארוכה הרבה‬ ‫טוב לי‪ .‬אני מוכן להמתין‪ ,‬ואני מוכן לעבור בדרך שיש‬ ‫יותר‪ .‬אברהם שומע על זרעו‪ ,‬על הגרות והשעבוד‪ ,‬ועל‬ ‫בה קושי‪ .‬איני מוכרח להחזיק בעצמי את כל החשבון‪.‬‬ ‫הטובה שתבוא לאחר מכן‪ .‬ההבטחה הולכת דרך‬ ‫אני יכול למסור אותו לך‪ .‬זהו הכוח שנותנת הברית‬ ‫מאות שנים‪ .‬יש דורות שיעברו קושי‪ ,‬ויש דורות שיראו‬ ‫לאדם‪.‬‬ ‫את קיום ההבטחה‪ .‬ובכל הזמן הזה הברית עומדת‪.‬‬ ‫לקבל את התענוג בפשטות‬ ‫הקב״ה קשור לאברהם ולזרעו‪ ,‬והטובה המובטחת‬ ‫ומכאן נחזור לסעודת שבת‪ .‬הקב״ה נתן ליהודי יום‬ ‫להם אינה נשכחת‪.‬‬ ‫של מנוחה ותענוג‪ .‬הוא יושב בביתו‪ ,‬אוכל מאכלים‬ ‫כאן מתרחב גם החשבון של האדם עצמו‪ .‬אברהם‬ ‫ערבים‪ ,‬שמח עם בני ביתו ונח מטרדת ימות החול‪.‬‬ ‫אינו חי רק את מה שיהיה לו היום ואת מה שיספיק‬ ‫בתוך ההסתכלות שנתבארה‪ ,‬הוא יכול לקבל את כל‬ ‫לראות בעיניו‪ .‬זרעו שייך אליו‪ ,‬והטובה שתבוא להם‬ ‫זה בפשטות‪ .‬השם נותן לי טובה‪ ,‬ואני שמח בה‪ .‬השם‬ ‫שייכת לברית שנכרתה עמו‪ .‬הוא מוכן לחיות בתוך‬ ‫מצוה אותי להתענג‪ ,‬ואני נותן לטובה הזאת להיכנס‬ ‫דבר גדול וארוך מחייו הפרטיים‪ .‬הוא מוסר את עצמו‬ ‫בלבי‪.‬‬ ‫להשם‪ ,‬ומאמין שהשם ישלם לו ולזרעו‪ ,‬גם כשהקיום‬ ‫אין הוא צריך להחזיק את עצמו מבחוץ בשעה שהוא‬ ‫יבוא לאחר מאות שנים‪.‬‬ ‫אוכל‪ ,‬כאילו ההנאה שייכת לאיזה חלק בנפשו שצריך‬ ‫זהו ענינה של ברית‪ .‬שני צדדים מתקשרים זה עם‬ ‫להסתיר‪ .‬הוא עצמו יושב כאן לפני השם‪ .‬הגוף שלו‬ ‫זה‪ .‬כל אחד נכנס בקשר מפני שהקשר נוגע לו‪ ,‬מפני‬ ‫נח‪ ,‬הלב שלו שמח‪ ,‬והוא מקבל את השבת שהשם נתן‬ ‫שיש בו דבר שהוא רוצה ומבקש‪ .‬ומכיון שנכרתה‬ ‫לו‪ .‬התענוג הוא דבר ממשי‪ .‬טוב לו‪ ,‬ומותר לו להרגיש‬ ‫ברית‪ ,‬נדרשת נאמנות גם בשעה שקשה‪ .‬אי אפשר‬ ‫כמה טוב לו בתוך המתנה הזאת‪.‬‬ ‫להעמיד בכל יום מחדש את כל הקשר על מה שאני‬ ‫אותו יהודי שמוסר את עצמו להשם בשעת קושי‪,‬‬ ‫רואה היום‪ .‬יש בינינו ברית‪ ,‬ואני סומך עליך גם בתוך‬ ‫מקבל ממנו את הטובה בשעת תענוג‪ .‬בשניהם הוא חי‬ ‫זמן שבו איני רואה את כל מה שהבטחת לי‪.‬‬ ‫בתוך אותה ברית‪ .‬בשעת הקושי הוא סומך על השם‬ ‫כך‪ ,‬כביכול‪ ,‬הקב״ה מעמיד את הקשר עם אברהם‪.‬‬ ‫גם כשהטובה נסתרת‪ ,‬ובשעת התענוג הוא מקבל את‬ ‫הוא מבקש ממנו הליכה‪ ,‬אמונה ונאמנות‪ ,‬ומבטיח לו‬ ‫הטובה כשהיא גלויה‪ .‬הלב שלמד להאמין שהשם‬ ‫ברכה‪ ,‬זרע וארץ‪ .‬שני הצדדים נמצאים בתוך הברית‬ ‫רוצה בטובתו‪ ,‬יודע גם להמתין לה וגם לשמוח בה‪.‬‬ ‫בפשטות‪ .‬אברהם נותן את עצמו להשם‪ ,‬והשם מבטיח‬ ‫להיות עמו ולהיטיב עמו‪ .‬מתוך זה אברהם יכול‬ ‫וזהו היסוד העולה מן המהלך הזה בפרשת לך לך‪.‬‬ ‫ללכת‪ .‬הוא יודע ביד מי הפקיד את עצמו‪.‬‬ ‫הקב״ה מבטיח טובה‪ ,‬ואברהם אבינו נקרא להאמין בו‪.‬‬ ‫אין צורך לאדם להתבייש בכך שהקשר הזה הוא‬ ‫גם כשהדרך ארוכה‪ ,‬גם כשהקיום רחוק‪ ,‬הברית‬ ‫לטובתו‪ .‬אין צורך לעקם את לבו ולומר שטובתו אינה‬ ‫עומדת‪ .‬יהודי מוסר את עצמו להשם מתוך האמונה‬ ‫נוגעת לו כלל‪ .‬הרי הוא מתפלל על חייו‪ ,‬על בניו ועל‬ ‫הזאת‪ :‬אתה רוצה בטובתי‪ ,‬אתה תקיים את הבטחתך‪,‬‬ ‫פרנסתו‪ .‬הוא מבקש שהשם יברך אותו‪ ,‬ישמור עליו‬ ‫ואני סומך עליך‪ .‬וכשבאה שבת קודש‪ ,‬הוא מתיישב‬ ‫ויוליך אותו בדרך טובה‪ .‬הבקשות הללו יוצאות מתוך‬ ‫אצל השולחן ומקבל בלב שלם את הטובה שהשם נותן‬ ‫הקשר‪ .‬הוא פונה אל השם מפני שהוא מאמין שהשם‬ ‫לו‪.‬‬ ‫שומע אותו ורוצה להיטיב עמו‪.‬‬ ‫‏‏ב‬ ‫צום פינטל | פרשת לך לך תשפ״ז | גליון ר״ב‬ ‫שבעים פתחים בשאלה אחת‬ ‫לרגל היארצייט של שר התורה רבי יוסף ענגיל זצ״ל — א׳ במרחשוון‬ ‫שלישית בזמן‪ ,‬ודרך נוספת בגדרו של הדין‪ .‬הקושיה‬ ‫תירוץ אחד אינו מספיק?‬ ‫נשארת אותה קושיה‪ ,‬אבל בכל פעם שניגשים אליה‬ ‫אדם יושב על קושיה‪ .‬הוא מתייגע‪ ,‬בודק כאן ושם‪,‬‬ ‫מצד אחר‪ ,‬נפתח בתוכה דבר נוסף‪.‬‬ ‫עד שלפתע עולה לפניו תירוץ טוב‪ .‬איזו שמחה‪.‬‬ ‫מתוך כך אפשר להבין את שם הספר‪ :‬״שבעים‬ ‫הדבר שהיה קשה נעשה מובן‪ ,‬שני המקורות שהיו‬ ‫פנים לתורה״‪ .‬כל תירוץ הוא פנים נוספות‪ .‬דרך‬ ‫נראים כסותרים מתיישבים זה עם זה‪ .‬הוא חוזר על‬ ‫התירוץ הזה רואים משהו שלא ראו דרך התירוץ‬ ‫התירוץ‪ ,‬טועם את המתיקות שבו‪ ,‬וממשיך הלאה‪.‬‬ ‫הקודם‪ .‬ואם נמצאה דרך אחת טובה‪ ,‬הרי זכינו‬ ‫כך היא דרכו של לומד‪ .‬היתה קושיה‪ ,‬נמצא תירוץ‪,‬‬ ‫לפנים אחת‪ .‬עדיין יש מקום לגלות פנים נוספות‪,‬‬ ‫ואפשר להתקדם‪.‬‬ ‫ועדיין יש טעם לשוב אל השאלה‬ ‫והנה אצל שר התורה רבי יוסף‬ ‫ולראות מה עוד מונח בה‪.‬‬ ‫ענגיל אנו מוצאים דבר פלא‪ .‬בספרו‬ ‫להחזיק את השאלה פתוחה‬ ‫״שבעים פנים לתורה״ הוא מעמיד‬ ‫יש כאן כוח נפשי עמוק‪ .‬אדם‬ ‫שבעים תירוצים לקושיה אחת‪.‬‬ ‫שמצא תשובה מתקשר אליה‪ .‬מעתה‬ ‫ובספרו ״גבורות שמונים״ הוא‬ ‫הוא כבר רואה את הענין דרך‬ ‫מעמיד שמונים תירוצים לקושיה‬ ‫התשובה שמצא‪ .‬הוא מכיר אותה‪,‬‬ ‫אחת‪ .‬שבעים ושמונים‪ .‬אנו‬ ‫מבין אותה‪ ,‬והיא נותנת לו מנוחה‪.‬‬ ‫מתפעלים מן החריפות‪ ,‬מן‬ ‫כשמזכירים שוב את הקושיה‪ ,‬מיד‬ ‫הבקיאות‪ ,‬מן הכוח העצום לעבור‬ ‫עולה לפניו התירוץ‪ .‬קשה לו לחזור‬ ‫בכל התורה ולמצוא כל כך הרבה‬ ‫אל הרגע שבו עדיין לא ידע‪ .‬הרי‬ ‫דרכים‪ .‬אבל כדאי להתבונן גם‬ ‫הוא כבר יודע‪ ,‬וכיצד יניח את‬ ‫בעצם הדבר‪ :‬מה מבקש האדם‬ ‫ידיעתו ויתחיל מחדש?‬ ‫למצוא אחרי שכבר מצא תירוץ?‬ ‫רבי יוסף היה מסוגל לקבל את התירוץ‪ ,‬ובכל זאת‬ ‫לאחר התירוץ הראשון‪ ,‬מה חסר לו? ואם התירוץ‬ ‫לחזור אל הקושיה‪ .‬להבין היטב את הדרך‬ ‫הראשון עדיין אינו מניח את דעתו‪ ,‬יבקש תירוץ שני‪.‬‬ ‫הראשונה‪ ,‬ואחר כך לתת מקום לדרך נוספת‪ .‬בשעה‬ ‫אבל אחרי שמצא כמה דרכים טובות‪ ,‬למה הוא‬ ‫שהוא מברר צד אחד‪ ,‬הוא נכנס בו בכל כוחו‪ .‬הוא‬ ‫ממשיך? למה חוזר שוב אל אותה קושיה‪ ,‬ומעמיד‬ ‫מביא לו מקורות‪ ,‬בודק את פרטיו ומרחיב אותו‪.‬‬ ‫אותה מחדש לפניו? כאן מתחילים להרגיש שיש‬ ‫לאחר מכן הוא יכול להיכנס לצד אחר‪ ,‬וגם לו לתת‬ ‫אצל רבי יוסף יחס אחר אל הקושיה‪ ,‬וממילא גם‬ ‫מקום שלם‪.‬‬ ‫יחס אחר אל התירוץ‪.‬‬ ‫כמה כוח צריך לזה‪ .‬השכל שלנו אוהב ללכת‬ ‫אנו מבקשים תירוץ כדי להבין כיצד הדברים‬ ‫בדרך שכבר נעשתה מוכרת לו‪ .‬לאחר שהאדם‬ ‫מתיישבים‪ .‬רבי יוסף מוצא בתוך היישוב עצמו עולם‬ ‫השקיע בסברא‪ ,‬קשה לו להניח אותה אפילו לזמן‬ ‫של תורה‪ .‬כל תירוץ מגלה לו יסוד אחר‪ .‬דרך אחת‬ ‫קצר‪ .‬הוא כבר מרגיש בבית‪ .‬אצל רבי יוסף היה‬ ‫מתבוננת במעשה‪ ,‬דרך אחרת באדם העושה‪ ,‬דרך‬ ‫‏‏ג‬ ‫צום פינטל | פרשת לך לך תשפ״ז | גליון ר״ב‬ ‫לאוצר חי של הבנה?‬ ‫מקום בנפש לעוד בית‪ ,‬לעוד דרך‪ ,‬לעוד הבנה‪.‬‬ ‫הוא ידע להעמיד שאלה שדרכה יכולים מקורות‬ ‫התשובה שקנה נתנה לו כוח להמשיך ולברר‪,‬‬ ‫רבים לדבר‪ .‬בכל מקום נוסף מצא עוד צד של הענין‪.‬‬ ‫והסוגיה נשארה רחבה לפניו‪.‬‬ ‫וכאשר מצא תירוץ‪ ,‬היה בכוחו להמשיך ולשאול‪.‬‬ ‫הדבר ניכר גם בשאר ספריו‪ .‬הוא מעורר שאלה‪,‬‬ ‫כאן מונחת מתנה גדולה שהשאיר ללומדים‪ :‬אפשר‬ ‫מחלק אותה לצדדים‪ ,‬מביא ראיה לכאן וראיה לכאן‪.‬‬ ‫להבין דבר היטב‪ ,‬ולהישאר פתוח להבין בו עוד‪.‬‬ ‫פעמים שהוא מכריע‪ ,‬ופעמים שהוא משאיר בצריך‬ ‫אפשר לקנות דרך ברורה‪ ,‬ולהרגיש כמה רחבה‬ ‫עיון‪ .‬אבל הלומד כבר קנה דבר גדול‪ .‬הוא ראה שמה‬ ‫התורה מסביב לה‪.‬‬ ‫שנראה בתחילה פשוט מחזיק בתוכו כמה צדדים‪.‬‬ ‫הדבר קרוב גם לחיי האדם‪ .‬לפעמים אדם הבין‬ ‫מעתה הוא יודע לשאול על הדין שאלה שלא ידע‬ ‫פעם אחת מדוע פלוני מתנהג כפי שהוא מתנהג‪,‬‬ ‫לשאול קודם לכן‪.‬‬ ‫ומאז כל מה שהוא רואה נכנס תחת אותה הבנה‪.‬‬ ‫גם שאלה יכולה להיות קנין של תורה‪ .‬אדם למד‬ ‫הוא מצא הסבר לקושי בבית‪ ,‬לילד‪ ,‬או לדבר שעובר‬ ‫ענין‪ ,‬ולפתע הרגיש שיש בו דבר שעדיין לא נתיישב‪.‬‬ ‫עליו‪ ,‬ומעתה נדמה לו שכבר הכיר את הענין כולו‪.‬‬ ‫הוא הבחין בין שני דברים שעד היום היו מעורבים‬ ‫כדאי לפעמים לשוב ולהתבונן‪ .‬אולי יש כאן עוד צד‪.‬‬ ‫אצלו‪ .‬הוא מצא גבול בסברא שחשב שהיא כוללת‬ ‫אולי ההסבר הראשון תפס דבר אמיתי‪ ,‬ועדיין נשאר‬ ‫הכל‪ .‬אמנם עדיין אין בידו תשובה‪ ,‬אבל מחשבתו‬ ‫דבר נוסף שלא קיבל את מקומו‪.‬‬ ‫כבר נעשתה בהירה יותר‪ .‬הוא יודע עתה מה הוא‬ ‫אין כל אדם יכול לכתוב שבעים תירוצים‪ ,‬ואין אנו‬ ‫מבין‪ ,‬ומה עוד צריך להבין‪.‬‬ ‫מבקשים למדוד את עצמנו בכוחו של שר התורה‪.‬‬ ‫אצל רבי יוסף‪ ,‬ריבוי הדרכים עומד על עמל גדול‪.‬‬ ‫אבל מעט מדרכו יכול להיכנס בנפשנו‪ .‬כשמצאת‬ ‫לכל דרך צריכים להיות יסוד וסברא‪ ,‬וכל מקור‬ ‫הבנה טובה‪ ,‬שמח בה‪ .‬טעם את מתיקותה‪ .‬ואחר כך‪,‬‬ ‫צריך להיבדק לפי ענינו‪ .‬הוא נותן מקום לאפשרויות‬ ‫כשאתה חוזר אל הענין‪ ,‬תן לו לדבר אליך עוד‪.‬‬ ‫מפני שהוא מסוגל לברר אותן‪ .‬מתוך הבירור הזה‬ ‫לפעמים הדבר שכבר הבנת נעשה עתה פתח להבנה‬ ‫מתגלה רוחב התורה‪ .‬כל דרך שנבנתה ביושר‬ ‫עמוקה ורחבה יותר‪.‬‬ ‫מוסיפה ללומד כלי‪ ,‬ואותו כלי יכול ללכת עמו גם‬ ‫ביום היארצייט אנו מבקשים להתקרב אל רבי‬ ‫לסוגיות אחרות‪.‬‬ ‫יוסף גם דרך המתנה הזאת‪ .‬לפתוח אחד מספריו‪,‬‬ ‫מה נשאר לנו מן הגדול‬ ‫לעמוד על שאלה אחת שלו‪ ,‬ולראות כיצד היא‬ ‫כשמזכירים את רבי יוסף ענגיל‪ ,‬רגילים להתפעל‬ ‫הולכת ומתרחבת‪ .‬מקור מצטרף למקור‪ ,‬צד מצטרף‬ ‫מן הזיכרון העצום שלו‪ .‬הוא עובר מן הבבלי אל‬ ‫לצד‪ ,‬ופתאום אותה קושיה קטנה מכניסה אותנו‬ ‫הירושלמי‪ ,‬ממסכת אחת לחברתה‪ ,‬מדברי הלכה‬ ‫למרחב גדול של תורה‪ .‬שבעים פתחים בשאלה‬ ‫לדברי אגדה‪ .‬כל התורה עומדת לפניו‪ .‬אבל בתוך‬ ‫אחת‪ .‬כמה תורה יכולה להתגלות‪ ,‬כאשר נותנים‬ ‫ההתפעלות כדאי להתקרב גם אל דרך מחשבתו‪ .‬מה‬ ‫לשאלה להמשיך לחיות‪.‬‬ ‫עשה עם כל מה שידע? כיצד נעשו אלפי המקורות‬ ‫מכון מישרים — הרב שלום לאנגסאם‪ | shalomlangs@gmail.com | 845-274-3516 :‬קול הלשון‪6053136803 :‬‬ ‫‏‏ד‬