צום פינטל · Tzim Pintel — לך לך (2026-10-19)

צום פינטל | פרשת לך לך תשפ״ז | גליון ר״ב
להאמין בטובתו של השם
בתוך עצם הקריאה אליו .הקב״ה קורא לו להתקשר יש יהודי שכל היהדות שלו עומדת על יסוד אחד:
עמו ,ומבטיח לו מה יהיה מתוך הקשר הזה. לעבוד את השם ,לעשות הכל למען השם ,ולא לחשוב
וכן בהמשך הפרשה .הקב״ה מבטיח לאברהם זרע על עצמו כלל .כל דבר שיש בו הנאה לעצמו נראה לו
וארץ ,ואברהם מאמין בו .על מה היתה האמונה? על כדבר שמקלקל את העבודה .אם טוב לו ,אם הוא
כך שהשם יקיים את אשר אמר לו .שיהיה לו זרע, נהנה ,אם הוא מקבל משהו ,מיד מתעוררת אצלו
שתהיה לזרעו ארץ ,שההבטחה תצא לפועל .יש כאן שאלה :האם אני עושה כאן בשבילי? והרי יהודי צריך
אמונה בטובה שהשם עתיד לתת .האדם נדרש להחזיק לעבוד לשמה .וכך הוא הולך ומעמיד את כל עבודתו
בה גם בשעה שאין לו דרך לראות כיצד תבוא. על ההרגשה שאין מקום לעצמו בתוך הקשר עם השם
ומכאן אנו באים לשאלת ״במה אדע״ .היתה כאן יתברך.
תביעה על אברהם שהפריז על מידותיו של הקב״ה. אפשר לראות זאת בסעודת שבת .הוא יושב אצל
נתבונן במה היתה התביעה :היה עליו לסמוך על השולחן ,אוכל את המאכלים ,מקיים את המצוה
הבטחת השם בירושת ושומר את המנהג .אבל להתענג בפשטות ,להרגיש
הארץ. שטוב לו ולשמוח בטובה
יש יהודי שמוכן להאמין הזאת ,לזה קשה לו
שהשם דורש ממנו ,שהשם להתחבר .הוא יודע שבשבת
מצוה עליו ,שהשם מבקש יש מצות עונג ,ובכל זאת
את עבודתו .אבל כשהדבר הדבר אינו מתיישב בלבו.
מגיע לטובתו שלו ,הוא איך אפשר שההנאה שלי
נעשה מסופק .האם באמת תהיה חלק מעבודת השם?
השם רוצה שיהיה לי טוב? הרי כל מה שלמדתי על
האם באמת מותר לי להחזיק עבודה הוא להניח את עצמי
בהבטחה הזאת ולסמוך ולחשוב רק על השם.
עליה? פרשת לך לך הקושי הזה נוגע לעצם
מעמידה גם את זה בתוך האמונה. ההסתכלות שלו על היהדות .הוא התרגל לחשוב
למסור להשם את חשבון טובתו שככל שהוא מוציא את עצמו מן העבודה ,כך העבודה
נעשית טהורה יותר .ממילא ,כשהתורה עצמה נותנת
ומהו 'לשמה'? האדם מוסר את עבודתו להשם,
מקום לטובתו ,הוא מתקשה להבין אותה כפשוטה.
ומוסר בידו גם את חשבון טובתו .הוא אינו צריך לקבל
הוא מחפש איזו כוונה שעל ידה יוכל ליהנות בלי
את הכל היום ,ואינו צריך לראות בכל מעשה כיצד
להודות שהוא נהנה .גם כשהטובה מונחת לפניו ,הוא
הוא מרויח ממנו .הוא מאמין בהשם שיקיים את
אינו יודע לקבל אותה.
הבטחתו .מתוך האמונה הזאת הוא יכול לעבוד,
הטובה שבתוך ההבטחה
להתאמץ ,גם בשעה שלפי החשבון הנראה לעיניו הוא
מפסיד. אבל כשפותחים את פרשת לך לך ,רואים כיצד
זו מסירות נפש עמוקה .אני נותן את עצמי בידך, הקב״ה מעמיד את הקשר עם אברהם אבינו .הוא מצוה
מפני שאני סומך עליך .גם כאשר איני רואה עכשיו מה עליו לעזוב את ארצו ואת בית אביו ,וביחד עם הציווי
יצא מזה ,גם כאשר הדרך קשה לי ,אני מחזיק בקשר. מבטיח לו ברכה ,גדולה וזרע .אברהם הולך לקראת
טובתי אינה אבודה מפני שאינה נראית לי היום .אני דבר שאינו מכיר ,ובתוך ההליכה הזאת עומדת
מאמין שאתה יודע אותה ,שאתה מחזיק אותה ,ושכל הבטחת השם שייטיב עמו .טובתו של אברהם נמצאת
א
צום פינטל | פרשת לך לך תשפ״ז | גליון ר״ב
עיקר העבודה הוא האמון .אדם מוכן לומר להשם: מה שאתה מוליך אותי בו הוא לטובתי.
אני רוצה בטובתי ,ואני מאמין שטובתי נמצאת אצלך. אדם יכול לומר שהוא מוכן להמתין למחר .אבל
לכן אני מקיים את רצונך גם כשאיני מבין כיצד הדבר בברית בין הבתרים מתגלה המתנה ארוכה הרבה
טוב לי .אני מוכן להמתין ,ואני מוכן לעבור בדרך שיש יותר .אברהם שומע על זרעו ,על הגרות והשעבוד ,ועל
בה קושי .איני מוכרח להחזיק בעצמי את כל החשבון. הטובה שתבוא לאחר מכן .ההבטחה הולכת דרך
אני יכול למסור אותו לך .זהו הכוח שנותנת הברית מאות שנים .יש דורות שיעברו קושי ,ויש דורות שיראו
לאדם. את קיום ההבטחה .ובכל הזמן הזה הברית עומדת.
לקבל את התענוג בפשטות הקב״ה קשור לאברהם ולזרעו ,והטובה המובטחת
ומכאן נחזור לסעודת שבת .הקב״ה נתן ליהודי יום להם אינה נשכחת.
של מנוחה ותענוג .הוא יושב בביתו ,אוכל מאכלים כאן מתרחב גם החשבון של האדם עצמו .אברהם
ערבים ,שמח עם בני ביתו ונח מטרדת ימות החול. אינו חי רק את מה שיהיה לו היום ואת מה שיספיק
בתוך ההסתכלות שנתבארה ,הוא יכול לקבל את כל לראות בעיניו .זרעו שייך אליו ,והטובה שתבוא להם
זה בפשטות .השם נותן לי טובה ,ואני שמח בה .השם שייכת לברית שנכרתה עמו .הוא מוכן לחיות בתוך
מצוה אותי להתענג ,ואני נותן לטובה הזאת להיכנס דבר גדול וארוך מחייו הפרטיים .הוא מוסר את עצמו
בלבי. להשם ,ומאמין שהשם ישלם לו ולזרעו ,גם כשהקיום
אין הוא צריך להחזיק את עצמו מבחוץ בשעה שהוא יבוא לאחר מאות שנים.
אוכל ,כאילו ההנאה שייכת לאיזה חלק בנפשו שצריך זהו ענינה של ברית .שני צדדים מתקשרים זה עם
להסתיר .הוא עצמו יושב כאן לפני השם .הגוף שלו זה .כל אחד נכנס בקשר מפני שהקשר נוגע לו ,מפני
נח ,הלב שלו שמח ,והוא מקבל את השבת שהשם נתן שיש בו דבר שהוא רוצה ומבקש .ומכיון שנכרתה
לו .התענוג הוא דבר ממשי .טוב לו ,ומותר לו להרגיש ברית ,נדרשת נאמנות גם בשעה שקשה .אי אפשר
כמה טוב לו בתוך המתנה הזאת. להעמיד בכל יום מחדש את כל הקשר על מה שאני
אותו יהודי שמוסר את עצמו להשם בשעת קושי, רואה היום .יש בינינו ברית ,ואני סומך עליך גם בתוך
מקבל ממנו את הטובה בשעת תענוג .בשניהם הוא חי זמן שבו איני רואה את כל מה שהבטחת לי.
בתוך אותה ברית .בשעת הקושי הוא סומך על השם כך ,כביכול ,הקב״ה מעמיד את הקשר עם אברהם.
גם כשהטובה נסתרת ,ובשעת התענוג הוא מקבל את הוא מבקש ממנו הליכה ,אמונה ונאמנות ,ומבטיח לו
הטובה כשהיא גלויה .הלב שלמד להאמין שהשם ברכה ,זרע וארץ .שני הצדדים נמצאים בתוך הברית
רוצה בטובתו ,יודע גם להמתין לה וגם לשמוח בה. בפשטות .אברהם נותן את עצמו להשם ,והשם מבטיח
להיות עמו ולהיטיב עמו .מתוך זה אברהם יכול
וזהו היסוד העולה מן המהלך הזה בפרשת לך לך. ללכת .הוא יודע ביד מי הפקיד את עצמו.
הקב״ה מבטיח טובה ,ואברהם אבינו נקרא להאמין בו. אין צורך לאדם להתבייש בכך שהקשר הזה הוא
גם כשהדרך ארוכה ,גם כשהקיום רחוק ,הברית לטובתו .אין צורך לעקם את לבו ולומר שטובתו אינה
עומדת .יהודי מוסר את עצמו להשם מתוך האמונה נוגעת לו כלל .הרי הוא מתפלל על חייו ,על בניו ועל
הזאת :אתה רוצה בטובתי ,אתה תקיים את הבטחתך, פרנסתו .הוא מבקש שהשם יברך אותו ,ישמור עליו
ואני סומך עליך .וכשבאה שבת קודש ,הוא מתיישב ויוליך אותו בדרך טובה .הבקשות הללו יוצאות מתוך
אצל השולחן ומקבל בלב שלם את הטובה שהשם נותן הקשר .הוא פונה אל השם מפני שהוא מאמין שהשם
לו. שומע אותו ורוצה להיטיב עמו.
ב
צום פינטל | פרשת לך לך תשפ״ז | גליון ר״ב
שבעים פתחים בשאלה אחת
לרגל היארצייט של שר התורה רבי יוסף ענגיל זצ״ל — א׳ במרחשוון
שלישית בזמן ,ודרך נוספת בגדרו של הדין .הקושיה תירוץ אחד אינו מספיק?
נשארת אותה קושיה ,אבל בכל פעם שניגשים אליה אדם יושב על קושיה .הוא מתייגע ,בודק כאן ושם,
מצד אחר ,נפתח בתוכה דבר נוסף. עד שלפתע עולה לפניו תירוץ טוב .איזו שמחה.
מתוך כך אפשר להבין את שם הספר :״שבעים הדבר שהיה קשה נעשה מובן ,שני המקורות שהיו
פנים לתורה״ .כל תירוץ הוא פנים נוספות .דרך נראים כסותרים מתיישבים זה עם זה .הוא חוזר על
התירוץ הזה רואים משהו שלא ראו דרך התירוץ התירוץ ,טועם את המתיקות שבו ,וממשיך הלאה.
הקודם .ואם נמצאה דרך אחת טובה ,הרי זכינו כך היא דרכו של לומד .היתה קושיה ,נמצא תירוץ,
לפנים אחת .עדיין יש מקום לגלות פנים נוספות, ואפשר להתקדם.
ועדיין יש טעם לשוב אל השאלה והנה אצל שר התורה רבי יוסף
ולראות מה עוד מונח בה. ענגיל אנו מוצאים דבר פלא .בספרו
להחזיק את השאלה פתוחה ״שבעים פנים לתורה״ הוא מעמיד
יש כאן כוח נפשי עמוק .אדם שבעים תירוצים לקושיה אחת.
שמצא תשובה מתקשר אליה .מעתה ובספרו ״גבורות שמונים״ הוא
הוא כבר רואה את הענין דרך מעמיד שמונים תירוצים לקושיה
התשובה שמצא .הוא מכיר אותה, אחת .שבעים ושמונים .אנו
מבין אותה ,והיא נותנת לו מנוחה. מתפעלים מן החריפות ,מן
כשמזכירים שוב את הקושיה ,מיד הבקיאות ,מן הכוח העצום לעבור
עולה לפניו התירוץ .קשה לו לחזור בכל התורה ולמצוא כל כך הרבה
אל הרגע שבו עדיין לא ידע .הרי דרכים .אבל כדאי להתבונן גם
הוא כבר יודע ,וכיצד יניח את בעצם הדבר :מה מבקש האדם
ידיעתו ויתחיל מחדש? למצוא אחרי שכבר מצא תירוץ?
רבי יוסף היה מסוגל לקבל את התירוץ ,ובכל זאת לאחר התירוץ הראשון ,מה חסר לו? ואם התירוץ
לחזור אל הקושיה .להבין היטב את הדרך הראשון עדיין אינו מניח את דעתו ,יבקש תירוץ שני.
הראשונה ,ואחר כך לתת מקום לדרך נוספת .בשעה אבל אחרי שמצא כמה דרכים טובות ,למה הוא
שהוא מברר צד אחד ,הוא נכנס בו בכל כוחו .הוא ממשיך? למה חוזר שוב אל אותה קושיה ,ומעמיד
מביא לו מקורות ,בודק את פרטיו ומרחיב אותו. אותה מחדש לפניו? כאן מתחילים להרגיש שיש
לאחר מכן הוא יכול להיכנס לצד אחר ,וגם לו לתת אצל רבי יוסף יחס אחר אל הקושיה ,וממילא גם
מקום שלם. יחס אחר אל התירוץ.
כמה כוח צריך לזה .השכל שלנו אוהב ללכת אנו מבקשים תירוץ כדי להבין כיצד הדברים
בדרך שכבר נעשתה מוכרת לו .לאחר שהאדם מתיישבים .רבי יוסף מוצא בתוך היישוב עצמו עולם
השקיע בסברא ,קשה לו להניח אותה אפילו לזמן של תורה .כל תירוץ מגלה לו יסוד אחר .דרך אחת
קצר .הוא כבר מרגיש בבית .אצל רבי יוסף היה מתבוננת במעשה ,דרך אחרת באדם העושה ,דרך
ג
צום פינטל | פרשת לך לך תשפ״ז | גליון ר״ב
לאוצר חי של הבנה? מקום בנפש לעוד בית ,לעוד דרך ,לעוד הבנה.
הוא ידע להעמיד שאלה שדרכה יכולים מקורות התשובה שקנה נתנה לו כוח להמשיך ולברר,
רבים לדבר .בכל מקום נוסף מצא עוד צד של הענין. והסוגיה נשארה רחבה לפניו.
וכאשר מצא תירוץ ,היה בכוחו להמשיך ולשאול. הדבר ניכר גם בשאר ספריו .הוא מעורר שאלה,
כאן מונחת מתנה גדולה שהשאיר ללומדים :אפשר מחלק אותה לצדדים ,מביא ראיה לכאן וראיה לכאן.
להבין דבר היטב ,ולהישאר פתוח להבין בו עוד. פעמים שהוא מכריע ,ופעמים שהוא משאיר בצריך
אפשר לקנות דרך ברורה ,ולהרגיש כמה רחבה עיון .אבל הלומד כבר קנה דבר גדול .הוא ראה שמה
התורה מסביב לה. שנראה בתחילה פשוט מחזיק בתוכו כמה צדדים.
הדבר קרוב גם לחיי האדם .לפעמים אדם הבין מעתה הוא יודע לשאול על הדין שאלה שלא ידע
פעם אחת מדוע פלוני מתנהג כפי שהוא מתנהג, לשאול קודם לכן.
ומאז כל מה שהוא רואה נכנס תחת אותה הבנה. גם שאלה יכולה להיות קנין של תורה .אדם למד
הוא מצא הסבר לקושי בבית ,לילד ,או לדבר שעובר ענין ,ולפתע הרגיש שיש בו דבר שעדיין לא נתיישב.
עליו ,ומעתה נדמה לו שכבר הכיר את הענין כולו. הוא הבחין בין שני דברים שעד היום היו מעורבים
כדאי לפעמים לשוב ולהתבונן .אולי יש כאן עוד צד. אצלו .הוא מצא גבול בסברא שחשב שהיא כוללת
אולי ההסבר הראשון תפס דבר אמיתי ,ועדיין נשאר הכל .אמנם עדיין אין בידו תשובה ,אבל מחשבתו
דבר נוסף שלא קיבל את מקומו. כבר נעשתה בהירה יותר .הוא יודע עתה מה הוא
אין כל אדם יכול לכתוב שבעים תירוצים ,ואין אנו מבין ,ומה עוד צריך להבין.
מבקשים למדוד את עצמנו בכוחו של שר התורה. אצל רבי יוסף ,ריבוי הדרכים עומד על עמל גדול.
אבל מעט מדרכו יכול להיכנס בנפשנו .כשמצאת לכל דרך צריכים להיות יסוד וסברא ,וכל מקור
הבנה טובה ,שמח בה .טעם את מתיקותה .ואחר כך, צריך להיבדק לפי ענינו .הוא נותן מקום לאפשרויות
כשאתה חוזר אל הענין ,תן לו לדבר אליך עוד. מפני שהוא מסוגל לברר אותן .מתוך הבירור הזה
לפעמים הדבר שכבר הבנת נעשה עתה פתח להבנה מתגלה רוחב התורה .כל דרך שנבנתה ביושר
עמוקה ורחבה יותר. מוסיפה ללומד כלי ,ואותו כלי יכול ללכת עמו גם
ביום היארצייט אנו מבקשים להתקרב אל רבי לסוגיות אחרות.
יוסף גם דרך המתנה הזאת .לפתוח אחד מספריו, מה נשאר לנו מן הגדול
לעמוד על שאלה אחת שלו ,ולראות כיצד היא כשמזכירים את רבי יוסף ענגיל ,רגילים להתפעל
הולכת ומתרחבת .מקור מצטרף למקור ,צד מצטרף מן הזיכרון העצום שלו .הוא עובר מן הבבלי אל
לצד ,ופתאום אותה קושיה קטנה מכניסה אותנו הירושלמי ,ממסכת אחת לחברתה ,מדברי הלכה
למרחב גדול של תורה .שבעים פתחים בשאלה לדברי אגדה .כל התורה עומדת לפניו .אבל בתוך
אחת .כמה תורה יכולה להתגלות ,כאשר נותנים ההתפעלות כדאי להתקרב גם אל דרך מחשבתו .מה
לשאלה להמשיך לחיות. עשה עם כל מה שידע? כיצד נעשו אלפי המקורות
מכון מישרים — הרב שלום לאנגסאם | shalomlangs@gmail.com | 845-274-3516 :קול הלשון6053136803 :
ד
