פרדס לשולחן שבת · Pardas Lashulchan Hashabbos — לך לך (2026-10-19)

גליון 666שנה י"ג – כל הזכויות שמורות © שב"ק פרשת לך לך תשפ"ז
אמרה תורה עד מקום שכם ר"ל עד המקום שלבסוף יהיה של כיצד רימז הקב"ה לאברהם לאיזה כיון ללכת
שכם.
(א.ה -ועפי"ז יש לפרש המשך הפסוק "עד אלון מורה" ופרש"י לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר
הוא אלון מורה והיינו שאלון מורה ושכם אותו המקום ,וקשה אראך (יב א) יש להקשות מדוע לא אמר הקב"ה לאברהם לאיזה
א"כ למה נכפל בפסוק שכם ואלון מורה ,ולהנאמר יש לפרש כיוון ילך קודם שהראה לו את ארץ ישראל האם לדרומו או
דהכי קאמר שהלך עד המקום שלבסוף יהיה קרוי שכם על שם לצפונו למזרחו או למערבו.
שכם בן חמור ואולם כעת נקרא אלון מורה ,ומה שכפל הפסוק הרי הקב"ה רצה שילך למקום מסויים וכגון לצפונו ,וכאשר לא
לומר שלבסוף יקרא שכם ולא אמר רק עד אלון מורה פרש"י אמר לו הכיוון הרי שאם ילך לכל אחד מהכיוונים האחרים
להתפלל על בני יעקב שילחמו שם עם שכם). מתרחק הוא מהמקום ואח"כ כשיאמר לו הקב"ה מה היא הארץ
מהרי"ל דיסקין שאליה הולך יצטרך חזור מהליכתו וללכת לאותה ארץ ,היה ראוי
שיאמר לו הקב"ה לכה"פ הכיוון כגון שילך לצפונו מבלי לומר לו
ביאור טענת אברהם "ואותך יחיו" עדיין לאיזה ארץ וכך לכה"פ לא ילך לכיוון שאינו צריך.
ויש לפרש שאכן רימז לו הקב"ה את הכיון שילך אליו .שהרי
והיה כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אותי הקב"ה אמר לאברהם ללכת מג' מקומות א .ארצך ב .מולדתך ג.
ואותך יחיו (יב יב) יש להקשות הניחא מה שטען אברהם בית אביך .וצריך להבין מה כוונת הקב"ה בכפילות זו .ויש לפרש,
"ארצך" היינו ארצו הראשונה שגדל בה והיא ארם נהרים,
"והרגו אותי" שלא חפץ למות אך מדוע אמר לה "ואותך יחיו"
"מולדתך" היינו מקום שנולד בו והוא אור כשדים" ,בית אביך"
שמשמע שחלק מהטענה היא שאותה יחיו ומה טענה היא זו
היינו חרן ששם היה אביו באותה העת ,ויש לפרש ששלשה
דמה אכפת לו שאותה יחיו ,עוד יש להקשות מה היא הלשון
מקומות אלו היו סמוכים למקום חניית אברם באותה עת והיו
"ואותך יחיו" אטו הם אלו אשר מחיים אותה ,הקב"ה הוא ממית סמוכות זו לזו בג' רוחות כדוגמת משולש ,למשל חרן בצד מערב
ומחיה ,והיה לו לומר לשון ואת תחיי שפירושו שאם לא יהרגו שלו אור כשדים לצד צפון שלו וארם נהרים לצד מזרח שלו ,וכיון
אותה ממילא תחיה. שאמר לו להתרחק מג' מקומות אלו בתכלית הריחוק הרי שאינו
יש לפרש שאמר לה אברהם וכי סבורה את שתאמרי שאת אשתי יכול ללכת לצד מערב כי מתקרב לחרן ואינו יכול ללכת לצד צפון
ויהרגו אותי ויקחו אותך ותמסרי עצמך למיתה כדי שלא יקחו כי מתקרב לאור כשדים ואינו יכול ללכת לצד מזרח כי מתקרב
אותך ולא תחטאי ,לא כך יהיה אלא הם לא יתנו לך למסור נפש לארם נהרים ונמצא שיכל ללכת רק לצד דרום בקו ישר דאז
אלא יחייו אותך בעל כרחך ע"י שישמרו עליך שלא תוכלי מתרחק בתכלית הריחוק מג' מקומות אלו ,ורמז לו הקב"ה לאיזה
למסור נפשך וכך בע"כ תחיי בחטא ,לכן אמרי שאת אחותי צד ללכת למרות שעדיין לא אמר לו לאיזה ארץ ללכת.
ורוצה לעשות שידוך הגון ויצטרכו לדבר עימי על כך. ובזה יש לפרש מה שכתוב מיד "ויסע אברהם הלוך ונסוע הנגבה"
ובזה מיושב הלשון ואותך יחיו ולא ואת תחיי דאין הכונה שתחיה ר"ל שלא הלך לשום צד אלא מיד הלוך ונסוע בקו ישר לצד דרום.
מעצמה אלא שהם יחיו אותה ע"י שלא יתנו לא למסור נפש ,וכן צפון
שפיר ד"ואותך יחיו" היה חלק מטענת אברהם שלא תוכל למסור
נפשה. אור כשדים
מהרי"ל דיסקין
חרן ארם נהרים
מערב אברהם מזרח
האם פרעה נתן דברים לאברהם
דרום
ולאברם הטיב בעבורה (יב טז) יש לתמוה על לשון זו ,יותר
ראוי לומר לשון "ולאברהם נתן" או "ויתן לאברהם". מהרי"ל דיסקין
ויש לפרש שפרעה לא נתן מאומה לאברהם אלא שפטר אותו
ממיסים וכדו' וכך יכל אברם לסחור ולהרויח הרבה וכך עשה מהו לשון "עד מקום שכם"
ועי"ז התעשר.
ואתי שפיר דא"א לומר ולאברהם נתן שבאמת לא נתן לו דבר ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה (יב ו) יש
אלא "לאברהם הטיב" ר"ל עשה לו הטבה שלא יצטרך לשם להקשות מהו עד מקום שכם הול"ל עד שכם.
מיסים וע"י הטבה זו התעשר. ויש לפרש שהרי העיר שכם נקראה כך על שם שכם בן חמור
מהרי"ל דיסקין וא"כ קודם לכן לא נקראה שכם ולא שייך לומר עד שכם ,לכן
ענין האות ה' שנוספה לשרה והיתה אצל הגר ובלהה ביאור ג' מניני השנים בענין עבודת בני ישראל
במצרים
בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה (טז ב) נראה לפרש בזה
ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה (טו יג) בפרקי דר"א
ובהקדם.
(פמ"ז) איתא מאתיים ועשר שנה ישבו בנ"י במצרים וחמש שנים
בליקוטי תורה מהאר"י ז"ל איתא ששם שיש בו אות ה' מסוגל
קודם רדתם נולדו שם ליוסף שני שבטים שהם מנשה ואפרים
להולדה ושאין בו אינו מסוגל להולדה ולכן שרי קודם שנשתנה הרי רט"ו שנים רט"ו של ימים ורט"ו של לילות הרי ת"ל שנים
שמה לשרה וכן רחל היו עקרות. כדכתיב ומושב בנ"י אשר ישבו בארץ מצרים שלושים שנה
וארבע מאות שנה ,ויש להתבונן מדוע נאמר לשון שנולדו לו שם
והנה כאשר היה שמה של אשת אברהם שרי ורצתה שיוולד לה
שני שבטים ולא אמר בעלמא דנולדו לו שם שני בנים ,משמע
בן באה לאברהם בהצעה שיקח את הגר שפחתה לאשה ובשמה
שחשבון השנים שישבו במצרים תלוי בחשבון השבטים.
של הגר יש אות ה' וא"כ הוא מסוגלת ללידה ויחשבו שלשתן והנה בחומש שמות כתוב שמושב בנ"י במצרים היה ת"ל שנים
לגוף אחד כי היא אשתו והגר שפחתה ועי"ז תזכה שהאות ה' וכאן כתוב שיהיו ארבע מאות שנה ובפועל היו רק מאתים ועשר
שנים.
שבשמה של הגר ישפיע אף עליה ותלד אף היא וזו הכונה "אולי
והביאור בזה כך הוא ,הרי היו י"ג שבטים דיוסף נחלק לשני
אבנה ממנה" ,אולם עצה זו לא הועילה לה כיון שבשמה של הגר
שבטים כפי שאמר יעקב אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי
יש רק ה' אחת ונצרכת להגר עצמה ולא יכולה להועיל אף לשרה. וכאשר תחלק הארבע מאות שנים שנגזר כאן על בנ"י שיהיו
והנה אצל רחל מצינו נמי שהיתה עקרה ונתנה ליעקב את בלהה במצרים הרי שעל כל שבט נגזר ל' שנה (וקצת) ושבט לוי לא עבד
א"כ הוצרכו לישב עוד ל' שנה כדי לעבוד ת' שנה שהרי אם יהיו
שפחתה ושם מצינו שעצה זו הועילה לרחל שלבסוף היא נמי
רק ת' שנה ושבט לוי לא יעבוד הרי שהיו רק ש"ע שנים של
ילדה בלי שהוצרכו להוסיף ה' לשמה והתם מובן טובא שהרי
עבודה והיינו ת"ל שנים כדכתיב ת"ל שנים היה מושב בנ"י
בשם בלהה יש ב' פעמים ה' אחת נצרכת לה עצמה אך השניה במצרים.
מיותרת וכיון שנתנה ליעקב אותה הועילה האות ה' הזו לרחל ובנ"י עבדו במצרים גם ביום וגם בלילה וקי"ל שעבד עברי שאין
עצמה כביכול יש ה' בשמה ולכן ילדה. לו אשה אינו עובד בלילה ובנ"י נחשב להם במצרים שהיו שרויים
בלא אשה דהאשה זו התורה ועדיין לא קיבלוה וא"כ היו צריכים
ויש להוסיף בזה דלעיל מינה כתיב "ויוצא אותו החוצה כו' ויאמר
לעבוד רק ביום ולא בלילה וכיון שעבדו אף בלילה נחשב להם
לו כה יהיה זרעך" (טו ה) ולכאו' מילת "אותו" יתירה דהול"ל כפול זמן עבודה וא"כ כשעבדו רט"ו שנים בימים ובלילות נחשב
ויציאו החוצה ,ובדרך רמז יש לפרש ד"אותו" הכונה אות שלו שעבדו ת"ל שנים ,ונתקיים בהם שהיו במצרים ת"ל שנים מתוכם
ולפרש שהכונה לאות ה' שהרי בחז"ל איתא שלקח הקב"ה את ת' שנים של עבודה שנגזר להם ועוד ל' שנה של לוי שלא עבדו
והרי ,שנתיישבו ג' מניני השנים שנשנו בענין זה.
האות י' של שרי וחילקה לב' ה' ונתן ה' אחת לאברהם ואחת
ואתי שפיר שכתוב בלשון שה' שנים קודם נולדו ליוסף ב' שבטים
לשרה והרי האות ה' מסוגלת להולדה ולפי"ז הכי קאמר שהקב"ה דבדוקא אמר לשון שבטים כי מנין השנים תלוי במנין השבטים
הוציא אות שלהם ממקומה וחילקה ונתנה לשניהם וממילא כעת דוקא.
חושב מחשבות
שניהם מסוגלים להולדה ולכן אמר לו "כה יהיה זרעך".
חושב מחשבות להגאון
ההכרח שתרח וישמעאל יעשו תשובה קודם מותם
המקובל הר' עמנואל ריקי
ואתה תבוא אל אבותיך בשלם תקבר בשיבה טובה (טו טו)
החילוק בין שינוי השם אצל אברהם לאצל שרה רש"י מביא מהמדרש שכשאמר לו ואתה תבוא אל אבותיך
בשלום בישרו שתרח אביו יעשה תשובה בחייו.
והיה שמך אברהם (יז ה) מלשון זו משמע שאמר לו הקב"ה ויש לפרש שבגמ' ברכות איתא ,צדיק וטוב לו זה צדיק בן צדיק
שרק מעתה "והיה שמך אברהם" אך עד עתה היה שמך אברם, וצדיק ורע לו זה צדיק בן רשע ,עוד איתא אצל איוב שנענש
משום שבניו היו רשעים כדכתיב "בניך חטאו שלחתי בים
ואילו אצל שרה כתיב "כי שרה שמה" (יז-טו) משמע שכבר קודם
פשעם".
לכן היה שמה שרה ,וצריך ביאור בשינוי זה שבין אברהם לשרה. והנה כעת בישר הקב"ה לאברהם שיהיו בניו בגלות וחשש
ויש לפרש ע"פ מאי דאיתא במדרש שהי' של שרי התחלקה אברהם שהגלות תחל כבר אצלו ויהיו לו יסורים ולזה בישרו
לשתי ה' ונתן הקב"ה ה' אחת לאברהם והשאיר ה' אחת אצל הקב"ה שזה לא יתחיל בחייו אלא אצל בניו שמה שחשש אברהם
שזה יתחיל אצלו הוא הן מפני שהוא צדיק בן רשע ודינו כצדיק
שרה.
ורע לו והן משום שבנו רשע וא"כ דינו שיענש בעבור רשעות בנו
ולפי"ז מיושב היטב שגבי אברהם לא היתה האות ה' בשמו כלל וא"כ ראוי שהגלות תתחיל אצלו.
לכן רק מעתה מתחיל להיקרא אברהם משא"כ אצל שרה היתה ולזה כשאמר לו הקב"ה "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום" בהכרח
האות ה' מתחילה שהרי היתה בה האות י' ורק שכעת נחלקה בישרו שאביו תרח יעשה תשובה קודם מותו וא"כ חשיב אברהם
צדיק בן צדיק וכשאמר לו "תקבר בשיבה טובה" בהכרח בישרו
לשנים ונשארה רק חציה אצל שרה ולכן נחשב שכבר מתחילה
שישמעאל יעשה תשובה בחייו וכך שאין בנו רשע ואינו צריך
היה טמון בה השם שרה. להענש בעבורו והגלות תתחיל אצל בניו.
חושב מחשבות (לר' עמנואל ריקי) יעלת חן בשם אביו
מוקדש לע"נ מוקדש לע"נ
שלום בן מסעודה ז"ל משה בן ויקטוריה ז"ל
ת.נ.צ.ב.ה. ת.נ.צ.ב.ה.
