אהלך באמיתך · Ahalech Bamitechu — לך לך (2026-10-19)

בס״ד
גליון
אהַ _לך
באמיתךדברי תורה
שיעורים
שיחות
מאת כ״ק מרן אדמו״ר שליט״א
מה
חודש חשון תשפ"ז
גליון אהַ לך באמתך
גליון מה -חודש חשון תשפ"ז
יצא לאור ע״י
מכון אור שמח -אלעסק
————————————————————
כל הזכויות שמורות
© Copyright 2026
————————————————————
להשיג
בבית מדרשינו קהל לב שמח אלעסק
203 Ave. F Brooklyn NY 11218
גם אפשר לשלוח בקשה ל:
dtalesk@gmail.com
————————————————————
להערות והארות או ליטול חלק בהוצאות הגליון
אפשר לפנות להמכון
347-450-8173
השיעורי חובת הלבבות מתקיים בכל יום א׳ בבוקר
בשעה 10:30בחדר אהל חוה בבית מדרשינו
בשעת השיעור אפשר לשמוע בהאקאפ 605-313-1667נומער 6ולאחר השיעור 1-1-1
וכן אפשר לשמוע כל שיעורים משער הבטחון על 2-1-1
מספר מיוחד לתושבי ארה"ק073-388-6683 :
א גליון אהַ לך באמתך
-תוכן הגליון -
גליון מה -חודש חשון תשפ"ז
שיעורים בספר חובת הלבבות ,שער הבחינה
לשון החובת הלבבות.................................................................................................ג
לשיעור יט – כ
שיעור יט -יום א' פר' שלח תשפ"ה ........................................................................ה
מבטיחי על שדי אמי · נפשי כגמל עלי אמו · כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך · הילדים אשר חנן
אלקים את עבדך · כרחם אב על בנים · כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה
שיעור כ -יום א' פר' קרח תשפ"ה..........................................................................ט
קדושתי למעלה מקדושתכם · חסדי ה' כי לא תמנו · ה' איש מלחמה · מבטן אמי קלי אתה · וזכור
את בוראך בימי בחרותיך · גדולים צדיקים בחייהם
דברי תורה
של"ס פרשת וירא שנת תשפ"ו...............................................................................טו
נקדישך ונעריצך כנועם שיח סוד שרפי קודש · מי ידמה לך ומי ישווה לך · והוא יושב פתח האוהל
כחום היום · נחת רוח שאמרתי ונעשה רצוני – עיקר הנחת רוח להקב"ה היא מעבודת בני אדם יותר
ממלאכי השרת · מעלת עבודת בני אדם העובדים להשי"ת מתוך גופם העכור והמגושם המושך
אל התאוות
ליל שב"ק פרשת חיי שרה שנת תשפ"ו....................................................................כ
עריכת השלחן
ראה שאין העולם מתקיים בדין עמד ושיתף מידת הרחמים למידת בדין · עיקר הטובה היא כשאיננה
בבחינת נהמא דכיסופא על דרך וויתור אלא על דרך הדין והיושר · טוב וישר ה' · ושמרו דרך ה'
לעשות צדקה ומשפט · יסורים ממרקין עוונותיו של אדם · מכתב שכתבה בתולה אחת לכבוד אביה
שבשמים · שבעינו מטובך
פירות טיש
מיתה מתוך תשובה וחרטה · דברי החפץ חיים ליהודי שבור לב בעצם ליל יום הכיפורים
-ןוילגה ןכות - ב
של"ס פרשת תולדות שנת תשפ"ו .........................................................................כז
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה לייחד שם י"ה בו"ה · הגשמיות של בני ישראל הוא
רוחניות · כאשר עובדים את הקב"ה בענינים גשמיים יש להם העלה ומתקרבים אל מקור שורשם
· ראה ריח בני כריח השדה אשר בירכו ה' · חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי
מבית הוראה
שאלות ותשובות בהלכות השכיחות����������������������������������������������������������������������לא
שאלות ותשובות בהלכות השכיחות
********
ג גליון אהַ לך באמתך
לשון החובת הלבבות
לשיעור יט -כ
שער הבחינה – פרק ה'
פרק ה' -ואחר כן יוצא הולד אל העולם הזה ,והוא חלש בחושיו ,זולתי חוש המשוש
והטעם .ויזמין לו הבורא יתברך יתעלה מזונו משדי אמו ,ויהפך הדם
אשר היה מזונו במעי אמו לחלב בשדיה ,נגר ,ערב ומתוק ,במעין הנובע בעת
הצורך אליו ,ואיננו רב שיכבד על אמו משאו ,ויגר מבלי מץ ,ולא מעט שייגע
הילד בהוציאו ומצצו מן השד .ומחנותו בזה ,ששם נקב השד כפי מחט ,לא
רחב שיגר החלב מבלי מץ ,ולא צר הרבה שיטרח בהוצאתו במץ.
אחר כן יחזק גופו לראות המראים ולשמוע הקולות ,ויתנהו האלקים לחן ולחסד
ולרחמים בלב יולדיו ,כדי שלא יכבד עליהם גדולו ,וירגישו עליו יותר
מעצמם במאכל ובמשתה ,ויקל בעיניהם כל טרחו ועמל גדולו מרחיצה וחתול
וכיוצא בהם ,ולנהלו לאט ,ולדחות מעליו כל נזק על כרחו.
ואחר כן יעתק מענין הילדות אל הנערות ,ולא יקוצו בו אבותיו ,ולא יתקצפו לרב
צרכיו ,ומעוט הכרתו מה שהם סובלים מטרחו וספוקו ומשאו .עד שיגיע
לימי הבחרות ,וכבר למד לדבר על סדר ודרוג ,ויחזקו כחות חושיו וכחות
נפשו ,ויקבל החכמה והדעת ,ויכיר קצת המוחשים מקצתם בחושיו הגשמיים,
וקצת המשכלים מקצתם בחושיו הרוחניים ,כמו שאמר החכם (משלי ב ,ו) :כי
ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה.
ומרוב הטובה על האדם ,שאיננו משכיל ולא מכיר הטוב והרע בעת ילדותו ,שאם
היו שכלו והכרתו שלמים בעת גדולו ,ויכיר יתרון בני אדם עליו בהנהיגם
תובבלה תבוחה ןושל ד
עצמם ,ומהירות תנועתם ונקיותם ,ויראה עצמו בהפך כל זה ,היה מת מן
הדאגה והיגון.
ומן התימה בענין בכיתו ,כי הילד יש לו תועלת בה ,כפי מה שאמרו חכמי הרופאים,
כי במוחי הילדים לחה ,כשהיא נשארת על ענינה ,מחדשת עליהם חדושים
רעים ,והבכי מתיך הלחה ההיא ממוחיהם ,וינצלו מרעת מארעיה.
ומרוב חנות הבורא יתעלה על האדם ,שהוא מחליף את שניו זו אחר ,שלא ימנע ממנו
אוכל כל ימי צמיחת מה שנפל מהן.
ואחר כן יעברו עליו חלאים ומקרים מכאיבים ,כדי שיכיר העולם ,ולא יעלם ממנו
ענינו שיבטח בו וימשלו בו ,ויהיה כבהמות לא ישכיל ולא יבין ,כמו
שכתוב (תהלים לב ,ט) :אל תהיו כסוס כפרד אין הבין.
********
ה גליון אהַ לך באמתך
חובת הלבבות שער הבחינה
שיעור יט -יום א' שלח תשפ"ה
בתוכן:
מבטיחי על שדי אמי · נפשי כגמל עלי אמו · כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך ·
הילדים אשר חנן אלקים את עבדך · כרחם אב על בנים · כי ה' יתן חכמה מפיו
דעת ותבונה
מדי ,כדי שלא יכבד משאו על אמו ,ויגר מבלי מבטיחי על שדי אמי
מץ – וגם שלא יזוב מעצמו בלי יניקת התינוק,
ולא מעט שייגע הילד בהוציאו ומצצו פרק ה' -וזל"ק :המחבר ממשיך כאן לפרט
מן השד – וכן אין החלב מעט מדי ,כדי שלא סדר והשתלשלות יצירת הולד ולידתו ,ואת
יצטרך הילד להתייגע כשירצה לינוק. נפלאות ה' המתגלה בכל פרט ופרט .ואחר כן
– אחר ירחי הלידה ,ואחר כשכבר עברו החבלי
ומחנותו בזה – ועוד מחסדי ה' בדבר זה, לידה יוצא הולד אל העולם הזה ,והוא
ששם נקב השד כפי מחט – שעשה את חלש בחושיו – אזי אין חושי הראיה השמיעה
מקום היניקה צר כחדו של מחט ,לא רחב שיגר והריח פועלים כראוי ,זולתי חוש המשוש
החלב מבלי מץ – לא רחב שיזוב החלב בלי והטעם ,וזה בעצמו הוא מחסדי השי"ת בכדי
יניקה ,ולא צר הרבה שיטרח בהוצאתו שלא יוזק מהתרגשות אם יתחילו כל חושיו לפעול
במץ – ולא צר מאד שיצטרך להתייגע ביניקתו. בבת אחת.
ויזמין לו הבורא יתברך יתעלה מזונו
נפשי כגמל עלי אמו משדי אמו ,ויהפך הדם אשר היה מזונו
אחד מן הלימודים שיש ללמוד מענין יניקת במעי אמו לחלב בשדיה ,נגר – והוא דבר
הולד משדי אמו ,מביא בספה"ק סידורו של שבת נוזלי ,ערב ומתוק ,ובזה נקל לו להתינוק לינוק
(שורש ז' ,ענף ב' ,עלה י"ז) מה שאמר הרמב"ן ז"ל בעת מאמו ולקבל את מזונו באופן נעים ומתוק ,במעין
שבא לשערי ירושלים וראה שגם עתה בחרבנה הנובע בעת הצורך אליו – והוא כמעין
יש בה השפעה רבה ועשירות מופלגת לאומות הנובע המוכן לו בעת שצריך לו ,ואיננו רב
העולם היושבים בה ,וסוחריה שריה כנעניה נכבדי שיכבד על אמו משאו – ואין החלב הרבה
הניחבה רעש תובבלה תבוח ו
הולד להתגדל בבריאות השלימות .וכל זה ברא ארץ ,ויגדל צערו למאוד ונפשו בחלה בו על ראותו
השי"ת בחכמתו הנפלאה באופן שיהא מוכן להולד שנותנת ברכתה והשפעתה לבחינת החיצונים וזר
בכל עת בלי טירחא ויגיעה ,ולא יצטרכו לחפש יתערב בשמחתה ,ונפל על פניו וצעק בקול מר
אחריה. ואמר :ירושלים ירושלים ,הן אמשול משלך לאשה
המניקה את בנה יחידה החביב עליה למאוד מחלב
כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך שבדדיה ,ולפעמים חלה הבן החביב הלז ,ולא היה
יכול לינוק מטיב החלב שבדדי אמו ,והיתה אמו
נעתיק עוד קטע מהילקוט מעם לועז (בראשית א, יראה פן ייבש חלבה חלילה בימים האלו של חליות
כז) ,שמתאר את נפלאות הבורא שמתגלה בפרטות בנה ,ולא יהיה לה במה להניקו בעת שיתרפא מחליו
בבריאת האדם :וכן עוד יתרון יש בפה אחד ,כי ויבריא ,כי יבשו וגם צמקו דדיה בימים האלו ,מה
פעמים האדם לומד ופעמים הוא מדבר ,ובאותו עשתה ,לקחה תינוק נכרי לביתה על ימים האלו
הפה שהוא מדבר בו לשון הרע ונשבע לשקר והיתה מניקתו ,בכדי שלא ייבש חלבה ויהיה לה
ואוכל מאכלות אסורות ,בו בעצמו הוא מתקן במה להניק בנה בעת שיבריא ,ולפעמים כשלא
החטא כי מבקש מה' שיכפר לו ושינצור לשונו תשכח ילד נכרי להניק ,לוקחת כלב ומניקה אותו
מרע ושפתיו מדבר מרמה .וכן עשה הקב"ה לאדם בזמן הזה ,כדי שלא ייבש החלב ,ולא כן תעשה
ל"ב שיניים ללעוס המאכל ולטוחנו בתוך הפה ,וכן אם חס ושלום ימות בנה ,לא תתן חלבה לילד
כדי להבהיר דיבורו ,כי בלעדיו אי אפשר לדבר. הנכרי ומכל שכן לכלב ,רק תניח שייבש החלב
ועשה לו קנה הנקרא וושט ,ופיו עגול שבו ויצמקו דדיה.
נבלעים המאכל והמשקה ,הוא התקין לו גרגרת כדי ובזה אמר לנחם את עצמו בענין ההשפעה
לשאוב מרוח החי של הלב לפנים הריאה ולהעלותו היורדת להקליפות רח"ל :וכך אתה ירושלים עיר
לנחיריים ולפה ,כי דרכו יצא קול הדיבור הבא מן הקודש ,כשהיו בניך אלו ישראל עומדים על טיב
הסימפונות .עשה לו הלב שהוא מלך האיברים בריאותם חיות הנפשות היית מניק להם מטוב
ששם משכן הנפש החיה ובו הוא חושב כל מיני השפעתך ,ועתה כאשר נחלו בניך ואינם יכולים
מחשבות .עשה לו האיצטמוכא שהיא הקיבה לקבל רב טובה מאתך כמאז ,אתה מוכרח לתת
המקבלת כל מה שאוכל ושותה האדם ומזין את עתה ברכתך והשפעתך לאומות העולם ולבחינות
כל הגוף במזון כדי להשיב נפשו .ע"כ. הקליפות כלבא בישא ,כדי שתהיה ההשפעה
שלמה בעת שיחזרו בניך על בריאותן ,ויבואו
הילדים אשר חנן בניך לדביר ביתך ,ויוכלו לקבל ההשפעה מאתך,
אלקים את עבדך תשפיע להם מטובך ,ומברכותיך יבורך עמך בית
ישראל ,כדמיון האשה הנ"ל .עיי"ש.
וזל"ק :אחר כן יחזק גופו לראות
המראים ולשמוע הקולות ,ויתנהו עכ"פ עלינו להתבונן על החסד הנפלא שיש
האלקים לחן ולחסד ולרחמים בלב בהנקת התינוק מעת לידתו ,וידוע שהגם שיש
יולדיו ,כדי שלא יכבד עליהם גדולו, כהיום עוד אופנים שאפשר להאכיל את התינוק,
וירגישו עליו יותר מעצמם במאכל מכל מקום כל הרופאים מודים שהחלב של האם
ובמשתה – וההורים דואגים על צרכי ילדיהם הוא הטוב שבכולם למען הולד ,וזה מסייע את
ז גליון אהַ לך באמתך
שהאב והאם ירחמו על בניהם ולא להיפך .עוד יותר מעל צרכי עצמם ,ויקל בעיניהם כל
טעם יש למה רואים אהבה גדולה כזו של האב טרחו ועמל גדולו מרחיצה וחתול וכיוצא
והאם לילדיהם אע"פ שהם קטנים מאוד ,שהוא בהם ,ולנהלו לאט – והיינו לחנכו על פי דרכו
מחמת התמימות הזכה שיש בהם מחמת קטנותם, במתינות וסבלנות ,ולדחות מעליו כל נזק
שעדיין אינם מורגלים לדבר שקר או חניפה ,וזה על כרחו – והם מרחיקים מהם כל נזק על כרחו,
גורם לאהוב אותם אהבה עזה. והיינו גם כשהתינוק אינו מבין שזהו לטובתו.
ובענין הסבלנות שיש לההורים בשביל ילדיהם
כרחם אב על בנים הוא דבר הפלא ופלא ,שכל כמה שמתבוננים בזה
רואים בחוש שזה מתנה מאת השי"ת לבדו ואינו
בפרשת וישב כתיב על יוסף הצדיק (בראשית
מדרכי הטבע כלל ,וכמו שכתב רבינו בדבריו
לז ,ב) :והוא נער את בני בלהה וגו' .והקשו חז"ל
שההורים מנהלים אותו לאט ,ולדוגמא כשלומדים
האיך יתכן שבן י"ז שנה נקרא עדיין בשם נער,
אותו לילך ברגליו ,אזי הם מסייעים אותו בסבלנות
ותירצו שאין הכוונה שבגיל זה שמו נער ,אלא
בכדי שילמוד לילך ברגליו בעצמו ,ובכל עת
שעשה מעשה נערות ,וכדאיתא ברש"י עיי"ש.
שעושה פסיעה בעצמו הם שמחים על זה מאוד.
אבל לכאורה יש לתמוה ,למה לא מצינו קושיא
כזאת על הפסוק בפרשת העקידה על יצחק אבינו ולעומת זה לא כן הדבר בזקן שקיבל סטראוק
דכתיב (שם כב ,פה) :ואני והנער נלכה עד כה .שהרי ל"ע ,ואי אפשר לו לילך ברגליו בעצמו ,ואחד
שם היה יצחק בן ל"ג שנה. מבניו מסייע אותו לילך ברגליו ,אזי הוא מצטער
מאוד אע"פ שכבר עושה פסיעה בעצמו ,וכמו
ותירץ הרה"ק האמרי אמת מגור זי"ע ,דשם כן אין לו אותו הסבלנות לנהלו לאט כמו שיש
נזכר יצחק יחד עם אביו אברהם אבינו ע"ה ,כמו לו לילדיו .כדמתאמרא בזה בפי העולם ,שאע"פ
שכתוב 'ואני והנער' ,ולגבי האב לא משנה הגיל שאפשר לאב ואם לגדל חמשה עשר ילדים,
של הבן ,תמיד ישאר מולו כנער וכבן הקטן שלו, ולהשיא אותם ולהספיק להם כל צרכיהם ,מכל
אבל כאן נקרא כן כשלעצמו ולכן תמהו שהרי מקום אי אפשר לחמשה עשר ילדים להספיק
כבר היה בן י"ז שנה ,ע"כ הקשו למה נקרא עדיין צרכי אב ואם אחד כראוי .וזהו מטבע שהטביע
בשם 'נער'. השי"ת בהבריאה בכדי שיוכלו ההורים לגדל את
וכל זה הוא מפני שיש לכל אב ואם הרגש מיוחד צאצאיהם בנקל.
בשביל צאצאיהם מה שאין רואים כן להיפך ,והם ולפי"ז יובן למה נקרא מסכת 'אבות' בשם זה
מוכנים למסור את עצמם בשבילם בכל גיל שהם דוקא .שזהו להורות שהשי"ת שמח להדריך אותנו
ובכל מצב שהם ,וגם אם יגמרו בעבורם צער על דרך הישר והטוב כמדת האב להבן ,שהוא
ועגמת נפש הם יתחזקו לטרוח בשבילם לעשות שמח בכל פסיעה שהילד מתקדם לעשות ,ולא
להם כל מה שביכלתם. כמדת הבן להאב.
ובכל הסיפורים שמספרים על הצדיקים רואים ושמעתי בטעם הדבר למה אכן הוא כך שהאב
שלא דאגו המשכימים על פתחיהם בשביל עצמם מרחם על צאצאיו רחמנות נפלא שאין רואים
כלל ,אלא דאגו בשביל צאצאיהם שיוכלו לפרנס להיפך ,שזהו מפני שאדם הראשון לא היה לו אב
אותם ולהשיא אותם בהרחבה. ואם ,רק ילדים ,על כן נעשה כן בטבע הבריאה
הניחבה רעש תובבלה תבוח ח
הילדות אל תקופת הנערות ,ולא יקוצו בו מסופר שפעם נכנס אחד להרה"ק מראדאשיץ
אבותיו – והוריו אינם מואסים בו ,ולא זי"ע והתלונן על קושי מצבו בפרנסה שהוא
יתקצפו לרב צרכיו – הם אינם מתרגזים בדחקות גדול מאוד ,והגם שאינו דואג על עצמו
על מה שצרכיו רבים ,ומעוט הכרתו מה מכל מקום אין לו במה לפרנס את אנשי ביתו,
שהם סובלים מטרחו וספוקו ומשאו – ועל ולהשיא אותם .שאל אותו הראדאשיצער אם אומר
מה שאין הוא מכיר להם טובה על הטרחה שהם תחנון בכל יום ,השיב לו הלה שמדלג הרבה פעמים
סובלים למענו ,ועל שהם מספקים לו את צרכיו על אמירת תחנון ,אמר לו הראדאשיצער שסיבת
ושומרים אותו מנזק ,אלא אדרבה הם דואגים חסרון פרנסתו הוא מפני שאינו אומר תחנון ,על
בשבילו יותר. כן יעשה חשבון לעצמו כמה פעמים חיסר מלומר
תחנון ,ויראה להשלים אותו ,ואז יראה שלא יחסר
עד שיגיע לימי הבחרות ,וכבר לו כלום .ואכן כך הוה ,ונעשה עשיר גדול ,והיה
למד לדבר על סדר ודרוג – וכבר למד
מגדולי תומכי בית הרה"ק מראדאשיץ.
לדבר בצורה מסודרת ובהדרגה כדרך בני אדם
המבוגרים ,ויחזקו כחות חושיו וכחות נפשו בענין זה ידוע מפי בעלי המוסר לבאר למה
– וכבר התפתחו כחות חושיו וכחות נפשו ,ויקבל שלא מצינו בתורה להלל ולשבח את לוט הגם
החכמה והדעת ,ויכיר קצת המוחשים שגם הוא היה מסכניס אורח ,שהכניס בביתו את
מקצתם בחושיו הגשמיים – ויודע להבדיל המלאכים כנגד דעתם של אנשי סדום ,ורק אצל
בחושיו הגשמיים בין מוחש למוחש ,וקצת אברהם אבינו מצינו שהתורה משבח אותו במעלה
המשכלים מקצתם בחושיו הרוחניים זו שהיה מכניס אורח .אלא הענין הוא שאצל
– ובחושיו הרוחניים בין משכל למשכל ,כמו לוט רואים שכאשר התאצמו עליו אנשי סדום
שאמר החכם שלמה המלך ע"ה (משלי ב ,ו): ותבעו ממנו שיוציא אליהם את האורחים ,הוא
כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. אמר להם שמוכן למסור להם את בנותיו אבל
לא את האורחים ,וזהו מדת אכזרי ממש ,שהרי
ומרוב הטובה על האדם – ואחת מטבע האב לרחם על צאצאיו יותר מעל אנשים
הטובות הרבות שהבורא יתברך מטיב לאדם אחרים ,ואם היה מוכן למסור את בנותיו להפקר
היא ,שאיננו משכיל ולא מכיר הטוב והרע בשביל האורחים הרי זה מדת אכזרי ,על כן אין
בעת ילדותו – שאין הוא מבין ולא מבדיל התורה משבח את לוט על ההכנסת אורחים שעשה.
בין טוב לרע בעת ילדותו ,שאם היו שכלו ודבר פלא כתב בחידושי החתם סופר (פסחים
והכרתו שלמים בעת גדולו – כי אלו היה
ב .ד"ה לאור) שחכמי המחקר הסכימו דרחמי האב
שכלו וכח הכרתו שלם בתקופת התפתחותו ,ויכיר על הבן הוטבע בטבע הלב ואפילו אינם מכירים
יתרון בני אדם עליו בהנהיגם עצמם –
כלל זה את זה ,מכל מקום האב מרחם על בנו.
והיה מבין ששאר בני אדם עולים עליו בזה שהם
ברשות עצמם ,ומהירות תנועתם ונקיותם
– ובמהירות תנועותיהם ,ובמה שביכלתם לדאוג
כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה
לנקיותם ,ויראה עצמו בהפך כל זה ,היה וזל"ק :ואחר כן יעתק מענין הילדות
מת מן הדאגה והיגון. אל הנערות – אחר כך הוא עובר מתקופת
********
ט גליון אהַ לך באמתך
שיעור כ -יום א' קרח תשפ"ה
בתוכן:
קדושתי למעלה מקדושתכם · חסדי ה' כי לא תמנו · ה' איש מלחמה · מבטן אמי
קלי אתה · וזכור את בוראך בימי בחרותיך · גדולים צדיקים בחייהם
כשסיימה את דבריה התחיל להרגיעה ,ואמר קדושתי למעלה מקדושתכם
לה :אני אבאר לך את דברי אבא .דהנה איתא
סיפר הגה"צ רבי מרדכי מבילגורייא זצ"ל,
בירושלמי מסכת פאה (פ"א ,ה"ד) על אמו של ר'
טרפון לטייל לתוך חצירה בשבת ,והלך ר' טרפון
ששמע מאביו הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע
שכאשר היה הרה"ק מהר"י מבעלזא זי"ע צעיר
והניח שתי ידיו תחת פרסותיה ,והיתה מהלכת
עליהן עד שהגיעה למיטתה .פעם אחת חלה ונכנסו
לימים ,נחלה פעם אחת ,וכאשר נכנסה אמו הרבנית
הצדיקת מרת מלכה ע"ה לבקרו ,ביקש ממנה
חכמים לבקרו ,אמרה להן התפללו על טרפון בני,
שהוא נוהג בי כבוד יותר מדאי ,אמרו לה מה
שתזכיר אותו לפני אביו הרה"ק השר שלום
מבעלזא זי"ע לרפואה שלימה ,קראה אמו למשמש
עביד ליך ,ותניית להון עובדא ,אמרו לה אפילו
ובקשה ממנו שיכנס לבעלה להזכירו ,והוסיפה
עושה כן אלף אלפים עדיין לחצי כבוד שאמרה
ואמרה למשמש שאף יאמר לו שהוא מתמיד
התורה לא הגיע .ולכאורה תמוה ,הלא אמו של ר'
גדול בתורה.
טרפון התכוונה בדבריה להזכיר את זכויותיו של
ר' טרפון ,כדי שבזכות כך יתרפא מחוליו ,ולמה המשמש מילא את שליחותו ,ומסר להשר
אם כן המעיטו חכמים את גודל מעשיו הטובים. שלום את הדברים של הרבנית ,ושלח השר שלום
לברך את בנו בברכת רפואה שלימה ,והוסיף לאמר
אמנם הביאור הוא ,שאכן משום שרצו חכמים למשמש :מה שאמרת בשם הרבנית שהוא מתמיד
שיתרפא ר' טרפון ויאריך ימים ,משום הכי דייקא גדול ,אין זה דבר גדול ,כי אף לחצי המדריגה של
המעיטו חכמים בשבח מעשיו הטובים ,כי מאחר התמדה לא הגיע עדיין.
שעדיין לא הספיק לקיים את המצוה כתיקנה ,ולא
הגיע עדיין לחצי כבוד שאמרה תורה ,אשר על כשחזר המשמש וסיפר להרבנית את דבריו
כן שורת הדין נותנת שיתרפא ויאריך ימים ,כדי הק' של בעלה ,נפלה ברוחה והתעצבה אל לבה,
שיוכל לקיים את המצווה בשלימות. מחמת כן אף נמנעה מליכנס אל בנה ולומר לו
את דברי אביו ,כדי שלא להעציבו גם כן ,אולם
הפטיר הרה"ק מהר"י ז"ל ואמר :זאת היתה הרה"ק מהר"י זי"ע הרגיש בדבר והפציר שתגלה
כוונת אבי ,כי הואיל ועדיין לא הגעתי למחצית לו את כל דברי אביו ,ואז סיפרה לו הכל.
הניחבה רעש תובבלה תבוח י
וממשיך לפרש הפסוק :האם תמנו לגוע .הכוונה המדריגה של התמדת התורה ,על כן ראוי שישלח
כמו ששמעתי מפי אדומו"ר הרב הגאון הקדוש לי הקב"ה רפואה שלימה ,כדי שאוכל להגיע
וכו' מו"ה ישעיה זלה"ה אבד"ק פרשעדבורז אשר לידי שלימות בתורה .וכאשר מסרו את דבריו
אמר טרם פטירתו פירוש על זה הפסוק ,האם תמנו לאביו השר שלום ,נענה ואמר :אכן זאת היתה
לגוע האם השגנו מעלות השלימות אשר האדם כוונתי ,כי כשלומדים תורה לשמה אפשר לבא
צריך להשיג בחייו אזי יכול להיות מוכן חס ושלום לידי תפיסת מחשבה.
לגוע ,עד כאן דבריו הקדושים .וזה שנאמר (איכה ג,
כב) :חסדי ה' כי לא תמנו ,פירוש זהו החסד הגמור והוסיף על זה הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא
שאיננו בא לתכלית התמימות ויש לו עוד מלחמת זי"ע לפרש הפסוק בפרשת השבוע (במדבר טז ,ט):
היצר ,כדי שיהיה לו עוד חיות בעולם הזה כנ"ל. המעט מכם כי הבדיל וגו' ובקשתם גם כהונה.
ולכאורה תמוה כי לא מצינו שקרח ועדתו ביקשו
לקחת לעצמם את הכהונה ,רק טענו שכל העדה
ה' איש מלחמה כולם הקדושים ,ותו לא מידי ,ואם כן מנין היה
בימים אלו העולם רועש מהמקרים הנעשים לו למשה רבינו ע"ה שהם מבקשים את הכהונה,
בעולם ,וכמדומה שמשנת תש"ח לא היה מצב אלא לפי שמשה רבינו ע"ה היה לומד תורה
כזה ,על כן נייחד הדיבור בענין כיצד שיש לשמה ,על ידי זה נתעלה במעלות רמות ,ותפס
לאיש הישראלי המאמין בה' ובתורתו לחשוב את מחשבותיהם של אחרים ,וכך ידע גם את
במצבים כאלו .דהנה החתם סופר בספרו תורת מחשבותיו של קרח ,ולכן אמר להם 'ובקשתם
משה (פרשת שלח ,ד"ה בענין שילוח) האריך לבאר גם כהונה' .עכדה"ק.
ענין חטא המרגלים ,שלכאורה אם ידע הקב"ה
שיצא מזה מכשול רב כזה ,למה הסכים מעיקרא
על שליחותן.
חסדי ה' כי לא תמנו
ומבאר וזתו"ד :בענין שילוח המרגלים ,כי אין ענין זה שכאשר האדם תיקן את נשמתו אין
טוב ניכר אלא בהעדרו ,והקב"ה ציוה שיתורו לו מקום להישאר בעולם הזה ,מבואר בספה"ק
הארץ ויראו כמה עז העם וגבורתם בני ענק, תפארת שלמה בפרשה זו (ד"ה כל הקרב) ,וזל"ק:
וחומתם הגבוהות חומה דלתיים ובריח ,עיר יריחו אם האדם הוא בתכלית השלימות ואין לו עוד
יוכיח ,ובכל זה יראו כי יפלו לפניהם ולא יהיה שום תאוות היצר אין לו עוד חיות בעולם הזה,
להם תקומה לפניהם ,וחמשה ינוסו רבבה (עפ"י וזה הענין שהיה בדוד המלך ע"ה שאמרו לו עבדיו
דברים לב ,ל) .ואי לא ירגלו אותה תחילה ,לא ידעו (מלכים א' א ,ב) :יבקשו למלך כו' ,ותהי לו סוכנת.
ולא יבינו גודל הנס הנפלא -נפילת ל"א מלכים, לכבוש היצר למען היות לו עוד חיות בעולם הזה
כי אפשר שיהיה זה בטבע ,ת"ר אלף רגלי ינצחו כמבואר במקום אחר ,וזה שנאמר (תהלים ל ,ו) :כי
מלחמות גדולות ,אבל ע"י מרגלים יכירו וידעו רגע באפו חיים ברצונו ,כי זה היה רצון הבורא ברוך
שזה אי אפשר עפ"י הטבע ,אם לא בכוחו הגדול הוא להיות לאדם מלחמת היצר כדי שיהיה לו עוד
של השי"ת לבדו .ומשה סמך על רב בטחונם בה', חיות בעולם הזה ,וזה גם כן מה שנאמר כאן כל
ולא ירך לבבם בכל זה ,לכן אמר להם (במדבר יג ,יז): הקרב וגו' יומת ,כי כבר נגמר פעולתו בעולם הזה.
אי גליון אהַ לך באמתך
השתדלות מעט ,כמו שאמרו רז"ל (סוכה מד ):שלא עלו זה בנגב ,ששם מושב העמלקי והכנעני ,וכל
יהלך אדם בערב שבת יותר מג' פרסאות ,כי יותר זה להגדיל הנס .אבל המרגלים ראו הכל לרעה,
מג' פרסאות הוא השתדלות וטרחה רבה ולא יכין היפוך כוונתו של הקב"ה ,ולכן אמרו (שם ,כח) :אפס
לשבת .עכ"ד. כי עז העם ,כי לא בטחו בישועת ה' שיעמוד להם
לנצח את האומות .ע"כ.
ולפי הנ"ל יתפרש דברי המדרש כמין חומר,
דהרי לפי דברינו היתה חטא המרגלים חוסר ולפי דבריו הק' אפשר לפרש דברי המדרש
הבטחון שלהם ,וזה גרם להם העונש החמור רבה (במדבר טז ,א) :שלח לך ,הלכה מהו לפרוש
כמבואר בפרשה ,ולזה מביא המדרש הדין של לים הגדול קודם לשבת שלשה ימים .שנו רבותינו
הפלגה בספינה קודם שבת ,כי ענינו כמו כן הוא אין מפליגין בספינה בים הגדול שלשה ימים קודם
לחזק הבטחון בלבות בני ישראל ,להאמין בה' לשבת .עיי"ש .והמדרש הזה אומר דרשוני ,כי מה
שלא יוסיף ולא יגרע בהשתדלותו כלום ,ולכן אין ענינו לפרשת המרגלים.
על האדם ליסע למרחוק בכדי להשיג הפרנסה, ונראה לבאר על פי דברי הרה"ק בעל בני
כי ממילא לא יעלה בידו אפילו משהו יותר ממה יששכר זי"ע בספרו דרך פקודיך (ל"ת כד ,חלק
שקצוב בעבורו מן השמים. המחשבה ,ב) בביאור מצות תחומין בשבת ,והוא
יסוד גדול הוא בכללות ענין שמירת השבת ,וזל"ק:
ועלינו לקחת מזה לקח מוסר למה שמתרחש
בעולם ,שעלינו לדעת ידיעה ברורה שהשי"ת
טעם למצוה ורמזיה הנהוגה בכל עת הנראה ,דהנה
הוא איש מלחמה ,ורק הוא שישמור אותנו ואת
שבת הוא זכר למעשה בראשית שהש"י המציא
אחינו בני ישראל מכל צרה וצוקה ,ואסור לחשוב
את העולם יש מאין כרצונו ,וכיון שהוא יתברך
מחשבות כאילו כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל
המציא הכל ,הוא המשגיח והמטריף והמכלכל
הזה ,כי לאמיתו של דבר יש פחד נורא מה יולד
כרצונו ,והאדם לא יוסיף ולא יגרע בהשתדלותו,
יום ,ואין אנו יודעים מה יצמח מכל זה ,ואין לנו
רק שהש"י ציונו בתורתו להתנהג במנהג דרך
על מי להישען אלא על אבינו שבשמים.
ארץ להשתדל באיזה השתדלות כנהוג בטבע,
אבל אין מן הצורך להרחיק נדוד ולפרוש בימים
ועיקר העבודה שמוטלת עלינו בפרט בזמנים ובמדברות להמציא פרנסתו וצרכיו ,כי לא יוסיף
כאלו הוא לצפות להגאולה השלימה ,כמאמרם ז"ל בהשתדלותו ומתבטל ע"י מתורתו ועבודתו ,ואין
(בראשית רבה מ"ב ,ד') :אם ראית אומות מתגרות זו מעצור להש"י להזמין לו פרנסתו בהשתדלות
בזו חכה לו .וכן למדנו במסכת עבודה זרה (ב: המועט בביתו ובעירו ,לך נא ראה מ"ש בחובת
בתוד"ה משכא וכו') שעתידה פרס שתפול ביד רומי הלבבות (בהקדמה לשער הבטחון) המעשה בחסיד
סמוך לביאת המשיח ,כדאמרינן במסכת סנהדרין שהלך לבקש פרנסתו בעיר אחרת ,ופגע בו אמגושי
(צח ):שעתידה מלכות רומי שתפשוט על כל העולם ושאל לו על ענין הבורא ,ואמר לו שהוא הבורא
כולו תפשוט חדשים .והגם שאין אתנו יודע עד הכל והמטריף והמכלכל ,אמר לו האמגושי פעלך
מה והנסתרות לה' אלקינו ,מכל מקום במצבים סותר את דיבורך ,כי למה לך לפי"ז לבקש טרפך
אלו עלינו להתחזק בתקוה איתנה לביאת המשיח בעיר אחרת ,ושב אותו החסיד לביתו ולא זז מעירו.
במהרה בימינו ,ועלינו להתפלל שיהא מתוך שמחה הנה לזכר זה ביום הזכרון למעשה בראשית נצטוינו
והרחבה לנו ולכל ישראל. שלא לצאת יותר מג' פרסאות ,כי ג' פרסאות נקרא
הניחבה רעש תובבלה תבוח בי
אחר כך כשיגדל הילד ,ופוסק מלאכול מחלב אמו מבטן אמי קלי אתה
אזי נופלים ממנו השינים הרכות ומקבל שינים
קשות כמבוגר. פרק ה' -וזל"ק :ומן התימה בענין בכיתו
– ואחד מנפלאות הבורא אפשר לראות בבכית
הילד ,כי הילד יש לו תועלת בה ,כפי מה
וזכור את בוראך בימי בחרותיך שאמרו חכמי הרופאים ,כי במוחי הילדים
ואחר כן יעברו עליו חלאים ומקרים לחה ,כשהיא נשארת על ענינה – שאם
מכאיבים – ואח"כ עוברים על הילד מחלות היא נשארת במח ,מחדשת עליהם חדושים
ומקרים מכאיבים ,כדי שיכיר העולם ,ולא רעים – היא מביאה על הילד מחלות רעות ל"ע,
יעלם ממנו ענינו – ולא יהי' נעלם ממנו מנהגו והבכי מתיך הלחה ההיא ממוחיהם –
שעשוי להשתנות מטוב לרע ,שאם היה לו לאדם והבכי ממיס לחה זו ממחו ,וינצלו מרעת
תמיד רק טוב בעולם -שיבטח בו וימשלו בו מארעיה – ועל ידי כך הוא נצול מהרע שהיה
תאוותיו – היה מרגיש עצמו בטוח בעולם ,ולא עלול לבוא עליו על ידי לחה זו.
היה מפחד מפחד פן תחלוף הצלחתו ,והיו תאוותיו
ומרוב חנות הבורא יתעלה על האדם,
מושלים בו ,ויהיה כבהמות לא ישכיל ולא שהוא מחליף את שניו זו אחר זו –
יבין ,כמו שכתוב (תהלים לב ,ט) :אל תהיו שבתקופה ההוא ששיניו מתחלפות הן נופלות זו
כסוס כפרד אין הבין .ולכן מביא הבורא
אחר זו ולא בבת אחת ,שלא ימנע ממנו אוכל
ית' בחכמתו על האדם לפעמים מחלות רעות
כל ימי צמיחת מה שנפל מהן – כדי שיוכל
אפילו בילדותו ,כדי להזהירו שאף אם יהיה ברום
הילד לאכול בתקופת צמיחת השינים החדשים.
ההצלחה עלולה שמחתו לחלוף ,ולא ירגיש עצמו
בטוח בעולם ,אלא ירגיש שהוא תלוי בה' וידאג עוד יש להתבונן בעצם הסיבה למה עשה ה'
לאחריתו. ככה שיהא השינים מתחלפות ,ולמה לא נולד האדם
מיד עם השינים הקיימות כמו שאר האיברים ,ולא
על זה הדרך מתאמרא משמיה דהגאון החזון
מצינו כזה בשום אבר אחר .אלא הסיבה הוא כי
איש זצ"ל ,שפעם המציא לפניו איזה מוהל שאפשר
כבר הארכנו לעיל בסדר יניקת הילד מן שדי אמו,
ליתן להילד קודם המילה איזה איינשפרי"ץ בכדי
שהחלב של האם הוא המאכל היותר טוב למען
שלא ירגיש צער המילה ,וענה לו החזון איש
הולד ,שעל ידה הוא מקבל את מה שצריך בכדי
שהשי"ת עשה כן בכוונה שיתרגל הילד להרגיש
להתגדל בבריאות כדבעי ,ולכן אין הילד אוכל
איזה צער ,ומהטעם שכתב כאן בחובות הלבבות
בראשית לידתו דברים אחרים ,רק מהחלב של
שהוא בכדי שלא ירגיש בטוח בטוב העולם הזה,
האם ,על כן עשה ה' ככה שבתחילת לידתו לא
אלא יזכור את בוראו בכל עת.
יהי' לו שינים כלל כדי שלא ישוך את אמו בעת
וכן היה המנהג אצל איזה מן הצדיקים ,שבעת יניקתו ממנה .ולאט לאט צומחים לו שינים רכות,
שהניחו תפילין לבחורים קשרו את הקשר שעל היות שבתקופה ההוא עיקר אכילתו מן האם ,ורק
ידיהם בחוזק גדול ,וזה כמו כן מהאי טעמא בכדי מקצתו הוא משאר מאכלים ,ולזה נצמח לו השינים
שירגלו אותם שהאדם לעמל יולד ,ועל ידי זה לא הרכות ,בכדי שיוכל באותה שעה לאכול משאר
ילכו בעצת יצרם. דברים הצריכים לו ,וגם לא לישוך את אמו ,ורק
גי גליון אהַ לך באמתך
ראדאשיץ ,וגם נטלו את אביהם הגביר עמהם. וכשהאדם מרגיל עצמו לחיות עם התבוננות
וכאשר הגיעו לביתו נאוה קודש של הראדאשיצער אזי אפשר לו להשיג יראת שמים ,ועיין בהגדה של
הניחו את אביהם מבחוץ אצל החלון ,והם נכנסו אל פסח ישמח ישראל על הפסוק בהלל (תהלים קיד ,ה):
הקודש פנימה לפקוד בדבר ישועה בשביל אביהם. מה לך הים כי תנוס :אנו תמהין ושואלין להים ,מה
הרה"ק מראדאשיץ כשראה אותו מן החלון ,נכרמו לך הים כי תנוס ,ומה לכם ההרים שתרקדו ,כלומר
רחמיו עליו ,ושאל אותו אם מכיר אותו ,אבל הוא איזה הכנות הכנתם ליראה כזו ,והם משיבים 'מלפני
רמז בעיניו שאינו מכיר אותו ,ושוב אמר לו :הגם אדון' ,בראותינו אדון עולם חיל ורעדה אחזתנו,
שאין אתה מכיר אותי ,אני מכיר אותך ,ועל כן אל כי מי לא ירא ויפחד וינוס אפילו בלא הכנות כלל
תתייאש ,ובע"ה תזכה לרפואה שלימה .ואמר לבני וכלל ,ואם הדומם משיב כן אנן מה נעני אבתרי'.
המשפחה שהם יחזרו לבית האכסניא ,והוא ישלח עכ"ד .והגם שאין אנו נמצאים בדרגא זו ,מכל מקום
אחריהם איזה תרופה בשבילו. עלינו לעשות כל טצדקי שבעולם בכדי להשיג
יראת שמים ,ואחד מהם הוא לעסוק בעבודת
דרכו בקודש של הראדאשיצער שהיה לו הבחינה והתבוננות בנפלאות הבורא.
אפטיי"ק בביתו ,כי היתה מונחת אצלו כל מיני
שיירי מצוה ,ובהם היה משתמש כתרופות
להחולים ,וגם בשביל החולה הזה נטל משיירי גדולים צדיקים בחייהם
השמן זית של הנרות חנוכה ,ואיזה מצות של
בשבוע העבר היה ההילולא של הרה"ק
אפיקומן ,ושיריים של הבדלה ועוד ,ובלל אותם
מראדאשיץ זי"ע .מסופר שבעיר ווארשא היה
ביחד ,וציוה שיסוכו אותו על גבי ראשו של החולה.
איזה גביר שהיה לו מסחר רב ,ובפרט היה לו
ואכן כן עשו ,ואחר תקופה קצרה נתרפא החולה
מרויח מאד מההסכם שהיה לו עם ראשי המדינה
באופן נפלא ממות לחיים ממש.
לבנות את הגשרים בשביל המדינה .פעם הלך
וכאשר נכנס הלה לבית הראדאשיצער להודות לבדוק באחד מן היערים שלו שחטבו שם עצים
לו על הישועה שהמשיך בעבורו ,שאל אותו שוב בשביל צרכי הבני' ,ואחד מבעלי המלאכה כאשר
הראדאשיצער :האם אתה מכיר אותי .וכאשר ראה אדם נכרי נכנס בתוך היער ,ולא הכיר שהוא
השיב שוב בשלילה ,אמר לו :אני מכיר אותך, הבעל הבית ,התחיל להכות אותו על ראשו עם
ואספר לך דברים כהווייתן ,כי כאשר הייתי המקל שלו ,ונפל על הארץ במצב מסוכן.
אברך צעיר לימים והלכתי להחתונה הגדולה
מיד קראו להרופא המומחה שבעיר ,ואמר שיש
בבית הצדיקים הקדושים ,הרה"ק מלובלין זי"ע לעשות ניתוח ,אבל גם בזה אינו בטוח שיחיה ולא
והרה"ק המגיד מקוזניץ זי"ע ,והיות שנתאספו שם
ימות ,ואכן אחר הניתוח אמר הרופא שלא הצליח
ציבור גדול של חסידים לא היה מקום להאברכים
הניתוח לרפאות אותו ,ולכל היותר יש לו איזה
לישן ,והם הלכו לישן בביהמ"ד ,וביקשתי מן
ימים אחדים לימי חייו רח"ל.
הילדים שיביאו לי איזה קש שאוכל להניח עליו
את ראשי ,אבל שום אחד מן הילדים לא רצה ,ורק באותה תקופה כבר יצא שמעו של הרה"ק
אתה שהיית שם הלכת בזריזות להביא בעבורי מראדאשיץ זי"ע לבעל מופת ופועל ישועות בקרב
קש .ועל זה שזכית להנות אותי זה לא זכיתי לשלם הארץ ,על כן שמו בני משפחתו את דרכם לעיר
הניחבה רעש תובבלה תבוח די
היו מרפאים בהם את החולים ,ומי שאמר לשמן אותך גמול ,אבל עכשיו עלה בידי להמשיך עליך
וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק ,אלא שהכל תלוי ישועה מן השמים.
באמונה בהשי"ת שהוא מרפא את החולים .ועלינו ומה שעלינו ליקח מזה לענינינו ,שדרכן של
לעבוד עבודה רבה להגיע להכרה זו שהכל הוא הצדיקים להשתמש בשיירי מצוה לרפאות את
מאת השי"ת ,ואין שום טבע בעולם כלל. החולים ,והגם שלא היה בהם שום סממני הרפואה
********
וט גליון אהַ לך באמתך
דברי תורה
סעודה שלישית -פרשת וירא תשפ"ו
בתוכן
נקדישך ונעריצך כנועם שיח סוד שרפי קודש · מי ידמה לך ומי ישווה לך · והוא
יושב פתח האוהל כחום היום · נחת רוח שאמרתי ונעשה רצוני – עיקר הנחת רוח
להקב"ה היא מעבודת בני אדם יותר ממלאכי השרת · מעלת עבודת בני אדם
העובדים להשי"ת מתוך גופם העכור והמגושם המושך אל התאוות
המלאכים בביתו של אברהם לא יקבלו את והוא ישב פתח האהל כחם היום (יח א) .ברש"י
התורה ,ומה אמר להם הקב"ה בטענה זו. (ד"ה ישב) ישב כתיב ,בקש לעמוד,
אמר לו הקב"ה שב ואני אעמוד ,ואתה סימן
נקדישך ונעריצך כנועם לבניך (ב"ר מח ,ז ).שעתיד אני להתייצב בעדת
שיח סוד שרפי קודש הדיינים והן יושבין ,שנאמר (תהלים פב א)
אלוקים נצב בעדת א-ל.
וביאור הענין נראה בהקדם דברי הייטב לב
(פרשת בשלח) שכתב לבאר נוסח בכלי יקר (ד"ה והוא יושב) דקדק אומרו כחום
הקדושה נקדישך ונעריצך כנועם שיח סוד היום בכ"ף ,ויותר היה לו לומר בחום
שרפי קודש וכו' ,כי לכאורה ראוי להבין היום בבי"ת.
הטעם שאנו מדמים קדושה שלנו לקדושת
והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו (פסוק
שרפי קודש ומלאכי מרום .ומבאר דהנה
כאשר יגש האדם לסדר קדושתו לפני ח) .איתא במדרש (שמו"ר פכ"ח סי' א)
הקב"ה הנה יאחזמו רעד ומחשבת ענוה מי בשעה שעלה משה למרום לקבל התורה
אנכי שאזכה לסדר קדושה לפני מלך מלכי ביקשו מלאכי השרת לפגוע במשה ,מיד
המלכים ,והלא איש בזוי ונבזה אנכי. צר קלסתר פניו של משה דומה לאברהם,
ומהאי טעמא טרם שאנו פותחים פינו אמר להם אי אתם מתביישין הימנו ,לא
באמירת הקדושה עצמה ,אנו זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו.
מקדימים ואומרים 'נקדישך ונעריצך כנועם והמדרש הזה אומר דרשוני וכי משום שאכלו
הרות ירבד זט
שאמר אבדן [ -תלמידו של רבי] ,מי הוא זה שיח סוד שרפי קודש' ,להורות כי לפי ערך
שמפסע על ראשי עם קדוש ,אמר ליה אני קדושתו של הקב"ה אף המאלכים ושרפי
ישמעאל בר' יוסי שבאתי ללמוד תורה מרבי, מעלה אינם ראויים לקדש את הבורא ברוך
אמר ליה וכי אתה הגון ללמוד תורה מרבי, הוא ,וכלא קמיה חשובין (זוה"ק הקדמה יא
אמר ליה וכי משה היה הגון ללמוד תורה ב) ,אלא שמגודל מידת ענוותנותו שכידוע
מפי הגבורה ,עיי"ש .הרי לנו שמשה רבינו הקב"ה אין לו סוף ואין סוף למידותיו,
לא קיבל את התורה מפי הגבורה בעבור ומחמת כן יכולים שרפי מעלה לקדש אותו
היותו ראוי יותר מן המלאכים ,אלא אדרבה באמירת קדושה ,א"כ אף אנו בני אדם
מרוב גדלותו אשר מי ישווה לו ומי יערך לו, קרוצי חומר יכולים לקדש שמו ברבים.
כי אין סוף למידת ענוותנותו ,אלא שברוב
רחמיו וחסדיו הואיל ה' לעשות אותנו לו מי ידמה לך ומי ישווה לך
לעם ולתת אותנו עליון על כל גויי הארץ.
ובזה יתבאר המדרש בשעה שעלה משה על פי זה אפשר לבאר מאמר הכתוב בהמשך
למרום בקשו מלאכי השרת לפגוע הפרשה (כא לג) ויטע אשל בבאר שבע
במשה ,כי המלאכים באו בטענה מה לילוד ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם ,ואמרו חז"ל
אשה בינינו תנה הודך על השמים ,כי אינו (סוטה י ):אמר ריש לקיש אל תקרי ויקרא
ראוי וכדאי לתת התורה לילוד אשה קרוץ אלא ויקריא ,מלמד שהקריא אברהם אבינו
מחומר ,מיד צר הקב"ה קלסתר פניו של משה לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב ,כיצד,
דומה לאברהם ואמר להם אי אתם מתביישים לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו ,אמר להם:
הימנו ,לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך וכי משלי אכלתם משל אלוקי עולם אכלתם,
ביתו? והלא אתם ראיתם איך שהקריא הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה עולם,
אברהם אבינו שם ה' בפה כל עובר ושב ע"כ .ובאמת ראוי להתבונן ,דהלא אנשים
והיה מקרב גם פשוטי עם להכניסם תחת הללו היו עובדי עבודה זרה ,וכי כבוד הוא
כנפי השכינה ,כי לפי ערך גדולתו יתברך להקב"ה שיודו לו עובדי עבודה זרה.
שמו כולם שוים לפניו ,הן עבודת אברהם אולם על פי דברי הייטב לב ,יתכן לומר
אבינו והן עבודת פשוטי עם ,והכי נמי בענין כי באמת לפי גדלות הקב"ה אשר
התורה וקיום המצות לפי ערך המצווה ונותן אין שום השגה לגדולתו אף מלאכי מעלה
התורה הוא הבורא יתברך שמו ,הכל שוין אינם ראויים שישבחו לפניו ,אלא שהקב"ה
לפניו ,הן המלאכים והן בני אדם ,ולכן אין ברוב ענוותנותו יש לו נחת רוח לשמוע דברי
דין קדימה למלאכים שיהיו ראויים יותר שירה מפי המלאכים ,ולכן אין נפקא מינה
לקבלת התורה מבני ישראל. בין מלאכי מעלה לאנשים פחותי ערך ,כי
באמת מידת החסד שווה לכל ,ומהאי טעמא
והוא יושב פתח האוהל כחום היום הרבה אברהם אבינו לעשות שיודו וישבחו
לפני הקב"ה אף בני אדם פחותי ערך.
והנה איתא בגמרא (סנהדרין צא ):אמר ליה
אנטונינוס לרבי ,מפני מה חמה יוצאה וענין זה מצינו ראינו גם במעמד קבלת
במזרח ושוקעת במערב וכו' אמר ליה הכי התורה כמו שאמרו חז"ל (יבמות קה):
זי גליון אהַ לך באמתך
דבר זה שכולם שוים לפני סימן לבניך שעתיד קאמינא מפני מה שוקעת במערב אמר ליה
אני להתייצב בעדת הדיינים בכל דור ודור. כדי ליתן שלום לקונו ,והנה כמו שהמלאכים
ושרפים לאין נחשבו כלפי כבודו יתברך,
נחת רוח שאמרתי ונעשה רצוני – עיקר אף החמה לאין נחשבת לפי ערך אל רם
ונשא עד אין סוף ברוך הוא ,ומה שיוצאת
הנחת רוח להקב"ה היא מעבודת
במזרח ושוקעת במערב כדי ליתן שלום
בני אדם יותר ממלאכי השרת לקונה הלא היא מחסדו יתברך בלבד ,ולכן
אולם לא זו בלבד שכולם שווין לפני הקב"ה אין שום נפקא מינה בין החמה לבין בני
לפי ערך גדולתו ,אלא אדרבה עיקר אדם הרוצים להודות לשמו ,כי כולם שווה
הנחת רוח לפני הקב"ה היא מעבודת בני בזה לפי ערך גדלות הבורא.
אדם קרוצי חומר שנמצאים בתוך גוף עכור
ומגושם ,ובכל זאת עובדים לפני הקב"ה ומהאי טעמא בעת שישב אברהם אבינו
מתוך המצב השפל ,כי מהם עולה נחת רוח לראות אם יש עובר ושב כדי
לפניו יותר ויותר ,לא כן מעבודת המלאכים להכניסם לתוך ביתו ,אמר עליו 'הכתוב
ושרפים שאין להקב"ה נחת רוח גדול מהם, והוא יושב פתח האהל כחום היום' ,לרמז כי
כיון שאין להם כל הנסיונות הללו שיש לבני מה שנטע אברהם אבינו אשל בבאר שבע
אדם בעולם הזה. להקריא שם ה' בפי כל עובר ושב אף על
פי שאינם ראויים להודות לשם ה' ,זה היה
וכן מבואר בספרים הקדושים כי אף האיש
משום שלקח לעצמו ראיה מן הליכת החמה
הפחות ערך יש לו כח להביא נחת רוח
שנותנת שלום לקונה אף על פי שאינה
לפני הקב"ה יותר מעבודת המלאכים ,וכן
ראויה ,אם כן גם בני אדם קרוצי חומר
איתא בספה"ק ברית מנוחה להמקובל ר'
יכולים להודות לשם ה' ולשבח בתהילתו.
אברהם מרמון זללה"ה (עמ' עז) ,דע כי כאשר
אמרתי לך כי מעלת הצדיק וחכם יותר
ועל דרך זה יתבארו דברי רש"י והוא יושב
גדולה היא מהמלאכים הגדולים ומן השרפים
פתח האהל ,ביקש לעמוד אמר לו
בעלי היכולת מפני שהמלאכים אינם גופניים
הקב"ה שב ואני אעמוד ואתה סימן לבניך
ואין בהם אברים שיתאוו תאוה ,ודירתם
שעתיד אני להתייצב בעדת הדיינין ,ולדרכינו
במקום קדוש וכל מעשיהם קדושים ועל כן
ניתן לומר שבא ללמד לדורות הבאים דלא
הולכים בדרך רצון מלכם ואין להם שבח
נימא דהא דכתיב אלוקים נצב בעדת א-ל,
בזה.
זהו דוקא בבית דינו של משה שכוחו יפה,
אבל האדם שבראו הקדוש ברוך הוא בארבע ואילו בדורות האחרונים מנלן שזוכים שיהיה
יסודות ובמינים רבים ,וסידר בהם אלוקים נצב בעדת א-ל ,אולם זהו שלימד
סודות של תאוה ושל שכל ושל חכמה ושל אברהם אבינו אותנו ,כי כלפי שמו יתברך
דעת והם טמאים ומדובקים בטומאתם כולם שוים ,ולכן אין שום נפקא מינה בין
ובתאוותיהם ודירתם במקום שרצים ורמשים, בית דינו של משה רבינו לשאר בתי דינים
והאדם בשכלו הטוב נדחק מכל אלו הדברים כיון שהכל הוא רק מחסד א-ל ,וזהו שכתב
ומתדבק בהשי"ת ועושה שליחות הקב"ה רש"י :ואתה סימן לבניך ,כי אתה שלמדת
הרות ירבד חי
ה' המעלה אתכם מארץ מצרים להיות ומצוותיו ונותן עצמו למות על קדושת שמו
לכם לאלקים והייתם קדושים כי קדוש בודאי לזה יש מעלה גדולה מן המלאכים,
אני ,ומבאר על פי מאמרם ז"ל (שבת פח): עכלה"ק.
כשרצה הקב"ה ליתן התורה לישראל ואמרו
ודברים אלו יש בהם כדי לחזק בני אדם
המלאכים תנה הודך על השמים והשיבם
שחושבים בליבם לפעמים מדוע
משה למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם
נמצאים במקום הזה מקום מגושם מאוד
וכו'.
אשר כל היום מתרבים יותר ויותר כל מיני
וביאור הכוונה הוא על דרך שפירש האריז"ל גשמיות ,ואף השכנים ברחוב או בשכונה
על מה שנאמר (שמות יב יב) ועברתי מגושמים מאוד ,או אפילו גרוע מכך כלשונו
בארץ מצרים ,ודרשו חז"ל (ספרי כי תבוא כו 'מקום שקצים ורמשים' ,ומרגישים עצמם
ח) אני ולא מלאך ,והיינו טעמא כי אפילו במצב של אונס ,ולפעמים יחשבו בליבם
מלאך היה ירא לעבור במצרים מפני ריבוי שמאחר שנולדו בטבעם בעלי מידות רעות
כוחות הטומאה שהיה שם ,ובזה הגדיל משה וטבעים רעים הרי הם אנוסים ,ואילו היתה
שבחם של ישראל שהם ראויים לקבל את מקום דירתם בסביבת אנשים יראים יותר
התורה יותר מן המלאכים שהם היו במקום במקום זה או זה ,ואילו נולדו בטבעם
טומאה כזו שאפילו מלאך ירא לעבור בו, במידות טובות ,היו יכולים לעבוד את השי"ת
ואעפ"כ יצאו ביד רמה. יותר.
וכן מבואר בספה"ק קדושת לוי (פרשת שמיני אמנם מחשבות אלו בטעות יסודם ,כי
על הפסוק ואל בני ישראל) לבאר הטעם אדרבה חשיבותו של אדם נמדדת
שהשם יתברך מקבל תענוג מעבודת האדם כפי היצר הרע הבוערת בקרבו ,וכפי כל
יותר מאלף אלפי אלפים כתות מלאכים הקשיים שיש בסביבתו ובכל זאת מתגבר
שעובדים אותו ,כי ידוע שיצר לב האדם רע על יצרו לדחות כל המניעות המונעות אותו
מנעוריו (בראשית ח כא) ומיד לפתח חטאת מעבודת השי"ת וקובע בליבו דבר אחד –
רובץ (שם ד ז) ,ואף על פי כן כשאדם פונה לעשות רצון אביו שבשמים ,הנה אדם זה
עצמו מכל עסקיו ומתחיל לעבוד את הבורא חשוב ויקר לפני הבורא אף על פי שלפעמים
בשמחה ובלב שלם לעשות נחת ליוצרו לא יעמוד בנסיון ,מ"מ בכל פעם ופעם
ומתגבר על יצרו שלא לילך אחר תאוות שיתגבר על יצרו אין קץ לגודל הנחת רוח
לבו אזי השם יתברך יש לו תענוג גדול שיש להבורא ברוך הוא ממנו.
במה שהוא מכניע את היצר הרע לעבוד
את השם יתברך בלב שלם ,עיי"ש המשך
דבריו הקדושים.
מעלת עבודת בני אדם העובדים
להשי"ת מתוך גופם העכור
והכפיל דבריו (פרשת שלח ד"ה ואולם חי אני)
והמגושם המושך אל התאוות
שאם לא היה לאדם יצר הרע אשר
אורב על נפשו תמיד ומסית אותו אחר וענין זה מבואר ג"כ בספה"ק עבודת ישראל
תאוות נפשו לעשות הרע בעיני ה' לא היה להרה"ק מקאזניץ זי"ע (פרשת שמיני
שום חידוש במה שהאדם עובד ה' ולא היה ד"ה כי אני) על הפסוק (ויקרא יא מה) כי אני
טי גליון אהַ לך באמתך
וישבחו להקב"ה מלך מלכי המלכים ,כיון התענוג גדול כל כך אצל הבורא יתברך
שאי אפשר להשיג גודל הנחת רוח שיש שמו .משל לעבד שעובד את אדוניו שאין
להקב"ה מעבודת פשוטי עם אלו ,העובדים שום חידוש בעבודה זו כי אין לו שום רשות
אותו מתוך גופם העכור. ובחירה שלא לעבוד אותו ,לכן אין האדון
מקבל תענוג כל כך מעבודתו כי בהכרח
בחינה זו מבוארת ג"כ בספה"ק אורח הוא עובד אותו ,מה שאין כן בבן הנאהב
לחיים להרה"ק ר' אברהם חיים אשר ניתן לו הבחירה אם לעבוד את אביו
מזלאטשאב זי"ע (פרשת ויצא ד"ה א"י ויחלום) או להיפך ,ויש לו גם מי שמסיתו ומדיחו
לבאר מאמר הכתוב (ישעיה מט ג) ישראל לעבור על רצון אביו ,ואף על פי כן הבן
אשר בך אתפאר ,עיי"ש שמביא מה ששמע החכם אינו פונה לבו כלל לדברי המסיח
מהרה"ק המגיד ממעזריטש זי"ע שהשי"ת ומדיח ,אלא אדרבה כל מגמתו חפצו ורצונו
אינו מתפאר במלאכים ובשרפים שעובדים לעשות רצון אביו ומקבל עליו עול מלכותו
אותו ,דהלא מוכרחים בעבודה ואין להם ועושה עבודתו בשלימות מרוב שמחה ,אזי
יצה"ר ובחירה ,אבל השי"ת מתפאר באדם אביו המלך מקבל תענוג גדול מזה במה
שהוא מלובש בגוף ויצה"ר ויש לו בחירה שבנו החכים מאד להיות בוחר בטוב לעבוד
לנטות איזה דרך שירצה ,הנה כשעובד עבודתו ולמאוס ברע.
להשי"ת הוא גורם התפארות ,וזהו ישראל כמו כן אנחנו עמו בני ישראל הנקראים
אשר בך אתפאר. בנים למקום (דברים יד א; אבות פ"ג מי"ד)
אשר לנו ניתנה הבחירה ויש לנו יצר הרע
יעזור השי"ת שנוכל להתגבר על כל שמסית ומדיח אותנו מדרכי ה' ואף על פי כן
התאוות ולגרום בכך נחת רוח בשמי אנחנו מקבלים עול מלכותו בתורה ומצוות
מעל יותר מעבודת המלאכים עדי נזכה לעבוד עבודת ה' ,מזה נתרבה ונתגדל כבוד
להתגלות כבוד שמים עלינו בביאת משיח ה' .וכבר נתבאר כי מהאי טעמא היה אברהם
צדקינו במהרה בימינו אמן. אבינו חפץ שאף אנשים פחותי ערך יודו
********
הרות ירבד כ
ליל שבת קודש -פרשת חיי שרה תשפ"ו
עריכת השלחן
ראה שאין העולם מתקיים בדין עמד ושיתף מידת הרחמים למידת בדין · עיקר
הטובה היא כשאיננה בבחינת נהמא דכיסופא על דרך וויתור אלא על דרך הדין
והיושר · טוב וישר ה' · ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט · יסורים ממרקין
עוונותיו של אדם · מכתב שכתבה בתולה אחת לכבוד אביה שבשמים · שבעינו
מטובך
פירות טיש
מיתה מתוך תשובה וחרטה · דברי החפץ חיים ליהודי שבור לב בעצם ליל יום
הכיפורים
ומבאר בהקדם מה שאמרו חז"ל (הובא ברש"י א .איתא במדרש (הובא בספר בנין דוד בפרשתן)
(בראשית א א ד"ה ברא) על פי ב"ר ואברהם זקן בא בימים (כד א) הדא דכתיב
פי"ב סי' טו) בתחילה עלה במחשבה לברוא (שמות כ ב) אנכי ה' אלוקיך ,והוא פלאי.
את העולם במידת בדין ראה שאין העולם
ב .עוד איתא במדרש (ב"ר פנ"ט סי' א) אברהם
מתקיים בדין עמד ושיתף מידת הרחמים
שכתוב בו (יח יט) ושמרו דרך ה' לעשות
למידת בדין והקדים מידת הרחמים למידת
צדקה ומשפט ,זכה לזקנה ,דכתיב ואברהם
הדין.
זקן בא בימים .ויש להבין כוונת המדרש
ולכאורה יקשה מאוד איך שייך לומר על שהסמיך פסוק זה ל'ואברהם זקן בא בימים'.
הקב"ה שחזר בו ממחשבה
ראשונה והלא לא אדם הוא להינחם ,כמו"כ
תמה תמה יקרא כי איך שייך לומר שראה ראה שאין העולם מתקיים בדין עמד
שאין העולם מתקיים וכו' וכי ח"ו מעיקרא ושיתף מידת הרחמים למידת בדין
לא ידע מה שידע לבסוף ,וכי דרך אנשים וביאור הענין נראה בהקדם דבריו הנפלאים
לו ,והלא הכל גלוי וצפוי וידוע לפניו תמיד. של הישמח משה בפרשתן (על הפסוק
אולם באמת כאשר נתבונן בענין נראה שאין ואשביעך) לבאר מאמר המדרש (ילקוט שמעוני
כאן חזרה כלל. תהילים רמז תשב) טוב וישר ה' וגו' ,למה טוב
דהנה בלאו הכי יקשה איך יתכן שמחשבתו מפני שהוא ישר ולמה ישר מפני שהוא טוב,
יתברך לא תתקיים ח"ו ,והלא עצת והמדרש הזה אומר דרשוני.
אכ גליון אהַ לך באמתך
והנמשל הוא כי ידוע ומפורסם בספרים ה' לעולם תעמוד מחשבות ליבו לדור
הקדושים שכל מה שמקבלים ודור ,ועוד יקשה כי מדברי המדרש משמע
בדרך וויתור בלבד ולא מן הדין הוא נהמא שהעולם נברא כדי להתנהג במידת הדין,
דכסופא ,וזהו סוד ביאת הנשמה הקדושה והלא בספרים הקודשים האריכו למעניתם
והטהורה לעולם הזה ,כדי דלא ליעול לבאר טעם וכוונת הבריאה שהיא מצד הטוב
בכיסופא קמיה מלכא .ומזה יובן הענין כי הרוצה להיטיב ,ולולי בריאת העולם לא
הכל נעשה רק בחסד ורחמים ,אולם ויתור היה מי שיקבל הטוב והחסד ,וכבר אמר
איננו חסד בשלימות על דרך האמת ,כי היא דוד המלך (תהלים פט ג) עולם חסד יבנה,
בבחינת אליה וקוץ בה (עי' ראש השנה יז ,).רק והדברים סותרים זה את זה.
אם מזדכך ומקבל כל הטובות והחסדים על
פי הדין שהכל יודעין שהוא ראוי לכך על עיקר הטובה היא כשאיננה בבחינת
פי דין הוא החסד והטובה בשלימותה.
נהמא דכיסופא על דרך וויתור
על פי זה מובן כי מקור הטוב הקב"ה אלא על דרך הדין והיושר
אמנם האמת שכולם עולים בקנה אחד ואין
מלך מלכי המלכים רוצה להיטיב ועולם
חסד יבנה כדי שיהיו מי שיקבלו הטובות
סתירה בין הדברים כלל וכלל,
והחסדים ,אך עדיין אינו טוב וחסד בשלימות
ויבואר על דרך משל לשר גדול בן משפחה
האמיתית כיון שהוא רק על ידי ויתור והוא
מהפרתמים והשרים ,שעשה נבלה גדולה -
נהמא דכיסופא .ולכן הקב"ה השלם בלי
מעשה רעה ומעוכר ומגונה ,ופשע ומרד,
חסרון שרוצה ג"כ להשפיע טובות וחסדים
ונתחייב על זה להיות נידון ביסורים קשים
בשלימות בלי שום חיסרון ,על כן ביקש
ומרים וגדולים מאוד מאוד ,אלא שעל ידי
לברוא את העולם במידת הדין כדי שיקבלו
השתדלות רב ועצום מן בני משפחתו השרים
כל הטובות והחסדים במידת הדין שיהיו
הגדולים בפרט כשהכסף יענה את הכל -
ראויים לכך על פי דת ודין ויושר בלי שום
פטרוהו מכל וכל ,ודבר זה היא אכן חסד
נהמא דכיסופא ,כי זהו הטוב הגמור והאמיתי
נפלא הפלא ופלא.
שאין למעלה ממנה ,ובאמת לא נתבטלה
מחשבתו יתברך ,אלא היא קיימת לנצח אולם עדיין איננו בשלימות הטובה והחסד,
נצחים ,והוא אמת התכלית המקווה הצלחה כי הבושה והכלימה והחרפה גדולה
אחרונה שאין למעלה הימנה ,אלא שהוא מאוד מאוד לו ולזרעו עד סוף כל הדורות,
בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה ,כדרך כי ידוע שעשה נבלה ומפורסם לעיני כל
הבנאי שמעלה במחשבתו שיעשה פלטרין שעבור זה נתחייב כזאת ,לכך משתדלים
וטרקלין גדולים וטובים ,הוא סוף המעשה, עוד בכל עוז ,עד שכרוזא קרא בחיל ונכתב
אח"כ מתחיל להתעסק במחשבתו איך ונחתם בל פנקסים ודפתראות של כל מקום
ומה ,ועושה עשיות רבות מאוד עד שנגמר משפט ,ומפרסמים לכל באי עולם שיצא נקי
מחשבתו שהיה מתחילה ,כך זה הדבר עלה על פי דין ודת בלי שום וויתור ,ודבר זה
במחשבה התכלית האחרון ,ולצורך כך ניתנה הוא החסד והטוב שאין אחריה כלום ואין
לאדם בחירה חפשית ויצה"ר ,כדי שהוא למעלה ממנה.
הרות ירבד בכ
שניהם ,לכך הוא יתברך שמו טוב וישר וזה יתגבר ויבחר בטוב ויתנהג בדרכי ישרים,
תלוי בזה ,עכתדה"ק. ועי"כ יהיה כדאי לכל הטובות.
ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט טוב וישר ה'
על פי זה יתבאר ג"כ מאמר הכתוב למען אמנם היות שהבחירה חפשית ועלול האדם
אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לחטוא ,ואילולי יתנהג הקב"ה תיכף
ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, במידת הדין יתהפך העולם כרגע ולא יהיה
דלכאורה הפסוק סתור מיניה וביה ,כי צדקה לו קיום ,ע"כ הוצרך לשתף מידת הרחמים
היא לפנים משורת הדין -מידת החסד, ולהקדים הרחמים ולהתנהג תיכף ברחמים
ואילו משפט היא מידת הדין ,אולם על פי כדי שיהיה לו קיום ,ומידת הדין עושה את
הנ"ל מבואר שפיר ,כי באמת דרך ה' היא שלו לאט לאט צירוף אחר צירוף ,זיכוך
צדקה ומשפט גם יחד ומשתף מידת הרחמים אחר זיכוך ,מירוק אחר מירוק ,דור אחר
למידת הדין ,והיא שלימות הטוב והחסד, דור בכמה דורות ,הן כל אלה יפעל א-ל
והכל היה סוף מעשה במחשבה תחילה. פעמים ושלש ,עד שגומר את שלו והאדם
זוכה לקבל הטוב זך ונקי וראוי לכך גם על
השתא דאתינו להכי יתבאר דברי המדרש
פי מידת הדין בלי שום נהמא דכיסופא ,והוא
(אות ב) ,אברהם שכתוב בו ושמרו
הטוב היקר שאין למעלה הימנה הרחמן הוא
דרך ה' לעשות צדקה ומשפט ,זכה לזקנה,
יזכנו לזה.
דכתיב ואברהם זקן בא בימים ,וזהו תוכן
הכוונה ,כי הוקשה לבעל המדרש ד'אברהם ובזה יתבאר מה שאמרו תחילה עלה
זקן בא בימים' מרמז על מידת החסד במחשבה וכו' ,ומחשבה זו קיימת
כמבואר בספרים הקדושים מורה על זקן לנצח ,ומפרש ואומר איך הוא קיום מחשבתו
מלא רחמים ,ו'בימים' רומז ג"כ על מידת יתברך שמו ,לזה אמר ראה שאין העולם
החסד שהיא בבחינת יום ,ולבסוף ממשיך מתקיים בדין ואיך יתקיים מחשבתו ,והעצה
ואומר וה' ברך את אברהם בכל ,ואמרו חז"ל היא שעמד ושיתף וכו' והקדים וכו' ,ועי"ז
(ב"ר פנ"א סי' ב) כל מקום שנאמר וה' הוא יתקיים מחשבתו הראשונה לעדי עד ,ואין
ובית דינו ,והוא בחינת מידת הדין. כאן חזרה אלא ראה מתחילה כך.
וכדי ליישב קושיא זו הביא בעל המדרש את ובזה מבאר כוונת המדרש למה טוב ,ר"ל
הפסוק ושמרו דרך ה' לעשות צדקה הרי בטוב לבד שמשפיע יש נהמא
ומשפט ,המבואר בו דרך ה' שהוא לשתף דכיסופא להמקבל ואינו טוב גמור ,לזה אמר
מידת הרחמים למידת הדין ,כדי שתהיה מפני שהוא ישר ומתנהג בקו הישר והשוה
הטוב והחסד בשלימות בלא נהמא דכיסופא, בשורת הדין ,לכך אין כאן כיסופא ,והוא
כי כך הוא רצונו יתברך לשלם שכר טוב טוב באמת ,ולמה ישר הלא אין לו קיום כי
לצדיקים בעולם הזה ,ולכך זכה אברהם אין העולם מתקיים בדין ,לזה אמר מפני
לזקנה שהוא שלימות החסד ,כמאמר הכתוב שהוא טוב ,ומקדים הטוב והחסד כדי שיוכל
ואברהם זקן בא בימים -שזכה לחסד להתקיים ,ומזדכך לאט לאט ,וה' עושה גם
גכ גליון אהַ לך באמתך
יסורים ממרקין עוונותיו של אדם ורחמים ,אולם כדי שלא תהיה בבחינת 'אליה
וקוץ בה' שהיא בחינת נהמא דכיסופא ,על
וענין זה היתה עבודת בני ישראל במשך כל כן שיתף הקב"ה מידת הרחמים למידת
השנים ששמחו בבחינת הדין שבאה
הדין ,וזהו שאמר הכתוב ואברהם זקן בא
עליהם כי בזה מזדככת ומיטהרת נפשם
בימים וה' – הוא ובית דינו – ברך את
לזכות לרב טוב לעתיד לבוא ולזכות
לשלימות הטוב והחסד. אברהם בכל ,דכיון שהיה בשיתוף מידת
הדין למידת הרחמים על כן זכה לשלימות
והנה ידוע כי במלחמת העולם הראשונה ואמיתת הטוב והחסד.
ברח הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע
[יומא דהילולא קדישא היום כב מרחשון]
על דרך זה יבואר גם כוונת דברי המדרש
לעיירות ראצפערט מונקאטש שבאונגרין,
ואח"כ היה בעיר הולאשיץ שבגאליציא, (אות א) ואברהם זקן בא בימים הדא
ואח"כ חזר לעיר בעלזא שם היה משנת דכתיב אנכי ה' אלוקיך וגו' ,כי לכאורה
תרפ"ג עד פטירתו בשנת תרפ"ז ,ובעת יקשה בפסוק זה שהזכיר שם הוי"ה שהיא
שהותו בעיר הולאשיץ התאספו קהל רב מידת הרחמים יחד עם שם אלוקים שהיא
לשבות בשבת קודש בצילא קדישא דיליה, מידת הדין .אולם על פי הנ"ל מבואר היטב,
וסיפר הרה"ח ר' בערל האלבערשטאם ז"ל כי אף שגלות מצרים היתה מידת הדין כמו
מאנטווערפן על אביו ,שבהיותו ילד כבן י"א שאמר הכתוב (טו יג) ועבדום ועינו אותם,
שנים נסע עם אביו לשם והדוחק היה רב, מ"מ הכל היה לתכלית הטוב והחסד שעל
וכאשר הרה"ק מהרי"ד היה צריך לעבור היה ידי כך נזדככו זיכוך אחר זיכוך וצירוף אחר
דוחק גדול מאוד כאשר פינו מקום המעבר צירוף ,לזכך ולצרף נפשם לזכות לטוב
ודחפו אנשים במכות וכו' ,ונתיישב הילד האמיתי שהיא קבלת התורה ,נמצא שהכל
בדעתו כי אינו מוכן לקבל מכות אלו ,על
היה חסד ורחמים מאת הבורא ,ומהאי טעמא
כן נשאר באכסניא ולא יצא לעריכת השולחן
הזכיר הכתוב מידת הרחמים יחד עם מידת
בליל שבת קודש.
הדין.
אולם בעת רעוא דרעוין שאל הרה"ק מרי"ד
וענין זה מבואר בפסוק ואברהם זקן בא
את אביו היכן בנו -הדבר היה חידוש
בעיני אביו שהרה"ק רואה כל אחד ואחד
בימים כמו שנתבאר לעיל ,שיש בו
באשר הוא שם -ואמר שבנו אינו רוצה
לקבל מכות ,נענה הרה"ק ואמר' :זאג דיין שיתוף מידת הרחמים למידת הדין ,וזהו
זון אז סאיז גוט אמאל צו כאפן פעטש'. שאמר המדרש ואברהם זקן בא בימים הדא
לימים הפטיר ואמר כי דברים אלו עמדו דכתיב אנכי ה' אלוקיך ,כי בזה הודיע הקב"ה
לנוכח עיניו משך כל שנות מלחמת העולם בעת מתן תורה כי כל הפורעניות שהיה
השניה בהעלותו על מחשבתו ענין זה 'אז להם בארץ מצרים הכל היה חסד ורחמים
סאיז גוט אמאל צו כאפן פעטש' .והוא אשר בבחינת שיתוף מידת הרחמים למידת הדין,
דיברנו כי היסורים ומידת הדין מזכך את שיזכו לטוב הגמור של קבלת התורה.
הרות ירבד דכ
שכתבה בתולה אחת לכבוד אביה שבשמים האדם שיוכל לקבל הטוב והחסד בשלימות,
שתמציא לה זיווגה ההגון בחור תלמיד חכם. ואף מידת הדין עצמה משותפת עם מידת
ויהי כי כן נכנס הבחור אל הראש ישיבה הרחמים.
ושאל אותו אם לעשות את השידוך והראש
הנה בשבוע הבא [כט מרחשון] חל יומא
ישיבה יעץ לו לגמור השידוך וכך הוה.
דהילולא קדישא של הרה"ק ר' צבי
על כל פנים הנקודה היוצאת מדברינו כי הירש מרימינוב זי"ע (נלב"ע ביום ל' מרחשון אולם
פעמים רבות תעבור על אדם איזה מידת בשנה זו שחודש חשון חסר היא ביום כט) .וידוע מה
הדין כדי שמשם תבוא אליו הישועה ובכך שאמר עליו הרה"ק בעל הייטב לב זי"ע אל
יזכה לטוב וחסד בשלימות הנכון. הרה"ק ר' אליעזר'ל מדז'יקוב זי"ע שנתנסה
בעשרה נסיונות דוגמת אברהם אבינו ועמד
שבעינו מטובך בכולם ,כידוע ששלטה בו מידת הדין כאשר
סבל יסורים רבים.
יעזור השי"ת שלא תבוא עלינו כלל מידת
הדין אלא 'הראינו ה' חסדך' ,כמו
שפירש הישמח משה נוסח התפילה (שמו"ע
מכתב שכתבה בתולה אחת
לשבת) שבעינו מטובך ,על פי דברי חז"ל (יומא לכבוד אביה שבשמים
עד ):סומא אינו שבע לעולם כיון שאינו רואה סיפר הרה"ג ר' יעקב קאמינעצקי זצ"ל ראש
כמה הוא אוכל ,ועל דרך זה אנו מבקשים, ישיבת תורה ודעת שבהיותו בחור
כי אף שאנו יודעים דכל מהאי דעביד צעיר באחד מהעיירות שם למד בישיבה
רחמנא לטב עביד ,ואף בדברים הנראים היה שם בתולה יתומה שהתבגרה ולא מצאו
לעינינו רעים בוודאי צפון בהם טובה גדולה, לה זיווג הגון כיון שרצתה להינשא לבחור
מ"מ בכל זאת אנו מבקשים שנראה את תלמיד חכם ,אבל לא היה לה הממון הנצרך
הטובה שבהם ובכך נשבע מטובך ,כי על לידי כך.
ידי שנראה את החסד בגלוי אז נשבע מכל
ההשפעות טובות ,אבל לולי כן אף כי הכל כיון שראתה שאינה מוצאה את זיווגה ,גמרה
רק לטובתנו עדיין לא נשבע מטובך .ועל בדעתה לכתוב מכתב אל אביה
דרך זה ביאר הייטב לב מאמר דוד המלך שבשמים ,שם כתבה כי כל חפצה ותשוקתה
(תהילים פה ח) הראינו ה' חסדך וגו' ,שהכוונה להינשא לבחור תלמיד חכם ,ובקשתה
הוא שהחסדים יהיו נראים בחוש הראות ולא שיעמוד הקב"ה לעזרתה למצוא את
רק בזה אשר אנחנו מאמינים כי היא לטוב אבידתה .כיון שגמרה לכתוב את המכתב
אלא שנראה גם כן את החסדים הטובים. הכניסה אותו לתוך ענוועלאופ (קאנווערט)
וכתבה עליה 'לכבוד אבי שבשמים' ויצאתה
יעזור השי"ת שאך טוב וחסד ירדפונו כל
לטייל בשדה והמתינה על רוח שתעיף את
ימי חיינו ,ונוכל להתגבר על כל
המכתב ,וכך הווה.
נסיונות באמונה ונוכל לראות ולהשיב אל
לבבינו את הטוב שבכל מקרה ומקרה ולא אחר מעשה זו יצא אחד מבחורי הישיבה
תהא רק כעין דיבור בעלמא ,עדי נזכה לטייל ובאמצע טיולו מצא את המכתב
הכ גליון אהַ לך באמתך
ר' הערש את דבריו ,הבין כי מהאי טעמא לביאת משיח צדיקנו מתוך רחמים וחסדים
מאריך ימים ואינו מת ,כי היה מקובל בפי גדולים במהרה בימינו אמן.
הצדיקים שהזוכה לראות צורת קדשו של
הרה"ק ר' אלימלך אינו מת בלא תשובה, אצל הפירות טיש
וכיון שעדיין אינו חוזר בתשובה ומזלזל בכל
הקדוש והיקר לנו ,על כן עדיין אינו מחזיר
מיתה מתוך תשובה וחרטה
נשמתו ליוצרו.
מסופר על הרה"ק ר' צבי הירש מרימינוב
ויהי כי כן ביקש לעוררו לתשובה ,אבל
זי"ע [הובא בספר אמרות טהורות
כיון שהיה איש פשוט כל כך לא ידע
לכ"ק אדמו"ר מראחטמאסריווקא ארה"ב
אפילו תשובה מהו ,או אז התחיל הרבי ר'
זצוק"ל] שפעם אחת בעת שהיה הרבי ר'
הערש לומר לו תכלית בריאת האדם בעולם
הערש על אם הדרך ניגשו אליו בני משפחה
הזה ,ושאלו אם למד פעם ,וענה לו שבהיותו
אחת והשיחו לבבם לפניו שאביהם הזקן
ילד קטן למד האל"ף בי"ת ,אבל מאז והלאה
מאריך ימים יותר מדי וכבר הגיע ימיו אל
לא קרא ולא שנה ,וכאשר שאלו אם התפלל
למעלה ממאה שנה ,והוא כלוא בביתו בלי
פעם ,ענה לו אף על זה בשלילה ובזלזול,
מעש ,ומתייסר מאוד ומצבו קשה ,כי מרגיש
והתחיל לעשות עמו חשבון הנפש ,ואמר
כאילו עומד לפני פטירתו אבל אינו יכול
לו מוסר על שבילה כל ימיו ושנותיו בדברי
להשיב נשמתו ,ואריכות ימיו הוא כנגד
הבל ושטות בלא תפילה ועסק התורה ,עד
רצונו ,ולכן בקשתם בפיהם ,שיתפלל עליו
שנתעורר לתשובה וגנח ואמר' :אוי לי שלא
שישיב כבר נשמתו לקונו .כיון ששמע הרבי
למדתי כלום ולא עשיתי כלום כל ימי חיי
ר' הערש את דבריהם ,נענה אליהם ואמר
וביליתי כל ימי חיי לריק ,וכבר איש זקן אני
שברצונו לילך לראות את אביהם הזקן.
ואין בידי שום מעשים טובים' .ויהי כאשר
שמע הרבי ר' הערש את דבריו ,נענה ואמר: ויהי כאשר נכנס אליו הבין כי מדובר באיש
ווארטס א מינוט ,ווארטס א מינוט ,איך בין פשוט מאוד ,וכאשר התחיל לשוחח
א כהן! ,ומיד כשיצא מביתו החזיר נשמתו עמו על כל ימיו וקורותיו ,סיפר שהיה בעל
ליוצרו מתוך תשובה וחרטה .ורואים מכאן עגלה ,ושאלו הרבי ר' הערש אם זכה פעם
עבודת צדיק קדוש וטהור להכניס הרהור להסיע חבורת חסידים לאחד הצדיקים,
תשובה באיש פשוט ומאוד. ונענה הלה בלשון זלזול וגנאי :וואס האב
איך מיט די חסידאקעס ,אכן פעם אחת
דברי החפץ חיים ליהודי שבור נסעתי לליזענסק .וכאשר שאלו הרבי ר'
הערש אם נכנס לראות את פני הרה"ק
לב בעצם ליל יום הכיפורים
ר' אלימלך ,נענה אליו שוב בזלזול ,כי לא
מסופר על הכהן הגדול מאחיו בעל החפץ היה בכלל מה לראות שם ,אמנם נכנסתי
חיים זי"ע ששנה אחת בעצם ליל יום לביהמ"ד וראיתי לנגדי שהוא יושב ושותה
הכיפורים אחר גמר התפילה כשכולם כבר יין' ,ביז די פלאש איז ווייס געווארן און זיין
הלכו לישון ,ורק כמה מנורות דולקות נשארו פנים איז רויט געווארן' .כיון ששמע הרבי
הרות ירבד וכ
להנות לבעלה לתת אותי לו לחתן ,והדבר בביהכ"נ ,נשאר החפץ חיים לבד ועסק על
נפל עלי כרעם ביום בהיר כיון שכבר דימיתי התורה והעבודה .לפתע הבחין כי בשולי בית
בנפשי להינשא לעשיר ההוא באופן שאוכל המדרש יושב איש אחד בודד וגלמוד ,תיכף
לעבוד את בוראי בתורה ועבודה ללא מפריע עזב החפץ חיים עבודתו בקודש ,והתיישב
– מה שלא היה ביכולת בעל אמי .אמנם על יד היהודי ההוא ,הניח ידו על כתפו
כיון שהתורה ציותה על מצוות כיבוד אב והתחיל לשוחח עימו על דא ועל הא ,במשך
ואם ,לא יכולתי לסרב לבקשת אמי ושמעתי זמן הממושך שישב עימו לא היה שח לא
בקולה ונתתי הסכמתי להינשא לה. על יום הקדוש ,לא על תשובה ,ולא על
אימת הדין ,אלא על חייו ועל בחרותו על
לימים נתברר לי הטובה הגדולה שסיבב העניות ועל שאר הקשיים שעבר בחייו,
לי הקב"ה ע"י ששמעתי בקול אמי, ובתוכם סיפר לו על ענין זיווגו מה שהיה
כי ברוך ה' זכיתי להינשא לאשתי שהיתה נראה בשעתו ענין קשה ,אבל לימים נתברר
לה מסירות נפש עבור התורה הקדושה, גודל הטובה אשר עשה עימו הקב"ה.
ובזכותה זכיתי להוציא לאור את חיבורי.
מה שלא היה כן אילו הייתי עושה כהבנתי ועובדא דהוה הכי הוה :בהיותי בחור צעיר
להינשא לבתו של אותו עשיר ,כי לאחר נפטר אבי לבית עולמו ,ונשארתי
מעשה נשא אותה חברי בישיבה -בחור אני יתום ואמי אלמנה ,אחר תקופה נשאת
שהיה עוסק בתורה בהתמדה גדולה ,אולם אמי לאיש אחר אשר הכניס עימו גם את
כיון שהיא לא החשיבה תורתו כ"כ ,ובהמשך בתו אשר נתגדלה בבית שלנו .והנה כאשר
הזמן רצתה שיעסוק במסחר עד שלבסוף הגעתי לפרק האיש מקדש והוצרכתי לחפש
נכנס כל כולו במסחר ,ואני את נפשי הצלתי אחר זיווגי ,היה איזה עשיר גדול שהיה חפץ
בזכות מצוות כיבוד אם .ובזה ביקש החפץ בי לקחת אותי לבתו ,ומה מאוד נתקבל על
חיים לעורר את לב אותו יהודי גלמוד כי דעתי דבר זה מאחר שהיה ביכלתו לתמוך בי
לפעמים ישנם מקרים בחיים אשר לשעתם שאוכל לעסוק בתורה מתוך הרחבת הדעת
נראים רעים וקשים ,אמנם לבסוף או לעתיד ללא שום דאגה וטרדה.
לבוא תתברר גודל הטובה אשר היה צפון אולם בבואי לביתי אמרה לי אמי שבעלה
בהם. חפץ בי מאוד עבור בתו וברצונה
********
זכ גליון אהַ לך באמתך
סעודה שלישית פרשת תולדות תשפ"ו
בתוכן
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה לייחד שם י"ה בו"ה · הגשמיות של בני
ישראל הוא רוחניות · כאשר עובדים את הקב"ה בענינים גשמיים יש להם העלה
ומתקרבים אל מקור שורשם · ראה ריח בני כריח השדה אשר בירכו ה' · חייב אדם
לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי
במצות סוכה שכוללים ומכניסים כל עניני א .וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח
גשמיות של אכילה שתיה לינה ושאר צרכים בני כריח שדה אשר ברכו ה' (כז כז) .פירש"י
גשמיים בתוך המצוה ,מה שלא מצינו כן (ד"ה וירח) והלא אין ריח רע יותר משטף
בשאר מצוות התורה ,וכן לבאר הטעם העזים ,אלא מלמד שנכנסה עמו ריח גן
שמתחילין לשמוח בשמחת בית השואבה עדן .וראוי לדקדק מאי טעמא אכן נכנסה
דווקא באושפיזא דיצחק שמידתו מידת עימו כאן ריח גן עדן.
הגבורה.
ב .ויתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני
ומבאר על פי דברי הרה"ק מקאזניץ זי"ע הארץ ורוב דגן ותירוש( ,פסוק כח) .ברש"י
בספרו עבודת ישראל (פרשת תולדות
הביא בשם המדרש (ב"ר פס"ו סי' ג) יתן ויחזור
ד"ה ורבקה) לבאר מאמר הכתוב ורבקה אמרה ויתן ,ויש לדקדק מדוע לא בירכו הכל בפעם
אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך אחת אלא ברכו באופן שיתן לו הקב"ה
מדבר וגו' ואברככה לפני ה' (כז ו-ז) ,ופירש"י ויחזור ויתן.
ברשותו שיסכים על ידי ,ולכאורה יפלא כי ג .עוד איתא במדרש (שם) מטל השמים
לא מצינו לעיל בדברי יצחק שאמר לפני ה' זו מקרא ,ומשמני הארץ זו משנה ,דגן זו
רק ואברככה לפני מותי .אלא הביאור בזה תלמוד ,תירוש זו אגדה ,וראוי להבין כוונת
הוא כי יצחק רמז הדברים שאמר לעשו 'וצא המדרש.
השדה וצודה לי צידה' ,ובמסורה נחשב אות
ה' שבמילת צידה מיותר וקרינן לה 'ציד'. לשם יחוד קודשא בריך הוא
ולכן נראה שיצחק אבינו רמז בדבריו לשם
ושכינתיה לייחד שם י"ה בו"ה
הוי"ה הגנוז כי במילת וצודה ,שאותיות ו"ה
יתירים ,כי היה לו לומר 'וצד' ובמילת צידה ונראה לבאר בהקדם דברי א"ז אב"ד
אותיות י"ה יתירים ,כי היה די באותיות 'צד' מעלבארן זי"ע בספרו שפתי אלימלך,
לשם דבר הניצוד ,והיה יכול לומר וצד לי שהאריך בשיחה נאה לבאר מדוע מצינו
הרות ירבד חכ
על יסוד זה לקבוע בתחילת השנה שכל צד ,אלא שרמז לארבע אותיות הקדושים
מעשינו -אפילו צרכי הגוף -יהיו לשם שהוא יסכים על ידו ,ורבקה הצדקת לגודל
שמים .וכיון שיסוד החג הוא לשלב ענינים חכמתה הבינה הרמז ואמרה בעליל שמעתי
גשמיים בתוך עבודת השי"ת לעשותם לשם אביך מדבר ואברככה לפני ה' ,עכתדה"ק.
שמים ,בחינה שמצינו אצל יצחק אבינו הוסיף א"ז זי"ע על דבריו הקדושים לבאר
שהיה מייחד שם י"ה בו"ה ,על כן שמחת מדוע דווקא בתיבות אלו רמז צחק
בית השואבה שנראה לעיני בשר ודם כדבר אביו על שם הוי"ה ,על פי מה דאיתא בשם
גשמי קבעוהו דווקא באושפיזא דיצחק כדי הרה"ק רבי ישראל מרוזי'ן זי"ע (נר ישראל פר'
להורות כי אף זה ראשו מגיע השמימה. תרומה) וכן איתא באריכות בספה"ק באר מים
חיים (פרשת עקב ד"ה ואפשר לי לומר) ואף כל
הגשמיות של בני ישראל הוא רוחניות תלמידי הבעל שם טוב הקדוש זי"ע האריכו
וכעי"ז איתא בספה"ק נועם אלימלך בפרשתן בזה לבאר הנוסח שאומרים טרם קיום מצוה
(ד"ה ורבקה) דאיתא בספרים הקדושים לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה לייחד
לדקדק איך עולה על הדעת שיצחק אבינו שם י"ה בו"ה ,שאותיות י"ה רומז על ענינים
ירצה לברך את עשו ולא את יעקב .ופירשו גשמיים שיש בהם אותיות יו"ד וה"א כמו
דבאמת היה רוצה לברך את עשו בעולם אכילה שתיה לינה ,ואותיות ו"ה רומזים על
הזה – בגשמיות ,ואת יעקב היה רוצה לברך ענינים רוחניים שיש בהם אותיות וא"ו וה"א
בעולם הבא ,והיה רוצה יצחק שכל ד' גליות כמו תורה עבודה מצוה קדושה.
יהיו תחת יד עשו יעו"ש .והנה רבקה והנה ידוע כי עיקר עבודת האדם בעולם
אמנו היתה רוצה לקיים את בניה בגלות הזה הוא שיהפוך הענינים הגשמיים
שיהיה להם ג"כ מעט בעוה"ז .והנה דרך לעבודת השי"ת ,ואף מי שאינו במדרגה
הצדיק שאף שמדבר בגשמיות מ"מ כוונתו הגדולה זאת לייחד יחודים בכל מעשיו ,מכל
בעולמות העליונים ברוחניות ,וזהו הכוונה מקום יכול כפי מדרגתו לכוון מעשיו לשמים,
ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר ,פי' מה כגון באכילה ושינה לכוון בזה כדי לקיים
שאמרה אל יעקב שיקבל ברכות גשמיות ולחזק את גופו לעבודת בוראו ולעסוק
מאביו היתה כוונתה בעולמות העליונים בתורה .וזהו הכוונה לייחד י"ה בו"ה ,פירוש
בשביל הרוחניות שבתוך הגשמיות כי אין לייחד ענינים הגשמיים יחד עם הענינים
לך גשמיות שאין בו ניצוצות רוחניות ,וזהו הרוחניים ,ובזה יבוא לתכלית השלימות .ובזה
לאמר דהיינו שהיה כוונתה על אמירה אחרת יבוארו דברי הרה"ק מקאזניץ זי"ע שאמר
בשביל הרוחניות כנ"ל. יצחק אבינו לעשו בנו עשה לי מטעמים
והנה רבקה העלתה מורא על ראשה שמא כאשר אהבתי ,והיינו כפי כל האהבות של
לא ירצה יעקב לקבל ברכות הגשמיות יצחק היתה בלתי לה' לבדו ,לי לשמי לייחד
כי אין חפץ לצדיק בגשמיות ,על כן אמרה שם י"ה בו"ה.
רבקה שמעתי את אביך כו' מדבר אל עשו ובזה מבואר ענין מצות סוכה שציוה הקב"ה
אחיך ג"כ לאמר ,דהיינו מה שאביך מדבר להכניס כל הענינים הגשמיים – אכילה
שרוצה לברכו בגשמיות הוא ג"כ כוונתו שתיה לינה וטיול לתוך הסוכה ,כדי להורות
טכ גליון אהַ לך באמתך
לרקיע (בראשית א ז) היו המים התחתונים לאמר אמירה אחרת בשביל רוחניות כנ"ל
בוכים ואמרו בעינא למיהוי קמי מלכא ,והיו שיהיה בגשמיות ג"כ ניצוצות רוחניות ,כי
מצטערים על אשר נתרחקו מלפניו יתברך, אין לך דבר גשמיות בעולם שיהא לו חיות
עיי"ש ,נמצא כי כאשר ירד גשם והשלג מן בלא ניצוצות הקדושה מעולמות העליונים,
השמים בוכים אותם הגשמים על שמתרחקים עכתדה"ק ,עיי"ש דבריו באריכות יותר.
מאת הבורא ,אולם אין זה אלא אם אינה
מזריע להביא פירות ,אבל אם הרוה את כאשר עובדים את הקב"ה
הארץ והולידה והצמיחה ,ומברכים לשמו בענינים גשמיים יש להם העלה
יתברך ע"י אכילת הפירות הללו הנה יש
ומתקרבים אל מקור שורשם
לאותן גשמים עלייה למרום ומתקרבת שוב
להקב"ה .וזהו כי כאשר ירד הגשם והשלג והנה ביטב לב (פרשת האזינו ה) כתב לעורר
מן השמים ,ושמה – לשמים – לא ישוב ,אלא על מה שאנו מבקשים כתבינו בספר
אם כן והרוה את הארץ והולידה והצמיחה פרנסה וכלכלה ,והלא בתקוני זוהר יצא
אז עולה למעלה כיון שעושים המעשה הנכון בחריפות כנגד האנשים המצווחין ככלבין
אף עם הגשמיות להודות ולברך להשי"ת, הב לנא מזונא וכו' .אבל ביאור הענין הוא
עכת"ד היטב לב. כי אכן אם מבקש פרנסה בשביל עצמו
ודאי לא טוב הדבר ,אבל אם מבקש למען
להחיות בני ביתו ולהחזיקן לתלמוד תורה
ראה ריח בני כריח השדה אשר בירכו ה' ולהשיא בניו ובנותיו לת"ח וכדומה לעשות
ומעתה יתבאר מה שביקש יצחק אבינו צדקה וגמילות חסדים זה הגון כי גם זה
לברך את יעקב מטל השמים למען למלאות רצונו יתברך .וזהו שאומרים
ומשמני הארץ ,ולכאורה יפלא מדוע ביקש זכרנו לחיים וכו' לא למעננו כי אם למענך
לברכו על ענינים גשמיים ,והלא אם תרד אלקים חיים ,כדי לעבדך ולעשות לך נחת
הגשם והטל הם מתרחקים מאת הקב"ה, רוח ובזה אנו מחזירים החיים והפרנסה אליו
אולם כיון שהיה יעקב אבינו עובד השי"ת יתברך לעשות בהן רצונו ית"שא.
הלא הכל יחזור ויתקרב למקור שורשו על פי בחינה זו אמר לבאר כוונת הכתוב
על ידי עבודתו .וזהו וירח את ריח בגדיו, (ישעיה נה י) כי כאשר ירד הגשם והשלג
ופירש"י שריח גן עדן נכנס עימו ,והיינו מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה
שהרגיש יצחק שכל ענינים הגשמיים של את הארץ והולידה והצמיחה ,ויש לדקדק
יעקב נכנס עימו גם ריח גן עדן ,והוא כוונת אומרו ושמה לא ישוב .ומבאר על פי
מורה שמהפך אף עניניו הגשמיים לעבודת מאמר חז"ל (איכ"ר פ"ב סי' יז) בשעה שברא
השי"ת ובזה חוזר ומקרב אותם להקב"ה, הקב"ה את העולם ויבדל אלוקים בין המים
וכיון שהרגיש יצחק דבר זה על כן התחיל אשר מעל לרקיע ובין המים אשר מתחת
א וכעי”ז מתאמרא בשם הרה”ק ר’ מאיר מפרעמישלאן זי”ע לבאר הכתוב בכל מאודך ,שכאשר יסחטו ממונם
של ישראל ימצאו ש למצוות ומעשים טובים ,והיינו כי מה שצריכים לגשמיות הוא כדי שיוכלו למלאות עבודתם
בקודש ברוחניות.
הרות ירבד ל
בפרשת תולדות ענין בארות של יצחק, ואמר ראה ריח בני כריח שדה אשר בירכו
בפרשת ויצא ענין המקלות של יעקב ה' ,כי שם מגיעים טל ומטר לברכה אע"פ
וכו' ,וראוי להתבונן מדוע האריכה התורה שיש להם לגשמים איזה ירידה מ"מ כיון
בענינים אלו הנראה לפי ערכם כזלזול .אלא שמצמיחים פירות שעל ידם אפשר לברך
דהנה כבר אמרו חז"ל (תנא דבי אליהו פכ"ה) ולהודות ולשבח להקב"ה הרי הם שבים
חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי למקומם וחוזרים ומתקרבים אל הקדושה.
אבותי ,והנה אף כי בפשטות נראה שהכוונה ועל כן בירכו פשוטו כמשמעו מטל השמים
מתי יגיע מעשינו בעבודת השי"ת למעשי ומשמני הארץ ,כי ע"י זה יזכה לטל
אבותינו ,מ"מ יש לומר שהם מוסבים על השמים זו מקרא ,ומשמני הארץ זו משנה,
הדברים הגשמיים ,כיון שאנו רואים שממעשי דגן זו תלמוד ,תירוש זו אגדה ,והיינו שע"י
גשמיות של האבות נעשה רוחניות על ידי שיהיה לו צרכיו הגשמיים יוכל לעבוד את
שנכתב בתורה הקדושים והעוסק בה עוסק בוראו ולעסוק בתורה ,ולכן ויתן ויחזור ויתן,
בתורה ה' תמימה ,וזהו הכוונה מתי יגיעו פי' כי על ידי שיתן לך הקב"ה טל השמים
מעשי אלו עשיית ומילוי הצרכים הגשמיים ומשמני הארץ ,ממילא יוכל לעסוק בתורה,
למעשי הגשמיים של אבותי ,שממעשיהם וממילא יחזור ויתן אותן הדברים שירדו
הגשמיים נעשה תורה שלימה כולו רוחני. לעולם הזה לשוב למקום ויתקרבו שוב אל
הרי לנו גודל העבודה להפך צרכים הגשמיים הקדושה .וכאמור שכל עניני הגשמיות של
לעבודת השי"ת ,שלא לחיות כמגושם ובעל בני ישראל הוא בעבור שיוכלו לעבוד את
תאוה ,אלא אף כשצריכים למלאות צרכינו הבורא ברוך הוא ולעסוק בתורה ולחנך את
הגשמיים מ"מ יהיה בדעתו למלאותם רק הילדים לתורה ומצוות וכו' ,ולכן בירך יצחק
כדי שנוכל להתקיים ולהתחזק לעבודתו אבינו את יעקב בברכות גשמיות כדי שיוכל
יתברך ,כי זהו מעלת עבודת הצדיקים שאף להתקיים בענינים רוחניים ,כאמור.
בצרכיהם הגשמיים היה מחשבתם כולו לשם
שמים. חייב אדם לומר מתי יגיעו
מעשי למעשי אבותי
יעזור השי"ת שנזכה לעבוד את בוראינו והנה מסופר על הרה"ק ר' אברהם יעקב
באמת באופן של בכל דרכך דעהו, מסאדיגורא זי"ע שנפגש פעם עם
ויגיעו מעשינו למעשי אבותי ,עדי נזכה הרה"ק ר' אייזיקל מזידיטשוב זי"ע וביקש
להתרוממות קרן התורה וישראל בהתגלות לו שיאמר לו דבר תורה ,ויען ויאמר כי
כבוד שמים עלינו בביאת משיח צדקינו הנה בתורה הקדושה מבואר באריכות מה
במהרה בימינו אמן. שעסקו האבות הקדושים בענינים הגשמיים,
********
אל גליון אהַ לך באמתך
מבית הוראה
שאלות ותשובות בהלכות השכיחות -יוצא לאור ע״י בית הוראה דקהילתינו
או"ח
מברך שהחיינו ובאיזה זמן מברכו האם מותר להשתמש בספר חבירו
מברך שהחיינוב ומברך בשעת העיטוף הראשון
ג שלא כתוב שם שאין להשתמש בו
ויברך קודם להתעטף ואח"כ שהחיינוד. בלי רשות
אם הוא ספר שיש לחוש שיקרע או יקלקל
מה הדין האם מותר לילך לישן אסורא אבל רוב ספרים בזמנינו אין חשש זה
חצי שעה קודם עלות השחר או ולכן יכול להשתמש בו באופן עראי.
צריך להמתין עד אחר עלות השחר
ומשיכיר כדי לקרות קריאת שמע מה הדין כשלקח טלית חדש האם
א כמש”כ ברמ”א סימן י”ד סעיף ד’ וכן כתוב שם במג”א וכן נמי מבואר בשו”ע הרב ובמשנה ברורה ,אכן בערוך
השלחן סימן יד אות י”ג כתוב דאם הוא באופן שאינו מקפיד עליהם מותר ,ולכן נראה בזמנינו כיון שרוב ספרים
אינם מתקקלים עכ”פ אם רק מעיין בו דרך עראי מותר בלי רשות חבירו ,וכן כתוב בליקויט מהרי”ח דף לג :סוף
ד”ה הנה קודם שמתחיל ,דכיון דהטעם דהספרים נתקלקלו א”כ בזמנינו אם הוא באופן שאין לחוש לזה יש נמי
הסברא דניחה ליה לאינש למיעבד מצוה בממוניה.
ב מחבר סימן כ”ב סעיף א’ קנה טלית חדש ועשה בו ציצית מברך שהחיינו דלא גרע מכלים חדשים והגם
שבזמנינו אין מברכין על בגדים חדשים כיון שאין לנו שמחה כל כך בקונה בגד חדש אבל בטלית שאין קונין אלא
אחר זמן מרובה מברכין שהחיינו ,ויש נוהגין שלא לברך אפילו על טלית ,אבל חתן בלבושה ראשונה אחר החתונה
לכ”ע מברך ומכוון לפטור כל הבגדים חדשים והדירה וכל דברים שהרבה לו בשביל הנשואין ,אבל אין מברכין על
המצוה כמש”כ המג”א ס”ק א’ דאין מברכין שהחיינו על המצוה אלא אם בא מזמן לזמן ולא על מצוה שהוא תדיר.
ג דשאני מכלים חדשים שמברכין השעת קניותן כיון שהכא אינו ראוי אלא אחר שעשה בו ציצית ובמג”א
כתוב שאיירי שלא בירך בשעת קניה ובמאמר מרדכי כתוב דנהגין לברך בכל אופן בשעת לבושה הראשון סימן
רכ”ג ס”ק ה’ כיון שאנו חוששין שמאיזה סיבה למעשה לא ילבשם וימכרם ולכן מברכין בשעת עיטף הראשון.
ד פרמ”ג וכן איתא בדרך החיים ובמ”ב הביאו אכן הבאר היטב שיטת הב”ח ועולת תמיד לברך שהחיינו קודם
כדי שלא יהיה הפסק בין הברכה לשהחיינו כמו בפירי חדש אך כתבו הפוסקים דבטלית יכול לברך להתעטף
ולעשות העטיפה ואח”כ לברך שהחיינו משא”כ בפרי חדש כיון שעצם הברכה שם הוא לא רק על אכילת הפרי
אלא גם על ראיות פרי ,והכא כיון שאין מברכין בשעת קניה יכול לעשות אחר שכבר הלביש .
הארוה תיבמ בל
אם יצא מארץ ישראל קודם שהתחיל שם של שחרית ומה הדין לענין תפילה
לשאול מטר אזי יאמר ותן ברכהח בברכת אין לילך לשינה קודם העלות השחרה חוץ אם
השנים ואם דעתו לחזור עוד שנה זו או יש מעמיד שומר שיקיצו לקריאת שמעו ונכון נמי
לו אשה ובנים שם אז ישאל בשומע תפילה להניח שומר לתפילהז.
על הגשמים בארץ הקודשט ,אבל אם יצא
מאר"י אחר שכבר התחיל לומר ותן טל ומטר בן ארץ ישראל הנמצא בחוץ לארץ
אז ימשיך לומר בחוץ לארץ ותן טל ומטרי, מה יעשה בענין ותן טל ומטר בין ז'
אבל אם טעה ואמר שלא כנ"ל אין לו לחזור חשון לס' יום של תקופה
ולהתפללאי.
ה דהוא כ”ש מאכילה קודם מנחה דשינה הוה כמו סעודה גדולה דחשינן שימשיך השינה ועוד דהוא מצוה
דאורייתא.
ו שו”ת בנין עולם או”ח סימן א’ דמהני שומר ,ולענין אי שעון מעורר (וועקער זייגער) הוה שומר כתוב
בהליכות שלמה פ”ב אות י”ב דאף דמהני לענין אכילה ושאר דברים אבל לא מהני לשינה כיון שחיישינן שיחזור
לשינה ולא הוה שומר מעליא.
ז בנין עולם שם ,שו”ת שבט הלוי חלק סימן מ”ט דשבועות צריך ביאור על מה שסמכו העולם לילך לישן קודם
התפילה אבל רבים וטובים עושין כן ואפשר כיון שיש להם זמן קבוע להתפלל הוה כמו שקורא השמש,
או יכול לומר דלמעשה זמן קרי”ש הוא אחר ג’ שעות ולכן חיישנין שיאחר זמן קרי”ש והא מצוה דאורייתא
משא”כ זמן תפילה הוא לאחר ד’ שעות וכן אם איחר זמן תפילה בדיעבד יכול להתפלל עד חצות ולכן אפשר
דמותר דלא חיישינן ששישן כ”כ מאוחר
ולענין אי נתעורר משנתו אחר אור הבוקר אי מותר לחזור לישון כתב בדינים ונהגהות בשם החזו”א דמותר דכל
החשש שינה הוא דהוה כמו סעודה גדולה שימשיך סעודתו אבל אם כבר ישן כל הלילה אלא שנתעורר עכשיו
אין חוששין שימשיך שנתו עד אחר זמן קר”ש אבל הכל לפי האדם והזמן דאם באמת יש חשש בודאי נכון
להחמיר.
ח יש בדין זה ג’ שיטות א’ הלכות קטנות הובא בבאר היטב סימן קי”ז ס”ק ד’ דאם יש לו אשה ובנים והשאר
בארץ ישראל אפילו אין דעתו לחזור תוך שנה זו שאל מטר כיון שאשתו ובני ביתו שם ,ב’ הביא הבאר היטב בשן
דבר שמואל דשואל שבני חוץ לארץ ,ג’ הפרי חדש סובר דדין זה תלוי אם דעתו לחזור תוך שנה או לאו דאם דעתו
לחזור שאול וכבני ארץ ישראל ואם אין דעתו לחזור אפילו יש לו אשה ובנים שם שואל ובני חוץ לארץ ,ועי’
בשו”ת שבט הלוי חלק י’ סימן כ”ב שכתוב הכרע הנ”ל דאם יצא קודם ז’ חשון יאמר כאנשי המקום אשר הוא שם.
ט כהכרעת הברכ”י שישאל מטר אבל יכול לשאלו בשמוע תפילה וכמבואר בשבט הלוי שם וכן הורה בעל
החזו”א ועי’ בחשב האפוד ח”ג סי’ ז’ שכתוב דישאל טמר אבל יכון שאינו שאול רק לבני ארץ ישראל.
י כמבואר בשערי תשובה שאין לעשות חוכי ותלולא ולכן לא יפסיק מלשאול מטר ובאמת יש הרבה פוסקים
דהיינו ברכ”י והפר”ח הסוברים דלעולם שואל כבני ארץ ישראל ולכן עכ”פ אם התחיל לא יפסיק.
אי כיון שיש פוסקים שסברים דיאמר כמקום שנמצא וכן יש פוסקים להפיך וממילא לעולם הוה ספק ברכה
ואין לו לחזור ולהתפלל ,ולענין אם מתפלל לפני התיבה באופן שהוא אבל וצריך להתפלל אזי בתפילת הלחש
יאמר ותן טל ומטר אבל בחזרת הש”ץ יאמר כמנהג המקום כן מבואר במנחת יצחק חלק י’ סימן ט’ והביא ראיה
מסימן זה דכתוב דיחידים הצריכים מטר ישאלו אותן בברכת שומע תפילה ובחזרת הש”ץ לא ישאלו ,וכן מדין
דש”ץ שאינו מתענה ועבר לפני התיבה ביום התענית יאמר עננו וה”נ אל ישנה ממנהג המקום כשהוא מתפלל
לפני התיבה אל נכון אם אין צריך לא יעבור לפני התיבה.
גל גליון אהַ לך באמתך
יו"ד
חלב מותרגי. הניח בשבת חלה על גבי קדירה של
טשאלענט לחממו ,מה הדין עם
האם יש האיסור של שעטנז על החלה לענין בשר וחלב
טאשקע בעג וכדו' לכתחילה אין לאכלו עם חלבבי אבל בדיעבד
אין בזה משום כלאיםדי. עם עירב כבר עם חלב או חיממו בקדירה של
בי כיון שהניח ע”ג קדירה שיש בה בשר הרי הוא לפי שיטת החות דעת בסימן צ”ה ס”ק א’ נ”ט א’ של בשר
משום דהוי נ”ט ב”ר נ”ט בשעת בישול שכתוב שם החות דעת דנחשב כטעם ראשון וא”כ הרי החלה הזה כמו
נתבשל ביחד עם בשר וגרע מנ”ט ב”ר נ”ט ולכן באופן לכתחילה צריך להחמיר על החות דעת ולא לערבו עם חלב
או לחממו בקדירה של בשר.
גי דלפי שיטת הפרמ”ג סימן צ”ה משבצות זהב ס”ק ב’ וכן געת רוב הפוסקים דאמרינן נ”ט בר נ”ט בשעת
בישול ,וא”כ נמצא דחלה זו הוה נ”ט ב”ר נ”ט של בשר ובדיעבד מותר אפ ערבו על חלב ,וכן אפילו לפי שיטת החות
דעת אפשר דלא נאסר כיון שהחות געת כתב בפירוש דדוקא עם נפל כנגד הרוטב ויש להסתפק עם כשנהניח של
הכיסוי אי הוה כמו כנגד הרוטב ,הגם שלענין שאר דברים הכיסוי חמור כמו כנגד הרוטב מ”מ יש להסתפק עם
לענין זה נמי ,ועוד יש לצרף שיטת המג”א סימן תנ”א ס”ק ל”ז דמכלי לאוכל עם הוא יבש אין הבלוע הולך יותר
מכדי קליפה אפילו בדבר שמן לגמרי ואע”פ שהש”ך בסימן ק”ה ס”ק כ”ג מסתפק בזה לענין שמן לגמרי ,מ”מ
כתב הפתחי תשובה סימן ק”ה ס”ק י”ג דאין כדי הספק של הש”ך להכריע מה שפשט ליה להמג”א ,ואפילו לפי
הש”ך אינו מסופק אלא בשמן לגמרי וברוב פעמים אין הקדירה כזו נחשב שמן לגמרי ולכן אפשר לומר דלא נאסר
אלא כדי קליפה של החלה והדין בקליפה דאם אינו יכול לקלפו מותר ולכן אם עירב כבר עם חלב ואינו יכול לקלפו
מותר ,וכ”ש לשיטת הפרמ”ג דהוה נ”ט ב”ר נ”ט מותר בלא זה ולכן נראה דאם אירע כן בדיעבד יכול לצרף כל הנ”ל
לאכלו וכן נמי לענין אם הניח ע”ג קדירה דינו הכא.
די כמבואר ביור”ד סימן ש”א סעיף י”ג דמנעלים ודבר שאינן מחמם הגוף מותר בכלאים ולא הוה האיסור אלא
בבגד או דבר המחמם הגוף.
טעל718-475-0004 :
