gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אהלך באמיתך · Ahalech Bamitechu — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: אהלך באמיתך · Ahalech Bamitechu

שבוע: לך לך (2026-10-19)

אהלך  באמיתך · Ahalech Bamitechu — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס״ד‬ ‫גליון‬ ‫אהַ _לך‬ ‫באמיתך‬‫דברי תורה‬ ‫שיעורים‬ ‫שיחות‬ ‫מאת כ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫מה‬ ‫חודש חשון תשפ"ז‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫גליון מה ‪ -‬חודש חשון תשפ"ז‬ ‫יצא לאור ע״י‬ ‫מכון אור שמח ‪ -‬אלעסק‬ ‫————————————————————‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫© ‪Copyright 2026‬‬ ‫————————————————————‬ ‫להשיג‬ ‫בבית מדרשינו קהל לב שמח אלעסק‬ ‫‪203 Ave. F Brooklyn NY 11218‬‬ ‫גם אפשר לשלוח בקשה ל‪:‬‬ ‫‪dtalesk@gmail.com‬‬ ‫————————————————————‬ ‫להערות והארות או ליטול חלק בהוצאות הגליון‬ ‫אפשר לפנות להמכון‬ ‫‪347-450-8173‬‬ ‫השיעורי חובת הלבבות מתקיים בכל יום א׳ בבוקר‬ ‫בשעה ‪ 10:30‬בחדר אהל חוה בבית מדרשינו‬ ‫בשעת השיעור אפשר לשמוע בהאקאפ ‪ 605-313-1667‬נומער ‪ 6‬ולאחר השיעור ‪1-1-1‬‬ ‫וכן אפשר לשמוע כל שיעורים משער הבטחון על ‪2-1-1‬‬ ‫מספר מיוחד לתושבי ארה"ק‪073-388-6683 :‬‬ ‫א‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫‪ -‬תוכן הגליון ‪-‬‬ ‫גליון מה ‪ -‬חודש חשון תשפ"ז‬ ‫שיעורים בספר חובת הלבבות‪ ,‬שער הבחינה‬ ‫לשון החובת הלבבות‪.................................................................................................‬ג‬ ‫לשיעור יט – כ‬ ‫שיעור יט ‪ -‬יום א' פר' שלח תשפ"ה ‪........................................................................‬ה‬ ‫מבטיחי על שדי אמי · נפשי כגמל עלי אמו · כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך · הילדים אשר חנן‬ ‫אלקים את עבדך · כרחם אב על בנים · כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה‬ ‫שיעור כ ‪ -‬יום א' פר' קרח תשפ"ה‪..........................................................................‬ט‬ ‫קדושתי למעלה מקדושתכם · חסדי ה' כי לא תמנו · ה' איש מלחמה · מבטן אמי קלי אתה · וזכור‬ ‫את בוראך בימי בחרותיך · גדולים צדיקים בחייהם‬ ‫דברי תורה‬ ‫של"ס פרשת וירא שנת תשפ"ו‪...............................................................................‬טו‬ ‫נקדישך ונעריצך כנועם שיח סוד שרפי קודש · מי ידמה לך ומי ישווה לך · והוא יושב פתח האוהל‬ ‫כחום היום · נחת רוח שאמרתי ונעשה רצוני – עיקר הנחת רוח להקב"ה היא מעבודת בני אדם יותר‬ ‫ממלאכי השרת · מעלת עבודת בני אדם העובדים להשי"ת מתוך גופם העכור והמגושם המושך‬ ‫אל התאוות‬ ‫ליל שב"ק פרשת חיי שרה שנת תשפ"ו‪....................................................................‬כ‬ ‫עריכת השלחן‬ ‫ראה שאין העולם מתקיים בדין עמד ושיתף מידת הרחמים למידת בדין · עיקר הטובה היא כשאיננה‬ ‫בבחינת נהמא דכיסופא על דרך וויתור אלא על דרך הדין והיושר · טוב וישר ה' · ושמרו דרך ה'‬ ‫לעשות צדקה ומשפט · יסורים ממרקין עוונותיו של אדם · מכתב שכתבה בתולה אחת לכבוד אביה‬ ‫שבשמים · שבעינו מטובך‬ ‫פירות טיש‬ ‫מיתה מתוך תשובה וחרטה · דברי החפץ חיים ליהודי שבור לב בעצם ליל יום הכיפורים‬ ‫‪ -‬ןוילגה ןכות ‪-‬‬ ‫ב‬ ‫של"ס פרשת תולדות שנת תשפ"ו ‪.........................................................................‬כז‬ ‫לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה לייחד שם י"ה בו"ה · הגשמיות של בני ישראל הוא‬ ‫רוחניות · כאשר עובדים את הקב"ה בענינים גשמיים יש להם העלה ומתקרבים אל מקור שורשם‬ ‫· ראה ריח בני כריח השדה אשר בירכו ה' · חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי‬ ‫מבית הוראה‬ ‫שאלות ותשובות בהלכות השכיחות����������������������������������������������������������������������לא‬ ‫שאלות ותשובות בהלכות השכיחות‬ ‫********‬ ‫ג‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫לשון החובת הלבבות‬ ‫לשיעור יט ‪ -‬כ‬ ‫שער הבחינה – פרק ה'‬ ‫פרק ה' ‪ -‬ואחר כן יוצא הולד אל העולם הזה‪ ,‬והוא חלש בחושיו‪ ,‬זולתי חוש המשוש‬ ‫והטעם‪ .‬ויזמין לו הבורא יתברך יתעלה מזונו משדי אמו‪ ,‬ויהפך הדם‬ ‫אשר היה מזונו במעי אמו לחלב בשדיה‪ ,‬נגר‪ ,‬ערב ומתוק‪ ,‬במעין הנובע בעת‬ ‫הצורך אליו‪ ,‬ואיננו רב שיכבד על אמו משאו‪ ,‬ויגר מבלי מץ‪ ,‬ולא מעט שייגע‬ ‫הילד בהוציאו ומצצו מן השד‪ .‬ומחנותו בזה‪ ,‬ששם נקב השד כפי מחט‪ ,‬לא‬ ‫רחב שיגר החלב מבלי מץ‪ ,‬ולא צר הרבה שיטרח בהוצאתו במץ‪.‬‬ ‫אחר כן יחזק גופו לראות המראים ולשמוע הקולות‪ ,‬ויתנהו האלקים לחן ולחסד‬ ‫ולרחמים בלב יולדיו‪ ,‬כדי שלא יכבד עליהם גדולו‪ ,‬וירגישו עליו יותר‬ ‫מעצמם במאכל ובמשתה‪ ,‬ויקל בעיניהם כל טרחו ועמל גדולו מרחיצה וחתול‬ ‫וכיוצא בהם‪ ,‬ולנהלו לאט‪ ,‬ולדחות מעליו כל נזק על כרחו‪.‬‬ ‫ואחר כן יעתק מענין הילדות אל הנערות‪ ,‬ולא יקוצו בו אבותיו‪ ,‬ולא יתקצפו לרב‬ ‫צרכיו‪ ,‬ומעוט הכרתו מה שהם סובלים מטרחו וספוקו ומשאו‪ .‬עד שיגיע‬ ‫לימי הבחרות‪ ,‬וכבר למד לדבר על סדר ודרוג‪ ,‬ויחזקו כחות חושיו וכחות‬ ‫נפשו‪ ,‬ויקבל החכמה והדעת‪ ,‬ויכיר קצת המוחשים מקצתם בחושיו הגשמיים‪,‬‬ ‫וקצת המשכלים מקצתם בחושיו הרוחניים‪ ,‬כמו שאמר החכם (משלי ב‪ ,‬ו)‪ :‬כי‬ ‫ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה‪.‬‬ ‫ומרוב הטובה על האדם‪ ,‬שאיננו משכיל ולא מכיר הטוב והרע בעת ילדותו‪ ,‬שאם‬ ‫היו שכלו והכרתו שלמים בעת גדולו‪ ,‬ויכיר יתרון בני אדם עליו בהנהיגם‬ ‫תובבלה תבוחה ןושל‬ ‫ד‬ ‫עצמם‪ ,‬ומהירות תנועתם ונקיותם‪ ,‬ויראה עצמו בהפך כל זה‪ ,‬היה מת מן‬ ‫הדאגה והיגון‪.‬‬ ‫ומן התימה בענין בכיתו‪ ,‬כי הילד יש לו תועלת בה‪ ,‬כפי מה שאמרו חכמי הרופאים‪,‬‬ ‫כי במוחי הילדים לחה‪ ,‬כשהיא נשארת על ענינה‪ ,‬מחדשת עליהם חדושים‬ ‫רעים‪ ,‬והבכי מתיך הלחה ההיא ממוחיהם‪ ,‬וינצלו מרעת מארעיה‪.‬‬ ‫ומרוב חנות הבורא יתעלה על האדם‪ ,‬שהוא מחליף את שניו זו אחר‪ ,‬שלא ימנע ממנו‬ ‫אוכל כל ימי צמיחת מה שנפל מהן‪.‬‬ ‫ואחר כן יעברו עליו חלאים ומקרים מכאיבים‪ ,‬כדי שיכיר העולם‪ ,‬ולא יעלם ממנו‬ ‫ענינו שיבטח בו וימשלו בו‪ ,‬ויהיה כבהמות לא ישכיל ולא יבין‪ ,‬כמו‬ ‫שכתוב (תהלים לב‪ ,‬ט)‪ :‬אל תהיו כסוס כפרד אין הבין‪.‬‬ ‫********‬ ‫ה‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫חובת הלבבות שער הבחינה‬ ‫שיעור יט ‪ -‬יום א' שלח תשפ"ה‬ ‫בתוכן‪:‬‬ ‫מבטיחי על שדי אמי · נפשי כגמל עלי אמו · כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך ·‬ ‫הילדים אשר חנן אלקים את עבדך · כרחם אב על בנים · כי ה' יתן חכמה מפיו‬ ‫דעת ותבונה‬ ‫מדי‪ ,‬כדי שלא יכבד משאו על אמו‪ ,‬ויגר מבלי‬ ‫מבטיחי על שדי אמי‬ ‫מץ – וגם שלא יזוב מעצמו בלי יניקת התינוק‪,‬‬ ‫ולא מעט שייגע הילד בהוציאו ומצצו‬ ‫פרק ה' ‪ -‬וזל"ק‪ :‬המחבר ממשיך כאן לפרט‬ ‫מן השד – וכן אין החלב מעט מדי‪ ,‬כדי שלא‬ ‫סדר והשתלשלות יצירת הולד ולידתו‪ ,‬ואת‬ ‫יצטרך הילד להתייגע כשירצה לינוק‪.‬‬ ‫נפלאות ה' המתגלה בכל פרט ופרט‪ .‬ואחר כן‬ ‫– אחר ירחי הלידה‪ ,‬ואחר כשכבר עברו החבלי‬ ‫ומחנותו בזה – ועוד מחסדי ה' בדבר זה‪,‬‬ ‫לידה יוצא הולד אל העולם הזה‪ ,‬והוא‬ ‫ששם נקב השד כפי מחט – שעשה את‬ ‫חלש בחושיו – אזי אין חושי הראיה השמיעה‬ ‫מקום היניקה צר כחדו של מחט‪ ,‬לא רחב שיגר‬ ‫והריח פועלים כראוי‪ ,‬זולתי חוש המשוש‬ ‫החלב מבלי מץ – לא רחב שיזוב החלב בלי‬ ‫והטעם‪ ,‬וזה בעצמו הוא מחסדי השי"ת בכדי‬ ‫יניקה‪ ,‬ולא צר הרבה שיטרח בהוצאתו‬ ‫שלא יוזק מהתרגשות אם יתחילו כל חושיו לפעול‬ ‫במץ – ולא צר מאד שיצטרך להתייגע ביניקתו‪.‬‬ ‫בבת אחת‪.‬‬ ‫ויזמין לו הבורא יתברך יתעלה מזונו‬ ‫נפשי כגמל עלי אמו‬ ‫משדי אמו‪ ,‬ויהפך הדם אשר היה מזונו‬ ‫אחד מן הלימודים שיש ללמוד מענין יניקת‬ ‫במעי אמו לחלב בשדיה‪ ,‬נגר – והוא דבר‬ ‫הולד משדי אמו‪ ,‬מביא בספה"ק סידורו של שבת‬ ‫נוזלי‪ ,‬ערב ומתוק‪ ,‬ובזה נקל לו להתינוק לינוק‬ ‫(שורש ז'‪ ,‬ענף ב'‪ ,‬עלה י"ז) מה שאמר הרמב"ן ז"ל בעת‬ ‫מאמו ולקבל את מזונו באופן נעים ומתוק‪ ,‬במעין‬ ‫שבא לשערי ירושלים וראה שגם עתה בחרבנה‬ ‫הנובע בעת הצורך אליו – והוא כמעין‬ ‫יש בה השפעה רבה ועשירות מופלגת לאומות‬ ‫הנובע המוכן לו בעת שצריך לו‪ ,‬ואיננו רב‬ ‫העולם היושבים בה‪ ,‬וסוחריה שריה כנעניה נכבדי‬ ‫שיכבד על אמו משאו – ואין החלב הרבה‬ ‫הניחבה רעש תובבלה תבוח‬ ‫ו‬ ‫הולד להתגדל בבריאות השלימות‪ .‬וכל זה ברא‬ ‫ארץ‪ ,‬ויגדל צערו למאוד ונפשו בחלה בו על ראותו‬ ‫השי"ת בחכמתו הנפלאה באופן שיהא מוכן להולד‬ ‫שנותנת ברכתה והשפעתה לבחינת החיצונים וזר‬ ‫בכל עת בלי טירחא ויגיעה‪ ,‬ולא יצטרכו לחפש‬ ‫יתערב בשמחתה‪ ,‬ונפל על פניו וצעק בקול מר‬ ‫אחריה‪.‬‬ ‫ואמר‪ :‬ירושלים ירושלים‪ ,‬הן אמשול משלך לאשה‬ ‫המניקה את בנה יחידה החביב עליה למאוד מחלב‬ ‫כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך‬ ‫שבדדיה‪ ,‬ולפעמים חלה הבן החביב הלז‪ ,‬ולא היה‬ ‫יכול לינוק מטיב החלב שבדדי אמו‪ ,‬והיתה אמו‬ ‫נעתיק עוד קטע מהילקוט מעם לועז (בראשית א‪,‬‬ ‫יראה פן ייבש חלבה חלילה בימים האלו של חליות‬ ‫כז)‪ ,‬שמתאר את נפלאות הבורא שמתגלה בפרטות‬ ‫בנה‪ ,‬ולא יהיה לה במה להניקו בעת שיתרפא מחליו‬ ‫בבריאת האדם‪ :‬וכן עוד יתרון יש בפה אחד‪ ,‬כי‬ ‫ויבריא‪ ,‬כי יבשו וגם צמקו דדיה בימים האלו‪ ,‬מה‬ ‫פעמים האדם לומד ופעמים הוא מדבר‪ ,‬ובאותו‬ ‫עשתה‪ ,‬לקחה תינוק נכרי לביתה על ימים האלו‬ ‫הפה שהוא מדבר בו לשון הרע ונשבע לשקר‬ ‫והיתה מניקתו‪ ,‬בכדי שלא ייבש חלבה ויהיה לה‬ ‫ואוכל מאכלות אסורות‪ ,‬בו בעצמו הוא מתקן‬ ‫במה להניק בנה בעת שיבריא‪ ,‬ולפעמים כשלא‬ ‫החטא כי מבקש מה' שיכפר לו ושינצור לשונו‬ ‫תשכח ילד נכרי להניק‪ ,‬לוקחת כלב ומניקה אותו‬ ‫מרע ושפתיו מדבר מרמה‪ .‬וכן עשה הקב"ה לאדם‬ ‫בזמן הזה‪ ,‬כדי שלא ייבש החלב‪ ,‬ולא כן תעשה‬ ‫ל"ב שיניים ללעוס המאכל ולטוחנו בתוך הפה‪ ,‬וכן‬ ‫אם חס ושלום ימות בנה‪ ,‬לא תתן חלבה לילד‬ ‫כדי להבהיר דיבורו‪ ,‬כי בלעדיו אי אפשר לדבר‪.‬‬ ‫הנכרי ומכל שכן לכלב‪ ,‬רק תניח שייבש החלב‬ ‫ועשה לו קנה הנקרא וושט‪ ,‬ופיו עגול שבו‬ ‫ויצמקו דדיה‪.‬‬ ‫נבלעים המאכל והמשקה‪ ,‬הוא התקין לו גרגרת כדי‬ ‫ובזה אמר לנחם את עצמו בענין ההשפעה‬ ‫לשאוב מרוח החי של הלב לפנים הריאה ולהעלותו‬ ‫היורדת להקליפות רח"ל‪ :‬וכך אתה ירושלים עיר‬ ‫לנחיריים ולפה‪ ,‬כי דרכו יצא קול הדיבור הבא מן‬ ‫הקודש‪ ,‬כשהיו בניך אלו ישראל עומדים על טיב‬ ‫הסימפונות‪ .‬עשה לו הלב שהוא מלך האיברים‬ ‫בריאותם חיות הנפשות היית מניק להם מטוב‬ ‫ששם משכן הנפש החיה ובו הוא חושב כל מיני‬ ‫השפעתך‪ ,‬ועתה כאשר נחלו בניך ואינם יכולים‬ ‫מחשבות‪ .‬עשה לו האיצטמוכא שהיא הקיבה‬ ‫לקבל רב טובה מאתך כמאז‪ ,‬אתה מוכרח לתת‬ ‫המקבלת כל מה שאוכל ושותה האדם ומזין את‬ ‫עתה ברכתך והשפעתך לאומות העולם ולבחינות‬ ‫כל הגוף במזון כדי להשיב נפשו‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫הקליפות כלבא בישא‪ ,‬כדי שתהיה ההשפעה‬ ‫שלמה בעת שיחזרו בניך על בריאותן‪ ,‬ויבואו‬ ‫הילדים אשר חנן‬ ‫בניך לדביר ביתך‪ ,‬ויוכלו לקבל ההשפעה מאתך‪,‬‬ ‫אלקים את עבדך‬ ‫תשפיע להם מטובך‪ ,‬ומברכותיך יבורך עמך בית‬ ‫ישראל‪ ,‬כדמיון האשה הנ"ל‪ .‬עיי"ש‪.‬‬ ‫וזל"ק‪ :‬אחר כן יחזק גופו לראות‬ ‫המראים ולשמוע הקולות‪ ,‬ויתנהו‬ ‫עכ"פ עלינו להתבונן על החסד הנפלא שיש‬ ‫האלקים לחן ולחסד ולרחמים בלב‬ ‫בהנקת התינוק מעת לידתו‪ ,‬וידוע שהגם שיש‬ ‫יולדיו‪ ,‬כדי שלא יכבד עליהם גדולו‪,‬‬ ‫כהיום עוד אופנים שאפשר להאכיל את התינוק‪,‬‬ ‫וירגישו עליו יותר מעצמם במאכל‬ ‫מכל מקום כל הרופאים מודים שהחלב של האם‬ ‫ובמשתה – וההורים דואגים על צרכי ילדיהם‬ ‫הוא הטוב שבכולם למען הולד‪ ,‬וזה מסייע את‬ ‫ז‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫שהאב והאם ירחמו על בניהם ולא להיפך‪ .‬עוד‬ ‫יותר מעל צרכי עצמם‪ ,‬ויקל בעיניהם כל‬ ‫טעם יש למה רואים אהבה גדולה כזו של האב‬ ‫טרחו ועמל גדולו מרחיצה וחתול וכיוצא‬ ‫והאם לילדיהם אע"פ שהם קטנים מאוד‪ ,‬שהוא‬ ‫בהם‪ ,‬ולנהלו לאט – והיינו לחנכו על פי דרכו‬ ‫מחמת התמימות הזכה שיש בהם מחמת קטנותם‪,‬‬ ‫במתינות וסבלנות‪ ,‬ולדחות מעליו כל נזק‬ ‫שעדיין אינם מורגלים לדבר שקר או חניפה‪ ,‬וזה‬ ‫על כרחו – והם מרחיקים מהם כל נזק על כרחו‪,‬‬ ‫גורם לאהוב אותם אהבה עזה‪.‬‬ ‫והיינו גם כשהתינוק אינו מבין שזהו לטובתו‪.‬‬ ‫ובענין הסבלנות שיש לההורים בשביל ילדיהם‬ ‫כרחם אב על בנים‬ ‫הוא דבר הפלא ופלא‪ ,‬שכל כמה שמתבוננים בזה‬ ‫רואים בחוש שזה מתנה מאת השי"ת לבדו ואינו‬ ‫בפרשת וישב כתיב על יוסף הצדיק (בראשית‬ ‫מדרכי הטבע כלל‪ ,‬וכמו שכתב רבינו בדבריו‬ ‫לז‪ ,‬ב)‪ :‬והוא נער את בני בלהה וגו'‪ .‬והקשו חז"ל‬ ‫שההורים מנהלים אותו לאט‪ ,‬ולדוגמא כשלומדים‬ ‫האיך יתכן שבן י"ז שנה נקרא עדיין בשם נער‪,‬‬ ‫אותו לילך ברגליו‪ ,‬אזי הם מסייעים אותו בסבלנות‬ ‫ותירצו שאין הכוונה שבגיל זה שמו נער‪ ,‬אלא‬ ‫בכדי שילמוד לילך ברגליו בעצמו‪ ,‬ובכל עת‬ ‫שעשה מעשה נערות‪ ,‬וכדאיתא ברש"י עיי"ש‪.‬‬ ‫שעושה פסיעה בעצמו הם שמחים על זה מאוד‪.‬‬ ‫אבל לכאורה יש לתמוה‪ ,‬למה לא מצינו קושיא‬ ‫כזאת על הפסוק בפרשת העקידה על יצחק אבינו‬ ‫ולעומת זה לא כן הדבר בזקן שקיבל סטראוק‬ ‫דכתיב (שם כב‪ ,‬פה)‪ :‬ואני והנער נלכה עד כה‪ .‬שהרי‬ ‫ל"ע‪ ,‬ואי אפשר לו לילך ברגליו בעצמו‪ ,‬ואחד‬ ‫שם היה יצחק בן ל"ג שנה‪.‬‬ ‫מבניו מסייע אותו לילך ברגליו‪ ,‬אזי הוא מצטער‬ ‫מאוד אע"פ שכבר עושה פסיעה בעצמו‪ ,‬וכמו‬ ‫ותירץ הרה"ק האמרי אמת מגור זי"ע‪ ,‬דשם‬ ‫כן אין לו אותו הסבלנות לנהלו לאט כמו שיש‬ ‫נזכר יצחק יחד עם אביו אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬כמו‬ ‫לו לילדיו‪ .‬כדמתאמרא בזה בפי העולם‪ ,‬שאע"פ‬ ‫שכתוב 'ואני והנער'‪ ,‬ולגבי האב לא משנה הגיל‬ ‫שאפשר לאב ואם לגדל חמשה עשר ילדים‪,‬‬ ‫של הבן‪ ,‬תמיד ישאר מולו כנער וכבן הקטן שלו‪,‬‬ ‫ולהשיא אותם ולהספיק להם כל צרכיהם‪ ,‬מכל‬ ‫אבל כאן נקרא כן כשלעצמו ולכן תמהו שהרי‬ ‫מקום אי אפשר לחמשה עשר ילדים להספיק‬ ‫כבר היה בן י"ז שנה‪ ,‬ע"כ הקשו למה נקרא עדיין‬ ‫צרכי אב ואם אחד כראוי‪ .‬וזהו מטבע שהטביע‬ ‫בשם 'נער'‪.‬‬ ‫השי"ת בהבריאה בכדי שיוכלו ההורים לגדל את‬ ‫וכל זה הוא מפני שיש לכל אב ואם הרגש מיוחד‬ ‫צאצאיהם בנקל‪.‬‬ ‫בשביל צאצאיהם מה שאין רואים כן להיפך‪ ,‬והם‬ ‫ולפי"ז יובן למה נקרא מסכת 'אבות' בשם זה‬ ‫מוכנים למסור את עצמם בשבילם בכל גיל שהם‬ ‫דוקא‪ .‬שזהו להורות שהשי"ת שמח להדריך אותנו‬ ‫ובכל מצב שהם‪ ,‬וגם אם יגמרו בעבורם צער‬ ‫על דרך הישר והטוב כמדת האב להבן‪ ,‬שהוא‬ ‫ועגמת נפש הם יתחזקו לטרוח בשבילם לעשות‬ ‫שמח בכל פסיעה שהילד מתקדם לעשות‪ ,‬ולא‬ ‫להם כל מה שביכלתם‪.‬‬ ‫כמדת הבן להאב‪.‬‬ ‫ובכל הסיפורים שמספרים על הצדיקים רואים‬ ‫ושמעתי בטעם הדבר למה אכן הוא כך שהאב‬ ‫שלא דאגו המשכימים על פתחיהם בשביל עצמם‬ ‫מרחם על צאצאיו רחמנות נפלא שאין רואים‬ ‫כלל‪ ,‬אלא דאגו בשביל צאצאיהם שיוכלו לפרנס‬ ‫להיפך‪ ,‬שזהו מפני שאדם הראשון לא היה לו אב‬ ‫אותם ולהשיא אותם בהרחבה‪.‬‬ ‫ואם‪ ,‬רק ילדים‪ ,‬על כן נעשה כן בטבע הבריאה‬ ‫הניחבה רעש תובבלה תבוח‬ ‫ח‬ ‫הילדות אל תקופת הנערות‪ ,‬ולא יקוצו בו‬ ‫מסופר שפעם נכנס אחד להרה"ק מראדאשיץ‬ ‫אבותיו – והוריו אינם מואסים בו‪ ,‬ולא‬ ‫זי"ע והתלונן על קושי מצבו בפרנסה שהוא‬ ‫יתקצפו לרב צרכיו – הם אינם מתרגזים‬ ‫בדחקות גדול מאוד‪ ,‬והגם שאינו דואג על עצמו‬ ‫על מה שצרכיו רבים‪ ,‬ומעוט הכרתו מה‬ ‫מכל מקום אין לו במה לפרנס את אנשי ביתו‪,‬‬ ‫שהם סובלים מטרחו וספוקו ומשאו – ועל‬ ‫ולהשיא אותם‪ .‬שאל אותו הראדאשיצער אם אומר‬ ‫מה שאין הוא מכיר להם טובה על הטרחה שהם‬ ‫תחנון בכל יום‪ ,‬השיב לו הלה שמדלג הרבה פעמים‬ ‫סובלים למענו‪ ,‬ועל שהם מספקים לו את צרכיו‬ ‫על אמירת תחנון‪ ,‬אמר לו הראדאשיצער שסיבת‬ ‫ושומרים אותו מנזק‪ ,‬אלא אדרבה הם דואגים‬ ‫חסרון פרנסתו הוא מפני שאינו אומר תחנון‪ ,‬על‬ ‫בשבילו יותר‪.‬‬ ‫כן יעשה חשבון לעצמו כמה פעמים חיסר מלומר‬ ‫תחנון‪ ,‬ויראה להשלים אותו‪ ,‬ואז יראה שלא יחסר‬ ‫עד שיגיע לימי הבחרות‪ ,‬וכבר‬ ‫לו כלום‪ .‬ואכן כך הוה‪ ,‬ונעשה עשיר גדול‪ ,‬והיה‬ ‫למד לדבר על סדר ודרוג – וכבר למד‬ ‫מגדולי תומכי בית הרה"ק מראדאשיץ‪.‬‬ ‫לדבר בצורה מסודרת ובהדרגה כדרך בני אדם‬ ‫המבוגרים‪ ,‬ויחזקו כחות חושיו וכחות נפשו‬ ‫בענין זה ידוע מפי בעלי המוסר לבאר למה‬ ‫– וכבר התפתחו כחות חושיו וכחות נפשו‪ ,‬ויקבל‬ ‫שלא מצינו בתורה להלל ולשבח את לוט הגם‬ ‫החכמה והדעת‪ ,‬ויכיר קצת המוחשים‬ ‫שגם הוא היה מסכניס אורח‪ ,‬שהכניס בביתו את‬ ‫מקצתם בחושיו הגשמיים – ויודע להבדיל‬ ‫המלאכים כנגד דעתם של אנשי סדום‪ ,‬ורק אצל‬ ‫בחושיו הגשמיים בין מוחש למוחש‪ ,‬וקצת‬ ‫אברהם אבינו מצינו שהתורה משבח אותו במעלה‬ ‫המשכלים מקצתם בחושיו הרוחניים‬ ‫זו שהיה מכניס אורח‪ .‬אלא הענין הוא שאצל‬ ‫– ובחושיו הרוחניים בין משכל למשכל‪ ,‬כמו‬ ‫לוט רואים שכאשר התאצמו עליו אנשי סדום‬ ‫שאמר החכם שלמה המלך ע"ה (משלי ב‪ ,‬ו)‪:‬‬ ‫ותבעו ממנו שיוציא אליהם את האורחים‪ ,‬הוא‬ ‫כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה‪.‬‬ ‫אמר להם שמוכן למסור להם את בנותיו אבל‬ ‫לא את האורחים‪ ,‬וזהו מדת אכזרי ממש‪ ,‬שהרי‬ ‫ומרוב הטובה על האדם – ואחת‬ ‫מטבע האב לרחם על צאצאיו יותר מעל אנשים‬ ‫הטובות הרבות שהבורא יתברך מטיב לאדם‬ ‫אחרים‪ ,‬ואם היה מוכן למסור את בנותיו להפקר‬ ‫היא‪ ,‬שאיננו משכיל ולא מכיר הטוב והרע‬ ‫בשביל האורחים הרי זה מדת אכזרי‪ ,‬על כן אין‬ ‫בעת ילדותו – שאין הוא מבין ולא מבדיל‬ ‫התורה משבח את לוט על ההכנסת אורחים שעשה‪.‬‬ ‫בין טוב לרע בעת ילדותו‪ ,‬שאם היו שכלו‬ ‫ודבר פלא כתב בחידושי החתם סופר (פסחים‬ ‫והכרתו שלמים בעת גדולו – כי אלו היה‬ ‫ב‪ .‬ד"ה לאור) שחכמי המחקר הסכימו דרחמי האב‬ ‫שכלו וכח הכרתו שלם בתקופת התפתחותו‪ ,‬ויכיר‬ ‫על הבן הוטבע בטבע הלב ואפילו אינם מכירים‬ ‫יתרון בני אדם עליו בהנהיגם עצמם –‬ ‫כלל זה את זה‪ ,‬מכל מקום האב מרחם על בנו‪.‬‬ ‫והיה מבין ששאר בני אדם עולים עליו בזה שהם‬ ‫ברשות עצמם‪ ,‬ומהירות תנועתם ונקיותם‬ ‫– ובמהירות תנועותיהם‪ ,‬ובמה שביכלתם לדאוג‬ ‫כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה‬ ‫לנקיותם‪ ,‬ויראה עצמו בהפך כל זה‪ ,‬היה‬ ‫וזל"ק‪ :‬ואחר כן יעתק מענין הילדות‬ ‫מת מן הדאגה והיגון‪.‬‬ ‫אל הנערות – אחר כך הוא עובר מתקופת‬ ‫********‬ ‫ט‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫שיעור כ ‪ -‬יום א' קרח תשפ"ה‬ ‫בתוכן‪:‬‬ ‫קדושתי למעלה מקדושתכם · חסדי ה' כי לא תמנו · ה' איש מלחמה · מבטן אמי‬ ‫קלי אתה · וזכור את בוראך בימי בחרותיך · גדולים צדיקים בחייהם‬ ‫כשסיימה את דבריה התחיל להרגיעה‪ ,‬ואמר‬ ‫קדושתי למעלה מקדושתכם‬ ‫לה‪ :‬אני אבאר לך את דברי אבא‪ .‬דהנה איתא‬ ‫סיפר הגה"צ רבי מרדכי מבילגורייא זצ"ל‪,‬‬ ‫בירושלמי מסכת פאה (פ"א‪ ,‬ה"ד) על אמו של ר'‬ ‫טרפון לטייל לתוך חצירה בשבת‪ ,‬והלך ר' טרפון‬ ‫ששמע מאביו הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע‬ ‫שכאשר היה הרה"ק מהר"י מבעלזא זי"ע צעיר‬ ‫והניח שתי ידיו תחת פרסותיה‪ ,‬והיתה מהלכת‬ ‫עליהן עד שהגיעה למיטתה‪ .‬פעם אחת חלה ונכנסו‬ ‫לימים‪ ,‬נחלה פעם אחת‪ ,‬וכאשר נכנסה אמו הרבנית‬ ‫הצדיקת מרת מלכה ע"ה לבקרו‪ ,‬ביקש ממנה‬ ‫חכמים לבקרו‪ ,‬אמרה להן התפללו על טרפון בני‪,‬‬ ‫שהוא נוהג בי כבוד יותר מדאי‪ ,‬אמרו לה מה‬ ‫שתזכיר אותו לפני אביו הרה"ק השר שלום‬ ‫מבעלזא זי"ע לרפואה שלימה‪ ,‬קראה אמו למשמש‬ ‫עביד ליך‪ ,‬ותניית להון עובדא‪ ,‬אמרו לה אפילו‬ ‫ובקשה ממנו שיכנס לבעלה להזכירו‪ ,‬והוסיפה‬ ‫עושה כן אלף אלפים עדיין לחצי כבוד שאמרה‬ ‫ואמרה למשמש שאף יאמר לו שהוא מתמיד‬ ‫התורה לא הגיע‪ .‬ולכאורה תמוה‪ ,‬הלא אמו של ר'‬ ‫גדול בתורה‪.‬‬ ‫טרפון התכוונה בדבריה להזכיר את זכויותיו של‬ ‫ר' טרפון‪ ,‬כדי שבזכות כך יתרפא מחוליו‪ ,‬ולמה‬ ‫המשמש מילא את שליחותו‪ ,‬ומסר להשר‬ ‫אם כן המעיטו חכמים את גודל מעשיו הטובים‪.‬‬ ‫שלום את הדברים של הרבנית‪ ,‬ושלח השר שלום‬ ‫לברך את בנו בברכת רפואה שלימה‪ ,‬והוסיף לאמר‬ ‫אמנם הביאור הוא‪ ,‬שאכן משום שרצו חכמים‬ ‫למשמש‪ :‬מה שאמרת בשם הרבנית שהוא מתמיד‬ ‫שיתרפא ר' טרפון ויאריך ימים‪ ,‬משום הכי דייקא‬ ‫גדול‪ ,‬אין זה דבר גדול‪ ,‬כי אף לחצי המדריגה של‬ ‫המעיטו חכמים בשבח מעשיו הטובים‪ ,‬כי מאחר‬ ‫התמדה לא הגיע עדיין‪.‬‬ ‫שעדיין לא הספיק לקיים את המצוה כתיקנה‪ ,‬ולא‬ ‫הגיע עדיין לחצי כבוד שאמרה תורה‪ ,‬אשר על‬ ‫כשחזר המשמש וסיפר להרבנית את דבריו‬ ‫כן שורת הדין נותנת שיתרפא ויאריך ימים‪ ,‬כדי‬ ‫הק' של בעלה‪ ,‬נפלה ברוחה והתעצבה אל לבה‪,‬‬ ‫שיוכל לקיים את המצווה בשלימות‪.‬‬ ‫מחמת כן אף נמנעה מליכנס אל בנה ולומר לו‬ ‫את דברי אביו‪ ,‬כדי שלא להעציבו גם כן‪ ,‬אולם‬ ‫הפטיר הרה"ק מהר"י ז"ל ואמר‪ :‬זאת היתה‬ ‫הרה"ק מהר"י זי"ע הרגיש בדבר והפציר שתגלה‬ ‫כוונת אבי‪ ,‬כי הואיל ועדיין לא הגעתי למחצית‬ ‫לו את כל דברי אביו‪ ,‬ואז סיפרה לו הכל‪.‬‬ ‫הניחבה רעש תובבלה תבוח‬ ‫י‬ ‫וממשיך לפרש הפסוק‪ :‬האם תמנו לגוע‪ .‬הכוונה‬ ‫המדריגה של התמדת התורה‪ ,‬על כן ראוי שישלח‬ ‫כמו ששמעתי מפי אדומו"ר הרב הגאון הקדוש‬ ‫לי הקב"ה רפואה שלימה‪ ,‬כדי שאוכל להגיע‬ ‫וכו' מו"ה ישעיה זלה"ה אבד"ק פרשעדבורז אשר‬ ‫לידי שלימות בתורה‪ .‬וכאשר מסרו את דבריו‬ ‫אמר טרם פטירתו פירוש על זה הפסוק‪ ,‬האם תמנו‬ ‫לאביו השר שלום‪ ,‬נענה ואמר‪ :‬אכן זאת היתה‬ ‫לגוע האם השגנו מעלות השלימות אשר האדם‬ ‫כוונתי‪ ,‬כי כשלומדים תורה לשמה אפשר לבא‬ ‫צריך להשיג בחייו אזי יכול להיות מוכן חס ושלום‬ ‫לידי תפיסת מחשבה‪.‬‬ ‫לגוע‪ ,‬עד כאן דבריו הקדושים‪ .‬וזה שנאמר (איכה ג‪,‬‬ ‫כב)‪ :‬חסדי ה' כי לא תמנו‪ ,‬פירוש זהו החסד הגמור‬ ‫והוסיף על זה הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא‬ ‫שאיננו בא לתכלית התמימות ויש לו עוד מלחמת‬ ‫זי"ע לפרש הפסוק בפרשת השבוע (במדבר טז‪ ,‬ט)‪:‬‬ ‫היצר‪ ,‬כדי שיהיה לו עוד חיות בעולם הזה כנ"ל‪.‬‬ ‫המעט מכם כי הבדיל וגו' ובקשתם גם כהונה‪.‬‬ ‫ולכאורה תמוה כי לא מצינו שקרח ועדתו ביקשו‬ ‫לקחת לעצמם את הכהונה‪ ,‬רק טענו שכל העדה‬ ‫ה' איש מלחמה‬ ‫כולם הקדושים‪ ,‬ותו לא מידי‪ ,‬ואם כן מנין היה‬ ‫בימים אלו העולם רועש מהמקרים הנעשים‬ ‫לו למשה רבינו ע"ה שהם מבקשים את הכהונה‪,‬‬ ‫בעולם‪ ,‬וכמדומה שמשנת תש"ח לא היה מצב‬ ‫אלא לפי שמשה רבינו ע"ה היה לומד תורה‬ ‫כזה‪ ,‬על כן נייחד הדיבור בענין כיצד שיש‬ ‫לשמה‪ ,‬על ידי זה נתעלה במעלות רמות‪ ,‬ותפס‬ ‫לאיש הישראלי המאמין בה' ובתורתו לחשוב‬ ‫את מחשבותיהם של אחרים‪ ,‬וכך ידע גם את‬ ‫במצבים כאלו‪ .‬דהנה החתם סופר בספרו תורת‬ ‫מחשבותיו של קרח‪ ,‬ולכן אמר להם 'ובקשתם‬ ‫משה (פרשת שלח‪ ,‬ד"ה בענין שילוח) האריך לבאר‬ ‫גם כהונה'‪ .‬עכדה"ק‪.‬‬ ‫ענין חטא המרגלים‪ ,‬שלכאורה אם ידע הקב"ה‬ ‫שיצא מזה מכשול רב כזה‪ ,‬למה הסכים מעיקרא‬ ‫על שליחותן‪.‬‬ ‫חסדי ה' כי לא תמנו‬ ‫ומבאר וזתו"ד‪ :‬בענין שילוח המרגלים‪ ,‬כי אין‬ ‫ענין זה שכאשר האדם תיקן את נשמתו אין‬ ‫טוב ניכר אלא בהעדרו‪ ,‬והקב"ה ציוה שיתורו‬ ‫לו מקום להישאר בעולם הזה‪ ,‬מבואר בספה"ק‬ ‫הארץ ויראו כמה עז העם וגבורתם בני ענק‪,‬‬ ‫תפארת שלמה בפרשה זו (ד"ה כל הקרב)‪ ,‬וזל"ק‪:‬‬ ‫וחומתם הגבוהות חומה דלתיים ובריח‪ ,‬עיר יריחו‬ ‫אם האדם הוא בתכלית השלימות ואין לו עוד‬ ‫יוכיח‪ ,‬ובכל זה יראו כי יפלו לפניהם ולא יהיה‬ ‫שום תאוות היצר אין לו עוד חיות בעולם הזה‪,‬‬ ‫להם תקומה לפניהם‪ ,‬וחמשה ינוסו רבבה (עפ"י‬ ‫וזה הענין שהיה בדוד המלך ע"ה שאמרו לו עבדיו‬ ‫דברים לב‪ ,‬ל)‪ .‬ואי לא ירגלו אותה תחילה‪ ,‬לא ידעו‬ ‫(מלכים א' א‪ ,‬ב)‪ :‬יבקשו למלך כו'‪ ,‬ותהי לו סוכנת‪.‬‬ ‫ולא יבינו גודל הנס הנפלא ‪ -‬נפילת ל"א מלכים‪,‬‬ ‫לכבוש היצר למען היות לו עוד חיות בעולם הזה‬ ‫כי אפשר שיהיה זה בטבע‪ ,‬ת"ר אלף רגלי ינצחו‬ ‫כמבואר במקום אחר‪ ,‬וזה שנאמר (תהלים ל‪ ,‬ו)‪ :‬כי‬ ‫מלחמות גדולות‪ ,‬אבל ע"י מרגלים יכירו וידעו‬ ‫רגע באפו חיים ברצונו‪ ,‬כי זה היה רצון הבורא ברוך‬ ‫שזה אי אפשר עפ"י הטבע‪ ,‬אם לא בכוחו הגדול‬ ‫הוא להיות לאדם מלחמת היצר כדי שיהיה לו עוד‬ ‫של השי"ת לבדו‪ .‬ומשה סמך על רב בטחונם בה'‪,‬‬ ‫חיות בעולם הזה‪ ,‬וזה גם כן מה שנאמר כאן כל‬ ‫ולא ירך לבבם בכל זה‪ ,‬לכן אמר להם (במדבר יג‪ ,‬יז)‪:‬‬ ‫הקרב וגו' יומת‪ ,‬כי כבר נגמר פעולתו בעולם הזה‪.‬‬ ‫אי‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫השתדלות מעט‪ ,‬כמו שאמרו רז"ל (סוכה מד‪ ):‬שלא‬ ‫עלו זה בנגב‪ ,‬ששם מושב העמלקי והכנעני‪ ,‬וכל‬ ‫יהלך אדם בערב שבת יותר מג' פרסאות‪ ,‬כי יותר‬ ‫זה להגדיל הנס‪ .‬אבל המרגלים ראו הכל לרעה‪,‬‬ ‫מג' פרסאות הוא השתדלות וטרחה רבה ולא יכין‬ ‫היפוך כוונתו של הקב"ה‪ ,‬ולכן אמרו (שם‪ ,‬כח)‪ :‬אפס‬ ‫לשבת‪ .‬עכ"ד‪.‬‬ ‫כי עז העם‪ ,‬כי לא בטחו בישועת ה' שיעמוד להם‬ ‫לנצח את האומות‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫ולפי הנ"ל יתפרש דברי המדרש כמין חומר‪,‬‬ ‫דהרי לפי דברינו היתה חטא המרגלים חוסר‬ ‫ולפי דבריו הק' אפשר לפרש דברי המדרש‬ ‫הבטחון שלהם‪ ,‬וזה גרם להם העונש החמור‬ ‫רבה (במדבר טז‪ ,‬א)‪ :‬שלח לך‪ ,‬הלכה מהו לפרוש‬ ‫כמבואר בפרשה‪ ,‬ולזה מביא המדרש הדין של‬ ‫לים הגדול קודם לשבת שלשה ימים‪ .‬שנו רבותינו‬ ‫הפלגה בספינה קודם שבת‪ ,‬כי ענינו כמו כן הוא‬ ‫אין מפליגין בספינה בים הגדול שלשה ימים קודם‬ ‫לחזק הבטחון בלבות בני ישראל‪ ,‬להאמין בה'‬ ‫לשבת‪ .‬עיי"ש‪ .‬והמדרש הזה אומר דרשוני‪ ,‬כי מה‬ ‫שלא יוסיף ולא יגרע בהשתדלותו כלום‪ ,‬ולכן אין‬ ‫ענינו לפרשת המרגלים‪.‬‬ ‫על האדם ליסע למרחוק בכדי להשיג הפרנסה‪,‬‬ ‫ונראה לבאר על פי דברי הרה"ק בעל בני‬ ‫כי ממילא לא יעלה בידו אפילו משהו יותר ממה‬ ‫יששכר זי"ע בספרו דרך פקודיך (ל"ת כד‪ ,‬חלק‬ ‫שקצוב בעבורו מן השמים‪.‬‬ ‫המחשבה‪ ,‬ב) בביאור מצות תחומין בשבת‪ ,‬והוא‬ ‫יסוד גדול הוא בכללות ענין שמירת השבת‪ ,‬וזל"ק‪:‬‬ ‫ועלינו לקחת מזה לקח מוסר למה שמתרחש‬ ‫בעולם‪ ,‬שעלינו לדעת ידיעה ברורה שהשי"ת‬ ‫טעם למצוה ורמזיה הנהוגה בכל עת הנראה‪ ,‬דהנה‬ ‫הוא איש מלחמה‪ ,‬ורק הוא שישמור אותנו ואת‬ ‫שבת הוא זכר למעשה בראשית שהש"י המציא‬ ‫אחינו בני ישראל מכל צרה וצוקה‪ ,‬ואסור לחשוב‬ ‫את העולם יש מאין כרצונו‪ ,‬וכיון שהוא יתברך‬ ‫מחשבות כאילו כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל‬ ‫המציא הכל‪ ,‬הוא המשגיח והמטריף והמכלכל‬ ‫הזה‪ ,‬כי לאמיתו של דבר יש פחד נורא מה יולד‬ ‫כרצונו‪ ,‬והאדם לא יוסיף ולא יגרע בהשתדלותו‪,‬‬ ‫יום‪ ,‬ואין אנו יודעים מה יצמח מכל זה‪ ,‬ואין לנו‬ ‫רק שהש"י ציונו בתורתו להתנהג במנהג דרך‬ ‫על מי להישען אלא על אבינו שבשמים‪.‬‬ ‫ארץ להשתדל באיזה השתדלות כנהוג בטבע‪,‬‬ ‫אבל אין מן הצורך להרחיק נדוד ולפרוש בימים‬ ‫ועיקר העבודה שמוטלת עלינו בפרט בזמנים‬ ‫ובמדברות להמציא פרנסתו וצרכיו‪ ,‬כי לא יוסיף‬ ‫כאלו הוא לצפות להגאולה השלימה‪ ,‬כמאמרם ז"ל‬ ‫בהשתדלותו ומתבטל ע"י מתורתו ועבודתו‪ ,‬ואין‬ ‫(בראשית רבה מ"ב‪ ,‬ד')‪ :‬אם ראית אומות מתגרות זו‬ ‫מעצור להש"י להזמין לו פרנסתו בהשתדלות‬ ‫בזו חכה לו‪ .‬וכן למדנו במסכת עבודה זרה (ב‪:‬‬ ‫המועט בביתו ובעירו‪ ,‬לך נא ראה מ"ש בחובת‬ ‫בתוד"ה משכא וכו') שעתידה פרס שתפול ביד רומי‬ ‫הלבבות (בהקדמה לשער הבטחון) המעשה בחסיד‬ ‫סמוך לביאת המשיח‪ ,‬כדאמרינן במסכת סנהדרין‬ ‫שהלך לבקש פרנסתו בעיר אחרת‪ ,‬ופגע בו אמגושי‬ ‫(צח‪ ):‬שעתידה מלכות רומי שתפשוט על כל העולם‬ ‫ושאל לו על ענין הבורא‪ ,‬ואמר לו שהוא הבורא‬ ‫כולו תפשוט חדשים‪ .‬והגם שאין אתנו יודע עד‬ ‫הכל והמטריף והמכלכל‪ ,‬אמר לו האמגושי פעלך‬ ‫מה והנסתרות לה' אלקינו‪ ,‬מכל מקום במצבים‬ ‫סותר את דיבורך‪ ,‬כי למה לך לפי"ז לבקש טרפך‬ ‫אלו עלינו להתחזק בתקוה איתנה לביאת המשיח‬ ‫בעיר אחרת‪ ,‬ושב אותו החסיד לביתו ולא זז מעירו‪.‬‬ ‫במהרה בימינו‪ ,‬ועלינו להתפלל שיהא מתוך שמחה‬ ‫הנה לזכר זה ביום הזכרון למעשה בראשית נצטוינו‬ ‫והרחבה לנו ולכל ישראל‪.‬‬ ‫שלא לצאת יותר מג' פרסאות‪ ,‬כי ג' פרסאות נקרא‬ ‫הניחבה רעש תובבלה תבוח‬ ‫בי‬ ‫אחר כך כשיגדל הילד‪ ,‬ופוסק מלאכול מחלב אמו‬ ‫מבטן אמי קלי אתה‬ ‫אזי נופלים ממנו השינים הרכות ומקבל שינים‬ ‫קשות כמבוגר‪.‬‬ ‫פרק ה' ‪ -‬וזל"ק‪ :‬ומן התימה בענין בכיתו‬ ‫– ואחד מנפלאות הבורא אפשר לראות בבכית‬ ‫הילד‪ ,‬כי הילד יש לו תועלת בה‪ ,‬כפי מה‬ ‫וזכור את בוראך בימי בחרותיך‬ ‫שאמרו חכמי הרופאים‪ ,‬כי במוחי הילדים‬ ‫ואחר כן יעברו עליו חלאים ומקרים‬ ‫לחה‪ ,‬כשהיא נשארת על ענינה – שאם‬ ‫מכאיבים – ואח"כ עוברים על הילד מחלות‬ ‫היא נשארת במח‪ ,‬מחדשת עליהם חדושים‬ ‫ומקרים מכאיבים‪ ,‬כדי שיכיר העולם‪ ,‬ולא‬ ‫רעים – היא מביאה על הילד מחלות רעות ל"ע‪,‬‬ ‫יעלם ממנו ענינו – ולא יהי' נעלם ממנו מנהגו‬ ‫והבכי מתיך הלחה ההיא ממוחיהם –‬ ‫שעשוי להשתנות מטוב לרע‪ ,‬שאם היה לו לאדם‬ ‫והבכי ממיס לחה זו ממחו‪ ,‬וינצלו מרעת‬ ‫תמיד רק טוב בעולם ‪ -‬שיבטח בו וימשלו בו‬ ‫מארעיה – ועל ידי כך הוא נצול מהרע שהיה‬ ‫תאוותיו – היה מרגיש עצמו בטוח בעולם‪ ,‬ולא‬ ‫עלול לבוא עליו על ידי לחה זו‪.‬‬ ‫היה מפחד מפחד פן תחלוף הצלחתו‪ ,‬והיו תאוותיו‬ ‫ומרוב חנות הבורא יתעלה על האדם‪,‬‬ ‫מושלים בו‪ ,‬ויהיה כבהמות לא ישכיל ולא‬ ‫שהוא מחליף את שניו זו אחר זו –‬ ‫יבין‪ ,‬כמו שכתוב (תהלים לב‪ ,‬ט)‪ :‬אל תהיו‬ ‫שבתקופה ההוא ששיניו מתחלפות הן נופלות זו‬ ‫כסוס כפרד אין הבין‪ .‬ולכן מביא הבורא‬ ‫אחר זו ולא בבת אחת‪ ,‬שלא ימנע ממנו אוכל‬ ‫ית' בחכמתו על האדם לפעמים מחלות רעות‬ ‫כל ימי צמיחת מה שנפל מהן – כדי שיוכל‬ ‫אפילו בילדותו‪ ,‬כדי להזהירו שאף אם יהיה ברום‬ ‫הילד לאכול בתקופת צמיחת השינים החדשים‪.‬‬ ‫ההצלחה עלולה שמחתו לחלוף‪ ,‬ולא ירגיש עצמו‬ ‫בטוח בעולם‪ ,‬אלא ירגיש שהוא תלוי בה' וידאג‬ ‫עוד יש להתבונן בעצם הסיבה למה עשה ה'‬ ‫לאחריתו‪.‬‬ ‫ככה שיהא השינים מתחלפות‪ ,‬ולמה לא נולד האדם‬ ‫מיד עם השינים הקיימות כמו שאר האיברים‪ ,‬ולא‬ ‫על זה הדרך מתאמרא משמיה דהגאון החזון‬ ‫מצינו כזה בשום אבר אחר‪ .‬אלא הסיבה הוא כי‬ ‫איש זצ"ל‪ ,‬שפעם המציא לפניו איזה מוהל שאפשר‬ ‫כבר הארכנו לעיל בסדר יניקת הילד מן שדי אמו‪,‬‬ ‫ליתן להילד קודם המילה איזה איינשפרי"ץ בכדי‬ ‫שהחלב של האם הוא המאכל היותר טוב למען‬ ‫שלא ירגיש צער המילה‪ ,‬וענה לו החזון איש‬ ‫הולד‪ ,‬שעל ידה הוא מקבל את מה שצריך בכדי‬ ‫שהשי"ת עשה כן בכוונה שיתרגל הילד להרגיש‬ ‫להתגדל בבריאות כדבעי‪ ,‬ולכן אין הילד אוכל‬ ‫איזה צער‪ ,‬ומהטעם שכתב כאן בחובות הלבבות‬ ‫בראשית לידתו דברים אחרים‪ ,‬רק מהחלב של‬ ‫שהוא בכדי שלא ירגיש בטוח בטוב העולם הזה‪,‬‬ ‫האם‪ ,‬על כן עשה ה' ככה שבתחילת לידתו לא‬ ‫אלא יזכור את בוראו בכל עת‪.‬‬ ‫יהי' לו שינים כלל כדי שלא ישוך את אמו בעת‬ ‫וכן היה המנהג אצל איזה מן הצדיקים‪ ,‬שבעת‬ ‫יניקתו ממנה‪ .‬ולאט לאט צומחים לו שינים רכות‪,‬‬ ‫שהניחו תפילין לבחורים קשרו את הקשר שעל‬ ‫היות שבתקופה ההוא עיקר אכילתו מן האם‪ ,‬ורק‬ ‫ידיהם בחוזק גדול‪ ,‬וזה כמו כן מהאי טעמא בכדי‬ ‫מקצתו הוא משאר מאכלים‪ ,‬ולזה נצמח לו השינים‬ ‫שירגלו אותם שהאדם לעמל יולד‪ ,‬ועל ידי זה לא‬ ‫הרכות‪ ,‬בכדי שיוכל באותה שעה לאכול משאר‬ ‫ילכו בעצת יצרם‪.‬‬ ‫דברים הצריכים לו‪ ,‬וגם לא לישוך את אמו‪ ,‬ורק‬ ‫גי‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫ראדאשיץ‪ ,‬וגם נטלו את אביהם הגביר עמהם‪.‬‬ ‫וכשהאדם מרגיל עצמו לחיות עם התבוננות‬ ‫וכאשר הגיעו לביתו נאוה קודש של הראדאשיצער‬ ‫אזי אפשר לו להשיג יראת שמים‪ ,‬ועיין בהגדה של‬ ‫הניחו את אביהם מבחוץ אצל החלון‪ ,‬והם נכנסו אל‬ ‫פסח ישמח ישראל על הפסוק בהלל (תהלים קיד‪ ,‬ה)‪:‬‬ ‫הקודש פנימה לפקוד בדבר ישועה בשביל אביהם‪.‬‬ ‫מה לך הים כי תנוס‪ :‬אנו תמהין ושואלין להים‪ ,‬מה‬ ‫הרה"ק מראדאשיץ כשראה אותו מן החלון‪ ,‬נכרמו‬ ‫לך הים כי תנוס‪ ,‬ומה לכם ההרים שתרקדו‪ ,‬כלומר‬ ‫רחמיו עליו‪ ,‬ושאל אותו אם מכיר אותו‪ ,‬אבל הוא‬ ‫איזה הכנות הכנתם ליראה כזו‪ ,‬והם משיבים 'מלפני‬ ‫רמז בעיניו שאינו מכיר אותו‪ ,‬ושוב אמר לו‪ :‬הגם‬ ‫אדון'‪ ,‬בראותינו אדון עולם חיל ורעדה אחזתנו‪,‬‬ ‫שאין אתה מכיר אותי‪ ,‬אני מכיר אותך‪ ,‬ועל כן אל‬ ‫כי מי לא ירא ויפחד וינוס אפילו בלא הכנות כלל‬ ‫תתייאש‪ ,‬ובע"ה תזכה לרפואה שלימה‪ .‬ואמר לבני‬ ‫וכלל‪ ,‬ואם הדומם משיב כן אנן מה נעני אבתרי'‪.‬‬ ‫המשפחה שהם יחזרו לבית האכסניא‪ ,‬והוא ישלח‬ ‫עכ"ד‪ .‬והגם שאין אנו נמצאים בדרגא זו‪ ,‬מכל מקום‬ ‫אחריהם איזה תרופה בשבילו‪.‬‬ ‫עלינו לעשות כל טצדקי שבעולם בכדי להשיג‬ ‫יראת שמים‪ ,‬ואחד מהם הוא לעסוק בעבודת‬ ‫דרכו בקודש של הראדאשיצער שהיה לו‬ ‫הבחינה והתבוננות בנפלאות הבורא‪.‬‬ ‫אפטיי"ק בביתו‪ ,‬כי היתה מונחת אצלו כל מיני‬ ‫שיירי מצוה‪ ,‬ובהם היה משתמש כתרופות‬ ‫להחולים‪ ,‬וגם בשביל החולה הזה נטל משיירי‬ ‫גדולים צדיקים בחייהם‬ ‫השמן זית של הנרות חנוכה‪ ,‬ואיזה מצות של‬ ‫בשבוע העבר היה ההילולא של הרה"ק‬ ‫אפיקומן‪ ,‬ושיריים של הבדלה ועוד‪ ,‬ובלל אותם‬ ‫מראדאשיץ זי"ע‪ .‬מסופר שבעיר ווארשא היה‬ ‫ביחד‪ ,‬וציוה שיסוכו אותו על גבי ראשו של החולה‪.‬‬ ‫איזה גביר שהיה לו מסחר רב‪ ,‬ובפרט היה לו‬ ‫ואכן כן עשו‪ ,‬ואחר תקופה קצרה נתרפא החולה‬ ‫מרויח מאד מההסכם שהיה לו עם ראשי המדינה‬ ‫באופן נפלא ממות לחיים ממש‪.‬‬ ‫לבנות את הגשרים בשביל המדינה‪ .‬פעם הלך‬ ‫וכאשר נכנס הלה לבית הראדאשיצער להודות‬ ‫לבדוק באחד מן היערים שלו שחטבו שם עצים‬ ‫לו על הישועה שהמשיך בעבורו‪ ,‬שאל אותו שוב‬ ‫בשביל צרכי הבני'‪ ,‬ואחד מבעלי המלאכה כאשר‬ ‫הראדאשיצער‪ :‬האם אתה מכיר אותי‪ .‬וכאשר‬ ‫ראה אדם נכרי נכנס בתוך היער‪ ,‬ולא הכיר שהוא‬ ‫השיב שוב בשלילה‪ ,‬אמר לו‪ :‬אני מכיר אותך‪,‬‬ ‫הבעל הבית‪ ,‬התחיל להכות אותו על ראשו עם‬ ‫ואספר לך דברים כהווייתן‪ ,‬כי כאשר הייתי‬ ‫המקל שלו‪ ,‬ונפל על הארץ במצב מסוכן‪.‬‬ ‫אברך צעיר לימים והלכתי להחתונה הגדולה‬ ‫מיד קראו להרופא המומחה שבעיר‪ ,‬ואמר שיש‬ ‫בבית הצדיקים הקדושים‪ ,‬הרה"ק מלובלין זי"ע‬ ‫לעשות ניתוח‪ ,‬אבל גם בזה אינו בטוח שיחיה ולא‬ ‫והרה"ק המגיד מקוזניץ זי"ע‪ ,‬והיות שנתאספו שם‬ ‫ימות‪ ,‬ואכן אחר הניתוח אמר הרופא שלא הצליח‬ ‫ציבור גדול של חסידים לא היה מקום להאברכים‬ ‫הניתוח לרפאות אותו‪ ,‬ולכל היותר יש לו איזה‬ ‫לישן‪ ,‬והם הלכו לישן בביהמ"ד‪ ,‬וביקשתי מן‬ ‫ימים אחדים לימי חייו רח"ל‪.‬‬ ‫הילדים שיביאו לי איזה קש שאוכל להניח עליו‬ ‫את ראשי‪ ,‬אבל שום אחד מן הילדים לא רצה‪ ,‬ורק‬ ‫באותה תקופה כבר יצא שמעו של הרה"ק‬ ‫אתה שהיית שם הלכת בזריזות להביא בעבורי‬ ‫מראדאשיץ זי"ע לבעל מופת ופועל ישועות בקרב‬ ‫קש‪ .‬ועל זה שזכית להנות אותי זה לא זכיתי לשלם‬ ‫הארץ‪ ,‬על כן שמו בני משפחתו את דרכם לעיר‬ ‫הניחבה רעש תובבלה תבוח‬ ‫די‬ ‫היו מרפאים בהם את החולים‪ ,‬ומי שאמר לשמן‬ ‫אותך גמול‪ ,‬אבל עכשיו עלה בידי להמשיך עליך‬ ‫וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק‪ ,‬אלא שהכל תלוי‬ ‫ישועה מן השמים‪.‬‬ ‫באמונה בהשי"ת שהוא מרפא את החולים‪ .‬ועלינו‬ ‫ומה שעלינו ליקח מזה לענינינו‪ ,‬שדרכן של‬ ‫לעבוד עבודה רבה להגיע להכרה זו שהכל הוא‬ ‫הצדיקים להשתמש בשיירי מצוה לרפאות את‬ ‫מאת השי"ת‪ ,‬ואין שום טבע בעולם כלל‪.‬‬ ‫החולים‪ ,‬והגם שלא היה בהם שום סממני הרפואה‬ ‫********‬ ‫וט‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫דברי תורה‬ ‫סעודה שלישית ‪ -‬פרשת וירא תשפ"ו‬ ‫בתוכן‬ ‫נקדישך ונעריצך כנועם שיח סוד שרפי קודש · מי ידמה לך ומי ישווה לך · והוא‬ ‫יושב פתח האוהל כחום היום · נחת רוח שאמרתי ונעשה רצוני – עיקר הנחת רוח‬ ‫להקב"ה היא מעבודת בני אדם יותר ממלאכי השרת · מעלת עבודת בני אדם‬ ‫העובדים להשי"ת מתוך גופם העכור והמגושם המושך אל התאוות‬ ‫המלאכים בביתו של אברהם לא יקבלו את‬ ‫והוא ישב פתח האהל כחם היום (יח א)‪ .‬ברש"י‬ ‫התורה‪ ,‬ומה אמר להם הקב"ה בטענה זו‪.‬‬ ‫(ד"ה ישב) ישב כתיב‪ ,‬בקש לעמוד‪,‬‬ ‫אמר לו הקב"ה שב ואני אעמוד‪ ,‬ואתה סימן‬ ‫נקדישך ונעריצך כנועם‬ ‫לבניך (ב"ר מח‪ ,‬ז‪ ).‬שעתיד אני להתייצב בעדת‬ ‫שיח סוד שרפי קודש‬ ‫הדיינים והן יושבין‪ ,‬שנאמר (תהלים פב א)‬ ‫אלוקים נצב בעדת א‪-‬ל‪.‬‬ ‫וביאור הענין נראה בהקדם דברי הייטב לב‬ ‫(פרשת בשלח) שכתב לבאר נוסח‬ ‫בכלי יקר (ד"ה והוא יושב) דקדק אומרו כחום‬ ‫הקדושה נקדישך ונעריצך כנועם שיח סוד‬ ‫היום בכ"ף‪ ,‬ויותר היה לו לומר בחום‬ ‫שרפי קודש וכו'‪ ,‬כי לכאורה ראוי להבין‬ ‫היום בבי"ת‪.‬‬ ‫הטעם שאנו מדמים קדושה שלנו לקדושת‬ ‫והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו (פסוק‬ ‫שרפי קודש ומלאכי מרום‪ .‬ומבאר דהנה‬ ‫כאשר יגש האדם לסדר קדושתו לפני‬ ‫ח)‪ .‬איתא במדרש (שמו"ר פכ"ח סי' א)‬ ‫הקב"ה הנה יאחזמו רעד ומחשבת ענוה מי‬ ‫בשעה שעלה משה למרום לקבל התורה‬ ‫אנכי שאזכה לסדר קדושה לפני מלך מלכי‬ ‫ביקשו מלאכי השרת לפגוע במשה‪ ,‬מיד‬ ‫המלכים‪ ,‬והלא איש בזוי ונבזה אנכי‪.‬‬ ‫צר קלסתר פניו של משה דומה לאברהם‪,‬‬ ‫ומהאי טעמא טרם שאנו פותחים פינו‬ ‫אמר להם אי אתם מתביישין הימנו‪ ,‬לא‬ ‫באמירת הקדושה עצמה‪ ,‬אנו‬ ‫זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו‪.‬‬ ‫מקדימים ואומרים 'נקדישך ונעריצך כנועם‬ ‫והמדרש הזה אומר דרשוני וכי משום שאכלו‬ ‫הרות ירבד‬ ‫זט‬ ‫שאמר אבדן [‪ -‬תלמידו של רבי]‪ ,‬מי הוא זה‬ ‫שיח סוד שרפי קודש'‪ ,‬להורות כי לפי ערך‬ ‫שמפסע על ראשי עם קדוש‪ ,‬אמר ליה אני‬ ‫קדושתו של הקב"ה אף המאלכים ושרפי‬ ‫ישמעאל בר' יוסי שבאתי ללמוד תורה מרבי‪,‬‬ ‫מעלה אינם ראויים לקדש את הבורא ברוך‬ ‫אמר ליה וכי אתה הגון ללמוד תורה מרבי‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬וכלא קמיה חשובין (זוה"ק הקדמה יא‬ ‫אמר ליה וכי משה היה הגון ללמוד תורה‬ ‫ב)‪ ,‬אלא שמגודל מידת ענוותנותו שכידוע‬ ‫מפי הגבורה‪ ,‬עיי"ש‪ .‬הרי לנו שמשה רבינו‬ ‫הקב"ה אין לו סוף ואין סוף למידותיו‪,‬‬ ‫לא קיבל את התורה מפי הגבורה בעבור‬ ‫ומחמת כן יכולים שרפי מעלה לקדש אותו‬ ‫היותו ראוי יותר מן המלאכים‪ ,‬אלא אדרבה‬ ‫באמירת קדושה‪ ,‬א"כ אף אנו בני אדם‬ ‫מרוב גדלותו אשר מי ישווה לו ומי יערך לו‪,‬‬ ‫קרוצי חומר יכולים לקדש שמו ברבים‪.‬‬ ‫כי אין סוף למידת ענוותנותו‪ ,‬אלא שברוב‬ ‫רחמיו וחסדיו הואיל ה' לעשות אותנו לו‬ ‫מי ידמה לך ומי ישווה לך‬ ‫לעם ולתת אותנו עליון על כל גויי הארץ‪.‬‬ ‫ובזה יתבאר המדרש בשעה שעלה משה‬ ‫על פי זה אפשר לבאר מאמר הכתוב בהמשך‬ ‫למרום בקשו מלאכי השרת לפגוע‬ ‫הפרשה (כא לג) ויטע אשל בבאר שבע‬ ‫במשה‪ ,‬כי המלאכים באו בטענה מה לילוד‬ ‫ויקרא שם בשם ה' א‪-‬ל עולם‪ ,‬ואמרו חז"ל‬ ‫אשה בינינו תנה הודך על השמים‪ ,‬כי אינו‬ ‫(סוטה י‪ ):‬אמר ריש לקיש אל תקרי ויקרא‬ ‫ראוי וכדאי לתת התורה לילוד אשה קרוץ‬ ‫אלא ויקריא‪ ,‬מלמד שהקריא אברהם אבינו‬ ‫מחומר‪ ,‬מיד צר הקב"ה קלסתר פניו של משה‬ ‫לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב‪ ,‬כיצד‪,‬‬ ‫דומה לאברהם ואמר להם אי אתם מתביישים‬ ‫לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו‪ ,‬אמר להם‪:‬‬ ‫הימנו‪ ,‬לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך‬ ‫וכי משלי אכלתם משל אלוקי עולם אכלתם‪,‬‬ ‫ביתו? והלא אתם ראיתם איך שהקריא‬ ‫הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה עולם‪,‬‬ ‫אברהם אבינו שם ה' בפה כל עובר ושב‬ ‫ע"כ‪ .‬ובאמת ראוי להתבונן‪ ,‬דהלא אנשים‬ ‫והיה מקרב גם פשוטי עם להכניסם תחת‬ ‫הללו היו עובדי עבודה זרה‪ ,‬וכי כבוד הוא‬ ‫כנפי השכינה‪ ,‬כי לפי ערך גדולתו יתברך‬ ‫להקב"ה שיודו לו עובדי עבודה זרה‪.‬‬ ‫שמו כולם שוים לפניו‪ ,‬הן עבודת אברהם‬ ‫אולם על פי דברי הייטב לב‪ ,‬יתכן לומר‬ ‫אבינו והן עבודת פשוטי עם‪ ,‬והכי נמי בענין‬ ‫כי באמת לפי גדלות הקב"ה אשר‬ ‫התורה וקיום המצות לפי ערך המצווה ונותן‬ ‫אין שום השגה לגדולתו אף מלאכי מעלה‬ ‫התורה הוא הבורא יתברך שמו‪ ,‬הכל שוין‬ ‫אינם ראויים שישבחו לפניו‪ ,‬אלא שהקב"ה‬ ‫לפניו‪ ,‬הן המלאכים והן בני אדם‪ ,‬ולכן אין‬ ‫ברוב ענוותנותו יש לו נחת רוח לשמוע דברי‬ ‫דין קדימה למלאכים שיהיו ראויים יותר‬ ‫שירה מפי המלאכים‪ ,‬ולכן אין נפקא מינה‬ ‫לקבלת התורה מבני ישראל‪.‬‬ ‫בין מלאכי מעלה לאנשים פחותי ערך‪ ,‬כי‬ ‫באמת מידת החסד שווה לכל‪ ,‬ומהאי טעמא‬ ‫והוא יושב פתח האוהל כחום היום‬ ‫הרבה אברהם אבינו לעשות שיודו וישבחו‬ ‫לפני הקב"ה אף בני אדם פחותי ערך‪.‬‬ ‫והנה איתא בגמרא (סנהדרין צא‪ ):‬אמר ליה‬ ‫אנטונינוס לרבי‪ ,‬מפני מה חמה יוצאה‬ ‫וענין זה מצינו ראינו גם במעמד קבלת‬ ‫במזרח ושוקעת במערב וכו' אמר ליה הכי‬ ‫התורה כמו שאמרו חז"ל (יבמות קה‪):‬‬ ‫זי‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫דבר זה שכולם שוים לפני סימן לבניך שעתיד‬ ‫קאמינא מפני מה שוקעת במערב אמר ליה‬ ‫אני להתייצב בעדת הדיינים בכל דור ודור‪.‬‬ ‫כדי ליתן שלום לקונו‪ ,‬והנה כמו שהמלאכים‬ ‫ושרפים לאין נחשבו כלפי כבודו יתברך‪,‬‬ ‫נחת רוח שאמרתי ונעשה רצוני – עיקר‬ ‫אף החמה לאין נחשבת לפי ערך אל רם‬ ‫ונשא עד אין סוף ברוך הוא‪ ,‬ומה שיוצאת‬ ‫הנחת רוח להקב"ה היא מעבודת‬ ‫במזרח ושוקעת במערב כדי ליתן שלום‬ ‫בני אדם יותר ממלאכי השרת‬ ‫לקונה הלא היא מחסדו יתברך בלבד‪ ,‬ולכן‬ ‫אולם לא זו בלבד שכולם שווין לפני הקב"ה‬ ‫אין שום נפקא מינה בין החמה לבין בני‬ ‫לפי ערך גדולתו‪ ,‬אלא אדרבה עיקר‬ ‫אדם הרוצים להודות לשמו‪ ,‬כי כולם שווה‬ ‫הנחת רוח לפני הקב"ה היא מעבודת בני‬ ‫בזה לפי ערך גדלות הבורא‪.‬‬ ‫אדם קרוצי חומר שנמצאים בתוך גוף עכור‬ ‫ומגושם‪ ,‬ובכל זאת עובדים לפני הקב"ה‬ ‫ומהאי טעמא בעת שישב אברהם אבינו‬ ‫מתוך המצב השפל‪ ,‬כי מהם עולה נחת רוח‬ ‫לראות אם יש עובר ושב כדי‬ ‫לפניו יותר ויותר‪ ,‬לא כן מעבודת המלאכים‬ ‫להכניסם לתוך ביתו‪ ,‬אמר עליו 'הכתוב‬ ‫ושרפים שאין להקב"ה נחת רוח גדול מהם‪,‬‬ ‫והוא יושב פתח האהל כחום היום'‪ ,‬לרמז כי‬ ‫כיון שאין להם כל הנסיונות הללו שיש לבני‬ ‫מה שנטע אברהם אבינו אשל בבאר שבע‬ ‫אדם בעולם הזה‪.‬‬ ‫להקריא שם ה' בפי כל עובר ושב אף על‬ ‫פי שאינם ראויים להודות לשם ה'‪ ,‬זה היה‬ ‫וכן מבואר בספרים הקדושים כי אף האיש‬ ‫משום שלקח לעצמו ראיה מן הליכת החמה‬ ‫הפחות ערך יש לו כח להביא נחת רוח‬ ‫שנותנת שלום לקונה אף על פי שאינה‬ ‫לפני הקב"ה יותר מעבודת המלאכים‪ ,‬וכן‬ ‫ראויה‪ ,‬אם כן גם בני אדם קרוצי חומר‬ ‫איתא בספה"ק ברית מנוחה להמקובל ר'‬ ‫יכולים להודות לשם ה' ולשבח בתהילתו‪.‬‬ ‫אברהם מרמון זללה"ה (עמ' עז)‪ ,‬דע כי כאשר‬ ‫אמרתי לך כי מעלת הצדיק וחכם יותר‬ ‫ועל דרך זה יתבארו דברי רש"י והוא יושב‬ ‫גדולה היא מהמלאכים הגדולים ומן השרפים‬ ‫פתח האהל‪ ,‬ביקש לעמוד אמר לו‬ ‫בעלי היכולת מפני שהמלאכים אינם גופניים‬ ‫הקב"ה שב ואני אעמוד ואתה סימן לבניך‬ ‫ואין בהם אברים שיתאוו תאוה‪ ,‬ודירתם‬ ‫שעתיד אני להתייצב בעדת הדיינין‪ ,‬ולדרכינו‬ ‫במקום קדוש וכל מעשיהם קדושים ועל כן‬ ‫ניתן לומר שבא ללמד לדורות הבאים דלא‬ ‫הולכים בדרך רצון מלכם ואין להם שבח‬ ‫נימא דהא דכתיב אלוקים נצב בעדת א‪-‬ל‪,‬‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫זהו דוקא בבית דינו של משה שכוחו יפה‪,‬‬ ‫אבל האדם שבראו הקדוש ברוך הוא בארבע‬ ‫ואילו בדורות האחרונים מנלן שזוכים שיהיה‬ ‫יסודות ובמינים רבים‪ ,‬וסידר בהם‬ ‫אלוקים נצב בעדת א‪-‬ל‪ ,‬אולם זהו שלימד‬ ‫סודות של תאוה ושל שכל ושל חכמה ושל‬ ‫אברהם אבינו אותנו‪ ,‬כי כלפי שמו יתברך‬ ‫דעת והם טמאים ומדובקים בטומאתם‬ ‫כולם שוים‪ ,‬ולכן אין שום נפקא מינה בין‬ ‫ובתאוותיהם ודירתם במקום שרצים ורמשים‪,‬‬ ‫בית דינו של משה רבינו לשאר בתי דינים‬ ‫והאדם בשכלו הטוב נדחק מכל אלו הדברים‬ ‫כיון שהכל הוא רק מחסד א‪-‬ל‪ ,‬וזהו שכתב‬ ‫ומתדבק בהשי"ת ועושה שליחות הקב"ה‬ ‫רש"י‪ :‬ואתה סימן לבניך‪ ,‬כי אתה שלמדת‬ ‫הרות ירבד‬ ‫חי‬ ‫ה' המעלה אתכם מארץ מצרים להיות‬ ‫ומצוותיו ונותן עצמו למות על קדושת שמו‬ ‫לכם לאלקים והייתם קדושים כי קדוש‬ ‫בודאי לזה יש מעלה גדולה מן המלאכים‪,‬‬ ‫אני‪ ,‬ומבאר על פי מאמרם ז"ל (שבת פח‪):‬‬ ‫עכלה"ק‪.‬‬ ‫כשרצה הקב"ה ליתן התורה לישראל ואמרו‬ ‫ודברים אלו יש בהם כדי לחזק בני אדם‬ ‫המלאכים תנה הודך על השמים והשיבם‬ ‫שחושבים בליבם לפעמים מדוע‬ ‫משה למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם‬ ‫נמצאים במקום הזה מקום מגושם מאוד‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫אשר כל היום מתרבים יותר ויותר כל מיני‬ ‫וביאור הכוונה הוא על דרך שפירש האריז"ל‬ ‫גשמיות‪ ,‬ואף השכנים ברחוב או בשכונה‬ ‫על מה שנאמר (שמות יב יב) ועברתי‬ ‫מגושמים מאוד‪ ,‬או אפילו גרוע מכך כלשונו‬ ‫בארץ מצרים‪ ,‬ודרשו חז"ל (ספרי כי תבוא כו‬ ‫'מקום שקצים ורמשים'‪ ,‬ומרגישים עצמם‬ ‫ח) אני ולא מלאך‪ ,‬והיינו טעמא כי אפילו‬ ‫במצב של אונס‪ ,‬ולפעמים יחשבו בליבם‬ ‫מלאך היה ירא לעבור במצרים מפני ריבוי‬ ‫שמאחר שנולדו בטבעם בעלי מידות רעות‬ ‫כוחות הטומאה שהיה שם‪ ,‬ובזה הגדיל משה‬ ‫וטבעים רעים הרי הם אנוסים‪ ,‬ואילו היתה‬ ‫שבחם של ישראל שהם ראויים לקבל את‬ ‫מקום דירתם בסביבת אנשים יראים יותר‬ ‫התורה יותר מן המלאכים שהם היו במקום‬ ‫במקום זה או זה‪ ,‬ואילו נולדו בטבעם‬ ‫טומאה כזו שאפילו מלאך ירא לעבור בו‪,‬‬ ‫במידות טובות‪ ,‬היו יכולים לעבוד את השי"ת‬ ‫ואעפ"כ יצאו ביד רמה‪.‬‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫וכן מבואר בספה"ק קדושת לוי (פרשת שמיני‬ ‫אמנם מחשבות אלו בטעות יסודם‪ ,‬כי‬ ‫על הפסוק ואל בני ישראל) לבאר הטעם‬ ‫אדרבה חשיבותו של אדם נמדדת‬ ‫שהשם יתברך מקבל תענוג מעבודת האדם‬ ‫כפי היצר הרע הבוערת בקרבו‪ ,‬וכפי כל‬ ‫יותר מאלף אלפי אלפים כתות מלאכים‬ ‫הקשיים שיש בסביבתו ובכל זאת מתגבר‬ ‫שעובדים אותו‪ ,‬כי ידוע שיצר לב האדם רע‬ ‫על יצרו לדחות כל המניעות המונעות אותו‬ ‫מנעוריו (בראשית ח כא) ומיד לפתח חטאת‬ ‫מעבודת השי"ת וקובע בליבו דבר אחד –‬ ‫רובץ (שם ד ז)‪ ,‬ואף על פי כן כשאדם פונה‬ ‫לעשות רצון אביו שבשמים‪ ,‬הנה אדם זה‬ ‫עצמו מכל עסקיו ומתחיל לעבוד את הבורא‬ ‫חשוב ויקר לפני הבורא אף על פי שלפעמים‬ ‫בשמחה ובלב שלם לעשות נחת ליוצרו‬ ‫לא יעמוד בנסיון‪ ,‬מ"מ בכל פעם ופעם‬ ‫ומתגבר על יצרו שלא לילך אחר תאוות‬ ‫שיתגבר על יצרו אין קץ לגודל הנחת רוח‬ ‫לבו אזי השם יתברך יש לו תענוג גדול‬ ‫שיש להבורא ברוך הוא ממנו‪.‬‬ ‫במה שהוא מכניע את היצר הרע לעבוד‬ ‫את השם יתברך בלב שלם‪ ,‬עיי"ש המשך‬ ‫דבריו הקדושים‪.‬‬ ‫מעלת עבודת בני אדם העובדים‬ ‫להשי"ת מתוך גופם העכור‬ ‫והכפיל דבריו (פרשת שלח ד"ה ואולם חי אני)‬ ‫והמגושם המושך אל התאוות‬ ‫שאם לא היה לאדם יצר הרע אשר‬ ‫אורב על נפשו תמיד ומסית אותו אחר‬ ‫וענין זה מבואר ג"כ בספה"ק עבודת ישראל‬ ‫תאוות נפשו לעשות הרע בעיני ה' לא היה‬ ‫להרה"ק מקאזניץ זי"ע (פרשת שמיני‬ ‫שום חידוש במה שהאדם עובד ה' ולא היה‬ ‫ד"ה כי אני) על הפסוק (ויקרא יא מה) כי אני‬ ‫טי‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫וישבחו להקב"ה מלך מלכי המלכים‪ ,‬כיון‬ ‫התענוג גדול כל כך אצל הבורא יתברך‬ ‫שאי אפשר להשיג גודל הנחת רוח שיש‬ ‫שמו‪ .‬משל לעבד שעובד את אדוניו שאין‬ ‫להקב"ה מעבודת פשוטי עם אלו‪ ,‬העובדים‬ ‫שום חידוש בעבודה זו כי אין לו שום רשות‬ ‫אותו מתוך גופם העכור‪.‬‬ ‫ובחירה שלא לעבוד אותו‪ ,‬לכן אין האדון‬ ‫מקבל תענוג כל כך מעבודתו כי בהכרח‬ ‫בחינה זו מבוארת ג"כ בספה"ק אורח‬ ‫הוא עובד אותו‪ ,‬מה שאין כן בבן הנאהב‬ ‫לחיים להרה"ק ר' אברהם חיים‬ ‫אשר ניתן לו הבחירה אם לעבוד את אביו‬ ‫מזלאטשאב זי"ע (פרשת ויצא ד"ה א"י ויחלום)‬ ‫או להיפך‪ ,‬ויש לו גם מי שמסיתו ומדיחו‬ ‫לבאר מאמר הכתוב (ישעיה מט ג) ישראל‬ ‫לעבור על רצון אביו‪ ,‬ואף על פי כן הבן‬ ‫אשר בך אתפאר‪ ,‬עיי"ש שמביא מה ששמע‬ ‫החכם אינו פונה לבו כלל לדברי המסיח‬ ‫מהרה"ק המגיד ממעזריטש זי"ע שהשי"ת‬ ‫ומדיח‪ ,‬אלא אדרבה כל מגמתו חפצו ורצונו‬ ‫אינו מתפאר במלאכים ובשרפים שעובדים‬ ‫לעשות רצון אביו ומקבל עליו עול מלכותו‬ ‫אותו‪ ,‬דהלא מוכרחים בעבודה ואין להם‬ ‫ועושה עבודתו בשלימות מרוב שמחה‪ ,‬אזי‬ ‫יצה"ר ובחירה‪ ,‬אבל השי"ת מתפאר באדם‬ ‫אביו המלך מקבל תענוג גדול מזה במה‬ ‫שהוא מלובש בגוף ויצה"ר ויש לו בחירה‬ ‫שבנו החכים מאד להיות בוחר בטוב לעבוד‬ ‫לנטות איזה דרך שירצה‪ ,‬הנה כשעובד‬ ‫עבודתו ולמאוס ברע‪.‬‬ ‫להשי"ת הוא גורם התפארות‪ ,‬וזהו ישראל‬ ‫כמו כן אנחנו עמו בני ישראל הנקראים‬ ‫אשר בך אתפאר‪.‬‬ ‫בנים למקום (דברים יד א; אבות פ"ג מי"ד)‬ ‫אשר לנו ניתנה הבחירה ויש לנו יצר הרע‬ ‫יעזור השי"ת שנוכל להתגבר על כל‬ ‫שמסית ומדיח אותנו מדרכי ה' ואף על פי כן‬ ‫התאוות ולגרום בכך נחת רוח בשמי‬ ‫אנחנו מקבלים עול מלכותו בתורה ומצוות‬ ‫מעל יותר מעבודת המלאכים עדי נזכה‬ ‫לעבוד עבודת ה'‪ ,‬מזה נתרבה ונתגדל כבוד‬ ‫להתגלות כבוד שמים עלינו בביאת משיח‬ ‫ה'‪ .‬וכבר נתבאר כי מהאי טעמא היה אברהם‬ ‫צדקינו במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫אבינו חפץ שאף אנשים פחותי ערך יודו‬ ‫********‬ ‫הרות ירבד‬ ‫כ‬ ‫ליל שבת קודש ‪ -‬פרשת חיי שרה תשפ"ו‬ ‫עריכת השלחן‬ ‫ראה שאין העולם מתקיים בדין עמד ושיתף מידת הרחמים למידת בדין · עיקר‬ ‫הטובה היא כשאיננה בבחינת נהמא דכיסופא על דרך וויתור אלא על דרך הדין‬ ‫והיושר · טוב וישר ה' · ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט · יסורים ממרקין‬ ‫עוונותיו של אדם · מכתב שכתבה בתולה אחת לכבוד אביה שבשמים · שבעינו‬ ‫מטובך‬ ‫פירות טיש‬ ‫מיתה מתוך תשובה וחרטה · דברי החפץ חיים ליהודי שבור לב בעצם ליל יום‬ ‫הכיפורים‬ ‫ומבאר בהקדם מה שאמרו חז"ל (הובא ברש"י‬ ‫א‪ .‬איתא במדרש (הובא בספר בנין דוד בפרשתן)‬ ‫(בראשית א א ד"ה ברא) על פי ב"ר‬ ‫ואברהם זקן בא בימים (כד א) הדא דכתיב‬ ‫פי"ב סי' טו) בתחילה עלה במחשבה לברוא‬ ‫(שמות כ ב) אנכי ה' אלוקיך‪ ,‬והוא פלאי‪.‬‬ ‫את העולם במידת בדין ראה שאין העולם‬ ‫ב‪ .‬עוד איתא במדרש (ב"ר פנ"ט סי' א) אברהם‬ ‫מתקיים בדין עמד ושיתף מידת הרחמים‬ ‫שכתוב בו (יח יט) ושמרו דרך ה' לעשות‬ ‫למידת בדין והקדים מידת הרחמים למידת‬ ‫צדקה ומשפט‪ ,‬זכה לזקנה‪ ,‬דכתיב ואברהם‬ ‫הדין‪.‬‬ ‫זקן בא בימים‪ .‬ויש להבין כוונת המדרש‬ ‫ולכאורה יקשה מאוד איך שייך לומר על‬ ‫שהסמיך פסוק זה ל'ואברהם זקן בא בימים'‪.‬‬ ‫הקב"ה שחזר בו ממחשבה‬ ‫ראשונה והלא לא אדם הוא להינחם‪ ,‬כמו"כ‬ ‫תמה תמה יקרא כי איך שייך לומר שראה‬ ‫ראה שאין העולם מתקיים בדין עמד‬ ‫שאין העולם מתקיים וכו' וכי ח"ו מעיקרא‬ ‫ושיתף מידת הרחמים למידת בדין‬ ‫לא ידע מה שידע לבסוף‪ ,‬וכי דרך אנשים‬ ‫וביאור הענין נראה בהקדם דבריו הנפלאים‬ ‫לו‪ ,‬והלא הכל גלוי וצפוי וידוע לפניו תמיד‪.‬‬ ‫של הישמח משה בפרשתן (על הפסוק‬ ‫אולם באמת כאשר נתבונן בענין נראה שאין‬ ‫ואשביעך) לבאר מאמר המדרש (ילקוט שמעוני‬ ‫כאן חזרה כלל‪.‬‬ ‫תהילים רמז תשב) טוב וישר ה' וגו'‪ ,‬למה טוב‬ ‫דהנה בלאו הכי יקשה איך יתכן שמחשבתו‬ ‫מפני שהוא ישר ולמה ישר מפני שהוא טוב‪,‬‬ ‫יתברך לא תתקיים ח"ו‪ ,‬והלא עצת‬ ‫והמדרש הזה אומר דרשוני‪.‬‬ ‫אכ‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫והנמשל הוא כי ידוע ומפורסם בספרים‬ ‫ה' לעולם תעמוד מחשבות ליבו לדור‬ ‫הקדושים שכל מה שמקבלים‬ ‫ודור‪ ,‬ועוד יקשה כי מדברי המדרש משמע‬ ‫בדרך וויתור בלבד ולא מן הדין הוא נהמא‬ ‫שהעולם נברא כדי להתנהג במידת הדין‪,‬‬ ‫דכסופא‪ ,‬וזהו סוד ביאת הנשמה הקדושה‬ ‫והלא בספרים הקודשים האריכו למעניתם‬ ‫והטהורה לעולם הזה‪ ,‬כדי דלא ליעול‬ ‫לבאר טעם וכוונת הבריאה שהיא מצד הטוב‬ ‫בכיסופא קמיה מלכא‪ .‬ומזה יובן הענין כי‬ ‫הרוצה להיטיב‪ ,‬ולולי בריאת העולם לא‬ ‫הכל נעשה רק בחסד ורחמים‪ ,‬אולם ויתור‬ ‫היה מי שיקבל הטוב והחסד‪ ,‬וכבר אמר‬ ‫איננו חסד בשלימות על דרך האמת‪ ,‬כי היא‬ ‫דוד המלך (תהלים פט ג) עולם חסד יבנה‪,‬‬ ‫בבחינת אליה וקוץ בה (עי' ראש השנה יז‪ ,).‬רק‬ ‫והדברים סותרים זה את זה‪.‬‬ ‫אם מזדכך ומקבל כל הטובות והחסדים על‬ ‫פי הדין שהכל יודעין שהוא ראוי לכך על‬ ‫עיקר הטובה היא כשאיננה בבחינת‬ ‫פי דין הוא החסד והטובה בשלימותה‪.‬‬ ‫נהמא דכיסופא על דרך וויתור‬ ‫על פי זה מובן כי מקור הטוב הקב"ה‬ ‫אלא על דרך הדין והיושר‬ ‫אמנם האמת שכולם עולים בקנה אחד ואין‬ ‫מלך מלכי המלכים רוצה להיטיב ועולם‬ ‫חסד יבנה כדי שיהיו מי שיקבלו הטובות‬ ‫סתירה בין הדברים כלל וכלל‪,‬‬ ‫והחסדים‪ ,‬אך עדיין אינו טוב וחסד בשלימות‬ ‫ויבואר על דרך משל לשר גדול בן משפחה‬ ‫האמיתית כיון שהוא רק על ידי ויתור והוא‬ ‫מהפרתמים והשרים‪ ,‬שעשה נבלה גדולה ‪-‬‬ ‫נהמא דכיסופא‪ .‬ולכן הקב"ה השלם בלי‬ ‫מעשה רעה ומעוכר ומגונה‪ ,‬ופשע ומרד‪,‬‬ ‫חסרון שרוצה ג"כ להשפיע טובות וחסדים‬ ‫ונתחייב על זה להיות נידון ביסורים קשים‬ ‫בשלימות בלי שום חיסרון‪ ,‬על כן ביקש‬ ‫ומרים וגדולים מאוד מאוד‪ ,‬אלא שעל ידי‬ ‫לברוא את העולם במידת הדין כדי שיקבלו‬ ‫השתדלות רב ועצום מן בני משפחתו השרים‬ ‫כל הטובות והחסדים במידת הדין שיהיו‬ ‫הגדולים בפרט כשהכסף יענה את הכל ‪-‬‬ ‫ראויים לכך על פי דת ודין ויושר בלי שום‬ ‫פטרוהו מכל וכל‪ ,‬ודבר זה היא אכן חסד‬ ‫נהמא דכיסופא‪ ,‬כי זהו הטוב הגמור והאמיתי‬ ‫נפלא הפלא ופלא‪.‬‬ ‫שאין למעלה ממנה‪ ,‬ובאמת לא נתבטלה‬ ‫מחשבתו יתברך‪ ,‬אלא היא קיימת לנצח‬ ‫אולם עדיין איננו בשלימות הטובה והחסד‪,‬‬ ‫נצחים‪ ,‬והוא אמת התכלית המקווה הצלחה‬ ‫כי הבושה והכלימה והחרפה גדולה‬ ‫אחרונה שאין למעלה הימנה‪ ,‬אלא שהוא‬ ‫מאוד מאוד לו ולזרעו עד סוף כל הדורות‪,‬‬ ‫בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה‪ ,‬כדרך‬ ‫כי ידוע שעשה נבלה ומפורסם לעיני כל‬ ‫הבנאי שמעלה במחשבתו שיעשה פלטרין‬ ‫שעבור זה נתחייב כזאת‪ ,‬לכך משתדלים‬ ‫וטרקלין גדולים וטובים‪ ,‬הוא סוף המעשה‪,‬‬ ‫עוד בכל עוז‪ ,‬עד שכרוזא קרא בחיל ונכתב‬ ‫אח"כ מתחיל להתעסק במחשבתו איך‬ ‫ונחתם בל פנקסים ודפתראות של כל מקום‬ ‫ומה‪ ,‬ועושה עשיות רבות מאוד עד שנגמר‬ ‫משפט‪ ,‬ומפרסמים לכל באי עולם שיצא נקי‬ ‫מחשבתו שהיה מתחילה‪ ,‬כך זה הדבר עלה‬ ‫על פי דין ודת בלי שום וויתור‪ ,‬ודבר זה‬ ‫במחשבה התכלית האחרון‪ ,‬ולצורך כך ניתנה‬ ‫הוא החסד והטוב שאין אחריה כלום ואין‬ ‫לאדם בחירה חפשית ויצה"ר‪ ,‬כדי שהוא‬ ‫למעלה ממנה‪.‬‬ ‫הרות ירבד‬ ‫בכ‬ ‫שניהם‪ ,‬לכך הוא יתברך שמו טוב וישר וזה‬ ‫יתגבר ויבחר בטוב ויתנהג בדרכי ישרים‪,‬‬ ‫תלוי בזה‪ ,‬עכתדה"ק‪.‬‬ ‫ועי"כ יהיה כדאי לכל הטובות‪.‬‬ ‫ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט‬ ‫טוב וישר ה'‬ ‫על פי זה יתבאר ג"כ מאמר הכתוב למען‬ ‫אמנם היות שהבחירה חפשית ועלול האדם‬ ‫אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו‬ ‫לחטוא‪ ,‬ואילולי יתנהג הקב"ה תיכף‬ ‫ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט‪,‬‬ ‫במידת הדין יתהפך העולם כרגע ולא יהיה‬ ‫דלכאורה הפסוק סתור מיניה וביה‪ ,‬כי צדקה‬ ‫לו קיום‪ ,‬ע"כ הוצרך לשתף מידת הרחמים‬ ‫היא לפנים משורת הדין ‪ -‬מידת החסד‪,‬‬ ‫ולהקדים הרחמים ולהתנהג תיכף ברחמים‬ ‫ואילו משפט היא מידת הדין‪ ,‬אולם על פי‬ ‫כדי שיהיה לו קיום‪ ,‬ומידת הדין עושה את‬ ‫הנ"ל מבואר שפיר‪ ,‬כי באמת דרך ה' היא‬ ‫שלו לאט לאט צירוף אחר צירוף‪ ,‬זיכוך‬ ‫צדקה ומשפט גם יחד ומשתף מידת הרחמים‬ ‫אחר זיכוך‪ ,‬מירוק אחר מירוק‪ ,‬דור אחר‬ ‫למידת הדין‪ ,‬והיא שלימות הטוב והחסד‪,‬‬ ‫דור בכמה דורות‪ ,‬הן כל אלה יפעל א‪-‬ל‬ ‫והכל היה סוף מעשה במחשבה תחילה‪.‬‬ ‫פעמים ושלש‪ ,‬עד שגומר את שלו והאדם‬ ‫זוכה לקבל הטוב זך ונקי וראוי לכך גם על‬ ‫השתא דאתינו להכי יתבאר דברי המדרש‬ ‫פי מידת הדין בלי שום נהמא דכיסופא‪ ,‬והוא‬ ‫(אות ב)‪ ,‬אברהם שכתוב בו ושמרו‬ ‫הטוב היקר שאין למעלה הימנה הרחמן הוא‬ ‫דרך ה' לעשות צדקה ומשפט‪ ,‬זכה לזקנה‪,‬‬ ‫יזכנו לזה‪.‬‬ ‫דכתיב ואברהם זקן בא בימים‪ ,‬וזהו תוכן‬ ‫הכוונה‪ ,‬כי הוקשה לבעל המדרש ד'אברהם‬ ‫ובזה יתבאר מה שאמרו תחילה עלה‬ ‫זקן בא בימים' מרמז על מידת החסד‬ ‫במחשבה וכו'‪ ,‬ומחשבה זו קיימת‬ ‫כמבואר בספרים הקדושים מורה על זקן‬ ‫לנצח‪ ,‬ומפרש ואומר איך הוא קיום מחשבתו‬ ‫מלא רחמים‪ ,‬ו'בימים' רומז ג"כ על מידת‬ ‫יתברך שמו‪ ,‬לזה אמר ראה שאין העולם‬ ‫החסד שהיא בבחינת יום‪ ,‬ולבסוף ממשיך‬ ‫מתקיים בדין ואיך יתקיים מחשבתו‪ ,‬והעצה‬ ‫ואומר וה' ברך את אברהם בכל‪ ,‬ואמרו חז"ל‬ ‫היא שעמד ושיתף וכו' והקדים וכו'‪ ,‬ועי"ז‬ ‫(ב"ר פנ"א סי' ב) כל מקום שנאמר וה' הוא‬ ‫יתקיים מחשבתו הראשונה לעדי עד‪ ,‬ואין‬ ‫ובית דינו‪ ,‬והוא בחינת מידת הדין‪.‬‬ ‫כאן חזרה אלא ראה מתחילה כך‪.‬‬ ‫וכדי ליישב קושיא זו הביא בעל המדרש את‬ ‫ובזה מבאר כוונת המדרש למה טוב‪ ,‬ר"ל‬ ‫הפסוק ושמרו דרך ה' לעשות צדקה‬ ‫הרי בטוב לבד שמשפיע יש נהמא‬ ‫ומשפט‪ ,‬המבואר בו דרך ה' שהוא לשתף‬ ‫דכיסופא להמקבל ואינו טוב גמור‪ ,‬לזה אמר‬ ‫מידת הרחמים למידת הדין‪ ,‬כדי שתהיה‬ ‫מפני שהוא ישר ומתנהג בקו הישר והשוה‬ ‫הטוב והחסד בשלימות בלא נהמא דכיסופא‪,‬‬ ‫בשורת הדין‪ ,‬לכך אין כאן כיסופא‪ ,‬והוא‬ ‫כי כך הוא רצונו יתברך לשלם שכר טוב‬ ‫טוב באמת‪ ,‬ולמה ישר הלא אין לו קיום כי‬ ‫לצדיקים בעולם הזה‪ ,‬ולכך זכה אברהם‬ ‫אין העולם מתקיים בדין‪ ,‬לזה אמר מפני‬ ‫לזקנה שהוא שלימות החסד‪ ,‬כמאמר הכתוב‬ ‫שהוא טוב‪ ,‬ומקדים הטוב והחסד כדי שיוכל‬ ‫ואברהם זקן בא בימים ‪ -‬שזכה לחסד‬ ‫להתקיים‪ ,‬ומזדכך לאט לאט‪ ,‬וה' עושה גם‬ ‫גכ‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫יסורים ממרקין עוונותיו של אדם‬ ‫ורחמים‪ ,‬אולם כדי שלא תהיה בבחינת 'אליה‬ ‫וקוץ בה' שהיא בחינת נהמא דכיסופא‪ ,‬על‬ ‫וענין זה היתה עבודת בני ישראל במשך כל‬ ‫כן שיתף הקב"ה מידת הרחמים למידת‬ ‫השנים ששמחו בבחינת הדין שבאה‬ ‫הדין‪ ,‬וזהו שאמר הכתוב ואברהם זקן בא‬ ‫עליהם כי בזה מזדככת ומיטהרת נפשם‬ ‫בימים וה' – הוא ובית דינו – ברך את‬ ‫לזכות לרב טוב לעתיד לבוא ולזכות‬ ‫לשלימות הטוב והחסד‪.‬‬ ‫אברהם בכל‪ ,‬דכיון שהיה בשיתוף מידת‬ ‫הדין למידת הרחמים על כן זכה לשלימות‬ ‫והנה ידוע כי במלחמת העולם הראשונה‬ ‫ואמיתת הטוב והחסד‪.‬‬ ‫ברח הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע‬ ‫[יומא דהילולא קדישא היום כב מרחשון]‬ ‫על דרך זה יבואר גם כוונת דברי המדרש‬ ‫לעיירות ראצפערט מונקאטש שבאונגרין‪,‬‬ ‫ואח"כ היה בעיר הולאשיץ שבגאליציא‪,‬‬ ‫(אות א) ואברהם זקן בא בימים הדא‬ ‫ואח"כ חזר לעיר בעלזא שם היה משנת‬ ‫דכתיב אנכי ה' אלוקיך וגו'‪ ,‬כי לכאורה‬ ‫תרפ"ג עד פטירתו בשנת תרפ"ז‪ ,‬ובעת‬ ‫יקשה בפסוק זה שהזכיר שם הוי"ה שהיא‬ ‫שהותו בעיר הולאשיץ התאספו קהל רב‬ ‫מידת הרחמים יחד עם שם אלוקים שהיא‬ ‫לשבות בשבת קודש בצילא קדישא דיליה‪,‬‬ ‫מידת הדין‪ .‬אולם על פי הנ"ל מבואר היטב‪,‬‬ ‫וסיפר הרה"ח ר' בערל האלבערשטאם ז"ל‬ ‫כי אף שגלות מצרים היתה מידת הדין כמו‬ ‫מאנטווערפן על אביו‪ ,‬שבהיותו ילד כבן י"א‬ ‫שאמר הכתוב (טו יג) ועבדום ועינו אותם‪,‬‬ ‫שנים נסע עם אביו לשם והדוחק היה רב‪,‬‬ ‫מ"מ הכל היה לתכלית הטוב והחסד שעל‬ ‫וכאשר הרה"ק מהרי"ד היה צריך לעבור היה‬ ‫ידי כך נזדככו זיכוך אחר זיכוך וצירוף אחר‬ ‫דוחק גדול מאוד כאשר פינו מקום המעבר‬ ‫צירוף‪ ,‬לזכך ולצרף נפשם לזכות לטוב‬ ‫ודחפו אנשים במכות וכו'‪ ,‬ונתיישב הילד‬ ‫האמיתי שהיא קבלת התורה‪ ,‬נמצא שהכל‬ ‫בדעתו כי אינו מוכן לקבל מכות אלו‪ ,‬על‬ ‫היה חסד ורחמים מאת הבורא‪ ,‬ומהאי טעמא‬ ‫כן נשאר באכסניא ולא יצא לעריכת השולחן‬ ‫הזכיר הכתוב מידת הרחמים יחד עם מידת‬ ‫בליל שבת קודש‪.‬‬ ‫הדין‪.‬‬ ‫אולם בעת רעוא דרעוין שאל הרה"ק מרי"ד‬ ‫וענין זה מבואר בפסוק ואברהם זקן בא‬ ‫את אביו היכן בנו ‪ -‬הדבר היה חידוש‬ ‫בעיני אביו שהרה"ק רואה כל אחד ואחד‬ ‫בימים כמו שנתבאר לעיל‪ ,‬שיש בו‬ ‫באשר הוא שם ‪ -‬ואמר שבנו אינו רוצה‬ ‫לקבל מכות‪ ,‬נענה הרה"ק ואמר‪' :‬זאג דיין‬ ‫שיתוף מידת הרחמים למידת הדין‪ ,‬וזהו‬ ‫זון אז סאיז גוט אמאל צו כאפן פעטש'‪.‬‬ ‫שאמר המדרש ואברהם זקן בא בימים הדא‬ ‫לימים הפטיר ואמר כי דברים אלו עמדו‬ ‫דכתיב אנכי ה' אלוקיך‪ ,‬כי בזה הודיע הקב"ה‬ ‫לנוכח עיניו משך כל שנות מלחמת העולם‬ ‫בעת מתן תורה כי כל הפורעניות שהיה‬ ‫השניה בהעלותו על מחשבתו ענין זה 'אז‬ ‫להם בארץ מצרים הכל היה חסד ורחמים‬ ‫סאיז גוט אמאל צו כאפן פעטש'‪ .‬והוא אשר‬ ‫בבחינת שיתוף מידת הרחמים למידת הדין‪,‬‬ ‫דיברנו כי היסורים ומידת הדין מזכך את‬ ‫שיזכו לטוב הגמור של קבלת התורה‪.‬‬ ‫הרות ירבד‬ ‫דכ‬ ‫שכתבה בתולה אחת לכבוד אביה שבשמים‬ ‫האדם שיוכל לקבל הטוב והחסד בשלימות‪,‬‬ ‫שתמציא לה זיווגה ההגון בחור תלמיד חכם‪.‬‬ ‫ואף מידת הדין עצמה משותפת עם מידת‬ ‫ויהי כי כן נכנס הבחור אל הראש ישיבה‬ ‫הרחמים‪.‬‬ ‫ושאל אותו אם לעשות את השידוך והראש‬ ‫הנה בשבוע הבא [כט מרחשון] חל יומא‬ ‫ישיבה יעץ לו לגמור השידוך וכך הוה‪.‬‬ ‫דהילולא קדישא של הרה"ק ר' צבי‬ ‫על כל פנים הנקודה היוצאת מדברינו כי‬ ‫הירש מרימינוב זי"ע (נלב"ע ביום ל' מרחשון אולם‬ ‫פעמים רבות תעבור על אדם איזה מידת‬ ‫בשנה זו שחודש חשון חסר היא ביום כט)‪ .‬וידוע מה‬ ‫הדין כדי שמשם תבוא אליו הישועה ובכך‬ ‫שאמר עליו הרה"ק בעל הייטב לב זי"ע אל‬ ‫יזכה לטוב וחסד בשלימות הנכון‪.‬‬ ‫הרה"ק ר' אליעזר'ל מדז'יקוב זי"ע שנתנסה‬ ‫בעשרה נסיונות דוגמת אברהם אבינו ועמד‬ ‫שבעינו מטובך‬ ‫בכולם‪ ,‬כידוע ששלטה בו מידת הדין כאשר‬ ‫סבל יסורים רבים‪.‬‬ ‫יעזור השי"ת שלא תבוא עלינו כלל מידת‬ ‫הדין אלא 'הראינו ה' חסדך'‪ ,‬כמו‬ ‫שפירש הישמח משה נוסח התפילה (שמו"ע‬ ‫מכתב שכתבה בתולה אחת‬ ‫לשבת) שבעינו מטובך‪ ,‬על פי דברי חז"ל (יומא‬ ‫לכבוד אביה שבשמים‬ ‫עד‪ ):‬סומא אינו שבע לעולם כיון שאינו רואה‬ ‫סיפר הרה"ג ר' יעקב קאמינעצקי זצ"ל ראש‬ ‫כמה הוא אוכל‪ ,‬ועל דרך זה אנו מבקשים‪,‬‬ ‫ישיבת תורה ודעת שבהיותו בחור‬ ‫כי אף שאנו יודעים דכל מהאי דעביד‬ ‫צעיר באחד מהעיירות שם למד בישיבה‬ ‫רחמנא לטב עביד‪ ,‬ואף בדברים הנראים‬ ‫היה שם בתולה יתומה שהתבגרה ולא מצאו‬ ‫לעינינו רעים בוודאי צפון בהם טובה גדולה‪,‬‬ ‫לה זיווג הגון כיון שרצתה להינשא לבחור‬ ‫מ"מ בכל זאת אנו מבקשים שנראה את‬ ‫תלמיד חכם‪ ,‬אבל לא היה לה הממון הנצרך‬ ‫הטובה שבהם ובכך נשבע מטובך‪ ,‬כי על‬ ‫לידי כך‪.‬‬ ‫ידי שנראה את החסד בגלוי אז נשבע מכל‬ ‫ההשפעות טובות‪ ,‬אבל לולי כן אף כי הכל‬ ‫כיון שראתה שאינה מוצאה את זיווגה‪ ,‬גמרה‬ ‫רק לטובתנו עדיין לא נשבע מטובך‪ .‬ועל‬ ‫בדעתה לכתוב מכתב אל אביה‬ ‫דרך זה ביאר הייטב לב מאמר דוד המלך‬ ‫שבשמים‪ ,‬שם כתבה כי כל חפצה ותשוקתה‬ ‫(תהילים פה ח) הראינו ה' חסדך וגו'‪ ,‬שהכוונה‬ ‫להינשא לבחור תלמיד חכם‪ ,‬ובקשתה‬ ‫הוא שהחסדים יהיו נראים בחוש הראות ולא‬ ‫שיעמוד הקב"ה לעזרתה למצוא את‬ ‫רק בזה אשר אנחנו מאמינים כי היא לטוב‬ ‫אבידתה‪ .‬כיון שגמרה לכתוב את המכתב‬ ‫אלא שנראה גם כן את החסדים הטובים‪.‬‬ ‫הכניסה אותו לתוך ענוועלאופ (קאנווערט)‬ ‫וכתבה עליה 'לכבוד אבי שבשמים' ויצאתה‬ ‫יעזור השי"ת שאך טוב וחסד ירדפונו כל‬ ‫לטייל בשדה והמתינה על רוח שתעיף את‬ ‫ימי חיינו‪ ,‬ונוכל להתגבר על כל‬ ‫המכתב‪ ,‬וכך הווה‪.‬‬ ‫נסיונות באמונה ונוכל לראות ולהשיב אל‬ ‫לבבינו את הטוב שבכל מקרה ומקרה ולא‬ ‫אחר מעשה זו יצא אחד מבחורי הישיבה‬ ‫תהא רק כעין דיבור בעלמא‪ ,‬עדי נזכה‬ ‫לטייל ובאמצע טיולו מצא את המכתב‬ ‫הכ‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫ר' הערש את דבריו‪ ,‬הבין כי מהאי טעמא‬ ‫לביאת משיח צדיקנו מתוך רחמים וחסדים‬ ‫מאריך ימים ואינו מת‪ ,‬כי היה מקובל בפי‬ ‫גדולים במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫הצדיקים שהזוכה לראות צורת קדשו של‬ ‫הרה"ק ר' אלימלך אינו מת בלא תשובה‪,‬‬ ‫אצל הפירות טיש‬ ‫וכיון שעדיין אינו חוזר בתשובה ומזלזל בכל‬ ‫הקדוש והיקר לנו‪ ,‬על כן עדיין אינו מחזיר‬ ‫מיתה מתוך תשובה וחרטה‬ ‫נשמתו ליוצרו‪.‬‬ ‫מסופר על הרה"ק ר' צבי הירש מרימינוב‬ ‫ויהי כי כן ביקש לעוררו לתשובה‪ ,‬אבל‬ ‫זי"ע [הובא בספר אמרות טהורות‬ ‫כיון שהיה איש פשוט כל כך לא ידע‬ ‫לכ"ק אדמו"ר מראחטמאסריווקא ארה"ב‬ ‫אפילו תשובה מהו‪ ,‬או אז התחיל הרבי ר'‬ ‫זצוק"ל] שפעם אחת בעת שהיה הרבי ר'‬ ‫הערש לומר לו תכלית בריאת האדם בעולם‬ ‫הערש על אם הדרך ניגשו אליו בני משפחה‬ ‫הזה‪ ,‬ושאלו אם למד פעם‪ ,‬וענה לו שבהיותו‬ ‫אחת והשיחו לבבם לפניו שאביהם הזקן‬ ‫ילד קטן למד האל"ף בי"ת‪ ,‬אבל מאז והלאה‬ ‫מאריך ימים יותר מדי וכבר הגיע ימיו אל‬ ‫לא קרא ולא שנה‪ ,‬וכאשר שאלו אם התפלל‬ ‫למעלה ממאה שנה‪ ,‬והוא כלוא בביתו בלי‬ ‫פעם‪ ,‬ענה לו אף על זה בשלילה ובזלזול‪,‬‬ ‫מעש‪ ,‬ומתייסר מאוד ומצבו קשה‪ ,‬כי מרגיש‬ ‫והתחיל לעשות עמו חשבון הנפש‪ ,‬ואמר‬ ‫כאילו עומד לפני פטירתו אבל אינו יכול‬ ‫לו מוסר על שבילה כל ימיו ושנותיו בדברי‬ ‫להשיב נשמתו‪ ,‬ואריכות ימיו הוא כנגד‬ ‫הבל ושטות בלא תפילה ועסק התורה‪ ,‬עד‬ ‫רצונו‪ ,‬ולכן בקשתם בפיהם‪ ,‬שיתפלל עליו‬ ‫שנתעורר לתשובה וגנח ואמר‪' :‬אוי לי שלא‬ ‫שישיב כבר נשמתו לקונו‪ .‬כיון ששמע הרבי‬ ‫למדתי כלום ולא עשיתי כלום כל ימי חיי‬ ‫ר' הערש את דבריהם‪ ,‬נענה אליהם ואמר‬ ‫וביליתי כל ימי חיי לריק‪ ,‬וכבר איש זקן אני‬ ‫שברצונו לילך לראות את אביהם הזקן‪.‬‬ ‫ואין בידי שום מעשים טובים'‪ .‬ויהי כאשר‬ ‫שמע הרבי ר' הערש את דבריו‪ ,‬נענה ואמר‪:‬‬ ‫ויהי כאשר נכנס אליו הבין כי מדובר באיש‬ ‫ווארטס א מינוט‪ ,‬ווארטס א מינוט‪ ,‬איך בין‬ ‫פשוט מאוד‪ ,‬וכאשר התחיל לשוחח‬ ‫א כהן!‪ ,‬ומיד כשיצא מביתו החזיר נשמתו‬ ‫עמו על כל ימיו וקורותיו‪ ,‬סיפר שהיה בעל‬ ‫ליוצרו מתוך תשובה וחרטה‪ .‬ורואים מכאן‬ ‫עגלה‪ ,‬ושאלו הרבי ר' הערש אם זכה פעם‬ ‫עבודת צדיק קדוש וטהור להכניס הרהור‬ ‫להסיע חבורת חסידים לאחד הצדיקים‪,‬‬ ‫תשובה באיש פשוט ומאוד‪.‬‬ ‫ונענה הלה בלשון זלזול וגנאי‪ :‬וואס האב‬ ‫איך מיט די חסידאקעס‪ ,‬אכן פעם אחת‬ ‫דברי החפץ חיים ליהודי שבור‬ ‫נסעתי לליזענסק‪ .‬וכאשר שאלו הרבי ר'‬ ‫הערש אם נכנס לראות את פני הרה"ק‬ ‫לב בעצם ליל יום הכיפורים‬ ‫ר' אלימלך‪ ,‬נענה אליו שוב בזלזול‪ ,‬כי לא‬ ‫מסופר על הכהן הגדול מאחיו בעל החפץ‬ ‫היה בכלל מה לראות שם‪ ,‬אמנם נכנסתי‬ ‫חיים זי"ע ששנה אחת בעצם ליל יום‬ ‫לביהמ"ד וראיתי לנגדי שהוא יושב ושותה‬ ‫הכיפורים אחר גמר התפילה כשכולם כבר‬ ‫יין‪' ,‬ביז די פלאש איז ווייס געווארן און זיין‬ ‫הלכו לישון‪ ,‬ורק כמה מנורות דולקות נשארו‬ ‫פנים איז רויט געווארן'‪ .‬כיון ששמע הרבי‬ ‫הרות ירבד‬ ‫וכ‬ ‫להנות לבעלה לתת אותי לו לחתן‪ ,‬והדבר‬ ‫בביהכ"נ‪ ,‬נשאר החפץ חיים לבד ועסק על‬ ‫נפל עלי כרעם ביום בהיר כיון שכבר דימיתי‬ ‫התורה והעבודה‪ .‬לפתע הבחין כי בשולי בית‬ ‫בנפשי להינשא לעשיר ההוא באופן שאוכל‬ ‫המדרש יושב איש אחד בודד וגלמוד‪ ,‬תיכף‬ ‫לעבוד את בוראי בתורה ועבודה ללא מפריע‬ ‫עזב החפץ חיים עבודתו בקודש‪ ,‬והתיישב‬ ‫– מה שלא היה ביכולת בעל אמי‪ .‬אמנם‬ ‫על יד היהודי ההוא‪ ,‬הניח ידו על כתפו‬ ‫כיון שהתורה ציותה על מצוות כיבוד אב‬ ‫והתחיל לשוחח עימו על דא ועל הא‪ ,‬במשך‬ ‫ואם‪ ,‬לא יכולתי לסרב לבקשת אמי ושמעתי‬ ‫זמן הממושך שישב עימו לא היה שח לא‬ ‫בקולה ונתתי הסכמתי להינשא לה‪.‬‬ ‫על יום הקדוש‪ ,‬לא על תשובה‪ ,‬ולא על‬ ‫אימת הדין‪ ,‬אלא על חייו ועל בחרותו על‬ ‫לימים נתברר לי הטובה הגדולה שסיבב‬ ‫העניות ועל שאר הקשיים שעבר בחייו‪,‬‬ ‫לי הקב"ה ע"י ששמעתי בקול אמי‪,‬‬ ‫ובתוכם סיפר לו על ענין זיווגו מה שהיה‬ ‫כי ברוך ה' זכיתי להינשא לאשתי שהיתה‬ ‫נראה בשעתו ענין קשה‪ ,‬אבל לימים נתברר‬ ‫לה מסירות נפש עבור התורה הקדושה‪,‬‬ ‫גודל הטובה אשר עשה עימו הקב"ה‪.‬‬ ‫ובזכותה זכיתי להוציא לאור את חיבורי‪.‬‬ ‫מה שלא היה כן אילו הייתי עושה כהבנתי‬ ‫ועובדא דהוה הכי הוה‪ :‬בהיותי בחור צעיר‬ ‫להינשא לבתו של אותו עשיר‪ ,‬כי לאחר‬ ‫נפטר אבי לבית עולמו‪ ,‬ונשארתי‬ ‫מעשה נשא אותה חברי בישיבה ‪ -‬בחור‬ ‫אני יתום ואמי אלמנה‪ ,‬אחר תקופה נשאת‬ ‫שהיה עוסק בתורה בהתמדה גדולה‪ ,‬אולם‬ ‫אמי לאיש אחר אשר הכניס עימו גם את‬ ‫כיון שהיא לא החשיבה תורתו כ"כ‪ ,‬ובהמשך‬ ‫בתו אשר נתגדלה בבית שלנו‪ .‬והנה כאשר‬ ‫הזמן רצתה שיעסוק במסחר עד שלבסוף‬ ‫הגעתי לפרק האיש מקדש והוצרכתי לחפש‬ ‫נכנס כל כולו במסחר‪ ,‬ואני את נפשי הצלתי‬ ‫אחר זיווגי‪ ,‬היה איזה עשיר גדול שהיה חפץ‬ ‫בזכות מצוות כיבוד אם‪ .‬ובזה ביקש החפץ‬ ‫בי לקחת אותי לבתו‪ ,‬ומה מאוד נתקבל על‬ ‫חיים לעורר את לב אותו יהודי גלמוד כי‬ ‫דעתי דבר זה מאחר שהיה ביכלתו לתמוך בי‬ ‫לפעמים ישנם מקרים בחיים אשר לשעתם‬ ‫שאוכל לעסוק בתורה מתוך הרחבת הדעת‬ ‫נראים רעים וקשים‪ ,‬אמנם לבסוף או לעתיד‬ ‫ללא שום דאגה וטרדה‪.‬‬ ‫לבוא תתברר גודל הטובה אשר היה צפון‬ ‫אולם בבואי לביתי אמרה לי אמי שבעלה‬ ‫בהם‪.‬‬ ‫חפץ בי מאוד עבור בתו וברצונה‬ ‫********‬ ‫זכ‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫סעודה שלישית פרשת תולדות תשפ"ו‬ ‫בתוכן‬ ‫לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה לייחד שם י"ה בו"ה · הגשמיות של בני‬ ‫ישראל הוא רוחניות · כאשר עובדים את הקב"ה בענינים גשמיים יש להם העלה‬ ‫ומתקרבים אל מקור שורשם · ראה ריח בני כריח השדה אשר בירכו ה' · חייב אדם‬ ‫לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי‬ ‫במצות סוכה שכוללים ומכניסים כל עניני‬ ‫א‪ .‬וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח‬ ‫גשמיות של אכילה שתיה לינה ושאר צרכים‬ ‫בני כריח שדה אשר ברכו ה' (כז כז)‪ .‬פירש"י‬ ‫גשמיים בתוך המצוה‪ ,‬מה שלא מצינו כן‬ ‫(ד"ה וירח) והלא אין ריח רע יותר משטף‬ ‫בשאר מצוות התורה‪ ,‬וכן לבאר הטעם‬ ‫העזים‪ ,‬אלא מלמד שנכנסה עמו ריח גן‬ ‫שמתחילין לשמוח בשמחת בית השואבה‬ ‫עדן‪ .‬וראוי לדקדק מאי טעמא אכן נכנסה‬ ‫דווקא באושפיזא דיצחק שמידתו מידת‬ ‫עימו כאן ריח גן עדן‪.‬‬ ‫הגבורה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ויתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני‬ ‫ומבאר על פי דברי הרה"ק מקאזניץ זי"ע‬ ‫הארץ ורוב דגן ותירוש‪( ,‬פסוק כח)‪ .‬ברש"י‬ ‫בספרו עבודת ישראל (פרשת תולדות‬ ‫הביא בשם המדרש (ב"ר פס"ו סי' ג) יתן ויחזור‬ ‫ד"ה ורבקה) לבאר מאמר הכתוב ורבקה אמרה‬ ‫ויתן‪ ,‬ויש לדקדק מדוע לא בירכו הכל בפעם‬ ‫אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך‬ ‫אחת אלא ברכו באופן שיתן לו הקב"ה‬ ‫מדבר וגו' ואברככה לפני ה' (כז ו‪-‬ז)‪ ,‬ופירש"י‬ ‫ויחזור ויתן‪.‬‬ ‫ברשותו שיסכים על ידי‪ ,‬ולכאורה יפלא כי‬ ‫ג‪ .‬עוד איתא במדרש (שם) מטל השמים‬ ‫לא מצינו לעיל בדברי יצחק שאמר לפני ה'‬ ‫זו מקרא‪ ,‬ומשמני הארץ זו משנה‪ ,‬דגן זו‬ ‫רק ואברככה לפני מותי‪ .‬אלא הביאור בזה‬ ‫תלמוד‪ ,‬תירוש זו אגדה‪ ,‬וראוי להבין כוונת‬ ‫הוא כי יצחק רמז הדברים שאמר לעשו 'וצא‬ ‫המדרש‪.‬‬ ‫השדה וצודה לי צידה'‪ ,‬ובמסורה נחשב אות‬ ‫ה' שבמילת צידה מיותר וקרינן לה 'ציד'‪.‬‬ ‫לשם יחוד קודשא בריך הוא‬ ‫ולכן נראה שיצחק אבינו רמז בדבריו לשם‬ ‫ושכינתיה לייחד שם י"ה בו"ה‬ ‫הוי"ה הגנוז כי במילת וצודה‪ ,‬שאותיות ו"ה‬ ‫יתירים‪ ,‬כי היה לו לומר 'וצד' ובמילת צידה‬ ‫ונראה לבאר בהקדם דברי א"ז אב"ד‬ ‫אותיות י"ה יתירים‪ ,‬כי היה די באותיות 'צד'‬ ‫מעלבארן זי"ע בספרו שפתי אלימלך‪,‬‬ ‫לשם דבר הניצוד‪ ,‬והיה יכול לומר וצד לי‬ ‫שהאריך בשיחה נאה לבאר מדוע מצינו‬ ‫הרות ירבד‬ ‫חכ‬ ‫על יסוד זה לקבוע בתחילת השנה שכל‬ ‫צד‪ ,‬אלא שרמז לארבע אותיות הקדושים‬ ‫מעשינו ‪ -‬אפילו צרכי הגוף ‪ -‬יהיו לשם‬ ‫שהוא יסכים על ידו‪ ,‬ורבקה הצדקת לגודל‬ ‫שמים‪ .‬וכיון שיסוד החג הוא לשלב ענינים‬ ‫חכמתה הבינה הרמז ואמרה בעליל שמעתי‬ ‫גשמיים בתוך עבודת השי"ת לעשותם לשם‬ ‫אביך מדבר ואברככה לפני ה'‪ ,‬עכתדה"ק‪.‬‬ ‫שמים‪ ,‬בחינה שמצינו אצל יצחק אבינו‬ ‫הוסיף א"ז זי"ע על דבריו הקדושים לבאר‬ ‫שהיה מייחד שם י"ה בו"ה‪ ,‬על כן שמחת‬ ‫מדוע דווקא בתיבות אלו רמז צחק‬ ‫בית השואבה שנראה לעיני בשר ודם כדבר‬ ‫אביו על שם הוי"ה‪ ,‬על פי מה דאיתא בשם‬ ‫גשמי קבעוהו דווקא באושפיזא דיצחק כדי‬ ‫הרה"ק רבי ישראל מרוזי'ן זי"ע (נר ישראל פר'‬ ‫להורות כי אף זה ראשו מגיע השמימה‪.‬‬ ‫תרומה) וכן איתא באריכות בספה"ק באר מים‬ ‫חיים (פרשת עקב ד"ה ואפשר לי לומר) ואף כל‬ ‫הגשמיות של בני ישראל הוא רוחניות‬ ‫תלמידי הבעל שם טוב הקדוש זי"ע האריכו‬ ‫וכעי"ז איתא בספה"ק נועם אלימלך בפרשתן‬ ‫בזה לבאר הנוסח שאומרים טרם קיום מצוה‬ ‫(ד"ה ורבקה) דאיתא בספרים הקדושים‬ ‫לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה לייחד‬ ‫לדקדק איך עולה על הדעת שיצחק אבינו‬ ‫שם י"ה בו"ה‪ ,‬שאותיות י"ה רומז על ענינים‬ ‫ירצה לברך את עשו ולא את יעקב‪ .‬ופירשו‬ ‫גשמיים שיש בהם אותיות יו"ד וה"א כמו‬ ‫דבאמת היה רוצה לברך את עשו בעולם‬ ‫אכילה שתיה לינה‪ ,‬ואותיות ו"ה רומזים על‬ ‫הזה – בגשמיות‪ ,‬ואת יעקב היה רוצה לברך‬ ‫ענינים רוחניים שיש בהם אותיות וא"ו וה"א‬ ‫בעולם הבא‪ ,‬והיה רוצה יצחק שכל ד' גליות‬ ‫כמו תורה עבודה מצוה קדושה‪.‬‬ ‫יהיו תחת יד עשו יעו"ש‪ .‬והנה רבקה‬ ‫והנה ידוע כי עיקר עבודת האדם בעולם‬ ‫אמנו היתה רוצה לקיים את בניה בגלות‬ ‫הזה הוא שיהפוך הענינים הגשמיים‬ ‫שיהיה להם ג"כ מעט בעוה"ז‪ .‬והנה דרך‬ ‫לעבודת השי"ת‪ ,‬ואף מי שאינו במדרגה‬ ‫הצדיק שאף שמדבר בגשמיות מ"מ כוונתו‬ ‫הגדולה זאת לייחד יחודים בכל מעשיו‪ ,‬מכל‬ ‫בעולמות העליונים ברוחניות‪ ,‬וזהו הכוונה‬ ‫מקום יכול כפי מדרגתו לכוון מעשיו לשמים‪,‬‬ ‫ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר‪ ,‬פי' מה‬ ‫כגון באכילה ושינה לכוון בזה כדי לקיים‬ ‫שאמרה אל יעקב שיקבל ברכות גשמיות‬ ‫ולחזק את גופו לעבודת בוראו ולעסוק‬ ‫מאביו היתה כוונתה בעולמות העליונים‬ ‫בתורה‪ .‬וזהו הכוונה לייחד י"ה בו"ה‪ ,‬פירוש‬ ‫בשביל הרוחניות שבתוך הגשמיות כי אין‬ ‫לייחד ענינים הגשמיים יחד עם הענינים‬ ‫לך גשמיות שאין בו ניצוצות רוחניות‪ ,‬וזהו‬ ‫הרוחניים‪ ,‬ובזה יבוא לתכלית השלימות‪ .‬ובזה‬ ‫לאמר דהיינו שהיה כוונתה על אמירה אחרת‬ ‫יבוארו דברי הרה"ק מקאזניץ זי"ע שאמר‬ ‫בשביל הרוחניות כנ"ל‪.‬‬ ‫יצחק אבינו לעשו בנו עשה לי מטעמים‬ ‫והנה רבקה העלתה מורא על ראשה שמא‬ ‫כאשר אהבתי‪ ,‬והיינו כפי כל האהבות של‬ ‫לא ירצה יעקב לקבל ברכות הגשמיות‬ ‫יצחק היתה בלתי לה' לבדו‪ ,‬לי לשמי לייחד‬ ‫כי אין חפץ לצדיק בגשמיות‪ ,‬על כן אמרה‬ ‫שם י"ה בו"ה‪.‬‬ ‫רבקה שמעתי את אביך כו' מדבר אל עשו‬ ‫ובזה מבואר ענין מצות סוכה שציוה הקב"ה‬ ‫אחיך ג"כ לאמר‪ ,‬דהיינו מה שאביך מדבר‬ ‫להכניס כל הענינים הגשמיים – אכילה‬ ‫שרוצה לברכו בגשמיות הוא ג"כ כוונתו‬ ‫שתיה לינה וטיול לתוך הסוכה‪ ,‬כדי להורות‬ ‫טכ‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫לרקיע (בראשית א ז) היו המים התחתונים‬ ‫לאמר אמירה אחרת בשביל רוחניות כנ"ל‬ ‫בוכים ואמרו בעינא למיהוי קמי מלכא‪ ,‬והיו‬ ‫שיהיה בגשמיות ג"כ ניצוצות רוחניות‪ ,‬כי‬ ‫מצטערים על אשר נתרחקו מלפניו יתברך‪,‬‬ ‫אין לך דבר גשמיות בעולם שיהא לו חיות‬ ‫עיי"ש‪ ,‬נמצא כי כאשר ירד גשם והשלג מן‬ ‫בלא ניצוצות הקדושה מעולמות העליונים‪,‬‬ ‫השמים בוכים אותם הגשמים על שמתרחקים‬ ‫עכתדה"ק‪ ,‬עיי"ש דבריו באריכות יותר‪.‬‬ ‫מאת הבורא‪ ,‬אולם אין זה אלא אם אינה‬ ‫מזריע להביא פירות‪ ,‬אבל אם הרוה את‬ ‫כאשר עובדים את הקב"ה‬ ‫הארץ והולידה והצמיחה‪ ,‬ומברכים לשמו‬ ‫בענינים גשמיים יש להם העלה‬ ‫יתברך ע"י אכילת הפירות הללו הנה יש‬ ‫ומתקרבים אל מקור שורשם‬ ‫לאותן גשמים עלייה למרום ומתקרבת שוב‬ ‫להקב"ה‪ .‬וזהו כי כאשר ירד הגשם והשלג‬ ‫והנה ביטב לב (פרשת האזינו ה) כתב לעורר‬ ‫מן השמים‪ ,‬ושמה – לשמים – לא ישוב‪ ,‬אלא‬ ‫על מה שאנו מבקשים כתבינו בספר‬ ‫אם כן והרוה את הארץ והולידה והצמיחה‬ ‫פרנסה וכלכלה‪ ,‬והלא בתקוני זוהר יצא‬ ‫אז עולה למעלה כיון שעושים המעשה הנכון‬ ‫בחריפות כנגד האנשים המצווחין ככלבין‬ ‫אף עם הגשמיות להודות ולברך להשי"ת‪,‬‬ ‫הב לנא מזונא וכו'‪ .‬אבל ביאור הענין הוא‬ ‫עכת"ד היטב לב‪.‬‬ ‫כי אכן אם מבקש פרנסה בשביל עצמו‬ ‫ודאי לא טוב הדבר‪ ,‬אבל אם מבקש למען‬ ‫להחיות בני ביתו ולהחזיקן לתלמוד תורה‬ ‫ראה ריח בני כריח השדה אשר בירכו ה'‬ ‫ולהשיא בניו ובנותיו לת"ח וכדומה לעשות‬ ‫ומעתה יתבאר מה שביקש יצחק אבינו‬ ‫צדקה וגמילות חסדים זה הגון כי גם זה‬ ‫לברך את יעקב מטל השמים‬ ‫למען למלאות רצונו יתברך‪ .‬וזהו שאומרים‬ ‫ומשמני הארץ‪ ,‬ולכאורה יפלא מדוע ביקש‬ ‫זכרנו לחיים וכו' לא למעננו כי אם למענך‬ ‫לברכו על ענינים גשמיים‪ ,‬והלא אם תרד‬ ‫אלקים חיים‪ ,‬כדי לעבדך ולעשות לך נחת‬ ‫הגשם והטל הם מתרחקים מאת הקב"ה‪,‬‬ ‫רוח ובזה אנו מחזירים החיים והפרנסה אליו‬ ‫אולם כיון שהיה יעקב אבינו עובד השי"ת‬ ‫יתברך לעשות בהן רצונו ית"שא‪.‬‬ ‫הלא הכל יחזור ויתקרב למקור שורשו‬ ‫על פי בחינה זו אמר לבאר כוונת הכתוב‬ ‫על ידי עבודתו‪ .‬וזהו וירח את ריח בגדיו‪,‬‬ ‫(ישעיה נה י) כי כאשר ירד הגשם והשלג‬ ‫ופירש"י שריח גן עדן נכנס עימו‪ ,‬והיינו‬ ‫מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה‬ ‫שהרגיש יצחק שכל ענינים הגשמיים של‬ ‫את הארץ והולידה והצמיחה‪ ,‬ויש לדקדק‬ ‫יעקב נכנס עימו גם ריח גן עדן‪ ,‬והוא‬ ‫כוונת אומרו ושמה לא ישוב‪ .‬ומבאר על פי‬ ‫מורה שמהפך אף עניניו הגשמיים לעבודת‬ ‫מאמר חז"ל (איכ"ר פ"ב סי' יז) בשעה שברא‬ ‫השי"ת ובזה חוזר ומקרב אותם להקב"ה‪,‬‬ ‫הקב"ה את העולם ויבדל אלוקים בין המים‬ ‫וכיון שהרגיש יצחק דבר זה על כן התחיל‬ ‫אשר מעל לרקיע ובין המים אשר מתחת‬ ‫א וכעי”ז מתאמרא בשם הרה”ק ר’ מאיר מפרעמישלאן זי”ע לבאר הכתוב בכל מאודך‪ ,‬שכאשר יסחטו ממונם‬ ‫של ישראל ימצאו ש למצוות ומעשים טובים‪ ,‬והיינו כי מה שצריכים לגשמיות הוא כדי שיוכלו למלאות עבודתם‬ ‫בקודש ברוחניות‪.‬‬ ‫הרות ירבד‬ ‫ל‬ ‫בפרשת תולדות ענין בארות של יצחק‪,‬‬ ‫ואמר ראה ריח בני כריח שדה אשר בירכו‬ ‫בפרשת ויצא ענין המקלות של יעקב‬ ‫ה'‪ ,‬כי שם מגיעים טל ומטר לברכה אע"פ‬ ‫וכו'‪ ,‬וראוי להתבונן מדוע האריכה התורה‬ ‫שיש להם לגשמים איזה ירידה מ"מ כיון‬ ‫בענינים אלו הנראה לפי ערכם כזלזול‪ .‬אלא‬ ‫שמצמיחים פירות שעל ידם אפשר לברך‬ ‫דהנה כבר אמרו חז"ל (תנא דבי אליהו פכ"ה)‬ ‫ולהודות ולשבח להקב"ה הרי הם שבים‬ ‫חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי‬ ‫למקומם וחוזרים ומתקרבים אל הקדושה‪.‬‬ ‫אבותי‪ ,‬והנה אף כי בפשטות נראה שהכוונה‬ ‫ועל כן בירכו פשוטו כמשמעו מטל השמים‬ ‫מתי יגיע מעשינו בעבודת השי"ת למעשי‬ ‫ומשמני הארץ‪ ,‬כי ע"י זה יזכה לטל‬ ‫אבותינו‪ ,‬מ"מ יש לומר שהם מוסבים על‬ ‫השמים זו מקרא‪ ,‬ומשמני הארץ זו משנה‪,‬‬ ‫הדברים הגשמיים‪ ,‬כיון שאנו רואים שממעשי‬ ‫דגן זו תלמוד‪ ,‬תירוש זו אגדה‪ ,‬והיינו שע"י‬ ‫גשמיות של האבות נעשה רוחניות על ידי‬ ‫שיהיה לו צרכיו הגשמיים יוכל לעבוד את‬ ‫שנכתב בתורה הקדושים והעוסק בה עוסק‬ ‫בוראו ולעסוק בתורה‪ ,‬ולכן ויתן ויחזור ויתן‪,‬‬ ‫בתורה ה' תמימה‪ ,‬וזהו הכוונה מתי יגיעו‬ ‫פי' כי על ידי שיתן לך הקב"ה טל השמים‬ ‫מעשי אלו עשיית ומילוי הצרכים הגשמיים‬ ‫ומשמני הארץ‪ ,‬ממילא יוכל לעסוק בתורה‪,‬‬ ‫למעשי הגשמיים של אבותי‪ ,‬שממעשיהם‬ ‫וממילא יחזור ויתן אותן הדברים שירדו‬ ‫הגשמיים נעשה תורה שלימה כולו רוחני‪.‬‬ ‫לעולם הזה לשוב למקום ויתקרבו שוב אל‬ ‫הרי לנו גודל העבודה להפך צרכים הגשמיים‬ ‫הקדושה‪ .‬וכאמור שכל עניני הגשמיות של‬ ‫לעבודת השי"ת‪ ,‬שלא לחיות כמגושם ובעל‬ ‫בני ישראל הוא בעבור שיוכלו לעבוד את‬ ‫תאוה‪ ,‬אלא אף כשצריכים למלאות צרכינו‬ ‫הבורא ברוך הוא ולעסוק בתורה ולחנך את‬ ‫הגשמיים מ"מ יהיה בדעתו למלאותם רק‬ ‫הילדים לתורה ומצוות וכו'‪ ,‬ולכן בירך יצחק‬ ‫כדי שנוכל להתקיים ולהתחזק לעבודתו‬ ‫אבינו את יעקב בברכות גשמיות כדי שיוכל‬ ‫יתברך‪ ,‬כי זהו מעלת עבודת הצדיקים שאף‬ ‫להתקיים בענינים רוחניים‪ ,‬כאמור‪.‬‬ ‫בצרכיהם הגשמיים היה מחשבתם כולו לשם‬ ‫שמים‪.‬‬ ‫חייב אדם לומר מתי יגיעו‬ ‫מעשי למעשי אבותי‬ ‫יעזור השי"ת שנזכה לעבוד את בוראינו‬ ‫והנה מסופר על הרה"ק ר' אברהם יעקב‬ ‫באמת באופן של בכל דרכך דעהו‪,‬‬ ‫מסאדיגורא זי"ע שנפגש פעם עם‬ ‫ויגיעו מעשינו למעשי אבותי‪ ,‬עדי נזכה‬ ‫הרה"ק ר' אייזיקל מזידיטשוב זי"ע וביקש‬ ‫להתרוממות קרן התורה וישראל בהתגלות‬ ‫לו שיאמר לו דבר תורה‪ ,‬ויען ויאמר כי‬ ‫כבוד שמים עלינו בביאת משיח צדקינו‬ ‫הנה בתורה הקדושה מבואר באריכות מה‬ ‫במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫שעסקו האבות הקדושים בענינים הגשמיים‪,‬‬ ‫********‬ ‫אל‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫מבית הוראה‬ ‫שאלות ותשובות בהלכות השכיחות ‪ -‬יוצא לאור ע״י בית הוראה דקהילתינו‬ ‫או"ח‬ ‫מברך שהחיינו ובאיזה זמן מברכו‬ ‫האם מותר להשתמש בספר חבירו‬ ‫מברך שהחיינוב ומברך בשעת העיטוף הראשון‬ ‫ג‬ ‫שלא כתוב שם שאין להשתמש בו‬ ‫ויברך קודם להתעטף ואח"כ שהחיינוד‪.‬‬ ‫בלי רשות‬ ‫אם הוא ספר שיש לחוש שיקרע או יקלקל‬ ‫מה הדין האם מותר לילך לישן‬ ‫אסורא אבל רוב ספרים בזמנינו אין חשש זה‬ ‫חצי שעה קודם עלות השחר או‬ ‫ולכן יכול להשתמש בו באופן עראי‪.‬‬ ‫צריך להמתין עד אחר עלות השחר‬ ‫ומשיכיר כדי לקרות קריאת שמע‬ ‫מה הדין כשלקח טלית חדש האם‬ ‫א כמש”כ ברמ”א סימן י”ד סעיף ד’ וכן כתוב שם במג”א וכן נמי מבואר בשו”ע הרב ובמשנה ברורה‪ ,‬אכן בערוך‬ ‫השלחן סימן יד אות י”ג כתוב דאם הוא באופן שאינו מקפיד עליהם מותר‪ ,‬ולכן נראה בזמנינו כיון שרוב ספרים‬ ‫אינם מתקקלים עכ”פ אם רק מעיין בו דרך עראי מותר בלי רשות חבירו‪ ,‬וכן כתוב בליקויט מהרי”ח דף לג‪ :‬סוף‬ ‫ד”ה הנה קודם שמתחיל‪ ,‬דכיון דהטעם דהספרים נתקלקלו א”כ בזמנינו אם הוא באופן שאין לחוש לזה יש נמי‬ ‫הסברא דניחה ליה לאינש למיעבד מצוה בממוניה‪.‬‬ ‫ב מחבר סימן כ”ב סעיף א’ קנה טלית חדש ועשה בו ציצית מברך שהחיינו דלא גרע מכלים חדשים והגם‬ ‫שבזמנינו אין מברכין על בגדים חדשים כיון שאין לנו שמחה כל כך בקונה בגד חדש אבל בטלית שאין קונין אלא‬ ‫אחר זמן מרובה מברכין שהחיינו‪ ,‬ויש נוהגין שלא לברך אפילו על טלית‪ ,‬אבל חתן בלבושה ראשונה אחר החתונה‬ ‫לכ”ע מברך ומכוון לפטור כל הבגדים חדשים והדירה וכל דברים שהרבה לו בשביל הנשואין‪ ,‬אבל אין מברכין על‬ ‫המצוה כמש”כ המג”א ס”ק א’ דאין מברכין שהחיינו על המצוה אלא אם בא מזמן לזמן ולא על מצוה שהוא תדיר‪.‬‬ ‫ג דשאני מכלים חדשים שמברכין השעת קניותן כיון שהכא אינו ראוי אלא אחר שעשה בו ציצית ובמג”א‬ ‫כתוב שאיירי שלא בירך בשעת קניה ובמאמר מרדכי כתוב דנהגין לברך בכל אופן בשעת לבושה הראשון סימן‬ ‫רכ”ג ס”ק ה’ כיון שאנו חוששין שמאיזה סיבה למעשה לא ילבשם וימכרם ולכן מברכין בשעת עיטף הראשון‪.‬‬ ‫ד פרמ”ג וכן איתא בדרך החיים ובמ”ב הביאו אכן הבאר היטב שיטת הב”ח ועולת תמיד לברך שהחיינו קודם‬ ‫כדי שלא יהיה הפסק בין הברכה לשהחיינו כמו בפירי חדש אך כתבו הפוסקים דבטלית יכול לברך להתעטף‬ ‫ולעשות העטיפה ואח”כ לברך שהחיינו משא”כ בפרי חדש כיון שעצם הברכה שם הוא לא רק על אכילת הפרי‬ ‫אלא גם על ראיות פרי‪ ,‬והכא כיון שאין מברכין בשעת קניה יכול לעשות אחר שכבר הלביש ‪.‬‬ ‫הארוה תיבמ‬ ‫בל‬ ‫אם יצא מארץ ישראל קודם שהתחיל שם‬ ‫של שחרית ומה הדין לענין תפילה‬ ‫לשאול מטר אזי יאמר ותן ברכהח בברכת‬ ‫אין לילך לשינה קודם העלות השחרה חוץ אם‬ ‫השנים ואם דעתו לחזור עוד שנה זו או יש‬ ‫מעמיד שומר שיקיצו לקריאת שמעו ונכון נמי‬ ‫לו אשה ובנים שם אז ישאל בשומע תפילה‬ ‫להניח שומר לתפילהז‪.‬‬ ‫על הגשמים בארץ הקודשט‪ ,‬אבל אם יצא‬ ‫מאר"י אחר שכבר התחיל לומר ותן טל ומטר‬ ‫בן ארץ ישראל הנמצא בחוץ לארץ‬ ‫אז ימשיך לומר בחוץ לארץ ותן טל ומטרי‪,‬‬ ‫מה יעשה בענין ותן טל ומטר בין ז'‬ ‫אבל אם טעה ואמר שלא כנ"ל אין לו לחזור‬ ‫חשון לס' יום של תקופה‬ ‫ולהתפללאי‪.‬‬ ‫ה דהוא כ”ש מאכילה קודם מנחה דשינה הוה כמו סעודה גדולה דחשינן שימשיך השינה ועוד דהוא מצוה‬ ‫דאורייתא‪.‬‬ ‫ו שו”ת בנין עולם או”ח סימן א’ דמהני שומר‪ ,‬ולענין אי שעון מעורר (וועקער זייגער) הוה שומר כתוב‬ ‫בהליכות שלמה פ”ב אות י”ב דאף דמהני לענין אכילה ושאר דברים אבל לא מהני לשינה כיון שחיישינן שיחזור‬ ‫לשינה ולא הוה שומר מעליא‪.‬‬ ‫ז בנין עולם שם‪ ,‬שו”ת שבט הלוי חלק סימן מ”ט דשבועות צריך ביאור על מה שסמכו העולם לילך לישן קודם‬ ‫התפילה אבל רבים וטובים עושין כן ואפשר כיון שיש להם זמן קבוע להתפלל הוה כמו שקורא השמש‪,‬‬ ‫או יכול לומר דלמעשה זמן קרי”ש הוא אחר ג’ שעות ולכן חיישנין שיאחר זמן קרי”ש והא מצוה דאורייתא‬ ‫משא”כ זמן תפילה הוא לאחר ד’ שעות וכן אם איחר זמן תפילה בדיעבד יכול להתפלל עד חצות ולכן אפשר‬ ‫דמותר דלא חיישינן ששישן כ”כ מאוחר‬ ‫ולענין אי נתעורר משנתו אחר אור הבוקר אי מותר לחזור לישון כתב בדינים ונהגהות בשם החזו”א דמותר דכל‬ ‫החשש שינה הוא דהוה כמו סעודה גדולה שימשיך סעודתו אבל אם כבר ישן כל הלילה אלא שנתעורר עכשיו‬ ‫אין חוששין שימשיך שנתו עד אחר זמן קר”ש אבל הכל לפי האדם והזמן דאם באמת יש חשש בודאי נכון‬ ‫להחמיר‪.‬‬ ‫ח יש בדין זה ג’ שיטות א’ הלכות קטנות הובא בבאר היטב סימן קי”ז ס”ק ד’ דאם יש לו אשה ובנים והשאר‬ ‫בארץ ישראל אפילו אין דעתו לחזור תוך שנה זו שאל מטר כיון שאשתו ובני ביתו שם‪ ,‬ב’ הביא הבאר היטב בשן‬ ‫דבר שמואל דשואל שבני חוץ לארץ‪ ,‬ג’ הפרי חדש סובר דדין זה תלוי אם דעתו לחזור תוך שנה או לאו דאם דעתו‬ ‫לחזור שאול וכבני ארץ ישראל ואם אין דעתו לחזור אפילו יש לו אשה ובנים שם שואל ובני חוץ לארץ ‪ ,‬ועי’‬ ‫בשו”ת שבט הלוי חלק י’ סימן כ”ב שכתוב הכרע הנ”ל דאם יצא קודם ז’ חשון יאמר כאנשי המקום אשר הוא שם‪.‬‬ ‫ט כהכרעת הברכ”י שישאל מטר אבל יכול לשאלו בשמוע תפילה וכמבואר בשבט הלוי שם וכן הורה בעל‬ ‫החזו”א ועי’ בחשב האפוד ח”ג סי’ ז’ שכתוב דישאל טמר אבל יכון שאינו שאול רק לבני ארץ ישראל‪.‬‬ ‫י כמבואר בשערי תשובה שאין לעשות חוכי ותלולא ולכן לא יפסיק מלשאול מטר ובאמת יש הרבה פוסקים‬ ‫דהיינו ברכ”י והפר”ח הסוברים דלעולם שואל כבני ארץ ישראל ולכן עכ”פ אם התחיל לא יפסיק‪.‬‬ ‫אי כיון שיש פוסקים שסברים דיאמר כמקום שנמצא וכן יש פוסקים להפיך וממילא לעולם הוה ספק ברכה‬ ‫ואין לו לחזור ולהתפלל‪ ,‬ולענין אם מתפלל לפני התיבה באופן שהוא אבל וצריך להתפלל אזי בתפילת הלחש‬ ‫יאמר ותן טל ומטר אבל בחזרת הש”ץ יאמר כמנהג המקום כן מבואר במנחת יצחק חלק י’ סימן ט’ והביא ראיה‬ ‫מסימן זה דכתוב דיחידים הצריכים מטר ישאלו אותן בברכת שומע תפילה ובחזרת הש”ץ לא ישאלו‪ ,‬וכן מדין‬ ‫דש”ץ שאינו מתענה ועבר לפני התיבה ביום התענית יאמר עננו וה”נ אל ישנה ממנהג המקום כשהוא מתפלל‬ ‫לפני התיבה אל נכון אם אין צריך לא יעבור לפני התיבה‪.‬‬ ‫גל‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫יו"ד‬ ‫חלב מותרגי‪.‬‬ ‫הניח בשבת חלה על גבי קדירה של‬ ‫טשאלענט לחממו‪ ,‬מה הדין עם‬ ‫האם יש האיסור של שעטנז על‬ ‫החלה לענין בשר וחלב‬ ‫טאשקע בעג וכדו'‬ ‫לכתחילה אין לאכלו עם חלבבי אבל בדיעבד‬ ‫אין בזה משום כלאיםדי‪.‬‬ ‫עם עירב כבר עם חלב או חיממו בקדירה של‬ ‫בי כיון שהניח ע”ג קדירה שיש בה בשר הרי הוא לפי שיטת החות דעת בסימן צ”ה ס”ק א’ נ”ט א’ של בשר‬ ‫משום דהוי נ”ט ב”ר נ”ט בשעת בישול שכתוב שם החות דעת דנחשב כטעם ראשון וא”כ הרי החלה הזה כמו‬ ‫נתבשל ביחד עם בשר וגרע מנ”ט ב”ר נ”ט ולכן באופן לכתחילה צריך להחמיר על החות דעת ולא לערבו עם חלב‬ ‫או לחממו בקדירה של בשר‪.‬‬ ‫גי דלפי שיטת הפרמ”ג סימן צ”ה משבצות זהב ס”ק ב’ וכן געת רוב הפוסקים דאמרינן נ”ט בר נ”ט בשעת‬ ‫בישול‪ ,‬וא”כ נמצא דחלה זו הוה נ”ט ב”ר נ”ט של בשר ובדיעבד מותר אפ ערבו על חלב‪ ,‬וכן אפילו לפי שיטת החות‬ ‫דעת אפשר דלא נאסר כיון שהחות געת כתב בפירוש דדוקא עם נפל כנגד הרוטב ויש להסתפק עם כשנהניח של‬ ‫הכיסוי אי הוה כמו כנגד הרוטב‪ ,‬הגם שלענין שאר דברים הכיסוי חמור כמו כנגד הרוטב מ”מ יש להסתפק עם‬ ‫לענין זה נמי‪ ,‬ועוד יש לצרף שיטת המג”א סימן תנ”א ס”ק ל”ז דמכלי לאוכל עם הוא יבש אין הבלוע הולך יותר‬ ‫מכדי קליפה אפילו בדבר שמן לגמרי ואע”פ שהש”ך בסימן ק”ה ס”ק כ”ג מסתפק בזה לענין שמן לגמרי‪ ,‬מ”מ‬ ‫כתב הפתחי תשובה סימן ק”ה ס”ק י”ג דאין כדי הספק של הש”ך להכריע מה שפשט ליה להמג”א‪ ,‬ואפילו לפי‬ ‫הש”ך אינו מסופק אלא בשמן לגמרי וברוב פעמים אין הקדירה כזו נחשב שמן לגמרי ולכן אפשר לומר דלא נאסר‬ ‫אלא כדי קליפה של החלה והדין בקליפה דאם אינו יכול לקלפו מותר ולכן אם עירב כבר עם חלב ואינו יכול לקלפו‬ ‫מותר‪ ,‬וכ”ש לשיטת הפרמ”ג דהוה נ”ט ב”ר נ”ט מותר בלא זה ולכן נראה דאם אירע כן בדיעבד יכול לצרף כל הנ”ל‬ ‫לאכלו וכן נמי לענין אם הניח ע”ג קדירה דינו הכא‪.‬‬ ‫די כמבואר ביור”ד סימן ש”א סעיף י”ג דמנעלים ודבר שאינן מחמם הגוף מותר בכלאים ולא הוה האיסור אלא‬ ‫בבגד או דבר המחמם הגוף‪.‬‬ ‫טעל‪718-475-0004 :‬‬