gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov

שבוע: לך לך (2026-10-19)

אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון קצ"ו )שנה ה'(‬ ‫פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫שיעורי הגאון הגדו‪ ‬מוה"ר רבי יעקב גרינווא‪‬ד ש‪‬יט"א‬ ‫רב בית המדרש דחסידי בע‪‬זא "זכרון רפא‪ "‬בני ברק וחבר הביד"צ דקה‪ ‬מחזיקי הדת באר"י‬ ‫מי‪‬ה ע‪ ‬ידי מומר‬ ‫דעת התוספות שמומר לערלות לכולי עלמא כשר למול ‪ ‬דעת התוספות במומר לכל התורה או לעבודה זרה ‪ ‬דעת תוספות רבינו‬ ‫אלחנן שמומר לכולי עלמא פסול למול ‪ ‬בדין מומר לתיאבון ‪ ‬מומר במילת עצמו ‪ ‬דעות הפוסקים אם מומר נקרא מהול ‪ ‬חילוק‬ ‫הבאר יעקב בין מומר לערלות למומר לכל התורה ‪ ‬דעת הפוסקים להלכה אם מומר כשר למול ‪ ‬ביאור קושיית רבי עקיבא איגר על‬ ‫הרמ"א שפסק לחומרא ‪ ‬ביאור ספיקו של האור זרוע בדין מומר אם כשר למול ‪ ‬בדברי האבן העוזר בזה ‪ ‬תמצית הדעות להלכה‬ ‫התוספות )עבודה זרה כז‪ .‬ד"ה איכא( הקשו מדוע‬ ‫לא אמרו בגמרא נפקא מינה בין רב לרבי‬ ‫או מומר שאינו לא להכעיס ולא לתיאבון‪.‬‬ ‫וצריך לבאר דין כל אחד ואחד‪ ,‬והאם יש‬ ‫הקודם הארכנו בענין‬ ‫מילה על ידי גוי וגר‪ ,‬וכעת‬ ‫בגליון‬ ‫יוחנן לגבי מומר לערלות אם הוא כשר‬ ‫חילוק ביניהם‪.‬‬ ‫נדון בעזרת השם בדין מומר אם הוא כשר‬ ‫למול‪ ,‬שלדעת רב הלומד שגוי פסול למול‬ ‫דעת התוספות שמומר לערלות‬ ‫למול‪ .‬ונידון זה מתחלק לכמה פנים‪ ,‬שיש‬ ‫מהכתוב ואתה את בריתי תשמור גם מומר‬ ‫לכולי עלמא כשר למול‬ ‫מומר לערלות בלבד דהיינו שהוא מומר רק‬ ‫פסול למול‪ ,‬ודינו כגוי לענין זה כיון שאינו‬ ‫כאמור בגליון הקודם נחלקו רב ורבי‬ ‫למצות מילה‪ ,‬ויש מומר לכל התורה כולה‪,‬‬ ‫בכלל ואתה את בריתי תשמור‪ ,‬שהרי אינו‬ ‫יוחנן במקור שגוי פסול למול‪ ,‬או מואתה‬ ‫ויש מומר לעבודה זרה שדינו כמומר לכל‬ ‫רוצה לקיים מצות מילה‪ .‬וכמו שאמרו‬ ‫את בריתי תשמור או מהמול יומל‪ .‬והנה‬ ‫התורה‪ .‬וכן יש מומר להכעיס ולתיאבון‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫בן חוץ לארץ המתפלל כש"ץ בארץ ישראל בין ז' חשון לס' לתקופה‬ ‫מבאר רבי עקיבא איגר‪ ,‬שכוונת ההגהות אשר"י לומר‪ ,‬שאף אם הנשים‬ ‫הארכנו במקום אחר )באר יעקב ח"א‪ ,‬חיי שרה( בדין חוץ לארץ הבא לארץ ישראל‬ ‫מחויבות מן התורה‪ ,‬מכל מקום אינן חייבות בהזכרת ברית ותורה‪ ,‬ולכן אף‬ ‫בין ז' חשון ליום שים לתקופה‪ ,‬שבחוץ לארץ עדיין אין שואלים מטר‪ ,‬האם‬ ‫שמוציאות את האנשים ידי חובתם‪ ,‬מכל מקום זהו רק אם יאמרו האנשים‬ ‫שואל כשנמצא בארץ ישראל‪ .‬והבאנו דעת הפרי מגדים )או"ח סי' קיז ש"ז ס"ק‬ ‫בעצמם תיבות 'ברית ותורה'‪ ,‬שתיבות אלו בלבד אין יכולים האנשים לצאת‬ ‫א( שכל שדעתו לחזור לחוץ לארץ בתוך אותה שנה‪ ,‬אינו שואל על הגשמים‬ ‫ידי חובתם מהנשים‪ ,‬אכן את כל ברכת המזון לבד מזה אפשר לצאת מנשים‪.‬‬ ‫כדין בן חוץ לארץ‪.‬‬ ‫אולם בביאור הלכה )סי' קפו ד"ה ומוציאות( כתב על הצד שהוזכר בשולחן‬ ‫אמנם מכל מקום נראה‪ ,‬שאם מתפלל כשליח ציבור‪ ,‬לכאורה ישאל טל‬ ‫ערוך )שם סעי' א( שהנשים מוציאות את האנשים בברכת המזון‪' :‬היינו כגון‬ ‫ומטר בחזרת הש"ץ כמנהג המקום‪ .‬וכן כתב ביום טוב שני כהלכתו )פ"י סעי' ט(‪.‬‬ ‫שאמרו ברית ותורה‪ ,‬ואף על גב שאין צריכין לומר'‪ .‬מבואר בדבריו‪ ,‬שעל הצד‬ ‫אך בעצם הדין יש לעיין‪ .‬שאם דינו כבן חוץ לארץ‪ ,‬שאין צריך לומר טל‬ ‫שנשים מחויבות מן התורה‪ ,‬יכולות להוציא את האנשים גם בברית ותורה‪,‬‬ ‫ומטר‪ ,‬האיך שייך שיוציא את בני ארץ ישראל בחזרת הש"ץ אם יזכיר טל‬ ‫ואף שהן אינן מחויבות בברית ותורה‪ ,‬ודלא כרבי עקיבא איגר‪ .‬וכן מבואר‬ ‫ומטר כדינם‪ ,‬כשלו עצמו לא הגיע עדיין זמן השאלה‪ ,‬ואם אינו בכלל השאלה‬ ‫בחקרי לב )או"ח סי' מה(‪.‬‬ ‫כיצד מוציא אחרים ידי חובתם‪.‬‬ ‫וביאור דבריהם‪ ,‬שמה שהאחד מוציא את חבירו הוא מדין ערבות‪ ,‬שהרי‬ ‫ולכאורה תלוי נידון זה בנידון אחר‪ ,‬האם יכולות נשים להוציא את האנשים‬ ‫אף מי שלא אכל יכול להוציא את חבירו‪ ,‬אלא שצריך שיהיה 'בר חיובא'‬ ‫ב'ברית ותורה' בברכת המזון‪ .‬שהנה‪ ,‬בברכות )כ‪ (:‬דנה הגמרא האם נשים‬ ‫במצוה זו‪ ,‬אם כן מאחר שנשים חייבות בברכת המזון מן התורה‪ ,‬יכולות‬ ‫מחויבות בברכת המזון מן התורה‪ ,‬ומזה דנה הגמ'‪ ,‬האם יכולות להוציא את‬ ‫להוציא את האנשים בכל ברכת המזון‪ ,‬ואף בתיבות שאינן מחויבות‪ .‬וכן כתב‬ ‫האנשים בברכת המזון‪ .‬וצדדי הספק נתבארו בתוספות )שם ד"ה נשים(‪ ,‬שהוא‬ ‫החזון איש )או"ח סי' כח ס"ק ז( בביאור דברי הביאור הלכה‪.‬‬ ‫משום שנשים אינן שייכות בברית ותורה‪ ,‬ובברכות )מט‪ (.‬איתא‪ ,‬שמי שלא‬ ‫הזכיר ברית ותורה בברכת המזון לא יצא ידי חובתו‪ ,‬ולכן אפשר שפטורות‬ ‫נחזור לענינינו‪ ,‬בן חוץ לארץ השוהה בארץ ישראל‪ ,‬ומתפלל כש"ץ‪ ,‬יש‬ ‫המה מברכת המזון‪ ,‬או שמא‪ ,‬כיון שאינן יכולות להזכיר ברית ותורה‪ ,‬יוצאות‬ ‫לומר כנ"ל‪ ,‬שמאחר והוא בר חיובא בעצם התפילה‪ ,‬לכן יכול להוציא את בני‬ ‫ידי חובתן גם בלי להזכיר ברית ותורה‪ ,‬ולעולם מחויבות מן התורה‪.‬‬ ‫ארץ ישראל אף בותן טל ומטר‪ ,‬ואף שבזה אינו מחויב‪ ,‬וכפי שלביאור הלכה‬ ‫נשים יכולות להוציא בברכת המזון את האנשים בברית ותורה‪ .‬אך לרבי‬ ‫אך בהגהות אשר"י )מגילה פ"א סי' ד( כתב‪ ,‬שאף שנשים חייבות בברכת‬ ‫עקיבא איגר שנשים אכן אינן יכולות להוציא את האנשים בברית ותורה‪ ,‬אף‬ ‫המזון מן התורה‪ ,‬מכל מקום אינן מוציאות את האנשים‪ ,‬כיון שאינן יכולות‬ ‫אם מחויבות בברכת המזון מן התורה‪ ,‬יש לדון שהוא הדין בבן חוץ לארץ‪,‬‬ ‫להזכיר ברית ותורה‪.‬‬ ‫שאינו יכול לשמש כש"ץ ולהוציא את בני ארץ ישראל בותן טל ומטר‪ ,‬כל‬ ‫והקשה רבי עקיבא איגר )ברכות כ‪ ,(:‬שהרי בדברי הגמרא מבואר שאם‬ ‫שהוא אינו מחויב‪.‬‬ ‫הנשים מחויבות בברכת המזון מן התורה‪ ,‬יכולות להוציא את האנשים‪ .‬אלא‬ ‫‪‬‬ ‫כלל‪ ,‬שכל פסולו היה רק משום שאינו‬ ‫דעת תוספות רבינו אלחנן‬ ‫בגיטין )מה‪ (:‬שמומר אינו כשר לכתיבת‬ ‫רוצה לקיים המצוה‪ ,‬וכשבא לקיים המצוה‬ ‫שמומר לכולי עלמא פסול למול‬ ‫תפילין‪ ,‬משום שנאמר 'וקשרתם וכתבתם'‬ ‫שוב אינו מומר‪ .‬ועדיף מגוי הבא להתגייר‬ ‫רבינו אלחנן‪ ,‬לאחר שהביא את תירוץ‬ ‫והוקשו שמי שאינו בקשירה אינו בכתיבה‪,‬‬ ‫שרוצה למול עצמו‪ ,‬שכתבנו בגליון הקודם‬ ‫התוספות בשם ר"י‪ ,‬כתב עוד שלו נראה‬ ‫ומומר אינו בר קשירה כיון שאינו מקיים‬ ‫שכל זמן שאינו נימול דינו כגוי ופסול למול‪,‬‬ ‫לתרץ בדרך אחרת‪ .‬שבישראל מומר או‬ ‫מצות תפילין‪ .‬מה שאין כן לדעת רבי יוחנן‬ ‫אלא שיתכן להכשירו מחמת שהגירות‬ ‫מומר לערלות כולי עלמא מודים שפסול‬ ‫הלומד לפסול גוי מהכתוב 'המול ימול'‬ ‫והמילה באים כאחד כפי שנתבאר שם‪.‬‬ ‫למול משום שנתמעט מהכתוב ואתה את‬ ‫שרק מי שהוא מהול כשר למול‪ ,‬לפי זה‬ ‫ומה שפסל רבינו אלחנן מומר לערלה‪,‬‬ ‫בריתי תשמור‪ ,‬שאינו בכלל שמירת ברית‬ ‫אין המומר כגוי‪ ,‬שהרי המומר ישראל‬ ‫היינו למול אחרים בזמן שהוא כופר במצות‬ ‫כיון שאינו רוצה לשמור המצוה של ברית‬ ‫הוא‪ ,‬וישראל אף על גב דלא מהילי כמאן‬ ‫מילה‪.‬‬ ‫מילה‪ ,‬וכמו שמיעטו מומר מכתיבת תפילין‬ ‫דמהילי דמי‪.‬‬ ‫אך במומר לעבודה זרה יש לדון אם כשר‬ ‫משום שאינו בר קשירה‪ .‬ואף רבי יוחנן‬ ‫ותירצו התוספות שלעולם מומר נקרא‬ ‫למול עצמו‪ ,‬שיתכן שאפילו אם הוא נימול‬ ‫שאינו ממעט גוי מואתה את בריתי תשמור‬ ‫בר שמירת ברית והוא בכלל ואתה את‬ ‫הרי הוא פסול למול‪ ,‬שבמה שמקיים מצות‬ ‫מודה שמומר ממעטים מפסוק זה‪.‬‬ ‫בריתי תשמור‪ ,‬כיון שמחויב בדבר‪ .‬ואף‬ ‫מילה אינו יוצא מגדר מומר כל שלא עשה‬ ‫והטעם שגוי לא נתמעט רק מומר‪,‬‬ ‫שאינו מקיים המצוה בפועל‪ ,‬מכל מקום‬ ‫תשובה ועדיין הוא מומר לעבודה זרה‪,‬‬ ‫משום שרבי יוחנן סובר שהפסוק בא לומר‬ ‫החיוב שמחויב במצוה מחשיבו בכלל‬ ‫ועדיין הוא נכלל בגדר מי שאינו בשמירת‬ ‫שרק מי שמחויב בשמירת ברית ומקיימה‬ ‫ברית‪ ,‬וממילא אף לדעת רב כשר המומר‬ ‫ברית כל שכופר בכל התורה או שעובד‬ ‫הוא כשר למול‪ ,‬ולא מי שמחויב במצוה‬ ‫למול‪ ,‬ואין נפקא מינה בין רב לרבי יוחנן‬ ‫עבודה זרה‪.‬‬ ‫ואינו שומרה‪ ,‬אבל גוי שאינו בכלל שמירת‬ ‫לגבי מומר‪ .‬ומה שאמרו בגיטין שמומר‬ ‫ברית ואינו מחויב במצוה לא נתמעט‪,‬‬ ‫אינו בר קשירה‪ ,‬אינו מטעם שאינו מחויב‬ ‫דעות הפוסקים אם מומר נקרא מהול‬ ‫שהפסוק אינו מדבר ממנו‪ .‬ובזה נחלקו רב‬ ‫מדברי התוספות ורבינו אלחנן הנ"ל‬ ‫בקשירה‪ ,‬שוודאי מחויב הוא במצוות ככל‬ ‫ורבי יוחנן‪ ,‬שרב ממעט אף גוי‪ ,‬ואינו מחלק‬ ‫איש ישראל‪ ,‬אלא ששם נתכוונו שאינו בר‬ ‫מבואר‪ ,‬שהיה פשוט להם שמומר הוא‬ ‫בין מי שאינו מחויב למי שאינו מקיים‪ ,‬ורבי‬ ‫בכלל המול ימול כיון שהוא ישראל‪ ,‬ואף‬ ‫קשירה משום אינו מקיים בפועל מצות‬ ‫יוחנן ממעט רק מי שמחויב ואינו מקיים‬ ‫שאינו מהול והוא כופר במצות מילה מכל‬ ‫קשירהא‪.‬‬ ‫ולא מי שאינו מחויב‪ ,‬ולכן הוצרך למעט גוי‬ ‫מקום דינו כישראל ערל‪ ,‬שנקרא ערל‬ ‫ממקום אחר‪ ,‬מהכתוב 'המול ימול'‪.‬‬ ‫מחמת עצם מהותו שהוא בן ישראל‪ .‬ואף‬ ‫דעת התוספות במומר לכל התורה‬ ‫שרבינו אלחנן סובר שגם לרבי יוחנן פסול‪,‬‬ ‫לפי תירוץ זה נמצא שדין מומר הוא‬ ‫או לעבודה זרה‬ ‫מכל מקום אינו משום שחסר ב'המול ימול'‪,‬‬ ‫הפוך ממה שכתבו התוספות‪ .‬שלתירוץ‬ ‫על כל פנים מבואר מדברי התוספות‬ ‫אלא משום שסובר שגם רבי יוחנן מודה‬ ‫התוספות לכולי עלמא מומר כשר למול‪,‬‬ ‫שסוברים שלכולי עלמא מומר כשר למול‪.‬‬ ‫ולתירוץ רבינו אלחנן לכולי עלמא מומר‬ ‫אלא שהתוספות לא דיברו אלא ממומר‬ ‫לדרשת 'ואתה את בריתי תשמור'‪ .‬ולפי‬ ‫פסול למול‪ ,‬ואפילו מומר לערלות בלבד‪ ,‬כל‬ ‫לערלות‪ ,‬ולא ממומר לכל התורה או מומר‬ ‫זה גבי נדרים‪ ,‬מי שנודר ממולים פשוט‬ ‫שכן מומר לכל התורה כולה‪.‬‬ ‫לעבודה זרה‪ .‬אמנם נראה שלפי סברתם‬ ‫שאסור ליהנות מישראל מומר‪ ,‬וכשנודר‬ ‫מערלים מותר בישראל מומר‪ ,‬כדין כל‬ ‫בדין מומר לתיאבון‬ ‫אף מומר לכל התורה או לעבודה זרה‬ ‫שאר הישראלים‪.‬‬ ‫אולם יתכן שכל זה הוא רק במי שאינו‬ ‫כשרים למול‪ ,‬ואפילו מומר להכעיס‪ ,‬שהרי‬ ‫מקיים המצוה מחמת שכופר בה‪ ,‬שהוא‬ ‫כתבו שעל ידי מה שהא מחויב במצוה הוא‬ ‫אולם הבית יוסף )יו"ד סוף סי' ריז( דייק‬ ‫אינו בר שמירת ברית אף שמחויב במצוה‪,‬‬ ‫בכלל בר שמירת ברית‪ ,‬ואם כן מומר בכלל‬ ‫מדברי רש"י בנדרים )לא‪ :‬ד"ה ערלי ישראל(‬ ‫מזה שכתב על דין נודר עצמו מן המולים‬ ‫אבל מומר לתיאבון נחשב בר שמירת ברית‬ ‫זה‪ ,‬ולא נתמעטו אלא גוי או אשה שאינם‬ ‫שאסור בערלי ישראל‪ ,‬היינו במתו אחיו‬ ‫אף שאינו מקיים המצוה בפועל‪ ,‬וכמו לגבי‬ ‫מחויבים במצוה ואינם בכלל זה‪ .‬וכן דייק‬ ‫שחיטה שמומר לתיאבון כשר לשחוט‬ ‫מדבריהם בהגהות רבי עקיבא איגר )יו"ד סי'‬ ‫מחמת מילה‪ ,‬ומשמע מדבריו של רש"י‬ ‫שדווקא מי שלא נימול משום שמתו אחיו‬ ‫שנחשב בר זביחה‪ ,‬כנפסק בשולחן ערוך‬ ‫רסד סעי' א(‪.‬‬ ‫מחמת מילה הוא בכלל מולים‪ ,‬אבל מומר‬ ‫)יו"ד סי' ב סעי' ב(‪ .‬וכן כתב רבי עקיבא איגר‬ ‫ובדברי תוספות רבינו אלחנן )ע"ז שם(‬ ‫לערלות אינו בכלל זה‪ ,‬אף שהוא מקיים‬ ‫)שם( שמומר לתיאבון נחשב בר שמירת‬ ‫מפורש כן‪ ,‬שכשהביא את קושיית התוספות‬ ‫שאר מצוות‪ .‬וכבר תמה הרש"ש )ע"ז שם(‬ ‫ברית אפילו לפי ההוא אמינא של התוספות‪.‬‬ ‫מדוע לא אמרו בגמרא נפקא מינה במומר‬ ‫מדוע בשולחן ערוך שם סתם בזה‪.‬‬ ‫והיינו מטעם שאם לא תהיה לו מניעה יקיים‬ ‫לערלות‪ ,‬הוסיף עוד על דברי התוספות‬ ‫המצוה‪ ,‬ומה שאינו רוצה לקיים עכשיו‬ ‫שכמו כן יש לומר נפקא מינה בישראל‬ ‫ומדברי הבית יוסף משמע שאפילו‬ ‫המצוה היינו מחמת סיבה מיוחדת משום‬ ‫מומר לתיאבון גם כן אינו בכלל מולים‪ ,‬שכן‬ ‫משומד‪ ,‬והיינו שהוא מומר לכל התורה‪.‬‬ ‫צער או רווח ממון וכיוצא בזה‪ .‬ומהמול‬ ‫וכן כשהביא את תירוץ התוספות כתב‬ ‫רש"י נקט דווקא מתו אחיו מחמת מילה‬ ‫ימול ודאי לא נתמעט‪ ,‬שהרי כל מומר נקרא‬ ‫שהוא אנוס‪ .‬אמנם בהגהות רבי עקיבא‬ ‫במפורש שמומר לערלה וישראל משומד‬ ‫מהול בין לדעת התוספות ובין לדעת רבינו‬ ‫איגר )שם( הביא שהפרי חדש בספר מים‬ ‫לא נתמעטו מכלל ואתה את בריתי תשמור‪,‬‬ ‫אלחנן‪ ,‬ואם כן מומר לתיאבון יהא כשר‬ ‫חיים חולק על דברי הבית יוסף‪ ,‬ומסיק‬ ‫כיון שמחויבים הם במצוה ונקראים בר‬ ‫לכולי עלמא‪.‬‬ ‫להלכה שדווקא מומר להכעיס אינו בכלל‬ ‫שמירת ברית‪ ,‬אלא שאינם רוצים לקיים‬ ‫מולים‪ ,‬אבל כל שאינו מומר להכעיס בכלל‬ ‫מומר במילת עצמו‬ ‫המצוה‪ .‬והיינו כמו שכתבנו שאין נפקא‬ ‫מולים הוא‪ .‬אך על כל פנים דבריהם הם‬ ‫עוד נראה‪ ,‬שאם רוצה המומר לערלה‬ ‫מינה בין מומר לערלות בלבד למומר גמור‬ ‫דלא כהתוספות הסוברים שמומר הוא‬ ‫למול עצמו ודאי כשר הוא למול‪ ,‬שהרי‬ ‫שכופר בכל התורה כולה‪ ,‬ושניהם כשרים‬ ‫בכלל מולים‪.‬‬ ‫עכשיו רוצה לקיים המצוה ואין בו חסרון‬ ‫למול‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫א( המפרשים שם נתקשו בביאור תירוץ זה‪ ,‬מדוע שם דרשו למעט מי שאינו מקיים המצוה בפועל ואין די במה שמחויב‪ ,‬וכאן במצות מילה דרשו למעט רק מי שאינו מחויב‬ ‫במצוה‪ ,‬ולא נתמעט מי שאינו מקיים המצוה בפועל‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ביאור קושיית רבי עקיבא איגר‬ ‫נפקא מינה במומר‪ ,‬שלדעת רבי יוחנן‬ ‫חילוק הבאר יעקב בין מומר לערלות‬ ‫על הרמ"א שפסק לחומרא‬ ‫פסול למול ולדעת רב כשר למול לפי מה‬ ‫למומר לכל התורה‬ ‫ובהגהות רבי עקיבא איגר האריך‬ ‫שהסיקו התוספות שמומר הוא בכלל את‬ ‫אך לכאורה כל הנידון עד כאן אינו אלא‬ ‫לתמוה על דברי הרמ"א‪ ,‬מאחר ומדברי‬ ‫בריתי תשמור‪ .‬וכן דייק רבי עקיבא איגר‬ ‫לגבי מומר שאינו מהול‪ ,‬האם הוא נחשב‬ ‫התוספות מוכח שהיה פשוט להם שמומר‬ ‫)שם(‪ .‬ומזה הוכיח שהתוספות סוברים שאף‬ ‫כישראל שאף שאינו מהול הוי הוא כמהול‪,‬‬ ‫הוא בכלל המול ימול וכשר למול לדעת‬ ‫מומר להכעיס נקרא מהול אף שאינו נימול‬ ‫אבל מומר המהול לכאורה וודאי בכלל‬ ‫רבי יוחנן‪ ,‬ולא נסתפקו אלא בדעת רב‪,‬‬ ‫בפועל‪.‬‬ ‫מהולים‪ ,‬ולא מצאנו צד להחמיר עליו גם‬ ‫אם כן כיון שבאשה קיימא לן שכשירה‬ ‫ובדעת הסוברים שמומר יש לו דין ערל‪,‬‬ ‫כשהוא מהול‪ ,‬שאין שייך לומר על המומר‬ ‫למול‪ ,‬שאף הרמ"א שהביא דעת היש‬ ‫צריך לומר שסוברים כדעת רבינו אלחנן‬ ‫'כל הגוים ערלים'‪ .‬אך בספר באר יעקב‬ ‫אומרים שמחמירים באשה לא כתב כן‬ ‫שכל שאינו מקיים אינו בכלל שמירת‬ ‫)ברלין‪ ,‬יו"ד סי' ריז‪ ,‬הובא בקיצור בפתחי תשובה שם‬ ‫אלא לכתחילה‪ ,‬אבל בדיעבד כשירה‪ ,‬שכך‬ ‫ברית‪ ,‬ולכן אף לרב פסול למול‪ .‬אך לפי‬ ‫ס"ק ט‪-‬י( כתב לחדש שמומר לכל התורה‬ ‫כתב בלשונו שנוהגין להדר אחר איש‪,‬‬ ‫מה שמשמע מדברי הבית יוסף שגם מומר‬ ‫או לעבודה זרה אינו בכלל המול ימול‪,‬‬ ‫ומוכח שקיימא לן להלכה כדעת רבי יוחנן‬ ‫לתיאבון לערלות יש לו דין ערל צריך עיון‪,‬‬ ‫וגם אם הוא מהול הרי הוא כגוי מהול‪ ,‬כיון‬ ‫שמכשיר באשה‪ ,‬ואם כן קשה מדוע במומר‬ ‫שלדעת רב נראה שכשר‪ ,‬כמו שנתבאר‬ ‫שכופר במצוות התורה‪ ,‬ואינו בכלל ישראל‬ ‫פסק שפסול למול‪.‬‬ ‫שמומר לתיאבון הוא בר שמירת ברית‬ ‫שנקראים מהולים מחמת עצם מהותם‪.‬‬ ‫אמנם באמת נראה שאין סתירה בדברי‬ ‫אך כתב שמומר לערלות בלבד הוא בכלל‬ ‫כמו שנחשב בר זביחה‪ .‬וגם על דברי הבאר‬ ‫הרמ"א‪ ,‬שהוא פסק כדעת בעל העיטור‪,‬‬ ‫ישראל ונקרא מהול‪ .‬וזהו דלא כהבית יוסף‬ ‫יעקב קשה‪ ,‬שכתב כן בדעת התוספות‬ ‫וסובר שהעיטור חולק על התוספות ופוסל‬ ‫שאינו מחלק בין מומר לערלות למומר לכל‬ ‫שמומר לכל התורה אינו בכלל המול ימול‪,‬‬ ‫מומר אף למי שלומד מהמול ימול‪ ,‬שסובר‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫ואם כן היה להם להקשות להיפך שמומר‬ ‫שאינו נקרא מהול ודינו כגוי‪ ,‬וכמו שנתבאר‬ ‫לכל התורה לדעת רבי יוחנן פסול ולדעת‬ ‫וכתב הבאר יעקב‪ ,‬שגם התוספות שכתבו‬ ‫שיש הסוברים כך‪ .‬וגם בדברי רבינו אלחנן‬ ‫רב כשר‪.‬‬ ‫שמומר הוא בכלל המול ימול אין כוונתם‬ ‫מצאנו שפוסל מומר אפילו לדעת רבי‬ ‫אלא למומר לערלות‪ ,‬אבל במומר לכל‬ ‫יוחנן ומטעם אחר‪ ,‬משום שמודה רבי‬ ‫דעת הפוסקים להלכה אם מומר כשר למול‬ ‫התורה או לעבודה זרה מודים התוספות‬ ‫יוחנן במומר שנתמעט מואתה את בריתי‬ ‫לענין הלכה אם מומר כשר למול‪ ,‬הנה‬ ‫שאינו בכלל המול ימול‪ .‬ולכן מי שנדר‬ ‫תשמור‪.‬‬ ‫הטור )יו"ד סי' רסד( הזכיר ערל ישראל שמתו‬ ‫ממולים מותר במומר גמור‪ ,‬וכן אם נודר‬ ‫אך נראה שעיקר קושייתו של רבי‬ ‫אחיו מחמת מילה שכשר למול‪ ,‬וגם בשולחן‬ ‫מערלים אסור במומר‪ .‬ולגבי מומר לערלות‬ ‫עקיבא איגר היא מדוע לא הזכיר הרמ"א‬ ‫ערוך שם כתב כדברי הטור‪ ,‬ולא הזכירו דין‬ ‫הניח בצריך עיון איך הדין להלכה‪ ,‬שאף‬ ‫כלל את דברי התוספות‪ ,‬ומדוע לא סמך על‬ ‫מומר‪ .‬והבית יוסף הביא בשם רבינו מנוח‬ ‫שלדברי התוספות הרי הוא נקרא מהול‪,‬‬ ‫שכתב‪ ,‬שדווקא מתו אחיו מחמת מילה כשר‬ ‫מכל מקום מדברי הרמ"א )יו"ד סי' רסד סעי' א(‬ ‫דבריהם‪ .‬וכן מבאר בספר באר יעקב )שם(‬ ‫שדעת הרמ"א כדעת הסוברים שמומר אינו‬ ‫למול‪ ,‬אבל אם מתכוון להפר ברית אינו‬ ‫שמחמיר שמומר פסול למול‪ ,‬נראה שסובר‬ ‫בכלל המול ימול וגם לרבי יוחנן פסול‪ .‬אך‬ ‫כשר‪ .‬וכתב הבית יוסף שכך הם גם דברי בעל‬ ‫שאף מומר לערלות אינו נקרא מהול‪ ,‬ולכן‬ ‫הניח בצריך עיון על הבית יוסף והרמ"א‬ ‫העיטור‪ .‬ובדרכי משה )אות ב( כתב שהאור‬ ‫צריך עיון לדינא‪.‬‬ ‫ושאר פוסקים שלא הזכירו כלל דעת‬ ‫זרוע )הלכות מילה אות צז( נסתפק אם מומר‬ ‫לפי צד זה שמומר אינו בכלל מולים‪,‬‬ ‫התוספות‪ .‬והוא כתב שבמומר לעבודה זרה‬ ‫יכול למול או שדינו כגוי שפסול‪ .‬ובהגהותיו‬ ‫יהא הדין שמומר שאינו מהול כשר למול‬ ‫או לכל התורה כולי עלמא מודים שפסול‬ ‫הביא הרמ"א להלכה דעת המחמירים‬ ‫לדעת רבי יוחנן הלומד מהמול ימול‪,‬‬ ‫לרבי יוחנן כנ"ל‪ ,‬וקושייתו על דברי הרמ"א‬ ‫שמומר לכל התורה או מומר לערלות דינו‬ ‫ואם כן לכאורה אפשר להקשות להיפך‬ ‫אינה אלא על מומר לערלותב‪.‬‬ ‫כגוי ופסול למול‪.‬‬ ‫מקושיית התוספות‪ ,‬מדוע לא אמרו גמרא‬ ‫‪‬‬ ‫ב( וראה עוד בשו"ת בית יעקב )סי' קד( שגם הוא תמה על הרמ"א מדוע לא הביא דברי התוספות‪ ,‬ולא מצא יישוב על קושיית התוספות מדוע לא אמרו נפקא מינה במומר‬ ‫לערלות‪ ,‬אלא צריך לומר לדעת הרמ"א שחדא מינייהו נקט‪ ,‬והיה יכול לומר נפקא מינה במומר‪ .‬וכן פירש שם שאי אפשר לומר שהרמ"א סובר שמומר אינו נקרא מהול‪ ,‬שהיה‬ ‫לו לפרש כן בהלכות נדרים‪ .‬ועיין בהגהות רבי עקיבא איגר שם מה שהאריך לדון אם יש לחלק בין מומר להכעיס או מומר לתיאבון‪ .‬ועיין עוד בביאור הגר"א )שם ס"ק ט( שגם הוא‬ ‫כתב שדברי הרמ"א הם דלא כדעת התוספות‪.‬‬ ‫‚‡~ƒ–‰‚Š˜ƒˆ‡˜‰‹’–‡ ~–‡• ‚Ž’Š~‡‹‬ ‫—‡ƒ–‡‹ƒƒ€‡ƒ˜Œ~ƒ–˜ƒ–˜ƒ—АŒƒ‚˜ƒ–‚—Ї†~‬ ‫~ƒ”–ƒ˜‡•–‡‹Œ’„ŒƒŒ•‚—Š˜ƒ–‚Š~–‰‚ƒŠ– ‚‬ ‫–ƒ‰‡‹ƒ‰˜ƒ‡‹†ƒ†‹ƒ˜ƒ—’‚—ƒ‚ЉŠŽ’—‬ ‫Š‚—‡€ Žƒ‡ƒ˜‚’–‡‹‚Œƒ –ƒ˜‬ ‫Š’–†‡‹Žƒ’‡‹‬ ‫‪‬‬ ‫לרב שאינו בכלל שמירת ברית‪ ,‬וזהו דלא‬ ‫ובין לרבי יוחנן‪ ,‬ולא נסתפק אלא משום דין‬ ‫ביאור ספיקו של האור זרוע‬ ‫כמסקנת התוספות‪ .‬אבל אם מכשירים‬ ‫לשמה אם מל לשם מצוה או לא‪.‬‬ ‫בדין מומר אם כשר למול‬ ‫באשה משום שפוסקים לגמרי כדעת רבי‬ ‫בעצם דברי האור זרוע שהזכיר הדרכי‬ ‫יוחנן אם כן ודאי גם מומר כשר‪.‬‬ ‫בדברי האבן העוזר בזה‬ ‫גם באבן העוזר )או"ח סי' קפט( האריך‬ ‫משה שנסתפק אם מומר כשר למול‪,‬‬ ‫ברם דבריו צריכים עיון‪ ,‬שהרמ"א לא‬ ‫לדון בדין מומר אם נקרא בן ברית או לא‪,‬‬ ‫נסתפק רבי עקיבא איגר שם בכוונתו‪,‬‬ ‫פסל באשה אלא לכתחילה‪ ,‬ומומר משמע‬ ‫והוכיח בכמה ראיות שנקרא בן ברית‪ .‬וכן‬ ‫שאין ברור אם נסתפק האם קיימא לן כרב‬ ‫שפסל לגמרי אפילו בדיעבד וכקושיית רבי‬ ‫הוכיח מהסוגיא בעבודה זרה שם‪ ,‬שהרי‬ ‫שלדעתו מומר פסול או שקיימא לן כרבי‬ ‫עקיבא איגר‪ .‬ובהכרח צריך לומר שסובר‬ ‫למי שלומד מהמול ימול בוודאי כשר למול‬ ‫יוחנן שלדעתו מומר כשר‪ ,‬או שמא ספיקו‬ ‫שמומר גרע מאשה ופסול אף לדעת רבי‬ ‫ואינו כגבעוני מהול‪ ,‬שהרי מצווה הוא על‬ ‫הוא בדעת רבי יוחנן עצמו אם מומר הוא‬ ‫יוחנן כמו שנתבאר‪.‬‬ ‫המילה‪ ,‬ואינו דומה לגוי שאינו מצווה‪.‬‬ ‫בכלל המול ימול או לא‪.‬‬ ‫ומדברי האבן העוזר משמע קצת‪,‬‬ ‫וגם לא מצאנו שמומר מהול אסור לאכול‬ ‫אולם המעיין באור זרוע יראה שהיה‬ ‫שדווקא מומר שהוא מהול בפועל הוא‬ ‫בתרומה‪ ,‬ובגבעוני מהול מפורש שאינו‬ ‫פשוט לו שמצד הדין כשר המומר למול בין‬ ‫בכלל המול ימול‪ ,‬ואינו כגוי מהול שנחשב‬ ‫רשאי לאכול בתרומה‪ .‬וכיון שלמי שלומד‬ ‫לדעת רב ובין לדעת רבי יוחנן‪ ,‬ולא נסתפק‬ ‫ערל‪ ,‬אבל אם אינו מהול אינו כשר ואינו‬ ‫מהמול ימול כשר המומר למול‪ ,‬מסתבר‬ ‫אלא מחמת דין לשמה אם חוששים שאינו‬ ‫כישראל שאף מי שאינו מהול נחשב‬ ‫שגם מי שלומד מואתה את בריתי תשמור‬ ‫עושה לשם מצוה‪ .‬שכתב‪' :‬ולענין ישראל‬ ‫כמהול‪ .‬אך מדברי כל שאר האחרונים‬ ‫כשר הוא למול‪ ,‬שאם לא כן מדוע לא אמרו‬ ‫משומד לא ידענא מאי אידון ביה‪ ,‬ולכאורה‬ ‫לא משמע שיש חילוק בזה‪ ,‬אלא אם דינו‬ ‫נפקא מינה ביניהם לגבי מומר‪ ,‬וממילא‬ ‫נראה שיכול למול‪ ,‬דלמאן דאמר ואתה‬ ‫כישראל הרי הוא לגמרי כישראל ואף‬ ‫מוכח שמומר נקרא בן ברית‪.‬‬ ‫את בריתי תשמור הרי מצווה הוא‪ ,‬ולמאן‬ ‫שאינו מהול נחשב כמהול‪ .‬וכן משמע‬ ‫ובתוך דבריו כתב האבן העוזר‪ ,‬שמומר‬ ‫דאמר המול ימול הרי הוא מהול‪ ,‬והכי נמי‬ ‫מדברי התוספות שלדעת רבי יוחנן כשר‬ ‫ודאי לא גרע מאשה ולדעת רבי יוחנן כשר‪,‬‬ ‫מסתברא מדלא קאמר איכא בינייהו ישראל‬ ‫אף כשאינו מהול‪ .‬ובגוף דברי האבן העוזר‬ ‫ומה שפסק הרמ"א שמומר פסול למול היינו‬ ‫משומד‪ ,‬או שמא לא מצי מהיל משום דלא‬ ‫עיין עוד בשו"ת חתם סופר )או"ח סי' קטז( מה‬ ‫לפי שיטתו שפסל באשה‪ ,‬משום שמחמיר‬ ‫מהיל לשמה'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬הרי מבואר שסובר‬ ‫שכתב על דבריו‪.‬‬ ‫כדעת רב‪ ,‬וסובר שהוא הדין מומר פסול‬ ‫כמסקנת התוספות שמדינא כשר בין לרב‬ ‫תמצית הדברים‬ ‫היוצא לנו מכל מה שנתבאר )בגליון הקודם ובגליון זה(‪ :‬גוי‪ ,‬ודאי פסול למול לכולי עלמא‪ .‬וגר הבא להתגייר‬ ‫הרוצה למול עצמו‪ ,‬אפשר שכשר למול‪ ,‬שמילתו וגירותו באים כאחד‪ .‬וכשטעון אחר המילה פריעה‬ ‫וטבילה‪ ,‬המנחת חינוך והמהרי"ל דיסקין פוסלים מילתו‪] .‬ובבן קטורה ראה מה שכתבנו בבאר יעקב )ח"ב‬ ‫לך([‪ .‬ובמומר‪ ,‬יש מכשירין לכולי עלמא‪ ,‬ויש פוסלים לכולי עלמא‪ ,‬ויש סוברים שתלוי במחלוקת רב ורבי‬ ‫יוחנן‪ ,‬ובאר יעקב סובר שמומר לערלה כשר ומומר לכל התורה או לעבודה זרה פסול‪.‬‬ ‫התודה והברכה לידידינו החשובים שנטלו חלק בהוצאת הגליון‬ ‫ידידנו החשוב והנעלה שלשלת היוחסין‬ ‫הרה"ח ר' יעקב אלי' סיגל שליט"א ‪ -‬ברוקלין‬ ‫לרגל שמחת נישואי בתו הכלה החשובה שתחי'‬ ‫הרה"ח ר' משה פולק שליט"א ‪ -‬אשדוד‬ ‫הרה"ח ר' מנשה )ברמ"א( רייזמן שליט"א ‪ -‬ירושלים‬ ‫עב"ג החתן המופלג כמר צבי ישי ני"ו‬ ‫לרגל שמחת נישואי בנו החתן המופלג‬ ‫לרגל שמחת נישואי בנו החתן המופלג‬ ‫בן מחותנו החשוב‬ ‫כמר יהודה ני"ו ‪ -‬עב"ג בת מחותנו‬ ‫כמר ברוך מרדכי ני"ו ‪ -‬עב"ג בת מחותנו‬ ‫הרה"ח ר' שלמה בערגער שליט"א ‪ -‬מאנסי‬ ‫הרה"ח ר' מאיר גלנדואר שליט"א ‪ -‬לונדון‬ ‫הרה"ח ר' הלל גרינבוים שליט"א ‪ -‬אשדוד‬ ‫למזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת‬ ‫למזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת‬ ‫למזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת‬ ‫סימן טוב ומז‪ ‬טוב‬ ‫מז‪‬א טבא וגדא יאה‬ ‫בידידות ובהערכה רבה הננו משגרים בזאת ברכה ‪‬כבוד ידידנו הנכבד והנעלה‬ ‫ברכת מז‪ ‬טוב נ‪‬בבה מוגשת בזאת ‪‬כבוד ידידנו עוז‪ ,‬איש חמודות ורב תבונות‬ ‫אוהב תורה ולומדיה ועומד תמיד לימין מו"ר הגה"צ שליט"א ברוב כבוד ויקר‬ ‫אוצר כ‪ ‬כ‪‬י חמדה‪ ,‬מסור ב‪‬ב ונפש חפצה ‪‬הוצאת שיעורי מו"ר ש‪‬יט"א‬ ‫הרה"ח ר' יצחק צבי גאנצפריד שליט"א‬ ‫הרה"ח ר' ש‪‬מה יוסף מונד שליט"א‬ ‫אב"י בברוקלין יצ"ו‬ ‫מראשי המערכת‬ ‫‪‬רג‪ ‬שמחת נישואי בנו החתן המופלג בתורה ויראת שמים כמר יעקב ני"ו‬ ‫‪‬רג‪ ‬שמחת נישואי בנו החתן המופלג בתורה ויראת שמים כמר חיים יעקב ני"ו‬ ‫עב"ג הכלה החשובה תחי' בת מחותנו הרה"ח ר' יעקב יואל האלפערט שליט"א‬ ‫עב"ג הכלה החשובה תחי' בת מחותנו החשוב הרה"ח ר' שלום פורגס שליט"א‬ ‫יהי רצון שהזיווג יעלה יפה לשם ולתפארת‪ ,‬ויזכו לרוות מהם ומכל יוצ"ח רוב נחת‬ ‫יהי רצון שיזכו ‪‬הקים בית נאמן בישרא‪ ,‬דורות ישרים ומבורכים‪ ,‬בית מ‪‬א שפע‬ ‫מתוך ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם ומילוי כל משאלות לבם לטובה‪.‬‬ ‫וברכת השם ורוב נחת דקדושה‪ ,‬ויזכה ‪‬רוב ברכה והצ‪‬חה בכל מעשי ידיו ו‪‬כט"ס‪.‬‬ ‫ידידך ומוקירך‪ ,‬ישרא‪ ‬פריעדמאן‪ ,‬ב‪/‬מכון 'טעם התורה'‬ ‫בתודה ובברכה‪ ,‬המערכת גם אני מצטרף‪ ,‬ידידך עוז‪ ,‬ישרא‪ ‬פריעדמאן‬ ‫כל הזכויות שמורות למכון 'טעם התורה' להוצאת שיעורי הגאון הגדול מוה"ר רבי יעקב גרינוואלד שליט"א‬ ‫להערות והארות ולכל ספרי המכון‪ :‬טל‪ | +972-54-8470816 :‬דוא"ל‪taamhatoreh@gmail.com :‬‬