אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov — לך לך (2026-10-19)

גליון קצ"ו )שנה ה'(
פרשת לך לך תשפ"ז
שיעורי הגאון הגדו מוה"ר רבי יעקב גרינוואד שיט"א
רב בית המדרש דחסידי בעזא "זכרון רפא "בני ברק וחבר הביד"צ דקה מחזיקי הדת באר"י
מיה ע ידי מומר
דעת התוספות שמומר לערלות לכולי עלמא כשר למול דעת התוספות במומר לכל התורה או לעבודה זרה דעת תוספות רבינו
אלחנן שמומר לכולי עלמא פסול למול בדין מומר לתיאבון מומר במילת עצמו דעות הפוסקים אם מומר נקרא מהול חילוק
הבאר יעקב בין מומר לערלות למומר לכל התורה דעת הפוסקים להלכה אם מומר כשר למול ביאור קושיית רבי עקיבא איגר על
הרמ"א שפסק לחומרא ביאור ספיקו של האור זרוע בדין מומר אם כשר למול בדברי האבן העוזר בזה תמצית הדעות להלכה
התוספות )עבודה זרה כז .ד"ה איכא( הקשו מדוע
לא אמרו בגמרא נפקא מינה בין רב לרבי
או מומר שאינו לא להכעיס ולא לתיאבון.
וצריך לבאר דין כל אחד ואחד ,והאם יש
הקודם הארכנו בענין
מילה על ידי גוי וגר ,וכעת בגליון
יוחנן לגבי מומר לערלות אם הוא כשר חילוק ביניהם. נדון בעזרת השם בדין מומר אם הוא כשר
למול ,שלדעת רב הלומד שגוי פסול למול דעת התוספות שמומר לערלות למול .ונידון זה מתחלק לכמה פנים ,שיש
מהכתוב ואתה את בריתי תשמור גם מומר לכולי עלמא כשר למול מומר לערלות בלבד דהיינו שהוא מומר רק
פסול למול ,ודינו כגוי לענין זה כיון שאינו כאמור בגליון הקודם נחלקו רב ורבי למצות מילה ,ויש מומר לכל התורה כולה,
בכלל ואתה את בריתי תשמור ,שהרי אינו יוחנן במקור שגוי פסול למול ,או מואתה ויש מומר לעבודה זרה שדינו כמומר לכל
רוצה לקיים מצות מילה .וכמו שאמרו את בריתי תשמור או מהמול יומל .והנה התורה .וכן יש מומר להכעיס ולתיאבון,
בן חוץ לארץ המתפלל כש"ץ בארץ ישראל בין ז' חשון לס' לתקופה
מבאר רבי עקיבא איגר ,שכוונת ההגהות אשר"י לומר ,שאף אם הנשים הארכנו במקום אחר )באר יעקב ח"א ,חיי שרה( בדין חוץ לארץ הבא לארץ ישראל
מחויבות מן התורה ,מכל מקום אינן חייבות בהזכרת ברית ותורה ,ולכן אף בין ז' חשון ליום שים לתקופה ,שבחוץ לארץ עדיין אין שואלים מטר ,האם
שמוציאות את האנשים ידי חובתם ,מכל מקום זהו רק אם יאמרו האנשים שואל כשנמצא בארץ ישראל .והבאנו דעת הפרי מגדים )או"ח סי' קיז ש"ז ס"ק
בעצמם תיבות 'ברית ותורה' ,שתיבות אלו בלבד אין יכולים האנשים לצאת א( שכל שדעתו לחזור לחוץ לארץ בתוך אותה שנה ,אינו שואל על הגשמים
ידי חובתם מהנשים ,אכן את כל ברכת המזון לבד מזה אפשר לצאת מנשים. כדין בן חוץ לארץ.
אולם בביאור הלכה )סי' קפו ד"ה ומוציאות( כתב על הצד שהוזכר בשולחן אמנם מכל מקום נראה ,שאם מתפלל כשליח ציבור ,לכאורה ישאל טל
ערוך )שם סעי' א( שהנשים מוציאות את האנשים בברכת המזון' :היינו כגון ומטר בחזרת הש"ץ כמנהג המקום .וכן כתב ביום טוב שני כהלכתו )פ"י סעי' ט(.
שאמרו ברית ותורה ,ואף על גב שאין צריכין לומר' .מבואר בדבריו ,שעל הצד אך בעצם הדין יש לעיין .שאם דינו כבן חוץ לארץ ,שאין צריך לומר טל
שנשים מחויבות מן התורה ,יכולות להוציא את האנשים גם בברית ותורה, ומטר ,האיך שייך שיוציא את בני ארץ ישראל בחזרת הש"ץ אם יזכיר טל
ואף שהן אינן מחויבות בברית ותורה ,ודלא כרבי עקיבא איגר .וכן מבואר ומטר כדינם ,כשלו עצמו לא הגיע עדיין זמן השאלה ,ואם אינו בכלל השאלה
בחקרי לב )או"ח סי' מה(. כיצד מוציא אחרים ידי חובתם.
וביאור דבריהם ,שמה שהאחד מוציא את חבירו הוא מדין ערבות ,שהרי ולכאורה תלוי נידון זה בנידון אחר ,האם יכולות נשים להוציא את האנשים
אף מי שלא אכל יכול להוציא את חבירו ,אלא שצריך שיהיה 'בר חיובא' ב'ברית ותורה' בברכת המזון .שהנה ,בברכות )כ (:דנה הגמרא האם נשים
במצוה זו ,אם כן מאחר שנשים חייבות בברכת המזון מן התורה ,יכולות מחויבות בברכת המזון מן התורה ,ומזה דנה הגמ' ,האם יכולות להוציא את
להוציא את האנשים בכל ברכת המזון ,ואף בתיבות שאינן מחויבות .וכן כתב האנשים בברכת המזון .וצדדי הספק נתבארו בתוספות )שם ד"ה נשים( ,שהוא
החזון איש )או"ח סי' כח ס"ק ז( בביאור דברי הביאור הלכה. משום שנשים אינן שייכות בברית ותורה ,ובברכות )מט (.איתא ,שמי שלא
הזכיר ברית ותורה בברכת המזון לא יצא ידי חובתו ,ולכן אפשר שפטורות
נחזור לענינינו ,בן חוץ לארץ השוהה בארץ ישראל ,ומתפלל כש"ץ ,יש
המה מברכת המזון ,או שמא ,כיון שאינן יכולות להזכיר ברית ותורה ,יוצאות
לומר כנ"ל ,שמאחר והוא בר חיובא בעצם התפילה ,לכן יכול להוציא את בני
ידי חובתן גם בלי להזכיר ברית ותורה ,ולעולם מחויבות מן התורה.
ארץ ישראל אף בותן טל ומטר ,ואף שבזה אינו מחויב ,וכפי שלביאור הלכה
נשים יכולות להוציא בברכת המזון את האנשים בברית ותורה .אך לרבי אך בהגהות אשר"י )מגילה פ"א סי' ד( כתב ,שאף שנשים חייבות בברכת
עקיבא איגר שנשים אכן אינן יכולות להוציא את האנשים בברית ותורה ,אף המזון מן התורה ,מכל מקום אינן מוציאות את האנשים ,כיון שאינן יכולות
אם מחויבות בברכת המזון מן התורה ,יש לדון שהוא הדין בבן חוץ לארץ, להזכיר ברית ותורה.
שאינו יכול לשמש כש"ץ ולהוציא את בני ארץ ישראל בותן טל ומטר ,כל והקשה רבי עקיבא איגר )ברכות כ ,(:שהרי בדברי הגמרא מבואר שאם
שהוא אינו מחויב. הנשים מחויבות בברכת המזון מן התורה ,יכולות להוציא את האנשים .אלא
כלל ,שכל פסולו היה רק משום שאינו דעת תוספות רבינו אלחנן בגיטין )מה (:שמומר אינו כשר לכתיבת
רוצה לקיים המצוה ,וכשבא לקיים המצוה שמומר לכולי עלמא פסול למול תפילין ,משום שנאמר 'וקשרתם וכתבתם'
שוב אינו מומר .ועדיף מגוי הבא להתגייר רבינו אלחנן ,לאחר שהביא את תירוץ והוקשו שמי שאינו בקשירה אינו בכתיבה,
שרוצה למול עצמו ,שכתבנו בגליון הקודם התוספות בשם ר"י ,כתב עוד שלו נראה ומומר אינו בר קשירה כיון שאינו מקיים
שכל זמן שאינו נימול דינו כגוי ופסול למול, לתרץ בדרך אחרת .שבישראל מומר או מצות תפילין .מה שאין כן לדעת רבי יוחנן
אלא שיתכן להכשירו מחמת שהגירות מומר לערלות כולי עלמא מודים שפסול הלומד לפסול גוי מהכתוב 'המול ימול'
והמילה באים כאחד כפי שנתבאר שם. למול משום שנתמעט מהכתוב ואתה את שרק מי שהוא מהול כשר למול ,לפי זה
ומה שפסל רבינו אלחנן מומר לערלה, בריתי תשמור ,שאינו בכלל שמירת ברית אין המומר כגוי ,שהרי המומר ישראל
היינו למול אחרים בזמן שהוא כופר במצות כיון שאינו רוצה לשמור המצוה של ברית הוא ,וישראל אף על גב דלא מהילי כמאן
מילה. מילה ,וכמו שמיעטו מומר מכתיבת תפילין דמהילי דמי.
אך במומר לעבודה זרה יש לדון אם כשר משום שאינו בר קשירה .ואף רבי יוחנן ותירצו התוספות שלעולם מומר נקרא
למול עצמו ,שיתכן שאפילו אם הוא נימול שאינו ממעט גוי מואתה את בריתי תשמור
בר שמירת ברית והוא בכלל ואתה את
הרי הוא פסול למול ,שבמה שמקיים מצות מודה שמומר ממעטים מפסוק זה.
בריתי תשמור ,כיון שמחויב בדבר .ואף
מילה אינו יוצא מגדר מומר כל שלא עשה והטעם שגוי לא נתמעט רק מומר, שאינו מקיים המצוה בפועל ,מכל מקום
תשובה ועדיין הוא מומר לעבודה זרה, משום שרבי יוחנן סובר שהפסוק בא לומר החיוב שמחויב במצוה מחשיבו בכלל
ועדיין הוא נכלל בגדר מי שאינו בשמירת שרק מי שמחויב בשמירת ברית ומקיימה ברית ,וממילא אף לדעת רב כשר המומר
ברית כל שכופר בכל התורה או שעובד הוא כשר למול ,ולא מי שמחויב במצוה למול ,ואין נפקא מינה בין רב לרבי יוחנן
עבודה זרה. ואינו שומרה ,אבל גוי שאינו בכלל שמירת לגבי מומר .ומה שאמרו בגיטין שמומר
ברית ואינו מחויב במצוה לא נתמעט, אינו בר קשירה ,אינו מטעם שאינו מחויב
דעות הפוסקים אם מומר נקרא מהול שהפסוק אינו מדבר ממנו .ובזה נחלקו רב
מדברי התוספות ורבינו אלחנן הנ"ל בקשירה ,שוודאי מחויב הוא במצוות ככל
ורבי יוחנן ,שרב ממעט אף גוי ,ואינו מחלק איש ישראל ,אלא ששם נתכוונו שאינו בר
מבואר ,שהיה פשוט להם שמומר הוא בין מי שאינו מחויב למי שאינו מקיים ,ורבי
בכלל המול ימול כיון שהוא ישראל ,ואף קשירה משום אינו מקיים בפועל מצות
יוחנן ממעט רק מי שמחויב ואינו מקיים
שאינו מהול והוא כופר במצות מילה מכל קשירהא.
ולא מי שאינו מחויב ,ולכן הוצרך למעט גוי
מקום דינו כישראל ערל ,שנקרא ערל ממקום אחר ,מהכתוב 'המול ימול'.
מחמת עצם מהותו שהוא בן ישראל .ואף
דעת התוספות במומר לכל התורה
שרבינו אלחנן סובר שגם לרבי יוחנן פסול, לפי תירוץ זה נמצא שדין מומר הוא או לעבודה זרה
מכל מקום אינו משום שחסר ב'המול ימול', הפוך ממה שכתבו התוספות .שלתירוץ על כל פנים מבואר מדברי התוספות
אלא משום שסובר שגם רבי יוחנן מודה התוספות לכולי עלמא מומר כשר למול, שסוברים שלכולי עלמא מומר כשר למול.
ולתירוץ רבינו אלחנן לכולי עלמא מומר אלא שהתוספות לא דיברו אלא ממומר
לדרשת 'ואתה את בריתי תשמור' .ולפי
פסול למול ,ואפילו מומר לערלות בלבד ,כל לערלות ,ולא ממומר לכל התורה או מומר
זה גבי נדרים ,מי שנודר ממולים פשוט
שכן מומר לכל התורה כולה. לעבודה זרה .אמנם נראה שלפי סברתם
שאסור ליהנות מישראל מומר ,וכשנודר
מערלים מותר בישראל מומר ,כדין כל בדין מומר לתיאבון אף מומר לכל התורה או לעבודה זרה
שאר הישראלים. אולם יתכן שכל זה הוא רק במי שאינו כשרים למול ,ואפילו מומר להכעיס ,שהרי
מקיים המצוה מחמת שכופר בה ,שהוא כתבו שעל ידי מה שהא מחויב במצוה הוא
אולם הבית יוסף )יו"ד סוף סי' ריז( דייק
אינו בר שמירת ברית אף שמחויב במצוה, בכלל בר שמירת ברית ,ואם כן מומר בכלל
מדברי רש"י בנדרים )לא :ד"ה ערלי ישראל(
מזה שכתב על דין נודר עצמו מן המולים אבל מומר לתיאבון נחשב בר שמירת ברית זה ,ולא נתמעטו אלא גוי או אשה שאינם
שאסור בערלי ישראל ,היינו במתו אחיו אף שאינו מקיים המצוה בפועל ,וכמו לגבי מחויבים במצוה ואינם בכלל זה .וכן דייק
שחיטה שמומר לתיאבון כשר לשחוט מדבריהם בהגהות רבי עקיבא איגר )יו"ד סי'
מחמת מילה ,ומשמע מדבריו של רש"י
שדווקא מי שלא נימול משום שמתו אחיו שנחשב בר זביחה ,כנפסק בשולחן ערוך רסד סעי' א(.
מחמת מילה הוא בכלל מולים ,אבל מומר )יו"ד סי' ב סעי' ב( .וכן כתב רבי עקיבא איגר ובדברי תוספות רבינו אלחנן )ע"ז שם(
לערלות אינו בכלל זה ,אף שהוא מקיים )שם( שמומר לתיאבון נחשב בר שמירת מפורש כן ,שכשהביא את קושיית התוספות
שאר מצוות .וכבר תמה הרש"ש )ע"ז שם( ברית אפילו לפי ההוא אמינא של התוספות. מדוע לא אמרו בגמרא נפקא מינה במומר
מדוע בשולחן ערוך שם סתם בזה. והיינו מטעם שאם לא תהיה לו מניעה יקיים לערלות ,הוסיף עוד על דברי התוספות
המצוה ,ומה שאינו רוצה לקיים עכשיו שכמו כן יש לומר נפקא מינה בישראל
ומדברי הבית יוסף משמע שאפילו המצוה היינו מחמת סיבה מיוחדת משום
מומר לתיאבון גם כן אינו בכלל מולים ,שכן משומד ,והיינו שהוא מומר לכל התורה.
צער או רווח ממון וכיוצא בזה .ומהמול וכן כשהביא את תירוץ התוספות כתב
רש"י נקט דווקא מתו אחיו מחמת מילה ימול ודאי לא נתמעט ,שהרי כל מומר נקרא
שהוא אנוס .אמנם בהגהות רבי עקיבא במפורש שמומר לערלה וישראל משומד
מהול בין לדעת התוספות ובין לדעת רבינו
איגר )שם( הביא שהפרי חדש בספר מים לא נתמעטו מכלל ואתה את בריתי תשמור,
אלחנן ,ואם כן מומר לתיאבון יהא כשר
חיים חולק על דברי הבית יוסף ,ומסיק כיון שמחויבים הם במצוה ונקראים בר
לכולי עלמא.
להלכה שדווקא מומר להכעיס אינו בכלל שמירת ברית ,אלא שאינם רוצים לקיים
מולים ,אבל כל שאינו מומר להכעיס בכלל מומר במילת עצמו המצוה .והיינו כמו שכתבנו שאין נפקא
מולים הוא .אך על כל פנים דבריהם הם עוד נראה ,שאם רוצה המומר לערלה מינה בין מומר לערלות בלבד למומר גמור
דלא כהתוספות הסוברים שמומר הוא למול עצמו ודאי כשר הוא למול ,שהרי שכופר בכל התורה כולה ,ושניהם כשרים
בכלל מולים. עכשיו רוצה לקיים המצוה ואין בו חסרון למול.
א( המפרשים שם נתקשו בביאור תירוץ זה ,מדוע שם דרשו למעט מי שאינו מקיים המצוה בפועל ואין די במה שמחויב ,וכאן במצות מילה דרשו למעט רק מי שאינו מחויב
במצוה ,ולא נתמעט מי שאינו מקיים המצוה בפועל.
ביאור קושיית רבי עקיבא איגר נפקא מינה במומר ,שלדעת רבי יוחנן חילוק הבאר יעקב בין מומר לערלות
על הרמ"א שפסק לחומרא פסול למול ולדעת רב כשר למול לפי מה למומר לכל התורה
ובהגהות רבי עקיבא איגר האריך שהסיקו התוספות שמומר הוא בכלל את אך לכאורה כל הנידון עד כאן אינו אלא
לתמוה על דברי הרמ"א ,מאחר ומדברי בריתי תשמור .וכן דייק רבי עקיבא איגר לגבי מומר שאינו מהול ,האם הוא נחשב
התוספות מוכח שהיה פשוט להם שמומר )שם( .ומזה הוכיח שהתוספות סוברים שאף כישראל שאף שאינו מהול הוי הוא כמהול,
הוא בכלל המול ימול וכשר למול לדעת מומר להכעיס נקרא מהול אף שאינו נימול אבל מומר המהול לכאורה וודאי בכלל
רבי יוחנן ,ולא נסתפקו אלא בדעת רב, בפועל. מהולים ,ולא מצאנו צד להחמיר עליו גם
אם כן כיון שבאשה קיימא לן שכשירה ובדעת הסוברים שמומר יש לו דין ערל, כשהוא מהול ,שאין שייך לומר על המומר
למול ,שאף הרמ"א שהביא דעת היש צריך לומר שסוברים כדעת רבינו אלחנן 'כל הגוים ערלים' .אך בספר באר יעקב
אומרים שמחמירים באשה לא כתב כן שכל שאינו מקיים אינו בכלל שמירת )ברלין ,יו"ד סי' ריז ,הובא בקיצור בפתחי תשובה שם
אלא לכתחילה ,אבל בדיעבד כשירה ,שכך ברית ,ולכן אף לרב פסול למול .אך לפי ס"ק ט-י( כתב לחדש שמומר לכל התורה
כתב בלשונו שנוהגין להדר אחר איש, מה שמשמע מדברי הבית יוסף שגם מומר או לעבודה זרה אינו בכלל המול ימול,
ומוכח שקיימא לן להלכה כדעת רבי יוחנן לתיאבון לערלות יש לו דין ערל צריך עיון, וגם אם הוא מהול הרי הוא כגוי מהול ,כיון
שמכשיר באשה ,ואם כן קשה מדוע במומר שלדעת רב נראה שכשר ,כמו שנתבאר שכופר במצוות התורה ,ואינו בכלל ישראל
פסק שפסול למול. שמומר לתיאבון הוא בר שמירת ברית שנקראים מהולים מחמת עצם מהותם.
אמנם באמת נראה שאין סתירה בדברי אך כתב שמומר לערלות בלבד הוא בכלל
כמו שנחשב בר זביחה .וגם על דברי הבאר
הרמ"א ,שהוא פסק כדעת בעל העיטור, ישראל ונקרא מהול .וזהו דלא כהבית יוסף
יעקב קשה ,שכתב כן בדעת התוספות
וסובר שהעיטור חולק על התוספות ופוסל שאינו מחלק בין מומר לערלות למומר לכל
שמומר לכל התורה אינו בכלל המול ימול,
מומר אף למי שלומד מהמול ימול ,שסובר התורה.
ואם כן היה להם להקשות להיפך שמומר
שאינו נקרא מהול ודינו כגוי ,וכמו שנתבאר לכל התורה לדעת רבי יוחנן פסול ולדעת וכתב הבאר יעקב ,שגם התוספות שכתבו
שיש הסוברים כך .וגם בדברי רבינו אלחנן רב כשר. שמומר הוא בכלל המול ימול אין כוונתם
מצאנו שפוסל מומר אפילו לדעת רבי אלא למומר לערלות ,אבל במומר לכל
יוחנן ומטעם אחר ,משום שמודה רבי דעת הפוסקים להלכה אם מומר כשר למול התורה או לעבודה זרה מודים התוספות
יוחנן במומר שנתמעט מואתה את בריתי לענין הלכה אם מומר כשר למול ,הנה שאינו בכלל המול ימול .ולכן מי שנדר
תשמור. הטור )יו"ד סי' רסד( הזכיר ערל ישראל שמתו ממולים מותר במומר גמור ,וכן אם נודר
אך נראה שעיקר קושייתו של רבי אחיו מחמת מילה שכשר למול ,וגם בשולחן מערלים אסור במומר .ולגבי מומר לערלות
עקיבא איגר היא מדוע לא הזכיר הרמ"א ערוך שם כתב כדברי הטור ,ולא הזכירו דין הניח בצריך עיון איך הדין להלכה ,שאף
כלל את דברי התוספות ,ומדוע לא סמך על מומר .והבית יוסף הביא בשם רבינו מנוח שלדברי התוספות הרי הוא נקרא מהול,
שכתב ,שדווקא מתו אחיו מחמת מילה כשר מכל מקום מדברי הרמ"א )יו"ד סי' רסד סעי' א(
דבריהם .וכן מבאר בספר באר יעקב )שם(
שדעת הרמ"א כדעת הסוברים שמומר אינו למול ,אבל אם מתכוון להפר ברית אינו שמחמיר שמומר פסול למול ,נראה שסובר
בכלל המול ימול וגם לרבי יוחנן פסול .אך כשר .וכתב הבית יוסף שכך הם גם דברי בעל שאף מומר לערלות אינו נקרא מהול ,ולכן
הניח בצריך עיון על הבית יוסף והרמ"א העיטור .ובדרכי משה )אות ב( כתב שהאור צריך עיון לדינא.
ושאר פוסקים שלא הזכירו כלל דעת זרוע )הלכות מילה אות צז( נסתפק אם מומר לפי צד זה שמומר אינו בכלל מולים,
התוספות .והוא כתב שבמומר לעבודה זרה יכול למול או שדינו כגוי שפסול .ובהגהותיו יהא הדין שמומר שאינו מהול כשר למול
או לכל התורה כולי עלמא מודים שפסול הביא הרמ"א להלכה דעת המחמירים לדעת רבי יוחנן הלומד מהמול ימול,
לרבי יוחנן כנ"ל ,וקושייתו על דברי הרמ"א שמומר לכל התורה או מומר לערלות דינו ואם כן לכאורה אפשר להקשות להיפך
אינה אלא על מומר לערלותב. כגוי ופסול למול. מקושיית התוספות ,מדוע לא אמרו גמרא
ב( וראה עוד בשו"ת בית יעקב )סי' קד( שגם הוא תמה על הרמ"א מדוע לא הביא דברי התוספות ,ולא מצא יישוב על קושיית התוספות מדוע לא אמרו נפקא מינה במומר
לערלות ,אלא צריך לומר לדעת הרמ"א שחדא מינייהו נקט ,והיה יכול לומר נפקא מינה במומר .וכן פירש שם שאי אפשר לומר שהרמ"א סובר שמומר אינו נקרא מהול ,שהיה
לו לפרש כן בהלכות נדרים .ועיין בהגהות רבי עקיבא איגר שם מה שהאריך לדון אם יש לחלק בין מומר להכעיס או מומר לתיאבון .ועיין עוד בביאור הגר"א )שם ס"ק ט( שגם הוא
כתב שדברי הרמ"א הם דלא כדעת התוספות.
~ ~ ~
~~
~~
לרב שאינו בכלל שמירת ברית ,וזהו דלא ובין לרבי יוחנן ,ולא נסתפק אלא משום דין ביאור ספיקו של האור זרוע
כמסקנת התוספות .אבל אם מכשירים לשמה אם מל לשם מצוה או לא. בדין מומר אם כשר למול
באשה משום שפוסקים לגמרי כדעת רבי בעצם דברי האור זרוע שהזכיר הדרכי
יוחנן אם כן ודאי גם מומר כשר.
בדברי האבן העוזר בזה
גם באבן העוזר )או"ח סי' קפט( האריך משה שנסתפק אם מומר כשר למול,
ברם דבריו צריכים עיון ,שהרמ"א לא לדון בדין מומר אם נקרא בן ברית או לא, נסתפק רבי עקיבא איגר שם בכוונתו,
פסל באשה אלא לכתחילה ,ומומר משמע והוכיח בכמה ראיות שנקרא בן ברית .וכן שאין ברור אם נסתפק האם קיימא לן כרב
שפסל לגמרי אפילו בדיעבד וכקושיית רבי הוכיח מהסוגיא בעבודה זרה שם ,שהרי שלדעתו מומר פסול או שקיימא לן כרבי
עקיבא איגר .ובהכרח צריך לומר שסובר למי שלומד מהמול ימול בוודאי כשר למול יוחנן שלדעתו מומר כשר ,או שמא ספיקו
שמומר גרע מאשה ופסול אף לדעת רבי ואינו כגבעוני מהול ,שהרי מצווה הוא על הוא בדעת רבי יוחנן עצמו אם מומר הוא
יוחנן כמו שנתבאר. המילה ,ואינו דומה לגוי שאינו מצווה. בכלל המול ימול או לא.
ומדברי האבן העוזר משמע קצת, וגם לא מצאנו שמומר מהול אסור לאכול אולם המעיין באור זרוע יראה שהיה
שדווקא מומר שהוא מהול בפועל הוא בתרומה ,ובגבעוני מהול מפורש שאינו פשוט לו שמצד הדין כשר המומר למול בין
בכלל המול ימול ,ואינו כגוי מהול שנחשב רשאי לאכול בתרומה .וכיון שלמי שלומד לדעת רב ובין לדעת רבי יוחנן ,ולא נסתפק
ערל ,אבל אם אינו מהול אינו כשר ואינו מהמול ימול כשר המומר למול ,מסתבר אלא מחמת דין לשמה אם חוששים שאינו
כישראל שאף מי שאינו מהול נחשב שגם מי שלומד מואתה את בריתי תשמור עושה לשם מצוה .שכתב' :ולענין ישראל
כמהול .אך מדברי כל שאר האחרונים כשר הוא למול ,שאם לא כן מדוע לא אמרו משומד לא ידענא מאי אידון ביה ,ולכאורה
לא משמע שיש חילוק בזה ,אלא אם דינו נפקא מינה ביניהם לגבי מומר ,וממילא נראה שיכול למול ,דלמאן דאמר ואתה
כישראל הרי הוא לגמרי כישראל ואף מוכח שמומר נקרא בן ברית. את בריתי תשמור הרי מצווה הוא ,ולמאן
שאינו מהול נחשב כמהול .וכן משמע ובתוך דבריו כתב האבן העוזר ,שמומר דאמר המול ימול הרי הוא מהול ,והכי נמי
מדברי התוספות שלדעת רבי יוחנן כשר ודאי לא גרע מאשה ולדעת רבי יוחנן כשר, מסתברא מדלא קאמר איכא בינייהו ישראל
אף כשאינו מהול .ובגוף דברי האבן העוזר ומה שפסק הרמ"א שמומר פסול למול היינו משומד ,או שמא לא מצי מהיל משום דלא
עיין עוד בשו"ת חתם סופר )או"ח סי' קטז( מה לפי שיטתו שפסל באשה ,משום שמחמיר מהיל לשמה' ,עכ"ל .הרי מבואר שסובר
שכתב על דבריו. כדעת רב ,וסובר שהוא הדין מומר פסול כמסקנת התוספות שמדינא כשר בין לרב
תמצית הדברים
היוצא לנו מכל מה שנתבאר )בגליון הקודם ובגליון זה( :גוי ,ודאי פסול למול לכולי עלמא .וגר הבא להתגייר
הרוצה למול עצמו ,אפשר שכשר למול ,שמילתו וגירותו באים כאחד .וכשטעון אחר המילה פריעה
וטבילה ,המנחת חינוך והמהרי"ל דיסקין פוסלים מילתו] .ובבן קטורה ראה מה שכתבנו בבאר יעקב )ח"ב
לך([ .ובמומר ,יש מכשירין לכולי עלמא ,ויש פוסלים לכולי עלמא ,ויש סוברים שתלוי במחלוקת רב ורבי
יוחנן ,ובאר יעקב סובר שמומר לערלה כשר ומומר לכל התורה או לעבודה זרה פסול.
התודה והברכה לידידינו החשובים שנטלו חלק בהוצאת הגליון
ידידנו החשוב והנעלה שלשלת היוחסין
הרה"ח ר' יעקב אלי' סיגל שליט"א -ברוקלין
לרגל שמחת נישואי בתו הכלה החשובה שתחי' הרה"ח ר' משה פולק שליט"א -אשדוד הרה"ח ר' מנשה )ברמ"א( רייזמן שליט"א -ירושלים
עב"ג החתן המופלג כמר צבי ישי ני"ו לרגל שמחת נישואי בנו החתן המופלג לרגל שמחת נישואי בנו החתן המופלג
בן מחותנו החשוב כמר יהודה ני"ו -עב"ג בת מחותנו כמר ברוך מרדכי ני"ו -עב"ג בת מחותנו
הרה"ח ר' שלמה בערגער שליט"א -מאנסי הרה"ח ר' מאיר גלנדואר שליט"א -לונדון הרה"ח ר' הלל גרינבוים שליט"א -אשדוד
למזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת למזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת למזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת
סימן טוב ומז טוב מזא טבא וגדא יאה
בידידות ובהערכה רבה הננו משגרים בזאת ברכה כבוד ידידנו הנכבד והנעלה ברכת מז טוב נבבה מוגשת בזאת כבוד ידידנו עוז ,איש חמודות ורב תבונות
אוהב תורה ולומדיה ועומד תמיד לימין מו"ר הגה"צ שליט"א ברוב כבוד ויקר אוצר כ כי חמדה ,מסור בב ונפש חפצה הוצאת שיעורי מו"ר שיט"א
הרה"ח ר' יצחק צבי גאנצפריד שליט"א הרה"ח ר' שמה יוסף מונד שליט"א
אב"י בברוקלין יצ"ו מראשי המערכת
רג שמחת נישואי בנו החתן המופלג בתורה ויראת שמים כמר יעקב ני"ו רג שמחת נישואי בנו החתן המופלג בתורה ויראת שמים כמר חיים יעקב ני"ו
עב"ג הכלה החשובה תחי' בת מחותנו הרה"ח ר' יעקב יואל האלפערט שליט"א עב"ג הכלה החשובה תחי' בת מחותנו החשוב הרה"ח ר' שלום פורגס שליט"א
יהי רצון שהזיווג יעלה יפה לשם ולתפארת ,ויזכו לרוות מהם ומכל יוצ"ח רוב נחת יהי רצון שיזכו הקים בית נאמן בישרא ,דורות ישרים ומבורכים ,בית מא שפע
מתוך ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם ומילוי כל משאלות לבם לטובה. וברכת השם ורוב נחת דקדושה ,ויזכה רוב ברכה והצחה בכל מעשי ידיו וכט"ס.
ידידך ומוקירך ,ישרא פריעדמאן ,ב/מכון 'טעם התורה' בתודה ובברכה ,המערכת גם אני מצטרף ,ידידך עוז ,ישרא פריעדמאן
כל הזכויות שמורות למכון 'טעם התורה' להוצאת שיעורי הגאון הגדול מוה"ר רבי יעקב גרינוואלד שליט"א
להערות והארות ולכל ספרי המכון :טל | +972-54-8470816 :דוא"לtaamhatoreh@gmail.com :
