מעדני שבת · Madanei Shabbos — לך לך (2026-10-19)

מעדני שבת
בס"ד
פרשת לך לך תשפ"ז – מעדנים על הפרשה בהלכה ובאגדה –
גליון 536 נערך בס"ד ע"י מתתיהו אליהו הכהן זילביגר
עשירות
אמרו בגמ' (פסחים קי"ט ).אמר רבי חמא בר' חנינא שלש כתיב (יג ,ב) 'ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב'.
מטמוניות הטמין יוסף במצרים ,אחת נתגלה לקרח ,ואחת שנינו במשנה (אבות ד' א') איזהו עשיר השמח בחלקו.
נתגלה לאנטונינוס בן אסוירוס ,ואחת גנוזה לצדיקים איתא בגמ' (שבת כ"ה ):איזה עשיר כל שיש לו נחת רוח
לעתיד לבא .ומה דכתיב 'עושר שמור לבעליו לרעתו' אמר בעשרו דהיינו שמח בחלקו אם מעט אם רב דברי רבי
רבי שמעון בן לקיש זו עשרו של קרח ,ומה דכתיב 'ואת מאיר ,רבי טרפון אומר כל שיש לו מאה כרמים ומאה
כל היקום אשר ברגליהם' אמר רבי אלעזר זה ממונו של שדות ומאה עבדים שעובדין בהן ,רבי עקיבא אומר כל
אדם שמעמידו על רגליו. שיש לו אשה נאה במעשים ,רבי יוסי אומר כל שיש לו
איתא בגמ' (שבת צ"ב ).אין השכינה שורה אלא על חכם בית הכסא סמוך לשולחנו.
גבור ועשיר ובעל קומה. המהרש"א שם מפרש שיטת ר"ט ור"ע ור"י משום דיש
הרמב"ם (יסודי התורה ז' א') פוסק אין הנבואה חלה אלא עשיר שמאסף לכבוד שיהיה לו שם בגדולים ולהיות נקרא
על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו ולא יהא יצרו מתגבר עשיר ,ויש שמאסף עושר משום שחושב שצריך הרבה
עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד לפרנסת אשתו בשאר וכסות שחייב לה ,ויש שמאסף
והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד כו' שחושב שיהיה צריך לו באם יבא עליו חולי שלא יצטרך
הכסף משנה כתב שהרמב"ם מפרש מה שאמרו בגמ' גבור לבריות.
היינו גיבור במדותיו כההיא דתנן איזהו גבור הכובש את וקאמר ר"ט כלפי מי שמאסף לכבוד להיות נקרא עשיר
יצרו ,וכן אפשר לפרש עשיר השמח בחלקו. קאמר שאינו נקרא עשיר אלא שיש לו ק' כרמים כו' וה"ה
וכן מצאתי בפירוש המשנה לרמב"ם (שמונה פרקים פרק ביותר דאוהב כסף לא ישבע כסף וא"כ לא הגיע לתאותו
ז') שכתב כל נביא לא יתנבא אלא אחר שייקנו לו המעלות להיות נקרא עשיר לעולם .וכלפי שמאסף לצורך אשתו
השכליות כולן ,ורוב מעלות המידות והחזקות שבהן ,והוא שצריכה הרבה להיות נאה בקישוטים קאמר ר"ע דאין זה
אומרם אין הנבואה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר. עשיר דלעולם לא תסתפק דהיא מבקשת לימודה ביותר
אמנם חכם הוא כולל המעלות השכליות .ועשיר היא אבל זה נקרא עשיר שיש לו אשה נאה במעשיה ואינה
ממעלות המידות ,רצוני לומר ההסתפקות ,לפי שהם מבקשת מבעלה קישוטים ודי לו במועט ,ונקרא עשיר
יקראו המסתפק בחלקו עשיר ,והוא אומרם אי זה הוא כאמרם השמח בחלקו ,ונתכוין ר"ע על אשתו בת כלבא
עשיר השמח בחלקו ,כלומר שהוא מסתפק במה שהמציא שבוע שהיתה מסתפקת במועט .וכלפי מי שחושב שיהיה
לו הזמן ,ואינו מצטער על מה שלא המציא לו .וכן גיבור צריך לעשירות בעת שלא יהיה בריא קאמר דדבר זה גם כן
היא גם כן ממעלות המידות ,רצוני לומר ,שהוא ינהיג אין לו שיעור אבל אמר שיהיה נקרא עשיר וישמור
כוחותיו לפי הדעת ,והוא אומרם אי זה הוא גבור הכובש בריאותו שיהיה לו בית הכסא סמוך לשולחנו ולא יבא לידי
את יצרו. חולי.
עוד אמרו בגמ' (עירובין פ"ו ).רבי מכבד עשירים ,רבי מבואר בגמ' (קידושין מ"ט ):המקדש אשה ואמר לה על
עקיבא מכבד עשירים ,כדדרש רבא בר מרי ישב עולם לפני מנת שאני עשיר ,אין אומרים כרבי אלעזר בן חרסום וכרבי
אלקים חסד ואמת מן ינצרהו אימתי ישב עולם לפני אלעזר בן עזריה שהיו עשירים מופלגים ,אלא כל שבני
אלקים בזמן שחסד ואמת מן ינצרהו. עירו מכבדים אותו מפני עושרו.
החיד"א כתב בשם האריז"ל דחייב אדם לכבד העשירים איתא בגמ' (שבת קי"ט ).בעא מיניה רבי מרבי ישמעאל
מפני שהעושר הוא שפע קדוש הנשפע מאתו יתברך, ברבי יוסי עשירים שבארץ ישראל במה הן זוכין ,אמר לו
והאדם שזוכה להיות עשיר ,הוא נעשה כלי מוכן לקבל בשביל שמעשרין ,שנאמר 'עשר תעשר' עשר בשביל
השפע מה' יתברך תמיד ,כי העשיר השפעתו תמידית ,ולכך שתתעשר .שבבבל במה הן זוכין ,אמר לו בשביל שמכבדין
צריך לכבד העשירים שזכו להיות כלי מוכן לקבל שפע את התורה .ושבשאר ארצות במה הן זוכין ,אמר לו בשביל
גדול מן הקב"ה תמיד ,נמצא לפי זה דהממון הוא שפע שמכבדין את השבת ,דאמר רבי חייא בר אבא פעם אחת
הנשפע מלמעלה מהקב"ה לכך ראוי להיות לו חשיבות נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא והביאו לפניו שלחן של
גדולה אצל האדם וצריך האדם להזהר שלא יזלזל בו ,ולכן זהב משוי ששה עשר בני אדם ושש עשרה שלשלאות של
יעקב אבינו חזר על פכים קטנים ,ולכך ראוי לכבד עשירים כסף קבועות בו וקערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות
שהם נעשו כלי לקבל השפע הגדול הנשפע מהקב"ה. קבועות בו ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים ובשמים,
ועוד יש טעם אחר לכבד עשירים והוא שהעשירים מרבים וכשמניחים אותו אומרים לה' הארץ ומלואה וגו',
לעשות צדקות מממונם ועל ידי ריבוי הצדקות מרבים וכשמסלקין אותו אומרים השמים שמים לה' והארץ נתן
להעלות ניצוצי קדושה לבני אדם ,אמרתי לו בני במה זכית לכך אמר לי קצב הייתי
השו"ע (או"ח ס"ו א') גבי ברכת ק"ש כתב בין הפרקים, ומכל בהמה שהיתה נאה אמרתי זו תהא לשבת ,אמרתי
שואל בשלום אדם נכבד .והמ"ב מפרש שראוי להקדים לו לו אשריך שזכית וברוך המקום שזיכך לכך.
שלום כגון שהוא זקן או ת"ח וכן אם הוא עשיר שראוי איתא בגמ' (קידושין מ"ט ):עשרה קבים עשירות ירדו
לכבד לו מחמת עשרו. לעולם תשעה נטלו רומיים קדמונים ואחד כל העולם כולו.
גליון 536 פרשת לך לך תשפ"ז
כתיב (יג ,יד) 'שא נא עיניך וגו' כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם,
ושמתי את זרעך כעפר הארץ וגו' קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה' ,האפריון תמה
אמאי הפסיק בענין הארץ באמרו ושמתי את זרעך וגו'.
ומפרש כי ידוע דארץ ישראל נקרא ארץ צבי שהוא מתקמט ומתפשט ,וכיון שהראה הקב"ה
לאב רהם כל גבולי הארץ ,ומסתמא לא היה הארץ אז גדול ביותר ,א"כ היה מקום לטעות שגם
זרעו לא יתרבו ביותר אלא כדי שיחזיק אותם הארץ ,ולכן הוצרך לבשר לו מיד ושמתי את זרעך
כעפר הארץ ,ובאמת עתידה א"י שתתפשט.
כתיב (טו ,ח) 'במה אדע כי אירשנה' ,ואמרו בגמ' (מגילה ל"א) אמר אברהם רבש"ע שמא ישראל
חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול ,א"ל לא ,אמר לפניו רבש"ע במה אדע א"ל קחה
לי עגלה משולשת ,פירוש דיש להם כפרה בקרבנות .א"ל רבש"ע תינח בזמן שבהמ"ק קיים בזמן
שאין בהמ"ק מה תהא עליהם ,א"ל כבר תקנתי להם סדר הקרבנות .הבית הלוי מקשה דיראת
אברהם שמא יעשה להם כדור המבול ,הרי ע"כ נתיירא שמא יחטאו במזיד דעבור שגגות הא
ודאי לא יענשו כדור המבול ,א"כ מאי השיב לו מהקרבנות דאינם רק על שוגגים.
ומיישב דבודאי רחוק שישראל יתחילו לחטוא במזיד ,ורק אם מתחיל בשוגג נעשה העון קל
בעיניו ויכול להכשל אח"כ במזיד ,אך זהו כשלא עשה תשובה על השוגג ,ולכן השיב הקב"ה שיש
להם כפרה בקרבנות שיתכפרו השוגגים ושוב ממילא לא יגיע למזידים.
כתיב (יז ,כב) 'ויכל לדבר אתו ויעל אלקים מעל אברהם' ,כל המקרא אמר פרשני מה בא ללמדנו,
ועוד יש להבין לשון לדבר אתו ,והרי לדבר אליו מיבעי.
העמק דבר כתב שגם במשה רבינו פעם כתיב מדבר אליו ופעם ככלתו לדבר אתו ,ומפרש
שבדברות תורה שבכתב כתיב אליו ,שהרי משה לא דיבר מאומה רק שומע ,אבל בדברות תורה
שבעל פה כתיב אתו ,שהיה משה שואל ומקשה .וכן כאן לא היה אברהם יכול להגיע למעשה
המילה אפי' אחר שאמר הקב"ה פרשת מילה כמו שהיא ,עד ששמע מהקב"ה כללי דרשות שמהם
תצא תורה הלכה למעשה ,ובזה שייך לשון לדבר אתו.
ואיתא במדרש רבה (פ' מ"ז) כיון שדבר עם הקב"ה כל צרכו אמר לפניו רבון העולמים צריך אני
לדבר א"ל הפטר לשלום ,הוא דכתיב 'ויעל אלקים מעל אברהם' .הרי הוציאו חז"ל מזה המקרא
כונה נפלאה שאברהם אבינו בעצם דביקתו בעמדו לפני ה' ,ביקש ממנו שיכלה לדבר אתו משום
שהוא צריך למול ואי אפשר לעסוק בזה כל זמן שהשכינה עמו ,נמצא משמעות ויכל כמו וכלה,
אברהם אבינו מנע את הדבור על ידי בקשתו ,וגם תורה שבעל פה אחר שלמד כל צרכו לצורך
המעשה ,אף על גב שבודאי יש עוד מלין לדרוש וסוד ,בכל זאת ביקש אברהם אבינו להפסיק
בשעה זו כדי שיוכל לקיים המצוה ,וכדאיתא בגמ' (מו"ק ט') דמצוה שאי אפשר לעשות על ידי
אחרים דוחה תלמוד תורה ,והודיע הכתוב 'ויעל אלקים מעל אברהם' ,שלא כדרך כל נבואה
שרוח הקדש אינו סר מן האדם כי אם לאט לאט ,וא"כ עוד לא היה יכול אברהם לעסוק במצוה
במעשה ,אבל כאן פתאום עלה ממנו ,ותיכף ומיד נזדרז למצוה במעשה .וזהו מה שאמר לו הקב"ה
הפטר בשלום.
להערות או קבלת הגליון במייל נא לשלוח מייל לכתובת madaneishabbos@gmail.com
