gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בינת המשפט · Binas Hamishpat — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: בינת המשפט · Binas Hamishpat

שבוע: לך לך (2026-10-19)

בינת המשפט · Binas Hamishpat — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בינת המשפט‬ ‫עניני ממונות אקטואליים‬ ‫בס"ד‪ ,‬גליון תשב‪ ,‬שבת לך לך תשפז‪ ,‬תשפ"ו מאת‪ :‬יצחק בירך דסקל – דיין ומו"ץ‬ ‫להורדת כל ספרי בינת המשפט חינם לחץ כאן דואר אלקטרוני‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫טל‪052-7611435 :‬‬ ‫בחתימת ידו‪ ,‬נהי שגוף הכתב הוי בכתב יד אחר‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬כיון‬ ‫ביאור לשונות בצוואה‬ ‫שהחולה ראה שכתב כן וחתם את עצמו‪ ,‬הוי כהסכים לכתוב זמן‪ ,‬והוי‬ ‫ובו יבואר‪ :‬א‪ .‬מה משמעות לשון "נאום" בחתימת שטר‪ ,‬והאם‬ ‫כאילו כתבו ברשות שלו‪.‬‬ ‫חתימת הנותן נחשבת כהודאה על כל הכתוב בו‪ .‬ב‪ .‬דין זמנו של‬ ‫ובפרט שכתב בלשון נאום‪ ,‬כמו שהחולה בעצמו אומר כן‪,‬‬ ‫שטר מוכיח עליו‪ ,‬והאם צריך שהנותן יצווה לכתוב את הזמן‪ .‬ג‪.‬‬ ‫והוי כהודה שאלו דבריו‪ .‬אם כן‪ ,‬הודאת בעל דין כמאה עדים דמי‪,‬‬ ‫כיצד נקנית קרקע במתנה על ידי שטר‪ ,‬והאם אפשר לזכות‬ ‫ואין אחר הודאתו כלום‪ .‬ובפרט לפי מה שכתבתי במקום אחר‪ ,‬שמה‬ ‫בשטר עבור המקבל על ידי אחרים‪ .‬ד‪ .‬דין הקנאה על ידי הודאת‬ ‫שמהני חתימת ידו בכל מקום בלי כתיבה‪ ,‬הוי הכל מטעם הודאה‪,‬‬ ‫בעל דין‪ ,‬והטעם שמוסיפים בצוואה כמה דרכי קניין‪ .‬ה‪ .‬האם‬ ‫שהוי כהודה שהכל כתב שלו‪ .‬אם כן‪ ,‬כיון דמהני מטעם הודאה‪ ,‬הוי‬ ‫צריך לכתוב בצוואה שהמצווה היה מיושב בדעתו ופעל מרצונו‬ ‫כהודה שהכל לשונו הוא‪ ,‬והוי גם הזמן שלו" עכ"ל החכמת שלמה‪.‬‬ ‫החופשי‪ .‬ו‪ .‬דין צוואת שכיב מרע כשיש ספק אם היה מיושב‬ ‫והאריך שם עוד להוכיח שהצוואה כשרה‪.‬‬ ‫בדעתו‪ ,‬ומה הדין כשיש ריעותא בדבריו‪.‬‬ ‫הנה נתבאר דלשון נאום הוא הודאה על כל מה שכתוב בצוואה‪ ,‬ואין‬ ‫א‬ ‫יכול לטעון שלא הבין‪ .‬שאע"פ שבלאו הכי אין יכול לטעון כן‪ ,‬מ"מ‬ ‫לרווחא דמלתא כותבים לשון זה להוסיף הודאה על הצוואה‪.‬‬ ‫מדוע כותבים בחתימת המצווה "נאום"‬ ‫העולה מזה‪ :‬החותם על צוואה בלשון "נאום"‪ ,‬הרי הוא מודה‬ ‫יש לברר‪ ,‬מדוע כותבים לפני חתימת המצווה "נאום"‪ .‬וראיתי בחכמת‬ ‫שכל הכתוב בצוואה הוא מדעתו ובהסכמתו‪ ,‬והודאת בעל דין‬ ‫שלמה )חושן משפט רנז‪ ,‬א( דבר גדול מאד‪ ,‬דלשון נאום הוא הודאה‬ ‫כמאה עדים דמי‪ .‬ולפיכך‪ ,‬אף אם נכתבה הצוואה בכתב יד אחר‪,‬‬ ‫שהמצווה קרא את כל מה שכתוב בצוואה‪ ,‬והודאה כמאה עדים דמי‪,‬‬ ‫נחשב כאילו ציווה לכתוב גם את הזמן שבשטר‪ ,‬ואמרינן זמנו של‬ ‫ולא יכולים לטעון שלא ידע ולא קרא‪ .‬ועוד‪ ,‬דבזה הוא מודה שאמר‬ ‫שטר מוכיח עליו‪ .‬ועוד‪ ,‬שיש בלשון זו תוספת הודאה על כל‬ ‫לעדים לכתוב זמן‪ ,‬ולכן אפילו אם לא כתבו מהיום‪ ,‬הצוואה כשרה‪.‬‬ ‫האמור בצוואה‪ ,‬למנוע טענה שלא קרא או לא הבין את תוכנה‪.‬‬ ‫וכיון שדבריו הם יסוד גדול‪ ,‬הנני מעתיק לשונו‪:‬‬ ‫לשון החכמת שלמה‬ ‫ב‬ ‫נשאלתי בחולה שהיה מחלק נכסיו לאחרים‪ ,‬שנותן במתנת בריא‬ ‫ביאור הלשון "ואמרתי להם הוו עלי עדים על כל האמור‬ ‫משעה אחת קודם מותו ואילך‪ .‬ובסוף סיים‪ :‬וקנינא מיניה בקניין אגב‬ ‫לעיל‪ ,‬וזכו בשטר זה עבור כל הזוכים שבצוואה זו"‬ ‫סודר וכו'‪ .‬וסיים‪ :‬דברי הבא על החתום‪ ,‬וחתם את עצמו בחתימת ידו‬ ‫יש לבאר מה פירוש לשון זה‪ ,‬הרי כבר הקנו לזוכים על ידי קניין סודר‪,‬‬ ‫ממש‪ .‬והיה כתוב הזמן שנכתב היום כך וכך‪ ,‬ושבק חיים לכל חי‪.‬‬ ‫ומהו "זכו בשטר זה"‪.‬‬ ‫וכעת עמדו קצת מערערים לומר‪ ,‬כיון שכתב דהמתנה יחול שעה אחת‬ ‫דהנה כתב המחבר )חושן משפט רמה‪ ,‬א( "הכותב בשטר‪ :‬נתתי שדה‬ ‫קודם מותו‪ ,‬אם כן לא מהני בזה הקניין‪ ,‬דכבר כלתה קנייתו והדרא‬ ‫פלונית לפלוני‪ ,‬או שכתב‪ :‬נתתיה לו‪ ,‬או‪ :‬הרי היא שלו‪ ,‬הרי זה זוכה‬ ‫סודרא למרא‪.‬‬ ‫בה כשיגיע השטר לידו‪) .‬אבל בדיבורא בעלמא לא קני אלא אם כן‬ ‫אך נראה דוודאי הצוואה קיימת‪ ,‬כיון שנכתב בו זמן‪ .‬וקיימא לן‬ ‫קנו מידו( )טור בשם הרמ"ה(‪ .‬והא דאמרינן דלא קנה היינו שרוצה‬ ‫בסימן זה )שם( דאמרינן‪ ,‬זמנו של שטר מוכיח עליו‪ .‬אם כן‪ ,‬הכי נמי‬ ‫ליתן עכשיו בלשונות אלו‪ ,‬אבל אם אמר‪ :‬נתתי‪ ,‬בלשון הודאה‪ ,‬י"א‬ ‫כן הוא‪ .‬ואף שכתב הרמ"א שם דהיינו דווקא אם צוה לעדים לכתוב‬ ‫דקנה )ר"ן פ' המקבל( )ועיין לעיל סימן ס' סעיף ו'(" עכ"ל‪ .‬ובפתחי‬ ‫זמן‪ ,‬ולא שכתבו מעצמם‪ ,‬התם מיירי שהיתה הצוואה בחתימת יד‬ ‫תשובה )שם‪ ,‬ס"ק א( מבאר‪ ,‬דאם אומר הודאה בלשון הודאה גמורה‪,‬‬ ‫העדים‪ ,‬לכך אם כתבו הזמן בלא צוואתו‪ ,‬אין ראיה שהיה כוונתו‬ ‫הכל מודים שקונה‪ ,‬דהודאה כמאה עדים‪.‬‬ ‫בתורת מהיום ולאחר שלושים יום‪ .‬אבל כאן‪ ,‬שחתם את עצמו‬ ‫א‬ ‫בינת המשפט‬ ‫עניני ממונות אקטואליים‬ ‫הפר"ח באהע"ז )סוף סימן קכא( בשם שו"ת מהריב"ל דכל שכ"מ‬ ‫והנה באמת אנו כותבים בתחילת הצוואה קניין הודאה‪" ,‬הריני מודה‬ ‫בעלמא שלא נשתתק וצוה בצוואת שכ"מ דבריו קיימים‪ ,‬דמספק הוא‬ ‫בהודאה גמורה שהקניתי במתנה גמורה במתנת בריא גלויה‬ ‫בחזקת מיושב‪ ,‬והפר"ח חולק והוכיח מדברי רוב הפוסקים שאם לא‬ ‫ומפורסמת כו'"‪ .‬מכל מקום‪ ,‬לשופרא דשטרא אנו מוסיפים עוד‬ ‫בדקוהו אפילו פעם אחת‪ ,‬הצוואה בטילה‪ ,‬וכתב המהרש"ם דכ"ש‬ ‫קניינים‪ ,‬וכבר נתבאר בסימן הקודם שמוסיפים קניין סודר‪ ,‬וכאן‬ ‫בנ"ד דאיכא קצת ריעותא במה שאמר דבר אחד שלא כהוגן‪ ,‬שצוה‬ ‫מוסיפים קניין שטר‪ ,‬דקרקע במתנה נקנית בשטר לחוד‪ ,‬כמבואר לעיל‬ ‫על חפץ מסוים שלא היה לו כלל‪ ,‬דגם הריב"ל מודה שאין בצוואתו‬ ‫במחבר‪ ,‬שכשיגיע השטר ליד המקבל‪ ,‬זכה במתנה‪.‬‬ ‫ממש‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫והנה הנותן הוא המצווה‪ ,‬והמקבלים הם היורשים‪ ,‬וצריך השטר‬ ‫וכל זה כשנולד ספק‪ ,‬אבל בסתם אין חוששין אפילו במתנת שכ"מ‪,‬‬ ‫להגיע ליד היורשים‪ .‬לכן מזכה הנותן את השטר ליורשים על ידי‬ ‫כמבואר ברמ"א )סימן רנ סעיף ו(‪ ,‬צוואת שכ"מ שלא נכתב בה שהיה‬ ‫העדים‪ ,‬וזה ביאור הנוסח‪ ,‬שהמצווה אומר לעדים לעשות קניין שטר‪,‬‬ ‫מיושב בדעתו‪ ,‬אפ"ה אין חוששין לה‪ ,‬ומה שנהגו לכתוב אינו אלא‬ ‫ולכן אומר‪" :‬וזכו בשטר זה עבור כל הזוכים שבצוואה זו"‪ .‬וכן כתב‬ ‫לשופרא דשטרא‪ ,‬ע"כ" עכ"ל הפתחי חושן‪.‬‬ ‫בפתחי חושן )חלק ט בנוסח שטר צוואת בריא‪ ,‬הערה ‪" (19‬אם השטר‬ ‫נמצינו למדים‪ ,‬דמה שנהגו לכתוב בצוואה שהמצווה כותב אותה‬ ‫הוא שטר הקנאה‪ ,‬לגבי קרקעות הנקנים בשטר‪ ,‬הרי צריך מסירה‪,‬‬ ‫בדעה צלולה ומתוך רצונו הטוב‪ ,‬אינו אלא לשופרא דשטרא‪ ,‬ואין‬ ‫וכשנותן לעדים לזכות בו הרי זה כאילו קנו הזוכים ע"י שטר זה"‬ ‫הדבר מעכב בתוקף הצוואה‪ .‬דבסתמא מחזיקינן את המצווה שהיה‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫מיושב בדעתו ופעל מרצונו החופשי‪ ,‬אף שלא נכתב כן בצוואה‪,‬‬ ‫ולכן העדים‪ ,‬כאשר חותמים‪ ,‬כותבים "וזכינו בשטר זה עבור הזוכים‬ ‫כמבואר ברמ"א )חושן משפט רנ‪ ,‬ו(‪ .‬ואם יתברר שלא היה מיושב‬ ‫המפורטים לעיל"‪ .‬ומה שכותבים אחרי זה קניין סודר‪ ,‬נתבאר בסימן‬ ‫בדעתו‪ ,‬או שכתב את הצוואה מחמת אונס‪ ,‬לא יועיל מה שנכתב בה‬ ‫הקודם‪.‬‬ ‫שהיה בדעה צלולה ומתוך רצונו הטוב‪.‬‬ ‫ג‬ ‫אמנם‪ ,‬כל זה כשלא נולד ספק בכשירות המצווה‪ ,‬אבל כשיש ספק אם‬ ‫היה מיושב בדעתו‪ ,‬כתב המהרש"ם דהצוואה בטילה‪ ,‬משום‬ ‫הטעם שכותבים "ואני כותב צוואה זו בדיעה צלולה‬ ‫שמעמידים את הנכסים בחזקת היורשים‪ .‬והביא מחלוקת הפוסקים‬ ‫ומתוך רצוני הטוב"‪.‬‬ ‫אם צוואת שכיב מרע שלא בדקו את דעתו מועילה‪ ,‬ולדעת הפרי חדש‬ ‫הטעם שכותבים "ואני כותב צוואה זו בדיעה צלולה ומתוך רצוני‬ ‫אינה מועילה כשנולד ספק בדעתו‪ ,‬ובפרט כשיש ריעותא בדבריו‪.‬‬ ‫הטוב" כדי שנדע שכותב צוואה זו בדעה צלולה‪ .‬אבל כתב בפתחי‬ ‫נמצא‪ ,‬שעיקר תוקף הצוואה תלוי בכך שהמצווה היה מיושב בדעתו‬ ‫חושן )חלק ט ירושה ואישות‪ ,‬נוסח שטר צוואת בריא הערה ‪ ( 4‬כתב‬ ‫ופעל מרצונו החופשי בשעת עריכתה‪ ,‬ולא במה שנכתב עליה‪.‬‬ ‫וז"ל "בדרך כלל מוסיפים כן בנוסחאות צוואה‪ ,‬כדי להורות שהיה בר‬ ‫ולפיכך‪ ,‬אף שנהגו להוסיף לשון זו‪ ,‬אין בה כדי להכשיר צוואה‬ ‫דעת ולא כתב כן מתוך אונס‪ ,‬ולענ"ד אינו אלא משופרא דשטרי‪ ,‬שאם‬ ‫שנעשתה שלא כדין‪ ,‬ואין בהעדרה כדי לפסול צוואה כשרה‪ .‬ואף אם‬ ‫לא יתברר שלא היה בדיעה צלולה‪ ,‬גם אם לא כתב כן הרי הצוואה‬ ‫העדים חתומים על הצוואה‪ ,‬כתב הפתחי חושן שיש יותר מקום לציין‬ ‫בתוקפה )עי' פרק ד הערה סה(‪ ,‬ואם יתברר שלא היה בדיעה צלולה‪,‬‬ ‫את כשירות המצווה בנוסח עדותם‪.‬‬ ‫לא יועיל מה שכתוב בשטר שהיה בדיעה צלולה‪ ,‬וכן לענין אונס‪ ,‬ואם‬ ‫נאמר שסומכים על מה שהעדים חותמים בסוף השטר‪ ,‬יש יותר מקום‬ ‫העולה מזה‪ :‬מה שנהגו לכתוב בצוואה שנערכה בדעה צלולה‬ ‫לכתוב כן בנוסח העדים" עכ"ל‪.‬‬ ‫ומתוך רצון חופשי‪ ,‬אינו אלא לשופרא דשטרא‪ ,‬ואין הדבר מעכב‬ ‫בתוקף הצוואה‪ .‬דבסתמא מחזיקינן את המצווה שהיה מיושב‬ ‫וז"ל הפתחי חושן בפרק ד הערה סה( "פשוט הוא‪ ,‬שאם אינו שפוי‬ ‫בדעתו ופעל מרצונו החופשי‪ ,‬אף שלא נכתב כן‪ .‬ואם יתברר שלא‬ ‫בדעתו הרי הוא בכלל שוטה‪ ,‬ולכן יש להקפיד בעיקר במתנת שכ"מ‬ ‫היה מיושב בדעתו או שהיה אנוס‪ ,‬לא יועיל מה שנכתב בצוואה‪.‬‬ ‫לבדוק אם דעתו מיושבת עליו‪ ,‬ובשו"ת מהרש"ם )ח"א סימן רא( דן‬ ‫אמנם‪ ,‬כשנולד ספק אם היה מיושב בדעתו‪ ,‬יש לחוש לביטול‬ ‫בצוואת שכ"מ שנסתפקו אם היה שפוי בדעתו‪ ,‬וכתב שכל שיש ספק‬ ‫הצוואה‪ ,‬דמוקמינן נכסים בחזקת היורשים‪.‬‬ ‫בדבר הצוואה בטילה‪ ,‬דמוקמינן נכסים בחזקת יורשים‪ ,‬והביא בשם‬ ‫ב‬ ‫בינת המשפט‬ ‫עניני ממונות אקטואליים‬ ‫ט‪ .‬שטר מתנה או צוואה שלא נכתב בהם שהנותן היה‬ ‫דינים העולים‪:‬‬ ‫מיושב בדעתו‪ ,‬אין בכך כדי לפסול את המתנה‪,‬‬ ‫א‪ .‬החותם על שטר שנכתב בכתב יד אחר‪ ,‬הרי חתימתו‬ ‫דבסתמא מחזיקינן את הנותן שהיה מיושב בדעתו‪ ,‬ואין‬ ‫נחשבת כהודאה על כל הכתוב בשטר‪ ,‬אף שלא כתב את‬ ‫צריך לפרש זאת בשטר‪.‬‬ ‫השטר בעצמו‪ ,‬דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי‪.‬‬ ‫שטר שנכתב בו שהנותן היה מיושב בדעתו ופעל מרצונו‬ ‫י‪.‬‬ ‫ב‪ .‬החותם על שטר בלשון "נאום"‪ ,‬הרי הוא מודה שכל‬ ‫החופשי‪ ,‬אם נתברר שבשעת המתנה לא היה שפוי‬ ‫הכתוב בשטר הוא מדעתו ובהסכמתו‪ ,‬ויש בזה תוספת‬ ‫בדעתו‪ ,‬או שהיה אנוס‪ ,‬אין הכתוב בשטר מועיל‬ ‫הודאה על תוכן השטר‪ ,‬למנוע טענה שלא קרא או שלא‬ ‫להכשיר את המתנה‪.‬‬ ‫הבין את הכתוב בו‪.‬‬ ‫יא‪ .‬שכיב מרע שציווה על נכסיו‪ ,‬ונולד ספק אם היה מיושב‬ ‫ג‪ .‬הנותן מתנה שתחול לאחר זמן‪ ,‬וכתב זמן בשטר‪ ,‬אמרינן‬ ‫בדעתו בשעת הצוואה‪ ,‬כתב המהרש"ם שהצוואה‬ ‫זמנו של שטר מוכיח עליו‪ ,‬שהקניין חל מעכשיו‬ ‫בטילה‪ ,‬דמוקמינן את הנכסים בחזקת היורשים‪ .‬ואין‬ ‫והמתנה תיגמר לאחר זמן‪ ,‬ובלבד שציווה לעדים לכתוב‬ ‫להוציא נכסים מחזקתם מכוח צוואה שיש ספק‬ ‫את הזמן‪ ,‬ולא שכתבוהו מעצמם‪.‬‬ ‫בתוקפה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬שטר שנכתב בו זמן ונחתם בחתימת יד הנותן‪ ,‬אף‬ ‫יב‪ .‬שכיב מרע שלא בדקו אם דעתו מיושבת עליו‪ ,‬ונולד‬ ‫שנכתב בכתב יד אחר‪ ,‬נחשב כאילו ציווה הנותן לכתוב‬ ‫ספק בכשירותו‪ ,‬נחלקו הפוסקים אם צוואתו קיימת‪.‬‬ ‫את הזמן‪ ,‬ואמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו‪.‬‬ ‫ולדעת הפרי חדש‪ ,‬כשנולד ספק בדעתו ולא בדקוהו‬ ‫אפילו פעם אחת‪ ,‬הצוואה בטילה‪.‬‬ ‫ה‪ .‬הנותן קרקע במתנה בשטר‪ ,‬וכתב בו "נתתי שדה‬ ‫פלונית לפלוני"‪ ,‬או "נתתיה לו"‪ ,‬או "הרי היא שלו"‪,‬‬ ‫יג‪ .‬שכיב מרע שציווה על חפץ שאינו שלו‪ ,‬ויש בכך ריעותא‬ ‫זוכה המקבל בקרקע כשמגיע השטר לידו‪ ,‬אף בלא‬ ‫המעוררת ספק אם היה מיושב בדעתו‪ ,‬יש לחוש לביטול‬ ‫קניין סודר‪.‬‬ ‫הצוואה‪ ,‬ואף לשיטת המקילים בסתם שכיב מרע שלא‬ ‫נבדקה דעתו‪ ,‬כתב המהרש"ם שבמקום ריעותא זו אין‬ ‫האומר לחבירו בעל פה "נתתי לך שדה פלונית"‪ ,‬אם‬ ‫ו‪.‬‬ ‫בצוואתו ממש‪.‬‬ ‫כוונתו ליתן לו עכשיו‪ ,‬לא קנה בלא קניין‪ .‬אבל אם אמר‬ ‫כן בלשון הודאה גמורה‪ ,‬שהשדה כבר שלו‪ ,‬קנה מדין‬ ‫יד‪ .‬כשאין ריעותא ואין ספק בדעתו של שכיב מרע‪ ,‬אין‬ ‫הודאת בעל דין‪ ,‬אף בלא מעשה קניין‪.‬‬ ‫חוששים שמא לא היה מיושב בדעתו‪ ,‬אף שלא נכתב‬ ‫בשטר שהיה מיושב בדעתו‪ ,‬ואין צורך בבדיקה מיוחדת‬ ‫הנותן קרקע במתנה בשטר‪ ,‬אינו צריך למסור את‬ ‫ז‪.‬‬ ‫מחמת עצם היותו שכיב מרע‪.‬‬ ‫השטר ליד המקבל בעצמו‪ ,‬אלא יכול למסרו לאחרים‬ ‫שיזכו בשטר עבור המקבל‪ ,‬וכשזכו בשטר עבורו‪ ,‬קנה‬ ‫טו‪ .‬כשעדים חותמים על צוואה‪ ,‬יש מקום לכתוב בנוסח‬ ‫המקבל את הקרקע בקניין שטר‪.‬‬ ‫עדותם שהמצווה היה מיושב בדעתו ופעל מרצונו‬ ‫החופשי‪ ,‬ולא להסתפק בהצהרת המצווה עצמו‪ ,‬אולם‬ ‫ח‪ .‬המצווה שכתב בצוואתו הודאה גמורה שהקנה את‬ ‫אין בכך כדי להכשיר צוואה אם יתברר שלא היה כשיר‬ ‫נכסיו במתנת בריא‪ ,‬יש בזה קניין מדין הודאת בעל דין‪.‬‬ ‫בשעת עריכתה‪.‬‬ ‫ומכל מקום‪ ,‬ראוי להוסיף גם קניין סודר וקניין שטר‪,‬‬ ‫כדי לחזק את תוקף הצוואה בכמה דרכי קניין‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ג‬