בינת המשפט · Binas Hamishpat — לך לך (2026-10-19)

בינת המשפט
עניני ממונות אקטואליים
בס"ד ,גליון תשב ,שבת לך לך תשפז ,תשפ"ו מאת :יצחק בירך דסקל – דיין ומו"ץ
להורדת כל ספרי בינת המשפט חינם לחץ כאן דואר אלקטרוניy.b.daskal@ybdaskal.com : טל052-7611435 :
בחתימת ידו ,נהי שגוף הכתב הוי בכתב יד אחר ,מכל מקום ,כיון ביאור לשונות בצוואה
שהחולה ראה שכתב כן וחתם את עצמו ,הוי כהסכים לכתוב זמן ,והוי ובו יבואר :א .מה משמעות לשון "נאום" בחתימת שטר ,והאם
כאילו כתבו ברשות שלו.
חתימת הנותן נחשבת כהודאה על כל הכתוב בו .ב .דין זמנו של
ובפרט שכתב בלשון נאום ,כמו שהחולה בעצמו אומר כן, שטר מוכיח עליו ,והאם צריך שהנותן יצווה לכתוב את הזמן .ג.
והוי כהודה שאלו דבריו .אם כן ,הודאת בעל דין כמאה עדים דמי, כיצד נקנית קרקע במתנה על ידי שטר ,והאם אפשר לזכות
ואין אחר הודאתו כלום .ובפרט לפי מה שכתבתי במקום אחר ,שמה בשטר עבור המקבל על ידי אחרים .ד .דין הקנאה על ידי הודאת
שמהני חתימת ידו בכל מקום בלי כתיבה ,הוי הכל מטעם הודאה, בעל דין ,והטעם שמוסיפים בצוואה כמה דרכי קניין .ה .האם
שהוי כהודה שהכל כתב שלו .אם כן ,כיון דמהני מטעם הודאה ,הוי צריך לכתוב בצוואה שהמצווה היה מיושב בדעתו ופעל מרצונו
כהודה שהכל לשונו הוא ,והוי גם הזמן שלו" עכ"ל החכמת שלמה. החופשי .ו .דין צוואת שכיב מרע כשיש ספק אם היה מיושב
והאריך שם עוד להוכיח שהצוואה כשרה. בדעתו ,ומה הדין כשיש ריעותא בדבריו.
הנה נתבאר דלשון נאום הוא הודאה על כל מה שכתוב בצוואה ,ואין א
יכול לטעון שלא הבין .שאע"פ שבלאו הכי אין יכול לטעון כן ,מ"מ
לרווחא דמלתא כותבים לשון זה להוסיף הודאה על הצוואה. מדוע כותבים בחתימת המצווה "נאום"
העולה מזה :החותם על צוואה בלשון "נאום" ,הרי הוא מודה יש לברר ,מדוע כותבים לפני חתימת המצווה "נאום" .וראיתי בחכמת
שכל הכתוב בצוואה הוא מדעתו ובהסכמתו ,והודאת בעל דין שלמה )חושן משפט רנז ,א( דבר גדול מאד ,דלשון נאום הוא הודאה
כמאה עדים דמי .ולפיכך ,אף אם נכתבה הצוואה בכתב יד אחר, שהמצווה קרא את כל מה שכתוב בצוואה ,והודאה כמאה עדים דמי,
נחשב כאילו ציווה לכתוב גם את הזמן שבשטר ,ואמרינן זמנו של ולא יכולים לטעון שלא ידע ולא קרא .ועוד ,דבזה הוא מודה שאמר
שטר מוכיח עליו .ועוד ,שיש בלשון זו תוספת הודאה על כל לעדים לכתוב זמן ,ולכן אפילו אם לא כתבו מהיום ,הצוואה כשרה.
האמור בצוואה ,למנוע טענה שלא קרא או לא הבין את תוכנה. וכיון שדבריו הם יסוד גדול ,הנני מעתיק לשונו:
לשון החכמת שלמה
ב
נשאלתי בחולה שהיה מחלק נכסיו לאחרים ,שנותן במתנת בריא
ביאור הלשון "ואמרתי להם הוו עלי עדים על כל האמור משעה אחת קודם מותו ואילך .ובסוף סיים :וקנינא מיניה בקניין אגב
לעיל ,וזכו בשטר זה עבור כל הזוכים שבצוואה זו" סודר וכו' .וסיים :דברי הבא על החתום ,וחתם את עצמו בחתימת ידו
יש לבאר מה פירוש לשון זה ,הרי כבר הקנו לזוכים על ידי קניין סודר, ממש .והיה כתוב הזמן שנכתב היום כך וכך ,ושבק חיים לכל חי.
ומהו "זכו בשטר זה". וכעת עמדו קצת מערערים לומר ,כיון שכתב דהמתנה יחול שעה אחת
דהנה כתב המחבר )חושן משפט רמה ,א( "הכותב בשטר :נתתי שדה קודם מותו ,אם כן לא מהני בזה הקניין ,דכבר כלתה קנייתו והדרא
פלונית לפלוני ,או שכתב :נתתיה לו ,או :הרי היא שלו ,הרי זה זוכה סודרא למרא.
בה כשיגיע השטר לידו) .אבל בדיבורא בעלמא לא קני אלא אם כן אך נראה דוודאי הצוואה קיימת ,כיון שנכתב בו זמן .וקיימא לן
קנו מידו( )טור בשם הרמ"ה( .והא דאמרינן דלא קנה היינו שרוצה בסימן זה )שם( דאמרינן ,זמנו של שטר מוכיח עליו .אם כן ,הכי נמי
ליתן עכשיו בלשונות אלו ,אבל אם אמר :נתתי ,בלשון הודאה ,י"א כן הוא .ואף שכתב הרמ"א שם דהיינו דווקא אם צוה לעדים לכתוב
דקנה )ר"ן פ' המקבל( )ועיין לעיל סימן ס' סעיף ו'(" עכ"ל .ובפתחי זמן ,ולא שכתבו מעצמם ,התם מיירי שהיתה הצוואה בחתימת יד
תשובה )שם ,ס"ק א( מבאר ,דאם אומר הודאה בלשון הודאה גמורה, העדים ,לכך אם כתבו הזמן בלא צוואתו ,אין ראיה שהיה כוונתו
הכל מודים שקונה ,דהודאה כמאה עדים. בתורת מהיום ולאחר שלושים יום .אבל כאן ,שחתם את עצמו
א
בינת המשפט
עניני ממונות אקטואליים
הפר"ח באהע"ז )סוף סימן קכא( בשם שו"ת מהריב"ל דכל שכ"מ והנה באמת אנו כותבים בתחילת הצוואה קניין הודאה" ,הריני מודה
בעלמא שלא נשתתק וצוה בצוואת שכ"מ דבריו קיימים ,דמספק הוא בהודאה גמורה שהקניתי במתנה גמורה במתנת בריא גלויה
בחזקת מיושב ,והפר"ח חולק והוכיח מדברי רוב הפוסקים שאם לא ומפורסמת כו'" .מכל מקום ,לשופרא דשטרא אנו מוסיפים עוד
בדקוהו אפילו פעם אחת ,הצוואה בטילה ,וכתב המהרש"ם דכ"ש קניינים ,וכבר נתבאר בסימן הקודם שמוסיפים קניין סודר ,וכאן
בנ"ד דאיכא קצת ריעותא במה שאמר דבר אחד שלא כהוגן ,שצוה מוסיפים קניין שטר ,דקרקע במתנה נקנית בשטר לחוד ,כמבואר לעיל
על חפץ מסוים שלא היה לו כלל ,דגם הריב"ל מודה שאין בצוואתו במחבר ,שכשיגיע השטר ליד המקבל ,זכה במתנה.
ממש ,עיין שם.
והנה הנותן הוא המצווה ,והמקבלים הם היורשים ,וצריך השטר
וכל זה כשנולד ספק ,אבל בסתם אין חוששין אפילו במתנת שכ"מ, להגיע ליד היורשים .לכן מזכה הנותן את השטר ליורשים על ידי
כמבואר ברמ"א )סימן רנ סעיף ו( ,צוואת שכ"מ שלא נכתב בה שהיה העדים ,וזה ביאור הנוסח ,שהמצווה אומר לעדים לעשות קניין שטר,
מיושב בדעתו ,אפ"ה אין חוששין לה ,ומה שנהגו לכתוב אינו אלא ולכן אומר" :וזכו בשטר זה עבור כל הזוכים שבצוואה זו" .וכן כתב
לשופרא דשטרא ,ע"כ" עכ"ל הפתחי חושן. בפתחי חושן )חלק ט בנוסח שטר צוואת בריא ,הערה " (19אם השטר
נמצינו למדים ,דמה שנהגו לכתוב בצוואה שהמצווה כותב אותה הוא שטר הקנאה ,לגבי קרקעות הנקנים בשטר ,הרי צריך מסירה,
בדעה צלולה ומתוך רצונו הטוב ,אינו אלא לשופרא דשטרא ,ואין וכשנותן לעדים לזכות בו הרי זה כאילו קנו הזוכים ע"י שטר זה"
הדבר מעכב בתוקף הצוואה .דבסתמא מחזיקינן את המצווה שהיה עכ"ל.
מיושב בדעתו ופעל מרצונו החופשי ,אף שלא נכתב כן בצוואה, ולכן העדים ,כאשר חותמים ,כותבים "וזכינו בשטר זה עבור הזוכים
כמבואר ברמ"א )חושן משפט רנ ,ו( .ואם יתברר שלא היה מיושב המפורטים לעיל" .ומה שכותבים אחרי זה קניין סודר ,נתבאר בסימן
בדעתו ,או שכתב את הצוואה מחמת אונס ,לא יועיל מה שנכתב בה הקודם.
שהיה בדעה צלולה ומתוך רצונו הטוב.
ג
אמנם ,כל זה כשלא נולד ספק בכשירות המצווה ,אבל כשיש ספק אם
היה מיושב בדעתו ,כתב המהרש"ם דהצוואה בטילה ,משום הטעם שכותבים "ואני כותב צוואה זו בדיעה צלולה
שמעמידים את הנכסים בחזקת היורשים .והביא מחלוקת הפוסקים ומתוך רצוני הטוב".
אם צוואת שכיב מרע שלא בדקו את דעתו מועילה ,ולדעת הפרי חדש הטעם שכותבים "ואני כותב צוואה זו בדיעה צלולה ומתוך רצוני
אינה מועילה כשנולד ספק בדעתו ,ובפרט כשיש ריעותא בדבריו. הטוב" כדי שנדע שכותב צוואה זו בדעה צלולה .אבל כתב בפתחי
נמצא ,שעיקר תוקף הצוואה תלוי בכך שהמצווה היה מיושב בדעתו חושן )חלק ט ירושה ואישות ,נוסח שטר צוואת בריא הערה ( 4כתב
ופעל מרצונו החופשי בשעת עריכתה ,ולא במה שנכתב עליה. וז"ל "בדרך כלל מוסיפים כן בנוסחאות צוואה ,כדי להורות שהיה בר
ולפיכך ,אף שנהגו להוסיף לשון זו ,אין בה כדי להכשיר צוואה דעת ולא כתב כן מתוך אונס ,ולענ"ד אינו אלא משופרא דשטרי ,שאם
שנעשתה שלא כדין ,ואין בהעדרה כדי לפסול צוואה כשרה .ואף אם לא יתברר שלא היה בדיעה צלולה ,גם אם לא כתב כן הרי הצוואה
העדים חתומים על הצוואה ,כתב הפתחי חושן שיש יותר מקום לציין בתוקפה )עי' פרק ד הערה סה( ,ואם יתברר שלא היה בדיעה צלולה,
את כשירות המצווה בנוסח עדותם. לא יועיל מה שכתוב בשטר שהיה בדיעה צלולה ,וכן לענין אונס ,ואם
נאמר שסומכים על מה שהעדים חותמים בסוף השטר ,יש יותר מקום
העולה מזה :מה שנהגו לכתוב בצוואה שנערכה בדעה צלולה
לכתוב כן בנוסח העדים" עכ"ל.
ומתוך רצון חופשי ,אינו אלא לשופרא דשטרא ,ואין הדבר מעכב
בתוקף הצוואה .דבסתמא מחזיקינן את המצווה שהיה מיושב וז"ל הפתחי חושן בפרק ד הערה סה( "פשוט הוא ,שאם אינו שפוי
בדעתו ופעל מרצונו החופשי ,אף שלא נכתב כן .ואם יתברר שלא בדעתו הרי הוא בכלל שוטה ,ולכן יש להקפיד בעיקר במתנת שכ"מ
היה מיושב בדעתו או שהיה אנוס ,לא יועיל מה שנכתב בצוואה. לבדוק אם דעתו מיושבת עליו ,ובשו"ת מהרש"ם )ח"א סימן רא( דן
אמנם ,כשנולד ספק אם היה מיושב בדעתו ,יש לחוש לביטול בצוואת שכ"מ שנסתפקו אם היה שפוי בדעתו ,וכתב שכל שיש ספק
הצוואה ,דמוקמינן נכסים בחזקת היורשים. בדבר הצוואה בטילה ,דמוקמינן נכסים בחזקת יורשים ,והביא בשם
ב
בינת המשפט
עניני ממונות אקטואליים
ט .שטר מתנה או צוואה שלא נכתב בהם שהנותן היה דינים העולים:
מיושב בדעתו ,אין בכך כדי לפסול את המתנה,
א .החותם על שטר שנכתב בכתב יד אחר ,הרי חתימתו
דבסתמא מחזיקינן את הנותן שהיה מיושב בדעתו ,ואין
נחשבת כהודאה על כל הכתוב בשטר ,אף שלא כתב את
צריך לפרש זאת בשטר.
השטר בעצמו ,דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי.
שטר שנכתב בו שהנותן היה מיושב בדעתו ופעל מרצונו י.
ב .החותם על שטר בלשון "נאום" ,הרי הוא מודה שכל
החופשי ,אם נתברר שבשעת המתנה לא היה שפוי
הכתוב בשטר הוא מדעתו ובהסכמתו ,ויש בזה תוספת
בדעתו ,או שהיה אנוס ,אין הכתוב בשטר מועיל
הודאה על תוכן השטר ,למנוע טענה שלא קרא או שלא
להכשיר את המתנה.
הבין את הכתוב בו.
יא .שכיב מרע שציווה על נכסיו ,ונולד ספק אם היה מיושב
ג .הנותן מתנה שתחול לאחר זמן ,וכתב זמן בשטר ,אמרינן
בדעתו בשעת הצוואה ,כתב המהרש"ם שהצוואה
זמנו של שטר מוכיח עליו ,שהקניין חל מעכשיו
בטילה ,דמוקמינן את הנכסים בחזקת היורשים .ואין
והמתנה תיגמר לאחר זמן ,ובלבד שציווה לעדים לכתוב
להוציא נכסים מחזקתם מכוח צוואה שיש ספק
את הזמן ,ולא שכתבוהו מעצמם.
בתוקפה.
ד .שטר שנכתב בו זמן ונחתם בחתימת יד הנותן ,אף
יב .שכיב מרע שלא בדקו אם דעתו מיושבת עליו ,ונולד
שנכתב בכתב יד אחר ,נחשב כאילו ציווה הנותן לכתוב
ספק בכשירותו ,נחלקו הפוסקים אם צוואתו קיימת.
את הזמן ,ואמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו.
ולדעת הפרי חדש ,כשנולד ספק בדעתו ולא בדקוהו
אפילו פעם אחת ,הצוואה בטילה. ה .הנותן קרקע במתנה בשטר ,וכתב בו "נתתי שדה
פלונית לפלוני" ,או "נתתיה לו" ,או "הרי היא שלו",
יג .שכיב מרע שציווה על חפץ שאינו שלו ,ויש בכך ריעותא
זוכה המקבל בקרקע כשמגיע השטר לידו ,אף בלא
המעוררת ספק אם היה מיושב בדעתו ,יש לחוש לביטול
קניין סודר.
הצוואה ,ואף לשיטת המקילים בסתם שכיב מרע שלא
נבדקה דעתו ,כתב המהרש"ם שבמקום ריעותא זו אין האומר לחבירו בעל פה "נתתי לך שדה פלונית" ,אם ו.
בצוואתו ממש. כוונתו ליתן לו עכשיו ,לא קנה בלא קניין .אבל אם אמר
כן בלשון הודאה גמורה ,שהשדה כבר שלו ,קנה מדין
יד .כשאין ריעותא ואין ספק בדעתו של שכיב מרע ,אין
הודאת בעל דין ,אף בלא מעשה קניין.
חוששים שמא לא היה מיושב בדעתו ,אף שלא נכתב
בשטר שהיה מיושב בדעתו ,ואין צורך בבדיקה מיוחדת הנותן קרקע במתנה בשטר ,אינו צריך למסור את ז.
מחמת עצם היותו שכיב מרע. השטר ליד המקבל בעצמו ,אלא יכול למסרו לאחרים
שיזכו בשטר עבור המקבל ,וכשזכו בשטר עבורו ,קנה
טו .כשעדים חותמים על צוואה ,יש מקום לכתוב בנוסח
המקבל את הקרקע בקניין שטר.
עדותם שהמצווה היה מיושב בדעתו ופעל מרצונו
החופשי ,ולא להסתפק בהצהרת המצווה עצמו ,אולם ח .המצווה שכתב בצוואתו הודאה גמורה שהקנה את
אין בכך כדי להכשיר צוואה אם יתברר שלא היה כשיר נכסיו במתנת בריא ,יש בזה קניין מדין הודאת בעל דין.
בשעת עריכתה. ומכל מקום ,ראוי להוסיף גם קניין סודר וקניין שטר,
כדי לחזק את תוקף הצוואה בכמה דרכי קניין.
ג
