gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שארית ישראל · Shieiris Yisroel — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: שארית ישראל · Shieiris Yisroel

שבוע: לך לך (2026-10-19)

שארית ישראל · Shieiris Yisroel — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גיליון רמ"א | פר' לך לך תשפ"ז‬ ‫ועל ידי זה שיתבונן בחסדי ה' יתברך על עמו‪ ,‬ששוכן‬ ‫'וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחרי כן יצאו‬ ‫אתם בתוך טומאתם איך שהם משוקעים בעמקי‬ ‫ברכוש גדול' (בראשית טו יד)‬ ‫הקליפות‪ .‬אף על פי כן יש לו רשות להתחיל בתפילה‬ ‫ולדבר דיבורים ותיבות התפילה הקדושים‪ ,‬ומזה יבוא‬ ‫והנה כל זה הוא עתה‪ ,‬ולעתיד בזמן המשיח על‬ ‫לידי שמחה שיתענג מרוב שמחה שיש תקוה לאחריתו‪,‬‬ ‫אלף השביעי‪ ,‬אבל אחר כך שיהיה בחינת מנוחה‬ ‫כי ה' חושב מחשבות לבל ידח ממנו נידח‪ ,‬וכן שמעתי‬ ‫לחי העולמים‪ ,‬אז יתגלו שני הבחינות יחד החסדים‬ ‫מהצדיק הגדול מורינו הרב רבי מרדכי מלעכוויץ נ"ע‬ ‫שאמר בזה הלשון‪ :‬אני שונא את בעלי המרה שחורה‪,‬‬ ‫והגבורות‪ ,‬וזהו 'לא נמנעו עושים טהרות אלו על גבי‬ ‫שהמה בעצבות תמיד‪ ,‬כי אם העצבות מגודל העוונות‪.‬‬ ‫אלו' (יבמות יג‪ ,):‬שיתחברו שני הבחינות ביחד ויתגלו‬ ‫ואחר כך כשיתבונן מגודל חסדו יתברך‪ ,‬איך שהוא‬ ‫כאחד דווקא‪ ,‬וזהו 'דן אנוכי‪ ,‬ואחרי כן יצאו ברכוש‬ ‫יתברך שוכן אתנו בתוך טומאתנו כנ"ל‪ ,‬אזי יבוא ויגיע‬ ‫גדול'‪ ,‬שהרמז הוא על לעתיד לבא גם כן‪,‬‬ ‫לשמחה עצומה‪ ,‬כמו שקיבלנו שהעצבות האמיתית היא‬ ‫שמתחילה יתגלה בבחינת דינים‪ ,‬ואחר כך יתגלה‬ ‫כשבא אחר כך לידי שמחה‪ ,‬ואם לאו אינה אמיתית כי אם‬ ‫ברכוש גדול‪ ,‬שני הבחינות ודי למבין‪.‬‬ ‫מהתגברות מרה שחורה כנ"ל‪.‬‬ ‫(עמוד כח)‬ ‫(עמוד קעו)‬ ‫‪5:38‬‬ ‫‪6:15‬‬ ‫‪5:35‬‬ ‫‪5:45‬‬ ‫‪5:37‬‬ ‫‪5:23‬‬ ‫‪6:45‬‬ ‫‪7:22‬‬ ‫‪6:40‬‬ ‫‪7:53‬‬ ‫‪6:36‬‬ ‫‪6:35‬‬ ‫‪7:07‬‬ ‫‪7:44‬‬ ‫‪7:00‬‬ ‫‪7:14‬‬ ‫‪7:10‬‬ ‫‪7:14‬‬ ‫וזהו מאמר רז"ל (ברכות ח‪' ).‬לעולם יכנס אדם שיעור שני‬ ‫טבילה במקוה בשבת (א')‬ ‫פתחים ואח"כ יתפלל'‪ ,‬שענין הפתח הוא כמו שכתוב‬ ‫(בראשית ד ז) 'לפתח חטאת רובץ'‪ ,‬דהיינו קודם כל פתיחה‬ ‫בענין הטבילה בשבת לתוספת קדושה רבו בו‬ ‫בקדושה בתורה או בתפילה ובכל דבר קדושה‪ ,‬אזי‬ ‫הדיעות‪ ,‬יש אוסרים ויש מתירים‪ ,‬ובמקהלות‬ ‫נתעורר עליו הקטרוגים הנ"ל 'הללו עובדי ע"ז' וכו'‪ ,‬אזי‬ ‫החסידים פשטה ההוראה להיתר וכדעת הקרבן‬ ‫צריך לעורר עליו רחמים רבים ממקור הרחמים‪ ,‬בחינת‬ ‫נתנאל וכפי שנהגו גדולי עולם‪ .‬ובשו"ת אבני נזר (או"ח‬ ‫'פתחו לי פתח כחודו של מחט' וכו'‪ ,‬שיעשה בשרו‬ ‫סי' תקכו) כתב שאין לשהות במקוה אלא יש לטבול‬ ‫חידודין מגודל הצער והרחמנות שעליו‪ ,‬בהרגשה גדולה‬ ‫ולצאת מיד‪ ,‬ויש למחות במי ששוהה במקוה‪.‬‬ ‫ובמרירות עצומה על גודל פגמו‪ ,‬אזי 'ואני אפתח לכם' וכו'‪,‬‬ ‫שזהו ענין ובחינת ב' פתחים הנ"ל‪ ,‬וזהו 'וישמע יתרו'‪,‬‬ ‫הסוחט שיער ‪ -‬פטור אבל אסור‪ ,‬ולכן הטובל‬ ‫שבתחילה צריך להיות בחינת יתרו‪ ,‬להחזיק עצמו‬ ‫בשבת יזהר שלא לסחוט את שערו‪ .‬וגם כשהוא בתוך‬ ‫לשיריים‪ ,‬כמו שכתוב 'לשארית נחלתו' (מיכה ז יח)‪ ,‬למי‬ ‫מי המקוה יש איסור סחיטה בשיער‪ ,‬ולכן אין להדק‬ ‫שמשים עצמו כשיריים (ר"ה יז‪ ,):‬מחמת גודל פגמו שפגם‬ ‫את הפיאות אז (קנה בושם ח"ג סי' א)‪.‬‬ ‫כ"כ‪ ,‬ע"כ צריך לבחינת 'ויחד יתרו' שיעשה בשרו חידודין‬ ‫חידודין וכו'‪ ,‬ועי"ז יבוא לבחינת שמחה עצומה אח"כ‬ ‫לדעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל מותר לנגב את‬ ‫הבאה ממנה‪.‬‬ ‫השערות במגבת בשבת‪ ,‬ויש שהחמירו בזה‪ ,‬ובספר בן‬ ‫איש חי כתב שיש לנגב את השערות לאט ובנחת עד‬ ‫(עמוד קפב)‬ ‫שיבלעו המים במגבת‪.‬‬ ‫יום ד' י"ז מרחשון – הרה"ק ר' מנחם מנדל‬ ‫יום שבת קודש י"ג חשון – הרה"ק ר' ברוך ב"ר‬ ‫מקוסוב בהרה"ק ר' יעקב קאפיל זצ"ל‬ ‫אברהם מקוסוב זצ"ל‬ ‫הרה"ק ר' יהושע בהרה"ק ר' שלום מקאמינקא‬ ‫•‬ ‫זצ"ל‬ ‫יום א' י"ד חשון – הרה"ק ר' אברהם אלימלך‬ ‫הרה"ק ר' משולם זושא מטשרנוביל בהרה"ק ר'‬ ‫מקארלין בהרה"ק ר' ישראל מסטאלין הי"ד זצ"ל‬ ‫חיים יצחק מלויעב זצ"ל‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫יום ב' ט"ו מרחשון – הרה"ק ר' צבי הירש‬ ‫יום ה' י"ח חשון – הרה"ק ר' יחזקאל מראדומסק‬ ‫מטשורטקוב ב"ר מאיר (אבי הרה"ק ר' שמעלקע‬ ‫בהרה"ק ר' אברהם ישכר דב זצ"ל‬ ‫מניקלשבורג זצ"ל ובעל ההפלאה זצ"ל) זצ"ל‬ ‫הרה"ק ר' יעקב מהוסיאטין בהרה"ק ר' יצחק‬ ‫הרה"ק ר' שלמה מטשורטקוב בהרה"ק ר' נחום‬ ‫מבוהוש זצ"ל‬ ‫מרדכי זצ"ל‬ ‫עתה‪ ,‬כשהושאר פתוח‪ ,‬עלולים גויי הסביבה להיכנס ולחסל‬ ‫את כל הונו‪ ,‬נוסף על כך שבמגע‪-‬ידם יהיה כל היין אסור בשתייה‬ ‫ליהודים‪.‬‬ ‫אמנם היתה מאוחרת‪ ,‬אך המוזג חישב ומצא שיספיק לשוב‬ ‫"אלכסיי"‪ ,‬הורה הבעל‪-‬שם‪-‬טוב הקדוש לעגלונו הקבוע‪ ,‬לביתו‪ ,‬לנעול את המרתף ולהגיע לפני שקיעת החמה לעיירה‪.‬‬ ‫"רתום את הסוסים; אנו יוצאים מייד לדרך"‪.‬‬ ‫"מזל שהגעת בדיוק ברגע הנכון"‪ ,‬קידם הפריץ את פניו בפתח‬ ‫המשרת הגוי היה אמון על המלאכה‪ .‬הוא לא התפלא על הבית‪" ,‬גרוני ניחר ואני משווע לכוסית יי"ש טוב"‪.‬‬ ‫הנסיעה הפתאומית‪ ,‬על השעה המאוחרת‪ ,‬על כך שעדיין לא נודע‬ ‫לא היתה ברירה והוא נאלץ לספק את מבוקשו של הפריץ‪.‬‬ ‫לו מסלול הנסיעה‪ .‬זו היתה דרכו של הבעש"ט‪ .‬יוצא למסעות‬ ‫מסתוריים עם חבורת תלמידיו‪ .‬פעמים רבות היו זוכים ל'קפיצת‪ -‬הפריץ נכנס לבית‪-‬המרזח והיהודי תפלל בלבו שימהר לשתות‬ ‫הדרך'‪ .‬לעיתים לא היו יודעים גם בשובם לביתם לשם מה נסעו ולצאת‪ .‬אך העניינים הסתבכו והלכו‪ .‬כאשר אך נפתחה הדלת‪,‬‬ ‫החלו כל השכנים‪ ,‬גויי הכפר‪ ,‬להציף בהמוניהם את החנות ובאו‬ ‫ומה ביצעו במסע‪.‬‬ ‫לקנות בזה אחר זה‪ ,‬כאילו כרוז עבר בכפר ובישר שהמוזג נמצא‬ ‫היתה זו שעה לילה‪ .‬מוצאי היום‪-‬הקדוש‪ .‬תמה תפילת נעילה‪ .‬במקום‪.‬‬ ‫זה עתה שבו הבעש"ט ותלמידיו מבית‪-‬הכנסת‪ ,‬בסיומו של יום‬ ‫ככל שהיהודי ניסה לקצר ולמהר לסיים‪ ,‬כן גדלו ההזמנות‪.‬‬ ‫הכיפורים‪ .‬הכול אפופים הרגשת טוהר והזדככות‪ .‬איש לא תיכנן‬ ‫לצאת למסע בשעה כזאת‪ .‬אך כשהבעש"ט הביע את מבוקשו היו עוד לקוח ועוד קנייה‪ ,‬ואי‪ -‬אפשר לסגור לאנשים את הדלת‬ ‫בפרצופם‪.‬‬ ‫הכול נכונים‪ .‬דרך ארוכה עשו הסוסים‪.‬‬ ‫היהודי מעיף מבט בשעון ומגלה‪ ,‬שהשעה מתאחרת ואין עוד‬ ‫היושבים בעגלה‪ ,‬תלמידיו של הבעש"ט‪ ,‬היו דרוכים לקראת‬ ‫העומד להתגלות להם‪ .‬והנה נעצרו הסוסים‪ .‬בכפר רחוק ונידח כל סיכוי שיצליח להגיע לבית‪-‬הכנסת טרם ייכנס היום הקדוש‪.‬‬ ‫עשו חנייה‪ ,‬והבעש"ט הורה למצוא דווקא את בית‪-‬המרזח‪ .‬לבו פרפר בחרדה‪ .‬מה ייעשה? מעולם לא חגג את יום הק' לבדו‪.‬‬ ‫לא היו באמתחתו לא סידור ולא מחזור‪ .‬התפילות לא היו‬ ‫לקראתם יצא בעל‪-‬הבית‪ .‬יהודי היה האיש‪ ,‬שניהל את בית‪-‬‬ ‫שגורות על פיו‪ .‬רק לבו גאה מרגשות… "ריבונו של עולם"‪ ,‬פתח‬ ‫המרזח‪ ,‬והגיש את שירותיו לכל גויי הסביבה‪ ,‬ומזה היתה‬ ‫פיו בתפילה אישית‪ ,‬פתאומית‪" ,‬אתה הלוא אבא רחום‪ .‬יודע‬ ‫פרנסתו‪ .‬הוא היה מפוחד ומבוהל למראה החבורה הנכבדה‬ ‫אתה מחשבות לבב אנוש ויודע אתה היטב כמה רציתי להיות‬ ‫שעמדה בפתח‪ ,‬וביחוד נחרד נוכח עיניו החודרות של הבעש"ט‬ ‫עתה בבית‪-‬הכנסת בחברת אחי היהודים‪" .‬איני יודע להתפלל‪,‬‬ ‫שננעצו בו‪.‬‬ ‫אין לי מחזור תפילות‪ ,‬קבל‪-‬נא ממני את התפילה היחידה שאוכל‬ ‫"רבי!"‪ ,‬נשבר פתאום המוזג כשהוא מזדעק בקול לא‪-‬לו‪" ,‬רבי!‬ ‫לתת לך עכשיו‪ .‬גם אני רוצה לשפוך את נפשי לפניך ולבקש ממך‬ ‫חטאתי מאוד! ידעתי מה גדול עווני! או‪ ,‬אוי‪ ,‬רבי! חשבתי שאיש‬ ‫שנה טובה ומתוקה"‪.‬‬ ‫לא יידע על כך‪ ,‬והנה אתה ידעת"… דמעות זלגו על לחייו של‬ ‫הדבר היחיד שידע המוזג בעל‪-‬פה היו …אותיות האלף‪-‬בית‪.‬‬ ‫החוכר היהודי‪ .‬ניכר היה בו שכולו נסער ונרגש‪.‬‬ ‫החל אפוא לקרוא את האותיות בזו אחר זו‪ ,‬כשבעיניו זולגות נהרי‬ ‫הבעש"ט הרגיעו וביקשו לשבת ולספר בנחת את אשר אירע‬ ‫דמעות‪ .‬זו היתה התפילה היחידה שהיתה שגורה על פיו‪.‬‬ ‫עמו‪ .‬הוא לא היה צריך לשדלו הרבה‪ .‬היהודי חש צורך פנימי‬ ‫"קבל ממני את האותיות הללו‪ ,‬ריבונו‪-‬של‪-‬עולם"‪ ,‬קרא‬ ‫להשיח את אשר על לבו באוזני הצדיק‪ .‬קבוצת התלמידים היתה‬ ‫בנהמת‪-‬לבו‪" ,‬ואתה צרף מהן מלים וכוונות‪ ,‬והענק לי שנה‬ ‫עדה לסיפורו של המוזג‪.‬‬ ‫טובה"‪.‬‬ ‫מדי שנה בשנה נוהג הוא לנסוע לעיירה הסמוכה‪ ,‬לקראת‬ ‫"רבי! אני מנחש שבאת אלי כדי להוכיחני על חטאי"‪ ,‬סיים‬ ‫הימים הנוראים‪ ,‬החל לספר‪ .‬בכפרו לא גרים עוד יהודים מלבדו‪.‬‬ ‫המוזג את סיפורו בפנותו אל הבעש"ט‪" ,‬יודע אני כי לא נהגתי‬ ‫במשך כל ימות השנה הוא נאלץ להסתדר בלי מניין לתפילות‪,‬‬ ‫כשורה‪ .‬תן לי דרך לשוב בתשובה"‪.‬‬ ‫אולם בימים הנוראים היה נוסע העירה ומתפלל בבית‪-‬הכנסת‪.‬‬ ‫עיניו של הבעש"ט קרנו באור מיוחד‪ ,‬וחיוך של קורת‪-‬רוח נח‬ ‫גם השנה‪ ,‬בערב יום הכיפורים התכונן לעזוב את ביתו ולצאת‬ ‫על שפתיו הקדושות‪" .‬תנוח דעתך"‪ ,‬אמר ליהודי בחמימות‪" ,‬זה‬ ‫העירה‪ .‬הכול היה ערוך ומוכן‪ ,‬והמוזג ובני‪-‬ביתו כבר עשו את‬ ‫שנים רבות שלא עלתה למרומים תפלה כה תמימה וזכה‬ ‫מרבית הדרך כאשר נזכר לפתע ששכח לנעול את דלת המרתף‪.‬‬ ‫כתפלתך ביום‪-‬כיפורים זה‪.‬‬ ‫העניין אינו פשוט כלל וכלל‪ .‬במרתף מאוחסנים כל המשקאות‪.‬‬ ‫חזרו הגבאים בידיים ריקות אל הרה"ק ר' שלום שכנא‬ ‫סיפר הרה"ח המפואר ר' משה מהעיר מחנובקא‬ ‫ואמרו לו שהילד איננו‪ ,‬גער בהם הצדיק ואמר להם‪ :‬מצוה‬ ‫ששמע מהצדיק רבי מרדכי מקאראסטשוב זצ"ל בעת‬ ‫אני אתכם שתלכו מבית לבית עד שתמצאוהו‪ ,‬כי אני בטוח‬ ‫שדיבר פעם בשבחו של רבינו‪ ,‬ובין הדברים סיפר את‬ ‫שהוא כאן בעיר‪.‬‬ ‫הסיפור הבא‪:‬‬ ‫הלכו הגבאים איתם עימם כמה חסידים וסובבו את כל‬ ‫פעם באו כמה חסידים אל רבינו ואמרו לו שהרה"ק‬ ‫העיר בית בית עד שבאו אל בית האופה‪ ,‬כששאלוהו האם‬ ‫מרוז'ין מזלזל בו‪ ,‬ולועג למעשיות שלו‪ .‬השיב להם רבינו‪:‬‬ ‫נמצא אצלו אורח שבא ללון‪ ,‬אמר להם שהגיע אליו בחור‬ ‫אין זה יכול להיות שהצדיק מרוז'ין יאמר משהו כנגדי!‬ ‫יחף ששוכב כעת על התנור‪.‬‬ ‫מוכרח אני לספר לכם מעשה שהיה‪.‬‬ ‫נגשו אלי הגבאים ושאלוני מאין אני‪ ,‬עניתי להם‬ ‫הדבר אירע כאשר הייתי בן שלוש עשרה שנה‪ ,‬נקראתי‬ ‫מקאטעלנע‪ ,‬אמרו לי הגבאים כי הרבי מבקש לראותני‪,‬‬ ‫אז בשם 'העילוי מקאטעלנע'‪ .‬שמעתי אז שבעיר‬ ‫עניתי להם כי איני רוצה ללכת‪ ,‬חזרו הגבאים אל רבינו עם‬ ‫ניוויזיראדקע מצוי בחור שגם אותו מכנים בשם 'עילוי'‬ ‫תשובתי‪.‬‬ ‫והשתוקקתי לפוגשו‪.‬‬ ‫שוב חזרו אלי הגבאים וביקשוני בתחנונים שאבוא‬ ‫מאחר שהתגדלתי בעניות גדולה עד למאוד לא היה‬ ‫עימהם‪ ,‬אמרתי להם איך אלך הרי ערום ויחף אנוכי‪ ,‬בגדי‬ ‫באפשרותי לשכור עגלה‪ ,‬ונאלצתי ללכת אליו רגלי‪ ,‬בדרך‬ ‫קרועים ואין מנעלים לרגלי‪.‬‬ ‫הארוכה נקרעו מנעליי‪ ,‬והמשכתי ללכת ברגליים יחפות‪,‬‬ ‫כך הלכתי מעיר לעיר עד שהגעתי לעיר משכנו של הרה"ק‬ ‫ציוה הצדיק שיביאו לי בגדים נאים ומתוקנים ומנעלים‬ ‫ר' שלום שכנא מפרהובישט‪.‬‬ ‫חדשים‪ ,‬וכך באתי אל הצדיק‪ .‬מיד כשנכנסתי לביתו נתן לי‬ ‫הצדיק שלום‪ ,‬וגם בנו הצדיק רבי ישראל מרוז'ין נתן לי‬ ‫הגעתי לשם כשעתיים לאחר רדת הלילה‪ ,‬פניתי לביתו‬ ‫שלום‪ ,‬ופתח גמרא וביקש ממני שאומר לפניהם דף גמרא‬ ‫של האופה וביקשתי ממנו שיניח לי ללון בביתו‪ ,‬והוא אמר‬ ‫בעל פה עם פירוש רש"י ותוס'‪.‬‬ ‫לי שאני יכול לשכב על התנור‪ ,‬וכן עשיתי‪.‬‬ ‫עניתי ואמרתי לצדיק כי אם הוא רוצה יכול אני לומר את‬ ‫באותן שעות קרא הצדיק ר' שלום שכנא לגבאיו‪ ,‬ואמר‬ ‫הדף שר והפוך‪ ,‬השיב לי הצדיק כי אין צורך בכך‪' .‬ואז הם‬ ‫להם שהוא מרגיש כי 'העילוי מקאטעלנע' נמצא בעיר‪,‬‬ ‫הכירו אותי היטב'‪ ,‬סיים רבינו את סיפורו‪' ,‬ואיך אוכל‬ ‫ולכן מבקש כי ימצאו אותי ויבקשוני שאלך אליו לביתו‪.‬‬ ‫להאמין כי הצדיק מרוז'ין מדבר עלי סרה‪ ,‬זה לא יתכן'‪.‬‬ ‫הלכו הגבאים וחיפשו בכל האכסניות בעיר ולא מצאוני‪.‬‬