מכתלי בית הדין · Mikaslei Beis Din — לך לך (2026-10-19)

מכתלי
משולחנו של הגאון
רבי מנחם מנדל
פומרנץ שליט"א
בית הדין
תשובות אקטואליות
ריש מתיבתא 'עוז והדר' בענייני חושן משפט
על הפרשה
גיליון שס"ט ,פר' לך לך תשפ"ז
המרת 'כרטיספר' במזומן –
מניעת רווח והשגת גבול
נחשב הדג כאילו כבר הגיע לידו ,וחברו כעת
לוקח ממנו מה שכבר היה אצלו .אין הדבר דומה
לשני בעלי חנויות המתחרים זה בזה ,שכל אחד
מהם יכול לומר :מי שיבחר לבוא אצלי יבוא ,ומי
שיבחר לבוא אצל חבירי ילך אליו.
רוב הפוסקים אין מניעת רווח זו נחשבת לנזק
בידיים ואף לא ל'גרמי' ,אלא לגרמא בלבד.
נמצא שמצד עצם העובדה שגבאי אוצר
הספרים לא ילך בעקבות העסקה ויקנה ספרים
בכסף מזומן ,עדיין אין לראות את מי שמכר לו
הכולל שבו לומד אביו מתנה נאה לרגל
שמחתו' :כרטיספר' – שובר לרכישת א
לחנן בר ,בחור בר־מצוה ,קיבל מתלמידי
ספרים – בשווי שבע מאות שקלים .אלא שאלחנן
כבר קיבל ספרים רבים לרגל בר־המצוה ,ולבו
יסוד הדברים הוא אפוא שכאשר הרווח עדיין את השובר כמי שהזיק את החנות בממון שהיה היה נתון דווקא לגביע כסף נאה שיוכל להשתמש
תלוי בבחירתו העתידית של הלקוח ,אין הוא כבר שלה. בו מדי שבת בשבתו .הוא ביקש אפוא למצוא
נחשב ממונו של בעל העסק .לעומת זאת ,במקום דרך להמיר את הכרטיס בכסף מזומן ,ובכסף
רווח ודאי שיקבל לרכוש לעצמו את הגביע.
שהדבר כבר עומד בבירור להגיע לידו ,נחשב אולם הדברים משתנים כאשר אין מדובר
כבר לשלו ,ואין לו להיכנס בגבולו של חבירו. באחד הימים פגש בבית הכנסת את ר' יששכר
ברווח אפשרי בלבד ,אלא ברווח שהיה עומד
רווח שכבר הובטח ויינפלד ,גבאי אוצר הספרים של בית המדרש,
להגיע לבעליו בוודאות.
הרוכש מעת לעת ספרים בסכומים ניכרים עבור
החתם סופר (חושן משפט סימן עט) הרחיב בקצות החושן (סימן שי סק"א) הביא מתשובת האוצר .אלחנן הציע לו עסקה פשוטה :הגבאי
בביאור שיטת רש"י .לדבריו ,אין מדובר בצייד חוות יאיר (סימן קנא) ,שהטעם לכך שהמבטל ישלם לו שבע מאות שקלים במזומן ,יקבל
שהעמיד מצודה כדי לצוד דגים בעלמא ,אלא כיסו של חבירו פטור הוא מפני שהרווח מוטל לידיו את ה'כרטיספר' בשווי זהה ,ובפעם הבאה
בדג מסוים וגדול שהדייג כבר נתן בו עיניו ,הכיר בספק ,שהרי אין ידוע בבירור שאכן היה חבירו שיזדקק לרכוש ספרים ישתמש בשובר במקום
את מקום מחבואו והניח עבורו מזון במקום שבו מרוויח .אבל כאשר ברור שאותו רווח היה מגיע לשלם מכספי האוצר.
הוא רגיל לבוא .באופן זה הדבר בטוח שהדג יגיע לידו ,יש לחייב את המונע מדין 'גרמי' .וכן כתב
וילכדנו באמצעות המצודה או החכה .כאשר ר' יששכר כבר עמד להסכים ,אלא שאז
במחנה אפרים (מלוה ולוה סימן מא) .וכבר
אדם אחר פורש מצודה ולוכד דווקא את אותו התעורר בלבו ספק .הרי אילו לא היה רוכש את
הארכנו ביסוד זה בכמה מקומות (חלק א סימן
דג שהיה הראשון מובטח בו ,הרי הוא נוטל ממנו השובר מאלחנן ,היה אלחנן עצמו נאלץ לממשו
סז; חלק ב סימן מט; ובמקומות נוספים).
דבר שכבר היה עומד בבירור להגיע לידו. בחנות הספרים ולקנות שם ספרים .ובמקביל,
לשיטתם ,כאשר ברור שאדם מסוים עומד כאשר אוצר הספרים היה נזקק לספרים חדשים,
ומכאן כתב החתם סופר לדין לקוחות .אם לקנות בחנות פלונית ,אסור לאחר לעמוד בדרכו היה הגבאי מגיע לחנות ומשלם על רכישתו
כבר נכנסו הקונים לחנות ,גמרו את פיסוק ולהציע לו שובר או עסקה אחרת שתמנע ממנו בכסף מלא .עתה ,לאחר שיקנה מאלחנן את
הדמים ולא נותר דבר המעכב את הקנייה, לבצע שם את הקנייה .במקרה כזה אין מדובר השובר ,אלחנן יוציא את הכסף על גביע במקום
באופן שבטוח שיקנו ,ובא אדם אחר ומוציאם בהפסד אפשרות רחוקה לרווח ,אלא במניעת אחר ,ואילו הגבאי ישתמש בשובר לצורך הקנייה
מן החנות ומוליכם אליו ,הרי הדבר בגדר גזל. רווח ברור שהיה עומד להגיע לבעל החנות. שהיה ממילא מבצע .נמצא לכאורה שבמעשה זה
לעומת זאת ,עצם פתיחת חנות בצד חנותו של מצודת הדג נחסכה מן החנות קנייה נוספת שהייתה עשויה
חבירו אינה בגדר זה ,אפילו אם בעקבות פתיחת להיעשות אצלה.
מלבד דין מניעת הרווח ,יש לדון מצד איסור
החנות החדשה יפחת מאוד מספר הלקוחות אצל
ירידה לאומנות של חבירו .בגמרא (בבא בתרא השניים הסתפקו אפוא אם מותר לעשות
הראשון ,משום שמעולם לא היה בטוח שאותם
כא ):מבואר שבן מבוי רשאי ,במצבים מסוימים, כן .האם יש כאן משום נטילת לקוח מן החנות
בני אדם יבואו דווקא אליו.
לטעון כנגד אדם אחר המבקש לעסוק באותה ומניעת רווח שהיה עשוי להגיע אליה ,או שמא
החתם סופר מוסיף ,שאף כאשר ברור שלולא אומנות ולהפסיד את פרנסתו .בסוגיא שם מביאה כל עוד הגבאי לא עמד בדרכו לחנות מסוימת
החנות המתחרה הייתה הסתברות גבוהה יותר הגמרא את דברי רב הונא שאין לפתוח חנות ליד ולא היה ברור כלל היכן יבצע את רכישתו ,אין
שהלקוחות ייכנסו לחנות הראשונה ,אין בכך חנות חבירו ,שחברו יאמר לו שבזה הוא יורד לחנות כל זכות ממונית ברווח העתידי ,והרשות
גזל כל עוד שום לקוח מסוים לא היה מובטח לו. לאומנותו ופוסק לחיותו ,וביקשו להביא ראיה בידו לקנות את השובר ולהשתמש בו כרצונו?
אולם במקום שבו המתחרה מפסיק את חיותו לדבריו מהברייתא בדבר דייג שהעמיד מצודה
לגמרי ,יש לאסור ,מפני שודאי שלכל הפחות לדגים ,שאסור לדייג אחר להעמיד מצודה
כמה לקוחות יבואו אליו ,ובאותו חלק הרי הדבר סמוכה עד שיתרחק כשיעור 'מלא ריצת הדג'. תשובה
דומה לדג שהיה מובטח לצייד הראשון. מניעת רווח
הגמרא מבארת שדין זה שונה משאר יורד
קונה העומד להגיע לאומנות חבירו ,משום ש'יהבי סייארא' .ומבאר ראשית יש להקדים ,שעצם העובדה שאדם
נמצא מדברי החתם סופר ,שכאשר ברור רש"י (שם ד"ה דיהבי) שהדגים רגילים לשוט גורם לחבירו שלא להרוויח אינה הופכת אותו,
שאדם מסוים היה עומד לקנות אצל חבירו, ולרוץ אל המקום שבו ראו מזונות .הדייג בדרך כלל ,למזיק .אפילו במקום שהוא מונע את
אסור לגרום לו שלא להשלים את הקנייה .כשם הראשון כבר הכיר את מקום חורו של הדג ,הניח הרווח במעשה בידיים ,כגון שעומד בפתח חנות
שבמצודת הדג ,לאחר שהדג כבר עומד לפי דרכו שם מזונות בדרך שבה הוא רגיל לעבור ,והוא ואינו מניח ללקוחות להיכנס אליה וכיוצא בזה,
וטבעו להגיע למזון שהניח לו הצייד הראשון, בטוח שהדג יבוא ויילכד במצודתו .משום כך אין זה אלא בגדר 'מבטל כיסו של חבירו' .לדעת
יש כאן שני צדדים לאיסור :א .הוא מונע כלשהי באותן מעות. נטילתו נחשבת כפגיעה בדבר שכבר היה עומד
מבעל החנות רווח ודאי ,ולדעת כמה מן הפוסקים גם לפי דרך זו ,עצם העובדה שאדם היה צפוי להגיע לידו ,כך גם כאשר קונה מסוים כבר עומד
מניעת רווח ודאי היא בגדר 'גרמי' וחייב עליה. לקנות בחנות מסוימת אינה יוצרת לבעל החנות בבירור לקנות אצל בעל העסק ,גרימתו שלא
ב .לפי רש"י כפי שביארו החתם סופר ,וכן לפי בעלות כלשהי בכספו העתידי ,ואין איסור להביא לקנות שם היא נטילת רווח שהיה מובטח לו.
דברי הרשב"א ,רווח העומד בבירור להגיע לידו אותו לחנות אחרת. לפי זה ,אם אדם פונה ללקוח הנמצא כבר
של אדם נחשב במידה מסוימת כאילו כבר בא שיטת הרשב"א על פתח החנות ,או שידוע בבירור שהוא בדרכו
לידו ,והמסיט את הלקוח ממנו הרי הוא משיג אליה כדי לבצע קנייה מסוימת ,ומציע לו עסקה
אולם מדברי הרשב"א עולה לכאורה כדברי
את גבולו ונוטל ממנו דבר שהיה עומד לזכות שתגרום לו שלא לקנות שם ,יש בדבר איסור לפי
החתם סופר ושלא כדברי האבני נזר .בתשובות
בו .כאשר הקונה כבר עומד בפתח החנות ,שוב ביאור החתם סופר בשיטת רש"י.
הרשב"א (חלק ו סימן רנט) נשאל על ראובן,
אין הוא 'מחוסר ביאה' ,ובדרך כלל ניתן לומר שהיה חייט והיה רגיל במשך שנים לעשות את כל לעומת זאת ,כאשר לא היה ברור כלל
שהקנייה אכן עומדת להתבצע שם. מלאכתו של אדם מסוים שהיה אוהבו ,עד ששום שהלקוח עומד לקנות דווקא אצל אותו בעל
גם לפי סברת הבית אפרים מאחר שכבר יצא אומן אחר לא היה עושה עבורו שום מלאכה. עסק ,כגון שפגשו במקום אחר ולא בדרכו לחנות,
מביתו לקנות ספרים ,וכבר הגיע לפתח חנות אותו לקוח היה רגיל לשלם לראובן שני דינרים אין כאן רווח ודאי שהלה נטל מחבירו ,ומצד זה
זו ,הרי התחיל תהליך הקניה שלו בחנות ,ואין עבור כל מלבוש שהיה תופר לו. אין לאסור.
זה דומה למי שנמצא בביתו ורק עתיד להצטרך לאחר זמן הגיע שמעון ,שהיה אף הוא חייט, מחוסר הגעה לחנות
ספרים בעתיד ,שאז אפילו אם בטוח שהוא יקנה וביקש להיכנס לעבודה אצל אותו לקוח .הוא בשו"ת בית אפרים (חושן משפט סימן כז)
בחנות זו כי היחידה בעיר ,אין זה נחשב שכבר הציע לעשות לו את המלאכה בזול ,מלבוש אחד ביאר באופן מצומצם יותר את שיטת רש"י.
התחיל תהליך הקניה ,ומותר לפתוח חנות בדינר בלבד .ראובן התרעם על שמעון וטען לדבריו ,הטעם שבדגים נאמר 'יהבי סייארא' הוא
חדשה. שהוא מפסידו וגוזלו בידיים מכמה פנים :הן מפני שטבעם לשוט אחר המזונות ,ומיד כאשר
אמנם לפי סברת האבני נזר ,שמעות שיש להן בכך שהוא מוזיל את השכר ,הן בכך שהוא נכנס הדייג הניח עבורם מזונות הם יוצאים לשוט אחר
בעלים אינן יכולות להיחשב כאילו כבר יש לאחר בגבולו ,והרי שמעון יכול למצוא לעצמו פרנסה המזונות ונתפסים במצודה ,לכן נחשבים הדגים
שייכות בהן רק משום שהן עתידות להגיע אליו, ולעסוק במלאכתו במקומות רבים אחרים בעיר. כאילו הגיעו כבר לידו .לעומת זאת ,בלקוח אף
היה מקום להתיר אף כאשר הקונה כבר נמצא השואל הסתפק אם מעשהו של שמעון נחשב אם כאשר יצטרך לקנות יבוא בוודאי לחנות
בחנות ,שהרי כל עוד לא נעשתה הקנייה ,הכסף למזיק בידיים ,לגרמא בנזיקין ,או שמא הוא היחידה שיש בעיר ,כל זמן שלא יצא לקנות אין
עדיין שייך בשלמות ללקוח. בכלל דין 'עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה', כאן עדיין התחלה של הקניה ולא שייך לומר
עם זאת ,גם לפי שיטה זו יש מקום לאסור שאסור לעשות כן אך אין בית דין מוציאים מידו. שהקונה כאילו כבר בא לחנות .ואף אם ברור
מצד דין אחר .כאשר כבר ברור לחלוטין שבעל הרשב"א השיב שבמקרה כזה אין בית דין שיבוא לאחר מכן ,כל עוד לא הגיע לחנות בפועל
החנות עומד להרוויח מן הקונה המסוים, מוציאים את השכר מיד שמעון ,שהרי בעל אין לראותו כאילו כבר בא ולומר שמי שנוטלו מן
והמבטל מונע ממנו רווח ודאי ,חוזר הנידון לדין המלאכה מסר לו את העבודה מרצונו .אולם הראשון הרי הוא כמי שגזלו.
'מבטל כיסו של חבירו' .לדעת הפוסקים שהובאו מכל מקום כתב שמסתבר ש'מוחין בידו' .הדבר לדבריו ,יש חילוק בין הדג שתיכף יוצא
לעיל ,במקום שבו הרווח ודאי אין זו עוד מניעת דומה למצודת הדג ,שכן אותו לקוח רגיל היה לאכול ותהליך לכידתו כבר בעיצומו ,לבין אדם
רווח מסופקת אלא 'גרמי' ,ויש לאסור את הדבר. לעשות את מלאכתו אצל ראובן בכל עת שהיה שטרם התחיל במהלך לצאת לחנות.
המעשה שלפנינו נזקק לתפירה ,וממילא ראובן כבר 'יהיב דעתו' נמצא כי לפי ביאורו של החתם סופר ,קונה
בנידון שלפנינו המציאות שונה .אלחנן לא על אותה עבודה ,והיא נחשבת כאילו באה לידו שהוא מובטח לבעל החנות ,אסור להביאו לחנות
פגש את גבאי אוצר הספרים בפתח חנות ספרים, וכאילו הוא קרוב ליטול את שכרו ,אף שעדיין לא אחרת ,אך לפי הבית אפרים אפילו אם הקונה
ואף לא כאשר היה בדרכו לחנות מסוימת .הוא קיבלו בפועל. מובטח לחנות זו ,כל שלא יצא עדיין לקנות
פגש אותו בבית הכנסת והציע לו שם לרכוש את מדברי הרשב"א מבואר כביאור החתם סופר בחנות ,מותר להביאו לחנות אחרת.
ה'כרטיספר'. בשיטת רש"י :מקום שבו ברור שבדרך הרגילה
הרווח עומד להגיע לאדם מסוים עשוי להיחשב
דעת האבני נזר
באותה שעה לא היה שום רווח מסוים שכבר באופן אחר כתב האבני נזר (חושן משפט
עמד להגיע לבעל חנות מסוים .הגבאי עדיין לא כאילו הרווח כבר סמוך לידו ,ואסור לאחר ליטלו
ממנו .והרי הרשב"א אינו עוסק בדגי הפקר אלא סימן כד) .הוא נשאל מאת הגאון רבי אליעזר
יצא לקנייה ,לא בחר חנות ולא החל שום משא שמואל יוסף ,אב"ד אקינאוו ,על אדם שהחזיק
בבני אדם ובמעות שיש להן בעלים [ודלא כהבית
ומתן .בעיר יש כמה וכמה חנויות ספרים ,ולא חנות במשך שנים ,ולאחר זמן פתח אדם אחר
אפרים] .וגם אינו מדבר בלוקח שכבר יצא לתקן
הייתה כל ודאות שכאשר יזדקק לרכוש ספרים חנות מתחרה .למתחרה היה גם עסק בשדה ,שבו
את בגדו אצל האומן הראשון ,אלא בפניה מראש
היה עושה זאת דווקא בחנות שבה ניתן לממש היו הגויים מקבצים את הכדורים שנותרו לאחר
ללוקח שבפעם הבאה שהוא יצטרך שירות הוא
את השובר. הירי ,והוא היה מפחידם שאם לא יקנו בחנותו,
יכול לבוא אליו לקבל את השירות
לפיכך ,הן לפי רש"י כפי שביארו במחיר זול יותר [ודלא כהאבני לא ייתן להם שטרי רשות לקבץ את הכדורים מן
החתם סופר ,הן לפי דברי הרשב"א, נזר] .ואף על פי כן כתב שכאשר התותחים בקיץ הבא .אותם גויים היו מוחזקים
והן לפי דברי הבית אפרים ,וכל הקשר המסחרי הקבוע יוצר עד אז לקנות אצל בעל החנות הראשון.
שכן לדעת האבני נזר ,אין לראות ודאות מספקת ,הרי הדבר דומה בתשובתו ,האריך האבני נזר לבאר שאף
בקניית השובר משום נטילת דבר למצודת הדג ונחשב כקרוב לבא לדעת רש"י ,הסברא שהדבר נחשב כאילו כבר
שכבר היה עומד בבירור להגיע ליד הראשון ,וכהחתם סופר. הגיע ליד הראשון שייכת דווקא בדגים שהם
ליד החנות .וכל שכן שאין כאן הפקר .כלפי דבר שהוא הפקר שייך לומר כי
דין של 'מבטל כיסו של חבירו', ליד פתח החנות מאחר שהדגים עומדים להיות שלו ,אפשר לומר
שהרי אין לפנינו רווח ודאי לפי האמור ,אם אדם פוגש שכבר מעתה יש לו בהם שייכות מסוימת.
שנמנע ,ואף לא חנות מסוימת את הקונה על פתח החנות,
במקום שבו ברור שהוא לעומת זאת ,בחנות אין מקום לומר שלבעל
שהגבאי כבר עמד לקנות בה. החנות כבר יש איזו זכות קניינית במעות
עומד להיכנס ולבצע את
נמצא כי בנידון זה רשאי גבאי העתידות להינתן על ידי הלקוחות .המעות
הקנייה ,אסור לו להציע לו
אוצר הספרים לרכוש מאלחנן שייכות כעת לבעליהן בשלמות ,ואין הן יוצאות
את ה'כרטיספר' תמורת
את ה'כרטיספר' תמורת מלוא מרשותם אלא מרצונם ,כאשר הם מחליטים
המזומן באופן שימנע
שוויו והוא יכול לקנות בכל לקנות בהן חפץ .כל עוד לא עשו כן ,אי אפשר
את אותה קנייה.
חנות שירצה. לומר שכבר נוצרה לבעל החנות שייכות ממונית
השמות המופיעים בסיפורי בית הדין – בדויים
