gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מכתלי בית הדין · Mikaslei Beis Din — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: מכתלי בית הדין · Mikaslei Beis Din

שבוע: לך לך (2026-10-19)

מכתלי בית הדין · Mikaslei Beis Din — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מכתלי‬ ‫משולחנו של הגאון‬ ‫רבי מנחם מנדל‬ ‫פומרנץ שליט"א‬ ‫בית הדין‬ ‫תשובות אקטואליות‬ ‫ריש מתיבתא 'עוז והדר'‬ ‫בענייני חושן משפט‬ ‫על הפרשה‬ ‫גיליון שס"ט‪ ,‬פר' לך לך תשפ"ז‬ ‫המרת 'כרטיספר' במזומן –‬ ‫מניעת רווח והשגת גבול‬ ‫נחשב הדג כאילו כבר הגיע לידו‪ ,‬וחברו כעת‬ ‫לוקח ממנו מה שכבר היה אצלו‪ .‬אין הדבר דומה‬ ‫לשני בעלי חנויות המתחרים זה בזה‪ ,‬שכל אחד‬ ‫מהם יכול לומר‪ :‬מי שיבחר לבוא אצלי יבוא‪ ,‬ומי‬ ‫שיבחר לבוא אצל חבירי ילך אליו‪.‬‬ ‫רוב הפוסקים אין מניעת רווח זו נחשבת לנזק‬ ‫בידיים ואף לא ל'גרמי'‪ ,‬אלא לגרמא בלבד‪.‬‬ ‫נמצא שמצד עצם העובדה שגבאי אוצר‬ ‫הספרים לא ילך בעקבות העסקה ויקנה ספרים‬ ‫בכסף מזומן‪ ,‬עדיין אין לראות את מי שמכר לו‬ ‫הכולל שבו לומד אביו מתנה נאה לרגל‬ ‫שמחתו‪' :‬כרטיספר' – שובר לרכישת‬ ‫א‬ ‫לחנן בר‪ ,‬בחור בר־מצוה‪ ,‬קיבל מתלמידי‬ ‫ספרים – בשווי שבע מאות שקלים‪ .‬אלא שאלחנן‬ ‫כבר קיבל ספרים רבים לרגל בר־המצוה‪ ,‬ולבו‬ ‫יסוד הדברים הוא אפוא שכאשר הרווח עדיין‬ ‫את השובר כמי שהזיק את החנות בממון שהיה‬ ‫היה נתון דווקא לגביע כסף נאה שיוכל להשתמש‬ ‫תלוי בבחירתו העתידית של הלקוח‪ ,‬אין הוא‬ ‫כבר שלה‪.‬‬ ‫בו מדי שבת בשבתו‪ .‬הוא ביקש אפוא למצוא‬ ‫נחשב ממונו של בעל העסק‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬במקום‬ ‫דרך להמיר את הכרטיס בכסף מזומן‪ ,‬ובכסף‬ ‫רווח ודאי‬ ‫שיקבל לרכוש לעצמו את הגביע‪.‬‬ ‫שהדבר כבר עומד בבירור להגיע לידו‪ ,‬נחשב‬ ‫אולם הדברים משתנים כאשר אין מדובר‬ ‫כבר לשלו‪ ,‬ואין לו להיכנס בגבולו של חבירו‪.‬‬ ‫באחד הימים פגש בבית הכנסת את ר' יששכר‬ ‫ברווח אפשרי בלבד‪ ,‬אלא ברווח שהיה עומד‬ ‫רווח שכבר הובטח‬ ‫ויינפלד‪ ,‬גבאי אוצר הספרים של בית המדרש‪,‬‬ ‫להגיע לבעליו בוודאות‪.‬‬ ‫הרוכש מעת לעת ספרים בסכומים ניכרים עבור‬ ‫החתם סופר (חושן משפט סימן עט) הרחיב‬ ‫בקצות החושן (סימן שי סק"א) הביא מתשובת‬ ‫האוצר‪ .‬אלחנן הציע לו עסקה פשוטה‪ :‬הגבאי‬ ‫בביאור שיטת רש"י‪ .‬לדבריו‪ ,‬אין מדובר בצייד‬ ‫חוות יאיר (סימן קנא)‪ ,‬שהטעם לכך שהמבטל‬ ‫ישלם לו שבע מאות שקלים במזומן‪ ,‬יקבל‬ ‫שהעמיד מצודה כדי לצוד דגים בעלמא‪ ,‬אלא‬ ‫כיסו של חבירו פטור הוא מפני שהרווח מוטל‬ ‫לידיו את ה'כרטיספר' בשווי זהה‪ ,‬ובפעם הבאה‬ ‫בדג מסוים וגדול שהדייג כבר נתן בו עיניו‪ ,‬הכיר‬ ‫בספק‪ ,‬שהרי אין ידוע בבירור שאכן היה חבירו‬ ‫שיזדקק לרכוש ספרים ישתמש בשובר במקום‬ ‫את מקום מחבואו והניח עבורו מזון במקום שבו‬ ‫מרוויח‪ .‬אבל כאשר ברור שאותו רווח היה מגיע‬ ‫לשלם מכספי האוצר‪.‬‬ ‫הוא רגיל לבוא‪ .‬באופן זה הדבר בטוח שהדג יגיע‬ ‫לידו‪ ,‬יש לחייב את המונע מדין 'גרמי'‪ .‬וכן כתב‬ ‫וילכדנו באמצעות המצודה או החכה‪ .‬כאשר‬ ‫ר' יששכר כבר עמד להסכים‪ ,‬אלא שאז‬ ‫במחנה אפרים (מלוה ולוה סימן מא)‪ .‬וכבר‬ ‫אדם אחר פורש מצודה ולוכד דווקא את אותו‬ ‫התעורר בלבו ספק‪ .‬הרי אילו לא היה רוכש את‬ ‫הארכנו ביסוד זה בכמה מקומות (חלק א סימן‬ ‫דג שהיה הראשון מובטח בו‪ ,‬הרי הוא נוטל ממנו‬ ‫השובר מאלחנן‪ ,‬היה אלחנן עצמו נאלץ לממשו‬ ‫סז; חלק ב סימן מט; ובמקומות נוספים)‪.‬‬ ‫דבר שכבר היה עומד בבירור להגיע לידו‪.‬‬ ‫בחנות הספרים ולקנות שם ספרים‪ .‬ובמקביל‪,‬‬ ‫לשיטתם‪ ,‬כאשר ברור שאדם מסוים עומד‬ ‫כאשר אוצר הספרים היה נזקק לספרים חדשים‪,‬‬ ‫ומכאן כתב החתם סופר לדין לקוחות‪ .‬אם‬ ‫לקנות בחנות פלונית‪ ,‬אסור לאחר לעמוד בדרכו‬ ‫היה הגבאי מגיע לחנות ומשלם על רכישתו‬ ‫כבר נכנסו הקונים לחנות‪ ,‬גמרו את פיסוק‬ ‫ולהציע לו שובר או עסקה אחרת שתמנע ממנו‬ ‫בכסף מלא‪ .‬עתה‪ ,‬לאחר שיקנה מאלחנן את‬ ‫הדמים ולא נותר דבר המעכב את הקנייה‪,‬‬ ‫לבצע שם את הקנייה‪ .‬במקרה כזה אין מדובר‬ ‫השובר‪ ,‬אלחנן יוציא את הכסף על גביע במקום‬ ‫באופן שבטוח שיקנו‪ ,‬ובא אדם אחר ומוציאם‬ ‫בהפסד אפשרות רחוקה לרווח‪ ,‬אלא במניעת‬ ‫אחר‪ ,‬ואילו הגבאי ישתמש בשובר לצורך הקנייה‬ ‫מן החנות ומוליכם אליו‪ ,‬הרי הדבר בגדר גזל‪.‬‬ ‫רווח ברור שהיה עומד להגיע לבעל החנות‪.‬‬ ‫שהיה ממילא מבצע‪ .‬נמצא לכאורה שבמעשה זה‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬עצם פתיחת חנות בצד חנותו של‬ ‫מצודת הדג‬ ‫נחסכה מן החנות קנייה נוספת שהייתה עשויה‬ ‫חבירו אינה בגדר זה‪ ,‬אפילו אם בעקבות פתיחת‬ ‫להיעשות אצלה‪.‬‬ ‫מלבד דין מניעת הרווח‪ ,‬יש לדון מצד איסור‬ ‫החנות החדשה יפחת מאוד מספר הלקוחות אצל‬ ‫ירידה לאומנות של חבירו‪ .‬בגמרא (בבא בתרא‬ ‫השניים הסתפקו אפוא אם מותר לעשות‬ ‫הראשון‪ ,‬משום שמעולם לא היה בטוח שאותם‬ ‫כא‪ ):‬מבואר שבן מבוי רשאי‪ ,‬במצבים מסוימים‪,‬‬ ‫כן‪ .‬האם יש כאן משום נטילת לקוח מן החנות‬ ‫בני אדם יבואו דווקא אליו‪.‬‬ ‫לטעון כנגד אדם אחר המבקש לעסוק באותה‬ ‫ומניעת רווח שהיה עשוי להגיע אליה‪ ,‬או שמא‬ ‫החתם סופר מוסיף‪ ,‬שאף כאשר ברור שלולא‬ ‫אומנות ולהפסיד את פרנסתו‪ .‬בסוגיא שם מביאה‬ ‫כל עוד הגבאי לא עמד בדרכו לחנות מסוימת‬ ‫החנות המתחרה הייתה הסתברות גבוהה יותר‬ ‫הגמרא את דברי רב הונא שאין לפתוח חנות ליד‬ ‫ולא היה ברור כלל היכן יבצע את רכישתו‪ ,‬אין‬ ‫שהלקוחות ייכנסו לחנות הראשונה‪ ,‬אין בכך‬ ‫חנות חבירו‪ ,‬שחברו יאמר לו שבזה הוא יורד‬ ‫לחנות כל זכות ממונית ברווח העתידי‪ ,‬והרשות‬ ‫גזל כל עוד שום לקוח מסוים לא היה מובטח לו‪.‬‬ ‫לאומנותו ופוסק לחיותו‪ ,‬וביקשו להביא ראיה‬ ‫בידו לקנות את השובר ולהשתמש בו כרצונו?‬ ‫אולם במקום שבו המתחרה מפסיק את חיותו‬ ‫לדבריו מהברייתא בדבר דייג שהעמיד מצודה‬ ‫לגמרי‪ ,‬יש לאסור‪ ,‬מפני שודאי שלכל הפחות‬ ‫לדגים‪ ,‬שאסור לדייג אחר להעמיד מצודה‬ ‫כמה לקוחות יבואו אליו‪ ,‬ובאותו חלק הרי הדבר‬ ‫סמוכה עד שיתרחק כשיעור 'מלא ריצת הדג'‪.‬‬ ‫תשובה‬ ‫דומה לדג שהיה מובטח לצייד הראשון‪.‬‬ ‫מניעת רווח‬ ‫הגמרא מבארת שדין זה שונה משאר יורד‬ ‫קונה העומד להגיע‬ ‫לאומנות חבירו‪ ,‬משום ש'יהבי סייארא'‪ .‬ומבאר‬ ‫ראשית יש להקדים‪ ,‬שעצם העובדה שאדם‬ ‫נמצא מדברי החתם סופר‪ ,‬שכאשר ברור‬ ‫רש"י (שם ד"ה דיהבי) שהדגים רגילים לשוט‬ ‫גורם לחבירו שלא להרוויח אינה הופכת אותו‪,‬‬ ‫שאדם מסוים היה עומד לקנות אצל חבירו‪,‬‬ ‫ולרוץ אל המקום שבו ראו מזונות‪ .‬הדייג‬ ‫בדרך כלל‪ ,‬למזיק‪ .‬אפילו במקום שהוא מונע את‬ ‫אסור לגרום לו שלא להשלים את הקנייה‪ .‬כשם‬ ‫הראשון כבר הכיר את מקום חורו של הדג‪ ,‬הניח‬ ‫הרווח במעשה בידיים‪ ,‬כגון שעומד בפתח חנות‬ ‫שבמצודת הדג‪ ,‬לאחר שהדג כבר עומד לפי דרכו‬ ‫שם מזונות בדרך שבה הוא רגיל לעבור‪ ,‬והוא‬ ‫ואינו מניח ללקוחות להיכנס אליה וכיוצא בזה‪,‬‬ ‫וטבעו להגיע למזון שהניח לו הצייד הראשון‪,‬‬ ‫בטוח שהדג יבוא ויילכד במצודתו‪ .‬משום כך‬ ‫אין זה אלא בגדר 'מבטל כיסו של חבירו'‪ .‬לדעת‬ ‫יש כאן שני צדדים לאיסור‪ :‬א‪ .‬הוא מונע‬ ‫כלשהי באותן מעות‪.‬‬ ‫נטילתו נחשבת כפגיעה בדבר שכבר היה עומד‬ ‫מבעל החנות רווח ודאי‪ ,‬ולדעת כמה מן הפוסקים‬ ‫גם לפי דרך זו‪ ,‬עצם העובדה שאדם היה צפוי‬ ‫להגיע לידו‪ ,‬כך גם כאשר קונה מסוים כבר עומד‬ ‫מניעת רווח ודאי היא בגדר 'גרמי' וחייב עליה‪.‬‬ ‫לקנות בחנות מסוימת אינה יוצרת לבעל החנות‬ ‫בבירור לקנות אצל בעל העסק‪ ,‬גרימתו שלא‬ ‫ב‪ .‬לפי רש"י כפי שביארו החתם סופר‪ ,‬וכן לפי‬ ‫בעלות כלשהי בכספו העתידי‪ ,‬ואין איסור להביא‬ ‫לקנות שם היא נטילת רווח שהיה מובטח לו‪.‬‬ ‫דברי הרשב"א‪ ,‬רווח העומד בבירור להגיע לידו‬ ‫אותו לחנות אחרת‪.‬‬ ‫לפי זה‪ ,‬אם אדם פונה ללקוח הנמצא כבר‬ ‫של אדם נחשב במידה מסוימת כאילו כבר בא‬ ‫שיטת הרשב"א‬ ‫על פתח החנות‪ ,‬או שידוע בבירור שהוא בדרכו‬ ‫לידו‪ ,‬והמסיט את הלקוח ממנו הרי הוא משיג‬ ‫אליה כדי לבצע קנייה מסוימת‪ ,‬ומציע לו עסקה‬ ‫אולם מדברי הרשב"א עולה לכאורה כדברי‬ ‫את גבולו ונוטל ממנו דבר שהיה עומד לזכות‬ ‫שתגרום לו שלא לקנות שם‪ ,‬יש בדבר איסור לפי‬ ‫החתם סופר ושלא כדברי האבני נזר‪ .‬בתשובות‬ ‫בו‪ .‬כאשר הקונה כבר עומד בפתח החנות‪ ,‬שוב‬ ‫ביאור החתם סופר בשיטת רש"י‪.‬‬ ‫הרשב"א (חלק ו סימן רנט) נשאל על ראובן‪,‬‬ ‫אין הוא 'מחוסר ביאה'‪ ,‬ובדרך כלל ניתן לומר‬ ‫שהיה חייט והיה רגיל במשך שנים לעשות את כל‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬כאשר לא היה ברור כלל‬ ‫שהקנייה אכן עומדת להתבצע שם‪.‬‬ ‫מלאכתו של אדם מסוים שהיה אוהבו‪ ,‬עד ששום‬ ‫שהלקוח עומד לקנות דווקא אצל אותו בעל‬ ‫גם לפי סברת הבית אפרים מאחר שכבר יצא‬ ‫אומן אחר לא היה עושה עבורו שום מלאכה‪.‬‬ ‫עסק‪ ,‬כגון שפגשו במקום אחר ולא בדרכו לחנות‪,‬‬ ‫מביתו לקנות ספרים‪ ,‬וכבר הגיע לפתח חנות‬ ‫אותו לקוח היה רגיל לשלם לראובן שני דינרים‬ ‫אין כאן רווח ודאי שהלה נטל מחבירו‪ ,‬ומצד זה‬ ‫זו‪ ,‬הרי התחיל תהליך הקניה שלו בחנות‪ ,‬ואין‬ ‫עבור כל מלבוש שהיה תופר לו‪.‬‬ ‫אין לאסור‪.‬‬ ‫זה דומה למי שנמצא בביתו ורק עתיד להצטרך‬ ‫לאחר זמן הגיע שמעון‪ ,‬שהיה אף הוא חייט‪,‬‬ ‫מחוסר הגעה לחנות‬ ‫ספרים בעתיד‪ ,‬שאז אפילו אם בטוח שהוא יקנה‬ ‫וביקש להיכנס לעבודה אצל אותו לקוח‪ .‬הוא‬ ‫בשו"ת בית אפרים (חושן משפט סימן כז)‬ ‫בחנות זו כי היחידה בעיר‪ ,‬אין זה נחשב שכבר‬ ‫הציע לעשות לו את המלאכה בזול‪ ,‬מלבוש אחד‬ ‫ביאר באופן מצומצם יותר את שיטת רש"י‪.‬‬ ‫התחיל תהליך הקניה‪ ,‬ומותר לפתוח חנות‬ ‫בדינר בלבד‪ .‬ראובן התרעם על שמעון וטען‬ ‫לדבריו‪ ,‬הטעם שבדגים נאמר 'יהבי סייארא' הוא‬ ‫חדשה‪.‬‬ ‫שהוא מפסידו וגוזלו בידיים מכמה פנים‪ :‬הן‬ ‫מפני שטבעם לשוט אחר המזונות‪ ,‬ומיד כאשר‬ ‫אמנם לפי סברת האבני נזר‪ ,‬שמעות שיש להן‬ ‫בכך שהוא מוזיל את השכר‪ ,‬הן בכך שהוא נכנס‬ ‫הדייג הניח עבורם מזונות הם יוצאים לשוט אחר‬ ‫בעלים אינן יכולות להיחשב כאילו כבר יש לאחר‬ ‫בגבולו‪ ,‬והרי שמעון יכול למצוא לעצמו פרנסה‬ ‫המזונות ונתפסים במצודה‪ ,‬לכן נחשבים הדגים‬ ‫שייכות בהן רק משום שהן עתידות להגיע אליו‪,‬‬ ‫ולעסוק במלאכתו במקומות רבים אחרים בעיר‪.‬‬ ‫כאילו הגיעו כבר לידו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בלקוח אף‬ ‫היה מקום להתיר אף כאשר הקונה כבר נמצא‬ ‫השואל הסתפק אם מעשהו של שמעון נחשב‬ ‫אם כאשר יצטרך לקנות יבוא בוודאי לחנות‬ ‫בחנות‪ ,‬שהרי כל עוד לא נעשתה הקנייה‪ ,‬הכסף‬ ‫למזיק בידיים‪ ,‬לגרמא בנזיקין‪ ,‬או שמא הוא‬ ‫היחידה שיש בעיר‪ ,‬כל זמן שלא יצא לקנות אין‬ ‫עדיין שייך בשלמות ללקוח‪.‬‬ ‫בכלל דין 'עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה'‪,‬‬ ‫כאן עדיין התחלה של הקניה ולא שייך לומר‬ ‫עם זאת‪ ,‬גם לפי שיטה זו יש מקום לאסור‬ ‫שאסור לעשות כן אך אין בית דין מוציאים מידו‪.‬‬ ‫שהקונה כאילו כבר בא לחנות‪ .‬ואף אם ברור‬ ‫מצד דין אחר‪ .‬כאשר כבר ברור לחלוטין שבעל‬ ‫הרשב"א השיב שבמקרה כזה אין בית דין‬ ‫שיבוא לאחר מכן‪ ,‬כל עוד לא הגיע לחנות בפועל‬ ‫החנות עומד להרוויח מן הקונה המסוים‪,‬‬ ‫מוציאים את השכר מיד שמעון‪ ,‬שהרי בעל‬ ‫אין לראותו כאילו כבר בא ולומר שמי שנוטלו מן‬ ‫והמבטל מונע ממנו רווח ודאי‪ ,‬חוזר הנידון לדין‬ ‫המלאכה מסר לו את העבודה מרצונו‪ .‬אולם‬ ‫הראשון הרי הוא כמי שגזלו‪.‬‬ ‫'מבטל כיסו של חבירו'‪ .‬לדעת הפוסקים שהובאו‬ ‫מכל מקום כתב שמסתבר ש'מוחין בידו'‪ .‬הדבר‬ ‫לדבריו‪ ,‬יש חילוק בין הדג שתיכף יוצא‬ ‫לעיל‪ ,‬במקום שבו הרווח ודאי אין זו עוד מניעת‬ ‫דומה למצודת הדג‪ ,‬שכן אותו לקוח רגיל היה‬ ‫לאכול ותהליך לכידתו כבר בעיצומו‪ ,‬לבין אדם‬ ‫רווח מסופקת אלא 'גרמי'‪ ,‬ויש לאסור את הדבר‪.‬‬ ‫לעשות את מלאכתו אצל ראובן בכל עת שהיה‬ ‫שטרם התחיל במהלך לצאת לחנות‪.‬‬ ‫המעשה שלפנינו‬ ‫נזקק לתפירה‪ ,‬וממילא ראובן כבר 'יהיב דעתו'‬ ‫נמצא כי לפי ביאורו של החתם סופר‪ ,‬קונה‬ ‫בנידון שלפנינו המציאות שונה‪ .‬אלחנן לא‬ ‫על אותה עבודה‪ ,‬והיא נחשבת כאילו באה לידו‬ ‫שהוא מובטח לבעל החנות‪ ,‬אסור להביאו לחנות‬ ‫פגש את גבאי אוצר הספרים בפתח חנות ספרים‪,‬‬ ‫וכאילו הוא קרוב ליטול את שכרו‪ ,‬אף שעדיין לא‬ ‫אחרת‪ ,‬אך לפי הבית אפרים אפילו אם הקונה‬ ‫ואף לא כאשר היה בדרכו לחנות מסוימת‪ .‬הוא‬ ‫קיבלו בפועל‪.‬‬ ‫מובטח לחנות זו‪ ,‬כל שלא יצא עדיין לקנות‬ ‫פגש אותו בבית הכנסת והציע לו שם לרכוש את‬ ‫מדברי הרשב"א מבואר כביאור החתם סופר‬ ‫בחנות‪ ,‬מותר להביאו לחנות אחרת‪.‬‬ ‫ה'כרטיספר'‪.‬‬ ‫בשיטת רש"י‪ :‬מקום שבו ברור שבדרך הרגילה‬ ‫הרווח עומד להגיע לאדם מסוים עשוי להיחשב‬ ‫דעת האבני נזר‬ ‫באותה שעה לא היה שום רווח מסוים שכבר‬ ‫באופן אחר כתב האבני נזר (חושן משפט‬ ‫עמד להגיע לבעל חנות מסוים‪ .‬הגבאי עדיין לא‬ ‫כאילו הרווח כבר סמוך לידו‪ ,‬ואסור לאחר ליטלו‬ ‫ממנו‪ .‬והרי הרשב"א אינו עוסק בדגי הפקר אלא‬ ‫סימן כד)‪ .‬הוא נשאל מאת הגאון רבי אליעזר‬ ‫יצא לקנייה‪ ,‬לא בחר חנות ולא החל שום משא‬ ‫שמואל יוסף‪ ,‬אב"ד אקינאוו‪ ,‬על אדם שהחזיק‬ ‫בבני אדם ובמעות שיש להן בעלים [ודלא כהבית‬ ‫ומתן‪ .‬בעיר יש כמה וכמה חנויות ספרים‪ ,‬ולא‬ ‫חנות במשך שנים‪ ,‬ולאחר זמן פתח אדם אחר‬ ‫אפרים]‪ .‬וגם אינו מדבר בלוקח שכבר יצא לתקן‬ ‫הייתה כל ודאות שכאשר יזדקק לרכוש ספרים‬ ‫חנות מתחרה‪ .‬למתחרה היה גם עסק בשדה‪ ,‬שבו‬ ‫את בגדו אצל האומן הראשון‪ ,‬אלא בפניה מראש‬ ‫היה עושה זאת דווקא בחנות שבה ניתן לממש‬ ‫היו הגויים מקבצים את הכדורים שנותרו לאחר‬ ‫ללוקח שבפעם הבאה שהוא יצטרך שירות הוא‬ ‫את השובר‪.‬‬ ‫הירי‪ ,‬והוא היה מפחידם שאם לא יקנו בחנותו‪,‬‬ ‫יכול לבוא אליו לקבל את השירות‬ ‫לפיכך‪ ,‬הן לפי רש"י כפי שביארו‬ ‫במחיר זול יותר [ודלא כהאבני‬ ‫לא ייתן להם שטרי רשות לקבץ את הכדורים מן‬ ‫החתם סופר‪ ,‬הן לפי דברי הרשב"א‪,‬‬ ‫נזר]‪ .‬ואף על פי כן כתב שכאשר‬ ‫התותחים בקיץ הבא‪ .‬אותם גויים היו מוחזקים‬ ‫והן לפי דברי הבית אפרים‪ ,‬וכל‬ ‫הקשר המסחרי הקבוע יוצר‬ ‫עד אז לקנות אצל בעל החנות הראשון‪.‬‬ ‫שכן לדעת האבני נזר‪ ,‬אין לראות‬ ‫ודאות מספקת‪ ,‬הרי הדבר דומה‬ ‫בתשובתו‪ ,‬האריך האבני נזר לבאר שאף‬ ‫בקניית השובר משום נטילת דבר‬ ‫למצודת הדג ונחשב כקרוב לבא‬ ‫לדעת רש"י‪ ,‬הסברא שהדבר נחשב כאילו כבר‬ ‫שכבר היה עומד בבירור להגיע‬ ‫ליד הראשון‪ ,‬וכהחתם סופר‪.‬‬ ‫הגיע ליד הראשון שייכת דווקא בדגים שהם‬ ‫ליד החנות‪ .‬וכל שכן שאין כאן‬ ‫הפקר‪ .‬כלפי דבר שהוא הפקר שייך לומר כי‬ ‫דין של 'מבטל כיסו של חבירו'‪,‬‬ ‫ליד פתח החנות‬ ‫מאחר שהדגים עומדים להיות שלו‪ ,‬אפשר לומר‬ ‫שהרי אין לפנינו רווח ודאי‬ ‫לפי האמור‪ ,‬אם אדם פוגש‬ ‫שכבר מעתה יש לו בהם שייכות מסוימת‪.‬‬ ‫שנמנע‪ ,‬ואף לא חנות מסוימת‬ ‫את הקונה על פתח החנות‪,‬‬ ‫במקום שבו ברור שהוא‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬בחנות אין מקום לומר שלבעל‬ ‫שהגבאי כבר עמד לקנות בה‪.‬‬ ‫החנות כבר יש איזו זכות קניינית במעות‬ ‫עומד להיכנס ולבצע את‬ ‫נמצא כי בנידון זה רשאי גבאי‬ ‫העתידות להינתן על ידי הלקוחות‪ .‬המעות‬ ‫הקנייה‪ ,‬אסור לו להציע לו‬ ‫אוצר הספרים לרכוש מאלחנן‬ ‫שייכות כעת לבעליהן בשלמות‪ ,‬ואין הן יוצאות‬ ‫את ה'כרטיספר' תמורת‬ ‫את ה'כרטיספר' תמורת מלוא‬ ‫מרשותם אלא מרצונם‪ ,‬כאשר הם מחליטים‬ ‫המזומן באופן שימנע‬ ‫שוויו והוא יכול לקנות בכל‬ ‫לקנות בהן חפץ‪ .‬כל עוד לא עשו כן‪ ,‬אי אפשר‬ ‫את אותה קנייה‪.‬‬ ‫חנות שירצה‪.‬‬ ‫לומר שכבר נוצרה לבעל החנות שייכות ממונית‬ ‫השמות המופיעים בסיפורי בית הדין – בדויים‬