gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שמועה טובה · Shemuah Tovah — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: שמועה טובה · Shemuah Tovah

שבוע: לך לך (2026-10-19)

שמועה טובה · Shemuah Tovah — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס”ד בס”ד‬ ‫פרשת‬ ‫לך לך‬ ‫תשפ”ז‬ ‫נא לא לקרוא בשעת התפילה וקריאת התורה‬ ‫הבחור והשיב‪ ,‬שמפקד הפלוגה עמד‬ ‫אותו בעל כרחו להיכן ללכת (הובא ב'מאמר‬ ‫פנינים יקרים‬ ‫וציוה לבחורים לעלות על הסוסים‪ ,‬ומי‬ ‫מרדכי' אמרות טהורות אות ט)‪ .‬וזה שאמרה‬ ‫שלא עשה כדבריו קיבל ‘כדור בראש'‪,‬‬ ‫תורה "לך לך ‪ -‬להנאתך ולטובתך"‪ ,‬שילך‬ ‫"לך לך מארצך" (יב א)‪ .‬בספר דעת משה‬ ‫וכיון שהיו מוכרחים לעשות כן לא היה‬ ‫האדם בעצמו למקום שהוא להנאתו‬ ‫פר' לך לך וז"ל הנה הרה"ק הצדיק כבוד‬ ‫שם מי שלא נעשה מומחה לדבר ברגע‬ ‫ולטובתו‪ ,‬כי כל עוד שאדם חי בעולם‬ ‫מורי חמי מו"ה אלעזר זצ"ל הוכיחני‬ ‫כמימרא‪ ,‬כי גילו כוחות הנפש הטמונים‬ ‫הזה בידו ללכת לבד‪ ,‬ועליו לנצל את‬ ‫פעם אחת בפסוק זה וזה לשונו לך‬ ‫בתוכם[‪ .‬שזהו להנאתו ולטובתו וכפי‬ ‫האפשרות לקיים רצון הבורא יתב"ש‬ ‫לך מארצך כי יש ארץ מגדלת גבורים‬ ‫שפירשו צדיקים [ב'בוצינא דנהורא'‬ ‫בשמחה‪.‬‬ ‫לא תסמוך על זה‪ ,‬גם ממולדתך יש‬ ‫מהדו"ח עמוד קכט בשם הרבי ר'‬ ‫אנשים אשר מתולדה מוטבעים להיות‬ ‫ובאופן אחר ביאר הרה"ק רבי דוד‬ ‫ברוך'ל ממעזיבוז זי"ע‪ ,‬וב'תורת אבות'‬ ‫טובים‪ ,‬גם על זה בל תביט‪ ,‬וגם מכוח‬ ‫מלעלוב זי"ע "לך לך ‪ -‬גיי אין דיר אריין"‬ ‫עמוד קפח אות קמב בשם הרה"ק בעל‬ ‫אביך היינו שיש לו אב צדיק וקדוש‪,‬‬ ‫(עי’ בל'יקוטי דברי דוד' בפרשתינו)‪ ,‬כלומר שילך‬ ‫ה'יסוד העבודה' זי"ע] מאי דכתיב (תהלים‬ ‫מכל זה תלך‪ ,‬כי אם אל הארץ אשר‬ ‫האדם ויסתכל אל תוך תוכו ופנימיותו‪,‬‬ ‫קמה‪ ,‬יב) "להודיע לבני האדם גבורותיו"‬ ‫אראך‪ ,‬היינו יגיע כפיך כי תאכל אשריך‬ ‫וזהו "להנאתך ולטובתך" כי בעיני האדם‬ ‫דקאי על האדם עצמו‪ ,‬שעל כל אחד‬ ‫וטוב לך‪ .‬ובספר בית אהרון בדרוש‬ ‫נראה בעת נסיון וקושי שאין בו כוחות‬ ‫ואחד להכיר בכוחותיו ובמה שיש בידו‬ ‫לפסח וז"ל‪ :‬הגם מי שמקום חוצבו‬ ‫הנפש להתגבר‪ ,‬אמנם כשיתסכל ויביט‬ ‫לעשות‪ ,‬וזו אכזריות גדולה של ה'בעל‬ ‫ממקום קדוש וגבוה‪ ,‬עכ"ז צריך יגיעה‬ ‫בפנימיותו ימצא שם אוצרות גדולות‬ ‫דבר' שמשכיח מן האדם ומעלים ממנו‬ ‫ולעמול בעבודה ואם לאו אינו כלום‪,‬‬ ‫וכוחות עצומות שעל ידם יוכל לעשות‬ ‫שיש לו כוחות הנפש אדירים‪ ,‬אמנם‬ ‫וסיפר המעשה מהבעש"ט הק' נבג"מ‬ ‫רצון קונו [הקדמונים הביאו מעשה‬ ‫כשיכיר בכוחו הגדול לא יפול ברוחו‬ ‫שנראה לבנו אחר פטירתו‪ ,‬ושאל אותו‬ ‫שהיה באשה אחת שהחזיקה תינוק‬ ‫לעולם‪ .‬וצריך רק לגלות כוחות הנפש‬ ‫איך עובדין את הבורא ונדמה לו כהר‬ ‫בידה‪ ,‬לפתע הגיע נשר וחטף ממנה את‬ ‫שיש בידו כדי שלא להתייאש‪(.‬גיליון‬ ‫גבוה תחת השמים‪ ,‬ועל ידו עמק עמוק‬ ‫התינוק‪ ,‬וכראות כן האמא עלתה על‬ ‫חיבת העבודה לך לך תשפ"ג‪ ,‬מהגה"צ ר' ח"י בידרמן‬ ‫מאוד ועמד על ראש ההר‪ ,‬וזרק את‬ ‫הר גבוה בזמן קצר ביותר כדי לחטוף‬ ‫שליט"א)‬ ‫עצמו לתוך העמק ונתפרקו אבריו עד‬ ‫בחזרה את ילדה‪ ,‬והצליחה לעשות‬ ‫לפרורין‪ ,‬ואח"כ אמר לו כך עובדין את‬ ‫מעשה למעלה מכח טבע האנושי‪ ,‬כי‬ ‫הבורא עכ"ל‪( .‬אור ישרים מא‪).‬‬ ‫"אל הארץ אשר אראך" (יב א)‪ .‬הרבי רבי‬ ‫זה כח הרצון האמיתי שיש לבשר ודם‪,‬‬ ‫בונם מפרשיסחא זי"ע אמר (חדות שמחה‪,‬‬ ‫שכאשר יחפוץ באמת דבר מה לא‬ ‫בפרשתן אות ג)‪ ,‬שאיתא בספרים שראיית‬ ‫יפריעו בעדו חומות גבוהות ונשגבות‪.‬‬ ‫לבחור בטוב‬ ‫פני הצדיק מאיר עיני האדם ומוסיף‬ ‫כן סיפר הגאון רבי ירוחם ממיר זצ"ל‪,‬‬ ‫לך לך (יב‪ ,‬א)‪ .‬במפרשים ובספרי קודש‬ ‫דעת‪ ,‬על כן אמר לו הקב"ה שכוונתו‬ ‫שבימים ההם היו הרוסים חוטפים‬ ‫מצינו הרבה פירושים‪ ,‬וחדא מינייהו‬ ‫ורצונו שילך למקום שיראה את פניו‬ ‫בחורים להתגייס בצבא‪ ,‬פעם חזר אחר‬ ‫אמרו על פי מאמרו נאמרו להעמיס‬ ‫המאירים והקדושים‪ ,‬לאנשי המקום‬ ‫הבחורים וסיפר כל מה שנאלץ לעשות‬ ‫במילים אלו של הרה"ק רבי מרדכי‬ ‫שגרים שם‪ .‬וזהו תיבת 'אראך' פועל‬ ‫שם בצבא‪ ,‬שרכב על סוס ועלה הרים‬ ‫חיים מסלונים זי"ע‪ ,‬שבין בעולם הזה‬ ‫יוצא‪ ,‬היינו אשר אראה אותך ואת פניך‬ ‫וגבעות וירד בבקעות במהירות כדי‬ ‫ובין בעולם הבא יש גן עדן ויש גיהנם‪,‬‬ ‫הקדושים שם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫להיות מוכן למלחמה‪ ,‬תמה המשגיח‬ ‫והחילוק הוא‪ ,‬שבעולם הזה יש לאדם‬ ‫רבי ירוחם כיצד הצליח לעשות כן כאשר‬ ‫הבחירה אם ללכת לגן עדן או ח"ו‬ ‫ולהרחיב הענין עפ"י מה שאי'‬ ‫מעולם לא עשה כדברים האלו‪ ,‬נענה‬ ‫לגיהנם‪ ,‬ואילו בעולם הבא מובילים‬ ‫מהרה"ק מהר"ש מבעלזא זי"ע בכוונת‬ ‫פרשת לך לך תשפ”ז | א‬ ‫בס”ד‬ ‫צריכין לפרסם את האלקות בקול קורא‬ ‫שמעתי בשם צדיק אחד שאמר על הכ'‬ ‫הפסוק (פר' שמות) 'ותפתח ותראהו את‬ ‫אלא אף כשיושב בחדרי חדרים ומתיגע‬ ‫"לך לך מארצך וגו' אל האר"ץ אשר‬ ‫הילד וגו' ותאמר מילדי העיברים זה'‪,‬‬ ‫בבירור הלכות התורה‪ ,‬זה גורם התגלות‬ ‫אראך"‪ ,‬שהי' צריך לומר אשר 'אני‬ ‫וק' הלא פרעה אביה היה רוצח אלפי‬ ‫האלקות בעולם‪ ,‬אך קודם שניתנה תורה‬ ‫מראה לך'‪ ,‬או 'אראה לך'‪ .‬אך היינו אראך‬ ‫אלפים מבני ישראל‪ ,‬ואיך יתכן שבתו‬ ‫לא היתה נוהגת מדה זו‪.‬‬ ‫שאראה אותך אברהם אבינו‪ ,‬בפני כל‬ ‫תהי' רחמניות‪ .‬ונ"ל שכשפתחה את‬ ‫הארץ‪ ,‬שיראו התנהגותך הטובה‪ ,‬ועל‬ ‫התיבה וראתה את משה רבינו‪ ,‬הושפעה‬ ‫ידי זה יכירו וידעו אמונת ה' ודרכיו‪ ,‬עד‬ ‫על ידי ההסתכלות בו לטובה‪ ,‬ועלתה‬ ‫"ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה"‬ ‫כאן תוכן דבריו הקדושים‪.‬‬ ‫בלבה מדת הרחמניות‪ ,‬כי כשמסתכלים‬ ‫(יב י(‪ .‬כתב בשפתי צדיק (אות ז)‪ ,‬עיין בדברי‬ ‫בפני צדיק מתעוררות המדות הטובות‬ ‫הרמב"ן ז"ל שכתב בזה הלשון‪ :‬דע כי‬ ‫שבאדם‪ .‬וזה שאמר הכתוב 'ותפתח‬ ‫אברהם אבינו חטא חטא גדול בשוגג כו'‬ ‫ויקח אברם את שרי אשתו וגו' ואת הנפש‬ ‫ותראהו' שע"י שהסתכלה בפני הצדיק‬ ‫גם יציאתו מארץ שנצטווה כו'‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫אשר עשו בחרן (יב‪ ,‬ה)‪ .‬דבר מופלא אי'‬ ‫'ותאמר' היא לשון רכה‪' ,‬מילדי העיברים‬ ‫נפלאתי פה קדוש כרמב"ן יתרעם על‬ ‫בשם משמואל (חיי שרה)‪ .‬הנה קודם שבא‬ ‫זה'‪.‬‬ ‫צדיק יסוד עולם מה שלא נזכר בדברי‬ ‫אברהם אבינו ע"ה הי' החושך גובר‬ ‫חז"ל‪ ,‬דבלי ספק ראה אאע"ה ברוח‬ ‫בעולם והענין האלקי הי' בהסתר מאד‬ ‫וכן אי' בשם הגה"ק בעל מנחת אלעזר‬ ‫הקודש שכן רצון שמים‪ .‬וטעם פשוט הי'‬ ‫מאד‪ ,‬וכשבא אברהם התחיל להאיר‬ ‫זצוק"ל (חיים ושלום מונקאטש ע' רכ"ט טו"ב)‪,‬‬ ‫מפני רגילותם לכלכל אורחים להכניסם‬ ‫לעולם והי' קורא בקול גדול ופרסם‬ ‫תחת כנפי שכינה ולא הי' יכולת בעת‬ ‫את האלקות בעולם והסיר את החושך‬ ‫רעב‪ ,‬אבל למחייתם לבד הי' מסתפק‬ ‫וההסתר וגלה את פני הלוט עד שהקריא‬ ‫בקורמי דאגמי כדאי' בגמ'‪ .‬והמדרש‬ ‫את שמו של הקב"ה בפי כל ברי'‪ ,‬ובא‬ ‫משבח שקפץ עליו רעבון ולא קרא תגר‬ ‫ועל זה נאמר 'מתורתך תלמדנו'‪ .‬גם דורש‬ ‫יצחק והוסיף להאיר‪ ,‬ובא יעקב והוסיף‬ ‫להאיר‪ .‬אך משניתנה תורה שוב אין נדרש‬ ‫ושבת שמה‬ ‫'טירוף נתן ליראיו'‪ ,‬וראיתי בזוה"ק כיון‬ ‫מישראל שיהיו קוראים בקול גדול לכל‬ ‫דנחית בלא רשו אשתעבידו בנוי (ולכאו'‬ ‫באי העולם לבוא ולהתגייר ולחסות תחת‬ ‫מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת‬ ‫המדרש חולק על הזוה"ק‪ ,‬דלפי המדרש שפיר עשה‬ ‫כנפי השכינה‪ ,‬אדרבא גר שבא להתגייר‬ ‫אאע"ה‪ ,‬ולפי הזוה"ק לא שפיר עביד)‪ .‬על כרחך‬ ‫תחילה אומרים לו מה ראית שבאת‬ ‫אי' בשל"ה הק' (מס' שבת נר‬ ‫לומר כתירוץ זקני (החידושי הרי"ם) ז"ל‬ ‫מצוה)‪ ,‬יסוד נפלא אשר כבר‬ ‫להתגייר וכו' כבש"ס יבמות (מ"ז‪ ,).‬ואף‬ ‫האריכו בזה בספה"ק‪ ,‬שקדושת‬ ‫בפרשת וישלח‪ ,‬שזוה"ק משבח הדורון‬ ‫שבודאי הכוונה האלקית לקרב את כל‬ ‫השבת מתפשטת גם במאכלי‬ ‫(ששלח יעקב לעשו) ומדרש מרעיש על זה‪.‬‬ ‫באי העולם‪ ,‬כמו שיהי' לעתיד שיהפך‬ ‫השבת‪ ,‬וכפי מסת ההכנה כך נרגש‬ ‫ובמד"ר אי' כל מקום שנאמר 'והי'' לשון‬ ‫לבב העמים לקרוא כולם בשם ה' וכמ"ש‬ ‫קדושת השבת במאכלים‪.‬‬ ‫שמחה [וכאן כתיב] 'והי' כי יראו אותך‬ ‫(זכרי' י"ד) 'ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו‬ ‫את הדגים לשבת קודש היה‬ ‫המצרים' מה השמחה‪ ,‬רק על פי הדרש‬ ‫אחד'‪ ,‬וזה תכלית המקווה‪ ,‬מ"מ אין‬ ‫הרה"ק רבי יחזקאל מקאזמיר‬ ‫צא כבוש הדרך לפני בניך שכל צרות‬ ‫הכוונה שיעשה זה ע"י פרסום האלקות‬ ‫זי"ע בעצמו מכין ומבשל בעצמו‪.‬‬ ‫שעברו עליהם במצרים נהפך לטוב‪ ,‬ע"כ‬ ‫בקול גדול אלא לאחר שניתנה התורה‬ ‫פעם כשבא אורח לשבות אצלו‬ ‫שייך שמחה על פי דרך דרש‪ ,‬אך על פי‬ ‫נטמן הענין האלקי בתורה‪ ,‬ותעודת‬ ‫בשבת‪ ,‬כיבד אותו שיכין את הדגים‬ ‫דרך סוד לא הוצרך לילך‪ ,‬וסוף כל סוף‬ ‫ישראל להוציא לאור את האלקות‬ ‫(שיאכל האורח) לעצמו‪ ,‬ואח"כ‬ ‫ידע אאע"ה שזוה"ק יתרעם והמדרש‬ ‫שנטמנה בתורה ע"י מה שמתיגעים‬ ‫עירבו את כל הדגים לתוך קדירה‬ ‫ישבח הליכתו למצרים‪.‬‬ ‫בתורה ומסירים את ההסתר שמסתיר‬ ‫אחת‪ .‬בשעה שחלקו ביניהם אמר‬ ‫את חכמת התורה כבזוה"ק שהקושיות‬ ‫לו הרה"ק מקאזמיר‪ :‬דאס איז דיינס‬ ‫(זהו שלך)‪ .‬פירש הרה"ק רבי יצחק‬ ‫הן כמו קליפין להלכה‪ ,‬וכמסת שמברר‬ ‫"ויהי ריב" (יג‪ ,‬ז)‪ .‬ופירש רש"י‪" :‬לפי שהיו‬ ‫מאמשינאוו זי"ע כוונת הדברים‪,‬‬ ‫את ההלכה ומוציא לאור תעלומה הן‬ ‫רועים של לוט רשעים ומרעים בהמתם‬ ‫עפ"י מה שאמרו חז"ל (ע"ז ג‪ ).‬מי‬ ‫בחידושין דאורייתא והן בבירור ויושר‬ ‫שטרח בערב שבת יאכל בשבת‪,‬‬ ‫בשדות אחרים‪ ,‬ורועי אברם מוכיחים‬ ‫הלכה‪ ,‬באותה מידה נתגלה פני הלוט‬ ‫וקדושת השבת נובעת מההכנה‬ ‫אותם על הגזל‪ .‬אי' מהרה"ק רבי יעקב‬ ‫הלוט והמסכה הנסוכה על פני כל הארץ‪,‬‬ ‫של ערב שבת‪ ,‬ולכן הבין הרה"ק‬ ‫ישראל מטשערקאס זי"ע‪( ,‬קובץ שפתי‬ ‫כי הביט בתורה וברא את העולם‪ ,‬וכאשר‬ ‫מקאזמיר מי הכין אותה חתיכה‪,‬‬ ‫צדיקים עמ' יג) "בענין הגזל מובא דבר‬ ‫נתגלה אור וחיות התורה כן נתגלה אור‬ ‫ועי"ז חילק לו את שלו‪( .‬ימות עולם‬ ‫פלא על הפסוק בדור המבול ‘כי מלאה‬ ‫עמ' קמט)‬ ‫וחיות העולם שהוא האלקות‪ .‬ומעתה אין‬ ‫הארץ חמס' (ו‪ ,‬יג)‪ ,‬שתרגם אונקלוס ארי‬ ‫ב | פרשת לך לך תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫לכתוב וישב את לוט וגם את הרכוש‪,‬‬ ‫"ויבא הפליט" (יד יג)‪ .‬דבר נפלא כתב‬ ‫אתמליאת ארעין חטופין‪" ,‬ענין אכילת‬ ‫ונראה לפי עניות דעתי כי יש לדקדק‬ ‫בשפתי צדיק (אות כג)‪ ,‬במדרש‪ :‬כשבא‬ ‫שיריים מהצדיקים הוא תיקון חטא‬ ‫גם בפסוק הקודם‪ ,‬ויקחו את לוט ואת‬ ‫הפליט להגיד לאאע"ה שנשבה לוט‬ ‫המבול שכל חטאם היה בגזל ובחטיפה‬ ‫רכושו בן אחי אברהם‪ ,‬שהיה ראוי‬ ‫מצאו עוסק באפיית מצות ולכך נקרא‬ ‫כתרגום אונקלוס‪ ,‬וזה הוא הענין מה‬ ‫לכתוב ויקחו את לוט בן אחי אברם ואת‬ ‫'עוג' על שם עוגות מצות‪ .‬ותמי' לקרותו‬ ‫שחוטפין שיריים לתקן בהחטיפה את‬ ‫רכושו‪ ,‬ולמה הפסיק בתיבת את רכושו‬ ‫בשם דבר שראה כמו רגע בבית הצדיק?‬ ‫חטא דור המבול"‪.‬‬ ‫באמצע‪ ,‬וראיתי בספרי קבלה שר"ת‬ ‫ונראה שנכנס בו התעוררות טוב כשראה‬ ‫והגה"ק מהרי"א מזידיטשוב זי"ע‬ ‫של רכושו ב"ן אחי הוא רבא‪ ,‬והוא רמז‬ ‫פעולת צדיק לחיים בהתלהבות בהכנה‬ ‫אמר (ילקוט מהרי"א עמ' פ) טעם על מה‬ ‫שהיה בלוט ניצוץ הקדוש מנשמת רבא‪,‬‬ ‫למצות מצה ונשאר בו מעט ניצוץ‪ ,‬ואין‬ ‫שהחסידים חוטפין שיריים ממאכל‬ ‫פירוש שזה הרכוש ששבו ניצוץ הקדוש‬ ‫הקב"ה מקפח שכר ברי'‪ ,‬לכך נקרא‬ ‫רבותיהם‪ ,‬והוא‪ ,‬דאמרו בעירובין (נג‪ ,‬ב)‬ ‫כזה‪( ,‬וכן היה בבנותיו נשמת מלכות בית דוד)‪ ,‬ועל‬ ‫בתוה"ק בשם זה‪.‬‬ ‫אין משיירין פאה באלפס אבל משיירין‬ ‫זה יש לומר גם כן וישב את הרכוש היינו‬ ‫פאה בקערה‪ ,‬והנה פאה בגימטריה פ"ו‬ ‫הניצוץ הקדוש והיקר מנשמת רבא‬ ‫כמנין אלוקים שהוא דין‪ ,‬ולכם חוטפין‬ ‫"וירדוף עד דן" (יד יד)‪ .‬בשם הרבי ר'‬ ‫שהיה בשביה בין הקליפות השיב אותו‬ ‫השיריים וקורעים את הדינים‪.‬‬ ‫העשל אי' לפרש‪ ,‬מלחמת אברהם נגד‬ ‫אל הקדושה לשורשה והיא העיקר‪ ,‬וגם‬ ‫המלכים נחשבת בין עשרה הנסיונות‬ ‫"ועמק השדים בארת בארת חמר" וגו' (יד‪,‬‬ ‫את לוט השיב היינו שהוא טפל לנשמת‬ ‫שנתנסה בהם אברהם אבינו‪ ,‬ונשאלת‬ ‫י)‪ .‬פירש"י‪ :‬ומדרש אגדה‪ ,‬שהיה הטיט‬ ‫הצדיק‪.‬‬ ‫השאלה‪ :‬הרי לכאורה לא היה במלחמה‬ ‫מוגבל בהם‪ ,‬ונעשה נס למלך סדום‬ ‫זו מלחמת מצוה‪ ,‬לקדש שם שמים‪,‬‬ ‫שיצא משם‪ ,‬לפי שהיו באומות מקצתן‬ ‫"ויצא מלך סדום לקראתו אחרי שובו"‬ ‫אלא ענין אישי של אברהם להציל את‬ ‫שלא היו מאמינין שניצל אברהם מאור‬ ‫(יד יז)‪ - .‬פי' במגן אברהם (מהמגיד מטריסק‬ ‫קרובו ? ועוד יש להתפלא‪ :‬האיך מותר‬ ‫כשדים מכבשן האש‪ ,‬וכיון שיצא זה‬ ‫זצ"ל)‪.‬דהנה המלך סדום היה מסטרא‬ ‫היה לו לאברהם להסתכן הוא לבדו‬ ‫מן החמר האמינו באברהם למפרע‪.‬‬ ‫דהס"מ‪ ,‬וזה מרומז בר"ת של מ'לך‬ ‫ואליעזר כדרשת חז"ל במלחמה נגד‬ ‫הקשה הרמב"ן‪ ,‬דאדרבה‪ ,‬כיון שראו‬ ‫ס'דום ל'קראתו א'חרי‪ .‬וכשראה הס"מ‬ ‫חמשה מלכים? מלחמה זו היתה המשך‬ ‫שגם למלך סדום נעשה נס‪ ,‬מדוע‬ ‫שאברהם אבינו ע"ה נצח בתפלתו נל‬ ‫המלחמה הישנה של אברהם נגד נמרוד‬ ‫יאמינו בקב"ה‪ ,‬הרי רואים שגם לעובדי‬ ‫המלכים האלו‪ ,‬ועשה המתקת הדינים‬ ‫‪ -‬זה אמרפל‪ ,‬שאמר שהוא אלו'‪ ,‬ואברהם‬ ‫ע"ז נעשה נס‪ .‬אלא‪ ,‬פירש החידושי‬ ‫בכל העולמות יצא גם הוא לקראת‬ ‫הכחישו והכריז על אמונתו בא‪-‬ל עולם‪.‬‬ ‫הרי"ם‪ ,‬יש 'ראיה' ויש 'אמונה'‪ ,‬דבר‬ ‫אברהם אבינו ע"ה "אל עמק שוה"‪ ,‬היינו‬ ‫ולכן עכשיו כאשר שמע שלוט נשבה על‬ ‫שרואים בחוש אין צריך בו אמונה‪ ,‬וענין‬ ‫להשוות עמו‪ ,‬כי אמר לו שגם הוא אינו‬ ‫ידי חיילותיו של נמרוד‪ ,‬חשש שמכיון‬ ‫'אמונה' הוא בדבר ששייך לפקפק בו‪.‬‬ ‫עובר על רצון השי"ת‪ ,‬וכל מה שמפתה‬ ‫שלוט היה דומה לאברהם בקלסתר‬ ‫והנה כשיצא אברהם אבינו מכבשן האש‪,‬‬ ‫את הבריות לעבור על רצונו יתברך‪ ,‬זה‬ ‫פניו‪ ,‬יכריחהו נמרוד שיגיד על עצמו‬ ‫לא היו צריכים 'אמונה'‪ ,‬כי ראו בחוש את‬ ‫הוא רצון השי"ת‪ ,‬שלתכלית זה בראו‬ ‫שהוא אברהם ויצהיר בפני כל שבא לידי‬ ‫נפלאות ה'‪ ,‬אולם לאחר שנעשה נס כזה‬ ‫בעולם‪ ,‬וזה "אל עמק שו"ה" נוטריקון‬ ‫הכרה שאכן שגה בהכריזו על אמונתו‬ ‫גם למלך סדום‪ ,‬שלא האמין בה'‪ ,‬נהיה‬ ‫שאמר והיה העולם‪ ,‬שגם הוא עושה‬ ‫באלוקים‪ ,‬ושהוא מודה באלוהותו‬ ‫פקפוק בדבר‪ ...‬עתה היו צריכים להגיע‬ ‫רצון השי"ת שאמר והיה העולם‪.‬‬ ‫של נמרוד‪ ,‬על כן החליט לרדוף אחרי‬ ‫ל'אמונה'‪ .‬וזה כוונת המדרש לאחר הנס‬ ‫נמרוד ולהלחם נגדו‪ .‬ועל ידי כך יסכל‬ ‫של מלך סדום‪ ,‬כשראו שאף הוא ניצל‪,‬‬ ‫את מזימתו‪ .‬מה נפשך‪ :‬אם אברהם‬ ‫'האמינו באברהם למפרע'‪ ,‬היו צריכים‬ ‫"ויצא מלך סדום לקראתו וגו'‪ .‬ומלכי צדק‬ ‫ינצח ‪ -‬הרי יווכח כל העולם בשקרו של‬ ‫למפרע לפרש את הנס של אברהם‪,‬‬ ‫מלך שלם וגו‪' .‬ויאמר מלך סדום אל אברם‬ ‫נמרוד‪ ,‬ואם אברהם ייהרג ‪ -‬הרי יצא קול‬ ‫בדרך של 'אמונה' בקב"ה‪ .‬זקננו הרה"ח‬ ‫תן לי הנפש והרכוש קח לך'‪' .‬ויאמר אברם‬ ‫שאברהם נהרג‪ ,‬ושוב לא יאמינו ללוט‬ ‫רבי יעקב מרדכי שוירץ ז"ל סיפר‪ ,‬שראה‬ ‫אל מלך סדום הרימותי ידי אל ה'' וגו'‪' .‬אם‬ ‫כשיגיד על עצמו שהוא אברהם‪ .‬משום‬ ‫את חותנו רבי שלמה'לי אלתר זצ"ל‪,‬‬ ‫מחוט ועד שרוך נעל" וגו' (יד‪ ,‬יז‪-‬כג)‪ .‬יש‬ ‫כך מלחמה זו היתה לא אישית אלא‬ ‫בערב שבת פרשת לך לך‪ ,‬מסתובב הלוך‬ ‫לדקדק אמאי הפסיק הכתוב והכניס בין‬ ‫לקדש שם שמים ברבים‪.‬‬ ‫ושוב אחוז שרעפים‪ ,‬וממלמל‪' :‬אוי וויי‪,‬‬ ‫הדברים את הענין של מלכי צדק‪ ,‬היה‬ ‫וואס דער זיידע האט דא געזאגט‪( '...‬שיח‬ ‫לו לסיים תחילה ענין מלך סדום ואחר‬ ‫הפרשה‪ ,‬לך לך)‪.‬‬ ‫זה יאמר ענין מלכי צדק‪ ,‬או יאמר תחלה‬ ‫"וישב את כל הרכוש וגם את לוט" (יד טז)‪.‬‬ ‫ענין מלכי צדק ואחר כך ענין מלך סדום‪.‬‬ ‫והקשה באור החיים הק' מאי וגם את‬ ‫ושמעתי משם מהר"ר שבתי נאג'ארה כי‬ ‫לוט‪ ,‬הלא הוא היה העיקר והיה ראוי‬ ‫פרשת לך לך תשפ”ז | ג‬ ‫בס”ד‬ ‫יתעסקו בדברי תורה אלא בדברים‬ ‫מג‪ ,‬ט)‪ ,‬ורק אח"כ‪ ,‬במה שנוגע לי אני‬ ‫מלך סדום ידע והכיר בנדיבות לבו של‬ ‫בטלים רח"ל‪.‬‬ ‫רשאי לתת "אם מחוט ועד שרוך נעל"‬ ‫אברהם‪ ,‬שהיה מפורסם בכל העולם‪,‬‬ ‫על תירוצו של הרבי ר' זושא שהמקום‬ ‫וגו'‪ ,‬שאני אשלם לך הכל‪ ,‬גם המעשר‬ ‫וסבר כי לאיש נדיב כמוהו אין לבקש‬ ‫נשפע מדיבור האדם כתב הגה"צ רבי‬ ‫שנתתי‪" ,‬בלעדי רק אשר אכלו הנערים"‬ ‫ממנו שום דבר‪ ,‬כי הוא לבדו יעשה‬ ‫דוד שפרבר מבראשוב זצוק"ל (מכתם‬ ‫וגו'‪ ,‬אבל את המעשר ‪ -‬עשיתי חובתי‬ ‫ויתן‪ .‬ולכן יצא לקראתו לבד ולא‬ ‫לה'‪ ,‬ואני אשלם‪( .‬פני דוד להחיד"א)‬ ‫ביקש מאומה‪ ,‬אלא עמד שם משתאה‬ ‫לדוד‪ ,‬לך לך) שהפסוק (בראשית טו‪ ,‬ה) 'ויוצא‬ ‫אותו החוצה' דרשו חז"ל (עי' שבת קנו‪,‬‬ ‫מחריש לדעת מה יעשה אברהם אבינו‬ ‫נדרים לב) בכמה אנפין‪ .‬ופירש איהו ע"פ‬ ‫מעצמו‪ .‬אדהכי והכי הגיע מלכי צדק‪,‬‬ ‫"ויוצא אתו החוצה" (טו ה)‪ .‬ענין זה‬ ‫מה שכתב הרה"ק רבי איצקיל מנעשכיז‬ ‫וראה מלך סדום שאברהם אבינו נתן‬ ‫שהמקום מתקדש ע"י צדיקים היושבים‬ ‫זי"ע בתולדות יצחק‪ ,‬שכאשר הוציא‬ ‫למלכי צדק מעשר מכל הרכוש‪ ,‬ובזה‬ ‫שם‪ ,‬ידוע ומפורסם ורבות מסופר בזה‪,‬‬ ‫אברהם אבינו מפיו ואמר להקב"ה 'הן לי‬ ‫גילה בדעתו שרוצה לזכות בכל ועביד‬ ‫ידוע בענין זה קושיית הרה"ק הרבי ר'‬ ‫לא נתתה זרע והנה בן ביתי יורש אותי'‪,‬‬ ‫עובדא בנפשיה‪ .‬או אז חשש מלך‬ ‫זושא מאניפאלי זי"ע (וי"א כן בשם הרה"ק רבי‬ ‫ציוה לו הקב"ה שתיכף יחזור מדיבורו‬ ‫סדום שאברהם שבק לנדיבות לבו‪ ,‬לכן‬ ‫דוב בער המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע) על דברי‬ ‫ויוציא מפיו 'לאמר לא יירשך זה כי אם‬ ‫שאל לפחות "תן לי הנפש"‪ ,‬עד כאן‬ ‫המשנה באבות (פ"ג) 'שנים שיושבין ואין‬ ‫אשר יצא ממעיך הוא יירשך' כי דיבור‬ ‫דבריו‪ .‬ואפשר לסיים ולפרש הכתוב‪,‬‬ ‫ביניהן דברי תורה הרי זה מושב לצים'‪,‬‬ ‫הצדיק משפיע ומחליט‪ ,‬ואם כך יצא‬ ‫דהנה אברהם אבינו הרגיש בכל הילוך‬ ‫ותימה רבתי היא איך יתכן שישבו שני‬ ‫מפי אברהם‪ ,‬היה אפשר לקבוע ח"ו‬ ‫מחשבותיו‪ ,‬ולכן‪" :‬ויאמר אברם אל‬ ‫יהודים ולא יהיה ביניהם דברי תורה‪,‬‬ ‫שיהא אליעזר יורש אותו‪ ,‬לכן הוצרך‬ ‫מלך סדום הרימותי ידי" וגו'‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫ומבארת המשנה תשובה לכך‪' ,‬הרי‬ ‫אברהם לחזור בו ולומר בפה מלא שלא‬ ‫לא העמקת בענין‪ ,‬דהגם שאני נדיב‪,‬‬ ‫זה מושב לצים'‪ ,‬שמעיקרא ישבו שם‬ ‫כן יהיה‪ ,‬אלא אשר יצא ממעיך הוא‬ ‫איני רשאי לוותר על חלק ה' בדבר‬ ‫חבורת לצים וטימאו את המקום ומפני‬ ‫יירשך‪ .‬ולפי"ז‪ ,‬הוסיף גאב"ד בראשוב‬ ‫שאני זוכה בו‪ ,‬ולכן "הרימותי ידי" ‪-‬‬ ‫כן נגרם שישבו עתה אחים יחדיו ולא‬ ‫בכפתור ופרח‪ ,‬שמש"ה הוציא אותו‬ ‫לשון תרומה‪ ,‬כמו שאמרו רז"ל )בר"ר‬ ‫הקב"ה החוצה למקום אחר ושם ציוה‬ ‫לו לשנות ולומר 'אשר יצא ממעיך הוא‬ ‫יירשך' כי במקום הראשון אולי לא‬ ‫היתה מועילה חזרתו‪ ,‬כי המקום שקלט‬ ‫את דיבוריו הראשונים היה משפיע‬ ‫שיהא קשה לבטלם‪.‬‬ ‫קול מבשר‬ ‫עובדות צדיקים‬ ‫עליהם עול הגלות כ"כ‪ ,‬אבל עכשיו‬ ‫בדברי ישראל הביא‪ :‬אא"ז [הרה"ק רבי‬ ‫בעוה"ר מחמת אריכת הגלות נתמעט‬ ‫יחזקאל מקאזמיר] זצוק"ל פירש‪ ,‬דהנה‬ ‫"לך לך מארצך וגו' אל הארץ אשר אראך"‬ ‫לבבינו עד שאין בנו כח לתורה ולעבודה‬ ‫אמרו רז"ל (אבות א‪ ,‬ב)‪ :‬על ג' דברים‬ ‫(יב א)‪ .‬פעם הגיע הרה"ק ר' אברהם יהושע‬ ‫כראוי‪ ,‬על כן עיקר קיום העולם הכל‬ ‫העולם עומד‪ ,‬על התורה ועל העבודה‬ ‫העשיל מלאיעוו זצוק"ל לאיזה עיר‬ ‫תלוי בגמילות חסדים‪ ,‬ועי"ז נותן קיום‬ ‫ועל גמילות חסדים‪ .‬וזה הוא הענין שאנו‬ ‫של לומדים‪ ,‬וביקשו מהרה"ק שיאמר‬ ‫להכל‪ .‬כי ענין גמ"ח הוא שנותן אף שאין‬ ‫אומרים (בברכת אבות)‪" :‬אלקי אברהם‬ ‫תורה‪ ,‬השיב להם‪ ,‬כתיב "לך לך מארצך‬ ‫מגיע לו מצד הדין‪ ,‬וכן יתעורר למעלה‬ ‫אלקי יצחק ואלקי יעקב"‪ ,‬היינו שאנו‬ ‫וגו' אל הארץ אשר אראך"‪ ,‬פי' שהקב"ה‬ ‫גם כן להשפיע אלינו במידת טובו לבד‬ ‫רוצים להמשיך עלינו העבדות שלהם‪...‬‬ ‫אמר לאברהם שיסע ממקום למקום‬ ‫וכו'‪ ...‬וזהו [שהביא רש"י בריש פרשתנו‬ ‫'אלקי אברהם' היינו עמוד גמ"ח‪' ,‬אלקי‬ ‫לפרסם אלקותו בעולם‪ ,‬ושאל אברהם‬ ‫(ומקורו בפסחים קיז‪" ]:‬יכול יהיו חותמין‬ ‫יצחק' הוא עמוד העבודה‪' ,‬ואלקי יעקב'‬ ‫בכולן"‪ ,‬פירוש 'חותמין' היינו החתימה‬ ‫הוא עמוד התורה‪ ,‬כידוע‪ .‬ואמר‪ :‬שעד‬ ‫איך אפשר לדבר אל כל אדם‪ ,‬אמר לו‬ ‫והסוף‪ ,‬קץ הגלויות‪" ,‬ת"ל והיה ברכה ‪-‬‬ ‫הבעש"ט ז"ל היה העולם עומד על עמוד‬ ‫הקב"ה "אל הארץ אשר אראך"‪ ,‬שאינך‬ ‫בך חותמין"‪ ,‬היינו בעקבתא דמשיחא‪,‬‬ ‫התורה‪ ,‬ומן הבעש"ט ז"ל התחיל עמוד‬ ‫צריך להטריח לדרוש בכל מקום‪ ,‬כי די‬ ‫שנתמעט לבבינו כנ"ל‪ ,‬יהיה עיקר קיום‬ ‫העבודה‪ ,‬ועכשיו בעקבתא דמשיחא קיום‬ ‫להם שיראו פניך וזה לבד יעורר אותם‬ ‫והעמדת העולם 'בך' היינו בעמוד גמילות‬ ‫העולם הוא על עמוד גמילות חסדים‪.‬‬ ‫ויטע יראת ה' בלבם‪( .‬הרב פרלוב)‬ ‫חסדים‪ ...‬ונזכה לתשועת עולמים ברחמים‬ ‫והענין הוא‪ ,‬כי באמת צריך האדם להיות‬ ‫גדולים במהרה בימינו אכי"ר‪.‬‬ ‫עובד בשלשתן‪ ,‬אך כל זה היה מקודם‪,‬‬ ‫שהדורות היו שלמים בכוחם שלא התגבר‬ ‫ד | פרשת לך לך תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫בבית הכנסת ביום הקריאה‪ ,‬נענה אליו‬ ‫תל אביב‪ ,‬היתה תקופת בהלה וחרדה‪.‬‬ ‫כח הברכה של בני ישראל‬ ‫הרה"ק ואמר לו‪ :‬בשבת הקרובה תהנה‬ ‫האם ערכו את סעודת ה'שלום זכר'‬ ‫בפרשתינו לך לך נאמר "והיה ברכה"‬ ‫את חבריך וידידך בקידושא דרבה‪ ,‬והם‬ ‫בליל שבת לאחר שנולד? והאב השיב‪:‬‬ ‫ופירש"י הברכות נתונות בידך‪ ,‬עד עכשיו‬ ‫יברכוך כנהוג בהולדת הבת‪ .‬ולאחר‬ ‫לא‪ ,‬הכדורים שרקו ברחובות‪ .‬אנשים‬ ‫היו בידי‪ ,‬ברכתי לאדם ונח‪ ,‬ומעכשיו‬ ‫שעשה כן נושע בעזרת ה'‪.‬‬ ‫הסתגרו בבתים! "מבין אתה" אמר הרבי‪.‬‬ ‫אתה תברך את אשר תחפוץ‪.‬‬ ‫מנהג ישראל תורה‪ .‬אנשים עולים‪,‬‬ ‫וכן אי' מהרה"ק החוזה מלובלין זי"ע מה‬ ‫חז"ל אומרים (מגילה טו‪" ).‬לעולם אל‬ ‫מברכים את האב בלב שמח שיזכה לגדל‬ ‫שאנו אומרים (תפילת ימים הנוראים בפיוט וכל‬ ‫תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך"‪ .‬ומביאה‬ ‫את בנו בנקל לתורה לחופה ולמעשים‬ ‫מאמינים) "וכל מאמינים שהוא עונה לחש"‬ ‫הגמרא ראי' לדבר‪" :‬שהרי שני גדולי‬ ‫טובים‪ .‬והברכות מועילות‪ ,‬מגוננות על‬ ‫היינו מה שמלחשים בני ישראל זה לזה‪,‬‬ ‫הדור ברכום שני הדיוטות ונתקיימה‬ ‫הילד בשלבי גידולו‪ .‬הן חסרות לבנך‬ ‫ומברכים אחד את חבירו‪ ,‬הקב"ה 'עונה'‬ ‫בהן‪ ,‬ואלו הן דוד ודניאל‪ ,‬דוד שבירכו‬ ‫ברכות אלו‪ ...‬לך לבית הכנסת‪ ,‬תבקש‬ ‫ומושיע כפי דברי ברכתם‪( .‬ד"ת מונקאטש‬ ‫ארונה דכתיב (ש"ב כד‪ ,‬כג) "ויאמר ארונה‬ ‫מהמתפללים שיברכו את בנך"‪( ...‬שלום רב‬ ‫ח"א אות קו)‪.‬‬ ‫אל המלך ה' אלקיך ירצך"‪ ,‬דניאל שבירכו‬ ‫עמ' תרפח)‪.‬‬ ‫דריווש דכתיב (דניאל ו‪ ,‬יז) "אלקך די אנתה‬ ‫ולבל יחסר המזג יש להוסיף דברי‬ ‫כן ידוע המעשה‪ ,‬פעם בא אבי בת‬ ‫פלח ליה בתדירה הוא ישיזבינך" עד כאן‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי שמעון מיערוסלאב זצ"ל‬ ‫בוגרת לפני בעל הקהילות יעקב זצ"ל‬ ‫במה שאנו מברכים בברכות החודש‬ ‫בענין זה מסופר‪ ,‬באב מבוהל שהגיע אל‬ ‫ושפך בפניו כאבו על כך שעברו מספר‬ ‫(בשבת מברכים את החודש) "יחדשהו הקב"ה"‪,‬‬ ‫הרה"ק המהר"א מבעלזא זי"ע‪ ,‬ילדו חלה‬ ‫שנים מאז שהגיעה בתו לפרקה ועדיין‬ ‫שאחר כל הברכות אזי אומרים "ונאמר‬ ‫אנושות וזקוק לישועה‪ .‬להפתעתו החל‬ ‫לא מצאה את זיווגה‪ .‬כששמע הקה"י‬ ‫אמן"‪ .‬אמר הרה"ק‪ ,‬שגם זו הוא ברכה‬ ‫הרבי לחקרו‪" :‬מתי נולד הילד?" השיב‬ ‫את דברי האב‪ ,‬שאלו האם ערך לבתו‬ ‫בפני עצמו‪ ,‬היינו שיהיה חודש מבורך‬ ‫האב‪ ,‬בעיצומה של מלחמת תש"ח‪,‬‬ ‫קידושא רבה לאחר לידת בתו כנהוג‪,‬‬ ‫כזה‪ ,‬שיהיה בין ישראל רק שמחות וכל‬ ‫הערבים ירו מיפו על תושבי דרום‪-‬‬ ‫והשיב האב שבאמת לא נתן לה שם‬ ‫פינת יקרת‬ ‫והיראת שמים של הרבי היה מגיע למדריגה‬ ‫ביאר הגה"ק רבי מרדכי זאב (מתלמידי "מי‬ ‫“וילך אברם כאשר דבר אליו‪( ”...‬יב‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫גבוהה בעבודתו‪ ,‬ויהי כשמוע הגר"י סלנטר‬ ‫השילוח" מאיזבצא) מקאלביעל (יומ"ד ח'‬ ‫כי מקודם ג"כ הלך לארץ כנען כמ"ש‬ ‫את דבריו נזדעק ואמר "את הראש שלך‬ ‫חשוון) זי"ע‪“ .‬יהי ביתך פתוח" ‪ -‬ואז תזכה‬ ‫בפסוק ובזוה"ק‪ ,‬ומ"מ כאשר נאמר לו 'לך‬ ‫והלב שלך והיר"ש שלך רוצים בשמים!”‬ ‫"לרוחה” יהי ביתך פתוח לרוחה (אבות פרק‬ ‫לך' הלך רק כאשר דיבר ועזב כל הטעמים‬ ‫א משנה ה)‪ .‬להבין מה לשון ‘לרוחה' היה‬ ‫שלו‪ .‬היפוך מכל אדם אם היו מסכימים לו‬ ‫חשב על טובת אחרים ונתן להם משלו‬ ‫לו לומר 'לרחבה'‪ ,‬דהיינו לשוק‪ .‬אכן 'רוחה’‬ ‫משמים הי' מתגאה לומר שיפה השכיל‪,‬‬ ‫מעשה על הגאון רבי ברוך בער מקאמניץ‬ ‫כמשמעה שהתנא מרמז שאם יעשה כמו‬ ‫ודו"ק‪( .‬שפת אמת‪ ,‬תרמ"ט)‬ ‫זצ"ל שפעם עלה לרכבת ברגע האחרון‬ ‫אברהם אבינו ע"ה שיהא ביתו פתוח לעניים‪,‬‬ ‫בטרם נסגרו הדלתות‪ ,‬ואז נפלה לו אחת‬ ‫יבוא מיד 'רוחה' לו שירויח הרבה ולא יחסר‬ ‫מבתי ידיו [‪-‬כפפות] ומיד זרק את השניה‬ ‫"ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא‬ ‫אוצרו‪ ,‬כמו שנאמר (בראשית כד‪ ,‬א) 'וה'‬ ‫מן החלון‪ ,‬כי אמר‪ ,‬שאין לו מה לעשות עם‬ ‫השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר‬ ‫ברך את אברהם'‪ ,‬ולא ידאג אם יפזר מעות‬ ‫כפפה אחת‪ ,‬אם כן לכל הפחות מי שימצא‬ ‫‪ ...‬ויאמר לו כה יהיה זרעך" (לך לך טו‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫לעניים שיחסר לו‪ ,‬דאדרבה הפיזור יהיה‬ ‫את הכפפה בתחנת הרכבת יהיה לו זוג כדי‬ ‫לימוד גדול מלמדנו הגאון רבי מאיר שפירא‬ ‫לו 'לרוחה’‪ .‬חדושי הרמ"ז (בסו"ס 'תפארת‬ ‫ללבוש ולחמם את אצבעות ידיו‪ .‬וכמה יש‬ ‫(ימו"ד ז' חשוון) זיע"א (אמרי דעת)‪ .‬הבט‬ ‫הצדיקים’‪ ,‬ווארשא תרס"ט‪ ,‬דף מ‪).‬‬ ‫להפליא סיפור נפלא זה‪ ,‬כי כל כולו חטיבה‬ ‫השמימה‪ ,‬למרות שיודע אתה מראש כי לא‬ ‫אחת של מחשבה על הזולת‪ ,‬עד שגם במצב‬ ‫את הראש שלך והלב שלך והיר”ש שלך‬ ‫תוכל לספור את הכוכבים‪ ,‬הרי אתה מביט‬ ‫רוצים בשמים‬ ‫כזה כשהוצרך להכריע ברגע כמימרא מה‬ ‫השמימה ומנסה לספור‪ .‬כן יהיה גם זרעך‪,‬‬ ‫אחד מתלמידי הגה"צ רבי ישראל סלנטר‬ ‫לעשות חשב על טובת אחרים ונתן להם‬ ‫הוא לא ימוד את הרצון במדת היכולת‪ ,‬אלא‬ ‫זצ"ל התאונן בפניו‪ ,‬שאילו היה לו הראש‬ ‫משלו‪.‬‬ ‫את היכולת במידת הרצון‪.‬‬ ‫של הגאון בעל ה'שאגת אריה' זצ"ל‪ ,‬והלב‬ ‫של הגאון בעל ה'יסוד ושורש העבודה' זצ"ל‬ ‫פרשת לך לך תשפ”ז | ה‬ ‫בס”ד‬ ‫יחד‪ ,‬ילמד כל אחד מחבירו את מדתו‬ ‫א)‪ .‬סיפר לי הגאון רבי אברהם ארלנגר‬ ‫טוב וסעודות מצוה‪ ,‬וכל אחד יברך‬ ‫הטובה‪( .‬הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב זי"ע‬ ‫שליט"א (ז"ל) מראשי ישיבת קול תורה‪,‬‬ ‫את חבירו שיזכה עוד לשמחות‪ ,‬והוא‬ ‫'נזר ישראל' סוכות ע' ק"י‪).‬‬ ‫כאשר עלתה הגזירה אודות גיוס בנות‪,‬‬ ‫יענה אמן‪ ,‬וכמו כן חבירו יברך אותו‬ ‫נענה אחד ואמר קמיה דמרן הגרי"ז‬ ‫על שמחתו‪ ,‬וגם הוא יענה אמן‪ ,‬וזהו‬ ‫זצ"ל‪ :‬אינני יכול להבין את הרב‪ ,‬כל‬ ‫"ונאמר אמן" (דבש השדה אות ה)‪.‬‬ ‫כשהיה פעם הרה"ק האמרי חיים‬ ‫דבר שמציעים בענין‪ ,‬הרב דוחה‪ .‬אמר‬ ‫מויזניץ זי"ע בטבריא אמר בשם האריה‬ ‫מרן הגרי"ז‪ :‬אספר לך מעשה שהיה‪,‬‬ ‫דבי עילאי זי"ע‪ ,‬עה"כ "ומלכי צדק מלך‬ ‫פעם מלמד תינוקות אחד ניסה ללמד‬ ‫ברכה על גשמיות‬ ‫שלם הוציא לחם ויין"‪ ,‬ד"הוציא לחם ויין"‬ ‫ילד קטן בחיידר לומר את המילה‬ ‫מאידך גיסא מסופר‪ ,‬על יהודי פשוט‬ ‫פירושו שלמד ממנו שגם ע"י אכילה‬ ‫"כדרלעומר"‪ ,‬ולא עלה הדבר בידו‪ ,‬שכן‬ ‫שניגש אל הרה"ק החוזה מלובלין‬ ‫ושתיה אפשר לעבוד את ה' אם עושים‬ ‫כל הזמן היה אומר הילד "כלדרעומר"‪,‬‬ ‫זי"ע‪ ,‬ואמר לו‪ :‬רבי‪ ,‬ברכני‪ ,‬כי כבר‬ ‫זאת לשם שמים‪ ,‬שגם זה נעשה עבודה‬ ‫או "כרלדעומר" או "כלרדעומר"‪,‬‬ ‫אמרו חז"ל "אל תהי ברכת הדיוט קלה‬ ‫לה' בחינת "כהן לא‪-‬ל עליון"‪ ,‬והאמרי‬ ‫וכו'‪ ,‬ורק כפי אשר צריכים לומר‬ ‫בעיניך"‪ .‬החסידים שנכחו במקום‬ ‫חיים הוסיף שאז הרי היה ליל פסח וא"כ‬ ‫"כדרלעומר" לא היה יכול הילד הקטן‬ ‫ביקשו לקרעו כדג‪ ,‬אך ה'חוזה' הק'‬ ‫היין היה לצורך ד' כוסות וכן הלחם‬ ‫לומר‪ .‬פקעה סבלנותו של אותו מלמד‪,‬‬ ‫עצר בעדם כשהוא מסביר ומליץ זכות‬ ‫היה מצה לצורך אכילת מצה‪ ,‬והיה בזה‬ ‫ואמר לילד‪ :‬מה אתה מתעקש כל כך‪,‬‬ ‫בדברי היהודי‪" :‬כאשר מבקשים מאדם‬ ‫ממש ענין עבודה וקיום מצוות בפועל‪.‬‬ ‫תגיד כבר "כדרלעומר"‪ ...‬נענה הילד‬ ‫גדול את ברכת קדשו‪ ,‬הרי הוא מאחל‬ ‫(הגה"ח רבי שמואל אהרן לידר זצ"ל מתוך הספר‬ ‫ואמר למלמד‪ :‬וכי אני הוא העקשן‪ ,‬והרי‬ ‫התעלות והתרוממות בתורה וביראה‪,‬‬ ‫ילקוט נטעי אשל)‬ ‫אני כבר אומר בכל כך הרבה אופנים‬ ‫תשוקה וגעגועים לעבודתו יתברך‪ .‬לא‬ ‫את המילה‪ ,‬ואילו אתם מתעקשים‬ ‫כן כאשר באים לאדם הדיוט‪ ,‬אזי הוא‬ ‫שאין זה טוב‪( ...‬עובדות והנהגות לבית בריסק‪,‬‬ ‫מאחל פרנסה בריאות ונחת מהילדים‪,‬‬ ‫"ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא" וגו'‬ ‫ח"ב עמ' קלה)‬ ‫כדי שיוכל ללמוד ולהתפלל בהרחבת‬ ‫(טו ה)‪ .‬פירש"י ‪ -‬ד"א הוציאו מחללו‬ ‫הדעת‪ ,‬ויהודי זה ביקש שאברכהו גם‬ ‫של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים‬ ‫ב'בברכת הדיוט'‪ ,‬שיהיו לו פרנסה‬ ‫וכו'‪ .‬פ"א שאלו את הרה"ק מקאצק זי"ע‬ ‫"ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין‬ ‫ברווח וכל טוב"‪( .‬שרפי קודש עמ' תרח)‪.‬‬ ‫(מובא בשיח שרפי קודש ערך רבי אות ד’)‪ ,‬מהיכן‬ ‫והוא כהן לקל עליון" (יד יח)‪ - .‬מסופר‪,‬‬ ‫ידע ליתן עצות להחסידים הבאים אליו‬ ‫שפעם אחת התראה הרה"ק ר' מאיר‬ ‫בעניני מסחרים ומילי דעלמא‪ ,‬כיון‬ ‫מפרמישלן עם הגאון ר' שלמה קלוגר‪,‬‬ ‫"ואברכה מברכיך ומקללך אאר" ‪( ...‬יב‪,‬‬ ‫שהוא פרוש לגמרי מעוה"ז‪ ,‬מהיכן ידע‬ ‫אמר הרה"ק ר"מ שבפסוק "ומלכי‬ ‫ג)‪ .‬אא"ז האמרי אמת ז"ל סיפר שאחיו‬ ‫עניני עוה"ז‪ .‬והשיב בזה"ל‪ :‬אדרבא‪ ,‬מי‬ ‫צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא‬ ‫הרה"ק רבי נחמיה ז"ל כשהיה כבן ג'‬ ‫שהוא חוץ להעוה"ז יכול להביט בתוך‬ ‫כהן לקל עליון"‪ ,‬מרומז‪ ,‬שכאשר שני‬ ‫שנים שאל לאביו השפת אמת ז"ל‪ ,‬הלא‬ ‫העוה"ז‪ ,‬כי דרך הבטה כך הוא מי שהוא‬ ‫צדיקים מזדמנים ביחד הרי כל אחד‬ ‫כתיב 'ונברכו בך' ופירש רש"י ז"ל 'אדם‬ ‫חוץ לדבר יכול להביט בתוך הדבר‪,‬‬ ‫לומד מחבירו ומקבל ממנו את מדותיו‬ ‫אומר לבנו תהא כאברהם'‪ ,‬ואם כל‬ ‫אבל מי שהוא בתוך הדבר אין יכול‬ ‫הטובות‪ ,‬וזהו פי' הפסוק "ומלכי צדק‬ ‫המשפחות נברכו באברהם‪ ,‬מי איפוא‬ ‫לראות אותו הדבר‪.‬‬ ‫מלך שלם הוציא"‪ ,‬פירוש‪ ,‬הוציא‬ ‫היה מן המקללים‪ .‬והשיב לו השפת‬ ‫אברהם‪ ,‬איש החסד‪ ,‬את מדתו‪ ,‬מדת‬ ‫אמת ז"ל‪ :‬כמו איש ההמוני שמקלל‬ ‫החסד ‪ -‬הכנסת אורחים‪ ,‬בחינת "לחם‬ ‫את החסידים‪ ,‬אף על פי כן רוצה שיהיו‬ ‫"והאמן בה' ויחשבה לו צדקה"‪ .‬צדיק‬ ‫ויין"‪" ,‬והוא"‪ ,‬כלומר אברהם‪ ,‬הוציא‬ ‫בניו כחסידים‪ ...‬אף כאן אף שיקללו‬ ‫אחד אמר פעם אחת אל הרה"ק מקאצק‬ ‫ממלכי צדק‪ ,‬דהוא שם בן נח (רש"י)‬ ‫את אברהם אבינו‪ ,‬ירצו ויתפללו שיהיו‬ ‫זי"ע כי ראה השלחן של בעש"ט‪ ,‬אמר‬ ‫את בחינתו‪" -‬כהן לקל עליון"‪ ,‬ללמוד‬ ‫בניהם צדיקים וחסידים כמוהו‪( ...‬ליקוטי‬ ‫לו הרה"ק מקאצק‪ :‬אתם ראיתם שלחן‬ ‫ולשקוד על דלתי תורה ועבודה‪ .‬וכן היה‬ ‫יהודה‪ ,‬לך לך)‬ ‫ישן של מאה שנים בערך‪ ,‬אולם הרבי‬ ‫שלנו מראה לנו תמיד דברים ישנים של‬ ‫הרה"ק ר"מ מצויין במדת החסד הכנסת‬ ‫קרוב לששת אלפים שנה שהוא בריאת‬ ‫אורחים וצדקה‪ ,‬והגאון רש"ק היה שר‬ ‫"ויהי בימי אמרפל מלך שנער אריוך‬ ‫שמים וארץ ומי בראם‪( .‬אמת ואמונה אות‬ ‫התורה‪ ,‬וכיוון בזה שעתה‪ ,‬בהפגשם‬ ‫מלך אלסר כדרלעמר מלך עילם" וגו' (יד‪,‬‬ ‫קעא)‬ ‫ו | פרשת לך לך תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫שייך ממונית לבעל‪ .‬מעתה במקרה‬ ‫לדין תורה‪ .‬ניגשו התובעת והנתבע‬ ‫ויתברר שהאשה שאיבדה את הממון‬ ‫לבית דין של לודז'‪ .‬בבית הדין של‬ ‫סיפור לשבת‬ ‫היא אשת איש ובעלה הוא בעצם בעל‬ ‫לודז' נקבעה תקנה ע"י רבה של העיר‬ ‫הממון נמצא שיאושה של אותה אשה‬ ‫ראש בית הדין רבי אליהו חיים מייזל‪,‬‬ ‫איש אחד בא אל החזו"א (יומ"ד ט"ו חשוון)‬ ‫אינו מועיל כלום ביחס לאבדה‪ ,‬הרי‬ ‫שכל דין תורה שיבוא לפני בית הדין‪,‬‬ ‫זיע"א‪ .‬ואמר שהוא כבר התייאש על‬ ‫זה כאדם זר שהתיאש מאבדתו של‬ ‫גם אם הדין תורה נראה לדיינים כדין‬ ‫מצבו! אמר לו החזו"א תשמע סיפור‪:‬‬ ‫פלוני בו בזמן שבעל האבדה עדיין לא‬ ‫פשוט‪ ,‬עליהם לדווח לראש הב"ד טרם‬ ‫באחד הימים התרוצצה ברחוב המרכזי‬ ‫התיאש‪ .‬ברור שיאוש של אדם זר לא‬ ‫הוציאם לפועל את פסק הדין הנראה‬ ‫של העיר לודז' אשה מעיר אחרת‬ ‫יכול לפעול כלום במצבו של החפץ‪.‬‬ ‫לעיניהם‪ .‬התובעת והנתבע הגיעו‬ ‫כשהיא גונחת ובוכה על כך שהיא‬ ‫כיון שאשה זו אינה מתושבי המקום‬ ‫לפני דייני העיר כשלעיני דייני העיר‬ ‫איבדה סכום כסף ברחוב‪ .‬העוברים‬ ‫וסביר להניח שבעלה של האשה עדיין‬ ‫היה נראה פשוט לפסוק כדין המשנה‬ ‫ושבים ניסו לעזור לה למצוא את‬ ‫לא יודע כלל וכלל על האבדה‪ ,‬כיצד‬ ‫המוצא מעות הרי אלו שלו‪ ,‬מה גם‬ ‫האבדה אבל כל החיפושים עלו בתוהו‪,‬‬ ‫רוצים אתם להתיר למוצא לקחת את‬ ‫שיש כאן עדים שמעידים שאותה אשה‬ ‫אחר שעה של חיפושים נענתה אותה‬ ‫המעות בו בזמן שהיאוש עליו אתם‬ ‫התיאשה מפורשות‪ ,‬אבל חזקה עליהם‬ ‫אשה ואמרה יודעת אני שהכסף ירד‬ ‫סומכים לא נאמר מפי בעל האבדה‪,‬‬ ‫תקנתו של ראש בית הדין‪ ,‬הטריחוהו‬ ‫לטמיון אוי לי ואוי למזלי‪ .‬כעבור‬ ‫נכון אמנם שאילו היה יודע הבעל של‬ ‫לחוות את דעתו על פסק הדין אותו הם‬ ‫כמה שעות מצא אחד מתושבי לודז'‬ ‫האשה שהכסף אבד היה מתיאש כדין‬ ‫אמורים להוציא‪ .‬שאל אותם הגאון רבי‬ ‫את הכסף‪ .‬כאשר נודע דבר המציאה‬ ‫כל כסף שאין בו סימן‪ ,‬אבל אנו הרי‬ ‫אליהו חיים מייזל האם ביררתם האם‬ ‫לאשה האובדת נחפזה אל המוצא‬ ‫פוסקים שיאוש שלא מדעת לא הווי‬ ‫אשה זו התובעת היא אשת איש‪ .‬תמהו‬ ‫בדרישה שישיב לה את הסכום‪ ,‬אבל‬ ‫יאוש‪ ,‬נמצא שבמקרה שיתברר שאשה‬ ‫חברי ביה"ד לפשר שאלתו של הרב‪.‬‬ ‫המוצא טען שכיון שהיא התיאשה‬ ‫זו היא אשת איש‪ ,‬על המוצא להשיב‬ ‫מה ענין מצבה האישי של האובדת‬ ‫בהכריזה אוי לי ואוי למזלי בנוכחות‬ ‫את הכסף לאובדת משום שיאושה אינו‬ ‫לגבי האבדה של המעות‪ .‬נענה רבי‬ ‫עדים רבים‪ ,‬הרי שהמוצא אינו חייב‬ ‫תקף‪ ,‬התברר כמובן שאותה אשה היתה‬ ‫חיים אליהו מייזל בגאונות ואמר כך‪.‬‬ ‫להחזיר את הכסף‪ ,‬היאוש של האשה‬ ‫אמנם נשואה והכסף הושב לבעלת‬ ‫אנו יודעים שאשה נשואה כל כסף‬ ‫הביא לכך שעל מציאה זו יפסק‬ ‫האבדה‪ .‬מעין זה‪ ,‬אמר לו החזו"א –‬ ‫המצוי בידה אינו שייך לה ממונית‪.‬‬ ‫הדין‪ :‬המוצא מעות מפוזרות הרי אלו‬ ‫אתה לא "בעלים" על המצב שלך‪ ,‬אין‬ ‫מה שקנתה אשה קנה בעלה‪ .‬ורוב‬ ‫שלו‪ ,‬אבל האשה בעלת האבדה לא‬ ‫לך סמכות להתיאש‪( .‬טיב המעשיות)‬ ‫הממון המצוי בידי הנשים הנשואות‬ ‫הסכימה לוותר ותבעה את המוצא‬ ‫פרשת לך לך תשפ”ז | ז‬ ‫בס”ד‬ ‫יומא דהילולא‬ ‫אברהם ויינר זצ"ל‪ ,‬מהגה"ק החזון איש‬ ‫אמת והשפתי צדיק‪ ,‬אמר להם החידושי‬ ‫זי"ע שיעודד אותו ויחזקו בלימוד התורה‬ ‫הרי"ם‪‘ :‬שלמ'לי האט מיר היינט מנצח‬ ‫י"ג חשוון‬ ‫בהתמדה‪ ,‬פתח רבינו וסיפר לו שתי‬ ‫גיווען‪---.‬‬ ‫יומא דהילולא קדישא של‬ ‫עובדות‪ :‬האחת‪ :‬אודות ה"גלגול" הידוע‬ ‫הגה"ק רבי שלמה'לי אלתר זיע"א‬ ‫סיפרו באי ביתו הקרובים‪ ,‬כי בעת שישב‬ ‫שהיה בזמן מרן ה'חפץ חיים'‪ ,‬אותו גלגול‬ ‫בן הגה"ק רבי אברהם מרדכי‬ ‫מאן דהו ושוחח עמו‪ ,‬נתן לו את ההרגשה‪,‬‬ ‫אלתר זיע"א בנו בכורו של‬ ‫שהח"ח בנוכחות כמה מתלמידיו הוציאו‬ ‫כי אין לו עתה בעולמו אלא הוא‪ ,‬ולא קם‬ ‫מגופו של אדם‪ ,‬אותם תלמידים שאלו‬ ‫בעל החידושי הרי"ם מגור זיע"א‬ ‫באמצע אף לצרכיו האישיים הדחופים‬ ‫את הגלגול במה מעריכים את ה'חפץ‬ ‫ביותר‪ .‬כששאלוהו על כך‪ ,‬אמר‪ :‬איני‬ ‫חיים' בעולם האמת? והשיב‪ :‬בגלל‬ ‫מסוגל להפסיק יהודי באמצע דבריו‪.‬‬ ‫התמדתו בתורה! ללמדך‪ ,‬אמר רבינו‬ ‫סיפר ר' שלמה'לי לנכדו‪ :‬פעם בא אבי‬ ‫שההתמדה נחשבת למעלה היקרה שבין‬ ‫הרא"מ לביהמ"ד בקאצק‪ ,‬וראה רעש‬ ‫כל המעלות בהן הצטיין הח"ח‪ .‬והשנית –‬ ‫רגיל היה היה הבית ישראל להגיד בשמו‪:‬‬ ‫והמולה בסביבות בית המדרש‪ ,‬שאל‪ ,‬על‬ ‫העובדא עם הב"ח‪ ,‬הב"ח הבטיח לחתנו‬ ‫'דודי ר' שלמה'לי התפרנס מחנות יין‪,‬‬ ‫מה הרעש? אמרו לו‪ ,‬יהודי נפל ונחבל‪,‬‬ ‫בעל הט"ז ב'תנאים' ליתן לו תבשיל בשר‬ ‫והי אומר כי היין ככל שמיישן משתבח‬ ‫ומנסים להזעיק עזרה להצילו‪ .‬אמר‬ ‫בכל יום‪ ,‬ואולם במשך השנים נתרושש‬ ‫יותר‪ ,‬אך זהו רק אם בתחלתו היה טוב‪,‬‬ ‫הרא"מ‪ :‬כך הוא הדבר כשיהודי נופל‬ ‫הב"ח וסיפק לו "ריאות" במקום "בשר"‪,‬‬ ‫אמנם יין שבתחלתו אינו טוב‪ ,‬לא יועיל‬ ‫ונכשל ר"ל בחטא‪ ,‬יש רעש בשמים‪,‬‬ ‫למרבה הפלא‪ ,‬הזמין הט"ז את חותנו‬ ‫מה שיתיישן‪ ...‬הנמשל הוא‪ ,‬אם האדם‬ ‫ואומרים‪ ,‬יהודי נפל‪...‬‬ ‫לדין תורה‪ ,‬ואמנם בית הדין פסק כי‬ ‫בצעירתו מתנהג טוב‪ ,‬במשך השנים‬ ‫גם הריאות נחשב לבשר‪ .‬כששאלו את‬ ‫יתיישן וישתבח‪ ,‬אך אם בצעירתו‬ ‫כאב לבנו היה זקנו החידושי הרי"ם‬ ‫הט"ז מה ראה על ככה להזמין את חותנו‬ ‫אינו מתנהג כדבעי‪ ,‬לא יועילו השנים‬ ‫מקרבו‪ ,‬ומרעיף עליו טללי אהבה‪ .‬סיפר‬ ‫על דבר שכזה לדין תורה? השיב‪ :‬ביום‬ ‫שיחלפו‪ ...‬וכן הרבי הלב שמחה היה חוזר‬ ‫ר' שלמה'לי לנכדו‪ :‬זכורני בימי ילדותי‪,‬‬ ‫בו אכלתי לראשונה את תבשיל הריאה‪,‬‬ ‫על אמרה זו בשמו‪ ,‬וידוע שהאחים הק'‬ ‫לאחר שהסתיימו ההקפות בשמחת‬ ‫הופרע לימודי בעיון לדקה קלה‪ ,‬מיד‬ ‫הבית ישראל הלב שמחה והפני מנחם‪,‬‬ ‫תורה‪ ,‬שאלני זקני‪ ,‬האם קיבלתי 'הקפה'‪.‬‬ ‫התעורר בשמים קטרוג גדול על משפחת‬ ‫שיצא לדבר מר' שלמה'לי כגון לאחד‬ ‫משהשבתי בשלילה‪ ,‬קרא מיד לגבאים‪,‬‬ ‫הב"ח‪ ,‬לפיכך הזמנתי אותו לדין תורה‪,‬‬ ‫מצאצאיו‪ ,‬אמרו‪' ,‬זקנך היה צדיק וקדוש'‪.‬‬ ‫ואמר להם‪ :‬לכסף וכבוד איני זקוק מכם‪,‬‬ ‫כדי שבית דין יפסקו שריאות אף הן בשר‪,‬‬ ‫(מלוקט מספר שיח הפרשה‪ ,‬מהרה"ח ר'‬ ‫אמנם לתת לנכדי הקטן ‘הקפה' ג"כ‬ ‫ונמצא כי אין מקום לקיטרוג‪ ,‬הפטיר‬ ‫חיים יצחק בהרה"ח יעקב מרדכי שוירץ‪,‬‬ ‫אינכם יכולים ?!‪ ...‬מששמעו זאת‪ ,‬ערכו‬ ‫רבינו ואמר‪" :‬הרי לנו עד כמה מחשיבים‬ ‫חתן הרה"ק ר' שלמה'לי אלתר)‬ ‫מיד הקפה נוספת‪ ,‬וכיבדו אותי בהקפה‪.‬‬ ‫דקה אחת של לימוד בעיון‪."!...‬‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫עוד סיפר‪ ,‬פעם לאחר סעודת שבת‬ ‫יגיעתו בתורה מילאה את כל הווייתו‬ ‫למד עמו זקנו את משנת תלמודו‪ .‬אירע‬ ‫וחושיו‪ ,‬פעם סח למקורבו הגאון רבי‬ ‫פעם שבעת לימודם בא הגוי המשרת‪,‬‬ ‫משה יהושע לנדא זצ"ל‪" :‬מקום שכתוב‬ ‫והוריד את הפמוטים מן השלחן‪ ,‬והיין‬ ‫בחזו"א 'ואין הרשב"א כעת תחת ידי'‪,‬‬ ‫שנותר מהסעודה עמד עדיין על השלחן‪.‬‬ ‫וכדומה‪ ,‬אין הכוונה דוקא שלא היה אז‬ ‫ט"ו חשוון (ה'תשי"ד)‬ ‫חשש החידושי הרי"ם להשתמש ביין‬ ‫הספר בבית‪ ,‬אלא מפני אפיסת כוחות‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫מפני ראיית הגוי‪ ,‬ואמר לר' שלמה'לי‪:‬‬ ‫לא הייתי מסוגל לגשת אל מדף הספרים‬ ‫של בעל ה"חזון איש"‬ ‫הגה"ק רבי אברהם ישעיהו זיע"א‬ ‫'לך אחר הגוי‪ ,‬ותן לו את היין‪ ’...‬שאל‬ ‫ולדפדף בו‪ ."...‬פעם התבטא‪ ,‬כי‬ ‫בן הגה"ק רבי שמריהו יוסף זיע"א‬ ‫הנער שלמה'לי את זקנו‪ :‬הרי השימוש‬ ‫היגעים בתלמודם בכל מאודם‪,‬‬ ‫ביין אינו אסור אלא מצד מנהג‪ ,‬ואילו‬ ‫גם אם לא זכו לכוין בדבריהם‬ ‫בנתינת היין לגוי‪ ,‬יש לחוש לאיסור מן‬ ‫להלכה‪ ,‬יזכו לעתיד לבא לאמיתתם‪.‬‬ ‫התורה‪' ,‬לא תחנם'? והסכים החידושי‬ ‫בהזדמנות אחרת אמר‬ ‫למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו‬ ‫הרי"ם לדבריו‪ .‬לאחר מכן כשבאו השפת‬ ‫על תלמיד‬ ‫אחריו וגו'‪( .‬יח‪ ,‬יט) פעם ביקש רבי‬ ‫ח | פרשת לך לך תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫(ביאורין והערות" מהגאון ר' יצחק מאיר‬ ‫חכם שהיה עמל ומתייגע בתורה‪ ,‬כי עברו שבועות מספר והד"ר קבע שהעין‬ ‫קנובלביץ‪ ,‬יש"כ לידידי הרה"ג ז"פ)‬ ‫על צאצאיו יהא ניכר עמל התורה של בלתה‪ ...‬עד גיל שמונים לא היה היהודי‬ ‫הנ"ל זקוק למשקפיים‪ ...‬המשיך לעבוד‬ ‫אביהם‪.‬‬ ‫ולא היה ניכר עליו כלום‪...‬‬ ‫מובא בספר אורחות חסידיו‪ .‬פעם‬ ‫התאוננו בפני החזו"א שע"י שמחמיר‬ ‫רבי אברהם יעקב קווינט‪ ,‬אדם גדול‬ ‫"שמה יטה" בליל שבת‪ ,‬גורם הדבר‬ ‫בספר 'מעשה איש' מספר על בחור‬ ‫בתורה‪ ,‬שלמד שיעור בצוותא משולשת‬ ‫לביטול תורה‪ .‬הגיב על כך‪ :‬אתם מכינים‬ ‫שהלך להתייעץ עמו בענין רפואי נחוץ‬ ‫עם רבינו ועם אחיו הבכור רבי מאיר‬ ‫צ'ולנט לשבת‪ ,‬תכינו גם מסכתא לשבת‬ ‫לצורך ניתוח‪ ,‬והחזו"א אמר לו לאיזה‬ ‫קרליץ‪ ,‬כשהיו בני ט"ז – י"ח‪ ,‬בקוסובה‪,‬‬ ‫בע"פ‪ .‬לאחר השיב בנוסח זה‪ :‬ביום‬ ‫רופא ללכת‪ .‬לאחר שקיבל את תשובת‬ ‫תיאר פעם איך היו לומדים בעיון גמרא‬ ‫שישי לומדים בע"פ דף גמ' וחוזרים עליו‬ ‫החזו"א שאל הבחור אם הוא יכול‬ ‫וראשונים במשך שש שעות רצופות‬ ‫כמה פעמים בליל שבת‪ .‬הוסיף הגר"ח‬ ‫לדבר עמו בלימוד [החזו"א היה אומר‬ ‫דבר יום ביומו‪ ,‬וכל אימת שנתקלין במבוי‬ ‫קנייבסקי שליט"א‪ :‬ולי השיב‪ ,‬הרי גם‬ ‫ששעות המנוחה שלו במשך היום‪ ,‬הוא‬ ‫סתום‪ ,‬מיד היו שלשתם לוקחין בידיהם‬ ‫חז"ל ידעו שיגרום לביטול תורה‪ ,‬ובכל‬ ‫כשהבחורים מישיבת פוניבז' באים לדבר‬ ‫ספרי "תהלים" וכל אחד בפ"ע פורש לקרן‬ ‫זאת גזרו‪ ,‬על מה שהקל מרן ה"חפץ‬ ‫עמו בלימוד] ונתארך עמו בשיחה ארוכה‬ ‫זוית ושופך צקון לחשו לפני האלקים‪,‬‬ ‫חיים" ב"שמה יטה" בליל שבת‪ ,‬אמר‬ ‫בסדר קדשים‪ .‬לאחר שסיימו לדבר אמר‬ ‫בלב נשבר ובדמעות שליש‪ ,‬כי יחון אותם‬ ‫שהיה משוחד בזה‪ ,‬ומשום אהבת התורה‬ ‫לו החזו"א 'בנוגע לניתוח דע לך שאינך‬ ‫ויתן בלבם בינה להבין ולהשכיל בדברי‬ ‫שהיתה לו הכריע להקל‪.‬‬ ‫צריך ניתוח כלל'‪ .‬תמה הבחור ושאל‪,‬‬ ‫תורה‪ ,‬אחרי התפלה בעינים אדומות‬ ‫מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר?‬ ‫מבכי‪ ,‬חזרו אל הגמרות‪ ,‬והתחילו מחדש‬ ‫דרגת לימוד התורה של החזו"א עד להפליא‬ ‫נענה החזו"א ואמר 'תחילה השבתי לך‬ ‫לחרוש בסוגיא‪ ,‬מקיימין "הפך בה והפך‬ ‫הנה ידועה גדול התמדת התורה של‬ ‫בדרך הרגילה‪ ,‬אך בחור המתייגע בתורה‪,‬‬ ‫בה" (אבות פ"ה מכ"ה)‪ ,‬עד אשר גילו את‬ ‫החזון איש שהיתה עד להפליא‪ ,‬דדרכו‬ ‫הקב"ה מתנהג איתו בדרך אחרת לגמרי‪,‬‬ ‫האמת המכוסה בין השיטים‪...‬‬ ‫בלימוד התורה היתה‪ ,‬שלמד עד מסירות‬ ‫אינך צריך ניתוח כלל'‪ .‬כשסיפר רבי‬ ‫נפש ועד אפיסת הכוחות בתכלית‪ .‬וגם‬ ‫מלכיאל קוטלר את המעשה בישיבת‬ ‫בקדושת לימודו אמר על עצמו שקיבל‬ ‫סיפר רבי נחמיה בקר מעשה ביהודי לייקווד‪ ,‬קם יהודי מבוגר ואמר ברבים‪,‬‬ ‫עליו מיום הבר מצוה ללמוד תורה‬ ‫שתוך כדי עסקו במלאכה חדר לעינו שהוא עצמו הבחור הנ"ל‪ ,‬וב"ה זכה‬ ‫לשמה‪ ,‬וע"י קבלה זו זכה במשך כל ימי‬ ‫רסיס מתכת‪ ,‬והובהל תיכף לבי"ח הדסה להאריך ימים בטוב ובנעימים‪.‬‬ ‫חייו בלימוד התורה"ק לשמה‪ .‬ואכן זכה‬ ‫בירושלים‪ ,‬לאחר שנבדק אמר לו הרופא‬ ‫למדרגות עצומות ונשגבות‪ ,‬כמש"כ‬ ‫המטפל ד"ר לנדא שאין לו מה לדאוג‬ ‫הגה"צ ר' בנימין יהושע זילבר זצ"ל‬ ‫וכי תוך שלושה שבועות הכל יסתדר‪ ...‬מספרת הגמרא שרב הונא בריה דרבי‬ ‫בספרו שפעם התקשה בלימוד באיזה‬ ‫נסעתי לחזו"א‪ ,‬ספרתי לו מה שאירע‪ ,‬וכי יהושע לא הלך ארבע אמות בגילוי‬ ‫ענין ודן בזה עם הסטייפלער זי"ע והלכו‬ ‫היהודי שבור‪ ,‬בניו יושבים ולומדים תורה‪ ,‬ראש‪( .‬קידושין לא‪ ).‬בביאור הגר"א‬ ‫יחד לשאול דעת החזו"א בזה‪ ,‬וכשנכנסו‬ ‫ואם ח"ו יאבד את עינו – בדרך הטבע לא כתב להוכיח מכאן ומעוד מקומות כי מן‬ ‫לחדר החזו"א ראו את החזו"א עומד‬ ‫יוכל להחזיק מעמד‪ ,‬שכן הוא לא יוכל הדין אין איסור ללכת בגילוי הראש אלא‬ ‫ומעיין בעיון עמוק באיזה ספר ומאיר‬ ‫להמשיך לעבוד למחייתו‪ ,‬וממילא צריך ממידת חסידות‪ ,‬או לפני גדולים דהוי‬ ‫עליו אור אלקי ונרתעו ונזורו אחור‪ ,‬שלא‬ ‫לראות לעורר עליו רחמים שישוב מאור חציפות‪ .‬והאריכו בזה הפוסקים‪ .‬אמנם‬ ‫להפריעו ולנתקו מדבקותו‪.‬‬ ‫עינו לאיתנו‪ .‬הייתי בטוח שאקבל ברכה‪ ,‬שמעתי מהרה"ח ר' חנוך סטריקובסקי‬ ‫כמו"כ נכנס פעם בעל השבט הלוי זי"ע‬ ‫כנהוג‪ ,‬לרפואה שלימה‪ ,‬אך לפליאתי שהיה גר שנים בשכנותו של ה"חזון‬ ‫להחזו"א וראה אותו עוסק בכתיבת‬ ‫ולתדהמתי החל לומר לי שצריך להגיד איש" בבני ברק‪ .‬פעם דיבר עמו ה"חזון‬ ‫חידושי תורתו בדבקות וריכוז גדול‬ ‫ליהודי שהקב"ה ברא את האדם עם שתי איש" על חומר גילוי הראש‪ .‬שאל אותו‬ ‫ועצום‪ ,‬ופנה אליו אח"כ החזו"א‬ ‫עיניים‪ ,‬ואם ח"ו מאבדים עין אחת – כח רבי חנוך‪ ,‬הלא ביאור הגר"א פסק שהוא‬ ‫בהתרגשות ואמר לו שהקב"ה יושב‬ ‫הראיה מתרכז כולו בעין הנותרת‪ ,‬ובירכו רק מידת חסידות?! אמר לו ה"חזון איש"‬ ‫יחד עם התלמידי חכמים וכותב‬ ‫שיוכל להמשיך לעבוד בעין אחת יותר שהוא ראה את הגר"א בחלום‪ ,‬והגר"א‬ ‫עמהם את דברי התורה שמחדש‬ ‫טוב ממה שלפני כן עבד עם שתי עיניו‪ .‬אמר לו שהוא חוזר בו ממה שכתב שם‪.‬‬ ‫פרשת לך לך תשפ”ז | ט‬ ‫בס”ד‬ ‫ונפל פגר‪ .‬היהודים שמעו המופת ותרעש‬ ‫הש"י בכל יום (כדאי' בחז"ל שהש"י עלה לארץ ישראל ונטמן בבית החיים‬ ‫העיר עד שיצא הקול גם לאוזני הגויים‪,‬‬ ‫בצפת‪.‬‬ ‫מחדש הלכה בכל יום)‪.‬‬ ‫המה רעשו על שהרג רבי עמרם את‬ ‫רבי עמרם חסידא היה תלמידו של‬ ‫ומענין לספר שהחזו"א העיד לפני בעל‬ ‫הערל‪ ,‬ובקשו לשפוט אותו על כך‪ ,‬אז‬ ‫הרה"ק רבי משולם איגרא זי"ע‬ ‫שבט הלוי זצ"ל שכל מה שזכה לעלות‬ ‫הבין רבי עמרם שהגיעה השעה להוציא‬ ‫מטיסמניץ‪ ,‬אביו של רבי עמרם ראה בו‬ ‫בתורה יתר מחבריו‪ ,‬הוא משום שלמד‬ ‫לפועל מה שנכסף זה כמה שנים לעלות‬ ‫כשרונות גדולים בילדותו‪ ,‬ובהיותו נער‬ ‫הרבה בספר הטור והב"י‪.‬‬ ‫לארץ ישראל‪ ,‬ונסע משם לניקלשבורג‬ ‫צעיר בן י' שלחוהו לישיבת רבי משולם‬ ‫לקבל ברכת פרידה מהרה"ק רבי מרדכי‬ ‫ובאגרת שכתב הוא עצמו רואים בגודל‬ ‫איגרא‪ ,‬בבואו לישיבה צחקו הכל על‬ ‫השגתו‪ ,‬עי' קובץ אגרות ח"א אגרת טו‬ ‫בנעט‪ ,‬ומשם לפרשבורג ונתעכב שם‬ ‫הנער הצעיר שבא להתקבל לישיבת‬ ‫כמה ימים להפרד מידיד נפשו מרן‬ ‫ואגרת לג; שמפרש ענין רוח הקודש –‬ ‫הבחורים הגדולים גאונים מופלגים‪ ,‬רבי‬ ‫שמתאחד שכל החכם עם שורשו העליון‬ ‫החת"ס זי"ע [אע"פ שהיה ידידו‪ ,‬היה‬ ‫משולם נתן לו דף גמרא ללמוד‪ ,‬לראות‬ ‫כפוף אליו כתלמיד] ולאחר מכן נסע‬ ‫שהוא האור האלקי השופע בו ונעשים‬ ‫איך הוא מבין את לימודו‪ ,‬לאחר שהצליח‬ ‫לאחדים ממש‪( .‬גיליון מעיינות הי"ם נח‬ ‫לארץ ישראל‪.‬‬ ‫נתן לו דף גמרא יותר קשה‪ ,‬ואח"כ יותר‬ ‫תשפ"ד)‬ ‫קשה‪ ,‬עד שראה שאכן הוא ראוי והגון‬ ‫כשהוא מתבונן בנפלאות הבורא אפשר לו להגיע‬ ‫החת"ס כתב עליו בהספדו 'זה הגאון‬ ‫להתקבל לישיבת הבחורים הגאונים‪.‬‬ ‫לכלות הנפש‬ ‫וצדיק מורינו הרב רבי עמרם זצ"ל שעלה‬ ‫אי׳ מהחזו"א זי"ע שהעיד ע"ע שכשהוא‬ ‫לארץ ישראל הרי היה גברא רבא וגאון‬ ‫מתבונן בעלה ובפרח עליו לעצור את‬ ‫הרב אונגר סיפר שרבי עמרם היה קדוש‬ ‫וקדוש וצדיק יותר מבחוץ לארץ' כדברי‬ ‫עצמו ולהפסיק באמצע מחשש שיבוא‬ ‫מרחם ממש‪ ,‬בהיותו בן ששה שנים נטפל‬ ‫חז"ל שבן א"י הוא כפול מבן חו"ל‪ ,‬אך‬ ‫עי"ז לכלות הנפש ולסכנת נפשות‪ ,‬וכן‬ ‫אליו גוי ערל וחטף מעליו את הציצית‪,‬‬ ‫כשבן חו"ל עולה לא"י הוא פי ארבע מבני‬ ‫פתח החזו"א את ספרו אמונה וביטחון‬ ‫רבי עמרם הנער התחיל לבכות מאד‬ ‫חו"ל האחרים‪' .‬ונתבקש בישיבה של‬ ‫בהסתכלות והתבוננות על גודל פלאי‬ ‫ועמד במקומו ולא רצה ללכת ד' אמות‬ ‫מעלה בן ארבעים שנה‪ ,‬ואיך אנחם'‪.‬‬ ‫הבריאה‪( .‬שם)‬ ‫לפני שיביאו לו ציצית אחר‪ .‬ואמר בשעת‬ ‫בשעת הסתלקותו פתח רבי עמרם‬ ‫צערו‪' ,‬הלוואי ישקע הגוי באדמה'‪ .‬לאחר‬ ‫הוא היה אומר – בספר 'איש חסיד'‬ ‫את עיניו וברך ברכה בשם ומלכות‬ ‫כמה ימים נפל הערל לבור ונתרסקו אבריו‬ ‫מובא שרבינו היה אומר 'וויפל איד איז‬ ‫'ברוך אתה‪ ...‬המאיר לעבדיו מאור‬ ‫ומת‪ .‬כששאל אותו אביו רבי משה נחום‬ ‫מען‪ ,‬וויפל מען טוט פאר א' צוויטן'‪,‬‬ ‫הגנוז מששת ימי בראשית'‪ ,‬ובזה יצאה‬ ‫'מה עלה בדעתך שיבלע באדמה'? השיב‬ ‫[‪-‬איך נמדדת היהדות שיש בכל יהודי‪,‬‬ ‫נשמתו‪.‬‬ ‫הנער‪ ,‬הרי למדנו על קרח שזלזל במצות‬ ‫לפי פועל ידו ומעשיו עבור הזולת]‪.‬‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫ציצית וסופו שנבלע באדמה‪ ,‬על אחת‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫כמה וכמה אותו ערל שלקח לי הציצית‪,‬‬ ‫סופו לאדמה‪.‬‬ ‫סדר נסיעתו לארץ ישראל עלייתו לארץ‬ ‫י"ז חשוון (ה'תקפ"ו)‬ ‫ישראל היה ע"פ מעשה שהיה במוצאי‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫ט"ז חשוון (ה'תק"ן)‬ ‫שבת בתחילת החודש וחיפש הלבנה‬ ‫של בעל "אהבת שלום" מקוסוב‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫לברך אותה בציבור‪ ,‬תוך כדי חיפוש‬ ‫הרה"ק רבי מנחם מנדל זיע"א‬ ‫של הגה"ק רבי עמרם חסידא זיע"א‬ ‫בן הרה"ק רבי יעקב קופל זיע"א‬ ‫נכנסו לחצר איזה פריץ ושם ראו הלבנה‬ ‫בחידושה וברכו עליה בשמחה‪ .‬תוך כדי‬ ‫בן הגה"ק רבי משה נחום זיע"א‬ ‫ברכת הלבנה יצא המשרת של הפריץ‬ ‫עם כלי זיין על שהם רועשים בחצרו‬ ‫כתב ברמתים צופים (פ"ג אות יד)‬ ‫היה ידיד נפשו של מרן החתם סופר‬ ‫של הפריץ שיושן‪ .‬תיכף אמר רבי עמרם‬ ‫שמעתי מאדמו"ר זי"ע הרה"ק הרבי‬ ‫זי"ע‪ .‬ובשו"ת חת"ס כותב עליו שבחים‬ ‫בינו לבין עצמו 'רבונו של עולם‪ ,‬האם אין‬ ‫רבי בונם זי"ע‪ ,‬בעת שנתראיתי לפניו‬ ‫מופלגים ביותר‪ ,‬וכן כתב עליו שהיה‬ ‫העולם יכול להתקיים בלי רשע זה?'‪.‬‬ ‫פעם ראשונה על חג הפסח‪,‬‬ ‫'צדיק קדוש ונורא'‪ .‬בן ארבעים במותו‪,‬‬ ‫בבוקר יצאה שמועה שאותו משרת מת‬ ‫י | פרשת לך לך תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫גם על עניי עיר אחרת‪ .‬ומזה תדע‪ ,‬כאשר‬ ‫אחד שעשה ספר ואחר שגמרו ראה בעין‬ ‫כאשר הזכרתי לפניו שהייתי על יום טוב‬ ‫תבקש מן אדם שיתן צדקה לעניים והוא‬ ‫שכלו אשר אין מי שיוכל להבינו לגדל‬ ‫שעבר אצל הרב הקדוש הרבי רבי מענדלי‬ ‫יענה ויאמר הלא עניי קרובי ועירי עלי‪,‬‬ ‫חריפותו‪ ,‬על כן עשה הקדמה לספרו‬ ‫מקאסוב ז"ל‪ ,‬אמר שרגליו בוערות לילך‬ ‫בודאי בשקר ידבר ואינו נותן להם‪ ,‬כי כל‬ ‫שיהיה מפתח להבין דבריו הנאמרים‬ ‫אל היהודי הזה‪ ,‬והוא לא הכיר מעולם את‬ ‫זה הוא הקדמה ומפתח שיוכל לתן צדקה‬ ‫בספר‪ .‬כן הוא הדבר בכאן‪ ,‬השם יתברך‬ ‫הצדיק הנ"ל‪.‬‬ ‫לכל הפושט יד‪ ,‬ואם היה לומד ההקדמה‬ ‫צוה לתן צדקה‪ ,‬וראה שקשה על האדם‬ ‫בודאי היה מרגל ומשיג גוף הענין אשר‬ ‫אשר לעמל ילד לתן מהונו לאשר לא‬ ‫ההקדמה נעשית בשבילו‪ ,‬אלא ודאי לא‬ ‫עמל בו‪ .‬על כן עשה השם יתברך הקדמה‬ ‫כתב באהבת שלום‪ ,‬אם כסף תלוה את‬ ‫למד ההקדמה ואינו מרגל לתן צדקה כלל‬ ‫לזה לתן לעניי קרוביו כי ימוך אחיך‪ ,‬שיש‬ ‫עמי את העני עמך (שמות כב כד)‪ .‬בגמרא‬ ‫כנ"ל‪ ,‬וד"ל‪:‬‬ ‫להם אהבה בטבע ואיש את אחיו יעזרו‬ ‫(בבא מציעא עא‪ ).‬דרשו מזה עניי קרוביך‬ ‫בבחינת רחמי הטבע שיש בו‪ ,‬ומזה ירגיל‬ ‫ועניי עירך ענייך קודמין‪ ,‬עניי עירך ועניי‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫עיר אחרת עניי עירך קודמין‪ .‬ונראה‬ ‫את עצמו לרחם ולתן צדקה לעניי עירו‪,‬‬ ‫כי ההרגל הוא טבע השני‪ ,‬וכאשר ירגיל‬ ‫שלשון קודמין הוא מלשון הקדמה ופתח‬ ‫את עצמו ברחמים יבא מזה לתן ולרחם‬ ‫השער להכנס בו‪ ,‬והוא על פי משל לגאון‬ ‫‬ ‫פרשת לך לך תשפ”ז | אי‬ ‫בס”ד‬ ‫ברכה מרובה‬ ‫למכובדינו הדגול‬ ‫הר"ר יהודה ארי' לייב שוירץ הי"ו‬ ‫בגילה ורינה נשגר בזה‬ ‫בית שמש‬ ‫ברכת 'מזל טוב' קדם‬ ‫אשר הרים תרומת ידו ברוח נדיבה‬ ‫מכובדינו הדגול‬ ‫להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫הר"ר אלחנן מוזסון הי"ו‬ ‫לרגל יומ"ד של זקינו‬ ‫אשדוד‬ ‫הגה"ק רבי שלמה'לי אלתר (אחיו של השפת אמת זיע"א)‬ ‫לרגל היכנס בנו יניק וחכים‬ ‫י"ג חשוון ה'תרצ"ה זיע"א‬ ‫הבחור המופלג כמר חיים ישראל ני"ו‬ ‫בן הגה"ק רבי אברהם מרדכי זיע"א‬ ‫לנועם עול תורה ומצוות‬ ‫בן בעל החידושי הרי"ם זיע"א‬ ‫ויזכו לראות נחת מכל יוצ"ח‬ ‫ולכל הטוב‬ ‫זכות הצדיקים יגן בעדו‬ ‫ויזכו לראות נחת מכל יוצ"ח‬ ‫ולכל הטוב‬ ‫ברכה מרובה‬ ‫ברכה מרובה‬ ‫למכובדינו הדגול‬ ‫למכובדינו הדגול‬ ‫הר"ר אליהו ניסן שוירץ הי"ו‬ ‫הר"ר ישראל זילברברג הי"ו‬ ‫בני ברק‬ ‫בית שמש‬ ‫אשר הרים תרומת ידו ברוח נדיבה‬ ‫אשר הרים תרומת ידו ברוח נדיבה‬ ‫להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫לרגל יומ"ד של זקינו‬ ‫לרגל יומ"ד של זקינו‬ ‫הגה"ק רבי שלמה'לי אלתר (אחיו של השפת אמת זיע"א)‬ ‫הגה"ק רבי שלמה'לי אלתר (אחיו של השפת אמת זיע"א)‬ ‫י"ג חשוון ה'תרצ"ה זיע"א‬ ‫י"ג חשוון ה'תרצ"ה זיע"א‬ ‫בן הגה"ק רבי אברהם מרדכי זיע"א‬ ‫בן הגה"ק רבי אברהם מרדכי זיע"א‬ ‫בן בעל החידושי הרי"ם זיע"א‬ ‫בן בעל החידושי הרי"ם זיע"א‬ ‫זכות הצדיקים יגן בעדו‬ ‫זכות הצדיקים יגן בעדו‬ ‫ויזכו לראות נחת מכל יוצ"ח‬ ‫ויזכו לראות נחת מכל יוצ"ח‬ ‫ולכל הטוב‬ ‫ולכל הטוב‬ ‫שבת שלום ומבורך!‬ ‫להארות והערות וכן להצטרפות לקבלת הגליון בדוא“ל‪ ,‬שילחו את כתובתכם לכתובת המייל‪smwhtwbh@gmail.com :‬‬ ‫או בטלפון ‪ 054-844-3494 -‬ובהשארת הודעה‪ ,‬לציין עבור גיליון שמועה טובה‬ ‫וכן מי שנדבו לבו לקחת חלק בזיכוי הרבים דרך תרומות והנצחות האפשריות כדלהלן‪:‬‬ ‫א‪ .‬דרך הקישור שמועה טובה‬ ‫ב‪ .‬דרך מערכת קהילות‪ :‬חייגו ‪ , 073-275-7000‬הקישו מס‘ קופה ‪ 10204‬ופעלו לפי ההוראות‪.‬‬ ‫ג‪ .‬שילחו את בקשתכם לכתובת המייל הנ”ל‪ .‬ואי”ה ניצור עמכם קשר בהקדם‪.‬‬ ‫ד‪ .‬חייגו לטלפון הנ”ל (וכן תוכלו להשאיר הודעה)‪.‬‬ ‫בי | פרשת לך לך תשפ”ז‬