משנת השבוע · Mishnas Hashevuah — לך לך (2026-10-19)

א משנת השבוע
פרשת לך לך תשפ"ז
[שנה ט"ז -גליון ו']
לימוד מצוה יומית
י"ב מרחשון ערב שבת:
מצוה פא .לא להטות משפט הרש
י"ג מרחשון שבת קודש:
דין באומד הדעת מצוה פב.
פרשת וירא
י"ד מרחשון יום ראשון:
שלא ליקח שוחד מצוה פג.
תוכן הענינים ט"ו מרחשון יום שני:
מצוה פד .מצות שמיטת קרקעות
דברות קודש ט"ז מרחשון יום שלישי:
מכ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה ..ג מצוה פה .מצות שביתה בשבת
י"ז מרחשון יום רביעי:
מצוה יומית .........................................ה שלא להשבע בע"א מצוה פו.
י"ח מרחשון יום חמישי:
ליקוטי מגיד משנה ..............................ח
הדחת בנ"י לע"א מצוה פז.
דא"ח מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א .....יד
מערכת המשנה ...............................לב
שיעורי הלכה ...................................לג
ניצוצי הדף ......................................לט
מראי מקומות ללימוד דף היומי ........מה
הילולא דצדיקיא ..............................מו
מגיד משנה לנוער .............................נג
אונגוואר
יצא לאור ע"י
מכון משנה הלכות
1578 53rd St
Brooklyn, NY 11219
לשלוח תגובות והערות
בכל עניני הגליון בפאקס
718-851-2660
לקבל הקונטרס באי-מייל:
KhalUngvar@gmail.com
ג משנת השבוע
דברות קודש
מאת כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה
פרשת לך לך
ואיתא בזוה"ק תן לי הנפש נפשו של דוד "וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את
המלך ע"ה .וא"א מסר נפשו עליו ונסתלק חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש
מכל הרכוש שלו שהיו מושחתים מאד, מאות וירדף עד דן" (יד:יד) .ובגמ' (נדרים
אבל את לוט שהוא דהמע"ה הציל ,ומאי לב ).א"ר אבהו א"ר אלעזר מפני מה נענש
העונש הגדול של שעבוד רד"ו שנה. אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים
והנראה דהעונש היה בשביל "וירק את מאתים ועשר שנה ,מפני שעשה אנגריא
בת"ח ,שנאמר "וירק את חניכיו ילידי
חניכיו" ,דודאי מצוה גדולה עשה אברהם
אבינו להציל את לוט ,ומיד שבא הפליט ביתו" ע"ש .וצ"ב דהא קיי"ל פק"נ דוחה
ידע אברהם שמן השמים שלחו אותו כל התורה כולה ,והכא לוט הי' בסכנה
גדולה שאין גדולה מזו ,ומותר הי' לו
להציל את לוט ואת מלכות בית דוד.
ומצוה לבטל תורה להצילו ,והא ראי'
אמנם כיון שידע שהכל הוא בהצלחה מן שהרי נעשה לו נס גדול.
השמים' ,ולא בחיל ולא בכח וגו' אמר ה''
(זכרי' ד:ו) ,אלא מן השמים ילחמו עמו והבית ישראל הגיד בשם אביו מרן
האמרי אמת שהיה קלסתר פניו של לוט
וכדכתיב "ויחלק עליהם לילה" (בראשית
דומה לאברהם אבינו .ורצה נמרוד
יד:טו) .א"כ הי' לו לאברהם אבינו לצאת
להראות שלקח את אאע"ה ,והי' בזה ענין
למלחמה בלי חניכיו ,ולהניחם שהם ישבו
של קדה"ש .ולכן מסר נפשו אברהם
על התורה והוא יצליח בעצמו במלחמה
אבינו למלחמה על קדה"ש ונצח חוץ
ויהיה שלא כדרך הטבע יותר .ואדרבה
יתקדש ש"ש ביותר ,שאדם אחד יצא לדרך הטבע.
ללחום נגד ארבעה מלכים אלו שנצחו את עוד כתב ,כי מלחמת א"א עם המלכים
החמשה והוא נצח עליהם ,ואין לך קידוש היתה מלחמת מצוה ,דאאע"ה הלך
ה' גדול מזה .וגם היה מציל את לוט ואת להציל את כלל ישראל .דאיתא (ב"ר מ"א
דהע"ה. ד') עה"פ "מצאתי דוד עבדי" (תהלים
אבל כיון שלקח את חניכיו וביטל אותם פט:כא) היכן מצאתיו? בסדום .וכיון
מתורה ,נתגלגל הדבר ונתאחר קבלת דנשבה לוט ,נשבה בזה דוד מלך ישראל
התורה ,ובא שעבוד מצרים עד מעמד הר שהוא הכלל כולו ,ולכן לאחר שלקחו
נמרוד מסר נפשו .וגם אח"כ אמר מלך
סיני .ועיין ט"ז (יו"ד סי' רנ"א סק"א) מה
שכתב במרדכי הצדיק שהציל את כלל סדום "תן לי הנפש" (בראשית יד:כא),
משנת השבוע ד
שעשה אנגריא בת"ח ,א"כ ח"ו אבד ישראל ,ומעיקרא נמנה שלישי בין החכמים
שכרו לגמרי ואין לו מצוה על הצלת לוט. ולאח"כ נמנה חמישי בין החכמים ,והבן
ולכן בא לו הנבואה "אל תירא אברם כי קצרתי.
אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד" ,כלומר ועיין רש"י' ,חניכיו' -חנכו כתיב ,זה
שבאמת אנכי המגן לך ,והי' לך לבטוח בי אליעזר שחנכו למצוות .והיא לשון
ולהיות לבדך ,ומ"מ 'שכרך הרבה מאד', התחלת כניסת האדם או כלי לאומנות
ששכר מצוה מצוה ובודאי יקבל שכר, שהוא עתיד לעמוד בה .וכן "חנוך לנער"
ומצוה גדולה עשה על שהציל את לוט (משלי כב:ו) וכו' .והנה הם היו חניכיו
ודהע"ה .אלא מ"מ רמז לו שעכשיו נתאחר שחינכם ,שישאר אצלם החינוך הזה
קבלת התורה בשביל זה עד משה רבינו. שיעמוד בה לעולם.
וראשי תיבות 'שכרך הרבה מאד' הוא
וכיון שלקח אותם גם הם ,חנכם שצריך
'משה' .ועיין זרע ברך מה שכתב בזה. לעשות פעולות להלחם הגם כי לה'
ולכן אמר ליה ברמז אל תירא אברם .ומה המלחמה ,מ"מ 'וירק את חניכיו'.
מדויק לשון 'אל תירא' ,דאותיות תיר"א ואדרבה ,היה לו להגיד להם שישבו על
הם אותיות תרי"א ,ובגמ' (מכות כג): התורה ,ובזכות זה יציל את לוט .והיה זה
תרי"ג מצוות נאמרו למשה מסיני ,תרי"א לעונש ,הגם שעדיין לא ניתנה תורה.
כמנין תור"ה ו'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי
וראה זה כמה גרם שעבוד לבניו ובני בניו
הגבורה שמענו .ואמר ליה 'אל תיר"א ביטול תורה של חצי לילה לחניכיו ,שהרי
אברם' ,כיון שעשית אנגריא בת"ח ,ולכן
'ויחלק עליהם לילה' וחצי הלילה נשארה
בא העונש של שעבוד מצרים ,ולכן לא שמורה לליל שימורים .מ"מ גדול העונש
תקבל אתה התורה .הגם שאמרו שני אלפים
של ביטול תורה כ"כ ,הגם שכוונתו לשם
תורה התחילו מא"א ,מ"מ מחמת העונש מצוה .ולכן הגם שנעשה לו נס גדול
של ביטול תורה 'אל תיר"א' -לא תקבל והציל את הכל ,כי בעצם היתה מצוה
אתה התורה אלא משה רבינו ,והכל נתאחר גדולה של פק"נ לדהע"ה וע"ז קיבל
בשביל חצי לילה של ביטול תורה. שכרו ,מ"מ נענש בשעבוד מצרים בשביל
וגם יהושע נענש על ביטול לילה אחת ביטול תורה של חניכיו.
מתורה ,דכתיב שבא אליו המלאך "וחרבו ואולי מהאי טעמא נסמך "אחר הדברים
שלופה בידו" (יהושע ה:יד) ,וא"ל אתמול
האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה
בטלת תמיד של שחר ועכשיו בטלת תורה,
לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך
ושאל על מה באת ,ואמר על של עתה באתי הרבה מאד" (טו:א) .וצ"ב מה זה 'אל
על ביטול תורה באתי (עירובין סג ,:מגילה
תירא' -למה ירא ,ולמה אין לו שכר
ג ,).הרי כמה גדול עונש ביטול תורה.
שהבטיחו על השכר .אלא שהרגיש
ההמשך בדף הבא
אברהם אבינו שישתעבדו בניו מעתה על
ה משנת השבוע
מצוה יומית
ט"ז מרחשון תשפ"ז מצוה פה .מצות שביתה בשבת
עור' ,שאם לא היה כאן אשפה לא היה אם מותר לזרוק האשפה בשבת
מחלל שבת עבורו .ואפילו נאמר שאין בדבר ספיקתו בבעל הבית שזורק את
כאן 'לפני עור' ,שלא הוי בתרי עברא הזבל לרחוב ,ובאים לאסוף בשבת
דנהרא ,מ"מ מסייע ידי עוברי עבירה האשפה מהכלים ומובילים אותה
ודאי יש (עי' מג"א סי' שמז סק"ד). במשאית ,ורצה לחדש שיצטרך הבעה"ב
ואפילו בעכו"ם יש שיטות שאסור לסייע להפקיר את כלי האשפה שלו 'גארבעטש
לו במידי דאסור לו .וכתבו התוספות (ע"ז קענס' ,כיון שהרבה פעמים יש גם יהודים
ו :ד"ה שלא) שאסור להושיט למומרים בין המאספים ,א"כ הוא כגורם להם לחלל
דבר אסור ,ע"ש. שבת.
דעת הזורק להפקיר מביתו והביא סמוכין לעצמו מדברי החזו"א זצ"ל
שאסר ליהנות מהעלעקטריק ,כיון
ואמנם האמת כי הבעה"ב המוציא
שעובדים שמה גם יהודים מחללי שבת.
האשפה בכליו לחוץ ,הרי הוא מופקר
ועוד טעם נתן משום שאסור לכתחילה
לכל ,וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול,
ליתן לעכו"ם חפציו להוליכם בשבת,
ואדרבה ישמח אם יקחוהו משם .וכלי
ובפרט אצלינו שיש לנו רשות הרבים
האשפה שהוא מוציא אינו צריך הוא לזה
דאורייתא בנוא יארק.
שיוציאו ,אלא רוצה שיוציאו האשפה
מהם. גם אם מפקיר אסור
טעם שיכולים להקל להוציא האשפה הנה יפה העיר בזה לפוס ריהטא ,שודאי
אם ניחוש שמא יהיה יהודי בין המאספים,
ונראה בס"ד ,הנה העירייה המאספת ע"י
אסור להכשילו .והנה מה שכתב שמפקיר
חברת האשפה (גארבעטש קאלעקטארס
את האשפה ,איני יודע מה מועיל ההפקר,
יוניאן) עושה כן על דעת עצמה לאסוף
סוף סוף אם יודע שיקח יהודי האשפה,
האשפתות מכל העיר מידי יום ביומו או
עדיין אסור להכשילו ועובר משום 'לפני
פעמיים בשבוע ,בכל מקום לפי
ולמ"ד שרק אליעז"ר היה שלקח אתו, ועיין רבינו יונה באגרת התשובה (דף מ"ב
דגימ' דין שלש מאות ושמונה עשר ,י"ל עם פי' פתשגן הכתב) אין לך עונש גדול
דהעונש בא לו בשביל שאליעזר היה בתורה מעונש עון ביטול תורה ,וא"א
דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים ,ולא להנצל רק ע"י החזקת תלמידים ורבני
היה לו ליקח גם את אליעזר .וכיון לומדי התורה.
שביטלו הו"ל ביטול תורה ,והבן.
משנת השבוע ו
אשפה ליקח. ההצטרכות לדעתם ,ואין לבעה"ב שום
מגע ומשא עם החברה כלל וכלל.
אלא אפילו לדעת התוספות (שם צד .ד"ה
ובעה"ב המוציא אשפה מביתו לצידי
רבי) ,אפשר שבאופן זה דומה להוצאת
הרחוב בכל יום ובערב שבת ,הרי הוא
המת שאין צריכין לחפצים שמוציאים,
יודע שיקחוהו משם ,אבל אינו יודע אם
והרי במשכן היו צריכים לחפצים
יהיה יהודי או עכו"ם ,וגם אינו יודע אם
שהוציאו .אך כאן אדרבה הם מוציאים
יקחוהו בשבת או ביום אחר ,כי הרבה
האשפה ומבוילים אותה לשרפה ,ועכ"פ
פעמים אינם באים ביום השבת אלא ביום
פשוט שאין צריכים לאשפה שמוציאים,
אחר.
לפ"ז נראה שזהו מלאכה שאין צריכה
לגופה ,ואף שהוא מקבל שכר עבור זה, ואפילו יהיה ביום השבת ויהיו יהודים
הנה שכרו הוא ממילא על כל השבוע בין ביניהם ,הרי רובם עכו"ם ,ואפשר שהרוב
שיוציא זה האשפה או לא יוציא .א"כ גוים יקחו את האשפה שלו ,ולא המיעוט
נראה דבדידן הוי מלאכה שאינה צריכה שהוא ישראל .ואפילו אם יקחנו יהודי,
לגופה. אפשר שיקחוהו שניהם בבת אחת ,כי
הרבה פעמים הם לוקחים יחד ,ואז יהיה
חילוק בין עלעקטריק להוצאת אשפה
איסור דרבנן משום שנים שעשאוהו .וגם
ומה שרצה לדמותו לישראלים המייצרים כי על פי רוב הם אינם מגביהים הכלי
עלעקטריק שאסר החזו"א זצ"ל להשתמש האשפה מן הארץ ,אלא סובבים אותה
בזה .הנה אינו דומה נידון דידן לעלעקטריק ומגלגלין על הארץ עד הטראק [משאית],
כי שם ודאי יש פועלים ישראלים ושם מגביהים אותה שניהם.
עובדים ,וישראל משתמש במלאכת
ישראל .אבל כאן הרי אינו ודאי הוא נראה דלכו"ע אין בזה איסור ,כיון שיש
כאמור לעיל ,וגם אין ישראל משתמש בזה כמה ספיקות וספק ספיקות :ספק
בזה ,כי לישראל אין נפקא מינא אם אם יבואו ביום השבת ,ספק לא יבואו.
יקחוהו בשבת או ביום ראשון .אבל שם ואפילו יבואו ,ספק אם יהיו עכו"ם ספק
צריך לחשמל בשבת קודש ,ונהנה יהיו ישראל .ואפילו יהיו ישראלים
ממעשה שבת בשבת. ביניהם ,ספק יחלל שבת עליו ,ספק לא
יחלל ,שאפשר שיהיה בכלל שנים
ואדרבה בנוא יארק אין מי שמפקפק שעשאוהו.
ועמך כולם צדיקים וחסידים ואנשי
מעשה משתמשים בעלעקטריק ביום מלאכה שאין צריכה לגופה
השבת .ולשיטתו האיך לא חוששין אולי עוד יש להעיר דבר חדש ,אפשר
יש פועלים ישראלים גם פה שמלאכה זו הוא מלאכה שאין צריכה
בהצענטראלע [פיקוד חברת חשמל] לגופה .לא מבעיא לרש"י (שבת צג :ד"ה
מחללי שבת ועושים עלעקטריק ,והאיך ורבי שמעון) שפירש מלאכה שאין צריכה
ישראלים משתמשים בזה .ובאמת כי זה לגופה ,שברצונו לא באה לו ולא היה
זמן רב אשר חשבתי על זה .וכי חילול צריך לה ,הכי נמי ודאי ברצונו שלא
שבת ממצוות התלויות בארץ הוא ,אשר יוציא זה האשפה שלו ,ושלא יהיה שם
ז משנת השבוע
וגם אינו דומה לאיגרת המובא בבי דואר בחו"ל אין חוששין לה ,ובארץ ישראל
או מושלחת אם יש ישראלים ,שיש בזה חוששין .אבל אם נאמר שבארץ ישראל
מחמירים שלא לשלוח בערב שבת ,שלא ודאי ,ובחו"ל ספק מובן.
יגרום חילול שבת לישראל ,ששם גם
אינו דומה לנותן חפצים לגוי בשבת
המביא איגרת או מוליכה עכ"פ עושה
מלאכה בשביל הישראל ,וישראל ניחא ומה שכתב עוד שאסור ליתן חפציו
ליה במלאכה זו. לנכרי להוליכם בשבת ,הנה אין מזה שום
ראיה ,כי שם מדובר שנותן החפצים
אבל כאן הרי אין המלאכה בשביל לנכרי בשבת ,ואפשר שיחשדוהו שעשאו
הישראל אלא לעצמן ,שכיון דישראל שליח בשבת .אבל כאן אין חשש ,כי
הוציא האשפה מרשותו שוב אין לו נפקא כו"ע יודעים שאין ישראל מצוהו לזה,
מינא בו .אבל באיגרת הרי רוצה שיגיע אלא הוא בא מכח השלטון ,וכל שכן
(שו"ת משנ"ה חי"ח סי' למקום חפצו. שכבר הוציאו לחוץ קודם שבת.
קנ"ג)
ומי שילמוד במשנה הלכות
אי"ה אם יהי' לי זכות בעוה"ב
אשתדל להתפלל בעדו
מהקדמת שו"ת משנ"ה מהד' תשס"ט
משנת השבוע ח
ליקוטי מגיד משנה
פרשת לך לך
עד עכשיו לא הכיר בה אברהם
" ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ ויהי כאשר
הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את"
(יב:י-יא) .כתב רש"י ,עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות שבשניהם ,ועכשיו על ידי
מעשה הכיר בה.
השהייה בארץ מצרים גורמת לאדם לחטוא
נראה לבאר ,שהנה דבר ידועא הוא שארץ ישראל לרוב קדושתה ומעלתה מגינה ומצילה
את האדם מן החטא ,לעומת זאת ארץ מצרים היא מקור הטומאה בעולם ,ונקראת
(בראשית מב:ט) 'ערות הארץ' .וזה לעומת זה עשה אלקים ,ולפיכך נראה שכשם
שהשהייה בארץ הקודש מקדשת ומרוממת את האדם ,כך השהייה בתוך טומאת מצרים
מצננת את האדם בעבודתו ,וגורמת לו לחטוא ולשקוע חלילה בטומאה זו.
במצרים נעשה שינוי דק אצל אברהם אבינו
ולפ" ז יש לומר ,שאף אצל אברהם אבינו ברום מעלתו ודרכיו הנשגבות ,נעשה שינוי
דק מן הדק מחמת שהייתו בתוך טומאת מצרים ,והשפעה זו היא שגרמה לו לחריגה
קלה זו מהנהגתו ופרישותו ,עד שנתן לבו ליופי תוארה של אשתו.
א
כדאיתא בגמרא (כתובות קיא ).כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון .וכתב היערות דבש (ח"א דרוש
י"ד) :כי עיקר שלמות האדם בארץ ישראל ,מקום אשר שם משכן ה' ,ובו יקנה אדם שלימות התדבקות
גמורה עם ה' ,ושם אין מסך הבדל רוחות הטמאות וכדומה.
וכתב הפני יהושע על גמרא הנ"ל :נראה דהיינו דוקא במי שדר בה לשם מצות ישיבת ארץ ישראל
שהיא מקום קדושה ,וכדי שתגין עליו זכות ארץ ישראל שלא יבוא לידי חטא ,ואז אף אם לפעמים
חטא בא לידו ,או אפילו עון שהוא מזיד ע"י שתקף עליו יצרו ,מ"מ מסתמא גורם לו זכות ישיבת
ארץ ישראל שלא לן ועבירה בידו ,דלאחר שחטא ומצא עצמו עומד במקום קדוש ,ודאי תוהה על
הראשונות ,ושב ורפא לו.
משא" כ מי שדר שם דרך מקרה ,או מפני שהוא מקום מולדתו ,או מפני שבח פירותיה וכיוצא בו,
ומכל שכן במי שהוא מבעט בה ,ומזלזל בקדושת הארץ לילך אחר יצרו הרע ,לא דברה תורה במתים,
אדרבה עליו נאמר (ירמי' ב:ז) "ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה".
ומפני כך מצינו כשגברו עונות אבותינו ,גלינו מארצנו ושמם מקום מקדשנו ,ואיה הבטחת העם
היושב בה נשוא עון ,אלא על כרחך כדפרישית וכו' על כרחך הא דאמרינן דהיושב בארץ ישראל
שרוי בלא עון ,היינו דאף שעשה איזה עון מבלי שם על לב קדושת הארץ בשעת יצרו ,בכה"ג זכות
ארץ ישראל גורם שיתחרט לעשיית עון.
ט משנת השבוע
אשה מרמז לענינים גשמיים
עוד יש לבאר ,שאין כוונת הדברים רק כפשוטם ,שאברהם אבינו לא ידע את תואר
מראיה של שרה אשתו עד בואם לארץ מצרים ,אלא שהואיל והאשה מעצם מהותה
שואפת יותר לחומריות ,מסמלת היא בפרשה זו את החיבור שיש לאדם לעניני החומר
וגשמיות העולם הזה .וכוונת הכתוב ,שכאשר אברהם אבינו דר בארץ ישראל ,היה כה
מרומם ודבק בבוראו עד שלא היה לו שום שייכות וחיבור לענייני העולם הזה ,והיה
לגבי עניני הגשם בבחינת שלא הסתכל בה.
בהגיע למצרים הרגיש אברהם נגיעה קלה לעניני העולם הזה
אולם כשהקריב לבוא למצרים ,ואבדה ממנה סגולת ארץ ישראל ומעלתה ,הרגיש
בעצמו ששוב יש לו נגיעה קלה לעניני העולם הזה ,עד שנתן לבו לראשונה למראיה
של שרה .וזהו מה שנאמר 'ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה' ,ועל דרך מה שאמרו חז"ל
(מגילה י ):אין 'ויהי' אלא לשון צער ,והיינו שצער גדול הצטער אותו צדיק על שהוכרח
להתקרב למצרים ,והושפע באופן דק מן הדק לרום מעלתו ממעשיהם הרעים.
מן השמים גרמו לאברהם שיושפע במקצת מטומאת מצרים
מבואר מזה דטומאת מצרים כה מושרשת ביושבים בה ,עד שאף צדיק גמור כאברהם
אבינו ,עלול להיות מושפע חלילה בדקי דקות מטומאתם .ונראה שמן השמים גרמו לו
שיושפע במקצת מטומאת ארץ מצרים ,כדי לעוררו שאין לו לסמוך בעבודתו עבודת
הקודש על קדושת הארץ ומעלותיה המסייעים אותו ,ועל מלאכי ארץ ישראל המלווים
אותו לשמרו ,ועל כן הראהו הקב"ה את יפיה של שרה ,שידע בנפשו לעמוד על המשמר
ולהזהר שלא יפגם שם .והיינו דלעולם לא ירד אברהם אבינו ח"ו ממדרגתו הנעלית
בכך שהביט בה ,אלא שמאת ה' היתה זאת שתארע לו פגימה קלה זו לפי שעה ,כדי
לעוררו על הזהירות הגדולה הנדרשת במקום שהוא בא לשם.
גודל טומאת מצרים
ויש ללמוד עד היכן מגעת טומאת ארץ מצרים מכך ,שהקב"ה בעצמו עבר במצרים
לגאול את ישראל ,ולא שלח מלאך ,וכמו שאנו אומרים בהגדה של פסח :אני ולא
מלאך אני ולא שרף ,והיינו משום שאפילו מלאך ה' צבקות לא היה יכול לעמוד
בקדושתו בתוך טומאת מצרים .וכבר הקשו המפרשים ממה שנאמר (שמות יב:כג) "ולא
יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף" ,שמשמע שהמלאכים היו משחיתים את מצרים.
ויישבנו בדרך צחות ,שמלאך שתכליתו להציל את ישראל לא ניתן לשלחו למצרים
לרוב טומאתם ,אולם משחית אכן ניתן לשלוח.
אופן העברת הנהר ע"י אברהם ושרה
על פי דברים אלו נוכל לבאר את דברי התנא יונתן בן עוזיאל בפרשה דידן:ב והוה
ב
ודבר נפלא כתב בספר אהל יוסף (מהרה"ק מגרוכוב זי"ע) :והנה ידוע (זהר חדש פ' יתרו מב ).שאברהם
משנת השבוע י
כמא דקרב למיעל לתחום מצרים ,ומטו לנהרא וגליאו בשריהון למעבר ,כלומר שבעת
שעברו בנהר ,הגביה שרה את בגדיה .ולכאורה יפלא מדוע לא עברה את הנהר בבגדיה,
וכדרך שמצינו בהלכות יוה"כ (או"ח סי' תרי"ג סע' ה') שההולך לדבר מצוה ביוה"כ מותר
לעבור בתוך הנהר ,ובלבד שלא יוציא את ידיו מתחת לשפת חלוקו להגביה שולי
חלוקו על זרועו ,ואף שהטעם הוא שלא יהא נראה כנושא את הבגד על כתפיו ,שאסור
לעשות כן מדיני איסור הוצאה ,אך אף כאן היה לה לנהוג כך משום צניעות.
מן השמים גרמו כך לשרה כדי להתרות את אברהם
ועל פי הנ"ל מבואר ,שמן השמים כך סיבבו שתשנה מן ההנהגה הראויה לה ,כדי
להתרות באברהם שידע להשמר מטומאת מצרים ,שהיא מקור הטומאה שבעולם.
ארץ ישראל מסייעת לאדם להתנהג בקדושה
ובזה נוכל להמתיק מה שהובא (תענית כג ).על אבא חלקיה ,שכאשר היה שב מעבודתו
הניח את נעליו על כתפו ,ובעברו בנהר היה לובשם .ומשמע שנהג להיפך משרה ,שהרי
אפילו את נעליו היה נועל בנהר ,והיינו משום שאבא חלקיה היה דר בארץ ישראל,
וקדושת הארץ סייעתו .אולם שרה הגביה בגדיה כאשר הקריבה לבוא מצרימה.
(קובץ שבט מנשה)
❖
דברי הרמב"ן ששרה חטאה
"ותענה שרי ותברח מפניה" (טז:ו) .ראיתי לח"א (שפתי צדיק אות ל"ו) במה שתמה על
הרמב"ן על פסוק זה ,שהרמב"ן כתב :חטאה אמנו בעינוי הזה ,וגם אברהם בהניחו
לעשות כן .ושמע ה' אל עניה ,ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה
בכל מיני העינוי.
השגה על הרמב"ן
וכתב עליו :פה קדוש יטיח דברים כאלה על אמנו שרה ואבינו אברהם ,שהם נגד
התוספתא (סוטה פ"ה ה"ז) וז"ל" :ישפוט ה' וגו'" ,יכריע המקום בין דברי לדברך ,הכריע
ושרה היו גלגול אדם וחוה ,והם תיקנו הפגם הקדמון ,וזכו ל'כתנות אור' באל"ף ,והיה בשרם מבהיק
כאור החמה כמובא בתנחומא (לך לך ה') .והנה הנהר של מצרים היה המנגד לנהר של ארץ ישראל,
נהורא דחכמתא.
והנה ביעקב כתוב (לב:יא) "כי במקלי עברתי את הירדן" .ומובא במדרש (מדרש אגדה בראשית פרק
מ"ו) נתן מקלו בירדן ,ונבקע הירדן .וגם בכאן כשבאו לנהר מצרים ,והקליפה של מצרים רצה להתגבר
נגדם ,על כן גילו בשרם ,וכשראה הקליפה את בשר הקדוש ,אז נס ונתבקע הקליפה .וכמו שכתוב
(תהלים קיד:ג) "הים ראה וינס" ,ומובא במדרש (תהלים שם) שראה ארונו של יוסף .ומכל שכן כשראה
בשר הקדוש של אברהם ושרה ,וכשראה אברהם שגם שרה נתקדשה בכתנות אור ,אזי היה דואג
שלא יעמוד נגדם קליפה של מצרים ,גלגול נחש ,ועל זה אמר לשרה (יב:יג) "אמרי נא אחותי את",
ויכול להיות שיש בזה סוד על הכנעת קליפת מצרים.
יא משנת השבוע
המקום שנאמר (להלן כא:יב) "כל אשר תאמר אליך שרה וגו'" ,שאין ת"ל 'כל' ,מה ת"ל
'כל' ,מלמד שהכריע לשניה והכריע לראשונה ,מה שניה על אודות הגר ,אף ראשונה
על אודות הגר ,היינו בויכוחה עם אברהם לטרוד אותם מביתם .הרי שדרשו מריבוי
תיבת 'כל' ,שהקב"ה הכריע שהצדק היתה עם שרה אמנו .והאברבנאל חולק על הרמב"ן
מסברא ,וחז"ל למדו מקרא כן.
דברי הרמב"ן קאי על העינוי לא על השילוח
ואני תמה על שהטיח דברים נגד הקדוש אדוננו הרמב"ן ז"ל ,וחשב עליו שלא ראה מה
שעיניו ראו ,וח"ו נעלמה מיניה תוספתא מפורשת .אבל פשוט דהרמב"ן לא דיבר על
עיקר השילוח ,אלא אודות העינוי אשר עינתה שרה להגר ,ששרה ואברהם הסכימו
לזה ,וזה לא מצינו שהקב"ה הסכים לענות אותה ,ובקרא (טז:ז) "ויאמר אברם אל שרי
הנה שפחתך בידך עשי לה הטוב בעיניך ,ותענה שרי ותברח מפניה וגו' ,ויאמר לה
מלאך ה' שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה" ,ועוד בקרא שאמר לה מלאך ה' "הנך
הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל כי שמע ה' אל עניך" (שם:יא) ,היינו מה שעינה
אותה שרה ,ואם לא רצתה ומיאנה בה ,היה לה לשלוח את הגר תיכף.
ראיה לדברי הרמב"ן
ובמדרש (ב"ר מ"ה ה') כתיב "ויבא אל הגר ותהר" ,ומה ת"ל "הנך הרה וילדת בן" ,אלא
ג
מלמד שהכניסה בה שרה עין הרע והפילה עוברה .ולאחר שחזרה נתן לה הקב"ה הריון,
כי שמע ה' אל עניה .ואם כדבריו שהקב"ה הסכים לענות אותה ,א"כ מאי "כי שמע ה'
אל עניך" איכא כאן ,והרי הקב"ה הסכים לזה .עוד שם "כי אתה א־ל ראי" (שם:יג) ,א"ר
אייבו אתה הוא רואה בעלבון של עלובין .ופי' הרד"ל שאמר לה "כי שמע ה'" ,וכד"א
(לא:מב) "את עניי ויגיע כפי ראה אלקים" וכו' ,ע"ש .אם כן לא קשה כלום מהתוספתא
על דברי הרמב"ן.
❖
ביאור מדוע לא מל אברהם אבינו את עצמו קודם שנצטוה
"ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמולו בשר ערלתו" (יז:כד) .והקשו המפרשים למה
ג
ודבר נפלא כתב בספר אהל יוסף :וצריך להבין ,למה זה ועל מה זה הכניסה עין הרע בעוברה .אך
נוכל לומר ,דהנה ידוע דזה לעומת זה ברא האלקים ,והנה שרה ראתה ברוח קדשה שהולד הראשון
שיוולד מהגר יהיה מסטין ומקטרג על ישראל ,מחמת שראתה בהגר כשנתעברה ,תיכף כתיב "ותקל
גבירתה בעיניה" ,וזה הוא סימן מובהק על הילד .ולכן הכניסה בו עין הרע והפילה ,כדי שלא יהיה
חלילה מקטרג גדול על ישראל.
ובאמת גם ישמעאל רצה להרוג את יצחק ,כמו שאיתא במדרש (ב"ר נ"ג י"ד) אך לא כחו גדול כל
כך ,ועשה תשובה בסוף ימיו ,וזה הוא הענין מה שמרמז רש"י עה"פ (בראשית יז:טז) 'וברכתיה' -
בהנקת שדים ,כי איתא במדרש (שם ט') שהרבה עקרות נפקדו עם שרה ,ושרה ראתה ברוח קדשה
שהם יהיו חלילה מסטינים ומקטרגים על ישראל ,וע"י שהניקתם הכניעה את כחם ,כדי שלא יוכלו
חלילה לנגוע ביצחק ובישראל.
משנת השבוע יב
לא מל אברהם אבינו קודם שנצטוה ,כמו שקיים כל התורה (יומא כח ,):מאי שנא מצות
מילה דלא קיים.
בתחילה עשה אברהם רק כפי שכלו
נראה בהקדם בעל העקידה (פ' לך דף קד" ):ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים"
(יז:א) ,עם היות שכבר היה אברהם קרוב למאה שנים אשר הלך בהם מהלך השלימות
ממדרגה למדרגה עד שעוררו במחזה להגיעו אל מה שלא הגיע מתחילה .מ"מ עדיין
היה חסר העיקר ,והוא מה שלא הורגל לעשות בהשפעת בוראו על שכלו רק הדברים
אשר יציירם השכל האנושי .אמנם היוצא מהיקש השכלי ,הנה הוא עדיין עליו על מנהג
הפילוסופים ,החושבים שלא יושפע מאתו יתברך דבר כנגד שכלם ,והיא המחוייב להם
אמונתו מדעתם הגוזר ,היות המציאות על דרך החיוב ,וכבר התחיל בסיפור שקודם
להוציאו מאיצטגנינות זה כמו שנתבאר בשער רביעי.
ועתה הוסיף שנית ידו במה שיצוה על המילה ,כי הוא דבר אשר לא יגזור עליו ההיקש
השכלי כלל ,כי יהיה בבחינת השכל האנושי סכלות גמורה ,והודיעו עכשיו "אני א־ל
שד־י התהלך לפני" (שם) ,שהוא שם מורה על המכוון כי שד־י מצאנוך שגיא כח (עי'
איוב לז:כג) ,על המערכות הטבעיות לחונן ולרחם .והכוונה תדע ֶשאני א' שד' ,לכן
לפני ביושרך ,והיה תמים עמי ,ואל תתחכם יותר להשען על התהלך לפני ותתנהג ָ
חכמתך ולסמוך על חקירתך וכו' ,ע"ש.
ע"י המילה יכולים לעבוד את השי"ת למעלה מדרך הטבע
הנה ביאר בעל ה עקידה כי עד שלא מל ,היה אברהם עובד ה' והשיג כל ההשגות על
דרך החקירה והשכל ,וכל מה שלא היה משיג שכל האנושי לא השיג .וע"כ המשיך
לנהוג עוד על מנהג הפילוספים .ובא הציווי להנהיגו שלא כדרך הטבע ודרך ה' הנסי,
כי ע"י שימול ישיג דברים שלא השיג ,וע"י שיעלה בנו לעקידה ישיג עוד דברים מה
שנראה היפוך ההיקש השכלי.
עד הציווי לא השיג אברהם אבינו מצות מילה
ואמרו בגמרא (ברכות כ ).אמר ליה רב פפא לאביי ,מאי שנא ראשונים דאיתרחיש להו
ניסא ,ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא .אי משום תנויי ,בשני דרב יהודה כולי
תנויי בנזיקין הוה ,ואנן קא מתנינן שיתא סדרי וכו' ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד
מסאניה אתי מיטרא ,ואנן קא מצערין נפשין ומצוח קא צוחין ,ולית דמשגח בן .א"ל
קמאי הוה קמסרי נפשייהו אקדושת השם ,אנן לא מסרינן נפשין אקדה"ש .והכוונה
דרחמנא ליבא בעי ,ומסירת נפש שהוא היפוך השכל האנושי ,ולא השיג זה אברהם
אבינו עד לאחר שנצטוה על המילה כדעת בעל העקידה ,ולכן לא מל קודם( .טעם ק"ו)
*
ביאור מדוע לא מל אברהם אבינו את עצמו קודם שנצטוה
נראה לפ"מ שאיתא בספר יש שכר (מהמקובל רבי יששכר בער מקראמניץ ,נדפס בשנת
יג משנת השבוע
שס"ט) דאיתא בזוהר (ח"ג יד ).וז"ל :כתיב (בראשית יז:יב) "ובן שמונת ימים ימול לכם
כל זכר" ,וכתיב (תהלים צ:י) "ואם בגבורות שמונים שנה" ,וכלא בחד מתקלא סלקא.
ופירוש ,דהוא טעם והוא סוד מה שאמר הכתוב בן שמונת ימים דוקא ,לעורר ח' ספירות
עי לאין ממטה למעלה מעטרת עד הבינה אין סוף בלי פירוד ,ואלו שמונה ספירות
נקראים פ' שנים ,כי כל אחת כלולה מעשר ,ומי"ב צירופי הוי' ב"ה י"ב חדשי השנה,
וגם גימטריא 'ספירה' ' -שנה' ,והם הגוזרין דין על עולם בתגבורת הגבורה.
ועתה בתיקון המילה לח' ימים ,יתוקן ח' ימים עליונים שרמזו ,הנקראים באחד פ' שנה.
ולפי שח' ימים ופ' שנים שניהם רומזים על סוד הספירה ,לכן אמר הזוהר וכלא בחד
מתקלא סלקא ,ר"ל שכולם השמונה ימים ופ' שנים כולם עולים במשקל אחד ,באופן
שרומזים תמיד על הספירה .אמנם הימים הם בחינות ח' ספירות המאירים בעטרת,
והשנים הם למעלה בספירות הבנין עצמו.
אברהם אבינו חשב שרק ביום השמיני יש ענין למול
ולפ"ז יכולים לומר שאברהם אבינו סבר ,דדוקא מילה שמל אחרי ח' ימים יש לה סוד
וסגולה זו ,אבל אם לא היה ביום השמיני אין לה סגולה זו .ולכן לא מל עד שנצטוה,
ושאז נודע לו דהסגולה הוא על עצם קיום מצות מילה ,והוא מטעמים הנ"ל ,וכיון
שהסגולה על עצם המילה נצטוה בה ,כי לא מעכב השמונה ימים רק למצוה( .טעם ק"ז)
משנת השבוע יד
דברי אלקים חיים
מאת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
פרשת לך לך תשפ"ו
שיעור לחברי הכולל – יום רביעי
דהנה האדם נולד עם מידות וטבעים "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך
שונים ,ופעמים שיש בו מידות שאינן וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר
מתוקנים ,כדכתיב (איוב יא:יב) 'ועיר פרא אראך" (בראשית יב:א) .ופירש רש"י 'לך
אדם יולד' .אולם אין פירוש הדבר שהוא לך ,להנאתך ולטובתך ,ושם אעשך לגוי
מוכרח להישאר כל ימיו כפי שנולד ,אלא גדול ,כאן אי אתה זוכה לבנים ,ועוד
ניתנה בידו היכולת לעבוד על עצמו שאודיע טבעך בעולם' .ויש להתבונן
ולשנות את טבעו ,עד שההרגל נעשה בלשון רש"י 'ועוד שאודיע טבעך בעולם',
טבע שני. מהו ענין הודעת טבעו של אברהם אבינו
בעולם ,ומה המעלה המיוחד בדבר.
וזוהי היתה מדרגתו של אברהם אבינו,
שעבד על עצמו כ"כ בעבודת השם ,עד ועוד שאודיע טבעך בעולם
שנהפך טבעו לטבע חדש לגמרי ,אשר לא ומבואר בספה"ק ישמח ישראל (פ' לך לך,
היה מצוי בעולם קודם לכן .הוא נולד אות ג') ובספה"ק תפארת שלמה (פ' לך
בטבע של אדם ,וע"י עבודתו זכה לזכך לך ,ד"ה ויאמר ה' אל אברם) על פי היסוד
את טבעו ולהעמיד מציאות חדשה בעולם. הידוע שההרגל נעשה טבע שני .דכאשר
וזהו שאמר לו הקב"ה 'ועוד שאודיע האדם מרגיל את עצמו בדבר מסוים פעם
טבעך בעולם' ,שעל ידו יתגלה בעולם אחר פעם ,נעשה הדבר חלק מטבעו ,עד
טבע חדש -טבע של אדם שכל מציאותו שאינו צריך לכפות את עצמו בכל פעם
מכוונת לעבודת ה' .שלא היתה זו רק מחדש ,אלא כך נעשה טבעו ממש.
הנהגה של מעשים טובים ,אלא עצם וכבר האריכו בזה בספרים הקדושים ,כי
טבעו של אברהם אבינו נשתנה ונעשה ההרגל נעשה טבע שני (מאירי בחיבור
מכוון לרצון קונו ,כדאיתא בירושלמי התשובה ,מאמר א פ"ג ,ועוד) .וזהו שאנו
(ברכות פ"ט ה"ה) 'אברהם אבינו עשה יצר מבקשים בתפילה 'שתרגילנו בתורתך'
הרע טוב' .והיינו שלא הסתפק בכך (עיין ברכות ס ,):שלא תהיה התורה אצלנו
שהתגבר על יצרו ,וכפה את רצונותיו כדבר חיצוני שצריכים להתאמץ עליו
לעשות רצון ה' ,אלא זכה להפוך את היצר בכל פעם מחדש ,אלא שנתרגל כל כך
הרע עצמו לטוב ,עד שכל טבעו נעשה בתורה ובעבודת השם ,עד שיהיו חלק
מכוון לעבודת ה'. מטבענו ממש.
ובזה גילה אברהם אבינו לכל באי עולם
טו משנת השבוע
תינוקות ,ומלמד חמשה תינוקות -לכל שיש בכח האדם להפוך את מידותיו
אחד מהם חומש אחד מחמשה חומשי הרעות לטובות ,ע"י שמרגיל את עצמו
תורה .וכן היה מלמד ששה תינוקות ,לכל בעבודת ה' עד שנעשה הדבר טבע שני.
אחד מהם סדר אחד מששה סדרי משנה.
ומכאן יסוד לכל הדורות ,שאפשר לאדם
ולאחר שלימד לכל אחד את חלקו ,היה לעבוד על עצמו עד שישתנה טבעו
אומר להם שילמדו זה את זה ,עד שכולם לגמרי ,ולא יצטרך להילחם בכל פעם
ידעו את כל חמשה חומשי התורה ואת מחדש עם רצונותיו ,אלא עצם רצונותיו
א
כל ששה סדרי המשנה .ועל כך אמר רבי יהיו מכוונים לעשות רצון קונו.
חייא 'אנא עבדי לתורה דלא תשתכח רבי חנינא ורבי חייא -
מישראל' .ומסיימת הגמרא 'אמר רבי ,כמה
שתי דרכים בקיום התורה
גדולים מעשי חייא' .וכ"ק מרן אאדמו"ר
זצוק"ל היה רגיל לומר ,שדרכו של רבי ונקדים לבאר בזה ענין נפלא המובא
חייא היא בבחינת דרך הבעש"ט הקדוש. בגמרא (ב"מ פה ,):שם מסופר על רבי
חנינא ורבי חייא שנחלקו בענין קיום
ויש להתבונן במהות החילוק שבין שתי התורה בישראל .אמר רבי חנינא לרבי
הדרכים ,ומה היתה מעלתו המיוחדת של חייא 'בהדי דידי קא מינצית? חס ושלום
רבי חייא ,שעל מעשיו נאמר 'כמה גדולים אי משתכחא תורה מישראל מהדרנא לה
מעשי חייא' .דהנה רבי חנינא אמר שאם מפלפולי' .והיינו שאפילו אם ח"ו תשתכח
ח"ו תשתכח התורה ,יוכל להחזירה בכח התורה מישראל ,יש בכחו להחזירה על
פלפולו ,והיינו שע"י כח התורה אפשר ידי פלפולו .והשיב לו רבי חייא 'בהדי
לתקן ולהחזיר את כל מה שאבד .ואילו דידי קא מינצית? דעבדי לתורה דלא
רבי חייא ביקש להעמיד את האדם תשתכח מישראל' .והיינו שהוא עושה
במדרגה שלא תשתכח התורה ממנו כלל, מעשים שעל ידם לא תשתכח התורה
מפני שכל מציאותו תהיה מכוונת לתורה, מישראל מלכתחילה.
עד שלא תהיה התורה דבר חיצוני לו,
אלא עצם טבעו. ומבארת הגמרא ,מה היתה דרכו של רבי
חייא? תחילה היה זורע פשתן ,ומן הפשתן
ובודאי אין הכוונה שיש דרך להגיע היה עושה רשתות ,וברשתות היה צד
לעבודת ה' בלא תורה ,שהרי אין לאדם צבאים .את בשר הצבאים היה נותן
שום דרך להגיע למדרגה אמיתית בלא ליתומים ,ומן העורות היה מכין קלפים
התורה הקדושה .התורה היא יסוד הכל, וכותב עליהם חמשה חומשי תורה .לאחר
ועל ידה בלבד אפשר להגיע אל התכלית מכן היה הולך למקום שאין בו מלמדי
א
ז"ל הרמב"ם (הל' דעות פ"א ה"ז) :וכיצד ירגיל אדם עצמו בדעות אלו עד שיקבעו בו? יעשה וישנה
וישלש במעשים שעושה על פי הדעות האמצעיות ,ויחזור בהם תמיד עד שיהיו מעשיהם קלים עליו
ולא יהיה בהם טורח עליו ,ויקבעו הדעות בנפשו .ולפי שהשמות האלו נקרא בהן היוצרוהם הדרך
הבינונית שאנו חייבין ללכת בה ,נקראת דרך זו "דרך ה'" .והיא שלמד אברהם אבינו לבניו ,שנאמר
"כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'" (בראשית יח:יט) .וההולך בדרך זו מביא טובה וברכה לעצמו ,שנאמר
"למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו" (שם).
משנת השבוע טז
למלאך ה' צב־אות' .ולא נחה דעתו מן הראויה .אלא שיש חילוק גדול באופן
התואר הזה ,מפני שמעלת רבו היתה גבוה שבו התורה פועלת על האדם .יש דרך
ממעלת מלאך ,ואמר שעל רבו ראוי שבה האדם לומד תורה ,ומכח לימודו הוא
לכתוב את הכתוב (תהלים ח:ו) 'ותחסרהו מתעלה ומתקן את מידותיו .ויש מדרגה
מעט מאלקים'. גבוה יותר ,שבה התורה פועלת כל כך על
פנימיותו ,עד שכל טבעו מתהפך ונעשה
והנה בודאי שאין לנו שום השגה
טבע של קדושה.
במדרגתם של הצדיקים הללו ,אולם יש
ללמוד מזה יסוד גדול בעבודת ה' .דהנה עבודת הגוף והנשמה
אנו נמצאים בעולם הזה ,והקב"ה נתן לנו ומסופר על הרה"ק רבי שמעלקא
את התורה כדי שנעבוד אותו כאן בארץ, מניקלשבורג זי"ע ,שהיה נוסע אל
בתוך הגוף הגשמי ועם כל הניסיונות הרה"ק המגיד ממעזריטש זי"ע ,ולאחר
הכרוכים בכך. שחזר פעם מנסיעתו שאלוהו מהי
וכדאיתא בגמרא (שבת פח ,):שכאשר עלה התועלת שהוא מקבל בנסיעותיו .והשיב,
משה רבינו למרום ,אמרו מלאכי השרת שקודם שהתחלתי לנסוע אל המגיד
לפני הקב"ה 'מה לילוד אשה בינינו?' הייתי מתענה כדי שהגוף לא יתגבר על
וכשאמר להם שבא לקבל תורה ,טענו הנשמה ,והייתי צריך להחליש את הגוף
המלאכים שהתורה ראויה להישאר שלא יפריע לי בעבודת ה' .אבל עתה
בשמים ,וכדכתיב (תהלים ח:ב) 'אשר תנה לאחר שנסעתי אל המגיד ,למדתי לעבוד
הודך על השמים'. את ה' גם עם הגוף ,ושהוא יהא חלק
בעבודת ה'.
והשיב להם משה רבינו שהתורה ניתנה
לבני אדם שיש להם יצר הרע ,והם והענין דבתחילה היתה עבודתו להילחם
נמצאים בעולם הגשמי וצריכים לקיים בגוף ,משום שהגוף ורצונותיו היו עלולים
את מצוות התורה .שהרי המלאכים אינם להפריע לעבודת הנשמה ,ועל כן היה
שייכים לכל אותם ניסיונות שבהם עומד צריך להכניעו ולהחלישו .אולם לאחר
האדם בעולם הזה ,ואין להם אותה עבודה שזכה ללמוד את דרכו של המגיד ,הגיע
של התגברות על היצר והכנעת הרצונות למדרגה שבה הגוף עצמו כבר אינו עומד
הגשמיים .עד שהודו לו המלאכים, כנגד הנשמה ,אלא נעשה כלי לעבודת ה',
וכדכתיב (תהלים ח:י) 'ה' אדנינו מה אדיר וכל מציאותו הגשמית היתה בטלה לרצון
שמך בכל הארץ'. העליון.
והענין הוא ,שאין עבודת ה' מצטמצמת וזוהי התכלית שהאדם צריך לשאוף אליה,
לשעת לימוד התורה והתפילה בלבד, שלא יצטרך להילחם כל ימיו ברצונותיו,
אלא התכלית היא שהתורה תחדור אל אלא יעבוד על עצמו עד שגם טבעו
תוך פנימיותו של האדם ותשנה את כל ורצונותיו יהיו מכוונים לעבודת ה'.
מציאותו ,עד שכל מידותיו ורצונותיו וכל ומסופר על הגה"ק החתם סופר זי"ע,
מעשיו יהיו מכוונים לרצון ה' .ואין הכוונה שראה שכתבו על רבו הגה"ק רבי נתן
למעט ח"ו בחשיבות לימוד התורה ,אלא אדלר זי"ע את התואר 'הרב הדומה
יז משנת השבוע
רצונותיו ותשוקותיו כפי שהיו קודם לכן. אדרבה ,זוהי תכליתה של תורה ,שתפעל
אלא עליו להשתדל שהתורה תשפיע על על האדם ותזכך את טבעו ,עד שגם
כל מהלך חייו ,עד שלא יהיו לו רצונות כאשר הוא עוסק בעניני העולם הזה ,יהיו
נפרדים מרצון ה' ,ואף אכילתו ושתייתו כל הנהגותיו מתוך רצון לעשות נחת רוח
ושאר צרכי גופו יהיו מכוונים לשם שמים. לבוראו ,כדכתיב (משלי ג:ו) 'בכל דרכיך
ב
שאין התכלית שהנשמה בלבד תתעלה דעהו'.
והגוף יישאר בגשמיותו ,אלא שהאדם
וזוהי מעלת התורה שניתנה בארץ דוקא,
כולו -בגופו ובנשמתו ,י ָעשה כלי
ג שהאדם נברא עם גוף גשמי ורצונות
לעבודת ה'.
שונים המושכים אותו לעניני העולם הזה,
רחמנא ליבא בעי וניתנה לו התורה כדי שעל ידה יוכל לזכך
והנה איתא בגמרא (ברכות כ' ).מאי שנא את מידותיו ולהפוך את כל טבעו
ראשונים דאתרחיש להו ניסא ,ומאי שנא לעבודת ה' ,עד שגם הגוף עצמו נעשה
אנן דלא מתרחיש לן ניסא' .והיינו כלי לקדושה .ובזה יכול האדם להגיע
שהקשו מפני מה בדורות הראשונים היו למדרגות נשגבות שאין המלאכים יכולים
מתרחשים ניסים ע"י תפילתם ,ואילו להגיע אליהן בדרך זו ,שהרי מעלתו היא
בדורות האחרונים אין זוכים לכך. דוקא בכך שמתוך גשמיות העולם הזה
הוא מתגבר על טבעו ומהפך אותו
ואם נאמר שהדבר תלוי בריבוי לימוד לקדושה.
התורה ,הרי בימיו של רב יהודה היו
עוסקים בעיקר בסדר נזיקין ,ואילו ולפיכך אין די בכך שהאדם יושב ולומד
בדורות האחרונים היו לומדים את כל תורה בבית המדרש ,אם לאחר מכן,
ששת סדרי המשנה .ואעפ"כ כאשר היה כאשר הוא יוצא לעסוק בעניניו ,נשארים
ב
שמעתי פעם בהקלטה מדברי כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז קלויזנבורג זצוק"ל ,שאמר שאילו היה רבי
יוחנן הסנדלר חי בדורנו ,היה שולח אליו את בנו ללמוד ממנו את מלאכת הסנדלרות .והענין הוא,
שבודאי לא היתה כוונתו שילמד ממנו רק כיצד מתקנים מנעלים ,אלא שילמד ממנו כיצד יהודי
עוסק במלאכה גשמית ,ואף היא נעשית אצלו לעבודת השם .שכאשר רבי יוחנן הסנדלר עוסק
במלאכתו ,אין זו מלאכה גשמית גרידא ,אלא אף בשעת מלאכתו הוא דבוק בקונו ,וכל מציאותו
דבוקה בתורה ובקדושה.
ג
וכ"ה במשנה (אבות פ"ב מי"ב) 'וכל מעשיך יהיו לשם שמים' ,ופירש רבינו עובדיה מברטנורא,
שאף בשעה שהאדם עוסק באכילה ושתיה ובדרך ארץ ,לא יכוון להנאת גופו בלבד ,אלא שיהיה
בריא לעשות רצון קונו .וכ"כ הרמב"ם (הלכות דעות פ"ג ה"ב וה"ג) 'צריך האדם שיכוון לבו וכל
מעשיו כ ולם לידע את השם ברוך הוא בלבד' ,וביאר שאף כאשר האדם עוסק במשא ומתן ובמלאכה,
וכן באכילה ושתיה ושאר צרכי גופו ,עליו לכוון שיהיו כל מעשיו לתכלית עבודת השם .עד שאפילו
שנתו נחשבת עבודה למקום ,כאשר כוונתו לנוח כדי שיהיו לו כוחות לעבודת הבורא ,וסיים 'נמצא
המהלך ב דרך זו כל ימיו עובד את ה' תמיד' .וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי׳ רל"א סעי׳ א) 'וכן בכל מה
שיהנה בעולם הזה לא יכוין להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך' ,והוסיף שאפילו כאשר האדם
עוסק בענינים טובים ,אם כוונתו להשיג הנאת עצמו ,אין זו המדרגה המשובחת ,אלא עליו לעשות
הכל לשם שמים ,והיינו שאין עבודת השם מוגבלת לתורה ותפילה בלבד ,אלא כל מעשי האדם
יכולים להיעשות חלק מעבודת הבורא ,כאשר הם מכוונים לשם שמים.
משנת השבוע יח
את הלב ,עד שכל רצונותיו יהיו מכוונים העולם צריך לגשמים ,היה רב יהודה חולץ
לשם שמים. מנעל אחד ומיד היו יורדים גשמים .ואילו
בדורות האחרונים היו מצערים את עצמם
והנה שנינו במשנה (אבות פ"ב מ"ד) 'עשה
בתעניות וזועקים בתפילה ,ולא היו
רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו,
נענים.
בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון
אחרים מפני רצונך' .ויש להתבונן בחילוק ובמס' תענית (כד ):איתא ,שכאשר עמד
שבין שתי המדרגות הללו' ,עשה רצונו השמש לחלוץ גם את המנעל השני ,בא
כרצונך' ו'בטל רצונך מפני רצונו'. אליו אליהו הנביא ואמר לו בשם הקב"ה,
שאם יחלוץ גם את המנעל השני ייחרב
ובתוס' יום טוב (שם) מבואר ש'בטל
העולם .דאילו היה חולץ גם את המנעל
רצונך' נאמר בעניני לא תעשה ,שכאשר
השני ,היה הדבר עלול לגרום לריבוי
האדם רוצה לעשות דבר האסור ,עליו
גשמים עד כדי חורבן העולם.
לבטל את רצונו מפני רצון ה' .ואילו 'עשה
רצונו כרצונך' נאמר במצוות עשה ,שעל ומתרצת הגמרא 'קמאי הוו קא מסרי
האדם לעשות את מה שציוָ ה הקב"ה. נפשייהו אקדושת השם ,אנן לא מסרינן
נפשין אקדושת השם' .כלומר ,הראשונים
אולם שמעתי מכ"ק מרן אאדמו"ר
היו מוסרים את נפשם על קדושת השם,
זצוק"ל ביאור הדברים ,שיש כאן שתי
ולכן זכו שתפילתם תתקבל מיד.
מדרגות שונות בעבודת ה' .המדרגה של
'בטל רצונך מפני רצונו' היא המדרגה ובמסכת סנהדרין (קו ):מתרץ' ,הקב"ה
הראשונה ,שבה יש לאדם רצון משלו, ליבא בעי' ,וכדכתיב (שמואל א טז:ז) 'וה'
אלא שהוא מבטלו מפני רצון הקב"ה .הוא יראה ללבב' .והיינו שהקב"ה חפץ בלבו
רוצה דבר מסוים ,ויש לו הנאה ומשיכה של האדם ,ואין די בכך שיעשה את
לדבר ,אולם הוא יודע שהקב"ה אינו רוצה המעשים הנכונים כלפי חוץ ,אלא העיקר
בכך ,ולכן הוא כופה את עצמו ומבטל את הוא פנימיות הלב וכוונת האדם בעבודתו.
רצונו .ובודאי שזו עבודה גדולה וחשובה, ובזה היתה מעלתם הגדולה של הראשונים
שהרי ע"י כך הוא מקיים את רצון בוראו שלבם היה מסור כולו לשם שמים.
אע"פ שקשה עליו הדבר.
והענין הוא ,שהאדם יכול ללמוד תורה
אבל המדרגה של 'עשה רצונו כרצונך' ולעשות מצוות ומעשים טובים .אולם
גבוה יותר ,שהאדם עובד על עצמו עד עיקר הדבר תלוי במה שמתרחש בתוך
שרצון הקב"ה נעשה רצונו שלו ממש .אין לבו ,ובמה שהוא מבקש להשיג ע"י
הוא צריך בכל פעם להילחם ברצונו מעשיו .יש אדם שעושה מעשה טוב וכל
העומד כנגד רצון ה' ,אלא כל רצונותיו כוונתו לעשות רצון ה' .ויש אדם שעושה
מכוונים מלכתחילה לעשות את רצון את אותו מעשה ממש ,אלא שמעורבים
קונו .אין לו רצון אחר שהוא צריך לבטלו, בכוונתו פניות ונגיעות ,כגון כבוד והנאת
מפני שרצונו עצמו כבר נעשה רצון של עצמו וכדומה .ומאחר שהקב"ה חפץ בלבו
קדושה .וזהו 'עשה רצונו כרצונך' ,שיהיה של האדם ,הרי שעיקר העבודה הוא לזכך
יט משנת השבוע
אולם אין זו הדרך הנכונה ,שהרי קודם רצונו של הקב"ה כרצונו של האדם
ד
לכן היתה בתפילתו כוונה טובה לשם ממש.
שמים ,ועתה הוא עומד לבטל את
והנה בספה"ק חובות הלבבות (שער יחוד
ההתלהבות בעבודת ה' מחמת התחשבות
המעשה פ"ה) האריך לבאר את גודל החיוב
בדעת בני אדם.
לייחד את כל מעשי האדם לשם שמים,
ובודאי יש מעשים שראוי לאדם ולא לערב בהם כוונות אחרות .ומבואר
להסתירם מן הבריות ,אולם אין לו לעזוב בדבריו ,שכאשר האדם עושה מצוה כדי
תפילה בציבור ,לימוד תורה ,עשיית חסד למצוא חן בעיני בני אדם ,עליו להתבונן
ושאר מעשים טובים מחמת החשש שמא למי הוא עובד באמת .שהרי אם כל
יכבדוהו בני אדם .אלא עליו לעשותם מטרתו היא לקבל כבוד מאנשים ,אין
לשם שמים ,ואם אחרים ישבחוהו ,אין מקום שיצפה לקבל שכר מהקב"ה על מה
בכך פגם כל זמן שלא נתכוון לשבחם. שעשה לכבודם של בני אדם ,ועלול הוא
שעיקר העבודה אינה להימנע מן המעשה להפסיד את שלימות עבודתו משום שאין
הטוב ,אלא לזכך את הכוונה שבתוך הלב, עבודתו מיוחדת לשם שמים.
שלא יהיה מעורב בה שום רצון אחר
ומשתמש בלשון חריפה על מי שמערב
מלבד רצון ה'.
בעבודתו כוונה לדבר אחר ,שיש בכך
ובאמת ,כאשר האדם עושה מעשה טוב עבודת ה' בשיתוף נסתר ,כאשר האדם
וכוונתו מעורבת ,שחלקה לשם שמים עושה מעשים טובים ,ובתוך לבו הוא
וחלקה כדי למצוא חן בעיני בני אדם, משתף עמהם פניות אחרות ,כגון
עדיין יש במעשהו צד של כוונה טובה. שיכבדוהו הבריות וישבחוהו על מעשיו.
אולם אם מחמת החשש מפני בני אדם משום שבפנימיותו הוא מבקש עוד דבר
הוא מפסיק להתפלל בהתלהבות או נמנע מלבד רצון ה' ,ואין עבודתו מיוחדת
מלעשות מעשה טוב ,נמצא שהחשיבות להקב"ה לבדו.
שהוא נותן לדעת הבריות היא הגורמת לו
ועוד כותב החובות הלבבות שיש נסיון
להימנע מעבודת ה' .ועל כן אין העצה
נוסף ,שכאשר היצר אינו מצליח לפתות
לבטל את המעשה הטוב ,אלא לזכך את
את האדם לרדוף אחר הכבוד ,הוא בא
הכוונה ולסלק ממנה את הפניות ,עד
אליו בטענה הפוכה ,שאם רצונו לעבוד
שיוכל לעשות את המצוה בשלימות לשם
את הקב"ה באמת ,עליו להסתיר את כל
שמים.
מעשיו ,להתפלל בקיצור ובלא התלהבות,
ומסופר על צדיק אחד ,שהיה חושש מאד ולא להראות לאחרים שהוא עוסק בתורה
שמא יראו בני אדם את מעשיו הטובים ובמעשים טובים ,כדי שלא יבוא ליהנות
ויבוא לידי גאווה ,ועל כן היה נוהג מן הכבוד.
ד
וכעי"ז כתוב במאירי (אבות שם) ' ,עשה רצונו כרצונך' פי' שיעבוד מאהבה ,עד שמרוב אהבה יעשה
רצונו יתברך אע"פ שהוא נגד טבעי בחיבה ובאהבה כאילו רצונך בכך מצד טבעו ג"כ .ומפרש עוד
'שכרו לעצמך בעשיי ת דרכי התורה עד שישוב אילך רצון טבעי כשאר התאוות ויהיה זה סיבה
שרצונך תהא אחת עם רצונו ,והכל עולה לענין אחד'.
משנת השבוע כ
שמצד טבעו הקדוש של אברהם אבינו לעשות כלפי חוץ מעשים של ילדות
לא היתה ידו נמשכת אל המאכלת ,מפני ונערות ,כדי שלא יכירו הבריות במעלתו.
שכל איבריו היו מכוונים לעשות רק את
וכאשר ראהו הרה"ק הרבי מקאצק זי"ע,
רצון ה' .אלא שמאחר שהקב"ה צוה עליו
אמר לו בלשון מליצה 'אין טומנין בזבל'
להעלות את יצחק לעולה ,היה עליו
(שבת מז .):והיינו ,שאף שראוי לאדם
להתגבר ולשלוח את ידו בכח כדי לקיים
להצניע את מעשיו הטובים ,מ"מ אין לו
את הציווי שנצטוה בו באותה שעה ,ועל
להתנהג באופן שאינו ראוי כדי להסתתר
כן נאמר 'וישלח אברהם את ידו'.
מן הבריות ,אלא יעבוד את הקב"ה באמת
והיינו שאברהם אבינו זכה למדרגה שלא ובתמימות ,בלא להתחשב במה שיאמרו
היה לו רצון משלו כלל ,וכל מציאותו עליו בני אדם.
היתה מכוונת לרצון ה' .ולכן ,כאשר בא
ומכאן אנו למדים שאין די בכך שהאדם
לעשות דבר שבפנימיותו לא היה רצון
עושה מעשים טובים ,אלא עליו לבחון גם
הקב"ה שייעשה בפועל ,היה צריך לשלוח
את המחשבות והרצונות המלווים את
את ידו במיוחד כדי לקיים את הציווי.
מעשיו .יש אדם שיש לו רצונות רבים,
וכעין ענין זה מבואר בספה"ק אגרא
והוא כופה אותם ומתגבר עליהם ,וזו
דכלה (פ' וירא) .וזוהי מדרגת 'עשה רצונו
מדרגת 'בטל רצונך מפני רצונו' .אבל יש
כרצונך' ,שהאדם אינו צריך לבטל את
מדרגה גבוה יותר ,שבה האדם עובד על
רצונו העומד כנגד רצון ה' ,אלא כל
עצמו עד שאין לו רצון אחר מלבד רצון
רצונותיו נעשים רצון אחד עם רצון קונו.
ה' ,וכל מה שהוא עושה אינו אלא מפני
ועל דרך זה מבואר בספה"ק קדושת לוי שכך רוצה הקב"ה .וזוהי מדרגת 'עשה
(פ' לך לך; קדושות לפורים ,קדושה ראשונה), רצונו כרצונך' ,שהאדם זוכה להפוך את
בענין מה דאיתא במשנה (קידושין פב). עצם טבעו ורצונו לרצון של קדושה.
שקיים אברהם אבינו את כל התורה כולה אברהם אבינו לא היה לו רצון אחר
עד שלא ניתנה .ויש להבין כיצד ידעו
מלבד רצון ה'
האבות הקדושים את כל התורה קודם
שניתנה .ומבאר שהאבות הקדושים זכו ועל דרך זה פירש הרה"ק רבי מנחם
להשיג את התורה מעצמם ,מפני שכל מענדל מרימנוב זי"ע ,בענין מה שנאמר
מציאותם ורצונותיהם היו מכוונים לרצון אצל עקידת יצחק (בראשית כב:י) 'וישלח
ה' ,עד שהשיגו מתוך קדושת גופם ונפשם אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחט
את כל מצוות התורה. את בנו' .ויש להבין את הלשון 'וישלח
אברהם את ידו' ,שלכאורה היה די לומר
דהנה רמ"ח מצוות עשה הן כנגד רמ"ח 'ויקח את המאכלת' ,ומדוע הוצרכה
איברים רוחניים ,ושס"ה מצוות לא תעשה התורה להדגיש ששלח אברהם את ידו.
הן כנגד שס"ה גידים רוחניים .וכיון
שהאבות הקדושים זיככו את עצמם כל אלא שאברהם אבינו היה כל כך דבוק
כך עד שכל רצונם היה לעשות רצונו ברצון ה' ,עד שלא היה לו שום רצון משלו
יתברך ,זכו להשיג את התורה מתוך עצם מלבד רצון קונו .וכיון שבאמת לא היה
רצון הקב"ה שיצחק יישחט בפועל ,הרי
כא משנת השבוע
סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו'. מציאותם .ולכן אברהם אבינו ,אשר
ולכאורה יש להבין מה היתה התועלת נזדכך החומר שלו לגמרי ,השיג מתוך
בקריבה להר סיני בלא קבלת התורה. רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו את כל התורה
ומבאר שבשעת מתן תורה זכו בני ישראל כולה עד שלא ניתנה .שכאשר אין לאדם
להתפשטות הגשמיות ולביטול במציאות, רצונותיו ותאוותיו המסתירים ממנו את
עד שממילא היו יכולים להשיג את האמת ,הרי הוא יכול להשיג את רצון
התורה מצד נשמתם ,מפני שהתורה היא הבורא מתוך עצם קדושת נפשו.
עיקר חיות נשמות ישראל .וכאשר הגוף
והנה בני ישראל בהיותם במצרים ירדו
אינו מסתיר על הנשמה ,הרי היא משגת
עד מ"ט שערי טומאה .ויש לבאר בדרך
מצד עצמה את התורה והמצוות ,מפני
העבודה שהיו במדרגה של פניות ונגיעות
שהתורה ונשמות ישראל הן משורש אחד.
המסתירות את רצון ה' .שכאשר האדם
וזהו שנאמר קודם מתן תורה (שמות יט:ב) שקוע בתאוות וברצונות גשמיים ,הרי
'ויחן שם ישראל נגד ההר' ,ופירש"י בכל מה שהוא עושה הוא מבקש למצוא
'כאיש אחד בלב אחד' .שע"י האחדות הנאה ותועלת לעצמו ,עד שקשה לו
והתפשטות הגשמיות זכו ישראל להיות לעשות דבר בשלימות לשם שמים.
מוכנים לקבלת התורה .שכאשר האדם ולאחר יציאת מצרים נתן הקב"ה לבני
מסלק את פניותיו ונגיעותיו ואת ישראל את התורה ,שעל ידה יוכלו לזכך
הרצונות המפרידים בינו לבין הקב"ה את רצונותיהם ולצאת מן הטומאה אל
ובינו לבין חבירו ,הרי הוא נעשה כלי הקדושה.
ראוי לקבל את התורה ,וזוכה שהתורה
וזהו כח התורה הקדושה ,שהיא מוציאה
תהיה חלק מעצם מציאותו.
את האדם מן הרצונות הזרים ומזככת את
כמה גדולים מעשי חייא לבו ,עד שיוכל לעשות את כל מעשיו
ומעתה נוכל להבין את עומק מעשיו של לשם שמים .שאין התורה רק מלמדת את
רבי חייא ,שעליהם אמרו חז"ל 'כמה האדם מה עליו לעשות ומה אסור לו
גדולים מעשי חייא' .דהנה כאשר לעשות ,אלא היא משנה את פנימיותו
מתבוננים בסדר הלימוד שהעמיד רבי ונותנת לו כח להתגבר על פניותיו
חייא ,יש בו דבר פלא גדול. ונגיעותיו .וכאשר האדם לומד תורה
כראוי ועובד על עצמו ,הרי מעט מעט
הרי אפילו אם ניקח את המלמד המובהק הוא מתרומם מן הרצונות הגשמיים ,עד
ביותר בעולם ,ונעמיד לפניו חמשה שזוכה למדרגה שבה כל רצונו הוא
תינוקות ,ונאמר לו שילמד לאחד מהם לעשות נחת רוח לבוראו ,ואפילו בענינים
את כל ספר בראשית ,לשני את ספר הגשמיים אינו מבקש אלא לעשות את
שמות ,לשלישי את ספר ויקרא ,וכן רצון קונו.
הלאה ,ולאחר מכן ילמד כל אחד מהם את
כל מה שלמד לשאר חבריו ,הרי בדרך ועל דרך זה מבואר בקדושת לוי (ליקוטים
הטבע קשה מאד להבין כיצד יעלה הדבר ד"ה וקודם לזה יש לבאר) מה שאומרים
בידם. בהגדה של פסח 'אילו קרבנו לפני הר
משנת השבוע כב
וזוהי מדרגה נפלאה ,שכאשר אין לאדם שהרי כל אחד מן התינוקות צריך לזכור
פניות ונגיעות ,הרי אין הוא מתקנא את כל מה שלמד ,ולהיות מסוגל ללמדו
בחבירו ואין הוא מבקש להתגדל עליו, בשלימות לחבריו ,ואע"פ שהם ילדים
אלא כל רצונו הוא לעשות את רצון ה'. קטנים ,צריך שלא יהיו ביניהם מריבות
וממילא יכול כל אחד ללמוד וללמד את והפרעות ושאר הענינים המצויים בין
חברו בשלימות ,וכל אחד שמח בכך תינוקות .והרי אפילו אדם גדול הלומד
שחבירו יודע את התורה כמוהו .וכאשר דף גמרא ,פעמים רבות כאשר הוא
מעמידים תינוקות על יסוד כזה מתקדם לדף הבא הוא כבר שוכח חלק
מקטנותם ,הרי התורה נעשית חלק מעצם ממה שלמד ביום הקודם .וכאן בא רבי
מציאותם ,ואין היא כדבר חיצוני שאפשר חייא ומעמיד חמשה תינוקות שכל אחד
לשכוח אותו בנקל. מהם לומד חומש שלם ,ולאחר מכן מלמד
אותו לחבריו ,עד שכולם יודעים את כל
ובזה יש להבין את מעלתו הגדולה של
חמשה חומשי התורה.
רבי חייא ,שביקש להעמיד את האדם
באופן שלא תשתכח התורה ממנו כלל, וכן בששה סדרי משנה ,שכל אחד מהם
מפני שהוא עצמו נעשה מציאות של לומד סדר אחד ואחר כך מלמדו לשאר
תורה -שאין הוא לומד את התורה רק חבריו ,עד שכולם יודעים את כל ששה
כדי לדעת אותה ,אלא התורה נעשית סדרי המשנה .והרי זה פלא גדול ,כיצד
עצם חייו וטבעו .וכאשר כל מציאותו היא אפשר להעמיד סדר לימוד כזה ,שעל ידו
תורה ,הרי יש בזה קיום מיוחד לתורה, תהיה התורה מתקיימת בישראל ולא
שלא תשתכח ממנו בדרך זו. תשתכח מהם .ומפני מה בחר רבי חייא
דוקא בדרך זו ,שכל אחד מן התינוקות
ועל כך אמרו 'כמה גדולים מעשי חייא',
ילמד חלק אחד ואח"כ ילמד את חבריו,
שלא היתה גדולתו רק בכך שכתב ספרי
ולא לימד את כולם בעצמו את כל
תורה ולימד תינוקות ,אלא בכך שהעמיד
התורה.
דרך שבה התורה נעשית חלק מעצם
מציאותו של האדם. אלא שעומק הענין הוא ,שרבי חייא לא
בא ללמד את התינוקות רק ידיעות
וזו גם היתה מדרגת הצדיקים שהלכו
בתורה ,אלא ביקש להעמיד את כל
בדרך הבעש"ט הקדוש .שלא די בכך
מציאותם באופן שלא יהיו רצונותיהם
שהאדם יקיים מצוות וילמד תורה ,אלא
עומדים להם למכשול בעבודת ה' .הוא
עליו לעבוד על עצמו עד שכל מציאותו
רצה לחנכם מקטנותם שיהיו כל מעשיהם
הגשמית תהיה מכוונת לעבודת ה' .וכפי
מכוונים לשם שמים ,ולא ילמדו כדי
שביארנו במעשה של הרה"ק רבי
להתגדל על חבריהם .ולכן העמיד סדר
שמעלקא מניקלשבורג ,שלאחר שזכה
לימוד שבו כל אחד לומד את חלקו כדי
למדרגה גבוה כל כך כבר לא היה צריך
שיוכל ללמדו לאחרים ,ואין הוא מבקש
להילחם בגוף כבתחילה ,מפני שכל הגוף
לעצמו שום יתרון על חבירו ,אלא
היה משועבד לעבודת הנשמה.
אדרבה ,כל מטרתו היא שגם חבירו יזכה
והנה בענין העבודה לשם שמים יש דבר לדעת את התורה.
כג משנת השבוע
עבודת האכילה והמדרגה של לשם שמים שצריך האדם להיזהר בו מאד .פעמים
והנה בענין זה יש להתבונן גם בעבודת רבות אדם בטוח שכל מעשיו הם לשם
האכילה והתענית .דהנה ידוע ענין תענית שמים ,אולם באמת מעורבות בהם פניות
הראב"ד ,שבו האדם פורש ממקצת ונגיעות שאינו מבחין בהן כלל .אדם יכול
תאוותו בשעת האכילה ,ואינו אוכל כל לחשוב שהוא עושה מעשה טוב רק מפני
מה שהיה רוצה לאכול (יסוד התשובה שהוא רוצה לעשות רצון ה' ,אולם אם
לרבינו יונה בשם הראב"ד ,ועי' מגן אברהם יתבונן היטב בתוך לבו ,ימצא שפעמים
או"ח סי׳ תקע"א סק"א) .ויש חילוק גדול רבות יש במעשיו גם רצון לקבל כבוד,
בין עבודה זו לבין אדם שמתענה יום להתגדל על חבירו ,או להשיג לעצמו איזו
ה
שלם .שהרי אדם המתענה כל היום, תועלת והנאה.
כאשר מגיע הלילה והוא בא לאכול ,עלול וזהו 'רחמנא ליבא בעי' ,שהקב"ה אינו
לאכול מתוך רעבון גדול ומתוך תאוה ,עד מסתפק במעשה החיצוני ,אלא הוא רוצה
שאכילתו אינה נעשית לשם שמים כראוי. את לבו של האדם .שאין האדם נמדד רק
ועוד יתכן שיכנס בלבו שמץ של גאוה על עפ"מ שנראה בעיני הבריות ,אלא עפ"מ
כך שזכה להתענות יום שלם. שמתרחש בפנימיותו .וזו העבודה המוטלת
ואילו בתענית הראב"ד ,כאשר האדם על כל אחד ,להתבונן בעצמו עד כמה מעשיו
עומד באמצע סעודתו וכובש את תאוותו נעשים באמת לשם שמים ,וכמה פניות
ואינו אוכל את כל מה שהיה רוצה ,הרי ונגיעות עדיין מעורבות בהם ,ולהשתדל
אין זו עבודה הניכרת כל כך כלפי חוץ, לזכך את לבו יותר ויותר ,כדכתיב (דהי"א
ואין בה אותו מקום להתפארות שיש כח:ט) 'כי כל לבבות דורש ה''.
לפעמים בתענית של יום שלם .ומלבד ואין זו עבודה שאפשר להשלים ביום
זאת ,עצם העבודה היא להרגיל את עצמו אחד ,אלא צריך לכך עבודה של שנים,
שלא להימשך אחר הרצון והתאוה ,אלא שבהן מרגיל האדם את עצמו פעם אחר
לכבוש את יצרו ולעשות את הראוי לו. פעם לעשות את רצון ה' .וככל שהוא
והיינו שאין האדם נלחם רק במעשה מרבה לעבוד על עצמו ,הרי ההרגל נעשה
האכילה ,אלא הוא עובד על עצם הרצון, טבע שני ,עד שמעט מעט משתנה טבעו
שלא יהיה משועבד לתאוותו. והוא נעשה אדם אחר.
דעיקר עבודת האדם אינה תלויה רק וזהו ענין 'שתרגילנו בתורתך' ,שע"י הרגל
בגודל המעשה שהוא עושה ,אלא גם תמידי בתורה ובעבודת ה' זוכה האדם
בכוונתו ובמה שמתרחש בלבו בשעת שטבעו עצמו יתהפך לטוב ,ולא יצטרך
המעשה .אדם יכול להתענות יום שלם בכל פעם לכפות את עצמו לעשות רצון
ועדיין להישאר עם תאוותיו ורצונותיו קונו ,אלא עצם רצונו יהיה מכוון לכך.
ה
זכורני שפעם הביאו לפני אחד הרבנים מכתב שנדפס באחד הגליונות ,ובו כתב אדם העוסק
בבניית מקוואות בזה הלשון' ,אני כבר עוסק בבניית מקוואות ארבעים שנה לשם שמים ,ועכשיו
באים ומקפחים את פרנסתי' .והדברים עוררו שחוק ,שהרי מחד גיסא הוא מעיד על עצמו שכל
עבודתו במשך ארבעים שנה היתה לשם שמים ,ומאידך גיסא הוא מתאונן על שמקפחים את פרנסתו.
משנת השבוע כד
כשלעצמו .שאין עבודתו מיוסדת על הגשמיים .ולעומתו יכול אדם לאכול
מלחמה תמידית עם הגוף ,אלא הוא זכה ולשתות כדרכו ,ובתוך כך לעבוד על
להפוך את רצונות גופו עצמם שיהיו עצמו שלא להיות משועבד לתאוותיו.
מכוונים לעבודת ה'. והכל תלוי במדרגת האדם ובכוונתו ,וכל
אחד צריך לעבוד את הקב"ה לפי מדרגתו
וזוהי התכלית של כל העבודה ,להגיע
וכוחותיו.
למדרגה שבה אין האדם מבקש את טובת
עצמו כלל ,אלא בכל דבר הוא מבקש ועל דרך זה היה כ"ק מרן אאדמו"ר
לדעת מהו רצון ה' .כאשר הוא לומד זצוק"ל רגיל לספר מעשה על הגה"ק
תורה ,אין הוא מבקש להתגדל על הנודע ביהודה זי"ע ,שהיה נוהג להתענות
אחרים ,וכאשר הוא מתפלל אין הוא מראש חודש אלול ועד לאחר יום
מבקש שיכבדוהו ,וכאשר הוא אוכל אין הכיפורים .והיה לו תלמיד שהתחיל אף
הוא נמשך אחר תאוותו בלבד .אלא כל הוא לנהוג בתעניות ,ובאה אמו לפני
מציאותו נעשית מכוונת לעבודת ה' ,עד הנודע ביהודה ובכתה על כך שבנה
שנעשה אצלו ההרגל טבע שני .וזהו ענין מתענה .קרא הנודע ביהודה לתלמיד
'ועוד שאודיע טבעך בעולם' ,שאברהם ואמר לו ,אם תוכל לשבור את תעניתך
אבינו גילה לעולם שיש בכח האדם כפי שאני שובר את תעניתי ,רשאי אתה
לשנות את עצם טבעו ולהפכו לטבע של להתענות ,ואם לאו ,אל תתענה.
קדושה.
שאל אותו התלמיד ,כיצד הרבי שובר את
יסוד עבודת האברכים תעניתו .והשיב לו הנודע ביהודה ,שאצלי
היושבים באהלה של תורה אין שום חילוק בין האכילה שלאחר
ונראה שזהו אחד היסודות הגדולים התענית לבין כל אכילה רגילה .כשם
שעליהם צריך האברך להעמיד את חייו שבכל יום אני אוכל רק מפני שכך ראוי
כאשר הוא זוכה להיכנס לכולל לאחר לעשות לצורך עבודת ה' ,כך גם לאחר
נישואיו .הרי לאחר החתונה מתחיל האדם התענית איני אוכל מתוך תאוה מיוחדת,
לעסוק בצרכי ביתו ,והוא צריך לדאוג ואין אצלי שום שינוי באופן האכילה.
לפרנסת בני ביתו ולכל עניני החיים שאין האכילה אצלי דבר של תאוה והנאת
הגשמיים .ובאותה שעה הוא עומד בפני עצמי ,אלא דבר שאני עושה מפני שכך
נסיון גדול ,שהרי העולם מלא רצונות רצון ה'.
ותשוקות ,ויש לאדם משיכה לדברים וזוהי מדרגה גבוה מאד ,שכאשר האדם
שונים -לבית גדול ולרכב נאה ולשאר אינו משועבד לרצונותיו ,הרי אין אצלו
עניני הנוחות והמותרות. חילוק מצד התאוה בין אכילה לאחר
והנה האברך הזוכה לשבת בכולל צריך תענית לבין אכילה ביום רגיל -בכל מצב
להעמיד את עצמו על היסוד של 'עשה הוא עושה את המוטל עליו מפני שכך
רצונו כרצונך' .שאין די בכך שהוא יושב רצון ה' .כאשר צריך לאכול הוא אוכל,
ולומד במשך היום ,אלא עליו להשתדל וכאשר צריך להימנע מאכילה הוא נמנע,
שכל רצונותיו יהיו מכוונים לתורה ואין הוא נמשך אחר הרצון הגשמי
כה משנת השבוע
שגם בשעה שהוא יושב לפני הגמרא, ולעבודת ה' .בודאי צריך לדאוג לצרכי
מחשבותיו משוטטות בענינים אחרים. ביתו ,אולם אין עניני המותרות צריכים
ונמצא שאע"פ שגופו יושב בכולל ,מ"מ לתפוס את לבו ומחשבתו ,עד שגם כאשר
מחשבותיו נמצאות במקום אחר ,ואין הוא הוא יושב בבית המדרש הוא טרוד בהם.
זוכה לשלימות לימודו. אלא עיקר רצונו צריך להיות לזכות
ללמוד תורה ,וכל שאר הענינים יהיו
ולעומתו יש אברך היושב בכולל ,וכל
טפלים לכך.
ראשו ומחשבותיו שקועים בסוגיות
התורה ,ומקיים דברי המשנה (אבות פ"א וכתוב בספה"ק בן פורת יוסף (פ' ויחי ד"ה
מט"ו) 'עשה תורתך קבע' .הוא עוסק עוד י"ל דכתבתי לעיל) ביאור נפלא על
בהלכות בשר בחלב ,מתייגע בדברי הפרי דברי חז"ל (כתובות קי' ):כל הדר בארץ
מגדים ובתשובות רבי עקיבא איגר ,וכל ישראל דומה כמי שיש לו א־לוה ,וכל הדר
שאיפתו היא להבין את התורה לאמיתה. בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א־לוה'.
אין הוא לומד כדי לקבל כבוד ולהיות ומבאר על פי דברי הבעש"ט הקדוש,
נחשב בעיני הבריות ,אלא מפני שהוא שבמקום שמחשבתו של האדם נמצאת,
רוצה לדעת את רצון ה' ,ולהבין את דברי שם הוא כולו .ולפ"ז מבאר שאף אם אדם
התורה הקדושה כפי אמיתתם. דר בחוץ לארץ ,מ"מ כאשר מחשבותיו
ולבו קשורים תמיד בקדושת ארץ
וזהו אברך שזוכה להעמיד את עצמו
ישראל ,הרי הוא רק דומה כמי שאין לו
בדרך של 'עשה רצונו כרצונך' ,שכל
א־לוה ,אבל באמת מחשבתו קשורה
מציאותו נעשית קשורה בתורה .שאע"פ
בקדושת ארץ ישראל.
שהוא חי בעולם הזה וצריך לדאוג גם
לדברים גשמים ,כל שאיפתו היא לזכות ולעומת זאת ,יכול להיות אדם הדר בארץ
ללמוד תורה ולעבוד את הקב"ה ,ושאר ישראל ,אולם מחמת דוחק הפרנסה ושאר
הענינים אינם אצלו אלא אמצעים ענינים גשמיים ,מחשבותיו נתונות תמיד
הנצרכים כדי שיוכל לעסוק בתורה בחוץ לארץ .ואדם כזה דומה כמי שיש לו
ובמצוות מתוך מנוחת הדעת. א־לוה ,מפני שבגופו הוא נמצא בארץ
ישראל ,אולם מחשבתו נמצאת במקום
יעזור השי"ת שנזכה כולנו לסייעתא
אחר .והיינו שאין מקום מגוריו החיצוני
דשמיא ,ללמוד וללמד לשמור ולעשות,
של האדם לבדו קובע את מדרגתו ,אלא
ולא יהיו הדברים רק בבחינת 'דרוש וקבל
גם המקום שבו נמצאות מחשבותיו
שכר' (סוטה מד ,).אלא נזכה להכניסם אל
ורצונותיו ,שהרי במקום שמחשבתו של
תוך לבנו ולעבוד את ה' באמת .ונזכה
האדם נמצאת ,שם הוא כולו.
להרגיל את עצמנו בתורה ובעבודת ה',
עד שכל רצונותינו ומעשינו יהיו מכוונים ועל דרך זה יש לומר בענין האברכים
לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו, היושבים בכולל .דהנה יכול להיות אדם
ולעבוד את הקב"ה מתוך שמחה וטוב היושב בבית המדרש כל היום ,אולם
לבב ,ונזכה לכל ההשפעות הטובות ראשו ולבו נתונים כל העת בעניני העולם
ולגאולה השלימה במהרה בימינו אמן. הזה .הוא חושב על גשמיות ומותרות ,עד
משנת השבוע כו
ליל שב"ק חת"ק
לדבר עבירה ,אזי לא יוכל לטעון שטבעו "הלוא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי אם
גרם לו לחטוא ,דהא חזינן שלדבר מצוה אין השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה"
טבעו חם .אלא מוכח שאין בו יראת שמים, (יג:ט) .ותירגם אונקלוס :הלא כל ארעא
ויצרו שולט בו ,עיי"ש. קדמך אתפרש כען מלותי ,אם את לצפונא
אנא לדרומא ,ואם את לדרומא אנא לציפונא
והרמב"ן (אגרת הקודש פ"ג) ביאר דברי
[ואצפנך] .וכן בתרגום יונתן :הלא כל ארעא
הגמ' (ברכות ה ):ועל מטתי שתהא נתונה בין
קדמך אתפרש כדון מיני ,אם אנת לציפונא
צפון לדרום -דאמר רבי חמא ברבי חנינא
ואנא לדרומא ,אם אנת לדרומא ואנא
א"ר יצחק :כל הנותן מטתו בין צפון לדרום
לציפונא .עי' בספה"ק אורח לחיים שביאר
הויין ליה בנים זכרים ,שנאמר "וצפונך
הענין למה כתב התרגום צפון ודרום בזמן
תמלא בטנם ישבעו בנים" (תהלים יז:יד) .רב
שבתורה כתיב ימין ושמאל.
נחמן בר יצחק אמר :אף אין אשתו מפלת
נפלים .כתיב הכא 'וצפונך תמלא בטנם', הכל בידי שמים חוץ מיר"ש או צנים ופחים
וכתיב התם "וימלאו ימיה ללדת והנה הנה איתא בגמ' (כתובות ל ).הכל בידי שמים
תומים בבטנה" (בראשית כה:כד). חוץ מצנים פחים ,שנאמר "צינים פחים
ומבאר 'מטתו בין צפון לדרום' וז"ל ,וצריך בדרך עיקש שומר נפשו ירחק מהם" (משלי
אני לעוררך על המדה הזו ,שהרי ידוע שאין כב:ה) .וכתבו התוס' ,והא דאמר (ברכות לג):
פתי או סכל בעולם סובר כי מפני נתינת הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ,אין
המטה בין צפון לדרום זוכה אדם להיות לו ענינו לכאן.
בנים זכרים ושלא תהא אשתו מפלת נפלים. והמגיד הגדול ממעזריטש זי"ע ,וכן בספר
כ"ש שיאמרו עמודי עולם אנשים חכמים בינה לעתים (דרוש א') כתב שדבר אחד הוא,
ונבונים ר' חמא ברבי חנינא ור' יצחק ור"נ שהצנים הקרירות למעשה העבירות והפחים
בר יצחק כאלו הדברים. החמימות למעשה המצוות' ,בדרך עקש',
אמנם כי הם דיברו הדברים נרמזים המוקבעים בדרך עקש לרעה ,שהצינה
כמנהגם הטוב בכל מקום ,והנני מבאר .ידוע תקררהו לבלתי עשות כל מצוה ,והחום
כי הקור החזק הוא לפאת צפון ,והחום יעוררהו אל מעשה העבירות ,אינם בידי
החזק לפאת דרום .וחכמי האמת יודעים כי שמים להדריכם אל ההיפך לטובה ,אלא הם
הרחקת האדם אל הקצוות אינו מדין הטוב ביד האדם ובבחירתו הוא יתגבר עליהם
והישר .אבל המדות הבינוניות הם והיה לו לשם עולם ולתוספת שכר ,ע"ש .וכן
המובחרות ,ועל זה אמר שלמה ע"ה (קהלת היא בפנים יפות (וראה מש"כ הגר"א בביאורו
ז:טז-יז) "אל תהי צדיק הרבה וגו' ואל למשלי שם).
תתחכם יותר וגו' אל תרשע הרבה ואל תהי ובזה תלוי כל מדות אדם והנהגתו בקיום
סכל". המצוות .כי מהראוי שיהא הקרירות שולטת
ולפי שצפון ודרום הם שני הפכים לחום בדבר עבירה ,וחום והתלהבות לדבר מצוה,
ולקור ,הסתירו רז"ל דבריהם ,ורמזום ואמרו וזהו יראת שמים .אבל אם הוא קר ועצל
לדבר מצוה ,ומאידך מתאוה ורץ בהתלהבות
כז משנת השבוע
שבתאי ,וכח של שבתאי שלא לאכול בשר כי המשמש מטתו בהיות מזג גופו ממוצע
וללבוש שחורים וכו' והתורה צותה להיפוך בין החום ובין הקור ,אז יוכלו טבעיו לנוח
שלא לטעות אחריהם ,ע"ש באריכות. כו' ויהיה לו בנים זכרים כו' ,עיי"ש .הרי
דביאר הרמב"ן 'מטתו בין צפון לדרום'
וזהו כוונת התרגום שביאר לימין ושמאל
שילך בדרך הממוצע ,מ"מ צפון קאי על
'את לצפונא אנא לדרומא' ,דהיינו אצפונה
קרירות .ואולי דזה כוונה "מצפון זהב
במקום שמצנן לוט עצמו כמו שהיו גבי
יאתה" (איוב לז:כב) ,דהיינו שלא יתחמם
המלאכים דכתיב "ויאיצו המלאכים בלוט"
לעניני עוה"ז.
(בראשית יט:טו) ,שהיו צריכים לזרז אותו
למצוה שלא יהיה קר .מ"מ אצל אברהם וידוע דהאבות הקדושים שמרו שבת וכן כל
כתיב "והוא יושב פתח האהל כחום היום" התורה כולו ,כדאי' בחז"ל (יומא כח ):עה"פ
(יח:א) ,והכוונה "וירא וירץ לקראתם" "עקב אשר שמע גו' מצותי חקותי ותורתי"
(שם:ב) לקיים המצוה היה מחמם עצמו (בראשית כו:ה) ,עיי"ש .ובפרט שאברהם
למצוה .וכן במקום שאברהם יושב כחום יצחק ויעקב שמרו את שבת וכדאי' (שבת
היום ,אבל אצל לוט הוא להיפוך. קיח" ):והאכלתיך נחלת יעקב אביך וגו'"
(ישעי' נח:יד) .והכוונה בזה בעיקר דמאסו
השי"ת ישפיע רחמים וחסדים וישועות
בעוה"ז ,דהרי שבת מעין עולם הבא.
גדולות לנו ולכל ישראל ,ובקרוב נזכה
וברבינו בחיי (פ' שופטים ,ועי' א"ר סק"ד,
לביאת משיח צדקנו בב"א.
והמט"מ סי' תי"ב) דבשבת שולט מזל
❖
סעודת רעוד"ר
במס' ר"ה (לב ).אין פוחתין מעשרה .ופריך "ויאמר אד־ני אלקים במה אדע כי
כנגד מי ,ומשני כנגד עשרה מאמרות שנברא אירשנה" (טו:ח) .ובגמ' (ברכות ז ):א"ר יוחנן
העולם .ופריך ,מאי ניהו? 'ויאמר'. משום רבי שמעון בן יוחי ,מיום שברא
דבראשית תשעה הוו? ומשני 'בראשית' נמי הקב"ה את העולם ,לא היה אדם שקראו
מאמר הוא ,דכתיב "בדבר ה' שמים נעשו" להקב"ה 'אדון' עד שבא אברהם וקראו אדון,
(תהלים לג:ו) ,ע"כ .ועל זה בא השאלה, שנאמר "ויאמר אד־ני (אלקים) במה אדע כי
עשרה מי יודע שיהיה עשרה מאמרות ,ועל אירשנה" .ולכאו' יש להבין ,שהרי הי' טענה
כרחך בראשית נמי מאמר הוא .אם כן הא נגד אברהם שאמר 'במה אדע' ,וגם ברש"י
גופא קשה ,למה לא כתב במקום 'בראשית' שרצה לידע ענין הקרבנות.
נמי מאמר – 'ויאמר אלקים יהי שמים וארץ'.
אמנם יש להמתיק הכוונה ,שזה יסוד
מיהו בעמק המלך מתרץ ,לפי שנאמר ביום הקרבנות ריח ניחוח לה' ,ודרז"ל (ספרי פ'
הראשון 'ויהי ערב ויהי בקר יום אחד' שלח פיסקא ק"ז) "ריח ניחוח" -שאמרתי
(בראשית א:ה) ,דלא כתיב 'ראשון' לפי שלא ונעשה רצוני .גם יש להבין ענין עכו"ם לאו
נבראו מלאכים אלא בשני ,כדאיתא במדרש בני הרצאה נינהו (זבחים מה ,):מה הכוונה
(ב"ר א' ג') שלא יאמרו מיכאל מותח בדרומו הרצאה נינהו.
גבריאל בצפונו .לכן לא היה רק אחד מיוחד
משנת השבוע כח
מלאכים ,וביום ראשון לא היה אפשר לברוא לבדו .והנה איתא (חגיגה יד ).מכל דיבור של
מלאך ,שלא יטעו שהמלאך סייע בבריאת הקב"ה נברא ממנו מלאך .ואם כן אילו דיבר
שמים וארץ .ובאמת 'אחד אלקינו שבשמים בפירוש היה נברא ממנו מלאך ,והיה מקום
ובארץ' ,עכ"ד זי"ע. לטעות ח"ו .ולזה לא היה מאמר בפועל רק
מחשבה ,שלא יהיה ממנו מלאך ,ואז לא
הקב"ה משתעשע במעשיהם הטובים
היה אפשר לברוא שום מלאך.
של הצדיקים שיעשו בשנה הבאה
ובזו מובן דבגמ' (מגילה כא ):מייתי
והנה רבינו הקדוש הדברי חיים זי"ע
ד'בראשית' נמי מאמר הוא מהאי קרא
(מועדים ר"ה עה"פ תקעו בא"ד) הק' ,ולכן
"בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל
אמרו בגמרא (ר"ה לד ):שהתורה היינו חז"ל
צבאם" .דיש להבין למה מייתי כל הפסוק
שדבריהם תורה אמרו ,אמרו לפני מלכיות
דלתרץ ד'בראשית' נמי מאמר הוא ,סגי
כדי שתמליכוני עליכם ,זכרונות כדי שיבוא
'בדבר ה' שמים נעשו' (כמובא בר"ה לב.).
לפני זכרוניכם לטובה .והיינו לפי דאי' (ב"ר
ולפי מה שכתבתי מתרץ הפסוק עצמו ,כי
א' א') שישראל עלו במחשבה בראשית
'בדבר ה' שמים נעשו' והיה בחינת דיבור רק
הבריאה ,ומצינו (שם ח' ז') שנמלך הקב"ה
דקות בסוד המחשבה .ואם תאמר למה לא
בנשמתן של צדיקים טרם בריאת העולם.
כתב דיבור בפירוש במקום 'בראשית' כמו
והיינו שצפה הקב"ה במעשיהם של
כל מאמרות ,לכן מייתי 'וברוח פיו כל
הצדיקים ,ועלו השעשועים ממעשיהם
צבאם' ,שנברא ממנו מלאך בדיבור ,אם כן
לברוא העולם בשבילם .וכמו כן בכל ר"ה
לא היה אפשר שיהיה דיבור ממש שאז היה
אם ישראל ממליכין להשי"ת ,אז עולה
נברא מלאך ,וביום ראשון אי אפשר ליתן
זכרונם ושעשועם שע"י יתהוה העולם.
מקום לטעות כן (וכן הוא בערבי נחל פ' לך),
וזה אמרו לפני מלכיות שתמליכוני עליכם, עיי"ש.
מקבלת מלכותו יתעלה שעשוע מעשיהם
וממשיך מורנו רבי ארי' לייב צינץ זצ"ל
הטובים יזכרו לטובה .ובמה ,בשופר .שהנה
שביאר 'עשרה מי יודע עשרה אני יודע'
השופר הוא קול הבא מנהמת הלב
עשרה מאמרות .ואם תאמר בבריאת שמים
ומפנימיותיו ,וכמו שהי' בעת בריאת העולם
וארץ למה לא כתב מאמר בפירוש.
ע"י שעשוע שעלה ממעשה הצדיקים שצפה
והתירוץ ,כי ישראל ראו בחוש איך בדיבורו
הקב"ה שיעשו מעשים טובים ,כן עושין
נברא מלאך ,כי האר"י ז"ל פירש עה"פ "וכל
תשובה מעומק הלב ולעשות מעשים טובים,
העם רואים את הקולות" (שמות כ:טו) -הם
ואלו השעשועים עולים למעלה ונזכרים
המלאכים הנבראים מדיבור קדשו.
להתחדש בשנה טובה לחיים.
ואחר שראו שבדיבור נברא מלאך ,א"כ
וא"כ י"ל כוונת הפסוק "תקעו בחודש"
שפיר 'עשרה אני יודע' שנברא העולם
(תהלים פא:ד) ,היינו בהתחדשות שופר ,כמו
בעשרה מאמרות .ולי לא יקשה תשעה הוי,
שבבריאת עולם ע"י שעשוע הקב"ה
דיש לומר תירוץ הש"ס 'בראשית נמי מאמר
בנשמתן של ישראל ,נברא העולם בשביל
הוא' .ואי קשיא ליה למה לא כתב מאמר ,זה
ישראל שנקראו ראשית .כמו כן בר"ה צריך
אני יודע' ,עשרה דבריא' שנבראו מהם
לחבר הגבורות ,היינו הכמות של האותיות
כט משנת השבוע
שיתגלה על ידם גילוי ופרסום אלקותו מנצפ"ך שמורים על דין לישראל הגבורות
יתברך ע"י עבודתם השלימה. רשפי שלהבת אהבה בעצם נשמתן .וצריך
לדבוק בשורש הגבורות עלאין ,היינו
ואח"כ כשהצדיקים נבראו בעולם ועבדו
הצמצום הראשון המכונה בחי' מקיף
אותו יתברך באמיתיות לבבם ,היו בבחינת
ובבחי' שופר שמקיף .וזה תקע"ו בגימ' שני
הוי"ה ב"ה ,דהיינו שנתקיימה אז מחשבתו
פעמים מנצפ"ך.
יתברך הקדומה לכל הקדומים ,ונשלם
הרצון העליון בבריאת עולמו ,בכדי להיות ו'תקעו' לשון חיבור ,כמבואר בהאר"י ז"ל,
התגלות ההוי"ה ב"ה ופרסום אלקותו ומנצפ"ך הוא דין .והתחברות שני הגבורות
יתברך בעולם עתה ע"י עבודת הצדיקים יתיחדו מחדש ,היינו ההתחדשות בצמצום
השלימים ,נשלם הרצון העליון הקדום הראשון כנ"ל" .כי חוק לישראל הוא" ,בחי'
בבריאת העולם ,ופעלו טוב בעבודתם חקיקה לגבי דידן הוא 'משפט' ,בחי' שיעור
השלימה להמשיך עצם ההוי"ה ב"ה לזה לגבי א"ס ב"ה וב"ש כמבואר בשבר יוסף.
העולם .ולהיות על ידם גילוי ופרסום ו'משפט' הוא עמודא דאמצעיתא שכלול
אלהותו יתברך ,שיכירו וידעו כל באי עולם חסדים וגבורות ,והוא בחי' שיעור כידוע
כי הוא לבדו מלך על כל הארץ ,וא־ל אדון מרש"י ז"ל .ו'משפט' הוא ענין בירור דבר
על כל המעשים. ומכריע ,וד"ל.
וככה הוא בכל דור ודור ובכל שנה ושנה, באר משה :בביאור הפסוק כי עמך מקור חיים
שחוזר למציאות הראשון ,לחדש עולמו ונקדים דברי הספר הקדוש באר משה
כמקדם ,ולהיות התחדשות הבריאה .ועיקר (להגה"ק רבי משה קוזניץ זי"ע) מבאר הפסוק
התחדשות הבריאה הוא ע"י הצדיקים "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור"
שבדור ,שהם הם מביאים הרצון כביכול (תהלים לו:י) ,על פי מאמר חז"ל (חגיגה יב).
בהבורא יתברך לחדש עולמו ,ע"י שהוא עה"פ "וירא אלהים את האור כי טוב"
ית"ש הוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות, (בראשית א:ד) ,ודרשו חז"ל ראה הקב"ה
והוא נמלך תמיד בנשמת הצדיקים ,וצופה באור ז' ימי בראשית שאין כדאי לרשעים
בגודל התענוג והשעשועים שיקבל שישתמשו בו ,ועמד וגנזו לצדיקים לעתיד
מהצדיקים שיהיו בעולם ,ועבורם הוא לבוא.
מחדש עולמו כמקדם .והוא בבחינת אהי"ה
הוי"ה אהי"ה המוזכר בספרי קודש. דהנה חז"ל (ויק"ר ל"ו ד') דרשו' :בראשית',
בשביל ישראל שנקראו ראשית .והקב"ה
וזהו 'כי עמך מקור חיים' ,כלומר הצדיקים נמלך בנשמתן של צדיקים בבריאת עולמו,
שהם תמיד עמך ודבוקים בך כנ"ל ,היא היא שצפה גודל התענוג והשעשועים שיקבל
המקור של 'חיים' ,שהוא גימ' ס"ח ,כמספר מעבודת הצדיקים ,שיעבדוהו באמיתיות
השמות הקדושים הנ"ל אהי"ה הוי"ה ופנימיות לבבם ,ובשבילם היה עיקר רצונו
אהי"ה ,שהם מספר 'חיים' ,לחדש עולמו וכוונתו בבריאת עולמו .וזאת היא בחינת
בשבילם ,ובשביל התענוג שצפה שיקבל אהי"ה ,דעתיד לאתגלייא (זוה"ק אחרי שה.):
מהם ומעבודתם השלימה ,שהוא בחינת דהיינו שעתידים להיות צדיקים בעולם,
אהי"ה הוי"ה אהי"ה כנ"ל.
משנת השבוע ל
מפני התענית על מה שפרת שכינתו יצאה אבל לאו כל אדם זוכה לבחינה המעולה זו,
ורצועה בין קרניה ,ומה נענה אבתרי' .ואמר כי אם השרידים אשר ה' קורא אליהם ,יחידי
לו האר"י שבזמה"ז כל פעולה קטנה עולה סגולה צדיקי הדור .ולא כן שאר עדת בני
לרצון כמו הרבה תעניות בזמנם. ישראל שלא הגיעו למדריגת הצדיק הגמור.
ועכ"ז הצדיקים השלימים פועלים בצדקתם
וכך הדורות הלכו הלוך וחסור עד הבעל
להמשיך ג"כ הארה וקדושה לשאר אחיהם,
ישמח ישראל ,שכבר מזמנו ועד עתה יש
כללות עדת ישראל המתחברים ומתוועדים
למעלה מאה שנים .וא"כ כל חיזוק ,אפילו
אצלם .ועל זה אמר 'באורך נראה אור' ,קאי
לכמה רגעים שאדם מחזק א"ע ועושה איזה
על מדריגה הב' משאר כללות ישראל
פעולה טובה ,הוא היום בחינת "תהלתי
שאינם זוכים מעצמם להגיע למקור חיים
יספרו" (ישעי' מג:כא) לפי ערך הדור
העליון הנ"ל ,כי אם 'באורך' ,היינו באור
והאנשים.
של הצדיק ,הגנוז בז' ימי בראשית ,כנ"ל
כמו שהי' מרגלא בפומי' של הרה"ק רבי שעבורו היה עיקר הבריאה' .נראה אור' ,ג"כ
אהרן מטשערנאביל זי"ע בשם הרה"ק רבי לשאר כללות ישראל ,ונמשך ממנו הארה
זאב וואלף מזבאריז'' ,חזק חזק' -כאשר והתלהבות ג"כ לשאר אחיו מכללות ישראל.
איש יהודי מחזק את עצמו פעם ופעמיים, ע"כ ד"ק.
'ונתחזק' מן השמים ,שולחים עזרו מקודש
איסתכל והשתשע בנשמת הצדיקים
ומחזקים את ידיו בכל נסיונות החיים.
וזהו הכוונה דהנה בעת בריאת העולם שאל
וזהו הכוונה שהקב"ה יש לו נחת רוח נגד
הקב"ה למלאכי השרת האם יברא האדם,
המלאכים .איתא בגמ' (סנהדרין לח ,):אמר
והם התנגדו ,עד לבסוף הסכימו .מ"מ בדור
רב יהודה אמר רב :בשעה שביקש הקב"ה
המבול הסכים הקב"ה להם" ,מה אנוש כי
לבראות את האדם ,ברא כת אחת של מלאכי
תזכרנו" (תהלים ח:ה) .ומ"מ לא חרב הקב"ה
השרת ,אמר להם :רצונכם ,נעשה אדם
את העולם לגמרי" ,ונח מצא חן בעיני ה'"
בצלמנו? אמרו לפניו :רבש"ע ,מה מעשיו?
(בראשית ו:ח) .והכוונה כי הקב"ה השתשע
אמר להן :כך וכך מעשיו .אמרו לפניו:
ומשתשע בצדיקי הדורות ,ועם כל יהודי
רבש"ע" ,מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי
בדרגא דילי' שעובד השי"ת ועושה נחת רוח
תפקדנו" .הושיט אצבעו קטנה ביניהן
ליוצרו -הן בהתגברות על היצר ,הן בתשובה
ושרפם .וכן כת שניה.
על מעשיו הרעים.
כת שלישית אמרו לפניו :רבש"ע ,ראשונים
רבי חיים וויטאל :שבמעט יגיעה בזמנינו
שאמרו לפניך -מה הועילו? כל העולם כולו
זוכים להרבה יותר מתעניתים
שלך הוא ,כל מה שאתה רוצה לעשות
בעולמך -עשה .כיון שהגיע לאנשי דור ובאמת יש להוסיף כאן בהקדם כידוע דברי
המבול ואנשי דור הפלגה שמעשיהן רבי חיים וויטאל ,שבמעט יגיעה בזמנינו
מקולקלין ,אמרו לפניו :רבש"ע ,לא יפה זוכים להרבה יותר מתעניתים .ידוע מה שאיתא
אמרו ראשונים לפניך? אמר להן" :ועד בספה"ק ישמח ישראל (ר"ח כסלו) שרח"ו
זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבל וגו'" אמר לאר"י הק' שמצינו בחז"ל (ירושלמי
(ישעי' מו:ד) ,ע"כ. שבת פ"ה ה"ד) על ראב"ע שהושחרו שיניו
לא משנת השבוע
רחמים שקודם שיחטא להשוות להם רחמים ובזה יש לפרש 'שאמרתי ונעשית רצוני',
שיהיה אחר שיחטא ,עיי"ש. דהיינו מזה הי' הרצון לברוא העולם למי
שיש בחירה שיעשה מה שצריך .והכוונה
ולולי דמסתפינא הייתי אומר כי לאחר שחטא
דייקא בני ישראל והצדיקים ,שאיסתכל
הרחמים הם יותר גדולים מאשר קודם
הקב"ה ביום ראשון שהיה יחיד בעולמו.
שחטא ,עפ"י דברי קדושת מרן אאמו"ר
ובראשית בשביל ישראל שנקרא ראשית
זצללה"ה זי"ע (אמונת משה פרשה זו אות י"ג)
והצדיקים ,וזה הי' רצון השי"ת .משא"כ
שהרחמים קודם שיחטא צריך האדם מחמת
באומות העולם שאינם יודעים להתגבר,
היותו בלי עון שעי"ז יכול לבוא לידי גיאות.
ואין רצוני בהם אלא בשביל ישראל.
כי לאחר שחטא ועשה תשובה ,הנה בעלי
תשובה דרכן להיות שפלים וענוים ביותר, וזהו רק קרבן בני ישראל בני הרצאה נינהו.
כדאיתא ברמב"ם (הל' תשובה פ"ז ה"ח) אבל נח הי' יכול להביא קרבן והי' בן
ואינם עשויים להיות בעלי גאוה. הרצאה ,שהרי הקב"ה אמרתי "נחמתי וגו'"
(בראשית ו:ז).
אבל לפני שחטא עלול הוא לבוא לידי
התנשאות ,שהוא גרוע יותר מן החטא. חובות הלבבות :גדולים הרחמים
כמובא בחובות הלבבות (שער עבודת האלקים כשהוא בהכנעה לאחר שיחטא
פרק ד') מאמר החסיד לתלמידיו ,אילו לא
זה"ק כ"ק אדמו"ר באמרי מנחם זי"ע (פ' כי
היו לכם עונות הייתי מפחד עליכם ,ממה
תשא בא"ד) על ענין (ר"ה יז" ):ה' ה'" (שמות
שהוא גדול מן העונות .אמרו לו ,מה הוא
לד:ו) -אני הוא קודם שיחטא האדם ,ואני
גדול מן העונות? אמר הגבהות והגאוה ,כמו
הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה.
שאמר הכתוב (משלי טז:ה) "תועבת ה' כל
והקשה הרא"ש ז"ל קודם שיחטא למה צריך
גבה לב" .ולפיכך אחר שיחטא ועשה
רחמים .וכתב האוה"ח הק' ,ירצה להודיע כי
תשובה ,שאז הוא בהכנעה ושפלות רוח,
כשייטיב ה' ברחמיו לאיש ,הגם שיחטא לא
גדולים הרחמים אף יותר מקודם שיחטא,
יפחות מטובו דבר ,ותהיה המדה שהיה בה
אמן כן יהי רצון.
קודם מתנהגת גם אחר שחטא .לזה אמר
משנת השבוע לב
מערכת המשנה
ליקוטים קצרים מתוך שו"ת משנה הלכות ושאר ספרי רבינו הקדוש זי"ע
נערך ע"י הרב מרדכי צבי גינזבורג | אין ללמוד מכאן הלכה למעשה
בכורות ל"ח ע"א במסגרת דף היומי
תרומה וקדשים' ,פירושו דהתקנה היתה כלי שנטמא אחוריו במשקין -אחוריו
לתרווייהו כן לקדשים כמו לתרומה דנטמאו טמאין ,תוכו אגנו אזנו וידיו טהורין .נטמא
אחורים לא נטמאו תוכן .וזה אינו ,דהתקנה תוכו -כולו טמא ,דמדאורייתא אין אוכל
דנטמאו אחוריו ולא תוכו ,לא היתה אלא מטמא כלי ואין משקה מטמא כלי ,ורבנן הוא
לתרומה ,והתקנה היתה מאחר שגזרו על דגזור משום משקין משום משקה זב וזבה,
המשקין שיטמאו את הכלים מדרבנן חששו הלכך שויוה רבנן כטומאה דכלי חרס כי היכי
שמא במשך הזמן ישכח הגזירה ולא ידעו דלא לישרוף עליה תרומה וקדשים.
דטומאת כלי ע"י משקין לא הוה אלא
הנה ברמב"ם (פ"ז מהל' אבות הטומאות ה"ג)
מדרבנן ,ויחשבו שהוא כעין כל טומאות
איתא ,כשגזרו על המשקין שיטמאו את
דאורייתא ,וכשיטמא כלי ע"י משקין ויגע
הכלים ,גזרו שיהיו מטמאין את הכלים
בתרומה וקדשים יטעו שהם טמאין
מתוכן .כיצד ,אם נפלו לאויר כלי חרס ,נטמא
דאורייתא וישרפו עליהן תרומה וקדשים.
כולו והרי הוא שני ,ואם נגעו בשאר כלים
ולכן עבדו רבנן היכירא לענין 'תרומה' בכלי מתוכן ,מטמא כולן ונעשו שניים .אבל אם
שנטמא אחוריו במשקין ,שיהיו אחוריו נגעו משקין טמאין באחורי הכלי שיש לו
טמאין ותוכו וכו' טהורים ,ומתוך ההיכר הזה תוך ,בין בכלי חרס בין בכלי שטף וכלי
שיראו שמשונה טומאת כלים ע"י משקין מתכות נטמאו אחוריו בלבד ,והרי אחוריו
משאר טומאות ,יתנו לב שטומאה זו רק שני ולא נטמא תוכו .בד"א לתרומה ,אבל
מדרבנן ולא ישרפו עליה תרומה וקדשים. [לקדשים] כלי שנטמאו אחוריו ,נטמא כולו
וההיכר שעשו בתרומה הוא דעשו ,אלא והרי כולו שני ,ע"כ.
ממילא ידעו מזה גם בקדשים דטומאת כלים
והקשה חכם אחד על הרמב"ם [דמחלק בין
ע"י משקין לא הוה רק מדרבנן.
תרומה לקדשים] מסוגין דמבואר דעבדי
ואין להקשות אמאי לא עבדו היכירא גם רבנן היכירא כי היכי דלא לשרוף עליה
בקדשים כמו בתרומה ,כיון דכבר אית לן תרומה וקדשים ,משמע דגם קדשים בכלל
היכירא בתרומה עוד היכירא למה לן ,כיון האי תקנה דנטמאו אחוריו לא נטמא תוכו.
שכבר ליכא לטעות דטמאת כלים הוה
ורבינו (שו"ת משנה הלכות ח"ג סי' רכ"ה) כתב
דאורייתא .והא דעבדו ההיכר בתרומה ולא
דמי שהקשה קושיא זו על הרמב"ם ,ס"ל
בקדשים הוא למעלת הקודש לגדלו החמירו
דמה שאמרו 'כי היכי דלא לשרוף עליה
בו.
לג משנת השבוע
שיעורי הלכה
יום ב' פרשת בשלח תשע"ח לפ"ק
הלכות ריבית – יו"ד סי' קנ"ט
והקשו הראשונים א"כ איך מותר להלוותו דיני מומר לענין הלואה ברבית
בריבית ,דג"כ עובר משום 'ולפני עור', סע' ב' "מומר [להכעיס] מותר להלוותו
דהמומר עושה איסור בנתינת הריבית ברבית ,ואסור ללוות ממנו ברבית .הג"ה,
ועובר על 'לא תשיך'. ויש מחמירין אף במומר להלוותו ,וטוב
להחמיר אם אפשר להשמט ממנו".
ובספר התרומות (שער מ"ו ח"א סו"ס
ה') תירץ דבכי האי גוונא אין המומר עושה הטעם שמותר להלוותו ברבית
איסור בנתינת הרבית ,דהא דישראל נאסר ומה שמותר להלוות למומר ברבית [היינו
בנתינת הרבית הוא מדכתיב 'ולאחיך לא לקחת ממנו ריבית] ,נאמרו בזה כמה
תשיך' ,פירושו אתה הלוה לא תעשה איסור טעמים בראשונים :א) הטור כתב הטעם
שאחיך ישוך אותך .והמומר שאין המלוה משום דבריבית כתיב 'וחי אחיך עמך' ,ורק
מוזהר עליו ליקח ממנו ,ממילא גם הוא מי שאתה מצווה להחיותו אסור לקחת ממנו
אינו מוזהר מלתת רבית. ריבית ,וכ"כ התוס' (ע"ז כו .):ב) והרמב"ן
להלוות למומר בלי ריבית (ב"מ עא ):הביא בשם ר"ת הטעם עפ"מ
דאמרינן (ע"ז כו ):המשומדין מורידין ולא
הג"ה "וטוב להחמיר אם אפשר להשמט
מעלין ,וזה בגופו כ"ש בממונו .ג) הרמב"ן
ממנו" .היינו שלא להלוותו כלל .אבל אם
עצמו נתן טעם משום דכל אלו שמורידין
מלוה לו ,אסור להלוות לו בלא רבית (פתחי
אינם בגדר 'אחיך' ,וגבי ריבית כתיב 'אחיך'.
תשובה בשם תפארת צבי).
הטעם שאסור ללוות ממנו ברבית
וראיתי לאחד מהאחרונים שכתב שבזמנינו
ומפורסמים, ידועים הדברים שכל והטעם שאסור ללוות ממומר ברבית
והמומר יודע שיהודים בינם לבין עצמם [היינו לשלם לו רבית על הלואה שלוה ממנו]
אינם מלוים ברבית ,ואם יראה שמתנהגים כ' הטור דאע"פ שחטא ישראל הוא,
עמו בטוב להלוותו בלי ריבית ,עצם הטובה והנותנו לו עובר משום "ולפני עור לא תתן
בלבד כבר יעורר אותו לשוב לכור מחצבתו. מכשול" .ועיין ט"ז (סק"ב) וש"ך (סק"ג).
משנת השבוע לד
להחיותו .ולא העלה דבר ברור בזה והניח ומעיד שראה במו עיניו איך שמומר נהיה
בצריך עיון. בעל תשובה רק מזה שהתנהגו עמו בטוב
א
והלוו לו כסף בלי ריבית.
ונראה לומר שאולי יהי' תלוי במחלוקת
הראשונים אם מהני מחילה ברבית ,דהיינו אם הלוה למומר ברבית וחזר בתשובה
אם לקח המלוה רבית קצוצה שהדין הוא ויש לברר מה יהי' הדין אם הלוה ,וחזר
שצריך להחזירו ,ועכשיו אומר לו הלוה הלה בתשובה -אם מותר לגבות ממנו
שמוחל לו על החזרת הרבית. הרבית .בדרכי תשובה הביא בשם שו"ת ברית
יעקב שאסור לגבות ממנו הרבית אף מה
ונחלקו בזה הראשונים :הגאונים סוברים
שעלה בהיותו מומר ,דאע"פ שהקציצה בהיתר
שלא מהני מחילה ,שכל רבית שבעולם
כיון שבשעת הגבייה הוא באיסור חשיב
מחילה הוא שהרי מדעתו נותן לו ,אבל
רבית קצוצה ,כמבואר ברא"ש (סי' נ"ז).
התורה לא מחלה ואסרה מחילה זו ,לפיכך
אין המחילה מועלת כלום .והרמב"ם לקח ריבית מישראל ואח"כ נעשה הלוה מומר
והרא"ש ס"ל שמהני מחילה כמו כל חוב ואם לקח רבית מישראל ואח"כ נעשה הלוה
ממוני שיש לו בידו שיכול למחול לו. מומר ,בפתחי תשובה מביא שבשו"ת
ופלוגתתם מובא בטור ושו"ע (סי' ק"ס תפארת צבי נסתפק אם יחזור עתה לתקן
סע' ה') ושם נרחיב בזה בסייעתא דשמיא. הלאו הראשון שכבר עבר ,או דילמא בזה לא
יתוקן הלאו ,דהרי אינו מצווה עתה
א
מענין לענין באותו ענין :ראיתי באחד מהגליונות שהביא מעשה באיש אחד שחזר בתשובה
שלימה ,וניסה להשפיע על אחותו שג"כ תחזור בתשובה .והנה כל מה שניסה עלה בתוהו ולא הועיל.
פעם ראה שארגון הקירוב 'ערכים' יערכו כנס לחזרה בתשובה ,עלה בלבו שאולי שם ישפיעו על
אחותו ,וממחשבה למעשה הלך וקנה לעצמו ולאחותו כרטיס לכנס.
והנה הבעל דרשן שעלה לדבר שם לפני הקהל ,מסר משך שעה וחצי הרצאה בנושא מצות השבת
אבידה .ותוך כדי התחיל להתחרט בלבו על כל הענין שראה שכל יגיעו היה לריק ,שהיה בטוח
שיחממו שם הלבבות לחזור בתשובה ,ובמקום זה דיברו על השבת אבידה .אבל על הנעשה אין
להשיב ,ואכן בסיום הכנס הודה לו אחותו על הכרטיס ונשארה בשלה.
לאחר כחמש שנים עברה לגור ברומא ,ונתחברה שם לגוי אחד מלומד ומשכיל ,וכעבור תקופה
חשבה להנשא אליו רחמנא ליצלן .יום אחד כשהלכה עמו ברחוב נפל סכום כסף נכבד מכיס של
אחד מעוברי אורח ,ותיכף התכופף הגוי והכניסו לכיס שלו .משראתה כן אמרה לו שהיה מן הראוי
שיחזיר אבידה לבעליו ,ומה גם שבטח טרח על הסכום במשך כמה חדשים להשיגו .והגוי בשום אופן
לא הסכים לוותר על המציאה שמצא.
ובאותה שעה עלה בראשה כל הדרשה ששמעה בענין מצות השבת אבידה ,ועל כן הפצירה ודחקה
בו שיחזיר האבידה ,והגוי הזה עמד בסירובו .ומכיון שכן החליטה לנתק עמו הקשר ,וחזרה לביתה
וחזרה בתשובה שלימה .ויש ללמוד מכאן מוסר השכל שדרך העולם לחשוב שרק אם מדברים מעניני
תשובה יכול להועיל -הרי שאפשר לדבר על השבת אבידה ,וזה מה שהועיל שתחזור בתשובה.
לה משנת השבוע
מעליא לא יחזיר ,ושרי לעכב לדידיה. והנה אם נאמר כשיטת הראשונים שלא
דין המסור לענין הלוואה בריבית מהני מחילה ברבית ,היינו שמתחילתו ועד
סופו הוא שייך בדיני רבית ,יש לומר שתיקן
ודין המסור לענין הלוואת רבית :בפתחי
הלאו .אבל אם נאמר כשיטת הראשונים
תשובה מציין לשו"ת חכם צבי (סי' מ"ג)
שמהני מחילה ,היינו שהעבירה זה לקיחת
ושו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' ע"ג) מ"ש
הרבית ,ומה שאח"כ כבר שייך לדיני
בענין מסור .ובהגהות יד אפרים כתב
ממונות יש לומר שלא תיקן הלאו בזה.
בשו"ת שבות יעקב בדין מסור אם מותר
להלוותו ברבית :הב"ח פסק דאסור ,ובחכם לשיטת המחמירין ,אם לקח ריבית ממומר
צבי מתיר ,וכן בתשובה שבסוף קיצור פרדס
אם צריך להחזיר
לתרומת הדשן כתב דמותר ,והמחבר ואם עבר ולקח ריבית ממומר להפוסקים
בשבות יעקב כתב דבמסור אסור דילמא המחמירין (רמ"א) שלא להלוות מומר
נפיק מיניה זרעא מעליא ,דמהאי טעמא ברבית ,כתב הפתחי תשובה בשם שו"ת
אסור לאבד ממונו ביד ,כדאיתא בחו"מ תפארת צבי שמ"מ אם לקח ממנו רבית לא
(סי' שפ"ח סי"ג) .ועכ"פ ספיקא הוי ,ואין יחזיר ,דאף אם עבר על הלאו בזה לא קיים
ב
מוציאין מיד המוחזק. העשה 'וחי אחיך' דאינו מוזהר על זה .וכן
במומר להכעיס ,אף דשייך דאית ליה זרעא
ב כ"ק אאדמו"ר זי"ע מביא בשם התורת חיים הטעם שנקרא מסור ,דלכאורה הו"ל ליקרא מוסר
שמוסר ממון אחרים לעכו"ם .אלא הוא חושב שמוסר ממון אחרים ,אבל האמת הוא שהוא מוסר
נפשו להסט"א ,א"כ נמצא שאיהו גופיה מסור ביד אחרים.
וכן היה כ"ק אאדמו"ר זי"ע רגיל לספר שבפרשבורג היה גר אדם רשע בשם שמחה ,שהלשין למלכות
על בני ישיבת החת"ס שהם משתמטים הם מעבודת הצבא .כאשר נוכחו ראשי הקהל בסכנה המרחפת
על הישיבה ,נזעקו אל החתם סופר ונכנסו אליו בעיצומו של השיעור בישיבה כדי להודיעו על
הסכנה ולשמוע ממנו עצה .החת"ס לא היה מפסיק בדיבור בשעת השיעור ,ורמז להם לומר מה
בפיהם ,והם געו בבכי וסיפרו לו על הסכנה הנוראה .החת"ס המשיך בשיעורו כאילו דבר לא קרה,
והעסקנים הנאמנים נשארו לעמוד ,תוך שהם לוחשים לו שצריך לפעול ללא דיחוי.
הורה החת"ס על הגמרא ואמר ,הרי אנו עושים ,והמשיך בשיעורו ללא כל שינוי .לאחר השיעור הלך
רבינו החת"ס אל אותו רשע וניסה לדבר על לבו שיחזור בו מכוונתו ,אך ללא הועיל ,הרשע לא קם
ולא זע בפניהם ,ועוד העיז פניו לומר ,שאין מה לדבר אתו ,ובכוונתו לשטוח למחרת בבוקר את כל
דבריו בפני בית המשפט.
נענה החת"ס ואמר "בוקר ויודע ה' את אשר לו" (במדבר טז:ה) .מיד כאשר עזבו את הבית ,נשתרבבה
לשונו של אותו רשע וגרמה לחנק בגרונו .אשתו של המלשין כאשר ראתה כי חיי בעלה בסכנה,
רצה אל החת"ס והתחננה לפניו שיתפלל לרפואתו .השיב לה החת"ס ,אני מתפלל עבורו תפילה
ההוגנת לו .תיכף אח"כ מת אותו רשע.
החת"ס ברצותו לקדש שם שמים ברבים ,בי קש שהלוויתו של אותו רשע יעבור ליד פתח ביתו ממש
[כיון שהיה מסור לא רצה ללוותו] ,וליד מטתו פתח ואמר' :שמחה לארצך וששון לעירך' – כש'שמחה'
הולך לארץ ,אזי ששון לעירך לעיר פרשבורג.
משנת השבוע לו
כקראים ואסור להלוות לו ברבית .ולכן כותיים לענין הלוואה ברבית
מומרת שיש לה בן מן הנכרי ,שהבן הרי הוא סע' ג' "כותיים יש להם דין מומר לעבודת
כמוה ונקרא מומר ,אסור להלוות לו ברבית כוכבים" [שמותר להלוותו ברבית ,ואסור
דהוי כתינוק שנשבה לבין הגוים". ללוות ממנו ברבית].
ויש לברר מה הדין בפורקי העול החפשיים ש"ך (סק"ה) :משמע דאסור להלוות מהן
(פרייע אידן) שבזמנינו -האם דינם ברבית .וצ"ע ,דהא קיי"ל בכמה דוכתי
כמומרים או כתינוקות שנשבו .ונחלקו בזה שגזרו על הכותים ועשאום כעובדי כוכבים
הפוסקים ע"פ מחלוקת הרמב"ם ונמוקי גמורים .ודוחק לומר דוקא להחמיר שתהא
יוסף כאשר נבאר בהמשך. שחיטתן אסורה ויינן יין נסך אבל לא להקל,
מחלוקת הרמב"ם והנימוקי יוסף דכיון שעשאום כעובדי כוכבים גמורים
בגדר תינוק שנשבה משמע דלגמרי עשאום כעובדי כוכבים
ושורש דין זה מבואר כאן בהל' רבית דכ' גמורים.
הטור משומד שכפר בעיקר מותר להלוותו ועוד דודאי אף להחמיר חומרא דאתי לידי
ברבית .ובבית יוסף :ולענין הקראים נראה קולא הוא ממקום אחר [דאם חושב על היין
לי דלהרמב"ם בפירוש מתניתין קמייתא שהוא יין נסך ,ובאמת אינו גוי גמור עובר
דחולין דחשיב להו כתינוק שנשבה בין על בל תשחית ,או כגון שיבקש ממנו שיעשה
הגוים ,אין להם דין משומדים ,ואסור מלאכה בשבת כיון שסובר שדינו כגוי
להלוותם ברבית .ואע"ג דלפי מ"ש בעל גמור] .ומסיק :אלא ודאי הם עובדי
נימוקי יוסף ,והוא דלא יהבינן דין תינוק כוכבים גמורים לכל דבר ,ואם כן מותר
שנשבה אלא למי שלא הכיר בתורת ישראל להלוות מהן ג"כ ברבית.
מעולם ,אבל מי שעמד בין ישראל והולך
החוות דעת הקשה ,איך יכולים חכמים
ומדבק בחוקותיהם של גוים מן המורידים
לעקור דבר תורה בקום ועשה לעשותן גוים
הוא ,אפשר דהנך נמי דין משומדים יש להם
גמורים אף להקל .ובשו"ת שבט הלוי (ח"ב
ומותר להלוותן ברבית ,לא שבקינן דברי
סי' ס"ח) תירץ ע"פ מש"כ התוס' (יבמות
הרמב"ם המפורשים בשביל דברי נימוקי
פח ).דהיכא דמצאו טעם הגון עקרו אף
יוסף.
בקום ועשה ,ואין לך טעם גדול כחשש
והנה עיקר דברי נימוקי יוסף (מב :מדפי טמוע כותים בין ישראל ,על כן עשאום
הרי"ף) הוא על מה שנשאל ר"ת על בן כגויים גמורים.
מומרת לעבודת כוכבים אם מותר להלוות
הלוואת מומר ברבית בזמן הזה
לו ברבית ,והתיר משום דקיי"ל דמומרין
רמ"א סע' ג' "תינוק שנשבה לבין העובדי
לעבודת כוכבים היו מורידין ולא מעלין,
כוכבים ואינו יודע מתורת ישראל כלל ,דינו
וכיון דגופן כן ממונן לא כ"ש.
לז משנת השבוע
שנשבה בין העכו"ם דינו כישראל ושחיטתו וע"ז מקשה הנמוק"י ,וא"ת תינח מומר
מותרת שהוא בחזקת שאם יודיעוהו עצמו ,שכיון שיודע רבונו ומתכוין למרוד
וישתדלו עמו כשיעור ההשתדלות שהוא בו כופר הוא ,אבל בן מומרת ,כיון שנתגדל
ראוי לשוב לא יזיד לבלתי שב .אמנם אחר על דתיהם של עובדי כוכבים ,שוגג הוא
שהשתדלו עמו והוא מזיד וממאן לשוב, ואין מורידין ,לאו מילתא הוא דכי אמרינן
דינו כמומר. הכי הני מילי בתינוק שנשבה לבין העובדי
כוכבים שלא הכיר תורת ישראל מעולם,
ושיעור ההשתדלות תלוי לפי התבוננות
אבל זה שעומד בין ישראל והולך ומדבק
הדיינים כאשר יופיעו ברוח קדשם
בחוקותיהם של עובדי כוכבים מן המורידין
בהכרעת דינו ,עי"ש .דהיינו שרק אם עשו
הוא.
עמו כל ההשתדלות ששייך לעשות
שקירבוהו ולימדוהו לפי דרגתו ,והכניסו אמנם כפי שכתב הבית יוסף שהרמב"ם
אותו לישיבה לבעלי תשובה ,ועשו בשבילו חולק על זה ,וציינו הפוסקים לדברי
כל ההשתדלות ,ועדיין עומד בסירובו הרי הרמב"ם בהל' ממרים (פ"ג ה"ג) וז"ל,
הוא מומר .אבל כל זמן שלא עשו כל הנ"ל, אבל בני התועים האלה ובני בניהם שהדיחו
הרי הוא בגדר תינוק שנשבה לכל הדינים אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו
ששייכים בזה ,וזה קולא גדול בגדר תינוק אותם על דעתם ,הרי הוא כתינוק שנשבה
שנשבה .ונפ"מ שאסור להלוות לו ברבית. ביניהם וגדלוהו [הגוים על דתם] שהרי
בזמנינו שמסיתים נגד הדבקים בתורה יש יותר הוא כאנוס .ואע"פ ששמע אח"כ שהיה
צד לומר שהם תינוקות שנשבו יהודי וראה היהודים ודתם ,הרי הוא
והגם שהיה מקום לומר ,שבזמנינו שיש כאנוס ,שהרי גדלוהו על טעותם כל אלו
ליהדות פרסום גדול מאוד אם כן לכאורה האוחזים בדרכי אבותם הקראים שטעו.
אין להם דין תינוק שנשבה אלא כמומר ,אך והיוצא ממחלוקת הנ"ל לגבי החפשיים
לענ"ד היא הנותנת ואדרבה בזמנינו יש בזמנינו להנימוקי יוסף [שגם עומד בין
מקום לומר שיותר נחשב לתינוק שנשבה ישראל וגם בזמנינו יש עוד ענין שהרבה
ודייקא בגלל הפרסום ,דהנה בזמנינו כל ספרי קודש מתורגמים ללשון העמים] יש
כלי התקשורת נותנים תמונה מעוותת על להם דין מומרים .ולהרמב"ם שאין זה תלוי
שומרי תורה ומצוות ומסיתים נגד הדבקים במה שיכול היה לדעת ,אין להם דין
בתורה כאילו שאינם מבני היישוב וכדומה מומרים אלא כתינוקות שנשבו.
וכל זה משריש בלב התינוקות זלזול מוחלט
חזון איש :תינוק שנשבה כל זמן שלא עשו עמו
בכל קדשי ישראל ,נמצא שאדרבה כשלומד כל ההשתדלות שישוב
הרי זה מרחיקו מדת ישראל.
החזון איש (יו"ד סי' א' סק"ו) חידש
החזון איש זצ"ל היה אומר שאדם חפשי חידוש גדול בגדר תינוק שנשבה :שתינוק
משנת השבוע לח
מומרת] שיש לה בן מן העובד כוכבים שהבן של"ע מחלל שבת ומעשן סיגרי' אבל אם
הרי הוא כמוה ונקרא מומר אסור להלוות יראה לפניו יהודי חרדי יחביאו שלא יראנו
לו ברבית ,דהוי כתינוק שנשבה לבין בקלקלתו ,אינו בגדר מחלל שבת בפרהסיא.
העובדי כוכבים".
ומסופר על הרה"ק הקדושת לוי זי"ע
והטעם שאסור להלוות לו ברבית דאע"פ שפעם הלך בשבת קודש ברחובה של עיר,
שנקרא מומר ,מכל מקום כיון שגדל בבית וראה לפניו איש אחד שמעשן ,ותיכף
כזה שאביו עכו"ם הרי הוא כתינוק שנשבה, כשראה את הקדושת לוי החביאו מפניו,
וכמ"ש בבאר היטב (סק"ז) שאסור להלוות שאלו הרה"ק למה מחלל את השבת ,ענה
לו ברבית אפילו למאן דמתיר להלוות שאינו יכול לעמוד בפיתויי יצרו הרע ,פתח
למומר היינו דוקא למומר עצמו שיודע מיד סניגורן של ישראל הקדושת לוי
רבונו ומתכוין למרוד בו ,אבל זה שנתגדל במליצה ישרה על עם ישראל ואמר רבש"ע
בין העובדי כוכבים הוא כשוגג .והיינו מי כעמך ישראל אפילו שמחלל את השבת
ג
שפסק הרמ"א כהרמב"ם שהזכרנו לעיל בכל זאת אינו משקר.
דחשיב כתינוק שנשבה( .וע' ש"ך סק"ח).
***
ומומר שיש לו בן מן העובדת כוכבים ,הבן בן מומרת לעבודת כוכבים
כמוה ודינו כעובד כוכבים ,ומותר להלוות
רמ"א (שם) "ולכן מומרת לעבודת כוכבים
לו ברבית( ,ש"ק סק"ז).
[דעצם הדבר שנישאה לגוי הרי הוא
ג
מענין לענין :נשאלתי לגבי ילדים של"ע אינם מצליחים בחיידר ופורשים מדרכי אבות ,האם
נחשבים כמי ששנה ופירש ,שהרי למד בחיידר ,או שאינו חשוב כלל כמי ששנה ,דאילו היה שנה -
שהיה מצליח בלימודו לא היה פורש .והמציאות הוא שכמעט מחצית מאלו שפורשים מדרך החיים
הוא משום סיבה צדדית -או שלא הצליח בלימודו שהיה לו דיסילקציה וכדומה ,או עוד כל מיני
סיבות צדדיות שמפניהן לא הצליח בלימודו .והרבה יש שחברים לא טובים גרמו שילכו בדרך
עקלתון .ובירור גדר אלו הנושרים הוא סוגיא קשה בפני עצמה ,ואכמ"ל.
לט משנת השבוע
ניצוצי הדף
בכורות כ"ד ע"א
והנה בדובב מישרים (ח"ב סי' כ"ט) הביא בגמ' ,אמר רבב"ח א"ר יוחנן ,ראה חזיר
ראיה לדברי התוס' ממה שאמרו בירושלמי שכרוך אחר רחל ,פטורה מן הבכורה ואסור
(ברכות פ"ב ה"ג) דר' יונה בעי גבי קריאת באכילה" ,עד יבוא ויורה צדק לכם" (הושע
שמע אהן צררה דעל גיף ימא ,מהו אם מותר י:יב) .פטור מן הבכורה כמאן וכו' .וברש"י:
לקרות ק"ש כנגדו .ופירש במראה הפנים עד יבא וכו' עד שיבוא אליהו ויורה וכו'
(ד"ה חוץ) דכוונת הגמ' על חזיר הים .וא"כ ע"כ.
רואים שיש מין הנקרא חזיר ים .ואם נימא
הנה הספק כאן בדין החזיר שכרוך אחר
דחזיר של ים טהור הוא [דהא ביבשה הוא
הרחל נוגע לב' דינים .א) לגבי דין בכורה,
טמא] ,למה כשאמרה הגמ' (חולין קט ).שכל
וע"ז קאמר רבב"ח אר"י דפטורה ממ"נ :אם
דבר שאסרה התורה התירה כנגדו ,וכנגד
הוא בנה הבכור ,פטור מבכורה ד'נדמה
חזיר התירה התורה מח של שיבוטא שטעמו
הוא' [שהוא רק דומה] ,ונאמר "אך בכור
דומה לטעם חזיר ,למה לא אמרה הגמ'
שור" (במדבר יח:יז) -עד שיהיה הוא שור
שהתירה חזיר של ים .ומוכח שחזיר של ים
ובכורו שור .ואם הוא אחר ג"כ פטורה
טמא ,עכ"ד שם.
[בנוגע לולדה הבא] ,שהרי ילדה בן אחר
אולם בס' מגדים חדשים (שבת קיט ).כתב [שלכן מרחמת על זה שלפנינו].
לדחות את הראיה ,דאה"נ דחזיר הים שרי.
ב) לגבי אי אסור באכילה ,שמא אינו בנה
ומ"מ לא אמרה הגמ' שהוא מה שהתירה
וטמא .ומסיימת ע"ז הגמ' וכנ"ל" :עד יבוא
התורה כנגד חזיר דיבשה ,דאין טעמו כטעם
ויורה צדק לכם" .וברש"י -והיינו עד יבא
חזיר היבשה .ורק מוחא דשיבוטא טעמו
ויורה צדק ויעמידנו על טעמו של רשב"ג,
כטעם חזיר דיבשה ,ועיי"ש עוד מ"ש בזה.
ע"כ.
והנה ביערות דבש (ח"ב דרוש ח') כתב דמכל
והנה בדרך חידוד יש לומר עוד ענין הנוגע
מין יש טמא וטהור ,דכל הטמא ביבשה
בזה במה דמצינו בגמ' (ע"ז לט ).אמר אביי:
טהור בים וכן להיפך .ולכן יש למעלה אצל
האי חמרא דימא -שרי ,תורא דימא -אסיר,
המרכבה -נשר ואריה שהם מינים טמאים,
וסימניך :טמא טהור ,טהור טמא .ובתוספות
משום דבים הם טהורים .ויש במרכבה שני
(ד"ה וסימניך טמא) וסימניך טמא טהור טהור
מינים טהורים מהיבשה -אדם ושור ,עכ"ד
טמא -לכאורה לא קא יהיב האי סימנא אלא
שם .וביערות דבש (דרוש י' אות ג') כתב דהא
להני תרי מיני -אחמרא ואתורא ,אבל אשאר
דאיתא במגילה (יג ).שאסתר אכלה קדלי
מינין לא .דהא בפ"ב דקידושין (מא ).אמר
דחזירי ,היינו שנתנו לה לאכול חזיר ים ,דכל
רבא מלח שיבוטא ,והוא עז של ים כדאמר
דביבשה טמא בים טהור כדי שלא ירגישו בה
בפ' הפרה (ב"ק נה ).הנהיג בעיזא ושבוטא
שנמנעת מלאכול.
מאי.
משנת השבוע מ
בהמה שטהורה ביבשה ,הרי שאותו המין וכן החת"ס בדרשותיו (דף י"ט דרוש לשביעי
כשהוא בים ,דהרי כל שביבשה יש בים, ש"פ) כתב כדברי היער"ד לגבי יונה ,דיונה
יהיה טמא ,וכן איפכא. של ים טמא ,עיי"ש .ועיין בס' אמרי פינחס
(ברכות ה ):מה שהק' ,ובשו"ת דברי יואל
ולפ"ז אתי שפיר מה שהראו לפרעה בחלום
(יו"ד סי' מ"ד) ישוב ע"ז ואריכות בזה.
פרות עולות מן היאור ,דהרי מה שביבשה
טהור בים טמא ,וכיון שהפרות עלו מן וצ"ע מדברי התוס' הנ"ל שכתבו דלאו בכל
היאור שהוא ים ,הרי שבאמת היו טמאות, המינים הוא כן דמה שטמא ביבשה טהור
עיי"ש בדבריו. בים וכן להיפך ,אלא בהני תרי מיני דוקא,
דהיינו שור וחמור.
ועלה בדעתי להקשות ,וכן מצאתי כעת
בספר ידידי דף על דף שמביא הערה זו בשם ועיין מה שכתב בישמח משה (פ' מקץ)
הקשה חכ"א בקובץ תפארת במקדשו (עמ' שדקדק דלכאורה מדוע היה חלום פרעה על
)284עפ"י דברי חז"ל דעתיד חזיר להיטהר בהמות טהורות ,דהלוא יותר נאה היה
לעת"ל ,א"כ אינו מובן מדוע בכלל יזדקקו לפרעה שהיה טמא לראות בחלומו בהמות
להוראתו של אליהו בטעמו של רשב"ג לגבי טמאות .ותירץ היש"מ על פי דברי הגמ'
הכשר החזיר הזה לאכילה ,הרי החזיר בכלל (חולין קכז ).ת"ר כל שיש ביבשה יש בים וכל
יטהר ויכשר לאכילה ,גם באם אינו בנה של שיש בים יש ביבשה .ובגמ' ע"ז (לט ).אימא,
א
הרחל. אמר אביי האי חמרא דימא שרי ,תורא דימא
אסור ,וסימנך טמא טהור טהור טמא .ועפ"ז
א
וקשה לומר שמילות הגמ' " -עד יבא ויורה וגו'" מוסבים על הפרט הראשון בלבד -דין הבכורה,
כי הגמ' אומרת זאת לאחר שני הפרטים ,ובפשטות דבריה מוסבים כלפי שניהם .ועוד דהרי הנפ"מ
העיקרית בפתרון אליהו לעת"ל היא בדין אכילתו [ וכפי שרש"י אומר כנ"ל "ויורה אם מותר אם
אסור"] ,כי בדין הבכורה הוא פטור ממ"נ כנ"ל.
ואף שלכאורה הי' מקום לומר שפתרון הנ"ל יעשה אליהו בזמן הגלות ,אך בפשטות זמן פתרון
הספיקות ע"י אליהו הוא לעת"ל ,בביאתו המבוארת בכתוב "הנה אנכי שולח וגו''' (מלאכי ג:כג).
וכתב עוד שם :לכאורה הי' ניתן לבאר בדוחק ,שהגמ' נוקטת בחזיר לאו דוקא ,אלא רק לשם דוגמא
של בע"ח טמא [ונוקט בו כי הוא מן המשוקצים ביותר " -אין זוהמא ...יותר ממנו"] שפטור מן
הבכורה ואסור באכילה מספק ,ובאמת הסיום "עד יבא כו'" קאי על פתרון הספק בבהמה טמאה
בכלל אך לא בחזיר ,שהוא יטהר .אך זה אינו מסתבר ,ועוד דבתוס' כאן מבואר שלדעת ר"ש שאסר
קלוט ["שפרסותיו אינם שסועות"] היוצא מן הטהור ,ואפי' הי' ברור שהוא בנה של הרחל היה אסור
באכילה -א"א לבאר את דברי הגמ' בבהמה אחרת לבד מן החזיר שהוא היחידי שמפריס פרסה
ואינו מעלה גרה.
וזה שהגמ' סוברת כדעת ר"ש ,זהו אחד מהאוקימתות שתוס' מעמיד שם לבאר מדוע הגמ' נקטה
חזיר בדוקא[ .ה תוס' מוסיפים עוד ,שמצינן למימר שזה שנקט חזיר הוא אגב הרחל ,היות ששניהם
מסוג בהמה דקה .ולפ"ז נקט חזיר לאו דוקא ,אבל אח"ז שוב כותבים :א"נ ניחא ליה למינקט
למילתיה ככו"ע -גם כר"ש ,דלפ"ז נקט חזיר בדוקא].
ויוצא איפוא ,שגם המשך דברי הגמ' "עד יבא ויורה צדק לכם" קאי אחזיר ,ע"כ ,וע"ש מה שהאריך
בענין זה .במובא לעיל מחז"ל דעתיד חזיר ליטהר לעתיד לבוא יש לציין לדברי הגאון היעב"ץ
בפירוש זמרת הארץ על פרק שירה הכותב ,דהחזיר הוא בעל החי היחיד שלא נמנה בפרק שירה עם
מא משנת השבוע
כעת אי נימא דחזיר הים מותר ,א"כ לא ולענ"ד דיש ליישב דמ"מ יש להסתפק
נשתנה האיסור אלא מעמדו ,דהיינו שיהיה להיפוך באופן שיהי' החזיר הים שאז יהי'
חזיר הים המותר מסתובב בין היבשה, טמא ויולד רחל אם יהיה כשר ,ועיין בפניני
וכמים לים מכסים. הלכה והארכנו מזה .מ"מ לפי הנ"ל נוכל
לומר דמה שעתיד חזיר להיטהר ,כי כבר
❖
דף כ"ה ע"ב
אר"י ,עדיף פקחים וחריפים כתרי מינן, כי סליק רבין אמר לשמעתא קמיה דרבי
כשניים מחו"ל .אמר רבא וחד מינן -אחד ירמיה ,אמר :בבלאי טפשאי ,משום דיתבי
מחו"ל ,כי סליק להתם ,כשעולה לאר"י בארעא דחשוכא אמרי מילתא דמחשכן.
עדיף כתרי מינייהו ,כשנים מבני אר"י ,ע"כ.
ואיתא במדרש (ב"ר ט"ז י"ד) "וזהב הארץ
ומפרש המהרש"א (סנהדרין כד ).ובא רבא ההיא טוב" (בראשית ב:יב) ,אין תורה כתורת
לומר דלאו משום שהם עצמם מצד טבעם ארץ ישראל ולא חכמה כחכמת ארץ ישראל.
מוכנים יותר לחכמה מאתנו ,אלא דאוירא עוד במדרש שם (ס"ה י"ז) קינמון הזה היה
דאר"י מחכים טפי ,ולכן אם חכם מחו"ל גדול בארץ ישראל והיו עזים וצביים
יעלה לאר"י ,הוא יחכים יותר ויהא כשנים אוכלים ממנו ,וקצת מפרשים שהוא אדכרי.
מבני אר"י ,עי"ש. ואמרי' (ב"ב קנח ):אוירא דארץ ישראל
מחכים .ובמס' בכורות (כה ):כי סליק רב
ובשיטה מקובצת (כתובות עה ).מפרש הענין
אבין אמר לשמעתא קמיה דרבי ירמיה ,אמר
בזה"ל :נ"ל הטעם ,כי בני אר"י טבע הארץ
בבלאי טפשאי משום דיתבי בארעא
מסייע להם משום דאוירא דאר"י מחכים.
דחשוכא אמרי מילתא דמחשכן ,אבל ארץ
אבל אינם רגילים ללמוד כ"כ בחריפות כמו
ישראל אוירה אויר י־ה( .כפתור ופרח לרבינו
בני בבל .ולכן כשבן בבל עולה לאר"י,
אשתורי הפרחי פ"י).
ההרגל והטבע מסייעין אותו ,ומשום הכי
עדיף כתרי מינייהו. כתיב "מקרב אחיך תשים עליך מלך"
(דברים יז:טו) ,ובספרי (שופטים קנ"ז) 'מקרב'
בדרשות חתם סופר (דרוש ז' אב תקפ"ז ,דף
ולא מחוץ לארץ .מרן האמרי אמת מגור
שכד :ועעו"ש) אך עתה בהגיעו לגבול ארץ
זצוק"ל פירש הטעם בזה דאוירא דארץ
ישראל ,ואמרו חז"ל 'חד מינייהו עדיף כתרי
ישראל מחכים ,ודפח"ח .לפ"ז הפירוש ולא
מינן' [אחד מבני אר"י עדיף על שנים
מחו"ל ,שהמלך יהיה תושב ארץ ישראל.
מאתנו ,חכמי בבל] 'וחד מינן כי סליק להתם
ומי שנולד בחו"ל ועלה לאר"י ראוי להיות
עדיף כתרי מינייהו' [אחד מחכמי בבל
מלך ,כדאיתא (כתובות עה ).חד מינייהו מבני
שאר בעלי החיים .וכותב היעב"ץ "ואמרו הטבעים ,כי אינו יכול להשתכל בשמים .וזה מחמת נפילתו
בעמקי הקליפות" ,עכ"ל.
ועכ"ז מביא הגאון היעב"ץ עצמו שם ,אמרו חז"ל שעתיד הקב"ה להחזירו לנו ולהתירו ,כאשר יעביר
הקב"ה רוח הטומאה מן הארץ .עכ"ל.
משנת השבוע מב
י"ל דמ' יום הוא לאו דוקא ,דלפעמים אינם כשעולה לא"י עדיף על שנים מהם] .על כן
מ' יום שלמים יום ולילה ,לכן כנגדו נמי לא הרגיש אור נפלא וקדושה עצומה מה שלא
בעי הכאה ,אבל מתן תורה הי' מ' יום הרגיש אפילו בשמים ,כי קרקע ארץ ישראל
שלמים כידוע ,וא"כ מ"ט אין לוקין אלא קדושה עצומה יותר משמים שעל חו"ל .על
ל"ט. כן בתפלה זו ,שהיא התקט"ו במספר
תפלותיו ,אך הראשונה שבאר"י ,הוצרך
וי"ל דהלימוד שלמד מרע"ה לא היה רק
להתפלל ה' שפתי תפתח" .וזהו" :ואתחנן
ל"ט שלמים ,אבל יום אחד מהם הי' הקב"ה
אל ה' בעת ההיא דוקא לאמר תן לי כח
כותב על הלוחות אותו היום לא היה שלם
להתפלל .והוא שאמר" :מי א־ל בשמים
בעסק התורה ,דכתיבה אינו רק כהרהור
ובארץ" הקדים שמים לארץ ,כלומר" :לא זו
כמ"ש מג"א (סי' מ"ז סק"א) לענין ברכת
בשמים של חו"ל ,שהורגלתי שם שלש
התורה ,והרהור לאו כדיבור דמי ,לכן לא
פעמים מ' יום ,אלא גם זו בארץ הקדושה
בעי הכאה כנגדו כנ"ל וכו' עיי"ש דבריו כי
הלז אין אלו־ה כמוך".
נעמו .והכ"נ כוונת רבי ירמי' דארץ ישראל
התורה יותר חשובה מהאדם. הגדרת בבלאי טפשאי משום דיתבי
על רבי זירא אמר בגמ' (ב"מ פה ).רבי זירא
בארעא דחשוכא אמרי מילתא דמחשכן
כי סליק לארץ ישראל יתיב מאה תעניתא ויש להמתיק הענין דהנה מס' מכות (כב):
דלשתכח גמרא בבלאה מיניה כי היכי דלא אמר רבא כמה טפשאי שאר אנשי דקיימי
נטרדיה .ופירש"י שבארץ ישראל לא היה מקמי ס"ת ולא קיימי מקמי גברא רבה.
מחלוקת ונוחין זה לזה כשמן ,ע"כ .על דאילו בס"ת כתיב 'ארבעים יכנו' ,ואתו רבנן
לימוד גמרא בבלי אמר רבי זירא (ב"ב קמה): בצרו חדא ,ע"ש .ותמהו ע"ז המאמר ,חדא,
עה"פ "כל ימי עני רעים" (משלי טו:טו) זה וכי טפשאי אינון ולא רשעים גמורים דעברו
בעל גמרא .אבל רבא אמר על בעל גמ' על "מפני שיבה תקום" (ויקרא יט:לב) .ב( הא
שבארץ ישראל שיודעים להורות הלכה במס' קידושין (לג ):יליף לעמוד מפני ס"ת
ברורה בלי מחלוקת. מק"ו -מפני לומדיה עומדין מפניה לא
כ"ש .משמע מסברא יש לעמוד מפניה יותר
ויש לומר דבני ארץ ישראל ס"ל דלומדי
ממה שנקום מפני לומדיה ,וא"כ מה טפשות
תורה יותר חשובים ,ואתי רבנן ובצרי חדא
יש כאן .ג( למה דוקא האי קרא "ארבעים
וממילא הזהרו בכבוד התורה .משא"כ לבני
יכנו" (דברים כה:ג).
בבל אולי דס"ל דהתורה יותר חשובה
מהלומדים ,וממילא הי' לא היו נוחין זה לזה וכתב החת"ס כך דהרמב"ן (כה:א) יהיב
בהלכה כדאי' (סנהדרין כד .).וממילא הגדיר טעמא למלקות מ' נגד מ' יום ליצירת הולד
רבי ירמי' מלשון טפשאי ,שאינן יודעים שלא חס על עצמו שנברא למ' יום ,ונגד
שהתלמוד חכם יותר גדול מהתורה עצמה. תורה שניתנה למ' יום .והנה צ"ע ,הא אין
לוקין אלא ל"ט .בשלמא רמז יצירת הולד
❖
מג משנת השבוע
דף כ"ו ע"ב
הכפרה בדם איכא נמי אכילת בשר ,שכהנים למה הקדים עולה לחטאת
אוכלים ובעלים מתכפרים .ואמרו חז"ל "אחד לעולה ואחד לחטאת" (ויקרא יב:ח),
בזמן שביהמ"ק קיים מזבח מכפר ,עכשיו וברש"י לא הקדימה הכתוב אלא למקראה,
שלחנו של אדם מכפר עליו .ופרש"י אבל הקרבת חטאת קודם לעולה .והנה
שאוכלים על שלחנו עניים מהוגנים .ואין בשו"ע או"ח הל' הנהגת אדם בבוקר (סי' א'
היה"ר שאומר בחטאת עולה רק במקום סע' ה') טוב לומר פ' העקידה (בראשית כב:א-
זריקת הדם ,אבל לא במקום אכילת בשר, יט) ופ' המן ועשרת הדברות ופ' עולה (ויקרא
ואין היה"ר עולה במקום כל הקרבן של א:א-ז) ומנחה (שם ב:א-יג) ושלמים (ג:א-יז)
החטאת .משא"כ היה"ר של העולה שהוא וחטאת (ד:א) ואשם.
כולה כליל הוא העולה במקום כל הקרבן
היה"ר של עולה קודם ,ע"ש .ועיין בשב ובמגן אברהם (שם סק"ח) כתב ,נשאלתי
יעקב (סי' ב') מ"ש בזה. למה כ' הטור והרב"י בשו"ע לומר עולה כו'
חטאת ,הלוא קיי"ל (פ"י דזבחים) דחטאת
וראיתי בספר נשמת חיים (סי' ק') וכן היא קודם לעולה ,וכ"כ רש"י פ' תזריע ע"ש .וכ'
בשו"ת בנין שלמה (ווילנא ,סי' א') עפ"י ברא"ם ,ונ"ל דאמרי' (זבחים דף ז') למה
המשנה דפ' כל התדיר (זבחים פט ).דחטאת חטאת קודמת לעולה ,משל לפרקליט
קודמת לעולה בכל מקום .והגם דבכל שנכנס למלך ,ריצה הפרקליט נכנס דורון
פרשיות המוספין נאמרו העולות קודם אחריו ע"ש.
להחטאות ,אבל בהקרבה היו מקריבין
חטאת מקודם שלא כסדר האמור בפרשה, והתוס' כתבו עולה דורון הוא ,אע"ג
לבד מחג הסוכות דכתיב בהו כמשפט ,וזהו דאעשה מכפרת יותר מחטאת וכו' ע"ש ,פי'
תמידים כסדרם האמור בתורה ,ומוספים דאיתא בגמ' חטאת מכפרת על חייבי עשה
שלא כסדרן האמור בתורה אלא כהלכתן מקופיא ,ועולה מכפר מקיבעא .אעפ"כ
דחטאת קודמת לעולה ,עיי"ש. כשקרב חטאת ראשונה ,א"כ כבר כיפר על
חייבי כריתות ועשה ,א"כ עולה הוי דורון.
חומרא דקרבן עולה
אבל באמירתינו כתב הטור שלא יאמר יה"ר
ובספר חומת אנך כאן מבאר ענין של עולה
אחר פ' החטאת ,שמא אינו חייב חטאת והוי
וחטאת ,דשלשה שותפין באדם הקב"ה
כקורא בתורה .ועולה מכפרת אעשה,
אביו ואמו .והנה מעשה העבירה הם פגם
דאמרי' בגמרא אין לך אדם שאינו מחוייב
באביו ואמו שהם נתנו לו חלק הגוף כל א'
עשה ,א"כ יאמר עולה קודם [לחטאת]
דילי' .אבל המחשבה בא מהקב"ה ,וא"כ הי'
שהיא מכפרת כדאיתא בזבחים ,שאין לך
בעצם צריך להיות שעל חטא המחשבה יהי'
אדם בישראל שאינו מחויב עשה כנ"ל .אבל
עונש הכי גדול .אבל במקום גדלותו שם
כשיודע שנתחייב חטאת יאמר חטאת קודם.
אתה מוצא ענותנותו ,דא־ל רחום וחנון
ואינו מעניש על המחשבה כמעשה .ולכן מעלה בלימוד התורה עולה לחטאת
הקדים כאן העולה קודם ,שתבין חומרת ובשערי תשובה (סי' א' סק"י) ושלמים -
העולה ורחמיו על כל מעשיו ,עיי"ש. ובספר דעת קדושים כ' לתרץ דחטאת מלבד
משנת השבוע מד
אסורה לו ,כגון שאכל טבל וכו' זה הכלל כל עשה דוחה ל"ת
שמברכין עליו ברכת המזון יוצא בה ידי משום חומרא או משום קולא
חובתו ,וכל שאין מברכין עליו ברכת המזון
והנה העולה בא על המחשבה ועל ביטול
אין יוצא בה ידי חובתו.
עשה .וכבר דנו ביסוד דין עשה דוחה ל"ת,
וכתב על זה בס' שאגת אריה (סי' צ"ו) למה יש כח בעשה לדחות הלאו .א) העשה
שמביא לשון הרמב"ם דכללא כייל ,דמה גדול יותר מהלאו .וז"ל הרמב"ן (שמות כ:ח)
שאין מברכין עליו אין יוצאין ידי חובת מצה ולכן מצות עשה גדולה ממצות לא תעשה
ואפילו איסור ,שאינו אלא בלאו גרידא ואין כמו שהאהבה גדולה מהיראה ,כי המקיים
בו מיתה .והקשה שהיה מן הדין דאפילו ועושה בגופו ובממונו רצון אדוניו הוא גדול
לכתחילה ראוי לצאת באותן איסורין שאין מהנשמר מעשות הרע בעיניו .ולכך אמרו
בהן אלא לאו גרידא ,משום דיבוא עשה דאתי עשה ודחי לא תעשה ,ומפני זה יהיה
וידחה לא תעשה .ומסיק שדברי הרמב"ם העונש במצות לא תעשה גדול ,ועושין בו
תמוהים ,ונראה לו ברור דעשה דמצה דוחה דין כגון מלקות ומיתה ,ואין עושין בו דין
לא תעשה גרידא. במצות עשה כלל אלא במורדין.
חיוב עשה דגברא אי דוחה ל"ת דחפצא ב) אף דהלאו חמור יותר מעיקרא ,לא נאמר
הלאו במקום העשה .וז"ל רבינו ניסים גאון
והנה גם האור שמח (פ"ו מהל' חמץ ומצה
(שבת קל"ג) לא תעשה גרידא מנלן דדחי,
ה"ז) עמד על קושיא זו וכתב וז"ל ,הנה הארי
דכתיב 'לא תלבש שעטנז' וכתיב 'גדילים
החי השאגת אריה (סי' צ"ו) האריך בזה
תעשה לך' ,ידענו כי זה לא תעשה אינו שוה
דלדידן אתי עשה ודחי לא תעשה והעלה
בכל דבר ,אלא מיוחד הוא ,וכי הציווי
דלא כרבינו שאין אדם יוצא יד"ח באכילת
שנאמר אחריו הוא תנאי עליו ,וכי לא בא
מצה שהיא אסורה לו .ולענ"ד דלא מצאנו
להזהיר אלא על לבישת כלאים חוץ ממצות
דידחה עשה דאכילה ל"ת ,לאכול דבר
ציצית .אבל מה שהוא מעורב מחוטי
האסור והטמא.
הפשתן עם הטלית של צמר שהיא מצוה
לכן הציור האמיתי הוא דזה לא יתכן דעבור אינו נכנם בזו האזהרה אלא מותר הוא וכו'.
קיום עשה שיקויים היינו אכילת מצה
ובזה הפירוש שפירשנו יסיר מלבך ספק
שצוהו השי"ת לאכול דבר האסור באכילה
גדול שמסתפקין בו בני אדם ושואלין עליו,
ואכילתו נמנעת מחפץ ה' .רק מצאנו ככה
והוא שאומרין מאחר שאנו יודעין שאזהרת
שעבור עשה דאכילת בשר הפסח ישבור
לאו קשה מציווי עשה ,האיך יבוא עשה
העצם שיש בו מוח ,דהמוח אינו דבר האסור
וידחה האזהרה של לאו שיהא חמורה ממנו
באכילה ,שאם נפקע העצם מצוה לאכול
וכו' והתשובה הוא מה שהקדמנו שהאזהרה
המוח .אם כן אמרינן כיון דאי אפשר לקיים
של אלו כך נאמרה מיוחדת ,וכי הציווי של
עשה דאכילה רק באופן שיעשה פעולה
עשה תנאי הוא בה.
האסורה ,אתי עשה ודחי לא תעשה.
אולם מה נעשה מדברי הירושלמי דפריך
אם יוכל לצאת חובת מצה באכילת איסור
דליתי עשה דאכילת מצה וידחה ל"ת והנה כ' הרמב"ם (הל' חמץ ומצה פ"ו ה"ז) אין
דחדש .ותירץ ע"ז האור שמח דחדש הוא אדם יוצא ידי חובתו באכילת מצה שהיא
מה משנת השבוע
המחשבה .ומיהו להעיר לב האדם הקדים איסור גברא ולא איסור חפצא ,ובו שייך
את העולה בכתוב לומר דמן הדין זה יצא לומר אתי עשה ודחי ל"ת ,אבל לא באיסור
ראשונה להעניש על המחשבה ,אמנם א-ל שהוא חפצא ,והאריך שזה מחלוקת בבלי
רחום הוא ואין עונש אלא על המעשה ,ולכן וירושלמי יעו"ש .וכעין דבריו בשער יושר
ההקרבה חטאת קודמת לעולה. (ש"ג כ"ה) ,וביתר ביאור עיין קהילות יעקב
(נדרים סי' ט"ו).
וא"כ מכח עשה דוחה ל"ת בודאי צדקו
דברי הרמב"ן דהוא מכח חומרא שיש ובאמת לפי דברי החיד"א נמתקין לחיך ב'
בעשה שידחה ל"ת .אבל מה שכתב רבינו השיטות כחדא ,כמ"ש העולה באה לכפר
נסים גאון הכוונה דזה באמת התנאי בהל"ת על הרהור הלב והחטאת על החטא שחטא
שהעשה ידחוה ,דזה דוקא באיסור גברא, במעשה .ומן הדין היה שיהא חמור החוטא
אבל לא דנאמר שיאכל דבר שאסרו רחמנא במעשה, מחוטא יותר במחשבה
באיסור חפצא .אבל לשי' השאג"א אולי שהמחשבה רוחנית והוא חלק ה' .אך
הוה כמו עוסק במצוה פטור מן המצוה. מענותנותו יתברך לא רצה להעניש על
מראי מקומות
בשו"ת משנה הלכות השייכים ללימוד דף היומי
חלק -סימן מס' בכורות
מעשה בזכר של רחלים ........................................................................יד-רסב לה.
תוד"ה כהני ...............................................................................יב-רעז ,יד-ריא לה:
תוד"ה עמד .........................................................................................יט-קסד לו.
ההוא שרוע דאתא לקמיה דרב אשי ........................................................יט-קנב לו:
השוחט את הפרה ומכרה ונודע שהיא טרפה ................................יז-לא ,קלד ,רכג לז.
טבלים הוה מתקיננא להו ואכלנא להו ......................................................טז-קט
נפגמה אזנו מן החסחוס אבל לא מן העור .................................................יז-רלה
רש"י ד"ה אבל ........................................................................יז-רלה ,יט-קכט
אם כן פסח ועור למה לי .........................................................................יז-רלה לז:
רש"ה ד"ה אם כן דבעל ..........................................................................יז-רלה
עבדו רבנן הכירא כי היכי דלא לישרוף עליה תרומה וקדשים .......................ג-רכה לח.
אין מחוסר אבר מבפנים .......................................................................טו-רכב לט.
אין לו ביצים .............................................................................................יז-יג מ.
משנת השבוע מו
הילולא דצדיקיא
י"ד מרחשון תרצ"ג הרה"ק רבי אהרן ווייס מבענעדקוויץ זי"ע
בעל מדרש אהרן
רבינו אהרן נולד בראש חודש שבט שנת תרי"א ( 1851למס') במונקאטש ),(Mukachevo, Ukraine
לאביו הגה"ק רבי שמואל צבי ווייס זצ"ל ראב"ד מונקאטש [אבי האמרי יוסף מספינקא
( )Săpânța, Româniaזי"ע] ,ולאמו מרת צירל ע"ה ,בת הרה"ק רבי צבי הירש עסטרייכער זצ"ל
ממונקאטש.
בצל רבותיו הקדושים
תורת הנגלה למד רבינו אצל אביו הקדוש ,וכן אצל דודו הגה"ק מסוואליבא ()Svalyava, Ukraine
זי"ע .כבר בילדותו ניכר בכשרונותיו העצומים ובהתמדתו הנפלאה ,ומצא חן בעיני גדולי עירו ,עד
שרב העיר הגאון בעל מחנה חיים זצ"ל מתלמידי מרן החתם סופר זי"ע ,בעת שנאלץ לעזוב את
משרת הרבנות בעיר מפני המחלוקת ,אמר" :צר לי לעזוב את העיר ,כי לא אוכל להמשיך לפלפל
עם שני בניו של הראב"ד רבי שמואל צבי".
בדרכי העבודה ובתורת נסתר היה תלמיד מובהק להרה"ק רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב
( )Zhydachiv, Ukraineזי"ע ,אליו נסע עוד בצעירותו עם אביו .רבו הקדוש הוקירו וחיבבו מאד,
והועידו לגדולות .הרה"ק מזידיטשוב אמר פעם על רבינו ואחיו האמרי יוסף שהיה אז כבר היה
מפורסם לעילוי ,לאמרי יוסף יהיו לו עיניים פקוחות ,ועל רבינו אמר כי גם הוא יהיה עילוי.
מסופר :בפעם הראשונה שהיה רבינו עם אביו בזידיטשוב ,במוצאי ש"ק קרא הרה"ק לגדולי
תלמידיו לחדרו כדרכו ,והראה להם את רשימותיו בגליונות המדרש בענין דברי התורה שאמר
בסעודת רעוא דרעוין .רבי שמואל צבי הכניס עמו את בנו הקטן .אמר לו הרה"ק בפנים שוחקות
בדרך צחות" :עליך כוונתי בכתביי בכתבי בסוף כל ענין כידוע לי"ח ,ר"ת 'יונגע חסידים'לך'".
בהיותו כבן ט"ו נסע עם אביו להרה"ק מזידיטשוב .כשנכנס אל הקודש פנימה ,התעניין אצלו על
לימודיו ,ואמר לו שילמד מסכת חולין עם ראשונים ואחרונים וטור יו"ד והל' שחיטה על בוריין ,כדי
שיוכל לשמש כרב בישראל .אכן לאחר חתונתו כשנסע שוב רבינו עם אביו לזידיטשוב ,ואביו ביקש
בקוויטל פרנסה לבנו ,שלח הרה"ק לקרוא לרבה של מונקאטש ,וביקשו שימנה את רבינו לשו"ב
בבענעדקוויץ ) (Benedykivtsi, Ukraineאשר היתה אז תחת רבנות מונקאטש [מרחק של 8מייל].
הרב ממונקאטש מילא את הוראתו ,ורבינו החל לשמש כשו"ב בבענעדקוויץ .לאחר שנתיים כאשר
נתרבו תושבי העיר ונפרדה ממונקאטש והיתה לרבנות בפני עצמה ,אמר הרה"ק לראשי הקהל דשם
שימנו את רבינו לאב"ד שם ,וכן הוה.
סיפר רבינו :כי מאז ומתמיד בהיותו נוסע להסתופף בצל הצדיקים ,ובפרט בצל רבו הרה"ק מצאנז
( )Nowy Sacz, Polandזי"ע ,היה מתבונן על כל זיע וניע מהנהגותיהם הקדושים ,שכל תנועותיהם
מז משנת השבוע
תורה שלימה הוא וצריכה לימוד .על כן היה נוהג לנסוע לשבתות שאינם מיוחדים ,שאז לא היו רבנים
רבים מסתופפים בחצר הקודש ,וממילא היה יושב סמוך ונראה לרב הקדוש ,ויכול לפקוח עין על
כל תהלוכותיו ומנהגיו .וזמן רב לפני הנסיעה היה מתבונן איזה מנהגים והנהגות של רבו בעניני הלכה
אינם ידועים לו ,כדי שיוכל לעקוב אחר מנהגו ,ולידע את הכרעותיו ההלכתיות.
בני הרה"ק מצאנז החשיבו מאד את רבינו ,והרה"ק מגארליץ ( )Gorlice, Polandאמר עליו" :דער
יונגערמאן געפעלט מיר" .רבינו נסע גם אל הרה"ק משינאווא ( )Szreniawa, Polandזי"ע .הרה"ק
ממונקאטש אמר עליו" :הרב מבענעדקוויץ ,אם יש בדורנו 'חכם הרזים' הוא זה ולא אחר".
רבינו נסמך לרבנות מהייטב לב מסיגעט ) (Sighetu Marmaţiei, Româniaזי"ע ,ומהגאון רבי חיים צבי
מאנהיימער אב"ד אונגוואר ) (Uzhhorod, Ukraineזצ"ל מתלמידי מרן החתם סופר זי"ע ,ומהגאון
רבי שלמה גאנצפריד זצ"ל בעל קיצור שלחן ערוך.
פרק האיש מקדש
בהיותו כבר שיבסר נשא את זוגתו מרת פיגא ע"ה ,בתו של הרה"ק רבי יהושע העשיל הכהן פריעד,
בעל זכרון יהושע מקאפיש ( )Veľké Kapušany, Slovakiaזי"ע .ומסופר :פעם אחת בבחרותו היה
רבינו בשב"ק אצל הרה"ק הדברי חיים מצאנו זי"ע .בעת עריכת השולחן הטהור נדחק רבינו ונדחף
על הרה"ק מקאפיש ,שהיה מזקני וחשובי תלמידי הדברי חיים .הרה"ק רבי ברוך מגארליץ זי"ע אמר
לרבינו" :שטופּ שטופּ ,דאס איז דיינע"[ ,דחוף דחוף ,זה שלך] .במוצש"ק הזה הציע רבי ברוך להרה"ק
מקאפיש את רבינו לחתן לבתו ,ונעשה קשר השידוכין .בשנת תרכ"ח ( 1868למס') התקיימה
החתונה.
בשנת תרמ"ט ( 1889למס') נסע רבינו יחד עם חותנו ועם כמה עשרות מרבני הונגריה לביקור
בארה"ק .בעלותם לספינה בטריעסט ( ,(Trieste, Italyהבחינו שיחד עמם נוסעים בספינה קבוצה
גדולה של כומרים ואנשי דת ,שעלו אף הן לביקור בארץ הקודש .רבינו וחותנו ורוב בני החבורה נזהרו
שלא להתחבר עם גויים אלו ,ועל כן השתדלו לסעוד את סעודותיהם בחדריהם ,ושלא לשהות על
סיפון ) (deckהספינה בעת שהיו שם מבני חבורת הכומרים .הם היו עוסקים בלימוד המצוות
התלויות בארץ ובהלכותיהן.
אולם יחד אתם היו מספר רבנים אשר רוח אחרת היתה עמם ,ודימו בנפשם שיהיה זה קידוש ה'
וכבוד גדול ליהדות אם יצרו קשר עם כומרים אלו .על כן היו מבלים עמהם שעות בשיחות בעניני
העולם ובעניני חכמה .באחד הימים התעורר ויכוח בין הרבנים האלו לבין הכומרים בענייני אמונת
הנוצרים ,ותוך כדי הויכוח פלט אחד מהרבנים דברים חריפים נגד דתם ,וכמובן שהכומרים נפגעו
מאוד מהעלבונות שהטיח בהם רב זה .פנה אליהם ראש הכומרים ואמר" :מאחר שפגעתם
באמונתנו ,אקשה לכם ג' קושיות על הדת שלכם ,ואתן לכם זמן שלשה ימים כדי שתשיבו על
טענותי .והיה אם לא תדעו להשיב על טענותי ,דעו כי מרה תהא אחריתכם ,כי נמסור אתכם
לשלטונות על ביזוי הנצרות".
הרבנים נבהלו לנפשם ,ולא ידעו מה לעשות ,והחליטו לגזור תענית ותפילה ג' ימים על כל היהודים
נוסעי הספינה .ובאו להרה"ק מקאפיש ,וסיפרו לו כל מה שקרה אותם .מששמע רבינו את אשר
אירע ,ביקשם שיאמרו לו את קושיותיו של הכומר .משפרטו לו את שלשת קושיותיו ,הגיב להם:
משנת השבוע מח
"אל תדאגו ,אני אענה להם תשובה הגונה".
בבוא עת הויכוח ,נתאספו כל נוסעי הספינה ,ובראשם רבני היהודים ולהבדיל הכומרים ,וניתן האות
לפתיחת המעמד .מיד קם רבינו ואמר לבישוף" :שמי אהרן ווייס ,מקום כהונתי כרב העיירה
בענעדקוויץ .אתה מה שמך ומה תפקידך"? השיבו הכומר" :אני הספרן הראשי של הותיקן" .ביקש
רבינו ממנו שיחזור וישאל שנית את שאלותיו .משסיים את ג' קושיותיו ,פתח רבינו ואמר" :תמיהני
עליך שאתה שואל כזאת ,הלוא בישוף פלוני שלפני כך וכך שנים כיהן במשרה שאתה מכהן ,כתב
בספרו אודות היהדות והנצרות כך וכך ,ולפי זה קושיתך הראשונה אינה קושיא .וכן על הקושיא הב'
לפי מה שכתב בספר הנ"ל במקום אחר מתורץ" .וכך הראהו איך שכל קושיותיו מופרכות מן היסוד.
הכומר ההמום מהיקף ידיעותיו של רבינו ,לא בוש והודה כי צדק בדבריו ,וליהודים היתה הישועה.
הרבנים ולהבדיל הכומרים שמען כן תמהו" :הכיצד שולט הנך בספרי הכמורה כה היטב?" סיפר להם
רבינו" :בהיותי אברך צעיר ,נזדמן לו לקרוא באיזה ירחון תורני סדרת מאמרים בהמשכים על תולדות
היהדות והנצרות .בסיום סדרת המאמרים נכתב שהדברים מתורגמים מספרו של בישוף פלוני,
ובהסכמת רבנים תרגמה המערכת את דבריהם ,למען ידעו בני התורה תולדות עמם .משהבחנתי
בזאת לא מצאתי מרגוע לנפשי ,שכן נצטערתי ביותר על אשר נכשלתי בשוגג בקריאת ספר שכתבו
מין .התפללתי לה' שישכח ממנו את כל אשר קראתי שם .תפילתי נתקבלה ,ואכן נשכח ממני כל
הנכתב בספר .הנה בלילה שקודם הויכוח ,ראיתי שוב בחלומי כל המאמרים הנ"ל ,וקראתי בהם
ממש מילה במילה כמתוך הספר .ויהי בעת קומי ,ותפעם רוחי על כך ,וחרה לי הדבר על שבדרכי
לארץ הקודש נתעוררו אצלו ידיעות אלו .אולם למחרת עת נודע לי על הויכוח ,הבנתי היטב כי מאת
ה' היתה זאת להצילנו מן הסכנה".
בהגיעם לעיר הקודש ירושלים ,כאשר הלך רבינו ברחוב העיר ,הבחינו בתהלוכה נוצרית עם כומרים
רבים .כמובן שעברו לצדו השני של הרחוב כדי להמנע מהתקל בהם ובפסיליהם .אולם להפתעתם
החלו אנשי התהלוכה לילך אחריהם במהירות עד שהשיגום ,ואז פנה ראש התהלוכה אל רבינו
בכבוד רב" :כבוד הרב הלוא תכירני" ,והיה זה הבישוף הנ"ל ,והציגו בפני מרעיו כחכם מחוכם בתורת
הנוצרים יותר ממנו .הבישוף שאל בשלומו ,ושאלו אם יש לו צורך בעזרה במסעותיו בארץ הקודש.
מלווי רבינו ענו לכומר ,שחוששים לבקר בקבר דוד ,כי הערבים נוהגים להציק ליהודים המתפללים
שם ,ולדאבון לב אין ניתן ליהודים להתפלל בתוך מערת המכפלה .אמר להם הבישוף שיודיעוהו
מתי מתבוננים לבקר במקומות הללו ,והוא ידאג לשלומם ,ואכן עשו כן כאשר רצו להגיע לקבר דוד
המלך .אולם לגבי מערת המכפלה ,יעצוהו אנשי ירושלים להמנע מזה לגודל הסכנה.
עוד מסופר :רבינו היה רגיל לספר מעשה באברך אחד שנסע לארץ ישראל ,ובדרך נוסעו על האניה
נגלה אליו בחלומו הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק ) (Leżajsk, Polandזי"ע ,ושאלו לאן פניו
מועדות .השיבו האברך :כי נוסע לארה"ק למקומות הקדושים .שאלו הרבי ר' אלימלך" :מדוע אינך
נוסע לציון שלי בליזענסק"? ואכן בשובו מארה"ק נסע האברך לליזענסק .אחד מחשובי חסידי רבינו
-הרה"ח רבי יוסף גאטליב מפטארייענא ( (Petroșani, Româniaאמר :שאברך זה היה רבינו בעצמו.
כמו כן מסופר שבחלומו הובילו הרבי ר' אלימלך עד לציונו הקדוש ,וכשנסע רבינו לליזענסק בפעם
הראשונה בחייו ,התפלאו כל מקורביו לראות שיודע בדיוק את הדרך ולתאר את הציון הק'.
(שבחי הרבי ר' אלימלך)
מט משנת השבוע
על כס ההנהגה
לאחר פטירת הרה"ק מזידיטשוב זי"ע ובניו הצדיקים ,החלו תלמידיו וחסידיו להסתופף בצל גדולי
תלמידיו ,חלקם הגדול ובעיקר יושבי מארמרוש ) (Maramureș county, Româniaחסו בצל הרה"ק
האמרי יוסף מספינקא זי"ע .יושבי אונגארן רובם הסתופפו בצל הרה"ק הבני שלשים מקאסאן
) (Koson', Ukraineזי"ע ,ובגלילות מונקאטש החלו רבים להסתופף בצל רבינו ,ועד מהרה נתפרסם
שמו של כפועל ישועות בקרב הארץ ,ונהרו אליו לבקש ברכתו ועצתו ,ולהנות מאור תורתו וקדושתו.
בתחילה כיהן רבינו בבענעדקוויץ .בשנת תרס"ז ( 1907למס') עבר לראסוויגעף ((Oroszvég
שבמונקאטש ,שם הקים את ביתו ובית מדרשו שנהיה לתל תלפיות ליהודי מונקאטש והגלילות.
כמו כן נתמנה אז לדומ"צ בבי דינא רבה דמונקאטש ,ובשנת תרע"ה ( 1915למס') נתמנה לראש
הב"ד.
מסופר :בעת שהיה רבינו עדיין שו"ב בבענעדקוויץ ,הגיע לשם אחד מהאדמו"רים הזקנים
המפורסמים ,וערך שם את שולחנותיו .מכיון שבאותו ליל שבת ירדו גשמים ,והאכסניא של
האדמו"ר היתה מרוחקת ,לא בא רבינו לשולחנו .אמנם בשבת בבוקר ערך האדמו"ר שולחנו בבית
המדרש ,והגיע רבינו לשולחנו .בעת עריכת השלחן הביאו קוגל ,וחילק האדמו"ר שיריים למסובין,
ונתן גם לרבינו .אך רבינו הניח הקוגל לפניו ולא אכלו .משהבחין בכך האדמו"ר הקפיד עליו ,מפני
שסבר שאמש לא בא מפני שזילזל בכבודו ,וכעת אין נאה לו לאכול מהשיריים .ואמר" :יש יהודים
שאין זה מכבודם לבוא לשולחן של אדמו"ר ולקבל השפעות ויראת שמים ,ואין מכבודם לאכול
משיריים של אדמו"ר" .רבינו שתק בהכנעה ולא אמר כלום.
לאחר זמן מה שלח רבינו ילד קטן שישאל את בעלת הבית ,מה הונח בקוגל ,וחזרו בבהלה לספר
שהמשרתת הנכריה טעתה והכניסה לקוגל שומן דבר אחר ,שבו היו משתמשים למריחת גלגלי
העגלה .האדמו"ר פייסו בראותו ובראות כל הקהל שרוח ה' נוססה ברבינו .אמנם רבנו כדרכו ביטל
את המופת ,והסביר :שבאמת אינו כלום ,לפי שכשהגיע אליו הקוגל לא מצא חן בעיניו ,אולי מפני
ריחו .והאדמו"ר הרי הוא בעל רוח הקדוש כידוע ,אלא שכיון שבא לכלל כעס בחשדו בו ,בא לכלל
טעות.
פעם נקרא רבינו לסדר קידושין לזוג מבוגרים בכפר אחד מהגליל ,והאיש היה כהן .בלילה לפני
החופה בא הגה"ק מהר"מ א"ש [אייזנשטאטער] זצ"ל אל רבינו בחלומו ,ואמר לו שהוא סידר חליצה
לאשה זו ,וכיון שהאיש כהן ,אסור לו להתחתן אתה .למחרת בבוקר קרא רבינו לאשה והחל לחקרה
ולדורשה ,עד שהודתה שבימים קדמונים היתה נשואה לבעל שנפטר ולא הניח בנים אחריו ,וקיבלה
אז חליצה מאחיו באונגוואר אצל המהר"ם א"ש .ועל זה נתגלה לו האמרי אש בחלומו ,כדי שלא
יכשילו חלילה בסידור קידושין אלו.
מסופר :פעם נודע לנכד רבינו ,הגאון רבי יצחק אייזיק אדלער זצ"ל אב"ד סערעדנא
) (Serednje, Ukraineעל כלה שפירצה גדרי קדושה וצניעות ,ויצוו עליה שלא תיכנס לבית הכנסת
לשבת שבע ברכות .מיד לאחר השבת הביעה הכלה חרטתה ,וביקשה תיקון לנפשה .רבי אייזיק
שלח אותה אל זקינו -רבינו שידריכה ,ויתן לה דרך תשובה .כשראה רבינו שמרצונה הטוב חזרה
בתשובה על מעשיה ,ערך בביתו שבע ברכות לכבוד מה שקיבלה על עצמה לנהוג כדת וכדין.
משנת השבוע נ
ביומא דהילולא של רבינו אמר נכדו הגאון רבי אברהם צבי זצ"ל אב"ד נוה אחיעזר" :יכולני להעיד
על קדושת זקני המדרש אהרן ,שהלך עם כל אדם בשלום ובמישור וראה בכל אדם את מעלותיו
ומדותיו הטובות ,ועי"ז השפיע על רבים ,וקירב רחוקים ,והצליח לעשות פעלים לחיזוק הדת ,בהיותו
נערץ על כל הציבור .ובשביל זה הפך ביתו לתל תלפיות ,ורבים השכימו לפתחו ונהנו ממנו עצה
ותושיה ונושעו בברכתו".
בראסוויגעף לא הרחק מבית רבינו התגורר חסיד בשם ר' מאיר .ומפני שהיה מחוסר פרנסה ומטופל
בילדים רבים ,נהג לנסוע מידי פעם ברחבי המדינות באיצטלא דרבנן ,ובכל מקום היה מציג עצמו
בתור אחר מהאדמורי"ם המפורסמים ,ורבים באו אליו להתברך ממנו ,ולהנותו מממונו .כמובן שהיה
נזהר מלבוא למקומות אשר עלולים לזהותו ,וכן לא אל המקום אשר דמות אותו אדמו"ר ידועה
לתושבים ,שלא יתפס כרמאי[ .תופעה זו היתה נפוצה בימים ההם ,עקב גודל העניות והדחקות].
פעם אחת בהיותו נוסע ברכבת בקצה מדינת אונגארן ,לבוש בבגדי כבוד ובידו מטה של כסף כמנהג
אדמורי"ם חשובים ,התיישב לידו קצין .וכמנהג בני לויה שאל בשלומו ,ושאל מנין הוא ,והשיבו
שהוא מראסוויגעף ליד מונקאטש .שוב שאלו" :האם כבודו הוא רב" .ר' מאיר שלא עלה על דעתו
לחשוש בענייני אדמורו"ת מגוי אלמוני ,לא נזהר בדיבורו ,והשיבו שהוא אדמו"ר ועושה פלא .שאלו
הקצין :איך כינויו ,ומכיון שכבר אמר שמגוריו בראסוויגעף ,חשש לומר שם אדמו"ר שמתגורר בעיר
אחרת ,וחשב בלבו מה יודע גוי זה באדמורי"ם ,על כן השיבו ששמו האדמו"ר מבענעדקוויץ .שאלו
הקצין לאיזה גזע מתייחס .ר' מאיר שלא חשש מאומה ,סיפר שהוא מתלמידי הרב הצדיק
מזידיטשוב שבגאליציע .הקצין לא הראה כל סימן שחושד בו ,והמשיכו לשוחח כמנהג שני נוסעים.
לאחר זמן מה ,קם ממקומו ונעלם ברכבת.
בהמשך הנסיעה בהגיע הרכבת לתחנה ,הופיע לפתע הקצין כשהוא מלווה בשני שוטרים ,הצביע
על ר' מאיר הנדהם ,ומיד הניחו כבלי ברזל על ידיו ,והובילוהו לבית הסוהר .ר' מאיר החל לצעוק" :מה
פשעי ומה חטאתי"? הקצין משיבו" :אתה רמאי ואינך אדמו"ר" .ר' מאיר ניסה כמובן להתעקש
שהוא האדמו"ר מבענעדקוויץ .לתדהמתו אומר לו הקצין הגוי" :מכיר אני היטיב את תואר פני הרב
הקדוש הרבי מבענעדקוויץ ,שתוארו כאיש צדיק ונשגב ,ודמותו לנגד עיני ,שכן בילדותי לפני
כארבעים שנה ,הייתי חולה אנוש ,והורי שאלו ברופאים ולא הצליחו להביא לי תרופה .עד שיהודי
אחד יעץ להורי" :היות ולהרב הצדיק מזידיטשוב זצ"ל [ששמעו וכח תפלתו הגיע גם לאינם בני
ברית] ,יש תלמיד במדינתנו ,שתפלתו עושה פירות ,כדאי שתפנו אליו ,ויעתיר בעדכם" .כן עשו,
ונרפאתי .לאחר מכן נסעתי עם אמי אל הצדיק להכירו ,ולהודות לו על שבזכות ברכתו ניצלתי ,ומאז
נחקקה צורתו הקדושה בזכרוני .ואף שכבר חלפו כארבעים שנה ,עדיין צורתו הקדושה לנגד עיני.
וכעת כששמעתי ממך שאתה האדמו"ר מבענעדקוויץ ,ראיתי מיד שאינך הצדיק הנ"ל .אך חשבתי
שמא יש אדמו"ר אחר שם .אך כששיקרת גם כן שאתה תלמידו של הרה"ק מזידיטשוב ,הוברר לי
שהינך רמאי ,ודינך להאסר בבית האסורים".
ר' מאיר הנדהם ,בראותו שצרתו צרה והעסק ביש ,שינה טעמו ואמר" :הן אמת שאני איני האדמו"ר
מבענעדקוויץ ,אך אני שלוחו ,והרשה לי להציג עצמי כאדמו"ר מבענעדקוויץ ולאסוף כספים עבורו",
והוא סמך ובטח על טוב לבו ופקחותו של רבינו .החוקרים והקצין הניחוהו בבית המאסר ,ושלחו
לרבינו טעלעגראם ,אם מכיר את האיש ר' מאיר ,ואם הוא באמת שלוחו .רבינו ביודעו את פרנסתו
נא משנת השבוע
של ר' מאיר ,הבין מיד שאירע משהו חמור בענין ,וכדי להצילו עליו להודות כי הוא שלוחו ,ושלח
מיד טעלעגראם ,שר' מאיר זה הינו ידידו ושלוחו כאדמו"ר ופועל ישועות בקרב הארץ .ר' מאיר ניצל
מעסק הביש שלו ,והפך לחסיד נלהב של רבינו ,והיה אומר לנכדי רבינו" :אני מוסמך לאדמורו"ת
מזקינכם".
פועל ישועות
רבינו עצמו נסע פעמים רבות להקביל פני אחיו הגדול האמרי יוסף זי"ע .אמנם בכל עת ביקוריו שם,
היה האמרי יוסף מצוה עליו לישב עמו בעת היותו מקבל פני קהל הבאים לשחר את פניו ,ושניהם
יחד היו קוראים את הקוויטלעך ,ומברכים בדבר ישועה וברכה.
פעם אמר רבינו שאחד המדרגות הקטנות בקריאת קוויטלאך היא להבחין באדם הנותן הפיתקא
אם חולה ,אע"פ שהוא בעצמו אינו יודע מזה ,ולהתפלל עליו ולהושיעו.
סיפרה אחות רבינו מרת צפורה :הרה"ח ר' יודל ווינגארטען ממונקאטש היה במשך שנים רבות חשוך
בנים .בהיותו מקושר לרבינו היה מבקש מרבינו תמיד שיעתיר בעדו ,וכן אשתו היתה מגיעה פעמים
רבות ובוכה לפניו שתוושע בבן זכר .בהיותה פעם אצל רבינו אמר לה" :שמעי ,אם יבוא עני אליך
תתני לו כל מה שיבקש ,ובזכות זה תוושעו".
יום שישי אחד לפני הצהרים הגיע לביתה עני מרוד ,וביקש נדבה ,נתנה לו מטבע .העני סרב לקחת,
וביקש יותר ,הוסיפה לו סכום ,אולם הוא ביקש עוד ,וכך היה כמה פעמים עד שנתרצה .לאחר מכן
הבחין ,שבמרפסת מצחצח המשרת את נעלי בעה"ב ואשתו ,ביקש שצריך אותם ,נתנה לו אותם.
כשראה החלות מונחות בתבניות ) (moldsלהצטנן ,אמר שהוא צריך חלה ,אבל לא את הקטנה אלא
את הגדולה ,והיא נתנה לו .כעת אזר אומץ להמשיך ולדרוש עוד" :אני רוצה מרק כרוב )(cabbage soup
עם תפוחי אדמה" .היא הגישה לו ,ובטרם הספיקה לעשות דבר מה ,כבר כילה את הכל ,וביקש
תוספת .אחר כך ביקש תבשיל של בשר ונתנה לו .וכך דרש ממנה דברי מאכל ונתנה לו.
כשסיים סעודתו אמר לה" :לכי לפני הדלקת הנרות אל הרב מבענעדקוויץ ,ואמרי לו שיברך אותך,
ותוך שנה תוושעי בבן זכר" .כמובן ששמעה בקולו ,ורצה לבית רבינו ,ונכנסה לקודש פנימה ,וסיפרה
אודות העני המוזר שעיכב אותה שעות ,ואמר לה שגם הרבי יברך אותה .נענה רבינו ואמר" :אנו
יודעים ,הוא היה גם אצלנו" .רבינו השפיע עליה מברכותיו ,ואכן נושעה בבן זכר לתקופת השנה,
ולאחר מכן נולדו לה עוד ילדים.
פעם אחת בעת שהיה עדיין שו"ב בבענעדקוויץ והגליל ,קראוהו לסדר קידושין באיזה כפר מהגליל,
ומפני טורח הדרך עד שהגיע לשם ,כבר סידרו הקידושין ע"י השו"ב של אותו הכפר .והיה לו מזה
חלישות הדעת ,שטרח ולא עלתה בידו ,אך לא אמר כלום .אחר איזה שנים כשכבר נתפרסם בכל
הגליל לפועל ישועות ,נסעו זוג הזה אליו ,מכיון שעברו כמה שנים מחתונתם ועדיין לא נפקדו
בזש"ק .אמר רבינו" :מה אעשה שלא חיכו עלי לסדר הקידושין ,אם הייתי שם הייתי פועל בשבילכם
ישועה כבר אז ,והיה נמנע מכם שנים של עגמת נפש" .רבינו בירכם ,והם נפקדו בזש"ק.
בעידנא דחדוותא היה פועל לשמח אנשים בשמחתו ,כשהגיע רבינו לסאטמאר )(Satu Mare, România
לחתונת נכדו הגאון רבי אברהם צבי זצ"ל ,אמר רבינו לנכדו החתן" :איך האב צוגעגרייט א זאק פול
משנת השבוע נב
ישועות" ,ואכן נושעו אז מברכותיו יהודים רבים.
דרכו של רבינו היה להסתיר דרכיו ,ולהעלים את כחו הגדול כפועל ישועות ,והיה מסביר תמיד את
מופתיו בדרך הטבע .ומסופר :אשה אחת ממונקאטש הגיעה תמיד אל רבינו לשאול אותו שאלות
בהלכה .פעם שאל אותה נכדו הגאון רבי אברהם צבי :מדוע היא טורחת כל פעם להגיע דוקא אל
רבינו ,הרי יש גם מורה הוראה בעירה .השיבה האשה :אחרי חתנותה עברו כמה שנים שלא נפקדה,
ופעם אחת כאשר שאלה את רבינו שאלה בהלכה ,שאלה אותה כבדרך אגב :כמה שנים היא נשואה,
ומה שמה ושם אמה .אחרי שפסק את פסקו בהלכה ,תיכף אחרי זה נפקדה בבן זכר ,ואז נוכחה
לדעת כי הרב הוא לא רק פוסק בהלכה ,אלא ע"י דיבורו באה הישועה ,וכי כל דיבוריו הם תפילות
להשי"ת ,ומאז כל פעם שיש לה שאלה הולכת דוקא אצל רבינו.
פטירתו
באחרית ימיו תקפהו יסורים רבים ,סבל ממחלת הסוכר ) (diabetesשפגעה גם בראייתו .בסוף שנת
תרצ"ב ( 1932למס') נחלה ,אך רבינו המשיך בעבודתו הק' ,ואפילו בשבת האחרונה לחייו בסעודה
שלישית פרשת לך ,אמר דברי תורתו בדביקות ובהתלהבות עד שדמעות זלגו מעיני החסידים.
בשבת כאשר התדרדר מצבו הביאו אליו רופא .כשאמרו לו שהרופא בא ,שאל איזה רופא ,כשאמרו
לו את שמו ,אמר שיגש נא אל המטה .הרופא ניגש ואמר" :גוט שבת רבי" .וענה לו 'גוט שבת' .שאל
הרופא" :האם הרבי זוכר אותי" .ויענהו" :שמך זאב בן מאטיל" .כשיצא הרופא אל בני ביתו שעמדו
בחוץ ,אמר להם" :כעת מאמין אני שיש במציאות עולם יותר עליון .כרופא יכולני להעיד בפניכם,
שאין במציאות כלל שחולה במצבו הנוכחי מכיר מי העומד לצידו ,ובפרט לזכור שמו .ומה גם ששמי
ושם אמי הוא זוכר אולי מלפני ארבעים שנה כשהייתי ילד ,ואמי הזכירה עצמה ואותי אצלה ,בטוחינו
שהינו עתה במצב של התפשטות הגשמיות לגמרי".
במוצש"ק אור ליום א' י"ד חשון תרצ"ג ) Oct. 15, 1933למס') נצחו אראלים את המצוקים ,ורבינו
עלה בסערה השמימה ,ארונו נטמן בביה"ח דמונקאטש .בשנת תשל"ו ( 1976למס') כשהשלטונות
הודיעו על הריסת בית החיים ,הועבר קברו יחד עם קבר זוגתו הרבנית ,וקברות המנחת אלעזר ועוד
גדולים ,לכפר קרופעטץ )[ (Verkhnii Koropets', Ukraineמרחק של 3מייל].
צאצאיו
רבינו השאיר אחריו דורות ישרים ומבורכים ,ואלו הן :בנו וממלא מקומו הרה"ק רבי שמואל צבי
אב"ד בענעדקוויץ זי"ע ,חתן הרה"ק רבי יהוסף הלוי ראטטענבערג בעל בני שלשים מקאסאני זי"ע.
בנו הגה"ק רבי חיים יצחק יחיאל זצ"ל .בנו וממלא מקומו הגה"ק רבי בן ציון מראסוויגעף הי"ד .בתו
מרת אלטע חוה ע"ה ,אשת ש"ב הגה"צ רבי מרדכי כהנא מפאבינהאז ( )Fábiánháza, Hungaryזצ"ל,
נכד האמרי יוסף מספינקא .בתו מרת צירל ע"ה ,אשת הרה"ק רבי יעקב מאיר הכהן מקאפיש זי"ע,
בן חותנו הזכרון יהושע מקאפיש .בתו מרת שרה חנה ע"ה ,אשת הגה"ק רבי מנחם יהודה אדלער
זצ"ל אב"ד סערעדנא .בתו חיה צפרה ע"ה ,אשת הגה"ק רבי מנחם ווייס הי"ד דומ"צ מונקאטש.
מקורות :מדור לדור מנכדו הגה"ח רבי מאיר דוד ווייס זצ"ל ,שבחו של אהרן
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן
נג משנת השבוע
מגיד משנה לנוער
פּרשת לֶ ְך לך
סֹורה
" ָהלֹוְך" ד' ְּפ ָע ִמים ַּב ָמ ָ
סֹוע ַּהנֶּ גְּ ָבה" (יב:ט)ֶ .עס ִאיז ָדא ִאין ִפיר ָמאל ִאין ָמסו ָרה ָהלוְך ָ " -הלוְך"וַּ יִ ַּסע ַּא ְּב ָרם ָהלֹוְך וְּ נָ ַּ
(ׁשם ס:ה)ָ " ,הלוְך וְּ נָ סוע"ָ " ,הלוְך וְּ גָ דול" ָ
(ׁשם כו:יג). אׁשית ח:ג)ָ " ,הלוְך וְּ ָחסור" ָ וָ ׁשוב" ְּ(ב ֵר ִ
בֹוחר ָה ָא ָדם ֶּד ֶּרְך ֶּש ֵאינֹו טֹוב
ִל ְּפ ָע ִמים ֵ
אומרֵ ,איזֶ ה ֶד ֶרְך יְּ ָׁש ָרה
ערןֶ ,עס ְּׁש ֵטייט ִאין ִדי ִמ ְּׁשנָ ה ָ(אבות פ"ג מ"א) ר ִבי ֵ ֶמען ֶקען ֶעס ֶע ְּר ְּק ֶל ְּ
עוש ָיה וְּ ִת ְּפ ֶא ֶרת לו ִמן ָה ָא ָדםֶ .עס ֶקען זִ יְך מאכֶ ען אז א ֶׁשיָ בור לו ָה ָא ָדם ,כָ ל ֶׁש ִת ְּפ ֶא ֶרת ְּל ֶ
ייען א ִב ֶיסעל אויף גּוטע וֶ ועג ,אּון ֶער ְּטראכְּ ט ֶער וֶ ועט גֵ ֶ
יׁשט ֵקיין ֶ ֶמענְּ ְּטׁש וֶ ועה ְּלט אויס נִ ְּ
צּוריק גֵ יין אויף אלד ִמיט זִ ְּיל ֶבער ,אּון נָ אְך ֶדעם וֶ ועט ֶער ִ אמ ֶלען גָ ְּ
ֶדעם וֶ ועגִ ,ביז ֶער וֶ ועט ז ְּ
ֶדעם ִריכְּ ִטיגֶ ען וֶ ועג.
הֹולְך ְּב ֶּד ֶּרְך ֶּש ֵאינֹו טֹוב סֹופֹו ֶּשיִ ָש ֵאר ָשם
ַּה ֵ
טּוען אזוי ,ווייל ֶעס ְּׁש ֵטייט ִאין גְּ ָמ ָרא ָ
(יומא יׁשט ִריכְּ ִטיג צּו ֶ ָא ֶבער ֶדער ֱא ֶמת ִאיז אז ֶעס ִאיז נִ ְּ
ׁשּובה .אזוי זָ אגֶ ען
אומר ' ֶא ְּח ָטא וְּ ָאׁשּוב ֶא ְּח ָטא וְּ ָאׁשּוב' ֵ -אין מ ְּס ִפ ִיקין ְּביָ דו ל ֲעשות ְּת ָ
פהָ ).ה ֵ
אויְך ֲחז"ל (עי' ע"ז יח ):אויף ֶדעם ָפסּוק ְּ(ת ִה ִלים א:א) "א ְּׁש ֵרי ָה ִאיׁש ֲא ֶׁשר ֹלא ָהלְך ב ֲעצת
ייען. ְּר ָׁש ִעים ְּּוב ֶד ֶרְך ֲח ָט ִאים ֹלא ָעמד" ,אויב ֶער גֵ ייט וֶ ועט ֶער צּום סוף ְּב ֵליי ֶבן ָד ְּ
ארט ְּׁש ֵט ֶ
הֹולְך ְּב ֶּד ֶּרְך ַּהיָ ָשר ָהלֹוְך וְּ גָ דֹול
ָא ָדם ֶּש ֵ
ָדאס ִאיז ֶדער ְּפׁשט ָ'הלוְך וָ ׁשוב'ֶ ,דער וָ ואס גֵ ייט אּון ֶער ֵמיינְּ ט אז ֶער וֶ ועט גְּ לייְך ִ
צּוריק
גּוטען וֶ ועגֶ ,דער ִאיז ָ'הלוְך וְּ ָחסור' ,אזויוִ וי ֲחז"ל זָ אגֶ ען אויף ִאיהם ָה ֵ
אומר קּומען אויף ֶדעם ֶ ֶ
ׁשּובהָ .א ֶבער ֵאיינֶ ער וָ ואס ִאיז ָ'הלוְך וְּ נָ סוע' ֶ -ער
ֶא ְּח ָטא וְּ ָאׁשּוב ֵאין מ ְּס ִפ ִיקין ְּביָ דו ל ֲעשות ְּת ָ
(ׁשנת תשכ"ג) ְּ גֵ ייט אויף ֶדעם ִריכְּ ִטיגֶ ען וֶ ועגֶ ,דער ִאיז ָ'הלוְך וְּ גָ דול'.
❖
דּוע ֹלא ָמל ַּא ְּב ָר ָהם ָא ִבינּו ֶּאת ַּע ְּצמֹו ק ֶֹּדם ֶּשנִ ְּצ ַּטּוָ ה
ֵבאּור ַּמ ַּ
" וְּ ַּא ְּב ָר ָהם ֶּבן ִת ְּש ִעים וָ ֵת ַּשע ָשנָ ה ְּב ִהמֹלֹו ְּב ַּשר ָע ְּר ָלתֹו" (יז:כד)ִ .די ְּמ ָפ ְּר ִׁשים ְּפ ֶרעגְּ ן פ ְּ
ארוָ ואס
אפעהל פּון ֶדעם אקּומען א ב ֶ ֶ יׁשט גֶ ע'מ ֶל'עט פאר ֶער ָהאט ב ָהאט א ְּב ָר ָהם ָא ִבינּו זִ יְך נִ ְּ
יומא כח.):תורה (עי' ָ יׁש ֶטער אויף ְּב ִרית ִמ ָילה ,אזויוִ וי ֶער ָהאט ְּמקיֵ ם גֶ עוֶ וען ִדי גאנְּ ֶצע ָ ייב ְּ
ֵא ִ
ַּא ְּב ָר ָהם ָא ִבינּו ֹלא ִקיֵ ם ִמ ְּצוַּ ת ִמ ָילה ַּעד ֶּשנִ ְּצ ַּטּוָ ה כֵ יוָ ן ֶּש ִמ ָילה כְּ ָק ְּר ָבן וְּ ֶּה ָע ֵרל ָפסּול ְּל ָק ְּר ָבן
דּורְך ִדי ִמ ְּצוָ ה ִמ ָילה ֶמען ֶקען זָ אגֶ ען ,ר ִׁש"י ְּׁשר ְּ
ייבט אויף ֶדעם ָפסּוק (יז:א) "וֶ ְּהיֵ ה ָת ִמים"ְּ ,
משנת השבוע נד
יׁשט ְּמקיֵ ם גֶ עוֶ וען ִדי ִמ ְּצוָ ה פּון ִמ ָילהִ ,איז וֶ ועט א ְּב ָר ָהם ִב ְּׁש ֵלימּותָ ,א ֶבער וִ וילאנְּ ג ֶער ָהאט נִ ְּ
בודה אזויוִ וי קּומט אויס אז אן ָע ֵרל ִאיז א בעל מּום ,אּון ֶער ִאיז ְּמח ֵלל ִדי ֲע ָ ֶער א בעל מּוםְּ .
עפען (ויק"ר כ"ז י') אז ְּב ִרית ִמ ָילה ִאיז אזויוִ וי א ָק ְּר ָבן ,ווייל ֶדער ִדין א בעל מּום .אּון ִמיר ְּט ֶר ֶ
פּון א ֶמענְּ ְּטׁש ִאיז גְּ לייְך וִ וי ֶדער ִדין פּון א ְּב ֵה ָמה ,ביי א ֶמענְּ ְּטׁש ְּׁש ֵטייט " ְּּוביום ה ְּש ִמינִ י יִ ּמול"
ּומיום ה ְּש ִמינִ י וָ ָה ְּל ָאה יֵ ָר ֶצה ְּל ָק ְּרבן".
(ויִ ְּק ָרא יב:ג) ,אּון ביי א ְּב ֵה ָמה ְּׁש ֵטייט (שם כ:כז) " ִ
ְּביֹום ַּה ִמ ָילה ָצ ִריְך ִל ְּהיֹות ְּב ִש ְּמ ָחה ַּעל ֶּשּזֹוכֶּ ה ְּל ַּה ְּק ִריב ָק ְּר ָבן ַּלה'
אטע (מגְּ דל עֹז ,נחל ה ְּשנֵ ים ָע ָשר אות א') ביים ָטאג פּון א ְּב ִרית זָ אל ֶדער ט ֶ ייבט ִ ֶדער י ֲע ֵב"ץ ְּׁשר ְּ
יׁש ֶטער ָהאט ִאיהם ְּמזכֶ ה ְּמקיֵ ם זיין צּו אזא גְּ ֶ
רויסע ִמ ְּצוָ ה, ייב ְּ
זיין ָש ֵמח וְּ טוב ֵלב ,אז ֶדער ֵא ִ
ארף צּו זייןֶ .ער מ ְּק ִריב זיין א ָק ְּר ָבן .אּון ֶער זָ אל זיין גֶ עוָ ְּ
וארנְּ ט צּו מאכֶ ען ִדי ִמ ְּצוָ ה וִ וי ֶעס ד ְּ
זויפיל וִ וי ֶער וֶ ועט זיין
עולם הזֶ ה א ִ עלט ָשכָ רֶ ,ער וֶ ועט ֶע ֶסען ֵפירות ָב ָ אפ ְּ אבן ָד ֶוֶ ועט ָה ְּ
טּוען ִדי ִמ ְּצוָ ה.
ְּב ִש ְּמ ָחה ביים ֶ
מֹוהל ָצ ִריְך ְּט ִב ָילה כֵ יוָ ן ֶּשהּוא ִב ְּמקֹום כ ֵֹהן
ַּה ֵ
טוב ֶל'ען ,ווייל ֶער מוהל זָ אל זִ יְך ְּ
ייבט (מ ֶסכֶ ת ֻח ִלין ֶפ ֶרק נֵ ר ִמ ְּצוָ ה אות מ"א) ֶדער ֵ
ֶדער ְּׁש ָל"ה ְּׁשר ְּ
בודה ,ווייל דם ִמ ָילה ִאיז ִב ְּמקום דם ָק ְּר ָבן ,אּון ֶעס טּוהט ִדי ֲע ָ ִאיז ָדאְך אזויוִ וי א כ ֵֹהן וָ ואס ְּ
עסער ,ווייל ֶעס ְּׁש ֵטייט (ויִ ְּק ָרא א:ב) " ָא ָדם כִ י י ְּק ִריב ִמכֶ ם" ,וֶ ועגֶ ען ֶדעם ִאיז ִדי ִאיז נָ אְך גְּ ֶר ֶ
יׁשטְּב ִרית ִמ ָילה ֶדעם אכְּ ְּטן ָטאג אזויוִ וי א ָק ְּר ָבןִ .איז ְּמ ֵמ ָילא וֶ ועגֶ ען ֶדעם ָהאט א ְּב ָר ָהם נִ ְּ
אקּומען א ִציּוּוי ,ווייל ֶער ִאיז גֶ עוֶ וען אן ָע ֵרל ,אּון
ֶ ְּמקיֵ ם גֶ עוֶ וען ִמ ְּצות ִמ ָילה פאר ֶער ָהאט ב
(טעם ק"ה) בודה.
ֶער ִאיז ָפסּול ל ֲע ָ
ייטען פּון צ ִּד ִּיקים
יָ ארצ ֶ
י"ד מ ְּר ֶח ְּׁשוָ ן תרצ"ג ַהגְ ַה"ק ֶר ִּבי ַא ֲהרֹן וַ וייס ִּמ ֶבענְ ְד ְקוִּ ויץ זי"ע
ַב ַעל ִּמ ְד ַר ׁש ַא ֲהרֹן
חודׁש ְּׁש ָבט ִאין יָ אר תרי"א ִאין ְּׁש ָטאט עבוירען רֹאׁש ֶ ֶ ֶר ִבי א ֲהרֹן פּון ֶבענְּ ְּד ְּקוִ ויץ ִאיז גֶ
אטע
אטׁש ֶ(דער ט ֶ אטע הגְּ ה"ק ֶר ִבי ְּׁש ֵ
מּואל ְּצ ִבי ווייס זצ"ל ר ֲאב"ד מּונְּ ק ְּ אטׁש ,צּו זיין ט ֶ מּונְּ ק ְּ
אמע ָמרת ִצ ְּירל ע"הִ ,די ָטאכְּ ֶטער פּון ה ְּרה"ק
יוסף פּון ְּס ִפינְּ ָקא זי"ע) ,אּון צּו זיין מ ֶ פּון ִא ְּמ ֵרי ֵ
אטׁש. ֶר ִבי ְּצ ִבי ִה ְּירׁש ֶע ְּס ְּטרייכֶ ער זצ"ל פּון מּונְּ ק ְּ
אמעןיׁשט ווייט פּון ֶבענְּ ְּד ְּקוִ ויץָ ,האט גֶ עוואוינְּ ט א יּוד ִמיט ֶדעם נָ ֶ אסוִ ויגֶ עף נִ ְּ
ִאין ִדי ְּׁש ָטאט ָר ְּ
ייטען זֶ ענֶ ען גֶ עוֶ ועןעמּוט ֶׁשעט אויף פ ְּרנָ ָסהִ .אין יֶ ענֶ ע צ ְֶּ ארק גֶר' ֵמ ִאירֶ .ער ָהאט זִ יְך ְּׁשט ְּ
ארן ,אּון רּומגֶ ָ
עפ ְּ יידער ,זֶ ענֶ ען א ְּ יׁש'ע ְּק ֵל ֶ
עטּוען ֶר ִב ֶ
ֶ אבען זִ יְך ָאנְּ גֶ אסאְך ֶמענְּ ְּט ֶׁשען וָ ואס ָה ֶ
עלט .ר'אר ִדינְּ ט גֶ ְּ אבען גֶ עזָ אגְּ ט אז זֵ יי זֶ ענֶ ען ֶר ִבי'ס וָ ואס פוע ֶל'ען יְּ ׁשּועות ,אזוי ָה ֶ
אבען זֵ יי פ ְּ ָה ֶ
נה משנת השבוע
ערע וֶ ועג וִ וי אזוי צּו ְּב ֶרענגֶ ען פ ְּרנָ ָסה ִאין ְּשטּוב ָהאט עהן ֵקיין אנְּ ֶד ֶ יׁשט גֶ עזֶ ְּ ֵמ ִאיר וָ ואס ָהאט נִ ְּ
ייען ִאין א ְּפלאץ וָ ואס ֶמען יׁשט צּו גֵ ֶ ארק אכְּ טּונְּ ג גֶ עגֶ ֶ
עבען נִ ְּ עטּוהןֶ .ער ָהאט ְּׁשט ְּ ְּ אויְך אזוי גֶ
יׁשט ִאין א ְּפלאץ וָ ואס ֶמען ֶקען ֶדעם ֶר ִבי ,וָ ואס ֶער ָהאט גֶ ְּ
עׁש ִפ ְּילט אז ֶקען ִאיהם ,אּון אויְך נִ ְּ
ֶער ִאיז.
יׁשער ער ֶעבען ִאיהם ִאיז גֶ עזֶ ע ְּצן אן אּונְּ גֶ ִ ארען או ְּיפ'ן באן .נֶ ֶ ֵאיינְּ ָמאל ִאיז ֶדער ר' ֵמ ִאיר גֶ ָ
עפ ֶ
קּומט ֶער, עפ ֶרעגְּ ט פּון וִ וי ְּ מּוע ְּסןָ .האט ֶדער גוי ִאיהם גֶ ְּ עהויבן צּו ְּׁש ֶ
ְּ אבען ָאנְּ גֶ ָא ִפ ִיציר .זֵ יי ָה ֶ
"איר זֶ ענְּ ט א עפ ֶרעגְּ טִ : אטׁשָ .האט ֶדער גוי גֶ ְּ אסוִ ויגֶ עף נֶ ֶ
עבען מּונְּ ק ְּ ָהאט ֶער גֶ עזָ אגְּ ט פּון ָר ְּ
וייסט ׁשוין ֶדער גוי פּון ֶר ִבי'ס"ֶ .ער ָהאט זִ יְך עטראכְּ ט ביי זִ יְך" :וָ ואס וֵ ְּ ֶר ִבי" .ר' ֵמ ִאיר ָהאט גֶ ְּ
אבינֶ ערָ .האט ֶדער גוי עבען ,אּון ָהאט גֶ עזָ אגְּ ט אז ֶער ִאיז א וואּונְּ ֶדער-ר ִ יׁשט אכְּ טּונְּ ג גֶ עגֶ ֶ נִ ְּ
אסוִ ויגֶ עף. קּומט פּון ָר ְּרּופט ֶמען ִאיהם .ווייל ֶער ָהאט ׁשוין גֶ עזָ אגְּ ט אז ֶער ְּ עפ ֶרעגְּ ט וִ ויאזוי ְּ גֶ ְּ
ערע ְּׁש ָטאטָ ,האט ֶער גֶ עזָ אגְּ ט ֶער קּומט פּון אן אנְּ ֶד ֶ מורא גֶ עהאט צּו זָ אגֶ ען אז ֶער ְּ ֶער ָהאט ָ
עפ ֶרעגְּ ט פּון וִ וי ִאיז זיין ָא ְּפ ְּׁשטאםֶ .ר ִבי וייטער גֶ ְּ ויצער ֶר ִביָ .האט ֶדער גוי ו ֶ עד ְּקוִ ֶ ִאיז ֶדער ֶבענֶ ְּ
מורא גֶ עהאט פּון א גויָ ,האט גֶ עזָ אגְּ ט אז ֶער ִאיז א ת ְּל ִמיד פּון צ ִדיק יׁשט ָ ֵמ ִאיר וָ ואס ָהאט נִ ְּ
חוׁשד ,אּון זֵ יייׁשט גֶ עוִ ויזֶ ען אז ֶער ִאיז ִאיהם ֵ אל ֶיציעֶ .דער ָא ִפ ִיציר ָהאט נִ ְּ פּון זִ ִיד ְּיטׁשוב ִאין ג ִ
עׁשטאנֶ ען אּון ִאיז אויפגֶ ְּ
ְּ מּועסט .נָ אְך א ְּׁש ִטיק צייט ִאיז ֶדער ָא ִפ ִיציר ְּ עׁש וייטער גֶ ְּ אבען ו ֶ ָה ֶ
גֶ עגאנְּ גֶ ען.
אליציינ ֶטען ,אּון ֶער ווייזְּ ט אויף לּוצ ִלינְּ ג ֶדער ָא ִפ ִיציר ִמיט ְּצוֵ ויי ָפ ִ קּומט ְּפ ְּ
ארען ְּ ִאינ ִמ ֶיטען ָפ ֶ
עט ָראגְּ ן ִאין ְּת ִפ ָיסה .ר' ֵמ ִאיר ָהאט ייטן ,אּון גֶ ְּ ר' ֵמ ִאירֶ ,מען ָהאט ִאיהם גְּ לייְך גֶ ִ
עבינְּ ְּדן ִמיט ֵק ְּ
עטּוהן"? ָהאט ֶדער ָא ִפ ִיציר גֶ עזָ אגְּ ט:
ְּ "לאזְּ ְּט'ס ִמיְך ָאפ ,וָ ואס ָהאב ִאיְך גֶ ייעןָ :
עהויבן ְּׁשר ֶ
ְּ ָאנְּ גֶ
יׁשט ֵקיין ֶר ִבי" .ר' ֵמ ִאיר ָהאט זִ יְך גֶ ע'ט ֲענָ ה' ֶעט אפער ,דּו ִב ְּיסט נִ ְּ "דּו ִב ְּיסט א ִליגֶ ענֶ ער -א ָפ ֶ
ֶער ִאיז יָ א א ֶר ִבי.
ויצער ֶר ִבי ,דּו זֶ ע ְּה ְּסט
עד ְּקוִ ֶ
"איְך ֶקען גּוט ֶדעם ֶבענֶ ְּ רּופט זִ יְך ָאן ֶדער גויִ : צּו זיין ווא ּונְּ ֶדער ְּ
יילט" :וֶ וען ִאיְך ִבין גֶ עוֶ וען א ִקינְּ ד פאר אר ֵצ ְּ
יׁשט ֶענְּ ִליְך צּו ִאיהם" .אּון ֶדער גוי פ ְּ אויס ִבכְּ לל נִ ְּ
ערן זֶ ענֶ ען גֶ עגאנְּ גֶ ען צּו אסאְך ארק ְּקראנְּ ק .מיינֶ ע ֶע ְּל ֶט ְּ צּוריקִ ,בין ִאיְך גֶ עוֶ וען ְּׁשט ְּ ער ִציג יָ אר ִ ֶפ ְּ
עקּומען
ֶ יילן ִדי ְּק ֶרענְּ קִ .ביז ֵאיין ָטאג ִאיז צּוגֶ עקענְּ ט ֵה ְּ יׁשט גֶ ֶ אבען נִ ְּ טוריםָ ,א ֶבער זיין ָה ֶ דוק ִ ְּ
ׁשויבער ֶר ִבי [וָ ואס ִאיז גֶ עוֶ וען אטע אּון ָהאט ִאיהם גֶ עזָ אגְּ ט"ֶ :דער זִ ִיד ְּיט ֶ א יּוד צּו מיין ט ֶ
פועל יְּ ׁשּועות, רויסער ֵארןֶ ,ער ִאיז א גְּ ֶ ְּמפּו ְּר ָסם ֲא ִפילּו ביי ִדי גויִ ם]ָ ,האט א ת ְּל ִמיד ָדא ִאין אּונְּ ג ְּ
ייען צּו ִאיהם" .זֵ יי זֶ ענֶ ען גֶ עגאנְּ גֶ ען ִמיט ִמיר צּום ֶר ִבי'ן ,אּון ִאיְך אלט'ס גֵ ֶ ְּס ִ'איז כְּ דאי ֶע ְּט'ס זָ ְּ
אמע צּום צ ִדיק זִ יְך באדאנְּ ֶקען, ארען ִמיט מיין מ ֶ פּואה .נָ אְך ֶדעם ִבין ִאיְך גֶ ָ
עפ ֶ ָהאב גֶ עהאט א ְּר ָ
עק ִר ְּיצט ביי ִמיר ֲא ִפילּו ֶעס ִאיז ׁשוין א ִר ֶיבער אסאְך יָ אר ,וֵ וייס צּורה ִאיז איינְּ גֶ ְּ ייליגֶ ע ָ
אּון זיין ֵה ִ
ִאיך אז ִדּו ִב ְּיסט א ׁש ְּק ָרן".
יׁשט ֶדער עהן וָ ואס טּוט זִ יְך ָדא ,אּון ֶער ָהאט גֶ עזָ אגְּ ט"ִ :ריכְּ ִטיג ִאיך ִבין נִ ְּר' ֵמ ִאיר ָהאט גֶ עזֶ ְּ
רּופן ִאין
עבען ְּרׁשּות זִ יְך צּו ְּ ֶר ִביָ ,א ֶבער ִאיְך ִבין א ָׁש ִליח פּון ֶדעם ֶר ִבי ,אּון ֶער ָהאט ִמיר גֶ עגֶ ֶ
ארץ פּון גּוטע ה ְּ אר ָלאזְּ ט אויף ִדי ֶ עלט" .ר' ֵמ ִאיר ָהאט זִ יְך פ ְּ אמ ֶלען גֶ ְּאמען אּון ז ְּ זיין נָ ֶ
ויצער ֶר ִבי.
עד ְּקוִ ֶ
ֶבענֶ ְּ
משנת השבוע נו
עלעגְּ ראם צּום ֶר ִבי'ן,
עׁש ְּיקט א ֶט ֶ עלאזְּ ט ִאין ְּת ִפ ָיסה ,אּון ֶמען ָהאט גֶ ִ אל ֵיציי ָהאט ִאיהם גֶ ָ ִדי ָפ ִ
עוואּוסט פּון
ְּ אויב ֶער ֶקען ֶדעם ר' ֵמ ִאיר ,אּון ֶער ִאיז ֶב ֱא ֶמת זיין ָׁש ִליחֶ .דער ֶר ִבי וָ ואס ָהאט גֶ
אר ְּׁשטאנֶ ען וָ ואס גֵ ייט ָדא ָפאר ,אּון כְּ ֵדי ִאיהם צּו ִדי פ ְּרנָ ָסה פּון ר' ֵמ ִאיר ָהאט גְּ לייְך פ ְּ
רויסערוארען א גְּ ֶ אקע זיין ָׁש ִליח .ר' ֵמ ִאיר ִאיז גֶ עוָ ֶ אטעוֶ וען ָהאט ֶער גֶ עזָ אגְּ ט אז ֶער ִאיז ט ֶ ר ֶ
יידעייער זֵ ֶויצער ֶר ִבי .א ָמאל ָהאט ֶער גֶ עזָ אגְּ ט פאר זיינֶ ע ֵאיינִ ְּיק ֶלעְך" :א ֶ עד ְּקוִ ֶ
ָח ִסיד פּון ֶבענֶ ְּ
ָהאט ִמיְך מ ְּס ִמיְך גֶ עוֶ וען צּו זיין ֶר ִבי".
זְ כוּתוֹ יָ גֵ ן ָע ֵלינ ּו וְ ַעל ָּכל יִ ְש ָר ֵאל ָא ֵמן
ישיבה בית שערים
כולל משנה הלכות
בנשיאות כ"ק אדמו"ר שליט"א
רח' יצחק שואלל 4
ירושלים ת"ו
הרב משה אסטרייכער שליט"א
לרגל נישואי בנו הבה"ח יהודה עב"ג בשעטו"מ
הרב ליפא אלטמאן שליט"א
לרגל הולדת בנו בשעטו"מ
הבה"ח דוד מענסער הי"ו
לרגל אירוסיו עב"ג בשעטו"מ
הבה"ח מאיר דוד עקיבא גינזבערג הי"ו
לרגל נישואיו עב"ג בשעטו"מ
נז משנת השבוע
מזלא טבא וגדיא יאי
לידידינו הר"ר יהודה קליינבארט שליט"א
והר"ר יצחק קליינבארט שליט"א
לרגל הולדת נינתו-נכדתו בשעטו"מ
לידידינו הר"ר שמואל הלל שענקער שליט"א
לרגל אירוסי בנו הבה"ח מנחם עב"ג בשעטו"מ
לידידנו הר"ר אברהם מרדכי ראבינאוויטש שליט"א
לרגל הולדת בנו בשעטו"מ
לידידינו הר"ר מרדכי שלמה לוי שליט"א
לרגל הולדת בנו בשעטו"מ
לידידנו הרה"ג ר' ניסן זילבער שליט"א
חבר כולל בוקר דקהילתנו
לרגל הולדת בתו בשעטו"מ
לידידינו הרה"ג ר' דוד שלמה טייטלבוים שליט"א
לרגל נישואי בנו עב"ג בשעטו"מ
