gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

להתוודע · Lehisvada — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: להתוודע · Lehisvada

שבוע: לך לך (2026-10-19)

להתוודע · Lehisvada — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת השבוע‬ ‫שבת דף קלז‬ ‫‪ 0‬בענין מילה פריעה ומציצה ‪1‬‬ ‫בשבת דף קל"ז‪ .‬במתני'‪ ,‬אלו הן ציצין המעכבין את המילה‪ ,‬בשר החופה את רוב העטרה‪ ,‬ואינו אוכל בתרומה ואם היה בעל בשר‬ ‫מתקנו מפני מראית העין‪ .‬מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל‪.‬‬ ‫‪-‬א‪-‬‬ ‫'מילה' אם פירושה חיתוך ערלה או הסרת ערלה‬ ‫חיוב כרת על ביטול פריעה‪.‬‬ ‫מהו המקור לחיוב כרת על הפריעה ‪ /‬אם גם על הפריעה נכרתו‬ ‫י"ג בריתות ‪ /‬גדר דין פריעה שנתוסף אחרי מתן תורה ‪ /‬ברכת‬ ‫ועוד מקשה בשו"ת חת"ס שם דמהיכי תיתי שגם על הפריעה נכרתו‬ ‫על המילה כשחוזר על ציצין המעכבים את המילה‬ ‫י"ג בריתות‪ ,‬והרי הפריעה לא נאמרה בפרשה זו שנאמרו י"ד בריתות‪,‬‬ ‫‪ -‬שו"ת חתם סופר ‪-‬‬ ‫ואילו מדברי הגמ' לעיל דף קל"ב‪ :‬מוכיח דגם על הפריעה נכרתו י"ג‬ ‫א‪ .‬כתב הרמב"ם בפ"ב מהל' מילה הלכה ב'‪ ,‬כיצד מוהלין‪ ,‬חותכין את כל‬ ‫בריתות‪.‬‬ ‫העור המחפה את העטרה עד שתתגלה כל העטרה‪ ,‬ואח"כ פורעין את‬ ‫הקרום הרך שלמטה מן העור בצפורן‪ ,‬ומחזירו לכאן ולכאן‪ ,‬עד שיראה‬ ‫ולכן כתב בשו"ת חתם סופר שם דעל כרחך צריך לומר דקים להו‬ ‫בשר העטרה‪ ,‬ואח"כ מוצץ את המילה עד שיצא הדם ממקומות רחוקים‪,‬‬ ‫לרבנן דפריעה נמי נקרא בשם מילה‪ ,‬שהרי דין פריעה נלמד ממה שנאמר‬ ‫כדי שלא יבא לידי סכנה‪ ,‬וכל מי שאינו מוצץ מעבירין אותו‪ ,‬ואחר שמוצץ‬ ‫אצל יהושע 'שוב ומל את בני ישראל שנית'‪ ,‬ומילה שנית היינו פריעה‪,‬‬ ‫נותן עליה אספלנית או רטייה וכיוצא בהן‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ונמצא דפריעה נמי היינו מילה‪.‬‬ ‫והנה ביבמות דף ע"א‪ :‬אי'‪ ,‬אמר רבה בר יצחק אמר רב לא ניתנה‬ ‫וכתב ביתר ביאור‪ ,‬דהטעם בזה הוא‪ ,‬משום ד'מילה' אין פירושו כאן‬ ‫פריעת מילה לאברהם אבינו‪ ,‬שנאמר בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה‬ ‫חתוך וכריתה‪ ,‬אלא הסרת הדבר‪ ,‬וכדמתרגם האונקלס מאה"כ ו'מל' ה'‬ ‫לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית וכו'‪ ,‬מאי שוב‪ ,‬אלא לאו‬ ‫אלקיך את לבבך 'יעדי' טפשות לבך‪ ,‬ואעפ"י ששם הוא לשון מושאל על‬ ‫לפריעה‪ ,‬ומאי שנית לאקושי סוף מילה לתחלת מילה‪ ,‬מה תחלת מילה‬ ‫ערלת הלב מלשון מילה שבערלת הבשר‪ ,‬מכל מקום באמת שניהם הם‬ ‫מעכבת‪ ,‬אף סוף מילה מעכבין בו‪ ,‬דתנן אלו הן ציצין המעכבין את המילה‬ ‫לשון הסרה‪.‬‬ ‫בשר החופה את רוב העטרה‪.‬‬ ‫ונמצא לפי זה דנאמר כרת גם על הפריעה וגם נכרתו עליה י"ג‬ ‫והיינו דבמצות מילה הנאמרה בתורה בפ' לך לך לא נאמרה מצות‬ ‫בריתות‪ ,‬כי הקב"ה כרת ברית עם אברהם שיסיר הוא ובניו את ערלתם‬ ‫פריעה כי אם חיתוך הערלה בלבד‪ ,‬ובימי יהושע נאמרה תורת פריעה‪,‬‬ ‫וחייב עליו כרת‪ ,‬אמנם מה הוא ערלתם‪ ,‬הדבר מסור לנותן התורה ית"ש‪,‬‬ ‫ונלמד מקרא דמעכבת את המילה‪ ,‬דכמו שתחלת מילה מעכבת גם סוף‬ ‫ועד שלא נתנה תורה אמר הוא ית' שעור הרך התחתון אינו בכלל ערלה‪,‬‬ ‫מילה מעכבין בו‪ ,‬וזהו דתנן אלו הן ציצין המעכבין את המילה בשר‬ ‫וכשניתנה תורה נתחדשה הלכה שגם זה בכלל ערלה‪ ,‬והרי כרתנו י"ג‬ ‫החופה את רוב העטרה‪ ,‬שזהו עור הפריעה‪.‬‬ ‫בריתות להסיר ממנו מה ששמו ערלה‪ .‬ואם כן הדבר פשוט מדוע יש‬ ‫חיוב כרת גם על הפריעה וגם נכרתו עליה י"ג בריתות‪ ,‬כי אחרי שנתחדש‬ ‫ובגדר דין מילה ופריעה‪ ,‬הנה בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' רמ"ט‬ ‫שעור הפריעה היא בכלל הערלה‪ ,‬ממילא גם זה בכלל המילה‪.‬‬ ‫מבאר דלכאורה יש להקשות דכיון דשם מילה אינו כולל פריעה‪ ,‬שהרי‬ ‫לא הוזכרה פריעה בפרשתו של אברהם אבינו ע"ה בפ' לך לך‪ ,‬אם כן נהי‬ ‫והנה הנידון בשו"ת חת"ס שם הוא לגבי תינוק שצריכים לחזור על‬ ‫דהלכה למשה מסיני דמל ולא פרע כאלו לא מל‪ ,‬מכל מקום נאמר שאין‬ ‫ציצין המעכבים את הפריעה‪ ,‬אם מברכים על זה ברכת על המילה‪ ,‬כי‬ ‫חיוב כרת אם לא פרע‪ ,‬שהרי דין כרת בביטול מילה כתוב בפרשת לך‬ ‫לכאורה נראה שלא יברך על המילה‪ ,‬שהרי המפרשים פירשו דמילה הוא‬ ‫לך‪ ,‬וכיון דהפריעה לא נאמרה לאברהם אבינו ואינה בכלל מילה‪ ,‬מהיכי‬ ‫לשון חיתוך וכריתה‪ ,‬וזה לא שייך על הפריעה שכוונתו הוא גילוי עטרה‪,‬‬ ‫תיתי לומר דחייב כרת אם לא פרע‪ .‬אמנם מדברי הגמ' ביבמות דף ה'‪:‬‬ ‫כמו ופרע ראש האשה‪ ,‬וא"כ לכאורה לא שייך לברך נוסח על המילה‬ ‫מוכח שיש כרת גם על ביטול פריעה‪ ,‬וצריך ביאור מהיכן המקור שיש‬ ‫א‬ ‫פרשת השבוע‬ ‫שבת דף קלז‬ ‫בענין מילה פריעה ומציצה‬ ‫גם בקרבנות אם שחט ולא זרק דם כלל‪ ,‬אין כאן שום מצוה‪ ,‬ואם לבסוף‬ ‫כשעושה פריעה בלבד‪ ,‬דבשלמא דכשמל ופורע מברך ברכה אחת בנוסח‬ ‫זרק הדם כבר הותחל המצוה משעת שחיטה‪ ,‬ולכן השחיטה דוחה שבת‬ ‫על המילה על שתיהן‪ ,‬משום דתחלת המצוה היא המילה לכן מברך עליו‪,‬‬ ‫אף שהזריקה ע"י כהן אחר‪ ,‬ואם כן בודאי שעכ"פ אין בזה איסור תורה‪.‬‬ ‫אבל כשרק פורע אולי לא שייך לברך על המילה‪ .‬ועל זה הוא מבאר שם‬ ‫אלא שהיה מקום לדון ולומר שיש בזה איסור דרבנן‪ ,‬ולחלק בין מילה‬ ‫דזה אינו‪ ,‬כי לשון מילה הוא מלשון הסרה‪ ,‬והכל מצוה אחת להסיר את‬ ‫ובין עבודת הקרבנות דהתם אין שבות במקדש‪ ,‬אמנם מהיכי תיתי לחדש‬ ‫הערלה‪ ,‬נמצא דשפיר יש לברך על ציצין המעכבין את הפריעה ברכת על‬ ‫מעצמינו לומר שיהא איסור דרבנן‪ ,‬מאחר שאין הכרח לזה מדברי הגמ'‪.‬‬ ‫המילה‪ .‬א[‬ ‫ומבואר מדברי הנוב"י שסובר דנהי דאם לא פרע לא עשה כלום‪ ,‬אבל‬ ‫מילה שבת על ידי שני מוהלים ‪ /‬כשמל ופורע אם יש למפרע‬ ‫אם לבסוף עשו את הפריעה יש מצוה בהחיתוך בלבד‪ ,‬ולכן מעיקר הדין‬ ‫מצוה בהחיתוך עצמו‬ ‫‪ -‬שו"ת נודע ביהודה ‪-‬‬ ‫רשאי למול בשבת ואיש אחר יעשה את הפריעה‪ ,‬משום שאם לבסוף‬ ‫נעשית הפריעה אפילו ע"י אחר‪ ,‬יש קיום מצוה בהחיתוך בלבד‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ת או"ח סי' כ"ב דן לענין מילה בשבת אם‬ ‫מותר למול ע"י שני מוהלים‪ ,‬שנחלקו בזה המחבר והרמ"א ביו"ד סי'‬ ‫והנה לפי דברי החת"ס הנ"ל שמבאר דמילה אין פירושו חיתוך‬ ‫רס"ו סעיף י"ד‪ ,‬שהמחבר כתב דיש ליזהר שלא ימולו שני מוהלים מילה‬ ‫וכריתה אלא הסרת הדבר‪ ,‬והמצוה היא להסיר את הערלה‪ ,‬והדבר מסור‬ ‫אחת בשבת‪ ,‬שזה ימול וזה יפרע‪ ,‬אלא המל הוא עצמו יפרע‪ .‬אכן הרמ"א‬ ‫לנותן התורה ית"ש מה הוא ערלתם‪ ,‬דעד שלא נתנה תורה לא היה עור‬ ‫שם חולק על דברי המחבר‪ ,‬וכתב דנראה דמותר למול על ידי שני בני‬ ‫הרך התחתון בכלל ערלה‪ ,‬וכשנתן התורה נתחדש הלכה שגם זה בכלל‬ ‫אדם‪ ,‬שהרי כן מצינו בעבודה במקדש שכמה כהנים היו עובדים ומחללים‬ ‫ערלה‪ ,‬לכאורה לפי זה נמצא דלאחר שנתחדש שעור הפריעה היא מכלל‬ ‫שבת‪ ,‬והוא הדין לענין מילה בשבת‪ ,‬דמאחר דשבת ניתן לדחות הרי הוא‬ ‫הערלה‪ ,‬אין בחיתוך בלבד שום מצוה כלל‪ ,‬כי אם המצוה היא להסיר‬ ‫כחול לכל דבר‪ .‬אלא שמסיק דיש להחמיר לכתחלה‪ ,‬אף על פי שמדינא‬ ‫הערלה ולגלות העטרה‪ ,‬הרי ע"י החיתוך בלבד לא הסיר הערלה ולא‬ ‫נראה דמותר‪.‬‬ ‫נתגלתה העטרה‪.‬‬ ‫והנה בנוב"י שם מביא בשם ים של שלמה ביבמות פרק הערל סימן‬ ‫ומשמע לכאורה שהנוב"י סובר דכשניתנה הלכה שצריך לפרוע הרי‬ ‫ג' שכתב שיש אפילו חיוב כרת על המוהל כשאינו פורע הוא בעצמו‬ ‫זה בגדר הוספה על המצוה שנאמרה לאברהם אבינו‪ ,‬והיינו‪ ,‬שכשנתנה‬ ‫בשבת‪.‬‬ ‫המצוה לאברהם אבינו היתה המצוה לעשות חיתוך בלבד‪ ,‬ועכשיו נתחדש‬ ‫פרט נוסף לעשות פריעה‪ ,‬ונהי דהפריעה מעכבת שאם לא פרע דינו כלא‬ ‫אמנם הנוב"י כתב שהפריז על המדה‪ ,‬כי בודאי שאין בזה חשש חיוב‬ ‫מל‪ ,‬מכל מקום אם לבסוף נעשית הפריעה אפילו ע"י אחר‪ ,‬יש קיום מצוה‬ ‫כרת‪ ,‬כי מה שאמרו דהמל ולא פרע כאלו לא מל היינו בלא פרע אחר‬ ‫בהחיתוך בלבד‪ ,‬ולכן רשאי שהאחד יעשה החיתוך על סמך שאיש אחר‬ ‫כך כלל‪ ,‬אבל אם פרע אחר כך הותחל המצוה למפרע בשעת החיתוך‪,‬‬ ‫יפרע‪ .‬ב[‬ ‫ואין שום מקום לחלק בין מילה ופריעה ובין שחיטה וזריקה דקרבנות‪ ,‬כי‬ ‫ב[ בספר לקט יושר בדיני מילה כתב דמותר למול ע"י שני מוהלים בשבת משום‬ ‫ברכת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו שמברכין לפני הפריעה‬ ‫דהמל אע"פ שלא פרע מכל מקום מצוה אחת שלימה קעביד‪ ,‬כדאמרינן בפרק הערל‬ ‫‪-‬חתם סופר‪ ,‬מנחת חינוך‪ ,‬מהר"ם שיק ‪-‬‬ ‫דלא נתנה פריעה לאברהם אבינו‪ ,‬ושמע מינה דמצוה שלמה מקרי‪ ,‬ונהי דאחר דנתנה‬ ‫א[ אכן בשו"ת חתם סופר שם עדיין מתקשה קצת על נוסח ברכת להכניסו בבריתו‬ ‫תורה בעינן נמי פריעה וכו'‪ .‬ומתבאר בדבריו שהוא מוכיח דבחיתוך בלבד מצוה‬ ‫של אברהם אבינו שתקנו לברך ברכה זו בין מילה לפריעה‪ ,‬שהרי כיון שאברהם אבינו‬ ‫שלימה קעביד ממה שלא נתנה פריעה לאברהם אבינו‪ ,‬וצ"ב בדבריו‪.‬‬ ‫ע"ה לא נצטווה על הפריעה‪ ,‬נהי דלפי האמור דבריתו של אאע"ה היה על הסרת כל‬ ‫מה שעתיד להקרות ערלה‪ ,‬מכל מקום קשה קצת דאם נתקנה ברכה זו לברכה בין‬ ‫ויראה כוונתו‪ ,‬דממה שנתנה לאברהם אבינו מצות מילה בלא פריעה מוכח‬ ‫מילה לפריעה‪ ,‬לא היה להזכיר שמו עליו במה שלא נצטוה‪ .‬וכל שכן שיש לעיין היכא‬ ‫דחיתוך עור הערלה בלבד הוי פעולת מצוה בעצמה‪ ,‬אלא דאחר שנתחדשה הללמ "מ‬ ‫שכבר מל וצריך עכשיו לחזור על ציצין המעכבים את הפריעה‪ ,‬האיך יברך על זה‬ ‫דבעינן פריעה נתוסף עוד פרט נוסף במצוה זו דצריך גם פריעה‪ ,‬והם כשני דברים‬ ‫להכניסו בבריתו של אברהם אבינו‪.‬‬ ‫המעכבים זה את זה‪ ,‬ומאחר שהחיתוך בלבד הוא ג"כ מצוה לעצמו לכן רשאי לעשות‬ ‫בשבת חיתוך בלבד‪ .‬והיינו שאינו מפרש כדברי החת"ס הנ"ל דכך נאמרה המצוה‬ ‫ובמנחת חינוך מצוה ב' )אות ג'( מתקשה ג"כ בזה בקיצור דהאיך מברכין לפני‬ ‫בתחילה שיסיר הערלה ונתחדש אחר מתן תורה כמה נחשב ערלה‪ ,‬אלא דממה שלא‬ ‫הפריעה אקב"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו‪ ,‬הא אברהם אבינו לא נצטווה על‬ ‫נתנה פריעה לאברהם אבינו יש ללמוד דהחיתוך בעצמו הוא מצוה שלימה אלא‬ ‫הפריעה‪.‬‬ ‫שאח"כ נתוסף ענין הפריעה‪ ,‬וכיון שבחיתוך בלבד יש בה פעולת מצוה‪ ,‬ובלבד‬ ‫שאח"כ יעשה גם פריעה‪ ,‬לכן רשאי למול ע"י שני מוהלים‪.‬‬ ‫אמנם בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' ר"מ )ד"ה ובזה( מביא קושיית החת"ס‪ ,‬וכתב‬ ‫ליישב על פי דברי התוס' ביבמות דף ע"א‪) :‬ד"ה לא( דאברהם אבינו אע"פ שלא היה‬ ‫ולפי סברת החתם סופר דמצות מילה היינו הסרה הערלה‪ ,‬ונתבאר דלדבריו אין‬ ‫מצווה על הפריעה אפילו הכי פרע את עצמו‪ ,‬והוא מפני שהבין כבר סוד הפריעה‬ ‫בחיתוך עצמו שום קיום מצוה‪ ,‬צריך לומר דמה שסובר הרמ"א דמותר למול בשבת‬ ‫שעל ידה נכנסין תחת כנפי השכינה‪ ,‬שזה נעשה דוקא ע"י הפריעה ולא ע"י חיתוך‬ ‫על ידי שני בני אדם‪ ,‬אינו משום שיש קיום מצוה למפרע בהחיתוך עצמו בלי‬ ‫בלבד‪ ,‬ועל זה מברכים לפני הפריעה להכניסו בבריתו של אבינו‪ ,‬דהיינו להכנס תחת‬ ‫הפריעה‪ ,‬אלא הטעם הוא משום דכיון דהתירה תורה מילה בשבת לכן כל עשיה‬ ‫כנפי השכינה‪.‬‬ ‫שהיא מחלקי מעשה המילה הותרה לעשות בשבת‪ ,‬אפילו אם בעשיה זו בלבד אין‬ ‫עדיין שום קיום מצוה‪.‬‬ ‫מילה בשבת על ידי שני מוהלים לפי דרכו של ה'חתם סופר'‬ ‫ב‬ ‫פרשת השבוע‬ ‫שבת דף קלז‬ ‫בענין מילה פריעה ומציצה‬ ‫‪-‬ב‪-‬‬ ‫פרטי עשיית החיתוך והפריעה‬ ‫צריך לעשות בתחילה‪ ,‬או דבדיעבד אם נשאר מקצת הערלה אחרי‬ ‫אם רשאי לחתוך לגמרי את עור הפריעה ביחד עם עור הערלה‬ ‫החיתוך‪ ,‬יסלק מה שנשאר מעור זה למטה מן העטרה‪ ,‬ביחד עם עור‬ ‫ג‪ .‬הבאנו לעיל לשון הרמב"ם בפ"ב מהל' מילה שכתב דסדר המילה הוא‬ ‫הפריעה‪ ,‬כי גם בזה הרי תתגלה כל העטרה‪.‬‬ ‫שחותכין את כל העור המחפה את העטרה עד שתתגלה כל העטרה‪,‬‬ ‫ואח"כ פורעין את הקרום הרך שלמטה מן העור בצפורן‪ ,‬ומחזירו לכאן‬ ‫והנה בספר חכמת אדם כלל קמ"ט סעיף י"ז מתאונן מאוד על הרעה‬ ‫ולכאן‪ ,‬והיינו שמעשה המילה מתחלקת לשנים‪ ,‬כי עור החצוני חותכים‬ ‫הגדולה מהמוהלים שאינם בקיאים וחותכין רק מיעוט מהבשר של ערלה‪,‬‬ ‫אותו לגמרי‪ ,‬ואח"כ פורעין בצפורן את עור הפריעה ומחזירו לכאן ולכאן‪.‬‬ ‫והוא כתב שהם ערלים מן התורה‪ ,‬דכי היכי דמל ולא פרע כאילו לא מל‪,‬‬ ‫וכן כתב בשו"ע יו"ד סי' רס"ד סעיף ג'‪.‬‬ ‫כל שכן כשפרע ולא מל‪ ,‬ולדעתו נחשב זה כלא מל כיון שלא חתך כל‬ ‫עור הערלה‪ ,‬וכתב דצריכים המוהלים להשגיח על זה הדק היטב‪ ,‬ואם לא‬ ‫והנה יש מבוכה בפוסקים אם מה שכתבו הרמב"ם והשו"ע שבסכין‬ ‫חתך כדין אזי תיכף יחתוך הוא או אחר מה שנשאר‪ ,‬ולא יהיה המוהל‬ ‫יחתכו לגמרי את עור החצוני‪ ,‬ועור הפריעה יגלו אותו ע"י שפורעין אותו‬ ‫סרבן בדבר מלהניח אחר‪ ,‬כי אין זה בושה‪ ,‬ואפילו אם היה בושה מוטב‬ ‫בצפורן‪ ,‬אם בדוקא כתבו כן‪ ,‬משום שכן הוא צורת המצוה שרק עור‬ ‫לו להתבייש מעט מלהוציא מתחת ידו מכשלה גדולה כזה‪.‬‬ ‫הערלה יחתכו בסכין אבל עור הערלה לא יחתכו בסכין אלא שיחזירו לכאן‬ ‫ולכאן‪ ,‬ודלא כאותן שתופסין בשעת חיתוך הערלה גם את עור הפריעה‪,‬‬ ‫אמנם בשו"ת דברי חיים ח"ב יו"ד בכמה תשובות )סי' קי"ד קט"ו קט"ז‬ ‫וביחד עם חיתוך העור החצוני נחתך כבר לגמרי גם עור הפריעה עד שאין‬ ‫קי"ז קי"ח( מביא דיש שמרננים לומר דאם לא נחתך כל העור החיצון כולו‪,‬‬ ‫מה לפרוע‪ ,‬כי סדר המילה הוא שבכלי חותכין רק העור החצוני‪ ,‬ועור‬ ‫אפילו אם נראה מהול צריך לחתכו‪ ,‬דלא הוי מילה רק כשנחתך מן הגיד‬ ‫הפריעה קורעין בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן‪ .‬או דמה שכתוב כן ברמב"ם‬ ‫ונכרת‪ ,‬אבל אם נשאר תלוי בשום מקום מהגיד אפילו למטה מעור‬ ‫ובשו"ע אינו מפני שזהו סדר המצוה אלא דזהו הדרכה האיך שנקל‬ ‫הערלה החיצון‪ ,‬עדיין צריך לחתכו ולא סגי במה שדוחהו למטה ביחד עם‬ ‫לעשות‪ ,‬אבל אין קפידה בדבר אם יחתוך עור הפריעה עם עור הערלה‬ ‫עור הפריעה‪ .‬והוא חולק על זה בתוקף‪ ,‬וכתב דנהי דלכתחילה יש לחתוך‬ ‫כאחד‪.‬‬ ‫כל עור הערלה‪ ,‬אמנם אם אירע שחתך רק מקצת הערלה שוב אין צריך‬ ‫ויש שאמרו שאפילו אם לא נמצא מקור שזה סדר עשיית המילה‪,‬‬ ‫לחתוך מה שנשאר‪ ,‬דכיון שהוסר הערלה מעל העטרה והוסר ממקום‬ ‫מכל מקום אין לנו לשנות אפילו כחוט השערה בסדר עשיות המצוות‬ ‫חיבורו בגיד‪ ,‬הוי כנכרת ממש‪ ,‬וכבר מצאנו כן בחולין דף קכ"ז‪ :‬גבי אבר‬ ‫ממה שמקובל לעשות מדור דור‪ ,‬ויש להתנהג בכל מצוה כפי מנהג‬ ‫המדולדל דכיון שנעקר מחיבורו הוי כמת אותו האבר‪ .‬והוא מוכיח כן‬ ‫אבותינו ולא לשנות‪ .‬מלבד שיש בזה ענינים עפ"י סוד לעשות הפריעה‬ ‫בכמה הוכחות דבדיעבד סגי במה שמטהו למטה‪ .‬והוא מביא דברי‬ ‫דוקא ע"י צפורן‪ ,‬וגם ישנם טעמים עפ"י פנימיות שעור הפריעה אין‬ ‫החכמת אדם הנ"ל‪ ,‬וחולק על דבריו‪.‬‬ ‫חותכין אותו אלא שמסלקו ודוחהו לצדדין‪.‬‬ ‫והוא מסתמך שם על דברי שו"ת חתם סופר הנ"ל שכתב דמילה אין‬ ‫נשאר אחרי החיתוך מקצת מעור הערלה‪ ,‬אם מחוייב עדיין‬ ‫פירושו הכא חתוך וכריתה כלל‪ ,‬אלא הסרת הדבר‪ ,‬וכדמתרגם האונקלס‬ ‫לחתכו להסירו לגמרי‪ ,‬או שרשאי להטותו לכאן ולכאן כמו‬ ‫ומל ה' אלקיך את לבבך יעדי טפשות לבך‪ ,‬ואם כן אין צריך דוקא לחתכו‬ ‫שעושין בעור הפריעה‬ ‫‪ -‬חכמת אדם‪ ,‬שו"ת דברי חיים ‪-‬‬ ‫אלא סגי במה שמפרידו מעל הגיד בפריעה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ולאידך גיסא‪ ,‬הנה כאמור‪ ,‬לכתחילה יש לחתוך את כל הערלה החיצונה‬ ‫ולמעשה הוא מסיים‪ ,‬דכיון שמצד מצות מילה אינו מצווה לחתכו‪,‬‬ ‫עד שתתגלה כל העטרה‪ ,‬אמנם נחלקו הפוסקים מהו הדין בחתך בסכין‬ ‫ממילא יש על זה איסור גמור‪ ,‬ודינו כמכה את חבירו‪ ,‬והוא מאריך בזה‬ ‫רק מקצת הערלה‪ ,‬ונשאר עדיין מקצת של העור החיצוני שהיה ראוי‬ ‫מאוד‪ .‬ג[ ד[‬ ‫לחתכו בסכין‪ ,‬אם צריך לחזור ולחתכו לגמרי ע"י סכין‪ ,‬כפי מה שהיה‬ ‫את הולד לאחר הפריעה שנתגלה היטב אפילו אם אינו מקושה‪ ,‬אין מצוה בזה רק‬ ‫ג[ בשו"ת דברי חיים שם יצא נגד זה בלשונות חריפים עד מאוד‪ ,‬ונצטט חלק קטן‬ ‫עבירה‪ ,‬ומסכן זרע ישראל בחנם‪ .‬ובאמת לדעתי אפילו אם רק נתקשה ונראה מהול‬ ‫מלשונו הק'‪.‬‬ ‫אם נפרד כולו מעל הגיד יש לסמוך על הש"ך ז"ל‪ ,‬ואפילו אמר לי נביא לא צייתינא‬ ‫הנה בסוף סי' קט"ז כתב‪ ,‬לכתחילה בודאי מסירין כל הערלה בכריתה לגמרי‪,‬‬ ‫ליה‪ ,‬ומי שמוציא לעז על נימולי בני ישראל יחוש לעצמו‪ ,‬וד"ל‪.‬‬ ‫ועל זה הקפיד מרן רשכבה"ג מבעלזא‪ ,‬אבל בדיעבד בודאי אין שום מצוה לכרות‬ ‫ושם בסי' קי"ח‪ ,‬הנה נרעשה הארץ מקול רעש ספר חכמת אדם אשר הגזים לומר‬ ‫הערלה שנפלה למטה ע"י הפריעה‪ ,‬ואדרבה העושה זאת הוא רוצח‪ ,‬וחושש אני בו‬ ‫דלא הוי מילה כלל אם לא כרת דוקא עור הערלה‪ ,‬ובאמת גם צדיקי הדור הזהירו‬ ‫אם הוא מנפשות עמלק ימ"ש אשר חתך מילות בני ישראל‪ ,‬ולכן אל ישמע להם ולא‬ ‫לכתחילה לחתוך העור דוקא‪ ,‬ובאמת זה נכון כי טוב לחתוך הערלה‪ ,‬אך לעכב נראה‬ ‫ילך בדרכיהם שלא על פי תורה רק מעשה בור‪ ,‬ולדעתי שיתרה בהם שאם יוסיפו‬ ‫לי ברור דאינו מעכב אם נראה מהול כשנתקשה וכו'‪.‬‬ ‫לעשות כן שיפסלו לעדות כמו המכה לאיש ישראל‪ ,‬והיה שלום‪.‬‬ ‫כן נוהגין בכל תפוצות ישראל בכל מקומות שהייתי שחותכין ומדקדקין‬ ‫ושם בסוף סי' קי"ז‪ ,‬והנה שמעתי בשם עיר וקדיש הגאון הקדוש הרב החסיד‬ ‫לכתחילה לכרות כל הערלה לגמרי ולהסירה‪ ,‬ואם נשתייר קצת אזי חותכין עוד‪ ,‬אולם‬ ‫מה"ר שלום ז"ל מבעלזא הקפיד בזה‪ ,‬ואני לא אאמין שיצא כן מפיו הקדוש‪ ,‬והן‬ ‫אם נראה איזה דבר מערלה שאי אפשר בקלות להסירה בחיתוך‪ ,‬פורעין אותו עם‬ ‫אמת כי לכתחילה ראוי לחתוך אפילו ציצין שאין מעכבין‪ ,‬אבל אם פרע כבר ולצער‬ ‫ג‬ ‫פרשת השבוע‬ ‫שבת דף קלז‬ ‫בענין מילה פריעה ומציצה‬ ‫‪-‬ג‪-‬‬ ‫אם יש במציצה גם ענין מצוה‬ ‫ולכן כתב )אות ו'( דאע"ג דעיקר דין מציצה הוא משום סכנה‪ ,‬מכל‬ ‫מדוע בשבת אין מלין סמוך לערב ולעשות המציצה במוצאי‬ ‫מקום השתא שיש סכנה‪ ,‬שוב הוי המציצה מכלל מצות מילה‪ ,‬דכיון שאי‬ ‫שבת‬ ‫‪ -‬שו"ת אבני נזר ‪-‬‬ ‫אפשר למילה בלא מציצה‪ ,‬ואי לאו המציצה היה אסור למול לסכן‬ ‫התינוק‪ ,‬א"כ כשאמרה תורה למול הרי זה כאילו אמרה תורה מהול ומצוץ‪.‬‬ ‫ה‪ .‬בגמ' לעיל דף קל"ג‪ :‬אי'‪ ,‬אמר רב פפא‪ ,‬האי אומנא דלא מייץ סכנה‬ ‫וכסברא זו מצינו בתו"י בכתובות דף ל"א‪ .‬במה שאמרו שאי אפשר‬ ‫הוא‪ ,‬ועברינן ליה‪ .‬פשיטא‪ ,‬מדקא מחללי עליה שבתא סכנה הוא‪ ,‬מהו‬ ‫לאכילה בלא הגבהה דאי בעי גחין ואכיל‪ ,‬וכתב‪ ,‬שאם לא הי' אפשר‬ ‫דתימא האי דם מיפקד פקיד קא משמע לן‪ ,‬חבורי מיחבר‪ .‬ודומיא‬ ‫לאכילה בלא הגבהה הי' מתחיל האיסור משעת הגבהה‪ ,‬דכשאמרה תורה‬ ‫דאיספלנית וכמון‪ ,‬מה איספלנית וכמון כי לא עביד סכנה הוא‪ ,‬אף הכא‬ ‫לא תאכל הרי זה כאילו אמרה לא תגביה ותאכל‪ ,‬והכי נמי יש לומר לענין‬ ‫נמי כי לא עביד סכנה הוא‪.‬‬ ‫מציצה‪.‬‬ ‫והנה בשו"ת אבני נזר חיו"ד סי' של"ח כתב דלכאורה פשוט‬ ‫שהמציצה היא משום סכנה בלבד‪ ,‬ואין בה שום ענין של מצוה‪ ,‬כי המצוה‬ ‫והוא מסתייע לסברא זו על פי מה ששמע מבעל חי' הרי"ם מגור‬ ‫מתקיימת במילה ופריעה‪ ,‬אבל מציצה מהיכי תיתי שתהא כחלק מן‬ ‫זצ"ל דמה שמצינו בגמ' כמה פעמים שצריך לעשות הטפת דם ברית‪,‬‬ ‫המצוה‪.‬‬ ‫אע"ג דלא מצינו כתוב כן בתורה‪ ,‬זהו משום דכיון שבכל מילה יוצא דם‪,‬‬ ‫ממילא נשמע שהטפה היא מצוה‪ ,‬והכי נמי י"ל לגבי מציצה דכיון שאי‬ ‫אמנם שם )אות ה'( מעיר דאם אין במציצה שום מצוה כלל ואינו רק‬ ‫אפשר בלא מציצה נשמע שהמציצה מצוה‪.‬‬ ‫משום סכנה‪ ,‬אם כן במילה בשבת נימא שאם יכול לצמצם יהא אסור‬ ‫למול בעוד היום גדול‪ ,‬שהרי בידו למול בסוף היום ויעשה מציצה במוצאי‬ ‫וכתב )אות ז'( דכיון שהמציצה הוא מכלל המילה ממילא מחויב למצוץ‬ ‫שבת ולא יצטרך לחלל את שבת גם ע"י מציצה‪ .‬ועוד יותר הוא מקשה‪,‬‬ ‫ג"כ בשמיני‪ ,‬ונהי שאין המציצה מעכבת את המילה‪ ,‬מכל מקום לכן לא‬ ‫דמי שלא יוכל לצמצם למול בסוף היום ולמצוץ בלילה לא ימול כלל‬ ‫אמרינן שימול סמוך לערב‪ ,‬כי גם המציצה בשמיני דוחה שבת‪ ,‬כיון שכבר‬ ‫בשמיני שחל בשבת‪ ,‬וימול בתשיעי‪ ,‬כיון שתשיעי הוא תשלומין של‬ ‫דחתה חיתוך ופריעה את השבת‪ ,‬וכמו בהקטר אברים ופדרים‪ ,‬ע"כ‪ .‬ה[‬ ‫שמיני‪.‬‬ ‫ההרים הגבוהים‪ ,‬בפרט במצות מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות‪.‬‬ ‫הפריעה‪ ,‬וגורדין למטה‪ .‬וכן המנהג בכל תפוצות ישראל‪ ,‬ומעולם לא שמענו ערעור‬ ‫חוץ מהחכמת אדם ז"ל‪ .‬ואולם בזה אפילו אם יבוא אליהו אין שומעין לו‪ ,‬שכן נהגו‬ ‫והנה בשו"ת ערוגת הבושם שם )ד"ה ומ"מ( כתב דהפלוגתא הנ"ל הוא דוקא‬ ‫העם‪ ,‬ועל פי דין כשר לעשות כן‪.‬‬ ‫כשעדיין העטרה מגולה‪ ,‬אלא שתלתלי בשר תלויין למטה‪ ,‬אבל אם עור הערלה חזר‬ ‫למעלה וכיסה את רוב העטרה‪ ,‬אגלאי מילתא דהיה עומד לחזור‪ ,‬ובזה לדברי הכל‬ ‫הבדל בין אם חוזר עור הערלה על העטרה או לא‬ ‫צריך תיקון מן התורה‪ ,‬דכל כה"ג לא קיים מצות מילה מעולם‪.‬‬ ‫‪-‬שו"ת ערוגת הבושם ‪-‬‬ ‫ובסוף דבריו שם מביא שהרה"ק מהור"ר יחזקאל משינאווא זי"ע בנו של הרה"ק‬ ‫ד[ בשו"ת נפש חיה חיו"ד סי' ע"ג )ד"ה והנה( כתב ששמע מהרה"ק מוהר"ר חיים‬ ‫מוהר"ר חיים מצאנז זי"ע הרעיש על זה‪ ,‬וצוה למול תינוקות כאלו שנית‪ ,‬ע"כ‪ .‬והנה‬ ‫מצאנז )שליט"א( זצ"ל שאין צריך דוקא לחתוך כל עור הערלה אלא די כשהוסרה‬ ‫כפי האמור‪ ,‬המדובר שם הוא מתינוקות שבמשך הזמן חזר עור הערלה וכיסה את‬ ‫למטה‪ ,‬ושאין להשגיח בזה על ספר חכמת אדם ע"כ‪ .‬וכתב שדברי הרה"ק שליט"א‬ ‫העטרה‪ ,‬ובזה מודה בעל דברי חיים שצריך למול שנית‪ ,‬ונמצא שעכ"פ מדבריו אין‬ ‫הם דברי אלהים חיים‪ ,‬ובפרט כשאפשר לבא לידי סכנה‪.‬‬ ‫הוכחה שיהא מחלוקת בין הרה"ק מצאנז ובין בנו הרה"ק משינאווא‪ ,‬כי מר אמר חדא‬ ‫והוא מביא שם דברי החכמת אדם הנ"ל‪ ,‬וכתב דבמחילת כבודו ונשיקת עפרו‬ ‫ומר אמר חדא‪.‬‬ ‫אשר הגדיל רעת המוהלים כל כך‪ ,‬לפענ"ד אין בהם עון כל כך‪ ,‬ואדרבא אם נזהיר‬ ‫דם המציצה הוא בכלל הטפת דם ברית‬ ‫למוהלים שיחתכו הרבה יוכלו לסכן הילד‪ .‬והוא מאריך שם בזה מאוד בדיני מילה‬ ‫‪-‬שו"ת אבני נזר ‪-‬‬ ‫ופריעה‪.‬‬ ‫ה[ ושם )אות י"ג( כתב דיש לבאר בדרך אחרת מה שהמציצה דוחה שבת ואין‬ ‫ובשו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' רמ"ה חולק ג"כ על דברי החכמ "א‪ ,‬וכתב דנהי‬ ‫אומרים שימול בסוף היום‪ ,‬שהרי מצינו שהטפת דם ברית היא מצוה‪ ,‬ואע"ג שכבר‬ ‫דלכתחילה יש לחתוך כל עור הערלה וזהו עיקר מצות מילה‪ ,‬אמנם אם לא חתך כל‬ ‫יצא דם בחיתוך ופריעה מכל מקום כשמוצץ עוד דם הכל נקרא הטפת דם ברית‪,‬‬ ‫הערלה אלא שדחה אותה למטה וכל העטרה מגולה ודאי שהוא נימול כהלכה‪ .‬וכתב‬ ‫ומצוה היא‪ ,‬וא"כ זה דומה למה שכתב המהר"ל בספר גבורות ה' )פרק מ"ח ד"ה שמש(‬ ‫)ד"ה וגדולה( דלפי דברי החתם סופר הנ"ל דמילה אין פירושו חיתוך וכריתה אלא‬ ‫דבליל פסח אע"ג שיוצא מצות אכילת מצה בכזית אחד מכל מקום אם אוכל הרבה‬ ‫הסרה‪ ,‬יתכן שרשאי אפילו לכתחילה לעשות כן לדחוק את העור למטה ובזה הוא‬ ‫הכל מצוה אחת וראוי לאכול הכל בהסיבה‪ ,‬וא"כ הכי נמי כל הדם שהוא מטיף הכל‬ ‫מסיר את הערלה מן הגיד‪ ,‬וזהו קיום מצות מילה אפילו לכתחילה‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬ ‫מצוה אחת‪ ,‬והכל דוחה שבת כיון שלא פירש‪ ,‬שהרי תיכף לאחר החיתוך והפריעה‬ ‫הוא מוצץ‪ ,‬וכשם שכל שלא פירש חוזר גם על ציצין שאין מעכבין כיון שהן ג"כ‬ ‫אמנם בשו"ת ערוגת הבושם חיו"ד סי' רכ"ב מביא בשם פוסקים שדנו בראיותיו‬ ‫מהערלה‪ ,‬הכי נמי הדם שהוא מוצץ נקרא ג"כ הטפת דם ברית‪ ,‬לכן אע"ג שאינו‬ ‫של הדברי חיים הנ"ל‪ ,‬והוא מפלפל בזה‪ ,‬והוא מסיק )סד"ה וראיתי( שהוא פלוגתא‬ ‫מעכב‪ ,‬דוחה שבת‪ ,‬ואין צריך למול בסוף היום‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬ ‫דרבוותא‪ ,‬ואין ראי' מוכרחת מהש "ס האיך להכריע‪ ,‬וא"כ מאן ספין להכריע בין‬ ‫ד‬ ‫פרשת השבוע‬ ‫פרשת השבוע‬