להתוודע · Lehisvada — לך לך (2026-10-19)

פרשת השבוע
שבת דף קלז
0בענין מילה פריעה ומציצה 1
בשבת דף קל"ז .במתני' ,אלו הן ציצין המעכבין את המילה ,בשר החופה את רוב העטרה ,ואינו אוכל בתרומה ואם היה בעל בשר
מתקנו מפני מראית העין .מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל.
-א-
'מילה' אם פירושה חיתוך ערלה או הסרת ערלה
חיוב כרת על ביטול פריעה. מהו המקור לחיוב כרת על הפריעה /אם גם על הפריעה נכרתו
י"ג בריתות /גדר דין פריעה שנתוסף אחרי מתן תורה /ברכת
ועוד מקשה בשו"ת חת"ס שם דמהיכי תיתי שגם על הפריעה נכרתו על המילה כשחוזר על ציצין המעכבים את המילה
י"ג בריתות ,והרי הפריעה לא נאמרה בפרשה זו שנאמרו י"ד בריתות, -שו"ת חתם סופר -
ואילו מדברי הגמ' לעיל דף קל"ב :מוכיח דגם על הפריעה נכרתו י"ג א .כתב הרמב"ם בפ"ב מהל' מילה הלכה ב' ,כיצד מוהלין ,חותכין את כל
בריתות. העור המחפה את העטרה עד שתתגלה כל העטרה ,ואח"כ פורעין את
הקרום הרך שלמטה מן העור בצפורן ,ומחזירו לכאן ולכאן ,עד שיראה
ולכן כתב בשו"ת חתם סופר שם דעל כרחך צריך לומר דקים להו בשר העטרה ,ואח"כ מוצץ את המילה עד שיצא הדם ממקומות רחוקים,
לרבנן דפריעה נמי נקרא בשם מילה ,שהרי דין פריעה נלמד ממה שנאמר כדי שלא יבא לידי סכנה ,וכל מי שאינו מוצץ מעבירין אותו ,ואחר שמוצץ
אצל יהושע 'שוב ומל את בני ישראל שנית' ,ומילה שנית היינו פריעה, נותן עליה אספלנית או רטייה וכיוצא בהן ,ע"כ.
ונמצא דפריעה נמי היינו מילה.
והנה ביבמות דף ע"א :אי' ,אמר רבה בר יצחק אמר רב לא ניתנה
וכתב ביתר ביאור ,דהטעם בזה הוא ,משום ד'מילה' אין פירושו כאן פריעת מילה לאברהם אבינו ,שנאמר בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה
חתוך וכריתה ,אלא הסרת הדבר ,וכדמתרגם האונקלס מאה"כ ו'מל' ה' לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית וכו' ,מאי שוב ,אלא לאו
אלקיך את לבבך 'יעדי' טפשות לבך ,ואעפ"י ששם הוא לשון מושאל על לפריעה ,ומאי שנית לאקושי סוף מילה לתחלת מילה ,מה תחלת מילה
ערלת הלב מלשון מילה שבערלת הבשר ,מכל מקום באמת שניהם הם מעכבת ,אף סוף מילה מעכבין בו ,דתנן אלו הן ציצין המעכבין את המילה
לשון הסרה. בשר החופה את רוב העטרה.
ונמצא לפי זה דנאמר כרת גם על הפריעה וגם נכרתו עליה י"ג והיינו דבמצות מילה הנאמרה בתורה בפ' לך לך לא נאמרה מצות
בריתות ,כי הקב"ה כרת ברית עם אברהם שיסיר הוא ובניו את ערלתם פריעה כי אם חיתוך הערלה בלבד ,ובימי יהושע נאמרה תורת פריעה,
וחייב עליו כרת ,אמנם מה הוא ערלתם ,הדבר מסור לנותן התורה ית"ש, ונלמד מקרא דמעכבת את המילה ,דכמו שתחלת מילה מעכבת גם סוף
ועד שלא נתנה תורה אמר הוא ית' שעור הרך התחתון אינו בכלל ערלה, מילה מעכבין בו ,וזהו דתנן אלו הן ציצין המעכבין את המילה בשר
וכשניתנה תורה נתחדשה הלכה שגם זה בכלל ערלה ,והרי כרתנו י"ג החופה את רוב העטרה ,שזהו עור הפריעה.
בריתות להסיר ממנו מה ששמו ערלה .ואם כן הדבר פשוט מדוע יש
חיוב כרת גם על הפריעה וגם נכרתו עליה י"ג בריתות ,כי אחרי שנתחדש ובגדר דין מילה ופריעה ,הנה בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' רמ"ט
שעור הפריעה היא בכלל הערלה ,ממילא גם זה בכלל המילה. מבאר דלכאורה יש להקשות דכיון דשם מילה אינו כולל פריעה ,שהרי
לא הוזכרה פריעה בפרשתו של אברהם אבינו ע"ה בפ' לך לך ,אם כן נהי
והנה הנידון בשו"ת חת"ס שם הוא לגבי תינוק שצריכים לחזור על דהלכה למשה מסיני דמל ולא פרע כאלו לא מל ,מכל מקום נאמר שאין
ציצין המעכבים את הפריעה ,אם מברכים על זה ברכת על המילה ,כי חיוב כרת אם לא פרע ,שהרי דין כרת בביטול מילה כתוב בפרשת לך
לכאורה נראה שלא יברך על המילה ,שהרי המפרשים פירשו דמילה הוא לך ,וכיון דהפריעה לא נאמרה לאברהם אבינו ואינה בכלל מילה ,מהיכי
לשון חיתוך וכריתה ,וזה לא שייך על הפריעה שכוונתו הוא גילוי עטרה, תיתי לומר דחייב כרת אם לא פרע .אמנם מדברי הגמ' ביבמות דף ה':
כמו ופרע ראש האשה ,וא"כ לכאורה לא שייך לברך נוסח על המילה מוכח שיש כרת גם על ביטול פריעה ,וצריך ביאור מהיכן המקור שיש
א
פרשת השבוע שבת דף קלז
בענין מילה פריעה ומציצה
גם בקרבנות אם שחט ולא זרק דם כלל ,אין כאן שום מצוה ,ואם לבסוף כשעושה פריעה בלבד ,דבשלמא דכשמל ופורע מברך ברכה אחת בנוסח
זרק הדם כבר הותחל המצוה משעת שחיטה ,ולכן השחיטה דוחה שבת על המילה על שתיהן ,משום דתחלת המצוה היא המילה לכן מברך עליו,
אף שהזריקה ע"י כהן אחר ,ואם כן בודאי שעכ"פ אין בזה איסור תורה. אבל כשרק פורע אולי לא שייך לברך על המילה .ועל זה הוא מבאר שם
אלא שהיה מקום לדון ולומר שיש בזה איסור דרבנן ,ולחלק בין מילה דזה אינו ,כי לשון מילה הוא מלשון הסרה ,והכל מצוה אחת להסיר את
ובין עבודת הקרבנות דהתם אין שבות במקדש ,אמנם מהיכי תיתי לחדש הערלה ,נמצא דשפיר יש לברך על ציצין המעכבין את הפריעה ברכת על
מעצמינו לומר שיהא איסור דרבנן ,מאחר שאין הכרח לזה מדברי הגמ'. המילה .א[
ומבואר מדברי הנוב"י שסובר דנהי דאם לא פרע לא עשה כלום ,אבל מילה שבת על ידי שני מוהלים /כשמל ופורע אם יש למפרע
אם לבסוף עשו את הפריעה יש מצוה בהחיתוך בלבד ,ולכן מעיקר הדין מצוה בהחיתוך עצמו
-שו"ת נודע ביהודה -
רשאי למול בשבת ואיש אחר יעשה את הפריעה ,משום שאם לבסוף
נעשית הפריעה אפילו ע"י אחר ,יש קיום מצוה בהחיתוך בלבד. ב .בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ת או"ח סי' כ"ב דן לענין מילה בשבת אם
מותר למול ע"י שני מוהלים ,שנחלקו בזה המחבר והרמ"א ביו"ד סי'
והנה לפי דברי החת"ס הנ"ל שמבאר דמילה אין פירושו חיתוך רס"ו סעיף י"ד ,שהמחבר כתב דיש ליזהר שלא ימולו שני מוהלים מילה
וכריתה אלא הסרת הדבר ,והמצוה היא להסיר את הערלה ,והדבר מסור אחת בשבת ,שזה ימול וזה יפרע ,אלא המל הוא עצמו יפרע .אכן הרמ"א
לנותן התורה ית"ש מה הוא ערלתם ,דעד שלא נתנה תורה לא היה עור שם חולק על דברי המחבר ,וכתב דנראה דמותר למול על ידי שני בני
הרך התחתון בכלל ערלה ,וכשנתן התורה נתחדש הלכה שגם זה בכלל אדם ,שהרי כן מצינו בעבודה במקדש שכמה כהנים היו עובדים ומחללים
ערלה ,לכאורה לפי זה נמצא דלאחר שנתחדש שעור הפריעה היא מכלל שבת ,והוא הדין לענין מילה בשבת ,דמאחר דשבת ניתן לדחות הרי הוא
הערלה ,אין בחיתוך בלבד שום מצוה כלל ,כי אם המצוה היא להסיר כחול לכל דבר .אלא שמסיק דיש להחמיר לכתחלה ,אף על פי שמדינא
הערלה ולגלות העטרה ,הרי ע"י החיתוך בלבד לא הסיר הערלה ולא נראה דמותר.
נתגלתה העטרה.
והנה בנוב"י שם מביא בשם ים של שלמה ביבמות פרק הערל סימן
ומשמע לכאורה שהנוב"י סובר דכשניתנה הלכה שצריך לפרוע הרי ג' שכתב שיש אפילו חיוב כרת על המוהל כשאינו פורע הוא בעצמו
זה בגדר הוספה על המצוה שנאמרה לאברהם אבינו ,והיינו ,שכשנתנה בשבת.
המצוה לאברהם אבינו היתה המצוה לעשות חיתוך בלבד ,ועכשיו נתחדש
פרט נוסף לעשות פריעה ,ונהי דהפריעה מעכבת שאם לא פרע דינו כלא אמנם הנוב"י כתב שהפריז על המדה ,כי בודאי שאין בזה חשש חיוב
מל ,מכל מקום אם לבסוף נעשית הפריעה אפילו ע"י אחר ,יש קיום מצוה כרת ,כי מה שאמרו דהמל ולא פרע כאלו לא מל היינו בלא פרע אחר
בהחיתוך בלבד ,ולכן רשאי שהאחד יעשה החיתוך על סמך שאיש אחר כך כלל ,אבל אם פרע אחר כך הותחל המצוה למפרע בשעת החיתוך,
יפרע .ב[ ואין שום מקום לחלק בין מילה ופריעה ובין שחיטה וזריקה דקרבנות ,כי
ב[ בספר לקט יושר בדיני מילה כתב דמותר למול ע"י שני מוהלים בשבת משום ברכת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו שמברכין לפני הפריעה
דהמל אע"פ שלא פרע מכל מקום מצוה אחת שלימה קעביד ,כדאמרינן בפרק הערל -חתם סופר ,מנחת חינוך ,מהר"ם שיק -
דלא נתנה פריעה לאברהם אבינו ,ושמע מינה דמצוה שלמה מקרי ,ונהי דאחר דנתנה
א[ אכן בשו"ת חתם סופר שם עדיין מתקשה קצת על נוסח ברכת להכניסו בבריתו
תורה בעינן נמי פריעה וכו' .ומתבאר בדבריו שהוא מוכיח דבחיתוך בלבד מצוה
של אברהם אבינו שתקנו לברך ברכה זו בין מילה לפריעה ,שהרי כיון שאברהם אבינו
שלימה קעביד ממה שלא נתנה פריעה לאברהם אבינו ,וצ"ב בדבריו.
ע"ה לא נצטווה על הפריעה ,נהי דלפי האמור דבריתו של אאע"ה היה על הסרת כל
מה שעתיד להקרות ערלה ,מכל מקום קשה קצת דאם נתקנה ברכה זו לברכה בין
ויראה כוונתו ,דממה שנתנה לאברהם אבינו מצות מילה בלא פריעה מוכח
מילה לפריעה ,לא היה להזכיר שמו עליו במה שלא נצטוה .וכל שכן שיש לעיין היכא
דחיתוך עור הערלה בלבד הוי פעולת מצוה בעצמה ,אלא דאחר שנתחדשה הללמ "מ
שכבר מל וצריך עכשיו לחזור על ציצין המעכבים את הפריעה ,האיך יברך על זה
דבעינן פריעה נתוסף עוד פרט נוסף במצוה זו דצריך גם פריעה ,והם כשני דברים
להכניסו בבריתו של אברהם אבינו.
המעכבים זה את זה ,ומאחר שהחיתוך בלבד הוא ג"כ מצוה לעצמו לכן רשאי לעשות
בשבת חיתוך בלבד .והיינו שאינו מפרש כדברי החת"ס הנ"ל דכך נאמרה המצוה ובמנחת חינוך מצוה ב' )אות ג'( מתקשה ג"כ בזה בקיצור דהאיך מברכין לפני
בתחילה שיסיר הערלה ונתחדש אחר מתן תורה כמה נחשב ערלה ,אלא דממה שלא הפריעה אקב"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ,הא אברהם אבינו לא נצטווה על
נתנה פריעה לאברהם אבינו יש ללמוד דהחיתוך בעצמו הוא מצוה שלימה אלא הפריעה.
שאח"כ נתוסף ענין הפריעה ,וכיון שבחיתוך בלבד יש בה פעולת מצוה ,ובלבד
שאח"כ יעשה גם פריעה ,לכן רשאי למול ע"י שני מוהלים. אמנם בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' ר"מ )ד"ה ובזה( מביא קושיית החת"ס ,וכתב
ליישב על פי דברי התוס' ביבמות דף ע"א) :ד"ה לא( דאברהם אבינו אע"פ שלא היה
ולפי סברת החתם סופר דמצות מילה היינו הסרה הערלה ,ונתבאר דלדבריו אין מצווה על הפריעה אפילו הכי פרע את עצמו ,והוא מפני שהבין כבר סוד הפריעה
בחיתוך עצמו שום קיום מצוה ,צריך לומר דמה שסובר הרמ"א דמותר למול בשבת שעל ידה נכנסין תחת כנפי השכינה ,שזה נעשה דוקא ע"י הפריעה ולא ע"י חיתוך
על ידי שני בני אדם ,אינו משום שיש קיום מצוה למפרע בהחיתוך עצמו בלי בלבד ,ועל זה מברכים לפני הפריעה להכניסו בבריתו של אבינו ,דהיינו להכנס תחת
הפריעה ,אלא הטעם הוא משום דכיון דהתירה תורה מילה בשבת לכן כל עשיה כנפי השכינה.
שהיא מחלקי מעשה המילה הותרה לעשות בשבת ,אפילו אם בעשיה זו בלבד אין
עדיין שום קיום מצוה. מילה בשבת על ידי שני מוהלים לפי דרכו של ה'חתם סופר'
ב
פרשת השבוע שבת דף קלז
בענין מילה פריעה ומציצה
-ב-
פרטי עשיית החיתוך והפריעה
צריך לעשות בתחילה ,או דבדיעבד אם נשאר מקצת הערלה אחרי אם רשאי לחתוך לגמרי את עור הפריעה ביחד עם עור הערלה
החיתוך ,יסלק מה שנשאר מעור זה למטה מן העטרה ,ביחד עם עור ג .הבאנו לעיל לשון הרמב"ם בפ"ב מהל' מילה שכתב דסדר המילה הוא
הפריעה ,כי גם בזה הרי תתגלה כל העטרה. שחותכין את כל העור המחפה את העטרה עד שתתגלה כל העטרה,
ואח"כ פורעין את הקרום הרך שלמטה מן העור בצפורן ,ומחזירו לכאן
והנה בספר חכמת אדם כלל קמ"ט סעיף י"ז מתאונן מאוד על הרעה ולכאן ,והיינו שמעשה המילה מתחלקת לשנים ,כי עור החצוני חותכים
הגדולה מהמוהלים שאינם בקיאים וחותכין רק מיעוט מהבשר של ערלה, אותו לגמרי ,ואח"כ פורעין בצפורן את עור הפריעה ומחזירו לכאן ולכאן.
והוא כתב שהם ערלים מן התורה ,דכי היכי דמל ולא פרע כאילו לא מל, וכן כתב בשו"ע יו"ד סי' רס"ד סעיף ג'.
כל שכן כשפרע ולא מל ,ולדעתו נחשב זה כלא מל כיון שלא חתך כל
עור הערלה ,וכתב דצריכים המוהלים להשגיח על זה הדק היטב ,ואם לא והנה יש מבוכה בפוסקים אם מה שכתבו הרמב"ם והשו"ע שבסכין
חתך כדין אזי תיכף יחתוך הוא או אחר מה שנשאר ,ולא יהיה המוהל יחתכו לגמרי את עור החצוני ,ועור הפריעה יגלו אותו ע"י שפורעין אותו
סרבן בדבר מלהניח אחר ,כי אין זה בושה ,ואפילו אם היה בושה מוטב בצפורן ,אם בדוקא כתבו כן ,משום שכן הוא צורת המצוה שרק עור
לו להתבייש מעט מלהוציא מתחת ידו מכשלה גדולה כזה. הערלה יחתכו בסכין אבל עור הערלה לא יחתכו בסכין אלא שיחזירו לכאן
ולכאן ,ודלא כאותן שתופסין בשעת חיתוך הערלה גם את עור הפריעה,
אמנם בשו"ת דברי חיים ח"ב יו"ד בכמה תשובות )סי' קי"ד קט"ו קט"ז וביחד עם חיתוך העור החצוני נחתך כבר לגמרי גם עור הפריעה עד שאין
קי"ז קי"ח( מביא דיש שמרננים לומר דאם לא נחתך כל העור החיצון כולו, מה לפרוע ,כי סדר המילה הוא שבכלי חותכין רק העור החצוני ,ועור
אפילו אם נראה מהול צריך לחתכו ,דלא הוי מילה רק כשנחתך מן הגיד הפריעה קורעין בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן .או דמה שכתוב כן ברמב"ם
ונכרת ,אבל אם נשאר תלוי בשום מקום מהגיד אפילו למטה מעור ובשו"ע אינו מפני שזהו סדר המצוה אלא דזהו הדרכה האיך שנקל
הערלה החיצון ,עדיין צריך לחתכו ולא סגי במה שדוחהו למטה ביחד עם לעשות ,אבל אין קפידה בדבר אם יחתוך עור הפריעה עם עור הערלה
עור הפריעה .והוא חולק על זה בתוקף ,וכתב דנהי דלכתחילה יש לחתוך כאחד.
כל עור הערלה ,אמנם אם אירע שחתך רק מקצת הערלה שוב אין צריך ויש שאמרו שאפילו אם לא נמצא מקור שזה סדר עשיית המילה,
לחתוך מה שנשאר ,דכיון שהוסר הערלה מעל העטרה והוסר ממקום מכל מקום אין לנו לשנות אפילו כחוט השערה בסדר עשיות המצוות
חיבורו בגיד ,הוי כנכרת ממש ,וכבר מצאנו כן בחולין דף קכ"ז :גבי אבר ממה שמקובל לעשות מדור דור ,ויש להתנהג בכל מצוה כפי מנהג
המדולדל דכיון שנעקר מחיבורו הוי כמת אותו האבר .והוא מוכיח כן אבותינו ולא לשנות .מלבד שיש בזה ענינים עפ"י סוד לעשות הפריעה
בכמה הוכחות דבדיעבד סגי במה שמטהו למטה .והוא מביא דברי דוקא ע"י צפורן ,וגם ישנם טעמים עפ"י פנימיות שעור הפריעה אין
החכמת אדם הנ"ל ,וחולק על דבריו. חותכין אותו אלא שמסלקו ודוחהו לצדדין.
והוא מסתמך שם על דברי שו"ת חתם סופר הנ"ל שכתב דמילה אין נשאר אחרי החיתוך מקצת מעור הערלה ,אם מחוייב עדיין
פירושו הכא חתוך וכריתה כלל ,אלא הסרת הדבר ,וכדמתרגם האונקלס לחתכו להסירו לגמרי ,או שרשאי להטותו לכאן ולכאן כמו
ומל ה' אלקיך את לבבך יעדי טפשות לבך ,ואם כן אין צריך דוקא לחתכו שעושין בעור הפריעה
-חכמת אדם ,שו"ת דברי חיים -
אלא סגי במה שמפרידו מעל הגיד בפריעה.
ד .ולאידך גיסא ,הנה כאמור ,לכתחילה יש לחתוך את כל הערלה החיצונה
ולמעשה הוא מסיים ,דכיון שמצד מצות מילה אינו מצווה לחתכו, עד שתתגלה כל העטרה ,אמנם נחלקו הפוסקים מהו הדין בחתך בסכין
ממילא יש על זה איסור גמור ,ודינו כמכה את חבירו ,והוא מאריך בזה רק מקצת הערלה ,ונשאר עדיין מקצת של העור החיצוני שהיה ראוי
מאוד .ג[ ד[ לחתכו בסכין ,אם צריך לחזור ולחתכו לגמרי ע"י סכין ,כפי מה שהיה
את הולד לאחר הפריעה שנתגלה היטב אפילו אם אינו מקושה ,אין מצוה בזה רק ג[ בשו"ת דברי חיים שם יצא נגד זה בלשונות חריפים עד מאוד ,ונצטט חלק קטן
עבירה ,ומסכן זרע ישראל בחנם .ובאמת לדעתי אפילו אם רק נתקשה ונראה מהול מלשונו הק'.
אם נפרד כולו מעל הגיד יש לסמוך על הש"ך ז"ל ,ואפילו אמר לי נביא לא צייתינא
הנה בסוף סי' קט"ז כתב ,לכתחילה בודאי מסירין כל הערלה בכריתה לגמרי,
ליה ,ומי שמוציא לעז על נימולי בני ישראל יחוש לעצמו ,וד"ל.
ועל זה הקפיד מרן רשכבה"ג מבעלזא ,אבל בדיעבד בודאי אין שום מצוה לכרות
ושם בסי' קי"ח ,הנה נרעשה הארץ מקול רעש ספר חכמת אדם אשר הגזים לומר הערלה שנפלה למטה ע"י הפריעה ,ואדרבה העושה זאת הוא רוצח ,וחושש אני בו
דלא הוי מילה כלל אם לא כרת דוקא עור הערלה ,ובאמת גם צדיקי הדור הזהירו אם הוא מנפשות עמלק ימ"ש אשר חתך מילות בני ישראל ,ולכן אל ישמע להם ולא
לכתחילה לחתוך העור דוקא ,ובאמת זה נכון כי טוב לחתוך הערלה ,אך לעכב נראה ילך בדרכיהם שלא על פי תורה רק מעשה בור ,ולדעתי שיתרה בהם שאם יוסיפו
לי ברור דאינו מעכב אם נראה מהול כשנתקשה וכו'. לעשות כן שיפסלו לעדות כמו המכה לאיש ישראל ,והיה שלום.
כן נוהגין בכל תפוצות ישראל בכל מקומות שהייתי שחותכין ומדקדקין ושם בסוף סי' קי"ז ,והנה שמעתי בשם עיר וקדיש הגאון הקדוש הרב החסיד
לכתחילה לכרות כל הערלה לגמרי ולהסירה ,ואם נשתייר קצת אזי חותכין עוד ,אולם מה"ר שלום ז"ל מבעלזא הקפיד בזה ,ואני לא אאמין שיצא כן מפיו הקדוש ,והן
אם נראה איזה דבר מערלה שאי אפשר בקלות להסירה בחיתוך ,פורעין אותו עם אמת כי לכתחילה ראוי לחתוך אפילו ציצין שאין מעכבין ,אבל אם פרע כבר ולצער
ג
פרשת השבוע שבת דף קלז
בענין מילה פריעה ומציצה
-ג-
אם יש במציצה גם ענין מצוה
ולכן כתב )אות ו'( דאע"ג דעיקר דין מציצה הוא משום סכנה ,מכל מדוע בשבת אין מלין סמוך לערב ולעשות המציצה במוצאי
מקום השתא שיש סכנה ,שוב הוי המציצה מכלל מצות מילה ,דכיון שאי שבת
-שו"ת אבני נזר -
אפשר למילה בלא מציצה ,ואי לאו המציצה היה אסור למול לסכן
התינוק ,א"כ כשאמרה תורה למול הרי זה כאילו אמרה תורה מהול ומצוץ. ה .בגמ' לעיל דף קל"ג :אי' ,אמר רב פפא ,האי אומנא דלא מייץ סכנה
וכסברא זו מצינו בתו"י בכתובות דף ל"א .במה שאמרו שאי אפשר הוא ,ועברינן ליה .פשיטא ,מדקא מחללי עליה שבתא סכנה הוא ,מהו
לאכילה בלא הגבהה דאי בעי גחין ואכיל ,וכתב ,שאם לא הי' אפשר דתימא האי דם מיפקד פקיד קא משמע לן ,חבורי מיחבר .ודומיא
לאכילה בלא הגבהה הי' מתחיל האיסור משעת הגבהה ,דכשאמרה תורה דאיספלנית וכמון ,מה איספלנית וכמון כי לא עביד סכנה הוא ,אף הכא
לא תאכל הרי זה כאילו אמרה לא תגביה ותאכל ,והכי נמי יש לומר לענין נמי כי לא עביד סכנה הוא.
מציצה. והנה בשו"ת אבני נזר חיו"ד סי' של"ח כתב דלכאורה פשוט
שהמציצה היא משום סכנה בלבד ,ואין בה שום ענין של מצוה ,כי המצוה
והוא מסתייע לסברא זו על פי מה ששמע מבעל חי' הרי"ם מגור מתקיימת במילה ופריעה ,אבל מציצה מהיכי תיתי שתהא כחלק מן
זצ"ל דמה שמצינו בגמ' כמה פעמים שצריך לעשות הטפת דם ברית, המצוה.
אע"ג דלא מצינו כתוב כן בתורה ,זהו משום דכיון שבכל מילה יוצא דם,
ממילא נשמע שהטפה היא מצוה ,והכי נמי י"ל לגבי מציצה דכיון שאי אמנם שם )אות ה'( מעיר דאם אין במציצה שום מצוה כלל ואינו רק
אפשר בלא מציצה נשמע שהמציצה מצוה. משום סכנה ,אם כן במילה בשבת נימא שאם יכול לצמצם יהא אסור
למול בעוד היום גדול ,שהרי בידו למול בסוף היום ויעשה מציצה במוצאי
וכתב )אות ז'( דכיון שהמציצה הוא מכלל המילה ממילא מחויב למצוץ שבת ולא יצטרך לחלל את שבת גם ע"י מציצה .ועוד יותר הוא מקשה,
ג"כ בשמיני ,ונהי שאין המציצה מעכבת את המילה ,מכל מקום לכן לא דמי שלא יוכל לצמצם למול בסוף היום ולמצוץ בלילה לא ימול כלל
אמרינן שימול סמוך לערב ,כי גם המציצה בשמיני דוחה שבת ,כיון שכבר בשמיני שחל בשבת ,וימול בתשיעי ,כיון שתשיעי הוא תשלומין של
דחתה חיתוך ופריעה את השבת ,וכמו בהקטר אברים ופדרים ,ע"כ .ה[ שמיני.
ההרים הגבוהים ,בפרט במצות מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות. הפריעה ,וגורדין למטה .וכן המנהג בכל תפוצות ישראל ,ומעולם לא שמענו ערעור
חוץ מהחכמת אדם ז"ל .ואולם בזה אפילו אם יבוא אליהו אין שומעין לו ,שכן נהגו
והנה בשו"ת ערוגת הבושם שם )ד"ה ומ"מ( כתב דהפלוגתא הנ"ל הוא דוקא
העם ,ועל פי דין כשר לעשות כן.
כשעדיין העטרה מגולה ,אלא שתלתלי בשר תלויין למטה ,אבל אם עור הערלה חזר
למעלה וכיסה את רוב העטרה ,אגלאי מילתא דהיה עומד לחזור ,ובזה לדברי הכל הבדל בין אם חוזר עור הערלה על העטרה או לא
צריך תיקון מן התורה ,דכל כה"ג לא קיים מצות מילה מעולם. -שו"ת ערוגת הבושם -
ובסוף דבריו שם מביא שהרה"ק מהור"ר יחזקאל משינאווא זי"ע בנו של הרה"ק ד[ בשו"ת נפש חיה חיו"ד סי' ע"ג )ד"ה והנה( כתב ששמע מהרה"ק מוהר"ר חיים
מוהר"ר חיים מצאנז זי"ע הרעיש על זה ,וצוה למול תינוקות כאלו שנית ,ע"כ .והנה מצאנז )שליט"א( זצ"ל שאין צריך דוקא לחתוך כל עור הערלה אלא די כשהוסרה
כפי האמור ,המדובר שם הוא מתינוקות שבמשך הזמן חזר עור הערלה וכיסה את למטה ,ושאין להשגיח בזה על ספר חכמת אדם ע"כ .וכתב שדברי הרה"ק שליט"א
העטרה ,ובזה מודה בעל דברי חיים שצריך למול שנית ,ונמצא שעכ"פ מדבריו אין הם דברי אלהים חיים ,ובפרט כשאפשר לבא לידי סכנה.
הוכחה שיהא מחלוקת בין הרה"ק מצאנז ובין בנו הרה"ק משינאווא ,כי מר אמר חדא
והוא מביא שם דברי החכמת אדם הנ"ל ,וכתב דבמחילת כבודו ונשיקת עפרו
ומר אמר חדא.
אשר הגדיל רעת המוהלים כל כך ,לפענ"ד אין בהם עון כל כך ,ואדרבא אם נזהיר
דם המציצה הוא בכלל הטפת דם ברית למוהלים שיחתכו הרבה יוכלו לסכן הילד .והוא מאריך שם בזה מאוד בדיני מילה
-שו"ת אבני נזר - ופריעה.
ה[ ושם )אות י"ג( כתב דיש לבאר בדרך אחרת מה שהמציצה דוחה שבת ואין ובשו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' רמ"ה חולק ג"כ על דברי החכמ "א ,וכתב דנהי
אומרים שימול בסוף היום ,שהרי מצינו שהטפת דם ברית היא מצוה ,ואע"ג שכבר
דלכתחילה יש לחתוך כל עור הערלה וזהו עיקר מצות מילה ,אמנם אם לא חתך כל
יצא דם בחיתוך ופריעה מכל מקום כשמוצץ עוד דם הכל נקרא הטפת דם ברית, הערלה אלא שדחה אותה למטה וכל העטרה מגולה ודאי שהוא נימול כהלכה .וכתב
ומצוה היא ,וא"כ זה דומה למה שכתב המהר"ל בספר גבורות ה' )פרק מ"ח ד"ה שמש(
)ד"ה וגדולה( דלפי דברי החתם סופר הנ"ל דמילה אין פירושו חיתוך וכריתה אלא
דבליל פסח אע"ג שיוצא מצות אכילת מצה בכזית אחד מכל מקום אם אוכל הרבה הסרה ,יתכן שרשאי אפילו לכתחילה לעשות כן לדחוק את העור למטה ובזה הוא
הכל מצוה אחת וראוי לאכול הכל בהסיבה ,וא"כ הכי נמי כל הדם שהוא מטיף הכל מסיר את הערלה מן הגיד ,וזהו קיום מצות מילה אפילו לכתחילה ,יעו"ש.
מצוה אחת ,והכל דוחה שבת כיון שלא פירש ,שהרי תיכף לאחר החיתוך והפריעה
הוא מוצץ ,וכשם שכל שלא פירש חוזר גם על ציצין שאין מעכבין כיון שהן ג"כ אמנם בשו"ת ערוגת הבושם חיו"ד סי' רכ"ב מביא בשם פוסקים שדנו בראיותיו
מהערלה ,הכי נמי הדם שהוא מוצץ נקרא ג"כ הטפת דם ברית ,לכן אע"ג שאינו של הדברי חיים הנ"ל ,והוא מפלפל בזה ,והוא מסיק )סד"ה וראיתי( שהוא פלוגתא
מעכב ,דוחה שבת ,ואין צריך למול בסוף היום ,יעו"ש. דרבוותא ,ואין ראי' מוכרחת מהש "ס האיך להכריע ,וא"כ מאן ספין להכריע בין
ד
פרשת השבוע
פרשת השבוע
