נחמת יצחק · Nechumas Yitzchock — לך לך (2026-10-19)

נחמת יצחק
פרפראות מכון ליקוטי
ויאמר אברם וכו’ הרמתי ידי אל וכו’ אם מחוט ועד שרוך נעל,
נחמת
(י”ד כ”ב – כ”ג).
והנה מה שאמר הרמתי ידי ,מצינו במפרשי התורה
יצחק
שביארוהו בשני אופנים ,חדא כמו שפירש רש”י ,שהוא לשון בסייעתא דשמיא | לך לך תשפ"ז | גליון מס' 373
שבועה ,שנשבע שלא יהנה עצמו שום דבר מן השבי ,וזה
הטבילה שהואיל זריזין מקדימין למצוות (ב)
מה שאמר הרמתי ידי וכו’ אם מחוט ועד שרוך נעל.
מכון גר צריך
וטבילת
ולפי זה יש לומר ,שבאמת לא נתן מעשר ממה שלקח של
נחמת
דין בית בעצם היום הזה
>>> אין
אותו יצחק
שלושה,
מטבילין א
בשבת ,ולא ביום טוב ,ולא בלילה. בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו.
ועוד כתב בפנים יפות לפרש ,דיש לומר דקא משמע לן ביום ולא בלילה, פירש רש”י ,בעצם היום הזה ,שמלאו לאברהם תשעים ותשע שנה ,ולישמעאל
דכיון שאמרו חז”ל ,שביום שבאו המלאכים היה ערב פסח ,והוא היה יום שלישי שלש עשרה שנים ,נמול אברהם וישמעאל בנו ,ע”כ.
למילתו ,נמצא אם היה אברהם ממתין מלמול עד הלילה ,היה יוצא שלישי והנה הרמב”ן בפירושו הקשה על דברי רש”י ,וזה לשונו ,בעצם היום הזה ,כתב
למילתו בליל פסח ,והביא מזה סייעתא דברי הבית יוסף בשם הרשב"ץ ,דכל רש”י בעצם היום הזה שמלאו לאברהם תשעים ותשע שנה ולישמעאל שלש
מילה שלא בזמנה אסור למול ביום חמישי ,שלא יבוא לידי חילול שבת ,והוא עשרה ,נמולו ,ומה טעם להזכיר זה וכו’ ,ע”כ.
הדין יום טוב ,עיין שם.
והיינו שהרמב”ן סבירא ליה שאין שום תועלת להזכיר דבר זה שבו ביום מלאו
ומבואר דנקט דקא משמע לן קרא שמצד הדין היה אסור לו לאברהם למול שנותיהם ,ומשום הכי מפרש פסוק זה באופן אחר ,והיינו דקא משמע לן שהיו
בלילה. זריזין במצות ה’ ,וזה לשונו ,אבל בעצם היום הזה שנצטוה במצוה הזאת ,נימול
אכן ממה שכתב רש”י ,ביום ולא בלילה( ,משום ש)לא נתיירא לא מן הגוים ולא הוא וילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וכל מקנת כספו ,סיפר הכתוב מעלתו
מן אויביו ובני דורו ,שאומרים ,אילו ראינוהו לא הנחנוהו למול ולקיים מצותו של ביראת ה’ ,ומעלת כל בני ביתו ,שכולם זריזים מקדימין למצות ,ע”כ.
מקום ,ע”כ ,מבואר דשפיר היה יכול למול בלילה אם היה רוצה ,ולא היה שום וצריך ביאור מה יענה רש”י אבתריה ,וצריך ביאור.
חיוב למול ביום ,וצריך ביאור.
ב
ד איברא דבר זה שהמילה הייתה בעצם היום הזה ,כבר הזכירו הכתוב ,וכדכתיב
והנה עוד מצינו דפליגי רש”י הרמב”ן ,לגבי מילת אברהם עצמו ,מתי הוא ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת וכו’ וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה
נימול ,האם הוא נימול ראשון ,שקדם למול את עצמו לפני שמל את בני ביתו ,או וגו’ ,הרי כבר הזכיר שאברהם קיים מצות מילה בעצם היום הזה ,ואמאי חזר
שמל קודם את אנשי ביתו ,ורק אחר כך נימול הוא בעצמו. ושנה דבר זה.
דהנה עיין ברש”י פרשת חיי שרה ,אהא דכתיב שים נא ידך תחת ירכי ,שפירש והנה עיין ברש”י שם ,שכתב ,וזה לשונו ,בעצם היום ,בו ביום שנצטוה ,ביום
אמאי קאמר לו תחת ירכי דווקא ,משום ששם היה מקום המילה ,שהיא הייתה ולא בלילה ,לא נתיירא לא מן הגוים ולא מן הליצנים ,ושלא יהיו אויביו ובני דורו
חביבה לו משום שהיא הייתה מצוה ראשונה וכו’. אומרים ,אילו ראינוהו לא הנחנוהו למול ולקיים מצותו של מקום ,ע”כ.
והנה אם אברהם היה מל את אנשי ביתו לפני שנימול בעצמו ,אם כן היה ומבואר דשם קא משמע לן בעצם היום הזה ,שהיה בו ביום שנצטווה ולא
צריך לומר לאליעזר לשים את ידו תחת ירך עצמו ,שזו הייתה המצוה הראשונה המתין עד הלילה( ,ובפשטות גם הרמב”ן יודה לזה ,שהרי לא מצינו שחלק על
של אברהם ,ובהכרח מדלא אמר הכי ,אלא תחת ירכי ,של אברהם ,צריך לומר מה שפירש רש”י שם ,ועי’).
שאברהם עצמו נימול קודם לאנשי ביתו ,ודו”ק.
וזה מה שרש”י בא לפרש ,אמאי חזר הכתוב ושנה לומר שנימול בעצם היום
אמנם דעת הרמב”ן אינה כן ,דעיין ברמב”ן כאן ,שכתב ,וזה לשונו ,ואין טעם הזה ,וכתב לאשמועינן שבו ביום מלאו לאברהם תשעים ותשע שנה ,ולישמעאל
נימול אברהם ,שנימול הוא בתחלה ,אבל ישמעאל בנו נימול מתחלה ,וכל בני שלש עשרה שנים ,ולדעת הרמב”ן בא ללמדינו שהיו זריזין במצוות.
ביתו ,כי כן כתוב ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו ,ואחרי כן
וזו הייתה קושיית הרמב”ן על רש”י ,מה שפירש שהקרא יתירה בא להשמיענו
ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמולו ,והטעם ,כי אברהם נזדרז במצות המילה
שבו ביום מלאו שנותיהם.
שלהם תחילה ,ומל אותם הוא בעצמו ,או שזימן להם מוהלים הרבה ,והוא עומד
עליהם ,ואחר כך מל את עצמו ,שאילו הקדים מילתו ,היה חולה או מסוכן בה, ג
מפני זקנתו ,ולא היה יכול להשתדל במילתם ,ע”כ. הנה מה שכתב רש”י שבו ביום שנצטוה מל ,שזה היה ביום ,ולא בלילה,
ומבואר דסבירא ליה שאברהם נימול לבסוף. משמע ,דאם היה אברהם רוצה היה יכול לימול בלילה ,רק מל את עצמו ביום
והנה לפי רש”י שאברהם נימול תחילה ,צריך ביאור הא דכתיב ויקח אברהם כדי לפרסם את הדבר.
את ישמעאל בנו וכו’ וימל את בשר ערלתם ,דמשמע שאברהם הקדים למול את ולכאורה דבר זה צריך ביאור ,דהא מצות מילה אינה אלא ביום ולא בלילה.
אנשי ביתו ,ורק אחר כך נימול בעצמו ,וצריך ביאור. ובאמת עיין מה שכתב בספר פנים יפות ,דהא דקאמר ביום ולא בלילה ,קא
ונראה ,דבהכרח צריך לומר שרש”י יפרש הפסוק שכתוב וימל את בשר משמע לן ,דאף למאן דאמר דמילה שלא בזמנה בין ביום ובין בלילה ,מכל מקום
ערלתם ,שקאי גם על אברהם עצמו ,שגם אברהם וגם אנשי ביתו כולם נימולו מילה זו ,שהיא לצורך גיור ,צריכה להיות דוקא ביום ,כדאיתא בשולחן ערוך לגבי
נאמרה דין זה של זריזין מקדימין ,ודו”ק. בעצם היום הזה ,ודו’’ק.
אך לפי זה צריך ביאור אמאי לא פירש רש”י בפרשה זו דקא משמע לן זריזין ונמצא דפליגי רש’’י והרמב’’ן מי כלול בפסוק זה ,דלדעת רש’’י גם אברהם כלול
מקדימין ,וכמו שפירש הרמב”ן ,ובהכרח שזה משום דסבירא ליה שסברא זו אינו כאן ,מה שאין כן לפי הרמב’’ן אברהם אינו כלול בפסוק זה ,ודו”ק.
שייך כאן ,וצריך ביאור אמאי לא.
ה
ח והנה עיין ברמב”ן שפירש הא דכתיב בעצם היום הזה נמול אברהם וגו’ ,דקא
ונראה ,דהנה אם נדייק בלשון רש”י במגילה שם ,יתבאר מהו הגדר של מעלת משמע לן שזריזין מקדימין למצוות ,וזה לשונו ,אבל בעצם היום הזה שנצטוה
זריזין מקדימין למצוות. במצוה הזאת נמול הוא וילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וכל מקנת כספו,
והיינו דעיין לשון רש”י שם שכתב ,שאף על גב דקיימא לן זריזין מקדימין סיפר הכתוב מעלתו ביראת ה’ ,ומעלת כל בני ביתו ,שכולם זריזים מקדימין
למצות וכו’ אפילו הכי כשר כל היום ,ע”כ. למצות ,ע”כ.
והנה לשון זה צריך ביאור ,דמשמע דהעיקר הוא שיקדים המצוה ,ומה שכל ובפשטות כוונתו דמה שכתוב בעצם היום הזה ,קאי גם על מה שכתוב בפסוק
היום כשר זה רק בדיעיבד. שאחר כך וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף מאת בן נכר נמלו אתו ,והיינו
שכולם נימולו בעצם היום הזה ,וכולם היו זריזין למצוות ,ודו”ק.11
ועיין טורי אבן שם ,שהקשה כן ,שמדקדוק לשונו של רש”י נראה שבא
לאשמועינן שיוצא אף על גב שלא הקדים כזריזין ,והקשה שזה מילתא דפשיטא, אכן לפי רש”י שפירש שמה שכתוב כאן בעצם היום הזה ,לא קאי אלא רק על
דמי שאכל שום יחזור ויאכל ,עיין שם.22 אברהם וישמעאל בלבד ,ולא על שאר אנשי בית אברהם ,דאף שהם נימולו אתו,
מכל מקום לא עליהם קאי הא דכתיב בעצם היום הזה ,כדמוכח ממה שפירש
ובאמת בלשון הרמב”ם בהלכות מילה (פרק א’ הלכה ח’) ,מצינו שכתב שענין
דבעצם היום הזה מלאו שנותיהם ,של אברהם ושל ישמעאל ,ודו”ק.
זריזין מקדימין באופן אחר ,שכתב שם ,וזה לשונו ,אין מלין לעולם אלא ביום
וכו’ וכל היום כשר למילה ,ואף על פי כן מצוה להקדים בתחלת היום ,שזריזין נמצא דכאן גם כן פליגי רש’’י והרמב’’ן מי כלול בפסוק זה ,רק להיפך ,שלדעת
מקדימין למצות ,ע”כ. רש’’י בני ביתי של אברהם אינן כלולים בפסוק זה ,מה שאין כן לפי הרמב’’ן כולם
כלולים בפסוק זה.
והנה דקדוק לשונו ,הוא היפך מלשון רש”י ,שרש”י נקט שהעיקר הוא שיהא
זריזין ,רק שאם אינו זריז אכתי כשר כל היום ,מה שאין כן לפי הרמב”ם משמע
ו
שעיקר המצוה היא כל היום ,רק שיש עוד מעלה של זריזין מקדימין ,ודו”ק.
והנה העולה מזה דרש”י והרמב”ן פליגי בפרשה זו ,מי נכלל עם מי.
וצריך ביאור במאי פליגי.
דלפי רש”י אברהם נכלל בהך קרא של מילת אנשי ביתו ,אך לפי הרמב”ן אנשי
ט ביתו נכללים יחד עם מילת אברהם וישמעאל ,ודו”ק.
ונראה דפליגי בהגדרת דין זה של זריזין מקדימין למצוות ,והיינו האם זה דין
ז
במצוה עצמה ,שיש להדר בעשיית המצוה בזה שיקדימנה ,או שזה דין במי
והנה ברמב”ן מבואר שבפרשה זו כתוב מעלת זריזין מקדימין למצוות ,אכן
שמקיים המצוה ,והיינו שזה מעלה בגברא ,שהוא יקדים לעשות המצוה ,אבל
רש”י לא הזכיר מעלת זריזין מקדימין למצוות כאן כלל ,ומשמע דסבירא ליה
אינו מעלה בגוף מצוה עצמה ,ודו’’ק.
שלא נאמר דבר זה בפרשה זו ,וצריך ביאור.
דהנה אליבא דרש”י יש לומר דסבירא ליה דזריזין מקדימין הוא בגברא ,והיינו
והן אמת שבעצם רש”י מודה שיש מעלה של זריזין מקדמין ,גם במצות מילה,
שמי שמקיים מצוה שכשרה ביום ,עליו לזרז את עצמו ולהקדים לעשותו כמה
וכמבואר בדבריו במסכת מגילה (כ ,):אהא דתנן כל היום כשר לקריאת המגילה
שאפשר ,אבל אין שום נפקא מינה במצוה עצמה מתי היא נעשית ,שהרי כל
וכו’ כל דבר שמצותו ביום כשר כל היום וכו’ ,ופירש רש”י ,כל היום כשר ,אף על
היום כשר.
גב דקיימא לן זריזין מקדימין למצות ,דכתיב וישכם אברהם בבקר ,אפילו הכי
וזה מה שכתב רש”י בפירוש המשנה שם ,דאף על גב דקיימא לן זריזין
כשר כל היום ,ע”כ.
והנה משמע שזה קאי על כל דבר שמצותו ביום ,שיש בזה מעלת זריזין
22וז”ל ,ורש”י פי’ כל היום כשר אע”ג דקיי”ל זריזין מקדימין למצות ,דכת’ וישכם
מקדימין ,וזה כולל גם מצות מילה ,אם כן אף לדעת רש”י ,גם במצות מילה
אברהם בבוקר אפ”ה כשר כל היום ,משמע שר”ל דקמ”ל דאע”ג דלא הקדים כזריזין,
אפ”ה יצא ,וזה תימה ,דמילתא פשיטא היא ,וכי ס”ד משום דלא עשה מצוה מן
המובחר ,פטור לגמרי ,וכי מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל כו’ ,ע”כ ,ועי’ 11והא דכת’ עוד פעם נמלו אתו ,עי’ מש”כ לבאר שלהם היה סוג מילה אחרת
מש”כ בזה בליקוטי נ”י תשפ”ו. מאברהם וישמעאל ,ואכמ”ל.
ומבואר דסבירא ליה דבאמת הכל היה קנוי לאברם ,עד כדי כך שהיה חייב משבי ארבעת המלכים ,דהרי נקט שאין זה שלו.11
לעשרו. אכן עיין באור החיים שפירש באופן אחר (בפירוש השני) ,וכתב ,שהרמתי ידי
ומבואר דפליגי האם אברם נתן מעשר מממון זה ,דלפי רש”י משמע שלא נתן, הוא מלשון תרומה ,פירוש שאברם אמר לו למלך סדום שנותן תרומה ,שהוא
מה שאין כן לפירוש השני של האור החיים משמע שבאמת נתן מעשר ממה חייב לתת מהכל ,גם מחוט ועד שרוך נעל ,והיינו שהכל הוא שלו ,שקנאו ,והשתא
שכבש מארבעת המלכים. חייב הוא מן הדין ,ושלא תאמר שאני להוט אחר הממון ,ותובע מה שאינו שלי,
ואם אקח וכו’ ,לתת מעשר מדין זה ,אבל לא מפני הותרנות אהיה גוזל לגבוה מה
וצריך ביאור במאי פליגי. שאני חייב לתת לו ,שהוא תרומת מעשר ,עיין שם.
ונראה לבאר פלוגתם ,על פי מה שמצינו דפליגי הרמב”ם והראב”ד לגבי מתי
נצטוו על המעשר. 11ואי”ז סתירה למה שמלך סדום חשב ,ודו”ק.
שזריזין מקדימין למצוות ,ודו”ק. מקדימין ,פירוש שזה בגברא ,אבל אין זה משנה במצוה עצמה ,שהיא כשרה כל
היום ,ובזה יתורץ קושיית הטורי אבן ,ודו”ק.
יא
אכן בדעת הרמב”ם ,יש לומר דסבירא ליה שזריזין מקדימין שייך במצוה
ולפי זה מתבאר מה שפירש רש”י דמה שכתוב שני פעמים בעצם היום הזה. עצמה ,והיינו שמצד המצוה יש ענין להקדימה ,שאז המצוה עצמה היא במעלה
דבפעם הראשונה שכתוב בעצם היום הזה ,קא משמע לן (לכולי עלמא) ,שלא אחרת ,ודו”ק.
דחה את המצוה ללילה ,אף על גב שלא נצטווה שיהא ביום ,וזה כדי להראות וזה מה שכתב שאף שהמצוה כשרה ,אף על פי כן מצוה להקדים בתחילת
שלא נתיירא לעשות המצוה ,ופעם שניה שכתוב בעצם היום הזה מיותר הוא היום ,ודו”ק.33
לדרשה.
והנה רש”י מיאן לפרש שקא משמע לן שהיו זריזין והקדימו למצוה ,שהרי י
לשיטתיה אין שייך כאן דין זריזין כלל. ולפי המבואר ,שיש הבנה אחרת בגדר זריזין מקדימין ,יש לדון כאן במילת
ובהכרח ,מה שכתוב בעצם היום הזה בא לאשמועינן שבו ביום נתמלאו אברהם ,האם שייך כאן דין זריזין מקדימין או לא.
שנותיהם ,ואם כן שפיר לא נכלל כאן מילת אנשי ביתו עם מילת אברהם ,וצריך דהנה אחד מן החילוקים ,אם אמרינן שזריזין מקדימין הוא בגברא ,ולא במצוה
לומר שנכללו כבר בפסוק הראשון שכתוב וימל את בשר ערלתם. עצמה ,נראה ,שהוא האם צריך להיות זמן מסוים לעשות המצוה או לא.
ואם כן שפיר קאמר שאברהם מל את עצמו בראשונה ,ודו”ק. דהנה אם זה דין במצוה עצמה ,אם כן ,כל מצוה שייך בה דין זריזין ,שצריך
אך לפי הרמב”ן ,שגם כאן במצוה זו שייכא מעלת זריזין מקדימין ,אם כן כאן להקדימה כמה שאפשר ,וזה פירוש מקדימין ,שמקדים לעשות המצוה.
במילת אברהם וישמעאל נכללו כולם יחד ,אברהם עם אנשי ביתו ,וקא משמע לן אכן אם זה דין בגברא ,שהאדם צריך להקדים ,נראה ,שאין זה שייך אלא במצוה
דזריזין היו ,ומשום הכי כיון שנכללים במצוה זו ,לא כללם יחד בפסוק הראשון. שיש לה זמן מגובל ומסוים ,שבאותו זמן צריך לעשות המצוה ,אם כן נאמר
ומשום הכי לא הזכיר שם את מילת אברהם ,אם כן שפיר יש לומר שלא מל הדין שזריזין מקדימין ,שיקדים לעשותה בתוך הזמן המוגבל ,אם כן אין המצוה
אברהם את עצמו עד שמל קודם את כל אנשי ביתו ,ודו”ק. מוגבלת בזמן מסוים ,אין שייך לומר זריזין מקדימין ,דמקדימין היינו ביחס לדבר
אחר ,שהאדם מקדים דבר זה ,ודו”ק.
בסיעתא דשמיא (אכן אכתי יהא שייך הא דאמרינן מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה ,וכן שהויי
את ירושם ע ר
אש ש
מצוה לא משהינן ,ודו”ק).
חמ לה
ו
יא
נ
בשבח והודאה לבורא עולם
על כל הטוב אשר גמלנו ונראה דאם נדקדק בציווי של המילה שנאמר לאברהם ,נראה שלא הגביל
הננו מתכבדים להזמינכם להשתתף
בשמחת כלולות בנינו היקרים
מצוה זו לזמן מסוים ,שלא ציווהו שיעשה המילה היום דווקא ,אלא הציווי היה
ובה נדל שמה
למול את עצמו וכל אנשי ביתו.
תחי' עב"ג נ"י
ואף על גב מה שבני ישראל נצטוו שמצות מילה אינה אלא ביום ,זה היה רק
שתתקיים בס"ד ,בשעה טובה ומוצלחת מסיני ואילך ,שרק שם נאמר להם וביום השמיני ימל בשר ערלתו ,44ודרשו חז”ל
ביום שלישי פרשת וירא ,ט"ז חשון תשפ"ז
ביום ולא בלילה ,ודו”ק.
באולמי גוטניק רחוב בית הדפוס 11עיה"ק ירושלם תובב"א
החופה בשעה 6:30 והשתא לפי זה ,שלא נקבע מצוה זו לזמן מסוים ,יוצא שלדעת רש”י ,שמעלת
ובשמחתכם אי"ה ישמח לבנו
זריזין הוא בגברא ,אצל אברהם לא היה שייך במצוה זו ענין של זריזין מקדימין
יצחק מנחם בלוי יהודה לייבוש הערץ למצוות ,ומשום הכי יש לומר שלא הזכיר רש”י כאן בפרשה כלל שזריזין מקדימין
ורעיתו ורעיתו
למצוות ,דמכיון שכאן לא הוגבל אברהם בזמן מסוים ,אין שייך שיהא כאן זריזין
גם אנו מתכבדים להזמיכם
להשתתף בשמחת נישואי נכדינו היקרים שיחי'
מקדימין ,דכל הזמן זמנו הוא ,ודו’’ק.
הרב ישעיה יחיאל שלעזינגער מה שאין כן לדעת הרמב”ן יש לומר שמפרש ענין זריזין מקדימין כמו שמבואר
ורעיתו
ברמב”ם ,שזה שייך למצוה עצמה ,ומשום הכי שפיר פירש דקא משמע לן כאן
החתן יעלה לתורה בעזהשי"ת בשב"ק פרשת לך לך
בבית המדרש דחסידי אלכסנדר 109 , CLAPTON COMMON LONDON
קידושא רבא אחר התפילה" תפילת שחרית בשעה 9:00
33והנה יש בזה כמה וכמה נפקותות ,ואכמ”ל ועחזל”מ בעזה”י.
44ומש”כ כאן ובן שמנת ימים ימול וגו’ ,זה רק שמיום השמיני והאלה ימול ,ודו”ק.
ומבואר דסבירא ליה שמזמן אברהם אבינו כבר נצטוו על המעשרות ,ולא מזמנו דעיין מה שכתב הרמב”ם בהלכות מלכים (פרק ט’ הלכה א’) ,וזה לשונו ,על
של יצחק. ששה דברים נצטווה אדם הראשון וכו’ הוסיף לנח וכו’ נמצאו שבע מצות ,וכן
ובפשטות ראייתו היא ממה שכתוב כאן ,דכתיב ויתן לו מעשר מכל ,והיינו היה הדבר בכל העולם עד אברהם ,בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה ,והוא
שאברהם נתן מעשר ,והיינו דאם עדיין לא נצטוו ,לא היה דבר זה נכתב בקרא, התפלל שחרית ,ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות היום וכו’ ,ע”כ.
ודו”ק.
הרי שהרמב”ם נקט שעל המצות מעשה נצטוו רק מיצחק ואילך.
והנה בדעת הרמב”ם ,דסבירא ליה דחיוב מעשר מיצחק ואילך ,צריך לומר שמה
שכתוב כאן שאברם נתן מעשר ,אין זה מצות מעשר שנצטוו עליה ,אלא כאן איירי אכן עיין בהשגות הראב”ד שם ,שכתב ,וזה לשונו ,אמר אברהם ,כן היה ראוי
במעשר כספים ,שאברם נתן משאר ממונו ,אבל לא נתן מעשר ממה שגדל אצלו, לומר והוא (אברהם) התפלל שחרית והפריש מעשר (ויצחק הוסיף תפלה אחרת),
והציוי של מעשר קאי על גידולי קרקע. ע”כ.
נתינת מעשר ,דהנה עיין מה שכתב רש”י אהא דכתיב ויתן לו מעשר מכל ,וזה ולפי זה יש לומר דסבירא ליה דמעשר כספים אינו אלא מדרבנן ,ואין זה המעשר
לשונו ,אשר לו ,שהיה כהן ,ע”כ, שנצטוו על זה ,שלא נצטוו אלא על מעשר כמו שיצחק נתן ,דהיינו מגידולי קרקע,
שהם דגן תירוש ויצהר (ושאר פירות האילן ,)22הוא המעשר שנצטוו על זה.33
והנה אם המדובר כאן הוא במעשר כספים ,אמאי צריך ליתן לכהן דייקא ,אלא
והנה אי דיני מעשר ילפינן מאברהם כדעת הראב”ד ,אם כן מה שכתוב כאן
נראה מדברי רש”י ,שכתב כהן ,שבא לפרש שלא איירי כאן על מעשר כספים ,אלא
שאברם נתן מעשר ,היינו ממה שהיה מחויב ,והיינו כמו שפירש באור החיים,
על כעין מעשר מגידולי קרקע ,ועל שם העתיד ,ולא היה כאן חיוב מדין מעשר שהיה מחיוב להפריש ממנו תרומה.
כלל ,אלא רק ממידת חסידות נתן מעשר ממה שכבר גדל אצלו ,ודו”ק.
אכן אם נאמר שלא היה שם חיוב מעשר ,דעדיין לא נצטווה ,אם כן מה
שאברהם נתן מעשר מכל ,אין זה אלא ממידת חסידות ,וכעין מה שקיים את כל
והשתא מבואר מה שפירש רש”י ,שאברם נשבע הרמתי ידי ,שזה לשון שבועה,
התורה לפני שניתנה ,ובעצם אין כאן חיוב מעשר כלל ,ודו”ק.
ולא לשון תרומה ,דרש’’י לשיטתיה סבירא ליה שבכלל לא היה כאן חיוב תרומה,
שיכול הכתוב לדבר מזה ,ודו”ק. והנה בדעת רש”י יש לומר דסבירא ליה כדעת הרמב”ם ,שאכתי לא היה חיוב
*** 22לדעת הרמב”ם.
33ואפשר דגם הראב”ד ס”ל שזה מדרבנן ,אבל אי לאו דיש חיוב על מעשר דגן
תירוש וכו’ ,לא היה נותן מעשר כספים ,ודו”ק ,ועי’.
מכון
מכון
בס"ד
בס"ד נחמת
נחמת בס"ד
בס"ד
יצחק
יצחק
אהובים
שבחואהובים
זאתשבחו
עלזאת
על
האחרונים
ועלהאחרונים
הראשוניםועל
עלהראשונים
על
יאה
וגדיאיאה
נאהוגדיא
מזלאנאה
מזלא בהלל
תוףבהלל ותנותוףזמרהותנו
שאוזמרה שושביניןשאו
קריבושושביניןהארץ,קריבו
ותגלהארץ, השמיםותגל
ישמחוהשמים ישמחו
עטרת
דחדוותא עטרת
בעידנא דחדוותא
לשגר בעידנא
אנו לשגר מתכבדים אנו
הלב מתכבדים והערכת הלב
גיל והערכתברגשי גיל
ברגשי קהל
יגילו קהל
ורינה יגילו
מכון
מכון
צהלה ורינה
בקול צהלה והערצה בקול
שמחה והערצהשל שמחה באותות של
תודה ,באותות
וקול תודה,
וקול
מרגליות
מפיק מרגליות
פה מפיק
כוללינו פה
נשיא כוללינו
דרכנו נשיא
למורה דרכנו
ושבחה למורה
שיר ושבחה ברכה שיר
ברכה נחמת
נחמת
דחדוותא, בעידנא יעלוזו וישרים לאומים, וירננו ישמחו ישורון, עדת
דחדוותא,
עדת ישורון ,ישמחו וירננו לאומים ,וישרים יעלוזו בעידנא יצחק
יצחק
ומשפיע לחכמתו, קודמת יראתו תלמידיו, בקרב ונערץ
ואוצרות ,דגול ונערץ בקרב תלמידיו ,יראתו קודמת לחכמתו ,ומשפיע דגול ואוצרות,
הישרים
החסידיםהישרים יחדיוהחסידים יעלזויחדיו
רקוד.יעלזו
עתרקוד. בהגיעעת
הפציעבהגיע
אשרהפציע שמחהאשרעלישמחה עלי
ומשקה
דולה ומשקהועבודה ,דולה
ליראה ועבודה,
לבבות ליראה
מעורר לבבות
תורה ,מעורר
למבקשי תורה,
טובה למבקשי טובה ימי
אלו ימי
דיו אלו אם דיו
גם אם מלהביע ,גם
מנועים מלהביע, אנו מנועיםרגשותינו אנו
סערת רגשותינו
והתמימים ,סערת
והתמימים,
לשונותיו
ובצחות לשונותיו
בפקחות ובצחות
בחסידות ,בפקחות
מתנהג בחסידות,הגבר מתנהג
הוא הגבר
ולדרים ,הוא
לארץ ולדרים,
לארץ כולנו
ברורים ,כולנו
המילים ברורים,
להוציא המילים א"א להוציא רשוותא .א"א
רשמי רשוותא. ארעא רשמיודיירי ארעא
ודיירי
לכל
ידועלכל
הנפלאים,ידוע
באמרותיוהנפלאים,
מתמוגגבאמרותיו
לבמתמוגג וכללב
מרעיונותיו,וכל
עלינומרעיונותיו,
משפיעעלינו
משפיע הלל
שירי הללעם שירי ברכה עם
עטרת ברכה לשגר עטרת מתכבדים לשגר
צדיקים .מתכבדיםבטוב צדיקים.
שמחים בטוב
שמחים
לתורה
פעליםלתורה
ורבפעלים
חיורבאישחי
ותושיה,איש
עצהותושיה, ממנועצה
נהניםממנו
רביםנהנים
הטובה,רבים
בעינוהטובה,בעינו חונן
אבות ,חונן
בדרכי אבות, דרכנו בדרכימנווט דרכנו
פעלים ,מנווט
רב פעלים, חי רבלאיש חי
שזורים לאיש
והודיה שזורים
והודיה
אראלים
מגזעאראליםהשמימה,מגזע
מגיעהשמימה, ראשומגיע
אבירים,ראשו
עמלאבירים,עמלועמל
וגמ"ח,עמלו
ועבודהוגמ"ח,
ועבודה למבקשי
טובהלמבקשי ומשפיעטובה
לחכמתו,ומשפיע קודמתלחכמתו, יראתוקודמתעדרי,יראתו
לעדריעדרי,
בצדקתולעדרי
בצדקתו
בפיו
שגורים בפיו
ויראה שגורים
תורה ויראה
פניני תורה
מלא ,פניני
צנא מלא,בנימוסין ,צנא
מוכתר בנימוסין,
ותרשישים ,מוכתר
ותרשישים, הגבר
תורה ,מעורר לבבות ליראה ,דולה ומשקה לארץ ולדרים ,הוא הגבר
הוא ולדרים, לארץ ומשקה דולה ליראה, לבבות מעורר תורה,
לעדרי
המפיק מרגליות ,מנווט דרכנו בדרכי המסורה ,חונן בצדקתו לעדרי
בצדקתו חונן המסורה, בדרכי דרכנו מנווט מרגליות, המפיק דנהרדעא,
כשבילי דנהרדעא, דאורייתא כשבילי
שבילי דאורייתא לי' שבילי נהירין לי'
בחסידות .נהירין
מתנהג בחסידות. מתנהג
וכתר
חמדה,וכתר
כליחמדה,
אוצרכלי
הכשרון,אוצר
וברוךהכשרון,הרעיוןוברוך
ימלל,זךזךהרעיון
מיימלל,שבחומי
עדרי,שבחו
עדרי, מתמוגג
לב מתמוגג וכל לבמרעיונותיו ,וכל
עלינו מרעיונותיו, משפיע עלינו
לשונותיו משפיע
ובצחות לשונותיו
בפקחות ובצחות
בפקחות
ישרים בעדת מפארים שמו גביהן,
שם טוב על גביהן ,שמו מפארים בעדת ישרים על טוב שם
ידוע
ובתמים ,ידוע
באמת ובתמים, הוגה באמת תמימה הוגה
ובתורת ה'ה' תמימה
הנפלאים ,ובתורת
באמרותיו הנפלאים,
באמרותיו
הישיבה
ראשהישיבהרבינוראש
רבינו אבירים,
עמלאבירים, עמלועמלותושיה,עמלו
עצהותושיה, ממנועצה נהניםממנו
רביםנהנים
הטובה,רבים
בעינוהטובה,לכלבעינולכל
שליט"א בלוי מנחם יצחק
רבייצחק מנחם בלוי שליט"א הגדולרבי
הגאוןהגדול
הגאון סגולה,
לעם סגולה, תפארה לעם
ותרשישים ,תפארה
אראלים ותרשישים, מגזע אראליםהשמימה ,מגזע
מגיע השמימה, ראשו מגיע
ראשו
הכוללים
נשיאהכולליםנשיא אוצר
ימלל ,אוצרמי ימלל, שבחו מי
התלמידים ,שבחו
אצל התלמידים, ונערץ אצל
דגול ונערץ
בנימוסין ,דגול
מוכתר בנימוסין,
מוכתר
ישורון,
עדתישורון,
קהל עדת
יגילוקהל
ורינה יגילו
צהלה ורינה
בקולצהלה
הארץ,בקול
ותגלהארץ,
השמיםותגל
ישמחוהשמיםישמחו ומלמד
לומד ומלמד מרובים ,לומד
ובמעשים מרובים,
בתורה ובמעשים האשכולות בתורה
איש האשכולות חמדה ,איש
כלי חמדה, כלי
בעידנא
יעלוזו בעידנא
וישרים יעלוזו
לאומים ,וישרים
וירננו לאומים,
ישמחו וירננו
בתוף ,ישמחו
וזמרו בתוף,
רננו וזמרו
פצחו רננו
פצחו ויראתו
הגיון ,ויראתובמיטב הגיון,
הרעיון במיטבומשתמרת ,זךזך הרעיון
מתברכת ומשתמרת,תורותו מתברכתלרבים ,תורותו
לרבים,
מנועים
אנו מנועים
רגשותינו אנו
סערת רגשותינו
והתמימים ,סערת
הישרים והתמימים,
יחדיו הישרים
יעלזו יחדיו
דחדוותא ,יעלזו
דחדוותא, קודמת.
לחכמתוקודמת.לחכמתו
רקוד,
עתרקוד,בהגיעעת
הפציעבהגיע
אשרהפציעשמחהאשרעלישמחהמלהביע,עלי
מלהביע, ורבנו
מורנוורבנו
ה"המורנו
ה"ה
בתו
בנישואיבתו
בנישואי בלוי מנחם
רבייצחק מנחם בלוי שליט"א
שליט"א יצחק המקובלרבי
הגאוןהמקובלהגאון
שתחי'
הכלההמהוללה שתחי'
המהוללה הכלה ליבו
שמחתליבויוםשמחת לרגליום
לרגל
הערץשיחי'
שיחי' שלמההערץהרבשלמה בתוי"שהרב
המופלגבתוי"ש
החתןהמופלג
עב"גהחתן
עב"ג טוב
למזלטובהחשובהלמזל
בתוהחשובה בנישואיבתו
בנישואי
המעטירה הלוי יד ישיבת
מבחירי ישיבת יד הלוי המעטירהמבחירי ויר"ש
בתורהויר"ש המופלגבתורה
החתןהמופלג עב''גהחתן
עב''ג
הערץשליט"א
שליט"א לייבושהערץ
יהודהלייבוש
הרביהודה הרה"גהרב
בןבןהרה"ג הערץני"ו
ני"ו שלמההערץ הרבשלמה הרב
נחת
רבנחת
לראותרב
שיזכהלראות
רעוא,שיזכה
יהארעוא,שמיאיהא
מןשמיא
מן ומוצלחת
טובהומוצלחת בשעהטובה
בשעה
ובנעימים
בטובובנעימים
חלציו,בטוב
יוצאיחלציו,
ומכליוצאי
זה,ומכלמביתזה,
דקדושה,מבית
דקדושה, עתירה
נאעתירה תעלהנא
הגבורהתעלה
מלפניהגבורה
רצוןמלפני
יהירצון
ובכןיהי
ובכן
השמים
מןהשמים כפולמן
שכרוכפול
שיטולשכרו
ולזרעושיטול
התורה,יעמודלולוולזרעו
הרבצתהתורה,יעמוד
זכותהרבצת
זכות השירה
זאתהשירהוענתהזאת
רבוענתה שפערב
יושפעשפע
שמשמחהזוזויושפע
שמשמחה
וממגד
מטל וממגד
שמים מטל
ממגד ,שמים
רב ,ממגד,
שפע רב,
עם שפע
דמיטב עם
מילי דמיטב
בכל מילי
להתברך בכל
להתברך חיים
ותורתחיים
חסדותורת
אהבתחסד
זרעואהבתמפיזרעו
תשכחמפי
לאתשכח כיכילא
ירחים,
גרשירחים,וממגדגרש
שמשוממגדתבואותשמש
תבואות ויראים שלמים מבורכים ישרים דורות
לראות דורות ישרים מבורכים שלמים ויראים לראות
דשנים
בשנים דשנים
רבות בשנים
ועוד רבות
לעולמים ,ועוד
לעד לעולמים,
ידיו לעד
במעשי ידיו
שכינה במעשי
ותשרה שכינה
ותשרה ונחת
תענוגונחת
ברבתענוג
דקדושהברב
נחתדקדושה רבנחתלרוותרב
ותזכהלרוות
ותזכה
על
יחולועל
והנשגבים,יחולו
הטוביםוהנשגבים,
במעשיוהטובים
שאתבמעשיולהמשיךביתרשאת
יזכהלהמשיךביתרורעננים,יזכה
ורעננים, תחת רובצת תהום ברכות מעל שמים
ברכות שמים מעל ברכות תהום רובצת תחת ברכות
התורה, בספר הכתובות הברכות משפחתו
ראשו ועל כל משפחתו הברכות הכתובות בספר התורה,כל ועל ראשו דשנים
בשיבהדשנים
ינובוןבשיבה
עודינובון
מעליאעוד
ונהוראמעליא
גופאונהורא
בבריותגופא
בבריות
רוטנברג
משהרוטנברג
הרבמשה
הרב ישנים מרדם לעורר לציון בשובו עינינו ותחזינה
ותחזינה עינינו בשובו לציון לעורר מרדם ישנים
כוללי ראש
ראש כוללי גואה
מלבגואה
המברכיםמלב
המברכים
הלוי
מתת'הלוי
משהמתת'
זכרוןמשה
זכרון תורתו
מאורתורתו
הנהניםמאור
תלמידיוהנהנים
תלמידיו
