gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נחמת יצחק · Nechumas Yitzchock — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: נחמת יצחק · Nechumas Yitzchock

שבוע: לך לך (2026-10-19)

נחמת יצחק · Nechumas Yitzchock — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נחמת יצחק‬ ‫פרפראות‬ ‫מכון‬ ‫ליקוטי‬ ‫ויאמר אברם וכו’ הרמתי ידי אל וכו’ אם מחוט ועד שרוך נעל‪,‬‬ ‫נחמת‬ ‫(י”ד כ”ב – כ”ג)‪.‬‬ ‫והנה מה שאמר הרמתי ידי‪ ,‬מצינו במפרשי התורה‬ ‫יצחק‬ ‫שביארוהו בשני אופנים‪ ,‬חדא כמו שפירש רש”י‪ ,‬שהוא לשון‬ ‫בסייעתא דשמיא | לך לך תשפ"ז | גליון מס' ‪373‬‬ ‫שבועה‪ ,‬שנשבע שלא יהנה עצמו שום דבר מן השבי‪ ,‬וזה‬ ‫הטבילה שהואיל‬ ‫זריזין מקדימין למצוות (ב)‬ ‫מה שאמר הרמתי ידי וכו’ אם מחוט ועד שרוך נעל‪.‬‬ ‫מכון גר צריך‬ ‫וטבילת‬ ‫ולפי זה יש לומר‪ ,‬שבאמת לא נתן מעשר ממה שלקח‬ ‫של‬ ‫נחמת‬ ‫דין‬ ‫בית‬ ‫בעצם היום הזה‬ ‫>>>‬ ‫אין‬ ‫אותו‬ ‫יצחק‬ ‫שלושה‪,‬‬ ‫מטבילין‬ ‫א‬ ‫בשבת‪ ,‬ולא ביום טוב‪ ,‬ולא בלילה‪.‬‬ ‫בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו‪.‬‬ ‫ועוד כתב בפנים יפות לפרש‪ ,‬דיש לומר דקא משמע לן ביום ולא בלילה‪,‬‬ ‫פירש רש”י‪ ,‬בעצם היום הזה‪ ,‬שמלאו לאברהם תשעים ותשע שנה‪ ,‬ולישמעאל‬ ‫דכיון שאמרו חז”ל‪ ,‬שביום שבאו המלאכים היה ערב פסח‪ ,‬והוא היה יום שלישי‬ ‫שלש עשרה שנים‪ ,‬נמול אברהם וישמעאל בנו‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫למילתו‪ ,‬נמצא אם היה אברהם ממתין מלמול עד הלילה‪ ,‬היה יוצא שלישי‬ ‫והנה הרמב”ן בפירושו הקשה על דברי רש”י‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬בעצם היום הזה‪ ,‬כתב‬ ‫למילתו בליל פסח‪ ,‬והביא מזה סייעתא דברי הבית יוסף בשם הרשב"ץ‪ ,‬דכל‬ ‫רש”י בעצם היום הזה שמלאו לאברהם תשעים ותשע שנה ולישמעאל שלש‬ ‫מילה שלא בזמנה אסור למול ביום חמישי‪ ,‬שלא יבוא לידי חילול שבת‪ ,‬והוא‬ ‫עשרה‪ ,‬נמולו‪ ,‬ומה טעם להזכיר זה וכו’‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫הדין יום טוב‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫והיינו שהרמב”ן סבירא ליה שאין שום תועלת להזכיר דבר זה שבו ביום מלאו‬ ‫ומבואר דנקט דקא משמע לן קרא שמצד הדין היה אסור לו לאברהם למול‬ ‫שנותיהם‪ ,‬ומשום הכי מפרש פסוק זה באופן אחר‪ ,‬והיינו דקא משמע לן שהיו‬ ‫בלילה‪.‬‬ ‫זריזין במצות ה’‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬אבל בעצם היום הזה שנצטוה במצוה הזאת‪ ,‬נימול‬ ‫אכן ממה שכתב רש”י‪ ,‬ביום ולא בלילה‪( ,‬משום ש)לא נתיירא לא מן הגוים ולא‬ ‫הוא וילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וכל מקנת כספו‪ ,‬סיפר הכתוב מעלתו‬ ‫מן אויביו ובני דורו‪ ,‬שאומרים‪ ,‬אילו ראינוהו לא הנחנוהו למול ולקיים מצותו של‬ ‫ביראת ה’‪ ,‬ומעלת כל בני ביתו‪ ,‬שכולם זריזים מקדימין למצות‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫מקום‪ ,‬ע”כ‪ ,‬מבואר דשפיר היה יכול למול בלילה אם היה רוצה‪ ,‬ולא היה שום‬ ‫וצריך ביאור מה יענה רש”י אבתריה‪ ,‬וצריך ביאור‪.‬‬ ‫חיוב למול ביום‪ ,‬וצריך ביאור‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫איברא דבר זה שהמילה הייתה בעצם היום הזה‪ ,‬כבר הזכירו הכתוב‪ ,‬וכדכתיב‬ ‫והנה עוד מצינו דפליגי רש”י הרמב”ן‪ ,‬לגבי מילת אברהם עצמו‪ ,‬מתי הוא‬ ‫ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת וכו’ וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה‬ ‫נימול‪ ,‬האם הוא נימול ראשון‪ ,‬שקדם למול את עצמו לפני שמל את בני ביתו‪ ,‬או‬ ‫וגו’‪ ,‬הרי כבר הזכיר שאברהם קיים מצות מילה בעצם היום הזה‪ ,‬ואמאי חזר‬ ‫שמל קודם את אנשי ביתו‪ ,‬ורק אחר כך נימול הוא בעצמו‪.‬‬ ‫ושנה דבר זה‪.‬‬ ‫דהנה עיין ברש”י פרשת חיי שרה‪ ,‬אהא דכתיב שים נא ידך תחת ירכי‪ ,‬שפירש‬ ‫והנה עיין ברש”י שם‪ ,‬שכתב‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬בעצם היום‪ ,‬בו ביום שנצטוה‪ ,‬ביום‬ ‫אמאי קאמר לו תחת ירכי דווקא‪ ,‬משום ששם היה מקום המילה‪ ,‬שהיא הייתה‬ ‫ולא בלילה‪ ,‬לא נתיירא לא מן הגוים ולא מן הליצנים‪ ,‬ושלא יהיו אויביו ובני דורו‬ ‫חביבה לו משום שהיא הייתה מצוה ראשונה וכו’‪.‬‬ ‫אומרים‪ ,‬אילו ראינוהו לא הנחנוהו למול ולקיים מצותו של מקום‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫והנה אם אברהם היה מל את אנשי ביתו לפני שנימול בעצמו‪ ,‬אם כן היה‬ ‫ומבואר דשם קא משמע לן בעצם היום הזה‪ ,‬שהיה בו ביום שנצטווה ולא‬ ‫צריך לומר לאליעזר לשים את ידו תחת ירך עצמו‪ ,‬שזו הייתה המצוה הראשונה‬ ‫המתין עד הלילה‪( ,‬ובפשטות גם הרמב”ן יודה לזה‪ ,‬שהרי לא מצינו שחלק על‬ ‫של אברהם‪ ,‬ובהכרח מדלא אמר הכי‪ ,‬אלא תחת ירכי‪ ,‬של אברהם‪ ,‬צריך לומר‬ ‫מה שפירש רש”י שם‪ ,‬ועי’)‪.‬‬ ‫שאברהם עצמו נימול קודם לאנשי ביתו‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫וזה מה שרש”י בא לפרש‪ ,‬אמאי חזר הכתוב ושנה לומר שנימול בעצם היום‬ ‫אמנם דעת הרמב”ן אינה כן‪ ,‬דעיין ברמב”ן כאן‪ ,‬שכתב‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬ואין טעם‬ ‫הזה‪ ,‬וכתב לאשמועינן שבו ביום מלאו לאברהם תשעים ותשע שנה‪ ,‬ולישמעאל‬ ‫נימול אברהם‪ ,‬שנימול הוא בתחלה‪ ,‬אבל ישמעאל בנו נימול מתחלה‪ ,‬וכל בני‬ ‫שלש עשרה שנים‪ ,‬ולדעת הרמב”ן בא ללמדינו שהיו זריזין במצוות‪.‬‬ ‫ביתו‪ ,‬כי כן כתוב ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו‪ ,‬ואחרי כן‬ ‫וזו הייתה קושיית הרמב”ן על רש”י‪ ,‬מה שפירש שהקרא יתירה בא להשמיענו‬ ‫ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמולו‪ ,‬והטעם‪ ,‬כי אברהם נזדרז במצות המילה‬ ‫שבו ביום מלאו שנותיהם‪.‬‬ ‫שלהם תחילה‪ ,‬ומל אותם הוא בעצמו‪ ,‬או שזימן להם מוהלים הרבה‪ ,‬והוא עומד‬ ‫עליהם‪ ,‬ואחר כך מל את עצמו‪ ,‬שאילו הקדים מילתו‪ ,‬היה חולה או מסוכן בה‪,‬‬ ‫ג‬ ‫מפני זקנתו‪ ,‬ולא היה יכול להשתדל במילתם‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫הנה מה שכתב רש”י שבו ביום שנצטוה מל‪ ,‬שזה היה ביום‪ ,‬ולא בלילה‪,‬‬ ‫ומבואר דסבירא ליה שאברהם נימול לבסוף‪.‬‬ ‫משמע‪ ,‬דאם היה אברהם רוצה היה יכול לימול בלילה‪ ,‬רק מל את עצמו ביום‬ ‫והנה לפי רש”י שאברהם נימול תחילה‪ ,‬צריך ביאור הא דכתיב ויקח אברהם‬ ‫כדי לפרסם את הדבר‪.‬‬ ‫את ישמעאל בנו וכו’ וימל את בשר ערלתם‪ ,‬דמשמע שאברהם הקדים למול את‬ ‫ולכאורה דבר זה צריך ביאור‪ ,‬דהא מצות מילה אינה אלא ביום ולא בלילה‪.‬‬ ‫אנשי ביתו‪ ,‬ורק אחר כך נימול בעצמו‪ ,‬וצריך ביאור‪.‬‬ ‫ובאמת עיין מה שכתב בספר פנים יפות‪ ,‬דהא דקאמר ביום ולא בלילה‪ ,‬קא‬ ‫ונראה‪ ,‬דבהכרח צריך לומר שרש”י יפרש הפסוק שכתוב וימל את בשר‬ ‫משמע לן‪ ,‬דאף למאן דאמר דמילה שלא בזמנה בין ביום ובין בלילה‪ ,‬מכל מקום‬ ‫ערלתם‪ ,‬שקאי גם על אברהם עצמו‪ ,‬שגם אברהם וגם אנשי ביתו כולם נימולו‬ ‫מילה זו‪ ,‬שהיא לצורך גיור‪ ,‬צריכה להיות דוקא ביום‪ ,‬כדאיתא בשולחן ערוך לגבי‬ ‫נאמרה דין זה של זריזין מקדימין‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫בעצם היום הזה‪ ,‬ודו’’ק‪.‬‬ ‫אך לפי זה צריך ביאור אמאי לא פירש רש”י בפרשה זו דקא משמע לן זריזין‬ ‫ונמצא דפליגי רש’’י והרמב’’ן מי כלול בפסוק זה‪ ,‬דלדעת רש’’י גם אברהם כלול‬ ‫מקדימין‪ ,‬וכמו שפירש הרמב”ן‪ ,‬ובהכרח שזה משום דסבירא ליה שסברא זו אינו‬ ‫כאן‪ ,‬מה שאין כן לפי הרמב’’ן אברהם אינו כלול בפסוק זה‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫שייך כאן‪ ,‬וצריך ביאור אמאי לא‪.‬‬ ‫ה‬ ‫ח‬ ‫והנה עיין ברמב”ן שפירש הא דכתיב בעצם היום הזה נמול אברהם וגו’‪ ,‬דקא‬ ‫ונראה‪ ,‬דהנה אם נדייק בלשון רש”י במגילה שם‪ ,‬יתבאר מהו הגדר של מעלת‬ ‫משמע לן שזריזין מקדימין למצוות‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬אבל בעצם היום הזה שנצטוה‬ ‫זריזין מקדימין למצוות‪.‬‬ ‫במצוה הזאת נמול הוא וילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וכל מקנת כספו‪,‬‬ ‫והיינו דעיין לשון רש”י שם שכתב‪ ,‬שאף על גב דקיימא לן זריזין מקדימין‬ ‫סיפר הכתוב מעלתו ביראת ה’‪ ,‬ומעלת כל בני ביתו‪ ,‬שכולם זריזים מקדימין‬ ‫למצות וכו’ אפילו הכי כשר כל היום‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫למצות‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫והנה לשון זה צריך ביאור‪ ,‬דמשמע דהעיקר הוא שיקדים המצוה‪ ,‬ומה שכל‬ ‫ובפשטות כוונתו דמה שכתוב בעצם היום הזה‪ ,‬קאי גם על מה שכתוב בפסוק‬ ‫היום כשר זה רק בדיעיבד‪.‬‬ ‫שאחר כך וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף מאת בן נכר נמלו אתו‪ ,‬והיינו‬ ‫שכולם נימולו בעצם היום הזה‪ ,‬וכולם היו זריזין למצוות‪ ,‬ודו”ק‪.11‬‬ ‫ועיין טורי אבן שם‪ ,‬שהקשה כן‪ ,‬שמדקדוק לשונו של רש”י נראה שבא‬ ‫לאשמועינן שיוצא אף על גב שלא הקדים כזריזין‪ ,‬והקשה שזה מילתא דפשיטא‪,‬‬ ‫אכן לפי רש”י שפירש שמה שכתוב כאן בעצם היום הזה‪ ,‬לא קאי אלא רק על‬ ‫דמי שאכל שום יחזור ויאכל‪ ,‬עיין שם‪.22‬‬ ‫אברהם וישמעאל בלבד‪ ,‬ולא על שאר אנשי בית אברהם‪ ,‬דאף שהם נימולו אתו‪,‬‬ ‫מכל מקום לא עליהם קאי הא דכתיב בעצם היום הזה‪ ,‬כדמוכח ממה שפירש‬ ‫ובאמת בלשון הרמב”ם בהלכות מילה (פרק א’ הלכה ח’)‪ ,‬מצינו שכתב שענין‬ ‫דבעצם היום הזה מלאו שנותיהם‪ ,‬של אברהם ושל ישמעאל‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫זריזין מקדימין באופן אחר‪ ,‬שכתב שם‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬אין מלין לעולם אלא ביום‬ ‫וכו’ וכל היום כשר למילה‪ ,‬ואף על פי כן מצוה להקדים בתחלת היום‪ ,‬שזריזין‬ ‫נמצא דכאן גם כן פליגי רש’’י והרמב’’ן מי כלול בפסוק זה‪ ,‬רק להיפך‪ ,‬שלדעת‬ ‫מקדימין למצות‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫רש’’י בני ביתי של אברהם אינן כלולים בפסוק זה‪ ,‬מה שאין כן לפי הרמב’’ן כולם‬ ‫כלולים בפסוק זה‪.‬‬ ‫והנה דקדוק לשונו‪ ,‬הוא היפך מלשון רש”י‪ ,‬שרש”י נקט שהעיקר הוא שיהא‬ ‫זריזין‪ ,‬רק שאם אינו זריז אכתי כשר כל היום‪ ,‬מה שאין כן לפי הרמב”ם משמע‬ ‫ו‬ ‫שעיקר המצוה היא כל היום‪ ,‬רק שיש עוד מעלה של זריזין מקדימין‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫והנה העולה מזה דרש”י והרמב”ן פליגי בפרשה זו‪ ,‬מי נכלל עם מי‪.‬‬ ‫וצריך ביאור במאי פליגי‪.‬‬ ‫דלפי רש”י אברהם נכלל בהך קרא של מילת אנשי ביתו‪ ,‬אך לפי הרמב”ן אנשי‬ ‫ט‬ ‫ביתו נכללים יחד עם מילת אברהם וישמעאל‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫ונראה דפליגי בהגדרת דין זה של זריזין מקדימין למצוות‪ ,‬והיינו האם זה דין‬ ‫ז‬ ‫במצוה עצמה‪ ,‬שיש להדר בעשיית המצוה בזה שיקדימנה‪ ,‬או שזה דין במי‬ ‫והנה ברמב”ן מבואר שבפרשה זו כתוב מעלת זריזין מקדימין למצוות‪ ,‬אכן‬ ‫שמקיים המצוה‪ ,‬והיינו שזה מעלה בגברא‪ ,‬שהוא יקדים לעשות המצוה‪ ,‬אבל‬ ‫רש”י לא הזכיר מעלת זריזין מקדימין למצוות כאן כלל‪ ,‬ומשמע דסבירא ליה‬ ‫אינו מעלה בגוף מצוה עצמה‪ ,‬ודו’’ק‪.‬‬ ‫שלא נאמר דבר זה בפרשה זו‪ ,‬וצריך ביאור‪.‬‬ ‫דהנה אליבא דרש”י יש לומר דסבירא ליה דזריזין מקדימין הוא בגברא‪ ,‬והיינו‬ ‫והן אמת שבעצם רש”י מודה שיש מעלה של זריזין מקדמין‪ ,‬גם במצות מילה‪,‬‬ ‫שמי שמקיים מצוה שכשרה ביום‪ ,‬עליו לזרז את עצמו ולהקדים לעשותו כמה‬ ‫וכמבואר בדבריו במסכת מגילה (כ‪ ,):‬אהא דתנן כל היום כשר לקריאת המגילה‬ ‫שאפשר‪ ,‬אבל אין שום נפקא מינה במצוה עצמה מתי היא נעשית‪ ,‬שהרי כל‬ ‫וכו’ כל דבר שמצותו ביום כשר כל היום וכו’‪ ,‬ופירש רש”י‪ ,‬כל היום כשר‪ ,‬אף על‬ ‫היום כשר‪.‬‬ ‫גב דקיימא לן זריזין מקדימין למצות‪ ,‬דכתיב וישכם אברהם בבקר‪ ,‬אפילו הכי‬ ‫וזה מה שכתב רש”י בפירוש המשנה שם‪ ,‬דאף על גב דקיימא לן זריזין‬ ‫כשר כל היום‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫והנה משמע שזה קאי על כל דבר שמצותו ביום‪ ,‬שיש בזה מעלת זריזין‬ ‫‪ 22‬וז”ל‪ ,‬ורש”י פי’ כל היום כשר אע”ג דקיי”ל זריזין מקדימין למצות‪ ,‬דכת’ וישכם‬ ‫מקדימין‪ ,‬וזה כולל גם מצות מילה‪ ,‬אם כן אף לדעת רש”י‪ ,‬גם במצות מילה‬ ‫אברהם בבוקר אפ”ה כשר כל היום‪ ,‬משמע שר”ל דקמ”ל דאע”ג דלא הקדים כזריזין‪,‬‬ ‫אפ”ה יצא‪ ,‬וזה תימה‪ ,‬דמילתא פשיטא היא‪ ,‬וכי ס”ד משום דלא עשה מצוה מן‬ ‫המובחר‪ ,‬פטור לגמרי‪ ,‬וכי מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל כו’‪ ,‬ע”כ‪ ,‬ועי’‬ ‫‪ 11‬והא דכת’ עוד פעם נמלו אתו‪ ,‬עי’ מש”כ לבאר שלהם היה סוג מילה אחרת‬ ‫מש”כ בזה בליקוטי נ”י תשפ”ו‪.‬‬ ‫מאברהם וישמעאל‪ ,‬ואכמ”ל‪.‬‬ ‫ומבואר דסבירא ליה דבאמת הכל היה קנוי לאברם‪ ,‬עד כדי כך שהיה חייב‬ ‫משבי ארבעת המלכים‪ ,‬דהרי נקט שאין זה שלו‪.11‬‬ ‫לעשרו‪.‬‬ ‫אכן עיין באור החיים שפירש באופן אחר (בפירוש השני)‪ ,‬וכתב‪ ,‬שהרמתי ידי‬ ‫ומבואר דפליגי האם אברם נתן מעשר מממון זה‪ ,‬דלפי רש”י משמע שלא נתן‪,‬‬ ‫הוא מלשון תרומה‪ ,‬פירוש שאברם אמר לו למלך סדום שנותן תרומה‪ ,‬שהוא‬ ‫מה שאין כן לפירוש השני של האור החיים משמע שבאמת נתן מעשר ממה‬ ‫חייב לתת מהכל‪ ,‬גם מחוט ועד שרוך נעל‪ ,‬והיינו שהכל הוא שלו‪ ,‬שקנאו‪ ,‬והשתא‬ ‫שכבש מארבעת המלכים‪.‬‬ ‫חייב הוא מן הדין‪ ,‬ושלא תאמר שאני להוט אחר הממון‪ ,‬ותובע מה שאינו שלי‪,‬‬ ‫ואם אקח וכו’‪ ,‬לתת מעשר מדין זה‪ ,‬אבל לא מפני הותרנות אהיה גוזל לגבוה מה‬ ‫וצריך ביאור במאי פליגי‪.‬‬ ‫שאני חייב לתת לו‪ ,‬שהוא תרומת מעשר‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫ונראה לבאר פלוגתם‪ ,‬על פי מה שמצינו דפליגי הרמב”ם והראב”ד לגבי מתי‬ ‫נצטוו על המעשר‪.‬‬ ‫‪ 11‬ואי”ז סתירה למה שמלך סדום חשב‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫שזריזין מקדימין למצוות‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫מקדימין‪ ,‬פירוש שזה בגברא‪ ,‬אבל אין זה משנה במצוה עצמה‪ ,‬שהיא כשרה כל‬ ‫היום‪ ,‬ובזה יתורץ קושיית הטורי אבן‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫יא‬ ‫אכן בדעת הרמב”ם‪ ,‬יש לומר דסבירא ליה שזריזין מקדימין שייך במצוה‬ ‫ולפי זה מתבאר מה שפירש רש”י דמה שכתוב שני פעמים בעצם היום הזה‪.‬‬ ‫עצמה‪ ,‬והיינו שמצד המצוה יש ענין להקדימה‪ ,‬שאז המצוה עצמה היא במעלה‬ ‫דבפעם הראשונה שכתוב בעצם היום הזה‪ ,‬קא משמע לן (לכולי עלמא)‪ ,‬שלא‬ ‫אחרת‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫דחה את המצוה ללילה‪ ,‬אף על גב שלא נצטווה שיהא ביום‪ ,‬וזה כדי להראות‬ ‫וזה מה שכתב שאף שהמצוה כשרה‪ ,‬אף על פי כן מצוה להקדים בתחילת‬ ‫שלא נתיירא לעשות המצוה‪ ,‬ופעם שניה שכתוב בעצם היום הזה מיותר הוא‬ ‫היום‪ ,‬ודו”ק‪.33‬‬ ‫לדרשה‪.‬‬ ‫והנה רש”י מיאן לפרש שקא משמע לן שהיו זריזין והקדימו למצוה‪ ,‬שהרי‬ ‫י‬ ‫לשיטתיה אין שייך כאן דין זריזין כלל‪.‬‬ ‫ולפי המבואר‪ ,‬שיש הבנה אחרת בגדר זריזין מקדימין‪ ,‬יש לדון כאן במילת‬ ‫ובהכרח‪ ,‬מה שכתוב בעצם היום הזה בא לאשמועינן שבו ביום נתמלאו‬ ‫אברהם‪ ,‬האם שייך כאן דין זריזין מקדימין או לא‪.‬‬ ‫שנותיהם‪ ,‬ואם כן שפיר לא נכלל כאן מילת אנשי ביתו עם מילת אברהם‪ ,‬וצריך‬ ‫דהנה אחד מן החילוקים‪ ,‬אם אמרינן שזריזין מקדימין הוא בגברא‪ ,‬ולא במצוה‬ ‫לומר שנכללו כבר בפסוק הראשון שכתוב וימל את בשר ערלתם‪.‬‬ ‫עצמה‪ ,‬נראה‪ ,‬שהוא האם צריך להיות זמן מסוים לעשות המצוה או לא‪.‬‬ ‫ואם כן שפיר קאמר שאברהם מל את עצמו בראשונה‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫דהנה אם זה דין במצוה עצמה‪ ,‬אם כן‪ ,‬כל מצוה שייך בה דין זריזין‪ ,‬שצריך‬ ‫אך לפי הרמב”ן‪ ,‬שגם כאן במצוה זו שייכא מעלת זריזין מקדימין‪ ,‬אם כן כאן‬ ‫להקדימה כמה שאפשר‪ ,‬וזה פירוש מקדימין‪ ,‬שמקדים לעשות המצוה‪.‬‬ ‫במילת אברהם וישמעאל נכללו כולם יחד‪ ,‬אברהם עם אנשי ביתו‪ ,‬וקא משמע לן‬ ‫אכן אם זה דין בגברא‪ ,‬שהאדם צריך להקדים‪ ,‬נראה‪ ,‬שאין זה שייך אלא במצוה‬ ‫דזריזין היו‪ ,‬ומשום הכי כיון שנכללים במצוה זו‪ ,‬לא כללם יחד בפסוק הראשון‪.‬‬ ‫שיש לה זמן מגובל ומסוים‪ ,‬שבאותו זמן צריך לעשות המצוה‪ ,‬אם כן נאמר‬ ‫ומשום הכי לא הזכיר שם את מילת אברהם‪ ,‬אם כן שפיר יש לומר שלא מל‬ ‫הדין שזריזין מקדימין‪ ,‬שיקדים לעשותה בתוך הזמן המוגבל‪ ,‬אם כן אין המצוה‬ ‫אברהם את עצמו עד שמל קודם את כל אנשי ביתו‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫מוגבלת בזמן מסוים‪ ,‬אין שייך לומר זריזין מקדימין‪ ,‬דמקדימין היינו ביחס לדבר‬ ‫אחר‪ ,‬שהאדם מקדים דבר זה‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫בסיעתא דשמיא‬ ‫(אכן אכתי יהא שייך הא דאמרינן מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה‪ ,‬וכן שהויי‬ ‫את ירוש‪‬ם ע‪ ‬ר‬ ‫אש ש‬ ‫מצוה לא משהינן‪ ,‬ודו”ק‪).‬‬ ‫ח‬‫מ‬ ‫‪‬לה‬ ‫‪ ‬ו‬ ‫יא‬ ‫נ‬ ‫בשבח והודאה לבורא עולם‬ ‫על כל הטוב אשר גמלנו‬ ‫ונראה דאם נדקדק בציווי של המילה שנאמר לאברהם‪ ,‬נראה שלא הגביל‬ ‫הננו מתכבדים להזמינכם להשתתף‬ ‫בשמחת כלולות בנינו היקרים‬ ‫מצוה זו לזמן מסוים‪ ,‬שלא ציווהו שיעשה המילה היום דווקא‪ ,‬אלא הציווי היה‬ ‫‪‬ובה ‪‬נ‪‬דל‬ ‫ש‪‬מה‬ ‫למול את עצמו וכל אנשי ביתו‪.‬‬ ‫תחי'‬ ‫עב"ג‬ ‫נ"י‬ ‫ואף על גב מה שבני ישראל נצטוו שמצות מילה אינה אלא ביום‪ ,‬זה היה רק‬ ‫שתתקיים בס"ד‪ ,‬בשעה טובה ומוצלחת‬ ‫מסיני ואילך‪ ,‬שרק שם נאמר להם וביום השמיני ימל בשר ערלתו‪ ,44‬ודרשו חז”ל‬ ‫ביום שלישי פרשת וירא‪ ,‬ט"ז חשון תשפ"ז‬ ‫ביום ולא בלילה‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫באולמי גוטניק רחוב בית הדפוס ‪ 11‬עיה"ק ירושלם תובב"א‬ ‫החופה בשעה ‪6:30‬‬ ‫והשתא לפי זה‪ ,‬שלא נקבע מצוה זו לזמן מסוים‪ ,‬יוצא שלדעת רש”י‪ ,‬שמעלת‬ ‫ובשמחתכם אי"ה ישמח לבנו‬ ‫זריזין הוא בגברא‪ ,‬אצל אברהם לא היה שייך במצוה זו ענין של זריזין מקדימין‬ ‫יצחק מנחם בלוי‬ ‫יהודה לייבוש הערץ‬ ‫למצוות‪ ,‬ומשום הכי יש לומר שלא הזכיר רש”י כאן בפרשה כלל שזריזין מקדימין‬ ‫ורעיתו‬ ‫ורעיתו‬ ‫למצוות‪ ,‬דמכיון שכאן לא הוגבל אברהם בזמן מסוים‪ ,‬אין שייך שיהא כאן זריזין‬ ‫גם אנו מתכבדים להזמיכם‬ ‫להשתתף בשמחת נישואי נכדינו היקרים שיחי'‬ ‫מקדימין‪ ,‬דכל הזמן זמנו הוא‪ ,‬ודו’’ק‪.‬‬ ‫הרב ישעיה יחיאל שלעזינגער‬ ‫מה שאין כן לדעת הרמב”ן יש לומר שמפרש ענין זריזין מקדימין כמו שמבואר‬ ‫ורעיתו‬ ‫ברמב”ם‪ ,‬שזה שייך למצוה עצמה‪ ,‬ומשום הכי שפיר פירש דקא משמע לן כאן‬ ‫החתן יעלה לתורה בעזהשי"ת בשב"ק פרשת לך לך‬ ‫בבית המדרש דחסידי אלכסנדר ‪109 , CLAPTON COMMON LONDON‬‬ ‫קידושא רבא אחר התפילה"‬ ‫תפילת שחרית בשעה ‪9:00‬‬ ‫‪ 33‬והנה יש בזה כמה וכמה נפקותות‪ ,‬ואכמ”ל ועחזל”מ בעזה”י‪.‬‬ ‫‪ 44‬ומש”כ כאן ובן שמנת ימים ימול וגו’‪ ,‬זה רק שמיום השמיני והאלה ימול‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫ומבואר דסבירא ליה שמזמן אברהם אבינו כבר נצטוו על המעשרות‪ ,‬ולא מזמנו‬ ‫דעיין מה שכתב הרמב”ם בהלכות מלכים (פרק ט’ הלכה א’)‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬על‬ ‫של יצחק‪.‬‬ ‫ששה דברים נצטווה אדם הראשון וכו’ הוסיף לנח וכו’ נמצאו שבע מצות‪ ,‬וכן‬ ‫ובפשטות ראייתו היא ממה שכתוב כאן‪ ,‬דכתיב ויתן לו מעשר מכל‪ ,‬והיינו‬ ‫היה הדבר בכל העולם עד אברהם‪ ,‬בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה‪ ,‬והוא‬ ‫שאברהם נתן מעשר‪ ,‬והיינו דאם עדיין לא נצטוו‪ ,‬לא היה דבר זה נכתב בקרא‪,‬‬ ‫התפלל שחרית‪ ,‬ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות היום וכו’‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫ודו”ק‪.‬‬ ‫הרי שהרמב”ם נקט שעל המצות מעשה נצטוו רק מיצחק ואילך‪.‬‬ ‫והנה בדעת הרמב”ם‪ ,‬דסבירא ליה דחיוב מעשר מיצחק ואילך‪ ,‬צריך לומר שמה‬ ‫שכתוב כאן שאברם נתן מעשר‪ ,‬אין זה מצות מעשר שנצטוו עליה‪ ,‬אלא כאן איירי‬ ‫אכן עיין בהשגות הראב”ד שם‪ ,‬שכתב‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬אמר אברהם‪ ,‬כן היה ראוי‬ ‫במעשר כספים‪ ,‬שאברם נתן משאר ממונו‪ ,‬אבל לא נתן מעשר ממה שגדל אצלו‪,‬‬ ‫לומר והוא (אברהם) התפלל שחרית והפריש מעשר (ויצחק הוסיף תפלה אחרת)‪,‬‬ ‫והציוי של מעשר קאי על גידולי קרקע‪.‬‬ ‫ע”כ‪.‬‬ ‫נתינת מעשר‪ ,‬דהנה עיין מה שכתב רש”י אהא דכתיב ויתן לו מעשר מכל‪ ,‬וזה‬ ‫ולפי זה יש לומר דסבירא ליה דמעשר כספים אינו אלא מדרבנן‪ ,‬ואין זה המעשר‬ ‫לשונו‪ ,‬אשר לו‪ ,‬שהיה כהן‪ ,‬ע”כ‪,‬‬ ‫שנצטוו על זה‪ ,‬שלא נצטוו אלא על מעשר כמו שיצחק נתן‪ ,‬דהיינו מגידולי קרקע‪,‬‬ ‫שהם דגן תירוש ויצהר (ושאר פירות האילן‪ ,)22‬הוא המעשר שנצטוו על זה‪.33‬‬ ‫והנה אם המדובר כאן הוא במעשר כספים‪ ,‬אמאי צריך ליתן לכהן דייקא‪ ,‬אלא‬ ‫והנה אי דיני מעשר ילפינן מאברהם כדעת הראב”ד‪ ,‬אם כן מה שכתוב כאן‬ ‫נראה מדברי רש”י‪ ,‬שכתב כהן‪ ,‬שבא לפרש שלא איירי כאן על מעשר כספים‪ ,‬אלא‬ ‫שאברם נתן מעשר‪ ,‬היינו ממה שהיה מחויב‪ ,‬והיינו כמו שפירש באור החיים‪,‬‬ ‫על כעין מעשר מגידולי קרקע‪ ,‬ועל שם העתיד‪ ,‬ולא היה כאן חיוב מדין מעשר‬ ‫שהיה מחיוב להפריש ממנו תרומה‪.‬‬ ‫כלל‪ ,‬אלא רק ממידת חסידות נתן מעשר ממה שכבר גדל אצלו‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫אכן אם נאמר שלא היה שם חיוב מעשר‪ ,‬דעדיין לא נצטווה‪ ,‬אם כן מה‬ ‫שאברהם נתן מעשר מכל‪ ,‬אין זה אלא ממידת חסידות‪ ,‬וכעין מה שקיים את כל‬ ‫והשתא מבואר מה שפירש רש”י‪ ,‬שאברם נשבע הרמתי ידי‪ ,‬שזה לשון שבועה‪,‬‬ ‫התורה לפני שניתנה‪ ,‬ובעצם אין כאן חיוב מעשר כלל‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫ולא לשון תרומה‪ ,‬דרש’’י לשיטתיה סבירא ליה שבכלל לא היה כאן חיוב תרומה‪,‬‬ ‫שיכול הכתוב לדבר מזה‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫והנה בדעת רש”י יש לומר דסבירא ליה כדעת הרמב”ם‪ ,‬שאכתי לא היה חיוב‬ ‫***‬ ‫‪ 22‬לדעת הרמב”ם‪.‬‬ ‫‪ 33‬ואפשר דגם הראב”ד ס”ל שזה מדרבנן‪ ,‬אבל אי לאו דיש חיוב על מעשר דגן‬ ‫תירוש וכו’‪ ,‬לא היה נותן מעשר כספים‪ ,‬ודו”ק‪ ,‬ועי’‪.‬‬ ‫מכון‬ ‫מכון‬ ‫בס"ד‬ ‫בס"ד‬ ‫נחמת‬ ‫נחמת‬ ‫בס"ד‬ ‫בס"ד‬ ‫יצחק‬ ‫יצחק‬ ‫אהובים‬ ‫שבחואהובים‬ ‫זאתשבחו‬ ‫עלזאת‬ ‫על‬ ‫האחרונים‬ ‫ועלהאחרונים‬ ‫הראשוניםועל‬ ‫עלהראשונים‬ ‫על‬ ‫יאה‬ ‫וגדיאיאה‬ ‫נאהוגדיא‬ ‫מזלאנאה‬ ‫מזלא‬ ‫בהלל‬ ‫תוףבהלל‬ ‫ותנותוף‬‫זמרהותנו‬ ‫שאוזמרה‬ ‫שושביניןשאו‬ ‫קריבושושבינין‬‫הארץ‪,‬קריבו‬ ‫ותגלהארץ‪,‬‬ ‫השמיםותגל‬ ‫ישמחוהשמים‬ ‫ישמחו‬ ‫עטרת‬ ‫דחדוותא עטרת‬ ‫בעידנא דחדוותא‬ ‫לשגר בעידנא‬ ‫אנו לשגר‬ ‫מתכבדים אנו‬ ‫הלב מתכבדים‬ ‫והערכת הלב‬ ‫גיל והערכת‬‫ברגשי גיל‬ ‫ברגשי‬ ‫קהל‬ ‫יגילו קהל‬ ‫ורינה יגילו‬ ‫מכון‬ ‫מכון‬ ‫צהלה ורינה‬ ‫בקול צהלה‬ ‫והערצה בקול‬ ‫שמחה והערצה‬‫של שמחה‬ ‫באותות של‬ ‫תודה‪ ,‬באותות‬ ‫וקול תודה‪,‬‬ ‫וקול‬ ‫מרגליות‬ ‫מפיק מרגליות‬ ‫פה מפיק‬ ‫כוללינו פה‬ ‫נשיא כוללינו‬ ‫דרכנו נשיא‬ ‫למורה דרכנו‬ ‫ושבחה למורה‬ ‫שיר ושבחה‬ ‫ברכה שיר‬ ‫ברכה‬ ‫נחמת‬ ‫נחמת‬ ‫דחדוותא‪,‬‬ ‫בעידנא‬ ‫יעלוזו‬ ‫וישרים‬ ‫לאומים‪,‬‬ ‫וירננו‬ ‫ישמחו‬ ‫ישורון‪,‬‬ ‫עדת‬ ‫דחדוותא‪,‬‬ ‫עדת ישורון‪ ,‬ישמחו וירננו לאומים‪ ,‬וישרים יעלוזו בעידנא יצחק‬ ‫יצחק‬ ‫ומשפיע‬ ‫לחכמתו‪,‬‬ ‫קודמת‬ ‫יראתו‬ ‫תלמידיו‪,‬‬ ‫בקרב‬ ‫ונערץ‬ ‫ואוצרות‪ ,‬דגול ונערץ בקרב תלמידיו‪ ,‬יראתו קודמת לחכמתו‪ ,‬ומשפיע‬ ‫דגול‬ ‫ואוצרות‪,‬‬ ‫הישרים‬ ‫החסידיםהישרים‬ ‫יחדיוהחסידים‬ ‫יעלזויחדיו‬ ‫רקוד‪.‬יעלזו‬ ‫עתרקוד‪.‬‬ ‫בהגיעעת‬ ‫הפציעבהגיע‬ ‫אשרהפציע‬ ‫שמחהאשר‬‫עלישמחה‬ ‫עלי‬ ‫ומשקה‬ ‫דולה ומשקה‬‫ועבודה‪ ,‬דולה‬ ‫ליראה ועבודה‪,‬‬ ‫לבבות ליראה‬ ‫מעורר לבבות‬ ‫תורה‪ ,‬מעורר‬ ‫למבקשי תורה‪,‬‬ ‫טובה למבקשי‬ ‫טובה‬ ‫ימי‬ ‫אלו ימי‬ ‫דיו אלו‬ ‫אם דיו‬ ‫גם אם‬ ‫מלהביע‪ ,‬גם‬ ‫מנועים מלהביע‪,‬‬ ‫אנו מנועים‬‫רגשותינו אנו‬ ‫סערת רגשותינו‬ ‫והתמימים‪ ,‬סערת‬ ‫והתמימים‪,‬‬ ‫לשונותיו‬ ‫ובצחות לשונותיו‬ ‫בפקחות ובצחות‬ ‫בחסידות‪ ,‬בפקחות‬ ‫מתנהג בחסידות‪,‬‬‫הגבר מתנהג‬ ‫הוא הגבר‬ ‫ולדרים‪ ,‬הוא‬ ‫לארץ ולדרים‪,‬‬ ‫לארץ‬ ‫כולנו‬ ‫ברורים‪ ,‬כולנו‬ ‫המילים ברורים‪,‬‬ ‫להוציא המילים‬ ‫א"א להוציא‬ ‫רשוותא‪ .‬א"א‬ ‫רשמי רשוותא‪.‬‬ ‫ארעא רשמי‬‫ודיירי ארעא‬ ‫ודיירי‬ ‫לכל‬ ‫ידועלכל‬ ‫הנפלאים‪,‬ידוע‬ ‫באמרותיוהנפלאים‪,‬‬ ‫מתמוגגבאמרותיו‬ ‫לבמתמוגג‬ ‫וכללב‬ ‫מרעיונותיו‪,‬וכל‬ ‫עלינומרעיונותיו‪,‬‬ ‫משפיעעלינו‬ ‫משפיע‬ ‫הלל‬ ‫שירי הלל‬‫עם שירי‬ ‫ברכה עם‬ ‫עטרת ברכה‬ ‫לשגר עטרת‬ ‫מתכבדים לשגר‬ ‫צדיקים‪ .‬מתכבדים‬‫בטוב צדיקים‪.‬‬ ‫שמחים בטוב‬ ‫שמחים‬ ‫לתורה‬ ‫פעליםלתורה‬ ‫ורבפעלים‬ ‫חיורב‬‫אישחי‬ ‫ותושיה‪,‬איש‬ ‫עצהותושיה‪,‬‬ ‫ממנועצה‬ ‫נהניםממנו‬ ‫רביםנהנים‬ ‫הטובה‪,‬רבים‬ ‫בעינוהטובה‪,‬‬‫בעינו‬ ‫חונן‬ ‫אבות‪ ,‬חונן‬ ‫בדרכי אבות‪,‬‬ ‫דרכנו בדרכי‬‫מנווט דרכנו‬ ‫פעלים‪ ,‬מנווט‬ ‫רב פעלים‪,‬‬ ‫חי רב‬‫לאיש חי‬ ‫שזורים לאיש‬ ‫והודיה שזורים‬ ‫והודיה‬ ‫אראלים‬ ‫מגזעאראלים‬‫השמימה‪,‬מגזע‬ ‫מגיעהשמימה‪,‬‬ ‫ראשומגיע‬ ‫אבירים‪,‬ראשו‬ ‫עמלאבירים‪,‬‬‫עמלועמל‬ ‫וגמ"ח‪,‬עמלו‬ ‫ועבודהוגמ"ח‪,‬‬ ‫ועבודה‬ ‫למבקשי‬ ‫טובהלמבקשי‬ ‫ומשפיעטובה‬ ‫לחכמתו‪,‬ומשפיע‬ ‫קודמתלחכמתו‪,‬‬ ‫יראתוקודמת‬‫עדרי‪,‬יראתו‬ ‫לעדריעדרי‪,‬‬ ‫בצדקתולעדרי‬ ‫בצדקתו‬ ‫בפיו‬ ‫שגורים בפיו‬ ‫ויראה שגורים‬ ‫תורה ויראה‬ ‫פניני תורה‬ ‫מלא‪ ,‬פניני‬ ‫צנא מלא‪,‬‬‫בנימוסין‪ ,‬צנא‬ ‫מוכתר בנימוסין‪,‬‬ ‫ותרשישים‪ ,‬מוכתר‬ ‫ותרשישים‪,‬‬ ‫הגבר‬ ‫תורה‪ ,‬מעורר לבבות ליראה‪ ,‬דולה ומשקה לארץ ולדרים‪ ,‬הוא הגבר‬ ‫הוא‬ ‫ולדרים‪,‬‬ ‫לארץ‬ ‫ומשקה‬ ‫דולה‬ ‫ליראה‪,‬‬ ‫לבבות‬ ‫מעורר‬ ‫תורה‪,‬‬ ‫לעדרי‬ ‫המפיק מרגליות‪ ,‬מנווט דרכנו בדרכי המסורה‪ ,‬חונן בצדקתו לעדרי‬ ‫בצדקתו‬ ‫חונן‬ ‫המסורה‪,‬‬ ‫בדרכי‬ ‫דרכנו‬ ‫מנווט‬ ‫מרגליות‪,‬‬ ‫המפיק‬ ‫דנהרדעא‪,‬‬ ‫כשבילי דנהרדעא‪,‬‬ ‫דאורייתא כשבילי‬ ‫שבילי דאורייתא‬ ‫לי' שבילי‬ ‫נהירין לי'‬ ‫בחסידות‪ .‬נהירין‬ ‫מתנהג בחסידות‪.‬‬ ‫מתנהג‬ ‫וכתר‬ ‫חמדה‪,‬וכתר‬ ‫כליחמדה‪,‬‬ ‫אוצרכלי‬ ‫הכשרון‪,‬אוצר‬ ‫וברוךהכשרון‪,‬‬‫הרעיוןוברוך‬ ‫ימלל‪,‬זךזךהרעיון‬ ‫מיימלל‪,‬‬‫שבחומי‬ ‫עדרי‪,‬שבחו‬ ‫עדרי‪,‬‬ ‫מתמוגג‬ ‫לב מתמוגג‬ ‫וכל לב‬‫מרעיונותיו‪ ,‬וכל‬ ‫עלינו מרעיונותיו‪,‬‬ ‫משפיע עלינו‬ ‫לשונותיו משפיע‬ ‫ובצחות לשונותיו‬ ‫בפקחות ובצחות‬ ‫בפקחות‬ ‫ישרים‬ ‫בעדת‬ ‫מפארים‬ ‫שמו‬ ‫גביהן‪,‬‬ ‫שם טוב על גביהן‪ ,‬שמו מפארים בעדת ישרים‬ ‫על‬ ‫טוב‬ ‫שם‬ ‫ידוע‬ ‫ובתמים‪ ,‬ידוע‬ ‫באמת ובתמים‪,‬‬ ‫הוגה באמת‬ ‫תמימה הוגה‬ ‫ובתורת ה'ה' תמימה‬ ‫הנפלאים‪ ,‬ובתורת‬ ‫באמרותיו הנפלאים‪,‬‬ ‫באמרותיו‬ ‫הישיבה‬ ‫ראשהישיבה‬‫רבינוראש‬ ‫רבינו‬ ‫אבירים‪,‬‬ ‫עמלאבירים‪,‬‬ ‫עמלועמל‬‫ותושיה‪,‬עמלו‬ ‫עצהותושיה‪,‬‬ ‫ממנועצה‬ ‫נהניםממנו‬ ‫רביםנהנים‬ ‫הטובה‪,‬רבים‬ ‫בעינוהטובה‪,‬‬‫לכלבעינו‬‫לכל‬ ‫שליט"א‬ ‫בלוי‬ ‫מנחם‬ ‫יצחק‬ ‫רבייצחק מנחם בלוי שליט"א‬ ‫הגדולרבי‬ ‫הגאוןהגדול‬ ‫הגאון‬ ‫סגולה‪,‬‬ ‫לעם סגולה‪,‬‬ ‫תפארה לעם‬ ‫ותרשישים‪ ,‬תפארה‬ ‫אראלים ותרשישים‪,‬‬ ‫מגזע אראלים‬‫השמימה‪ ,‬מגזע‬ ‫מגיע השמימה‪,‬‬ ‫ראשו מגיע‬ ‫ראשו‬ ‫הכוללים‬ ‫נשיאהכוללים‬‫נשיא‬ ‫אוצר‬ ‫ימלל‪ ,‬אוצר‬‫מי ימלל‪,‬‬ ‫שבחו מי‬ ‫התלמידים‪ ,‬שבחו‬ ‫אצל התלמידים‪,‬‬ ‫ונערץ אצל‬ ‫דגול ונערץ‬ ‫בנימוסין‪ ,‬דגול‬ ‫מוכתר בנימוסין‪,‬‬ ‫מוכתר‬ ‫ישורון‪,‬‬ ‫עדתישורון‪,‬‬ ‫קהל עדת‬ ‫יגילוקהל‬ ‫ורינה יגילו‬ ‫צהלה ורינה‬ ‫בקולצהלה‬ ‫הארץ‪,‬בקול‬ ‫ותגלהארץ‪,‬‬ ‫השמיםותגל‬ ‫ישמחוהשמים‬‫ישמחו‬ ‫ומלמד‬ ‫לומד ומלמד‬ ‫מרובים‪ ,‬לומד‬ ‫ובמעשים מרובים‪,‬‬ ‫בתורה ובמעשים‬ ‫האשכולות בתורה‬ ‫איש האשכולות‬ ‫חמדה‪ ,‬איש‬ ‫כלי חמדה‪,‬‬ ‫כלי‬ ‫בעידנא‬ ‫יעלוזו בעידנא‬ ‫וישרים יעלוזו‬ ‫לאומים‪ ,‬וישרים‬ ‫וירננו לאומים‪,‬‬ ‫ישמחו וירננו‬ ‫בתוף‪ ,‬ישמחו‬ ‫וזמרו בתוף‪,‬‬ ‫רננו וזמרו‬ ‫פצחו רננו‬ ‫פצחו‬ ‫ויראתו‬ ‫הגיון‪ ,‬ויראתו‬‫במיטב הגיון‪,‬‬ ‫הרעיון במיטב‬‫ומשתמרת‪ ,‬זךזך הרעיון‬ ‫מתברכת ומשתמרת‪,‬‬‫תורותו מתברכת‬‫לרבים‪ ,‬תורותו‬ ‫לרבים‪,‬‬ ‫מנועים‬ ‫אנו מנועים‬ ‫רגשותינו אנו‬ ‫סערת רגשותינו‬ ‫והתמימים‪ ,‬סערת‬ ‫הישרים והתמימים‪,‬‬ ‫יחדיו הישרים‬ ‫יעלזו יחדיו‬ ‫דחדוותא‪ ,‬יעלזו‬ ‫דחדוותא‪,‬‬ ‫קודמת‪.‬‬ ‫לחכמתוקודמת‪.‬‬‫לחכמתו‬ ‫רקוד‪,‬‬ ‫עתרקוד‪,‬‬‫בהגיעעת‬ ‫הפציעבהגיע‬ ‫אשרהפציע‬‫שמחהאשר‬‫עלישמחה‬‫מלהביע‪,‬עלי‬ ‫מלהביע‪,‬‬ ‫ורבנו‬ ‫מורנוורבנו‬ ‫ה"המורנו‬ ‫ה"ה‬ ‫בתו‬ ‫בנישואיבתו‬ ‫בנישואי‬ ‫בלוי‬ ‫מנחם‬ ‫רבייצחק מנחם בלוי שליט"א‬ ‫שליט"א‬ ‫יצחק‬ ‫המקובלרבי‬ ‫הגאוןהמקובל‬‫הגאון‬ ‫שתחי'‬ ‫הכלההמהוללה שתחי'‬ ‫המהוללה‬ ‫הכלה‬ ‫ליבו‬ ‫שמחתליבו‬‫יוםשמחת‬ ‫לרגליום‬ ‫לרגל‬ ‫הערץשיחי'‬ ‫שיחי'‬ ‫שלמההערץ‬‫הרבשלמה‬ ‫בתוי"שהרב‬ ‫המופלגבתוי"ש‬ ‫החתןהמופלג‬ ‫עב"גהחתן‬ ‫עב"ג‬ ‫טוב‬ ‫למזלטוב‬‫החשובהלמזל‬ ‫בתוהחשובה‬ ‫בנישואיבתו‬ ‫בנישואי‬ ‫המעטירה‬ ‫הלוי‬ ‫יד‬ ‫ישיבת‬ ‫מבחירי ישיבת יד הלוי המעטירה‬‫מבחירי‬ ‫ויר"ש‬ ‫בתורהויר"ש‬ ‫המופלגבתורה‬ ‫החתןהמופלג‬ ‫עב''גהחתן‬ ‫עב''ג‬ ‫הערץשליט"א‬ ‫שליט"א‬ ‫לייבושהערץ‬ ‫יהודהלייבוש‬ ‫הרביהודה‬ ‫הרה"גהרב‬ ‫בןבןהרה"ג‬ ‫הערץני"ו‬ ‫ני"ו‬ ‫שלמההערץ‬ ‫הרבשלמה‬ ‫הרב‬ ‫נחת‬ ‫רבנחת‬ ‫לראותרב‬ ‫שיזכהלראות‬ ‫רעוא‪,‬שיזכה‬ ‫יהארעוא‪,‬‬‫שמיאיהא‬ ‫מןשמיא‬ ‫מן‬ ‫ומוצלחת‬ ‫טובהומוצלחת‬ ‫בשעהטובה‬ ‫בשעה‬ ‫ובנעימים‬ ‫בטובובנעימים‬ ‫חלציו‪,‬בטוב‬ ‫יוצאיחלציו‪,‬‬ ‫ומכליוצאי‬ ‫זה‪,‬ומכל‬‫מביתזה‪,‬‬ ‫דקדושה‪,‬מבית‬ ‫דקדושה‪,‬‬ ‫עתירה‬ ‫נאעתירה‬ ‫תעלהנא‬ ‫הגבורהתעלה‬ ‫מלפניהגבורה‬ ‫רצוןמלפני‬ ‫יהירצון‬ ‫ובכןיהי‬ ‫ובכן‬ ‫השמים‬ ‫מןהשמים‬ ‫כפולמן‬ ‫שכרוכפול‬ ‫שיטולשכרו‬ ‫ולזרעושיטול‬ ‫התורה‪,‬יעמודלולוולזרעו‬ ‫הרבצתהתורה‪,‬יעמוד‬ ‫זכותהרבצת‬ ‫זכות‬ ‫השירה‬ ‫זאתהשירה‬‫וענתהזאת‬ ‫רבוענתה‬ ‫שפערב‬ ‫יושפעשפע‬ ‫שמשמחהזוזויושפע‬ ‫שמשמחה‬ ‫וממגד‬ ‫מטל וממגד‬ ‫שמים מטל‬ ‫ממגד‪ ,‬שמים‬ ‫רב‪ ,‬ממגד‪,‬‬ ‫שפע רב‪,‬‬ ‫עם שפע‬ ‫דמיטב עם‬ ‫מילי דמיטב‬ ‫בכל מילי‬ ‫להתברך בכל‬ ‫להתברך‬ ‫חיים‬ ‫ותורתחיים‬ ‫חסדותורת‬ ‫אהבתחסד‬ ‫זרעואהבת‬‫מפיזרעו‬ ‫תשכחמפי‬ ‫לאתשכח‬ ‫כיכילא‬ ‫ירחים‪,‬‬ ‫גרשירחים‪,‬‬‫וממגדגרש‬ ‫שמשוממגד‬‫תבואותשמש‬ ‫תבואות‬ ‫ויראים‬ ‫שלמים‬ ‫מבורכים‬ ‫ישרים‬ ‫דורות‬ ‫לראות דורות ישרים מבורכים שלמים ויראים‬ ‫לראות‬ ‫דשנים‬ ‫בשנים דשנים‬ ‫רבות בשנים‬ ‫ועוד רבות‬ ‫לעולמים‪ ,‬ועוד‬ ‫לעד לעולמים‪,‬‬ ‫ידיו לעד‬ ‫במעשי ידיו‬ ‫שכינה במעשי‬ ‫ותשרה שכינה‬ ‫ותשרה‬ ‫ונחת‬ ‫תענוגונחת‬ ‫ברבתענוג‬ ‫דקדושהברב‬ ‫נחתדקדושה‬ ‫רבנחת‬‫לרוותרב‬ ‫ותזכהלרוות‬ ‫ותזכה‬ ‫על‬ ‫יחולועל‬ ‫והנשגבים‪,‬יחולו‬ ‫הטוביםוהנשגבים‪,‬‬ ‫במעשיוהטובים‬ ‫שאתבמעשיו‬‫להמשיךביתרשאת‬ ‫יזכהלהמשיךביתר‬‫ורעננים‪,‬יזכה‬ ‫ורעננים‪,‬‬ ‫תחת‬ ‫רובצת‬ ‫תהום‬ ‫ברכות‬ ‫מעל‬ ‫שמים‬ ‫ברכות שמים מעל ברכות תהום רובצת תחת‬ ‫ברכות‬ ‫התורה‪,‬‬ ‫בספר‬ ‫הכתובות‬ ‫הברכות‬ ‫משפחתו‬ ‫ראשו ועל כל משפחתו הברכות הכתובות בספר התורה‪,‬‬‫כל‬ ‫ועל‬ ‫ראשו‬ ‫דשנים‬ ‫בשיבהדשנים‬ ‫ינובוןבשיבה‬ ‫עודינובון‬ ‫מעליאעוד‬ ‫ונהוראמעליא‬ ‫גופאונהורא‬ ‫בבריותגופא‬ ‫בבריות‬ ‫רוטנברג‬ ‫משהרוטנברג‬ ‫הרבמשה‬ ‫הרב‬ ‫ישנים‬ ‫מרדם‬ ‫לעורר‬ ‫לציון‬ ‫בשובו‬ ‫עינינו‬ ‫ותחזינה‬ ‫ותחזינה עינינו בשובו לציון לעורר מרדם ישנים‬ ‫כוללי‬ ‫ראש‬ ‫ראש כוללי‬ ‫גואה‬ ‫מלבגואה‬ ‫המברכיםמלב‬ ‫המברכים‬ ‫הלוי‬ ‫מתת'הלוי‬ ‫משהמתת'‬ ‫זכרוןמשה‬ ‫זכרון‬ ‫תורתו‬ ‫מאורתורתו‬ ‫הנהניםמאור‬ ‫תלמידיוהנהנים‬ ‫תלמידיו‬