מאמר ממרן פוסק הדור שליט"א · Mamar memaran poisek hador shlita — לך לך (2026-10-19)

מפי מרן פוסק הדור גאב"ד ירושלים
בעל תשובות והנהגות
פרשת וירא תשפ"ז
אחד את זכותם לשבת בארץ הקודש ,וכל זה רק מכוח המפורש בתנ"ך שהקב"ה מידת החסד בשלמות – לאהוב את עצם מעשה החסד
הבטיח לאבותינו את הארץ הזאת ,אך מאידך הם מתעלמים ממה שמפורש בתנ"ך
שכל זכותינו בישיבת הארץ הוא רק אם נלך בדרכי אבותינו ונשמור על התורה "והוא יושב פתח האוהל כחום היום"( ,י"ח ,א').
הקדושה ,וכמו שנאמר (תהלים ק"ה ,מד-מה) "ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים פירש"י "פתח האהל -לראות אם יש עובר ושב ויכניסם בביתו ,והוציא הקב"ה
יירשו ,בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים ,ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים
ואם לא די בזה ,הרי הם עוד מעיזים פניהם לדרוש מאתנו לשנות דרכי החינוך באים ,הביא המלאכים עליו בדמות אנשים".
המסורה לנו מדור דור ותובעים מעמנו שנשלח את בני הישיבות לצבא שלהם, ומבואר בזה דבר נפלא ,שאברהם אבינו לא קיבל את האורחים רק משום שבאו
ועלינו להשיב להם בגאון ובתעצומות ,כי אנחנו יושבים כאן בארץ הקודש לא לפניו אנשים שאין להם מה לאכול והוא ריחם עליהם והכניסם לביתו ,אלא גם
מחמתם ולא בזכותם ,אלא רק מכוח מתנת ה' שנתן לנו את האפשרות לשבת כשלא היו לפניו אנשים נזקקים ,מ"מ הוא השתוקק להיטיב עם אחרים ,מתוך
בארץ הקודש כדי שנתקדש בה בעבודתו יתברך ,וחובותינו וזכותינו לדרוש לבל מידת ההטבה והחסד שבערה בקרבו.
יפגעו בזכותינו לשבת בהיכל המלך להתקדש בעבודת ה'. ובזה יתבאר היטב מדוע האריכה תורה כל כך לספר בפרטי מעשה זה ,והלא
וזכורני מלפני שישים שנה ,בהיותי בארץ רומא ראיתי שם מאות ואלפים של לכאורה ייפלא – שהרי מעשים כאלו היו דבר יום ביומו אצל אברהם אבינו ,שביתו
צעירים גויים הולכים בבגדי כמרים ,ושאלתי מהי ההתגודדות הזאת ,והסבירו לי היה הפקר לאורחים ,והיו לו ד' פתחים בביתו עבור האורחים המגיעים מכל רוחות
שכאן זהו מקום "מקודש" עבורם (רח"ל) ,ומכל העולם באים למקום זה להתפלל השמים ,ודאג עבורם לאכילה שתיה ולינה ,וא"כ מהו החידוש המיוחד במעשה
ולעבוד שם את עבודתם ,והנה אם בטומאה הוא כן ,וודאי יש לרשעים אלו להבין, שלפנינו שהאריכה תורה כל כך לתאר ולבאר גודל שבחו של אברהם אבינו
שלהבדיל אלף אלפי הבדלות ,אף אנו יש לנו מקום קדוש והיא "ארץ ישראל", בהכנסת אורחים.
ומקום קדוש זה מיועד לכל יהודי העולם לעבודת ה' ,ולא שייך לצמצם את לומדי וע"כ נראה שבאמת עיקר החידוש אינו בעצם פעולת הכנסת האורחים ,אלא
התורה בארץ ישראל שהוא המקום המיועד לכל יהודי בעולם לבוא ולעבוד את ה'. ב"אהבת חסד" שנתגלה בפעולות אלו ,שאע"פ שהיה ביום השלישי למילתו
ובחינם הם מרעישים בטענות שדורשים "שווין בנטל" ,כי אנחנו לעולם לא בהיותו כואב ,והקב"ה הוציא חמה מנרתיקה ,מ"מ לא היה יכול ליתן מרגוע לנפשו
נשתווה להם ולא נהיה כמותם בשום אופן ,שהלא אנחנו בצבא ה' ,ולא נבגוד כל זמן שאין לו אורחים ,וישב בפתח האוהל כחום להמתין לאורחים ,וכל זה
בתפקידנו לעבוד את הקב"ה בהיכלו ובארצו הקדושה מוכיח את גודל אהבת חסד שבערה בו ,שלא קיים מצוות חסד והכנסת אורחים
כ"מצווה בעלמא" ,אלא מתוך מידת החסד שבערה בו.
כמה רחוקה דעת תורה מדעת המון העם וזהו לימוד גדול ,שעניינה של מידת החסד איננה רק לעזור למי שזקוק כעת
"ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק"( ,כ"א ,ח'). לעזרה ,אלא יסוד המידה הוא לאהוב את עצם מעשה החסד ,וכאברהם אבינו
שכאשר לא מצא נזקק להיטיב עמו ,היה שרוי בצער והמתין לאורחים שיבואו,
פירש"י "משתה גדול שהיו שם גדולי הדור ,שם ועבר ואבימלך". ומקרא מלא הוא דכתי' (מיכה ו) "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי
ויש ללמוד מכאן כמה רחוקה דעתינו מדעת תורה ,כי הנה מרגלא בפומא אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלקיך" ,וכן אנו אומרים בתפילה
דאינשי לקרוא "משתה גדול" למשתה שמשתתפים בו אנשים רבים ,אולם בברכת שים שלום "כי באור פניך נתת לנו ה' אלוקינו תורת חיים ואהבת חסד",
כאשר ראו חז"ל את התיבות "משתה גדול" הם ידעו שאין הכוונה להשתתפות והרי שמידת החסד הוא לאהוב את עצם מעשה החסד.
אנשים רבים ,כי לפי האמת אין שום "גדלות" למשתה במה שאנשים רבים אוכלים
ושותים ,וה"גדלות" האמיתית הוא מה שגדולי הדור משתתפים במשתה. זכותינו בישיבת ארץ ישראל
וזהו לימוד לכל שאר דרשות חז"ל ,שהקריאה הפשוטה שלנו בתורה הקדושה
רחוקה מאוד מהקריאה הנכונה של חז"ל שידעו "איך לקרוא" את התורה ולפרשה "ויפצר בם מאד ויסרו אליו ויבאו אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו,
וגו' ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על הבית"( ,י"ט ,ג-ד).
במושגים הנכונים והעמוקים לפי אמות המידה של תורתינו הקדושה.
מבואר כאן גודל מסירות נפשו של לוט עבור הכנסת אורחים ,שאע"פ שהתגורר
טעם גירוש ישמעאל -והלימוד לדורות בסדום ,מקום שעפ"י החוק אין להכניס אורחים ,ומה גם שכל אנשי העיר נסבו על
הבית לתבוע את לוט להוציא את אורחיו החוצה ,מ"מ לוט מסר נפשו ולא נכנע
ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה (כא ,י) לאנשי העיר ,ועשה משתה לאורחיו ונתן להם מקום ללון וכו'.
שמעתי בשם הקדוש החפץ חיים זצ"ל ששרה רצתה לגרש את ישמעאל כדי ויש להתפלא מהיכן נעשה לוט "צדיק" כ"כ עד שמסר נפשו עבור מצוות
שיצחק לא ילמד ממעשיו ,ואברהם חשב ההפך ,מוטב שיהיו יחדיו כדי שיוכל הכנסת אורחים ,והרי הוא כבר פרש מאברהם אבינו ,ואמר "אי אפשי לא באברהם
לשמור עליו להצילו מחטא וגם יצחק ישפיע על ישמעאל לטובה ,והקב"ה הכריע ולא באלוקיו" (רש"י לעיל י"ג י"א) ,והלך אחר תאוות ליבו להתגורר בסדום אע"פ
ששרה צודקת ,וחשש גדול יותר הוא שישמעאל ישפיע על יצחק ,וטעמו פשוט שידע ש"אנשי סדום רעים וחטאים מאוד לה' מאוד" ,וא"כ היאך נשאר בצדקות
שקל מאד ליהודי לפרוק עול ולהתקלקל ,וקשה יותר ללכת בדרך התורה ובפרט מופלגת כ"כ למסור נפש כפשוטו למצוות הכנסת אורחים( ,ועי' בפירש"י שלוט למד
בסביבה רעה. כן מאברהם ,אך עדיין צ"ב היאך מסר נפשו עבור זה לאחר שכבר אמר "אי אפשי לא באברהם
לכן יש להזהר מאד כששוקל יציאתו למקומות מרוחקים להשפיע לילך בדרך ולא באלוקיו" ,וכאמור).
התורה ,לבדוק היטב אם הדבר לא יפגע בחינוך בניו ,ואם הם לא יושפעו מן ונראה לפרש ,שלוט ידע היטב שהדרך היחידה שלו להינצל ממידת הדין
הסביבה ,ואב ואם מחוייבים תמיד להשגיח על בניהם שיתחברו לחברים טובים המתוחה על סדום ,הוא רק בזכות קרבתו לאברהם אבינו [וכמו שבאמת נאמר
דוקא ,ואין לך גרוע מחבר רע שבידו השפעה עצומה והילד טבעו לקלוט כל דבר, בפסוק (י"ט כ') "ויזכור אלוקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה" ,והרי
וכבר הכריע הקב"ה שאין לנו להתחסד על חשבון בנינו. שלוט ניצל רק בזכות אברהם] ,ולכן מסר נפשו למצוות הכנסת אורחים ,כי ידע
שזכות אברהם לא תגן עליו אם לא יילך בדרכו ,ולכן בהכרח כדי להינצל הוא
ועובדא הוי אצל בעל התניא זצ"ל שבא אליו פעם בא אחד ואמר לו שברצונו מוכרח לדבוק במידתו של אברהם אבינו להיות מכניס אורחים ,כדי שעי"ז יהא
ללכת לאוניברסיטה ,ובעל התניא הזהיר אותו מאוד שהוא עלול להתקלקל שם, כוח בזכות אברהם להגן עליו.
והלה השיב שאינו מתפעל מהסביבה ,והוכיח כן שהרי נמצא ומסתופף בצלו (של
בעל התניא) ולא הושפע מקדושתו ,וא"כ באותה המידה גם אם יילך לאוניברסיטה בעוונותינו הרבים ,מה שלוט ידע והבין כדבר פשוט ,היום ראשי השלטון אינם
לא יושפע מטומאת הרשעים הנמצאים שם .והשיב לו בעל התניא שהוא טועה, מבינים ,שהרי לוט ידע שאם הוא רוצה שזכות אברהם תגן עליו ,הוא מוכרח
שהרי טומאה מקבלים בנגיעה בעלמא ,אבל קדושה אין מקבלים על ידי מגע לדבוק בדרכי אברהם ,אבל היום ראשי השלטון בארץ הקודש ,דורשים מצד
ברכת מזל טוב לידידינו עוז הנגיד הנכבד הרה"ח ר' משה יעקב שירהפר שליט"א ברכת מזל טוב לידידינו עוז הרה"ג ר' אברהם ישעיהו שטרנבוך שליט"א
ולאביו הנגיד הנכבד הרה"ח ר' שמשון שירהפר שליט"א מקורבו וחביבו של זקנו רבינו מרן שליט"א
לרגל שמחת נישואי הבת -הנכדה לרגל שמחת הולדת בנו בשעטו"מ
יה"ר שיראה דורות ישרים ומבורכים בבניין עדי עד יה"ר שיראה דורות ישרים ומבורכים בבניין עדי עד
מחמת ההכרח כפי שכפאו שד למסור את בנו למיתה ,אלא עשה כן מתוך שמחה והגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל הביא לזה ראיה מגמ' ערוכה בברכות (כ'
גדולה ,וכמו שנאמר להלן (כ"ב ד') "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו", ע"א) ,דאיתא שם בגמ' "מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ,ומאי שנא אנן
ופירש"י שם "נזדרז למצוה ,ויחבוש הוא בעצמו ולא צוה לאחד מעבדיו ,שהאהבה דלא מתרחיש לן ניסא ,קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם ,אנן לא
מקלקלת השורה". מסרינן נפשין אקדושת השם" [והיינו שהטעם שהראשונים היו זוכים לניסים
ויותר מכן כתב הר"ן (דרשות הר"ן ,הדרוש השישי) לדייק מהלשון שאמר הקב"ה זהו משום שמסרו נפשם על קידוש ה'] .והביאו שם בגמ' דוגמא למסירות נפשם
לאברהם אבינו "קח נא את בנך את יחידך" בלשון בקשה ,שהקב"ה לא ציווה כן את של הראשונים על קדושת ה' ,מרב אדא בר אהבה שקרע בגדים פרוצים של אשה
אברהם אבינו בדרך ציווי אלא רק בדרך של בקשה ,וכמבקש ממנו שימחול לו על שהלכה בפריצות ,עיי"ש.
ההבטחה שהבטיחו "כי ביצחק יקרא לך זרע" ,וכלשון הר"ן שם "ולו היה אברהם ואמר הגר"ש דהרי מפורש להדיא בגמ' ,שהמושג "מסירות נפש על קידוש
משיבו הן לי לא נתתה זרע כי אם זה ,והבטחתני בו ,ואיך אעשה זה ,לא נחשב לו ה'" ,איננו דווקא במי שמוסר נפשו כפשוטו למות על קידוש ה' ,שהרי רב אדא
עוון ולא ישיגנו עונש מזה ,ואעפ"כ לגודל אהבתו את השם יתברך מצא את לבבו בר אהבה לא מסר נפשו למיתה על קידוש ה' ,ומ"מ כינו אותו בגמ' בלשון "מסרי
לעקדו ,כדי שיעשה חפץ השם יתברך לבד ,ואע"פ שאילו לא עשאו לא היה משיגו נפשייהו אקדושת השם" ,וע"כ מבואר בזה שכל מי שמתגבר על ניסיון בחייו ,הרי
עונש כלל ,וזהו ענין העקידה וסודו" ,עכ"ל .והרי מבואר בדברי הר"ן ש"עניין הוא נחשב כ"מוסר נפשו על קידוש ה'".
העקידה וסודו" הוא האהבה העצומה שגילה אברהם אבינו לקב"ה בכך שבחפץ
לב שמח לעקוד את בנו כדי לעשות נחת רוח לקב"ה אע"פ שלא היה מחויב בזה. ביאור מעלת העקידה
וזהו לימוד כללי עבורינו לכל המצוות כולם ,שלא די בעצם קיום מעשה "ויעקוד את יצחק בנו" (כ"ב ט)
המצווה בפרטיה ודקדוקיה ,אלא צריך לקיים המצוות בשמחה מתוך אהבת ה', נראה לפרש במעלת ה"עקידה" ,שעיקר החידוש במעשה העקידה אינו עצם
ובספרים מבואר שמצווה שנעשית בשמחה מקבלים עליה שכר הרבה יותר לאין פעולת העקידה ,כי זה בוודאי ברור שאברהם אבינו יקיים את ציווי ה' ללא עוררין,
ערוך ממצווה הנעשית שלא בשמחה. אלא עיקר החידוש הוא בגודל אהבת ה' שבער בקרבו - ,שלא עשה מצווה זו
ניצול הזמן בלילי שבתות ומוצאי שבתות הארוכים של החורף
(נאמר בהיכל הישיבה הק’ לאחר ה”שיעור כללי” שבוע שעבר)
קצת במסחר כדי שלא יזדקק ליהנות מהציבור ,אבל קבע לעצמו שעות ביום אנחנו מתחילים עכשיו “זמן חורף” ארוך של שישה חודשים ,ובוודאי כולם
שלא יבטל אותם מלימוד התורה בשום פנים ואופן ואפילו אם יפסיד ממון רב. רוצים לעלות מאוד בתורה .ויש לעורר במיוחד על ניצול הזמן בלילי שבת
ופעם אחת באו לביתו סוחרים גדולים אליו באותם השעות שלמד ,ורצו ומוצאי שבת של החורף שיש בהם זמן הרבה ללימוד התורה ,וזהו הזדמנות
לעשות עמו עיסקה גדולה שיוכל להרוויח על ידה סכום עצום על ידי עיסקה לכל אחד להתעלות מאוד בתורה ,ויש לידע שכל העליה בתורה של בחור
של כמה מינוט (דקות) ,אך אשתו לא הסכימה להם להיכנס להפריעו מלימודו בישיבה ,תלוי ברציפות הלימוד כל השבוע ,אבל מי שמתבטל בימי שישי ושבת
ומחמת זה הפסיד העיסקה ,וכששמע מזה שמח שמחה גדולה ,ואמר שעל ידי ח”ו ,מזיק לנפשו הרבה לכל עיקר צמיחתו ,וכמו שאמרו חז”ל “אם תעזבני יום,
זה יקבל שכר רב על כל תורתו ,ומשום שבזה הוכיח שכמה רגעים של לימוד יומיים אעזבך”.
התורה שווה לו הרבה יותר מכל חללא דעלמא ,וממילא יקבל שכר גדול מאוד וכבר שמעתי מפי הגאון רבי אהרן קוטלר זצ”ל שהביא לשון הרמב”ם (פ”ג
על כל רגע של לימוד התורה ,שהרי כל רגע שווה אצלו הרבה מאוד. מהלכות ת”ת ה”ג) שכתב וז”ל “מי שרצה לזכות בכתר התורה יזהר בכל לילותיו
וזהו לימוד גדול שיש בו חיזוק רב לכל אחד ,שמי שמוסר נפשו ללמוד בליל ולא יאבד אפילו אחד מהן בשינה ואכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהן אלא
בתלמוד תורה ודברי חכמה’ עכ”ל ,והרי מבואר בדברי הרמב”ם יסוד גדול,
שבת ובמוצאי שבת שקשה ללמוד בהם ,שכרו רב מאוד על כל רגע שלומד
שאפילו איבוד לילה אחד מתורה מזיק מאוד לאדם שלא יזכה בכתר תורה,
כל השבוע ,כיון שהוכיח על ידי מסירות נפשו לתורה ,שהתורה יקרה אצלו. וביאר בזה הגאון ר’ אהרן זצ”ח ,שלימוד התורה הוא כמו שרשרת שכל קיום
ואין לנו מושג מהו “שכר תורה” ,ורק צריך לידע שכל רגע הוא כעין מרגלית השרשרת הוא אך ורק על ידי חיבור חוליה אחת לחברתה ,ואם נעשה קרע
ממש ,שבכל רגע אפשר לזכות לשכר נצחי ללא גבול ,והקב”ה יזכנו לעשות באמצע השרשרת בטל כל השרשרת ,וכמו”כ גם קניין התורה אצל האדם נעשה
רצונו בלבב שלם. אך ורק על ידי רציפות של לימוד התורה יום אחר יום כל החיים ,אבל בלא זה
מתנתק החיבור ונופל הקניין שבא על ידי הרציפות ,עד כדי שאפילו איבוד
לילה אחד מזיק מאוד לאדם שלא יזכה בכתר תורה.
דברים נוספים בעניין זה שנאמרו בליל שבת קודש העבר (פרשת לך לך) וא”כ מה מאוד יש להיזהר לא לבטל הזמן בימי שישי ושבת ,כי המבטל הזמן
בהיכל הישיבה הק’ בין קבלת שבת למעריב בימים אלו הרי הוא קורע השרשרת ומבטל את קניין הכתר תורה גם בשאר
כל אחד יראה להשתתף בסדר לימוד הקבוע בליל שבת ובמוצאי שבת ימות השבוע.
הארוכים של החורף ,כי יש בהם זמן רב שאפשר לנצל ללימוד התורה ,ואם לא וכן שמעתי בשם מרן הגאון ר’ איסר זלמן מלצר זצ”ל שאמר‘ ,העולם תמהים
קובעים סדר לנצל הזמן ,הרי זמן רב עלול ללכת לאיבוד. ושואלים מדוע לא יוצאים היום מהישיבות גדולי תורה כמו בדורות הקודמים,
אבל הטעם לזה פשוט – כי בשישי שבת שזהו שליש מהשבוע מתבטלים,
ואני עוד זוכר מצעירותי ,מה שראיתי אצל האדמו”ר משאץ הגאון הצדיק ומאבדים את כל הרציפות של לימוד התורה’.
רבי שלום מאסקאוויטש זצ”ל ,שגם בימי זקנותו לא היה הולך לישון לאחר
סעודת הבוקר ביום השבת ,אלא היה הולך מיד לאחר הסעודה ללמוד גמרא ומו”ר הגה”צ רבי משה שניידער זצ”ל היה רגיל לומר ,שהתואר “בן תורה”
שעות רצופות ,ובשבתות הקיץ הארוכות בעיר לונדון (ששקיעת החמה בערך הוא תואר מיוחד למי שלומד גם ביום שישי ושבת ,ורק הוא נקרא בתואר ‘בן
בשעה 10בלילה) היה יושב ולומד משעה שתים בצהרים עד סביבות עשר בלילה, תורה’ שהוא כמו בן שקשור באביו בכל עת ,ואינו רק ‘לומד תורה’ שבא ללמוד
כדי לענג את השבת בלימוד התורה. לפרקים ,והיה מו”ר זצ”ל מכנה בחריפות בתואר “סטודנט לתורה” אותם
שמתבטלים בימי שישי שבת ,שהרי הם כסטודנטים הבאים ללמוד בזמנים
והגאון ר’ איסר זלמן מלצר זצ”ל סיפר שבישיבת וואלז’ין לא היה שום חילוק קבועים ,ואינם דומים כלל לבני תורה שהם קשורים בתורה בכל מהותם
בין שישי שבת לשאר ימות השבוע ,והיו לומדים בהתמדה ושומעים שיעור ונפשם ,עד שנקראים על שם התורה בתואר “בני תורה”.
בישיבה בכל יום.
ואני זוכר שבישיבה בלונדון אצל מו"ר הגה"צ רבי משה שניידער ,היו מי שלומד בשבת – יש לו שכר גדול על כל לימודו
הבחורים לומדים בהתמדה ממש עד סמוך לכניסת השבת ,ורק זמן מועט קודם ויש לידע שמי שבא ללמוד במסירות נפש בליל שבת ובמוצאי שבת ,שכרו
כניסת השבת הפסיקו כדי ללכת למקוה ,וגם ביום השבת היו לומדים בבוקר גדול יותר על כל לימודו שבמשך שאר ימות השבוע ,כיון שבמסירות נפשו
בהתמדה – והולכים לסעודה רק בצהרים. להתאמץ ללמוד גם בזמני קושי ,הרי הוא מוכיח כמה התורה חשובה אצלו,
וידוע מה שאמר רבינו החזון איש ,שקדושת השבת מסייעת לחדש חידושי ולכן מקבל שכר גדול יותר על כל לימודו שבכל השבוע ,וכפי שכתבו הספרים
תורה נכונים ,ומוכן בו אוצר של סייעתא דשמיא לכל אחד שמנצל הזמן הקדוש שכפי מה שהאדם מעריך את התורה כן הוא מקבל שכרו.
הזה כראוי. ועובדא הוי אצל זקני הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות זצ”ל שהיה עוסק
ברכת מזל טוב לידידינו עוז הנגיד הנכבד ברכת מזל טוב לידידינו עוז הנגיד הנכבד ברכת מזל טוב לידידינו עוז הרה"ג ר' הערשל זלצר שליט"א
הרב ר' יוסף שלאמאוויטש שליט"א הרה"ח ר' אליעזר האנזפעלד שליט"א ולבנו הרב ר' אריה זלצר שליט"א
לרגל שמחת נישואי בתו בשעטו"מ בשבוע הבעל"ט לרגל שמחת הולדת הנכד בשעטו"מ לרגל שמחת הולדת הנכד -הבן
יה"ר שיראה דורות ישרים ומבורכים בבניין עדי עד יה"ר שיזכו לרוות ממנו רוב נחת דקדושה אכי"ר יה"ר שיזכו לרוות ממנו רוב נחת דקדושה אכי"ר
לשותפות בזיכוי אלפים ורבבות,
להנצחה בגליון לע"נ או לרגל שמחה וכדו', לשותפות בהרבצת תורה ויראה וקבלת גליונות להפצה באיזור מגוריכם,
חייגו ל 0799691219 :שלוחה 3 חייגו 0799691219 :שלוחה ,2והשאירו הודעה ברורה עם הפרטים ומספר הטלפון שלכם.
