gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שער המלך · Shar Hamelech — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: שער המלך · Shar Hamelech

שבוע: לך לך (2026-10-19)

שער המלך · Shar Hamelech — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫העבירי אותה – ובטל המום!‬ ‫'ויקח אברם את ישמעאל בנו‪,‬‬ ‫'כך אמר הקדוש ברוך הוא‬ ‫ואת כל ילידי ביתו‪ ,‬ואת כל‬ ‫לאברהם‪ :‬אין בך פסולת –‬ ‫מקנת כספו – כל זכר באנשי‬ ‫אלא הערלה בלבד; העבר‬ ‫בית אברהם – וימל את בשר‬ ‫אותה – ובטל המום!'‬ ‫ערלתם בעצם היום הזה;‬ ‫כאשר דיבר איתו א'להים‪.‬‬ ‫פשט המלך את ידו ונטלן‬ ‫ואברהם בן תשעים ותשע‬ ‫אולם בסמוך הביא הילקוט‬ ‫שנה‪ ,‬בהימולו בשר ערלתו‪.‬‬ ‫את המשל בנוסח אחר‬ ‫וישמעאל בנו‪ ,‬בן שלוש‬ ‫[ומקורו במדרש אבכיר]‪:‬‬ ‫עשרה שנה בהימולו את בשר‬ ‫'למלך‪ ,‬שהיה לו אוהב אחד‬ ‫ערלתו‪ .‬בעצם היום הזה נימול‬ ‫קרתני‪ ,‬והיה מבקש לגדלו‬ ‫אברהם וישמעאל בנו‪ .‬וכל‬ ‫ולעשותו דוכוס‪ ,‬ולא היה‬ ‫אנשי ביתו – יליד בית ומקנת‬ ‫יכול‪ :‬שהיה בו פגם‪ .‬אמר לו‬ ‫כסף מאת בן נכר – נימולו‬ ‫המלך‪ :‬חגור לך זייני – ואני‬ ‫איתו' (בראשית יז‪ ,‬כג‪-‬כז)‪.‬‬ ‫עושה אותך דוכוס! אמר לו‪:‬‬ ‫מילה בשותפות‬ ‫אדוני המלך! הודיעני היאך‬ ‫בשיר השירים רבה (פ' ד)‪' :‬רבי‬ ‫אני אוזרה! אמר לו‪ :‬כאשר‬ ‫אבין בשם רבי שמעון אמר‪:‬‬ ‫הראיתיך – כן עשה!‬ ‫שיתף הקדוש ברוך הוא ימינו‬ ‫'כך אברהם‪ :‬הקדוש ברוך הוא‬ ‫עם אברהם‪ ,‬ומלו; שנאמר‬ ‫הראהו‪ .‬זה שאמר הכתוב‬ ‫(נחמיה ט‪ ,‬ח)‪' :‬וכרות עימו‬ ‫(תהלים מה‪ ,‬ד)‪' :‬חגור חרבך על‬ ‫הברית''‪ .‬וכיוצא בו בבראשית‬ ‫ירך גיבור וגו'‪.‬‬ ‫רבה (פ' מט סי' ב)‪.‬‬ ‫'דבר אחר‪ :‬למטרונא שנכנסה‬ ‫הקדוש ברוך הוא אוחז‪,‬‬ ‫לשאול בשלום המלך‪ .‬אמר‬ ‫ואברהם מחתך‬ ‫המלך‪ :‬כמה היא יפה; אלא‬ ‫ובתנחומא (בובר לך לך סי' כד)‬ ‫שיש בה מום קימעא! אמרה לו‪:‬‬ ‫ביתר ביאור‪' :‬אמר לו אברם‪ :‬ומי‬ ‫בבקשה ממך‪ ,‬אמור לי מה מום‬ ‫ימול אותי? אמר לו‪ :‬אתה לעצמך!‬ ‫שלי? אמר לה‪ :‬עשי ציפורנייך –‬ ‫נטל אברהם את החרב‪ ,‬ואחז‬ ‫ואת שלמה! אמרה לו‪ :‬איני יודעת‬ ‫בערלתו‪ ,‬והיה מתיירא‪ ,‬לפי שהיה זקן‬ ‫ליטלן! פשט המלך את ידו ונטלן‪.‬‬ ‫היה מרתת; אמר לפניו‪ :‬ריבונו של עולם!‬ ‫'כך אמר לו אברהם‪' :‬העבר חרפתי' (שם קיט‪ ,‬לט)!‬ ‫זקן אני! מה עשה הקדוש ברוך הוא כביכול?‬ ‫מיד – 'וכרות עימו הברית'! וכתיב (שה"ש ז‪ ,‬ב)‪' :‬חמוקי ירכייך‬ ‫שלח ידו ואחז עימו‪ ,‬והיה אברהם חותך עד שמל‪ .‬כך עזרא‬ ‫כמו חלאים‪ ,‬מעשה ידי אמן''‪.‬‬ ‫משבח ואומר (שם‪ ,‬ו ואילך)‪' :‬אתה הוא ה' לבדך וגו' ומצאת את‬ ‫מהמשל הראשון מבואר‪ ,‬שהמטרונא הסירה בעצמה את‬ ‫לבבו נאמן לפניך'; 'וכרות לו הברית' – אין כתיב כאן‪ ,‬אלא‪:‬‬ ‫הפסולת; אבל במשל השני מבואר‪ ,‬שהמלך עצמו הסיר‬ ‫'וכרות עימו הברית'!'‬ ‫הפסולת‪ .‬נראה שהמשל השני בא לומר‪ ,‬שהקדוש ברוך הוא‬ ‫ראיתי מי ששאל (רבי משה יוסף ריזל בקובץ בית דוד זכרון יעב"ץ עמ'‬ ‫לא ביקש הימנו להסיר את הפסולת; אלא רק שיושיט את‬ ‫קסה)‪ :‬מה הועיל אברהם‪ ,‬במה שהקדוש ברוך הוא סייעו? הרי‬ ‫ידו לצורך הסרת הפסולת! גם זה מספיק‪ ,‬לכריתת ברית עם‬ ‫בזה תחסר מצות המילה‪ :‬קיימא לן (שבת ג‪ ).‬שניים שעשאוה‬ ‫הקדוש ברוך הוא!‬ ‫פטורין; כלומר‪ :‬עשייה על ידי שניים לא נחשבת עשייה!‬ ‫ורצה לתרץ‪ ,‬דאין עיקר המצוה מעשה המילה‪ ,‬אלא להיות‬ ‫לפי זה‪ ,‬יש ליישב השאלה איך אברהם קיים המילה על ידי‬ ‫נימול‪ .‬עיין שם‪.‬‬ ‫שניים‪ :‬אם המצוה הייתה לכרות לבד – אכן לא ניתן היה‬ ‫לקיימה בעזרה ובשניים; אבל לדברי הילקוט – הקדוש ברוך‬ ‫אך מכל מקום קשה לי‪ :‬מאחר ומהות המילה היא כריתת‬ ‫הוא לא ביקש מאברהם שיעשה כל הברית בעצמו‪ ,‬אלא‬ ‫ברית בין שניים‪ ,‬וכאן עם הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ככריתת ברית בין‬ ‫מספיק שיושיט את ידו לצורך המצוה!‬ ‫שני אוהבים – הרי כל עזרה חיצונית מחסירה במהות כריתת‬ ‫הברית בין השניים! ומה מהני שהוא נימול לבסוף על ידי‬ ‫מי ימול אותי?‬ ‫הקדוש ברוך הוא?‬ ‫עוד ראיתי לרבינו עזריה פיג'ו בבינה לעיתים (דרוש סח)‬ ‫העבר אותה ובטל המום‬ ‫שהסביר תשובת אברהם 'ומי ימול אותי?'‪' :‬ואין ספק‪ ,‬שיראת‬ ‫הנראה ליישב‪ ,‬לפי המשל שהובא בילקוט שמעוני (לך לך רמז‬ ‫אברהם עליו השלום למול הוא את עצמו – לא היתה מחמת‬ ‫פא) [ומקורו בבראשית רבה (פ' מו סי' ד)]‪' :‬אמר רבי לוי‪:‬‬ ‫סכנה או צער הכאב; אלא היה חושש שמא מחמת חולשתו‬ ‫למטרונא‪ ,‬שאמר המלך עברי לפניי; ועברה לפניו‪ ,‬ונתכרכמו‬ ‫ותשות כוחו‪ ,‬יקלקל ולא יעשה המצוה כתקנה!‬ ‫פני[ו]‪ .‬אמרה‪ :‬תאמר שמצא בי מום? אמר לה המלך‪ :‬אין ביך‬ ‫'וזה הוא‪ ,‬לדעתי‪ ,‬הויכוח שעבר בינו ובין חבריו (ב"ר פ' מב ס"ס‬ ‫פסולת; אלא ציפורן של אצבע קטנה שלך‪ ,‬גדולה קימעא‪.‬‬ ‫לאור דבריו נראה‪ ,‬כי גם החשש שמא לא תיעשה המצוה‬ ‫ח)‪ :‬כי הוא‪ ,‬עליו השלום‪ ,‬מצד חשקו והתלהבותו באהבת‬ ‫כתקנה לאור זקנותו וחולשתו – גם זה היה רצוי לקדוש ברוך‬ ‫המצוות‪ ,‬ולעבוד את קונו שציווה על המילה – היה חפץ‬ ‫הוא‪ ,‬ובכלל חיבוב המצוה דמילה הוא‪ .‬גם זה כלול במצות‬ ‫לעשותה הוא בעצמו; להיות הוא המוהל וחותך את בשרו‪,‬‬ ‫המילה‪ :‬להתכונן ולחשוש שמא לא יקיימנה בשלימות!‬ ‫ולא על ידי אחר‪ ,‬כי לא היה בזה חיבוב מצוה כל כך‪ .‬אבל מצד‬ ‫בכל מילה ה' אוחז ביד המוהל‬ ‫אחר היה חושש‪ :‬פן מחולשת זקנותו לא ייעשה הדבר כהוגן‬ ‫על בוריו‪ ,‬ותהיה המצוה מקולקלת ובלתי שלימה‪ .‬על כן‪ ,‬בא‬ ‫ראיתי לרבינו צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק קדושת שבת מאמר‬ ‫ליטול עצה מאוהביו הנאמרים על דבר זה‪ .‬וצודק אומרו‬ ‫ב)‪' :‬וכן במילה‪ ,‬שהוא תיקון גוף האדם; אף דסוף אדם למות –‬ ‫[המדרש (ב"ר הנ"ל)]‪' :‬בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם‬ ‫הרי סופו לקום בתחיית המתים‪ .‬וכשהיא בזמנה‪ ,‬דאז תיקונו‬ ‫למול וכו''‪ ,‬ולא אמר‪' :‬להימול'‪ :‬כי הוא‪ ,‬יתברך‪ ,‬אמר (בראשית יז‪,‬‬ ‫בשלימות על ידה – היא דוחה שבת‪ ,‬ונקרא פעולת ה' יתברך‪.‬‬ ‫ט)‪' :‬ואתה את בריתי תשמור‪ ,‬אתה וזרעך אחריך'; כי מילת‬ ‫ועל דרך שאמרו חז"ל באברהם אבינו עליו השלום‪ ,‬על פסוק‬ ‫'אתה' השנייה מיותרת! אבל הכוונה‪ :‬שה' יתברך אמר לו‪:‬‬ ‫'וכרות עימו הברית'‪ ,‬שהקדוש ברוך הוא אחז בידו‪ ,‬וכרת‬ ‫'ואתה את בריתי תשמור' – שהיא ברית המילה; ופירש לו‪:‬‬ ‫עימו‪ .‬והוא סימן לבניו אחריו‪ :‬דכן בכל זרע ישראל הנימולים‬ ‫'אתה' – שתהיה אתה המוהל‪ ,‬ולא אחרים! ונסתפק אברהם‬ ‫[במילה בזמנה על כל פנים בייחוד ובהתגלות יותר] – דה'‬ ‫אם מה שאמר לו 'אתה' – היינו שהוא ימול את האחרים‪,‬‬ ‫יתברך אוחז ביד המוהל‪ ,‬והוא נקרא פעולת ה' יתברך; מה‬ ‫שודאי לאחרים לא יקלקל; אבל הוא את עצמו – הוא רחוק‬ ‫שאין כן שאר מעשה מצוות!'‬ ‫שיהיה יכול למול את בשרו בלי שום קלקול! וזה 'בשעה‬ ‫הרי לפי דברי רבי צדוק מעשה המילה של אברהם הוא‬ ‫שאמר לו למול' – דהיינו‪ :‬שיהיה הוא המוהל – נמלך על ענין‬ ‫לדורות‪ :‬הם יושיטו את ידם‪ ,‬והקדוש ברוך הוא יסייע במילה‬ ‫זה בשלושת רעיו‪.‬‬ ‫לדורות!‬ ‫'וענר אמר לו הטענה הנראית בתחילת הדעת‪ ,‬כפי מה‬ ‫סנדקאות‬ ‫שנסתפק אברהם אבינו עליו השלום עצמו‪ :‬שכבר הוא בן‬ ‫ראיתי למרן מר חמי זיע"א בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סי' עז)‬ ‫מאה שנה‪ ,‬חלוש הטבע וחסר הכוח‪ ,‬ו'אתה הולך ומצער‬ ‫שהביא מקור לסנדקאות‪' :‬סמוכים מן התורה למצות‬ ‫עצמך' – אתה בידך תהא מצער את עצמך‪ ,‬ולא על ידי זולתך‬ ‫סנדקאות‪' :‬גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף' (בראשית‬ ‫– ודאי לא תוכל עשוֹהו מבלי קלקול! ואם כן‪ ,‬כשאמר לך‬ ‫נ‪ ,‬כג); ותירגם יונתן בן עוזיאל‪' :‬בני מכיר בר מנשה כד‬ ‫א'להים 'אתה' – ודאי לא נתכוון אלא שתמול האחרים‪ ,‬כי בזה‬ ‫אתיילידו – גזירינון יוסף'‪ .‬וכתב המפרש שם‪ :‬רצה לומר‪:‬‬ ‫יכול תוכל; אבל המילה שלך לא תהיה על ידי עצמך אלא על‬ ‫שיוסף היה הסנדק‪ ,‬שעל ברכי יוסף היו נימולים‪ .‬ובספר‬ ‫ידי אחרים‪.‬‬ ‫הרוקח (סי' קח) כתב בשם מדרש תהלים (מזמור לה; והובא‬ ‫'ואשכול טען לו טענה אחרת‪ ,‬מדינית; ואמר‪ :‬שאין ראוי‬ ‫בילקו"ש תהלים רמז תשכג)‪' :‬ברכיים – מהם אני עושה סנדיקוס‬ ‫יעשה הוא עצמו הפועל הזה; מפני שיש לו שונאים‪ ,‬ויבקשו‬ ‫לילדים בשעת מילה ופריעה'‪ .‬ובמדרש חזיתא‪ :‬הקדוש ברוך‬ ‫עילה כל דהו להתקוטט עימו; כי יאמרו‪ :‬מה שהוא מל את‬ ‫הוא נעשה שושבינו של אברהם בעת שמל; שנאמר‪' :‬וכרות‬ ‫עצמו – מגודל לבב היה זה‪ :‬כי לא החשיב לשום אחר זולתו‬ ‫עימו הברית'‪ .‬עד כאן‪ .‬וראה עוד בספר שערי צדק שער‬ ‫יהיה כדאי וראוי לשלוח ידו בבשרו‪ ,‬או לעשות פעולה כזו;‬ ‫החצר (ס"ס שא)‪.‬‬ ‫כי כולם טמאים בעיניו ופחותים בערכו‪ .‬וכדי ביזיון וקצף! על‬ ‫'והנה בדרשות מהרי"ל (מנהגים ריש הל' מילה) כתוב‪ :‬מהרי"ל‪,‬‬ ‫כן‪ ,‬אינו מהנאות – אלא שתעשהו על ידי אחר‪ .‬ולמען לא‬ ‫כשנעשה בעל ברית‪ ,‬דהיינו‪ :‬סנדק – היה נוהג לטבול; כדי‬ ‫תהיה כאן קנאה‪ ,‬יש דרכים הרבה להשבית מדנים‪ :‬על ידי‬ ‫להכניס התינוק בטהרה לבריתו של אברהם אבינו‪ .‬ואמר‪:‬‬ ‫גורל‪ ,‬או כיוצא‪ .‬אבל 'את הולך ומסייף עצמך [בין שונאיך]'‪,‬‬ ‫גדולה מצות בעל ברית שהוא הסנדק – יותר ממצות המוהל;‬ ‫כאמור‪ :‬את בעצמך ולא אחר? זה לא יתכן!‬ ‫מפני שרגלי הסנדק – נדמו למזבח הזהב‪ ,‬וכאילו מקטיר‬ ‫'אך ממרא‪ ,‬השלם שבכולם‪ ,‬אמר לו שכל אלו טענות‬ ‫קטורת לה'! ומטעם זה כתב רבינו פרץ‪ :‬מה שאין כופלים‬ ‫מזוייפות; ושהכוונה האמיתית בדבריו יתברך‪ ,‬היא שהוא‬ ‫לתת בניו לבעל ברית אחד פעמיים ושלוש; רק לכל בן אחד‪,‬‬ ‫ימול את עצמו‪ .‬ועליו ישליך יהבו‪ ,‬שהצילו מן הסכנות‬ ‫בורר לו [אבי הבן] סנדק אחר – משום שאמרו ביומא (כו‪:):‬‬ ‫הראשונות – יהיה בעזרו‪ .‬ואם כן‪ ,‬הדבר הזה שאמר לך למול‬ ‫חדשים לקטורת‪ ,‬בואו והפיסו! וכהן שהקטיר פעם אחת – לא‬ ‫במילת 'אתה' – '[א'להיך שעמד לך בכבשן האש‪ ,‬ובמלכים‪,‬‬ ‫שנה בה מעולם; מפני שהקטורת מעשרת‪ ,‬שנאמר (דברים לג‪,‬‬ ‫וברעבון; והדבר הזה שאמר לך למול] – אין אתה שומע וכו''?‬ ‫י)‪' :‬ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך'‪ ,‬וסמיך ליה (שם‪ ,‬יא)‪:‬‬ ‫ירצה‪ :‬אינך שומע ומבין כוונתו האמיתית‪ ,‬שהיא כוללת בין‬ ‫'ברך ה' חילו'; לפיכך בכל פעם היו מעשירים לכהן אחר‪ .‬והוא‬ ‫לעצמך בין לאחרים? וזכה בעבור זה שייגלה הקדוש ברוך‬ ‫הדין לכאן‪ .‬עד כאן‪ .‬וכן פסק הרמ"א בהגה יורה דעה (סי' רסה‬ ‫הוא על אברהם בחלקו‪.‬‬ ‫סע' יא)‪ :‬שהסנדק הוא כמקטיר קטורת‪ ,‬ולכן נוהגים שלא ליתן‬ ‫'ועם כל זה‪ ,‬לאשר יש בזה חשש גרעון וחסרון בעצם שלמות‬ ‫שני בנים לבעל ברית אחד; כמו שאמרו לגבי קטורת‪ :‬חדשים‬ ‫המצוה‪ ,‬שלא תישאר גמורה כתקנה – רצה לידע הדבר‬ ‫לקטורת; רבינו פרץ‪ .‬עד כאןב‪.‬‬ ‫בפירוש מפיו יתברך‪ ,‬ואמר בשעת מעשה‪ :‬ומי ימול אותי? וכו'‪.‬‬ ‫'והנה בשו"ת נודע ביהודה מהדורא קמא (חיו"ד סי' פו) העיר‪,‬‬ ‫ואז נטל הסכין לעשות המצוה הוא בעצמו‪ ,‬כי זה מעיקרי‬ ‫שלכאורה מניין לו לרבינו פרץ לדמות הסנדק למזבח מקטר‬ ‫הזריזות בה'‪.‬‬ ‫ב א"ה‪ .‬ראה מסקנתו שם ביחוה דעת‪' :‬בסיכום‪ :‬אין לחוש כלל לשבת‬ ‫א א"ה‪ .‬כן הוא ברוקח‪ ,‬ולא מצאתי לשון זו במדרשים‪ .‬וראיתי מי‬ ‫סנדק שתי פעמים או יותר אצל אנשים שונים; ומכל שכן אצל בניו‬ ‫שציין עליו לשיר השירים רבה הנ"ל‪.‬‬ ‫וקרוביו‪ .‬ו'שומר מצוה לא ידע דבר רע' (קהלת ח‪ ,‬ה)'‪.‬‬ ‫דמצוות הברית שונה מכל מעשה המצוות‪ :‬כאן התחדש‪,‬‬ ‫קטורת? יותר היה לו לדמותו למקריב קרבן במזבח החיצון;‬ ‫שגם הושטת ידיים וסיוע לברית – נחשבים כברית עצמה;‬ ‫כי דם הברית‪ ,‬דומה לדם הקרבן הקרב על מזבח החיצון!‬ ‫וזהו דין מיוחד בברית מילה!‬ ‫[ובזוהר הקדוש פרשת לך לך‪ ,‬דף צה עמוד א‪ :‬האי מאן‬ ‫דמקריב לבריה [למצות מילה] – כאילו אקריב כל קרבנין‬ ‫כעין זה מצאתי לרבינו צדוק הכהן מלובלין (רסיסי לילה אות‬ ‫דעלמא קמי קודשא בריך הוא‪ ,‬וכאילו בני מדבחא קמיה וכו']‪.‬‬ ‫נח)‪' :‬ועל כן אמר באברהם 'וכרות עמו וכו''‪ :‬שה' יתברך אחז‬ ‫ותירץ‪ :‬ונראה שיצא לו כן ממה שאמרו בבראשית רבה (פ' מז‬ ‫עימו‪ ,‬ומצא עצמו מהול (ב"ר פ' מז סי' ט); לא שהוא מל את‬ ‫סי' ז)‪ :‬בשעה שמל אברהם את עצמו ואת ילידי ביתו‪ ,‬העמיד‬ ‫עצמו‪ ,‬כאילו השתדלותו פעל זה‪ .‬וזה טעם דאין בזה עניין‬ ‫גבעה של ערלות; וזרחה עליהן חמה‪ ,‬והתליעו‪ ,‬ועלה ריחן‬ ‫השתדלות אדם כבשאר מצוות‪ .‬ועל כן נימול בעודו תינוק‪,‬‬ ‫לפני הקדוש ברוך הוא כקטורת סמים‪ ,‬וכעולה שהיא כליל‬ ‫שלא ידע כלום‪ :‬כי אין בזה השתדלותו; רק שה' יתברך‬ ‫לאישים‪[ .‬וכן הביא המדרש הזה מרן בבדק הבית‪ ,‬סוף סימן‬ ‫החתימו חותמו שהוא מוגדר מערווה‪ ,‬ואפילו שלמראית עין‬ ‫רסה‪ ,‬בשם ארחות חיים (מילה אות ט)] עד כאן‪ .‬וזכה לכוון למה‬ ‫אינו כן'‪.‬‬ ‫שכתב בליקוטי רבינו בצלאל אשכנזי בשם תוספות כתיבת‬ ‫כן מצאתי גם בשו"ת כתב סופר (יו"ד סי' קכג)‪' :‬ודורשי רשומות‬ ‫יד‪ ,‬הביאו מרן החיד"א בספר פתח עינים (יומא כו‪ ).‬בדיבור‬ ‫אמרו (בעה"ט דברים ל‪ ,‬יב)‪' :‬מי יעלה לנו השמימה' (דברים שם)‪,‬‬ ‫המתחיל '[תנא] מעולם לא שנה בה אדם'‪ ,‬דאיתא במדרש‬ ‫ראשי תיבות‪' :‬מילה'; וסופי תיבות שם הוי"ה ברוך הוא‪ .‬נראה‬ ‫הטעם שיש לאדם להשתדל להיות סנדק – לפי שדומה‬ ‫לי דרמוז בזה‪ :‬אפילו מצות מילה שהיא נגד הטבע – מכל‬ ‫מצוה זו לקטורת‪ .‬שבשעה שמל אברהם את עצמו ואת ילידי‬ ‫מקום קרובה אל האדם 'בפיך ובלבבך לעשותו' (שם‪ ,‬יד); כל‬ ‫ביתו‪ ,‬ירד לשם הקדוש ברוך הוא‪ .‬אמרו לו מלאכי השרת‪ :‬מה‬ ‫הבא לטהר ולעשות המצוה – מוצא את עצמו נעזר מה'‬ ‫לך לפנות לגבעת הערלות? אמר להם‪ :‬חביבים עליי כקטורת‬ ‫יתברך‪ .‬ואיתא במדרש‪ ,‬שהיה אברהם אבינו עליו השלום‬ ‫סמים! כתיב חד קרא (יהושע ה‪ ,‬ג)‪' :‬גבעת הערלות'; וכתיב התם‬ ‫נרתע לאחוריו; סייע כביכול הקדוש ברוך הוא על ידו‪ .‬וזה‬ ‫(שה"ש ד‪ ,‬ו)‪' :‬אלך לי אל הר המור‪ ,‬ואל גבעת הלבונה'‪ .‬וסיים‬ ‫דכתיב‪' :‬וכרות עימו הברית'‪ .‬וכל זה רמוז בראשי תיבות וסופי‬ ‫בפתח עינים‪ :‬שמכאן סיוע להנודע ביהודה הנ"ל‪ ,‬עיין שם‪ .‬וכן‬ ‫תיבות‪' :‬לא בשמים היא' חוץ לטבע‪' ,‬לאמר‪ :‬מי יעלה לנו‬ ‫כתב עוד בספרו ברכי יוסף בשיורי ברכה (סי' רסה סק"ה); עיין‬ ‫השמימה'‪ ,‬אפילו מצות מילה; כי ה' יתברך עומד על צידו‪,‬‬ ‫שם'‪.‬‬ ‫וקרוב אליו הדבר לעשותו‪ .‬כנ"ל'‪.‬‬ ‫ואמנם יש מקור לחשיבות הסנדקאות; אבל עדיין לא נודע‬ ‫והיינו כאמור‪ :‬שבמצות מילה התחדש‪' ,‬מי יעלה לנו‬ ‫מניין המנהג לחשיבות הכיבודים וה'קוואטער' ו'חייקה'‪,‬‬ ‫השמימה'‪ :‬שהקדוש ברוך הוא מסייעוה‪.‬‬ ‫להושטת התינוק מיד ליד עד לסנדק?ג הן לא מצאנו בשום‬ ‫ד‬ ‫אמנם איתא בגמרא (ע"ז ג‪' :).‬שאין הקדוש ברוך הוא בא‬ ‫מצוה כיבודים רבים לכבד כמו כן בסיוע המצוה!‬ ‫בטרוניא עם בריותיו'; אולם נראה דבברית המילה התחדש‬ ‫כיבודים במילה‬ ‫חידוש יותר גדול‪ :‬לא רק בעשיית פעולה של מצוה; אלא‬ ‫אפילו בכריתת ברית‪ ,‬המהווה חיבור הקדוש ברוך הוא באדם‪,‬‬ ‫לפי המבואר‪ ,‬נראה לומר דזה המקור לחשיבות הכיבודים‬ ‫שהוא עניין מהותי‪ ,‬והיתה נצרכת לו פעולה משמעותית מצד‬ ‫הרבים במילה; ולא עוד אלא גם חשיבות לסייע בהחזקת‬ ‫האדם – עם כל זה הוא אינו בא בטרוניה‪ ,‬ולא מכביד על‬ ‫רגלי התינוק‪ :‬לאור האמור בילקוט‪ ,‬שאמר הקדוש ברוך הוא‬ ‫ישראל את קיום פעולת המצוה; אלא כל הושטת יד –‬ ‫לאברהם רק שיגיש ידיו‪ ,‬והקדוש ברוך הוא ימשיך הברית‪,‬‬ ‫ו‬ ‫חשובה היא לפניו!‬ ‫נראה דאין הכיבודים רק מדין 'ברוב עם הדרת מלך'; אלא‬ ‫המתפללים‪ ,‬כמו שנהוג אצל הספרדים‪ ,‬יש גם כן מעלה של 'ברוב‬ ‫ג אמנם בדידי הוויא עובדא‪ ,‬אשר בברית לבני הבכור‪ ,‬שרבתה‬ ‫עם הדרת מלך'‪.‬‬ ‫השמחה בבית מרן מר חמי זיע"א‪ ,‬ביקש בכל זאת למהר ולדלג על‬ ‫ה אכן‪ ,‬מספר 'קדוש ברוך הוא' [עה"כ]‪ ,‬עולה בגימטריה כמספר 'מי‬ ‫הכיבודים; ואמר בלשונו‪' :‬חרק'ה!' זאת‪ ,‬למרות שבאו שם הרבה‬ ‫יעלה לנו השמימה' [‪.]651‬‬ ‫רבנים‪ ,‬ומהם מוריי ורבותיי מרן המשגיח רבי מאיר חדש וחתנו מרן‬ ‫מצאתי עוד‪ ,‬כי מספר 'הקדוש ברוך הוא באדם'‪ ,‬עולה בגימטריה‬ ‫ראש הישיבה רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל‪ ,‬והיה בדעתי לכבדם‪.‬‬ ‫כמספר 'ברית המילה' [‪ .]702‬וכמו כן גם מספר 'שבת'; כי בשניהם‬ ‫צריך עיון‪ ,‬האם היה טעמו מצד 'שיהוי מצוה לא משהינן' (יבמות לט‪,).‬‬ ‫נאמר 'ברית עולם'‪ :‬במילה כתיב (בראשית יז‪ ,‬יג)‪' :‬הימול ימול יליד‬ ‫או מפני שמיהר ללכת אחרי הברית לבית הדין; כי כן היה מעשה‪:‬‬ ‫ביתך ומקנת כספך; והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם'‪ .‬ומשבת‬ ‫תיכף אחר הברית הוא הודיעני שהוא ממהר אל בית הדין‪ ,‬ואין‬ ‫כתיב (שמות לא‪ ,‬טז)‪' :‬ושמרו בני ישראל את השבת‪ ,‬לעשות את‬ ‫ביכולתו להשתתף עימנו בסעודה‪ .‬לא הסכמתי; הן הכל באו‬ ‫השבת לדורותם ברית עולם'‪ .‬ואכן‪ ,‬גם 'יום שבת'‪ ,‬וגם 'יום ברית‬ ‫בשבילו! הודעתי תיכף ומיד שהסעודה תתקיים בשעה ‪ .2‬טכבר‬ ‫המילה' עולים כל אחד כמספר 'ברית עולם' במכוון [‪.]758‬‬ ‫נוכח תי כמה היה חשוב לו לדייק בבואו אל בית הדין‪ ,‬מאחר והוזמנו‬ ‫ו חשבתי‪ ,‬מה אפשר להוציא מכאן לקראת הבחירות הממשמשות‬ ‫אנשים לשעה מסויימת‪ .‬הם לא אשמים שלחתנו יש ברית!‬ ‫ובאות‪ .‬אנחנו תשושים וזקנים כבר מכל הרדיפה נגד עולם התורה‪.‬‬ ‫[א"ה‪ .‬ראה עוד במאמר 'חיי שרה – מלכות' לפרשת חיי שרה]‪.‬‬ ‫עלולה להתגנב מחשבה‪ ,‬שמה כבר ניתן לעשות; אפילו יחוקקו‬ ‫ד אמנם במטל השמים (ח"א סי' כו) הבאנו מקור מהגמרא (זבחים יד‪:‬‬ ‫איזה חוק – כבר יבטלו אותו הערכאות‪ .‬אך צריך לדעת‪ ,‬כי יש כאן‬ ‫מנחות סב‪ ).‬ממעשה הקרבן‪ ,‬שהיו מעבירין האיברים חלקי הקרבן על‬ ‫עניין של כבוד שמיים‪ .‬אנחנו עושים את מה שעלינו – והוא ישלים‬ ‫ידי כמה כהנים‪ ,‬ומבואר שם הטעם‪ :‬משום 'ברוב עם הדרת מלך'‬ ‫את המלאכה! וכן‪ ,‬גם החששות הן משהו‪ .‬בכריתת ברית עם הקדוש‬ ‫(משלי יד‪ ,‬כח)‪.‬‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬הכאב והחשש – גם הוא רצוי לפניו!‬ ‫רציתי ללמוד מכאן‪ ,‬שגם בחלוקת אמירת המזמורים בתפילה בין‬ ‫מקץ שלוש שנים לגיליונותינו‪ ,‬הננו מתעתדים ברצות ה' יתברך ‪ ,‬לכנס את שיחות מו"ר שליט"א היוצאות לאור במסגרת זו‪ ,‬לכרכן בבת‬ ‫אחת‪ ,‬ולהוציאן לאור עולם בספר‪.‬‬ ‫לתרומות‪ ,‬הנצחות וכדומה‪ ,‬להצטרפות לתפוצת המייל‪ ,‬ולכל ענייני הגיליון‪ ,‬ניתן לפנות לכתובת ‪colelyabiaomer@gmail.com‬‬