gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מה בדף ירושלמי · Ma Bedaf Yerushalmi — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: מה בדף ירושלמי · Ma Bedaf Yerushalmi

שבוע: לך לך (2026-10-19)

מה בדף ירושלמי · Ma Bedaf Yerushalmi — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ל‬‫ש‬‫ו‬‫ר‬‫י‬ ‫ף‬‫ד‬‫ב‬ ‫מה‬ ‫לע''נ מרן רבי אלעזר מנחם מן בן‬ ‫בס"ד‬ ‫י‬‫מ‬ ‫רבי עזריאל שך זצוק''ל‬ ‫הערות והנצחות טל' ‪ 0548449853‬או מייל‬ ‫‪MABADAF12@GMAIL.COM‬‬ ‫גליון ‪ 206‬פרשת לך לך תשפ''ז‬ ‫ירושלמי יבמות פז‪-‬פח כתובות א‪-‬ה‬ ‫מכח העדים שהמלוה את חבירו בעדים גובה רק מנכסים בני חורין והמלוה בשטר‬ ‫דף פז שנינו במשנה ששלשלו אחד לים ועלתה בידם רק רגלו ורצו לחתוך ספוגים‬ ‫גובה גם מנכסים משועבדים‪.‬‬ ‫להצילו ואח''כ מצאו אותו שולחני בעכו‪ ,‬ור' חגי שאל לפני ר' יוסי שמסתבר‬ ‫הלכה ח משנה ר''א ור' יהושע אומרים שלא משיאים אשה על פי עד אחד ור''ע‬ ‫שיתירו את אשתו לאחר י''ב חודש שטריפה אינו חי יותר מכך והסכים עמו ר' יוסי‪.‬‬ ‫אמר שלא משיאים על פי אשה ועל פי קרובים‪ .‬גמרא שנו בברייתא שהוחזקו‬ ‫הלכה ה משנה גם אם שמע שנשים אומרות שאיש פלוני מת זה מספיק‪ ,‬ור' יהודה‬ ‫להשיא עד מפי עד ואשה מפי אשה או עבד או שפחה או קרובים ואילו ר''א ור'‬ ‫אומר שגם אם שמע שתינוקות אומרים אנו הולכים לספוד ולקבור את איש פלוני‬ ‫יהושע ור''ע אמרו שלא משיאים‪ ,‬ויש לומר שהמשנה זה מה ששנו בראשונה‬ ‫מועיל בין שהתינוק מתכוון להעיד ובין שאינו מתכוון‪ ,‬ור' יהודה בן בבא אומר‬ ‫ואח''כ החזיקו להשיא גם בלי עדות גמורה‪.‬‬ ‫שבישראל מועיל רק במתכוון ובגוים אם התכוון להעיד אינו נאמן‪ .‬גמרא אם שמע‬ ‫הלכה ט משנה אמרו לר''ע שהיה מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים ואחד‬ ‫קול מקוננת מיבבת עליו בין המתים אין עדות גדולה מזו‪ ,‬ואם שמע מממוני המלך‬ ‫מהם חלה בדרך והניחוהו בפונדק וכשחזרו אמרו לפונדקית היכן חבירינו אמרה‬ ‫שפלוני מת או נהרג לא משיאין את אשתו‪ ,‬ואם שמע מב''ד של ישראל שפלוני מת‬ ‫להם מת וקברתיו והשיאו את אשתו ולא יתכן שאשה ישראלית כהנת לא תהיה‬ ‫או נהרג משיאים את אשתו‪ ,‬ואם שמע שאמרו אבד פלוני או נשר פלוני או שפלוני‬ ‫נאמנת יותר מאותה פונדקית‪ ,‬אמר ר''ע שנאמין לכל אשה אם זה יהיה כמו אותה‬ ‫אינו בעולם לא משיאים שאבד פלוני הכונה שאבד ממונו‪ ,‬ונשר הכוונה שנשר ממנו‬ ‫פונדקית שהיא הוציאה להם את מקלו ומנעלו ותרמילו ואת הס''ת שהיה בידו‪.‬‬ ‫מאכל‪ ,‬ואינו בעולם היינו שהשתבשה רוחו עליו‪ ,‬ואם העידו שספינתו שקעה בים‬ ‫גמרא ר' אחא אמר בשם ר' חנינה שהאמינו לאותה פונדקית כמו שמאמינים לחיה‬ ‫הכוונה כמו שאמר רבא בר זבדא בשם רב שאמרו על אבא סימי ספינתו שקעה בים‬ ‫להעיד על ילד שנולד מיד בלידתו‪ ,‬ור' שמואל בר סיסרטא אמר שעשו אותה כמו‬ ‫והוא לא היה בתוכה‪ ,‬וכן כאן שקעה ספינתו והוא לא היה בתוכה‬ ‫גוי מסיח לפי תומו‪ ,‬ואדם אחד מאריסטון שאל את ר' מנא וכי המשנה הזו אינה‬ ‫ר' יהודה בן בבא אמר שבישראל מועיל רק במתכוון‪ ,‬ואמר ר' יוחנן שהזכירו לו‬ ‫חולקת על ר''ל שאמר שאם שואלים אותו והוא משיב זה לא נחשב כמסיח לפי‬ ‫את אותה עגונה ור''ל אמר ששאלוהו היכן פלוני והוא השיב שמת ור' חגיי אמר‬ ‫תומו אמר ר' מנא שאכן לפי ר' שמואל המשנה לא כר''ל ור''ל יפרש את המשנה‬ ‫לריב''ל האם הרב זוכר ששלושים וכמה זקנים התריסו לפני ר' הושעיה לעשות‬ ‫כדברי ר' חנינה שהנאמנות של אותה פונדקית היא כחיה שנאמנת מיד‪.‬‬ ‫כדברי ר''ל והוא לא הסכים לכך‪.‬‬ ‫ת‪.‬ו‪.‬ש‪.‬ל‪.‬ב‪.‬ע‪.‬‬ ‫רב יהודה אמר בשם רב שאין הלכה כר' יהודה בן בבא בישראל וכן אמרו החכמים‬ ‫שר' שמואל אמר בשם ר' אבהו ור' יעקב בר אחא אמר בשם ר' יסא שלא בודקים‬ ‫מסכת כתובות‬ ‫דף א‬ ‫עידי מיתה בדרישה וחקירה והיה מעשה שאחד העיד לפני ר' טרפון על אשה‬ ‫פרק בתולה נשאת‬ ‫שתנשא ואמר לו ר' טרפון מה היה המעשה אמר לו שאותו אדם היה עמנו בשיירה‬ ‫הלכה א משנה בתולה נשאת ביום רביעי ואלמנה ביום חמישי שבתי דינים יושבים‬ ‫וירד עלינו גייס והוא נתלה על יחור של זית ופשח אותו ורדף אחריהם וחזר‬ ‫בעיירות בשני וחמישי ואם היה לו טענת בתולים הוא ישכים מיד לב''ד‪ .‬גמרא בר‬ ‫ושבחתי אותו שהוא כארי אמר לי יפה כוונת לשמי שכך קוראים לי בעירי יוחנן בן‬ ‫קפרא אמר שברביעי וחמישי של הבריאה כתוב ברכה ולכאורה הברכה כתובה‬ ‫יונתן אריה מכפר שיחלה ואמרתי לו אמרת יונתן בן יוחנן ארי מכפר שיחלה והוא‬ ‫בחמישי ושישי בחמישי לעופות ודגים ובשישי לאדם וחוה‪ ,‬אמר ר' יוסי שבר‬ ‫תיקן ואמר יוחנן בן יונתן אריה מכפר שיחלה ואחר זמן הוא חלה ומת ור' טרפון‬ ‫קפרא סובר שתקנו להנשא ברביעי שבועל אור לחמישי שהוא ברכה לדגים ועופות‬ ‫בדק את עדותו והשיאו את אשתו האם היה חקירה בדוקא או שלא צריך‪ ,‬ומצאנו‬ ‫ואלמנה בחמישי שנבעלת אור לשישי שהוא ברכה לאדם‪ ,‬אך קשה שגם בשביעי‬ ‫ברייתא שלא בודקים עידי מיתה בדרישה וחקירה ולא כר' טרפון שסובר שבודקים‬ ‫כתוב ברכה יש לומר שבשבת לא נאמרה ברכה לבריות‪ ,‬ומשמע שאם היה ברכה‬ ‫עידי מיתה בדרישה וחקירה‪.‬‬ ‫לבריות היתה נשאת בשבת וקשה ששנינו שלכתחילה לא יבעול בתולה בשבת כי‬ ‫הלכה ו משנה מעידים לאור הנר והלבנה ומשיאים על פי בת קול‪ ,‬והיה מעשה‬ ‫הוא עושה חבורה‪ ,‬יש לומר שזה כדעת אחרים שמתירים לבעול בתולה לכתחילה‬ ‫שאדם אחד עמד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן פלוני ממקום פלוני מת והלכו‬ ‫בשבת‪ ,‬אך קשה שהם מתירים רק כשכבר כנס שאין קנין בכך למציאתה ומעשה‬ ‫ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו‪ ,‬והיה עוד מעשה בצלמין שאדם אחד אמר‬ ‫ידיה והפרת נדריה‪ ,‬אך אם עדיין לא כנס א''כ הוא עושה קנין בשבת אמר ר' מנא‬ ‫אני פלוני בן פלוני נשכני נחש ואני מת והלכו ולא הכירוהו ובכל זאת השיאו את‬ ‫שאכן לפ''ז הכונס אלמנה לא יבעל בתחילה בשבת שהוא עושה קנין לכל הדברים‪.‬‬ ‫אשתו‪ .‬גמרא שנינו שמשיאים לאור הנר ואמר ר' חנינה שר' יונתן למדני שמדובר‬ ‫ר''א אומר שהטעם במשנה שבתולה נשאת ברביעי כדי שאם יהיה לו טענת בתולים‬ ‫שראו בבואה של אדם‪ ,‬וכן במה ששנינו מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע‬ ‫ישכים מיד לב''ד שיושבים בחמישי ויש להוכיח כדבריו ממה ששנינו שמהסכנה‬ ‫קולי יכתוב גט לאשתי יכתבו ויתנו ואמר ר' יונתן דוקא כשראו בבואה של אדם‪,‬‬ ‫ואילך נהגו לשאת בשלישי וחכמים לא מחו בהם אך בשני לא שומעים לו אך אם‬ ‫ואמר ר' אחא בר חנינה שמדובר דוקא בשדה אך בעיר מועיל גם אם לא ראו בבואה‬ ‫מפני האונס מותר והכוונה לאונס של כשפים‪ ,‬וההבדל בין שני לשלישי שאינו‬ ‫של אדם‪ ,‬ולכאורה קשה מדוע לגבי גט צריך בבואה הרי הבור הוא בעיר ואמר ר'‬ ‫דומה לשוהה לבא לב''ד אחרי יום אחד או אחרי יומיים שאם יערב עליו המקח‬ ‫אבון שמזיקים מצויים בבורות גם בעיר כמו שהם מצויים בשדות‪.‬‬ ‫הוא יוותר לאשתו‪ ,‬אך יש לדחות שר' אילא אמר בשם ר''א שאם בעל בתולה ומצא‬ ‫שנינו בסנהדרין המסית זה הדיוט והניסת זה הדיוט ומשמע שבחכם אין דין מסית‬ ‫פתח פתוח היא אסורה עליו משום ספק סוטה‪ ,‬אך קשה שנאמר שהיא נאנסה יש‬ ‫יש לומר שכיון שהוא מסית או ניסת אינו חכם‪ ,‬וכיצד עושים להערים עליו מכמינים‬ ‫לומר שיש קול לאנוסה ואפילו אם יש צד שנאנסה יש ספק אחד אם נאנסה או‬ ‫לו שני עדים בחדר פנימי והוא יושב בחדר החיצון ומדליקים עליו נר כדי שיראוהו‬ ‫שהוא ברצון וספק דאורייתא לחומרא‪ ,‬ור' יוסי מקשה שזה שתי ספיקות ספק‬ ‫וישמעו קולו וכך עשו לבן סטדא בלוד שהכמינו לו שני ת''ח והביאוהו לב''ד‬ ‫אנוסה ספק ברצון ספק נבעלה אחר אירוסין ספק שנבעלה קודם לכן‪ ,‬ובשתי‬ ‫וסקלוהו‪ ,‬ורואים שגם כשיש קול צריך ראיה ולא כמשנתינו שמספיק קול יש לומר‬ ‫ספיקות מקילים גם בדאורייתא‪ ,‬ואם קדשה בחופה עצמה ודאי אין לחשוש שהרי‬ ‫שבמשנה הוא אמר אני פלוני ולגבי מסית לא מדובר אמר אני כי אם יאמרו לו‬ ‫גם על הצד שנבעלה זה היה קודם קידושין‪ ,‬וכן עשה ר' מתניה לבתו‪.‬‬ ‫שיאמר את שמו יבין שהחביאו לו עדים ויברח ויסית אחרים עמו‪.‬‬ ‫יש להקשות לדברי ר''א שבמקום שב''ד יושבים כל יום תנשא כל יום ובמקום‬ ‫שנינו בגיטין מי שהביא גט ואבד ממנו אם מצאו מיד כשר ואם לא פסול וביאר ר'‬ ‫שב''ד אינם יושבים לא תנשא כלל‪ ,‬יש לומר שלא רצו לעקור את יום רביעי שגם‬ ‫יוחנן שמיד הכוונה שלא עבר שם אדם ור' יעקב בר אידי אמר בשם ר''ש בר אבא‬ ‫ר''א מודה לסברת בר קפרא שכתוב בהם ברכה‪ ,‬אך קשה שתנשא בראשון וישכים‬ ‫בשם ריב''ל שלא עברו שם שלושה בני אדם‪ ,‬ויש להסתפק אם עבר שם גוי‪,‬‬ ‫לב''ד בשני‪,‬‬ ‫דף פז ויש להוכיח מהמעשה שאבא בר בר חנה הביא גט ואבד ממנו ומצאו סוחר‬ ‫דף ב יש שרצו לומר שלא עקרו את יום רביעי ויש רצו לומר כדברי בר קפרא‬ ‫ישמעאלי וחכמים הכשירו מוכח שאם אבד ועבר גוי כשר‪ ,‬ויש לדחות שהיה לו‬ ‫שנאמרה ברכה בחמישי‪.‬‬ ‫סימן בגט אך יש לומר שממילא לא מועיל סימן בגט ויש לדחות שמספר השורות‬ ‫לכו''ע לא נושאים בערב שבת ולא במוצ''ש בערב שבת מפני כבוד שבת שמזלזלים‬ ‫אינו סימן אך אם אמר שהאות ה' היה בה ניקוד הוא סימן‪ ,‬ור' עזרא שאל את ר'‬ ‫בשבת שעושים סעודה קודם לשבת‪ ,‬ובמוצ''ש אמרו החברים מפני שצריך לטרוח‬ ‫מנא מדוע פסלו את הגט שאבד ונמצא הרי הוא דומה לגט שאבד אמר לו שיש‬ ‫לסעודה ור' יוסי אמר מפני כבוד שבת שלא יזלזלו בשבת כשקובעים סעודה‬ ‫לחשוש לאחר ששמו כשמו ושם האשה כשם האשה אמר ר' עזרא שאם אין באתו‬ ‫במוצ''ש‪ ,‬ויש ראיה לחברים ממה ששנינו מפני מה אמרו שבתולה נשאת ברביעי‬ ‫מקום אדם נוסף ששמו כשמו נכשיר את הגט אמר לו שהוא חומר שהחמירו‬ ‫כדי שיתקן אדם צרכי הסעודה שלושה ימים זה אחר זה‪.‬‬ ‫בעריות‪ ,‬אך קשה שלגבי מת במשנתינו מספיק שהלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו‬ ‫ר' בא בר כהן אמר לפני ר' יוסי בשם ר' יעקב בר אידי שאסור לארס אשה בערב‬ ‫ואפילו הלכו ולא הכירוהו אמר ר' מנא שר' שמי אמר בשם ר' אחא בשם ר' בון‬ ‫שבת ויש לפרש שהאיסור הוא לעשות סעודת אירוסין אך לארס מותר‪ ,‬ושמואל‬ ‫בר חייה שחששו שלמאבד היה גט כשר ופסול שהיה באשפה והוא איבד את הכשר‬ ‫אמר שמותר לארס אפילו בתשעה באב שלא יקדמנו אחר‪ ,‬ולכאורה קשה ששמואל‬ ‫והוא לקח את הפסול והוא אומר שהוא מצא את הכשר ובאמת יש לו רק גט פסול‪.‬‬ ‫עצמו אמר שמכריזים על זיווגו של אדם מהשמים והוא למד מהפסוק אלוקים‬ ‫הלכה ז משנה ר''ע אומר שכשירד לנהרדעא לעבר את השנה הוא פגש את נחמיה‬ ‫מושיב יחידים ביתה במאזנים לעלות המה מהבל יחד אלא יש לומר ששמואל התיר‬ ‫איש בית דלי ואמר לי שהוא שמע שבא''י רק ר' יהודה בן בבא משיא אשה על פי‬ ‫לארס בתשעה באב שמא יקדמנו אחר בתפילה ובכל זאת הזיווג הזה לא יתקיים‪.‬‬ ‫עד אחד ואמרתי לו שכן ואמר לי אמור להם משמי שהמדינה הזו משובשת בגייסות‬ ‫ר' חזקיה אמר בשם ר' אבהו שאסור לדון דיני ממונות בערב שבת אך שנינו‬ ‫ויש לי קבלה מר''ג הזקן שמשיאים אשה על פי עד אחד וכשבאתי לפני ר''ג הוא‬ ‫בסנהדרין שדיני נפשות גומרים בו ביום לזכות ולמחרת לחובה לפיכך לא דנים דיני‬ ‫שמח ואמר מצאנו חבר לר' יהודה בן בבא ומתוך הדברים נזכר ר''ג שנהרגו הרוגים‬ ‫נפשות בערב שבת ויו''ט ומשמע שדיני ממונות דנים בערב שבת‪ ,‬יש לומר‬ ‫בתל ארזה ור''ג השיא את נשותיהם על פי עד אחד והחזיקו להשיא על פי עד מפי‬ ‫שמדרבנן לא דנים גם דיני ממונות בערב שבת משום כבוד שבת אך מדין תורה רק‬ ‫עד ואפילו מפי אשה ועבד או שפחה‪ .‬גמרא אם מצאו שכתוב בשטר פלוני מת או‬ ‫דיני נפשות לא דנים‪.‬‬ ‫נהרג אמר ר' ירמיה שמשיאים את אשתו ור' בון בר כהנא אמר שלא משיאים את‬ ‫ר' יונה אמר בשם ר' קריספא שבוגרת היא כחבית פתוחה שאין עליה טענת בתולים‪,‬‬ ‫אשתו ויש להוכיח ממה ששנינו שמשיאים על פי עדים ולא מפי כתבם או מפי‬ ‫והיינו שלא להפסיד אותה מכתובה אך אינו רשאי לקיימה משום ספק סוטה‪ ,‬וכמו‬ ‫מתורגמן או עד מפי עד ועכשיו שמשיאים עד מפי עד משיאים גם מפי כתבם‪,‬‬ ‫שאמר ר' חנינה שהיה מעשה שלא מצאו בתולים לאשה אחת ובאו לפני רבי והוא‬ ‫וכדברי ר' ירמיה ויש ברייתא כדברי ר' בון ששנינו שיפה כח העדים מכח השטר‬ ‫שאל היכן הם אמרה האשה שהמדריגות בבית אבא גבוהות והבתולים נשרו ורבי‬ ‫ויפה כח השטר מכח העדים שעדים שאמרו מת פלוני או נהרג משיאים את אשתו‬ ‫האמין לה‪ ,‬והיינו שלא להפסיד לה כתובה אך אינו רשאי לקיימה משום ספק סוטה‪,‬‬ ‫ואם מצאו שכתוב בשטר מת פלוני או נהרג לא משיאים את אשתו‪ ,‬ויפה כח שטר‬ ‫וכן במה ששנינו לקמן שבתולה אלמנה גרושה וחלוצה מהנישואין כתובתן מנה‬ ‫ששנינו שר' חנניה ור' יונתן אומרים שנותן לה במטבע היוצא וכן אמר ריב''ל ור'‬ ‫ויש עליהן טענת בתולים אך מהנישואין כתובתן מנה ואין עליהן טענת בתולים‬ ‫יעקב בר אחא אמר בשם רב אימי אמר בשם ר''ל שנותן לה במטבע היוצא‪ ,‬ור'‬ ‫והיינו רק לענין כתובה מנה או מאתיים אך אינו רשאי לקיימה משום ספק סוטה‪,‬‬ ‫יוחנן אמר שנותן סלעים סבירניות ומהגינות ירושלמיות ויש סוברים כך ויש‬ ‫וכן במה ששנינו לקמן האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים אין לו טענת בתולים‬ ‫סוברים כך ואמנם בהרבה מקומות ראינו שיחיד חולק על רבים ור' יוחנן סבר כמו‬ ‫כי הוא מתיחד עמה וזה רק לענין כתובה אך אינו רשאי לקיימה משום ספק סוטה‪,‬‬ ‫שראינו במעשה שבא לפני ר' הונא שאשה אחת היה כתוב לה בכתובה פחות‬ ‫וכן במה ששנינו לקמן הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת נאנסתי‬ ‫ממאתיים זוז ואמר ר' הונא שתיטול מה שכתוב והוא אמר לר' מנא שיחתום על‬ ‫אחר אירוסין ושדך הסתחפה והוא אומר שנאנסת קודם אירוסין והמקח מקח טעות‪,‬‬ ‫שטר הגביה אמר ר' מנא הוכח לי את שיטתך ואז אחתום אמר לו שר' חייה אמר‬ ‫לר''ג היא נאמנת שיש לה חזקה והיינו לגבי כתובה אך אינו רשאי לקיימה משום‬ ‫בשם שמואל שהכתובה היא בשקל הקודש ושל זו היא פחות משקל הקודש ומוכח‬ ‫ספק סוטה‪ ,‬וכן במה ששנינו לקמן שהיא טוענת מוכת עץ אני והוא אומר דרוסת‬ ‫שרב הונא חזר בו ממה שאמר שנוטלת במטבע היוצא‪ ,‬ור' אבדומא מציפורי אמר‬ ‫יש את היא נאמנת היינו לגבי כתובה אך אינו רשאי לקיימה משום ספק סוטה‪ ,‬וכל‬ ‫שר' הונא לא חזר בו אלא שהיא מחלה לו והסכימה לקבל במטבע היוצא ומועיל‬ ‫זה יוצא מדברי ר' הילא בשם ר''א שהאומר פתח פתוח מצאתי אסור לקיימה משום‬ ‫תנאי בדבר שבממון אך קשה שאם נאמר שמועיל מחילה א''כ אשה שכתובתה היא‬ ‫ספק סוטה‪.‬‬ ‫פחות ממאתיים תטמין את הכתובה כדי לקבל בשקל הקודש אלא שר' הונא חזר‬ ‫לדברי ר' יונה יש לברר האם בוגרת נשאת גם בימים אחרים‪ ,‬וכן יש להסתפק‬ ‫בו שלעולם מקבלת במטבע היוצא‪.‬‬ ‫בבתולה מנישואין וכן מוכת עץ לדעת ר''מ‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנינו לקמן‬ ‫במה ששנינו שבתולה גובה מאתיים ואלמנה מנה אמרו בשם ר' הונא שרק במקום‬ ‫כשאשה אומרת בתולה נשאתי והבעל אומר בעולה נשאתיך אם יש עדים שיצאה‬ ‫שלא כותבים כתובה היא גובה מנה או מאתיים אבל במקום שכותבים כתובה היא‬ ‫בהינומא היא נאמנת ולא הזכירו שיש עדים שנישאה ביום רביעי א''כ מוכח שיש‬ ‫גובה רק את מה שכתוב באותה כתובה שהיא מוציאה‪.‬‬ ‫בתולה שאינה בתקנת יום רביעי‪.‬‬ ‫ר' יוחנן אומר שחרש שנשא פקחת אין לה עליו מזונות ולא כתובה ואם מתה הוא‬ ‫אלמנה נשאת בחמישי שאם ישאנה ביום אחר למחרת הנישואין הוא ישכים וילך‬ ‫יורש אותה שהיא הסכימה לזכות לו מנכסיה אך הוא לא הסכים לזכות לה מנכסיו‪,‬‬ ‫למלאכתו לכן תקנו שתנשא בחמישי שהוא ישמח עמה בחמישי וששי ושבת‬ ‫ואם פיקח נשא חרשת היא מקבלת מזונות וכתובה ואם מתה אינו יורש אותה כיון‬ ‫שמשה רבינו תיקן שבעת ימי המשתה ושבעת ימי האבל ולא תיקן כלל באלמנה‪,‬‬ ‫שהוא הסכים לזכות לה מנכסיו והיא לא הסכימה לכך‪ ,‬ויש להקשות וכי יש לחרשת‬ ‫ואף שלא תקנו כלום לאלמנה אך היא טעונה ברכה כמו שמצאנו בבועז שנאמר‬ ‫קנין וכתובה‪ ,‬אמר ר' ירמיה בשם ר''א שמדובר שכשכנס אותה היא היתה פקחת‬ ‫ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו‪ ,‬ור' אלכסנדרי למד מהפסוק‬ ‫אך ר' יעקב בר אחא אמר בשם ר''א שאם היתה פקחת והתחרשה פשוט שהיא‬ ‫הזה שקטן אינו רשאי לשבת עד שיאמר לו הגדול שב‪ ,‬ור' פינחס למד מהפסוק הזה‬ ‫תיטול כתובה ומדוע שלא ירש אותה אלא אמר ר' יעקב בר אחא בשם ר''א שמדובר‬ ‫שב''ד ממנים זקנים‬ ‫שהיא היתה חרשת והתפקחה ואז כנס אותה ושוב התחרשה ולא נאמר שכיון שהיא‬ ‫דף ג בבתי המשתאות להשגיח שלא ינהגו קלות ראש‪ ,‬ור''א בן ר' יוסי למד‬ ‫היתה חרשת בתחילה לא יהיה לה כתובה לכן צריך לומר שיש לה כתובה ור' יוסי‬ ‫מהפסוק הזה שברכת חתנים היא בעשרה‪ ,‬ואמר ר' יודה בן פזי שלא רק בבחור‬ ‫הקשה וכי אם בא על חרשת לא יהיה לה קנס וא''כ ודאי יהיה לה כתובה ור' יודן‬ ‫שנשא בתולה אלא אפילו באלמן שנשא אלמנה שהרי בועז היה אלמן וגם רות‬ ‫אמר וכי כתובה תלויה בקנס הרי לבוגרת אין קנס ויש לה כתובה מאתיים וכן‬ ‫היתה אלמנה‪.‬‬ ‫בתולה מנישואין יש לה קנס אך כתובתה מנה‪.‬‬ ‫נאמר בפסוק ותהם כל העיר עליהם יש להקשות וכי בגלל עניותה של נעמי כל‬ ‫אם חרש או שוטה כנסו פקחת אף שהחרש התפקח והשוטה הבריא אין להן כתובה‬ ‫העיר באה עליהם‪ ,‬אלא שאשת בועז מתה באותו יום וכל העם הלכו לגמול עמה‬ ‫ואם רצה לקיימה כתובתה מנה ור''א אמר בשם ר' חנינה שדוקא כשבא עליה אחר‬ ‫חסד וכשנכנסה רות עם נעמי נמצא זו יוצאת וזו נכנסת‪.‬‬ ‫שהתפקח או הבריא ואז יש התחייבות של כתובה אך אם לא בא עליה אחר‬ ‫שנו בברייתא שאומרים ברכת חתנים כל שבעת ימי המשתה וסבר ר' ירמיה‬ ‫שהתפקח או הבריא אין לה אפילו כתובה מנה‪.‬‬ ‫שהכוונה שכל שבעת הימים מוציאים את הכלה לחופתה אמר לו ר' יוסי שבאותה‬ ‫שנינו במשנה שאם הגירות או השחרור היה קודם ג' שיש יש להן טענת בתולים‬ ‫ברייתא שנו שאומרים ברכת אבלים כל שבעה וכי מוציאים את המת כל שבעת‬ ‫ואמר ר' יוסי בשם רב חייה בר אשי בשם רב שאם באו עליה קודם ג' שנים זה כמו‬ ‫הימים אלא הכוונה שמברכים לנחמו‪ ,‬וכן בכלה משמחים אותה שבעה ימים וגם‬ ‫שעושה גומא בבשר שהיא חוזרת ומתמלאת‪ ,‬ור' חייה אמר שזה דומה למי שנתן‬ ‫מברכים את הברכה שבעה ימים‪.‬‬ ‫אצבע בעינו ועכרה ואח''כ היא חוזרת ונעשית צלולה‪ ,‬ור' יוסי הביא כך מדברי‬ ‫ר' יהודה שנה שבתחילה היו מעמידים ביהודה שני שושבינים אחד לכלה ואחד‬ ‫הברייתא שזה דומה לנותן אצבע בעין‪ ,‬ור' אבון דרש מהפסוק אקרא לאלוקים‬ ‫לחתן והעמידו אותם בשעת הנישואין ובגליל לא עשו כך וביהודה נהגו לייחד את‬ ‫עליון לקל גומר עלי שאם היתה בת שלש שנים ויום אחד וב''ד נמלכו לעבר את‬ ‫החתן עם הכלה אחר האירוסין כדי שלבו יהיה גס בה ובגליל לא עשו כך‪ ,‬ובתחילה‬ ‫החודש בתוליה חוזרים ואם לא אין בתוליה חוזרים‪.‬‬ ‫נהגו ביהודה שהשושבינים מפשפשים בכליהם של החתן והכלה ובגליל לא נהגו‬ ‫הלכה ג משנה גדול שבא על קטנה וקטן שבא על גדולה ומוכת עץ לר''מ כתובתן‬ ‫כך‪ ,‬בתחילה ביהודה היו השושבינים ישנים במקום החתן והכלה ובגליל לא עשו‬ ‫מאתיים וחכמים אומרים שמוכת עץ כתובתה מנה‪ .‬גמרא אמרו בשם ר' יהודה בן‬ ‫כך וכל מי שלא נהג במנהג הזה אינו יכול לטעון טענת בתולים‪.‬‬ ‫חגרא שמה ששנינו קטן היינו פחות מבן תשע שנים ויום אחד וקטנה היא פחות‬ ‫שנינו במסכת נדה שבכל גפן יש יין ואם אין בה יין היא נקראת טרוקטי מלשון גפן‬ ‫מבת שלוש ויום אחד‪,‬‬ ‫יבשה‪ ,‬והיינו שבכל בתולה מצוי דם נדה ודם בתולים ושאל ר' ירמיה א''כ לא תהיה‬ ‫דף ה ויש להקשות שבקטן שבא על גדולה איך כתובתה מנה הרי אף שהביאה‬ ‫טענת בתולים שהיא תאמר שהיא ממשפחה שאין בה דם אמר ר' יוסה שבכולן יש‬ ‫אינה ביאה אין בתוליה חוזרים‪ ,‬ור' אבין אמר שמדובר שבא עליה שלא כדרכה‪,‬‬ ‫טענת בתולים וכמו שאמר ר' יהודה על המנהג ביהודה שהיו שני שושבינים‬ ‫ור' יוסי אמר שאפילו בא עליה כדרכה וזה נחשב ביאה אך אין בו כח לגעת ולהשיר‬ ‫ופשפשו בכליהם ובמקרה שלא מצא דם היא צריכה להביא ראיה שהיא ממשפחת‬ ‫את הסימנים של הבתולים‪ ,‬ושנו שהיה מעשה שקטן בא על גדולה והיא התעברה‬ ‫טרוקטי שלא מצוי בהן דם‪.‬‬ ‫ובכל זאת היא עדיין היתה בתולה‪.‬‬ ‫במה ששנו בברייתא שכל שלא נהג כמנהג הזה אינו יכול לטעון טענת בתולים סבר‬ ‫הקשו לר''מ מדוע מוכת עץ כתובתה מאתיים הרי אין כאן בתולים אמר ר''מ שזה‬ ‫ר' ירמיה לומר שכיון שבגליל לא עשו כמו ביהודה א''כ לא תהיה טענת בתולים‬ ‫לא תלוי בבתולים שהרי לבוגרת אין בתולים ובכל זאת כתובתה מאתיים ולבתולה‬ ‫והקשה ר' יוסי וכי מנהג השושבינים של יהודה היא עדות גמורה שבגללה היא‬ ‫מהנישואין יש בתולים ובכל זאת כתובתה מנה והחילוק ביניהן שבבוגרת שלא‬ ‫תפסיד את כתובתה‪ ,‬אלא מנהג של כל מקום הוא נפרד ואינו כעדות‪ ,‬וא''כ קשה‬ ‫נבעלה לא בטל החן שלה אך בתולה שכבר נישאה בטל החן שלה ונחלקו במוכת‬ ‫מדוע על החתן להעמיד שושבינים הרי לא סומכים עליהם שבכל מקרה החתן‬ ‫עץ שלר''מ לא בטל החן שלה ולחכמים בטל החן שלה‪.‬‬ ‫נאמן‪ ,‬ויש לומר שתקנו שושבינים כדי שבנות ישראל לא יהיו פרוצות בזימה‪,‬‬ ‫בתולה שנבעלה לקטן פחות מבן ט' או לבהמה לא נפסלה לכהונה ור' חלפתא שנה‬ ‫ולפ''ז גם אם יעמיד לא נאמין לבעל שהרי הן חוששות מהשושבין אמר ר' יוסי‬ ‫שהיא כשירה אפילו לכהן גדול‪ ,‬ור' ירמיה ור' אמי הקשו מדוע היא יותר טובה‬ ‫שיש לבעל נאמנות שיש סברא שהוא לא יוציא הוצאות לסעודה ואח''כ יוציא שם‬ ‫ממוכת עץ ששנינו שכהן גדול לא ישא מוכת עץ ואמר ר' חגיי שמדובר שהקטן בא‬ ‫רע על אשתו‪ ,‬אך לפ''ז גם אם לא יעמיד נאמין לו‪ ,‬אמר ר' הילא שמדובר בזמן‬ ‫עליה שלא כדרכה ולא נשרו בתוליה‪ ,‬ור' חגיי רצה לחזור בו אמר לו ר' אבא שלא‬ ‫הגזירה שנבעלות להגמון וחושש הבעל שהיא נבעלה ובכל זאת יש לה דם ע''י‬ ‫יחזור בו והוא רצה לחזור בו שגם שלא כדרכה היא תפסל לכהן גדול שנאמר‬ ‫תחבולות וכיון שתקנו שושבינים לבדיקה הוא לא חושד בה‪.‬‬ ‫בפסוק והוא אשה בבתוליה יקח שהיא צריכה להיות בתולה משני צדדיה וכמו‬ ‫יש לדקדק במה ששנינו שאם לא נהג שושבינות אינו נאמן אם נאמר שהוא פשפש‬ ‫ששנו על הפסוק אצל רבקה בתולה ואיש לא ידעה‪ ,‬בתולה מכדרכה ואיש לא ידעה‬ ‫ומצא דם מה טענתו ואם לא מצא נאמין לו ואם נחשוש שאבדה המפה מה ההבדל‬ ‫אפילו שלא כדרכה‪ ,‬ור' יצחק בן אלעזר דרש בפסוק ששום ברייה לא תבעה אותה‬ ‫אם פשפש או לא אלא מדובר שהוא לא פשפש ומצא דם על המפה והיא אומרת‬ ‫לביאה כמו שכתוב כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים‪ ,‬ור' חגיי היה מפרש‬ ‫שהוא דם בתולים והוא אומר שזה דם ציפור שכבר היה קודם לכן וכיון שהוא לא‬ ‫את דברי ר' חלפתא שהיא כשרה לכהן גדול כשהקטן רק הערה בה ולא נשרו‬ ‫נהג בשושבינות הורע כוחו ואינו נאמן‪ ,‬וכל זה לענין כתובה אך אינו יכול לקיימה‬ ‫בתוליה‪ ,‬ור' יוסי לא העמיד שמדובר בהעראה כמו שאמר ר' מנא שר' יוסי הסתפק‬ ‫משום ספק סוטה וכנ''ל בכל המשניות שהובאו לעיל וכדברי ר' הילא שאם מצא‬ ‫בהעראה בזכור או בבהמה וכשר' ירמיה שמע את דברי ר' חגיי שמדובר שנבעלה‬ ‫פתח פתוח אסור לקיימה‪.‬‬ ‫שלא כדרכה הוא אמר שר' אמי לא סבר כמו האוקימתא הזו שמוכת עץ שלא‬ ‫שנו בברייתא שכשיש דם בתולים הוא הוכחה אפילו כל שהוא והיה מעשה שאשה‬ ‫כדרכה ודאי אינה פוסלת‪.‬‬ ‫אחת מצאה דם בתולים רק כעין חרדל ובאה לפני ר' ישמעאל בן ר' יוסי והוא אמר‬ ‫הלכה ד משנה בתולה שהיא אלמנה או גרושה וחלוצה מהנישואין כתובתה מנה‬ ‫כמותך ירבו בישראל‪ ,‬ואמר ר' זכריה חתנו של ר' לוי שזה בלשון קללה כמו‬ ‫ואין לה טענת בתולים וכן גיורת שבויה או שפחה שנפדתה או התגיירה או‬ ‫שקוראים לעוור סגי נהור והחברים אמרו שזה היה קנתור שאשה שדמיה מעטים‬ ‫השתחררה אחר ג' שנים ויום אחד כתובתן מנה ואין להן טענת בתולים‪ .‬גמרא ר'‬ ‫בניה מעטים‪ ,‬ור' יוסי אמר שזה לשון ברכה שאשה שדמיה מעטים לא מצויה לטמא‬ ‫יוחנן מבאר שבתולה מהנישואין היינו שהיא נכנסה לחופה והעדים מעידים שהיא‬ ‫טהרות‪.‬‬ ‫לא נבעלה ואמר ר' יוסי שאם נשא אשה בחזקת בתולה ונמצא שהיא בעולה זה לא‬ ‫הלכה ב משנה כתובת בתולה מאתיים ושל אלמנה מנה‪ ,‬בתולה אלמנה וגרושה‬ ‫מקח טעות שתפסיד גם מנה ואם נשא אשה בחזקת שלא זינתה והתברר שהיא‬ ‫מהאירוסין מאתיים ויש להן טענת בתולים‪ ,‬וכן גיורת שבויה או שפחה שנפדו‬ ‫זינתה זה לא מקח טעות שתפסיד כתובת מנה‪.‬‬ ‫והשתחררו והתגיירו קודם שלש שנים ויום אחד כתובתן מאתיים ויש להן טענת‬ ‫ר''א שאל במי שבא על שפחה משוחררת והתברר לו שהיא בתולה האם כתובתה‬ ‫בתולים‪ .‬גמרא חונה אמר בשם שמואל שמנה ומאתיים זה בשקל הקודש‪,‬‬ ‫מאתיים‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנינו שמי שבא על שפחה ארמית והיא בתולה נאמר‬ ‫דף ד ור' בא בר בינא אמר שמדובר במטבע היוצא באותו מקום‪ ,‬ויש להוכיח‬ ‫שיתחייב קנס אך לומדים מהפסוק מהר ימהרנה לו לאשה למעט שפחה ארמית‬ ‫כדבריו ממה ששנינו חמש סלעים של בן במנה צורי וחמישים של אונס ומפתה‬ ‫שאין לו בה הויה ומשמע שאם יש לו הויה שהיא השתחררה יש לה קנס ואם יש‬ ‫ומאה של מוציא שם רע בשקל הקודש במנה צורי ולא שנו שם כתובת אשה‪ ,‬ור'‬ ‫לה קנס יש לה כתובה‪ ,‬ור' יודן דחה שאין הדבר תלוי בקנס שהרי לבוגרת יש כתובה‬ ‫אבון הקשה הרי למדו כתובה מחמישים של אונס ומפתה וא''כ כששנו אונס ומפתה‬ ‫מאתיים ואין לה קנס ולבתולה מהנישואין יש קנס אך כתובתה מנה‪ ,‬ור' זירא אמר‬ ‫כאילו שנו עמהן כתובת אשה‪ ,‬עד כאן דברו בבתולה ויש להסתפק איזה מנה‬ ‫לפני ר' מנא שמדובר שהתגיירו או השתחררו או נפדו פחות מבנות ג' שנים אמר‬ ‫מקבלת אלמנה ור' חנינה אמר שדי לאלמנה לקבל מחצית מבתולה א''כ הוא מנה‬ ‫לו ר' מנא א''כ הן כישראליות לגמרי‪.‬‬ ‫צורי‪ ,‬ור' חייה בר אדא אמר שגם אם שנו שם כתובת אשה אך נחלקו בזה תנאים‬