מה בדף ירושלמי · Ma Bedaf Yerushalmi — לך לך (2026-10-19)

לשורי ףדב מה
לע''נ מרן רבי אלעזר מנחם מן בן בס"ד
ימ
רבי עזריאל שך זצוק''ל
הערות והנצחות טל' 0548449853או מייל
MABADAF12@GMAIL.COM
גליון 206פרשת לך לך תשפ''ז ירושלמי יבמות פז-פח כתובות א-ה
מכח העדים שהמלוה את חבירו בעדים גובה רק מנכסים בני חורין והמלוה בשטר דף פז שנינו במשנה ששלשלו אחד לים ועלתה בידם רק רגלו ורצו לחתוך ספוגים
גובה גם מנכסים משועבדים. להצילו ואח''כ מצאו אותו שולחני בעכו ,ור' חגי שאל לפני ר' יוסי שמסתבר
הלכה ח משנה ר''א ור' יהושע אומרים שלא משיאים אשה על פי עד אחד ור''ע שיתירו את אשתו לאחר י''ב חודש שטריפה אינו חי יותר מכך והסכים עמו ר' יוסי.
אמר שלא משיאים על פי אשה ועל פי קרובים .גמרא שנו בברייתא שהוחזקו הלכה ה משנה גם אם שמע שנשים אומרות שאיש פלוני מת זה מספיק ,ור' יהודה
להשיא עד מפי עד ואשה מפי אשה או עבד או שפחה או קרובים ואילו ר''א ור' אומר שגם אם שמע שתינוקות אומרים אנו הולכים לספוד ולקבור את איש פלוני
יהושע ור''ע אמרו שלא משיאים ,ויש לומר שהמשנה זה מה ששנו בראשונה מועיל בין שהתינוק מתכוון להעיד ובין שאינו מתכוון ,ור' יהודה בן בבא אומר
ואח''כ החזיקו להשיא גם בלי עדות גמורה. שבישראל מועיל רק במתכוון ובגוים אם התכוון להעיד אינו נאמן .גמרא אם שמע
הלכה ט משנה אמרו לר''ע שהיה מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים ואחד קול מקוננת מיבבת עליו בין המתים אין עדות גדולה מזו ,ואם שמע מממוני המלך
מהם חלה בדרך והניחוהו בפונדק וכשחזרו אמרו לפונדקית היכן חבירינו אמרה שפלוני מת או נהרג לא משיאין את אשתו ,ואם שמע מב''ד של ישראל שפלוני מת
להם מת וקברתיו והשיאו את אשתו ולא יתכן שאשה ישראלית כהנת לא תהיה או נהרג משיאים את אשתו ,ואם שמע שאמרו אבד פלוני או נשר פלוני או שפלוני
נאמנת יותר מאותה פונדקית ,אמר ר''ע שנאמין לכל אשה אם זה יהיה כמו אותה אינו בעולם לא משיאים שאבד פלוני הכונה שאבד ממונו ,ונשר הכוונה שנשר ממנו
פונדקית שהיא הוציאה להם את מקלו ומנעלו ותרמילו ואת הס''ת שהיה בידו. מאכל ,ואינו בעולם היינו שהשתבשה רוחו עליו ,ואם העידו שספינתו שקעה בים
גמרא ר' אחא אמר בשם ר' חנינה שהאמינו לאותה פונדקית כמו שמאמינים לחיה הכוונה כמו שאמר רבא בר זבדא בשם רב שאמרו על אבא סימי ספינתו שקעה בים
להעיד על ילד שנולד מיד בלידתו ,ור' שמואל בר סיסרטא אמר שעשו אותה כמו והוא לא היה בתוכה ,וכן כאן שקעה ספינתו והוא לא היה בתוכה
גוי מסיח לפי תומו ,ואדם אחד מאריסטון שאל את ר' מנא וכי המשנה הזו אינה ר' יהודה בן בבא אמר שבישראל מועיל רק במתכוון ,ואמר ר' יוחנן שהזכירו לו
חולקת על ר''ל שאמר שאם שואלים אותו והוא משיב זה לא נחשב כמסיח לפי את אותה עגונה ור''ל אמר ששאלוהו היכן פלוני והוא השיב שמת ור' חגיי אמר
תומו אמר ר' מנא שאכן לפי ר' שמואל המשנה לא כר''ל ור''ל יפרש את המשנה לריב''ל האם הרב זוכר ששלושים וכמה זקנים התריסו לפני ר' הושעיה לעשות
כדברי ר' חנינה שהנאמנות של אותה פונדקית היא כחיה שנאמנת מיד. כדברי ר''ל והוא לא הסכים לכך.
ת.ו.ש.ל.ב.ע. רב יהודה אמר בשם רב שאין הלכה כר' יהודה בן בבא בישראל וכן אמרו החכמים
שר' שמואל אמר בשם ר' אבהו ור' יעקב בר אחא אמר בשם ר' יסא שלא בודקים
מסכת כתובות דף א עידי מיתה בדרישה וחקירה והיה מעשה שאחד העיד לפני ר' טרפון על אשה
פרק בתולה נשאת שתנשא ואמר לו ר' טרפון מה היה המעשה אמר לו שאותו אדם היה עמנו בשיירה
הלכה א משנה בתולה נשאת ביום רביעי ואלמנה ביום חמישי שבתי דינים יושבים וירד עלינו גייס והוא נתלה על יחור של זית ופשח אותו ורדף אחריהם וחזר
בעיירות בשני וחמישי ואם היה לו טענת בתולים הוא ישכים מיד לב''ד .גמרא בר ושבחתי אותו שהוא כארי אמר לי יפה כוונת לשמי שכך קוראים לי בעירי יוחנן בן
קפרא אמר שברביעי וחמישי של הבריאה כתוב ברכה ולכאורה הברכה כתובה יונתן אריה מכפר שיחלה ואמרתי לו אמרת יונתן בן יוחנן ארי מכפר שיחלה והוא
בחמישי ושישי בחמישי לעופות ודגים ובשישי לאדם וחוה ,אמר ר' יוסי שבר תיקן ואמר יוחנן בן יונתן אריה מכפר שיחלה ואחר זמן הוא חלה ומת ור' טרפון
קפרא סובר שתקנו להנשא ברביעי שבועל אור לחמישי שהוא ברכה לדגים ועופות בדק את עדותו והשיאו את אשתו האם היה חקירה בדוקא או שלא צריך ,ומצאנו
ואלמנה בחמישי שנבעלת אור לשישי שהוא ברכה לאדם ,אך קשה שגם בשביעי ברייתא שלא בודקים עידי מיתה בדרישה וחקירה ולא כר' טרפון שסובר שבודקים
כתוב ברכה יש לומר שבשבת לא נאמרה ברכה לבריות ,ומשמע שאם היה ברכה עידי מיתה בדרישה וחקירה.
לבריות היתה נשאת בשבת וקשה ששנינו שלכתחילה לא יבעול בתולה בשבת כי הלכה ו משנה מעידים לאור הנר והלבנה ומשיאים על פי בת קול ,והיה מעשה
הוא עושה חבורה ,יש לומר שזה כדעת אחרים שמתירים לבעול בתולה לכתחילה שאדם אחד עמד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן פלוני ממקום פלוני מת והלכו
בשבת ,אך קשה שהם מתירים רק כשכבר כנס שאין קנין בכך למציאתה ומעשה ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו ,והיה עוד מעשה בצלמין שאדם אחד אמר
ידיה והפרת נדריה ,אך אם עדיין לא כנס א''כ הוא עושה קנין בשבת אמר ר' מנא אני פלוני בן פלוני נשכני נחש ואני מת והלכו ולא הכירוהו ובכל זאת השיאו את
שאכן לפ''ז הכונס אלמנה לא יבעל בתחילה בשבת שהוא עושה קנין לכל הדברים. אשתו .גמרא שנינו שמשיאים לאור הנר ואמר ר' חנינה שר' יונתן למדני שמדובר
ר''א אומר שהטעם במשנה שבתולה נשאת ברביעי כדי שאם יהיה לו טענת בתולים שראו בבואה של אדם ,וכן במה ששנינו מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע
ישכים מיד לב''ד שיושבים בחמישי ויש להוכיח כדבריו ממה ששנינו שמהסכנה קולי יכתוב גט לאשתי יכתבו ויתנו ואמר ר' יונתן דוקא כשראו בבואה של אדם,
ואילך נהגו לשאת בשלישי וחכמים לא מחו בהם אך בשני לא שומעים לו אך אם ואמר ר' אחא בר חנינה שמדובר דוקא בשדה אך בעיר מועיל גם אם לא ראו בבואה
מפני האונס מותר והכוונה לאונס של כשפים ,וההבדל בין שני לשלישי שאינו של אדם ,ולכאורה קשה מדוע לגבי גט צריך בבואה הרי הבור הוא בעיר ואמר ר'
דומה לשוהה לבא לב''ד אחרי יום אחד או אחרי יומיים שאם יערב עליו המקח אבון שמזיקים מצויים בבורות גם בעיר כמו שהם מצויים בשדות.
הוא יוותר לאשתו ,אך יש לדחות שר' אילא אמר בשם ר''א שאם בעל בתולה ומצא שנינו בסנהדרין המסית זה הדיוט והניסת זה הדיוט ומשמע שבחכם אין דין מסית
פתח פתוח היא אסורה עליו משום ספק סוטה ,אך קשה שנאמר שהיא נאנסה יש יש לומר שכיון שהוא מסית או ניסת אינו חכם ,וכיצד עושים להערים עליו מכמינים
לומר שיש קול לאנוסה ואפילו אם יש צד שנאנסה יש ספק אחד אם נאנסה או לו שני עדים בחדר פנימי והוא יושב בחדר החיצון ומדליקים עליו נר כדי שיראוהו
שהוא ברצון וספק דאורייתא לחומרא ,ור' יוסי מקשה שזה שתי ספיקות ספק וישמעו קולו וכך עשו לבן סטדא בלוד שהכמינו לו שני ת''ח והביאוהו לב''ד
אנוסה ספק ברצון ספק נבעלה אחר אירוסין ספק שנבעלה קודם לכן ,ובשתי וסקלוהו ,ורואים שגם כשיש קול צריך ראיה ולא כמשנתינו שמספיק קול יש לומר
ספיקות מקילים גם בדאורייתא ,ואם קדשה בחופה עצמה ודאי אין לחשוש שהרי שבמשנה הוא אמר אני פלוני ולגבי מסית לא מדובר אמר אני כי אם יאמרו לו
גם על הצד שנבעלה זה היה קודם קידושין ,וכן עשה ר' מתניה לבתו. שיאמר את שמו יבין שהחביאו לו עדים ויברח ויסית אחרים עמו.
יש להקשות לדברי ר''א שבמקום שב''ד יושבים כל יום תנשא כל יום ובמקום שנינו בגיטין מי שהביא גט ואבד ממנו אם מצאו מיד כשר ואם לא פסול וביאר ר'
שב''ד אינם יושבים לא תנשא כלל ,יש לומר שלא רצו לעקור את יום רביעי שגם יוחנן שמיד הכוונה שלא עבר שם אדם ור' יעקב בר אידי אמר בשם ר''ש בר אבא
ר''א מודה לסברת בר קפרא שכתוב בהם ברכה ,אך קשה שתנשא בראשון וישכים בשם ריב''ל שלא עברו שם שלושה בני אדם ,ויש להסתפק אם עבר שם גוי,
לב''ד בשני, דף פז ויש להוכיח מהמעשה שאבא בר בר חנה הביא גט ואבד ממנו ומצאו סוחר
דף ב יש שרצו לומר שלא עקרו את יום רביעי ויש רצו לומר כדברי בר קפרא ישמעאלי וחכמים הכשירו מוכח שאם אבד ועבר גוי כשר ,ויש לדחות שהיה לו
שנאמרה ברכה בחמישי. סימן בגט אך יש לומר שממילא לא מועיל סימן בגט ויש לדחות שמספר השורות
לכו''ע לא נושאים בערב שבת ולא במוצ''ש בערב שבת מפני כבוד שבת שמזלזלים אינו סימן אך אם אמר שהאות ה' היה בה ניקוד הוא סימן ,ור' עזרא שאל את ר'
בשבת שעושים סעודה קודם לשבת ,ובמוצ''ש אמרו החברים מפני שצריך לטרוח מנא מדוע פסלו את הגט שאבד ונמצא הרי הוא דומה לגט שאבד אמר לו שיש
לסעודה ור' יוסי אמר מפני כבוד שבת שלא יזלזלו בשבת כשקובעים סעודה לחשוש לאחר ששמו כשמו ושם האשה כשם האשה אמר ר' עזרא שאם אין באתו
במוצ''ש ,ויש ראיה לחברים ממה ששנינו מפני מה אמרו שבתולה נשאת ברביעי מקום אדם נוסף ששמו כשמו נכשיר את הגט אמר לו שהוא חומר שהחמירו
כדי שיתקן אדם צרכי הסעודה שלושה ימים זה אחר זה. בעריות ,אך קשה שלגבי מת במשנתינו מספיק שהלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו
ר' בא בר כהן אמר לפני ר' יוסי בשם ר' יעקב בר אידי שאסור לארס אשה בערב ואפילו הלכו ולא הכירוהו אמר ר' מנא שר' שמי אמר בשם ר' אחא בשם ר' בון
שבת ויש לפרש שהאיסור הוא לעשות סעודת אירוסין אך לארס מותר ,ושמואל בר חייה שחששו שלמאבד היה גט כשר ופסול שהיה באשפה והוא איבד את הכשר
אמר שמותר לארס אפילו בתשעה באב שלא יקדמנו אחר ,ולכאורה קשה ששמואל והוא לקח את הפסול והוא אומר שהוא מצא את הכשר ובאמת יש לו רק גט פסול.
עצמו אמר שמכריזים על זיווגו של אדם מהשמים והוא למד מהפסוק אלוקים הלכה ז משנה ר''ע אומר שכשירד לנהרדעא לעבר את השנה הוא פגש את נחמיה
מושיב יחידים ביתה במאזנים לעלות המה מהבל יחד אלא יש לומר ששמואל התיר איש בית דלי ואמר לי שהוא שמע שבא''י רק ר' יהודה בן בבא משיא אשה על פי
לארס בתשעה באב שמא יקדמנו אחר בתפילה ובכל זאת הזיווג הזה לא יתקיים. עד אחד ואמרתי לו שכן ואמר לי אמור להם משמי שהמדינה הזו משובשת בגייסות
ר' חזקיה אמר בשם ר' אבהו שאסור לדון דיני ממונות בערב שבת אך שנינו ויש לי קבלה מר''ג הזקן שמשיאים אשה על פי עד אחד וכשבאתי לפני ר''ג הוא
בסנהדרין שדיני נפשות גומרים בו ביום לזכות ולמחרת לחובה לפיכך לא דנים דיני שמח ואמר מצאנו חבר לר' יהודה בן בבא ומתוך הדברים נזכר ר''ג שנהרגו הרוגים
נפשות בערב שבת ויו''ט ומשמע שדיני ממונות דנים בערב שבת ,יש לומר בתל ארזה ור''ג השיא את נשותיהם על פי עד אחד והחזיקו להשיא על פי עד מפי
שמדרבנן לא דנים גם דיני ממונות בערב שבת משום כבוד שבת אך מדין תורה רק עד ואפילו מפי אשה ועבד או שפחה .גמרא אם מצאו שכתוב בשטר פלוני מת או
דיני נפשות לא דנים. נהרג אמר ר' ירמיה שמשיאים את אשתו ור' בון בר כהנא אמר שלא משיאים את
ר' יונה אמר בשם ר' קריספא שבוגרת היא כחבית פתוחה שאין עליה טענת בתולים, אשתו ויש להוכיח ממה ששנינו שמשיאים על פי עדים ולא מפי כתבם או מפי
והיינו שלא להפסיד אותה מכתובה אך אינו רשאי לקיימה משום ספק סוטה ,וכמו מתורגמן או עד מפי עד ועכשיו שמשיאים עד מפי עד משיאים גם מפי כתבם,
שאמר ר' חנינה שהיה מעשה שלא מצאו בתולים לאשה אחת ובאו לפני רבי והוא וכדברי ר' ירמיה ויש ברייתא כדברי ר' בון ששנינו שיפה כח העדים מכח השטר
שאל היכן הם אמרה האשה שהמדריגות בבית אבא גבוהות והבתולים נשרו ורבי ויפה כח השטר מכח העדים שעדים שאמרו מת פלוני או נהרג משיאים את אשתו
האמין לה ,והיינו שלא להפסיד לה כתובה אך אינו רשאי לקיימה משום ספק סוטה, ואם מצאו שכתוב בשטר מת פלוני או נהרג לא משיאים את אשתו ,ויפה כח שטר
וכן במה ששנינו לקמן שבתולה אלמנה גרושה וחלוצה מהנישואין כתובתן מנה
ששנינו שר' חנניה ור' יונתן אומרים שנותן לה במטבע היוצא וכן אמר ריב''ל ור' ויש עליהן טענת בתולים אך מהנישואין כתובתן מנה ואין עליהן טענת בתולים
יעקב בר אחא אמר בשם רב אימי אמר בשם ר''ל שנותן לה במטבע היוצא ,ור' והיינו רק לענין כתובה מנה או מאתיים אך אינו רשאי לקיימה משום ספק סוטה,
יוחנן אמר שנותן סלעים סבירניות ומהגינות ירושלמיות ויש סוברים כך ויש וכן במה ששנינו לקמן האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים אין לו טענת בתולים
סוברים כך ואמנם בהרבה מקומות ראינו שיחיד חולק על רבים ור' יוחנן סבר כמו כי הוא מתיחד עמה וזה רק לענין כתובה אך אינו רשאי לקיימה משום ספק סוטה,
שראינו במעשה שבא לפני ר' הונא שאשה אחת היה כתוב לה בכתובה פחות וכן במה ששנינו לקמן הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת נאנסתי
ממאתיים זוז ואמר ר' הונא שתיטול מה שכתוב והוא אמר לר' מנא שיחתום על אחר אירוסין ושדך הסתחפה והוא אומר שנאנסת קודם אירוסין והמקח מקח טעות,
שטר הגביה אמר ר' מנא הוכח לי את שיטתך ואז אחתום אמר לו שר' חייה אמר לר''ג היא נאמנת שיש לה חזקה והיינו לגבי כתובה אך אינו רשאי לקיימה משום
בשם שמואל שהכתובה היא בשקל הקודש ושל זו היא פחות משקל הקודש ומוכח ספק סוטה ,וכן במה ששנינו לקמן שהיא טוענת מוכת עץ אני והוא אומר דרוסת
שרב הונא חזר בו ממה שאמר שנוטלת במטבע היוצא ,ור' אבדומא מציפורי אמר יש את היא נאמנת היינו לגבי כתובה אך אינו רשאי לקיימה משום ספק סוטה ,וכל
שר' הונא לא חזר בו אלא שהיא מחלה לו והסכימה לקבל במטבע היוצא ומועיל זה יוצא מדברי ר' הילא בשם ר''א שהאומר פתח פתוח מצאתי אסור לקיימה משום
תנאי בדבר שבממון אך קשה שאם נאמר שמועיל מחילה א''כ אשה שכתובתה היא ספק סוטה.
פחות ממאתיים תטמין את הכתובה כדי לקבל בשקל הקודש אלא שר' הונא חזר לדברי ר' יונה יש לברר האם בוגרת נשאת גם בימים אחרים ,וכן יש להסתפק
בו שלעולם מקבלת במטבע היוצא. בבתולה מנישואין וכן מוכת עץ לדעת ר''מ ,ויש להוכיח ממה ששנינו לקמן
במה ששנינו שבתולה גובה מאתיים ואלמנה מנה אמרו בשם ר' הונא שרק במקום כשאשה אומרת בתולה נשאתי והבעל אומר בעולה נשאתיך אם יש עדים שיצאה
שלא כותבים כתובה היא גובה מנה או מאתיים אבל במקום שכותבים כתובה היא בהינומא היא נאמנת ולא הזכירו שיש עדים שנישאה ביום רביעי א''כ מוכח שיש
גובה רק את מה שכתוב באותה כתובה שהיא מוציאה. בתולה שאינה בתקנת יום רביעי.
ר' יוחנן אומר שחרש שנשא פקחת אין לה עליו מזונות ולא כתובה ואם מתה הוא אלמנה נשאת בחמישי שאם ישאנה ביום אחר למחרת הנישואין הוא ישכים וילך
יורש אותה שהיא הסכימה לזכות לו מנכסיה אך הוא לא הסכים לזכות לה מנכסיו, למלאכתו לכן תקנו שתנשא בחמישי שהוא ישמח עמה בחמישי וששי ושבת
ואם פיקח נשא חרשת היא מקבלת מזונות וכתובה ואם מתה אינו יורש אותה כיון שמשה רבינו תיקן שבעת ימי המשתה ושבעת ימי האבל ולא תיקן כלל באלמנה,
שהוא הסכים לזכות לה מנכסיו והיא לא הסכימה לכך ,ויש להקשות וכי יש לחרשת ואף שלא תקנו כלום לאלמנה אך היא טעונה ברכה כמו שמצאנו בבועז שנאמר
קנין וכתובה ,אמר ר' ירמיה בשם ר''א שמדובר שכשכנס אותה היא היתה פקחת ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו ,ור' אלכסנדרי למד מהפסוק
אך ר' יעקב בר אחא אמר בשם ר''א שאם היתה פקחת והתחרשה פשוט שהיא הזה שקטן אינו רשאי לשבת עד שיאמר לו הגדול שב ,ור' פינחס למד מהפסוק הזה
תיטול כתובה ומדוע שלא ירש אותה אלא אמר ר' יעקב בר אחא בשם ר''א שמדובר שב''ד ממנים זקנים
שהיא היתה חרשת והתפקחה ואז כנס אותה ושוב התחרשה ולא נאמר שכיון שהיא דף ג בבתי המשתאות להשגיח שלא ינהגו קלות ראש ,ור''א בן ר' יוסי למד
היתה חרשת בתחילה לא יהיה לה כתובה לכן צריך לומר שיש לה כתובה ור' יוסי מהפסוק הזה שברכת חתנים היא בעשרה ,ואמר ר' יודה בן פזי שלא רק בבחור
הקשה וכי אם בא על חרשת לא יהיה לה קנס וא''כ ודאי יהיה לה כתובה ור' יודן שנשא בתולה אלא אפילו באלמן שנשא אלמנה שהרי בועז היה אלמן וגם רות
אמר וכי כתובה תלויה בקנס הרי לבוגרת אין קנס ויש לה כתובה מאתיים וכן היתה אלמנה.
בתולה מנישואין יש לה קנס אך כתובתה מנה. נאמר בפסוק ותהם כל העיר עליהם יש להקשות וכי בגלל עניותה של נעמי כל
אם חרש או שוטה כנסו פקחת אף שהחרש התפקח והשוטה הבריא אין להן כתובה העיר באה עליהם ,אלא שאשת בועז מתה באותו יום וכל העם הלכו לגמול עמה
ואם רצה לקיימה כתובתה מנה ור''א אמר בשם ר' חנינה שדוקא כשבא עליה אחר חסד וכשנכנסה רות עם נעמי נמצא זו יוצאת וזו נכנסת.
שהתפקח או הבריא ואז יש התחייבות של כתובה אך אם לא בא עליה אחר שנו בברייתא שאומרים ברכת חתנים כל שבעת ימי המשתה וסבר ר' ירמיה
שהתפקח או הבריא אין לה אפילו כתובה מנה. שהכוונה שכל שבעת הימים מוציאים את הכלה לחופתה אמר לו ר' יוסי שבאותה
שנינו במשנה שאם הגירות או השחרור היה קודם ג' שיש יש להן טענת בתולים ברייתא שנו שאומרים ברכת אבלים כל שבעה וכי מוציאים את המת כל שבעת
ואמר ר' יוסי בשם רב חייה בר אשי בשם רב שאם באו עליה קודם ג' שנים זה כמו הימים אלא הכוונה שמברכים לנחמו ,וכן בכלה משמחים אותה שבעה ימים וגם
שעושה גומא בבשר שהיא חוזרת ומתמלאת ,ור' חייה אמר שזה דומה למי שנתן מברכים את הברכה שבעה ימים.
אצבע בעינו ועכרה ואח''כ היא חוזרת ונעשית צלולה ,ור' יוסי הביא כך מדברי ר' יהודה שנה שבתחילה היו מעמידים ביהודה שני שושבינים אחד לכלה ואחד
הברייתא שזה דומה לנותן אצבע בעין ,ור' אבון דרש מהפסוק אקרא לאלוקים לחתן והעמידו אותם בשעת הנישואין ובגליל לא עשו כך וביהודה נהגו לייחד את
עליון לקל גומר עלי שאם היתה בת שלש שנים ויום אחד וב''ד נמלכו לעבר את החתן עם הכלה אחר האירוסין כדי שלבו יהיה גס בה ובגליל לא עשו כך ,ובתחילה
החודש בתוליה חוזרים ואם לא אין בתוליה חוזרים. נהגו ביהודה שהשושבינים מפשפשים בכליהם של החתן והכלה ובגליל לא נהגו
הלכה ג משנה גדול שבא על קטנה וקטן שבא על גדולה ומוכת עץ לר''מ כתובתן כך ,בתחילה ביהודה היו השושבינים ישנים במקום החתן והכלה ובגליל לא עשו
מאתיים וחכמים אומרים שמוכת עץ כתובתה מנה .גמרא אמרו בשם ר' יהודה בן כך וכל מי שלא נהג במנהג הזה אינו יכול לטעון טענת בתולים.
חגרא שמה ששנינו קטן היינו פחות מבן תשע שנים ויום אחד וקטנה היא פחות שנינו במסכת נדה שבכל גפן יש יין ואם אין בה יין היא נקראת טרוקטי מלשון גפן
מבת שלוש ויום אחד, יבשה ,והיינו שבכל בתולה מצוי דם נדה ודם בתולים ושאל ר' ירמיה א''כ לא תהיה
דף ה ויש להקשות שבקטן שבא על גדולה איך כתובתה מנה הרי אף שהביאה טענת בתולים שהיא תאמר שהיא ממשפחה שאין בה דם אמר ר' יוסה שבכולן יש
אינה ביאה אין בתוליה חוזרים ,ור' אבין אמר שמדובר שבא עליה שלא כדרכה, טענת בתולים וכמו שאמר ר' יהודה על המנהג ביהודה שהיו שני שושבינים
ור' יוסי אמר שאפילו בא עליה כדרכה וזה נחשב ביאה אך אין בו כח לגעת ולהשיר ופשפשו בכליהם ובמקרה שלא מצא דם היא צריכה להביא ראיה שהיא ממשפחת
את הסימנים של הבתולים ,ושנו שהיה מעשה שקטן בא על גדולה והיא התעברה טרוקטי שלא מצוי בהן דם.
ובכל זאת היא עדיין היתה בתולה. במה ששנו בברייתא שכל שלא נהג כמנהג הזה אינו יכול לטעון טענת בתולים סבר
הקשו לר''מ מדוע מוכת עץ כתובתה מאתיים הרי אין כאן בתולים אמר ר''מ שזה ר' ירמיה לומר שכיון שבגליל לא עשו כמו ביהודה א''כ לא תהיה טענת בתולים
לא תלוי בבתולים שהרי לבוגרת אין בתולים ובכל זאת כתובתה מאתיים ולבתולה והקשה ר' יוסי וכי מנהג השושבינים של יהודה היא עדות גמורה שבגללה היא
מהנישואין יש בתולים ובכל זאת כתובתה מנה והחילוק ביניהן שבבוגרת שלא תפסיד את כתובתה ,אלא מנהג של כל מקום הוא נפרד ואינו כעדות ,וא''כ קשה
נבעלה לא בטל החן שלה אך בתולה שכבר נישאה בטל החן שלה ונחלקו במוכת מדוע על החתן להעמיד שושבינים הרי לא סומכים עליהם שבכל מקרה החתן
עץ שלר''מ לא בטל החן שלה ולחכמים בטל החן שלה. נאמן ,ויש לומר שתקנו שושבינים כדי שבנות ישראל לא יהיו פרוצות בזימה,
בתולה שנבעלה לקטן פחות מבן ט' או לבהמה לא נפסלה לכהונה ור' חלפתא שנה ולפ''ז גם אם יעמיד לא נאמין לבעל שהרי הן חוששות מהשושבין אמר ר' יוסי
שהיא כשירה אפילו לכהן גדול ,ור' ירמיה ור' אמי הקשו מדוע היא יותר טובה שיש לבעל נאמנות שיש סברא שהוא לא יוציא הוצאות לסעודה ואח''כ יוציא שם
ממוכת עץ ששנינו שכהן גדול לא ישא מוכת עץ ואמר ר' חגיי שמדובר שהקטן בא רע על אשתו ,אך לפ''ז גם אם לא יעמיד נאמין לו ,אמר ר' הילא שמדובר בזמן
עליה שלא כדרכה ולא נשרו בתוליה ,ור' חגיי רצה לחזור בו אמר לו ר' אבא שלא הגזירה שנבעלות להגמון וחושש הבעל שהיא נבעלה ובכל זאת יש לה דם ע''י
יחזור בו והוא רצה לחזור בו שגם שלא כדרכה היא תפסל לכהן גדול שנאמר תחבולות וכיון שתקנו שושבינים לבדיקה הוא לא חושד בה.
בפסוק והוא אשה בבתוליה יקח שהיא צריכה להיות בתולה משני צדדיה וכמו יש לדקדק במה ששנינו שאם לא נהג שושבינות אינו נאמן אם נאמר שהוא פשפש
ששנו על הפסוק אצל רבקה בתולה ואיש לא ידעה ,בתולה מכדרכה ואיש לא ידעה ומצא דם מה טענתו ואם לא מצא נאמין לו ואם נחשוש שאבדה המפה מה ההבדל
אפילו שלא כדרכה ,ור' יצחק בן אלעזר דרש בפסוק ששום ברייה לא תבעה אותה אם פשפש או לא אלא מדובר שהוא לא פשפש ומצא דם על המפה והיא אומרת
לביאה כמו שכתוב כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים ,ור' חגיי היה מפרש שהוא דם בתולים והוא אומר שזה דם ציפור שכבר היה קודם לכן וכיון שהוא לא
את דברי ר' חלפתא שהיא כשרה לכהן גדול כשהקטן רק הערה בה ולא נשרו נהג בשושבינות הורע כוחו ואינו נאמן ,וכל זה לענין כתובה אך אינו יכול לקיימה
בתוליה ,ור' יוסי לא העמיד שמדובר בהעראה כמו שאמר ר' מנא שר' יוסי הסתפק משום ספק סוטה וכנ''ל בכל המשניות שהובאו לעיל וכדברי ר' הילא שאם מצא
בהעראה בזכור או בבהמה וכשר' ירמיה שמע את דברי ר' חגיי שמדובר שנבעלה פתח פתוח אסור לקיימה.
שלא כדרכה הוא אמר שר' אמי לא סבר כמו האוקימתא הזו שמוכת עץ שלא שנו בברייתא שכשיש דם בתולים הוא הוכחה אפילו כל שהוא והיה מעשה שאשה
כדרכה ודאי אינה פוסלת. אחת מצאה דם בתולים רק כעין חרדל ובאה לפני ר' ישמעאל בן ר' יוסי והוא אמר
הלכה ד משנה בתולה שהיא אלמנה או גרושה וחלוצה מהנישואין כתובתה מנה כמותך ירבו בישראל ,ואמר ר' זכריה חתנו של ר' לוי שזה בלשון קללה כמו
ואין לה טענת בתולים וכן גיורת שבויה או שפחה שנפדתה או התגיירה או שקוראים לעוור סגי נהור והחברים אמרו שזה היה קנתור שאשה שדמיה מעטים
השתחררה אחר ג' שנים ויום אחד כתובתן מנה ואין להן טענת בתולים .גמרא ר' בניה מעטים ,ור' יוסי אמר שזה לשון ברכה שאשה שדמיה מעטים לא מצויה לטמא
יוחנן מבאר שבתולה מהנישואין היינו שהיא נכנסה לחופה והעדים מעידים שהיא טהרות.
לא נבעלה ואמר ר' יוסי שאם נשא אשה בחזקת בתולה ונמצא שהיא בעולה זה לא הלכה ב משנה כתובת בתולה מאתיים ושל אלמנה מנה ,בתולה אלמנה וגרושה
מקח טעות שתפסיד גם מנה ואם נשא אשה בחזקת שלא זינתה והתברר שהיא מהאירוסין מאתיים ויש להן טענת בתולים ,וכן גיורת שבויה או שפחה שנפדו
זינתה זה לא מקח טעות שתפסיד כתובת מנה. והשתחררו והתגיירו קודם שלש שנים ויום אחד כתובתן מאתיים ויש להן טענת
ר''א שאל במי שבא על שפחה משוחררת והתברר לו שהיא בתולה האם כתובתה בתולים .גמרא חונה אמר בשם שמואל שמנה ומאתיים זה בשקל הקודש,
מאתיים ,ויש להוכיח ממה ששנינו שמי שבא על שפחה ארמית והיא בתולה נאמר דף ד ור' בא בר בינא אמר שמדובר במטבע היוצא באותו מקום ,ויש להוכיח
שיתחייב קנס אך לומדים מהפסוק מהר ימהרנה לו לאשה למעט שפחה ארמית כדבריו ממה ששנינו חמש סלעים של בן במנה צורי וחמישים של אונס ומפתה
שאין לו בה הויה ומשמע שאם יש לו הויה שהיא השתחררה יש לה קנס ואם יש ומאה של מוציא שם רע בשקל הקודש במנה צורי ולא שנו שם כתובת אשה ,ור'
לה קנס יש לה כתובה ,ור' יודן דחה שאין הדבר תלוי בקנס שהרי לבוגרת יש כתובה אבון הקשה הרי למדו כתובה מחמישים של אונס ומפתה וא''כ כששנו אונס ומפתה
מאתיים ואין לה קנס ולבתולה מהנישואין יש קנס אך כתובתה מנה ,ור' זירא אמר כאילו שנו עמהן כתובת אשה ,עד כאן דברו בבתולה ויש להסתפק איזה מנה
לפני ר' מנא שמדובר שהתגיירו או השתחררו או נפדו פחות מבנות ג' שנים אמר מקבלת אלמנה ור' חנינה אמר שדי לאלמנה לקבל מחצית מבתולה א''כ הוא מנה
לו ר' מנא א''כ הן כישראליות לגמרי. צורי ,ור' חייה בר אדא אמר שגם אם שנו שם כתובת אשה אך נחלקו בזה תנאים
