תמצית העמוד גפ"ת · Tamtzis Hasamud Gemura Tosfos — לך לך (2026-10-19)

ע
מחזור חדש
בשיעורי 'ללמוד
להנות ולזכור'
פרטים בגליון
מאחורי הקלעים
גליון | 37יומא פ :עד סוכה ח | :חשון ה'תשפ"ז
בליעה היא כדרך אכילה ,והשני אינו משלם אלא דמי לאו וכרת על מלאכה ,דחמשה קראי כתיבי פ :שיעור ככותבת שוה בכל אדם ,דקים להו
עצים לראשון כיון שהראשון קנאם ונתחייב בתשלומיהן ,במלאכה ,והיינו אזהרה ליום וללילה ועונש ליום לרבנן שבזה מייתבא דעתיה ,ואף עוג מלך הבשן
וללילה ,וחד לאפנויי ללמוד אזהרה לעינוי יום ואינם ראוים עוד אלא להסקה.
מייתבא דעתיה זמן מועט בשיעור זה ,וכן האוכל
פ"א .צירוף שתיה ואכילה לשיעור -לתנא ולילה ממלאכה ,בגז"ש דעצם עצם.
לולבי גפנים מתיישבת דעתו לזמן מועט ,וזה
דמתני' אין מצרפים אכילה ושתיה לשיעור ,לריש פ"א :יש מצוה להוסיף מחול על הקודש בכניסת הטעם ששיעור זמן אכילת הככותבת ביוה"כ הוא
לקיש ורב חסדא דין זה הוא כרבי יהושע הסובר יוה"כ דכתיב "בתשעה לחודש בערב" ,וכן ביציאת בכדי אכילת פרס חצי ככר שהוא מזון ב' סעודות ,ואם
לענין טומאה שאין מצטרף אלא דבר ששוה גם יוה"כ דכתיב "מערב עד ערב" ,ושבת לומדים שהה מתחילת האכילה לסופה יותר משיעור זה אין
בזמן טומאתו וגם בשיעורו כגון שני חצאי זיתים משני מ"תשבתו" וימים טובים לומדים מ"שבתכם" ,או מצטרף( ,אף ששיעור זה נאמר בעלמא לגבי כזית),
מתים או משתי נבילות ,או שני חצאי עדשה משני שרצים ,שלומדים מדכתיב "בעצם" שבא למעט מעונש, דביותר מזה לא מייתבא דעתיה ,אבל בשתיה לא
משא"כ כגון מת ונבילה שאף ששניהם בכזית זה טומאת ומשמע שיש חיוב תוספת. מייתבא דעתיה אלא במלוא לוגמיו שלו.
שבעה וזה טומאת ערב( .וכתבו התוס' (ד"ה כל) דהא דבעי
מכזית,ג' קרא שרביעית דם הבאה משני מתים מטמאה באהל ,היינו כל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי התוס' (ד"ה ושיערו) מחשבים שלפי ר"ש כל ביצה יש בה
גרוגרות ושלש שמיניות של גרוגרת ,וגרוגרת גדולה
וקיימא לן הלכה כר"ש שטומאת אוכלין בכביצה ,וא"כ איך בבאה משני נפלים שבכל אחד אין רביעית ,אבל אם יש ועשירי.
בכל מת רביעית א"צ קרא ,שהרי טומאתם ושיעורם שוה).
הגמרא בכריתות (י"ד ).אומרת ששייך להתחייב כמה ולרבי יוחנן ורב נחמן דין זה הוא לכו"ע ,ומשום אכל אוכלים שאינם ראוים לאכילה או שתה
חטאות באכילה אחת ,הרי אין בית הבליעה מחזיק יותר מב'
זיתים שזה פחות מכביצה .ותירצו שרק לענין טומאת שע"י הצירוף לא מייתבא דעתיה ,אבל לענין משקין שאינם ראוים לשתיה פטור .והכוסס
אוכלין הלכה כר"ש שזה בכביצה ,ולא לדברים אחרים .ור"ת טומאה סוברים רבנן שמצטרפים אף באינם פלפלי וזנגבילא ,יבשים פטור דאין זה מיישב דעתו
כיון שאינו בדרך אכילתו ,אבל רטובים שהם ראוים מתרץ שב' זיתים שיעורם כג' גרוגרות מפני שהם קשים שוים ,דשם טומאה חד הוא.
לאכילה חייב( ,פלפלי רטיבתא חייבים בערלה, ועגולים ויש בהם גרעין ,וגרוגרות הם בלי גרעין והם
ונאמר על זה "ארץ לא תחסר כל בה" .הימלתא -
נמעכות בבית הבליעה ונוחות להבלע ,וכותבת הגסה גדולה חילוק חטאות -אכל ושתה בהעלם אחד אינו
חייב אלא חטאת אחת דשניהם שם אחד ,דאכילה בשמים עם דבש הבאה מארץ כוש מותרת ואין בה
מכזית וכגרוגרת וקטנה מכביצה.
שיעור טומאת גוויה שמי שאכל אוכלין טמאים הוא ושתיה מחד קרא נפקי ,אבל אכל ועשה מלאכה חייב משום בישולי נכרים כיון שזה נאכל כמות שהוא חי ,ולא
משום גיעולי נכרים כיון שזה נותן טעם לפגם ,וברכתה ב' חטאות דמתרי קראי נפקי.
פסול מלאכול בתרומה הוא באכל חצי פרס כשתי
בורא פרי האדמה) .והאוכל עלי גפנים פטור, ביצים שלוקות בכדי אכילת פרס ותו לו ,ואף
לולבי גפנים שלבלבו רק אחרי ראש השנה וי"א אזהרה בעינוי מנלן ששיעור אכילת פרס נאמר לגבי כזית ,שאני
טומאת גוויה שהיא דרבנן ,וקרא שנאמר לגבי לריש לקיש הא דכתיב "כי כל הנפש אשר כל ל' יום ,חייב.
מאכלות אסורות "ולא תטמאו בהם ונטמתם בם" תעונה" ולא כתיב אזהרה בעינוי ,הטעם הוא מפני חיוב מעשר וטומאת אוכלין בפלפלין ותבלינים -כתבו
שזו אזהרה על האכילה ,ואין זה אזהרה מלהטמא ,שהרי רק שא"א לכתוב בלשון אזהרה ,דאם היה כתוב "לא התוס' (ד"ה שהפלפלין) שאותם פלפלין שנשחקים וגובלים
כהנים מוזהרים על הטומאה ,אסמכתא בעלמא הוא יאכל" אכילה בכזית משמע ,והתורה לא חייבה אלא אותם במים כמו שעושים לטיבול ,הם ראוים לאכילה בעין
ועיקר כוונת הפסוק לומר שאדם שמטמא את עצמו מעט כשמתיישבת דעתו ,ואם היה כתוב "לא תעונה" היה וחייבים במעשר ומטמאים טומאת אוכלין ,אבל מה שלא
גובלים במים וטוחנים אותם כעפר כמו שעושים לתת לתוך מטמאים אותו הרבה .שיטת ריב"א (תוד"ה וחצי) שפסול
גוויה היינו מגזירת י"ח דבר שהאוכל מאכל שהוא ראשון או משמע שצריך לאכול ,ואם היה כתוב "השמר פן הקדירה ,אינם ראוים לאכילה והם פטורים מן המעשר
שני לטומאה דינו כשני לטומאה שהוא פוסל את התרומה( ,תבוא לידי) לא תעונה" א"כ נפישי לאוי דהשמר ופן ואינם מטמאים טומאת אוכלין .אי נמי פלפלין אינם חייבים
במעשר כלל כיון שגם אחרי שחיקתם אינם ראוים לאוכלם שניהם לא תעשה ושמא לא רצה הכתוב להרבות בו לאוין, שמא ישתה תרומה ביחד עם אכילת דבר טמא .ולר"ת
בפני עצמם ,ורק דבר הראוי לאוכלו בפני עצמו חייב .עוד ואם היה כתוב "השמר במצות עינוי" הרי השמר הגזירה היא שלא לאכול תרומה אחרי אכילת דבר טמא
כתבו התוס' שמיני תבלין שעיקרם עשוים להטעים מאכל דעשה הוא עשה (לריש לקיש שהוא מרא דשמעתתא, (אבל לגעת מותר לו) ,שמא יחשבו שכמו שבמעיו התרומה
אחר פטורים ממעשר ,ואינם מטמאים טומאת אוכלין ,ומיני
תבלין שראוים לאכילה בפני עצמם ופעמים שמתבלים
ולריו"ח השמר דעשה זה לאו .תוד"ה השמר) .אך קשה נוגעת במאכל הטמא כך מותר שיגעו בחוץ ,וגזרו בשני
דהוה מצי למיכתב "אל תסור מן העינוי". ביצים משום שבכביצה ודאי נשאר משהו בין השיניים
בהם את הקדירה כגון בצל וקפלוט ,חייבים במעשר
והחניכיים וכיון דאפיקתיה מכביצה אוקמוה אשני ביצים.
ומטמאים טומאת אוכלין ,ולענין עירוב בעינן דבר שיהיה לתנא דברייתא לומדים אזהרה בעינוי גז"ש עצם
מתוקן כבר לאכילה.
עצם ממלאכה ,ובמלאכה כתיב "וכל מלאכה לא כל האוכלים מצטרפים לככותבת ,ואומצא עם
שתה ציר או מוריס פטור ,חומץ לתנא דמתני' תעשו". מלח שעליה ,המלח מצטרף לבשר אע"פ שאין דרך
חייב כרבי הסובר שחומץ משיב את הנפש ומבטל לתנא דבי רבי ישמעאל לומדים מגז"ש עינוי לאכול מלח ,כיון שדרך לאכול אומצא עם מלח,
את העינוי ,לרב גידל בר מנשה אין הלכה כרבי, עינוי מנערה המאורסה. וציר שע"ג ירק חשיב אוכל לענין להצטרף לירק
ודווקא בדיעבד ומעט ואינו מזוג ,אבל הרבה או כיון שמשקה הבא להכשיר למתק את האוכל דינו
לרב אחא בר יעקב לומדים שבת שבתון משבת
מזוג או לכתחילה לא. כאוכל.
בראשית .ולרב פפא יוה"כ עצמו קרוי שבת,
דכתיב "תשבתו שבתכם". האוכל אכילה גסה ביוה"כ שאכל בליל יוה"כ כשהיה
תענית יוה"כ בתינוקות
שבע מהסעודה המפסקת ולא נהנה מהאכילה ,פטור,
מדאורייתא אין קטן חייב במצוות עד שיהיה בן י"ג תוספת יוה"כ-
שנה ויביא ב' שערות ,וקטנה מגיל י"ב שנה ותביא ב' דכתיב "אשר לא תעונה" פרט למזיק את עצמו ואת
שערות ,וממילא לפני כן אינם חייבים בתענית ,ולעיל אין כרת ולאו על איסור מלאכה ואכילה בתוספת האוכל ,ואינו מבטל ממנו שום עינוי ע"י אכילה זו .וזר
(ע"ח ):נתבאר שמותר לתת להם לאכול וכו' (מלבד יוה"כ ,דכתיב "בעצם היום הזה" לגבי חיוב כרת שאכל תרומה באכילה גסה או שכסס (כל דבר
נעילת הסנדל) אף שאסור להאכיל איסור לקטנים, בין לענין מלאכה בין לענין עינוי ,וכן באזהרת שהוא אוכלו שלא כדרך אכילתו קרי ליה כוסס) שעורים
מפני שזה נצרך לגידולם .והנה בכל המצוות יש דין מלאכה ,וכ"ש שאזהרת עינוי אין בתוספת של תרומה אינו חייב חומש ,דכתיב "כי יאכל"
לחנכם ולהרגילם לקיים את המצוה לפני שהם גדולים,
כך אחד לפי חריפותו ,וכל מצוה לפי עניינה ,ולהלן (דמלאכה חמורה שאסורה גם בשבת ,משא"כ פרט למזיק .אכל שזפין של תרומה שבלעה
יבואר מתי יש דין חינוך לענין תענית יוה"כ. עינוי) ,אבל ביוה"כ עצמו בין ביום ובין בלילה יש חבירו והקיאה ,הראשון משלם קרן וחומש דגם
פ"ב .לתנא דמתני' אין מענים תינוקות -אין חייבים רוצים להפיל אדם על תינוק כדי להורגו ואם יעכבם כמאה ומאה כתרי) ,הני מילי לענין אומדנא
למנוע מהם מאכל ביוה"כ ,אבל מחנכים אותם יהרגוהו ,אין לו ליהרג ,דאדרבה מאי חזית שדם התינוק דממונא ,אבל בפיקוח נפש אפי' בספק מותר.
סומק טפי וכו' ,ועוד דההקש ברוצח מדבר בהורג בידים.
לתענית שעות ,לפני שנה או שנתיים ,כדי להרגילם ולגבי אסתר מבואר שאפילו בפרהסיא אינה חייבת ליהרג מי שאחזו בולמוס (-חולי הבא מחמת רעבון ,ועיניו
למרות שיש בזה חילול ד' ,ולרבא לא מהני קרקע עולם כהות ,והוא מסוכן למות) מאכילים אותו אפי' דברים במצוות.
לענין פרהסיא ,וטעם ההתר הוא שבדבר שיש לו הנאה
טמאים עד שיאורו עיניו ,והיינו משיבחין בין טוב לרב חסדא בתינוקת חולה (-כחוש ותשוש כח)
ליכא חילול השם ,או שרבא מודה שטעמא דקרקע עולם
מועיל לפרהסיא ,ורק מוסיף טעם נוסף להתיר .וי"מ שטעם לרע שבזה יודעים שנתרפא ,ולאביי היינו בין טעם מחנכים לשעות מבת י' ,ובבריא מבת ט'.
לרב הונא ורב נחמן תינוקת בריאה בת ח' וחולה ההתר באסתר הוא משום שהיא לא נהנתה מהעבירה ,טוב לטעם רע .ואם אין מאכלים מותרים מאכילים
בת ט' מחנכים אותה לשעות ,ובת י' בבריאה ובת והקשו התוס' שהרי יש איסור ערוה גם בלי הנאה כגון אותו הקל הקל תחילה ,נבילה ושביעית לאחר זמן
י"א בחולה משלימה מדרבנן ,ותינוק בן ט' בבריא בשלא כדרכה ,וא"כ זה עצמו לא סיבה שא"צ למסור נפש ,הביעור קלים מטבל ,דטבל הוא מיתה בידי שמים
ובן י' בחולה מחנכים אותו לשעות ,בן י"א בבריא ועוד דא"א שלא תהנה קצת( ,ודברי הגמרא לגבי יעל הם והשביעית בעשה ,טבל ותרומה אם יכולים להפריש
להסביר למה יש לה מעלה בזה יותר משרה רבקה רחל
שיש די בחולין של טבל זה להאכילו לאחר שתינטל
ובן י"ב בחולה משלים מדרבנן .והא דתנא במתני' ולאה שנתכוונו להבנות מבעליהם ,אף שגם לה היה הנאה,
לפני שנה ולפני שנתיים ,היינו בתינוקת חולה וההסבר הוא שצערה היה גדול מהנאתה) .והא דאמר רבא תרומתו ,אע"פ ששבת היא מפרישים ויאכל חולין,
שאין אונס בערוה מפני שאין קישוי אלא לדעת ,י"מ ואמר רבה שאפי' אם חיוב התרומה הוא מדרבנן
שמתענה לשעות שנתיים קודם הזמן שהם
שהכונה דווקא באופן שבא להתרפא ע"י בעילת ערוה ,כגון בעציץ שאינו נקוב ,עדיף לעבור איסור
משלימים מדרבנן ,ושלוש שנים לפני שמשלימים
ושיטת ר"י שאף אם מדביקים אותו בערוה יהרג ואל יעבור ,הפרשה בשבת ולא איסור טבל דרבנן שמא יבואו
מד"ת.
כיון שאין קישוי אלא לדעת ,וחשיב כעושה מעשה אף שזה להתיר בכהאי גוונא גם טבל דאורייתא ,ואם כשיפרישו
לרבי יוחנן אין דין להשלים מדרבנן ,אלא תינוקת בא לו ע"י אונס( ,אבל המשמש באבר מת פטור לפי רבא) ,לא ישאר לו מספיק לאכול ,לת"ק לא יפרישו
ועוד י"ל שאינו חייב אלא אם הדביקוהו ואז נתקשה ,אבל
בת י' בבריאה ובת י"א בחולה מחנכים אותה אם הדביקוהו ושימש מת או שנתקשה לאשתו והדביקוהו (דטבל קל מתרומה מפני שאפשר לתקנו) ,ולבן
לשעות ,ובת י"ב משלימה מדאורייתא .וכוונת פטור .עוד כתבו התוס' שי"ל שאף נערה תיהרג ואל תעבור ,תימא יפרישו ויאכל תרומה (שהיא קלה מטבל
מתני' לשנה או שתים הסמוכות לפרקן ,ואינו אם מאנסים אותה לעשות מעשה להביא את הערוה עליה .לפי שהיא מותרת לכהן).
ודעת ר"ת שבביאת נכרי א"צ האשה למסור נפשה ואינה גורס "לפני".
חינוך שעות היינו לאכול שעה לאחר הזמן שרגיל חייבת מיתה בביאתו ,דרחמנא אפקריה לזרעיה והוי כביאת פ"ג :מי שנשכו נחש בשבת קורין לו רופא
בהמה ,דכתיב "וזרמת סוסים זרמתם" ,והתיר ר"ת למומרת ממקום למקום ,ומקרעים לו את התרנגולת, לאכול.
שנישאת לנכרי וחזרה בתשובה והנכרי התגייר לקיימה ,וגוזזים לו מן הכרישין ומאכילים אותו מהם ולרבי
דאינה נאסרת לבועל בביאת נכרי ,אבל דעת ריב"ם
שבביאה ברצון היא נאסר על הבעל והבועל ,וכן פנויה א"צ לעשרם ,ולר"א בר"ש לא יאכל עד שיעשר. דחית איסורים מפני פיקוח נפש
שנבעלה לנכרי אסורה לכהן אע"פ שבבהמה אינה נאסרת ,הגמ' רוצה לומר שרבה (הנ"ל לענין מי שאחזו
כתיב "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה
ודווקא לענין חייס רחמנא אפקריה לזרעיה( ,ואף שיש בולמוס) סובר כר"א בר"ש ,והגמ' דוחה שגם רבי אותם האדם וחי בהם" ,ולמדו חז"ל מפסוק זה שקיום
איסור מיתה בביאת נכרי ,מ"מ מרדכי לא גירש את אסתר מודה שבדגן שחיוב המעשר בו דאורייתא ,אף המצוות נעשה באופן שלא יבוא ע"י עשייתם אפילו
כשהלכה למלך להצלת כלל ישראל ,כדי שלא יודע עי"ז אם הוא גדל בעציץ שאינו נקוב יעשרו אטו עציץ לידי ספק מיתה( ,וע"ע לקמן פ"ה דרשות נוספות).
למלך שהיא היתה אשתו) .ומי שאנסוהו נכרים והשתחוה נקוב ,ורק בכרישים שהם ירק ותרומת ירק דרבנן ובג' עבירות חמורות (עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות
לבהמה שלו ,אם הנכרים כפפוהו אין זה נחשב שהשתחוה, דמים) חייב האדם למסור נפשו ולא לעבור על
ואם אנסוהו שיתכופף בעצמו ,לרבי זירא הבהמה לא לא יעשר.
העבירה .ולהלן (פ"ב – .פ"ה ):יבוארו מקורות הדינים
דבש מועיל לבולמוס מפני שמאיר עיניו של אדם, נאסרת אע"פ שהוא מחויב למסור נפשו ,כיון שבדיעבד הללו ,וכמה פרטי דינים בדברים הנדחים מפני פיקוח
הוא פטור ,ואם השתחוה שלא באונס מיתה ,לאביי חייב אף נפש ,כיצד ינהג בהם.
והני מילי כשאוכלו לאחר אכילתו ,אבל קודם אם לא קיבלה עליו באלוה ,ולרבא אם השתחוה בפירוש
אכילה מיגרר גריר (מושך את ליבו לאכול עוד) ,וי"א לשם קבלת אלוהות חייב והבהמה נאסרת. עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר או
שרפואת הבולמוס היא אליה (בשר שמן מאד) עם ביוה"כ והיא מתאוה למאכל ,ואם לא תאכל זה סכנה לאם
דבש וי"א אף סולת בדבש ,וי"א אף קמח שעורים עוברה שהריחה אוכל ביוה"כ לוחשים לה
שיוה"כ היום .אמו של רבי יוחנן נתרצתה ע"י ולעובר ,נותנים לה על הפה מקל עם רוטב ,ואם
בדבש ,ורבי יוחנן אכל תאנה מצד מזרח של לא נתיישב דעתה נותנים לה לאכול רוטב ,ואם
האילן ,מפני שהתאנים שם משובחות מפני הלחישה ,ואמו של שבתאי אוצר הפירות להפקיע
שערים לא נתרצתה ע"י הלחישה. לא נתיישב דעתה נותנים לה לאכול ממש ,דאין
שהשמש מכה על הפירות מבוקר עד חצות היום ,והשמש
דבר שעומד בפני פיקוח נפש חוץ מג' עבירות.
ממתקת את הפרי .ורבי יהודה לקח אוכל מרועה
אחד מפני שאחזו בולמוס.
פ"ג .מתי מאכילים חולה ביוה"כ-
מנלן שיהרג ואל יעבור בג' עבירות
מתני' -חולה מאכילים אותו על פי בקיאין שני
רבי מאיר הוה דייק בשמא ,וכשנתארח אצל רופאים שיאמרו שזה סכנה אם לא יאכל ,ואם אין שם
חמורות-
אדם ששמו כידור לא הפקיד ממונו אצלו מפני בקיאים מאכילים אותו על פי עצמו ,עד שיאמר עבודה זרה מדכתיב "בכל נפשך" ,ונאמר אף בכל
שחשש שהוא רשע ,דכתיב "כי דור תהפוכות די. מאודך שיש שחביב עליו ממונו מגופו ,ויש
המה" ,אבל רבי יהודה ורבי יוסי הפקידו ממונם שחביב עליו גופו מממונו.
חולה אומר צריך ורופא (דוקא באחד) אומר א"צ
אצלו ,ור"מ לא אמר להם ,מפני שיש לחשוש
מאכילים אותו ,ולא אומרים שהרופא יודע יותר, גילוי עריות הוקש לשפיכות דמים דכתיב "כי
מפניו אבל אין להחזיקו כרשע ,וכידור אמר
דלב יודע מרת נפשו .ולמר בר רב אשי הולכים כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר
להם לא היו דברים מעולם ,והשקוהו יין וראו
אחרי החולה להקל אפי' נגד מאה רופאים .ונחלקו הזה"( .וכן לומדים מהקש זה שמותר להציל אדם
על שפמו עדשים ,ואמרו לאשתו שתתן להם
מרציחה ע"י הריגת הרוצח ,כפי שזה מותר בגילוי רבוותא אם הלכה כמר בר רב אשי או לא .י"א שהלכה
ממונם לפי הסימן שאכל עדשים ,ונתנה להם, עריות דכתיב "ואין מושיע לה" הא אם יש מושיע יושיענה כמותו בכל הש"ס חוץ ממיפך שבועה ואודיתא ,ולר"ח חוץ
וכידור הרג אותה .ועל זה אמרו שבגלל מים ממיפך שבועה וחיוורי חוורי ,ורב האי ורבינו גרשום פסקו
אחרונים נהרגה נפש ,שדרך הנוטלים ידים לקנח
בכל אופן שיכול).
כמותו רק במיפך שבועה ואודיתא .תוד"ה מר.
שפמם ,ואם היה עושה כך לא היו רואים שאכל עדשים. רופא אומר צריך וחולה אומר א"צ מאכילים אותו, פ"ב :ברציחה יהרג ואל יעבור מסברא ,דמאי
(ובבגלל מים ראשונים האכילו אדם בשר חזיר דתונבא (-שטות מחמת חוליו) הוא דנקיט ליה. חזית דדמא דידך סומק טפי וכו' ,דכיון שההתר הוא
בפונדק שהיה מוכר לנכרים בשר חזיר ולישראל בשר משום "וחי בהם" והיינו שנפשו של אדם חביבה לקב"ה
כשר ,ונכנס ישראל שלא נטל ,ונתנו לו בשר חזיר). חולה ורופא אומרים א"צ ,פשוט שמאכילים אותו
יותר מן המצוות ,וממילא היכא שבכל מקרה אחד ימות אין
ע"פ שני רופאים שאומרים שהוא צריך ,דספק התר לבטל מצוה ,דמנין שהוא חביב לקב"ה יותר מחבירו.
כלב שוטה נפשות להקל.
דין יהרג ואל יעבור כשאינה עושה מעשה -כתב רש"י
סימני כלב שוטה הם שפיו פתוח ,ורירו נוטף, חולה וב' רופאים אומרים א"צ ,וב' רופאים שדין יהרג ואל יעבור נאמר על הבועל ,אבל האשה אינה
ואוזניו סרוחות (-גדולות ומתקפלות כלפי מטה) ,וזנבו אומרים שצריך ,מאכילים אותו ,ואע"פ שבענין מצווה למסור נפשה כיון שהיא קרקע עולם ,כדמצינו
מוטל על ירכותיו ,ומהלך בצידי דרכים .וי"א אף התלוי באומדנא כגון בשומא ששמין לבעל חוב באסתר .וכתבו התוס' (ד"ה מה רוצח) שיש ראיה לדבר
נובח ואין קולו נשמע. הולכים אחרי רוב דעות (משא"כ בעדות דתרי מרוצח עצמו ,שהטעם ברוצח הוא משום מאי חזית ,ואם
בחוטמו ,וי"א עד ליבו( ,ואינו תלוי במחלוקת אם תינוק והתינוק נבעת אע"פ שכוונתו לשיפי -נסרים, פ"ד .נעשה כלב שוטה ע"י נשים כשפניות ,וי"א
הולד נוצר מראשו או מטבורו ,דאפילו לאבא וי"מ קיסמים להדלקה ,ולכבות הדליקה במים אע"פ ע"י רוח רעה ,ונ"מ שאם זה רוח רעה לא יהרגנו
שאול לענין יצירה האדם נוצר מהאמצע ,אבל שהוא מיישר את הגחלים לצלות עליהם לערב ,או מקרוב אלא ע"י חץ מרחוק.
החיות עיקרה באף) ,והני מילי מלמטה ,אבל להפסיק ע"י מים בכלי מתכת או חרס בפני הדליקה המתחכך בכלב שוטה מסתכן ,ומי שנשכו כלב
מלמעלה אם אין רוח חיים באפיו לכו"ע אין שיש בה סכנת נפשות אפי' אם הסכנה היא בחצר שוטה מת ,והגמ' מבארת מה הרפואה לדברים
ממשיכים לפקח. אחרת שיש שם חולים או קטנים( .וכתבו התוס' (ד"ה
אלו.
בדק ומצא שעליונים מתו ימשיך לפקח בשביל מכבין) שהחידוש המיוחד בזה הוא שמותר להביא כלים גם
דרך רה"ר ,אע"פ שעובר על הוצאה והכנסה וגרם כיבוי ,וכן מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילים אותו מחצר
התחתונים שמא הם חיים ,וכן היה מעשה. י"ל שהוצאה זו אסורה שמא קודם שיביאם תעבור כבד שלו מפני שאין זה רפואה גמורה להתיר איסור
הדליקה) .וצריכא. בהמה טמאה ,ולר' מתיא בן חרש מותר דס"ל שהיא
מנין שפיקוח נפש דוחה שבת-
רוב בפיקוח נפש -ט' ישראל וכותי אחד ונפלה רפואה גמורה.
לרבי ישמעאל לומדים מדין בא במחתרת
מפולת על אחד מהם ואינו יודע אם הוא ישראל או כותי,
שמותר להצילו בנפשו אף שיתכן שבא רק לגנוב מחללים ע"פ הרוב ,מחצה על מחצה מחללים
דיני רפואה בשבת
ממון ,ועוון שפיכות דמים מטמא את הארץ וגורם דספק נפשות להקל ,ט' כותים וישראל אחד מלבד איסור חילול שבת שהותר לחולה במקום
לשכינה שתסתלק מישראל ,וק"ו שדוחה שבת. פיקוח נפש ,חכמים אסרו לקחת תרופות בשבת גזירה
מחללים דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, שמא יבוא לשחוק סממנים ,ואיסור זה מותר בחולה
לר"ע לומדים מדכתיב "מעם מזבחי תקחנו ובפרשו לחצר אחרת ושם נפלה על אחד מפולת, שנפל למשכב או שהוא חולה בכל גופו .ולהלן יבואר
למות" ולא מעל מזבחי להתחייב מיתה אלא דבעלמא בניידי אמרינן כל דפריש מרובא פריש ,אם מתי מותר לקחת תרופות בשבת.
משלים עבודתו ,אבל להחיות כגון ללמד זכות על אדם החושש בפיו מטילים סם לתוך פיו בשבת ,מפני פרשו כולם מחללים כיון שהוחזק ישראל בחצר השניה
שנדון בבי"ד ליהרג לוקחים אפילו מעל מזבחי ,אע"פ שספק נפשות דוחה את השבת ,ומודים בזה רבנן (אע"פ שיצאו כולם חוץ מאחד מהחצר השניה .תוד"ה הא),
שיש ספק אם יש ממש בדבריו ,ואע"פ שעבודה לר' מתיא בן חרש ,כדמצינו שרבי יוחנן עשה דאמר שמואל אין הולכים בפיקוח נפש אחר
דוחה שבת ,ק"ו שפיקוח נפש דוחה שבת. הרוב דכתיב "וחי בהם" שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי
רפואה בשבת לחולי צפדינא שהוא בשיניים וחניכיים,
הואיל ומתחיל בפה ונגמר בבני מעיים ומסוכן הוא .מיתת ישראל( .תוד"ה ולפקח) ,ואם פרשו מקצתם אין
פ"ה :לרבי אלעזר אם מילה שהיא לאחד
מחללים הואיל ולא הוחזק ישראל בחצר השניה.
מרמ"ח אברים דוחה שבת מפני שחייבים עליה כרת רבי יוחנן גילתה לו מטרוניתא רפואה ונשבע לה
לאחר זמן ,כ"ש שתיקון כל גופו דוחה שבת. "לאלוקי ישראל לא מגלינא" ודרש רפואה זו פ"ה .מצא תינוק מושלך בעיר שדרים בה
לרבי יוסי ברבי יהודה לומדים מדכתיב "אך את בפירקא ,שהרי לא נשבע שלא יגלה לעמו ישראל וכותים ,אם רובה כותים ,דנים אותו ככותי
שבתותי תשמורו" ,אך חילק. ישראל ,ולא היה בזה משום חילול ד' שסבורה ומותר להאכילו נבילות עד שיגדל ויקבל עליו גירות,
לרבי יונתן בן יוסף לומדים מ"קודש היא לכם" (אבל לשמואל לענין פיקוח נפש מפקחים וכנ"ל שעובר על שבועתו כי אמר לה שעתיד לגלות.
מי שאחזו ירקון מאכילים אותו בשר חמור ,וכ"ש דמצוה להחיותו) ,ואם שור שלו נגח שור של ישראל
היא מסורה בידכם ולא אתם בידה.
משלם נזק שלם ככותי (תוד"ה לא) .אם רוב ישראל וחכמים אוסרים.
לרבי שמעון בן מנסיא לומדים מדכתיב "ושמרו דינו כישראל לענין שמחזירים לו אבידתו (ואף
בני ישראל את השבת" ,חלל עליו שבת אחת כדי לשמואל שאין הולכין בממון אחר הרוב ,הני מילי בדבר מקיזים דם לסרונכי ,וחכמים אוסרים.
שהגיע לידו ברשות בעלים כמו מוכר שור לחבירו ונמצא שישמור שבתות הרבה כדמסיים קרא "לעשות את
פ"ד :מי שצריך לקחת רפואה ח' ימים והיום
נגחן ,אבל בדבר שלא הגיע לידו ברשות בעלים לא .השבת" והיינו לעשות שבתות אחרות.
הראשון חל בשבת אפילו אם אין הספק לשבת זו
ובכתובות איתא שיש כאן חידוש שאע"פ שזו עבירה גדולה לשמואל לומדים מ"אשר יעשה אותם (את המצוות)
דפשיטא לן דהיום לא ימות ,מתחיל ליטלה בשבת להחזיר אבידה לכותי מחזירים ברוב ישראל ,וכ"ש להחיותו
שאינו כ"כ עבירה שהרי מפרנסים עניי כותים עם עניי וחי בהם" שודאי יחיה על ידם ולא שיגיע לידי ספק
אע"פ שיקחנה בב' שבתות ,וא"צ להמתין למוצאי
ישראל מפני דרכי שלום .תוד"ה להחזיר .ואם נגח שור של שמא ימות בהם.
שבת.
ישראל שור שלו ,חייב .תוד"ה לא) ,ומצווים להחיותו ,הגמ' אומרת שלכל הלימודים יש פירכא חוץ
אבל לייחסו כגון אם היא נקיבה ובאים להתירה לכהן לא מהלימוד מ"וחי בהם"( ,מחתרת לפי רבא זה ודאי פיקוח נפש
(ואף באופן שאין חוששים לאסופי כגון שאבריה מתוקנים ,פיקוח נפש ,דחזקה אין אדם מעמיד עצמו על כפי שנתבאר לעיל פיקוח נפש דוחה שבת ושאר
חוששים שהיא נכרית ,וגיורת אסורה לכהונה ,ואע"פ שיש
ממונו ,וממילא הגנב יהרגהו אם יעמוד כנגדו ועל איסורים חוץ מג' עבירות חמורות .הגמרא לקמן
רוב ישראל ,עשו מעלה ביוחסין להצריך תרי רובי) .מחצה
דעת זה הוא בא ,והבא להורגך השכם להוגו .מעם מבארת פרטי הדינים בזה.
על מחצה ישראל ,וכגון שנגח שורו תם את שור
מזבחי -שמא הכונה כדאמר אביי לענין מה שאם
בדרך להסקל הנדון טוען שיש לו זכות ללמד על עצמו,
מחממים מים לחולה בשבת בין להשקותו ובין ישראל שמשלם חצי נזק ,אבל בנגח שור ישראל
לרוחצו אפילו שיש צד שיבריא מאיליו ,ואפי' אין
את שורו פטור עד שיביא ראיה שישראל הוא ,שמחזירים אותו אפילו ד' וה' פעמים ,והכונה ששולחים
סכנתו אלא לשבת אחרת אין ממתינים שמא ואין מצווים להחיותו( .תוד"ה להאכילו) .ואין מחזירים לו
אבידה ,דאמר ליה אייתי ראיה שישראל את ואחזיר לך .זוגא דרבנן ובודקים דבריו אם יש בהם ממש ,והוי יתרפא מאיליו.
(תוד"ה להחזיר) .ואם נגח שור שלו שור שלנו אינו משלם ודאי ,וכן שאר דרשות י"ל דהוי ודאי ,ספק מנלן).
חילול שבת לצורך חולה אין עושים ע"י נכרים אלא פלגא( .תוד"ה לא).
דרך כפרת העוונות אלא ע"י גדולי ישראל ,ואפילו היכא דאפשר בנכרי
מצוה לעשות ע"י ישראל ,שמא יתעצל הנכרי ולא יעשה מחללים שבת אפי' לצורך חיי שעה.
כתב הרמב"ם (תחילת הלכות תשובה) בזמן הזה שאין
אין מצילים את המת מפני הדליקה ,ולרבי יהודה ויבוא לידי סכנה .תוד"ה אלא.
בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה אין שם אלא
תשובה ,התשובה מכפרת על כל העבירות ,אפילו בן לקיש מצילים ,דאדם בהול על מתו ואם לא נשים וכותים שאמרו שצריך לחלל שבת אין
רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו יוכל להציל יבוא לכבות ,אבל בפיקוח הגל אם מחללים על פיהם ,אבל מצטרפים לדעת אחרת
שום דבר מרשעו שנאמר "רשעת הרשע לא יכשל בה מצאוהו מת אסור להמשיך לפקח לכו"ע כיון שאם שנים אומרים צריך ושלשה אומרים אין צריך ,וכותי
ביום שובו מרשעו" ,ועצמו של יום הכפורים מכפר
שאין חשש שיעבור איסור דאורייתא אם יבהל. או אשה אומרים צריך ,מצרפים אותם והוי פלגא וספק
לשבים שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם .עוד כתב נפשות להקל.
הרמב"ם אף על פי שהתשובה מכפרת על הכל ועצמו
מי שנפלה עליו מפולת ויש ספק אם הוא שם
של יום הכפורים מכפר ,יש עבירות שהן מתכפרים
או לא ,או שיש ספק אם הוא חי או מת ,או שיש הזריז לחלל שבת לפיקוח נפש בכל דבר הנצרך לו
לשעתן ויש עבירות שאין מתכפרים אלא לאחר זמן. לנפש להעביר סכנת מות הרי זה משובח ,וא"צ לימלך
ספק אם הוא כותי או ישראל ,מפקחים עליו את
עכ"ל .ולהלן יבוארו דרכי הכפרה בכל סוגי העבירות.
הגל .עד היכן הוא מפקח אם הוא נראה כמת שאינו בבי"ד אפילו כשיש לו תועלת נוספת בדבר,
אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל ,לפני מי אתם ומותר לפרוש מצודה להציל תינוק שנפל לים
מזיז אבריו ,אם מפקחים מלמטה למעלה שמצאו
מיטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים, אעפ"י שצד דגים ,ולעקור חוליא להציל תינוק
דרך מרגלותיו ,י"א עד חוטמו ואם אינו מוציא רוח
מחוטמו ודאי הוא מת ויניחוהו ,ואף אם אין ליבו דופק שנאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" שנפל לבור אע"פ שבונה מדרגה שהוא משפיל שפת
ממשיכים לפקח ,דלפעמים אין החיות ניכרת בליבו וניכרת ואומר "מקוה ישראל ד' " ,מה מקוה מטהר את הבור ועי"ז נח להכנס לבור ,ולשבור דלת שננעלה בפני
היכי דמי בעל תשובה כגון שבא דבר עבירה לידו האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את
פעם ראשונה ושניה ,באותה אשה ובאותו זמן מספיקים בידו לעשות תשובה ,דאחרי פעמיים ישראל.
ובאותו מקום ,שבזה יצרו מתגבר עלו ואומר לו קום נעשה לו כהיתר. כפרת הקרבנות -חטאת ואשם ודאי ,מכפרים,
עשה מה שעשית כבר וכבש את יצרו.
האומר אחטא ויוה"כ מכפר אין יוה"כ מכפר, ומסתמא איכא תשובה ,שאם לא היה מתחרט לא היה
אדם עובר עבירה פעם ראשונה ושניה ושלישית אפילו לרבי שיוה"כ מכפר בלא תשובה ,מאחר מביא קרבן .אשם תלוי הבא על שגגת ספק כרת מכפר
מוחלים לו ,רביעית אין מוחלים לו ,בין בציבור בין שסומך עליו לחטוא אינו מכפר. אך זה לא כפרה גמורה ,אלא תולה להגן עליו מן
ביחיד. היסורים עד שיודע לו שודאי חטא ויביא חטאת ,ואם
עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד הגיע יוה"כ א"צ להביא אשם תלוי מפני שכבר
שירצה את חבירו ,דכתיב "מכל חטאותיכם לפני כללי וידוי נתכפר ביוה"כ.
ד' תטהרו" ,ואפי' מקניטו בדברים צריך לפייסו, מיתה ויוה"כ מכפרים עם התשובה .יוה"כ מכפר
כתב הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ב') ומה היא
וצריך לפייסו עם שלש שורות של שלשה בני התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו על כל עבירות שבתורה ,לרבי אף בלא תשובה,
אדם כלומר ג' פעמים ובכל פעם ג' אנשים ,ולא יבקש ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו חוץ מפורק עול (-כופר בקב"ה) ,ומגלה פנים בתורה
ממנו יותר מג' פעמים ,ואם מת מביא י' בני אדם וגו' ,וכן יתנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי (-שדורש אותה לגנאי) ,ומי שלא מל ,שאין יוה"כ
ומעמידם על קברו ואומר חטאתי לאלוקי ישראל נחמתי ,ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה
מכפר בלי תשובה ,וי"ל שאף לרבי יוה"כ מכפר
ולפלוני. החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה
ידינו וגו' ,וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שאר עבירות בלא תשובה ,ותשובה בלי יוה"כ לא.
רבי זירא היה ממציא עצמו לפני מי שחטא לו כדי שגמר בלבו .עכ"ל .ולהלן יבוארו פרטי דיני וידוי .ועוד (ולרבי יהודה בכל העבירות תשובה תולה ויום
שיוכל לבקש מחילה. מענייני תשובה והמנעות מחטאים. הכיפורים מכפר).
פרסום החטאים -על חטא שאינו מפורסם נאמר רב הביא עצמו בערב יוה"כ לפני טבח שחטא לו, עשה ולא תעשה הניתק לעשה התשובה
"אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" שזה כבוד ד' ,ולא רצה הטבח לבקש מחילה ,ומת הטבח. מכפרת בהם.
שכשאדם חוטא בפרהסיא הוא ממעט כבוד שמים ,ועל
המפורסם נאמר "מכסה פשעיו לא יצליח" .וי"א פ"ז :רב לא חזר לתחילת הדרשה בשביל רבי פ"ו .לא תעשה י"א שהתשובה מכפרת חוץ
כאן בבין אדם למקום ,כאן בבין אדם לחבירו חנינא והקפיד רבי חנינא ,וביקש ממנו רב י"ג מלאו דלא תישא ,וי"א שבכל הלאוים התשובה
שיגלה לרבים כדי שיבקשו ממנו שימחל לו .משה רצה פעמים בערב יוה"כ מחילה (ואע"פ שצריך לבקש תולה ויוה"כ מכפר.
שיכתבו בתורה שמת בגלל "יען לא האמנתם בי רק ג' פעמים ,רב שאני שהחמיר על עצמו) ולא מחל, ונקה לשבים לא ינקה לשאינם שבים.
להקדישני" כדי שלא יחשבו שחטא בחטא ואע"פ שכל המעביר על מידותיו מעבירים לו על ד' חילוקי כפרה -עבר עשה ושב מוחלים לו מיד,
כל פשעיו ,ראה בחלום שרב יעלה לגדולה ,וחשש המרגלים. עבר על לא תעשה ושב ,תשובה תולה ויוה"כ
שימות כדי שרב יהיה ראש ישיבה במקומו מפני
מכפר ,עבר על כריתות ומיתות בי"ד תשובה
עבירות שהתוודה עליהם יוה"כ אחד ושנה בהם ,שאין מלכות נוגעת בחברתה ,ורצה לדחותו מלפניו כדי
יחזור ויתוודה יוה"כ אחר ,ואם לא שנה י"א שאם שיברח לבבל ושם יהיה ראש ישיבה. ויוה"כ תולים ויסורים ממרקים ,ובחילול ד' כולם
מתוודה הרי הוא ככלב שב על קיאו ,וי"א שהחוזר תולים ומיתה ממרקת.
זמן מצות וידוי ביוה"כ עם חשיכה לאחר אכילה
ומתוודה משובח ,דכתיב "וחטאתי נגדי תמיד" חילול ד' -הגמ' מביאה כמה דוגמאות לחילול ד'
משקיבל עליו יוה"כ ,ומ"מ יתוודה לפני האכילה
שאיני סבור שכיפרת לי ,והרי הוא כאילו הוא עומד נגדי. אצל ת"ח בדבר שאינו אסור מדינא אבל אינו ראוי
שמא תיטרף דעתו בסעודה מחמת שכרות ,ויחזור
עבר עבירה ושנה בה נעשית לו כהתר. לת"ח ,כגון תשלום בזמן במקום שאין רגילים
ויתודה ערבית שמא אירע דבר קלקלה של חטא
לתבוע את החוב שהוא לומד ממנו לזלזל בגזל ,הליכת
לר"י בן בבא צריך לפרט החטא בוידוי לומר חטא בסעודה ,וכן שחרית מוסף מנחה ונעילה( .ונחלקו
בירושלמי אם הכונה לנעילת שערי שמים או לנעילת שערי ד' אמות בלא תורה ותפילין שלומדים ממנו לבטל
פלוני חטאתי ,ולר"ע א"צ. תורה ,ת"ח שיצא עליו שם רע ,אם אין משא ומתן
העזרה) ,יחיד אומרו אחר תפילתו וש"צ באמצע.
תשובה מעכבת את הפורענות אף ברשעים שלו באמונה ,ואין דיבורו בנחת.
גמורים שכבר נחתם עליהם גזר דין של פורענות .נוסח הוידוי -הגמ' מביאה מכמה אמוראים מה
לומר בוידוי (אתה יודע רזי עולם ,מעמקי הלב, כמה עניינים בתשובה
מפרסמים את החנפים מפני חילול ד' כדי שלא כתב רבינו יונה (תחילת ספר שערי תשובה) מן
ובתורתך כתוב לאמר כי ביום הזה וכו' ,רבון
ילמדו ממעשיהם ,וכדי שכשבאה עליהם פורענות לא הטובות אשר היטיב השם יתברך עם ברואיו ,כי הכין
העולמים כי לא על צדקותינו וכו' ,כי עוונותינו רבו, יאמרו מה הועיל להם זכותם. להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח
אלוקי עד שלא נוצרתי איני כדאי) ,ועיקר הוידוי פשעיהם ,לחשוך נפשם מני שחת ולהשיב מעליהם
שלות הרשעים מביאה לידי תקלה שמחמת השלוה
הוא אנחנו חטאנו. אפו ,ולמדם והזהירם לשוב אליו כי יחטאו לו ,לרוב
הם יושבים ומהרהרים בעבירות.
טובו וישרו כי הוא ידע יצרם .עכ"ל .ולהלן יבואר
תפילות יום הכיפורים השררה מקברת את בעליה ,ואין לאדם הנאה המעלות המיוחדות שיש בתשובה ,ומתי היא מועילה.
ביוה"כ מלבד ערבית שחרית ומנחה שמתפללים בכל פ"ו :גדולה תשובה שהיא מביאה רפואה ממנה ,ולואי שלא יחטא על ידה ,הגמ' מביאה
יום ,ותפילת מוסף שמתפללים במועדים ,מוסיפים לעולם ,ומגעת עד כסא הכבוד ,ודוחה לא תעשה מדברי רב ורבא מה אמרו כשיצאו מביתם לדון
להתפלל גם נעילה ,מפני שכל המרבה בתפילה נענה. שבתורה "לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב דין.
הגמרא מבארת באלו מהתפילות נושאים כפים ,וכמה
ברכות יש בתפילות אלו ,ומבארת דיני תפילת מעריב לקחתה" ,שאע"פ שישראל זנו יחזרו ,ומקרבת את פ"ז .הגמ' מביאה דברי רב ורב זוטרא שאמרו
של מוצאי יוה"כ. הגאולה ,ומארכת שנותיו של אדם ,ובשביל יחיד
כשכיבדום ,כדי שלא יבואו לידי גאוה.
שעשה תשובה מוחלים לכל העולם.
נשיאת כפים בתעניות -בתעניות של גשמים
תשובה מאהבה עוקרת למפרע ,ותשובה מיראה לא טוב לרשעים שמקבלים שכר בעוה"ז ,וטוב
ובמעמדות ד' ימים בכל שבוע שאנשי משמר ישראל
רק מכאן ולהבא .בתשובה מאהבה זדונות נעשים לצדיקים שמקבלים עונש בעוה"ז ,הצדיקים
מתכנסים בעריהם ומתענים וקוראים במעשה בראשית,
וביוה"כ כהנים נושאים ידיהם בשחרית מוסף (לא
מזכים לבניהם עד סוף כל הדורות ,והרשעים כזכויות ,ובתשובה מיראה נעשים כשגגות.
קאי על תעניות ומעמדות שאין בהם מוסף) מנחה מחייבים לבניהם עד סוף כל הדורות.
ע"י תשובה מאהבה ומיראה נקראים בנים ,וע"י
(דבשאר ימות השנה אין נושאים כפים במנחה מחשש יסורים שלא שבו עד שנתייסרו ביסורים נקראים כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו,
שכרות ,ותעניות לא שייך שכרות) ונעילה. שהקב"ה מדחה את העבירה מפניו שלא תבוא לידו ,כדי עבדים.
בנעילה מתפלל ז' ברכות (ושמואל אמר שאומר בוא וראה שלא כמידת הקב"ה בתשובה כמידת שלא יהיה הוא בגיהנום ותלמידיו בגן עדן ,וכל
רק מה אנו מה חיינו ואינו מתפלל ,והגמרא מקשה בשר ודם ,שהקב"ה ודאי מתפייס ,ומחזיק לו המחטיא את הרבים אין מספיקים בידו לעשות
על דבריו מברייתא) לר"מ חותם בוידוי הקל הסלחן, טובה ,ומעלה עליו כאילו הקריב פרים בנדבה ,תשובה ,כדי שלא יהיה הוא בגן עדן ותלמידיו
ולא מקדש ישראל ,ולחכמים רק אם רוצה והיינו בגיהנום. ואין זו מידת בשר ודם.
דכתיב "והיה לפנות ערב ירחץ במים"( ,ורבי יוסי סובר מפני הטורח .רש"י .ורשב"ם (תוד"ה מתפלל) מפרש שכיון בנעילה ,וי"מ שלחכמים בכל תפילה של ז' ברכות יכול
שטבילה בזמנה מצוה ,כדמצינו שמי ששם ד' לחתום בוידוי .עולא בר רב פתח בברכת אתה
שהוא עדיין מתענה זה נחשב כיוה"כ להתפלל ז' ברכות,
כתוב על בשרו לא ירחץ ולא יסוך שמא ימחוק את וכיון שזה כבר חול מתפלל מעין שמונה עשרה .וי"אבחרתנו וסיים במה אנו מה חיינו ,ושיבחו רבא,
השם ,ולא יעמוד במקום הטינופת ,ואם נזדמנה לו שמתפלל י"ח שלימות מפני שצריך לומר הבדלה ויחיד אומרה אחר תפילתו.
טבילת מצוה כורך עליו גמי להגן עליו משטף המים, בחונן הדעת ,ואף שהגמרא בברכות כ"ט שואלת
לרב נעילה שזמנו משחשיכה פוטרת מלהתפלל שאפשר לכלול הבדלה בהביננו ,שאלת הגמרא שם היא
ויורד וטובל ,ואם אין לו גמי ימתין למחר ויחפש גמי
ערבית אף למ"ד תפילת ערבית חובה .וכתבו התוס' לגבי כל המוצאי שבתות ,אבל אם תמיד מתפלל י"ח
דטבילה בזמנה אינה מצוה ,ולרבי יוסי יורד וטובל שלימות אין לשנות רק במוצאי יוה"כ .תוד"ה מפני. (ד"ה והאמר) שגם למ"ד תפילת ערבית רשות ,אין לבטלה
כדרכו ובלבד שלא ישפשף ,דטבילה בזמנה אלא מפני מצוה עוברת ,או כגון מה שמצינו שאם התיר
מצוה). טבילה ביוה"כ חגורו לא מטריחים אותו להתפלל( ,דלא תיקנה יעקב אבינו
לחינם ,ועוד שכיון שתיקנוה כנגד אברים ופדרים ,הרי אע"פ
הרואה קרי ביוה"כ יורד וטובל ,ולפני יוה"כ כל חייבי טבילות (כגון זב וזבה מצורע ומצורעת שאינם מעכבים את הכפרה מ"מ מצוה להקטירם) ,והכי נמי
ישפשף בחמין כדי שאם יראה קרי למחר יוכל לטבול בועל נדה טמא מת) טובלים כדרכם ביוה"כ ,נדה במוצאי יוה"כ שמצוה לטרוח ולהכין צרכי סעודה מפני שזה
בלא חציצה .ואיתא בברייתא שהרואה קרי ביוה"כ ויולדת טובלות בלילה ,ובעל קרי שאסור בדברי תורה כעין יו"ט ,כדאיתא במדרש שבת קול יוצאת ואומרת לך
שלא במתכוין עוונותיו מחולים לו .ובברייתא אחרת מתקנת עזרא ,אם אירע לו קרי לפני מנחה טובל עד אכול בשמחה את לחמך .ודעת הירושלמי כהבבלי לענין
שאין לבטל תפילת מעריב בחינם ,אמנם מבואר שם
איתא שידאג כל השנה כולה שמא לא קיבלו תעניתו המנחה כדי שיוכל להתפלל מנחה ,אבל אם אירע לו קרי
שדווקא למ"ד תפילת ערבית רשות נעילה בלילה פוטרת
והשביעוהו במה שיכולים להשביעו כעבד המוזג כוס לרבו אח"כ לא יטבול אלא בלילה ,דס"ל כרבנן שתפילת נעילה
מעריב .ומסיק שנחלקו בזה תנאים ולמ"ד שאין זמנה
ושפך לו קיתון על פניו ,ואם עלתה לו שנה שלא מת בלילה .ולרבי יוסי בר יהודה יכול לטבול כל היום
בלילה אינה פוטרת של ערבית
מובטח לו שהוא בן עולם הבא שהמעשים הטובים אא"כ התפלל כבר תפילת נעילה ,דס"ל שטבילה
שלו הגנו עליו ,שהרי כל העולם רעב והוא שבע, בזמנה אינה מצוה (ולכן אשה שחייבת כמה פ"ח .במעריב שחרית ומוסף מתפלל ז' ברכות
טבילות בכמה ימים מספיק שתטבול ביום ויראה זרע ויאריך ימים. ומתוודה ,ובמעריב של מוצאי יוה"כ י"א שמתפלל
האחרון) .ולחכמים (לרש"י זו דעה שלישית ,ועיין ז' ברכות ואומר באמצעית מעין שמונה עשרה
תוד"ה אי) יכול לטבול אף אם התפלל תפילת
הדרן עלך מסכת יומא נעילה ,דס"ל טבילה בזמנה מצוה ומצוה לטבול ביום
והיינו הביננו שיש בה מעין י"ג ברכות ,והיא תפילה קצרה
שתיקנו לעוברי דרכים ,ובמוצאי יוה"כ התירו לצאת בה
---------------------------------------------------------------------------------------------------
סוכות ובשמיני עצרת או לא ,ומה הדין בשבת .ודיני
זקוף ,או קורה מכותל לכותל ,ואם קורה זו גבוהה מכ' אמה
צריך להניחה נמוך יותר. שמיני עצרת. מסכת סוכה
תירוץ א' -סוכה דאורייתא ומבוי דרבנן .רש"י פרק חמישי עוסק בסדר שמחת בית השואבה
מבאר שדין כ' אמה בסוכה נאמר בהלכה למשה מסיני לפני במקדש ,אלו תקיעות היו תוקעים במקדש בשאיבת סדר הסוגיות במסכת סוכה
שנשנית המשנה ,וממילא שנה התנא שהיא פסולה ,והיינו המים לניסוך המים ובשאר ימות השנה ,וסדר הקרבת
שלא נעשתה כפי שנאמר בהלמ"מ ,אבל מבוי שא"צ לקורה קרבנות החג ,וחלוקת לחם הפנים בחג ובכל השנה.
פרק ראשון במסכת סוכה עוסק בכשרות הסוכה
אלא מדרבנן ,א"כ המשנה היא המקור הראשוני לדין זה, והסיכוך ,גובהה וגודלה ,דין סוכה עגולה ,דיני מחיצות
ולהכי תני ימעט .והתוס' (ד"ה דאורייתא) מבארים שלשון הסוכה כגון מספר הדפנות וכללי הכשר הדפנות ע"י
ימעט שייך לטעות ולחשוב שזה רק לכתחילה אבל בדיעבד גוד אסיק וכדומה ,וכן דיני הסכך האם צריך לעשות
כשר ,וממילא בדאורייתא יותר יש לחוש שלא יטעו ויבואו סוכה שגובהה למעלה מכ' אמה את הסכך לשם חג או לשם צל ,מה כשר לסיכוך,
לידי איסור דאורייתא ,ובדרבנן תני ימעט מפני שהוא פרק ראשון במסכת סוכה עוסק בכשרות הסוכה, פסול תעשה ולא מן העשוי ,שלא תהיה חמתה מרובה
לישנא מעליא .ובאופן אחר ביארו התוס' שלשון ימעט זה והיינו בדיני הדפנות והסכך של הסוכה .הדין הראשון מצילתה ,ושלא תהיה תחת אילן או בית או סוכה
מתאים לחומרא דרבנן ,ולשון פסול מתאים לדאורייתא, שנתבאר בגמרא הוא שיעור גובה הסוכה ,שנחלקו אחרת או קירוי אחר ,כמה מקרים שפסולים משום
וכתבו דהא דתני נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' פסולה חכמים ורבי יהודה האם הסוכה צריכה להיות עד כ' תעשה ולא מן העשוי ,שימוש בתקרת ביתו לסוכה,
כסוכה וכמבוי ,התם תני בנר חנוכה פסולה אע"פ שזה אמה או גם יותר ,ולהלן יובאו כמה דעות בשיטת מתי אהל שנמצא בתוך סוכה מחשיב את מי שבתוכו
דרבנן ,אגב סוכה שהיא דאורייתא ,אי נמי לשון ימעט חכמים שסוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה פסולה, שאינו נמצא בסוכה ,פסולים דרבנן בסכך כגון גזירת
משמע שיוריד את הנר אף אחר הדלקתו ללמטה מכ' ,וזה והנ"מ בין הטעמים ,וכן יבואר מדוע המשנה נקטה חבילות או גזירת תקרה ,ומה הדין כשיש בסכך מקום
פסול למ"ד הדלקה עושה מצוה ,ואף למ"ד הנחה עושה שסוכה הגבוהה מכ' אמה פסולה ,ואילו במחלוקת ללא סיכוך או עם סכך פסול.
מצוה חיישינן שהרואה יאמר שהדליק לצורכו. חכמים ורבי יהודה לגבי מבוי שהוא גבוה למעלה מכ' פרק שני ממשיך לעסוק בדיני הסוכה והסיכוך
אמה המשנה נקטנה שמבוי שהוא גבוה למעלה מכ' ומבאר גם את דיני הישיבה בסוכה ,דין הישן תחת
תירוץ ב' -סוכה שהלכותיה מרובות ואם היה כותב
אמה ימעט. המיטה בסוכה ,עשית סוכה ע"ג עגלה או ספינה או
ימעט היה צריך להאריך ובכל דין לכתוב נוסח אחר ,כגון
סוכה שאינה גבוהה י' טפחים יגביה ,להכי תני פסולה, ב .ת"ק פוסל סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אילן או בהמה ,שימוש בבהמה לדופן סוכה ,דופן
שאינה יכולה לעמוד ברוח .אח"כ הגמרא עוסקת בדיני
דלעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה ,ומבוי אמה ,ורבי יהודה מכשיר ,ובברייתא איתא שר"י הישיבה בסוכה ,מי פטור מסוכה מדין עוסק במצוה או
שהלכותיו במשנה זו מועטות ,תני ימעט. מכשיר עד ארבעים וחמישים אמה ,וה"ה יותר, מדין מצטער או הולכי דרכים ,דין אכילת עראי חוץ
ולא פריך מהא דתני גבי הדס גם פסול וגם תקנה (אם היו וארבעים וחמישים היינו כדאמרי אינשי ,ולכן הגמ' לא לסוכה ,מצות האכילה בסוכה ,דין "לכם" בסוכה ,מי
ענביו מרובות מעליו פסול ואם מיעטן כשר) ,כיון שהמקרה שואלת השתא חמישים כשרה ארבעים מיבעיא( ,וכן י"ל חייב בסוכה ,מה צריך לעשות בסוכה ומה אפשר
לא דומה לסוכה כלל .ועוד דהתם הו"א שאין לו תקנתא גבי מפנים ד' וה' קופות ,ובמשהה אשתו בלא כתובה, לעשות מחוץ לסוכה ,ומה אסור לעשות בסוכה מפני
כיון שגדל בפסול ,קמ"ל( .תוד"ה סוכה). וביניקת תינוק ,משא"כ באלמנה ששהתה ,ובלוקחים מן כבודה.
הרועים ,ובסנדל המסומר ,ובנדה המקשה ,דלא אמרינן פרק שלישי עוסק בדיני ד' מינים ,מהו כל מין
מקור וטעם הפסול ,והנ"מ בין הטעמים- דה"ה אפי' יותר) ,ואין לומר דלא פריך הכי משום דלא זו ומנלן ,כמה צריך לקחת מכל מין ,אגידת המינים,
אף זו קתני ,דלגבי נדה המקשה פריך אע"ג דאיכא למימר שיעורם ,אלו דברים פוסלים בד' מינים כגון פסול גזול
לרבה ילפינן מ"למען ידעו דורותיכם כי בסוכות" לא זו אף זו .תוס' ב :ד"ה עד. או פסולי הדר או חסר ולקיחה תמה וכדומה ,דיני
שצריך שהאדם יעשה את הסוכה באופן שידע שהוא
הנענועים ,אכילה לפני נטילת לולב ,קדושת שביעית
הגמ' שואלת למה במתני' דהכא לגבי סוכה יושב בסוכה ,וסוכה הגבוהה מכ' לא שלטה עינא באתרוג ובלולב וכיצד ניתן לקנותם בשביעית מעם
גבוהה מכ' תני לשון פסולה ,ואילו במבוי שהוא בסכך וסוכה היינו הסכך ,כשמה( .ואע"פ שלפשוטו של הארץ ,באלו ימים נוטלים לולב מדאורייתא ומדרבנן.
גבוה למעלה מכ' תני ימעט .דין מבוי הוא שאם המבוי מקרא הכונה שיזכרו את ענני הכבוד ,מ"מ דרשינן ליה עוד מבוארים דיני וצורת אמירת ההלל.
לדרשה) .וכתבו התוס' (ד"ה אמר) שמה שרבה עצמו פוסל סתום מג' צדדים והצד הרביעי פתוח לרה"ר ,ובני החצרות
עוברים דרך המבוי לרה"ר ,הרי מדאורייתא המבוי הוא רה"י פרק רביעי עוסק במצוות הנוהגות בחג הסוכות
ללישנא קמא בעירובין היכא שמקצת הסכך למטה מכ',
לבני החצרות ומותר לטלטל שם ,ומדרבנן אסור להוציא שהם נטילת לולב ,מצות ערבה (להקיף בה את
אע"ג דשלטא ביה עינא ,הטעם הוא שמא ינטל אותו חלק
מהחצרות למבוי מפני שהמבוי הוא רשות משותפת לכל המזבח ,ומבוארים פרטי מצוה זו) ,אמירת ההלל,
של הסכך ,ואף לרבינא מדאורייתא כשרה.
החצרות וזה דומה לרה"ר ,ואין מותר הטלטול במבוי אא"כ ישיבה בסוכה ,שמחה (-אכילת בשר שלמים) ,ניסוך
ומה שאמר רבי יאשיה שאם הדפנות מגיעות ישתתפו בני כל החצרות בפת או ביין ,ויניחו אותם באחת המים (ומבוארים פרטי מצוה זו) ,שמחת בית
לסכך כשרה לכו"ע למעלה מכ'( ,וס"ל שאין נ"מ החצרות .ובצד שהמבוי פתוח לרה"ר צריך להניח שם לחי השואבה .האם מצוות אלו נוהגות בכל הימים של
בגודל הסוכה לענין הפסול בלמעלה מכ' ,ועיין אמרו לה דבר .ור"י סובר שאף בניה ישבו עמה ולא דמי לבורגנין (-צריף של שומרי פירות או של ציידי
בתוד"ה ה"ג בגירסת ר"ח ,וביארו המרומי שדה ,עיי"ש) ,ואעפ"כ לא אמרו לה דבר .לרש"י במסקנתו זה ניחא עופות) ,דחזו למילתייהו ללינת לילה אחד ,אבל הוא
אתיא כרבה ,דכשהדפנות מגיעות לסכך שלטא לרב הונא ,שהמחלוקת היא עד ד' על ד' ,אבל לרב חנן אינו ראוי לדירה קבועה.
בה עינא ,דאם הטעם משום עראי או צל ,אין סיבה שנחלקו רק בז' טפחים ,הרי לא שייך שז' בנים ישבו בז' ר"ת מבאר דהיינו לרבנן דס"ל שאין קרפף אלא בין ב'
עיירות ולא לעיר אחת בפני עצמה ,ונחלקו רב הונא וחייא טפחים ,והתוס' (ד"ה לא) תי' שי"ל שהיה רוחבה ז"ט אבל להכשיר כשהדפנות מגיעות לסכך .וכתבו התוס' (ד"ה וכיון)
היתה ארוכה .ובתחילה רצה רש"י לבאר דברי הגמ' לפי רב שרק בסכך שהוא רחב שלטא עינא כשהדפנות מגיעות
בר רב אם נותנים קרפף אחד לשניהם או קרפף לכל עיר,
חנן ,עיי"ש. לסכך ,אבל נר חנוכה וקורת מבוי שהם קטנים ,פסולים
ובזה אם יש בין העיר לבית פחות מהשיעורים הנ"ל נחשב
הבית לעיר ויש קרפף ביניהם( ,אמנם כל זה בבית הסמוך למעלה מכ' אף כשהדפנות מגיעות אליהם.
לעיר ,שהרי עיר שאין לה חומה נחשבת עיר ע"י שהבתים שיעור סוכה -לב"ה די שתהא מחזקת ראשו
לרבי זירא ילפינן מדכתיב "וסוכה תהיה לצל"
סמוכים זה לזה בתוך ע' אמה ושיריים ,אבל בית בפני עצמו ורובו ,ולב"ש צריך שתהא מחזקת ראשו ורובו
שאינו עיר ,אין נותנים לו קרפף אף אליבא דר"מ דס"ל שצריך לשבת בצל הסוכה ,וביותר מכ' קים להו ושולחנו ,ולרבי צריך שיהא בה ד' אמות על ד'
שנותנים קרפף אף לעיר אחת ,וב' בתים אין נותנים קרפף לרבנן שהאדם יושב בצל הדפנות ולא בצל הסוכה ,אמות ,ואמר רב שמואל בר יצחק שהלכה כב"ש,
ביניהם אליבא דרבנן) .ורשב"ם גורס "ואין עושים אותו דצל הדפנות מגיע זה לזה וא"צ סכך .ואמנם בעשתרות ובעוד ו' מקומות הלכה כב"ש( ,סדין פטור מציצית ,צריך
עיבור לעיר" ,והיינו למנות את האלפים אמה ממנו והלאה. קרניים הסוכה כשרה אף שבעמק בין ההרים אין החמה לתת בציצית ד' חוטין ולא ג' ,צריך שחוטי הציצית יהיו
תוד"ה ואין. זורחת ,דדל עשתרות קרנים מהכא איכא צל סוכה .משולשלים שיעור ד' אצבעות ולא ג' ,מכבדים את הבית
ואין האחים והשותפים חולקים בו .והיינו דהנה ואח"כ נוטלים לידים ,מי שאכל ושכח ולא בירך צריך
ומה שאמר רב הונא שאם יש בסוכה יותר מד' לחזור) .והא דאמר שאם עשה כב"ש במקום שהלכה כב"ה
באחים שחלקו חצר עם כמה בתים ואחד לקח ג' אמות על ד' אמות כשרה לכו"ע ונחלקו מז' טפחים לא עשה כלום ,היינו שאפי' היכא שב"ה מחמירים בדרבנן,
בתים קטנים והשני לקח בית גדול ,לרב הונא מחלקים עד ד' אמות ,אתיא כרבי זירא ,משום שאז גם לא יצא יד"ח אף מדאורייתא .תוד"ה דאמר.
את החצר לפי הבתים ומקבל אחד ג' רבעים והשני למעלה מכ' איכא צל סוכה ,ומ"מ ברחבה קצת יותר
רביע ,מפני שהחצר מיועדת לכניסה ויציאה ,ולהכנסת מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך מד' אין להכשיר גבוהה הרבה מכ' ,אלא לפי חשבון ד' לכל
משאות ולפורקם לפני פתחי הבתים ,ולרב חסדא הבית ב"ש פוסלים (אף אם הסוכה גדולה כ' אמה ,אי נמי קים להו לרבנן דברחבה מכ' אף בגבוהה
מקבלים לכל פתח ד' אמות כנגד הפתח לפי רוחב כשיעור הנצרך לשיטתם) ,שמא ימשך אחר אלף אמות איכא מעט צל .תוד"ה יש .ומ"מ להכשר
הפתח ,ושאר החצר מתחלקת בשווה .ובאופן זה סוכה י"ל שרב הונא מודה שא"צ אלא ז' טפחים שולחנו ,וב"ה מכשירים ולא גזרינן שמא ימשך.
וכתבו התוס' (ד"ה דאמר) שלענין זה הלכה כב"ה. על ז' טפחים.
בית שאין בו ד' על ד' לא חשיב בית לענין חלוקת
החצר בין לרב הונא בין לרב חסדא ,משום דלמיסתר ומה שאמר רב חנן בר רבה שסוכה שמחזקת יותר
קאי .ולענין חלוקה ,בחצר קטנה אין חולקים עד
דיני בית שאין בו ד' על ד' מראשו ורובו (והיינו כשמיסב על מיטה ,כדרך אכילתם)
שיהא בה ד' אמות לכל אחד. בית שאינו בו ד' אמות על ד' אמות אינו נחשב לבית, ושולחנו ,כשרה אף ביותר מכ' אמה ,זה דלא כחד
מפני שהוא אינו ראוי לדירה ,ויש בזה נפקא מיניה שהרי לא שלטא עינא בסכך ,וליכא צל ,וצריך לעשותה
הגמ' אומרת שהדינים הנ"ל הם גם לרבנן לכמה דינים ,וכדלהלן. קבע ,וטעמו אינו ידוע .רש"י .והתוס' כתבו שי"ל שטעמו
שכיון שהיא גבוהה וקטנה כ"כ ,דמיא ללול של תרנגולים ,בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות ,פטור מן שמכשירים סוכה בפחות מד' על ד' ,דשאני סוכה
דדירת עראי בעינן ולא בית. משא"כ בגדולה יותר.
המזוזה וממעקה ,ואינו מיטמא בנגעים ,ואינו
לרבא ילפינן מדכתיב "בסוכות תשבו שבעת נחלט בבתי ערי חומה אלא פודהו לעולם ויוצא ביובל
הכשר סוכה גבוהה כ' אמה ימים" שצריך ישיבה בדירת עראי ,ולמעלה מכ' כקרקע בלא בנין ,ואין חוזרים עליו מעורכי
או נמוכה מי"ט צריך לעשותה דירת קבע .אמנם למטה מכ' המלחמה בבנה בית חדש ולא חנכו ,וטעמא דהנ"ל
סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' פסולה לפי חכמים משום שבכל אלו כתיב "בית"" ,מזוזות ביתך" ,כי שיכול לעשותה עראי אף אם עשאה קבע כשרה,
כפי שנתבאר לעיל דף ב' ,ומי שיש לו כזו סוכה והוא תבנה בית חדש"" ,ובא אשר לו הבית"" ,כי ימכור בית דאין סברא לומר שהתורה פוסלת קבע ,דבכלל קבע עראי,
רוצה להכשירה הוא צריך להניח דבר קבוע בקרקע מושב"" ,אשר בנה בית חדש" .ובירושלמי איתא שאינו אלא כוונת התורה ששיעור גובהה היינו שיכולה לעמוד
הסוכה באופן שממנו לסכך אין יותר מכ' אמה ,או טובל למעשר ,והנודר מן הבית מותר בו ,ועוד הול"ל שאינו בצורה עראית .אמנם כתבו התוס' (ד"ה כי) שרק את
להנמיך את הסכך .ולהלן יבואר מה נחשב דבר קבוע נחשב פתח בית האב בנערה המאורסה .תוד"ה בית. הדפנות יכול לעשות קבע ,אבל הסכך ,שהוא עיקר הסוכה,
להגביה את קרקע הסוכה ,ומה הדין אם אותו דבר חובה לעשותו עראי ,ולכן אין לקבוע את הנסרים במסמרים,
קבוע אינו נמצא בכל הסוכה ,ומה הדין כשראשי ג :ואין מערבים בו ואין משתתפים בו ואין וממילא לכן גשמים הם סימן קללה בחג .ומדרבנן יש טעם
הענפים יורדים ללמטה מכ' .וכן יבואר בסוכה שגובהה מניחים בו עירוב ,משום דלא חזי לדירה ,וצריך נוסף לאסור לקבוע במסמרים ,משום גזירת תקרה.
י' טפחים האם ענפים ממעטים את גובהה ,ומה להניח את העירוב בבית שבחצר ולא בבית שבחצר ב :שאר האמוראים לא מתרצים כרבה ,משום
השיעור שצריך לחקוק בקרקעיתה כדי להגדיל את אחרת ,ואם הניח בבית שער (-בית קטן שלפני השער
גובה הסוכה. ד"למען ידעו דורותיכם" איירי בידיעה לדורות
מבפנים או מבחוץ ,והשומר יושב שם) ,או אכסדרא ,או שאבותיהם ישבו בענני כבוד .ולא תירצו כרבי זירא,
ד .מיעוט גובה הסוכה -כרים וכסתות לא הוי מרפסת (מקום מוגבה שעולים אליו בסולם ונכנסים ממנו
משום ש"וסוכה תהיה לצל" היינו לימות המשיח,
מיעוט מפני שלא יניחם שם לכל ימי החג משום הפסד להרבה בתים) ,אינו עירוב ,מפני שכל מי שיוצא ונכנס
(ולרבי זירא מדכתיב וסוכה ולא וחופה ,שמעת
ממונו ,ואע"פ שביטלם לא מהני משום דבטלה עובר דרך שם .דהנה חכמים תיקנו שחצר שפתוחים לה
הרבה בתים ,והם יוצאים דרכה לרה"ר ,צריך לערב את מינה תרתי) .ולא תירצו כרבא ,משום קושית אביי
דעתו אצל כל אדם .תבן או עפר ,אם ביטלם בפיו למה סוכה מברזל כשרה.
החצר ולעשותה רשות אחת ,ע"י שכולם יתנו פת בסל אחד,
הוי מיעוט .ואם עתיד לפנות את העפר ,או תבן שבזה נחשב שכולם דרים בבית שנתנו בו את העירוב .וכן
אפי' בסתמא ,לא הוי מיעוט .ואם אינו עתיד מעשה בהילני המלכה בלוד שהיתה סוכתה
תיקנו שחצרות הפתוחות למבוי צריכות להשתתף יחד,
לפנות את התבן ,וכן עפר בסתמא ,זה תלוי ובית פחות מד' על ד' א"צ לתת לעירוב או לשיתוף ,דאין גבוהה מכ' והיו זקנים יוצאים ונכנסים לשם ולא
רשותו כלום ,ואין לתת בו עירוב כיון שא"א לומר שכולם אמרו לה דבר ,אמרו לו משם ראיה והלא אשה
במחלוקת רבי יוסי ורבנן לגבי טומאה להחשיב בית
ביש שם חלל טפח לענין שלא תהא טומאת מת שבבית
דרים בו .רש"י .וכתבו התוס' (ד"ה ואין) שאפי' לשמואל היתה ופטורה מן הסוכה ,אמר להם והלא ז' בנים
דס"ל שעירוב משום קנין ,מ"מ לא מיקנו רשותייהו בשביל היו לה ,ואין לומר שהיו קטנים ,שהרי היו לה ז'
עולה עד לרקיע ,שלרבנן אינו בטל ,ולרבי יוסי בטל, בית שאינו ראוי לדירה .אבל שיתופי מבואות
אבל תבן אינו בטל בסתמא אפי' לרבי יוסי ,מפני שהוא בנים ,וא"א שאין בהם אחד שא"צ לאמו ,וקטן
שאפשר להניח גם בחצר שבמבוי שאינה מקורה, שאינו צריך לאמו חייבים לחנכו ולהרגילו למצוה שהוא
ראוי לבהמה ולהסקה או לטיט.
כיון שהשיתוף מצרף את החצרות שהם עצמם אינם דירה, ראוי לה ,וא"ת שלא הקפידה על מצוות דרבנן ,הרי
היתה גבוהה מכ' והוצין יורדים לתוך כ' ,אם (אמנם צריך להניחו במקום משתמר) ,אפשר להניח גם כל מעשיה לא עשתה אלא ע"פ חכמים.
צילתם מרובה מחמתם אי שקלת לסכך העליון, בבית שאין בו ד' על ד' ,דסלק הקפו וקירויו נמצא
השיתוף עומד באויר החצר ,אבל בחצר שבמבוי אחר אין ג .למ"ד שהמחלוקת לגבי הכשר סוכה למעלה
כשרה .והנה הגמ' בעירובין דנה בסכך שחלקו למעלה מכ'
להניח שיתופי מבואות. מכ' הוא רק בסוכה קטנה ,צ"ל אף שאין דרך
וחלקו למטה מכ' ,לל"ק הסוכה פסולה ולל"ב הסוכה
כשרה .וכתבו התוס' (ד"ה והוצין) דאיירי הכא שיש הרבה מלכה לישב בקיטוניות ,מ"מ היו בסוכה קיטוניות ,ואין עושים אותו עיבור בין ב' עיירות אף אם אין
הוצין ,שהם יכולים לעמוד בקלות ע"י סמיכה ,אבל בלאו ורבנן סברי שהיא ישבה בקיטוניות משום בינו לעיירות יותר מע' אמה ושיריים (דאם יש בו ד' על ד'
הכי פסול לל"ק אף אם צילתם מרובה מחמתם. צניעותא ,אבל בניה ישבו בסוכה גדולה ,ולכן לא הוא מצרפם לעיר אחת למנות אלפים אמה מחוצה להם),
מהמסגרת ולא מהציץ או הזר ,מפני שבהם לא היתה גבוהה י' טפחים והוצין יורדים לתוך י' ,שם מחיצות ,וכדלהלן ,והגמ' מסתפקת לדבריו אם
נתנה תורה מידה כלל .ולרב הונא "פני" הכפורת אביי רצה להכשיר אם חמתם מרובה מצילתם ,נחלקו גם בשפת הגג ,או שבשפת הגג כשרה
היינו טפח ,דילפינן גז"ש מ"פני" הכרובים ,דגמירי לכו"ע דאמרינן גוד אסיק .תיקו. ואמר לו רבא שזה דירה סרוחה.
שלא היו פחותים מטפח ,ד"כרוב" היינו כתינוק
היתה בסוכה איצטבא הממעטת מכ' אמה -נעץ ד' קונדסין בארץ וסיכך על גבם -לרבי
(דבבבל תינוק נקרא רביא) ,והא דכתיב "פני
אם האיצטבא (-בנין אבנים וטיט) נמצאת בדופן יעקב אם כשיחקקו ויחלקו שירבע את הקונדסים
האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם" היינו
האמצעית ,והיא על פני כל רוחב הסוכה ,ויש בה העגולים ,ואח"כ יחלקם שיהיה בהם ב' דפנות ,יהיה בהם
שאחד היה קטן ואחד היה גדול.
לבד שיעור הכשר סוכה ז' טפחים ומשהו ,כשיעור טפח לכאן וטפח לכאן כשרה כדיומד המועיל לפסי
ציץ דומה כמין טס של זהב ,ומוקף מאוזן ביראות בעירובין ,וכאן מספיק טפח וא"צ אמה כמו
ראשו ורובו ושלחנו ,כשרה .דעת רש"י שאף שאר הסוכה
לאוזן ,וכתוב עליו בב' שורות ,י'ה מלמעלה ששם היא גבוהה מכ' כשרה ,דכיון שיש שיעור סוכה בעירובין .ולחכמים אין הסוכה כשרה עד שיהיו ב'
וקדש ל' מלמטה-( ,ל' בתחילת השיטה התחתונה באיצטבא ,השאר דינו כ"פסל היוצא מן הסוכה" שהוא כשר מחיצות כהלכתם לאורך כל הסוכה ,ושלישית אפי'
ושם בסוף שיטה עליונה .תוד"ה קדש) .ור"א ברבי לסוכה( ,ולא הוי סכך פסול כיון שאינו נפסל אלא מחמת טפח.
יוסי מעיד שראהו ברומי והיה כתוב עליו קדש הגובה).
לד' בשיטה אחת .שיטת ריב"א (תוד"ה ואל) שהציץ המקור שסוכה שאינה גבוהה י"ט אבל אם האיצטבא בדפנות הצדדיות והצד הרביעי
היה מונח בראש ולא במצח ,ולכן מה שבראש הכה"ג כולו פתח ,אם יש מהאיצטבא עד הדופן שבצד
נקרא מצנפת ,מפני שבגלל הציץ זה יותר קטן מהמגבעת
פסולה השני ד' אמות פסולה ,דאין למקום האיצטבא אלא ב'
של כהן הדיוט .והתוס' כתבו שאפ"ל שהציץ היה על סוכה שאינה גבוהה י' טפחים פסולה ,ולעיל (ד).
דפנות ,אבל אם אין מהאיצטבא עד הדופן שבצד
המצח ממש. נתבאר שבפחות מי' טפחים היא דירה סרוחה .ולהלן
יבואר האם יש ילפותא מהפסוקים לשיעור גובה י' השני ד' אמות כשרה ,דאמרינן דופן עקומה,
תפשת מרובה לא תפשת -רש"י מבאר שמי שתופס טפחים בסוכה (ודבר זה תלוי בגובה הארון או בגובה וכדאמרינן דהיכא שבית נפחת וסיכך על גביו
את המרובה הוא נראה כשקרן ,דשמא עליו לתפוס את הכרובים שהיו במשכן) ,או שדין זה הוא הלכה למשה כשר כל זמן שאין מן הכותל לסיכוך ד' אמות,
המועט ,ומשל הוא .ובתוס' מביאים י"מ שיש לתפוס את מסיני. וטעמא מפני שרואים את הסכך העליון כאילו הוא חלק
המועט מפני שלמרובה אין סוף ,וכתבו שכאן א"א לפרש מהדופן ,והדופן מתעקמת ומגיעה עד הסכך הכשר .רש"י.
כך ,וכן בהא דיליף שעצרת יש לה תשלומין כל שבעה ה' הגמ' רוצה לבאר שהמקור של שיעור י'
וקמ"ל הכא שאע"פ שאין הדופן הצדדית ראויה
כפסח ,ולא יליף מסוכות .והביאו מהתורת כהנים שר"ע טפחים בסוכה (וכן שיעור י"ט לענין רשויות בשבת.
אומר שלומדים מהמועט מפני שהוא בכלל המרובה, להיות דופן שהרי היא גבוהה מכשיעור ,אמרינן דופן
תוד"ה עשרה) הוא מהארון דכתיב ביה "ואמה וחצי עקומה.
והלומד מהמרובה צריך ראיה ,וריב"ב לומד ממנהג
העולם שלומדים מדבר שיש לו סוף ,ורב נחמיה לומד קומתו" ,וכפורת גבהה טפח (וכדלהלן) ,הרי כאן
ואם האיצטבא באמצע הסוכה ואין בינה לשום
שכיון שדרך המקראות לפרש ממילא יש ללמוד את י"ט ,וכתיב "ונועדתי לך שם ודיברתי איתך מעל
דופן ד' אמות כשרה ,דאמרינן דופן עקומה מכל
המועט .וכאן ובתשלומין כולם צריכים לטעמו של ר"ע. הכפורת" ,ומעולם לא ירדה שכינה למטה מי',
רוח.
אע"פ שי'ה זה שם גמור ,מ"מ אם מזכיר י'ה אינו נחשב אלא רק עד למעלה מי'( ,ולא עלו משה ואליהו
הוגה שם באותיותיו ,כיון שאינו מזכירם לשם שם שלם. למרום ,אלא רק עד למטה מי') ,וש"מ דלמעלה מי' ד :היתה פחותה מי' וחקק בה להשלימה לי',
וי"א שאינו נחשב הוגה שם באותיותיו אלא בשם של זה רשות אחרת. ויש בגומא שיעור הכשר סוכה באורך וברוחב ,אם אין
מ"ב אותיות .ומ"מ נזהרים בכל השמות .תוד"ה יו"ד.
הגמ' דוחה את הילפותא מהארון ,דא"כ יהיה משפת חקק ולדופן ג"ט כשר משום לבוד ,והיינו
מסגרת השלחן -יש מחלוקת במנחות אם מסגרת השיעור כולל הסכך ולא בחלל הסוכה. שכאילו החקיקה מגיעה עד הדופן .והכא לא מהני ד'
השלחן היתה מלמטה או מלמעלה ,ושיטת רש"י ותוס' אמות כמו באיצטבא ,דשם יש דפנות כשרות
שאם היתה למטה היא לא היתה מחוברת בשלחן ,אלא הגמ' לומדת משיעור הכרובים דכתיב בהו "פורשי
דף השלחן היה מונח עליה ,דאל"כ גם למ"ד זה הוי כנפיים למעלה סוככים בכנפיהם וכו' " ושיעור גבוהות י"ט ,אבל לשוויי דופן צריך פחות מג"ט ,ולא
הכשר כלי ,וכתבו התוס' (ד"ה מסגרתו) שלפי זה למ"ד הכרובים י' טפחים ,דילפינן מבית המקדש שעשה אמרינן דופן עקומה כשאין שם "דופן" .מכאן הוכיחו התוס'
שהיתה למטה דף של נחתומין מקבל טומאה (ד"ה פחות) שעומק ומחיצה מצטרפים יחד לי' טפחים,
שלמה ,שכמו ששם שיעור הכרובים הוא י' אמה אמנם י"ל שבשתי חצרות שאחת גבוהה ה' טפחים מהשניה
מדאורייתא ,והגמ' בב"ב שאומרת שזה דרבנן היא כמ"ד
שזה שליש מהגובה הכללי שהוא ל' אמה ושם היו ויש לעליונה מחיצה ה' טפחים ,שלעליונה לא חשיב שיש
שהיתה למעלה ,והגמ' במנחות שמסתפקת למ"ד
שהיתה למעלה ,הספק הוא אם מקבלת טומאה הכרובים עומדים על הארץ ,כך גם במשכן שגובהו י' לה מחיצה י' לענין עירוב ,וכן תל ברה"ר גבוה ה"ט שעשה
מדאורייתא ,או שהגמ' בב"ב חוזרת בה ,או שהספק אמה שזה ס' טפחים ,הכרובים הגיעו לגובה כ' על גביו מחיצה ה"ט לא הוי רה"י לענין שבת ,ואין לומר
במנחות הוא משום שדף משמש גם אדם וגם משמשי דחשיב רה"י כיון שיכול להשתמש ע"ג המחיצות ,משום
טפחים ,וכתיב "סוככים בכנפיהם על הכפורת" דלא אמרינן הכי אלא בדבר צר כעין עמוד ד' ,אבל תל רחב
אדם ,ולומדים מדכתיב "מכל כלי עץ" שזה מקבל נמצא שסוככים היינו בגובה י' ,והכנפים היו
טומאה ,והספק הוא אם זה דרשה גמורה או אסמכתא י' אמות או כ' אמות לא .עוד כתבו התוס' שלענין שבת א"צ
בעלמא ,ודף של נחתומין הוא ודאי דרבנן כיון שאינו פרושות מעל הראש דכתיב "למעלה" ,ולא מעל שלא יהיה משפת החקק ולכותל ג"ט ,דהתם בעינן למנוע
משמש אדם ומשמשי אדם ,ומ"מ רק דף של נחתום הראש דהא לא כתיב למעלה למעלה. כניסת הרבים ,אבל בסוכה בעינן שהדפנות יהיו סמוכות
שהוא רחב וראוי להניח עליו יש לו טומאה דרבנן( ,וכן לסכך.
הגמ' אומרת שלר"מ דאמות בנין וכלים הם
מהאי טעמא איכא טומאה דאורייתא למ"ד מסגרתו
למטה) אבל סתם פשוטי כלי עץ אינם טמאים אפי' היתה גבוהה מכ' ועשה בה עמוד י"ט אע"פ בינוניות והיינו ו' טפחים (ולא של ה' טפחים כמו אמת
מדרבנן .ושיטת ר"ת שגם אם המסגרת היתה למטה היא שיש בו שיעור סוכה שבעה ומשהו ,והוא רחוק הרבה היסוד והסובב והקרנות ושל ריבוע מזבח הפנימי ,ויש אמה
היתה מחוברת בשלחן ,ואם היו הופכים את דף השלחן מן הדפנות ,לא אמרינן ביה גוד אסיק מחיצתא גדולה יותר בחצי אצבע) ,ניחא ,אבל לר"י דס"ל
היה לו בית קיבול ,ולכו"ע לא מצינו טומאה דאורייתא להגביה את הדפנות החיצוניות של העמוד ,ומשם אין הסכך שאמת בנין ו' טפחים ושל כלים חמשה ,א"כ גובה
לכלי שטף שאין לו תוך ,אם אינו ראוי למדרס. גבוה כ' אמה ,דבעינן מחיצות הניכרות .וכתבו התוס' הארון עם הכפורת היה שמונה וחצי ,וא"כ
(ד"ה סבר) שב"פי תקרה יורד וסותם" חשיב מחיצות הכרובים היו י"א וחצי .ולדבריו צ"ל ששיעור י"ט
שיעורין חציצין ומחיצין של מחיצה לא כולל הסכך ,הוא הלכה למשה מסיני.
הניכרות.
הלכה למשה מסיני דיני גוד אסיק וחקיקה במחיצות הסוכה
מנין שהכפורת גבהה טפח -כפורת נתנה תורה
נאמרו בתורה איסורים שונים כגון איסורי אכילה ודיני
טומאה ,והתורה לא אמרה מהו השיעור המינימלי שיעור אורכה ורחבה ,ולא שיעור קומתה, נעץ ד' קונדסין בגג וסיכך על גבם -רבי יעקב
לדינים אלו ,וכן יש דינים בענין חציצה בטבילה ובכללי ולומדים שיעור קומתה מפחות שבכלים ,והיינו מכשיר וחכמים פוסלים .לרב הונא נחלקו בשפת
מחיצות שאינם כתובים בתורה ,ואמר רב חייא בר המסגרת דכתיב בה "מסגרת טפח" .ולא ילפינן הגג ,אי אמרינן גוד אסיק מחיצתא שהרי מחיצות
אשי בשם רב שדינים אלו נאמרו למשה בסיני, מכלים גופייהו ,דתפשת מרובה לא תפשת הבית נמצאים מתחת בין הקונדסים( ,וחשיב מחיצות
וכדלהלן. תפשת מועט תפשת .ואין לומדים מציץ שהוא ניכרות כיון שבתוך הבית הם ניכרות .תוד"ה אבל) ,אבל
מסקנת הגמ' שמה שאמר רב חנין דהא דכתיב רחב ב' אצבעות ,או מהזר ששיעורו משהו ,מפני באמצע הגג או בקרקע פסולה לכו"ע .והגמ'
ארץ חיטה ושעורה וכו' כל הפסוק לשיעורים שלומדים מכלי ולא מהכשר כלי ,והיינו כמ"ד מוכיחה שהמחלוקת היא באמצע הגג ,ודלא כרב
נאמר (וכדלהלן) ,אינו אלא אסמכתא .אמנם בפרק שהמסגרת היתה למטה .ולמ"ד שהמסגרת היתה הונא .ולרב נחמן נחלקו באמצע הגג היכא
כיצד מברכין משמע שזה דאורייתא .תוד"ה אלא. למעלה גם היא הכשר כלי ,ולפ"ז לומדים שהקונדסים רחבים טפח ,דס"ל לרבי יעקב שיש עליהם
ו .חיטה -שאם נכנס לבית המנוגע לבוש בבגדיו ,ו :מחיצין -לר"י ילפינן מהלכה למשה סיני דעת רבא בענין צורת הפתח בדופן השלישית-
י"א שלרבא צריך לעשות צוה"פ ע"י הטפח ,והיינו ששיעור מחיצת סוכה י' טפחים ,ולר"מ (דס"ל הוא טמא מיד והם טהורים עד שישהה כדי
שיחלק את הטפח לשתים ,ויניחם בב' הצדדים ,ויתן קנה
שהאמה היא ו' טפחים ,ולדבריו לומדים מחיצת אכילת פרס –חצי ככר ,מפת חיטים שזמן אכילתה
על גביהם ,והצוה"פ נחשבת סתימה מעלייתא .וי"א
סוכה מהארון והכרובים ,וכנ"ל דף ה') ילפינן פחות מפת שעורים ,מיסב שאינו טרוד ושוהה בדברים
שלרבא צוה"פ מועילה אף ללא מחיצה טפח,
מהלכה דין גוד אחית או אסיק כגון פי תקרה יורד אחרים ,ואוכל בלפתן ,דכתיב "והשוכב בבית יכבס את
ולפ"ז הקנים לצוה"פ שיעורם כל שהוא .וי"א שלרבא
וסותם ,לבוד בפחות מג' טפחים ,ודופן עקומה בפחות בגדיו והאוכל בבית יכבס את בגדיו" ,ומרבינן שוכב בלא
צריך לעשות גם מחיצה טפח בפחות מג"ט סמוך
מד"א. אוכל או אוכל בלא שוכב מדכתיב ב"פ "יכבס בגדיו" ,וא"כ
לדופן ,וגם צוה"פ ע"י שיניח קנה כנגדו וקנה על גביהן. הא דכתיב "האוכל" היינו שהשוכב טעון כבוס בגדים אם
דפנות הסוכה שהה בכדי אכילה ,אבל גופו טמא מיד דכתיב "והבא אל
דיני מחיצה לענין שבת ולענין סוכה-
הבית יטמא" ,אבל אם נכנס עם בגדיו וטבעותיו
דופן סוכה כדופן שבת כגון לענין שמחיצה של שתי אין צריך שיהיו לסוכה ד' מחיצות שלימות מד'
הצדדים ,אלא לרבנן צריך ב' דפנות ועוד טפח בצד בידו ,והוא והם טמאים מיד דגם הם בכלל "והבא אל
בלא ערב כשרה לסוכה כמו לשבת ,ובלבד שלא יהיו הבית יטמא".
השלישי ,ולר"ש צריך ג' דפנות ועוד טפח בצד הרביעי.
הקנים רחוקים ג"ט זה מזה ,דכיון שהם בתוך ג"ט הוי
הגמרא מבארת במה נחלקו ר"ש וחכמים ,והיכן שעורה -עצם כשעורה מן המת ,מטמא במגע
לבוד וחשיב כולו עומד ,ומהני אפי' בקנה שאינו אלא בעובי מעמידים את הטפח הנוסף הנ"ל ,וכן יבוארו דינים
אצבע ויש עומד מרובה על הפרוץ .וכן מחיצה של ערב בלא ובמשא ,ואינו מטמא באוהל עד שיהיה שדרה או
נוספים בהכשר מחיצות הסוכה כשהדפנות אינם
שתי כשרה אם אין בין החבלים ג"ט .ואם העומד מרובה גולגולת שלימה או רוב מנין איברי אדם.
שלימות.
ויש מיעוט מקומות שיש שם מרחק ג"ט בין הקנים ,כשר
משום דהוי כפתחים. כמה דפנות צריך בסוכה -לרבנן צריך שתי גפן -רביעית יין לנזיר .רש"י בעירובין מבאר דהיינו
ששיעור שתית היין בנזיר המחייבת מלקות הוא רביעית,
פרוץ מרובה על העומד כשר בסוכה ,דסגי בשתים אפי' דפנות שלימות ,והשלישית יכולה להיות
והקשו התוס' (ד"ה גפן) ששאר השיעורים כאן הם שיעור
טפח .ולר"ש צריך ג' שלימות ,ורביעית אפי' טפח .כהלכתן ושלישית אפי' טפח ,אפי' אם יש בדפנות לדבר אחר ולא לאותו דבר ,ולכן כתבו שהעיקר כמו שפירש
הראשונות פתחים שעל ידם הוי פרוץ מרובה ,ובשבת במה נחלקו- רש"י כאן שזה שיעור לאכילת חרצנים עלים ולולבים של
פסול אם רוב הדפנות הם פתחים שאין בהם צוה"פ .וכתבו הגפן ,שמשערים כמה מהם צריך לתת בכלי מלא יין כדי
אפשרות א' -לרבנן יש אם למסורת ,וכיון דכתיב התוס' (ד"ה שהשבת) שמשמע כאן שאם הפרוץ והעומד שישפך מהכלי רביעית ,ומשערים ביין שהוא עב ונגדש על
ב"פ "בסכת" "בסכת תשבו" "ישבו בסכת" ,ופ"א שווים אסור בשבת ,ודלא כרב פפא שמכשיר ,וי"ג אחרת שפת הכלי ,וצריך לתת יותר כדי שיצא רביעית יין מאשר
"בסוכות הושבתי" ,הרי ד' דפנות ,וחד איצטריך בגמ' ולדבריהם אין ראיה. כדי שיצא רביעית מים .עוד כתבו התוס' שהגמ' כאן סוברת
כמשנה ראשונה שגם שיעורי אכילה בנזיר משערים
לגופיה ,וההלכה מלמדת שהשלישית כשרה אפי' ב' מחיצות כהלכתן ושלישית טפח לרבא זה
ברביעית ,אבל לר"ע גם איסורי שתיה משערים בכזית .ור"ת
בטפח .ולר"ש יש אם למקרא ,וקרינן ג"פ מתיר טלטול בשבת של סוכות אף שבשבת רגילה סובר שאכילה שיעורה בכזית לכו"ע ,וגרס בסוגין כזית יין
"בסוכות" הרי כאן ו' ,וחד קרא איצטריך לגופיה ,צריך ג' מחיצות כדי לעשות את המקום לרה"י ולהתיר לנזיר.
וההלכה מלמדת שהרביעית כשרה אפי' בטפח .להעביר מהסוכה לבית הסמוך לה ,מיגו דהוי דופן לענין
וכתבו התוס' (ד"ה ורבי) שלכו"ע דורשים מקרא ומסורת ,סוכה. תאנה -כגרוגרת להוצאת אוכלים בשבת.
והמחלוקת היא רק כשיש סתירה ביניהם .ועי"ש שהקשו רימון -כלי בעלי בתים שניקבו שיעורם כרימונים,
סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי כשר לסוכה לרבא סתירות בדעות התנאים.
בשבת של סוכות ,מיגו דהוי דופן לענין שבת (למ"ד לחי והיינו שאם ניקב נקב שאין רימון יוצא משם הכלי מקבל
משום מחיצה) .לרש"י איירי במבוי מפולש ששם לחי טומאה ,כיון שבעה"ב חס על כליו ואם אינם ראוים לזיתים אפשרות ב' -לכו"ע יש אם למקרא ,ונחלקו אי
בדופן השלישית ,שזה כשר אפי' באין הלחי רחב טפח .והק' הוא משתמש בהם לרימונים ,אמנם כלי שעומד להמכר סככה בעי קרא ,או לא אלא נפקא ממשמעות הפסוק,
התוס' (ד"ה סיכך) שרק ר"י מתיר טלטול במבוי כזה ואין דסוכה בלא סכך לא נקראת סוכה. טהור בנקב כל שהוא .וכתבו התוס' (ד"ה כל) שכל זה בכלי
הלכה כמותו .עוד כתבו התוס' דאיירי דווקא בלחי טפח, עץ ,אבל כלי חרס טהור בכמוציא זית אא"כ הוא עשוי
אפשרות ג' -לכו"ע יש אם למסורת ,ונחלקו אם לרימונים .עוד כתבו (ד"ה שיעורם) דאיתא בכלים שהכונה
שהוא כשר אף לסוכה מדאורייתא ,והמיגו הוא להתיר אף
בלי שמעמידו במרחק פחות מג"ט מהדופן וכנ"ל ,שזה דין ההלכה באה לגרוע או להוסיף. לג' רימונים אחוזים זה בזה ,ואין הכונה שיצאו ג' יחד אלא
דרבנן ,דאילו לענין דאורייתא ובאינו רחב טפח ,כיון שמבוי אפשרות ד' -לכו"ע ההלכה באה לגרוע ,ונחלקו בזה אחר זה ,והנ"מ היא שכיון שהם אחוזים זה בזה צריך
מותר בטלטול מדאורייתא הלחי לא מתיר את הסוכה. נקב יותר גדול להוציאם ,או שהנ"מ בגודל הרימון ,ששלשה
אם דורשין תחילות או לא .וכתבו התוס' (ד"ה
הגדלים יחד הם רימונים בינוניים ,אבל אחד או שניים הם
בדורשין) שלפי זה לכו"ע סככה לא בעי קרא ומ"מ בעי ז :סיכך ע"ג פסי ביראות כשרה אע"פ שאין גדולים ,וארבעה הם קטנים.
קרא לגופיה למ"ד דאין דורשין תחילות ,ודלא כרש"י
כאן שתי דפנות שלימות אלא רק דיומדין בד' הרוחות
זית שמן -שרוב שיעוריה -מת ונבילה וחלב ודם סנהדרין ג. :
אמה מכאן ואמה מכאן בכל צד ,מיגו דהוי דופן לענין שבת
להתיר למלא מהבור שהוא רה"י לתוך הדיומדין .וכתבו אפשרות ה' -ר"ש לומד מ"וסוכה תהיה לצל ופיגול ונותר וטמא וגיד הנשה ,כזיתים.
התוס' (ד"ה סיכך ע"ג) שאף שלא התירו אלא לבהמת עולי דבש –והיינו מיני מתיקה ,ככותבת הגסה לאיסור יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר",
רגלים ,מ"מ מדאורייתא שרי בכל ענין ,ורבנן לא אסרו, וסוכה בלי ד' מחיצות אינה מחסה מזרם .ובתוס' (ד"ה
משום מצות סוכה. אכילה ביוה"כ דכתיב ביה "אשר לא תעונה" ולא כתיב וסוכה) הביאו שבירושלמי לומדים מ"לצל יומם מחורב"
הרי אחת" ,למחסה ולמסתור" שתיים" ,מזרם וממטר" ביה אכילה.
סוכה שחמתה מרובה מצילתה פסולה מפני לר"ש שתים ולרבנן אחת.
חציצין -כתיב "ורחץ את בשרו במים" ,וילפינן
שהמועט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו .לר' יאשיה אף
ז .היכן מעמידים את הטפח הנוסף -לרב וללוי חמה מחמת דפנות פוסלת ,דכתיב "וסכות על שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים ,ומדכתיב
מעמידו כנגד היוצא במקום שאחת המחיצות נגמרת ,הארון את הפרוכת" מבואר שאף פרוכת שהיא "את" ילפינן שגם בשער ,הטפל (-הדבוק) לבשר,
וכן מורין בבי מדרשא ,ושאלו את רב למה אין מחיצה נקראת סכך .ואין ללמוד מהא דדפנות נלמדים יש חציצה( ,והיינו בנימא אחת קשורה ומקפיד
להעמידו כנגד ראש תור –באלכסון ,ורב שתק .וי"א מדכתיב ג"פ בסוכות ,דלא דרשינן אלא מייתורא( .תוד"ה עליה ,אבל בשלש קשורות אינו חוצץ כיון דלא
שעושה טפח שוחק (-ד' אצבעות שאינם נוגעות זו בזו ,מחיצה) .ולרבנן דווקא חמה מחמת סיכוך פוסלת, מיהדק שפיר ועיילי ביה מיא ,ובשתים ספק) .ויש
שזה טפח ומשהו) ,ומעמידו פחות מג"ט לדופן וע"י וקרא אתא למימר שיכפפו את הפרוכת מעט. הלכה למשה מסיני שאין חציצה אלא ברובו
לבוד יש מחיצה ד"ט ,שזה רוב דופן של ז"ט שהוא שיעור המקפיד כגון אם רוב שערו מטונף בטיט או קשור אחד
התנאים הסוברים הכשר סוכה .וכתבו התוס' (ד"ה עושה) שאם יניח קנה
במקום הטפח זה לא יועיל ,מפני שאז הדופן לא תהיה רוב
אחד ,אבל באינו מקפיד זה בטל לגוף כיון שאין סופו ליטלו
ואינו חוצץ ,וחכמים גזרו גם ברובו שאינו מקפיד או
שסוכה דירת קבע בעינן של ז"ט ,ועוד דקנה מבטל ליה אוירא.
במיעוטו המקפיד ,גזירה אטו רובו המקפיד ,אבל
מצינו כמה מחלוקות בדיני סוכה ,והגמרא מבארת במיעוט שאינו מקפיד לא גזרו ,מפני שאין גוזרים סוכה העשויה כמבוי -לרב יהודה מעמיד
שדעות התנאים דלהלן שורשם אחד ,והוא שצריך
שהסוכה תהיה "דירת קבע" והיינו שתהיה ראויה גזירה לגזירה .וכתבו התוס' (ד"ה דבר) שי"א שבגופו מחיצה טפח באיזה רוח שירצה ,ולי"א הנ"ל יעשה
לשימוש קבוע ונראית כביתו ,וכתבו התוס' שאף חוצץ אפי' מיעוט שאינו מקפיד ,ואינו נכון .עוד כתבו שכיון מחיצה ד' ומשהו ויניחה פחות מג' לדופן כדי שע"י
שדעות אלו שורשם אחד ,מ"מ אין הדינים דלהלן שדין חציצה נלמד מההלכה למשה מסיני ,קרא אתא לבית לבוד יהיה כאן ז"ט ,והכא לא סגי בטפח שוחק ,כיון
תלויים זה בזה. שאין ב' הדפנות צמודות. הסתרים.
שבתוך חלל העיגול נוכל להכניס ריבוע של ד' על מהעיגול דהיינו שהריבוע הוא שני שליש מהעיגול ,וא"כ רבי שסובר שצריך שהסוכה תהיה ד' על ד'.
ר' יאשיה שסובר שגם חמה שמגיעה מהדפנות ד' כולל הזויות ,ושיערו חכמים שכל אמה מרובעת ריבוע שהקפו ט"ז העיגול שסביבו הוא כ"ד .אך דבר זה
אלכסונה הוא אמה וב' חומשי אמה ,וא"כ ד' אינו נכון במציאות אלא אמה מרובעת אלכסונה הוא
פוסלת בחמתה מרובה מצילתה.
אמות אלכסונם הוא חמש אמות וג' חומשי אמה ,והקפם אמה וב' חומשי אמה .רש"י .והתוס' (ד"ה ריבועא) מבארים
הוא י"ז פחות חומש ,דשיעור ההקף הוא פי שלש שדייני קיסרי קבלה היתה בידם שריבוע שבתוך העיגול ר"י שמכשיר סוכה גבוהה מכ' אמה.
הוא חצי מהעיגול ,והבינו שזה הולך על הרוחב וההקף,
ר"ש שמכשיר רק בג' כהלכתן ורביעית טפח ,משיעור האלכסון ,דכתיב בים שעשה שלמה "עשר
וממילא יוצא שכל אמה בריבוע האלכסון הוא ב' אמות,
והכונה האמיתית של מה שקיבלו זה שאם עושים עיגול באמה משפתו אל שפתו עגול סביב וקו שלושים באמה דכתיב "למחסה ולמסתור מזרם".
בתוך ריבוע ,העיגול ממעט רבע משטח הריבוע (שהרי יסוב אותו") ,ולחומרא לא דק ,ואף שהוסיף כאן ו'
ר"ג שפוסל סוכה בראש העגלה דמחזי כעראי כיון
מרובע הוא רבע יותר מהעיגול ,וכנ"ל) ,ואם עושים בתוך חומשי אמה ,מ"מ ברוחב העיגול לא הוסיף אלא שליש
העיגול הזה ריבוע נמצא ריבוע זה קטן בחצי מהריבוע שזה ב' חומשי אמה ,ופורתא לא דק. דנייד ,או בראש הספינה שהיא גבוהה ויש שם רוח
הראשון. חזקה העוקרת את הסוכה( ,ור"ע מכשיר) .שיטת ר"ת
ואין לומר שהחשבון הוא שעיגול של ד' על ד'
ור"ח שבראש העגלה לא פליגי ,דבראש הספינה נחלקו אם
הוא י"ב (שזה פי שלש מהרוחב) ,וכשמרבעים סוכה שעומדת ברוח מצויה דיבשה ולא ברוח מצויה דים
כמה דינים בהכשר הסוכה את השטח מסביב לעיגול צריכים להוסיף יותר כשרה.
שתי סוכות של יוצרים שבפנימית מצניע קדרותיו רביע .מפני שלא מגיעים בחשבון זה אלא לט"ז
ב"ש שפוסלים ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בבית
ודר ,ובחיצונה עושה מלאכתו ומוכר ,הפנימית אינה אמות .ואין לומר ששלשה אנשים יושבים בשתי
כיון שאינה ראויה לתשמיש.
סוכה ,דאף דקיימא לן כבית הלל שא"צ לעשות את אמות ,וא"כ ההקף החיצוני שלהם הוא ט"ז ,וכדי
הסוכה לשם חג ,מ"מ בעינן שיהיה ניכר שהוא דר בה לשם ר"א שפוסל סוכה העשויה כמין צריף שהיא שיהיה בחלל ריבוע של ד' על ד' צריך י"ז פחות
סוכה ,וחייבת במזוזה לעולם מפני שכל דירתו שם. משופעת והגג זה הדפנות ,כעין כוורת ,או אם סמכה חומש ,ואין לומר דלא דק כיון שיש בזה קולא.
והחיצונה כשרה לסוכה דכיון שכל השנה אינו דר בה לכותל באלכסון והגג והדפנות הם אחד ,ואינה נאה לדירה.
מנלן שמרובע הוא רבע יותר מהעיגול -רש"י מוכיח דבר
איכא היכרא שהוא דר בה לשם סוכה ,ופטורה ממזוזה זה ממה שאמה עגולה צריך חוט של ג' אמות להקיפה, אחרים הפוסלים סוכה העשויה כשובך (-עגולה),
לעולם ,מפני שאינה דירה אלא מעבר ,ואין לחייבה מדין ואמה מרובעת צריך חוט של ד' אמות להקיפה .אבל התוס' לפי שאין לה זויות.
(ד"ה כמה) הוכיחו שאין מביאים ראיה מחוט המקיף ,מפני
בית שער שחייב במזוזה מדרבנן( ,ומדאורייתא פטורה
שבעיגול החוט לא צריך להקיף זויות שחללם קטן( ,שהרי
כיון שאינה "בית" .ויש מחייבים בפתוחה לבית ופוטרים
חוט המקיף של עיגול ד' על ד' הוא שוה לטבלה מרובעת ). דין סוכה עגולה
בפתוחה לגינה .תוד"ה ותיהוי) ,מפני שגם הפנימית אינה
קבועה .וכתבו התוס' (ז :ד"ה אחרים) שר"מ סובר דסוכה
ולב"ה ילפינן מהתם שעושים סוכה בחולו של וחשבון גודל המרובע והעיגול
מועד ,וב"ש סברי אין עושים סוכה בחולו של שיטת רבי ששיעור גודל הסוכה הוא לפחות ד' אמות
דירת קבע בעינן ,וממילא כאן החיצונה חייבת במזוזה
בסוכות. מועד אם לא עשאה מתחילה ,ואם עשה את הסוכה על ד' אמות .הגמרא מבארת לפי דבריו מה הגודל
לשם חג ,או בתוך ל' יום לסוכות ,כשרה לכו"ע, שצריכה להיות סוכה עגולה כדי שיהיה בה שיעור ד'
דכיון של' יום לפני החג שואלים ודורשים בהלכות החג ,סוכת גנב"ך (גויים שעשאוה לדור בה בימות החמה, אמות על ד' אמות ,לפי כללי היחס בין המרובע
לעיגול ,וכדלהלן.
בסתמא עשייתה לשמה .וכתבו התוס' (ד"ה ואם) שיש בזה נשים ,בהמה ,כותים דקסבר גירי אריות הם ,והיינו
שהמשיכו לעבוד את אלוהיהם ,אבל אם מחמת אריות נ"מ גם לב"ה ,שבכהאי גוונא א"צ לחדש בה דבר.
ריו"ח מכשיר סוכה עגולה ,אם יש בהקיפה כדי
התגיירו באמת הוו גרים .והמ"ד שהכותים גירי אמת קסבר הא דאיתא בגמ' שכל אמה מרובעת אלכסונה הוא אמה וב' לישב כ"ד בני אדם.
שאח"כ ניתקנו .תוד"ה סוכת) ,ורקב"ש (רועים, חומשי אמה ,כתבו התוס' שזה לא מחושב בצמצום ,שהרי
ריבוע של עשר על עשר שנכניס בתוכו ריבוע באלכסון יהיה ח .הגמ' מבארת שריו"ח סובר כרבי שצריך סוכה
בורגנים ,קייצים ,שומרי פירות שעשאוה לישב בה
חללו חמישים שזה בדיוק חצי ממאה ,אמנם אם כל אלכסון ד' על ד' ,ואם יושבים כ"ד בני אדם בעיגול,
מפני השרב ,והם ישראלים ,ולא עשאוה לשם חג) ,כשרה, של חמש אמות על חמש אמות (שזה צידי הריבוע הקטן) ומודדים את העיגול לא כולל מקום ישיבתם ,הרי
ובלבד שתהיה מסוככת כהלכתה ,והיינו לשם צל הוא ז' ,נמצא חללו מ"ט ולא נ' .תוד"ה כל. כאן י"ח אמות( ,דמקום ישיבת אדם היא אמה,
ולא לצניעות בעלמא ,דבעינן סוכה לשם צל מהשמש .י"א ואם ההקף החיצוני הוא כ"ד נמצא האורך הוא ח' שזה
ח :רבנן דקיסרי מבארים שריו"ח התכוון להקף שגנב"ך זה יותר חידוש לפוטרם משום דקביעי, שליש ,ואם נוריד אמה בכל צד שהרי יושבים בשני צידי
החיצוני של כ"ד בני אדם היושבים בעיגול ,ואף שעיגול וי"א שרקב"ש זה יותר חידוש לפוטרם משום העיגול נגיע לאורך ו' אמות ,וההקף שהוא פי שלש הוא י"ח
שנמצא בתוך ריבוע הוא רבע פחות מהריבוע ,שהם של בני חיובא. אמה) ,וסוכה שיש בה ד' על ד' שיעור העיגול
מ"מ ריבוע שנמצא בתוך עיגול הוא חצי פחות שלה הוא שבע עשרה פחות חומש( ,מפני שצריך
קורס ללמוד להנות ולזכור קורס ללמוד להנות ולזכור סיכומי 'תמצית'
11שיעורים בהם נלמד בצורה 13שיעורים לשמיעה טלפונית ₪ 500בלבד ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית
מקצועית וייחודית ,כיצד נזכור את ההרשמה בנדרים פלוס קופת תמצית ,שיעור
החודשיים על הדף היומי /משנה ברורה ומוסר
הלימוד ,ונעצים את איכות וחווית הפתיחה חינם בקו 02-3131-465שלוחה 4
(לפי סדר הדף היומי בהלכה).
הלימוד בצורה משמעותית.
מבחני 'לדעת' בנקודות ההפצה -
בתחילת חורף פ"ז יפתחו בס"ד
מבחן שבועי על דף היומי ,עמוד היומי, במייל 7692282@gmail.com -
קבוצות חדשות לאברכים ובני ישיבות,
בירושלים בישיבת מיר ובבית וגן נוה משנה ברורה ,חפץ חיים ואהבת חסד בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים על כל
יעקב ופסגת זאב ,אופקים ,ואלעד. מסכתות הש"ס ,ועל כל המשנה ברורה ,ועל
ניתן לעשות את המבחנים מיום שישי
-למעלה מ 500בוגרים מרוצים. עד יום שלישי בשעה 5:00בבוקר: תנ"ך וספרי מוסר ,או סיכומים לפי סדר הלימוד
15-כלים לחיבור חזק ללימוד. של :העמוד היומי ,חבורת ש"ס ,קנין ירושלמי,
בטלפון 0737-289-669 -
-דרכים לפיתוח הזכרון והריכוז. דף הכולל ,קנין הלכה ,תרי דף ,אורייתא ,אהבת
במייל 7692282@gmail.com -
-מחיר סמלי ,והחזר כספי למיישמים שלום ,ומפעל הש"ס.
בנדרים פלוס קופת לדעת. -
את הנלמד בשיעורים.
הגרלות בכל שבוע על ₪ 500במזומן, קו עדכונים ושיעורים02-3131-465 -
לפרטים 02-3131-465 / 055-400-7977
וזכיות נוספות.
מבחן > 118חיי שרה מבחן > 117פרשת וירא מבחן > 116פרשת לך לך מבחן > 115פרשת נח
סוכה ח :עד י"א: סוכה ה .עד ח. סוכה ב .עד ד: יומא פ"ד :עד פ"ז:
ח :איזו מהסוכות של יוצרי כל חרס כשרה לסוכה, ב .האם מחיצות ברזל קבועות כשרות לסוכה? פ"ד :מי יעשה מלאכה בשבת במקום פיקוח
ה' האם למסקנת הגמרא (ה ):ניתן ללמוד שיעור א' פסולות. נפש?
ואיזו חייבת במזוזה? גובה סוכה י' טפחים מגובה הארון? ב' כשרות. א' נכרי עדיף מישראל.
א' שתיהן חייבות במזוזה ,ורק החיצונה כשרה לסוכה.
א' כן. ג' מחלוקת. ב' ישראל עדיף מנכרי.
ב' שתיהן פטורות ממזוזה ,ורק החיצונה כשרה לסוכה.
ב' לא. ג' מה שירצה יעשה.
ג' החיצונה כשרה לסוכה ופטורה ממזוזה ,והפנימית
ג' מחלוקת. ב :כפי איזה טעם לפסול סוכה הגבוהה מכ' אמה
פסולה לסוכה וחייבת במזוזה.
כמה טפחים היה גובה הארון כולל הכפורת? סובר רב יאשיה שמכשיר כשהדפנות מגיעות פ"ה .תינוק שנמצא בעיר שיש בה נכרים
ט .איזו סוכה כשרה לכולי עלמא? א' עשרה טפחים. לסכך? וישראל ,האם מחזירים לו אבידתו?
א' סוכה שנעשית בחולו של מועד. ב' שמונה וחצי טפחים. א' שאין העין שולטת מעל כ' אמה. א' אם יש לפחות מחצה ישראל מחזירים.
ב' סוכה שנעשית בסתמא בתוך ל' יום לחג. ג' מחלוקת. ב' שכשהסכך מעל כ' אמה האדם יושב בצל הדפנות. ב' רק אם רובה ישראל מחזירים.
ג' סוכה גזולה. ג' שסוכה מעל כ' אמה צריך לעשותה קבע. ג' אף ברובה ישראל אין מחזירים.
ו .איזה הלכה בחציצה נלמדת בהלכה למשה
ט :י .באיזה אופן סוכה תחת סוכה התחתונה כשרה מסיני? ג .מהו שיעור גודל הסוכה לפי בית הלל? פ"ה :על מה יום הכיפורים לא מכפר?
(כשהסכך של העליונה למטה מכ' אמה)? א' עיקר דין חציצה. א' שתהא מחזקת ראשו ורובו. א' אם אמר אחטא ויוה"כ מכפר.
א' אם העליונה חמתה מרובה מצילתה ,או שאינה יכולה ב' דין חציצה בשיער. ב' שתהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו. ב' בעבירות שבין אדם לחבירו אם לא פייס את חבירו.
לקבל כרים וכסתות כלל. ג' שרק רובו המקפיד חוצץ מדאורייתא. ג' ד' אמות על ד' אמות. ג' שתי התשובות נכונות.
ב' אם התחתונה חמתה מרובה מצילתה והעליונה צילתה
מרובה מחמתה. ו :מהיכן נלמד שאחת מדפנות הסוכה (לרבנן ג :האם מועיל להניח עירוב חצרות או שיתופי פ"ו .באלו עבירות לא מספיק תשובה ויוה"כ,
ג' שתי התשובות נכונות. השלישית ולר"ש הרביעית) היא טפח? מבואות בבית שאין ד' אמות על ד' אמות? וצריך גם יסורים?
א' הלכה למשה מסיני לכו"ע. א' אין מועיל. א' כל לא תעשה.
י .באיזה אופן סדין אינו פוסל את הסכך? ב' י"א הלכה למשה מסיני וי"א מפסוק. ב' עירובי חצרות מועיל ושיתופי מבואות לא מועיל. ב' כריתות ומיתות בי"ד.
א' רק בפורס לנוי. ג' י"א הלכה למשה מסיני וי"א מדרבנן. ג' שיתופי מבואות מועיל ועירובי חצרות לא מועיל. ג' רק חילול השם.
ב' גם בפורס כדי שלא יפלו עלים.
ג' בכל גוונא הסדין פוסל.
ז .למאן דאמר שבסוכה שיש לה ב' דפנות סמוכות ד .סוכה הגבוהה מכ' ויש בה איצטבא ,מהם פ"ו :על אלו עבירות לכו"ע צריך לחזור
צריך לעשות לה טפח שוחק ולהעמידו במרחק התנאים להכשירה? ולהתוודות ביום כיפור אחר?
י :באיזה אופן מותר לישן בכילה בסוכה? פחות מג' טפחים לדופן ,מה הדין בסוכה שיש לה א' שיהיה בה שיעור הכשר סוכה (ז' על ז' טפחים) ,אפילו א' בעבירות שבין אדם לחבירו.
א' באינה גבוהה עשרה ,או במשופעת. ד' דפנות זו מול זו? אם אין לה ג' דפנות. ב' בעבירות ששנה בהם.
ב' צריך שלא תהיה גבוהה עשרה וגם לא תהיה משועת. א' אין חילוק. ב' שיהיה לה ג' דפנות (אפילו ע"י דופן עקומה) ,אפילו ג' בחטא מפורסם.
ג' אפילו גבוהה עשרה ואינה משופעת. ב' יעשה פס ארבעה ומשהו ויעמידו בתוך ג' טפחים אם אין בה שיעור הכשר סוכה.
לאחת הדפנות. ג' שיהיה לה גם שיעור הכשר סוכה וגם ג' דפנות. פ"ז .מדוע כל המזכה את הרבים אין חטא בא על
י"א .איזה דבר פסול לסיכוך לכו"ע? ג' יעשה פס יותר מארבעה באמצע הדופן. ידו?
א' מחובר לקרקע או דבר המקבל טומאה. ד :היתה פחותה מי' טפחים וחקק בה להשלימה לי' א' מפני שהוא מתבייש לחטוא.
ב' גם מחובר שתלשו אחר שסיכך בו אם אין הקציצה
ז :באיזה אופן אמר רבא שהסוכה כשרה בשבת טפחים ,כמה צריך להיות בין החקק לדופן? ב' מפני גודל הזכות בזיכוי הרבים.
ניכרת. מיגו דהוי דופן לענין שבת? א' פחות מג' טפחים. ג' כדי שלא יהיה הוא בגיהנום ותלמידיו בגן עדן.
ג' גם אם הקציצה ניכרת אם לא נענע את הסכך אחרי א' רק בסיכך ע"ג מבוי. ב' פחות מד' טפחים.
הקציצה. ב' רק בסיכך ע"ג דיומדין. ג' פחות מד' אמות. פ"ז :מתי צריך להתוודות בערב יוה"כ?
ג' גם בסיכך ע"ג מבוי וגם בסיכך ע"ג דיומדין. א' לפני הסעודה.
אלו דפנות פסולים לסוכה לכולי עלמא? ב' אחרי הסעודה לפני כניסת יום הכיפורים.
י"א :האם צריך לאגוד את הלולב וההדסים והערבות ח .מהו שיעור העיגול שיש בו חלל ד' אמות על ד' ג' אין קפידא מתי.
יחד או לא? א' דפנות פחותות מי' טפחים ,שחקק למטה במרחק ג'
אמות (לתירוץ שהגמרא לא דוחה)? טפחים להשלימם לי' טפחים.
א' י"א שאין בזה מצוה ,וי"א שיש בזה מצוה.
א' י"ח אמות. ב' אם אומרים גוד אסיק בנעץ ד' עמודים בשפת הגג.
ב' י"א שאין בזה מצוה ,וי"א שיש בזה מצוה אבל אינו
ב' שש עשרה אמות וארבע חמישיות אמה. ג' האם דיומדין שיש בכל אחד טפח לכל צד כשרים
מעכב.
ג' שש עשרה אמות. לסוכה.
ג' י"א שיש בזה מצוה ,וי"א שזה מעכב.
