gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ירושלמי לישנא קלילא · Yerushalmy Lishnah Kelilah — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: ירושלמי לישנא קלילא · Yerushalmy Lishnah Kelilah

שבוע: לך לך (2026-10-19)

ירושלמי לישנא קלילא · Yerushalmy Lishnah Kelilah — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בסיעתא דשמיא‬ ‫לישנא קלילא‬ ‫סיכום בקצרה לתלמוד ירושלמי עם ביאור הגרח"ק זצוקללה"ה‬ ‫יבמות נו‪ – .‬פה‪ | :‬ע"פ סדר ש"ס ירושלמי עוז והדר | גליון ‪49‬‬ ‫נו האם בתרי ותרי ונשאת תצא או לא תצא‪ ,‬הובא לעיל דלרבנן עדים ואין ע"א מתיר ליבום‪ ,‬ופליגא על רב דהנשאת ע"פ ב' המקדש נאסר רק בקרובות אשתו והאשה נאסרת בכל‬ ‫העולם‪ ,‬ואם היא ששגגה באיסור לא נאסרה עליו‪ ,‬ודאי‬ ‫דתמן תרי ותרי המכחישים במיתה וגירושין לא תנשא ואם נשאת לא תצא‪ ,‬עדים אפי' בא אומרת לו שאינו הוא אלא דומה לו‪.‬‬ ‫ולרבנן דהכא והיינו ר' יוחנן במיתה לא תצא‪ ,‬ובגירושין תצא וילה"ק לר' מנין שאין קידושין תופסין באשת איש‪ ,‬דכ' 'ויצאה מביתו שהוא ששגג באיסור לא נאסרה אשתו עליו‪ ,‬ואף במזיד דכ'‬ ‫יוחנן מתו"ת האם נתקדשה דלא תנשא ואם נשאת לא תצא והלכה והיתה לאיש אחר'‪ ,‬היתה לשון קידושין רק אחרי 'אותה' ואין שכיבת אחרת אוסרת‪.‬‬ ‫ומ"ש מתו"ת על גירושין דתצא‪ ,‬ואף דבנתקדשה איכא חזקת היתר‪ ,‬מבואר‬ ‫שיצאה מביתו‪ ,‬ומהא דכ' 'איש אחר'‪ ,‬ש"מ דאין קידושין הלכה כר"ש‪ ,‬והא דר' מנא הוציא אשה מבעלה‪ ,‬לאו דס"ל‬ ‫בתוס' דבתו"ת הוי ספק ולא מעמידים על חזקה‪ ,‬אבל יל"פ דהוי תו"ת‬ ‫כר' יהודה‪ ,‬אלא שהיתה חמותו מורגלת לבוא אצלו כשהיה‬ ‫תופסין בעריות דסמיך לדכ' 'והיתה לאיש'‪.‬‬ ‫נשוי לאשתו‪.‬‬ ‫האם נתקדשה ונתגרשה או לא נתגרשה‪ ,‬דהוחזקה לאשת‬ ‫פ"י ה"ו‬ ‫איש רק בפני שנים‪ ,‬אבל בתו"ת אי נתגרשה הוחזקה בפני‬ ‫נז מי שהלכה אשתו למדה"י ואמרו לו שמתה ונשא אחותה נח עוד בדעת ר' יוסי דמתני'‪ ,‬רשב"ל פי' לד' ר' יוסי דרק בפנויה או‬ ‫הכל‪.‬‬ ‫פי' אמרו לה בב' עדים‪ ,‬וש"מ דלא כרב הנ"ל בה"ה‪ ,‬ואח"כ באה אשתו‪ ,‬שלא בא בעלה לא נאסרה אשתו כשנשא אחות אשתו‪ ,‬ומטעם דאי"צ ליתן‬ ‫אילה"ק לר' יוחנן מב' אומרים נשבית וטהורה‪ ,‬וב' אומרים לת"ק מותרת לחזור לו‪ ,‬ומותר בקרובות שניה והשניה גט לאחותה ודלא כר' הילא בשם ר"ע דאף אשת אחיו ואחות אשתו‬ ‫נשבית וטמאה דלא תנשא לכהן האסור בזונה אפי' נאנסה‪ ,‬ואם מותרת בקרובותיו‪ ,‬ולר' יוסי מותרת רק אם היתה פנויה או שלא חזר פנויה שקידשה בטעות צריכה גט דיש היתר לאיסור לאחר מיתה [ולא רק‬ ‫נשאת תצא‪ ,‬די"ל כיון דאלו אומרים טהורה הוי כלא נשבית בעלה המת‪ ,‬כיון דבנשאת ע"פ בי"ד ובא בעלה תצא מזה ומזה ובגט [כמבואר אשת איש דס"ל לת"ק דצריכה גט שמא יאמרו אשת איש יוצאת בלא גט‪,‬‬ ‫אבל שאר עריות‪ ,‬הכל יודעים שאין קידושין תפסי בהו]‪ ,‬א"נ בא לומר‬ ‫פי' אף דשבויה בחזקת שנבעלה‪ ,‬מ"מ כת אחת אומרת טהורה היא‪ ,‬והא‬ ‫דלר"י תו"ת בנתגרשה תצא‪ ,‬י"ל דמוקמי' אחזקת היתר‪[ ,‬ודלא כמבואר בריש פרקין]‪ ,‬ואף דמבואר לעיל ה"ב דלר' יוסי יש לה כתובה מ"מ ס"ל דרשב"ל ס"ל ע"כ כרבנן דא"י ולא כר' הילא דשנה בשם רבנן דתמן כפי‬ ‫לעיל]‪ ,‬ואף דנתקדשה וכו' תצא י"ל דכיון דאמרה כת ראשונה שנתקדשה לשאר קנסות דריש פרקין‪ ,‬וס"ל לר' יוסי דכל שפוסל אחרים שיתבאר‪ ,‬דהנה תניא המקדש אשה ונמצאת ערוה אי"צ גט‪ ,‬מלבד אשת איש‪,‬‬ ‫פי' השני שנשאת לו ופסלה לראשון‪ ,‬נפסלה אשתו להנשא לו פי' ולרבנן דתמן לר"ע אף נמצאו אחות אשה ואשת אחיו צריכה גט‪ ,‬דס"ל דאשת‬ ‫יצאה מחזקת היתר‪ ,‬וכיון שכן מפיה אנו חיין שאומרת טהורה‪.‬‬ ‫איש צריכה גט כדי שלא יאמרו הראשון גירשה ונמצאת אשת איש לשני‬ ‫אשתו הראשונה שהיא אחותה דמחמת שנותן לאחותה גט נאסרה אשתו‪,‬‬ ‫יוצאת בלא גט‪ ,‬ולפי"ז לת"ק אי"צ גט באשת אחיו דאם יאמרו שאחיו גירשה‬ ‫תו"ת להבאת אשם תלוי‪ ,‬ר' יונה אמר דתו"ת אם נתקדשה‬ ‫ודאי הכל יודעים שאין קידושין תפסי באשת אחיו‪ ,‬אבל לרבנן דהכא אף‬ ‫אבל אם אינו פוסל והיינו בפנויה או שלא בא בעלה מותרת והטעם‬ ‫לת"ק דר"ע אשת אחיו כיון דשייך שישאנה ע"י ששמע שמת אחיו וטעמא‬ ‫דמותרת לו לת"ק ור' יוסי [כפי שנתבאר]‪ ,‬ואין ביאת איסור באחותה‬ ‫יתן גט מספק דומיא דתו"ת אם אכל חלב מביא אשם תלוי‬ ‫דצריכה גט כדי לברר איסורו של ראשון‪ ,‬והאי טעמא שייך גם באחות אשה‬ ‫אוסרתה דכ' 'ושכב איש אותה' דוקא שכיבתה אוסרת על‬ ‫מספק‪ ,‬ולר' יוסי שאני אשם תלוי דאף אם ליבו נוקפו שאכל‬ ‫שהיתה נשואה וצריכה גט‪ ,‬ונמצא דרשב"ל דוקא כרבנן דהכא‪ ,‬ודלא כר' הילא‬ ‫בעלה ולא שכיבת אחרת‪ ,‬וה"נ 'תחת אישך' דוקא ברצון פרט‬ ‫חלב מביא אשם תלוי‪ ,‬ואילה"ק דהלא תניא דתו"ת אם‬ ‫דשנה כרבנן דתמן‪.‬‬ ‫לאונסין פי' שהלך בעלה ואמרו לה שמת ובא‪ ,‬דמדאו' שריא‪ ,‬אלא דקנסו‬ ‫נתקדשה לא תנשא ואם נשאת לא תצא‪ ,‬דלא ס"ל לר' יוסי‬ ‫פ"י ה"ז‬ ‫רבנן‪ ,‬והא דלא קנסו על בעל שאמרו לו על אשתו כיון דגזרו על המצוי‬ ‫דתנשא‪ ,‬ולא ס"ל לר' יונה דתצא‪ ,‬אלא אמרו האם דמי‬ ‫ביאת קטן בן ט' ביבמה פוסל לאחין דעשו ביאת בן ט' כמאמר‬ ‫שדרך האיש לילך למדה"י ואין דרך האשה לילך למדה"י‪.‬‬ ‫לספק זה אבל בנתקדשה ס"ל לר' יונה דמוקי אחזקה‪ ,‬ולר' יוסי תו"ת הוי‬ ‫בגדול‪ ,‬ופוסל דוקא אם בא תחילה או אחר מאמר של גדול‬ ‫ספק וליכא ראיה מחלב דשאני חלב דאפי' ליבו נוקפו‪.‬‬ ‫אמרו לבעל שמתה אשתו ונשא אחותה ואמרו שהיתה אבל לא אחר ביאת גדול‪ ,‬והאחים פוסלים בתחילה ובסוף‪ ,‬וכן‬ ‫האחים פוסלים גם במאמר או גט או חליצה‪.‬‬ ‫קיימת ומתה‪ ,‬הראשון ממזר והשני אינו ממזר‪.‬‬ ‫שומרת יבם שזינתה‪ ,‬מבואר בה"ג דאמרו לה מת בעלה ואח"כ בנה‪,‬‬ ‫ונשאת ואח"כ אמרו לה חילוף הדברים תצא דהיה לה להתייבם והוי‬ ‫נשא ה' נשים זו אחות של זו‪ ,‬אמרו לו שמתה אשתו ונשא במה אח ובן שוים ובמה חלוקים‪ ,‬יעוד אמה עבריה בבנו ולא‬ ‫יבמה שנשאת ללא חליצה‪ ,‬לר' ירמיה זה חולץ וזה מקיים‬ ‫אחותה של הראשונה מאב‪ ,‬ואמרו שמתה ונשא אחותה של באחיו דכ' 'ואם לבנו ייעדנה' ולא לאחין‪ ,‬ול"א דמייעד‬ ‫וה"ה דמותרת לחזור ליבם‪ ,‬ודתנן תצא כיון דאתיא כר"ע דהולד ממזר‬ ‫השניה מאם‪ ,‬ואמרו שמתה ונשא אחותה של השלישית מאב‪ ,‬לאחין בק"ו שאין הבן קם תחת אביו לחליצה ויבום והאחין כן‪,‬‬ ‫דאיסור לאו כחייבי כריתות [פי' איסור לאו של יבמה לשוק]‪ ,‬ולכך שומרת‬ ‫יבם שזינתה אסורה על היבם כדין אשת איש שזינתה דתצא מזה ומזה‪,‬‬ ‫ואמרו שמתה ונשא אחותה של הרביעית מאם‪ ,‬מותר כיון דכ' 'לבנו' [ומטעם זה מייתי לכל הך סוגיא]‪ ,‬ואילה"ק ל"ל קרא‬ ‫ובשם ר' יוחנן אמרו תצא אף לרבנן דר"ע הוי כאשת איש‪ ,‬והטעם‬ ‫בראשונה שלישית וחמישית שאינן קרובות זו לזו‪ ,‬ופוטרות הלא שאני בן דהוא קם תחת אביו לשדה אחוזה דהמקדיש שדה‬ ‫דהנה לעיל פ"ק מבואר דלו' זקנים נמנו דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק‬ ‫צרותיהן אם מת וייבם היבם אחת מאלו‪ ,‬ואסור בשניה ורביעית שהן אחוזתו פודה בית כור זרע חומר שעורים בחמישים שקל‪ ,‬ואם לא פדאה‬ ‫וכ' תוס' בסוטה יט‪ :‬דס"ל כר' המנונא דשומרת יבם שזינתה אסורה על היבם‬ ‫אחיות הראשונה והשלישית ואין יבום פוטר צרותיהן‪ ,‬ואם בא על ומכרה גזבר לאחר‪ ,‬אין יכול לפדות וביובל מתחלקת לכהנים‪ ,‬אבל אם לקחה‬ ‫והוי כאשת איש‪ ,‬והא דאמרו בסוטה שם דבמערבא ליתא דר' המנונא‪ ,‬כבר‬ ‫בנו של מקדיש אינה יוצאת ביובל לכהנים דכ' 'לאיש אחר' ולא לבן‪ ,‬ואחיו‬ ‫השניה אחר מיתת הראשונה ואמת היה שמתה הראשונה והשאר‬ ‫פי' תוס' בסנהדרין יז‪ :‬דבמערבא היינו ר' ירמיה‪ ,‬והיינו ר' ירמיה דהכא‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫נחשב אחר‪ ,‬אבל י"ל דאדרבה יקום אח בשדה אחוזה‪ ,‬לכך י"ל‬ ‫הא דלר' ירמיה מקיים היינו דאי"צ לחזור ולקדש‪ ,‬אמנם הראשונים נח' על‬ ‫שקר מותר בשניה ורביעית ופוטרות צרותיהן‪ ,‬ואסור‬ ‫'לבנו ייעדנה'‪.‬‬ ‫תוס' וס"ל דאף שאין קידושין תפסי' ביבמה מ"מ לא ס"ל לר' המנונא‪ ,‬והטעם‬ ‫בשלישית וחמישית‪.‬‬ ‫דתצא משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה‪ ,‬ולפי"ז הא דיקיים היינו דיחזור‬ ‫דעת ב"ש וב"ה האם נאסרת אשתו כשנשא אחותה או מתי בן בנו כבנו‪ ,‬אין יעוד בבן בנו‪ ,‬ואמר ר"ז דמי שיבאר לו‬ ‫ויקדש כמבואר בשו"ע אה"ע קנט'‪ ,‬ור' פינחס מתחילה הורה כר'‬ ‫מ"ש מנחלות דבן בנו כבנו ר"ז יתן לו קונדיטון יין מעורב בדבש‬ ‫ירמיה‪ ,‬אבל אמר ר' יוסי לר' פינחס דא"כ יכתוב עליו שהוא‬ ‫חמותה‪ ,‬לר' יהודה מודים ב"ש וב"ה דהנושא חמותה נאסרה‬ ‫אשתו‪ ,‬ונח' בנושא אחותה‪ ,‬לב"ש אשתו אסורה ולב"ה ופלפלין‪ ,‬ור' תנחום פי' דשאני נחלות דעשה את האח כבן לכך‬ ‫זקן ממרא כיון דהלכה כר' יוחנן דתצא מזה ומזה ויש לה י"ג‬ ‫אשתו מותרת ולר"ש להלן מודים ב"ש וב"ה באחותה דלא נאסרה אשתו‪ ,‬בן הבן כבן‪ ,‬אבל הק' דכהן נטמא לאחיו ובנו‪ ,‬ולא לבן בנו‪,‬‬ ‫דבר שקנסו לאשה שבא בעלה בריש פרקין‪ ,‬והא דהולד ממזר היינו כר"מ‬ ‫ואמר ר"ז דהלך הקונדיטון ולא יצטרך ליתן לר' תנחום קונדיטון‪.‬‬ ‫דאזיל בשי' ר"ע‪.‬‬ ‫ונח' בחמותה‪ ,‬וטעמא דר"י דמודים בחמותו דכ' 'באש ישרפו אותו‬ ‫מי מייעד והאם צריך דעת‪ ,‬לר' יוחנן אף קטן ואי"צ דעת דס"ל‬ ‫ואתהן' וכיון דאין אשתו בשריפה צ"ל דנאסרה‪ ,‬והיינו כר"ע‬ ‫פ"י ה"ד‬ ‫שמייעד בכסף קנין האמה עבריה‪ ,‬ובזמן זה לא מינהו בנו שליח‪ ,‬אלא גזיה"כ‬ ‫דפי' ד'ישרפו' היינו אשה וחמותה ודלא כר' ישמעאל דפי' על‬ ‫אשה שהלכו בעלה ובנה‪ ,‬ואמרו מת בעלה ואח"כ בנה‪,‬‬ ‫שקם תחת אביו‪ ,‬לר"ל דוקא גדול ומדעת דס"ל כר"י בן יהודה‬ ‫הוא והיא‪.‬‬ ‫ונתייבמה‪ ,‬ואח"כ אמרו לה חילוף הדברים וקאי היבם באיסור‬ ‫דמקדש דמעות הראשונות לא נתנו לקידושין‪ ,‬אלא מקדש בהפקעת‬ ‫טעמא דב"ש‪ ,‬דאיכא ק"ו דאם בא איסור קל פי' נואף שבא על‬ ‫אשת אח‪ ,‬תצא והולד הראשון והאחרון ממזר בין שנולד קודם‬ ‫שעבוד העבודה ודוקא מדעתו‪.‬‬ ‫נואפת כפי שיתבאר אסר את אוסריו הבעל שגרם לאיסור ואסורה על‬ ‫שמועה בין אחר שמועה הוי ספק ממזר‪.‬‬ ‫נט ר' יוסי הק' מדתניא בן ט' ויום א' עושה אלמנה לכה"ג‬ ‫אשתו‪ ,‬ודאי דאיסור החמור איסור אחות אשתו תאסר האוסרת‪,‬‬ ‫פ"י ה"ה‬ ‫וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט‪ ,‬לר' יוחנן איירי ביעוד שיש בו‬ ‫ואיסור קל‪ ,‬י"מ אשה שנשאת ע"פ בי"ד ובא בעלה‪ ,‬ולא הוי‬ ‫מת בעלה ונשאת ואח"כ אמרו לה שהיה קיים הולד‬ ‫קנין‪ ,‬ואפש"ל אף פחות מבן ט' שנים ואמרו ט' שנים אגב‬ ‫כאיסור אשת איש שהוא בערוה וכרת‪ ,‬כיון דנשאת ע"פ‬ ‫מהראשון קודם שמת ממזר‪ ,‬ומהאחרון לאחר שמת אינו ממזר‪.‬‬ ‫שאר דינים דבן ט' ויום א'‪ ,‬ועושה גרושה היינו לאחר שגדל‪,‬‬ ‫בי"ד ונמצא דהק"ו דרבנן‪ ,‬וקרא ד'אותה' למעט אחרת הוי אסמכתא‬ ‫וחליצה היינו שמת וחלצו לה אחיו‪ ,‬אבל לר"ל כיון דא"א לומר‬ ‫[מהרש"א צה‪ ,].‬וי"מ באיסור קל‪ ,‬היינו מחזיר גרושתו משנשאת‬ ‫אמרו לה שמת בעלה ונתקדשה ואח"כ בא בעלה‪ ,‬אע"פ‬ ‫ביעוד‪ ,‬אלא איירי בנישואין‪ ,‬ואינה פטורה מחליצה ויבום‪,‬‬ ‫שנתן השני גט‪ ,‬לא נאסרה מכהונה דכיון דלא תפסי קידושין אי"צ‬ ‫דנאסרה לראשון רק באיסור לאו [ואמרו משנשאת דר"י בן כיפר‬ ‫דאתיא כר"י בן יהודה דבן ט' שהביא סימנים נעשה גדול‬ ‫גט‪ ,‬דכ' 'אשה גרושה מאישה'‪ ,‬ולא מאיש שאינו אשה אבל אם‬ ‫מתיר בנתקדשה‪ ,‬ולרבנן אף משנתקדשה]‪ ,‬וי"מ ביבמה‬ ‫נבעלה צריכה גט מדרבנן‪.‬‬ ‫ואמרו דה"מ אם נשארו עד שנעשה בן יב'‪ ,‬וצ"ל דס"ל נעשה‬ ‫שנפלה לפני ב' יבמין ועשה א' מאמר ואסר לכל האחין ואינו‬ ‫גדול למפרע‪ ,‬אבל ר' יוסי דהק' על ר"ל לא אוקי כר"י בן יהודה‪ ,‬כיון‬ ‫בסקילה‪[ ,‬אבל לבבלי מאמר דרבנן]‪ ,‬ואח"כ בא עליה השני דאסרה על‬ ‫יש נשים שהכהנים נהגו בהן זיהום סלסול ואין בי"ד מזהמים‬ ‫דילה"ס האם נעשה גדול למפרע או לאו‪.‬‬ ‫הראשון‪[ ,‬וילה"ק מ"ט אמרו שעשה מאמר ולא רק נתן גט‪,‬‬ ‫אותם פי' נתקדשה ובא בעלה דמתני'‪ ,‬א"נ קאי אדלעיל ביבמה שנשאת‬ ‫ואילה"ק מ"ט אמרו שבא השני עליה‪ ,‬דאתיא לב"ש דמאמר‬ ‫ללא חליצה דאף שאינה נפסלת ע"י ביאת איסור שהוא לאו [ועי' ביאור‬ ‫ר"י בן יהודה דס"ל דסימנים לבן ט' מהנו‪ ,‬למד כן מאחז שהוליד‬ ‫קונה ואין מאמר אחר מאמר‪ ,‬ואפ"ה ביאת האחין אוסרין אותה כמבואר‬ ‫הגרח"ק פ"ה ה"ד]‪.‬‬ ‫בן ט' שנים כמבואר בסנהדרין סט‪ :‬שהיה בן כ' במלכו ומלך טו' שנה [טז'‬ ‫בנדרים עד‪ .‬אמנם מבואר ביבמות צה‪ .‬דלב"ש יש מאמר אחר מאמר והק'‬ ‫מקוטעות]‪ ,‬וחי לה' שנים‪ ,‬וחזקיה בנו מלך בן כה' שנה ונמצא שנולד כשהיה‬ ‫ילה"ס האם ע"א נאמן להתיר אשה ליבם‪ ,‬והיינו דילה"ס בהא‬ ‫בתורא"ש דלב"ש אין מאמר אחר מאמר‪ ,‬אמנם כ' שם דמאמר הוא איסור‬ ‫בן י' ועם ימי העיבור נמצא בן ט' שנים‪ ,‬והרן בן ו' שנים שאברהם גדול‬ ‫חמור‪ ,‬וכן אתיא לר"ש דמסתפק האם מאמר קונה לגמרי או לאו]‪.‬‬ ‫דאמרו לעיל ה"ד 'אמרו לה' מת בנך וכו'‪ ,‬האם היינו ע"א‪ ,‬וש"מ‬ ‫מהרן ב' שנים‪ ,‬וגדול מיסכה [שרה] י' שנים ונמצא דילד לשרה בן ח' שנים‬ ‫דע"א מתיר ליבום ואף דבאשה שייך דייקא ומינסבה‪ ,‬אבל ביבמה יש‬ ‫ולמלכה בן ז' שנים ועם ימי העיבור הם ו' שנים‪ ,‬וכלב בן י' שנים דבצלאל‬ ‫לחוש שאוהבת את יבמה וכן ילה"ס לעיל ה"ג שאמרו מת בעלך דהתירו לר"ש מודים ב"ש וב"ה דהנושא אחותה לא נאסרה אשתו‪,‬‬ ‫בן אורי בן חור‪ ,‬וחור בנו של כלב שלקח את אפרת [מרים]‪ ,‬ובצלאל היה בן‬ ‫לשוק האם מהני ע"א דלא שייך דייקא דדילמא שונאת את היבם‪ ,‬או בב' ונח' בנושא חמותה‪ ,‬לב"ש אסורה ולב"ה מותרת דהלא איש‬ ‫יג' כשבנה המשכן ובן יד' בשילוח מרגלים‪ ,‬וכלב בן מ' בשילוח מרגלים‪ ,‬ודל לא תגלה ולא תקח‪ ,‬מ"מ כיון דיליף לחמותו מגז"ש חשיב שם אחד [ש"מ אנוסת אביו ומפותת אביו‪ ,‬לת"ק מותרות דאי"ז כאשת אביו‪ ,‬ור'‬ ‫יד' של בצלאל וב' של ב' עיבורים נמצא בן כד' שנה ללידת אורי וחור‪ ,‬וי' כריתות יד‪.]:‬‬ ‫יהודה אוסר דכ' גם 'לא יקח איש את אשת אביו' וגם 'ולא‬ ‫יגלה כנף אביו' ללמד גם על אנוסתו‪ ,‬ויתור ד'ערות אביך לא תגלה' אתי‬ ‫לר"י‬ ‫שנים היינו לא יותר דאפשר שאורי וחור ילדו בן ז' שנים כהרן‪ ,‬וכמ"ד כלב שחט ב' בהמות ואח"כ שחט אמן והיינו רישא דמתני' הנ"ל‪,‬‬ ‫שעה‪.‬חור‪ ,‬אבל אי תרי כלב הוו‪ ,‬בן פזי מודה סומכוס בראשונה דאינם שמות מחולקין‪ ,‬אבל תניא ללמד דהולד ממזר‪ ,‬ולת"ק אמרו תמן [מעצמן או משמועה]‪,‬‬ ‫בן יפונה הוא כלב בן חצרון שהוליד את‬ ‫שמא כלב בן יפנה גדול בשנים הרבה באותה‬ ‫דאף בהא פליג סומכוס דהוי איסור הבא מכח ב' גופין‪.‬‬ ‫דאתי לכנף הסמוכה לאביו פי' אשת אביו‪ ,‬ונ"מ להתראה‬ ‫פ"י ה"ח‬ ‫שהתרו בו משום כנף אביו‪ ,‬וכמ"ד דלוקין על אזהרת מיתת בי"ד‪ ,‬אבל תמוה‬ ‫בן ט' שנים שבא על יבמתו ואח"כ בא אחיו בן ט' שנים‪ ,‬טעמא דר"י בן נורי דעובר בחמותו בג' דאשה ובתה ובת בתה דהתחדש לאו רק להתראה‪ ,‬וצ"ל כדאמרו לעבור עליו בב' לאוין ואם יתרו בו‬ ‫לת"ק פסל על ידו דביאה כמאמר ויש מאמר אחר מאמר‪ ,‬ולר"ש נאמרו בב' לאוין ה"נ בת בתה ובת בנה הם ב' לאוין ונמצא דאיכא ב' ילקה ב' וכשי' תוס' בב"מ סא‪ .‬אבל לדעת הר"מ בשורש ט'‪ ,‬לוקה רק א'‪,‬‬ ‫דמספק"ל אי מאמר קונה או לאו לא פסל דממ"נ או שקנה הראשון‪ ,‬או לא ג' לאו ין‪ ,‬אבל צ"ע דלעיל התבאר דר"י בן נורי ס"ל דומיא דסומכוס ובאותו והרמב"ן תמה א"כ למאי נ"מ אמרו בכל מקום לעבור עליו בשנים‪.‬‬ ‫ואת בנו לא מצינו קרא‪ ,‬וטעמא דרבנן דאף דאיכא ב' לאוין חייב א' עוד בדעת ר' יהודה‪ ,‬דוקא באנוסת אביו ס"ל לר"י דהוי‬ ‫קנו שניהם‪.‬‬ ‫בן ט' בא על יבמתו ואח"כ על צרתה‪ ,‬לת"ק פסל דבית א' הוא דדרשי' סמיכות זו לפטור דאשה ובתה ובת בתה דומיא דבת כנשואה דבהא נתחדש בקרא‪ ,‬אבל אף לר' יהודה ליכא כרת וקרבן‬ ‫במפותת אביו‪ ,‬ותופסין בה קידושין דקידושין תפסי בחייבי לאוין‪,‬‬ ‫בתה ובת בנה‪.‬‬ ‫בונה ואינו בונה ב' בתים‪ ,‬ולר"ש לא פסל דאי ביאה ראשונה קנתה לגמרי‬ ‫[ובסנהדרין איכא מ"ד בדעת ר"י דאין קידושין תפסי אבל מתני' דהתם ס"ל‬ ‫אי"ז ב' בתים ואי לא קנתה נמצא דלא קנה כלום ומייבם את הראשונה ולא‬ ‫דתפסי קידושין‪ ,‬ועוד דמבואר להלן דאין הולד ממזר מוכח דתפסי קידושין‬ ‫לשון שכיבה ולקיחה בעריות‪ ,‬הובא לעיל דקרובת אנוסתו‬ ‫סא‬ ‫את השניה‪.‬‬ ‫בחייבי לאוין]‪ ,‬וכן אין הולד ממזר לר' יהודה באנוסת אביו אף‬ ‫מותרת דכ' 'ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זימה היא'‬ ‫דסמיך לפרשת ממזר‪ ,‬כיון דהפסיק הענין בפצוע דכא ולכך‬ ‫ובשאר עריות מצינו לשון שכיבה‪ ,‬ללמד דרק אחר נישואין‬ ‫ס חליצת קטן בן ט' ויום א'‪ ,‬לר"מ דינה כביאתו שקונה‬ ‫לא דרשי' סמוכין‪.‬‬ ‫אסורה קרובתה‪ ,‬ואי"ל דאתי ללמד דאיסור השניה נאמר רק‬ ‫ומשייר [ועשו חליצה כגט‪ ,‬כמו דביאה הוי כמאמר]‪ ,‬ולרבנן‬ ‫לאחר קידושין‪ ,‬כיון דאין קידושין תופסין בעריות‪ ,‬ודכ' לשון אי"ל דכשם שיצאה אשת אב ללמד דהולד ממזר‪ ,‬ה"נ‬ ‫אינה כלום‪ ,‬דדוקא ביאתו הוי כמאמר לפי שביאה בגדול‬ ‫קיחה 'לא יקח איש את אשת אביו וגו'‪ ,‬ללמד אף שהיה מותר מאנוסת אביו נילף דכל האונסים הוו כנשואין‪ ,‬דשאני אשת‬ ‫קונה אף שלא לדעת‪ ,‬אבל חליצתו עשו דומיא דגט בגדול‬ ‫דאינו אלא לדעת והא דמצינו להלן פי"ב ה"ד לגי' המשנה שבירו'‬ ‫בה קודם שנשאת לאביו‪ ,‬ודכ' לשון קיחה 'ואיש אשר יקח את אב שהיתה בכלל העריות‪ ,‬משא"כ אנוסת אביו שלא היתה‬ ‫דחליצת קטנה מהני בדיעבד‪ ,‬פי' תוס' קד‪ :‬דהיינו בגדול עוע"ג‪[ ,‬ומטו‬ ‫אשת אחיו נדה היא'‪ ,‬ללמד אף שהיה מותר בה‪ ,‬א"נ ע"י בכלל העריות‪ ,‬אי"ל דלא יגלה דאנוסת אביו ללמד על אשת‬ ‫מהגר"ח דהא דלא מהני גדול עוע"ג בקנין דקנין צריך דעת‪ ,‬אבל חליצה אי"צ‬ ‫יבום‪ ,‬ודכ' לשון קיחה 'ואשה אל אחותה לא תקח לצרור' ללמד אביו אף שלא ע"י נישואין‪ ,‬ולפי"ז אף שאר עריות‪ ,‬כיון דכ'‬ ‫דעת אלא כונה שאינו מתעסק‪ ,‬ולכך מהני בדיעבד]‪ ,‬אבל קטן בן ט' לא מהני‬ ‫אף שהיתה מותרת לו‪ ,‬א"נ לאחר מיתת אחותה‪ ,‬ודכ' לשון 'יקח'‪ ,‬דדוקא ע"י קידושין‪.‬‬ ‫אפי' גדול עוע"ג משום דאימעיט מ'איש'‪.‬‬ ‫קיחה 'ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וגו' פי"א ה"ב‬ ‫יבום וחליצה לביאת בן ט'‪ ,‬בן ט' שנים שבא על יבמתו ומת‪,‬‬ ‫חסד הוא' שלא נאמר דשרי דומיא דקין והבל שנשאו גיורת שנתגיירו בניה עמה‪ ,‬לא חולצין ולא מייבמין דאין להם‬ ‫חולצת ולא מתייבמת דכיון דמאמר קונה ומשייר איכא זיקת ב' אחין‪,‬‬ ‫אחותם‪ ,‬דשאני הראשונים קין והבל דעל ידם התקיים העולם אחוה וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי‪ ,‬ונקט גיורת דאפי' הראשון הורתו‬ ‫דכ' 'יבמה יבא עליה' דוקא שיש עליה זיקת יבם אחד‪ ,‬ולא‬ ‫כדכ' 'אמרתי עולם חסד יבנה'‪ ,‬ודכ' לשון קיחה בכהנים 'אלמנה שלא בקדושה ולידתו בקדושה דיש לו אחוה מאם מ"מ אין יבום‬ ‫אשת ב' מתים‪ ,‬ופשיטא דשומרת יבם שנפלה לפני כמה יבמין‪,‬‬ ‫וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח' ללמד שקידושין באחוה מהאם‪ ,‬וס"ד דתאסר דאתי למיחלף באחים מישראל‪ ,‬וקמ"ל דהכל‬ ‫מתייבמת אף דיש לה זיקת ב' יבמין‪ ,‬אבל בן ט' שנשא אשה‪ ,‬אינה‬ ‫יודעין שאין יבום אלא באחוה מהאב‪ ,‬והא דלית להו אחוה דהתורה הפקירה‬ ‫תופסין בה‪.‬‬ ‫צריכה חליצה ויבום דאין קנין כלום‪ ,‬וביבום כיון דאיכא זיקה שויוהו‬ ‫זרעם כדכ' 'וזרמת סוסים זרמתם' [והא דגוי יורש את אביו ד"ת ונח' לעיל‬ ‫ר"ל ור"י האם יש לעכו"ם יחס‪ ,‬כ' התוס' בבכורות דלענין זה לא אפקריה‬ ‫רבנן כמאמר‪.‬‬ ‫מנין לאיסור לעריות דאלו הנשרפין‪ ,‬דתנן התם אשה ובתה‪ ,‬בתו‬ ‫רחמנא לזרעיה]‪ ,‬וכן שפחה שנשתחררה עם בניה אין חולצין‬ ‫ובת בתה ובת בנו‪ ,‬בת אשתו ובת בתה ובת בנו‪ ,‬דכ' 'ערות אשה ובתה לא‬ ‫זיקת ב' יבמין ליבום וחליצה‪ ,‬בן ט' שנים שבא על יבמתו‬ ‫ומייבמין‪ ,‬ומבואר להלן אף אם הראשון רק לידתו בקדושה אין‬ ‫תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא'‪,‬‬ ‫והגדיל ונשא אחרת‪ ,‬אם לא ידע לשניה משהגדיל‪ ,‬לת"ק‬ ‫חליצה ויבום‪.‬‬ ‫והיינו דורות שלמטה‪ ,‬וכ' בדורות שלמעלה 'ואיש אשר יקח את אשה ואת‬ ‫השניה חולצת או מתייבמת שיש עליה זיקת יבם א' והראשונה‬ ‫אמה זמה היא באש ישרפו'‪ ,‬וילפי' 'זמה' 'זמה' לגז"ש‪ ,‬ג' דורות‬ ‫גר המקלל אביו ואמו‪ ,‬תניא דכ' 'איש איש כי יקלל את אביו ואת אמו‬ ‫חולצת ולא מתייבמת משום זיקת ב' יבמין‪ ,‬לר"ש מייבם למי‬ ‫למעלה בל"ת דומיא דלמטה‪ ,‬ודרך נישואין ובשריפה ועשה‬ ‫מות יומת אביו ואמו קלל'‪ ,‬ואמרו מיתור אביו ואמו דחייב אפי' לא קילל אביו‬ ‫שירצה דממ"נ איכא זיקת יבם א'‪ ,‬וחולץ לשניה שמא קטן לא קנה‪,‬‬ ‫ואמו יחד‪ ,‬לר' יוסי הגלילי אינו חייב על אביו דאין לו יחס וחייב‬ ‫בת זכר כבת נקבה למטה דומיא דלמעלה‪ ,‬ואף לר"מ דגז"ש‬ ‫ואיכא זיקה‪.‬‬ ‫על אמו כשלידתו בקדושה‪ ,‬אבל שלא בקדושה פטור‪ ,‬ולר"ע לעולם‬ ‫במקום שבאת פי' דחשיב ללמד כאילו כ' במקום המלמד‪ ,‬ולפי"ז תק'‬ ‫תנן לעיל פ"ג ה"י ג' אחין נשואין ג' נכריות ומת א' ועשה הב' מאמר ומת‪,‬‬ ‫פטור אף על אמו‪ ,‬דילפי' מיתור דאביו ואמו דחייב רק המתחייב על‬ ‫חולצות ולא מתייבמות דהוי אשת ב' מתים כנ"ל ולר"ש דהתם מייבם לאיזה מנין לשריפה בדור שלישי למעלה‪ ,‬מ"מ כיון דכ' זימה זימה‬ ‫אב ואם דס"ל דאי"צ למילף דחייב על כל חד‪ ,‬דכי יקלל אביו ואמו משמע‬ ‫שירצה וחולץ לשניה‪ ,‬והא דהשניה לא מתייבמת דאין אשת ב' מתים הוי כאילו הכל כתוב א'‪ ,‬ולפי"ז אילה"ק לרבנן דגז"ש דון מינה‬ ‫גם חד‪ ,‬ומודה ר"ע בשתוקי אף שאינו יודע מי אביו מ"מ כיון דראוי‬ ‫ערוה דתפטור צרתה‪ ,‬י"ל דאתיא כר"מ דכל שאינה מתייבמת אף ואוקי באתרה מנין לל"ת לדור שלישי למעלה‪ ,‬ואף בת בתו‬ ‫להתחייב עליו‪.‬‬ ‫צרתה אינה מתייבמת‪ ,‬ולכך דוקא חולצות ולא מתיבמות מאנוסתו אסורה אף דאי"ז דרך ליקוחין דכ' 'ערות בת בנך או בת‬ ‫ולפי"ז אף חייבי לאוין וכר"ע ועי' תוס' ח‪ :‬ד"ה כל‪ ,‬וצ"ל דת"ק דמתני' בתך לא תגלה ערותן כי ערותך הנה'‪ ,‬דאם אינו ענין‬ ‫סג הטעם שגר לא ישא את אשת אחיו‪ ,‬ר' יסא הגיע לחמץ‬ ‫דידן דאו חולצת או מתייבמת‪ ,‬אתיא דלא כר"מ ואין אשת ב' מתים לנישואין דכ' כבר 'אשה ובתה'‪ ,‬תנהו ענין לאונסין‪ ,‬וילפי' אף‬ ‫שם מקום ואמר דאין לגר לישא אשת אחיו דאתי למיחלף‬ ‫לעונש הנה מהנה דאשה ובתה זמה מזמה מאשה ואמה וה"מ‬ ‫פוטרת צרתה‪.‬‬ ‫בישראל‪ ,‬ול"ד כשיש לה בנים דאתו למימר אשת אחיו שרי‪ ,‬אלא אף‬ ‫לר"ע דדבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד‪ ,‬אבל לר' ישמעאל ילפי' הנה‬ ‫קטן שהביא שערות האם נעשה גדול למפרע‪ ,‬פחות מבן כ'‬ ‫כשאין לה בנים אף דאפש"ל ממ"נ דאי יאמרו שהוא אחיו‬ ‫מאתהן הנה דבת בנך מאתהן [דדמי ל'הנה']‪ ,‬דכ' באשה ואמה‪ ,‬ובתו‬ ‫שהביא שערות לא נח' רב ושמואל‪ ,‬דנעשה גדול למפרע מבן‬ ‫תתייבם פי' ישאנה‪ ,‬ואי לא יאמרו שהוא אחיו הוי אשה‬ ‫יג' שנים‪ ,‬דפעמים מאחר להביא סימנים ולא תלינן איחור השערות בקטנות מאנוסתו אסורה בל"ת ובעונש שריפה‪ ,‬מק"ו מבת בתו ולהלן‬ ‫מהשוק‪ ,‬מ"מ אסור בה שלא יאמרו ראינו מצות יבום אצל‬ ‫יתבאר למ"ד אין עונשין מן הדין‪.‬‬ ‫ויותר מבן כ' שהביא שערות נעשה גדול מכאן ולהבא‪ ,‬ובן‬ ‫גרים ויבואו לומר דאין קידושין תופסין בה דהוי יבמה לשוק‪ ,‬וה"מ‬ ‫עשרים שהביא שערות‪ ,‬לשמואל נעשה גדול למפרע‪ ,‬ולרב סב הבא על בת בתו מנישואין ומאונסין‪ ,‬אמר ר' אבהו דשם‬ ‫דאיכא איסור בהכיר בה משנתגייר דהוי אשתו דקנאה בביאה‪ ,‬אבל‬ ‫בת אחת היא בקה"ע פי' דמבעי בבא על בת בתו בנישואין וגם על בת‬ ‫מכאן ולהבא‪.‬‬ ‫אם לא הכיר בה שרי דהוי כאשה מהשוק‪.‬‬ ‫בתו מאונסין בהעלם אחד‪ ,‬אבל צ"ע דתנן בכריתות הבא על ה' נשיו נדה חייב‬ ‫ילה"ק לרב ושמואל דנעשה גדול למפרע דתנן הסריס אינו נעשה‬ ‫ה' שהן גופין מחולקין‪ ,‬אבל באו"ש פי' דמבעי על בתו האם חייב גם משום‬ ‫גר הנשוי אשה ובתה או אשה ואחותה שלא נאסר לגוי קורבה‬ ‫בן סורר ומורה שאין בו הקפת הזקן פי' דבן סורר ומורה משיביא אשה ובתה וגם משום בתו‪ ,‬כמבואר בר"מ איסו"ב פ"ב‪.‬‬ ‫מחמת אישות‪[ ,‬וכיעקב שנשא ב' אחיות]‪ ,‬א"נ הני נאסרים דוקא דרך קיחה‪,‬‬ ‫ב' שערות עד שיקיף זקן תחתון‪[ ,‬ולשון 'הקפת' מגומגם]‪ ,‬ואי נעשה הבא על בתו ובת בתו ובת בנו בהעלם אחד‪ ,‬אמר ר' אבהו דהכל‬ ‫ובגוי ליכא קיחה‪[ ,‬כ"כ הרמב"ן ועוד‪ ,‬ויש עוד ביאורים]‪ ,‬כונס אחת‬ ‫למפרע‪ ,‬יתרו משום בן סורר‪ ,‬ושמא לאחר זמן יתברר שהיה משום זימה הנה סברא זו הוזכרה בבבלי לבאר טעמא דרבנן דהבא על‬ ‫ומוציא השניה וקמ"ל דאי"צ ליקח את הראשונה‪ ,‬אלא רק משום גזירה‪,‬‬ ‫חמותו שהיא גם אם חמותו ואם חמיו דחייב אחת‪[ ,‬אבל לעיל התבאר מטעם‬ ‫גדול באותה שעה‪ ,‬וי"ל כמ"ד אין מתרין על הספק‪.‬‬ ‫וה"מ באחיות מהאם‪ ,‬אבל אחיות מהאב לא גזרו‪ ,‬כמבואר בשו"ע יו"ד רסט'‪,‬‬ ‫אחר]‪ ,‬ויש לעי' דלכאו' היינו מח' רבנן וריב"נ‪ ,‬אבל י"ל דהתם איירי בבא על‬ ‫ואם הכיר באחת נעשית אשתו‪ ,‬ואם הכיר את שתיהן כיון‬ ‫הזקינה דנח' אי הוי שם א' או ג'‪ ,‬אבל הכא בבא בהעלם אחד על ג' גופין‪ ,‬וע"כ‬ ‫אילה"ק לשמואל מדתנן במתני' דבן ט' ובן כ' שלא הביאו‬ ‫צ"ל כן דאל"ה מאי נ"מ בשם אחד הלא הוי גופין מחולקין‪ ,‬וכ"מ לשון הר"מ‬ ‫שערות הוו קטנים עד שיביאו ב' שערות‪ ,‬ולכאו' כיון דודאי בן ט'‬ ‫שהכיר הכיר דלא גזרו להוציא בכה"ג‪[ ,‬והנה בבבלי סנהדרין נח‪ .‬הנושא‬ ‫שגגות פ"ד וביותר לדעת הר"מ דהבא על בתו חייב משום בתו ומשום אשה‬ ‫אשה ובתה כונס אחת ומוציא אחת‪ ,‬ולכאו' הירו' פליג‪ ,‬אבל אפש"ל דהנה‬ ‫שהביא ביב' לא נעשה גדול למפרע משהיה בן ט'‪ ,‬וה"נ בן כ'‬ ‫ובתה‪ ,‬אמנם בירו' התבאר דשם בת בת אחת היא‪ ,‬אבל אי"ל דחייב אחת‬ ‫לר"ן כונס דוקא את הראשונה‪ ,‬ולרמ"ה אפי' את השניה‪ ,‬ולפי"ז י"ל דהירו'‬ ‫לא נעשה למפרע‪ ,‬אבל י"ל דלשמואל בן כ' היינו סמוך לבן‬ ‫קאמר דיכול ליקח את השניה כ"מ בשאילת דוד‪ ,‬אבל בחזו"א פי' דקנה את‬ ‫מחמת דבת בתה ובת בנו קאי גם על 'לא תגלה' דבתו ולא יקח‬ ‫כ' והיינו בן' כ' ויום א'‪.‬‬ ‫שניהם אבל מוציא את השניה בגט]‪.‬‬ ‫משום דבעי דרך ליקוחין‪ ,‬כיון דלא תגלה קאי רק על בתו‪.‬‬ ‫ב' לאוין וכרת א'‪ ,‬לאוין מחלקין וחייב ב' חטאות‪ ,‬דכ' 'על בשר איסור עריות לגר שהתגייר‪ ,‬גר הנשוי לאחותו או אחות אמו‪,‬‬ ‫אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשו כמוהו' וכ' 'איש אשר לר"מ יוציא בין מהאב ובין מהאם‪ ,‬ולר' יהודה דוקא מהאם‬ ‫נושאין על האנוסה‬ ‫פי"א ה"א‬ ‫יוציא‪ ,‬אבל מהאב יקיים‪ ,‬ושאר עריות האסורות מחמת אישות‬ ‫ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו' לאו למפטם‬ ‫קרובות אנוסתו ומפותתו מותרות לאחר שאנס או פיתה אבל‬ ‫ולאו לסך וכרת א'‪ ,‬ונמנו בריש כריתות בתרתי‪ ,‬ומבואר בגמ' דמנינא לחייב לכתחילה לא יכנוס דמיחלף בישראל‪ ,‬אבל אם כנס יקיים‪.‬‬ ‫האונס או מפתה קרובות אשתו חייב דהוי כנושא אשה ובתה‪ ,‬ול"א‬ ‫עכאו"א‪ ,‬ואין להביא ראיה מעריות‪ ,‬דהתם הגופין מחלקין ואפי' בשם א'‬ ‫איסור אחוה בגוי‪ ,‬לר"מ אחותו מהאב או מהאם יוציא וכן‬ ‫כהבא על ה' נשיו נדות‪.‬‬ ‫דנאסרו דוקא דרך נישואין‪ ,‬ואף אם מתה אשתו חייב על אונס בתה או אמה‬ ‫יוציא אחות אמו אבל לא אחות אביו‪ ,‬ולר' יהודה רק אחותו‬ ‫דדרך נישואין שנו‪.‬‬ ‫מאם יוציא‪ ,‬וכן רק אחות אמו מאמה יוציא‪ ,‬אבל מאב יקיים‬ ‫כמה לוקה העושה מעשה א' שיש בו כמה איסורים‪ ,‬שחט עוד בעונש ואזהרה לבתו מאנוסתו‪ ,‬הובא לעיל דילפי' ק"ו מבת‬ ‫דבן נח מוזהר בעריות דכ' 'איש איש' לרבות גוי‪ ,‬אבל דוקא מהאם‪ ,‬דמאביו‬ ‫בהמה ובת בתה ואח"כ שחט בתה‪ ,‬לת"ק אף שעבר ב' איסורים‪ ,‬בתו‪ ,‬ו לר' ישמעאל דלמדין מק"ו ואין עונשין מק"ו‪ ,‬ילפי'‬ ‫אין לו יחס‪ ,‬וטעמא דר"מ דכ' 'על כן יעזב איש את אביו ואת‬ ‫פי' 'אותו ובנו' ו'ובנו ואותו'‪ ,‬מ"מ לוקה ארבעים שהוא איסור ושם אחד לעונש מדכ' 'ובת איש כהן כי תחל לזנות וגו' באש תשרף'‬ ‫אמו'‪ ,‬בסמוך לו מאביו וסמוך מאמו‪ ,‬ואילה"ק מ"ט אחות אביו‬ ‫ובמעשה אחד‪ ,‬ולסומכוס בשם ר"מ לוקה שמונים שבא האיסור ללמד על בתו מאנוסתו בשריפה‪ ,‬ואזהרה מדכ' 'אל תחלל‬ ‫מותרת דהו"ל אחות אביו שהיא סמוכה לו וק"ו לאחות אביו‬ ‫מחמת גופין מחולקין‪ ,‬וה"נ ס"ל לר"י בן נורי דהבא על חמותו‪ ,‬את בתך להזנותה' ושי' ר' ישמעאל דלמדין ואין עונשין מק"ו הביא הירו'‬ ‫גם בע"ז פ"ה הי"ב‪ ,‬אבל לא מצינו כן להדיא‪ ,‬והנה במכות ו‪ :‬מבואר דאין אבל י"ל דהא 'ויקח עמרם את יוכבד' ופשיטא שנהגו כבני‬ ‫לר"י בן נורי פעמים דחייב משום חמותו ואם חמיו ואם חמותו‬ ‫פי' שנשוי אשה ובת בתה ובת בנה‪ ,‬ואף דילפי' להלן ג' דורות למעלה דומיא עונשין ואין מזהירין מן הדין מקרא דאחותו‪ ,‬ובמכילתא מר' ישמעאל מבואר נח‪ ,‬וע"כ דלא דריש קורבה סמוכה לאביו‪ ,‬והא דכ' אביו היינו‬ ‫דאי ן עונשין מן הדין מדכ' 'כי יפתח וכי יכרה'‪ ,‬ואפשר דכוונת הירו' דאף אין‬ ‫דאשה ובתו ובת בנה ובנה והוא מלאו א' דלא יקח‪ ,‬מ"מ הוי איסור הבא מזהי רין‪ ,‬וכדמצינו במכות יז‪ .‬דאף למ"ד עונשין מן הדין אין מזהירין מן הדין שקרובה ע"י אביו‪ ,‬ואילה"ק לר"מ מדכ' שאמר אברהם 'וגם‬ ‫אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי' ומשמע דאחות מהאב‬ ‫מחמת גופין מחולקין‪ ,‬אבל אמרו לו דשלשתן שם אחד ואף דנאמר וכמו שנתבאר מקרא ד'אל תחלל את בתך להזנותה'‪.‬‬ ‫יהא פטור וודאי שאינו כן אבל י"ל דשאני ספק אביו דפטר ר"י‬ ‫כופין את רבו‪ ,‬ומבואר בבבלי דהיינו למ"ד דמותר לשחרר‪ ,‬ואפש"ל דהירו'‬ ‫מותרת‪ ,‬אבל י"ל דאמר להם למה 'ותהי לי לאשה' פי' שהיא‬ ‫ס"ל דשאני חצי עבד דמחוייב בודאי בפ"ר‪ ,‬אבל הכא אי הוי עבד לא מחוייב‬ ‫מותרת לו שהם חששו לזרע האם ולא לזרע האב‪ ,‬אבל האמת דשרי ליה‬ ‫מדכ' 'אביו' דבעי אביו ודאי ולא ספק‪.‬‬ ‫בודאי‪.‬‬ ‫משום שהיא בת אחיו‪.‬‬ ‫מצות חליצה‬ ‫סה היכולים להקריב בעצמם בזמן המשמר‪ ,‬כל כהן יכול‬ ‫הכלל בעריות לגוי‪ ,‬כל ערוה שבי"ד של ישראל ממיתים‬ ‫להקריב דכ' 'ובא בכל אות נפשו ושרת'‪ ,‬וזקן או חולה שיכולים‬ ‫עליה בני נח מוזהרין‪ ,‬וכל שאין בי"ד ממיתין כאיסור כרת אין‬ ‫פי"ב ה"א‬ ‫בן נח מוזהר עליה‪ ,‬וילה"ק מאחותו דאין מיתה בידי בי"ד‬ ‫לעבוד רק ע"י הדחק נותנים לכל משמר שירצו ועורן ובשרם מצות חליצה בג' דיינים‪ ,‬לכתחילה ג' מומחין דכ' 'זקנים'‬ ‫שלהם‪ ,‬וטמא או בעל מום שאינם יכולים לעבוד מצד הדין‪ ,‬נותנים דומיא דשבעים איש מזקני ישראל‪ ,‬אמנם בעגלה ערופה כ' 'ויצאו זקניך‬ ‫אלא כרת ובן נח מוזהר עליה ובאחותו מאמו לכו"ע‪ ,‬והנה בבבלי מבואר‬ ‫דוקא לאותו משמר‪ ,‬ועורן ובשרם של אותו משמר‪ ,‬וספק ושופטיך' ואמרו בסנהדרין דאי לאו שופטיך הו"א אפי' זקנים מהשוק‪,‬‬ ‫דלמ"ד זה אחותו מותרת‪ ,‬ואי הירו' לא ס"ל הכי צ"ע מנין לכלל זה‪ ,‬ועוד‬ ‫דלמבואר לעיל דקרובות ע"י קידושין ליכא בגוי לא משכחת ערוה שהן‬ ‫כהן וספק עבד דמתני' מסתבר לעשות כבעל מום‪ ,‬אבל ואפשר דס"ל לירו' דזקנים משמע דגמירי‪ ,‬והנה בדיעבד אפי' הדיוטות‬ ‫במיתה מלבד אמו ואשת אביו‪ ,‬ואי לא נילף לאשת אביו‪ ,‬נמצא דאסור רק‬ ‫דכ' 'חלוץ הנעל' בכל אופן שנחלץ ואפי' בפני הדיוטות‪ ,‬וכ' תוס'‬ ‫במתני' עשו כזקן או חולה כנ"ל‪.‬‬ ‫באמו‪ ,‬וא"כ צ"ע איזה ערוה בא לרבות‪ ,‬עוד ילה"ק דכ' 'ובגלל‬ ‫דהיינו ממשמעות מקרא זה‪ ,‬דאינו מיותר דדרשי' לענין סנדל של עיר הנדחת‪,‬‬ ‫[ובריטב"א כ' דהדיו טות דמתני' לאפוקי מומחין אבל בעי גמירי‪ ,‬אבל בירו'‬ ‫התועבות האלה ה' אלקיך מוריש אותם מפניך' שהוזהרו על כל פי"א ה"ז‬ ‫לא נראה הכי דאיכא מ"ד להלן דאפי' אין יודעין לקרות]‪.‬‬ ‫ספק בן ט' לראשון ובן ז' לאחרון‪ ,‬פי' שלא שהתה אחר בעלה‬ ‫המעשים‪ ,‬שאין הקב"ה מעניש אא"כ הזהיר‪.‬‬ ‫ג' חדשים כדי להבחין בין זרע כשר לזרע פסול‪ ,‬שאין השכינה שורה אלא דיינים גרים בחליצה‪ ,‬איכא דתני כשרים וכמ"ד 'בישראל'‬ ‫איסור עריות בעבד‪ ,‬ר"ח אמר דעבד מותר באחותו דאפי'‬ ‫על הודאים שזרעו מיוחס אחריו‪ ,‬היו לה בנים אחרים מהראשון לרבות את הגרים כדמצינו בתו"כ וכן בכמה דינים ואיכא דתני‬ ‫אחות מא ם ליכא דאין לו יחס כלל‪ ,‬וליכא למיחש לאיחלופי בישראל‪,‬‬ ‫והשני ומת הספק בלא בנים‪ ,‬חולצין ולא מייבמין‪ ,‬וכן כשמת א' מבני פסולים וכמ"ד 'בישראל' להוציא את הגרים ולא מצינו מ"ד‬ ‫ואילה"ק ממתני' דשפחה דמי לעכו"ם‪ ,‬דה"מ לענין יבום‬ ‫הראשון או השני הספק חולץ ולא מייבם‪ ,‬היו לו אח מהראשון דממעט כה"ג‪ ,‬והא דבסוכה 'בישראל' אתי לרבות גרים‪ ,‬כיון דכ'‬ ‫וחליצה‪.‬‬ ‫ואח מהשני שלא מאותה האם‪ ,‬וספק זה הוי יחיד לאמו‪ ,‬או חולץ 'האזרח' וכ' 'בישראל' ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות‪.‬‬ ‫ר' יוסי אמר בשם ר' יוסי התנא עבד שבא על אמו חייב חטאת‬ ‫או מייבם ממ"נ דהוי או אשת אחיו‪ ,‬או נכרית אצלו‪ ,‬והיינו שאין עוד אחין‪,‬‬ ‫דכ' 'ואמרת אלהם' לרבות את העבדים‪ ,‬הנה אפש"ל דר' יוסי פליג‬ ‫[ולישנא דמתני' אחין צ"ע]‪ ,‬ואם מת הספק א' חולץ תחילה וא' חליצה בשני דיינים‪ ,‬איכא דתני כשרה דלא בעי בי"ד‪ ,‬ומיעוט‬ ‫על ר"ח דעבד מותר באחותו וכן מבואר להדיא בבבלי‪ ,‬אבל אפש"ל דלא פליג‬ ‫זקנים שנים‪ ,‬ואיכא דתני פסולה‪ ,‬ואף למ"ד בגרים כשרה‪ ,‬מ"מ‬ ‫מייבם‪.‬‬ ‫אלא איירי בבא על אמו גויה האסור לגוי‪ ,‬וס"ד דעבד יהא מותר בה‪ ,‬ואף‬ ‫בשנים פסולה‪ ,‬כיון דדיני ממונות כשרים בגרים ופסולים‬ ‫דל"א דכקטן שנולד דמי ויש לו שאר לאמו‪ ,‬אע"פ דס"ד דשרי שיצא מכלל‬ ‫היו הראשון והשני א' כהן וא' ישראל‪ ,‬נותנים עליו דיני כהן בשנים‪.‬‬ ‫בן נח [כ"פ רש"י למ"ד דעבד מותר באמו]‪ ,‬אבל הק' דילמא דוקא‬ ‫לחטאת חלב והא דבעי לרבות עבד לחטאת‪ ,‬אף דחייב במצות כאשה‪ ,‬י"ל‬ ‫וישראל כנ"ל ה"ו‪ ,‬ואם היו הראשון והשני כהנים הוא אונן חליצה בלילה‪ ,‬איכא דתני כשרה דאינה דין‪ ,‬ואיכא דתני‬ ‫כיון דכ' 'בני ישראל' דמשמע בנ"י ולא גרים‪.‬‬ ‫עליהם והם עליו פי' שאינם אוכלים בקדשים ביום המיתה‪ ,‬ואין פסולה‪ ,‬ואפי' כמ"ד חליצה בגרים כשרה‪ ,‬מודה בלילה‬ ‫פי"א ה"ג‬ ‫מטמא להם והם לא מטמאין לו דדלמא אינו אביו‪ ,‬והוא לא יורש דפסולה דומיא דדין ממונות דכשר בגרים ופסול בלילה‪.‬‬ ‫סד ה' נשים שנתערבו וולדותיהן ויש לכל אחת בן ודאי‪ ,‬הגדילו‬ ‫אותם שמדחין לספק ואין ספק מוציא מידי ודאי‪ ,‬אבל הן יורשין אותו‬ ‫דממון המוטל בספק חולקין‪ ,‬ופטור מספק על מכתו וקללתו האם בעי שידעו הדיינים לקרוא‪ ,‬איכא דתני דאי"צ לדעת‬ ‫ונשאו נשים ומתו‪ ,‬כל אחת טעונה יבום אחר ד' חליצות מה'‬ ‫של אביו‪ ,‬ועולה במשמרו של זה ושל זה עולה לעבודה בע"כ‪ ,‬א"נ לקרוא והיינו קודם שסמכו לקרא דלהלן‪ ,‬ואיכא דתני‬ ‫יבמים‪ ,‬ואף דאין חליצה אחר חליצה וכל שאינו עולה ליבום‬ ‫בעל כרחם‪ ,‬מפני פגם משפחה ולא סגי שיעבוד בא' משום הרואין את דצריכים לדעת לקרוא שיוכלו להקרות את הפרשה לחולצת והנחלץ‪,‬‬ ‫אינו עולה לחליצה‪ ,‬ה"מ בודאי משא"כ בספק וחליצת מעוברת‬ ‫זה ולא רואין את זה‪ ,‬ואינו חולק עמהם‪ ,‬ואם היו שניהם באותו דסמכו לדכ' 'וענתה ואמרה' ואין עונה אלא מפי אחר‪ ,‬ואמר‬ ‫לא מהני כיון דאין יבום מעוברת מהני בודאי‪ ,‬ודוקא אם ייבמו [ולא א' את‬ ‫ר' יוסי ובלבד מפי הדיין‪ ,‬אבל לא נהגו כן ואפשר לקיים הגי'‬ ‫כולן]‪ ,‬דבאופ"ז דילמא ייבם את יבמתו‪.‬‬ ‫משמר ומאותו בית אב‪ ,‬נוטל חלק א'‪.‬‬ ‫שלפנינו דעד שסמכו דבעי עניה היו הדיינים מקרין‪ ,‬ולאחר שסמכו דבעי‬ ‫פי"א ה"ד‬ ‫עניה אפי' אינו יודע לקרוא‪ ,‬וקאמר ר' יוסי ובלבד מפי הדיין‪ ,‬ואמרו דלא נהגו‬ ‫האופן שנשאת לשנים במתני'‪ ,‬אי"ל שמת הראשון דתנן‬ ‫תערובת ולד אשה בולד כלתה ויש להן עוד בנים ודאי‪ ,‬והגדילו‬ ‫כן‪.‬‬ ‫שהם אוננין עליו‪ ,‬ואי"ל בגירש‪ ,‬דא"כ יוכל הספק ליטמא‬ ‫ונשאו נשים‪ ,‬ומתו‪ ,‬בני הכ לה‪ ,‬חולצין ולא מייבמין דשמא הם‬ ‫לראשון בממ"נ או שהוא בנו או שהוא חלל‪ ,‬וצ"ל באנוסה וכר' סז חליצה במנעל וסנדל‪ ,‬חלצה במנעל חליצה כשרה‬ ‫נשות אחי אביהן‪ ,‬ובני הזקינה או חולצין או מייבמין שהוא ספק‬ ‫יהודה דאף אנוסה צריכה להמתין ג' חדשים‪ ,‬אבל לר' יוסי בדיעבד ופי' בבבלי דלכתחילה איכא גזרה אטו מנעל המרופט שאינו חופה‬ ‫אשת אחיו ספק אשת בן אחיו המותרת‪ ,‬ואם מתו הכשרים‬ ‫אין אנוסה צריכה ג' חדשי הבחנה דאשה זונה מתהפכת ואינה את רוב הרגל‪ ,‬ומחמת שהוא רך אפשר ללובשו‪ ,‬אבל בסנדל אי מיפחת אינו‬ ‫התערובות חולצין לנשי בני הזקינה‪ ,‬ולנשי בני הכלה א'‬ ‫מתיישב על הרגל‪ ,‬והיינו לר"מ דאין חולצין במנעל‪ ,‬אבל לר' יוסי‬ ‫יולדת‪.‬‬ ‫חולץ וא' מייבם אחר שחלץ הראשון‪.‬‬ ‫חולצין במנעל דר"י שמע מזקן בנציבין שר"י בן בתירא היה‬ ‫פי"א ה"ה‬ ‫אנינות ואבילות על נפל‪ ,‬תני אוננין ומטמאין על הספק נפל אצלו תדיר שהיו חולצין במנעל‪ ,‬ותמה ר' יוסי מ"ט דר"מ‬ ‫תערובת ולד כהנת בולד שפחתה‪ ,‬אוכלין בתרומה‪ ,‬דעבד‬ ‫ומשמע דפליג אר"מ‪ ,‬ובבבלי מצינו מח' בדעת ר"מ אי חולצין במנעל‬ ‫וכרשב"ג דעד ל' יום הוי ספק‪ ,‬ונוהג אנינות שהיא ד"ת‪ ,‬ולגי' זו נמצא דאין‬ ‫לכתחילה‪.‬‬ ‫מתאבלין עליו משום שאבילות דרבנן‪ ,‬אמנם בתוס' הגי' אוננין ומתאבלין‬ ‫כהן אוכל תרומה‪ ,‬וחולקין חלק א' בגורן פי' ולא ב' חלקים וקמ"ל‬ ‫עליו‪ ,‬והסיק מכך הרמב"ן דאבילות יום הראשון דאו'‪ ,‬ובחזו"א כ' דלרשב"ג‬ ‫שנותן לשניהם חלק א'‪ ,‬ומשמע דאיכא שיעור לחלק בגורן‪ ,‬א"נ קמ"ל שאין‬ ‫י"א דאם יבוא אליהו ויאמר שחולצין במנעל לכתחילה‪,‬‬ ‫לא הוי ספק גמור ולכך מתאבלין עליו‪ ,‬ואף דבגמ' בבלית מבואר דאין‬ ‫נותנים להם בגורן עד שיבואו שניהם‪ ,‬וכדתני ר"ח דאין חולקין‬ ‫שומעין לו אף דעתה אין חולצין לכתחילה‪ ,‬ואם יאמר שאין חולצין‬ ‫מתאבלין לרשב"ג מ"מ הירו' פליג‪ ,‬והביאו ראיה דתנן הוא אונן עליהן‬ ‫לנשים ועבדים בגורן ונח' בבבלי אי נשים משום גרושה שלא ידעו בה‬ ‫בסנדל אין שומעין לו שהמנהג מבטל הלכה‪ ,‬וי"א דאם יאמר‬ ‫והן אוננין עליו אלא דיש לעי' דהוי ספק גמור‪ ,‬עוד צ"ע ההו"א שלא ינהג‬ ‫או משום יחוד‪ ,‬ועבדים כדי שלא יבואו להעלותו ליוחסין‪ ,‬אבל נותנין‬ ‫שאין חולצין במנעל שומעין לו דס"ל אף דחולצין לכתחילה אי"ז‬ ‫אנינות דאו'‪.‬‬ ‫להם מתנות כהונה בבית והיינו לעבד משום רבו‪ ,‬ואין מטמאים‬ ‫מנהג‪.‬‬ ‫למתים ואין נושאין נשים כשרות ופסולות ולהלן ה"ו יתבאר בן ח' חדשים ‪ ,‬אין אוננין ומתאבלין עליו‪ ,‬כר' אשייאן דא"ל‬ ‫עמידת היבם כפוף‪ ,‬ר"ז הראה לר' בא דהיבם נסמך בכותל‬ ‫ר' יסא דאינו אונן ומתאבל‪ ,‬ומשום דהיו לו סימן והיינו שבא‬ ‫בשחררו זה את זה‪.‬‬ ‫ופי' בבבלי דצריך היבם לדחוק רגליו בקרקע‪ ,‬ופי' הראשונים כדי שיהא ניכר‬ ‫ספק ולד כהנת וולד שפחתה‪ ,‬מביאין מנחה וקריבה כליל כדין מנחת על אשתו ופירש עד ח' חדשים אבל אי"ל סימנים בגופו‪ ,‬כיון‬ ‫שהיא חולצת לנעלו‪ ,‬א"נ ישען שלא יפול בחליצה‪ ,‬וכשתמה ר' בא האם‬ ‫כהן‪ ,‬ומתנים שיקריב למי שהוא כהן‪ ,‬ואף מביאים ב' מנחות דלא מחזיקים ע"י שערו וציפרניו לעשותו בן ח'‪ ,‬עוד אמרו בבן‬ ‫נוהגין‪ ,‬א"ל ר"ז דרבם נהג כן‪ ,‬ואפשר דר' בא שאל משום דחליצה הוי‬ ‫א' קריבה כליל ואחת נקמצת ונאכלת‪ ,‬אבל אין מעידין יחד ח' חדשים הוי כנפל ואין מטלטלין אותו בשבת‪ ,‬אבל אמו‬ ‫דין ובעי עמידה‪ ,‬או משום ועמד ואמר‪[ ,‬ועי' שו"ע דכ' הרמ"א יזהר שלא‬ ‫ישען כ"כ שאם ינטל העומד יפול דאינו עמידה‪ ,‬ובשו"ע חו"מ יז' כ' לענין‬ ‫להחשב כעד אחד דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה דא"א שוחה ומניקתו‪.‬‬ ‫עמידת בע"ד דאף סמיכה חשיב עמידה]‪.‬‬ ‫להרוג את א' מהם אם יוזמו שלא הרג זה שהעידו עליו‪.‬‬ ‫מילת ספק בן ח' ספק בן ט' בשבת‪ ,‬לר' יוסי בר בון מותר‬ ‫פי"א ה"ו‬ ‫למולן בשבת ממ"נ דאי הוי בן ח' נמצא מחתך בשר בעלמא‪ ,‬אופן הקשירה וההתרה‪ ,‬ר"ז הראה לר' בא דקושר בחוזק‬ ‫אבל הק' רבנן דקיסרין מנין שמותר לחתוך בשר שלא באופן שיוכל להלך בו מאיליו ולא ישמט דאם המנעל רפוי ולא‬ ‫את‬ ‫זה‬ ‫ושחררו‬ ‫שהגדילו‬ ‫שפחתה‬ ‫וולד‬ ‫כהנת‬ ‫ולד‬ ‫תערובת‬ ‫זה‪ ,‬נושאים נשים רק הראויות לכהונה ולא פסולות כגון גרושה‬ ‫מהודק אי"ז חליצה על ידה‪ ,‬וקושר בעניבה כדי שתוכל להתיר ביד‬ ‫לצורך‪.‬‬ ‫וחלוצה‪ ,‬ואין מטמאים למתים‪ ,‬ואם נטמאו אין לוקין דכל א'‬ ‫אחת דבעי יד ימין‪ ,‬ולא נתברר מ"ט בעי ימין‪ ,‬וברשב"א כ' דהבבלי חולק‬ ‫מהא דגידמת חולצת בשיניה‪ ,‬אמנם כ"ה בירו' להלן ה"ו‪ ,‬ומה"ט כ' תוס' קב‪.‬‬ ‫בן‬ ‫לחודשיו‬ ‫ודאי‬ ‫בנולד‬ ‫‪,‬‬ ‫ובהמה‬ ‫באדם‬ ‫חי‬ ‫חזקת‬ ‫איכא‬ ‫ממתי‬ ‫אין‬ ‫קאמר דלאו כהן הוא‪ ,‬ואין אוכלין בתרומה‪ ,‬ואם אכלו‬ ‫משלמים קרן וחומש וכ' תוס' דמ"מ מפרישין לכפרה ואין משלמין‪ ,‬יום א' בחזקת חי‪ ,‬וכשיש ספק אם כלו חדשיו‪ ,‬לרשב"ג‪ ,‬דחליצה בשמאל כשרה‪ ,‬ובחולין כ‪ .‬מבואר דשמאל גרע משן‪ ,‬ומתירה‬ ‫ואין חולקין בגורן‪ ,‬אבל מוכרין תרומה והדמים שלהם דהמע"ה באדם מבן חודש כדכ' 'ופדויו מבן חודש תפדה'‪ ,‬ובבהמה בימין ותופסת בשמאל את המנעל שלא ישמט מאיליו‪ ,‬א"נ שלא תזוז‬ ‫[ול"א דחולקין בגורן ממ"נ‪ ,‬דחייש' דאתי לידי תקלה דהלא עבד שנשתחרר מבן ח' ימים דכ' 'ומיום השמיני והלאה'‪ ,‬ולרבנן מבן יום א'‪ ,‬רגלו ונמצא מסייע בחליצה ושומטת העקב בימין‪ ,‬וגוררתן בימין‪.‬‬ ‫רב אמר דעיקר חליצה התרה‪ ,‬ואף דאמר רב דלחכמים דפליגי‬ ‫הוי זר]‪ ,‬ואין חולקין בקדשי מזבח כגון עורות של קדשים‪ ,‬ואין והלכה כרשב"ג‪.‬‬ ‫נותנים להם קדשים להקריב‪ ,‬אבל אין מוציאין מהם את שלהם‬ ‫על ר"ע דר קיקה לא מעכבא‪ ,‬וס"ל דלא עשה כלום‪ ,‬ואף לא פסלה‪ ,‬ואמר רב‬ ‫פי' אם היו חייבים חטאת או אשם או עולה אין כופין אותן ליתן לאנשי‬ ‫אם לא חלצה ולא רקקה לא עשתה כלום‪ ,‬מ"מ קמ"ל עיקר‬ ‫הכה‬ ‫ש‬ ‫לאחרון‬ ‫ז'‬ ‫או‬ ‫לראשון‬ ‫ט'‬ ‫בן‬ ‫ספק‬ ‫‪,‬‬‫ספק‬ ‫התראת‬ ‫סו‬ ‫משמר‪ ,‬דכהן מקריב אפי' שלא בזמן משמרו‪ ,‬וצ"ע דנימא דאנשי משמר‬ ‫מעכבין עליהם מליתן לכל כהן שירצה‪ ,‬ופטורין מזרוע לחיים וקיבה או קילל את זה ואת זה‪ ,‬פטור משום מכה ומקלל אביו‪ ,‬אף שודאי חליצה התרת הרצועות ולא נימא דאם הותרו מאליהן או שלא קשרו‬ ‫דכ' 'מאת העם' ולא מאת הכהנים‪ ,‬ובכורן רועה עד שיסתאב אף בזמן עבר‪ ,‬מ"מ התראת ספק לא שמיה התראה‪ ,‬ול"ד לר"ל דהעושה מתחילה לא מעכב‪ ,‬וכ' הרא"ש דהיינו במנעלים שלהם שלא יכלו לעמוד בלא‬ ‫הבית‪ ,‬דאינם יכולים לאוכלו ואין יכולים ליתן לכהן עבור הבשר דאינו נאכל מלאכה בב' יו"ט של גלויות אינו לוקה‪ ,‬אלא אף לר' יוחנן רצועות‪ ,‬וכעי"ז אמר רב דעיקר חזקת ג' שנים הכנסת פירות‪,‬‬ ‫להם‪ ,‬וצ"ע וכי בשביל רווח שלהם יעברו על בל תאחר‪ ,‬ונותנים להם דלוקה‪ ,‬שאני יו"ט דאפשר לברר איסורו ואיגלאי מילתא למפרע ואף דאמר רב דבעי שיראו אותו מנכש ומעדר‪ ,‬מ"מ אם לא‬ ‫מכניס פירות אי"ז חזקה‪.‬‬ ‫חומרי ישראל וכהנים ופי' בבבלי דמנחתן נקמצת כישראל ואין שייריה דאותו יום היה יו"ט‪ ,‬משא"כ באביו א"א לידע‪.‬‬ ‫הכה או קילל את שניהם כאחת שחבט במקל א' לשניהם לת"ק‬ ‫נאכלין ככהן‪.‬‬ ‫חייב דהוי התראת ודאי‪ ,‬ור"י פוטר‪ ,‬והנה אי"ל דטעמא דר"י התרה או חליצה ע"י היבם‪ ,‬התירה היא וחלץ הוא‪ ,‬חליצה‬ ‫הטעם דמותרים לשחרר זה את זה‪ ,‬הנה נח' ר"י ור"ע בבבלי גיטין משום התראת ספק כיון דהאוכל כזית מגיד הנשה של ימין פסולה דבעי שהיבמה תעשה להתרה והחליצה‪ ,‬וכן אם התיר הוא‬ ‫לח‪ :‬לר"ע המשחרר עבדו עובר בעשה דכ' 'לעולם בהם תעבודו'‪ ,‬ולר"י הוי‬ ‫ושמאל‪ ,‬לת"ק סופג שמונים‪ ,‬ולר' יהודה ארבעים דמספק"ל וחלצה היא פסולה‪ ,‬ובב' האופנים לא יחזיר לייבמה‪ ,‬אף דהוי חליצה‬ ‫האם של ימין או שמאל‪ ,‬ולכאו' הו"ל לר"י לפטור לגמרי דהוי התראת ספק‪ ,‬פסולה‪ ,‬מ"מ פסלה על היבם ועל אחיו‪ ,‬והטעם בחלצה היא והתיר‬ ‫דאסור‬ ‫רשות ולא חובה‪ ,‬ואי"ל דמתני' רק בדיעבד וכריה"ג‬ ‫ואי"ל דשאני ספק בעיקר הלאו דמחמת ספק אסור לעשות כן הוא‪ ,‬אי"ל משום דלא עשתה את שתיהן‪ ,‬דא"כ מ"ט פסולה הלא‬ ‫תיקון‬ ‫משום‬ ‫לשחרר עבד‪ ,‬אלא אף לכתחילה ושאני מתני'‬ ‫הוולד שאין להם את מי לישא דאסורים בכשרות ופסולות ו'לא תהו‬ ‫להיכא דיש ספק האם הלאו אוסר לעשות מעשה זה‪ ,‬מ"מ אין לחלק כן מהני שיחזור וילבש ותתיר היא ובאו"ש תמה כיצד מצטרפים ב'‬ ‫בראה לשבת יצרה' הוי לצורך‪ ,‬א"נ דמשום מצות שבת היא מצוה רבה‪ ,‬ודחי‬ ‫לעשה דלעולם בהם תעבודו‪ ,‬והנה מבואר בגיטין דחצי עבד חצי בן חורין כיון דא"כ נבילה שבטי לה בשחוטה דהוי ודאי שנסתפק לו המעשים‪ ,‬וע"כ דהטעם משום דאי"ז על הסדר דבעי התרה ואח"כ‬ ‫אחת מכפיו‪ ,‬טהור דאינו ראוי לסנדל‪[ ,‬ואחת מכפיו י"ל דגרסי' כפו‪ ,‬א"נ פי"ב ה"ה‬ ‫חליצה‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬אבל בהתירה היא וחלץ הוא‪ ,‬שפיר מהני שתחלוץ אח"כ‪ ,‬וע"כ‬ ‫ע חליצה בפני שלשה‪ ,‬חלצה בפני שנים או שלשה דיינים‬ ‫דלשון יש לו ב' כפות]‪ ,‬ואם נפסק רק אחד מאזניו או אחת מחבטיו או‬ ‫הטעם משום דבעי לב' המעשים‪ ,‬וכ' הרידב"ז דהא דאמרו פסולה‪ ,‬כיון דכל‬ ‫זמן שלא חזרה ועשתה כן אי"ז חליצה‪ ,‬משא"כ בהתיר הוא תחילה‬ ‫ונמצא א' מהם קרוב או פסול‪ ,‬לת"ק חליצה פסולה‪ ,‬ולר"ש‬ ‫אחת מתרסיותיו או רוב כפו דחזי למילתא וכפי שיבואר בהמשך‪,‬‬ ‫פסול משמע דא"א לתקן]‪.‬‬ ‫ור' יוחנן הסנדלר כשרה‪ ,‬ומעשה שחלצה בינו לבינה בבית‬ ‫לרבנן טמא דאכתי אפשר לתקנו‪ ,‬וכן אף שנפסק החיצון יכול להפך ימין‬ ‫ב' אופנים בחליצות פסולות‪ ,‬יש חליצות שלא יכול להחזיר‬ ‫האסורין‪ ,‬והכשיר ר"ע שהיה בבית האסורין והיתה גזירה שלא‬ ‫בשמאל‪ ,‬אבל ברישא כיון דנפסק גם החיצון אין הדרך לתקנו‪ ,‬ולר' יהודה‬ ‫ולייבם‪ ,‬ויש חליצה פסולה שיכול להחזיר דלא עשה כלום‪ ,‬וכגון‬ ‫ללמוד תורה‪ ,‬ועבר ר"י הסנדלר סמוך לבית האסורין ועשה‬ ‫אם נפסקה הפנימית טמא‪ ,‬ואם נפסקה החיצונה טהור כיון‬ ‫עצמו כרוכל ואמר מי רוצה מחטין או מזלגין וחלץ בינו‬ ‫חולצת לקטן‪ ,‬וחולצת באמפלייא אנפילאות של בגד פסולה‪ ,‬דא"א לתקנו מחמת שהתיקון נראה‪ ,‬ולא ס"ל דאפשר להפך המנעלים‪,‬‬ ‫לבינה מהו‪ ,‬והציץ ר"ע מהחלון ואמר אית לך כושן פלך שהוא‬ ‫והיינו באנפלייא של בגד‪ ,‬אבל בשל עור תני דהיא חליצה ואמר ר' יעקב בר אחא בשם רב דהלכה כר' יהודה לענין‬ ‫טלטול מוקצה בשבת‪ ,‬ומצינו דאמר לרב שמואל ב"י כשנפסק‬ ‫כשרה‪.‬‬ ‫כלי מטוה‪ ,‬והיינו אית לך כשר‪.‬‬ ‫פי"ב ה"ו‬ ‫והורה‬ ‫שבת‬ ‫לענין‬ ‫נח'‬ ‫בטומאה‬ ‫שנח'‬ ‫כשם‬ ‫מנעל מעל אמפלייא‪ ,‬איכא דתני כשרה במנעל עור על סנדלו דר"י ורבנן‬ ‫אמפלייא מבגד‪ ,‬ואיכא דתני פסולה‪ ,‬במנעל עור על כרבנן‪ ,‬ותמה ר"ש ב"י דסתר דבריו‪ ,‬ראב"י אמר בשם ר"ז סדר מצות חליצה‪ ,‬באים היבם והיבמה לבי"ד ונותנים לו‬ ‫אמפלייא מעור י"מ דחלצה שתיהן‪ ,‬ושל בגד בטל למנעל‪ ,‬משא"כ של דנח' ר"י ורבנן כנ"ל אף בשבת ולא הורה כמי ההלכה‪.‬‬ ‫עצה שיקח את ההגון לו דכ' 'וקראו לו זקני עירו ודברו עליו'‬ ‫עור‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬ואיירי בחלצה שניהם בב"א‪ ,‬דאל"ה תק' מ"ט אמפלייא של עור סנדל אף כשהוא טהור ואינו כלי מ"מ מותר ללכת בו ברה"ר או בכרמלית‬ ‫פי' כגון ביבם זקן וילדה דאין ראויין זה‪ ,‬ושומעין למעכב‬ ‫ואינו רוצה אף שהשני רוצה‪ ,‬ואם רצו שניהם כשאין שנותיהם‬ ‫הוי חליצה פסולה]‪ ,‬ובמאירי פי' דאיירי בחלצה רק את המנעל ושל בגד בטל עד פתח החצר וצ"ל דחזי קצת אע"פ שהוא טהור‪[ ,‬וכן אמר ר"ז לר'‬ ‫לשל עור‪.‬‬ ‫שוים‪ ,‬מוציאין לחוץ ויתייבמו‪ ,‬וכ"ה בריטב"א‪ ,‬אבל ברשב"א בשו"ת אלף‬ ‫אחא כשנפסק סנדלו והגיעו לשער החצר]‪.‬‬ ‫ר' אחא נפסק סנדלו וכרך בגמי ואינו מוקצה כיון דחזי למאכל בהמה‪ ,‬רמ' הביא בה"ג דכופין ופקפק בזה הרשב"א‪.‬‬ ‫מנעל‪,‬‬ ‫חשיב‬ ‫דלא‬ ‫בגד‬ ‫בשל‬ ‫יוצאין‬ ‫דתני‬ ‫איכא‬ ‫‪,‬‬‫ביו"כ‬ ‫אמפלייא‬ ‫ואיכא דתני אין יוצאין בשל עור‪.‬‬ ‫ור' אבהו כרך במלבניקי עשב הראוי לרפואה דס"ל דחשיב מן היבמה הולכת אצל היבם דכ' 'ועלתה יבמתו השערה'‪,‬‬ ‫סנדל שיש לו עקב כשר‪ ,‬ושאין לו עקב פסול דבטל מיניה שם המוכן ואינו מוקצה‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬יש לעי' מה הטעם שכרכו כך דהיינו האם איירי ואומרת 'מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה‬ ‫מנעל‪ ,‬ושיש לו עקב‪ ,‬לרבנן דתמן קנסרוס מנעל שיש לו עקב‪ ,‬בחצר ובכה"ג שרי או דהתירו ברה"ר רק בכה"ג]‪ ,‬ר' יונה זרק מנעלו יבמי'‪ ,‬והוא אומר 'לא חפצתי לקחתה'‪ ,‬והיו אומרים בלה"ק‪,‬‬ ‫ורבנן דהכא אמרו כגון מנעל שלנו ולא נתבאר מה הירו' בא‬ ‫להוסיף‪ ,‬לחנות האופה ולא הלך עד ביהמ"ד הנכבד של ר"א שהיה ואף דאין קריה מעכבת מ"מ מעכבת במי שאינו יכול לקרוא‬ ‫והנה נח' הראשונים מה נחשב עקב‪ ,‬די"מ סוליית המנעל ויש לו רק חלק‬ ‫ואמרו במתני' היכן קוראים‪ ,‬ולא תפריד 'מאן' מ'יבמי להקים'‪,‬‬ ‫כן]‪.‬‬ ‫עשה‬ ‫מ"ט‬ ‫לעי'‬ ‫יש‬ ‫וה"נ‬ ‫[א‪.‬ה‪.‬‬ ‫לשם‬ ‫קרוב‬ ‫העליון א"נ שיכול לילך על ראשי אצבעות‪ ,‬וי"מ חלק המונע מהרגל לצאת‪,‬‬ ‫וס"ל דבעי נמי סוליה‪ ,‬אבל לראשונים שהוא סוליה לא בעי לחלק המונע ר"ז אמר דשרי להחליף מנעל וללבוש של ימין ברגל שמאל‪ ,‬ול"ד ו'לא' מ'אבה יבמי'‪ ,‬ו'לא' מ'חפצתי לקחתה'‪.‬‬ ‫מהרגל‪ ,‬ולפי"ז אפש"ל כן בביאור הירו'‪ ,‬אבל בנימוק"י מבואר דגם לרש"י לרבנן דלעיל שטמאו בנפסקה הרצועה החיצונה‪ ,‬אלא אפי' לר' יהודה‬ ‫שרי נגשת אליו לעיני הזקנים וחולצת נעלו מעל רגלו‪[ ,‬והגידמת‬ ‫דעקב הוא סוליה בעי לתרוייהו‪ ,‬ולפי"ז נמצא איפכא‪ ,‬ולפי"ז כשיש לו עקב כיון דאכתי הוי כלי משום דראוי הוא לרגל השניה‪[ ,‬ול"א דאינו חשיב כלי‬ ‫כשר היינו לשון דיעבד‪ ,‬והיינו כל שיש לו חלק האחורי אף שאין לו סוליה אא"כ לבוש לרגל שהותקן לו]‪ ,‬וכן מבואר מדתני דחליצה בשל תחלוץ בשניה]‪ ,‬ואח"כ יורקת בפניו רוק שהוא נראה‬ ‫לדיינים‪ ,‬והיו כותבים בשטר חליצה 'רוק הנראה לדיינים על‬ ‫כשר‪ ,‬אבל בתוס' כ' דלשון דיעבד קאי אגב סיפא‪ ,‬ואמר רב שלא היה‬ ‫שמאל בימין כשרה‪.‬‬ ‫מתיר לחלוץ בשורציפא דשנצוי מנעל עם לולאות וע"י מתיחת הא דתני נפסקה רוב כפו טמא היינו לרוחב דחזי ללבישה‪ ,‬אבל הארץ'‪ ,‬ואף אם הפריחה הרוח לרוק דסגי שיראו יוצא מפיה‪ ,‬דעל‬ ‫הארץ נאמר רק למצוה מהמובחר‪ ,‬רקקה דם‪ ,‬כשר אם יש בו‬ ‫הרצועות מהדקין אותה על הרגל‪ ,‬אם לא היה רואה לר"ח רובה לאורכו בעי רוב הרגל‪.‬‬ ‫צחצוחי רוק‪.‬‬ ‫שהיה חולץ‪.‬‬ ‫חליצה בדיעבד שלא כהלכה‪ ,‬אחי אמו של ר' כהנא חלץ סט חליצה בלילה‪ ,‬לת"ק כשרה דיעבד דחליצה הוי דין ואין דנין‬ ‫בתחילה בלילה‪ ,‬ומ"מ כשרה דאם עברו ודנו הוי דין כמבואר בירו' סנהדרין‪ ,‬רבי ולוי בר סיסי‪ ,‬מעשה בבני סימונייא שבקשו מרבי דרשן‬ ‫בלילה ודלא כר"א דפסיל להלן‪ ,‬ביחיד ולא בעי ג' והנה למ"ד דלא בעי ג' [ויעוי' שם בגי' הראשונים בירו']‪ ,‬ולר"א פסול דכ' 'לעיני הזקנים' דיין וחזן ושיעשה כל צרכיהם‪ ,‬והביא להם את לוי בר סיסי‬ ‫והושיבוהו על בימה גדולה ושאלו על רקקה דם וגידמת איך‬ ‫כ' תוס' דמהני אפי' בינו לבינה‪ ,‬ולפי"ז ביחיד ל"ד‪ ,‬בליל שבת ותנן בביצה ובלילה אין רואין‪ ,‬ולת"ק פרט לבי"ד סומא‪.‬‬ ‫תחלוץ‪ ,‬ולא השיב‪ ,‬ושאלו ביאור בדכ' 'אבל אגיד לך את‬ ‫דאין חולצין בשבת‪ ,‬בסנדל של שעם ותנן בתוספתא דכשרה ומשמע‬ ‫בדיעבד‪ ,‬מעומד ולא נשען כנ"ל‪ ,‬א"נ קאי על הדיין‪ ,‬ולא רקקה כר"ע חליצה ברגל שמאל‪ ,‬לת"ק פסולה‪ ,‬ור"א מכשיר‪ ,‬והא הרשום בכתב אמת' דממ"נ אם אמת למה רשום‪ ,‬ואם רשום‬ ‫בדיעבד ודלא כר"א דבעי רקיקה לעיכובא‪ ,‬ואמר רב דרק אחי אמו דבמצורע לר"א בוהן ימין מעכבת ואף אי לית ליה מניח במקום למה אמת ולא אגיב‪ ,‬וכשהביאו בפני רבי אמר דהוא כמותו‪,‬‬ ‫של ר"כ יכול לחלוץ כך דעביד דלא כהלכה‪ ,‬ואף חליצה בלילה דלהלן בוהן‪ ,‬י"ל דהתם כ' 'הימנית' משא"כ בחליצה דלא כ' ימין‪ ,‬והשיב לוי בר סיסי דדם תליא בצחצוחי רוק‪ ,‬וגידמת‬ ‫ולתנא דמתני' לא דרשי' 'אוזנו' דרציעה מ'אוזנו דמצורע בשני יה‪ ,‬דעד חיתום גזר דין רשום‪ ,‬ואח"כ אמת‪ ,‬והטעם‬ ‫ה"ב מבואר דכשרה בשם סתמא דמתני'‪ ,‬מ"מ מבואר בבבלי דהיא שי'‬ ‫‪,‬‬‫מצורע‬ ‫ד‬ ‫מ'רגלו'‬ ‫דחליצה‬ ‫'רגלו'‬ ‫דרשי'‬ ‫לא‬ ‫נ‬ ‫וה"‬ ‫ימין‪,‬‬ ‫דבעי‬ ‫יחידאה‪.‬‬ ‫שלא אמר כיון שהיה על בימה גדולה וטפח עליו רוחו וגרם‬ ‫סח מקום קשירת סנדל החליצה‪ ,‬קשר מהארכובה ולמטה ואיכא דדריש לר"א 'אוזנו' 'אוזנו' ו'רגלו' 'רגלו'‪ ,‬ומתחילה‬ ‫ס"ד לו לשכוח‪ ,‬כדכ' 'אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה' פי' ד"ת‬ ‫לחלק בין אוזנו לרגלו ובטעם הדבר מבואר בבבלי דאוזנו מופנה מב' צדדים‪,‬‬ ‫כשרה‪ ,‬ומארכובה ולמעלה פסולה‪ ,‬אבל אין לפרש דאם היתה הרגל אבל רגלו מופנה מצד א'‪ ,‬ולמדין ומשיבין‪ ,‬ואיכא למימר מה למצורע שטעון שנשאת בהם גרמו לך לבזיון‪.‬‬ ‫עץ ארז ואזוב ושני תולעת‪.‬‬ ‫עד הארכובה ולמעלה הוי חליצה פסולה‪.‬‬ ‫חליצה מוטעת כשרה‪ ,‬לר"ל שהטעו שיוכל לקחתה לאחר‬ ‫קידוש ידים ורגלים לכהנים‪ ,‬כ' 'ורחצו אהרן ובניו ממנו את‬ ‫פי"ב ה"ג‬ ‫החליצה‪ ,‬אבל הק' ר' יוחנן כיון דבעי כוונת שתיהם אי"ז‬ ‫ידיהם ואת רגליהם' ותני ביד עד הפרק‪ ,‬וברגל עד הסובך‬ ‫חליצה שלא התכון למצוה‪ ,‬ולכך פי' ר"י דהטעוהו שתתן לו מאה‬ ‫חליצה רקיקה וקריאה האם מעכבים‪ ,‬קריאה אינה מעכבת‪,‬‬ ‫וחליצה מעכבת‪ ,‬ורקיקה‪ ,‬לר"א מעכבת דכ' 'ככה יעשה' כל‬ ‫קרסול‪ ,‬ובחליצה דעד הארכובה כיון דכ' מעל רגלו‪ ,‬ומ"מ עד‬ ‫מנה‪ ,‬אמנם אם אמר ע"מ כן חייבת ליתן לו‪ ,‬ור"ה מתחילה‬ ‫הארכובה דדוקא מעל רגלו ולא מעל דמעל רגלו‪ ,‬והא דכ'‬ ‫שהוא מעשה‪ ,‬ואמר שמואל דצריכה לרוק ואל"ה אסורה ולשוק‪,‬‬ ‫אמר כר"ל וכששמע דר"י פליג חזר בו וכפה לחלוץ‪.‬‬ ‫[ויעוי' בסוגית הבבלי קד‪ :‬ובראשו נים דאסורה מד"ת ויעוי' רמב"ם יבום ד'‬ ‫'ובשלייתה היוצאת מבין רגליה' ומשמע לכאו' דרגל הוא גם בירך‪,‬‬ ‫ר"ח בר ווא אמר ליבם שאין היבמה רוצה להנשא דרך יבום‪,‬‬ ‫יד']‪ ,‬ולר"ע לא מעכבת דדוקא מעשה שהוא באיש מעכב‪,‬‬ ‫י"ל דנראה כמבין רגליה לאחר שנופלת השליא‪ ,‬א"נ משום שנועצת‬ ‫ולכך יחלוץ להסיר הזיקה ואח"כ תנשא‪ ,‬ולאחר שחלץ אמר‬ ‫ולחכמים ת"ק דמתני' אם לא חלצה או לא רקקה לא עשה‬ ‫עקביה בירכותיה כשכורעת לילד‪ ,‬וכן מצינו דאמרו לשון 'מבין' דתנן כיור‬ ‫דאפי' יבואו משה ושמואל [א‪.‬ה‪ .‬לשון הכתוב ירמיהו טו' א']‪ ,‬לא‬ ‫כלום ואף על האחין לא נפסלה‪.‬‬ ‫היה בין האולם ולמזבח ומשוך כלפי דרום‪ ,‬והיינו נראה בין‬ ‫יתירו לך‪ ,‬וקרא החולץ 'חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו'‬ ‫האולם ולמזבח‪.‬‬ ‫שמשתמשים בחכמה להרע‪.‬‬ ‫ר' אימי פשט לר' בא‪ ,‬דאין סדר חליצה מעכב ולכך אפי' הקדימה‬ ‫פי"ב ה"ב‬ ‫תנן במתני' לאחר שרקקה 'ענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר‬ ‫רקיקה לחליצה חליצתה כשרה‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬ועי' לעיל ה"א]‪ ,‬והמקדש בשווי‬ ‫סימפון שטר שכתוב בו תנאי של קידושין קידש על דעת התנאי‪,‬‬ ‫אופנים שחליצה בדיעבד כשרה‪ ,‬חלצה בסנדל שאינו שלו‬ ‫לא יבנה את בית אחיו'‪ ,‬והיו מקרין אותה‪ ,‬וכשהוקרא ר'‬ ‫אף דלכתחילה יחלוץ בשלו שמא יהא שלא במידתו‪ ,‬סנדל של עץ‪ ,‬סנדל‬ ‫הורקנוס תחת האלה בכפר אבוס וגמר את כל הפרשה הוחזקו‬ ‫לסתום‬ ‫דל"א‬ ‫אמות‬ ‫מד'‬ ‫למעלה‬ ‫מצרית‬ ‫חלון‬ ‫לפתוח‬ ‫מותר‬ ‫ו‬ ‫שמאל בימין‪ ,‬סנדל גדול ממידתו שיכול להלך בו‪ ,‬או קטן‬ ‫שמחפה רוב רגלו אבל לכתחילה לא ילך בשאינו ממידתו גזירה אטו האויר בפניו אבל חלון צורית שהוא גדול אסור‪ ,‬וכן אמרו בלשון אחר הכל לקרוא עד סוף הפרשה והיינו עד 'ונקרא שמו בישראל בית‬ ‫וכי אין יכול לבנות ביתו כשובך שהחלונות למעלה‪.‬‬ ‫חלוץ הנעל'‪ ,‬מי קורא חלוץ הנעל וי"א בית חלוץ הנעל‪ ,‬לת"ק‬ ‫שאינו יכול להלך בו‪.‬‬ ‫מצוה בדיינים ולא בתלמידים‪ ,‬ולר"י כל העומדים שם‬ ‫פי"ב ה"ד‬ ‫שופר עכו"ם ושל עיר הנדחת וה"ה גזול‪ ,‬י"א כשר‪ ,‬וי"א פסול‪,‬‬ ‫ואף דנח' בשופר מ"מ הכל מודים בלולב של אשירה ושל החרש וחרשת שחלצו או נחלצו חליצה פסולה‪ ,‬שאינם אומרים חלוץ הנעל חלוץ הנעל‪.‬‬ ‫יכולים לומר וכ' 'ואמר' 'ואמרה' ולאו משום דאינו בן דעת מהא דלא‬ ‫האם חליצה הוי גנאי או שבח‪ ,‬איכא דתני שבח‪ ,‬ואיכא דתני‬ ‫עיר הנדחת שהוא פסול דכ' 'ולקחתם לכם' ולא משל איסור כללו במתני' אף שוטה שאין לו חליצה כיון דבעי דעת‪.‬‬ ‫גנאי‪ ,‬י"מ דנח' אם עשה כהוגן‪ ,‬ולא נח' אלא תליא במשנה‬ ‫הנאה‪ ,‬אבל בשופר מאן דמכשיר ס"ל מדכ' 'יום תרועה יהיה לכם'‬ ‫מכל מקום ואפי' אין השופר שלכם‪ ,‬ד'לכם' קאי על יום תרועה‪ ,‬ועוד מה נחשב חרש‪ ,‬הנה תנן בתרומות דחרש לא יתרום‪ ,‬ותנן‬ ‫ראשונה ואחרונה שלא היו מתכונים לשם מצוה‪ ,‬וי"א אפי' כמשנה‬ ‫דבלולב משתמש בגוף הלולב משא"כ שופר דאי"צ אלא דחרש שדברו בכל מקום‪ ,‬שאינו שומע ואינו מדבר‪ ,‬אבל‬ ‫ראשונה או כאחרונה נח' האם מה שהיה נקרא בית חלוץ‬ ‫שמיעה ואין קול אסור בהנאה‪ ,‬וסנדל של עיר הנדחת‪ ,‬לכו"ע אי"ז כלל‪ ,‬כדאמר ר' יוחנן הנ"ל דכל שאינו יכול לומר פסול‪ ,‬וכן‬ ‫הנעל לגנאי דע"י שפגם דבר מהתורה יבוא ויטול פגמו‪ ,‬או‬ ‫כשר דכ' 'חלוץ הנעל' מכל מקום‪ ,‬ור' מנא ס"ל דנח' כמו מוכח מפטור ראיה בחרש דילפי' מהקהל דכ' 'למען ישמעו‬ ‫לגנאי כדכ' 'ויקרא בהם שמי'‪.‬‬ ‫ולמען ילמדו' והיינו המדבר ואינו שומע‪ ,‬וכן השומע ואינו‬ ‫בשופר‪.‬‬ ‫מדבר שאינו יכול ללמד‪.‬‬ ‫בית שמאי‬ ‫האם מנעל הוא דוקא של עור‪ ,‬תנן של סנדל של עץ חליצה‬ ‫כשרה בדיעבד‪ ,‬בשם רב אמרו שיש לו חובטין עץ אבל הסנדל עצמו חליצת קטנה‪ ,‬קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל‪ ,‬והא פי"ג ה"א‬ ‫מעור‪ ,‬שאין מנעל אלא של עור‪ ,‬וי"א אף מעמידין של עץ‪ ,‬וי"א אף דחליצת קטן אף דיעבד לא מהני‪ ,‬כיון דכ' 'איש'‪ ,‬אבל ביבמה‬ ‫עא מיאון קטנה משנשאת פי' אמה ואחיה שהשיאוה שאין‬ ‫תרסיותיו של עץ‪ ,‬אבל לר' יוחנן אפי' כולו של עץ חשיב מנעל כ' 'ונגשה יבמתו אליו'‪ ,‬מכל מקום ואף שאינה בר דעת מ"מ כ' תוס'‬ ‫קידושיה אלא מדרבנן ויכולה למאן ולעקור הקידושין למפרע לב"ש דוקא‬ ‫דאיירי בגדול עומד על גביו‪.‬‬ ‫ארוסה‪ ,‬ולב"ה אפי' נשואה‪ ,‬ואילה"ק כיצד נח' ב"ש וב"ה‬ ‫ו כשר‪ ,‬ומסייע לר' יוחנן דתנן סנדל של קש של סיידים שהסיד‬ ‫שורף את העור‪ ,‬לר"ע טמא מדרס והאשה חולצת בו‪ ,‬וחכמים קטנה שחלצה והגדילה ולא חלצה שוב‪ ,‬חליצתה כשרה הלא העידו דממאנין את הקטנות פי' פעמים דמלמדים אותן למאן‬ ‫בדיעבד‪ ,‬והיינו כר"מ דחייש' למיעוטא ואין חולצין ולא מייבמין כגון שנפלה אחותה ליבום בפני בעלה‪ ,‬והלא אין מחלוקת בעדות‪,‬‬ ‫לא הודו למדרס כיון דעשוי רק לשעה‪ ,‬אבל לחליצה הודו‪.‬‬ ‫טומאה וטלטול סנדל מקולקל בשבת‪ ,‬עוד מסייע לר' יוחנן הנ"ל את הקטנה שמא תמצא איילונית ונמצא פגע בערוה שלא במקום אבל י"ל דנח' האם העידו על ארוסה או על נשואה‪.‬‬ ‫מצוה‪ ,‬דאילונית נתמעטה מיבום מדכ' 'אשר תלד'‪ ,‬וכן אינה חולצת דכל‬ ‫סנדל שעולים מכפו אזנים שמחברים בהם רצועות‪ ,‬אם נפסקו אוזניו שאינה עולה ליבום אינו עולה לחליצה‪ ,‬וה"מ לר"מ דחייש' למיעוטא‪ ,‬אבל טעמא דב"ה‪ ,‬אילה"ק לב"ה כיצד מהני מיאון הלא לר' יהושע‬ ‫או חבטיו הרצועות או תרסיותיו מקום החיבור לאזנים או שניטל לחכמים חולצת אפי' לכתחילה‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬וה"נ מתייבמת‪ ,‬דאל"ה אינה חולצת]‪ .‬לקמן הוי נשואה שמותרת לבעלה וזכאי במציאתה ומעש"י‬ ‫למפרע‪ ,‬וכן ילה"ס עוקרת גיטה ש לא יהא ולדה ממזר למ"ד‬ ‫והפרת נדריה ובשלמא מהאירוסין אפש"ל שאינו קנין גמור ומהני בכפישה פי' מדד פירות נכסי מלוג במידה פחותה והפסידן לכך עשו לו‬ ‫קטנה יולדת‪ ,‬א"נ לר"י דממאנת בגדלות על קטנות‪.‬‬ ‫לאוסרה על קרובותיה‪[ ,‬וברמב"ן מצדד דאי"צ כלל מיאון]‪ ,‬אבל י"ל דהם כך‪ ,‬וש"מ דלב"ש במתני' אם עברה ומיאנה הוי מיאון‪ ,‬דאל"ה‬ ‫אמרו שהיא נשואה והם אמרו דתמאן ותצא בלא גט‪ ,‬וזכאי נמצא דמשום שעבר איסור התירו ערוה לשוק ובבבלי אמרו עוד ילה"ס האם ע"י מיאון חוזרת ליטול מזונות מבית אביה‬ ‫דכ' בכתובת אמה שבנות שיהיו בביתם עד שינשאו יזונו מהם‪ ,‬ולפרש"י‬ ‫דמהא שהיה אוכל נכסי מלוג ש"מ דהיתה נשואה ואהני מיאונה‪ ,‬וזה דלא כמו‬ ‫במציאתה משום הפקר בי"ד הפקר‪ ,‬ואף אם נדרי מופלא הסמוך לאיש דאו'‬ ‫בבבלי כתובות נג‪ :‬נח' בדי"ז‪ ,‬אבל פשיטא שקטנה שנתאלמנה‬ ‫שנתבאר לעיל דטעמא דב"ש משום בעילת זנות‪ ,‬והכא צ"ל כמו שיתבאר‬ ‫כ' תוס' דכל הנודרת על דעת בעלה נודרת‪ ,‬וטעמא דב"ש דאי עקרה‬ ‫ונשאת ומיאנה שאינה חוזרת לזון מכתובת הראשון‪ ,‬כיון‬ ‫בסוף ההלכה באופן אחר‪[ ,‬ומ"ד דלעיל יפרש להא דהתירו שלא בפניו דכיון‬ ‫דקידושין דרבנן‪ ,‬ה"נ אפקיעו רבנן לקידושין דידה]‪.‬‬ ‫למפרע הוי בעילת זנות‪ ,‬וכר"א דאף פנוי הבא על הפנויה‬ ‫שכתב לה 'את תהויין יתבא בביתי' ואינה בביתו‪.‬‬ ‫שלא לשם אישות הוי בעילת זנות ומשמע דלרבנן דנח' על ר"א‬ ‫תרומת קטן שלא הביא ב' שערות‪ ,‬קטן שלא הביא ב'‬ ‫ליכא איסורא כדכ' הראב"ד אישות פ"א ועיי"ש במ"מ‪ ,‬ובבבלי נט‪ :‬מבואר מעשה בתינוקת שירדה לכבס בנהר ועבר ארוסה ואמרה‬ ‫שערות לר' יהודה הוי תרומה‪ ,‬ובשם ר"מ אינה תרומה עד‬ ‫דממאנת לא נעשית זונה אליבא דר"א‪ ,‬וכ' האו"ש דהירו' דידן פליג‪ ,‬וש"מ שילך ארוסה וינשא לאמה‪ ,‬ואמרו חכמים אין מיאון גדול‬ ‫שיביא ב' שערות‪ ,‬י"א מדכ' 'ולא תשאו עליו חטא' וקטן אינו‬ ‫לטעם זה דלב"ש אף אם עברה ומיאנה אי"ז מיאון [א‪.‬ה‪ .‬וע"ע מזה וכב"ה [להלן] דאף שלא בבי"ד‪ ,‬א"נ דיעבד אף לב"ש מהני חוץ לבי"ד‪,‬‬ ‫בר נשיאת עון‪ ,‬אך ק' דלפי"ז עכו"ם דאינו בר נשיאת עון לא‬ ‫סוף ההלכה]‪ ,‬וילה"ס בנכנסה לחופה ולא נבעלה האם אמרי' לא עי' ביאור הגרח"ק ד"ה אין מיאון גדול והאם שייך לחנוני‪ ,‬וכן אמרו על‬ ‫יתרום ותנן עכו"ם תורם בשלו‪ ,‬ולכך פי' דקטן לא יתרום מדכ'‬ ‫פלוג וכן ילה"ס האם ממאנת ארוסה ביהודה שהיו מייחדים שאמרה בפני פשתני שבאה ליטול ממנו פשתן‪ ,‬ואף בפני‬ ‫החנוני שאמרה רק דרך שיחה בעלמא‪ ,‬א"נ דסגי בחד והיו עדים מבחוץ‪,‬‬ ‫אותם דשמא בעל‪.‬‬ ‫'ונחשב לכם תרומתכם' דדוקא מי שהוא בר מחשבה יכול‬ ‫א"נ שהבעל מאמינו דאי"צ עדים לקיומי‪ ,‬ובבבלי אמרו דאפי שלחה בעלה‬ ‫לתרום אבל לא קטן‪[ ,‬והא דתני עכו"ם לית להו מחשבה‪ ,‬היינו‬ ‫נראית שלא למאן פי' שהשיאה אביה שאינה יוצאת במיאון ונתגרשה‪ ,‬ליטול חפץ מהחנוני הוי מיאון אף דאפש"ל שאמרה כן מחמת כעס‪.‬‬ ‫לענין הכשר טומאה דמסתמא אית ליה דרשה דאין לעכו"ם מחשבה‬ ‫והשיאה עצמה חוזרת וממאנת ול"א דכיון שיצאה מדין מיאון לא תקנו‬ ‫שיותן המים לרצון]‪.‬‬ ‫מיאון בפני בי"ד‪ ,‬לב"ש דוקא בפני בי"ד‪ ,‬ולב"ה אף שלא‬ ‫לה מיאון‪.‬‬ ‫בפני בי"ד [הנה בתוספתא נח' אליבא דב"ה אי בעי ג' אלא דלא בעי מומחין‬ ‫דעת ר"מ במופלא הסמוך לאיש דאו' או דרבנן‪ ,‬י"א דס"ל‬ ‫[וכמתני' דריש סנהדרין]‪ ,‬ולריבר"י סגי בב' ותוס' קז‪ :‬כ' דלכתחילה בעי ג'‪,‬‬ ‫דאיכא‬ ‫ביבם‬ ‫ולא‬ ‫בבעל‬ ‫רק‬ ‫מיאון‬ ‫לב"ש‬ ‫‪,‬‬‫ביבם‬ ‫קטנה‬ ‫מיאון‬ ‫כמ"ד דמופלא הסמוך לאיש דרבנן ולכך אינו תורם ואינו מקדיש‪,‬‬ ‫אבל בתוספתא שלפנינו משמע דלכתחילה סגי בב' וכ"כ הר"מ‪ ,‬עוד כ' תוס'‬ ‫ביבם‬ ‫אף‬ ‫ממאנת‬ ‫ולב"ה‬ ‫מדעתה‪,‬‬ ‫שהתקדשה‬ ‫במי‬ ‫רק‬ ‫מיאון‬ ‫אבל לא ס"ל כמ"ד דמופלא הסמוך לאיש דאו' ותורם ומקדיש‪,‬‬ ‫דדיעבד מהני אפי' א' וב' עדים מדאמר ריבר"י בבבלי שם לדינא דחנווני‬ ‫דאם ממאנת בעיקר בעלה ודאי גם ביבם שקנוי מכח בעלה‪.‬‬ ‫כיון דאי נימא דמי שתורם יכול ג"כ להקדיש הלא ר' יהודה ס"ל דקטן‬ ‫דלעיל‪ ,‬אבל הר"מ לא הביא‪ ,‬ואפש"ל דשמא נח' בדי"ז]‪ ,‬וצ"ל לב"ה‬ ‫באיזה אופן מיאון ביבם עוקר נישואין הראשונים להתיר‬ ‫יכול לתרום ומ"מ אמר ר' יהודה דתורם ואינו מקדיש‪ ,‬וי"א דר"מ ס"ל‬ ‫דהתעסקו בי"ד בדין אחר ובא לפניהם מיאון כיון דאמרו‬ ‫הצרה לאביה וכלה לחמיה‪ ,‬אמרה אי אפשי בנישואיך ולא‬ ‫אפי' כמ"ד דמופלא הסמוך לאיש דאו' ומקדיש כדכ' גבי הקדש 'איש‬ ‫להדבק בג' דברים חליצה כאבא שאול דחליצה עדיפה‪ ,‬היתר‬ ‫בנישואי אחיך פי' היבם ואחיו המת לכו"ע אליבא דב"ה עקרה‬ ‫כי יפליא' לרבות הסמוך לאיש וה"נ יכול לנדור נדרי איסור‪ ,‬ואעפ"כ אינו‬ ‫נדרים כר' נתן דהנודר כאילו בנה במה‪ ,‬והבאת שלום דכ' 'בקש שלום‬ ‫לנישואין הראשונים‪ ,‬אבל אמרה אי אפשי בנישואין‪ ,‬לר'‬ ‫תורם כיון דילפי' מדכ' 'כל איש' למעוטי קטן‪.‬‬ ‫ורדפהו' וברח מג' דברים מיאון דלמא תגדל ותתחרט‪ ,‬ולהיות ערב‬ ‫יוחנן קאי גם על אחיו המת‪ ,‬ולרב ור"ל רק על היבם‪.‬‬ ‫דפעמים אין הלוה משלם ובאין אצלו‪ ,‬ומלהיות בעל פקדון מבן עירו‬ ‫עוד בדיני מופלא הסמוך לאיש‪ ,‬מופלא הסמוך לאיש יכול‬ ‫אילה"ק לר' יוחנן מדתנן בריש מכלתין על עריות שפוטרות צרותיהן‬ ‫וכולן אם מתו או מאנו או נתגרשו או נמצאו איילונית שרגיל בביתו ושמא יקח ממנו ויחזור ויתבע‪ ,‬דכ' 'בני אם ערבת לרעך'‬ ‫להקדיש והיינו עולה ושלמים שהם נדרים ונדבות‪ ,‬אבל אינו יכול‬ ‫וגו' וכ' שם דסופו לשלם‪ ,‬וי"א דנקרא פוקדון צא ודון‪.‬‬ ‫להביא חטאת כיון דאינו שייך בחטאת חלב ודם‪ ,‬וילה"ס‬ ‫צרותיהן מותרות‪ ,‬וכיון דנתגרשו היינו מהבעל דמהיבם לא מהני‬ ‫האם מביא קרבן זיבה ומצורע לפי שהוא בר טומאה‪,‬‬ ‫גט ה"נ מיאון מהבעל פי' שמיאנו בבעל‪ ,‬וק' לר"י דאמר אף מהיבם‪ ,‬האם חוזרת וממאנת‪ ,‬לב"ה ממאנת אפי' כמה פעמים‪,‬‬ ‫ומאידך אינו חייב בהם‪ ,‬אבל נכרי פשיטא שמביא נדרים ונדבות‬ ‫וכדתני חזקיה דמיאון לאחר מיתת הבעל צרותיהן חולצות ולב"ש אין בנות ישראל הפקר אלא ממאנת וממתנת עד‬ ‫ובירו' תרומות גרסי' דקטן פשיטא שמביא‪ ,‬וכי מבעי להעשות שליח כדאמרו‬ ‫ולא מתייבמות והיינו ממאנת סתמא דאי להדיא בבעל אף לרב ור"ל מהני שתגדיל ותעמוד במיאונה ותנשא‪ ,‬והיינו אף להנשא ואי"ל‬ ‫הכא דילה"ס האם קטן נעשה שליח להקדיש קרבן לאחרים‬ ‫מיאון‪ ,‬ולפי"ז אפש"ל דלר"י איירי בממאנת דוקא ביבם וצ"ע‪ ,‬אבל י"ל דלב"ש אין מיאון בנשואה‪ ,‬ול"א דמותרת להנשא‪ ,‬אלא אף להנשא אסורה‪,‬‬ ‫ואף זיבה ומצורע כיון דאין קטן שייך בשליחות כלל‪ ,‬ואע"פ דשייך‬ ‫דאיירי במתו ולכך חולצות ולא מתייבמות וקמ"ל דכל דשייך בה וש"מ דמיאנה כשהיא נשואה הוי מיאון‪ ,‬והנה לעיל התבאר‬ ‫בטומאה‪ ,‬וראיה דהלא איסור טבל דאו' שייך גם אצל קטן ומ"מ‬ ‫מיאון חולצת ואינה מתייבמת‪ ,‬וע"כ דאיירי במתה כדתנן כל היכולה דטעמא דב"ש משום דהוי בעילת זנות‪ ,‬ולפי"ז מיאון בנישואין לא מהני‪ ,‬אבל‬ ‫לכו"ע אינו נעשה שליח לתרום ויש לעי' מ"ט תרומה שאני מכל‬ ‫למאן ולא מיאנה ומתה צרתה חולצת ולא מתייבמת דאי"ל לשי' זו טעמא דב"ש כיון דיוצא קול לנשואה ולא לארוסה ואם‬ ‫נשואה תמאן‪ ,‬יאמרו שראינו אשת איש יוצאת בלא גט‪.‬‬ ‫שליחות‪ ,‬ובתוס' גיטין סד‪ :‬כ' דנתמעט מדכ' 'אתם' [וכ' התוס' שם דאין‬ ‫שלא מיאנה בחיי בעלה דא"כ תק' גם לרב ור"ל שיכולה למאן בבעל‪ ,‬וע"כ‬ ‫ללמוד אלא להיכא דליכא בנפשיה וכ' דכ"מ בירו' עירובין]‪ ,‬ועי' פנ"י קידושין‬ ‫דאיירי במתה‪ ,‬אבל יש לדחות שאין שם אלא יבם א' שהיא ערוה פי"ג ה"ב‬ ‫מא‪ :‬דלא מצינו מיעוט בתרומה לקטן אלא לגוי‪ ,‬וברש"י שם מב‪ .‬כ' דקטן‬ ‫קטנה הצריכה מיאון‪ ,‬כל שהשיאוה אמה ואחיה לדעת וה"ה‬ ‫לו‪ ,‬וכיון דאסורה ואין לו זיקה שוב אינה יכולה למאן אחר מיתת הבעל‪.‬‬ ‫נתמעט מאיש דכ' ב'ושלח ושלחה'‪ ,‬ואפש"ל דקאמר הירו' דכשם שיש לו‬ ‫אם נתקדשה‪ ,‬וי"א דנתקדשה לדעת והם קבלו כסף קידושיה אינה מקודשת‬ ‫טבל ואינו בתרומה לר"מ‪ ,‬ה"נ אף דאיתא בטומאת זיבה ליכא בקרבן זיבה‪.‬‬ ‫עד שיכנסוה לחופה מדעת‪ ,‬ולדעת היינו שעושין לה חופה‬ ‫עב מתי הנמצאת אילונית אינה פוטרת צרתה‪ ,‬לר' יונה ה"מ‬ ‫ביכורים במופלא הסמוך לאיש‪ ,‬לדעת ר' יהודה דהוקשו ביכורים‬ ‫ומלבשין לה קוזמירין בגדים נאים‪ ,‬כ"פ אבודרהם‪ ,‬אבל בערוך פי'‬ ‫יבמה מהאירוסין דלא ידע בה ונמצא דלא היו נשואות למת‪ ,‬אבל אם‬ ‫לקדשי הגבול פי' תרומה אינו מביא כמו דאין הקטן תורם [אמנם לר'‬ ‫תכשיטין ומסבירים לה שיש לה בעל‪ ,‬ושלא לדעת כשלא‬ ‫נשאת והכיר בה ומחל שפיר פוטרות צרותיהן‪ ,‬ור' יוסי אמר מתחילה‬ ‫יהודה גופיה קטן יכול לתרום‪ ,‬מ"מ אמרו דמאן דס"ל כר' יהודה בהיקש‬ ‫דאף מהנישואין אינה פוטרת אבל חזר בו ר' יוסי‪ ,‬ולר"ז אף‬ ‫מסבירים לה ואי"צ מיאון‪ ,‬ובמאירי גריס דאם מכניסים לחופה וכו'‬ ‫לקדשי הגבול וס"ל דאינו תורם ה"נ אינו מביא ביכורים]‪ ,‬ולרבנן דהוקשו‬ ‫ומסבירים היינו שלא לדעת דהוי דרך רמאות‪.‬‬ ‫מהנישואין‪ ,‬ואילה"ק וכי בתו מפני שנמצאת אילונית לא‬ ‫ביכורים לקדשי מקדש שלמים ועולה‪ ,‬יכול הקטן להביא ביכורים‪.‬‬ ‫תפטור צרתה‪ ,‬כיון דשאני אילונית שאינה פוטרת צרתה‪ ,‬דאינה‬ ‫עג גיל קטנה שאי"צ מיאון שאין קידושיה כלום ואין בעלה מטמא‬ ‫עולה ליבום כלל דהמייבם או חולץ לאילונית לא פטר צרתה‬ ‫אבל בתו שאינה אילונית עולה ליבום אלא איסורא דרביע עליה‪ ,‬ושפיר לה ואינו מיפר נדריה‪ ,‬לר"ח בן אנטיגנוס כל שאינה יכולה לשמור עד ספיקות במופלא הסמוך לאיש‪ ,‬ילה"ס האם מופלא‬ ‫כסף קידושיה‪ ,‬לרבנן כל קטנה שיכולה לשמור גיטה צריכה יכול להביא קרבן חגיגה שהיא חובה ביו"ט הראשון דדילמא אע"פ‬ ‫פוטרת צרתה‪.‬‬ ‫בתו הממאנת פוטרת צרתה דמתני' דריש מכלתין אף דאין בתו גט והיינו שיודעת להבחין בין גיטה לדבר אחר‪ ,‬והוא שיעור פחות מיודעת שהיא חובה ואין הקטן חייב בה מ"מ יוכל הקטן להביאה כיון‬ ‫שנשאת ממאנת דהוי נישואין ד"ת דכ' 'את בתי נתתי לאיש לשמור כסף קידושין‪ ,‬שצריך שמירה מעולה‪ ,‬והיינו גיל הפעוטות שמבין דיכול לשנותה אחר החג לשם שלמים‪ ,‬וכעי"ז ילה"ס האם‬ ‫במקח וממכר‪ ,‬ומהני מו"מ שלהם מדרבנן‪ ,‬והיינו מגיל ו' עד גיל י' כ"כ מופלא מביא פסח דיכול לשנותו לשלמים [כדאמרו מביא‬ ‫הזה'‪ ,‬י"ל שנשאת ונתגרשה ונעשית יתומה בחיי האב‪.‬‬ ‫הרשב"א‪ ,‬ונראה ברשב"א דהא דצריך שמירה יתירא כשהיא קיבלה לכסף אדם פסח בשאר ימות השנה ומשנהו לשלמים]‪.‬‬ ‫מיאון בחמותו לפטור צרתה ומיאון בגדלות‪ ,‬תנן בריש מכלתין קידושין‪ ,‬ולפי"ז צ"ע מנין דרבנן נח' על ר"ח בן אנטיגנוס‪ ,‬דילמא איירי בקבלו‬ ‫עוד ילה"ס האם יכול להביא מעשר בהמה‪ ,‬אבל אליבא‬ ‫אמה ואחיה‪.‬‬ ‫דלא משכחת מיאון בחמותו וש"מ דאין קטנה יולדת‪ ,‬דאי יולדת‬ ‫דר"מ דהוקשו כל המעשרות ודאי דאינו מביא כמעשר דגן‬ ‫משכחת לה שילדה ונתקדשה בתה‪ ,‬ואח"כ נתקדשה היא לאחיו של חתנה כלפי מה מעשי קטנה מהני‪ ,‬לר"א אין מעשה קטנה כלום‪,‬‬ ‫ומיאנה בו‪ ,‬וכלתו של ר' ישמעאל מיאנה כשבנה על כתפה דס"ל אלא הוי כמפותה הצריכה מיאון‪ ,‬דאל"ה תגדל ותצטרך גט‪ ,‬ואינו שאינו מביא‪ ,‬ולפי"ז אף אינו יכול לעשות תמורה במעשר‬ ‫זכאי במציאתה ומעש"י‪ ,‬ואין מיפר נדריה ובת ישראל לכהן בהמה ול"ד מעשר בהמה אלא אף את כל הקדשים אינו יכול‬ ‫דמהני מיאון בגדלות על נישואין של קטנות‪.‬‬ ‫לעשותם תמורה מדאמרו בתמורה דיצא דין תמורה במעשר בהמה‬ ‫עוד במח' ב"ש וב"ה במיאון ביבם‪ ,‬לר' המנונא נח' בנפלה לא תאכל בתרומה ולת"ק תאכל‪ ,‬ובת כהן לישראל תאכל ולא‬ ‫ללמד על כל הקדשים דין תמורה‪.‬‬ ‫לב' יבמין ועשה א' מהן מאמר‪ ,‬דלב"ה מהני המיאון להתירה נפסלה מלאכול‪ ,‬ולר' יהושע זכאי במציאתה ומעש"י דהפקר בי"ד‬ ‫לשוק דרק לאחר שעשה בה מאמר מהני מיאונה להפקיע לנישואין הפקר והפרת נדריה כאשתו לכל דבר‪ ,‬אלא שיוצאת במיאון האם חייבים משום קדשים בחוץ בהקדש מופלא והיינו‬ ‫הראשונים‪ ,‬אבל בעלמא לא מהני מיאון אחר מיתה כמבואר בבבלי קח‪ :‬דכיון מדרבנן כמבואר בריש פרקין‪ ,‬ונמצא דמידת ר"א שוה אלא דצריכה כששחט גדול בחוץ‪ ,‬לר"י ור"ל חייב דמופלא הסמוך לאיש דאו'‪,‬‬ ‫דלא מיאנה כל חייו רצתה בו‪ ,‬וכיון דמיאנה הותרה הזיקה אף משאר אחיו‪ ,‬מיאון שלא תצא בכדי‪ ,‬אבל לר"י ילה"ק דאי הוי אשתו מ"ט יוצאת במיאון‪ ,‬ולכהנא אין חייבים דס"ל מופלא הסמוך לאיש דרבנן ואי"ל דכהנא‬ ‫ובראשונים קז‪ :‬מבואר דלא עקרה זיקה‪ ,‬אבל בר"מ משמע דפליג‪ ,‬והא דנקט‬ ‫ומעשה באמו של ר"א שדחקתו ליקח בת אחיו‪ ,‬וא"ל ר"א דלא כר' יוסי דס"ל דמופלא סמוך לאיש תורם ולכאו' ודאי‬ ‫לפני ב' יבמין‪ ,‬כיון דאף שמיאנה בא' מותרת לשוק‪ ,‬א"נ ביבם א' אף ב"ש‬ ‫דתורם מדאו' דא"א לומר דגברא דרבנן מתקן טבל דאו'‪ ,‬אך י"ל דס"ל‬ ‫רגליו‪,‬‬ ‫חץ‬ ‫שתר‬ ‫לו‬ ‫ואמרה‬ ‫זקן‬ ‫שהוא‬ ‫לבחור‬ ‫להנשא‬ ‫שתלך‬ ‫מודו דממאנת‪ ,‬והא דלא מהני מאמר להתירה לאחיו‪ ,‬דאיירי‬ ‫באומרת אי אפשי בך דאף אינה רוצה בזיקה‪[ ,‬אבל לבעל המאמר וכנסה ולא בא עליה כשיטתו שאינה אשתו עד שהביאה ב' לר' יוסי דתרומה בזה"ז דרבנן דמשגלו בראשונה שוב לא נתחייבו‬ ‫בלא"ה אסורה משום דנראית כחלוצתו]‪ ,‬א"נ הק' כיון דמותרת לשוק משמע שערות ועוד שמא תמאן ותעקור הקידושין‪ ,‬ונמצא כל הבעילות זנות‪ .‬אלא מאליהן קבלו את המעשרות‪ ,‬ומחמת כן ס"ל לר' יוסי דאתי מופלא‬ ‫דרבנן ומתקן תרומה דרבנן‪ ,‬כמבואר דנח' בה בריש פ"ו דשביעית‪.‬‬ ‫דאסורה לאחיו‪ ,‬והלא כיון דליכא זיקה תהא מותרת אף לאחיו‪ ,‬ותרצו דאינה‬ ‫בבבלי דעת ר' יהושע בנישואי קטנה‪ ,‬אליבא דר' יוחנן דמופלא‬ ‫עוד בדיני מיאון‪ ,‬ילה"ס לר"א האם ממאנת נוטלת ממנו קנס‬ ‫רוצה בו‪.‬‬ ‫כיון דאינה כאשתו‪ ,‬אבל לר"י פשיטא שאינה נוטלת ממנו‪[ ,‬והנה‬ ‫לר' הילא מח' ב"ש וב"ה בנפלה לב' יבמין ועשה א' מאמר‪ ,‬מבואר דממאנת אין לה קנס והיינו מבעלה‪ ,‬והטעם כיון דהוי דרך אישות‪ ,‬דאו'‪ ,‬צ"ל דל"ג בד' ר' יהושע דזכאי בהפרת נדריה כיון דנדריה‬ ‫דלב"ה מהני המיאון להתירה לאחיו של בעל המאמר‪ ,‬דנישואין ולכאו' ה"נ לר"א‪ ,‬ועוד ק' כיון דמיאון מהני למפרע‪ ,‬ה"נ דאפשר למבעי ד"ת‪ ,‬ונשואה מדרבנן‪ ,‬אבל הק' מ"ט לא אוקי בנדרים דרבנן כגון‬ ‫הראשונים והזיקה עומדת במקומה‪ ,‬והא דלא מהני מיאון לעקור אליבא דר' יהושע]‪ ,‬עוד ילה"ס לר' יהושע האם הממאנת נוטלת האומר ככר זה אסור עלי שאין נדר מד"ת עד שיתפיס ויאמר כקרבן‪ ,‬דלר"י‬ ‫נישואין הראשונים‪ ,‬דאיירי בהשיאה אביה דהוי נישואין ד"ת קנס מאחר קודם שמיאנה‪ ,‬דכיון דעוקרת למפרע‪ ,‬ילה"ס האם נוטלת‪ ,‬אין לוקין על איסרות ור"א פליג‪ ,‬ובנזיר הגי' בהיפוך דלר"י לוקין ולר"א‬ ‫אין לוקין‪.‬‬ ‫[אבל אי לא מיאנה פשיטא שאינה נוטלת‪ ,‬כיון דרק בתולה אית לה קנס‪,‬‬ ‫ולכך לא מהני מיאון לזיקה הבאה מחמת נישואין אלו‪ ,‬ולכאו' ה"מ לחכמים‬ ‫דאפי' נכנסה לחופה ולא נבעלה אין לה קנס‪[ ,‬כמבואר בר"מ נערה (א‪ ,‬י)‪,‬‬ ‫דמאמר נעשה מדעתה‪ ,‬אבל לרבי דמאמר בע"כ‪ ,‬ולשי' הירו' דמאמר מד"ת‪,‬‬ ‫תנן בנדה קודם הזמן הזה של מופלא סמוך לאיש אע"פ שאומר‬ ‫והטור (קעז)]‪ ,‬אבל בירו' כתובות פ"א ה"ד מבואר דבתולה מהנישואין יש לה‬ ‫לא יועיל המיאון לביטול המאמר‪[ ,‬עוד אפש"ל דהא דנקט ד"ת דאילו‬ ‫שיודע לשם מי נדר או הקדיש לא מהני ואחר הזמן אע"פ‬ ‫קנס וצ"ע‪ ,‬ועי' קה"י יבמות מח']‪.‬‬ ‫בנישואין דרבנן אף ב"ש מודים דמהני מיאון ביבם לעקור לנישואין אלו]‪.‬‬ ‫שאינו יודע‪ ,‬הוי נדר והקדש וש"מ דבזמן שהוא מופלא אף מקדיש‬ ‫מיאון שלא בפני הבעל‪ ,‬לב"ש דוקא בפני הבעל‪ ,‬ולב"ה אף עוד ילה"ס האם ע"י מיאון עוקרת גיטה‪ ,‬ולא נעשית חללה‬ ‫שלא בפני הבעל‪ ,‬כאשתו של פישון שהיה גמל למלאכתו כגון שנשאת לכהן אחר שנתגרשה‪ ,‬והא דתנן לקמן דמיאון עוקר גירושין‪ ,‬לכהנא מתני' במח' דס"ל לכהנא דלר"מ שאין תרומתו תרומה ה"ה שאין‬ ‫ומיאנה שלא בפניו‪ ,‬אבל אמרו ב"ש דשאני פישון שמדד היינו מכאן ולהבא שאינה נחשבת מחזיר גרושה‪ ,‬והכא מבעי האם עוקר הקדישו הקדש‪ ,‬ולר"י ור"ל כד"ה‪.‬‬ ‫ואמר ר"א דמלמדין את הקטנה שתמאן ותעקור נישואיה ותותר‬ ‫אשה‪[ ,‬י"מ תגדיל ויבוא עליה‪ ,‬ולר' לעזר תגדיל ותתארס‬ ‫פי"ג ה"ג‬ ‫הגדולה ליבם‪.‬‬ ‫דס"ל קידושין קמאי מיתלי תלי וכיון דלא מיאנה חלו הקידושין למפרע‪,‬‬ ‫איסור קרובות אחר מיאון‪ ,‬כל שלא מיאנה בו אף דלבסוף נתן‬ ‫פי"ג הי"ד‬ ‫ונתברר דלא חלה זיקה‪ ,‬אבל אם צריך לחזור ולקדש לא יהני הקידושין‬ ‫לה גט אסור בקרובותיה‪ ,‬וכל שמיאנה מותר בקרובותיה דמיאון‬ ‫יבם קטן שבא על יבמה קטנה‪ ,‬יגדלו זה עם זה‪ ,‬ואינו יכול‬ ‫דקדמה להם זיקה] לר' יהושע מוציא אשתו בגט ואשת אחיו‬ ‫עוקר האישות למפרע‪.‬‬ ‫בחליצה דאין מלמדין למאן כדאמרו ברח מן המיאונין‪ ,‬ואינה יכולה לישב‬ ‫פי"ג ה"ד‬ ‫תצא לגרשה עד שיגדיל‪ ,‬ובבבלי משמע דמותרין בביאה‪ ,‬אבל בירו' מוקי כר"מ‬ ‫תחתיו‪ ,‬כיון דיש זיקה‪ ,‬וגדולה לא תתיבם משום אחות גרושה‪ ,‬אלא‬ ‫ד אין חולצין ומייבמין את הקטנה שמא תמצא אילונית וכיון‬ ‫ההבדל בין מיאון לגירושין בקטנה‪ ,‬הממאנת‪ ,‬לא נאסרו‬ ‫בחליצה‪.‬‬ ‫דיבום קטנה קונה ומשייר [כמאמר]‪ ,‬לכך כשיגדלו או ייבם או יוציא בגט‬ ‫קרובות וקרובים זל"ז וזל"ז‪ ,‬ולא נפסלה מכהונה‪ ,‬משא"כ‬ ‫וחליצה‪ ,‬וקטן הבא על יבמה גדולה תגדלנו‪.‬‬ ‫כיון‬ ‫'‬ ‫מיאנה‬ ‫מיאנה‬ ‫ואם‬ ‫כר"א‬ ‫ד'הלכה‬ ‫אי"ל‬ ‫‪,‬‬ ‫בהנ"ל‬ ‫ההלכה‬ ‫בגט דנאסרו הקרובות והקרובים‪ ,‬ופסלה מכהונה מזיהום‬ ‫דלר"א מלמדין אותה‪ ,‬ואי"ל 'הלכה כר' יהושע ואם מיאנה‬ ‫כהונה שהכהנים מזהמים‪ ,‬אבל אין בי"ד מזהמים אותה‪.‬‬ ‫מיאנה' כיון דלר"י מוציא אשתו בגט‪ ,‬אלא אמרו בשם ר' יבמה הרוצה להנשא לשוק‪ ,‬תוך ל' יום נאמנת שלא נבעלה‪,‬‬ ‫וכופין לחלוץ‪ ,‬דאיכא דמוקי אנפשיה ולא בועלה‪[ ,‬ולהלן יתבאר דהיינו‬ ‫מיאון אחר גט וגט אחר מיאון‪ ,‬קטנה שניתן לה גט‪ ,‬והחזירה‬ ‫יוחנן הלכה כר"ג דמודה ר' יהושע דאי מיאנה מיאנה אלא‬ ‫ומיאנה ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה מותרת לחזור דאם אינו רוצה להמתין עד שתגדל אמר ר"י דאוי לו על אשתו ועל יבמתו‪ ,‬לשי' ר"מ]‪ ,‬לאחר ל' יום בחזקת שנבעלה‪ ,‬מבקשין לחלוץ דאף דיש‬ ‫לו‪ ,‬דמיאון אחר גט עוקר את הגט ואי"ז מחזיר גרושתו‪ ,‬אלא מגלה ומוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה‪[ ,‬ואף דס"ל לר' יהושע דשומרת לתלות שבעלה‪ ,‬מ"מ שויא אנפשיה [איסור יבמה לשוק]‪ ,‬ואסורה עד‬ ‫דהוי פיתוי ולכך ליכא מחזיר גרושתו‪ ,‬אבל מיאנה בו והחזירה ונתן לה יבם מיפר נדריה ופי' בבבלי משום דיש זיקה‪ ,‬מ"מ ס"ל דמשתגדיל נפטרה אי שתחלוץ‪ ,‬ואם הבעל מודה אפי' אחר י"ב חודש כופין‪ ,‬ומבואר‬ ‫משום דגדלו קידושיה עמה‪ ,‬ואף אי ס"ל דוקא שבא עליה י"ל דכיון דאחות להלן דהנה למשנה ראשונה מצות יבום מותר לייבם‪ ,‬ולמשנה‬ ‫גט ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה אסורה לחזור לו‪.‬‬ ‫ס"ל אחרונה חליצה עדיפה אבל לא שמענו דכופין‪ ,‬ולפי"ז הא דכופין איירי‬ ‫זקוקתו מדרבנן הכא הקילו כיון שהיא כנוסה אצלו וכדכ' תוס' כט‪ ,].‬א"נ‬ ‫לר"י דמותרת אשתו‪ ,‬ודקאמר אוי לו על אשתו היינו אם חולץ לה דאיכא‬ ‫פי"ג ה"ה‬ ‫מיאון אחר גט בב' בנ"א לא מהני והיינו הנשאת ומיאנה‪ ,‬אחות חלוצתו ואף דס"ל יש זיקה מ"מ כיון דאחות זקוקתו דרבנן וקידושי בגט יוצא מידו לידה‪ ,‬וטוען היבם שהוא גט אשה‪ ,‬והיבמה‬ ‫טוענת שהוא גט יבום‪ ,‬וכן הא דמבקשין אף דחזקה אין אדם‬ ‫קטנה מדרבנן מוציא את אשתו מדרבנן‪[ ,‬וע"ע רש"י יח‪ .‬ובקר"א]‪.‬‬ ‫ונשאת ונתגרשה‪ ,‬ונשאת ומיאנה‪ ,‬ונשאת ונתגרשה‪ ,‬ונשאת‬ ‫ומיאנה יש דל"ג כפי שיתבאר היוצאת ממנו בגט אסורה‪ ,‬ובמיאון המקדש אחות יבמתו‪ ,‬לר"ג הנ"ל פטורה מחליצה ויבום‪ ,‬מעמיד עצמו‪ ,‬י"ל דאיירי בגט יוצא מידו לידה‪.‬‬ ‫מותרת דאין מיאון עוקר גט דחבריה‪ ,‬ואסורה לכהן רק מחמת ולריב"ב לעיל פ"ד ה"י אסור לכנוס עד שייבמו אחיו או יחלוצו אע"פ נדרה הנאה מיבמה‪ ,‬נדרה בחיי בעלה כגון שהיה להם כעס ולא‬ ‫שקידש את אחותה מ"מ קדמה זיקה‪ ,‬והנה כ' הראשונים דטעמא דריב"ב נתכוונה להיפטר ממנו‪ ,‬כופין אותו לחלוץ‪ ,‬נדרה לאחר מיתת‬ ‫זיהום כהונה כנ"ל‪.‬‬ ‫משום דיש זיקה אבל לר"ג אין זיקה ול"ש אי קדמו הקידושין או הזיקה‬ ‫אמרו דמתני' ה"מ כשיש גט לבסוף י"מ דאם מיאנה באחרונה לא לעולם ערוה פוטרת צרתה‪[ ,‬אבל לר' לעזר וכן ר' ששת בבבלי ס"ל בדעת בעלה מבקשין ממנו לחלוץ‪ ,‬ואם נתכוונה לכך שרק רוצה‬ ‫נאסרה מחמת גירושין שלפניהם‪ ,‬ולפי"ז ל"ג למיאון דחמישי‪ ,‬וא"ש דאוקי ר"ג דלא נפטרה מיבום ע"י קידושין‪ ,‬וכ' תוס' יח‪ :‬דאף לריב"ב דוקא בקידושין להיפטר ממנו‪ ,‬אפי' בחיי בעלה מבקשין שיחלוץ לה וסתמא‬ ‫כנתכוונה לכך‪.‬‬ ‫אבל בנישואין מודה דפטר את הזיקה‪[ ,‬ולפי"ז כ' הרמב"ן דערוה פוטרת רק‬ ‫בב' גיטין דאתי לאסור רק אם אח"כ נשאת‪ ,‬עוד יש לפרש דאתי למימר שאין‬ ‫מנישואין ולא בקידושין]‪ ,‬ולפי"ז יל"פ במח' בדעת ר"ג דנח' האם ע"כ בבעל‬ ‫המגרש אסור להחזירה אא"כ לא נשאה ומיאנה ממנו וכדתנן לעיל‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫עד מתי יכול לטעון טענת בתולים‪ ,‬אם בעל צריך לטעון מיד‪,‬‬ ‫דאל"ה לא הוו קידושין ולפי"ז לא פליג ר"ג על ריב"ב‪ ,‬ולר"א אפי' לא בעל‬ ‫אפשר לקיים הגי' דמיאון בחמישי שהמיאון עוקר למפרע ולא משוי זונה‬ ‫אם לא בעל אפי' עד כמה ימים‪ ,‬ובסתם‪ ,‬לר"מ עד ל' יום‪,‬‬ ‫ופליג ר"ג על ריב"ב‪ ,‬ולפי"ז נמצא דר' יוחנן כר' לעזר [דס"ל דר"ג וריב"ב‬ ‫כמבואר ברשב"א בת' אלף קצז'‪[ ,‬ודלא כירו' ריש מסכתין]‪ ,‬אבל צ"ע‬ ‫ולחכמים מיד דאין אדם מעמיד אפי' יום א'‪.‬‬ ‫פליגי]‪ ,‬אבל בראבי"ה מבואר דלא ס"ל לר' יוחנן כר' לעזר]‪.‬‬ ‫דבמתני' לעיל משמע דנאסרה על בעלה רק אם נתאלמנה או נתגרשה ממנו‪,‬‬ ‫אף דנאמן לר"מ עד ל' יום‪ ,‬מ"מ נאמן על עצמו ואינו נאמן‬ ‫אבל אם מיאנה לאחר מותרת לראשון‪ ,‬ובבבלי אמרו דמתני' דלעיל ס"ל פי"ג ה"ח‬ ‫דמהני מיאון על גט דחבריה‪ ,‬ותברא מי ששנה זו לא שנה זו‪ ,‬ושמא ה"נ ס"ל‬ ‫הנשוי לב' יתומות או ב' חרשות ומת‪ ,‬ביאה או חליצה של לעשות בנו שתוקי והנה בקידושין פ"ד מבואר דלר"י נאמן‪ ,‬ולרבנן אינו‬ ‫לירו'‪.‬‬ ‫נאמן אפי' שניהם מודים‪ ,‬וי"ל דהכא קמ"ל אף דאין רוב בעילות אחר הבעל‪,‬‬ ‫אחת מהם פוטרת צרתה לפי שקניינם שוה‪.‬‬ ‫פי"ג ה"ו‬ ‫[א"נ נ"מ להפסידו מירושה‪ ,‬אבל ברא"ש מבואר דהירו' קאי לענין פסול]‪,‬‬ ‫הנשוי לקטנה וחרשת ומת ‪ ,‬אין ביאת א' מהן פוטרת צרתה וראיה מהא דאף דאשה נאמנת שלא בעלה וצריכה חליצה מ"מ‬ ‫עה נישואין מפילין ליבום או מיתה‪ ,‬המחזיר גרושתו‪,‬‬ ‫אין נאמנת על צרתה דקיימא בחזקת היתר לשוק‪ ,‬דחזקה הכונס אשה‬ ‫דחרשת הוי ספק וקטנה קנויה ומשוירת‪ ,‬ולכך כונס את החרשת‬ ‫לחכמים מותרת ליבם דמיתה מפילה ליבום‪ ,‬ולר"א אסורה‬ ‫ומוציאה בגט‪ ,‬ולקטנה ממתין שתגדיל ותחלוץ [ולא חולץ בועל לאלתר‪ ,‬אבל על עצמה נאמנת‪ ,‬והא דמבואר להלן דאם שניהם מודים‬ ‫דנישואין הראשונים מפילין ליבום‪ ,‬וכיון דנאסרה עליו שעה אחת שוב אינה‬ ‫מיד‪ ,‬כר"מ דחייש' שתמצא אילונית כנ"ל ה"ז] ואם עבר ובא יוצאת הראשונה בלא גט‪ ,‬וכיצד שריא צרתה לשוק‪ ,‬וכבר הק' כן תוס' על‬ ‫עולה ליבום‪.‬‬ ‫על הקטנה מוציאה בגט דזיקת החרשת אוסרתה‪ ,‬והחרשת פרש"י [ובאמת דעת המ"מ ד אפי' שניהם מודים אין נאמנים להתירה בלא‬ ‫יתומה שהשיאוה אמה ואחיה מותרת ליבם‪.‬‬ ‫גט]‪ ,‬וברא"ש כ' דכונת הירו' דנאמנת רק היכא דחד מהם מסייע לה‪ ,‬וכן אם‬ ‫אסורה לעולם דאסור לכונסה משום ב' בתים‪ ,‬ולחלוץ א"א משום דאין שניהם מודים נאמנים לעשות הולד שתוקי‪[ ,‬ואפש"ל בביאור דעת הירו'‬ ‫קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה והוי יתומה בחיי האב‪ ,‬והחזירה‪,‬‬ ‫חרשת חולצת‪ ,‬אמנם אם עבר ובא על החרשת מוציאה בגט דלעולם צריכה גט ואין הבעל נאמן שלא בעל להצריכה חליצה כמו שאינה‬ ‫אסורה ליבם לכו"ע דאין חזרתה מד"ת משא"כ שנשאת ע"פ‬ ‫והותרה שהרי ייבמה‪ ,‬מפני תקנתה פי' אף דהוי ביאה פסולה וצריכה נאמנת להצריך חליצה לצרתה‪ ,‬אא"כ שניהם מודים שלא נבעלה שנאמנים‬ ‫לפטור בלא גט]‪.‬‬ ‫אביה‪ ,‬אבל אמרו חכמים אם החזירה לאחר שגדלה או שגדלה‬ ‫חליצה אחריה‪ ,‬מ"מ הכא אי"צ מפני תקנתה‪.‬‬ ‫תחתיו דחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות מותרת ליבם‪.‬‬ ‫צרת קטנה שהחזירה לאחר שנתגרשה מנישואי אביה‪ ,‬לרב הא דנותן גט לחרשת‪ ,‬ואינו מקיימה וחולץ לקטנה כדמצינו באיזה אופן יכולים לעקור חזקה‪ ,‬יבם שאמר שבעל‪ ,‬והיא‬ ‫ור' יוחנן אסורה‪ ,‬ולר"ל מותרת וכן אמר ר"א אך לא מצא בקטן שייבם ולא ידעה עד שהגדיל ונשא אחרת ומת‪ ,‬דאחיו מייבם לשניה אומרת שלא בעל‪ ,‬אף שחזר בו‪ ,‬אין יוצאת ללא גט‪ ,‬ואם‬ ‫אמורא בא"י ובבבל להתיר מלבד ר"ל‪ ,‬והטעם להתיר דאיכא ולראשונה חולץ‪ ,‬י"ל דלא מצינו יבום וחליצה מבית אחד אבל שניהם אומרים שלא נבעלה‪ ,‬יכולים לעקור חזקה שבועל‬ ‫בקטן שייבם‪ ,‬איכא זיקת ב' יבמין‪[ ,‬של הראשון ושל הקטן דביאתו הוי לאלתר‪ ,‬א"נ אף לאחר ל' ועוקרין לחזקה דאין אדם מעמיד עצמו ל' יום‪.‬‬ ‫ממ"נ או שקנה אותה ומותרת צרתה‪ ,‬או שלא קנה ואין זו מאמר]‪ ,‬אבל חליצה וגט מצינו כדתנן מאמר לזה וחלץ לזה‪,‬‬ ‫מזונות ירושה וירושת אחיו כשנח' האם נבעלה‪ ,‬הוא אומר‬ ‫צרתה‪ ,‬אבל אמרו לו דאין ממ"נ בעריות וכל יבמה שאינה הראשונה צריכה גט למאמר‪.‬‬ ‫שבעל והיא אומרת שלא‪ ,‬הוא מעלה מזונות דהודאת בע"ד‬ ‫לחוץ צד הקנוי בה נדון כערוה ופוטרת צרתה‪.‬‬ ‫פי"ג ה"ט‬ ‫כמאה עדים‪ ,‬ואף דאומרת שלא נבעלה‪ ,‬פי' האו"ש דמ"מ יבם שברח או חלה‬ ‫ג"כ חייב במזונותיה‪ ,‬ואינו יורשה‪ ,‬וילה"ס האם יורש נכסי אחיו‬ ‫צרתה‪,‬‬ ‫פוטרת‬ ‫הפיקחת‬ ‫ביאת‬ ‫‪,‬‬ ‫ומת‬ ‫וחרשת‬ ‫פיקחת‬ ‫הנשוי‬ ‫פי"ג ה"ז‬ ‫המת כיון דחזקה שבועל לאלתר ילה"ס האם הוי חזקה להוציא על ידה‬ ‫בתים‪.‬‬ ‫ב'‬ ‫ולא‬ ‫בונה‬ ‫הוא‬ ‫א'‬ ‫בית‬ ‫משום‬ ‫צרתה‬ ‫פוסלת‬ ‫חרשת‬ ‫וביאת‬ ‫א'‬ ‫בעל‬ ‫ומת‬ ‫חרשות‬ ‫או‬ ‫יתומות‬ ‫אחיות‬ ‫לב'‬ ‫נשואים‬ ‫אחים‬ ‫ב'‬ ‫מהן‪ ,‬תצא משום אחות אשה דקניינם שוה‪.‬‬ ‫משאר אחים‪ ,‬היא אומרת שבעל והוא אומר שלא‪ ,‬אינו מעלה‬ ‫פי"ג ה"י‬ ‫ב' אחים נשואים לב' אחיות קטנה וחרשת שאין קניינם שוה‪ ,‬מת הנשוי גדולה וקטנה ומת‪ ,‬ביאת גדולה פוטרת צרתה‪ ,‬וביאת מזונות ואינו יורש נכסי אחיו‪ ,‬וילה"ס האם יורשה דהוי הודאה‬ ‫כנגד הודאה וחזקת ממון מסייע לה וחזקת בעל מסייעא ליה‪.‬‬ ‫בעל הקטנה בעל החרשת מוציאה בגט דאין החרשת פוטרת קטנה קטנה פוסלת את הגדולה משום בית א' כנ"ל‪.‬‬ ‫שחרשת קנויה מספק‪ ,‬וקטנה קנויה ומשוירת‪[ ,‬ובבבלי משמע איפכא]‪ ,‬פי"ג הי"א‬ ‫חרש שנשא‬ ‫והקטנה אוסרת על החרשת כדין אחות זקוקתו‪ ,‬והקטנה תמתין עד ביאה בצרת המתייבמת‪ ,‬ב' יתומות קטנות או ב' חרשות‬ ‫שתגדיל ותחלוץ‪ ,‬אבל לא תחלוץ כשהיא קטנה‪ ,‬כר"מ דאין וחזר וייבם את השניה או אחיו ייבם את השניה‪ ,‬לא פסל כיון פי"ד ה"א‬ ‫חולצין ומייבמין קטנה שמא תמצא אילונית ואם תמצא אילונית דקניינם שוה פטר לזיקה בביאה הראשונה‪ ,‬וביאה שניה הוי ביאת זנות‪ ,‬עח נישואי פיקח וחרש‪ ,‬חרש שנשא פיקחת או איפכא שאין‬ ‫יפגע בערוה שלא במקום מצוה‪[ ,‬וכגון שקבל עליו דאל"ה הוי מק"ט]‪ ,‬ואינה‬ ‫חולצת משום כל שאינה עולה ליבום אף לא לחליצה‪ ,‬ולרבנן דל"ח למיעוט קטנה וחרשת בא הוא או אחיו על החרשת לא פסל הקטנה‪ ,‬נשואין מד"ת אלא רבנן תקנו להם קידושין יכול לקיים או להוציא‪,‬‬ ‫וכונס ומוציא ברמיזה או ע"י אחרים‪.‬‬ ‫דקטנה‬ ‫בבלי‬ ‫ה‬ ‫פי'‬ ‫ל‬ ‫החרשת‬ ‫את‬ ‫פסל‬ ‫הקטנה‬ ‫על‬ ‫אחיו‬ ‫או‬ ‫הוא‬ ‫בא‬ ‫חולצת אפי' לכתחילה‪ ,‬וילה"ק מ"ט מוציא את החרשת ולא חולץ ספק קנויה וחרשת קנויה ומשוירת‪ ,‬קטנה פוסלת מספק ואין חרשת פוסלת‬ ‫לקטנה ממ"נ כדאמרו להלן ה"ח גבי ב' יתומות [שאינן אחיות]‪ ,‬דמייבם קטנה ממ"נ דאי קנויה לגמרי דחתה לחרשת ואי אינה קנויה אינה צרת באלו קידושין מהני גט בחרש‪ ,‬קידשה בכסף מגרש‪ ,‬אבל‬ ‫לאחת מהם‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬לכאו' הק' אליבא דרבנן דקטנה חולצת‪ ,‬ואפשר אף לר"מ חרשת‪ ,‬ואין ביאת חרשת פוסלתה‪ ,‬אבל לירו' התבאר דקטנה קנויה ומשוירת‬ ‫ביאה אין כנגדה גט י"מ דס"ל לירו' דקידושי ביאה בחרש מהני מד"ת‬ ‫והק' מ"ט מגרש לחרשת‪ ,‬ואינו ממתין עד שתגדל הקטנה ויחלוץ‪ ,‬אבל קודם וחרשת ספק קנויה‪ ,‬ולפי"ז צ"ל כדפי' הרמב"ם דשאני ביאת קטנה דפוסלת‬ ‫דהאשה מקנה את עצמה‪ ,‬משא"כ בכסף ושטר שצריך החרש להקנות הכסף‪,‬‬ ‫הוי אחות זקוקתו]‪ ,‬והא דלא הק' כן על ר"א מ"ט לא פליג שילמדו כיון שראויה לאחר זמן‪.‬‬ ‫ולפי"ז מיירי הירו' דוקא בפיקחת‪ ,‬א"נ שאני כסף דבעי אמירה ולכך לא מהני‬ ‫את היבמה לחלוץ [א‪.‬ה‪ .‬צ"ל תמאן] ויוכל לקיים את החרשת כיון דר"א הא דקטנה פוסלת חרשת אף דהתבאר לעיל ה"ח דמוציא חרשת בחרש דרמיזה לאו כדיבור‪ ,‬והקר"א פי' דאף ביאה מדרבנן‪ ,‬ולא מהני גט‬ ‫בגט וחולץ לקטנה‪ ,‬מ"מ נ"מ אם מתה קטנה דליכא חליצה ויבום משום דאי"ז רמיזה כנגד הקידושין‪.‬‬ ‫שמותי הוא שהוא מתלמידי ב"ש‪ ,‬וס"ל דאין מיאון ביבם‪.‬‬ ‫נ"מ בהא דאין קידושי חרש מד"ת‪ ,‬הבא על אשת חרש או‬ ‫מבית א' ואם בא על הקטנה נפסלה חרשת‪.‬‬ ‫קטנה וחרשת אחיות ומת בעל החרשת‪ ,‬בעל הקטנה‬ ‫פי"ג הי"ב‬ ‫שוטה‪ ,‬אפי' אשם תלוי אין לו ול"א דהוי ספק אשת איש‪ ,‬וכן‬ ‫מוציאה בגט‪ ,‬והחרשת אסורה לעולם ואף שהיא אחות גרושתו‬ ‫שלא היתה הקטנה קנויה לגמרי וכנגד מה שהיתה משוירת עדיין זיקת חרשת פיקחת וחרשת בא על הפיקחת‪ ,‬וחזר ובא הוא או אחיו על פיקחת שנתקדשה לחרש וקידשה אחר תפסי בה קידושין‬ ‫קאי וקיימא‪ ,‬ואסורה ביבום שהיא אחות גרושתו‪ ,‬וחליצה א"א שאין החרשת החרשת לא פסל את הפיקחת‪ ,‬בא על החרשת וחזר ובא הוא בודאי‪ ,‬וכן מד"ת אם גירשה השני מותרת לחזור לו אבל מדרבנן‬ ‫חולצת‪ ,‬ואם עבר ובא עליה יוציא בגט שהיא אחות גרושתו או אחיו על הפיקחת פסל את החרשת‪ ,‬ואף דאם לא בא על תני ר"ח דאסורה לחזור לו‪ ,‬אמנם נתגרשה מפיקח ונשאת‬ ‫ומותרת לעולם ואף דאין ביאה פסולה פוטרת וצריכה חליצה‪ ,‬הכא ביאה הפיקחת אסורה דביאת החרשת לא דחתה לזיקת הפיקחת וצריכה לחרש ונתגרשה מותרת לחזור לו דלא אהנו נישואי חרש לאסור‬ ‫פסולה [שהיא אחות אשתו במקצת]‪ ,‬פוטרת בלא חליצה כדאמר ר' לחלוץ ופוסלת לחרשת‪ ,‬מ"מ נ"מ דאם לא בא על הפיקחת ומתה עליה‪ ,‬וכן גי' הרמב"ם אבל גי' הראב"ד דאיכא איסור‪.‬‬ ‫אשתו של חרש שהלך בעלה למדה"י‪ ,‬ונשאת לפקח ובא‬ ‫מותרת‪ ,‬וכיון שבא על הפיקחת נאסרה‪.‬‬ ‫הילא להלן ה"ח מפני תקנתה‪.‬‬ ‫בעלה‪ ,‬תצא מזה ומזה‪ ,‬ואשתו של פיקח שנשאת לחרש ובא‬ ‫פי"ג הי"ג‬ ‫עז גדולה וקטנה בא על הגדולה ואח"כ בא הוא או אחיו על בעלה‪ ,‬אף זו בכלל קנס כדי שתבדוק יפה יפה‪.‬‬ ‫עו ב' אחים נשואים לב' אחיות גדולה וקטנה‪ ,‬ומת בעל‬ ‫הגדולה‪ ,‬לר"א מלמדין את הקטנה למאן ואף דיש להרחיק‬ ‫ממיאון‪ ,‬שאני מקום מצוה‪ ,‬ואח"כ ייבם את הגדולה כיון דהקטנה עקרה הקטנה‪ ,‬לא פסל את הגדולה‪ ,‬בא על הקטנה ואח"כ בא הוא פיקחת שנתחרשה או נשטתתה‪ ,‬פיקח שנשא פיקחת‬ ‫לנישואין למפרע‪ ,‬ולר"ג אין זיקה אלימא לאסור אחותה ולכך אם מיאנה או אחיו על הגדולה פסל‪ ,‬ואף דאם לא בא על הגדולה פסל ונתחרשה‪ ,‬יכול להוציא אף דעתה אין בה דעת מ"מ מגרשה בע"כ‪,‬‬ ‫מיאנה‪ ,‬ואם לאו תמתין שתגדיל ותצא היבמה משום אחות את הקטנה דהגדולה צריכה חליצה‪ ,‬מ"מ נ"מ בלא בא ומתה כנ"ל‪ ,‬ואם נשטתתה לא יוציא‪ ,‬י"א מפני גרירה שנגררת אחר כל א' וא'‪,‬‬ ‫נימא דזו נאמנת וזו אינה נאמנת ועוד שמא בוכה מחמת פא ר' יוסי דריש מדרש כתובה‪ ,‬דאם נהגו לכתוב כתובה‬ ‫וכדי שלא ינהגו מנהג הפקר גזרו שלא יועיל גט‪ ,‬וי"א משום שאין‬ ‫מלוה פי' מה שאשה מכניסה לבעלה דומיא דשטר מלוה גובה את הכל‪,‬‬ ‫שמת בנה‪.‬‬ ‫יכולה לשמור גיטה‪ ,‬ונ"מ דאי גירש למ"ד משום גרירה מהני‬ ‫הטעם דנאמנת אשה כנגד חזקת אשת איש אף דבעלמא אין ואם כופלים גובה מחצה ממה שכתוב‪.‬‬ ‫דהוי תקנה דרבנן‪ ,‬עוד נ"מ ביש לה בן ואב ואח דיכולים לשמור‬ ‫גיטה ולא אותה‪ ,‬עוד נ"מ פעמים שוטה פעמים חלומה דיש‬ ‫אשה כהוחזקה ע"י עדים בא"א‪ ,‬מ"מ נאמנת דחוששת ר"א אמר דאין אדם רשאי לקנות בהמה חיה ועוף אא"כ יש‬ ‫חשש גרירה אבל יכולה לשמור גיטה‪.‬‬ ‫שיבוא בעלה ויכחיש‪ ,‬אבל אינה נאמנת לומר דמת יבמה לו מנין לזון שכך כתבו בשטר מכירה‪ ,‬וצ"ע וכי קונים בהמה בשטר ועוד‬ ‫[וכן שמתה אחותה ליכנס במקומה]‪ ,‬דשאני בעלה שנשאת למי מתחייב‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬עי' קה"ע דגריס בד' ר"א דדריש לשון כתובה‪ ,‬ופי' דכיון‬ ‫נתחרשה או נשטתה לא יוציא עולמית ויתבאר בהמשך‪.‬‬ ‫לו מדעתה‪ ,‬משא"כ יבמה שנפלה לו בע"כ‪ ,‬אבל הק' האם דהתחייב לזון את אשתו‪ ,‬אין ליקח בהמה חיה ועוף שצריכים מזונות‪ ,‬אא"כ‬ ‫פי"ד ה"ב‬ ‫יש לו מנין לזון את אשתו]‪.‬‬ ‫הנשאת בע"כ קטנה ע"י אביה לא תהא נאמנת‪.‬‬ ‫ההבדל בין איש לאשה שנתחרשו‪ ,‬אמרו לר"י בן נורי דשאני‬ ‫אשה נאמנת על בעלה אף למשנה שאין ע"א נאמן‪ ,‬דשאני ר' יהושע בן קרחה דרש לשון השטר‪ ,‬דלא יקח המלוה‬ ‫איש שלא יוציא עולמית כיון דמוציא לדעת‪ ,‬משא"כ אשה‬ ‫משכון יותר מהחוב‪ ,‬דהלוה שרוצה ליקח המשכון מהמלוה לזמן‬ ‫אשה שאינה חשודה לקלקל עצמה‪.‬‬ ‫שיוצאת אף שלא לדעת‪ ,‬ור' חנינה הק' דשאני פיקחת‬ ‫מרובה כותב שטר אחריות על המשכון ולכך לא יגבה יותר מחובו‪,‬‬ ‫שיכולה לקנות עצמה מתגרשת אפי' בע"כ משא"כ חרשת‪,‬‬ ‫ע"א נאמן אף בשעת מלחמה‪ ,‬כדמצינו שהתיר רבי ע"א ואף דאפשר לפרש השטר שמקבל אחריות רק על החוב‪ ,‬מ"מ דרש לשון‬ ‫ואף דהעיד ר' יוחנן בן גודגדא דחרשת שהשיאה אביה‬ ‫בשעת מלחמה‪ ,‬וכשאמר העד שרק חשב כן מחמת השטר‪.‬‬ ‫יוצאת בגט‪ ,‬ואמרו אף נתחרשה בכלל‪ ,‬מ"מ ס"ל לר"ח להק'‬ ‫המלחמה ‪ ,‬אמרו דרק אלו שנשאו לא יצאו‪ ,‬ואלו שלא נשאו מזון האשה והבנות ממטלטלין‪ ,‬רב חונה מתחילה דריש‬ ‫כן כיון דהק' על האמרו לו‪ ,‬וס"ל דר"י בן גודגדא איירי‬ ‫לשון השטר דבנות ניזונות ממטלטלין‪ ,‬אבל לשמואל אין‬ ‫לא ינשאו‪.‬‬ ‫בחרשת שהשיאה אביה‪ ,‬אבל ר' יוסה ס"ל דאיירי בפיקחת‬ ‫הבנות ניזונות ממטלטלין כדתניא דניזונות ממקרקעי ולא‬ ‫שהשיאה אביה ונתחרשה‪ ,‬ולפי"ז שפיר אמרו לו דאף‬ ‫פ אשה ששינתה כדי שיאמינו לה‪ ,‬היתה מלחמה בצפון‬ ‫ממטלטלין‪ ,‬וכדתניא דלרבי גובין למזון האשה והבנות אף‬ ‫פיקחת שנתחרשה‪.‬‬ ‫ובאה מדרום נאמנת‪ ,‬ואם באה מהדרום ואמרה שבאה‬ ‫מנכסים שאין להם אחריות וכר"ה‪ ,‬ולרשב"א שיש להם‬ ‫הנה משניות דלהלן איכא רישא דאיירי שהנישואין והזיקה שוה מדרבנן‪,‬‬ ‫מהצפון נאמנת‪ ,‬דאמרי' שאומרת שבאה מהצפון כדי‬ ‫אחריות מוציאים בנים מבנים ובנות מבנות לירש בשוה‪ ,‬ובנים‬ ‫ואיכא סיפא כשאין הנישואין והזיקה שוה אלא א' דאו' וא' דרבנן‪ ,‬ולא אמרו‬ ‫שיאמינו לה‪ ,‬ואם אמרה שמת במיטתו וידעי' שהלך‬ ‫מבנות אם תפסו יותר ממה שצריכים ובנות מבנים למזונותיהם‪ ,‬אבל‬ ‫לחרש נשוי פיקחת ופיקח נשוי חרשת דהיה צריך לכתוב לאחר‬ ‫למלחמה אינה נאמנת דאמרי' שאומרת כן כדי שיאמינו לה‪.‬‬ ‫נכסים שאין להם אחריות גובין בנים מבנות ולא בנות מבנים‬ ‫הסיפא‪ ,‬או דומיא דרישא שהזיקה והנישואין שוים‪.‬‬ ‫קטטה בין האיש לאשתו שאינה נאמנת‪ ,‬י"א דהאומרת לא שאין ניזונות ממטלטלין‪ ,‬אבל חזר בו ר' חונה דשאני ירושה דאו'‬ ‫פי"ד ה"ג‬ ‫קדשתני ולא גרשתני אי"ז קטטה אף שנראה שרוצה לישמט ממנו ממזון הבנות דרבנן‪ ,‬ואי"ל דנח' במזון הבנות דומיא דכתובת‬ ‫עט יבו"ח בב' אחין הנשואין מדרבנן‪ ,‬ב' אחין חרשים‬ ‫מ"מ אמרי' דמתוך צער אומרת כן‪ ,‬אלא באומרת קדשתני וגרשתני בנין דכרין‪ ,‬כיון דאף כתובת אמן נגבית ממקרקעי‪.‬‬ ‫נשואין לב' אחיות פקחות או חרשות או א' חרשת וא'‬ ‫ולא נתן כתובה ואינה נאמנת‪[ ,‬וכ"ה בשו"ע יז' בשם י"א]‪ ,‬וכן אינה נאמנת‬ ‫פיקחת‪ ,‬או ב' אחיות חרשות נשואין לב' אחין פקחין או‬ ‫שמת בעלה‪ ,‬אבל האומרת שמת בעלי ותובעת כתובה ודאי אינה נאמנת הזריז נשכר‪ ,‬יורד לנכסי אשתו ותולש פירות אף שנתן דעתו‬ ‫לגרשה‪ ,‬וכן היורד לנכסי שבויין תולש מהקרקע אף ששמע‬ ‫כמבואר בבבלי‪ ,‬וי"א אפי' בפחות מכך שתובעת להתגרש‪.‬‬ ‫חרשין או חרש ופיקח וכל הני הוו נישואין דרבנן‪ ,‬פטורים מחליצה‬ ‫שממשמשין ובאים פי' שמורידין יורש לנכסי שבוי שיאכל פירות‬ ‫ומיבום דאחות אשה דרבנן פטרה לזיקה דרבנן‪ ,‬ואם היו ב' נכריות‬ ‫פט"ו ה"ב‬ ‫דניח"ל שיאכל שלא תוכחש הקרקע‪ ,‬וי"א שנוטל כאריס למחצה שליש או‬ ‫יכנסו‪ ,‬ואם רצו להוציא יוציאו‪.‬‬ ‫האם נאמנת דוקא בשעת הקציר‪ ,‬ובבבלי הגי' במתני' דנאמנת דוקא רביע‪ ,‬אבל אין מורידין אריס בעלמא דיכחיש הקרקע לפי שימהר להוציא‬ ‫פירות‪.‬‬ ‫בירו'‬ ‫אבל‬ ‫‪,‬‬‫משם‬ ‫שיבוא‬ ‫דרך‬ ‫שאין‬ ‫סבורה‬ ‫אחרת‬ ‫במדינה‬ ‫אבל‬ ‫מדינה‪,‬‬ ‫באותה‬ ‫חרש‬ ‫אחין‬ ‫ב'‬ ‫‪,‬‬‫מדרבנן‬ ‫וא'‬ ‫מדאו'‬ ‫יבו"ח בב' אחין הנשואין א'‬ ‫ופיקח נישואין לב' אחיות פיקחות‪ ,‬מת חרש תצא אשתו הגי' מתחילה אמרו ב"ה דדוקא בשעת הקציר נאמנת אשה‬ ‫על בעלה‪ ,‬אבל חזרו ב"ה להורות כב"ש דנאמנת כל השנה נכסי שבויים נטושין ורטושין‪ ,‬לת"ק‪ ,‬שבויין שהלך א'‬ ‫משום אחות אשה דאו' דדחיא לזיקה דרבנן‪ ,‬וכן צרתה פטורה‬ ‫מהמורישין למדה"י ושמע שמת ע"י קול או ע"א אבל לא עדות‬ ‫משום צרת אחות אשה‪[ ,‬דומיא דבתו הפוטרת צרתה] ואם מת דאמרו להם ב"ש הלא כל השנה היא שעת הקציר דאחר‬ ‫פיקח‪ ,‬החרש מוציא את אשתו בגט דזיקה דאו' אוסרת את אשתו קציר שעורים חיטים ואח"כ בציר ענבים ואח"כ מסיק ברורה ויורד לנחלה‪ ,‬נטושין שהלך א' מהמורישין ולא שמע‬ ‫כלום‪ ,‬מוציאין מידו דכיון שלא שמעו שמת חייש' שיפסיד [דאינו‬ ‫הנשואה מדרבנן‪ ,‬ואשת אחיו אסורה עולמית דיבום אסור‪ ,‬וחליצת זיתים‪.‬‬ ‫מחשב שתבוא לידו]‪ ,‬ולרשב"ג נטושין כשבויין‪ ,‬אבל רטושין‬ ‫חרש לא מהני‪.‬‬ ‫הטעם בקציר‪ ,‬דבזמן זה השמש קופחת בראש האדם‪ ,‬כדכ' שהיה המוריש כאן ואין ידוע היכן הוא‪ ,‬מוציאין מידו‪ ,‬דכיון‬ ‫פי"ד ה"ד‬ ‫ב' אחין פקחין נשואין לב' אחיות חרשת ופיקחת‪ ,‬מת בעל בבן השונמית 'ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקוצרים שיצא לדעת היה מצוהו‪ ,‬אבל בנטושין יצא שלא לדעת ואם‬ ‫חרשת‪ ,‬תצא משום אחות אשתו ואף צרתה פטורה משום צרת ויאמר אל אביו ראשי ראשי ויאמר אל הנער שאהו אל אמו' היה יוצא לדעת תלינן שהיה מצוה‪.‬‬ ‫וגו'‪ ,‬וי"א דשכיחי נחשים‪.‬‬ ‫אין מורידין קרוב למטלטלין ואפי' רטושין אבל מעמידין בי"ד‬ ‫אחות אשה‪[ ,‬דומיא דבתו הפוטרת צרתה]‪ ,‬ואם מת בעל‬ ‫עוד כ' 'סכותה לראשי ביום נשק' הגנת על ראשי ביום שהקיץ‬ ‫פיקחת מוציא אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה ששניהם פקחין‪ .‬נושק את החורף‪ ,‬א"נ נשק היינו נשקו של גוג‪ ,‬א"נ ביום שב' לשומרן עבור בעליהן‪ ,‬וקמה העומדת להקצר‪ ,‬וענבים להיבצר‪,‬‬ ‫וכן דקל שאי"צ הרכבה ומוציא פירות לבד חשיב מטלטלין‪.‬‬ ‫עולמות נושקות זה את זה העולם יוצא והעולם נכנס‪.‬‬ ‫פי"ד ה"ה‬ ‫פט"ו ה"ד‬ ‫ב' אחין חרש ופיקח נשואין לב' אחיות חרשת ופיקחת‪ ,‬מת‬ ‫פט"ו ה"ג‬ ‫חרש בעל חרשת‪ ,‬תצא משום אחות אשתו וכן צרתה כנ"ל‪ ,‬האומרת שמת בעלה נאמנת אף ליטול כתובתה‪ ,‬מתחילה פב נשים שאינן נאמנות על מיתת בעלה‪ ,‬הנה כל הנשים‬ ‫ואם מת פיקח בעל פיקחת מוציא החרש את אשתו בגט אמרו ב"ה שאינה נאמנת והא דהתירו איסור ערוה ולא נאמנות להעיד על בעלה שמת‪ ,‬מלבד חמותה‪ ,‬בת חמותה‪,‬‬ ‫התירו ממון הקל דמצינו שאינה מורידה את האחים צרתה‪ ,‬ויבמתה אשת אח בעלה‪ ,‬ובת בעלה דכל הני חזקתן שונאות זו‬ ‫ואשת אחיו אסורה לעולם‪.‬‬ ‫לירושה‪ ,‬אבל חזרו ב"ה כב"ש דדרשי' לשון הכתובה 'שאם את זו שחשודות להכשילה‪[ ,‬בבבלי מבואר דשונאות בגלל סיבה כגון שלא‬ ‫פי"ד ה"ו‬ ‫רוצות שיכלו חלקם‪ ,‬אבל בירו' מבואר דשונאות בלא סיבה‪ ,‬אלא משום‬ ‫תינשאי לאחר תיטלי מה שכתוב לך'‪ ,‬וילה"ס האם בנות‬ ‫‪,‬‬‫פיקח‬ ‫מת‬ ‫‪,‬‬‫פיקחות‬ ‫נכריות‬ ‫לב'‬ ‫נשואין‬ ‫ופיקח‬ ‫חרש‬ ‫אחין‬ ‫ב'‬ ‫קינאה]‪ ,‬וכן אין היא נאמנת עליהן‪ ,‬וכן בן חמותה‪.‬‬ ‫החרש כונס דחרש הבא על יבמתו קנאה‪ ,‬ואינו מוציא לעולם דאין נכנסות למזונות על פיה פי' דילה"ס האם דרשי' אף לתנאי כתובה‪,‬‬ ‫בו דעת לגרש‪ ,‬מת חרש‪ ,‬הפיקח או חולץ או מייבם ואוכלת [כ"פ הראשונים]‪ ,‬ועוד דלא כתוב בלשון השטר שיזונו משעה שתנשא לאחר‪ .‬ילה"ס האם בן חמותה כבת חמותה‪ ,‬והאם בן בעלה כבת‬ ‫בעלה‪ ,‬והאם צרתה אפי' נשואה לאחר אחר שנתגרשה האם עדיין‬ ‫בתרומה דנתכוין לקידושין גמורין‪ ,‬ולא דמי ליבם חרש המייבם‬ ‫מחמת בת ישראל הנשואה לאחיו חרש אינה אוכלת מדרש כתובה התבאר דב"ש וב"ה דרשו לשון כתובה‪ ,‬וכן הלל שונאתה‪ ,‬והאם יבמתה אינה נאמנת אפי' אחותה‪ ,‬והוכיחו‬ ‫בתרומה ואף דיבום חרש מד"ת מ"מ ביאה גרועה היא ואינה אלא אירוסין‪ ,‬הזקן דרש לשון הדיוט פי' אף לשון שטר שאינו כתובה‪ ,‬הנה בראשונים דשאני זכר מנקבה דתניא דאין אשה נאמנת שמת יבמה‪,‬‬ ‫ב"מ קד‪ .‬התק' הלא ודאי דאזלי' אחר הכתוב בשטר‪ ,‬וי"מ דאפי' אי לא כתיב‬ ‫כמו שכתוב‪ ,‬וי"מ שיש ליתן כוונה אחרת בשטר ואפ"ה הולכים אחר הכתוב ואין נאמנת על אחותה שמתה בשביל ליכנס במקומה ואין‬ ‫וברייתא דלהלן פליגא דפיקחת לפני חרש אוכלת‪.‬‬ ‫האיש נאמן שמת אחיו כדי לייבם אשתו‪ ,‬ואינו נאמן לומר מתה אשתו לישא‬ ‫ככתבו וכלשונו‪ ,‬וכן יתבאר בהמשך הסוגיא‪ ,‬שבאלכסנדריה היה א'‬ ‫פי"ד ה"ז‬ ‫אחותו וה"מ כשאין לה בנים‪ ,‬אבל אם יש לה בנים נאמן וש"מ‬ ‫בעל‬ ‫מת‬ ‫‪,‬‬‫וחרשת‬ ‫פיקחת‬ ‫ות‬ ‫י‬ ‫נכר‬ ‫לב'‬ ‫נשואין‬ ‫פקחין‬ ‫אחין‬ ‫ב'‬ ‫מקדש אשה וחבירו חוטפה מהשוק ובקשו חכמים לעשות דשאני זכר מנקבה‪ ,‬ולא אסרי' בן חמותה ובן בעלה‪[ ,‬א‪.‬ה‪ .‬אבל ילה"ס בצרתה‬ ‫החרשת‪ ,‬בעל הפיקחת כונס ויכול להוציא‪ ,‬ואם מת בעל בניהם ממזרים‪ ,‬והראה הלל הזקן כתובת אמן שהיו כותבין ביום נשואה‪ ,‬וצרתה אחותה]‪.‬‬ ‫האירוסין‪ ,‬וי"מ ביום הנשואין שכתוב בה לכשתכנסי לביתי תהויין‬ ‫פיקחת בעל החרשת חולץ או מייבם‪.‬‬ ‫ה' נשים הנ"ל נאמנות בגיטין‪ ,‬ה' נשים הפסולות למיתה‪,‬‬ ‫ב' אחין חרש ופיקח נשואין לב' נכריות חרשת ופיקחת‪ ,‬מת לי לאינתו כדת משה ויהודאי פי' ולא יחול הקידושין אא"כ תכנס‬ ‫כשרות להביא גיטה‪ ,‬והא דלא חייש' שרוצות להכשילה‬ ‫לביתו‪ ,‬והלא לא נכנסה לביתו‪.‬‬ ‫ולהתירה לשוק דאמרו על הא דהק' דלא מהני תקנת פ"נ ופ"נ‪ ,‬דאכתי מנין‬ ‫חרש בעל חרשת‪ ,‬הפיקח כונס ויכול להוציא‪ ,‬ואם מת פיקח‬ ‫ראב"ע דריש מדרש כתובה דהנה תקנו שאם מתה אשה בחיי בעלה ידעו שלא החתים עדים פסולים‪ ,‬ואמרו דלא חששו להכשילה בידי‬ ‫בעל פיקחת‪ ,‬חרש בעל חרשת כונס ואינו מוציא עולמית‪.‬‬ ‫ירשו בניה את כתובתה ונכסיה יותר משאר האחים [בני האב מאשה אחרת]‪,‬‬ ‫שמים שתנשא באיסור [מחמת פסול הגט]‪ ,‬אלא רק בידי אדם לערער‬ ‫ישראל‬ ‫פיקחת שנפלה לפני חרש אוכלת בתרומה דתניא בת‬ ‫ותקנו שהבנות יזונו ואין הבנות יורשות אלא לאחר מיתת אביהם‬ ‫שתצא לאחר שתנשא‪ ,‬וכיון דלא יקבלו לערערו יחתים עדים‬ ‫קודם‬ ‫נתחרשה‬ ‫פיקחת מאורסת לכהן פיקח ונתחרש או‬ ‫דומיא דירושת הבנים‪.‬‬ ‫כשרים‪.‬‬ ‫נישואין‪ ,‬אינה אוכלת בתרומה‪ ,‬ואם מת‪ ,‬אפי' יבם חרש‬ ‫מאכיל דביאת יבום קונה ואי"צ דעת בזה‪ ,‬ובזה יפה כח היבם מכח ר"מ דריש לשון שטר‪ ,‬דהמקבל שדה מחברו למחצה שליש או‬ ‫הכחשת עדות על מיתת הבעל‪ ,‬ע"א אומר מת ונשאת וע"א‬ ‫רביע והובירה‪ ,‬רואים כמה היתה ראויה לעשות ומשלם‪ ,‬לפי‬ ‫הבעל‪.‬‬ ‫אחר אומר לא מת לא תצא‪ ,‬לר' מנחם ב"ר יוסי ה"מ‬ ‫שכותב לו 'אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא'‪.‬‬ ‫בהכחיש אחר שנשאת‪ ,‬אבל קודם שנשאת ונשאת תצא‪,‬‬ ‫ר' יהודה דריש לשון שטר‪ ,‬דמביא אדם קרבנות אשתו אפי' ולחכמים אף קודם שנשאת אם נשאת לא תצא‪.‬‬ ‫האשה שלום‬ ‫אכלה חלב ואפי' חיללה שבת ומשמע דנדרים ונדבות פטור וכ"כ‬ ‫פט"ו ה"א‬ ‫רש"י ותוס מסברא‪ ,‬אבל רבנן בספרי פליגי דרק קרבן המכשיר אותה לו‪ ,‬ב' עדים הכחישו לע"א ואמרו שלא מת אע"פ שנשאת תצא‪ ,‬ב'‬ ‫נאמנות אשה שמת בעלה‪ ,‬האשה שהלכה עם בעלה‬ ‫ולאחר שגירשה פטור דכותבת לו בשובר שאין לו עוד עדים מת וע"א לא מת‪ ,‬אע"פ שלא נשאת תנשא‪.‬‬ ‫למדה"י ושלום בינו לבינה ושלום בעולם שאין מלחמה‪ ,‬נאמנת‬ ‫שמת בעלה ותתיבם‪ ,‬אבל אינה נאמנת כשאין שלום ביניהם אחריות עליה הנה אדם חייב בקרבנות אשתו ודרשי' בספרי מקרא‪ ,‬נשאת ע"פ שנים ואח"כ בא הבעל‪ ,‬לא תצא מהיתרה דאמרי'‬ ‫דיש לחוש לקטטה‪ ,‬או כשאין שלום בעולם ויש מלחמה ובתוספתא כתובות פ"ד משמע דהוא מתנאי בי"ד וכ"מ בראשונים‪ ,‬אבל שאי"ז בעלה‪ ,‬ותמה ר"ש ב"י האם גם אדם מסויים מפורסם‬ ‫מבואר בתוס' דאפי' על קרבנותיה שקודם הנישואין‪ ,‬ובתיו"ט תמה על תוס'‬ ‫דחוששת שמת‪ ,‬ולר' יהודה נאמנת רק אם באה בוכה ובגדיה מנין משמע כן בשטר‪ ,‬ושמא י"ל משום דחיובו של זמן נישואין מפורש בקרא‪ ,‬והכל מכירים אותו‪ ,‬אבל אמרו לו דיש אנשים הדומים לאדם זה‪,‬‬ ‫וכשבא מקרה זה לפני רב לחש אבא בר בא לבעלה השני שיתן‬ ‫קרועים אבל אמרו לר"י וכי אם תבוא זו בוכה וזו אינה בוכה ואתי שטר לתוספת‪.‬‬ ‫סמוך מיעוטא לחזקת שהיתה עומדת ליבום‪ ,‬ולא תתייבם שמא‬ ‫וי"מ דכיון דהוי תרתי דסתרי דא' מהם עשה ודאי איסור‪ ,‬ועוד שהרי נאמנת‬ ‫גט מספק‪ ,‬ומחוהו תלמידי דרב‪ ,‬ואמר אבא בר בא דהשוט‬ ‫לעצמה‪.‬‬ ‫מעוברת צרתה ופטורה מיבום‪ ,‬והא דאינה ממתנת ג' חדשים של‬ ‫והספסל שהכוהו עליו ישרפו‪ ,‬וי"א דלא נשרפו אלא אבא בר‬ ‫הבחנה‪ ,‬כיון דלא מהני הבחנה אלא באשה עצמה פי' דלאחר ג'‬ ‫בא לקה‪ ,‬אבל ר' אימי אמר לבא לישאנה שידע שבניו יהיו הטעם שאינה נאמנת על צרתה‪ ,‬דחשודה לקלקל עצמה‬ ‫חדשים ל"ח לחליצת מעוברת‪ ,‬אבל בצרתה שאינה כאן‪ ,‬יש לחוש דאכתי היא‬ ‫בשביל צרתה‪ ,‬וכיון שאינה נאמנת על חברתה אומרת אמת‪,‬‬ ‫ממזרים כלפי שמים‪ ,‬וקלסו ר"ז שהעמיד הדין על בוריו‪.‬‬ ‫מעוברת‪ ,‬והוי חליצת מעוברת‪ ,‬והא דלא מהני דתמתין ט' חדשים‬ ‫אבל אם יאמינו כלפי חברתה שוב תהא חשודה ולפי"ז הא‬ ‫דמתיר ר"ט כ' תוס' קיח‪ .‬דמותרת רק בתרומה דרבנן‪ ,‬אבל אפש"ל בדעת ר"ט‬ ‫פט"ו ה"ה‬ ‫וממ"נ אי איכא בן לא הוי חליצה ואי ליכא הוי חליצה‪ ,‬י"א‬ ‫דיש רשות וכח לחכמים לקבוע שתהא העדות כלפי אשה זו ולא כלפי השניה‪,‬‬ ‫ב' צרות המכחישות‪ ,‬א' מת וא' נהרג‪ ,‬לר"מ הואיל‬ ‫כדי שלא תצטרך כרוז לכהונה לומר שלא נאסרה בחליצה‪ ,‬וחייש'‬ ‫כפי כל דיני עדות שאנו מתנהלים על פיה‪ ,‬וכשפסלה התורה לעדות אין לנו‬ ‫ומכחישות לא ינשאו‪ ,‬ולר"י ור"ש ינשאו דשתיהם אומרות‬ ‫שישמעו לאיסור ולא להיתר‪ ,‬ויראו שהתירו חלוצה לכהונה‪ ,‬וי"א דכ' 'כי‬ ‫מורה על אמיתות הענין ונשאר בלתי ידיעה‪[ ,‬חזו"א]‪.‬‬ ‫שאינו קיים‪ ,‬ואף דעדים המכחישים בכה"ג לא תנשא שאני‬ ‫ישבו' והיינו בודאי ולא בספק‪.‬‬ ‫צרות דהלא אין צרה נאמנת על צרתה ואינה עדות כלל דשייכא פט"ו ה"ח‬ ‫עדות אשה על בעלה וחמיה‪[ ,‬ואיירי שהלך חמיה עמהם]‪,‬‬ ‫בה הכחשה‪.‬‬ ‫נאמנת על בעלה ואין נאמנת על חמיה‪ ,‬דאין האשה נאמנת חשש שחמותה ילדה‪ ,‬אשה שהלך בעלה וחמותה למדה"י אי"צ‬ ‫על ה' נשים שאין נאמנות עליה‪ ,‬לר"ט חמותה לא תנשא לחשוש שחמותה ילדה כשיצאה ריקנית‪ ,‬והא דחייש' שצרתה‬ ‫לא‬ ‫מת‬ ‫לא‬ ‫והאומרת‬ ‫תנשא‪,‬‬ ‫מת‬ ‫האומרת‬ ‫‪,‬‬ ‫מת‬ ‫לא‬ ‫וא'‬ ‫א' מת‬ ‫ילדה‪ ,‬דאזלי' אחר רוב נשים יולדות‪ ,‬אבל בחמותה אין לחוש‬ ‫ת‬ ‫ר‬ ‫האומ‬ ‫דשאני‬ ‫תנשא‬ ‫מת‬ ‫האומרת‬ ‫לר"מ‬ ‫אף‬ ‫ד‬ ‫י"א‬ ‫תנשא‪,‬‬ ‫ומותרת בתרומה‪ ,‬ולר"ע אסורה להנשא ובתרומה‪.‬‬ ‫דכ' 'כי ישבו' בודאי ולא בספק‪.‬‬ ‫לא מת שאין דבריה כלום‪ ,‬וי"א דפליג ר"מ והואיל‬ ‫פט"ו ה"ט‬ ‫חמותה שיצאה מליאה‪ ,‬לת"ק חוששת דבמליאה חשיב ישבו‬ ‫ומכחישות לא ינשאו‪.‬‬ ‫אחים יחדיו‪ ,‬ואף דשמא נקיבה היא‪ ,‬מ"מ מספק ד"ת אסורה לשוק‪,‬‬ ‫אומרת‬ ‫או"א‬ ‫וכ‬ ‫‪,‬‬ ‫קידש‬ ‫מי‬ ‫ידוע‬ ‫ולא‬ ‫נשים‬ ‫מה'‬ ‫א'‬ ‫קידש‬ ‫פד‬ ‫פג עדים המכחישים בנזירות‪ ,‬ב' מעידים שנזר שתים‪ ,‬וב' שנתקדשה‪ ,‬נותן ה' גיטין‪ ,‬לר"ט אף מניח כתובה ביניהם ובראשונים פי' דבריקנית ל"א דמחצה נקבות ומיעוט מפילות וחזקתה‬ ‫מעידים על חמש‪ ,‬לב"ש נחלקה העדות ואין כלל נזירות [וכגון ומסתלק ואף למ"ד ברי ושמא ברי עדיף‪ ,‬כיון שיודע שא' מהם משקר ל"א מותרת לשוק‪ ,‬אבל במליאה חזקתה ליבום ול"ח למפלת‪ ,‬ולר' יהושע‬ ‫שאומר איני יודע או מכחיש שניהם]‪ ,‬ולב"ה יש בכלל חמש שתים‪ ,‬ברי עדיף‪ ,‬אבל יש לעי' מ"ט חייב להניח ביניהם הלא אין הדבר ברור‪ ,‬וכ' אינה חוששת דחייש' למפלת ואיכא ב' ספיקות נקבה ומפילה‬ ‫לרב מח' ב"ש וב"ה בכלל פי' שמכחישים האם אמר 'הריני נזיר ב"פ'‪ ,‬האחרונים דהיכא שהדבר בעין יש חיוב השבה‪ ,‬אבל צ"ע בזה דמתני' איירי‬ ‫ואזלי' לקולא בד"ת והא דלא אמרו דרבנן‪ ,‬עי' לעיל פ"ז ה"ג‪.‬‬ ‫וס"ל לב"ש כיון דהוי עדות מוכחשת אע"פ דאחת אומרת אמת מ"מ הוי גם בכתובה‪ ,‬ולר"ע נותן כתובה לכאו"א דברי עדיף ואיכא בגמ' מ"ד‬ ‫כנמצא א' מהן קרוב או פסול [כן משמע בתוס'‪ ,‬אבל במאירי סנהדרין מא‪ .‬דאף שמא ושמא חייב משום קנס‪ ,‬וכן גזל א' מה' בנ"א ולא ידוע ממי פט"ז ה"ב‬ ‫משמע דלאחר כדי דיבור ל"ה עדות אחת‪ ,‬ואף דיש עדות א' אמת‪ ,‬מ"מ ס"ל גזל ‪ ,‬וכאו"א אומר שממנו גזל‪ ,‬לר"ט מניח גזילה ביניהן‪ ,‬ב' יבמות שהלכו בעליהן למדה"י‪ ,‬שתיהן אומרות שמתו‬ ‫בעליהן‪ ,‬אסורות דזקוקות ליבום‪ ,‬דאין אשה נאמנת על יבמתה‪ ,‬לזו‬ ‫לב"ש דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה‪ ,‬ובדעת ב"ה צ"ע]‪ ,‬אבל בפרט ולר"ע משלם לכאו"א‪.‬‬ ‫עדים ולזו אין עדים‪ ,‬זו שיש לה עדים אסורה דאין יבמתה‬ ‫הריני נזיר א' ב' והריני נזיר ג' ד' ה' לכו"ע יש בכלל חמש שתים‪,‬‬ ‫דס"ל הכחיש עדות בתוך עדות פי' בכלל שלא סותרים בעיקר אופנים דלכו"ע מחזיר‪ ,‬הנה תנן בב"מ האומר לב' שלא יודע נאמנת שמת בעלה‪ ,‬וזו שאין לה עדים מותרת דנאמנת על בעלה‪ ,‬ועל‬ ‫העדות אלא בתוך דברי העדות‪ ,‬לא בטלה העדות והיינו דס"ל כב"ה‪ ,‬ממי גזל או שלא יודע אביו של מי מהם הפקיד אצלו מנה‪ ,‬יבמה יש עדים‪ ,‬לזו בנים ולזו אין בנים ואין עדים‪ ,‬שיש לה בנים‬ ‫ולר' יוחנן מח' ב"ש וב"ה בפרט‪ ,‬אבל בכלל לכו"ע נחלקה נותן לזה ולזה‪ ,‬ואמר ר' אסי דאתיא רק כר"ע‪ ,‬אבל אמרו מותרת ושאין לה בנים אסורה‪.‬‬ ‫העדות‪ ,‬דס"ל הכחיש עדות בתוך עדות פי' בכלל בטלה עדות‪ ,‬דאיירי בבא לצאת ידי שמים‪ ,‬א"נ שאני כשיש עדים‬ ‫אבל לאחר עדות פי' בפרט שלא נח' על ב' נזירויות בין לרב ובין לר' שיודעים שגזל‪ ,‬רק לא יודעים ממי‪ ,‬א"נ שאני שותקין ממדברים לזו בנים ועדים ולזו אין כלום‪ ,‬שתיהן מותרות זו בבניה‪ ,‬וזו‬ ‫יוחנן אליבא דב"ה לא בטלה עדות [א‪.‬ה‪ .‬ביאור הסוגיא ע"פ המתבאר דכיון שתובעין אותו ברי ושמא ברי עדיף‪ ,‬א"נ אמר רב דשאני נשבע בעדיה‪.‬‬ ‫לשקר דמשלם קרן וחומש כדין הנשבע לשקר בגזל ופקדון‪ ,‬דאין מתכפר לו‬ ‫בביאור הגרח"ק‪ ,‬כיון דצ"ל בד"ה רבי יוחנן וכו' במקום 'פרט' 'כלל' כמו‬ ‫ב' יבמות שהעידו על בעליהן שמת ונתייבמו ומתו היבמין‪,‬‬ ‫שמבואר להדיא בירו'‪ ,‬ובד"ה דברי הכל הכחיש וכו' י"ל במקום 'כגון כלל' עד שישיב אבל הק' ר' יוחנן דא"כ היה לו ליתן לשליח בי"ד‬ ‫לת"ק אסורות אף שנתייבמו בהיתר‪ ,‬ולר"א כיון שהותרו מותרות‬ ‫ואי"צ ליתן לכל אחד‪ ,‬דנח' רב ור' יוחנן בדין שליח בי"ד לר' יוחנן‬ ‫'והיינו בפרט']‪.‬‬ ‫לכל אדם‪ ,‬הנה אי"ל דטעמא משום שאינה חשודה לקלקל‬ ‫הכחשה בתוך העדות ולאחריה‪ ,‬בב' עדים וב' כתי עדים‪ ,‬הנה מתמנה ע"י הגזלן‪ ,‬ולרב דוקא הנגזל יכול למנות לשליח‬ ‫לעצמה ולכך נאמנת ליבמתה ולס"ד זו נאמנת רק היכא שמעידה על‬ ‫עדים שנח' האם מנה מעות מתוך הכיס או מתוך הצרור‪ ,‬בכת בי"ד‪ ,‬ולא הגזלן‪ ,‬וכן אמר רשב"א‪ ,‬ואילה"ק לרב דמתני‬ ‫עצמה‪ ,‬מ"מ י"ל דר"א פליג וס"ל דאשה נאמנת על יבמתה כדתנן דאשה‬ ‫אחת אף לרב בטלה העדות‪ ,‬ובב' כתי עדים לר' יוחנן בטלה בתוספתא על מתני' דב"מ דאם לאו שאינו רוצה לשלם‪ ,‬דלכאו' אם לאו היינו‬ ‫שהלכה היא ובעלה ואמה ומת בעלה תנשא ותטול כתובה‬ ‫עדות [כדס"ל לעיל]‪ ,‬ולרב לא בטלה עדות‪ ,‬ולאחר העדות היה לו לשתוק ולא להודות‪ ,‬ואי איירי בנשבע הלא חייב להודות כדי‬ ‫וצרתה אסורה‪ ,‬דחשודה לקלקל עצמה בשביל צרתה‪ ,‬ומהא‬ ‫היינו א' אמר לתוך חיקו וא' לתוך פונדתו‪ ,‬לא בטלה העדות שיתכפר לו‪ ,‬אבל י"ל דהיה לו לשתוק ולא להשבע‪.‬‬ ‫דר"א לא פליג התם דאין אשה חשודה לקלקל עצמה בשביל צרתה‪,‬‬ ‫בדיני נפשות יש שאמרו דהדין כנ"ל בהכחשה בכת אחת לכו"ע אף ר' אסי דאוקי למתני' דב"מ כר"ע‪ ,‬מ"מ בפקדון‪ ,‬מודה‬ ‫ש"מ דר"א פליג דאשה נאמנת על יבמתה‪ ,‬ועוד יש להוכיח דאי"ל‬ ‫בטלה ובב' כתות מח' רב ור"י‪ ,‬זה אומר בסייף וזה אומר במקל דהשותק מרויח כדתנן ב' שהפקידו אצל א' זה מנה וזה‬ ‫דטעמא דר"א משום שאינה חשודה לקלקל עצמה בשביל אחרת‪ ,‬דשמא‬ ‫הרגו‪ ,‬והכחשה לאחר עדות ג"כ הדין כנ"ל דלא בטלה העדות מאתים‪ ,‬ולא ידוע מי הפקיד יותר‪ ,‬זה וזה נוטלים מנה‪ ,‬ומנה‬ ‫שלח לה בעלה גט ואינה מקלקלת עצמה‪ ,‬ואין לדחות דאי בעלה‬ ‫והינו הכחישו האם פנה הרוצח לאחר שהרג לצפון או דרום‪ ,‬ולר' שלישי יהא מונח עד שיבוא אליהו‪ ,‬וכן מודה ר' אסי דבפקדון‬ ‫כהן נמצאת שמקלקלת עצמה‪ ,‬כיון דחשודה לעשות בניה‬ ‫המודה מפסיד כדתנן בב"מ במתני' הנ"ל‪.‬‬ ‫אבון להלן בדיני נפשות אף רב מודה דבטלה העדות‪.‬‬ ‫חללין לאחר שנתגרשה בשביל לעשות בני צרתה ממזרין מחמת‬ ‫איסור אשת איש‪.‬‬ ‫אין להוכיח כרב מר"י ור"ש דמתני' בהכחשת ב' צרות אם פט"ו ה"י‬ ‫מת או נהרג דלא בטלה העדות וע"א באשה הוי ככת עדים‪ ,‬כיון אין אשה נאמנת להוציא עצמה מחזקת יבום‪ ,‬אשה שהלכה‬ ‫עם בעלה ובנה למדה"י‪ ,‬ואמרה מת בעלה ואח"כ בנה‪ ,‬פט"ז ה"ג‬ ‫דאמרו לעיל דאף ר"י ור"ש מודים בעדים דהוי הכחשה ורק‬ ‫בעדות אשה על חברתה אי"ז הכחשה הואיל ואינה נאמנת‪ ,‬ובדעת רב צ"ל נאמנת הואיל ויצאה בחזקת היתר לשוק‪ ,‬ואם אמרה מת בנה ואח"כ אופן עדות על מת להשיא את אשתו‪ ,‬אין מעידין אלא על פרצוף‬ ‫פנים עם החוטם אבל אם נשחת או שראה רק גופו אין מעידין‪ ,‬ולר"ת‬ ‫מתני' כשלא נשתייר גופו‪ ,‬אבל אם נשתייר מעידין על גופו בטביעות עין‪,‬‬ ‫דס"ל דכיון דנאמנת על עצמה נאמנת אף על חברתה‪[ ,‬ומבואר מיניה וע"פ בעלה‪ ,‬אינה נאמנת להתיבם אבל חוששין לדבריה וחולצת‬ ‫המבואר לעיל דטעמא דר"י משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה‪ ,‬דגם‬ ‫בעדות אשה אמרי' כן והוא נדון גדול באחרונים וכן אי אמרי' עדות שאי אתה ולא מתייבמת‪ ,‬אמרה שניתן לה בן ומת הבן ואח"כ בעלה ופנים היינו לסתות‪.‬‬ ‫מהעדיות נאמנת להתייבם‪ ,‬דלא מוציאה מחזקתה שיצאה זקוקה ליבום‪ ,‬ואם מצינו דחוטם הוא הכרת הפנים דכ' 'הכרת פניהם ענתה בם' ופי' רב‬ ‫יכול להזימה‪ ,‬אמנם לרב אכתי ילה"ק דהלא טעמו משום דא'‬ ‫שחברתה מעידה על עצמה‪ ,‬והיה מקום לומר דנח' הכא אי הכחשה שאינה אמרה ניתן בן ומת בעלה ואח"כ בנה‪ ,‬אינה נאמנת להנשא דהיינו חוטם‪ ,‬ואמרו דמי שלא רוצה שיכירוהו יתן רטיה על‬ ‫כשרה‪ ,‬והלא אינה נאמנת על צרתה‪ ,‬ואפשר דאכן רב ס"ל דנאמנת כל‬ ‫נחיריו‪ ,‬כדהוה בימי ארסקינס המלך שהיו בני ציפורי נתבעין‬ ‫לשוק דלא הימנוה רבנן בהא‪ ,‬אלא חולצת ולא מתייבמת‪.‬‬ ‫בעיקר העדות הוי הכחשה אבל לעיל התבאר דבהא כו"ע מודו]‪.‬‬ ‫למלך ועשו כן‪ ,‬ולבסוף סיפרו עליהם לה"ר שהחביאו פניהם‬ ‫אין להק' לרב מדתנן דחקירות ובדיקות המכחישים זה את כמאן תנא דמתני' דחייש' לדבריה ומשמע דצרתה מתייבמת‪ ,‬י"א‬ ‫ונתפסו א"נ נתפס הכזב שלהם‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬עדותן בטלה‪ ,‬דלרב איירי בב' עדים באותה כת דאף רב דאתיא כר"ט דאף דנאמנת על בעלה‪ ,‬צרתה תאכל בתרומה‪ ,‬וי"א דאף‬ ‫מודה דבטלה עדותם‪ ,‬ור' אבון תי' דשאני דיני נפשות דאף רב ר"ע מודה דהכא ליכא תרתי דסתרי‪ ,‬דשמא מת וזקוקות ליבום‪ ,‬וא'‬ ‫תתיבם והשניה תנשא לשוק‪ ,‬ולי"מ דטעמא דר"ע דחוששין לדברי צרתה כ' במלחמת אביה נכד שלמה עם ירבעם 'ויכו בהם אביה ועמו מכה‬ ‫גדולה' ונצחו שנשענו על אלקי ישראל‪ ,‬ומכה רבה י"מ שהעביר פני‬ ‫מודה דבטלה עדות דכ' 'צדק צדק תרדוף' וכל הכחשה מבטלת לחומרא‪ ,‬הכא נאמנת משום שויא אנפשה איסור על היבם‪.‬‬ ‫לעדות‪[ ,‬ומבואר דטעמא דרב משום דלא הוי הכחשה‪ ,‬ולמה שנתבאר לעיל‬ ‫משום דאחת נכונה‪ ,‬יש לעי' מ"ש ממון מנפשות‪ ,‬אמנם מעיקר הדין אי"צ נאמנות אשה על יבמה ועל אחותה‪ ,‬אמרה שניתן לה יבם ישראל שחתך חטמם ולא יכלו להכיר האנשים ועיגן נשותיהם‪ ,‬וי"מ‬ ‫שהושיב משמרות ג' ימים עד שנתקלקלו ולא יכלו להעיד עליהם‬ ‫בממון עדות שאתה יכול להזימה]‪.‬‬ ‫ומת בעלה והיבם או היבם ובעלה נאמנת דהפה שאסר הפה‬ ‫שהתיר‪ ,‬אבל אם הלך גם יבמה ואמרה שמת בעלה והיבם או כדלהלן‪ ,‬וכדכ' שלא יכלו להנשא 'עצמו לי אלמנותיו מחול ימים'‪.‬‬ ‫פט"ו ה"ו‬ ‫יבמה‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫נאמנת‬ ‫אשה‬ ‫דאין‬ ‫‪,‬‬ ‫נאמנת‬ ‫אינה‬ ‫ובעלה‪,‬‬ ‫היבם‬ ‫ע"א בהכחשת מיתת הבעל‪ ,‬הכחשת עד ועד האם מת או‬ ‫עוד תנן במתני' אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אף‬ ‫אשה ואשה‪ ,‬לא תנשא‪ ,‬ואמרו דבעדות אשה‪ ,‬אשה כאיש‬ ‫בשביל להנשא‪ ,‬ולא על אחותה בשביל להכנס לביתה‪ ,‬ואין שיש סימנים בגופו אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם‪,‬‬ ‫ומכחישים זה את זה‪ ,‬וילה"ק מ"ט לא תנן הכי במתני' ותנן רק‬ ‫האיש נאמן לומר שמתה אשתו כדי לישא אחותה ולא שמת דסימנים משתנים אחר מיתה‪ ,‬ולר"ת מעידין בטב"ע‪ ,‬וכן לא מהני‬ ‫כשיש‬ ‫אבל‬ ‫בנים‪,‬‬ ‫לאחיו‬ ‫כשאין‬ ‫וה"מ‬ ‫אשתו‪,‬‬ ‫את‬ ‫ולייבם‬ ‫אחיו‬ ‫איש ואיש ואשה ואשה‪ ,‬אבל תלמידי רב שנו כן למתני'‪.‬‬ ‫סימנים בכליו דחייש' לשאלה‪.‬‬ ‫רוב עדות בפסולי עדות‪ ,‬אזלי' ע"פ רוב עדות כגון ב' נשים לו בנים נאמן דאינו מייבמה וש"מ דאין הזכרים כנקבות‪ ,‬ונאמן‬ ‫עד מתי מעידין על הכרת מיתה‪ ,‬לת"ק אין מעידין אלא תוך‬ ‫אדם על אחיו כשלא מייבם את אשתו‪.‬‬ ‫ואשה‪ ,‬או י' וי"א נשים‪ ,‬אבל ל"א רוב דעות של נשים כנגד עד‬ ‫ג' ימים דצורת המת משתנה אחר ג' ימים‪ ,‬ולר"י בן בבא אין כל בנ"א‬ ‫כשר‪ ,‬אלא הוו כע"א‪ .‬והוי הכחשה‪.‬‬ ‫והמקומות שוים‪.‬‬ ‫האשה בתרא‬ ‫פט"ו ה"ז‬ ‫עדות אשה על בעלה כלפי צרתה שאינה מכחישה‪ ,‬לר"ט היא פט"ז ה"א‬ ‫אין מעידין אלא על ודאי מת‪ ,‬אין מעידין על מגויד מנותח ומלא‬ ‫תנשא ותטול כתובה‪ ,‬וצרתה אסורה‪ ,‬ואף אוכלת בתרומה‪ ,‬פה האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י‪ ,‬ואמרו לה שמת פצעים‪ ,‬וצלוב תלוי על עץ‪ ,‬וכן ע ל חיה אוכלת בו דחייש' בכל אלו‬ ‫ולר"ע אסורה להנשא ואסורה לתרומה י"מ דנאמנת רק לחומרא‪ ,‬בעלה לא תנשא לשוק שמא חייבת ביבום‪ ,‬ואף דרוב נשים יולדות מ"מ שמא ניצל כפי שיתבאר להלן‪ ,‬אבל במקום שיוצאת נפשו מעידין‪.‬‬ ‫להערות והארות וקבלת הגליון‪ ,‬ניתן לפנות במייל‪lishne.klile@gmail.com :‬‬ ‫כמו"כ ניתן לקבל את הגליון בנקודות ההפצה ובמייל של 'מכון תמצית הש"ס'‪7692282@gmail.com :‬‬