gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצרות קאמארנא · Oitzres Kamarna — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: אוצרות קאמארנא · Oitzres Kamarna

שבוע: לך לך (2026-10-19)

אוצרות קאמארנא · Oitzres Kamarna — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גיליון רסח‬ ‫פרשת לך לך ה'תשפ"ז‬ ‫פנינים על סדר הפרשה‬ ‫מתוך אוצר ספרי רבותינו‬ ‫אבני אוצר‬ ‫אוצרות הפרשה במשנת רבוה"ק‬ ‫מבוארים בשפה השוה לכל נפש‬ ‫אוצר החיים‬ ‫וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט (יב‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫בשלב השני הנקרא "הבדלה"‪ ,‬נדרש האדם‬ ‫אחד מיסודות הבעש"ט הק' המבוארים בהרחבה‬ ‫אמר הקדוש רבינו יצחק מדראהביטש‪ ,‬כשאני רוצה ליסע‬ ‫להבדיל בין טוב לבין רע‪" ,‬ממולדתך" ‪ -‬יש לו להבדל‬ ‫בספרי רביה"ק בעל 'היכל הברכה' זי"ע הוא ענין‬ ‫לדרך להוכיח לבני ישראל‪ ,‬היצר מתגרה בי‪ ,‬ואומר‪ ,‬יצחק‪,‬‬ ‫מהמידות‏הרעות שנולד עמהם ולתפוס מהן מרחק‪.‬‬ ‫התכללות הרע בטוב‪ ,‬כי אין שום מציאות שאינו‬ ‫שב בביתך ולמוד תורה‪ ,‬למה לך לטלטל עצמך ולבטל מדברי‬ ‫להשקיף עליהן מבחוץ ולדעת שהם לא חלק בלתי‬ ‫מאוחד באלוקות‪ ,‬אפילו מציאות הרע‪ ,‬וכאשר‬ ‫תורה‪ ,‬ואני אומר לו‪ ,‬אני נוסע בשביל מעות‪ ,‬ואז משיב לי‪,‬‬ ‫נפרד‏ממהותו‪ .‬יש את מהותו שעומדת לעצמה ויש‬ ‫מתרחקים מהרע מתגבר בזה כח הטוב‪ ,‬ובזה נעשה‬ ‫בשביל מעות לך לשלום‪ ,‬בודאי מצוה גדולה תעשה‪ ,‬וכשאני‬ ‫את הביטויים והגילויים של מהותו שיכולים לקבל‬ ‫הרע כסא אל הטוב ונמתק ובא לידי תיקונו‪.‬‬ ‫בא למקום אני משליך לחוץ הפניה החיצונית ואני עושה‬ ‫פנים‏וצורות שונות טובות ורעות‏‪.‬‬ ‫אי אפשר להעלות תיכף את הרע‪ ,‬אלא צריך‬ ‫העיקר‪ ,‬ואמר‪ ,‬כי אי אפשר לשום התחלת מצוה רבה להיות‬ ‫בשלב השלישי הנקרא "המתקה"‪ ,‬נדרש האדם‬ ‫תחילה להכניע אותו‪ ,‬להבדילו מן הטוב‪ ,‬ורק לאחר‬ ‫בלתי תערובת של היצר‪ ,‬כי כשירצה לעשות מיד לשמה‪,‬‬ ‫לדון את המידות הרעות שבו לכף זכות‪.‬‏למצוא את‬ ‫מכן אפשר להמתיקו‪.‬‬ ‫יתגרה בו היצר להלחם כנגדו‪ ,‬ויתבטל מכל וכל‪ .‬וכן אמר‬ ‫ניצוצות הטוב שבהן ולסנגר עליהן ולראות את הטוב‬ ‫מורי דודי צבי מזידיטשוב‪' ,‬וילך אברם כאשר דבר אליו ה'‬ ‫שלושה שלבים אלו נקראים בשפת הבעש"ט‬ ‫והיפה שבהן‪ ,‬ובכך להמתיקן‬ ‫וילך אתו לוט'‪ ,‬מלשון 'לוטה בשמלה' (שמואל א' כא י)‪,‬‬ ‫'הכנעה ‪ -‬הבדלה ‪ -‬המתקה'‪,‬‬ ‫דהיינו שאברהם הצדיק הולך בדרכי השם‪ ,‬ובהכרח בכל‬ ‫‏ולתת גם להן מקום ותפקיד‬ ‫במציאות‪ ,‬ולא לבטלן מכל‬ ‫וכוללת‬ ‫קודש‬ ‫כולו‬ ‫והוא‬ ‫"‬ ‫כמובא מה'תולדות' בשם‬ ‫ג"כ הרע שאין שום מציאות וכל‪ ,‬שהרי (אבות פ"ו) כל מה‬ ‫התחלות קשות‪ ,‬הולך אתו איזה לבוש ושמלה‪ ,‬ואחר כך‬ ‫יוסף‪,‬‬ ‫הבעש"ט הק' (בן פורת‬ ‫'ויפרד לוט מעמו' (יג‪ ,‬יד)‪ ,‬ודברי פי חכם חן‪.‬‬ ‫בלתי הש"י וכל הנבראים שברא‏הקב"ה בעולמו‪ ,‬לא בראו‬ ‫לך לך) בזה"ל‪' :‬לך לך מארצך‬ ‫וממולדתך ומבית אביך'‪,‬‬ ‫(נתיב מצותיך נתיב התורה שביל א אות ד)‬ ‫טובים ורעים הכל כוללת אלא לכבודו‪ ,‬ואלוקותו ית"ש‬ ‫שיתרחק מן שלוש בחינות‪ ,‬נגד‬ ‫שרויה בכל‪ ,‬ואין לך דבר שאין‬ ‫לו ‏מקום‪ ,‬וזהו "מבית אביך"‬ ‫שני‬ ‫יהיה‬ ‫והיאך‬ ‫השכינה‬ ‫שלוש בחינות 'הכנעה הבדלה‬ ‫הפכים בנושא אחד טוב ורע שהוא בחרן‪ ,‬להמתיק חרון אף‪,‬‬ ‫והאמן בה' ויחשבה לו צדקה (טו‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫והמתקה' שביאר מורי זלה"ה‪.‬‬ ‫ר"ל כשראה אברהם אע"ה שהוא בא עתה למדריגת‬ ‫על ידי שאברהם שהוא בחינת‬ ‫‪,‬‬ ‫ד‬ ‫היחו‬ ‫יהיו‬ ‫הפכים‬ ‫שני‬ ‫שהם‬ ‫כי מצד ארציות חומר‬ ‫אמונה גדולה שאפילו היה דבר זה בדרך הטבע‪ ,‬ולא עוד‬ ‫ועכירות הקליפות נמשך גסות אבל באמת הכל נכון כי הרע החסד ממתיק הדין בשורש‬ ‫כששמע זאת מהשי"ת היה יותר באמונה שבודאי יעשה‬ ‫הרוח‪ ,‬לכך הזהירו לך לך מארצך‪ ,‬הוא כסא אל הטוב ומבחין החסד שיש בגבורה‪.‬‬ ‫לו הקב"ה מה שאמר לו‪ ,‬ומכל שכן מה שהוא חוץ לטבע‬ ‫אעפ"כ היה רואה אברהם בעצמו שהוא עתה בגודל אמונה‪,‬‬ ‫וכתב רביה"ק בספרו זוהר חי‬ ‫את הטוב ומביא לידי טוב"‬ ‫ויבא להכנעה‪.‬‬ ‫לזה 'ויחשבה' אברהם 'לו' לעצמו שמדריגת אמונה זו שנתן‬ ‫(על זוה"ק בראשית יז‪ ).‬וזל"ק‪:‬‬ ‫וממולדתך שהוא תרח עובד‬ ‫לו הקב"ה עתה הוא רק 'צדקה'‪ ,‬אבל אברהם בעצמו לא‬ ‫שמעתי משם מורי שמשה היה‬ ‫ע"ז שורש הקליפות‪ ,‬ויש כח‬ ‫היה מרגיש אם מדריגה זו בא לו מכח עבודתו‪ ,‬אלא שהוא‬ ‫מתמה שהיחוד אמיתי הוא השכינה והיאך כוללת כל‬ ‫האב בבן כמ"ש הראב"ד בספר יצירה (בהקדמה)‬ ‫צדקה מאת השי"ת שנתן לו מדריגה זו במתנה‪.‬‬ ‫העולמות דומ"ם צומ"ח ח"י מדב"ר בי"ת אלהי"ם'‬ ‫כי כח הבנאי בבנין וכו'‪ ,‬ולכך צריך הבדלה להפריש‬ ‫אל שדי‪ ,‬אל הוי"ה‪ ,‬אל אדני' והוא כולו קודש וכוללת‬ ‫ולהבדיל הקליפות שמצד האב המולידו‪.‬‬ ‫(בן ביתי)‬ ‫ג"כ הרע שאין שום מציאות בלתי הש"י וכל הנבראים‬ ‫ומבית אביך‪ ,‬שהיה בחרן כמ"ש (בראשית יא‪,‬‬ ‫טובים ורעים הכל כוללת השכינה והיאך יהיה שני‬ ‫לב) וימת תרח בחרן‪ ,‬ודרשו עד אברהם הי' חרון‬ ‫הפכים בנושא אחד טוב ורע שהם שני הפכים יהיו‬ ‫וירד העיט על הפגרים וישב אתם אברם (טו‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫אף של מקום‪ ,‬שהוא דין וגבורה‪ ,‬ואברם בחי' חסד‬ ‫היחוד‪ ,‬אבל באמת הכל נכון‪ ,‬כי הרע הוא כסא אל‬ ‫אפשר לומר בדרך רמז על הפסוק הקדוש הזה‪ ,‬כי כתבתי‬ ‫ימתיק הדין בשרש החסד שיש בגבורה והדין ההוא‪,‬‬ ‫הטוב‪ ,‬ומבחין את הטוב ומביא לידי טוב כמו 'ופרעה‬ ‫כבר כמה פעמים בשם הרה"ק רבי נפתלי צדי מראפשיץ‬ ‫כמו שכתבתי במקום אחר בשם מורי זלה"ה איך‬ ‫הקריב' שהקריב את לבם לאביהם שבשמים‪.‬‬ ‫זי"ע‪ ,‬כי זה ידוע שלעתיד יהיה נכתב השם הוי"ה הקדוש‬ ‫למתוק הדין בשרשו‪.‬‬ ‫יהי"ה‪ ,‬ואומר שעם שילוב שם אדנ"י יהיה בגי' יפ"ה‪.‬‬ ‫או ע"י שיש רשעים בעולם והם רשעים גמורים‬ ‫יש לו הנאה ותענוג אשר בחר בנו מכל העמים ויש‬ ‫ואחר המתקה אז תשיג בחי' הארץ אשר אראך‪,‬‬ ‫וזה שאמר הכתוב 'וירד העיט' העי"ט עם הכולל הוא‬ ‫לנו תורת אמת וע"י מרירו יהיה מוטעם המתוק‪ ,‬וע"י‬ ‫והבן‪ .‬עכד"ק‪.‬‬ ‫מספר יפ"ה‪ ,‬לומר שבעת הגאולה שיהיה היחוד יפ"ה‪ ,‬אז‬ ‫חשך הוא אור‪ ,‬וע"י רע מתענג בטוב‪ ,‬וזה התענוג‬ ‫על פי מהלך זה‪ ,‬בשלב הראשון הנקרא "הכנעה"‪,‬‬ ‫יהיה ירידה 'על הפגרים' שהם הרשעים יהיו פגרים‪' .‬וישב‬ ‫נעשה בכל העולמות ע"י הרע וכמעט שע"י זה יש לרע‬ ‫נדרש האדם לקבל עול מלכות שמים‏ולהכניע ולרסן‬ ‫אותם אברהם' כמו שפירש רש"י הקדוש ז"ל לשון נשיבה‬ ‫עליה רק כשעולה ניפרד הטוב ממנו ועולה והרע נופל‬ ‫את המידות הרעות ולשלוט בהן בבחינת 'אתכפיא'‪.‬‬ ‫והפרחה‪ ,‬כמו 'ישב רוחו' (תהלים קמג‪ ,‬יח)‪ ,‬רמז שיבוא דוד‬ ‫למטה בטל ע"י האי פריסו‪ ,‬אות ואו‪ ,‬דעת אמיתי‪,‬‬ ‫זהו שלב‏הכרחי ‪" -‬לך לך מארצך" להתנתק מהחומר‬ ‫בן ישי לכלותם‪ ,‬ואין מניחים אותו מן השמים‪ ,‬עד שיבוא‬ ‫שידע שאלופו של עולם בכל תנועה והוא ממש אלהות‬ ‫והארציות וגסות הרוח המונעים את ההכנעה‪ ,‬שכן אם‬ ‫מלך המשיח‪ .‬השם יתברך יעזור לנו וישלח משיח צדקנו‬ ‫וטועם טעם אור עליון ובזה תיכף הרע נופל למטה‬ ‫האדם פועל רק על פי הדחפים והנטיות של מידותיו‪,‬‬ ‫במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫בידיעה ובהכרעה זאת מכריע את הכל לטוב ונתברר‬ ‫אינו יכול להתקדם לשלבים‏נוספים של התיקון‪,‬‬ ‫(כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע)‬ ‫הטוב מן הרע‪.‬‬ ‫שהרי הוא ומידותיו הרעות נתפסים כדבר אחד‪.‬‏‬ ‫הנהגות ומנהגי הבעש"ט הק' ותלמידיו זי"ע‬ ‫מלוקטים מתורת רבוה"ק מקאמארנא זי"ע‬ ‫בהי<כ‪ ‬מ‪‬כי<ם‬ ‫נערך ע"י הרה"ג ר' יוסף מאיר סאפרין שליט"א‬ ‫וּבֶ ן ׁ ְשמֹנַ ת יָ ִמים יִ ּמוֹל ָלכֶ ם ָּכל זָ כָ ר ְלדֹר ֵֹתיכֶ ם‬ ‫זֶ ה ַה ִּכ ֵּסא ׁ ֶשל ֵא ִל ָ ּיה ּו זָ כוּר ַל ּטוֹב‬ ‫בר נש לתקנא כרסייא אחרא ליקרא דיליה‪ ,‬ויימא 'דא‬ ‫"נוהגים לעשות כסא לאליהו‪ ,‬ומעמידים אותו לשמאל‬ ‫הכנת כסא לאליהו הנביא‬ ‫כרסייא דאליהו'‪ ,‬ואי לאו לא שרי תמן" עכ"ל‪ ,‬וכידוע‪,‬‬ ‫הכסא שמלין עליו" עכ"ל‪.‬‬ ‫בפרשתנו נצטווה אברהם אבינו ע"ה על מצות מילה –‬ ‫שכל דבר שבקדושה צריך הזמנה בפה דייקא‪.‬‬ ‫אמנם במרוצת הדורות היו שנהגו שהסנדק יושב על‬ ‫אות הברית בין הקב"ה לעמו בני ישראל אשר בהם בחר‪.‬‬ ‫ולענין הנוסח המדוייק‪ ,‬כתב רביה"ק ההיכל הברכה‬ ‫הכסא של אליהו‪ ,‬וכפי שכתב בפרי מגדים (א"א‏‪ ,‬או"ח‬ ‫רביה"ק ההיכל הברכה זי"ע כותב ‪ -‬בתוך דבריו‬ ‫זי"ע (זוהר חי הקדמת הזוהר יג‪" ):‬צריך לומר בפה 'זה‬ ‫סי' תקנא סק"ג) "התופס התינוק על כסא של אליהו‬ ‫אודות מצות מילה ‪ -‬בזה"ל (אוצר החיים פרשת לך לך)‬ ‫הכסא של אליהו זכור לטוב'‪ ,‬כי אליה"ו [בגי'] שם יו"ד‬ ‫ז"ל" עכ"ל‪ ,‬וכן הוא בכף החיים (או"ח סי' קנד סקמ"ט)‬ ‫"צריך שיאמר 'זה הכסא של אליהו זכור לטוב'‪ ,‬ואולי‬ ‫ה"ה ו"ו ה"ה‪ ,‬ויכוין ליחוד יו"ד פעם א'‪ ,‬ה"ה פעם ד'‪ ,‬ו"ו‬ ‫"נהגו בעיר הקודש ירושלים ת"ו וכו'‪ ,‬פורסין פרוכת על‬ ‫יבא בעצמו‪ ,‬כי אליהו בעצמו אינו בא אלא למי שיש‬ ‫פעם נ'‪ ,‬ה"ה פעם י'‪ ,‬מספר ז"ה הכס"א ש"ל אליה"ו זכו"ר‬ ‫גבי כסא של אליהו הנביא‪ ,‬והסנדק יושב עליו" עכ"ל‪.‬‬ ‫בו ניצוץ משה רבינו‪ ,‬ולשאר שולח נצוצי אורותיו‪ ,‬כי‬ ‫לטו"ב" עכ"ל (וכן הוא באוצר החיים הנ"ל)‪.‬‬ ‫כעין פשרה כתב הגה"ק הבני יששכר זי"ע (דרך‬ ‫בכל נשמה יש בחינת אליהו" עכ"ל‪.‬‬ ‫וכן מצינו כמעט בכל ספרי הקדמונים שהנוסח הוא‬ ‫פקודך‪ ,‬מצוה ב‪ ,‬חלק המעשה‪ ,‬אות יג) "מהראוי שיהיה‬ ‫ענין הכנת ה"כסא של אליהו" לברית מילה מקורו‬ ‫"זה הכסא של אליהו זכור לטוב"‪ ,‬ללא תיבת "הנביא"‪,‬‬ ‫הכסא חלוק ונראה כשתים‪ ,‬אחד לאליהו זכור לטוב‬ ‫בדברי הזוה"ק (לך לך צג‪" ).‬אמר רבי אבא‪ ,‬בזמנא דבר‬ ‫כמובא בתולעת יעקב (סוד המילה)‪ ,‬נועם מגדים (פרשת‬ ‫ואחד לסנדק‪ ,‬וכן הוא המנהג ברוב קהילות" עכ"ל (וכ"כ‬ ‫נש אסיק בריה לאעליה להאי ברית וכו'‪ ,‬ביה שעתא אזדמן‬ ‫פנחס)‪ ,‬בן איש חי (עוד יוסף חי ‪ -‬פרשת ויצא)‪ ,‬דרך‬ ‫באגרא דפרקא אות רפז עיי"ש)‪ ,‬וכ"כ רביה"ק הדמשק‬ ‫אליהו‪ ,‬וטאס עלמא בד' טאסין‪ ,‬ואזדמן תמן‪ .‬ועל דא‬ ‫פקודך להבני יששכר (מצוה ב)‪ ,‬ספר הזכרונות לרבי‬ ‫אליעזר זי"ע "ומותר להיותן ביחד‪ ,‬אלא שיהיה הפסק‬ ‫תנינן‪ ,‬דבעי בר נש לתקנא כרסייא אחרא ליקרא דיליה‪,‬‬ ‫צדוק הכהן מלובלין (מצות מילה פ"ב)‪.‬‬ ‫ביניהם שיהיה נראה כשתי כסאות" עכ"ל‪.‬‬ ‫ויימא 'דא כרסייא דאליהו'‪ ,‬ואי לאו לא שרי תמן‪ .‬והוא‬ ‫וכן הוא בסידורי האריז"ל לרבי שבתי רבי אשר ובעל‬ ‫סליק ואסהיד קמי קודשא בריך הוא" עכ"ל‪.‬‏‬ ‫התניא‪ ,‬אבל בסידור רבי קאפיל הנוסח 'של אליהו הנביא'‪.‬‬ ‫האם הסנדק יושב מצד ימין של הכסא או‬ ‫[תרגום הזוהר‪ :‬אמר רבי אבא‪ ,‬בזמן שהאדם מעלה‬ ‫משמאלו‬ ‫את בנו להכניסו לברית הזו‪ ,‬באותה השעה מזדמן אליהו‪,‬‬ ‫האם אליהו הנביא בא בעצמו לכל ברית מילה‬ ‫אלא שעתה צריך בירור‪ ,‬האם הסנדק יושב מימין‬ ‫וטס את העולם בארבע טיסות‪ ,‬ומזדמן לשם‪ ,‬ועל זה‬ ‫רביה"ק ההיכל הברכה זי"ע כותב ‪ -‬בתוך דבריו‬ ‫הכסא או משמאלו‪ ,‬והיכן הוא מקומו של אליהו הנביא‪.‬‬ ‫שנינו‪ ,‬שצריך אדם לתקן כסא אחר לכבודו‪ ,‬ויאמר‪' :‬זה‬ ‫אודות מצות מילה ‪ -‬בזה"ל (אוצר החיים פרשת לך לך)‬ ‫בענין זה מצינו לכאורה סתירה בדברי רבוה"ק‬ ‫הכסא של אליהו'‪ .‬ואם לא‪ ,‬אינו שורה שם‪ .‬והוא עולה‬ ‫"צריך שיאמר 'זה הכסא של אליהו זכור לטוב'‪ ,‬ואולי‬ ‫מקאמארנא‪ ,‬דהנה בדמשק אליעזר כתב (שם) "אחת‬ ‫ומעיד לפני הקדוש ברוך הוא‪.‬‏]‬ ‫יבא בעצמו‪ ,‬כי אליהו בעצמו אינו בא אלא למי שיש בו‬ ‫לבעל הסנדק בצד שמאל‪ ,‬ואחת לישיבת אליהו ז"ל‬ ‫נבוא עתה לברר‪ ,‬האם הסנדק יושב על הכסא המוכן‬ ‫ניצוץ משה רבינו‪ ,‬ולשאר שולח נצוצי אורותיו‪ ,‬כי בכל‬ ‫בצד ימין" עכ"ל‪ ,‬אמנם בזוהר חי כתב (הקדמת הזוהר‬ ‫לאליהו הנביא‪ ,‬האם הוא יושב לימינו או לשמאלו‪ ,‬מהו‬ ‫נשמה יש בחינת אליהו" עכ"ל‪.‬‬ ‫יג‪" ):‬צריכין להיות שני כסאות‪ ,‬מימין לסנדק והשני‬ ‫הנוסח המדוייק לאמירת "זה הכסא"‪ ,‬וכן‪ ,‬האם אליהו‬ ‫וביתר הרחבה מובא בזוהר חי (ויגש רט‪" ):‬אמר מרן‬ ‫לאליהו" עכ"ל‪.‬‬ ‫הנביא אכן בא בעצמו לכל ברית מילה‪ ,‬ומה הם ההשפעות‬ ‫[האריז"ל] (מובא בספר צמח צדיק סוד מצות מילה)‪,‬‬ ‫ונראה לתרץ‪ ,‬דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא‬ ‫אותם הוא מביא עמו‪.‬‬ ‫מי שיש לו נשמה מדעת עליון דמשה‪ ,‬כמו מרן האר"י‬ ‫פליגי‪ ,‬שכן ישנם שני מיני ימין‪ ,‬וכפי שמצינו בפסוק‬ ‫והריב"ש טוב וכיוצא‪ ,‬הוא בעצמו נעשה סנדק אליו‪,‬‬ ‫(בראשית מח‪ ,‬יג) "ויקח יוסף את שניהם‪ ,‬את אפרים‬ ‫האם הסנדק יושב על הכסא המוכן לאליהו הנביא‬ ‫ולשאר אינו אלא איזה ניצוץ אליהו‪ ,‬כי כן לכל נפש‬ ‫בימינו משמאל ישראל‪ ,‬ואת מנשה בשמאלו מימין ישראל‪,‬‬ ‫הנה בדברי הזוה"ק מפורש שהכסא של אליהו הנביא‬ ‫ישראל יש בו ניצוץ רוחא קדמאה‪ ,‬שיש בו חלק לכל‬ ‫ויגש אליו"‪ ,‬ופירש רש"י (שם) "הבא לקראת חברו ימינו‬ ‫הוא כסא אחר‪ ,‬ואינו זה שעורכים עליו את הברית‪,‬‬ ‫נפש ישראלי‪ ,‬והוא בחינת אליהו שיש בכל נפש ישראלי‪,‬‬ ‫כנגד שמאל חברו" עכ"ל‪.‬‬ ‫וזה לשון הזוה"ק (שם) "ועל דא תנינן‪ ,‬דבעי בר נש‬ ‫המעורר אותו לתשוקה עליונה לעבודת השם יתברך"‪.‬‬ ‫נמצא איפוא שכאשר ראובן יושב ליד יד ימינו של‬ ‫לתקנא כרסייא אחרא ליקרא דיליה‪ ,‬ויימא 'דא כרסייא‬ ‫ורבינו ממשיך ומבאר שיש שלש מדריגות בגילוי אליהו‪,‬‬ ‫שמעון‪ ,‬הרי שהעומד למולם יראה את ראובן משמאלו‬ ‫דאליהו'" עכ"ל‪.‬‬ ‫ובחינה זו של אליהו הנביא הנמצאת בכל נשמת ישראל‬ ‫של שמעון‪.‬‬ ‫וכן כתב רביה"ק ההיכל הברכה זי"ע (זוהר חי לך‬ ‫היא המעוררת אותו ונותנת לו שכל וחכמה ובינה לעבודת‬ ‫ולפי זה יתבארו דברי רבוה"ק דתרוויהו חדא קאמרי‪,‬‬ ‫לך צג‪" ):‬צריכין ליזהר שיהיה שתי כסאות‪ ,‬אחד לסנדק‬ ‫השי"ת‪ ,‬וזה לשון קדשו "מבואר בתיקוני זוהר חדש (עא‪,:‬‬ ‫אלא דאחד מהם מיירי מהסנדק עצמו‪ ,‬האם הוא יושב‬ ‫ואחד לאליהו" עכ"ל‪.‬‬ ‫דפוס מונקאטש)‪[ ,‬א] דאית מאן דאת עתיד לאתגליא ליה‬ ‫לימינו של אליהו או לשמאלו‪ ,‬והשני מיירי מהעומד‬ ‫מסטריה דנשמתא בשכל דיליה‪ ,‬וזה המדריגה רואה אותו‬ ‫למולם האם הוא רואה את הסנדק מימין הכסא של‬ ‫ובדמשק אליעזר כתב (תרומה קסט‪" ).‬בכל גזירו‬ ‫בעיני השכל ואינו מזדעזע כלל‪ ,‬והוא מגלה לו בשכל‬ ‫אליהו או משמאלו‪.‬‬ ‫דברית לתתא‪ ,‬איצטריך לאתקנא כסא אחרא בשפירו‪,‬‬ ‫רזין פליאין ורזין סתימין רזי דרזין‪ ,‬והוא שליח מקבה"ו‬ ‫למאריה קנאה דברית קיימא דאתי תמן (עכ"ל הזוהר‬ ‫והנה המוהל אומר לפני הברית "אליהו מלאך הברית‪,‬‬ ‫תרומה קסט‪ .).‬מכאן משמע שאינו יוצא בכסא אחד‬ ‫לגלות לו רזין ע"פ דרך אמת‪[ .‬ב] ואית למאן דאת עתיד‬ ‫עמוד על ימיני וסמכני"‪ ,‬והרי בשעת הברית המוהל עומד‬ ‫לאתגלייא ליה בחכמתיה‪ ,‬וזה אינו רואה בעיני השכל‪,‬‬ ‫לסנדק ולאליהו ז"ל‪ ,‬אלא דייקא צריכין שני כסאות‪,‬‬ ‫ופניו אל הסנדק‪ ,‬וכיון שאליהו הנביא עומד לימין המוהל‪,‬‬ ‫ומותר להיותן ביחד‪ ,‬אלא שיהיה הפסק ביניהם שיהיה‬ ‫ואינו מרגיש כלל‪ ,‬אבל בעת עסקו בעומק התורה מאיר לו‬ ‫נמצא שהעומד מול הכסא של אליהו רואה ‪ -‬כביכול ‪ -‬את‬ ‫הלכה או רזין‪[ .‬ג] ואית למאן דאת עתיד לאתגלייא ליה‬ ‫נראה כשתי כסאות‪ ,‬אחת לבעל הסנדק בצד שמאל‪,‬‬ ‫אליהו מימין ואת הסנדק משמאל‪ ,‬אולם הסנדק עצמו‬ ‫פנים בפנים מסטרא דגופא‪ ,‬שאליהו מתלבש בגוף שלו‪,‬‬ ‫ואחת לישיבת אליהו ז"ל בצד ימין‪ ,‬וכך היה נוהג אדונינו‬ ‫היושב ופניו אל העם‪ ,‬הוא מתיישב בצד ימין של הכסא‬ ‫וזה המדריגה היה לתנאים ואמוראים‪ ,‬ולרמב"ן והראב"ד‪,‬‬ ‫אמו"ר מובהק זללה"ה שהיה מדקדק על זה ביותר" עכ"ל‪.‬‬ ‫של אליהו הנביא‪.‬‬ ‫ומרן האר"י ומרן הרב ישראל בעל שם טוב‪ ,‬ולרבינו אלימלך‬ ‫וכן כתב הבן איש חי (עוד יוסף חי פרשת ויצא ה"ד)‬ ‫[מליזענסק] שני פעמים‪ ,‬והוא מדריגה גדולה עד מאוד‪,‬‬ ‫"אמרו רז"ל דאליהו זכור לטוב יבא בכל מצות המילה‪,‬‬ ‫והוא מזדעזע הרבה‪ ,‬ולולי שמתלבש בגוף אין ביכולת‬ ‫"זה הכסא של אליהו" או "של אליהו הנביא"‬ ‫ולכך מכינים לו כסא אצל המילה" עכ"ל‪ ,‬ומשמע שאינו‬ ‫לסבול כלל אורו הרב‪ ,‬ומדבר עם הצדיק כאשר ידבר‬ ‫לפני מעמד הברית אומרים "זה הכסא של אליהו‬ ‫הכסא שעליו יושב הסנדק‪ .‬וכן כתב הבן הגה"ק רבי צדוק‬ ‫איש אל רעהו" עכ"ל‪.‬‬ ‫זכור לטוב"‪ ,‬וכמפורש בדברי הזוה"ק (לך לך צג‪" ).‬בעי‬ ‫הכהן מלובלין זי"ע (ספר הזכרונות‪ ,‬מצות מילה פ"ב)‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫עם ביאור משולב ע"פ שיעורי‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫פרי הארץ‬ ‫עד כה אינם מתקרבים כלל אל הדביקות בנשמת החיים אלא‬ ‫ונמצא שלא שייך להתדבק בהקב"ה אלא באמצעות מידת‬ ‫עיקר הדביקות היא על ידי אמונה פשוטה הנקראת 'מלכות'‪ ,‬וכדי‬ ‫הם אמצעיים בלבד איך להגיע אל הדביקות בנשמה‪ ,‬וכיון‬ ‫המלכות שעל ידה מתגלה לתחתונים‪ ,‬והיא השער לה' להכנס‬ ‫להגיע אל האמונה הפשוטה יש להתעורר תחילה בהכרת שבחו‬ ‫שכבר נאחז בהרגשת הדביקות בנשמה עצמה‪ ,‬יכול לסלק‬ ‫בו להיכלי הדביקות האלוקית‪ ,‬והמלכות היא דבר 'מקבל' שהוא‬ ‫של מקום שהוא שבח מידותיו יתברך‬ ‫את כל השכליות ואת כל ההשגות‪.‬‬ ‫היראה‪ ,‬המתבטא על ידי התפילה שעבודתה היא הבקשה לקבל‬ ‫אמרו רז"ל (שבת קח ע"א)‪ ,‬מילה באותו מקום מנין‪ ,‬שנאמר‬ ‫וחוזק האמונה מגדיל מנהיר ומזהיר סידור שבחו ית' יותר‪,‬‬ ‫כל דבר‪ ,‬ולכן נקרא הדיבור בשם שכינה כמאמר (תיקו"ז הקדמה‬ ‫(יז‪ ,‬י) 'המול לכם כל זכר'‪ ,‬מקום שהוא זכר וכו'‪.‬‬ ‫שהרי לית לה מגרמה כלום‪ ,‬וגדולת סידור שבחו של מקום‬ ‫יז‪' ).‬מלכות פה'‪ ,‬ועל כן לא יוכל לבוא אל הקודש אלא בהכנסו‬ ‫הענין הוא על דרך הפסוק (לעיל טו‪ ,‬ו) 'והאמין בה' ויחשבה‬ ‫במופלא ממנו יותר מביאו אל הדביקות ותפלה יתירה 'והארץ‬ ‫דרך שערי היראה שהיא הרגשת 'מקבל' בדרך שפלות וביטול‬ ‫לו צדקה'‪ .‬והוא על דרך ארז"ל (ע"ז ז ע"ב) לעולם יסדר אדם‬ ‫לעולם עומדת' (קהלת א‪ ,‬ד) שהיא אמונה בלי שום השגה בו‬ ‫בלא שום דעת והשגה‪ ,‬שהיא דרך המלכות הנקראת 'זאת'‬ ‫שבחו של מקום ואח"כ יתפלל‪ .‬נאמר בפסוק 'והאמין בה'‬ ‫ית' והאמין בה' כנ"ל כאן מתבאר סוד הגלגל החוזר של אמונה‬ ‫(זוהר לך לך צג‪ , ):‬ועל ידה יוכל לבוא אל הקודש‪.‬‬ ‫ויחשבה לו צדקה'‪ ,‬והיינו שהקב"ה החשיב את אמונתו של‬ ‫ושבח‪ ,‬ואמונה ושבח‪ ,‬וחוזר חלילה‪ .‬כי שבחו של מקום מביא‬ ‫אבל מדלית לה מגרמה כלום צריך תחלה לסדר שבחו‬ ‫אברהם אבינו בדרגה של צדקה הרומזת על מידת המלכות ‪.‬‬ ‫לידי אמונה שהיא הרגשת מציאות האלוקות בלי שום שכליות‬ ‫של מקום כנ"ל בכדי לעורר אליה‪ .‬כיון שהמלכות [שהיא ענין‬ ‫והביאור בזה‪ ,‬דהנה אמרו חז"ל 'לעולם יסדר אדם שבחו של‬ ‫כדרך שאדם מרגיש את עצם קיומו בלי שום הוכחות וסברות‪,‬‬ ‫התפילה] אינה דבר מסויים אלא תוצאה של המידות המשפיעות‬ ‫מקום ואח"כ יתפלל' והיינו שתחילה צריך להכיר בגדלות ה'‬ ‫ואמונה כזאת אי אפשר לזוז הימנה כלל כיון שאינה מיוסדת על‬ ‫בה‪ ,‬צריך להקדים קודם התפילה 'שבחו של מקום'‪ ,‬לשבח את‬ ‫ושבחו של מקום‪ ,‬אך לאחר מכן צריך לסלק הדעת ולהתפלל‬ ‫שכליות‪ ,‬ועל זה אמר הכתוב 'והארץ לעולם עומדת'‪ ,‬שהאמונה‬ ‫מידותיו ית'‪ ,‬כדי לעורר ולהגדיל על ידי זה את המלכות‪ ,‬כיון‬ ‫באמונה פשוטה בלי שום השגה‪ ,‬שאז מתדבק בדרגות גבוהות‬ ‫נמשלת לארץ שהיא שפלה מכולם ואין בה יכולת להצמיח‬ ‫שעל ידי שבחו של מקום תגדל מלכותו ותרבה אור שכינתו‬ ‫יותר‪ ,‬וכפי שיתבאר להלן בהמשך הדרוש‪.‬‬ ‫אלא באם מקבלת זרע ומטר מלמעלה‪ ,‬ונמצא שמהות הארץ‬ ‫בתחתונים‪.‬‬ ‫כי השכינה היא הנקראת תפלה (זוהר בראשית כד ע"א)‬ ‫היא בחינת 'מקבל' שאין לה מעצמה כלום ואין בה טעם ודעת‬ ‫והשכינה אומרת חזי במאי ברא אתינא לקמך (זוהר ויקרא‬ ‫שהוא הדבקות האמתי ברצון העליון ע"י האמונה בלי שום‬ ‫כאמרו 'שכן ארץ ורעה אמונה'‪ ,‬ובחינה זו 'לעולם עומדת' בלי‬ ‫יג ע"א)‪ .‬כאשר מגדילים כבוד ה' למטה בתוך ההסתר‪ ,‬הרי‬ ‫טעם‪ .‬כמבואר בכתבי המגיד ז"ל ש'תפילה' מלשון 'להתפיל‬ ‫ירידות ועליות‪.‬‬ ‫זה חשוב מאוד לפניו יתברך יותר מעבודתם של כל מלאכי‬ ‫כלי חרס' שפירושו להדביק‪ ,‬דהיינו דביקות השכינה במאצילה‪.‬‬ ‫והאמונה הזאת מביאה לידי שבחו של מקום באופן נעלה‬ ‫מרום‪ .‬כי כאשר משבחים את השי"ת על מידותיו ית'‪ ,‬נגדלת‬ ‫וכיון שהקב"ה נעלם מכל רעיון ופשוט בתכלית הפשיטות‪ ,‬על‬ ‫יותר‪ ,‬ובזה נגרם שהאמונה נגדלת יותר‪ ,‬ובכך נגדל יותר שבחו‬ ‫שכינתו וכבודו בתחתונים‪ ,‬ועל ידי שבח זה יכולה השכינה‬ ‫כן תמצא שאי אפשר להתדבק באלוקות בדביקות אמיתית‬ ‫של מקום‪ ,‬וכתוצאה מכך נגדלת יותר האמונה שהיא עצם‬ ‫לבוא לפני המלך העליון ולומר לפניו‪ :‬ראה במה באתי אליך‪,‬‬ ‫כשהיא מעורבת בשכל האנושי‪ ,‬כי כדי להדביק נשמת כל חי‬ ‫הדביקות באלקים חיים‪ ,‬וכתוצאה מכך בא לידי תפילה לבקש‬ ‫והיינו שהמלכות מביאה מלמטה את הגדלת כבוד ה' שנגרמה‬ ‫בחיי החיים אי אפשר אלא עם הנשמה אשר טהורה היא בלי‬ ‫ולשאול כל דבר מתוך אמונה שהכל בידיו ית"ש‪.‬‬ ‫על ידי בני ישראל‪ ,‬ובכך מתעורר כביכול המלך העליון לייחדא‬ ‫היות מורגש בה לא מחשבה ולא מידות‪ ,‬אלא בהתפשט האדם‬ ‫ומתחיל לבאר‪ ,‬שכיון שהאמונה היא המלכות דהיינו התוצאה‬ ‫שמא עם המלכה היא השכינה להשפיע טללי תחיה לדרי מטה‪.‬‬ ‫למעלה מן השכל ומן ההרגש‪ ,‬ואז ימצא עצמו דבוק בחיים‬ ‫של הגדלת כבוד מלכותו ית' שנגרמת על ידי שמרוממים‬ ‫וכשמגיע אל הדבקות יבין את זאת באמונתו כי עדיין לא‬ ‫חיותו‪ .‬והדרך לכך היא על ידי האמונה הפשוטה‪ ,‬שניגש להתפלל‬ ‫את שבחו של מקום‪ ,‬נמצא שככל שהאמונה גדולה יותר‪ ,‬כך‬ ‫השיג לא טעם ולא הריח בהשגה שמץ מנהו ואפס קצהו ולא נכנס‬ ‫בלי שום הבנה שכלית אלא באמונת אומן בתמימות מוחלטת‪.‬‬ ‫מאמינים יותר בשבחו של מקום באופן בהיר ומורגש יותר‪ ,‬כי‬ ‫בה כלל‪ .‬כל הדרכים והאופנים שנזכרו לעיל‪ ,‬להרבות בשבחו‬ ‫ולכן נקראת התפילה בשם 'שכינה'‪ ,‬כי השכינה היא מידת‬ ‫ככל שהאדם מתדבק בדבר‪ ,‬כך מרבה בו יותר שבחים ורואה‬ ‫של מקום ולעורר את המלכות אל הדביקות‪ ,‬הם רק אמצעיים‬ ‫המלכות דלית לה מגרמה כלום‪ ,‬אלא אמונה פשוטה היא‬ ‫בו יותר את גדלותו‪.‬‬ ‫איך להתעורר אל הדביקות‪ ,‬אבל כשמגיע אל הדביקות עצמה‬ ‫ללא טעם ודעת‪.‬‬ ‫ומתאמרי אצל צדיקי בית סלאנימא כי ההבדל בין צדיק‬ ‫שהיא למעלה מטעם ודעת ולמעלה מהשגת השכל והרגשת‬ ‫וכן כשהאדם מתפלל ומתדבק באלוקות צריך להגיע למעלה‬ ‫לחבירו הוא בבהירות האמונה‪ ,‬שזהו אבן הבוחן המורה על‬ ‫הלב‪ ,‬הוא מבין שכל מה שחשב והשיג והרגיש קודם לכן אין זה‬ ‫מן ההשגה האנושית ובביטול כל השכליות וההרגשים‪ ,‬אלא‬ ‫גדלות הצדיק‪ .‬ועצם חוזק האמונה ובהירות האמונה גורם‬ ‫אפילו שמץ מנהו ואפס קצהו של הדביקות האלוקית‪ ,‬ועדיין לא‬ ‫בשפלות ואמונה תמימה בלי שום טעם‪.‬‬ ‫ששבחו של מקום יהיו נקלטים יותר‪ ,‬כדרך איש המאמין בצדיק‬ ‫נכנס כלל אל היכלי הדביקות‪ ,‬כי הדביקות אינה בהבנה כלל‪.‬‬ ‫וכפי גודל אמונתו יקבל יותר את שבחי הצדיק‪.‬‬ ‫ודקות הענין יתבאר בהמשך הדברים כמאמר (קהלת א‪,‬‬ ‫וכבודו הוא אמונתו לבד להתדבק בו ית' ע"י האמונה אחר‬ ‫ז) 'כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא‪ ,‬אל מקום‬ ‫וכך אנו מוצאים בסדר הקדיש‪ ,‬שמברכים ומשבחים את‬ ‫כל העיונית והשכלים שהשיג‪ ,‬שכל השגותיו אינם יכולים בו ית'‪.‬‬ ‫שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת'‪ .‬הפסוק רומז שהנחלים‬ ‫הבורא ית' בכל מיני קילוסין‪ ,‬ומסיימים 'לעילא מן כל ברכתא‬ ‫הכבוד העליון האמיתי הוא רק באמונה פשוטה ותמימה בלי דעת‬ ‫הולכים אל הים‪ ,‬והיינו שהמידות העליונות הם בחינת נחלים‬ ‫ושירתא'‪ ,‬שלאחר שמתדבקים בהקב"ה על ידי שבחו של מקום‬ ‫כלל‪ ,‬ועל כן יש לידע כי לאחר כל ההשגות השכליות שהגיע‬ ‫שמשבחים את מידותיו יתברך‪ ,‬מגיעים לעצם הדביקות ושם‬ ‫ההולכים ונמשכים אל הים שהיא המלכות‪ ,‬כי המלכות מקבלת‬ ‫אליהם על ידי עומק העיון‪ ,‬צריך לסלק הכל ולהתדבק באמונה‬ ‫משיגים שהוא גבוה מן המידות ונעלה ונבדל מכל שירות‬ ‫מהמידות‪ ,‬אך הים איננו מלא ושם אי אפשר להשיג כלום‪.‬‬ ‫הפשוטה בהקב"ה עצמו אשר לית מחשבה תפיסא ביה כלל‪.‬‬ ‫ותשבחות ומכל ההשגות וההגדרות‪.‬‬ ‫והוא‪ ,‬כי השכינה 'לית לה מגרמה כלום' כי אם הנמשך‬ ‫שהרי הוא א"ס ב"ה‪ .‬הרי הבורא ב"ה הוא 'אין סוף'‪ ,‬ותיכף‬ ‫וכן הוא לעולם‪ ,‬וזהו 'לעולם יסדר אדם שבחו של מקום'‪.‬‬ ‫כשיש השגה‪ ,‬אפילו השגת השלילה ברוב נוראותיו ועוצם שבחו‬ ‫אליה דרך המדות שהם שבחו של מקום‪ ,‬כידוע (זוהר ויקהל‬ ‫וכן הוא לעולם‪ ,‬כמדוייק בלשון 'לעולם יסדר אדם שבחו‬ ‫של מקום שהוא למעלה מהשגת אנוש‪ ,‬הרי זה ג"כ הגדרה‬ ‫ריח ע"ב)‪ .‬מידת המלכות אין לה מעצמה כלום‪ ,‬כי איננה מידה‬ ‫של מקום' שגלגל זה חוזר והולך לעולם בלי הפסק‪ ,‬ואף‬ ‫שיש בה 'סוף'‪ ,‬ונמצא שכל זמן שמשיג את הקב"ה על ידי‬ ‫מסויימת‪ ,‬אלא היא כללות ממה שמקבלת מן המידות העליונות‬ ‫שהאמונה אי אפשר לעלות בה בגובה ובעומק‪ ,‬כי פשוטה‬ ‫הגדרות הוא רחוק מן הדביקות האלוקית ומן האין סוף ב"ה‪.‬‬ ‫המשפיעות בה‪ .‬והיינו שיש מידות עליונות‪ ,‬גדולות נוראות‬ ‫וטהורה היא‪ ,‬אבל אפשר להכנס יותר ויותר לעובי האמונה‬ ‫ומפוארות‪ ,‬שעמהם מנהיג הקב"ה את עולמו‪ ,‬וכתוצאה מכך‬ ‫אבל כל השגותיו אינם רק פעולת התחזקות האמונה‪ .‬כל‬ ‫ולהתחזק בבהירות האמונה ובחוזק האמונה‪ ,‬כאמונתו של‬ ‫נתגדל כבוד ה' ומלכותו למטה‪ .‬ונמצא שהמלכות אינה מידה‬ ‫ההשגות שצריך להגיע אליהן הם רק הקדמה אל האמונה‪,‬‬ ‫אברהם שנאמר בו 'והאמין בה'' למעלה מן השכליות ובלא‬ ‫מסויימת אלא תוצאה של המידות המאירות בה הנקראות‬ ‫כי האדם מוכרח לעורר עצמו אל הדביקות על ידי הכנות‬ ‫שום הוכחה‪ ,‬אלא באמונה פשוטה ובהירה‪ ,‬בבחינת 'לעולם‬ ‫'שבחו של מקום'‪ ,‬כי על ידי המידות נעשה כבוד ומלכות לאור‬ ‫וקישוטין והקדמות שונות כדי לחזק אור נשמתו אל הדביקות‬ ‫עומדת' כנזכר‪.‬‬ ‫האלוקי השוכן למטה הנקרא שכינה על שם היותו שוכן בתוך‬ ‫על ידי השכל שהוא מחבר את הנשמה אל האלוקות‪ ,‬אבל כיון‬ ‫וזהו כל הנחלים הולכים אל הים וכו' אל מקום שהנחלים‬ ‫הבריאה התחתונה‪.‬‬ ‫שכבר נתפס הקשר ונעשה יחוד חי‪ ,‬צריך לסלק כל הקישוטין‬ ‫הולכים שם הם שבים ללכת‪ ,‬כנ"ל‪ .‬זהו שנאמר 'כל הנחלים‬ ‫וההכנות שהם מעכבין היחוד‪ .‬והיינו שהאדם אינו חושב בדרך‬ ‫ואמר הבעש"ט שזו היתה עבודתו של דוד מלך ישראל‬ ‫הולכים אל הים'‪ ,‬כי המים הם מופשטים מכל הגדרה‪ ,‬והנחלים‬ ‫כלל מהקב"ה‪ ,‬ולכן צריך תחילה לעורר עצמו שיש בורא לעולם‬ ‫שהיה מרכבה למידת המלכות‪ ,‬שהיה יכול להראות בחוש‬ ‫הם דברים מוגדרים שיש בהם אורך ורוחב מסויים‪ ,‬וכל נחל‬ ‫ויש מנהיג לבירה‪ ,‬וכיון שכבר הגיע אל הדביקות‪ ,‬מיד מתפשט‬ ‫'לעיני כל הקהל' איך כל המידות חסד גבורה תפארת וכו'‬ ‫יש בו אקלים אחר‪ ,‬והמים הופכים בהם למוגדרים ויש בהם‬ ‫בו עצם ההכרה שיש בורא בעולם‪ ,‬ואז אין צריך לכל השכליות‬ ‫הם השתלשלות של הקב"ה עצמו כביכול‪ ,‬וכשרואים מידת‬ ‫טעם אחר וגוון אחר בכל נחל ונחל‪ ,‬כפי מזג הנחל ואקלימו‪.‬‬ ‫וההסברים‪.‬‬ ‫החסד הרי זה כביכול אלוקות ממש‪ ,‬וכן כשרואים דבר נורא‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬המים אשר בנחלים הולכים אל הים שהוא מים‬ ‫והרי הדבר דומה לאיש שרוצה להתדבק בנשמת החיים‬ ‫הרי זה דרך הופעתו והתגלותו של המלך הנורא כאן בבריאה‪,‬‬ ‫שאין להם סוף‪ ,‬בלי שום השגה‪ ,‬ולכן 'והים איננו מלא' שאי‬ ‫שבקרבו‪ ,‬ותחילה צריך שיתעורר ויתבונן הלא האדם אינו חי‬ ‫בסוד 'יחוד יראה עם נורא' הנזכר בתולדות בשם הבעש"ט ‪,‬‬ ‫אפשר להשיג כלום‪.‬‬ ‫מעצמו ובהכרח שיש לו נשמת רוח חיים באפיו‪ ,‬ובהסתלק‬ ‫וכן בכל דבר מפואר שרואים בעולם הרי זה כביכול התפארותו‬ ‫והנה לאחר שהגיעו המים שבנחלים אל הים‪ ,‬עולים המים‬ ‫ממנו נשמתו יגווע רוחו וישאר גוף דומם ללא חיות‪ ,‬ועל ידי‬ ‫של בורא העולם ית"ש ‪.‬‬ ‫על ידי האדים והם יורדים לארץ על ידי מטר וגשמים‪ ,‬ויורדים‬ ‫התבוננות זו משים על לבו שיש לו נשמה‪ .‬וזהו שלב ראשון של‬ ‫לכן כשהאדם חפץ לדבקה בו ית'‪ ,‬אי אפשר כי אם על ידי‬ ‫למעיינות ומשם אל הנחלים עד שחוזרים שוב אל הים ‪ .‬וזהו‬ ‫התבוננות בעצם הדבר שיש לו נשמה‪ .‬והנה גם לאחר שנתעורר‬ ‫תפלה‪ ,‬שהיא השכינה‪ ,‬שהיא היראה‪ ,‬בזאת יבא אל הקדש‪.‬‬ ‫משל‪ ,‬שכאשר האדם מתבונן וחושב על מציאות הקב"ה על‬ ‫לחשוב על נשמתו‪ ,‬ויודע שיש לו נשמה‪ ,‬עדין לא השיג כלל‬ ‫כמבואר בדברי רבינו בפרשת עקב שהאדם הירא נחשב‬ ‫ידי השגות ושכליות שהוא בחינת 'שבחו של מקום'‪ ,‬הוא‬ ‫את הנשמה עצמה‪ ,‬כי הנשמה היא דבר מופשט שאי אפשר‬ ‫'מקבל' משום שמקבל יראתו ממי שגבוה ממנו‪ ,‬ובהכרח שהוא‬ ‫מגיע על ידי זה אל הים הגדול‪ ,‬ים האמונה‪ ,‬שאין לו סוף‬ ‫להסבירה ולהגדירה בשכליות‪ ,‬אלא היא רוח חיים‪ ,‬והחיים אין‬ ‫נמוך בערכו ממי שהוא פוחד ממנו‪ .‬וכן השכינה שהוא שורש‬ ‫ואין בו השגה‪ ,‬הוא עצם הדביקות האלוקית באמונה פשוטה‪.‬‬ ‫להם הגדרה‪ ,‬כי אי אפשר להגדיר איך נראים החיים‪ ,‬אין להם‬ ‫המקבלים התחתונים‪ ,‬והיא כלי לקבל מאת המידות העליונות‪.‬‬ ‫ואז נתגדל אצלו יותר 'שבחו של מקום'‪ ,‬ומשם בא לאמונה‬ ‫צבע ולא גוון‪ ,‬לא קומה ולא רוחב‪ ,‬והדרך היחידה איך להתחבר‬ ‫ומובא מהבעש"ט שכל מה שאנו התחתונים משיגים מרישא‬ ‫גדולה יותר‪ ,‬וחוזר חלילה‪.‬‬ ‫אל הנשמה היא על ידי עצם הדבר שמרגיש בפשטות את חיותו‬ ‫כל דרגין עד סופא דכל דרגין‪ ,‬הכל נכלל במידת ה'מלכות'‬ ‫המשך בגליונות "אור שבעת הימים" ‪ -‬תשפ"ד‬ ‫ואת רוח חיים אשר באפיו‪ ,‬וכל השכליות וההתבוננות שהשיג‬ ‫שהוא דברים הניכרים לזולתו‪.‬‬ ‫לרגל יומא דהילולא י"א מרחשון‬ ‫תולדותיהם והנהגותיהם‬ ‫של צדיקי עולם זיע"א‬ ‫מעשיהם ש‪ ‬צדיקים‬ ‫הרה"ק רבי מנחם נחום מטשערנאביל זיע"א‬ ‫בעמח"ס 'מאור עינים'‬ ‫הקודש‪ ,‬פנה ואמר לו‪ ,‬יונגערמאן‪ ,‬לך רחץ ידך לאכילה‬ ‫תולדות חייו‬ ‫וסעוד עמנו‪ ,‬וחיבבו וכיבדו מאד‪ .‬ומאז איווה למושב‬ ‫בא מעולם העליון ללמוד עם בנו‬ ‫הרה"ק רבי מנחם נחום מטשערנאביל זיע"א נולד בשנת‬ ‫שמעתי מפי מורי הקדוש רבי אליעזר צבי זללה"ה‬ ‫לו ונעשה לתלמיד מובהק של הבעש"ט‪.‬‬ ‫ת"צ בעיר נארינסק שבפלך ווהלין‪ ,‬לאביו הרה"ק רבי‬ ‫מקאמארני‪ ,‬מה ששמע מפי אביו הקדוש זלה"ה‪,‬‬ ‫מקובל בפי חסידים‪ ,‬שרבינו הגיע להסתופף בחצר‬ ‫בעיר אחד במדינות פולין היה איש צדיק ושמו רבי‬ ‫צבי זצ"ל‪ ,‬בית רם ונשא שכולם גדולי ארץ שני מאות‬ ‫קדשו של הבעש"ט שני פעמים בלבד‪ .‬אמנם בעת בואו‬ ‫דוד‪ ,‬והיה דרכו למכור חלב‪ ,‬והוא היה צדיק ניסתר‬ ‫דורות כסדר דור אחר דור‪ ,‬מצד אביו ומצד אמו‪ .‬ובהיות‬ ‫האריך שהותו ימים וזמנים טובא‪.‬‬ ‫וגדול וקדוש‪ ,‬והצדיק הקדוש היה הלך למנוחתו‬ ‫רבינו ילד רך בשנים נפטרו הוריו ונסתלקו מן העולם‪,‬‬ ‫לחיי עולם הבא‪ ,‬ושבק בן תלמיד חכם גדול‪ ,‬ולא‬ ‫עם הסתלקותו של הבעש"ט לשמי רום‪ ,‬נמסרה‬ ‫וגדל בבית דודו ‪ -‬אחי אביו רבי נחום שאסטיק‪ ,‬שם עלה‬ ‫ידע משום דבר של עסק פרנסה‪ ,‬כי כל ימיו נתן‬ ‫ההנהגה לתלמידו הרה"ק רבי דוב בער המגיד ממעזריטש‪,‬‬ ‫לו אביו הקדוש הנ"ל פרנסה‪ .‬וחשב בדעתו‪ ,‬הנה‬ ‫ונתעלה באורה של תורה עבודה וחסידות‪.‬‬ ‫ויחד עם שאר צדיקי עולם קיבל רבינו את הנהגתו‪ ,‬שם‬ ‫שמעתי שהרב הקדוש רבינו מאטלי מטשארנאביל‬ ‫בהגיע רבינו לגיל מצוות שלחו דודו רבי נחום אל‬ ‫גבה לבו בדרכי עבדת החסידות ובמשנתה‪ .‬רבינו היה‬ ‫מפרנס הל"ו צדיקים הנסתרים‪ ,‬אפשר יפרנס גם‬ ‫אחת מישיבות ליטא המובחרות‪ ,‬שם התמיד בשקידתו‬ ‫אותי‪ ,‬ונסע לדרכו לבוא אל רבינו הקדוש רבי ר'‬ ‫לאחד מהחבריא הקדישא‪ ,‬בשמחתם שמח‪ ,‬ובצרתם‬ ‫הרבה‪ ,‬קנה קנייני תורה ונהיה בקי במכמניה‪ ,‬בשנים‬ ‫מאטלי מטשארנאביל זכי"ע זלה"ה‪.‬‬ ‫לו צר‪.‬‬ ‫אלו המשיך והרבה להוסיף בינה ודעת על חכמתו‪,‬‬ ‫והנה רבינו הקדוש הזה הרבי ר' מאטלי היה דרכו‬ ‫שבא אביו הקדוש בכל לילה מעולם העליון‪ ,‬ולמד‬ ‫וקדושתו על פרישותו‪ .‬סגנון ודרך הלימוד להם הורגל‬ ‫עמו תורה ועבודה‪ ,‬והלך איזה ימים שלא בא אביו‬ ‫בשנים מכריעות אלו‪ ,‬הם שהטביעו בו את הכינוי 'דער‬ ‫רועה נאמן‬ ‫הקדוש ללמדו כמנהגו‪ ,‬והתחיל להתענות‪ ,‬ולשבור‬ ‫בי"ט לחודש כסלו שנת תקל"ג‪ ,‬התבקש המגיד‬ ‫ליטוואק' אצל תלמידי הבעש"ט והמגיד ממעזריטש‪.‬‬ ‫לבבו‪ ,‬ואמר בלבו‪ ,‬בודאי חטאתי חטא גדול‪ ,‬עבור‬ ‫ממעזריטש למנוחת עולמים‪ ,‬ורבים מהתלמידים‬ ‫זה אבי הקדוש אינו רוצה לבוא אצלי‪ ,‬והתענח כמה‬ ‫נתנו את עיניהם ברבינו‪ ,‬מאחר שבימיו האחרונים‬ ‫ימים עד שנחלש מאוד‪ ,‬עד שבא אביו הקדוש רבינו‬ ‫פרק האיש מקדש‬ ‫הקדוש רבי ר' נחום בעל מאור עינים‪ ,‬ואמר לו‪ ,‬בני‪,‬‬ ‫של המגיד ביקשו התלמידים מפיו בשאלתם למי‬ ‫בהגיע רבינו לפרקו‪ ,‬עת שבתו על תלמודו בהיכל‬ ‫מה זה אתה מרעיש עולמות על שאין אני בא אצלך‪,‬‬ ‫יפנו שיהיה להם מורה ומנהיג לאחר אריכות ימיו‬ ‫תדע בני‪ ,‬שאין בך שום חטא שעבור זה אינו בא‪ ,‬רק‬ ‫הישיבה‪ ,‬הגיע אחד מנכבדי ארץ‪ ,‬בעל ייחוס‪ ,‬משופרי‬ ‫ושנותיו‪ ,‬והשיב להם‪ ,‬השגיחו ועיינו מי הוא זה אשר‬ ‫שנפטר הצדיק הנסתר ר' דוד מוכר חלב‪ ,‬וכבדו אותו‬ ‫משפחת שפירא הידועה‪ ,‬ופנה אל ראש הישיבה בבקשה‬ ‫תכליתו בעולם הזה לתקן נשמות החיים והמתים‪,‬‬ ‫שנאמר דרשה שבעים יום‪ ,‬והוצרכו כל הצדיקים‬ ‫שיאתר את הבחור המופלג והשקדן ביותר המעוטר‬ ‫שבגן עדן העליון לבוא לשמוע הדרשה שלו‪ ,‬וע"כ‬ ‫אותו תקבלו לרבן ומנהיג עליכם‪ ,‬והואיל וראו בו‬ ‫בכל מדה נכונה‪ .‬ראש הישיבה שנכח לראות כי יהודי‬ ‫לא יכולתי לבוא‪ ,‬ועד שיכלו השבעים יום הנ"ל לא‬ ‫ברבינו כאדם השלם וראוי לכך‪ ,‬ע"כ עיטרוהו בנזר‬ ‫אבוא אצלך‪ ,‬ואח"כ אבוא כמקודם‪.‬‬ ‫נכבד זה חפץ להכניס ספר תורה בביתו‪ ,‬הצביע לעבר‬ ‫תפארה והחל להנהיג באדמורו"ת בעיר טשערנאביל‪,‬‬ ‫ובזה הלילה שראה את אביו הקדוש הנ"ל‪ ,‬ואמר‬ ‫הפינה בה ישב רבינו ואמר‪ ,‬הנה החתן אשר חפצת בו‪,‬‬ ‫ומשם יצא והזריח אורו הגדול להמונים‪.‬‬ ‫לו כנ"ל‪ ,‬בזה הלילה בא בן רבי דוד הנ"ל מהדרך‪ ,‬ובא‬ ‫לך וזכה בו כי איש מורם מעם הוא‪ ,‬החותן לא אחר‬ ‫רבינו הנהיג עדה מפוארה של תלמידים וחסידים‬ ‫לעיר טשארנאביל‪ ,‬ובבוקר בא אצל רבינו הקדוש‬ ‫לעשות‪ ,‬ועד מהרה נקשר בקשרי שידוכין עם רבינו‬ ‫רבי ר' מאטלי זלה"ה‪ ,‬ושאל אותו מאיזה מקום הוא‪,‬‬ ‫מופלגים אשר היו דבוקים בו בלב ונפש‪ ,‬רבים‬ ‫ודודו שעמד מצד החתן‪ ,‬ותוך זמן קצר ייסד רבינו‬ ‫ומה טיבו‪ ,‬וסיפר לו כל לבו שהוא בן רבי דוד מוכר‬ ‫הצטרפו לחבורתו בעקבות דרשותיו הנלהבות‬ ‫חלב כנ"ל‪ ,‬ואמר לו‪ ,‬הרי אתם בן הקדוש הנורא הזה‬ ‫ובנה את ביתו עם מחברתו בקודש הרבנית שרה ע"ה‪,‬‬ ‫החצובות מלהבות אש‪ ,‬דברים הנוקבים חדרו אל‬ ‫שאמר לי אבי הקדוש בלילה‪ ,‬והשיב אותו על כסאו‬ ‫שהיתה מופלגת בגודל צדקותיה עד אין ערוך‪ .‬ולימים‬ ‫חדרי לבם‪ ,‬והיו מדליקים את ניצוצי אור הקדושה‬ ‫לפני כל האנשים שהיו אצלו‪ ,‬ואמר להם שיתנו לו‬ ‫אף התבטא עליה רבינו ‪ -‬בעלה‪ ,‬שהיא עזרה לו להגיע‬ ‫פדיונות ומתנות כראוי לבן צדיק וקדוש הנורא הזה‪,‬‬ ‫עד שהיו להבת שלהבת‪.‬‬ ‫למדריגותיו הקדושים ולהשגותיו הגבוהות‪ ,‬שהיא היתה‬ ‫ומאז היה לו פרנסה‪ ,‬וכן יעזור לנו השי"ת‪.‬‬ ‫(היכל כאורה [להגה"צ רבי אשר דאם זצ"ל תלמיד‬ ‫רגילה לעורר אותו בכל בוקר לעבודת הבורא‪ ,‬באמרה‬ ‫הסתלקותו‬ ‫'הנה הפחמי הזה כבר עמד לעבודתו‪.'...‬‬ ‫ביום י"א מרחשוון שנת תקנ"ח נתבקש רבינו‬ ‫בתורת הקבלה ובתעלומות סתרי תורה‪ ,‬כששמע על‬ ‫בימיו הראשונים לאחר נישואיו ידע מחסור ודלות‪,‬‬ ‫לישיבה של מעלה‪ ,‬ומנוחתו כבוד בעיר טשערנאביל‪.‬‬ ‫עבודתו הנשגבה של הבעש"ט הק'‪ ,‬איווה להכיר את‬ ‫ולפרנסתו עסק כמלמד דרדקי‪ ,‬וכמלמד להועיל הקנה‬ ‫השאיר אחריו ברכה את חיבורו המפורסם 'מאור‬ ‫המורה הגדול פנים אל פנים‪ ,‬ולספוג מנועם לקחו‪ ,‬ועד‬ ‫צורבים מרבנן אשר למדו ממנו קנייני עולם‪ ,‬ברוב‬ ‫עינים' על התורה‪ ,‬ו'ישמח לב' על אגדות הש"ס‪ ,‬אשר‬ ‫מהרה החל לעשות את דרכו להיכלו של הבעש"ט הק'‪.‬‬ ‫חריפות ועמקות כיד ה' הטובה עליו עסק עם תלמידיו‬ ‫רביה"ק ה'היכל הברכה' זיע"א העיד שכל דבריו רמים‬ ‫בעוד רבינו נע ונד בדרכים שבחבל פולדיה המובילות‬ ‫בליבון סוגיות חמורות בש"ס ופוסקים‪ ,‬ומלבד מה‬ ‫וקדושים‪ ,‬וציווה שכל אחד יהגה תמיד בספר הק' זה‬ ‫העיר מעז'יבוז'‪ ,‬חזה הבעש"ט ברוח קדשו את דבר בואו‬ ‫שלימד לתלמידיו תורה‪ ,‬הדריכם והעלם במעלות רמות‬ ‫ולא יזוז מעיני האדם‪.‬‬ ‫של האורח הדגול המתכונן לשבות במחיצתו‪ ,‬ציווה‬ ‫בעבודת השם‪.‬‬ ‫הותיר אחריו זרעו בקודש‪ ,‬בנו הרה"ק רבי משה‬ ‫לב"ב להכין סעודות שבת בהרחבה‪ ,‬יען כי אורח חשוב‬ ‫זצ"ל נסתלק על פניו‪ ,‬בנו מ"מ הרה"ק רבי מרדכי‬ ‫ונכבד עתיד לבוא לשהות במעוננו‪ .‬וכאשר הגיע רבינו‬ ‫התקרבותו לדרך החסידות‬ ‫מטשערנאביל זיע"א‪ ,‬וחתנו הרה"ק רבי אברהם‬ ‫אל הבעש"ט‪ ,‬היה אז יומא דפגרא‪ ,‬והבעש"ט ישב עם‬ ‫רבינו שמימי חלדו סיגף גופו וחיפש דרכים להתעלות‬ ‫מקוריסטשוב זצ"ל‪.‬‬ ‫התלמידים בסעודה‪ ,‬וכאשר בא רבינו ליקח שלום מאת‬ ‫בעבודת הבורא מתוך יגיעה עצומה‪ ,‬הרבה והגה רבות‬