אוצרות קאמארנא · Oitzres Kamarna — לך לך (2026-10-19)

גיליון רסח
פרשת לך לך ה'תשפ"ז
פנינים על סדר הפרשה
מתוך אוצר ספרי רבותינו אבני אוצר אוצרות הפרשה במשנת רבוה"ק
מבוארים בשפה השוה לכל נפש אוצר החיים
וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט (יב ,ד). בשלב השני הנקרא "הבדלה" ,נדרש האדם אחד מיסודות הבעש"ט הק' המבוארים בהרחבה
אמר הקדוש רבינו יצחק מדראהביטש ,כשאני רוצה ליסע להבדיל בין טוב לבין רע" ,ממולדתך" -יש לו להבדל בספרי רביה"ק בעל 'היכל הברכה' זי"ע הוא ענין
לדרך להוכיח לבני ישראל ,היצר מתגרה בי ,ואומר ,יצחק, מהמידותהרעות שנולד עמהם ולתפוס מהן מרחק. התכללות הרע בטוב ,כי אין שום מציאות שאינו
שב בביתך ולמוד תורה ,למה לך לטלטל עצמך ולבטל מדברי להשקיף עליהן מבחוץ ולדעת שהם לא חלק בלתי מאוחד באלוקות ,אפילו מציאות הרע ,וכאשר
תורה ,ואני אומר לו ,אני נוסע בשביל מעות ,ואז משיב לי, נפרדממהותו .יש את מהותו שעומדת לעצמה ויש מתרחקים מהרע מתגבר בזה כח הטוב ,ובזה נעשה
בשביל מעות לך לשלום ,בודאי מצוה גדולה תעשה ,וכשאני את הביטויים והגילויים של מהותו שיכולים לקבל הרע כסא אל הטוב ונמתק ובא לידי תיקונו.
בא למקום אני משליך לחוץ הפניה החיצונית ואני עושה פניםוצורות שונות טובות ורעות.
אי אפשר להעלות תיכף את הרע ,אלא צריך
העיקר ,ואמר ,כי אי אפשר לשום התחלת מצוה רבה להיות בשלב השלישי הנקרא "המתקה" ,נדרש האדם תחילה להכניע אותו ,להבדילו מן הטוב ,ורק לאחר
בלתי תערובת של היצר ,כי כשירצה לעשות מיד לשמה,
לדון את המידות הרעות שבו לכף זכות.למצוא את מכן אפשר להמתיקו.
יתגרה בו היצר להלחם כנגדו ,ויתבטל מכל וכל .וכן אמר
ניצוצות הטוב שבהן ולסנגר עליהן ולראות את הטוב
מורי דודי צבי מזידיטשוב' ,וילך אברם כאשר דבר אליו ה' שלושה שלבים אלו נקראים בשפת הבעש"ט
והיפה שבהן ,ובכך להמתיקן
וילך אתו לוט' ,מלשון 'לוטה בשמלה' (שמואל א' כא י), 'הכנעה -הבדלה -המתקה',
דהיינו שאברהם הצדיק הולך בדרכי השם ,ובהכרח בכל
ולתת גם להן מקום ותפקיד
במציאות ,ולא לבטלן מכל
וכוללת קודש כולו והוא " כמובא מה'תולדות' בשם
ג"כ הרע שאין שום מציאות וכל ,שהרי (אבות פ"ו) כל מה
התחלות קשות ,הולך אתו איזה לבוש ושמלה ,ואחר כך יוסף, הבעש"ט הק' (בן פורת
'ויפרד לוט מעמו' (יג ,יד) ,ודברי פי חכם חן.
בלתי הש"י וכל הנבראים שבראהקב"ה בעולמו ,לא בראו
לך לך) בזה"ל' :לך לך מארצך
וממולדתך ומבית אביך',
(נתיב מצותיך נתיב התורה שביל א אות ד) טובים ורעים הכל כוללת אלא לכבודו ,ואלוקותו ית"ש
שיתרחק מן שלוש בחינות ,נגד
שרויה בכל ,ואין לך דבר שאין
לו מקום ,וזהו "מבית אביך"
שני יהיה והיאך השכינה שלוש בחינות 'הכנעה הבדלה
הפכים בנושא אחד טוב ורע שהוא בחרן ,להמתיק חרון אף,
והאמן בה' ויחשבה לו צדקה (טו ,ו). והמתקה' שביאר מורי זלה"ה.
ר"ל כשראה אברהם אע"ה שהוא בא עתה למדריגת על ידי שאברהם שהוא בחינת ,
ד היחו יהיו הפכים שני שהם כי מצד ארציות חומר
אמונה גדולה שאפילו היה דבר זה בדרך הטבע ,ולא עוד ועכירות הקליפות נמשך גסות אבל באמת הכל נכון כי הרע החסד ממתיק הדין בשורש
כששמע זאת מהשי"ת היה יותר באמונה שבודאי יעשה הרוח ,לכך הזהירו לך לך מארצך ,הוא כסא אל הטוב ומבחין החסד שיש בגבורה.
לו הקב"ה מה שאמר לו ,ומכל שכן מה שהוא חוץ לטבע
אעפ"כ היה רואה אברהם בעצמו שהוא עתה בגודל אמונה,
וכתב רביה"ק בספרו זוהר חי את הטוב ומביא לידי טוב" ויבא להכנעה.
לזה 'ויחשבה' אברהם 'לו' לעצמו שמדריגת אמונה זו שנתן (על זוה"ק בראשית יז ).וזל"ק: וממולדתך שהוא תרח עובד
לו הקב"ה עתה הוא רק 'צדקה' ,אבל אברהם בעצמו לא שמעתי משם מורי שמשה היה ע"ז שורש הקליפות ,ויש כח
היה מרגיש אם מדריגה זו בא לו מכח עבודתו ,אלא שהוא מתמה שהיחוד אמיתי הוא השכינה והיאך כוללת כל האב בבן כמ"ש הראב"ד בספר יצירה (בהקדמה)
צדקה מאת השי"ת שנתן לו מדריגה זו במתנה. העולמות דומ"ם צומ"ח ח"י מדב"ר בי"ת אלהי"ם' כי כח הבנאי בבנין וכו' ,ולכך צריך הבדלה להפריש
אל שדי ,אל הוי"ה ,אל אדני' והוא כולו קודש וכוללת ולהבדיל הקליפות שמצד האב המולידו.
(בן ביתי)
ג"כ הרע שאין שום מציאות בלתי הש"י וכל הנבראים
ומבית אביך ,שהיה בחרן כמ"ש (בראשית יא,
טובים ורעים הכל כוללת השכינה והיאך יהיה שני
לב) וימת תרח בחרן ,ודרשו עד אברהם הי' חרון
הפכים בנושא אחד טוב ורע שהם שני הפכים יהיו
וירד העיט על הפגרים וישב אתם אברם (טו ,יא). אף של מקום ,שהוא דין וגבורה ,ואברם בחי' חסד
היחוד ,אבל באמת הכל נכון ,כי הרע הוא כסא אל
אפשר לומר בדרך רמז על הפסוק הקדוש הזה ,כי כתבתי ימתיק הדין בשרש החסד שיש בגבורה והדין ההוא,
הטוב ,ומבחין את הטוב ומביא לידי טוב כמו 'ופרעה
כבר כמה פעמים בשם הרה"ק רבי נפתלי צדי מראפשיץ כמו שכתבתי במקום אחר בשם מורי זלה"ה איך
הקריב' שהקריב את לבם לאביהם שבשמים.
זי"ע ,כי זה ידוע שלעתיד יהיה נכתב השם הוי"ה הקדוש למתוק הדין בשרשו.
יהי"ה ,ואומר שעם שילוב שם אדנ"י יהיה בגי' יפ"ה. או ע"י שיש רשעים בעולם והם רשעים גמורים
יש לו הנאה ותענוג אשר בחר בנו מכל העמים ויש ואחר המתקה אז תשיג בחי' הארץ אשר אראך,
וזה שאמר הכתוב 'וירד העיט' העי"ט עם הכולל הוא לנו תורת אמת וע"י מרירו יהיה מוטעם המתוק ,וע"י והבן .עכד"ק.
מספר יפ"ה ,לומר שבעת הגאולה שיהיה היחוד יפ"ה ,אז חשך הוא אור ,וע"י רע מתענג בטוב ,וזה התענוג על פי מהלך זה ,בשלב הראשון הנקרא "הכנעה",
יהיה ירידה 'על הפגרים' שהם הרשעים יהיו פגרים' .וישב נעשה בכל העולמות ע"י הרע וכמעט שע"י זה יש לרע נדרש האדם לקבל עול מלכות שמיםולהכניע ולרסן
אותם אברהם' כמו שפירש רש"י הקדוש ז"ל לשון נשיבה עליה רק כשעולה ניפרד הטוב ממנו ועולה והרע נופל את המידות הרעות ולשלוט בהן בבחינת 'אתכפיא'.
והפרחה ,כמו 'ישב רוחו' (תהלים קמג ,יח) ,רמז שיבוא דוד למטה בטל ע"י האי פריסו ,אות ואו ,דעת אמיתי, זהו שלבהכרחי " -לך לך מארצך" להתנתק מהחומר
בן ישי לכלותם ,ואין מניחים אותו מן השמים ,עד שיבוא שידע שאלופו של עולם בכל תנועה והוא ממש אלהות והארציות וגסות הרוח המונעים את ההכנעה ,שכן אם
מלך המשיח .השם יתברך יעזור לנו וישלח משיח צדקנו
וטועם טעם אור עליון ובזה תיכף הרע נופל למטה האדם פועל רק על פי הדחפים והנטיות של מידותיו,
במהרה בימינו אמן.
בידיעה ובהכרעה זאת מכריע את הכל לטוב ונתברר אינו יכול להתקדם לשלביםנוספים של התיקון,
(כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע) הטוב מן הרע. שהרי הוא ומידותיו הרעות נתפסים כדבר אחד.
הנהגות ומנהגי הבעש"ט הק' ותלמידיו זי"ע
מלוקטים מתורת רבוה"ק מקאמארנא זי"ע בהי<כ מכי<ם
נערך ע"י הרה"ג ר' יוסף מאיר סאפרין שליט"א
וּבֶ ן ׁ ְשמֹנַ ת יָ ִמים יִ ּמוֹל ָלכֶ ם ָּכל זָ כָ ר ְלדֹר ֵֹתיכֶ ם
זֶ ה ַה ִּכ ֵּסא ׁ ֶשל ֵא ִל ָ ּיה ּו זָ כוּר ַל ּטוֹב
בר נש לתקנא כרסייא אחרא ליקרא דיליה ,ויימא 'דא "נוהגים לעשות כסא לאליהו ,ומעמידים אותו לשמאל הכנת כסא לאליהו הנביא
כרסייא דאליהו' ,ואי לאו לא שרי תמן" עכ"ל ,וכידוע, הכסא שמלין עליו" עכ"ל. בפרשתנו נצטווה אברהם אבינו ע"ה על מצות מילה –
שכל דבר שבקדושה צריך הזמנה בפה דייקא. אמנם במרוצת הדורות היו שנהגו שהסנדק יושב על אות הברית בין הקב"ה לעמו בני ישראל אשר בהם בחר.
ולענין הנוסח המדוייק ,כתב רביה"ק ההיכל הברכה הכסא של אליהו ,וכפי שכתב בפרי מגדים (א"א ,או"ח רביה"ק ההיכל הברכה זי"ע כותב -בתוך דבריו
זי"ע (זוהר חי הקדמת הזוהר יג" ):צריך לומר בפה 'זה סי' תקנא סק"ג) "התופס התינוק על כסא של אליהו אודות מצות מילה -בזה"ל (אוצר החיים פרשת לך לך)
הכסא של אליהו זכור לטוב' ,כי אליה"ו [בגי'] שם יו"ד ז"ל" עכ"ל ,וכן הוא בכף החיים (או"ח סי' קנד סקמ"ט) "צריך שיאמר 'זה הכסא של אליהו זכור לטוב' ,ואולי
ה"ה ו"ו ה"ה ,ויכוין ליחוד יו"ד פעם א' ,ה"ה פעם ד' ,ו"ו "נהגו בעיר הקודש ירושלים ת"ו וכו' ,פורסין פרוכת על יבא בעצמו ,כי אליהו בעצמו אינו בא אלא למי שיש
פעם נ' ,ה"ה פעם י' ,מספר ז"ה הכס"א ש"ל אליה"ו זכו"ר גבי כסא של אליהו הנביא ,והסנדק יושב עליו" עכ"ל. בו ניצוץ משה רבינו ,ולשאר שולח נצוצי אורותיו ,כי
לטו"ב" עכ"ל (וכן הוא באוצר החיים הנ"ל). כעין פשרה כתב הגה"ק הבני יששכר זי"ע (דרך בכל נשמה יש בחינת אליהו" עכ"ל.
וכן מצינו כמעט בכל ספרי הקדמונים שהנוסח הוא פקודך ,מצוה ב ,חלק המעשה ,אות יג) "מהראוי שיהיה ענין הכנת ה"כסא של אליהו" לברית מילה מקורו
"זה הכסא של אליהו זכור לטוב" ,ללא תיבת "הנביא", הכסא חלוק ונראה כשתים ,אחד לאליהו זכור לטוב בדברי הזוה"ק (לך לך צג" ).אמר רבי אבא ,בזמנא דבר
כמובא בתולעת יעקב (סוד המילה) ,נועם מגדים (פרשת ואחד לסנדק ,וכן הוא המנהג ברוב קהילות" עכ"ל (וכ"כ נש אסיק בריה לאעליה להאי ברית וכו' ,ביה שעתא אזדמן
פנחס) ,בן איש חי (עוד יוסף חי -פרשת ויצא) ,דרך באגרא דפרקא אות רפז עיי"ש) ,וכ"כ רביה"ק הדמשק אליהו ,וטאס עלמא בד' טאסין ,ואזדמן תמן .ועל דא
פקודך להבני יששכר (מצוה ב) ,ספר הזכרונות לרבי אליעזר זי"ע "ומותר להיותן ביחד ,אלא שיהיה הפסק תנינן ,דבעי בר נש לתקנא כרסייא אחרא ליקרא דיליה,
צדוק הכהן מלובלין (מצות מילה פ"ב). ביניהם שיהיה נראה כשתי כסאות" עכ"ל. ויימא 'דא כרסייא דאליהו' ,ואי לאו לא שרי תמן .והוא
וכן הוא בסידורי האריז"ל לרבי שבתי רבי אשר ובעל סליק ואסהיד קמי קודשא בריך הוא" עכ"ל.
התניא ,אבל בסידור רבי קאפיל הנוסח 'של אליהו הנביא'. האם הסנדק יושב מצד ימין של הכסא או [תרגום הזוהר :אמר רבי אבא ,בזמן שהאדם מעלה
משמאלו את בנו להכניסו לברית הזו ,באותה השעה מזדמן אליהו,
האם אליהו הנביא בא בעצמו לכל ברית מילה אלא שעתה צריך בירור ,האם הסנדק יושב מימין וטס את העולם בארבע טיסות ,ומזדמן לשם ,ועל זה
רביה"ק ההיכל הברכה זי"ע כותב -בתוך דבריו הכסא או משמאלו ,והיכן הוא מקומו של אליהו הנביא. שנינו ,שצריך אדם לתקן כסא אחר לכבודו ,ויאמר' :זה
אודות מצות מילה -בזה"ל (אוצר החיים פרשת לך לך) בענין זה מצינו לכאורה סתירה בדברי רבוה"ק הכסא של אליהו' .ואם לא ,אינו שורה שם .והוא עולה
"צריך שיאמר 'זה הכסא של אליהו זכור לטוב' ,ואולי מקאמארנא ,דהנה בדמשק אליעזר כתב (שם) "אחת ומעיד לפני הקדוש ברוך הוא.]
יבא בעצמו ,כי אליהו בעצמו אינו בא אלא למי שיש בו לבעל הסנדק בצד שמאל ,ואחת לישיבת אליהו ז"ל נבוא עתה לברר ,האם הסנדק יושב על הכסא המוכן
ניצוץ משה רבינו ,ולשאר שולח נצוצי אורותיו ,כי בכל בצד ימין" עכ"ל ,אמנם בזוהר חי כתב (הקדמת הזוהר לאליהו הנביא ,האם הוא יושב לימינו או לשמאלו ,מהו
נשמה יש בחינת אליהו" עכ"ל. יג" ):צריכין להיות שני כסאות ,מימין לסנדק והשני הנוסח המדוייק לאמירת "זה הכסא" ,וכן ,האם אליהו
וביתר הרחבה מובא בזוהר חי (ויגש רט" ):אמר מרן לאליהו" עכ"ל. הנביא אכן בא בעצמו לכל ברית מילה ,ומה הם ההשפעות
[האריז"ל] (מובא בספר צמח צדיק סוד מצות מילה), ונראה לתרץ ,דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא אותם הוא מביא עמו.
מי שיש לו נשמה מדעת עליון דמשה ,כמו מרן האר"י פליגי ,שכן ישנם שני מיני ימין ,וכפי שמצינו בפסוק
והריב"ש טוב וכיוצא ,הוא בעצמו נעשה סנדק אליו, (בראשית מח ,יג) "ויקח יוסף את שניהם ,את אפרים האם הסנדק יושב על הכסא המוכן לאליהו הנביא
ולשאר אינו אלא איזה ניצוץ אליהו ,כי כן לכל נפש בימינו משמאל ישראל ,ואת מנשה בשמאלו מימין ישראל,
הנה בדברי הזוה"ק מפורש שהכסא של אליהו הנביא
ישראל יש בו ניצוץ רוחא קדמאה ,שיש בו חלק לכל ויגש אליו" ,ופירש רש"י (שם) "הבא לקראת חברו ימינו
הוא כסא אחר ,ואינו זה שעורכים עליו את הברית,
נפש ישראלי ,והוא בחינת אליהו שיש בכל נפש ישראלי, כנגד שמאל חברו" עכ"ל.
וזה לשון הזוה"ק (שם) "ועל דא תנינן ,דבעי בר נש
המעורר אותו לתשוקה עליונה לעבודת השם יתברך". נמצא איפוא שכאשר ראובן יושב ליד יד ימינו של לתקנא כרסייא אחרא ליקרא דיליה ,ויימא 'דא כרסייא
ורבינו ממשיך ומבאר שיש שלש מדריגות בגילוי אליהו, שמעון ,הרי שהעומד למולם יראה את ראובן משמאלו דאליהו'" עכ"ל.
ובחינה זו של אליהו הנביא הנמצאת בכל נשמת ישראל של שמעון.
וכן כתב רביה"ק ההיכל הברכה זי"ע (זוהר חי לך
היא המעוררת אותו ונותנת לו שכל וחכמה ובינה לעבודת ולפי זה יתבארו דברי רבוה"ק דתרוויהו חדא קאמרי, לך צג" ):צריכין ליזהר שיהיה שתי כסאות ,אחד לסנדק
השי"ת ,וזה לשון קדשו "מבואר בתיקוני זוהר חדש (עא,: אלא דאחד מהם מיירי מהסנדק עצמו ,האם הוא יושב ואחד לאליהו" עכ"ל.
דפוס מונקאטש)[ ,א] דאית מאן דאת עתיד לאתגליא ליה לימינו של אליהו או לשמאלו ,והשני מיירי מהעומד
מסטריה דנשמתא בשכל דיליה ,וזה המדריגה רואה אותו למולם האם הוא רואה את הסנדק מימין הכסא של ובדמשק אליעזר כתב (תרומה קסט" ).בכל גזירו
בעיני השכל ואינו מזדעזע כלל ,והוא מגלה לו בשכל אליהו או משמאלו. דברית לתתא ,איצטריך לאתקנא כסא אחרא בשפירו,
רזין פליאין ורזין סתימין רזי דרזין ,והוא שליח מקבה"ו למאריה קנאה דברית קיימא דאתי תמן (עכ"ל הזוהר
והנה המוהל אומר לפני הברית "אליהו מלאך הברית, תרומה קסט .).מכאן משמע שאינו יוצא בכסא אחד
לגלות לו רזין ע"פ דרך אמת[ .ב] ואית למאן דאת עתיד עמוד על ימיני וסמכני" ,והרי בשעת הברית המוהל עומד
לאתגלייא ליה בחכמתיה ,וזה אינו רואה בעיני השכל, לסנדק ולאליהו ז"ל ,אלא דייקא צריכין שני כסאות,
ופניו אל הסנדק ,וכיון שאליהו הנביא עומד לימין המוהל, ומותר להיותן ביחד ,אלא שיהיה הפסק ביניהם שיהיה
ואינו מרגיש כלל ,אבל בעת עסקו בעומק התורה מאיר לו נמצא שהעומד מול הכסא של אליהו רואה -כביכול -את
הלכה או רזין[ .ג] ואית למאן דאת עתיד לאתגלייא ליה נראה כשתי כסאות ,אחת לבעל הסנדק בצד שמאל,
אליהו מימין ואת הסנדק משמאל ,אולם הסנדק עצמו
פנים בפנים מסטרא דגופא ,שאליהו מתלבש בגוף שלו, ואחת לישיבת אליהו ז"ל בצד ימין ,וכך היה נוהג אדונינו
היושב ופניו אל העם ,הוא מתיישב בצד ימין של הכסא
וזה המדריגה היה לתנאים ואמוראים ,ולרמב"ן והראב"ד, אמו"ר מובהק זללה"ה שהיה מדקדק על זה ביותר" עכ"ל.
של אליהו הנביא.
ומרן האר"י ומרן הרב ישראל בעל שם טוב ,ולרבינו אלימלך וכן כתב הבן איש חי (עוד יוסף חי פרשת ויצא ה"ד)
[מליזענסק] שני פעמים ,והוא מדריגה גדולה עד מאוד, "אמרו רז"ל דאליהו זכור לטוב יבא בכל מצות המילה,
והוא מזדעזע הרבה ,ולולי שמתלבש בגוף אין ביכולת "זה הכסא של אליהו" או "של אליהו הנביא" ולכך מכינים לו כסא אצל המילה" עכ"ל ,ומשמע שאינו
לסבול כלל אורו הרב ,ומדבר עם הצדיק כאשר ידבר לפני מעמד הברית אומרים "זה הכסא של אליהו הכסא שעליו יושב הסנדק .וכן כתב הבן הגה"ק רבי צדוק
איש אל רעהו" עכ"ל. זכור לטוב" ,וכמפורש בדברי הזוה"ק (לך לך צג" ).בעי הכהן מלובלין זי"ע (ספר הזכרונות ,מצות מילה פ"ב)
פרשת לך לך עם ביאור משולב ע"פ שיעורי
כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א פרי הארץ
עד כה אינם מתקרבים כלל אל הדביקות בנשמת החיים אלא ונמצא שלא שייך להתדבק בהקב"ה אלא באמצעות מידת עיקר הדביקות היא על ידי אמונה פשוטה הנקראת 'מלכות' ,וכדי
הם אמצעיים בלבד איך להגיע אל הדביקות בנשמה ,וכיון המלכות שעל ידה מתגלה לתחתונים ,והיא השער לה' להכנס להגיע אל האמונה הפשוטה יש להתעורר תחילה בהכרת שבחו
שכבר נאחז בהרגשת הדביקות בנשמה עצמה ,יכול לסלק בו להיכלי הדביקות האלוקית ,והמלכות היא דבר 'מקבל' שהוא של מקום שהוא שבח מידותיו יתברך
את כל השכליות ואת כל ההשגות. היראה ,המתבטא על ידי התפילה שעבודתה היא הבקשה לקבל אמרו רז"ל (שבת קח ע"א) ,מילה באותו מקום מנין ,שנאמר
וחוזק האמונה מגדיל מנהיר ומזהיר סידור שבחו ית' יותר, כל דבר ,ולכן נקרא הדיבור בשם שכינה כמאמר (תיקו"ז הקדמה (יז ,י) 'המול לכם כל זכר' ,מקום שהוא זכר וכו'.
שהרי לית לה מגרמה כלום ,וגדולת סידור שבחו של מקום יז' ).מלכות פה' ,ועל כן לא יוכל לבוא אל הקודש אלא בהכנסו הענין הוא על דרך הפסוק (לעיל טו ,ו) 'והאמין בה' ויחשבה
במופלא ממנו יותר מביאו אל הדביקות ותפלה יתירה 'והארץ דרך שערי היראה שהיא הרגשת 'מקבל' בדרך שפלות וביטול לו צדקה' .והוא על דרך ארז"ל (ע"ז ז ע"ב) לעולם יסדר אדם
לעולם עומדת' (קהלת א ,ד) שהיא אמונה בלי שום השגה בו בלא שום דעת והשגה ,שהיא דרך המלכות הנקראת 'זאת' שבחו של מקום ואח"כ יתפלל .נאמר בפסוק 'והאמין בה'
ית' והאמין בה' כנ"ל כאן מתבאר סוד הגלגל החוזר של אמונה (זוהר לך לך צג , ):ועל ידה יוכל לבוא אל הקודש. ויחשבה לו צדקה' ,והיינו שהקב"ה החשיב את אמונתו של
ושבח ,ואמונה ושבח ,וחוזר חלילה .כי שבחו של מקום מביא אבל מדלית לה מגרמה כלום צריך תחלה לסדר שבחו אברהם אבינו בדרגה של צדקה הרומזת על מידת המלכות .
לידי אמונה שהיא הרגשת מציאות האלוקות בלי שום שכליות של מקום כנ"ל בכדי לעורר אליה .כיון שהמלכות [שהיא ענין והביאור בזה ,דהנה אמרו חז"ל 'לעולם יסדר אדם שבחו של
כדרך שאדם מרגיש את עצם קיומו בלי שום הוכחות וסברות, התפילה] אינה דבר מסויים אלא תוצאה של המידות המשפיעות מקום ואח"כ יתפלל' והיינו שתחילה צריך להכיר בגדלות ה'
ואמונה כזאת אי אפשר לזוז הימנה כלל כיון שאינה מיוסדת על בה ,צריך להקדים קודם התפילה 'שבחו של מקום' ,לשבח את ושבחו של מקום ,אך לאחר מכן צריך לסלק הדעת ולהתפלל
שכליות ,ועל זה אמר הכתוב 'והארץ לעולם עומדת' ,שהאמונה מידותיו ית' ,כדי לעורר ולהגדיל על ידי זה את המלכות ,כיון באמונה פשוטה בלי שום השגה ,שאז מתדבק בדרגות גבוהות
נמשלת לארץ שהיא שפלה מכולם ואין בה יכולת להצמיח שעל ידי שבחו של מקום תגדל מלכותו ותרבה אור שכינתו יותר ,וכפי שיתבאר להלן בהמשך הדרוש.
אלא באם מקבלת זרע ומטר מלמעלה ,ונמצא שמהות הארץ בתחתונים. כי השכינה היא הנקראת תפלה (זוהר בראשית כד ע"א)
היא בחינת 'מקבל' שאין לה מעצמה כלום ואין בה טעם ודעת והשכינה אומרת חזי במאי ברא אתינא לקמך (זוהר ויקרא שהוא הדבקות האמתי ברצון העליון ע"י האמונה בלי שום
כאמרו 'שכן ארץ ורעה אמונה' ,ובחינה זו 'לעולם עומדת' בלי יג ע"א) .כאשר מגדילים כבוד ה' למטה בתוך ההסתר ,הרי טעם .כמבואר בכתבי המגיד ז"ל ש'תפילה' מלשון 'להתפיל
ירידות ועליות. זה חשוב מאוד לפניו יתברך יותר מעבודתם של כל מלאכי כלי חרס' שפירושו להדביק ,דהיינו דביקות השכינה במאצילה.
והאמונה הזאת מביאה לידי שבחו של מקום באופן נעלה מרום .כי כאשר משבחים את השי"ת על מידותיו ית' ,נגדלת וכיון שהקב"ה נעלם מכל רעיון ופשוט בתכלית הפשיטות ,על
יותר ,ובזה נגרם שהאמונה נגדלת יותר ,ובכך נגדל יותר שבחו שכינתו וכבודו בתחתונים ,ועל ידי שבח זה יכולה השכינה כן תמצא שאי אפשר להתדבק באלוקות בדביקות אמיתית
של מקום ,וכתוצאה מכך נגדלת יותר האמונה שהיא עצם לבוא לפני המלך העליון ולומר לפניו :ראה במה באתי אליך, כשהיא מעורבת בשכל האנושי ,כי כדי להדביק נשמת כל חי
הדביקות באלקים חיים ,וכתוצאה מכך בא לידי תפילה לבקש והיינו שהמלכות מביאה מלמטה את הגדלת כבוד ה' שנגרמה בחיי החיים אי אפשר אלא עם הנשמה אשר טהורה היא בלי
ולשאול כל דבר מתוך אמונה שהכל בידיו ית"ש. על ידי בני ישראל ,ובכך מתעורר כביכול המלך העליון לייחדא היות מורגש בה לא מחשבה ולא מידות ,אלא בהתפשט האדם
ומתחיל לבאר ,שכיון שהאמונה היא המלכות דהיינו התוצאה שמא עם המלכה היא השכינה להשפיע טללי תחיה לדרי מטה. למעלה מן השכל ומן ההרגש ,ואז ימצא עצמו דבוק בחיים
של הגדלת כבוד מלכותו ית' שנגרמת על ידי שמרוממים וכשמגיע אל הדבקות יבין את זאת באמונתו כי עדיין לא חיותו .והדרך לכך היא על ידי האמונה הפשוטה ,שניגש להתפלל
את שבחו של מקום ,נמצא שככל שהאמונה גדולה יותר ,כך השיג לא טעם ולא הריח בהשגה שמץ מנהו ואפס קצהו ולא נכנס בלי שום הבנה שכלית אלא באמונת אומן בתמימות מוחלטת.
מאמינים יותר בשבחו של מקום באופן בהיר ומורגש יותר ,כי בה כלל .כל הדרכים והאופנים שנזכרו לעיל ,להרבות בשבחו ולכן נקראת התפילה בשם 'שכינה' ,כי השכינה היא מידת
ככל שהאדם מתדבק בדבר ,כך מרבה בו יותר שבחים ורואה של מקום ולעורר את המלכות אל הדביקות ,הם רק אמצעיים המלכות דלית לה מגרמה כלום ,אלא אמונה פשוטה היא
בו יותר את גדלותו. איך להתעורר אל הדביקות ,אבל כשמגיע אל הדביקות עצמה ללא טעם ודעת.
ומתאמרי אצל צדיקי בית סלאנימא כי ההבדל בין צדיק שהיא למעלה מטעם ודעת ולמעלה מהשגת השכל והרגשת
וכן כשהאדם מתפלל ומתדבק באלוקות צריך להגיע למעלה
לחבירו הוא בבהירות האמונה ,שזהו אבן הבוחן המורה על הלב ,הוא מבין שכל מה שחשב והשיג והרגיש קודם לכן אין זה
מן ההשגה האנושית ובביטול כל השכליות וההרגשים ,אלא
גדלות הצדיק .ועצם חוזק האמונה ובהירות האמונה גורם אפילו שמץ מנהו ואפס קצהו של הדביקות האלוקית ,ועדיין לא
בשפלות ואמונה תמימה בלי שום טעם.
ששבחו של מקום יהיו נקלטים יותר ,כדרך איש המאמין בצדיק נכנס כלל אל היכלי הדביקות ,כי הדביקות אינה בהבנה כלל.
וכפי גודל אמונתו יקבל יותר את שבחי הצדיק. ודקות הענין יתבאר בהמשך הדברים כמאמר (קהלת א,
וכבודו הוא אמונתו לבד להתדבק בו ית' ע"י האמונה אחר
ז) 'כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא ,אל מקום
וכך אנו מוצאים בסדר הקדיש ,שמברכים ומשבחים את כל העיונית והשכלים שהשיג ,שכל השגותיו אינם יכולים בו ית'.
שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת' .הפסוק רומז שהנחלים
הבורא ית' בכל מיני קילוסין ,ומסיימים 'לעילא מן כל ברכתא הכבוד העליון האמיתי הוא רק באמונה פשוטה ותמימה בלי דעת
הולכים אל הים ,והיינו שהמידות העליונות הם בחינת נחלים
ושירתא' ,שלאחר שמתדבקים בהקב"ה על ידי שבחו של מקום כלל ,ועל כן יש לידע כי לאחר כל ההשגות השכליות שהגיע
שמשבחים את מידותיו יתברך ,מגיעים לעצם הדביקות ושם ההולכים ונמשכים אל הים שהיא המלכות ,כי המלכות מקבלת
אליהם על ידי עומק העיון ,צריך לסלק הכל ולהתדבק באמונה
משיגים שהוא גבוה מן המידות ונעלה ונבדל מכל שירות מהמידות ,אך הים איננו מלא ושם אי אפשר להשיג כלום.
הפשוטה בהקב"ה עצמו אשר לית מחשבה תפיסא ביה כלל.
ותשבחות ומכל ההשגות וההגדרות. והוא ,כי השכינה 'לית לה מגרמה כלום' כי אם הנמשך
שהרי הוא א"ס ב"ה .הרי הבורא ב"ה הוא 'אין סוף' ,ותיכף
וכן הוא לעולם ,וזהו 'לעולם יסדר אדם שבחו של מקום'. כשיש השגה ,אפילו השגת השלילה ברוב נוראותיו ועוצם שבחו אליה דרך המדות שהם שבחו של מקום ,כידוע (זוהר ויקהל
וכן הוא לעולם ,כמדוייק בלשון 'לעולם יסדר אדם שבחו של מקום שהוא למעלה מהשגת אנוש ,הרי זה ג"כ הגדרה ריח ע"ב) .מידת המלכות אין לה מעצמה כלום ,כי איננה מידה
של מקום' שגלגל זה חוזר והולך לעולם בלי הפסק ,ואף שיש בה 'סוף' ,ונמצא שכל זמן שמשיג את הקב"ה על ידי מסויימת ,אלא היא כללות ממה שמקבלת מן המידות העליונות
שהאמונה אי אפשר לעלות בה בגובה ובעומק ,כי פשוטה הגדרות הוא רחוק מן הדביקות האלוקית ומן האין סוף ב"ה. המשפיעות בה .והיינו שיש מידות עליונות ,גדולות נוראות
וטהורה היא ,אבל אפשר להכנס יותר ויותר לעובי האמונה ומפוארות ,שעמהם מנהיג הקב"ה את עולמו ,וכתוצאה מכך
אבל כל השגותיו אינם רק פעולת התחזקות האמונה .כל
ולהתחזק בבהירות האמונה ובחוזק האמונה ,כאמונתו של נתגדל כבוד ה' ומלכותו למטה .ונמצא שהמלכות אינה מידה
ההשגות שצריך להגיע אליהן הם רק הקדמה אל האמונה,
אברהם שנאמר בו 'והאמין בה'' למעלה מן השכליות ובלא מסויימת אלא תוצאה של המידות המאירות בה הנקראות
כי האדם מוכרח לעורר עצמו אל הדביקות על ידי הכנות
שום הוכחה ,אלא באמונה פשוטה ובהירה ,בבחינת 'לעולם 'שבחו של מקום' ,כי על ידי המידות נעשה כבוד ומלכות לאור
וקישוטין והקדמות שונות כדי לחזק אור נשמתו אל הדביקות
עומדת' כנזכר. האלוקי השוכן למטה הנקרא שכינה על שם היותו שוכן בתוך
על ידי השכל שהוא מחבר את הנשמה אל האלוקות ,אבל כיון
וזהו כל הנחלים הולכים אל הים וכו' אל מקום שהנחלים הבריאה התחתונה.
שכבר נתפס הקשר ונעשה יחוד חי ,צריך לסלק כל הקישוטין
הולכים שם הם שבים ללכת ,כנ"ל .זהו שנאמר 'כל הנחלים וההכנות שהם מעכבין היחוד .והיינו שהאדם אינו חושב בדרך ואמר הבעש"ט שזו היתה עבודתו של דוד מלך ישראל
הולכים אל הים' ,כי המים הם מופשטים מכל הגדרה ,והנחלים כלל מהקב"ה ,ולכן צריך תחילה לעורר עצמו שיש בורא לעולם שהיה מרכבה למידת המלכות ,שהיה יכול להראות בחוש
הם דברים מוגדרים שיש בהם אורך ורוחב מסויים ,וכל נחל ויש מנהיג לבירה ,וכיון שכבר הגיע אל הדביקות ,מיד מתפשט 'לעיני כל הקהל' איך כל המידות חסד גבורה תפארת וכו'
יש בו אקלים אחר ,והמים הופכים בהם למוגדרים ויש בהם בו עצם ההכרה שיש בורא בעולם ,ואז אין צריך לכל השכליות הם השתלשלות של הקב"ה עצמו כביכול ,וכשרואים מידת
טעם אחר וגוון אחר בכל נחל ונחל ,כפי מזג הנחל ואקלימו. וההסברים. החסד הרי זה כביכול אלוקות ממש ,וכן כשרואים דבר נורא
ובכל זאת ,המים אשר בנחלים הולכים אל הים שהוא מים והרי הדבר דומה לאיש שרוצה להתדבק בנשמת החיים הרי זה דרך הופעתו והתגלותו של המלך הנורא כאן בבריאה,
שאין להם סוף ,בלי שום השגה ,ולכן 'והים איננו מלא' שאי שבקרבו ,ותחילה צריך שיתעורר ויתבונן הלא האדם אינו חי בסוד 'יחוד יראה עם נורא' הנזכר בתולדות בשם הבעש"ט ,
אפשר להשיג כלום. מעצמו ובהכרח שיש לו נשמת רוח חיים באפיו ,ובהסתלק וכן בכל דבר מפואר שרואים בעולם הרי זה כביכול התפארותו
והנה לאחר שהגיעו המים שבנחלים אל הים ,עולים המים ממנו נשמתו יגווע רוחו וישאר גוף דומם ללא חיות ,ועל ידי של בורא העולם ית"ש .
על ידי האדים והם יורדים לארץ על ידי מטר וגשמים ,ויורדים התבוננות זו משים על לבו שיש לו נשמה .וזהו שלב ראשון של לכן כשהאדם חפץ לדבקה בו ית' ,אי אפשר כי אם על ידי
למעיינות ומשם אל הנחלים עד שחוזרים שוב אל הים .וזהו התבוננות בעצם הדבר שיש לו נשמה .והנה גם לאחר שנתעורר תפלה ,שהיא השכינה ,שהיא היראה ,בזאת יבא אל הקדש.
משל ,שכאשר האדם מתבונן וחושב על מציאות הקב"ה על לחשוב על נשמתו ,ויודע שיש לו נשמה ,עדין לא השיג כלל כמבואר בדברי רבינו בפרשת עקב שהאדם הירא נחשב
ידי השגות ושכליות שהוא בחינת 'שבחו של מקום' ,הוא את הנשמה עצמה ,כי הנשמה היא דבר מופשט שאי אפשר 'מקבל' משום שמקבל יראתו ממי שגבוה ממנו ,ובהכרח שהוא
מגיע על ידי זה אל הים הגדול ,ים האמונה ,שאין לו סוף להסבירה ולהגדירה בשכליות ,אלא היא רוח חיים ,והחיים אין נמוך בערכו ממי שהוא פוחד ממנו .וכן השכינה שהוא שורש
ואין בו השגה ,הוא עצם הדביקות האלוקית באמונה פשוטה. להם הגדרה ,כי אי אפשר להגדיר איך נראים החיים ,אין להם המקבלים התחתונים ,והיא כלי לקבל מאת המידות העליונות.
ואז נתגדל אצלו יותר 'שבחו של מקום' ,ומשם בא לאמונה צבע ולא גוון ,לא קומה ולא רוחב ,והדרך היחידה איך להתחבר ומובא מהבעש"ט שכל מה שאנו התחתונים משיגים מרישא
גדולה יותר ,וחוזר חלילה. אל הנשמה היא על ידי עצם הדבר שמרגיש בפשטות את חיותו כל דרגין עד סופא דכל דרגין ,הכל נכלל במידת ה'מלכות'
המשך בגליונות "אור שבעת הימים" -תשפ"ד ואת רוח חיים אשר באפיו ,וכל השכליות וההתבוננות שהשיג שהוא דברים הניכרים לזולתו.
לרגל יומא דהילולא י"א מרחשון תולדותיהם והנהגותיהם
של צדיקי עולם זיע"א מעשיהם ש צדיקים
הרה"ק רבי מנחם נחום מטשערנאביל זיע"א
בעמח"ס 'מאור עינים'
הקודש ,פנה ואמר לו ,יונגערמאן ,לך רחץ ידך לאכילה תולדות חייו
וסעוד עמנו ,וחיבבו וכיבדו מאד .ומאז איווה למושב בא מעולם העליון ללמוד עם בנו הרה"ק רבי מנחם נחום מטשערנאביל זיע"א נולד בשנת
שמעתי מפי מורי הקדוש רבי אליעזר צבי זללה"ה
לו ונעשה לתלמיד מובהק של הבעש"ט. ת"צ בעיר נארינסק שבפלך ווהלין ,לאביו הרה"ק רבי
מקאמארני ,מה ששמע מפי אביו הקדוש זלה"ה,
מקובל בפי חסידים ,שרבינו הגיע להסתופף בחצר בעיר אחד במדינות פולין היה איש צדיק ושמו רבי צבי זצ"ל ,בית רם ונשא שכולם גדולי ארץ שני מאות
קדשו של הבעש"ט שני פעמים בלבד .אמנם בעת בואו דוד ,והיה דרכו למכור חלב ,והוא היה צדיק ניסתר דורות כסדר דור אחר דור ,מצד אביו ומצד אמו .ובהיות
האריך שהותו ימים וזמנים טובא. וגדול וקדוש ,והצדיק הקדוש היה הלך למנוחתו רבינו ילד רך בשנים נפטרו הוריו ונסתלקו מן העולם,
לחיי עולם הבא ,ושבק בן תלמיד חכם גדול ,ולא
עם הסתלקותו של הבעש"ט לשמי רום ,נמסרה וגדל בבית דודו -אחי אביו רבי נחום שאסטיק ,שם עלה
ידע משום דבר של עסק פרנסה ,כי כל ימיו נתן
ההנהגה לתלמידו הרה"ק רבי דוב בער המגיד ממעזריטש, לו אביו הקדוש הנ"ל פרנסה .וחשב בדעתו ,הנה ונתעלה באורה של תורה עבודה וחסידות.
ויחד עם שאר צדיקי עולם קיבל רבינו את הנהגתו ,שם שמעתי שהרב הקדוש רבינו מאטלי מטשארנאביל בהגיע רבינו לגיל מצוות שלחו דודו רבי נחום אל
גבה לבו בדרכי עבדת החסידות ובמשנתה .רבינו היה מפרנס הל"ו צדיקים הנסתרים ,אפשר יפרנס גם
אחת מישיבות ליטא המובחרות ,שם התמיד בשקידתו
אותי ,ונסע לדרכו לבוא אל רבינו הקדוש רבי ר'
לאחד מהחבריא הקדישא ,בשמחתם שמח ,ובצרתם הרבה ,קנה קנייני תורה ונהיה בקי במכמניה ,בשנים
מאטלי מטשארנאביל זכי"ע זלה"ה.
לו צר. אלו המשיך והרבה להוסיף בינה ודעת על חכמתו,
והנה רבינו הקדוש הזה הרבי ר' מאטלי היה דרכו
שבא אביו הקדוש בכל לילה מעולם העליון ,ולמד וקדושתו על פרישותו .סגנון ודרך הלימוד להם הורגל
עמו תורה ועבודה ,והלך איזה ימים שלא בא אביו בשנים מכריעות אלו ,הם שהטביעו בו את הכינוי 'דער
רועה נאמן הקדוש ללמדו כמנהגו ,והתחיל להתענות ,ולשבור
בי"ט לחודש כסלו שנת תקל"ג ,התבקש המגיד ליטוואק' אצל תלמידי הבעש"ט והמגיד ממעזריטש.
לבבו ,ואמר בלבו ,בודאי חטאתי חטא גדול ,עבור
ממעזריטש למנוחת עולמים ,ורבים מהתלמידים זה אבי הקדוש אינו רוצה לבוא אצלי ,והתענח כמה
נתנו את עיניהם ברבינו ,מאחר שבימיו האחרונים ימים עד שנחלש מאוד ,עד שבא אביו הקדוש רבינו
פרק האיש מקדש
הקדוש רבי ר' נחום בעל מאור עינים ,ואמר לו ,בני,
של המגיד ביקשו התלמידים מפיו בשאלתם למי בהגיע רבינו לפרקו ,עת שבתו על תלמודו בהיכל
מה זה אתה מרעיש עולמות על שאין אני בא אצלך,
יפנו שיהיה להם מורה ומנהיג לאחר אריכות ימיו תדע בני ,שאין בך שום חטא שעבור זה אינו בא ,רק הישיבה ,הגיע אחד מנכבדי ארץ ,בעל ייחוס ,משופרי
ושנותיו ,והשיב להם ,השגיחו ועיינו מי הוא זה אשר שנפטר הצדיק הנסתר ר' דוד מוכר חלב ,וכבדו אותו משפחת שפירא הידועה ,ופנה אל ראש הישיבה בבקשה
תכליתו בעולם הזה לתקן נשמות החיים והמתים, שנאמר דרשה שבעים יום ,והוצרכו כל הצדיקים
שיאתר את הבחור המופלג והשקדן ביותר המעוטר
שבגן עדן העליון לבוא לשמוע הדרשה שלו ,וע"כ
אותו תקבלו לרבן ומנהיג עליכם ,והואיל וראו בו בכל מדה נכונה .ראש הישיבה שנכח לראות כי יהודי
לא יכולתי לבוא ,ועד שיכלו השבעים יום הנ"ל לא
ברבינו כאדם השלם וראוי לכך ,ע"כ עיטרוהו בנזר אבוא אצלך ,ואח"כ אבוא כמקודם. נכבד זה חפץ להכניס ספר תורה בביתו ,הצביע לעבר
תפארה והחל להנהיג באדמורו"ת בעיר טשערנאביל, ובזה הלילה שראה את אביו הקדוש הנ"ל ,ואמר הפינה בה ישב רבינו ואמר ,הנה החתן אשר חפצת בו,
ומשם יצא והזריח אורו הגדול להמונים. לו כנ"ל ,בזה הלילה בא בן רבי דוד הנ"ל מהדרך ,ובא לך וזכה בו כי איש מורם מעם הוא ,החותן לא אחר
רבינו הנהיג עדה מפוארה של תלמידים וחסידים לעיר טשארנאביל ,ובבוקר בא אצל רבינו הקדוש
לעשות ,ועד מהרה נקשר בקשרי שידוכין עם רבינו
רבי ר' מאטלי זלה"ה ,ושאל אותו מאיזה מקום הוא,
מופלגים אשר היו דבוקים בו בלב ונפש ,רבים ודודו שעמד מצד החתן ,ותוך זמן קצר ייסד רבינו
ומה טיבו ,וסיפר לו כל לבו שהוא בן רבי דוד מוכר
הצטרפו לחבורתו בעקבות דרשותיו הנלהבות חלב כנ"ל ,ואמר לו ,הרי אתם בן הקדוש הנורא הזה ובנה את ביתו עם מחברתו בקודש הרבנית שרה ע"ה,
החצובות מלהבות אש ,דברים הנוקבים חדרו אל שאמר לי אבי הקדוש בלילה ,והשיב אותו על כסאו שהיתה מופלגת בגודל צדקותיה עד אין ערוך .ולימים
חדרי לבם ,והיו מדליקים את ניצוצי אור הקדושה לפני כל האנשים שהיו אצלו ,ואמר להם שיתנו לו אף התבטא עליה רבינו -בעלה ,שהיא עזרה לו להגיע
פדיונות ומתנות כראוי לבן צדיק וקדוש הנורא הזה,
עד שהיו להבת שלהבת. למדריגותיו הקדושים ולהשגותיו הגבוהות ,שהיא היתה
ומאז היה לו פרנסה ,וכן יעזור לנו השי"ת.
(היכל כאורה [להגה"צ רבי אשר דאם זצ"ל תלמיד רגילה לעורר אותו בכל בוקר לעבודת הבורא ,באמרה
הסתלקותו 'הנה הפחמי הזה כבר עמד לעבודתו.'...
ביום י"א מרחשוון שנת תקנ"ח נתבקש רבינו בתורת הקבלה ובתעלומות סתרי תורה ,כששמע על בימיו הראשונים לאחר נישואיו ידע מחסור ודלות,
לישיבה של מעלה ,ומנוחתו כבוד בעיר טשערנאביל. עבודתו הנשגבה של הבעש"ט הק' ,איווה להכיר את ולפרנסתו עסק כמלמד דרדקי ,וכמלמד להועיל הקנה
השאיר אחריו ברכה את חיבורו המפורסם 'מאור המורה הגדול פנים אל פנים ,ולספוג מנועם לקחו ,ועד צורבים מרבנן אשר למדו ממנו קנייני עולם ,ברוב
עינים' על התורה ,ו'ישמח לב' על אגדות הש"ס ,אשר מהרה החל לעשות את דרכו להיכלו של הבעש"ט הק'. חריפות ועמקות כיד ה' הטובה עליו עסק עם תלמידיו
רביה"ק ה'היכל הברכה' זיע"א העיד שכל דבריו רמים בעוד רבינו נע ונד בדרכים שבחבל פולדיה המובילות בליבון סוגיות חמורות בש"ס ופוסקים ,ומלבד מה
וקדושים ,וציווה שכל אחד יהגה תמיד בספר הק' זה העיר מעז'יבוז' ,חזה הבעש"ט ברוח קדשו את דבר בואו שלימד לתלמידיו תורה ,הדריכם והעלם במעלות רמות
ולא יזוז מעיני האדם. של האורח הדגול המתכונן לשבות במחיצתו ,ציווה בעבודת השם.
הותיר אחריו זרעו בקודש ,בנו הרה"ק רבי משה לב"ב להכין סעודות שבת בהרחבה ,יען כי אורח חשוב
זצ"ל נסתלק על פניו ,בנו מ"מ הרה"ק רבי מרדכי ונכבד עתיד לבוא לשהות במעוננו .וכאשר הגיע רבינו התקרבותו לדרך החסידות
מטשערנאביל זיע"א ,וחתנו הרה"ק רבי אברהם אל הבעש"ט ,היה אז יומא דפגרא ,והבעש"ט ישב עם רבינו שמימי חלדו סיגף גופו וחיפש דרכים להתעלות
מקוריסטשוב זצ"ל. התלמידים בסעודה ,וכאשר בא רבינו ליקח שלום מאת בעבודת הבורא מתוך יגיעה עצומה ,הרבה והגה רבות
