פרדס השיעורים · Pardes Hasheurim — לך לך (2026-10-19)

זמן הדלקת הנרות 5:46
9:08 סוזק"ש
פרשת
10:51 סו"ז תפלה
|| קד || -לך לך -
7:13 מוצשב"ק תשפ"ז
משיעור הנלמד מדי שבת בשבתו משיעורי הבוקר בשו"ע או"ח
שבת פרשת נח תשפ"ז
הלכות תפלת שבת שיעורי הלכות ברכות
סי' רפ"א סעי' א' סי' קס"ח סעי' ו'-ז' | פת הבאה בכיסנין
וחשיבות הפת היא שהיא "סועד הלב",
פרדס השאלות כדכתיב "ולחם לבב אנוש יסעד" – ואין פרדס השאלות
שאלה :באמצע תפילת "נשמת" בשבת ,האם רשאי לברך אשר יצר? פירושו מזון בעלמא ,שהרי להזין [קעי"ק עוגות מיני שאלה:
שאלה :באמצע נשמת האם עונים אמן על "קל חי העולמים" של הש"ץ? ולהשביע יכולים גם דברים אחרים, וקוקי"ס] מחמשת מיני דגן אשר
אלא שיש בו ענין מיוחד של חיזוק הלב. סועדים הלב ,מדוע אין מברכין
מעלת השירות והתשבחות בשבת קודש עליהם המוציא?
סועד הלב – דוקא בדגן שנאפה
בריך רחמנא דסייען ,סיימנו בעזהשי"ת הלכות שבת עד סי' רע"ט ,שבהם נתבארו ומעלה זו של סועד הלב אינה אלא בפת יסוד הברכה המיוחדת ליין ולפת
כל הלכות ערב שבת וליל שבת – הסעודה ,הדלקת הנרות ,אמירה לעכו"ם ועוד, שנאפתה מחמשת מיני דגן .אבל תבשיל הנה אחר ימי החגים חזרנו בעזהשי"ת
ובעזהשי"ת נתחיל בסי' רפ"א ,שבו מתחיל חלק אחר של הלכות שבת – צפרא של דגן ,כגון דייסות וגריסים ,אינו לסדר לימודנו בסי' קס"ח ,ובאנו לענין
דשבתא .ובמחבר אין כאן אלא סעיף אחד ,תיבות ספורות ,אבל הטור מאריך מאוד נקרא פת לעולם ,ואינו סועד הלב ,ולכן חדש – דין פת הבאה בכיסנין (סעי' ו'),
בענין תפלת שבת בבוקר ,ובפרט בהלכה שבשבת מוסיפים מזמורים בפסוקי מברכין עליו בורא מיני מזונות ,מפני דהיינו כל מיני עוגות ומיני מאפה.
דזמרה ובברכת יוצר ,יותר מבימות החול. שהוא מזון .ושאר פירות אין מברכין והדברים נראים פשוטים לכאורה ,אך
ויש לשאול ,מה הטעם שמוסיפים זמירות יותר בשבת? הרי בשבת יש דין עונג עליהם אפי' מזונות ,שהגמ' מחלקת בין באמת צריכים הקדמה כדי להבינם
שבת ,סעודת שבת ,קריאת התורה ועוד; אבל מה שורש הדבר שמוסיפים מזמורים "זן" ל"מזון" :הפירות זנים אך אינם היטב.
ופסוקים ושבחים ופיוטים בשבת יותר מבימות החול? וכל הספרים מדברים בזה, מזון; דגן מבושל הוא מזון; ודגן שנאפה דהנה חיוב ברכה ראשונה קודם
ובפרט בזוה"ק (ויקהל ר"ה ע"א) ,ונעתיק מעט מלשונו הקדוש ,שבו מבואר תחילה גודל הוא סועד הלב ,כדכתיב "וסעדו לבכם" האכילה ,מסקנת הגמ' שהוא מסברא
– ועליו קבעו ברכה פרטית ,המוציא או מק"ו :אם כשהוא שבע מברך ,ככתוב
הדבר ,ואח"כ טעמו.
לחם מן הארץ. "ואכלת ושבעת וברכת" ,כשהוא רעב לא
וז"ל הזוה"ק' :יומא דשבתא חדוה הוא לכולא ,וכולא אתנטיר לעילא ותתא' –
ומעתה קשה ,דהרי עוגות אף הם כל שכן .נמצא שכל ברכות הנהנין
שמחה היא לכל העולמות ,וכולם נשמרים למעלה ולמטה' .כדין כד סליק נהורא,
מחמשת מיני דגן ונאפו בתנור ,ויש כמה שלפניהם אינן אלא מדרבנן .ובמשנה
עמא קדישא מקדמי לבי כנישתא ,בלבוש יקר ,בחדוה ,מתעטרין בעטרא קדישא
מיני מאפה הנקראים "פת" ,וגם "פת (ברכות ל"ה ע"א) קבעו חז"ל ברכות כלליות
דלעילא' – כשמאיר היום בשבת בבוקר ,ישראל מקדימים לבית הכנסת בבגדי
הבאה בכיסנין" נקרא פת ,ואם כן – בורא פרי העץ על פירות האילן ובורא
שבת ובשמחה ,ומתעטרים בעטרה קדושה של מעלה' ,והיא רוחא דקיימא עלייהו לכאורה יש בהם מציאות של סועד הלב,
לתתא' – הרוח היורד מלמעלה ושורה עליהם' .משבחין בשירה ותושבחן ,וסלקין פרי האדמה על פירות הארץ – והוציאו
שכך טבע הבריאה שדגן שנאפה נותן מן הכלל שני דברים :היין ,שמברכין
תושבחן לעילא ,ועילאין ותתאין כולהו בחדוה ,ומתעטרן כולהו כחדא'' .פתחו סעד ללב ,וא"כ לכאורה היה לנו לברך עליו בורא פרי הגפן ,והפת ,שמברכין
עילאי ואמרי ,זכאין אתון עמא קדישא בארעא ,דמאריכון מתעטר בכו ,וכל חיילין עליהם המוציא אף שעירבו בהם דברים עליה המוציא לחם מן הארץ .ופירש"י:
קדישין מתעטרין בגינייכו' – אשריכם עם קדוש בארץ ,שאלקיכם מתעטר בכם, מתוקים. 'שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו'.
וכל חיילות הקודש מתעטרים בשבילכם .זהו מעט מדברי הזוה"ק לידע גודל הענין,
ובשיעורים הבאים נעתיק עוד מה שנפעל כשיהודי מקדים לבוא לבית המדרש מעשה דרב יהודה ומחלוקת רבי והיינו דמעיקר הדין די בברכה כללית,
מונא שלא יהנה אדם מן העולם הזה בלא
ואומר שירות ותשבחות לבורא.
ובאמת כן היא שיטה אחת בגמ' (מ"ב ברכה ,אלא שבדבר שיש בו חשיבות
אבל עדיין צ"ב מדוע דוקא בשבת .ואת הטעם נבין מהמשך דברי הזוה"ק ,שמביאם
ע"א)" :רב יהודה הוה עסיק ליה לבריה קבעו לו חכמים ברכה מיוחדת.
בספר יושר דברי אמת (אות נ"ח)' :האי יומא יומא דנשמתין איהו ,ולאו יומא דגופא'
בי רב יהודה בר חביבא" – היה עוסק וחשיבות היין מבוארת בגמ' (ל"ה ע"ב)
– יום של נשמות הוא ולא יום של גוף .וכי אין גוף? ומבאר ביושר דברי אמת' :רצה מקרא ד"ויין ישמח לבב אנוש" ,שיש בו
לומר ,שמאיר שורש הנשמות על הנשמה שבגופם' .כל ימות השבוע יורדת הארה בשידוך לבנו עם בתו של רבי יהודה בר
חביבא (כפירש"י בכתובות)[ ,ואגב ,מצינו מדת שמחה; [וגם על מיץ ענבים מברכין
מסוימת לנשמה מעולם הנשמות ,אבל בשבת יורדת הארה גדולה הרבה יותר' ,והם הגפן ,שהוא "מין המשמח" ,אף
נכספים אליו ,וזה נקרא תוספת נשמה יתירה ,וכל זה נרגש בתפלה'. כאן ששני המחותנים נקראו בשם אחד,
ומזה ראיה שאין קפידא בזה]" .אייתו שלמעשה הוא בעצמו אינו משמח].
המשך בעמ' ג' ← המשך בעמ' הבא ←
המשך פרדס ההלכה
אבל באמת מבואר בראשונים ,שיש כאן מחלוקת שיטת הרמב"ם לקמייהו פת הבאה בכסנין" – כמו שמביאים היום
בגדר הדבר :דלרבינו יונה בציורו של הרמב"ם ונחלקו הראשונים בפירוש פת הבאה בכיסנין, ל"לחיים" ,ושמע רב יהודה שמברכין עליה
מברכין המוציא ,וכן להרמב"ם בהציור של רבינו ושלש שיטות בדבר בשלש דרכים .שיטת הרמב"ם, המוציא" .אמר להו :מאי 'ציצי' דקא שמענא?,
יונה .וראיה לזה ממה שסיים המחבר "והלכה שהמדובר בעיסה עצמה :דהנה בצק של לחם רגיל דילמא המוציא לחם מן הארץ קא מברכיתו .אמרי
כדברי כולם" ,דאם אינו אלא ציור פשוט של שעושים לאכול פת בסעודה ,הוא עשוי ע"י קמח ליה :אין ,דתניא רבי מונא אמר משום רבי יהודה
המציאות שבימיהם ,מאי "הלכה" שייך כאן? אלא ומים ואולי מעט מלח וצוקער; אבל פת הבאה פת הבאה בכסנין מברכין עליה המוציא ,ואמר
ודאי מחלוקת היא. בכיסנין היא שעירבו בעיסה עצמה מתיקות ,כגון שמואל הלכה כרבי מונא .אמר להו :אין הלכה
ומה שנקטינן להלכה ככל הדעות להלכה הוא עוגיות של בצק עבה שעירבו בו צוקער ,שמן ומי כרבי מונא ,איתמר".
כמבואר בב"י ,דכיון דברכות מדרבנן ,יש להקל פירות ,שהבצק עצמו הוא בצק מתוק. והנה שיטת רבי מונא מובנת היטב ,שהרי
ולתפוס בכל שיטה את הקולא .נמצא שמה ושיעור התערובת לשיטה זו ,כתב המחבר ,שיהיה במציאות יש בה סעידת הלב .וטעמא דרב יהודה
שמברכין מזונות על כל המינים אינו משום שהדבר טעם המי פירות או התבלין ניכר בעיסה ,דהרי גם צ"ב .וקיי"ל כרב יהודה ,שבפת הבאה בכיסנין
ברור ,אלא משום ספק ברכות להקל. כל לחם גמור של ימינו הרי מעורב בו מעט מלח נסתלקה מעלת המוציא וחוזרת לברכתה
ביאור המחלוקת וצוקער ובודאי אין זה עושה שברכתו יהא מזונות, המקורית כתבשיל של דגן.
ויש לבאר המחלוקת בעזהשי"ת לפי היסוד הנ"ל ולשון כיסנין הוא מלשון "כיס" ,שעצם העיסה תנאי נוסף – שיהא ניכר שקובעין עליו
דצריך שיהא ניכר שדרך פת זה אינו לשם קביעות מחזיק בתוכו צוקער וכדומה. סעודה
סעודה ,דבעינן שיהא ניכר שאין קובעין עליו שיטת רבינו יונה בשם הר"ח ומבואר בראשונים ,וכן מבאר הגר"ז בשו"ע הרב,
סעודה .דלרבינו יונה בעינן שהמתיקות תיראה אבל רבינו יונה בשם ר"ח מפרש ,שהעיסה עצמה שכדי לברך הברכה המיוחדת אין די במה שיש בו
בעין ,כיס ממולא שרואים בו התפוחים או היא עיסת פת רגילה ,אלא שקודם האפיה תנאי דסועד הלב ,אלא צריך עוד תנאי – שדרך רוב
הקאקא"ו ,אבל מתיקות המעורבת בעיסה אינה ממלאים אותה בדברים מתוקים – שקדים, בני אדם לאכול מין זה לשם סעודה .וז"ל' :במה
ניכרת .והרמב"ם סובר להיפך ,דעיקר ההיכר הוא אגוזים ,צוקער או תפוחים – ו"כיסנין" הוא לשון דברים אמורים ,בלחם גמור שדרך בני אדם לקבוע
שהעיסה עצמה תהיה מתוקה .ולשיטת רב האי "כיס" ,שעשאוה ככיס ממולא ,כגון ראגעלע"ך סעודתם עליו ,אבל מיני לחמים ...שאין דרך רוב
גאון ההיכר הוא באופן צורת אכילת הפת, וקאקא"ש קעי"ק שהבצק שלהם הוא כבצק חלה, בני אדם לקבוע סעודתם עליהם אין מברכין
שאוכלים אותו באופן של "כוסס" ולא כדרך וכל מה שעושה אותם לעוגה הוא רק המילוי. עליהם המוציא וברכת המזון' ,אלא מזונות ומעין
אכילת פת רגילה. שלש.
ובט"ז (ס"ק ו') כתב' :פירוש ,שרבינו יונה מפרש,
אוכל עוגה באמצע הסעודה שהעיסה עצמה נלושה במים ,אלא שמילאוהו ונראה בביאור הדבר ,דכדי שתתוסף ברכה מיוחדת
בצוקר או דבש או אגוזים ,ובכלל זה מה שעושין צריך שיהא טעם הברכה ניכר לעין כל .וכשהמאכל
ומעתה שנתבאר דמה שנקטינן הלכה כדברי כולם
בפורים עיסה רחבה וכפולה ועושין בה שומשמין'. אין משתמשין בו לעולם לסעודה ,אין הדבר ניכר,
הוא מצד ספיקא דרבנן ,יתבאר היטב מה שהביא
[ונראה שזהו מקור ה"המן טאש" ,שהוא כיס ואין מברכין עליו ברכה מיוחדת .נמצא דבעינן
הביאור הלכה משמיה דרעק"א :האוכל עוגה בתוך
ממולא מבצק חלה .ושורש המנהג ,כמדומה ,ממה תרתי :שיהא סועד במציאות ,דהיינו דגן שנאפה,
הסעודה אחר שבירך המוציא ,אז הכלל הפוך – אם
יש בה כל הג' הצדדים יחד ,כגון ראגעל"ע מבצק שכתב הרמ"א בהל' פורים לאכול מאכל זרעונים, ושיהא ניכר שמשתמשין בו לכך.
מתוק ויש בה גם מילוי ,והבצק הוא בצק דק כמו ולכן מילאוהו בשומשמין]. ולכן פת הבאה בכיסנין ,שאוכלים אותה בני אדם,
,flaky doughאז לכו"ע היא פת הבאה בכיסנין ויש לדון לשיטת ר"י במילוי של בשר ,דגים או בלשון הראשונים והמשנ"ב' ,לתענוג ולמתיקה'
ומברכין עליה ,כי אינו נפטר בברכת המוציא .אבל גבינה .וזו השאלה של ברכת פיצ"א ומיני turnover ולא לסעוד את הלב ,אין לה ברכת המוציא ,ובודאי
אם אין בה אלא צד אחד בלבד ,כגון שעיסה העשויים מבצק פת שאינו מתוק ,ובזה נחלקו אינה גרועה מתבשיל של דגן ,ומברכין עליה עכ"פ
מתוקה היא אבל אין בה מילוי ,או עיסה רגילה הט"ז והמג"א (לקמן סעי' י"ז) ,ובעזהשי"ת נבאר שם. מזונות .אמנם אם אכל ממנה שיעור קביעות
היא ויש בה מילוי ,הרי לשיטה האחרת היא פת סעודה חוזרת מעלתה ,וזהו נידון בפני עצמו
שיטת רב האי גאון – כעבים יבשים שנבאר בעזהשי"ת לקמן.
גמורה ונפטרת בברכת המוציא ,וספק ברכות
להקל. ושיטה שלישית היא שיטת רב האי גאון ,דאין קושיית הגר"ז – ברכה אחרונה דאורייתא
צריך שיכניסו בה דבר מתוק כלל ,אלא קמח ומים
ביאור ענין ספק ברכות "להקל" בזה רגילים ,ורק שעשאוה בצורה שאין רגילין לקבוע אמנם הקשה הגר"ז ,דכל זה ניחא בברכה ראשונה
הט"ז הביא (ס"ק ז') דברי הב"י' :וזה ענין הלכה עליה סעודה ,והצורה לבדה מספיק שיהא נחשב שהיא מדרבנן ,אבל ברכה אחרונה על הפת היא
כדברי כולם ,כיון דמדרבנן הוא יש להקל כדברי בגדר פת הבאה בכיסנין .ומשל לדבר – קרעקער"ס ברכת המזון מן התורה ,וכיון שפת הבאה בכיסנין
כולם'' ,ובין עיסת כיסנין הממולאים מדברים קטנים או דייע"ט קרעקער"ס שהם עשויים רק נקראת "לחם" ויש בה סעידת הלב ,כיצד יכלו
המתוקים ,ובין עיסה שעירבו בה מי פירות מקמח ומים בלבד ,ואעפ"כ ברכתם מזונות ,מפני חכמים לעקור ממנו ברכת המזון שהוא
ותבלין ...יש להם דין כיסנין שמברכין עליהם שאין אוכלים אותם לסעודה אלא כמו "נאש" מדאורייתא ולפוטרה בברכה אחת מעין שלש?
מזונות' .והקשה הב"ח ,מאי "קולא" שייך כאן? בעלמא .ולשיטתו "כיסנין" הוא מלשון "כוסס", ותירץ הגר"ז ,דבאמת גם מן התורה די בברכה
הלא אלו ואלו ברכות הן ,ואין מזונות קלה שאינם עשויים כחלה שיש בה תוך רך וקרום ,אלא אחת מעין שלש' ,שהרי לא נאמר בתורה אלא פעם
מהמוציא (ובדיעבד בירך מזונות על הפת יצא) ,ומשני עשויים לכסיסה. אחת :ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ
הצדדים יש חשש שאינו מברך הברכה הנכונה – וזה לשון המחבר (סעי' ז')' :יש מפרשים פת העשויה הטובה אשר נתן לך' ,ודורשין מיניה על המזון ,על
ואין כאן קולא וחומרא. הארץ ,ו"אשר נתן לך" – זה המקדש; 'אלא
כמין כיסים שממלאים אותם דבש או סוכר
ותירץ הט"ז' :ולי נראה דלא קשה מידי ,דודאי שחכמים תיקנו לברך על כל אחת בפני עצמה ,ולא
ואגוזים ושקדים ...ויש אומרים שהיא עיסה
ברכת בורא מיני מזונות פוטר הכל ,אפילו עיסה, תיקנו אלא בלחם שקובעין עליו סעודה'.
שעירב בה דבש או שמן או חלב או מיני תבלין
אלא שמתנאי חשיבות הפת קבעו עליו המוציא ואפאה ...ויש מפרשים שהיא פת שעושים אותה ואף להשיטות שמן התורה צריך לברך דוקא שלש
ושלש ברכות; נמצא כל שאינו ברור שיש שם כעבים יבשים וכוססין אותם ...והלכה כדברי ברכות יש ליישב ,דהחיוב מן התורה אינו אלא
חשיבות ,יש להקל שלא להצריך המוציא ,ויש גם כולם'. כשאכל כדי שביעה ,ובפת הבאה בכיסנין אין דרך
שם חומרא שלא להכניס עצמו בספק שלש ברכות'. לאכול שיעור שביעה ,ונמצא שגם ברכה אחרונה
"והלכה כדברי כולם" שלה מדרבנן.
והיינו שמזונות היא הברכה הפשוטה ,והמוציא
והנה לכאורה היה נראה דאין כאן מחלוקת
היא הוספה מחמת חשיבות סעידת הלב .וא"כ
להלכה ,אלא כל אחד מתאר המאכל שהיה בימיו.
כשיש ספק אם יש כאן אותה חשיבות ,אין מצריכין
המשך בעמ' ד' ←
|| ב ||
המשך פרדס השבת
לכוון בהן יותר ,שבאבות מייחדים שמו יתברך ומקבלים נוסח הברכה שלאחר פסוקי דזמרה ארוך יותר ,דהיינו ומעתה מובן ,שכשיהודי אומר מזמורים ופסוקים מתקרבת
אלקותו ,ובמודים מייחדים כל חיינו לרבונו של עולם. מ"נשמת" ועד סוף "ישתבח" .ולכן כתב המשנ"ב (סי' תפ"ח) לגבי נשמתו לרבונו של עולם ,ובשבת שהנשמות מאירים ביותר
ואם בא לשחות בשאר ברכות תחילה וסוף "מלמדין אותו שלא יו"ט' :וכן אומרים ברכת נשמת כמו בשבת' – ברכה היא ,לא מלמעלה ,קבעו יותר מזמורים ,פיוטים ושירות ,שבהם הנשמה
ישחה" (סי' קי"ג סעי' א') .והקשו התוס' ,מה איכפת לן? ותירצו שני מזמור ולא פיוט .ומשום הכי נוסחנו בשבת "ובכן ישתבח מוציאה את דביקותה .וז"ל היושר דברי אמת' :לפי זה אם יש
תירוצים :א' ,שע"י ריבוי שחיות יחשבו ההמון שכל השחיה שמך" ,ולא "ישתבח" כפתיחת הברכה שבכל יום ,שהרי הברכה שכל לך תבין ,שעיקר יום השבת הוא להתדבק בהשם יתברך
אינה אלא רשות ,ונמצא שאף השחיות שקבעו חז"ל יעקרו .ב', כבר התחילה בנשמת. בתפלה ותורה ,לכך צריך ליזהר בתפלת שבת מאוד מאוד ,כי
'דחיישינן ליוהרא' – שהרי אמרו בגמ' שהדיוט שוחה כפי זה עיקר השבת ,לא כמו שחושבין המון עם שאינם חרדים על
דינים היוצאים מזה להלכה דבר השם יתברך ומזלזלין בתפלה ...אבל האמת הוא כמו
שקבעו ,אבל כהן גדול שוחה בסוף כל ברכה ,והמלך בתחילת
כל ברכה וסופה ,וככל שהאדם גדול יותר צריך להשפיל עצמו ולפי"ז יוצאות כמה נפק"מ למעשה .א .עניית אמן – באמצע שכתבתי ,וכל זה הם דברים אמיתיים בנויים על פי דברי חז"ל
יותר; וא"כ המשפיל עצמו יותר ממה שתיקנו חז"ל ,מראה על פסוקי דזמרה מותר לענות אמן ,ואף על "קל חי העולמים" של בזוהר ואריז"ל'.
עצמו שהוא גדול. הש"ץ; אבל אם כבר התחיל "ישתבח שמך לעד מלכנו" אינו ובאור זרוע (הל' שבת סי' מ"ב) מביא מהתוס' בסנהדרין (ל"ז ע"ב):
ובגמ' (ל"א ע"א) איתא על רבי עקיבא ,כשהיה מתפלל ביחיד עונה ,שבאמצע ברכה אין עונים אמן .וכן באמצע ברוך שאמר נאמר במלאכים "שש כנפים לאחד" ,והכנפים הן כלי שבו
אינו עונה על "מלך מהולל בתשבחות" (עי' סי' נ"א ,משנ"ב ס"ק ב', אומרים שירה ,ובכל יום אומרים שירה בכנף אחרת .וכשבא
"אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת ,מפני כריעות
והשתחויות" .והקשו התוס' הלא אסור לשחות? ותירצו, ובה"ל ד"ה המתחיל) .ואם נשמת הוא חלק מהברכה ,גם באמצע שבת אומרים המלאכים לפני הקב"ה אין לנו כנף לומר בה
דהאיסור אינו אלא בתחילת ברכה ובסופה ,אבל באמצע מותר נשמת אינו עונה אמן כדין באמצע ברכה. שירה ,ואומר להם הקב"ה ,בשבת איני צריך לשירתכם ,כמו
– שהרי באמצע אין דין חז"ל לשחות ,ולא שייך לא עקירה ולא ב .אשר יצר – דעת המשנ"ב (סי' נ"א ס"ק ח') שהיוצא מבית הכסא שנאמר "מכנף הארץ זמירות שמענו" – כאן בארץ יש לי עם,
יוהרא .וכן פסק השו"ע (סי' קי"ג). באמצע פסוקי דזמרה יכול לברך אשר יצר' ,וכן כל ברכת והם יאמרו שירה .הרי שבשבת שירת ישראל גדולה כל כך עד
הודאה מותר לברך' ,שנעשית חלק מהשבח שבפסוקי דזמרה; שהיא דוחה את שירת המלאכים.
ובגמ' (ל"ד ע"ב)" :הכורע בהודאה הרי זה מגונה" – "בהודאה של
הלל ובהודאה של ברכת המזון" ,ופירש"י :השוחה ב"הודו לה' אבל באמצע ישתבח אסור ,שהוא באמצע נוסח ברכה .ולפי"ז, "נשמת כל חי" – מחברו וטעם אמירתו בשבת
כי טוב" שבהלל ,או ב"ועל הכל ה' אלקינו אנחנו מודים לך" קודם נשמת יכול לברך ,אבל משהתחיל נשמת ,או כשעומד
ב"שוכן עד" ,לא יברך. ואחת מן ההוספות בשבת היא "נשמת כל חי" ,שכבר נזכר בגמ'
שבברכת המזון .והוסיף ר"י ,שהוא הדין ב"לך לבדך אנחנו
ג .שיר המעלות ממעמקים – פסק המטה אפרים שבימים (פסחים קי"ז ע"ב – קי"ח ע"א) .וברוקח איתא שאנשי כנסת הגדולה
מודים" שבנשמת .וכן פסק המחבר (סי' קי"ג סעי' ג') ,וכן העתיק
הנוראים ,כשהש"ץ אומר "שיר המעלות ממעמקים" והיחיד חיברוהו – עזרא ובית דינו ,שקבעו את כל נוסח התפלה
כאן (סי' רפ"א סעי' א')' :אין לשחות כשאומר ולך לבדך אנחנו
באמצע פסוקי דזמרה ,רשאי לאומרו עמהם ,שהרי מוסיף שיר. והברכות' ,ומהם כמה נביאים' .ומוסיף הרוקח ,שנוסח נשמת
מודים ,שאין שוחין אלא במקום שתקנו חכמים'.
ולפי"ז אין זה אלא קודם נשמת ,אבל באמצע נשמת לא יאמרנו. חיברו עוד קודם שקבעו את ברכות השחר – "אלקי נשמה",
ביאור הט"ז – "מגונה" ולא איסור "פוקח עורים"" ,מתיר אסורים"" ,זוקף כפופים" – ולכן כולם
אמנם מדברי הרמב"ם משמע שאינו כן ,שבסדר התפלות בסוף
רמוזים בנשמת" :והזוקף כפופים"" ,והמתיר אסורים" וכו'.
והקשה הט"ז (סי' קי"ג ס"ק ג') ,הלא אין זה תחילה וסוף של ברכה ספר אהבה מעתיק נוסח ישתבח ,ומוסיף 'ובשבת נהגו העם
להוסיף לפני ברכה זו' – ומעתיק כל נוסח נשמת ,ומשמע ועוד מבאר הרוקח ,שהכניסו בנשמת גם תפלות שהיו מקובלות
אלא הרי הוא באמצע הברכה ,שאז הלא מותר לשחות? ותירץ:
שנשמת אינו חלק מהברכה ,ולדבריו יכול לומר אז שיר בידם מן הקדמונים" :בפי ישרים תתרומם ,ובשפתי צדיקים
באמת אין כאן איסור ,ולכן נאמר "הרי זה מגונה" – שאינו ראוי
המעלות ,לברך אשר יצר ולענות אמן .אבל כיון שאין זה אלא תתברך ,ובלשון חסידים תתקדש ,ובקרב קדושים תתהלל" –
לעשות כן .והביאור הוא ,משום ד"מודה" יש בו שני פירושים:
דיוק ברמב"ם ,משמעות הפוסקים כהתוס' ,וכן משמע יצחק ורבקה תיקנום ,ולכן ראשי התיבות ישרים צדיקים
לשון הכנעה ,כמו "ומודה רמי בר חמא לר' יהודה" ,או לוה
במשנ"ב. חסידים קדושים – "יצחק" ,והאותיות האמצעיות של תתרומם
שמודה למלוה – שנכנע ואומר "אתה צודק"; ולשון שבח והלל,
תתברך תתקדש תתהלל – "רבקה" .ורמז לזה בספה"ק:
כמו "הכל מודים" – שאין כאן בפני מי להיכנע ,אלא כולם ד .הבא מאוחר ומדלג – כתב המשנ"ב (סי' נ"ב ס"ק ה') שבשבת
"ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו" – "לנכח" ר"ת נשמת כל חי,
משבחים את ההלכה. ידלג "למנצח" שלפני ברוך שאמר ,והביא מהחיי אדם (כלל י"ט
"אשתו" – אותיות תברך את שמך .וכתב הרוקח שהוא הגדול
וכלפי הבורא" ,מודים" הוא תמיד לשון שבח והלל ,ובברכות ס"ו) שנשמת חייב לומר ,ואינו יכול לומר תהלה לדוד ולהתחיל שבכל השירים ,ויש לאומרו בנעימה ובקול רם.
ההודאה שבשמו"ע תיקנו חז"ל פעולה של הכנעה ,אבל לא ישתבח כבימות החול' ,כמדומה ששמעתי בשם הגר"א' שהוא
ובטעם שהוסיפוהו בשבת ,כתב הטור משום שנזכרת בו יציאת
משום שזהו פירוש "מודים" .ולכן השוחה ב"לך לבדך אנחנו "ברכת השיר" .הרי שנשמת חלק מהברכה ,ואין להתחיל
מצרים .והלבוש כתב ,משום שבשבת יש נשמה יתירה ,וכמו
מודים" מראה שסובר ש"מודים" הוא לשון הכנעה ,ומראה ישתבח אלא מנשמת ,שכל זה ברכה אחת גדולה.
שנתבאר מהזוה"ק – לכן ראוי לומר "נשמת כל חי תברך את
עצמו כעם הארץ שאינו מבין פירוש המילות – ולכן "מגונה", ה .שהייה קודם נשמת – במשנ"ב (סי' נ"ג ס"ק ט') ע"פ המג"א: שמך" ,להורות שבחלק הנשמה הנוסף – בו מודים להשי"ת.
אבל אין בזה איסור גמור. יחיד שהגיע ל"ושמו אחד" קודם הש"ץ ,אף שהעולם נוהגים
אמנם יש להעיר ,דלפי"ז מדוע כתב המחבר כאן בסי' רפ"א להמתין כדי להתחיל ישתבח יחד ,אינו נכון ,שאין להפסיק בין נשמת – "ברכת השיר"
בלשון "אין לשחות ...שאין שוחין אלא במקום שתקנו חכמים", פסוקי דזמרה לברכה עליהם ,אלא יאמר ישתבח מיד ,וימתין במשנה (פסחים קי"ז ע"ב) על כוס רביעי "גומר עליו את ההלל,
שמשמע איסור ,וטעם זה הוא טעם האיסור שבתחילה וסוף אח"כ לענות על "קל חי העולמים" .ולכאורה בשבת ,אם נשמת ואומר עליו ברכת השיר" ,ובגמ' (קי"ח ע"א) :רב יהודה אמר
של ברכה ,ולא טעם ה"מגונה" שבט"ז ,ולמה שינה המחבר הוא תחילת ברכת ישתבח ,גם לנשמת לא ימתין .אבל לשון
"יהללוך" ,ור' יוחנן אמר "נשמת כל חי" .והקשו התוס' מדוע
מלשונו בסי' קי"ג ,וצ"ע. המשנ"ב שם' :וכן בשבת ,אם גמר פסוקי דזמרה קודם הש"ץ,
נקרא נשמת "ברכת השיר" ,ותירצו שכיון שקבעוהו לאומרו
יאמר ישתבח מיד' – ולכאורה היה לו לומר "נשמת מיד".
היוצא מזה ואפשר שכוונתו לברכת ישתבח ,שבשבת תחילתו הוא
בשבת בסוף פסוקי דזמרה ,נקרא "ברכת השיר".
◆ נשמת הוא חלק מברכת ישתבח ("ברכת השיר") .קודם נשמת מנשמת .ועוד אפשר ,שדין שהייה בין מצוה לברכה אינו מעכב וביאור הדבר :פסוקי דזמרה שחובה לאומרם בכל יום מתחילים
עונה אמן על "קל חי העולמים" ושאר אמנים; משהתחיל נשמת בדיעבד ,ולכן לענין דילוג והפסק בדיבור מחמירים ,משא"כ ב"יהי כבוד" ומסתיימים ב"ושמו אחד" שאחר "אז ישיר",
– כדין באמצע ברכה. ו"ברוך שאמר" ו"ישתבח" אינם מעצם פסוקי דזמרה ,אלא
לענין שהייה לא החמיר.
◆ היוצא מבית הכסא אחר שהתחיל נשמת – לא יברך אשר יצר ברכה לפניה וברכה לאחריה ,כמו בהלל שמברכים לפניו
עד אחר שמו"ע ,או לדעות אחרות עד אחר "קל חי העולמים". אין לשחות ב"לך לבדך אנחנו מודים" "לקרוא את ההלל" ולאחריו "יהללוך" .וכמו שפסק המחבר (סי'
◆ אין לדלג נשמת לעולם ,אפי' כשמאחר מאוד.
נ"ד סעי' א') ,ישתבח הוא ברכה ארוכה ,שהיה צריך לפתוח בברוך,
◆ "שיר המעלות ממעמקים" עם הש"ץ – מותר רק עד נשמת. בגמ' (ברכות ל"ד ע"א) :אלו ברכות שאדם שוחה בהן – באבות
ולענות "המלך" באמצע נשמת – מסתבר שרשאי ,וצ"ע. אלא שכיון שהיא סמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך.
תחילה וסוף ,ובהודאה תחילה וסוף .וענין השחיה ,מבואר
◆ אין לשחות ב"לך לבדך אנחנו מודים". במאירי ובשאר ראשונים ,שהיא פעולה של הכנעה והשפלה וחידשו התוס' ,שנשמת שתיקנו בשבת אינו הוספה על פסוקי
שמכניע ומשפיל עצמו לפני הרבונו של עולם .ודוקא באבות דזמרה ,אלא הוספה על הברכה – ברכת ישתבח בשבת
ובהודאה ,כתבו התוס' ,משום שהן הברכות העיקריות שצריך מתחילה מ"נשמת" .אנשי כנסת הגדולה תיקנו שבשבת יהא
|| ג ||
המשך פרדס ההלכה
ברכהמ"ז כהקיצור שו"ע ,אלא נהגו כהבית אפרים, שיטת הבית אפרים והדעת תורה – "כל את הברכה החשובה ,ונקראת מזונות "קולא" לא
שאינו ספק .ולכאורה סתירה היא. הפירושים אמת" משום שהיא קלה בעצמה ,אלא שאין צריך
ונראה פשוט ,דהשאלה אם השיטות מחלוקת הן והקשה בדעת תורה למהרש"ם (סי' קס"ח) ,שהעולם המוציא .ועוד ,דבברכה אחרונה ודאי מעין שלש
או לא ,היא גופא מחלוקת – בין הבית אפרים אינו נוהג כן' ,וצ"ע' .וכתב' :ויש לומר דכל היא הקולא ,שלא להכניס עצמו בספק שלש
והדעת תורה ובין הנוב"י ורעק"א – ולכן בכל הפירושים הם אמת ,וכן ראיתי בשו"ת בית אפרים' ברכות; וכיון שבברכה אחרונה אי אפשר לחייבו
מקום הולכים לקולא :באוכל פרעצל"ס עם עוגות – (או"ח סי' י"ב) .והיינו שאין כאן מחלוקת כלל ,אלא בברכהמ"ז ,ממילא גם בברכה ראשונה מברך
נקטינן שלא פליגי ,ואינו מברך אלא מזונות ועל כל אחד מפרש מה היו ה"כיסנין" שבגמ'; אבל כיון מזונות.
המחיה; ובעוגות בתוך הסעודה – נקטינן דפליגי, שיסוד הדין הוא שאין קובעין עליו סעודה ,אין היוצא מזה
וכבר נפטרו בהמוציא. חילוק אם הוא "כיס"" ,תערובת" או "כסיסה" –
◆ המוציא נתקן מחמת חשיבות הפת שהיא סועד
ראגעלע"ך ועוגות טשאקלא"ד טשיפ"ס בכל אופן שאין אוכלים אותו לסעודה הכל מודים
הלב ,ובתנאי שיהא ניכר שדרך רוב בני אדם
שברכתו מזונות.
ומה שעל ראגעלע"ך מברכים בתוך הסעודה ,הוא לקבוע עליה סעודה; ולכן פת הבאה בכיסנין,
משום שהכריע המשנ"ב שעיקר השיטה היא דתלוי ויש לדייק כן מלשון המחבר ,שלא כתב "יש להקל" שנאכלת לתענוג ,ברכתה מזונות ומעין שלש.
בהמילוי ,שהיא שיטת רוב הפוסקים .וז"ל הבה"ל: כבב"י ,אלא "והלכה כדברי כולם" .ועוד ,דבסעי' י"ג ◆ ג' שיטות בכיסנין :ממולאת במתיקה (רבינו
כתב המחבר "ירא שמים יצא ידי כולם" ,וכאן לא יונה) ,עיסה שנילושה במתיקה הניכרת בה
'ולדינא נראה ,דבאוכל דבר הנלוש בדבש ומי
כתב כן – הרי שכל אחד מודה לחבירו .ולפי"ז אף (רמב"ם) ,עבים יבשים כקרעקער"ס (רב האי
ביצים ...כגון לעקעך וקיכלעך ,או שאוכל כעבים גאון) – "והלכה כדברי כולם" מספק ,וספק
יבשים ,לא יברך בתוך הסעודה אפילו אוכלן האוכל שני המינים יחד אינו מברך המוציא
ברכות להקל.
לקינוח ...ואם אוכל מדברים הממולאים בפירות... וברהמ"ז .וגם המשנ"ב (בבה"ל ובשעה"צ) מביא את
המברך עליה בתוך הסעודה לא הפסיד ,דמשמע הט"ז הנ"ל ,ומ"מ מוסיף "אפשר דלא פליגי
דרוב פוסקים סוברים כן דזה פת כיסנין'. אהדדי" ,ואף שאינו מציין לבית אפרים ,ודאי ידע שיעורי הלכות ברכות – המשך
וקאקא"ו הרי הוא כמו מילוי פירות .זאת ועוד, שיש צד כזה. סי' קס"ח סעי' ז' | שיעור יום ב' פרשת לך לך
שבראגעלע"ך של היום יש גם תערובת בעיסה, קעי"ק וקוקי"ס בתוך הסעודה
נמצא שיש בזה שתי שיטות יחד ,ויש מהאחרונים ועיקר הנפק"מ ביסוד זה :הכל יודעים שדברים פרדס השאלות
שהכריעו דאם יש בו ב' שיטות אלו כבר נחשב פת
הבאים לקינוח שלא מחמת הסעודה – קענדי"ס, שאלה :האוכל בבת אחת כזית פרעצל"ס וכזית
הבאה בכיסנין לענין זה .ועוגה שעיסתה בלילה עוגה – האם מברך ברכת המזון?
אייזקרי"ם ,טשאקלא"ד ,פאטעיט"א טשיפ"ס–
רכה – מארבע"ל קעי"ק ,ספאנדז"ש קעי"ק מברכים עליהם בתוך הסעודה שהכל או האדמה, שאלה :עוגות וראגעלע"ך שמביאים לקינוח
ובראוני"ס ,ברכתם מזונות בודאי מטעם אחר
שאינם ממאכלי הסעודה אלא "נאש" בעלמא. בסוף הסעודה – האם מברכים עליהם?
כאשר יתבאר בשיעורים הבאים. ולכאורה גם עוגה שמביאים לקינוח יברך עליה
ונשאלתי על טשאקלא"ד טשי"פ קוקי"ס ,ונראה מזונות. האוכל שני מינים יחד
שיש בהן שתי המעלות – א' ,תערובת מתיקות
אך כתבו הדגול מרבבה ורעק"א :כל מה שמברכים הנה נתבאר שלפי הב"י והט"ז ,שלש השיטות בפת
בהעיסה גופא ,ב' ,הטשאקלא"ד טשיפ"ס הם מזונות הוא מכח הספק ,והקולא היא מזונות כנגד הבאה בכיסנין – מילוי (ר"י) ,תערובת בעיסה
כמילוי שהם עיקר העוגה ושמה עליה ,ואינם כמו המוציא [כמו שנתבאר לעיל]; אבל בתוך הסעודה (רמב"ם) ,קרעקער"ס ופרעצעל"ס שכוססין אותם
שנותנים צימוקים שבחלה שהם רק טפל ,ולכן יש
שכבר בירך המוציא ,אז נמצא הקולא הפוכה – (רה"ג) .וג' דעות הללו מחלוקת הן ,ולכל שיטה
לברך עליהם בתוך הסעודה ,משא"כ כאן ולכן יש והיינו שהקולא היא שלא לברך כלל ,שמא היא האופן האחר הוא המוציא ,אלא שמספק דרבנן
לברך עליהם בתוך הסעודה .וכן עוגות עם
המוציא וכבר נפטרה. מקילין ,וזהו "והלכה כדברי כולם" – שעל עוגות,
ספרינקל"ס יש בהם ב' שיטות ,תערובת בהעיסה
וכתבו דלכן אינו מברך עליה אלא כשיש בה כל ואפילו על ראגעלע"ך העשויים מעיסת חלה ,וכן על
עצמה והספרינקל"ס הוי כמילוי .אמנם עוגת דבש קרעקער"ס ופרעצעל"ס ,מברכים מזונות.
פשוטה – אין מברכים עליה בתוך הסעודה. שלש השיטות – א' ,מילוי ,ב' ,תערובת בהעיסה ,ג',
כסיסה .והיינו כגון וועיפע"ר ,שיש בו מילוי, ולפי"ז העלו הפוסקים דבר נפלא :דאף שהאוכל
היוצא מזה עיסתו מתוקה ,והוא נכסס; וכתב בפסקי תשובות קוק"י מתוקה לבדה מברך מזונות כהרמב"ם,
◆ האוכל כזית פרעצעל"ס וכזית עוגות – מברך
שכן הוא בעפ"ל שטראד"ל ,שהוא ממולא ,עיסתו והאוכל פרעצ"ל לבדו מברך מזונות כרה"ג .אבל
מזונות ועל המחיה ,ולא המוציא וברהמ"ז (כבית מתוקה ופריכה .אבל עוגה שאין בה אלא תערובת, האוכל את שניהם ,ויש בו כזית מכל אחד ואחד,
אפרים ודעת תורה ,ודלא כקיצור שו"ע). ואפילו ראגעלע שיש בה מילוי ותערובת אך אין בה בודאי מחויב בהמוציא ,שהרי לר"י שניהם
◆ בתוך הסעודה יש חילוק :עוגות מתיקות רגילות, כסיסה – לדבריהם לא יברך. המוציא ,ולהרמב"ם הפרעצ"ל המוציא ,ולרה"ג
פרעצעל"ס וקרעקר"ס ,אין מברכים עליהם ,אפי' אבל לשיטת הבית אפרים והדעת תורה ,שג' העוגה המוציא[ .ואין חילוק אם אוכלם כאחד או
אוכל אותם לקינוח .אבל ראגעלע"ך ,וכל מיני השיטות כל אחד מודה לחבירו ,בודאי מברך בזה אחר זה] .וכ"כ בקיצור שו"ע' :באוכל יחד שני
כיסנין ממולאים ,וכן עוגות טשאקלא"ד טשיפ"ס מינים ...ממה נפשך' מברך המוציא ,ואם אכל כזית
מזונות גם בתוך הסעודה .וזהו שכתב המשנ"ב על
וספרינק"ל קוקי"ס מברכים עליהם מזונות .עוגה
דברי הדגו"מ ורעק"א "אפשר דלא פליגי אהדדי". מזה וכזית מזה – מברך ברכהמ"ז.
מבלילה רכה – מברכים עליו באמצע הסעודה.
ישוב מנהג העולם ולפי"ז יוצא חידוש גדול למעשה ,שהאוכל כזית
קרעקער"ס וגם כזית עוגות ,יתחייב בברכהמ"ז.
והעולם נוהג שעוגות הבאות לקינוח אין מברכים
ונקודה זו יש ללמוד ממנה לכל הענינים :כל
עליהן – כהדגו"מ ,שהוא ספק .ולאידך באוכל כזית שהסיבה לברך מזונות היא מספק ,הרי כשיש לפניו
פרעצלס וכזית עוגיות ,אין שום אדם שמברך שני המינים יש כאן המוציא בודאי.
התודה והברכה
לידידנו הנכבדים שהשתתפו בהוצאות הגליון
הגליון השבוע נתנדב ע"י ידידנו
הרה"ח ר' יוחנן גראס הי"ו יפנה להגבאים הי"ו
יזכה לרוב ברכה והצלחה בכל מעשי ידיו
ולראות רוב נחת מכל יוצ"ח
