gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קול דודי · Kol Doidy — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: קול דודי · Kol Doidy

שבוע: לך לך (2026-10-19)

קול דודי · Kol Doidy — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון ק"ע – לך לך תשפ"ז‬ ‫ויש לבאר ע״פ המבואר ברמב״ם פ״א מהל׳ עבודת כוכבים‪ ,‬שאברהם הכיר את‬ ‫בוראו בכח עצמו‪ ,‬שיבר צלמי אביו ופרסם אלקותו במסירות נפש בבבל ואח״כ‬ ‫ואעשך לגוי גדול וגו' והיה ברכה (י"ב ב')‪.‬‬ ‫בא״י‪ .‬והראב״ד מקשה‪ ,‬הלא קדמו לו שם ועבר‪ ,‬ומבארים הראב״ד והכ״מ דשם‬ ‫ברש"י ד"א ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלקי אברהם ואברכך וכו' יכול‬ ‫ועבר נשארו בתוך כותלי הישיבה‪ ,‬ואילו אברהם יצא לפרסם שם שמים ברבים‪.‬‬ ‫יהיו חותמין בכולן ת"ל וכו' בך חותמין ולא בהם‪ ,‬נראה דהענין הוא שזכות‬ ‫ובזה יובן המו״מ שבין מלכי צדק לאברם‪ .‬מלכי צדק‪ ,‬שהוא שם בן נח‬ ‫אאע"ה אין לו דומה דהוא מעצמו הכיר אלקיו אלא דעדיין לא זכה לגמרי וע"כ‬ ‫כפירש״י‪ ,‬נקרא ״כהן לא־ל עליון״ בלי ״קונה שמים וארץ״‪ ,‬שעבודתו היתה בינו‬ ‫ישמעאל נולד ממנו וכן יצחק נולד ממנו עשו ורק ביעקב היה הזכות של האבות‬ ‫להקב״ה ולא בפרסום לחוץ‪ .‬והוציא לחם ויין‪ ,‬שפירש״י שהם רמז למנחה‬ ‫גדול כבר כ"כ שלא נמצא פסול בזרעו ואז למפרע נתברר זכותו של אאע"ה וזה‬ ‫ונסכים‪ ,‬להורות לאברם שעיקר העבודה להתקדש ולהתעלות במדרגת הכהונה‬ ‫מה שאומרים כאן דאחרי שכל האבות הוזכרו בהאי קרא יכול יהיו חותמין‬ ‫לעבודת המקדש‪ .‬אבל בברכת אברם הוסיף ״קונה שמים וארץ״‪ ,‬וכפירוש הכלי‬ ‫בכולם ונאמר דזכות כולם שוה וע"כ לסוף ג' דורות כל תולדותם צדיקים ת"ל‬ ‫יקר שאברהם פרסם שם ה׳ ועשאו כביכול קונה שמים וארץ בעיני הבריות‪.‬‬ ‫והיה ברכה בך חותמין ולא בהם דסו"ס זכותך גדולה משלהם רק דהוצרך לסיוע‬ ‫ובזה יתיישב אולי שהקדים ברכת אברם לברכת ה׳‪ ,‬אף שבאוהחה״ק מביא‬ ‫זכותם להשלים שלמות התולדות וזה מה שאמר הנביא יעקב אשר פדה את‬ ‫מהמדרש שהיתה עליו טענה שהקדים העבד לרבו‪ ,‬די״ל שבכוונה הדגיש תחילה‬ ‫אברהם דע"י יעקב נתגלה למפרע כחו של אברהם‪.‬‬ ‫עבודת אברם בגילוי ובמסירות נפש‪ ,‬ולבסוף אמר ״וברוך א־ל עליון אשר מגן‬ ‫ואעשך לגוי גדול וגו' והיה ברכה (י"ב ב')‪.‬‬ ‫צריך בידך״‪ :‬שאחרי כל עבודתך וזכויותיך עדיין אתה צריך הגנה מן השמים‪,‬‬ ‫ברש"י דהדרך ממעט פריה ורביה והשם והממון ואח"כ ד"ה והיה ברכה‬ ‫דהמפיץ מעינות הקדושה בחוץ עלול להכניס הקדושה בקליפה ולחזקה‪ ,‬ומנין‬ ‫הברכות נתונות בידך עד עכשיו היו בידי ברכתי לאדם ונח ומעכשיו אתה תברך‬ ‫שתזכה תמיד לנסים שישמרוך‪ .‬וממילא טען שאולי עדיפה דרכו‪ ,‬שלא לצאת‬ ‫את אשר תחפוץ‪ .‬ונראה לפרש דמה שבירך אדם היינו בממון דנתן לו את כל‬ ‫כ״כ בפרהסיא‪.‬‬ ‫הארץ וכמו שאמר לעיל (א' כ"ט) הנה נתתי לכם את כל עשב וגו' אבל לגבי‬ ‫אולם אברם לא קיבל עצתו‪ ,‬שכבר ידע שיתן לו הקב״ה אות ומצוה לשמרו‬ ‫פריה ורביה לא נתקיים אצלו דבא המבול וכילה את כל בניו ואצל נח בירך אותו‬ ‫מצות מילה‪ ,‬שניתנה לו בקרוב אח״כ‪ ,‬ובכחה יוכל לפרסם אלקותו בריש גלי בלי‬ ‫בפריה ורביה דכל באי עולם הם בניו ובשניהם לא נתברכו בשם וע"כ אצל‬ ‫לירא מן הקליפות והמקטרגים‪ .‬וכדי שיוכל לזלזל בעצתו לא רצה לקבלה בחנם‪,‬‬ ‫אברהם חוץ מהברכות שנתן לו כמו לאדם ונח והיינו ממון ופריה ורביה נתן לו‬ ‫אלא שילם עליה בנתינת מעשר מכל [עי׳ בשם הגדולים להחיד״א‪ ,‬בערך ר׳‬ ‫הקב"ה הברכות בידו שיתגדל שמו שהוא ראוי לברך אחרים‪.‬‬ ‫יהודה ארי׳ די מודינא‪ ,‬על ״ותפרעו כל עצתי״‪ ,‬שהמקבל מתנת חנם אינו יכול‬ ‫לזלזל בה‪ ,‬משא״כ המשלם עבורה יכול לעשות בה כרצונו]‪.‬‬ ‫וילך למסעיו וגו' (י"ג ג')‪.‬‬ ‫והוסיף אברם לומר למלך סדום ״אם מחוט ועד שרוך נעל״‪ ,‬שבזכות זה זכו‬ ‫ברש"י שני פירושים למדך דרך ארץ שלא ישנה אדם מאכסניא שלו ד"א‬ ‫ישראל לחוט של תכלת ולרצועה של תפילין (סוטה י״ז‪ .).‬התכלת מזכירה את‬ ‫בחזרתו פרע הקפותיו‪ .‬ויש לומר דשני הפירושים תלוים זה בזה דאם חוזר‬ ‫הרקיע וכסא הכבוד‪ ,‬בחינת עבודת מלכי צדק להתעלות במדרגה; ואילו‬ ‫לאכסניא שלו והוא מתכבד בו להכניס לביתו אורח גדול ומכובד בעשירות רק‬ ‫בתפילין נאמר ״וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך״‪ ,‬בחינת‬ ‫כדי שיוכל לפרוע הקפותיו נראה כרבית דמשום החוב נהנה בעל האכסניא‬ ‫עבודת אברם לפרסם שם שמים ברבים‪ .‬וע״כ אמר ״הרמתי ידי אל ה׳ א־ל עליון‬ ‫שחוזר ולן אצלו וע"כ אמרינן דלא ישנה אדם מאכסניא שלו אפילו אם אינו חייב‬ ‫קונה שמים וארץ״‪.‬‬ ‫לו כלום וממילא אין כאן רבית אם בא אצלו לשלם לו דבלא"ה היה בא אצלו‪.‬‬ ‫כמ״כ בחתן וכלה‪ :‬קודם חתונתם עבודתם להתעלות‪ ,‬להשלים ולהכין א״ע‪,‬‬ ‫הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי אם השמאל ואימנה ואם הימין‬ ‫בבחינת עבודת מלכי צדק; וכשנעשים איש ואשה וזכו — שכינה ביניהם‪,‬‬ ‫ואשמאילה (י"ג ט')‬ ‫ועליהם לקדש שם שמים שיראו הבריות האיך בונים בית לתפארת‪.‬‬ ‫כתוב אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד ואמרו ז"ל הרוצה להחכים‬ ‫ידרים והרוצה להעשיר יצפין דדרום מכוון נגד הימין וצפון כנגד השמאל [עי'‬ ‫ויאמר אברם אל מלך סדם הרמתי ידי וגו' (י"ד כ"ב)‪.‬‬ ‫כאן בת"א אם את לצפונא ואנא לדרומא וכו'] ואולי יש לפרש בדרך דרוש‬ ‫ברש"י לשון שבועה מרים אני וכו' וכן בי נשבעתי וכו' דרש"י מתקשה למה‬ ‫דאברם הציע ללוט לעשות עמו הסכם של יששכר וזבולון כיון דאנחנו שנינו‬ ‫נקט הפסוק לשון עבר כיון דעתה הוא דנשבע ומש"ה מביא דוגמאות דשייך‬ ‫עשירים כדאי שאחד לבד יעסוק בצאן ופרקמטיא והשני יעסוק בתורה וע"כ אמר‬ ‫לכתוב לשון עבר על ההוה אבל בת"א תרגם ארימית ידי בצלו וכו' היינו דלא‬ ‫ללוט אם אתה הולך לצד השמאל והיינו לצד העושר אז אני אלך לצד הימין לצד‬ ‫הרים ידו בשבועה אלא בתפילה וזה בודאי לא עכשיו הוא דהרים ידו בתפילה‬ ‫החכמה ואם להיפך אז להיפך מה כתוב אח"כ וישא לוט את עיניו וירא את כל‬ ‫אלא לפני כן התפלל שלא יצטרך לבא לידי מתנת בשר ודם כדי להתעשר וא"כ‬ ‫ככר הירדן כי כולה משקה וגו' שלא הסכים להנ"ל שראה חשיבות רק בדבר‬ ‫ניחא לשון עבר דהזכיר למלך סדום את תפילתו שכבר התפלל [וקצת תימה‬ ‫גשמי ולא היה מסוגל להבין חשיבות דבר רוחני להשתתף שותפות כנ"ל עם‬ ‫שרש"י לא הזכיר את התרגום כדרכו כשמפרש באופן אחר]‪.‬‬ ‫אברם‪.‬‬ ‫ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספר‬ ‫כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה וגו' ושמתי את זרעך כעפר הארץ‬ ‫אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך (ט"ו ה')‪.‬‬ ‫אשר אם יוכל איש וגו' (י"ג ט"ו–ט"ז)‪.‬‬ ‫לכאורה כיון דהתחיל הפסוק באמירת הקב"ה לאברם ויאמר הבט נא וגו'‬ ‫כאן לא אמר הכתוב והאמין בה' ויחשבה לו צדקה כמו שאומר אח"כ ט"ו‬ ‫למה לו לחזור ולומר עוד הפעם לבסוף ויאמר לו כה יהיה וגו' הוי סגי דלומר לו‬ ‫ו' על אותה הבטחה ממש ואולי יש לומר דשם אמר לו הקב"ה וספר הכוכבים‬ ‫אם תוכל לספור אותם כה יהיה זרעך ומזה נראה דכיון דאמר לו הקב"ה ספור‬ ‫אם תוכל לספור אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך משא"כ כאן שאמר לו הקב"ה‬ ‫את הכוכבים היה מוטל על אברם לספור עד שראה בעצמו שאינו יכול לספור‬ ‫ושמתי את זרעך כעפר הארץ והחילוק הוא דכוכבים הם בשמים והעפר הוא‬ ‫וזה לקח זמן וע"כ הפסיק הדיבור אליו בספירת הכוכבים שספר אברם ואחרי‬ ‫מהארץ וע"כ כשהבטיח לו שזרעו יהיה רב ככוכבים יש בזה גם משמעות שיהיו‬ ‫ההפסקה התחיל הדיבור עוד הפעם כשאברם אמר להקב"ה שראה שאינו יכול‬ ‫למעלה ברוחניות דוגמת השמים שהם למעלה וע"ז אומר לנו הכתוב והאמין‬ ‫לספור ואז אמר לו הקב"ה באמירה מחודשת כה יהיה זרעך‪.‬‬ ‫בה' דזה חידוש ורבותא להאמין שבזכותו יהיה זרעו צדיקים או עכ"פ ישארו עם‬ ‫ויהי אברם וגו' התהלך לפני והיה תמים (י"ז א')‪.‬‬ ‫הנבחר [עי' בדרך ה' לרמח"ל דאברהם זכה לזרעו שישאר עם הנבחר] ולא חשש‬ ‫ברש"י במצות מילה תהיה תמים וקשה דאצל נח כתיב צדיק תמים היה‬ ‫דילמא יגרום החטא וירדו ממדרגה זו אבל כאן שהבטיח לו הקב"ה רק ריבוי‬ ‫בדורותיו ואף דעדיין לא נצטוו על המילה בכ"ז נקרא תמים ונראה לתרץ דענין‬ ‫כעפר הארץ בכמות לבד ולא באיכות אין בזה חידוש אם מאמין‪.‬‬ ‫התמימות הוא להיות מקושר עם הקב"ה וממילא שם אצל נח כיון דכתיב את‬ ‫ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לא־ל עליון וגו' (י"ד י"ח)‪.‬‬ ‫האלקים התהלך נח שהיה צריך סעד לתומכו וללכת עמו בכל מקום נקרא תמים‬ ‫בפסוקים אלו מוזכר ארבע פעמים א־ל עליון‪ ,‬וב' פעמים קונה שמים וארץ‪,‬‬ ‫ורוח הקודש נצבת עליו וכו׳ לכאורה קשה דעד כאן כבר דיבר הקב״ה עמו כמה‬ ‫ע"י קשר זה גופא שהיה קשור עם הקב"ה משא"כ אצל אברהם שכתוב אצלו‬ ‫פעמים ולא מצינו שנפל על פניו וכגון בתחילת הפרשה ויאמר ה׳ אל אברם לך‬ ‫התהלך לפני שהולך לבד אז צריך אות וסימן שהוא שייך להקב"ה ליקרא תמים‬ ‫לך וגו׳ ונראה דרק כאן אחרי שנצטוה על המילה נעשה חסר במה שלא מל אבל‬ ‫ואות הזה הוא אות המילה דומיא דעבד שאדונו קושר לו אות כדי שיכול ללכת‬ ‫עד שלא נצטוה לא היה מחוסר כלום ואף דמביא רש״י גם מבלעם דכתיב בו‬ ‫בכל מקום שרוצה בלי להתפרד ממנו דתמיד ניכר שהוא עבדו של פלוני‪.‬‬ ‫נופל וגלוי עינים שאני התם דלא משום מילה הוא דנפל אלא משום כל שאר‬ ‫טומאות שהיה שקוע בהן‪.‬‬ ‫ויפל אברם על פניו וידבר וגו' (י"ז ג')‬ ‫ברש״י ד״ה ויפל וכו׳ ממורא השכינה שעד שלא מל לא היה לו כח לעמוד‬ ‫בענין מצות מילה‬ ‫לא ימול הוא דיתחייב כרת הא כל דעדיין ימול אין‬ ‫שהב"ד הם הם הדואגים שמצות המוטלות על‬ ‫בגמ' קידושין דף כ"ט‪ .‬ת"ר האב חייב בבנו‬ ‫בו כרת‪.‬‬ ‫הצבור יתקיימו דומיא דמה שמפרש רש"י בפירושו‬ ‫למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וכו'‬ ‫אבל הראב"ד משמע לו לשון הגמ' כפשוטה‬ ‫עה"ת אהא דכתיב פרשת פנחס [במדבר כ"ח ג']‬ ‫למולו מנין דכתיב [בראשית כ"א ד'] וימל אברהם‬ ‫דכל עיקר מצות מילה אצל מי שנתגדל ועדיין לא‬ ‫ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו וגו' ופירש רש"י‬ ‫את יצחק בנו והיכא דלא מהליה אבוה מיחייב בי‬ ‫נמול נלמד אך ורק מקרא דוערל זכר אשר לא ימול‬ ‫אזהרה לב"ד ע"ש שהם שלוחי הצבור לקיים מצותם‬ ‫דינא למימהליה דכתיב [שם י"ז י'] המול לכם כל זכר‬ ‫וגו' ונכרתה וגו' דחיוב כרת הוא המקור לחיוב למול‬ ‫ושוב כשנתגדל הבן ולא מל אותו אביו וגם לא מלו‬ ‫והיכא דלא מהליה בי דינא מיחייב איהו למימהל‬ ‫וכיון דהחיוב למול פשיטא דהוא תמידי בע"כ דחיוב‬ ‫אותו ב"ד למידין דהאי מצוה דהמול לכם וגו' עליו‬ ‫נפשיה דכתיב וערל זכר אשר לא ימול את בשר‬ ‫כרת הוא תמידי‪.‬‬ ‫היא מוטלת דהלא אותו הוא דהענישה תורה בכרת‬ ‫ערלתו ונכרתה וכו' לפדותו מנלן דכתיב [שמות י"ג‬ ‫והנה במנ"ח מצוה ב' האריך לדון על מצות‬ ‫אם הוא ערל שמוכח דעל הראוי ליענש הוא דמוטל‬ ‫י"ג] כל בכור בניך תפדה וכו ' ללמדו תורה מנלן‬ ‫האב הנ"ל למול את בנו אי שייכא רק בקטנותו של‬ ‫לקיים המול לכם וגו' להסיר ערלתו‪.‬‬ ‫דכתיב [דברים י"א י"ט] ולמדתם אותם את בניכם‬ ‫הבן או דגם כשנעשה גדול עדיין איכא מצוה על האב‬ ‫ובהנ"ל יתבאר היטב דעת הרמב"ם בהא דפליג‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫למולו אפילו אי נימא דאז גם הוא עצמו חייב למול‬ ‫עם הראב"ד לגבי חיוב כרת שעל המבטל מצות‬ ‫לגבי מצות מילה רואין דהגמ' מביאה שלשה‬ ‫א"ע כדנראה בפשטות מלשון הברייתא והוא מביא‬ ‫מילה דבפ"א ה"ב מהלכות מילה כותב הרמב"ם‬ ‫פסוקים עבור שלשה מצווין נפרדים שנצטוו לקיים‬ ‫ראיות לכאן ולכאן ואחת מהן דאיכא לדייק מלשון‬ ‫וז"ל בסו"ד נתעלם מב"ד ולא מלו אותו כשיגדיל‬ ‫מצוה זו ולכאורה איכא לעיין בזה דלגבי חיוב האב‬ ‫הברייתא שם בקידושין דגם על בנו גדול איכא חיוב‬ ‫הוא חייב למול א"ע וכל יום ויום שיעבור עליו‬ ‫למול את בנו אין הש"ס מביא שום לשון של צווי רק‬ ‫על האב למולו מדכלל תנא חיובו למולו יחד עם‬ ‫משיגדיל ולא ימול א"ע הרי הוא מבטל מ"ע אבל‬ ‫עובדא שסיפר הכתוב לגבי מילת יצחק אבינו דכתיב‬ ‫חיובו להשיאו אשה ולגבי להשיאו אשה ודאי‬ ‫אינו חייב כרת עד שימות והוא ערל במזיד ע"ש‬ ‫בו וימל אברהם את יצחק בנו וגו' ואילו לגבי‬ ‫דבגדול משתעי א"כ משמע דגם למולו בגדול‬ ‫וכותב עליו הראב"ד א"א אין בזה תבלין וכי משום‬ ‫החיובים האחרים שיש לאב על בנו וכגון לפדותו‬ ‫משתעי ויש לכאורה לדחות דהלא להשיאו אשה‬ ‫התראת ספק פוטרין אותו מן השמים וכל יום עומד‬ ‫וללמדו תורה שפיר מביא הש"ס הוכחות מלשונות‬ ‫ודאי לא שייך בקטנותו ואילו למולו עיקר חיובו‬ ‫באיסור כרת עכ"ל‪.‬‬ ‫של מצוה דכתיב בכור בניך תפדה וגו' ולמדתם‬ ‫בקטנותו וא"כ מוכח דהברייתא לא נתכוונה להשוות‬ ‫[איברא דלדינא אין כ"כ נ"מ בין הרמב"ם‬ ‫אותם את בניכם וגו' ועוד יש לתמוה דלגבי החיוב‬ ‫כל הני מצות האב על הבן זל"ז לגבי זמן חיובם ושוב‬ ‫והראב"ד דמי שמת ערל לכו"ע חייב כרת ומי שמל‬ ‫שיש לו אם הגדיל למול א"ע לא מביא שום ראיה על‬ ‫מדייק המנ"ח איפכא דרק בקטנותו חייב האב למול‬ ‫א"ע אפילו אם שהה עד הזקנה לכו"ע נפטר מן הכרת‬ ‫ציווי ואפילו לא מאיזה עובדא שרואין בה קיום‬ ‫את בנו מלשון הפסוק המובא שם בש"ס דכתיב וימל‬ ‫מ"מ איכא נ"מ אם נאנס לפני מיתתו ולא יכול עוד‬ ‫מצוה אלא רק קרא דחיוב כרת דכתיב וערל זכר אשר‬ ‫אברהם את יצחק בנו וגו' דסיומא דקרא בן שמונת‬ ‫למול דלרמב"ם פטור מכרת כיון דלא היה ערל‬ ‫לא ימול בשר ערלתו ונכרתה וגו' וכאילו מילתו ע"י‬ ‫ימים וגו' דמשמע מצות האב על הבן רק כשהוא קטן‬ ‫במזיד בשעת מיתה ולראב"ד חייב כרת כיון דלא מל‬ ‫עצמו היא רק הצלה ושמירה מחיוב כרת‪.‬‬ ‫וממשיך המנ"ח וכותב דהכי מדוייק גם מלשון‬ ‫כשהיה יכול למול]‪.‬‬ ‫ונראה בביאור הענין דכל עיקר המצות עשה‬ ‫הרמב"ם פ"ה ה"ה מהלכות ק"פ שכתב וז"ל כשם‬ ‫ונראה לפרש דפליגי הרמב"ם והראב"ד בביאור‬ ‫שבמילה נלמדת אך ורק מפסוק אחד לבד והוא‬ ‫שמילת עצמו מעכבתו מלעשות פסח כך מילת בניו‬ ‫הגמ' הנ"ל בקידושין דלדעת הרמב"ם כוונת הגמ'‬ ‫הפסוק שהגמ' מביאה על החיוב של הב"ד למול את‬ ‫הקטנים וכו' הרי דדוקא בקטנים משתעי ע"ש אלא‬ ‫כדנ"ל דהחיוב למול המוטל על מי שנתגדל ועדיין‬ ‫מי שאביו לא מל אותו והיינו קרא דהמול לכם כל‬ ‫דגם בזה איכא לדון ולומר דלעולם גם בגדול האב‬ ‫לא נימול בעיקרו הוא מקרא דהמול לכם כל זכר דבו‬ ‫זכר שיש בה לשון ציווי ובו ציוותה תורה ציווי כללי‬ ‫מצווה אלא דאי נימא דאז גם הבן מצווה כדנראה‬ ‫איכא לשון ציווי למול והוא גם עיקר המקור בין‬ ‫למול אלא דלא פירש הפסוק לא הזמן שחל בו‬ ‫שם בש"ס ממילא אין בהעדר מילת בנו גדול פשיעה‬ ‫לחיוב המוטל על האב ובין החיוב שעל הב"ד למול‬ ‫החיוב למול וגם לא מי נתחייב לקיים המצוה ולגבי‬ ‫חזקה כ"כ שתעכב האב ממצות ק"פ כיון דאין הדבר‬ ‫את הקטן והכל כדנ"ל והא דמביא הש"ס קרא דערל‬ ‫זה איכא לימודים נוספים שבהם שפיר סגי אפילו‬ ‫תלוי בו לבדו‪.‬‬ ‫זכר וגו' ונכרתה וגו' להוכיח דמי שנתגדל חייב למול‬ ‫בדליכא בהו לשון של ציווי כיון דהציווי כבר ידענו‬ ‫ומ"מ לפי המבואר לעיל דכל עיקר מצות מילה‬ ‫א"ע אין הכוונה שיהא מזה לימוד על מצות מילה‬ ‫ליה מקרא דהמול לכם וגו' ואשר ע"כ מקרא דוימל‬ ‫נלמדת מקרא דהמול לכם כל זכר והא דמייתינן‬ ‫אלא רק להוכיח דמשנתגדל החיוב למול חל על‬ ‫אברהם את יצחק בנו וכו' למידין ראשית כל דשייכא‬ ‫מקרא דוימל אברהם את יצחק וגו' ללמד דשייכא‬ ‫עצמו דכיון דאם הוא ערל יתחייב כרת א"כ עליו‬ ‫המצוה לקיימה בקטן משמונת ימים ללידתו‬ ‫המצוה לאב על הבן כשהוא קטן רבותא היא האי‬ ‫לדאוג שלא יבא לידי כך ונמצא דמה שכתב הרמב"ם‬ ‫כדמפורש שם בסיפא דהאי קרא ועוד למידין משם‬ ‫ילפותא לחדש חיוב האב על הבן כשהוא קטן דיש‬ ‫דבכל יום ויום וכו' הרי הוא מבטל מצות עשה וכו'‬ ‫דעל האב הוא דמוטל אז החיוב אבל אם האב לא מל‬ ‫למולו אע"ג דאינו ראוי למצות ולפ"ז פשיטא‬ ‫היינו מצות עשה של המול לכם כל זכר ומצוה זו‬ ‫פשיטא דלא בטלה המצוה דכל ענין מצות האב‬ ‫דמשנתגדל שוב חוזרת מילה להיות ככל שאר מצות‬ ‫אינה תלויה בחיוב כרת וכמ"כ חיוב כרת אינו מלמד‬ ‫שנלמדה מהא דאברהם מל את יצחק לא ראינו שם‬ ‫דהמחוייב בה הוא שצריך לקיימה ומנ"ל דיהא עוד‬ ‫על מצות עשה שיש למול והא דכתב דאינו חייב כרת‬ ‫שיהא לעיכובא רק שהקדימה אותו הפסוק לזכותו‬ ‫חיוב על האב למול בנו כשהוא גדול‪.‬‬ ‫עד שימות והוא ערל במזיד נלמד מפשטיה דהאי‬ ‫למול את בנו קטן וממילא אם לא מל והבן עדיין קטן‬ ‫ומלשון הרמב"ם בפיה"מ שבת פרק ר"א דמילה‬ ‫קרא דכתיב וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו‬ ‫וצריך שיהא נמול כמו שנימול יצחק דראינו דגם‬ ‫איכא משמעות ברורה דס"ל דרק בקטן מצווה האב‬ ‫ונכרתה וגו' דימול כתיב לשון עתיד ללמד דרק אי‬ ‫בקטן אית ביה משום המול לכם וגו' וא"א לחייבו‬ ‫עליו למולו שכתב‬ ‫הוא עצמו דהלא קטן‬ ‫דכשיגדל הילד ויגיע לזמן‬ ‫הוא בכה"ג בע"כ‬ ‫חיוב המצות נפטר כל אדם‬ ‫דהמצוה על שאר‬ ‫ממילתו ונתחייב הוא‬ ‫ישראל וזה פירוש הא‬ ‫למול א"ע ע"ש‪.‬‬ ‫דאמרו ב"ד חייב וכו'‬ ‫קול דודי כללים סי' תק"ב‬