במשעולי החסידות · Bemisholei Hachasidus — לך לך (2026-10-19)

גיליון קלו | לך לך פ"ז
במשעו_לי החסידות
להבין ולהשכיל בדברי רבותינו תלמידי בעש"ט הקדוש
לזרעך אתן את הארץ הזאת – מהות התפילה
ואיתא בגמרא תפילות אבות תיקנום רבי יהושע אומר תפילות כנגד תמידין תיקנום. 'הכל ע"י תפלה' :בפרשת לך לך מוזכרת התפילה הראשונה שהתפלל אאע"ה
ויש לפרש דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי .דהיינו באמת האבות תקנו לפני ה' ,שהייתה על השארת אמונתו במציאות ה' גם בקרב הדורות הבאים .ובבית
התפילות ,אלא דבזמן שבזמן הבית המקדש קיים היו הקרבנות מכפרים תמיד של אהרן לך לך .שכל פרשת לך לך רומזת על ענייני ודרכי התפילה של האבות,
שחר על עבירות שבלילה ותמיד של בין הערביים על העבירות של יום ונמצא היו שבעקבותיהם אנו הולכים במעשיהם .והליכת אאע"ה ועזיבתו את ארצו מולדתו
תמיד בלא חטא .ועתה בעוונותינו הרבים שחרב בית המקדש ,התפילות מכפרין ובית אביו הייתה בבחי' פסוד"ז ,ואח"כ בארץ מסי"נ של קרי"ש ,והבטחות ה' אליו
במקום התמידין ולזה תקנו התפילות. היו עניית ה' אליו כבתפילת השמו"ע .וכל עליות אאע"ה במדרגותיו נעשו על ידי
תפילה.
וכך היא גם הגדרת התפילה במי השלוח ח"א ברכות .שהיא חיבור שהאדם
היהודי מחבר את עצמו להשי"ת .והוא מוסיף כבר הבחנות לג' הזמנים וסוגי החיבור הנה פסוקי פרשה זו לך לך רומזים על עניני תפלה כי התפלה אבות תקנום והכל
שנעשה בהם בעת התפילה ,שלא נדון בהם כעת. אנו עושין כדי להתחבר אל האבות במדותיהן .שהאדם צריך להיות הולך תמיד
ממדריגה למדריגה ומעולם לעולם והכל ע"י תפלה .וזהו שיש כאן ד' לשונות
אברהם תיקן תפלת שחרית יצחק תפלת מנחה יעקב תפלת מעריב ,תפלה הוא מארצ"ך וממולדת"ך ומבית אבי"ך אל האר"ץ וגו' .ותכלית הכל הוא ק"ש כי שם
חיבור שהאדם מחבר א"ע להש"י ,אברהם תיקן תפלת שחרית היינו שהאדם יתן הוא שלימות הנפש הגמור ע"י מס"נ ...ואח"כ מתחיל הפסוק ואעשך לגוי גדול
הודאה לשעבר ויתפלל על להבא שהש"י יוסיף לו טובה .ויצחק תיקן תפלת מנחה, ופרש"י זהו שאומרים אלקי אברהם ואברכך זהו שאומרים אלקי יצחק ואגדלה
היינו שמראה שקיבל האור שנתוסף לו היום והוא שמח בחלקו .יעקב תיקן תפלת שמך זהו שאומרים אלקי יעקב יכול וכו' נמצא שמרמז הפסוק על תפלת י"ח.
ערבית ,היינו שבכל רגע צריך האדם להש"י ורק באורו יראה אור .ולכן תפלת
ערבית אין לה קבע והלואי שיתפלל אדם כל היום. ויסוד הדברים מהבעש"ט שהובא מהדגמ"א בבעש"ט עה"ת בפרשתן.
'לקבל הארה המתחדשת בכל יום' :וכך גם היא הגדרת ההתחברות אל ה' ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו' ,שמעתי בזה מאדוני אבי ז"ל שאמר בשם
בשלושת התפילות שבכל יום ,בשפת אמת ויצא תרנ"ו .שהוא בשחרית פתיחה אדוני אבי זקיני ריב"ש נ"ע כאן מרומז יחוד של קריאת שמע .לך מספר חמשין
וקבלה של האור היומי החדש .ואח"כ האחיזה וההתיישבות בשמחה באותו האור, אתוון דיחודא ,במסירת נפש ,וזהו מארצך וכו':
שהוא במנחה .ואח"כ הציפייה לאור נעלה תמידי ותכוף שאינו נע בסדרי היום 'להיות יסוד לתולדותיהם' :והנה התפילה תקנוה האבות הקדושים לדורות,
הטבעיים ,שהיא תפלת ערבית .כמשי"ת זאת במאמרים הבאים אי"ה. וממנה נמשכה גם עבודת הקרבנות בזמן שביהמ"ק היה קיים ,ובזמנינו נשארה
בפסוק שלשה עדרי צאן כו' .הם האבות שכל בני ישראל יצאו מהם .וזכותם מוכן שוב רק התפילה .כי האבות הייתה 'כל מהותם להיות יסוד לתולדותיהם' ,בפתיחת
לעולם לפתוח הבאר מים חיים ...בכח הג' תפלות שתקנו האבות כמ"ש אברהם הדרכים והאופנים בהם 'יכולים גם אנחנו' בכל דור 'להמשיך אלקותו עלינו'.
תיקן תפלת שחרית כו' .והענין הוא כי בכל יום מתגלה הארה חדשה והכין אאע"ה וכמשי"ת מה נקרא 'המשכת אלוקות' .וכדי להקל על הקוראים נציב כבר בראש
כח לקבל אותו הארה המתחדשת בכל יום .ואח"כ צריכין לאחוז בזו ההארה כל הדברים את הגדרות המבאר הגדול השפת אמת לזאת ,בלך לך תר"נ.
היום .ואז יש לה עלי' אל השורש .וזה תפלת מנחה שנק' על מנוחה והשבת הנקודה בפסוק ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלקי אברהם כו' .ובמדרש אותו הגוי דכתיב
אל השורש .וזה בכח היראה וסימנך כי אם ביראת ה' כל היום .ויעקב תיקן תפילת מי גוי גדול ,אני מעמיד ממך כו' .כבר כתבנו בכמה מקומות כי כל עבודת האבות
ערבית ,הוא מדריגה גדולה מזה כמ"ש אני מעיר השחר ואין השחר מעיר אותי היו לדורות לכל בני ישראל ונק' אבות כי כל מהותם הי' להיות יסוד לתולדותיהם.
והוא למעלה מסדר הנהגה הטבעיות. לכן אמר אברהם אע"ה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי כי לא הי' נחשב לו הכל אם
כח התורה והתפילה :ולגופו של עניין התפילה כאשר היא נעשית עמוק בנפש לא יהי' לו תולדות .והאבות נעשו כלים אשר על ידיהם יכולין גם אנחנו להמשיך
היהודי ,הנה הגדרתה היא; התקרבות היהודי אל ה' .וזה החל ממחשבותיו ועד דיבוריו אלקותו ית' אלינו ז"ש אלקי אברהם כו'.
ומעשיו ,המתקרבים אל ה' דהיינו אל מציאות ה' שבתפיסתו ובדעתו .תפיסה זו של והרר"ב אף נתן שורש ויסוד לכינוי התפילה בלשון יידיש בשם 'דאווענען' ,שהוא
היהודי במציאות ה' נקראת 'תורה' שהיא שמותיו של הקב"ה ,דהיינו המושגים והמעשים רומז שאנו עושים פעולת 'אבות' ,דהיינו ביידיש 'ער איז אבות'דיג' ,דהיינו עושה את
שבהם הוא נתפס בדעת האדם היהודי .והתפילה הוא העיסוק הנפשי והתודעתי עצמו כמעשי אבותינו שייסדו את ההתקרבות לה' על ידי התפילה .כבשפתי צדיק
המתבצע הן במחשבה והן בדיבור ומעשה ,בהם חושב ומדבר היהודי על מציאות פ' ויחי אות מ"ה.
ה' גדולתו ורוממותו וגם על עצמו ביחס אליה ,היינו מנזקקותו אליו בכל צרכיו ,ועד
וכן שמעתי מפ"ק זקני ז"ל בשם רבו רבי בונם ז"ל ,על תפלה ,למה נקרא [בלשון אשכנז]
השתתפותו של היהודי בגופו בגילוי כבודו ונשיאת מלכותו .וכמובן גם עושה גם מעשים
המכוונים בכוונת הלב בהתאם לאותם מחשבות ודיבורים ,כקבלת עומ"ש ועול מצוות. 'דאויהנון' -משורש אבות ,דאבהינון .כמאמרם ז"ל ,תפלות אבות תקנום .עכ"ל.
ולכן לתפילה אמיתית במהותה הנעשית בנפש האדם וגופו ,דהיינו האחור והקדם שלו, ושם בשפתי צדיק פ' ויצא אות ג' ,הסביר יותר ,שהכוונה לומר שמעשה
נדרשים שני חלקים 'גדולים' .האחד הוא תפיסה כלשהי במציאות ה' ,והשני ,יכולת התפילה וההתקרבות לה' אינו רק מעשה עצמאי שלנו כדמיון שעשו האבות ,אלא
התקרבות מחשבתית ותודעתית אל תפיסה זו בדיבורים ומעשים .וכמו שאנו רואים הוא המשך אחד למה שעשו המה ואנו מכוחם ממשיכים את אותו המעשה עד
בדרכי הפרנסה של כל אחד ואחד .שראשית לכול צריכה להיות לאדם תפיסה בנחיצות ימינו אלה .ולכן אין להתעצל בתפילה ,אלא להתקרב אל ה' ,ולהתחיל בזאת ולו רק
ההשתכרות בפעלו בעבודתו ,וגם תפיסה והבנה באיזו שהוא עסק ומשלח יד כידיעת בצורה המעשית הפשוטה של הופעה בזמן והמקום הקבועים בביהכנ"ס ,כי הוא
מקצוע או דרכי המסחר והשווקים .ואח"כ הוא צריך לחשוב מה הוא יכול לממש המשך אחד עם מעשה האבות.
בעבודה בגופו בכישרונותיו ובזמנו והונו וכו' .ואין די בהבנתו את המקצוע והשווקים וכמו שאמר אא"ז מו"ר [החידושי הרי"מ] ז"ל בשם הרה"ק מפרשיסחא זצ"ל ,שמשום
ובמחשבותיו עליהם ,אלא גם ברצון להשתכר ובעבודה במעשים וכישרונות מתאימים. זה נקרא תפלה בלשון [אשכנז] 'דאווינין' ,היינו 'דאבינן' ,שהאבות הקדושים נתנו כח
וגם אין די רק בעבודה במעשים וברצון אלא צריכה להיות גם תפיסה והשגה במקצועות
בתפלה ,שבם יוכל כל אדם למצוא מקומו וכל מבוקשיו .וממילא ,אין לילך בדמיונות של
ובשווקים וכדומה .ויש מי שמשתכר על ידי עבודת המחשבה בהמצאות חדשות של
עצלות שאין ראוי עדיין להתפלל ,כי אין מתפלל בכח עצמו ,רק בכח אבותינו הקדושים.
מוצרים ושירותים וכו' ,ויש בעבודת הדיבור ,כאנשי מכירות יזמים ובעלי הוראה ולימוד
מקצועות ,ויש המשתכרים בעבודת כפיים מעשית ,כרופאים וחטבי עצים וכו' .וכך 'התקרבות להקב"ה' :ובכדי לעמוד על עומק עניינה של התפילה הנה ראשית
היא גם התפיסה הנחוצה בתורה שהיא השגת מציאות ה' בעוה"ז ,ויכולת התקרבות כול צריך להבין שהתפילות והתמידין הם אותו עניין של 'התקרבות להקב"ה' ,ובכל
אל תפיסה זו במחשבות וכישרונות ובמעשים שהם מעשה התפילה ,הנקראת עבודה דור ובכל מצב היא נעשית בצורה היתירה והמרבית הניתנת להיעשות .וכמו שהבאנו
שבלב .ובשני הדברים הגדולים הללו החל וזכה אאע"ה .והוא הראשון שהחל להבין בגיליון הקודם לפ' נח בארוכה שלפעמים ההתקרבות בנפש בלבד ,שזה העיקר כמו
ולהנכיח בעולם את מציאות ה' שנגלה אליו כ'בעל הבירה' ,שהוא בחי' התורה .והוא גם שהיה אצל האבות והצדיקים הגדולים שבכל דור ודור .ולפעמים במעשה הקרבנות
הראשון שהחל בתפילה אליו ,דהיינו בהתקרבותו כולו במחדו"מ אל השי"ת ,ולבקש את במקום המקדש ,ולפעמים בעיקר בדיבור הנעשה בזמן התפילה ובמקומה הקבוע
השארת האמונה במציאות ה' לדורות על ידי זרע אמת ,שהוא תיקון כל העוה"ז והטבע. כבזמנינו ,אבל התפילה והתמידין הם אותו עניין ממש של התקרבות להקב"ה
והם שני ה'גדולות' שזכו להם ישראל .כהמש"ד השפת אמת לך לך תר"נ. והכפרה שבאה מכוחם .וכבנועם אלימלך -פרשת חוקת
שאיפתו בהקמת דורות אשר ישמרו את דרך לעשות צדקה ומשפט ,והקמת כנסיה והנה בני ישראל הם מיוחדים בב' אלו דכתיב מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים
שלמה של יהודים שיחיו באחדות אמיתית הבאה מתוך שורש גדול של אמונה היא עבודה זו תפלה .ומי גוי גדול אשר לו חוקים כו' הוא בחי' התורה .וב' אלו
ותפיסה במציאות ה' .כי דור המבול היה דור אשר בה שקע כל אחד בעצמו השורש שלהם היה באאע"ה .ויתכן שזה רמז ב' הגדולות ואעשך לגוי גדול{ ,וכן
ובאנוכיותו בתאוותיו ובחמסיו ,באופן בלתי מוגבל ומתחשב באחרים ,ולכן היה ואגדלה שמך} .לכן דרשו ז"ש אלקי אברהם -כח התפלה בכל קראינו אליו,
המבול .אמנם דור הפלגה רצו כבר בהיפך ,דהיינו להתאחד לגמרי ולכלוא עימם ותפלות אבות תקנום .שהוא התקרבות אל השי"ת .וזה עצמו ענין הקרבנות
את אותו האדם שחפץ בו ה' ועל ידי האמצעי הטכני הזה יינצלו כולם ויבטיחו את שבמקום תמידין תיקנום ...ואגדלה שמך הוא בחי' התורה שהוא הנהגה עליונה
קיומם שלא ברצון ה' .וכפי שחשבו אוה"ע אחר מלחמה"ע הראשונה והשנייה למעלה מהטבע זה גדלות השני שכתיב ומי גוי גדול אשר לו חוקים כו' ...וזה נקרא
בהקמת מוסד טכני של 'חבר העמים' ,והאו"ם .אשר למעשה מתגלים בו תמצית תיקון הטבע והבריאה המתחדש בכל יום להיות דבוק לשרש ...ופתיחה ראשונה
הרשעות והרוע בעולם. בכחו של אאע"ה.
הענין בזה ,אחר שראה אאע"ה עצת דור הפלגה בבנותם עיר ומגדל .עיר רומז 'והוא העיר לבך ונפשך לזה' :ועניין יותר עמוק יש בחלק הראשון הנדרש
לאחדות כדכתיב נהר פלגיו ישמחו עיר .ומגדל הוא דבר גבוה הנראה למרחוק, לתפילה שהיא תפיסת מציאות ה' שהוא מתבטאת באמצעות התורה ,והוא נלמד
והוא שהנקודה האמצעית תהיה כלולה בהם והיא תגן עליהם ...ואף בשעה שהשי"ת מאאע"ה .והוא שתפיסה זו אינה רק בקיומו של השי"ת בעולם .אלא שהיא תפיסה
כועס על עולמו גם אז נמצא בהכלל איש שחפץ בו השי"ת והוא מקיים את העולם, נוספת על מציאות ה' בעולם ,והיא שאאע"ה הבין שיש להשי"ת שאותו הוא תופס,
לזה נתייעצו ועשו שלום ביניהם שפה אחת ודברים אחדים להיות אגודה אחת, גם התייחסות מיוחדת אליו ,וכתוצאה מהתייחסות זאת הוא יכול להתפלל אליו
וממילא יהיה השי"ת כביכול מוכרח לקיימם בעולם ,מאחר שנמצא ביניהם איש זה ולבקש את מבוקשיו .והתייחסות הזאת של ה' אליו הייתה בדמותם של השאלות
הנבחר בעיני השי"ת שעל ידו יתקיים העולם ...והפיצם השי"ת משם. והקושיות הרבות של אאע"ה ,בחפשו אחר משמעות החיים והקיום של העוה"ז
'כנסיה לשם שמים' :והבין אאע"ה שא"א להגיע לאחדות אמיתי בין כל באי בראותו את התנועה האדירה הבוערת בלב כל יושבי הבירה בעולמנו .חיפוש
עולם מבלי רעיון גבוה ונעלה אשר מעבר לכל התועלות הגשמיות של האחדות, וקושיות שע"כ הופיעו רק בליבו מפני שישנו בורא אשר בחר באברם והוא ששלח
אשר תאחד אותם באמת .הנה רק בהתאחדות שיש כוונה אמית לשם שמים ,שכל אליו את בדעתו את בקשת המשמעות של החיים והדרישה להתגלות ה' אליו
אחד ישלים את חברו בעמידתו לפני ה' ,יכולה להעמיד ולקיים את האחדות הזאת. כמשמעות היחידה הניתנת לחיים בעוה"ז ,הנה זו התורה שזכה לה אאע"ה .וכפי
כהמש"ד שם. שהפליא להסביר במי השלוח ח"א פרשת לך לך .
ואח"ז נתפלא מאד אאע"ה ואמר מה זאת תאמר שהבירה בלא מנהיג ,היינו מהיכן כאשר התחיל אאע"ה לבקש ולחפש אחר שורש החיים שלו אחרי הבינו אשר כל
יצמח זאת שיוכלו בני אדם להתאחד אם לא יהיה בזה כוונה לשם שמים .דהנה חמדת עוה"ז לא יתכנו להקראות בשם חיים אמיתיים .כי כל חמדת עוה"ז הוא
מה הוא ענין האחדות בזה שיש לאדם הכרה באור השי"ת ומקבל עליו עול מלכות רק להסיר טרדות והמניעות ואחרי אשר יתבטלו כל הטרדות מה יהיה גוף החיים
שמים להכיר שה' אחד ,וכן לחבירו יש ג"כ זו ההכרה ,בזה יתאחדו כולם אגודה אחת אשר עליו נבראת העולם ,ע"ז אמר לו הש"י לך לך היינו לעצמך .כי באמת כל
כנסיה להשי"ת ,מאחר שנמצא בכל אחד כוונה לשם שמים לה' אחד ...והוא שאף דברי עוה"ז לא יקראו בשם חיים ועיקר החיים תמצא בך ,ואתה תגיל בה' בקדוש
שבפרטן אינם מבוררים ,אכן ביסדם אגודה על הארץ יתחברו ויצטרפו כל הפרטים ישראל תתהלל ,זאת הוא החיים .וע"ז נאמר במדרש מי הוא בעל הבירה ,הציץ
ונעשים כמו נפש אחת ,וכל המדות טובות שנמצאים בכל פרט ופרט מצטרפים עליו בעל הבירה .וכפי הנראה היה לו לכתבו הציץ אליו ולא עליו .אך בראות
לכלל אחד להיותם ברורים ונקיים בכל .שכן כל אחד מברר את חבירו ,זה האדם אברהם אבינו ע"ה את עסק דור הפלגה ,זאת יקרא בשם בירה דולקת כי היה
מבורר בזה הפרט וזה מבורר בזה הפרט וכשיתחברו כנסיה אחת לה' אז אחד מזריח בעיניו לפלא מאד והרעים בנפשו מי ברא אלה .הציץ עליו בעל הבירה היינו
מקדושתו בחבירו וחבירו בו ,וממילא אף אם נמצא איזה חסרון בהפרט מ"מ לא יוכל שהשיב לו הקב"ה; הלא תראה בעצמך כי לכל העולם לא יקשה ואין אחד מהם
לחול עליהם שום קטרוג ,מאחר שהשני משלים את זה החסרון כי הוא מבורר בה... שם על לב לאמר מי עשה זאת ,ואך בעיניך יפלא .ומהרעמות לבך תוכל לשער
וזה הוא שהציץ עליו בעל הבירה ,היינו שהסכים השי"ת על זה ,שבאחדות כזה חפץ אשר בוודאי נמצא בורא הסובל כל עלמין וממלא כל עלמין ,והוא העיר לבך
השי"ת ונקראה בשם כנסיה לשם שמים .כי אם אין שורש כוונתם לשם שמים ,אזי ונפשך לזה ,וזה לשון עליו היינו על קושייתו ,שזה בעצמו הוא תירץ מספיק לפניו.
מה יועיל הם התחברותם ואגודתם ,הלא זה הוא עיקר הפירוד. והנה זוהי נקודת המהות הפנימית ביותר של התפילה ומה שאנו אמורים
וכמו בכלל כך גם בפרט נפש האדם ,המורכב מחלקי האחור והקדם שבו ,גם לעשות בה .והיא בקשת הכרת מציאות ה' שהיא מציאת משמעות הקיום שהוא
בו עצמו נמצאת מציאות חלוקה וסותרת זו את זו אם לא על ידי קבלת אחדות ה' ה'חיים' שבעולם ,ההתקרבות אליה וחיבורה אל מציאותו של האדם בכל מעשיו
שמכוחו ניתן לחבר ולאחד הכול למטרה וכוונה אחת .שהיא עניין התפילה במהותה. דיבוריו ומחשבותיו והמשך דורותיו.
והענין בזה ...כמו שנתבאר הענין בפרשת בראשית ד"ה נעשה אדם שבנין האדם מי ברא אלה :ובא אאע"ה על משמעות חיים זו מלימודו והתבוננותו בחדשות
עצמו הוא מכמה כחות הפכיים ונבדלים ,בשר ודם ,עצמות וגידין ,אש ,רוח ,מים ומאורעות העולם הכבירות שקדמו לו בדור המבול ובדור ההפלגה' .והתפלא על
ועפר .ואם לא מוצא פי ה' המאחדם ומחיה אותם ,הלא אז יתפרדו כל יסוד הדורות הראשונים שנאבדו ונמחו מן העולם באפס תקוה' ,ואיך ייתכן שבבריאת
ליסודו ובנין האדם היה מתבטל ...ולזה מצינו נאמר הנה עפלה לא ישרה נפשו השי"ת המלא חסד 'שימצאו בעולם דעות משובשות כאלה ,עד שיגרם להם שיאבדו
בו ,שנפש עצמו מתקוטטת עמו ואין לו שום נייחא בעוה"ז ...אכן אם יקבל האדם מן העולם' .והבין שעל הפליאה הזאת על חוסר המשמעות הנורא הנשקף מאסונות
עליו אחדותו יתברך ,שלפניו כחשיכה כאורה ,עי"ז יתאחדו גם בו האור והחושך, העולם ,ובקשת המשמעות בהם ,על זאת נברא הוא אאע"ה עצמו ,לפרסם בעולם
מאחר שיש לו הכרה שמקור ושורש הכל הוא ה' אחד .וכן אם יתחברו כנסיה כל את המסקנה ההכרחית מאירועים אלה והפליאה שבהם בבחי' 'מי ברא אלה' .שהיא
אחד יכוון לה' אחד ,אזי הם אגודה אחת בלי שום פירוד. בקשת משמעות החיים והעבודה בהוכחת מציאות ה' והתייחסותו אל הבריות בכל
ענייניהם ,כפי שהיה אאע"ה בכל פעלו .כבבית יעקב פרשת לך לך אות ב'.
יצוה את בניו ואת ביתו אחריו' :ולכן ביקש אאע"ה שאותה הכרה במציאות
ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו' אל הארץ אשר אראך .כי אצק מים על צמא ונוזלים
ה' המאפשרת את אחדות האדם בנפשו וגופו ,ואת אחדות העולם כולו ,תמשיך
על יבשה כן אצוק רוחי על זרעך וברכתי על צאצאיך .הכתוב הזה מדבר באבינו
להתפרסם בעולם בזרע קודש אשר יעמיד לזאת ,והיא תהיה 'החיים' וכל משמעות
אברהם ע"ה ,שצמאה נפשו תמיד וצפה וקוה ונפשו שוקקה לידע מי הוא אשר
חייהם .וזאת הייתה תפילתו הראשונה .לכן הפך אאע"ה להיות המרכז וכיסא ה'
בעולם וכל עניין השי"ת בעולמו היה הולך רק דרך אאע"ה ודרכו .וזוהי דוגמא ברא כל זאת ,והתפלא על הדורות הראשונים שנאבדו ונמחו מן העולם באפס
נוספת למה שהבאנו בגיליון הקודם ,כיצד התפילה היא הענייה בעצמה מאת ה'. תקוה ,תמה על זה ,הלא השי"ת ברא את העולם בחסדו וחפץ בהויית עולם ,וא"כ
כבסוד ישרים על סוכות אות ל. מהיכן נקח זאת שימצאו בעולם דעות משובשות כאלה ,עד שיגרם להם שיאבדו מן
העולם ,מי הוא בעל הבירה המנהיג כל זאת .ואז הציץ עליו בעל הבירה ,וכדאיתא
כי אמרתי עולם חסד יבנה וכמאמרם ז"ל עשרים וששה דורות קודם שנתנה תורה במדרש לך התפלא ואמר מי הוא בעל הבירה הציץ עליו בעל הבירה וכו' .והענין
היו ניזונין מחסדו ית' אלא שהאור מזה החסד היה נעלם מאלו הדורות כי הם שאמרו הציץ עליו ולא אליו .רמזו לנו בזה ,שהשי"ת אמר לו שעיקר בריאת העולם
בעצמם לא הכירו כלל מי הוא הזן ומחיה אותם עד שבא אאע"ה והופיע בעולם היה בשבילו ,ועליו יסמוכו ,שיולד נפש אברהם אבינו בעולם שעל ידו יתגלה
הכרה באור חסדו ית' ,וממנו התחיל בעולם דרך התורה שיהיה כדכתיב לדעת כי כבוד מלכותו בעולם .וזה דייק המדרש עליו ,היינו על תכונת יסודו של אברהם,
אני ד' מקדשכם וגו' .היינו שיהיה הכרה מפורשת מי הוא בעל הבירה ואין הבירה שהוא יעורר הפליאה הזאת בעולם ,ועל התעוררות הזה העולם קיים כדי שישאלו
הזאת ח"ו בלא מנהיג אכן לא הסתפק אאע"ה את עצמו באותה ההכרה שהאיר הברואים מי ברא אלה .וכדאיתא בזוה"ק בהקדמה מי קיימא לשאלה מי ברא אלה.
השי"ת לו לבדו אלא שהתחיל להרעיש מה יהיה בשאר חלקי עולם אשר היה
קודם ממנו וכי המה ישארו ח"ו בחשך בלי תיקון ח"ו ...ועוד זאת שקבע אותה וכמו שאנו רואים גם בזמנינו איך אומות ענקיות הולכות ומאבדות את עצמם
ההכרה בזרעו אחריו .עדי עד כי אמר מה בצע אם יהיה לו לבדו הכרה באור חסדו ואת אחרים לדעת ,במלחמות שאין להם שום תוחלת ותקווה או סיבה אמיתית,
ית' אם לא ישאר ח"ו אותה הכרה לדורי דורות עדי עד ...ולכן כתיב המכסה אני מלבד תאוות ההרס והרוע הטהור והניצחון לשמו .וכל זאת מחייב את הופעת
מאברהם אשר אני עושה וגו' היינו שאומר השי"ת וכי יש לי מקום בכל הבריאה ישראל אשר ישאלו זאת ברומו של עולם ובתשובתם יגלו כבוד מלכותו בעולם
שיהיה מכוסה מאברהם .כלומר ,וכי יש לי עסק בהבריאה בלעדי אברהם שלא ושרק על ידי זאת יש לו יכולת קיום אמיתית.
יגיע שם אורו של אברהם .כי מאחר שאור עבודתו של אאע"ה מקיף את כל 'שפה אחת ודברים אחדים' :ובבית יעקב פרשת לך לך ,מוסיף עומק פירושו
העולם א"כ אברהם הוא הכסא כבוד של הקב"ה הכולל ההנהגה של כל הבריאה. של אאע"ה למאורעות הכבירים של דורות המבול והפלגה ,שמפירוש זה גזר אל
להערות והארות 052-7659117
