gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עצה ותבונה · Eitzah Isvunah — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: עצה ותבונה · Eitzah Isvunah

שבוע: לך לך (2026-10-19)

עצה ותבונה · Eitzah Isvunah — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לע"נ‬ ‫הרה"ח ר' חיים אהרן רפפורט זצ"ל הי"ד‬ ‫בהרה"ח ר' רפאל זצ"ל‬ ‫וזו' מרת פערל הי"ד בת ר' שבתאי ז"ל‬ ‫ובניהם ובנותיהם‬ ‫קובץ רכ"ז‬ ‫שנעקד"ה בשנות הזעם‬ ‫ערש"ק‬ ‫היא"צ נקבע לי"ז מרחשוון‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫תשפ"ז‬ ‫לתרומות והנצחות‪:‬‬ ‫‪052-7620204‬‬ ‫לקבלת הגליון בדוא"ל‪:‬‬ ‫נדבת‬ ‫‪a609200101002@gmail.com‬‬ ‫הר"ר זאב וואלף ברנשטיין הי"ו‬ ‫לרגל שמחת הולדת הבן בשעטו"מ‬ ‫ברכת מזל טוב להסב‬ ‫הר"ר דוד יואל ברנשטיין הי"ו‬ ‫יה"ר שירוו רוב נחת דקדושה מכל יוצ"ח‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫רחוב דוד ‪ 32‬ירושלים‬ ‫ניתן להאזין לשיעורי‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫סדרי הלימודים בחבורת ההלכה – משנ"ב ח"ב‬ ‫חבורת "בני עולם הבא"‬ ‫מדי ליל שישי בשידור חי‬ ‫דחסידי סטריקוב‬ ‫במערכת 'קול סטריקוב'‬ ‫בייסודו ובנשיאותו‬ ‫חזרה קע"ה – קע"ח ד'‬ ‫השבוע ‪ -‬פר' לך לך‬ ‫של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫מס' ‪ 072-3371263‬שלוחה ‪.4‬‬ ‫•••‬ ‫כמו כן ניתן להאזין לאחר השיעור‬ ‫קע"ח ה' – ק"פ‬ ‫שבוע הבא – פר' וירא‬ ‫קו הבחינות‪077-437-9774 :‬‬ ‫מידי יום חמישי מתקיימת הבחינה‬ ‫וכן בקו שיעורי כ"ק מרן‬ ‫ניתן לענות על התשובות עד ליום ב' שלאחמ"כ בערב‬ ‫אדמו"ר שליט"א ב'קול הלשון'‬ ‫מס' ‪ 073-2951269‬שלוחה ‪.1‬‬ ‫ג‬ ‫לב‬ ‫לך לך‬ ‫עומק‬ ‫לך לך‬ ‫מבורך לאות ולמופת תוגדל השפעתו‬ ‫וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וגו'‬ ‫ויאותו רבים לאורו‪ ,‬ויהיה בידו לקרב‬ ‫(יב‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫יותר בני אדם לעבודת ה'‪.‬‬ ‫ביארו המפרשים (אוה"ח‪ ,‬אלשיך) כוונת‬ ‫ונמצא שבאמת מתן שכר זה שהובטח‬ ‫הכתוב להודיע שעל אף שהבטיח‬ ‫עליו אברהם לא היה בהם רק‬ ‫הקב"ה את אברהם כל ההבטחות‬ ‫הגדולות בשכר הליכתו‪ ,‬אברהם הלך‬ ‫טובתו העצמית‪ ,‬אלא גם סיוע וחיזוק‬ ‫'כאשר דבר אליו ה''‪ ,‬רק משום שכך‬ ‫גדול לקיום תפקידו ועבודתו בעולם‪ .‬וזה‬ ‫ציווהו ה' ולא חשב על תכלית קבלת שכר‬ ‫בא הכתוב וחידש לנו‪ ,‬שאברהם הלך‬ ‫הבטחות אלו‪.‬‬ ‫'כאשר דיבר אליו ה''‪ ,‬שלא חשב כלל על‬ ‫תכלית זו של קיום ההבטחות‪ ,‬אף לא כדי‬ ‫ויש להוסיף בזה‪ ,‬שלכאורה דבר זה הוא‬ ‫שיהיה לו בהם סיוע לעבודתו‪ ,‬רק‬ ‫מילתא זוטרתא גבי אברהם האדם‬ ‫הגדול בענקים שלא יעבוד את ה' עם‬ ‫במחשבה ובכוונה אחת‪ ,‬שכן ציווהו ה'‬ ‫פניות ועל מנת לקבל שכר‪ .‬אמנם הנה‬ ‫ותו לא מידי‪ ,‬וזאת היא שלימות ונקיות‬ ‫כל עיקר עבודתו של אברהם הייתה‬ ‫גדולה בקיום המצוות‪ ,‬לעשותם רק לשם‬ ‫לפרסם את אמונת ה'‪ ,‬ולקרב את כל באי‬ ‫פעלם‪.‬‬ ‫(ראה רמב"ם הל'‬ ‫עולם לעבודתו יתברך‬ ‫עבודת כוכבים פ"א ה"ב‪-‬ג)‪ .‬והבטחות אלו‬ ‫תן לי הנפש והרכש קח לך (שם‪ ,‬כא)‪.‬‬ ‫שקיבל בשכר הליכתו לא"י הם סיוע‬ ‫לעבודתו זו‪ ,‬שע"י שיהיה לגוי גדול ירבו‬ ‫י"ל בזה על דרך הרמז‪ ,‬שאם האדם‬ ‫ההולכים בדרכיו ותתפשט האמונה‬ ‫רוצה להיות בבחינת 'תן לי הנפש'‪,‬‬ ‫בעולם‪ ,‬וכן ע"י שיתגדל שמו ויהיה‬ ‫לב‬ ‫לך לך‬ ‫עומק‬ ‫ד‬ ‫אברהם אבינו לקיימם גם בעודו אינו‬ ‫היינו שתהיה נפשו בידו להטותה לדרך‬ ‫מצווה‪ ,‬ולא יפסיד מזה כלום‪ ,‬שאם‬ ‫הטובה והישרה‪ ,‬אזי צריך הוא להיות‬ ‫יצטווה עליהם אח"כ יוכל לקיימם שוב‬ ‫תחילה במצב של 'והרכש קח לך'‪ ,‬שיעזוב‬ ‫בעודו מצווה‪ .‬אבל מצוות מילה שייך‬ ‫את כל ענייני הרכוש והממון‪ ,‬וכן כל‬ ‫לקיימה רק פעם אחת‪ ,‬ולא רצה אברהם‬ ‫ענייני העולם‪ ,‬שלא יהיה לו עמהם שום‬ ‫אבינו לקיימה בעודו אינו מצווה‪ ,‬והמתין‬ ‫שייכות‪ .‬ואז יכול לשלוט על נפשו‬ ‫עד שיצווהו על כך הקב"ה ואז יקיים‬ ‫לרוממה ולהעלותה לעילא ולעילא‪.‬‬ ‫המצווה בשלימות‪.‬‬ ‫עוד שמעתי לתרץ בפשטות‪ ,‬שהנה‬ ‫בעצם היום הזה נמול אברהם וגו' (יז‪ ,‬כו)‪.‬‬ ‫מעשה‬ ‫יסודה‬ ‫מילה‬ ‫מצוות‬ ‫המראה על כריתת ברית שיש בין הקב"ה‬ ‫וידועה הקושיא‪ ,‬שהרי איתא בגמרא‬ ‫לישראל‪ ,‬וכמו שנאמר (פסוק י) "זאת‬ ‫(יומא כח‪" ):‬אמר רב קיים‬ ‫בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין‬ ‫אברהם אבינו כל התורה כולה שנאמר‬ ‫זרעך אחריך המול לכם כל זכר"‪ ,‬וכן‬ ‫(לק' כו‪ ,‬ה) 'עקב אשר שמע אברהם‬ ‫נאמר (פסוק יד) "וערל זכר אשר לא ימול‬ ‫בקולי' וגו'"‪ ,‬ואמרו עוד שם ש"קיים‬ ‫את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההוא‬ ‫אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין‬ ‫מעמיה את בריתי הפר"‪ .‬ובגמרא‬ ‫שנאמר (שם) 'תורותי'‪ ,‬אחת תורה‬ ‫(נדרים לא‪ ):‬איתא "גדולה מילה שנכרתו‬ ‫שבכתב ואחת תורה שבעל פה"‪ .‬וא"כ‬ ‫עליה שלש עשרה בריתות"‪.‬‬ ‫מדוע את מצוות מילה לא קיים אברהם‬ ‫אבינו ע"ה אלא אחר שנצטווה על כך‬ ‫ובוודאי לא שייך לקיים מצוות המילה‬ ‫להדיא מפי ה'‪.‬‬ ‫שבאה להראות על הברית‪,‬‬ ‫לפני שהיה הכריתת ברית בעצמה‪ ,‬וזו‬ ‫והעולם (ראה רא"ם פסוק כד) מתרצים על‬ ‫הייתה בעת הציווי 'המול לכם כל זכר'‪,‬‬ ‫פי מה דקיימא לן (ב"ק פז‪).‬‬ ‫וא"כ פשוט שאין טעם שימול אברהם‬ ‫"גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה‬ ‫אבינו את עצמו לפני הציווי‪.‬‬ ‫ועושה"‪ .‬והנה בשאר המצוות היה יכול‬ ‫ה‬ ‫לב‬ ‫לך לך‬ ‫עומק‬ ‫נחשבת כלל לערלה ששייך לקיים בה‬ ‫עוד מתאמרא בשם הרב מבריסק‬ ‫מצוות מילה‪.‬‬ ‫זצ"ל שתירץ שמילה בלא ציווי‬ ‫אינה נחשבת כלל למילה‪ ,‬שהמילה היא‬ ‫הסרת הערלה‪ ,‬ובלי הציווי אין כאן שם‬ ‫וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת‬ ‫'ערלה'‪ ,‬והרי זה כתינוק לפני שמלאו לו‬ ‫כסף מאת בן נכר נמלו אתו (שם‪ ,‬כז)‪.‬‬ ‫שמונה ימים שאין לו דין ערל כיוון‬ ‫שעדיין לא הגיעה זמן המצוה (ראה משך‬ ‫הנה המילה של כל בני ישראל נקראת‬ ‫חכמה פסוק ג‪ ,‬וראה רמ"א יו"ד סי' רסב ס"א)‪.‬‬ ‫על שם אברהם אבינו‪ ,‬וכמו‬ ‫ויש להוסיף נופך בזה‪ ,‬על פי מה ששנינו‬ ‫שאומרים בנוסח ברכת המילה "להכניסו‬ ‫(משנה נדרים פ"ג מי"א) "'קונם שאיני‬ ‫בבריתו של אברהם אבינו"‪ .‬והיינו כי בכל‬ ‫נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור‬ ‫ברית מילה של כל אחד ואחד מישראל יש‬ ‫במולי הגוים‪ ,‬קונם שאיני נהנה למולים‪,‬‬ ‫בה איזו בחינה מכוחו של אברהם אבינו‪,‬‬ ‫אסור בערלי ישראל ומותר במולי הגוים‪,‬‬ ‫שהיה הראשון לימול‪ ,‬וכאשר קיים‬ ‫שאין הערלה קרויה אלא לשם הגוים‪,‬‬ ‫בעצמו מצוות מילה השפיע כח רוחני‬ ‫שנאמר (ירמיה ט‪ ,‬כה) 'כל הגוים ערלים‬ ‫לכל זרעו לקיום מצוות המילה‪ ,‬ורק מכח‬ ‫וכל בית ישראל ערלי לב"‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫זה אפשר לקיים מצוה זו בכל דור ודור‪.‬‬ ‫ומבואר שענין ערל ומהול אינו תלוי‬ ‫וי"ל שדבר זה נרמז כאן במה שנאמר‬ ‫אלא‬ ‫הערלה‪,‬‬ ‫במציאות‬ ‫'נמלו אתו'‪ ,‬דקאי על כלל ישראל‪,‬‬ ‫פעמים שהתורה מכנה 'ערל' למי שאין‬ ‫שאברהם אבינו כלל אותם במילתו‪ ,‬ועי"ז‬ ‫לו ערלה‪ ,‬ו'מהול' למי שיש לו ערלה‪.‬‬ ‫יש את כח בריתו של אברהם אבינו בכל‬ ‫ולפ"ז אפשר להבין ג"כ שאותה ערלה‬ ‫ברית שנעשה בכל הדורות‪.‬‬ ‫שעליה נצטווינו למולה‪ ,‬לפני הציווי אינה‬ ‫התבונה‬ ‫פר' לך לך תשע"ד‬ ‫דולה‬ ‫ו‬ ‫דולה התבונה‬ ‫לימוד דרכי עבודת ה' מהפסוק 'לך לך מארצך וממולדתך' וגו'‬ ‫שיחת קודש ליל שישי פרשת לך לך ז' מר‪-‬חשון תשע"ד‬ ‫תכלית המניעות לטובתנו הנצחית‬ ‫כתיב בפרשתן (בראשית יב א) "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך"‬ ‫וגו'‪ .‬וחזינן אריכות וכפל לשון במקרא זה‪ .‬ובספרים הק' ביארו כל אחד לדרכו מה‬ ‫בא להורות כל תיבה ותיבה‪ .‬ואנו נביא בזה את דברי האור החיים הק' שמבאר כוונת‬ ‫הכתוב‪ ,‬וזל"ק‪" ,‬לך לך מארצך וגו'‪ ,‬אחר שאמר "מארצך" אין מקום לומר "ממולדתך"‪,‬‬ ‫כי בצאתו מארצו הנה הוא יוצא גם ממולדתו‪ .‬אכן הטעם הוא‪ ,‬להיות כי בערך צער‬ ‫הפרידה‪ ,‬קטן הוא צער פרידתו מארצו מפרידת מולדתו‪ ,‬ופרידתו ממולדתו מפרידתו‬ ‫מבית אביו‪ .‬לזה סדר ההדרגות ממטה למעלה‪ .‬וליטול שכר על כל פרט ופרט‪ ,‬כדרך‬ ‫אומרו (בראשית כב ב) 'את בנך' וגו'‪ ,‬כי ה' ישתדל להטיב ברוך הוא לאוהביו"‪ ,‬עכלה"ק‬ ‫ודבר נורא ויסוד גדול שנה כאן‪ ,‬שמדרך הקב"ה להביא לפעמים צער ודוחק לאוהביו‪,‬‬ ‫וכל זה לשם תכלית ומטרה להנאתם ולטובתם‪ ,‬משום שזהו הטוב להם‪ ,‬כדי‬ ‫שיקבלו שכר נצחי אח"כ‪.‬‬ ‫והאור החיים הק' מלמדנו בזה השקפה מחודשת על כל מהלך החיים‪ ,‬דהלא הרבה‬ ‫פעמים בעת עשיית המצוה‪ ,‬ישנם מניעות שמקשים ומטרידים על עשיית המצוה‪.‬‬ ‫ולפעמים עלול להכנס טרוניא בלב‪ ,‬דמדוע זה עשה לי אלקים ככה‪ ,‬מדוע לא הסיר ממני‬ ‫הטרדה שאוכל לעשות רצונו בקיום המצוה מבלי שום מניעה‪ .‬אבל באמת מגלה לנו‬ ‫ז‬ ‫התבונה‬ ‫שיעור ליל שישי‬ ‫דולה‬ ‫האור החיים הק' דאדרבה אלקים חשבה לטובה‪ ,‬ובכוונה תחילה הוא מביא את אותם‬ ‫המניעות כדי להיטיב עמנו‪.‬‬ ‫הצלחה בחינוך הבנים רק כשמסתכלים בהשקפה נכונה על האתגרים‬ ‫השבוע חל ה'יארצייט' של הגה"ח רבי יוסף ציינווירט זצ"ל‪ ,‬אשר זכיתי לקנות ממנו‬ ‫לקח טוב ולדלות ממעיינו הנובע מלוא חפניים‪ ,‬בהיותו מרבה להשמיע דברים‬ ‫נכוחים מלאים דעת ותבונה והשקפה נכונה‪ .‬וזכורני שגם בענין יסוד זה הנזכר של האור‬ ‫החיים הק' היה מרבה לדבר אודותיו בשיחותיו‪.‬‬ ‫ושמעתי ממנו בענין זה סיפור‪ .‬שהיה יהודי גביר שהתגורר בחו"ל שהתעוררה בקרבו‬ ‫חשקת התורה‪ ,‬והיות שמקומו בו היה גר לא היה מקום תורה‪ ,‬החליט וגמר‬ ‫בנפשו למכור את כל נכסיו ולעלות לארץ ישראל‪ .‬וכך הוה‪ ,‬שמכר את כל הונו ורכושו‬ ‫ועלה לחונן את עפרה של ארצנו הקדושה‪ ,‬והקדיש עצמו קודש לה' וישב ולמד כל היום‪.‬‬ ‫ואכן אף שהוא הסכין לעשות כן אף במסירות נפש מרוב חשקו לתורה‪ ,‬מ"מ השינוי‬ ‫היה קשה עבורו‪ .‬שחיי העושר שאליו היה רגיל הפכו בן רגע לחיי מחסור‪ .‬אולם‬ ‫על אף כל הקושי שהיה לו ולב"ב‪ ,‬התגברו על הכל למען המטרה העליונה שלשמה עשה‬ ‫את כל הדבר הגדול הזה‪ ,‬כדי שיוכל להקדיש את חייו קודש לה' ולעסוק בתורת ה' יומם‬ ‫ולילה‪ .‬וכך גידלו את ילדיהם‪ .‬ברבות הימים לאחר שבגרו ילדיהם‪ ,‬ארע שבן אחד שלהם‬ ‫ירד מהדרך ופרק מעליו עול תורה ומצוות‪.‬‬ ‫ואין לתאר את גודל הצער והכאב של בני המשפחה והידידים‪ ,‬אך ביותר נדהמו הכל‬ ‫ולא יכלו להבין‪ ,‬איך יתכן שמבית זה שהיה הסמל ודוגמא למופת למסירות נפש‬ ‫למען ה' ולמען תורתו‪ ,‬בדיוק בבית כזה קרה המקרה הזה‪ .‬אחרי כן התחילו אנשים‬ ‫העוסקים בדבר לטפל בנער זה‪ ,‬ובין השיחות סיפר להם הנער שבילדותו כשהיה קשה‬ ‫להם במצבם הדחוק‪ ,‬היו תמיד מסיימים את נושא השיחה ואומרים שמ"מ צריך למסור‬ ‫ולהקריב את כל מה שיש למען התורה‪ .‬ונכנס לו במחשבתו שתורה ועוה"ז הם סתירה‬ ‫ונוגדים זה את זה‪ .‬והיות שעדיין לא גדל בדעתו ולא הבין מדוע יש לוותר על העוה"ז‪,‬‬ ‫לכן החליט הוא שכיוון שאי אפשר לשניהם בבת אחת‪ ,‬אזי כשיגדל יבחר לעצמו בעוה"ז‪,‬‬ ‫התבונה‬ ‫פר' לך לך תשע"ד‬ ‫דולה‬ ‫ח‬ ‫וממילא כשגדל ועבר לרשות עצמו הביאתו מחשבתו למקום שהביאתו‪ .‬שגישה זו בצורת‬ ‫החינוך‪ ,‬גרמה לדבר נורא כזה‪ .‬שבמקום זה היה להם לחנכו שהעוה"ז הגדול ביותר הוא‪,‬‬ ‫כשאבי המשפחה זוכה ולומד תורה‪.‬‬ ‫הגירסא ברש"י שממנו הפיק הט"ז מוסר השכל והוראה להלכה למעשה‬ ‫והיה מסמיך לזה את דברי רש"י במסכת פסחים (מט ע"ב) על הא דאיתא התם שאין‬ ‫להתלוות לעם הארץ בדרך שמא יהרגנו‪ ,‬דכתיב (דברים ל כ) 'כי היא חייך ואורך‬ ‫ימיך'‪" ,‬אם על חייו לא חס‪ ,‬על חיי חבירו יחוס"‪ .‬ופירש רש"י ע"ז‪" ,‬כי היא חייך ואורך‬ ‫ימיך‪ ,‬על חייו לא חס ללמוד תורה"‪ .‬ובט"ז (אבהע"ז סי' ב סק"ג) גרס שדברי רש"י כי היא‬ ‫חייך‪ ,‬אזיל על סוגיא דלעיל‪ .‬דאיתא שם‪ ,‬שעל בנותיהן של עמי הארץ הכתוב אומר 'ארור‬ ‫כל שוכב עם בהמה‪ ,‬ופירש"י ע"ז‪ ,‬שאין להם לב להבין‪ .‬וגרס הט"ז‪ ,‬שממשיך רש"י‬ ‫ומסביר שמה שאינם מבינים הוא‪ ,‬ש"כי היא חייך ואורך ימיך"‪.‬‬ ‫והסבר הדברים הוא‪ ,‬כלשונו הזהב של הט"ז‪" :‬נראה פירוש לדבריו‪ ,‬דטבע הנשים‬ ‫שיבטלו בעליהם מתורה בשביל שהם סוברים שמכח זה יתעסקו בסחורות ויהיה‬ ‫להם טובות עוה"ז‪ ,‬משא"כ אם יעסקו בתורה לא יהיו להם רק עוה"ב לחוד‪ ,‬ובאמת אינו‬ ‫כן אלא היא חייך בעוה"ז ואורך ימיך בעולם שכולו ארוך שהוא עוה"ב"‪ .‬ומכח גירסא זו‬ ‫מסיק הט"ז נפקא מינה להלכה‪ ,‬וז"ל‪" :‬ולמדנו מדברי רש"י אלו שאם נמצא בת לעם‬ ‫הארץ שהיא חכמה ומבינה ענין שזכרנו‪ ,‬דאין בזה איסור מצד שאביה עם הארץ"‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫והראה לי הגה"ח הנ"ל העתק מכתב יד ישן של הש"ס‪ ,‬ששם מופיע הגירסא בפירש"י‬ ‫כגירסת הט"ז‪.‬‬ ‫והלימוד היוצא מדברי רש"י הוא כדברינו הנ"ל‪ ,‬שההשקפה ודרך החינוך הראויה לחנך‬ ‫בו את צאצאינו‪ ,‬צריכה להיות‪ ,‬שהעוה"ז הגדול ביותר הוא ‪ -‬דביקות התורה‬ ‫וקיום מצוות ה'‪ ,‬ומה שיש קשיים ומהמורות לפעמים‪ ,‬הוא הטבה מיוחדת מאת הקב"ה‪,‬‬ ‫כדי שנזכה שהמצוה תתקיים מתוך צער וקושי‪ ,‬ובאמצעות כך יגדל שכרינו בכפליים‬ ‫לתושיה‪ .‬ויוצא א"כ שצער זה הוא חלק בלתי נפרד משמחת החיים‪ ,‬ביודענו שזה לטובה‬ ‫אות‪.‬‬ ‫ט‬ ‫התבונה‬ ‫שיעור ליל שישי‬ ‫דולה‬ ‫הוראת התורה לפרוש לגמרי מחמדות ומדות עוה"ז‬ ‫באגרא דכלה עמד ג"כ להבין את כפל הלשון בפסוק 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית‬ ‫אביך' וגו'‪ ,‬ומבאר בזה על פי דרכו‪ ,‬וזלה"ק‪" :‬ועל פי מה שדרשו בזוה"ק (זו"ח לך‬ ‫מ' ע"ב) על הנשמה‪ ,‬יתכן שפיר‪ ,‬והנה ג' סוגי חומריות ועכירות יש לאדם‪ ,‬א' מה שנתהווה‬ ‫על ידי מעשיו ועל ידי התעסקו בתענוגי הבלי העולם במותרות‪ ,‬דהיינו מאכל ומשתה‬ ‫ומשגל אשר לא לה' המה‪ ,‬ויקנה מזה עכיריות החומר וזוהמא המונע להאיר בו אור ה'‪,‬‬ ‫והב' הוא עכיריות הזוהמא שנמשך לו בתולדה ממולידיו שהן אביו ואמו דלא כוונו עשות‬ ‫כהוגן וכשורה רק למלאות תאוותם‪ ,‬והג' הוא עביות ועכיריות שנקנה לאדם על ידי‬ ‫משפחתו ובי ת אביו שמגודל ביניהם מקטנותו ויראה בעיניהם מדות הרעות לא ראי זה‬ ‫כראי זה דהיינו גובה וגאון והתפארות וקמצנות וכעס וכדומה‪ ,‬ולהיות שרואה כל זה‬ ‫מקטנותו נעשו המדות קנין בנפשו" ‪ -‬דהיינו שחושב בליבו שכך כולם עושים‪ ,‬ואף מרגיש‬ ‫בעצמו צדיק אם אינו רשע כמותם‪ ,‬ומאבד את הרגש להלחם בדבר‪.‬‬ ‫והשי"ת ברוב רחמיו מייעץ להנשמה‪ ,‬שבתחילה תלך ותפרש את עצמך מעכירות‬ ‫שהקנה הוא לעצמו וחבל בגופו על ידי התעסקו במותרות תענוגי עולם והבליו‬ ‫אשר על ידי זה נתגשם גופו מאוד‪ ,‬ומזה העכיריות צריך לפרוש מקודם כי לו משפט‬ ‫הבכורה בפרישות‪ ,‬כי הנה הוא בעצמו היה בעוכריו‪ .‬וזה יאמר "לך לך מארצך"‪,‬‬ ‫מארציותך שאתה בעצמך נתגשמת בארציות‪ ,‬ואחר כך "וממולדתך"‪ ,‬היינו לשבר‬ ‫החומריות הנתהווה לו בעת ההולדה בבלתי התכוונת אביו ואמו לקיים מצות בוראם רק‬ ‫למלאות תאות הבהמיות‪ .‬ואחר כך "ומבית אביך"‪ ,‬הן מדות משפחתו ובית אביו‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫ולזה יאמר אחר כך כשתקיים כל הנ"ל‪ ,‬אזי "אל הארץ"‪ ,‬ר"ל תלך לדבק את עצמך‬ ‫בהארץ עליונה מלכות שמים תשובה תתאה‪ ,‬ומשם "אשר אראך"‪" ,‬אשר" היא בחינת‬ ‫בינה המאשרינו תשובה עילאה‪ ,‬הדביקות הנפלא בחיי החיים"‪ ,‬עכלה"ק‪.‬‬ ‫גם בענין מדות טובות יש הבדל בין שמים לארץ בין ישראל לעמים‬ ‫ויש להתבונן ולהעמיק במאמר זה‪ ,‬דהנה אברהם אבינו בחפשו זיווג הגון לבנו יצחק‪,‬‬ ‫עמד על כך לקחת דווקא ממשפחתו‪ .‬וידוע הקושיא‪ ,‬דהלא הם כולם היו רשעים‪,‬‬ ‫וא"כ מה עדיפותם על פני בנות כנען‪.‬‬ ‫התבונה‬ ‫פר' לך לך תשע"ד‬ ‫דולה‬ ‫י‬ ‫וידוע מה שפירשו בזה – ומתאמרא גם בשם האבני נזר‪ ,‬שבנות כנען היו להם מידות‬ ‫מושחתות‪ ,‬שדבר זה עובר בירושה אל הבנים‪ ,‬לכן לא רצה אברהם אבינו‬ ‫להשתדך עמהם‪ .‬אולם משפחתו אף שהיו רשעים עובדי עבודה זרה‪ ,‬מ"מ דבר זה תלוי‬ ‫בבחירה של כל אחד‪ ,‬שביכלתו להכיר את האמת ולהתנהג על פיה‪ ,‬לכן העדיף לקחת‬ ‫מהם אשה לבנו‪.‬‬ ‫עכ"פ חזינן מזה שמשפחתו של אברהם אבינו היתה הטובה ביותר מכל העולם מבחינת‬ ‫מידות‪ ,‬ואעפ"כ אמר לו הקב"ה "לך לך וכו' ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"‪,‬‬ ‫שהקב"ה ייעצו ללכת מאיתם אף שהיו בעלי מידות טובות‪ ,‬אתמהה‪.‬‬ ‫אלא שמכאן אנו למדים יסוד גדול‪ ,‬שאף שאפשר למצוא מידות טובות בגוי‪ ,‬מ"מ‬ ‫המידות הטובות ביותר שיש לו אינם מתקרבות למידות טובות בדרגה הכי נמוכה‬ ‫של יהודי‪ ,‬כשעושה אותם באופן של איש ישראל‪.‬‬ ‫ודברים קילורין לעיניים המלמדנו ארחות חיים בענין זה כתב רבינו יונה בשערי‬ ‫תשובה (השער השלישי‪ ,‬אות כז) וז"ל‪" :‬מן האזהרות התלויות בלב‪ ,‬השמר לך פן‬ ‫תשכח את – ה' אלקיך (דברים ח יא)‪ ,‬ואמרו רז"ל "כל מקום שנאמר השמר פן ואל‪ ,‬הרי זה‬ ‫לא תעשה"‪ .‬הוזהרנו בזה לזכור את השי"ת בכל עת‪ .‬וחייב האדם להשתדל לקנות לנפשו‬ ‫תמיד ההנהגות המחייבות מן הזכירה‪ ,‬כמו היראה‪ ,‬והצניעות‪ ,‬וקישוט המחשבות‪,‬‬ ‫וטכסיס המדות‪ ,‬היינו מידות טובות כי זרע הקודש ישיגו כל הנהגה נאוה והמעטירה בעליה‬ ‫מזכירת השי"ת‪ ,‬כמו שנאמר (ישעיה מה כה) בה' יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל"‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫והיינו שאצל הגוי‪ ,‬אף אם ישנם בו מידות טובות‪ ,‬מגיעים המה משכליות‪ ,‬לדוגמא‪,‬‬ ‫להתאפק מלאכול שייך אף בגוי אם מבין שאין זה טוב‪ ,‬אך מיוחד הוא האיש‬ ‫הישראלי‪ ,‬שמידותיו הטובות המה מגיעים מזכירת השי"ת שמשפיע המידות הטובות‬ ‫לכלל ישראל‪.‬‬ ‫כאשר המדות טובות מצד הקדושה אין להם הפסק‬ ‫ואחד מן הנפק"מ בין שני מניעים אלו הגורמים להתנהג במידות טובות הם‪ ,‬שאם מגיע‬ ‫דבר זה מזכירת הבורא ב"ה‪ ,‬א"כ אין לזה הפסקה‪ ,‬ולא משנה באיזה מצב נמצאים‪,‬‬ ‫יא‬ ‫התבונה‬ ‫שיעור ליל שישי‬ ‫דולה‬ ‫תמיד מתנהגים בדמות טובות וישרות‪ .‬אולם אם זה מגיע משכל‪ ,‬אזי לא תמיד השכל‬ ‫גובר על הרגש‪ ,‬וכשמגיע לו תאוה מסוימת‪ ,‬יכול לדחות מה שהעלה בשכלו לטובת‬ ‫תאוה זו‪ ,‬ואף לפעמים השכל אומר לעשות כנגד המידות‪.‬‬ ‫וכמו שמובא בספרים‪ ,‬שאריסטו שהיה החכם הגדול של אומות העולם‪ ,‬מת מחמת‬ ‫תאוה שהתאווה לה‪ .‬ובאופן אחר איתא שמצאו אותו פעם עושה איזה תאווה‪,‬‬ ‫ושאלוהו איך יתכן כזאת לאיש מלומד ומשכיל כמוהו‪ ,‬ואמר שכשעושה זאת אינו‬ ‫אריסטו‪ .‬והיינו כנ"ל‪ ,‬וכדאיתא בגמרא (ב"ב י ע"ב) על הפסוק (משלי יד לד) 'וחסד לאומים‬ ‫חטאת'‪ ,‬שכל צדקה וחסד שאומות העולם עושים אינם אלא להתייהר‪( ,‬ועי' תניא סוף פרק‬ ‫א')‪ .‬והוא ענין אחר ובחינה אחרת לגמרי מהמידות המושרשות אצל האיש הישראלי‪,‬‬ ‫שאצלו המה נובעים מכח השפעה אלוקית‪ ,‬ולא ניתן להשוואה כלל ולדמות מילתא‬ ‫למילתא‪.‬‬ ‫מהאי טעמא הורה ה' לאאע"ה שיתרחק מבית אביו‬ ‫ולפי"ז יתבאר היטב דזהו שאמר הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה "לך לך מארצך וממולדתך‬ ‫ומבית אביך" וגו'‪ ,‬והיינו אף שהם טובים בעניני מדות עד שראויים להשתדך‬ ‫עמהם מאשר עם בני כנען‪ ,‬אולם מ"מ לך אני מייעד דבר הרבה יותר נעלה‪" ,‬אל הארץ‬ ‫אשר אראך"‪ ,‬להיות במדרגה רמה ונישאה מאד נעלה‪ ,‬כי 'בה' יצדקו ויתהללו כל זרע‬ ‫ישראל' (ישעיה מה כה)‪.‬‬ ‫צורת הגישה הנכונה אל לימוד ספרי מוסר‬ ‫ודבר זה נוגע הוא ביותר כשלומדים בספרי מוסר‪ ,‬שהדרך הוא שלומדים איזה דבר‬ ‫בעניני מידות‪ ,‬ולאחר שמבינים אותו בשכל לאחר התבוננות זמן רב‪ ,‬ממשיכים‬ ‫ללמוד הלאה‪ .‬אבל לאור האמרו צריך לידע שלא זו הדרך‪ ,‬אלא צורת הלימוד בעניני‬ ‫מוסר צריכה להיות באופן כזה‪ ,‬שלא סגי במה שלומד באופן שכלי‪ ,‬אלא כל הגישה תהא‬ ‫בצורה אחרת לגמרי‪ ,‬נעלה ומרומם‪.‬‬ ‫ולדוגמא‪ ,‬בספר תומר דבורה שמדבר מענין המידות באופן של "והלכת בדרכיו"‪ .‬ושם‬ ‫בפרק א' אות א' מדבר ממידת הסבלנות‪ .‬ודבר זה אפשר להבין באופן שכלי‪,‬‬ ‫התבונה‬ ‫פר' לך לך תשע"ד‬ ‫דולה‬ ‫יב‬ ‫להאריך בהסבר הדברים שהיא מדה הגונה וישרה על פי השכל‪ ,‬הגורם להאדם שיעריכו‬ ‫אותו וכו'‪ .‬אולם אפשר להבין זאת באופן שונה לגמרי‪ ,‬שהיות שהקב"ה סבלן‪ ,‬וכפי‬ ‫שמאריך שם התומר דבורה שבשעת עשיית העבירה לוקחים את החיות שהשי"ת‬ ‫משפיע‪ ,‬ומשתמשים בו כביכול כנגדו‪ .‬ועם כל זה הקב"ה סבלן‪ ,‬ומחכה לו שישוב‪.‬‬ ‫והשתא רוצה הקב"ה מעמנו שנדבק בדרכיו‪ ,‬א"כ מיבעיא לן להיות סבלנים‪ .‬וההבנה‬ ‫הזאת היא שונה לגמרי מההבנה באופן השכלי‪ .‬ואת ההבנה הזאת הקב"ה רוצה מאתנו‪.‬‬ ‫ואף שהם מידות אלוקות‪ ,‬הלא יש לנו נפש אלוקית שעל ידה נוכל להכניס מידות האלו‬ ‫בקרבנו‪.‬‬ ‫וכן כגון במידת הכעס‪ ,‬אפשר להתגבר עליה ע"י הבנה שכלית שהיא מזקת לגוף‪ ,‬או‬ ‫שאין זה הגון להיות בכעס‪ .‬ולפעמים באמת צריך להגיע להסברים כאלו‪ .‬אולם עיקר‬ ‫הענין שרוצה הקב"ה מאתנו הוא‪" ,‬אל הארץ אשר אראך"‪ ,‬וכדוגמת דוד המלך ע"ה‪,‬‬ ‫שמצינו אצלו לימוד נכון האיך עבד על מדת הכעס כפי רצון ה'‪ ,‬כאשר קיללו שמעי בן‬ ‫גירא‪ ,‬נענה ואמר (שמואל ב‪ ,‬טז י) "ה' אמר לו קלל"‪ ,‬שהתייחס אל העבודה על מידת הכעס‬ ‫עם אמונה‪ ,‬ועי"ז ניצל ממנו‪ .‬שכשהוא בדרך זה‪ ,‬אזי אינו רק כובש את הכעס‪ ,‬אלא אף‬ ‫גם מבטלו לגמרי כליל משורשו‪ ,‬ומחמת שהדבר בא באופן אלוקי מכח הנשמה האלוקית‪.‬‬ ‫וכן בענין הצניעות‪ ,‬שבאופן מסוים אפשר למצוא גם אצל הגויים‪ .‬אך מה גדול ההפרש‬ ‫והחילוק בין גוי שמתנהג בצניעות‪ ,‬לבי האיש הישראלי המתהלך בהצנע לכת את‬ ‫ה' אלקיו‪ ,‬שאיש ישראל יהודי עושה כן מתוך הרגשת עוצם רוממותו ית' אשר "מלוא‬ ‫כל הארץ כבודו"‪ ,‬ו"אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה'"‪ .‬הלא כגבוה‬ ‫שמים על הארץ הוא החילוק ביניהם‪.‬‬ ‫ג' דרגות בקדושה‬ ‫והנה גם הגה"ק מקוז'יגלוב זצ"ל הולך בדרכו ומיישב כפילות לשון הכתוב באריכות‪.‬‬ ‫ולקוצר הזמן נעתיק כמה מילין יקירין מדבריו‪ .‬בראשית דבריו הוא מבאר שישנם‬ ‫ג' סוגי קדושות‪ ,‬הא' פרישה מעבירה‪ ,‬וכדברי חז"ל (ויק"ר כד ו) "כל מקום שאתה מוצא‬ ‫גדר ערווה אתה מוצא קדושה"‪ .‬הב' מה שאיתא מהרמב"ן (פרשת קדושים) הענין של 'קדש‬ ‫עצמך במותר לך' ‪ .‬והג' היא הקדושה מעשיית המצוות עצמם‪ ,‬שזה גופא מוסיף קדושה‬ ‫יג‬ ‫התבונה‬ ‫שיעור ליל שישי‬ ‫דולה‬ ‫עצומה באדם‪ .‬ומביא שאותם ג' הענינים מצאנו במילה‪ ,‬שאברהם אבינו נצטווה רק על‬ ‫מילת הערלה‪ ,‬שזה מרמז על הפרישה מן העבירה‪ .‬אך לא נצטווה על הפריעה‪ .‬אולם הוא‬ ‫עשה אף פריעה בבחינת קדש עצמך במותר לך‪.‬‬ ‫הא דבטלוה לטבילותא כדי שיהא בגדר קדש עצמך במותר לך‬ ‫ומביא הקוז'יגלובער בדרך אגב מרגניתא טבא ‪ -‬אשר מרבה הוא לחזור עליו כמה‬ ‫פעמים בספרו‪ ,‬וכנראה שהגה בו הרבה בבחינת "אחזתיו ולא ארפנו" ‪ -‬והוא‪,‬‬ ‫שבגמרא (ברכות כב ע"ב) בענין טבילת עזרא מסיק להלכה שאין בה חיוב‪ ,‬דביטלוה לתקנתא‬ ‫דטבילתא דעזרא‪ .‬ומצד שני כל הספרים הק' מלאים באזהרות בגודל מעלת ובחיוב הגדול‬ ‫שבטבילה זו‪ ,‬וא"כ מדוע ביטלוה לטבילה‪ .‬ומבאר דהענין בזה הוא‪ ,‬שמכיוון וטבילה זו‬ ‫ענינה לקדש ולטהר את האדם‪ ,‬רצו חכמים שיהא באופן של "קדש עצמך במותר לך"‪,‬‬ ‫שלא יהא באופן של חיוב אלא בהתנדבות‪ ,‬שאז הוא יותר מסוגל לקדושה‪.‬‬ ‫ודכירנא שראיתי בספר עתיק אחד‪ ,‬שהקשה איזה מתנגד לחסיד אחד על הא דמרבים‬ ‫אצל החסידים בטבילת למקוה‪ .‬דלכאורה ענין המקוה בא לשם טהרה‪ ,‬ואם‬ ‫צריכים לטהרה הרבה פעמים‪ ,‬א"כ יצא שכרו בהפסדו‪ .‬וענה לו אותו חסיד‪ ,‬שמה שבגמ'‬ ‫איתא שענין זה מועיל לקדושה‪ ,‬היינו שמביא שהאדם יתקדש כל כך עד שלא יארע לו‬ ‫שיצטרך טהרה‪ .‬והוא ממש כדברי הקוז'יגלובער‪ ,‬שעוד מוסיף בזה תוספת נופך משלו‪,‬‬ ‫שענין זה בא בשביל בחינת "קדש עצמך במותר לך"‪.‬‬ ‫ומבאר הקוז'יגלובער שע"י שנתנו לאברהם אבינו שיקיים הדבר בבחינת "קדש עצמך"‪,‬‬ ‫בזכות זה זכו כלל ישראל שיוכלו לקיים המצוה בבחינת "קדש עצמך במותר‬ ‫לך"‪ .‬והקדושה הג' נשלם בעצם עשיית המצווה‪ ,‬שיש לעשותה בכוונה הראויה וללא‬ ‫פניות‪ ,‬וכך עשה אברהם‪.‬‬ ‫ועפי"ז מבאר הגה"ק מקוז'יגלוב‪ ,‬דזהו פירוש כפילות הלשונות‪" ,‬מארצך‪ ,‬וממולדתך‪,‬‬ ‫ומבית אביך"‪ ,‬ד"מארצך"‪ ,‬היינו בחינת הארציות‪ ,‬שהוא חומר הגוף שמושך‬ ‫לרע‪" .‬וממולדתך"‪ ,‬מרמז על דברים המותרים שמגשמים את האדם ושיש לקדש עצמו‬ ‫התבונה‬ ‫פר' לך לך תשע"ד‬ ‫דולה‬ ‫יד‬ ‫בהם‪" .‬ומבית אביך"‪ ,‬קאי על אדם הראשון‪ ,‬שהוא היה אבי כל העולם‪ ,‬ומרמז על חטא‬ ‫עץ הדעת שאז נתערב טוב ורע‪ ,‬והיינו שאף בתוך הטוב ישנו רע ויש לראות להפריד‬ ‫הטוב מהרע ולעשות רק את הטוב ולא להיות נשפע מחלק הרע‪.‬‬ ‫סגולת סעודות שב"ק לקדש ולטהר‬ ‫ובזה מבאר הא דאיתא בגמרא (שבת קיח ע"א) "אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן‬ ‫לוי משום בר קפרא כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות‪ ,‬מחבלו‬ ‫של משיח ומדינה של גהינום וממלחמת גוג ומגוג"‪ .‬ומובא בספה"ק שכל סעודה מכוונת‬ ‫היא כנגד אחד מן ההצלות דלעיל‪ ,‬לילא דשבתא מכוון כנגד דינה של גהינום‪ ,‬צפרא‬ ‫דשבתא כנגד חבלו של משיח‪ ,‬ורעווא דרעווין כנגד מלחמת גוג ומגוג‪.‬‬ ‫ומבאר על פי דרכו‪ ,‬שבליל שבת יורד קדושה מלעילא להיות פרושים מן העבירה‪ ,‬וזו‬ ‫היא הבחינה של אברהם אבינו‪ ,‬וממילא מובן מה שניצולים אז מדינה של גהינום‪.‬‬ ‫וביומא דשבתא מושפע מלעילא הכח לקדש עצמו במותר לו‪ ,‬היינו שכל האכילות וכל‬ ‫העניינים הגשמיים יהיו לשם שמים ולא להנאת עצמו‪ .‬וענין הדבר לחבלו של‬ ‫משיח הוא דחבלו של משיח הוא ה"שעבוד מלכויות"‪ ,‬שמשועבדים לאומות העולם‪ ,‬אך‬ ‫אם האדם מקדש עצמו ומזכך חומריותו שיהא כל כולו נתון רק לעשיית רצון השי"ת‪,‬‬ ‫ניצל הוא משעבוד מלכויות‪ .‬וא"כ בצפרא דשבתא שמושפע אז כח זה כנ"ל ניצולים עי"ז‬ ‫מחבלו של משיח‪.‬‬ ‫וברעוא דרעוין מושפע הקדושה הגדולה ביותר‪ ,‬שהיא לקדש עצמו ע"י עשיית המצוות‪.‬‬ ‫וזהו הענין של מלחמת גוג ומגוג‪ ,‬והוא ע"פ דבר נפלא ששמע מהשם משמואל‬ ‫בשם החידושי הרי"ם שאמר שענין מלחמת גוג ומגוג הוא‪ ,‬שיהא קשה ליהודי לומר‬ ‫שמע ישראל‪ ,‬שיהא קשה לו לצמצם מחשבתו ולאומרו עם כוונה‪ .‬והסביר השם משמואל‬ ‫ענין הדבר לגוג ומגוג‪ ,‬שהנה גוג מגיע מיפת‪ ,‬וענין החילוק בין שם ליפת הוא‪ ,‬ששם‬ ‫התאמץ במצוה לכן זכה לציצית‪ ,‬ויפת שלא נתאמץ זכה לקבורה‪ .‬ופירש השם משמואל‬ ‫שענין ההתאמצות היינו שעשה המצוה עם כל הפנימיות‪ ,‬עם כל הלב‪ ,‬לכן זכה למצוות‬ ‫טו‬ ‫התבונה‬ ‫שיעור ליל שישי‬ ‫דולה‬ ‫שענינם פנימיות הלב‪ ,‬אך יפת שלא נתאמץ לעשות בפנימיות‪ ,‬זכה לקבורה שאף היא‬ ‫דבר חיצוני‪ ,‬שהלא כל הדבר שיש לקבור הוא כדי שלא יהא ביזוי למת‪ .‬ולכך קליפת גוג‬ ‫שיצא מיפת שענינו שלא להתאמץ באימוץ הלב בעשיית המצוות‪ ,‬מתנגדת ונלחמת‬ ‫ליחוד ה' בכוונה‪.‬‬ ‫על שף ששם ויפת עשו פעולה שוה היה הבדל בכוונתם‬ ‫ודברים הללו קשורים המה לדברי האגרא דכלה דלעיל‪ ,‬וכפי ששמעתי פעם מכ"ק‬ ‫אא"ז אדמו"ר זצ"ל בהיותו משתתף בשמחת 'שלום זכר' בשבת כזו פרשת לך‬ ‫לך‪ ,‬בביאור ענין שם ויפת‪ ,‬בענין מה שאיתא ששם שנתאמץ זכה לציצית וכו'‪ ,‬שענין‬ ‫ההתאמצות היה שבער לו הקדושה של המצוה‪ ,‬ומפני זה עשאה‪ ,‬שהיה ענין של כבוד‬ ‫השכינה‪ ,‬ולכך זכה למצוות‪ .‬אך יפת כל ענין עשייתו היה משום שאין זה ראוי שיראה נח‬ ‫כן‪ ,‬ולא משום איזה מצוה‪ ,‬ולכן אף קיבל הוא במידה כנגד מידה את ענין הקבורה שאף‬ ‫היא רק בחיצוניות‪.‬‬ ‫והוא ממש כהבחינה הנזכרת לעיל בדברי האגרא דכלה בענין המידות טובות‪ ,‬שבדבר‬ ‫זה רואים החילוק הגדול בין המידות הטובות שיש ביהודי שמקורם אצל 'שם'‪,‬‬ ‫לעומת המידות שישנו אצל גוי שמקורם ב'יפת'‪ .‬שכאן הלא עשו אותה הפעולה‪ ,‬אך מה‬ ‫גדול החילוק בין מניעיו של יפת שעשה כן מטעמים שאין זה יפה ומכובד וכו'‪ ,‬לסיבות‬ ‫של שם שעשה כן מכיוון שבער בליבו כבוד השי"ת והדר גאונו‪ .‬וזו גופא מטרת קליפת‬ ‫יפת ‪ -‬להכניס ענינו‪ ,‬שלא לעשות המצוות וענין המידות עם כוונה לשם ה'‪.‬‬ ‫ולפי"ז יומתק ביותר הא דברעוא דרעוין נשפע קדושת קיום המצוות במעשה‪ ,‬ובזה נכנע‬ ‫קליפת גוג שיצא מיפת‪ ,‬כי בזמן נעלה זה נשפע מלעילא רב אונים ואמיץ כח‬ ‫שיהא אפשר לקיים המצוות בכוונה ובדחילו ורחימו כראוי‪ ,‬ומובן שעי"ז ניצולים‬ ‫ממלחמת גוג ומגוג‪ ,‬כי מלחמתם הרוחנית של גוג ויפת הוא נגד זה‪ ,‬שלא לעשות הדברים‬ ‫לשם פעלם וכנ"ל‪.‬‬ ‫התבונה‬ ‫פר' לך לך תשע"ד‬ ‫דולה‬ ‫טז‬ ‫ויעזור השי"ת שנזכה בכל שבת לערוך את סעודות השבת באופן הראוי בקדושה‬ ‫ובטהרה‪ ,‬ונזכה להינצל מכל הפורענויות המתרגשות ובאות בדורנו ‪ -‬דור של‬ ‫'עקבתא דמשיחא'‪ ,‬כאשר שרויים אנו עמוק בתוך 'חבלו של משיח' ו'מלחמת גוג ומגוג'‪,‬‬ ‫ובעוד שבשנים קדמוניות רק הצדיקים זכי הראות ראו את זה‪ ,‬אך בזמננו כל אחד רואה‬ ‫זאת בחוש‪ .‬ויעזור השי"ת שנזכה להתקדש ולזכות לכח של קדושת שב"ק ולהינצל‬ ‫בזכותה מכל הפגעים ומרעין בישין‪.‬‬