עמק השבוע · Eimek Hashuvia — לך לך (2026-10-19)

פרשת לך לך תשפ"ז והימים שסביבותי'ה גליון קלז
שנה ג
Ûחודש מרחשון ההיפך מחודש תשרי Ü
זצללה"ה מרימנוב שכל גזירות האומות תחילתן ולכאורה הדברים מתאימים עם הא דאין שום הנה מבואר בכ"מ בשם האריז"ל דהי"ב חדשים
בחשון משום חטא ירבעם שעשה את החג בחודש יום טוב בחודש מרחשון .והנה חוץ מתמוז וטבת הם כנגד הי"ב שבטים לפי סדר הדגלים וסדר
השמיני בחודש אשר בדא מלבו .עכ"ל .ועי' גם אין חודש אחר דלית ביה יו"ט )חוץ מאלול אבל הקרבת קרבנות הנשיאים ומתחילים מניסן .ולפ"ז
בפרי צדיק פרשת בראשית אות ט"ו דאיתא וז"ל אלול הוי חודש של התעוררות לחזור מהמדרגה נמצא דחודש מרחשון הוא כנגד מנשה.
איתא מהרב הקדוש ר"מ מרימונוב זצוקללה"ה התחתונה של אב ,וי"ל דלכך אין בו יו"ט דהוא
שבחדש מרחשון הם רוב גזירות מפני שאז התעוררות לבוא לימים טובים של תשרי( ,דאפילו והנה עי' בבראשית )מ"א:נ"א( דכתיב "ויקרא
נתחלקה מלכות בית דוד ,כי צורת החודש הזה בשבט ואייר יש ימים טובים דבשבט יש ט"ו יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלקים את
בגשמיות התחלת ימי גשמים שאין דעתן של בשבט ובאייר יש פסח שני ול"ג בעומר. כל עמלי ואת כל בית אבי" .עי' ברבנו בחיי
בריות נוחה וגשם דולף טורד והעלה נבל ונופל ובחזקוני וברד"ק ובבכור שור ובעוד מקורות ד"נשני"
ונקרא מקודם חודש בול שבלה הכל ,וכמו בגשמיות ועיין בספר שם משמואל פרשת נח שנת תרע"ד היינו מלשון שכחה .הרי מבואר דהשם "מנשה"
כן ברוחניות מעותד חודש זה לנפילה ,וע"כ היתה דאיתא וז"ל בתקו"ז עקרב )שהוא המזל של הוא על שם השכחה .ועיין במדרש רבה בראשית
אז תחילת נפילת עשרת השבטים בימי ירבעם מרחשון( עקר ב' היינו דעקר ביתא דשכינתא, פרשה ע"ט פסקה ה' דאיתא ויבא יעקב שלם
שחידשו חג בחודש הזה ,ומזה נסתעפו כל הגזירות היינו דכל החורבן ועקירת ביתא דשכינתא אם וכו' ר' יוחנן אמר שלם בתלמודו אבל יוסף שכח
בגלות כנ"ל .עכ"ל. כי נראה לכאורה לנפילה של שונאי ישראל אין שנאמר כי נשני אלהים את כל עמלי ולהלן הוא
הדבר כן אלא הנפילה היא קימה כנ"ל ,כי הרי אומר נפש עמל עמלה לו .הרי מבואר דהשם
נמצא מכל הנ"ל דמרחשון הוא ממש להיפך זה סותר ע"מ לבנות במקומו בנין טוב מן הראשון מנשה מורה על שכחת התורה ומסורת יעקב
מחודש תשרי ,דבחודש תשרי היתה בחינת דרשו שיהי' מעשה שמים כבזוה"ק שעל בנין זה אמרו אבינו .וא"כ נמצא דחודש מרחשון הוא מיוחד
ד' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב ,ועשינו זכר לענני בשירת הים מקדש ה' כוננו ידיך ולא מעשה ידי לבחינת שכחת התורה.
הכבוד המורים על השראת השכינה בדרגא הכי אדם ,וזה שרמזו סתירת זקנים בנין ,וזה שעקרב
גבוה .והיודע כל זה יכול לחזק עצמו ולראות שהוא עקירת ביתא דשכינתא מאין באה ומאין והנה כיון דקוב"ה ואורייתא חד הוא א"כ שכחת
שיעבוד ד' בכל מצב ,בין במצבים שיש יותר מוצאה ואמר שהוא מצירוף נ' בריח כנ"ל ,ומשניהם התורה הוי להיפך מהשראת השכינה ,וא"כ חודש
קירבה כחודש תשרי ובין במצבים דהוי בבחינת צר עקרב בעולם ולא מאות נ' לבדה ,ואמר עוד מרחשון הוא מיוחד לבחינה להיפך מהשראת
פחות קירבה כחודש מרחשון ,ולפום צערא אגרא. וחשון בשנה ,עפ"י מה שהגיד הרה"ק מהר"ם השכינה.
Ûחודש מרחשון "ימים רגילים" Ü
וסליחות ,דבימים טובים אין אומרים תחנון שכל ימיו הם "ימים רגילים"] .וגם באלול אין הנה יש חילוק בין מרחשון לטבת ותמוז,
ובתעניות אומרים יותר תחנונים וסליחות] ,וגם ימים מיוחדים אבל שאני אלול דכל הימים הם דבטבת ותמוז אף דאין ימים טובים אבל יש
באלול יש ימי סליחות [,רק בחודש מרחשון מיוחדים ,שהם ימי הכנה לראש השנה [.ועד"ז תעניות ,משא"כ במרחשון דאין שום "יום
בכל החודש מתפללים ואומרים תחנון כרגיל. י"ל דבכל חודש חוץ ממרחשון יש ימים שאין מיוחד" ,דאין ימים מיוחדים לטוב ,ואין ימים
ע"ע לקמן. אומרים תחנון או שאומרים יותר תחנונים מיוחדים להיפך ח"ו ,אלא הוא החודש היחיד
Ûחודש מרחשון "ימי רביﬠה" Ü
]עיין בשו"ת חת"ס ח"ז תשובה ל"ד דאיתא וז"ל הוא שנאמר כי כאשר ירד הגשם והשלג מן הנה עיין במס' תענית ובהרבה מקורות אחרות,
והנה כל עניני זיווג איש ואשתו מצינו דוגמתו השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את שזמני גשמים נקראו "רביעה" .ועיין במס'
בגשמים ,דאמרינן במס' תענית לעיל דף וי"ו ע"ב הארץ והולידה והצמיחה] .ועע"ש דאיתא אמר תענית דף ו ע"ב דהגמ' מסבירה למה זמני
א"ר אבהו למה נקרא שמו רביע דבר שרובע את רבי אבהו מאימתי מברכין על הגשמים משיצא גשמים נקראו "רביעה" ,אמר רבי אבהו מאי
הקרקע כדר' יהודא דא"ר יהודא מיטרא בעלה חתן לקראת כלה [.הרי שיש בירידת גשמים לשון רביעה דבר שרובע את הקרקע כדרב
דארעא ,עוד שם דף ח' סוף ע"א בזמן שהשמים ענין דזיווג. יהודה דאמר רב יהודה מיטרא בעלה דארעא
בפירוש הגר"א לספר יצירה פ"א מי"א דאיתא בגשמים ,נאמרה לידה באשה ונאמרה לידה נעצרין מלהוריד טל ומטר וכו' עיי"ש ,ואיתא שם
וז"ל שכן הוא בירידת המטר שעולין מיין נוקבין בגשמים ,נמצא עצירת גשמים הוא ענין ביטול דף ח' ע"ב א"ר שמואל בר נחמני מאי דכתיב
מן הארץ בעבים ואח"כ יורד בעבים מים העליונים תשמיש איש עם אשתו ,ולהיות כי על הרוב אם לשבט אם לארצו וכו' ,ופרש"י שם דאם נגזר
שעל הרקיע שהם דכורין ובה מתברכין מים הרעב בא מכת עצירת גשמים ,לכן כמו שהארץ עליהן לפי מעשן רוב גשמים לרעה ושוב חזרו
התחתונים ויורדין לברכה וע"ז אמרו משיצא חתן אין לה תשמיש עם בעלה שהוא המטר ,כן בתשובה הקב"ה מורידן להרים וגבעות מקום שאין
כו' ואמרו מטרא בעלה דארעא ואמרו מאי רביעה האדם ראוי שיתנהג עם אשתו כן .עכ"ל .ועיי"ש שם איש וכו' ,וכן להיפך ,והיינו ממש כזיווג,
כו' ,והמים העליונים הם טיפת מוח הזכר כי הן בדף כג ע"א דאיתא וז"ל בעתם בלילי רבעיות דקודם יצירה מזווגין לו כפי הנאות ,ושוב משתנה
בחכמה והמים תחתונים הן טיפת מוח נקבה כי ולילי שבתות נראה לי בס"ד דאמרו בגמרא בפרק כפי מעשיו .עכ"ל .ועי' בס' דברי יהושע להג"ר
המים שעל הארץ הן חכמה של הארץ כמ"ש. קמא מטרא בעלה דארעא הוא ,וזמן עונה השוה יהושע הלר בביאור ברכת גבורות גשמים דאיתא
עכ"ל .ועי' בהמשך דברי הס' דבר יהושע הנ"ל לבני אדם יושבי הארץ הוא בליל שבת ,לכן גם וז"ל אשר הקישור הזה שבין שמים וארץ ע"י
דאיתא וז"ל ואולם מצינו במקום אחר כינה הארץ זיווג שלה עם בעלה המטר הוא בליל הגשמים הוא ממש כעין הקישור אשר בזיווג גבר
הכתוב גם תואר עוז לירידת גשמים וכו' הנה שבת ,והואיל דהתחלת ההכנה של השבת היא בעלמה ע"י הורקת הטפה הזרעיית הבאה מכח
אמרו ז"ל א"ר שמעון אין לך טפח יורד מלמעלה מליל רביעי ,לכך גם לילי רביעי הוא ראוי להיות האב לכן אמרו ז"ל ריש תענית מאי גבורות גשמים
שאין התהום עולה כנגדו טפחיים נמצא כי בו עונה של גוף הארץ ,ולכך הקדים במאמר אר"י שיורדין בגבורה כי לזה הונח שם גבורה
התעוררות המים התחתונים הם כפליים מן המים לילי רבעיות ללילי שבתות ,כי ההתחלה הוא מן כאמור .עכ"ל[.
העליונים היורדים ארצה והרי כאן שני מיני מטר לילי רבעיות .עכ"ל) .ויש להוסיף ,שהגשמים
א' מן העליונים ולעומתה שתים כמותה מן יורדים פעמיים בשבוע דומיא דהעונה לסתם בני )ועי' ברש"ש למס' מו"ק דף ב ע"א דאיתא
התהום התחתון וכו' והנה אמרו ז"ל בבראשית אדם ,ובפשוטו מקיימים מצות עונה בליל שבת וז"ל גמרא ומאי משמע דהאי בית הבעל לישנא
רבה א"ר לוי המים העליונים זכרים והתחתונים ובעוד פעם א' בשבוע ,ובפשוטו היינו בליל רביעי דמייתבותא כו' ק"ל מדוע לא קאמר דלהכי נקרא
נקבות והם אומרים אלו לאלו קבלו אותנו מיד שהוא א' מהלילות האמצעות (.ועי' בחדושי בית הבעל משום דמיטרא בעלה דארעא הוא,
הם מקבלים אותם הה"ד תפתח ארץ כנקיבה אגדות למהר"ל במסכת חולין דאיתא וז"ל לעפר תענית ו' ב' ,ולכן נקרא רביעה שרובע את
זו שהיא פותחת לזכר ויפרו ישע שהן פרין סוטה ,וזה מפני כי האשה נמשלה לקרקע עולם, הקרקע וכדכתיב והולידה והצמיחה עיי"ש ,שוב
ורבין וכו' הרי שדימו ענין התחברות המים והמים שהוא המטר הוא כמו בעל לארץ שהרי ראיתי בהריטב"א שהביא כן בשם הירושלמי ,וכן
העליונים עם התחתונים כענין זיווג איש ואשתו אמרו מטרא בעלה דארעא ואלו שניהם דהיינו הרמב"ם ברפ"ח דפאה הבליע טעם זה בנעימת
והמים התחתונים פותחין לעליונים לקבל אותן העפר שהיא כמו האשה והמטר שהוא בעל לשונו .עכ"ל(.
לבוא אל קרבנה .עכ"ל .וע"ע לקמן(. לארץ אינם משקרים זה לזה ,כי אין העפר מקבל
מאחר כלל וכו' העפר הזה מורה על האשה אשר ]ראיתי דאפשר שיש נפק"מ מהענין דזיווג
והנה לכאורה צ"ל שיש איזה לימוד מהא היא דביקה בבעלה ואז הבעל נקרא מקור חיים דאיכא בירידת גשמים .דעי' בספר בניהו בן
שיש דמיון בין ירידת גשמים להענין דזיווג. ואפשר שגם זה שצריך למחוק השם תוך המים יהוידע על תענית דף ז ע"ב דאיתא וז"ל ידוע
ולכאורה י"ל דהאי לימוד שייך להא דאיתא מפני שהוא יתברך מחבר איש ואשה ונתן שם מה שאמרו רז"ל בראשית רבה נ"ג ח' כיון
במפרשים בכ"מ שיש בהורדת גשמים ענין י"ה ביניהם ולכך ימחוק השם למים .עכ"ל .הרי שנפקדה שרה נפקדו כמה עקרות עמה ,והטעם
"חיבור שמים וארץ". דנפק"מ מהא דירידת גשמים הוי ענין דזיווג היא מפורש בספרי המפרשים ז"ל כיון שנפתח צינור
לדוגמא ,עיין במס' חולין דף ס ע"ב דאיתא רב דהמצוה דעפר סוטה הוא לחבר עפר ומים של נס זה בפקידת שרה או רבקה ,אז נפתחו
אסי רמי כתיב ותוצא הארץ דשא בתלת בשבתא ולמחוק שם שמים בתוכם[. בנקל צינורות של נס כזה לכמה עקרות ,אף על
וכתיב וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ במעלי פי שאינם ראויים לנס זה ,והנה כאן בירידת
שבתא מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח )הנה יל"ע מהו בדיוק הדמיון לזיווג .והנה הגשמים נעשה ענין פקידת עקרה ,כי ירידת
קרקע עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים בפשוטו י"ל דירידת הגשמים עצמה היא כעין הגשמים הם ענין עיבור ולידה ,וכמו שאמרו
וירדו גשמים וצמחו ללמדך שהקב"ה מתאוה ביאה ,דהגשמים הוי הזכר והקרקע הוי הנקיבה, בגמרא דף ו ע"ב בגשם מאי לשון רביעה שרובע
לתפלתן של צדיקים .ועיי"ש בחדושי אגדות והגשמים נכנסים לקרקע כמו זכר ונקיבה .ולכאורה את הקרקע ,דאמר רב יהודה מטרא בעלה דארעא
למהר"ל דאיתא וז"ל ללמדך שהקב"ה מתאוה כן משמע מדברי המהר"ל הנ"ל שכתב וז"ל הוא ,דכתיב כי כאשר ירד הגשם והשלג מן
לתפלתן של צדיקים דוקא לתפלתן של צדיקים העפר שהיא כמו האשה והמטר שהוא בעל השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ
ולא לתפלתן של רשעים ,מפני כי התפילה היא לארץ אינם משקרים זה לזה ,כי אין העפר והולידה והצמיחה ,וכן אמר רב יהודה טבא לשתא
כמו הקרבן כמו שאמרו במקומות הרבה ,ומפני מקבל מאחר כלל וכו' העפר הזה מורה על דטבת ארמלתא ,וכן אמר לקמן דף ח ע"א
כך רוצה ומתאוה לתפלתן ,שנושאים נפשם אל האשה אשר היא דביקה בבעלה ואז הבעל נקרא נאמרה עצירה באשה ונאמר עצירה בארץ ונאמר
הש"י בתפילתן ,ודבר זה מתאוה אליו הש"י, מקור חיים .עכ"ל .וכן משמע מדברי הבניהו בן לידה באשה ולידה בארץ ע"ש ,נמצא הארץ היא
ולפיכך היו הדשאים עומדים על פתח הארץ ,עד יהוידע הנ"ל בביאור הא דאסור לשמש מיטתו כדמיון אשה ,שמתעברת ביום הגשמים מן הגשם,
שהתפלל האדם והיה מחבר העליונים לתחתונים, בשני רעבון .אבל יש מקורות אחרות שנראה ויולדת אח"כ כשתוציא צמחה ,ולפי זה כמו
כי המטר הזה בא מלמעלה למטה ,ודבר זה היה מהם דהמושג ד"ביאה" שיש בירידת גשמים שאמרו רז"ל כיון דנפקדו שרה ורבקה נפקדו
על ידי האדם ,כי האדם הוא בין העליונים לתחתונים אינה "ביאה" בין הגשם והקרקע ,אלא הביאה כמה עקרות מטעם האמור ,כיון דנפתח הצנור
והאדם הוא מחבר עליונים ותחתונים ביחד ,ולפיכך היא בין המים העליונים והמים התחתונים .דעיין של שפע זה נפתח דוגמתו לאחרים ,כן הענין
הדשאים עמדו על פתח הקרקע ולא היה כאן בירושלמי במס' ברכות פ"ט ה"ב ובמס' תענית כאן כיון שירדו גשמים לעולם שבהם מתעברת
מטר מן עליונים לתחתונים שלא היה כאן חבור פ"א ה"ג דאיתא תני רבי שמעון בן אלעזר אומר הארץ ,אז יהיה שפע כזה של עיבור גם בבני
עליונים ותחתונים שיתנו העליונים הגשמים למטה אין לך טפח שהוא יורד מלמעלן שאין הארץ אדם ,שיהיו הנשים מתעברות מבעליהם ,וזה
עד שהאדם שהוא בין עליונים ותחתונים הביא מעלה טפחיים כנגדו ומה טעם תהום אל תהום העיבור של האשה מבעלה שמתעברת ממנו
המטר מן עליונים לתחתונים ע"י התפלה שהתפלל קורא לקול צנוריך אמר רבי לוי המים העליונים בבנים נקרא בשם ישועה ,כדאמרן לעיל ,לזה
האדם שהוא בתחתונים אל עלתו יתברך ,ואז זכרים והתחתונים נקבות מה טעמא תפתח הארץ אמר אפילו ישועה שהוא שפע עיבור אשה
עליונים ותחתונים מתחברים ובאים הגשמים ויפרו ישע תפתח ארץ כנקיבה הזאת שהיא מבעלה בבנים פרה ורבה בו ,שיתרבה שפע זה
מעליונים לתחתונים ולא קודם .עכ"ל. פותחת לפני הזכיר ויפרו ישע זו פריה ורביה אצל כמה בני אדם .עכ"ל .ועיי"ש בדף יא ע"א
וצדקה תצמיח זו ירידת גשמים אני ה' בראתיו דאיתא וז"ל אסור לאדם שישמש מטתו בשני
ועיין במהרש"א במס' כתובות דף ה ע"א דאיתא לכך בראתיו לתיקונו וליישובו של עולם רבי רעבון נראה לי בס"ד הטעם וכו' עוד נראה לי
וז"ל מעשה ידיהם וכו' ומאי ניהו מטר הוא מבואר אחא ותני לה בשם רבן שמעון בן גמליאל ולמה בס"ד ,דאמרו בגמרא מטרא בעלה דארעא הוא,
כמו שבארנו שהצדיקים במעשה ידיהם מצרפים נקרא שמה רביעה שהיא רובעת את הארץ .ועי' וכן אמרו נאמרה עצירה באשה ונאמר עצירה
בספר מלכים א' פ"ו פל"ח דכתיב "ובשנה הנה עיין במס' תענית בדף ו ע"א דאיתא )ונתתי הגבורה אל הרחמים ומאי ניהו שהוא בא ממקום
האחת עשרה בירח בול הוא החדש השמיני מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש( תנו רבנן יורה הרחמים מהשמים אל מקום הגבורה שהיא בריאת
כלה הבית לכל דבריו ולכל משפטו ויבנהו שבע במרחשון ומלקוש בניסן אתה אומר יורה במרחשון הארץ וע"כ נקראו גבורת גשמים אף שהם חיים
שנים" ,ועיי"ש ברד"ק דאיתא וז"ל בירח בול ומלקוש בניסן או אינו אלא יורה בתשרי ומלקוש לעולם ע"ש שהם באים בצירוף הגבורה .עכ"ל.
הוא מרחשון כמו שאמר הוא החדש השמיני באייר תלמוד לומר וכו' תנו רבנן יורה במרחשון ועי' בשפת אמת על תענית דף ב ע"א דאיתא
ונקרא כן מפני הגשמים שמתחילין בו ענין ומלקוש בניסן אתה אומר יורה במרחשון או אינו וז"ל שם בגמ' ומנלן דבתפלה כו' לא זכיתי להבין
מבול .עכ"ל .וכן עי' ברד"ק על ירמיה פ"ג פ"ג אלא בחדש כסליו תלמוד לומר בעתו יורה ומלקוש כוונת הגמ' דהא חכמים תיקנו להזכיר גבורת
דאיתא וז"ל המטר והוא היורד במרחשון והוא מה מלקוש בעתו אף יורה בעתו וכו' .הרי מבואר גשמים תוך הזכרת כל הגבורות ואפי' אם אין
הנקרא יורה ומורה וכן בדברי רז"ל יורה במרחשון ד"יורה" הוא מיוחד למרחשון. הגשמים מיוחדים בזכות התפילה למה לא יזכירו
ומלקוש בניסן כי אלה שני הזמנים הם זמני והנה אפשר דרק הזמני גשמים ד"יורה" נקראו נמי גבורות הגשם ,ואע"ג דבימות החמה אין
המטר לצורך התבואה וברוב הזמנים רוב המטר "רביעה" ,דעיין במס' תענית דף יד ע"ב דאיתא מזכירין י"ל כדאמרי' לקמן בגמ' משום דלאו
יורד במרחשון לפיכך נקרא ירח בול מענין מבול. תניא אין גוזרין יותר משלש עשרה תעניות על זימנייהו ואפשר עיקר קושית הגמ' היא הואיל
עכ"ל .ועי' בגליון קולמוס י"ח דאיתא לגבי הצבור לפי שאין מטריחין את הצבור יותר מדאי דאפי' בדיעבד אם לא הזכיר גבורת גשמים מחזירין
חודש מרחשון וז"ל מפרשי תיבות מצאו כי דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר לא מן אותו ,וס"ל להגמ' דבהשמיט דבר פרטי כמו מתיר
המלה מרחשון מתחלקת לשנים ,מר חשון, השם הוא זה אלא מפני שיצא זמנה של רביעה. אסורים וכדומה אין מחזירין אותו וע"כ דגשמים
החלק הראשון מר פירושו טפה ובא מן הפסוק ]לכאורה א"ש דרק "יורה" נקרא רביעה לאפוקי שייכי לתפלה טפי מכל מילי וצ"ע .עכ"ל.
הן גויים כמר מדלי )ישעיה מ':ט"ו( ,החלק השני "מלקוש" ,דהא "מלקוש" הוא כשגשם יורד על
חשון נובע מהמילה חשרת שמובנו אוסף טיפות המלילות ועל הקשין וממלא את התבואה בקשיה )ועי' במס' תענית דף כה ע"ב דאיתא אמר רבה
המים המצטבר בעננים לפני ירידתן ארצה בצורת )כדאיתא במס' תענית שם( וא"כ אין הגשם יורד לדידי חזי לי האי רידיא דמי לעיגלא ופירסא
גשם ,המקור בא מן הפסוק וישת חשך סביבותיו על הקרקע כדי להצמיח פירות ,ולא הוי מעין שפוותיה וקיימא בין תהומא תתאה לתהומא
סכות חשרת מים עבי שחקים )שמואל ב' מעשה ביאה[. עילאה .עכ"ל .ופרש"י וז"ל בין תהומא עילאה
כ"ב:י"ב( וכו' ,רבי יעקב עמדין בסידורו בית לתתאה בין הרקיע לאוקיינוס ,היכא דנשקי ארעא
יעקב כותב נסגר שער העין ונפתח שער המים והנה כיון ד"יורה" במיוחד נקרא "רביעה" ויורה ורקיע .עכ"ל .הרי דמקומו של השר הממונה על
לחודש מרחשון על שם ימי הגשמים שמתחילים הוא מיוחד למרחשון ,נמצא ד"רביעה" הוא מיוחד הגשמים הוא במקום שמתחברין הרקיע והארץ(.
בו וארעה בו ירידת המבול ושואלין הגשם בא"י למרחשון.
דבריו אלה מהווים למעשה את מהותו ותכליתו ויש להוסיף דעכ"פ "רביעה" הוא מיוחד וי"ל דלכך ירידת גשמים הוא דומה למעשה
של חודש זה שעיקרו הוא ירידתן של גשמים למרחשון ,דהא רביעה היינו גשמים וכנ"ל ,ומהותו ביאה ,דזה מראה שירידת גשמים היא ענין חיבור
וכו' .עכ"ל[. דמרחשון במיוחד נקבע ע"פ הגשמים] .ועיין שמים וארץ.
Ûשני אופני ירידת גשמים Ü
גבי טל שיש טל של ברכה ושאינו של ברכה להזרעים ע"י שפע קודש עד שמוליד להאוכלין עיין באדרת אליהו בפ' בראשית דאיתא וז"ל
ה"נ יש גשמי ברכה והן הבאים מן השמים שפע קדושה משא"כ כשיורדין מן הים לבד ואד יעלה מן הארץ בבראשית רבה )י"ג:י'( פליגי
וגשמים שאינן של ברכה והן הבאין מן הים שאין בהם שום שפע קדושה ,וידוע כשהקב"ה ר' יוחנן וריש לקיש ר' יוחנן אמר אין עננים אלא
והנה הגשמים הבאים מן הים הן ע"פ הילוך רוצה להשפיע מדת טובו לעולם אף שישראל מלמעלה שנאמר )דניאל ז':י"ג( וארו עם ענני
מזלות החמה אבל גשמי ברכה הבאים מן השמים עושין רצונו של מקום מ"מ צריך לזה מדת נצח שמיא וריש לקיש אמר אין עננים אלא מלמטה,
הן באין ברצון הבורא ולא ע"פ חשבון הילוך וגבורה לנצח מדת הדין כי לעולם מדת הדין שנאמר )תהילים קל"ה:ז'( מעלה נשיאים מקצה
המזלות ולזה בא הכתוב לומר אין חקר כלומר מקטרג כי אדם אין צדיק בארץ וכו' ולזה קראו הארץ ,ובפרקי ר' אליעזר אמר )פרק ה'( בזמן
שאין יכול לחקור זמנים ע"פ החקירה הטבעית אותו גבורת גשמים ולזה מזכיר אותו בברכת שישראל אין עושין רצונו של מקום ממים
ויליף חקר חקר מבריאת בראשית דכמו שבריאת אתה גבור שיש בהם מדת גבורה ואח"כ שואלין התחתונים הם שותים והטעם מפני שישראל
העולם נעשה ברצון הבורא יתברך ולא בהכרח על המטר ואמר שאם ח"ו חטאינו רבו כל כך מחברים שמים וארץ במעשיהם הנאותים ,אז יורידו
כמו כן הגשמים היורדין מן השמים אין יורדין עד שאין אנו ח"ו ראוין לגבורת גשמים מבקשין הגשמים מלמעלה ,ואם לא נעצרים מלמעלה וזה
רק ברצונו ולא בהכרח כלל והנה כשהקב"ה שעל כל פנים לא יגרום חטאינו ממניעת המטר שאמר "ואדם אין לעבוד את האדמה" ,כמו "לעבדה
רוצה להשפיע מדת טובו בעולם בא מדת נצח מכל וכל שלא יהיה ח"ו כליה בעולם ולזה אמר ולשמרה" ,ולכן "ואד יעלה מן הארץ" ,מפני שלא
וגבורה לנצח מדת הדין כמש"ל ובזה מיושב בשאלת הגשמים שואלין מטר ולא אמר גבורת היו זכות מעשים להוריד הגשמים מלמעלה ,אז
קושית התוס' ומש"ה לא נאמר לשון כח וגדולה גשמים כמו באזכרה וכו' ,עיין בתוס' שהקשו אד עלה מן הארץ ,שעננים שתו מן מים התחתונים,
דזה מורה על כח טבעי ולכך אמר לשון גבור דליתני כח או גדולה ולענ"ד נראה ליישב דהנה ואמר "מן הארץ" ,מפני שהאידים עולים מן
להורות שבא ברצונו ע"פ נצוח מדת הדין .עכ"ל. לכאורה קשה להבין דמאי נפק"מ דהגשמים תערובת הארץ ויסודותיה .עכ"ל.
)ועיין במאירי במס' תענית דף ב' דאיתא וז"ל נקראין גבורות וגם מה ענין גבורה יש בהגשמים הרי מבואר להדיא שיש שני מהלכים שגשם
ומה שקראם גבורות גשמים פי' בגמ' מפני ונראה שרצה להורות לנו שלא נאמר שהגשמים יורד ,חדא ,ממים תחתונים ,ואידך ,על ידי חיבור
שיורדים בגבורה ורומז על בואן הרבה פעמים באים בשיעור ובזמן שהיוצר הטביע בשעת שמים וארץ.
שלא בזמן ירידתן מדרך הטבע להשגחת הק בריאת בראשית ונוכל לחשוב זמן הגשמים וי"ל דהמהלך דירידת גשמים ממים תחתונים
על בניו לרוב תפילתם .עכ"ל(. בחשבון הילוך החמה והמזלות ולזה אמר שאף הוא מהלך דירידת גשמים "בדרך הטבע" ,דעיין
ומבואר בדברי הנתה"מ שיש נפק"מ עצומה בין שבאמת יכולין לחשוב זמן הגשמים כמ"ש רש"י בספר אמת ליעקב על אגדות הש"ס להגאון
אם הגשם יורד בדרך הטבע או אם הגשם יורד בשבת גבי היודע לחשוב תקופות ומזלות עיי"ש בעל נתיה"מ בריש מסכת תענית דאיתא וז"ל
על ידי חיבור שמים וארץ ,דיש נפק"מ בכל האוכל מ"מ יש גשמים שאין באין לפי חשבון כי יש אמרו חז"ל במדרש כשישראל עושין רצונו של
של השנה ,אם יהא "אוכל חומרי" או "אוכל עם ב' מיני גשמים גשמים הבאים מן הים וגשמים מקום הגשם יורד מן השמים ואם לאו יורד מן
שפע קדושה". הבאים מן השמים וכנ"ל וכמו שמחלק הש"ס הים וידוע שכשהשפע יורד מן השמים שמשפיע
וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך בּידך¦ £ ,
עשׂי לה הטוב שׁפחתך § ¨ § ¥
שׂרי ,הנה ¦ § ¨ § ¥ ויאמר אברם אל ¨ ©
ויתן לו מעשר מכל ]י"ד ,כ'[ ותּענּה ¨ ©
שׂרי וגו' ]ט"ז ,ו'[ בּעיניך © § © ¨ ¤
§ § ¦¨ ¥
שׂרי' ,היתה משעבדת בה בקושי ,עכ"ל .ועיין'ותּענּה ָ ַ
ופירש רש"י ,וזה לשונו – ַ ְ ַ ֶ ָ
הנה מבואר הכא שאברהם אבינו נתן מעשר .אולם בפירוש הרמב"ן שכתב ,שחטאה אמנו שרה בעינוי הזה ,וגם אברהם בהניחו לה
עי' ברמב"ם בפ"ט מהל' מלכים ה"א דאיתא וז"ל על לעשות כן וכו' ,ע"ש .וצ"ע בזה ,דהא מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך ,וכמפורש
חטאה שרה אמנו בזה חטא ָ ְ ָ
בדברי הרמב"ם בפ"ט מעבדים ה"ח ,ואם כן מה ֵ ְ
ששה דברים נצטווה אדם הראשון על ע"ז ועל ברכת ששעבדה בהגר שפחתה בקושי.
השם ועל שפיכות דמים ועל גילוי עריות ועל הגזל אכן עיין ברמב"ם שם שכתב ,שאף על פי שהדין כך ,מכל מקום מידת חסידות
ועל הדינים. שלא יכביד האדון את עולו על עבדו ,ואם כן יש לומר דלפי גודל מעלתה של
שרה ,היתה מידת חסידות זו – דלא יכביד עולו על עבדו – נחשבת לה כ'חטא'.
אע"פ שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבינו והדעת נוטה ויאמר ,הגר שפחת שרי ,אי מזה באת ואנה תלכי,
להן מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה הוסיף ותאמר מפני שרי גברתי אנכי בורחת ]ט"ז ,ח'[
לנח אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא הנה המלאך שאלה שתי שאלות' ,אי מזה באת' ,ו'אנה תלכי' ,והגר השיבה לו רק
תאכלו נמצאו שבע מצות וכן היה הדבר בכל העולם 'מפני שרי גברתי אנכי בורחת' ,שהיא לכאורה תשובה רק על השאלה הראשונה
ד'אי מזה באת'.
עד אברהם. אכן הביאור בזה פשוט ,דהשאלה 'אנה תלכי' שייכת רק אם עזיבתה את המקום
שממנו באה היתה על מנת לילך למקום אחר ,אשר בזה תוצדק השאלה לאן פניה
בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה והוא התפלל מועדות ,אמנם מכיון שהשיבה לו 'מפני שרי גברתי אנכי בורחת' ,הרי ממילא אין
מקום לשאול 'אנה תלכי' ,שהרי אין היא הולכת למקום מסוים ,אלא כל מגמתה
שחרית ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות היא רק לברוח ממקומה הראשון ,ואל אשר ישאוה רגליה לשם תלך.
היום ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית ובמצרים
נצטוה עמרם במצות יתירות עד שבא משה רבינו ונשלמה ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד וגו' ]י"ז ,י"ז[
תורה על ידו .עכ"ל. ופירש רש"י ,וזה לשונו – יש תמיהות שהן קיימות ,כמו 'הנגלה נגליתי' )שמואל
א' ב'(' ,הרואה אתה' )שמואל ב' ט"ו( ,אף זו היא קיימת ,וכך אמר בלבו ,הנעשה
חסד זה לאחר ,מה שהקדוש ברוך הוא עושה לי ,ע"כ.
הרי מבואר דיצחק היה הראשון שהפריש מעשר ,ולא אברהם, והנה מדקאמר הנעשה 'חסד' זה לאחר ,משמע שלא בא בדבריו אלו להפליא את
וצ"ב איך זה מתאים עם המבואר בפרשה דידן. גודל הדבר שהבטיח השם לעשות לו ,אלא עיקר כוונתו בזה להפליא את זה
שיעשה השם עמו חסד כזה שלא נעשה עם אחר זולתו.
וי"ל דהנה איפה כתוב שיצחק הפריש מעשר .ועי' במפרשים ויש לבאר הענין בזה ,על פי דברי ה'חובות הלבבות' בשער עבודת האלקים פרק
ו' ,שכל אשר יוסיף הבורא טובה לאדם ,ונתייחד בה משאר משפחתו ועמו ושאר
שביארו ע"פ דברי חז"ל דבהא דכתיב בפרשת תולדות המדברים ,יתחייב עליה בתוספת עבודה לאלקים ,בתור הודאה על אותה הטובה
"וימצא בארץ ההיא מאה שערים" מבואר שהפריש מעשר, שיחדהו הבורא יתעלה בה ,ע"ש.
וזהו שאמר אברהם אבינו כאן – 'הנעשה חסד זה לאחר ,מה שהקדוש ברוך הוא
דהטעם שמדד כמה גדל היה למעשר. עושה לי' ,והיינו דמכלל ההכרה בגודל החסד שנעשה עמו ,הוא שיכיר בזה שלא
נעשה חסד זה לאחר ,ושעל כן הרי הוא מתחייב בתוספת עבודה לאלקים ,בתור
וא"כ נמצא שיש חילוק בין המעשר של אברהם להמעשר הודאה על אותה הטובה שיחדהו הבורא יתעלה בה יותר משאר בני אדם.
של יצחק .דיצחק הפריש המעשר של התורה ,דהוא זרע
ויעל אלקים מעל אברהם ]י"ז ,כ"ב[
ודברים גידלו והפריש מעשר מהגידולים ,וזהו המעשר של
עיין בפירוש רש"י ,וזה לשונו – 'מעל אברהם' ,לשון נקיה הוא כלפי שכינה ,ולמדנו
התורה ,אבל אברהם הפריש מעשר ממה שהשיג על ידי שהצדיקים מרכבתו של מקום ,עכ"ל .ובמדרש כאן איתא ,אמר ריש לקיש ,האבות
המלחמה ,ואין זה המעשר של התורה ,ולכך הרמב"ם דמיירי הן הן המרכבה ,שנאמר 'ויעל אלקים מעל אברהם'' ,ויעל מעליו אלקים' )בראשית
כ"ה(' ,והנה השם נצב עליו' )בראשית כ"ח( ,ע"כ.
במצוות התורה רק הזכיר המעשר של יצחק ,ולא המעשר והנה בגמ' ראש השנה דף י"ח ע"ב איתא ,ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת
של אברהם. בית אלקינו .ויש לומר הביאור בזה ,דמכיון שהצדיקים הינם מרכבתו של מקום,
אם כן הרי במיתתן נסתלק מקום השכינה ,והויא לה מיתתן כשריפת בית אלקינו.
