gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עמק השבוע · Eimek Hashuvia — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: עמק השבוע · Eimek Hashuvia

שבוע: לך לך (2026-10-19)

עמק השבוע · Eimek Hashuvia — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת לך לך תשפ"ז והימים שסביבותי'ה‬ ‫גליון קלז‬ ‫שנה ג‬ ‫‪ Û‬חודש מרחשון ההיפך מחודש תשרי ‪Ü‬‬ ‫זצללה"ה מרימנוב שכל גזירות האומות תחילתן‬ ‫ולכאורה הדברים מתאימים עם הא דאין שום‬ ‫הנה מבואר בכ"מ בשם האריז"ל דהי"ב חדשים‬ ‫בחשון משום חטא ירבעם שעשה את החג בחודש‬ ‫יום טוב בחודש מרחשון‪ .‬והנה חוץ מתמוז וטבת‬ ‫הם כנגד הי"ב שבטים לפי סדר הדגלים וסדר‬ ‫השמיני בחודש אשר בדא מלבו‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועי' גם‬ ‫אין חודש אחר דלית ביה יו"ט )חוץ מאלול אבל‬ ‫הקרבת קרבנות הנשיאים ומתחילים מניסן‪ .‬ולפ"ז‬ ‫בפרי צדיק פרשת בראשית אות ט"ו דאיתא וז"ל‬ ‫אלול הוי חודש של התעוררות לחזור מהמדרגה‬ ‫נמצא דחודש מרחשון הוא כנגד מנשה‪.‬‬ ‫איתא מהרב הקדוש ר"מ מרימונוב זצוקללה"ה‬ ‫התחתונה של אב‪ ,‬וי"ל דלכך אין בו יו"ט דהוא‬ ‫שבחדש מרחשון הם רוב גזירות מפני שאז‬ ‫התעוררות לבוא לימים טובים של תשרי(‪ ,‬דאפילו‬ ‫והנה עי' בבראשית )מ"א‪:‬נ"א( דכתיב "ויקרא‬ ‫נתחלקה מלכות בית דוד‪ ,‬כי צורת החודש הזה‬ ‫בשבט ואייר יש ימים טובים דבשבט יש ט"ו‬ ‫יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלקים את‬ ‫בגשמיות התחלת ימי גשמים שאין דעתן של‬ ‫בשבט ובאייר יש פסח שני ול"ג בעומר‪.‬‬ ‫כל עמלי ואת כל בית אבי"‪ .‬עי' ברבנו בחיי‬ ‫בריות נוחה וגשם דולף טורד והעלה נבל ונופל‬ ‫ובחזקוני וברד"ק ובבכור שור ובעוד מקורות ד"נשני"‬ ‫ונקרא מקודם חודש בול שבלה הכל‪ ,‬וכמו בגשמיות‬ ‫ועיין בספר שם משמואל פרשת נח שנת תרע"ד‬ ‫היינו מלשון שכחה‪ .‬הרי מבואר דהשם "מנשה"‬ ‫כן ברוחניות מעותד חודש זה לנפילה‪ ,‬וע"כ היתה‬ ‫דאיתא וז"ל בתקו"ז עקרב )שהוא המזל של‬ ‫הוא על שם השכחה‪ .‬ועיין במדרש רבה בראשית‬ ‫אז תחילת נפילת עשרת השבטים בימי ירבעם‬ ‫מרחשון( עקר ב' היינו דעקר ביתא דשכינתא‪,‬‬ ‫פרשה ע"ט פסקה ה' דאיתא ויבא יעקב שלם‬ ‫שחידשו חג בחודש הזה‪ ,‬ומזה נסתעפו כל הגזירות‬ ‫היינו דכל החורבן ועקירת ביתא דשכינתא אם‬ ‫וכו' ר' יוחנן אמר שלם בתלמודו אבל יוסף שכח‬ ‫בגלות כנ"ל‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כי נראה לכאורה לנפילה של שונאי ישראל אין‬ ‫שנאמר כי נשני אלהים את כל עמלי ולהלן הוא‬ ‫הדבר כן אלא הנפילה היא קימה כנ"ל‪ ,‬כי הרי‬ ‫אומר נפש עמל עמלה לו‪ .‬הרי מבואר דהשם‬ ‫נמצא מכל הנ"ל דמרחשון הוא ממש להיפך‬ ‫זה סותר ע"מ לבנות במקומו בנין טוב מן הראשון‬ ‫מנשה מורה על שכחת התורה ומסורת יעקב‬ ‫מחודש תשרי‪ ,‬דבחודש תשרי היתה בחינת דרשו‬ ‫שיהי' מעשה שמים כבזוה"ק שעל בנין זה אמרו‬ ‫אבינו‪ .‬וא"כ נמצא דחודש מרחשון הוא מיוחד‬ ‫ד' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב‪ ,‬ועשינו זכר לענני‬ ‫בשירת הים מקדש ה' כוננו ידיך ולא מעשה ידי‬ ‫לבחינת שכחת התורה‪.‬‬ ‫הכבוד המורים על השראת השכינה בדרגא הכי‬ ‫אדם‪ ,‬וזה שרמזו סתירת זקנים בנין‪ ,‬וזה שעקרב‬ ‫גבוה‪ .‬והיודע כל זה יכול לחזק עצמו ולראות‬ ‫שהוא עקירת ביתא דשכינתא מאין באה ומאין‬ ‫והנה כיון דקוב"ה ואורייתא חד הוא א"כ שכחת‬ ‫שיעבוד ד' בכל מצב‪ ,‬בין במצבים שיש יותר‬ ‫מוצאה ואמר שהוא מצירוף נ' בריח כנ"ל‪ ,‬ומשניהם‬ ‫התורה הוי להיפך מהשראת השכינה‪ ,‬וא"כ חודש‬ ‫קירבה כחודש תשרי ובין במצבים דהוי בבחינת‬ ‫צר עקרב בעולם ולא מאות נ' לבדה‪ ,‬ואמר עוד‬ ‫מרחשון הוא מיוחד לבחינה להיפך מהשראת‬ ‫פחות קירבה כחודש מרחשון‪ ,‬ולפום צערא אגרא‪.‬‬ ‫וחשון בשנה‪ ,‬עפ"י מה שהגיד הרה"ק מהר"ם‬ ‫השכינה‪.‬‬ ‫‪ Û‬חודש מרחשון "ימים רגילים" ‪Ü‬‬ ‫וסליחות‪ ,‬דבימים טובים אין אומרים תחנון‬ ‫שכל ימיו הם "ימים רגילים"‪] .‬וגם באלול אין‬ ‫הנה יש חילוק בין מרחשון לטבת ותמוז‪,‬‬ ‫ובתעניות אומרים יותר תחנונים וסליחות‪] ,‬וגם‬ ‫ימים מיוחדים אבל שאני אלול דכל הימים הם‬ ‫דבטבת ותמוז אף דאין ימים טובים אבל יש‬ ‫באלול יש ימי סליחות‪ [,‬רק בחודש מרחשון‬ ‫מיוחדים‪ ,‬שהם ימי הכנה לראש השנה‪ [.‬ועד"ז‬ ‫תעניות‪ ,‬משא"כ במרחשון דאין שום "יום‬ ‫בכל החודש מתפללים ואומרים תחנון כרגיל‪.‬‬ ‫י"ל דבכל חודש חוץ ממרחשון יש ימים שאין‬ ‫מיוחד"‪ ,‬דאין ימים מיוחדים לטוב‪ ,‬ואין ימים‬ ‫ע"ע לקמן‪.‬‬ ‫אומרים תחנון או שאומרים יותר תחנונים‬ ‫מיוחדים להיפך ח"ו‪ ,‬אלא הוא החודש היחיד‬ ‫‪ Û‬חודש מרחשון "ימי רביﬠה" ‪Ü‬‬ ‫]עיין בשו"ת חת"ס ח"ז תשובה ל"ד דאיתא וז"ל‬ ‫הוא שנאמר כי כאשר ירד הגשם והשלג מן‬ ‫הנה עיין במס' תענית ובהרבה מקורות אחרות‪,‬‬ ‫והנה כל עניני זיווג איש ואשתו מצינו דוגמתו‬ ‫השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את‬ ‫שזמני גשמים נקראו "רביעה"‪ .‬ועיין במס'‬ ‫בגשמים‪ ,‬דאמרינן במס' תענית לעיל דף וי"ו ע"ב‬ ‫הארץ והולידה והצמיחה‪] .‬ועע"ש דאיתא אמר‬ ‫תענית דף ו ע"ב דהגמ' מסבירה למה זמני‬ ‫א"ר אבהו למה נקרא שמו רביע דבר שרובע את‬ ‫רבי אבהו מאימתי מברכין על הגשמים משיצא‬ ‫גשמים נקראו "רביעה"‪ ,‬אמר רבי אבהו מאי‬ ‫הקרקע כדר' יהודא דא"ר יהודא מיטרא בעלה‬ ‫חתן לקראת כלה‪ [.‬הרי שיש בירידת גשמים‬ ‫לשון רביעה דבר שרובע את הקרקע כדרב‬ ‫דארעא‪ ,‬עוד שם דף ח' סוף ע"א בזמן שהשמים‬ ‫ענין דזיווג‪.‬‬ ‫יהודה דאמר רב יהודה מיטרא בעלה דארעא‬ ‫בפירוש הגר"א לספר יצירה פ"א מי"א דאיתא‬ ‫בגשמים‪ ,‬נאמרה לידה באשה ונאמרה לידה‬ ‫נעצרין מלהוריד טל ומטר וכו' עיי"ש‪ ,‬ואיתא שם‬ ‫וז"ל שכן הוא בירידת המטר שעולין מיין נוקבין‬ ‫בגשמים‪ ,‬נמצא עצירת גשמים הוא ענין ביטול‬ ‫דף ח' ע"ב א"ר שמואל בר נחמני מאי דכתיב‬ ‫מן הארץ בעבים ואח"כ יורד בעבים מים העליונים‬ ‫תשמיש איש עם אשתו‪ ,‬ולהיות כי על הרוב‬ ‫אם לשבט אם לארצו וכו'‪ ,‬ופרש"י שם דאם נגזר‬ ‫שעל הרקיע שהם דכורין ובה מתברכין מים‬ ‫הרעב בא מכת עצירת גשמים‪ ,‬לכן כמו שהארץ‬ ‫עליהן לפי מעשן רוב גשמים לרעה ושוב חזרו‬ ‫התחתונים ויורדין לברכה וע"ז אמרו משיצא חתן‬ ‫אין לה תשמיש עם בעלה שהוא המטר‪ ,‬כן‬ ‫בתשובה הקב"ה מורידן להרים וגבעות מקום שאין‬ ‫כו' ואמרו מטרא בעלה דארעא ואמרו מאי רביעה‬ ‫האדם ראוי שיתנהג עם אשתו כן‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיי"ש‬ ‫שם איש וכו'‪ ,‬וכן להיפך‪ ,‬והיינו ממש כזיווג‪,‬‬ ‫כו'‪ ,‬והמים העליונים הם טיפת מוח הזכר כי הן‬ ‫בדף כג ע"א דאיתא וז"ל בעתם בלילי רבעיות‬ ‫דקודם יצירה מזווגין לו כפי הנאות‪ ,‬ושוב משתנה‬ ‫בחכמה והמים תחתונים הן טיפת מוח נקבה כי‬ ‫ולילי שבתות נראה לי בס"ד דאמרו בגמרא בפרק‬ ‫כפי מעשיו‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועי' בס' דברי יהושע להג"ר‬ ‫המים שעל הארץ הן חכמה של הארץ כמ"ש‪.‬‬ ‫קמא מטרא בעלה דארעא הוא‪ ,‬וזמן עונה השוה‬ ‫יהושע הלר בביאור ברכת גבורות גשמים דאיתא‬ ‫עכ"ל‪ .‬ועי' בהמשך דברי הס' דבר יהושע הנ"ל‬ ‫לבני אדם יושבי הארץ הוא בליל שבת‪ ,‬לכן גם‬ ‫וז"ל אשר הקישור הזה שבין שמים וארץ ע"י‬ ‫דאיתא וז"ל ואולם מצינו במקום אחר כינה‬ ‫הארץ זיווג שלה עם בעלה המטר הוא בליל‬ ‫הגשמים הוא ממש כעין הקישור אשר בזיווג גבר‬ ‫הכתוב גם תואר עוז לירידת גשמים וכו' הנה‬ ‫שבת‪ ,‬והואיל דהתחלת ההכנה של השבת היא‬ ‫בעלמה ע"י הורקת הטפה הזרעיית הבאה מכח‬ ‫אמרו ז"ל א"ר שמעון אין לך טפח יורד מלמעלה‬ ‫מליל רביעי‪ ,‬לכך גם לילי רביעי הוא ראוי להיות‬ ‫האב לכן אמרו ז"ל ריש תענית מאי גבורות גשמים‬ ‫שאין התהום עולה כנגדו טפחיים נמצא כי‬ ‫בו עונה של גוף הארץ‪ ,‬ולכך הקדים במאמר‬ ‫אר"י שיורדין בגבורה כי לזה הונח שם גבורה‬ ‫התעוררות המים התחתונים הם כפליים מן המים‬ ‫לילי רבעיות ללילי שבתות‪ ,‬כי ההתחלה הוא מן‬ ‫כאמור‪ .‬עכ"ל‪[.‬‬ ‫העליונים היורדים ארצה והרי כאן שני מיני מטר‬ ‫לילי רבעיות‪ .‬עכ"ל‪) .‬ויש להוסיף‪ ,‬שהגשמים‬ ‫א' מן העליונים ולעומתה שתים כמותה מן‬ ‫יורדים פעמיים בשבוע דומיא דהעונה לסתם בני‬ ‫)ועי' ברש"ש למס' מו"ק דף ב ע"א דאיתא‬ ‫התהום התחתון וכו' והנה אמרו ז"ל בבראשית‬ ‫אדם‪ ,‬ובפשוטו מקיימים מצות עונה בליל שבת‬ ‫וז"ל גמרא ומאי משמע דהאי בית הבעל לישנא‬ ‫רבה א"ר לוי המים העליונים זכרים והתחתונים‬ ‫ובעוד פעם א' בשבוע‪ ,‬ובפשוטו היינו בליל רביעי‬ ‫דמייתבותא כו' ק"ל מדוע לא קאמר דלהכי נקרא‬ ‫נקבות והם אומרים אלו לאלו קבלו אותנו מיד‬ ‫שהוא א' מהלילות האמצעות‪ (.‬ועי' בחדושי‬ ‫בית הבעל משום דמיטרא בעלה דארעא הוא‪,‬‬ ‫הם מקבלים אותם הה"ד תפתח ארץ כנקיבה‬ ‫אגדות למהר"ל במסכת חולין דאיתא וז"ל לעפר‬ ‫תענית ו' ב'‪ ,‬ולכן נקרא רביעה שרובע את‬ ‫זו שהיא פותחת לזכר ויפרו ישע שהן פרין‬ ‫סוטה‪ ,‬וזה מפני כי האשה נמשלה לקרקע עולם‪,‬‬ ‫הקרקע וכדכתיב והולידה והצמיחה עיי"ש‪ ,‬שוב‬ ‫ורבין וכו' הרי שדימו ענין התחברות המים‬ ‫והמים שהוא המטר הוא כמו בעל לארץ שהרי‬ ‫ראיתי בהריטב"א שהביא כן בשם הירושלמי‪ ,‬וכן‬ ‫העליונים עם התחתונים כענין זיווג איש ואשתו‬ ‫אמרו מטרא בעלה דארעא ואלו שניהם דהיינו‬ ‫הרמב"ם ברפ"ח דפאה הבליע טעם זה בנעימת‬ ‫והמים התחתונים פותחין לעליונים לקבל אותן‬ ‫העפר שהיא כמו האשה והמטר שהוא בעל‬ ‫לשונו‪ .‬עכ"ל‪(.‬‬ ‫לבוא אל קרבנה‪ .‬עכ"ל‪ .‬וע"ע לקמן‪(.‬‬ ‫לארץ אינם משקרים זה לזה‪ ,‬כי אין העפר מקבל‬ ‫מאחר כלל וכו' העפר הזה מורה על האשה אשר‬ ‫]ראיתי דאפשר שיש נפק"מ מהענין דזיווג‬ ‫והנה לכאורה צ"ל שיש איזה לימוד מהא‬ ‫היא דביקה בבעלה ואז הבעל נקרא מקור חיים‬ ‫דאיכא בירידת גשמים‪ .‬דעי' בספר בניהו בן‬ ‫שיש דמיון בין ירידת גשמים להענין דזיווג‪.‬‬ ‫ואפשר שגם זה שצריך למחוק השם תוך המים‬ ‫יהוידע על תענית דף ז ע"ב דאיתא וז"ל ידוע‬ ‫ולכאורה י"ל דהאי לימוד שייך להא דאיתא‬ ‫מפני שהוא יתברך מחבר איש ואשה ונתן שם‬ ‫מה שאמרו רז"ל בראשית רבה נ"ג ח' כיון‬ ‫במפרשים בכ"מ שיש בהורדת גשמים ענין‬ ‫י"ה ביניהם ולכך ימחוק השם למים‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי‬ ‫שנפקדה שרה נפקדו כמה עקרות עמה‪ ,‬והטעם‬ ‫"חיבור שמים וארץ"‪.‬‬ ‫דנפק"מ מהא דירידת גשמים הוי ענין דזיווג היא‬ ‫מפורש בספרי המפרשים ז"ל כיון שנפתח צינור‬ ‫לדוגמא‪ ,‬עיין במס' חולין דף ס ע"ב דאיתא רב‬ ‫דהמצוה דעפר סוטה הוא לחבר עפר ומים‬ ‫של נס זה בפקידת שרה או רבקה‪ ,‬אז נפתחו‬ ‫אסי רמי כתיב ותוצא הארץ דשא בתלת בשבתא‬ ‫ולמחוק שם שמים בתוכם‪[.‬‬ ‫בנקל צינורות של נס כזה לכמה עקרות‪ ,‬אף על‬ ‫וכתיב וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ במעלי‬ ‫פי שאינם ראויים לנס זה‪ ,‬והנה כאן בירידת‬ ‫שבתא מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח‬ ‫)הנה יל"ע מהו בדיוק הדמיון לזיווג‪ .‬והנה‬ ‫הגשמים נעשה ענין פקידת עקרה‪ ,‬כי ירידת‬ ‫קרקע עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים‬ ‫בפשוטו י"ל דירידת הגשמים עצמה היא כעין‬ ‫הגשמים הם ענין עיבור ולידה‪ ,‬וכמו שאמרו‬ ‫וירדו גשמים וצמחו ללמדך שהקב"ה מתאוה‬ ‫ביאה‪ ,‬דהגשמים הוי הזכר והקרקע הוי הנקיבה‪,‬‬ ‫בגמרא דף ו ע"ב בגשם מאי לשון רביעה שרובע‬ ‫לתפלתן של צדיקים‪ .‬ועיי"ש בחדושי אגדות‬ ‫והגשמים נכנסים לקרקע כמו זכר ונקיבה‪ .‬ולכאורה‬ ‫את הקרקע‪ ,‬דאמר רב יהודה מטרא בעלה דארעא‬ ‫למהר"ל דאיתא וז"ל ללמדך שהקב"ה מתאוה‬ ‫כן משמע מדברי המהר"ל הנ"ל שכתב וז"ל‬ ‫הוא‪ ,‬דכתיב כי כאשר ירד הגשם והשלג מן‬ ‫לתפלתן של צדיקים דוקא לתפלתן של צדיקים‬ ‫העפר שהיא כמו האשה והמטר שהוא בעל‬ ‫השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ‬ ‫ולא לתפלתן של רשעים‪ ,‬מפני כי התפילה היא‬ ‫לארץ אינם משקרים זה לזה‪ ,‬כי אין העפר‬ ‫והולידה והצמיחה‪ ,‬וכן אמר רב יהודה טבא לשתא‬ ‫כמו הקרבן כמו שאמרו במקומות הרבה‪ ,‬ומפני‬ ‫מקבל מאחר כלל וכו' העפר הזה מורה על‬ ‫דטבת ארמלתא‪ ,‬וכן אמר לקמן דף ח ע"א‬ ‫כך רוצה ומתאוה לתפלתן‪ ,‬שנושאים נפשם אל‬ ‫האשה אשר היא דביקה בבעלה ואז הבעל נקרא‬ ‫נאמרה עצירה באשה ונאמר עצירה בארץ ונאמר‬ ‫הש"י בתפילתן‪ ,‬ודבר זה מתאוה אליו הש"י‪,‬‬ ‫מקור חיים‪ .‬עכ"ל‪ .‬וכן משמע מדברי הבניהו בן‬ ‫לידה באשה ולידה בארץ ע"ש‪ ,‬נמצא הארץ היא‬ ‫ולפיכך היו הדשאים עומדים על פתח הארץ‪ ,‬עד‬ ‫יהוידע הנ"ל בביאור הא דאסור לשמש מיטתו‬ ‫כדמיון אשה‪ ,‬שמתעברת ביום הגשמים מן הגשם‪,‬‬ ‫שהתפלל האדם והיה מחבר העליונים לתחתונים‪,‬‬ ‫בשני רעבון‪ .‬אבל יש מקורות אחרות שנראה‬ ‫ויולדת אח"כ כשתוציא צמחה‪ ,‬ולפי זה כמו‬ ‫כי המטר הזה בא מלמעלה למטה‪ ,‬ודבר זה היה‬ ‫מהם דהמושג ד"ביאה" שיש בירידת גשמים‬ ‫שאמרו רז"ל כיון דנפקדו שרה ורבקה נפקדו‬ ‫על ידי האדם‪ ,‬כי האדם הוא בין העליונים לתחתונים‬ ‫אינה "ביאה" בין הגשם והקרקע‪ ,‬אלא הביאה‬ ‫כמה עקרות מטעם האמור‪ ,‬כיון דנפתח הצנור‬ ‫והאדם הוא מחבר עליונים ותחתונים ביחד‪ ,‬ולפיכך‬ ‫היא בין המים העליונים והמים התחתונים‪ .‬דעיין‬ ‫של שפע זה נפתח דוגמתו לאחרים‪ ,‬כן הענין‬ ‫הדשאים עמדו על פתח הקרקע ולא היה כאן‬ ‫בירושלמי במס' ברכות פ"ט ה"ב ובמס' תענית‬ ‫כאן כיון שירדו גשמים לעולם שבהם מתעברת‬ ‫מטר מן עליונים לתחתונים שלא היה כאן חבור‬ ‫פ"א ה"ג דאיתא תני רבי שמעון בן אלעזר אומר‬ ‫הארץ‪ ,‬אז יהיה שפע כזה של עיבור גם בבני‬ ‫עליונים ותחתונים שיתנו העליונים הגשמים למטה‬ ‫אין לך טפח שהוא יורד מלמעלן שאין הארץ‬ ‫אדם‪ ,‬שיהיו הנשים מתעברות מבעליהם‪ ,‬וזה‬ ‫עד שהאדם שהוא בין עליונים ותחתונים הביא‬ ‫מעלה טפחיים כנגדו ומה טעם תהום אל תהום‬ ‫העיבור של האשה מבעלה שמתעברת ממנו‬ ‫המטר מן עליונים לתחתונים ע"י התפלה שהתפלל‬ ‫קורא לקול צנוריך אמר רבי לוי המים העליונים‬ ‫בבנים נקרא בשם ישועה‪ ,‬כדאמרן לעיל‪ ,‬לזה‬ ‫האדם שהוא בתחתונים אל עלתו יתברך‪ ,‬ואז‬ ‫זכרים והתחתונים נקבות מה טעמא תפתח הארץ‬ ‫אמר אפילו ישועה שהוא שפע עיבור אשה‬ ‫עליונים ותחתונים מתחברים ובאים הגשמים‬ ‫ויפרו ישע תפתח ארץ כנקיבה הזאת שהיא‬ ‫מבעלה בבנים פרה ורבה בו‪ ,‬שיתרבה שפע זה‬ ‫מעליונים לתחתונים ולא קודם‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫פותחת לפני הזכיר ויפרו ישע זו פריה ורביה‬ ‫אצל כמה בני אדם‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיי"ש בדף יא ע"א‬ ‫וצדקה תצמיח זו ירידת גשמים אני ה' בראתיו‬ ‫דאיתא וז"ל אסור לאדם שישמש מטתו בשני‬ ‫ועיין במהרש"א במס' כתובות דף ה ע"א דאיתא‬ ‫לכך בראתיו לתיקונו וליישובו של עולם רבי‬ ‫רעבון נראה לי בס"ד הטעם וכו' עוד נראה לי‬ ‫וז"ל מעשה ידיהם וכו' ומאי ניהו מטר הוא מבואר‬ ‫אחא ותני לה בשם רבן שמעון בן גמליאל ולמה‬ ‫בס"ד‪ ,‬דאמרו בגמרא מטרא בעלה דארעא הוא‪,‬‬ ‫כמו שבארנו שהצדיקים במעשה ידיהם מצרפים‬ ‫נקרא שמה רביעה שהיא רובעת את הארץ‪ .‬ועי'‬ ‫וכן אמרו נאמרה עצירה באשה ונאמר עצירה‬ ‫בספר מלכים א' פ"ו פל"ח דכתיב "ובשנה‬ ‫הנה עיין במס' תענית בדף ו ע"א דאיתא )ונתתי‬ ‫הגבורה אל הרחמים ומאי ניהו שהוא בא ממקום‬ ‫האחת עשרה בירח בול הוא החדש השמיני‬ ‫מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש( תנו רבנן יורה‬ ‫הרחמים מהשמים אל מקום הגבורה שהיא בריאת‬ ‫כלה הבית לכל דבריו ולכל משפטו ויבנהו שבע‬ ‫במרחשון ומלקוש בניסן אתה אומר יורה במרחשון‬ ‫הארץ וע"כ נקראו גבורת גשמים אף שהם חיים‬ ‫שנים"‪ ,‬ועיי"ש ברד"ק דאיתא וז"ל בירח בול‬ ‫ומלקוש בניסן או אינו אלא יורה בתשרי ומלקוש‬ ‫לעולם ע"ש שהם באים בצירוף הגבורה‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הוא מרחשון כמו שאמר הוא החדש השמיני‬ ‫באייר תלמוד לומר וכו' תנו רבנן יורה במרחשון‬ ‫ועי' בשפת אמת על תענית דף ב ע"א דאיתא‬ ‫ונקרא כן מפני הגשמים שמתחילין בו ענין‬ ‫ומלקוש בניסן אתה אומר יורה במרחשון או אינו‬ ‫וז"ל שם בגמ' ומנלן דבתפלה כו' לא זכיתי להבין‬ ‫מבול‪ .‬עכ"ל‪ .‬וכן עי' ברד"ק על ירמיה פ"ג פ"ג‬ ‫אלא בחדש כסליו תלמוד לומר בעתו יורה ומלקוש‬ ‫כוונת הגמ' דהא חכמים תיקנו להזכיר גבורת‬ ‫דאיתא וז"ל המטר והוא היורד במרחשון והוא‬ ‫מה מלקוש בעתו אף יורה בעתו וכו'‪ .‬הרי מבואר‬ ‫גשמים תוך הזכרת כל הגבורות ואפי' אם אין‬ ‫הנקרא יורה ומורה וכן בדברי רז"ל יורה במרחשון‬ ‫ד"יורה" הוא מיוחד למרחשון‪.‬‬ ‫הגשמים מיוחדים בזכות התפילה למה לא יזכירו‬ ‫ומלקוש בניסן כי אלה שני הזמנים הם זמני‬ ‫והנה אפשר דרק הזמני גשמים ד"יורה" נקראו‬ ‫נמי גבורות הגשם‪ ,‬ואע"ג דבימות החמה אין‬ ‫המטר לצורך התבואה וברוב הזמנים רוב המטר‬ ‫"רביעה"‪ ,‬דעיין במס' תענית דף יד ע"ב דאיתא‬ ‫מזכירין י"ל כדאמרי' לקמן בגמ' משום דלאו‬ ‫יורד במרחשון לפיכך נקרא ירח בול מענין מבול‪.‬‬ ‫תניא אין גוזרין יותר משלש עשרה תעניות על‬ ‫זימנייהו ואפשר עיקר קושית הגמ' היא הואיל‬ ‫עכ"ל‪ .‬ועי' בגליון קולמוס י"ח דאיתא לגבי‬ ‫הצבור לפי שאין מטריחין את הצבור יותר מדאי‬ ‫דאפי' בדיעבד אם לא הזכיר גבורת גשמים מחזירין‬ ‫חודש מרחשון וז"ל מפרשי תיבות מצאו כי‬ ‫דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר לא מן‬ ‫אותו‪ ,‬וס"ל להגמ' דבהשמיט דבר פרטי כמו מתיר‬ ‫המלה מרחשון מתחלקת לשנים‪ ,‬מר חשון‪,‬‬ ‫השם הוא זה אלא מפני שיצא זמנה של רביעה‪.‬‬ ‫אסורים וכדומה אין מחזירין אותו וע"כ דגשמים‬ ‫החלק הראשון מר פירושו טפה ובא מן הפסוק‬ ‫]לכאורה א"ש דרק "יורה" נקרא רביעה לאפוקי‬ ‫שייכי לתפלה טפי מכל מילי וצ"ע‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הן גויים כמר מדלי )ישעיה מ'‪:‬ט"ו(‪ ,‬החלק השני‬ ‫"מלקוש"‪ ,‬דהא "מלקוש" הוא כשגשם יורד על‬ ‫חשון נובע מהמילה חשרת שמובנו אוסף טיפות‬ ‫המלילות ועל הקשין וממלא את התבואה בקשיה‬ ‫)ועי' במס' תענית דף כה ע"ב דאיתא אמר רבה‬ ‫המים המצטבר בעננים לפני ירידתן ארצה בצורת‬ ‫)כדאיתא במס' תענית שם( וא"כ אין הגשם יורד‬ ‫לדידי חזי לי האי רידיא דמי לעיגלא ופירסא‬ ‫גשם‪ ,‬המקור בא מן הפסוק וישת חשך סביבותיו‬ ‫על הקרקע כדי להצמיח פירות‪ ,‬ולא הוי מעין‬ ‫שפוותיה וקיימא בין תהומא תתאה לתהומא‬ ‫סכות חשרת מים עבי שחקים )שמואל ב'‬ ‫מעשה ביאה‪[.‬‬ ‫עילאה‪ .‬עכ"ל‪ .‬ופרש"י וז"ל בין תהומא עילאה‬ ‫כ"ב‪:‬י"ב( וכו'‪ ,‬רבי יעקב עמדין בסידורו בית‬ ‫לתתאה בין הרקיע לאוקיינוס‪ ,‬היכא דנשקי ארעא‬ ‫יעקב כותב נסגר שער העין ונפתח שער המים‬ ‫והנה כיון ד"יורה" במיוחד נקרא "רביעה" ויורה‬ ‫ורקיע‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי דמקומו של השר הממונה על‬ ‫לחודש מרחשון על שם ימי הגשמים שמתחילים‬ ‫הוא מיוחד למרחשון‪ ,‬נמצא ד"רביעה" הוא מיוחד‬ ‫הגשמים הוא במקום שמתחברין הרקיע והארץ‪(.‬‬ ‫בו וארעה בו ירידת המבול ושואלין הגשם בא"י‬ ‫למרחשון‪.‬‬ ‫דבריו אלה מהווים למעשה את מהותו ותכליתו‬ ‫ויש להוסיף דעכ"פ "רביעה" הוא מיוחד‬ ‫וי"ל דלכך ירידת גשמים הוא דומה למעשה‬ ‫של חודש זה שעיקרו הוא ירידתן של גשמים‬ ‫למרחשון‪ ,‬דהא רביעה היינו גשמים וכנ"ל‪ ,‬ומהותו‬ ‫ביאה‪ ,‬דזה מראה שירידת גשמים היא ענין חיבור‬ ‫וכו'‪ .‬עכ"ל‪[.‬‬ ‫דמרחשון במיוחד נקבע ע"פ הגשמים‪] .‬ועיין‬ ‫שמים וארץ‪.‬‬ ‫‪ Û‬שני אופני ירידת גשמים ‪Ü‬‬ ‫גבי טל שיש טל של ברכה ושאינו של ברכה‬ ‫להזרעים ע"י שפע קודש עד שמוליד להאוכלין‬ ‫עיין באדרת אליהו בפ' בראשית דאיתא וז"ל‬ ‫ה"נ יש גשמי ברכה והן הבאים מן השמים‬ ‫שפע קדושה משא"כ כשיורדין מן הים לבד‬ ‫ואד יעלה מן הארץ בבראשית רבה )י"ג‪:‬י'( פליגי‬ ‫וגשמים שאינן של ברכה והן הבאין מן הים‬ ‫שאין בהם שום שפע קדושה‪ ,‬וידוע כשהקב"ה‬ ‫ר' יוחנן וריש לקיש ר' יוחנן אמר אין עננים אלא‬ ‫והנה הגשמים הבאים מן הים הן ע"פ הילוך‬ ‫רוצה להשפיע מדת טובו לעולם אף שישראל‬ ‫מלמעלה שנאמר )דניאל ז'‪:‬י"ג( וארו עם ענני‬ ‫מזלות החמה אבל גשמי ברכה הבאים מן השמים‬ ‫עושין רצונו של מקום מ"מ צריך לזה מדת נצח‬ ‫שמיא וריש לקיש אמר אין עננים אלא מלמטה‪,‬‬ ‫הן באין ברצון הבורא ולא ע"פ חשבון הילוך‬ ‫וגבורה לנצח מדת הדין כי לעולם מדת הדין‬ ‫שנאמר )תהילים קל"ה‪:‬ז'( מעלה נשיאים מקצה‬ ‫המזלות ולזה בא הכתוב לומר אין חקר כלומר‬ ‫מקטרג כי אדם אין צדיק בארץ וכו' ולזה קראו‬ ‫הארץ‪ ,‬ובפרקי ר' אליעזר אמר )פרק ה'( בזמן‬ ‫שאין יכול לחקור זמנים ע"פ החקירה הטבעית‬ ‫אותו גבורת גשמים ולזה מזכיר אותו בברכת‬ ‫שישראל אין עושין רצונו של מקום ממים‬ ‫ויליף חקר חקר מבריאת בראשית דכמו שבריאת‬ ‫אתה גבור שיש בהם מדת גבורה ואח"כ שואלין‬ ‫התחתונים הם שותים והטעם מפני שישראל‬ ‫העולם נעשה ברצון הבורא יתברך ולא בהכרח‬ ‫על המטר ואמר שאם ח"ו חטאינו רבו כל כך‬ ‫מחברים שמים וארץ במעשיהם הנאותים‪ ,‬אז יורידו‬ ‫כמו כן הגשמים היורדין מן השמים אין יורדין‬ ‫עד שאין אנו ח"ו ראוין לגבורת גשמים מבקשין‬ ‫הגשמים מלמעלה‪ ,‬ואם לא נעצרים מלמעלה וזה‬ ‫רק ברצונו ולא בהכרח כלל והנה כשהקב"ה‬ ‫שעל כל פנים לא יגרום חטאינו ממניעת המטר‬ ‫שאמר "ואדם אין לעבוד את האדמה"‪ ,‬כמו "לעבדה‬ ‫רוצה להשפיע מדת טובו בעולם בא מדת נצח‬ ‫מכל וכל שלא יהיה ח"ו כליה בעולם ולזה אמר‬ ‫ולשמרה"‪ ,‬ולכן "ואד יעלה מן הארץ"‪ ,‬מפני שלא‬ ‫וגבורה לנצח מדת הדין כמש"ל ובזה מיושב‬ ‫בשאלת הגשמים שואלין מטר ולא אמר גבורת‬ ‫היו זכות מעשים להוריד הגשמים מלמעלה‪ ,‬אז‬ ‫קושית התוס' ומש"ה לא נאמר לשון כח וגדולה‬ ‫גשמים כמו באזכרה וכו'‪ ,‬עיין בתוס' שהקשו‬ ‫אד עלה מן הארץ‪ ,‬שעננים שתו מן מים התחתונים‪,‬‬ ‫דזה מורה על כח טבעי ולכך אמר לשון גבור‬ ‫דליתני כח או גדולה ולענ"ד נראה ליישב דהנה‬ ‫ואמר "מן הארץ"‪ ,‬מפני שהאידים עולים מן‬ ‫להורות שבא ברצונו ע"פ נצוח מדת הדין‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לכאורה קשה להבין דמאי נפק"מ דהגשמים‬ ‫תערובת הארץ ויסודותיה‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫)ועיין במאירי במס' תענית דף ב' דאיתא וז"ל‬ ‫נקראין גבורות וגם מה ענין גבורה יש בהגשמים‬ ‫הרי מבואר להדיא שיש שני מהלכים שגשם‬ ‫ומה שקראם גבורות גשמים פי' בגמ' מפני‬ ‫ונראה שרצה להורות לנו שלא נאמר שהגשמים‬ ‫יורד‪ ,‬חדא‪ ,‬ממים תחתונים‪ ,‬ואידך‪ ,‬על ידי חיבור‬ ‫שיורדים בגבורה ורומז על בואן הרבה פעמים‬ ‫באים בשיעור ובזמן שהיוצר הטביע בשעת‬ ‫שמים וארץ‪.‬‬ ‫שלא בזמן ירידתן מדרך הטבע להשגחת הק‬ ‫בריאת בראשית ונוכל לחשוב זמן הגשמים‬ ‫וי"ל דהמהלך דירידת גשמים ממים תחתונים‬ ‫על בניו לרוב תפילתם‪ .‬עכ"ל‪(.‬‬ ‫בחשבון הילוך החמה והמזלות ולזה אמר שאף‬ ‫הוא מהלך דירידת גשמים "בדרך הטבע"‪ ,‬דעיין‬ ‫ומבואר בדברי הנתה"מ שיש נפק"מ עצומה בין‬ ‫שבאמת יכולין לחשוב זמן הגשמים כמ"ש רש"י‬ ‫בספר אמת ליעקב על אגדות הש"ס להגאון‬ ‫אם הגשם יורד בדרך הטבע או אם הגשם יורד‬ ‫בשבת גבי היודע לחשוב תקופות ומזלות עיי"ש‬ ‫בעל נתיה"מ בריש מסכת תענית דאיתא וז"ל‬ ‫על ידי חיבור שמים וארץ‪ ,‬דיש נפק"מ בכל האוכל‬ ‫מ"מ יש גשמים שאין באין לפי חשבון כי יש‬ ‫אמרו חז"ל במדרש כשישראל עושין רצונו של‬ ‫של השנה‪ ,‬אם יהא "אוכל חומרי" או "אוכל עם‬ ‫ב' מיני גשמים גשמים הבאים מן הים וגשמים‬ ‫מקום הגשם יורד מן השמים ואם לאו יורד מן‬ ‫שפע קדושה"‪.‬‬ ‫הבאים מן השמים וכנ"ל וכמו שמחלק הש"ס‬ ‫הים וידוע שכשהשפע יורד מן השמים שמשפיע‬ ‫וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך‬ ‫בּידך‪¦ £ ,‬‬ ‫עשׂי לה הטוב‬ ‫שׁפחתך § ¨ ‪§ ¥‬‬ ‫שׂרי‪ ,‬הנה ¦ § ¨ ‪§ ¥‬‬ ‫ויאמר אברם אל ¨ ©‬ ‫ויתן לו מעשר מכל ]י"ד‪ ,‬כ'[‬ ‫ותּענּה ¨ ©‬ ‫שׂרי וגו' ]ט"ז‪ ,‬ו'[‬ ‫בּעיניך © § © ‪¨ ¤‬‬ ‫§ ‪§ ¦¨ ¥‬‬ ‫שׂרי'‪ ,‬היתה משעבדת בה בקושי‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועיין‬‫'ותּענּה ָ ַ‬ ‫ופירש רש"י‪ ,‬וזה לשונו – ַ ְ ַ ֶ ָ‬ ‫הנה מבואר הכא שאברהם אבינו נתן מעשר‪ .‬אולם‬ ‫בפירוש הרמב"ן שכתב‪ ,‬שחטאה אמנו שרה בעינוי הזה‪ ,‬וגם אברהם בהניחו לה‬ ‫עי' ברמב"ם בפ"ט מהל' מלכים ה"א דאיתא וז"ל על‬ ‫לעשות כן וכו'‪ ,‬ע"ש‪ .‬וצ"ע בזה‪ ,‬דהא מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך‪ ,‬וכמפורש‬ ‫חטאה שרה אמנו בזה‬ ‫חטא ָ ְ ָ‬ ‫בדברי הרמב"ם בפ"ט מעבדים ה"ח‪ ,‬ואם כן מה ֵ ְ‬ ‫ששה דברים נצטווה אדם הראשון על ע"ז ועל ברכת‬ ‫ששעבדה בהגר שפחתה בקושי‪.‬‬ ‫השם ועל שפיכות דמים ועל גילוי עריות ועל הגזל‬ ‫אכן עיין ברמב"ם שם שכתב‪ ,‬שאף על פי שהדין כך‪ ,‬מכל מקום מידת חסידות‬ ‫ועל הדינים‪.‬‬ ‫שלא יכביד האדון את עולו על עבדו‪ ,‬ואם כן יש לומר דלפי גודל מעלתה של‬ ‫שרה‪ ,‬היתה מידת חסידות זו – דלא יכביד עולו על עבדו – נחשבת לה כ'חטא'‪.‬‬ ‫אע"פ שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבינו והדעת נוטה‬ ‫ויאמר‪ ,‬הגר שפחת שרי‪ ,‬אי מזה באת ואנה תלכי‪,‬‬ ‫להן מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה הוסיף‬ ‫ותאמר מפני שרי גברתי אנכי בורחת ]ט"ז‪ ,‬ח'[‬ ‫לנח אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא‬ ‫הנה המלאך שאלה שתי שאלות‪' ,‬אי מזה באת'‪ ,‬ו'אנה תלכי'‪ ,‬והגר השיבה לו רק‬ ‫תאכלו נמצאו שבע מצות וכן היה הדבר בכל העולם‬ ‫'מפני שרי גברתי אנכי בורחת'‪ ,‬שהיא לכאורה תשובה רק על השאלה הראשונה‬ ‫ד'אי מזה באת'‪.‬‬ ‫עד אברהם‪.‬‬ ‫אכן הביאור בזה פשוט‪ ,‬דהשאלה 'אנה תלכי' שייכת רק אם עזיבתה את המקום‬ ‫שממנו באה היתה על מנת לילך למקום אחר‪ ,‬אשר בזה תוצדק השאלה לאן פניה‬ ‫בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה והוא התפלל‬ ‫מועדות‪ ,‬אמנם מכיון שהשיבה לו 'מפני שרי גברתי אנכי בורחת'‪ ,‬הרי ממילא אין‬ ‫מקום לשאול 'אנה תלכי'‪ ,‬שהרי אין היא הולכת למקום מסוים‪ ,‬אלא כל מגמתה‬ ‫שחרית ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות‬ ‫היא רק לברוח ממקומה הראשון‪ ,‬ואל אשר ישאוה רגליה לשם תלך‪.‬‬ ‫היום ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית ובמצרים‬ ‫נצטוה עמרם במצות יתירות עד שבא משה רבינו ונשלמה‬ ‫ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד וגו' ]י"ז‪ ,‬י"ז[‬ ‫תורה על ידו‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ופירש רש"י‪ ,‬וזה לשונו – יש תמיהות שהן קיימות‪ ,‬כמו 'הנגלה נגליתי' )שמואל‬ ‫א' ב'(‪' ,‬הרואה אתה' )שמואל ב' ט"ו(‪ ,‬אף זו היא קיימת‪ ,‬וכך אמר בלבו‪ ,‬הנעשה‬ ‫חסד זה לאחר‪ ,‬מה שהקדוש ברוך הוא עושה לי‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫הרי מבואר דיצחק היה הראשון שהפריש מעשר‪ ,‬ולא אברהם‪,‬‬ ‫והנה מדקאמר הנעשה 'חסד' זה לאחר‪ ,‬משמע שלא בא בדבריו אלו להפליא את‬ ‫וצ"ב איך זה מתאים עם המבואר בפרשה דידן‪.‬‬ ‫גודל הדבר שהבטיח השם לעשות לו‪ ,‬אלא עיקר כוונתו בזה להפליא את זה‬ ‫שיעשה השם עמו חסד כזה שלא נעשה עם אחר זולתו‪.‬‬ ‫וי"ל דהנה איפה כתוב שיצחק הפריש מעשר‪ .‬ועי' במפרשים‬ ‫ויש לבאר הענין בזה‪ ,‬על פי דברי ה'חובות הלבבות' בשער עבודת האלקים פרק‬ ‫ו'‪ ,‬שכל אשר יוסיף הבורא טובה לאדם‪ ,‬ונתייחד בה משאר משפחתו ועמו ושאר‬ ‫שביארו ע"פ דברי חז"ל דבהא דכתיב בפרשת תולדות‬ ‫המדברים‪ ,‬יתחייב עליה בתוספת עבודה לאלקים‪ ,‬בתור הודאה על אותה הטובה‬ ‫"וימצא בארץ ההיא מאה שערים" מבואר שהפריש מעשר‪,‬‬ ‫שיחדהו הבורא יתעלה בה‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫וזהו שאמר אברהם אבינו כאן – 'הנעשה חסד זה לאחר‪ ,‬מה שהקדוש ברוך הוא‬ ‫דהטעם שמדד כמה גדל היה למעשר‪.‬‬ ‫עושה לי'‪ ,‬והיינו דמכלל ההכרה בגודל החסד שנעשה עמו‪ ,‬הוא שיכיר בזה שלא‬ ‫נעשה חסד זה לאחר‪ ,‬ושעל כן הרי הוא מתחייב בתוספת עבודה לאלקים‪ ,‬בתור‬ ‫וא"כ נמצא שיש חילוק בין המעשר של אברהם להמעשר‬ ‫הודאה על אותה הטובה שיחדהו הבורא יתעלה בה יותר משאר בני אדם‪.‬‬ ‫של יצחק‪ .‬דיצחק הפריש המעשר של התורה‪ ,‬דהוא זרע‬ ‫ויעל אלקים מעל אברהם ]י"ז‪ ,‬כ"ב[‬ ‫ודברים גידלו והפריש מעשר מהגידולים‪ ,‬וזהו המעשר של‬ ‫עיין בפירוש רש"י‪ ,‬וזה לשונו – 'מעל אברהם'‪ ,‬לשון נקיה הוא כלפי שכינה‪ ,‬ולמדנו‬ ‫התורה‪ ,‬אבל אברהם הפריש מעשר ממה שהשיג על ידי‬ ‫שהצדיקים מרכבתו של מקום‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובמדרש כאן איתא‪ ,‬אמר ריש לקיש‪ ,‬האבות‬ ‫המלחמה‪ ,‬ואין זה המעשר של התורה‪ ,‬ולכך הרמב"ם דמיירי‬ ‫הן הן המרכבה‪ ,‬שנאמר 'ויעל אלקים מעל אברהם'‪' ,‬ויעל מעליו אלקים' )בראשית‬ ‫כ"ה(‪' ,‬והנה השם נצב עליו' )בראשית כ"ח(‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫במצוות התורה רק הזכיר המעשר של יצחק‪ ,‬ולא המעשר‬ ‫והנה בגמ' ראש השנה דף י"ח ע"ב איתא‪ ,‬ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת‬ ‫של אברהם‪.‬‬ ‫בית אלקינו‪ .‬ויש לומר הביאור בזה‪ ,‬דמכיון שהצדיקים הינם מרכבתו של מקום‪,‬‬ ‫אם כן הרי במיתתן נסתלק מקום השכינה‪ ,‬והויא לה מיתתן כשריפת בית אלקינו‪.‬‬