תורת איזביצא ראדזין · Toras Izbitza Radzin — לך לך (2026-10-19)

העלון נתנדב לע“נ רבותינו הקדושים
ולזכות יהושע בן חוה לאה ומשפחתו
במשנת רבוה"ק מאיז'בצא וראדזין זלה"ה
פרשת עלון
לך לך מס' 157
מתוך השיעור בספרי רבותינו זיע"א
בית יעקב פרשת נח אות י"ח על ידי כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
תיבת נח היה עצה מאת ה' לנח להסתיר עצמו ממידת הדין ע"י שיחזיר עצמו למקורו ויצמצם עצמו
שלא להתפשט רק לעמוד לפני ה' בלא התפרדות לעצמו.
עובדא דב"ש ולא אשגח בה א"ל קוב"ה את נאשית לה אנא כאשר האדם שוכח עונו הקב"ה זוכרו ,ואם זוכר עונו הקב"ה
אדברנא לך מיד מה כתיב (שמואל ב י"ב) אתה האיש כה אמר כביכול שוכח.
עשה לך תבת עצי גפר וכו' .ענין עצה הזאת הוא ה' אתה האיש דאנשית לה ובמה אודע ליה בדינא :עיקר
כדאיתא בזוה"ק נח (ס"א ע"א) ר"ח פתח ואמר אם יסתר איש חומר כל חטא נגד הקב"ה הוא מה שהאדם בורח מהקב"ה
במסתרים ואני לא אראנו וגו' .ת"ח כד בר נש חטי קמי ומפנה עצמו להתפרד ולא להיות עומד לפני ה' ,וכשהאדם
מארי' ואמשיך גרמי' לאתכסייא קוב"ה עביד ביה דינא באמת הוא נפרד ומתפשט לישות לעצמו אז הדין מתוח
באתגליא וכד בר נש אדכי גרמיה קוב"ה בעי לאסתרא עליו מאד שעושה עצמו לישות נפרדת העושה מה שליבו
ליה דלא יתחזי ביום אף וכדכתיב (ישעיה כ"ו) חבי כמעט חפץ ומידת הדין נתפס עליו מאד כי הוא בהתגלות מאד
רגע עד יעבר זעם :תרגום :בא וראה כשאדם חוטא לפני ועומד לעצמו בלא שום הגנה ומחסה ,אבל כשהאדם יודע
מחסרונו ומחפש מחסה והגנה אצל השי"ת אז השי"ת אדונו ונוטל ומושך עצמו להתכסות ממנו ,הקב"ה עושה
מגין ומסתיר אותו בצל כנפיו ואז הוא נכלל ונבלע במקורו איתו דין בגלוי ,אבל כאשר אדם מטהר עצמו הקב"ה
וכח חיותו חוזר לשרשו ואינו עומד לעצמו מרוחק ונפרד רוצה להסתיר אותו שלא יתראה ביום אף ,כמו שכתוב
כמו זה שמתפשט ועורק מקמי' מריה שלזה אין מקום חבי כמעט רגע עד יעבור זעם .הענין הוא כמ"ש אאמו"ר
מסתור והגנה וכל עניניו ומעשיו מתייחסים אליו לעצמו זצלה"ה שאם יחפוץ האדם להסתיר ַעוֹנ ֹו מפניו ושוכח
ואין לו מקום מפלט וכח עליון להתאחז בו ולחסות בצילו את אשר ִעוֵ ת אזי השי"ת מזכירו ומגלה עונו שעושה בו
מעוֹנֹו ואינו עומד לפני ה'
ביום זעם .ולזה הנה השוכח ַ דין לעיני הכל וכדכתיב (בראשית ב) ויתחבא האדם ואשתו
לה ָתּלֹות בו והוא בורח מלפניו כדי להתפרד ממנו ברצונו ִ מפני ה' אלהים בתוך עץ הגן ואמר לו השי"ת איכה.
להתחזק בתעצומות עוזו לזה אין שום הגנה כלל והדינים ולהיפך אם האדם זוכר עונו ומקיים וחטאתי נגדי תמיד
שולטים עליו ,אבל הזוכר היטיב חסרונו וליבו רפה עליו אזי הש"י עושה עצמו שוכח ואינו מביט באותו חטא כלל
ויודע מרת נפשו ואינו בורח מלפני ה' על זה האדם פורש כדכתיב (איוב י"א) וירא און ולא יתבונן וכדאיתא בירושלמי
הקב"ה צל כנפיו וחוסה ומתלונן בסתר עליון והוא כסוי ר"ה (פ"א ה"ג) ואין הקב"ה רואה את הנולד ומשני וירא
חטאה [דברים בסגנון זה עצמו ,ידועים גם בשם הה"ק און ולא יתבונן בשבילכם נעשיתי שכחן ,ובירושלמי פאה
מריז'ין זיע"א על לשון התפילה "כי זוכר כל הנשכחות (פ"א ה"א) נושא עון נשוא עון לשון שכחה ,כי כן התנהגות
אתה הוא" שהקב"ה זוכר הנשכחות אצל האדם ,דהיינו דרכי הש"י עם האדם לאמר אם שכחת את עונך אני זוכר
שבאם האדם זוכר עונותיו שוב אין זכירה ופקידה על ואם אתה זוכר אני שוכח .וכדאיתא בזוה"ק ויקרא (כ"ב ע"ב)
עונותיו למעלה ,אבל באם האדם שוכח עונותיו אז הקב"ה דתנינן בשעתא דבר נש חב קמי קוב"ה ולא אשגח בחטאו
זוכר ופוקד עליו עונותיו ,וכן בענין הזכויות וכו'].ואשדי לי' בתר כתפוי כדין פקיד מלכא ואמר לא הודע
אליו חטאתו אשר חטא אושיט דינא עליה ואודע עליו
ההגנה מזעם הדין הוא להכנע לפני ה' ולא לקחת חיל לעצמו. חובא דהא מאן דלביה גס ביה חטי ואינשי חטאיה ולא
ולכן עיקר ההגנה להסתיר עצמו מפני הזעם הוא אשגח קוב"ה זמין לקבליה ופקיד לאודעא ההוא חובא בגין
דלא יתנשי מניה .והכי אשכחנא בדוד דכיון דעבד ההוא כשיכיר לעצמו שאין לו שום רכוש מה ומתבונן בשפלות
בתיבה שמסר כל חיותו ורצונו וכח הפעולה ערכו שהוא כאין ,וע"י שאדם זוכר מהותו
שלו להשי"ת שהוא ינהיגו כעובר בבטן אמו שאין לו וחטאתו נגדו תמיד השי"ת מנהג נגדו מדה במדה
כלל חיים ורצון בפני עצמו וזו היא עצה המובחרת נגד ומשליך במצולות ים כל חטאתיו וכמ"ש בש"ס (ברכות י"ז
מדת הדין שלא יוכל לשלוט עליו וכדכתיב (איוב מ"א) הוא ע"א) ונפשי כעפר לכל תהיה ואז אין להרע כוח שליטה
מלך על כל בני שחץ אין על עפר משלו .היינו שעל מי עליו כדכתיב (איוב מ"א) הוא מלך על כל בני שחץ .שעל
שמתגאה לומר כחי ועוצם ידי בזה פוגע מדת הדין המתגאה בצדקתו ואומר כחי ועוצם ידי אזי הקב"ה
אבל זה שמכיר שאין לו שום כח בפני עצמו רק מה מזכיר עונותיו ומודע ליה בדינא .וז"ל הזה"ק (נח
שהשי"ת נותן לו ע"ז אין קטרוג כלל כי בזה אין שום רע סח ע"א) וכד בר נש אדכי קמי קוב"ה בעי לאסתרא
כמו שהעובר אינו מוציא פסולת בבטן אמו ולכן עיקר ליה דלא יתחזי ביום אף ה' .היינו שצריך לאחוז אז
הסתרת האדם מפני המקטרגים הוא שיתבונן שאינו בצמצומים גדולים לבטל כל הפעולה שלו :כאשר האדם
בריאה נפרדת בפני עצמה רק עדיין הוא נקשר ונאחז יודע אפסיות מהותו ואיכותו הנפסד ושאין לו כח וחיל
בשרשו ואז שוב אין ביכולת לחול עליו שום קטרוג כי משל עצמו ואז הוא נתלה ופונה עצמו להתכלל במקור
מאחר שהוא דבוק בשרשו ממילא יש לו שלימות כי חיותו אז אין לו גדר מציאות נפרד לעצמו להיות נשפט
מלכא שלים הוא .אבל מי שמסתיר עצמו ועריק מקמי ונשקף עליו לדון אותו בדקדוק ע"פ פעלו ,רק הוא אז
מאריה הוא מאבד עצמו שע"י שמתרחק מהשורש חוסה בסתר עליון ונכלל במקורו ,ואין חל עליו הבטה
ונפרד ביותר עי"ז שולטים עליו כל המקטרגים ולכן והשקפה פרטית על פרטיותו ועניניו כי אין הוא נגדר
אף שנח לא הי' מבורר עדיין במעמקי לבו בשלימות ומתיחס כמציאות לעצמו רק הוא מעורה ומחובר
רק כיון שחשב עצמו כאלו אינו בחיים נסתר מפני למקור חיותו והוא ית' פורש עליו שלומו כי כן הוא
כל המקטרגים וע"ז אמרו בזה"ק נח ודעמי' סתים המידה ,וזהו כענין ענפים המתפשטים מהגזע והשורש
מעינא הוי כדאיתא בתנחומא (נח סימן א') שנח כל אותה האיתן שמקבלים כוחם וחיותם מהמקור ואין להם
שנה לא ראה שינה בעיניו כי שינה הא שכחה ונח מציאות כח והנהגה והתנהלות משל עצמם רק הם
לא ראה שינה היינו שלא שכח אף רגע אחד בעצמו חלק עצמי מהמקור בהיותם המשך מחובר מהמקור
להיות נדמה לו שהוא הרי בפ"ע נפרד מהשי"ת רק כל ורק כאשר הם נתלשים ממקורם והינם עומדין לעצמן
אותה עת המבול הי' מכלל עצמו בשרשו ועומד לנוכח אז שוב הם בלתי תלוין במקורן ומנותקים לעמוד בכח
השי"ת פנים בפנים בדעה בהירה וצלולה .עכ"ל. וחיות עצמן ואז מתחיל בהן הריקבון ואיבוד הכח.
[ומזה הטעם אין המחובר לקרקע מקבל טומאה כי
ג' ההדרכות בעת זעם המבול עודו אינו מהות לעצמו בנפרד ,וגם מהות הטומאה אינו
ואמנם בפרטיות נרמז עצת ה' אל נח בזה הענין נתפס בו כי הטומאה הוא ענין הנפרדות וההתרחקות
בהדרכות מפורטות בלשון הכתוב עשה לך תיבת עצי מהמקור ,ועיין סוף ספר סדרי טהרות עמ"ס כלים].
גופר וגו' ,וכמש"כ במי השילוח וז"ל :ענין התיבה הוא
שנתן הש"י עצה והגנה לנח עד שעברו ימי הזעם וכן וזה היה ענין ההגנה וההסתרה של נח שהיה נצרך
לכל מי שלא נזדכך לבו עדיין יוכל ללמוד עצות איך בעת הזעם הגדול בימי המבול להסתתר בתוך התיבה,
יסתר עצמו ויגין בעדו מכל רע המתרגש בעולם ,וכן וכמש"כ הזוהר הק' שהמבול היה הסתרה ומחסה
אמרו חז"ל אם רואה אדם שיסורין באין עליו ירוץ ממידת הדין ,שנח בהיותו בתיבה היה בתכלית
לחדרי חדרים של תורה והוא נותנת לו עצה איך להנצל, הצמצום וכיווץ מציאותו והויתו העצמי והיה תלוי
וענין התיבה הוא על פי מה דאיתא בגמ' פסחים (קיג):
ועומד פנים כנגד פנים כנגד הקב"ה ,והיה כעובר קטן
שלשה הקב"ה אוהבן מי שאינו כועס ואינו משתכר בבטן אימו שלא נתפס בו מציאות והויה נפרדת כלל
ומי שמעביר על מדותיו וכו' .ע"כ. ועובר ירך אימו הוא .וכאשר נתבאר עוד בארוכה בבית
וביאור אלו השלושה דברים נתבארו במי השילוח יעקב בפרשתינו אות י"ט :ושורש הענין בזו ההסתרה
שם בקצרה ,אבל בא בארוכה ובטוב טעם בספר בית הוא שכל אותה שנה ביטל נח את עצמו מכל הוייתו
יעקב שם וז"ל :והנה אלו השלש מדות שהקב"ה אוהבןוכח החיים שלו עד שלא נחשב חי רק כעובר בבטן
אמו שאין לו חיים בפני עצמו רק כל היותו נכלל באמו נמשכים ממה שהאדם מכיר עצמו שאינו בריה בפ"ע
ועיקר חפצו ותאותו של העובר נמשך מרצון השי"ת רק כל כחו ורכושו הוא מיד השי"ת .וביאר אאמו"ר
בלבד ,עד"ז הי' נח מבטל עצמו כל אותו זמן שהי' סגור זללה"ה שמאמר עשה לך תבת עצי גפר הוא נגד אינו
אחד בפה ואחד בלב ,רק שתהא המחיצה כועס שתשים מעצור לרוחך שלא תכעוס
מבית ומחוץ שימחה השנאה מכל וכל והוא ע"י מה כי גפרית מורה על כעס .שהנה שורש הכעס הוא
שמבחין האדם בכל הרעות הבאים בין אדם לחבירו ע"י שנדמה לו לאדם שהוא בעל הבית ולכן אם אינו
הם כולם רק בעניני עוה"ז ומי שיודע ומתבונן שכל מתנהג עפ"י דעתו ורצונו כועס אבל מי שמכיר שכל
הקנינים והרכושים שהאדם מסגל בעוה"ז אין לו בהם עולם הוא רשות שאינו שלו לא יכעוס על שום דבר
קנין עצמי זולת ההכרה בלבד שמכיר בהם כי לה' אף שאינו מתנהג כפי רצונו ודעתו כמו שאין אדם
הארץ ומלואה ע"כ אינו כדאי לנטור שנאה לחבירו כועס בבית חבירו אף אם יתנהג שלא כרצונו לפי
ורק יניח על יסודותיו שלא יכנוס בהם אויר מהבלי שיודע שאינו שלו .ולכן מי שמכיר מפורש שהשי"ת
עוה"ז קנאה ושנאה וכן לשון "כופר" מורה על זה הוא המנהיג עולמו בכל פרט מעשה והוא הבעה"ב
שיכפר ולא ינטור שנאה לחבירו בעניני עוה"ז כלל בזה העולם והאדם הוא רק כעובר אורח לא יכעוס על
אחר שהוא עולם שאינו שלו ואינו נוגע לו כלל ולכן שום דבר .ולכן אמרו בזה"ק (בראשית נ"ז ע"ב) כל הכועס
מי שמדריך עצמו באלו השלשה מדות קונה הגנה כאלו עובד ע"ז לפי שנוטל לעצמו כח זר שנדמה לו
והסתרה מפני מדת הדין לפי ששורש השלשה מדות שהוא כבעה"ב ברשות עצמו וכמ"ש עוד בזה"ק (נדרים
הללו הוא שלא יטול האדם לעצמו להתגאות בשום כח כב) שכל הכועס אפילו שכינתא לא חשיבא בעיניו .ולכן
ורכוש .וזה עיקר ההגנה מפני מדת הדין וכדכתיב הכועס הוא מפריד עצמו ומתרחק מאור השורש מאד
(תהלים יב) אתה סתר לי .היינו ע"י שמכיר את השי"ת כדכתיב (תהלים צד) היחברך כסא הוות היינו כסא שיש לה
שנקרא גם בעוה"ז "אתה" היינו שכבודו והשגחתו הויה בפ"ע אין לה חיבור להשי"ת וממילא כששולט כח
ניכר מפורש לנגד עיניו זה הוא "סתר לי" ,ובהיפוך הדין בעולם שבא להראות לכל כי השי"ת הוא הבעה"ב
מי שמסתיר עצמו מפניו יתברך בעוה"ז וערק מקמי והמנהיג בעוה"ז אזי מי שנוטל כח והוי' לעצמו בזה
מאריה זה מגולה לפני מדת הדין בשעה ששולט בעולם פוגע מדת הדין ביותר:
וכדאיתא בזה"ק (נח ס"ח ע"ב) אמשיך גרמיה לאתכסיא
"קנים תעשה את התבה" דיבור זה הוא נגד מ"ש
קוב"ה עביד ביה דינא באתכליא ובתנחומא (פ' וארא) אם
"ואינו משתכר" שענין השכרות הוא טרדת הדעת
יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו ,לבני אדם ,וע"ז
ע"י שיתפשט עצמו בקבלת הטובה שלא בהדרגה
נאמר (משלי י') הולך בתום ילך בטח ומעקש דרכיו יודע.
וישוב הדעת עד ששוכח אם יש עליו משגיח ומנהיג
הולך בתום זה שעומד בענוה נגד השי"ת וממליך
שאז מרגיש שמחה יתירה באותה טובה שמתפשט בה
אותו על הכל שאינו נוטל לעצמו כח ורכוש מה וכמ"ש
וכמ"ש (יומא ע"ד ע"א) שכור כל העולם דומה עליו כמישור
בש"ס (ברכות מ' ע"א) ראה פת ואמר כמה נאה פת זו ברוך
ועו"כ (תהלים ק"ד) ויין ישמח לבב אנוש שמזה נמשך
המקום שבראה שיודע שהוא בעולם שאינו שלו ,והוא
עיקר השמחה מפני שמסתיר ומטריד הדעת עד
רק מביט לתכניתו זה יש לו הגנה ביום אף ה' וכדכתיב
שאינו מבחין שיש משגיח בעולם ולעומת זה נאמר כאן
(צפניה ב') בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף
"קנים תעשה את התבה" היינו שיאחוז כל דבר בישוב
ה' .אמנם המעקש דרכיו זהו שעומד בגאוה לפני
הדעת כמו מי שעושה לו בית ומציב לו בתוכו גבולים
השי"ת ואוחז דרכו בעקשות שמדמה בנפשו כי יוכל
וחדרים מיוחדים לכל תשמיש ותשמיש ובכל פסיעה
להסתר ולהתחבא מפני מדת הדין הוא יודע שהשי"ת
ופסיעה שפוסע בביתו יש לפניו כתלים ופתחים כדי
מגלה כל מסתריו ושולט בו מדת הדין בפרסום לעין
שתתיישב נפשו כל פעם אם ירחיק עוד ללכת הלאה
כל .ע"כ.
או יעמוד ולא יפסע פסיעה גסה במרוצה ובבהלה וכן
טעם למה לא קיים אברהם אבינו מצות מילה קודם שנצטוה לכל תשמיש ותשמיש מתיישב תחלה לאיזה חדר הראוי
לזה ביותר .ע"כ.
ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמר
אתה וזרעך לדורתם (י"ז ט') .הענין שלא קיים אברהם "וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר" עצה זו נאמרה
מצות מילה קודם שנצטוה כמו שמצינו בגמ' (יומא נגד מ"ש "ואינו מעמיד על מדותיו" והיינו שיכפר
כח ):קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין ,כן לחבירו מבית ומחוץ בלא לב ולב ,ולא כענין שאמר
כל המצות המה שמירה לאדם שילך כפי אשר עשה אבשלום (שמואל ב' י"ג) אמנון אחי שהי' מן השפה ולחוץ
אלהים את האדם ישר ,ולא יטה לצד אחד רק ילך בדרך והשנאה היתה עצורה וטמונה בלבו ,ולא כמו שנאמר
הממוצע ,כי באם יהיה משוקע בדבר אחד אזי שינה באחי יוסף ולא יכלו דברו לשלום שלא יכלו להיות
את דרך הישר ויסור ממנו ,לכן קיים אברהם אבינו כל המצות
ואלה יעמדו על הברכה קודם שנצטוה עליהם ,אבל מצות מילה הוא שהאדם יתקן בריאת
להפצת אור תורת רבוה"ק זיע"א השי"ת שנברא בחסרון ,לכן קודם שנצטוה לא היה יכול מצדו לשנות
ולתקן בריאת השי"ת כי היה דומה חלילה כאומר כמה מכוער כלי
זה שעשית ,לכן הראה לו השי"ת לידת ישמעאל כי גם בלידתו קיים
לרפואת הרב לוי מרדכי בן פייגה דבורה רצון השי"ת ,כי אצל אברהם אבינו לא היה שום דבר רשות ,רק כל
לרפו"ש בתוך שאר חולי ישראל. פעולותיו עשה ברצון השי"ת ואח"כ ראה שמעשי ישמעאל אינם
נתנדב ע"י משפחתו.
טובים ומזה הבין שנמצא מקום למצות מילה ,וזה לא ראה עד
שישמעאל היה גדול בן י"ג שנה ,ותיכף כשהבין שיש מקום למצות
החפץ בעילום שמו מילה האיר לו השי"ת ונתן לו המצוה תכף במאמר מפורש ,שכן
זכות רבינו בעל המי השלוח זיע"א תגן עליו להיוושע רצונו שיתראה פעולות אדם ויגיע כפיו יאכל .ע"כ.
בכל טוב סלה
(מי השילוח פרשת לך לך ח"ב)
נתנדב להצלחת הבה"ח אהרן קרמר נ"י אמר העורך :אולי אפשר להוסיף ,שאכן דעה זו שהיה לאאע"ה
נתנדב ע"י משפחתו. עד היותו ק' שנה שאין לשנות מעשי ה' כי כל היצירות וצורת האדם
ותכונותיו אינם לבטלה ובטעות ,זהו אכן אמת רק שהוא אמת של
חלק כל בני נח שתפקידם לשמור על צורת הבריאה הנאותה ולא
לע"נ הרה"ח ר יצחק מנדל ב"ר ישעיה שנור ז"ל לקלקלה ,אבל חלק ישראל בעולם הוא להתחבר לאשר למעלה מן
נלב"ע י"ד תמוז תשפ"א
הונצח ע"י משפחתו שיחי' השמש אשר לזה הנה אכן הערלה מכסה וסותם וחוצץ ,וע"כ הסרת
הערלה הוא הוא הברית בין ישראל לאביהם שבשמים שהם משנים
את צורתם הטבעית שמצד הבריאה לעלות לצורה מיוחדת עליונה
ובזה ברית הקב"ה חתום בבשרם.
עימוד ועיצוב' :ואנוהו' 05331.05646
בשורה טובה לדורשי ה' וטובו
זמני השיעורים הקבועים המתקיימים בעזהשי"ת מידי שבוע
מאת כ"ק אדמו"ר שליט"א בספרי רבותינו הקדושים מאיז'בצא וראדזין זיע"א
ביום רביעי בלילה בשעה 23:00 שיעור באנגלית ביום שלישי בערב בשעה 21:00
בבית המדרש דרוהביטש בבית המדרש ראדזין
רחוב מלאכי 9בעיה"ק ירושלים רחוב חיים מיכלין 3בית וגן
שמעו ותחי נפשכם
לקבלת הגיליון השבועי במייל נא לשלוח מייל ל ri0583256436@gmail.com
To receive the weekly newsletter by email, please send an email to ri0583256436@gmail.com
דורשי ה' החפצים לזכות את הרבים באור תורה וליטול חלק בהוצאת הגליון ,נא לפנות למערכת במספר 058-
3256436או ע"י כתובת מייל ri0583256436@gmail.comושכרו הרבה מאד על פי פעלו.
להשיג את ספרי רבותינו הקדושים במייל של המערכת
יו"ל ע"י עמותת מורשת בית איז'בצא ראדזין ע"ר
