כתרי תורה · Kisrei Torah — לך לך (2026-10-19)

רבי סלימאן ב"ר יחיא חבשוש זלה"ה
מח"ס אשכלות מרורות – י"ג מרחשון תרפ"א
רבי יוסף ב"ר יהודה אריה (צ'וראני) זלה"ה
אב"ד מחוית – י"ג מרחשון תשכ"ט
רבי אביחי ב"ר אברהם יצחק זלה"ה
לק"י | ה ' תשפ" ז ב'של " ח | גיליון שכ" ה | פרשת לך לך
מח"ס מסורת תימן בעוף ובבהמה – י"ג מרחשון תשע"ג
רבי שלמה ב"ר יחיא קורח זלה"ה
מח"ס עריכת שלחן ורב העיר בני ברק – י"ג מרחשון תשע"ט
רבי יהודה ב"ר יוסף גזפאן זלה"ה
מח"ס מנחת יהודה -י"ד מרחשון תקצ"ו
רבי יפת (חסן) ב"ר חיים ברהום-שרעבי זלה"ה
מחכמי שרעב -י"ד מרחשון תרצ"ו
רבי עוואץ' ב"ר סלימאן פודייל זלה"ה
מחכמי אשקלון – י"ד מרחשון התשמ"ג
רבי עובדיה ב"ר שמריהו יונה זלה"ה
חבר בד"ץ העדה"ח הספרדית – י"ד מרחשון תשע"ט
רבי אברהם ב"ר שלום שאקי זלה"ה
מח"ס היכל עבודת השם – ט"ו מרחשון תשנ"א
רבי שלום ב"ר לוי אלשיך זלה"ה
רב ביהכנ"ס אלשיך – י"ז מרחשון תרנ"ט
רבי צאלח ב"ר מנצור נגר זלה"ה
ראב"ד אלקפלה – י"ז מרחשון תש"מ
רבי יוסף ב"ר שלום פתיחי זלה"ה
מחכמי ירושלים -י"ח מרחשון תש"ס
רבי שלמה ב"ר משה דמארי זלה"ה
רב מושב תרום – י"ח מרחשון תשס"ח לע"נ מרן ראש הישיבה הגאון רבי ירחמיאל גרשון בן הגאון רבי צבי יהודה אדלשטיין זלה"ה .מרן הגאון הגדול רבי שמריהו יוסף חיים בן מרן הגאון רבי יעקב ישראל קניבסקי זלה"ה .מרן הגאון
רבי נפתלי ב"ר שלום סימון זלה"ה הגדול רבי שמעון ב"ר דוד בעדני זלה"ה • זקנתי אצילת המידות מרת ברכה שרעבי ע"ה ב"ר ישראל מגארי זלה"ה – כ"ג סיון התשפ"ו .זקנתי אצילת המידות מרת שולמית מורחי ע"ה ב"ר שלום עצאר
ר"י דברי שלום ואמת ירושלים – י"ח מרחשון תשפ"א זלה"ה – ט"ז אב התשפ"ג ,ואחיה רבי שלום ב"ר שלום עצאר זצ"ל -כ"ב מרחשון תשע"ו .מרת יונה בדיחי ב"ר חיים ע"ה – ג' מרחשון התשפ"ז .ר' עזרא ב"ר יעקב שרעבי זצ"ל – ל' סיון התשפ"ג ,דודי
רבי שלום ב"ר אברהם צנעאני זלה"ה הרב אברהם ב"ר דוד בדיחי זצ"ל ,הרב אלעזר עוזרי זצ"ל בן יבלחט"א רבי אברהם ,ר' זכריה ב"ר יוסף גהסי זצ"ל ,ר' ישראל ב"ר יהודה חגבי זצ"ל ,הבה"ח נפתלי צבי יעיש זצ"ל בן יבלחט"א רבי יגיל.
רבה של סוואדיה -י"ט מרחשון תשכ"ט
הרב יהודה זצ"ל ואחותו מרת יהודית ב"ר יוסף שרעבי ע"ה .מרת בתיה שאלתיאל הלוי ב"ר עזר שרעבי זצ"ל – ט' סיון תשפ"ג • ולזכות הרבנים הגאונים הרב אהרן ב"ר יוסף שליט"א • הרב אלעזר ב"ר
אהרן שליט"א .מרת אסנת ב"ר צדוק תחי' ,מרת צביה ב"ר יוסף תחי' ,הנערה שרה בת שלומית תחי' .לרפו"ש במהרה בתושח"י ,ולהצלת והצלחת אחב"י ,הנתונים בצרה ובשביה באה"ק ובשאר
גליותיהם ,והשם ירחם ,עמו ינחם ,על יד מנחם ,אכי"ר.
מוהר"ר סעדיה בן אור זלה"ה בספרו ערוגת הבשם (לעיל שנים מקרא ואחד תרגום בלא טעמים
י"א ,ל') ,עמד בדבריו לבאר באורך את מעל תפילת א] שאלה :ישנם בני אדם שאינם בקיאים בטעמי המקרא ובפרט בשאר קהילות ,האם יוצאים ידי חובת שמו"ת
הצדיקים ,ואעלה כאן מעט מדבריו. בקריאה בלא טעמים .תשובה :כתב המשנ"ב שניגון טעמים אינו מעכב בשמו"ת (סי' רפ"ה ס"ק י"ז בשם הפמ"ג א"א סק"ט
אמרו חז"ל (יבמות סד ,א) מפני מה היו אבותינו עקורים,
אך לשונו שם ש'אין צריך' טעמים) ,ומקורו ממה שאמרו כי מלמדי תינוקות אינם צריכים לחזור ולקרוא שוב את הפרשה
מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים ע"כ .ויש
שמו"ת (מרדכי ברכות סי' י"ט ,שו"ע שם ס"ו) .וסובר ,כי מה שהוצרכו להשמיענו בדין זה ,לפי שלא היו קוראים עם התינוקות
להתבונן מה טעם אמרו בדרך פרט ,לתפילתן של צדיקים,
בטעמים אלא היו מלמדים אותם מקרא ומפרשים אותו [אפילו בלע"ז (פר"ח שם)] ,ובזה יצאו ידי חובת מקרא ותרגום,
ולא אמרו לתפלתן של ישראל בדרך כלל .ונ"ל בס"ד כי
וקמ"ל שיצאו ידי חובה ולא נותר להם אלא לקרוא עוד פעם אחת מקרא .אמנם יש שפירשו כי החידוש בדין זה
הנה הצדיק פועל טוב איקרי ,ותפילתן של הצדיקים עושה
הוא שאף שלימוד התינוקות הוא מתחילת שבוע ,מ"מ הרי זה בכלל משלים פרשיותיו עם הציבור (ב"י שם) ,ולפ"ז
רושם למעלה ביתר שאת על כל כללות ישראל הפשוטים,
אין להוכיח שהתינוקות למדו בלא טעמים [וכן הוא פשוט בק"ק תימן עד היום שמלמדים את התינוקות מקרא
יעו"ש באורך.
ותרגום בטעמים] ,וממילא אין גם ראיה שאינו מעכב .ונראה שהדבר תלוי בטעם תקנת קריאת שמו"ת האם הוא
ולהבין עניין התאוה אשר מתאווה הקב"ה לתפילתן של
כדי שישכיל בדברים יותר בקרותו בביתו (ספר החינוך בהקדמתו) ,ואז העיקר הוא הבנת פסוקי התורה .או כדי שיהיה
צדיקים ,אמשול לך משל למה הדבר דומה ,לבעל הבית
ששלח פועלים לעבוד בתוך הגן ,והנה בין הפועלים נמצא רגיל במה שהציבור קורין (תרומת הדשן סימן כ"ג) ,ואז העיקר הוא ידיעת הטעמים .וכיון שאין הדבר מוכרע ,לכן פשוט
פועל אחד המבין ומשכיל בעניין גינון וטיפוח חן ויופי הוא שאף מי שאינו יודע לקרוא בטעמים חייב בקריאת שמו"ת ,ואינו דומה למי שאינו יודע לקרוא שפטור לגמרי
בערוגות הבושם בנאות הדשא אשר בגן השושנים של בעל (כה"ח שם ס"ק י"א) .אך היודע לקרוא בטעמים ,כבר כתב בספר מגיד מישרים (ישעיה ס"ו) ובעוד ספרים שיש ליזהר שלא
הבית .והנה הפועל החרוץ עוסק במלאכתו גוזם את לקרוא שמו"ת ברהיטא כחותה על הגחלים לפרוק עול מעליו אלא יש לקרוא בנחת ולהרגיש בדקדוקיה ,יעו"ש.
הענפים היבשים אשר בכל עצי השושנים ושאר הצמחים וכן אמר לי מרן הגר"י רצאבי שליט"א שאין להקל ולקרוא שמו"ת בלא טעמים ובפרט לדידן שהקפידו מאז
אשר בתוככי הגן ומשאיר רק הענפים הטובים והירוקים, ומתמיד בקריאה עם טעמים ,ורק מי שהיה דחוק וקרא כך בלא טעמים יצא יד"ח .אמנם מה שכתבו הראשונים (ר"י
מעגל את השושנים בענפיהם כעין קשתות עגולות וגם בספר היראה) שיש איסור לקרוא בלא טעמים וכמובא בגמרא (מגילה לב ).שהקורא בלא נעימה עליו הכתוב אומר וגם
מרובעות צורות צורות גוזם וכוסח זומר ומישר מסדר אני נתתי להם חוקים לא טובים ,כתב מרן שליט"א שגמרא זו נדחתה מהלכה וכמשמעות הסוגיא שם ולכן לא
ומתקן ומייפה בכל מיני יופי ותיקון לכל הצמחים והשושנים הביאו הפוסקים דין זה (מאמר משנת מהרי"ץ הובא בקובץ דברי חפץ גיליון י"ט עמ' כ"ז ,יעו"ש).
שריגיהם וענפיהם ועבותיהם ,והכוונת יישורן לפי מידותיהן האם מותר לשים פח אשפה בבית הכנסת
בהיקפן ועיגולן באורך ורוחב וכן בעיגולים סביבות צמרות ב] להלן שאלה שנשלחה לבית ההוראה [מאת הגר"ג הכהן רבינוביץ שליט"א מח"ס גם אני אודך] :בבית מדרש
העצים של הברושים ,והאלונים והאשלים ,עצי הארז וצמחי גדול הניחו הגבאים פחים קטנים בכמה מקומות שהיו מיועדים לזריקת אשפה יבשה כגון טישו וכדומה .האם יש בכך
הנוי וערמות הדשא ,במראה וסדר וצורה נאה בטוב טעם ביזיון בית הכנסת או אדרבה זהו כבודו שלא יזרקו ניירות לרצפה .תשובה :מצינו לעניין שינה בבית הכנסת שאף
חן ונועם ומכלול יופי בצורה מתוקנת ומסודרת ערוכה שאסור לישון בה (סי' קנ"א ס"ג) ,מ"מ מותר לעשות כן לכבוד בית הכנסת כגון כשצריך לשמור על הנרות מפני דליקה
ביופי ושמורה בחן ונועם .והנה יום אחד בא בעה"ב ,וראה (שם ס"ד) .אמנם נראה שאינו דומה ,כי השינה לצורך שמירה היא מוכרחת ,אך נתינת הפח אינה מוכרחת כי הראוי
את המלאכה הטובה והנאה אשר עשה הפועל החרוץ הזה הוא שהציבור ישמרו על כבוד בית הכנסת ולא יזרקו ניירות לרצפה .ובפשטות נראה כי נתינת הפחים אינה לכבוד
וייטב בעיניו מאד מאד מעשהו .ויען ויאמר ,טוב ויפה עשית בית הכנסת אלא לצורך המתפללים שיהיה להם מקום לזרוק את הניירות וכו' .מאידך יש לשקול במקום שיש
דבר נאה ומתקבל המשך ולך בדרכך זו לעשות את ציבור גדול ,גדולים וקטנים ,וכמעט שלא יתכן שלא ייזרקו ניירות למיניהם על הרצפה ,הרי שנתינת הפחים במקרה
מלאכתך הטובה ביתר שאת על מה שעשית עד עתה ,כי זה היא כבוד בית הכנסת .אך זה בתנאי שידאגו לרוקן את הפחים קודם שיעלו על גדותיהם .ועכ"פ דעת מרן
עבודתך זאת אשר עבדת גרמה לי תענוג מרובה עד מאד. שליט"א שגם במקום שיש הכרח להעמיד פח בבית הכנסת ,יש להניחו מכוסה ובמקום מוצנע.
ומן היום ההוא והלאה היה הפועל ההוא אחד הפועלים האם יש איסור כתובת קעקע באיפור קבוע
הטובים והחשובים בעיני בעל הבית וסמך ידו על מלאכתו ג] מפעם לפעם מתקבלות שאלות לבית ההוראה בעניין 'איפור קבוע' האם יש בו איסור כתובת קעקע ,ולאחרונה
כי הוא יודע את מלאכת הגן לעשות אותה על הצד היותר
פנתה אשה בשאלה [ע"י קו המאורות] האם מותר לה לצבוע את הגבות באופן זה עקב נשירה עד כדי כך שהיא
טוב הנאה והמקובל והמתוקן בשפ"ר התיקונים הנפלאים
מתביישת מאד להישאר כך :תשובה :המציאות היא ש'איפור קבוע' אינו נשאר לעולם ,ודרך עשייתו הוא באופן
הדרושים יום יום וישא חן וחסד בעיני בעל הבית הפלא
שמזריקים חומר איפור מתחת לשכבת העור העליונה ומפני כך איפור זה דוהה עם התחלפות תאי העור עד שנעלם
ופלא .ומן המציאות הגשמית הנזכרת כאן בדרך משל,
לגמרי [ואינו כאותם קעקועים רח"ל ששם החומר מוזרק מתחת לשכבות העמוקות של העור ונשאר לדראון עולם].
ילמד כל בר דעת להתבונן בדרכו דרך הקודש בעבודת
ודנו פוסקי זמננו בכמה ספקות בעניין זה האם עדיין הוא בכלל איסור תורה של כתובת קעקע כיון שי"א שאיסור
הקודש הנעשית על ידי הצדיקים .הן בתורה והן בתפילה,
זה הוא כשנעשה לעולם (רש"י ויקרא י"ט ,כ"ח) ,ועוד י"א שהוא רק בכתיבה (רמב"ם עבודה זרה פי"ב הי"א) או לכה"פ ברושם
מפני שהיא נעשית ביתר חשיבות וסדר נאה ומעשה טוב
צורה (ריטב"א מכות כא) ,ועוד שהאיסור הוא רק כשעושה כן משום חוקות הגויים (ש"ך יו"ד סי' ק"פ סק"ו) .ועוד יש לדון במה
ופועל יאה ,כאותה מלאכת מחשבת מעשה ידי חושב רוקם
שנעשה על ידי הזרקה ולא על ידי שריטה (שו"ע שם ס"א) .ומ"מ יש עדיין חשש איסור מדרבנן בכל זה ולכן רבים
ואורג כאותן הרוקמים והאורגים אריגים נאים מרוקמים
התירו באופן שיש צלקת וכדומה מפני כבוד הבריות או לאשה שלא תתגנה על בעלה (הגרי"ש אלישיב הובא בווי העמודים
במיטב מלאכת הרקמה .ויה"ר שנזכה לתקן תפילנו
ועבודתנו ,שיהיו מרוצים בתכלית לפני אדון כל ,אכי"ר. גיליון ל"א עמ' ס"א ,טהרת הבית ח"ג ,שו"ת מנחת אשר ח"ב סי' נ"ו) .אך לצורך נוי וקישוט בעלמא אין להתיר וכן כתב מרן
שבת שלום שליט"א שצריך להימנע מלהתקשט באופן זה (שע"ה ח"ד סי' קמ"ט בעיני יצחק ס"ק ל"ה ד"ה בזמנינו).
שם 'אברהם' טעמיו ודיניו
ולא יקרא עוד וכו' .וע"ע טעם במדרש הנעלם (פרשתלך לך) ובספר צרור המור ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גויים
(לעיל י"ד ,כ'). נתתיך (י"ז ,ה')
האיסור לקרוא לאברהם אברם כיון שעשאו הקב"ה אב לכל העולם
ו] עוד אמרו שם בברכות ,תני בר קפרא (במדה"ג מוחלפת השיטה בין ב"ק לר"א), א] טעם שינוי השם מבואר בגמרא בברכות (יג ,א) אברם הוא אברהם ,בתחילה
כל הקורא לאברהם אברם ,עובר בעשה שנאמר והיה שמך אברהם .רבי אליער נעשה אב לארם (פירש"י ,לאנשי מדינתו שמארץ ארם ,ע"ש) ,ולבסוף נעשה אב לכל
אומר ,עובר בלאו .שנאמר ,ולא יקרא עוד את שמך אברם (ולגבי שרה ,אמרו שם העולם כולו (פירש"י ,שנאמר אב המון גויים) ,ע"כ .כלומר מתחילה אב רם ,אב
כי לא נצטוו כל העולם לקרותה כך אלא אברהם ,שנאמר לקמן פסוק ט"ו ,שרי אשתך לא לארם .ונוספה בו ה' מלשון 'הם' דהיינו המון ,אלו המון גויים.
תקרא את שמה שרי כי שרה שמה .וע"ע במפרש"י הש"ס ר"ש קאצנעלבאגן ,ורא"מ ולכאורה לא היה לו לקרותו אלא אבהם ,כי האות רי"ש אין לה משמעות כעת.
הורוויץ .ומכל מקום אף שאין איסור לקרותה 'שרי' ,לא מצינו בתורה שנקראה עוד בשם ותירץ רש"י בפי' עה"ת ,דאעפ"כ אות רי"ש לא זזה ממקומה ,שלא תתרעם מדוע
'שרי' .וכתבו כאן בדעת זקנים מבעלי התוספות ,כי אברהם ושרה שלא נשתנה שמם אלא הוזיזוה ממקומה ,ע"ש בשפתי חכמים .אך באבן עזרא כתב ,כי תוספת הרי"ש
נתתקן בהוספת ה"א ,נשתקע שמם הראשון לגמרי ,אבל יעקב שנקרא לו שם חדש לומר 'אביר המון גויים' ,ולא בא השם לחסר משמו ,אלא להוסיף.
'ישראל' ,לא זז השם הראשון ממקומו .ולגבי יעקב ,אמרו שם דאע"פ שאמר הכתוב לא משמעוות לשון 'המון גויים'
יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל .שאני התם דמהדר אהדריה קרא ,ויאמר יעקב יעקב). ב] ומבואר כי 'המון גויים' משמעו כל הגויים ,וכלשון הגמרא 'כל העולם כולו' .וכן
ז] והנה לאו זה לא מנאוהו מוני המצוות .ותמה מהרש"א (בברכות שם) ודע ,כי תרגם אונקלוס 'אב סגי עממין' (לא נתברך שישלוט בכל העמים ,אלא שממנו יצאו
הקורא לאברהם אברם ,לא זכרוהו הפוסקים דאית ביה לאו ועשה .ואפילו לא עמים רבים .ומלבד זאת נתברך עוד בסמוך פסוק ו' ,ומלכים ממך יצאו ,ותרגם אונקלוס
היה רק אסמכתא בעלמא הוה להו להזכיר דאית ביה מיהא איסורא ,וצ"ע ודו"ק 'מלכין דשלטין בעממיא' ,דהיינו השולטים באומות אחרות .וכתב מוהר"ר יחיא קורח
(וע"ע בס' אומר השכחה שם). זלה"ה במרפא לשון ,כי סתם מלכים אין בזה רבותא כל כך ,כי הלא דרך כל אעם לשים
וכתב הרשב"ץ בזהר הרקיע (עשה פ"ה) דאין ראוי למנות במנין המצות מצות להם ראש ומלך ,וע"ש עוד) .ורס"ג תרגם 'גמהור אלאמאם' .ופי' מוהר"ר עמרם קורח
שנאמרו קודם נתינת התורה ,כיון שלא נאמרו בסיני ,ע"ש .וכן תירץ מהר"ץ חיות זלה"ה בנוה שלום ,שיהיה אברהם ,אב לאצילי ואדירי כל הגויים .ומבואר שפירש
(שם) דתורת אבות אינה עלינו לחוב ,רק ממה שאסרה התורה עלינו בסיני בשעת לשון 'המון' לא מלשון ריבוי כאונקלוס ,אלא מלשון גדולה ,ויעו"ש.
קבלת התורה ,ודבר זה לא נשנה בסיני ולכן לא נמנה במנין המצוות .והביא אכן הרמב"ן כתב ,כי ישראל לבדם יקראו גוים ועמים .וכן ביאר מהרש"א בח"א
ממש"כ הרמב"ם בפירוש המשנה (חולין פ"ז משנה ו') ,כי ראוי שתדע שכלל מה (כאן ובנדרים לב ,א ד"ה ויוצא) ,דהמון גויים מתייחס אל האומה הישראלית שכל
שאנו מרחיקים או עושים היום ,אין או עושים אלא במצוות הקב"ה ע"י מרע"ה. שבט ושבט בה נקרא גוי.
לא מחמת שהקב"ה אמר לנביאים שלפניו ,יעו"ש .וכעין זה תירץ בכפתור ופרח ג] והוסיף מהרש"א ,כי בשינוי השם הזה נשתנה מזלו והוליד בן הראוי לאו בשמו
(פרק מ"ב). יורשו (וכמ"ש בר"ה טז ,ב לגבי שרה .יעו"ש באורך) וע"ע בזוה"ק (צ ,א) אברהם מוליד,
ח] ותמה מרן הגר"י רצאבי שליט"א בנפלאות מתורתך פרשת קרח (במדבר י"ז, אברם אינו מוליד וכו' ,ההוא ברא דאבטח ליה קב"ה ,לא אוליד בעוד דאיהו
ה' .אות ב') ,דאי ליכא איסורא ,מדוע הזכירוהו בר קפרא ור"א בלשון 'עובר אברם .וע"ע במדרש חמדת ימים כאן ,דמן דיהדר בתיובתא ,איטצריך שינוי שם.
בעשה' או 'עובר בלאו' .ותירץ ,דלשון 'לא' אינו איסור ,וכמ"ש הרמב"ם בספר ובנותן טעם להביא כאן מדברי הרשב"א (סי' מ"ח) בתשובה ,כי בהיות האיש
המצות (שורש ח') כי פעמים פירושה אזהרה ופעמים שלילה .ולפי"ז אין כאן לאו, צדיק ,פעמים ישתנה ענינו מחמת זכותו או בשינוי מקומו ,יעו"ש.
אלא כפשטיה דקרא שאמר לו השי"ת לא יקרא שמך כן .ומה שאמרו בגמרא, כיון שעשה מעשים טובים
זהו דרש ואסמכתא בעלמא .ויש איסור ,אבל לא מדאוריתא .וע"ע מש"כ בעולת ד] טעם שני מובא במכילתא פרשת יתרו (שמות י"ח ,א .וכ"ה במדרש הגדול) וישמע
יצחק (ח"ב סי' נ"ט אות ב') .וכ"כ למעשה הגר"נ עומיסי שליט"א בכתרי תורה (גליון יתרו ,מתחילה לא היו קוראין לו אלא יתר ,שנאמר וילך משה וישב אל יתר
רכ"ט אות א') בשם מרן הגר"י רצאבי שליט"א ,כי לכתחילה יש להזהר שלא חותנו (שמות ד' ,י"ח) ,וכשעשה מעשים טובים ,הוסיפו לו אות אחת .וכן אתה מוצא
לקרוא בשם 'אברם'[ ,ויעו"ש כי שם 'אבי' או 'אברימי' אינם בכלל זה]. באברהם ,שמתחלה לא היו קוראין אותו אלא אברם ,וכשעשה מעשים טובים
וכן מצאתי למהר"ח בנבנשתי בכללי התלמוד (כללים נפרדים אות כ"ה) ,כי מה הוסיפו לו אות אחת ונקרא שמו אברהם .וכן אתה מוצא בשרה שמתחלתה היו
שאמרו עובר לאו היינו מדרבנן ,ולכך לא מנאוהו .וכ"כ הפרי חדש (סו"ס ס"ז) קוראין אותה שרי וכשעשתה מעשים טובים הוסיפו לה אות אחת גדולה ונקראת
שהוא מדרבנן[ .ושמא בזה יש לבאר את דברי המגן אברהם (סו"ס קנ"ו) שהעלה שמה שרה (בקו המדה על המכילתא תמה ,הלא לקחו ממנה אות יו"ד שמנינה עשר וחלקו
דין זה ,דהקורא לאברהם אברם ,עובר בעשה ולאו ,ע"כ .שכוונתו מדרבנן]. אותה לשני האי"ן ,אחת לאברהם ואחת לשרה ,וכדאיתא במדרש רבה פמ"ז א' .וע"ש
'בהזכירם זכות אברם' ודעת רבותינו חכמי תימן זלה"ה שתירץ כי לשון שרה' זו הוראה לגדולה שנעשית שרה לכל האומות וכמו שאמרן בברכות
ט] והנה בסדר הושענא רבא אנו אומרים בהקפה ראשונה' ,והמצא והתרצה ,לעם שם ,שרי היא שרה ,בתחילה נעשית שרי לאומתה ופרש"י ,לשון יחיד .משמע שרתי,
דופקי דלתיך .בהזכירם זכות אברם ,וצדקת כל חסידך' .ומבואר שלא חששו ולבסוף נעשית שרה לכל העולם כולו ,ע"כ .דהיינו זו לשון רבים ולשון כוללת .ועוד אפשר
רבותינו לאיסור זה כלל ,ואפילו לכתחילה. לומר כי האות י' היא אות קטנה בצורתה ,וה"א אות גדולה .ומצינו דרשות רבות בחז"ל על
וכבר העיר בכתר שם טוב (עמ' קט"ו) כי גרסה זו ט"ס ,וצ"ל אברהם ,וכפי שגורסים אות גדולה ואות קטנה) .וכן אתה מוצא ביהושע בן נון שנאמר ויקרא משה להושע
המחזורים של בני ספרד .וכתב מרן הגר"י רצאבי שליט"א במענה לשון (לדף עד, בן נון יהושע ,ע"כ.
ב) ,כי ברור שהפייטן יסד 'אברם' כמו שמוכיח חרוזו 'בהזכירם' .ומצד מה שאמרו ולא נתפרש איזה מעשים טובים עשה אברהם שזכה לתוספת זו ,ונראה שהכוונה
כל הקורא ,הנה הפוסקים הרמב"ם והטושו"ע לא העלו זה להלכה כלל ,רק היא לברית המילה .וכעין מש"כ במדרש תנחומא (אות ט"ז) אמר לו הקב"ה עד
המג"א וכו'( .ועי' להגר"א יצחק הלוי שליט"א במבוא לתכלאל לחג הסוכות הערה כ"ו שלא תמול היה שמך אברם וכו' הרי רמ"ג ,ומנין אברים שבאדם רמ"ח ,מול והיה
שהביא עוד כעין זה שלא נפסקו להלכה .ועוד הביא שם מהגר"י צובירי זלה"ה ,כי באו לומר תמיד .כשמל ,אמר לו הקב"ה ,לא יקרא עוד את שמך אברם ,והיה שמך אברהם,
שאנו באים בזכות מעשיו הטובים מראשיתו ולא רק מזמן שנקרא אברהם). הוסיף לו ה' ,חמשה ,מנין רמ"ח אברים ,ע"ש (וע"ע נדרים לב ,ב).
י] אכן צ"ע לפי מאי דמסיק בנפלאות מתורתך דלעיל שיש כאן איסור מדרבנן, כיון שעלה לגדולה
מדוע נקטו לשון זו .ועוד הביא בנפלאות מתורתך ממהר"ש שבזי זלה"ה דלא חש ה] טעם שלישי מצאתי בילקוט מדרשי תימן (פרשת שלח .במדבר י"ג ,ט"ז) ,כל
לה כלל ,שכן בשיר 'שמעתי קול תוף וקול מחול' כתב' ,שציום על ידי אברם, העולה לגדולה מוסיפין על שמו כמו באברהם שנאמר לא יקרא עוד את שמך
ושניה ציוה לבן עמרם' .גם מהר"י אצ'אהרי זלה"ה בספר המוסר הזכיר כמה אברם והיה שמך אברהם ,וכן להושע בן נון ,ויקרא משה להושע בן נון יהושע.
פעמים 'אברם' ,הרי דלא חש לה כלל (הערת הגרא"ש אכלופי שליט"א בנפלו"מ שם). ומדרש זה הובא גם במנורת המאור לר"י אלנקווה (פי"ז) .וכן מצאתי בחזקוני,
וצ"ל דס"ל לרבותינו חכמי תימן דסוגיא זו לא נפסקה להלכה כלל,ולכן מנהג הוא לשנות שם אדם כשהוא עולה לגדולה ,ע"ש.
השתמשו בלשון זה בחיבוריהם לכתחילה .וכמ"ש בנימוקי הגרי"ב (ברכות שם), ולא נתפרש איזו עליה לגדולה יש כאן .ואפשר שהכוונה היא ברית המילה,
כי מסוגיית הגמרא בסנהדרין (נט ,א) מתבאר שלא נאמר זה כלאו ועשה אלא שנתעלה בדרגת הקדושה .ואפשר עוד כמ"ש בספר צרור המור כאן ,ולפי שידוע
כהבטחה וברכה ,ונקטו הפוסקים כסוגיא ההיא שהיא להלכה ,יעו"ש. שמי שעלה למעלה גדולה כזאת 'להיות מלך גויים' צריך שינוי השם ,לזה אמר
