gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

כתרי תורה · Kisrei Torah — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: כתרי תורה · Kisrei Torah

שבוע: לך לך (2026-10-19)

כתרי תורה · Kisrei Torah — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫רבי סלימאן ב"ר יחיא חבשוש זלה"ה‬ ‫מח"ס אשכלות מרורות – י"ג מרחשון תרפ"א‬ ‫רבי יוסף ב"ר יהודה אריה (צ'וראני) זלה"ה‬ ‫אב"ד מחוית – י"ג מרחשון תשכ"ט‬ ‫רבי אביחי ב"ר אברהם יצחק זלה"ה‬ ‫לק"י | ה ' תשפ" ז ב'של " ח | גיליון שכ" ה | פרשת לך לך‬ ‫מח"ס מסורת תימן בעוף ובבהמה – י"ג מרחשון תשע"ג‬ ‫רבי שלמה ב"ר יחיא קורח זלה"ה‬ ‫מח"ס עריכת שלחן ורב העיר בני ברק – י"ג מרחשון תשע"ט‬ ‫רבי יהודה ב"ר יוסף גזפאן זלה"ה‬ ‫מח"ס מנחת יהודה ‪ -‬י"ד מרחשון תקצ"ו‬ ‫רבי יפת (חסן) ב"ר חיים ברהום‪-‬שרעבי זלה"ה‬ ‫מחכמי שרעב ‪ -‬י"ד מרחשון תרצ"ו‬ ‫רבי עוואץ' ב"ר סלימאן פודייל זלה"ה‬ ‫מחכמי אשקלון – י"ד מרחשון התשמ"ג‬ ‫רבי עובדיה ב"ר שמריהו יונה זלה"ה‬ ‫חבר בד"ץ העדה"ח הספרדית – י"ד מרחשון תשע"ט‬ ‫רבי אברהם ב"ר שלום שאקי זלה"ה‬ ‫מח"ס היכל עבודת השם – ט"ו מרחשון תשנ"א‬ ‫רבי שלום ב"ר לוי אלשיך זלה"ה‬ ‫רב ביהכנ"ס אלשיך – י"ז מרחשון תרנ"ט‬ ‫רבי צאלח ב"ר מנצור נגר זלה"ה‬ ‫ראב"ד אלקפלה – י"ז מרחשון תש"מ‬ ‫רבי יוסף ב"ר שלום פתיחי זלה"ה‬ ‫מחכמי ירושלים ‪ -‬י"ח מרחשון תש"ס‬ ‫רבי שלמה ב"ר משה דמארי זלה"ה‬ ‫רב מושב תרום – י"ח מרחשון תשס"ח‬ ‫לע"נ מרן ראש הישיבה הגאון רבי ירחמיאל גרשון בן הגאון רבי צבי יהודה אדלשטיין זלה"ה‪ .‬מרן הגאון הגדול רבי שמריהו יוסף חיים בן מרן הגאון רבי יעקב ישראל קניבסקי זלה"ה‪ .‬מרן הגאון‬ ‫רבי נפתלי ב"ר שלום סימון זלה"ה‬ ‫הגדול רבי שמעון ב"ר דוד בעדני זלה"ה • זקנתי אצילת המידות מרת ברכה שרעבי ע"ה ב"ר ישראל מגארי זלה"ה – כ"ג סיון התשפ"ו‪ .‬זקנתי אצילת המידות מרת שולמית מורחי ע"ה ב"ר שלום עצאר‬ ‫ר"י דברי שלום ואמת ירושלים – י"ח מרחשון תשפ"א‬ ‫זלה"ה – ט"ז אב התשפ"ג‪ ,‬ואחיה רבי שלום ב"ר שלום עצאר זצ"ל ‪ -‬כ"ב מרחשון תשע"ו‪ .‬מרת יונה בדיחי ב"ר חיים ע"ה – ג' מרחשון התשפ"ז‪ .‬ר' עזרא ב"ר יעקב שרעבי זצ"ל – ל' סיון התשפ"ג‪ ,‬דודי‬ ‫רבי שלום ב"ר אברהם צנעאני זלה"ה‬ ‫הרב אברהם ב"ר דוד בדיחי זצ"ל‪ ,‬הרב אלעזר עוזרי זצ"ל בן יבלחט"א רבי אברהם‪ ,‬ר' זכריה ב"ר יוסף גהסי זצ"ל‪ ,‬ר' ישראל ב"ר יהודה חגבי זצ"ל‪ ,‬הבה"ח נפתלי צבי יעיש זצ"ל בן יבלחט"א רבי יגיל‪.‬‬ ‫רבה של סוואדיה ‪ -‬י"ט מרחשון תשכ"ט‬ ‫הרב יהודה זצ"ל ואחותו מרת יהודית ב"ר יוסף שרעבי ע"ה‪ .‬מרת בתיה שאלתיאל הלוי ב"ר עזר שרעבי זצ"ל – ט' סיון תשפ"ג • ולזכות הרבנים הגאונים הרב אהרן ב"ר יוסף שליט"א • הרב אלעזר ב"ר‬ ‫אהרן שליט"א‪ .‬מרת אסנת ב"ר צדוק תחי'‪ ,‬מרת צביה ב"ר יוסף תחי'‪ ,‬הנערה שרה בת שלומית תחי'‪ .‬לרפו"ש במהרה בתושח"י‪ ,‬ולהצלת והצלחת אחב"י‪ ,‬הנתונים בצרה ובשביה באה"ק ובשאר‬ ‫גליותיהם‪ ,‬והשם ירחם‪ ,‬עמו ינחם‪ ,‬על יד מנחם‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫מוהר"ר סעדיה בן אור זלה"ה בספרו ערוגת הבשם (לעיל‬ ‫שנים מקרא ואחד תרגום בלא טעמים‬ ‫י"א‪ ,‬ל')‪ ,‬עמד בדבריו לבאר באורך את מעל תפילת‬ ‫א] שאלה‪ :‬ישנם בני אדם שאינם בקיאים בטעמי המקרא ובפרט בשאר קהילות‪ ,‬האם יוצאים ידי חובת שמו"ת‬ ‫הצדיקים‪ ,‬ואעלה כאן מעט מדבריו‪.‬‬ ‫בקריאה בלא טעמים‪ .‬תשובה‪ :‬כתב המשנ"ב שניגון טעמים אינו מעכב בשמו"ת (סי' רפ"ה ס"ק י"ז בשם הפמ"ג א"א סק"ט‬ ‫אמרו חז"ל (יבמות סד‪ ,‬א) מפני מה היו אבותינו עקורים‪,‬‬ ‫אך לשונו שם ש'אין צריך' טעמים) ‪ ,‬ומקורו ממה שאמרו כי מלמדי תינוקות אינם צריכים לחזור ולקרוא שוב את הפרשה‬ ‫מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים ע"כ‪ .‬ויש‬ ‫שמו"ת (מרדכי ברכות סי' י"ט‪ ,‬שו"ע שם ס"ו) ‪ .‬וסובר‪ ,‬כי מה שהוצרכו להשמיענו בדין זה‪ ,‬לפי שלא היו קוראים עם התינוקות‬ ‫להתבונן מה טעם אמרו בדרך פרט‪ ,‬לתפילתן של צדיקים‪,‬‬ ‫בטעמים אלא היו מלמדים אותם מקרא ומפרשים אותו [אפילו בלע"ז (פר"ח שם)]‪ ,‬ובזה יצאו ידי חובת מקרא ותרגום‪,‬‬ ‫ולא אמרו לתפלתן של ישראל בדרך כלל‪ .‬ונ"ל בס"ד כי‬ ‫וקמ"ל שיצאו ידי חובה ולא נותר להם אלא לקרוא עוד פעם אחת מקרא‪ .‬אמנם יש שפירשו כי החידוש בדין זה‬ ‫הנה הצדיק פועל טוב איקרי‪ ,‬ותפילתן של הצדיקים עושה‬ ‫הוא שאף שלימוד התינוקות הוא מתחילת שבוע‪ ,‬מ"מ הרי זה בכלל משלים פרשיותיו עם הציבור (ב"י שם)‪ ,‬ולפ"ז‬ ‫רושם למעלה ביתר שאת על כל כללות ישראל הפשוטים‪,‬‬ ‫אין להוכיח שהתינוקות למדו בלא טעמים [וכן הוא פשוט בק"ק תימן עד היום שמלמדים את התינוקות מקרא‬ ‫יעו"ש באורך‪.‬‬ ‫ותרגום בטעמים]‪ ,‬וממילא אין גם ראיה שאינו מעכב‪ .‬ונראה שהדבר תלוי בטעם תקנת קריאת שמו"ת האם הוא‬ ‫ולהבין עניין התאוה אשר מתאווה הקב"ה לתפילתן של‬ ‫כדי שישכיל בדברים יותר בקרותו בביתו (ספר החינוך בהקדמתו)‪ ,‬ואז העיקר הוא הבנת פסוקי התורה‪ .‬או כדי שיהיה‬ ‫צדיקים‪ ,‬אמשול לך משל למה הדבר דומה‪ ,‬לבעל הבית‬ ‫ששלח פועלים לעבוד בתוך הגן‪ ,‬והנה בין הפועלים נמצא‬ ‫רגיל במה שהציבור קורין (תרומת הדשן סימן כ"ג)‪ ,‬ואז העיקר הוא ידיעת הטעמים‪ .‬וכיון שאין הדבר מוכרע‪ ,‬לכן פשוט‬ ‫פועל אחד המבין ומשכיל בעניין גינון וטיפוח חן ויופי‬ ‫הוא שאף מי שאינו יודע לקרוא בטעמים חייב בקריאת שמו"ת‪ ,‬ואינו דומה למי שאינו יודע לקרוא שפטור לגמרי‬ ‫בערוגות הבושם בנאות הדשא אשר בגן השושנים של בעל‬ ‫(כה"ח שם ס"ק י"א)‪ .‬אך היודע לקרוא בטעמים‪ ,‬כבר כתב בספר מגיד מישרים (ישעיה ס"ו) ובעוד ספרים שיש ליזהר שלא‬ ‫הבית‪ .‬והנה הפועל החרוץ עוסק במלאכתו גוזם את‬ ‫לקרוא שמו"ת ברהיטא כחותה על הגחלים לפרוק עול מעליו אלא יש לקרוא בנחת ולהרגיש בדקדוקיה‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬ ‫הענפים היבשים אשר בכל עצי השושנים ושאר הצמחים‬ ‫וכן אמר לי מרן הגר"י רצאבי שליט"א שאין להקל ולקרוא שמו"ת בלא טעמים ובפרט לדידן שהקפידו מאז‬ ‫אשר בתוככי הגן ומשאיר רק הענפים הטובים והירוקים‪,‬‬ ‫ומתמיד בקריאה עם טעמים‪ ,‬ורק מי שהיה דחוק וקרא כך בלא טעמים יצא יד"ח‪ .‬אמנם מה שכתבו הראשונים (ר"י‬ ‫מעגל את השושנים בענפיהם כעין קשתות עגולות וגם‬ ‫בספר היראה) שיש איסור לקרוא בלא טעמים וכמובא בגמרא (מגילה לב‪ ).‬שהקורא בלא נעימה עליו הכתוב אומר וגם‬ ‫מרובעות צורות צורות גוזם וכוסח זומר ומישר מסדר‬ ‫אני נתתי להם חוקים לא טובים‪ ,‬כתב מרן שליט"א שגמרא זו נדחתה מהלכה וכמשמעות הסוגיא שם ולכן לא‬ ‫ומתקן ומייפה בכל מיני יופי ותיקון לכל הצמחים והשושנים‬ ‫הביאו הפוסקים דין זה (מאמר משנת מהרי"ץ הובא בקובץ דברי חפץ גיליון י"ט עמ' כ"ז‪ ,‬יעו"ש)‪.‬‬ ‫שריגיהם וענפיהם ועבותיהם‪ ,‬והכוונת יישורן לפי מידותיהן‬ ‫האם מותר לשים פח אשפה בבית הכנסת‬ ‫בהיקפן ועיגולן באורך ורוחב וכן בעיגולים סביבות צמרות‬ ‫ב] להלן שאלה שנשלחה לבית ההוראה [מאת הגר"ג הכהן רבינוביץ שליט"א מח"ס גם אני אודך]‪ :‬בבית מדרש‬ ‫העצים של הברושים‪ ,‬והאלונים והאשלים‪ ,‬עצי הארז וצמחי‬ ‫גדול הניחו הגבאים פחים קטנים בכמה מקומות שהיו מיועדים לזריקת אשפה יבשה כגון טישו וכדומה‪ .‬האם יש בכך‬ ‫הנוי וערמות הדשא‪ ,‬במראה וסדר וצורה נאה בטוב טעם‬ ‫ביזיון בית הכנסת או אדרבה זהו כבודו שלא יזרקו ניירות לרצפה‪ .‬תשובה‪ :‬מצינו לעניין שינה בבית הכנסת שאף‬ ‫חן ונועם ומכלול יופי בצורה מתוקנת ומסודרת ערוכה‬ ‫שאסור לישון בה (סי' קנ"א ס"ג)‪ ,‬מ"מ מותר לעשות כן לכבוד בית הכנסת כגון כשצריך לשמור על הנרות מפני דליקה‬ ‫ביופי ושמורה בחן ונועם‪ .‬והנה יום אחד בא בעה"ב‪ ,‬וראה‬ ‫(שם ס"ד) ‪ .‬אמנם נראה שאינו דומה‪ ,‬כי השינה לצורך שמירה היא מוכרחת‪ ,‬אך נתינת הפח אינה מוכרחת כי הראוי‬ ‫את המלאכה הטובה והנאה אשר עשה הפועל החרוץ הזה‬ ‫הוא שהציבור ישמרו על כבוד בית הכנסת ולא יזרקו ניירות לרצפה‪ .‬ובפשטות נראה כי נתינת הפחים אינה לכבוד‬ ‫וייטב בעיניו מאד מאד מעשהו‪ .‬ויען ויאמר‪ ,‬טוב ויפה עשית‬ ‫בית הכנסת אלא לצורך המתפללים שיהיה להם מקום לזרוק את הניירות וכו'‪ .‬מאידך יש לשקול במקום שיש‬ ‫דבר נאה ומתקבל המשך ולך בדרכך זו לעשות את‬ ‫ציבור גדול‪ ,‬גדולים וקטנים‪ ,‬וכמעט שלא יתכן שלא ייזרקו ניירות למיניהם על הרצפה‪ ,‬הרי שנתינת הפחים במקרה‬ ‫מלאכתך הטובה ביתר שאת על מה שעשית עד עתה‪ ,‬כי‬ ‫זה היא כבוד בית הכנסת‪ .‬אך זה בתנאי שידאגו לרוקן את הפחים קודם שיעלו על גדותיהם‪ .‬ועכ"פ דעת מרן‬ ‫עבודתך זאת אשר עבדת גרמה לי תענוג מרובה עד מאד‪.‬‬ ‫שליט"א שגם במקום שיש הכרח להעמיד פח בבית הכנסת‪ ,‬יש להניחו מכוסה ובמקום מוצנע‪.‬‬ ‫ומן היום ההוא והלאה היה הפועל ההוא אחד הפועלים‬ ‫האם יש איסור כתובת קעקע באיפור קבוע‬ ‫הטובים והחשובים בעיני בעל הבית וסמך ידו על מלאכתו‬ ‫ג] מפעם לפעם מתקבלות שאלות לבית ההוראה בעניין 'איפור קבוע' האם יש בו איסור כתובת קעקע‪ ,‬ולאחרונה‬ ‫כי הוא יודע את מלאכת הגן לעשות אותה על הצד היותר‬ ‫פנתה אשה בשאלה [ע"י קו המאורות] האם מותר לה לצבוע את הגבות באופן זה עקב נשירה עד כדי כך שהיא‬ ‫טוב הנאה והמקובל והמתוקן בשפ"ר התיקונים הנפלאים‬ ‫מתביישת מאד להישאר כך‪ :‬תשובה‪ :‬המציאות היא ש'איפור קבוע' אינו נשאר לעולם‪ ,‬ודרך עשייתו הוא באופן‬ ‫הדרושים יום יום וישא חן וחסד בעיני בעל הבית הפלא‬ ‫שמזריקים חומר איפור מתחת לשכבת העור העליונה ומפני כך איפור זה דוהה עם התחלפות תאי העור עד שנעלם‬ ‫ופלא‪ .‬ומן המציאות הגשמית הנזכרת כאן בדרך משל‪,‬‬ ‫לגמרי [ואינו כאותם קעקועים רח"ל ששם החומר מוזרק מתחת לשכבות העמוקות של העור ונשאר לדראון עולם]‪.‬‬ ‫ילמד כל בר דעת להתבונן בדרכו דרך הקודש בעבודת‬ ‫ודנו פוסקי זמננו בכמה ספקות בעניין זה האם עדיין הוא בכלל איסור תורה של כתובת קעקע כיון שי"א שאיסור‬ ‫הקודש הנעשית על ידי הצדיקים‪ .‬הן בתורה והן בתפילה‪,‬‬ ‫זה הוא כשנעשה לעולם (רש"י ויקרא י"ט‪ ,‬כ"ח)‪ ,‬ועוד י"א שהוא רק בכתיבה (רמב"ם עבודה זרה פי"ב הי"א) או לכה"פ ברושם‬ ‫מפני שהיא נעשית ביתר חשיבות וסדר נאה ומעשה טוב‬ ‫צורה (ריטב"א מכות כא)‪ ,‬ועוד שהאיסור הוא רק כשעושה כן משום חוקות הגויים (ש"ך יו"ד סי' ק"פ סק"ו)‪ .‬ועוד יש לדון במה‬ ‫ופועל יאה‪ ,‬כאותה מלאכת מחשבת מעשה ידי חושב רוקם‬ ‫שנעשה על ידי הזרקה ולא על ידי שריטה (שו"ע שם ס"א)‪ .‬ומ"מ יש עדיין חשש איסור מדרבנן בכל זה ולכן רבים‬ ‫ואורג כאותן הרוקמים והאורגים אריגים נאים מרוקמים‬ ‫התירו באופן שיש צלקת וכדומה מפני כבוד הבריות או לאשה שלא תתגנה על בעלה (הגרי"ש אלישיב הובא בווי העמודים‬ ‫במיטב מלאכת הרקמה‪ .‬ויה"ר שנזכה לתקן תפילנו‬ ‫ועבודתנו‪ ,‬שיהיו מרוצים בתכלית לפני אדון כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫גיליון ל"א עמ' ס"א‪ ,‬טהרת הבית ח"ג‪ ,‬שו"ת מנחת אשר ח"ב סי' נ"ו)‪ .‬אך לצורך נוי וקישוט בעלמא אין להתיר וכן כתב מרן‬ ‫שבת שלום‬ ‫שליט"א שצריך להימנע מלהתקשט באופן זה (שע"ה ח"ד סי' קמ"ט בעיני יצחק ס"ק ל"ה ד"ה בזמנינו)‪.‬‬ ‫שם 'אברהם' טעמיו ודיניו‬ ‫ולא יקרא עוד וכו'‪ .‬וע"ע טעם במדרש הנעלם (פרשתלך לך) ובספר צרור המור‬ ‫ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גויים‬ ‫(לעיל י"ד‪ ,‬כ')‪.‬‬ ‫נתתיך (י"ז‪ ,‬ה')‬ ‫האיסור לקרוא לאברהם אברם‬ ‫כיון שעשאו הקב"ה אב לכל העולם‬ ‫ו] עוד אמרו שם בברכות‪ ,‬תני בר קפרא (במדה"ג מוחלפת השיטה בין ב"ק לר"א)‪,‬‬ ‫א] טעם שינוי השם מבואר בגמרא בברכות (יג‪ ,‬א) אברם הוא אברהם‪ ,‬בתחילה‬ ‫כל הקורא לאברהם אברם‪ ,‬עובר בעשה שנאמר והיה שמך אברהם‪ .‬רבי אליער‬ ‫נעשה אב לארם (פירש"י‪ ,‬לאנשי מדינתו שמארץ ארם‪ ,‬ע"ש)‪ ,‬ולבסוף נעשה אב לכל‬ ‫אומר‪ ,‬עובר בלאו‪ .‬שנאמר‪ ,‬ולא יקרא עוד את שמך אברם (ולגבי שרה‪ ,‬אמרו שם‬ ‫העולם כולו (פירש"י‪ ,‬שנאמר אב המון גויים)‪ ,‬ע"כ‪ .‬כלומר מתחילה אב רם‪ ,‬אב‬ ‫כי לא נצטוו כל העולם לקרותה כך אלא אברהם‪ ,‬שנאמר לקמן פסוק ט"ו‪ ,‬שרי אשתך לא‬ ‫לארם‪ .‬ונוספה בו ה' מלשון 'הם' דהיינו המון‪ ,‬אלו המון גויים‪.‬‬ ‫תקרא את שמה שרי כי שרה שמה‪ .‬וע"ע במפרש"י הש"ס ר"ש קאצנעלבאגן‪ ,‬ורא"מ‬ ‫ולכאורה לא היה לו לקרותו אלא אבהם‪ ,‬כי האות רי"ש אין לה משמעות כעת‪.‬‬ ‫הורוויץ‪ .‬ומכל מקום אף שאין איסור לקרותה 'שרי'‪ ,‬לא מצינו בתורה שנקראה עוד בשם‬ ‫ותירץ רש"י בפי' עה"ת‪ ,‬דאעפ"כ אות רי"ש לא זזה ממקומה‪ ,‬שלא תתרעם מדוע‬ ‫'שרי'‪ .‬וכתבו כאן בדעת זקנים מבעלי התוספות‪ ,‬כי אברהם ושרה שלא נשתנה שמם אלא‬ ‫הוזיזוה ממקומה‪ ,‬ע"ש בשפתי חכמים‪ .‬אך באבן עזרא כתב‪ ,‬כי תוספת הרי"ש‬ ‫נתתקן בהוספת ה"א‪ ,‬נשתקע שמם הראשון לגמרי‪ ,‬אבל יעקב שנקרא לו שם חדש‬ ‫לומר 'אביר המון גויים'‪ ,‬ולא בא השם לחסר משמו‪ ,‬אלא להוסיף‪.‬‬ ‫'ישראל'‪ ,‬לא זז השם הראשון ממקומו‪ .‬ולגבי יעקב‪ ,‬אמרו שם דאע"פ שאמר הכתוב לא‬ ‫משמעוות לשון 'המון גויים'‬ ‫יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל‪ .‬שאני התם דמהדר אהדריה קרא‪ ,‬ויאמר יעקב יעקב)‪.‬‬ ‫ב] ומבואר כי 'המון גויים' משמעו כל הגויים‪ ,‬וכלשון הגמרא 'כל העולם כולו'‪ .‬וכן‬ ‫ז] והנה לאו זה לא מנאוהו מוני המצוות‪ .‬ותמה מהרש"א (בברכות שם) ודע‪ ,‬כי‬ ‫תרגם אונקלוס 'אב סגי עממין' (לא נתברך שישלוט בכל העמים‪ ,‬אלא שממנו יצאו‬ ‫הקורא לאברהם אברם‪ ,‬לא זכרוהו הפוסקים דאית ביה לאו ועשה‪ .‬ואפילו לא‬ ‫עמים רבים‪ .‬ומלבד זאת נתברך עוד בסמוך פסוק ו'‪ ,‬ומלכים ממך יצאו‪ ,‬ותרגם אונקלוס‬ ‫היה רק אסמכתא בעלמא הוה להו להזכיר דאית ביה מיהא איסורא‪ ,‬וצ"ע ודו"ק‬ ‫'מלכין דשלטין בעממיא'‪ ,‬דהיינו השולטים באומות אחרות‪ .‬וכתב מוהר"ר יחיא קורח‬ ‫(וע"ע בס' אומר השכחה שם)‪.‬‬ ‫זלה"ה במרפא לשון‪ ,‬כי סתם מלכים אין בזה רבותא כל כך‪ ,‬כי הלא דרך כל אעם לשים‬ ‫וכתב הרשב"ץ בזהר הרקיע (עשה פ"ה) דאין ראוי למנות במנין המצות מצות‬ ‫להם ראש ומלך‪ ,‬וע"ש עוד)‪ .‬ורס"ג תרגם 'גמהור אלאמאם'‪ .‬ופי' מוהר"ר עמרם קורח‬ ‫שנאמרו קודם נתינת התורה‪ ,‬כיון שלא נאמרו בסיני‪ ,‬ע"ש‪ .‬וכן תירץ מהר"ץ חיות‬ ‫זלה"ה בנוה שלום‪ ,‬שיהיה אברהם‪ ,‬אב לאצילי ואדירי כל הגויים‪ .‬ומבואר שפירש‬ ‫(שם) דתורת אבות אינה עלינו לחוב‪ ,‬רק ממה שאסרה התורה עלינו בסיני בשעת‬ ‫לשון 'המון' לא מלשון ריבוי כאונקלוס‪ ,‬אלא מלשון גדולה‪ ,‬ויעו"ש‪.‬‬ ‫קבלת התורה‪ ,‬ודבר זה לא נשנה בסיני ולכן לא נמנה במנין המצוות‪ .‬והביא‬ ‫אכן הרמב"ן כתב‪ ,‬כי ישראל לבדם יקראו גוים ועמים‪ .‬וכן ביאר מהרש"א בח"א‬ ‫ממש"כ הרמב"ם בפירוש המשנה (חולין פ"ז משנה ו')‪ ,‬כי ראוי שתדע שכלל מה‬ ‫(כאן ובנדרים לב‪ ,‬א ד"ה ויוצא)‪ ,‬דהמון גויים מתייחס אל האומה הישראלית שכל‬ ‫שאנו מרחיקים או עושים היום‪ ,‬אין או עושים אלא במצוות הקב"ה ע"י מרע"ה‪.‬‬ ‫שבט ושבט בה נקרא גוי‪.‬‬ ‫לא מחמת שהקב"ה אמר לנביאים שלפניו‪ ,‬יעו"ש‪ .‬וכעין זה תירץ בכפתור ופרח‬ ‫ג] והוסיף מהרש"א‪ ,‬כי בשינוי השם הזה נשתנה מזלו והוליד בן הראוי לאו בשמו‬ ‫(פרק מ"ב)‪.‬‬ ‫יורשו (וכמ"ש בר"ה טז‪ ,‬ב לגבי שרה‪ .‬יעו"ש באורך) וע"ע בזוה"ק (צ‪ ,‬א) אברהם מוליד‪,‬‬ ‫ח] ותמה מרן הגר"י רצאבי שליט"א בנפלאות מתורתך פרשת קרח (במדבר י"ז‪,‬‬ ‫אברם אינו מוליד וכו'‪ ,‬ההוא ברא דאבטח ליה קב"ה‪ ,‬לא אוליד בעוד דאיהו‬ ‫ה'‪ .‬אות ב') ‪ ,‬דאי ליכא איסורא‪ ,‬מדוע הזכירוהו בר קפרא ור"א בלשון 'עובר‬ ‫אברם‪ .‬וע"ע במדרש חמדת ימים כאן‪ ,‬דמן דיהדר בתיובתא‪ ,‬איטצריך שינוי שם‪.‬‬ ‫בעשה' או 'עובר בלאו'‪ .‬ותירץ‪ ,‬דלשון 'לא' אינו איסור‪ ,‬וכמ"ש הרמב"ם בספר‬ ‫ובנותן טעם להביא כאן מדברי הרשב"א (סי' מ"ח) בתשובה‪ ,‬כי בהיות האיש‬ ‫המצות (שורש ח') כי פעמים פירושה אזהרה ופעמים שלילה‪ .‬ולפי"ז אין כאן לאו‪,‬‬ ‫צדיק‪ ,‬פעמים ישתנה ענינו מחמת זכותו או בשינוי מקומו‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬ ‫אלא כפשטיה דקרא שאמר לו השי"ת לא יקרא שמך כן‪ .‬ומה שאמרו בגמרא‪,‬‬ ‫כיון שעשה מעשים טובים‬ ‫זהו דרש ואסמכתא בעלמא‪ .‬ויש איסור‪ ,‬אבל לא מדאוריתא‪ .‬וע"ע מש"כ בעולת‬ ‫ד] טעם שני מובא במכילתא פרשת יתרו (שמות י"ח‪ ,‬א‪ .‬וכ"ה במדרש הגדול) וישמע‬ ‫יצחק (ח"ב סי' נ"ט אות ב')‪ .‬וכ"כ למעשה הגר"נ עומיסי שליט"א בכתרי תורה (גליון‬ ‫יתרו‪ ,‬מתחילה לא היו קוראין לו אלא יתר‪ ,‬שנאמר וילך משה וישב אל יתר‬ ‫רכ"ט אות א') בשם מרן הגר"י רצאבי שליט"א‪ ,‬כי לכתחילה יש להזהר שלא‬ ‫חותנו (שמות ד'‪ ,‬י"ח)‪ ,‬וכשעשה מעשים טובים‪ ,‬הוסיפו לו אות אחת‪ .‬וכן אתה מוצא‬ ‫לקרוא בשם 'אברם'‪[ ,‬ויעו"ש כי שם 'אבי' או 'אברימי' אינם בכלל זה]‪.‬‬ ‫באברהם‪ ,‬שמתחלה לא היו קוראין אותו אלא אברם‪ ,‬וכשעשה מעשים טובים‬ ‫וכן מצאתי למהר"ח בנבנשתי בכללי התלמוד (כללים נפרדים אות כ"ה)‪ ,‬כי מה‬ ‫הוסיפו לו אות אחת ונקרא שמו אברהם‪ .‬וכן אתה מוצא בשרה שמתחלתה היו‬ ‫שאמרו עובר לאו היינו מדרבנן‪ ,‬ולכך לא מנאוהו‪ .‬וכ"כ הפרי חדש (סו"ס ס"ז)‬ ‫קוראין אותה שרי וכשעשתה מעשים טובים הוסיפו לה אות אחת גדולה ונקראת‬ ‫שהוא מדרבנן‪[ .‬ושמא בזה יש לבאר את דברי המגן אברהם (סו"ס קנ"ו) שהעלה‬ ‫שמה שרה (בקו המדה על המכילתא תמה‪ ,‬הלא לקחו ממנה אות יו"ד שמנינה עשר וחלקו‬ ‫דין זה‪ ,‬דהקורא לאברהם אברם‪ ,‬עובר בעשה ולאו‪ ,‬ע"כ‪ .‬שכוונתו מדרבנן]‪.‬‬ ‫אותה לשני האי"ן‪ ,‬אחת לאברהם ואחת לשרה‪ ,‬וכדאיתא במדרש רבה פמ"ז א'‪ .‬וע"ש‬ ‫'בהזכירם זכות אברם' ודעת רבותינו חכמי תימן זלה"ה‬ ‫שתירץ כי לשון שרה' זו הוראה לגדולה שנעשית שרה לכל האומות וכמו שאמרן בברכות‬ ‫ט] והנה בסדר הושענא רבא אנו אומרים בהקפה ראשונה‪' ,‬והמצא והתרצה‪ ,‬לעם‬ ‫שם‪ ,‬שרי היא שרה‪ ,‬בתחילה נעשית שרי לאומתה ופרש"י‪ ,‬לשון יחיד‪ .‬משמע שרתי‪,‬‬ ‫דופקי דלתיך‪ .‬בהזכירם זכות אברם‪ ,‬וצדקת כל חסידך'‪ .‬ומבואר שלא חששו‬ ‫ולבסוף נעשית שרה לכל העולם כולו‪ ,‬ע"כ‪ .‬דהיינו זו לשון רבים ולשון כוללת‪ .‬ועוד אפשר‬ ‫רבותינו לאיסור זה כלל‪ ,‬ואפילו לכתחילה‪.‬‬ ‫לומר כי האות י' היא אות קטנה בצורתה‪ ,‬וה"א אות גדולה‪ .‬ומצינו דרשות רבות בחז"ל על‬ ‫וכבר העיר בכתר שם טוב (עמ' קט"ו) כי גרסה זו ט"ס‪ ,‬וצ"ל אברהם‪ ,‬וכפי שגורסים‬ ‫אות גדולה ואות קטנה)‪ .‬וכן אתה מוצא ביהושע בן נון שנאמר ויקרא משה להושע‬ ‫המחזורים של בני ספרד‪ .‬וכתב מרן הגר"י רצאבי שליט"א במענה לשון (לדף עד‪,‬‬ ‫בן נון יהושע‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ב)‪ ,‬כי ברור שהפייטן יסד 'אברם' כמו שמוכיח חרוזו 'בהזכירם'‪ .‬ומצד מה שאמרו‬ ‫ולא נתפרש איזה מעשים טובים עשה אברהם שזכה לתוספת זו‪ ,‬ונראה שהכוונה‬ ‫כל הקורא‪ ,‬הנה הפוסקים הרמב"ם והטושו"ע לא העלו זה להלכה כלל‪ ,‬רק‬ ‫היא לברית המילה‪ .‬וכעין מש"כ במדרש תנחומא (אות ט"ז) אמר לו הקב"ה עד‬ ‫המג"א וכו'‪( .‬ועי' להגר"א יצחק הלוי שליט"א במבוא לתכלאל לחג הסוכות הערה כ"ו‬ ‫שלא תמול היה שמך אברם וכו' הרי רמ"ג‪ ,‬ומנין אברים שבאדם רמ"ח‪ ,‬מול והיה‬ ‫שהביא עוד כעין זה שלא נפסקו להלכה‪ .‬ועוד הביא שם מהגר"י צובירי זלה"ה‪ ,‬כי באו לומר‬ ‫תמיד‪ .‬כשמל‪ ,‬אמר לו הקב"ה‪ ,‬לא יקרא עוד את שמך אברם‪ ,‬והיה שמך אברהם‪,‬‬ ‫שאנו באים בזכות מעשיו הטובים מראשיתו ולא רק מזמן שנקרא אברהם)‪.‬‬ ‫הוסיף לו ה'‪ ,‬חמשה‪ ,‬מנין רמ"ח אברים‪ ,‬ע"ש (וע"ע נדרים לב‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫י] אכן צ"ע לפי מאי דמסיק בנפלאות מתורתך דלעיל שיש כאן איסור מדרבנן‪,‬‬ ‫כיון שעלה לגדולה‬ ‫מדוע נקטו לשון זו‪ .‬ועוד הביא בנפלאות מתורתך ממהר"ש שבזי זלה"ה דלא חש‬ ‫ה] טעם שלישי מצאתי בילקוט מדרשי תימן (פרשת שלח‪ .‬במדבר י"ג‪ ,‬ט"ז)‪ ,‬כל‬ ‫לה כלל‪ ,‬שכן בשיר 'שמעתי קול תוף וקול מחול' כתב‪' ,‬שציום על ידי אברם‪,‬‬ ‫העולה לגדולה מוסיפין על שמו כמו באברהם שנאמר לא יקרא עוד את שמך‬ ‫ושניה ציוה לבן עמרם'‪ .‬גם מהר"י אצ'אהרי זלה"ה בספר המוסר הזכיר כמה‬ ‫אברם והיה שמך אברהם‪ ,‬וכן להושע בן נון‪ ,‬ויקרא משה להושע בן נון יהושע‪.‬‬ ‫פעמים 'אברם'‪ ,‬הרי דלא חש לה כלל (הערת הגרא"ש אכלופי שליט"א בנפלו"מ שם)‪.‬‬ ‫ומדרש זה הובא גם במנורת המאור לר"י אלנקווה (פי"ז)‪ .‬וכן מצאתי בחזקוני‪,‬‬ ‫וצ"ל דס"ל לרבותינו חכמי תימן דסוגיא זו לא נפסקה להלכה כלל‪,‬ולכן‬ ‫מנהג הוא לשנות שם אדם כשהוא עולה לגדולה‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫השתמשו בלשון זה בחיבוריהם לכתחילה‪ .‬וכמ"ש בנימוקי הגרי"ב (ברכות שם)‪,‬‬ ‫ולא נתפרש איזו עליה לגדולה יש כאן‪ .‬ואפשר שהכוונה היא ברית המילה‪,‬‬ ‫כי מסוגיית הגמרא בסנהדרין (נט‪ ,‬א) מתבאר שלא נאמר זה כלאו ועשה אלא‬ ‫שנתעלה בדרגת הקדושה‪ .‬ואפשר עוד כמ"ש בספר צרור המור כאן‪ ,‬ולפי שידוע‬ ‫כהבטחה וברכה‪ ,‬ונקטו הפוסקים כסוגיא ההיא שהיא להלכה‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬ ‫שמי שעלה למעלה גדולה כזאת 'להיות מלך גויים' צריך שינוי השם‪ ,‬לזה אמר‬