gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הלכה בפרשה · Halacha Beparasha — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: הלכה בפרשה · Halacha Beparasha

שבוע: לך לך (2026-10-19)

הלכה בפרשה · Halacha Beparasha — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת לך לך‪ :‬האם 'דעת תורה' מחייבת בקלפי‬ ‫בס''ד‬ ‫פתיחה‬ ‫בפרשת השבוע מספרת התורה (יב‪ ,‬א)‪ ,‬על הקב''ה המצווה על אברהם לעזוב את ארצו ומקומו‪ ,‬וללכת אל הארץ לו יראה‪'' :‬ו ַֹּ֤יאמֶ ר‬ ‫ּומ ֵ ֵּ֣בית אָ ִ ִ֑ביך אֶ ל־הָ ָ ָ֖א ֶרץ אֲ ֶ ָ֥שר אַ ְר ֶ ּֽא ָך''‪ .‬אמנם‪ ,‬בניגוד לנח עליו נאמר שהוא היה צדיק‬ ‫ּומ ּֽמֹולַ ְד ְתךָ֖ ִ‬ ‫ְך־לךָ֛ מֵ אַ ְרצְ ךָ֥ ִ‬ ‫יְקוָק֙ אֶ ל־אַ ְב ָ ָ֔רם לֶ ְ‬ ‫תמים ומשום כך ניצל מהמבול‪ ,‬למעט ייחוסו של אברהם המובא בפרשת נח בו אין ייחוד‪ ,‬לא נאמר מדוע הקב''ה בחר דווקא‬ ‫באברהם‪ .‬נאמרו מספר גישות במפרשים‪ ,‬להן השלכות נוספות כפי שראינו בעבר (בהעלותך שנה ג') בהרחבה‪:‬‬ ‫א‪ .‬הרמב''ן (בראשית יב‪ ,‬ב) סבר‪ ,‬שעל אף שהתורה לא כותבת כך במפורש‪ ,‬למעשה אברהם אבינו נתנסה מספר ניסיונות באור‬ ‫כשדים‪ ,‬וכדברי המדרש המספר שאברהם אבינו נזרק לכבשן האש בעקבות אמונתו‪ .‬אם כן‪ ,‬מדוע התורה לא ציינה ניסיונות אלו?‬ ‫לטענתו‪ ,‬היא לא רצתה להאריך בדעות עבודה זרה‪ ,‬ולכן השמיטה סיפורים אלו‪ .‬ב‪ .‬הכוזרי (א‪ ,‬צה) והמהר''ל (נצח ישראל‪ ,‬יא)‪ ,‬חלקו‬ ‫וסברו שבאברהם הייתה סגולה פנימית‪ ,‬שעברה אליו מדור דור‪ ,‬ולכן נבחר בגלל סגולתו‪ ,‬ולא בגלל מעשיו‪ .‬ובלשון המהר''ל‪:‬‬ ‫'' אבל לפי הדברים אשר אמרנו לך לא יקשה כלל‪ ,‬כי אצל נח לא היה רק בחירה פרטי‪ ,‬והבחירה הפרטית הוא לפי מה‬ ‫שהוא‪ ,‬והכל הוא לפי מעשה צדקות שלו‪ .‬אבל באברהם לא היה בחירה פרטית‪ ,‬רק באומה הישראלית‪ ,‬שהם זרעו‪...‬‬ ‫ובחירה כמו זאת אין תולה במעשה כלל‪ ,‬ולא בחטא‪ ,‬כי המעשה הוא לפרט‪ ...‬אבל עיקר הבחירה שבחר השם יתברך‬ ‫באברהם לא היה בחירה פרטית‪ ,‬רק שבחר בו ובזרעו אחריו בחירה כללית‪''.‬‬ ‫בעקבות ציווי הקב''ה על אברהם והבחירות המתקרבות‪ ,‬נעסוק השבוע בשאלה האם כאשר רב מורה שיש להצביע למפלגה כזו‬ ‫או אחרת‪ ,‬חובה להקשיב לו‪ .‬כפי שנראה‪ ,‬כדי לענות על שאלה זו‪ ,‬נפתח במחלוקת הראשונים למי מתייחסות מצוות ''ועשית‬ ‫ככל אשר יורוך'' והלאו של ''לא תסור''‪ ,‬וההבדל המשמעותי בין סנהדרין‪ ,‬בית דין‪ ,‬רב קהילה ופוסק‪ ,‬נקודה המשליכה גם על‬ ‫מעמד הגמרא‪ .‬עוד נראה‪ ,‬שדיון נוסף הקשור לשאלה זו היא‪ ,‬באלו שאלות הלכתיות ומציאותיות יש כח לסמכות הרב‪.‬‬ ‫ועשית ככל אשר יורוך‬ ‫המקור המפורש ביותר העוסק בחובת ציות בעניינים הלכתיים לסמכות תורנית המובא בתורה‪ ,‬היא מצוות העשה המופיעה‬ ‫יֹורּוך''‪ ,‬והלאו המופיע מיד אחר כך (שם‪ ,‬יא)‪ֵּ֣ '' :‬לא ָת ֗סּור ִמן־הַ ָד ָ ָ֛בר אֲ ֶשר־י ִ ַָ֥ג ּֽידּו ְלךָ֖‬ ‫ְשמַ ְר ָ ֵּ֣ת לַ ע ֲָ֔שֹות כְ ָ֖כל אֲ ֶ ָ֥שר ּֽ‬ ‫בפרשת שופטים (יז‪ ,‬י)‪'' :‬ו ָ‬ ‫ּוש ּֽמאל''‪ .‬במי עוסקים פסוקים אלו? נחלקו הראשונים‪:‬‬ ‫י ִ ָָ֥מין ְ‬ ‫א‪ .‬הרמב''ם (ממרים א‪ ,‬א) הסמ''ג (לאוין ריז) היראים (סי' שצח)‪ ,‬ורוב ככל הראשונים סברו‪ ,‬שמצוות עשה זו מתייחסת רק לסנהדרין‪,‬‬ ‫וכפי שעולה מתחילת הפסוק המתאר שמדובר באדם העולה אל המקום ''אֲ ֶ ָ֖שר י ְִב ַ ֵּ֣חר יְקוָ ִ֑ק''‪ ,‬וכדברי הגמרא במסכת סוטה (ז ע''ב)‪.‬‬ ‫מדוע יש לציית להם? הר''ן (דרוש יא) ביאר‪ ,‬שאמנם גם בית דין זה יכול לטעות‪ ,‬אך כיוון ששכינה עמהם‪ ,‬הם חכמים‪ ,‬וכתוצאה‬ ‫מכך לרוב צודקים‪ ,‬עדיף ללכת אחר פסיקתם‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬יש חשיבות שתהיה תורה אחת לכל ישראל‪.‬‬ ‫השלכה לכך שגם בית דין זה יכול לטעות‪ ,‬יש בדברי הגמרא במסכת הוריות (ב ע''א)‪ .‬הגמרא כותבת שבמקרה בו בית דין טעו‬ ‫בהוראה‪ ,‬לדוגמא הורו לאכול חתיכה שיש בה איסור‪ ,‬אם יש אדם שאינו יודע מה ההלכה‪ ,‬וצועד בעקבות בית דין‪ ,‬כאשר התברר‬ ‫שטעו הוא פטור מהבאת קרבן‪ ,‬שכן סמך על דעתם‪ .‬אולם‪ ,‬במקרה בו ישנו אדם הסובר שבית דין טועה בהוראתו‪ ,‬אמנם חל עליו‬ ‫איסור להורות כך לרבים‪ ,‬אך עליו להימנע מאכילת חתיכה זו‪ ,‬ואם בכל זאת אכלה‪ ,‬עליו להביא קרבן על חטאו‪ .1‬ובלשון הר''ן‪:‬‬ ‫''כן העניין במצווה זו בשווה‪ ,‬שהתורה השגיחה לתקן ההפסד שהיה אפשר שיפול תמיד‪ ,‬והוא פירוד הדעות והמחלוקת‪,‬‬ ‫ושתיעשה תורה כשתי תורות‪ ,‬ותקנת ההפסד התמידי הזה‪ ,‬כשמסרה הכרעת הספיקות לחכמי הדור‪ ,‬שעל הרוב ימשך‬ ‫מזה תיקון‪ ,‬ויהיה משפטם צודק‪ .‬כי שגיאות החכמים הגדולים‪ ,‬מועטות ממי שהוא למטה מהם בחכמה‪ ,‬וכל שכן כת‬ ‫הסנהדרין העומדים לפני ה' יתברך במקדשו‪ ,‬ששכינה עמהם‪ .‬ועם היות שלפעמים אפשר‪ ,‬שעל צד הפלא והזרות‪ ,‬ישגו‬ ‫בדבר מה‪ ,‬לא חששה תורה להפסד ההוא הנופל מעט‪ ,‬כי ראוי לסבול אותו מצד רוב התיקון הנמשך תמיד‪''.‬‬ ‫ב‪ .‬החינוך (מצווה תצה ‪ -‬תצו) חלק על שאר הראשונים וטען‪ ,‬שמצוות עשה זו כוללת הקשבה גם לחכמי הדורות‪ ,‬שכן גם בהם שייך‬ ‫הטעם שאם כל אחד ואחד יעשה כרצונו‪ ,‬תהיה התורה כשתי תורות‪ .‬עם זאת הסכים‪ ,‬שהלאו של זקן ממרא‪ ,‬המורה שהחולק על‬ ‫בית דין מוצא להורג‪ ,‬נוהג רק בבית הדין הגדול‪ .‬ראייה לדבריו הביא מהגמרא במסכת ראש השנה (כה ע''ב) הכותבת‪ ,‬שיפתח‬ ‫בדורו‪ ,‬תוקפו ההלכתי הוא כמו שמואל בדורו‪ ,‬ומכאן שחובה להקשיב לחכם שבדור‪.‬‬ ‫רוב ככל האחרונים צעדו בעקבות רוב הראשונים ולא קיבלו את דעת ספר החינוך‪ ,‬והקשו על דבריו‪ .‬לדוגמא‪ ,‬המהר''ץ חיות (לא‬ ‫תסור) הקשה‪ ,‬שלא ברור כיצד קובעים אילו חכמים אחריהם יש לצעוד‪ ,‬שכן באופן טבעי תמיד יהיו מחלוקות בין חכמי הדור (מה‬ ‫שאין כן הסנהדרין שהוא גורם מוסמך וידוע)‪ .‬כיצד אם כן יישבו את דברי הגמרא במסכת ראש השנה? כדי לענות על כך‪ ,‬יש‬ ‫לראות את הדיון בפוסקים‪ ,‬מדוע יש חובה להקשיב לתקנות וגזירות הגמרא‪ ,‬ומדוע יש להקשיב למרא דאתרא‪.‬‬ ‫תוקף הגמרא‬ ‫כפי שראינו בעבר (וילך שנה ד')‪ ,‬דנו הפוסקים בשאלה‪ ,‬מדוע ישנה מחויבות להקשיב לפסקי הגמרא‪ .‬הר''ן (דרוש יב)‪ ,‬הבין שכאשר‬ ‫מתכנסים כל חכמי הדור ומקבלים החלטה‪ ,‬החלטה זו מחייבת מדין הפסוק 'אחרי רבים להטות'‪ .‬הרמב''ם (ממרים ב‪ ,‬ב) והכסף‬ ‫‪ 1‬כך כאמור עולה מדברי הבבלי‪ ,‬אמנם מדברי הספרי‪ ,‬אותו הביא רש''י בפירושו על התורה עולה‪ ,‬שאפילו במקרה בו ברור שבית דין טועה‪,‬‬ ‫ומורים על ימין שהוא שמאל‪ ,‬בכל זאת חובה להקשיב לדבריהם‪ .‬הריב''א בפירושו גם הוא‪ ,‬לא קיבל את טענת רש''י בעקבות דברי הבבלי‪,‬‬ ‫ומשום כך פירש שכ וונת הספרי להורות שאפילו אם מתקנים תקנה‪ ,‬ממנה עולה שימין הוא שמאל‪ ,‬וכמו לדוגמא כשגוזרים גזירה שלא לתקוע‬ ‫בשופר בשבת ושלא כציווי התורה‪ ,‬יש להקשיב להם‪ ,‬אך לא כאשר מורים על דבר טמא שהוא טהור וכדומה‪.‬‬ ‫משנה (שם) חלקו וסברו‪ ,‬שהחובה חלה מכיוון שעם ישראל במהלך הדורות קיבל על עצמו סמכות זו‪ ,‬ובדומה לבני מדינה המקבלים‬ ‫על עצמם את סמכות החוק מעצם המגורים במדינה זו – ועל כך עוסקת הגמרא במסכת ראש השנה‪.2‬‬ ‫על אף שהן סמכות הסנהדרין מחייבת‪ ,‬והן סמכות הגמרא מחייבת‪ ,‬ההבדל ביניהם מהותי‪ .‬כאשר הסנהדרין פוסקים פסק‪ ,‬הקהל‬ ‫מחויב לפסק בין אם ירצה בכך ובין אם לא‪ ,‬שכן הקב''ה מקור סמכותם‪ .‬לעומת זאת המחויבות לפסקי הגמרא נובעת מקבלת‬ ‫הציבור‪ ,‬ובמקרה בו מעוניינים בחלופה הרשות בידם‪ .‬עם זאת כמובן‪ ,‬כיוון שאת הגמרא (לדוגמא) קיבלו כלל ישראל‪ ,‬ממילא‬ ‫האפשרות לקבלה מחודשת של כלל ישראל או מחלוקת על דרשות הפסוקים וכדומה לא סבירה בזמן הזה‪ .‬ובלשון הרב וסרמן‬ ‫(דברי סופרים ב‪ ,‬ו)‪ ,‬שהסביר שמסיבה זו אמוראים לא חלקו על תנאים‪:‬‬ ‫''אבל לפי הנ"ל קושית הכסף משנה לא קשיא‪ ,‬דחתימת המשנה היה גם כן בקיבוץ כל חכמי ישראל או רובן אשר להן‬ ‫הכח של בית דין הגדול‪ ,‬ואסור לשום אדם לחלוק עליהן בלתי אם יש גם להחולקין כח של בית דין הגדול‪ .‬ואפשר שבשעת‬ ‫חתימת התלמוד היה להן כח לחלוק גם על המשניות‪ ...‬אבל בין חתימת המשנה לחתימת הגמרא בין הזמנים האלו לא‬ ‫נמצא קיבוץ כל חכמי ישראל ביחד ולא היה להן כח של בית דין הגדול וממילא אי אפשר להן לחלוק על המשניות‪''.‬‬ ‫על בסיס מה שראינו‪ ,‬ברור שאין להשוות בין החובה לציית לדברי הגמרא‪ ,‬לדיון האם חובה לציית לרב הפוסק למי יש להצביע‬ ‫בבחירות‪ ,‬שהרי לא כל חכמי הדור מתכנסים ומגיעים להחלטה מה ההצבעה הנכונה והראויה‪ .‬וחידוד לכך‪ ,‬שאפילו השולחן ערוך‬ ‫שספרו התקבל כספר פסיקה משמעותי בכל עם ישראל והאחרונים נותנים משקל רב לדבריו‪ ,‬בכל זאת אין מניעה לחלוק על‬ ‫פסקיו‪ ,‬שכן דבריו לא התקבלו בכל עם ישראל‪ ,‬החל ברמ''א שחלק עליו‪ ,‬דרך הט''ז‪ ,‬הש''ך‪ ,‬הפרי חדש ועוד‪.‬‬ ‫מרא דאתרא ופוסק‬ ‫העיקרון הבסיסי הנפוץ ביותר לקביעת הלכה בזמן הזה היא הליכה אחרי מרא דאתרא‪ ,‬כלומר אחרי רב קהילה הפוסק לחברי‬ ‫קהילתו‪ .‬עיקרון דומה‪ ,‬אם כי יש ביניהם הבדלים‪ ,‬היא הליכה אחר פוסק מובהק‪ ,‬וכמו המשנה ברורה‪ ,‬הבן איש חי‪ ,‬הרב עובדיה‬ ‫וכדומה‪ .‬המקור לכלל זה מופיע במספר מקומות‪ ,‬כגון הגמרא במסכת חולין (קטז ע''א) הכותבת‪ ,‬שבמקומו של רבי יהודה בן‬ ‫בתירא אכלו בשר עוף בחלב‪ ,‬ולא מיחו בהם חכמים כיוון שככלל צעדו בעקבות דעת רבי יוסי המתיר דבר זה‪.‬‬ ‫מה ההיגיון להתעלם מדעות שאר הפוסקים‪ ,‬ולצעוד בעקבות רב אחד? הרשב''א (א‪ ,‬רנג)‪ ,‬כתב‪ ,‬שמשום כבודו אין לעשות כנגד‬ ‫פסקיו‪ .‬על בסיס כך טען המהר''י בן לב (א‪ ,‬עה) שהחובה לרב המקום או לפוסק נהגה רק בעבר‪ ,‬שכל קהילה עמדה לעצמה‪,‬‬ ‫ומשום כך רב המקום היה הסמכות התורנית שהיו חייבים בכבודו‪ .‬כיום‪ ,‬כשבפועל יש קשר לרבנים רבים‪ ,‬כבר אי אפשר להתעלם‬ ‫מדעותיהם‪ ,‬ולכן יש לחזור לכללים הרגילים‪ ,‬כשיש ספק בהלכה מדאורייתא יש להחמיר‪ ,‬ובדרבנן להקל‪ .‬ובלשונו‪:‬‬ ‫''ואחר העיון והחקירה השיבותי לקצת אנשים אשר שאלו את פי‪ ,‬דדוקא בדיני ממונות יש יכולת בידם לתקן התקנה‬ ‫הזאת‪ ,‬אבל בדיני האיסור והמותר וגיטין וקידושין לאו כל כמינייהו דבני העיר לתקן תקנה בזאת‪ ...‬דדווקא בימיהם שבכל‬ ‫עיר ועיר היה להם רב אחד שהיה מלמדם‪ ...‬וכל עיר ועיר היו מחוייבים בכבוד מלמדם‪ ,‬אבל אנו בזמנים האלו כל הפוסקים‬ ‫והרבנים אשר מימיהם אנו שותים הם רבותינו‪ ,‬ואנו מחוייבים בשל תורה ללכת אחר המחמיר‪''.‬‬ ‫גישה שונה סוברת‪ ,‬שהסיבה שיש להקשיב לרב המקום‪ ,‬נוהגת מכח קבלת הציבור ובדומה לקבלת הגמרא‪ ,‬וחז''ל חידשו שמותר‬ ‫לאדם לבחור לעצמו רב שיכריע בשבילו את הספק‪ ,‬כשם שלעיתים האדם מהשורה הולך אחר רוב הפוסקים‪ ,‬למרות שבמקרה‬ ‫מעין זה הוא לא ממש מכריע את השאלה ההלכתית‪ .‬בפועל‪ ,‬כך גם המנהג הרווח‪ ,‬ולכן לדוגמא רב יישוב או קהילה מתווה את‬ ‫דרך הנהגת היישוב בשנת השמיטה‪ ,‬ולא מתחשבים בדעות אחרות‪.‬‬ ‫הקשבה לרב בהצבעה בבחירות‬ ‫לכאורה על בסיס כך‪ ,‬אמנם מצד הפסוק 'לא תסור' או 'ועשית ככל אשר יורוך'‪ ,‬אין חובה להקשיב לרב המורה כיצד להצביע‬ ‫בבחירות‪ .‬וכן אין חובה להקשיב לו מצד 'אחרי רבים להטות'‪ ,‬קבלת עם ישראל וכדומה‪ ,‬אך לכאורה יש חובה על אדם להצביע‬ ‫למי שרבו המובהק מורה לו להצביע‪ .‬אמנם למסקנה‪ ,‬גם אם נניח שהחובה להצביע היא חובה הלכתית אין הדברים כך‪ ,‬ואין‬ ‫חובה להקשיב לפוסק המורה כיצד להצביע בבחירות‪:‬‬ ‫כפי שכתב תרומת הדשן (סי' רלח)‪ ,‬החובה של אדם ללכת אחר רבו‪ ,‬נוהגת אך ורק במקרים בהם אין לאדם דעה עצמאית‪ ,‬ובדומה‬ ‫להליכה לעורך דין או רופא רק במקרה בו לא יודע כיצד לנהוג‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬כאשר אדם למד את הסוגיה‪ ,‬והגיע למסקנה שלא‬ ‫מסכים עם דברי רבו‪ ,‬הוא חייב לנהוג אחרת ממנו‪ ,‬ואם לא יעשה כך הוא חוטא‪ .‬ממילא הוא הדין בהצבעה בבחירות‪ ,‬שאדם‬ ‫המגיע למסקנה השונה מרבו‪ ,‬חובה עליו לנהוג אחרת ממנו‪.‬‬ ‫מעבר למה שראינו עד כה‪ ,‬עוד יש להוסיף כהערת אגב לה רמזנו‪ ,‬שבלשון המעטה כלל וכלל לא ברור שההוראה להצביע למפלגה‬ ‫הינה הוראה הלכתית מחייבת‪ .‬כאשר רב מורה הוראה כלשהי‪ ,‬להוראתו יש משמעות אך ורק כאשר הנושא בו הוא עוסק הינו‬ ‫נושא הלכתי‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הוראה להצביע בבחירות למפלגה פלונית או אלמונית אינה הוראה הלכתית‪ .‬כמובן‪ ,‬שאדם הסומך על‬ ‫שיקול דעתו של רבו יכול ללכת בעקבותיו או להתחשב בו‪ ,‬אך לא מדובר בחובה הלכתית אלא בהמלצה בלבד‪.‬‬ ‫שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת‪ ,‬או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו‪...3‬‬ ‫‪ 2‬עוד יש לציין‪ ,‬שכפי שראינו (שם‪ ,‬וכן בהעלותך שנה ב') בהרחבה‪ ,‬כאשר הסמכות ניתנה לגמרא‪ ,‬הסמכות ניתנה רק ביחס לפסקי הלכה‪ ,‬ולא‬ ‫בענייני קביעת עובדות מציאותיות‪ ,‬בהן לא שייכת קבלת סמכות‪ .‬משום כך לדוגמא‪ ,‬אין איסור לאכול דג ובשר בזמן הזה‪ ,‬שכן אמירה רפואית‬ ‫זו ניתנה בהתחשב בעובדה‪ ,‬שאכילה מעין זו גורמת לצרעת‪ ,‬וכיוון שבזמן הזה אינה גורמת לצרעת‪ ,‬ממילא אין מניעה לאוכלם יחד‪.‬‬ ‫‪ 3‬מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף? מוזמן במייל‪ tora2338@gmail.com :‬או באפליקציה 'הלכה בפרשה'‪.‬‬