הורינו · Horeinu — לך לך (2026-10-19)

לע"נ מנחם מנדל בן יהושע דב במה תורנית שבועית להעמקת הידע ההלכתי והרעיוני ולחיזוק מצוות כיבוד אב ואם
בס"ד
פרשת לך לך תשפ"ז | שנה ג' 147
דהיינו מניעת מצות כיבוד אב ואם ,ולא נענש על מניעת עליית ארץ
ישראל כיון שכבר נידון בחמורה. הורינו דברות קדשך
וכתב שם שאמנם דין זה שאין להעדיף מצוות ארץ ישראל על כיבוד אב, כיבוד אב ואם בפרשת השבוע
הוא רק כאשר הבן נולד בחו"ל ,אולם אם הייתה דירתם בארץ ישראל עפ"י הספר 'ויברך דוד' להגאון רבי ישראל דוד הארפענעס
מו"ץ ורב בית הכנסת וקהילת 'ישראל והזמנים' וויליאמסבורג
ואביו הלך לדור בחוץ לארץ ,אין הבן מחויב לעבור (על מצוות א"י) בקום
ועשה ,לילך מארץ ישראל לחוץ לארץ .וקצת ראיה שהרי נענשו מחלון ָהָָאֶָרץ ֲֲא ֶׁׁשר ַַא ְְר ֶֶאָּךּ( .י"ב
ָאִָביָך ֶֶאל ֶ
ּוִמ ֵּּבית ִ
ּוִמּמֹוַלַ ְְד ְּּתָך ִ
ֵמֵַא ְְר ְְצָך ִ
ֶ לֶ ְך ְלְ ָך ַ
וכליון בני אלימלך על שיצאו מארץ ישראל לחוץ לארץ ,אף שהלך א)
אלימלך לחוץ לארץ והלכו עמו מפני כבוד אביהם אלא וודאי שלא היה ידועים דברי המדרש 1:לפי שהיה אברהם אבינו מפחד ואומר; אצא
להם לילך עמו מארץ ישראל לחוץ לארץ. ויהיו מחללים בי שם שמים ,ויאמרו הניח אביו לעת זקנתו והלך לו ,א"ל
ומביא שאחר כך מצא יסוד זה גם בספר 'נחלת יעקב' על התורה, הקב"ה לך לךְ .לְ ָך אני פוטר מכבוד אב ואם ,ואין אני פוטר לאחר מכבוד
שכתב שאע"פ שאברהם הלך מחו"ל לארץ ישראל ,היה צריך היתר אב ואם וכו'
מיוחד מהקב"ה .וכך כותב :מכאן מוכח למי שיש לו אב ואם זקנים לא בספר פנים יפות כתב על זה :נראה פירושו ,שאם אביו בחוץ לארץ
ילך מהם אף לארץ ישראל ,דאמר ליה הקב"ה לך אני פוטר (ממצוות אין מצות עליית הבן לארץ ישראל דוחה מצות כיבוד אביו .ודווקא לך
יישוב א"י). אני פוטר ממצוות כיבוד אב עבור מצוות א"י ,משום שתרח אינו עושה
ובזה מתורץ למה אמר הקב"ה בכיבוד אב ואם שכר למען יאריכון ימיך, מעשה עמך ,אבל לאחר – לכל אדם כשר ,אין מצות עליית ארץ ישראל
כי שכר א"י גם כן אריכות ימים ,כפי שאמרו חז"ל שהגמרא תמהה ,איכא דוחה מצות כיבוד .שהיה הווה אמינה לומר שהואיל שעליית ארץ ישראל
סבא בבבל? (האם יש אנשים זקנים בבבל?) הרי כתוב למען ירבו ימיכם היא מצווה חשובה ,ולכן זה נחשב שאביו מעכב ממנו לשמור דין תורה
על האדמה .רואים אם כן שלא"י יש סגולת אריכות ימים מיוחדת ,ואם ולא ישמע לו ,קמ"ל לך אני פוטר – אפילו שזה על מנת לעלות לא"י ,רק
כן אם אדם ירצה לעלות לארץ ישראל ,ואביו יאמר לו שלא יעלה ויניחו לך אני פוטר מכיבוד אב.
לבד לעת זקנותו ,שחייב לשמוע לדברי אביו ,כפי שאמרנו ,ואם כן יהיה ומביא ב'פנים יפות' קצת ראיה לדבר ,שהרי נענש יעקב אבינו ע"ה כ"ב
לאותו בן הפסד שכר אריכות ימים של ארץ ישראל ,לכן כתיב אצל כיבוד שנה שביטל כיבוד אב ואם 2ולא נענש על ישיבת חוץ לארץ שלא עלה
אב ואם למען יאריכון ימיך שלא יהיה הפסד לאותו בן השומע לאביו. לארץ ישראל .אלא כיון שעבר על שתי המצוות יחד ,נענש על החמורה
.1מדרש רבה בראשית פרשה ל"ט פיסקא ז' ,ילקוט שמעוני רמז סב .2 ,מגילה י"ז.
כשם שחובה על כל אחד ואחד מישראל ללמוד את ההלכות המצויות ,כהלכות
ברכות ,שבת ,שמירת הלשון ועוד ,כך חובה על כל אדם ללמוד ולשנן את הלכות הורינו דרך חיים
כיבוד אב ואם ומוראם ,שמצווה זו היא תמידית בכל זמן ,וחמורה היא עד מאוד, כיבוד אב ואם בהלכה ומנהג
ואם לא ילמד את הלכותיה ,מאין ידע היאך לקיימן ,ויכשל בדברים רבים ,מבלי עפ"י הספר 'ויברך דוד' להגאון רבי ישראל דוד הארפענעס
לדעת שהוא נכשל. מו"ץ ורב בית הכנסת וקהילת 'ישראל והזמנים' וויליאמסבורג
באופן כללי ימי הזקנה של ההורים מזמנים לאדם ניסיונות – וגם לטפל בהוריו כאשר נחלשים לעת זקנתם
הזדמנויות גדולות לכבד את הוריו באופן של זכות נדירה ועצומה כאילו כשאפשר הדבר ,צריך הבן לטפל בהוריו בביתו ,אולם אם אשתו
נתנו לו לאסוף יהלומים ממש. מתנגדת שהוריו ישהו בביתם ,עד שהדבר גורם לפגיעה בשלום בית,
בתנא דבי אליהו (כ"ה) כותב :אפילו רירו של אביו יורד על זקנו ישמע לו כבר פסק הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר 1שיכול לשלוח את הוריו
מיד .ובמדרש תנחומא מזהיר את מי שצוחק ממעשה שנעשה שלא למושב זקנים אף שיודע ששם יטפלו בהם פחות טוב .אולם אם יש
בצלילות ע"י הוריו" ,כל המשחק באביו ואימו ,כאילו עובד עבודה זרה" חשש שעל ידי שלא יטפל הוא עצמו בהוריו ,יש לחוש שיתקצרו ימיהם
שהרי השווה הקב"ה כבודו לכבודם והמזלזל בהם כמזלזל בכבודו מחמת טיפול לקוי וכדו' ,יש מי שכתב שצריך לטפל בהם בכל אופן.2
של מקום .והגר״ח פלאג'י כתב ,3שאדם המכבד את הוריו אף כשהם באופן שצריך לטפל בהם בכח ,כגון שצריך לקשרם שלא יוציאו מכונת
שוטים וכבדים עליו הרבה ,יזכה לזקנה ושיבה. חמצן וכדו' ,ימנה אחרים שיטפלו בהם ויעשו את הנדרש.
יש אומרים שאפשר לקיים המצווה ע״י שליח ,ולפי שיטתם אם אינו
התבטא פעם בחריפותו בעל ה"ויואל משה" :,מילא יכול לכבדם יש לו לשלוח שליח שיעשה רצונם אפי' הוא שליח גוי.
מה שחושבים הצעירים את עצמם תמיד 'חכמים' יותר ויש חולקים שלא עוזר שליחות כיון שהוא 'מצווה שבגופו' .ומ"מ אם
מהוריהם – ניתן עוד לסבול ,אבל מה שחושבים את עצמם האב מקפיד שהבן ישמש אותו בעצמו דווקא ,מחויב לעשות כן .וזה
יותר 'מבוגרים' מהוריהם – את זה אי אפשר לסבול… (מתוך הכל לגבי עצם השימוש והטיפול באביו ,אבל ללכת לקנות משהו או
'טיב המעשיות' וישב) כל צורך עקיף הנדרש לטיפול בהם ,שזה לא השימוש עצמו הישיר
להורים ,וודאי שאפשר על ידי שליח.
.1שבט הלוי חלק ט' סי' קצ"ז .וע״ע מש״כ בעניין הורים חולים .והביא סייעתא מספר חסידים סי׳ תקס"ג .2כ״כ הרש״ש בסוגיה (קידושין ל"א ):לפרש הא דאמר רב אסי אי ידעי לא נפקי,
ספר קול החיים אות ו' היינו שהתחרט על שעזב את אמו מפני שחשש שזה גרם לקיצור ימיה<?> .
לעילוי נשמת לרפואה שלמה לזרע של קיימא לזיווג להצלחה וס"ד
יהושעגליוןדב
147 בןתשפ”ז // מנדל
לך לך מנחם פרשת בנימין יהושע בן חנה בעילום שם רחל בת אסתר אילנית בת רבקה
בס"ד
מעשה אבות
סיפור מהחיים
נהג בזלזול באימו המעורערת ונשתטה
פעם אחת ראה האדמו"ר רבי אברהם יהשע העשיל דרך
חלון ביתו אסיפת אדם רב ,ושאל מה זאת ,אמרו לו שאשה
אחת חסרת דעת הנודעת בעיר התעוררה בשיגעונה .והביט
הוא ז"ל וראה בחור אחד נוטל כלי מלא מים ושפך על
האישה .ושאל רבי אברהם יהשע העשיל מי הוא זה ,ואמרו
לו שזה הוא בנה ,ופתח את חלונו וצעק אל הבחור בחרון
אפו ,ואמר לו אשר בזמן קרוב יהי' גם הוא למשוגע ולאנשים
שעמדו שם אמר הטעם בעבור שמצות כיבוד אב ואם' היא
מצוה שמתן שכרה בצדה גם בעולם הזה ,כמו שכתוב 'למען
יאריכון ימיך ולמען ייטב לך על האדמה' ודרשו חז"ל -בעולם
הזה! וכן הי' שלא ארכו הימים והי' הבחור ההוא למשוגע ר"ל רב הנסתר
ונרצה עוונו (דור ישרים (לינר) פרק ה')
כיבוד אם של הגאון רבי משה שטרנבוך מאמר חז"ל או מעשה רב בנושאי
מספר פעמים הגיעה אמו של הגאון רבי משה שטרנבוך מצוות כיבוד הורים נטמנו בתמונה,
לארץ ישראל והתארחה בביתו .וסיפרו בניו ,כי עיניהם ראו
גלו ושלחו לנו ,ואולי תזכו בפרסים!
ולא זר גודל פחדו ויראתו מכיבוד אם – כאשר היה מסתובב
מפעם לפעם בסמוך לחדרה בשעות המוקדמות לפנות
horeinuorg@gmail.com
בוקר ,ומצמיד את אוזנו לדלת החדר לשמוע אם יש שם או בפקס077-6021640 :
קול תזוזה ,אולי כבר התעוררה והגיע העת לשמשה .ובהגיע
העת ששמע קול רחש מהחדר ,מיד קפץ כארי להגיש לפניה
כוס תה שתברך 'שהכל' ,ואף שלעצמו לא הכין מעולם כוס
תה ,ורק זוגתו הרבנית ע״ה הייתה מכינה עבורו ,כאן לא הניח
לרבנית ע״ה להכין.
את כוס התה היה מגיש לה במגש מיוחד של כסף שהרבנית
ע״ה קנתה ,ומלכתחילה סברה הרבנית ע״ה לייחד את
המגש לכבוד חג הפסח ,אבל הגאון רבי משה אמר שכבוד
אמו עדיף מכבוד הפסח ,וכדאי להוציא את הכלי היפה
ביותר בבית כדי לשמש בו את האמא ,ואשתו הצדקנית ע״ה
הסכימה לכך בחפץ לב. פתרון חידת 'רב הנסתר' לגיליון פרשת נח
בהגישו את כוס התה ,לא הלך מיד בחזרה לחדר לימודו, עשיו זכה שראשו נקבר במערת המכפלה בזכות כיבוד
אלא התיישב לשוחח עמה על הא ועל דא ,וציינו הבנים כי אב (ארצות החיים שער א' אות ל"ד) רמ"ח איברים הם
מעולם לא ראו דבר כזה אצלו שיישב וישוחח שיחת חולין, כנגד רמ"ח מצות ומצות כיבוד אב היא כנגד העיניים
אבל כבוד אמו היה אחרת מהכל ,וישב עמה זמן ממושך ולכן עשו שקיים כיבוד אב זכה שעיניו קבורים במערת
לשוחח – אמנם מיד כשיצא מחדרה ,קפץ בזריזות וניתר המכפלה( .עטרת משה לפורים עמוד קע"ח)
לחדרו ,ומיד השקיע עצמו בעולמה של תורה( .הרב אברהם
פוקס)
הודעה תשלח לפותרים נכונה שעלו בגורל.
בספר עליות אליהו (דף כ"ג) כתב מעשה ,שהגר״א רצה
ללמוד איך משתמשים בסמי רפואה ,ואביו אסר עליו מחשש
שיתבטל מהתורה.
ניתן לקבל את גיליונות הורינו במייל
גם באנגלית ובאידיש
כתבו לנו הצטרפות – אנגלית /אידיש
וקבלו את הגיליון מדי שבוע לתיבת המייל שלכם
הצטרפו עכשיוhoreinuorg@gmail.com :
פרשת לך לך תשפ”ז /גליון 147
ניתן להפנות שאלות ליועצי 'הורינו' עבור מדור זה והשיב לב
בכתובת דוא"ל המופיעה בגב הגיליון .סודיות מובטחת. שאלות ותשובות משולחנם של
יועצים רבניים ומטפלים
באופן כללי כשההורים נזקקים לעזרת ילדיהם עלולה אנחנו ,אחים ואחיות בוגרים ,נשואים ובעלי משפחות,
להתעורר התנגשות בין דרכם ואופיים ,לבין דרכם של מלווים את הורינו המבוגרים שחיים לבדם בביתם .שניהם
הילדים .במצב זה צריך לזכור כמה נקודות חשובות. סובלים ממצבים רפואיים ,וחלק מהזמן הם זקוקים לטיפולים
ראשית לכל ,הילדים אינם מורים להוריהם או מצווים אותם מה ולביקורים אצל רופאים .אנחנו דואגים להם מאוד ,ובעיקר
לעשות וכיצד לנהוג .דרכו של עולם שההורים מלמדים ומחנכים מהפער בין רצונם בעצמאות ובין מה שהם מסוגלים לעשות
את בניהם ולא להיפך ,ואפילו כשהבן עולה עליהם ביכולת, בפועל.
בחומר או ברוח .ולכן הילדים רשאים להציע להורים לעבור לגור כרגע הדאגה המיידית ביותר היא הנהיגה .הם ממשיכים לנסוע
בקרבתם או לדיור מוגן ,אך כל עוד ההורים אינם מסכימים, לבדם ,ובשנה האחרונה היו להם פעמיים תאונות קלות אמנם,
יישאר המצב על כנו. אבל ככל הנראה בגלל שליטה חלקית ברכב .בשני המקרים איש
שנית :ההורים אנשים נבונים ,וזכותם להחליט כיצד יבלו את לא נפגע ,אבל אנחנו חוששים שבפעם הבאה זה יסתיים אחרת,
שנות זקנתם .גם אם נראה לכם שדרך חייהם עלולה ,חלילה, והסכנה היא גם להם וגם לאחרים בכביש .הם מצידם אומרים
לגרום לבעיות או קושי או אפילו הידרדרות רפואית ,זה עדיין שהכל ב"ה בסדר ואלו היו שני צירופי מקרים שלא מעידים על
עניין שלהם( .כמובן אם אין סכנה לאחרים ע"י החלטתם .ואת כלום.
זה אפשר לפתור בצורה שתציעו להם ליתר ביטחון לגשת לאיזה ניסינו לשוחח איתם על מעבר לדיור מוגן ,שם יהיו מוגנים יותר,
שהוא מבחן כשירות בנהיגה ,שלא יהיה מצב שאחרים נפגעים) עם סיוע זמין וליווי רפואי קרוב .הם סירבו בתוקף .אבא אמר
ויתרה מזו ,אם יוכרחו לעבור לדיור מוגן וייתקלו שם במועקה שהוא "לא מוכן לגמור את חייו בין זרים" ,ואמא טענה שהם
נפשית ,עלול הלחץ להכריעם ,ונמצא שכרם בהפסדם .במצבם מסתדרים מצוין ושאנחנו מגזימים .מצד אחד ,אנחנו מכבדים
הנוכחי ,לעומת זאת ,ברור שהם מצידם שמחים ,ויתכן שיאריכו אותם מאוד וזו זכותם להחליט על חייהם .מצד שני ,אנחנו
ימים גם אם יסבלו לפרקים מבעיה רפואית. חוששים שהמשך המצב כפי שהוא יגרום לנזק חמור ,וחלקנו
שלישית :אם הם לא מוכנים לעבור לידכם ,או לדיור מוגן, מרגישים שאנחנו מתבוננים מהצד בעוד הסכנה גוברת.
תחשבו על אפשרות שמישהו מכם או בתורנות או באופן קבוע, לכן אנחנו שואלים :האם יש נקודה שבה מותר ,ואולי אף חובה,
יבוא לגור לידם כדי לעזור להם .זה באמת מהלך לא פשוט ,אבל להפסיק לשאול את דעתם ,ולפעול למענם גם בניגוד לרצונם?
הזכות הגדולה של כיבוד אב ואם ,ובמיוחד בשנים אלו שאתם ואם כן ,מהם הסימנים שמעידים שהגענו אליה ,ואילו צעדים
יודעים את האמת כמה הם זקוקים לעזרתכם ,תעמוד לכם ראוי לנקוט לפני כן?
שתראו מזה רק שפע ברכה והצלחה.
מדור
חדש! שורות שנכתבו מליבו של בחור
ישיבה מתבגר ,בן להורים בזיווג שני.
על הפסוק שנאמר בתורה ְוְ ִיִ ְְצָחָ ק ָּּבא ִִמּבֹוא ְּבֵּאֵ ר ַלַ ַַחי ֹר ִִֹאי כשאבא או אמא מודיעים שהם עומדים להינשא בשנית ,הלב
(כ"ד ,ס"ב) רש"י מפרש בשם המדרש :שהלך להביא את הגר של הילדים נפתח בבת אחת לכיוונים רבים .יש מי שמתרגש,
לאברהם אביו שישאנה .רואים שגם העניין הזה הוא חלק ויש מי שמרגיש געגוע עמוק להורה שהלך .יש מי שמתקשה
ממצוות כיבוד אב ,שיצחק דאג לאברהם שלא יישאר אלמן לראות אדם אחר במקום המוכר ,ויש גם כעס שקשה לשים
אלא יחזור לשאת את הגר( .ויש אומרים שעשה כן משום כל עליו מילים .אלה רגשות אנושיים לגמרי ,ואין בושה בהם.
המתפלל על חברו וע"כ זכה לשאת את רבקה) מובן מאליו ובכל זאת ,כאן נבחנת מצוות כיבוד הורים בעומקה .כיבוד הורים
שאין לגרום למתיחות ביניהם ,לא בדברים ,לא ברמיזות ולא אינו רק לעמוד מפניהם ולספק את צרכיהם הפיזיים .הוא כולל
בהתרחקות מכוונת .שלום הבית של ההורה יקר מכול. גם לשמוח בשמחתם ולהיות שותפים לטוב שלהם ,כי עבורם
אין צורך להכחיש את הרגשות הקשים .אפשר לשאת אותם זה צורך חיוני וחשוב .הורה שאחרי שנים של בדידות או אבל
בשקט ,לשוחח עליהם עם אדם קרוב ולבקש עזרה כשצריך. זכה לפתוח פרק חדש ולמצוא מי שיעמוד לצדו ,זקוק שילדיו
אבל ברגע ההכרעה ,הבחירה היא לשמוח .שמחה שנבחרה יעמדו לצדו ולא מולו .החיוך בחופה ,המילה הטובה והברכה
מתוך כוונה ,גם כשהיא עולה במאמץ ,היא אחת הדרכים שיוצאת מן הלב הם כיבוד הורים הלכה למעשה ,ולעיתים הם
היפות והחשובות לומר להורים :אנחנו כאן ,ואנחנו איתכם. המתנה היקרה ביותר שאפשר לתת.
יש לכם השגות על הנכתב? רוצים לשתף התמודדות אישית
שלכם? מוזמנים לשלוח אלינו ונפרסם בעז"ה ככל האפשר:
horeinuorg@gmail.com
פרשת לך לך תשפ”ז //גליון 147
כתיבה :י .בנימין
מני מספר על אבא ואמא
ומצוות כיבוד הורים
ְְׁשֵנֵ י זּוגֹות א ַֹוַפַּנַ ִיִם ְּוְׁשֵנֵ י ָָּב ִִּתים
ָָר ִִצ ִיִתי ְלְ ַַה ְְמ ִִׁשיְךֶ .זֶ ה ְְׁש ִִביל ָָאֹרְֹך ְוְֶנֶ ְְח ָָמדְ ,וְֵיֵׁש ָָׁשם ְִיְִר ָיָדה ְְמ ֻֻצֶּיֶֶנֶ תֲֲ .א ָָבל ִִא ָָּמא ֹויִמי הּוא ָָח ֵֵבר ֹויִמיִִ ,ס ַַּפְְר ִִּתי ָלָ ֶֶכם ָָעָלָ יו ַַּפ ַַעםְְׁ .של ִ ֵיֵׁש ִלִ י ָָח ֵֵבר ֶֶׁשּק ְֹוְר ִִאים לֹו ְְׁשל ִ
ָָא ְְמָָרה ֹלאָָ ,אז ֹלא. ֹוְׁש ִִבים טֹוב ֶֶׁשִּלִ יְְּ ,ב ִִע ָָּקר ִִמ ְְּפֵנֵ י ֶֶׁש ֲֲאַנַ ְְחנּו ַַמ ְְס ִִּכ ִיִמים ִִּכ ְְמ ַַעט ַַעל ַַהֹּכֹלְְׁ .שֵנֵ ינּו ח ְ
ֹוֵׂשה ָָמה ֶֶׁש ִִא ָָּמא ֶֶׁשְּלְ ָך ֹלא ְְׁשלֹו ְִיְִמי ִִה ְְס ַַּת ֵֵּכל ָָעַלַ יַַ ,א ָָּתה ַַאף ַַּפ ַַעם ֹלא ע ֵ ֶֶׁש ַַה ַַה ְְפ ָָס ָָקה ַַּב ֵֵח ְֶיְֶּדר ְְק ָָצָָרה ִִמ ַַּדיֶֶׁ ,שא ַֹוַפַּנַ ִיִם ִִעם ִִהּל ִּוִכים ֵֵהם ַַה ְְמ ָָצ ָָאה
ַַמְְר ָָׁשה? ָָמה ִִּפ ְְתאֹום? ֲֲאִנִ י ֶיֶֶלֶ ד ָָרִגִ ילֲֲ ,א ָָבל ִִאם ֲֲאִנִ י ְְּכ ָָבר י ֵֹוֵד ַַע ֶֶׁש ִִהיא ֹלא ֲֲחׁש ָּוָבה ְְמאֹודְ ,וְ עֹוד ַַּכ ָָּמה ְְּד ָָבִִרים ֶֶׁש ָָּדנּו ָָּב ֶֶהם.
ַַמְְר ָָׁשהָ ,לָ ָָּמה ִלִ י ַלַ ֲֲעׂשֹות ַַּד ְָוְָקא? ְְׁשלֹו ְִיְִמי ִִהְנְ ֵֵהן. יִׁשי ַַא ַַחר ַַה ָָּצ ֳֳהַַרִיִםְְּ ,כ ֶֶׁש ָָחַזַ ְְר ִִּתי ֵֵמ ַַה ֵֵח ְֶיְֶּדרְְׁ ,שלֹו ְִיְִמי ָָׁש ַַאל ִִאם ֲֲאִנִ י ְְּביֹום ְְׁשִלִ ִ
ָָחַזַ ְְרנּו ְלְ ִִכּוּון ַַהִּגִ ָּנָ הְְׁ ,שלֹו ְִיְִמי ָָר ַַכב ְלְ ִָיִָדי ְְּב ֶֶׁש ֶֶקט ַַּכ ָָּמה ְְרָגָ ִִעיםְָ ,וְָאז ָָא ַַמרַַ :א ָָּתה ְּׁשכּוָנָ הָָ .ר ִִצ ִיִתי ְְמאֹודַַ ,ה ְְּב ָָעָיָה ַַה ְִּיְִח ָיָדה ר ֶֹוֶצה ָלָ ֵֵצאת ִִאּתֹו ְלְ ִִסּבּוב א ַֹוַפַּנַ ִיִם ַַּב ְ �
י ֵֹוֵד ַַעִ ,לִ ְְפ ָָע ִִמים ֲֲאִנִ י ְְמ ַַקֵּנֵ א ָָּב ֶֶכםְ .לְ ָָמ ָָׁשלֶֶׁ ,ש ִִא ָָּמא ֶֶׁשְּלְ ָך ַַמְְר ָָׁשה ְלְ ָך ָלָ ֶֶר ֶֶדת ָָהי ְָיְָתה ֶֶׁש ָָּצִִריְך ִלִ ְְׁשֹאֹל ֶֶאת ִִא ָָּמאְּ .וְב ֶֶדֶֶרְך ְְּכָלָ ל ְְּכ ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ׁש ֵֹוֵאל ֶֶאת ִִא ָָּמא ִִאם
ְלְ ַַׂש ֵֵחק ַַא ֲֲחֵֵרי ַַה ֵֵח ְֶיְֶּדר ַּגַ ם ִִאם ְְמ ֻֻא ָָחרִּ ,וִב ְְכָלָ לֶֶׁ ,ש ַַא ָָּבא ֶֶׁשְּלְ ָך נ ֵֹוֵתן ְלְ ָך ְלְ ִִה ָָּׁש� ֵֵאר ִיִיִתי ָָצִִריְך ַלַ ֲֲעׂשֹות ֹק ֶֶֹדם. ֶֶא ְְפ ָָׁשר ָלָ ֵֵצאתִִ ,היא ַַמְזְ ִִּכ ָיָרה ִלִ י ָָּכל ִִמיֵנֵ י ְְּד ָָבִִרים ֶֶׁש ָָה ִ
ֵֵער י ֵֹוֵתר ְְמ ֻֻא ָָחרְָ .וְָאז ְְׁשלֹו ְִיְִמי ָָא ַַמר ָָּכל ַַא ָָּבא ְִוְִא ָָּמא ַַמ ְְחִלִ ִיִטים ַַא ֶֶחֶֶרת, ְלְ ַַס ֵֵּדר ֶֶאת ַַה ֶֶח ֶֶדר ֶֶׁשִּלִ יֶֶ ,את ַַה ְְּס ָָפִִרים ֶֶׁש ִִה ְְׁש ַַאְְר ִִּתי ְְּב ָָכל ִִמיֵנֵ י ִִּפּנֹותְ ,וְֹלא
ָָמה ֶֶׁשּטֹוב ֶֶא ְְצֵלֵ נּו ֹלא ָָּת ִִמיד ַַמ ְְת ִִאים ֶֶא ְְצְלְ ֶֶכםַַּ .פ ַַעם ָָא ַַמְְר ִִּתי ְלְ ַַא ָָּבא ֶֶׁשִּלִ י "ִא ָָּמאֶֶ ,א ְְפ ָָׁשר ְְמ ַַד ֵֵּבר ַַעל ַַהַּנַ ֲֲעַלַ ִיִםְ ...לְ ַַד ְְע ִִּתיֵ ,יֵׁש ֶֶק ֶֶׁשר ִִמ ְְסּת ִֹוִרי ֵֵּבין ַַה ִִּמִּלִ ים ִ
ֶֶׁש ֶֶא ְְצְלְ ֶֶכם ַַמְְר ִִׁשים ַַמ ֶֶּׁש�הּו ֶֶׁשהּוא ֹלא ַַמְְר ֶֶׁשה ִלִ יָָ .אז הּוא ָָא ַַמר ִלִ יְׁ'ְ :שלֹו ְִיְִמי, ְְּב ַַב ָָּק ָָׁשה ָלָ ֵֵצאת?" ְלְ ֵֵבין ַַה ִִּמִּלִ ים "ֹק ֶֶֹדם ְְּת ַַס ֵֵּדר ְוְ ת ִֹוִריד ֶֶאת ַַה ַַּפח"ֲֲ .אִנִ י ַַמ ִִּצ ַיַע
ֲֲאִנִ י ָָׂש ֵֵמ ַַח ֶֶׁשְּלְ ֵֵמִנִ י ֵיֵׁש ה ִֹוִרים ט ִֹוִביםְ .וְַגַ ם ִלִ ְְבֹּדֹק ֶֶאת ֶזֶ ה ִִּבְְר ִִצינּות.
ְלְ ָך ֵיֵׁש ה ִֹוִרים ט ִֹוִביםֲֲ .א ָָבל ֲֲאַנַ ְְחנּו ֹלא ַַה ַַּפ ַַעם ָָהָיָה ִלִ י ֵנֵ ס ָּגָ לּויִִ ,א ָָּמא ִִה ְְס ִִּכ ָיָמה
ַַח ִָּיִָבים ְלְ ַַה ֲֲחִלִ יט אֹותֹו ָָּד ָָבר... ְּׁשכּוָנָ הְְּ ,בִלִ י ַ"ַרק ִִּת ָָּׁש� ֲֲארּו ָָּבְְרחֹובֹות ֶֶׁשל ַַה ְ �
ֵֵה ַַבְנְ ִִּתי אֹותֹוַּ .גַ ם ֲֲאִנִ י ִלִ ְְפ ָָע ִִמים א ֵֹוֵמר אִׁשיְַ ,וְַת ְְחֹזֹר ַַעד ֵֵׁשׁש". ָלָ ֶֶר ֶֶדת ַלַ ְְּכ ִִביׁש ָָהָָר ִ
ְלְ ִִא ָָּמא; ֲֲא ָָבל ִלִ ְְׁשלֹו ְִיְִמי ַַמְְר ִִׁשיםְִ .וְִא ָָּמא ֲֲא ָָבל ִִא ָָּמאַַ ,ע ְְכ ָָׁשו ָָח ֵֵמׁש! ְְּב ִִדּיּוקָָ ,א ְְמָָרה
עֹוָנָ ה; ֲֲאִנִ י ְְּבט ָּוָחה ֶֶׁש ַַא ָָּבא ְִוְִא ָָּמא ֶֶׁשל ִלִ י ִִא ָָּמאֵ ,יֵׁש ָלָ ְך ָָׁש ָָעהֹ .לא ִִה ְְת ַַוַַּכ ְְח ִִּתי,
ְְׁשלֹו ְִיְִמי י ְֹוְד ִִעים ָָמה טֹוב ִִּב ְְׁש ִִבילֹוֲַ .וֲַאִנִ י ֲֲח ָָבל ִלִ י ְלְ ַַבְזְ ֵֵּבז ְזְ ַַמן ֶֶׁשל א ַֹוַפַּנַ ִיִםָ .לָ ַַק ְְח ִִּתי
ְְצִִר ָיָכה ַלַ ֲֲחֹׁשֹב ָָמה טֹוב ִִּב ְְׁש ִִביְלְ ָך. ּוְׁשלֹו ְִיְִמי ְְּכ ָָבר ִִח ָָּכה ַַק ְְס ָָּדהַָ ,יַָר ְְד ִִּתי ְלְ ַַמ ָָּטהְ ,
ְְׁשלֹו ְִיְִמי ָָׁש ַַתק ְָוְָאז הּוא ָָא ַַמרֲֲ ,א ָָבל ֲֲאִנִ י ִלִ י ְלְ ַיַד ַַה ִִּבְנְ ָיָן" .נּוַַּ ,כ ָָּמה ְזְ ַַמן!" הּוא ָָא ַַמר.
א ֵֹוֵהב א ָֹוָתם ִִּכי ַַא ָָּבא הּוא ַַא ָָּבא ֶֶׁשִּלִ י, ִִא ָָּמא ֶֶׁשִּלִ י ָנָ ְְתָנָ ה ִלִ י ַַעד ֵֵׁשׁש ,ה ַֹוַד ְְע ִִּתי לֹו
ְִוְִא ָָּמא ִִהיא ֶֶׁשִּלִ יַּ ,גַ ם ְְּכ ֶֶׁש ֵֵהם א ְֹוְמִִרים ֵֵּכן ֶֶׁשַּיְַנְ ִִמיְך ִִצ ִִּפּיֹותִ .לִ י ָנָ ְְתנּו ַַעד ֵֵׁשׁש ֵָוֵָח ִִצי,
ְוְַגַ ם ְְּכ ֶֶׁש ֵֵהם א ְֹוְמִִרים ֹלאָָ .ע ַַמ ְְדנּו ָָׁשם ִִעם ָָא ַַמר ְְׁשלֹו ְִיְִמיָָ .ע ַַצְְר ִִּתיָ .לָ ָָּמה ְלְ ָך ֵֵׁשׁש ֵָוֵָח ִִצי
ָָהא ַֹוַפַּנַ ִיִםְְ ,מ ֻֻהְְר ָָהִִרים ְּוְמ ַַח ְִּיְִכיםִִּ .פ ְְתאֹום ְוְִלִ י ֵֵׁשׁש? ְְׁשלֹו ְִיְִמי ָָמ ַַׁשְך ַַּב ְְּכ ֵֵת ַַפִיִם ּתֹוְך
ָּׁשעֹון; ָָח ֵֵמׁש ֲֲח ִִמ ִִּׁש�ים ִִה ְְס ַַּת ַַּכְלְ ִִּתי ַַּב ָ � ְְּכ ֵֵדי ֶֶׁש ִִה ְְת ַַחְלְ נּו ִלִ ְְרֹּכֹב ַַּב ְִּיְִר ָיָדהָָּ ,כ ָָכה ַַא ָָּבא
ּוְׁש ַַּתִיִם .אֹויֲֲ ,אִנִ י ָָצִִריְך ַלַ ֲֲחֹזֹרְ ,וְַגַ ם ְ ֶֶׁשִּלִ י ָָא ַַמרָָ .ח ַַׁש ְְב ִִּתי ֶֶרַגַ ע ,אּוַלַ י ְְּכ ַַדאי ִלִ י
ְלְ ַַה ֲֲעלֹות ֶֶאת ָָהא ַֹוַפַּנַ ִיִםְְׁ ..שלֹו ְִיְִמי ִִחֵּיְֵך ִ -לִ י ֵּׁשר ְלְ ִִא ָָּמא ּוְלְ ה ִֹוִד ַיַע ָלָ ּה ֶֶׁש ַַּב ַַּבִיִת ְלְ ִִה ְְת ַַק ֵ �
ֵיֵׁש ַַעד ֵֵׁשׁש ֵָוֵָח ִִצי .הּוא ִלִ ָּוָה א ִֹוִתי ַַעד ַַה ִִּבְנְ ָיָןִ .לִ ְְפֵנֵ י ֶֶׁשִּנִ ְְפַַר ְְדנּו הּוא ָָא ַַמרֵֵ :מִנִ י, ֶֶׁשל ְְׁשלֹו ְִיְִמי ֵיֵׁש ַַּת ָָּקנֹות ֲֲח ָָדׁשֹות? ַָיַָד ְְע ִִּתי ְְּב ִִדּיּוק ָָמה ִִהיא ַַּת ֲֲעֶנֶ ה.
ִיִיִתי ָָצִִריְך ַלַ ֲֲחֹזֹר ַַע ְְכ ָָׁשו, ִיִיִתי ָּגָ ר ֶֶא ְְצְלְ ֶֶכםָָ ,ה ִ ַַא ָָּתה י ֵֹוֵד ַַע ָָמה ַַמ ְְצ ִִחיק? ִִאם ָָה ִ ָָיָָצאנּו ַלַ ֶֶּדֶֶרְךָָ .ה ֲֲאִוִיר ָָהָיָה ָָקִִריר ְְק ָָצתָָ ,הר ַּוַח ָָה ְָיְָתה ְנְ ִִע ָיָמהַּ ,וַב ְִּיְִר ָיָדה ָָה ֲֲאֻֻר ָָּכה
ִיִיִתי ֲֲאִנִ י.
ֲֲא ָָבל ָָאז ֹלא ָָה ִ ְלְ ַיַד ַַהִּגִ ָּנָ ה ִִהְְרַּגַ ְְׁש ִִּתי ְְּכ ִִאּלּו ֲֲאִנִ י ר ֵֹוֵכב ִִּב ְְמ ִִהירּות ֶֶׁשל אֹוטֹוּבּוסָָ .ע ִִׂשינּו ִִסיבּוב
ָָעִלִ ִיִתי ַַה ַַּב ְָיְָתהִִ ,א ָָּמא ָָּפ ְְת ָָחה ִלִ י ֶֶאת ַַה ֶֶּדֶלֶ תִִ .הַּגַ ְְע ָָּת ַַּבְּזְ ַַמן? ֵֵאיְך ָָהָיָה? ֵֵאיֹפֹה ְלְ ַיַד ַַה ִִּבְנְ ָיִָנִ יםִִ ,ה ְְמ ַַׁש ְְכנּו ַַּב ְְּׁש� ִִביל ָָהא ַֹוַפַּנַ ִיִםְָ ,וְָאז ָָע ַַצְְרנּו ְלְ ַיַד ִּגִ ָּנָ ה ְְק ַַטָּנָ ה ְְּכ ֵֵדי
ְנְ ַַס ְְע ֶֶּתם? ִִס ַַּפְְר ִִּתי ָלָ ּה ַַהֹּכֹלַּ .גַ ם ַַעל ֶזֶ ה ֶֶׁשֹּלא ִִה ְְמ ַַׁש ְְכנּו ַלַ ִִּכ ָָּכר ַַהְּגְ דֹוָלָ הִִ .א ָָּמא ִלִ ְְׁשּתֹותַַּ .תִּגִ ידָָׁ ,ש ַַאְלְ ִִּתי ֶֶאת ְְׁשלֹו ְִיְִמיֶֶ ,א ְְצְלְ ֶֶכם ֶֶּב ֱֱא ֶֶמת ַַמְְר ִִׁשים ַַעד ֵֵׁשׁש ֵָוֵָח ִִצי,
ִִח ְָּיְָכה; ֶָיֶָפה ְְמאֹודֶֶ ,מִּנִ יֲֲ .אִנִ י ְְׂש ֵֵמ ָָחה ֶֶׁש ֶֶא ְְפ ָָׁשר ִלִ ְְסֹמְֹך ָָעֶלֶ יָך. ְַוְַא ָָּתה ָיָ כֹול ִלִ ְנְ ֹס ַַֹע ַַעד ַַה ִִּכ ָָּכר ַַהְּגְ דֹוָלָ ה? ֵֵּכןֲֲ ,א ָָבל ַַרק ִִעם ָָח ֵֵברֶֶ .א ְְצֵלֵ נּו ָָאסּור
ִנִ ְְכַנַ ְְס ִִּתי ַלַ ֶֶח ֶֶדר ְלְ ַַהִּנִ ַיַח ֶֶאת ַַה ַַּק ְְס ָָּדהָָ ,ח ַַׁש ְְב ִִּתי ַַעל ַַה ִִּׂש� ָיָחה ֶֶׁשִּלִ י ִִעם ְְׁשלֹו ְִיְִמי. ַַעד ַַה ִִּכ ָָּכר ִִּב ְְכָלָ לָָ ,א ַַמְְר ִִּתי.
ֹוֵׁשבָ :לָ ָָּמה ֶֶא ְְצָלָ ם ֻֻמ ָָּתר ְֶוְֶא ְְצֵלֵ נּו ִלִ ְְפ ָָע ִִמים ֲֲאִנִ י ִִמ ְְס ַַּת ֵֵּכל ַַעל ַַּבִיִת ֶֶׁשל ָָח ֵֵבר ְוְ ח ֵ ְְׁשלֹו ְִיְִמי ָָח ַַׁשב ֶֶרַגַ ע; ֲֲא ָָבל ֶֶא ְְצְלְ ֶֶכם ַַמְְר ִִׁשים ַּגַ ם ְְּביֹום ִִׁש ִִּׁש�י ַַא ֲֲחֵֵרי ַַה ֵֵח ְֶיְֶּדרָ ,נָ כֹון?
ֹוֵׁשב ְְּב ִִדּיּוק ְלְ ֶֶה ֶֶפְךֲֲ .א ָָבל ָָאסּור? ִלִ ְְפ ָָע ִִמים הּוא ִִמ ְְס ַַּת ֵֵּכל ַַעל ַַה ַַּבִיִת ֶֶׁשִּלִ י ְוְ ח ֵ ֵֵּכןִִ ,אם ָּגָ ַַמְְר ִִּתי ַלַ ֲֲעֹזֹר ַַּב ַַּבִיִתֶֶ .א ְְצֵלֵ נּוָָ ,א ַַמר ְְׁשלֹו ְִיְִמיַַ ,א ָָּבא ֶֶׁשִּלִ י ֹלא ַַמְְר ֶֶׁשה
ַַא ָָּבא ְִוְִא ָָּמא ֵֵהם ַַא ָָּבא ְִוְִא ָָּמא ֶֶׁשִּלִ יִִ ,עם ַַה ְְּד ָָבִִרים ֶֶׁש ֵֵהם ַַמְְר ִִׁשיםִִ ,עם ַַה ְְּד ָָבִִרים א ַֹוַפַּנַ ִיִם ְְּביֹום ִִׁש ִִּׁש�י ִִּב ְְכָלָ ל ,הּוא א ֵֹוֵמר ֶֶׁשּיֹום ִִׁש ִִּׁש�י ָָצִִריְך ִלִ ְְהיֹות ָָרג ַּוַעֶ .זֶ ה ַַּד ְָוְָקא
ֶֶׁש ֵֵהם ֹלא ַַמְְר ִִׁשיםִִ .עם ָָמה ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ֵֵמ ִִביןְ ,וְַגַ ם ִִעם ָָמה ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ֲֲע ַַדִיִן ֹלא ֵֵמ ִִבין. ִנִ ְְׁש ָָמע ֶֶהְגְ יֹוִנִ יֲֲ ,א ָָבל ֶזֶ ה ֹלא א ֵֹוֵמר ֶֶׁש ֲֲאִנִ י א ֵֹוֵהב ֶֶאת ֶזֶ ה.
ֲַוֲַאִנִ י ֹלא ָָצִִריְך ֶֶׁש ֵֵהם ְִיְִהיּו ְְּכמֹו ַַהה ִֹוִרים ֶֶׁשל ְְׁשלֹו ְִיְִמי ְְּכ ֵֵדי ְלְ ַַכ ֵֵּבד א ָֹוָתםֲֲ ,אִנִ י ַּגַ ם ֶֶא ְְצֵלֵ נּו ֵיֵׁש ְְּד ָָבִִרים ֶֶהְגְ יֹוִנִ ִּיִים ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ֹלא א ֵֹוֵהבָָ ,א ַַמְְר ִִּתיְְּ .כמֹו ָָמה? ָָׁש ַַאל
ְְמ ַַכ ֵֵּבד א ָֹוָתם ִִמ ְְּפֵנֵ י ֶֶׁש ֵֵהם ַַהה ִֹוִרים ֶֶׁשִּלִ יְ ,וְֶזֶ ה ַַמ ְְס ִִּפיקְְּ .ב ִִדּיּוק ָָאז ִִא ָָּמא ָָקְְר ָָאה ְְׁשלֹו ְִיְִמיְְּ ,כמֹו ָלָ ֶלֶ ֶֶכת ִלִ יֹׁשֹןָָ ,מה ֶֶהְגְ יֹוִנִ י ָָּבֶזֶ הְְּ ?...ב ִִדּיּוק! ְְׁשֵנֵ ינּו ָָצ ַַח ְְקנּו.
ֵֵמ ַַה ִִּמ ְְט ָָּבחֵֵ ,מִנִ יֵ ,לֵ ְך ִלִ ְְרֹחֹץ ַָיַָדִיִםְַ ,וְַא ַַחר ָָּכְך ָָּתבֹוא ֶלֶ ֱֱאֹכֹלָָ .הַלַ ְְכ ִִּתי ִלִ ְְרֹחֹץ ַָיַָדִיִם, ַַא ֲֲחֵֵרי ַַּכ ָָּמה ַַּדּקֹות ִִהַּגַ ְְענּו ַלַ ְְּפִנִ ָּיָה ֶֶׁשּמ ִֹוִביָלָ ה ַלַ ִִּכ ָָּכר ַַהְּגְ דֹוָלָ הְְׁ ,שלֹו ְִיְִמי ֵֵה ֵֵאט.
ְְּב ַַא ֲֲה ָָבה .טֹוב ,אּוַלַ י ֹלא ְְּב ַַא ֲֲה ָָבה ַַמ ָָּמׁש ְּגְ דֹוָלָ הֲֲ ,א ָָבל ְְּבִלִ י ְלְ ִִה ְְת ֵַוֵַּכ ַַחְ .וְַגַ ם ֶזֶ ה, ַנַ ְְמ ִִׁשיְך? הּוא ָָׁש ַַאלֹ .לאִִ .א ָָּמא ֶֶׁשִּלִ י ֹלא ַַמְְר ָָׁשה ִלִ י ְלְ ַַה ְְמ ִִׁשיְך ָָּכאןֲֲ .א ָָבל ֲֲאַנַ ְְחנּו
ֶֶה ֵֵּׂש�ג ֹלא ָָק ָָטן ִִּב ְְׁש ִִביל ֶיֶֶלֶ ד ֶֶׁש ָָחַזַ ר ַַע ְְכ ָָׁשו ִִמ ִִּסּבּוב א ַֹוַפַּנַ ִיִם. ַַיַַחדָָ ,א ַַמר ְְׁשלֹו ְִיְִמיְֵ ,וְֵאין ִִּכ ְְמ ַַעט ְְמכֹוִנִ ּיֹות ַַּב ְְּׁש� ִִביל ַַהֶּזֶ הָָ ...ה ֱֱא ֶֶמת ִִהיא ֶֶׁש ְְּמאֹוד
יו"ל ע"י ארגון הורינו לחיזוק מצוות כיבוד אב ואם
בנשיאות מרן הגה"צ רבי אורי וייסבלום שליט"א ובהכוונת גדולי ישראל
ע”ר | 580780617רח' יוסלה רוזנבלט 2ירושלים.
תרומות יתקבלו בברכה .אפשרויות הנצחה בעלון ובכלל פעולות הארגון לע"נ הוריכם או יקיריכם ולזכות פרנסה והצלחה ,זש"ק וזיווג -למען ייטב לך!
לקבלת גיליון הורינו השבועי במייל כתבו לנו "צרפו אותי" לכתובת המייל ,וכן לפניות בנושאי תוכן ,פתרון חידת 'רב הנסתר' ולפרסום סיפורים אישיים
בנושאי כיבוד הורים horeinuorg@gmail.com :או בפקסZelle: dedications@horeinu.org | 077-6021640 :
/טעון גניזה / www.horeinu.com
