gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שפתותם · Sifsoisam — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: שפתותם · Sifsoisam

שבוע: לך לך (2026-10-19)

שפתותם · Sifsoisam — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫‪-‬‬ ‫פרש‪ ﬩‬לך לך‬ ‫תשפ"ז ‪ I‬גﬦיון קכח' ‪ I‬שנה ג'‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫צבי לצדיק‬ ‫וזאת ליהודה‬ ‫ישמח לב‬ ‫הגה"ק רבי יהודה הלוי זיע"א‬ ‫הגה"ק רבי משה שמעון הלוי זיע"א‬ ‫‪ .‬בשפﬨו יהגﬣ ‪.‬‬ ‫הגה"ק המקובל רבי יצחק באנהארד זיע"א‬ ‫אבדק"ק ניישטאדט‬ ‫אבדק"ק יאקא ופרויקירכען‬ ‫תלמיד חבר למרן החתם סופר זיע"א‬ ‫מגדולי תלמידי החתם סופר זיע"א‬ ‫תלמיד למרן השבט סופר זיע"א‬ ‫יהיה זרעך‪ ,‬פירוש‪ ,‬לא יתבוללו עם‬ ‫חשש אברהם מהריגה בסתר‬ ‫אומות העולם‪ ,‬ורוב ימים ושנים לא‬ ‫בעלילת דברים‬ ‫יפעלו שיהיו שווין עמהם כאזרח‪ ,‬רק‬ ‫והיה כי יראו אותך המצרים ואמרו‬ ‫יהיו מצויינים וישארו גרים אתם‪ ,‬וכל‬ ‫לו ִא ּתוֹ ' – ְּּבכֹ ַח ַה ַּמ ֲח ָׁש ָׁבה‬ ‫'נִ ּימוֹ ּ‬ ‫רואם יכירם כי הם מופלאים ומשונים‬ ‫ג‬ ‫מסביבותם ‪.‬‬ ‫אשתו זאת והרגו אותי ואותך יחיו וגו'‬ ‫למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי‬ ‫בעניין מילת בני ביתו קודם מילת עצמו‪ ,‬וגדר תליית המעשה במחשבה שיצאה לפועל‬ ‫בגללך (יב‪ ,‬יב‪-‬יג)‪ .‬וקשה‪ ,‬למה יקל‬ ‫וכמה רב תושיה יש בבשורה הזו‪,‬‬ ‫בעיניהם לשפוך דם נקי‪ ,‬דבר שכנגד‬ ‫'נימולו אתו' כלומר דעם מילת אברהם נעשה‬ ‫בעצם היום הזה נימול אברהם וישמעאל‬ ‫ֵשכֶ ל בני אדם‪ ,‬ולא ירצו לעבור על והיא נתקיימה במלא מובן המילה‪ ,‬כי‬ ‫מילתם כשירה‪.‬‬ ‫בנו‪ ,‬וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף מאת‬ ‫איסור אשת איש שאינו חמור כל כך לא שינו את שמם ואת לשונם‪ ,‬ולא היו‬ ‫וזה ימים רבים שחדשתי פירוש המקרא‬ ‫בן נכר נימולו אתו (יז‪ ,‬כו כז)‪ .‬עיין רמב״ן וזה‬ ‫בעיניהם‪ .‬והנה הרמב"ן כתב שיבואו פרוצים בעריותד כמשפט תושבי ארץ‬ ‫כנ״ל ואמרתי לגיסי המנוח הרב הגאון דניאל‬ ‫לשונו‪' :‬אברהם נזדרז במצות המילה שלהם‬ ‫בעלילה עליו ויאמרו שיש לו משפט מצרים‪ ,‬שבשר חמורים בשרם וזרמת‬ ‫זצ״לג‪ ,‬ואמר שראה חידוש זה בחתם סופר‪,‬‬ ‫תחילה ומל אותם הוא בעצמו וכו׳ ואחר כך מל‬ ‫ישמח לב‬ ‫מות‪ ,‬עיין שםא‪ ,‬מה שאין כן על איסור סוסים זרמתםה‪.‬‬ ‫ואני חפשתי בחתם סופר ולא מצאתיד‪.‬‬ ‫את עצמו‪ ,‬שאילו הקדים מילתו היה חולה או‬ ‫זכה להיות המון גוים בזכות שחזר‬ ‫אשת איש אין להם שום מסלולב‪.‬‬ ‫ויש לומר עוד‪ ,‬על פי המבואר במנחות (ה‪).‬‬ ‫מסוכן בה מפני זקנתו‪ ,‬ולא היה יכול להשתדל‬ ‫במילתם'‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫על למודו ק"א פעמים‬ ‫ונראה בפשטות כי המצרים אנשי‬ ‫'דכיון שאין מחוסר זמן לבו ביום‪ ,‬לאו איסורא‬ ‫זימה הם‪ ,‬וכשיראו אשה יפה‪ ,‬לא יחשו‬ ‫הוא'ה‪ ,‬וכיון שבו ביום נימול אברהם אין בזה‬ ‫ויש להקשות‪ ,‬האיך יצאו ידי חובתן בזה‪,‬‬ ‫אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון‬ ‫גוים (יז‪ ,‬ד)‪ .‬נראה לי שזכה ע"י שחזר‬ ‫על שום איסור‪ ,‬אלא שזה יהיה בגידה‬ ‫משום 'המול ימול'‪ ,‬כיון דבו ביום נימול‪ ,‬וזה‬ ‫ּמל יִ ּמֹול'א‪ ,‬וכיון שהיה אברהם עדיין‬ ‫והא בעינן ' ִה ֹּ‬ ‫גדולה למלך לקחת אשה מבעלה או‬ ‫בעצם היום הזה נימול אברהם וגו׳‪ ,‬וכל אנשי‬ ‫ערל כשמל את בני ביתו‪ ,‬איך יצא ידי חובתו‬ ‫למודו ק"א פעמים‪ ,‬כמו שאמרו רז"ל‬ ‫(חגיגה ט‪ ):‬על הכתוב 'ושבתם וראיתם בין‬ ‫להרוג את האיש‪ ,‬ולכן היה אברהם ירא‬ ‫ביתו וגו' ועל כן נחשב שנימולו אתו‪ .‬וכעין זה‬ ‫במילת בני ביתו‪ ,‬דבשלמא בישמעאל‪ ,‬יש לומר‪,‬‬ ‫שמא מחמת אהבת העם אל המלך‪,‬‬ ‫בחולין (קכו‪' ):‬הדר פשטא מחוסר נקיבה (אם‬ ‫שישמעאל מל את עצמו‪ ,‬וכן משמע קצת‬ ‫עובד אלקים' (מלאכי ג‪ ,‬יח)‪ ,‬ע"שו‪ .‬ולשון‬ ‫נופל על לשון מדה כנגד מדה‪ ,‬המון‬ ‫יהרגו אותו בסתר שלא יוודע לשום‬ ‫חשב לנקבו) לאו כמחוסר מעשה דמי'ו‪.‬‬ ‫במקראות שכתב תחלה כלל (פסוק כג) 'ויקח‬ ‫אדם‪ ,‬ואחר כך תובא שרה אל המלך‬ ‫אברהם את ישמעאל בנו' וגו׳‪ ,‬ואחר כך פרט‬ ‫דייקא‪ ,‬צא חשוב המו"ן בגימטריא ק"א‬ ‫וגדולה מזו‪ ,‬דהנה נדר הוה דבר שיש לו‬ ‫בהיתר‪.‬‬ ‫שאברהם וישמעאל מלו את עצמן כדכתיב (פסוק‬ ‫כנ"ל‪.‬‬ ‫מתירין משום דאפשר להשאל עליו‪ ,‬ואף על‬ ‫גב דבעלמא קיימא לן דדבר שיש לו מתירין‬ ‫כד‪-‬כה) 'ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמולו‬ ‫ונראה לי זהו 'כי יעקב בחר לו י‪-‬ה'‬ ‫ולפי זה יש לדקדק בפסוקים‬ ‫הוה דוקא במתירין דאתיא ממילא ולא בצריך‬ ‫בשר ערלתו‪ ,‬וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה‬ ‫(תהלים קלה‪ ,‬ד)‪' ,‬בחר' דייקא‪ ,‬שעיקר‬ ‫דמתחלה אמר 'והרגו אותי'‪ ,‬ואחר כך‬ ‫מעשה‪ ,‬מכל מקום בנדרים כיון דאיכא מצוה‬ ‫בהמולו את בשר ערלתו'‪ ,‬דנראה שהוסיף לתת‬ ‫הברכה לאברהם אבינו היתה על יעקב‬ ‫אמר 'למען ייטב לי' ולא אמר 'ייטיבו לי'‬ ‫לאיתשולי הוה כאתיא ממילאז‪ .‬לכן ָצ ַדק‬ ‫מדור לאברהם וישמעאל שמלו את עצמן‪ ,‬ומדור‬ ‫כידוע‪ ,‬כמ"ש (בראשית כא‪ ,‬יב) 'כי ביצחק‬ ‫כמו שאמר 'והרגו אותי' בלשון רבים‪.‬‬ ‫אברהם אבינו שמל את ילידי ביתו ואחר כך מל‬ ‫לבני ביתו בפני עצמן ‪ -‬שהם נימולו אתו‪ .‬וקשה‬ ‫יקרא לך זרע' כמו שאמרו רז"ל (נדרים‬ ‫ולדברינו אתי שפיר‪ ,‬דהכי קאמר‪ ,‬כי‬ ‫את עצמו‪ ,‬ושפיר קרינן ביה 'המול ימול'‪ ,‬דעל‬ ‫כהנאמר לעיל‪ ,‬הא אברהם לא היה נמול בשעה‬ ‫לא‪' ).‬ביצחק' ולא 'כל יצחק'‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫יאמרו אשתו זאת ‪ -‬והרגו אותי עבדי‬ ‫כל פנים מלת 'ילידי ביתו' מתלי תלי וקאי עד‬ ‫שמל את בני ביתו‪ ,‬וקרא מכריז שבעצם היום‬ ‫ומעתה צא חשוב לא"ב המו"ן גוי"ם‪,‬‬ ‫המלך בסתר‪ ,‬על כן תאמרי נא אחותי‬ ‫לאחר שנמול אברהם‪ ,‬דאז נעשה מל למפרע‬ ‫הזה נעשה הכל‪ ,‬ולא שנמול אברהם והמתין עד‬ ‫ומספר קטן למ"ן י"םז‪ ,‬סך הכל גימטריא‬ ‫את ‪ -‬למען ייטב לי המלך‪ ,‬דבין כך ובין‬ ‫ונחשב כנימולו גם הם אתו‪ ,‬שעל ידי מילתו‬ ‫שנתרפא‪ ,‬ואחר כך מל את בני ביתו‪.‬‬ ‫בח"ר‪.‬‬ ‫כך תילקח בית המלך‪ ,‬ולפחות על כל‬ ‫הוכשרה מילתם‪ ,‬וזו כוונת המקרא‪' ,‬נימולו‬ ‫וכן ביעקב כתיב (בראשית כח‪ ,‬טו)‬ ‫וזאת ליהודה‬ ‫פנים וחיתה נפשי בגללך‪.‬‬ ‫ויש מזה ראיה לסברא המוזכרת בירושלמי‬ ‫אתו' עם מילת אברהם אבינו נימולו גם הם‪.‬‬ ‫בפרק קמא דסוכה (הלכה ה) ב'הדלה עליה את‬ ‫'והנה אנכי עמך'‪ ,‬ג"כ ע"י שחזר למודו‬ ‫הבטחת ד' לאברהם שבנ"י לא‬ ‫ועל פי זה יובן מה היה צריך אברהם לעצת‬ ‫הגפן וכו׳ או שקצצן כשירה'‪ ,‬דמיירי שנתכוון‬ ‫ק"א פעמים‪ ,‬אע"ג שאין ראיה‪ ,‬מכל‬ ‫מקום זכר יש‪ ,‬צא חשוב ראשי תיבות‬ ‫יתבוללו בין הגוים‬ ‫ממרא ‪ -‬שנתייעץ עמו על המילה‪ ,‬ולהנ״ל יובן‪,‬‬ ‫מתחלה כשהדלה ‪ -‬שיקצצו‪ ,‬ולכך לא בעי‬ ‫שהיה אפשר שיהיה אברהם מל עצמו תחלה‬ ‫נענוע לאחר שקיצץב‪ .‬והכא נמי הואיל וחישב‬ ‫וסופי תיבות אנכי עמך בגימטריא ק"א‬ ‫ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא‬ ‫וימתין עד שיתרפא‪ ,‬ולאחר שנתרפא ימול את‬ ‫אברהם אבינו למול את עצמו וגם הוציא‬ ‫כנ"ל‪ .‬וזהו 'זרע ישראל עבדו בני יעקב‬ ‫להם (טו‪ ,‬יג)‪ .‬יש לפרש שהוא הבטחה‬ ‫אנשי ביתו כשכבר נתחזק ונתאמץ‪ ,‬ואז אין צורך‬ ‫מחשבתו מכח אל הפועל‪ ,‬לכך ליכא משום‬ ‫בחיריו' (תהלים קה‪ ,‬ו)‪' ,‬בחיריו' דייקא‬ ‫ובשורה‪ ,‬שאברהם היה דואג כשראה‬ ‫להמצאה הנ״ל לסמוך שהוא כשר למול אחרים‬ ‫תעשה ולא מן העשוי במה שמל את בני ביתו‬ ‫כנ"ל‪ ,‬וכן 'עבדו' דייקא ע"י שחזר ק"א‬ ‫בנבואה שעתידין בניו להשתעבד תחת‬ ‫הואיל ומחשב למול את עצמו בעצם היום הזה‪,‬‬ ‫כשהיה עדיין ערל‪ ,‬נמצאת מילת בני ביתו היתה‬ ‫פעמים מכונה 'עבד'‪ ,‬כמו שאמרו רז"ל‬ ‫ידי האומות‪ ,‬שילמדו ממעשיהם‪ ,‬ומזה‬ ‫שאין הענין מבורר כל כך‪ ,‬לכך שמע לעצת חכם‬ ‫תלויה ועומדת‪ ,‬ולא היתה מילה כשירה עד‬ ‫(חגיגה שם) 'ושבתם וראיתם בין עובד‬ ‫האימה חשכה גדולה נפלה עליו‪ ,‬ובא‬ ‫ממרא‪ ,‬שיעץ לו שזו סברה נכונה ויוכל לסמוך‬ ‫שמל אברהם את עצמו‪ ,‬ובאותה פעולה שמל‬ ‫צבי לצדיק – באנהארד‬ ‫אלקים'‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא להניח דעתו ‪ -‬כי גר‬ ‫ישמח לב‬ ‫עליה‪ ,‬וזריזין מקדימין למצוה‪.‬‬ ‫את עצמו נמולו בני ביתו עמו‪ ,‬וזו כוונת הכתוב‬ ‫א‪ .‬ברמב"ן ‪' :‬ויתכן כי לא היה להם פחד רק בבואם בעיר מושב המלכים‪ ,‬כי היה דרכם להביא למלך האשה‬ ‫ב‪ .‬כלומר‪ ,‬כדי שיוכלו לקחת את אשתו ולהביאה‬ ‫היפה מאד ולהרוג את בעלה בעלילה שישימו עליו'‪.‬‬ ‫א‪ .‬דאיתא בעבודה זרה (כז‪ ).‬דמי שאינו מהול ‪ -‬מילתו פסולה‪ ,‬ודרשינן (בראשית יז‪ ,‬יג) ִ'הּמֹול יִ ּמֹול'‪ .‬ופירש רש״י קרי ביה‬ ‫לבית המלך‪ ,‬היו צריכים לבוא בטענה המוצדקת בעיניהם‪ .‬ולכן חשב אברהם שהדרך הקלה עבורם היא‬ ‫ב‪ .‬שם שנינו במתני'‪' :‬הדלה עליה את הגפן את הדלעת וכו' או שקצצן‬ ‫המל ימול ‪ -‬מי שהוא מהול ימול אחרים‪.‬‬ ‫לעלול עליו עלילת מוות‪ ,‬ולאחר מיתתו להביאה לבית המלך‪ ,‬שכן בחייו לא ימצאו כל עילה המצדקת את‬ ‫כשירה'‪ .‬ואמרינן בגמרא‪' :‬רבי בא בשם רב והוא שידלה אותן לכך‪ ,‬רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא צריך לנענע‪,‬‬ ‫ג‪ .‬לדברי רבינ ו מיושב שפיר דברי רש"י דלהלן‪ ,‬דהנה כששלח יעקב‬ ‫נטילתה משום איסור אשת איש‪.‬‬ ‫א"ראמר רבי יוסה‪ ,‬תרתיהון לקולה‪ ,‬הדלה אותן לכך אף על פי שלא נענע‪ ,‬נענע אף על פי שלא הדלה אותן לכך'‪.‬‬ ‫את יוסף לראות שלום אחיו‪ ,‬כתוב (להלן לז‪ ,‬יד) 'וישלחהו מעמק חברון'‪ ,‬ופירש רש"י‪' :‬מעצה עמוקה של אותו‬ ‫ג‪ .‬חתנו של חותן רבינו הגאון רבי ישכר דוב מענצער זיע"א אב"ד יאקא‪ ,‬והוא הגאון רבי דניאל שטיינשניידר זצ"ל‪,‬‬ ‫צדיק הקבור בחברון'‪ .‬ואפשר שזה פשר כוונתו‪ ,‬שאברהם אבינו דאג שלא יתבוללו בניו בגלויות‪ ,‬והבטיחו‬ ‫ד‪ .‬דברי החתם סופר הובא בשו״ת יורה דעה (סוף סימן ש)‪.‬‬ ‫נכד הגאון רבי דניאל פרוסטיץ ראב"ד פרעשבורג זיע"א‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ויקרא רבה (לב‪,‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא 'ידוע תדע כי גר יהיה זרעך'‪( .‬הוספת מוה"ר משה וייס ז"ל ‪ -‬מנכדי רבינו זיע"א)‪.‬‬ ‫דשם גם הקשה שלפי דעת הרמב"ן למאן דאמר ִ'הּמֹול יִ ּמֹול'‪ ,‬יקשה‪ ,‬איך מל אברהם אבינו ע"ה ילידי ביתו טרם מילת‬ ‫ו‪ .‬בגמ' שם‪ :‬עבדו ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמורי נינהו‪,‬‬ ‫ה‪ .‬מלשון הכתוב בספר יחזקאל (כג‪ ,‬כ)‪.‬‬ ‫ה ג)‪.‬‬ ‫המשך 'מקורות וביאורים' בעמוד ב'‬ ‫ז‪ .‬אותיות שיש להם מספר קטן מתוך‬ ‫ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד‪.‬‬ ‫המילים 'לאב המון גוים'‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫עוד יזﬤור ‪ú‬נו‬ ‫מדור מיוחד להנצחת נכדי רבינו זיע"א‬ ‫‪.‬‬ ‫ה׵כה למעשﬣ‬ ‫יום חמישי פרשת וירא – יח' חשון‬ ‫הגאון ר' אלעזר עקיבא בן מוה"ר שלמה‬ ‫דיני ומנהגי שאלת גשמים (ב)‬ ‫מאיר זצ"ל פאשקוס‬ ‫(שלחן ערוך סימן קיז סעיף ה‪ ,‬קיצור שלחן ערוך סימן יט סעיף ו)‪.‬‬ ‫א‪ .‬אמר ברוך אתה השם של סיום הברכה‪ ,‬ונזכר‬ ‫[[[[[[[[[[[[[[[[[[[[‬ ‫נלב"ע תרפ"ט‪ .‬מנו"כ בעיר טשארנא (עיירה קטנה‬ ‫ט‪ .‬שכח לשאול בתוך ברכת שמע קולינו‪ ,‬והמשיך‬ ‫שלא אמר 'ותן טל ומטר'‪ ,‬ועדיין לא המשיך בסיום‬ ‫במחוז שופרון‪ ,‬הונגריה)‪.‬‬ ‫ואמר ברוך אתה השם‪ ,‬ונזכר קודם שהמשיך בסיום‬ ‫הברכה‪ ,‬לא יפסיק לומר למדנו חוקיך‪ ,‬ולחזור ל'ותן‬ ‫הברכה‪ ,‬יאמר למדני חוקיך (ריטב"א תענית ג ע"ב ד"ה ושמעתי‪,‬‬ ‫טל ומטר'‪ ,‬אלא יסיים הברכה‪ ,‬שהרי הברכה אינה‬ ‫שלשלת הדורות‪ :‬הגאון ר' אלעזר עקיבא זצ"ל‪ ,‬חתן‬ ‫שלמי ציבור משפטי ברכות העמידה וביאוריהם ברכה ב אות ד‪ ,‬דף קיז‬ ‫נחשבת כברכה לבטלה‪ ,‬אף שחיסר בהברכה שאלת‬ ‫ע"א‪ ,‬שערי תשובה סימן קיד אות ו משנה ברורה שם סקל"ב ביאור‬ ‫רבינו הגה"ק זיע"א‪.‬‬ ‫גשמים‪ ,‬מכל מקום הרי יכול להשלימו בשומע תפלה‪,‬‬ ‫הלכה שם סעיף ד"ה בלא) ויש אומרים שיסיים הברכה‪,‬‬ ‫או בין הברכות כדלהלן‪ ,‬ולכן לא נכון לסיים בה למדנו‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫ויאמר 'ותן טל ומטר לברכה' בין הברכות (ראה בתורת חיים‬ ‫סימן קיד סק"ט‪ ,‬ולכאורה נראה שאף בשומע תפלה דעתו כן)‪.‬‬ ‫חוקיך (חיי אדם כלל כד סוף סעיף ח‪ ,‬אשל אברהם (בוטשאטש)‬ ‫סימן קיז סעיף ד ד"ה אחר‪ ,‬הגר"ח קנייבסקי שליט"א‪ ,‬אשי ישראל‬ ‫י‪ .‬להסוברים שמסיים למדני חוקיך‪ ,‬לא יחזור‬ ‫פרק כג הערה קעה‪ ,‬שו"ת תשובות והנהגות חלק ב סימן נח ד"ה‬ ‫ועיין‪ .‬ועיין עוד בשו"ת באר משה חלק ד סימן יח אות ה סוף ד"ה‬ ‫שהשמחﬣ במעונﬧ‬ ‫לתחילת שומע תפלה‪ ,‬אלא אומר 'ותן טל ומטר‬ ‫לברכה'‪ ,‬וממשיך כי אתה שומע (משנה ברורה סימן קיז‬ ‫סקי"ט)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אם נזכר שלא אמרו לאחר שסיים ברכת השנים‪,‬‬ ‫וראיה)‪.‬‬ ‫לידידנו נכדי רבינו זיע"א‬ ‫קודם שהתחיל ברכת תקע בשופר‪ ,‬יאמרו שם בין‬ ‫יא‪ .‬אם חתם שומע תפלה‪ ,‬וקודם שהתחיל רצה‬ ‫הברכות (מגן אברהם סימן קיז סק"ה‪ ,‬שו"ע הרב שם סעיף ה‪ ,‬חיי‬ ‫מוה"ר אביגדור אהרן קליין שליט"א‬ ‫נזכר שלא אמר 'ותן טל ומטר'‪ ,‬יאמרו שם במקום‬ ‫אדם כלל כד סוף סעיף ח)‪ ,‬וחשיב כחתימה אריכתא‪ ,‬וכאומר‬ ‫(חתן מוה"ר מנחם צבי רוזנבורג ז"ל)‬ ‫שנזכר בין הברכות (שלחן ערוך סימן קיז סעיף ה)‪ ,‬ונחשב‬ ‫מברך השנים ונותן טל ומטר (לבוש סימן קיד סעיף ו)‪ .‬ויש‬ ‫כשואל בשומע תפלה (שלחן ערוך הרב סימן קיז סעיף ה)‪,‬‬ ‫אומרים שלא יפסיק לאמרו בין הברכות‪ ,‬שכשגמר‬ ‫הרב יהודה דוב קליין שליט"א‬ ‫ואחר כך ממשיך בברכת רצה‪ ,‬ויש אומרים שכיון‬ ‫הברכה אין לההזכרה שייכות להברכה‪ ,‬אלא יזכירו‬ ‫בני ברק ‪ -‬אשדוד‬ ‫שסיים הברכה‪ ,‬אין לההזכרה שייכות להברכה‪ ,‬וחוזר‬ ‫בשומע תפלה (קיצור שלחן ערוך סימן יט סעיף ו‪ ,‬משנ"ב סימן קיז‬ ‫לרגל שמחת נשואי הנכדה ‪ /‬הבת למזל טוב בשעטו"מ‬ ‫לברך עלינו (קיצור שלחן ערוך סימן יט סעיף ו‪ .‬וראה מה שהעיר‬ ‫סקט"ו‪ ,‬ביאור הלכה סימן קיד סעיף ו סוף ד"ה בלא‪ ,‬שלחן הטהור‬ ‫במסגרת השלחן שם סק"ד‪ ,‬ואולי גם בעניננו דעתו כן)‪.‬‬ ‫(קאמרנא) סימן קיז סעיף ו)‪ ,‬שיטה אחרת מצאנו שיאמרו‬ ‫יה"ר שיזכו לבנות בית נאמן בישראל על אדני התורה והיראה‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫בן קודם תקע בשופר‪ ,‬ובין בברכת שומע תפלה‪ ,‬ובכך‬ ‫יב‪ .‬התחיל בברכת רצה ונזכר שלא שאל על מטר‪,‬‬ ‫הרי הוא חוזר לברכת 'ברך עלינו'‪ ,‬והדין כן גם אם נזכר‬ ‫יצא ידי כל הדעות (שו"ת תשובות והנהגות חלק ב סימן נח ד"ה‬ ‫המברכים ומשתתפים בשמחתכם‬ ‫בהמשך התפלה עד שעקר רגליו‪ ,‬שחוזר ל'ברך עלינו'‪,‬‬ ‫וממשיך עד סוף תפלת שמונה עשרה (שלחן ערוך סימן קיז‬ ‫ג‪ .‬החושש שאם לא יאמרו במקום שנזכר קודם‬ ‫ולע"ד)‪.‬‬ ‫כלל קוראי הגליון בא"י ובחו"ל‬ ‫סעיף ה)‪.‬‬ ‫ברכת תקע בשופר‪ ,‬ישכח מלהזכירו גם בשומע תפלה‪,‬‬ ‫יג‪ .‬אם לא נזכר אלא לאחר שעקר את רגליו‪ ,‬הרי‬ ‫פשוט שיסמוך על הסוברים שאומרו בין הברכות‪ ,‬ולא‬ ‫הוא חוזר לתחילת תפלת שמונה עשרה (שלחן ערוך סימן‬ ‫ימתין לאמרו בשומע תפלה (אורח נאמן סימן קיז אות יא‪ ,‬וראה‬ ‫לנדב 'פרנס השבוע'‬ ‫קיז סעיף ה)‪.‬‬ ‫יד‪ .‬למנהגינו שאומרים פסוק יהיו לרצון קודם‬ ‫במרא דשמעתתא (להרמ"א פריינד זצ"ל) אות לג‪ ,‬שלהלכה דעביד כמר‬ ‫עביד ודעביד כמר עביד‪ ,‬ולכן פשוט שכשיש חשש שישכח להזכיר‬ ‫בשומע תפלה‪ ,‬יסמוך על הפוסקים שאומרו בין הברכות)‪.‬‬ ‫ניתן לחייג למס'‬ ‫עקירת הרגלים שבשמונה עשרה‪ ,‬אם גמר יהיו לרצון‬ ‫ד‪ .‬מה שאמרו שיאמרו בין הברכות‪ ,‬הכונה קודם‬ ‫ואמר תיבת וגואלי‪ ,‬הרי הוא נחשב כהיסח הדעת‬ ‫ברכת תקע בשופר‪ ,‬ופשוט שאין להפסיק לשאול בין‬ ‫‪079-9697-784‬‬ ‫מהתפלה‪ ,‬וחוזר לתחילת שמונה עשרה (שלחן ערוך הרב‬ ‫סימן קיז סוף סעיף ה‪ ,‬משנה ברורה שם סקי"ח)‪.‬‬ ‫טו‪ .‬נזכר לאחר שהתחיל לומר יהיו לרצון‪ ,‬והזכיר‬ ‫שאר הברכות שבשמונה עשרה (מדוייק מהלבוש סימן קיד‬ ‫סעיף ו)‪ ,‬וכמו כן פשוט שאין להפסיק בתוך שאר הברכות‬ ‫לשאול על הגשמים‪ ,‬שדוקא בשומע תפלה שהיא‬ ‫או 'בנדרים פלוס' ע"ש מכון ישמח לב פרויקירכען‬ ‫ברכה כללית התקינו לשאול בה על הגשמים (שו"ת עמק‬ ‫השם שבפסוק‪ ,‬ובדעתו לחזור לברך עלינו‪ ,‬לכאורה‬ ‫התשובה חלק א סימן ה)‪.‬‬ ‫המשך 'מקורות וביאורים'‬ ‫יכול לסיים הפסוק‪ ,‬ואינו נחשב כעקר רגליו‪ ,‬שהרי‬ ‫עצמו‪ .‬ותירץ בזה"ל‪' :‬וצריך לומר‪ ,‬כיון דמבואר בגמרא (עבודה זרה שם) דישראל‬ ‫כשנזכר עדיין לא הסיח דעתו מהתפלה (חשוקי חמד נדה‬ ‫ה‪ .‬כשמזכיר 'ותן טל ומטר לברכה' בשומע תפלה‪,‬‬ ‫אפילו הוא ערל וכגון שמתו אחיו מחמת מילה‪ ,‬מיקרי בעל ברית ויכול למול‬ ‫ח ע"ב עמוד פב‪ ,‬הגר"ח קנייבסקי שליט"א ‪ -‬דעת נוטה חלק א תשובה‬ ‫ימשיך גם כן לומר על פני האדמה'‪ ,‬שבכך הוא נחשב‬ ‫אחרים‪ ,‬ואברהם מכיון שקיבל על עצמו למול ונכנס לברית הוי ליה כמל‪ ,‬ויכול‬ ‫רמו)‪.‬‬ ‫לתפלה שמוסיף בברכת שומע תפלה (ראה בערוך השלחן‬ ‫למול כולם'‪ .‬עכ"ל‪ .‬וכן הובא בתורת משה על התורה בפרשתן (ד"ה וכל אנשי)‪.‬‬ ‫טז‪ .‬שיטה מחודשת מצאנו שאף אם נזכר אחר יהיו‬ ‫ה‪ .‬בגמרא מנחות‪' :‬אמר רב‪ ,‬מנחת העומר שקמצה שלא לשמה – פסולה וכו'‪,‬‬ ‫סימן קיז סעיף ו‪ .‬ועיין בשלחן שלמה (שם סעיף ד) שכתב דהוא‬ ‫ורבי שמעון בן לקיש אמר‪ ,‬מנחת העומר שקמצה שלא לשמה ‪ -‬כשירה‪,‬‬ ‫לרצון‪ ,‬אם הוא עדיין תוך הילוך ארבע אמות לתפלתו‪,‬‬ ‫הדין כשאומרו בין הברכות‪ ,‬ממשיך ואומר על פני‬ ‫ושיריה אין נאכלין עד שתביא מנחת העומר אחרת ותתירנה [ככל תבואה‬ ‫שנחשב לדעתו כתוך כדי דיבור‪ ,‬עדיין הוא יכול לחזור‬ ‫האדמה)‪ ,‬ויש אומרים שאינו אומר אלא ותן טל ומטר‬ ‫חדשה שמותרת על ידי מנחת העומר] וכ ו'‪ ,‬מתיב רב אדא בריה דרב יצחק [על‬ ‫שיטת רבי שמעון בן לקיש]‪ ,‬יש ב[קרבנות ה]עופות [דינים] שאין במנחות‪ ,‬יש‬ ‫לברכת ברך עלינו (גליוני הש"ס ברכות כט ע"ב ד"ה ואם סיים)‪.‬‬ ‫לברכה‪ ,‬וממשיך כי אתה שומע (קיצור שלחן ערוך סימן יט‬ ‫במנחות שאין בעופות‪ ,‬יש בעופות‪ ,‬שהעופות באין בנדבת שנים [בשותפות]‪,‬‬ ‫יז‪ .‬החידוש שאם נזכר לאחר יהיו לרצון עד שיעור‬ ‫סעיף ו‪ ,‬שלחן הטהור (קאמרנא) סימן קיז סעיף ו)‪.‬‬ ‫ומחוסרי כפרה [דהיינו זב וזבה יולדת ומצורע]‪ ,‬והותרו [העופות] מכלל איסורן‬ ‫בקודש [שהרי הדי וט מותר באכילת עופות חולין דווקא על ידי שחיטה ולא‬ ‫הילוך ארבע אמות‪ ,‬שאינו חוזר לתחילת התפלה‪ ,‬אלא‬ ‫ו‪ .‬כשצריך לומר ותן טל ומטר בשומע תפלה‪ ,‬והוא‬ ‫על ידי מליקה‪ ,‬אבל 'בקודש' הותרו על ידי מליקה]‪ ,‬מה שאין כן במנחות [שאין‬ ‫חוזר לברך עלינו‪ ,‬הוא דוקא אם עדיין לא עקר רגליו‪,‬‬ ‫ביום תענית (כגון עשרה בטבת לבני חוץ לארץ) שאומרים עננו‬ ‫באות בשותפות משום שנאמר בהן 'נפש']‪ ,‬ויש במנחות‪ ,‬שהמנחות טעונות כלי‬ ‫אבל אם כבר עקר רגליו אף שהוא עדיין כשיעור הילוך‬ ‫[דווקא]‪ ,‬ותנופה‪ ,‬והגשה [בקרן מערבית דרומית של מזבח]‪ ,‬וישנן בציבור‬ ‫בשומע תפלה‪ ,‬יקדים לשאול על הגשמים‪ ,‬ואחר כך‬ ‫כב יחיד‪ ,‬מה שאין כן בעופות [אינן טעונין כלי שהרי מליקתן בציפורן‪ ,‬ולא‬ ‫ארבע אמות‪ ,‬פשוט שחוזר לתחילת שמונה עשרה‬ ‫יאמר עננו (רמ"א סימן קיז סעיף ה)‪ ,‬כיון ששאלת גשמים‬ ‫נאמר בהן תנופה והגשה]‪ ,‬ואם איתא [להא דאמר רבי שמעון בן לקיש שמנחת‬ ‫(שערים מצויינים בהלכה סימן יט סוף סק"ד)‪.‬‬ ‫חמורה מענינו‪ ,‬שהרי אם לא שאל על הגשמים מחזירין‬ ‫העומר שקמצה שלא לשמה כשרה‪ ,‬נמצא שאחד מהחילוקים שאמרנו שיש‬ ‫בעוף שהותרו מכלל איסורן בקודש גם] במנחות נמי משכחת לה דהותרו מכלל‬ ‫יח‪ .‬כשחוזר ומתפלל מתחיל ה' שפתי תפתח‪,‬‬ ‫אותו‪ ,‬מה שאין כן ענינו אין מחזירין אותו כששכח‬ ‫איסורן בקודש‪ ,‬ומאי ניהו‪ ,‬מנחת העומר [שהרי אסורה עדיין התבואה החדשה‬ ‫שהרי מתפלל עכשיו תפלה חדשה‪ ,‬ואינו דומה לחוזר‬ ‫לאמרו (חיי אדם כלל כד סעיף יג‪ ,‬משנה ברורה סימן קיז סקי"ז)‪,‬‬ ‫להדיוט וכבר הותרה לגבוה‪ ,‬ומתרצינן] כיון דאין מחוסר זמן לבו ביום‪ ,‬לאו‬ ‫איסורא הוא [ונחשב הדבר כאילו כבר קרבה המנחה האחרת והותר איסור‬ ‫על התפלה כשהזכיר גשם בימות החמה‪ ,‬שאינו מתחיל‬ ‫ועוד כיון ששאלת גשמים היא תדירה‪ ,‬לכן מקדימין‬ ‫ו‪ .‬בגמרא חולין‪' :‬תנו רבנן [כתיב בנבלה (ויקרא‬ ‫חדש‪ ,‬ואין זה מכלל איסורן]'‪.‬‬ ‫בפסוק ה' שפתי תפתח (ראה במשנ"ב סימן קיד סקכ"א)‪,‬‬ ‫אותה לענינו (לבוש סימן קיז סעיף ה)‪.‬‬ ‫יא‪ ,‬לט) 'הנוגע בנבלתה יטמא'‪ ,‬דמשמע] 'בנבלתה' ‪ -‬ולא בקולית סתומה‬ ‫ששם הרי טעה בשלשה ברכות ראשונות שהם חשובות‬ ‫[שהנוגע בה אינו טמא כיון שלא נגע במוח שבתוכה]‪ ,‬יכול אפילו ניקבה‬ ‫ז‪ .‬כשאומר בברכת שומע תפלה תפלת 'וענינו‬ ‫[הקולית לא יטמא הנוגע בה]‪ ,‬תלמוד לומר 'הנוגע ‪ -‬יטמא' [ודרשינן מיו"ד‬ ‫כברכה אחת‪ ,‬וכיון שחוזר לברכה ראשונה אינו מתחיל‪,‬‬ ‫בורא עולם'‪ ,‬שהיא תפלה לעצירת גשמים בארץ‬ ‫יתירא ד'יטמא'‪ ,‬לרבות שאפילו הנוגע בעצם נטמא‪ ,‬כיון שהוא 'שומר' למוח‬ ‫מה שאין כן בעניננו שחוזר על כל תפלת שמונה עשרה‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬הרי הוא נפטר מלהזכיר בה 'ותן טל ומטר‬ ‫שבתוכו‪ ,‬ומאחר שכתוב 'הנוגע' דרשינן] את שאפשר ליגע [במוח שבתוכו‪,‬‬ ‫דהיינו שניקבה הקולית‪ ,‬הרי הוא] טמא‪ ,‬ואת שאי אפשר ליגע [וכגון שהקולית‬ ‫שהוא תפלה חדשה‪ ,‬יש לו להתחיל בפסוק ה' שפתי‬ ‫לברכה'‪ ,‬שבתפלה זו נזכר גם שאלה על גשם (הליכות‬ ‫סתומה] טהור [שאפילו דין שומר אין עליה] וכו'‪ ,‬בעי רב אושעיא חישב עליה‬ ‫תפתח (קצות השלחן סימן כא סעיף ג בבדי השלחן סק"ו‪ ,‬בירור‬ ‫שלמה הלכות תפלה פרק ח דבר הלכה אות לא)‪.‬‬ ‫[על הקולית] לנוקבה ולא ניקבה‪ ,‬מהו [שתטמא]‪ ,‬מחוסר נקיבה כמחוסר‬ ‫הלכה סימן תכב סעיף א ד"ה ואם לא)‪ ,‬ויש אומרים שאף‬ ‫מעשה דמי‪ ,‬או לא‪[ ,‬בתר דאיבעיא] הדר פשטה מחוסר נקיבה לאו כמחוסר‬ ‫כשחוזר על כל תפלת שמונה עשרה‪ ,‬אינו מתחיל בה'‬ ‫ח‪ .‬שכח לומר 'ותן טל ומטר' בברכת ברך עלינו‪,‬‬ ‫מעשה דמי '‪ .‬ואם כן הכא נמי‪ ,‬כיון שאברהם אבינו חשב למול עצמו 'בעצם היום‬ ‫הזה'‪ ,‬ופסקינן דחשב לאו כמחוסר מעשה דמי‪ ,‬לכן לאחר שמל עצמו ‪ -‬נעשה‬ ‫שפתי תפתח (שלמי חגיגה הלכות ראש חודש דיני יעלה ויבא אות‬ ‫ונזכר לאחר שהתחיל תקע בשופר גדול‪ ,‬ימשיך‬ ‫ז‪ .‬עיין רמ"א (יורה‬ ‫מל למפרע‪ ,‬ונמצא שבשעת המילה בעצמו היה מהול‪.‬‬ ‫ג ד"ה אם לא עפ"י הריטב"א תענית ג ע"ב ד"ה ושמעתי‪ ,‬שערי תשובה‬ ‫בתפלתו עד שמע קולינו‪ ,‬וקודם 'כי אתה שומע תפלת‬ ‫דעה סימן קב סעיף ד) ובפתחי תשובה (סק"י)‪.‬‬ ‫סימן תכב אות ד)‪.‬‬ ‫כל פה' יאמר 'ותן טל ומטר לברכה'‪ ,‬וימשיך בתפלתו‬