שירת התורה · Shiras Hatorah — לך לך (2026-10-19)

פרשת לך לך
תשפ"ז
שנה ז' גליון 316
תוכן העניינים
בטעם שלא רצה אברהם לקחת השלל ...............כ
אי חשש ירושה הוא על לוט או אליעזר ..........כא תוכן העניינים
האם יש דין ירושה לגוי בשאר קרובים ..........כא
פרשת לך לך .......... ................................ד
הנושא הוא ירושה רוחנית ............................כא
הליכתו ונסיעתו של אברהם אבינו בפרשה זו.....ד
בן טבעי לאברהם אבינו .................................כב
בן נח תפקידו שלא לקלקל ..............................ה
המעיים של אברהם אבינו ..............................כב
בפרשת לך לך התייחד מעלת אברהם ...............ה
אברהם תלי תניא בדלא תניא ........................כב
מאיזה שעה יצא אברהם מכלל בני נח ...............ו
אברהם יגל יצחק ירנן ....................................כג
סתירות בספר פרשת דרכים .............................ו
*האם לקיחת הבהמות היה לשם קרבן ...........כג
ההליכה לקראת יעודו .....................................ו
*זכות הקרבנות היה לצורך קיום שמים וארץ .כד
הקושי שבנסיון "לך לך" ..................................ו
*ביאור הרמז במינים המשולשים ...................כד
משמעות גיל שבעים וחמש של אברהם בצאתו
*מה שלא רמז מוספי שבת .............................כד מחרן .............................. ................................ז
*ביאור מלת משלשת ....................................כה מה שאברהם הניח את אביו הזקן .....................ז
*אברהם קבע מציאות הקרבנות בתוקף של רק מי שלומד בהתבוננות יבין הסדר הנכון .......ח
משולש ........................................................כה
השיטות דברית בין הבתרים הי' בהיותו בן
*רמז הקב"ה מע לת קרבן ישראל לעומת קרבן גוי שבעים ........................... ................................ח
.................................... ................................כו
הטעם שנכתב הכל שלא כסדר .........................ח
*מה שבתר את הבהמות ואת הצפור לא בתר ...כו
גיל ע"ה של אברהם מסייע להגאל מן הגליות ...ט
*בנ"י הם כעופות שיכולים להתרומם בכל
המצבים .......................................................כו מה שאסתר המלכה היתה בת ע"ה כמו אברהם ט
*מה שכתוב ואת הצפר בלשון יחיד .................כז עיקר הליכתו של אברהם הי' עם מדת הבטחון ..י
גבולות של אברהם אבינו ...............................כז אברהם דאג קודם לאשתו ..............................יא
מהר ההר עד נהר פרת הוא בגדר חצר א"י .......כז חטאו של אברהם בענין בטחון .......................יא
עומק שם ישמעאל .......................................כט ההשתדלות לפי מדרגת הבטחון ......................יא
שם ישמעאל ע"ש מה שעתיד הקב"ה לשמוע ההנהגה עם האדם כמדרגה שמעמיד עצמו ......יב
נאקת ישראל ...............................................כט אמרי נא אחותי את לא היה שקר ....................יג
כשלא זכה ישמעאל קיבלו ישראל כח זה ע"י אחותי רומז לחכמה .......................................יג
ישמעאל ......................................................כט אחותי לענין הרגשת האחוה ............................יג
כח תפלה זו מתוך חטא שרה בעינוי הגר ........כט פחד אברהם הי' מבעל בחירה ..........................יג
ביאור ענין פרא אדם שבישמעאל ......................ל עסקו של אברהם עם לוט ...............................יד
ישמעאל מהותו פרא ולא ניתן לשנותו ...............ל מעלת בעל חסד כשהדברים מסתבכים ............טו
ישמעאל נחשב כמלכות בפני עצמו .................לא היחס הנכון כלפי החילונים ............................טו
גלות האחרונה היא גלות ישמעאל .................לא קילקולו של לוט ............................................טו
גלות ישמעאל היא הקשה ביותר ....................לב לוט לא שמר את עיניו ....................................טו
ישמעאל יגרום לנו אותה התפלה הנצרכת ע"י שמירת עיניים מרוויחים הכל ...................טז
לגאולה .........................................................לב
מלחמת ד' מלכים הי' נגד אברהם אבינו ..........יח
החומר בקריאת שם אברם ............................לג
בענין גימטריות .............................................יח
השייכות בין מצות ברית מילה והבטחת א"י ...לד
מה שנקט חוט ושרוך נעל ...............................יח
א"י מונהג ע"י הקב"ה לבדו ...........................לד
החשיבות של דברים קטנים ...........................יט
מתנת א"י דוקא ע"י קיום ברית מילה ............לה
יש להודות להקב"ה גם על שרוך נעל ...............יט
הברית הזה ל"ש לישמעאל כלל ......................לה
קשירת הנעליים בשמאל ..................................כ
לישמעאל יש זכות בא"י ................................לה
התבוננות בשלבים עד שהגיע להיות חוט ...........כ
ב
תוכן העניינים
מחלוקת הגר"ח והחזו"א בביאור גמ' שבת ....לט שייכות ישמעאל לא"י מכח המילה .................לו
מחלוקת היעב"ץ והחת"ס .............................לט ברית מילה של יצחק הוא עם גילוי הקדושה ...לו
האם קטן שלא נימול חייב כרת .....................לט לישמעאל חסר כח הפריעה .............................לו
אי מילת אברהם הי' דינו כמילה בזמנו ............מ ההתגברות על ישמעאל ע"י קדושת המילה ......לז
קדושת המילה ענינה השתעבדות מוחלטת לרצון
הבורא ..........................................................לז
בעקידת יצחק התברר מעלת יצחק על ישמעאל לז
תפקידנו נגד ישמעאל בעת הזאת ....................לז
קיום בריתו של אברהם אבינו אחר מתן תורה לח
לתגובות להנצחות ולקבלת הגליון במייל
שמעון יצחק ראקאוו
0527614717
syrakow79@gmail.com
שיעור שבועי (עברית) בביהמ"ד משובב נתיבות אור ליום חמישי משעה 11:30 - 11
אפשר לשמוע בקול הלשון03-6171111- 7-916717:
בענגלאנד02 08-1917000- 7-916717 :
או בקו משובב נתיבות0733718341-7-
ג
התורה פרשת לך לך שירת
הנגבה[ ,פסוק ט'] אח"כ ירד למצרים ושוב חזר ועלה עם פרשת לך לך
לוט הנגבה וילך למסעיו מנגב עד בית קל[ ,י"ג ג'] ואחר
כל מעשה לוט כשנפרד ממנו לוט ,כתוב קום התהלך
הליכתו ונסיעתו של אברהם אבינו בפרשה זו
בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה[ .שם י"ז]
שמו של הפרשה נקרא בפי כלל ישראל "לך לך ".ויתכן
הרי לן דהליכתו ונסיעתו של אברהם ממקום למקום לפרש ,דבזה מונח כל ענינו של הפרשה.
הוא חלק עיקרי מפרשה זו .ובוודאי שיש דברים בגוי.
וכן חזינן שכסדר כוונתו לנסוע הנגבה גם כשיוצא הנה מקודם יש להבין ביאור המילים לך לך ,דהתירגום
ממצרים חוזר לנגבה כמש"כ ויעל אברם ממצרים וגו' המילולי הוא לך לעצמך ,ולא מובן .ויש ראשונים [רד"ק
עמו הנגבה [שם א'] ,ורש"י שם נדחק בביאור ענין נגבה רמב"ן בכור שור] שכתבו שכך הוא מנהג הלשון וא"צ
דהרי כעת הי' נוסע ממצרים שהוא בדרומה של א"י ליישב לשון "לך" והביאו כמה פסוקים שנאמרה בהם
לא"י שהיא בצפונה של מצרים ,ולכן פי' דהכוונה שהי' לשון זו" :קחו לכם" [לקמן מ"ה י"ט] "וילך לו" [שמות י"ח
נוסע לצד הדרום של ארץ ישראל וצ"ב למה נקט לשון כ"ז] "אשובה לי" [במדבר כ"ב ל"ד] ועוד .אמנם במקומות
זה. אחרים מצינו שחז"ל דרשו לשון לך כמו "עשה לך שתי
חצוצרות כסף" [במדבר י' ב'] "ועשית לך ארון עץ" [דברים
והנראה בעז"ה ,בהקדם דברי השפת אמת שנת תרל"ז י' א'] וביאר רמב"ן ששם תיבה זו מיותרת כיון שאין
ד"מתחילה היה אברהם בכלל בני נח ,וקירב כל המלאכה שלו והול"ל כמו שאמר במשכן "ואת המשכן
הברואים להשי"ת כפי היכולת וכו' והי' זה בחינת יחוד 1
תעשה[ ".שמות כ"ו א']
ה' ,אח"כ אמר לו השי"ת לך לך פי' לבחינה המיוחדת לך
שהיא אומה הישראלית המיוחדת לה' בכל המעשים וכנראה שרש"י נתקשה בזה ולכן פי' דהכוונה להנאתך
והדקדוקים ע"י המצוות ,והיא בחינת התורה שנקראת ולטובתך וכו' וכבר העיר כלי יקר דאיך מונח ב"לך"
דרך כמ"ש חז"ל ע"פ אשר לא הלכו בה" וכו'. משמעות זו .עוד צ"ב לד' רש"י דל"ל להקב"ה לומר
שזה לטובתו ולהנאתו ,הרי בוודאי אברהם הי' מקיים
וקצת בענין אחר ביאר השפ"א בשנת תרל"ט במה ציווי ה' גם בלי זה וכמ"ש רבותינו [רס"ג ,אלשיך ,אור
נתייחד דרכו של ישראל מבני נח עה"פ "התהלך לפני החיים בפי' השני ,מלבי"ם ,שפ"א תרל"ו ,וחת"ס] לקמן בפסוק
והי' תמים ובנח אמר תמים הי' את האלקים התהלך ,וכו' ד' במש"כ "וילך אברם כאשר דבר אליו ה'" שלא הלך
והוא עצמו ההפרש שכתבו ז"ל ,נח הי' צריך סעד מחמת התועלת רק מחמת ציווי ה' .וי"ל ,דלזה גופא
לתומכו לכן נולד מהול ,וזאת הקדושה שהי' לו מרחם אמר ה' לטובתך כדי שיהי' לנסיון ,האם יעשהו מחמת
סייעתו להתקרב להבורא ית' ,ואברהם אע"ה התהלך התועלת .ולפ"ז נמצא דהא ד"לך לך" אינו הוראה
לפני הבורא ית' בהיותו ערל ,עד שמרוב התשוקה זכה לאברהם רק החלק של "לך" אבל "לך" הוא רק היכי
אל התמימות והסרת הערלה ,והוא דבר גדול מאוד עד תמצי לנסיון.
אשר ע"י רוב הרצון ואהבת הבורא שמקלקלת השורה
זכה להשתנות גוף הטבע להיות נבדל בחתימת ברית עוד יש להבין ,דלא כתוב כלל בתחלת הפרשה צדקותו
קודש מכל האומות ,ודרך זה ניתן ביחוד לבנ"י וע"ז של אברהם אבינו שבשביל זה זכה לגילויים מהקב"ה,
נאמר מקודם לך לך אל הארץ אשר אראך כי האומות אם וזה רק ידענו מחז"ל ,שגילו לנו איך נשתדל אברהם
שיש לכל אחד דבר מה ,היינו להיות עומד על מדרגתו בהכרת בוראו ,וכל הענין של אור כשדים נרמז רק
כמו שנברא שלא לקלקל אבל אין בו תוספות ,אבל זרע בסו"פ נח ,ולא נעשה כאן עסק מזה הלא דבר הוא .וכבר
קודש בנ"י ניתן להם דרך מיוחד ,שיזכו בעבודתם העירו בזה המפרשים.
להמשיך כח עליון מלמעלה ,וז"ש אשר אראך כי אין לזה
הנה באמת מצינו הלשון הליכה ונסיעה בפרשה כמה
סוף ותכלית ,ולכן לא הראה לו מיד ,כי לעולם צריך איש
וכמה פעמים .וילך אברם וכו' וילך אתו לוט ויצאו ללכת
הישראלי לייגע עצמו בעבודת הבורא" וכו' עכ"ל.
ארצה כנען וגו' [פסוק ד'] ואח"כ כל מה שעבר ממקום
וראה בשנת תרל"ד "כי יותר נייחא להשי"ת מהרצון למקום בא"י גופא ואח"כ כתוב ויסע אברם הלוך ונסוע
והתשוקה שיש לכל איש מישראל להתקרב אליו ולהשיג
דברי תורתו ,מאחר ידיעתו ,כי הרי זה הרצון מזכהו 1ובפי' רבינו חיים פלטיאל העתיק דברי המדרש כאן [ב"ר לט ט] אמר
רבי יוחנן לך לך מארצך ,מאיפרכיא שלך ,ופי' דזה כדי שלא תהא נגרר
להתקרב ולהשיג ומוכח שזה יותר חשוב לפניו ב"ה וכו' אחריהם במעשיהם דזה"פ בהרבה מקומות בש"ס [שבת יג .פסחים מ:
ואין נייחא ,כי אדם לעמל יולד ומנוחה לצדיק בעוה"ב, יבמות מו .ב"מ צב .וכמ"פ במס' ע"ז] "לך לך אמרין נזירא סחור סחור
לכרמא לא תקרב" דהיינו דומיא דאברהם שנאמר לו להתרחק
מהשפעות רעות ה"נ אומרים לנזיר להתרחק מן האיסור .ויל"ע איך זה
נכנס במילים "לך לך" .דשם בפשטות זה פעמיים לך בצירי.
ד
התורה פרשת לך לך שירת
שורש נפשו אל נפשו אשר בקרבו ,נמצא כי שלם יקרא ובעוה"ז רק יגיעה ממדרגה למדרגה וכו' כי כן רצונו ית'
בלי פירוד מניה וביה ,ממנו לשורשו .מה שאין כן שבעוה"ז יהי' רק יגיעה ולא מנוחה" וכו'.
בהיותו בחוץ לארץ שאויר ארץ העמים טמא ומפסיק ,כי
איזה הדרך ימשך איכות שורש נפשו אשר בארץ בן נח תפקידו שלא לקלקל
העליונה אשר לעומת התחתונה ,דרך עקלתון אל טומאת העולה מדברי השפ"א ,דתפקיד בן נח אינו להתעלות
אויר ארץ טמאה אל נפש קרב איש השוכן אתה בתוך ולהשיג יותר ,אלא עיקר תפקידו הוא שלא לקלקל ,וע"ז
טומאתה ולפ"ז מבואר היטב מה שאמר ה' אל אברהם נתייסדו שבע מצוות בני נח דהוא לשמור קיום וסדר
עבדו ,אל יעלה על רוחך כי מהותך בחוץ לארץ ומהותך העולם ,אבל בחינת ישראל הוא להתקרב להקב"ה יותר
בארץ אחת היא ,כי הלא דע כי בהיותך בחוץ לארץ אינך ויותר וזה רק ע"י רצון ותשוקה ועמל ויגיעה בלי הפסק,
דבק עם שורשך ואינך בעצם שלם ,כי אם כאילו נפרד ועצם הרצון והתשוקה והעמל והיגיעה להתקרב זה גופא
קצתך מקצתך ,כי נפרד אתה מעיקרך ושורשך .אך מקרבו .וע"פ מש"כ לעיל מבואר ,דעד עכשיו כל ענינו
בלכתך אל הארץ אתה כהולך ומתחבר אל עצמך של אברהם הי' לאחד כל הבריאה להקב"ה ושיאמינו
ושורשך .וזהו לך לך ,שהוא כי לך ולעצמך אתה הולך כולם בייחוד ה' ולקיים מצוות בני נח ,אבל אז אין כאן
הוא השורש הדבק באלהיך ,כי איכותך מתעלה ומתקדש אומה נבחרת הקרובים להקב"ה ,לזה א"ל הקב"ה
ומשתלם בזה .הנה כי אין עצמותך בחוץ לארץ שמעתה רצוני שתתחיל בדרך התורה שנקראת דרך
כעצמותך בארץ .עכ"ד האלשיך הקדוש .עי"ש באריכות. וצורתו בהליכה ממדרגה למדרגה דוקא ,וע"י יגיעה
ועמל וע"י התשוקה והרצון ממה שעוד לא השיג ועוד
בפרשת לך לך התייחד מעלת אברהם לא התקרב.
עכ"פ לדרכו של השפ"א ,יתיישב היטב למה לא הוזכר
צדקותו של אברהם בתחילת הפרשה .דכל ענין אור ולפ"ז יתפרש היטב ענינו של לך לך כפי התירגום
כשדים הי' בפרשת נח דאז אברהם הוא עדיין בבחינת בן המילולי ,דהיינו שתלך לעצמך לבחינה המיועדת לך,
נח ולכן נמצא ענין זה בפרשת נח שנקראת נח ע"ש וזה ע"י ההליכה דוקא ,ולכן הודגש כל הזמן ענין
המנוחה ההיפך מעמל והיגיעה ,דאי"ז מתפקידו של בן ההליכה ממקום למקום ,ונסיעתו לא"י הי' בבחינת
נח לעמול ולהתייגע בהליכה ממדרגה למדרגה, נסיעתו והליכתו ממדרגה למדרגה לקדושת א"י ובעיקר
והמעשה שעשה הי' בתור בן נח ,אבל כיון שראה לקדושת ביהמ"ק וירושלים שנמצאת בנגב ,ולכן הלוך
הקב"ה מעשיו בחר בו הקב"ה להעלותו לדרגה אחרת ונסוע הנגבה דייקא .ועי' זוה"ק ע"ח .דלך לך הכוונה
לגמרי שאינו כפי מעשיו כלל ,וכלפי דרגה זה שיביאנו "למנדע לך ולאתקנא גרמך" היינו שיחקור וישיג שורש
לדרגת ישראל ל"ש כלל לייחס זה למעשהו בתור בן נח, נשמתו ומדרגתו ויתקרב אל ידיעת עצמו ,עוד שם פ.
וזה מה שס"ל למהר"ל בנצח ישראל פי"א 2 ,דאברהם הי' דנגבה הכוונה שורשו בחסד שנא' חסד לאברהם "דא
בגדר בחירה בלי טעם שלא לפי מעשיו ,וכמ"ש אתה דרום דהוא חולקי' דאברהם" הרי לן דעיקר הכוונה
הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם וגו' דהקב"ה הוצרך בנסיעה לנגבה הוא מדרגתו ובחינתו.
לאומה נבחרת בלא"ה לקיום העולם ,ולזה בחר וע"ע באלשיך הקדוש בפסוק ד' שכתב דכאן בא הקב"ה
באברהם אבל לא מצד מעשיו ,דמצד מעשיו ל"ש שיהי' לבאר למה עדיף לו ללכת לא"י ,לזה אמר לך לך ,לומר
מופקע לגמרי מכלל שאר הברואים רק דעדיין הי' לו אתה דע לך כי אינך בחוץ לארץ מה שאתה בארץ ,והוא
להיות בכלל בני נח[ .ראה שפתי חיים בראשית שמבאר ענין כי ידוע דנפשות ישראל אינם כנפשות הגוים ,כי אלה
זה היטב] מהחיצונים עולם הפירוד ,ואלה מן הקדושים עולם
האחדות .והנה ידוע דאין דבר רוחני קדוש הולך ממקום
למקום ,שיעתיק ויעקר לגמרי ממקום שהיה בו ,כי אם
ששם ישאר עיקר שורשו ,וממציאותו מתפשט והולך אל
מקום החפץ .ולפ"ז נפשות בנ"י שהם חלק אלוק ממעל,
גם כשבאים לעוה"ז נשאר שורשן למעלה תחת כנפי
2אולם דעת הרמח"ל בדרך ה' ח"ב ד' דבחירת אברהם הי' בזכות מעשיו
בשעת דור הפלגה שלא השתתף אתם ואז נבחר שיהי' לו ההשגחה השכינה ,היא ארץ העליונה אשר היא לעומת ארץ
פרטית כיון דשורש חטא דור הפלגה הי' שרצו להפקיע עצמם הקדושה ,כי על כן שתיהן ארצות החיים יקראו ,ולאיש
מהשגחתו הפרטית של הקב"ה .ובפרט למשנ"ת באלשיך בפ' דור
הפלגה דכל עיקר כוונת דור הפלגה הי' לפי שידעו שעתיד לצאת שורש הצדיק דבקות נמשך אליו משורשו אל נפשו פה ועי"ז
השפעת קדושה לעולם דרך כלל ישראל וציון וירושלים ,ורצו להמליך דבוק להקב"ה ונקרא חי ,ולפ"ז איש יהודי הגר בא"י
במקום זה את הסט"א להיות השפע לחיצונים דזה לעו"ז עשה אלקים
וכשזה קם זה נופל ,ולכן מצאו דוקא בקעה שהי' מיועד למשוך כוחות אשר היא לעומת ארץ העליונה ,דבק בשורשו ,כי אויר
הסט"א היפך מקום מקדש שזה במקום גבוה ,ואברהם נתרחק מזה לכן ארץ ישראל קדוש הוא ,וימשך בו דרך ישרה איכות
זכה להבחר שיהי' הוא הצינור להשפעת הקדושה בעולם.
ה
התורה פרשת לך לך שירת
יהי' בזה תועלת להקב"ה ,ובזה הוכשר לגודל תפקידו מאיזה שעה יצא אברהם מכלל בני נח
הנאמר לו בפ' לך לך ,וממילא אם נדון על איזה מעשה
והנה ידוע החקירה אי האבות יצאו מכלל בני נח גם
פרטי לפני שנכנס בברית אי יכול להקל כישראל ,בוודאי
להקל ,או שרק החמירו לקיים כה"ת כולה עד שלא
אינו יכול ,דעדיין לא חלה עליו בפועל קדושת ישראל,
ניתנה אבל עדיין היו צריכים להחמיר החומרות של בני
אבל כל מה שקשור לעיקר הליכתו והגעתו ממדרגה
נח .עי' בפרשת דרכים שהאריך בזה ,ומתחילה מצא בזה
למדרגה לקראת תפקידו ,בזה דינו כישראל.
מחלוקת מהר"ש יפה ורא"ם ,אח"כ מצא מחלוקת רמב"ן
הקושי שבנסיון "לך לך" וחכמי צרפת בפרשת אמור שוב מצא שנחלקו בזה
תנאים בסנהדרין נא :עי"ש באריכות.
וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וגו' [י"ב ד']
סתירות בספר פרשת דרכים
הנה הדגשת הקרא בזה מורה דהי' בזה גדלות ,ובאמת
מפורש בפרקי דר"א פכ"ו ובאבות דר"נ פל"ג והנה יש סתירות בדבריו לפי הצד דיצאו מבני נח אפי'
ובראשונים ,דציווי לך לך הי' אחד מעשרה נסיונות[ ,אף להקל מאיזה זמן בדיוק זה הי' ,דמתחילה כשהביא
שלענין שאר נסיונות לא ברור כ"כ כגון אור כשדים ועוד עי' כ"ז החקירה כתב ד"מאחר דנימול אברהם וקיים כל
במפרשים על משנה פ"ה דאבות] ורבים הקשו איזה נסיון הי' המצוות" וכו' מבואר דזה רק מזמן המילה וכן מבואר
זה אם זה לטובתו ,הרי כל אחד שלא הי' לו בנים והי' בדברי מהר"ש יפה ד"אחר שנימול אברהם נבדל הוא
מבטיחים לו שאם יגלה לאיזה מקום יהי' לו בנים הי' וזרעו מדין שאר בני נח" וכן הרמב"ן בסוף פרשת אמור
הולך. דס"ל דיצאו מכלל בני נח וחולק על חכמי צרפת לשונו
" כי מעת שבא אברהם בברית היו ישראל ובגוים לא
ובטור עה"ת שכתב דסו"ס יש בזה טילטול וטורח, יתחשב" 3 .מאידך בסוף כשבא להסביר הפסוקים
והגרי"ז [ברשימות תלמידים מרן הגרי"ז] תי' על קושיא זו בישעי' "אל בית יעקב אשר פדה את אברהם" ,כתב
דמוכח שהגלות לצאת מן הבית והמקום והארץ זה דבר דהמבחן לדעת אי אברהם יצא מכלל בני נח להקל הוא
קשה מאד אפי' כשיש הבטחות-[ ,ווייסט אויס אז אוועק גיין
האם הי' מותר לו למסור נפשו באור כשדים דב"נ אינו
פון די היים איז א שווערע זאך] וכן אמר גם עה"פ בירמי' [ב
מצווה על קידוש ה' עי"ש באריכות ,הרי דנקט דאברהם
ב] "כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי יצא מכלל בן נח גם בשעה שהפיל עצמו לאש ,וכן
במדבר" וגו' וק' מה הגדלות ,הלא במצרים עבדו עבודת מבואר בדבריו ממה שהוכיח כשי' הרמב"ן מב"ב ק.
פרך והיו הורגים בילדיהם ובוודאי שילכו אפי' במדבר, דהליכה לארכה ולרחבה נחשבת חזקה דילפינן
אמנם מוכח מזה שכיון שסו"ס ביתם היו במצרים ושם מאברהם ,והרי גוי אינו קונה בחזקה .והרי זה הי' בפ' לך
גרו שנים רבות קשה עליהם היציאה אפי' כשהחיים לך שהוא לפני הברית מילה .ורעק"א באמת הק' על
קשים שם דלעולם לעקור מביתו ומקומו הוא דבר הפרשת דרכים לענין חזקה דהרי אז עדיין הי' לפני
קשה4 .
המילה .וצ"ע .וע" ע בסוף הפרשה מה שהבאנו מהגרי"ז
ולדברי אור החיים הק' כאן יבואר היטב ,דהעיר דכל דגם עליו תק' קושיא זו.
פסוק זה מיותר ,דהרי כבר כ' לקמן סדר ההליכה ,ולזה ההליכה לקראת יעודו
פי' שלא נתעכב אפי' רגע אחד ,רק הלך תיכף ,ו"כאשר"
הכוונה תיכף ומיד [וזה כלשון ויהי כאשר ראה לבן] ולפ"ז ולפי דברינו הנ"ל ע"פ השפ"א נראה ,דבאמת עיקר שם
א"ש ענין הנסיון דלא התבונן בעצמו לשקול האם כדאי ישראל חלה רק כשנכנס לברית וכלשון הרמב"ן
לו או לא ,או שיעשה טצדקי שכן יוכל להשאר קצת זמן, והמפרשים ,אבל כל עיקר ענינו בפרשת לך לך הי'
אלא מיד בלי הירהור בציווי ה' הלך לדרכו וכלשון רש"י ההליכה לקראת יעודו לקבל שם ישראל ,וממילא
כשנאמר לו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה ,כיון
דלענין הליכה איירינן בוודאי יהי' דינו כישראל כיון
שאי"ז דבר צדדי שקרה אז ,רק דזה מעיקר הגעתו לקבל
4דברים אלו אמר הגרי"ז כשברחו במלחמת העולם והגיעו לוילנא
והשבת הראשונה הי' פ' לך לך ,והגרא"י הלוי שליט"א הוסיף דאילו הי' שם ישראל ,וכן מה שעשה באור כשדים זה גופא
מוליך ארצו ומולדתו עמו לא הי' זה נסיון דכשיש עמו משפחתו הכשירו לקבלת הציווי דלך לך ,כיון דבזה שמסר עצמו
וקרוביו ה"ז כאילו לא יצא מארצו וכמבואר בבכורות ח :דחכמי אתונא
לא היו יכולים להשיב על מה שנשאלו עד שזרקו עליהם מעפר אתונא. למות אף שלא נצטווה בזה הראה עוצם תשוקתו
ובס' משנת רבינו מאיר הלוי הביא הווארט הנ"ל על הזמן במלחמה להקב"ה ,שגם לא איכפ"ל באיסור לחבול בעצמו אם
שנחלקה פולין לשתים חצי' לרוסיא וחצי' לגרמנים ,ורוסיא נתנה את
וילנא לליטא ולכן הלכו שם הרבה בני ישיבות ,גם הגרי"ז ובניו היו שם,
וא' שאל להגרי"ז למה אין כולם באים לכאן הרי בכ"מ בפולין בין בצד 3גם באמת ליעקב להגר"י קמינצקי זצ"ל עמד בזה ומתחלה נדחק
הגרמנים בין בצד הרוסים הסכנה עצומה ,וע"ז ענה בקו' על זכרתי לך דרמב"ן לא התכוון לברית מילה ,אלא לברית בין הבתרים שהוא לפני
חסד נעוריך ותי' הנ"ל. פ' לך לך לכמה ראשונים ,אבל בסוף מודה שזה דוחק עי"ש באריכות.
ו
התורה פרשת לך לך שירת
צ"ע טובא מה איכפ"ל בגילו של אברהם ביציאתו מחרן, בריש פ' וארא על האבות "שלא הרהרו אחר מדותי"
ומשמע דזה דבר יסודי מאד ששייך לעצם יציאתו מחרן שלא הי' שום ענין הירהור ,אלא מיד עשה כאשר צווה.
ולקיום דבר ה' ללכת לא"י[ .עי' לקמן בשם ראשונים]
[ובדרך צחות י"ל דיש לנו להתחבר בהרגש לסיפורו של אברהם עוד כ' אור החיים הק' דבאמת הרי אפי' קל שבקלים הי'
אבינו ויש לנו לצייר בדמיון שלנו איך שאברהם אבינו עוזב את הולך ע"י הבטחות אלו ,לזה הודיע הכתוב צדקתו של
ארץ מולדתו וא"כ יש לדעת אם נצייר איש צעיר או איש זקן] אברהם כי מה שהלך לא הי' מצד ההבטחות האמורות
רק מצד דבר ה' ,ובזה יישב מה שנקט הפסוק לשון
ורש"ר הירש דימה מש"כ כאן גילו של אברהם למש"כ כאשר "דבר" והרי כתוב הלשון ויאמר ה' אל אברם
אצל משה ואהרן דהיו בן שמונים בעמדם לפני פרעה לשון אמירה ,אלא דאמירה הוא לשון רכה ,כיון שהי'
להורות שכבר חיו חיים שלמים ,בשעה שנבחרו בידי ה'. לטובתו שיהי' לגוי גדול ,אבל אצל אברהם התקבל
ואלשיך כתב דזה המשך למש"כ וילך אתו לוט ,שבא הציווי כדיבור בלשון קשה בלי שום תועלת[ .וכ"כ
ליישב איך עזב לוט את ראש בית אב הוא תרח שבאו באלשיך ,מלבי"ם ,שפ"א תרל"ו ,וחת"ס ,אוהב ישראל ופנים יפות]
כלם סמוכים אצלו והלך אחר אברם ,על כן אמר ואברם עפי"ז מיושב ג"כ בזה ענין נסיון לך לך ,לראות אם
בן חמש שנים ושבעים שנה כו' לומר כי להיות אברם גם יעשה עבור ההבטחות.
הוא גדול בן חמש ושבעים שנה ,ראה להיות סמוך
ונטפל עמו ,והחת"ס בתורת משה כ' בשם רבו ההפלאה ומפי מו"ר הג"ר אברהם יצחק ברזל זצ"ל שמעתי שעיקר
[לא מצאתי בפנים יפות] להיפך דכיון דהי' בן ע"ה סבר לוט הנסיון היה לפי שמעתה קיבל אחריות עצומה לבנות
שלא יהי' לאברהם יורש והוא יירשנו ולכן הלך עמו. כלל ישראל ,וכל דבריו ומעשיו הם סימן לבנים ,וכמ"ש
הרמב"ן לקמן פסוק י' ,והרי כשאמר "במה אדע" גרם
מה שאברהם הניח את אביו הזקן גלות לבניו ,וכשאמר "יקח נא מעט מים" ע"י שליח גרם
והי' אפש"ל ע"פ דברי רש"י סו"פ נח במש"כ שם וימת שגם לבניו יותן המים ע"י שליח ,הרי דכל פעולה קטנה
תרח בחרן בגיל מאתים וחמש שנים ,ופירש"י דזה הי' שעשה ,ודיבור קטן שדיבר ,בנה בזה יסודות לדורות,
לאחר שיצא אברם מחרן ובא לארץ כנען והיה שם יותר ויש בזה קושי עצום.
מששים שנה ,והכריח זה מן הפסוק שלנו שהרי כתוב 5
ובשם ידידי הבלתי נשכח הג"ר אהרן חיים פלס זצ"ל
כאן ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן,
שמעתי שאמר בפ' לך לך מתוך הרגשת הלב בשכבו על
ותרח הרי היה בן שבעים שנה כשנולד אברם ,וא"כ הי' ערש דוי שממנו לא קם ,דעיקר הקושי הי' שמעתה הי'
תרח קמ"ה כשיצא אברם מחרן ,עדיין נשארו משנותיו
לו למסור עצמו לגמרי להנהגת ה' שיעשה אתו מה
הרבה .וא"כ למה הקדים הכתוב מיתתו של תרח
שהוא רוצה ,ומעתה אין לו דעה עצמית כלל איפה ללכת
ליציאתו של אברם ,שלא יהא הדבר מפורסם לכל
ומה לעשות.
ויאמרו לא קיים אברם את כבוד אביו שהניחו זקן והלך
לו ,לפיכ ך קראו הכתוב מת ,שהרשעים אף בחייהם ולהנ"ל ע"פ השפ"א י"ל באופ"א ,דהנה אברהם הי'
קרוים מתים וכו' .נמצא דלולא פסוק זה היינו חושבים באמצע להפיץ יחוד ה' בסביבתו בדרגת בני נח שהוא
שעזב את חרן רק אחרי מיתת אביו. בדרגת מנוחה בלי יגיעה ,וכבר ראה פירות מהשפעתו,
ובפרט אחרי שניצל מאור כשדים ,בוודאי הי' לו
אלא דעדיין צ"ע דלמה חשוב לנו לדעת שאברהם לא
השפעה עצומה בזה בפרט בקרב בני משפחתו ועל אביו,
כיבד את אביו והניחו זקן ,והי' אפש"ל דבא לרמז מש"כ
ופתאום צריך לעזוב את הכל וגם משפחתו ולהתחיל
במדרש שהקב"ה פטרו ממצות כיבוד אב ,והטעם
לעסוק בעבודה אחרת לגמרי לבנות את עצמו במקום זר
כמש"כ בגור ארי' סו"פ נח בטעם משום שכבר לא
ובמהלך יגיעה והליכה ממדרגה למדרגה[ ,וכמו שאמרו
התייחס לאביו דהוא הי' התחלה חדשה ,ויש להוסיף
המפרשים לענין נסיון העקדה שזה הי' היפך מה שהפיץ] .ולכן
דנכלל במה שפטר אותו מכיבוד אב הוא שלא יעלה
הי' זה נסיון.
במחשבתו הדאגה על מצבו של אביו דיש לו לחשוב
כאילו אביו כבר מת ,וא"כ מנין השנים הוא חלק מצורת משמעות גיל שבעים וחמש של אברהם
העמדת דמות אברהם אבינו כאן שיש כאן התחלה
חדשה ,וי"ל דזה נכלל בדברי הראשונים שכתבו בטעם בצאתו מחרן
שנמנה כאן שנותיו של אברהם [בכור שור ספר הג"ן פענח וילך אברם וגו' ואברם בן חמש שנים ושבעים
רזא בשם הרוקח] דקמ"ל שלא חש לאהבת אביו אלא רץ שנה בצאתו מחרן[ :שם]
אחר מצוותיו של הקב"ה ,דחלק מציווי ה' דלך לך מבית
אביך הי' שלא יהי' איכפ"ל אהבת אביו. [ 5מפי בן אחותו הר"ר אהרן שלמה קאפלין שליט"א] .למדתי אתו
בחברותא בפונוביז.
ז
התורה פרשת לך לך שירת
מוקדם ומאוחר בתורה דבאמת כבר יצא אברהם לא"י רק מי שלומד בהתבוננות יבין הסדר הנכון
חמש שנים קודם ואז הי' ברית בין הבתרים רק שאח"כ
ונמצא דכל עיקר לימוד זה בא רק ע"י התבוננות
חזר לחרן והי' שם חמש שנים ושוב יצא ממנו כשהי' בן
בחשבון השנים ,ולאדם מן השוק שלומד פסוקי חומש
שבעים וחמש ,וכ"כ חזקוני ודעת זקנים כאן ,ובתוס' ע"ז
בלי התבוננות יראה לו שאברהם הלך רק אחרי שמת
ט .ד"ה וגמירי ,והוסיף אברבנאל די"ל דבפסוק זה גופא
אביו וטוב לו שלא ידע האמת דאיש כזה יהי' לו קושיות
כתוב שתי יציאות וילך אברם כאשר דבר אליו ה' היא
על אברהם ,אבל מי שלומד היטב בהתבוננות וממילא
היציאה הראשונה ואברם בן חמש ושבעים שנה בצאתו
יעשה חשבון ויראה שאברהם עזב את אביו הוא גם
מחרן היא היציאה השני' וכ"כ הר"ן .ורבינו מיוחס חידש
יודע שכל מה שעשו האבות הקדושים הי' לזה חשבון,
לפ"ז דבפעם ראשונה יצא מאור כשדים ולכן הזכיר
וממילא יעלה בידו מש"א חז"ל שהקב"ה פטרו מכיבוד
הקב"ה בברית בית הבתרים רק מה שהוציא אותו מאור
אב ,ובמצב כזה הי' זה הדבר הנכון לעשות ,אף שלאדם
כשדים ובפעם שני' יצא מחרן ולכ"כ כאן שהי' ע"ה
מן השוק לא נראה כ"כ יפה .ואיש כזה גם יוכל להבין
"בצאתו מחרן" דוקא .ולפ"ז נבואת המחזה שהוא
דמש"כ וימת תרח בחרן אין הכוונה למיתה ממש רק מה
המשך ליציאה השני' הי' אחר ברית בין הבתרים שכ'
דרשעים בחייהם קרוים מתים ועוד נכלל בזה שמבחינת
אח"ז.
הוויה החדשה של אברהם בפ' לך לך הו"ל כאילו מת
6
אבל התוס' בשני מקומות [ברכות ז :ד"ה לא שבת י :ד"ה אביו.
ושל] כתבו עוד חשבון למה הפרשיות אינם כסדר השיטות דברית בין הבתרים הי' בהיותו בן
דבמלחמת המלכים והמחזה שכ' אח"כ הי' אברהם בן
ע"ג עי"ש בחשבון שעשו ,אולם עי"ש בהגהות רא"מ שבעים
הורביץ בשבת ,שהק' שהרי פסוק שלנו מוכיח שהי' בן ובאמת ע"י שכתוב כאן חשבון שנות אברהם יש ממילא
ע"ה וכן ההמשך שכולל התיישבות לוט בסדום ואח"כ קושיא גדולה שעמדו ע"ז הראשונים דהרי מבואר בסדר
מלחמת המלכים .אולם בדעת זקנים לעיל י"ב ד' מבואר עולם פרק א' דבברית בין הבתרים הי' אברהם בן שבעים
שכל ענין ירידת אברהם למצרים וההמשך הי' כשהי' בן שנה וההכרח לזה הוא ממש"כ בפ' בא [שמות י"ב מ]
שבעים ,ואח"כ חזר לחרן ויצא כשהי' בן ע"ה וא"כ רק " ּומוֹשַׁ ב בְּ נֵי יִשְּ רָ אֵ ל אֲשֶׁ ר יָשְּ בּו בְּ ִמצְּ רָ יִם שְּ ֹלשִ ים שָ נָה
פסוק זה דאברם בן ע"ה שנה הוא שלא כסדר ,והגר"א ַארבַׁ ע מֵ אוֹת שָ נָה" :וזה לא יתכן אא"כ נחשוב זה וְּ ְּ
בסדר עולם פי' שהכל הי' כסדרן וברית בין הבתרים הי' מברית בין הבתרים וכמבואר ברש"י שם כל החשבון,
כשהי' בן ע"ה ומס' 430מתחיל מעת יציאת אברם מאור [ולכן הוסיפו לתלמי המלך המילים "ובשאר ארצות" -מגילה ט].
כשדים ובספורנו פ' בא כ' דמ"ש ומושב בנ"י במצרים וא"כ הי' אז אברהם כבן שבעים שנה 7 ,וצ"ל לפ"ז דאין
430שנה ,הכוונה תשלום ת"ל שנה מיום שהוציא את
אברהם אבינו מאור כשדים להכניסו בברית בין הבתרים, 6עד"ז מצינו בהוריות יא :דמלכי ישראל לא היו נמשחין בשמן
המשחה ,אא"כ מפני המחלוקת כיהוא בן נמשי שנמשח ע"י אלישע
וא"כ זה גם כוונת סדר עולם ,ועד"ז כ' בהעמק דבר שם מפני מח' יהורם בן אחאב ,ופריך וכי מפני המח' נמעול בשמן המשחה,
שמאז שיצא אברהם אבינו מאור כשדים היה זה הערה ומשני באפרסמיא דכיא דל"ה משמן המשחה ,והק' הבן יהוידע דא"כ
אי ך זה ישכך המח' ותי' שהמון העם היו סבורים שנמשך בשמן
מאת ה' שמצא לבבו נאמן להוציא ממנו אומה הנבחרת המשחה ,ועיקר המחלוקת הי' רק מהמון העם שהיו נמשכים אחר יהורם
שיהיו נקראים בני ישראל ,ועלה אז במחשבה שקודם בן אחאב .ונמצא דרק המון העם שעושים מח' הם נתפתו מחיצוניות
שיהיו נבחרים במתן תורה יבואו בגלות במצרים ,ובכן טקס המשיחה אבל הת"ח שיודעים הל' מעילה הם מבינים דלא יתכן
דנמשח בשמן המשחה ,אבל הם גם מבינים שאם הנביא צוה שהוא יהי'
כבר נקרא מאז מושב בני ישראל8 .
המלך אין מה להרהר אחריו.
7ובפנים יפות פ' בא שם תי' דלעולם הי' אברהם בן ע"ה ואעפ"כ יהי'
הטעם שנכתב הכל שלא כסדר מאז עד יצ"מ 430שנה של גלות ,דכיון שלא היה לידת הדורות בזמן
אחד ,שהרי אמרו [ר"ה יא א] בתשרי נולדו אבות ויצחק נולד בפסח ,וכן
אבל עכ"פ לד' הראשונים לפי הפשטות בסדר עולם בדורות שלאחרי הם וכשנחשב גזירות האבות עד שמתו ,ואז נחשב
הגירות לבניהם בכל דור ודור עד שיצאו ממצרים ,א"כ י"ל דלא נחשוב
ובפרט בצירוף שי' התוס' בברכות ושבת ,נמצא דכל לכל אחד כי אם שנים שלימות של הגירות ,אבל אותו מקצת השנה
שהיה להן עד שנשלם השנה שמת בו האב לא נחשב וכן בכל דור ודור
ובזה נבלעו חמש שנים ,כיצד הרי יצחק בן ס' כשנולד יעקב ומת לק"פ
8ורמב"ן פ' בא לא ניח"ל כ"כ במהלך חז"ל ד 430שנה מתחיל מברית שנה ,הרי נשאר ליעקב שנעשה בן קמ"ז שנה כ"ז שנחשב הגלות
בין הבתרים ואז נצטרך לדחוק בסדר הפרשה כאן ולכ"כ בענין אחר לשנותיו ,וכשמת בתשרי כדאיתא בר"ה [שם] לא נחשב החצי שנה
עי"ש ומהר"ל בגו"א שם אחרי שהביא מהלך חז"ל כתב "הארכתי בענין מפסח עד תשרי ,וכן בלידת לוי את קהת ובלידת קהת את עמרם,
זה בעבור המתחכמים על דברי חכמים ז"ל ,ונדחקו בדוחקים גדולים, ובלידת עמרם את משה ,וכן בלידת יצחק שהיתה בפסח ובברית בין
והוקשה עליהם לומר כי גזירת בין הבתרים היתה ה' שנים קודם יציאתו הבתרים שנחסר ג"כ ,וכיון שלא היתה שנה שלימה לא היתה בכלל כי
מחרן ,ודברי רז"ל הם הנכונים ואליהם ראוי לשמוע ,וכאשר תדקדק בהם גר יהיה זרעך ,דהיינו כל דור ודור ,אבל כשנחשוב כל הגלות ביחד י"ל
תמצאם מיוסדים על אדני האמת ,ואין להאריך בזה עוד" עוד האריך שם שניתוסף חמש שנים ,ומוכרח לומר כן במה שאמרו שביום שמת אברהם
בדברי הרמב"ן וכתב בסו"ד "אבל כלל וכלל אין לסור מדברי חז"ל ,כי היה יעקב בן י"ג שנים וכשתחשוב קע"ה של אברהם וששים של יצחק,
ההוגה בהם טועם טעם בשר ,והם נכונים ואין בהם ספק למדקדק ולמבין נמצא שהיה בן ט"ו שנה אלא שנבלעו בברית בין הבתרים ובלידת יצחק
דברי חכמים": ובלידת יעקב שני שנים.
ח
התורה פרשת לך לך שירת
לזכות אברהם ,י"ל הטעם מפני שהיתה בדוגמתו ,כי כמו הפרשה שלא כסדר ,דמקודם הי' ברית בין הבתרים
שיצא אברהם מבית אביו אף אסתר נלקחה מבית אביה. בהיותו בן שבעים ,אח"כ הי' מלחמת המלכים בהיותו
ונרמז פה ענין אסתר כלפי מה שדרשו בסמוך ונברכו בך בן ע"ג ורק בסוף יצא מחרן לגמרי בהיותו בן ע"ה וא"כ
כל משפחות האדמה ,על מרדכי שגילה לאחשורוש ע"י צ"ב למה באמת לא נכתב כפי הסדר ,והנראה בעז"ה
אסתר ,לפיכך נרמז פה ענין אסתר .עכ"ד הנזר הקדש. דכשאנו פותחים בפ' לך לך יש לנו לראות לפנינו דמותו
העקרית של אברהם אבינו שהוא מה שעוזב את הכל כדי
וצע"ט הרי לכ' מנין השנים של אברהם הי' במקרה [ולד'
ללכת אחרי ציווי ה' בלי שום חשבונות ,דמה שיצא
יפה תאר העיקר הוא הזקנה] ומה איכפ"ל שאסתר המלכה בהיותו בן ע' ובן ע"ג לא הי' עדיין עזיבה מוחלטת ,וכן
יהי' באותה גיל .ומהר"ל באור חדש [אסתר ב ז] הוסיף גם ענין ברית בין הבתרים זה כבר הבטחה שניתן
להקשות הרי לא נמצא בכתוב רק נערה ובכל מקום לאברהם אבינו על עתידו ,וכן מלחמת המלכים הם ניסים
נערה ולא בוגרת ואיך אפשר לומר כי היתה בת ע"ה, שנעשו לאברהם אבינו ,אבל העיקר מה שנוגע לנו הוא
ועוד הק' שהרי אף על שרה לא אמרו רק כי בת ז' כבת דמותו של אברהם המבטל דעתו להקב"ה ועוזב מולדתו
עשרים ליופי ואיך תהיה זו בת ע"ה ויהיה נאמר עליה ובית אביו ולכן פתחה התורה בענין זה ,ועוד דזהו גם
שהיא טובת מראה. הטעם שבעבורו נבחר אברהם אבינו.
לכן פי' המהר"ל כי הדבר שאמרו כאן שהיא בת ע"ה גיל ע"ה של אברהם מסייע להגאל מן הגליות
הוא על דרך זה ,כי אסתר אינה כמו שאר נשים שעל
אסתר היה רוח הקודש ובודאי מזה תדע כי חכמה היתה ובאמת מצינו בדברי חז"ל ורבותינו דהי' משמעות
ג"כ בדברים האלקיים ולכך אמרו כי בת ע"ה היתה וזה מיוחדת בזה שהי' אברהם בן ע"ה ביציאתו מחרן .דעי'
כי מי שיש בו חכמת האלקים בפרט נקרא זקן כמ"ש אין פענח רזא שרמז שנותיו של אברהם כאן במש"כ וְּ ַׁכנָה
זקן אלא שקנה חכמה ואפי' יניק וחכים ג"כ נקרא זקן אֲשֶׁ ר נ ְָּטעָה יְּמִ ינֶָׁך וְּ עַׁ ל בֵ ן אִ מַׁ צְּ תָ ה לְָך[ :תהלים פ טז] כנ"ה
ולכך אמר כי אסתר היתה בת ע"ה שנה כי היתה חכמה בגימט' ע"ה כי המזמור ההוא ידבר על שהוא ית' גאלם
עד שהיה לה חכמה שיש לאדם שהוא בן ע"ה שנים כי ע' וישיבם מתוך הגליות בזכותו של אברהם כפירש"י שם
הם ימי חיי האדם וחכמים כל זמן שמזקינים דעתן על עוררה את גבורותיך ולכה לישועתה לנו ע"ש ,זה
נוספת עליהן ולפיכך כאשר הוא בן ע"ה שנה ראוי לו רמז וכנה אשר נטעה ימינך שנשבעת בימינך לאברהם,
החכמה יותר ,וכבר בארנו הטעם כי האדם הוא בעל או שהוא אשר צוית לישב לימינך כענין הכתוב שב
גשם עד שהוא זקן בימים ואז הכחות הגשמיים לימיני עד אשר אשית אויבך וגו' דקאי אאברהם
מסתלקים ממנו כאשר הוא נראה לעינים ,וכאשר כחות כפירש"י שם ,וזהו בעצמו מה שאמר כאן ועל בן אמצת
הגשמיים מסתלקים אז השכל הנבדל גובר יותר ,ולפיכך לך ,לכן ליותר ביאור הרמז הזה להודיע כי על אברהם
כל זמן שיש כאן זקנה גובר כח השכלי יותר ,ומ"מ יעורר איך שמוכרח הוא ית' כביכול לגאלם בזכותו
כאשר הוא זקן לגמרי והוא חלש אין לאדם השכל כ"כ מגלותם אמר וכנ"ה במספר שנים שהי' אברם בהגלותו
שהחולשה של הגוף מכלכל את שכלו עד שאין לו כי גם הוא הלך לגולה כענין בת גולים ברתהון דגלוותי,
השכל בשלימות ,וס"ל להך מאן דאמר כי בת ע"ה שנה ולכן באה כ"ף של וכנה רבתי לרמז לאברהם שהי' אחר
היתה כי עד ע"ד שנים שהוא עדיין מעוט השנים של כ' דורות.
עשרה שלא בא לכלל גבורות לא יצא מכלל גדר שיבה מה שאסתר המלכה היתה בת ע"ה כמו אברהם
ואין לו תשות של שמונים ושכלו עדיין בתוקף שלו כמו
שהיה קודם ולכך היותר חכם הוא בן ע"ד שנה אבל בן עוד מצינו במדרש כאן [לט יג] במש"כ ואברם בן שבעים
ע"ה שכבר עבר חציין מן עשר כי מחצה על מחצה הוא וחמש שנים ,הה"ד [אסתר ב] ויהי אומן את הדסה היא
כמו רוב ויש לו חולשת הגוף לגמרי ודבר זה מבלבל אסתר ,רב אמר בת מ' היתה ושמואל אמר בת שמונים
שכלו ולמ"ד בת ע"ה שנה היתה דעתו כי לא נקרא רוב שנה רבנן אמרי בת שבעים וחמשה ,רבי ברכיה בשם
רבנן דתמן אמר ,אמר הקב"ה לאברהם אתה יצאת מבית
רק כאשר עבר רוב השנים של עשרה דהיינו שש שנים
אביך בן שבעים וחמשה שנים חייך אף גואל שאני מעמיד
אבל בן ע"ה שהוא מחצה עשרה עדיין לא יצא מעניין
הראשון של ע' שנה ויש לאדם עוד החכמה ...עי"ש ממך יהיה בן שבעים וחמשה שנים כמנין הדסה .וכתב
היפה תואר דהכרח שלו דהי' ק"ל קושייתינו הנ"ל דמאי
שפי' דבת ארבעים ג"כ עד"ז דעד מ' עדיין כח החומרי
גובר אבל אח"כ שכח החומרי נחלש ממילא השכל נפ"מ דהוי אברהם בן ע"ה שנים בצאתו מחרן דכתביה
מתגבר ולכן בן מ' לבינה ,ולאסתר הי' בינה כאיש בן מ' קרא ,ולזה מייתי מה שכנגד זה נגאלו ע"י אסתר בהיותה
והגם דבשאר בני אדם לא יהי' נקרא זקן עבור זה ,כי אף בת ע"ה לדעת רבנן על דרך נס ,אלמא שנחשב לו זה
שהאדם הוא חכם מ"מ מצד ילדותו האדם נוטה אל לזכות שעם היותו זקן וכבד נסע במצות ה' ,והוסיף בנזר
הקדש על המדרש שם ,דמה שזכתה דוקא אסתר בזה
ט
התורה פרשת לך לך שירת
ושבעי"ם שנה היינו שהיה אז בבחינת בט"חון וזה גרם הגוף ולא נקרא זקן ,אבל אסתר זכתה לזה שכל עניין
לו שיצא מחרן מבית אביו וממשפחתו. שלה היה במצוע ולא היתה נוטה אל הגופני יותר לכך
אמר שהיא בת ע' או בת ע"ה או בת מ'.
ובזה פי' מש"כ וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר
ושלש מאות .ואיתא בגמרא אליעזר הוא דחושבנא הכי עוד פי' כאשר עוד תבין דברי חכמה מאוד בא לומר כי
הוו שלא הי' רק הוא ואליעזר .ולכאורה קשה שהאיך אסתר היתה דביקות ברוח הקודש ואותה מדריגה ראוי
יתכן שאברהם עמד בעצמו לעשות מלחמה נגד חמשה לה מספר ע"ה שהם נחשבים אלו ע"ה כמו שבעה ומחצה
מלכים נגד דרך הטבע .אך י"ל שהוא הדבר אשר דברנו כי כל עשרה נחשב כמו אחד ולכך אמר כי בת ע"ה
מקודם שכל העבדות שלו היה בבחינת בטחון בבורא כל היתה וכן למ"ד שהיתה בת ארבעים ..ודבר זה תבין ולפי
עולמים ב"ה שבוודאי יעזור לו וע"ז מרמז בחינת פי' זה מ"ד בת ע"ד שנה היתה היינו שעברה ע"ד והיא
אליעזר כי אלהי אבי בעזרי וזהו וירק את חניכיו וכו' בת ע"ה ולא פליגי רק כי מ"ד בת ע"ד מפני כי מניין
שמנה עשר ושלש מאות שתיבת אב"רם עם תיבת הדסה הוא ע"ד הוצרך לומר שכבר עברו ע"ד והיה בת
בט"חון גימטריא שי"ח .וזהו וירק את חניכיו ילידי ביתו ע"ה והבן זה מאוד ואין להאריך בדברים כמו אלו שהם
שמנה עשר ושלש מאות היינו שלקח לשמו אב"רם דברי חכמה והם דברים עמוקים כי חולקים הם במדריגת
בט"חון לסייע אותו ונעשה מזה שמנה עשר ושלש אסתר .עכ"ד מהר"ל.
מאות .וזה ג"כ כוונת הגמרא אליעזר הוא דחושבני' הכי
הוו היינו אליעזר מרמז לבחינת בטחון כנ"ל היינו שלקח ולדבריו י"ל דזהו הכוונה אצל אברהם אבינו ג"כ דאף
לשמו בחינת בטחון וזה היה עוזר לו בכל הענינים יהי דגם במציאות הי' בן ע"ה ,אבל הי' בזה משמעות
רצון שנזכה לזה .עכ"ד הבת עין. עמוקה דאכן הי' במדרגת ע"ה ,דזה שלימות המיצוע בין
כוחות הגוף והשכל ,וגם הי' דבוק ברוח הקודש באותה
בנוס"א בענין הבטחון כתוב בליקוטי מהרי"ל [להג"ר מדרגה של מס' ע"ה שזה כמו שבעה ומחצה ,וכיון
יהודה ליב אב"ד זאקילקוב ,תלמיד מובהק של הר"ר אלימלך שהשתמש בכל כוחותיו אלו עבור הקב"ה לכן מדה
מליזענסק ].דרוש לחנוכה ליישב קושית הראשונים דהרי כנגד מדה גאל הקב"ה את ישראל ע"י אסתר המלכה ע"י
אברהם הי' בן שבעים בברית בין הבתרים ,דבאמת הי' שהגיעה ג"כ לאותה מדרגה של ע"ה ,שכנראה שהי' זה
בן שבעים ,ומש"כ בן ע"ה מרמז לבחינה ע"ד עם צורך בשביל נס פורים .וא"ש דזה נרמז בקרא דוכנה את
הכולל ,דהנה בעיקר מה שלא ייעד לו הקב"ה מקום נטעה ימינך דגאולת ישראל יהי' ע"י סגולת מספר זה
הליכתו וכן מה שצווה לו לרדת למצרים משא"כ יצחק שהשתמש בזה אברהם אבינו בהלכו לגלות בהתבטלות
שצוה לו להשאר בארץ ,הטעם ע"פ מש"כ במדרש לציווי ה' וכנגד זה יגאל אותנו ה' מן הגלות9 .
עה"פ וימת תרח בחרן ,נו"ן הפוכה ,דעד אברהם היה
חרון אף בעולם ,ומשבא אברהם נסתלק החרון אף, עיקר הליכתו של אברהם הי' עם מדת הבטחון
דאברהם היה בחינת חסד ,מורה על התפשטות ,והגבורה עי"ל בזה ע"פ מש"כ בספר הקדוש בית עין דהנה
הוא להיפך ,בחינת צימצום[ .למשל מי שיש לו שמחה, כשאמר לו הקב"ה לך לך וגו' באמת היה קשה לו דבר
מתפשט את עצמו ,ולהיפך מי שיש לו איזה פחד וצער ח"ו, זה לילך מבית אביו וממשפחתו ומאנשי שלומו ומארץ
מצמצם ומחבא את עצמו] וזהו אשר צוה הקב"ה לאברהם מולדתו אשר הורגל בה כל ימיו ,ובפרט שלא אמר לו
לילך ממקום למקום אף למצרים ,כדי שיתפשטו בתחילה לאיזה ארץ ילך רק שיראהו אח"כ וזה ג"כ קשה
החסדים בעולם .וליצחק אמר גור בארץ הזאת ,דיצחק מאוד לאדם לילך ואינו יודע לאיזה מדינה ילך .אך עיקר
היה בחינת גבורה ,בחינת צמצום. הבחי' בזה לקיים רצון הבורא ב"ה אפילו בדבר שקשה
והנה צדיקים מהפכין מדת הדין למדת הרחמים ,ואז לו והוא נמשך מבחינת אמונת ד' ובטחון בו ית' היינו
נעשה מן אלקים אכ"ד ט"ם ,אותיות הקודמים ,דקודם מחמת האמונה והבטחון שהיה לאברהם אבינו ע"ה
א' לית אות כלל דהוא המקור ,וקודם מ"ם סתומה מ"ם בבורא כל עולמים ית"ש שבודאי כל מה דעביד לטב
פתוחה והוא חד ,על כן הוא אכ"ד ט"ם ,בגימטריא ע"ד. עביד היה זה הדבר מביאו לקיים רצון הבורא ב"ה אפילו
בדבר הקשה כזו.
וזהו שאמר הכתוב (ישעיה כו ,ד) בטחו בה' עדי עד,
פירוש שיהיה מן אלהים ע"ד .והנה חרן בגימטריא ג' וזהו ואברהם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן
פעמים אלקים ,וההיפוך ג' פעמים ע"ד .וזהו ותבואי היינו כשיצא מחרן יצא עם בחינת בטחון בה' שבט"חון
בעדי עדיים (יחזקאל טז ,ז) ,ג' פעמים ,עדי אחת ,עדיים גימטריא ח"מש ושב"עים וזהו ואברהם בן חמש
ב' ,הרי ג' .ובזה יתיישב קושית הקדמונים דאברהם היה
רק בן שבעים שנה ,דעד אברהם היה חרון אף בעולם,
ואברהם הפך מדת הדין למדת הרחמים ,אלקים לאותיות 9ועי' אגרא דכלה שפי' בביאור מס' ע"ה דאף שאברהם הי' בשלימות
המושכלות כבן שבעים מ"מ החזיק עצמו כבן חמש למקרא ,עי"ש.
י
התורה פרשת לך לך שירת
בפני רבים הי' הוא העיקר ושרה היתה צנועה בביתה אכ"ד ט"ם ,היינו ע"ד .וזהו ואברהם בן חמש שנים
וכמ"ש לקמן [י"ח ט'] "ויאמרו לו איה שרה אשתך ויאמר ושבעים שנה ,דעד עם הכולל גימטריא הכי הוי .וזהו אל
הנה באהל" וברש"י שם "שרצו לחבבה על בעלה הארץ אשר אראך ,בגימטריא ג"פ עד ,ההיפוך של חרן
להודיע שצנועה היתה" ,אבל בביתו פנימה כיבד את ג' פעמים אלקים:
אשתו והקדים לסדר אהל שלה לפני אהלו.
ובזה יתיישב מפני מה היה הנס של חנוכה בכ"ה
חטאו של אברהם בענין בטחון בכסליו .דהנה ידוע (עי' בת עין פר' וישב עה"פ ויהי כמשלש
ויהי כבא אברם מצרימה וגו' ויהי כאשר הקריב חדשים ,בשם כתבי האר"י) דחנוכה הוא הגמר החתימה של
לבוא מצרימה וגו' שם [י-י"א]
יום הכיפורים ,ומיום הכיפורים עד חנוכה ע"ד ימים,
ובחנוכה גמר המתקה .עי"ש עוד.
כתב הרמב"ן חידוש גדול וז"ל "ודע דאברהם אבינו
חָ טָ א חֵ טְּ א גדול בשגגה ,שהביא אשתו הצדקת במכשול עכ"פ מבואר מכ"ז דמספר ע"ה בא לרמז לעבודת
גדול מפני פחדו פן יהרגוהו ,והו"ל לבטוח בה' שיציל אברהם אבינו במדת הבטחון .ולפ"ז א"ש דפסוק זה בא
להעמיד לנו עיקר דמותו של אברהם אבינו שכל עיקר
אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו כי יש באלקים כח
התחלת ה ליכתו הי' עם מדת הבטחון בהקב"ה ,וזה גופא
לעזור ולהציל ,גם יציאתו מן הארץ שנצטווה עלי'
הוא מה שעזר לו שיוכל להתנתק לגמרי מבית אביו
בתחלה מפני הרעב עון אשר חטא ,כי האלקים ברעב
ומארץ מולדתו ועי"ז גם הלך להלחם עם ד' מלכים,
יפדנו ממות ,ועל המעשה נגזר על זרעו הגלות בארץ
מצרים ביד פרעה במקום הרשע שמה הרשע והחטא" וא"ש דהקדים ענין זה בקרא הגם דברית הבתרים הי'
עכ"ל 10 .הגרא"מ שך זצ"ל הי' אומר 11דמכאן ראי' קודם כיון שזה הוא עיקר הלימוד בשבילנו ,וא"ש דרק
שהרמב"ן נכתב ברוח הקודש ,דאל"כ איך יתכן ביציאה זו הודגש בקרא הגיל שלו דבזה יש משמעות
למדת הבטחון אבל היציאה של היותו בן שבעים אין
שהרמב"ן יכתוב כן ,דהיינו שהרמב"ן לפי דעת תורה
בזה משמעות ולכן לא כתוב בתורה רק שחז"ל גילו לנו
שלו סבר שהי' צריך לבטוח בה' ולא לעשות השתדלות,
והרי זה סוגיא מאד מורכבת האיזון בין בטחון כן .וא"ש דנרמז הגאולה מן הגלות במס' ע"ה של
והשתדלות ,ואם אברהם אבינו עשה כן הרי סבר שכאן אברהם וכן במה שהיתה אסתר בת ע"ה ,דכיון דאברהם
יש לעשות השתדלות ,ואיך יכול הרמב"ן להתווכח אתו, העמיד כל עיקר עבודתו על מדת הבטחון אז עומד לו
ובהכרח דנכתב ברוה"ק. זכות הבטחון לזרעו אחריו שיוכלו להגאל מכל
צרותיהם.
והנה בגור ארי' למהר"ל הק' על הרמב"ן דאם זה הי'
חטא איך חזר על חטא זה שוב אצל אבימלך [לקמן כ' א']
וע"פ דברי ליקוטי מהרי"ל הנ"ל י"ל דזה יסוד העבודה
שלנו בשבועות אלו של פרשיות אברהם אבינו המלוות
וכן יצחק בנו עשה כן [לקמן כ"ו א'].
אותנו בע"ד ימים אלו מיו"כ עד חנוכה להתחזק במדת
ההשתדלות לפי מדרגת הבטחון הבטחון שקבלנו מאברהם אבינו ועי"ז יתהפך ויתמתק
מדת הדין לרחמים ונזכה לגמר חתימה טובה בימי
ותי' הג"ר אליהו דיסקין שליט"א דהנה הסוגיא של
החנוכה בעז"ה.
אמונה ובטחון הוא סוגיא מאד מורכבת ואסור לפסוק
בזה לבד ,יש אנשים שמפריזים בבטחון ומאבדים עצמם אברהם דאג קודם לאשתו
לדעת עי"ז בחוסר אחריות והפקרות וקוראים לזה
ויעתק משם ההרה וגו' ויט אהלה [שם ח']
בטחון.
[והסטייפלער זי"ע הי' רגיל לומר לאנשים שבאו ואמרו מה וברש"י אהלה כתיב בתחילה נטע את אהל אשתו ואח"כ
שהרופא אומר" ,מה הרופאים יודעים" ,אולם פעם אחת בא אליו את שלו .ופי' בשפתי חכמים ע"פ גמ' יבמות סב:
אחד להגיד מה שהרופא ייעץ לעשות ניתוח ,וכבר החליט האיש והמכבדה יותר מגופו וכעי"ז כ' בגור ארי'.
מעצמו להיות "סטייפלער" ואמר מעצמו "הרי הרופאים בין כך
לא יודעים כלום" וצעק עליו הסטייפלער "איך אתה יכול ושמעתי מדודי הג"ר אשר דוד סניידערס שליט"א
להתעלם ממה שאמר הרופא" ,היינו שרק בעל רוה"ק שלמדנו מכאן היפך השקפת הגוים ,דאצלם בפירסום
כהסטייפלער יכול להחליט מתי להתעלם מרופא]. לפני רבים הם מקפידים להקדים הנשים לפני הגברים
וצועקים על אלו המזלזלים בנשים[ ,וכאן זה נקרא הדרת
נשים] אולם בביתם פנימה הם משפילים ומבזים
10אולם הטור כתב דיש ללמד זכות על אברהם מפני שהמצרים רועי
נשותיהם ,אולם אצל היהודים שומרי תורה ומצוות הוא
זמה הם וקרוב הדבר שיהרגוהו על דבר שרה. להיפך ,וכמו שאנו רואים אצל אבינו אברהם ,שכשהי'
11מפי הג"ר אליהו דיסקין שליט"א.
יא
התורה פרשת לך לך שירת
וזה הפשט באבן עזרא [כעת ל"מ] שפי' מה שדור המדבר והנה כלל הדברים בזה הוא כמ"ש בספר המספיק
לא נכנסו לארץ כיון שהיו פעם עבדים לא הי' בהם לעובדי ה' לר' אברהם בן הרמב"ם [יש לו פרק שלם בענין
אומץ להלחם ,וק' הרי מפורש בפסוקים דהסבה הי' בטחון] שענין הבטחון תלוי בב' דברים א :מה רמת
מחמת חטא המרגלים ,ועוד וכי היד ה' תקצר שיוכלו הסיכון .ב :מה הדרגה של האדם .ביאור הדברים :אדם
לנצח ג ם במצב שלהם ,ולהנ"ל א"ש דגדרו של עונש שהוא בדרגה קטנה של בטחון יש לו לעשות השתדלות
חטא המרגלים הי' בדרך פועל יוצא ,דלולא חטא גם ברמת סיכון נמוכה ,לדוגמא עשרים אחוז סיכון ,אבל
המרגלים לא הי' צריכין למלחמה כלל וא"כ לא הי' פחות מזה כבר יכול לבטוח בה' ,ואם הוא בדרגה קצת
איכפ"ל בדור של עבדים ,אבל כיון שירדו במדת יותר גבוה יכול לבטוח בה' עד שלשים אחוז סיכון ,וכן
הבטחון והוצרכו למלחמות בזה כבר לא הוכשר דור של הלאה ,ומי שהוא במדרגה גבוה מאד של בטחון ,גם
יוצאי מצרים. בשמנים אחוז סיכון יכול לסמוך על בטחון ,היינו דיש
תמיד לשקול שתי דברים דרגת הבטחון ורמת הסיכון.
עפ"י יסוד זה השיב הסבא מסלבודקא לתלמידיו, ומש"כ הרמב"ן "מה לרופאים בבית עובדי ה'" [ויקרא
כשנשאל הרי רואים בחוש דכפי עבודת האדם כך הוא כ"ו י"א] זה למדרגה גבוה .וכ"ז כיון שהנהגת ה' עם
מרוויח וכך יש לו פרנסה ,וענה ע"פ משל נמרץ ,בזוג האדם הוא כפי מדת הבטחון שלו .ויש ליסוד זה הרבה
צעיר שיהי' דו"ד ביניהם במה יתעסק הבעל לפרנסה, 12
ראיות.
הוא רצה להיות סנדלר והיא רצתה שיהי' שען ,בסוף
הסכים לה וכך הי' לו חנות לתיקון שעונים למשך הרבה ולפ"ז יש ליישב ,דשאני באבימלך ואצל יצחק שכבר
שנים ,והתפרנס בכבוד .לעת זקנה אמרה לו פעם אשתו, שאלו אותו על אודות אשתו ,וזה כבר מעורר סכנה
"תראה כמה טוב ששמעת בקולי להיות שען ,תתאר חושית ,דהרי אכסנאי שבא לעיר על אשתו שואלים אותו
שהיית סנדלר אף אחד לא הי' מגיע ,דהרי כל השנים אף או על אכילה ושתי' ,ונמצא דכבר הי' רמת סיכון גבוה
אחד לא הגיע לתיקון נעליים ,והיינו מתים מרעב" .ענה ולכן הי' יכול לעשות השתדלות ,אבל כאן אף א' לא
לו בעלה "למה את לא מבינה ,אם הייתי סנדלר היו שאל אותו כלום וא"כ הסיכון לא הי' כ"כ גבוה ובזה הי'
מגיעים רק לתיקון נעליים ,וכעת שהייתי שען מגיעים לו לבטוח בהקב"ה .וזה כעין מה שתבעו חז"ל יעקב
רק לתיקון שעונים" .אמר הסבא :מי שמחליט שהצינור אבינו בזה ששלח מתנות לעשיו ,שהי' מחזיק באזני כלב
של הפרנסה שלו יהי' מנעליים אז הפרנסה שלו מגיע כיון שעשיו עדיין לא בא כלל ,רק שהי' חשש רחוק
ע"י נעליים ,אם שעונים אז שעונים ,ומי שבוטח שאולי יבוא.
בהקב"ה אז זה מגיע ע"י בטחון .וזה ביאור דברי הבית
הלוי המפורסם על יוסף הצדיק ,במש"כ אשרי הגבר וגו' ההנהגה עם האדם כמדרגה שמעמיד עצמו
זה יוסף ,ולכן נענש על שאמר והזכרתני ב' פעמים כיון עוד תי' בהמשך ליסוד הנ"ל ,מה שאחז"ל עה"פ "ה'
שהי' במדרגה גבוה של בטחון ,אבל בדרגה שלנו אילו צלך על יד ימינך" [תהילים קכ"א ה'] מה הצל הזה כשאתה
לא היינו אומרים והזכרתני ב"פ היינו נענשים על מראה לו אצבע אחד כן נראה אצבע אחד ואם שנים
הפקירות וחוסר אחריות. שנים ,וכן הלאה ,כך כפי מה שהאדם בוטח בהקב"ה כן
הקב"ה מתנהג עמו .ואיתא במדרש דע"י שאמר משה
ולפ"ז יש ליישב קושיית המהר"ל ,דבתחלה הי' אברהם והן לא יאמינו לי כבר הוצרך לסימנים כדי שיאמינו,
אבינו בדרגה גבוה של בטחון ,ולכן הי' עליו תביעה על וכ"כ רש"י דברים א' ח' עה"פ ראה נתתי לפניך את
שעשה השתדלות זה ,אבל אחרי שכבר פעם א' עשה הארץ באו ורשו וגו' דאלמלא שלחו מרגלים הי'
השתדלות ,מאז כבר ירד קצת במדרגה ומעכשיו הוא כובשים את הארץ בלי שום כלי זיין ,וכמ"ש ה' ילחם
מחוייב לעשות ההשתדלות .ויצחק כבר ממשיך הדרגה לכם ואתם תחרישון ,אלא שאחרי שחטאו במרגלים
של אביו. שירדו במדרגת הבטחון אז אף שהי' הרבה נסים בכיבוש
אגב -המשגיח הגה"צ ר' יחזקאל לוונשטיין זצ"ל הגדיר, הארץ מ"מ הוצרכו גם למלחמות.
דכ"ז שעדיין מרגיש שהוא בידיים של הקב"ה ,מותר לו
להמשיך לעסוק בהשתדלות ,אבל כשכבר הוא מרגיש 12סיפר מנהל חדר ,שהי' לו מלמד שהצליח ,אבל לטובת המערכת
ביקש ממנו שיתחיל ללמד רק לחצי יום ,אבל המלמד לא הסכים כיון
שהוא בידיים של עצמו ,אסור לעשות השתדלות. שהי' צריך פרנסה ,א"ל המנהל הרי כמה יחסר לך ₪ 4000אני יתן לך
ובספרי סלאנים איתא ,דההבדל בין האדם השלם והמון אלפיים ,א"ל אני לא יכול לוותר גם ע"ז ,שאל את מרן הגרי"ג
העם הוא ,דהמון העם חיים את ההשתדלות היינו ללכת אדלשטיין זצ"ל וענה דתלוי לפי מדת הבטחון שלו ,שרק אם הוא
בדרגת בטחון גבוה יכול ללכת ע"ז ,חזר למנהל ואמר שהחליט לוותר,
לרופא ולקחת תרופות ,ולעסוק בפרנסה ,רק שיש להם תוך שבועיים קיבל הצעה לאחה"צ לפחות שעות לבדיוק אלפיים שקל.
פינה של אמונה ויודעים ומאמינים שצריך גם סייעתא וד"ז נוגע לכל מצב בחיים שחסר לו כסף ,האם יוכל לסמוך על בטחון
ולהמשיך בכולל ,או שיצטרך לחפש עוד דברים .דכ"א צריך לדעת
ד שמיא ,ולכן אומר תהילים ונותן צדקה להצלחה ,אבל בדיוק מדרגת הבטחון שלו .ופעמים צריך לשאול רבו בזה.
יב
התורה פרשת לך לך שירת
דעדיין לא נתגלה קדושת הארץ ,ולכן לא סמך אברהם אצל האדם השלם זה הפוך ,הוא חי כל הזמן שהכל
על מדת הבטחון וירד למצרים. מהקב"ה ושהוא מנהל את העולם ,אבל יש לו אמונה
שהקב"ה משפיע ע"י השתדלות שעושה ,ולכן יודע
אמרי נא אחותי את לא היה שקר שמוטל עליו לעשות איזה השתדלות.
אמרי נא אחותי את [שם י"ג]
והנה כבר הק' האחרונים על הרמב"ן שאמר שאברהם
לכאורה סו"ס יש כאן שקר ,ואף שיש חשש פיקו"נ מ"מ חטא בזה ,מסוגיא ערוכה בב"ק ס :דילפי' מאברהם
לא מסתבר שהקב"ה יגרום להכשיל אברהם ושרה דרעב בעיר פזר רגליך ,וכ"פ הרמב"ם פ"ה ממלכים ה"ט
בשקר[ .וי"א שגם בני נח נצטוו על שקר ע"פ הרמב"ן שמה דזה א' מהסבות שמותר לצאת מא"י ,ואיך אפשר ללמוד
שנצטוו על דינים כולל גזל ואונאה וכל דיני חו"מ] והרס"ג מאברהם כשחטא בזה .עוד צ"ב ממש"כ בגמ' בב"ב צא.
בספר אמונות ודעות ד' ה' כ' דאי"ז שקר דאחותי יש אין יוצאין מאר"י לחו"ל אא"כ עמדו חיטים וכו' וכן
במשמעו גם קרובתי .ולקמן כ' י"ב תירץ אברהם בעצמו היה רשב"י אומר אלימלך ובניו גדולי הדור היו ומפני
את דבריו לאבימלך באמרו "וגם אמנה אחותי בת אבי מה נענשו שיצאו מאר"י וריב"ק מפרש מפני שהיה להם
הוא אך לא בת אמי" ופירש"י "דבני בנים ה"ה כבנים לבקש רחמים על בני דורם ,וברמב"ם שם פסק כרשב"י
והרי היא בתו של תרח וכך אמר ללוט כי אנשים אחים וז"ל ואע"פ שמותר לצאת אינה מידת חסידות שהרי
אנחנו". מחלון וכליון וכו' ,והקשו עליו מכאן שאברם יצא מפני
הרעב וא"כ מבואר דהיכי שמותר לצאת מותר לכו"ע,
אחותי רומז לחכמה ולד ברי הרמב"ן ל"ק שהרי אכן היה אסור לו לצאת אכן
ובאזנים לתורה תי' ע"פ מעשה שהי' עם הח"ח ,בשעה יקשה כאמור מהגמ' ב"ק ,ובהגהות בית היין על הרמב"ן
שהי' גזירה על חינוך הבנים ,והלכו לפעול בעיר הבירה הקשה כנ"ל וכתב דאכן היה אסור לו לצאת מאר"י לחול
אצל המלך ,ופתאום הבחינו בעיר שהח"ח שם, אבל שפיר יש ללמוד שרעב בעיר פזר רגליך שילך
וכששאלוהו מה הוא עושה כאן ,השיב דיש לו אחות למקומות אחרים באר"י .אכן מפי הג"ר ישראל דוד
כאן שעובר ניתוח ,ותמהו שלא ידעו שיש לו אחות ,עד שלזינגר שליט"א שמעתי לתרץ עפ"י יסוד הנ"ל ,דרק
שהסביר להם ,אחותי זה התורה הקדושה שכתוב אמור אצל אברהם דהי' במדרגה גדולה בבטחון ,כדהארכנו
לחכמה אחותי את ,והתורה עוברת ניתוח ע"י הגזירה. בריש הפרשה וגם הלך כאשר דבר אליו ה' בלי שום
וא"כ י"ל דכיון דאברהם טפל לשרה בנבואה ,א"כ הי' שהיי' ,בזה יש תביעה שלא הי' לו לעשות השתדלות,
אברהם לשרה גם כמו אחות לענין חכמה. אבל מי שהוא לא במדרגה זו ,חייב לעשות השתדלות,
ושיקול דעתו של אברהם בזה הוא נכון לדינא ,למי
אחותי לענין הרגשת האחוה שאינו במדרג ה גבוה .ולפ"ז י"ל דהשוגג של אברהם הי'
והנראה בעז"ה ע"פ מש"כ לקמן י"ג ח' ,שאברהם אמר דבענותנותו לא אחז עצמו שהוא במדרגה זו.
ללוט כי אנשים אחים אנחנו ויפרדו איש מעל אחיו והנה באמת בזמן שא"י נמצא במצב מלחמה ,הי' השכל
וישמע אברם כי נשבה אחיו ובפשוטו כיון שהוא קרובו מחייב לברוח מכאן ,ולא שמענו עושים כן וגם גדולי
קוראהו אחיו ,כמ"ש רש"י שם ולהלן כ"ט י"ב ,אולם ישראל לא הורו לעשות כן רק אדרבה אמרו לבני ישיבה
י"ל באופ"א ,דההדגשה היא ,דהרגשת האחוה שהי' לו לחזור לכאן ,ואיך זה מתאים עם כללי השתדלות
לאברהם כלפי לוט ,גרם לו שינסה לקרבו ,וגם אחרי ובטחון .ומסר בענין זה הגרמ"י רייזמן שליט"א שיעור
שנפרד מאתו מסר נפשו להצילו ,הגם שלוט גרם הכל שלם ע"פ שפ"א בהר תרנ"א וממכתבי הגה"צ ר' יחזקאל
לעצמו ,מ"מ לא נפגם כלל הרגשת האחוה כלפיו ,וא"כ לוונשטיין זצ"ל ועוד ,ויסוד דבריו דמסגולת א"י הוא
י"ל גם כלפי אשתו חוץ ממה שהיתה אשתו ועליו הי' לרומם את האדם לדרגת בטחון גדולה וכמ"ש וישבתם
מוטל לאוהבה ולכבדה ,גם הפעיל בעצמו הרגשת קורבה לבטח עלי' .ולפ"ז יל"פ הא דב"ב צא .דבעת רעבון
כ"כ כמו שהיתה אחותו גם מצד דקרובו היא ,וזה חלק מותר לצאת מא"י לחו"ל ומ"מ נענשו מחלון וכליון
ממה שיש ללמוד מאברהם אבינו הרגשת האחוה וביאר הרמב"ם פ"ה ממלכים ה"ט דמצד מדת חסידות
והקירבה כלפי קרובים וכמ"ש ומבשרך אל תתעלם. אין לצאת ,ויל"פ כיון דמסגולת א"י להשרות מדת
וראה עוד לקמן כ' י' מש"כ בשם הגר"מ שפירא זצ"ל. הבטחון ,ולפ"ז י"ל לשיטת הר"ן ועוד מפרשים דאברהם
לא חטא כלל וק' דלמה לא נהג מדת החסידות ,וי"ל
פחד אברהם הי' מבעל בחירה דכ"ז רק אחרי שכבשו את הארץ ונתגלה קדושת א"י
וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים וגו' [שם י"ז] ממ ילא חלה ברכת וישבתם לבטח עלי' ,אבל כשהי' שם
אברהם אבינו הודגש בקרא "והכנעני אז בארץ" היינו
יג
התורה פרשת לך לך שירת
עין הרע ,עי"ש ,אלא דבלא"ה היתה שרה מתה בעת ובמדרש א"ר לוי כל אותה הלילה הי' מלאך עומד
ההיא ,רק שנסתבב ע"י השטן .דסו"ס "אלעס איז ורצועה בידו ,וע"י שרה היה מכה את פרעה ,וכ"כ למה
באשערט" הכל מן השמים. שהיתה אומרת לו אשת איש אני ולא הי' פורש.
עכ"פ אי נקבל היסוד דאפשר לבעל בחירה להרוג קודם וצ"ע אם בלא"ה אמרה לו בסוף שהיא אשת איש ,למה
זמנו ,יש להוסיף עוד יסוד ,מש"כ ביערות דבש [כעת ל"מ הוצרכה לומר בתחלה אחותי היא .וי"א [רד"ק וחזקוני
אבל עצם היסוד כתוב בדרושי הצל"ח דרוש מ"א] דכ"ז ביחס וכעי"ז ברמב"ן פסוק י"ח וכלי יקר] דרק לאחר שלקה פרעה
לסתם בן אדם ,אבל ממלך קל יותר להנצל כיון דאצל פשפש בדעתו למה הי' לו אלו הנגעים וחשש שמא
מלך כתוב לב מלכים ושרים ביד ה' ובזה פי' הא דמגילה באמת אשת איש היא ולכן חקר את שרה עד שענתה
י"א .בקום עלינו אדם ולא מלך זה המן ,דכיון שלא הי' שהיא אשת אברהם ורק מחמת פחד אמרה שהיא
מלך הי' יותר פחד ממנו. אחותו .עוד כתב בחזקוני שאמר לה אברהם שתגיד
שהיא אשת איש של פלוני הגר מרחוק ולא של אברהם.
ולפ"ז מיושב הקושיא על אברהם ,דיתכן דפחד יותר עוד יל"ע מה שנראה שעיקר מה שהי' איכפ"ל לאברהם
מסתם מצרים ממה שהי' פוחד מפרעה ,ולכן אילו הי' הי' אולי יהרג ולא דאג כ"כ על טומאת שרה.
אומר מיד שהיא אשתו ,היו המצרים הורגים אותו ,אבל
כשכבר נמצאת אצל פרעה ,קשה יותר לפרעה להשתמש ובספר כלי חמדה בהג"ה מבן המחבר ,תי' בהקדם מה
בבחירתו להרוג את אברהם כיון שלבו ביד ה'. שיסד אור החיים הק' פ' וישב [ל"ז כ"א] דקשה יותר
לינצל מבעל בחירה ,כיון שיכול ע"י בחירתו לקצר
ועד"ז יש ליישב למה לא הי' איכפ"ל לי' לאברהם כ"כ שנותיו של אדם גם בלי שיהי' גזירה עליו מן השמים,
במה שיוקח שרה לפרעה אף שאולי יטמאו אותה ,ודאג וכן מבואר בזוה"ק שם קפה .ובאמת שכן מבואר בסוגיא
בעיקר על הריגתו ,ולהנ"ל א"ש דפחד מבעל בחירה, חגיגה ד :דיש נספה בלא משפט שהמלאך המות הביא
אבל שרה אצל פרעה כיון שלב מלכים ביד ה' בוודאי בטעות מרים אחד במקום מרים מגדלא שער נשים וכתב
לא יניח הקב"ה שפרעה יטמא אותה ,עוד י"ל דמחמת שם רבינו חננאל דזה כמו כל הורג את חבירו ,היינו דכמו
ענוותנותו סבר ששרה היא במדרגה גבוה מאד בבטחון, ברציחה יכול האדם לקצר שנותיו של חבריו ,כן השטן
ולכן יהי' לה סייעתא דשמיא ושמירה עליונה אבל הוא יכול לעשות כן .אולם בתפארת יוסף [לר' מרדכי יוסף בן ר'
אינו בדרגה גבוה כ"כ ,ולכן אם לא יעשה ההשתדלות גרשון העניך מרדזין בעל התכלת] ביאר 13עפ"י מה שביארנו
הנכונה ,יהי' בסכנה. לעיל שהכל תלוי כפי מדרגת הבטחון של האדם ,א"כ
ובעצם היסוד הנ"ל אי שייך לבעל בחירה לקצר שנותיו ה"נ בזה אם האדם מאמין בהשגחה פרטית כמ"ש רמב"ן
של האדם ,ביאור הדברים ,כפי שביארו הרב דסלר, ורבינו יונה והבעש"ט שאפי' עלה אינו נופל מן האילן
זצ"ל .דיש ג' קבוצות .א :מי שנגזר עליו למות דלא בלי מכוון ,ל"ש שהשטן יעשה טעות להרגו קודם זמנו,
יועיל שום עצה ותחבולה דגם אם יחביא עצמו בבונקר אבל מי שחי כמו שהי' ראשונים שסברו כן ,שהכל
וינצל מבעל בחירה ימות במגפה .ב :מי שנגזר עליו בהשגחה כללית ,אז יתכן שיעשה השטן טעות והתם
לחיות בכל גווני ,לא יוכל שום בעל בחירה להורגו וינצל בגמ' קרה זה למרים בשעה שנכוותה מגחלת ,ויל"פ
בנס .ג :זה לרוב אנשים -שיוכלו לההרג ע"י בעל דהיינו שלא התחזקה בהשג"פ לומר אין אדם נוקף וכו'
בחירה ,ואם בדרך כלל מספיק פחות זכיות להנצל רק חשבה "אוי למה קרה לי זה" ואז ברגע זה יצאה
מסכנה ,בזה יצטרך להרבה זכותים ,כיון דכדי להנצל מהשג"פ.
יצטרך הקב"ה להסיר הבחירה מבן אדם וזה נגד חק וב עיקר הדבר אי השטן יכול להרוג קודם זמנו ,נחלקו
הבריאה .ונוסח החזו"א הי' דפעמים זה גופא נגזר על בזה המפרשים 14בתחלת פ' חיי שרה בהא דאיתא שם
האדם מחמת חטאו ,שיהי' במצב שאם ירצה בעל שע"י בשורת השטן מתה ,דד' אור החיים הק' שם
בחירה להזיקו יוכל .וא"כ בידו עדיין להציל עצמו אם לשיטתי' דבעצם מתה קודם זמנה ,ולכ"כ ויהי לשון
יעשה ההשתדלות הנכונה. צער ,אולם יש מפרשים [עי' ישמח משה שם] שהוכיחו
עסקו של אברהם עם לוט מתוס' ב"מ קז .דל"ש שמישהו יקצר שניו של חבירו ע"י
וגם ללוט ההולך את אברם וגו' ולא נשא אותם
הארץ וגו' ויהי ריב וגו' [י"ג מפסוק ה' והלאה] 13ממו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א עם תוס' ביאור שלו.
14ממו"ר הנ"ל שהאריך בזה כמה פעמים .וזה נפק"מ בהשקפה במי
קצת קשה להבין כל האריכות בענין עסק אברהם ולוט, שנפטר רח"ל מאיזה מחלה ,ע"י שאחד פיתה אותו לא לקחת התרופות
הנכונות ,האם יתכן לומר כעת שאילו הי' שומע הדעות הנכונות הי'
דבעצם הרי לא הי' רצון ה' שילך עם לוט ,ובדיעבד עדיין חי ,או שבלא"ה הכל משמים ובוודאי הי' נפטר בצורה אחרת .ויש
לדון בזה מכמה פנים ואכ"מ.
יד
התורה פרשת לך לך שירת
עליו טובא ולעשות כל שבידינו להצילו ,כן החילונים שהלך אתו מ"מ הי' אח"כ מריבה ונפרדו ,ואח"כ הי'
האלו ע"י שאבותיהם איבדו את האמונה במאורעות צריך להצילו מסדום ,ובוודאי יש כאן דברים עמוקים
המלחמה לא חינכו את בניהם ע"ד התורה ולכן יצאו מצד נשמת משיח שיצא מלוט ע"י רות המואבי' וזה הי'
מדעתם רח"ל ועושים מה שעושים ,ולכן עלינו לעשות עיקר מלחמת המלכים ,אבל ע"פ פשט עדיין צ"ב
כל מה שבידינו לקרבם ולהתפלל עליהם ולגרום שנוכל דמשמע דבאים ללמד אותנו פרק במדותיו של אברהם
להעמיד מוסדות בכל מקומות הנדחים למען אשר יוכלו אבינו.
לקבל חינוך טוב .וזה לומדים מאברהם שהרי לוט גם
עבר נסיונות רבים דהרי לא ראה קיום הבטחת הקב"ה מעלת בעל חסד כשהדברים מסתבכים
לאברהם רק שאברהם עדיין מסתובב כמו גר ,וראה והנראה בעז"ה ,דעיקר מעלת בעל חסד מתבטא בשעה
שאצל סדום טוב יותר ,ולכן ירד מהדרך ,ולכן אמר שהדברים מסתבכים ,וצריך לדון את מי לרחק ואת מי
אברהם ללוט דאה"נ שאיני יכול לגור אתך ביחד ונצטרך לקרב ואיך לרחק בצורה הכי יפה ששייך ,דהנה בתחלה
להפרד בין ימין לשמאל ,מ"מ לא נפגם כלל הרגשת ידע אברהם שאין רצון ה' שילך אתו ,ושלא יתגלה אליו
האחוה והקירבה בינינו ואבא לעזור לך בכל עת צרה. רק אחרי שיפרד ממנו ,ומ"מ מחמת עוצם מדותיו
הטובות הסכים לוותר על מדרגות כדי שלא יפגע בו.
וד"ז נוגע בעת אשר הרבה מאנשי השמאל עברו בחינת
מצד שני ,כשהי' ריב ביניהם ושקל בדעתו שאין מנוס
מהפכת סדום ועמורה רח"ל דעלינו ללמוד מאברהם
מלהרחיקו ,לא צעק עליו ,רק דיבר אליו בצורה מאוד
אבינו ולעשות כל שבידינו לקרבם ולהתפלל עליהם
יפה ,כדי שיפרד ממנו בהרגשה טובה .ולכן אמר לו "אל
שישובו מדרכם ,ושיהי' טוב להם ברוחניות ובגשמיות.
נא תהי מריבה ביני וביניך וגו' כי אנשים אחים אנחנו"
קילקולו של לוט היינו כיון שאני כ"כ לא רוצה שיהי' פירוד לבבות
בינינו ,וחוששני שהריב בין הרועים יגרום פירוד בינינו,
וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא לכן כדאי שנפרד ,אבל אתה יכול לבחור באיזה צד אתה
עיניך וראה וגו' [שם י"ד]
רוצה אם השמאל ואימינה וגו' וגם אל תהסס מלהתקשר
ופירש"י כ"ז שהרשע עמו הי' הדיבור פורש ממנו ,וכ' אלי כשאתה צריך עזרה ,וכדפירש"י בכל אשר תשב לא
בסוגריים ולעיל שהי' לוט אצלו וכתיב וירא ה' אל אברם, אתרחק ממך ואהי' לך למגן ולעזר ,ואח"כ הרי הלך לוט
באותה שעה כשר הי'. במקום הכי גרוע ,וזה כסטירת לחי לאברהם אבינו,
ואעפ"כ כשהי' בצרה מסר נפשו להצילו ,והודגש וישמע
לוט לא שמר את עיניו אברם כי נשבה אחיו היינו שלא נפגם כלל אצלו הרגשת
ובשפ"ח כתב דכ"מ מרש"י לעיל שכתב דעל שהי' האחוה ,הגם שההשקפה שלו היה אחרת לגמרי ,הרי לך
שטופי זמה בחר לו לוט בשכונתם .ויל"ע מאיזה שעה הנהגה של בעל חסד אמיתי שיודע לשקול היטב את
התקלקל לוט .ושפתי חכמים כתב "וזה בא לו מפני שהי' צעדיו מתי לרחק ומתי לקרב ואיך לרחק בצורה הכי יפה
במצרים שהי' שטופי זמה למד מהם" ,וכו' .וי"א ומ"מ הרגיש קורבה בלב.
שנתקלקל ע"י רוב הכסף שקיבלו במצרים ומזה קיבל היחס הנכון כלפי החילונים
תאוות כסף ועניני עוה"ז .והנה באמת הי' אפש"ל
דהקילקול הי' אח"כ ,דהנה ידוע דרגת שמירת עיניים ועד"ז הרחיב הגרמ"י רייזמן שליט"א דיש לנו ללמוד
דאבינו אברהם ,וכמו שאחז"ל והובא ברש"י עה"פ הנה מאברהם היחס הנכון כלפי החילונים בא"י שהגם
נא ידעתי כי אשה יפת מראה את [לעיל י"ב י"א] ,ומסתמא שאסור לנו לדור עמהם ולהתחבר אתם שמא נלמוד
גם לוט הי' נזהר בעיניו גם במצרים ,אלא דאחר שאמר מהשקפות שלהם ,מ"מ אין לנו לומר עליהם כן יאבדו
לו אברהם הפרד נא מעלי כתוב "וישא לוט את עיניו כל איביך ה' ולקוות שכולם ימותו במיתה משונה ,דהרי
וירא את כל ככר הירדן וגו' ויסע לוט מקדם ,ופירש"י רוב רובם אי"ז באשמתם מה שהם כך ,דמאורעות
דאמר "אי אפשי לא באברם ולא באלקיו" וצ"ב למה המלחמה שנשחטו ונשרפו רבבות אלפי בית ישראל
פתאום לא סבל את אברהם ,דאם מתחלה לא סבלו מי במיתות אכזריות הי' כמו ניתוח מסוכן שיש שלא
הכריחו ללכת עם א"א. מתעוררים מזה ,והי' זה בדרך הטבע לאבד כל האמונה
בהקב"ה ואבותינו שלא איבדו האמונה ובנו היהדות
והנר' בעז"ה דזה נתחדש ע"י שנשא את עיניו ,והתגלה מחדש היה בגדר נס עצום וסייעתא דשמיא למען לא
לו יופי עניני עוה"ז ,לכן הרגיש כמה הוא מצומצם תחת תשכח התורה מפי זרעו ,אבל אל לנו להאשים אלו של
שליטתו של הקב"ה ולכן התנתק מהקב"ה .אבל כל זמן זכו לנס זה ,וההרגשה שלנו צריך להיות כמו מי שרואה
שהי' נמצא בביתו של א"א ע"ה לא התעניין כלל במה אחד שיצא מדעתו והולך לאבד עצמו לדעת שיש לרחם
טו
התורה פרשת לך לך שירת
ומואבי אסורין איסור עולם .וכ' בתו' הרא"ש בשם שקורה בחוץ ,דעיקר ההנאה בביתו של אברהם היה על
הרמ"ה דאע"פ שלא נפרד עד שאמר לו אברהם הפרד נא גילוי שכינה וכמש"כ אור החיים הק' עה"פ "ויבן שם
מעלי ,מ"מ אם לא היה תאב לכך היה לו לומר לאברהם מזבח לה' הנראה אליו" [לעיל י"ב ז'] שבניית המזבח הי'
כיון שמריבה זו באה מחמת הרועים נשלים ביניהם על הזכיי' שה' נתגלה אליו ולא החשיב בשורת ב'
ונמחה בידם שלא יריבו עוד ,אלא ללמדך שהיה תאב מעלות טובות לכלום בערך שמחתו בגילוי שכינתו אליו
לפרידה זו וכיון שפתח לו אברהם מיד נפרד ממנו, ית' עי"ש.
ומתוך זה נתגלה קלונו שאם נשאר אצל אברהם לא באה
תקלה זו על ידו. ע"י שמירת עיניים מרוויחים הכל
כן מצינו לקמן פסוק י"ד שהקב"ה מתחנן לאברהם
הרי לן דבעצם הי' לוט כל הזמן במצב של א"א לא
אבינו ע"ה שא נא עיניך וראה וגו' כפי שהעיר בכלי יקר
באברם ולא באלקיו והי' מקווה ליום שיוכל להשתחרר
בתיבת "נא" ,ובפשטות הכוונה "עתה" אולם יל"פ
וליהנות מתאוות עוה"ז בלי הגבלות ,אלא שלא הי'
שהקב"ה דיבר אליו בלשון תחנונים שבלי ציווי מפורש
מתאים לו להגיד לאברהם שרוצה לעוזבו ,אבל כיון
שישא את עיניו ,לא הי' מתעניין במה שיש בעוה"ז.
שפתח לו אברהם פתח לזה קפץ מיד על המציאה והי'
ובאוה"ח הק' שם הדגיש שהקב"ה הפעיל בעיניו כח
מרגיש טוב בזה כיון שאמר לעצמו אני אינני אשם בזה,
למעלה מדרך הטבע שיוכל לראות את כל הארץ ,וגם
הרי אברהם הוא זה ששלח אותי מעל פניו וגם בהיותו
שהכל יהי' ממקום אשר הוא עומד שם וא"צ שיסתובב
גר בסדום הרגיש עצמו צדיק כיון שעדיין שמר מנהגי
כלל ובזה יקנה כל הנצחיות וכל הארץ.
בית אברהם באפיית מצות והכנסת אורחים ועצם הדבר
שגר בסדום הרי איננו אשם בכך ,אבל במבט מעמיק של הרי למדנו מכאן מוסר גדול ,דהרי בסופו של דבר
חכמינו ז"ל זה מתפרש שהוא זה שביקש לעזוב ועזב, אברהם שצמצם את עצמו ולא רצה להגבי' עיניו כלל
שאם הי' באמת רוצה להיות עם אברהם ,הי' מבקש הוא זה שהרויח וקיבל כח הראי' עצום וברכת "כל אשר
ומתחנן לו שימצא דרך איך יוכל להשאר אצלו .ועוד אתה רואה לך אתננה" ,וזכה לא"י וכל הנצחיות הכלול
דגם אם צריך להתרחק קצת א"צ שילך לגור בסדום ,וכן בו ,אבל לוט עי"ז גופא שהלך אחר עיניו ולא רצה
מצינו בפ' וירא אחרי שניצל מסדום ביקש מהמלאכים לחיות בצימצום זה הביא עליו החרבן שלו ,שהגיע עד
שיניחו לו לגור בצוער שלא רצה לחזור אצל אברהם סדום ועי"ז נשבה במלחמה ,ועד"ז אמרו צדיקים דאם
דזה הי' מידי כבד בשבילו. אדם פותח שער אחד להעולם הרחב ,בזה הוא סוגר כל
השערים שבתפלת רבש"ע של מוצ"ש ,שמבקשים ופתח
ורא וי להביא כאן דברים נוראים של הג"ר ירוחם ממיר
לנו וכו' שערי אורה שערי אורך ימים ושנים וכו' אבל אם
זצ"ל [בספרו דעת תורה יתרו מאמרים מאמר כג -גדרים במצוה 15
סוגר עצמו מן העולם ממילא נפתחים לו כל השערים.
שלא לשמה] מתחלה הביא דברי הגמ' הוריות י :בביאור
הפסוק כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ורשעים יכשלו והנה בגמ' הוריות י :דרש רבא וכו' מאי דכתיב "לתאוה
בם משל לשני בני אדם זה אשתו ואחותו עמו בבית וזה יבקש נפרד" -זה לוט שנפרד מאברהם ופירש"י דכתיב
אשתו ואחותו עמו בבית ,אחד נזדמנה לו אשתו ,ואחד בו ויפרדו איש מעל אחיו" ,בכל תושיה יתגלע" -
נזדמנה לו אחותו ,זה שנזדמנה לו אשתו צדיקים ילכו שנתגלה קלונו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ,דתנן עמוני
בם ,וזה שנזדמנה לו אחותו ופושעים יכשלו בם" -הנה
למקרה של "נזדמנה" לו קוראים אותו בשם "ופושעים
15יש להשלים זה במש"כ לקמן י"ד י"ג "ויבא הפליט ויגד לאברם
יכשלו בם"? לכאורה הרי זה מקרה של שגגה ,ואולי גם העברי וגו' וישמע אברם כי נשבה אחיו וגו' וצ"ב למה דוקא כאן הדגיש
כאנוס ,כי ממש לא ידע בכלום ,ומה כאן פשעו? אבל שם "אברם העברי" [עי' בזה במושב זקנים ספורנו וחת"ס שם ותפארת שלמה
פ' וירא ד"ה וישכם ואמרי אמת תרע"ה ובקובץ עיון הפרשה רכ"ג הביאו בזה
סוד גדול גילו לנו בזה חז"ל הקדושים ,כי אמנם עובדא 28תירוצים] וי"ל בדרך צחות לנתבאר בפנים דחלק משמירת עיניים של
של "נזדמנה" לו אין זה כלל "הזדמנות" בעלמא! אין אברהם אבינו הי' בזה שהי' מנותק לגמרי מחדשות הקורה בעולם דמה
איכפ"ל מה קורה כשהוא בעבודתו ותורתו קובע מציאות כל החדשות
זה כלל מעשה של תם -לבב הנקי מכל פשע! כי מה זה בעולם ,וזה נכלל בעברי שכל העולם מצד אחד והוא נמצא בצד אחר
אשר קרה זאת דוקא לו ולא לחברו?! אין זאת אלא כי לגמרי בלי שום שייכות ,ולזה הי' נצרך הודעה מיוחדת ע"י שליח שיבא
להגיד לו איזה חדשות ממה שקורה בעולם ,וכל מה שאברהם שמע כאן
בעומק עומקו זהו באמת רצונו! חז"ל אמרו [ירושלמי הוא החלק שנוגע להצלת אחיו ,וזהו וישמע אברם כי נשבה אחיו דזה
ברכות א ,ח] "ליבא ועינא תרין סרסורי דחטאה אינון". מה שנוגע לו ולא יותר ואז ממילא כבר הי' מעורב בכל הפרטים
הנוגעים להצלת אחיו ,והכל נעשה חלק של תורה גם שמות כל
וברש"י [במדבר טו ,לט] "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי המלכים .ועי' רש"ר הירש שם דמש"כ שם העברי ,הוא הניגוד הגמור
עיניכם -הלב והעינים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו למה שנאמר בפסוק הקודם על לוט .אברהם עודנו העברי ,שבא מעבר
הנהר -או ,כדעת ר' יהודה :שכל העולם מעבר אחד ,והוא מעבר אחד
את העבירות ,העין רואה והלב חומד והגוף עושה את (ב"ר מב ,ח); בין כך ובין כך יש במשמעות "העברי" ,שאברהם התהלך
העבירה" ,מי שזכה פעם בחייו להכיר ולראות את בבדידות ושמר על אופיו המיוחד ונודע בעולם כ"עברי" מתבודד
משא"כ לוט לא שמר על המושג עברי.
טז
התורה פרשת לך לך שירת
אחרינא לא איבעי לי' למישתי" .ע"כ הגמ' .רואים מכאן, הסרסורים האלה ,הלה יבין היטב את כל הדברים! אדם
כי לולא הי' שותה לפניא אחרינא ,לא היו קוראים עליו הולך בשוק ורואה דבר איסור ,אין זה מקרה בעלמא! גם
"ופושעים יכשלו בם" ,אלא אחרי שלא שמר עצמו ולא הליכתו גם ראייתו לא מקרה היא זאת! אלא הכל בא
שם לבו על מכשולו אשר קרה לו פעם אחד ,זה כבר מתוך אותו הסוד הגדול והנורא ,מתוך הני הסרסרים
הוציא אותו מכלל "אונס" ,וכבר הוא פושע גמור ,כבר המרגלים ומסרסרים לאדם כל חטא ועון ,הם המרגלים
הוא מכת אחרת לגמרי ,כבר הוא מכת "ופושעים יכשלו כפשוטו ,מחפשים הם כמו בנרות ,ומוצאים וממציאים
בם"! לאדם כל נתח שמן מלא רע ,מאכילים אותו ומשביעים
אותו במה שבו רצונו! ומזה שאמנם "נזדמנה" לו ולא
ולמשל ,אדם אשר ע"י אונס שינה איחר פעם אחד זמן לחברו ,זה גופא ההוכחה היותר גדולה כי רצונו
ק"ש או תפלה ,דבר שאפשר אמנם לקרות ,אבל תלוי ותשוקתו בכך ,והוא ודאי מן "הפושעים" אשר יכשלו
הדבר בהנהגתו למחרת היום ,שאם למחר שוב הניח בם ,אלא שהגמ' פרכה ע"ז מטעם "מי דמי אנן קאמרינן
עצמו לישן בלי כל זהירות ,ולא עשה כלום לשמור עצמו חדא דרך והכא שני דרכים" " -דלזה נזדמנה לו אשתו
שלא יקרהו כמו שקרה לו כבר אתמול ,הנה זו הוכחה ולזה נזדמנה לו אחותו" (לשון רש"י).
ודאי ,ומגלה גם למפרע ,כי גם אתמול לא הי' בכלל
"אנוס" ,אל א פושע ודאי ,כי לולא כן ,איך אתה מניח וממשיכה הגמ'" :אלא משל ללוט ושתי בנותיו ,הן
עצמך לישכב בבטח ,בלי כל פחד על למחר? הלא כבר שנתכוונו לשם מצוה צדיקים ילכו בם ,הוא שנתכוון
נוכחת לראות פעם שלא הקיצות בזמן ,הלא כבר הנך לשם עבירה ופושעים יכשלו בם ,ופריך דילמא הוא נמי
עלול על כך ,ועל מה אתה סומך עכשיו לישכב בלי כל "לשם מצוה הוא מכוין" .וצ"ע הלא לוט לא ידע בכלום,
שמירה? אין זה אלא כי לא איכפת לך באמת ,הרי א"כ ישן הי' וגם שכור ,וא"כ מאי שייך כאן לומר שהי' מכוין
אתה פושע ודאי! [עי' בביצה טז :כעין זה] ואמנם כי לשם מצוה?! אתמהה?! הרי מזה מוכח ,שיתכן שפיר
זאת באמת הבחינה האמיתית והמדידה על אדם אשר להיות מעשה מצוה ,אף בלי כל ידיעה וכוונה ,גם שכור
נפל פעם בחטא ,עד כמה הוא מחפש עצות ותחבולות ממש ,כשכרות דלוט ,והמעשה יהיה מעשה מצוה! כי
שלא לשוב על קיאו ,מכשולים יכולים לקרות בכל אדם, היוצא מצומח צומח הוא ,והיוצא מבעל מצוה מצוה
אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ,אבל אם היא!
אחרי כן נקוט הוא בפניו ,וזהיר הוא וער תמיד שלא
ליפול עוד פעם במכמורי היצר ,האיש הזה ודאי לאנוס והוכרחה הגמ' להביא מאמרו של ר' יוחנן" :כל הפסוק
יחשב ,אבל הנכשל פעם ,ולא משים על לב ,לשית עצות הזה לשם עבירה נאמר[ ,זה הפסוק שלנו] "וישא לוט" -
בנפשו ,להשתמר מכשלונות חדשים ,האדם הזה הוא "ותשא אשת אדוניו את עיניה" (לקמן לט)" ,את עיניו",
כבר ר"ל בכלל הפושעים! אם גם באונס יעשנו! -אם " -ויאמר שמשון וגו' אותה קח לי כי היא ישרה בעיני
"בקומה ידע" ,ולא גדר עצמו מלשתות עוד פעם ,הנהו (שופטים יד)" ,וירא" " -וירא אותה שכם בן חמור"
כבר מ"כת הפושעים"! ואין לנו לשכוח כי לא מדברים (לקמן לד)" ,את כל ככר הירדן"" - ,כי בעד אשה זונה
כאן על איזה "קטלי קניא" ,הלא מדברים כאן על מחונך עד ככר לחם" (משלי ו)" ,כי כולה משקה"" - ,אלכה
של א"א ע"ה! ואשר חז"ל אמרו עליו (עיין רש"י אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני
בראשית יט ,ג) ומצות אפה -שקיים כל התורה קודם ושקויי" .רצה לומר ,כי איך תוכל לומר "ודילמא הוא
שניתנה .ואין ספק כי עסק בתשובה כל ימיו על "כל נמי לשם מצוה הוא מכוין" ,כי הוא מבעלי מצוה הוא,
הפסוק הזה" ,ועכ"ז נשאר על מצבו ,ומעשיו כבר אינם אשר כל היוצא ממנו ממילא מצוה הוא ,הרי כל הפסוק
"לשם מצוה הוא קמכוין"! אלא "ופושעים יכשלו בם". הזה לשם עבירה נאמר ,א"כ הרי איננו כלל מאותם
עכ"ד ר' ירוחם. ה"מציאותיים" אשר כמוהם מעשיהם כולם מצות! אלא
להיפך ,מעשיהם גם לעבירות מתהוים!
הרי לן שכל הפסוק הזה העמיד את לוט בדרך אחר
לגמרי שבמקום להיות בתוך מציאות של ישרים דרכי ה' ומכאן אגב הערה נוראה ,כי הרי "כל הפסוק הזה" קרה
וכל מעשיו יתפרשו כמעשים לשם מצוה ,העמיד עצמו לפני כמה שנים מקודם ,וכבר אמרינן שא"א הוא שיהי'
להיות במציאות אחרת לגמרי של רשעים יכשלו בם, לשם מצוה קמכוין ,אלא "ופושעים יכשלו בם" ,נורא
וכבר אינו נשמר להזהר גם במקום שרואה שנכשל מאוד!
באונס גמור ,ובכן יתפרש כל מעשה שלו כמעשה עבירה ומקשה הגמ' שם עוד" :והא מינס אניס? ומשני תנא
גם במקום שהי' אפשר לפרשו כמעשה מצוה ,וממילא משום רבי יוסי בר רבי חוני ,למה נקוד על וי"ו שבקומה
כבר יהי' עליו טענה ותביעה כל מה שיכשל גם אם יהי' של בכירה ,לומר לך שבשכבה לא ידע אבל בקומה ידע,
ומאי הו"ל למעבד מאי דהוה הוה? נפקא מינה דלפניא
יז
התורה פרשת לך לך שירת
אדם .והראוני רמב"ן ריש ספר הגאולה שמאותו טעם באונס גמור .וכ"ז קרה לו ממה שנשא את עיניו וחשב
שכתב האבן עזרא ,לא שייך לקבל שום גימטריא רק מה שאצל סדום טוב יותר.
שאמרו חז"ל ,אולם עי' ברכת פרץ להקה"י הרבה רמזים
בגימט' ובהקדמה מביא רשימה של גימט' בש"ס מלחמת ד' מלכים הי' נגד אברהם אבינו
וממדרשים ואגדות ,ושרבינו בעל הטורים הפליא לעשות ויצא מלך סדום ומלך עמורה וגו' [י"ד ח']
פרפראות לחכמה לרמוז דברי חז"ל בקרא ע"פ גימט'
ור"ת ,וכבר אחז"ל מי איכא מידי דלא רמיזי באורייתא פשטות הפסוקים מ' דעיקר כוונתם הי' להלחם נגד
עכ"ד ,וצ"ל דכוונת הרמב"ן דא"א להכריח שום דבר חמשת המלכים רק בדרך אגב שבו גם את לוט ,אולם
בגימ' רק שאם כבר ידענו איזה דין או איזה מימרא במדרש מבואר שעיקר כוונתם הי' נגד אברהם אבינו
מחז"ל אפשר לרמזו בגימ' וכ"ה כל דברי בעל הטורים ולכן שבו את לוט שהי' בן אח של אברהם דהכי אמרי'
שלא המציא שום דבר מכח הגימ' .ובמשניות סופ"ג שם "ר"א בן הורקנוס דרש "חרב פתחו רשעים" זה
דאבות תקופות וגימט' פרפראות לחכמה עי"ש ברע"ב אמרפל וחבריו" ,להפיל עני ואביון" זה לוט" ,לטבוח
ותוי"ט ורש"י כולם פי' כפשוטו דקאי על גימט' ממש ישרי דרך" זה אברהם אבינו וכו' הרי דהי' כוונתם נגד
רק דכללו בזה גם נוטריקון שהוא ר"ת אולם בספר דרך אברהם.
חיים פי' דקאי על חכמת המדידה והתשבורת .ומידידי עפ"י מדרש זה יישב הג"ר דוד וועסעלי זצ"ל ראש ב"ד
הרב בנציון פרישמן שליט"א שידיו רב לו בגימטריות 17
פרשבורג בספר שמן וורד 16מה דהקשו למה הכניס
שמעתי ,שהציונים באו להגרי"ח זוננפלד זי"ע שהי' אברהם עצמו לסכנה לצאת למלחמה כשהסיכוי להנצל
מרבה בגימטריות 18והתלוצצו שגימ' אינו דבר מוכח היו כמעט אפסיים ,ולמדרש הנ"ל י"ל דכיון דסבר
וכנ"ל ,וענה להם ,שעם גימ' אפשר להרוג בן אדם שיהרגו אותו א"כ יהי' בזה חילול שם שמים בזה
כמבואר כאן באליעזר. שהצליחו להורגו והקב"ה לא הי' ביכולתו להצילו ח"ו,
שו"מ בספר פענח רזא שיש בו הרבה גימ' ובתחלת לכן עשה כאילו מפיל עצמו בידיהם ואז יגידו שהסבה
פרשת בראשית כתב "ומנין לגימטריאות מן התורה שנהרג כיון שאיבד עצמו לדעת ולכן לא בא הקב"ה
דכתיב כ"י ל"א דב"ר רי"ק הו"א מכ"ם בגימט' לעזרתו.
גימטריאות" ,ובסוגריים הקשה "מי התיר לדרוש את זה ובזה פי' מש"כ לקמן [ט"ו ו'] "והאמין בה' ויחשבה לו
עצמו במספרו"" ,לכן נ"ל דוגמת ראי' והוא מסתבר צדקה" היינו שהאמין בה' לא לגרום חילול ה' ,וזה"פ
מדכתיב במלקות והכהו לפניו כדי רשעתו במספר ,רמז הרימותי ידי אל ה' היינו בשביל הקב"ה הרמותי ידי ולא
לנו שיכנו מכה שהוא כמספר רשע"ו שהוא מלקות כי כוונתי לממון כלל רק עיקר כוונתי הי' לכבוד שמים.
מלקות בגימט' רשעו או הרשע עם המלה ,שזהו רמז
והי' אם בן הכות הרשע כלומר שיש להבין להכות כמנין בענין גימטריות
הרש"ע כי באמת הרשע עצמו מוכה לכן תצורף המלה וירק את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלש
למספר מלקות ,ועוד רצה להורות שיכנו במספר כלומר מאות וגו' [שם י"ד]
באיזה מספר הבא בפסוק אח"כ דהיינו ונקלה אחיך
לעיניך שיהא הנקל"ה ונלק"ה כמנין אחי"ך העולה ל"ט, וברש"י רבותינו אמרו אליעזר לבדו היה והוא מנין
זהו במספר שכתוב בפירוש לדרוש מספר וגימטריא". גימטריא של שמו [נדרים לב ].ובאבן עזרא כתב דחשבון
אליעזר הוא דרך דרש כי אין הכתוב בגימטריא כי יכול
מה שנקט חוט ושרוך נעל יוכל כל הרוצה להוציא כל שם לטוב ולרע רק השם
אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך כמשמעו .ותמוה הרי חז"ל דרשו גם הלכות מגימטריא
וגו' [שם כ"ג] עי' נזיר ה .דהא דסתם נזירות ל' יום ילפי' ממש"כ קדוש
יהיה "יהיה בגימטריא תלתין הוו" וכן י"ב לוג דשמן
יל"ע דאם כבר אמר שלא יקח מכל אשר לו ל"ל להדגיש המשחה ממלת זה [הוריות יא ]:וכן בעוד מקומות.
מחוט עד שרוך נעל ,וביותר דמצינו בחז"ל חולין פ"ט.
ונראה לחלק ,דבשאר מקומות כתוב מלה שיש לו
משמעות לפי הפשט רק שיש בזה גם רמז לאיזה מספר
17אחד מרמזיו הוא עמש"כ לקמן כ' ט"ז "הנה נתתי אלף כסף לאחיך
הנה הוא לך כסות עינים" וכתב בטעמא דקרא ע"פ גמ' כתובות דבושת ע"י הגימטריא אבל כאן כתוב בפירוש מספר וקשה
אשה בסתר יש לתת שתי שליש לאשה ונמצא שתי שליש של אלף כסף לומר דעיקר כוונת המספר הוא שזה גימטריא של שם
לשרה .ואמר ידידי שליט"א דכסות עינים גימ' 666והסכים עמו מרן
הגרח"ק זצ"ל.
18עי' תפארת שמשון ר"פ תולדות הביא גימ' של הגרי"ח זוננפלד שאמר 16י"ל ע"י אאמו"ר שליט"א -הי' חמיו של מו"ז הג"ר יעקב סניידערס
ע"ז הגר"א קוטלער שזה וודאי ברוה"ק. זצ"ל בזיווג ראשון לפני השואה.
יח
התורה פרשת לך לך שירת
בכל יום ובכל שעה עם טענה זאת גופא ,דלא יקרה כלום שכר מיוחד על דיבורים אלו .ד"אמר רבא ,בשכר שאמר
אם לא ינצל שעה זו דהרי יש חוץ מזה אלפי שעות, אברהם אבינו אם מ חוט עד שרוך נעל זכו בניו לשתי
ופתאום ימצא עצמו בסוף הזמן בהישגים קטנים ,וכן מצוות לחוט של תכלת ורצועה של תפילין" ,ומבואר
עד"ז בשורה אחת של גמ' שלא נר' כ"כ חשוב אבל שם דהנאה דתפילין הוא מה ששם ה' נקרא עליך ויראו
בסופו של דבר הגדלות בתורה של האדם נבנה מאוסף ממך ,והנאה של ציצית הוא דתכלת דומה לים ופירש"י
של שורות אלו ,לזה מייעץ לנו אברהם שתמיד נסתכל כשהקב"ה מסתכל בכסא הכבוד שלו נזכר מצוה זו,
בחשיבות על כל דקה ,שזה מה שיבנה כל עתידינו וצ"ב וכי כיון שהשתמש במילים אלו ממילא יקבל מצוה
הרוחני[ ,והימי השגרה הם הם עיקר בניית האדם ששייך למילים אלו דוקא .והרי לכאורה עיקר הגדלות
השלם] ואז באמת יהי' לו סייעתא דשמיא שמדקה א' הי' במה שלא לקח אלפי פריטים בפועל ולא על מה
יבנה לעצמו עולם רוחני שירומם אותו מאד כציצית שרק אמר.
ותפילין .וכן הוא בפעולות קטנות של חסד וצדקה
וכמפו' בגמ' ב"ב ח :דכבגד עידים כל צדקותינו מה בגד וביאר הג"ר אברהם יצחק ברזל זצ"ל דבאמת יל"ע וכי
זה כל נימא ונימא מצטרפת לבגד גדול אף צדקה כל מה הגדלות של אברהם אבינו לא לקחת כספו של סדום,
פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול ,וכן בשאר מצוות וכי מי ירצה לקחת ממון של סדום שנלקח עם כ"כ הרבה
דבסופו של דבר הם הם הבונים קומה הרוחני של האדם. רשעות ואכז ריות ,הרי יש בה כ"כ הרבה טומאה ובוודאי
יכול להשפיע על האדם לרע.
יש להודות להקב"ה גם על שרוך נעל
החשיבות של דברים קטנים
עי"ל ב ביאור הדגשת חוט ושרוך נעל ,ע"פ מה שהי'
הג"ר אבגדור מילר זצ"ל תמיד מדגיש דיש לנו להודות ולזה ביאר דעיקר חידושו של אברהם הוא דס"ד דרק
להקב"ה גם על דברים פעוטים כגון החור שבו נותנים דברים גדולים של סדום יכולים להשפיע טומאה והרס
הכפתור ,ועד"ז יש לנו להודות גם על שרוך הנעל, וקילקול למי שלוקחו ,אבל חוט א' קטן מהיכי תיתי
דבדרך כלל בברכת שעשה לי כל צרכי חושבים רק על שיש לו השפעה ,לזה קמ"ל אברהם דאין דבר כזה קטן
עצם הנעל ולא חושבין על השרוך ,כיון שזה רק טפל או גדול דכיון דסו"ס דבר זה הוא מכספו של סדום אז
ואין בו חשיבות ,אבל באמת יש לו לאדם להתבונן גם אם זה קטן מאד יכול כבר להשפיע השפעות
במצב שלא הי' לו שרוך דאז היה קשה ללכת עם מקולקלות ,ויכול להרוס ולהחריב בית שלם של
הנעליי ם וגם ע"ז יש להודות להקב"ה ,וזה ההדגשה יש רוחניות ,דכך הוא דרכן של צדיקים שמתחשבין עם כל
דוקא בנעל ולא בסנדל דסנדל עיקר מציאותו ע"י דבר קטן כגדול ואין אצלם דבר שהוא מדי קטן להתעסק
רצועות אבל נעל עיקר מציאותו שלא ע"י השרוך ,רק בו .ולכן הי' השכר לזה חוט של ציצית ,שזה דבר קטן
שאם לא הי' שרוך אז או שהי' קשה להכניס הרגל או מאד ומ"מ יש בו קדושה עצומה וביכולתו לרומם את
שהי' נשאר מדי רופף כל הזמן ,ועי' שבת קי"ב. האדם לדרגות עצומות עד הכסא הכבוד ,וכן רצועה של
דמנעלים דרבנן הי' רופפים תמיד שפעמים חולצו ונועלו תפילין .ומצינו באמת שקרח נחלק על חוט של תכלת,
כשהוא עדיין קשור ,ורק בשעת הטיט קושרו בדוחק כדי ובא עם טלית שכולה תכלת לפי שהבנתו הי' שרק
שלא ידבק בטיט וישמט מרגליו [רש"י שם ד"ה בדרבנן]
דברים גדולים יש להם חשיבות ,ולכן סבר דכש"כ טלית
ודבני מחוזא שהיו מקפידין על לבושיהן ונעליהן להיות שכולה תכלת ובית מלא ספרים בוודאי פועל הרבה
מכוונים קושרים אותו בדוחק ,ובפי' רבינו חננאל שם יותר ,אבל זה הי' טעותו דאדרבה רק בהיותו קטן חוט
דכד בעי למירהט קושרו בדוחק ,וכשהולך בניחותא מרפי א' ומזוזה א' רק אז יש בכוחו לפעול .ע"כ מדברי הרב
לי' כרבנן ,והנה אברהם הוא זה שהתפעל תמיד מחסדי זצ"ל.
הקב"ה עם ברואיו ,וא"כ בוודאי הי' משים לב תמיד גם ויש להוסיף דדבר גדול לימד לנו אבינו אברהם בזה,
לדברים הקטנים כמו חוט בודד או שרוך נעל ,ולכן הי' ובפרט שהקדים לדבר על החוט והשרוך נעל שמראה
חושש שאם השרוך יהי' של סדום גם אם עצם הנעל לא בזה דזהו העיקר שמונח לו בראש ,דהיינו תמיד היחס
יהי' לסדום ,זה יפגום בכח ההודאה שלו להקב"ה כיון שלו הוא לפרטים קטנים דוקא ,דמפרטים קטנים נבנים
שכל נכסי סדום נושאים בתוכם ההכרזה של כוח ועוצם הדברים הגדולים ,דמי שמזלזל בפרטים קטנים לעולם
ידי. לא יגיע לדברים גדולים .ולדוגמא בענין ניצול הזמן
ויש להוסיף בזה ,דדוקא אברהם הוא זה שהתבונן יותר לעליי' בתורה בפרט בזמן ארוך של החורף ,שיש בו
בטובת שר וך הנעל ,כיון דבפרשה זו עיקר עסקו הי' הרבה ימים ושעות של שגרה בלי ימים טובים ,וקל מאד
בהליכה ממקום למקום וכעיקר שם הפרשה לך לך, לחשוב שלא יקרה כלום אם לא ינצל שעות בודדות ,אבל
וכדהארכנו בתחלת הפרשה ,וגם הי' רץ הרבה ע"י האמת דמי שמזלזל אפי' בדקות בודדות ,היצה"ר יפתנו
יט
התורה פרשת לך לך שירת
וברש"י שהקב"ה הבטיחני לעשרני שנא' ואברכך וגו'. זריזותו וכתיב ולעיל וירדוף עד דן ,וע"י הליכה וריצה
הנה עצם החשש שמלך סדום יגיד כן צ"ע דהרי אברהם הרבה מתרופף השרוך וצריך כסדר לחזקו ,וכדהבאנו
כבר הי' עשיר לפני זה ע"י פרעה ,כמ"ש [לעיל י"ג ב'] לעיל מגמ' שבת קי"ב ,ולכן הי' כסדר מודה להקב"ה גם
ואברם כבר מאד במקנה בכסף ובזהב .וגם דמ' דגם אם על השרוך ,ולכן לא רצה שכל פעם שיחזק נעלו ע"י
יקח ממנו חוט בעלמא כבר יוכל לומר אני העשרתי את השרוך יזכר בטובתו של סדום וזה יפגום בהודאתו
אברהם ,והרי לא נתן לו כמעט כלום .ואמר בזה מרן להקב"ה.
הגרח"ק זצ"ל [בספר דעת נוטה] שעל מלך סדום אין
מקשים קושיות .היינו שמלך סדום אינו אומר דברים קשירת הנעליים בשמאל
ע"פ אמת דוקא ,רק דאם כבר הי' איזה עיסקא בין מלך והנה בגמ' שבת ס"ב .ונפסק בשו"ע או"ח סי' ב' ס"ד
סדום ואברהם כבר יכול מלך סדום לפרסם בעיתונים דיש לקשור מנעל השמאל תחלה ,והטעם כיון דגם
שיש לו חלק בכל עשירותו של אברהם .ובפרט שאנשים תפילין קושרין בשמאל ,וכ' שם בהג' רעק"א בשם ספר
מן השוק לא מסתכלים על פרטים קטנים ולא מתבוננים עמק המלך טעם לשבח ,דכיון דזכו לתפילין ע"י שהזכיר
מה בדיוק נתן לו רק רואים שהי' כאן עסק גדול ,ורק אם אברהם שרוך נעל ,לכן ניתן חשיבות לשרוך הנעל דוקא
אברהם מכריז שאין הוא לוקח כלום ממנו אז לא יהי' לקושרו בשמאל .ולדברינו י"ל דכיון דבדרך כלל אנשים
חשש .ולדברינו הנ"ל י"ל דכיון דאברהם עושה עסק שוכחים ומתעלמים מטובת הקב"ה שיש ע"י השרוך,
כ"כ גדול מחוט ושרוך נעל ,הרי שאברהם בעצמו ואדרבה מסתכל ע"ז כמו עיכוב שכבר רוצה לרוץ לדרכו
מרגיש עצמו עשיר גדול גם בזה לבד ,וכמו שכל אחד וצריך להתעכב כדי לקשור השרוך ,לזה רוצים שיעצור
שחי כך מרגיש וכפי שהי' מרחיב כן הג"ר אבגדור מילר לרגע ע"י שמקפיד על שמאל ועי"ז יזכור דיבורו של
זצ"ל ,ושפיר יש חשש שיגיד מלך סדום אני העשרתי את אברהם ,שזה בא מחמת התבוננות בחסד ה' ,וגם הוא
אברם ,ויש להבין זה יותר דכמו שמקבלים מאדמו"ר יתבונן בחסדי ה' ויודה להקב"ה גם על השרוך.
מטבע לברכה ,כן מלך סדום יגיד שבחוט שלי מונח כ"כ
עוצמה וברכה עד שמכוחה יוכל אברהם להתעשר. התבוננות בשלבים עד שהגיע להיות חוט
וכן יש להרחיב בזה לענין החוט ע"פ ר"א מילר זצ"ל,
אלא דעדיין קשה דמהיכן ידע אברהם כיצד תתקיים
דהנה המתבונן היטב בחוט יוכל לראות בזה הרבה
הבטחת הקב"ה ואולי זה הדרך שרוצה הקב"ה
שלבים ,דהרי עיקרו נעשה מצמר הבהמה שגדל עלי'
להעשירו ,וביותר שהרי לקח כסף מפרעה ורצה בזה
ע"י שאכל עשב שגדל ע"י השמש והגשם ,ואחר שגדל
ומ"ש מסדום .וכבר עמד בזה השל"ה [מס' חולין פ' תורה
הצמר ה' צריך הרבה שלבים עד שיהי' חוט ,וכמבואר
אור] ותי' דכיון דהי' זה מעשה ניסים שאברהם עם עבדו
בגמ' התנאים בכלאים עד שיהי' שוע טווי ונוז ,וכמבואר
אליעזר הרגו ד' מלכים והצילו מן השלל סבר איך
בסוכה י"ב :כמה שלבים של סריקה וליבון וכדו' שכ"ז
יעשירני ה' ממעשה ניסים עי"ש ,ובגור ארי' תי' דקיום
מחכמה שנתן הקב"ה בברואיו שיוכלו להמציא כ"ז,
ואברכך הוא רק בנותן לו מדעתו לכבודו וכמו שהי' אצל
וא"כ אברהם אבינו כשראה חוט הי' רואה בזה כל
פרעה אבל כאן נותן לו כתשלום עבור שהציל אותו וזה
השלבים ,הוא ראה בזה השמש והעשב והבהמה ,והי'
לא נקרא ואברכך .ובפענח רזא תי' דלא רצה לקחת
מתבונן בחסדי ה' והודה על הכל ,וא"כ אצלו חוט לא
מרשעים .אולם כל תי' אלו צ"ב דמגמ' חולין פ"ט.
מבואר דהטעם הי' שלא רצה ליהנות מן הגזל. הי' דבר קטן כלל ,אבל איש פשוט לא משים לב כלל
לחוט ,ולכן אברהם לא רצה לקחת חוט מסדום שלא
ובספר קומץ המנחה להג"ר חנוך ארנטרוי זצ"ל ובאמת רצה שיראה חסדי ה' ע"י חוט של סדום ,שעיקר הבהמה
ליעקב להגר"י קמינצקי זצ"ל תירצו ,דסבר אברהם דל"ש הי' בגזל וכל השלבים שנעשו בחוט נעשה ע"י מחשבת
שיהי' זה ברכת ה' דהרי כתיב ברכת ה' היא תעשיר ולא כחי ועוצם ידי.
תוסיף עצב עמה ,וכאן הרי יש בזה עצבות לאותם
ולזה א"ש דהי' שכרו שיקבל מצות ציצית בחוט ,דבחוט
אנשים שהי' שייך להם הממון מקודם ,וביותר י"ל דגם
זה יש ג"כ התנאים של שוע טווי ונוז וכמבואר בתוס'
לא רצה לקבל ממון כזה שיש לאחרים מזה עגמת נפש,
יבמות ד :ובתוס' נדה סא ,:וסגולת מצות ציצית יעזור
וכאן הרי זה השלל של אנשי סדום ,וא"כ אף שע"פ דין
ליהודי להגיע להקב"ה ע"י התבוננות בחוט ויגיע עד
הי' מותר לו מצד כיבוש מלחמה ,ולכן הי' יכול ליתן
לכסא הכבוד.
מזה מעשר 19וגם מה שאכלו הנערים ,מ"מ לעצמו לא
בטעם שלא רצה אברהם לקחת השלל
19בדרך אמונה פ"ז ממתנות עניים ה"ה בביאור ההלכה ד"ה ואחד הוכיח ואם אקח מכל אשר לך ואל תאמר אני העשרתי
מאברהם אבינו דהמוצא ממון שאין בו דין השבה רק ממדת חסידות
חייב ליתן מעשר גם אם רוצה להשיבו .ודחה הג"ר אליהו דיסקין את אברם[ :שם]
כ
התורה פרשת לך לך שירת
האם יש דין ירושה לגוי בשאר קרובים רצה ליהנות מזה כיון שיש בזה עגמ"נ לאחרים ,וא"ש
דבגמ' כ' חשש גזל היינו לא גזל ע"פ דין אבל סו"ס יש
וכבר עמד בזה הגרא"ו בקו"ש [ב"ב אות שנ"ח] וכ' דמכאן
בזה כעין גזל מחמת עגמ"נ לאחרים.
הוכיח הרמב"ם [פ"ו מנחלות ה"י] דגוי יורש אביו מה"ת
אבל שאר ירושותיהן מניחין אותם לפי מנהגם ,וכ' אי חשש ירושה הוא על לוט או אליעזר
המ"מ לפי שלא מצינו סדר נחלות רק בישראל ,וכבר
ויאמר אברם ה"א מה תתן לי ואנכי הולך ערירי
העיר במנ"ח מצוה ת' על לשון הרמב"ם דלמה כ' דשאר
ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר :ויאמר אברם
ירושות מניחין אותו כמנהגן דהול"ל דאם אין לו בן דין
הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי[ :ט"ו
לו יורש מה"ת הוי לי' נכסיו הפקר[ ,עי' בזה בשו"ת מנחת
ג'-ד']
שלמה קמא סי' פ"ו] ועכ"פ אי נימא דכשאין לו בן נכסיו
הפקר א"ש דבוודאי לא הי' לאליעזר שום דין יורש כלפי הנה מה שאמר בן משק ביתי הוא דמשק אליעזר
אברהם רק דכיון דאין לו בן הרי נכסיו הפקר ,ולכן בפשוטו קאי על עבדו אליעזר וכדפירש"י ,וא"כ מש"כ
יקדי ם אליעזר לזכות מן ההפקר כיון דלוט לא הי' כאן, אח"כ והנה בן ביתי יורש אותי בפשוטו קאי גם על
ואפי' לרמב"ן סו"פ אמור דהאבות הי' להם דין ישראל אליעזר ,אולם במדרש כאן נחלקו ,דלר"א בן משק ביתי
לענין נחלה וייחוס ,אבל זה רק אחר שנימול אברהם ובא זה לוט שנפשו שוקקת עליו ליורשינו ,הוא דמשק
בברית ,אבל כאן זה עדיין לפני הברית .וכעין זה נקט אליעזר שבשבילו רדפתי מלכים עד דמשק ,ולר"ל בשם
דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל בתשובה לשאלה הנ"ל 20דכיון בר קפרא קאי על אליעזר.
דהי' לפני מ"ת לא הי' עדיין דין ירושת בן אח ,ולכן באם
לא הי' בן הי' הולך למי שהי' קרוב יותר ,ואליעזר כיון והנה פשטות לשונות הראשונים מורה דדאגתו הי' על
שהי' דולה משקה הי' הקרוב ביותר לאברהם. ירושת ממונו ,ראה ל' הספורנו ד"פעולות העבד בנהגת
הבית והממון שהן מיראה נבדלות הרבה מפעולות הבן
אלא דכבר הק' בקו"ש ע"ז ממש"כ רש"י לעיל [י"ג ז' בהנהגתם שהן מאהבה" ,וממשיך דהגם דהאמין
עה"פ ויהי ריב] דהרועים טענו דלוט הוא יורשו של שהקב"ה יתן לו זרע בסוף כפי שהובטח ,מ"מ כיון דיהי'
אברהם ,וזה נגד הכתוב הנ"ל ,וכ' דאולי אברהם רצה קטן כשימות אביו ,לא יהי' מוכן להנהיג ממון ,והי' בן
באמת להעביר הנחלה ממנו ע"י שהרחיקו ,כיון שלא ביתי המנהיג היורש ,ולזה הבטיחו הקב"ה כי הבן יצלח
הי' הגון כמו שיעקב העביר הבכורה מראובן דקודם בהנהגת הממון בחייך וכו'.
מ"ת הי' מותר להעביר .וגם בלא"ה ל"ק דאז הי' לוט
אצלו והי' הכי קרוב אליו אבל השתא שהרחיקו הרי לא אלא דא"כ יל"ע הרי מבואר בגמ' קידושין י"ז .דגוי יורש
הי' כאן ואליעזר הי' קרוב יותר. את אביו דבר תורה הרי מבואר דיש דיני ירושה בעכו"ם,
ובמאירי שם מבואר דה"ה דגוי יורש משאר מורישיו,
אבל באמת כ"ז ק' מאד ,דהרי לשון הפסוק הוא "יורש [ובמקנה שם י"ח .ד"ה מי כתיב כ' דילפי' לה מבני לוט ועי' שו"ת
אותי" ומ' דמדין ירושה אתינן עלה ולד' קו"ש הכוונה חת"ס יו"ד סי' קכ"ז דכמו בישראל איתא דליכא ישראל שאין לו
לדין זכיי' מן ההפקר ,וגם מה דאג בכלל על ממונו וכי גואלים ה"ה בגוי] וא"כ פשיטא דלוט יהי' היורש כיון
מה איכפ"ל בממונו הגשמי. דהוא בן אחיו ,וא"כ בשלמא לד' ר"א דהקרא קאי על
לוט א"ש ,אבל לד' ר"ל דקאי על אליעזר מהיכי תיתי
הנושא הוא ירושה רוחנית שאליעזר יהי' היורש.
ואמר בזה מו"ר הג"ר אברהם גורביץ שליט"א ראש
ישיבת גייטסהעד 21ע"פ דברי זקינו הגה"צ ר' אלי'
לאפיאן זצ"ל שכבר עמד ג"כ דמה איכפ"ל לאברהם
בממונו הגשמי 22,ולכ"פ דפשיטא דקאי כאן על מורשתו שליט"א [ואמרו להגר"ח] דשאני השבת אבידה דבגדר מדת חסידות יש
הרוחנית לפרסם שמו של הקב"ה בעולם ,וזה פשיטא בו תורת השבה וא"כ אם כבר משיב זה לא שלו כלל ,אבל כאן לא הי'
אברהם מחוייב גם לא מצד מדת חסידות רק מטעם צדדי שלא יאמר אני
דל"ש ללוט שאינו תלמיד אברהם בזה ,ורק אליעזר העשרתי את אברם .וכן באמת פסק הגריש"א זצ"ל דהמוצא אבידה
שהוא תלמידו ודולה ומשקה מתורת רבו לאחרים ומחזירה פטור לעולם ממעשר[ .חשוקי חמד] אולם בטעמא דקרא נקט
הגרח"ק דבעצם אברהם לא הי' רוצה להחזיר מצד איסור השבת אבידה
לגוי ,ולכן נתן מעשר ,אולם מלך סדום סבר שיש לו להחזיר מצד מדת
20לאחי הרב יעקב שליט"א בס' בצל הקודש עמ' ק"נ. חסידות כמו כל מציל מזוטו של ים המבואר בחו"מ ,לזה סבר שהוא זה
21לאחי הנ"ל כששאלו שאלה הנ"ל -בצל הקודש שם .ועי' באריכות שמוחל לאברהם באמרו והרכוש קח לך ,ולכן חשש אברהם שיגיד אני
בספרו של מו"ר וענפי' ארזי אל עה"ת בפ' וארא .אח"כ אמר אחי ביאור העשרתי אותו .אולם מרן הג"ר דוב לנדו שליט"א [נדפס בס' דעת נוטה]
זה לדו"ז זצ"ל ונהנה מאד. כתב לו דהי' כיבוש מלחמה ובזה אין מדת חסידות אולם הגרח"ק השיב
22באמת בתחלת הפרשה [י"ב ה'] הודגש בקרא שאברהם לקח "את כל לו דמ"ש כיבוש מלחמה מזוטו של ים ולעולם יש מדת חסידות להשיב.
רכושם אשר רכשו" ,וביאר בשער בת רבים דאצל אברהם הי' הרכוש ויתכן דשורש השאלה בגדר כיבוש מלחמה האם הוא רק היתר על גזל
נחוץ מאד ב שביל קיום מצוות שי"ב חסרון כיס וגם להשפיע על אחרים. או שזה נחשב שלו עי"ז ,עי' דבר אברהם ח"א סי' י'.
כא
התורה פרשת לך לך שירת
ממילא ,ולא יהי' בגדר ברא כרעי' דאבוה ,וזה טען וכנרמז בקרא כאן ,הוא זה שימשיך את דרכו של
אברהם הן לי לא נתת זרע ,זה לא קשור "לי" וזה עדיין אברהם ,וע"ז דאג אברהם .ואמר מו"ר שליט"א דפשוט
כמו אליעזר ולא יהי' בגדר ירושה ממש. שכך צריך לפרש וממילא ל"ק השאלה של ירושת לוט.
וכן כתבו בכמה מפרשים [בתפארת יונתן ובהעמק דבר ובספר
לזה השיבו הקב"ה "כי אשר יצא ממעיך הוא יירשך" דגל יהודה לחותנו של השפת אמת בשם חתנו] ליישב מה
שיצא ממך בדרך טבעי שיתהפכו לנערותם ויולד לכם בן דקשה דהרי הקב"ה כבר הבטיח לו שיתן לו בנים ומה
בדרך הטבע ,כל התכונות והמדות הטבעיים ,יכנס בבן הי' חששו כאן ,ותירצו שבוודאי האמין אברהם
הזה וזה גדר ירושה ממש .וא"ש דזה כבר הבטחה שהקב"ה יתן לו בן אבל אולי זה יהי' רק בסוף ימיו וא"כ
חדשה שלא הובטח בתחילה וזה נס בתוך נס ,וזה זכות לא יספיק הזמן להשריש בו כל היסודות הרוחניים
לאברהם להאמין שגם הדבר הזה ה' יעשה לו. וזה"פ ואנכי הולך ערירי היינו ההליכה ברוחניות.
המעיים של אברהם אבינו ויש להעיר דלד' ר"א במדרש דקאי פסוקים אלו על לוט
ויש לצרף כאן דברי רש"ר הירש בביאור ענין "ממעיך" לכ' ל"ש לומר דקאי על מורשתו הרוחני ,אלא דאז ל"ק
דלא כתוב יריכיך ,דירכים הם חלקים החומריים של הקו' של ירושה די"ל כמאירי גוי יורש מכל מורישיו.
הגוף ואילו המעיים הם משכן ההרגשות של השתתפות [וי"ל דבזה גופא נחלקו במדרש כרמב"ם או כמאירי]
ובצער והמיית רחמים וכמ"ש ע"כ המו מעי לו ,שישו
גם מו"ר הגרא"י ברזל זצ"ל הלך בדרך זו ,והקדים
בני מעי שישו ,וזה מדה יהודית מובהקת והיא נחלת זרע
לשאול על כפילות הפסוקים ,שהקדים הא כבר אמר "מה
אברהם ,דהנה אפשר ללמד תורה לאחרים ולמסור להם
תתן לי וגו' ומה הוסיף "הן לי לא נתת זרע" וכבר נתקשו
ערכי רוח בשכל ,אך קשה לזכך את ההרגשות והתכונות
בזה הראשונים ,עי' רמב"ן ,ובחזקוני וספורנו פירשו
והאופי ,כח מקור המדות והתכונות הוא בעיקר ממעי
דדאג שיהי' לו הבן רק בזקנותו ,וכשימות יירש אליעזר
האבות ,גם זרע כנען יכול להוסיף דעת ולהתחנך לקיום
הכל ,אבל לפ"ז חסר קצת בפסוק .גם קשה מש"כ כי
המצוות אך א"א לחנך אדם להיות בעל רגש יהודי
אשר יצא ממעיך ל"ל להדגיש זה העיקר הוא שיהי' לו
אנושי .והקב"ה השתית את בנין עמו על יסוד הנטיי'
בן .עו"ק במש"כ "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" וכבר
שיש בו מלידה להתנדב בשמחת לבב לכל מעשה מוסר
הקשה הרמב"ן וכי זכות הוא לאברהם שעמד בכל
וטוב .ע"כ ד' רש"ר הירש.
הנסיונות להאמין בה' בזה 23 .ועוד הרי כבר הובטח לו
והרחיב בזה הג"ר ישראל דוד שלזינגר שליט"א דהכוונה בתחלת הפרשה שיהי' לו בנים ובוודאי האמין בזה ומה
בזה הוא שמושרש בזרעו של אברהם אבינו ההרגש נתחדש לו עכשיו.
והשמחה לעשות רצון ה' וזה כל השאיפה שלנו כמ"ש
לעשות רצונך אלקי חפצתי ותורתך בתוך מעי [תהילים מ']
בן טבעי לאברהם אבינו
שאנו מבקשים שהתורה הי' בתוך הרגשים שלנו שנשמח ואמר בזה הרב זצ"ל דבר נפלא ,דבוודאי האמין
בלבינו בתורה הקדושה ,ובזה אפש"ל מה דנקטינן שהקב"ה יכול לתת לו בן גם בזקנותו ,וזה אינו חידוש,
בברכת התורה "ונהי' אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית אולם סבר שכיון שהם זקנים אז הילד לא יהי' כבן טבעי,
ישראל" ויש מוסיפין "וצאצאי צאצאינו" וצ"ע למה רק כמו שיוצא ילד מן הקיר ,והחסרון בזה היא שכל
תיקנו לשון "צאצאים" וי" ל דכתב אבודרהם דזה מלשון המדות והתכונות שהשריש אברהם בעצמו לא יעברו לו
ַׁיְּהי כַׁחוֹל ז ְַּׁרעֶׁ ָך וְּ צֶׁ אֱצָאֵ י מֵ עֶׁ יָך
הפסוק ישעי' מ"ח י"ט "ו ִ
כִ ְּמעֹ תָ יו" א"כ צאצאים מתייחסים למעיים וזה מורה על
בנים שנושאים בתוכם ההרגשים שלנו ושל אבותינו 23לכן פי' הרמב"ן דמש"כ ויחשבה לו צדקה הוא שבח להקב"ה
שאברהם החשיב מה שהבטיח לו הקב"ה כצדקה שלא מגיע לו,
ואבות אבותינו ,וזה אנו מבקשים בברכת התורה שיהיו ובסליחות ליו"כ קטן נר' דנקט הפייטן כפירש"י דאיתא שם נשיא אלקים
מושרשים בהרגשים של אהבה וחשק לתורה הקדושה. הנאמן וכו' וכי האמין בה' ויחשבה לו צדקה ושם אנו משבחים את
אברהם מ' דזה הי' שבח לאברהם ,ובחי' חתם סופר עה"ת כאן תי' קו'
הרמב"ן דכתוב לשון והאמין ולא ויאמן ור"ל דלא קאי על מה שהאמין
אברהם תלי תניא בדלא תניא בעצמו אלא על מה שהפעיל כח האמונה לאחרים היינו דבאמונה זו
השריש כח אמונה לדורות וע"י אמונה זו יש לנו אמונה עד היום הזה.
וד"ז מביא שנוכל לעשות רצון ה' גם בלי שיהי' כתוב עי"ש .ובזה יש ליישב לשון הגמרא שבת צז .שא"ל הקב"ה למשה
באיזה מקום ובלי שיהי' צריך להסביר ע"פ שכל רק דישראל הם מאמינים בני מאמינים שנא' ויאמן העם ,בני מאמינים שנא'
והאמין בה' וצ"ע דל"ל להזכיר אמונת אברהם הרי בלא"ה הם מאמינים
שאנו יכולים להרגיש בלבינו מהו רצון ה' ,ובזה יל"פ בעצמם ולחת"ס א"ש דכל עיקר כח האמונה שלהם זה מאמונת אברהם,
מה שבכל מקום כשרצה רב יוסף להדגיש שמביאים דבר וכן מצינו בכמה מקומות בחז"ל דאברהם נקרא ראש למאמינים- .
הגרי"ד שלזינגר שליט"א .והגה"צ ר' מתתיהו סלומון זצ"ל תי' ע"פ יסוד
בלי מקור ,התבטא "מריה דאברהם תלי תניא בדלא מהר"ל דאם כבר התחיל לעבוד ה' לפני ביאת המשיח יקבל שכר גם
תניא" [שבת כב .עירובין עה :כתובות ב .ב"ב קלד ]:וצ"ב למה בימים שאי"ב חפץ ,ה"נ אף שכעת לא הי' לאברהם נסיון באמונה כיון
שמתחלה עבד ע"ז מקבל כעת שכר על כל אמונתו.
כב
התורה פרשת לך לך שירת
ע"פ שי' הרמב"ם במורה נבוכים א' ד' וא"כ ל"ש לדון הלכות נקט דוקא אברהם ולא משה רבינו ,ולהנ"ל א"ש
קרבנות] שמאברהם מושרש בתוכינו ההרגש להשיג רצון ה' גם
אולם ברש"י משמע שאברהם לא הקריב בהמות אלו בלי שהי' כתוב באיזה מקום ושנצטרך להסביר ע"פ
לקרבן אלא ה' אמר לו לקחתם רק לצורך כריתת ברית שכל.
שהדרך היה לבתר בהמה ולעבור בין בתריה להראות אברהם יגל יצחק ירנן
שבכך כורתים ברית ,וה' אמר לו לקחת כמה מיני בהמות
ועופות לרמז לכמה סוגי קרבנות .והסברא הוא באמת ובזה א"ש מה שאומרים במנחה של שבת אברהם יגל
בכריתת ברית שיהיו החלקים ממה שנחלקו בעודם יצחק ירנן ופי' בב"י או"ח סי' רצ"ב בשם שבלי הלקט
חיים ,ע"פ מש"כ בספר העקרים ד מ"ה בטעם שכריתת דלפי שהאבות שמרו שבת מזכירים אותם בתפלה וגילה
ברית הוא ע"י חלוקת בהמה להורות שהיה יחס כל אחד נאמר באברהם כדאיתא במדרש גיל יגיל אבי צדיק זה
מאנשי הברית לחבירו כמו היחס של כל אחד מן אברהם בשעה שנתבשר לא יירשך זה בא שמחה וגילה
הבתרים אל רעהו כי כמו שטבע וקיום כל אחד בלבו שנא' ויפל אברהם על פניו ויצחק וכיון שצדיק קאי
מהבתרים הוא כשיחובר אל רעהו וא"א שיפרד ממנו על יצחק וכ' רננו צדיקים לכ"כ יצחק ירנן ,ועוד כשאמר
אלא כשיפרד גם הוא כן יחס כל אחד מאנשי הברית אברהם השה לעולה בני מיד רינן יצחק ואמר שירה על
שבריתם דבר קיים וא"א שיפרד ביניהם רק מצד המיתה הקרבן .הרי דהי' לאברהם שמחה מיוחדת כששמע
המפסיד כל דבר אחר ,ולכן בחרו דוקא בעל חי כי דבר הבשורה דלא יירשך זה ,ולהנ"ל מבואר היטב דאף
דומם לא יפסד כשיפרד מהחלק הקרוב אליו ,וא"כ שהאמין שיהי' לו בן מ"מ לא ידע אם יהי' לו זה לבן
מסתבר שיקחו החלקים מבעל חי דרק אז יש מעלה טבעי שיורש תכונותיו להרגיש חשק ואהבה בעבודת ה'
שעובר בין חלקיו שמראה שבעצם דזה דבר אחד וכך מן הלב ,ולא רק בשכל ,לזה כששמע כי אם אשר יצא
יהי' קשר וכריתת ברית ביניהם ,אבל אם כבר שחטו לפני ממעיך דהיינו שהתכונות וההרגשים הטבעיים שלך
זה הרי זה כבישרא בדיקולא וכעץ שחתכו לשנים .ולפ"ז יעבור לבנך הי' לו שמחה מיוחדת בזה ,וי"ל דע"ש זה
יתכן שמש"כ ואת הצפר לא בתר היינו שהשאירם בחיים נקרא יצחק ,וכן הי' באמת אצל יצחק שהי' שש ושמח
וככל זה משמע ג"כ בפרקי דר"א פרק כ"ח וז"ל "רבי כששמע שנבחר לעולה שזה בא רק מתוך הרגשי אהבת
יהושע אומר ,לקח אברהם חרבו ובתר אותם כל אחד ה'.
ואחד לשנים ,שנאמר ויבתר אתם בתוך .אלולי לא בתר *האם לקיחת הבהמות היה לשם קרבן
אברהם לא היה העולם יכול לעמוד ,הואיל ובתר אותם
התיש את כחם .והקריב כל בתר ובתר לקראת רעהו, ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת
שנאמר ויתן איש בתרו לקראת רעהו .וגוזל בן יונה הניח ואיל משלש ותר וגוזל[ :שם ט]
חיים ,שנאמר ואת הצפר לא בתר" .משמע להדיא שלא ובתרגום "קרב קדמי" ויותר מפורש ביונתן ב"ע "סַׁ ב לִ י
הי' זה לשם קרבן וגם לא הי' כבר שחוטים לפני זה דאז ִת ְּקרּובְּ ִתין ְּּוק ֵריב קֳ ָדמָ י" משמע שהיו אלו קרבנות ממש
אי"ז חרבו שהתיש את כוחם ,וכן שהעופות הניח חיים
ולא רק לסימן[ ,ויש דוחקים בתרגום שר"ל שיקח אותם
וקיימים. למעלת קיום רצון ה' כיון דל"ש לקנות קנין ממוני עבור הקב"ה
אולם באגרא דכלה כתב על התרגום "אפשר דעתו שהוא הקרבה
ובטעם שא"ל הקב"ה לקחת דוקא מינים אלו ,כ' רש"י
בתורת קרבנות כמו כל הקרבנות שבתורה"] וכ"כ הרד"ק
שהם מרמזים לקרבנות שבהם יתכפר זרעו של אברהם,
ורבינו בחיי שהוסיף דלכ"כ קחה לי ולא קח לך אף שהיו
ולרש"י הי ' זה תשובה למה ששאל באיזה זכות יתקיימו
אלו לתועלת אברהם להבטיחו על מתנת הארץ ,מ"מ
בארץ ,ומהרי"ל דיסקין נקט בפשיטות שהי' כאן קרבנות
כיון שהיו קרבנות הי' כאן קיחה לצורך שם המיוחד.
ממש ולזה פי' שאברהם שאל למה הוציאו ה' מאור
ולפ"ז צ"ל שמה שביתר אותם לחתיכות הי' אחר
כשדים לכרות אתו ברית בא"י ,ולא כרת אתו ברית
שחיטה וזריקה ,וא"כ צ"ל שאחרי הכריתת הברית לקח
במקומו ולזה השיב לו שזכות אריכות זמן בא"י הוא
כל החלקים והקטירן .ולפ"ז מש"כ אח"כ ואת הצפור
בשביל הקרבנות ולכן הכריתת ברית צ"ל עם קרבנות
לא בתר אין הכוונה שהשאירם בחיים דבאמת שחט
דוקא וא"א להקריב בחו"ל.
אותם רק שלא חתכם לחלקים וכ"כ הרד"ק להדיא,
ולשי' רבי יוסי זבחים קז :דבמה צריך מזבח צ"ל שבנה
כאן ג"כ מזבח וצ"ע[ .שוב העיר לי ידידי הרב אלעזר חיים
ליבערמן שליט"א דשיטת הרד"ק בעצמו שכל פרשה זו כולל
לקיחת הבהמות היה רק בנבואה וכן הבין האברבנאל בפי' ראשון
כג
התורה פרשת לך לך שירת
ולכן פי' בגמ' קאי על עצם קיום שמים וארץ כיון *זכות הקרבנות היה לצורך קיום שמים וארץ
שישראל עלולים לחטוא מה יהי' עם מעשה בראשית. אולם למעיין בגמ' תענית כז :ומגילה לא :יראה שלכ'
והעיר הבית הלוי כאן אי הפחד שלו שלא יעשה להם הי' זה תשובה לשאלה אחרת דאמרי' שם בטעם
כדור המבול בהכרח שחשש שיעשו עבירות במזיד והרי שקוראים מעמדות בשעת הקרבנות שזה מעניני מעשה
ע"ז לא מהני קרבנות ותי' שעיקר המכשול במזיד בא רק בראשית שלולא המעמדות [-קרבנות שעליהם מוסב
אחרי שכבר נכשל בשוגג ונעשה העון קל בעיניו ועושה המעמדות-רש"י] לא נתקיימו שמים וארץ [ -שלולא כפרת
הקרבנות היו ישראל כלים בחטאיהם ולא יהי' טעם לקיום שמים
במזיד וע"י הכפרה על השוגגים ממילא לא יבוא לידי
וארץ-רש"י] שנא' אם לא בריתי יומם ולילה חקת שמים
מזיד.
וארץ לא שמתי וכתיב ויאמר ה' אלקים במה אידע כי
*ביאור הרמז במינים המשולשים אירשנה [ופי' הפסוק הוא] אמר אברהם לפני הקב"ה רבונו
של עולם שמא ישראל חוטאין לפניך אתה עושה להם
ובעיקר רמז מינים אלו ומש"כ משולשת כ' רש"י עגלה כדור המבול [שהתחייבו כליה] וכדור הפלגה [שפיזרם ה'
משולשת הם שלשה עגלים רמז לג' פרים פר יוהכ"פ פר בכל העולם ואם הם כלים ממילא לא יהי' קיום לשמים וארץ]
העלם דבר של ציבור ועגלה ערופה ,ועז משלשת -רמז אמר ליה [הקב"ה] לאו [לא אכלה אותם אפי' אם יחטאו] אמר
לשעיר הנעשה בפנים ,ושעירי מוספין של מועד ,ושעיר לפניו :רבונו של עולם ,הודיעני ,במה אדע [מה תאמר לי
חטאת יחיד ,ואיל משולש -אשם ודאי ,ואשם תלוי, ללמדן דבר שיתכפרו בו עוונותיהם] אמר ליה :קחה לי עגלה
וכבשה של חטאת יחיד ותור וגוזל רמז לקרבנות תורים משלשת ועז משלשת וגו'[ .היינו ע"י הקרבנות וכיון שע"י
ובני יונה גם רמב"ן כ' כרש"י שמרמז לקרבנות אבל הקרבנות יש קיום לשמים וארץ ראוי לאנשי מעמד שיקראו
בפירוט הקרבנות לא כתב כרש"י רק שרמז לו שמכל מין במעשה בראשית] אמר לפניו :רבונו של עולם ,תינח בזמן
יקריבו זרעו ג' מיני קרבנות עולה חטאת ושלמים ואשם שבית המקדש קיים ,בזמן שאין בית המקדש קיים מה
בכלל חטאת .ובדעת רש"י כבר העיר באילת השחר תהא עליהם? -אמר לו :כבר תקנתי להם סדר קרבנות,
שהרי ביו"כ ובהעלם דבר לא מביאים עגלה ,וצ"ל בזמן שקוראין בהן לפני מעלה אני עליהם כאילו
שמ"מ מביאים מאותו המין ,עוד העיר דבשלמא פר הקריבום לפני ,ואני מוחל להם על כל עונותיהם".
יוהכ"פ זה קרבן קבוע ,אבל פר העלם דבר של ציבור
ועגלה ערופה ,אף על פי שהם מכפרים ,מ"מ הם באים וברש"י תענית הק' איפה יש רמז בפסוק ששאל גם על
רק במקרה מיוחד ואין הכרח שיצטרכו להביאם ולמה זמן הגלות ,ותי' מהרש"א שם ממה שלא שאל אברהם
רמז עליהם ,ובע"כ צ"ל כיון שזה נעשה חלק מפרשיות במה אדע כי תתננה לי רק אירשנה שמשמע ג"כ לשון
התורה שייך כבר לרמז על המצוה שיש בזה. גירוש ובכל נרמז בזה ששאל איך יתקיימו ישראל כשאין
להם קרבנות ובתוס' יו"ט פ"א דאבות מ"ב כ' דזה סברא
*מה שלא רמז מוספי שבת שאם אין קיום למעשה בראשית בלי קרבנות בהכרח יש
ויל"ע למה לא רמז מוספי שבת ,ובשם משמואל עמד אופן קיום קרבנות גם בזמן הגלות וזה"פ במשנה שאחד
בזה ופי' בב' אופנים א[ :שנת תרע"ג] דקרבנות אלה הם מן הדברים שהעולם עומד עליהן הוא עבודה וזה"פ אם
לכפר והוא העומד נגד כח האומות שאין להן כח לא בריתי היינו לולא הקרבנות שהובטחה בברית בית
ושליטה אלא מעוונות ישראל ח"ו ולולא עוונות ישראל הבתרים חוקות שמים וארץ לא שמתי .ומכאן המקור
היו כלא היו .וכל חשש אברהם הי' מחמת שיחטאו למה שנוהגים במועדים לקרוא בו פרשת מוספים וכן
ישראל וממילא יתגבר כח האומות ,ומזה באה גם לומר פסוקי הקרבנ ות כל יום לפני פסוקי דזמרה .והנה
טומאת מקדש וקדשיו ולזה הראה לו הקרבנות .אבל עיקר התשובה לאברהם הי' לזמן המקדש רק שאם לא
מוספי שבת שאינם באים על חטא אלא להיות כלי מוכן יהי' בית המקדש כבר תיקן להם סדר קרבנות אולם בשם
לקבל קדושת שבת ל"ש לכאן כי לא באו לכפר .ב: ושמואל תרע"ד כתב שעיקר הדו"ד הי' לזמן הגליות
[תרע"ד] ע"פ הקדמתו שם בהא דמבואר בגמ' מגילה לא. שזה הראה לו אח"כ בנבואה שכולם באים מחמת העדר
שהבאנו לעיל שהקיום בגלות הוא ע"י שקוראים בסדר הקרבנות ,ולזה שאל איך יתקיימו ישראל בלי קרבנות
קרבנות ,וא"כ צ"ע שהרי כל ישראל הכשרים והסנהדרין ולזה השיב לו הקב"ה ע"י קריאת סדר הקרבנות.
וגדולי התורה בודאי לא פסקו מלקרות בסדר הקרבנות, עכ"פ מבואר מגמ' זו שעיקר שאלת אברהם הי' על קיום
וא"כ איך נאמר במדרש שישראל פרשו מקרבנות ,ולזה שמים וארץ ,וביאר מהרש"א תענית שהכרח הגמ' שא"א
חידש דעיקר פעולת קריאת הקרבנות הוא רק כשנאמר לומר שאברהם ביקש אות על ירושת הארץ שהרי אם
בהתלהבות וברשפי אש קודש והשתוקקות להקרבת האמין לבשורת הזרע למה לא יאמין להבטחת הארץ
קרבנות מאהבה להקב"ה ונעשה מזה כבשים של אש,
וא"כ אם ח"ו מתקררת מעט האהבה מכלל המון ישראל
כד
התורה פרשת לך לך שירת
אדומה "לא שמעתי אלא שלשית" [-פרה שלישית] "אמרו שוב אין כאן קרבן כלל לא מהני מה שלא פסקה מכמה
לו מה לשון שלישית אמר ליה בן עזאי אם אתה אומר יחידים צדיקים כי אין קרבן ציבור בא משל יחיד .והנה
שלישית לאחרון במנין [-ר"ל שלישית לבטן שנולדה בלידה עיקר הזכרת הקרבנות כאן בוודאי הוא רק לצורך הגלות
שלישית] וכשאתה אומר שְּ לָשִ ית בת שלש שנים [כ"ה שכולם באים מחמת העדר הקרבנות ,וא"כ זה שייך רק
הניקוד האמתי וכ"כ הגר"א שם ודלא כבעל תוי"ט ע"ש] ,כיוצא בשאר הקרבנות שחשובים נעדרים כאשר ישראל הם
בו כרם רבעי אם אתה אומר רביעי רביעי לאחרים במנין, ח"ו בקרירות ,אבל קרבן שבת שכל ישראל יש להם
וכשאתה אומר ְּרבָעִ י בן ארבע שנים" ואין להשיב עליהם התעוררות בצד מה ביום השבת ואפי' ע"ה אימת שבת
מצד הסברא כי הם היו בקיאים בלשון יותר ממנו ,לכן עליו ,והצד השוה שבהן שבכל ישראל הלב דופק
גם בשמושי הלשון אחר קבלת רבותינו נרדוף ונלכה ומתקיים ומ עי המו עליו ע"כ קרבן שבת לעולם בלתי
באורחותם כי מהם תצא תורה .ע"כ דברי הכוה"כ. נעדר כלל ואין מטעם הפרשה להזכירו .ע"כ דברי השם
משמואל.
ולדברי כוה"כ א"ש מש"כ רמב"ן דלזה כ' משלשת כדי
שיביא אותם רצופים דרק אז יחול על שלשתם שם *ביאור מלת משלשת
משולש ,וכן מיושב למה הכניס בכל מין גם אם זה לא
והנה רש"י ורמב"ן ותרגום ביארו דמשלשת הכוונה
ממש הגיל ,כגון פרים הכניס בעגלה ,וכבשה הכניס
לשלש עגלות וכן פירשו חז"ל במדרש מ"ד י"ד ,ומש"כ
באלים ,וגם לא כלל עוד קרבנות דאז היינו מפסידים
משלשת ולא שלש עגלות כ' רמב"ן שאולי נאמר
החפצא של שילוש אלא דצ"ע למה הקפיד הקב"ה
לאברהם שיביא את שלש העגלות רצופות ויהי' כל מין
שיהי' במציאות של משולש.
לבד ,וצ"ע באמת ל"ל להיות רצופין דוקא ,אבל מפרשי
*אברהם קבע מציאות הקרבנות בתוקף של משולש הפשט נתקשו בזה כי "משולשת" הוא שם תואר לא שם
והנראה בעז"ה ע"פ מש"כ החת"ס בדרשות לפ' זכור המספר ,וכן הי' קשה להם דשם עגלה הוא שם המין ולא
[קצג ].במש"כ הקב"ה ויתר עשירית האפה משלו [שלא שייך עליו שם המספר ,ולכן פי' הראב"ע משלשת היינו
רמז כאן קרבן מנחה] ומצא הפי' כל הקרבנות קבעום בת שלש שנים ,אבל רמב"ן השיג עליו ממשנה מפורשת
אברהם אבינו ע"ה חוץ ממנחה שהמציא הקב"ה משלו פ"א דפרה מ"א כי בת שלש לא תקרא עגלה רק פרה
ולא משל אברהם אבינו עי"ש מש"כ בזה ,מבואר אבל עגלה היא בת שתים ואדרבה שם מבואר דלרבי
מלשונו שאברהם הוא זה שקבע המציאות של קרבנות, יהושע שהקפיד שפרה יהיה בת שלש קראה "שלשית"
ולא הי' רק רמז וסימן בעלמא ולזה אמר לו הקב"ה שזה מורה שתהי' דוקא בת שלש ,וגם רד"ק מיאן בזה
להקריבם כעת כדי להעמיד מציאות הקרבנות ,וא"כ י"ל ופי' ע"פ פשט דהיינו שלישי לבטן ,וחזקוני פי' שמינה
שכיון שר צה הקב"ה שיהי' להם לזה כח וקביעות נצחי ובריאה כמו עגלת שלישית וכמו ששנינו עגלה תלתא.
היה צריך לזה כח של שילוש ,שכח של שילוש עושה וכ' הרא"ם בדעת רש"י שאף שלשון עגלה משלשת לא
דבר קיים ונצחי וכמ"ש בפרי צדיק לפסח אות ל"ה [לענין משמע בפשוטו כדרשת חז"ל מ"מ בחר רש"י לפרש
שביעי של פסח שחל בשבת שיש בו ג' קדושות כח שבת ויו"ט ע"פ הדרש ,דכן מסתבר דאל"כ למה בחר כל אלה
וקרי"ס ונוגע לכל ג' ימים קדושים ביחד כגון ר"ח שבת וחנוכה] המינים ,הלא עיקר הכוונה היה רק לבתר אותם בתוך
וז"ל "וכשהוא קדושה משולשת אז נשאר הקדושה כדי שתעבור השכינה בין בתריהם כמנהג כורתי הברית
בקביעות כמו קדושת יעקב אבינו שהיה שלישי וכמו והיה די במין אחד ,מה צורך לכל אלה המינים .ולזה פי'
שאמרו במדרש [ב"ר ס"ח ,י"ב] יעקב חבל נחלתו מה דזה רמז לג' מיני קרבנות בכל אחד.
החבל הזה אין מפקיעין אותו פחות משלושה כך האבות
וכו' ,ויכולים לזכות לקדושה זו שתשאר בקביעות והכתב והקבלה כתב שגם ע"פ פשט דעת חז"ל נכון יותר
בהתגלות עתיקא אף בלא שום אתערותא דלתתא" וא"כ עי"ש באריכות ובתו"ד שביאור מלת משלשת הוא כמו
רצה הקב"ה שאברהם יקבע מציאות נצחי בקרבנות אלו. החוט המשולש היינו כפול שלש ,או שלחן משולש,
דהכוונה שהמספר שלשה נמצא בו בעצמו ,שמשולש יש
וי"ל עוד שג' מיני קרבנות הם נגד אברהם יצחק ויעקב בו בעצמו ג' צדדים וכמו מרובע שיש בו ארבע צדדים,
וכמ"ש כאן אברבנאל שעגלה רומז לאברהם שנא' ואל ו כיון שלא שייך שעצם מין עגלה או עז יהי' משולש
הבקר רץ אברהם ,ועז רמז ליעקב שניתנו עליו שני הבינו חז"ל דקאי על מספר בהמות ,וממילא יתפרש
עורות גדיי עיזים כשנכנס לקבל ברכה מיצחק ,ואיל משולשת שכל מין יהיה משולש מין העגלה בעלת שלש
רומז ליצחק ,והשילוש בכל אחד מרמז שג' אבות נעשו עגלים ,מין עז בעלת שלש עזים ,מין איל בעלת שלש
כאחת וכל אחד מהן משולש בכל הכוחות ,והרי חזינן אילים ,אולם עגלה בת שלש שנים לא שייך בו שם
במתן תורה גודל כוחם של קדושה משולשת עי' שבת משולש רק ְּשל ִָשית ,וכן איל מן ג' שנים יתואר שלשי,
פח" .בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי, וזהו שאמר רבי יהושע ריש מס' פרה לענין גיל של פרה
כה
התורה פרשת לך לך שירת
ועז ואיל שבאלו נשתנו ישראל להביא נסכים משא"כ על ידי תליתאי ,ביום תליתאי ,בירחא תליתאי"
גוים וסבת החילוק שהנסכים גורמים שיעלו לרצון ובתנחומא יתרו סי' י עה"פ הלא כתבתי לך שלישים
וקרבן גוי אינו עולה לרצון שאינו לריח ניחוח ולכן כשר במועצות ודעת דקאי על התורה (שאותיותיה משולשים
אצלו בעל מום. אל"ף בי"ת גימ"ל ,והכל היה משולש תורה משולשת
תורה נביאים וכתובים ,משנה משולשת תלמוד הלכות
*מה שבתר את הבהמות ואת הצפור לא בתר ואגדות ,הסרסור משולש מרים אהרן ומשה ,תפלה
וברמז מה ש ביתר את הבהמות ולא העופות כ' רש"י משולשת ערב ובקר וצהרים ,קדושה משולשת קדוש
שמרמז על האומות וישראל ,דאומות נמשלים לפרים קדוש קדוש ,ישראל משולשין כהנים לוים וישראלים,
אילים ושעירים וישראל נמשלו לבני יונה ,ולכן ביתר את משה אותיותיו משולשין ,משבט לוי שאותיותיו
הבהמות להורות שיהיו כלים והולכים אבל העופות לא משולשים ,מזרע משולש אברהם יצחק ויעקב ,בחדש
בתר להורות שיהי' קיימים לעולם .ובטעם שהאומות משולש ניסן אייר וסיון ,על הר סין שאותיותיו משולשין
נמשלים לבהמות וישראל לעופות כ' בגור אריה לפי שנאמר ויחנו במדבר סין ,לשלשת ימים נתקדשו שנאמר
שהבהמה גדולה ,והאומות גדולים בכמותם ,אבל תור והיו נכונים לשלשת ימים ,אמר רבי יהושע בר נחמיה
וגוזל הוא קטון ,נגד ישראל שהם קטנים בכמות .ועוד כי לעולם השלישי חביב עי"ש באריכות .ומובן מה
הבהמות יש להם גוף עב וגס ,וכזה הם האומות ,והעוף שבקדושה מדגישים שבח כלל ישראל "המשלשים לך
יש לו חומר דק ,ולפיכך הם פורחים באויר .ולכן ישראל קדושה" ובשומר ישראל וגו' המשלשים בשלש קדושות
נמשלים בהם שגם אין להם חומר גס ועב .ומטעם זה לקדוש.
העופות מוכנים להגיד העתידות ,וכדכתיב "כי עוף
השמים יוליך הקול" ,וכן יש בישראל הנבואה מה שלא ובאמת יש בזה תוס' עומק עפ"י קבלה מש"כ בתיקו"ז י.
תמצא בשום אומה .עוד כ' רד"ק בביאור הסימן מה ששם אדנ"י שהיא המלכות מתמלא בארבע אותיות שכל
שהבהמות מחולקים שכל האומות האלה שהרעו אות יש במילוי שלה ג' אותיות אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד
לישראל כולם יהיו מחולקים ומבותרים ,ויהיו אלה כנגד ומרמז על ארבע גוונים שכל אחד כלול משלש כיון שכל
אלה וילחמו זו בזו עד שיכלו ,וכן יהיו מחולקים הגוונים מושר שים בחסד גבורה תפארת שהם שלשה
בתורתם ובאמונתם כי זה גורם השנאה והתחרות אשר אבות ,וכן כהנים לוים וישראלים מושרשים בחג"ת וע"ז
ביניהם עד אשר יכלו אלו את אלו ,ולא יהיה כן נאמר קדושה לך ישלשו כי ג"פ קדוש הוא ג"כ נגד
בישראל ,אף על פי שהיה מעט זמן מלחמה בין אפרים חג"ת .ובזה אפש"ל שחידש אברהם בפרשה זו שם
ויהודה תורתם ואמונתם לא נחלקה ,ולימות המשיח יהיו אדנ"י [ ויאמר אדנ"י אלקים במה אדע כי אירשנה וכן לעיל פסוק
לאחדים לא יהיה ביניהם קנאה ותחרות כמ"ש אפרים ב' ויאמר אברם אדנ"י אלקים מה תתן לי וגו'] עי' ברכות ז:
לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצר את אפרים לפיכך שאברהם הי' הראשון שקראו להקב"ה בשם זה ,וזה
אמר ואת הצפור לא בתר ,ובצפור הוא כולל התר לרמז בו הענין של שילוש.
והגוזל ,כי ישראל מפוזרים בגלות בארבע רוחות *רמז הקב"ה מעלת קרבן ישראל לעומת קרבן גוי
השמים ,והם לעם אחד דבקים בתורתם ובאמונתם כלם
והנה עיקר תשובת הקב"ה לאברהם על במה אדע וגו'
ממזרח עד מערב ,תורה אחת להם ,לא שנו דתם במצר
היינו בזכות הקרבנות ,והוסיף הנצי"ב דבזה הי' אפשר
הגלות והגזירות הקשות העוברות עליהם תמיד עכ"ד
לומר לו באופן כללי שיקריבו קרבנות אבל כל אריכות
הרד"ק ודבר זה אנו רואים בזמנינו איך שהגוים נלחמים
הפסוק בא לבטא דעיקר סגולת הקרבנות לענין ירושת
זה עם זה ,והורגים וטובחים אחד בשני עד שזה גופא הארץ שייך רק לכלל ישראל ולא לגוים ,אף שגם הם
יגרום לכליון שלהם ,אבל כלל ישראל גם אם יש חילוקי מקריבים ולזה אמר "קחה" ולא "קח" שבירושלמי סוכה
דעות מ"מ סו"ס תורה אחד ושפה אחת לכולנו וכולם פ"ד ה"ג ובויקרא רבא פ"א על מלת דרשינן על מלת
רוצים לעשות רצון בוראם.
"ולכה" שאם אין אתה הולך לא יהא אחר הולך ,ה"נ
*בנ"י הם כעופות שיכולים להתרומם בכל המצבים כאן הפי' אם אין אתה ,אם לא יהיו בניך עוסקים
ואפש"ל בביאור רמז ישראל לעופות עפמש"כ רש"ר בקרבנות ,לא יהיה זרע אחר שיהא מסוגל לזה ומש"כ
הירש כאן שצפור היא חסרת אונים ונטולת כח התנגדות, "לי" היינו לשמי ,ובזה הפרש בין ישראל לעמים
ואעפ"כ היא משתמטת משלטון האדם בכוח מעופה. דישראל משעת הלקיחה מחויב לדעת ולדקדק שכשר
ונקראת ציפור דרור ,הבורחת ופורחת ,שרודפים אחריה לקרבן ,שה רי בעל מום כל שהוא פסול לקרבן ואסור
בערמה ,והיא נמלטת בכנפיה ומסמלת מי שאין לו כלום להקדיש [תמורה ו ].אבל גוי מותר להקריב בעל מום רק
ויכול לרומם את עצמה מכל המצבים ,עי"ש באריכות, שלא יהי' מחוסר אבר שניכר לכל ,וא"כ בשעת לקיחה
וא"כ י"ל דזה רמז על ישראל שבכל המצבים בגליות לקרבן אין צריך ליקח לשמו .והרמז בג' מינים אלו עגלה
כו
התורה פרשת לך לך שירת
דכ" ה פשטות הפסוקים שהרי נאמר בפ' עקב [דברים י"א יכולה להתרומם וזה ע"י המצות המרומזים בכנפים עי'
כ"ד] מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת יהי' גבולכם שבת מט .וי"ל עוד שזה ע"י כח הקדושה וטהרה ולזה
ופי' הרמב"ן דמן הים האחרון יהי' גבולכם שאתם נטילת ידים נקראת בפי חז"ל כנפים [בכורות ל ]:שע"י
חייבים לכובשו ,ולאבד משם העמים ,וכ"כ בס' יהושע קדושה וטהרה כלל ישראל מתרוממים יותר מכל
א' ד' סמוך לפני הכיבוש מהמדבר והלבנון ועד הנהר האומות.
הגדול נהר פרת וגו' יהי' גבולכם .ואף שבימי יהושע לא
הגיעו ישראל לגבולות אלו אבל עד זמן דוד המלך כבר *מה שכתוב ואת הצפר בלשון יחיד
הגיעו ישראל לגבולות אלו כמש"כ בדברי הימים א' ה' ומש"כ ואת הצפר לא בתר בלשון יחיד כ' אבן עזרא
ט-י וכן אצל שלמה המלך כתוב במלכים א' ה' ד' "כִי דצפור הוא שם הכולל לכל העופות וי"ל עוד דכיון
הּוא רֹדֶׁ ה בְּ כָל עֵבֶׁר הַׁ נָהָ ר מִ תִ פְּ סַׁח וְּ עַׁ ד עַׁ זָה 24בְּ כָל מַׁ לְּ כֵי דרמז לישראל הם תמיד בסוד האחדות ,אולם בספר
עֵ בֶׁר הַׁ נָהָ ר" משלחנו של רבי אלי' ברוך פי' ע"פ גמ' כריתות ט .שלא
מצינו חובה של עוף יחידי רק כזוג של שנים וביאר
ומצינו לדינא דמנהר מצרים עד נהר פרת נתקדש בקדו'
הגרי"ז סוף הל' מעה"ק דב' עופות נחשבים קרבן שלם
עולי מצרים כמפורש במשנה פ"ו משביעית ה"א
ועוף אחד הוא רק חצי קרבן ורק בנדבה נתחדש הבאה
שהחזיקו עולי מצרים מכזיב עד הנהר ולרמב"ן גיטין ז:
של חצי קרבן ,וא"כ י"ל דלכן כ' לשון יחיד דשני עופות
הכוונה לנהר פרת ומבואר במדרש ב"ר פט"ז אות ג'
נחשבים כאחד.
דלכן נקרא נהר פרת "גדול" שהקיף כל א"י ואיתא שם
דרב אמר לחייא ברי' בנה לי בית בא"י בעבר הנהר של גבולות של אברהם אבינו
פרת מבואר דאצל פרת יש מעלת א"י לענין דירה בה,
ביום ההוא כרת ה' את אברם וגו' מנהר מצרים
ולד' הרמב"ם פ"ד מסנהדרין ה"ו בשביל חיבת הארץ
עד הנהר הגדול נהר פרת את הקיני ואת הקניזי
לדירה ולסמיכה מספיק שיש בה קדו' עולי מצרים אולם
וגו' [ט"ו י"ח – כ"א]
לד' התוס' ריש גיטין [ב .ד"ה ואשקלון] דבעי' דוקא קדושת
עולי בבל בשביל חיבת הארץ יהי' מוכח דיש שם גם הנה לענין קיני קניזי וקדמוני כבר פירש"י דהכוונה
קדו' עולי בבל. לעמון מואב ואדום ודבר זה לא יתקיים רק לעתיד לבוא,
אבל יל"ע במש"כ "עד הנהר הגדול נהר פרת" דע"ז לא
מהר ההר עד נהר פרת הוא בגדר חצר א"י כ' רש"י כלום משמע דזה ל"ש לעתיד לבוא ,וא"כ צ"ע
אלא דכ"ז סותר למה הורגלנו בהם מילדותינו שא"י הרי בפרשת מסעי בגבולות הארץ לא מגיע הגבול לנהר
אינה אלא ארץ כנען וזה באמת מתאים לגבולות פ' מסעי פרת רק להר ההר שזה רחוק מאוד מנהר פרת שהוא
שמגיע רק עד הר ההר אלא דהתם זה לענין חלוקת נחלת קרוב לבבל[ ,וזה שטח ענק למזרח עד נהר פרת שמכונה היום
השבטים דתלוי בארץ כנען דוקא ,וצ"ב למה באמת בפ' "המדבר הסורי"] ועי' פ' משפטים כתוב ושתי את גבולך
מסעי אין שטח זה שבין הר ההר לנהר פרת בכלל מים סוף עד ים פלישתים וגו' עד הנהר הגדול נהר פרת
החלוקה ,ותי' בספר הנ"ל יסוד גדול בענין גבולות הארץ [שמות כ"ג ל"א] גם שם קשה כנ"ל ושם גם צ"ב במש"כ
דגבולות א"י בכללותה לחוד וגבולות נחלת השבטים "ים סוף" שלא נזכר בפ' מסעי.
לחוד ,וכמו שמצינו לענין עבר הירדן ביחס לגוף א"י
דנחשב כחצר ביחס לארמון או טרקלין וכמבואר ברש"י ובמדרש לקח טוב כתב דכל הפסוק שם הוא לעתיד
פ' פינחס כ"ז י"ב דסבר משה דכיון שנכנס לחצר א"י לבוא בגדר הרחבת גבולות וכ"כ החזו"א שביעית סי' ג'
סק"ל לענין מש"כ באברהם ,ובפי' ר"א בן הרמב"ם כתב
24עזה זה חלק מארץ פלשתים שיצחק אבינו גר בתוכו והי' לו עסק עם לענין פרת דזהו מדין הרחבת גבולות דלעתיד ,וכ"ה
אבימלך ,ואחרי שנכנסו ישראל לארץ לא הצליח יהושע לכובשם הפשטות ,דהרי ידענו דסוריא הוא כיבוש יחיד ,וזה בין
ונשארו כמכת רצועה עבור כלל ישראל ותמיד באו להצר את ישראל הר ההר ונהר פרת ,וכדכתב הרמב"ם פ"א מתרומות ה"ט
כמבואר בס' שופטים ,עד שבא דוד המלך וכבשם ולזה הי' גם תחת
שליטת שלמה כמ"ש כאן ,ועדיין היו גרים שם הפלשתים אלא שהי' דכל הארצות שליד פרת מארם עד בבל הוא בכלל
בשליטה יהודית ,עד שבא נבוכדנצר וסנחריב והגלו את הפלשתים משם סוריא ,וא"כ י"ל דה"ה לענין מש"כ ים סוף הוא גם
ולא חזרו לשם לעולם ,והנביא צפני' ב' ד' מנבא עליהם "כִי ַׁעזָה עֲזּובָה
תִ הְּ יֶׁה וְּאַׁ שְּ קְּ לוֹן לִשְּ מָמָ ה אַׁ שְּ ּדוֹד בַׁצָ הֳרַׁ יִם ְּיג ְָּרשּוהָ וְּ עֶׁקְּ רוֹן תֵ עָקֵ ר" [אלה הם לע"ל ,אבל באמת גבול הדרומי הוא הרבה יותר למעלה
מחמשת סרני פלשתים שכ' בספר יהושע] והעם שנמצא שם עכשיו הם כמבואר בפרשת מסעי.
מעם הערבי שהשתלטו על א"י לפני מאות בשנים ,ומה שנקרא א"י בפי
העמים "פלסטין" הוא המצאת הגוים ממאה שנים האחרונות ואין לזה
קשר לעם פלשתים .ויל"ע האם מה שאנו סובלים היום מהעם הערבי אולם מהלך מחודש מצינו בספר הנפלא אשר אני שוכן
היושב שם יש לזה שייכות גם לקליפת פלשתים מצד מה שיושבים בתוכה פ"ה [להג"ר אוריאל בוקוואלד שליט"א] שהציע
באותו מקום ולפני ביאת המשיח אנו צריכים שוב לסבול מפלשתים
וכעת זה צירוף קליפת ישמעאל ופלשתים ,ובביאור קליפת פלשתים דבאמת גם עד נהר פרת הוא חלק מציווי של הכיבוש,
הארכנו בפ' תולדות.
כז
התורה פרשת לך לך שירת
ועד"ז הי' אפשר לפרש דמ"ש בפ' משפטים כ"ג ל"א כבר הותר הנדר ויכול ליכנס בפנים ממש ,ומבואר בגו"א
ּוממִ ְּדבָר עַׁד
" וְּ שַׁ תִ י אֶׁ ת גְּ בֻלְּ ָך מִ יַׁם סּוף וְּ עַׁ ד יָם פְּ לִ שְּ תִ ים ִ למהר"ל ר"פ ואתחנן דמשה ידע שלא יכבשו ישראל כל
הַׁ נָהָ ר" קאי גם על כיבוש יהושע ולא רק לע"ל וכמפורש עשרה עממין רק לע"ל והי' רוצה באמת לכבוש רק א"י
כן באמת בס' הכוזרי מאמר ב' אות י"ד ,ואף דלא כלול עצמו ,וגם ארץ סיחון ועוג הי' כובש רק ע"מ שלא ישב
בגבולות פ' מסעי ,דבפ' מסעי הגבולות הם יותר רק בו איש כדי שיהי' כל ישראל ביחד בא"י עצמו ,ועוד
מנחל מצרים להר ההר ,ולהנ"ל א"ש דשם זה לענין שאין עבר הירדן ראוי לשכינה וא"כ שטח זה הי' נחשב
מקום הפלת גורל הנחלה דתלוי בארץ כנען אבל א"י כחצר של א"י בלי יישוב ,ה"נ י"ל לענין השטח הענק
הכללית נמשכת עד ים סוף [אולם מאריך שם בפ"ז דים סוף למזרח עד נהר פרת אע"פ שאינו מיועד לנחלת השבטים
הכוונה ללשון המערבי של ים סוף דהוא החלק שישראל עברו הוא נכבש כציווי ה' ונתקדש בקדו' א"י ונשאר בגדר
שם עי" ש בהרחבה עוד כתב דבתוך שטח זה לדרום ישנן ארצות חצר א"י .ועד"ז י"ל לענין גבול מערב דמבואר בגיטין ח.
שהקב" ה ייחד לאומות אחרות עד הגאולה העתידה דהיינו עמון
שהוא בים הגדול עד החוט שנמתח מטורי אמנון עד נחל
ומואב ואדום] ומבאר לפ"ז נוסח התפלה במוסף של שבת מצרים ולר' יהודה עד האוקיאנוס דגדרו רק בגדר חצר
והעלינו בשמחה לארצינו ותטעינו בגבולינו דארצינו קאי לא"י שיש לו קדושת א"י אבל אי"ז בגדר נחלת
על נחלת השבטים וגבולינו קאי על גבול הכללי של א"י. 25
השבטים.
עי"ש באריכות.
ובזה מדוקדק היטב פסוק שלנו שנר' שיש שתי חלקים
והג"ר משה מרדכי קארפ שליט"א [בקונטרס בענין גבול
בא"י דבהתחלת הפסוקים כ' לזרעך נתתי וגו' מנהר
הדרומי שבספרו משמרת השביעית] האריך ג"כ בבקיאות מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת ובהמשך מפרט עשר
ובפלפול ,להוכיח מהרבה ראשונים דס"ל דגבולות של עממין ,וקשה דהרי השטח של נהר מצרים לנהר פרת
אברהם אבינו הם הם הגבולות של כיבוש ז' עממין גדול פי הרבה מהארצות שהתיישבו ע"י עמי כנען וצ"ל
דכיבוש ראשון ,אלא שלא נשלם הכיבוש בימי שלמה, דהרישא מתאר את השטח הכללי כולל שטחים לא
אבל שלמה שלט מים עד ים כמש"כ וְּ י ְֵּר ְּּד ִמיָם עַׁ ד יָם מיושבים ,והסיפא מפרט את מקום היישוב הנמצא בתוך
ָארץ[ ,תהילים ע"ב ח'] דהיינו מנהר פרת ּומנָהָ ר עַׁ ד ַאפְּ סֵ י ֶׁ
ִ שטח הכולל שאינו אלא ארצות כנען ומתוך שמקום
עד ים פלשתים ,אלא שהוא סובר דגבול צפון דפרשת היישוב ארצות כנען מפורט לעצמו משמע ששם עיקר
מסעי שהוא הר ההר מקביל לעיקום נהר פרת שהוא החשיבות של א"י .ומה שצריך שטח כ"כ ענק בלי
גבול א"י לצפון ,וגם גבול הדרומי מתפשט עד ים סוף
יישוב ,וודאי י"ל דיש בזה סודות גדולות ,אולם ע"פ
ממש ולכן יש קדו' עולי מצרים גם עד אילת עי"ש
פשט י" ל שמטרת שטח החצר היא להיות שטח מבדיל
באריכות וא"כ נחלת השבטים אכן מתפשט עד לשם בין ארץ כנען לחו"ל כמו שהחצר מרחיקה ומבדילה את
וא"צ להסבר הנ"ל .ובוודאי שהדברים מחודשים מאד. הבית והטרקלין מהמבוי והרה"ר וכן מועיל להגנה כמו
ויש בכל זה נפק"מ להלכה למעשה דאי נימא דגבולות שהחצר מועיל להגנת הטרקלין ויתכן שיש שם אוצרות
אברהם אבינו הם הם הגבולות של א"י עכ"פ לקדושת טבע או שלע"ל יהי' שם נחלה ממש.
עולי מצרים א"כ הפירות שבאים מנהר פרת עד ים
פלישתים למטה ,יש להם דין קדושה ראשונה ונאכל
ולא נעבד בשביעית ,ויש להקפיד על כל מה שמגיע 25הנה בשנים האחרונות הי' עסק גדול בסוגיית הגבול הימי של מדינת
ישראל עם לבנון ,וזה שייך לנושא רחב אצל אומות העולם בעיקר
משם לנהוג בו קדושת שביעית .ובלא"ה פסק מרן גבולות הימים בכל העולם האם שייך בכלל בעלות של מדינות על
הגרי"ש אלישיב זצ"ל לענין הגבול הדרומי לחשוש הימים ואיפה זה מסתיים .ויש מאות סכסוכי גבולות ימיים וחלק גדול
מהם לא נפתרו בהסכמה .ומעניין לציין דעיקר הנושא בזה אצל האומות
לא"י מ 30מעלות ולא לסמוך על הבנתינו בגבולות פ' העולם התחיל רק לפני 400שנים מחמת מעשה שהי' ונשאלו בזה חכמי
מסעי [וכדנקט מרן הגרח"ק זצ"ל בספרו דרך אמונה פ"א אומות בעולם ונחלקו ע"פ מקורות חז"ל דהי' גוי אחד חכם שהוציא
מתרומות ה"ז עי"ש הערת חמיו הגריש"א שאף שדבריו מיוסדים ספר לברר ע"פ מקורות חז"ל שמושגי גבול וריבונות אינם יכולים לחול
על מהות בלתי ניתנת להתיישבות כמו הים ,אולי גם הסתמך על המושג
מאד מ"מ אין לסמוך ע"ז למעשה] ולמהלך הנ"ל גם אי היינו של כרמלית דל"ש לים להיות רה"י רק כרמלית[ ,גוי זה גם המציא את
יודעים בדיוק גבולות פ' מסעי הי' לנו לחשוש .וכבר חוקי מלחמה ושלום שעלי' מתבססים עיקר חוקי מלחמה ושלום ויחסי
מדינות של זמנינו המקובלים בכל העולם ,ולקח יסודותיו מתורת עם
יצאו בשנים האחרונות ספרים רבים לברר הדין בזה. ישראל ומצורת מלכיו וכהניו מוסדותיו וחוקיו וז' מצוות בני נח] מאידך
הי' גוי אחר חכם שבירר ע"פ ברייתא דגיטין דגבולות א"י מסתיימות
בחוט שבתוך הים ולר' יהודה גם כל הים למערב ומצדד כדעת ר' יהודה
בזה ,אבל בכל אופן בוודאי לגבולות יש תוקף גם באמצע הים ועפי"ז
נקבעו כללים בין לאומיים אצל אומות העולם גם באמצע הים .ולנתב'
בפנים יתכן דבאמת לא חלה בעלות ישראל על הים דהרי לא נתחלק
ומ"מ הי' לו קדושת א"י לענין מצוות התלויות בארץ ויל"ע מזבולון
לחוף ימים ישכון .חזינן מכל זה דכל שאלה בעולם אפשר למצוא
בתורתינו הקדושה .וע"ז נאמר ג"כ וראו כל עמי וגו' כי מי גוי גדול אשר
לו חוקים ומשפטים צדיקים.
כח
התורה פרשת לך לך שירת
בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים לפיכך נקרא עומק שם ישמעאל 26
שמו ישמעאל שנא' ישמע קל ויענם" וצ"ב הרי מפורש ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה ויולדת בן וקראת
בקרא טעם שמו כי שמע ה' אל עניך ,וגם לפי כוונת שמו ישמעאל כי שמע ה' אל עניך[ :ט"ז י"א]
אברהם הרי קאי על מה שישמע ה' לתפלת ישמעאל ולא
מה שישמעאל יגרום לישראל להתפלל ,ועוד דכידוע והנה בפשוטו נצטווה הגר לקרוא אותו כן ובפסוק ט"ו
שמו של האדם מורה על מהותו וכיצד העובדה שאותה כתוב שאברהם קרא כן לבנו ,וברש"י שם שאע"פ שלא
תפלה שיתפללו ישראל תתקבל לפני הקב"ה מבטאת את שמע אברהם דברי המלאך שרתה רוה"ק עליו וקראו
מהות ישמעאל ,והלא הדעת נותנת שלפי פי' זה דוקא ישמעאל וא"כ לא דיבר כלל עם הגר בענין זה והגר לא
בנ"י יהיו ראויים לשם זה. קיימה את הציווי שלה .ורמב"ן הוסיף על רש"י שקרא
אותו ישמעאל כי שמע אלקים אל עני אמו כדבר המלאך
כשלא זכה ישמעאל קיבלו ישראל כח זה ע"י ישמעאל
כנר' שג"ז נתגלה לו ברוה"ק .אולם רמב"ן כאן פי'
והנראה בעז"ה [יסוד הדברים שמעתי מפי הג"ר משה שפירא כפשוטו שהגר בעצתה היתה יראה לקרוא שם לבן
זצ"ל רק שאיני זוכר דבריו בבירור] דבוודאי ע"י שהגר התענה אדוניה רק שגלתה לו הענין ,ואברם קיים דבר ה' ולא
תחת שרה וברחה ממנה והיתה במצב של עוני וצעקה הוצרך הכתוב להאריך בזה .עוד פי' הרמב"ן שלא הי'
לה' מתוך עניה [כך משמע מתרגום עה"פ כי שמע ה' אל עניך כאן ציווי להגר לקרוא אותו כן רק שהודיע לה המלאך
ארי קביל ה' את צלותך וענייך מלשון ענייה דהיינו צעקה ולכ"כ שכן יהי' השם שלו ,ואמר לה שהיא תקראנו כן ותזכור
כי שמע ולא כ' כי ראה אולם בתרגום יונתן מבואר דהפי' שה'
כי שמע אלקים אל עניה ואברהם מעצמו קרא שמו כן
ראה את צערה והיינו שיעבודה תחת שרה] זכתה להוריד כח
שישמע אל ויעננו .ובספורנו לקמן פט"ו מבואר דמצד
עצום של שמיעת הקב"ה לתפלה הנאמר מתוך קושי
שני סיבות נקרא ישמעאל ,מצד הגר שנתגלה לה המלאך
ועוני ,ולזה הובטח לה שיהי' לה בן שיהי' לו כח זה,
ומצד אברהם שהתפלל עליו אח"כ ונאמר לו ולישמעאל
ולכן יהי' נקרא כן כדי לקבוע בתוך מהותו עצם כח זה,
שמעתיך [לקמן י"ז כ'] נמצא דבשמו כלול שני ענינים א'
ונמשך כח זה גם בפ' וירא כשבכתה הגר כשחשבה
ענין שבח להקב"ה שה' שמע לקול אמו כשהיתה בצרה
שהנער ימות ונאמר "וישמע אלקים את קול הנער" ,ואמר
ב' מה שיהי' לו הכח שהקב"ה ישמע תפלתו תמיד.
לה המלאך "אל תראי כי שמע אלקים אל קול הנער
ויתכן דמה שכ' ישמעאל בל' עתיד מורה על הענין
באשר הוא שם" [לקמן כ"א י"ז] ואם הי' ישמעאל וזרעו
השני.
הולכים בדרך הטוב הרי באמת הי' להם כח עצום זה ,גם
שהיו נטפלים ליצחק מ"מ היה להם כח זה ,אבל מ"מ שם יש מעאל ע"ש מה שעתיד הקב"ה לשמוע
השתא שישמעאל לא הלך בדרך הטוב ואף שהוא עשה
נאקת ישראל
תשובה בסוף מ"מ זרעו אחריו לא הולכים בדרך הטוב,
א"כ נמסר כח זה לזרעו של יצחק ,ומ"מ צריך לעבור והנה בפרקי דר"א פל"ב איתא "למה נקרא שמו ישמעאל
דרך ישמעאל דוקא ,וכ"ז שזרעו של יצחק אינם הולכים שעתיד הקב"ה לשמוע בקול נאקת העם ממה שעתידין
בדרך הטוב ואינם ראויים להגאל אז ישמעאל הוא זה
שגורם לזרעו של יצחק שיתפללו מתוך עוני וצרה ואז 26הנה כבר כתב הרמב"ן לעיל י"ב ו' "אומר לך כלל גדול תבין אותו
הם הקב"ה שומע לתפלתם בכח שם ישמעאל. בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב ,והוא ענין גדול,
הזכירוהו רבותינו דרך קצרה מעשה אבות סימן לבנים ואמרו כל מה
שאירע לאבות סימן לבנים ולכן יאריכו הכתובים בסיפור המסעות
כח תפלה זו מתוך חטא שרה בעינוי הגר וחפירת הבארות ושאר המקרים ,וישוב החושב בהם כאילו הם דברים
מיותרים אין בהם תועלת וכולם באים ללמד על העתיד וכו' ואם כתב כן
ויש להעמיק יותר בזה דהנה כ' הרמב"ן לעיל פסוק ו' הרמב"ן על המסעות והפעולות שעשה אברהם ,כש"כ בענין ישמעאל
עה" פ ותענה שרה ותברח מפניה ,שחטאה אמינו בעינוי שהתורה האריכה בו כ"כ בין בפ' לך לך בין בפ' וירא ובדו"ד שהי' בין
אברהם ושרה בענין הגר ובנה ,בוודאי יש בזה משמעות גדול לעתיד,
הזה וגם אברהם בהניחו לעשות כן ולזה שמע ה' אל ובמה שאנו רואים בעינינו היום איך שאנו סובלים כ"כ מבני ישמעאל
עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם מתבקש מאתנו ללמוד ענין ישמעאל בתורה בעומק כדי שנבין את כוחו
ושרה בכל מיני עינוי [וכ' במעשי ה' דלזה גופא נקרא ישמעאל ואיך שנוכל להתגבר עליו ,ומובן היטב הדו"ד והויכוחים בין אברהם
לשרה דהי' הכל ע"ש כלל ישראל בעתיד ,דשרה ראתה כל הצרות
בל' עתיד כדי לגלות על העתיד שהוא יענה זרע ישראל] וכ"כ שנסבול מבני ישמעאל ,וכבר ראתה השורש אצל הגר ולכן רצתה לרסן
הרד"ק שלא נהגה שרה בזה לא מדת מוסר ולא מדת את הגר ,ואח"כ לשלחה ואת בנה ,ומה שנר' כל הזמן שאברהם מנסה
לקרבם יתכן שגם אברהם ראה בו שורש רע ומסוכן אבל חשב שאפשר
חסידות ,לא מדת מוסר כי אע" פ שאברהם מחל על לחנכו ולהפקיע הפראות שבו ע"י קירבה ועידוד ובנוסף שיתפלל עליו
כבודו וא" ל עשי לה הטוב בעיניך הי' ראוי למשוך את לו ישמעאל יחי' לפניך ביראתך ,וזה בוודאי עדיף ,אבל הקב"ה ידע
של"ש כלל לחנכו מצד השם "פרא" שבו ,והתקבל תפלת אברהם עליו
ידה מפני כבודו ,ולא מדת חסידות כי אין ראוי לאדם למחצה לענין הריבוי והנשיאות ,אף שבוודאי אין לאברהם נחת מזה,
לעשות ככל יכולתו במה שתחת ידו ,וזה שעשתה שרה מ"מ הקב"ה השתמש עם עוצם כח התפלה של אברהם לתת שליטה
לישמעאל כדי להחזיר כלל ישראל בתשובה באחרית הימים וכדנבאר
לא הי' טוב בעיני ה' כמו שאמר המלאך כי שמע ה' אל כ"ז לקמן.
כט
התורה פרשת לך לך שירת
תי' ע"פ הרמב"ם פ"ו מדעות ה"א דדרך ברייתו של אדם עניך ,ואברהם לא מנע משרה מפני שלום בית אבל סו"ס
להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג הי' כאן פגם[ .אולם בתוספתא סוטה ה' ז' מבואר שהקב"ה
כמנהג אנשי מדינתו ,לפיכך צריך אדם להתחבר הסכים לשרה בזה וכן מבואר בספורנו ואברבנאל ורלב"ג ורבינו
לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד מיוחס] ולפ"ז י"ל דכמו שכ' אצל עשיו והי' כאשר תריד
ממעשיהם ...וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין ופרקת עולו וגו' היינו שעד כמה שיעקב אינו מתנהג
אנשיה הולכים בדרך ישרה י לך למקום שאנשיה צדיקים כהוגן חוזר וניעור הטענה שלך על יעקב שלקח הבכורה,
ונוהגים בדרך טובים ,ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ה"נ אצל ישמעאל שעד כמה שכלל ישראל לא מתנהגים
ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו ,או כהוגן יכולים בני ישמעאל להתנקם על מה שאמם הגר
שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני התענה תחת ידי שרה.
הגייסות או מפני החולי ישב לבדו יחידי כענין שנאמר
ישב בדד וידום ,ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים ביאור ענין פרא אדם שבישמעאל
אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג והוא יהי' פרא אדם יד בכל ויד כל בו ועל פני כל
במנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות ,ואל אחיו ישכון[ :שם י"ב]
ינהיג עצמו בדרך חטאים כענין שנאמר מי יתנני במדבר
מלון אורחים .עכ"ד הרמב"ם .וכיון שגורש ישמעאל ברש"י פי' פרא אדם אוהב מדבריות לצוד חיות ,וכמ"ש
מבית אברהם שהי' המקום היחידי בעולם שהי' קדוש כ"א ב' וישב במדבר ויהי רובה קשת ,וביאר הרא"ם
וטהור והוצרך לילך בגלות ברכו שיהי' מרוצה גם לגור דלכן נמשל לפרא שהוא חמר הבר החי במדבר ,והר"ן כ'
27
במדבר ולא יהי' איכפ"ל כלל מהסביבה. שיהי' מצד טבעו איש רע שאינו מקבל מרות ושיעבוד
כלל כמו הפרא שאינו מקבל מרות ,וספורנו פי' שיהי'
ישמעאל מהותו פרא ולא ניתן לשנותו פרא במזגו וכמו חמור הבר מצד אמו המצרית ומצד
שיהי' במדבר ואד ם מצב אברהם אביו ולכן עשה
והנה כתוב פרא אדם ולא אדם פרא ,אף שבכ"מ נכתב
תשובה בסוף .והגרש"ר הירש פי' מושג "פרא" "פרוז"
התואר אחר העצם וביאר המהרי"ל דיסקין שעיקרו של
"פריסה" "פירצה" בענין בן חורין שיהי' פטור מעול בני
ישמעאל הוא פרא ושם אדם טפל אצלו ,והיינו דמדת
אדם וחפשי משיעבוד העיר והוא ענין ההתפרקות מכל
הפרא שבו אינה סתם ביטוי חיצוני המתלוה לאישיותו
סייג והשתחררות מכל גבול הכובל ,וזה מש"כ ידו בכל
של ישמעאל אלא זהו עיקר מהותו ושורשו ,וכבר קבע
ופירש" י לסטים כי פרק מעצמו עול דרך ארץ ,והכל
הח"ח [כמובא בהקדמת ספר נאות דשא עמ' י"ט] דמכיון
אצלו הפקר ואין דבר עומד בפני רצונו[ .ולקמן הבאנו
שהתורה מעידה כן פשוט שאין דבר זה ניתן לשנות מהלך אחר דאדם זה מצד בחי' אברהם שיש בו והי' בו מעשה
דאפי' אם יתאספו כל עמי התרבות וירצו לחנכו לא המילה ולכן שונה משאר גוים שלא קרויים אדם ופרא זה מצד
יוכלו בשום אופן ולא יעלה בידם כלל ,ובסוף נאנח אמו הגר ומצד שהי' חסר לו פריעה והי' לו בחינת הערלות
ובשפ"א וירא תר"נ דישמעאל הוא בחינה אמצעית בין מדבר
שהוא כל הגוים לבחי' אדם]
27עוד נוסח הובא שם מספר משנת רבינו מאיר הלוי דפעם שאל א' את
הגרי"ז מד' הרמב"ם הנ"ל דלפי ההסתכלות שלכם הייתם צריכים לגור וצ"ב דלכ' רוצה לפייסה ולברכה והנה הוא מקלל אותה
כעת במדבר ,וענה לו הגרי"ז "ריכטיג אבער א מלון אורחים דארף דאך
זיין איך האב נישט קיין מדבר מיט א מלון אורחים" ר"ל הרי הרמב"ם שיהי' לה בן רע כזה ,וביאר הר"ן דהמלאך רצה לומר
מצטט דברי ירמיהו שאמר מי יתנני מלון אורחים ואעזבה את עמי לה בזה שאף כשתחזרי לבית שרה יקל מעליך השיעבוד
ואלכה מאתם ומ"מ לא הלך כיון שלא מצא מלון אורחים ,אולם הראני
ידידי הרב יוסף שיין שליט"א בחי' רבו רבינו משולם דוד הלוי [רמב"ם אל תחשוב שזה מחמת מעלת ישמעאל דאדרבה הוא
עבודה -מכתבים עמ' ]120שכתב במכתב [וכך שמע מפיו] שלפי' ד' יהי' פרא אדם ,ובפנינים משלחן גבוה הביא בשם הג"ר
הרמב"ם הי' צריכים לצאת מא"י מפני גזירת שמד" ,אבל השאלה היא
להיכן ,וכפי הנשמע המצב במקומות אחרים אינו יותר טוב ,ולצאת דניאל מובשוביץ זצ"ל שביאר שהמלאך אמר לה שבזה
למערות ולחוחים ולמדברות אינן מהדברים הקלים ,אף שאיני יודע מה שאינה מקבלת עול ובורחת משרה יהי' טבע בנה פרא
הפטור בזה וברמב"ם מבואר להדיא שצריכין לעשות כן אבל לא ראינו
גדולים וטובים שיעשו כן" .כנר' שלא שמע דברי אביו. אדם ולכן ראוי לה לשוב .וכעי"ז פי' אברבנאל שהמלאך
וסיפר הגר"מ הלוי שבעת המלחמה בין רוסלאנד לפולין הכל ברחו הוכיח את הגר למה יצתה למדבר השומם וכי את רוצה
משם וכאשר בורחים מחפשים המקום הבטוח ביותר ולכן ברחו הרבה
לארה"ב ,אבל דעת הגרי"ז הי' לברוח לא"י הגם דהי' אז א"י בסכנה שבנך יהי' פרא אדם? ובאזנים לתורה כ' שהמלאך ידע
גדולה שכבר הי' פצצות בתל אביב אבל להגרי"ז הי' חשבונות אחרים שאברהם יגרש את ה גר ובנה לפני שעוד יספיק להדריכו
ועיקר החשבון שלו הי' דברי הרמב"ם דהרי ברוסיא הי' גזירת שמד וד'
הרמב"ם שיש לברוח מזה ,ואז בארה"ב הי' ג"כ מצב גרוע ברוחניות, היטב ואפשר שהגר לא יעמוד על טבעו ,ולכן הזהיר
[ואולי היום שכבר הי' שם ר' אהרן והסאטמר רב שאני] ואז חיפש אותה שתדע להדריכו לאהבת הבריות ולתרבות אנושית,
הגרי"ז אגרת השמד להרמב"ם ללמוד עם בניו ,דשם מאריך הרמב"ם
ביסוד זה ,מתחלה לא מצאו עד שמצאוהו בשטראשין אוצה"ס ולא נתן וכן עשתה הגר שלקחה לו אשה מארץ מצרים שהיתה
המנהל רשות להוציא הספר ולכן העתיקו א' מבני הגרי"ז מלה במלה, באותה העת מרכז התרבות וההתפתחות ואעפ"כ לא
וקרא הגרי"ז את האגרת עם בניו והגר"מ עוד זכר בדיוק איך הגרי"ז הועיל לו ונשאר פרא אדם .והגרי"ז [רשימות תלמידים]
קורא המילים בהטעמה.
ל
התורה פרשת לך לך שירת
במערכת ד' מלכיות [לאבן עזרא דניאל ז' י"ד אכן נכלל הח"ח ואמר "אוי! 28מי יודע מה הפרא אדם הזה עוד
במלכות רביעית ולא אדום אבל רמב"ן במדבר כ"ד כ' דחה דבריו עלול לעשות לעם ישראל באחרית הימים" .וכבר התאונן
כי בוודאי החי' הרביעית הוא רומי] וביאר דד' מלכיות הם כן דוד המלך ע"ה [תהילים ק"כ ה' -ז'] א ֹויָה לִ י כִי ג ְַּׁרתִ י
באים לבטל מלכות שמים ובנויים לבטל מלכות ישראל מֶׁ שֶׁ ְך שָ ַׁכנְּתִ י עִ ם ָא ֳהלֵי קֵ דָ ר-[ :קדר זה מלכות ישמעאל כמ"ש
ואז נראה כאילו יש מציאות למלכות אחרת חוץ סו"פ חיי שרה] ַׁרבַׁת שָ כְּ נָה לָּה נַׁפְּ שִ י עִ ם ש ֹונֵא שָ לוֹםֲ :אנִי
ממלכות שמים ,אבל מלכות ישמעאל לא באים לבטל שָ לוֹם וְּ כִי אֲדַׁ בֵר הֵ מָ ה לַׁמִ לְּ חָ מָ ה :הרי שישמעאל לא יאותו
מלכות שמים דאדרבה כל כח שלהם הוא כח בלתי תלוי לשום הסכם שלום וכל שירבו לדבר עמם בצורה של
במלכות ישראל בזכות כי כוחו ותוקפו נתן לו הקב"ה שלום עוד יתעוררו למלחמה וכמו שאנו ראוים בעינינו
בפני עצמו בשביל שהי' מזרע אברהם וה' אמר לו היום ,וכ"ז מורה על תכונת הפרא של ישמעאל ,שלא
ולישמעאל שמעתיך ,ואכן עד היום הישמעאלים יסכים לשום הגבלה לרצונו אלא ילחם על רצונו עד
מאמינים בהקב" ה בלי שיתוף כלל ועושים כל מעשיהם הסוף.
בשם ה' ומשתחווים להקב"ה לעומת כל הגוים שיש
שעובדים לע"ז ויש המאמינים בשיתוף כמו הנוצרים. ובספר מצמיח ישועה עמ' 29 9העיר דהנה לקמן [כ"א ט'
י"א] מבואר שהטעם שעבורה נדחה ישמעאל מלהיות
ולפ"ז א"ש דדוקא ישמעאל ראוי לתואר אדם לפי שיש ממשיך דרכם של אברהם ושרה הי' משום שהתנהג
לו את מדת האמונה ,וזה קיבל ע"י המילה שלו, במדת הצחוק מדת ההתלוצצות בבחינת פרא ,שזה
והמלכות והתוקף שלו קיבל מהקב"ה בעצמו כדבר טבעה של מדה זו לשחרר מכל דבר חשוב ומגביל ,ועד
בפנ"ע .ואעפ"כ הם נדחים מן השלימות ע"י הבחינה של שיכול להגיע גם לרציחה וגילוי עריות וכמבואר שם
פרא הנמצא בו שאין לו שום קבלת מרות להתגבר על ברש"י ,לעומת זאת זרע העיקרי של אברהם יצחק אבינו
רצונם ולכן אין האמונה שלהם מועיל לרסן את רצונם הגביל את רצונו וצמצם אותו כפי הראוי בדין ואף שמו
רק אדרבה האמונה שלהם גורמת שיפעלו ככל העולה יצחק הוא ע"ש "קץ חי" דהיינו לעשות חוק וקץ לאותו
על רוחם בתלותם הכל ברצון ה' ,ולכן גם הם מוכנים חסד בלתי מוגבל שהי' אפשר לירש מאברהם .ולפ"ז
למות ע"ז כין שבטוחים שגם ה' מסכים על ידם. כדי לינצל מבחי' ישמעאל הוא לשעבד את רצונינו
להקב"ה לגמרי.
ובזה מובן מש"כ בפרקי דר"א פרק ל' במה שכתוב אצל
בלעם "וַׁיִ שָ א מְּ שָ ל ֹו ַׁויֹאמַׁ ר אוֹי מִ י יִחְּ יֶׁה מִ ֻשמ ֹו אֵ -ל" ישמעאל נחשב כמלכות בפני עצמו
[במדבר כ"ד כ"ג] אמר בלעם שבעים לשונות שברא
הקב"ה בעולמו לא שם שמו לאחד מהם אלא לישראל עוד הביא שם דברי ר' חיים ויטאל [בעץ הדעת טוב על
הואיל והשווה הקב"ה שמו של ישמעאל לשמו של תהילים ק"כ שם] דשאר ד' גליות הן משולות אל החיות
ישראל אוי מי יחיה בימיו שנא' אוי מי יחי' בשומו אל. כמ"ש בס' דניאל אבל ישמעאל להיותו בן אברהם
מבואר דזה גופא ששמו של הקב"ה משותף בשמו - ונימול נקרא פרא אדם ,ולא אדם גמור לפי שמל ולא
דמרמז על האמונה שלו -נותן לו התוקף והעוצמה שלו, פרע כי להיותו אדם לסיבת היותו בנו של אברהם ויש לו
ולכן הם פועלים החורגים לגמרי מדרכי ההגינות והמוסר זכות אבות וכמ" ש לו ישמעאל יחי' לפניך ,וגם יש לו
השכלי הן כלפי עצמם שמוכנים למות כדי להשיג זכות המילה כי גם לסבה זו נקרא אדם[ ,עי' לקמן בענין
מטרתם והן לגבי אחרים שמוכנים להזיק בצורה אכזרית ברית מילה שהארכנו בנקודה זו] 30ולכן גלותו תקיפה משאר
ביותר כי לדעתם ה' מסכים עם כל מה שהם עושים ואוי ד' מלכיות וכמ"ש רז"ל כי לכן נקרא ישמעאל על
לי למי שנצב בדרכם. שעתידין ישראל לצעוק צעקות גדולות בימי גלותו ואז
ישמע אל ויענם.
גלות האחרונה היא גלות ישמעאל
וצ" ב הרי גם עשיו הוא בנו של יצחק ולמה הוא לא
והנה כבר כתוב בקדמונים כי האחרונה שבגלויות נקרא אדם ,וביאר בספר הנ"ל ע"פ ד' מהר"ל ריש נר
ישראל יהי' גלות ישמעאל כמבואר בפי' הרי"ד והרס"ג מצוה שבא ליישב למה מלכות ישמעאל לא נמנית
בדניאל ז' ז' ובד' רבי חיים ויטאל שהזכרנו לעיל ,וכן
מרומז בגמ' ב"ב עג :לענין העורב הנקבה שבלע התנין, 28ראה לקמן דגם בלעם ודוד והתנאים הקדושים בזוה"ק השתמשו
ופי' מהרש"א דקאי על מלכות ישמעאל שהוא טמא מצד במלת "אוי" לענין ישמעאל.
29ספר נפלא בענין גלות ישמעאל מהג"ר אלכסנדר מנדלבוים שליט"א
אמו הגר ,שהלך לא"י לכבשה ובידו א"י עד בוא ע"פ משנתו של הגר"מ שפירא זצ"ל ורוב דברים שכתבתי לקמן בענין
הגאולה .ובסוף פ' חיי שרה במעבר בין חיי אברהם לחיי ישמעאל ראיתי שם.
30ובשפ"א וירא תר"נ מבואר דישמעאל הוא בחינת ממוצע בין ישראל
יצחק כ' ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם וגו' על פני כל לעמים ולכן נקרא פרא אדם ולכן יד כל בו וידו בכל כי על ידו יש
אחיו נפל ואלה תולדות יצחק בן אברהם וגו' וכ' בבעל התקשרות בין מדרגת מדבר למדרגת אדם.
לא
התורה פרשת לך לך שירת
32
עולמית אויב מלשון "אבוי" שהנופל בידו צועק אבוי, הטורים שם "לומר כשיפול ישמעאל באחרית הימים אזי
[וא"ש דבלעם אמר עליו אוי וכן דוד אמר עליו אויה לי] וכן יצמח בן דוד שהוא מתולדות יצחק" מבואר דחיי
ביאר ר' חיים ויטאל בס' עץ הדעת טוב על תהילים שם אברהם אבינו מייצגים תקופת הגלות ,וחיי יצחק
דכל האומות כוונתם הי' רק להמיר דת ישראל שלא מייצגים תקופת אחרית הימים שאז מתגברים על בחינת
יעסקו בתורה ,רק שאם לא רצינו להמיר דת היו הורגים ישמעאל .ובברית בין הבתרים [לעיל ט"ו י"ב] כ' ויהי
אותנו ,ועצם זה שמסרנו נפשינו גרם הסרת הקיטרוג השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה
מעלינו ,אבל ישמעאל רוצים לבלוע אותנו למחות שם חשיכה גדלה נופלת עליו ,וכ' בפרקי דר"א פכ"ח
ישראל כדמיון דבר הבלוע שאין מציאותו נודע כלל ד"נופלת" זה מלכות בבל "עליו" אלו בני ישמעאל
ובמצב כזה לא נראה שום מוצא מאותה גלות. שעליהם בו דוד יצמח וכו' ושם בפרק ל' אמר רבי
ישמעאל 31ט"ו דברים עתידים ישמעאל לעשות באחרית
ישמעאל יגרום לנו אותה התפלה הנצרכת לגאולה
הימים וכו' ובפרק כ"א אמר עוד רבי ישמעאל דג'
ובביאור הדבר למה ישמעאל צריך להיות האחרון מלחמות של מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות
שבגליות ,וכן במה שגלותו צריך להיות יותר קשה ,י"ל באחרית הימים וכו' ומשם בן דוד יצמח ויראה באבדן
דהנה כבר אמר הגר"א ווסרמן זצ"ל ששמע כמ"פ ממרן אלו ואלו וכו' וכ"כ בזוה"ק ח"ב לב .שבני ישמעאל
הח"ח זי"ע ,ללמוד מה שיהא בסוף גלותינו מאשר הי' באחרית הימים יהיו בא"י ויתעוררו לעשות קרבות עזות
בסוף גלות מצרים כמ"ש מיכה ז' ט"ו כימי צאתך מארץ בעולם ויתקבצו בני אדום ויערכו אתם קרב וכו' ואח"כ
מצרים אראנו נפלאות ,והרי בגלות מצרים מצינו דמה לא ישאר שום כח למעלה חוץ מכלל ישראל לבד וכו'
שגרם להחיש הגאולה הי' התפלה שהגיע מתוך עומק ועל אותו זמן כ' כי אז אהפוך וכו' וכ"כ הרמב"ם באגרת
יסורי הגלות שנא' ויהי בימים הרבים ההם וגו' ויאנחו תימן דדניאל סוף מה שסיפר הוא מלכות ישמעאל
בנ"י מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים מן ועמידת מחמד ואחריו ביאת הגואל בסמוך ,וא"ש
העבודה וישמע אלקים את נאקתם ויזכור אלקים את דבנבואתו האחרונה של בלעם שאמר וצים מיד כתים
בריתו את אברהם וגו' [שמות ב' כ"ג] וביאר באור החיים וגו' דמבואר בתרגום יונתן דקאי על מה שכל העמים
הק' שם דיש כאן הדגשה שתפלתם באה מעומק הצרה יאבדו ע"י מלך המשיח כ' שם אוי מי יחי' משמו א-ל,
וכמ"ש מן המצר קראתי קה ,וה"נ גאולה העתידה תלוי דקאי על ישמעאל ,הרי מבואר מכ"ז דצרת ישמעאל היא
בזה כמ"ש רבינו בחיי שם ,וכעי"ז כ' הח"ח בחומת הדת זה שתוליד את אור הגאולה.
פי"ד ,דלא סגי בתפלה בלחש שאנו מתפללין כל יום
אלא צריך לצעוק לה' ,והנה כ"ז שיש לנו איזה זיק של גלות ישמעאל היא הקשה ביותר
תקוה מצד אחר כבר חסר באותה תפלה של עת צרה. עוד מבואר ברמב"ם שם שלא תעמוד על ישראל יותר
וממילא מובן שהצרות יגיעו דוקא מישמעאל לנתב' אויבת ממנה ולא אומה שהרעה בתכלית הרעה לדלדל
לעיל דהוא נושא בתוכו הכח העצום של תפלה מתוך אותנו ולהקטין אותנו ולמאוס אותנו מאד ,וכן מבואר
עומק וקושי השיעבוד ,ומצד היותו "פרא" שאין עליו בזוה"ק שמות יז .במש"כ ושפחה כי תירש גבירתה זה
שום שליטה וא"א כלל לעשות שום הסכם עמו דעושה הגר שהולידה את ישמעאל שעה כמה רעות לישראל
ככל אשר ברצונו ,וגם יש בו בחי' אדם שמכוחו דבוק ושלט בהם ועינה אותם בכמה מיני עינויים ואילך גלות
בשם ה' ועושה הכל מצד שמאמין שכך הוא רצון ה' קשה יותר מישמעאל ,ועד"ז כ' רבינו בחיי דברים ל' ז'
דישמעאל נקרא אויב דאויב גדול משונא שבלבו איבה
32עי"ש במש"כ על אויביך ועל שונאיך" .אויביך" זה ישמעאל,
"שונאיך" ,זה עשו ...והן שתי האומות שאנחנו משועבדים תחתיהם
ומפוזרים ביניהם ..ומה שהזכיר "אויביך" על ישמעאל ו"שונאיך" על
עשו ,מפני שהאויב גדול מן השונא ,כי השונא אף על פי שיריע לו יעשה 31מעניין שיש כמה מימרות שאמר רבי ישמעאל בענין בני ישמעאל.
על דרך הרחמנות ,אבל האויב הוא שבלבו איבה עולמית ,לא ישים לו והנה ביומא לח :מבואר דרשעים לא מסקינן בשמייהו ,והק' שם בתו"י
רחמים ,על זקן יכביד עולו מאד ,וזה מסוד הלשון ודקדוקו ,כי "אויב" ותו' הרא"ש בשם רבינו אלחנן דהלא מצינו התנא רבי ישמעאל ורבי
הוא מלשון אבוי ,ואותיותיהם שוות ,ועל שם שהנופל בידו צועק "אוי ישמעאל כהן גדול ,ששמם הי' ישמעאל ,ולדעה שישמעאל לא עשה
ואבוי" .ומה שהתחיל ב"אויביך" כדי שיסמוך הרדיפה אל השונאים תשובה [עי' סנהדרין קד .שדרשו עה"פ אין מידי מציל שאין אברהם
שהם בני עשו ,שעקר גלותנו בכל מקום שהוא לבני אדום הוא ..ומפני מציל את ישמעאל מדין שמים ושיטה זו חלוקה על ר' לוי ב"ר נ"ט ו'
שבני ישמעאל קשין לישראל יותר מבני עשו ,לכך קראן הכתוב שישמעאל עשה תשובה ובריטב"א יומא שם תי' באמת דקי"ל כמ"ד
"אויביך" ...ועליהם אמר ישעיה ע"ה" :המתקדשים והמטהרים אל שעשה תשובה] איך קראו לצדיקים בשמו ,ותי' שכיון שהקב"ה קראו
הגנות" (ישעי' סו ,יז)" .המתקדשים" אלו בני אדום שדרכן לנענע בשם זה ,אינו כשאר רשעים ,ובס' בניהו תי' דמאחר שנענה הקב"ה
אצבעותיהן לכאן ולכאן" ,והמטהרים" אלו בני ישמעאל שדרכן לרחוץ לתפלת אברהם לו ישמעאל יחי' לפניך וא"ל ולישמעאל שמעתיך הנה
ידיהם ורגליהם ולא לבם שהוא העקר" .אחר אחת בתוך" (שם) ,ירמוז ברכתי אותו וגו' הרי שם זה נתברך מפי הקב"ה ולכן אינו כשאר שמות
לשתי וערב של אדום שהם מתקדשים בו ,או יאמר :אחר אחת בתוך ,על רשעים .ולנתב' לעיל דשם ישמעאל הוא ע"ש כח תפלה עצום שקיבל
יום אידם הקבוע להם ,אלו ביום ששי קודם השבת ואלו אחר השבת א"ש דמצד עצמו הי' לו כח זה רק שנתקלקל וא"כ צדיק שנקרא כן
ומניחים אותנו בתוך" .אוכלי בשר החזיר" (שם) ,אלו בני אדום ,השקץ וודאי יכול להגיע לכל הכוונות הטובות המונחים בשם זה וכן לכל מה
והעכבר (שם) ,אלו בני ישמעאל" .יחדו יסופו נאם ה'". שכוון אברהם להתפלל על בנו.
לב
התורה פרשת לך לך שירת
זה[ .הי' לי מנהל בחדר ויזניץ לונדון שהי' נקרא בפי כל הר"ר א" כ אין גבול לאכזריותו וסכנתו ואין שום עצה נגדו,
יעקב "אברם" טויב ז"ל שנפטר בדמי ימיו לשמו ולזכרו תאוות וזה יביא שכלל ישראל יצעקו להקב"ה מתוך עומק
נפש] הצרה ויבואו לבחינת "אוי ואבוי" שזה עומק מיוחד של
ומבואר בגמ' שם ,שכ"ז באברהם אבל ביעקב גם אחרי צרה שאין שום דרך לינצל ,ונגיע למש"כ בסוף סוטה
הוספת שמו ישראל לא נעקר שם הראשון ממקומו וצ"ב אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים ,וממילא
באמת החילוק בין אברהם ליעקב ,ובמהרש"א שם פי' יבוא הגאולה.
דישראל ביחס ליעקב הוא רק בגדר שררה ,אבל אברהם וכ"ז נרמז בדברי בעל הטורים דברים ל"א כ"ט עה"פ
ביחס לאברם זה דבר אחר לגמרי דאברם הוא רק על "וקראת אתכם הרעה באחרית הימים" "הרעה באחרית
ארם ואברהם הוא על כל הגוים .ומ"מ לא נתבאר מה הימים ר"ת בגי' גוג וקראת ד' במסורה וקראת אתכם
כ"כ החומר בדבר. הרעה .וקראת שמו ישמעאל .וקראת שמו עמנואל [ישעי'
וביאר דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל 34דבעצם השם אברהם ז' י"ד] וקראת ישועה חומותיך [שם ס' י"ח] כשתקרא
נית ן לו כשכבר הגיע לשלמותו ע"י המילה ונעשה אב אתכם הרעה ,וקראת שמו ישמעאל שתתפלל לאל
המון גוים ,ואנו מתייחסים רק לחלק זה של אברהם, שישמע אליך ויהי' עמנו ,ותשוב אליו בתשובה אז
ולכן אנו עושין ברית מילה מיד בשעת הלידה ,ואין אנו וקראת ישועה חומותיך" הרי מבואר דהישועה הגדולה
צריכים לחכות עד זקנה ושיבה כמו אברהם אבינו ,וכל באחרית הימים תהי' אחרי צרת ישמעאל שעי"ז נתפלל
33
השלימות שקנה אברהם אז הוריש לזרעו ,וכן מי שקורא אל ה' ואז יביא ה' את הגאולה השלימה.
אותו אברם מורה בזה שהוא מתייחס לאברם לפני וע"ע להלן המשך ביאור תוקפו של ישמעאל מכח מה
הברית מילה ומראה שלא איכפ"ל בכל השלימות שקנה שיש לו ברית מילה ושלכן יש לו אחיזה בא"י.
אברהם והוריש לנו .משא"כ השמות יעקב וישראל
מורים על מצב ירידה ועלי' אצל כל בן ישראל ולכן החומר בקריאת שם אברם
שפיר יש לקרוא בשם זה.
ולא יקרא עוד את שמך אברם וגו' [י"ז ה']
והנה בהזדמנות אחרת [ביארצייט של אביו אא"ז הג"ר יו"ט
ליפמן זצ"ל בט"ו סיון תשד"מ שהיו מתכנסין בבית מדרשינו
בברכות יג .דהקורא לאברהם אברם עובר בעשה ולאו,
בלונדון מידי שנה לזכרו] הזכיר דברי המאירי [שבת נ"ו .ד"ה וכבר העיר בח"א מהרש"א [שם סוד"ה עובר בעשה] ושאר
אע"פ] דכל מילי דחסידותא שיש לאדם אף שלשאר אדם מפרשי הש"ס בהשמטת הפוסקים בזה ובמג"א קנ"ו
אין חיוב בזה ,מ"מ אם בא בנו למלא מקום אביו ,ראוי סק"ב כן הביא הדין .ויל"ע באמת במי שמלמד לבנו
לו לאחוז במדה זו ויוכל להענש עלי' ,והוכיח כן פרשת לך לך האם יכול לדבר על אברם דהרי הפסוק
מאברהם אבינו דמה שקנה אברהם ע"י עמל הרבה קורא לו אברם ,או שכשמבאר התיבה "אברם" יש לו
במשך עשרות שנים יש לנו מיד בשעת הלידה. לומר אברהם .עוד לכ' פשוט דכ"ז בקורא כן לאברהם
אבינו אבל מי שקורא לאיש מכלל ישראל כן ל"ש איסור
ובשפת אמת תרנ"ב כתב דאחר המילה נעשה אברהם
לברי' חדשה ולכ"כ התהלך לפני והיה תמים וכי עד עתה 33כבר הבאנו כמ"פ ד' הג"ר אליהו דיסקין שליט"א שהעיר דפרקי
תהילים שאומרים כעת אחר התפלה מצד צרת ישמעאל יותר חשוב
לא הי' תמים ,אלא דנעשה עתה כברי' חדשה וכל מה מתפלת שמ"ע כיון שתפלה בעת צרה דאורייתא גם לשי' הרמב"ן.
שעשה עד עתה הוצרך לעשותו מעתה בדרך פנימי והעירוני ידידי הג"ר אברהם גודמן שליט"א בעמח"ס אבא ביתך דעד
כמה שזה שעת צרה הי' צריך להיות גם בשמו"ע תפלה בעת צרה
ואופ"א מכל מה שהי' מקודם .ולכן אסור לקרוא אותו דעלינו לכוון ע"ז גם בברכת ראה בענינו וכדו' והעיקר תלוי בהרגשת
אברם משא" כ ביעקב וישראל35 . האדם בתפלתו .עוד העיר דלא ברור כ"כ הגדרת עת צרה ,דלדוגמא
לפני כמה שנים בערי המרכז לא הי' הסכנה מוחשית לעינינו כמו אצל
גבולי צפון ודרום ,לא מוכח דמקרי צרה לענין תפלה דאורייתא ומה
שיש להתפלל על אחרים בצרה אינו מהווה דין תפלה בעת צרה דא"כ
34בצל הקודש עמ' קנ"ב. תמיד יהי' תפלה דאורייתא .עכ"ד .ובאמת למעיין בסוגיות פ"ג דתענית
35והנה יל"ע למה יש ספר "ברית אברם" להמגיד מזאלאשיץ וספר בעלי יראה דרק העיר שיש שם הצרה חלה עליהם מ"ע דאורייתא לזעוק
ברית אברם להג"ר אברהם אזולאי וי"ל בדרך צחות דבעלי ברית אברם ולהריע ומד"ס גם להתענות כדי להתעורר בתשובה ולדעת שכ"ז נגרם
קאי על ענר אשכול וממרא ,שבעצם הי' מבעלי בריתו רק בהיותו אברם, מחמת מעשיהם הרעים וכדהסביר הרמב"ם כ"ז בריש הל' תענית במתק
אבל כשנעשה אברהם הפסידו בריתו ,וענר ואשכול לא הסכימו ,וממרא לשונו ,אבל עיר אחר סביבותי' מתענה ולא מתרעת או להיפך,
הסכים ,ובזכות זה נתעלה ,וכדהארכנו בריש פ' וירא ע"פ שפ"א עי"ש, ובפשטות כיון דעיקר תפלתם רק מחמת שנושאים בעול חבריהם ,אבל
ולכן מה שנשאר לנו מאברם הוא רק חלק הבעלי ברית אברם ,ונשאר הצרה לא בא לעורר אותם לתשובה ,ולכן סגי בתפלה או תענית לבד
לממרא זכות שנקרא ספר על שמו. וכ"מ ברמב"ם שם פ"ב ה"ב ,אלא דריטב"א שם [בדף י"ח ובמוסד הרב
שוב שמעתי מפי מו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א דמתוך עיון בהקדמת קוק זה בדף כ'] כ' הטעם דיש חשש שיתפשט הצרה גם על השכנים הגם
ספר בעלי ברית אברם ,נר' דאדרבה שם זה לחסרון הוא ,דהנה ר' דבעצם לא מגיע להם הצרה אבל כיון שגם הם אינם צדיקים כ"כ לא
אברהם אזולאי לפני הגיעו לחברון שבא"י הי' במורוקו ושם חיבר ינצלו ,ומ "מ סגי בתפלה לבד ,ולפ"ז זה נחשב הצרה שלהם ,ויש לדון
ספרים עפ"י דרך פילוסופיא ,וע"ד ספר מורה נבוכים ,והסביר ענינים כאן בארץ האם נחשב סכנת הערבים כמכה משולחת שמבואר שם
בתורה עפ"י דרכי הטבע ,ובהגיעו לחברון וראה ששם לא מערבין בין במשנה שכולם מתענות ומתריעות.
לג
התורה פרשת לך לך שירת
נתיישבה שם אומה כלל אלא חריבה היא ושוממה עד שישובו השייכות בין מצות ברית מילה והבטחת א"י
אפרוחי' לתוכה] וגם הוסיף ואמר לו "והייתי לכם והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך
לאלקים" .וצ"ע דהרי בפסוק הקודם כבר כ' הבטחה זו. לדורותם לברית עולם להיות לך לאלקים ולזרעך
וכנר' דזה הי' ק' לו לרש"י וביאר דרק בא"י אהי' לכם אחריך :ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך
לאלקים אבל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה. את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם
ובמדרש מ"ו ט' אם נכנסים בניך לארץ הם מקבלים לאלקים :ויאמר אלקים אל אברהם ואתה את
אלהותי ואם לאו אינם מקבלים .וכ' הרמב"ן [לעיל ט"ו בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדרתם :זאת
י"ח] דבא"י הקב"ה בעצמו ינהיג אותם ולא יהיו בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם וגו' המול לכם
בממשלת כוכב או מזל ובטעם הדבר כ' הרמב"ן [ויקרא כל זכר וגו' [שם ח -י"א]
י"ח כ"ה] שהקב"ה נתן לכל עם ועם בארצותם לגוייהם
כוכב או מזל ידוע וכמ"ש דברים ד' י"ט וראית את הנה מבואר כאן ג' ענינים א :עצם הקמת ברית בין
השמש ואת הירח וגו' אשר חלק ה"א אתם לכל העמים הקב"ה לאברהם וזרעו .ב :הבטחת א"י לאחוזת עולם.
כי חלק לכולם מזלות בשמים וגבוהים עליהם מלאכי ג :הציווי על מצות ברית מילה .ויש לבאר הקשר בין כל
עליון נתנם להיות שרים עליהם ,אבל א"י היא נחלת ה' אלה.
המיוחדת לשמו ולא נתן עלי' מן המלאכים קצין שוטר
הנה לעיקר הברית י"א שהכוונה למה שכבר הובטח
ומושל בהנחילו אותה לעמו המייחד שמו לזרע אוהביו,
בברית בין הבתרים לתת לו א"י [לעיל ט"ו י"ח] וכוונת
והנה ה' הנכבד ית' הוא אלקי האלקים בכל העולם
הקב"ה שיקיים הברית הזו לאברהם ולדורות עולם וא"כ
ואלוקי א"י שהיא נחלת ה' ולכן הדר בחו"ל דומה כמי
זה הקדמה למש"כ אח"כ ונתתי לך וגו' ,אולם רש"י פי'
שאין לו אלוה ,ששם עצמו תחת שרי מעלה ולא תחת
דנתחדש כאן ברית חדשה "להיות לך לאלקים ולזרעך
ממשלת הקב"ה ואין לו אלוה לעזרו ולסייעו וכאילו
אחריך" ובביאור ענין זה כ' רש"י [לקמן כ"ח כ"א] שיחול
יוצא מרשות הקב"ה[ .וכ"כ בשו"ת הרשב"א א' קל"ד דרשות
הר"ן דרוש הרביעי בית אלקים למבי"ט שער התפלה ה' ועי' שם ה' עליו ועל זרעו ,וברמב"ן [לעיל ט"ו י"ח] ביאר שה'
רמב"ן ויקרא שם שביאר בהרחבה מעלת א"י] ובספורנו ביאר בכבודו ינהיג אותם ולא יהיו תחת ממשלת כוכב ומזל
שבא"י תוכלו לעשות רצוני ובזה אהי' לכם לאלקים או שר משרי מעלה .והוסיף הספורנו שכל הברואים
וההשגחה עליכם תהי' גם על יחידים ולא רק על המין הנפסדים אין ה' מייחד שמו עליהם אלא ע"י אמצעי ,כי
בכללותו וכ"כ בהעמק דבר שזה ענין השגחה פרטית הם פעולתו ע" י אמצעי אבל על ברואיו הנצחיים הוא
ובכפתור ופרח פ"י כ' בשם אביו דלכן הדר בחו"ל דומה מייחד שמו בלי אמצעי ,וע"י הקמת הברית ושמירתה
כמי שאין לו אלוה ,מפני שא"י מושגחת ומושקפת יהיו אברהם וזרעו נצחיים וההשגחה עליהם תהי' על
לטובה בפרט ותמיד בהשגחה מוספת על השגחתו בכלל היחידים ולא רק על המין בכללותה[ .זה מה שאנו קוראים
השגחה פרטית וכמבואר בנצי"ב כאן ורק כלל ישראל זוכים לזה
הארץ כולה .וע"ע בס' שיחת מלאכי השרת לרבי צדוק אבל בכל שאר הברואים י ש רק השגחת המין בכללותה].
הכהן פ"א ט'36 .
א"י מונהג ע"י הקב"ה לבדו
36וד"ז ראינו בעינינו אשר בזמן תחלת המלחמה בשמחת תורה תשפ"ד ולענין הבטחת א"י כ' הרמב"ן דהקב"ה הבטיח לאברהם
הי' השגחה נפלאה ושמירה על שומרי תורה ומצוות או על אלו שקיבלו את מתנת הארץ פעמים רבות ,ובכל פעם הוא לצורך
איזה מצוות[ ,כב ר סיפרנו על היישובים השומרים שבת שניצלו ,קיבוץ
אלומים צמוד ממש ליישוב בארי ואין שום הסבר ע"פ דרך הטבע איך תוספת מסויימת[ ,עי' לעיל י"ב ז' ,י"ג י"ד ט"ו ,ושם ט"ז,
אף שנכנסו דילגו על בתי התושבים ,רק מצד שמירת שבת ,עוד שמעתי ולעיל ט"ו י"ח] וכאן בפעם הרביעית התחדש שנתן לו את
על אשה ביישוב בארי ששמעה המחבלים מגיעים והתקשרה לבנה שהי' הארץ לאחוזת עולם שגם אם יגלו ממנו עוד ישובו
שוטר ואמר לה שאין מי שיכול לעזור לה כעת רק הקב"ה וקיבלה ע"ע
שמירת שבת ולא הגיעו המחבלים לביתה ,וכן הי' אחד שם שבנה וינחלוה[ ,והוסיף רבינו בחיי שרק לישראל יהי' לאחוזת עולם
לעצמו בית כארמון ולא הי' בדעתו לתת מזוזה אבל הקבלן א"ל הרי ולא לאומות אחרות וזה סימן גדול שמיום שגלו ממנה לא
כ"כ הרבה כסף הוצאת בשביל הבית אני אוסיף מזוזות מכיס שלי ונתן
שם מזוזות והמחבלים רק דפקו על הדלת ומשלא ענה לא פוצצו אותו
כמו שעשו אצל אחרים רק הלכו ,עוד שמעתי בשם הרב בנימין כהן קודש לחול ,ולומדים רק ע"פ דרך הקבלה ,חזר בו וחיבר ספריו עפ"י
שליט"א שכל המשפחות שקיבלו על עצמם שמירת שמיטה ניצלו, דרך זה ועל הספרים הישנים שכתב רצה שיאכלם העש ,ומה שנשאר
ושמעתי ממקור נאמן באשה אחת מיישוב בארי שקיבלה על עצמה לפני מאז הוא ספר זה ולכן קראו בעלי ברית אברם ,והספר החדש שחיבר
כמה חדשים רק טהרת המשפחה וניצלה היא וכל משפחתה וכהנה אח"כ קראו חסד לאברהם ,להראות דהספר הקודם הוא בדרגת אברם,
רבות ,וחוץ מזה רואים יום יום ניסים גלויים במאות רקטות שלא דהיינו שאברהם בתחלת דרכו עסק בפילוסופיא וכך השפיע על העולם
פוגעים באיש ,בשעה שרקטה אחת בלבד שנשלחה מעזה ונכשל ונפל ואז נקרא אברם ,אבל כשנתקדש ע"י המילה עזב לגמרי דרך זה ונקרא
על בית חולים שלהם והרגו אנשים רבות בבחינת חרבם תבוא בלבם, אברהם ,וענר ואשכול וממרא הם בעלי בריתו מאותה הדרך.
וכן מה שהקב"ה הציל אותנו ממאות הטילים הענקיים שנשלחו מאירן ולענין ספר ברית אברם מעיון בהקדמת הספר נראה דל"ש לשם אברם
שבכ"א יש מאות קילוגרמים של חומר נפץ ולא הצליח לפגוע באף כלל רק שזה ר"ת של שמו משה בן ר' אלקנה ,ולכן הי' צ"ל באמת
יהודי רק בערבי אחד שיצא מעזה ,וכן מה שנשלח מכאן ,אם פגע הי' להיות מודפס בכריכת הספר אבר"ם עם ר"ת.
זה כמעט הכל בערבים או דרוזים או עובדים זרים ,לדוגמא שפגע טיל
לד
התורה פרשת לך לך שירת
הברית הזה ל"ש לישמעאל כלל ובמה שנצטווה כעת על ברית מילה הוא המשך על
הקמת הברית וכדכ' רש"י על המילים ואתה על בריתי
והנה לפי כ"ז ל"ש כל ענין א"י רק ליצחק שהרי הקב"ה
תשמור ,דוי" ו מוסיף על ענין ראשון דאני הנה בריתי
הקים ברית זה עם יצחק שיהי' לו לאלקים כמבואר לקמן
אתך ואת הוי זהיר לשמרו ,כלומר האמור לעיל הוא
פסוק י"ט אחרי שביקש אברהם על ישמעאל "לו
חלקו של הקב"ה בברית עם אברהם ולעומת זאת חלקו
ישמעאל יחי' לפניך" א"ל הקב"ה אבל שרה אשתך ילדת
של אברהם בברית הוא מה שנאמר מכאן ואילך .וביאר
לך בן וקראת שמו יצחק והקמותי את בריתי לברית עולם
בר"ן ומעשי ה' דכל ברית שנכרתת בין שנים על כל אחד
לזרעו אחריו [וזה קאי על ברית מילה כמבואר ברש"י דזרע
ישמעאל אינם מצווים במילה כמבואר בסנהדרין נט]: מוטל לעשות דבר מה ,וראוי לבאר בשעת הברית מה
ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו והפריתי אותו מאד מוטל על כל אחד.
מאד י"ב נשיאים יוליד ונתתיו לגוי גדול ואת בריתי אקים
מתנת א"י דוקא ע"י קיום ברית מילה
את יצחק ופי' הרמב"ם באגרת תימן פ"ב דמש"כ ואת
בריתי אקים את יצחק קאי על כל מש"כ לעיל אצלינו ומבואר לפ"ז דכדי לזכות לא"י ולהשגחתו הפרטית
שיהי' לו לאלקים והבטחת א"י ,וזה אמר לו הקב"ה צריך לקיים מצות מילה ,וכ"כ במדרש מ"ו ט' אם
דאמנם אברך את ישמעאל בריבוי מספר אבל לא אכרות מקיימים בניך את המילה הם נכנסים לארץ ואם לאו אין
עמו ברית כלל ובר"ן פי' דלכבוד אברהם לא א"ל נכנסים לארץ וכו' אמר להם יהושע בכניסתם לארץ מה
הקב"ה במפורש שלא קיבל את תפלתו להיות לישמעאל שאתם סבורים שאתם נכנסים לארץ ערלים כך אמר
לאלקים אלא רק א"ל המקצת שקיבל שיהי' לגוי גדול הקב"ה לאברהם אבינו ונתתי לך ולזרעך אחריך וגו'
ולכן האריך והפליג באותו מקצת .עכ"פ לפ"ז מבואר ע"מ ואתה את בריתי תשמור[ .והובא ברש"י עה"פ בספר
דאין לישמעאל שום אחיזה ושום זכות על א"י. יהושע ה' ד' וזה הדבר אשר מל יהושע כל העם היוצא ממצרים
היינו ע"י דיבור מל אותם שאמר להם כנ"ל] וכן מבואר במה
לישמעאל יש זכות בא"י שתיקנו לומר ברית ותורה בתוך ברכת הארץ הרי דענין
ברית מילה קשור למתנת א"י.
אולם מ"מ מבואר בפרקי דר"א סוף פרק ל' בשם ר'
ישמעאל דבני ישמעאל יהי' להם שליטה בא"י באחרית אלא שצ"ב מה באמת הקשר ביניהם ,והתשובה לזה
הימים ,וכן מבואר ברמז הגמ' ב"ב עג :בההיא עורב מבואר במהר"ל [נתיבות עולם א' נתיב העבודה פי"ח] דכמו
נקיבה שבלע את התנין שבלע ס' בתים ,והלך וישב לו שהארץ היא קדושה ונבדלת משאר ארצות ,לכך צוה
על ענף של אילן ואמרי' כמה חזק כוחו של האילן, שיהיו נימולים כי צריך לארץ אומה נבדלת משאר
וביאר בח"א מהרש"א שם ד"ה דאתא דעורב קאי על אומות כמו שהארץ מובדלת משאר ארצות ,ואין דבר
ישמעאל כמבואר בב"ק צב :דלא לחנם הלך זרזיר שנבדלים בו ישראל לגמרי משאר אומות רק המילה
[עשיו] אצל עורב [ישמעאל] וסליק לא"י וכבשה ויתיב והיא הקדושה מפני שהמילה היא הסרת הערלה שהיא
באילנא היינו בזכותו של אברהם אבינו שהבטיחו גנות וגנאי גשמי חומרי לכך סילוק הערלה היא קדושה,
והפריתי אותו וגו' שאברהם הוא אילנא דחיי ע"ש היש ולכן אנו אומרים אשר קידש ידיד מבטן וכו' .וכן מבואר
בה עץ וע"ש ויטע אשל וגו' ואמר חזי כמה נפיש זכותי' בדבריו בתפא"י פ"ב דלכן מילה בשמיני כי האדם מצד
וחילי' דההיא אילנא דויטע אשל דעוד זכותו והבטחתו הטבע נברא עם הערלה והוא פחיתות הטבע ,והמילה
נטוי' ובידו של ישמעאל א"י ורוב הגולה עד בוא יום הוא תיקון הטבע ,ולכן תיקון הזה הוא ביום השמיני לפי
הגאולה 37 ,והנתיבות בספרו אמת ליעקב שם כתב שהוא אחר הטבע שנבראת בששת ימי בראשית.
דמלכות ישמעאל שהיא הגלות האחרון תעלה לא"י ואין
שום אומה יכלה להזיזן משם אף שלוקחין ממנו
לפעמים מקומות אחרים ,מ"מ אינה יכולה ליקח א"י
מהם ,ואילן הכוונה למה שנשלח ישמעאל תחת אחד
השיחים ושם עשה תשובה ובזכות התשובה הובטח כי בטירה והרג 19ערבים ,כן נהרגו 13ילדים מן הדרוזים ,עד כדי כך שגם
הגוים מבחינים בכך ,עד שסיפר א' תושב חצור בצפון שנופלים שם
לגוי גדול אשימנו וגדול היינו גדול באיכות ,ובשכר זה טילים כל הזמן והזמין קבלן ערבי לבנות לו מַׁ מַׁ ד ,ופתאום באמצע בני'
ניתן לו א" י כל ימי היות ישראל בגלות עד ימות המשיח. הפסיק לבוא ,התקשר אליו היהודי למה לא בא ענה לו איך אתה רוצה
שאני יבוא אליך הרי אצלכם יש טילים ,אתה יודע הטילים מחפשים
אותי כי אני ערבי ,הערבי בעצמו רואה בעיניים הדבר המפליא הזה איך
37כמה יש להתחזק מגמ' זו שאם יש כ"כ תוקף לישמעאל רק מחמת שהקב"ה שומר עלינו מן הטילים ופוגע רק בערבים ,וכמ"ש הרנינו גוים
זכותו של אברהם ואף שאין לו זכות יצחק ויעקב וגם הקב"ה לא כרת עמו וגו'.
עמו ברית ועוד שאינו הולך כלל בדרכו של אברהם ,כש"כ אנחנו שנוסף ושמעתי בשם כמה ת"ח מופלגים שנדמה להם שמעת ליל יציאת מצרים
לנו גם שאנו בני יצחק ויעקב ,ואמהות קדושות ,ואנו מנסים ללכת לא הי' לנו גילוי עצום כזה ,ולמש"כ כאן בקרא דעיקר הבטחת השגחה
בדרכיהם הקדושות ,והקב"ה כרת עמנו ברית נצחי ,איזה תוקף גדול פרטית היא בא"י ומי שדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה ,א"ש דזה
יהי' לנו לנצח נצחים. יכול להיות רק בא"י שעי ני ה"א בה ,אבל בחו"ל היו ניסים רק בהסתר.
לה
התורה פרשת לך לך שירת
ברית מילה של יצחק הוא עם גילוי הקדושה וצ"ב לפי הנתבאר דהבטחת א"י שייכא להקמת הברית
ועדיין צ"ב מה משמעות ההבדל בין ברית מילה של עם יצחק א"כ איזה זיקה יש לישמעאל בא"י וההבטחה
יצחק וברית מילה של ישמעאל .ופי' בספר מצמיח לא הי' אלא לענין ריבוי המספר וגם אם עשה תשובה
ישועה עמ' 49ע"פ המבואר בפי' זיו הזוהר על זוה"ק למה לא ניתן לו שכר אחר על זה.
שם כי כוונת חז"ל שיצחק נימול במילה ופריעה [הגם
שלא ניתנה מילה לאברהם אבינו עד זמן יהושע כמבואר ביבמות
שייכות ישמעאל לא"י מכח המילה
עא :אבל אברהם בעצמו עשה פריעה כמו שקיים אפי' עירובי אבל באמת ש ורש הדבר כבר מבואר בדברי חז"ל
תבשילין וכמבואר בתו' שם ד"ה לא] אבל ישמעאל נימול בזוה"ק שאף הם ביארו לנו סוד זיקתו של ישמעאל
ואחרי חיתוך הערלה קפץ ממקומו ולא הניח לעשות לא"י ,ואלו דבריהם בשמות ל"ב .עה"פ לו ישמעאל יחי'
פריעה וכן עושים הישמעאלים עד היום מילה בלא לפניך[ ,בתרגום ללשה"ק] נאנח ר' חייא ובכה ופתח
פריעה .ועדיין צ"ב מה המשמעות בחסרון פריעה .וביאר 38
ואמר אוי על זמן ההוא שילדה הגר את ישמעאל
בס' הנ"ל עפ"י ד' שפ"א פ' שמות תרנ"ה דפריעה הוא [היינו מה שנתעכב שרה מללדת ועי"ז נולד ישמעאל]
התגלות אור המילה היינו דבחינת הקדושה שבמילה והקב"ה השיב לאברהם ולישמעאל שמעתיך וכו' ואח"כ
אינו יכול התגלות רק ע"י הפריעה ,וכן ביאר ר' צדוק נימול ונכנס בברית הקודש עד שלא יצא יצחק לעולם,
הכהן בספרו ישראל קדושים אות י' דאברהם שהתפלל בא וראה ד' מאות שנה עמד השר ההוא של ישמעאל
לו ישמעאל יחי' לפניך ,חשב שכיון שישמעאל נימול יש וביקש לפני הקב"ה וא"ל מי שנימול היש לו חלק
בו שורש קדושה ,וה' הודיעו כי ביצחק יקרא לך זרע בשמך? א"ל הן .א"ל הרי ישמעאל נימול מפני מה אין
דלא כל מי שנימול נקרא מהול וביאר שם שיש ב' עורות לו חלק בך כמו יצחק? א"ל יצחק נימול כראוי וכתיקונו
המכסים ברית קודש ואם לא עשה פריעה עדיין נשאר וביום השמיני אבל זה אינו כן .מה עשה הקב"ה הרחיק
אוטם וטימטום בלב שלא יניח ליכנס שם דברי קדושה. את בני ישמעאל מדביקות העליונה ונתן להם חלק
למטה בארץ הקדושה ,ועתידים בני ישמעאל לשלוט
לישמעאל חסר כח הפריעה בארץ הקדושה כשהיא ריקם מהכל זמן רב ,כמו שהמילה
ולפ" ז מובן בחינת בני ישמעאל שמצד אחד התרחקו שלהם ריקנות בלי שלימות והם יעכבו לבנ"י מלשוב
מאמונות הזרות ומאמינים באמונה אמיתית וזה מכוח למקומם עד שתכלה הזכות ההיא לבני ישמעאל".
המילה שלהם ומכח אברהם אבינו ובבחינה זו נקראים
"אדם" אף שכל הגוים התמעטו מבחינת אדם [יבמות הרי פירשו לנו חז"ל דבמש"כ "ולישמעאל שמעתיך"
סא ].מאידך כל מעשיהם טמאים בטומאת הערלה נכלל ג"כ כי יהי' לישמעאל שייכות פנימי ע"י זכות
בבחינת "פרא" לפי שחסר להם הפריעה 39,מאידך זרעו המילה שבידם ,ומאחר שהמילה אינה בשלימות אצלם
של יצחק נכנסו בברית אמת עם הקב"ה וד"ז מתבטא ממילא אין להם זכות בא"י רק כ"ז שלישראל אין את
ע"י שמקיימים מילה ופריעה ,וד"ז מתבטא ע"י התורה הזכות להיות שם אבל בזמן שתכלה זכות ישמעאל
שקיבלו מהקב"ה כמ"ש השפ"א שם דבכח התורה ותתגבר זכות ישראל אז תחזור א"י לבעליה האמיתיים
שקיבלו בנ"י יצא הארת הברית מן הכח אל הפועל ,וד"ז לזרעו של יצחק שאתם הקים הקב"ה את בריתו.
זיכה אותם להבטחת א"י לאחוזת עולם ,וא"ש דמיד והנה כבר הקדמנו שכבר הובטח אברהם אבינו כמ"פ על
בכניסתם לא"י נצטווה יהושע על הפריעה כמבואר א" י אלא שבכל פעם נתוסף משהו וכאן נתוסף תנאי של
ביבמות עא :כיון דכדי לזכות לא"י הי' נצרך בחינת "ואתה את בריתי תשמור" וא"כ מצד ההבטחות
הפריעה40 .
הראשונות היו גם בני ישמעאל בכלל אבל מצד הבטחה
זו דיש תנאי נוסף של שמירת הברית ,הופקעו בני
ישמעאל ורק עד כמה שכלל ישראל נכללים היטב
39ובשפ"א וירא תר"נ מבואר דישמעאל הוא בחינת ממוצע בין ישראל בשמירת ברית זו .ובס' אורי וישעי להג"ר אורי יונגרייז
לעמים ולכן נקרא פרא אדם ולכן יד כל בו וידו בכל כי על ידו יש שליט"א עמ' שי"ב הוסיף דהבטחה זו מתייחס כנגד
התקשרות בין מדרגת מדבר למדרגת אדם. ביאתנו לא"י בזמנינו שהוא לאפוקי מישמעאל ולכן
40והעיר ידידי הרב אהרן הכהן ארנטרוי שליט"א בכ"ז דאף דאברהם
נצטווה לימול את ישמעאל מ"מ זרע ישמעאל לא נצטוו לימול בעי' שמירת הברית.
וכמפורש בסנהדרין נט :וא"כ איזה משמעות יש למילה של זרע
ישמעאל וכי זכותו של זרע ישמעאל הוא רק בעבור מילת ישמעאל
עצמו .והנה בגמ' שם מבואר דבני קטורה באמת נצטוו על המילה
ולרש"י שם קאי רק על ששת בני קטורה אבל לד' הרמב"ם פ"ב ממלכים
ה"ח כל זרעו של קטורה חייבין במילה ומטעם זה גם כל בני ישמעאל
כיון שנתערבו בהם ,וכ' בשאג"א סי' מ"ט דמ"מ בוודאי לא נצטוו על
הפריעה ולכן עדיין נקראים ערלים לענין הא דנודר מערלים נדרים לא: 38כבר הזכרנו לעיל דצרת ישמעאל מביא לתפלה מתוך צרה ובחינת
וכן שפסול מלמול למ"ד בע"ז כז .דתלוי במש"כ ואתה את בריתי "אוי ואבוי" וכלשון בלעם ודוד ,וא"ש דר' חייא התבטא בלשון "אוי".
לו
התורה פרשת לך לך שירת
מתפאר על יצחק שמל בן י"ג שנה ולא מיחה א"ל יצחק [עוד בחינה כ' השפ"א מטות תרנ"ח דא"י תלוי בברית שנא' וכרות
באבר אחד אתה מיראני אילו אמר הקב"ה זבח עצמך עמו הברית דכמו הנפש סוד המילה גנזו חותם בתוך חותם וכאשר
הוסר הערלה ונפרע אז נגלה סוד המילה ,כן א"י הי' עליו מכסה
לפני לא הייתי מעכב" והיינו דישמעאל טען דמצד עצם
כדי שלא ישלטו עלי' החיצונים בפנימיות ,וזה ענין שמירת סיחון
מעשה המילה הרי הוא יותר חשוב מיצחק כיון שכבר ועוג והיא הערלה החופף סביב הברית וזה נמסר ע"י משה רבינו,
הי' בר דעת ולא עיכב ,לזה ענה לו יצחק שאצלי המילה ואח"כ כשנכנסו וכבשו ז' אומות זהו סוד הפריעה דכמו עור
אינו סתם מעשה גרידא ,רק שזה הכניס בי כח של כריתת הפריעה שדבוק ביותר ואין הפנימיות נגלה עד שהוסר עור
ברית עם הקב"ה שמכוחו אני מוכן לוותר גם על עצם הפריעה כן נגלה קדו' א"י באיבוד אותם הרשעים].
החיים שלי עבור הקב"ה ,ואדרבה לכן נכנסתי לברית
ולכשת"ל ישמעאל שייכא לבחינת אברהם של פ' לך לך
כבר בבן שמונה להורות שעיקר מציאות החיים שלי
שזה ענין מילה בלי פריעה והגילוי הפנימית של המילה,
מיוסד על הקשר עם הקב"ה .ולזה אחרי שבאמת מסר
אבל יצחק שייכא לבחי' אברהם של פ' וירא שענינו גילוי
יצחק עצמו לעקידה ומבואר שישמעאל התלווה
פנימיות הברית וכמו שנבאר בעז"ה בריש פ' וירא ולכן
לאברהם שהי' א' משני נעריו ,הרי הכיר והודה במעלת
אכן נולד רק בפ' וירא.
יצחק ולבסוף באמת עשה תשובה ,ולכן כ' בסו"פ חיי
שרה ע"פ כל אחיו נפל ואלה תולדות יצחק וגו' דזה ההתגברות על ישמעאל ע"י קדושת המילה
מכח מעשה עקידת יצחק.
והנה כבר הבאנו לעיל דגלות האחרונה יהי' תחת בני
תפקידנו נגד ישמעאל בעת הזאת ישמעאל ,ולנתבאר השתא נמצא שהמאבק עם ישמעאל
הוא יותר קשה מכל הגליות כיון שמבחינה חיצונית
וע"פ כל הדברים האלה יאיר לנו באור נפלא את הקורות ישמעאל כאילו ממשיך את הנהגת א"א ע"ה ומחזיק
אתנו בזמננו בהתגברות העצומה של בני ישמעאל ,עד בבריתו וממילא יש להם קצת טענה על א"י בגלל
שלא נראה שום עצה אמיתית נגדם ,ולהנ"ל א"ש דזה מילתם ויש להם מעין אחיזה בקדושה וכ"כ הרמח"ל
בא מכח שיש להם הבטחה להאחז בארץ כ"ז שבני [קנאת ה' צבאות ע' קי"ב] דלשורש הסט"א יש שני כוכבים
יצחק אינם שלמים ליכנס בארץ ,ואין עצה להתגבר נגדם שורש עשיו וישמעאל ,וישמעאל יותר קרוב לקדושה
אא"כ נקיים ענין הפנימי של ברית מילה שהוא הקשר שהוא אינו נוגע באלקות רק שמשנה הנבואה ,אבל עשיו
הגמור להקב"ה ולוותר מרצונות האישיים עבור קדו' הגיע לשלוח יד באלקות עצמו ולישמעאל יש מילה מה
הברית ,אבל כ"ז שנאחז בארץ ישראל בלי פנימיות קדו' שאין לעשיו כלל וישמעאל הארץ הקדושה תחת ידו
הברית יש לבני ישמעאל טענה אמיתית עלינו .ועוד יש משא"כ עשו.
להם תפקיד להביא אותנו לתפלה מתוך צרה וכמו
שהארכנו לעיל בביאור שם ישמעאל 41 ,ובכן עלינו גם קדושת המילה ענינה השתעבדות מוחלטת לרצון הבורא
ולפ"ז כדי להתגבר על מה שבני ישמעאל יושבים בא"י
צריכים להתגבר בבחינת הפנימיות של קדושת ברית
41והגרמ"י רייזמן שליט"א בשיעורו האריך דבברית בין הבתרים אברהם
הוא זה שבחר בד' מלכיות כדי לזכך את בני ישראל לבל ידח ממנו נדח, מילה ,ועיקר קדו' הברית הרי היא יצירת קשר אמיתי עם
ועד"ז התפלל להקב"ה "לּו יִשְּ מָ עֵאל יִחְּ יֶׁה לְּפָ נֶׁיָך[ :לקמן יז יח] והטעם הקב"ה עד כדי שמוותר מרצונו האישי עבור הברית
כדי שעל ידם יזכה אחרון שבישראל לתיקון השלם ,ואברהם ראה גם
פרעות הערבים עד לתשפ"ד והסכים לזה כדי לזכך את ישראל ולזה כ' וכמ"ש הגר"א בפי' לספר יצירה פ"א מ"ח אופן א'
בברית בין הבתרים ַׁויֵרֶׁ ד הָ עַׁ יִט עַׁ ל הַׁ פְּ ג ִָרים ַׁויַׁשֵב אֹ תָם ַאבְּ רָ ם[ :לעיל טו יא] דענינו של ברית הוא שאם יש לאדם אוהב כנפשו ורוצה
ופי' רש"י שלא הניח לדוד בן ישי לכלותם עד שיבוא משיח היינו
שאברהם ידע שצריך ד' מלכיות ומלכות ישמעאל עד הסוף כדי שכולם שלא יפרוש ממנו אבל א"א להיות אצלו ,נותן לו דבר
יזכו לתיקון. שכל מגמתו ותשוקתו אליו והן נקשרים ע"י הדבר ההוא
ובאמת אחרי שכבר עבר תקופה מעת פרעות בני ישמעאל בשמחת
תורה תשפ"ד הגם דעדיין יש רבים מישראל שעדיין סובלים מזה ביום אע"פ שנוטל ממנו את הדבר מ"מ כל מחשבתו שם ,וזה
ובלילה באובדן בני משפחה ,מ"מ חזינן גודל ההתעוררות שנעשה אצל ענין כריתה שכורת מעצמו דבר הדבוק לו ונותן לו,
רבים מהחילונים איך שנתקרבו עי"ז להקב"ה ולא מתמרמרים רק וא"ש דענין ברית מכשירה את האדם לחיות בא"י דשם
התחזקו באמונה בה' ,וסיפר בזה הרב ישראל גולדוואסער שליט"א -
ששהה בשמחת תורה תשפ"ה בירושלים עם משפחות חטופים וכמעט הוא עיקר מקום הקשר וההתדבקות להקב"ה שנא' ביום
מאתיים מניצולי הטבח ברעים שהיו מאד רחוקים מתורה ומצוות ולפני חתונתו וביום שמחת לבו דקאי על בית המקדש שבא"י.
שנה לא ידעו כלום על יהדות -דברים נפלאים עד מאד ,דהנה מתחלה
חששו לחגוג ביום כאוב כזה ורצו להפריד שמחת תורה ליום מחר כמו
בחו"ל[ ,היו משפחות החטופים שהתלבטו אם שמחת תורה הוא רק בעקידת יצחק התברר מעלת יצחק על ישמעאל
היום שנפרדו מבן משפחתם ועדיין יראו אותם או שזה היארצייט
שלהם] אבל בסוף הצליחו לעשות הכל ביחד [ויש כאלה שזה יום ולפ"ז א"ש הדו"ד שהי' בין ישמעאל ויצחק לפני
שנהרגו או נחטפו חביריהם לעיניהם ומאידך ניצולו בעצמם בניסים העקידה שמובא ברש"י לקמן כ"ב א' ד"ישמעאל הי'
גלויים] ,והי' מיזוג עצום בין עצב והזכרת נשמות והדלקות נרות
לנרצחים [הי' שם הורים שהדליקו עבור בניהם ,יש עבור חבריהם ,יש
שלא הדליקו שהיו מקווים שהם עדיין בחיים ,ויש עבור אלה שכבר תשמור ,דאחרי ציווי הפריעה מי שאינו פורע אינו בכלל הברית.
נרצחו אבל עוד לא נקברו שהגוף חטוף בעזה] ובד בבד שמחה עצומה ולדברינו בפ נים א"ש דעיקר כריתת הברית הוא בהוספת הפריעה.
לז
התורה פרשת לך לך שירת
קיום בריתו של אברהם אבינו אחר מתן תורה להתחזק בתפלה וזעקה להקב"ה שיצילנו מצרת
ויאמר אלקים אל אברהם ואתה את בריתי ישמעאל ויוציאנו מאפילה לאורה .וי"ל דכמו שישמעאל
תשמור וגו' ונמלתם את בשר ערלתכם וגו' [י"ז ט' בעצמו עשה תשובה אחרי שראה מדרגת יצחק ה"נ
– י"א] לע"ל יכירו בני ישמעאל מדרגת כלל ישראל ויעשו
42
תשובה.
כאן נצטווה אברהם אבינו על מצות מילה לו ולזרעו
אחריו .והוזכר עוד הפעם מצוה זו בריש פ' תזריע
"וביום השמיני ימול בשר ערלתו" [ויקרא י"ב ג'] .ויש
לחקור ,כשאנחנו מקיימים מצות מילה כיום ,האם אנו
מקיימים בזה הציווי שנאמר לאברהם אבינו בפ' לך לך, עם התורה ומה שזכו להיות יהודים ,והי' להם ס"ת שנכתב לע"נ א'
הנרצחים.
או דנימא דכיון שכבר ניתן לנו הציווי של מילה בפ' ובעת ההקפות במקום למכור פתיחה והקפות בשביל כסף כבשאר
תזריע אנו מקיימים אותו רק מחמת ציווי זה ולא מצד מקומות ,מכרוהו כאן עבור מצוות ,פתיחה נמכר עבור מי שיקבל ע"ע
אברהם אבינו. לשכנע הכי הרבה אנשים להתחיל חברותא עם חרדי וא' צעק שלש ,א'
צועק עשר ,עד שנמכר עבור מי שקיבל לשכנע 18איש לקבוע לימוד
עם חברותא ,ולפני תחלת ההקפה נעמד אבא כאוב שבנו חטוף ואומר
הנה בגמ' סנהדרין נט .מבואר דכל מצוה שנאמרה שכיבדו אותו כעת בהקפה לזכות בנו החטוף ,אבל הוא רוצה למוכרו
ונשנית לזה ולזה נאמרה .ומבואר שם ,דמה שנאמר בתמורת שמירת שבת ,מיד צועק אחד אני מקבל לשמור שבת אחד ,שני
צועק שלש שבתות ,וכך המחיר עולה עד שנמכר למי שקיבל ע"ע 15
לאברהם נוגע לבני קטורה ,ומה שנאמר בפרשת תזריע שבתות והתחלק עם אחר ,אח"כ ההקפות וא"א לתאר עוצמת הריקודים
וביום השמיני ימול בשר ערלתו ,נאמר רק לישראל .אבל עם כל הלב ועם כל העומק הקב"ה אנחנו אוהבים אותך ..שמע
ישראל ..אני מאמין ..במקום שהיו יכולים להיות בעצבות ובטענות על
עדיין לא מבואר האם מה שנאמר לאברהם אבינו עדיין ה' ,בא' ההקפות כיבדו עוד אבא של חטוף שהי' חילוני לגמרי ,והוא
נוגע לישראל ,וקצת משמע דכן נוגע דהרי הרבה מוכרו תמורת הנחת תפילין ,ועלה המחיר מחודש הנחת תפילין
לחודשיים הנחת תפילין ,וכן הלאה ,ובסוף הבן שלו קונה זה מאביו
מהלכות מילה נלמדים מפסוקים בפ' לך לך הנאמר תמורת שנה של הנחת תפילין לזכות אחיו שנחטף .בכל השנה האבא
לאברהם. כבר התחזק אבל לא בנו וכעת לבו נמס[ ,ונתקיים הפסוק והשיב לב
אבות ע"י הבנים שנחטפו ולב בנים הנשארים ע"י אבות שנתחזקו] וככה
ויתכן דנחלקו בזה בבלי וירושלמי דבקידושין כט .יליף עוד ועוד חיזוקים ,ועוד שמירת שבת וחברותות ,וכן כ"א שעלה לתורה
קיבל מי שברך בעבור איזה קבלה ,כמו ק"ש שעל המטה ,או שמירת
מה שמוטל על האב למול את בנו ממש"כ לקמן כ"א ד' הלשון ,ואחד קיבל מעתה רק להשתמש בחפצים שלו.
"וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה גם למדו ביחד ספר דברים וסיימו אותו בהדרן עלך ,והתחילו בראשית
בכזה חשק ועוצמה ,אח"כ חילקו תהילים וגם אמרו אותיות נשמה וכ"א
אותו אלקים" .ופריך אשכחן מיד לדורות מנלן ומשני אמר אותיות של שם הבן משפחה או החבר החטוף או ההרוג ,אח"כ
ממש"כ בלשון ציווי כאשר צוה אותו אלקים .אולם נעמדו האבות השכולים לומר קדיש ונאמר לצעירים שם אתם תגידו
אמן שאתם במקום הנרצחים להמשיך מה שהם לא זכו .ושמע שני
בירושלמי קידושין א' ז' למדו ממש"כ בריש פ' תזריע ניצולים מדברים זע"ז ואחד אומר לחבירו "הנה בשנה שעברה שאלתי
וביום השמיני ימול בשר ערלתו .ובדעת הרמב"ם יל"ע את עצמי איפה נמצא האלקים?? עכשיו אני יודע אנחנו היינו שם אבל
הוא היה בבית הכנסת ,וכעת אני באמת מוצא אותו כאן".
דבספר המצוות רט"ו כתב שלמדנו מצות מילה ממה ואמה של חטוף אחד שלא היה ידוע לה עד אז האם נחטף חי או מת -
שאמר הקב"ה לאברהם המול לכם כל זכר .וכ"כ ולא ידעה אם בשמחת תורה זה יארצייט שלו ותגיד יזכור או שתגיד
תהילים שיחי' -היתה לוקחת התפילין שלו בכ"מ בעולם ומבקשת
בשאילתות אחרי מות צ"ג ,מאידך בסה"מ הקצר עשה שבכל יום יהי' אחד שילבשנו לזכותו.
רט"ו כתב דילפי' מפ' תזריע וכ"ה בסמ"ג עשין כ"ח. עוד העיר שכמו שידוע שהעיקר מה שנתברר אז הי' שאם הי' לא ישמור
עיר אז גדר בטחוני המתקדם ביותר לא מועיל מאומה ,כן התברר שכל
אולם ידועים דברי הרמב"ם בפיה"מ חולין ז' ו' "דאין מה שאדם הי' סומך עליו כמובן מאליו להנצל מהמחבלים זה גופא הי'
הי' סבה שלא ניצל ,כגון מה שברחו אז רבים במיגוניות בטון שאמור
אנו מלים מפני שאברהם מל עצמו ובני ביתו אלא מפני להגין מטילים ,אז אלו שהתרגלו שזה מה שמגין ברחו לשם ושם נלכדו
שהקב"ה צווה אותנו ע"י משה רבינו שנמול כמו שמל ע"י המחבלים שזרקו בו מרגמות ,וכן מי שהי' לו רכב וחשב שעי"ז
יכול להתרחק ממקום הסכנה זה גופא גרם שיהרגו ע"י המחבלים שירו
אברהם אבינו והמילה הוא בכלל תרי"ג מצוות שנאמרו בהם בדרך דמי שנשאר במקומו הי' יכול להסתתר בתוך איזה שיח וכדו'
למשה מסיני" .אולם גם לפיה"מ שאנו עושין מצד ציווי וכן בעיר "שדרות" המקום העקרי שרצחו בו הי' בתחנת המשטרה ומי
שהתפתה לרוץ שם לפי שחשב שמסתמא זה המקום הבטוח ביותר הי'
הקב"ה למשה ,אכתי יש לומר דאנו מצווין לעשותו בסכנת מוות ,בזה רצה הקב"ה להראות שהעיקר מה שיש לנו לסמוך
כאברהם ,וכן הוא לשון פיה"מ שם שהקב"ה ציווה הוא על הקב"ה ורק מתוך מחשבה זו עושים השתדלות.
ויש להוסיף בזה בנס העצום של המטוס בחוה"מ סוכות תשפ"ז,
שנימול כמו שמל אברהם אבינו ובזה א"ש שבסה"מ שבחסדי ה' נמנע אסון עצום ונורא ,שבאמת מעת אסון מגדלי התאומים
הארוך כתב המקור למצות מילה ממה שנצטווה אברהם, שמחבלים השתלטו על המטוס ,הנהיגו שלא יהי' באפשרות ליכנס
לחדר הטייס רק ע"י קוד ,וכך חשבו שיוכלו להיות בטוח מנסיון חטיפת
ובקצר כתב המקור מפ' תזריע כיון דגדר המצוה הי' מטוס ,ולא העלו בדעתם מה יעשו אם הטייס בעצמו הוא המחבל והוא
למול כמו אברהם אבינו. זה שיטרפד האפשרות ליכנס ,והצטרכו כאן לנס עצום שהי' עוד בכח
הטייס העקרי לפתוח הדלת ,וזה מראה עד כמה קצרה כח אנוש להושיע
ומעתה יש לחקור האם כמו שבאברהם ע"י המילה נכנס עצמו ומוכרחים לסמוך על הקב"ה.
42וא"ש דלע"ע אומרים בני ישמעאל שבמעשה עקידת יצחק הי' שם
לברית ,ה"נ ע"י המילה שלנו אנו מכניסים את בנינו ישמעאל ולא יצחק וכן כתוב בקורן שלהם ,דעד כמה שיצחק הוא זה
שנעקד בע"כ יסכים למעלת יצחק.
לח
התורה פרשת לך לך שירת
יבמות שם אות ד' ,דביאר דעת הבה"ג דס"ל דגוי מהול לברית ,או דנימא דכיון דישראל שנולד יש לו כבר
שנתגייר צריך הטפת דם ברית משא"כ בנולד מהול ,כיון קדושת ישראל הרי כבר נכנס בעצם לברית ,אלא שחלה
דבגוי שנכנס בזה לברית שאני[ .ותמוה שהתו"י בעצמו שם בגופו דין להיות נימול כדי שלא תהי' הפרעה ופגיעה
בד"ה קמ"ל הק' כקושיית היעב"ץ לעיל ולא תי' כתי' החת"ס] לבריתו של א"א וכדכתיב את בריתי הפר .והנה מנוסח
הברכה ד"להכניסו בבריתו של א"א" משמע דבזה אנו
ולפ"ז צ"ב איך אנו מברכים להכניסו בבריתו של אברהם
מכניסים אותו לברית.
אבינו ,הרי אנחנו כבר נכנסנו לברית ביציאת מצרים.
האם קטן שלא נימול חייב כרת מחלוקת הגר"ח והחזו"א בביאור גמ' שבת
והנה בגמ' שבת קל"ה .מבואר דדין שמיני תלוי בטומאת
וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה
הנפש ההיא וגו' [שם י"ד]
לידה מסמיכות הפסוקים בפ' תזריע ,והק' אביי דורות
הראשונים לפני מתן תורה יוכיחו דהי' דין שמיני בלי
וברש"י משיגיע לכלל עונשין ונכרתה אבל אביו אין טומאת לידה ,ומשני ניתנה תורה ונתחדשה הלכה,
ענוש עליו כרת אבל עובר בעשה .ר"ל דפסוק זה יש בו ומבואר בהמשך דיתכן דרק דין חילול שבת תלוי
עונש כרת למי שלא מל אינו מדבר על אב שלא מל את בטומאה ולא דין שמונה .ובחי' הגר"ח על הרמב"ם [פ"א
בנו וגם לא על הקטן בן שמונה שלא נימול שאינו בר מהלכות מילה ה"י] ביאר החילוק ,דבעצם כל מה שנאמר
עונשין אלא מיירי בגדול שאביו לא מל אותו ונמנע בפרשת תזריע תלוי בטומאה ,אבל דין שמונה לא תלוי
מלמול את עצמו .וכ"כ ראב"ע ורד"ק. בטומאה ,כיון דדין שמונה נאמר לאברהם ,ומצד מצות
אברהם חייב למול בשמונה .וכן ביאר השו"ט בגמ'
אולם חידוש מצינו בפי' רבינו חננאל ביומא פה :במה בקושיית אביי ודין יליד בית ומקנת כסף עי"ש .אולם
שנתב' שם דלשי' ר' אליעזר הא דפיקו"נ דוחה שבת בגליונות החזו"א שם חולק ,דאין שום צורך לחדש
ילפי' ממילה דמה מילה שהוא אחד מרמ"ח אברים דאכתי יש חיוב למול מצד זרעו של אברהם .ונר' קצת
שבאדם דוחה שבת ק" ו לכל גופו שדוחה שבת .ופי' דנחלקו בחקירה הנ"ל.
רבינו חננאל הטעם שמילה באמת דוחה שבת שהמל
תינוק מצילו מן המיתה מאליעזר בנו של משה רבינו מחלוקת היעב"ץ והחת"ס
שנא' ויהי בדרך במלון וגו' [שמות ד' כ"ד] ואמרה תורה והנה בשו"ת חת"ס יו"ד סי' ש' הביא קושיית היעב"ץ
למולו אפי' בשבת כדי לפדותו מן המיתה "וכתיב וערל בסתירת שי' רבי יוסי ,דבע"ז דף כ"ז .ס"ל דא"צ מילה
זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה מלמד שהקטן לשמה ,וביבמות מו :ס"ל דגוי שבא לפנינו ואמר מלתי
נתפש בעון האב והגדול בעון עצמו ושניהם בחיוב לא מהני כלל ,וביארו הראשונים כיון דיתכן דלא מל
מיתה" הרי דפי' בקרא דידן שהקטן בעצמו מתחייב כרת לשמה [וכ"ה בתו"י שם] וכתב היעב"ץ דלית נגר ובר נגר
מחמת עון האב שלא מלו. לפרקיניה .וכתב החת"ס" ,דאין כאן ריח קושיא כלל,
וברש"י שם פי' ע"פ המפורש בתוספתא פט"ז דשבת דבוודאי גוי שרוצה ליכנס לברית כאבותינו שנכנסו
ה"ג ,שהטעם שמילה דוחה שבת לפי שחייבין עלי' כרת לברית ע"י מילה וטבילה צריך לשמה לשם הכנסת דת,
לאחר זמן ,וי"ל רש"י לשיטתי' דהשתא בלא"ה ליכא דאל"כ במה יכנס לברית ,אבל אנחנו עם קודש שכבר
חיוב כרת ,עוד מקום שמצינו שרש"י לשיטתי' הוא נכנסנו לברית בימי צאתינו ממצרים אנו ובנינו אחרינו
בפסחים צב .ד"ה דרך בהא דאמרי' שם דחז"ל העמידו עד עולם ,וכל הנולדים המה בברית אפילו ערלים ,ואין
דבריהם לאסור הבאת אזמל של מילה בשבת אף שהוא המילה אלא אחד מתרי"ג מצוות דיש מהם שצריכים
ב מקום כרת ,ובפשטות כרת הכוונה דמי שלא מל חייב כוונה וכו' ע"ז פליג רבי יוסי כיון שא"צ למילה להכנס
כרת ,אבל רש"י שלל זה דלא יתכן דהרי הא דמילה לדת ,כי הוא נולד ממעי אמו בקדושת ישראל ממילא
דוחה שבת הוא רק במילה של קטן שהוא מילה בזמנה א"צ לשמה" עכ"ד .מבואר דמה שאנו עושין אינו בגדר
וקטן לאו בר כרת הוא ,ובהכרח דקאי בערב פסח דמילת כניסה לברית רק מצוה בעלמא להיות נימול.
זכריו ועבדיו מעכבין אותו מלאכול בפסח ואם לא יוכל ועד"ז כתב במשך חכמה [לקמן פסוק י"ג] דגם לשיטת רבי
למול אותם יהי' מנוע מלעשות פסח שהוא בכרת .אמנם יהודה דס"ל בע"ז כ"ז .דגוי כשר למול ,ופי' תוס' [שם
הריטב"א ר"ה לב :ד"ה שופר ביאר דמיירי בשבת דשאר ד"ה וכי] דהגם דס"ל לר"י דבעי' לשמה וגוי אדעתא
ימות השנה ,וזה גופא הטעם שהעמידו דבריהם לאסור דנפשי' קעביד ,אבל במילה אמרי' סתמא לשמה ,מ"מ
להביא אזמל כיון דכרת יהי' רק כשיגדיל ,ורש"ש פסחים ה"מ בישראל הנימול דהוא רק בגדר מצוה פרטית ,אבל
שם כתב דכן משמע מרש"י שבת קל :ד"ה שלא והוסיף בגר שמתגיי ר וע"י המילה נכנס לברית ,בוודאי ל"א
הרש"ש דלפ"ז צל"פ בגמ' דנחשב מקום כרת הגם סתמא לשמה וגוי פסול לכו"ע ,עי"ש .וע"ע בתו"י
לט
התורה פרשת לך לך שירת
דהי' זה בתשרי יק' גם על פרקי דר"א דכיון דבתשרי דלקטן ליכא כרת אבל כיון שמילה הוא מצוה שיש בו
נולדו האבות ובפסח נולד יצחק [ר"ה יא ].ולקמן כ' כרת לגדול לכן נחשב מצוה חמורה ונחשב שהעמידו
למועד הזה בשנה האחרת ואיתא בב"מ פז .דהי' זה ביום דבריהם במקום כרת וכן מצינו ביבמות ה :דכל מילה
שלישי למילתו ,וא"כ כשכתוב כאן במועד הזה לשנה בזמנה נחשב מצוה שיש בו כרת ופי' שם הריטב"א ד"ה
האחרת בהכרח דהי' עכשיו פסח ,וא"כ איך יתכן דנימול מה כיון שיש בה כרת גדול .עכ"פ כ"ז לפי הצד דל"ש
רק ביוה"כ הרי כבר נצטווה בפסח וזריזין מקדימין כלל כרת בקטן ,אבל לדעת ר"ח דיש כרת לקטן ולאביו
למצוות ועוד הרי כתיב עצם היום הזה בו ביום שצוהו יל"פ הגמ' כפשוטו.
מל כבר עמדו בזה התוס' בר"ה יא .ד"ה אלא עי"ש.
והנה גם אי נימא דאינו חייב כרת רק כשיגדיל עדיין
והנה יש להקדים הבדל הדינים בין מילה בזמנו למילה יל" ע אי חייב כרת מיד או רק בסוף ימיו כשכבר אין
שלא בזמנו ,דמה שמילה דוחה שבת ויו"ט הוא דוקא בידו למול עצמו .ונחלקו בזה הרמב"ם והראב"ד בפ"א
מילה בזמנה ולא מילה שלא בזמנה כמבואר ביו"ד רס"ו ממילה ה"ב דלרמב" ם אינו חייב כרת עד שימות והוא
ס"ב ,וכן מילת גרות אינו דוחה שבת ,ומה שמילה צריך ערל במזיד ופי' כס"מ הטעם כיון שעד שמת בידו למול
להיות ביום הדבר מתחלק דמילה בזמנו צריך להיות את עצמו אבל כשימות תכרת נפשו מעוה"ב ,וד'
ביום כמבואר ביבמות עב .וביו"ד רס"ב ס"א ביום וכן הראב"ד שבכל יום עומד באיסור כרת.
מילת גרות צריך להיות ביום מצד דהוי כמשפט דבעי'
יום כמבואר ביו"ד סי' רס"ח ס"ד ,אבל מילה שלא בזמנו אי מילת אברהם הי' דינו כמילה בזמנו
נחלקו תנאי ביבמות עב :אי צ"ל ביום דלת"ק פסול ויקח אברהם את ישמעאל בנו וגו' וימל את בשר
בלילה ולראב" ע כשר אולם להלכה קי"ל בשו"ע יו"ד ערלתם בעצם היום הזה כאשר דבר אתו אלקים:
רס"ב כת"ק דגם בזה צ"ל ביום. וגו' בעצם היום הזה נימול אברהם וישמעאל
בנו[ :שם כ"ג—כ"ו]
והנה מילת אברהם בפשטות הי' דינו כמילת גרות וא"כ
אף דדינו להיות ביום אבל אינו דוחה שבת ,מאידך י"ל וברש"י בו ביום שנצטווה ביום ולא בלילה ,לא נתיירא
דעדיף מכל מילת גרות דאינו דוחה שבת ,דכל מילת לא מן הגוים ולא בוש מן הליצנים ושלא יהיו אויביו
גרות לפני שמל אינו מצווה למול ומהיכי תיתי ידחה ובני דורו אומרים אילו ראינוהו לא הנחנוהו למול
שבת ,אבל אברהם אבינו הרי נצטווה למול וא"כ אולי ולקיים מצותו של מקום .מ' מרש"י דאילו הי' בוש הי'
חלה עליו המצוה מיד ודינו כבן שמונה שחייב למול דוחה אותו לעשותו בלילה ועדיין הי' מקיים המצוה,
בשמונה דוקא ולכן דוחה שבת. דהרי לא צווה לו הקב"ה להיות דוקא ביום אלא מחמת
זריזותו של אברהם קיים המצוה מיד שנצטווה הגם
והנה מלשון רש"י כאן מ' דעיקר מה שנימול אברהם שהי' ביום בפירסום לעין כל ולא התבייש ,וזה הכוונה
ביום לא הי' רק מחמת זריזות והי' בזה מעלה שלא בעצם היום הזה.
התבייש מפני המלעיגים ,משמע דמעיקר הדין לא הי'
צריך למול ביום וא"כ כש"כ שלא הי' דוחה שבת .וצ"ע ובמש"כ לקמן בעצם היום הזה נימול אברהם פי' רש"י
למה לא יהי' דין יום מצד מילת גרות עכ"פ .ואחרונים דהכוונה שמלאו לאברהם צ"ט שנים ולישמעאל י"ג
נקטו באמת בפי' הכתוב דהי' צריך להיות ביום דוקא, שנים .והקשה הרמב"ן שם דמה טעם להזכיר זה ,ועוד
דבהעמק דבר פי' ד"כאשר דבר אתו" הוא טעם למה מל דכיון דבתשרי נולדו האבות ובפסח נולד יצחק [ר"ה יא].
"בעצם היום הזה" ולא בלילה ,כיון שדיבר אתו אלקים ולקמן כ' למועד הזה בשנה האחרת ואיתא בב"מ פז.
הלכות בע"פ דאין למול בלילה .וכ"כ בפנים יפות כאן דהי' זה ביום שלישי למילתו א"כ בהכרח דעכשיו הי'
שפי' בדברי רש"י גופא בטעם שמל ביום דוקא כיון פסח וא"כ לא יתכן דעכשיו מלאו שנותיו ,ולכן פי' דגם
שהמילה היתה מדין גרות ולא הי' כשר אלא ביום .וצ"ע כאן הכוונה בעצם היום זה להראות מעלתו של אברהם
הרי מרש"י משמע שהי' רק מעלה בעלמא כדי ביראת ה' ומעלת כל בני ביתו שכולם זריזים במצוות
שלהראות שלא מתבייש מפני המלעיגים .ואפש"ל וכולם נימולו באותו יום שנצטווה אברהם .וכן פי'
דרש"י אזיל לשי' ראב"ע דמילה שלא בזמנו כשר ספורנו לעיל ואבן עזרא כאן דמ"ש בעצם היום הזה
בלילה .עכ"פ גם אי נימא שצ"ל ביום עדיין לא מוכח הכוונה להורות שלא התאחר כלל וכולם נימולו באותו
שהי' דוחה שבת דדין יום יתכן מחמת דין גירות ואכתי יום.
הי' לו דין מילה שלא בזמנו.
אולם בפרקי דר"א פכ"ט דרשו חז"ל גז"ש ממש"כ כאן
אולם לדברי פרקי דר"א פכ"ט שהבאנו לעיל דמילת בעצם היום הזה וכתוב לענין יוה"כ בעצם היום הזה
אברהם הי' ביוה" כ הרי דמילתו דחה שבת ,ואין לדחות דנימול ביוה"כ .ומה שהק' הרמב"ן על רש"י דלא יתכן
מ
התורה פרשת לך לך שירת
ולא מל"] וביאר הטעם דהרי באמת ק' איך הותר לו למול שלא אברהם הוא שעשה את המילה דהרי מפורש בקרא
ביו"כ ואין לומר משום דכאן הי' עכשיו הציווי דא"כ "וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה הרי דהוא מל
למה הותר זה רק לשם בן נח ,ולזה תי' דבאמת אסור לבן את כולם ביוה"כ ,וגם את עצמו כ' ברש"י דפו"ר בפסוק
נח לשמור שבת וכלול בזה שאסור לו לשבות שום יום כ"ד בשם תנחומא שנטל אברהם סכין ואחז בערלתו ובא
גם ביום חול שנא' יום ולילה לא ישבותו כמבואר לחתוך והי' ירא שהי' זקן מה עשה הקב"ה שלח ידו
בסנהדרין נח ,:וא"כ אין לו לשבות לא ביוה"כ ולא ואחז עמו שנא' וכרת עמו הברית ,רק דיש נדון מי נימול
ביו"ט אולם מבואר ברמב"ם פ"י ממלכים ה"ט דזה רק קודם ,דרמב"ן כ' בפסוק כ"ו כי אברהם מל קודם את
במחדש דת מעצמו אבל אילו הי' יתכן שישמור שבת כולם ורק אח"כ מל את עצמו שחשש שאם ימול את
של ישראל לא הי' חייב אלא דבגוי ל"ש זה כלל ,והנה עצמו קודם יהי' חולה או מסוכן ולא יוכל להשתדל
אברהם אבינו הי' לו חלות שם ישראל והי' שייך גירות במילתם אולם אור החיים הק' פסוק כ"ג כ' דמל את
גם קודם מ"ת וכמבואר ברמב"ן פ' אמור [ויקרא כ"ד י'] עצמו קודם ואח"כ מל את אחרים שנא' המול ימול
א"כ אף שלא הי' בגדר מצווה ועושה אולם כל מה ודרשו ע"ז כז .שצריך המל להיות נימול בעצמו.
שקיים הי' בגדר קיום תורת משה רבינו וא"כ הי' שייך
לקיום שבת של ישראל ,ולכן לא הי' יכול למול בעצמו ולפ"ז צ" ע הרי מילה שלא בזמנו ומילת גרות אינו דוחה
בשבת ,אבל אצל שם שלא הי' עליו חלות שם ישראל שבת ,והביא קושיא זו מהר"י אסאד בשו"ת יהודה יעלה
הי' אסור לו לשבות וכן הי' יכול למול. ח"א יו"ד רנ"ג בשם הג"ר צבי הירש בנו של ההפלאה,
ותי' ד כיון דרק עכשיו נצטווה על המילה נחשב מילה
הרי נקט דמילת אברהם לא הי' בכוחו לדחות את השבת בזמנה ומיד אחר הציווי מל ולכן גם דחתה יוה"כ ,וכ"כ
וכנר' נקט דהו"ל מילה שלא בזמנו או מילת גרות שאינו בחי' כתב סופר כאן והוסיף דא"א לתרץ דכיון דאברהם
דוחה את השבת וא"כ לדידי' למ"ד מילה שלא בזמנו לא נצטווה על יוה"כ רק שקיים כן בעצמו ועל מילה
כשר בלילה הי' יכול לעשותו בלילה .אולם יתכן דגם נצטווה א"כ פשיטא דמילה דוחה אותו 43דהרי כיון
הגרי"ז סבר דהוי מילה בזמנו ,רק בלא"ה לא הי' מילת דקיבל עליו כה"ת כולה נחשב מחוייב בדבר וכדכ'
אברהם דוחה שבת ע"פ דברי הגר"ח על רמב"ם פ"א הרי"ף שבת ט :לענין תפלת ערבית דכיון שקיבלו
מהלכות מילה ה"י דמילת אברהם לא הי' בכוחו לדחות עלייהו נחשב כחובה .ומהר"י אסאד יישב עפי"ז מה דק'
שבת דכל דין דחיית שבת נלמד ממש"כ בפ' תזריע איך מל אברהם ביו"כ הרי מבואר באו"ח סי' של"א ס"י
וביום השמיני ימול בשר ערלתו ,וזה נתחדש רק אחר בשם התרומת הדשן דלכתחלה לא ימול בשבת מי שלא
מתן תורה ,ואם באנו לזה י"ל בפשיטות כדהעיר ידידי מל אף פעם שמא יקלקל ,ותי' דכיון דבמילה בזמנו
הרב אלעזר חיים ליבערמן שליט"א דגדר הדחיי' הינו וליכא מוה ל אחר בוודאי לא ידחה את המילה בשביל
מצד דזה בזמנו אלא מחמת חלות שם שמיני ,כדילפי' טעם זה דאינו אלא לכתחלה ,א"כ הכא באברהם שהי'
מביום השמיני ימול בשר ערלתו ,וכן נתבאר מכל דברי לו דין מילה בזמנו לא הי' צריך לחשוש לדין זה ,ועוד
הגמ' שבת קלה :ובדברי הגר"ח שם דבעי' שמיני דוקא י"ל דאצלו לא הי' חשש קילקול כיון דנצטווה מפי
ואצל אברהם לא הי' זה שמיני ,רק דחידש הגר"ח דלפני הקב"ה לעשות ושומר מצוה לא ידע דבר רע והרי בסופו
מ"ת גם שמיני אינו דוחה אבל באינו שמיני פשיטא של דבר אכן עזרו הקב"ה וכנ"ל .וכן הר"ר יהונתן בספרו
שאינו דוחה ,ונפק"מ בין הנוסחאות אם מילת יצחק מדרש יהונתן נקט בפשיטות דהי' כאן דחיי' של שבת
אבינו שהי' בשמונה אבל הי' קודם מתן תורה האם הי' שהק' איך אברהם מל את עצמו או בני ביתו הרי בשבת
דוחה שבת .שו"ר בשיעורי רבינו מאיר הלוי שנקט עדיף שימול אחר כמבואר ביו"ד רס"ו ס"ז שמא יקלקל
כסברא זו לענין דין יום ,ליישב ד' רש"י דמ' דמעיקר ומקלקל בחבורה חייב ,עי"ש מש"כ בזה.
הדין לא הי' צריך לעשותו ביום והרי לרבנן גם מילה
אולם מרן הגרי"ז [רשימות תלמידים בקיצור ובהרחבה בחי'
שלא בזמנו צריך יום ,ותי' דזה רק במילה של פ' תזריע
שנתחדש אחר מתן תורה אבל קודם מתן תורה לכו"ע הגרי"ז סטנסיל סוטה י .בשם הגרי"ד] כנראה נקט בפשיטות
מילה שלא בזמנה כשר בלילה וא"ש ד' רש"י דכל מה דמילת אברהם הי' גדרו כמילה שלא בזמנו שאינו דוחה
שאברהם עשה ביום הי' שבח מיוחד שלא חשש מפני שבת שהביא מפרקי דר"א שם דמבואר דשם בן נח הוא
שמל את אברהם[ ,והחיד"א בחומת אנך דקדק כן מקרא שכ'
הליצים.
רק "בעצם היום הזה נימול אברהם" עוד הביא ממדרש שהי'
ולעצם יישוב הגרי"ז דאברהם לא מל בעצמו עד"ז כ' אברהם מצטער ובא עקר ב ועקצו ונימול וזה נרמז במש"כ בעצ"ם
בעקיצת עקרב צדיק מל וזה מש"כ בעצ"ם היום הזה רק נימול
הפנים יפות ליישב בחד תי' איך יכול מילה שלו דוחה
שבת דע"י שעזרו הקב"ה הו"ל שנים שעשו ,והעיר ידידי
הרב אהרן הכהן ארנטרוי שליט"א דעד כמה שמתייחס 43כ"כ באמת באור החיים הק' ר"פ תזריע דלכן לא כ' דין דחיית שבת
אצל אברהם כיון שלא נצטווה על השבת פשיטא שדוחה אותו.
מא
התורה פרשת לך לך שירת
ובעיקר מה דנקט הגרי"ז דכבר הי' לאברהם שם ישראל להקב"ה א"כ לא קיים אברהם מצות מילה דהרי לא הי'
ע"פ ד' רמב"ן פ' אמור ,צע"ט הרי מבואר שם דזה הי' כאן שליחות ,וי"ל דלא מצינו לעיל שהקב"ה יצווה
רק ע"י הברית וכדהארכנו בתחלת הפרשה ,וא"כ לפני אותו בפירוש שהוא ימול את עצמו רק שהי' לו ציווי
המילה עדיין הי' אסור לו לשבות ,עוד יל"ע אי נימא כללי למול כל בני ביתו לדורותיו ,וא"כ י"ל דכלפי
כרמב"ן דמילת אברהם הי' בגדר גירות האם הי' מחוסר אברהם עצמו הי' הציווי התהלך לפני והיה תמים
טבילה או דלא הי' צריך לטבילה ובגמ' יבמות מה: והקב"ה הוא שיתן בו את בריתו ,כן נצטווה ואתה את
במח' ר"א ור" י אי הוי גר במילה לבד דעיקר דין טבילה בריתי תשמור וגדר השמירה הוא לראות שימול לכם כל
למדנו רק מדור המדבר מ' דבאברהם לא הי' דין טבילה, זכר בלשון כללי וזה מה שמוטל על אברהם ,אבל על
ויש לדחות דהוכחה הוא רק מדור המדבר אבל גם א ברהם בעצמו לא נאמר שיעשה על עצמו מעשה
באברהם הי' טבילה ,ואם לא הי' צריך טבילה י"ל דכיון המילה רק בוודאי צריך שהי' נימול דאל"כ יהי' בזה
דע"י המילה גופא נעשה גר לא רצה לחלל שבת בזה, פגיעה בשמירת הברית ,והטעם י"ל דהקב"ה רצה בעצמו
אבל אי הי' מחוסר טבילה יתכן דלא הי' בזה חשש למולו כיון שאברהם הוא עיקר בעל הברית שכולל בתוכו
חילול שבת ,וכן יל"ע באנשי בית אברהם שהי' מצווה יסוד קדושת המילה לדורות ,לכן סיבב הקב"ה שיהי'
למולם מדין אדון ,האם הי' דוחה שבת ,דלכ' אם היו נימול על ידו ויהי' בזה כח עצום נצחי.
מחוסרים טבילה ל"ש שהמילה ידחה שבת דעדיין אינם
גרים עד הטבילה וכדביאר הגר"ח שם[ ,אבל החזו"א ולעצם היישוב של הגרי"ז והפנים יפות דאברהם לא מל
בגליונות שם חולק דמצות האדון לא תלוי כלל בחלות בעצמו ,צ"ע דכ"ז מהני לענין מילת אברהם עצמו אבל
גירות ויתכן דידחה שבת גם לפני הטבילה] אבל אי לא הרי מל את אחרים באותו יום וכמפורש בקרא [לקמן
היו צריכים טבילה שפיר הי' דוחה שבת אי לא דבעי' פסוק כ"ג] "וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה" הרי
שמיני דוקא. דהוא מל את אחרים אי לא דנדחוק כדכ' הרמב"ן בחד
צד [בסוף פסוק כ"ו] "שזימן להם מוהלים הרבה והוא
עומד עליהם" אבל באמת לא מל בעצמו.
מב
