gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שירת התורה · Shiras Hatorah — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: שירת התורה · Shiras Hatorah

שבוע: לך לך (2026-10-19)

שירת התורה · Shiras Hatorah — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת לך לך‬ ‫תשפ"ז‬ ‫שנה ז' גליון ‪316‬‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫בטעם שלא רצה אברהם לקחת השלל ‪...............‬כ‬ ‫אי חשש ירושה הוא על לוט או אליעזר ‪ ..........‬כא‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫האם יש דין ירושה לגוי בשאר קרובים ‪ ..........‬כא‬ ‫פרשת לך לך ‪ .......... ................................‬ד‬ ‫הנושא הוא ירושה רוחנית ‪ ............................‬כא‬ ‫הליכתו ונסיעתו של אברהם אבינו בפרשה זו‪.....‬ד‬ ‫בן טבעי לאברהם אבינו ‪.................................‬כב‬ ‫בן נח תפקידו שלא לקלקל ‪ ..............................‬ה‬ ‫המעיים של אברהם אבינו ‪..............................‬כב‬ ‫בפרשת לך לך התייחד מעלת אברהם ‪ ...............‬ה‬ ‫אברהם תלי תניא בדלא תניא ‪........................‬כב‬ ‫מאיזה שעה יצא אברהם מכלל בני נח ‪ ...............‬ו‬ ‫אברהם יגל יצחק ירנן ‪ ....................................‬כג‬ ‫סתירות בספר פרשת דרכים ‪ .............................‬ו‬ ‫*האם לקיחת הבהמות היה לשם קרבן ‪ ...........‬כג‬ ‫ההליכה לקראת יעודו ‪ .....................................‬ו‬ ‫*זכות הקרבנות היה לצורך קיום שמים וארץ ‪.‬כד‬ ‫הקושי שבנסיון "לך לך" ‪ ..................................‬ו‬ ‫*ביאור הרמז במינים המשולשים ‪...................‬כד‬ ‫משמעות גיל שבעים וחמש של אברהם בצאתו‬ ‫*מה שלא רמז מוספי שבת ‪.............................‬כד‬ ‫מחרן ‪ .............................. ................................‬ז‬ ‫*ביאור מלת משלשת ‪ ....................................‬כה‬ ‫מה שאברהם הניח את אביו הזקן ‪ .....................‬ז‬ ‫*אברהם קבע מציאות הקרבנות בתוקף של‬ ‫רק מי שלומד בהתבוננות יבין הסדר הנכון ‪ .......‬ח‬ ‫משולש ‪ ........................................................‬כה‬ ‫השיטות דברית בין הבתרים הי' בהיותו בן‬ ‫*רמז הקב"ה מע לת קרבן ישראל לעומת קרבן גוי‬ ‫שבעים ‪ ........................... ................................‬ח‬ ‫‪ .................................... ................................‬כו‬ ‫הטעם שנכתב הכל שלא כסדר ‪ .........................‬ח‬ ‫*מה שבתר את הבהמות ואת הצפור לא בתר‪ ...‬כו‬ ‫גיל ע"ה של אברהם מסייע להגאל מן הגליות ‪ ...‬ט‬ ‫*בנ"י הם כעופות שיכולים להתרומם בכל‬ ‫המצבים ‪ .......................................................‬כו‬ ‫מה שאסתר המלכה היתה בת ע"ה כמו אברהם ט‬ ‫*מה שכתוב ואת הצפר בלשון יחיד ‪ .................‬כז‬ ‫עיקר הליכתו של אברהם הי' עם מדת הבטחון ‪ ..‬י‬ ‫גבולות של אברהם אבינו ‪ ...............................‬כז‬ ‫אברהם דאג קודם לאשתו ‪ ..............................‬יא‬ ‫מהר ההר עד נהר פרת הוא בגדר חצר א"י‪ .......‬כז‬ ‫חטאו של אברהם בענין בטחון ‪ .......................‬יא‬ ‫עומק שם ישמעאל ‪ .......................................‬כט‬ ‫ההשתדלות לפי מדרגת הבטחון ‪ ......................‬יא‬ ‫שם ישמעאל ע"ש מה שעתיד הקב"ה לשמוע‬ ‫ההנהגה עם האדם כמדרגה שמעמיד עצמו ‪ ......‬יב‬ ‫נאקת ישראל ‪ ...............................................‬כט‬ ‫אמרי נא אחותי את לא היה שקר ‪ ....................‬יג‬ ‫כשלא זכה ישמעאל קיבלו ישראל כח זה ע"י‬ ‫אחותי רומז לחכמה ‪ .......................................‬יג‬ ‫ישמעאל ‪ ......................................................‬כט‬ ‫אחותי לענין הרגשת האחוה ‪ ............................‬יג‬ ‫כח תפלה זו מתוך חטא שרה בעינוי הגר ‪ ........‬כט‬ ‫פחד אברהם הי' מבעל בחירה ‪ ..........................‬יג‬ ‫ביאור ענין פרא אדם שבישמעאל ‪ ......................‬ל‬ ‫עסקו של אברהם עם לוט ‪ ...............................‬יד‬ ‫ישמעאל מהותו פרא ולא ניתן לשנותו ‪ ...............‬ל‬ ‫מעלת בעל חסד כשהדברים מסתבכים ‪ ............‬טו‬ ‫ישמעאל נחשב כמלכות בפני עצמו ‪ .................‬לא‬ ‫היחס הנכון כלפי החילונים ‪ ............................‬טו‬ ‫גלות האחרונה היא גלות ישמעאל ‪ .................‬לא‬ ‫קילקולו של לוט ‪ ............................................‬טו‬ ‫גלות ישמעאל היא הקשה ביותר ‪ ....................‬לב‬ ‫לוט לא שמר את עיניו ‪ ....................................‬טו‬ ‫ישמעאל יגרום לנו אותה התפלה הנצרכת‬ ‫ע"י שמירת עיניים מרוויחים הכל ‪...................‬טז‬ ‫לגאולה ‪ .........................................................‬לב‬ ‫מלחמת ד' מלכים הי' נגד אברהם אבינו ‪ ..........‬יח‬ ‫החומר בקריאת שם אברם ‪ ............................‬לג‬ ‫בענין גימטריות ‪ .............................................‬יח‬ ‫השייכות בין מצות ברית מילה והבטחת א"י ‪ ...‬לד‬ ‫מה שנקט חוט ושרוך נעל ‪ ...............................‬יח‬ ‫א"י מונהג ע"י הקב"ה לבדו ‪ ...........................‬לד‬ ‫החשיבות של דברים קטנים ‪ ...........................‬יט‬ ‫מתנת א"י דוקא ע"י קיום ברית מילה ‪............‬לה‬ ‫יש להודות להקב"ה גם על שרוך נעל ‪ ...............‬יט‬ ‫הברית הזה ל"ש לישמעאל כלל ‪......................‬לה‬ ‫קשירת הנעליים בשמאל ‪..................................‬כ‬ ‫לישמעאל יש זכות בא"י ‪................................‬לה‬ ‫התבוננות בשלבים עד שהגיע להיות חוט ‪...........‬כ‬ ‫ב‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫מחלוקת הגר"ח והחזו"א בביאור גמ' שבת ‪ ....‬לט‬ ‫שייכות ישמעאל לא"י מכח המילה ‪ .................‬לו‬ ‫מחלוקת היעב"ץ והחת"ס ‪ .............................‬לט‬ ‫ברית מילה של יצחק הוא עם גילוי הקדושה ‪ ...‬לו‬ ‫האם קטן שלא נימול חייב כרת ‪ .....................‬לט‬ ‫לישמעאל חסר כח הפריעה ‪ .............................‬לו‬ ‫אי מילת אברהם הי' דינו כמילה בזמנו ‪ ............‬מ‬ ‫ההתגברות על ישמעאל ע"י קדושת המילה ‪ ......‬לז‬ ‫קדושת המילה ענינה השתעבדות מוחלטת לרצון‬ ‫הבורא ‪ ..........................................................‬לז‬ ‫בעקידת יצחק התברר מעלת יצחק על ישמעאל לז‬ ‫תפקידנו נגד ישמעאל בעת הזאת ‪ ....................‬לז‬ ‫קיום בריתו של אברהם אבינו אחר מתן תורה לח‬ ‫לתגובות להנצחות ולקבלת הגליון במייל‬ ‫שמעון יצחק ראקאוו‬ ‫‪0527614717‬‬ ‫‪syrakow79@gmail.com‬‬ ‫שיעור שבועי (עברית) בביהמ"ד משובב נתיבות אור ליום חמישי משעה ‪11:30 - 11‬‬ ‫אפשר לשמוע בקול הלשון‪03-6171111- 7-916717:‬‬ ‫בענגלאנד‪02 08-1917000- 7-916717 :‬‬ ‫או בקו משובב נתיבות‪0733718341-7-‬‬ ‫ג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫הנגבה‪[ ,‬פסוק ט'] אח"כ ירד למצרים ושוב חזר ועלה עם‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫לוט הנגבה וילך למסעיו מנגב עד בית קל‪[ ,‬י"ג ג'] ואחר‬ ‫כל מעשה לוט כשנפרד ממנו לוט‪ ,‬כתוב קום התהלך‬ ‫הליכתו ונסיעתו של אברהם אבינו בפרשה זו‬ ‫בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה‪[ .‬שם י"ז]‬ ‫שמו של הפרשה נקרא בפי כלל ישראל "לך לך‪ ".‬ויתכן‬ ‫הרי לן דהליכתו ונסיעתו של אברהם ממקום למקום‬ ‫לפרש‪ ,‬דבזה מונח כל ענינו של הפרשה‪.‬‬ ‫הוא חלק עיקרי מפרשה זו‪ .‬ובוודאי שיש דברים בגוי‪.‬‬ ‫וכן חזינן שכסדר כוונתו לנסוע הנגבה גם כשיוצא‬ ‫הנה מקודם יש להבין ביאור המילים לך לך‪ ,‬דהתירגום‬ ‫ממצרים חוזר לנגבה כמש"כ ויעל אברם ממצרים וגו'‬ ‫המילולי הוא לך לעצמך‪ ,‬ולא מובן‪ .‬ויש ראשונים [רד"ק‬ ‫עמו הנגבה [שם א']‪ ,‬ורש"י שם נדחק בביאור ענין נגבה‬ ‫רמב"ן בכור שור] שכתבו שכך הוא מנהג הלשון וא"צ‬ ‫דהרי כעת הי' נוסע ממצרים שהוא בדרומה של א"י‬ ‫ליישב לשון "לך" והביאו כמה פסוקים שנאמרה בהם‬ ‫לא"י שהיא בצפונה של מצרים‪ ,‬ולכן פי' דהכוונה שהי'‬ ‫לשון זו‪" :‬קחו לכם" [לקמן מ"ה י"ט] "וילך לו" [שמות י"ח‬ ‫נוסע לצד הדרום של ארץ ישראל וצ"ב למה נקט לשון‬ ‫כ"ז] "אשובה לי" [במדבר כ"ב ל"ד] ועוד‪ .‬אמנם במקומות‬ ‫זה‪.‬‬ ‫אחרים מצינו שחז"ל דרשו לשון לך כמו "עשה לך שתי‬ ‫חצוצרות כסף" [במדבר י' ב'] "ועשית לך ארון עץ" [דברים‬ ‫והנראה בעז"ה‪ ,‬בהקדם דברי השפת אמת שנת תרל"ז‬ ‫י' א'] וביאר רמב"ן ששם תיבה זו מיותרת כיון שאין‬ ‫ד"מתחילה היה אברהם בכלל בני נח‪ ,‬וקירב כל‬ ‫המלאכה שלו והול"ל כמו שאמר במשכן "ואת המשכן‬ ‫הברואים להשי"ת כפי היכולת וכו' והי' זה בחינת יחוד‬ ‫‪1‬‬ ‫תעשה‪[ ".‬שמות כ"ו א']‬ ‫ה'‪ ,‬אח"כ אמר לו השי"ת לך לך פי' לבחינה המיוחדת לך‬ ‫שהיא אומה הישראלית המיוחדת לה' בכל המעשים‬ ‫וכנראה שרש"י נתקשה בזה ולכן פי' דהכוונה להנאתך‬ ‫והדקדוקים ע"י המצוות‪ ,‬והיא בחינת התורה שנקראת‬ ‫ולטובתך וכו' וכבר העיר כלי יקר דאיך מונח ב"לך"‬ ‫דרך כמ"ש חז"ל ע"פ אשר לא הלכו בה" וכו'‪.‬‬ ‫משמעות זו‪ .‬עוד צ"ב לד' רש"י דל"ל להקב"ה לומר‬ ‫שזה לטובתו ולהנאתו‪ ,‬הרי בוודאי אברהם הי' מקיים‬ ‫וקצת בענין אחר ביאר השפ"א בשנת תרל"ט במה‬ ‫ציווי ה' גם בלי זה וכמ"ש רבותינו [רס"ג‪ ,‬אלשיך‪ ,‬אור‬ ‫נתייחד דרכו של ישראל מבני נח עה"פ "התהלך לפני‬ ‫החיים בפי' השני‪ ,‬מלבי"ם‪ ,‬שפ"א תרל"ו‪ ,‬וחת"ס] לקמן בפסוק‬ ‫והי' תמים ובנח אמר תמים הי' את האלקים התהלך‪ ,‬וכו'‬ ‫ד' במש"כ "וילך אברם כאשר דבר אליו ה'" שלא הלך‬ ‫והוא עצמו ההפרש שכתבו ז"ל‪ ,‬נח הי' צריך סעד‬ ‫מחמת התועלת רק מחמת ציווי ה'‪ .‬וי"ל‪ ,‬דלזה גופא‬ ‫לתומכו לכן נולד מהול‪ ,‬וזאת הקדושה שהי' לו מרחם‬ ‫אמר ה' לטובתך כדי שיהי' לנסיון‪ ,‬האם יעשהו מחמת‬ ‫סייעתו להתקרב להבורא ית'‪ ,‬ואברהם אע"ה התהלך‬ ‫התועלת‪ .‬ולפ"ז נמצא דהא ד"לך לך" אינו הוראה‬ ‫לפני הבורא ית' בהיותו ערל‪ ,‬עד שמרוב התשוקה זכה‬ ‫לאברהם רק החלק של "לך" אבל "לך" הוא רק היכי‬ ‫אל התמימות והסרת הערלה‪ ,‬והוא דבר גדול מאוד עד‬ ‫תמצי לנסיון‪.‬‬ ‫אשר ע"י רוב הרצון ואהבת הבורא שמקלקלת השורה‬ ‫זכה להשתנות גוף הטבע להיות נבדל בחתימת ברית‬ ‫עוד יש להבין‪ ,‬דלא כתוב כלל בתחלת הפרשה צדקותו‬ ‫קודש מכל האומות‪ ,‬ודרך זה ניתן ביחוד לבנ"י וע"ז‬ ‫של אברהם אבינו שבשביל זה זכה לגילויים מהקב"ה‪,‬‬ ‫נאמר מקודם לך לך אל הארץ אשר אראך כי האומות אם‬ ‫וזה רק ידענו מחז"ל‪ ,‬שגילו לנו איך נשתדל אברהם‬ ‫שיש לכל אחד דבר מה‪ ,‬היינו להיות עומד על מדרגתו‬ ‫בהכרת בוראו‪ ,‬וכל הענין של אור כשדים נרמז רק‬ ‫כמו שנברא שלא לקלקל אבל אין בו תוספות‪ ,‬אבל זרע‬ ‫בסו"פ נח‪ ,‬ולא נעשה כאן עסק מזה הלא דבר הוא‪ .‬וכבר‬ ‫קודש בנ"י ניתן להם דרך מיוחד‪ ,‬שיזכו בעבודתם‬ ‫העירו בזה המפרשים‪.‬‬ ‫להמשיך כח עליון מלמעלה‪ ,‬וז"ש אשר אראך כי אין לזה‬ ‫הנה באמת מצינו הלשון הליכה ונסיעה בפרשה כמה‬ ‫סוף ותכלית‪ ,‬ולכן לא הראה לו מיד‪ ,‬כי לעולם צריך איש‬ ‫וכמה פעמים‪ .‬וילך אברם וכו' וילך אתו לוט ויצאו ללכת‬ ‫הישראלי לייגע עצמו בעבודת הבורא" וכו' עכ"ל‪.‬‬ ‫ארצה כנען וגו' [פסוק ד'] ואח"כ כל מה שעבר ממקום‬ ‫וראה בשנת תרל"ד "כי יותר נייחא להשי"ת מהרצון‬ ‫למקום בא"י גופא ואח"כ כתוב ויסע אברם הלוך ונסוע‬ ‫והתשוקה שיש לכל איש מישראל להתקרב אליו ולהשיג‬ ‫דברי תורתו‪ ,‬מאחר ידיעתו‪ ,‬כי הרי זה הרצון מזכהו‬ ‫‪ 1‬ובפי' רבינו חיים פלטיאל העתיק דברי המדרש כאן [ב"ר לט ט] אמר‬ ‫רבי יוחנן לך לך מארצך‪ ,‬מאיפרכיא שלך‪ ,‬ופי' דזה כדי שלא תהא נגרר‬ ‫להתקרב ולהשיג ומוכח שזה יותר חשוב לפניו ב"ה וכו'‬ ‫אחריהם במעשיהם דזה"פ בהרבה מקומות בש"ס [שבת יג‪ .‬פסחים מ‪:‬‬ ‫ואין נייחא‪ ,‬כי אדם לעמל יולד ומנוחה לצדיק בעוה"ב‪,‬‬ ‫יבמות מו‪ .‬ב"מ צב‪ .‬וכמ"פ במס' ע"ז] "לך לך אמרין נזירא סחור סחור‬ ‫לכרמא לא תקרב" דהיינו דומיא דאברהם שנאמר לו להתרחק‬ ‫מהשפעות רעות ה"נ אומרים לנזיר להתרחק מן האיסור‪ .‬ויל"ע איך זה‬ ‫נכנס במילים "לך לך"‪ .‬דשם בפשטות זה פעמיים לך בצירי‪.‬‬ ‫ד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫שורש נפשו אל נפשו אשר בקרבו‪ ,‬נמצא כי שלם יקרא‬ ‫ובעוה"ז רק יגיעה ממדרגה למדרגה וכו' כי כן רצונו ית'‬ ‫בלי פירוד מניה וביה‪ ,‬ממנו לשורשו‪ .‬מה שאין כן‬ ‫שבעוה"ז יהי' רק יגיעה ולא מנוחה" וכו'‪.‬‬ ‫בהיותו בחוץ לארץ שאויר ארץ העמים טמא ומפסיק‪ ,‬כי‬ ‫איזה הדרך ימשך איכות שורש נפשו אשר בארץ‬ ‫בן נח תפקידו שלא לקלקל‬ ‫העליונה אשר לעומת התחתונה‪ ,‬דרך עקלתון אל טומאת‬ ‫העולה מדברי השפ"א‪ ,‬דתפקיד בן נח אינו להתעלות‬ ‫אויר ארץ טמאה אל נפש קרב איש השוכן אתה בתוך‬ ‫ולהשיג יותר‪ ,‬אלא עיקר תפקידו הוא שלא לקלקל‪ ,‬וע"ז‬ ‫טומאתה ולפ"ז מבואר היטב מה שאמר ה' אל אברהם‬ ‫נתייסדו שבע מצוות בני נח דהוא לשמור קיום וסדר‬ ‫עבדו‪ ,‬אל יעלה על רוחך כי מהותך בחוץ לארץ ומהותך‬ ‫העולם‪ ,‬אבל בחינת ישראל הוא להתקרב להקב"ה יותר‬ ‫בארץ אחת היא‪ ,‬כי הלא דע כי בהיותך בחוץ לארץ אינך‬ ‫ויותר וזה רק ע"י רצון ותשוקה ועמל ויגיעה בלי הפסק‪,‬‬ ‫דבק עם שורשך ואינך בעצם שלם‪ ,‬כי אם כאילו נפרד‬ ‫ועצם הרצון והתשוקה והעמל והיגיעה להתקרב זה גופא‬ ‫קצתך מקצתך‪ ,‬כי נפרד אתה מעיקרך ושורשך‪ .‬אך‬ ‫מקרבו‪ .‬וע"פ מש"כ לעיל מבואר‪ ,‬דעד עכשיו כל ענינו‬ ‫בלכתך אל הארץ אתה כהולך ומתחבר אל עצמך‬ ‫של אברהם הי' לאחד כל הבריאה להקב"ה ושיאמינו‬ ‫ושורשך‪ .‬וזהו לך לך‪ ,‬שהוא כי לך ולעצמך אתה הולך‬ ‫כולם בייחוד ה' ולקיים מצוות בני נח‪ ,‬אבל אז אין כאן‬ ‫הוא השורש הדבק באלהיך‪ ,‬כי איכותך מתעלה ומתקדש‬ ‫אומה נבחרת הקרובים להקב"ה‪ ,‬לזה א"ל הקב"ה‬ ‫ומשתלם בזה‪ .‬הנה כי אין עצמותך בחוץ לארץ‬ ‫שמעתה רצוני שתתחיל בדרך התורה שנקראת דרך‬ ‫כעצמותך בארץ‪ .‬עכ"ד האלשיך הקדוש‪ .‬עי"ש באריכות‪.‬‬ ‫וצורתו בהליכה ממדרגה למדרגה דוקא‪ ,‬וע"י יגיעה‬ ‫ועמל וע"י התשוקה והרצון ממה שעוד לא השיג ועוד‬ ‫בפרשת לך לך התייחד מעלת אברהם‬ ‫לא התקרב‪.‬‬ ‫עכ"פ לדרכו של השפ"א‪ ,‬יתיישב היטב למה לא הוזכר‬ ‫צדקותו של אברהם בתחילת הפרשה‪ .‬דכל ענין אור‬ ‫ולפ"ז יתפרש היטב ענינו של לך לך כפי התירגום‬ ‫כשדים הי' בפרשת נח דאז אברהם הוא עדיין בבחינת בן‬ ‫המילולי‪ ,‬דהיינו שתלך לעצמך לבחינה המיועדת לך‪,‬‬ ‫נח ולכן נמצא ענין זה בפרשת נח שנקראת נח ע"ש‬ ‫וזה ע"י ההליכה דוקא‪ ,‬ולכן הודגש כל הזמן ענין‬ ‫המנוחה ההיפך מעמל והיגיעה‪ ,‬דאי"ז מתפקידו של בן‬ ‫ההליכה ממקום למקום‪ ,‬ונסיעתו לא"י הי' בבחינת‬ ‫נח לעמול ולהתייגע בהליכה ממדרגה למדרגה‪,‬‬ ‫נסיעתו והליכתו ממדרגה למדרגה לקדושת א"י ובעיקר‬ ‫והמעשה שעשה הי' בתור בן נח‪ ,‬אבל כיון שראה‬ ‫לקדושת ביהמ"ק וירושלים שנמצאת בנגב‪ ,‬ולכן הלוך‬ ‫הקב"ה מעשיו בחר בו הקב"ה להעלותו לדרגה אחרת‬ ‫ונסוע הנגבה דייקא‪ .‬ועי' זוה"ק ע"ח‪ .‬דלך לך הכוונה‬ ‫לגמרי שאינו כפי מעשיו כלל‪ ,‬וכלפי דרגה זה שיביאנו‬ ‫"למנדע לך ולאתקנא גרמך" היינו שיחקור וישיג שורש‬ ‫לדרגת ישראל ל"ש כלל לייחס זה למעשהו בתור בן נח‪,‬‬ ‫נשמתו ומדרגתו ויתקרב אל ידיעת עצמו‪ ,‬עוד שם פ‪.‬‬ ‫וזה מה שס"ל למהר"ל בנצח ישראל פי"א‪ 2 ,‬דאברהם הי'‬ ‫דנגבה הכוונה שורשו בחסד שנא' חסד לאברהם "דא‬ ‫בגדר בחירה בלי טעם שלא לפי מעשיו‪ ,‬וכמ"ש אתה‬ ‫דרום דהוא חולקי' דאברהם" הרי לן דעיקר הכוונה‬ ‫הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם וגו' דהקב"ה הוצרך‬ ‫בנסיעה לנגבה הוא מדרגתו ובחינתו‪.‬‬ ‫לאומה נבחרת בלא"ה לקיום העולם‪ ,‬ולזה בחר‬ ‫וע"ע באלשיך הקדוש בפסוק ד' שכתב דכאן בא הקב"ה‬ ‫באברהם אבל לא מצד מעשיו‪ ,‬דמצד מעשיו ל"ש שיהי'‬ ‫לבאר למה עדיף לו ללכת לא"י‪ ,‬לזה אמר לך לך‪ ,‬לומר‬ ‫מופקע לגמרי מכלל שאר הברואים רק דעדיין הי' לו‬ ‫אתה דע לך כי אינך בחוץ לארץ מה שאתה בארץ‪ ,‬והוא‬ ‫להיות בכלל בני נח‪[ .‬ראה שפתי חיים בראשית שמבאר ענין‬ ‫כי ידוע דנפשות ישראל אינם כנפשות הגוים‪ ,‬כי אלה‬ ‫זה היטב]‬ ‫מהחיצונים עולם הפירוד‪ ,‬ואלה מן הקדושים עולם‬ ‫האחדות‪ .‬והנה ידוע דאין דבר רוחני קדוש הולך ממקום‬ ‫למקום‪ ,‬שיעתיק ויעקר לגמרי ממקום שהיה בו‪ ,‬כי אם‬ ‫ששם ישאר עיקר שורשו‪ ,‬וממציאותו מתפשט והולך אל‬ ‫מקום החפץ‪ .‬ולפ"ז נפשות בנ"י שהם חלק אלוק ממעל‪,‬‬ ‫גם כשבאים לעוה"ז נשאר שורשן למעלה תחת כנפי‬ ‫‪ 2‬אולם דעת הרמח"ל בדרך ה' ח"ב ד' דבחירת אברהם הי' בזכות מעשיו‬ ‫בשעת דור הפלגה שלא השתתף אתם ואז נבחר שיהי' לו ההשגחה‬ ‫השכינה‪ ,‬היא ארץ העליונה אשר היא לעומת ארץ‬ ‫פרטית כיון דשורש חטא דור הפלגה הי' שרצו להפקיע עצמם‬ ‫הקדושה‪ ,‬כי על כן שתיהן ארצות החיים יקראו‪ ,‬ולאיש‬ ‫מהשגחתו הפרטית של הקב"ה‪ .‬ובפרט למשנ"ת באלשיך בפ' דור‬ ‫הפלגה דכל עיקר כוונת דור הפלגה הי' לפי שידעו שעתיד לצאת שורש‬ ‫הצדיק דבקות נמשך אליו משורשו אל נפשו פה ועי"ז‬ ‫השפעת קדושה לעולם דרך כלל ישראל וציון וירושלים‪ ,‬ורצו להמליך‬ ‫דבוק להקב"ה ונקרא חי‪ ,‬ולפ"ז איש יהודי הגר בא"י‬ ‫במקום זה את הסט"א להיות השפע לחיצונים דזה לעו"ז עשה אלקים‬ ‫וכשזה קם זה נופל‪ ,‬ולכן מצאו דוקא בקעה שהי' מיועד למשוך כוחות‬ ‫אשר היא לעומת ארץ העליונה‪ ,‬דבק בשורשו‪ ,‬כי אויר‬ ‫הסט"א היפך מקום מקדש שזה במקום גבוה‪ ,‬ואברהם נתרחק מזה לכן‬ ‫ארץ ישראל קדוש הוא‪ ,‬וימשך בו דרך ישרה איכות‬ ‫זכה להבחר שיהי' הוא הצינור להשפעת הקדושה בעולם‪.‬‬ ‫ה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫יהי' בזה תועלת להקב"ה‪ ,‬ובזה הוכשר לגודל תפקידו‬ ‫מאיזה שעה יצא אברהם מכלל בני נח‬ ‫הנאמר לו בפ' לך לך‪ ,‬וממילא אם נדון על איזה מעשה‬ ‫והנה ידוע החקירה אי האבות יצאו מכלל בני נח גם‬ ‫פרטי לפני שנכנס בברית אי יכול להקל כישראל‪ ,‬בוודאי‬ ‫להקל‪ ,‬או שרק החמירו לקיים כה"ת כולה עד שלא‬ ‫אינו יכול‪ ,‬דעדיין לא חלה עליו בפועל קדושת ישראל‪,‬‬ ‫ניתנה אבל עדיין היו צריכים להחמיר החומרות של בני‬ ‫אבל כל מה שקשור לעיקר הליכתו והגעתו ממדרגה‬ ‫נח‪ .‬עי' בפרשת דרכים שהאריך בזה‪ ,‬ומתחילה מצא בזה‬ ‫למדרגה לקראת תפקידו‪ ,‬בזה דינו כישראל‪.‬‬ ‫מחלוקת מהר"ש יפה ורא"ם‪ ,‬אח"כ מצא מחלוקת רמב"ן‬ ‫הקושי שבנסיון "לך לך"‬ ‫וחכמי צרפת בפרשת אמור שוב מצא שנחלקו בזה‬ ‫תנאים בסנהדרין נא‪ :‬עי"ש באריכות‪.‬‬ ‫וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וגו' [י"ב ד']‬ ‫סתירות בספר פרשת דרכים‬ ‫הנה הדגשת הקרא בזה מורה דהי' בזה גדלות‪ ,‬ובאמת‬ ‫מפורש בפרקי דר"א פכ"ו ובאבות דר"נ פל"ג‬ ‫והנה יש סתירות בדבריו לפי הצד דיצאו מבני נח אפי'‬ ‫ובראשונים‪ ,‬דציווי לך לך הי' אחד מעשרה נסיונות‪[ ,‬אף‬ ‫להקל מאיזה זמן בדיוק זה הי'‪ ,‬דמתחילה כשהביא‬ ‫שלענין שאר נסיונות לא ברור כ"כ כגון אור כשדים ועוד עי' כ"ז‬ ‫החקירה כתב ד"מאחר דנימול אברהם וקיים כל‬ ‫במפרשים על משנה פ"ה דאבות] ורבים הקשו איזה נסיון הי'‬ ‫המצוות" וכו' מבואר דזה רק מזמן המילה וכן מבואר‬ ‫זה אם זה לטובתו‪ ,‬הרי כל אחד שלא הי' לו בנים והי'‬ ‫בדברי מהר"ש יפה ד"אחר שנימול אברהם נבדל הוא‬ ‫מבטיחים לו שאם יגלה לאיזה מקום יהי' לו בנים הי'‬ ‫וזרעו מדין שאר בני נח" וכן הרמב"ן בסוף פרשת אמור‬ ‫הולך‪.‬‬ ‫דס"ל דיצאו מכלל בני נח וחולק על חכמי צרפת לשונו‬ ‫" כי מעת שבא אברהם בברית היו ישראל ובגוים לא‬ ‫ובטור עה"ת שכתב דסו"ס יש בזה טילטול וטורח‪,‬‬ ‫יתחשב"‪ 3 .‬מאידך בסוף כשבא להסביר הפסוקים‬ ‫והגרי"ז [ברשימות תלמידים מרן הגרי"ז] תי' על קושיא זו‬ ‫בישעי' "אל בית יעקב אשר פדה את אברהם"‪ ,‬כתב‬ ‫דמוכח שהגלות לצאת מן הבית והמקום והארץ זה דבר‬ ‫דהמבחן לדעת אי אברהם יצא מכלל בני נח להקל הוא‬ ‫קשה מאד אפי' כשיש הבטחות‪-[ ,‬ווייסט אויס אז אוועק גיין‬ ‫האם הי' מותר לו למסור נפשו באור כשדים דב"נ אינו‬ ‫פון די היים איז א שווערע זאך] וכן אמר גם עה"פ בירמי' [ב‬ ‫מצווה על קידוש ה' עי"ש באריכות‪ ,‬הרי דנקט דאברהם‬ ‫ב] "כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי‬ ‫יצא מכלל בן נח גם בשעה שהפיל עצמו לאש‪ ,‬וכן‬ ‫במדבר" וגו' וק' מה הגדלות‪ ,‬הלא במצרים עבדו עבודת‬ ‫מבואר בדבריו ממה שהוכיח כשי' הרמב"ן מב"ב ק‪.‬‬ ‫פרך והיו הורגים בילדיהם ובוודאי שילכו אפי' במדבר‪,‬‬ ‫דהליכה לארכה ולרחבה נחשבת חזקה דילפינן‬ ‫אמנם מוכח מזה שכיון שסו"ס ביתם היו במצרים ושם‬ ‫מאברהם‪ ,‬והרי גוי אינו קונה בחזקה‪ .‬והרי זה הי' בפ' לך‬ ‫גרו שנים רבות קשה עליהם היציאה אפי' כשהחיים‬ ‫לך שהוא לפני הברית מילה‪ .‬ורעק"א באמת הק' על‬ ‫קשים שם דלעולם לעקור מביתו ומקומו הוא דבר‬ ‫הפרשת דרכים לענין חזקה דהרי אז עדיין הי' לפני‬ ‫קשה‪4 .‬‬ ‫המילה‪ .‬וצ"ע‪ .‬וע" ע בסוף הפרשה מה שהבאנו מהגרי"ז‬ ‫ולדברי אור החיים הק' כאן יבואר היטב‪ ,‬דהעיר דכל‬ ‫דגם עליו תק' קושיא זו‪.‬‬ ‫פסוק זה מיותר‪ ,‬דהרי כבר כ' לקמן סדר ההליכה‪ ,‬ולזה‬ ‫ההליכה לקראת יעודו‬ ‫פי' שלא נתעכב אפי' רגע אחד‪ ,‬רק הלך תיכף‪ ,‬ו"כאשר"‬ ‫הכוונה תיכף ומיד [וזה כלשון ויהי כאשר ראה לבן] ולפ"ז‬ ‫ולפי דברינו הנ"ל ע"פ השפ"א נראה‪ ,‬דבאמת עיקר שם‬ ‫א"ש ענין הנסיון דלא התבונן בעצמו לשקול האם כדאי‬ ‫ישראל חלה רק כשנכנס לברית וכלשון הרמב"ן‬ ‫לו או לא‪ ,‬או שיעשה טצדקי שכן יוכל להשאר קצת זמן‪,‬‬ ‫והמפרשים‪ ,‬אבל כל עיקר ענינו בפרשת לך לך הי'‬ ‫אלא מיד בלי הירהור בציווי ה' הלך לדרכו וכלשון רש"י‬ ‫ההליכה לקראת יעודו לקבל שם ישראל‪ ,‬וממילא‬ ‫כשנאמר לו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה‪ ,‬כיון‬ ‫דלענין הליכה איירינן בוודאי יהי' דינו כישראל כיון‬ ‫שאי"ז דבר צדדי שקרה אז‪ ,‬רק דזה מעיקר הגעתו לקבל‬ ‫‪ 4‬דברים אלו אמר הגרי"ז כשברחו במלחמת העולם והגיעו לוילנא‬ ‫והשבת הראשונה הי' פ' לך לך‪ ,‬והגרא"י הלוי שליט"א הוסיף דאילו הי'‬ ‫שם ישראל‪ ,‬וכן מה שעשה באור כשדים זה גופא‬ ‫מוליך ארצו ומולדתו עמו לא הי' זה נסיון דכשיש עמו משפחתו‬ ‫הכשירו לקבלת הציווי דלך לך‪ ,‬כיון דבזה שמסר עצמו‬ ‫וקרוביו ה"ז כאילו לא יצא מארצו וכמבואר בבכורות ח‪ :‬דחכמי אתונא‬ ‫לא היו יכולים להשיב על מה שנשאלו עד שזרקו עליהם מעפר אתונא‪.‬‬ ‫למות אף שלא נצטווה בזה הראה עוצם תשוקתו‬ ‫ובס' משנת רבינו מאיר הלוי הביא הווארט הנ"ל על הזמן במלחמה‬ ‫להקב"ה‪ ,‬שגם לא איכפ"ל באיסור לחבול בעצמו אם‬ ‫שנחלקה פולין לשתים חצי' לרוסיא וחצי' לגרמנים‪ ,‬ורוסיא נתנה את‬ ‫וילנא לליטא ולכן הלכו שם הרבה בני ישיבות‪ ,‬גם הגרי"ז ובניו היו שם‪,‬‬ ‫וא' שאל להגרי"ז למה אין כולם באים לכאן הרי בכ"מ בפולין בין בצד‬ ‫‪ 3‬גם באמת ליעקב להגר"י קמינצקי זצ"ל עמד בזה ומתחלה נדחק‬ ‫הגרמנים בין בצד הרוסים הסכנה עצומה‪ ,‬וע"ז ענה בקו' על זכרתי לך‬ ‫דרמב"ן לא התכוון לברית מילה‪ ,‬אלא לברית בין הבתרים שהוא לפני‬ ‫חסד נעוריך ותי' הנ"ל‪.‬‬ ‫פ' לך לך לכמה ראשונים‪ ,‬אבל בסוף מודה שזה דוחק עי"ש באריכות‪.‬‬ ‫ו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫צ"ע טובא מה איכפ"ל בגילו של אברהם ביציאתו מחרן‪,‬‬ ‫בריש פ' וארא על האבות "שלא הרהרו אחר מדותי"‬ ‫ומשמע דזה דבר יסודי מאד ששייך לעצם יציאתו מחרן‬ ‫שלא הי' שום ענין הירהור‪ ,‬אלא מיד עשה כאשר צווה‪.‬‬ ‫ולקיום דבר ה' ללכת לא"י‪[ .‬עי' לקמן בשם ראשונים]‬ ‫[ובדרך צחות י"ל דיש לנו להתחבר בהרגש לסיפורו של אברהם‬ ‫עוד כ' אור החיים הק' דבאמת הרי אפי' קל שבקלים הי'‬ ‫אבינו ויש לנו לצייר בדמיון שלנו איך שאברהם אבינו עוזב את‬ ‫הולך ע"י הבטחות אלו‪ ,‬לזה הודיע הכתוב צדקתו של‬ ‫ארץ מולדתו וא"כ יש לדעת אם נצייר איש צעיר או איש זקן]‬ ‫אברהם כי מה שהלך לא הי' מצד ההבטחות האמורות‬ ‫רק מצד דבר ה'‪ ,‬ובזה יישב מה שנקט הפסוק לשון‬ ‫ורש"ר הירש דימה מש"כ כאן גילו של אברהם למש"כ‬ ‫כאשר "דבר" והרי כתוב הלשון ויאמר ה' אל אברם‬ ‫אצל משה ואהרן דהיו בן שמונים בעמדם לפני פרעה‬ ‫לשון אמירה‪ ,‬אלא דאמירה הוא לשון רכה‪ ,‬כיון שהי'‬ ‫להורות שכבר חיו חיים שלמים‪ ,‬בשעה שנבחרו בידי ה'‪.‬‬ ‫לטובתו שיהי' לגוי גדול‪ ,‬אבל אצל אברהם התקבל‬ ‫ואלשיך כתב דזה המשך למש"כ וילך אתו לוט‪ ,‬שבא‬ ‫הציווי כדיבור בלשון קשה בלי שום תועלת‪[ .‬וכ"כ‬ ‫ליישב איך עזב לוט את ראש בית אב הוא תרח שבאו‬ ‫באלשיך‪ ,‬מלבי"ם‪ ,‬שפ"א תרל"ו‪ ,‬וחת"ס‪ ,‬אוהב ישראל ופנים יפות]‬ ‫כלם סמוכים אצלו והלך אחר אברם‪ ,‬על כן אמר ואברם‬ ‫עפי"ז מיושב ג"כ בזה ענין נסיון לך לך‪ ,‬לראות אם‬ ‫בן חמש שנים ושבעים שנה כו' לומר כי להיות אברם גם‬ ‫יעשה עבור ההבטחות‪.‬‬ ‫הוא גדול בן חמש ושבעים שנה‪ ,‬ראה להיות סמוך‬ ‫ונטפל עמו‪ ,‬והחת"ס בתורת משה כ' בשם רבו ההפלאה‬ ‫ומפי מו"ר הג"ר אברהם יצחק ברזל זצ"ל שמעתי שעיקר‬ ‫[לא מצאתי בפנים יפות] להיפך דכיון דהי' בן ע"ה סבר לוט‬ ‫הנסיון היה לפי שמעתה קיבל אחריות עצומה לבנות‬ ‫שלא יהי' לאברהם יורש והוא יירשנו ולכן הלך עמו‪.‬‬ ‫כלל ישראל‪ ,‬וכל דבריו ומעשיו הם סימן לבנים‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫הרמב"ן לקמן פסוק י'‪ ,‬והרי כשאמר "במה אדע" גרם‬ ‫מה שאברהם הניח את אביו הזקן‬ ‫גלות לבניו‪ ,‬וכשאמר "יקח נא מעט מים" ע"י שליח גרם‬ ‫והי' אפש"ל ע"פ דברי רש"י סו"פ נח במש"כ שם וימת‬ ‫שגם לבניו יותן המים ע"י שליח‪ ,‬הרי דכל פעולה קטנה‬ ‫תרח בחרן בגיל מאתים וחמש שנים‪ ,‬ופירש"י דזה הי'‬ ‫שעשה‪ ,‬ודיבור קטן שדיבר‪ ,‬בנה בזה יסודות לדורות‪,‬‬ ‫לאחר שיצא אברם מחרן ובא לארץ כנען והיה שם יותר‬ ‫ויש בזה קושי עצום‪.‬‬ ‫מששים שנה‪ ,‬והכריח זה מן הפסוק שלנו שהרי כתוב‬ ‫‪5‬‬ ‫ובשם ידידי הבלתי נשכח הג"ר אהרן חיים פלס זצ"ל‬ ‫כאן ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן‪,‬‬ ‫שמעתי שאמר בפ' לך לך מתוך הרגשת הלב בשכבו על‬ ‫ותרח הרי היה בן שבעים שנה כשנולד אברם‪ ,‬וא"כ הי'‬ ‫ערש דוי שממנו לא קם‪ ,‬דעיקר הקושי הי' שמעתה הי'‬ ‫תרח קמ"ה כשיצא אברם מחרן‪ ,‬עדיין נשארו משנותיו‬ ‫לו למסור עצמו לגמרי להנהגת ה' שיעשה אתו מה‬ ‫הרבה‪ .‬וא"כ למה הקדים הכתוב מיתתו של תרח‬ ‫שהוא רוצה‪ ,‬ומעתה אין לו דעה עצמית כלל איפה ללכת‬ ‫ליציאתו של אברם‪ ,‬שלא יהא הדבר מפורסם לכל‬ ‫ומה לעשות‪.‬‬ ‫ויאמרו לא קיים אברם את כבוד אביו שהניחו זקן והלך‬ ‫לו‪ ,‬לפיכ ך קראו הכתוב מת‪ ,‬שהרשעים אף בחייהם‬ ‫ולהנ"ל ע"פ השפ"א י"ל באופ"א‪ ,‬דהנה אברהם הי'‬ ‫קרוים מתים וכו'‪ .‬נמצא דלולא פסוק זה היינו חושבים‬ ‫באמצע להפיץ יחוד ה' בסביבתו בדרגת בני נח שהוא‬ ‫שעזב את חרן רק אחרי מיתת אביו‪.‬‬ ‫בדרגת מנוחה בלי יגיעה‪ ,‬וכבר ראה פירות מהשפעתו‪,‬‬ ‫ובפרט אחרי שניצל מאור כשדים‪ ,‬בוודאי הי' לו‬ ‫אלא דעדיין צ"ע דלמה חשוב לנו לדעת שאברהם לא‬ ‫השפעה עצומה בזה בפרט בקרב בני משפחתו ועל אביו‪,‬‬ ‫כיבד את אביו והניחו זקן‪ ,‬והי' אפש"ל דבא לרמז מש"כ‬ ‫ופתאום צריך לעזוב את הכל וגם משפחתו ולהתחיל‬ ‫במדרש שהקב"ה פטרו ממצות כיבוד אב‪ ,‬והטעם‬ ‫לעסוק בעבודה אחרת לגמרי לבנות את עצמו במקום זר‬ ‫כמש"כ בגור ארי' סו"פ נח בטעם משום שכבר לא‬ ‫ובמהלך יגיעה והליכה ממדרגה למדרגה‪[ ,‬וכמו שאמרו‬ ‫התייחס לאביו דהוא הי' התחלה חדשה‪ ,‬ויש להוסיף‬ ‫המפרשים לענין נסיון העקדה שזה הי' היפך מה שהפיץ]‪ .‬ולכן‬ ‫דנכלל במה שפטר אותו מכיבוד אב הוא שלא יעלה‬ ‫הי' זה נסיון‪.‬‬ ‫במחשבתו הדאגה על מצבו של אביו דיש לו לחשוב‬ ‫כאילו אביו כבר מת‪ ,‬וא"כ מנין השנים הוא חלק מצורת‬ ‫משמעות גיל שבעים וחמש של אברהם‬ ‫העמדת דמות אברהם אבינו כאן שיש כאן התחלה‬ ‫חדשה‪ ,‬וי"ל דזה נכלל בדברי הראשונים שכתבו בטעם‬ ‫בצאתו מחרן‬ ‫שנמנה כאן שנותיו של אברהם [בכור שור ספר הג"ן פענח‬ ‫וילך אברם וגו' ואברם בן חמש שנים ושבעים‬ ‫רזא בשם הרוקח] דקמ"ל שלא חש לאהבת אביו אלא רץ‬ ‫שנה בצאתו מחרן‪[ :‬שם]‬ ‫אחר מצוותיו של הקב"ה‪ ,‬דחלק מציווי ה' דלך לך מבית‬ ‫אביך הי' שלא יהי' איכפ"ל אהבת אביו‪.‬‬ ‫‪[ 5‬מפי בן אחותו הר"ר אהרן שלמה קאפלין שליט"א]‪ .‬למדתי אתו‬ ‫בחברותא בפונוביז‪.‬‬ ‫ז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫מוקדם ומאוחר בתורה דבאמת כבר יצא אברהם לא"י‬ ‫רק מי שלומד בהתבוננות יבין הסדר הנכון‬ ‫חמש שנים קודם ואז הי' ברית בין הבתרים רק שאח"כ‬ ‫ונמצא דכל עיקר לימוד זה בא רק ע"י התבוננות‬ ‫חזר לחרן והי' שם חמש שנים ושוב יצא ממנו כשהי' בן‬ ‫בחשבון השנים‪ ,‬ולאדם מן השוק שלומד פסוקי חומש‬ ‫שבעים וחמש‪ ,‬וכ"כ חזקוני ודעת זקנים כאן‪ ,‬ובתוס' ע"ז‬ ‫בלי התבוננות יראה לו שאברהם הלך רק אחרי שמת‬ ‫ט‪ .‬ד"ה וגמירי‪ ,‬והוסיף אברבנאל די"ל דבפסוק זה גופא‬ ‫אביו וטוב לו שלא ידע האמת דאיש כזה יהי' לו קושיות‬ ‫כתוב שתי יציאות וילך אברם כאשר דבר אליו ה' היא‬ ‫על אברהם‪ ,‬אבל מי שלומד היטב בהתבוננות וממילא‬ ‫היציאה הראשונה ואברם בן חמש ושבעים שנה בצאתו‬ ‫יעשה חשבון ויראה שאברהם עזב את אביו הוא גם‬ ‫מחרן היא היציאה השני' וכ"כ הר"ן‪ .‬ורבינו מיוחס חידש‬ ‫יודע שכל מה שעשו האבות הקדושים הי' לזה חשבון‪,‬‬ ‫לפ"ז דבפעם ראשונה יצא מאור כשדים ולכן הזכיר‬ ‫וממילא יעלה בידו מש"א חז"ל שהקב"ה פטרו מכיבוד‬ ‫הקב"ה בברית בית הבתרים רק מה שהוציא אותו מאור‬ ‫אב‪ ,‬ובמצב כזה הי' זה הדבר הנכון לעשות‪ ,‬אף שלאדם‬ ‫כשדים ובפעם שני' יצא מחרן ולכ"כ כאן שהי' ע"ה‬ ‫מן השוק לא נראה כ"כ יפה‪ .‬ואיש כזה גם יוכל להבין‬ ‫"בצאתו מחרן" דוקא‪ .‬ולפ"ז נבואת המחזה שהוא‬ ‫דמש"כ וימת תרח בחרן אין הכוונה למיתה ממש רק מה‬ ‫המשך ליציאה השני' הי' אחר ברית בין הבתרים שכ'‬ ‫דרשעים בחייהם קרוים מתים ועוד נכלל בזה שמבחינת‬ ‫אח"ז‪.‬‬ ‫הוויה החדשה של אברהם בפ' לך לך הו"ל כאילו מת‬ ‫‪6‬‬ ‫אבל התוס' בשני מקומות [ברכות ז‪ :‬ד"ה לא שבת י‪ :‬ד"ה‬ ‫אביו‪.‬‬ ‫ושל] כתבו עוד חשבון למה הפרשיות אינם כסדר‬ ‫השיטות דברית בין הבתרים הי' בהיותו בן‬ ‫דבמלחמת המלכים והמחזה שכ' אח"כ הי' אברהם בן‬ ‫ע"ג עי"ש בחשבון שעשו‪ ,‬אולם עי"ש בהגהות רא"מ‬ ‫שבעים‬ ‫הורביץ בשבת‪ ,‬שהק' שהרי פסוק שלנו מוכיח שהי' בן‬ ‫ובאמת ע"י שכתוב כאן חשבון שנות אברהם יש ממילא‬ ‫ע"ה וכן ההמשך שכולל התיישבות לוט בסדום ואח"כ‬ ‫קושיא גדולה שעמדו ע"ז הראשונים דהרי מבואר בסדר‬ ‫מלחמת המלכים‪ .‬אולם בדעת זקנים לעיל י"ב ד' מבואר‬ ‫עולם פרק א' דבברית בין הבתרים הי' אברהם בן שבעים‬ ‫שכל ענין ירידת אברהם למצרים וההמשך הי' כשהי' בן‬ ‫שנה וההכרח לזה הוא ממש"כ בפ' בא [שמות י"ב מ]‬ ‫שבעים‪ ,‬ואח"כ חזר לחרן ויצא כשהי' בן ע"ה וא"כ רק‬ ‫" ּומוֹשַׁ ב בְּ נֵי יִשְּ רָ אֵ ל אֲשֶׁ ר יָשְּ בּו בְּ ִמצְּ רָ יִם שְּ ֹלשִ ים שָ נָה‬ ‫פסוק זה דאברם בן ע"ה שנה הוא שלא כסדר‪ ,‬והגר"א‬ ‫ַארבַׁ ע מֵ אוֹת שָ נָה"‪ :‬וזה לא יתכן אא"כ נחשוב זה‬ ‫וְּ ְּ‬ ‫בסדר עולם פי' שהכל הי' כסדרן וברית בין הבתרים הי'‬ ‫מברית בין הבתרים וכמבואר ברש"י שם כל החשבון‪,‬‬ ‫כשהי' בן ע"ה ומס' ‪ 430‬מתחיל מעת יציאת אברם מאור‬ ‫[ולכן הוסיפו לתלמי המלך המילים "ובשאר ארצות" ‪ -‬מגילה ט‪].‬‬ ‫כשדים ובספורנו פ' בא כ' דמ"ש ומושב בנ"י במצרים‬ ‫וא"כ הי' אז אברהם כבן שבעים שנה‪ 7 ,‬וצ"ל לפ"ז דאין‬ ‫‪ 430‬שנה‪ ,‬הכוונה תשלום ת"ל שנה מיום שהוציא את‬ ‫אברהם אבינו מאור כשדים להכניסו בברית בין הבתרים‪,‬‬ ‫‪ 6‬עד"ז מצינו בהוריות יא‪ :‬דמלכי ישראל לא היו נמשחין בשמן‬ ‫המשחה‪ ,‬אא"כ מפני המחלוקת כיהוא בן נמשי שנמשח ע"י אלישע‬ ‫וא"כ זה גם כוונת סדר עולם‪ ,‬ועד"ז כ' בהעמק דבר שם‬ ‫מפני מח' יהורם בן אחאב‪ ,‬ופריך וכי מפני המח' נמעול בשמן המשחה‪,‬‬ ‫שמאז שיצא אברהם אבינו מאור כשדים היה זה הערה‬ ‫ומשני באפרסמיא דכיא דל"ה משמן המשחה‪ ,‬והק' הבן יהוידע דא"כ‬ ‫אי ך זה ישכך המח' ותי' שהמון העם היו סבורים שנמשך בשמן‬ ‫מאת ה' שמצא לבבו נאמן להוציא ממנו אומה הנבחרת‬ ‫המשחה‪ ,‬ועיקר המחלוקת הי' רק מהמון העם שהיו נמשכים אחר יהורם‬ ‫שיהיו נקראים בני ישראל‪ ,‬ועלה אז במחשבה שקודם‬ ‫בן אחאב‪ .‬ונמצא דרק המון העם שעושים מח' הם נתפתו מחיצוניות‬ ‫שיהיו נבחרים במתן תורה יבואו בגלות במצרים‪ ,‬ובכן‬ ‫טקס המשיחה אבל הת"ח שיודעים הל' מעילה הם מבינים דלא יתכן‬ ‫דנמשח בשמן המשחה‪ ,‬אבל הם גם מבינים שאם הנביא צוה שהוא יהי'‬ ‫כבר נקרא מאז מושב בני ישראל‪8 .‬‬ ‫המלך אין מה להרהר אחריו‪.‬‬ ‫‪ 7‬ובפנים יפות פ' בא שם תי' דלעולם הי' אברהם בן ע"ה ואעפ"כ יהי'‬ ‫הטעם שנכתב הכל שלא כסדר‬ ‫מאז עד יצ"מ ‪ 430‬שנה של גלות‪ ,‬דכיון שלא היה לידת הדורות בזמן‬ ‫אחד‪ ,‬שהרי אמרו [ר"ה יא א] בתשרי נולדו אבות ויצחק נולד בפסח‪ ,‬וכן‬ ‫אבל עכ"פ לד' הראשונים לפי הפשטות בסדר עולם‬ ‫בדורות שלאחרי הם וכשנחשב גזירות האבות עד שמתו‪ ,‬ואז נחשב‬ ‫הגירות לבניהם בכל דור ודור עד שיצאו ממצרים‪ ,‬א"כ י"ל דלא נחשוב‬ ‫ובפרט בצירוף שי' התוס' בברכות ושבת‪ ,‬נמצא דכל‬ ‫לכל אחד כי אם שנים שלימות של הגירות‪ ,‬אבל אותו מקצת השנה‬ ‫שהיה להן עד שנשלם השנה שמת בו האב לא נחשב וכן בכל דור ודור‬ ‫ובזה נבלעו חמש שנים‪ ,‬כיצד הרי יצחק בן ס' כשנולד יעקב ומת לק"פ‬ ‫‪ 8‬ורמב"ן פ' בא לא ניח"ל כ"כ במהלך חז"ל ד‪ 430‬שנה מתחיל מברית‬ ‫שנה‪ ,‬הרי נשאר ליעקב שנעשה בן קמ"ז שנה כ"ז שנחשב הגלות‬ ‫בין הבתרים ואז נצטרך לדחוק בסדר הפרשה כאן ולכ"כ בענין אחר‬ ‫לשנותיו‪ ,‬וכשמת בתשרי כדאיתא בר"ה [שם] לא נחשב החצי שנה‬ ‫עי"ש ומהר"ל בגו"א שם אחרי שהביא מהלך חז"ל כתב "הארכתי בענין‬ ‫מפסח עד תשרי‪ ,‬וכן בלידת לוי את קהת ובלידת קהת את עמרם‪,‬‬ ‫זה בעבור המתחכמים על דברי חכמים ז"ל‪ ,‬ונדחקו בדוחקים גדולים‪,‬‬ ‫ובלידת עמרם את משה‪ ,‬וכן בלידת יצחק שהיתה בפסח ובברית בין‬ ‫והוקשה עליהם לומר כי גזירת בין הבתרים היתה ה' שנים קודם יציאתו‬ ‫הבתרים שנחסר ג"כ‪ ,‬וכיון שלא היתה שנה שלימה לא היתה בכלל כי‬ ‫מחרן‪ ,‬ודברי רז"ל הם הנכונים ואליהם ראוי לשמוע‪ ,‬וכאשר תדקדק בהם‬ ‫גר יהיה זרעך‪ ,‬דהיינו כל דור ודור‪ ,‬אבל כשנחשוב כל הגלות ביחד י"ל‬ ‫תמצאם מיוסדים על אדני האמת‪ ,‬ואין להאריך בזה עוד" עוד האריך שם‬ ‫שניתוסף חמש שנים‪ ,‬ומוכרח לומר כן במה שאמרו שביום שמת אברהם‬ ‫בדברי הרמב"ן וכתב בסו"ד "אבל כלל וכלל אין לסור מדברי חז"ל‪ ,‬כי‬ ‫היה יעקב בן י"ג שנים וכשתחשוב קע"ה של אברהם וששים של יצחק‪,‬‬ ‫ההוגה בהם טועם טעם בשר‪ ,‬והם נכונים ואין בהם ספק למדקדק ולמבין‬ ‫נמצא שהיה בן ט"ו שנה אלא שנבלעו בברית בין הבתרים ובלידת יצחק‬ ‫דברי חכמים"‪:‬‬ ‫ובלידת יעקב שני שנים‪.‬‬ ‫ח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫לזכות אברהם‪ ,‬י"ל הטעם מפני שהיתה בדוגמתו‪ ,‬כי כמו‬ ‫הפרשה שלא כסדר‪ ,‬דמקודם הי' ברית בין הבתרים‬ ‫שיצא אברהם מבית אביו אף אסתר נלקחה מבית אביה‪.‬‬ ‫בהיותו בן שבעים‪ ,‬אח"כ הי' מלחמת המלכים בהיותו‬ ‫ונרמז פה ענין אסתר כלפי מה שדרשו בסמוך ונברכו בך‬ ‫בן ע"ג ורק בסוף יצא מחרן לגמרי בהיותו בן ע"ה וא"כ‬ ‫כל משפחות האדמה‪ ,‬על מרדכי שגילה לאחשורוש ע"י‬ ‫צ"ב למה באמת לא נכתב כפי הסדר‪ ,‬והנראה בעז"ה‬ ‫אסתר‪ ,‬לפיכך נרמז פה ענין אסתר‪ .‬עכ"ד הנזר הקדש‪.‬‬ ‫דכשאנו פותחים בפ' לך לך יש לנו לראות לפנינו דמותו‬ ‫העקרית של אברהם אבינו שהוא מה שעוזב את הכל כדי‬ ‫וצע"ט הרי לכ' מנין השנים של אברהם הי' במקרה [ולד'‬ ‫ללכת אחרי ציווי ה' בלי שום חשבונות‪ ,‬דמה שיצא‬ ‫יפה תאר העיקר הוא הזקנה] ומה איכפ"ל שאסתר המלכה‬ ‫בהיותו בן ע' ובן ע"ג לא הי' עדיין עזיבה מוחלטת‪ ,‬וכן‬ ‫יהי' באותה גיל‪ .‬ומהר"ל באור חדש [אסתר ב ז] הוסיף‬ ‫גם ענין ברית בין הבתרים זה כבר הבטחה שניתן‬ ‫להקשות הרי לא נמצא בכתוב רק נערה ובכל מקום‬ ‫לאברהם אבינו על עתידו‪ ,‬וכן מלחמת המלכים הם ניסים‬ ‫נערה ולא בוגרת ואיך אפשר לומר כי היתה בת ע"ה‪,‬‬ ‫שנעשו לאברהם אבינו‪ ,‬אבל העיקר מה שנוגע לנו הוא‬ ‫ועוד הק' שהרי אף על שרה לא אמרו רק כי בת ז' כבת‬ ‫דמותו של אברהם המבטל דעתו להקב"ה ועוזב מולדתו‬ ‫עשרים ליופי ואיך תהיה זו בת ע"ה ויהיה נאמר עליה‬ ‫ובית אביו ולכן פתחה התורה בענין זה‪ ,‬ועוד דזהו גם‬ ‫שהיא טובת מראה‪.‬‬ ‫הטעם שבעבורו נבחר אברהם אבינו‪.‬‬ ‫לכן פי' המהר"ל כי הדבר שאמרו כאן שהיא בת ע"ה‬ ‫גיל ע"ה של אברהם מסייע להגאל מן הגליות‬ ‫הוא על דרך זה‪ ,‬כי אסתר אינה כמו שאר נשים שעל‬ ‫אסתר היה רוח הקודש ובודאי מזה תדע כי חכמה היתה‬ ‫ובאמת מצינו בדברי חז"ל ורבותינו דהי' משמעות‬ ‫ג"כ בדברים האלקיים ולכך אמרו כי בת ע"ה היתה וזה‬ ‫מיוחדת בזה שהי' אברהם בן ע"ה ביציאתו מחרן‪ .‬דעי'‬ ‫כי מי שיש בו חכמת האלקים בפרט נקרא זקן כמ"ש אין‬ ‫פענח רזא שרמז שנותיו של אברהם כאן במש"כ וְּ ַׁכנָה‬ ‫זקן אלא שקנה חכמה ואפי' יניק וחכים ג"כ נקרא זקן‬ ‫אֲשֶׁ ר נ ְָּטעָה יְּמִ ינֶָׁך וְּ עַׁ ל בֵ ן אִ מַׁ צְּ תָ ה לְָך‪[ :‬תהלים פ טז] כנ"ה‬ ‫ולכך אמר כי אסתר היתה בת ע"ה שנה כי היתה חכמה‬ ‫בגימט' ע"ה כי המזמור ההוא ידבר על שהוא ית' גאלם‬ ‫עד שהיה לה חכמה שיש לאדם שהוא בן ע"ה שנים כי ע'‬ ‫וישיבם מתוך הגליות בזכותו של אברהם כפירש"י שם‬ ‫הם ימי חיי האדם וחכמים כל זמן שמזקינים דעתן‬ ‫על עוררה את גבורותיך ולכה לישועתה לנו ע"ש‪ ,‬זה‬ ‫נוספת עליהן ולפיכך כאשר הוא בן ע"ה שנה ראוי לו‬ ‫רמז וכנה אשר נטעה ימינך שנשבעת בימינך לאברהם‪,‬‬ ‫החכמה יותר‪ ,‬וכבר בארנו הטעם כי האדם הוא בעל‬ ‫או שהוא אשר צוית לישב לימינך כענין הכתוב שב‬ ‫גשם עד שהוא זקן בימים ואז הכחות הגשמיים‬ ‫לימיני עד אשר אשית אויבך וגו' דקאי אאברהם‬ ‫מסתלקים ממנו כאשר הוא נראה לעינים‪ ,‬וכאשר כחות‬ ‫כפירש"י שם‪ ,‬וזהו בעצמו מה שאמר כאן ועל בן אמצת‬ ‫הגשמיים מסתלקים אז השכל הנבדל גובר יותר‪ ,‬ולפיכך‬ ‫לך‪ ,‬לכן ליותר ביאור הרמז הזה להודיע כי על אברהם‬ ‫כל זמן שיש כאן זקנה גובר כח השכלי יותר‪ ,‬ומ"מ‬ ‫יעורר איך שמוכרח הוא ית' כביכול לגאלם בזכותו‬ ‫כאשר הוא זקן לגמרי והוא חלש אין לאדם השכל כ"כ‬ ‫מגלותם אמר וכנ"ה במספר שנים שהי' אברם בהגלותו‬ ‫שהחולשה של הגוף מכלכל את שכלו עד שאין לו‬ ‫כי גם הוא הלך לגולה כענין בת גולים ברתהון דגלוותי‪,‬‬ ‫השכל בשלימות‪ ,‬וס"ל להך מאן דאמר כי בת ע"ה שנה‬ ‫ולכן באה כ"ף של וכנה רבתי לרמז לאברהם שהי' אחר‬ ‫היתה כי עד ע"ד שנים שהוא עדיין מעוט השנים של‬ ‫כ' דורות‪.‬‬ ‫עשרה שלא בא לכלל גבורות לא יצא מכלל גדר שיבה‬ ‫מה שאסתר המלכה היתה בת ע"ה כמו אברהם‬ ‫ואין לו תשות של שמונים ושכלו עדיין בתוקף שלו כמו‬ ‫שהיה קודם ולכך היותר חכם הוא בן ע"ד שנה אבל בן‬ ‫עוד מצינו במדרש כאן [לט יג] במש"כ ואברם בן שבעים‬ ‫ע"ה שכבר עבר חציין מן עשר כי מחצה על מחצה הוא‬ ‫וחמש שנים‪ ,‬הה"ד [אסתר ב] ויהי אומן את הדסה היא‬ ‫כמו רוב ויש לו חולשת הגוף לגמרי ודבר זה מבלבל‬ ‫אסתר‪ ,‬רב אמר בת מ' היתה ושמואל אמר בת שמונים‬ ‫שכלו ולמ"ד בת ע"ה שנה היתה דעתו כי לא נקרא רוב‬ ‫שנה רבנן אמרי בת שבעים וחמשה‪ ,‬רבי ברכיה בשם‬ ‫רבנן דתמן אמר‪ ,‬אמר הקב"ה לאברהם אתה יצאת מבית‬ ‫רק כאשר עבר רוב השנים של עשרה דהיינו שש שנים‬ ‫אביך בן שבעים וחמשה שנים חייך אף גואל שאני מעמיד‬ ‫אבל בן ע"ה שהוא מחצה עשרה עדיין לא יצא מעניין‬ ‫הראשון של ע' שנה ויש לאדם עוד החכמה‪ ...‬עי"ש‬ ‫ממך יהיה בן שבעים וחמשה שנים כמנין הדסה‪ .‬וכתב‬ ‫היפה תואר דהכרח שלו דהי' ק"ל קושייתינו הנ"ל דמאי‬ ‫שפי' דבת ארבעים ג"כ עד"ז דעד מ' עדיין כח החומרי‬ ‫גובר אבל אח"כ שכח החומרי נחלש ממילא השכל‬ ‫נפ"מ דהוי אברהם בן ע"ה שנים בצאתו מחרן דכתביה‬ ‫מתגבר ולכן בן מ' לבינה‪ ,‬ולאסתר הי' בינה כאיש בן מ'‬ ‫קרא‪ ,‬ולזה מייתי מה שכנגד זה נגאלו ע"י אסתר בהיותה‬ ‫והגם דבשאר בני אדם לא יהי' נקרא זקן עבור זה‪ ,‬כי אף‬ ‫בת ע"ה לדעת רבנן על דרך נס‪ ,‬אלמא שנחשב לו זה‬ ‫שהאדם הוא חכם מ"מ מצד ילדותו האדם נוטה אל‬ ‫לזכות שעם היותו זקן וכבד נסע במצות ה'‪ ,‬והוסיף בנזר‬ ‫הקדש על המדרש שם‪ ,‬דמה שזכתה דוקא אסתר בזה‬ ‫ט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫ושבעי"ם שנה היינו שהיה אז בבחינת בט"חון וזה גרם‬ ‫הגוף ולא נקרא זקן‪ ,‬אבל אסתר זכתה לזה שכל עניין‬ ‫לו שיצא מחרן מבית אביו וממשפחתו‪.‬‬ ‫שלה היה במצוע ולא היתה נוטה אל הגופני יותר לכך‬ ‫אמר שהיא בת ע' או בת ע"ה או בת מ'‪.‬‬ ‫ובזה פי' מש"כ וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר‬ ‫ושלש מאות‪ .‬ואיתא בגמרא אליעזר הוא דחושבנא הכי‬ ‫עוד פי' כאשר עוד תבין דברי חכמה מאוד בא לומר כי‬ ‫הוו שלא הי' רק הוא ואליעזר‪ .‬ולכאורה קשה שהאיך‬ ‫אסתר היתה דביקות ברוח הקודש ואותה מדריגה ראוי‬ ‫יתכן שאברהם עמד בעצמו לעשות מלחמה נגד חמשה‬ ‫לה מספר ע"ה שהם נחשבים אלו ע"ה כמו שבעה ומחצה‬ ‫מלכים נגד דרך הטבע‪ .‬אך י"ל שהוא הדבר אשר דברנו‬ ‫כי כל עשרה נחשב כמו אחד ולכך אמר כי בת ע"ה‬ ‫מקודם שכל העבדות שלו היה בבחינת בטחון בבורא כל‬ ‫היתה וכן למ"ד שהיתה בת ארבעים‪ ..‬ודבר זה תבין ולפי‬ ‫עולמים ב"ה שבוודאי יעזור לו וע"ז מרמז בחינת‬ ‫פי' זה מ"ד בת ע"ד שנה היתה היינו שעברה ע"ד והיא‬ ‫אליעזר כי אלהי אבי בעזרי וזהו וירק את חניכיו וכו'‬ ‫בת ע"ה ולא פליגי רק כי מ"ד בת ע"ד מפני כי מניין‬ ‫שמנה עשר ושלש מאות שתיבת אב"רם עם תיבת‬ ‫הדסה הוא ע"ד הוצרך לומר שכבר עברו ע"ד והיה בת‬ ‫בט"חון גימטריא שי"ח‪ .‬וזהו וירק את חניכיו ילידי ביתו‬ ‫ע"ה והבן זה מאוד ואין להאריך בדברים כמו אלו שהם‬ ‫שמנה עשר ושלש מאות היינו שלקח לשמו אב"רם‬ ‫דברי חכמה והם דברים עמוקים כי חולקים הם במדריגת‬ ‫בט"חון לסייע אותו ונעשה מזה שמנה עשר ושלש‬ ‫אסתר‪ .‬עכ"ד מהר"ל‪.‬‬ ‫מאות‪ .‬וזה ג"כ כוונת הגמרא אליעזר הוא דחושבני' הכי‬ ‫הוו היינו אליעזר מרמז לבחינת בטחון כנ"ל היינו שלקח‬ ‫ולדבריו י"ל דזהו הכוונה אצל אברהם אבינו ג"כ דאף‬ ‫לשמו בחינת בטחון וזה היה עוזר לו בכל הענינים יהי‬ ‫דגם במציאות הי' בן ע"ה‪ ,‬אבל הי' בזה משמעות‬ ‫רצון שנזכה לזה‪ .‬עכ"ד הבת עין‪.‬‬ ‫עמוקה דאכן הי' במדרגת ע"ה‪ ,‬דזה שלימות המיצוע בין‬ ‫כוחות הגוף והשכל‪ ,‬וגם הי' דבוק ברוח הקודש באותה‬ ‫בנוס"א בענין הבטחון כתוב בליקוטי מהרי"ל [להג"ר‬ ‫מדרגה של מס' ע"ה שזה כמו שבעה ומחצה‪ ,‬וכיון‬ ‫יהודה ליב אב"ד זאקילקוב‪ ,‬תלמיד מובהק של הר"ר אלימלך‬ ‫שהשתמש בכל כוחותיו אלו עבור הקב"ה לכן מדה‬ ‫מליזענסק‪ ].‬דרוש לחנוכה ליישב קושית הראשונים דהרי‬ ‫כנגד מדה גאל הקב"ה את ישראל ע"י אסתר המלכה ע"י‬ ‫אברהם הי' בן שבעים בברית בין הבתרים‪ ,‬דבאמת הי'‬ ‫שהגיעה ג"כ לאותה מדרגה של ע"ה‪ ,‬שכנראה שהי' זה‬ ‫בן שבעים‪ ,‬ומש"כ בן ע"ה מרמז לבחינה ע"ד עם‬ ‫צורך בשביל נס פורים‪ .‬וא"ש דזה נרמז בקרא דוכנה את‬ ‫הכולל‪ ,‬דהנה בעיקר מה שלא ייעד לו הקב"ה מקום‬ ‫נטעה ימינך דגאולת ישראל יהי' ע"י סגולת מספר זה‬ ‫הליכתו וכן מה שצווה לו לרדת למצרים משא"כ יצחק‬ ‫שהשתמש בזה אברהם אבינו בהלכו לגלות בהתבטלות‬ ‫שצוה לו להשאר בארץ‪ ,‬הטעם ע"פ מש"כ במדרש‬ ‫לציווי ה' וכנגד זה יגאל אותנו ה' מן הגלות‪9 .‬‬ ‫עה"פ וימת תרח בחרן‪ ,‬נו"ן הפוכה‪ ,‬דעד אברהם היה‬ ‫חרון אף בעולם‪ ,‬ומשבא אברהם נסתלק החרון אף‪,‬‬ ‫עיקר הליכתו של אברהם הי' עם מדת הבטחון‬ ‫דאברהם היה בחינת חסד‪ ,‬מורה על התפשטות‪ ,‬והגבורה‬ ‫עי"ל בזה ע"פ מש"כ בספר הקדוש בית עין דהנה‬ ‫הוא להיפך‪ ,‬בחינת צימצום‪[ .‬למשל מי שיש לו שמחה‪,‬‬ ‫כשאמר לו הקב"ה לך לך וגו' באמת היה קשה לו דבר‬ ‫מתפשט את עצמו‪ ,‬ולהיפך מי שיש לו איזה פחד וצער ח"ו‪,‬‬ ‫זה לילך מבית אביו וממשפחתו ומאנשי שלומו ומארץ‬ ‫מצמצם ומחבא את עצמו] וזהו אשר צוה הקב"ה לאברהם‬ ‫מולדתו אשר הורגל בה כל ימיו‪ ,‬ובפרט שלא אמר לו‬ ‫לילך ממקום למקום אף למצרים‪ ,‬כדי שיתפשטו‬ ‫בתחילה לאיזה ארץ ילך רק שיראהו אח"כ וזה ג"כ קשה‬ ‫החסדים בעולם‪ .‬וליצחק אמר גור בארץ הזאת‪ ,‬דיצחק‬ ‫מאוד לאדם לילך ואינו יודע לאיזה מדינה ילך‪ .‬אך עיקר‬ ‫היה בחינת גבורה‪ ,‬בחינת צמצום‪.‬‬ ‫הבחי' בזה לקיים רצון הבורא ב"ה אפילו בדבר שקשה‬ ‫והנה צדיקים מהפכין מדת הדין למדת הרחמים‪ ,‬ואז‬ ‫לו והוא נמשך מבחינת אמונת ד' ובטחון בו ית' היינו‬ ‫נעשה מן אלקים אכ"ד ט"ם‪ ,‬אותיות הקודמים‪ ,‬דקודם‬ ‫מחמת האמונה והבטחון שהיה לאברהם אבינו ע"ה‬ ‫א' לית אות כלל דהוא המקור‪ ,‬וקודם מ"ם סתומה מ"ם‬ ‫בבורא כל עולמים ית"ש שבודאי כל מה דעביד לטב‬ ‫פתוחה והוא חד‪ ,‬על כן הוא אכ"ד ט"ם‪ ,‬בגימטריא ע"ד‪.‬‬ ‫עביד היה זה הדבר מביאו לקיים רצון הבורא ב"ה אפילו‬ ‫בדבר הקשה כזו‪.‬‬ ‫וזהו שאמר הכתוב (ישעיה כו‪ ,‬ד) בטחו בה' עדי עד‪,‬‬ ‫פירוש שיהיה מן אלהים ע"ד‪ .‬והנה חרן בגימטריא ג'‬ ‫וזהו ואברהם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן‬ ‫פעמים אלקים‪ ,‬וההיפוך ג' פעמים ע"ד‪ .‬וזהו ותבואי‬ ‫היינו כשיצא מחרן יצא עם בחינת בטחון בה' שבט"חון‬ ‫בעדי עדיים (יחזקאל טז‪ ,‬ז)‪ ,‬ג' פעמים‪ ,‬עדי אחת‪ ,‬עדיים‬ ‫גימטריא ח"מש ושב"עים וזהו ואברהם בן חמש‬ ‫ב'‪ ,‬הרי ג'‪ .‬ובזה יתיישב קושית הקדמונים דאברהם היה‬ ‫רק בן שבעים שנה‪ ,‬דעד אברהם היה חרון אף בעולם‪,‬‬ ‫ואברהם הפך מדת הדין למדת הרחמים‪ ,‬אלקים לאותיות‬ ‫‪ 9‬ועי' אגרא דכלה שפי' בביאור מס' ע"ה דאף שאברהם הי' בשלימות‬ ‫המושכלות כבן שבעים מ"מ החזיק עצמו כבן חמש למקרא‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫י‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫בפני רבים הי' הוא העיקר ושרה היתה צנועה בביתה‬ ‫אכ"ד ט"ם‪ ,‬היינו ע"ד‪ .‬וזהו ואברהם בן חמש שנים‬ ‫וכמ"ש לקמן [י"ח ט'] "ויאמרו לו איה שרה אשתך ויאמר‬ ‫ושבעים שנה‪ ,‬דעד עם הכולל גימטריא הכי הוי‪ .‬וזהו אל‬ ‫הנה באהל" וברש"י שם "שרצו לחבבה על בעלה‬ ‫הארץ אשר אראך‪ ,‬בגימטריא ג"פ עד‪ ,‬ההיפוך של חרן‬ ‫להודיע שצנועה היתה"‪ ,‬אבל בביתו פנימה כיבד את‬ ‫ג' פעמים אלקים‪:‬‬ ‫אשתו והקדים לסדר אהל שלה לפני אהלו‪.‬‬ ‫ובזה יתיישב מפני מה היה הנס של חנוכה בכ"ה‬ ‫חטאו של אברהם בענין בטחון‬ ‫בכסליו‪ .‬דהנה ידוע (עי' בת עין פר' וישב עה"פ ויהי כמשלש‬ ‫ויהי כבא אברם מצרימה וגו' ויהי כאשר הקריב‬ ‫חדשים‪ ,‬בשם כתבי האר"י) דחנוכה הוא הגמר החתימה של‬ ‫לבוא מצרימה וגו' שם [י‪-‬י"א]‬ ‫יום הכיפורים‪ ,‬ומיום הכיפורים עד חנוכה ע"ד ימים‪,‬‬ ‫ובחנוכה גמר המתקה‪ .‬עי"ש עוד‪.‬‬ ‫כתב הרמב"ן חידוש גדול וז"ל "ודע דאברהם אבינו‬ ‫חָ טָ א חֵ טְּ א גדול בשגגה‪ ,‬שהביא אשתו הצדקת במכשול‬ ‫עכ"פ מבואר מכ"ז דמספר ע"ה בא לרמז לעבודת‬ ‫גדול מפני פחדו פן יהרגוהו‪ ,‬והו"ל לבטוח בה' שיציל‬ ‫אברהם אבינו במדת הבטחון‪ .‬ולפ"ז א"ש דפסוק זה בא‬ ‫להעמיד לנו עיקר דמותו של אברהם אבינו שכל עיקר‬ ‫אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו כי יש באלקים כח‬ ‫התחלת ה ליכתו הי' עם מדת הבטחון בהקב"ה‪ ,‬וזה גופא‬ ‫לעזור ולהציל‪ ,‬גם יציאתו מן הארץ שנצטווה עלי'‬ ‫הוא מה שעזר לו שיוכל להתנתק לגמרי מבית אביו‬ ‫בתחלה מפני הרעב עון אשר חטא‪ ,‬כי האלקים ברעב‬ ‫ומארץ מולדתו ועי"ז גם הלך להלחם עם ד' מלכים‪,‬‬ ‫יפדנו ממות‪ ,‬ועל המעשה נגזר על זרעו הגלות בארץ‬ ‫מצרים ביד פרעה במקום הרשע שמה הרשע והחטא"‬ ‫וא"ש דהקדים ענין זה בקרא הגם דברית הבתרים הי'‬ ‫עכ"ל‪ 10 .‬הגרא"מ שך זצ"ל הי' אומר ‪ 11‬דמכאן ראי'‬ ‫קודם כיון שזה הוא עיקר הלימוד בשבילנו‪ ,‬וא"ש דרק‬ ‫שהרמב"ן נכתב ברוח הקודש‪ ,‬דאל"כ איך יתכן‬ ‫ביציאה זו הודגש בקרא הגיל שלו דבזה יש משמעות‬ ‫למדת הבטחון אבל היציאה של היותו בן שבעים אין‬ ‫שהרמב"ן יכתוב כן‪ ,‬דהיינו שהרמב"ן לפי דעת תורה‬ ‫בזה משמעות ולכן לא כתוב בתורה רק שחז"ל גילו לנו‬ ‫שלו סבר שהי' צריך לבטוח בה' ולא לעשות השתדלות‪,‬‬ ‫והרי זה סוגיא מאד מורכבת האיזון בין בטחון‬ ‫כן‪ .‬וא"ש דנרמז הגאולה מן הגלות במס' ע"ה של‬ ‫והשתדלות‪ ,‬ואם אברהם אבינו עשה כן הרי סבר שכאן‬ ‫אברהם וכן במה שהיתה אסתר בת ע"ה‪ ,‬דכיון דאברהם‬ ‫יש לעשות השתדלות‪ ,‬ואיך יכול הרמב"ן להתווכח אתו‪,‬‬ ‫העמיד כל עיקר עבודתו על מדת הבטחון אז עומד לו‬ ‫ובהכרח דנכתב ברוה"ק‪.‬‬ ‫זכות הבטחון לזרעו אחריו שיוכלו להגאל מכל‬ ‫צרותיהם‪.‬‬ ‫והנה בגור ארי' למהר"ל הק' על הרמב"ן דאם זה הי'‬ ‫חטא איך חזר על חטא זה שוב אצל אבימלך [לקמן כ' א']‬ ‫וע"פ דברי ליקוטי מהרי"ל הנ"ל י"ל דזה יסוד העבודה‬ ‫שלנו בשבועות אלו של פרשיות אברהם אבינו המלוות‬ ‫וכן יצחק בנו עשה כן [לקמן כ"ו א']‪.‬‬ ‫אותנו בע"ד ימים אלו מיו"כ עד חנוכה להתחזק במדת‬ ‫ההשתדלות לפי מדרגת הבטחון‬ ‫הבטחון שקבלנו מאברהם אבינו ועי"ז יתהפך ויתמתק‬ ‫מדת הדין לרחמים ונזכה לגמר חתימה טובה בימי‬ ‫ותי' הג"ר אליהו דיסקין שליט"א דהנה הסוגיא של‬ ‫החנוכה בעז"ה‪.‬‬ ‫אמונה ובטחון הוא סוגיא מאד מורכבת ואסור לפסוק‬ ‫בזה לבד‪ ,‬יש אנשים שמפריזים בבטחון ומאבדים עצמם‬ ‫אברהם דאג קודם לאשתו‬ ‫לדעת עי"ז בחוסר אחריות והפקרות וקוראים לזה‬ ‫ויעתק משם ההרה וגו' ויט אהלה [שם ח']‬ ‫בטחון‪.‬‬ ‫[והסטייפלער זי"ע הי' רגיל לומר לאנשים שבאו ואמרו מה‬ ‫וברש"י אהלה כתיב בתחילה נטע את אהל אשתו ואח"כ‬ ‫שהרופא אומר‪" ,‬מה הרופאים יודעים"‪ ,‬אולם פעם אחת בא אליו‬ ‫את שלו‪ .‬ופי' בשפתי חכמים ע"פ גמ' יבמות סב‪:‬‬ ‫אחד להגיד מה שהרופא ייעץ לעשות ניתוח‪ ,‬וכבר החליט האיש‬ ‫והמכבדה יותר מגופו וכעי"ז כ' בגור ארי'‪.‬‬ ‫מעצמו להיות "סטייפלער" ואמר מעצמו "הרי הרופאים בין כך‬ ‫לא יודעים כלום" וצעק עליו הסטייפלער "איך אתה יכול‬ ‫ושמעתי מדודי הג"ר אשר דוד סניידערס שליט"א‬ ‫להתעלם ממה שאמר הרופא"‪ ,‬היינו שרק בעל רוה"ק‬ ‫שלמדנו מכאן היפך השקפת הגוים‪ ,‬דאצלם בפירסום‬ ‫כהסטייפלער יכול להחליט מתי להתעלם מרופא‪].‬‬ ‫לפני רבים הם מקפידים להקדים הנשים לפני הגברים‬ ‫וצועקים על אלו המזלזלים בנשים‪[ ,‬וכאן זה נקרא הדרת‬ ‫נשים] אולם בביתם פנימה הם משפילים ומבזים‬ ‫‪ 10‬אולם הטור כתב דיש ללמד זכות על אברהם מפני שהמצרים רועי‬ ‫נשותיהם‪ ,‬אולם אצל היהודים שומרי תורה ומצוות הוא‬ ‫זמה הם וקרוב הדבר שיהרגוהו על דבר שרה‪.‬‬ ‫להיפך‪ ,‬וכמו שאנו רואים אצל אבינו אברהם‪ ,‬שכשהי'‬ ‫‪ 11‬מפי הג"ר אליהו דיסקין שליט"א‪.‬‬ ‫יא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫וזה הפשט באבן עזרא [כעת ל"מ] שפי' מה שדור המדבר‬ ‫והנה כלל הדברים בזה הוא כמ"ש בספר המספיק‬ ‫לא נכנסו לארץ כיון שהיו פעם עבדים לא הי' בהם‬ ‫לעובדי ה' לר' אברהם בן הרמב"ם [יש לו פרק שלם בענין‬ ‫אומץ להלחם‪ ,‬וק' הרי מפורש בפסוקים דהסבה הי'‬ ‫בטחון] שענין הבטחון תלוי בב' דברים א‪ :‬מה רמת‬ ‫מחמת חטא המרגלים‪ ,‬ועוד וכי היד ה' תקצר שיוכלו‬ ‫הסיכון‪ .‬ב‪ :‬מה הדרגה של האדם‪ .‬ביאור הדברים‪ :‬אדם‬ ‫לנצח ג ם במצב שלהם‪ ,‬ולהנ"ל א"ש דגדרו של עונש‬ ‫שהוא בדרגה קטנה של בטחון יש לו לעשות השתדלות‬ ‫חטא המרגלים הי' בדרך פועל יוצא‪ ,‬דלולא חטא‬ ‫גם ברמת סיכון נמוכה‪ ,‬לדוגמא עשרים אחוז סיכון‪ ,‬אבל‬ ‫המרגלים לא הי' צריכין למלחמה כלל וא"כ לא הי'‬ ‫פחות מזה כבר יכול לבטוח בה'‪ ,‬ואם הוא בדרגה קצת‬ ‫איכפ"ל בדור של עבדים‪ ,‬אבל כיון שירדו במדת‬ ‫יותר גבוה יכול לבטוח בה' עד שלשים אחוז סיכון‪ ,‬וכן‬ ‫הבטחון והוצרכו למלחמות בזה כבר לא הוכשר דור של‬ ‫הלאה‪ ,‬ומי שהוא במדרגה גבוה מאד של בטחון‪ ,‬גם‬ ‫יוצאי מצרים‪.‬‬ ‫בשמנים אחוז סיכון יכול לסמוך על בטחון‪ ,‬היינו דיש‬ ‫תמיד לשקול שתי דברים דרגת הבטחון ורמת הסיכון‪.‬‬ ‫עפ"י יסוד זה השיב הסבא מסלבודקא לתלמידיו‪,‬‬ ‫ומש"כ הרמב"ן "מה לרופאים בבית עובדי ה'" [ויקרא‬ ‫כשנשאל הרי רואים בחוש דכפי עבודת האדם כך הוא‬ ‫כ"ו י"א] זה למדרגה גבוה‪ .‬וכ"ז כיון שהנהגת ה' עם‬ ‫מרוויח וכך יש לו פרנסה‪ ,‬וענה ע"פ משל נמרץ‪ ,‬בזוג‬ ‫האדם הוא כפי מדת הבטחון שלו‪ .‬ויש ליסוד זה הרבה‬ ‫צעיר שיהי' דו"ד ביניהם במה יתעסק הבעל לפרנסה‪,‬‬ ‫‪12‬‬ ‫ראיות‪.‬‬ ‫הוא רצה להיות סנדלר והיא רצתה שיהי' שען‪ ,‬בסוף‬ ‫הסכים לה וכך הי' לו חנות לתיקון שעונים למשך הרבה‬ ‫ולפ"ז יש ליישב‪ ,‬דשאני באבימלך ואצל יצחק שכבר‬ ‫שנים‪ ,‬והתפרנס בכבוד‪ .‬לעת זקנה אמרה לו פעם אשתו‪,‬‬ ‫שאלו אותו על אודות אשתו‪ ,‬וזה כבר מעורר סכנה‬ ‫"תראה כמה טוב ששמעת בקולי להיות שען‪ ,‬תתאר‬ ‫חושית‪ ,‬דהרי אכסנאי שבא לעיר על אשתו שואלים אותו‬ ‫שהיית סנדלר אף אחד לא הי' מגיע‪ ,‬דהרי כל השנים אף‬ ‫או על אכילה ושתי'‪ ,‬ונמצא דכבר הי' רמת סיכון גבוה‬ ‫אחד לא הגיע לתיקון נעליים‪ ,‬והיינו מתים מרעב"‪ .‬ענה‬ ‫ולכן הי' יכול לעשות השתדלות‪ ,‬אבל כאן אף א' לא‬ ‫לו בעלה "למה את לא מבינה‪ ,‬אם הייתי סנדלר היו‬ ‫שאל אותו כלום וא"כ הסיכון לא הי' כ"כ גבוה ובזה הי'‬ ‫מגיעים רק לתיקון נעליים‪ ,‬וכעת שהייתי שען מגיעים‬ ‫לו לבטוח בהקב"ה‪ .‬וזה כעין מה שתבעו חז"ל יעקב‬ ‫רק לתיקון שעונים"‪ .‬אמר הסבא‪ :‬מי שמחליט שהצינור‬ ‫אבינו בזה ששלח מתנות לעשיו‪ ,‬שהי' מחזיק באזני כלב‬ ‫של הפרנסה שלו יהי' מנעליים אז הפרנסה שלו מגיע‬ ‫כיון שעשיו עדיין לא בא כלל‪ ,‬רק שהי' חשש רחוק‬ ‫ע"י נעליים‪ ,‬אם שעונים אז שעונים‪ ,‬ומי שבוטח‬ ‫שאולי יבוא‪.‬‬ ‫בהקב"ה אז זה מגיע ע"י בטחון‪ .‬וזה ביאור דברי הבית‬ ‫הלוי המפורסם על יוסף הצדיק‪ ,‬במש"כ אשרי הגבר וגו'‬ ‫ההנהגה עם האדם כמדרגה שמעמיד עצמו‬ ‫זה יוסף‪ ,‬ולכן נענש על שאמר והזכרתני ב' פעמים כיון‬ ‫עוד תי' בהמשך ליסוד הנ"ל‪ ,‬מה שאחז"ל עה"פ "ה'‬ ‫שהי' במדרגה גבוה של בטחון‪ ,‬אבל בדרגה שלנו אילו‬ ‫צלך על יד ימינך" [תהילים קכ"א ה'] מה הצל הזה כשאתה‬ ‫לא היינו אומרים והזכרתני ב"פ היינו נענשים על‬ ‫מראה לו אצבע אחד כן נראה אצבע אחד ואם שנים‬ ‫הפקירות וחוסר אחריות‪.‬‬ ‫שנים‪ ,‬וכן הלאה‪ ,‬כך כפי מה שהאדם בוטח בהקב"ה כן‬ ‫הקב"ה מתנהג עמו‪ .‬ואיתא במדרש דע"י שאמר משה‬ ‫ולפ"ז יש ליישב קושיית המהר"ל‪ ,‬דבתחלה הי' אברהם‬ ‫והן לא יאמינו לי כבר הוצרך לסימנים כדי שיאמינו‪,‬‬ ‫אבינו בדרגה גבוה של בטחון‪ ,‬ולכן הי' עליו תביעה על‬ ‫וכ"כ רש"י דברים א' ח' עה"פ ראה נתתי לפניך את‬ ‫שעשה השתדלות זה‪ ,‬אבל אחרי שכבר פעם א' עשה‬ ‫הארץ באו ורשו וגו' דאלמלא שלחו מרגלים הי'‬ ‫השתדלות‪ ,‬מאז כבר ירד קצת במדרגה ומעכשיו הוא‬ ‫כובשים את הארץ בלי שום כלי זיין‪ ,‬וכמ"ש ה' ילחם‬ ‫מחוייב לעשות ההשתדלות‪ .‬ויצחק כבר ממשיך הדרגה‬ ‫לכם ואתם תחרישון‪ ,‬אלא שאחרי שחטאו במרגלים‬ ‫של אביו‪.‬‬ ‫שירדו במדרגת הבטחון אז אף שהי' הרבה נסים בכיבוש‬ ‫אגב‪ -‬המשגיח הגה"צ ר' יחזקאל לוונשטיין זצ"ל הגדיר‪,‬‬ ‫הארץ מ"מ הוצרכו גם למלחמות‪.‬‬ ‫דכ"ז שעדיין מרגיש שהוא בידיים של הקב"ה‪ ,‬מותר לו‬ ‫להמשיך לעסוק בהשתדלות‪ ,‬אבל כשכבר הוא מרגיש‬ ‫‪ 12‬סיפר מנהל חדר‪ ,‬שהי' לו מלמד שהצליח‪ ,‬אבל לטובת המערכת‬ ‫ביקש ממנו שיתחיל ללמד רק לחצי יום‪ ,‬אבל המלמד לא הסכים כיון‬ ‫שהוא בידיים של עצמו‪ ,‬אסור לעשות השתדלות‪.‬‬ ‫שהי' צריך פרנסה‪ ,‬א"ל המנהל הרי כמה יחסר לך ‪ ₪ 4000‬אני יתן לך‬ ‫ובספרי סלאנים איתא‪ ,‬דההבדל בין האדם השלם והמון‬ ‫אלפיים‪ ,‬א"ל אני לא יכול לוותר גם ע"ז‪ ,‬שאל את מרן הגרי"ג‬ ‫העם הוא‪ ,‬דהמון העם חיים את ההשתדלות היינו ללכת‬ ‫אדלשטיין זצ"ל וענה דתלוי לפי מדת הבטחון שלו‪ ,‬שרק אם הוא‬ ‫בדרגת בטחון גבוה יכול ללכת ע"ז‪ ,‬חזר למנהל ואמר שהחליט לוותר‪,‬‬ ‫לרופא ולקחת תרופות‪ ,‬ולעסוק בפרנסה‪ ,‬רק שיש להם‬ ‫תוך שבועיים קיבל הצעה לאחה"צ לפחות שעות לבדיוק אלפיים שקל‪.‬‬ ‫פינה של אמונה ויודעים ומאמינים שצריך גם סייעתא‬ ‫וד"ז נוגע לכל מצב בחיים שחסר לו כסף‪ ,‬האם יוכל לסמוך על בטחון‬ ‫ולהמשיך בכולל‪ ,‬או שיצטרך לחפש עוד דברים‪ .‬דכ"א צריך לדעת‬ ‫ד שמיא‪ ,‬ולכן אומר תהילים ונותן צדקה להצלחה‪ ,‬אבל‬ ‫בדיוק מדרגת הבטחון שלו‪ .‬ופעמים צריך לשאול רבו בזה‪.‬‬ ‫יב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫דעדיין לא נתגלה קדושת הארץ‪ ,‬ולכן לא סמך אברהם‬ ‫אצל האדם השלם זה הפוך‪ ,‬הוא חי כל הזמן שהכל‬ ‫על מדת הבטחון וירד למצרים‪.‬‬ ‫מהקב"ה ושהוא מנהל את העולם‪ ,‬אבל יש לו אמונה‬ ‫שהקב"ה משפיע ע"י השתדלות שעושה‪ ,‬ולכן יודע‬ ‫אמרי נא אחותי את לא היה שקר‬ ‫שמוטל עליו לעשות איזה השתדלות‪.‬‬ ‫אמרי נא אחותי את [שם י"ג]‬ ‫והנה כבר הק' האחרונים על הרמב"ן שאמר שאברהם‬ ‫לכאורה סו"ס יש כאן שקר‪ ,‬ואף שיש חשש פיקו"נ מ"מ‬ ‫חטא בזה‪ ,‬מסוגיא ערוכה בב"ק ס‪ :‬דילפי' מאברהם‬ ‫לא מסתבר שהקב"ה יגרום להכשיל אברהם ושרה‬ ‫דרעב בעיר פזר רגליך‪ ,‬וכ"פ הרמב"ם פ"ה ממלכים ה"ט‬ ‫בשקר‪[ .‬וי"א שגם בני נח נצטוו על שקר ע"פ הרמב"ן שמה‬ ‫דזה א' מהסבות שמותר לצאת מא"י‪ ,‬ואיך אפשר ללמוד‬ ‫שנצטוו על דינים כולל גזל ואונאה וכל דיני חו"מ] והרס"ג‬ ‫מאברהם כשחטא בזה‪ .‬עוד צ"ב ממש"כ בגמ' בב"ב צא‪.‬‬ ‫בספר אמונות ודעות ד' ה' כ' דאי"ז שקר דאחותי יש‬ ‫אין יוצאין מאר"י לחו"ל אא"כ עמדו חיטים וכו' וכן‬ ‫במשמעו גם קרובתי‪ .‬ולקמן כ' י"ב תירץ אברהם בעצמו‬ ‫היה רשב"י אומר אלימלך ובניו גדולי הדור היו ומפני‬ ‫את דבריו לאבימלך באמרו "וגם אמנה אחותי בת אבי‬ ‫מה נענשו שיצאו מאר"י וריב"ק מפרש מפני שהיה להם‬ ‫הוא אך לא בת אמי" ופירש"י "דבני בנים ה"ה כבנים‬ ‫לבקש רחמים על בני דורם‪ ,‬וברמב"ם שם פסק כרשב"י‬ ‫והרי היא בתו של תרח וכך אמר ללוט כי אנשים אחים‬ ‫וז"ל ואע"פ שמותר לצאת אינה מידת חסידות שהרי‬ ‫אנחנו"‪.‬‬ ‫מחלון וכליון וכו'‪ ,‬והקשו עליו מכאן שאברם יצא מפני‬ ‫הרעב וא"כ מבואר דהיכי שמותר לצאת מותר לכו"ע‪,‬‬ ‫אחותי רומז לחכמה‬ ‫ולד ברי הרמב"ן ל"ק שהרי אכן היה אסור לו לצאת אכן‬ ‫ובאזנים לתורה תי' ע"פ מעשה שהי' עם הח"ח‪ ,‬בשעה‬ ‫יקשה כאמור מהגמ' ב"ק‪ ,‬ובהגהות בית היין על הרמב"ן‬ ‫שהי' גזירה על חינוך הבנים‪ ,‬והלכו לפעול בעיר הבירה‬ ‫הקשה כנ"ל וכתב דאכן היה אסור לו לצאת מאר"י לחול‬ ‫אצל המלך‪ ,‬ופתאום הבחינו בעיר שהח"ח שם‪,‬‬ ‫אבל שפיר יש ללמוד שרעב בעיר פזר רגליך שילך‬ ‫וכששאלוהו מה הוא עושה כאן‪ ,‬השיב דיש לו אחות‬ ‫למקומות אחרים באר"י‪ .‬אכן מפי הג"ר ישראל דוד‬ ‫כאן שעובר ניתוח‪ ,‬ותמהו שלא ידעו שיש לו אחות‪ ,‬עד‬ ‫שלזינגר שליט"א שמעתי לתרץ עפ"י יסוד הנ"ל‪ ,‬דרק‬ ‫שהסביר להם‪ ,‬אחותי זה התורה הקדושה שכתוב אמור‬ ‫אצל אברהם דהי' במדרגה גדולה בבטחון‪ ,‬כדהארכנו‬ ‫לחכמה אחותי את‪ ,‬והתורה עוברת ניתוח ע"י הגזירה‪.‬‬ ‫בריש הפרשה וגם הלך כאשר דבר אליו ה' בלי שום‬ ‫וא"כ י"ל דכיון דאברהם טפל לשרה בנבואה‪ ,‬א"כ הי'‬ ‫שהיי'‪ ,‬בזה יש תביעה שלא הי' לו לעשות השתדלות‪,‬‬ ‫אברהם לשרה גם כמו אחות לענין חכמה‪.‬‬ ‫אבל מי שהוא לא במדרגה זו‪ ,‬חייב לעשות השתדלות‪,‬‬ ‫ושיקול דעתו של אברהם בזה הוא נכון לדינא‪ ,‬למי‬ ‫אחותי לענין הרגשת האחוה‬ ‫שאינו במדרג ה גבוה‪ .‬ולפ"ז י"ל דהשוגג של אברהם הי'‬ ‫והנראה בעז"ה ע"פ מש"כ לקמן י"ג ח'‪ ,‬שאברהם אמר‬ ‫דבענותנותו לא אחז עצמו שהוא במדרגה זו‪.‬‬ ‫ללוט כי אנשים אחים אנחנו ויפרדו איש מעל אחיו‬ ‫והנה באמת בזמן שא"י נמצא במצב מלחמה‪ ,‬הי' השכל‬ ‫וישמע אברם כי נשבה אחיו ובפשוטו כיון שהוא קרובו‬ ‫מחייב לברוח מכאן‪ ,‬ולא שמענו עושים כן וגם גדולי‬ ‫קוראהו אחיו‪ ,‬כמ"ש רש"י שם ולהלן כ"ט י"ב‪ ,‬אולם‬ ‫ישראל לא הורו לעשות כן רק אדרבה אמרו לבני ישיבה‬ ‫י"ל באופ"א‪ ,‬דההדגשה היא‪ ,‬דהרגשת האחוה שהי' לו‬ ‫לחזור לכאן‪ ,‬ואיך זה מתאים עם כללי השתדלות‬ ‫לאברהם כלפי לוט‪ ,‬גרם לו שינסה לקרבו‪ ,‬וגם אחרי‬ ‫ובטחון‪ .‬ומסר בענין זה הגרמ"י רייזמן שליט"א שיעור‬ ‫שנפרד מאתו מסר נפשו להצילו‪ ,‬הגם שלוט גרם הכל‬ ‫שלם ע"פ שפ"א בהר תרנ"א וממכתבי הגה"צ ר' יחזקאל‬ ‫לעצמו‪ ,‬מ"מ לא נפגם כלל הרגשת האחוה כלפיו‪ ,‬וא"כ‬ ‫לוונשטיין זצ"ל ועוד‪ ,‬ויסוד דבריו דמסגולת א"י הוא‬ ‫י"ל גם כלפי אשתו חוץ ממה שהיתה אשתו ועליו הי'‬ ‫לרומם את האדם לדרגת בטחון גדולה וכמ"ש וישבתם‬ ‫מוטל לאוהבה ולכבדה‪ ,‬גם הפעיל בעצמו הרגשת קורבה‬ ‫לבטח עלי'‪ .‬ולפ"ז יל"פ הא דב"ב צא‪ .‬דבעת רעבון‬ ‫כ"כ כמו שהיתה אחותו גם מצד דקרובו היא‪ ,‬וזה חלק‬ ‫מותר לצאת מא"י לחו"ל ומ"מ נענשו מחלון וכליון‬ ‫ממה שיש ללמוד מאברהם אבינו הרגשת האחוה‬ ‫וביאר הרמב"ם פ"ה ממלכים ה"ט דמצד מדת חסידות‬ ‫והקירבה כלפי קרובים וכמ"ש ומבשרך אל תתעלם‪.‬‬ ‫אין לצאת‪ ,‬ויל"פ כיון דמסגולת א"י להשרות מדת‬ ‫וראה עוד לקמן כ' י' מש"כ בשם הגר"מ שפירא זצ"ל‪.‬‬ ‫הבטחון‪ ,‬ולפ"ז י"ל לשיטת הר"ן ועוד מפרשים דאברהם‬ ‫לא חטא כלל וק' דלמה לא נהג מדת החסידות‪ ,‬וי"ל‬ ‫פחד אברהם הי' מבעל בחירה‬ ‫דכ"ז רק אחרי שכבשו את הארץ ונתגלה קדושת א"י‬ ‫וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים וגו' [שם י"ז]‬ ‫ממ ילא חלה ברכת וישבתם לבטח עלי'‪ ,‬אבל כשהי' שם‬ ‫אברהם אבינו הודגש בקרא "והכנעני אז בארץ" היינו‬ ‫יג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫עין הרע‪ ,‬עי"ש‪ ,‬אלא דבלא"ה היתה שרה מתה בעת‬ ‫ובמדרש א"ר לוי כל אותה הלילה הי' מלאך עומד‬ ‫ההיא‪ ,‬רק שנסתבב ע"י השטן‪ .‬דסו"ס "אלעס איז‬ ‫ורצועה בידו‪ ,‬וע"י שרה היה מכה את פרעה‪ ,‬וכ"כ למה‬ ‫באשערט" הכל מן השמים‪.‬‬ ‫שהיתה אומרת לו אשת איש אני ולא הי' פורש‪.‬‬ ‫עכ"פ אי נקבל היסוד דאפשר לבעל בחירה להרוג קודם‬ ‫וצ"ע אם בלא"ה אמרה לו בסוף שהיא אשת איש‪ ,‬למה‬ ‫זמנו‪ ,‬יש להוסיף עוד יסוד‪ ,‬מש"כ ביערות דבש [כעת ל"מ‬ ‫הוצרכה לומר בתחלה אחותי היא‪ .‬וי"א [רד"ק וחזקוני‬ ‫אבל עצם היסוד כתוב בדרושי הצל"ח דרוש מ"א] דכ"ז ביחס‬ ‫וכעי"ז ברמב"ן פסוק י"ח וכלי יקר] דרק לאחר שלקה פרעה‬ ‫לסתם בן אדם‪ ,‬אבל ממלך קל יותר להנצל כיון דאצל‬ ‫פשפש בדעתו למה הי' לו אלו הנגעים וחשש שמא‬ ‫מלך כתוב לב מלכים ושרים ביד ה' ובזה פי' הא דמגילה‬ ‫באמת אשת איש היא ולכן חקר את שרה עד שענתה‬ ‫י"א‪ .‬בקום עלינו אדם ולא מלך זה המן‪ ,‬דכיון שלא הי'‬ ‫שהיא אשת אברהם ורק מחמת פחד אמרה שהיא‬ ‫מלך הי' יותר פחד ממנו‪.‬‬ ‫אחותו‪ .‬עוד כתב בחזקוני שאמר לה אברהם שתגיד‬ ‫שהיא אשת איש של פלוני הגר מרחוק ולא של אברהם‪.‬‬ ‫ולפ"ז מיושב הקושיא על אברהם‪ ,‬דיתכן דפחד יותר‬ ‫עוד יל"ע מה שנראה שעיקר מה שהי' איכפ"ל לאברהם‬ ‫מסתם מצרים ממה שהי' פוחד מפרעה‪ ,‬ולכן אילו הי'‬ ‫הי' אולי יהרג ולא דאג כ"כ על טומאת שרה‪.‬‬ ‫אומר מיד שהיא אשתו‪ ,‬היו המצרים הורגים אותו‪ ,‬אבל‬ ‫כשכבר נמצאת אצל פרעה‪ ,‬קשה יותר לפרעה להשתמש‬ ‫ובספר כלי חמדה בהג"ה מבן המחבר‪ ,‬תי' בהקדם מה‬ ‫בבחירתו להרוג את אברהם כיון שלבו ביד ה'‪.‬‬ ‫שיסד אור החיים הק' פ' וישב [ל"ז כ"א] דקשה יותר‬ ‫לינצל מבעל בחירה‪ ,‬כיון שיכול ע"י בחירתו לקצר‬ ‫ועד"ז יש ליישב למה לא הי' איכפ"ל לי' לאברהם כ"כ‬ ‫שנותיו של אדם גם בלי שיהי' גזירה עליו מן השמים‪,‬‬ ‫במה שיוקח שרה לפרעה אף שאולי יטמאו אותה‪ ,‬ודאג‬ ‫וכן מבואר בזוה"ק שם קפה‪ .‬ובאמת שכן מבואר בסוגיא‬ ‫בעיקר על הריגתו‪ ,‬ולהנ"ל א"ש דפחד מבעל בחירה‪,‬‬ ‫חגיגה ד‪ :‬דיש נספה בלא משפט שהמלאך המות הביא‬ ‫אבל שרה אצל פרעה כיון שלב מלכים ביד ה' בוודאי‬ ‫בטעות מרים אחד במקום מרים מגדלא שער נשים וכתב‬ ‫לא יניח הקב"ה שפרעה יטמא אותה‪ ,‬עוד י"ל דמחמת‬ ‫שם רבינו חננאל דזה כמו כל הורג את חבירו‪ ,‬היינו דכמו‬ ‫ענוותנותו סבר ששרה היא במדרגה גבוה מאד בבטחון‪,‬‬ ‫ברציחה יכול האדם לקצר שנותיו של חבריו‪ ,‬כן השטן‬ ‫ולכן יהי' לה סייעתא דשמיא ושמירה עליונה אבל הוא‬ ‫יכול לעשות כן‪ .‬אולם בתפארת יוסף [לר' מרדכי יוסף בן ר'‬ ‫אינו בדרגה גבוה כ"כ‪ ,‬ולכן אם לא יעשה ההשתדלות‬ ‫גרשון העניך מרדזין בעל התכלת] ביאר ‪ 13‬עפ"י מה שביארנו‬ ‫הנכונה‪ ,‬יהי' בסכנה‪.‬‬ ‫לעיל שהכל תלוי כפי מדרגת הבטחון של האדם‪ ,‬א"כ‬ ‫ובעצם היסוד הנ"ל אי שייך לבעל בחירה לקצר שנותיו‬ ‫ה"נ בזה אם האדם מאמין בהשגחה פרטית כמ"ש רמב"ן‬ ‫של האדם‪ ,‬ביאור הדברים‪ ,‬כפי שביארו הרב דסלר‪,‬‬ ‫ורבינו יונה והבעש"ט שאפי' עלה אינו נופל מן האילן‬ ‫זצ"ל‪ .‬דיש ג' קבוצות‪ .‬א‪ :‬מי שנגזר עליו למות דלא‬ ‫בלי מכוון‪ ,‬ל"ש שהשטן יעשה טעות להרגו קודם זמנו‪,‬‬ ‫יועיל שום עצה ותחבולה דגם אם יחביא עצמו בבונקר‬ ‫אבל מי שחי כמו שהי' ראשונים שסברו כן‪ ,‬שהכל‬ ‫וינצל מבעל בחירה ימות במגפה‪ .‬ב‪ :‬מי שנגזר עליו‬ ‫בהשגחה כללית‪ ,‬אז יתכן שיעשה השטן טעות והתם‬ ‫לחיות בכל גווני‪ ,‬לא יוכל שום בעל בחירה להורגו וינצל‬ ‫בגמ' קרה זה למרים בשעה שנכוותה מגחלת‪ ,‬ויל"פ‬ ‫בנס‪ .‬ג‪ :‬זה לרוב אנשים ‪ -‬שיוכלו לההרג ע"י בעל‬ ‫דהיינו שלא התחזקה בהשג"פ לומר אין אדם נוקף וכו'‬ ‫בחירה‪ ,‬ואם בדרך כלל מספיק פחות זכיות להנצל‬ ‫רק חשבה "אוי למה קרה לי זה" ואז ברגע זה יצאה‬ ‫מסכנה‪ ,‬בזה יצטרך להרבה זכותים‪ ,‬כיון דכדי להנצל‬ ‫מהשג"פ‪.‬‬ ‫יצטרך הקב"ה להסיר הבחירה מבן אדם וזה נגד חק‬ ‫וב עיקר הדבר אי השטן יכול להרוג קודם זמנו‪ ,‬נחלקו‬ ‫הבריאה‪ .‬ונוסח החזו"א הי' דפעמים זה גופא נגזר על‬ ‫בזה המפרשים ‪ 14‬בתחלת פ' חיי שרה בהא דאיתא שם‬ ‫האדם מחמת חטאו‪ ,‬שיהי' במצב שאם ירצה בעל‬ ‫שע"י בשורת השטן מתה‪ ,‬דד' אור החיים הק' שם‬ ‫בחירה להזיקו יוכל‪ .‬וא"כ בידו עדיין להציל עצמו אם‬ ‫לשיטתי' דבעצם מתה קודם זמנה‪ ,‬ולכ"כ ויהי לשון‬ ‫יעשה ההשתדלות הנכונה‪.‬‬ ‫צער‪ ,‬אולם יש מפרשים [עי' ישמח משה שם] שהוכיחו‬ ‫עסקו של אברהם עם לוט‬ ‫מתוס' ב"מ קז‪ .‬דל"ש שמישהו יקצר שניו של חבירו ע"י‬ ‫וגם ללוט ההולך את אברם וגו' ולא נשא אותם‬ ‫הארץ וגו' ויהי ריב וגו' [י"ג מפסוק ה' והלאה]‬ ‫‪ 13‬ממו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א עם תוס' ביאור שלו‪.‬‬ ‫‪ 14‬ממו"ר הנ"ל שהאריך בזה כמה פעמים‪ .‬וזה נפק"מ בהשקפה במי‬ ‫קצת קשה להבין כל האריכות בענין עסק אברהם ולוט‪,‬‬ ‫שנפטר רח"ל מאיזה מחלה‪ ,‬ע"י שאחד פיתה אותו לא לקחת התרופות‬ ‫הנכונות‪ ,‬האם יתכן לומר כעת שאילו הי' שומע הדעות הנכונות הי'‬ ‫דבעצם הרי לא הי' רצון ה' שילך עם לוט‪ ,‬ובדיעבד‬ ‫עדיין חי‪ ,‬או שבלא"ה הכל משמים ובוודאי הי' נפטר בצורה אחרת‪ .‬ויש‬ ‫לדון בזה מכמה פנים ואכ"מ‪.‬‬ ‫יד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫עליו טובא ולעשות כל שבידינו להצילו‪ ,‬כן החילונים‬ ‫שהלך אתו מ"מ הי' אח"כ מריבה ונפרדו‪ ,‬ואח"כ הי'‬ ‫האלו ע"י שאבותיהם איבדו את האמונה במאורעות‬ ‫צריך להצילו מסדום‪ ,‬ובוודאי יש כאן דברים עמוקים‬ ‫המלחמה לא חינכו את בניהם ע"ד התורה ולכן יצאו‬ ‫מצד נשמת משיח שיצא מלוט ע"י רות המואבי' וזה הי'‬ ‫מדעתם רח"ל ועושים מה שעושים‪ ,‬ולכן עלינו לעשות‬ ‫עיקר מלחמת המלכים‪ ,‬אבל ע"פ פשט עדיין צ"ב‬ ‫כל מה שבידינו לקרבם ולהתפלל עליהם ולגרום שנוכל‬ ‫דמשמע דבאים ללמד אותנו פרק במדותיו של אברהם‬ ‫להעמיד מוסדות בכל מקומות הנדחים למען אשר יוכלו‬ ‫אבינו‪.‬‬ ‫לקבל חינוך טוב‪ .‬וזה לומדים מאברהם שהרי לוט גם‬ ‫עבר נסיונות רבים דהרי לא ראה קיום הבטחת הקב"ה‬ ‫מעלת בעל חסד כשהדברים מסתבכים‬ ‫לאברהם רק שאברהם עדיין מסתובב כמו גר‪ ,‬וראה‬ ‫והנראה בעז"ה‪ ,‬דעיקר מעלת בעל חסד מתבטא בשעה‬ ‫שאצל סדום טוב יותר‪ ,‬ולכן ירד מהדרך‪ ,‬ולכן אמר‬ ‫שהדברים מסתבכים‪ ,‬וצריך לדון את מי לרחק ואת מי‬ ‫אברהם ללוט דאה"נ שאיני יכול לגור אתך ביחד ונצטרך‬ ‫לקרב ואיך לרחק בצורה הכי יפה ששייך‪ ,‬דהנה בתחלה‬ ‫להפרד בין ימין לשמאל‪ ,‬מ"מ לא נפגם כלל הרגשת‬ ‫ידע אברהם שאין רצון ה' שילך אתו‪ ,‬ושלא יתגלה אליו‬ ‫האחוה והקירבה בינינו ואבא לעזור לך בכל עת צרה‪.‬‬ ‫רק אחרי שיפרד ממנו‪ ,‬ומ"מ מחמת עוצם מדותיו‬ ‫הטובות הסכים לוותר על מדרגות כדי שלא יפגע בו‪.‬‬ ‫וד"ז נוגע בעת אשר הרבה מאנשי השמאל עברו בחינת‬ ‫מצד שני‪ ,‬כשהי' ריב ביניהם ושקל בדעתו שאין מנוס‬ ‫מהפכת סדום ועמורה רח"ל דעלינו ללמוד מאברהם‬ ‫מלהרחיקו‪ ,‬לא צעק עליו‪ ,‬רק דיבר אליו בצורה מאוד‬ ‫אבינו ולעשות כל שבידינו לקרבם ולהתפלל עליהם‬ ‫יפה‪ ,‬כדי שיפרד ממנו בהרגשה טובה‪ .‬ולכן אמר לו "אל‬ ‫שישובו מדרכם‪ ,‬ושיהי' טוב להם ברוחניות ובגשמיות‪.‬‬ ‫נא תהי מריבה ביני וביניך וגו' כי אנשים אחים אנחנו"‬ ‫קילקולו של לוט‬ ‫היינו כיון שאני כ"כ לא רוצה שיהי' פירוד לבבות‬ ‫בינינו‪ ,‬וחוששני שהריב בין הרועים יגרום פירוד בינינו‪,‬‬ ‫וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא‬ ‫לכן כדאי שנפרד‪ ,‬אבל אתה יכול לבחור באיזה צד אתה‬ ‫עיניך וראה וגו' [שם י"ד]‬ ‫רוצה אם השמאל ואימינה וגו' וגם אל תהסס מלהתקשר‬ ‫ופירש"י כ"ז שהרשע עמו הי' הדיבור פורש ממנו‪ ,‬וכ'‬ ‫אלי כשאתה צריך עזרה‪ ,‬וכדפירש"י בכל אשר תשב לא‬ ‫בסוגריים ולעיל שהי' לוט אצלו וכתיב וירא ה' אל אברם‪,‬‬ ‫אתרחק ממך ואהי' לך למגן ולעזר‪ ,‬ואח"כ הרי הלך לוט‬ ‫באותה שעה כשר הי'‪.‬‬ ‫במקום הכי גרוע‪ ,‬וזה כסטירת לחי לאברהם אבינו‪,‬‬ ‫ואעפ"כ כשהי' בצרה מסר נפשו להצילו‪ ,‬והודגש וישמע‬ ‫לוט לא שמר את עיניו‬ ‫אברם כי נשבה אחיו היינו שלא נפגם כלל אצלו הרגשת‬ ‫ובשפ"ח כתב דכ"מ מרש"י לעיל שכתב דעל שהי'‬ ‫האחוה‪ ,‬הגם שההשקפה שלו היה אחרת לגמרי‪ ,‬הרי לך‬ ‫שטופי זמה בחר לו לוט בשכונתם‪ .‬ויל"ע מאיזה שעה‬ ‫הנהגה של בעל חסד אמיתי שיודע לשקול היטב את‬ ‫התקלקל לוט‪ .‬ושפתי חכמים כתב "וזה בא לו מפני שהי'‬ ‫צעדיו מתי לרחק ומתי לקרב ואיך לרחק בצורה הכי יפה‬ ‫במצרים שהי' שטופי זמה למד מהם"‪ ,‬וכו'‪ .‬וי"א‬ ‫ומ"מ הרגיש קורבה בלב‪.‬‬ ‫שנתקלקל ע"י רוב הכסף שקיבלו במצרים ומזה קיבל‬ ‫היחס הנכון כלפי החילונים‬ ‫תאוות כסף ועניני עוה"ז‪ .‬והנה באמת הי' אפש"ל‬ ‫דהקילקול הי' אח"כ‪ ,‬דהנה ידוע דרגת שמירת עיניים‬ ‫ועד"ז הרחיב הגרמ"י רייזמן שליט"א דיש לנו ללמוד‬ ‫דאבינו אברהם‪ ,‬וכמו שאחז"ל והובא ברש"י עה"פ הנה‬ ‫מאברהם היחס הנכון כלפי החילונים בא"י שהגם‬ ‫נא ידעתי כי אשה יפת מראה את [לעיל י"ב י"א]‪ ,‬ומסתמא‬ ‫שאסור לנו לדור עמהם ולהתחבר אתם שמא נלמוד‬ ‫גם לוט הי' נזהר בעיניו גם במצרים‪ ,‬אלא דאחר שאמר‬ ‫מהשקפות שלהם‪ ,‬מ"מ אין לנו לומר עליהם כן יאבדו‬ ‫לו אברהם הפרד נא מעלי כתוב "וישא לוט את עיניו‬ ‫כל איביך ה' ולקוות שכולם ימותו במיתה משונה‪ ,‬דהרי‬ ‫וירא את כל ככר הירדן וגו' ויסע לוט מקדם‪ ,‬ופירש"י‬ ‫רוב רובם אי"ז באשמתם מה שהם כך‪ ,‬דמאורעות‬ ‫דאמר "אי אפשי לא באברם ולא באלקיו" וצ"ב למה‬ ‫המלחמה שנשחטו ונשרפו רבבות אלפי בית ישראל‬ ‫פתאום לא סבל את אברהם‪ ,‬דאם מתחלה לא סבלו מי‬ ‫במיתות אכזריות הי' כמו ניתוח מסוכן שיש שלא‬ ‫הכריחו ללכת עם א"א‪.‬‬ ‫מתעוררים מזה‪ ,‬והי' זה בדרך הטבע לאבד כל האמונה‬ ‫בהקב"ה ואבותינו שלא איבדו האמונה ובנו היהדות‬ ‫והנר' בעז"ה דזה נתחדש ע"י שנשא את עיניו‪ ,‬והתגלה‬ ‫מחדש היה בגדר נס עצום וסייעתא דשמיא למען לא‬ ‫לו יופי עניני עוה"ז‪ ,‬לכן הרגיש כמה הוא מצומצם תחת‬ ‫תשכח התורה מפי זרעו‪ ,‬אבל אל לנו להאשים אלו של‬ ‫שליטתו של הקב"ה ולכן התנתק מהקב"ה‪ .‬אבל כל זמן‬ ‫זכו לנס זה‪ ,‬וההרגשה שלנו צריך להיות כמו מי שרואה‬ ‫שהי' נמצא בביתו של א"א ע"ה לא התעניין כלל במה‬ ‫אחד שיצא מדעתו והולך לאבד עצמו לדעת שיש לרחם‬ ‫טו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫ומואבי אסורין איסור עולם‪ .‬וכ' בתו' הרא"ש בשם‬ ‫שקורה בחוץ‪ ,‬דעיקר ההנאה בביתו של אברהם היה על‬ ‫הרמ"ה דאע"פ שלא נפרד עד שאמר לו אברהם הפרד נא‬ ‫גילוי שכינה וכמש"כ אור החיים הק' עה"פ "ויבן שם‬ ‫מעלי‪ ,‬מ"מ אם לא היה תאב לכך היה לו לומר לאברהם‬ ‫מזבח לה' הנראה אליו" [לעיל י"ב ז'] שבניית המזבח הי'‬ ‫כיון שמריבה זו באה מחמת הרועים נשלים ביניהם‬ ‫על הזכיי' שה' נתגלה אליו ולא החשיב בשורת ב'‬ ‫ונמחה בידם שלא יריבו עוד‪ ,‬אלא ללמדך שהיה תאב‬ ‫מעלות טובות לכלום בערך שמחתו בגילוי שכינתו אליו‬ ‫לפרידה זו וכיון שפתח לו אברהם מיד נפרד ממנו‪,‬‬ ‫ית' עי"ש‪.‬‬ ‫ומתוך זה נתגלה קלונו שאם נשאר אצל אברהם לא באה‬ ‫תקלה זו על ידו‪.‬‬ ‫ע"י שמירת עיניים מרוויחים הכל‬ ‫כן מצינו לקמן פסוק י"ד שהקב"ה מתחנן לאברהם‬ ‫הרי לן דבעצם הי' לוט כל הזמן במצב של א"א לא‬ ‫אבינו ע"ה שא נא עיניך וראה וגו' כפי שהעיר בכלי יקר‬ ‫באברם ולא באלקיו והי' מקווה ליום שיוכל להשתחרר‬ ‫בתיבת "נא"‪ ,‬ובפשטות הכוונה "עתה" אולם יל"פ‬ ‫וליהנות מתאוות עוה"ז בלי הגבלות‪ ,‬אלא שלא הי'‬ ‫שהקב"ה דיבר אליו בלשון תחנונים שבלי ציווי מפורש‬ ‫מתאים לו להגיד לאברהם שרוצה לעוזבו‪ ,‬אבל כיון‬ ‫שישא את עיניו‪ ,‬לא הי' מתעניין במה שיש בעוה"ז‪.‬‬ ‫שפתח לו אברהם פתח לזה קפץ מיד על המציאה והי'‬ ‫ובאוה"ח הק' שם הדגיש שהקב"ה הפעיל בעיניו כח‬ ‫מרגיש טוב בזה כיון שאמר לעצמו אני אינני אשם בזה‪,‬‬ ‫למעלה מדרך הטבע שיוכל לראות את כל הארץ‪ ,‬וגם‬ ‫הרי אברהם הוא זה ששלח אותי מעל פניו וגם בהיותו‬ ‫שהכל יהי' ממקום אשר הוא עומד שם וא"צ שיסתובב‬ ‫גר בסדום הרגיש עצמו צדיק כיון שעדיין שמר מנהגי‬ ‫כלל ובזה יקנה כל הנצחיות וכל הארץ‪.‬‬ ‫בית אברהם באפיית מצות והכנסת אורחים ועצם הדבר‬ ‫שגר בסדום הרי איננו אשם בכך‪ ,‬אבל במבט מעמיק של‬ ‫הרי למדנו מכאן מוסר גדול‪ ,‬דהרי בסופו של דבר‬ ‫חכמינו ז"ל זה מתפרש שהוא זה שביקש לעזוב ועזב‪,‬‬ ‫אברהם שצמצם את עצמו ולא רצה להגבי' עיניו כלל‬ ‫שאם הי' באמת רוצה להיות עם אברהם‪ ,‬הי' מבקש‬ ‫הוא זה שהרויח וקיבל כח הראי' עצום וברכת "כל אשר‬ ‫ומתחנן לו שימצא דרך איך יוכל להשאר אצלו‪ .‬ועוד‬ ‫אתה רואה לך אתננה"‪ ,‬וזכה לא"י וכל הנצחיות הכלול‬ ‫דגם אם צריך להתרחק קצת א"צ שילך לגור בסדום‪ ,‬וכן‬ ‫בו‪ ,‬אבל לוט עי"ז גופא שהלך אחר עיניו ולא רצה‬ ‫מצינו בפ' וירא אחרי שניצל מסדום ביקש מהמלאכים‬ ‫לחיות בצימצום זה הביא עליו החרבן שלו‪ ,‬שהגיע עד‬ ‫שיניחו לו לגור בצוער שלא רצה לחזור אצל אברהם‬ ‫סדום ועי"ז נשבה במלחמה‪ ,‬ועד"ז אמרו צדיקים דאם‬ ‫דזה הי' מידי כבד בשבילו‪.‬‬ ‫אדם פותח שער אחד להעולם הרחב‪ ,‬בזה הוא סוגר כל‬ ‫השערים שבתפלת רבש"ע של מוצ"ש‪ ,‬שמבקשים ופתח‬ ‫ורא וי להביא כאן דברים נוראים של הג"ר ירוחם ממיר‬ ‫לנו וכו' שערי אורה שערי אורך ימים ושנים וכו' אבל אם‬ ‫זצ"ל [בספרו דעת תורה יתרו מאמרים מאמר כג ‪ -‬גדרים במצוה‬ ‫‪15‬‬ ‫סוגר עצמו מן העולם ממילא נפתחים לו כל השערים‪.‬‬ ‫שלא לשמה] מתחלה הביא דברי הגמ' הוריות י‪ :‬בביאור‬ ‫הפסוק כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ורשעים יכשלו‬ ‫והנה בגמ' הוריות י‪ :‬דרש רבא וכו' מאי דכתיב "לתאוה‬ ‫בם משל לשני בני אדם זה אשתו ואחותו עמו בבית וזה‬ ‫יבקש נפרד" ‪ -‬זה לוט שנפרד מאברהם ופירש"י דכתיב‬ ‫אשתו ואחותו עמו בבית‪ ,‬אחד נזדמנה לו אשתו‪ ,‬ואחד‬ ‫בו ויפרדו איש מעל אחיו‪" ,‬בכל תושיה יתגלע" ‪-‬‬ ‫נזדמנה לו אחותו‪ ,‬זה שנזדמנה לו אשתו צדיקים ילכו‬ ‫שנתגלה קלונו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות‪ ,‬דתנן עמוני‬ ‫בם‪ ,‬וזה שנזדמנה לו אחותו ופושעים יכשלו בם" ‪ -‬הנה‬ ‫למקרה של "נזדמנה" לו קוראים אותו בשם "ופושעים‬ ‫‪ 15‬יש להשלים זה במש"כ לקמן י"ד י"ג "ויבא הפליט ויגד לאברם‬ ‫יכשלו בם"? לכאורה הרי זה מקרה של שגגה‪ ,‬ואולי גם‬ ‫העברי וגו' וישמע אברם כי נשבה אחיו וגו' וצ"ב למה דוקא כאן הדגיש‬ ‫כאנוס‪ ,‬כי ממש לא ידע בכלום‪ ,‬ומה כאן פשעו? אבל‬ ‫שם "אברם העברי" [עי' בזה במושב זקנים ספורנו וחת"ס שם ותפארת שלמה‬ ‫פ' וירא ד"ה וישכם ואמרי אמת תרע"ה ובקובץ עיון הפרשה רכ"ג הביאו בזה‬ ‫סוד גדול גילו לנו בזה חז"ל הקדושים‪ ,‬כי אמנם עובדא‬ ‫‪ 28‬תירוצים] וי"ל בדרך צחות לנתבאר בפנים דחלק משמירת עיניים של‬ ‫של "נזדמנה" לו אין זה כלל "הזדמנות" בעלמא! אין‬ ‫אברהם אבינו הי' בזה שהי' מנותק לגמרי מחדשות הקורה בעולם דמה‬ ‫איכפ"ל מה קורה כשהוא בעבודתו ותורתו קובע מציאות כל החדשות‬ ‫זה כלל מעשה של תם ‪ -‬לבב הנקי מכל פשע! כי מה זה‬ ‫בעולם‪ ,‬וזה נכלל בעברי שכל העולם מצד אחד והוא נמצא בצד אחר‬ ‫אשר קרה זאת דוקא לו ולא לחברו?! אין זאת אלא כי‬ ‫לגמרי בלי שום שייכות‪ ,‬ולזה הי' נצרך הודעה מיוחדת ע"י שליח שיבא‬ ‫להגיד לו איזה חדשות ממה שקורה בעולם‪ ,‬וכל מה שאברהם שמע כאן‬ ‫בעומק עומקו זהו באמת רצונו! חז"ל אמרו [ירושלמי‬ ‫הוא החלק שנוגע להצלת אחיו‪ ,‬וזהו וישמע אברם כי נשבה אחיו דזה‬ ‫ברכות א‪ ,‬ח] "ליבא ועינא תרין סרסורי דחטאה אינון"‪.‬‬ ‫מה שנוגע לו ולא יותר ואז ממילא כבר הי' מעורב בכל הפרטים‬ ‫הנוגעים להצלת אחיו‪ ,‬והכל נעשה חלק של תורה גם שמות כל‬ ‫וברש"י [במדבר טו‪ ,‬לט] "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי‬ ‫המלכים‪ .‬ועי' רש"ר הירש שם דמש"כ שם העברי‪ ,‬הוא הניגוד הגמור‬ ‫עיניכם ‪ -‬הלב והעינים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו‬ ‫למה שנאמר בפסוק הקודם על לוט‪ .‬אברהם עודנו העברי‪ ,‬שבא מעבר‬ ‫הנהר ‪ -‬או‪ ,‬כדעת ר' יהודה‪ :‬שכל העולם מעבר אחד‪ ,‬והוא מעבר אחד‬ ‫את העבירות‪ ,‬העין רואה והלב חומד והגוף עושה את‬ ‫(ב"ר מב‪ ,‬ח); בין כך ובין כך יש במשמעות "העברי"‪ ,‬שאברהם התהלך‬ ‫העבירה"‪ ,‬מי שזכה פעם בחייו להכיר ולראות את‬ ‫בבדידות ושמר על אופיו המיוחד ונודע בעולם כ"עברי" מתבודד‬ ‫משא"כ לוט לא שמר על המושג עברי‪.‬‬ ‫טז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫אחרינא לא איבעי לי' למישתי"‪ .‬ע"כ הגמ'‪ .‬רואים מכאן‪,‬‬ ‫הסרסורים האלה‪ ,‬הלה יבין היטב את כל הדברים! אדם‬ ‫כי לולא הי' שותה לפניא אחרינא‪ ,‬לא היו קוראים עליו‬ ‫הולך בשוק ורואה דבר איסור‪ ,‬אין זה מקרה בעלמא! גם‬ ‫"ופושעים יכשלו בם"‪ ,‬אלא אחרי שלא שמר עצמו ולא‬ ‫הליכתו גם ראייתו לא מקרה היא זאת! אלא הכל בא‬ ‫שם לבו על מכשולו אשר קרה לו פעם אחד‪ ,‬זה כבר‬ ‫מתוך אותו הסוד הגדול והנורא‪ ,‬מתוך הני הסרסרים‬ ‫הוציא אותו מכלל "אונס"‪ ,‬וכבר הוא פושע גמור‪ ,‬כבר‬ ‫המרגלים ומסרסרים לאדם כל חטא ועון‪ ,‬הם המרגלים‬ ‫הוא מכת אחרת לגמרי‪ ,‬כבר הוא מכת "ופושעים יכשלו‬ ‫כפשוטו‪ ,‬מחפשים הם כמו בנרות‪ ,‬ומוצאים וממציאים‬ ‫בם"!‬ ‫לאדם כל נתח שמן מלא רע‪ ,‬מאכילים אותו ומשביעים‬ ‫אותו במה שבו רצונו! ומזה שאמנם "נזדמנה" לו ולא‬ ‫ולמשל‪ ,‬אדם אשר ע"י אונס שינה איחר פעם אחד זמן‬ ‫לחברו‪ ,‬זה גופא ההוכחה היותר גדולה כי רצונו‬ ‫ק"ש או תפלה‪ ,‬דבר שאפשר אמנם לקרות‪ ,‬אבל תלוי‬ ‫ותשוקתו בכך‪ ,‬והוא ודאי מן "הפושעים" אשר יכשלו‬ ‫הדבר בהנהגתו למחרת היום‪ ,‬שאם למחר שוב הניח‬ ‫בם‪ ,‬אלא שהגמ' פרכה ע"ז מטעם "מי דמי אנן קאמרינן‬ ‫עצמו לישן בלי כל זהירות‪ ,‬ולא עשה כלום לשמור עצמו‬ ‫חדא דרך והכא שני דרכים" ‪" -‬דלזה נזדמנה לו אשתו‬ ‫שלא יקרהו כמו שקרה לו כבר אתמול‪ ,‬הנה זו הוכחה‬ ‫ולזה נזדמנה לו אחותו" (לשון רש"י)‪.‬‬ ‫ודאי‪ ,‬ומגלה גם למפרע‪ ,‬כי גם אתמול לא הי' בכלל‬ ‫"אנוס"‪ ,‬אל א פושע ודאי‪ ,‬כי לולא כן‪ ,‬איך אתה מניח‬ ‫וממשיכה הגמ'‪" :‬אלא משל ללוט ושתי בנותיו‪ ,‬הן‬ ‫עצמך לישכב בבטח‪ ,‬בלי כל פחד על למחר? הלא כבר‬ ‫שנתכוונו לשם מצוה צדיקים ילכו בם‪ ,‬הוא שנתכוון‬ ‫נוכחת לראות פעם שלא הקיצות בזמן‪ ,‬הלא כבר הנך‬ ‫לשם עבירה ופושעים יכשלו בם‪ ,‬ופריך דילמא הוא נמי‬ ‫עלול על כך‪ ,‬ועל מה אתה סומך עכשיו לישכב בלי כל‬ ‫"לשם מצוה הוא מכוין"‪ .‬וצ"ע הלא לוט לא ידע בכלום‪,‬‬ ‫שמירה? אין זה אלא כי לא איכפת לך באמת‪ ,‬הרי א"כ‬ ‫ישן הי' וגם שכור‪ ,‬וא"כ מאי שייך כאן לומר שהי' מכוין‬ ‫אתה פושע ודאי! [עי' בביצה טז ‪ :‬כעין זה] ואמנם כי‬ ‫לשם מצוה?! אתמהה?! הרי מזה מוכח‪ ,‬שיתכן שפיר‬ ‫זאת באמת הבחינה האמיתית והמדידה על אדם אשר‬ ‫להיות מעשה מצוה‪ ,‬אף בלי כל ידיעה וכוונה‪ ,‬גם שכור‬ ‫נפל פעם בחטא‪ ,‬עד כמה הוא מחפש עצות ותחבולות‬ ‫ממש‪ ,‬כשכרות דלוט‪ ,‬והמעשה יהיה מעשה מצוה! כי‬ ‫שלא לשוב על קיאו‪ ,‬מכשולים יכולים לקרות בכל אדם‪,‬‬ ‫היוצא מצומח צומח הוא‪ ,‬והיוצא מבעל מצוה מצוה‬ ‫אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא‪ ,‬אבל אם‬ ‫היא!‬ ‫אחרי כן נקוט הוא בפניו‪ ,‬וזהיר הוא וער תמיד שלא‬ ‫ליפול עוד פעם במכמורי היצר‪ ,‬האיש הזה ודאי לאנוס‬ ‫והוכרחה הגמ' להביא מאמרו של ר' יוחנן‪" :‬כל הפסוק‬ ‫יחשב‪ ,‬אבל הנכשל פעם‪ ,‬ולא משים על לב‪ ,‬לשית עצות‬ ‫הזה לשם עבירה נאמר‪[ ,‬זה הפסוק שלנו] "וישא לוט" ‪-‬‬ ‫בנפשו‪ ,‬להשתמר מכשלונות חדשים‪ ,‬האדם הזה הוא‬ ‫"ותשא אשת אדוניו את עיניה" (לקמן לט)‪" ,‬את עיניו"‪,‬‬ ‫כבר ר"ל בכלל הפושעים! אם גם באונס יעשנו! ‪ -‬אם‬ ‫‪" -‬ויאמר שמשון וגו' אותה קח לי כי היא ישרה בעיני‬ ‫"בקומה ידע"‪ ,‬ולא גדר עצמו מלשתות עוד פעם‪ ,‬הנהו‬ ‫(שופטים יד)‪" ,‬וירא" ‪" -‬וירא אותה שכם בן חמור"‬ ‫כבר מ"כת הפושעים"! ואין לנו לשכוח כי לא מדברים‬ ‫(לקמן לד)‪" ,‬את כל ככר הירדן"‪" - ,‬כי בעד אשה זונה‬ ‫כאן על איזה "קטלי קניא"‪ ,‬הלא מדברים כאן על מחונך‬ ‫עד ככר לחם" (משלי ו)‪" ,‬כי כולה משקה"‪" - ,‬אלכה‬ ‫של א"א ע"ה! ואשר חז"ל אמרו עליו (עיין רש"י‬ ‫אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני‬ ‫בראשית יט‪ ,‬ג) ומצות אפה ‪ -‬שקיים כל התורה קודם‬ ‫ושקויי"‪ .‬רצה לומר‪ ,‬כי איך תוכל לומר "ודילמא הוא‬ ‫שניתנה‪ .‬ואין ספק כי עסק בתשובה כל ימיו על "כל‬ ‫נמי לשם מצוה הוא מכוין"‪ ,‬כי הוא מבעלי מצוה הוא‪,‬‬ ‫הפסוק הזה"‪ ,‬ועכ"ז נשאר על מצבו‪ ,‬ומעשיו כבר אינם‬ ‫אשר כל היוצא ממנו ממילא מצוה הוא‪ ,‬הרי כל הפסוק‬ ‫"לשם מצוה הוא קמכוין"! אלא "ופושעים יכשלו בם"‪.‬‬ ‫הזה לשם עבירה נאמר‪ ,‬א"כ הרי איננו כלל מאותם‬ ‫עכ"ד ר' ירוחם‪.‬‬ ‫ה"מציאותיים" אשר כמוהם מעשיהם כולם מצות! אלא‬ ‫להיפך‪ ,‬מעשיהם גם לעבירות מתהוים!‬ ‫הרי לן שכל הפסוק הזה העמיד את לוט בדרך אחר‬ ‫לגמרי שבמקום להיות בתוך מציאות של ישרים דרכי ה'‬ ‫ומכאן אגב הערה נוראה‪ ,‬כי הרי "כל הפסוק הזה" קרה‬ ‫וכל מעשיו יתפרשו כמעשים לשם מצוה‪ ,‬העמיד עצמו‬ ‫לפני כמה שנים מקודם‪ ,‬וכבר אמרינן שא"א הוא שיהי'‬ ‫להיות במציאות אחרת לגמרי של רשעים יכשלו בם‪,‬‬ ‫לשם מצוה קמכוין‪ ,‬אלא "ופושעים יכשלו בם"‪ ,‬נורא‬ ‫וכבר אינו נשמר להזהר גם במקום שרואה שנכשל‬ ‫מאוד!‬ ‫באונס גמור‪ ,‬ובכן יתפרש כל מעשה שלו כמעשה עבירה‬ ‫ומקשה הגמ' שם עוד‪" :‬והא מינס אניס? ומשני תנא‬ ‫גם במקום שהי' אפשר לפרשו כמעשה מצוה‪ ,‬וממילא‬ ‫משום רבי יוסי בר רבי חוני‪ ,‬למה נקוד על וי"ו שבקומה‬ ‫כבר יהי' עליו טענה ותביעה כל מה שיכשל גם אם יהי'‬ ‫של בכירה‪ ,‬לומר לך שבשכבה לא ידע אבל בקומה ידע‪,‬‬ ‫ומאי הו"ל למעבד מאי דהוה הוה? נפקא מינה דלפניא‬ ‫יז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫אדם‪ .‬והראוני רמב"ן ריש ספר הגאולה שמאותו טעם‬ ‫באונס גמור‪ .‬וכ"ז קרה לו ממה שנשא את עיניו וחשב‬ ‫שכתב האבן עזרא‪ ,‬לא שייך לקבל שום גימטריא רק מה‬ ‫שאצל סדום טוב יותר‪.‬‬ ‫שאמרו חז"ל‪ ,‬אולם עי' ברכת פרץ להקה"י הרבה רמזים‬ ‫בגימט' ובהקדמה מביא רשימה של גימט' בש"ס‬ ‫מלחמת ד' מלכים הי' נגד אברהם אבינו‬ ‫וממדרשים ואגדות‪ ,‬ושרבינו בעל הטורים הפליא לעשות‬ ‫ויצא מלך סדום ומלך עמורה וגו' [י"ד ח']‬ ‫פרפראות לחכמה לרמוז דברי חז"ל בקרא ע"פ גימט'‬ ‫ור"ת‪ ,‬וכבר אחז"ל מי איכא מידי דלא רמיזי באורייתא‬ ‫פשטות הפסוקים מ' דעיקר כוונתם הי' להלחם נגד‬ ‫עכ"ד‪ ,‬וצ"ל דכוונת הרמב"ן דא"א להכריח שום דבר‬ ‫חמשת המלכים רק בדרך אגב שבו גם את לוט‪ ,‬אולם‬ ‫בגימ' רק שאם כבר ידענו איזה דין או איזה מימרא‬ ‫במדרש מבואר שעיקר כוונתם הי' נגד אברהם אבינו‬ ‫מחז"ל אפשר לרמזו בגימ' וכ"ה כל דברי בעל הטורים‬ ‫ולכן שבו את לוט שהי' בן אח של אברהם דהכי אמרי'‬ ‫שלא המציא שום דבר מכח הגימ'‪ .‬ובמשניות סופ"ג‬ ‫שם "ר"א בן הורקנוס דרש "חרב פתחו רשעים" זה‬ ‫דאבות תקופות וגימט' פרפראות לחכמה עי"ש ברע"ב‬ ‫אמרפל וחבריו‪" ,‬להפיל עני ואביון" זה לוט‪" ,‬לטבוח‬ ‫ותוי"ט ורש"י כולם פי' כפשוטו דקאי על גימט' ממש‬ ‫ישרי דרך" זה אברהם אבינו וכו' הרי דהי' כוונתם נגד‬ ‫רק דכללו בזה גם נוטריקון שהוא ר"ת אולם בספר דרך‬ ‫אברהם‪.‬‬ ‫חיים פי' דקאי על חכמת המדידה והתשבורת‪ .‬ומידידי‬ ‫עפ"י מדרש זה יישב הג"ר דוד וועסעלי זצ"ל ראש ב"ד‬ ‫הרב בנציון פרישמן שליט"א שידיו רב לו בגימטריות ‪17‬‬ ‫פרשבורג בספר שמן וורד ‪ 16‬מה דהקשו למה הכניס‬ ‫שמעתי‪ ,‬שהציונים באו להגרי"ח זוננפלד זי"ע שהי'‬ ‫אברהם עצמו לסכנה לצאת למלחמה כשהסיכוי להנצל‬ ‫מרבה בגימטריות ‪ 18‬והתלוצצו שגימ' אינו דבר מוכח‬ ‫היו כמעט אפסיים‪ ,‬ולמדרש הנ"ל י"ל דכיון דסבר‬ ‫וכנ"ל‪ ,‬וענה להם‪ ,‬שעם גימ' אפשר להרוג בן אדם‬ ‫שיהרגו אותו א"כ יהי' בזה חילול שם שמים בזה‬ ‫כמבואר כאן באליעזר‪.‬‬ ‫שהצליחו להורגו והקב"ה לא הי' ביכולתו להצילו ח"ו‪,‬‬ ‫שו"מ בספר פענח רזא שיש בו הרבה גימ' ובתחלת‬ ‫לכן עשה כאילו מפיל עצמו בידיהם ואז יגידו שהסבה‬ ‫פרשת בראשית כתב "ומנין לגימטריאות מן התורה‬ ‫שנהרג כיון שאיבד עצמו לדעת ולכן לא בא הקב"ה‬ ‫דכתיב כ"י ל"א דב"ר רי"ק הו"א מכ"ם בגימט'‬ ‫לעזרתו‪.‬‬ ‫גימטריאות"‪ ,‬ובסוגריים הקשה "מי התיר לדרוש את זה‬ ‫ובזה פי' מש"כ לקמן [ט"ו ו'] "והאמין בה' ויחשבה לו‬ ‫עצמו במספרו"‪" ,‬לכן נ"ל דוגמת ראי' והוא מסתבר‬ ‫צדקה" היינו שהאמין בה' לא לגרום חילול ה'‪ ,‬וזה"פ‬ ‫מדכתיב במלקות והכהו לפניו כדי רשעתו במספר‪ ,‬רמז‬ ‫הרימותי ידי אל ה' היינו בשביל הקב"ה הרמותי ידי ולא‬ ‫לנו שיכנו מכה שהוא כמספר רשע"ו שהוא מלקות כי‬ ‫כוונתי לממון כלל רק עיקר כוונתי הי' לכבוד שמים‪.‬‬ ‫מלקות בגימט' רשעו או הרשע עם המלה‪ ,‬שזהו רמז‬ ‫והי' אם בן הכות הרשע כלומר שיש להבין להכות כמנין‬ ‫בענין גימטריות‬ ‫הרש"ע כי באמת הרשע עצמו מוכה לכן תצורף המלה‬ ‫וירק את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלש‬ ‫למספר מלקות‪ ,‬ועוד רצה להורות שיכנו במספר כלומר‬ ‫מאות וגו' [שם י"ד]‬ ‫באיזה מספר הבא בפסוק אח"כ דהיינו ונקלה אחיך‬ ‫לעיניך שיהא הנקל"ה ונלק"ה כמנין אחי"ך העולה ל"ט‪,‬‬ ‫וברש"י רבותינו אמרו אליעזר לבדו היה והוא מנין‬ ‫זהו במספר שכתוב בפירוש לדרוש מספר וגימטריא"‪.‬‬ ‫גימטריא של שמו [נדרים לב‪ ].‬ובאבן עזרא כתב דחשבון‬ ‫אליעזר הוא דרך דרש כי אין הכתוב בגימטריא כי יכול‬ ‫מה שנקט חוט ושרוך נעל‬ ‫יוכל כל הרוצה להוציא כל שם לטוב ולרע רק השם‬ ‫אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך‬ ‫כמשמעו‪ .‬ותמוה הרי חז"ל דרשו גם הלכות מגימטריא‬ ‫וגו' [שם כ"ג]‬ ‫עי' נזיר ה‪ .‬דהא דסתם נזירות ל' יום ילפי' ממש"כ קדוש‬ ‫יהיה "יהיה בגימטריא תלתין הוו" וכן י"ב לוג דשמן‬ ‫יל"ע דאם כבר אמר שלא יקח מכל אשר לו ל"ל להדגיש‬ ‫המשחה ממלת זה [הוריות יא‪ ]:‬וכן בעוד מקומות‪.‬‬ ‫מחוט עד שרוך נעל‪ ,‬וביותר דמצינו בחז"ל חולין פ"ט‪.‬‬ ‫ונראה לחלק‪ ,‬דבשאר מקומות כתוב מלה שיש לו‬ ‫משמעות לפי הפשט רק שיש בזה גם רמז לאיזה מספר‬ ‫‪ 17‬אחד מרמזיו הוא עמש"כ לקמן כ' ט"ז "הנה נתתי אלף כסף לאחיך‬ ‫הנה הוא לך כסות עינים" וכתב בטעמא דקרא ע"פ גמ' כתובות דבושת‬ ‫ע"י הגימטריא אבל כאן כתוב בפירוש מספר וקשה‬ ‫אשה בסתר יש לתת שתי שליש לאשה ונמצא שתי שליש של אלף כסף‬ ‫לומר דעיקר כוונת המספר הוא שזה גימטריא של שם‬ ‫לשרה‪ .‬ואמר ידידי שליט"א דכסות עינים גימ' ‪ 666‬והסכים עמו מרן‬ ‫הגרח"ק זצ"ל‪.‬‬ ‫‪ 18‬עי' תפארת שמשון ר"פ תולדות הביא גימ' של הגרי"ח זוננפלד שאמר‬ ‫‪ 16‬י"ל ע"י אאמו"ר שליט"א ‪ -‬הי' חמיו של מו"ז הג"ר יעקב סניידערס‬ ‫ע"ז הגר"א קוטלער שזה וודאי ברוה"ק‪.‬‬ ‫זצ"ל בזיווג ראשון לפני השואה‪.‬‬ ‫יח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫בכל יום ובכל שעה עם טענה זאת גופא‪ ,‬דלא יקרה כלום‬ ‫שכר מיוחד על דיבורים אלו‪ .‬ד"אמר רבא‪ ,‬בשכר שאמר‬ ‫אם לא ינצל שעה זו דהרי יש חוץ מזה אלפי שעות‪,‬‬ ‫אברהם אבינו אם מ חוט עד שרוך נעל זכו בניו לשתי‬ ‫ופתאום ימצא עצמו בסוף הזמן בהישגים קטנים‪ ,‬וכן‬ ‫מצוות לחוט של תכלת ורצועה של תפילין"‪ ,‬ומבואר‬ ‫עד"ז בשורה אחת של גמ' שלא נר' כ"כ חשוב אבל‬ ‫שם דהנאה דתפילין הוא מה ששם ה' נקרא עליך ויראו‬ ‫בסופו של דבר הגדלות בתורה של האדם נבנה מאוסף‬ ‫ממך‪ ,‬והנאה של ציצית הוא דתכלת דומה לים ופירש"י‬ ‫של שורות אלו‪ ,‬לזה מייעץ לנו אברהם שתמיד נסתכל‬ ‫כשהקב"ה מסתכל בכסא הכבוד שלו נזכר מצוה זו‪,‬‬ ‫בחשיבות על כל דקה‪ ,‬שזה מה שיבנה כל עתידינו‬ ‫וצ"ב וכי כיון שהשתמש במילים אלו ממילא יקבל מצוה‬ ‫הרוחני‪[ ,‬והימי השגרה הם הם עיקר בניית האדם‬ ‫ששייך למילים אלו דוקא‪ .‬והרי לכאורה עיקר הגדלות‬ ‫השלם] ואז באמת יהי' לו סייעתא דשמיא שמדקה א'‬ ‫הי' במה שלא לקח אלפי פריטים בפועל ולא על מה‬ ‫יבנה לעצמו עולם רוחני שירומם אותו מאד כציצית‬ ‫שרק אמר‪.‬‬ ‫ותפילין‪ .‬וכן הוא בפעולות קטנות של חסד וצדקה‬ ‫וכמפו' בגמ' ב"ב ח‪ :‬דכבגד עידים כל צדקותינו מה בגד‬ ‫וביאר הג"ר אברהם יצחק ברזל זצ"ל דבאמת יל"ע וכי‬ ‫זה כל נימא ונימא מצטרפת לבגד גדול אף צדקה כל‬ ‫מה הגדלות של אברהם אבינו לא לקחת כספו של סדום‪,‬‬ ‫פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול‪ ,‬וכן בשאר מצוות‬ ‫וכי מי ירצה לקחת ממון של סדום שנלקח עם כ"כ הרבה‬ ‫דבסופו של דבר הם הם הבונים קומה הרוחני של האדם‪.‬‬ ‫רשעות ואכז ריות‪ ,‬הרי יש בה כ"כ הרבה טומאה ובוודאי‬ ‫יכול להשפיע על האדם לרע‪.‬‬ ‫יש להודות להקב"ה גם על שרוך נעל‬ ‫החשיבות של דברים קטנים‬ ‫עי"ל ב ביאור הדגשת חוט ושרוך נעל‪ ,‬ע"פ מה שהי'‬ ‫הג"ר אבגדור מילר זצ"ל תמיד מדגיש דיש לנו להודות‬ ‫ולזה ביאר דעיקר חידושו של אברהם הוא דס"ד דרק‬ ‫להקב"ה גם על דברים פעוטים כגון החור שבו נותנים‬ ‫דברים גדולים של סדום יכולים להשפיע טומאה והרס‬ ‫הכפתור‪ ,‬ועד"ז יש לנו להודות גם על שרוך הנעל‪,‬‬ ‫וקילקול למי שלוקחו‪ ,‬אבל חוט א' קטן מהיכי תיתי‬ ‫דבדרך כלל בברכת שעשה לי כל צרכי חושבים רק על‬ ‫שיש לו השפעה‪ ,‬לזה קמ"ל אברהם דאין דבר כזה קטן‬ ‫עצם הנעל ולא חושבין על השרוך‪ ,‬כיון שזה רק טפל‬ ‫או גדול דכיון דסו"ס דבר זה הוא מכספו של סדום אז‬ ‫ואין בו חשיבות‪ ,‬אבל באמת יש לו לאדם להתבונן‬ ‫גם אם זה קטן מאד יכול כבר להשפיע השפעות‬ ‫במצב שלא הי' לו שרוך דאז היה קשה ללכת עם‬ ‫מקולקלות‪ ,‬ויכול להרוס ולהחריב בית שלם של‬ ‫הנעליי ם וגם ע"ז יש להודות להקב"ה‪ ,‬וזה ההדגשה יש‬ ‫רוחניות‪ ,‬דכך הוא דרכן של צדיקים שמתחשבין עם כל‬ ‫דוקא בנעל ולא בסנדל דסנדל עיקר מציאותו ע"י‬ ‫דבר קטן כגדול ואין אצלם דבר שהוא מדי קטן להתעסק‬ ‫רצועות אבל נעל עיקר מציאותו שלא ע"י השרוך‪ ,‬רק‬ ‫בו‪ .‬ולכן הי' השכר לזה חוט של ציצית‪ ,‬שזה דבר קטן‬ ‫שאם לא הי' שרוך אז או שהי' קשה להכניס הרגל או‬ ‫מאד ומ"מ יש בו קדושה עצומה וביכולתו לרומם את‬ ‫שהי' נשאר מדי רופף כל הזמן‪ ,‬ועי' שבת קי"ב‪.‬‬ ‫האדם לדרגות עצומות עד הכסא הכבוד‪ ,‬וכן רצועה של‬ ‫דמנעלים דרבנן הי' רופפים תמיד שפעמים חולצו ונועלו‬ ‫תפילין‪ .‬ומצינו באמת שקרח נחלק על חוט של תכלת‪,‬‬ ‫כשהוא עדיין קשור‪ ,‬ורק בשעת הטיט קושרו בדוחק כדי‬ ‫ובא עם טלית שכולה תכלת לפי שהבנתו הי' שרק‬ ‫שלא ידבק בטיט וישמט מרגליו [רש"י שם ד"ה בדרבנן]‬ ‫דברים גדולים יש להם חשיבות‪ ,‬ולכן סבר דכש"כ טלית‬ ‫ודבני מחוזא שהיו מקפידין על לבושיהן ונעליהן להיות‬ ‫שכולה תכלת ובית מלא ספרים בוודאי פועל הרבה‬ ‫מכוונים קושרים אותו בדוחק‪ ,‬ובפי' רבינו חננאל שם‬ ‫יותר‪ ,‬אבל זה הי' טעותו דאדרבה רק בהיותו קטן חוט‬ ‫דכד בעי למירהט קושרו בדוחק‪ ,‬וכשהולך בניחותא מרפי‬ ‫א' ומזוזה א' רק אז יש בכוחו לפעול‪ .‬ע"כ מדברי הרב‬ ‫לי' כרבנן‪ ,‬והנה אברהם הוא זה שהתפעל תמיד מחסדי‬ ‫זצ"ל‪.‬‬ ‫הקב"ה עם ברואיו‪ ,‬וא"כ בוודאי הי' משים לב תמיד גם‬ ‫ויש להוסיף דדבר גדול לימד לנו אבינו אברהם בזה‪,‬‬ ‫לדברים הקטנים כמו חוט בודד או שרוך נעל‪ ,‬ולכן הי'‬ ‫ובפרט שהקדים לדבר על החוט והשרוך נעל שמראה‬ ‫חושש שאם השרוך יהי' של סדום גם אם עצם הנעל לא‬ ‫בזה דזהו העיקר שמונח לו בראש‪ ,‬דהיינו תמיד היחס‬ ‫יהי' לסדום‪ ,‬זה יפגום בכח ההודאה שלו להקב"ה כיון‬ ‫שלו הוא לפרטים קטנים דוקא‪ ,‬דמפרטים קטנים נבנים‬ ‫שכל נכסי סדום נושאים בתוכם ההכרזה של כוח ועוצם‬ ‫הדברים הגדולים‪ ,‬דמי שמזלזל בפרטים קטנים לעולם‬ ‫ידי‪.‬‬ ‫לא יגיע לדברים גדולים‪ .‬ולדוגמא בענין ניצול הזמן‬ ‫ויש להוסיף בזה‪ ,‬דדוקא אברהם הוא זה שהתבונן יותר‬ ‫לעליי' בתורה בפרט בזמן ארוך של החורף‪ ,‬שיש בו‬ ‫בטובת שר וך הנעל‪ ,‬כיון דבפרשה זו עיקר עסקו הי'‬ ‫הרבה ימים ושעות של שגרה בלי ימים טובים‪ ,‬וקל מאד‬ ‫בהליכה ממקום למקום וכעיקר שם הפרשה לך לך‪,‬‬ ‫לחשוב שלא יקרה כלום אם לא ינצל שעות בודדות‪ ,‬אבל‬ ‫וכדהארכנו בתחלת הפרשה‪ ,‬וגם הי' רץ הרבה ע"י‬ ‫האמת דמי שמזלזל אפי' בדקות בודדות‪ ,‬היצה"ר יפתנו‬ ‫יט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫וברש"י שהקב"ה הבטיחני לעשרני שנא' ואברכך וגו'‪.‬‬ ‫זריזותו וכתיב ולעיל וירדוף עד דן‪ ,‬וע"י הליכה וריצה‬ ‫הנה עצם החשש שמלך סדום יגיד כן צ"ע דהרי אברהם‬ ‫הרבה מתרופף השרוך וצריך כסדר לחזקו‪ ,‬וכדהבאנו‬ ‫כבר הי' עשיר לפני זה ע"י פרעה‪ ,‬כמ"ש [לעיל י"ג ב']‬ ‫לעיל מגמ' שבת קי"ב‪ ,‬ולכן הי' כסדר מודה להקב"ה גם‬ ‫ואברם כבר מאד במקנה בכסף ובזהב‪ .‬וגם דמ' דגם אם‬ ‫על השרוך‪ ,‬ולכן לא רצה שכל פעם שיחזק נעלו ע"י‬ ‫יקח ממנו חוט בעלמא כבר יוכל לומר אני העשרתי את‬ ‫השרוך יזכר בטובתו של סדום וזה יפגום בהודאתו‬ ‫אברהם‪ ,‬והרי לא נתן לו כמעט כלום‪ .‬ואמר בזה מרן‬ ‫להקב"ה‪.‬‬ ‫הגרח"ק זצ"ל [בספר דעת נוטה] שעל מלך סדום אין‬ ‫מקשים קושיות‪ .‬היינו שמלך סדום אינו אומר דברים‬ ‫קשירת הנעליים בשמאל‬ ‫ע"פ אמת דוקא‪ ,‬רק דאם כבר הי' איזה עיסקא בין מלך‬ ‫והנה בגמ' שבת ס"ב‪ .‬ונפסק בשו"ע או"ח סי' ב' ס"ד‬ ‫סדום ואברהם כבר יכול מלך סדום לפרסם בעיתונים‬ ‫דיש לקשור מנעל השמאל תחלה‪ ,‬והטעם כיון דגם‬ ‫שיש לו חלק בכל עשירותו של אברהם‪ .‬ובפרט שאנשים‬ ‫תפילין קושרין בשמאל‪ ,‬וכ' שם בהג' רעק"א בשם ספר‬ ‫מן השוק לא מסתכלים על פרטים קטנים ולא מתבוננים‬ ‫עמק המלך טעם לשבח‪ ,‬דכיון דזכו לתפילין ע"י שהזכיר‬ ‫מה בדיוק נתן לו רק רואים שהי' כאן עסק גדול‪ ,‬ורק אם‬ ‫אברהם שרוך נעל‪ ,‬לכן ניתן חשיבות לשרוך הנעל דוקא‬ ‫אברהם מכריז שאין הוא לוקח כלום ממנו אז לא יהי'‬ ‫לקושרו בשמאל‪ .‬ולדברינו י"ל דכיון דבדרך כלל אנשים‬ ‫חשש‪ .‬ולדברינו הנ"ל י"ל דכיון דאברהם עושה עסק‬ ‫שוכחים ומתעלמים מטובת הקב"ה שיש ע"י השרוך‪,‬‬ ‫כ"כ גדול מחוט ושרוך נעל‪ ,‬הרי שאברהם בעצמו‬ ‫ואדרבה מסתכל ע"ז כמו עיכוב שכבר רוצה לרוץ לדרכו‬ ‫מרגיש עצמו עשיר גדול גם בזה לבד‪ ,‬וכמו שכל אחד‬ ‫וצריך להתעכב כדי לקשור השרוך‪ ,‬לזה רוצים שיעצור‬ ‫שחי כך מרגיש וכפי שהי' מרחיב כן הג"ר אבגדור מילר‬ ‫לרגע ע"י שמקפיד על שמאל ועי"ז יזכור דיבורו של‬ ‫זצ"ל‪ ,‬ושפיר יש חשש שיגיד מלך סדום אני העשרתי את‬ ‫אברהם‪ ,‬שזה בא מחמת התבוננות בחסד ה'‪ ,‬וגם הוא‬ ‫אברם‪ ,‬ויש להבין זה יותר דכמו שמקבלים מאדמו"ר‬ ‫יתבונן בחסדי ה' ויודה להקב"ה גם על השרוך‪.‬‬ ‫מטבע לברכה‪ ,‬כן מלך סדום יגיד שבחוט שלי מונח כ"כ‬ ‫עוצמה וברכה עד שמכוחה יוכל אברהם להתעשר‪.‬‬ ‫התבוננות בשלבים עד שהגיע להיות חוט‬ ‫וכן יש להרחיב בזה לענין החוט ע"פ ר"א מילר זצ"ל‪,‬‬ ‫אלא דעדיין קשה דמהיכן ידע אברהם כיצד תתקיים‬ ‫דהנה המתבונן היטב בחוט יוכל לראות בזה הרבה‬ ‫הבטחת הקב"ה ואולי זה הדרך שרוצה הקב"ה‬ ‫שלבים‪ ,‬דהרי עיקרו נעשה מצמר הבהמה שגדל עלי'‬ ‫להעשירו‪ ,‬וביותר שהרי לקח כסף מפרעה ורצה בזה‬ ‫ע"י שאכל עשב שגדל ע"י השמש והגשם‪ ,‬ואחר שגדל‬ ‫ומ"ש מסדום‪ .‬וכבר עמד בזה השל"ה [מס' חולין פ' תורה‬ ‫הצמר ה' צריך הרבה שלבים עד שיהי' חוט‪ ,‬וכמבואר‬ ‫אור] ותי' דכיון דהי' זה מעשה ניסים שאברהם עם עבדו‬ ‫בגמ' התנאים בכלאים עד שיהי' שוע טווי ונוז‪ ,‬וכמבואר‬ ‫אליעזר הרגו ד' מלכים והצילו מן השלל סבר איך‬ ‫בסוכה י"ב‪ :‬כמה שלבים של סריקה וליבון וכדו' שכ"ז‬ ‫יעשירני ה' ממעשה ניסים עי"ש‪ ,‬ובגור ארי' תי' דקיום‬ ‫מחכמה שנתן הקב"ה בברואיו שיוכלו להמציא כ"ז‪,‬‬ ‫ואברכך הוא רק בנותן לו מדעתו לכבודו וכמו שהי' אצל‬ ‫וא"כ אברהם אבינו כשראה חוט הי' רואה בזה כל‬ ‫פרעה אבל כאן נותן לו כתשלום עבור שהציל אותו וזה‬ ‫השלבים‪ ,‬הוא ראה בזה השמש והעשב והבהמה‪ ,‬והי'‬ ‫לא נקרא ואברכך‪ .‬ובפענח רזא תי' דלא רצה לקחת‬ ‫מתבונן בחסדי ה' והודה על הכל‪ ,‬וא"כ אצלו חוט לא‬ ‫מרשעים‪ .‬אולם כל תי' אלו צ"ב דמגמ' חולין פ"ט‪.‬‬ ‫מבואר דהטעם הי' שלא רצה ליהנות מן הגזל‪.‬‬ ‫הי' דבר קטן כלל‪ ,‬אבל איש פשוט לא משים לב כלל‬ ‫לחוט‪ ,‬ולכן אברהם לא רצה לקחת חוט מסדום שלא‬ ‫ובספר קומץ המנחה להג"ר חנוך ארנטרוי זצ"ל ובאמת‬ ‫רצה שיראה חסדי ה' ע"י חוט של סדום‪ ,‬שעיקר הבהמה‬ ‫ליעקב להגר"י קמינצקי זצ"ל תירצו‪ ,‬דסבר אברהם דל"ש‬ ‫הי' בגזל וכל השלבים שנעשו בחוט נעשה ע"י מחשבת‬ ‫שיהי' זה ברכת ה' דהרי כתיב ברכת ה' היא תעשיר ולא‬ ‫כחי ועוצם ידי‪.‬‬ ‫תוסיף עצב עמה‪ ,‬וכאן הרי יש בזה עצבות לאותם‬ ‫ולזה א"ש דהי' שכרו שיקבל מצות ציצית בחוט‪ ,‬דבחוט‬ ‫אנשים שהי' שייך להם הממון מקודם‪ ,‬וביותר י"ל דגם‬ ‫זה יש ג"כ התנאים של שוע טווי ונוז וכמבואר בתוס'‬ ‫לא רצה לקבל ממון כזה שיש לאחרים מזה עגמת נפש‪,‬‬ ‫יבמות ד‪ :‬ובתוס' נדה סא‪ ,:‬וסגולת מצות ציצית יעזור‬ ‫וכאן הרי זה השלל של אנשי סדום‪ ,‬וא"כ אף שע"פ דין‬ ‫ליהודי להגיע להקב"ה ע"י התבוננות בחוט ויגיע עד‬ ‫הי' מותר לו מצד כיבוש מלחמה‪ ,‬ולכן הי' יכול ליתן‬ ‫לכסא הכבוד‪.‬‬ ‫מזה מעשר ‪ 19‬וגם מה שאכלו הנערים‪ ,‬מ"מ לעצמו לא‬ ‫בטעם שלא רצה אברהם לקחת השלל‬ ‫‪ 19‬בדרך אמונה פ"ז ממתנות עניים ה"ה בביאור ההלכה ד"ה ואחד הוכיח‬ ‫ואם אקח מכל אשר לך ואל תאמר אני העשרתי‬ ‫מאברהם אבינו דהמוצא ממון שאין בו דין השבה רק ממדת חסידות‬ ‫חייב ליתן מעשר גם אם רוצה להשיבו‪ .‬ודחה הג"ר אליהו דיסקין‬ ‫את אברם‪[ :‬שם]‬ ‫כ‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫האם יש דין ירושה לגוי בשאר קרובים‬ ‫רצה ליהנות מזה כיון שיש בזה עגמ"נ לאחרים‪ ,‬וא"ש‬ ‫דבגמ' כ' חשש גזל היינו לא גזל ע"פ דין אבל סו"ס יש‬ ‫וכבר עמד בזה הגרא"ו בקו"ש [ב"ב אות שנ"ח] וכ' דמכאן‬ ‫בזה כעין גזל מחמת עגמ"נ לאחרים‪.‬‬ ‫הוכיח הרמב"ם [פ"ו מנחלות ה"י] דגוי יורש אביו מה"ת‬ ‫אבל שאר ירושותיהן מניחין אותם לפי מנהגם‪ ,‬וכ'‬ ‫אי חשש ירושה הוא על לוט או אליעזר‬ ‫המ"מ לפי שלא מצינו סדר נחלות רק בישראל‪ ,‬וכבר‬ ‫ויאמר אברם ה"א מה תתן לי ואנכי הולך ערירי‬ ‫העיר במנ"ח מצוה ת' על לשון הרמב"ם דלמה כ' דשאר‬ ‫ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר‪ :‬ויאמר אברם‬ ‫ירושות מניחין אותו כמנהגן דהול"ל דאם אין לו בן דין‬ ‫הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי‪[ :‬ט"ו‬ ‫לו יורש מה"ת הוי לי' נכסיו הפקר‪[ ,‬עי' בזה בשו"ת מנחת‬ ‫ג'‪-‬ד']‬ ‫שלמה קמא סי' פ"ו] ועכ"פ אי נימא דכשאין לו בן נכסיו‬ ‫הפקר א"ש דבוודאי לא הי' לאליעזר שום דין יורש כלפי‬ ‫הנה מה שאמר בן משק ביתי הוא דמשק אליעזר‬ ‫אברהם רק דכיון דאין לו בן הרי נכסיו הפקר‪ ,‬ולכן‬ ‫בפשוטו קאי על עבדו אליעזר וכדפירש"י‪ ,‬וא"כ מש"כ‬ ‫יקדי ם אליעזר לזכות מן ההפקר כיון דלוט לא הי' כאן‪,‬‬ ‫אח"כ והנה בן ביתי יורש אותי בפשוטו קאי גם על‬ ‫ואפי' לרמב"ן סו"פ אמור דהאבות הי' להם דין ישראל‬ ‫אליעזר‪ ,‬אולם במדרש כאן נחלקו‪ ,‬דלר"א בן משק ביתי‬ ‫לענין נחלה וייחוס‪ ,‬אבל זה רק אחר שנימול אברהם ובא‬ ‫זה לוט שנפשו שוקקת עליו ליורשינו‪ ,‬הוא דמשק‬ ‫בברית‪ ,‬אבל כאן זה עדיין לפני הברית‪ .‬וכעין זה נקט‬ ‫אליעזר שבשבילו רדפתי מלכים עד דמשק‪ ,‬ולר"ל בשם‬ ‫דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל בתשובה לשאלה הנ"ל ‪ 20‬דכיון‬ ‫בר קפרא קאי על אליעזר‪.‬‬ ‫דהי' לפני מ"ת לא הי' עדיין דין ירושת בן אח‪ ,‬ולכן באם‬ ‫לא הי' בן הי' הולך למי שהי' קרוב יותר‪ ,‬ואליעזר כיון‬ ‫והנה פשטות לשונות הראשונים מורה דדאגתו הי' על‬ ‫שהי' דולה משקה הי' הקרוב ביותר לאברהם‪.‬‬ ‫ירושת ממונו‪ ,‬ראה ל' הספורנו ד"פעולות העבד בנהגת‬ ‫הבית והממון שהן מיראה נבדלות הרבה מפעולות הבן‬ ‫אלא דכבר הק' בקו"ש ע"ז ממש"כ רש"י לעיל [י"ג ז'‬ ‫בהנהגתם שהן מאהבה"‪ ,‬וממשיך דהגם דהאמין‬ ‫עה"פ ויהי ריב] דהרועים טענו דלוט הוא יורשו של‬ ‫שהקב"ה יתן לו זרע בסוף כפי שהובטח‪ ,‬מ"מ כיון דיהי'‬ ‫אברהם‪ ,‬וזה נגד הכתוב הנ"ל‪ ,‬וכ' דאולי אברהם רצה‬ ‫קטן כשימות אביו‪ ,‬לא יהי' מוכן להנהיג ממון‪ ,‬והי' בן‬ ‫באמת להעביר הנחלה ממנו ע"י שהרחיקו‪ ,‬כיון שלא‬ ‫ביתי המנהיג היורש‪ ,‬ולזה הבטיחו הקב"ה כי הבן יצלח‬ ‫הי' הגון כמו שיעקב העביר הבכורה מראובן דקודם‬ ‫בהנהגת הממון בחייך וכו'‪.‬‬ ‫מ"ת הי' מותר להעביר‪ .‬וגם בלא"ה ל"ק דאז הי' לוט‬ ‫אצלו והי' הכי קרוב אליו אבל השתא שהרחיקו הרי לא‬ ‫אלא דא"כ יל"ע הרי מבואר בגמ' קידושין י"ז‪ .‬דגוי יורש‬ ‫הי' כאן ואליעזר הי' קרוב יותר‪.‬‬ ‫את אביו דבר תורה הרי מבואר דיש דיני ירושה בעכו"ם‪,‬‬ ‫ובמאירי שם מבואר דה"ה דגוי יורש משאר מורישיו‪,‬‬ ‫אבל באמת כ"ז ק' מאד‪ ,‬דהרי לשון הפסוק הוא "יורש‬ ‫[ובמקנה שם י"ח‪ .‬ד"ה מי כתיב כ' דילפי' לה מבני לוט ועי' שו"ת‬ ‫אותי" ומ' דמדין ירושה אתינן עלה ולד' קו"ש הכוונה‬ ‫חת"ס יו"ד סי' קכ"ז דכמו בישראל איתא דליכא ישראל שאין לו‬ ‫לדין זכיי' מן ההפקר‪ ,‬וגם מה דאג בכלל על ממונו וכי‬ ‫גואלים ה"ה בגוי] וא"כ פשיטא דלוט יהי' היורש כיון‬ ‫מה איכפ"ל בממונו הגשמי‪.‬‬ ‫דהוא בן אחיו‪ ,‬וא"כ בשלמא לד' ר"א דהקרא קאי על‬ ‫לוט א"ש‪ ,‬אבל לד' ר"ל דקאי על אליעזר מהיכי תיתי‬ ‫הנושא הוא ירושה רוחנית‬ ‫שאליעזר יהי' היורש‪.‬‬ ‫ואמר בזה מו"ר הג"ר אברהם גורביץ שליט"א ראש‬ ‫ישיבת גייטסהעד ‪ 21‬ע"פ דברי זקינו הגה"צ ר' אלי'‬ ‫לאפיאן זצ"ל שכבר עמד ג"כ דמה איכפ"ל לאברהם‬ ‫בממונו הגשמי‪ 22,‬ולכ"פ דפשיטא דקאי כאן על מורשתו‬ ‫שליט"א [ואמרו להגר"ח] דשאני השבת אבידה דבגדר מדת חסידות יש‬ ‫הרוחנית לפרסם שמו של הקב"ה בעולם‪ ,‬וזה פשיטא‬ ‫בו תורת השבה וא"כ אם כבר משיב זה לא שלו כלל‪ ,‬אבל כאן לא הי'‬ ‫אברהם מחוייב גם לא מצד מדת חסידות רק מטעם צדדי שלא יאמר אני‬ ‫דל"ש ללוט שאינו תלמיד אברהם בזה‪ ,‬ורק אליעזר‬ ‫העשרתי את אברם‪ .‬וכן באמת פסק הגריש"א זצ"ל דהמוצא אבידה‬ ‫שהוא תלמידו ודולה ומשקה מתורת רבו לאחרים‬ ‫ומחזירה פטור לעולם ממעשר‪[ .‬חשוקי חמד] אולם בטעמא דקרא נקט‬ ‫הגרח"ק דבעצם אברהם לא הי' רוצה להחזיר מצד איסור השבת אבידה‬ ‫לגוי‪ ,‬ולכן נתן מעשר‪ ,‬אולם מלך סדום סבר שיש לו להחזיר מצד מדת‬ ‫‪ 20‬לאחי הרב יעקב שליט"א בס' בצל הקודש עמ' ק"נ‪.‬‬ ‫חסידות כמו כל מציל מזוטו של ים המבואר בחו"מ‪ ,‬לזה סבר שהוא זה‬ ‫‪ 21‬לאחי הנ"ל כששאלו שאלה הנ"ל ‪ -‬בצל הקודש שם‪ .‬ועי' באריכות‬ ‫שמוחל לאברהם באמרו והרכוש קח לך‪ ,‬ולכן חשש אברהם שיגיד אני‬ ‫בספרו של מו"ר וענפי' ארזי אל עה"ת בפ' וארא‪ .‬אח"כ אמר אחי ביאור‬ ‫העשרתי אותו‪ .‬אולם מרן הג"ר דוב לנדו שליט"א [נדפס בס' דעת נוטה]‬ ‫זה לדו"ז זצ"ל ונהנה מאד‪.‬‬ ‫כתב לו דהי' כיבוש מלחמה ובזה אין מדת חסידות אולם הגרח"ק השיב‬ ‫‪ 22‬באמת בתחלת הפרשה [י"ב ה'] הודגש בקרא שאברהם לקח "את כל‬ ‫לו דמ"ש כיבוש מלחמה מזוטו של ים ולעולם יש מדת חסידות להשיב‪.‬‬ ‫רכושם אשר רכשו"‪ ,‬וביאר בשער בת רבים דאצל אברהם הי' הרכוש‬ ‫ויתכן דשורש השאלה בגדר כיבוש מלחמה האם הוא רק היתר על גזל‬ ‫נחוץ מאד ב שביל קיום מצוות שי"ב חסרון כיס וגם להשפיע על אחרים‪.‬‬ ‫או שזה נחשב שלו עי"ז‪ ,‬עי' דבר אברהם ח"א סי' י'‪.‬‬ ‫כא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫ממילא‪ ,‬ולא יהי' בגדר ברא כרעי' דאבוה‪ ,‬וזה טען‬ ‫וכנרמז בקרא כאן‪ ,‬הוא זה שימשיך את דרכו של‬ ‫אברהם הן לי לא נתת זרע‪ ,‬זה לא קשור "לי" וזה עדיין‬ ‫אברהם‪ ,‬וע"ז דאג אברהם‪ .‬ואמר מו"ר שליט"א דפשוט‬ ‫כמו אליעזר ולא יהי' בגדר ירושה ממש‪.‬‬ ‫שכך צריך לפרש וממילא ל"ק השאלה של ירושת לוט‪.‬‬ ‫וכן כתבו בכמה מפרשים [בתפארת יונתן ובהעמק דבר ובספר‬ ‫לזה השיבו הקב"ה "כי אשר יצא ממעיך הוא יירשך"‬ ‫דגל יהודה לחותנו של השפת אמת בשם חתנו] ליישב מה‬ ‫שיצא ממך בדרך טבעי שיתהפכו לנערותם ויולד לכם בן‬ ‫דקשה דהרי הקב"ה כבר הבטיח לו שיתן לו בנים ומה‬ ‫בדרך הטבע‪ ,‬כל התכונות והמדות הטבעיים‪ ,‬יכנס בבן‬ ‫הי' חששו כאן‪ ,‬ותירצו שבוודאי האמין אברהם‬ ‫הזה וזה גדר ירושה ממש‪ .‬וא"ש דזה כבר הבטחה‬ ‫שהקב"ה יתן לו בן אבל אולי זה יהי' רק בסוף ימיו וא"כ‬ ‫חדשה שלא הובטח בתחילה וזה נס בתוך נס‪ ,‬וזה זכות‬ ‫לא יספיק הזמן להשריש בו כל היסודות הרוחניים‬ ‫לאברהם להאמין שגם הדבר הזה ה' יעשה לו‪.‬‬ ‫וזה"פ ואנכי הולך ערירי היינו ההליכה ברוחניות‪.‬‬ ‫המעיים של אברהם אבינו‬ ‫ויש להעיר דלד' ר"א במדרש דקאי פסוקים אלו על לוט‬ ‫ויש לצרף כאן דברי רש"ר הירש בביאור ענין "ממעיך"‬ ‫לכ' ל"ש לומר דקאי על מורשתו הרוחני‪ ,‬אלא דאז ל"ק‬ ‫דלא כתוב יריכיך‪ ,‬דירכים הם חלקים החומריים של‬ ‫הקו' של ירושה די"ל כמאירי גוי יורש מכל מורישיו‪.‬‬ ‫הגוף ואילו המעיים הם משכן ההרגשות של השתתפות‬ ‫[וי"ל דבזה גופא נחלקו במדרש כרמב"ם או כמאירי]‬ ‫ובצער והמיית רחמים וכמ"ש ע"כ המו מעי לו‪ ,‬שישו‬ ‫גם מו"ר הגרא"י ברזל זצ"ל הלך בדרך זו‪ ,‬והקדים‬ ‫בני מעי שישו‪ ,‬וזה מדה יהודית מובהקת והיא נחלת זרע‬ ‫לשאול על כפילות הפסוקים‪ ,‬שהקדים הא כבר אמר "מה‬ ‫אברהם‪ ,‬דהנה אפשר ללמד תורה לאחרים ולמסור להם‬ ‫תתן לי וגו' ומה הוסיף "הן לי לא נתת זרע" וכבר נתקשו‬ ‫ערכי רוח בשכל‪ ,‬אך קשה לזכך את ההרגשות והתכונות‬ ‫בזה הראשונים‪ ,‬עי' רמב"ן‪ ,‬ובחזקוני וספורנו פירשו‬ ‫והאופי‪ ,‬כח מקור המדות והתכונות הוא בעיקר ממעי‬ ‫דדאג שיהי' לו הבן רק בזקנותו‪ ,‬וכשימות יירש אליעזר‬ ‫האבות‪ ,‬גם זרע כנען יכול להוסיף דעת ולהתחנך לקיום‬ ‫הכל‪ ,‬אבל לפ"ז חסר קצת בפסוק‪ .‬גם קשה מש"כ כי‬ ‫המצוות אך א"א לחנך אדם להיות בעל רגש יהודי‬ ‫אשר יצא ממעיך ל"ל להדגיש זה העיקר הוא שיהי' לו‬ ‫אנושי‪ .‬והקב"ה השתית את בנין עמו על יסוד הנטיי'‬ ‫בן‪ .‬עו"ק במש"כ "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" וכבר‬ ‫שיש בו מלידה להתנדב בשמחת לבב לכל מעשה מוסר‬ ‫הקשה הרמב"ן וכי זכות הוא לאברהם שעמד בכל‬ ‫וטוב‪ .‬ע"כ ד' רש"ר הירש‪.‬‬ ‫הנסיונות להאמין בה' בזה‪ 23 .‬ועוד הרי כבר הובטח לו‬ ‫והרחיב בזה הג"ר ישראל דוד שלזינגר שליט"א דהכוונה‬ ‫בתחלת הפרשה שיהי' לו בנים ובוודאי האמין בזה ומה‬ ‫בזה הוא שמושרש בזרעו של אברהם אבינו ההרגש‬ ‫נתחדש לו עכשיו‪.‬‬ ‫והשמחה לעשות רצון ה' וזה כל השאיפה שלנו כמ"ש‬ ‫לעשות רצונך אלקי חפצתי ותורתך בתוך מעי [תהילים מ']‬ ‫בן טבעי לאברהם אבינו‬ ‫שאנו מבקשים שהתורה הי' בתוך הרגשים שלנו שנשמח‬ ‫ואמר בזה הרב זצ"ל דבר נפלא‪ ,‬דבוודאי האמין‬ ‫בלבינו בתורה הקדושה‪ ,‬ובזה אפש"ל מה דנקטינן‬ ‫שהקב"ה יכול לתת לו בן גם בזקנותו‪ ,‬וזה אינו חידוש‪,‬‬ ‫בברכת התורה "ונהי' אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית‬ ‫אולם סבר שכיון שהם זקנים אז הילד לא יהי' כבן טבעי‪,‬‬ ‫ישראל" ויש מוסיפין "וצאצאי צאצאינו" וצ"ע למה‬ ‫רק כמו שיוצא ילד מן הקיר‪ ,‬והחסרון בזה היא שכל‬ ‫תיקנו לשון "צאצאים" וי" ל דכתב אבודרהם דזה מלשון‬ ‫המדות והתכונות שהשריש אברהם בעצמו לא יעברו לו‬ ‫ַׁיְּהי כַׁחוֹל ז ְַּׁרעֶׁ ָך וְּ צֶׁ אֱצָאֵ י מֵ עֶׁ יָך‬ ‫הפסוק ישעי' מ"ח י"ט "ו ִ‬ ‫כִ ְּמעֹ תָ יו" א"כ צאצאים מתייחסים למעיים וזה מורה על‬ ‫בנים שנושאים בתוכם ההרגשים שלנו ושל אבותינו‬ ‫‪ 23‬לכן פי' הרמב"ן דמש"כ ויחשבה לו צדקה הוא שבח להקב"ה‬ ‫שאברהם החשיב מה שהבטיח לו הקב"ה כצדקה שלא מגיע לו‪,‬‬ ‫ואבות אבותינו‪ ,‬וזה אנו מבקשים בברכת התורה שיהיו‬ ‫ובסליחות ליו"כ קטן נר' דנקט הפייטן כפירש"י דאיתא שם נשיא אלקים‬ ‫מושרשים בהרגשים של אהבה וחשק לתורה הקדושה‪.‬‬ ‫הנאמן וכו' וכי האמין בה' ויחשבה לו צדקה ושם אנו משבחים את‬ ‫אברהם מ' דזה הי' שבח לאברהם‪ ,‬ובחי' חתם סופר עה"ת כאן תי' קו'‬ ‫הרמב"ן דכתוב לשון והאמין ולא ויאמן ור"ל דלא קאי על מה שהאמין‬ ‫אברהם תלי תניא בדלא תניא‬ ‫בעצמו אלא על מה שהפעיל כח האמונה לאחרים היינו דבאמונה זו‬ ‫השריש כח אמונה לדורות וע"י אמונה זו יש לנו אמונה עד היום הזה‪.‬‬ ‫וד"ז מביא שנוכל לעשות רצון ה' גם בלי שיהי' כתוב‬ ‫עי"ש‪ .‬ובזה יש ליישב לשון הגמרא שבת צז‪ .‬שא"ל הקב"ה למשה‬ ‫באיזה מקום ובלי שיהי' צריך להסביר ע"פ שכל רק‬ ‫דישראל הם מאמינים בני מאמינים שנא' ויאמן העם‪ ,‬בני מאמינים שנא'‬ ‫והאמין בה' וצ"ע דל"ל להזכיר אמונת אברהם הרי בלא"ה הם מאמינים‬ ‫שאנו יכולים להרגיש בלבינו מהו רצון ה'‪ ,‬ובזה יל"פ‬ ‫בעצמם ולחת"ס א"ש דכל עיקר כח האמונה שלהם זה מאמונת אברהם‪,‬‬ ‫מה שבכל מקום כשרצה רב יוסף להדגיש שמביאים דבר‬ ‫וכן מצינו בכמה מקומות בחז"ל דאברהם נקרא ראש למאמינים‪- .‬‬ ‫הגרי"ד שלזינגר שליט"א‪ .‬והגה"צ ר' מתתיהו סלומון זצ"ל תי' ע"פ יסוד‬ ‫בלי מקור‪ ,‬התבטא "מריה דאברהם תלי תניא בדלא‬ ‫מהר"ל דאם כבר התחיל לעבוד ה' לפני ביאת המשיח יקבל שכר גם‬ ‫תניא" [שבת כב‪ .‬עירובין עה‪ :‬כתובות ב‪ .‬ב"ב קלד‪ ]:‬וצ"ב למה‬ ‫בימים שאי"ב חפץ‪ ,‬ה"נ אף שכעת לא הי' לאברהם נסיון באמונה כיון‬ ‫שמתחלה עבד ע"ז מקבל כעת שכר על כל אמונתו‪.‬‬ ‫כב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫ע"פ שי' הרמב"ם במורה נבוכים א' ד' וא"כ ל"ש לדון הלכות‬ ‫נקט דוקא אברהם ולא משה רבינו‪ ,‬ולהנ"ל א"ש‬ ‫קרבנות]‬ ‫שמאברהם מושרש בתוכינו ההרגש להשיג רצון ה' גם‬ ‫אולם ברש"י משמע שאברהם לא הקריב בהמות אלו‬ ‫בלי שהי' כתוב באיזה מקום ושנצטרך להסביר ע"פ‬ ‫לקרבן אלא ה' אמר לו לקחתם רק לצורך כריתת ברית‬ ‫שכל‪.‬‬ ‫שהדרך היה לבתר בהמה ולעבור בין בתריה להראות‬ ‫אברהם יגל יצחק ירנן‬ ‫שבכך כורתים ברית‪ ,‬וה' אמר לו לקחת כמה מיני בהמות‬ ‫ועופות לרמז לכמה סוגי קרבנות‪ .‬והסברא הוא באמת‬ ‫ובזה א"ש מה שאומרים במנחה של שבת אברהם יגל‬ ‫בכריתת ברית שיהיו החלקים ממה שנחלקו בעודם‬ ‫יצחק ירנן ופי' בב"י או"ח סי' רצ"ב בשם שבלי הלקט‬ ‫חיים‪ ,‬ע"פ מש"כ בספר העקרים ד מ"ה בטעם שכריתת‬ ‫דלפי שהאבות שמרו שבת מזכירים אותם בתפלה וגילה‬ ‫ברית הוא ע"י חלוקת בהמה להורות שהיה יחס כל אחד‬ ‫נאמר באברהם כדאיתא במדרש גיל יגיל אבי צדיק זה‬ ‫מאנשי הברית לחבירו כמו היחס של כל אחד מן‬ ‫אברהם בשעה שנתבשר לא יירשך זה בא שמחה וגילה‬ ‫הבתרים אל רעהו כי כמו שטבע וקיום כל אחד‬ ‫בלבו שנא' ויפל אברהם על פניו ויצחק וכיון שצדיק קאי‬ ‫מהבתרים הוא כשיחובר אל רעהו וא"א שיפרד ממנו‬ ‫על יצחק וכ' רננו צדיקים לכ"כ יצחק ירנן‪ ,‬ועוד כשאמר‬ ‫אלא כשיפרד גם הוא כן יחס כל אחד מאנשי הברית‬ ‫אברהם השה לעולה בני מיד רינן יצחק ואמר שירה על‬ ‫שבריתם דבר קיים וא"א שיפרד ביניהם רק מצד המיתה‬ ‫הקרבן‪ .‬הרי דהי' לאברהם שמחה מיוחדת כששמע‬ ‫המפסיד כל דבר אחר‪ ,‬ולכן בחרו דוקא בעל חי כי דבר‬ ‫הבשורה דלא יירשך זה‪ ,‬ולהנ"ל מבואר היטב דאף‬ ‫דומם לא יפסד כשיפרד מהחלק הקרוב אליו‪ ,‬וא"כ‬ ‫שהאמין שיהי' לו בן מ"מ לא ידע אם יהי' לו זה לבן‬ ‫מסתבר שיקחו החלקים מבעל חי דרק אז יש מעלה‬ ‫טבעי שיורש תכונותיו להרגיש חשק ואהבה בעבודת ה'‬ ‫שעובר בין חלקיו שמראה שבעצם דזה דבר אחד וכך‬ ‫מן הלב‪ ,‬ולא רק בשכל‪ ,‬לזה כששמע כי אם אשר יצא‬ ‫יהי' קשר וכריתת ברית ביניהם‪ ,‬אבל אם כבר שחטו לפני‬ ‫ממעיך דהיינו שהתכונות וההרגשים הטבעיים שלך‬ ‫זה הרי זה כבישרא בדיקולא וכעץ שחתכו לשנים‪ .‬ולפ"ז‬ ‫יעבור לבנך הי' לו שמחה מיוחדת בזה‪ ,‬וי"ל דע"ש זה‬ ‫יתכן שמש"כ ואת הצפר לא בתר היינו שהשאירם בחיים‬ ‫נקרא יצחק‪ ,‬וכן הי' באמת אצל יצחק שהי' שש ושמח‬ ‫וככל זה משמע ג"כ בפרקי דר"א פרק כ"ח וז"ל "רבי‬ ‫כששמע שנבחר לעולה שזה בא רק מתוך הרגשי אהבת‬ ‫יהושע אומר‪ ,‬לקח אברהם חרבו ובתר אותם כל אחד‬ ‫ה'‪.‬‬ ‫ואחד לשנים‪ ,‬שנאמר ויבתר אתם בתוך‪ .‬אלולי לא בתר‬ ‫*האם לקיחת הבהמות היה לשם קרבן‬ ‫אברהם לא היה העולם יכול לעמוד‪ ,‬הואיל ובתר אותם‬ ‫התיש את כחם‪ .‬והקריב כל בתר ובתר לקראת רעהו‪,‬‬ ‫ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת‬ ‫שנאמר ויתן איש בתרו לקראת רעהו‪ .‬וגוזל בן יונה הניח‬ ‫ואיל משלש ותר וגוזל‪[ :‬שם ט]‬ ‫חיים‪ ,‬שנאמר ואת הצפר לא בתר"‪ .‬משמע להדיא שלא‬ ‫ובתרגום "קרב קדמי" ויותר מפורש ביונתן ב"ע "סַׁ ב לִ י‬ ‫הי' זה לשם קרבן וגם לא הי' כבר שחוטים לפני זה דאז‬ ‫ִת ְּקרּובְּ ִתין ְּּוק ֵריב קֳ ָדמָ י" משמע שהיו אלו קרבנות ממש‬ ‫אי"ז חרבו שהתיש את כוחם‪ ,‬וכן שהעופות הניח חיים‬ ‫ולא רק לסימן‪[ ,‬ויש דוחקים בתרגום שר"ל שיקח אותם‬ ‫וקיימים‪.‬‬ ‫למעלת קיום רצון ה' כיון דל"ש לקנות קנין ממוני עבור הקב"ה‬ ‫אולם באגרא דכלה כתב על התרגום "אפשר דעתו שהוא הקרבה‬ ‫ובטעם שא"ל הקב"ה לקחת דוקא מינים אלו‪ ,‬כ' רש"י‬ ‫בתורת קרבנות כמו כל הקרבנות שבתורה"] וכ"כ הרד"ק‬ ‫שהם מרמזים לקרבנות שבהם יתכפר זרעו של אברהם‪,‬‬ ‫ורבינו בחיי שהוסיף דלכ"כ קחה לי ולא קח לך אף שהיו‬ ‫ולרש"י הי ' זה תשובה למה ששאל באיזה זכות יתקיימו‬ ‫אלו לתועלת אברהם להבטיחו על מתנת הארץ‪ ,‬מ"מ‬ ‫בארץ‪ ,‬ומהרי"ל דיסקין נקט בפשיטות שהי' כאן קרבנות‬ ‫כיון שהיו קרבנות הי' כאן קיחה לצורך שם המיוחד‪.‬‬ ‫ממש ולזה פי' שאברהם שאל למה הוציאו ה' מאור‬ ‫ולפ"ז צ"ל שמה שביתר אותם לחתיכות הי' אחר‬ ‫כשדים לכרות אתו ברית בא"י‪ ,‬ולא כרת אתו ברית‬ ‫שחיטה וזריקה‪ ,‬וא"כ צ"ל שאחרי הכריתת הברית לקח‬ ‫במקומו ולזה השיב לו שזכות אריכות זמן בא"י הוא‬ ‫כל החלקים והקטירן‪ .‬ולפ"ז מש"כ אח"כ ואת הצפור‬ ‫בשביל הקרבנות ולכן הכריתת ברית צ"ל עם קרבנות‬ ‫לא בתר אין הכוונה שהשאירם בחיים דבאמת שחט‬ ‫דוקא וא"א להקריב בחו"ל‪.‬‬ ‫אותם רק שלא חתכם לחלקים וכ"כ הרד"ק להדיא‪,‬‬ ‫ולשי' רבי יוסי זבחים קז‪ :‬דבמה צריך מזבח צ"ל שבנה‬ ‫כאן ג"כ מזבח וצ"ע‪[ .‬שוב העיר לי ידידי הרב אלעזר חיים‬ ‫ליבערמן שליט"א דשיטת הרד"ק בעצמו שכל פרשה זו כולל‬ ‫לקיחת הבהמות היה רק בנבואה וכן הבין האברבנאל בפי' ראשון‬ ‫כג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫ולכן פי' בגמ' קאי על עצם קיום שמים וארץ כיון‬ ‫*זכות הקרבנות היה לצורך קיום שמים וארץ‬ ‫שישראל עלולים לחטוא מה יהי' עם מעשה בראשית‪.‬‬ ‫אולם למעיין בגמ' תענית כז‪ :‬ומגילה לא‪ :‬יראה שלכ'‬ ‫והעיר הבית הלוי כאן אי הפחד שלו שלא יעשה להם‬ ‫הי' זה תשובה לשאלה אחרת דאמרי' שם בטעם‬ ‫כדור המבול בהכרח שחשש שיעשו עבירות במזיד והרי‬ ‫שקוראים מעמדות בשעת הקרבנות שזה מעניני מעשה‬ ‫ע"ז לא מהני קרבנות ותי' שעיקר המכשול במזיד בא רק‬ ‫בראשית שלולא המעמדות [‪-‬קרבנות שעליהם מוסב‬ ‫אחרי שכבר נכשל בשוגג ונעשה העון קל בעיניו ועושה‬ ‫המעמדות‪-‬רש"י] לא נתקיימו שמים וארץ [ ‪-‬שלולא כפרת‬ ‫הקרבנות היו ישראל כלים בחטאיהם ולא יהי' טעם לקיום שמים‬ ‫במזיד וע"י הכפרה על השוגגים ממילא לא יבוא לידי‬ ‫וארץ‪-‬רש"י] שנא' אם לא בריתי יומם ולילה חקת שמים‬ ‫מזיד‪.‬‬ ‫וארץ לא שמתי וכתיב ויאמר ה' אלקים במה אידע כי‬ ‫*ביאור הרמז במינים המשולשים‬ ‫אירשנה [ופי' הפסוק הוא] אמר אברהם לפני הקב"ה רבונו‬ ‫של עולם שמא ישראל חוטאין לפניך אתה עושה להם‬ ‫ובעיקר רמז מינים אלו ומש"כ משולשת כ' רש"י עגלה‬ ‫כדור המבול [שהתחייבו כליה] וכדור הפלגה [שפיזרם ה'‬ ‫משולשת הם שלשה עגלים רמז לג' פרים פר יוהכ"פ פר‬ ‫בכל העולם ואם הם כלים ממילא לא יהי' קיום לשמים וארץ]‬ ‫העלם דבר של ציבור ועגלה ערופה‪ ,‬ועז משלשת ‪ -‬רמז‬ ‫אמר ליה [הקב"ה] לאו [לא אכלה אותם אפי' אם יחטאו] אמר‬ ‫לשעיר הנעשה בפנים‪ ,‬ושעירי מוספין של מועד‪ ,‬ושעיר‬ ‫לפניו‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬הודיעני‪ ,‬במה אדע [מה תאמר לי‬ ‫חטאת יחיד‪ ,‬ואיל משולש ‪ -‬אשם ודאי‪ ,‬ואשם תלוי‪,‬‬ ‫ללמדן דבר שיתכפרו בו עוונותיהם] אמר ליה‪ :‬קחה לי עגלה‬ ‫וכבשה של חטאת יחיד ותור וגוזל רמז לקרבנות תורים‬ ‫משלשת ועז משלשת וגו'‪[ .‬היינו ע"י הקרבנות וכיון שע"י‬ ‫ובני יונה גם רמב"ן כ' כרש"י שמרמז לקרבנות אבל‬ ‫הקרבנות יש קיום לשמים וארץ ראוי לאנשי מעמד שיקראו‬ ‫בפירוט הקרבנות לא כתב כרש"י רק שרמז לו שמכל מין‬ ‫במעשה בראשית] אמר לפניו‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬תינח בזמן‬ ‫יקריבו זרעו ג' מיני קרבנות עולה חטאת ושלמים ואשם‬ ‫שבית המקדש קיים‪ ,‬בזמן שאין בית המקדש קיים מה‬ ‫בכלל חטאת‪ .‬ובדעת רש"י כבר העיר באילת השחר‬ ‫תהא עליהם? ‪ -‬אמר לו‪ :‬כבר תקנתי להם סדר קרבנות‪,‬‬ ‫שהרי ביו"כ ובהעלם דבר לא מביאים עגלה‪ ,‬וצ"ל‬ ‫בזמן שקוראין בהן לפני מעלה אני עליהם כאילו‬ ‫שמ"מ מביאים מאותו המין‪ ,‬עוד העיר דבשלמא פר‬ ‫הקריבום לפני‪ ,‬ואני מוחל להם על כל עונותיהם‪".‬‬ ‫יוהכ"פ זה קרבן קבוע‪ ,‬אבל פר העלם דבר של ציבור‬ ‫ועגלה ערופה‪ ,‬אף על פי שהם מכפרים‪ ,‬מ"מ הם באים‬ ‫וברש"י תענית הק' איפה יש רמז בפסוק ששאל גם על‬ ‫רק במקרה מיוחד ואין הכרח שיצטרכו להביאם ולמה‬ ‫זמן הגלות‪ ,‬ותי' מהרש"א שם ממה שלא שאל אברהם‬ ‫רמז עליהם‪ ,‬ובע"כ צ"ל כיון שזה נעשה חלק מפרשיות‬ ‫במה אדע כי תתננה לי רק אירשנה שמשמע ג"כ לשון‬ ‫התורה שייך כבר לרמז על המצוה שיש בזה‪.‬‬ ‫גירוש ובכל נרמז בזה ששאל איך יתקיימו ישראל כשאין‬ ‫להם קרבנות ובתוס' יו"ט פ"א דאבות מ"ב כ' דזה סברא‬ ‫*מה שלא רמז מוספי שבת‬ ‫שאם אין קיום למעשה בראשית בלי קרבנות בהכרח יש‬ ‫ויל"ע למה לא רמז מוספי שבת‪ ,‬ובשם משמואל עמד‬ ‫אופן קיום קרבנות גם בזמן הגלות וזה"פ במשנה שאחד‬ ‫בזה ופי' בב' אופנים א‪[ :‬שנת תרע"ג] דקרבנות אלה הם‬ ‫מן הדברים שהעולם עומד עליהן הוא עבודה וזה"פ אם‬ ‫לכפר והוא העומד נגד כח האומות שאין להן כח‬ ‫לא בריתי היינו לולא הקרבנות שהובטחה בברית בית‬ ‫ושליטה אלא מעוונות ישראל ח"ו ולולא עוונות ישראל‬ ‫הבתרים חוקות שמים וארץ לא שמתי‪ .‬ומכאן המקור‬ ‫היו כלא היו‪ .‬וכל חשש אברהם הי' מחמת שיחטאו‬ ‫למה שנוהגים במועדים לקרוא בו פרשת מוספים וכן‬ ‫ישראל וממילא יתגבר כח האומות‪ ,‬ומזה באה גם‬ ‫לומר פסוקי הקרבנ ות כל יום לפני פסוקי דזמרה‪ .‬והנה‬ ‫טומאת מקדש וקדשיו ולזה הראה לו הקרבנות‪ .‬אבל‬ ‫עיקר התשובה לאברהם הי' לזמן המקדש רק שאם לא‬ ‫מוספי שבת שאינם באים על חטא אלא להיות כלי מוכן‬ ‫יהי' בית המקדש כבר תיקן להם סדר קרבנות אולם בשם‬ ‫לקבל קדושת שבת ל"ש לכאן כי לא באו לכפר‪ .‬ב‪:‬‬ ‫ושמואל תרע"ד כתב שעיקר הדו"ד הי' לזמן הגליות‬ ‫[תרע"ד] ע"פ הקדמתו שם בהא דמבואר בגמ' מגילה לא‪.‬‬ ‫שזה הראה לו אח"כ בנבואה שכולם באים מחמת העדר‬ ‫שהבאנו לעיל שהקיום בגלות הוא ע"י שקוראים בסדר‬ ‫הקרבנות‪ ,‬ולזה שאל איך יתקיימו ישראל בלי קרבנות‬ ‫קרבנות‪ ,‬וא"כ צ"ע שהרי כל ישראל הכשרים והסנהדרין‬ ‫ולזה השיב לו הקב"ה ע"י קריאת סדר הקרבנות‪.‬‬ ‫וגדולי התורה בודאי לא פסקו מלקרות בסדר הקרבנות‪,‬‬ ‫עכ"פ מבואר מגמ' זו שעיקר שאלת אברהם הי' על קיום‬ ‫וא"כ איך נאמר במדרש שישראל פרשו מקרבנות‪ ,‬ולזה‬ ‫שמים וארץ‪ ,‬וביאר מהרש"א תענית שהכרח הגמ' שא"א‬ ‫חידש דעיקר פעולת קריאת הקרבנות הוא רק כשנאמר‬ ‫לומר שאברהם ביקש אות על ירושת הארץ שהרי אם‬ ‫בהתלהבות וברשפי אש קודש והשתוקקות להקרבת‬ ‫האמין לבשורת הזרע למה לא יאמין להבטחת הארץ‬ ‫קרבנות מאהבה להקב"ה ונעשה מזה כבשים של אש‪,‬‬ ‫וא"כ אם ח"ו מתקררת מעט האהבה מכלל המון ישראל‬ ‫כד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫אדומה "לא שמעתי אלא שלשית" [‪-‬פרה שלישית] "אמרו‬ ‫שוב אין כאן קרבן כלל לא מהני מה שלא פסקה מכמה‬ ‫לו מה לשון שלישית אמר ליה בן עזאי אם אתה אומר‬ ‫יחידים צדיקים כי אין קרבן ציבור בא משל יחיד‪ .‬והנה‬ ‫שלישית לאחרון במנין [‪-‬ר"ל שלישית לבטן שנולדה בלידה‬ ‫עיקר הזכרת הקרבנות כאן בוודאי הוא רק לצורך הגלות‬ ‫שלישית] וכשאתה אומר שְּ לָשִ ית בת שלש שנים [כ"ה‬ ‫שכולם באים מחמת העדר הקרבנות‪ ,‬וא"כ זה שייך רק‬ ‫הניקוד האמתי וכ"כ הגר"א שם ודלא כבעל תוי"ט ע"ש]‪ ,‬כיוצא‬ ‫בשאר הקרבנות שחשובים נעדרים כאשר ישראל הם‬ ‫בו כרם רבעי אם אתה אומר רביעי רביעי לאחרים במנין‪,‬‬ ‫ח"ו בקרירות‪ ,‬אבל קרבן שבת שכל ישראל יש להם‬ ‫וכשאתה אומר ְּרבָעִ י בן ארבע שנים" ואין להשיב עליהם‬ ‫התעוררות בצד מה ביום השבת ואפי' ע"ה אימת שבת‬ ‫מצד הסברא כי הם היו בקיאים בלשון יותר ממנו‪ ,‬לכן‬ ‫עליו‪ ,‬והצד השוה שבהן שבכל ישראל הלב דופק‬ ‫גם בשמושי הלשון אחר קבלת רבותינו נרדוף ונלכה‬ ‫ומתקיים ומ עי המו עליו ע"כ קרבן שבת לעולם בלתי‬ ‫באורחותם כי מהם תצא תורה‪ .‬ע"כ דברי הכוה"כ‪.‬‬ ‫נעדר כלל ואין מטעם הפרשה להזכירו‪ .‬ע"כ דברי השם‬ ‫משמואל‪.‬‬ ‫ולדברי כוה"כ א"ש מש"כ רמב"ן דלזה כ' משלשת כדי‬ ‫שיביא אותם רצופים דרק אז יחול על שלשתם שם‬ ‫*ביאור מלת משלשת‬ ‫משולש‪ ,‬וכן מיושב למה הכניס בכל מין גם אם זה לא‬ ‫והנה רש"י ורמב"ן ותרגום ביארו דמשלשת הכוונה‬ ‫ממש הגיל‪ ,‬כגון פרים הכניס בעגלה‪ ,‬וכבשה הכניס‬ ‫לשלש עגלות וכן פירשו חז"ל במדרש מ"ד י"ד‪ ,‬ומש"כ‬ ‫באלים‪ ,‬וגם לא כלל עוד קרבנות דאז היינו מפסידים‬ ‫משלשת ולא שלש עגלות כ' רמב"ן שאולי נאמר‬ ‫החפצא של שילוש אלא דצ"ע למה הקפיד הקב"ה‬ ‫לאברהם שיביא את שלש העגלות רצופות ויהי' כל מין‬ ‫שיהי' במציאות של משולש‪.‬‬ ‫לבד‪ ,‬וצ"ע באמת ל"ל להיות רצופין דוקא‪ ,‬אבל מפרשי‬ ‫*אברהם קבע מציאות הקרבנות בתוקף של משולש‬ ‫הפשט נתקשו בזה כי "משולשת" הוא שם תואר לא שם‬ ‫והנראה בעז"ה ע"פ מש"כ החת"ס בדרשות לפ' זכור‬ ‫המספר‪ ,‬וכן הי' קשה להם דשם עגלה הוא שם המין ולא‬ ‫[קצג‪ ].‬במש"כ הקב"ה ויתר עשירית האפה משלו [שלא‬ ‫שייך עליו שם המספר‪ ,‬ולכן פי' הראב"ע משלשת היינו‬ ‫רמז כאן קרבן מנחה] ומצא הפי' כל הקרבנות קבעום‬ ‫בת שלש שנים‪ ,‬אבל רמב"ן השיג עליו ממשנה מפורשת‬ ‫אברהם אבינו ע"ה חוץ ממנחה שהמציא הקב"ה משלו‬ ‫פ"א דפרה מ"א כי בת שלש לא תקרא עגלה רק פרה‬ ‫ולא משל אברהם אבינו עי"ש מש"כ בזה‪ ,‬מבואר‬ ‫אבל עגלה היא בת שתים ואדרבה שם מבואר דלרבי‬ ‫מלשונו שאברהם הוא זה שקבע המציאות של קרבנות‪,‬‬ ‫יהושע שהקפיד שפרה יהיה בת שלש קראה "שלשית"‬ ‫ולא הי' רק רמז וסימן בעלמא ולזה אמר לו הקב"ה‬ ‫שזה מורה שתהי' דוקא בת שלש‪ ,‬וגם רד"ק מיאן בזה‬ ‫להקריבם כעת כדי להעמיד מציאות הקרבנות‪ ,‬וא"כ י"ל‬ ‫ופי' ע"פ פשט דהיינו שלישי לבטן‪ ,‬וחזקוני פי' שמינה‬ ‫שכיון שר צה הקב"ה שיהי' להם לזה כח וקביעות נצחי‬ ‫ובריאה כמו עגלת שלישית וכמו ששנינו עגלה תלתא‪.‬‬ ‫היה צריך לזה כח של שילוש‪ ,‬שכח של שילוש עושה‬ ‫וכ' הרא"ם בדעת רש"י שאף שלשון עגלה משלשת לא‬ ‫דבר קיים ונצחי וכמ"ש בפרי צדיק לפסח אות ל"ה [לענין‬ ‫משמע בפשוטו כדרשת חז"ל מ"מ בחר רש"י לפרש‬ ‫שביעי של פסח שחל בשבת שיש בו ג' קדושות כח שבת ויו"ט‬ ‫ע"פ הדרש‪ ,‬דכן מסתבר דאל"כ למה בחר כל אלה‬ ‫וקרי"ס ונוגע לכל ג' ימים קדושים ביחד כגון ר"ח שבת וחנוכה]‬ ‫המינים‪ ,‬הלא עיקר הכוונה היה רק לבתר אותם בתוך‬ ‫וז"ל "וכשהוא קדושה משולשת אז נשאר הקדושה‬ ‫כדי שתעבור השכינה בין בתריהם כמנהג כורתי הברית‬ ‫בקביעות כמו קדושת יעקב אבינו שהיה שלישי וכמו‬ ‫והיה די במין אחד‪ ,‬מה צורך לכל אלה המינים‪ .‬ולזה פי'‬ ‫שאמרו במדרש [ב"ר ס"ח‪ ,‬י"ב] יעקב חבל נחלתו מה‬ ‫דזה רמז לג' מיני קרבנות בכל אחד‪.‬‬ ‫החבל הזה אין מפקיעין אותו פחות משלושה כך האבות‬ ‫וכו'‪ ,‬ויכולים לזכות לקדושה זו שתשאר בקביעות‬ ‫והכתב והקבלה כתב שגם ע"פ פשט דעת חז"ל נכון יותר‬ ‫בהתגלות עתיקא אף בלא שום אתערותא דלתתא" וא"כ‬ ‫עי"ש באריכות ובתו"ד שביאור מלת משלשת הוא כמו‬ ‫רצה הקב"ה שאברהם יקבע מציאות נצחי בקרבנות אלו‪.‬‬ ‫החוט המשולש היינו כפול שלש‪ ,‬או שלחן משולש‪,‬‬ ‫דהכוונה שהמספר שלשה נמצא בו בעצמו‪ ,‬שמשולש יש‬ ‫וי"ל עוד שג' מיני קרבנות הם נגד אברהם יצחק ויעקב‬ ‫בו בעצמו ג' צדדים וכמו מרובע שיש בו ארבע צדדים‪,‬‬ ‫וכמ"ש כאן אברבנאל שעגלה רומז לאברהם שנא' ואל‬ ‫ו כיון שלא שייך שעצם מין עגלה או עז יהי' משולש‬ ‫הבקר רץ אברהם‪ ,‬ועז רמז ליעקב שניתנו עליו שני‬ ‫הבינו חז"ל דקאי על מספר בהמות‪ ,‬וממילא יתפרש‬ ‫עורות גדיי עיזים כשנכנס לקבל ברכה מיצחק‪ ,‬ואיל‬ ‫משולשת שכל מין יהיה משולש מין העגלה בעלת שלש‬ ‫רומז ליצחק‪ ,‬והשילוש בכל אחד מרמז שג' אבות נעשו‬ ‫עגלים‪ ,‬מין עז בעלת שלש עזים‪ ,‬מין איל בעלת שלש‬ ‫כאחת וכל אחד מהן משולש בכל הכוחות‪ ,‬והרי חזינן‬ ‫אילים‪ ,‬אולם עגלה בת שלש שנים לא שייך בו שם‬ ‫במתן תורה גודל כוחם של קדושה משולשת עי' שבת‬ ‫משולש רק ְּשל ִָשית‪ ,‬וכן איל מן ג' שנים יתואר שלשי‪,‬‬ ‫פח‪" .‬בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי‪,‬‬ ‫וזהו שאמר רבי יהושע ריש מס' פרה לענין גיל של פרה‬ ‫כה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫ועז ואיל שבאלו נשתנו ישראל להביא נסכים משא"כ‬ ‫על ידי תליתאי‪ ,‬ביום תליתאי‪ ,‬בירחא תליתאי"‬ ‫גוים וסבת החילוק שהנסכים גורמים שיעלו לרצון‬ ‫ובתנחומא יתרו סי' י עה"פ הלא כתבתי לך שלישים‬ ‫וקרבן גוי אינו עולה לרצון שאינו לריח ניחוח ולכן כשר‬ ‫במועצות ודעת דקאי על התורה (שאותיותיה משולשים‬ ‫אצלו בעל מום‪.‬‬ ‫אל"ף בי"ת גימ"ל‪ ,‬והכל היה משולש תורה משולשת‬ ‫תורה נביאים וכתובים‪ ,‬משנה משולשת תלמוד הלכות‬ ‫*מה שבתר את הבהמות ואת הצפור לא בתר‬ ‫ואגדות‪ ,‬הסרסור משולש מרים אהרן ומשה‪ ,‬תפלה‬ ‫וברמז מה ש ביתר את הבהמות ולא העופות כ' רש"י‬ ‫משולשת ערב ובקר וצהרים‪ ,‬קדושה משולשת קדוש‬ ‫שמרמז על האומות וישראל‪ ,‬דאומות נמשלים לפרים‬ ‫קדוש קדוש‪ ,‬ישראל משולשין כהנים לוים וישראלים‪,‬‬ ‫אילים ושעירים וישראל נמשלו לבני יונה‪ ,‬ולכן ביתר את‬ ‫משה אותיותיו משולשין‪ ,‬משבט לוי שאותיותיו‬ ‫הבהמות להורות שיהיו כלים והולכים אבל העופות לא‬ ‫משולשים‪ ,‬מזרע משולש אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬בחדש‬ ‫בתר להורות שיהי' קיימים לעולם‪ .‬ובטעם שהאומות‬ ‫משולש ניסן אייר וסיון‪ ,‬על הר סין שאותיותיו משולשין‬ ‫נמשלים לבהמות וישראל לעופות כ' בגור אריה לפי‬ ‫שנאמר ויחנו במדבר סין‪ ,‬לשלשת ימים נתקדשו שנאמר‬ ‫שהבהמה גדולה‪ ,‬והאומות גדולים בכמותם‪ ,‬אבל תור‬ ‫והיו נכונים לשלשת ימים‪ ,‬אמר רבי יהושע בר נחמיה‬ ‫וגוזל הוא קטון‪ ,‬נגד ישראל שהם קטנים בכמות‪ .‬ועוד כי‬ ‫לעולם השלישי חביב עי"ש באריכות‪ .‬ומובן מה‬ ‫הבהמות יש להם גוף עב וגס‪ ,‬וכזה הם האומות‪ ,‬והעוף‬ ‫שבקדושה מדגישים שבח כלל ישראל "המשלשים לך‬ ‫יש לו חומר דק‪ ,‬ולפיכך הם פורחים באויר‪ .‬ולכן ישראל‬ ‫קדושה" ובשומר ישראל וגו' המשלשים בשלש קדושות‬ ‫נמשלים בהם שגם אין להם חומר גס ועב‪ .‬ומטעם זה‬ ‫לקדוש‪.‬‬ ‫העופות מוכנים להגיד העתידות‪ ,‬וכדכתיב "כי עוף‬ ‫השמים יוליך הקול"‪ ,‬וכן יש בישראל הנבואה מה שלא‬ ‫ובאמת יש בזה תוס' עומק עפ"י קבלה מש"כ בתיקו"ז י‪.‬‬ ‫תמצא בשום אומה‪ .‬עוד כ' רד"ק בביאור הסימן מה‬ ‫ששם אדנ"י שהיא המלכות מתמלא בארבע אותיות שכל‬ ‫שהבהמות מחולקים שכל האומות האלה שהרעו‬ ‫אות יש במילוי שלה ג' אותיות אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד‬ ‫לישראל כולם יהיו מחולקים ומבותרים‪ ,‬ויהיו אלה כנגד‬ ‫ומרמז על ארבע גוונים שכל אחד כלול משלש כיון שכל‬ ‫אלה וילחמו זו בזו עד שיכלו‪ ,‬וכן יהיו מחולקים‬ ‫הגוונים מושר שים בחסד גבורה תפארת שהם שלשה‬ ‫בתורתם ובאמונתם כי זה גורם השנאה והתחרות אשר‬ ‫אבות‪ ,‬וכן כהנים לוים וישראלים מושרשים בחג"ת וע"ז‬ ‫ביניהם עד אשר יכלו אלו את אלו‪ ,‬ולא יהיה כן‬ ‫נאמר קדושה לך ישלשו כי ג"פ קדוש הוא ג"כ נגד‬ ‫בישראל‪ ,‬אף על פי שהיה מעט זמן מלחמה בין אפרים‬ ‫חג"ת‪ .‬ובזה אפש"ל שחידש אברהם בפרשה זו שם‬ ‫ויהודה תורתם ואמונתם לא נחלקה‪ ,‬ולימות המשיח יהיו‬ ‫אדנ"י [ ויאמר אדנ"י אלקים במה אדע כי אירשנה וכן לעיל פסוק‬ ‫לאחדים לא יהיה ביניהם קנאה ותחרות כמ"ש אפרים‬ ‫ב' ויאמר אברם אדנ"י אלקים מה תתן לי וגו'] עי' ברכות ז‪:‬‬ ‫לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצר את אפרים לפיכך‬ ‫שאברהם הי' הראשון שקראו להקב"ה בשם זה‪ ,‬וזה‬ ‫אמר ואת הצפור לא בתר‪ ,‬ובצפור הוא כולל התר‬ ‫לרמז בו הענין של שילוש‪.‬‬ ‫והגוזל‪ ,‬כי ישראל מפוזרים בגלות בארבע רוחות‬ ‫*רמז הקב"ה מעלת קרבן ישראל לעומת קרבן גוי‬ ‫השמים‪ ,‬והם לעם אחד דבקים בתורתם ובאמונתם כלם‬ ‫והנה עיקר תשובת הקב"ה לאברהם על במה אדע וגו'‬ ‫ממזרח עד מערב‪ ,‬תורה אחת להם‪ ,‬לא שנו דתם במצר‬ ‫היינו בזכות הקרבנות‪ ,‬והוסיף הנצי"ב דבזה הי' אפשר‬ ‫הגלות והגזירות הקשות העוברות עליהם תמיד עכ"ד‬ ‫לומר לו באופן כללי שיקריבו קרבנות אבל כל אריכות‬ ‫הרד"ק ודבר זה אנו רואים בזמנינו איך שהגוים נלחמים‬ ‫הפסוק בא לבטא דעיקר סגולת הקרבנות לענין ירושת‬ ‫זה עם זה‪ ,‬והורגים וטובחים אחד בשני עד שזה גופא‬ ‫הארץ שייך רק לכלל ישראל ולא לגוים‪ ,‬אף שגם הם‬ ‫יגרום לכליון שלהם‪ ,‬אבל כלל ישראל גם אם יש חילוקי‬ ‫מקריבים ולזה אמר "קחה" ולא "קח" שבירושלמי סוכה‬ ‫דעות מ"מ סו"ס תורה אחד ושפה אחת לכולנו וכולם‬ ‫פ"ד ה"ג ובויקרא רבא פ"א על מלת דרשינן על מלת‬ ‫רוצים לעשות רצון בוראם‪.‬‬ ‫"ולכה" שאם אין אתה הולך לא יהא אחר הולך‪ ,‬ה"נ‬ ‫*בנ"י הם כעופות שיכולים להתרומם בכל המצבים‬ ‫כאן הפי' אם אין אתה‪ ,‬אם לא יהיו בניך עוסקים‬ ‫ואפש"ל בביאור רמז ישראל לעופות עפמש"כ רש"ר‬ ‫בקרבנות‪ ,‬לא יהיה זרע אחר שיהא מסוגל לזה ומש"כ‬ ‫הירש כאן שצפור היא חסרת אונים ונטולת כח התנגדות‪,‬‬ ‫"לי" היינו לשמי‪ ,‬ובזה הפרש בין ישראל לעמים‬ ‫ואעפ"כ היא משתמטת משלטון האדם בכוח מעופה‪.‬‬ ‫דישראל משעת הלקיחה מחויב לדעת ולדקדק שכשר‬ ‫ונקראת ציפור דרור‪ ,‬הבורחת ופורחת‪ ,‬שרודפים אחריה‬ ‫לקרבן‪ ,‬שה רי בעל מום כל שהוא פסול לקרבן ואסור‬ ‫בערמה‪ ,‬והיא נמלטת בכנפיה ומסמלת מי שאין לו כלום‬ ‫להקדיש [תמורה ו‪ ].‬אבל גוי מותר להקריב בעל מום רק‬ ‫ויכול לרומם את עצמה מכל המצבים‪ ,‬עי"ש באריכות‪,‬‬ ‫שלא יהי' מחוסר אבר שניכר לכל‪ ,‬וא"כ בשעת לקיחה‬ ‫וא"כ י"ל דזה רמז על ישראל שבכל המצבים בגליות‬ ‫לקרבן אין צריך ליקח לשמו‪ .‬והרמז בג' מינים אלו עגלה‬ ‫כו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫דכ" ה פשטות הפסוקים שהרי נאמר בפ' עקב [דברים י"א‬ ‫יכולה להתרומם וזה ע"י המצות המרומזים בכנפים עי'‬ ‫כ"ד] מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת יהי' גבולכם‬ ‫שבת מט‪ .‬וי"ל עוד שזה ע"י כח הקדושה וטהרה ולזה‬ ‫ופי' הרמב"ן דמן הים האחרון יהי' גבולכם שאתם‬ ‫נטילת ידים נקראת בפי חז"ל כנפים [בכורות ל‪ ]:‬שע"י‬ ‫חייבים לכובשו‪ ,‬ולאבד משם העמים‪ ,‬וכ"כ בס' יהושע‬ ‫קדושה וטהרה כלל ישראל מתרוממים יותר מכל‬ ‫א' ד' סמוך לפני הכיבוש מהמדבר והלבנון ועד הנהר‬ ‫האומות‪.‬‬ ‫הגדול נהר פרת וגו' יהי' גבולכם‪ .‬ואף שבימי יהושע לא‬ ‫הגיעו ישראל לגבולות אלו אבל עד זמן דוד המלך כבר‬ ‫*מה שכתוב ואת הצפר בלשון יחיד‬ ‫הגיעו ישראל לגבולות אלו כמש"כ בדברי הימים א' ה'‬ ‫ומש"כ ואת הצפר לא בתר בלשון יחיד כ' אבן עזרא‬ ‫ט‪-‬י וכן אצל שלמה המלך כתוב במלכים א' ה' ד' "כִי‬ ‫דצפור הוא שם הכולל לכל העופות וי"ל עוד דכיון‬ ‫הּוא רֹדֶׁ ה בְּ כָל עֵבֶׁר הַׁ נָהָ ר מִ תִ פְּ סַׁח וְּ עַׁ ד עַׁ זָה ‪ 24‬בְּ כָל מַׁ לְּ כֵי‬ ‫דרמז לישראל הם תמיד בסוד האחדות‪ ,‬אולם בספר‬ ‫עֵ בֶׁר הַׁ נָהָ ר"‬ ‫משלחנו של רבי אלי' ברוך פי' ע"פ גמ' כריתות ט‪ .‬שלא‬ ‫מצינו חובה של עוף יחידי רק כזוג של שנים וביאר‬ ‫ומצינו לדינא דמנהר מצרים עד נהר פרת נתקדש בקדו'‬ ‫הגרי"ז סוף הל' מעה"ק דב' עופות נחשבים קרבן שלם‬ ‫עולי מצרים כמפורש במשנה פ"ו משביעית ה"א‬ ‫ועוף אחד הוא רק חצי קרבן ורק בנדבה נתחדש הבאה‬ ‫שהחזיקו עולי מצרים מכזיב עד הנהר ולרמב"ן גיטין ז‪:‬‬ ‫של חצי קרבן‪ ,‬וא"כ י"ל דלכן כ' לשון יחיד דשני עופות‬ ‫הכוונה לנהר פרת ומבואר במדרש ב"ר פט"ז אות ג'‬ ‫נחשבים כאחד‪.‬‬ ‫דלכן נקרא נהר פרת "גדול" שהקיף כל א"י ואיתא שם‬ ‫דרב אמר לחייא ברי' בנה לי בית בא"י בעבר הנהר של‬ ‫גבולות של אברהם אבינו‬ ‫פרת מבואר דאצל פרת יש מעלת א"י לענין דירה בה‪,‬‬ ‫ביום ההוא כרת ה' את אברם וגו' מנהר מצרים‬ ‫ולד' הרמב"ם פ"ד מסנהדרין ה"ו בשביל חיבת הארץ‬ ‫עד הנהר הגדול נהר פרת את הקיני ואת הקניזי‬ ‫לדירה ולסמיכה מספיק שיש בה קדו' עולי מצרים אולם‬ ‫וגו' [ט"ו י"ח – כ"א]‬ ‫לד' התוס' ריש גיטין [ב‪ .‬ד"ה ואשקלון] דבעי' דוקא קדושת‬ ‫עולי בבל בשביל חיבת הארץ יהי' מוכח דיש שם גם‬ ‫הנה לענין קיני קניזי וקדמוני כבר פירש"י דהכוונה‬ ‫קדו' עולי בבל‪.‬‬ ‫לעמון מואב ואדום ודבר זה לא יתקיים רק לעתיד לבוא‪,‬‬ ‫אבל יל"ע במש"כ "עד הנהר הגדול נהר פרת" דע"ז לא‬ ‫מהר ההר עד נהר פרת הוא בגדר חצר א"י‬ ‫כ' רש"י כלום משמע דזה ל"ש לעתיד לבוא‪ ,‬וא"כ צ"ע‬ ‫אלא דכ"ז סותר למה הורגלנו בהם מילדותינו שא"י‬ ‫הרי בפרשת מסעי בגבולות הארץ לא מגיע הגבול לנהר‬ ‫אינה אלא ארץ כנען וזה באמת מתאים לגבולות פ' מסעי‬ ‫פרת רק להר ההר שזה רחוק מאוד מנהר פרת שהוא‬ ‫שמגיע רק עד הר ההר אלא דהתם זה לענין חלוקת נחלת‬ ‫קרוב לבבל‪[ ,‬וזה שטח ענק למזרח עד נהר פרת שמכונה היום‬ ‫השבטים דתלוי בארץ כנען דוקא‪ ,‬וצ"ב למה באמת בפ'‬ ‫"המדבר הסורי"] ועי' פ' משפטים כתוב ושתי את גבולך‬ ‫מסעי אין שטח זה שבין הר ההר לנהר פרת בכלל‬ ‫מים סוף עד ים פלישתים וגו' עד הנהר הגדול נהר פרת‬ ‫החלוקה‪ ,‬ותי' בספר הנ"ל יסוד גדול בענין גבולות הארץ‬ ‫[שמות כ"ג ל"א] גם שם קשה כנ"ל ושם גם צ"ב במש"כ‬ ‫דגבולות א"י בכללותה לחוד וגבולות נחלת השבטים‬ ‫"ים סוף" שלא נזכר בפ' מסעי‪.‬‬ ‫לחוד‪ ,‬וכמו שמצינו לענין עבר הירדן ביחס לגוף א"י‬ ‫דנחשב כחצר ביחס לארמון או טרקלין וכמבואר ברש"י‬ ‫ובמדרש לקח טוב כתב דכל הפסוק שם הוא לעתיד‬ ‫פ' פינחס כ"ז י"ב דסבר משה דכיון שנכנס לחצר א"י‬ ‫לבוא בגדר הרחבת גבולות וכ"כ החזו"א שביעית סי' ג'‬ ‫סק"ל לענין מש"כ באברהם‪ ,‬ובפי' ר"א בן הרמב"ם כתב‬ ‫‪ 24‬עזה זה חלק מארץ פלשתים שיצחק אבינו גר בתוכו והי' לו עסק עם‬ ‫לענין פרת דזהו מדין הרחבת גבולות דלעתיד‪ ,‬וכ"ה‬ ‫אבימלך‪ ,‬ואחרי שנכנסו ישראל לארץ לא הצליח יהושע לכובשם‬ ‫הפשטות‪ ,‬דהרי ידענו דסוריא הוא כיבוש יחיד‪ ,‬וזה בין‬ ‫ונשארו כמכת רצועה עבור כלל ישראל ותמיד באו להצר את ישראל‬ ‫הר ההר ונהר פרת‪ ,‬וכדכתב הרמב"ם פ"א מתרומות ה"ט‬ ‫כמבואר בס' שופטים‪ ,‬עד שבא דוד המלך וכבשם ולזה הי' גם תחת‬ ‫שליטת שלמה כמ"ש כאן‪ ,‬ועדיין היו גרים שם הפלשתים אלא שהי'‬ ‫דכל הארצות שליד פרת מארם עד בבל הוא בכלל‬ ‫בשליטה יהודית‪ ,‬עד שבא נבוכדנצר וסנחריב והגלו את הפלשתים משם‬ ‫סוריא‪ ,‬וא"כ י"ל דה"ה לענין מש"כ ים סוף הוא גם‬ ‫ולא חזרו לשם לעולם‪ ,‬והנביא צפני' ב' ד' מנבא עליהם "כִי ַׁעזָה עֲזּובָה‬ ‫תִ הְּ יֶׁה וְּאַׁ שְּ קְּ לוֹן לִשְּ מָמָ ה אַׁ שְּ ּדוֹד בַׁצָ הֳרַׁ יִם ְּיג ְָּרשּוהָ וְּ עֶׁקְּ רוֹן תֵ עָקֵ ר" [אלה הם‬ ‫לע"ל‪ ,‬אבל באמת גבול הדרומי הוא הרבה יותר למעלה‬ ‫מחמשת סרני פלשתים שכ' בספר יהושע] והעם שנמצא שם עכשיו הם‬ ‫כמבואר בפרשת מסעי‪.‬‬ ‫מעם הערבי שהשתלטו על א"י לפני מאות בשנים‪ ,‬ומה שנקרא א"י בפי‬ ‫העמים "פלסטין" הוא המצאת הגוים ממאה שנים האחרונות ואין לזה‬ ‫קשר לעם פלשתים‪ .‬ויל"ע האם מה שאנו סובלים היום מהעם הערבי‬ ‫אולם מהלך מחודש מצינו בספר הנפלא אשר אני שוכן‬ ‫היושב שם יש לזה שייכות גם לקליפת פלשתים מצד מה שיושבים‬ ‫בתוכה פ"ה [להג"ר אוריאל בוקוואלד שליט"א] שהציע‬ ‫באותו מקום ולפני ביאת המשיח אנו צריכים שוב לסבול מפלשתים‬ ‫וכעת זה צירוף קליפת ישמעאל ופלשתים‪ ,‬ובביאור קליפת פלשתים‬ ‫דבאמת גם עד נהר פרת הוא חלק מציווי של הכיבוש‪,‬‬ ‫הארכנו בפ' תולדות‪.‬‬ ‫כז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫ועד"ז הי' אפשר לפרש דמ"ש בפ' משפטים כ"ג ל"א‬ ‫כבר הותר הנדר ויכול ליכנס בפנים ממש‪ ,‬ומבואר בגו"א‬ ‫ּוממִ ְּדבָר עַׁד‬ ‫" וְּ שַׁ תִ י אֶׁ ת גְּ בֻלְּ ָך מִ יַׁם סּוף וְּ עַׁ ד יָם פְּ לִ שְּ תִ ים ִ‬ ‫למהר"ל ר"פ ואתחנן דמשה ידע שלא יכבשו ישראל כל‬ ‫הַׁ נָהָ ר" קאי גם על כיבוש יהושע ולא רק לע"ל וכמפורש‬ ‫עשרה עממין רק לע"ל והי' רוצה באמת לכבוש רק א"י‬ ‫כן באמת בס' הכוזרי מאמר ב' אות י"ד‪ ,‬ואף דלא כלול‬ ‫עצמו‪ ,‬וגם ארץ סיחון ועוג הי' כובש רק ע"מ שלא ישב‬ ‫בגבולות פ' מסעי‪ ,‬דבפ' מסעי הגבולות הם יותר רק‬ ‫בו איש כדי שיהי' כל ישראל ביחד בא"י עצמו‪ ,‬ועוד‬ ‫מנחל מצרים להר ההר‪ ,‬ולהנ"ל א"ש דשם זה לענין‬ ‫שאין עבר הירדן ראוי לשכינה וא"כ שטח זה הי' נחשב‬ ‫מקום הפלת גורל הנחלה דתלוי בארץ כנען אבל א"י‬ ‫כחצר של א"י בלי יישוב‪ ,‬ה"נ י"ל לענין השטח הענק‬ ‫הכללית נמשכת עד ים סוף [אולם מאריך שם בפ"ז דים סוף‬ ‫למזרח עד נהר פרת אע"פ שאינו מיועד לנחלת השבטים‬ ‫הכוונה ללשון המערבי של ים סוף דהוא החלק שישראל עברו‬ ‫הוא נכבש כציווי ה' ונתקדש בקדו' א"י ונשאר בגדר‬ ‫שם עי" ש בהרחבה עוד כתב דבתוך שטח זה לדרום ישנן ארצות‬ ‫חצר א"י‪ .‬ועד"ז י"ל לענין גבול מערב דמבואר בגיטין ח‪.‬‬ ‫שהקב" ה ייחד לאומות אחרות עד הגאולה העתידה דהיינו עמון‬ ‫שהוא בים הגדול עד החוט שנמתח מטורי אמנון עד נחל‬ ‫ומואב ואדום] ומבאר לפ"ז נוסח התפלה במוסף של שבת‬ ‫מצרים ולר' יהודה עד האוקיאנוס דגדרו רק בגדר חצר‬ ‫והעלינו בשמחה לארצינו ותטעינו בגבולינו דארצינו קאי‬ ‫לא"י שיש לו קדושת א"י אבל אי"ז בגדר נחלת‬ ‫על נחלת השבטים וגבולינו קאי על גבול הכללי של א"י‪.‬‬ ‫‪25‬‬ ‫השבטים‪.‬‬ ‫עי"ש באריכות‪.‬‬ ‫ובזה מדוקדק היטב פסוק שלנו שנר' שיש שתי חלקים‬ ‫והג"ר משה מרדכי קארפ שליט"א [בקונטרס בענין גבול‬ ‫בא"י דבהתחלת הפסוקים כ' לזרעך נתתי וגו' מנהר‬ ‫הדרומי שבספרו משמרת השביעית] האריך ג"כ בבקיאות‬ ‫מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת ובהמשך מפרט עשר‬ ‫ובפלפול‪ ,‬להוכיח מהרבה ראשונים דס"ל דגבולות של‬ ‫עממין‪ ,‬וקשה דהרי השטח של נהר מצרים לנהר פרת‬ ‫אברהם אבינו הם הם הגבולות של כיבוש ז' עממין‬ ‫גדול פי הרבה מהארצות שהתיישבו ע"י עמי כנען וצ"ל‬ ‫דכיבוש ראשון‪ ,‬אלא שלא נשלם הכיבוש בימי שלמה‪,‬‬ ‫דהרישא מתאר את השטח הכללי כולל שטחים לא‬ ‫אבל שלמה שלט מים עד ים כמש"כ וְּ י ְֵּר ְּּד ִמיָם עַׁ ד יָם‬ ‫מיושבים‪ ,‬והסיפא מפרט את מקום היישוב הנמצא בתוך‬ ‫ָארץ‪[ ,‬תהילים ע"ב ח'] דהיינו מנהר פרת‬ ‫ּומנָהָ ר עַׁ ד ַאפְּ סֵ י ֶׁ‬ ‫ִ‬ ‫שטח הכולל שאינו אלא ארצות כנען ומתוך שמקום‬ ‫עד ים פלשתים‪ ,‬אלא שהוא סובר דגבול צפון דפרשת‬ ‫היישוב ארצות כנען מפורט לעצמו משמע ששם עיקר‬ ‫מסעי שהוא הר ההר מקביל לעיקום נהר פרת שהוא‬ ‫החשיבות של א"י‪ .‬ומה שצריך שטח כ"כ ענק בלי‬ ‫גבול א"י לצפון‪ ,‬וגם גבול הדרומי מתפשט עד ים סוף‬ ‫יישוב‪ ,‬וודאי י"ל דיש בזה סודות גדולות‪ ,‬אולם ע"פ‬ ‫ממש ולכן יש קדו' עולי מצרים גם עד אילת עי"ש‬ ‫פשט י" ל שמטרת שטח החצר היא להיות שטח מבדיל‬ ‫באריכות וא"כ נחלת השבטים אכן מתפשט עד לשם‬ ‫בין ארץ כנען לחו"ל כמו שהחצר מרחיקה ומבדילה את‬ ‫וא"צ להסבר הנ"ל‪ .‬ובוודאי שהדברים מחודשים מאד‪.‬‬ ‫הבית והטרקלין מהמבוי והרה"ר וכן מועיל להגנה כמו‬ ‫ויש בכל זה נפק"מ להלכה למעשה דאי נימא דגבולות‬ ‫שהחצר מועיל להגנת הטרקלין ויתכן שיש שם אוצרות‬ ‫אברהם אבינו הם הם הגבולות של א"י עכ"פ לקדושת‬ ‫טבע או שלע"ל יהי' שם נחלה ממש‪.‬‬ ‫עולי מצרים א"כ הפירות שבאים מנהר פרת עד ים‬ ‫פלישתים למטה‪ ,‬יש להם דין קדושה ראשונה ונאכל‬ ‫ולא נעבד בשביעית‪ ,‬ויש להקפיד על כל מה שמגיע‬ ‫‪ 25‬הנה בשנים האחרונות הי' עסק גדול בסוגיית הגבול הימי של מדינת‬ ‫ישראל עם לבנון‪ ,‬וזה שייך לנושא רחב אצל אומות העולם בעיקר‬ ‫משם לנהוג בו קדושת שביעית‪ .‬ובלא"ה פסק מרן‬ ‫גבולות הימים בכל העולם האם שייך בכלל בעלות של מדינות על‬ ‫הגרי"ש אלישיב זצ"ל לענין הגבול הדרומי לחשוש‬ ‫הימים ואיפה זה מסתיים‪ .‬ויש מאות סכסוכי גבולות ימיים וחלק גדול‬ ‫מהם לא נפתרו בהסכמה‪ .‬ומעניין לציין דעיקר הנושא בזה אצל האומות‬ ‫לא"י מ‪ 30‬מעלות ולא לסמוך על הבנתינו בגבולות פ'‬ ‫העולם התחיל רק לפני ‪ 400‬שנים מחמת מעשה שהי' ונשאלו בזה חכמי‬ ‫מסעי [וכדנקט מרן הגרח"ק זצ"ל בספרו דרך אמונה פ"א‬ ‫אומות בעולם ונחלקו ע"פ מקורות חז"ל דהי' גוי אחד חכם שהוציא‬ ‫מתרומות ה"ז עי"ש הערת חמיו הגריש"א שאף שדבריו מיוסדים‬ ‫ספר לברר ע"פ מקורות חז"ל שמושגי גבול וריבונות אינם יכולים לחול‬ ‫על מהות בלתי ניתנת להתיישבות כמו הים‪ ,‬אולי גם הסתמך על המושג‬ ‫מאד מ"מ אין לסמוך ע"ז למעשה] ולמהלך הנ"ל גם אי היינו‬ ‫של כרמלית דל"ש לים להיות רה"י רק כרמלית‪[ ,‬גוי זה גם המציא את‬ ‫יודעים בדיוק גבולות פ' מסעי הי' לנו לחשוש‪ .‬וכבר‬ ‫חוקי מלחמה ושלום שעלי' מתבססים עיקר חוקי מלחמה ושלום ויחסי‬ ‫מדינות של זמנינו המקובלים בכל העולם‪ ,‬ולקח יסודותיו מתורת עם‬ ‫יצאו בשנים האחרונות ספרים רבים לברר הדין בזה‪.‬‬ ‫ישראל ומצורת מלכיו וכהניו מוסדותיו וחוקיו וז' מצוות בני נח] מאידך‬ ‫הי' גוי אחר חכם שבירר ע"פ ברייתא דגיטין דגבולות א"י מסתיימות‬ ‫בחוט שבתוך הים ולר' יהודה גם כל הים למערב ומצדד כדעת ר' יהודה‬ ‫בזה‪ ,‬אבל בכל אופן בוודאי לגבולות יש תוקף גם באמצע הים ועפי"ז‬ ‫נקבעו כללים בין לאומיים אצל אומות העולם גם באמצע הים‪ .‬ולנתב'‬ ‫בפנים יתכן דבאמת לא חלה בעלות ישראל על הים דהרי לא נתחלק‬ ‫ומ"מ הי' לו קדושת א"י לענין מצוות התלויות בארץ ויל"ע מזבולון‬ ‫לחוף ימים ישכון‪ .‬חזינן מכל זה דכל שאלה בעולם אפשר למצוא‬ ‫בתורתינו הקדושה‪ .‬וע"ז נאמר ג"כ וראו כל עמי וגו' כי מי גוי גדול אשר‬ ‫לו חוקים ומשפטים צדיקים‪.‬‬ ‫כח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים לפיכך נקרא‬ ‫עומק שם ישמעאל ‪26‬‬ ‫שמו ישמעאל שנא' ישמע קל ויענם" וצ"ב הרי מפורש‬ ‫ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה ויולדת בן וקראת‬ ‫בקרא טעם שמו כי שמע ה' אל עניך‪ ,‬וגם לפי כוונת‬ ‫שמו ישמעאל כי שמע ה' אל עניך‪[ :‬ט"ז י"א]‬ ‫אברהם הרי קאי על מה שישמע ה' לתפלת ישמעאל ולא‬ ‫מה שישמעאל יגרום לישראל להתפלל‪ ,‬ועוד דכידוע‬ ‫והנה בפשוטו נצטווה הגר לקרוא אותו כן ובפסוק ט"ו‬ ‫שמו של האדם מורה על מהותו וכיצד העובדה שאותה‬ ‫כתוב שאברהם קרא כן לבנו‪ ,‬וברש"י שם שאע"פ שלא‬ ‫תפלה שיתפללו ישראל תתקבל לפני הקב"ה מבטאת את‬ ‫שמע אברהם דברי המלאך שרתה רוה"ק עליו וקראו‬ ‫מהות ישמעאל‪ ,‬והלא הדעת נותנת שלפי פי' זה דוקא‬ ‫ישמעאל וא"כ לא דיבר כלל עם הגר בענין זה והגר לא‬ ‫בנ"י יהיו ראויים לשם זה‪.‬‬ ‫קיימה את הציווי שלה‪ .‬ורמב"ן הוסיף על רש"י שקרא‬ ‫אותו ישמעאל כי שמע אלקים אל עני אמו כדבר המלאך‬ ‫כשלא זכה ישמעאל קיבלו ישראל כח זה ע"י ישמעאל‬ ‫כנר' שג"ז נתגלה לו ברוה"ק‪ .‬אולם רמב"ן כאן פי'‬ ‫והנראה בעז"ה [יסוד הדברים שמעתי מפי הג"ר משה שפירא‬ ‫כפשוטו שהגר בעצתה היתה יראה לקרוא שם לבן‬ ‫זצ"ל רק שאיני זוכר דבריו בבירור] דבוודאי ע"י שהגר התענה‬ ‫אדוניה רק שגלתה לו הענין‪ ,‬ואברם קיים דבר ה' ולא‬ ‫תחת שרה וברחה ממנה והיתה במצב של עוני וצעקה‬ ‫הוצרך הכתוב להאריך בזה‪ .‬עוד פי' הרמב"ן שלא הי'‬ ‫לה' מתוך עניה [כך משמע מתרגום עה"פ כי שמע ה' אל עניך‬ ‫כאן ציווי להגר לקרוא אותו כן רק שהודיע לה המלאך‬ ‫ארי קביל ה' את צלותך וענייך מלשון ענייה דהיינו צעקה ולכ"כ‬ ‫שכן יהי' השם שלו‪ ,‬ואמר לה שהיא תקראנו כן ותזכור‬ ‫כי שמע ולא כ' כי ראה אולם בתרגום יונתן מבואר דהפי' שה'‬ ‫כי שמע אלקים אל עניה ואברהם מעצמו קרא שמו כן‬ ‫ראה את צערה והיינו שיעבודה תחת שרה] זכתה להוריד כח‬ ‫שישמע אל ויעננו‪ .‬ובספורנו לקמן פט"ו מבואר דמצד‬ ‫עצום של שמיעת הקב"ה לתפלה הנאמר מתוך קושי‬ ‫שני סיבות נקרא ישמעאל‪ ,‬מצד הגר שנתגלה לה המלאך‬ ‫ועוני‪ ,‬ולזה הובטח לה שיהי' לה בן שיהי' לו כח זה‪,‬‬ ‫ומצד אברהם שהתפלל עליו אח"כ ונאמר לו ולישמעאל‬ ‫ולכן יהי' נקרא כן כדי לקבוע בתוך מהותו עצם כח זה‪,‬‬ ‫שמעתיך [לקמן י"ז כ'] נמצא דבשמו כלול שני ענינים א'‬ ‫ונמשך כח זה גם בפ' וירא כשבכתה הגר כשחשבה‬ ‫ענין שבח להקב"ה שה' שמע לקול אמו כשהיתה בצרה‬ ‫שהנער ימות ונאמר "וישמע אלקים את קול הנער"‪ ,‬ואמר‬ ‫ב' מה שיהי' לו הכח שהקב"ה ישמע תפלתו תמיד‪.‬‬ ‫לה המלאך "אל תראי כי שמע אלקים אל קול הנער‬ ‫ויתכן דמה שכ' ישמעאל בל' עתיד מורה על הענין‬ ‫באשר הוא שם" [לקמן כ"א י"ז] ואם הי' ישמעאל וזרעו‬ ‫השני‪.‬‬ ‫הולכים בדרך הטוב הרי באמת הי' להם כח עצום זה‪ ,‬גם‬ ‫שהיו נטפלים ליצחק מ"מ היה להם כח זה‪ ,‬אבל מ"מ‬ ‫שם יש מעאל ע"ש מה שעתיד הקב"ה לשמוע‬ ‫השתא שישמעאל לא הלך בדרך הטוב ואף שהוא עשה‬ ‫נאקת ישראל‬ ‫תשובה בסוף מ"מ זרעו אחריו לא הולכים בדרך הטוב‪,‬‬ ‫א"כ נמסר כח זה לזרעו של יצחק‪ ,‬ומ"מ צריך לעבור‬ ‫והנה בפרקי דר"א פל"ב איתא "למה נקרא שמו ישמעאל‬ ‫דרך ישמעאל דוקא‪ ,‬וכ"ז שזרעו של יצחק אינם הולכים‬ ‫שעתיד הקב"ה לשמוע בקול נאקת העם ממה שעתידין‬ ‫בדרך הטוב ואינם ראויים להגאל אז ישמעאל הוא זה‬ ‫שגורם לזרעו של יצחק שיתפללו מתוך עוני וצרה ואז‬ ‫‪ 26‬הנה כבר כתב הרמב"ן לעיל י"ב ו' "אומר לך כלל גדול תבין אותו‬ ‫הם הקב"ה שומע לתפלתם בכח שם ישמעאל‪.‬‬ ‫בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬והוא ענין גדול‪,‬‬ ‫הזכירוהו רבותינו דרך קצרה מעשה אבות סימן לבנים ואמרו כל מה‬ ‫שאירע לאבות סימן לבנים ולכן יאריכו הכתובים בסיפור המסעות‬ ‫כח תפלה זו מתוך חטא שרה בעינוי הגר‬ ‫וחפירת הבארות ושאר המקרים‪ ,‬וישוב החושב בהם כאילו הם דברים‬ ‫מיותרים אין בהם תועלת וכולם באים ללמד על העתיד וכו' ואם כתב כן‬ ‫ויש להעמיק יותר בזה דהנה כ' הרמב"ן לעיל פסוק ו'‬ ‫הרמב"ן על המסעות והפעולות שעשה אברהם‪ ,‬כש"כ בענין ישמעאל‬ ‫עה" פ ותענה שרה ותברח מפניה‪ ,‬שחטאה אמינו בעינוי‬ ‫שהתורה האריכה בו כ"כ בין בפ' לך לך בין בפ' וירא ובדו"ד שהי' בין‬ ‫אברהם ושרה בענין הגר ובנה‪ ,‬בוודאי יש בזה משמעות גדול לעתיד‪,‬‬ ‫הזה וגם אברהם בהניחו לעשות כן ולזה שמע ה' אל‬ ‫ובמה שאנו רואים בעינינו היום איך שאנו סובלים כ"כ מבני ישמעאל‬ ‫עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם‬ ‫מתבקש מאתנו ללמוד ענין ישמעאל בתורה בעומק כדי שנבין את כוחו‬ ‫ושרה בכל מיני עינוי [וכ' במעשי ה' דלזה גופא נקרא ישמעאל‬ ‫ואיך שנוכל להתגבר עליו‪ ,‬ומובן היטב הדו"ד והויכוחים בין אברהם‬ ‫לשרה דהי' הכל ע"ש כלל ישראל בעתיד‪ ,‬דשרה ראתה כל הצרות‬ ‫בל' עתיד כדי לגלות על העתיד שהוא יענה זרע ישראל] וכ"כ‬ ‫שנסבול מבני ישמעאל‪ ,‬וכבר ראתה השורש אצל הגר ולכן רצתה לרסן‬ ‫הרד"ק שלא נהגה שרה בזה לא מדת מוסר ולא מדת‬ ‫את הגר‪ ,‬ואח"כ לשלחה ואת בנה‪ ,‬ומה שנר' כל הזמן שאברהם מנסה‬ ‫לקרבם יתכן שגם אברהם ראה בו שורש רע ומסוכן אבל חשב שאפשר‬ ‫חסידות‪ ,‬לא מדת מוסר כי אע" פ שאברהם מחל על‬ ‫לחנכו ולהפקיע הפראות שבו ע"י קירבה ועידוד ובנוסף שיתפלל עליו‬ ‫כבודו וא" ל עשי לה הטוב בעיניך הי' ראוי למשוך את‬ ‫לו ישמעאל יחי' לפניך ביראתך‪ ,‬וזה בוודאי עדיף‪ ,‬אבל הקב"ה ידע‬ ‫של"ש כלל לחנכו מצד השם "פרא" שבו‪ ,‬והתקבל תפלת אברהם עליו‬ ‫ידה מפני כבודו‪ ,‬ולא מדת חסידות כי אין ראוי לאדם‬ ‫למחצה לענין הריבוי והנשיאות‪ ,‬אף שבוודאי אין לאברהם נחת מזה‪,‬‬ ‫לעשות ככל יכולתו במה שתחת ידו‪ ,‬וזה שעשתה שרה‬ ‫מ"מ הקב"ה השתמש עם עוצם כח התפלה של אברהם לתת שליטה‬ ‫לישמעאל כדי להחזיר כלל ישראל בתשובה באחרית הימים וכדנבאר‬ ‫לא הי' טוב בעיני ה' כמו שאמר המלאך כי שמע ה' אל‬ ‫כ"ז לקמן‪.‬‬ ‫כט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫תי' ע"פ הרמב"ם פ"ו מדעות ה"א דדרך ברייתו של אדם‬ ‫עניך‪ ,‬ואברהם לא מנע משרה מפני שלום בית אבל סו"ס‬ ‫להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג‬ ‫הי' כאן פגם‪[ .‬אולם בתוספתא סוטה ה' ז' מבואר שהקב"ה‬ ‫כמנהג אנשי מדינתו‪ ,‬לפיכך צריך אדם להתחבר‬ ‫הסכים לשרה בזה וכן מבואר בספורנו ואברבנאל ורלב"ג ורבינו‬ ‫לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד‬ ‫מיוחס] ולפ"ז י"ל דכמו שכ' אצל עשיו והי' כאשר תריד‬ ‫ממעשיהם‪ ...‬וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין‬ ‫ופרקת עולו וגו' היינו שעד כמה שיעקב אינו מתנהג‬ ‫אנשיה הולכים בדרך ישרה י לך למקום שאנשיה צדיקים‬ ‫כהוגן חוזר וניעור הטענה שלך על יעקב שלקח הבכורה‪,‬‬ ‫ונוהגים בדרך טובים‪ ,‬ואם היו כל המדינות שהוא יודעם‬ ‫ה"נ אצל ישמעאל שעד כמה שכלל ישראל לא מתנהגים‬ ‫ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו‪ ,‬או‬ ‫כהוגן יכולים בני ישמעאל להתנקם על מה שאמם הגר‬ ‫שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני‬ ‫התענה תחת ידי שרה‪.‬‬ ‫הגייסות או מפני החולי ישב לבדו יחידי כענין שנאמר‬ ‫ישב בדד וידום‪ ,‬ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים‬ ‫ביאור ענין פרא אדם שבישמעאל‬ ‫אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג‬ ‫והוא יהי' פרא אדם יד בכל ויד כל בו ועל פני כל‬ ‫במנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות‪ ,‬ואל‬ ‫אחיו ישכון‪[ :‬שם י"ב]‬ ‫ינהיג עצמו בדרך חטאים כענין שנאמר מי יתנני במדבר‬ ‫מלון אורחים‪ .‬עכ"ד הרמב"ם‪ .‬וכיון שגורש ישמעאל‬ ‫ברש"י פי' פרא אדם אוהב מדבריות לצוד חיות‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫מבית אברהם שהי' המקום היחידי בעולם שהי' קדוש‬ ‫כ"א ב' וישב במדבר ויהי רובה קשת‪ ,‬וביאר הרא"ם‬ ‫וטהור והוצרך לילך בגלות ברכו שיהי' מרוצה גם לגור‬ ‫דלכן נמשל לפרא שהוא חמר הבר החי במדבר‪ ,‬והר"ן כ'‬ ‫‪27‬‬ ‫במדבר ולא יהי' איכפ"ל כלל מהסביבה‪.‬‬ ‫שיהי' מצד טבעו איש רע שאינו מקבל מרות ושיעבוד‬ ‫כלל כמו הפרא שאינו מקבל מרות‪ ,‬וספורנו פי' שיהי'‬ ‫ישמעאל מהותו פרא ולא ניתן לשנותו‬ ‫פרא במזגו וכמו חמור הבר מצד אמו המצרית ומצד‬ ‫שיהי' במדבר ואד ם מצב אברהם אביו ולכן עשה‬ ‫והנה כתוב פרא אדם ולא אדם פרא‪ ,‬אף שבכ"מ נכתב‬ ‫תשובה בסוף‪ .‬והגרש"ר הירש פי' מושג "פרא" "פרוז"‬ ‫התואר אחר העצם וביאר המהרי"ל דיסקין שעיקרו של‬ ‫"פריסה" "פירצה" בענין בן חורין שיהי' פטור מעול בני‬ ‫ישמעאל הוא פרא ושם אדם טפל אצלו‪ ,‬והיינו דמדת‬ ‫אדם וחפשי משיעבוד העיר והוא ענין ההתפרקות מכל‬ ‫הפרא שבו אינה סתם ביטוי חיצוני המתלוה לאישיותו‬ ‫סייג והשתחררות מכל גבול הכובל‪ ,‬וזה מש"כ ידו בכל‬ ‫של ישמעאל אלא זהו עיקר מהותו ושורשו‪ ,‬וכבר קבע‬ ‫ופירש" י לסטים כי פרק מעצמו עול דרך ארץ‪ ,‬והכל‬ ‫הח"ח [כמובא בהקדמת ספר נאות דשא עמ' י"ט] דמכיון‬ ‫אצלו הפקר ואין דבר עומד בפני רצונו‪[ .‬ולקמן הבאנו‬ ‫שהתורה מעידה כן פשוט שאין דבר זה ניתן לשנות‬ ‫מהלך אחר דאדם זה מצד בחי' אברהם שיש בו והי' בו מעשה‬ ‫דאפי' אם יתאספו כל עמי התרבות וירצו לחנכו לא‬ ‫המילה ולכן שונה משאר גוים שלא קרויים אדם ופרא זה מצד‬ ‫יוכלו בשום אופן ולא יעלה בידם כלל‪ ,‬ובסוף נאנח‬ ‫אמו הגר ומצד שהי' חסר לו פריעה והי' לו בחינת הערלות‬ ‫ובשפ"א וירא תר"נ דישמעאל הוא בחינה אמצעית בין מדבר‬ ‫שהוא כל הגוים לבחי' אדם]‬ ‫‪ 27‬עוד נוסח הובא שם מספר משנת רבינו מאיר הלוי דפעם שאל א' את‬ ‫הגרי"ז מד' הרמב"ם הנ"ל דלפי ההסתכלות שלכם הייתם צריכים לגור‬ ‫וצ"ב דלכ' רוצה לפייסה ולברכה והנה הוא מקלל אותה‬ ‫כעת במדבר‪ ,‬וענה לו הגרי"ז "ריכטיג אבער א מלון אורחים דארף דאך‬ ‫זיין איך האב נישט קיין מדבר מיט א מלון אורחים" ר"ל הרי הרמב"ם‬ ‫שיהי' לה בן רע כזה‪ ,‬וביאר הר"ן דהמלאך רצה לומר‬ ‫מצטט דברי ירמיהו שאמר מי יתנני מלון אורחים ואעזבה את עמי‬ ‫לה בזה שאף כשתחזרי לבית שרה יקל מעליך השיעבוד‬ ‫ואלכה מאתם ומ"מ לא הלך כיון שלא מצא מלון אורחים‪ ,‬אולם הראני‬ ‫ידידי הרב יוסף שיין שליט"א בחי' רבו רבינו משולם דוד הלוי [רמב"ם‬ ‫אל תחשוב שזה מחמת מעלת ישמעאל דאדרבה הוא‬ ‫עבודה‪ -‬מכתבים עמ' ‪ ]120‬שכתב במכתב [וכך שמע מפיו] שלפי' ד'‬ ‫יהי' פרא אדם‪ ,‬ובפנינים משלחן גבוה הביא בשם הג"ר‬ ‫הרמב"ם הי' צריכים לצאת מא"י מפני גזירת שמד‪" ,‬אבל השאלה היא‬ ‫להיכן‪ ,‬וכפי הנשמע המצב במקומות אחרים אינו יותר טוב‪ ,‬ולצאת‬ ‫דניאל מובשוביץ זצ"ל שביאר שהמלאך אמר לה שבזה‬ ‫למערות ולחוחים ולמדברות אינן מהדברים הקלים‪ ,‬אף שאיני יודע מה‬ ‫שאינה מקבלת עול ובורחת משרה יהי' טבע בנה פרא‬ ‫הפטור בזה וברמב"ם מבואר להדיא שצריכין לעשות כן אבל לא ראינו‬ ‫גדולים וטובים שיעשו כן"‪ .‬כנר' שלא שמע דברי אביו‪.‬‬ ‫אדם ולכן ראוי לה לשוב‪ .‬וכעי"ז פי' אברבנאל שהמלאך‬ ‫וסיפר הגר"מ הלוי שבעת המלחמה בין רוסלאנד לפולין הכל ברחו‬ ‫הוכיח את הגר למה יצתה למדבר השומם וכי את רוצה‬ ‫משם וכאשר בורחים מחפשים המקום הבטוח ביותר ולכן ברחו הרבה‬ ‫לארה"ב‪ ,‬אבל דעת הגרי"ז הי' לברוח לא"י הגם דהי' אז א"י בסכנה‬ ‫שבנך יהי' פרא אדם? ובאזנים לתורה כ' שהמלאך ידע‬ ‫גדולה שכבר הי' פצצות בתל אביב אבל להגרי"ז הי' חשבונות אחרים‬ ‫שאברהם יגרש את ה גר ובנה לפני שעוד יספיק להדריכו‬ ‫ועיקר החשבון שלו הי' דברי הרמב"ם דהרי ברוסיא הי' גזירת שמד וד'‬ ‫הרמב"ם שיש לברוח מזה‪ ,‬ואז בארה"ב הי' ג"כ מצב גרוע ברוחניות‪,‬‬ ‫היטב ואפשר שהגר לא יעמוד על טבעו‪ ,‬ולכן הזהיר‬ ‫[ואולי היום שכבר הי' שם ר' אהרן והסאטמר רב שאני] ואז חיפש‬ ‫אותה שתדע להדריכו לאהבת הבריות ולתרבות אנושית‪,‬‬ ‫הגרי"ז אגרת השמד להרמב"ם ללמוד עם בניו‪ ,‬דשם מאריך הרמב"ם‬ ‫ביסוד זה‪ ,‬מתחלה לא מצאו עד שמצאוהו בשטראשין אוצה"ס ולא נתן‬ ‫וכן עשתה הגר שלקחה לו אשה מארץ מצרים שהיתה‬ ‫המנהל רשות להוציא הספר ולכן העתיקו א' מבני הגרי"ז מלה במלה‪,‬‬ ‫באותה העת מרכז התרבות וההתפתחות ואעפ"כ לא‬ ‫וקרא הגרי"ז את האגרת עם בניו והגר"מ עוד זכר בדיוק איך הגרי"ז‬ ‫הועיל לו ונשאר פרא אדם‪ .‬והגרי"ז [רשימות תלמידים]‬ ‫קורא המילים בהטעמה‪.‬‬ ‫ל‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫במערכת ד' מלכיות [לאבן עזרא דניאל ז' י"ד אכן נכלל‬ ‫הח"ח ואמר "אוי! ‪ 28‬מי יודע מה הפרא אדם הזה עוד‬ ‫במלכות רביעית ולא אדום אבל רמב"ן במדבר כ"ד כ' דחה דבריו‬ ‫עלול לעשות לעם ישראל באחרית הימים"‪ .‬וכבר התאונן‬ ‫כי בוודאי החי' הרביעית הוא רומי] וביאר דד' מלכיות הם‬ ‫כן דוד המלך ע"ה [תהילים ק"כ ה' ‪-‬ז'] א ֹויָה לִ י כִי ג ְַּׁרתִ י‬ ‫באים לבטל מלכות שמים ובנויים לבטל מלכות ישראל‬ ‫מֶׁ שֶׁ ְך שָ ַׁכנְּתִ י עִ ם ָא ֳהלֵי קֵ דָ ר‪-[ :‬קדר זה מלכות ישמעאל כמ"ש‬ ‫ואז נראה כאילו יש מציאות למלכות אחרת חוץ‬ ‫סו"פ חיי שרה] ַׁרבַׁת שָ כְּ נָה לָּה נַׁפְּ שִ י עִ ם ש ֹונֵא שָ לוֹם‪ֲ :‬אנִי‬ ‫ממלכות שמים‪ ,‬אבל מלכות ישמעאל לא באים לבטל‬ ‫שָ לוֹם וְּ כִי אֲדַׁ בֵר הֵ מָ ה לַׁמִ לְּ חָ מָ ה‪ :‬הרי שישמעאל לא יאותו‬ ‫מלכות שמים דאדרבה כל כח שלהם הוא כח בלתי תלוי‬ ‫לשום הסכם שלום וכל שירבו לדבר עמם בצורה של‬ ‫במלכות ישראל בזכות כי כוחו ותוקפו נתן לו הקב"ה‬ ‫שלום עוד יתעוררו למלחמה וכמו שאנו ראוים בעינינו‬ ‫בפני עצמו בשביל שהי' מזרע אברהם וה' אמר לו‬ ‫היום‪ ,‬וכ"ז מורה על תכונת הפרא של ישמעאל‪ ,‬שלא‬ ‫ולישמעאל שמעתיך‪ ,‬ואכן עד היום הישמעאלים‬ ‫יסכים לשום הגבלה לרצונו אלא ילחם על רצונו עד‬ ‫מאמינים בהקב" ה בלי שיתוף כלל ועושים כל מעשיהם‬ ‫הסוף‪.‬‬ ‫בשם ה' ומשתחווים להקב"ה לעומת כל הגוים שיש‬ ‫שעובדים לע"ז ויש המאמינים בשיתוף כמו הנוצרים‪.‬‬ ‫ובספר מצמיח ישועה עמ' ‪ 29 9‬העיר דהנה לקמן [כ"א ט'‬ ‫י"א] מבואר שהטעם שעבורה נדחה ישמעאל מלהיות‬ ‫ולפ"ז א"ש דדוקא ישמעאל ראוי לתואר אדם לפי שיש‬ ‫ממשיך דרכם של אברהם ושרה הי' משום שהתנהג‬ ‫לו את מדת האמונה‪ ,‬וזה קיבל ע"י המילה שלו‪,‬‬ ‫במדת הצחוק מדת ההתלוצצות בבחינת פרא‪ ,‬שזה‬ ‫והמלכות והתוקף שלו קיבל מהקב"ה בעצמו כדבר‬ ‫טבעה של מדה זו לשחרר מכל דבר חשוב ומגביל‪ ,‬ועד‬ ‫בפנ"ע‪ .‬ואעפ"כ הם נדחים מן השלימות ע"י הבחינה של‬ ‫שיכול להגיע גם לרציחה וגילוי עריות וכמבואר שם‬ ‫פרא הנמצא בו שאין לו שום קבלת מרות להתגבר על‬ ‫ברש"י‪ ,‬לעומת זאת זרע העיקרי של אברהם יצחק אבינו‬ ‫רצונם ולכן אין האמונה שלהם מועיל לרסן את רצונם‬ ‫הגביל את רצונו וצמצם אותו כפי הראוי בדין ואף שמו‬ ‫רק אדרבה האמונה שלהם גורמת שיפעלו ככל העולה‬ ‫יצחק הוא ע"ש "קץ חי" דהיינו לעשות חוק וקץ לאותו‬ ‫על רוחם בתלותם הכל ברצון ה'‪ ,‬ולכן גם הם מוכנים‬ ‫חסד בלתי מוגבל שהי' אפשר לירש מאברהם‪ .‬ולפ"ז‬ ‫למות ע"ז כין שבטוחים שגם ה' מסכים על ידם‪.‬‬ ‫כדי לינצל מבחי' ישמעאל הוא לשעבד את רצונינו‬ ‫להקב"ה לגמרי‪.‬‬ ‫ובזה מובן מש"כ בפרקי דר"א פרק ל' במה שכתוב אצל‬ ‫בלעם "וַׁיִ שָ א מְּ שָ ל ֹו ַׁויֹאמַׁ ר אוֹי מִ י יִחְּ יֶׁה מִ ֻשמ ֹו אֵ ‪-‬ל"‬ ‫ישמעאל נחשב כמלכות בפני עצמו‬ ‫[במדבר כ"ד כ"ג] אמר בלעם שבעים לשונות שברא‬ ‫הקב"ה בעולמו לא שם שמו לאחד מהם אלא לישראל‬ ‫עוד הביא שם דברי ר' חיים ויטאל [בעץ הדעת טוב על‬ ‫הואיל והשווה הקב"ה שמו של ישמעאל לשמו של‬ ‫תהילים ק"כ שם] דשאר ד' גליות הן משולות אל החיות‬ ‫ישראל אוי מי יחיה בימיו שנא' אוי מי יחי' בשומו אל‪.‬‬ ‫כמ"ש בס' דניאל אבל ישמעאל להיותו בן אברהם‬ ‫מבואר דזה גופא ששמו של הקב"ה משותף בשמו ‪-‬‬ ‫ונימול נקרא פרא אדם‪ ,‬ולא אדם גמור לפי שמל ולא‬ ‫דמרמז על האמונה שלו‪ -‬נותן לו התוקף והעוצמה שלו‪,‬‬ ‫פרע כי להיותו אדם לסיבת היותו בנו של אברהם ויש לו‬ ‫ולכן הם פועלים החורגים לגמרי מדרכי ההגינות והמוסר‬ ‫זכות אבות וכמ" ש לו ישמעאל יחי' לפניך‪ ,‬וגם יש לו‬ ‫השכלי הן כלפי עצמם שמוכנים למות כדי להשיג‬ ‫זכות המילה כי גם לסבה זו נקרא אדם‪[ ,‬עי' לקמן בענין‬ ‫מטרתם והן לגבי אחרים שמוכנים להזיק בצורה אכזרית‬ ‫ברית מילה שהארכנו בנקודה זו] ‪ 30‬ולכן גלותו תקיפה משאר‬ ‫ביותר כי לדעתם ה' מסכים עם כל מה שהם עושים ואוי‬ ‫ד' מלכיות וכמ"ש רז"ל כי לכן נקרא ישמעאל על‬ ‫לי למי שנצב בדרכם‪.‬‬ ‫שעתידין ישראל לצעוק צעקות גדולות בימי גלותו ואז‬ ‫ישמע אל ויענם‪.‬‬ ‫גלות האחרונה היא גלות ישמעאל‬ ‫וצ" ב הרי גם עשיו הוא בנו של יצחק ולמה הוא לא‬ ‫והנה כבר כתוב בקדמונים כי האחרונה שבגלויות‬ ‫נקרא אדם‪ ,‬וביאר בספר הנ"ל ע"פ ד' מהר"ל ריש נר‬ ‫ישראל יהי' גלות ישמעאל כמבואר בפי' הרי"ד והרס"ג‬ ‫מצוה שבא ליישב למה מלכות ישמעאל לא נמנית‬ ‫בדניאל ז' ז' ובד' רבי חיים ויטאל שהזכרנו לעיל‪ ,‬וכן‬ ‫מרומז בגמ' ב"ב עג‪ :‬לענין העורב הנקבה שבלע התנין‪,‬‬ ‫‪ 28‬ראה לקמן דגם בלעם ודוד והתנאים הקדושים בזוה"ק השתמשו‬ ‫ופי' מהרש"א דקאי על מלכות ישמעאל שהוא טמא מצד‬ ‫במלת "אוי" לענין ישמעאל‪.‬‬ ‫‪ 29‬ספר נפלא בענין גלות ישמעאל מהג"ר אלכסנדר מנדלבוים שליט"א‬ ‫אמו הגר‪ ,‬שהלך לא"י לכבשה ובידו א"י עד בוא‬ ‫ע"פ משנתו של הגר"מ שפירא זצ"ל ורוב דברים שכתבתי לקמן בענין‬ ‫הגאולה‪ .‬ובסוף פ' חיי שרה במעבר בין חיי אברהם לחיי‬ ‫ישמעאל ראיתי שם‪.‬‬ ‫‪ 30‬ובשפ"א וירא תר"נ מבואר דישמעאל הוא בחינת ממוצע בין ישראל‬ ‫יצחק כ' ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם וגו' על פני כל‬ ‫לעמים ולכן נקרא פרא אדם ולכן יד כל בו וידו בכל כי על ידו יש‬ ‫אחיו נפל ואלה תולדות יצחק בן אברהם וגו' וכ' בבעל‬ ‫התקשרות בין מדרגת מדבר למדרגת אדם‪.‬‬ ‫לא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫‪32‬‬ ‫עולמית אויב מלשון "אבוי" שהנופל בידו צועק אבוי‪,‬‬ ‫הטורים שם "לומר כשיפול ישמעאל באחרית הימים אזי‬ ‫[וא"ש דבלעם אמר עליו אוי וכן דוד אמר עליו אויה לי] וכן‬ ‫יצמח בן דוד שהוא מתולדות יצחק" מבואר דחיי‬ ‫ביאר ר' חיים ויטאל בס' עץ הדעת טוב על תהילים שם‬ ‫אברהם אבינו מייצגים תקופת הגלות‪ ,‬וחיי יצחק‬ ‫דכל האומות כוונתם הי' רק להמיר דת ישראל שלא‬ ‫מייצגים תקופת אחרית הימים שאז מתגברים על בחינת‬ ‫יעסקו בתורה‪ ,‬רק שאם לא רצינו להמיר דת היו הורגים‬ ‫ישמעאל‪ .‬ובברית בין הבתרים [לעיל ט"ו י"ב] כ' ויהי‬ ‫אותנו‪ ,‬ועצם זה שמסרנו נפשינו גרם הסרת הקיטרוג‬ ‫השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה‬ ‫מעלינו‪ ,‬אבל ישמעאל רוצים לבלוע אותנו למחות שם‬ ‫חשיכה גדלה נופלת עליו‪ ,‬וכ' בפרקי דר"א פכ"ח‬ ‫ישראל כדמיון דבר הבלוע שאין מציאותו נודע כלל‬ ‫ד"נופלת" זה מלכות בבל "עליו" אלו בני ישמעאל‬ ‫ובמצב כזה לא נראה שום מוצא מאותה גלות‪.‬‬ ‫שעליהם בו דוד יצמח וכו' ושם בפרק ל' אמר רבי‬ ‫ישמעאל ‪ 31‬ט"ו דברים עתידים ישמעאל לעשות באחרית‬ ‫ישמעאל יגרום לנו אותה התפלה הנצרכת לגאולה‬ ‫הימים וכו' ובפרק כ"א אמר עוד רבי ישמעאל דג'‬ ‫ובביאור הדבר למה ישמעאל צריך להיות האחרון‬ ‫מלחמות של מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות‬ ‫שבגליות‪ ,‬וכן במה שגלותו צריך להיות יותר קשה‪ ,‬י"ל‬ ‫באחרית הימים וכו' ומשם בן דוד יצמח ויראה באבדן‬ ‫דהנה כבר אמר הגר"א ווסרמן זצ"ל ששמע כמ"פ ממרן‬ ‫אלו ואלו וכו' וכ"כ בזוה"ק ח"ב לב‪ .‬שבני ישמעאל‬ ‫הח"ח זי"ע‪ ,‬ללמוד מה שיהא בסוף גלותינו מאשר הי'‬ ‫באחרית הימים יהיו בא"י ויתעוררו לעשות קרבות עזות‬ ‫בסוף גלות מצרים כמ"ש מיכה ז' ט"ו כימי צאתך מארץ‬ ‫בעולם ויתקבצו בני אדום ויערכו אתם קרב וכו' ואח"כ‬ ‫מצרים אראנו נפלאות‪ ,‬והרי בגלות מצרים מצינו דמה‬ ‫לא ישאר שום כח למעלה חוץ מכלל ישראל לבד וכו'‬ ‫שגרם להחיש הגאולה הי' התפלה שהגיע מתוך עומק‬ ‫ועל אותו זמן כ' כי אז אהפוך וכו' וכ"כ הרמב"ם באגרת‬ ‫יסורי הגלות שנא' ויהי בימים הרבים ההם וגו' ויאנחו‬ ‫תימן דדניאל סוף מה שסיפר הוא מלכות ישמעאל‬ ‫בנ"י מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים מן‬ ‫ועמידת מחמד ואחריו ביאת הגואל בסמוך‪ ,‬וא"ש‬ ‫העבודה וישמע אלקים את נאקתם ויזכור אלקים את‬ ‫דבנבואתו האחרונה של בלעם שאמר וצים מיד כתים‬ ‫בריתו את אברהם וגו' [שמות ב' כ"ג] וביאר באור החיים‬ ‫וגו' דמבואר בתרגום יונתן דקאי על מה שכל העמים‬ ‫הק' שם דיש כאן הדגשה שתפלתם באה מעומק הצרה‬ ‫יאבדו ע"י מלך המשיח כ' שם אוי מי יחי' משמו א‪-‬ל‪,‬‬ ‫וכמ"ש מן המצר קראתי קה‪ ,‬וה"נ גאולה העתידה תלוי‬ ‫דקאי על ישמעאל‪ ,‬הרי מבואר מכ"ז דצרת ישמעאל היא‬ ‫בזה כמ"ש רבינו בחיי שם‪ ,‬וכעי"ז כ' הח"ח בחומת הדת‬ ‫זה שתוליד את אור הגאולה‪.‬‬ ‫פי"ד‪ ,‬דלא סגי בתפלה בלחש שאנו מתפללין כל יום‬ ‫אלא צריך לצעוק לה'‪ ,‬והנה כ"ז שיש לנו איזה זיק של‬ ‫גלות ישמעאל היא הקשה ביותר‬ ‫תקוה מצד אחר כבר חסר באותה תפלה של עת צרה‪.‬‬ ‫עוד מבואר ברמב"ם שם שלא תעמוד על ישראל יותר‬ ‫וממילא מובן שהצרות יגיעו דוקא מישמעאל לנתב'‬ ‫אויבת ממנה ולא אומה שהרעה בתכלית הרעה לדלדל‬ ‫לעיל דהוא נושא בתוכו הכח העצום של תפלה מתוך‬ ‫אותנו ולהקטין אותנו ולמאוס אותנו מאד‪ ,‬וכן מבואר‬ ‫עומק וקושי השיעבוד‪ ,‬ומצד היותו "פרא" שאין עליו‬ ‫בזוה"ק שמות יז‪ .‬במש"כ ושפחה כי תירש גבירתה זה‬ ‫שום שליטה וא"א כלל לעשות שום הסכם עמו דעושה‬ ‫הגר שהולידה את ישמעאל שעה כמה רעות לישראל‬ ‫ככל אשר ברצונו‪ ,‬וגם יש בו בחי' אדם שמכוחו דבוק‬ ‫ושלט בהם ועינה אותם בכמה מיני עינויים ואילך גלות‬ ‫בשם ה' ועושה הכל מצד שמאמין שכך הוא רצון ה'‬ ‫קשה יותר מישמעאל‪ ,‬ועד"ז כ' רבינו בחיי דברים ל' ז'‬ ‫דישמעאל נקרא אויב דאויב גדול משונא שבלבו איבה‬ ‫‪ 32‬עי"ש במש"כ על אויביך ועל שונאיך‪" .‬אויביך" זה ישמעאל‪,‬‬ ‫"שונאיך"‪ ,‬זה עשו‪ ...‬והן שתי האומות שאנחנו משועבדים תחתיהם‬ ‫ומפוזרים ביניהם‪ ..‬ומה שהזכיר "אויביך" על ישמעאל ו"שונאיך" על‬ ‫עשו‪ ,‬מפני שהאויב גדול מן השונא‪ ,‬כי השונא אף על פי שיריע לו יעשה‬ ‫‪ 31‬מעניין שיש כמה מימרות שאמר רבי ישמעאל בענין בני ישמעאל‪.‬‬ ‫על דרך הרחמנות‪ ,‬אבל האויב הוא שבלבו איבה עולמית‪ ,‬לא ישים לו‬ ‫והנה ביומא לח‪ :‬מבואר דרשעים לא מסקינן בשמייהו‪ ,‬והק' שם בתו"י‬ ‫רחמים‪ ,‬על זקן יכביד עולו מאד‪ ,‬וזה מסוד הלשון ודקדוקו‪ ,‬כי "אויב"‬ ‫ותו' הרא"ש בשם רבינו אלחנן דהלא מצינו התנא רבי ישמעאל ורבי‬ ‫הוא מלשון אבוי‪ ,‬ואותיותיהם שוות‪ ,‬ועל שם שהנופל בידו צועק "אוי‬ ‫ישמעאל כהן גדול‪ ,‬ששמם הי' ישמעאל‪ ,‬ולדעה שישמעאל לא עשה‬ ‫ואבוי"‪ .‬ומה שהתחיל ב"אויביך" כדי שיסמוך הרדיפה אל השונאים‬ ‫תשובה [עי' סנהדרין קד‪ .‬שדרשו עה"פ אין מידי מציל שאין אברהם‬ ‫שהם בני עשו‪ ,‬שעקר גלותנו בכל מקום שהוא לבני אדום הוא‪ ..‬ומפני‬ ‫מציל את ישמעאל מדין שמים ושיטה זו חלוקה על ר' לוי ב"ר נ"ט ו'‬ ‫שבני ישמעאל קשין לישראל יותר מבני עשו‪ ,‬לכך קראן הכתוב‬ ‫שישמעאל עשה תשובה ובריטב"א יומא שם תי' באמת דקי"ל כמ"ד‬ ‫"אויביך"‪ ...‬ועליהם אמר ישעיה ע"ה‪" :‬המתקדשים והמטהרים אל‬ ‫שעשה תשובה] איך קראו לצדיקים בשמו‪ ,‬ותי' שכיון שהקב"ה קראו‬ ‫הגנות" (ישעי' סו‪ ,‬יז)‪" .‬המתקדשים" אלו בני אדום שדרכן לנענע‬ ‫בשם זה‪ ,‬אינו כשאר רשעים‪ ,‬ובס' בניהו תי' דמאחר שנענה הקב"ה‬ ‫אצבעותיהן לכאן ולכאן‪" ,‬והמטהרים" אלו בני ישמעאל שדרכן לרחוץ‬ ‫לתפלת אברהם לו ישמעאל יחי' לפניך וא"ל ולישמעאל שמעתיך הנה‬ ‫ידיהם ורגליהם ולא לבם שהוא העקר‪" .‬אחר אחת בתוך" (שם)‪ ,‬ירמוז‬ ‫ברכתי אותו וגו' הרי שם זה נתברך מפי הקב"ה ולכן אינו כשאר שמות‬ ‫לשתי וערב של אדום שהם מתקדשים בו‪ ,‬או יאמר‪ :‬אחר אחת בתוך‪ ,‬על‬ ‫רשעים‪ .‬ולנתב' לעיל דשם ישמעאל הוא ע"ש כח תפלה עצום שקיבל‬ ‫יום אידם הקבוע להם‪ ,‬אלו ביום ששי קודם השבת ואלו אחר השבת‬ ‫א"ש דמצד עצמו הי' לו כח זה רק שנתקלקל וא"כ צדיק שנקרא כן‬ ‫ומניחים אותנו בתוך‪" .‬אוכלי בשר החזיר" (שם)‪ ,‬אלו בני אדום‪ ,‬השקץ‬ ‫וודאי יכול להגיע לכל הכוונות הטובות המונחים בשם זה וכן לכל מה‬ ‫והעכבר (שם)‪ ,‬אלו בני ישמעאל‪" .‬יחדו יסופו נאם ה'"‪.‬‬ ‫שכוון אברהם להתפלל על בנו‪.‬‬ ‫לב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫זה‪[ .‬הי' לי מנהל בחדר ויזניץ לונדון שהי' נקרא בפי כל הר"ר‬ ‫א" כ אין גבול לאכזריותו וסכנתו ואין שום עצה נגדו‪,‬‬ ‫יעקב "אברם" טויב ז"ל שנפטר בדמי ימיו לשמו ולזכרו תאוות‬ ‫וזה יביא שכלל ישראל יצעקו להקב"ה מתוך עומק‬ ‫נפש]‬ ‫הצרה ויבואו לבחינת "אוי ואבוי" שזה עומק מיוחד של‬ ‫ומבואר בגמ' שם‪ ,‬שכ"ז באברהם אבל ביעקב גם אחרי‬ ‫צרה שאין שום דרך לינצל‪ ,‬ונגיע למש"כ בסוף סוטה‬ ‫הוספת שמו ישראל לא נעקר שם הראשון ממקומו וצ"ב‬ ‫אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים‪ ,‬וממילא‬ ‫באמת החילוק בין אברהם ליעקב‪ ,‬ובמהרש"א שם פי'‬ ‫יבוא הגאולה‪.‬‬ ‫דישראל ביחס ליעקב הוא רק בגדר שררה‪ ,‬אבל אברהם‬ ‫וכ"ז נרמז בדברי בעל הטורים דברים ל"א כ"ט עה"פ‬ ‫ביחס לאברם זה דבר אחר לגמרי דאברם הוא רק על‬ ‫"וקראת אתכם הרעה באחרית הימים" "הרעה באחרית‬ ‫ארם ואברהם הוא על כל הגוים‪ .‬ומ"מ לא נתבאר מה‬ ‫הימים ר"ת בגי' גוג וקראת ד' במסורה וקראת אתכם‬ ‫כ"כ החומר בדבר‪.‬‬ ‫הרעה‪ .‬וקראת שמו ישמעאל‪ .‬וקראת שמו עמנואל [ישעי'‬ ‫וביאר דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל ‪ 34‬דבעצם השם אברהם‬ ‫ז' י"ד] וקראת ישועה חומותיך [שם ס' י"ח] כשתקרא‬ ‫נית ן לו כשכבר הגיע לשלמותו ע"י המילה ונעשה אב‬ ‫אתכם הרעה‪ ,‬וקראת שמו ישמעאל שתתפלל לאל‬ ‫המון גוים‪ ,‬ואנו מתייחסים רק לחלק זה של אברהם‪,‬‬ ‫שישמע אליך ויהי' עמנו‪ ,‬ותשוב אליו בתשובה אז‬ ‫ולכן אנו עושין ברית מילה מיד בשעת הלידה‪ ,‬ואין אנו‬ ‫וקראת ישועה חומותיך" הרי מבואר דהישועה הגדולה‬ ‫צריכים לחכות עד זקנה ושיבה כמו אברהם אבינו‪ ,‬וכל‬ ‫באחרית הימים תהי' אחרי צרת ישמעאל שעי"ז נתפלל‬ ‫‪33‬‬ ‫השלימות שקנה אברהם אז הוריש לזרעו‪ ,‬וכן מי שקורא‬ ‫אל ה' ואז יביא ה' את הגאולה השלימה‪.‬‬ ‫אותו אברם מורה בזה שהוא מתייחס לאברם לפני‬ ‫וע"ע להלן המשך ביאור תוקפו של ישמעאל מכח מה‬ ‫הברית מילה ומראה שלא איכפ"ל בכל השלימות שקנה‬ ‫שיש לו ברית מילה ושלכן יש לו אחיזה בא"י‪.‬‬ ‫אברהם והוריש לנו‪ .‬משא"כ השמות יעקב וישראל‬ ‫מורים על מצב ירידה ועלי' אצל כל בן ישראל ולכן‬ ‫החומר בקריאת שם אברם‬ ‫שפיר יש לקרוא בשם זה‪.‬‬ ‫ולא יקרא עוד את שמך אברם וגו' [י"ז ה']‬ ‫והנה בהזדמנות אחרת [ביארצייט של אביו אא"ז הג"ר יו"ט‬ ‫ליפמן זצ"ל בט"ו סיון תשד"מ שהיו מתכנסין בבית מדרשינו‬ ‫בברכות יג‪ .‬דהקורא לאברהם אברם עובר בעשה ולאו‪,‬‬ ‫בלונדון מידי שנה לזכרו] הזכיר דברי המאירי [שבת נ"ו‪ .‬ד"ה‬ ‫וכבר העיר בח"א מהרש"א [שם סוד"ה עובר בעשה] ושאר‬ ‫אע"פ] דכל מילי דחסידותא שיש לאדם אף שלשאר אדם‬ ‫מפרשי הש"ס בהשמטת הפוסקים בזה ובמג"א קנ"ו‬ ‫אין חיוב בזה‪ ,‬מ"מ אם בא בנו למלא מקום אביו‪ ,‬ראוי‬ ‫סק"ב כן הביא הדין‪ .‬ויל"ע באמת במי שמלמד לבנו‬ ‫לו לאחוז במדה זו ויוכל להענש עלי'‪ ,‬והוכיח כן‬ ‫פרשת לך לך האם יכול לדבר על אברם דהרי הפסוק‬ ‫מאברהם אבינו דמה שקנה אברהם ע"י עמל הרבה‬ ‫קורא לו אברם‪ ,‬או שכשמבאר התיבה "אברם" יש לו‬ ‫במשך עשרות שנים יש לנו מיד בשעת הלידה‪.‬‬ ‫לומר אברהם‪ .‬עוד לכ' פשוט דכ"ז בקורא כן לאברהם‬ ‫אבינו אבל מי שקורא לאיש מכלל ישראל כן ל"ש איסור‬ ‫ובשפת אמת תרנ"ב כתב דאחר המילה נעשה אברהם‬ ‫לברי' חדשה ולכ"כ התהלך לפני והיה תמים וכי עד עתה‬ ‫‪ 33‬כבר הבאנו כמ"פ ד' הג"ר אליהו דיסקין שליט"א שהעיר דפרקי‬ ‫תהילים שאומרים כעת אחר התפלה מצד צרת ישמעאל יותר חשוב‬ ‫לא הי' תמים‪ ,‬אלא דנעשה עתה כברי' חדשה וכל מה‬ ‫מתפלת שמ"ע כיון שתפלה בעת צרה דאורייתא גם לשי' הרמב"ן‪.‬‬ ‫שעשה עד עתה הוצרך לעשותו מעתה בדרך פנימי‬ ‫והעירוני ידידי הג"ר אברהם גודמן שליט"א בעמח"ס אבא ביתך דעד‬ ‫כמה שזה שעת צרה הי' צריך להיות גם בשמו"ע תפלה בעת צרה‬ ‫ואופ"א מכל מה שהי' מקודם‪ .‬ולכן אסור לקרוא אותו‬ ‫דעלינו לכוון ע"ז גם בברכת ראה בענינו וכדו' והעיקר תלוי בהרגשת‬ ‫אברם משא" כ ביעקב וישראל‪35 .‬‬ ‫האדם בתפלתו‪ .‬עוד העיר דלא ברור כ"כ הגדרת עת צרה‪ ,‬דלדוגמא‬ ‫לפני כמה שנים בערי המרכז לא הי' הסכנה מוחשית לעינינו כמו אצל‬ ‫גבולי צפון ודרום‪ ,‬לא מוכח דמקרי צרה לענין תפלה דאורייתא ומה‬ ‫שיש להתפלל על אחרים בצרה אינו מהווה דין תפלה בעת צרה דא"כ‬ ‫‪ 34‬בצל הקודש עמ' קנ"ב‪.‬‬ ‫תמיד יהי' תפלה דאורייתא‪ .‬עכ"ד‪ .‬ובאמת למעיין בסוגיות פ"ג דתענית‬ ‫‪ 35‬והנה יל"ע למה יש ספר "ברית אברם" להמגיד מזאלאשיץ וספר בעלי‬ ‫יראה דרק העיר שיש שם הצרה חלה עליהם מ"ע דאורייתא לזעוק‬ ‫ברית אברם להג"ר אברהם אזולאי וי"ל בדרך צחות דבעלי ברית אברם‬ ‫ולהריע ומד"ס גם להתענות כדי להתעורר בתשובה ולדעת שכ"ז נגרם‬ ‫קאי על ענר אשכול וממרא‪ ,‬שבעצם הי' מבעלי בריתו רק בהיותו אברם‪,‬‬ ‫מחמת מעשיהם הרעים וכדהסביר הרמב"ם כ"ז בריש הל' תענית במתק‬ ‫אבל כשנעשה אברהם הפסידו בריתו‪ ,‬וענר ואשכול לא הסכימו‪ ,‬וממרא‬ ‫לשונו‪ ,‬אבל עיר אחר סביבותי' מתענה ולא מתרעת או להיפך‪,‬‬ ‫הסכים‪ ,‬ובזכות זה נתעלה‪ ,‬וכדהארכנו בריש פ' וירא ע"פ שפ"א עי"ש‪,‬‬ ‫ובפשטות כיון דעיקר תפלתם רק מחמת שנושאים בעול חבריהם‪ ,‬אבל‬ ‫ולכן מה שנשאר לנו מאברם הוא רק חלק הבעלי ברית אברם‪ ,‬ונשאר‬ ‫הצרה לא בא לעורר אותם לתשובה‪ ,‬ולכן סגי בתפלה או תענית לבד‬ ‫לממרא זכות שנקרא ספר על שמו‪.‬‬ ‫וכ"מ ברמב"ם שם פ"ב ה"ב‪ ,‬אלא דריטב"א שם [בדף י"ח ובמוסד הרב‬ ‫שוב שמעתי מפי מו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א דמתוך עיון בהקדמת‬ ‫קוק זה בדף כ'] כ' הטעם דיש חשש שיתפשט הצרה גם על השכנים הגם‬ ‫ספר בעלי ברית אברם‪ ,‬נר' דאדרבה שם זה לחסרון הוא‪ ,‬דהנה ר'‬ ‫דבעצם לא מגיע להם הצרה אבל כיון שגם הם אינם צדיקים כ"כ לא‬ ‫אברהם אזולאי לפני הגיעו לחברון שבא"י הי' במורוקו ושם חיבר‬ ‫ינצלו‪ ,‬ומ "מ סגי בתפלה לבד‪ ,‬ולפ"ז זה נחשב הצרה שלהם‪ ,‬ויש לדון‬ ‫ספרים עפ"י דרך פילוסופיא‪ ,‬וע"ד ספר מורה נבוכים‪ ,‬והסביר ענינים‬ ‫כאן בארץ האם נחשב סכנת הערבים כמכה משולחת שמבואר שם‬ ‫בתורה עפ"י דרכי הטבע‪ ,‬ובהגיעו לחברון וראה ששם לא מערבין בין‬ ‫במשנה שכולם מתענות ומתריעות‪.‬‬ ‫לג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫נתיישבה שם אומה כלל אלא חריבה היא ושוממה עד שישובו‬ ‫השייכות בין מצות ברית מילה והבטחת א"י‬ ‫אפרוחי' לתוכה] וגם הוסיף ואמר לו "והייתי לכם‬ ‫והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך‬ ‫לאלקים"‪ .‬וצ"ע דהרי בפסוק הקודם כבר כ' הבטחה זו‪.‬‬ ‫לדורותם לברית עולם להיות לך לאלקים ולזרעך‬ ‫וכנר' דזה הי' ק' לו לרש"י וביאר דרק בא"י אהי' לכם‬ ‫אחריך‪ :‬ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך‬ ‫לאלקים אבל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה‪.‬‬ ‫את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם‬ ‫ובמדרש מ"ו ט' אם נכנסים בניך לארץ הם מקבלים‬ ‫לאלקים‪ :‬ויאמר אלקים אל אברהם ואתה את‬ ‫אלהותי ואם לאו אינם מקבלים‪ .‬וכ' הרמב"ן [לעיל ט"ו‬ ‫בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדרתם‪ :‬זאת‬ ‫י"ח] דבא"י הקב"ה בעצמו ינהיג אותם ולא יהיו‬ ‫בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם וגו' המול לכם‬ ‫בממשלת כוכב או מזל ובטעם הדבר כ' הרמב"ן [ויקרא‬ ‫כל זכר וגו' [שם ח ‪ -‬י"א]‬ ‫י"ח כ"ה] שהקב"ה נתן לכל עם ועם בארצותם לגוייהם‬ ‫כוכב או מזל ידוע וכמ"ש דברים ד' י"ט וראית את‬ ‫הנה מבואר כאן ג' ענינים א‪ :‬עצם הקמת ברית בין‬ ‫השמש ואת הירח וגו' אשר חלק ה"א אתם לכל העמים‬ ‫הקב"ה לאברהם וזרעו‪ .‬ב‪ :‬הבטחת א"י לאחוזת עולם‪.‬‬ ‫כי חלק לכולם מזלות בשמים וגבוהים עליהם מלאכי‬ ‫ג‪ :‬הציווי על מצות ברית מילה‪ .‬ויש לבאר הקשר בין כל‬ ‫עליון נתנם להיות שרים עליהם‪ ,‬אבל א"י היא נחלת ה'‬ ‫אלה‪.‬‬ ‫המיוחדת לשמו ולא נתן עלי' מן המלאכים קצין שוטר‬ ‫הנה לעיקר הברית י"א שהכוונה למה שכבר הובטח‬ ‫ומושל בהנחילו אותה לעמו המייחד שמו לזרע אוהביו‪,‬‬ ‫בברית בין הבתרים לתת לו א"י [לעיל ט"ו י"ח] וכוונת‬ ‫והנה ה' הנכבד ית' הוא אלקי האלקים בכל העולם‬ ‫הקב"ה שיקיים הברית הזו לאברהם ולדורות עולם וא"כ‬ ‫ואלוקי א"י שהיא נחלת ה' ולכן הדר בחו"ל דומה כמי‬ ‫זה הקדמה למש"כ אח"כ ונתתי לך וגו'‪ ,‬אולם רש"י פי'‬ ‫שאין לו אלוה‪ ,‬ששם עצמו תחת שרי מעלה ולא תחת‬ ‫דנתחדש כאן ברית חדשה "להיות לך לאלקים ולזרעך‬ ‫ממשלת הקב"ה ואין לו אלוה לעזרו ולסייעו וכאילו‬ ‫אחריך" ובביאור ענין זה כ' רש"י [לקמן כ"ח כ"א] שיחול‬ ‫יוצא מרשות הקב"ה‪[ .‬וכ"כ בשו"ת הרשב"א א' קל"ד דרשות‬ ‫הר"ן דרוש הרביעי בית אלקים למבי"ט שער התפלה ה' ועי'‬ ‫שם ה' עליו ועל זרעו‪ ,‬וברמב"ן [לעיל ט"ו י"ח] ביאר שה'‬ ‫רמב"ן ויקרא שם שביאר בהרחבה מעלת א"י] ובספורנו ביאר‬ ‫בכבודו ינהיג אותם ולא יהיו תחת ממשלת כוכב ומזל‬ ‫שבא"י תוכלו לעשות רצוני ובזה אהי' לכם לאלקים‬ ‫או שר משרי מעלה‪ .‬והוסיף הספורנו שכל הברואים‬ ‫וההשגחה עליכם תהי' גם על יחידים ולא רק על המין‬ ‫הנפסדים אין ה' מייחד שמו עליהם אלא ע"י אמצעי‪ ,‬כי‬ ‫בכללותו וכ"כ בהעמק דבר שזה ענין השגחה פרטית‬ ‫הם פעולתו ע" י אמצעי אבל על ברואיו הנצחיים הוא‬ ‫ובכפתור ופרח פ"י כ' בשם אביו דלכן הדר בחו"ל דומה‬ ‫מייחד שמו בלי אמצעי‪ ,‬וע"י הקמת הברית ושמירתה‬ ‫כמי שאין לו אלוה‪ ,‬מפני שא"י מושגחת ומושקפת‬ ‫יהיו אברהם וזרעו נצחיים וההשגחה עליהם תהי' על‬ ‫לטובה בפרט ותמיד בהשגחה מוספת על השגחתו בכלל‬ ‫היחידים ולא רק על המין בכללותה‪[ .‬זה מה שאנו קוראים‬ ‫השגחה פרטית וכמבואר בנצי"ב כאן ורק כלל ישראל זוכים לזה‬ ‫הארץ כולה‪ .‬וע"ע בס' שיחת מלאכי השרת לרבי צדוק‬ ‫אבל בכל שאר הברואים י ש רק השגחת המין בכללותה]‪.‬‬ ‫הכהן פ"א ט'‪36 .‬‬ ‫א"י מונהג ע"י הקב"ה לבדו‬ ‫‪ 36‬וד"ז ראינו בעינינו אשר בזמן תחלת המלחמה בשמחת תורה תשפ"ד‬ ‫ולענין הבטחת א"י כ' הרמב"ן דהקב"ה הבטיח לאברהם‬ ‫הי' השגחה נפלאה ושמירה על שומרי תורה ומצוות או על אלו שקיבלו‬ ‫את מתנת הארץ פעמים רבות‪ ,‬ובכל פעם הוא לצורך‬ ‫איזה מצוות‪[ ,‬כב ר סיפרנו על היישובים השומרים שבת שניצלו‪ ,‬קיבוץ‬ ‫אלומים צמוד ממש ליישוב בארי ואין שום הסבר ע"פ דרך הטבע איך‬ ‫תוספת מסויימת‪[ ,‬עי' לעיל י"ב ז'‪ ,‬י"ג י"ד ט"ו‪ ,‬ושם ט"ז‪,‬‬ ‫אף שנכנסו דילגו על בתי התושבים‪ ,‬רק מצד שמירת שבת‪ ,‬עוד שמעתי‬ ‫ולעיל ט"ו י"ח] וכאן בפעם הרביעית התחדש שנתן לו את‬ ‫על אשה ביישוב בארי ששמעה המחבלים מגיעים והתקשרה לבנה שהי'‬ ‫הארץ לאחוזת עולם שגם אם יגלו ממנו עוד ישובו‬ ‫שוטר ואמר לה שאין מי שיכול לעזור לה כעת רק הקב"ה וקיבלה ע"ע‬ ‫שמירת שבת ולא הגיעו המחבלים לביתה‪ ,‬וכן הי' אחד שם שבנה‬ ‫וינחלוה‪[ ,‬והוסיף רבינו בחיי שרק לישראל יהי' לאחוזת עולם‬ ‫לעצמו בית כארמון ולא הי' בדעתו לתת מזוזה אבל הקבלן א"ל הרי‬ ‫ולא לאומות אחרות וזה סימן גדול שמיום שגלו ממנה לא‬ ‫כ"כ הרבה כסף הוצאת בשביל הבית אני אוסיף מזוזות מכיס שלי ונתן‬ ‫שם מזוזות והמחבלים רק דפקו על הדלת ומשלא ענה לא פוצצו אותו‬ ‫כמו שעשו אצל אחרים רק הלכו‪ ,‬עוד שמעתי בשם הרב בנימין כהן‬ ‫קודש לחול‪ ,‬ולומדים רק ע"פ דרך הקבלה‪ ,‬חזר בו וחיבר ספריו עפ"י‬ ‫שליט"א שכל המשפחות שקיבלו על עצמם שמירת שמיטה ניצלו‪,‬‬ ‫דרך זה ועל הספרים הישנים שכתב רצה שיאכלם העש‪ ,‬ומה שנשאר‬ ‫ושמעתי ממקור נאמן באשה אחת מיישוב בארי שקיבלה על עצמה לפני‬ ‫מאז הוא ספר זה ולכן קראו בעלי ברית אברם‪ ,‬והספר החדש שחיבר‬ ‫כמה חדשים רק טהרת המשפחה וניצלה היא וכל משפחתה וכהנה‬ ‫אח"כ קראו חסד לאברהם‪ ,‬להראות דהספר הקודם הוא בדרגת אברם‪,‬‬ ‫רבות‪ ,‬וחוץ מזה רואים יום יום ניסים גלויים במאות רקטות שלא‬ ‫דהיינו שאברהם בתחלת דרכו עסק בפילוסופיא וכך השפיע על העולם‬ ‫פוגעים באיש‪ ,‬בשעה שרקטה אחת בלבד שנשלחה מעזה ונכשל ונפל‬ ‫ואז נקרא אברם‪ ,‬אבל כשנתקדש ע"י המילה עזב לגמרי דרך זה ונקרא‬ ‫על בית חולים שלהם והרגו אנשים רבות בבחינת חרבם תבוא בלבם‪,‬‬ ‫אברהם‪ ,‬וענר ואשכול וממרא הם בעלי בריתו מאותה הדרך‪.‬‬ ‫וכן מה שהקב"ה הציל אותנו ממאות הטילים הענקיים שנשלחו מאירן‬ ‫ולענין ספר ברית אברם מעיון בהקדמת הספר נראה דל"ש לשם אברם‬ ‫שבכ"א יש מאות קילוגרמים של חומר נפץ ולא הצליח לפגוע באף‬ ‫כלל רק שזה ר"ת של שמו משה בן ר' אלקנה‪ ,‬ולכן הי' צ"ל באמת‬ ‫יהודי רק בערבי אחד שיצא מעזה‪ ,‬וכן מה שנשלח מכאן‪ ,‬אם פגע הי'‬ ‫להיות מודפס בכריכת הספר אבר"ם עם ר"ת‪.‬‬ ‫זה כמעט הכל בערבים או דרוזים או עובדים זרים‪ ,‬לדוגמא שפגע טיל‬ ‫לד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫הברית הזה ל"ש לישמעאל כלל‬ ‫ובמה שנצטווה כעת על ברית מילה הוא המשך על‬ ‫הקמת הברית וכדכ' רש"י על המילים ואתה על בריתי‬ ‫והנה לפי כ"ז ל"ש כל ענין א"י רק ליצחק שהרי הקב"ה‬ ‫תשמור‪ ,‬דוי" ו מוסיף על ענין ראשון דאני הנה בריתי‬ ‫הקים ברית זה עם יצחק שיהי' לו לאלקים כמבואר לקמן‬ ‫אתך ואת הוי זהיר לשמרו‪ ,‬כלומר האמור לעיל הוא‬ ‫פסוק י"ט אחרי שביקש אברהם על ישמעאל "לו‬ ‫חלקו של הקב"ה בברית עם אברהם ולעומת זאת חלקו‬ ‫ישמעאל יחי' לפניך" א"ל הקב"ה אבל שרה אשתך ילדת‬ ‫של אברהם בברית הוא מה שנאמר מכאן ואילך‪ .‬וביאר‬ ‫לך בן וקראת שמו יצחק והקמותי את בריתי לברית עולם‬ ‫בר"ן ומעשי ה' דכל ברית שנכרתת בין שנים על כל אחד‬ ‫לזרעו אחריו [וזה קאי על ברית מילה כמבואר ברש"י דזרע‬ ‫ישמעאל אינם מצווים במילה כמבואר בסנהדרין נט‪]:‬‬ ‫מוטל לעשות דבר מה‪ ,‬וראוי לבאר בשעת הברית מה‬ ‫ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו והפריתי אותו מאד‬ ‫מוטל על כל אחד‪.‬‬ ‫מאד י"ב נשיאים יוליד ונתתיו לגוי גדול ואת בריתי אקים‬ ‫מתנת א"י דוקא ע"י קיום ברית מילה‬ ‫את יצחק ופי' הרמב"ם באגרת תימן פ"ב דמש"כ ואת‬ ‫בריתי אקים את יצחק קאי על כל מש"כ לעיל אצלינו‬ ‫ומבואר לפ"ז דכדי לזכות לא"י ולהשגחתו הפרטית‬ ‫שיהי' לו לאלקים והבטחת א"י‪ ,‬וזה אמר לו הקב"ה‬ ‫צריך לקיים מצות מילה‪ ,‬וכ"כ במדרש מ"ו ט' אם‬ ‫דאמנם אברך את ישמעאל בריבוי מספר אבל לא אכרות‬ ‫מקיימים בניך את המילה הם נכנסים לארץ ואם לאו אין‬ ‫עמו ברית כלל ובר"ן פי' דלכבוד אברהם לא א"ל‬ ‫נכנסים לארץ וכו' אמר להם יהושע בכניסתם לארץ מה‬ ‫הקב"ה במפורש שלא קיבל את תפלתו להיות לישמעאל‬ ‫שאתם סבורים שאתם נכנסים לארץ ערלים כך אמר‬ ‫לאלקים אלא רק א"ל המקצת שקיבל שיהי' לגוי גדול‬ ‫הקב"ה לאברהם אבינו ונתתי לך ולזרעך אחריך וגו'‬ ‫ולכן האריך והפליג באותו מקצת‪ .‬עכ"פ לפ"ז מבואר‬ ‫ע"מ ואתה את בריתי תשמור‪[ .‬והובא ברש"י עה"פ בספר‬ ‫דאין לישמעאל שום אחיזה ושום זכות על א"י‪.‬‬ ‫יהושע ה' ד' וזה הדבר אשר מל יהושע כל העם היוצא ממצרים‬ ‫היינו ע"י דיבור מל אותם שאמר להם כנ"ל] וכן מבואר במה‬ ‫לישמעאל יש זכות בא"י‬ ‫שתיקנו לומר ברית ותורה בתוך ברכת הארץ הרי דענין‬ ‫ברית מילה קשור למתנת א"י‪.‬‬ ‫אולם מ"מ מבואר בפרקי דר"א סוף פרק ל' בשם ר'‬ ‫ישמעאל דבני ישמעאל יהי' להם שליטה בא"י באחרית‬ ‫אלא שצ"ב מה באמת הקשר ביניהם‪ ,‬והתשובה לזה‬ ‫הימים‪ ,‬וכן מבואר ברמז הגמ' ב"ב עג‪ :‬בההיא עורב‬ ‫מבואר במהר"ל [נתיבות עולם א' נתיב העבודה פי"ח] דכמו‬ ‫נקיבה שבלע את התנין שבלע ס' בתים‪ ,‬והלך וישב לו‬ ‫שהארץ היא קדושה ונבדלת משאר ארצות‪ ,‬לכך צוה‬ ‫על ענף של אילן ואמרי' כמה חזק כוחו של האילן‪,‬‬ ‫שיהיו נימולים כי צריך לארץ אומה נבדלת משאר‬ ‫וביאר בח"א מהרש"א שם ד"ה דאתא דעורב קאי על‬ ‫אומות כמו שהארץ מובדלת משאר ארצות‪ ,‬ואין דבר‬ ‫ישמעאל כמבואר בב"ק צב‪ :‬דלא לחנם הלך זרזיר‬ ‫שנבדלים בו ישראל לגמרי משאר אומות רק המילה‬ ‫[עשיו] אצל עורב [ישמעאל] וסליק לא"י וכבשה ויתיב‬ ‫והיא הקדושה מפני שהמילה היא הסרת הערלה שהיא‬ ‫באילנא היינו בזכותו של אברהם אבינו שהבטיחו‬ ‫גנות וגנאי גשמי חומרי לכך סילוק הערלה היא קדושה‪,‬‬ ‫והפריתי אותו וגו' שאברהם הוא אילנא דחיי ע"ש היש‬ ‫ולכן אנו אומרים אשר קידש ידיד מבטן וכו'‪ .‬וכן מבואר‬ ‫בה עץ וע"ש ויטע אשל וגו' ואמר חזי כמה נפיש זכותי'‬ ‫בדבריו בתפא"י פ"ב דלכן מילה בשמיני כי האדם מצד‬ ‫וחילי' דההיא אילנא דויטע אשל דעוד זכותו והבטחתו‬ ‫הטבע נברא עם הערלה והוא פחיתות הטבע‪ ,‬והמילה‬ ‫נטוי' ובידו של ישמעאל א"י ורוב הגולה עד בוא יום‬ ‫הוא תיקון הטבע‪ ,‬ולכן תיקון הזה הוא ביום השמיני לפי‬ ‫הגאולה‪ 37 ,‬והנתיבות בספרו אמת ליעקב שם כתב‬ ‫שהוא אחר הטבע שנבראת בששת ימי בראשית‪.‬‬ ‫דמלכות ישמעאל שהיא הגלות האחרון תעלה לא"י ואין‬ ‫שום אומה יכלה להזיזן משם אף שלוקחין ממנו‬ ‫לפעמים מקומות אחרים‪ ,‬מ"מ אינה יכולה ליקח א"י‬ ‫מהם‪ ,‬ואילן הכוונה למה שנשלח ישמעאל תחת אחד‬ ‫השיחים ושם עשה תשובה ובזכות התשובה הובטח כי‬ ‫בטירה והרג ‪ 19‬ערבים‪ ,‬כן נהרגו ‪ 13‬ילדים מן הדרוזים‪ ,‬עד כדי כך שגם‬ ‫הגוים מבחינים בכך‪ ,‬עד שסיפר א' תושב חצור בצפון שנופלים שם‬ ‫לגוי גדול אשימנו וגדול היינו גדול באיכות‪ ,‬ובשכר זה‬ ‫טילים כל הזמן והזמין קבלן ערבי לבנות לו מַׁ מַׁ ד‪ ,‬ופתאום באמצע בני'‬ ‫ניתן לו א" י כל ימי היות ישראל בגלות עד ימות המשיח‪.‬‬ ‫הפסיק לבוא‪ ,‬התקשר אליו היהודי למה לא בא ענה לו איך אתה רוצה‬ ‫שאני יבוא אליך הרי אצלכם יש טילים‪ ,‬אתה יודע הטילים מחפשים‬ ‫אותי כי אני ערבי‪ ,‬הערבי בעצמו רואה בעיניים הדבר המפליא הזה איך‬ ‫‪ 37‬כמה יש להתחזק מגמ' זו שאם יש כ"כ תוקף לישמעאל רק מחמת‬ ‫שהקב"ה שומר עלינו מן הטילים ופוגע רק בערבים‪ ,‬וכמ"ש הרנינו גוים‬ ‫זכותו של אברהם ואף שאין לו זכות יצחק ויעקב וגם הקב"ה לא כרת‬ ‫עמו וגו'‪.‬‬ ‫עמו ברית ועוד שאינו הולך כלל בדרכו של אברהם‪ ,‬כש"כ אנחנו שנוסף‬ ‫ושמעתי בשם כמה ת"ח מופלגים שנדמה להם שמעת ליל יציאת מצרים‬ ‫לנו גם שאנו בני יצחק ויעקב‪ ,‬ואמהות קדושות‪ ,‬ואנו מנסים ללכת‬ ‫לא הי' לנו גילוי עצום כזה‪ ,‬ולמש"כ כאן בקרא דעיקר הבטחת השגחה‬ ‫בדרכיהם הקדושות‪ ,‬והקב"ה כרת עמנו ברית נצחי‪ ,‬איזה תוקף גדול‬ ‫פרטית היא בא"י ומי שדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה‪ ,‬א"ש דזה‬ ‫יהי' לנו לנצח נצחים‪.‬‬ ‫יכול להיות רק בא"י שעי ני ה"א בה‪ ,‬אבל בחו"ל היו ניסים רק בהסתר‪.‬‬ ‫לה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫ברית מילה של יצחק הוא עם גילוי הקדושה‬ ‫וצ"ב לפי הנתבאר דהבטחת א"י שייכא להקמת הברית‬ ‫ועדיין צ"ב מה משמעות ההבדל בין ברית מילה של‬ ‫עם יצחק א"כ איזה זיקה יש לישמעאל בא"י וההבטחה‬ ‫יצחק וברית מילה של ישמעאל‪ .‬ופי' בספר מצמיח‬ ‫לא הי' אלא לענין ריבוי המספר וגם אם עשה תשובה‬ ‫ישועה עמ' ‪ 49‬ע"פ המבואר בפי' זיו הזוהר על זוה"ק‬ ‫למה לא ניתן לו שכר אחר על זה‪.‬‬ ‫שם כי כוונת חז"ל שיצחק נימול במילה ופריעה [הגם‬ ‫שלא ניתנה מילה לאברהם אבינו עד זמן יהושע כמבואר ביבמות‬ ‫שייכות ישמעאל לא"י מכח המילה‬ ‫עא‪ :‬אבל אברהם בעצמו עשה פריעה כמו שקיים אפי' עירובי‬ ‫אבל באמת ש ורש הדבר כבר מבואר בדברי חז"ל‬ ‫תבשילין וכמבואר בתו' שם ד"ה לא] אבל ישמעאל נימול‬ ‫בזוה"ק שאף הם ביארו לנו סוד זיקתו של ישמעאל‬ ‫ואחרי חיתוך הערלה קפץ ממקומו ולא הניח לעשות‬ ‫לא"י‪ ,‬ואלו דבריהם בשמות ל"ב‪ .‬עה"פ לו ישמעאל יחי'‬ ‫פריעה וכן עושים הישמעאלים עד היום מילה בלא‬ ‫לפניך‪[ ,‬בתרגום ללשה"ק] נאנח ר' חייא ובכה ופתח‬ ‫פריעה‪ .‬ועדיין צ"ב מה המשמעות בחסרון פריעה‪ .‬וביאר‬ ‫‪38‬‬ ‫ואמר אוי על זמן ההוא שילדה הגר את ישמעאל‬ ‫בס' הנ"ל עפ"י ד' שפ"א פ' שמות תרנ"ה דפריעה הוא‬ ‫[היינו מה שנתעכב שרה מללדת ועי"ז נולד ישמעאל]‬ ‫התגלות אור המילה היינו דבחינת הקדושה שבמילה‬ ‫והקב"ה השיב לאברהם ולישמעאל שמעתיך וכו' ואח"כ‬ ‫אינו יכול התגלות רק ע"י הפריעה‪ ,‬וכן ביאר ר' צדוק‬ ‫נימול ונכנס בברית הקודש עד שלא יצא יצחק לעולם‪,‬‬ ‫הכהן בספרו ישראל קדושים אות י' דאברהם שהתפלל‬ ‫בא וראה ד' מאות שנה עמד השר ההוא של ישמעאל‬ ‫לו ישמעאל יחי' לפניך‪ ,‬חשב שכיון שישמעאל נימול יש‬ ‫וביקש לפני הקב"ה וא"ל מי שנימול היש לו חלק‬ ‫בו שורש קדושה‪ ,‬וה' הודיעו כי ביצחק יקרא לך זרע‬ ‫בשמך? א"ל הן‪ .‬א"ל הרי ישמעאל נימול מפני מה אין‬ ‫דלא כל מי שנימול נקרא מהול וביאר שם שיש ב' עורות‬ ‫לו חלק בך כמו יצחק? א"ל יצחק נימול כראוי וכתיקונו‬ ‫המכסים ברית קודש ואם לא עשה פריעה עדיין נשאר‬ ‫וביום השמיני אבל זה אינו כן‪ .‬מה עשה הקב"ה הרחיק‬ ‫אוטם וטימטום בלב שלא יניח ליכנס שם דברי קדושה‪.‬‬ ‫את בני ישמעאל מדביקות העליונה ונתן להם חלק‬ ‫למטה בארץ הקדושה‪ ,‬ועתידים בני ישמעאל לשלוט‬ ‫לישמעאל חסר כח הפריעה‬ ‫בארץ הקדושה כשהיא ריקם מהכל זמן רב‪ ,‬כמו שהמילה‬ ‫ולפ" ז מובן בחינת בני ישמעאל שמצד אחד התרחקו‬ ‫שלהם ריקנות בלי שלימות והם יעכבו לבנ"י מלשוב‬ ‫מאמונות הזרות ומאמינים באמונה אמיתית וזה מכוח‬ ‫למקומם עד שתכלה הזכות ההיא לבני ישמעאל"‪.‬‬ ‫המילה שלהם ומכח אברהם אבינו ובבחינה זו נקראים‬ ‫"אדם" אף שכל הגוים התמעטו מבחינת אדם [יבמות‬ ‫הרי פירשו לנו חז"ל דבמש"כ "ולישמעאל שמעתיך"‬ ‫סא‪ ].‬מאידך כל מעשיהם טמאים בטומאת הערלה‬ ‫נכלל ג"כ כי יהי' לישמעאל שייכות פנימי ע"י זכות‬ ‫בבחינת "פרא" לפי שחסר להם הפריעה‪ 39,‬מאידך זרעו‬ ‫המילה שבידם‪ ,‬ומאחר שהמילה אינה בשלימות אצלם‬ ‫של יצחק נכנסו בברית אמת עם הקב"ה וד"ז מתבטא‬ ‫ממילא אין להם זכות בא"י רק כ"ז שלישראל אין את‬ ‫ע"י שמקיימים מילה ופריעה‪ ,‬וד"ז מתבטא ע"י התורה‬ ‫הזכות להיות שם אבל בזמן שתכלה זכות ישמעאל‬ ‫שקיבלו מהקב"ה כמ"ש השפ"א שם דבכח התורה‬ ‫ותתגבר זכות ישראל אז תחזור א"י לבעליה האמיתיים‬ ‫שקיבלו בנ"י יצא הארת הברית מן הכח אל הפועל‪ ,‬וד"ז‬ ‫לזרעו של יצחק שאתם הקים הקב"ה את בריתו‪.‬‬ ‫זיכה אותם להבטחת א"י לאחוזת עולם‪ ,‬וא"ש דמיד‬ ‫והנה כבר הקדמנו שכבר הובטח אברהם אבינו כמ"פ על‬ ‫בכניסתם לא"י נצטווה יהושע על הפריעה כמבואר‬ ‫א" י אלא שבכל פעם נתוסף משהו וכאן נתוסף תנאי של‬ ‫ביבמות עא‪ :‬כיון דכדי לזכות לא"י הי' נצרך בחינת‬ ‫"ואתה את בריתי תשמור" וא"כ מצד ההבטחות‬ ‫הפריעה‪40 .‬‬ ‫הראשונות היו גם בני ישמעאל בכלל אבל מצד הבטחה‬ ‫זו דיש תנאי נוסף של שמירת הברית‪ ,‬הופקעו בני‬ ‫ישמעאל ורק עד כמה שכלל ישראל נכללים היטב‬ ‫‪ 39‬ובשפ"א וירא תר"נ מבואר דישמעאל הוא בחינת ממוצע בין ישראל‬ ‫בשמירת ברית זו‪ .‬ובס' אורי וישעי להג"ר אורי יונגרייז‬ ‫לעמים ולכן נקרא פרא אדם ולכן יד כל בו וידו בכל כי על ידו יש‬ ‫שליט"א עמ' שי"ב הוסיף דהבטחה זו מתייחס כנגד‬ ‫התקשרות בין מדרגת מדבר למדרגת אדם‪.‬‬ ‫ביאתנו לא"י בזמנינו שהוא לאפוקי מישמעאל ולכן‬ ‫‪ 40‬והעיר ידידי הרב אהרן הכהן ארנטרוי שליט"א בכ"ז דאף דאברהם‬ ‫נצטווה לימול את ישמעאל מ"מ זרע ישמעאל לא נצטוו לימול‬ ‫בעי' שמירת הברית‪.‬‬ ‫וכמפורש בסנהדרין נט‪ :‬וא"כ איזה משמעות יש למילה של זרע‬ ‫ישמעאל וכי זכותו של זרע ישמעאל הוא רק בעבור מילת ישמעאל‬ ‫עצמו‪ .‬והנה בגמ' שם מבואר דבני קטורה באמת נצטוו על המילה‬ ‫ולרש"י שם קאי רק על ששת בני קטורה אבל לד' הרמב"ם פ"ב ממלכים‬ ‫ה"ח כל זרעו של קטורה חייבין במילה ומטעם זה גם כל בני ישמעאל‬ ‫כיון שנתערבו בהם‪ ,‬וכ' בשאג"א סי' מ"ט דמ"מ בוודאי לא נצטוו על‬ ‫הפריעה ולכן עדיין נקראים ערלים לענין הא דנודר מערלים נדרים לא‪:‬‬ ‫‪ 38‬כבר הזכרנו לעיל דצרת ישמעאל מביא לתפלה מתוך צרה ובחינת‬ ‫וכן שפסול מלמול למ"ד בע"ז כז‪ .‬דתלוי במש"כ ואתה את בריתי‬ ‫"אוי ואבוי" וכלשון בלעם ודוד‪ ,‬וא"ש דר' חייא התבטא בלשון "אוי"‪.‬‬ ‫לו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫מתפאר על יצחק שמל בן י"ג שנה ולא מיחה א"ל יצחק‬ ‫[עוד בחינה כ' השפ"א מטות תרנ"ח דא"י תלוי בברית שנא' וכרות‬ ‫באבר אחד אתה מיראני אילו אמר הקב"ה זבח עצמך‬ ‫עמו הברית דכמו הנפש סוד המילה גנזו חותם בתוך חותם וכאשר‬ ‫הוסר הערלה ונפרע אז נגלה סוד המילה‪ ,‬כן א"י הי' עליו מכסה‬ ‫לפני לא הייתי מעכב" והיינו דישמעאל טען דמצד עצם‬ ‫כדי שלא ישלטו עלי' החיצונים בפנימיות‪ ,‬וזה ענין שמירת סיחון‬ ‫מעשה המילה הרי הוא יותר חשוב מיצחק כיון שכבר‬ ‫ועוג והיא הערלה החופף סביב הברית וזה נמסר ע"י משה רבינו‪,‬‬ ‫הי' בר דעת ולא עיכב‪ ,‬לזה ענה לו יצחק שאצלי המילה‬ ‫ואח"כ כשנכנסו וכבשו ז' אומות זהו סוד הפריעה דכמו עור‬ ‫אינו סתם מעשה גרידא‪ ,‬רק שזה הכניס בי כח של כריתת‬ ‫הפריעה שדבוק ביותר ואין הפנימיות נגלה עד שהוסר עור‬ ‫ברית עם הקב"ה שמכוחו אני מוכן לוותר גם על עצם‬ ‫הפריעה כן נגלה קדו' א"י באיבוד אותם הרשעים‪].‬‬ ‫החיים שלי עבור הקב"ה‪ ,‬ואדרבה לכן נכנסתי לברית‬ ‫ולכשת"ל ישמעאל שייכא לבחינת אברהם של פ' לך לך‬ ‫כבר בבן שמונה להורות שעיקר מציאות החיים שלי‬ ‫שזה ענין מילה בלי פריעה והגילוי הפנימית של המילה‪,‬‬ ‫מיוסד על הקשר עם הקב"ה‪ .‬ולזה אחרי שבאמת מסר‬ ‫אבל יצחק שייכא לבחי' אברהם של פ' וירא שענינו גילוי‬ ‫יצחק עצמו לעקידה ומבואר שישמעאל התלווה‬ ‫פנימיות הברית וכמו שנבאר בעז"ה בריש פ' וירא ולכן‬ ‫לאברהם שהי' א' משני נעריו‪ ,‬הרי הכיר והודה במעלת‬ ‫אכן נולד רק בפ' וירא‪.‬‬ ‫יצחק ולבסוף באמת עשה תשובה‪ ,‬ולכן כ' בסו"פ חיי‬ ‫שרה ע"פ כל אחיו נפל ואלה תולדות יצחק וגו' דזה‬ ‫ההתגברות על ישמעאל ע"י קדושת המילה‬ ‫מכח מעשה עקידת יצחק‪.‬‬ ‫והנה כבר הבאנו לעיל דגלות האחרונה יהי' תחת בני‬ ‫תפקידנו נגד ישמעאל בעת הזאת‬ ‫ישמעאל‪ ,‬ולנתבאר השתא נמצא שהמאבק עם ישמעאל‬ ‫הוא יותר קשה מכל הגליות כיון שמבחינה חיצונית‬ ‫וע"פ כל הדברים האלה יאיר לנו באור נפלא את הקורות‬ ‫ישמעאל כאילו ממשיך את הנהגת א"א ע"ה ומחזיק‬ ‫אתנו בזמננו בהתגברות העצומה של בני ישמעאל‪ ,‬עד‬ ‫בבריתו וממילא יש להם קצת טענה על א"י בגלל‬ ‫שלא נראה שום עצה אמיתית נגדם‪ ,‬ולהנ"ל א"ש דזה‬ ‫מילתם ויש להם מעין אחיזה בקדושה וכ"כ הרמח"ל‬ ‫בא מכח שיש להם הבטחה להאחז בארץ כ"ז שבני‬ ‫[קנאת ה' צבאות ע' קי"ב] דלשורש הסט"א יש שני כוכבים‬ ‫יצחק אינם שלמים ליכנס בארץ‪ ,‬ואין עצה להתגבר נגדם‬ ‫שורש עשיו וישמעאל‪ ,‬וישמעאל יותר קרוב לקדושה‬ ‫אא"כ נקיים ענין הפנימי של ברית מילה שהוא הקשר‬ ‫שהוא אינו נוגע באלקות רק שמשנה הנבואה‪ ,‬אבל עשיו‬ ‫הגמור להקב"ה ולוותר מרצונות האישיים עבור קדו'‬ ‫הגיע לשלוח יד באלקות עצמו ולישמעאל יש מילה מה‬ ‫הברית‪ ,‬אבל כ"ז שנאחז בארץ ישראל בלי פנימיות קדו'‬ ‫שאין לעשיו כלל וישמעאל הארץ הקדושה תחת ידו‬ ‫הברית יש לבני ישמעאל טענה אמיתית עלינו‪ .‬ועוד יש‬ ‫משא"כ עשו‪.‬‬ ‫להם תפקיד להביא אותנו לתפלה מתוך צרה וכמו‬ ‫שהארכנו לעיל בביאור שם ישמעאל‪ 41 ,‬ובכן עלינו גם‬ ‫קדושת המילה ענינה השתעבדות מוחלטת לרצון הבורא‬ ‫ולפ"ז כדי להתגבר על מה שבני ישמעאל יושבים בא"י‬ ‫צריכים להתגבר בבחינת הפנימיות של קדושת ברית‬ ‫‪ 41‬והגרמ"י רייזמן שליט"א בשיעורו האריך דבברית בין הבתרים אברהם‬ ‫הוא זה שבחר בד' מלכיות כדי לזכך את בני ישראל לבל ידח ממנו נדח‪,‬‬ ‫מילה‪ ,‬ועיקר קדו' הברית הרי היא יצירת קשר אמיתי עם‬ ‫ועד"ז התפלל להקב"ה "לּו יִשְּ מָ עֵאל יִחְּ יֶׁה לְּפָ נֶׁיָך‪[ :‬לקמן יז יח] והטעם‬ ‫הקב"ה עד כדי שמוותר מרצונו האישי עבור הברית‬ ‫כדי שעל ידם יזכה אחרון שבישראל לתיקון השלם‪ ,‬ואברהם ראה גם‬ ‫פרעות הערבים עד לתשפ"ד והסכים לזה כדי לזכך את ישראל ולזה כ'‬ ‫וכמ"ש הגר"א בפי' לספר יצירה פ"א מ"ח אופן א'‬ ‫בברית בין הבתרים ַׁויֵרֶׁ ד הָ עַׁ יִט עַׁ ל הַׁ פְּ ג ִָרים ַׁויַׁשֵב אֹ תָם ַאבְּ רָ ם‪[ :‬לעיל טו יא]‬ ‫דענינו של ברית הוא שאם יש לאדם אוהב כנפשו ורוצה‬ ‫ופי' רש"י שלא הניח לדוד בן ישי לכלותם עד שיבוא משיח היינו‬ ‫שאברהם ידע שצריך ד' מלכיות ומלכות ישמעאל עד הסוף כדי שכולם‬ ‫שלא יפרוש ממנו אבל א"א להיות אצלו‪ ,‬נותן לו דבר‬ ‫יזכו לתיקון‪.‬‬ ‫שכל מגמתו ותשוקתו אליו והן נקשרים ע"י הדבר ההוא‬ ‫ובאמת אחרי שכבר עבר תקופה מעת פרעות בני ישמעאל בשמחת‬ ‫תורה תשפ"ד הגם דעדיין יש רבים מישראל שעדיין סובלים מזה ביום‬ ‫אע"פ שנוטל ממנו את הדבר מ"מ כל מחשבתו שם‪ ,‬וזה‬ ‫ובלילה באובדן בני משפחה‪ ,‬מ"מ חזינן גודל ההתעוררות שנעשה אצל‬ ‫ענין כריתה שכורת מעצמו דבר הדבוק לו ונותן לו‪,‬‬ ‫רבים מהחילונים איך שנתקרבו עי"ז להקב"ה ולא מתמרמרים רק‬ ‫וא"ש דענין ברית מכשירה את האדם לחיות בא"י דשם‬ ‫התחזקו באמונה בה'‪ ,‬וסיפר בזה הרב ישראל גולדוואסער שליט"א ‪-‬‬ ‫ששהה בשמחת תורה תשפ"ה בירושלים עם משפחות חטופים וכמעט‬ ‫הוא עיקר מקום הקשר וההתדבקות להקב"ה שנא' ביום‬ ‫מאתיים מניצולי הטבח ברעים שהיו מאד רחוקים מתורה ומצוות ולפני‬ ‫חתונתו וביום שמחת לבו דקאי על בית המקדש שבא"י‪.‬‬ ‫שנה לא ידעו כלום על יהדות‪ -‬דברים נפלאים עד מאד‪ ,‬דהנה מתחלה‬ ‫חששו לחגוג ביום כאוב כזה ורצו להפריד שמחת תורה ליום מחר כמו‬ ‫בחו"ל‪[ ,‬היו משפחות החטופים שהתלבטו אם שמחת תורה הוא רק‬ ‫בעקידת יצחק התברר מעלת יצחק על ישמעאל‬ ‫היום שנפרדו מבן משפחתם ועדיין יראו אותם או שזה היארצייט‬ ‫שלהם] אבל בסוף הצליחו לעשות הכל ביחד [ויש כאלה שזה יום‬ ‫ולפ"ז א"ש הדו"ד שהי' בין ישמעאל ויצחק לפני‬ ‫שנהרגו או נחטפו חביריהם לעיניהם ומאידך ניצולו בעצמם בניסים‬ ‫העקידה שמובא ברש"י לקמן כ"ב א' ד"ישמעאל הי'‬ ‫גלויים]‪ ,‬והי' מיזוג עצום בין עצב והזכרת נשמות והדלקות נרות‬ ‫לנרצחים [הי' שם הורים שהדליקו עבור בניהם‪ ,‬יש עבור חבריהם‪ ,‬יש‬ ‫שלא הדליקו שהיו מקווים שהם עדיין בחיים‪ ,‬ויש עבור אלה שכבר‬ ‫תשמור‪ ,‬דאחרי ציווי הפריעה מי שאינו פורע אינו בכלל הברית‪.‬‬ ‫נרצחו אבל עוד לא נקברו שהגוף חטוף בעזה] ובד בבד שמחה עצומה‬ ‫ולדברינו בפ נים א"ש דעיקר כריתת הברית הוא בהוספת הפריעה‪.‬‬ ‫לז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫קיום בריתו של אברהם אבינו אחר מתן תורה‬ ‫להתחזק בתפלה וזעקה להקב"ה שיצילנו מצרת‬ ‫ויאמר אלקים אל אברהם ואתה את בריתי‬ ‫ישמעאל ויוציאנו מאפילה לאורה‪ .‬וי"ל דכמו שישמעאל‬ ‫תשמור וגו' ונמלתם את בשר ערלתכם וגו' [י"ז ט'‬ ‫בעצמו עשה תשובה אחרי שראה מדרגת יצחק ה"נ‬ ‫– י"א]‬ ‫לע"ל יכירו בני ישמעאל מדרגת כלל ישראל ויעשו‬ ‫‪42‬‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫כאן נצטווה אברהם אבינו על מצות מילה לו ולזרעו‬ ‫אחריו‪ .‬והוזכר עוד הפעם מצוה זו בריש פ' תזריע‬ ‫"וביום השמיני ימול בשר ערלתו" [ויקרא י"ב ג']‪ .‬ויש‬ ‫לחקור‪ ,‬כשאנחנו מקיימים מצות מילה כיום‪ ,‬האם אנו‬ ‫מקיימים בזה הציווי שנאמר לאברהם אבינו בפ' לך לך‪,‬‬ ‫עם התורה ומה שזכו להיות יהודים‪ ,‬והי' להם ס"ת שנכתב לע"נ א'‬ ‫הנרצחים‪.‬‬ ‫או דנימא דכיון שכבר ניתן לנו הציווי של מילה בפ'‬ ‫ובעת ההקפות במקום למכור פתיחה והקפות בשביל כסף כבשאר‬ ‫תזריע אנו מקיימים אותו רק מחמת ציווי זה ולא מצד‬ ‫מקומות‪ ,‬מכרוהו כאן עבור מצוות‪ ,‬פתיחה נמכר עבור מי שיקבל ע"ע‬ ‫אברהם אבינו‪.‬‬ ‫לשכנע הכי הרבה אנשים להתחיל חברותא עם חרדי וא' צעק שלש‪ ,‬א'‬ ‫צועק עשר‪ ,‬עד שנמכר עבור מי שקיבל לשכנע ‪ 18‬איש לקבוע לימוד‬ ‫עם חברותא‪ ,‬ולפני תחלת ההקפה נעמד אבא כאוב שבנו חטוף ואומר‬ ‫הנה בגמ' סנהדרין נט‪ .‬מבואר דכל מצוה שנאמרה‬ ‫שכיבדו אותו כעת בהקפה לזכות בנו החטוף‪ ,‬אבל הוא רוצה למוכרו‬ ‫ונשנית לזה ולזה נאמרה‪ .‬ומבואר שם‪ ,‬דמה שנאמר‬ ‫בתמורת שמירת שבת‪ ,‬מיד צועק אחד אני מקבל לשמור שבת אחד‪ ,‬שני‬ ‫צועק שלש שבתות‪ ,‬וכך המחיר עולה עד שנמכר למי שקיבל ע"ע ‪15‬‬ ‫לאברהם נוגע לבני קטורה‪ ,‬ומה שנאמר בפרשת תזריע‬ ‫שבתות והתחלק עם אחר‪ ,‬אח"כ ההקפות וא"א לתאר עוצמת הריקודים‬ ‫וביום השמיני ימול בשר ערלתו‪ ,‬נאמר רק לישראל‪ .‬אבל‬ ‫עם כל הלב ועם כל העומק הקב"ה אנחנו אוהבים אותך‪ ..‬שמע‬ ‫ישראל ‪ ..‬אני מאמין‪ ..‬במקום שהיו יכולים להיות בעצבות ובטענות על‬ ‫עדיין לא מבואר האם מה שנאמר לאברהם אבינו עדיין‬ ‫ה'‪ ,‬בא' ההקפות כיבדו עוד אבא של חטוף שהי' חילוני לגמרי‪ ,‬והוא‬ ‫נוגע לישראל‪ ,‬וקצת משמע דכן נוגע דהרי הרבה‬ ‫מוכרו תמורת הנחת תפילין‪ ,‬ועלה המחיר מחודש הנחת תפילין‬ ‫לחודשיים הנחת תפילין‪ ,‬וכן הלאה‪ ,‬ובסוף הבן שלו קונה זה מאביו‬ ‫מהלכות מילה נלמדים מפסוקים בפ' לך לך הנאמר‬ ‫תמורת שנה של הנחת תפילין לזכות אחיו שנחטף‪ .‬בכל השנה האבא‬ ‫לאברהם‪.‬‬ ‫כבר התחזק אבל לא בנו וכעת לבו נמס‪[ ,‬ונתקיים הפסוק והשיב לב‬ ‫אבות ע"י הבנים שנחטפו ולב בנים הנשארים ע"י אבות שנתחזקו] וככה‬ ‫ויתכן דנחלקו בזה בבלי וירושלמי דבקידושין כט‪ .‬יליף‬ ‫עוד ועוד חיזוקים‪ ,‬ועוד שמירת שבת וחברותות‪ ,‬וכן כ"א שעלה לתורה‬ ‫קיבל מי שברך בעבור איזה קבלה‪ ,‬כמו ק"ש שעל המטה‪ ,‬או שמירת‬ ‫מה שמוטל על האב למול את בנו ממש"כ לקמן כ"א ד'‬ ‫הלשון‪ ,‬ואחד קיבל מעתה רק להשתמש בחפצים שלו‪.‬‬ ‫"וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה‬ ‫גם למדו ביחד ספר דברים וסיימו אותו בהדרן עלך‪ ,‬והתחילו בראשית‬ ‫בכזה חשק ועוצמה‪ ,‬אח"כ חילקו תהילים וגם אמרו אותיות נשמה וכ"א‬ ‫אותו אלקים"‪ .‬ופריך אשכחן מיד לדורות מנלן ומשני‬ ‫אמר אותיות של שם הבן משפחה או החבר החטוף או ההרוג‪ ,‬אח"כ‬ ‫ממש"כ בלשון ציווי כאשר צוה אותו אלקים‪ .‬אולם‬ ‫נעמדו האבות השכולים לומר קדיש ונאמר לצעירים שם אתם תגידו‬ ‫אמן שאתם במקום הנרצחים להמשיך מה שהם לא זכו‪ .‬ושמע שני‬ ‫בירושלמי קידושין א' ז' למדו ממש"כ בריש פ' תזריע‬ ‫ניצולים מדברים זע"ז ואחד אומר לחבירו "הנה בשנה שעברה שאלתי‬ ‫וביום השמיני ימול בשר ערלתו‪ .‬ובדעת הרמב"ם יל"ע‬ ‫את עצמי איפה נמצא האלקים?? עכשיו אני יודע אנחנו היינו שם אבל‬ ‫הוא היה בבית הכנסת‪ ,‬וכעת אני באמת מוצא אותו כאן"‪.‬‬ ‫דבספר המצוות רט"ו כתב שלמדנו מצות מילה ממה‬ ‫ואמה של חטוף אחד שלא היה ידוע לה עד אז האם נחטף חי או מת ‪-‬‬ ‫שאמר הקב"ה לאברהם המול לכם כל זכר‪ .‬וכ"כ‬ ‫ולא ידעה אם בשמחת תורה זה יארצייט שלו ותגיד יזכור או שתגיד‬ ‫תהילים שיחי'‪ -‬היתה לוקחת התפילין שלו בכ"מ בעולם ומבקשת‬ ‫בשאילתות אחרי מות צ"ג‪ ,‬מאידך בסה"מ הקצר עשה‬ ‫שבכל יום יהי' אחד שילבשנו לזכותו‪.‬‬ ‫רט"ו כתב דילפי' מפ' תזריע וכ"ה בסמ"ג עשין כ"ח‪.‬‬ ‫עוד העיר שכמו שידוע שהעיקר מה שנתברר אז הי' שאם הי' לא ישמור‬ ‫עיר אז גדר בטחוני המתקדם ביותר לא מועיל מאומה‪ ,‬כן התברר שכל‬ ‫אולם ידועים דברי הרמב"ם בפיה"מ חולין ז' ו' "דאין‬ ‫מה שאדם הי' סומך עליו כמובן מאליו להנצל מהמחבלים זה גופא הי'‬ ‫הי' סבה שלא ניצל‪ ,‬כגון מה שברחו אז רבים במיגוניות בטון שאמור‬ ‫אנו מלים מפני שאברהם מל עצמו ובני ביתו אלא מפני‬ ‫להגין מטילים‪ ,‬אז אלו שהתרגלו שזה מה שמגין ברחו לשם ושם נלכדו‬ ‫שהקב"ה צווה אותנו ע"י משה רבינו שנמול כמו שמל‬ ‫ע"י המחבלים שזרקו בו מרגמות‪ ,‬וכן מי שהי' לו רכב וחשב שעי"ז‬ ‫יכול להתרחק ממקום הסכנה זה גופא גרם שיהרגו ע"י המחבלים שירו‬ ‫אברהם אבינו והמילה הוא בכלל תרי"ג מצוות שנאמרו‬ ‫בהם בדרך דמי שנשאר במקומו הי' יכול להסתתר בתוך איזה שיח וכדו'‬ ‫למשה מסיני"‪ .‬אולם גם לפיה"מ שאנו עושין מצד ציווי‬ ‫וכן בעיר "שדרות" המקום העקרי שרצחו בו הי' בתחנת המשטרה ומי‬ ‫שהתפתה לרוץ שם לפי שחשב שמסתמא זה המקום הבטוח ביותר הי'‬ ‫הקב"ה למשה‪ ,‬אכתי יש לומר דאנו מצווין לעשותו‬ ‫בסכנת מוות‪ ,‬בזה רצה הקב"ה להראות שהעיקר מה שיש לנו לסמוך‬ ‫כאברהם‪ ,‬וכן הוא לשון פיה"מ שם שהקב"ה ציווה‬ ‫הוא על הקב"ה ורק מתוך מחשבה זו עושים השתדלות‪.‬‬ ‫ויש להוסיף בזה בנס העצום של המטוס בחוה"מ סוכות תשפ"ז‪,‬‬ ‫שנימול כמו שמל אברהם אבינו ובזה א"ש שבסה"מ‬ ‫שבחסדי ה' נמנע אסון עצום ונורא‪ ,‬שבאמת מעת אסון מגדלי התאומים‬ ‫הארוך כתב המקור למצות מילה ממה שנצטווה אברהם‪,‬‬ ‫שמחבלים השתלטו על המטוס‪ ,‬הנהיגו שלא יהי' באפשרות ליכנס‬ ‫לחדר הטייס רק ע"י קוד‪ ,‬וכך חשבו שיוכלו להיות בטוח מנסיון חטיפת‬ ‫ובקצר כתב המקור מפ' תזריע כיון דגדר המצוה הי'‬ ‫מטוס‪ ,‬ולא העלו בדעתם מה יעשו אם הטייס בעצמו הוא המחבל והוא‬ ‫למול כמו אברהם אבינו‪.‬‬ ‫זה שיטרפד האפשרות ליכנס‪ ,‬והצטרכו כאן לנס עצום שהי' עוד בכח‬ ‫הטייס העקרי לפתוח הדלת‪ ,‬וזה מראה עד כמה קצרה כח אנוש להושיע‬ ‫ומעתה יש לחקור האם כמו שבאברהם ע"י המילה נכנס‬ ‫עצמו ומוכרחים לסמוך על הקב"ה‪.‬‬ ‫‪ 42‬וא"ש דלע"ע אומרים בני ישמעאל שבמעשה עקידת יצחק הי' שם‬ ‫לברית‪ ,‬ה"נ ע"י המילה שלנו אנו מכניסים את בנינו‬ ‫ישמעאל ולא יצחק וכן כתוב בקורן שלהם‪ ,‬דעד כמה שיצחק הוא זה‬ ‫שנעקד בע"כ יסכים למעלת יצחק‪.‬‬ ‫לח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫יבמות שם אות ד'‪ ,‬דביאר דעת הבה"ג דס"ל דגוי מהול‬ ‫לברית‪ ,‬או דנימא דכיון דישראל שנולד יש לו כבר‬ ‫שנתגייר צריך הטפת דם ברית משא"כ בנולד מהול‪ ,‬כיון‬ ‫קדושת ישראל הרי כבר נכנס בעצם לברית‪ ,‬אלא שחלה‬ ‫דבגוי שנכנס בזה לברית שאני‪[ .‬ותמוה שהתו"י בעצמו שם‬ ‫בגופו דין להיות נימול כדי שלא תהי' הפרעה ופגיעה‬ ‫בד"ה קמ"ל הק' כקושיית היעב"ץ לעיל ולא תי' כתי' החת"ס]‬ ‫לבריתו של א"א וכדכתיב את בריתי הפר‪ .‬והנה מנוסח‬ ‫הברכה ד"להכניסו בבריתו של א"א" משמע דבזה אנו‬ ‫ולפ"ז צ"ב איך אנו מברכים להכניסו בבריתו של אברהם‬ ‫מכניסים אותו לברית‪.‬‬ ‫אבינו‪ ,‬הרי אנחנו כבר נכנסנו לברית ביציאת מצרים‪.‬‬ ‫האם קטן שלא נימול חייב כרת‬ ‫מחלוקת הגר"ח והחזו"א בביאור גמ' שבת‬ ‫והנה בגמ' שבת קל"ה‪ .‬מבואר דדין שמיני תלוי בטומאת‬ ‫וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה‬ ‫הנפש ההיא וגו' [שם י"ד]‬ ‫לידה מסמיכות הפסוקים בפ' תזריע‪ ,‬והק' אביי דורות‬ ‫הראשונים לפני מתן תורה יוכיחו דהי' דין שמיני בלי‬ ‫וברש"י משיגיע לכלל עונשין ונכרתה אבל אביו אין‬ ‫טומאת לידה‪ ,‬ומשני ניתנה תורה ונתחדשה הלכה‪,‬‬ ‫ענוש עליו כרת אבל עובר בעשה‪ .‬ר"ל דפסוק זה יש בו‬ ‫ומבואר בהמשך דיתכן דרק דין חילול שבת תלוי‬ ‫עונש כרת למי שלא מל אינו מדבר על אב שלא מל את‬ ‫בטומאה ולא דין שמונה‪ .‬ובחי' הגר"ח על הרמב"ם [פ"א‬ ‫בנו וגם לא על הקטן בן שמונה שלא נימול שאינו בר‬ ‫מהלכות מילה ה"י] ביאר החילוק‪ ,‬דבעצם כל מה שנאמר‬ ‫עונשין אלא מיירי בגדול שאביו לא מל אותו ונמנע‬ ‫בפרשת תזריע תלוי בטומאה‪ ,‬אבל דין שמונה לא תלוי‬ ‫מלמול את עצמו‪ .‬וכ"כ ראב"ע ורד"ק‪.‬‬ ‫בטומאה‪ ,‬כיון דדין שמונה נאמר לאברהם‪ ,‬ומצד מצות‬ ‫אברהם חייב למול בשמונה‪ .‬וכן ביאר השו"ט בגמ'‬ ‫אולם חידוש מצינו בפי' רבינו חננאל ביומא פה‪ :‬במה‬ ‫בקושיית אביי ודין יליד בית ומקנת כסף עי"ש‪ .‬אולם‬ ‫שנתב' שם דלשי' ר' אליעזר הא דפיקו"נ דוחה שבת‬ ‫בגליונות החזו"א שם חולק‪ ,‬דאין שום צורך לחדש‬ ‫ילפי' ממילה דמה מילה שהוא אחד מרמ"ח אברים‬ ‫דאכתי יש חיוב למול מצד זרעו של אברהם‪ .‬ונר' קצת‬ ‫שבאדם דוחה שבת ק" ו לכל גופו שדוחה שבת‪ .‬ופי'‬ ‫דנחלקו בחקירה הנ"ל‪.‬‬ ‫רבינו חננאל הטעם שמילה באמת דוחה שבת שהמל‬ ‫תינוק מצילו מן המיתה מאליעזר בנו של משה רבינו‬ ‫מחלוקת היעב"ץ והחת"ס‬ ‫שנא' ויהי בדרך במלון וגו' [שמות ד' כ"ד] ואמרה תורה‬ ‫והנה בשו"ת חת"ס יו"ד סי' ש' הביא קושיית היעב"ץ‬ ‫למולו אפי' בשבת כדי לפדותו מן המיתה "וכתיב וערל‬ ‫בסתירת שי' רבי יוסי‪ ,‬דבע"ז דף כ"ז‪ .‬ס"ל דא"צ מילה‬ ‫זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה מלמד שהקטן‬ ‫לשמה‪ ,‬וביבמות מו‪ :‬ס"ל דגוי שבא לפנינו ואמר מלתי‬ ‫נתפש בעון האב והגדול בעון עצמו ושניהם בחיוב‬ ‫לא מהני כלל‪ ,‬וביארו הראשונים כיון דיתכן דלא מל‬ ‫מיתה" הרי דפי' בקרא דידן שהקטן בעצמו מתחייב כרת‬ ‫לשמה [וכ"ה בתו"י שם] וכתב היעב"ץ דלית נגר ובר נגר‬ ‫מחמת עון האב שלא מלו‪.‬‬ ‫לפרקיניה‪ .‬וכתב החת"ס‪" ,‬דאין כאן ריח קושיא כלל‪,‬‬ ‫וברש"י שם פי' ע"פ המפורש בתוספתא פט"ז דשבת‬ ‫דבוודאי גוי שרוצה ליכנס לברית כאבותינו שנכנסו‬ ‫ה"ג‪ ,‬שהטעם שמילה דוחה שבת לפי שחייבין עלי' כרת‬ ‫לברית ע"י מילה וטבילה צריך לשמה לשם הכנסת דת‪,‬‬ ‫לאחר זמן‪ ,‬וי"ל רש"י לשיטתי' דהשתא בלא"ה ליכא‬ ‫דאל"כ במה יכנס לברית‪ ,‬אבל אנחנו עם קודש שכבר‬ ‫חיוב כרת‪ ,‬עוד מקום שמצינו שרש"י לשיטתי' הוא‬ ‫נכנסנו לברית בימי צאתינו ממצרים אנו ובנינו אחרינו‬ ‫בפסחים צב‪ .‬ד"ה דרך בהא דאמרי' שם דחז"ל העמידו‬ ‫עד עולם‪ ,‬וכל הנולדים המה בברית אפילו ערלים‪ ,‬ואין‬ ‫דבריהם לאסור הבאת אזמל של מילה בשבת אף שהוא‬ ‫המילה אלא אחד מתרי"ג מצוות דיש מהם שצריכים‬ ‫ב מקום כרת‪ ,‬ובפשטות כרת הכוונה דמי שלא מל חייב‬ ‫כוונה וכו' ע"ז פליג רבי יוסי כיון שא"צ למילה להכנס‬ ‫כרת‪ ,‬אבל רש"י שלל זה דלא יתכן דהרי הא דמילה‬ ‫לדת‪ ,‬כי הוא נולד ממעי אמו בקדושת ישראל ממילא‬ ‫דוחה שבת הוא רק במילה של קטן שהוא מילה בזמנה‬ ‫א"צ לשמה" עכ"ד‪ .‬מבואר דמה שאנו עושין אינו בגדר‬ ‫וקטן לאו בר כרת הוא‪ ,‬ובהכרח דקאי בערב פסח דמילת‬ ‫כניסה לברית רק מצוה בעלמא להיות נימול‪.‬‬ ‫זכריו ועבדיו מעכבין אותו מלאכול בפסח ואם לא יוכל‬ ‫ועד"ז כתב במשך חכמה [לקמן פסוק י"ג] דגם לשיטת רבי‬ ‫למול אותם יהי' מנוע מלעשות פסח שהוא בכרת‪ .‬אמנם‬ ‫יהודה דס"ל בע"ז כ"ז‪ .‬דגוי כשר למול‪ ,‬ופי' תוס' [שם‬ ‫הריטב"א ר"ה לב‪ :‬ד"ה שופר ביאר דמיירי בשבת דשאר‬ ‫ד"ה וכי] דהגם דס"ל לר"י דבעי' לשמה וגוי אדעתא‬ ‫ימות השנה‪ ,‬וזה גופא הטעם שהעמידו דבריהם לאסור‬ ‫דנפשי' קעביד‪ ,‬אבל במילה אמרי' סתמא לשמה‪ ,‬מ"מ‬ ‫להביא אזמל כיון דכרת יהי' רק כשיגדיל‪ ,‬ורש"ש פסחים‬ ‫ה"מ בישראל הנימול דהוא רק בגדר מצוה פרטית‪ ,‬אבל‬ ‫שם כתב דכן משמע מרש"י שבת קל‪ :‬ד"ה שלא והוסיף‬ ‫בגר שמתגיי ר וע"י המילה נכנס לברית‪ ,‬בוודאי ל"א‬ ‫הרש"ש דלפ"ז צל"פ בגמ' דנחשב מקום כרת הגם‬ ‫סתמא לשמה וגוי פסול לכו"ע‪ ,‬עי"ש‪ .‬וע"ע בתו"י‬ ‫לט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫דהי' זה בתשרי יק' גם על פרקי דר"א דכיון דבתשרי‬ ‫דלקטן ליכא כרת אבל כיון שמילה הוא מצוה שיש בו‬ ‫נולדו האבות ובפסח נולד יצחק [ר"ה יא‪ ].‬ולקמן כ'‬ ‫כרת לגדול לכן נחשב מצוה חמורה ונחשב שהעמידו‬ ‫למועד הזה בשנה האחרת ואיתא בב"מ פז‪ .‬דהי' זה ביום‬ ‫דבריהם במקום כרת וכן מצינו ביבמות ה‪ :‬דכל מילה‬ ‫שלישי למילתו‪ ,‬וא"כ כשכתוב כאן במועד הזה לשנה‬ ‫בזמנה נחשב מצוה שיש בו כרת ופי' שם הריטב"א ד"ה‬ ‫האחרת בהכרח דהי' עכשיו פסח‪ ,‬וא"כ איך יתכן דנימול‬ ‫מה כיון שיש בה כרת גדול‪ .‬עכ"פ כ"ז לפי הצד דל"ש‬ ‫רק ביוה"כ הרי כבר נצטווה בפסח וזריזין מקדימין‬ ‫כלל כרת בקטן‪ ,‬אבל לדעת ר"ח דיש כרת לקטן ולאביו‬ ‫למצוות ועוד הרי כתיב עצם היום הזה בו ביום שצוהו‬ ‫יל"פ הגמ' כפשוטו‪.‬‬ ‫מל כבר עמדו בזה התוס' בר"ה יא‪ .‬ד"ה אלא עי"ש‪.‬‬ ‫והנה גם אי נימא דאינו חייב כרת רק כשיגדיל עדיין‬ ‫והנה יש להקדים הבדל הדינים בין מילה בזמנו למילה‬ ‫יל" ע אי חייב כרת מיד או רק בסוף ימיו כשכבר אין‬ ‫שלא בזמנו‪ ,‬דמה שמילה דוחה שבת ויו"ט הוא דוקא‬ ‫בידו למול עצמו‪ .‬ונחלקו בזה הרמב"ם והראב"ד בפ"א‬ ‫מילה בזמנה ולא מילה שלא בזמנה כמבואר ביו"ד רס"ו‬ ‫ממילה ה"ב דלרמב" ם אינו חייב כרת עד שימות והוא‬ ‫ס"ב‪ ,‬וכן מילת גרות אינו דוחה שבת‪ ,‬ומה שמילה צריך‬ ‫ערל במזיד ופי' כס"מ הטעם כיון שעד שמת בידו למול‬ ‫להיות ביום הדבר מתחלק דמילה בזמנו צריך להיות‬ ‫את עצמו אבל כשימות תכרת נפשו מעוה"ב‪ ,‬וד'‬ ‫ביום כמבואר ביבמות עב‪ .‬וביו"ד רס"ב ס"א ביום וכן‬ ‫הראב"ד שבכל יום עומד באיסור כרת‪.‬‬ ‫מילת גרות צריך להיות ביום מצד דהוי כמשפט דבעי'‬ ‫יום כמבואר ביו"ד סי' רס"ח ס"ד‪ ,‬אבל מילה שלא בזמנו‬ ‫אי מילת אברהם הי' דינו כמילה בזמנו‬ ‫נחלקו תנאי ביבמות עב‪ :‬אי צ"ל ביום דלת"ק פסול‬ ‫ויקח אברהם את ישמעאל בנו וגו' וימל את בשר‬ ‫בלילה ולראב" ע כשר אולם להלכה קי"ל בשו"ע יו"ד‬ ‫ערלתם בעצם היום הזה כאשר דבר אתו אלקים‪:‬‬ ‫רס"ב כת"ק דגם בזה צ"ל ביום‪.‬‬ ‫וגו' בעצם היום הזה נימול אברהם וישמעאל‬ ‫בנו‪[ :‬שם כ"ג—כ"ו]‬ ‫והנה מילת אברהם בפשטות הי' דינו כמילת גרות וא"כ‬ ‫אף דדינו להיות ביום אבל אינו דוחה שבת‪ ,‬מאידך י"ל‬ ‫וברש"י בו ביום שנצטווה ביום ולא בלילה‪ ,‬לא נתיירא‬ ‫דעדיף מכל מילת גרות דאינו דוחה שבת‪ ,‬דכל מילת‬ ‫לא מן הגוים ולא בוש מן הליצנים ושלא יהיו אויביו‬ ‫גרות לפני שמל אינו מצווה למול ומהיכי תיתי ידחה‬ ‫ובני דורו אומרים אילו ראינוהו לא הנחנוהו למול‬ ‫שבת‪ ,‬אבל אברהם אבינו הרי נצטווה למול וא"כ אולי‬ ‫ולקיים מצותו של מקום‪ .‬מ' מרש"י דאילו הי' בוש הי'‬ ‫חלה עליו המצוה מיד ודינו כבן שמונה שחייב למול‬ ‫דוחה אותו לעשותו בלילה ועדיין הי' מקיים המצוה‪,‬‬ ‫בשמונה דוקא ולכן דוחה שבת‪.‬‬ ‫דהרי לא צווה לו הקב"ה להיות דוקא ביום אלא מחמת‬ ‫זריזותו של אברהם קיים המצוה מיד שנצטווה הגם‬ ‫והנה מלשון רש"י כאן מ' דעיקר מה שנימול אברהם‬ ‫שהי' ביום בפירסום לעין כל ולא התבייש‪ ,‬וזה הכוונה‬ ‫ביום לא הי' רק מחמת זריזות והי' בזה מעלה שלא‬ ‫בעצם היום הזה‪.‬‬ ‫התבייש מפני המלעיגים‪ ,‬משמע דמעיקר הדין לא הי'‬ ‫צריך למול ביום וא"כ כש"כ שלא הי' דוחה שבת‪ .‬וצ"ע‬ ‫ובמש"כ לקמן בעצם היום הזה נימול אברהם פי' רש"י‬ ‫למה לא יהי' דין יום מצד מילת גרות עכ"פ‪ .‬ואחרונים‬ ‫דהכוונה שמלאו לאברהם צ"ט שנים ולישמעאל י"ג‬ ‫נקטו באמת בפי' הכתוב דהי' צריך להיות ביום דוקא‪,‬‬ ‫שנים‪ .‬והקשה הרמב"ן שם דמה טעם להזכיר זה‪ ,‬ועוד‬ ‫דבהעמק דבר פי' ד"כאשר דבר אתו" הוא טעם למה מל‬ ‫דכיון דבתשרי נולדו האבות ובפסח נולד יצחק [ר"ה יא‪].‬‬ ‫"בעצם היום הזה" ולא בלילה‪ ,‬כיון שדיבר אתו אלקים‬ ‫ולקמן כ' למועד הזה בשנה האחרת ואיתא בב"מ פז‪.‬‬ ‫הלכות בע"פ דאין למול בלילה‪ .‬וכ"כ בפנים יפות כאן‬ ‫דהי' זה ביום שלישי למילתו א"כ בהכרח דעכשיו הי'‬ ‫שפי' בדברי רש"י גופא בטעם שמל ביום דוקא כיון‬ ‫פסח וא"כ לא יתכן דעכשיו מלאו שנותיו‪ ,‬ולכן פי' דגם‬ ‫שהמילה היתה מדין גרות ולא הי' כשר אלא ביום‪ .‬וצ"ע‬ ‫כאן הכוונה בעצם היום זה להראות מעלתו של אברהם‬ ‫הרי מרש"י משמע שהי' רק מעלה בעלמא כדי‬ ‫ביראת ה' ומעלת כל בני ביתו שכולם זריזים במצוות‬ ‫שלהראות שלא מתבייש מפני המלעיגים‪ .‬ואפש"ל‬ ‫וכולם נימולו באותו יום שנצטווה אברהם‪ .‬וכן פי'‬ ‫דרש"י אזיל לשי' ראב"ע דמילה שלא בזמנו כשר‬ ‫ספורנו לעיל ואבן עזרא כאן דמ"ש בעצם היום הזה‬ ‫בלילה‪ .‬עכ"פ גם אי נימא שצ"ל ביום עדיין לא מוכח‬ ‫הכוונה להורות שלא התאחר כלל וכולם נימולו באותו‬ ‫שהי' דוחה שבת דדין יום יתכן מחמת דין גירות ואכתי‬ ‫יום‪.‬‬ ‫הי' לו דין מילה שלא בזמנו‪.‬‬ ‫אולם בפרקי דר"א פכ"ט דרשו חז"ל גז"ש ממש"כ כאן‬ ‫אולם לדברי פרקי דר"א פכ"ט שהבאנו לעיל דמילת‬ ‫בעצם היום הזה וכתוב לענין יוה"כ בעצם היום הזה‬ ‫אברהם הי' ביוה" כ הרי דמילתו דחה שבת‪ ,‬ואין לדחות‬ ‫דנימול ביוה"כ‪ .‬ומה שהק' הרמב"ן על רש"י דלא יתכן‬ ‫מ‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫ולא מל"] וביאר הטעם דהרי באמת ק' איך הותר לו למול‬ ‫שלא אברהם הוא שעשה את המילה דהרי מפורש בקרא‬ ‫ביו"כ ואין לומר משום דכאן הי' עכשיו הציווי דא"כ‬ ‫"וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה הרי דהוא מל‬ ‫למה הותר זה רק לשם בן נח‪ ,‬ולזה תי' דבאמת אסור לבן‬ ‫את כולם ביוה"כ‪ ,‬וגם את עצמו כ' ברש"י דפו"ר בפסוק‬ ‫נח לשמור שבת וכלול בזה שאסור לו לשבות שום יום‬ ‫כ"ד בשם תנחומא שנטל אברהם סכין ואחז בערלתו ובא‬ ‫גם ביום חול שנא' יום ולילה לא ישבותו כמבואר‬ ‫לחתוך והי' ירא שהי' זקן מה עשה הקב"ה שלח ידו‬ ‫בסנהדרין נח‪ ,:‬וא"כ אין לו לשבות לא ביוה"כ ולא‬ ‫ואחז עמו שנא' וכרת עמו הברית‪ ,‬רק דיש נדון מי נימול‬ ‫ביו"ט אולם מבואר ברמב"ם פ"י ממלכים ה"ט דזה רק‬ ‫קודם‪ ,‬דרמב"ן כ' בפסוק כ"ו כי אברהם מל קודם את‬ ‫במחדש דת מעצמו אבל אילו הי' יתכן שישמור שבת‬ ‫כולם ורק אח"כ מל את עצמו שחשש שאם ימול את‬ ‫של ישראל לא הי' חייב אלא דבגוי ל"ש זה כלל‪ ,‬והנה‬ ‫עצמו קודם יהי' חולה או מסוכן ולא יוכל להשתדל‬ ‫אברהם אבינו הי' לו חלות שם ישראל והי' שייך גירות‬ ‫במילתם אולם אור החיים הק' פסוק כ"ג כ' דמל את‬ ‫גם קודם מ"ת וכמבואר ברמב"ן פ' אמור [ויקרא כ"ד י']‬ ‫עצמו קודם ואח"כ מל את אחרים שנא' המול ימול‬ ‫א"כ אף שלא הי' בגדר מצווה ועושה אולם כל מה‬ ‫ודרשו ע"ז כז‪ .‬שצריך המל להיות נימול בעצמו‪.‬‬ ‫שקיים הי' בגדר קיום תורת משה רבינו וא"כ הי' שייך‬ ‫לקיום שבת של ישראל‪ ,‬ולכן לא הי' יכול למול בעצמו‬ ‫ולפ"ז צ" ע הרי מילה שלא בזמנו ומילת גרות אינו דוחה‬ ‫בשבת‪ ,‬אבל אצל שם שלא הי' עליו חלות שם ישראל‬ ‫שבת‪ ,‬והביא קושיא זו מהר"י אסאד בשו"ת יהודה יעלה‬ ‫הי' אסור לו לשבות וכן הי' יכול למול‪.‬‬ ‫ח"א יו"ד רנ"ג בשם הג"ר צבי הירש בנו של ההפלאה‪,‬‬ ‫ותי' ד כיון דרק עכשיו נצטווה על המילה נחשב מילה‬ ‫הרי נקט דמילת אברהם לא הי' בכוחו לדחות את השבת‬ ‫בזמנה ומיד אחר הציווי מל ולכן גם דחתה יוה"כ‪ ,‬וכ"כ‬ ‫וכנר' נקט דהו"ל מילה שלא בזמנו או מילת גרות שאינו‬ ‫בחי' כתב סופר כאן והוסיף דא"א לתרץ דכיון דאברהם‬ ‫דוחה את השבת וא"כ לדידי' למ"ד מילה שלא בזמנו‬ ‫לא נצטווה על יוה"כ רק שקיים כן בעצמו ועל מילה‬ ‫כשר בלילה הי' יכול לעשותו בלילה‪ .‬אולם יתכן דגם‬ ‫נצטווה א"כ פשיטא דמילה דוחה אותו ‪ 43‬דהרי כיון‬ ‫הגרי"ז סבר דהוי מילה בזמנו‪ ,‬רק בלא"ה לא הי' מילת‬ ‫דקיבל עליו כה"ת כולה נחשב מחוייב בדבר וכדכ'‬ ‫אברהם דוחה שבת ע"פ דברי הגר"ח על רמב"ם פ"א‬ ‫הרי"ף שבת ט‪ :‬לענין תפלת ערבית דכיון שקיבלו‬ ‫מהלכות מילה ה"י דמילת אברהם לא הי' בכוחו לדחות‬ ‫עלייהו נחשב כחובה‪ .‬ומהר"י אסאד יישב עפי"ז מה דק'‬ ‫שבת דכל דין דחיית שבת נלמד ממש"כ בפ' תזריע‬ ‫איך מל אברהם ביו"כ הרי מבואר באו"ח סי' של"א ס"י‬ ‫וביום השמיני ימול בשר ערלתו‪ ,‬וזה נתחדש רק אחר‬ ‫בשם התרומת הדשן דלכתחלה לא ימול בשבת מי שלא‬ ‫מתן תורה‪ ,‬ואם באנו לזה י"ל בפשיטות כדהעיר ידידי‬ ‫מל אף פעם שמא יקלקל‪ ,‬ותי' דכיון דבמילה בזמנו‬ ‫הרב אלעזר חיים ליבערמן שליט"א דגדר הדחיי' הינו‬ ‫וליכא מוה ל אחר בוודאי לא ידחה את המילה בשביל‬ ‫מצד דזה בזמנו אלא מחמת חלות שם שמיני‪ ,‬כדילפי'‬ ‫טעם זה דאינו אלא לכתחלה‪ ,‬א"כ הכא באברהם שהי'‬ ‫מביום השמיני ימול בשר ערלתו‪ ,‬וכן נתבאר מכל דברי‬ ‫לו דין מילה בזמנו לא הי' צריך לחשוש לדין זה‪ ,‬ועוד‬ ‫הגמ' שבת קלה‪ :‬ובדברי הגר"ח שם דבעי' שמיני דוקא‬ ‫י"ל דאצלו לא הי' חשש קילקול כיון דנצטווה מפי‬ ‫ואצל אברהם לא הי' זה שמיני‪ ,‬רק דחידש הגר"ח דלפני‬ ‫הקב"ה לעשות ושומר מצוה לא ידע דבר רע והרי בסופו‬ ‫מ"ת גם שמיני אינו דוחה אבל באינו שמיני פשיטא‬ ‫של דבר אכן עזרו הקב"ה וכנ"ל‪ .‬וכן הר"ר יהונתן בספרו‬ ‫שאינו דוחה‪ ,‬ונפק"מ בין הנוסחאות אם מילת יצחק‬ ‫מדרש יהונתן נקט בפשיטות דהי' כאן דחיי' של שבת‬ ‫אבינו שהי' בשמונה אבל הי' קודם מתן תורה האם הי'‬ ‫שהק' איך אברהם מל את עצמו או בני ביתו הרי בשבת‬ ‫דוחה שבת‪ .‬שו"ר בשיעורי רבינו מאיר הלוי שנקט‬ ‫עדיף שימול אחר כמבואר ביו"ד רס"ו ס"ז שמא יקלקל‬ ‫כסברא זו לענין דין יום‪ ,‬ליישב ד' רש"י דמ' דמעיקר‬ ‫ומקלקל בחבורה חייב‪ ,‬עי"ש מש"כ בזה‪.‬‬ ‫הדין לא הי' צריך לעשותו ביום והרי לרבנן גם מילה‬ ‫אולם מרן הגרי"ז [רשימות תלמידים בקיצור ובהרחבה בחי'‬ ‫שלא בזמנו צריך יום‪ ,‬ותי' דזה רק במילה של פ' תזריע‬ ‫שנתחדש אחר מתן תורה אבל קודם מתן תורה לכו"ע‬ ‫הגרי"ז סטנסיל סוטה י‪ .‬בשם הגרי"ד] כנראה נקט בפשיטות‬ ‫מילה שלא בזמנה כשר בלילה וא"ש ד' רש"י דכל מה‬ ‫דמילת אברהם הי' גדרו כמילה שלא בזמנו שאינו דוחה‬ ‫שאברהם עשה ביום הי' שבח מיוחד שלא חשש מפני‬ ‫שבת שהביא מפרקי דר"א שם דמבואר דשם בן נח הוא‬ ‫שמל את אברהם‪[ ,‬והחיד"א בחומת אנך דקדק כן מקרא שכ'‬ ‫הליצים‪.‬‬ ‫רק "בעצם היום הזה נימול אברהם" עוד הביא ממדרש שהי'‬ ‫ולעצם יישוב הגרי"ז דאברהם לא מל בעצמו עד"ז כ'‬ ‫אברהם מצטער ובא עקר ב ועקצו ונימול וזה נרמז במש"כ בעצ"ם‬ ‫בעקיצת עקרב צדיק מל וזה מש"כ בעצ"ם היום הזה רק נימול‬ ‫הפנים יפות ליישב בחד תי' איך יכול מילה שלו דוחה‬ ‫שבת דע"י שעזרו הקב"ה הו"ל שנים שעשו‪ ,‬והעיר ידידי‬ ‫הרב אהרן הכהן ארנטרוי שליט"א דעד כמה שמתייחס‬ ‫‪ 43‬כ"כ באמת באור החיים הק' ר"פ תזריע דלכן לא כ' דין דחיית שבת‬ ‫אצל אברהם כיון שלא נצטווה על השבת פשיטא שדוחה אותו‪.‬‬ ‫מא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שירת‬ ‫ובעיקר מה דנקט הגרי"ז דכבר הי' לאברהם שם ישראל‬ ‫להקב"ה א"כ לא קיים אברהם מצות מילה דהרי לא הי'‬ ‫ע"פ ד' רמב"ן פ' אמור‪ ,‬צע"ט הרי מבואר שם דזה הי'‬ ‫כאן שליחות‪ ,‬וי"ל דלא מצינו לעיל שהקב"ה יצווה‬ ‫רק ע"י הברית וכדהארכנו בתחלת הפרשה‪ ,‬וא"כ לפני‬ ‫אותו בפירוש שהוא ימול את עצמו רק שהי' לו ציווי‬ ‫המילה עדיין הי' אסור לו לשבות‪ ,‬עוד יל"ע אי נימא‬ ‫כללי למול כל בני ביתו לדורותיו‪ ,‬וא"כ י"ל דכלפי‬ ‫כרמב"ן דמילת אברהם הי' בגדר גירות האם הי' מחוסר‬ ‫אברהם עצמו הי' הציווי התהלך לפני והיה תמים‬ ‫טבילה או דלא הי' צריך לטבילה ובגמ' יבמות מה‪:‬‬ ‫והקב"ה הוא שיתן בו את בריתו‪ ,‬כן נצטווה ואתה את‬ ‫במח' ר"א ור" י אי הוי גר במילה לבד דעיקר דין טבילה‬ ‫בריתי תשמור וגדר השמירה הוא לראות שימול לכם כל‬ ‫למדנו רק מדור המדבר מ' דבאברהם לא הי' דין טבילה‪,‬‬ ‫זכר בלשון כללי וזה מה שמוטל על אברהם‪ ,‬אבל על‬ ‫ויש לדחות דהוכחה הוא רק מדור המדבר אבל גם‬ ‫א ברהם בעצמו לא נאמר שיעשה על עצמו מעשה‬ ‫באברהם הי' טבילה‪ ,‬ואם לא הי' צריך טבילה י"ל דכיון‬ ‫המילה רק בוודאי צריך שהי' נימול דאל"כ יהי' בזה‬ ‫דע"י המילה גופא נעשה גר לא רצה לחלל שבת בזה‪,‬‬ ‫פגיעה בשמירת הברית‪ ,‬והטעם י"ל דהקב"ה רצה בעצמו‬ ‫אבל אי הי' מחוסר טבילה יתכן דלא הי' בזה חשש‬ ‫למולו כיון שאברהם הוא עיקר בעל הברית שכולל בתוכו‬ ‫חילול שבת‪ ,‬וכן יל"ע באנשי בית אברהם שהי' מצווה‬ ‫יסוד קדושת המילה לדורות‪ ,‬לכן סיבב הקב"ה שיהי'‬ ‫למולם מדין אדון‪ ,‬האם הי' דוחה שבת‪ ,‬דלכ' אם היו‬ ‫נימול על ידו ויהי' בזה כח עצום נצחי‪.‬‬ ‫מחוסרים טבילה ל"ש שהמילה ידחה שבת דעדיין אינם‬ ‫גרים עד הטבילה וכדביאר הגר"ח שם‪[ ,‬אבל החזו"א‬ ‫ולעצם היישוב של הגרי"ז והפנים יפות דאברהם לא מל‬ ‫בגליונות שם חולק דמצות האדון לא תלוי כלל בחלות‬ ‫בעצמו‪ ,‬צ"ע דכ"ז מהני לענין מילת אברהם עצמו אבל‬ ‫גירות ויתכן דידחה שבת גם לפני הטבילה] אבל אי לא‬ ‫הרי מל את אחרים באותו יום וכמפורש בקרא [לקמן‬ ‫היו צריכים טבילה שפיר הי' דוחה שבת אי לא דבעי'‬ ‫פסוק כ"ג] "וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה" הרי‬ ‫שמיני דוקא‪.‬‬ ‫דהוא מל את אחרים אי לא דנדחוק כדכ' הרמב"ן בחד‬ ‫צד [בסוף פסוק כ"ו] "שזימן להם מוהלים הרבה והוא‬ ‫עומד עליהם" אבל באמת לא מל בעצמו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫מב‬