gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שארית מנחם · She'eiris Menachem — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: שארית מנחם · She'eiris Menachem

שבוע: לך לך (2026-10-19)

שארית מנחם · She'eiris Menachem — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת לך לך‬ ‫באברהם‪ ,‬חותמין ובאמת בו מתחילין מחדש כנ"ל‪.‬‬ ‫ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה‪ .‬י"ל בדרך צחות עפי"מ‬ ‫וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וגו' ואברם בן חמש שנים‬ ‫שפרשנו הפסוק בתהלים (קי"ב ג') הון ועושר בביתו וצדקתו‬ ‫ושבעים שנה בצאתו מחרן‪ .‬י"ל דהנה ב' מעלות לתשובה‬ ‫עומדת לעד‪ ,‬עפ"י הידוע שחכמת המסכן בזויה‪ ,‬שהמוכיח‬ ‫מאהבה‪ ,‬א' דהנה בתשובה מיראה יש לאדם עוד מלחמה עם‬ ‫ומדריך אנשים שילכו בדרך הישר‪ ,‬יותר מתקבלים ונשמעים‬ ‫כח התאוה לרע ר"ל‪ ,‬אבל ע"י תשובה מאהבה השלים אתו כיון‬ ‫דבריו אם הוא עשיר‪ ,‬לא כן כשהוא עני ומדוכה‪ .‬והנה בגמרא‬ ‫שמשתמש גם ביצה"ר לאהבתו יתברך‪ ,‬ב' בתשובה האהבה‬ ‫ביבמות (ל"ד ע"ב) פירש רש"י הון שם חכם‪ ,‬היינו שאם זוכים‬ ‫שזדונות נעשים לו כזכויות נתוספו גם הימים שעברו בעבירה‬ ‫להון אזי הוא גם חכם כמש"נ (קהלת ז' י"ב) בצל החכמה בצל‬ ‫ר"ל לטובה ומצטרפים לימים שעבד בהם את הש"י‪ .‬ובזה יל"פ‬ ‫הכסף‪ ,‬וזש"א הון ועושר בביתו‪ ,‬ר"ל אם עושר בביתו‪ ,‬אז הוא‬ ‫הפסוק (משלי ג' ב') ושנות חיים ושלום יוסיפו לך‪ ,‬היינו כשיהיה‬ ‫גם הון היינו חכם‪ ,‬ואז יכול להשפיע על בני אדם לקרבם‬ ‫לך שלום מיצה"ר ע"י שתשתמש עמו לאהבת הש"י‪ ,‬יוסיפו לך‬ ‫לשמים ואז כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וצדקתו‬ ‫גם השנות חיים שעברו‪ .‬וזהו שאמרו (יומא פ"ו) גדולה תשובה‪,‬‬ ‫עומדת לעד‪ .‬וזה י"ל באברהם שידוע שהיה מקרב נשמות‬ ‫הרומז לתשובה מאהבה שהיא הגדולה שבתשובות‪ ,‬שמארכת‬ ‫ומגייר גרים‪ ,‬לכן ברכו השי"ת ואברכך ובמד"ר בממון‪ ,‬ואז‬ ‫ימיו ושנותיו של אדם‪ ,‬שזוכה להכניס להקדושה גם הימים‬ ‫ואגדלה שמך שישמעו דבריך‪ ,‬והיה ברכה כבריכה של מים (עיין‬ ‫שעברו‪.‬‬ ‫מדרש רבה)‪ ,‬המטהר כך אתה מקרב רחוקים ומטהרם לאביהם‬ ‫והנה יש דעה שבן מ"ח שנים הכיר אאע"ה את בוראו‪ ,‬ונמצא‬ ‫שבשמים‪.‬‬ ‫שהיו שנותיו חסרים‪ ,‬רק בצאתו מחרן הרומז לתשובה מיראה‬ ‫והיה ברכה‪ .‬וברש"י בך חותמין ולא בהם‪ .‬יל"פ בהקדים‬ ‫מחמת החרון של הקב"ה ונאמר לו לך לך "מארצך"‪ ,‬היינו‬ ‫הפסוק (עמוס ב' ו') על שלושה פשעי בנ"י ועל ארבעה לא‬ ‫מבחינת מאין באת ולאן אתה הולך וכו' שהוא מביא ליראה‪,‬‬ ‫אשיבנו‪ ,‬על מכרם בכסף צדיק‪ .‬וי"ל על שלושה פשעי ב"י מגין‬ ‫ואעשה אותך לגוי "גדול"‪ ,‬בחינת גדלות המוחין שהוא אהבה‪,‬‬ ‫זכות שלושה האבות‪ ,‬ועל ארבעה לא אשיבנו‪ ,‬כיון שאין מי‬ ‫וע"ז נאמר וילך אברם כאשר דבר אליו ה'‪ ,‬שעלה מבחינת יראה‬ ‫שיגין‪ ,‬וא"ת השבטים יגינו‪ ,‬על זה אמר על מכרם בכסף צדיק‪.‬‬ ‫לבחינת אהבה ואז נשלמו שנותיו‪ ,‬על כן נסמך ההמשך ואברם‬ ‫אבל נאמר שהקב"ה בחסדו מתחיל זכות אבות מחדש וכמו‬ ‫בן חמש שנים ושבעים שנה‪ ,‬בצאתו מחרן‪ ,‬דרק אז נשלמו‬ ‫שנאמר (ויקרא כ"ו מ"ב) ואף את בריתי אברהם אזכור‪ ,‬מחדש‪.‬‬ ‫שנותיו משום שיצא מחרן שהוא בחינת יראה לאהבה‪.‬‬ ‫ומשו"ה תוקעין תקיעה שברים תרועה שהוא נגד אברהם יצחק‬ ‫וזה יש לרמז בפירש"י להלן (י"ג ג') דבר אחר בחזרתו פרע‬ ‫ויעקב‪ ,‬ואח"כ תוקעים עוד הפעם תקיעה שהוא נגד אברהם‬ ‫הקפותיו‪ ,‬עפ"י הידוע דיראה מביא אהבה והיא בבחינת מקיף‬ ‫שבו מתחילים מחדש‪ ,‬והוא כמו גלגל החוזר‪ .‬ואולי לזה רומז‬ ‫ולבוש החיצוני לאהבה‪ ,‬וע"כ בחזרתו בתשובה מאהבה‪ ,‬פרע‬ ‫כוס רביעי מד' כוסות כי הג' הראשונות הם כנגד השלשה‬ ‫(מלשון גילוי) הקפותיו נתגלה האהבה מהמקיף‪ ,‬לבוש היראה‪.‬‬ ‫אבות‪ ,‬והרביעי חוזר לאברהם ועל כן אומרים עליו שפוך חמתך‬ ‫ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון‪.‬‬ ‫אל הגוים ע"י זכות אבות שלא תמה‪ .‬וזשה"כ (ויקרא כ"ו י"ד) ואף‬ ‫וערש"י בשם מ"א הוא שם בן נח‪ .‬מצינו שם בן נח כיסה ערות‬ ‫גם זא"ת‪ ,‬שהוא ר"ת תמה זכות אבות כידוע מהחיד"א‪ ,‬מ"מ לא‬ ‫אביו שהתגלה בשתייתו‪ ,‬וא"ל שהכיסוי היה גם ע"י שהמציא‬ ‫מאסתים כי אני ה"א שאין לו סוף וכן זכות אבות אין לו סוף‪.‬‬ ‫דרך חדש שגם ע"י אכילה ושתיה יש לעבוד את הש"י שיהיה‬ ‫וז"ש רש"י יכול יהא חותמין בכולן‪ ,‬ת"ל והיה ברכה‪ ,‬בך‪,‬‬ ‫עבירות שבין אדם למקום ביוה"כ‪ ,‬וזה כוונת המסורה ואנשי‬ ‫בבחינת חולין שנעשו על טהרת הקדש כדאיתא בשם המגיד‬ ‫סדום רעים‪ ,‬בגופם‪ ,‬וחטאים‪ ,‬בממונם‪ ,‬ע"י וחטאים ועוזבי ה'‬ ‫ממעזריטש זי"ע ולא להיות חולין גרידא‪ ,‬כמש"ל (ט' כ') ויחל נח‬ ‫יכלו כי אין יוהכ"פ מכפר‪ ,‬אבל וחטאים בעדת צדיקים שאינם‬ ‫וברש"י בשם מדרש עשה עצמו חולין‪ ,‬וזשה"כ ומלכי צדק מלך‬ ‫רק חוטאים לשמים‪ ,‬וחטאים אליך ישובו‪ ,‬ומכפר יוהכ"פ ע"י‬ ‫שלם‪ ,‬שעשה שלום בין הנפש והגוף‪ ,‬הוציא‪ ,‬היינו שהוציא דרך‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫שאפילו בלחם ויין יש להיות כהן עובד לאל עליון‪ .‬וע"ז פירש‬ ‫הרימותי ידי אל ה' וגו'‪ .‬ובמסורה ג'‪ ,‬דין‪ ,‬ואידך (בראשית ל"ט‬ ‫רש"י שזהו שם בן נח‪ ,‬שבדרך זה ג"כ כיסה ערות אביו שכתוב‬ ‫ט"ו) הרימותי קולי ואקרא‪ ,‬ג' (תהלים פ"ט כ') הרימותי בחור‬ ‫אצלו שעשה עצמו חולין בשתייתו והכניס גם את זה להקדושה‬ ‫מעם‪ .‬וא"ל עפ"י הגמ' ביבמות (כ' ע"א) אמר רבא קדש עצמך‬ ‫כנ"ל‪.‬‬ ‫במותר לך‪ ,‬דידוע מספה"ק שכשאדם מקדש עצמו גם בדברי‬ ‫א"י ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל‬ ‫הרשות הקב"ה עושה גם עמו מדה כנגד מדה לפנים משורת‬ ‫עליון‪ .‬בהקדים דברי החת"ס שפירש חצי שיעור אסור מה"ת‬ ‫הדין ומקבל תפלתו לבטל הדינים‪ ,‬כשם שהוא אינו מדקדק‬ ‫היינו שיש מצות בין אדם לקונו ובין אדם לחבירו והמקיים חלק‬ ‫לקיים רק מה שמצווה עפ"י הדין‪ .‬וזאת תורת המסורה‪,‬‬ ‫אחד בלבד הוי חצי שיעור ואסור מה"ת‪ ,‬והמקיים שניהם הוא‬ ‫הרמותי ידי "רשותי" (עיין ב"מ ו') היינו עניני הרשות‪ ,‬אל ה'‬ ‫שלם‪ ,‬וזש"ה ומלכי צדק מלך שלם‪ ,‬היה‪ ,‬כי הוציא לחם ויין‪,‬‬ ‫ומקדשם‪ ,‬ועי"כ הרמותי קולי ואקרא‪ ,‬בתפלה‪ ,‬והקב"ה אומר‬ ‫להחיות נפש בין אדם לחברו‪ ,‬והוא‪ ,‬גם כהן לאל עליון בין אדם‬ ‫הרמותי בחור מעם ומקבל התפלה‪.‬‬ ‫לקונו‪ .‬וזש"נ בנח צדיק תמים היה בדורתיו‪ ,‬בינו לבין חברו‪ ,‬ואת‬ ‫הרימותי ידי אל ה' וגו' ואם אקח מכל אשר לך מחוט ועד‬ ‫אלהים התהלך נח‪ ,‬בינו לבין קונו‪.‬‬ ‫שרוך נעל‪ .‬ונתקשו המפרשים בלשון הרימותי ידי‪ .‬ועיין רש"י‬ ‫ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון‪.‬‬ ‫ז"ל ורמב"ן‪ ,‬והתרגום אונקלוס ארימית ידי בצלו‪ .‬וצ"ב מה ענין‬ ‫עיין שבת (ק"ד ע"א) אתי דרדקי בי מדרשא וכו' אל"ף בי"ת אלף‬ ‫תפילה לכאן‪ .‬ואפשר לומר בהקדם אמרי קדוש ד' מכובד בס'‬ ‫בינה‪ ,‬גימ"ל דל"ת גמול דלים‪ ,‬פי' אע"פ שאתה לומד תוה"ק‬ ‫פרי הארץ (פ' נשא) דאחר שירגיל האדם איזה אבר במצות‬ ‫מ"מ גמול דלים ג"כ‪ ,‬וזהו ומלכי צדק וכו' הוציא לחם ויין אע"פ‬ ‫מעשיות‪ ,‬דייקא אז יקבל עול מלכות שמים על אותו אבר שלא‬ ‫שהוא כהן לאל עליון‪ .‬וזש"א (אבות פ"ב מ"ט) אם למדת תורה‬ ‫לצאת בו חוץ ממאמרו ית"ש‪ ,‬עי"ז מזדכך אותו אבר פעם‬ ‫הרבה אל תחזיק טובה לעצמך‪ ,‬שיצאת ידי חובתך ואינך צריך‬ ‫ושתים עד שמשרה בו הקדושה של המצות ומתבטל לגמרי‬ ‫לעסוק בגמ"ח‪ ,‬כי לכך נוצרת‪ ,‬להיטיב לאחרים‪ ,‬דאל"כ לא‬ ‫מלהשתמש עוד למעשה תאוה ורשות ויעו"ש ד"ק הבוערים‪,‬‬ ‫היית צריך לבוא לעוה"ז וכמו שפי' בבינה לעתים הפסוק (תהלים‬ ‫דאך אם ירבה האדם לדעת תוכחות ומוסר חכמה ודעת איך‬ ‫צ"ב י"ד) שתולים בבית ה'‪ ,‬בחצרות אלהינו יפריחו‪ ,‬דלעולם הי'‬ ‫להנצל מאיזה תאוה ולא ירבה במצות עם אותו אבר המיוחד‬ ‫צריך לישאר שתול בבית ה' ולמה בא לחצרות‪ ,‬היינו לעוה"ז‬ ‫לאיזה תאוה‪ ,‬אזי לא די שלא יועיל חכמתו אלא אדרבה כל‬ ‫הדומה לפרוזדור וחצר לפני הבית‪ ,‬והתירוץ הוא יפריחו כדי‬ ‫הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו‪ ,‬וכל שחכמתו מרובה ממעשיו‬ ‫להשפיע לאחרים‪ ,‬שא"א בעולם העליון כי שמה יש כל טוב‪.‬‬ ‫אין חכמתו מתקיימת‪ ,‬ולא קאמר מעשיו מועטין מחכמתו‪,‬‬ ‫ולכן התורה שתחלתה וסופה גמ"ח כדאי' סופ"ק דסוטה (י"ד‬ ‫משמע שהחכמה המרובה ממעשיו הוא המזקת לו עוקרתו‬ ‫ע"א) דרש רב שמלאי תורה תחלתה גמ"ח וסופה גמ"ח‪ ,‬נתנה‬ ‫והופכתו על פניו‪ ,‬ואמרו ז"ל (סוטה ב' ע"א) כל הרואה סוטה‬ ‫לישראל ולא למלאכי השרת שא"א להם לקיים גמ"ח‪ ,‬לכן‬ ‫בקלקולה יזיר עצמו מן היין‪ ,‬משמע דאם אינו רואה סוטה‬ ‫איתא במדרש פר' יתרו (כ"ח א') דבשעת מתן תורה כשקטרגו‬ ‫בקלקולה א"צ להזיר עצמו‪ ,‬ולכאורה אדרבא‪ ,‬אבל הוא לפי‬ ‫מלאכי השרת ואמרו תנה הודך על השמים‪ ,‬השיב להם הקב"ה‬ ‫הנ"ל כי בראייתו הוא נוזר ומבין יותר באמת שלא לעשותו ואזי‬ ‫אתמול אכלתם אצל אברהם‪ ,‬וכו' לא נתנה לך תורה אלא‬ ‫הוא צריך שמירה יותר ויותר כי אין לו עדיין מעשה להגן עליו‬ ‫בזכות אברהם‪ ,‬והיינו מחמת גודל עמוד הגמ"ח דזה ל"ש‬ ‫שלא תתהפך לו הידיעה על פניו‪ ,‬ואין החומר מזדכך כ"א‬ ‫בעולם העליון וזה יש לפרש בפסוק (מיכה ז' כ') תתן אמת ליעקב‬ ‫במצות מעשיות דייקא‪.‬‬ ‫חסד לאברהם‪ ,‬דהיינו תתן התורה שנקראת תורת אמת‪ ,‬ע"י‬ ‫וידוע המעשה מהרה"ק רבי נחום מטשרנוביל זי"ע ששבת‬ ‫חסד שהיה לאברהם‪.‬‬ ‫באיזה עיר ושכח בעל האכסניא שלו להכין לו נר דלוק בחדרו‪,‬‬ ‫ואנשי סדום רעים וחטאים‪ .‬ד' במסורה‪ ,‬דין ואידך (ישעי' א'‬ ‫ומיראתו שלא יקפיד הרה"ק‪ ,‬צוה בעל האכסניה לעכו"ם בליל‬ ‫כ"ט) וחטאים יחדיו ועוזבי ה' יכלו‪ .‬ג' (תהלים א' ה') וחטאים‬ ‫ש"ק להדליק שם הנר‪ ,‬אך כאשר בא הרה"ק לחדרו התאונן על‬ ‫בעדת צדיקים ד' (שם נ"א ל"ו) וחטאים אליך ישובו‪ .‬וי"ל עפ"י‬ ‫שלא הדליקו בו נר‪ ,‬וכאשר נודע הדבר נענה הרה"ק ז"ל לאנשיו‬ ‫הידוע שעבירות שבין אדם לחברו מעכבים הכפרה גם על‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ב‬ ‫אותם קיים בהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם‪ .‬עפ"י‬ ‫שם שכ"כ קידש עיניו עד שאינם רואים כלל בדבר האסור וכיון‬ ‫משל על בן שעבד אצל אחד וקיבל שכרו מעות קרועים‪ ,‬ואביו‬ ‫שהנר הודלק באיסור לא ראה אורו כלל‪ ,‬וכעין זה פי' הרה"ק‬ ‫הגם שהבין שהם טובים ביקש שכיון שהבן הוא שעבד שיתנו‬ ‫הרמ"מ מרימנוב זי"ע בפסוק וישלח אברהם את ידו (בראשית‬ ‫לו מעות שגם הבן יבין טיבם‪ .‬וכן כאן בעצם הרכוש הכי גדול‬ ‫כ"ב י')‪ ,‬שהוא מיותר והיה די באמרו ויקח אברהם את המאכלת‬ ‫היה‪ ,‬שביציאת מצרים הגיעו לאמונתו יתב' במש"כ ויאמן העם‬ ‫וגו'‪ ,‬אמנם אאע"ה זיכך כ"כ אבריו הק' עד שלא יכלו לעשות‬ ‫וגו' ויאמינו בה'‪ ,‬אבל לא כולם הבינו שזהו הרכוש הכי גדול‪.‬‬ ‫דבר האסור‪ ,‬וכאן ג"כ מכיון שהשי"ת לא כיון לשחטו והיה‬ ‫וזש"א הקב"ה דבר נא כדי לא יאמר אותו צדיק ועבדום ועינו‬ ‫השחיטה לפי"ז איסור‪ ,‬לא רצתה היד לשמש לקיחת הסכין‪ ,‬אך‬ ‫אותם קיים בהם דייקא‪ ,‬ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם‪,‬‬ ‫אאע"ה שלא ידע מזה הכריח את ידו לזה‪ ,‬וזהו וישלח אברהם‬ ‫הגם שקיים באמת‪ ,‬אבל לא בהם‪ ,‬שלא כולם מבינים זאת‪ .‬ובזה‬ ‫את ידו בעל כרחו‪( ,‬ועיין בספה"ק דברי מנחם)‪ ,‬וזה אפשר כוונת‬ ‫א"ל פי' הכתוב דאאע"ה ביקש במה אדע כי אירשנה‪ ,‬שהקב"ה‬ ‫הפסוק שאמר אברהם אע"ה שהקדיש את ידו להשי"ת עד‬ ‫יתן לו אות שיזכה להוריש לבניו את אמונתו הטהורה שיש לו‪,‬‬ ‫שלא תשמש ממילא ליקח ממון אחרים‪ ,‬וזהו הרימותי ידי לאל‬ ‫והבטיח לו הקב"ה את ההבטחה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול‬ ‫עליון וגו' וממילא ואם אקח מכל אשר לך וגו'‪ .‬אכן דרך‬ ‫שהוא ויאמינו בה' ובמשה עבדו‪.‬‬ ‫הצדיקים שלא לתלות במעשיהם הטובים כי אם הכל נחשב‬ ‫ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו' ארבע מאות שנה וגו' ואח"כ‬ ‫אצלם מתנה מאת השי"ת למלא משאלותיהם לטובה‪ ,‬וזהו י"ל‬ ‫יצאו ברכוש גדול‪ .‬י"ל דהנה יעקב אבינו ע"ה ביקש ורוח‬ ‫בכוונת התרגום ארימית ידו בצלו היינו שפעל מדה זאת‬ ‫תשימו בין עדר ועדר (בראשית ל"ב י"ז)‪ ,‬דהיינו שיהיה רווח בין‬ ‫בתפלתו מאת השי"ת ולא מכוחו‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫צרה לצרה‪ ,‬שבאם לא היה ח"ו רווח בין צרה לצרה היו הצרות‬ ‫עוי"ל בכוונת התרגום הנ"ל בדרך צחות עפי"ד הפנים יפות‬ ‫צריכות להתגבר מאד כדי להרגישם כיון שהורגלו בראשונות‪,‬‬ ‫שאאע"ה חשב רכוש מלך סדום לגזל דאל"כ לא היה רשאי‬ ‫זש"א (תהלים ע"ח ל"ח) והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה‬ ‫להחזירו לו משום לא תחנם עיי"ש‪ ,‬והנה ידוע דברי המדרש‬ ‫להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו‪ ,‬פי' ולא ישחית ביסורים קשים‬ ‫רבה (הובא ביסוד ושורש העבודה ריש שער חמישי) דכל זמן שהגזל‬ ‫ח"ו עד השחתה‪ ,‬ואעפ"כ ירגישו ויתעוררו לתשובה‪ ,‬כי‬ ‫ביד האדם אין תפלתו נשמעת‪ ,‬ומקרא מלא הוא (ישעי' א' ט"ו)‬ ‫"והרבה" מפעם לפעם להשיב אפו‪ ,‬על כן ולא יעיר כל חמתו‬ ‫ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני‬ ‫ועונש קל די והותר‪ .‬ועפי"ז יובן מה שהסמיך בעל ההגדה‬ ‫שומע‪ ,‬ידיכם דמים מלאו‪ ,‬וז"ש ארימית ידי בצלו היינו שהיה‬ ‫לפסוק זה והיא שעמדה לאבותינו ולנו‪ ,‬וזש"א ידוע תדע כי גר‬ ‫מתפלל‪ ,‬וממילא לא יתכן שיקח מכל אשר לו מחוט וגו' שעי"ז‬ ‫יהיה זרעך וגו' ארבע מאות שנה ואח"כ יצאו ברכוש גדול‪ ,‬ויש‬ ‫לא תקובל תפילתו ח"ו‪ .‬ובזה י"ל המסורה‪ ,‬ג' במסורה הרימותי‬ ‫ריווח‪ ,‬והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו‬ ‫ידי אל ד' אם אקח מכל אשר לך‪ ,‬אינני רוצה לקחת את אשר‬ ‫בלי שום ריוח ח"ו בינתיים‪ ,‬ואזי היה ח"ו לכלותינו‪ ,‬אלא שבכל‬ ‫לך מחשש גזל‪ ,‬ואידך הרימותי קולי ואקרא בתפלה‪ ,‬ואיני רוצה‬ ‫דור ודור עומדים עלינו מחדש ויש ריוח בינתיים‪ .‬ומזה ראיה‬ ‫לעשות שום דבר שיכול ח"ו לגרום לעיכוב קבלת התפלה‪,‬‬ ‫ברורה שהקב"ה מצילנו מידם‪.‬‬ ‫ואפילו את"ל שאין בזה משום חשש גזל‪ ,‬מטעם המציל מזוטו‬ ‫כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו'‪ .‬הנה ביזת מצרים היה‬ ‫של ים‪ ,‬מ"מ באדם חשוב חייב להחזיר משום חילול השם‪( ,‬עיין‬ ‫שכר שעבוד עיין ריש חלק (סנהדרין צ"א ע"א)‪ ,‬וקשה הלא פרעה‬ ‫שו"ע חו"מ סי' רנ"ט ס"ז)‪ ,‬וזהו מסורה ג' הרימותי בחור מעם‬ ‫העביד אותם והם לקחו ממונם של מצרים‪ ,‬ואולי לזה מספרת‬ ‫(תהלים פ"ט כ') שחייב להחזיר לכ"ע משום קדוש השם‪.‬‬ ‫לנו התוה"ק (בראשית מ"ז כ') שיוסף קנה את מצרים לעבדים‬ ‫והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה‪ .‬י"ל ע"ד צחות‪ ,‬דהנה ידוע‬ ‫וממונם לפרעה‪ ,‬ועי"ז בצדק וביושר יצאו ברכוש גדול שכולו‬ ‫מדת אברהם אבינו ע"ה שהיה איש החסד פזר נתן לאביונים‬ ‫היה שייך לפרעה והוא חייב להם שכר עבודה‪ .‬ומשה רבינו ע"ה‬ ‫אך כל זמן שלא היה לו בנים אין פלא כ"כ דאין נסיון גדול לפזר‬ ‫שלקח עצמות יוסף משום שרצה להוכיח שעיקר ירידת יוסף‬ ‫מעותיו ברם אח"כ כשנתבשר על בשורת הזרע ואעפ"כ המשיך‬ ‫למצרים היה בשביל לקנותם לעבדים‪ ,‬ולא משום שקנא לאחיו‪,‬‬ ‫במדתו מדת החסד אז החסד נחשב למעלה‪ ,‬וזה כוונת הפסוק‬ ‫שא"כ היו עצמותיו מרקיבין עיין מס' שבת (קנ"ב ע"ב)‪ ,‬דדריש כן‬ ‫והאמין בה' שיהי' לו בנים‪ ,‬ועכ"ז המשיך במדת החסד ע"כ‬ ‫מפסוק (משלי י"ד ל') ורקב עצמות קנאה‪ ,‬ע"כ לקח "עצמות"‬ ‫ויחשבה לו צדקה‪.‬‬ ‫יוסף עמו וד"ל‪ .‬ולכן בשעה שעסקו ישראל בביזה עסק משה‬ ‫במה אדע כי אירשנה עד סוף הפרשה ואחרי כן יצאו ברכוש‬ ‫בעצמות יוסף‪ ,‬להוכיח דעל כרחך לא מחמת קנאה בא למצרים‬ ‫גדול‪ .‬וא"ל עפ"י מה שפירש המגיד מדובנא המדרש עה"פ דבר‬ ‫רק בשביל לקנותם לעבדים כדי שיהיה ממונם שייך לפרעה‪,‬‬ ‫נא באזני העם וישאלו‪ ,‬שלא יאמר אותו צדיק ועבדום ועינו‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ג‬ ‫שזה רק בשאלה ויחשדו את ישראל שנטמאו‪ ,‬אבל גבי מצרים‬ ‫ממילא זכו ישראל בהיתר בביזה‪ ,‬וכנודע היה בביזתם ענין גדול‬ ‫כתוב ויתן ה' את "חן" העם‪ ,‬שהוא סימן ליר"ש‪ .‬עיין סוכה (מ"ט‬ ‫של ניצוצות קדושים והכנה לתיקון השלם בבי"א‪.‬‬ ‫ע"ב) אמר רבי חמא בר פפא כל אדם שיש עליו חן בידוע שהוא‬ ‫ועבדום וענו אותם וגו' ואח"כ יצאו ברכוש גדול‪ .‬הממון‬ ‫יר"ש‪ ,‬ועל כרחך שלא נטמאו‪ ,‬והקנו להם הממון לחלוטין‪ .‬וז"ש‬ ‫נתחייבו המצרים מחמת שעבדו בהם וכתשובת גביהה בן‬ ‫הכתוב ידוע תדע כי גר יהיה זרעך‪ ,‬דאפילו בגלות יהיה בבחי'‬ ‫פסיסא‪ ,‬עיין סנהדרין (צ"א א') פעם אחת באו בני מצרים לדון‬ ‫זרעך מיוחס אחריך בקדושה‪ ,‬בארץ לא להם‪ ,‬פי' טומאת ארץ‬ ‫עם ישראל וכו' תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו‪ ,‬אמר גביהה‬ ‫מצרים לא יגיע אליהם‪ ,‬על כן ואחרי כן יצאו ברכוש גדול‪ ,‬וכיון‬ ‫בן פסיסא וכו' תנו לנו שכר עבודה של ששים רבוא ששעבדתם‬ ‫שמתחילה בא בשאילה על כן היה תפוס דמהני בקם ליה‬ ‫במצרים‪ .‬והמיתה במכות בכורות וים סוף מחמת שהרגו ילדי‬ ‫בדרבה מיניה עיין ב"מ (צ"א) דחייב לצאת ידי שמים ומהני‬ ‫ישראל‪ ,‬ומשו"ה לא שייך קם ליה בדרבה מיניה כיון שהחיובים‬ ‫תפיסה ומשו"ה נאמר דן אנוכי כלומר בידי שמים כמבואר‬ ‫לא באו בבת אחת עיין כתובות (ל' ע"ב) בגונב חלבו של חבירו‬ ‫בפר"ד דרוש ה'‪.‬‬ ‫ואכלו שהוא חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבוא לידי‬ ‫ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר‬ ‫איסור חלב‪ .‬וזשה"כ ועבדום ואח"כ וענו אותם בהריגה‪ ,‬ע"כ‬ ‫יעבודו דן אנכי ואח"כ יצאו ברכוש גדול‪ .‬נודע שעבדים‬ ‫ואח"כ יצאו ברכוש גדול‪.‬‬ ‫נקראים כשאין עושים רצונו של מקום יתב"ש ובנים כשעושים‬ ‫א"י בהקדים דברי פרשת דרכים דקיי"ל דבמיתה בידי שמים‬ ‫רצונו של מקום‪ ,‬והמצרים עשו מישראל רעים כדאי' בשלה"ק‬ ‫ל"ש קם ליה בדרבה מיניה דאין הלכה כר' נחוניא בן הקנה‬ ‫עה"פ וירעו אותנו המצרים‪ ,‬וז"ש 'ועבדום' היינו ששעבדו את‬ ‫שעושה יום כפורים כשבת לענין תשלומין‪ ,‬דדריש מה אסון‬ ‫הנפש ועי"כ נעשו בחינת עבדים‪ ,‬ועינו אותם בגוף ארבע מאות‬ ‫האמור בידי אדם פטור מתשלומין אף אסון בידי שמים פטור‬ ‫שנה הגם שלא היו רק ר"י שנים‪ ,‬מ"מ וגם את הגוי אשר‬ ‫מתשלומין עיין כתובות (ל' ע"א)‪ ,‬ולכן כיון שדן אנכי היינו בידי‬ ‫"יעבודו" שעשו את ישראל לעבדים כנ"ל‪ ,‬דן אנכי ומצרף‬ ‫שמים‪ ,‬ע"כ יצאו ברכוש‪ .‬ובזה מובן המד"ר הים ראה וינוס‪,‬‬ ‫לחשבון‪ ,‬וממילא יצאו בזמנם ומגיע להם הענקה‪ ,‬כי עבד‬ ‫ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם‪ ,‬דלכן נס ולא המתין‬ ‫שברח אין מעניקים‪ ,‬אבל ישראל יצאו בזמנם ע"י הצירוף כנ"ל‬ ‫שישראל בעצמם יהרגום‪ ,‬כדי שיהי' מיתה בידי שמים‪ ,‬וממילא‬ ‫ויצאו ברכוש גדול‪.‬‬ ‫יוכלו לקחת הרכוש ודו"ק‪.‬‬ ‫ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמר אתה‬ ‫ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו' ואחרי כן יצאו‬ ‫וזרעך אחריך לדרתם‪ .‬י"ל דהנה אמרו חכמינו ז"ל (ע"ז ד' ע"ב)‬ ‫ברכוש גדול‪ .‬הנה המצרים לקו בגוף ובממון יען שלישראל דין‬ ‫לא דוד ראוי לאותו מעשה דבת שבע אלא למה עשה להורות‬ ‫תרומה כדאיתא בפרשת דרכים (דרוש כ"ו) עה"כ (ירמי' ב' ג')‬ ‫תשובה‪ ,‬שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד שמהני‬ ‫קודש ישראל לד' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו רעה תבוא‬ ‫תשובה‪ ,‬וזה שאמר תהלים (י"ז ד') לפעולות "אדם" בדבר‬ ‫אליהם‪ ,‬דכיון דישראל הם קודש‪ ,‬לכך עונשם בגוף ובממון‪ .‬וכ"ז‬ ‫שפתיך‪ ,‬פי' אותו מעשה שעשה דוד המלך לא היה ראוי לכך‪,‬‬ ‫בתרומה טהורה אבל לא לטמאה כדאי' בגמ' סנהדרין (פ"ג ע"א)‬ ‫ולא עשה רק להורות בדבר "שפתיך" היינו של קוב"ה שאמרת‬ ‫וז"ש (תהלים ק"ה ל"ז) ויוציאם בכסף ובזהב‪ ,‬דזה סימן שאין‬ ‫שמהני תשובה‪ .‬והנה מובא בספרים דעיקר הטעם שמהני‬ ‫בשבטיו כושל שלא נטמאו שם‪ .‬וז"ש (תהלים קי"ד א') בצאת‬ ‫תשובה הוא מטעם ברירה דאמרינן הוברר הדבר שמחמת‬ ‫ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז‪ ,‬שהוציאו עליהם לעז אם‬ ‫שטות חטא‪.‬‬ ‫בגופם שלטו בנשותיהם לא כש"כ (רש"י פנחס כ"ו ה')‪ .‬היתה‬ ‫והנה מצות מילה אי' בספה"ק‪ ,‬דלכאורה איך מקיים הנמול‬ ‫יהודה לקדשו‪ ,‬פי' שניצלו מטומאה ע"ד אמרם ז"ל מד"ר‬ ‫המצוה‪ ,‬הא הוי כאנוס כיון דאין בידו למחות‪ ,‬ומאן יימר דניחא‬ ‫ויקרא (כ"ד ו') כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא‬ ‫ליה‪ ,‬אלא הטעם שמקיים הנימול המצוה הוא ג"כ מטעם ברירה‬ ‫קדושה‪ ,‬והראיה לכך‪ ,‬כיון הים ראה וינוס ופי' במד"ר מה ראה‪,‬‬ ‫דהוברר הדבר כשמל את בנו שגם מילתו היתה ברצון‪ ,‬ופירשו‬ ‫ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם‪ ,‬דזה סימן מובהק שלא‬ ‫בזה בספרים הק' הפסוק שאמר הקב"ה לאברהם אבינו ואתה‬ ‫נטמאו‪ ,‬אבל ישראל מרוב ענוותנותם חשבו שנטמאו ויצטרכו‬ ‫את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם‪ ,‬ר"ל ואתה‬ ‫להחזיר הרכוש‪ ,‬א"כ היה להם הרכוש למשא‪.‬‬ ‫אברהם שכבר היה גדול שקיימת בדעת את בריתי‪ ,‬תשמור‬ ‫ובזה יתבארו דברי הגמרא (ברכות ט' ע"א) דבר נא אין נא אלא‬ ‫תיכף ומיד‪ ,‬אבל אתה וזרעך אחריך אפשר להם לקיים המצוה‬ ‫לשון בקשה‪ ,‬שהקב"ה בקשם שלא יאמר אותו צדיק ועבדום‬ ‫ע"י לדורותם שמל גם את בניו והוברר הדבר שגם מילתו היה‬ ‫ועינו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים‬ ‫ברצון‪ .‬ועפי"ז י"ל הא דאי' (מנחות מ"ג ע"ב) שנתקררה דעתו של‬ ‫בהם‪ .‬ע"כ כתיב דבר נא רק באזנ"י העם שלא ישמעו מצרים‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ד‬ ‫לרמוז שה' אתנו נשאר גם שם יעקב‪ .‬וזה יש לרמז בפסוק‬ ‫דוד המלך כשנזכר במילה ושר עליה למנצח על השמינית‬ ‫(במדבר כ"ג כ"א) לא הביט און ביעקב‪ ,‬פי' אין איסור לקראו יעקב‬ ‫למצוה שניתנה בשמיני‪ ,‬היינו שנזכר במילה שמקיים האדם‪,‬‬ ‫אעפ"י שנאמר כי אם ישראל יהיה שמך‪ ,‬ומזה ראי' שה' אלהיו‬ ‫דמוכח מזה שיש ברירה וממילא מועלת תשובה‪ ,‬ולא היה ראוי‬ ‫עמו אפילו בזמן ותרועת מלך בו שנשתבר עול מלכותו מאתנו‬ ‫לאותה מעשה‪ ,‬ולא חטא רק כדי להורות תשובה‪ ,‬וממילא אינו‬ ‫ח"ו‪ ,‬מ"מ ה' אלהיו עמו כנ"ל‪.‬‬ ‫שוב בלי מצות וד"ל‪.‬‬ ‫וזש"ה למה תאמר יעקב‪ ,‬למה מותר לאמר יעקב דלכאורה‬ ‫ואתה את בריתי תשמור‪ .‬בס' עוללות אפרים מביא טעם על‬ ‫צריך להיות אסור‪ ,‬ותדבר ישראל‪ ,‬דהי' צריך לקראו רק ישראל‬ ‫מצות מילה שנהיה מוכנים למסירות נפש‪ .‬ולכאורה אאע"ה‬ ‫כמו באאע"ה שאין לקראו אברם וכגמ' בברכות הנ"ל דהקורא‬ ‫שהפיל את עצמו לכבשן האש מקודם שנמול למה היה צריך‬ ‫לאברהם אברם עובר בעשה‪ ,‬ועז"א נסתרה דרכי מה' דהיינו‬ ‫למול את עצמו‪ ,‬רק יש לומר כפי מש"כ האר"י ז"ל (מובא בשל"ה‬ ‫דבל"ז יחשבו שאין ה' אתנו וע"י שם יעקב נדע שה' עמנו‪ ,‬בכל‬ ‫מס' שבועות מ' ע"ב) שנשמת הגרים הם תחת כנפי השכינה‪ ,‬ושל‬ ‫מצב שהוא‪ .‬וזה מרומז בפסוק (תהלים מ"ו י"ב) ה' צבאות עמנו‪,‬‬ ‫ישראל למעלה‪ ,‬ואיתא בספה"ק הטעם יען שהגר נולד שלא‬ ‫והראי' לכך אלהי יעקב סלה‪.‬‬ ‫בקדושה‪ ,‬ואולי שמטעם זה נימול אאע"ה לפני לידת יצחק‬ ‫למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מד' וגו' הלא‬ ‫שיהיה הורתו ולידתו בקדושה ולא יהיה ליצחק נשמה כמו לגר‪.‬‬ ‫ידעת אם לא שמעת וגו' ה' בורא קצות הארץ וגו' (ישעי' מ'‬ ‫וזש"א בברכת המילה אשר קידש ידיד מבטן‪ ,‬וכתבו התוס'‬ ‫כ"ז)‪ .‬ידוע שלשם שד"י אפשר להיות שני פירושים‪ ,‬א' שמשדד‬ ‫בשבת (קל"ז ע"ב) דקאי אברהם וחוק בשארו שם‪ ,‬שהוקשה לו‬ ‫את המערכות‪ ,‬וב' שאמר לעולמו די‪ ,‬והנה ידוע פלוגתת חכז"ל‬ ‫דלכאורה למה היה צריך להימול הלא מבלעדי זה היה לו מס"נ‬ ‫(יומא נ"ד ע"ב) אם עולם מאמצעותו נברא או מקצותיו‪ ,‬והנה אם‬ ‫וא"כ ל"ש אצלו טעם המילה‪ ,‬ומתרץ וצאצאיו חתם באות‬ ‫נאמר כמ"ד שעולם מקצותיו נברא אין לפרש שם שדי שאמר‬ ‫ברית קודש דהיינו שיצחק לא יהי' כנשמת גר‪ ,‬ע"כ בשכר זאת‬ ‫לעולמו די‪ ,‬דכשהקצות יתאחדו ממילא אין אפשרות‬ ‫אל חי חלקנו ישכון אתנו כדכתיב (שמות י"ט ד') ואשא אתכם‬ ‫התפשטות יותר‪ ,‬וע"כ מוכרחים לפרש שמשדד המערכות‪,‬‬ ‫"על כנפי"‪.‬‬ ‫וזשאה"כ למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מד'‬ ‫וגם נתתי ממנה לך בן וברכתיה‪ .‬עיין גמ' נדרים (ס"ד ע"א) ד'‬ ‫ואין ח"ו השגחה פרטית‪ ,‬הלא ידעת אם לא שמעת בורא קצות‬ ‫נקראים מתים ואחד מהם מי שאין לו בנים‪ ,‬וזה המכוון בר"ת‬ ‫הארץ ה'‪ ,‬ר"ל כמ"ד עולת מקצותיו נברא‪ ,‬וממילא מוכרחין‬ ‫של הפסוק וגם נתתי ממנו לך בן וברכתי' שהוא ר"ת של להציל‬ ‫לפרש שם שדי שמשדד המערכות ע"י השגחה פרטיתבני‬ ‫ממות נפשם ולחיותם ברעב (תהלים ל"ג י"ט)‪ ,‬דע"י בנים נחשב‬ ‫עליה‪ ,‬ועפי"ז יל"פ הפסוק (דברים ל"ב א') האזינו השמים‬ ‫כניצל ממות‪ ,‬וגם מרומז בולחיותם ברעב‪ ,‬כמאמרם ז"ל (נדה‬ ‫פילפולא חריפתא‬ ‫ל"א ע"ב) נולד בן זכר וככר בידו‪.‬‬ ‫ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו'‪ .‬ובמדרש תנחומא‬ ‫וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה וגו'‪ .‬הרמב"ם ז"ל‬ ‫ילמדנו רבינו אדם מישראל מהו שיקבל עליו עול מלכות שמים‬ ‫(במורה נבוכים פ"ג סי"ח) מפרש טעם מצות מילה להכחיש כח‬ ‫כשהוא מהלך‪ ,‬והוא אומר דרשוני וחיו מה ענין הלכה זאת להאי‬ ‫התאוה של לבו‪ ,‬ויש לרמז זה בתיבת וימ"ל שהוא ר"ת של וכל‬ ‫קרא‪ ,‬ומקודם נקדים מדרש רבה פ' חוקת (י"ט ב') זאת חוקת‬ ‫יצר מחשבות לבו רק רע כל היום (בראשית ו' ה')‪ ,‬לכך נצטוינו‬ ‫התורה זשה"כ מי יתן טהור מטמא לא אחד‪ ,‬כגון אברהם מתרח‪,‬‬ ‫במצוות מילה כדי להחלישו ולתקנו‪.‬‬ ‫והוא אומר דרוש וקבל שכר‪.‬‬ ‫הפטרה‬ ‫ואען ואומר‪ ,‬הנה במס' יבמות (ה' ע"ב) יכול יהא כיבוד אב ואם‬ ‫למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' וגו' (ישעי'‬ ‫דוחה שבת‪ ,‬ת"ל איש אמו ואביו תיראו את שבתותי תשמורו‬ ‫מ' כ"ז)‪ .‬בהקדים דברי המפ' שכתבו דשם יעקב מורה שהש"י‬ ‫אני ה'‪ ,‬כולכם חייבים בכבודי‪ .‬ורבים ראו כן תמהו למה הודיענו‬ ‫הנרמז ביו"ד הוא כבי' אפילו בעקב כלומר שוכן אתם בתוך‬ ‫הכתוב דין זה בשבת דוקא‪ ,‬וי"ל דהנה ידוע מה דאיתא ביבמות‬ ‫טומאותם‪ ,‬ומרומז בתיבת ו"ידו" אוחזת בעקב (בראשית כ"ה כ"ו)‪,‬‬ ‫(כ"ב ע"ב) דבאביו רשע אינו חייב על מכתו ועל קללתו כיון דאינו‬ ‫ומשו"ה לא נעקר שם יעקב כמו בא"א ע"ה‪ ,‬עיין סופ"ק‬ ‫עושה מעשה עמך ועיין ב"ק (צ"ד ע"ב) דבאינו עושה מעשה‬ ‫דברכות (י"ג ע"א) אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב ה"נ‪ ,‬שאני‬ ‫עמך אין חייבין בכבודו ויליף לה מקרא ונשיא בעמך לא תאור‬ ‫התם דאהדריה קרא דכתיב וכו' ויאמר יעקב יעקב‪ ,‬וזש"ה‬ ‫בעושה מעשה עמך‪ ,‬והנה הרמב"ם בפ"ו מהלכות ממרים כתב‪,‬‬ ‫(תהלים קכ"ד א') לולא ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל‪ ,‬דהיינו בלא‬ ‫הממזר חייב בכבוד אביו ומוראו אעפ"י שפטור על מכתו‬ ‫הרמז הנ"ל שה' לנו היו אומרים ישראל ולא יעקב‪ ,‬רק כדי‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ה‬ ‫ע"ב) אייתוה לההוא גברא דלא הוה מוקר אבוה ואמיה כפתוה‬ ‫וקללתו עד שיעשה תשובה וכו'‪ .‬והטור ביו"ד סי' ר"מ הקשה‬ ‫אמר להו שבקוה דתניא כל מצוות עשה שמתן שכרה בצדה‬ ‫עליו מש"ס ב"ק צ"ד הנ"ל‪ ,‬ומסיק דאינו חייב לכבדו עיי"ש‪,‬‬ ‫אין ב"ד שלמטה מוזהרין עליה‪ ,‬אלמא דל"א שבקוהו אלא‬ ‫והנה לפמ"ש הברכ"י שם ביו"ד לשי' הרמב"ם דחייב‬ ‫מטעם דהוי מ"ע שמתן שכרה בצדה‪ ,‬וגם יש להעיר על הפמ"ג‬ ‫מדאורייתא לכבדו‪ ,‬שפיר י"ל דקרא אתי לאשמעינן דלא ישמע‬ ‫מדברי הרדב"ז מובא בפ"ת יו"ד סי' ר"מ ס"ק ט"ז דהא דכבודו‬ ‫אליו‪ ,‬משא"כ לשיטת הטור דאינו מחויב לכבדו‪ ,‬וכן לפמ"ש‬ ‫מחול היינו שנפטר הבן מעונש אם לא כבדו אבל מ"מ מצוה‬ ‫ביע"ד ח"ב דגם לרמב"ם אינו מחויב רק מדרבנן ועי' בפתח‬ ‫איכא)‪ ,‬והמשלח הוי רשע וממילא פטור הבן מכיבודו והדק"ל‬ ‫עינים קדושין ל"א‪ ,‬ובפרט לפמ"ש הכת"ס חיו"ד ח"ב סי' ק"ז‬ ‫ל"ל קרא דאת שבתותי‪.‬‬ ‫דכשהוא רשע בגוף הדבר שבא לכבדו‪ ,‬גם לרמב"ם פטור‬ ‫ואשר אחזה בישובם של דברים הללו היא עפ"י מ"ש הפנ"י‬ ‫מלכבדו‪ ,‬קשה ל"ל קרא דאת שבתותי‪ ,‬דכיון שנעשה רשע‬ ‫בשו"ת ח"א סוף סי' ג' להקשות למ"ד יש שליחות לגוי‬ ‫בצוותו לחלל השבת א"כ אין מחויב מה"ת לכבדו‪.‬‬ ‫לחומרא עי' ב"מ (ע"א ע"ב) א"כ לרבינא דבאינו בר חיובא מחייב‬ ‫ובאמת מצאתי בחזקוני פ' קדושים דהקשה קושיא זו ויהי‬ ‫המשלח‪ ,‬ל"ל למיתי בשבת אמירה לעכו"ם משום שבות‬ ‫כמשיב דהא קי"ל (קידושין מ"ב ע"ב) אין שליח לדבר עבירה‬ ‫תיפוק ליה משום שליחות‪ ,‬ותירץ שם כיון דבשבת מלאכת‬ ‫ושפיר הוי אביו עושה מעשה עמך‪ ,‬וכ"ז איננו שוה לי בכל עת‬ ‫מחשבת אסרה תורה‪ ,‬א"א לחייב את המשלח דזה מחשב וזה‬ ‫שאני רואה דברי הש"ס (ב"מ י' ע"ב) גבי חצר שקונה גניבה ולא‬ ‫עובד לא אמרינן‪( ,‬ובכגו"ז אי' בשו"ת חת"ס חאו"ח סי' פ"ד) וכמש"כ‬ ‫אמרינן חצר משום שליחות אתרבאי ואין שליח לדבר עבירה‬ ‫בחולין ל"ח ול"ט בעכו"ם שמחשב בשחיטת ישראל דזה‬ ‫וקאמר רב סמא דהיינו טעמא דה"מ דאמרי' אשלד"ע היכא‬ ‫מחשב וזה עובד לא אמרינן‪ ,‬ומעתה מתורץ קושיא הנ"ל‬ ‫דאי בעי עביד אי בעי לא עביד אבל חצר בע"כ מותיב בה‪,‬‬ ‫דבאמת בכל איסורים לא אצטריך קרא לאשמעינן דאל ישמע‬ ‫רבינא אמר הני מילי דאין שליח לדבר עבירה היכי דשליח בר‬ ‫לאביו לעבור עליהן כיון דליכא ביה מצות כיבוד כיון דאינו‬ ‫חיובא ושאני חצר שאינו בר חיובא‪ .‬והנה בין למר ובין למר‬ ‫עושה מעשה עמך‪ ,‬משא"כ בשבת דבעינן מלאכת מחשבת‬ ‫האב כאן שמצוהו לחלל שבת חייב בשליחות הבן‪ ,‬דלרבינא‬ ‫כנ"ל ול"ש ביה שליחות והוי שפיר עושה מעשה עמך‪ ,‬והו"א‬ ‫כיון שמחויב הבן מה"ת לשמוע אליו‪ ,‬ממילא הו"ל אינו בר‬ ‫דתיתי עשה דכיבוד וידחה הל"ת דשבת קמ"ל קרא דאת‬ ‫חיובא בד"ז‪ ,‬ואם הי' ס"ד דכבוד אב ואם דוחה שבת ממילא‬ ‫שבתותי תשמורו ודו"ק‪.‬‬ ‫הוי מצווה ועושה ואינו בר חיובא‪ ,‬ושפיר שייך ביה שליח לדבר‬ ‫והנה ידוע חקירת הראשונים הרמב"ן ורז"ה מובאה ביתה יוסף‬ ‫עבירה לחייב המשלח‪ ,‬וא"כ הוי אביו רשע והדק"ל דא"כ אין‬ ‫או"ח סי' של"א בענין אשתפיך חמימי של אחר המילה קודם‬ ‫מחוייבין לכבדו ואמאי צריך קרא למעט (ועי' ברמ"א סי' קפ"ב‬ ‫המילה דדעת הרמב"ן דאין דוחין המילה בשביל שנצטרך‬ ‫שפסק כרבינא)‪ .‬ואפי' אם נאמר דזה לא חשיב אינו בר חיובא כיון‬ ‫לחלל השבת אחר המילה דאין למצוה אלא שעתה ועכשיו‬ ‫דאילו עשה זאת מעצמו בלי ציווי אביו הוי בר חיובא כמ"ש‬ ‫מיהא מצוה למולו‪ ,‬ודעת הרז"ה דדיינינן לה לפי סופה וכיון‬ ‫התוס' כה"ג שם בד"ה דאמר‪ ,‬והגם שיש לפלפל בזה ואין עת‬ ‫שיצטרך לחלל השבת אחר המילה במכשירין אין מלין‪ .‬ואפשר‬ ‫האסף פה‪ ,‬מ"מ כיון דמוטל עליו לקיים העשה הוי כמוחזק‬ ‫להביא ראי' לשי' הרמב"ן מש"ס סוכה (כ"ה ע"א) דתנן שלוחי‬ ‫לעשות זאת ובכגון זה לא אמרינן אשלד"ע‪ ,‬כמ"ש הרשב"ץ‬ ‫מצוה פטורין מן הסוכה וכו' מנה"מ דת"ר בשבתך בביתך פרט‬ ‫בתשו' והביאו רמ"א בחו"מ בסי' שפ"ח סט"ו‪ ,‬ואף אם נאמר‬ ‫לעוסק במצוה‪ ,‬ומקשה והעוסק במצוה פטור מן המצוה מהכא‬ ‫כדעת הש"ך שם ס"ק ס"ז לדחות שי' הרשב"ץ‪ ,‬מ"מ כבר כתב‬ ‫נפקא מהתם נפקא דתניא ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש‬ ‫המלוא הרועים בסוגי' דאשלד"ע (ליישב הרשב"ץ אף לפ"ד דהלכה‬ ‫אדם אותם אנשים מי היו וכו' עוסקים במת מצוה היו שחל‬ ‫כרב סמא דהיא עיקר דחיית הש"ך לשי' הרשב"ץ) אות ט"ז י"ז דאם אנו‬ ‫שביעי שלהן להיות בערב פסח שנאמר ולא יכלו לעשות הפסח‬ ‫יודעין דאעפ"י שיודע שיש איסור בזה אעפ"כ יעשנה לכ"ע יש‬ ‫ביום ההוא‪ ,‬ביום ההוא אין יכולין לעשות הא למחר יכולין‬ ‫שלד"ע‪ ,‬וא"כ בנ"ד בודאי יעשה כדי לקיים המצוה (עי' שושנת‬ ‫לעשות‪ ,‬ומשני צריכי אי אשמעינן התם משום דלא מטי זמן‬ ‫העמקים כלל י' ד"ה שאלה) וא"כ גם לרב סמא הוי שלד"ע‪( ,‬ובלא"ה‬ ‫חיובא דפסח‪ ,‬אבל הכא דמטי זמן חיובא דק"ש אימא לא‪ ,‬ואי‬ ‫י"ל לרב סמא דס"ל דאם בע"כ מותיב בה כמו בחצר ישלד"ע‪ ,‬גם כאן אם‬ ‫אשמעינן הכא משום דליכא כרת‪ ,‬אבל התם דאיכא כרת אימא‬ ‫נאמר דכבוד אב ואם דוחה שבת רשאין ב"ד לכופו ע"ז כמ"ש הטו"ז יו"ד סי'‬ ‫ר"מ סק"א‪ [ ,‬דאף על פי שעל מצות עשה שמתן שכרה בצדה אין בית דין‬ ‫לא‪ ,‬צריכא‪ .‬ואי כהרז"ה מאי נפקא מינה אי מטי זמן חיובא או‬ ‫של מטה מוזהרין עליה לכוף מכל מקום רשאים לכוף עי"ש בט"ז]‪ ,‬ומ"ש‬ ‫לא דכיון דאינו פטור מטעם עוסק במצוה לא היו צריכין‬ ‫הפמ"ג בא"א סי תרפ"ג ס"ק ב' דבכאו"א אין כופין משום דאב שמחל על‬ ‫להתחיל במצות מת מצוה‪ ,‬אלא על כרחך כרמב"ן דאין למצוה‬ ‫כבודו כבודו מחול כש"ס קידושין ל"ב‪ ,‬כבר דחוהו האחרונים מחולין (ק"י‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ו‬ ‫גבהו ארבעים אמה‪ ,‬ושניהם מקרא אחד דרשו ושחטו פתח‬ ‫אלא שעתה ועדיין לא מטי זמן חיובא דפסח ומש"ה נטמאו‪,‬‬ ‫אוהל מועד דרבנן סברי פתח אהיכל כתוב ור"י סובר כי כתיב‬ ‫ואין ראיה מפסח לעוסק במצוה פטור מן המצוה וצריכין קרא‬ ‫פתח אוהל מועד אתרוייהו היא דכתיב וכו'‪ ,‬והא כי כתיב האי‬ ‫דובלכתך‪.‬‬ ‫במשכן היא דכתיב ופרש"י והא כי כתיב פתח אוהל מועד‬ ‫אכן ראיתי במנ"ח מצוה ה' רוח אחרת עמו להוכיח כרז"ה‬ ‫במשכן שהיה במדבר הוא דכתיב ושם לא היה אולם‪ ,‬ומשני‬ ‫מש"ס פסחים (נ"ט ע"א) דתמיד קודם לפסח דיאוחר דבר‬ ‫אשכחן משכן דאקרי מקדש ומקדש דאקרי משכן דאלת"ה הא‬ ‫שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו ערב אלא‬ ‫דאמר רב יהודה אמר שמואל שלמים ששחטן קודם פתיחת‬ ‫בין הערבים לחודא‪ ,‬והתוס' שם בד"ה יאוחר הקשו ל"ל קרא‬ ‫דלתות ההיכל פסולין שנא' ושחטו פתח אוהל מועד וכו' והא‬ ‫דהפסח יאוחר מן התמיד הא בלא"ה התמיד קודם דתדיר‬ ‫כי כתיב האי במשכן כתיב אלא אשכחן מקדש דאקרי משכן‪,‬‬ ‫ושאינו תדיר תדיר קודם מה"ת‪ ,‬ותירצו דאי לאו קרא לא היו‬ ‫ומשכן דאקרי מקדש‪ .‬ובתוס' ד"ה אשכחן משכן דאקרי‬ ‫יכולין להקדים התמיד מטעם תדיר‪ ,‬כיון דאסור להקריב אחריו‬ ‫מקדש‪ ,‬כתבו ונ"מ שאינו דוחה את השבת כו' ועיי"ש בתוס'‬ ‫שום קרבן מטעם דעליה השלם‪ .‬ולפי שי' הרמב"ן דאין דוחין‬ ‫בשם הר"ר נתנאל וכפי' מהר"ם ז"ל דמהך קרא דושחטו מדוייק‬ ‫מצות מילה משום שיצטרך אח"כ לדחות השבת‪ ,‬דבתר הכי‬ ‫הדא מילתא דמשכן גמיר ממקדש מאחר דעיקר דרשה זו אינה‬ ‫פקו"נ היא דדחי לשבת‪ ,‬וכיון שעכשיו זמן המצוה מחויב‬ ‫אלא על המקדש דבמשכן לא הי' דלתות ואמאי כתב רחמנא‬ ‫לעשותה א"כ אפילו לא אשמעינן קרא דתמיד יוקדם לפסח‬ ‫גבי משכן‪ ,‬אלא לומר לך שמשכן אקרי מקדש כדי שנילף חד‬ ‫ג"כ ידענו זה‪ ,‬דכיון דהגיע זמנו עומד לפנינו מצות תדיר וצריכין‬ ‫מחבריה‪ ,‬היינו דמשכן ג"כ אינו דוחה שבת‪.‬‬ ‫אנחנו לקיימה ולהקריב התמיד‪ ,‬ואי משום דעי"ז ידחה אח"כ‬ ‫והנה המהרש"א שם הקשה דא"כ ל"ל סמיכות אזהרה שבת‬ ‫בשעת עשיית הפסח עשה דהשלמה‪ ,‬הלא עשה שבכרת דוחה‬ ‫למלאכת המשכן לומר לך דאין מלאכת המשכן דוחה שבת‬ ‫עשה דהשלמה וכמבואר בפסחים שם‪ ,‬וכ"פ הרמב"ם פ"א מה'‬ ‫וכפירש"י ז"ל שם‪ ,‬תיפוק ליה דממקדש גמרינן ליה כמבואר‬ ‫תו"מ דלאו דווקא הפסח מקריבין אחר התמיד‪ ,‬דה"ה מחוסר‬ ‫ביבמות (ו' ע"א) יכול יהא בנין ביהמ"ק דוחה שבת ת"ל את‬ ‫כיפורים מקריב קרבנותיו אחר התמיד‪ ,‬אלא על כרחך כשי'‬ ‫שבתותי תשמורו ואת מקדשי תיראו עיי"ש‪ .‬וליישב קו'‬ ‫הרז"ה ז"ל‪ ,‬עכת"ד עיי"ש‪.‬‬ ‫מהרש"א י"ל דהנה במס' חגיגה (י' ע"ב) בד"ה מלאכת מחשבת‬ ‫אכן י"ל קו' התוס' בפסחים הנ"ל בדרך זה‪ ,‬דהנה בזבחים (נ"ה‬ ‫אסרה תורה‪ ,‬פרש"י ז"ל מלאכת מחשבת בשבת לא כתיב אלא‬ ‫ע"ב) אמר רב יהודה אמר שמואל שלמים ששחטן קודם‬ ‫במשכן הוא דכתיב ולפי שסמך בפ' ויקהל שבת לפ' מלאכת‬ ‫פתיחת דלתות ההיכל פסולין שנאמר ושחטו אותו פתח אוהל‬ ‫המשכן אנו למדין מלאכת מחשבת לשבת‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והשתא‬ ‫מועד בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול‪ ,‬והתוס' במס'‬ ‫שפיר י"ל דאנה"נ משכן ממקדש גמרינן לה דאינו דוחה שבת‪,‬‬ ‫יומא (כ"ט ע"א) ד"ה אלא הקשו ל"ל קרא ת"ל דקודם תמיד‬ ‫והסמיכות מודרש למלאכת מחשבת ול"ק קושיית המהרש"א‪.‬‬ ‫שחטו דכיון דלא נפתחו דלתות ההיכל הרי לא נשחט התמיד‪,‬‬ ‫והשתא דאתית להכא יש ליישב קו' המהרש"א באופן אחר‪,‬‬ ‫וכדתנן במס' תמיד (ל') לא הי' השוחט שוחט עד ששומע קול‬ ‫דהנה עפ"י רש"י הנ"ל י"ל בטעמיה דר' יהודא דס"ל מלאכה‬ ‫השער הגדול שנפתח‪ ,‬ותי' שם בתוספות דאיצטריך קרא‬ ‫שאינה צריכה לגופה חייב עליה (כדאי' בשבת ל"א וחגיגה שם)‬ ‫למיפסל משום שחיטה‪ ,‬דאי משום קודם התמיד האי בהקטרה‬ ‫דמידי הוא טעמא דמ"ד פטור עליה משום דדריש סמוכין שבת‬ ‫דווקא איירי וכו' ועוד דכולי קרא דוערך עליה העולה בהקטרה‬ ‫למלאכת המשכן דמלאכת מחשבת אסרה תורה‪ .‬וא"כ ר"י‬ ‫איירי (וצ"ע מתוס' זבחים פ"ט ד"ה שנאמר)‪ .‬לפ"ז ממילא לא קשה‬ ‫לשיטתו בפסחים (כ"ח ע"ב) וביבמות (ד' ע"א) דלא דריש סמוכין‬ ‫קו' התוס' הנ"ל דשפיר איצטריך בערב דאי משום דתמיד‬ ‫שפיר סביר דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב‪ ,‬ומיושב קו'‬ ‫תדיר‪ ,‬זהו רק בהקטרה דוקא ואיצטריך קרא לשחיטה להקדים‬ ‫המהרש"א דהא בעירובין שם ר' יהודה לשיטתו דלא דריש‬ ‫התמיד לפסח‪ ,‬וממילא שפיר יש לומר כשי' הרמב"ן הנ"ל‬ ‫סמוכין ולא יליף מסמיכת אזהרת שבת למלאכת המשכן‬ ‫ודו"ק‪( .‬עיין בתוס' מנחות מ"ט ע"א ד"ה ת"ל ושם בע"ב דשחיטה לאו‬ ‫שבמלאכת המשכן אינו דוחה שבת ויליף לה ממקדש‪ ,‬וגם רבנן‬ ‫עבודה היא דלא הוי בכלל עשיה ובמשנה למלך פ"א מהל' תמידין ומוספין‬ ‫שם י"ל דס"ל בסמוכין כוותיה דס"ל מלאכה שאינה צריכה‬ ‫ה"ג ד"ה ויש להסתפק וד"ה ודע שלפי האמת עי"ש)‪.‬‬ ‫לגופה פטור עליה לשיטתו‪ ,‬ור' שמעון בפסחים שם דס"ל‬ ‫והנה בעירובין (ב' ע"א) איתא סוכה שהיא למעלה מעשרים‬ ‫כריה"ג וכן ס"ל בסנהדרין (ס' ע"א) דב"נ מצווה על הכישוף‬ ‫אמה פסולה ור' יהודה מכשיר אמר רב יהודה אמר רב חכמים‬ ‫משום דדריש סמוכין‪ .‬שוב נתעוררתי דכבר קדמני בזה במעשה‬ ‫לא למדוה אלא מפתחו של היכל ור"י לא למדה אלא מפתחו‬ ‫רוקח פ' ויקהל‪.‬‬ ‫של אולם דתנן פתחו של היכל גבהו עשרים אמה ושל אולם‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ז‬ ‫ואומרים הניח אביו והלך לו לעת זקנתו‪ ,‬א"ל הקב"ה לך אני‬ ‫אך לפי"ז תקשי לרמב"ם דפוסק בפ"א משבת כר"י במלאכה‬ ‫פוטרך מכיבוד אב ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב‪ .‬ודברי‬ ‫שאינה צריכה לגופה דחייב ודורש סמוכין בפי"א מהל' עכו"ם‬ ‫המדרש אלו יש לפרש עפ"י דברי הטור הנ"ל דבאביו רשע‬ ‫הט"ו‪ ,‬אמנם באמת לא מצינו שרמב"ם יסבור דמלאכת‬ ‫פטור מלכבדו‪ ,‬ולזה אמר המדרש בתחילה אתה דורש הא‬ ‫מחשבת בשבת הוא מטעם סמוכין כדפרש"י ז"ל רק יכול‬ ‫דכתיב וימת תרח היינו שרשע היה והרשעים בחייהם קרויים‬ ‫לסבור כיון דמלאכת שבת ממשכן גמרינן לה ובמשכן מצינו‬ ‫מתים ומטעם זה פטרו הקב"ה מכבוד אב‪ ,‬ודברי המדרש אלו‬ ‫מלאכת מחשבת‪ ,‬כמו כן הוא בשבת דרק מלאכת מחשבת‬ ‫הם בשם ר' יצחק‪ ,‬ולדברינו הנ"ל לשיטתו אזיל דאמר במס'‬ ‫אסרה תורה ולא מטעם סמוכין‪ .‬ועפי"ז נבין שפיר מחלוקת‬ ‫סוכה (כ"ה ע"א) דאותם אנשים שלא הקריבו הפסח עוסקים‬ ‫הקדמונים המובאה ביתה יוסף בס' רע"ח אי הלכה כר"ש או‬ ‫במת מצוה היו‪ ,‬ולפ"ד המדרש הנ"ל דבאביו רשע פטור‬ ‫כר"י‪ ,‬וקשה לכאורה הלא מפורש בעירובין (מ"ו ע"ב) ר"י ור"ש‬ ‫מכיבוד‪ ,‬קשה א"כ קרא את שבתותי תשמורו ל"ל‪ ,‬פשיטא‬ ‫הלכה כר"י‪ ,‬וכ"פ הרי"ף והרא"ש‪ ,‬אעפ"י שרב סבר שהלכה‬ ‫דהא אין כאן עושה מעשה עמך וממילא אין כאן כיבוד‪ ,‬והוא‬ ‫כר"ש‪ ,‬ואיך עלתה בדעת הר"ן סו"פ המצניע דשי' הרי"ף‬ ‫קושית החזקוני (הובא לעיל)‪ ,‬ועל כרחך צריך לומר כנ"ל דשאני‬ ‫לפסוק כר"ש נגד ר"י‪ ,‬וכן מדסתמו המפו' לומר דכל הפוסקים‬ ‫שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה וזה מחשב וזה עובד לא‬ ‫ס"ל כר"ש במלאכה שאינה צריכה לגופה‪ ,‬ומסתמא גם רש"י‬ ‫אמרינן‪ ,‬ושפיר הוי עושה מעשה עמך ומחייב בכבוד‪ ,‬לכך שפיר‬ ‫ותוס' מכללם‪ ,‬והלא רש"י במנחות (נ"ב ריש ע"א) כתב דר"י‬ ‫צריך את שבתותי למעט‪ ,‬ומנ"ל מלאכת מחשבת מסמיכות‬ ‫ור"ש הלכה כר"י‪ ,‬וכן כתבו התוספות בפסחים (ע"ז ע"א) ד"ה‬ ‫שבת למלאכת המשכן וכפירש"י בחגיגה הנ"ל‪ ,‬וקשה הא‬ ‫דלא‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫איצטריך הסמיכות לאשמעינן דאין מלאכת המשכן דוחה‬ ‫ועפ"י הנ"ל דרש"י וסייעתו סוברים דמלאכה שאינה צריכה‬ ‫שבת וא"כ מנ"ל דבעי' מלאכת מחשבת‪ ,‬והתשובה בזה דמשכן‬ ‫לגופה פטור מטעם סמוכין ור"י דמחייב משום דלא דריש‬ ‫ומקדש גמרינן מהדדי והראיה מקרא דושחטו פתח אוה"מ‬ ‫סמוכין‪ ,‬ורש"י לשי' במנחות (מ' ע"א) דב"ש פטרי סדין בציצית‬ ‫דאתי לאשמעינן שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות היכל‬ ‫משום דלא דרשו סמוכין כלל‪ ,‬עיי"ש בתו' ד"ה סדין‪ ,‬ובאמת‬ ‫פסולין והרי במשכן לא היו דלתות‪ ,‬ואלא דקאי אמקדש ואתי‬ ‫מסיק שם הגמ' הלכה כב"ה‪ ,‬ולכאורה היא מיותר דכבר נודע‬ ‫לאשמעינן דמשכן ומקדש גמרי מהדדי‪ ,‬וכשקלא וטריא של‬ ‫זאת דהלכה כב"ה בכ"מ‪ ,‬וכמו שהקשו הגמ' במס' ברכות (נ"א‬ ‫הגמ' בעירובין (ב') הנ"ל‪ ,‬וכפי' הר"ר נתנאל ז"ל‪.‬‬ ‫ע"ב) ע"ש‪ ,‬דמסיק הגמ' דהלכה כב"ה דמברך על היין ואח"כ‬ ‫ואך דעל דרשה זו קשיא כקו' התוס' יומא (כ"ט ע"א) הנ"ל‬ ‫מברך על היום‪ ,‬ופריך הגמ' פשיטא דהא נפיק בת קול דב"ש‬ ‫דאמאי איצטריך קרא לפסול שלמים ששחטו קודם פתיחת‬ ‫וב"ה הלכה כב"ה‪ ,‬רק כיון דב"ש הם בשיטת ר"י נגד ר"ש‬ ‫ההיכל תיפוק ליה דפסול כיון ששחטו קודם לתמיד‪ ,‬רק צ"ל‬ ‫והלכה כמותו בכ"מ‪ ,‬והוי אמינא דגם כאן הלכה כר"י שהיא‬ ‫דר' יצחק לשיטתו בסוכה (כ"ה ע"ב) דאותם אנשים עוסקים‬ ‫שיטת ב"ש ע"כ מסיים שפיר והלכה כב"ה‪ ,‬ומש"ה שפיר פסק‬ ‫במת מצוה היו ושפיר נשמע מפסוק ולא יכלו לעשות הפסח‬ ‫רש"י כר"ש נגד ר"י במלאכה שאינה צריכה לגופה כיון דקאי‬ ‫ביום ההוא דעוסק במצוה פטור מן המצוה‪ ,‬וא"כ קרא דובלכתך‬ ‫בשי' ב"ה דדריש סמוכין ותלוי זה בזה כנ"ל‪( ,‬ואע"ג דרבינו הב"י‬ ‫בדרך דילפינן מינה עוסק במצוה פטור מן המצוה ל"ל‪ ,‬אלא‬ ‫ביו"ד בסי' קי"ט ובסי' קפ"ט לענין זקנה פסק כר"ש נגד ר"י‪ ,‬כבר חלקו עליו‬ ‫ע"כ דאמרינן שאני פסח דלא מטי זמן חיובא כתי' הגמ' בסוכה‪,‬‬ ‫הב"ח בסי' קפ"ט ס"ק מ"ה‪ ,‬ובאמת הב"י בעצמו בכ"מ פ"ד משקלים הל' ג'‬ ‫ובפ"ה מהלכות אסורי מזבח הי"ב וברפ"ג ממעילה פוסק ג"כ דר"י ור"ש‬ ‫וע"כ כשי' הרמב"ן הנ"ל דאין למצוה אלא שעתה‪ ,‬דלשי' רז"ה‬ ‫הלכה כר"י)‪ ,‬ומשו"ה הרמב"ם דלא מפיק מלאכת מחשבת‬ ‫אף דלא מטי זמנה מ"מ הא דיינינן ע"ש סופה כנ"ל‪ ,‬וא"כ הדרא‬ ‫מסמוכין למלאכת המשכן חוזר לכללו דהלכה כר"י נגד ר"ש‬ ‫קושית התוס' פסחים לדוכתא ל"ל קרא דבערב לומר דפסח‬ ‫ולכך מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה ויש להאריך עוד‬ ‫מאוחר מתמיד תיפוק ליה משום תדיר‪ ,‬ואין לתרץ כתי' התוס'‬ ‫בזה אך אכ"מ‪.‬‬ ‫דאו לאו קרא לא היו מקדימין התמיד משום עשה דהשלמה‪,‬‬ ‫ומעתה נבוא אל המכוון את אשר התחלנו לברר דברי המדרש‬ ‫דהא לשי' הרמב"ן דאין למצוה אלא שעתה ממילא היו צריכין‬ ‫הנ"ל‪ ,‬עפ"מ דאי' במד"ר (פל"ט ז') ויאמר ה' אל אברם לך לך‪.‬‬ ‫לשחוט התמיד קודם משום תדיר‪ ,‬ולא לחשוב על עשה‬ ‫מה כתיב למעלה מן הענין וימת תרח בחרן‪ ,‬א"ר יצחק אם‬ ‫דהשלמה‪ ,‬וכפי שהוכיח המנ"ח מהתו' כשי' הרז"ה‪ ,‬אלא‬ ‫לענין החשבון ועד עכשיו מתבקש לו עוד ס"ה שנה‪ ,‬אלא‬ ‫שנאמר כתירוצנו הנ"ל דהא דתמיד קודם בהקטרה דווקא‬ ‫בתחילה אתה דורש שהרשעים בחייהם קרויים מתים לפי‬ ‫איירי וצריך קרא להקדים גם בשחיטה‪ ,‬ומיושב ג"כ הך דרשא‬ ‫שהיה אאע"ה מפחד ואמר אצא ויהיו מחללין בי שם שמים‬ ‫דפתח אוהל מועד דשלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ח‬ ‫ההיכל פסולה‪ ,‬וכמו שבאמת תי' התוס' דיומא הנ"ל שם‪.‬‬ ‫דאיצטריך קרא למיפסל שחיטה‪ ,‬ושפיר ס"ל לר' יצחק‬ ‫לשיטתו דבאביו רשע פטור אף מכיבוד‪.‬‬ ‫והנה בברכות (י' ע"ב) במשנה ב"ש אומרים בערב כל אדם יטה‬ ‫ויקרא ובבוקר יעמוד וב"ה אומרים כל אדם קורא כדרכו שנא'‬ ‫ובלכתך בדרך‪ ,‬ובגמ' שם (י"א ע"א) ב"ש האי ובלכתך בדרך מאי‬ ‫עבדו ליה ההוא מיבעי ליה פרט לשלוחי מצוה‪ ,‬וב"ה אמרי‬ ‫ממילא ש"מ דאפילו בדרך נמי קרי‪ ,‬והן הן דברי המ"ר הנ"ל‬ ‫ויאמר ה' לאברם לך לך דדרשינן לך אני פוטר מכיבוד אב ואיני‬ ‫פוטר לאחר והיינו משום דאינו עושה מעשה עמך כשי' הטור‪,‬‬ ‫ומוכרח דמשכן ומקדש גמרי מהדדי והיינו מדרשא דושחטו‬ ‫וגו' דשלמים ששחטו קודם פתיחת דלתות פסולה‪ ,‬וכגמ'‬ ‫דעירובין דמשכן ומקדש גמרי אהדדי‪ ,‬אך דע"ז קשה קושיית‬ ‫התוס' ביומא תיפוק ליה דשחטו קודם לתמיד‪ ,‬וע"כ לחלק בין‬ ‫שחיטה להקטרה‪ ,‬ומנ"ל חילוק זה וע"כ מקרא דבערב דקשיא‬ ‫דתיפוק ליה דתדיר קודם‪ ,‬ועל כרחך דזה לא קאי רק אהקטרה‬ ‫ולכך צריך קרא לשחיטה‪ ,‬ואין לומר כתי' התוס' בפסחים (נ"ט‬ ‫ע"א) דאי לאו קרא לא היו מקדימין התמיד משום עשה‬ ‫דהשלמה‪ ,‬משום דקיי"ל כרמב"ן דאין למצוה אלא שעתה‬ ‫ושפיר היו מקריבין התמיד וכנ"ל‪ ,‬וא"כ אצטריך קרא דובלכתך‬ ‫בדרך פרט לשלוחי מצוה‪ ,‬דאין לומר דמפסח גמיר לה‪ ,‬דשאני‬ ‫פסח דלא מטי חיובא ואין למצוה אלא שעתה‪.‬‬ ‫ובזה נבוא לביאור המדרש תנחומא‪ ,‬ילמדנו רבינו ההולך בדרך‬ ‫מהו שיקרא ק"ש‪ ,‬דבלאו הא היה לן הוכחה דקרא כדכתיב‬ ‫ובלכתך בדרך דיכול לקרות כשהוא מהלך כב"ה‪ ,‬אבל השתא‬ ‫דובלכתך אתי לעוסק במצוה פטור מן המצוה מיבעי ליה אי‬ ‫כב"ש אי כב"ה דתרתי שמעת מינה ודו"ק‪ ,‬ועיין תוס' ברכות‬ ‫(י"ג ע"ב) ד"ה על לבבך‪ .‬המורם מכל הנ"ל דמאברהם שפטרו‬ ‫הקב"ה מכיבוד אביו תרח שהיה רשע‪ ,‬נשמע כשי' הרמב"ן‬ ‫דאין למצוה אלא שעתה‪ .‬ועפי"ז נבין המד"ר שהבאנו בתחילת‬ ‫הענין עפמ"ש במפ' דמקרא דזאת חוקת התורה נשמע דאין‬ ‫למצוה אלא שעתה דהיינו "זאת" שהוא לשעתה "חוקת‬ ‫התורה" כשי' הרמב"ן‪ ,‬ע"ז מביא המד' הפסוק מי יתן טהור‬ ‫מטמא לא אחד כגון אברהם מתרח שהקב"ה פטרו להאי טהור‬ ‫מעולו של טמא שיצטרך לכבדו‪ ,‬ועל כרחך אין למצוה אלא‬ ‫שעתה‪.‬‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ט‬