שארית מנחם · She'eiris Menachem — לך לך (2026-10-19)

פרשת לך לך
באברהם ,חותמין ובאמת בו מתחילין מחדש כנ"ל. ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה .י"ל בדרך צחות עפי"מ
וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וגו' ואברם בן חמש שנים שפרשנו הפסוק בתהלים (קי"ב ג') הון ועושר בביתו וצדקתו
ושבעים שנה בצאתו מחרן .י"ל דהנה ב' מעלות לתשובה עומדת לעד ,עפ"י הידוע שחכמת המסכן בזויה ,שהמוכיח
מאהבה ,א' דהנה בתשובה מיראה יש לאדם עוד מלחמה עם ומדריך אנשים שילכו בדרך הישר ,יותר מתקבלים ונשמעים
כח התאוה לרע ר"ל ,אבל ע"י תשובה מאהבה השלים אתו כיון דבריו אם הוא עשיר ,לא כן כשהוא עני ומדוכה .והנה בגמרא
שמשתמש גם ביצה"ר לאהבתו יתברך ,ב' בתשובה האהבה ביבמות (ל"ד ע"ב) פירש רש"י הון שם חכם ,היינו שאם זוכים
שזדונות נעשים לו כזכויות נתוספו גם הימים שעברו בעבירה להון אזי הוא גם חכם כמש"נ (קהלת ז' י"ב) בצל החכמה בצל
ר"ל לטובה ומצטרפים לימים שעבד בהם את הש"י .ובזה יל"פ הכסף ,וזש"א הון ועושר בביתו ,ר"ל אם עושר בביתו ,אז הוא
הפסוק (משלי ג' ב') ושנות חיים ושלום יוסיפו לך ,היינו כשיהיה גם הון היינו חכם ,ואז יכול להשפיע על בני אדם לקרבם
לך שלום מיצה"ר ע"י שתשתמש עמו לאהבת הש"י ,יוסיפו לך לשמים ואז כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וצדקתו
גם השנות חיים שעברו .וזהו שאמרו (יומא פ"ו) גדולה תשובה, עומדת לעד .וזה י"ל באברהם שידוע שהיה מקרב נשמות
הרומז לתשובה מאהבה שהיא הגדולה שבתשובות ,שמארכת ומגייר גרים ,לכן ברכו השי"ת ואברכך ובמד"ר בממון ,ואז
ימיו ושנותיו של אדם ,שזוכה להכניס להקדושה גם הימים ואגדלה שמך שישמעו דבריך ,והיה ברכה כבריכה של מים (עיין
שעברו. מדרש רבה) ,המטהר כך אתה מקרב רחוקים ומטהרם לאביהם
והנה יש דעה שבן מ"ח שנים הכיר אאע"ה את בוראו ,ונמצא שבשמים.
שהיו שנותיו חסרים ,רק בצאתו מחרן הרומז לתשובה מיראה והיה ברכה .וברש"י בך חותמין ולא בהם .יל"פ בהקדים
מחמת החרון של הקב"ה ונאמר לו לך לך "מארצך" ,היינו הפסוק (עמוס ב' ו') על שלושה פשעי בנ"י ועל ארבעה לא
מבחינת מאין באת ולאן אתה הולך וכו' שהוא מביא ליראה, אשיבנו ,על מכרם בכסף צדיק .וי"ל על שלושה פשעי ב"י מגין
ואעשה אותך לגוי "גדול" ,בחינת גדלות המוחין שהוא אהבה, זכות שלושה האבות ,ועל ארבעה לא אשיבנו ,כיון שאין מי
וע"ז נאמר וילך אברם כאשר דבר אליו ה' ,שעלה מבחינת יראה שיגין ,וא"ת השבטים יגינו ,על זה אמר על מכרם בכסף צדיק.
לבחינת אהבה ואז נשלמו שנותיו ,על כן נסמך ההמשך ואברם אבל נאמר שהקב"ה בחסדו מתחיל זכות אבות מחדש וכמו
בן חמש שנים ושבעים שנה ,בצאתו מחרן ,דרק אז נשלמו שנאמר (ויקרא כ"ו מ"ב) ואף את בריתי אברהם אזכור ,מחדש.
שנותיו משום שיצא מחרן שהוא בחינת יראה לאהבה. ומשו"ה תוקעין תקיעה שברים תרועה שהוא נגד אברהם יצחק
וזה יש לרמז בפירש"י להלן (י"ג ג') דבר אחר בחזרתו פרע ויעקב ,ואח"כ תוקעים עוד הפעם תקיעה שהוא נגד אברהם
הקפותיו ,עפ"י הידוע דיראה מביא אהבה והיא בבחינת מקיף שבו מתחילים מחדש ,והוא כמו גלגל החוזר .ואולי לזה רומז
ולבוש החיצוני לאהבה ,וע"כ בחזרתו בתשובה מאהבה ,פרע כוס רביעי מד' כוסות כי הג' הראשונות הם כנגד השלשה
(מלשון גילוי) הקפותיו נתגלה האהבה מהמקיף ,לבוש היראה. אבות ,והרביעי חוזר לאברהם ועל כן אומרים עליו שפוך חמתך
ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון. אל הגוים ע"י זכות אבות שלא תמה .וזשה"כ (ויקרא כ"ו י"ד) ואף
וערש"י בשם מ"א הוא שם בן נח .מצינו שם בן נח כיסה ערות גם זא"ת ,שהוא ר"ת תמה זכות אבות כידוע מהחיד"א ,מ"מ לא
אביו שהתגלה בשתייתו ,וא"ל שהכיסוי היה גם ע"י שהמציא מאסתים כי אני ה"א שאין לו סוף וכן זכות אבות אין לו סוף.
דרך חדש שגם ע"י אכילה ושתיה יש לעבוד את הש"י שיהיה וז"ש רש"י יכול יהא חותמין בכולן ,ת"ל והיה ברכה ,בך,
עבירות שבין אדם למקום ביוה"כ ,וזה כוונת המסורה ואנשי בבחינת חולין שנעשו על טהרת הקדש כדאיתא בשם המגיד
סדום רעים ,בגופם ,וחטאים ,בממונם ,ע"י וחטאים ועוזבי ה' ממעזריטש זי"ע ולא להיות חולין גרידא ,כמש"ל (ט' כ') ויחל נח
יכלו כי אין יוהכ"פ מכפר ,אבל וחטאים בעדת צדיקים שאינם וברש"י בשם מדרש עשה עצמו חולין ,וזשה"כ ומלכי צדק מלך
רק חוטאים לשמים ,וחטאים אליך ישובו ,ומכפר יוהכ"פ ע"י שלם ,שעשה שלום בין הנפש והגוף ,הוציא ,היינו שהוציא דרך
תשובה. שאפילו בלחם ויין יש להיות כהן עובד לאל עליון .וע"ז פירש
הרימותי ידי אל ה' וגו' .ובמסורה ג' ,דין ,ואידך (בראשית ל"ט רש"י שזהו שם בן נח ,שבדרך זה ג"כ כיסה ערות אביו שכתוב
ט"ו) הרימותי קולי ואקרא ,ג' (תהלים פ"ט כ') הרימותי בחור אצלו שעשה עצמו חולין בשתייתו והכניס גם את זה להקדושה
מעם .וא"ל עפ"י הגמ' ביבמות (כ' ע"א) אמר רבא קדש עצמך כנ"ל.
במותר לך ,דידוע מספה"ק שכשאדם מקדש עצמו גם בדברי א"י ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל
הרשות הקב"ה עושה גם עמו מדה כנגד מדה לפנים משורת עליון .בהקדים דברי החת"ס שפירש חצי שיעור אסור מה"ת
הדין ומקבל תפלתו לבטל הדינים ,כשם שהוא אינו מדקדק היינו שיש מצות בין אדם לקונו ובין אדם לחבירו והמקיים חלק
לקיים רק מה שמצווה עפ"י הדין .וזאת תורת המסורה, אחד בלבד הוי חצי שיעור ואסור מה"ת ,והמקיים שניהם הוא
הרמותי ידי "רשותי" (עיין ב"מ ו') היינו עניני הרשות ,אל ה' שלם ,וזש"ה ומלכי צדק מלך שלם ,היה ,כי הוציא לחם ויין,
ומקדשם ,ועי"כ הרמותי קולי ואקרא ,בתפלה ,והקב"ה אומר להחיות נפש בין אדם לחברו ,והוא ,גם כהן לאל עליון בין אדם
הרמותי בחור מעם ומקבל התפלה. לקונו .וזש"נ בנח צדיק תמים היה בדורתיו ,בינו לבין חברו ,ואת
הרימותי ידי אל ה' וגו' ואם אקח מכל אשר לך מחוט ועד אלהים התהלך נח ,בינו לבין קונו.
שרוך נעל .ונתקשו המפרשים בלשון הרימותי ידי .ועיין רש"י ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון.
ז"ל ורמב"ן ,והתרגום אונקלוס ארימית ידי בצלו .וצ"ב מה ענין עיין שבת (ק"ד ע"א) אתי דרדקי בי מדרשא וכו' אל"ף בי"ת אלף
תפילה לכאן .ואפשר לומר בהקדם אמרי קדוש ד' מכובד בס' בינה ,גימ"ל דל"ת גמול דלים ,פי' אע"פ שאתה לומד תוה"ק
פרי הארץ (פ' נשא) דאחר שירגיל האדם איזה אבר במצות מ"מ גמול דלים ג"כ ,וזהו ומלכי צדק וכו' הוציא לחם ויין אע"פ
מעשיות ,דייקא אז יקבל עול מלכות שמים על אותו אבר שלא שהוא כהן לאל עליון .וזש"א (אבות פ"ב מ"ט) אם למדת תורה
לצאת בו חוץ ממאמרו ית"ש ,עי"ז מזדכך אותו אבר פעם הרבה אל תחזיק טובה לעצמך ,שיצאת ידי חובתך ואינך צריך
ושתים עד שמשרה בו הקדושה של המצות ומתבטל לגמרי לעסוק בגמ"ח ,כי לכך נוצרת ,להיטיב לאחרים ,דאל"כ לא
מלהשתמש עוד למעשה תאוה ורשות ויעו"ש ד"ק הבוערים, היית צריך לבוא לעוה"ז וכמו שפי' בבינה לעתים הפסוק (תהלים
דאך אם ירבה האדם לדעת תוכחות ומוסר חכמה ודעת איך צ"ב י"ד) שתולים בבית ה' ,בחצרות אלהינו יפריחו ,דלעולם הי'
להנצל מאיזה תאוה ולא ירבה במצות עם אותו אבר המיוחד צריך לישאר שתול בבית ה' ולמה בא לחצרות ,היינו לעוה"ז
לאיזה תאוה ,אזי לא די שלא יועיל חכמתו אלא אדרבה כל הדומה לפרוזדור וחצר לפני הבית ,והתירוץ הוא יפריחו כדי
הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ,וכל שחכמתו מרובה ממעשיו להשפיע לאחרים ,שא"א בעולם העליון כי שמה יש כל טוב.
אין חכמתו מתקיימת ,ולא קאמר מעשיו מועטין מחכמתו, ולכן התורה שתחלתה וסופה גמ"ח כדאי' סופ"ק דסוטה (י"ד
משמע שהחכמה המרובה ממעשיו הוא המזקת לו עוקרתו ע"א) דרש רב שמלאי תורה תחלתה גמ"ח וסופה גמ"ח ,נתנה
והופכתו על פניו ,ואמרו ז"ל (סוטה ב' ע"א) כל הרואה סוטה לישראל ולא למלאכי השרת שא"א להם לקיים גמ"ח ,לכן
בקלקולה יזיר עצמו מן היין ,משמע דאם אינו רואה סוטה איתא במדרש פר' יתרו (כ"ח א') דבשעת מתן תורה כשקטרגו
בקלקולה א"צ להזיר עצמו ,ולכאורה אדרבא ,אבל הוא לפי מלאכי השרת ואמרו תנה הודך על השמים ,השיב להם הקב"ה
הנ"ל כי בראייתו הוא נוזר ומבין יותר באמת שלא לעשותו ואזי אתמול אכלתם אצל אברהם ,וכו' לא נתנה לך תורה אלא
הוא צריך שמירה יותר ויותר כי אין לו עדיין מעשה להגן עליו בזכות אברהם ,והיינו מחמת גודל עמוד הגמ"ח דזה ל"ש
שלא תתהפך לו הידיעה על פניו ,ואין החומר מזדכך כ"א בעולם העליון וזה יש לפרש בפסוק (מיכה ז' כ') תתן אמת ליעקב
במצות מעשיות דייקא. חסד לאברהם ,דהיינו תתן התורה שנקראת תורת אמת ,ע"י
וידוע המעשה מהרה"ק רבי נחום מטשרנוביל זי"ע ששבת חסד שהיה לאברהם.
באיזה עיר ושכח בעל האכסניא שלו להכין לו נר דלוק בחדרו, ואנשי סדום רעים וחטאים .ד' במסורה ,דין ואידך (ישעי' א'
ומיראתו שלא יקפיד הרה"ק ,צוה בעל האכסניה לעכו"ם בליל כ"ט) וחטאים יחדיו ועוזבי ה' יכלו .ג' (תהלים א' ה') וחטאים
ש"ק להדליק שם הנר ,אך כאשר בא הרה"ק לחדרו התאונן על בעדת צדיקים ד' (שם נ"א ל"ו) וחטאים אליך ישובו .וי"ל עפ"י
שלא הדליקו בו נר ,וכאשר נודע הדבר נענה הרה"ק ז"ל לאנשיו הידוע שעבירות שבין אדם לחברו מעכבים הכפרה גם על
גליון שארית מנחם -ב
אותם קיים בהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם .עפ"י שם שכ"כ קידש עיניו עד שאינם רואים כלל בדבר האסור וכיון
משל על בן שעבד אצל אחד וקיבל שכרו מעות קרועים ,ואביו שהנר הודלק באיסור לא ראה אורו כלל ,וכעין זה פי' הרה"ק
הגם שהבין שהם טובים ביקש שכיון שהבן הוא שעבד שיתנו הרמ"מ מרימנוב זי"ע בפסוק וישלח אברהם את ידו (בראשית
לו מעות שגם הבן יבין טיבם .וכן כאן בעצם הרכוש הכי גדול כ"ב י') ,שהוא מיותר והיה די באמרו ויקח אברהם את המאכלת
היה ,שביציאת מצרים הגיעו לאמונתו יתב' במש"כ ויאמן העם וגו' ,אמנם אאע"ה זיכך כ"כ אבריו הק' עד שלא יכלו לעשות
וגו' ויאמינו בה' ,אבל לא כולם הבינו שזהו הרכוש הכי גדול. דבר האסור ,וכאן ג"כ מכיון שהשי"ת לא כיון לשחטו והיה
וזש"א הקב"ה דבר נא כדי לא יאמר אותו צדיק ועבדום ועינו השחיטה לפי"ז איסור ,לא רצתה היד לשמש לקיחת הסכין ,אך
אותם קיים בהם דייקא ,ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, אאע"ה שלא ידע מזה הכריח את ידו לזה ,וזהו וישלח אברהם
הגם שקיים באמת ,אבל לא בהם ,שלא כולם מבינים זאת .ובזה את ידו בעל כרחו( ,ועיין בספה"ק דברי מנחם) ,וזה אפשר כוונת
א"ל פי' הכתוב דאאע"ה ביקש במה אדע כי אירשנה ,שהקב"ה הפסוק שאמר אברהם אע"ה שהקדיש את ידו להשי"ת עד
יתן לו אות שיזכה להוריש לבניו את אמונתו הטהורה שיש לו, שלא תשמש ממילא ליקח ממון אחרים ,וזהו הרימותי ידי לאל
והבטיח לו הקב"ה את ההבטחה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול עליון וגו' וממילא ואם אקח מכל אשר לך וגו' .אכן דרך
שהוא ויאמינו בה' ובמשה עבדו. הצדיקים שלא לתלות במעשיהם הטובים כי אם הכל נחשב
ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו' ארבע מאות שנה וגו' ואח"כ אצלם מתנה מאת השי"ת למלא משאלותיהם לטובה ,וזהו י"ל
יצאו ברכוש גדול .י"ל דהנה יעקב אבינו ע"ה ביקש ורוח בכוונת התרגום ארימית ידו בצלו היינו שפעל מדה זאת
תשימו בין עדר ועדר (בראשית ל"ב י"ז) ,דהיינו שיהיה רווח בין בתפלתו מאת השי"ת ולא מכוחו ,והבן.
צרה לצרה ,שבאם לא היה ח"ו רווח בין צרה לצרה היו הצרות עוי"ל בכוונת התרגום הנ"ל בדרך צחות עפי"ד הפנים יפות
צריכות להתגבר מאד כדי להרגישם כיון שהורגלו בראשונות, שאאע"ה חשב רכוש מלך סדום לגזל דאל"כ לא היה רשאי
זש"א (תהלים ע"ח ל"ח) והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להחזירו לו משום לא תחנם עיי"ש ,והנה ידוע דברי המדרש
להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו ,פי' ולא ישחית ביסורים קשים רבה (הובא ביסוד ושורש העבודה ריש שער חמישי) דכל זמן שהגזל
ח"ו עד השחתה ,ואעפ"כ ירגישו ויתעוררו לתשובה ,כי ביד האדם אין תפלתו נשמעת ,ומקרא מלא הוא (ישעי' א' ט"ו)
"והרבה" מפעם לפעם להשיב אפו ,על כן ולא יעיר כל חמתו ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני
ועונש קל די והותר .ועפי"ז יובן מה שהסמיך בעל ההגדה שומע ,ידיכם דמים מלאו ,וז"ש ארימית ידי בצלו היינו שהיה
לפסוק זה והיא שעמדה לאבותינו ולנו ,וזש"א ידוע תדע כי גר מתפלל ,וממילא לא יתכן שיקח מכל אשר לו מחוט וגו' שעי"ז
יהיה זרעך וגו' ארבע מאות שנה ואח"כ יצאו ברכוש גדול ,ויש לא תקובל תפילתו ח"ו .ובזה י"ל המסורה ,ג' במסורה הרימותי
ריווח ,והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו ידי אל ד' אם אקח מכל אשר לך ,אינני רוצה לקחת את אשר
בלי שום ריוח ח"ו בינתיים ,ואזי היה ח"ו לכלותינו ,אלא שבכל לך מחשש גזל ,ואידך הרימותי קולי ואקרא בתפלה ,ואיני רוצה
דור ודור עומדים עלינו מחדש ויש ריוח בינתיים .ומזה ראיה לעשות שום דבר שיכול ח"ו לגרום לעיכוב קבלת התפלה,
ברורה שהקב"ה מצילנו מידם. ואפילו את"ל שאין בזה משום חשש גזל ,מטעם המציל מזוטו
כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו' .הנה ביזת מצרים היה של ים ,מ"מ באדם חשוב חייב להחזיר משום חילול השם( ,עיין
שכר שעבוד עיין ריש חלק (סנהדרין צ"א ע"א) ,וקשה הלא פרעה שו"ע חו"מ סי' רנ"ט ס"ז) ,וזהו מסורה ג' הרימותי בחור מעם
העביד אותם והם לקחו ממונם של מצרים ,ואולי לזה מספרת (תהלים פ"ט כ') שחייב להחזיר לכ"ע משום קדוש השם.
לנו התוה"ק (בראשית מ"ז כ') שיוסף קנה את מצרים לעבדים והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה .י"ל ע"ד צחות ,דהנה ידוע
וממונם לפרעה ,ועי"ז בצדק וביושר יצאו ברכוש גדול שכולו מדת אברהם אבינו ע"ה שהיה איש החסד פזר נתן לאביונים
היה שייך לפרעה והוא חייב להם שכר עבודה .ומשה רבינו ע"ה אך כל זמן שלא היה לו בנים אין פלא כ"כ דאין נסיון גדול לפזר
שלקח עצמות יוסף משום שרצה להוכיח שעיקר ירידת יוסף מעותיו ברם אח"כ כשנתבשר על בשורת הזרע ואעפ"כ המשיך
למצרים היה בשביל לקנותם לעבדים ,ולא משום שקנא לאחיו, במדתו מדת החסד אז החסד נחשב למעלה ,וזה כוונת הפסוק
שא"כ היו עצמותיו מרקיבין עיין מס' שבת (קנ"ב ע"ב) ,דדריש כן והאמין בה' שיהי' לו בנים ,ועכ"ז המשיך במדת החסד ע"כ
מפסוק (משלי י"ד ל') ורקב עצמות קנאה ,ע"כ לקח "עצמות" ויחשבה לו צדקה.
יוסף עמו וד"ל .ולכן בשעה שעסקו ישראל בביזה עסק משה במה אדע כי אירשנה עד סוף הפרשה ואחרי כן יצאו ברכוש
בעצמות יוסף ,להוכיח דעל כרחך לא מחמת קנאה בא למצרים גדול .וא"ל עפ"י מה שפירש המגיד מדובנא המדרש עה"פ דבר
רק בשביל לקנותם לעבדים כדי שיהיה ממונם שייך לפרעה, נא באזני העם וישאלו ,שלא יאמר אותו צדיק ועבדום ועינו
גליון שארית מנחם -ג
שזה רק בשאלה ויחשדו את ישראל שנטמאו ,אבל גבי מצרים ממילא זכו ישראל בהיתר בביזה ,וכנודע היה בביזתם ענין גדול
כתוב ויתן ה' את "חן" העם ,שהוא סימן ליר"ש .עיין סוכה (מ"ט של ניצוצות קדושים והכנה לתיקון השלם בבי"א.
ע"ב) אמר רבי חמא בר פפא כל אדם שיש עליו חן בידוע שהוא ועבדום וענו אותם וגו' ואח"כ יצאו ברכוש גדול .הממון
יר"ש ,ועל כרחך שלא נטמאו ,והקנו להם הממון לחלוטין .וז"ש נתחייבו המצרים מחמת שעבדו בהם וכתשובת גביהה בן
הכתוב ידוע תדע כי גר יהיה זרעך ,דאפילו בגלות יהיה בבחי' פסיסא ,עיין סנהדרין (צ"א א') פעם אחת באו בני מצרים לדון
זרעך מיוחס אחריך בקדושה ,בארץ לא להם ,פי' טומאת ארץ עם ישראל וכו' תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו ,אמר גביהה
מצרים לא יגיע אליהם ,על כן ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ,וכיון בן פסיסא וכו' תנו לנו שכר עבודה של ששים רבוא ששעבדתם
שמתחילה בא בשאילה על כן היה תפוס דמהני בקם ליה במצרים .והמיתה במכות בכורות וים סוף מחמת שהרגו ילדי
בדרבה מיניה עיין ב"מ (צ"א) דחייב לצאת ידי שמים ומהני ישראל ,ומשו"ה לא שייך קם ליה בדרבה מיניה כיון שהחיובים
תפיסה ומשו"ה נאמר דן אנוכי כלומר בידי שמים כמבואר לא באו בבת אחת עיין כתובות (ל' ע"ב) בגונב חלבו של חבירו
בפר"ד דרוש ה'. ואכלו שהוא חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבוא לידי
ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר איסור חלב .וזשה"כ ועבדום ואח"כ וענו אותם בהריגה ,ע"כ
יעבודו דן אנכי ואח"כ יצאו ברכוש גדול .נודע שעבדים ואח"כ יצאו ברכוש גדול.
נקראים כשאין עושים רצונו של מקום יתב"ש ובנים כשעושים א"י בהקדים דברי פרשת דרכים דקיי"ל דבמיתה בידי שמים
רצונו של מקום ,והמצרים עשו מישראל רעים כדאי' בשלה"ק ל"ש קם ליה בדרבה מיניה דאין הלכה כר' נחוניא בן הקנה
עה"פ וירעו אותנו המצרים ,וז"ש 'ועבדום' היינו ששעבדו את שעושה יום כפורים כשבת לענין תשלומין ,דדריש מה אסון
הנפש ועי"כ נעשו בחינת עבדים ,ועינו אותם בגוף ארבע מאות האמור בידי אדם פטור מתשלומין אף אסון בידי שמים פטור
שנה הגם שלא היו רק ר"י שנים ,מ"מ וגם את הגוי אשר מתשלומין עיין כתובות (ל' ע"א) ,ולכן כיון שדן אנכי היינו בידי
"יעבודו" שעשו את ישראל לעבדים כנ"ל ,דן אנכי ומצרף שמים ,ע"כ יצאו ברכוש .ובזה מובן המד"ר הים ראה וינוס,
לחשבון ,וממילא יצאו בזמנם ומגיע להם הענקה ,כי עבד ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם ,דלכן נס ולא המתין
שברח אין מעניקים ,אבל ישראל יצאו בזמנם ע"י הצירוף כנ"ל שישראל בעצמם יהרגום ,כדי שיהי' מיתה בידי שמים ,וממילא
ויצאו ברכוש גדול. יוכלו לקחת הרכוש ודו"ק.
ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמר אתה ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו' ואחרי כן יצאו
וזרעך אחריך לדרתם .י"ל דהנה אמרו חכמינו ז"ל (ע"ז ד' ע"ב) ברכוש גדול .הנה המצרים לקו בגוף ובממון יען שלישראל דין
לא דוד ראוי לאותו מעשה דבת שבע אלא למה עשה להורות תרומה כדאיתא בפרשת דרכים (דרוש כ"ו) עה"כ (ירמי' ב' ג')
תשובה ,שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד שמהני קודש ישראל לד' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו רעה תבוא
תשובה ,וזה שאמר תהלים (י"ז ד') לפעולות "אדם" בדבר אליהם ,דכיון דישראל הם קודש ,לכך עונשם בגוף ובממון .וכ"ז
שפתיך ,פי' אותו מעשה שעשה דוד המלך לא היה ראוי לכך, בתרומה טהורה אבל לא לטמאה כדאי' בגמ' סנהדרין (פ"ג ע"א)
ולא עשה רק להורות בדבר "שפתיך" היינו של קוב"ה שאמרת וז"ש (תהלים ק"ה ל"ז) ויוציאם בכסף ובזהב ,דזה סימן שאין
שמהני תשובה .והנה מובא בספרים דעיקר הטעם שמהני בשבטיו כושל שלא נטמאו שם .וז"ש (תהלים קי"ד א') בצאת
תשובה הוא מטעם ברירה דאמרינן הוברר הדבר שמחמת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז ,שהוציאו עליהם לעז אם
שטות חטא. בגופם שלטו בנשותיהם לא כש"כ (רש"י פנחס כ"ו ה') .היתה
והנה מצות מילה אי' בספה"ק ,דלכאורה איך מקיים הנמול יהודה לקדשו ,פי' שניצלו מטומאה ע"ד אמרם ז"ל מד"ר
המצוה ,הא הוי כאנוס כיון דאין בידו למחות ,ומאן יימר דניחא ויקרא (כ"ד ו') כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא
ליה ,אלא הטעם שמקיים הנימול המצוה הוא ג"כ מטעם ברירה קדושה ,והראיה לכך ,כיון הים ראה וינוס ופי' במד"ר מה ראה,
דהוברר הדבר כשמל את בנו שגם מילתו היתה ברצון ,ופירשו ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם ,דזה סימן מובהק שלא
בזה בספרים הק' הפסוק שאמר הקב"ה לאברהם אבינו ואתה נטמאו ,אבל ישראל מרוב ענוותנותם חשבו שנטמאו ויצטרכו
את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם ,ר"ל ואתה להחזיר הרכוש ,א"כ היה להם הרכוש למשא.
אברהם שכבר היה גדול שקיימת בדעת את בריתי ,תשמור ובזה יתבארו דברי הגמרא (ברכות ט' ע"א) דבר נא אין נא אלא
תיכף ומיד ,אבל אתה וזרעך אחריך אפשר להם לקיים המצוה לשון בקשה ,שהקב"ה בקשם שלא יאמר אותו צדיק ועבדום
ע"י לדורותם שמל גם את בניו והוברר הדבר שגם מילתו היה ועינו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים
ברצון .ועפי"ז י"ל הא דאי' (מנחות מ"ג ע"ב) שנתקררה דעתו של בהם .ע"כ כתיב דבר נא רק באזנ"י העם שלא ישמעו מצרים
גליון שארית מנחם -ד
לרמוז שה' אתנו נשאר גם שם יעקב .וזה יש לרמז בפסוק דוד המלך כשנזכר במילה ושר עליה למנצח על השמינית
(במדבר כ"ג כ"א) לא הביט און ביעקב ,פי' אין איסור לקראו יעקב למצוה שניתנה בשמיני ,היינו שנזכר במילה שמקיים האדם,
אעפ"י שנאמר כי אם ישראל יהיה שמך ,ומזה ראי' שה' אלהיו דמוכח מזה שיש ברירה וממילא מועלת תשובה ,ולא היה ראוי
עמו אפילו בזמן ותרועת מלך בו שנשתבר עול מלכותו מאתנו לאותה מעשה ,ולא חטא רק כדי להורות תשובה ,וממילא אינו
ח"ו ,מ"מ ה' אלהיו עמו כנ"ל. שוב בלי מצות וד"ל.
וזש"ה למה תאמר יעקב ,למה מותר לאמר יעקב דלכאורה ואתה את בריתי תשמור .בס' עוללות אפרים מביא טעם על
צריך להיות אסור ,ותדבר ישראל ,דהי' צריך לקראו רק ישראל מצות מילה שנהיה מוכנים למסירות נפש .ולכאורה אאע"ה
כמו באאע"ה שאין לקראו אברם וכגמ' בברכות הנ"ל דהקורא שהפיל את עצמו לכבשן האש מקודם שנמול למה היה צריך
לאברהם אברם עובר בעשה ,ועז"א נסתרה דרכי מה' דהיינו למול את עצמו ,רק יש לומר כפי מש"כ האר"י ז"ל (מובא בשל"ה
דבל"ז יחשבו שאין ה' אתנו וע"י שם יעקב נדע שה' עמנו ,בכל מס' שבועות מ' ע"ב) שנשמת הגרים הם תחת כנפי השכינה ,ושל
מצב שהוא .וזה מרומז בפסוק (תהלים מ"ו י"ב) ה' צבאות עמנו, ישראל למעלה ,ואיתא בספה"ק הטעם יען שהגר נולד שלא
והראי' לכך אלהי יעקב סלה. בקדושה ,ואולי שמטעם זה נימול אאע"ה לפני לידת יצחק
למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מד' וגו' הלא שיהיה הורתו ולידתו בקדושה ולא יהיה ליצחק נשמה כמו לגר.
ידעת אם לא שמעת וגו' ה' בורא קצות הארץ וגו' (ישעי' מ' וזש"א בברכת המילה אשר קידש ידיד מבטן ,וכתבו התוס'
כ"ז) .ידוע שלשם שד"י אפשר להיות שני פירושים ,א' שמשדד בשבת (קל"ז ע"ב) דקאי אברהם וחוק בשארו שם ,שהוקשה לו
את המערכות ,וב' שאמר לעולמו די ,והנה ידוע פלוגתת חכז"ל דלכאורה למה היה צריך להימול הלא מבלעדי זה היה לו מס"נ
(יומא נ"ד ע"ב) אם עולם מאמצעותו נברא או מקצותיו ,והנה אם וא"כ ל"ש אצלו טעם המילה ,ומתרץ וצאצאיו חתם באות
נאמר כמ"ד שעולם מקצותיו נברא אין לפרש שם שדי שאמר ברית קודש דהיינו שיצחק לא יהי' כנשמת גר ,ע"כ בשכר זאת
לעולמו די ,דכשהקצות יתאחדו ממילא אין אפשרות אל חי חלקנו ישכון אתנו כדכתיב (שמות י"ט ד') ואשא אתכם
התפשטות יותר ,וע"כ מוכרחים לפרש שמשדד המערכות, "על כנפי".
וזשאה"כ למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מד' וגם נתתי ממנה לך בן וברכתיה .עיין גמ' נדרים (ס"ד ע"א) ד'
ואין ח"ו השגחה פרטית ,הלא ידעת אם לא שמעת בורא קצות נקראים מתים ואחד מהם מי שאין לו בנים ,וזה המכוון בר"ת
הארץ ה' ,ר"ל כמ"ד עולת מקצותיו נברא ,וממילא מוכרחין של הפסוק וגם נתתי ממנו לך בן וברכתי' שהוא ר"ת של להציל
לפרש שם שדי שמשדד המערכות ע"י השגחה פרטיתבני ממות נפשם ולחיותם ברעב (תהלים ל"ג י"ט) ,דע"י בנים נחשב
עליה ,ועפי"ז יל"פ הפסוק (דברים ל"ב א') האזינו השמים כניצל ממות ,וגם מרומז בולחיותם ברעב ,כמאמרם ז"ל (נדה
פילפולא חריפתא ל"א ע"ב) נולד בן זכר וככר בידו.
ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו' .ובמדרש תנחומא וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה וגו' .הרמב"ם ז"ל
ילמדנו רבינו אדם מישראל מהו שיקבל עליו עול מלכות שמים (במורה נבוכים פ"ג סי"ח) מפרש טעם מצות מילה להכחיש כח
כשהוא מהלך ,והוא אומר דרשוני וחיו מה ענין הלכה זאת להאי התאוה של לבו ,ויש לרמז זה בתיבת וימ"ל שהוא ר"ת של וכל
קרא ,ומקודם נקדים מדרש רבה פ' חוקת (י"ט ב') זאת חוקת יצר מחשבות לבו רק רע כל היום (בראשית ו' ה') ,לכך נצטוינו
התורה זשה"כ מי יתן טהור מטמא לא אחד ,כגון אברהם מתרח, במצוות מילה כדי להחלישו ולתקנו.
והוא אומר דרוש וקבל שכר. הפטרה
ואען ואומר ,הנה במס' יבמות (ה' ע"ב) יכול יהא כיבוד אב ואם למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' וגו' (ישעי'
דוחה שבת ,ת"ל איש אמו ואביו תיראו את שבתותי תשמורו מ' כ"ז) .בהקדים דברי המפ' שכתבו דשם יעקב מורה שהש"י
אני ה' ,כולכם חייבים בכבודי .ורבים ראו כן תמהו למה הודיענו הנרמז ביו"ד הוא כבי' אפילו בעקב כלומר שוכן אתם בתוך
הכתוב דין זה בשבת דוקא ,וי"ל דהנה ידוע מה דאיתא ביבמות טומאותם ,ומרומז בתיבת ו"ידו" אוחזת בעקב (בראשית כ"ה כ"ו),
(כ"ב ע"ב) דבאביו רשע אינו חייב על מכתו ועל קללתו כיון דאינו ומשו"ה לא נעקר שם יעקב כמו בא"א ע"ה ,עיין סופ"ק
עושה מעשה עמך ועיין ב"ק (צ"ד ע"ב) דבאינו עושה מעשה דברכות (י"ג ע"א) אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב ה"נ ,שאני
עמך אין חייבין בכבודו ויליף לה מקרא ונשיא בעמך לא תאור התם דאהדריה קרא דכתיב וכו' ויאמר יעקב יעקב ,וזש"ה
בעושה מעשה עמך ,והנה הרמב"ם בפ"ו מהלכות ממרים כתב, (תהלים קכ"ד א') לולא ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל ,דהיינו בלא
הממזר חייב בכבוד אביו ומוראו אעפ"י שפטור על מכתו הרמז הנ"ל שה' לנו היו אומרים ישראל ולא יעקב ,רק כדי
גליון שארית מנחם -ה
ע"ב) אייתוה לההוא גברא דלא הוה מוקר אבוה ואמיה כפתוה וקללתו עד שיעשה תשובה וכו' .והטור ביו"ד סי' ר"מ הקשה
אמר להו שבקוה דתניא כל מצוות עשה שמתן שכרה בצדה עליו מש"ס ב"ק צ"ד הנ"ל ,ומסיק דאינו חייב לכבדו עיי"ש,
אין ב"ד שלמטה מוזהרין עליה ,אלמא דל"א שבקוהו אלא והנה לפמ"ש הברכ"י שם ביו"ד לשי' הרמב"ם דחייב
מטעם דהוי מ"ע שמתן שכרה בצדה ,וגם יש להעיר על הפמ"ג מדאורייתא לכבדו ,שפיר י"ל דקרא אתי לאשמעינן דלא ישמע
מדברי הרדב"ז מובא בפ"ת יו"ד סי' ר"מ ס"ק ט"ז דהא דכבודו אליו ,משא"כ לשיטת הטור דאינו מחויב לכבדו ,וכן לפמ"ש
מחול היינו שנפטר הבן מעונש אם לא כבדו אבל מ"מ מצוה ביע"ד ח"ב דגם לרמב"ם אינו מחויב רק מדרבנן ועי' בפתח
איכא) ,והמשלח הוי רשע וממילא פטור הבן מכיבודו והדק"ל עינים קדושין ל"א ,ובפרט לפמ"ש הכת"ס חיו"ד ח"ב סי' ק"ז
ל"ל קרא דאת שבתותי. דכשהוא רשע בגוף הדבר שבא לכבדו ,גם לרמב"ם פטור
ואשר אחזה בישובם של דברים הללו היא עפ"י מ"ש הפנ"י מלכבדו ,קשה ל"ל קרא דאת שבתותי ,דכיון שנעשה רשע
בשו"ת ח"א סוף סי' ג' להקשות למ"ד יש שליחות לגוי בצוותו לחלל השבת א"כ אין מחויב מה"ת לכבדו.
לחומרא עי' ב"מ (ע"א ע"ב) א"כ לרבינא דבאינו בר חיובא מחייב ובאמת מצאתי בחזקוני פ' קדושים דהקשה קושיא זו ויהי
המשלח ,ל"ל למיתי בשבת אמירה לעכו"ם משום שבות כמשיב דהא קי"ל (קידושין מ"ב ע"ב) אין שליח לדבר עבירה
תיפוק ליה משום שליחות ,ותירץ שם כיון דבשבת מלאכת ושפיר הוי אביו עושה מעשה עמך ,וכ"ז איננו שוה לי בכל עת
מחשבת אסרה תורה ,א"א לחייב את המשלח דזה מחשב וזה שאני רואה דברי הש"ס (ב"מ י' ע"ב) גבי חצר שקונה גניבה ולא
עובד לא אמרינן( ,ובכגו"ז אי' בשו"ת חת"ס חאו"ח סי' פ"ד) וכמש"כ אמרינן חצר משום שליחות אתרבאי ואין שליח לדבר עבירה
בחולין ל"ח ול"ט בעכו"ם שמחשב בשחיטת ישראל דזה וקאמר רב סמא דהיינו טעמא דה"מ דאמרי' אשלד"ע היכא
מחשב וזה עובד לא אמרינן ,ומעתה מתורץ קושיא הנ"ל דאי בעי עביד אי בעי לא עביד אבל חצר בע"כ מותיב בה,
דבאמת בכל איסורים לא אצטריך קרא לאשמעינן דאל ישמע רבינא אמר הני מילי דאין שליח לדבר עבירה היכי דשליח בר
לאביו לעבור עליהן כיון דליכא ביה מצות כיבוד כיון דאינו חיובא ושאני חצר שאינו בר חיובא .והנה בין למר ובין למר
עושה מעשה עמך ,משא"כ בשבת דבעינן מלאכת מחשבת האב כאן שמצוהו לחלל שבת חייב בשליחות הבן ,דלרבינא
כנ"ל ול"ש ביה שליחות והוי שפיר עושה מעשה עמך ,והו"א כיון שמחויב הבן מה"ת לשמוע אליו ,ממילא הו"ל אינו בר
דתיתי עשה דכיבוד וידחה הל"ת דשבת קמ"ל קרא דאת חיובא בד"ז ,ואם הי' ס"ד דכבוד אב ואם דוחה שבת ממילא
שבתותי תשמורו ודו"ק. הוי מצווה ועושה ואינו בר חיובא ,ושפיר שייך ביה שליח לדבר
והנה ידוע חקירת הראשונים הרמב"ן ורז"ה מובאה ביתה יוסף עבירה לחייב המשלח ,וא"כ הוי אביו רשע והדק"ל דא"כ אין
או"ח סי' של"א בענין אשתפיך חמימי של אחר המילה קודם מחוייבין לכבדו ואמאי צריך קרא למעט (ועי' ברמ"א סי' קפ"ב
המילה דדעת הרמב"ן דאין דוחין המילה בשביל שנצטרך שפסק כרבינא) .ואפי' אם נאמר דזה לא חשיב אינו בר חיובא כיון
לחלל השבת אחר המילה דאין למצוה אלא שעתה ועכשיו דאילו עשה זאת מעצמו בלי ציווי אביו הוי בר חיובא כמ"ש
מיהא מצוה למולו ,ודעת הרז"ה דדיינינן לה לפי סופה וכיון התוס' כה"ג שם בד"ה דאמר ,והגם שיש לפלפל בזה ואין עת
שיצטרך לחלל השבת אחר המילה במכשירין אין מלין .ואפשר האסף פה ,מ"מ כיון דמוטל עליו לקיים העשה הוי כמוחזק
להביא ראי' לשי' הרמב"ן מש"ס סוכה (כ"ה ע"א) דתנן שלוחי לעשות זאת ובכגון זה לא אמרינן אשלד"ע ,כמ"ש הרשב"ץ
מצוה פטורין מן הסוכה וכו' מנה"מ דת"ר בשבתך בביתך פרט בתשו' והביאו רמ"א בחו"מ בסי' שפ"ח סט"ו ,ואף אם נאמר
לעוסק במצוה ,ומקשה והעוסק במצוה פטור מן המצוה מהכא כדעת הש"ך שם ס"ק ס"ז לדחות שי' הרשב"ץ ,מ"מ כבר כתב
נפקא מהתם נפקא דתניא ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש המלוא הרועים בסוגי' דאשלד"ע (ליישב הרשב"ץ אף לפ"ד דהלכה
אדם אותם אנשים מי היו וכו' עוסקים במת מצוה היו שחל כרב סמא דהיא עיקר דחיית הש"ך לשי' הרשב"ץ) אות ט"ז י"ז דאם אנו
שביעי שלהן להיות בערב פסח שנאמר ולא יכלו לעשות הפסח יודעין דאעפ"י שיודע שיש איסור בזה אעפ"כ יעשנה לכ"ע יש
ביום ההוא ,ביום ההוא אין יכולין לעשות הא למחר יכולין שלד"ע ,וא"כ בנ"ד בודאי יעשה כדי לקיים המצוה (עי' שושנת
לעשות ,ומשני צריכי אי אשמעינן התם משום דלא מטי זמן העמקים כלל י' ד"ה שאלה) וא"כ גם לרב סמא הוי שלד"ע( ,ובלא"ה
חיובא דפסח ,אבל הכא דמטי זמן חיובא דק"ש אימא לא ,ואי י"ל לרב סמא דס"ל דאם בע"כ מותיב בה כמו בחצר ישלד"ע ,גם כאן אם
אשמעינן הכא משום דליכא כרת ,אבל התם דאיכא כרת אימא נאמר דכבוד אב ואם דוחה שבת רשאין ב"ד לכופו ע"ז כמ"ש הטו"ז יו"ד סי'
ר"מ סק"א [ ,דאף על פי שעל מצות עשה שמתן שכרה בצדה אין בית דין
לא ,צריכא .ואי כהרז"ה מאי נפקא מינה אי מטי זמן חיובא או
של מטה מוזהרין עליה לכוף מכל מקום רשאים לכוף עי"ש בט"ז] ,ומ"ש
לא דכיון דאינו פטור מטעם עוסק במצוה לא היו צריכין הפמ"ג בא"א סי תרפ"ג ס"ק ב' דבכאו"א אין כופין משום דאב שמחל על
להתחיל במצות מת מצוה ,אלא על כרחך כרמב"ן דאין למצוה כבודו כבודו מחול כש"ס קידושין ל"ב ,כבר דחוהו האחרונים מחולין (ק"י
גליון שארית מנחם -ו
גבהו ארבעים אמה ,ושניהם מקרא אחד דרשו ושחטו פתח אלא שעתה ועדיין לא מטי זמן חיובא דפסח ומש"ה נטמאו,
אוהל מועד דרבנן סברי פתח אהיכל כתוב ור"י סובר כי כתיב ואין ראיה מפסח לעוסק במצוה פטור מן המצוה וצריכין קרא
פתח אוהל מועד אתרוייהו היא דכתיב וכו' ,והא כי כתיב האי דובלכתך.
במשכן היא דכתיב ופרש"י והא כי כתיב פתח אוהל מועד אכן ראיתי במנ"ח מצוה ה' רוח אחרת עמו להוכיח כרז"ה
במשכן שהיה במדבר הוא דכתיב ושם לא היה אולם ,ומשני מש"ס פסחים (נ"ט ע"א) דתמיד קודם לפסח דיאוחר דבר
אשכחן משכן דאקרי מקדש ומקדש דאקרי משכן דאלת"ה הא שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו ערב אלא
דאמר רב יהודה אמר שמואל שלמים ששחטן קודם פתיחת בין הערבים לחודא ,והתוס' שם בד"ה יאוחר הקשו ל"ל קרא
דלתות ההיכל פסולין שנא' ושחטו פתח אוהל מועד וכו' והא דהפסח יאוחר מן התמיד הא בלא"ה התמיד קודם דתדיר
כי כתיב האי במשכן כתיב אלא אשכחן מקדש דאקרי משכן, ושאינו תדיר תדיר קודם מה"ת ,ותירצו דאי לאו קרא לא היו
ומשכן דאקרי מקדש .ובתוס' ד"ה אשכחן משכן דאקרי יכולין להקדים התמיד מטעם תדיר ,כיון דאסור להקריב אחריו
מקדש ,כתבו ונ"מ שאינו דוחה את השבת כו' ועיי"ש בתוס' שום קרבן מטעם דעליה השלם .ולפי שי' הרמב"ן דאין דוחין
בשם הר"ר נתנאל וכפי' מהר"ם ז"ל דמהך קרא דושחטו מדוייק מצות מילה משום שיצטרך אח"כ לדחות השבת ,דבתר הכי
הדא מילתא דמשכן גמיר ממקדש מאחר דעיקר דרשה זו אינה פקו"נ היא דדחי לשבת ,וכיון שעכשיו זמן המצוה מחויב
אלא על המקדש דבמשכן לא הי' דלתות ואמאי כתב רחמנא לעשותה א"כ אפילו לא אשמעינן קרא דתמיד יוקדם לפסח
גבי משכן ,אלא לומר לך שמשכן אקרי מקדש כדי שנילף חד ג"כ ידענו זה ,דכיון דהגיע זמנו עומד לפנינו מצות תדיר וצריכין
מחבריה ,היינו דמשכן ג"כ אינו דוחה שבת. אנחנו לקיימה ולהקריב התמיד ,ואי משום דעי"ז ידחה אח"כ
והנה המהרש"א שם הקשה דא"כ ל"ל סמיכות אזהרה שבת בשעת עשיית הפסח עשה דהשלמה ,הלא עשה שבכרת דוחה
למלאכת המשכן לומר לך דאין מלאכת המשכן דוחה שבת עשה דהשלמה וכמבואר בפסחים שם ,וכ"פ הרמב"ם פ"א מה'
וכפירש"י ז"ל שם ,תיפוק ליה דממקדש גמרינן ליה כמבואר תו"מ דלאו דווקא הפסח מקריבין אחר התמיד ,דה"ה מחוסר
ביבמות (ו' ע"א) יכול יהא בנין ביהמ"ק דוחה שבת ת"ל את כיפורים מקריב קרבנותיו אחר התמיד ,אלא על כרחך כשי'
שבתותי תשמורו ואת מקדשי תיראו עיי"ש .וליישב קו' הרז"ה ז"ל ,עכת"ד עיי"ש.
מהרש"א י"ל דהנה במס' חגיגה (י' ע"ב) בד"ה מלאכת מחשבת אכן י"ל קו' התוס' בפסחים הנ"ל בדרך זה ,דהנה בזבחים (נ"ה
אסרה תורה ,פרש"י ז"ל מלאכת מחשבת בשבת לא כתיב אלא ע"ב) אמר רב יהודה אמר שמואל שלמים ששחטן קודם
במשכן הוא דכתיב ולפי שסמך בפ' ויקהל שבת לפ' מלאכת פתיחת דלתות ההיכל פסולין שנאמר ושחטו אותו פתח אוהל
המשכן אנו למדין מלאכת מחשבת לשבת ,עכ"ל .והשתא מועד בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול ,והתוס' במס'
שפיר י"ל דאנה"נ משכן ממקדש גמרינן לה דאינו דוחה שבת, יומא (כ"ט ע"א) ד"ה אלא הקשו ל"ל קרא ת"ל דקודם תמיד
והסמיכות מודרש למלאכת מחשבת ול"ק קושיית המהרש"א. שחטו דכיון דלא נפתחו דלתות ההיכל הרי לא נשחט התמיד,
והשתא דאתית להכא יש ליישב קו' המהרש"א באופן אחר, וכדתנן במס' תמיד (ל') לא הי' השוחט שוחט עד ששומע קול
דהנה עפ"י רש"י הנ"ל י"ל בטעמיה דר' יהודא דס"ל מלאכה השער הגדול שנפתח ,ותי' שם בתוספות דאיצטריך קרא
שאינה צריכה לגופה חייב עליה (כדאי' בשבת ל"א וחגיגה שם) למיפסל משום שחיטה ,דאי משום קודם התמיד האי בהקטרה
דמידי הוא טעמא דמ"ד פטור עליה משום דדריש סמוכין שבת דווקא איירי וכו' ועוד דכולי קרא דוערך עליה העולה בהקטרה
למלאכת המשכן דמלאכת מחשבת אסרה תורה .וא"כ ר"י איירי (וצ"ע מתוס' זבחים פ"ט ד"ה שנאמר) .לפ"ז ממילא לא קשה
לשיטתו בפסחים (כ"ח ע"ב) וביבמות (ד' ע"א) דלא דריש סמוכין קו' התוס' הנ"ל דשפיר איצטריך בערב דאי משום דתמיד
שפיר סביר דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב ,ומיושב קו' תדיר ,זהו רק בהקטרה דוקא ואיצטריך קרא לשחיטה להקדים
המהרש"א דהא בעירובין שם ר' יהודה לשיטתו דלא דריש התמיד לפסח ,וממילא שפיר יש לומר כשי' הרמב"ן הנ"ל
סמוכין ולא יליף מסמיכת אזהרת שבת למלאכת המשכן ודו"ק( .עיין בתוס' מנחות מ"ט ע"א ד"ה ת"ל ושם בע"ב דשחיטה לאו
שבמלאכת המשכן אינו דוחה שבת ויליף לה ממקדש ,וגם רבנן עבודה היא דלא הוי בכלל עשיה ובמשנה למלך פ"א מהל' תמידין ומוספין
שם י"ל דס"ל בסמוכין כוותיה דס"ל מלאכה שאינה צריכה ה"ג ד"ה ויש להסתפק וד"ה ודע שלפי האמת עי"ש).
לגופה פטור עליה לשיטתו ,ור' שמעון בפסחים שם דס"ל והנה בעירובין (ב' ע"א) איתא סוכה שהיא למעלה מעשרים
כריה"ג וכן ס"ל בסנהדרין (ס' ע"א) דב"נ מצווה על הכישוף אמה פסולה ור' יהודה מכשיר אמר רב יהודה אמר רב חכמים
משום דדריש סמוכין .שוב נתעוררתי דכבר קדמני בזה במעשה לא למדוה אלא מפתחו של היכל ור"י לא למדה אלא מפתחו
רוקח פ' ויקהל. של אולם דתנן פתחו של היכל גבהו עשרים אמה ושל אולם
גליון שארית מנחם -ז
ואומרים הניח אביו והלך לו לעת זקנתו ,א"ל הקב"ה לך אני אך לפי"ז תקשי לרמב"ם דפוסק בפ"א משבת כר"י במלאכה
פוטרך מכיבוד אב ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב .ודברי שאינה צריכה לגופה דחייב ודורש סמוכין בפי"א מהל' עכו"ם
המדרש אלו יש לפרש עפ"י דברי הטור הנ"ל דבאביו רשע הט"ו ,אמנם באמת לא מצינו שרמב"ם יסבור דמלאכת
פטור מלכבדו ,ולזה אמר המדרש בתחילה אתה דורש הא מחשבת בשבת הוא מטעם סמוכין כדפרש"י ז"ל רק יכול
דכתיב וימת תרח היינו שרשע היה והרשעים בחייהם קרויים לסבור כיון דמלאכת שבת ממשכן גמרינן לה ובמשכן מצינו
מתים ומטעם זה פטרו הקב"ה מכבוד אב ,ודברי המדרש אלו מלאכת מחשבת ,כמו כן הוא בשבת דרק מלאכת מחשבת
הם בשם ר' יצחק ,ולדברינו הנ"ל לשיטתו אזיל דאמר במס' אסרה תורה ולא מטעם סמוכין .ועפי"ז נבין שפיר מחלוקת
סוכה (כ"ה ע"א) דאותם אנשים שלא הקריבו הפסח עוסקים הקדמונים המובאה ביתה יוסף בס' רע"ח אי הלכה כר"ש או
במת מצוה היו ,ולפ"ד המדרש הנ"ל דבאביו רשע פטור כר"י ,וקשה לכאורה הלא מפורש בעירובין (מ"ו ע"ב) ר"י ור"ש
מכיבוד ,קשה א"כ קרא את שבתותי תשמורו ל"ל ,פשיטא הלכה כר"י ,וכ"פ הרי"ף והרא"ש ,אעפ"י שרב סבר שהלכה
דהא אין כאן עושה מעשה עמך וממילא אין כאן כיבוד ,והוא כר"ש ,ואיך עלתה בדעת הר"ן סו"פ המצניע דשי' הרי"ף
קושית החזקוני (הובא לעיל) ,ועל כרחך צריך לומר כנ"ל דשאני לפסוק כר"ש נגד ר"י ,וכן מדסתמו המפו' לומר דכל הפוסקים
שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה וזה מחשב וזה עובד לא ס"ל כר"ש במלאכה שאינה צריכה לגופה ,ומסתמא גם רש"י
אמרינן ,ושפיר הוי עושה מעשה עמך ומחייב בכבוד ,לכך שפיר ותוס' מכללם ,והלא רש"י במנחות (נ"ב ריש ע"א) כתב דר"י
צריך את שבתותי למעט ,ומנ"ל מלאכת מחשבת מסמיכות ור"ש הלכה כר"י ,וכן כתבו התוספות בפסחים (ע"ז ע"א) ד"ה
שבת למלאכת המשכן וכפירש"י בחגיגה הנ"ל ,וקשה הא דלא ,עיי"ש.
איצטריך הסמיכות לאשמעינן דאין מלאכת המשכן דוחה ועפ"י הנ"ל דרש"י וסייעתו סוברים דמלאכה שאינה צריכה
שבת וא"כ מנ"ל דבעי' מלאכת מחשבת ,והתשובה בזה דמשכן לגופה פטור מטעם סמוכין ור"י דמחייב משום דלא דריש
ומקדש גמרינן מהדדי והראיה מקרא דושחטו פתח אוה"מ סמוכין ,ורש"י לשי' במנחות (מ' ע"א) דב"ש פטרי סדין בציצית
דאתי לאשמעינן שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות היכל משום דלא דרשו סמוכין כלל ,עיי"ש בתו' ד"ה סדין ,ובאמת
פסולין והרי במשכן לא היו דלתות ,ואלא דקאי אמקדש ואתי מסיק שם הגמ' הלכה כב"ה ,ולכאורה היא מיותר דכבר נודע
לאשמעינן דמשכן ומקדש גמרי מהדדי ,וכשקלא וטריא של זאת דהלכה כב"ה בכ"מ ,וכמו שהקשו הגמ' במס' ברכות (נ"א
הגמ' בעירובין (ב') הנ"ל ,וכפי' הר"ר נתנאל ז"ל. ע"ב) ע"ש ,דמסיק הגמ' דהלכה כב"ה דמברך על היין ואח"כ
ואך דעל דרשה זו קשיא כקו' התוס' יומא (כ"ט ע"א) הנ"ל מברך על היום ,ופריך הגמ' פשיטא דהא נפיק בת קול דב"ש
דאמאי איצטריך קרא לפסול שלמים ששחטו קודם פתיחת וב"ה הלכה כב"ה ,רק כיון דב"ש הם בשיטת ר"י נגד ר"ש
ההיכל תיפוק ליה דפסול כיון ששחטו קודם לתמיד ,רק צ"ל והלכה כמותו בכ"מ ,והוי אמינא דגם כאן הלכה כר"י שהיא
דר' יצחק לשיטתו בסוכה (כ"ה ע"ב) דאותם אנשים עוסקים שיטת ב"ש ע"כ מסיים שפיר והלכה כב"ה ,ומש"ה שפיר פסק
במת מצוה היו ושפיר נשמע מפסוק ולא יכלו לעשות הפסח רש"י כר"ש נגד ר"י במלאכה שאינה צריכה לגופה כיון דקאי
ביום ההוא דעוסק במצוה פטור מן המצוה ,וא"כ קרא דובלכתך בשי' ב"ה דדריש סמוכין ותלוי זה בזה כנ"ל( ,ואע"ג דרבינו הב"י
בדרך דילפינן מינה עוסק במצוה פטור מן המצוה ל"ל ,אלא ביו"ד בסי' קי"ט ובסי' קפ"ט לענין זקנה פסק כר"ש נגד ר"י ,כבר חלקו עליו
ע"כ דאמרינן שאני פסח דלא מטי זמן חיובא כתי' הגמ' בסוכה, הב"ח בסי' קפ"ט ס"ק מ"ה ,ובאמת הב"י בעצמו בכ"מ פ"ד משקלים הל' ג'
ובפ"ה מהלכות אסורי מזבח הי"ב וברפ"ג ממעילה פוסק ג"כ דר"י ור"ש
וע"כ כשי' הרמב"ן הנ"ל דאין למצוה אלא שעתה ,דלשי' רז"ה
הלכה כר"י) ,ומשו"ה הרמב"ם דלא מפיק מלאכת מחשבת
אף דלא מטי זמנה מ"מ הא דיינינן ע"ש סופה כנ"ל ,וא"כ הדרא
מסמוכין למלאכת המשכן חוזר לכללו דהלכה כר"י נגד ר"ש
קושית התוס' פסחים לדוכתא ל"ל קרא דבערב לומר דפסח
ולכך מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה ויש להאריך עוד
מאוחר מתמיד תיפוק ליה משום תדיר ,ואין לתרץ כתי' התוס'
בזה אך אכ"מ.
דאו לאו קרא לא היו מקדימין התמיד משום עשה דהשלמה,
ומעתה נבוא אל המכוון את אשר התחלנו לברר דברי המדרש
דהא לשי' הרמב"ן דאין למצוה אלא שעתה ממילא היו צריכין
הנ"ל ,עפ"מ דאי' במד"ר (פל"ט ז') ויאמר ה' אל אברם לך לך.
לשחוט התמיד קודם משום תדיר ,ולא לחשוב על עשה
מה כתיב למעלה מן הענין וימת תרח בחרן ,א"ר יצחק אם
דהשלמה ,וכפי שהוכיח המנ"ח מהתו' כשי' הרז"ה ,אלא
לענין החשבון ועד עכשיו מתבקש לו עוד ס"ה שנה ,אלא
שנאמר כתירוצנו הנ"ל דהא דתמיד קודם בהקטרה דווקא
בתחילה אתה דורש שהרשעים בחייהם קרויים מתים לפי
איירי וצריך קרא להקדים גם בשחיטה ,ומיושב ג"כ הך דרשא
שהיה אאע"ה מפחד ואמר אצא ויהיו מחללין בי שם שמים
דפתח אוהל מועד דשלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות
גליון שארית מנחם -ח
ההיכל פסולה ,וכמו שבאמת תי' התוס' דיומא הנ"ל שם.
דאיצטריך קרא למיפסל שחיטה ,ושפיר ס"ל לר' יצחק
לשיטתו דבאביו רשע פטור אף מכיבוד.
והנה בברכות (י' ע"ב) במשנה ב"ש אומרים בערב כל אדם יטה
ויקרא ובבוקר יעמוד וב"ה אומרים כל אדם קורא כדרכו שנא'
ובלכתך בדרך ,ובגמ' שם (י"א ע"א) ב"ש האי ובלכתך בדרך מאי
עבדו ליה ההוא מיבעי ליה פרט לשלוחי מצוה ,וב"ה אמרי
ממילא ש"מ דאפילו בדרך נמי קרי ,והן הן דברי המ"ר הנ"ל
ויאמר ה' לאברם לך לך דדרשינן לך אני פוטר מכיבוד אב ואיני
פוטר לאחר והיינו משום דאינו עושה מעשה עמך כשי' הטור,
ומוכרח דמשכן ומקדש גמרי מהדדי והיינו מדרשא דושחטו
וגו' דשלמים ששחטו קודם פתיחת דלתות פסולה ,וכגמ'
דעירובין דמשכן ומקדש גמרי אהדדי ,אך דע"ז קשה קושיית
התוס' ביומא תיפוק ליה דשחטו קודם לתמיד ,וע"כ לחלק בין
שחיטה להקטרה ,ומנ"ל חילוק זה וע"כ מקרא דבערב דקשיא
דתיפוק ליה דתדיר קודם ,ועל כרחך דזה לא קאי רק אהקטרה
ולכך צריך קרא לשחיטה ,ואין לומר כתי' התוס' בפסחים (נ"ט
ע"א) דאי לאו קרא לא היו מקדימין התמיד משום עשה
דהשלמה ,משום דקיי"ל כרמב"ן דאין למצוה אלא שעתה
ושפיר היו מקריבין התמיד וכנ"ל ,וא"כ אצטריך קרא דובלכתך
בדרך פרט לשלוחי מצוה ,דאין לומר דמפסח גמיר לה ,דשאני
פסח דלא מטי חיובא ואין למצוה אלא שעתה.
ובזה נבוא לביאור המדרש תנחומא ,ילמדנו רבינו ההולך בדרך
מהו שיקרא ק"ש ,דבלאו הא היה לן הוכחה דקרא כדכתיב
ובלכתך בדרך דיכול לקרות כשהוא מהלך כב"ה ,אבל השתא
דובלכתך אתי לעוסק במצוה פטור מן המצוה מיבעי ליה אי
כב"ש אי כב"ה דתרתי שמעת מינה ודו"ק ,ועיין תוס' ברכות
(י"ג ע"ב) ד"ה על לבבך .המורם מכל הנ"ל דמאברהם שפטרו
הקב"ה מכיבוד אביו תרח שהיה רשע ,נשמע כשי' הרמב"ן
דאין למצוה אלא שעתה .ועפי"ז נבין המד"ר שהבאנו בתחילת
הענין עפמ"ש במפ' דמקרא דזאת חוקת התורה נשמע דאין
למצוה אלא שעתה דהיינו "זאת" שהוא לשעתה "חוקת
התורה" כשי' הרמב"ן ,ע"ז מביא המד' הפסוק מי יתן טהור
מטמא לא אחד כגון אברהם מתרח שהקב"ה פטרו להאי טהור
מעולו של טמא שיצטרך לכבדו ,ועל כרחך אין למצוה אלא
שעתה.
גליון שארית מנחם -ט
